PAGE  
2
ועדת כלכלה

3.12.2009


הכנסת השמונה-עשרה      




       נוסח לא מתוקן

מושב שני
פרוטוקול מס' 119

מישיבת ועדת הכלכלה

יום חמישי, ט"ז בכסלו התש"ע (3 בדצמבר 2009), שעה 9:30

סדר היום: הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 32) (הארכה בתנאים של זיכיון לשידורי טלוויזיה בערוץ השלישי והסדר חובות), התש"ע-2009

נכחו:

חברי הוועדה:     אופיר אקוניס-היו"ר

                            יוליה שמאלוב-ברקוביץ

                            ציון פיניאן

                            יוחנן פלסנר

                            זבולון אורלב

מוזמנים:           משה כחלון                     שר התקשורת

                          עדן בר טל                       מנכ"ל, משרד התקשורת
                          שמעון בן דוד                  יועץ שר התקשורת

                         קובי שמש                       יועץ שר התקשורת

                         נגה רובינשטיין               יועמ"ש, משרד המשפטים

                         שריל קמפינסקי             סגנית בכירה ליועמ"ש, משרד המשפטים

                          ליאת גלזר                      משרד המשפטים

                         דנה נויפלד                       ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

                          שלומית ארליך               ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

                          שאול מגנזי                     משנה למנכ"ל רשת

                          ירון לוי                           סמנכ"ל כספים, רשת

                          אילאיל לבנת                  יועמ"ש, רשת

                          ורד אשכנזי                     יועמ"ש, קשת

                          מירי נאור                       מנהלת רגולציה, קשת

                          דוד אוחיון                      מנהל תפעול ומשאבי אנוש, ערוץ 10

                          איילת בן חיים גת          יועצת משפטית, חדשות 10

                          נתי דינר                          סמנכ"ל שיווק, ערוץ 10

                          דבורה קמחי                   יועמ"ש, ישראל 10

                          אברמי וול                       יועמ"ש, ישראל 10

                          יוסי ורשבסקי                 מנכ"ל, ערוץ 10

                          אמיר רוזנברג                  יועמ"ש, איגוד היוצרים

                          ירמי קדושי                     מפיק שחקן תסריטאי, הפקות המזרח

                          דרור קרן                         שחקן, חבר איגוד שחקני המסך

                          אסף אמיר                       חבר הנהלה, איגוד מפיקי קולנוע וטלוויזיה

                          איילת בן חיר-גת             יועמ"ש, חדשות 10

                          גיא קדם                          יועמ"ש, טלעד

                          נורית דאבוש                   יו"ר, מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו

                          מנשה סמירה                  מנכ"ל, מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו

                          דורון אבני                       יועמ"ש, מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו

                          עידית צ'רנוביץ               ראש תחום רדיו, מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו

                          ניצן חן                            יו"ר המועצה לשידורי כבלים

                          אסי מסינג                      לשכה משפטית, משרד האוצר

                         אורן משה                       רפרנט תקשורת באגף התקציבים, משרד האוצר

                         תמיר לזרוב                     לשכה משפטית, משרד האוצר

יועצת משפטית:          אתי בנדלר
                                      ניר ימין
מנהלת הוועדה:           לאה ורון

רשמת פרלמנטרית:    יפעת שפרכר

הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון מס' 32)

(הארכה בתנאים של זיכיון לשידורי טלוויזיה בערוץ השלישי

והסדרי חובות), התש"ע-2009

היו"ר אופיר אקוניס:

      בוקר טוב לכם, אנחנו  ממשיכים את הישיבה שהתחלנו בשבוע שעבר בהצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (הארכה בתנאים של זיכיון לשידורי טלוויזיה בערוץ השלישי והסדרי חובות). ביקשנו בישיבה הקודמת סקירה של משרד התקשורת ושל הרשות השנייה. לפני כן, חבר הכנסת אורלב, נשמע את הדברים. אחרי זה נחזור לסבב הדוברים.

ליאת גלזר:

          המצגת תסקור את עיקרי החוק המוצע. נתחיל מהמטרה של החוק. המטרה היא ליצור מתווה שיאפשר את הארכת הזיכיון של ישראל 10 בשנתיים נוספות. מדובר בהארכה שמותנית בתנאים מסוימים שבעל הזיכיון נדרש לעמוד בהם. המטרה של אותם תנאים להבטיח השלמה של מחויבויות עבר שבעל הזיכיון לא עמד בהם במהלך שנות הזיכיון הקודמות, וכן עדכונים והתאמות לחלק מהמחויבויות. 

