סדר היום:__דיווח לוועדה על התכנית המתגבשת להגנת עדים 5 ועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא הסחר בנשים – 1.6.2004 הכנסת השש עשרה נוסח לא מתוקן מושב שני פרוטוקול מס' 17 מישיבת ועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא הסחר בנשים יום שלישי, י"ב בסיוון התשס"ד (1 ביוני 2004), שעה 10:00 סדר היום: דיווח לוועדה על התכנית המתגבשת להגנת עדים נכחו: חברי הוועדה: זהבה גלאון – יו"ר הוועדה אחמד טיבי אילנה כהן גדעון סער מרינה סולודקין אורית נוקד חן רשף יאיר פרץ יורי שטרן מוזמנים: משרד המשפטים: עו"ד משה לדור, יו"ר הוועדה, התכנית להגנת עדים (לשעבר פרקליט מחוז ירושלים) עו"ד גל לברטוב, מרכז הוועדה, התכנית להגנת עדים פרקליטות המדינה: עו"ד ענת חולתא, עוזרת ראשית לפרקליטת המדינה גב' ליאת בכור, מתמחה משרד המשפטים: מר שארלי בגים, מתמחה גב' שירלי דוד, מתמחה סיוע משפטי: עו"ד סיגלית זוהר המשרד לביטחון פנים : סנ"צ מאיר כהן, ראש מדור חקירות, משטרת ישראל סנ"צ גבי שמואלוב, ר' מדור מעברים, משטרת ישראל פקד רענן כספי, קצין מדור חקירות, משטרת ישראל פקד נועה שפר, קמ"צ חקר ביצועים, משטרת ישראל עו"ד נעמה בראור, המחלקה המשפטית, המשרד לביטחון פנים משרד הרווחה: גב' עדה פליאל-טרוסמן, ממונה על טיפול בנשים מוקד סיוע לעובדים זרים: עו"ד אורי שדה, מוקד סיוע לעובדים זרים נציגי קואליציית ארגונים נגד סחר בנשים: עו"ד הלית כהן, יועצת משפטית, "שדולת הנשים בישראל" גב' הילה קרנר-סולימן, מנכ"לית, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית גב' נילי גסר, תמר (עמותה שמסייעת לזונות) כללי: גב' מיטל מנשרוף, שירותי תמיכה וייעוץ לארגונים לשינוי חברתי (שתיל) גב' ורד ניצן, תנועת שח"ר של יוסי ביילין יועצת לוועדה: עו"ד מיכל לוצקי מנהלת הוועדה: סיגלית עדרי נרשם ע"י : חבר המתרגמים בע"מ דיווח לוועדה על התכנית המתגבשת להגנת עדים היו"ר זהבה גלאון: בוקר טוב לכולם, אנחנו מתחילים את ישיבת הוועדה. הישיבה תוקדש היום לכל הסוגיה של התכנית להגנת עדים, כשאנחנו מתמקדים כמובן בהגנה על קורבנות הסחר בנשים. נמצאים אתנו המשתתפים הקבועים בוועדה, נציגי ארגונים, נציגי משרדים. היום אנחנו מארחים את עו"ד משה לדור, לשעבר פרקליט מחוז ירושלים, והיום מי שמשמש כיו"ר הוועדה של התכנית להגנת עדים, ככה זה נכון להגדיר את זה? נמצא כאן גם עו"ד גל לברטוב, ואורחים אחרים, נציגי הוועדה הבין משרדית. מה שמעניין אותנו היום זה בעיקר לשמוע מכם, ממך קודם, ואחר כך לשאול שאלות. אנחנו קיימנו מספר ישיבות שמתייחסות לסוגיית בעיקר הגנת העדות. היתה לנו ישיבה גם עם מי שהיה שר המשפטים בשעתו, מאיר שטרית, עם גדעון עזרא, שהיה סגן השר לביטחון פנים. העלינו את הבעייתיות הקשורה בהימצאותן של נשים, זה היה טרום הקמת המקלט, ונשים שוכנו אז במקומות ארעיים, באכסניות ובמקומות אחרים, נשים שהעידו כנגד הסוחרים. הנשים האלו היו חשופות לאיומים, לפגיעות מצד העבריינים, חלקן נעלמו בזמן שהותן באותן אכסניות, חלקן היו חשופות לאיומים מצד הסוחרים כשהן הוחזרו כדי שלא לומר גורשו לארצות מוצאן, כשהיה ברור שבני משפחתן נתונים לאיומים. אז אנחנו שאלנו מספר שאלות: איך ניתן למנוע, ראשית את ההתנכלויות והאיומים נגד אותן נשים, איך אנחנו הופכים למדינה מתוקנת, כמו בשאר מדינות העולם, שנשים שמוכנות להעיד זכאיות להגנה ומקבלות הגנה. אנחנו במסגרת הוועדה ניסינו לתת לכך מענה בשתי צורות מרכזיות. הצענו הצעת חוק להגנת עדים. ההצעה הזו נדחתה על ידי הממשלה, כי נאמר לנו שתהיה התייחסות כוללת. ואני מבינה שהעיסוק שלהם הוא כולל, זאת אומרת, בכל סוגיית הגנת העדים ולא רק בעניין קורבנות הסחר. וקיבלנו את זה. חשבנו שזה הגיוני ונכון, למרות שהיינו רוצים התייחסות ספציפית לקורבנות הסחר. הגשנו מספר הצעות חוק שבאות לייעל את ההליכים, את כל סדרי הדיון, איך להגן על אותן נשים. הצעות עדות מוקדמת , אז גם העדות המוקדמת הזאת היא לא מוקדמת. יש הצעה של חבר הכנסת רשף חן לגבי עדות מצולמת, רציני שתהיה עדות בדלתיים סגורות. ניסינו לקדם מספר הצעות חוק בעניין הזה, וגם פעלנו על מנת להרחיק אותן נשים מפני אותם עבריינים. אחת ההצעות שהגשנו, ואני מדברת על הצעות שעברו, היתה שהנשים לא תהיינה מיוצגות על ידי עורכי הדין של הסוחרים. ביקשנו שיימחקו את השמות של הנשים מכתבי האישום. פנינו לפרקליטת המדינה וליועץ המשפטי לממשלה בנושא הזה. חשבנו שהדבר הזה חושף אותן לאיומים. אני אומרת את זה כמשהו כולל, כי לנו ברור שנשים שנשארות כאן, למדינה יש אינטרס שהן תעדנה כנגד הסוחרים. לנו יש אינטרס שהנשים האלה תהיינה מוגנות. גם פסקי דין של בית המשפט העליון מתייחסים לכך, גם אמנת האו"ם נותנת התייחסות לנושא, יש מודלים, למשל כמו באיטליה, יש התייחסות ספציפית להגנה על קורבנות סחר, אני מניחה שאתם ערים לזה. נשים שמעידות יש באפשרותן לקבל אשרות שהייה, אשרות עבודה, אפילו אשרות נדמה לי לתושבות קבע. נשים נסחרות יש להן שתי אפשרויות או לחזור לארץ המקור, לארץ המוצא, או בעצם להתחיל חיים חדשים באיטליה עם כל המשמעות של זה. ומה שמטריד, תכף חברת הכנסת סולודקין אני אתן לה גם לשאול לפני הפתיחה שלך, אחד הדברים שגם היא העלתה וגם נציגי ארגונים (היום אנחנו בהרכב חסר בעניין הזה), אבל נציגי הארגונים לא אחת העלו את העניין של שיתוף הפעולה גם עם המשטרות במדינות המקור, שזה שיתוף פעולה הלוקה בחסר בגלל אופי המשטרות במדינות האלה , ומה המשמעות של זה לגבי הנשים. סוגייה נוספת שהתייחסנו אליה היא שהיינו רוצים שנשים שמוחזרות לארצות מוצאן, הארגונים הלא ממשלתיים שם ייודעו כדי לסייע בקליטתן ובשיקומן. אני אומרת, זה רק בתור ככה היבט מקדמי של מה היינו רוצים לשמוע, על מה היינו רוצים לדון, כל העניין של הקשר. בעיקר אנחנו מדברים על הגנה על אותן נשים. אני אבקש מחברת הכנסת סולודקין. מרינה סולודקין: תודה רבה ליושבת ראש. גם לפני הפתיחה שלך יש לי שאלה: אם אנחנו מדברים על התוכנית להגנת העדים, העדות האלה הן אזרחיות של מדינות זרות. האם יש הסכמים ויש תוכניות במדינות אחרות להגנת עדים. כשהן יוצאות ממדינת ישראל, האם יש להן הגנה במדינות אחרות, בארצות המוצא שלהן? היו"ר זהבה גלאון: עורך דין לדור, אנחנו נשמח לשמוע ממך. אין לנו מושג מתי הוקמה הוועדה – בקיצור, כל מה שאתה מוצא לנכון. משה לדור: בוקר טוב לכולם. בראש ובראשונה אני מבקש להתנצל על האיחור הקל. כבר אמרתי ליושבת ראש הוועדה שזה קצת באשמת הכנסת. תהליך הכניסה הוא לא קצר כאשר עוברים את המסלול הרגיל, ואם יש שם תור אז זה לא כל כך פשוט. לפני שנה וקצת יותר הוקמה הוועדה ביוזמת פרקליטת המדינה לשעבר ומפכ"ל המשטרה. היוזמה להקים וועדה שתחפש ותאתר דרכים שבדרך יותר ממוסדת, מסודרת, מקצועית, ניתן יהיה להשגיח את תהליך איסוף הראיות בתיקים מהתחום הפלילי. לוועדה הזאת, כך חשבו, עוד לפני הוועדה כל אלה שעומדים מאחוריהם, קרי אנשי המשטרה ואנשי התביעה במשטרה ובפרקליטות, ליוזמה הזאת היתה חשיבות רבה, משום שבתחומים השונים של הפשיעה, יותר בשנים האחרונות מבעבר, אנחנו נתקלים בקושי להגיע עם עדות אמת לבית המשפט. עדים חוששים להעיד, עדים מאוימים. יש מי שהאיום הוא איום ממשי, קונקרטי, פיזי, ואולי גם מעשי לגביו, ויש כאלה שהאיום לגביהם הוא ברמת התחושה הסובייקטיבית