PAGE 18 הוועדה לענייני ביקורת המדינה 24.11.2009 הכנסת השמונה עשרה נוסח לא מתוקן מושב שני פרוטוקול מס' 49 מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה יום שלישי ז' כסלו תש"ע (24 בנובמבר 2009), שעה 12:45 סדר היום: הטיפול בחיילים בודדים בצה"ל נכחו: חברי הוועדה: יואל חסון – יו"ר מרינה סולודקין אופיר פינס-פז כרמל שאמה עתניאל שנלר מוזמנים: יעקב (מנדי) אור משרד מבקר המדינה, משנה למנכ"ל ומנהל חטיבה חיים לשם משרד מבקר המדינה, מנהל אגף בכיר אריה בן מאיר משרד מבקר המדינה, עוזר מנהל חטיבה חנה גנאור המשרד הבטחון וצה"ל צחי עין-גל אכ"א – רמ"ח פרט רס"ן הילה כרמלי רמ"ד לענייני ביקורת המדינה ומעהב"ט שי בן שטרית משרד הבטחון וצה"ל, מדובר צה"ל תא"ל (במיל.) ציון ספיר האגודה למען החייל, מנכ"ל אתי אברג'יל האגודה למען החייל, מנהלת מחלקת פרט ורווחה סא"ל (במיל.) יער ארז האגודה למען החייל, מנהל מרחב מרכז, אחראי בית החייל ירושלים אל"מ (במיל.) יוסי בנין האגודה למען החייל, אחראי בית החייל חיפה יגאל גלאי האגודה למען החייל, דוברות האגודה יעקב זלצר משרד ראש הממשלה, מנהל האגף לענייני ביקורת המדינה שיפרה שחר בית חם לכל חייל ציקי אוד מרכז לזכר מייקל לוין, לסיוע לחיילים בודדים, מנהל דניאל לאופר חייל בודד לשעבר, המרכז לזכר מייקל לוין, לסיוע לחיילים בודדים, מתנדב יהושע פלסטר חייל בודד לשעבר, מרכז לזכר מייקל לוין, לסיוע לחיילים בודדים, מתנדב שלמה קלדרון נשיא לשכת המבקרים הפנימיים מנהלת הוועדה: חנה פריידין רשמה וערכה: יעל – חבר המתרגמים בע"מ הטיפול בחיילים בודדים בצה"ל היו"ר יואל חסון: אני שמח לפתוח את הישיבה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה בנושא הטיפול בחיילים בודדים בצבא ההגנה לישראל. כמו רבים וטובים אני צפיתי ביום שישי האחרון בתחקיר בערוץ השני, באולפן שישי, שהציג מצב מדאיג ומטריד באופן שמטפלים בחיילים משוחררים בצבא ההגנה לישראל. אני מוכרח לציין שאני לא יודע את כל האמת בעניין זה. בתחקיר הוצג מה שהוצג והיום נלמד עד כמה הדברים שהוצגו מייצגים את המציאות. ראינו בעיניים את התנאים שחיים חיילים בודדים, ראינו בעיניים את מצב בית החייל, לפחות זה שבירושלים, ראינו דברים שאני גם כאזרח ובוודאי כחבר כנסת ובוודאי כיושב ראש הוועדה לביקורת המדינה, לא יכול להתעלם מהם. לא יכולתי שלא לבוא ולעלות את הסוגיה בוועדה הזאת. וועדה שיש לה את הסמכות והיכולת לבקר ולבדוק את תפקוד הממשלה ותפקוד המערכות הציבוריות במדינת ישראל. אני חושב שברמה הערכית צריך לדעת וגם כל מי ששירת בצבא ההגנה לישראל יודע שכמעט בכל יחידה, ובוודאי ביחידות הקרביות, אנחנו מתחככים עם החיילים הבודדים, אנחנו מכירים אותם, חווים ושומעים את מה שהם עוברים כחיילים. אני יודע, וצריך לומר, שצבא ההגנה לישראל ומדינת ישראל ומשרד הבטחון משקיעים כסף רב בטיפול בחיילים הבודדים, אני גם בטוח שהטיפול בהם הוא טיפול מורכב ומסובך. אבל יכול להיות שיש לבדוק את הטיפול הזה ויכול להיות שיש לברר חלק מהסוגיות והאם הדברים מתבצעים כפי שהיינו רוצים. כפי שאמרתי אני מודאג מהמצב, אני מוטרד ממה שאני ראיתי באולפן שישי, ואני רוצה לברר את האמת בשולחן הזה. נמצאים איתנו כאן נציגי מבקר המדינה ונציגים נוספים ורבים, ברשותכם נפתח את הדיון. נדון בעניין הזה, הייתי מבקש מנציגי משרד הבטחון וצבא ההגנה לפתוח ולפרט לנו את המצב בהתייחסות למה שראינו בתחקיר, מהות הדיון זה מה שראינו בתחקיר. חנה גנאור: אני ראש החטיבה להנגשת לשירותים במשרד הבטחון. התפקיד שלי הוא לתת את כל הפלטפורמות הנדרשות לצבא ההגנה לישראל גם בנושא הזה. ברשותכם אני מבקשת לומר ששר הבטחון ראה כמוך את הכתבה ונזעק כמו כל אזרח בישראל, הוא בוודאי יודע מה זה חיילים בודדים בצבא. הוא קיים מאז מספר דיונים עם ראש אכ"א – אגף כוח אדם, ועם המנהל הכללי של משרד הבטחון, הוא בחן ונתן הנחיות לטפל בחיילים הבודדים, לטפל בכל מה שחסר להם כולל סגירת פערים, אם הם קיימים, ולבחון את זה. יותר מזה הוא יבצע מעקב על הפעילות עצמה. יעקב (מנדי) אור: אני מוכרח לציין שאני לא ראיתי את התכנית, הבן שלי ראה. אבל לא בתכנית עסקינן, נקראתי לוועדה על ידי יושב ראש הוועדה לביקורת המדינה. בשנת 2005 פרסמנו דוח ואני אקריא מספר דברים שנכתבו אז, דווקא דברים שעלו במסגרת הצבא. "במהלך החודשים אוקטובר נובמבר 2004, ערכו קצינות הת"ש – תנאי שירות הפקידותיות ביוזמת מחלקת הפרט באכ"א ביקורים במתקני אל"ח – האגודה למען החייל ברחבי הארץ, הליקויים שנמצאו הובאו במסמך נובמבר 2004 שהופנה למנהל הכללי של אל"ח – האגודה למען החייל, ונתבקשה התייחסותו. עד למועד סיום הביקורת לא התקבלה באכ"א תגובת האגודה למען החייל לריכוז הליקויים. הליקויים השונים כגון תנאי המגורים, מתקני האגודה למען החייל" מדובר בחיילים בודדים כלומר אין חדש תחת השמש. עלו ליקויים חמורים אז ואם יש רציפות בעניין אנחנו - - - - היו"ר יואל חסון: אני מבקש את נציג צבא ההגנה לישראל, אני רואה בגורם צבא ההגנה לישראל את הגורם המרכזי והאחראי וכמי שמתחכך עם החיילים האלה והמטפל בחיילים האלה ביום יום. צחי עין גל: אני רמ"ח פרט - ראש מחלקת פרט באגף כוח אדם. במסגרת תפקידי אני אמון על קביעת המדיניות בכל הקשור לתנאי השירות של חיילי החובה, הקבע והמילואים בצבא ההגנה לישראל. הנושא שעלה בכתבה הוא תחום עיסוקי. אני רוצה לפתוח ולומר שנושא החיילים הבודדים או תנאי השירות של חיילי החובה בכלל ושל החיילים הבודדים בפרט, מאוד מעסיק אותנו ומאוד חשוב לנו. צבא ההגנה לישראל רואה אחריות מלאה לכל מה שקורה עם החייל מיום גיוסו ועד יום שחרורו. לא מעביר את האחריות הזאת לאף אחד בדרך, ולא מתחלק איתה עם אף אחד. הוא האחראי באופן מלא על מה שקורה או לא קורה עם החיילים הבודדים. בצבא ההגנה לישראל משרתים כ- 5,128, נכון להיום, חיילים בודדים. חיילים אלה מתחלקים לשתי אוכלוסיות, כ- 50% חיילים שהוריהם בחוץ לארץ, עלו לארץ לבד, בני יורדים או בני שליחים, או בכל קטגוריה אחרת, ו- 50% הם אזרחים כאלה שהוריהם בארץ או שהם יתומים. זה פילוח אחד. הפילוח השני שאותו חשוב להכיר: 45% מהחיילים האלה משרתים ביחידות לוחמות. זאת אומרת שהאתגר הגדול שלנו לשמר את החיילים גם בצבא וגם ביחידות הלוחמות בלי מציאות כלכלית ושתנאי השירות לא יפגעו בכשירות שלהם. האתגר הגדול שלנו הוא שהמענה שאנחנו נותנים ייתן מעטפת שלמה, או את הכי טובה שאנחנו יכולים, בהיבט שימור החייל בצבא ההגנה לישראל. היו"ר יואל חסון: אני מבקש ברשותך הערה, תוכל להציג את המעטפת. צחי