         נתחיל בתנאים שמנינו בהצעת החוק לצורך הארכת הזיכיון שבהתקיימם הזיכיון יוארך בשנתיים נוספות. התנאי הראשון הוא שהזכיין נדרש להגיש תכנית של השלמת מחויבותיו להוצאה, מימון, הפקה ורכישה של תכניות סוגה עלית. ברור שההשלמה של מחויבות עבר לא באה על חשבון עמידה במחויבויות השוטפות. התכנית הזאת צריכה להיות מאושרת על ידי הרשות השנייה. בהצעת החוק הצענו מתווה כזה שבו אישור הרשות השנייה ייעשה לפני שהוועדה מאשרת את הצעת החוק. חשבנו שנכון וחשוב שבפני חברי הכנסת בבואם לאשר את הצעת החוק יהיה ההסדר הכולל שבו הזכיין מגיש את תכנית השלמת המחויבות והרשות השנייה מאשרת את התכנית הזאת. זה טרם קרה. הזכיין טרם הגיש את התכנית וכפועל יוצא הרשות השנייה טרם אישרה את תכנית ההשלמה. מוצע שהשלמת מחויבויות העבר תיעשה עד סוף שנת 2011, בהתאם לאבני דרך שתאשר המועצה. מכיוון שתכנית ההשלמה אינה חלק מחוק הרשות השנייה, היה חשוב להדגיש שאם במהלך אותן שנתיים בעל הזיכיון לא ממלא  אחר הוראות התכנית זה ייחשב כהפרה של תנאי מהותי בזיכיון. 

זבולון אורלב:

       לפי הצעת החוק הזאת הוא היה צריך להגיש את התכנית להשלמת סוגה עילית עד 24 בנובמבר. למה אתם עדיין ממשיכים? 

ליאת גלזר:

      אנחנו הצענו תאריך מסוים בהצעת החוק. הוא לא התקיים. כרגע אנחנו בפני המחוקק. אנחנו מציגים למחוקק את הרציונאל שעמד מאחורי זה.  

זבולון אורלב:

        אתם הצעתם חוק. כבר בתחילת הדרך לא עומדים בתנאים בסיסיים. מה קורה הלאה? אתם ממשיכים כאילו לא קרה שום דבר? יש לכם הצעה אחרת להאריך את הזמן? יש לכם הצעה להעניש? 

נגה רובינשטיין:

       הרציונאל הבסיסי שחשבנו שהוא הרציונאל הנכון הוא שהוועדה לפני שהיא מקבלת הצעת חוק ולפני שהיא מאשרת יהיה בפניה תכנית. הדבר הזה עוד יכול להתממש. היינו מצפים שערוץ 10 יגיש את התכנית באופן שאותו הצענו. ערוץ 10 לא מחויב בהקשר הזה. ערוץ 10 לא הודיע על מחויבות שלו לדבר הזה. ההליך הזה לא התקדם. הפתרון שאנחנו מציעים לא יוצא לפועל.

זבולון אורלב:

       הממשלה אומרת שעד הצבעה בקריאה שנייה ושלישית בוועדה צריכים לעבור את הפרוצדורה של הגשת תכנית ההשלמה ומועצת הרשות צריכה להביע את דעתה. הבנתי נכון?

נגה רובינשטיין:

        בגדול הבנת נכון. הוועדה לא אמורה לדון בפרטי התכנית. בשביל זה יש גוף. זה המתווה שאנחנו מציעים. הוועדה רשאית לשנות את המתווה.

זבולון אורלב:

       אולי תחזרו לוועדת שרים כי תנאי בסיסי לא מתקיים.  

מנשה סמירה:

        הייתה כוונה שב-24 בחודש תהיה הצבעה שלישית. היו בעיות.

היו"ר אופיר אקוניס:

       זה לא ב-24 בחודש. מדובר על שנה. אתם רוצים שנוציא את הפרוטוקולים של 2008? מספיק עם ההיתממות הזאת. אני מבקש שהדיון הזה יהיה הגון ושקוף. אנחנו מדברים על שנה שלמה. קוראים לזה מזמוז הזמן. ככה הגענו לכאן. לפחות שזה יהיה על השולחן. הדבר הזה חייב להיאמר לגבי העיסוק בנושא הזה בשנים הקרובות או בחודשים הקרובים. לא סתם אנחנו פה.  