שלהם, אבל גם היא באה מאיזו שהיא אווירה, או מבוססת על אווירה המצמיחה את אותה תחושה, שבשורה התחתונה פוגעת, ולפעמים אפילו מחבלת לחלוטין, באפשרות של בית המשפט לשמוע עדים ולקבל ראיות באמצעות העדים בדרך שתבטיח במידת האפשר את יכולתו של בית המשפט לקבוע מסקנות אמת, ולהגיע לממצאי עובדה נכונים. אם אין בפני בית המשפט,בשורה התחתונה, בסוף ההליך, עדות ועדות אמת פתוחה של מי שמוכנים לבוא לבית המשפט ולהעיד אז בעצם כל שאר מרכיבי ההליך המשפטי, כל שאר התחומים שבהם אנחנו בהם, לפי דעתי, מערכת המשפט עושה עבודה טובה וראויה, ועל פי מחקר יחסי אולי מול מדינות העולם, אם בתחום הזה אנחנו לוקים, אז אנחנו מאוד מאוד פוגעים בעצם בנשמת אפה של המערכת. אי אפשר להפריז בחשיבות שמיעת ראיות בבית המשפט. הוועדה הזאת הוקמה ומאז שמעה עדים רבים או אנשי מקצוע מתחומים שונים, גם מהמשטרה, גם מרשויות ביטחון אחרות, גם מאנשי התביעה. היא שמעה גם את דברי והמלצות יוזמי הקמת הוועדה, המפכ"ל ופרקליטת המדינה. אנחנו בשלב הזה נמצאים לקראת גיבוש סופי של המסקנות, ולקראת גם גיבוש סופי במקביל של הדו"ח שאנחנו נפיק מתוך עבודתנו. הקושי שאנחנו צריכים להתמודד אתו אינו מצטמצם לתחום פשיעה אחד. יש תחומים בהם הקושי הוא משמעותי יותר, ניכר יותר, אופייני יותר, מציק ופוגע בכולנו יותר. זה כמובן נכון לגבי פשיעה חמורה, פשיעה אלימה במיוחד, שבאה עלינו בדרך כלל מאותם עבריינים כבדים יותר. זה נכון לגבי פשיעה מאורגנת, וזה גם נכון לגבי התחום שבו עוסקת הוועדה הזאת והוא סחר בנשים. משום שמי שמפעיל את הסחר זה בדרך כלל אנשים שזה עיסוקם – תחום העבריינות, העבריינות הספציפית הזאת, והם אינם שומרים בדרך כלל לא על כבודו של אדם, או כבודה של אותה דמות שסוחרים בגופה וגם לא על מקורביה. הוועדה מעת לעת פנתה אלינו, ואני מוכרח לומר שבכך תרמה לעבודת הוועדה. משום שאתם הצלחתם לעורר עוד תשומת לב ועוד היבטים שהעסיקו אותנו במהלך דיוני הוועדה. התחום שאתם עוסקים בו הוא תחום נקודתי, ספציפי, חשוב, שאנחנו נעסוק ועוסקים בו, וניתן גם לו מענה, כך אנחנו מקווים, במסגרת המסקנות והדו"ח שנפיק. אנחנו איננו עוסקים בתחום שבו צריך ליצור זכויות, בגדול, בגישה כללית. אנחנו לא צריכים ליצור זכויות במקום שבו לא היו כאלה או בתחום שבו לא נעשה שום טיפול עד היום במקום שבו ראוי היה להשקיע ולבצע טיפול. אנחנו עוסקים בניסיון לשכלל את כל מה שהיה מקובל עד היום ולהשיג תוכנית שהיא בדרך ממוסדת יותר, כפי שאמרתי, מקצועית יותר, ערנית יותר לקשיים השונים ותיתן מענה. המענה צריך להיות לא רק ברמת הטיפול והאכיפה כנגד מי שיוצרים ומשמיעים את האיומים או יוצרים את אווירת האיומים כנגד עדים למיניהם, אלא גם בתחום העיסוק בעדים עצמם. כי חלק מהעדים אולי בורחים אולי לעבר המפלט הנוח הזה. אם ניתן לטעון שאיימו עליהם יש יותר הבנה לאי שיתוף הפעולה שלהם. התחום הספציפי שאתם עוסקים בו, כפי שאמרתי קודם, מעסיק את המערכות שלנו מאוד. אי אפשר להפריז בחשיבות שבמתן הגנה מלאה או ככל שניתן יותר טובה, גם לעדות שאנחנו נשענים ונזקקים לעדותן בבית המשפט, וגם לא רק ברמת העדות האלה, אלא גם בסביבתן של אותן עדות ולאלה שעדיין אינן עדות, באופן שהאווירה גם בתחום הזה תהיה כזאת שעדות תשתפנה פעולה, ובעיקר לא תיפגענה, לא הן ולא משפחותיהן, לא אלה שנמצאות בארץ, ולא משפחותיהן שנמצאות בחו"ל. כפי שאמרתי, עוד לא סיימנו את עבודת הוועדה, ואנחנו מקווים שבשבועות הקרובים נגיע לתחנה הסופית. במובן הזה, דיוני הוועדה היום, מה גם שהם לטעמי חשובים מאוד, הם מבחינתנו, מבחינת הוועדה, הם מעט מוקדמים. כי לצערי, תשובות מלאות שתוכלנה להשביע את רצונכם ואת רצון הנוכחים כאן לא נוכל בשלב הזה לתת. נמצאים כאן אתנו עוד שניים מחברי הוועדה: מרכז הוועדה עו"ד גל לברטוב ועורכת הדין מהייעוץ המשפטי של המשטרה, נעמה בר אור. אם יורשה לי להציע, עו"ד לברטוב ירחיב מעט בעיקר בתחום שהוועדה שלכם עוסקת. היו"ר זהבה גלאון: אנחנו כמובן נשמח. תודה רבה. א ני מבינה שאתם בשלב של גיבוש והכל, אבל אני בכל זאת מקווה שאנחנו נקבל מענה יותר קונקרטי, ספציפי, אופרטיבי, הגם שמדובר עדיין בטיוטה לא סופית, מסקנות ביניים. אנחנו מודים לך על הסקירה הכללית. אנחנו אוהבים לצאת לא עם מחצית תאוותנו בידנו, אבל קצת שנדע מה בכל זאת התגבש. בקשה עורך דין לברטוב, אנחנו נשמח לקבל קצת פרטים לשאלות שנשאלו פה. גל לברטוב: אני מצטרף כמובן לדברים שאמר יושב ראש הוועדה. אולי אפרט קצת על העבודה שלנו באופן כללי, עד שאתייחס עד כמה שאפשר להתייחס לעניין הקונקרטי שהוועדה הזאת שלכם עוסקת בו. אנחנו התבקשנו על ידי פרקליטת המדינה ומפכ"ל משטרת ישראל לגבש תוכנית להגנה על עדים מבחינת מכלול הבעיות הרלבנטיות. וכשפנינו לבחון את הבעיות ולמפות אותן, אנחנו שמנו לב בעצם שהתייחסות נכונה לנושא הזה היא התייחסות רחבה שבודקת את כל נושא אכיפת החוק בכל הנוגע לעדויות עדים בבית המשפט, ונכונותם להעיד אמת בלא מורא. ואז הסתבר שהשאלה שעומדת על הפרק היא לא רק נושא הגנתו של עד קונקרטי, ולא רק נושא ההגנה שניתנת לקבוצת עדים, אלא לטעמנו בכלל הנושא של עידוד עדים להעיד, עידוד קורבנות להתלונן, עידוד אנשים בחברה הישראלית לחשוף עבירות חמורות ולהעיד בבית המשפט לאורך כל הדרך. ואם יורשה לי לומר, איזה שינוי של מאזן אימה שקיים היום, שבו בהרבה מאוד סוגי של עבירות, של פשיעה כזו או אחרת, לרבות סחר בנשים אבל לא רק, זה בא לידי ביטוי בעיקר בסחיטת דמי חסות, בעבירות אלימות מסוימות, בקבוצות פשיעה כאלה ואחרות, סחר בסמים וכולי – והרשימה עוד ארוכה. כדי לשנות את אותו מאזן אימה שקיים, שאנשים מסוימים בין אם הם קורבנות ובין אם הם מעורבים בדרגים נמוכים בעולם הפשיעה אינם רוצים להעיד, אינם רוצים להתלונן. אנחנו רוצים לשנות אותו לאיזה שהוא מאזן שאני מכנה אותו "מאזן יראה". היינו, להגביר את עוצמתה של אכיפת החוק, להגביר את יכולתו של בית המשפט לרדת לחקר האמת, להגביר את האפשרות שעדים יבואו ויעידו עדות אמת בבית המשפט ובעצם יעזרו לחשוף עבירות. מכיוון שהתופעה שאנחנו מדברים עליה היום, אם ניקח למשל את התופעה של סחר בנשים, הרי השאלה היא לא רק אם עדה פלונית המעידה נגד סוחר אלמוני תעיד נגדו או לא. השאלה היא אם אנחנו נחשוף את המקרה הקונקרטי. השאלה אם אנחנו יכולים להילחם בתופעה הזאת עוד בחיתוליה, אולי עוד בשלב של הטרום סחר. השאלה אם אנחנו נוכל להרתיע עבריינים מהסוג הזה מלעשות את העבירות האלה ואפילו מלשקול איומים על עדות פוטנציאליות כאלה. ולכן הגישה של הוועדה שלנו היא גישה רחבה, ולכן אנחנו גם הקדשנו לנושא הזה עשרות ישיבות, שמענו כשלושים עדים, וקיבלנו חומרים השוואתיים ממדינות רבות בעולם. נפגשנו עם הרבה מאוד אנשי מקצוע. כל זה, לא רק כדי לתת מענה – שניתן אותו עד כמה שאנחנו יכולים – אבל למיטב שיקול דעתנו, לנושא של הגנה על עדים או על קבוצות עדים, אלא גם לתת מענה לבעיה הכוללת של נכונות קורבנות ועדים להתלונן. אנחנו גם נשתף פעולה בכל השלבים של מערכת אכיפת החוק, החל מחקירת המשטרה, כלה ב עדות בבית המשפט. וכפי שאתם בוודאי יודעים, כי ודאי שמעתם כך דברים, הבעיה לא נגמרת בעדות בבית המשפט. לפעמים היא נמשכת לאחר מכן. כשאנחנו מדברים על שינוי מאזן האימה לאיזה שהוא מאזן יראה מסוים, כשאנחנו מדברים על הרתעת עבריינים