עין גל: אני אציג את המעטפת ואני אתייחס לכל, אני לא אתחמק משום שאלה. נושא הטיפול מתחלק לשלוש או ארבע רמות והאחד זה השכר והתקבולים הכספיים, הדבר השני מענקים וסיוע נקודתיים, השלישי זה הדיור ופתרונות הלינה. אני אגע בלינה ואחר כך נמשיך הלאה. חלופות דיור לחיילים בודדים - צבא ההגנה לישראל מציע ארבע חלופות לדיור. החלופה הראשונה זה אימוץ בקיבוץ – יש לנו 550 חיילים בקיבוצים, שלנים בדירות בקיבוצים. במסגרת הלינה בקיבוץ הוא מקבל גם משפחה מאמצת, הוא מקבל חדר וגם דמי כיס נוספים שמאפיינים את השהות בקיבוץ. הקבוצה השנייה מתגוררת בדירות שכורות של האגודה למען החייל. האגודה למען החייל שוכרת דירות בהסדר שלנו עם האגודה, או של משרד הבטחון עם האגודה, בכל דירה מתגוררים כשישה חיילים, שניים בחדר. החיילים מעבר לדירה מקבלים, על כל המשמעויות שלה, גם את הציוד שהאגודה מספקת. ציוד בסיסי כמו מקרר, מכונת כביסה, מיטה ואת כל הציוד שצריך בדירה. בכל הדירות יש מיטות, בכל הדירות יש מקררים. מה שראו בכתבה, למי שחד עין, זה חיילים שעלו לארץ לפני שהם התגייסו לצבא והם שכרו דירה לבד, הדירה שצולמה זו לא דירה קיבלו מאיתנו, הם שכרו אותה לבד עוד לפני שהם התגייסו, וכך היא נראתה. בכל הדירות של האגודה יש מיטות, יש תנאים ראויים מאוד בהיבט של ציוד שהדירה צוידה. מעבר לכך פעם בשבועיים מסופקת רשימה של פריטי מזון שהאגודה מושכת מהצבא ומספקת לדירות. רשימה שאנחנו אפיינו אותה והיא כוללת מזון וגם חומרי ניקוי וכדומה כדי לתחזק את הדירות. בכל שבועיים מגיעה ההספקה לדירות. החלופה השלישית שמוצעת לחייל – דירה שכורה, הוא יכול לשכור לבד. החייל מקבל מצבא ההגנה לישראל 1,046 שקל לחודש והוא יכול לשכור דירה בכל מקום שהוא רוצה, עם מי שהוא רוצה. בעצם צבא ההגנה לישראל משתתף בשכר הדירה. בחלופה זו ההיקף הגדול של החיילים וזה כ- 2,300 חיילים שבחרו בפתרון הזה. זה הפתרון המועדף, פתרון שנותן את העצמאות ובשונה מכל יתר החלופות, הוא אזרח, עליו לא מפקחים בדירה בעוד שבדירות של האגודה או בקיבוצים אם הוא חורג מהכללים אפשר להוציא אותו משם. בסמכות צבא ההגנה לישראל לזמן אותו, זה חלק מהנקודות שעלו בדוח מבקר המדינה, לזמן את החייל לברור בין אם השכנים התלוננו על הפרעות, על התנהגות לא ראויה, ואנחנו יכולים להוציא אותו מהדירה לבית החייל. החלופה הרביעית – בתי החייל, אנחנו רואים את בתי החייל כפתרון זמני, לא רואים בו פתרון קבע לחייל להתגורר בבית החייל. בסוף הוא פחות אישי, הוא פחות משפחתי, הוא עם הכי פחות תנאים. אנחנו רואים אותו כתחנת מעבר בדרך לפתרון קבע של קיבוץ או דירה שכורה, או לדירה של האגודה. יש חיילים משעדיפים להיות תקופות ארוכות יותר וזה על פי רצונם. יש חיילים שבגלל שלא התנהגו כמו שצריך החזרנו אותם לבית החייל והם מתגוררים שם, ויש חיילים שעד שהם מקבלים אישור או זכאות לחייל בודד או להטבה המלאה, נותנים להם להתגורר בבית החייל. אלו ארבעת החלופות שיש לחייל הבודד על פי רצונו ושיקול דעתו, וזכותו לבחור בכל אחת מהחלופות. הצבא משקיע בחיילים הבודדים כ- 230 מיליון שקל בשנה. התקציב הישיר שמקבל חייל: אם הוא ביחידה עורפית זה 1,800 שקל לדמי כיס ולפתרון דיור וזה עד 2,600 שקל אם הוא ביחידה קדמית. כמובן יש שונות בין שכר דירה לבית החייל. היו"ר יואל חסון: אז מה זה 1,046? צחי עין גל: חלק מה- 1,800 שקל זה 1,046, שכר הדירה וזה חלק מהתקציב שהוא מקבל מדי חודש. חוץ מזה יש עוד רשימה ארוכה של פעילויות, אני אסכם את שווי ההטבות שחייל בודד יכול לקבל בשנה, אם הוא ביחידה עורפית זה מגיע ל- 30,000 שקל, אם הוא ביחידה קדמית זה יכול להגיע ל- 46,000 שקל. זה כולל זכאות למה שאנחנו קוראים "קרן סיוע", זאת קרן מגיוסי תרומות של האגודה למען החייל. בשנת 2009 התקציב הוא שבעה מיליון שקל. מהתקציב הזה החייל מקבל, הוא ומשפחתו, זאת אומרת או לדירתו הפרטית אם הוא בודד או אם הוא נזקק, פריטים בסיסיים לבית כמו מיטות, מקרר, מכונת כביסה, הדברים הבסיסיים שאיתם הוא יכול להיות רגוע כשלמשפחה יש. משפחתו של חייל בצבא לא צריכה לישון על הרצפה, צריכים לגור ברמת חיים נאותה. הוא מקבל הביתה באמצעות שליח את כל הפריטים, כמובן שזה אחרי ביקור בית ורואים שהוא זכאי לזה. חייל ביחידה קרבית יכול לקבל פריטים בסכום של עד 9,000 שקל בשנה, ואם הוא ביחידה עורפית עד 5,000 שקל שנה. כלומר פריטים מהרשימה שהוגדרה כפריטים בסיסיים. היו"ר יואל חסון: מה הזמן הממוצע שחייל שוהה בבית החייל. צחי עין גל: זמן ההמתנה של חייל בודד לדיור - אם הוא שוכר לבד זה מתי שהוא מוצא דירה, אם הוא רוצה לעבור לקיבוץ הוא עובר מידית ואין זמן המתנה, אם הוא רוצה לעבור לדירות האגודה, שבדרך כלל יש להן ביקוש גדול באזור תל אביב, הוא ממתין כחודש עד חודש וחצי בבית החייל עד שהוא מקבל דירה. היו"ר יואל חסון: נגיד שהוא נמצא כחודש וחצי בבית החיל, מבחינתך מהם הדברים שאתה רואה שאתה צריך לספק לו בזמן השהייה בבית החייל? צחי עין גל: אני צריך לספק לו הכל ואני אומר מה מספקים עד היום. היום יש שמונה בתי חייל בארץ. בשני בתי החייל שנמצאים באזור תל אביב, בית השריון ומלון אביה שכרגע האגודה אימצה אותו כבית חייל, מקבלים הכל וזה אומר ארוחת בוקר כל השבוע, ובסוף שבוע ארוחה חמה. בכל חדר יש מקרר, יש מיטה, ארונית, ומהמנהל הכללי של האגודה יוכל להתייחס. יש שישה בתי חייל נוספים בארץ: קרית שמונה, חיפה, ירושלים, באר שבע, אילת וטבריה. בהם מסופקות ארוחות חמות באמצע השבוע ובסוף שבוע לא מספקים ארוחות. שם בסופי שבוע לנים בין חמישה לחמישה עשר חיילים, ובשיקול דעתו של הצבא קיבלנו החלטה לפני כשנה וחצי שבמקום לתת ארוחה חמה לחמישה עד עשרה חיילים ניתן להם תוספת בשכר של 60 שקל בכל סוף שבוע ובסכום הזה הם יוכלו לקנות אוכל. הכתבה העצימה את הנושא שהחייל לא מנצל את זה או מאחר ואין לו יתרה בחשבון או מכל סיבה אחרת הוא נשאר רעב. אנחנו המרנו את אותו סכום לארוחה, והחל מהשבוע הזה בכל ששת בתי החייל האלה יינתנו ארוחות בכל יום שישי, בוקר, צהריים וערב בשבת, ובעצם נתנו מענה מלא בהיבט הזה. היו"ר יואל חסון: אני מבקש לומר לכם, שגם דמי הכיס שאתם נותנים לחייל שאינו בודד, וגם דמי כיס שנותנים לחיילים בודדים, זה עדיין סכום נמוך. זה ברור שזה אינו שכר ואין על כך ויכוח, אבל ברור שגם את החייל הסדיר הרגיל ההורים מממנים, כולנו עושים את זה. גם כשאתה מתייחס לדמי כיס לחייל בודד ואתה אמרת את התשובה בעצמך. אותם 60 שקלים שיכולים להעלם לו בחשבון, אולי הוא עזר לסבתא, אולי לדודה, או שקנה לעצמו