דנה נויפלד:

       טרם האישור בקריאה שנייה ושלישית של ההצעה הזאת התכנית הזאת תאושר במועצת הרשות השנייה. זאת הציפייה. המועד שכתוב בהצעה הוא מוקדם כי הציפייה של הממשלה הייתה ועודנה שישראל 10 תגיש את התכנית כמוצע בהצעת החוק ומועצת הרשות השנייה תאשר את התכנית. 

זבולון אורלב:

        זאת ציפייה או החלטה?

אתי בנדלר:
       זאת הצעה שקיבלה תוקף של החלטה משעה שהממשלה הגישה את הצעת החוק.

היו"ר אופיר אקוניס:

      היא גם אושרה במליאה.  

אתי בנדלר:

       האם עמדת הממשלה גם היום היא שהכנסת לא תאשר בקריאה שנייה ושלישית את הצעת החוק טרם הוגשה התכנית בהתאם להצעת החוק?  

נגה רובינשטיין:

        זאת העמדה שלנו. העמדה שלנו זה שכשמגיעה ועדת הכלכלה להצבעה בקריאה שנייה ושלישית תהיה כבר תכנית מאושרת.

אתי בנדלר:

        זאת אומרת שתוגש תכנית שתעבור את הליך אישור המועצה. 

יוליה שמאלוב-ברקוביץ:

        מדוע לא הוגשה תכנית עד כה?

יוסי ורשבסקי:

      בעל הזיכיון לא מזמז את הזמן כמו שיושב-ראש הוועדה אמר. 

היו"ר אופיר אקוניס:
               לא התכוונתי אליך.

יוסי ורשבסקי:

       בעל הזיכיון ישב בשנה האחרונה עם כל הגורמים. הגענו להסכמה עם הרשות השנייה ועם כל הגורמים. בירכתי את עובדיי בערב ראש השנה על כך שיום לאחר מכן מאשרים את ההסכם, אבל לא אישרו את ההסכם. נותרה בעיית הקולנוע. חוץ מבעיית הקולנוע הכל היה פתור. בגלל בעיית הקולנוע אמרו שיהיה עניין של חקיקה. הגשנו לרשות השנייה מתווה סגור וברור שהיה מקובל על הרשות השנייה לגבי איך אנחנו הולכים לעמוד בכל מחויבויותינו עד שנת 2011. אני יכול להפנות אתכם לעיתון כלכליסט שפרסם היום שעמדנו ב-2008. אנחנו עמדנו ב-2008. אנחנו עומדים ומחזירים חובות מעבר למחויבות השוטפת של 2009 לסוגה עלית. אנחנו נחושים לעמוד בכל פסיק של החוק שוועדת הכלכלה תעביר לקריאה שנייה ושלישית. יש לנו מוניטין של שנתיים. יהיה מוניטין של עוד 3 שנים. אנחנו מקווים לא להיפגש פה עוד פעם.

זבולון אורלב:

        האם ברור לכם שלפני שיושלם התהליך בקריאה שנייה ושלישית המועצה תצטרך לאשר את תכנית ההשלמה? 

יוסי ורשבסקי:

           יש דברים שכרגע - כמו שהחוק מוצע - אני לא יכול לעמוד בהם. אני מתכוון לעמוד בכל דבר שייחתם. לבוא ולהציג תכנית שאין בה פתרון לבעיית הקולנוע זה דבר שנראה לי לא רציני . 

זבולון אורלב:
          זאת אומרת שהתשובה היא שלילית.

היו"ר אופיר אקוניס:

         הסעיף הזה הוא מז'ורי להמשך העבודה שלנו פה.  

נגה רובינשטיין:

         יש את המתכונת שהוצעה עם תאריך ספציפי בהצעת החוק. העיקרון שעומד מאחורי זה צריך להישמר. נכון שתוגש תכנית והתכנית תאושר על ידי מועצת הרשות השנייה לפני שהוועדה מגיעה להצבעה על כלל ההסדר. אני חושבת שאין בכך כדי למנוע. ערוץ 10 עדיין לא אמר..

זבולון אורלב:

       הוא אמר שהוא לא יעמוד.