או מקורביהם מלאיים, וכמובן רצוי בכלל מלבצע את עבירות המקור שבגינן הם עומדים לדין, אנחנו מדברים על ראייה רחבה שתסייע בכך לכל אורך הדרך. לכן החלטנו, וכאן אני נותן אני מקווה חלק מהתאווה, חלק מהתייחסות, למרות ששורות תחתונות, כפי שאמר משה לדור, אנחנו לא יכולים לתת בשלב הזה. ההתייחסות של הוועדה תהיה לא רק לגוף שיוקם. אנחנו ממליצים על הקמת גוף מסוים שיורכב מאנשי מקצוע שיתנו מענה לבעיות רבות שעומדות על הפרק, לרבות בעיות של עדות בתיקי סחר בנשים והחששות שלהן והאיומים כלפיהן, אלא גם אמצעים אחרים, אם גם מדובר באמצעים חקיקה שאנחנו מציעים, ואם מדובר בשינויים אופרטיביים ובשינויים ארגוניים שיאפשרו להתמודד עם הבעיה הזו של חשש עדים בין אם אובייקטיבי ובין אם סובייקטיבי, כמו גם עם הצד השני של המתרס, אותה סברה של עבריינים שהם יכולים לאיים ולצאת נקיים, עם אותו מאזן של כדאיות שהם עושים לעצמם היום וסוברים, מסיבות כאלה או אחרות, שעדיף לאיים, שמשתלם לאיים ולהרתיע בכך את העדים הן מלהתלונן והן מלהעיד. זוהי המגמה, לא רק המגמה, זוהי למעשה גם העשייה של הצוות שלנו. מהבחינה הזאת אנחנו מגבשים באמת את המסקנות האחרונות הן לגבי הגוף שיוקם על סמכויותיו, מבנהו , כליו ואנשי המקצוע שיהיו בו, והן לגבי ההמלצות האחרות. כמה מילים לנושא הזה - אולי אני אתייחס ממש בקצרה לגבי הדברים שהעלתה יושב ראש הוועדה לסוגיות שהועלו. דובר על איזה שהוא מחקר השוואתו במדינות העולם. כפי שהקדמתי ואמרתי, בדקנו מנגנונים שונים של הגנה על עדים במדינות שונות באירופה, בארצות הברית וכולי. אנחנו משתדלים לקחת מהם את הדבר הטוב ביותר שיכול להיות רלבנטי אלינו. הצעות החוק שהזכרת לגבי למשל הנושא של עדות מוקדמת, עדות בוידאו, החשת הליכים – כל הדברים האלה הועלו בעצם על השולחן שלנו ונבדקו, לגבי חלק מהם הגענו למסקנות היו"ר זהבה גלאון: חלק חוקקנו. גל לברטוב: אנחנו מדברים גם, כמו שאמרתי, גם על שינויים בנהלים פנימיים וארגוניים, זאת אומרת, גם בכל הנוגע, אם ניתן טיפ על החשבון, הנושא של החשת הליכים בעבירות מסוימות ושמיעת עדויות מסוימות. כל הדברים האלה נבדקו, לגבי חלקם יש המלצות, לגבי חלקם נגבש את דעתנו בימים הקרובים. אני קראתי בעיון, אני רוצה קודם כל להודות לרחל גרשוני, אני לא יודע אם היא כאן, ששלחה לנו חומר מאוד מאוד חשוב. קראנו בעיון, והתייחסנו באופן קונקרטי לכמה בעיות ולכמה קבוצות של עדים מאוימים, לרבות הנושא של סחר בבני אדם שיש לנו איזה שהוא יחס קונקרטי לגביו. אבל אני חייב להדגיש: המנדט שלנו הוא מתן פתרון כולל לכל הבעייתיות הזאת. ודאי שהגוף שיוקם, ושאר ההמלצות שלנו, תהיינה כאלה שאנשי המקצוע והסמכויות שיהיו כאלה שיוכלו להתמודד עם כל הבעייתיות שמועלית כאן לגבי אותן נשים. ויש להן מאפיינים ייחודיים לנשים האלה, כמובן. רק שצריך לציין ולהזכיר שיש לנו גם קבוצות אחרות שיש להן מאפיינים ייחודיים. וכפי שבצדק נאמר כאן, אותה הצעת חוק שנוגעת לעדים מאוימים בנושא סחר בנשים כרגע הסרתם אותה מעל סדר היום. אי אפשר לתת מענה חקיקתי, כפי שנאמר פה, לקבוצה כזאת או אחרת. המענה צריך להיות כולל, וצריך להיות מענה יעיל. מיכל לוצקי: הצעת החוק שלנו לא היתה רק בתחום הסחר. גל לברטוב: יש אנשים שנמצאים בתוך חבורות פשיעה, ואז כל העולם שלהם משתנה, יש אנשים שנמצאים בתוך קהילייה מסוימת או בעיסוק מסוים, ויש אנשים שצריכים לשנות בעצם את כל אורח חייהם. לכן יש לנו הרבה מאוד קבוצות של עדים ותת קבוצות של עדים שמיפינו, ולכל אלה צריך לתת מענה. לכן התוכנית צריכה להיות כזאת שתיתן את הכלים לאנשי המקצוע המתאימים ואת הסמכויות כדי לטפל בכל מקרה לגופו. אם להתייחס ממש אפילו לנושא הספציפי שעומד בוועדה שלכם, גם כאן העדות הללו, כאן יש איזה שהוא יתרון אולי לחלק מאתנו. אנחנו גם יושבים בוועדה הזאת, וחלק מאתנו גם מנהל תיקים של סחר בבני אדם, זאת אומרת אנחנו מכירים, אני מכיר את הנושא הזה גם מהיכרות קרובה. גם בקבוצה הזאת יש הבחנה בין עדות כאלה לבין עדות אחרות. אולי נעמיד את הדברים על השולחן. וגם נזכיר אותם. אנחנו מדברים על הקורבנות. גם בתוך הקורבנות יש קבוצות, היו"ר זהבה גלאון: עדות מטעם ההגנה עדות מטעם התביעה וכולי. גל לברטוב: גם בתוך העדות האלה יש לאבחן. אני רק אתן כמה דוגמאות, גם לגבי מיפוי הבעיה וגם לגבי דרכי ההתמודדות אתה. למשל, אין דין עדה קורבן לסחר נשים שהקימה משפחה בישראל במהלך הליכים, ויש לנו מקרים כאלה, ורוצה לראות בישראל את מרכז חייה, לבין עדה שכל מה שהיא רוצה זה לגמור עם העדות ולחזור לארץ מוצאה. הפתרונות צריכים להיות שונים. אין דין עדה שהעידה נגד סרסור מסוים, או קונה או מוכר מסוים, כדין עדה שהעידה נגד רשת שלמה של אנשים ובדרך כלל כידוע לכם, אני מניח, אנחנו מדברים בקבוצות אפילו בינלאומיות, של עבריינים שעוסקים בנושא הזה. כמובן שאין דינה של אדם המסכנת אדם מאוד מאוד קונקרטי בעונש מאסר, לבין עדה שבעדות שלה מסכנת קבוצה שלמה של אנשים. אנחנו מדברים מבחינתם גם על אובדן מקור הכנסה. ככל שזה פשוט נשמע מזוויע, זה משמעותי מאוד, ולכן גם הנחישות שלהם לעשות מעשים כאלה ואחרים. בודאי אין דין עדה שיש לה משפחה פגיעה בארץ מוצא לבין עדה שאין לה משפחה כזאת. כל הדברים האלה צריכים להיות על השולחן של אנשי המקצוע שנותנים פתרונות. הפתרונות האלה יהיו גם בהערכת הסיכון שמזה בעצם זה מתחיל, הערכת סיכון של כל עד קונקרטי, לא רק בסחר בנשים, ולאחר מכן הפתרונות. עוד נושא אחד שהוזכר כאן, זו אותה מחלוקת שראיתי, אני חושב שזו מחלוקת לשם שמיים, בין אלה שאומרים שיש איזה שהוא אינטרס של מערכת האכיפה, שכל מה שמערכת האכיפה רוצה זה שהעדות האלה תעדנה ותספקנה ראיות נגד נאשמים, כדי שניתן יהיה להרשיע אותם, לבין איזו שהיא התייחסות כללית יותר סוציאלית יותר. ראיתי מי שאומר שצריך לתת להם קודם כל את המקלט או את הזמן שלהם, אחרי כן צריך לעבוד עליהן כדי שיעבדו את התקופה שעברו, ולאחר מכן, אם הן בכלל בשלות וכולי, לעבור לשלב הבא. אני רוצה להגיד שאין סתירה בין השניים,אבל רק משפט אחד בנושא הזה. הגברת האכיפה בתופעה, ואני חושב שגם מותר לומר זאת, אבל בכל זאת חשוב לי להדגיש את הדברים האלה: ככל שנגביר את הבעיה בתופעה הזאת, ככל שהאכיפה תהיה יעילה יותר, ככל שיותר נשים תעדנה ללא מורא ועדות אמת מלאה ומפורטת נגד עבריינים של סחר בנשים, כך אנחנו נביא להפחתה בתופעה הזאת מן הסתם, וכך גם הרבה בנות אחרות לא תעבורנה את מה שהבנות הקודמות עברו. ולכן, אני לא רואה שום סתירה בין הדברים האלה. עד כאן באמת באופן נקודתי. יש להן כמובן מאפיינים ייחודיים. יש גם מאפיינים ייחודיים לעדים מקבוצות אחרות. ראיתי, למשל, התייחסות לחשש הסובייקטיבי הרב מאוד שיש לעדה כזאת שדי לפעמים ברמז כדי שתימנע מלהעיד. וזה נכון. אבל זה נכון גם לגבי קבוצות עדים מאוד מסוימות אחרות, שלפעמים לא צריכים אפילו רמז אלא די להם במבט או בזה שמקום מגוריהם סמוך מאוד למקום מגוריו של ראש הכנופיה הרלבנטית או המאיים, כדי שלא יגיעו בכלל למסירת עדות, ואם כבר מסרו הודעה, לא ירצו למסור את העדות בבית המשפט. לכן, כל הדברים האלה צריכים להילקח בחשבון כדי שנגבש תוכנית קוהרנטית, תוכנית כוללת, שתתמודד עם הנושא הזה, כפי שאמרתי, מהשלבים הראשוניים של חשיפת העבירות, וכלה בטיפול הולם בתופעה הזו גם אחרי שלבי