משהו, הוא לא חישב את צעדיו הכלכליים נכון. למה היה צריך שזה יופיע בטלוויזיה ולא הבנתם מראש את זה. אני מבין, והגיוני שלא ניתן להחזיק חברת קייטרינג למספר קטן של חיילים, אני מבין את זה. הייתם צריכים מראש ובלי התכנית בטלוויזיה לתת לו שובר מזון או לתת לו משהו שייתן את המענה למזון ולא ייתן מענה לדבר אחר. אני מאוד שמח שתיקנתם ליקויים תוך שבוע, זה אפילו פחות משבוע וזה יפה. יצרתם מצב שכנראה במשך חודשים ואולי במשך שנים חיילים בשבת, וגם אם מדובר בחמישה או עשרה, חיילים היו בשישי שבת רעבים. למה לא הייתה החשיבה מלכתחילה? זו נקודה שצריך להבין. צחי עין גל: ראשית חשבנו על כך, ואני אתן לך דוגמה, לפני כחודש נסעתי לבית חייל בחיפה שוחחתי עם מנהל בית החייל ועם חיילים ששהו שם. דיברתי איתם ועם מנהל בית החייל וזה היה עוד לפני שהכתבה פורסמה. הנושא של הארוחה עלה. אמר לי מנהל בית החייל בחיפה, אתה יכול לשאול פה את החיילים, יש לי הסדר עם מסעדה מצוינת ליד, שכל חייל שרוצה יכול להיכנס ולאכול. שמרו לי חמישה עשר מקומות לכל החיילים שהיו והגיע חייל אחד. לחיילים יש סדר עדיפות שונה וזה בסדר גמור. זאת אומרת שלפי האינדיקציות שהיו לנו לא הייתה אמירה על חייל רעב ולא על הצורך להמיר את הכסף במשהו אחר. היו"ר יואל חסון: תסביר את הפתרון שמצאתם. צחי עין גל: כעת בכל בית חייל יהיה מטבחון, יהיו בו שתי פלטות חשמליות, מקרר, מיחם, קומוקומט. בכל אחד מששת בתי החייל נכניס דרך ספק חיצוני ביום שישי מזון, וחייל יוכל לקחת את המנה החמה שתובא ביום שישי בבוקר, יניח אותה על פלטת שבת ויאכל ארוחה חמה ביום שישי וביום שבת בצהריים. יהיו לנו קצינים משובצים בכל בית חייל שיבקרו ביום שישי בערב ויראו שהכל בסדר, ובכל שבת בצהריים. ביום ראשון נקבל דוח מה ניתן, איפה ניתן וכמה ניתן. חשוב להדגיש כאן דבר שאני לא בטוח שבא לידי ביטוי בדבריי, שבסוף מתוך 5,000 חיילים בודדים מדברים על 60 שלנים בסופי שבוע. זאת אומרת שעליהם הייתה הכתבה. כל חייל הוא עולם ומלואו ושאני ושלא אובן לא נכון. בסופו של דבר בתוך האוכלוסייה המאוד גדולה והמאוד ייחודית, שמאוד יקרה לנו, ההתמקדות הייתה בחלק הקטן יחסית. אנחנו עוסקים בכולם אבל עכשיו נתנו את המענה גם ל- 60 האלה. היו"ר יואל חסון: ראשית זה ברור. אני מתאר לעצמי מה עבר בבתים של האנשים שראו את הכתבה הזאת, בשבילנו כחברה, ואתה חלק ממנה כי כולנו אותה חברה, לחשוב על חייל ואפילו על אחד שהוא רעב, זה משהו שאינו נתפס, זה משהו שמקפיץ אותך, זה משהו שלא ניתן לתאר בכלל. לכן על הדבר הזה, בעייני, הייתם צריכים לשים לב הרבה קודם ולהבין שהיום חיילים מגלים מהר מאוד עם מי לדבר ושיש אנשים שעוזרים ויש אנשים ששומעים, לכן אני אומר שהיה צריך להימנע מזה ולהרוס את השבת לכל כך הרבה אזרחי ישראל שהלכו לישון בערב שישי במחשבה שיש חיילים שהם תחת חסות הצבא ושהם רעבים. אני חייב לומר שאני מעריך שבאתם עם בשורה ושתיקנתם את העניין, אני רוצה לציין שהנושא של הפיקוח הוא חשוב מאוד, ושתוודאו שהפתרון שנתנם לצורך הזה הוא פתרון שעובד. ברשותך אני מבקש לתת לחבר הכנסת עתניאל שנלר ואז תמשיך בדברייך. עתניאל שלנר: תודה אדוני היושב ראש, ביקשתי את רשות הדיבור לא משום שלא רציתי לשמוע את ההמשך, אלא משום שאני מאחר בערך חצי שעה לפגישה אחרת. בליל שבת אני בכלל התעסקתי בחייל בודד אחר, התעסקתי עם יעקב אבינו שהלך ללבן דודו כחייל בודד ואכל שם ארוחה טובה ולא ראיתי את התכנית. בשביל הגילוי הנאות אני אומר שאנחנו כמשפחה זכינו כבר במשך שנים לחיילים ולחיילות בודדים שמתארחים אצלנו, אנחנו מכירים את זה גם מהכיוון הפרקטי. אני חושב שהסקירה של ראש חטיבת פרט היא סקירה, בעיניי לפחות, מעודדת, אבל יחד עם זאת, מה שמטריד אותי הן שאלות היסוד. איך קובעים את המונח חייל בודד מעבר לזה שהוריו נמצאים בחוץ לארץ. אדם שמנותק ממשפחתו בגלל בעיות פנימיות, סכסוכים, אדם שבא ממקלט לילדים מוכים, דווקא המקרים הלא מאופיינים של עולה חדש והורים שנמצאים בשליחות. דווקא המצבים הלא נורמטיביים שההורים גרים באותה עיר אבל הוא בעצם חייל בודד, איך קובעים את הדבר הזה? מטריד אותי שכאשר יש מצוקה למי הוא בעצם פונה. האם תמיד זה יהיה דרך המפקד הישיר שלו? אבל אם בתקופה מסוימת הוא נמצא במחנה אחר כי יש לו בעיות בריאות, בעצם אין לו למי לפנות ואז הבעיה היא שבעתיים. אין לו את האבא והאמא שדרכם אפשר ללכת, ואז פונים לתקשורת. אלו הנקודות כדי לעזור למערכת לתקן ולבחון את הקריטריונים לקביעה, ומערך המעקב של החריג, לא הרגיל של החריג. אני אספר סיפור, הפניתי את זה לאגף כוח אדם ואין לי ספק שזה יטופל היטב, על חייל בודד שפנה אלי, ישראלי לכל דבר, יש לו הורים והלוואי והוא היה יודע מי הם, הוא נמצא במצב שאין לו יחידה מוסדרת היום, הוא היה ביחידה קרבית. בחודשים האחרונים הוא לא מקבל את התשלומים שהוא צריך לקבל, הוא גר בקיבוץ והוא רעב, הוא פשוט רעב. המקרה הזה בוודאי ייפתר ואין לי ספק שאגף כוח אדם עושה את הכל כדי שהדברים ייפתרו. השאלה איך אנחנו לא מגיעים לפינה הזאת? צחי עין גל: השאלה היא שאלה מצוינת והתשובה מאוד מורכבת. בסוף הסקירה אמרתי ש- 50% מהחיילים מוגדרים מכוח זה שמשפחתם בחוץ לארץ. זה מאוד קל לאפיין את החייל. יש לנו אוכלוסייה של 50% מהחיילים הבודדים בצבא שהם אזרחי המדינה. כשחייל בא ואומר משפחתי לא מהווה עבורי עורף חם ותומך, אנחנו צריכים לקחת ולנסות בכלים שנמצאים בידנו לזהות מי החייל שצריך להכיר בו כחייל בודד למרות שמשפחתו בארץ. זה יכול להיות חייל שחזר בשאלה ומשפחתו לא מטפלת בו, זה יכול להיות חייל שמכל מיני סיבות הוריו החליטו להפסיק את התמיכה בו. כאן אנחנו עוסקים בחייל חייל ונאספת האינפורמציה פעם אחת מהחייל עצמו, מהצרה שלו ומהדיווח שלו, אם יש לו הורים בארץ אנחנו פוגשים את הוריו ומשוחחים אותם, אם יש אחים משוחחים עם האחים. מקבלים דוח מרשות הרווחה שאם היא מכירה את המשפחה היא גם נותנת דוח על המשפחה. את הכלים האלה אנחנו לוקחים ומגדירים אם החייל בפרמטרים שלנו הוא חייל בודד. כשחייל בא ומצהיר על כך הוא קודם כל מקבל אישור הלנה בבית החייל. זאת אומרת שאנחנו לא בודקים לא תקציבית ולא שום דבר אחר, אוטומטית נותנים לו זכאות ללינה בבית החייל עד שיתבררו הפרטים ועד שנדע להשלים את כל התמונה. כ- 25% עד 30% מהבקשות שעולות לא מאושרות כחיילים בודדים. צריך לדעת מהצד השני של פניות החיילים יש לנו פניות של הורים שפונים לאגף כוח אדם שטוענות שאנחנו מנתקים את הילדים מהמשפחה. הם אומרם כשאנחנו מציעים לו 1,800 שקל בחודש, שווה דירה או כסף, אז הוא מעדיף להגיד שהם לא תומכים בו. כעת כשאתה בא לזוג הורים שאומרים שהם תומכים בו, "תראה יש לו מיטה ושרק יגיע הביתה והוא זה שלא רוצה לבוא, אל תעזרו לו כי אנחנו רוצים שהוא יחזור הביתה". צבא ההגנה לישראל נמצא בסיטואציה שבה הוא צריך להכריע אם החייל בודד או לא בודד. זו תשובה לחבר הכנסת לגבי האוכלוסייה הזאת. אלו המקרים בהם אנחנו בוררים בפינצטה את המידע. אני בסוף יכול לומר שאני לא מגודר בסל תקציבי, אני מחויב על פי היותי עובד מדינה, או אזרח, משרת, לתת למי שצריך ולא לחלק לכל אחד. אין לי בתחילת 2010 תקציב שאומרים לי זו היכולת שלך לתת. היו"ר יואל חסון: אני שואל אותך מה אתה עושה עם המלש"בים – מועמדים לשירות בטחון, מגיע לכאן מלש"ב – מועמד לשירות בטחון, גם אם הוא בין עולים ואין לו משפחה והוא בעוד חצי שנה מתגייס? מה הטיפול שלכם בהם? צחי עין גל: להשלים את התשובה לחבר הכנסת. כדי לפתור את הבעיה של חייל שהתחיל זכאות ופתאום הופסקה לו, סיימנו, גם בעקבות מבקר המדינה שהוביל אותנו לכך, תהליך מאוד ארוך של עבודת מטה שהגדירה זכאות והיא לאורך כל שירותו. חייל בודד הוא מרגע שהוא התגייס והוא כנראה יישאר חייל במשך כל שירותו. זה חידוש שעשינו ביחס למה שהיה בעבר שאז כל חצי שנה או שנה ביטלנו את הזכאות. היום החייל מוכר כחייל בודד למשך כל שירותו. עתניאל שנלר: לא ענית לי על דבר אחד, האם יש איזה כתובת, אולי ראוי שתהייה מעבר ליחידה. כתובת כללית שכל חייל בודד שמרגיש איזו בעיה יש לו למי לפנות בלי כל קשר. צחי עין גל: כן, וזה התחיל עוד לפני הכתבה ומינפנו את זה אחרי הכתבה, באגף כוח אדם ייפתח מוקד לחיילים בודדים שיאויש 24 שעות במשך 365 יום, גם למפקדים וגם לחיילים ושייתן מענה, תשובות ופתרונות גם לחייל רעב שנמצא בכל נקודה בארץ או עם כל בעיה אחרת. המוקד ייפתח בלוח זמנים מאוד קצר, כרגע אנחנו משלימים את מעטפת כל האמצעים. גם לנושא זה נתנו מענה במסגרת התהליך. בסוגיית המועמד לשירות בטחון ולשאלת יושב ראש הוועדה. אנחנו מעודדים את החיילים לבוא לפני גיוסם ולהצהיר על הבעיה ולתת את הפתרון לפני הגיוס לצבא. ככל שיש לנו יותר מידע לפני הגיוס אנחנו נותנים את המענה, בין אם זה חייל בודד, או חייל עם הכרת זכאות בתנאי שירות. אנחנו נותנים מענה מלא והוא מתגייס כבר עם ההכרה כחייל בודד. בשלושה החודשים לפני גיוסו, היה והוא הוכר כחייל בודד, אנחנו נותנים לו סיוע דרך אמצעי הלינה או הדיור של הצבא, מאחת מהחלופות שהגדרנו. אם הוא צריך יותר משלושה חודשים זה כבר לא דרך - - - היו"ר יואל חסון: יש מישהו שטוען שלא. אתה טוען שהיום זה שלושה חודשים. כלומר צבא ההגנה לישראל מקצה למועמדים לשירות בטחון במשך שלושה חודשים תנאים שמקבילים לתנאים של חייל בודד. צחי עין גל: רק לגבי פתרון הדיור, לא שכר ולא הטבות אחרות. בית החייל הוא הפתרון היותר רלוונטי לאוכלוסייה הזאת. היו"ר יואל חסון: כלומר אותם זוג חיילים שראינו בדירה ההיא, היו אמורים לגור בטווח של שלושה חודשים בבית החייל ולא שם. צחי עין גל: נכון, בשלושה חודשים לפני הגיוס שהוא הרף שבו אנחנו נותנים את המענה. צריך לזכור שהם אזרחים והיכולת שלנו לאכוף משמעת או טיפול אחר על אזרח הוא יותר בעייתי. ציון ספיר: חלק מאלה שגרו באותה דירה הם לא מועמדים עדיין לשירות בטחון. צחי עין גל: הנושא השני בהקשר הזה, זה שככל שנדע יותר פרטים על החייל לפני גיוסו, למשל לגבי כל הלוחמים שמתגייסים לצבא, יש ביקור של מפקד אצל משפחתם והמפקד יכול לומר - - - היו"ר יואל חסון: אלו דברים שראית בכתבה ולא הרגשת בהם נוח ותיקנת מאז הכתבה? צחי עין גל: הדבר הכי מורכב מבחינת הצבא לתת לו מענה והוא הצורך הכי גדול של חייל בודד זו העטיפה, זה המשפחה, ארוחת ערב בשישי, אולי הקידוש והחמימות והתמיכה. זה מאוד מורכב לצבא להיכנס לאירוע כזה כי בסוף אנחנו צריכים להיות מאוד רגישים לאיזו משפחה אנחנו שולחים חייל, לבדוק מה הם המניעים של אותה משפחה. אם אני אשלח למשל חיילת וחס וחלילה פגעו או עשו לה משהו לא ראוי זו האחריות של הצבא. הצבא שלח אותה כחיילת למשפחה הזאת. זאת אומרת שכאן מברכים על יוזמות כמו בית שיפרה, בית קובי, המרכז למען החייל הבודד, או יוזמות מקומיות נוספות של תהליך אימוץ. משפחות שלמות שנבחנות ונבדקות כראויות לאימוץ החיילים, ועושים את החיבור. בימים אלה אנחנו בתהליך עם האגודה למען החייל להקמת מנגנון שייתן את המענה הזה, זה בעצם המשלים למה שהצבא נותן. הצבא נותן את ההיבט החומרי, את השכר, את המיטה, את האוכל אבל הוא לא נותן את החום ואת העטיפה הזאת. אני מקווה שנצליח לבנות את המנגנון הזה. היו"ר יואל חסון: דווקא בעניין הזה, אתם הרי יודעים איפה מוצבים החיילים, מבחינת פקודות הקבע למפקדים, יש מכם איזו הנחיה למפקד שישים לב לחייל שנמצא אצלו ביחידה והוא חייל בודד, מבקשים ממנו קצת יותר תשומת לב לאותו חייל? צחי עין גל: על פי הפקודות הוא מחויב, הוא מחויב לראיין אותו אחת לשלושה חודשים, הוא מחויב על פי הפקודות לתת לו חופשות אם הוריו באים מחוץ לארץ זה לשמונה ימים, אם הוא מעלה בעיה אז יש חופשה מיוחדת, זכאות של 30 יום בשנה לעבודה או לביקור הורים. יש הטבות, ויש מחויבות שהמפקד חייב לתת לחייל בודד מעצם היותו חייל בודד. היו"ר יואל חסון: אני רוצה להציע לך, אני חושב שמאחר וה- 5,000 מחולקים בכל צבא ההגנה לישראל הגדול, זה לא ריכוז גדול בכל יחידה. מפקד הוא מפקד והמפקד הוא לא דמות שאדם ממש יכול להיפתח בפניה ולעשות את הצעד הזה, לכן יש את השיטה והיא מאוד יעילה, משקיות ת"ש – מפקדות שאינן קצינות לתנאי שירות, אני חושב שהן צריכות לא אחת לחודש או חודשיים, אחת לשבוע שבועיים לקרוא לחייל להתעניין מה היה בשבת, איפה ישנת, אם החייל לא משתף פעולה זה בסדר, הוא לא חייב. אני חושב שהעניין של מפקדת תנאי שירות ליזום מפגש עם החייל. אני חושב מה אני אומר למפקד, ואני לא חייל בודד, כשאתה חייל בודד אולי אתה יותר לחוץ כי אתה לבד. אבל מול מפקדת לתנאי שירות, זו תחושה של ריכוך ושל משהו שאמור לעזור. השאלה אם יש את המנגנון הזה ואם היא ממוקדת מטרה. צחי עין גל: צבא לא יפריד את אחריות המפקד, בסוף המפקד אחראי. בראיון מחויב המג"ד –מפקד גדוד, המ"כ – מפקד כיתה, ומ"מ – מפקד מחלקה, והמ"פ – מפקד פלוגה ורואים את החייל כל יום, הם חיים אותו והוא חלק מההוויה היום יומית שלהם. החייל לא מתכונן לשיחה עם המפקדים שלו, אנחנו בתפיסה שלבזר למפקדים את כל הפתרונות. לדעתי 90% מהפתרונות שקיימים לטיפול בחיילים בודדים ובכלל ירדו לשטח. התהליך שהצבא עבר בשנתיים שלוש