העדות. נציג משרד האוצר לא נמצא כאן, מן הסתם. אנחנו שמענו לא פעם, גם במהלך הדיונים שלנו, גם על הקשיים התקציביים וכולי. בתוך עמנו אנחנו יושבים. אנחנו יודעים שקיימות מגבלות כאלה ואחרות והקופה לא תמיד מלאה, אם לנקוט בלשון המעטה. אנחנו לא ראינו בזה איזה שהוא מחסום שיחסום אותנו מלהציע את הדברים האופטימליים, את התוכנית האופטימלית ואת המנגנון הכללי הטוב ביותר כדי להתמודד עם התופעה הזאת מהחל ועד כלה, הן ברמה של הגוף והן ברמה של ההצעות האופרטיביות האחרות. אנחנו גם סבורים, וזה אחד הדברים שבגלל קוצר היריעה לא דיברנו עליהם, אחד הדברים הראשונים שאנחנו עשינו בוועדה הזו זה לנסות למפות לא רק את היקף התופעה והן סטטיסטיקה, אלא גם את ההשלכות שלה. וההשלכות הן חמורות. ההשלכות של איומים על עדים בכלל, עדי סחר בנשים בפרט, הן השלכות חמורות ביותר לגבי תדמית מערכת אכיפת החוק ושלטון החוק במדינת ישראל, היכולת לחשוף פשעים, גם פשעים כלכליים ופשעים חמורים ביותר. לכן, אנחנו סבורים שבסיכומו של דבר ההמלצות שלנו גם תצדקנה את עצמן גם במישור הכלכלי, כאשר לאורך זמן, התמודדות יעילה יותר בפשיעה תצדיק את עצמה גם במישור הזה. אבל אני אומר את הדברים האלה כי בתוך עמנו אנחנו יושבים, ולכן גם ההמלצות שלנו היו מתוך איזו שהיא ראייה מפוקחת על מה ניתן לעשות, על מה לא ניתן לעשות. לכן, אותה התייחסות להצעת החוק הזאת, ודאי שאם אנחנו מסתמכים רק על חשש סובייקטיבי, או חיוב משטרת ישראל להגן על כל עד שמעלה חשש שיפגעו בו, הוא לא חיוב ריאלי. מיכל לוצקי: אנחנו לא חשבנו שאנחנו מציעים את זה. הרעיון היה לקדם את הנושא. גל לברטוב: זה חשוב מאוד. לכן אנחנו בעד, כמובן, גם תיקונים חקיקתיים שנדרשים בשעת הצורך. אבל אנחנו רוצים לגבות אותם באמצעים בתורה , פשוט TOLL, שתאפשר התמודדות יעילה בכל הדברים האלו, ואז שלא נגיע למצב שכל עד, מחשש סובייקטיבי, בין אם הוא מוצק ובין אם הוא לא מוצק יפנה למשטרת ישראל, ואז כל משטרת ישראל תעסוק בהגנה על עדים. כמובן שגם אז זה לא יועיל לכן. אנחנו נקים מנגנון שיתמחה בנושא הזה של הערכת סיכונים, שיסייע גם בידי המשטרה בראייה רחבה של התופעה, ובראייה ארצית. כדי שההתמודדות עם הבעיות של איומים על עדים בצפון, בדרום, במרכז, בתל אביב, תהייה התמודדות קוהרנטית. היו"ר זהבה גלאון: עורך דין לדור וחברת הכנסת סולודקין, תכף נמשיך את הדיון. חברת הכנסת סולודקין צריכה לצאת. אז אולי לא אכפת לך לשמוע את השאלה ואז נתייחס גם לזה ואז נמשיך. מרינה סולודקין: אני רציתי להתייחס, ואני רוצה לומר לכם שאני קצת מאוכזבת. בגלל שאתם יושבים בוועדה שאני,זהבה, חברים וארגונים וגם המשטרה, אנחנו כאן החלטנו שהסחר בנשים זה פשע מאורגן. זה היה הניסוח שלנו. ההתייחסות היתה אחרת לגמרי, סלחנית וסלחנית מדי, וכאן אנחנו החלטנו, וגם העבירו לציבור, שזה פשע מאורגן וגם בינלאומי. אתם עכשיו יושבים בוועדה הכי חשובה, להתמודד עם פשע מאורגן בינלאומי כמו סחר בנשים זה תוכנית הגנת העדים. ושמענו שאתם מחכים לגוף, ושם בגוף הזה לשבת ולהסתכל בסיכונים ובחוקים שאנחנו עושים. זה אני חושבת מעט מאוד. ואני חושבת שזה גם צריכים לקחת את פקטור הזמן. היו לכם, אתם אמרתם, עשרות ישיבות. ואחרי זה אנחנו לא שמענו תוכנית שאנחנו יכולים להשתמש בזה כדי להמשיך בעבודתנו. אז אני רוצה להגיד לכם שאני מכירה גם את הקורבנות, בגלל שהם מטלפנים מבתי הכלא גם הביתה אלי. אתם לא אמרתם אם יש הסכמים או יהיו הסכמים עם מדינות ארץ המוצא בהמשך לתוכנית להגנת העדים. בגלל שלכל הקורבנות יש משפחות. הן נכנסו עם מודעות או בלי מודעות למערכות של פשע מאורגן, תעשיית מין בינלאומית. הכסף שם הוא כסף כזה שכל תכנית הגנת העדים בארץ ישראל גם זקוקה להמשך בארצות המוצא. אז אני ממליצה לחשוב . אני חושבת שגם לזהבה תהיה התייחסות למה ששמענו. הציבור מחכה לדברים מעשיים. ואני עוד פעם אומרת לאנשים שמייצגים את הגופים של המדינה או המערכת השיפוטית. גם אתם, תחשבו שיש דבר כזה, חוק ממלכתי, ממשלתי. אין לנו מספיק כאן ידע כדי ליצור את החוקים למצבים מאוד מאוד מסוימים. אז תעזרו לנו. כי יש מקום לחקיקה. היו"ר זהבה גלאון: תודה רבה לחברת הכנסת סולודקין. אני מצטערת שלא תוכל לשמוע את התשובה. אולי תחכי לפחות לשמוע את עורך דין לדור, נודה לך ואז נמשיך. משה לדור: יהיה חבל לצאת מהחדר עם תחושה של אכזבה. בעניין הזה אני לא בטוח שאני יכול לספק את תאוותה של הוועדה או שלך. אנחנו עוסקים בנושא מאוד קשה, והשאלות שאת מעוררת הן שאלות נכונות מאוד, שמעסיקות את הוועדה. מדוע בתחום שאתם עוסקים בו בוועדה השאלות שאנחנו צריכים להתמודד אתן קשות יותר? את אמרת את זה. זה נכון. זה מפני שאנחנו מדברים על פשיעה כבדה, קשה, מאורגנת, ובין לאומית. עכשיו, מה יכולותיה של מדינת ישראל, המדינה הזאת הקטנה, השוכנת במזרח התיכון, כאשר היא מבקשת לתת מענה, הגנה מתאימה לא רק לאותן קורבנות ואותן עדות, אלא גם לאותן משפחות הנמצאות בארצות המוצא. כמה כלים בסופו של דבר יהיו לנו? את שאלת על הסכמים. הסכמים זה נושא פרובלמטי מהרבה סיבות, אני לא רוצה לפתח כרגע את הנושא כאן. זה נושא מאוד פרובלמטי, ואולי עוד יותר לגבי חלק המדינות בהשוואה למדינות אחרות. אבל הנושא הזה בהחלט נמצא על שולחננו, ואנחנו מקווים להגיע לאיזה שהוא מענה כזה או אחר. להבטחה הרמטית שלא יאונה רע או שלא יישמעו איומים לא נגיע, ואני לא חושב שאדם סביר או בר דעת מעלה על דעתו שניתן להגיע לכך. היום המצב הוא שיש מענה. אני בעצמי, גל לברטוב הזכיר תיקים שהוא הופיע בהם, אני התמודדתי עם הנושא הזה לא פעם, בעיקר בתחום של מתן מענה לא רק בארץ אלא בחוץ לארץ. מה אתה עושה כשמצד אחד אינך רוצה להתקפל, יש תיק חשוב, אתה רוצה להמשיך בהליך כנגד עבריינים כבדים שסוחרים בנשים, אבל ככל שהם כבדים יותר, גם רמת האיום מהם היא גדולה יותר, והמוחשיות של האיום והאפשרות שיבצעו ויממשו את האיום היא יותר חמורה. עכשיו, מה אתה עושה? האם אתה כמדינת ישראל, שרוצה לאכוף כנגד אותם עבריינים כבדים את הדין, ממשיך בהליך תוך חשיפת המתלוננת, קורבן הסחר, למימוש סיכונים בארץ ובחוץ לארץ, כאשר אתה יודע שהמענה שאתה יכול לתת הוא מוגבל ובעייתי, כי אנחנו אפילו לא בכל מקום בארץ נמצאים כדי לתת באופן הרמטי פתרון להכל. והאם אנחנו יכולים להבטיח את שלומן של אותן משפחות בחו"ל כאשר לא מדובר בעבריינים ישראלים שיגיעו וירדפו אחריהן לשם, אלא באמת בחברים באותן רשתות שנמצאים שם, ורוצים גם שם להעביר מסר לאותן נשים שמגויסות שם להגיע לישראל, דעו לכן, גם אם אתן חושבות שתגיעו לישראל או לכל מדינה אחרת, ובסוף העניין שאתן תהיו מעורבות בו תוכלו להיחלץ מאתנו, דעו לכן שזה לא כך. גם הם מעבירים מסר. תפקידה של הוועדה שלנו, כפי שאנחנו רואים אותו, הוא לשנות את האיזונים, להבטיח שמה שעד היום היה, והיה זה לא שלא היה, יהיה הרבה הרבה יותר טוב בהמשך הדרך. למאה אחוז אנחנו לא נגיע. אנחנו רוצים בעיקר להעביר מסר לכולם, שבמדינת ישראל מעידים, זו חובה אזרחית להעיד, עדות אמת, שהעדים יוכלו להעיד אמת מבלי לחשוש, מבלי שהמורא ישתק אותם שמש ימומש כנגדם איום, ושהאיומים האלה לא יצליחו להתממש גם במקום שהם כן יישמעו, מפני שאנחנו נציע דרכים כדי להגן על קורבנות העבירה, על העדים ועל סביבתם. בתחום שלכם, זה לא פשוט. בכלל בכלל לא פשוט. ואתם