אחרונות זה לבזר מהמטה הכללי, הפיקוד והאוגדה ולהוריד את זה לרמת מפקד מחלקה, מפקד כיתה, מפקד גדוד. היו"ר יואל חסון: כשחייל מגיע ביום ראשון אתה חושב שדבר ראשון ששואל אותו שהמפקד כיתה זה איפה היית? צחי עין גל: אני מצפה ממפקד הכיתה לקבל ולשמוע חוויות מהחייל הבודד ומהחייל הלא בודד, איך הוא הרגיש ואם הוא מגיע טרוט עיניים אז לברר למה. בסוף הוא הילד שלו. מי שגדל ביחידות האלה יודע שאתה לא יכול להיות חסון ממפקד הכיתה ואתה לא יכול להסתיר גם ממפקד המחלקה. אם מפקד הפלוגה לא יודע מה קורה עם חייל אז אנחנו צריכים לבדוק את ממפקד הפלוגה, גם אם זה מפקד פלוגה שיכול להיות במרחק של שלושה קילומטר מהחייל. את זה אסור לנו להפריד, סגלי תנאי השירות הם לצד המפקד, הם יעזרו לו, הם יעדכנו אותו וייתנו עוד כלים. האחריות של המפקד היא להכיר את כל צרכיו של החייל. היו"ר יואל חסון: צחי עין גל, אני מודה לך מאוד ואני גם מעריך את הדברים שאמרת. נשמע את המנהל הכללי של האגודה למען החייל, אבקש שתתייחס נקודתית לנקודות שמטרידות אותנו ועל מה שראינו. ציון ספיר: האגודה משמשת כארגון הגג לטיפול רווחת חיילי צבא ההגנה לישראל. זה לחם חוקנו וזו זכות קיומנו. האגודה השקיעה בשנת 2008, 171 מיליון שקל ברווחת חיילי צבא ההגנה לישראל, ועוד 30 מיליון נוספים תחת הכותרת סיוע, כמעטפת מעבר למה שציין ראש מחלקת פרט בטיפול בחיילים בודדים. האגודה לדוגמה מטיסה עם דמי כיס אחת לשירות כל חייל בודד באשר הוא למשפחתו לשבועיים כדי לבקר את המשפחה. האגודה עושה כל שנה ליל סדר מרכזי לכ- 600 חיילים בודדים במתקני האגודה למען החייל. מקיימת אחת לשנה ימי כיף לחיילים בודדים באחד ממתקני האגודה או במתקנים אזרחיים אחרים. האגודה נותנת מלגות לחיילים הבודדים. זה 40 מיליון שקל, אגב רובם מתרומות וחלקם מתוך תקציב האגודה למען החייל. האגודה משמשת זרוע ביצוע של צבא ההגנה לישראל למימוש המדיניות שצוינה כאן על ידי ראש מחלקת פרט. לשם כך היא מעמידה את המתקנים שלה. חוץ מהשמונה שצוינו כאן יש מתקנים נוספים כמו מתקני חיל החינוך – שם יש אוכלוסייה קשה, כמו הר לבנים, חוות השומר, שם אנחנו נותנים מעטפת של סיוע בנוסף למה שניתן על ידי הצבא. יש מחסני תנאי שירות שיש שם מזון, אנחנו מאפשרים לחיילים לקחת בסוף שבוע מזון הביתה. היו"ר יואל חסון: איפה מחסני התנאי שירות האלה? ציון ספיר: בבסיסי הצבא בהר לבנים ובחוות השומר. היו"ר יואל חסון: והחיילים הבודדים יודעים על כך? ציון ספיר: בוודאי. אנחנו מפנים אותם לשם, לא בודקים אם הוא צריך או לא צריך. אם הוא ביקש תחבושת היגיינת, משחת שיניים, שימורים, תחתון, חזייה, את מה שהוא מבקש אנחנו נותנים לו. זה מחסן שממומן מתקציב האגודה למען החייל. אנחנו משמשים זרוע ביצוע למדיניות של הצבא. בהמשך למה שהעיר ידידי מפקדי מנדי, האגודה השקיעה בשנת 2008 , 23 מיליון שקל לשדרוג מתקני האגודה למען החייל. בשנת 2009, השקענו 12 מיליון שקל. בשנה הבאה, 2010 , 100 מיליון שקל יושקעו בשדרוג מתקני האגודה למען החייל. אין היום מתקן של האגודה שאין בו תנאים איכותיים לחיילים בודדים, חוץ מלספק לו חדר בודד. יש לו מיטה עם מזרון איכותי, יש לו טלוויזיה פלאזמה, מקרר, מערכת סטריאו, חיבור למחשבים, מכונות כביסה, מייבשי כביסה. וזה בבתי החייל. היו"ר יואל חסון: זה לא מה שראינו בטלוויזיה. ראינו את המתקן בירושלים. שיפרה שחר: את המתקן בירושלים אני מכירה היטב, אני מכירה כל חדר. היו"ר יואל חסון: לוועדה יש גם סמכות לבקר. ציון ספיר: אני לא התווכחתי על הכמות, אמרתי שחוץ מלתת לו חדר בודד. היו"ר יואל חסון: ראינו את הדברים בעיניים ואנחנו גם יכולים לצאת לסיור, אני אומר שמה שראינו לגבי המתקן בירושלים הוא לא המצב שאתה מתאר. לא היה מקום כל כך נעים ויפה, ואיכותי, גם המזרן לא נראה כל כך איכותי. אז תתייחס לזה. ציון ספיר: אדוני מוזמן, זה פה קרוב, אתם יכולים לבוא לבקר בבית החייל בירושלים. אגב זה המתקן האחרון שבו יתחילו את השיפוץ בשנה הבאה. קיבלנו מיליון וחצי דולר. היו"ר יואל חסון: והוא הכי פחות משופץ. ציון ספיר: והוא נכנס לשיפוץ. היום חוץ מלתת לו חדר בודד בכל המתקנים של האגודה יש מיטות קומתיים, אין פריווילגיה של לתת חדר פרטי לכל חייל. אבל טלוויזיה, מזרון, מיטה, מכונת כביסה. שיפרה שחר: יש שם גם בריכה, השאלה היא למי? החיילים לא יכולים להשתמש בה. ציון ספיר: ציין כאן ראש מחלקת פרט את הפתרון בנוגע למזון. לאגודה יש את כל הכלים לממש את כל ההבטחות שנמסרו כאן על ידי ראש מחלקת פרט, והחל מסוף שבוע זה יהיו מנות שיספקו למתקני האגודה על ידי הצבא, החיילים יקבלו אותם מהאחראי, הם יקבלו את כל האמצעים לחמם את זה, כולל כשרות. היו"ר יואל חסון: אנחנו נעקוב אחרי זה. אני אבקש משיפרה שחר, את מרכזת את עמותת בית חם לכל חייל. אנא התייחסי בבקשה גם לנתונים שהוצגו כאן וגם לעובדה שכבר תוקנו חלק מהליקויים. בבקשה. שיפרה שחר: אני אתחיל בהקדמה קצרה. נכנסתי לנושא הזה מעבר לפן האישי, אני בתור אזרחית במדינת ישראל חושבת שהבעיה של החיילים הבודדים היא בעיה אסטרטגית לאומית שלנו. חייל רעב הוא חייל שלא יהסס למכור נשק לאויב, וכבר היו דברים מעולם. זה אויב מספר אחד שלנו בעולם לפני איראן והחיזבאללה. אם לא נטפל בזה אין לנו קיום כאן. אני אתייחס להערות שנאמרו כאן גם על ידי ראש מחלקת פרט וגם על ידי המנהל הכללי של האגודה למען החייל. אם הבנתי נכון האגודה למען החייל היא קבלן משנה של צבא ההגנה לישראל. זכור לי גם מארגונים אחרים, כמו בארגון שבו טיפלתי בעולים חדשים, תמיד העולים נפלו בין הכיסאות, בין הסוכנות לבין משרד הקליטה. במדינה שלנו יש הצטיינות בקביעת מנגנונים כפולים שהחייל נופל בינהם. אני אתן דוגמה מאתמול של קצין שפנה אלי בבעיה של חייל שהתנהג לא טוב בבית החייל בירושלים, ממש בפלילים, וכרגע אין מי שיטפל בו כי המשטרה אומרת זה מתקן של צבא ההגנה לישראל, המשטרה הצבאית אומרת שזה מתקן אזרחי. רק ברמה הזאת יש בעיה אמיתית שצריך לתת עליה את הדעת. לדעתי, אני חושבת שבית החייל צריך להיות בהנהגתו של הצבא. צריכים להיות שם אנשי צבא במדים שמנהלים את המקום. אני אתייחס להערה הראשונה לגבי חיילים מחוץ לארץ שאין להם הורים גם בחוץ לארץ. יש לנו איזו נטייה לחשוב שהחייל מחוץ לארץ הוא האמריקאי העשיר עם הכרטיס אשראי של אבא, הוא מגיע לכאן ויש לו גם דודים בארץ. גם חיילים מארצות רווחה אחרות הם לפעמים חסרי כל, חסרי משפחה, ללא שום קשר והם סובלים מאוד. יש לנו את החיילים הישראלים שמצבם קשה אבל יש גם מתוך קבוצת החיילים מחוץ לארץ שהם בודדים באמת. הוזכר קודם על ידי המנהל הכללי של האגודה שהם שולחים חיילים לביקור הורים לחוץ לארץ. טיסה לחוץ לארץ נשמעת דבר מאוד יפה, אבל צריך לזכור שמודבר רק על החיילים מחוץ לארץ. נתח גדול מתוך החיילים הבודדים בצבא הם חיילים ישראלים, או שהם יוצאי משפחות חרדיות, או שהם באים מהשכבות הנמוכות של החברה, אנשים שחלקם יושבים במאסר, יש כאלה בלי הורים והם אלה שמתגלגלים בפנימיות מגיל צעיר מאוד, אנשים שאין להם אף אחד בעולם. הרבה מהם שמתחילים ביחידות הקרביות נושרים מהיחידות הקרביות. אני מכירה מאות סיפורים שהגיעו אלי, אני מכירה אותם. יש לי בן שהוא קצין ביחידה קרבית והוא נאבק על כל חייל שיישאר ביחידה. החיילים האלה רוצים לצאת המסגרת הקרבית כי הם לא עומדים בזה. הם לא עומדים בזה במקרים רבים בגלל חובות כספיים, ודברים אחרים. עשיתי חשבון קטן, נאמר פה ש- 2,300 נמצאים בדירות פרטיות, בקיבוצים 550, בדירות האגודה כ- 900, הגעתי ל- 3,950. נאמר שיש 5,128 חיילים בודדים. איפה נמצאים השאר, איפה הפער? צחי עין גל: הם לא מבקשים סיוע. שיפרה שחר: להערכתי יש למעלה מאלף, אני גם לא אתפלא אם המספר מתקרב ל- 2,000. או שלא זכו למעמד של חייל בודד למרות שהם מאוד בודדים, או שטרם זכו למעמד . נכנסתי לנושא הזה דרך הבן שלי שהיה בקורס מפקדי כיתה, קורס לחיילים שמשרתים לפחות שנה. הבן שלי נדהם לראות חייל שכבר שנה בצבא ואין לו עדיין לאן ללכת, הוא עדיין בבית החייל באופן רשמי, בפועל הוא ברחובות, אצל חבר פה וחבר שם. זה המצב. הציגו לנו כאן תמונה שמצטיירת מאוד נחמד. עד שחייל מקבל את מעמד הבודד שלו הוא עובר שבעה מדורי גהינום. הרחוב היא הכתובת שלו. יש לי עשרות מקרים של אנשים עם שם. היו"ר יואל חסון: יש בידייך הוכחות על עשרות חיילים במצב הזה? שיפרה שחר: בוודאי. אנשים עם שמות, עם מספר אישי. מעבר לכך, גם אחרי שהם זכו למעמד של חייל בודד, הם מחכים בין שנה לשנה וארבעה חודשים לפתרון הנכסף שנקרא דירת האגודה למען החייל. אני מכירה רק את דירות האגודה בירושלים, לא מכירה פיזית את כולן, לא ראיתי, אבל שמעתי סיפורים, פיזית הייתי רק בדירות בירושלים וגם לא בכולן. המידע על הדירות לא מגיע אלי מהצבא הוא מגיע אלי מפה לאוזן. בדירות שהייתי מצב התחזוקה בעייתי ביותר. אני מארגנת משלוחים מסופרים בזכות נדבות של הסופרים., סופרים שעושים לחיילים משלוחים של נייר טואלט, אבקת כביסה. התגובות של החיילים כשהם מקבלים "איזה מזל ששלחת לנו כי לא היה לנו במה לכבס". החיילים האלה דופקים על דלתות שכנים כדי לבקש כוס אבקת כביסה, הם מספרים לי שהם גונבים משירותים ציבוריים גלילי נייר טואלט. ושלא נדבר על מצב התזונה. היו"ר יואל חסון: את אומרת דברים מאוד מאוד קשים. את עומדת מאחורי הדברים האלה? שיפרה שחר: יש פעילות שהיא מדגם מייצג. אני לא טיפלתי בכל החיילים הבודדים, טיפלתי בכ- 200 חיילים בודדים. 200 הם מדגם מייצג ותוסיף לזה את הסיפורים. מיד אספר מה קרה לנו מאז הכתבה ואיך המספרים גדלו, ואילו נתונים זרמו אלינו בשלושת הימים האחרונים ושרק מצדיקים את מה ששערנו על סמך המידע של 200 עד 300. אני עומדת מאחורי כל מילה שלי. היו"ר יואל חסון: תודה רבה, קיבלנו את התמונה הכוללת. אבקש את חברת הכנסת מרינה סולודקין ואחר כך נשמע את החיילים הבודדים לשעבר שנמצאים כאן. מרינה סולודקין: תודה ליושב הראש. אני רוצה לומר לכם שבשנות ה- 90 היו תלונות רבות של חיילים בודדים שאמרו שהמערכת לא עבדה בצורה נכונה. אחרי שפנינו גם לצבא וגם למשרד לעלייה ולקליטה, כנראה שהמצב בשנות ה- 2000 פחות נורא. מספר התלונות בשבילי הוא המדד. אני מבקשת לומר שאנחנו שומעים על המערכת לסיוע שנבנתה בצבא ואני לא בטוחה שכל האנשים שאני מייצגת מכירים את המערכת הזאת. לחיילים בודדים שהם גם עולים כדאי לתת חוברת בשפת האם לגבי הזכויות ועם פירוט הכתובות הרלוונטיות גם של הצבא וגם של ארגונים. בדרך כלל האנשים לא יודעים שיש את המגזר השלישי שפעיל מאוד והם יכולים להסתייע בו. אני צריכה לומר לכם שהסבא של בעלי, ממשפחת סירקין המפורסמת, ברוסיה הצארית לו בכל שבת זה היה סיפור גדול, ולא יתכן שחמישה עשר חיילים לא יסעדו סעודת שבת. אופיר פינס-פז: הכתבה הייתה מאוד עצובה. לא ברור איך אנשים במדינת ישראל נמצאים במצוקה כזאת והצבא לא נמצא שם. דיברתי על כך עם ראש המטה הכללי והעליתי את הנושא. הוא לקח אחריות מלאה, הוא מסר שנתן הנחיות שהדבר הזה לא ישנה. שהצבא ייקח אחריות על חשבונו. הוא מסר שבודקים מה קורה עם האגודה בירושלים והוא אומר שבתל אביב זה כן בסדר. הוא מסר הנחיה שלא תהייה תקלה נוספת בעניין הזה, ושלחיילים לא תהייה בעיה של אוכל בבתי החייל. שיפרה שחר: אנחנו מציבים אנשים שלנו בשבת כדי לבדוק שהעניין כן יוצא לפועל. אנחנו רגילים להבטחות ללא כיסוי. אנחנו נדאג שבכל בית חייל בארץ יהיו אנשים שיבדקו שאכן הדברים האלה מתקיימים. אופיר פינס-פז: כל הכבוד שאתם עושים את זה, באמת צריך לעקוב ולראות שאכן הדברים מתבצעים. אני מאוד מקווה שהדברים יתבצעו ושלא נראה דברים כאלה שוב. אני מציעה שגם הוועדה תעקוב. זה דבר שלא צריך לקרות בשום פנים ואופן, ואין לו שום הצדקה. לחייל צריך להיות תנאים וזה מיטה, וזה אוכל וזה צריך להיות ראוי, ולא כלכלית, כן כלכלית ישנו. זה צריך להיות חם, ידידותי. שיפרה שחר: אני לא בטוחה שהפתרון של חימום אוכל הוא הפתרון הנכון. אופיר פינס-פז: אני לא נכנס לזה לטכניקה. שיפרה שחר: זה לא טכניקה, אני מצפה שיהיה שולחן שבת מסודר, מפה, אם בית ולא שכל אחד יחמם לעצמו. אני מאוד שמחה שמחליפים את המיקרוגל בבית החייל בירושלים, אבל לא זאת הכוונה שלנו. אני חושבת שבית החייל צריך להיות כמו אכסניית הנוער הטובה ביותר, אחת כזאת שאני אשמח להתארח שם על חשבוני בסוף שבוע ולהיות עם חיילים, ולא לראות בו את מעוז ההומלסים הגדול ביותר בארץ. כך הוא נראה כרגע. ציון ספיר: את מגזימה משיקולי פרסום. את עושה הון על גבם של חיילים בודדים. היו"ר יואל חסון: אני מבקש לשמוע את החייל הבודד לשעבר. ציקי אוד: אני מנהל מרכז לסיוע לחיילים בודדים לזכר מייקל לוין. אני עובד עם חיילים בודדים משנת 1992, עוד לפני שהמושג חיילים בודדים היה קיים. עבדתי בסוכנות הרבה מאוד שנים, פגשתי אותך בהקשר של גרעני צבר. כשפרשתי מהסוכנות החלטתי שאני פורש בכלל מכל הנושאים ואז פנו אלי הרבה מאוד חיילים בודדים מהעבר, ההווה והעתיד כדי שנעשה משהו ביחד. לכן הקמנו מרכז לחיילים בודדים, אני חושב שבעמותה שלנו אני הכי זקן, ברמות, זה שאחרי הוא בן 26. זו עמותה שבאמת מסייעת לחיילים בודדים. אני רוצה להתייחס לכמה דברים. סליחה שיפרה שחר, אבל ממך קיבלתי היום סכין בגב, אבל זה בסדר. אני מבקש את כרטיסי הביקור שלי מחדש ואני מבין שלא צריך לתת לך יותר דמי טלפון. אני נותן לשיפרה שחר דמי טלפון. שיפרה שחר: ציקי אוד נתן פעם אחת 300 שקל ופעם אחת 500 שקל עבור החזרי טלפון. אנחנו עובדים יחד ועד היום היה שיתוף פעולה מלא. אני מאוד מאוד מעריכה את העבודה של ציקי אוד, אני התחלתי את דרכי יחד עם ציקי אוד אבל אנחנו - - - - קריאה: תסבירי לי איך מתנדבים מקבלים כסף עבור התנדבות? 