יודעים את זה שזה לא פשוט. והוועדה תחפש. ועד היום, אני אומר לכם, אני באופן אישי טיפלתי בתיקים כאלה שעד היום היינו צריכים לתת איזה שהוא מענה. אז הוועדה תנסה לשכלל את הדרכים. היא לא תגיע לפתרון הרמטי. יאיר פרץ: כמה זמן לוקח לתת עדות כזאת? משה לדור: עדות? זה תלוי. יאיר פרץ: כמה זמן בן אדם שוהה בארץ על מנת לתת את העדות? משה לדור: המצב הוא יותר פשוט כאשר העדות היא עדות מוקדמת. קריאה: שבועיים, עד שנה וחצי. משה לדור: נכון. השאלה היא אלף, אם בית המשפט נענה לבקשה להשמיע את העדות. לא תמיד אפשר לשכנע את בית המשפט שיש הצדקה להקליט בעדות מוקדמת את המתלוננת, או עד אחר בעל משקל. משום שכאשר מעידים עדות מוקדמת חורגים מסדרי הדין המקובלים, הפליליים המקובלים, ואז יש נאשם, שהוא ישלם אולי מחיר כבד, משום שנפגעו זכויותיו. אז רמה מסוימת של פגיעה היא אולי הכרחית, וצריך לעשות את האיזונים המתאימים בין החשיבות שבהשמעת העדות בשלב מוקדם, לבין השמירה על זכויותיו של הנאשם, שמא הוא ייפגע ויורשע על פי עדות שלא נבדקה ולא נבחנה, ולא ניתן היה לסנגוריה להתמודד עליה די בבית המשפט. איזונים בכל מקרה יהיו. אמרו שבועיים, עד שנה וחצי זאת הערכה נכונה, כי זה מתפרש. יאיר פרץ: גם בבית המשפט? משה לדור: לפעמים. גם בבית המשפט זה יכול להימשך הרבה זמן. אנחנו מעונינים, גם מטעמים נוספים שהעדות תישמע כמה שיותר מוקדם. למה אנחנו רוצים שהיא תישמע כמה שיותר מוקדם? משום שבין היתר, אם עובר זמן רב בין ההודעה במשטרה של כל עד, וגם של מתלוננת מהסוג שאנחנו עוסקים בהן כרגע, לבין העדות בבית המשפט, אז העדים לפעמים עושים חושבים ונסוגים מהעדות שמסרו קודם לכן. אין להם כבר עניין, הם "התקררו", , בתחושתם העוינת כלפי מי שפגע בהם, ואולי הם גם יפסיקו לשתף פעולה. מכל זווית ובחינה שהיא רצוי לקיים הליכים יותר מהר, ובעיקר בתחום הזה של עדים מאוימים. אנחנו רוצים שההליכים יהיו הרבה יותר מזורזים, ובכיוון הזה יהיו מסקנות לוועדה. יאיר פרץ: על סדר גודל של כמה תיקים מדובר? משה לדור: בתחום הזה של סחר בנשים או בכלל? יאיר פרץ: בתחום הזה של סחר בנשים. משה לדור: אני מעריך שמדובר בעשרות בשנה. קריאה: חמישים בערך. זה משתנה. יאיר פרץ: אני לא מכיר את ההרכב ואת כל המבנה הארגוני של בתי המשפט, אבל למה לא לוקחים את כל השופטים שיצאו לפנסיה.... קריאה: כי הם יצאו לפנסיה. יאיר פרץ: לא. אבל אפשר להחזיר אותם. היו"ר זהבה גלאון: אני רוצה להעיר כמה הערות, לפני שאני עוברת לעורכת הדין נעמה בר אור. איך אני אגיד את זה באופן דיפלומטי, כי יש לי הרגשה שהוועדה שלכם עברה למשרד החוץ. הכל היה כל כך דיפלומטי, כל כך.... גל לברטוב: אני רוצה להבהיר דבר אחד. העדים זקוקים להגנה, לא הוועדה. אם יש לך ביקורת, היו"ר זהבה גלאון: הדברים שאני הולכת לומר הם לא ברמת ביקורת במובן של הגישה או מה שנקרא הרטוריקה, או רמת ההצהרה. אין לי ביקורת הזה. אני חושבת שנשמעה כאן גישה מאוד רחבה של הצורך, והחובה האזרחית, ושינוי המאזנים ממאזן אימה למאזן יראה. כל הדברים האלה, אנחנו כמובן שותפים לזה הרבה זמן, וחושבים שזה צריך להיות. אני חושבת שזו גישה מאוד נכונה להקים גוף. לא פירטת. אתם מדברים על מינהלת. משה לדור: אולי כדאי באמת שבשלב הזה נשאיר את זה. היו"ר זהבה גלאון: כל זה ברמה של הקמת גוף, אמצעים חקיקתיים, אמצעים אופרטיביים. לא שמענו שום דבר אופרטיבי. הביקורת שלי מתייחסת לדבר הקצת יותר אופרטיבי. אני אומרת את זה עכשיו כפנייה לוועדה שלכם. כשמצבור של דברים שעלו כאן במשך ישיבות הוועדה לאורך תקופה די ארוכה. גם אנחנו וגם הוועדה הבין משרדית במשרדים השונים שעוסקים בתחום, המשרד לביטחון פנים, משרד המשפטים, פרקליטות ואחרים - כל מי שעוסק בתחום הזה, כולם שותפים לזה שרוצים להגיע למיצוי מכסימלי, שנשים תעדנה נגד הסוחרים, מכל הסיבות שמיותר להכביר מילים. אין רצון רע. אני אומרת את זה אולי בזהירות, אולי בעדינות. לו היום אני הייתי צריכה לייעץ לנשים שבאות אלינו להתייעץ האם להעיד נגד הסוחרים, אני לא בטוחה, אני אומרת את זה בזהירות, אני לא בטוחה שזו העצה שהייתי נותנת להן היום, לעשות את זה. אני אומרת את זה כי אני רוצה שזה יובא בפניכם באופן מסודר. וכל הזמן אנחנו מעודדות נשים להתלונן. זאת תפיסת העולם שלי. גם עם קורבנות של עבירות מין או קורבנות אלימות, ובוודאי קורבנות של סחר בנשים, ואני מדברת עכשיו על הוועדה. אז אין ספק שעם הקמת המקלט הדבר הרבה יותר בטוח, יותר נכון. לא דומה המצב שהיה לפני כחצי שנה למצב היום מבחינת האיומים וההיחשפות ללחצים, וכולי. וכל פעם אנחנו עוברים עוד שלב ועוד שלב ומתקדמים. היום המערכת בנויה בצורה כזו – במילים אחרות, דיברתם על תימרוץ למתן עדות. אני לא בטוחה שהיום הנסיבות מתמרצות נשים העיד. אחד, הן חשופות לאיומים מצד הסוחרים, שניים, משך הזמן שננקב כאן שבו הן שוהות בארץ בגלל מתן העדות הוא פשוט לא מתקבל על הדעת. נניח שהמשטרה, גורמי האכיפה והפרקליטות, נניח שכבר עושים ומגישים כתבי אישום , הדבר הזה נתקע אחר כך בבתי המשפט. יש איזה שהוא צוואר בקבוק בבתי המשפט. נשים מחכות ובתקופה הזו הן חשופות לאיומים. איך להגיד את זה? משהו "דפוק" בממלכת דנמרק. משהו לא עובד. זה מתחיל משלב העדות המוקדמת, ואחר כך זה מגיע לבתי המשפט, דווקא מבחינה זאת האיזון בין זכויות החשודים אני מקבלת את זה, אבל משהו לא עובד. לא מזמן לפני כשבועיים פנו אלי מאיזה ארגון מחיפה, היתה להם איזו בחורה, אמרו לי שהיא מתלבטת אם להעיד, להישאר כאן, או לברוח או לחזור וכולי – מה את אומרת. אני,כמובן תמיד מעודדת. אבל אני אומרת לכם, שאני לא בלב שלם יכולה לומר לנשים שתעדנה, משום שמשהו במערכת הזו לא עובד נכון. אני לוקחת על עצמי אחריות להגיד לה, או המשטרה צריכה לקחת על עצמה אחריות להגיד לה, תישארי, תעידי, את תהיה מוגנת? אין מענה היום. וגם מה ששמעתי מכם. זה הכל ברמת הרטוריקה. ברמת הפרקטיקה אני לא שומעת שום דבר קונקרטי שיאפשר לנשים האלה להיות סמוכות ובטוחות שהן לא תהיינה חשופות לאיומים, בין אם זה כאן ובין אם זה אחר כך בארצות המוצא. אני רוצה לקרוא בפניהם מכתב שכתבה לי עורכת הדין נעמי לבנקרו מהמוקד לסיוע לעובדים זרים, היא נמצאת בחופשת לידה. היא דיווחה לוועדה על עתירה שהוגשה לבית המשפט בירושלים בנוגע לשתי נשים ותינוק הקשורים בסחר. רק בשביל לסבר את האוזן. זו אחת הדוגמאות. שתי נשים ותינוק הקשורים בסחר. אחת הנשים, קורבן הסחר, העידה נגד כנופיה שמשטרת ישראל הגדירה אותה כגדולה ביותר . המשטרה יצאה בהודעה לתקשורת בעניין, דווח על איומים ספציפיים כלפי משפחות הנשים בארצות המוצא. האישה השנייה קיבלה איומים דרך משפחתה. הנשים האלה העידו, משטרת ישראל פעלה לאחר מכן לגירושן מהארץ. מאחר ומדובר ברשת מורכבת של מגייסים, מבריחים, מעבירים, העבירו אותה חזרה לארצות המוצא. מי יודע מה קורה עם הנשים האלה אחר כך. האם נשקפת להן סכנה? האם מישהו עדכן את הארגונים החוץ פרלמנטריים בארצות המוצא? מי מסייע להן? אנחנו, תסלחו לי על הביטוי הוולגרי קצת, משתמשים בהן, ומשליכים אותן אחר כך לנפשותיהן. עכשיו, אני מודה שלא שמעתי כאן שום דבר קונקרטי האומר איך אנחנו מגינים עליהן. מה אנחנו מבטיחים להן. האם אנחנו אומרים להן אחר כך, אתן תוכלנה לשהות כאן פרק זמן לתקופת התאוששות, סיוע הסתגלות, פרק זמן איקס, אתן תקבלנה כאן אשרות עבודה, אשרות שהייה, לשנה, לשנתיים אולי בכלל לא, אתן תחזורנה – לא שמעתי. אני אומרת את זה, שואלת בעיקר, לא שמעתי שום דבר קונקרטי שאתם באים ואומרים. אז יכול להיות, תגיד זה שלב מקדמי מדי, אנחנו לא נציג בוועדה מה שלא הצגנו בפני גורמים. אנחנו רוצים להבין למה אנחנו צריכים לסמוך עליכם שאתם תתנו מענה כולל, למה אנחנו לא יכולים לנסות להמשיך, מה שנקרא, בכוחנו אנו. ברור שאנחנו צריכים את התמיכה של הממשלה, כמובן, לקדם הצעות ולפעול בכיוון, זה לא צריך לבוא בסתירה כמובן וזה לא מונע. אבל אנחנו כל הזמן אמרנו : יש כאן התייחסות מערכתית כוללת, כל השרים שהופיעו כאן, כולל הפרקליטה לשעבר אמרו לנו: אנחנו בוחנים. אין לי ספק, אתם בוחנים ועושים בחינה השוואתית, וכל הדברים האלה. אני מודה שלא שמעתי שום דבר אופרטיבי. משה לדור: אילו אמרנו שאנחנו מציעים שכל הנשים שהיו קורבנות לסחר בנשים והתבקשו מאוחר יותר להעיד צריכות לקבל מענה קונקרטי כזה או אחר, לפי דעתי גם אתם הייתם חושבים שאנחנו מועלים בתפקידנו, כי באמת צריך את כל המקרים האלה, כל אחד לבחון לגופו, ולראות מהו המענה ההולם באותו מקרה. הזכיר גל לברטוב קודם את הגוף שאנחנו מציעים או שנציע שיוקם. הראייה שלנו היא שבמסגרת הפעלת הגוף ראוי לצייד אותו במלוא הסמכויות שניתן להעלות על הדעת בהקשרים האלה, על מנת שהוא יוכל לתפור את החליפה המתאימה לכל מקרה. במסגרת הזו, גם הרעיונות שאת הזכרת אותם יהיו לבטח קיימים, והם יהיו ישימים במקרים המתאימים. קרי, אותו גוף, אם אמנם יצויד גם בכלים המתאימים, בין השאר במסגרת תיקונים ככל שהדבר נדרש בחוק, שיסמיכו אותו לפעול כך ואחרת, הוא יוכל לבחור את המענה המתאים. תראי, עד היום כבר חיפשו פתרונות, וכפי שאמרתי, אנחנו כבר השתתפנו מעת לעת בדיונים שבהם נדרשנו באמת לתפור את החליפה המתאימה למקרה כזה או אחר, ולא פעם מאוד מאוד התקשינו לתת מענה הולם. הגוף הזה, שפועל במסגרת סמכויות יותר רחבות, שרוכש ניסיון בתחום הנקודתי הזה, זה חשוב. כי בדרך כלל עד היום מי שעסקו בזה הם אנשים שעיסוקיהם הם רבים, וההיבט הזה הוא רק עוד נדבך שמתווסף כטלאי או כמרכיב יחסית לא משמעותי למסגרת העבודה הרגילה במילוי התפקיד של פלוני, אלמוני ופלמוני, שטיפלו עד היום בנושאים האלה. גוף כזה, אולי זה יהיה תפקידו, וזו תהיה מיומנותו. יעמדו לרשותו סל של כלים, כך אנחנו מקווים. במסגרת הסל הזה, בגבולות ובמגבלות האפשר, הוא ייתן מענה טוב יותר. כפי שאמרתי קודם, לצערי, בשום תחום בחיים, אבל גם בתחום הזה, לא ניתן יהיה לתת פתרון או פתרונות הרמטיים לחלוטין. היו"ר זהבה גלאון: אנחנו רוצים הרמטיים? אנחנו רוצים, או.קיי. טוב, ראשית תודה. אני רק רוצה לשאול, לגבי הנושא של הערכת מסוכנות? משה לדור: זה גם יהיה תפקידו של אותו גוף. גם עניין של הערכת מסוכנות – תראי, יושבים פה כרגע שוטרים באולם. אנחנו משוכנעים שגם אם הם עוסקים, מי מהם, בתחום הזה, זה לא המקצוע העיקרי שלהם. הערכת מסוכנות היא לא רק עניין ומטריה שבה צריכה המשטרה לעסוק, אלא יש גם אנשי מקצוע אחרים, שיכולים לתרום – והרבה. המסגרת הזו שאנחנו כנראה נגבש ונציע תרחיב את מספר הגורמים ותחומי המיומנות והמקצוענות שלהם באופן שגם הערכת המסוכנות, והתאמת הסל המתאים למקרה כזה או אחר, יהיו משוכללים וטובים יותר מהמצב הקיים היום. היו"ר זהבה גלאון: תודה. עורכת הדין מיכל לוצקי. מיכל לוצקי: אני אגיד אולי משפט אחד, אולי אני קצת מקדימה את המאוחר. אני לא ארחיב לגבי ההמלצות והדברים שנאמרו ע"י משה לדור ועו"ד לברטוב. דבר אחד צריך להיאמר לאור האופי של הדיון פה. אנחנו מאוד מאוד מתרכזים בנושא של ההמלצות, ובמה הצוות עוסק ובמה לא, וחיוני לראות מה יהיה היקף הדו"ח. אני חושבת שמאוד חשוב לזכור שביום שהדו"ח הזה ייכתב ויודפס הבעיה עדיין לא תיפתר. זאת אומרת, ההמלצות בהחלט יכולות להישאר בגדר המלצות. כי השלב הבא הוא שמי שאחראי על החקיקה צריך להשתכנע שההמלצות האלה הן נכונות ומי שצריך להקצות את התקציבים צריך להשתכנע שזה לא רק כדאי אלא גם באמת חיוני. מהבחינה הזאת, דווקא העבודה המתמשכת של הוועדה הזו, בניגוד לעבודה המרוכזת של הצוות שלנו, היא עבודה מאוד מאוד חיונית בכל מה שקשור למודעות הציבורית בנושא, ולגיוס שאר האנשים הרלבנטיים בשביל ליישם את ההמלצות האלה הלאה. יש לכם טווח של לוח זמנים מוגדר שקבעתם? מתי אתם מגישים איזו טיוטה? משה לדור: נדמה לי שבשבועות הקרובים. היו"ר זהבה גלאון: מי בעצם זה שהסמיך, הקים את הוועדה? משה לדור: פרקליטת המדינה. היו"ר זהבה גלאון: יש עוד מישהו שרוצה להתייחס? כן, סגן ניצב מאיר כהן. מאיר כהן: אני רוצה לדווח לוועדה. אתמול היה דיון מאוד ממצה אצל ממלאת מקום פרקליט המדינה, הגברת נאוה בן אור, בנושא המקלט. הוא עובד טוב, אבל יש בעיות קשות מאוד עם העדויות שמה, והשורה האחרונה של הדיון, ואני אומר את זה בהמשך לדבריה של חברת הכנסת, שהחשת ההליכים זה הדבר החשוב ביותר שצריך לעשות בנושא הזה. ככל שאנחנו נוכל לשכנע את בתי המשפט בנושא של עדות מוקדמת, ולהפוך את זה לדן יחיד, אני לא יודע באיזו וריאציה משפטית נעשה את זה כמה שיותר מהר, זה יעזור לנו למלט את עצמנו מהנושא הזה של הבחישה הזאת בתוך המקלט, משבועיים עד שנה וחצי. ככל שהעדות נמצאות יותר במקלט הן יותר בורחות, היום הבריחות הן ממש המוניות. היו"ר זהבה גלאון: יש בריחות מהמקלט? מאיר כהן: יותר משליש בורחות, והן לא נשארות במקלט למרות שהתנאים מצוינים שם. אני רוצה לציין שדווקא העדות של קורבנות סחר בנשים הן העדות הכי מוגנות היום במדינה שלנו. כלומר, בגלל המקלט, כל עדה מקבלת נושא של הערכת מסוכנות, ויושב פה נציג אגף המודיעין בנושא הזה גם כן. הערכת המסוכנות נערכת במשותף על ידי אמ"ן ואח"ק לגבי כל עדה. גל לברטוב: קל להגן עליהן בארץ והכי קשה להגן עליהן בחוץ. מאיר כהן: לגבי אשרת שהייה כתמריץ, אנחנו נגד זה. כי עיקר האיום שלהן נגד העדות זה בארץ, לא בחוץ לארץ. כלומר, עדיף שהן יצאו החוצה ויחזרו לארץ המוצא מאשר יישארו בארץ, כי פה בעצם עיקר האיומים נגדן. כל הערכת מסוכנות בעקבות בקשה של משרד המשפטים לגבי עדה זו או אחרת, התוצאה היתה שהעדה הזו תאוים יותר אם תישאר בארץ, ולא אם תחזור למקום מוצאה. העדות האלה מאובטחות. אני רוצה לומר שבדיונים הראשונים להקמת המקלט, בפני מנכ"ל המשרד לביטחון פנים, הועלה הרעיון בכלל שכל העדות שיוצאות אפילו למכולת יהיו מאובטחות על ידי שוטרים או על ידי אנשי אבטחה. אבל הדברים האלה כבר אין צורך בהם. הן רוצות לצאת יותר ויותר, אין בכלל בעיות של איומים. בכל הערכת קצה קצהו של איום אנחנו לא מאפשרים להן בכלל לצאת מהמקלט. לפני יומיים היתה שביתת רעב במקלט, בגלל שאנחנו כמשטרה, פשוט החלטנו בגלל שעלתה רמת האיום לשש, זאת אומרת רמת איום גבוהה מאוד, לגבי אחת העדות, לא אישרנו לה לצאת לאפטר שמנוצל לכל מיני ביקורים אצל חברים וחברות אחרי הצהרים. כל העדות פשוט ישבו ולא אכלו ולא שתו כאות הזדהות עם אותה עדה. כלומר, הנושא של מאוימות ואיומים המקלט פותר כמעט את כל הבעיות. הבעיה זה לא במקלט ולא בהגנה, אלא בעדות עצמן, שהן לא מוכנות לקבל את הקונצפציה שהמקלט הזה נועד להגן עליהן. הן מעדיפות אפילו לחזור למלון שלהן שהיה קודם לכן, כדי שיוכלו לעבוד, אפילו, במרכאות, תוך כדי שהייה במלון, מאשר לשבת במקלט ולקבל