800 שקל. את עושה הון פוליטי על חשבון חיילים בודדים. היו"ר יואל חסון: אני רוצה להבין למה כועס עליך ציקי אוד. מה זה הסכין בגב? ציקי אוד: על זה שאני חשבתי שהיא מתנדבת אצלנו, והיום מתברר לי שהיא פתחה עמותה חדשה. שיפרה שחר: קודם כל השבוע פתחנו עמותה חדשה. היו"ר יואל חסון: הבנתי את הסכין. נמשיך. ציקי אוד: ברשותך אני אמשיך. לדעתי בית החייל זו האפשרות הגרועה ביותר לחיילים לגור בה. הצבא והאגודה למען החייל צריכים לעשות את הכל על מנת שחיילים לא יגורו בבתי חייל. אני מכיר את כל החיילים שמתגוררים בבית החייל בירושלים. אם תבדקו לגופו, כמעט כל החיילים שנמצאים שם משרתים או שבוע שבוע או כל דבר אחר. את כולם אני מנסה לשכנע, מאז שהכרתי אותם, ללכת לעבוד בשבוע שהם נמצאים, כשהם מגיעים בשעה חמש כולם אומרים לי עד שעה אחת. אגב, צחי עין גל אתה לא מעודכן, יש שם אחד שגר לבד בחדר עם החברה שלו. כולם אמרו לי שנוח להם לגור בבית החייל בירושלים. אני רוצה להסתייג כרגע ממה ששר הבטחון אמר, הארוחות חייבות להינתן לזכאים אחרת בתי החייל בארץ יתפוצצו מחבר'ה צעירים שרוצים לבלות במרכזי הערים וילכו לישון בבתי החייל כי יש גם אוכל. אין ספק שיש מצוקה גדולה. השכר שהם מקבלים לא מספיק. צחי עין גל, מכאן אני קורא לך לעשות את הבדיקה גם בקיבוצים שנעשתה בהם הפרטה ואין שם אוכל לחיילים. לגבי חיילים שמגיעים ביום שישי ואין להם מקום לקנות אוכל וכדומה. אנחנו מסייעים למועמדים לשירות בטחון, או עוד לפני שהם הופכים למועמדים לשירות בטחון, חבר'ה שעומדים להתגייס. אנחנו בקשר גם עם לשכות הגיוס. בעת הכתבה, שלדעתי הייתה מאוד מגמתית, שניים מהחבר'ה שעלו לשעבר מחבר העמים, ישבו אצלי ואכלו ארוחת ערב וראינו את הכתבה ביחד. יש הרבה מה לעשות, ויש הרבה מצוקות. אני מוצא הרבה מאוד פתיחות באגודה למען החייל. יושבת כאן הסוכנת הגדולה שלי, אתי אברג'ל, שכל קושי ובכל בעיה אני שואל אותה. שיפרה שחר: היא לא ענתה שלושה חודשים על המייל שלי. ציון ספיר: זה בכוונה, את מגמתית ומניפולטיבית, זה מה שאת עושה. לספר את כל ההיסטוריה שלך עם האגודה למען החייל, את השקרים שלך, על המריבות שלך? קריאה: אדוני היושב ראש, אם אתה לא תיתן לשיפרה שחר את זכות הדיבור אני חושב - - - - היו"ר יואל חסון: אני מבקש אותך לצאת מהאולם. מה זאת אומרת אם אני לא אתן? אני לא אתן כי אני לא נכנס כאן לריבים האלה. תקשיב לי טוב, אני לא יודע מה כאן הם ענייני האגו או ענייני הסכינים בגב, זה לא מעניין את הוועדה, זו וועדה בכנסת ישראל. ציקי אוד: אני חושב שיש מה לעשות ושניתן לעשות. צבא ההגנה לישראל והמפקדים בשטח עושים הרבה. זה לא אומר שהכל טוב. יהושע פלסטר: הייתי חייל בודד, ואחר כך חייל בודד קצין בגבעתי. כל הכבוד לצבא, כי אני יודע מה הצבא היה לפני עשרים או שלושים שנה, המצב היה מאוד קשה. גרף השיפור הוא משמעותי, הם עובדים קשה. לא הכל נופל על הקצין הקרבי. אני באמת רוצה להגיד שהם רוצים לעזור. אני מציע שתקימו פורום, תזמינו חיילים בודדים, אנחנו ארגון של שמסייע לחיילים בודדים כי כך זה נוח. אנשים מגיעים אלי וישנים אצלי, אצל ציקי אוד. זה נוח הם מדברים את השפה שוטפת. להזמין את החיילים הבודדים ולשמוע מה כו עוזר להם, מה אפשר לשפר. היו"ר יואל חסון: תאמר לי בבקשה, כשהיית חייל בודד וכשחזרת ביום ראשון לבסיס, המפקד הישיר היה מתעניין, הוא שאל אותך אם היה לך איפה לישון בשבת, מה עשית בשבת? יהושע פלסטר: כשהתגייסתי בקושי דיברתי עברית, אז לא הייתי בקשר טוב עם הקצין שלי אז, עם הקצין האחרון שלי שהוא היה סגן מפקד פלוגה אליו הייתי מגיע בשבת, הוא היה נחמד מאוד ואני עדיין בקשר טוב איתו. זה תלוי כי יש אנשים שלא נוח להם לפנות. היו"ר יואל חסון: איך היית פותר את המבוכה הזאת? קצינת תנאי שירות היא הפתרון? יהושע פלסטר: זה חלק מהפתרון, אבל שים את כל החלקים יחד. אני מאוד מרוצה לשמוע שעורכים על כך דיון בכנסת. אני מוכן להביא חיילים יוצאי רוסיה, להביא יוצאי דרום אמריקה, אמריקאיים. אנחנו רוצים לעזור, יש בעיות ותמיד תהיינה בעיות. דניאל לאופר: גם אני הייתי חייל בודד עד לא מזמן. אני רוצה להוסיף כמה דברים נקודתיים. אני דווקא הייתי ביחידה עורפית כך שלהרבה מהבעיות שיש לחיילים בודדים לא נחשפתי. יש את העניין שאין כסף תמיד מספיק, אחרי תשלום שכר הדירה נשארים כ- 500 שקל לחודש, זה אפשרי כי הייתי אוכל בבסיס. חשוב יותר להגיד על המערכת, צבא ההגנה לישראל עושה הרבה, אני אומר תודה לצבא ההגנה לישראל. היו"ר יואל חסון: אתה הכרת למשל את מחסני תנאי השירות? דניאל לאופר: לא הכרנו אותם. ציון ספיר: אלו שני מחסנים האחד בהר לבנים והשני בחוות השומר. שם זו אוכלוסייה קשה, נערי רפול, בבסיסים האלה בלבד יש את מחסני התנאי שירות. היו"ר יואל חסון: אבל כל אחד יכול לגשת. גם הוא היה יכול לגשת. ציון ספיר: אם הוא היה מגיע לחוות השומר התשובה היא כן. דניאל לאופר: זה מצביע על כך. אני הייתי צריך להגיע למפקדת שאינה קצינה שלי בערך עשר פעמים מתחילת השירות, בכל פעם שהייתי מגיע הייתי מגלה דברים חדשים. המפקדת בעצמה הייתה מאוד נחמדה אבל היא בעצמה לא ידעה והיא רצתה לעזור. בדרך כלל הערוץ הזה סיפק את הבעיות הבסיסיות, את אלו המוגדרות, כמו שכר דירה. אבל יש דברים אחרים שהם לא יודעים מה לעשות, או שהם לא מכירים את המענה. לפעמים היה צורך לדבר עם חברים אחרים שכבר עברו ומסרו את המידע ואני הייתי צריך להעביר למפקדת תנאי השירות. צחי עין גל: אני מבקש להתייחס לשלוש נקודות חשובות שעלו. הנושא האחרון שעלה והוא נושא המידע – אנחנו הכנו חוברת מידע בכל השפות לחייל הבודד, ומחלקים בשפות רוסית, אמהרית, לכל השפות תרגמנו, חוברת שמחולקת גם בגיוס וגם במהלך השירות לכל החיילים הבודדים. גם נציגויות של הצבא שטסות לחוץ לארץ לעודד גיוס לוקחים את החוברות. החוברת מעודכנת פעם בחצי שנה, השינויים לא דחופים. בסך הכל התורה הזאת היא כל 2008, 2009 וגם 2010. היו"ר יואל חסון: אתה יכול לומר בוודאות שהחוברת הזאת מגיע לכל חייל