את ההגנה שהמדינה נותנת להן. היו"ר זהבה גלאון: פקד רענן כספי, איך אתה מסביר את זה שטרם המקלט ועם המקלט הנתון לגבי העדות שבורחות זה שליש מהעדות. רענן כספי: קודם כל, אני רוצה להרחיב מה שמאיר אמר. העדות צריכות להבין שאנחנו רוצים להגן עליהן. אם הערכת האיום דיברה על זה שהן לא יכולות לצאת מהמקלט, אני אומר שלדעתי עדות סחר בנשים הרבה פחות מבינות שבעצם אי היציאה היא להגן עליהן. זו תהיה אחת הבעיות גם בעתיד, אני חושב, אם יצרו מנגנון. ברגע שעד לא מכיר בעובדה שהוא מצריך הגנה, והוא לא יהיה ממושמע לנושא, לא נוכל לשמור עליהן. אם הן רוצות לברוח, אנחנו לא יכולים למנוע את זה בצורה הרמטית. אני חושב שההליך המשפטי הארוך, במיוחד בבית המשפט בתל אביב עם בעיית ההרכבים, מחמיר את הבעיה. הן לא רוצות להישאר תקופה כל כך ארוכה. הן באו לכאן כדי להרוויח כסף ולשלוח לארצן, וזו המטרה העיקרית שלשמה הן באו, וברגע שהן רואות שהן לא יכולות לממש את זה הן בורחות. הן ברחו במלון, הן ברחו מדירות ונעלמו – אותו קנה מידה יש גם מהמקלט. אין כמעט הבדל. וזה בעצם ההוכחה לזה שזה נכון. העדות באו לעשות כסף, הן לא עושות את הכסף – הן בורחות. מאיר כהן: הן לא בורחות לחוץ לארץ. הן בורחות להמשיך לעבוד. רענן כספי: עכשיו, לגבי הערכת מסוכנות – עוד פעם. אני ארחיב את מה שמשה לדור אמר. אנחנו ביקשנו מאמ"ן מספר הערכות מסוכנות, כי קיבלנו מכתבים למיניהם שעדות מאוימות. אני חושב שיש בעיה גדולה מאוד לבצע הערכת מסוכנות בארץ המוצא. היו"ר זהבה גלאון: ברגע שיש רק נציג אחד של משטרת ישראל ברוסיה- - - רענן כספי: זה לאו דווקא נציג משטרת ישראל. מאיר כהן: לא כל הארצות משתפות אתנו פעולה. מצרים, למשל, למרות שיש הסכם שלום. קריאה: מצרים היא לרוב תחנת מעבר. מאיר כהן: תחנת מעבר שכולן חוזרות לשם בדרך. נעמה בראור: לגבי הדברים שנאמרו קודם לגבי המקלט, אני רק רוצה להזכיר מהישיבות שהתקיימו כאן לפני הפתיחה של המקלט, וגם הישיבה שהיתה נדמה לי יום או יומיים אחרי הפתיחה של המקלט, שכל הזמן עלה כאן המתח שקיים, שזה מתח שימשיך להתעצם, בין שתי התפיסות שמעוגנות בהקמה של המקלט. התפיסה הטיפולית, השיקומית, שהמטרה שלה היא לטפל בנשים האלה כמה שניתן ולהחזיר אותן למסלול כמה שניתן, ולהגביל את החירות שלהן כמה שפחות, לבין הגישה שנועדה לקדם את האינטרס גם הפרטי וגם הכללי יותר של קיום המשפטים ושל העדות המהירה, ושל ההגנה על העדות, ושל האבטחה של הניהול התקין של ההליך המשפטי. היה ברור לאורך כל הדיונים כאן שבין שני הדיונים האלה יש מתח, ושיהיו מקומות שבהם הם יתנגשו. והמקלט הזה פועל רק כמה חודשים במתכונת ניסויית שנבדקת כל הזמן. וזה ברור שבעניין הזה אני משיבה לשאלה שלך לגבי אחוזי הבריחה מהמקלט. ברור שהעניין של בריחה של נשים מהמקלט מצוי באיזונים האלה בין שתי המטרות האלה. רוצים לא להגביל מאוד את החירות, אבל רוצים גם לשמור עליהן. ואני מאמינה שזה ייקח זמן, ועם הרבה מאוד עבודה יצליחו למצוא את האיזון הזה. אבל צריך כל הזמן לזכור גם את המקום בזמן שאנחנו נמצאים בו מבחינת הניהול של המקלט. וגם כשרוצים להשיג שתי מטרות, שהן הרבה פעמים מנוגדות, אז גם פה אי אפשר יהיה להשיג תוצאות הרמטיות. רענן כספי: יש לי הערה מאוד חשובה, אבל אני לא רוצה שהיא תצא החוצה מהחדר . היו"ר זהבה גלאון: רגע, יש כאן עיתונות, אז אתה צריך להחליט. רענן כספי: לא, אני אגיד אותה, כי אני מתבייש להגיד את זה. אני מתכוון לשמור את זה בצורה שלא יהפכו את זה לשיטה. היו כמה מקרים שאנחנו מקבלים מכתבים ממוקדי סיוע לעובדים זרים ומכל ארגון אחר על עדות שרוצות להעיד, ובדיעבד הן עוזבות את מתקן "מיכל" כי הן רוצות לא להיות מגורשות, מגיעות למקלט, בורחות – כי הן לא רצו לתת מהתחלה עדות. הן רצו פשוט להישאר בארץ. מאיר כהן: הן מנצלות את המקלט. רענן כספי: לכן השליש הוא לא נכון בדיוק. כי העדות המעשיות שבאמת מעידות בתיקים זה לא שליש. זה הרבה פחות. גבי שמואלוב: אני לא רוצה לחזור על דברים שנאמרו פה. אבל בלי שום ספק, לאור הניסיון המצטבר שלנו, אני גם עסקתי לפני כן בכל מה שקשור להפעלת סוכנים במשטרת ישראל, אז התקופה של האבטחה של העדים היא תקופה בעייתית, מהבחינה של העדים עצמם. גם כשאתה נותן להם את ההגנה והשמירה מגיע מצב כזה שההגבלה הזאת נורא פוגעת בהם, והם מעדיפים ליטול סיכונים לעתים ולעזוב את ההגנה. ואין לנו שום יכולת אכיפה משפטית להחזיק את אותם אנשים בניגוד לרצונם. גם אפילו אם אנחנו אומרים להם שזה הפרת הסכם, הם יעדיפו לעתים להפר את ההסכם ולשאת בתוצאות של הפרת ההסכם, ולעזוב את המקום. והיו לנו מקרים, אמנם בודדים, שאנשים עזבו את מקום המקלט שנתנו להם ונרצחו גם. היו"ר זהבה גלאון: בארץ? גבי שמואלוב: לא דווקא בנושא של סחר בנשים, בנושא של סחר בסמים. היו"ר זהבה גלאון: ולגבי סחר בנשים יש לך דוגמאות כאלה? גבי שמואלוב: לא. אין לי דוגמה כזאת. כי באמת בנושא של סחר בנשים יש את המנגנון הזה שאני חושב שהוזכר פה. אבל בלי שום ספק שאין פתרון אופטימלי לנושא, כי תמיד יש להם אפשרות לעזוב את המקום אם הן רוצות. אף אחד לא יכול לאכוף עליהן. אולי צריכים לחשוב על חקיקה שברמת מאוימות מסוימת שתיקבע תהיה אפשרות חוקית להחזיק את האנשים האלה אפילו בכוח מתוך הצורך לתת להן הגנה. מאיר כהן: זה נבדק עכשיו. גבי שמואלוב: אני חושב שפה בארץ יש לנו את הכלים הבסיסיים להגן עליהן עד תום ההליכים, כמובן אם ישתפו פעולה ויסכימו להגן על עצמן. הבעיה המרכזית, כפי שאני רואה אותה , היא דווקא בארצות המוצא. כי אין שום ספק שמדובר פה, לפחות בחלק מהמקרים, ברשתות בינלאומיות, שהתהליך של הגעתם מתחיל משם, ועצם העדות שלהן מסכנת אותן בארצות המוצא. ולזה יש לתת פתרון רק בהסכמים עם מדינות, עם משטרות, עם טיפולים משפטיים בארצות אחרות, ולנסות כמה שיותר לקדם את הנושא הזה. היו"ר זהבה גלאון: עורך דין לדור, התודעה האחרונה הזו, כל ההתייחסות ליחסים עם משטרות וכל הקשרים זה חלק מהמענה שתתנו? חלק מההמלצות? משה לדור: כן. אבל בתחום הזה תידרש בכל מקרה, תהיינה המסקנות הסופיות אשר תהיינה, עבודה לא מעטה בהמשך הדרך ככלל לגבי התופעה כולה, וגם לגבי הנושא הספציפי שאנחנו דנים בו כרגע, בשל האפיונים הייחודיים גם של סוג הקורבנות, העדות האלה, ומשפחותיהן בחו"ל, וגם הארצות עצמן, שהן אינן ארצות כל כך פשוטות מבחינה זאת. גבי שמואלוב: אני רק רציתי להוסיף עוד מילה אחת. אנחנו היום גם במקביל, בלי שום קשר לצוות הזה שעוסק בנושא הזה, יחד עם פרקליטת מחוז דרום, עוסקים בכל הנושא של בחינת הנושא של הסחר בנשים, ההתמודדות עם הסחר בנשים. היו"ר זהבה גלאון: מה זאת אומרת? זה פעם ראשונה שאנחנו שומעים על זה. גבי שמואלוב: בינתיים אנחנו לא פועלים באמצעות הפעלת סוכנים בנושא של סחר בנשים עד לסיום העבודה של הצוות הזה. אנחנו רוצים להגיע לאיזה שהוא מודל שיאפשר לנו הפעלת סוכנים כלפי התופעה של סחר בנשים עם מסחור של הפגיעה בתהליך בכבודן של הנשים עצמן. יש לנו צוות שפועל את הנושא הזה. היו"ר זהבה גלאון: סוף סוף התחיל להיות מעניין כאן בישיבה. משה לדור: יש שלושה מוקדם. אחד זה עניין בישיבה, שניים, לקדם את הנושא. אני חושב שהמטרה העיקרית של הוועדה ושלך היא לקדם את הנושא. קידום הנושא והעניין שיש בישיבה ואולי הפרסום או הטקסט שיכול לצאת ממנו לא יושבים יחד בשלום. הם