בודד בצבא? צחי עין גל: אני לא יודע להגיד, זה לא אחראי להגיד. אני מחלק את זה לסגלי תנאי השירות בלשכות הגיוס אני מחלק לכל חייל שמתגייס, החוברת נמצאת ביחידות ובלשכות הגיוס. היו"ר יואל חסון: החוברת נמצאת באינטרנט? צחי עין גל: באינטרנט היא לא נמצאת. נקודה נוספת והיא האוכל בקיבוצים – עשינו בדיקה, למעט שני קיבוצים שהופרטו בכל הקיבוצים יש חדרי אוכל, למעט שני קיבוצים ששם יש מענה פרטי לכל חייל שנמצא בקיבוצים האלה והוא אירוח במשפחות, וידאנו את זה ואנחנו עורכים על זה בקרה בתאום עם צביקה לוי שמתאם עם הקיבוצים והוא עובד משרד הבטחון. לגבי הטענות שעלו כאן, נשמח לקבל את שמות החיילים, לבדוק פרטנית ולתת מענה לכל חייל. דניאל לאופר: אני מכיר את החוברת ולא הכל נמצא בה. קיבלתי אותה. שנית בנושאים לא צופיים המערכת לא תמיד יודעת מה לעשות כמו למשל אם חייל בודד שובר את רגלו - אין מי שיטפל בו, אם החייל חולה - אין מי שיטפל בו. לפעמים המפקדים לוקחים את היוזמה ואם הם יכולים הם שולחים רכב להסיע אותו. אם החייל צריך למצוא דירה יש לו יום אחד בחודש וזה לא תמיד אפשרי. לפעמים המערכת כן מספקת, לא רשמית. שלמה קלדרון: ראשית אני רוצה לברך אותך כבוד היושב ראש על העירונית לתפיסת בעיות ONLINE כאשר הדברים קורים. ראית מה שראית וזה חשוב לעם ישראל, ואתה מביא דיון, ועל כך כל הכבוד. לגבי העניין עצמו, תנאי תשלום, שובר תשלום לחייל הנה ארוחת ערב אתה יוצא לאפטר, אתה יוצא ביום שישי קח תלוש. למה אתה צריך ללכת לבית כזה או אחר כדי לאכול. אני לא מתעסק בזה ואני רוצה לומר משהו שהוא מהותי. לפי דעתי יש כאן כשל מערכתי, שמענו פה הרבה דעות. איפה הביקורת של משרד הבטחון, ביקורות נקודתיות כאלה? למה בכלל להתעסק עם דבר כזה כאשר תפקידה של הביקורת זה למנוע כשלים ולתקן ליקויים טרם שיבואו. איפה המבקר של צבא ההגנה לישראל שהולך ועושה את הבדיקות הנקודתיות? יש גם ביקורות רוחביות. לטווח הארוך צריך מבקר פנימי נפרד לצבא ההגנה לישראל, עם מערכת רצינית שבודקת רוחבית ונקודתית. זה לא צריך לקרות. היו"ר יואל חסון: לפני שאני נותן את זכות הדיבור לנציג המבקר, יש מישהו שרוצה לומר עוד משהו שלא נאמר? חנה גנאור: כמו שאמרת בתחילה שר הבטחון קיים מספר דיונים והוא יעקוב אחרי כל הטיפול בליקויים. היו"ר יואל חסון: זאת אומרת שגם בנושא הזה הוא לוקח אחריות. יעקב (מנדי) אור: אני רק אוסיף כעדכון לוועדה. לפני כשלושה חודשים, בעקבות גם אינדיקציות שיש לנו, החלטנו על ביקורת על כך מערך תנאי השירות בצבא ההגנה לישראל. אנחנו עושים אותה, התחלנו לעשות אותה, והיא תהייה על הכל מכל כולל חיילים בודדים, קצינות תנאי שירות, מערך. הסקר כבר בוצע, הסקר הסתיים ויש מספיק אינדיקציות כדי שתהייה ביקורת מהותית. יהושע פלסטר: אם אתם באמת רוצים לדעת יש בעיות של לפני הצבא ויש של אחרי הצבא. חבר'ה שמשתחררים מהצבא נופלים. היו"ר יואל חסון: סיכום הוועדה. הוועדה מחשיבה את הנושא של טיפול בחיילים בודדים כדבר שהוא בעל רמת ערכיות מהגבוהות ביותר שצבא ההגנה לישראל צריך לייחס. ברגע שמדינת ישראל קיבלה החלטה לגייס את אותם חיילים, היא גם יכלה לקבל החלטה לא לגייס את אותם חיילים עם סטאטוס כזה, אבל ברגע שהיא החליטה לגייס חיילים בודדים היא אחראית עליהם במאת האחוזים, מהתזונה ועד שירותי הרפואה, זכות הלינה וגם בעזרה נפשית שמתבקשת כאן באופן גורף. אני מבקש לומר כאן, עם כל הסכסוכים שעלו, אני רוצה לחזק גם את ידייך וגם את ידייך על הפעילות ההתנדבותית שאתם עושים בטיפול בחיילים בודדים. אני מתרשם ואני גם מעריך אותך שאתה ממשיך לטפל במשהו שאתה היית ואתה רואה בזה צורך חשוב. מבחינת החלטות הוועדה אני מבקש כמה דברים. ראשית אני מבקש ממך שיפרה שחר, את טענת לפני הוועדה שיש בפנייך רשימות של עשרות חיילים, מספרים אישיים שזכאים לתנאים מסוימים ושאינם מקבלים אותם על פי הזכאות שלהם. אני מבקש ממך להעביר אותה לידיעת הוועדה בכתב, וכמובן תשמר הפרטיות של אותם חיילים, לכן אני לא ביקשתי את זה בפורום הזה, תישמר הפרטיות של החיילים. הוועדה תעביר לצבא ההגנה לישראל, לראש מחלקת הפרט את רשימת החיילים ואני אבקש ממך להעביר לוועדה פירוט מפורט על כל חייל וחייל, איך אתם רואים את הסטאטוס שלו ומה אתם מגלים. יכול להיות שחלקם לא מקבלים את מלוא הזכאויות, ולגבי חלק אולי תגיד שלטענתך הם אינם זכאים. אני אקבל את זה אבל אני אבקש שתתייחס לכל חייל. בנוסף, אני אבקש ממך המנהל הכללי של האגודה למען החייל, להעביר לוועדה בכתב את רשימת כל הדירות שאתם מחזיקים ושעומדות לשימוש חיילים בודדים, כולל מיקום הדירות והכתובות. הוועדה בזמנה החופשי תקיים ביקורת פתע בחלק מהדירות על פי מדגם. אנחנו נעביר לידיעת חברי הוועדה וגם למשרד הבטחון ולצבא מה מצאנו בבדיקות האלה. אני מבקש שהחומרים המתבקשים יועברו תוך שבועיים כדי שנוכל לטפל בנושאים בזמן אמת. בנוסף אני מקבל את העניין של החוברת ושיש חיילים שמקבלים אותה. הוועדה מבקשת מצבא ההגנה לישראל לעלות את כל תוכנה לאתר האינטרנט של הצבא, למצוא לה את המקום הראוי כדי שחייל ידע שהוא יכול למצוא מידע באתר האינטרנט, וגם כשהוא יתקשר לאותו מוקד יפנו אותו לאתר האינטרנט ולברר את כל הזכויות שלו, וגם כמובן בהתייחסות לשפות. אני בטוח שצבא ההגנה לישראל מתייחס לזה. בנוסף הוועדה רשמה בפניה ומקבלת את הודעתך, ראשית שאתם מטפלים בנושא תזונת החיילים בקיבוצים, אתם עוקבים אחרי זה באופן יומיומי. אני בכלל מברך על תיקון הליקויים באופן מידי כפי שהצגת כאן לוועדה. אנחנו מצפים, ובוודאי ביקורת המדינה גם תעקוב על ההצהרות שלכם שנתנו כאן, שאכן הדברים מתבצעים בפועל. אגב, אני מזמין את כל אחד מהמשתתפים כאן שאם הוא רואה שמשהו לא התקיים כפי שהוצהר בוועדה לביקורת המדינה בכנסת, להביא את זה לידיעת הועדה. חשוב לציין את העובדה שצוינה כאן שמבקר המדינה נערך להכנת דוח בכל נושאי מערך תנאי השירות בצבא ההגנה לישראל. לדעתי הדוח הזה יהיה כלי חשוב, אני מאמין שביקורת היא כלי ניהולי ממדרגה ראשונה וזה ישפר בסוף ברמה הערכית. צבא ההגנה לישראל זה גוף שנמצא אצל כל אחד, פעם אמרו שצבא ההגנה לישראל הוא הצבא היחידי שיש לו מדינה. אני לא מקבל את זה כי במדינה הזאת יש לנו את צבא ההגנה לישראל, והצבא זה אנחנו וכל אחד מאיתנו חי את הצבא בהוויה שלו, ביום שלו, בחיים שלו. אנחנו לא רוצים לראות מראות כאלה ואתם בסוף היום נושאים באחריות. אנחנו עשינו את המהלך הצנוע הזה ואני מקווה שיניע וישפר את מה שצריך לשפר. אני מודה לכם על השתתפותכם בישיבה. הישיבה ננעלה בשעה 14:00