כמעט סותרים האחד את השני. יש נושאים שמוטב להצניע ולא לעסוק בהם יותר מדי. היו"ר זהבה גלאון: אני מקבלת את ההערה שלך. משה לדור: לא בתור הערה. אני מהרהר בקול רם לגבי התפתחות הדיון כאן. היו"ר זהבה גלאון: לא בטוח שבמקרה הזה האינטרסים שלך, סליחה שאני אומרת את זה כך, תואמים את האינטרסים שלנו, למרות שכולנו באים מאינטרס משותף. משה לדור: אני מדבר רק על המכנה המשותף. האינטרס המשותף הוא להצליח לתת מענה הולם בתחום הזה. אם אתה פוגע ביכולות של מערכת האכיפה, אתה בהכרח משקלל. היו"ר זהבה גלאון: אין לנו עניין, ואני אומרת את זה באחריות רבה, אין לי לפחות עניין לפגוע ביכולות של מערכת האכיפה. לא רק זאת, אני מברכת על כל יוזמה להקמת צוותים לבחינת סוגיות ראשוניות או משניות או משפרות או מוסיפות או עומדות במקביל או בנוסף לעבודות של צוותים רשמיים שיתמנו פה. אני בהחלט חושבת שזה מאוד מעניין אותנו לדעת שבמקביל להקמתו של הצוות הבין משרדי, שאני מייחסת חשיבות מאוד גדולה לעבודה שלו וכמו שנאמר כאן קודם על ידי עורך דין בראור, פשוט אני יודעת איך התהליך הזה עובד. לצערי, הדברים האלה עובדים לאט. אז יוגשו מסקנות, אחר כך ידונו בהן ויגבשו אותן. אני ראיתי את הצוות הבין משרדי שהגיש את הדו"ח שלו, ושנה לקח רק את הטיוטה, להגיד ולהעיר הערות ולגבש את זה, ואחר כך לעשות את זה למשהו אופרטיבי. אני בעד. אני מאוד מקווה קודם כל שהמסקנות שיוגשו כאן יאומצו כולן או ברובן הגדול. הדברים האלה הם תהליכים איטיים. אני מברכת עליהם, אבל זה לוקח זמן. זה מאוד מעניין אותנו לדעת, ואני אומרת את זה, שבמקביל לתוכנית הכוללת שתוגש להגנת עדים , התוכנית הספציפית יותר לגבי הנשים קורבנות הסחר, במקביל נעשים מאמצים או נבחנות דרכים נוספות איך להגן על אותן נשים שלא במסגרת הפורמלית של התוכנית הכוללת להגנת עדים, אם זה על ידי הפעלת תוכנית שנבחנת, למשל בהפעלת סוכנים. אותי זה מעניין לדעת. לא בהכרח אנחנו רואים את האינטרס הזה עין בעין, ברשותך. אני כמובן אכבד את החלטתו של סגן ניצב שמואלוב אם ירצה לדווח על זה לוועדה. אם לא, אני אבקש מפרקליטת מחוז דרום אם היא תסכים להגיע לוועדה. רענן כספי: לא לדבר על זה עכשיו. זה עדיין בעבודה. היו"ר זהבה גלאון: אני הבנתי את מה שקרה כאן, אין לי עניין להכשיל אף אחד. יש לי עניין לקבל מידע וזה מאוד מעניין אותנו. זה כל מה שאמרתי. וכמו שאמרתי, נהייה מעניין, אבל אני אעצור את העניין. עדה פליאל-טרוסמן: אני רציתי להתייחס רק לדברים שנאמרו לגבי המקלט. זה תהליך ניסויי, כשהמטרה באמת היא לתת הגנה לנשים, ומטרה ראשונה, שגם משותפת למשרד לביטחון פנים וגם למשרד הרווחה, ובאמת לאפשר לנשים לקבל את המענה ההומניטרי והראשוני בתקופת השהות שלהן במקלט. אנחנו כל הזמן לומדים. אנחנו לא יודעים אם הנושא של הבריחות אם זה האחוז הקבוע שהיה במלון כמו שעכשיו הן נמצאות במקלט. אנחנו קיבלנו למקלט אוכלוסייה שהיתה בתנאים שונים לחלוטין. אוכלוסייה שהיתה בתנאים פתוחים, שאף אחד לא התייחס אליהם ששהו במלון. עכשיו הן מגיעות למקלט, שבו בכל זאת כדי לקיים איזו שהיא מסגרת יש נוהלים, והן צריכות להסתגל לנוהלים. כמובן שהן חותמות בהסכמתן וכל הדברים באמת מאוד מסודרים. ככה שאנחנו לא יכולים לדעת מבחינה סטטיסטית מה ההבדלים בין מתן שהייה במקום אחר כמו בדירות או בבתי מלון לבין הנושא של המקלט, מבחינת הבריחות. כמובן שיש תהליכים שאנחנו כל הזמן לומדים אותם. יש צוות שלומד כל הזמן. צוות שקרוב מבחינת התרבות מאותו מקום. אבל יש הבדלים בגישות, בערכים, ובכל מיני דברים. מבחינתי, זה ניסוי מאוד מאוד מעניין. אני מתייחסת לזה כמקלטים לנשים מוכות, ופה זה משהו אחר. נשים מוכות מינית ולא ישראליות, עם מנטליות מכל מיני מקומות, זה מעורב וכל אחת היא אחרת. זה תהליך מאוד מעניין, ומבחינת למידה, כדי שאנחנו להפיק לקחים כדי שנוכל לראות איך אנחנו מתקדמים ואיך אנחנו משנים. אנחנו גם כל הזמן בתהליך של שינויים. היו"ר זהבה גלאון: תודה רבה. עורכת הדין הלית כהן. הלית כהן: בקשה, אני חושבת שהיא בשם הארגונים ופחות שדולת הנשים, לפני שהוועדה מגבשת את מסקנותיה הסופיות, אני חושבת שראוי וחשוב לדבר על נציגי הארגונים כמו מרכז הסיוע, שיש רכזות ליווי בהליך הפלילי, שמלוות את העדות האלה בהליכים האלה. או אישה לאישה, מהמוקד לסיוע לעובדים זרים, שבעצם פוגשים את הנשים האלה. היו"ר זהבה גלאון: הוועדה וגם הצוות הבין משרדי הקודם יצאו מאוד נשכרים משיתוף הפעולה. לפחות להזמין לפגישה אחת את נציגי הארגונים. יש קואליציית ארגונים. הלית כהן: הקואליציה למאבק בסחר בנשים היו"ר זהבה גלאון: הקואליציה למאבק בסחר בנשים, כדי לשמוע באמת את ההמלצות שלהן. אני יודעת שבישיבת הוועדה אנחנו תמיד יוצאים נשכרים מהדברים שמובאים. אולי נתייחס לזה בכמה משפטים כי אני רוצה לסכם את הישיבה. משה לדור: בעצם כולנו שותפים. בכיוון שיכולת לעשות לנו חיים קשים אנחנו מקבלים אותו באהבה ובדיוק בו רוצים לפעול. במובן הזה אין בכלל מחלוקת. אנחנו בעצם באופן פורמלי מטעם המפכ"ל ופרקליטת המדינה, אבל בעצם גם שליחי הוועדה בתחום המסוים שאתם עוסקים בו. אנחנו מקווים שבעקבות מסקנות הוועדה באמת ניתן יהיה לשפר ולשכלל גם את ההליכים בבתי המשפט של קבלת וגביית העדויות של קורבנות העבירות האלה, וגם לשמור על העדים, לשמור על העדות ועל משפחותיהן באופן שכולנו נחשוב שאנחנו חיים בחברה שבה אדם את חובתו האזרחית ממלא ללא מורא, עם יראה שהוא צריך לעשות את זה, ואחרים אסור להם לחבל בכך. אני מקווה שאנחנו נצליח להיות אפקטיביים גם בארץ ובנושא שהוא המרכזי בדיוני הוועדה שלכם, שנהיה טובים יותר מבעבר במתן מענה בחו"ל. היו"ר זהבה גלאון: עוד מישהו רוצה להוסיף? ראשית, אני רוצה להודות לכם שהגעתם לכאן. אני כבר אומרת לך שאנחנו נחכה להמלצות, או לטיוטא, איך שלא תקראו לזה, ואנחנו נרצה לשמוע דברים הרבה יותר אופרטיביים. ברור שבמסגרת המענה הכולל בכלל להגנה על עדים, וגם בעניין של קורבנות הסחר, גם אם יגבשו איזו שהיא תוכנית כוללת זה לא מדובר, אם אני יכולה מעולם מושגים קצת אחר, לא מדובר בקונפקציה אלא זה יותר תפירת סלון, במובן הזה שצריך באמת להתאים ולתת מענה לבעיות קונקרטיות. כמעט לא דומה מענה לסוגיה אחת או אישה אחת, שזה עולם ומלואו, ומי שעובד בשטח מכיר את זה. אבל במסגרת ההתייחסות הכוללת יותר, אני מודה שאנחנו – אני אומרת את זה עכשיו קולקטיבית בשם הוועדה – מודאגים. זאת אומרת, אנחנו מודאגים. אנחנו מברכים שהוקם צוות שבוחן את זה, זה היה עניין של זמן. אנחנו מודאגים כי נשים חשופות לאיומים. נקודת המוצא כרגע שעם המקלט ועם כל המודעות וההתארגנות עדיין נשים חשופות לאיומים, עדיין נשים בורחות, גם אם יש כאלה שמנצלות פרצות, גם זה חלק מהמחיר שמשלמים, אנחנו מקבלים מידע מארצות המוצא, גם שם נשים נעלמות. קשה לתת מענה כולל בתחום הזה. אם יש לנו עניין להיות מתוקנת, שיש לה עניין לגרום לנשים להעיד מתוך אותה תפיסה של חובה אזרחית, יש לנו גם אחריות, עם כל הקשיים התקציביים, בסך הכל אנחנו מכירים את זה. יש לנו אחריות, לפחות לנו כוועדה, ולנו כמדינה, או כל אותם מושגים יותר רחבים. אני מודה ששמענו כאן דברים כוללניים, כדי להגדיר את זה באופן כללי, ונשמח לשמוע התייחסויות יותר ספציפיות. אני רוצה להודות לכם בשלב הזה על הזמן. הישיבה ננעלה בשעה 11:45