היו"ר אופיר אקוניס:

            הייתי משתמש במטבע לשון שנקבעה בערוץ 10 של מבולבלים. גם אנחנו. בתוך 10 דקות יש כמה אמירות שונות.

נגה רובינשטיין:

             אנחנו חושבים שנכון להישאר עם הרציונאל הזה. מוטב היה שערוץ 10 היו מגישים את התכנית, התכנית הייתה מאושרת על ידי הרשות השנייה אחרי שהייתה מפעילה את שיקול הדעת שלה והיינו מגיעים לפה לדיון השני בזמן שהתכנית הייתה מאושרת. כיוון שזה לא מצב הדברים אנחנו לא מציעים להפסיק את תהליך החקיקה. אנחנו חושבים שנכון שערוץ 10 יזדרזו ויגישו תכנית כמה שיותר מהר. 

היו"ר אופיר אקוניס:

       זה מה שכתוב. כתוב אישור הצעת החוק בוועדה.

נגה רובינשטיין:

        לפני שיש הצבעה בשנייה ושלישית צריכה להיות תכנית מאושרת. מאחורי העיקרון הזה אנחנו עומדים. אין בכך כדי לומר שהדיון הזה אינו במקומו. יש מקום להמשיך בדיון.

עדן בר-טל:

        ההסדר שהזכיין הגיע עם מועצת הרשות השנייה לא מצוי בהצעת החוק אחד לאחד. יש דברים מסוימים שמופיעים בצורה שונה. אני משער שהם רוצים לראות כיצד נראה המתווה הסופי של החוק אחרי שהוועדה נתנה את דעתה. לא כל מה שהממשלה אומרת חזקה שוועדת הכלכלה תאשר as is. בשביל זה יש את הpublic hearing הזה, שכל הצדדים המעוניינים והציבור נמצאים כאן. אני מניח שאם יראו שהדברים הולכים לכיוון שהם יוכלו לעמוד בו, הם ימהרו לעמוד בתנאי שכתוב בחוק. הם מבינים שבלי תכנית שאושרה על ידי מועצת הרשות השנייה לא תהיה קריאה שלישית. העניין הוא המועד. אני מניח שככל שנתקדם בדיונים יעלו הסעיפים האלה והתמונה תהיה יותר ברורה. העיקרון צריך להישמר. התאריך הוא תאריך שאפשר לראות אותו כטכני. חשוב להבין את העיקרון שעומד מאחוריו. 

זבולון אורלב:

         משרד התקשורת עומד מאחורי העיקרון הזה?

עדן בר-טל:

       כן. אנחנו עומדים מאחורי הצעת החוק. משרד התקשורת נמצא כאן כמציע החוק היות והנושא לא הסתיים בהצלחה. אנחנו לא הרגולטור לענייני השידורים, אבל אנחנו נאלצים להתערב. מועצת הרשות השנייה היא הרגולטור. אנחנו כמשרד לא מנהלים את תחום השידורים ביום יום. אנחנו נקראנו במשבר הזה להתערב והבאנו הצעת החוק שהעקרונות שלה הם עקרונות  נכונים. כשנכנס לתוכן אני מניח שדברים יתחילו להיפתר. 

יוליה שמאלוב-ברקוביץ:

      אין תחושה שערוץ 10 עושה טובה למדינה שהוא ממשיך לשדר?  

היו"ר אופיר אקוניס:

         אני מציע להמשיך את הדיון פה ולא להעביר את זה לקריאה שנייה ושלישית עד אשר הדבר יהיה מסוכם במועצת הרשות השנייה.  האם הדבר מקובל על יושבת הראש ועל המנכ"ל של הרשות השנייה?

נורית דאבוש:

        מועצת הרשות השנייה ישבה בדיון בוועדת כלכלה לפני שנה וחצי אחרי שסיימה את נקודת הבדיקה שלה בכל מה שקשור לערוץ 10. המלצת מועצת הרשות השנייה הייתה חד משמעית ועקבית בשנה וחצי בנוגע לכך  שצריך לבצע שינוי חקיקה. שינוי החקיקה הזה היה מבוסס על שני עקרונות. העיקרון הראשון אמר שערוץ 10 יעמוד בכל המחויבויות שלו. העיקרון השני דיבר על פריסה בלבד. המחוקק לא הרים את הכפפה. בסופו של התהליך אנחנו נמצאים פה היום, שנה וחצי מאוחר מידי בשביל לפתור את הבעיה של ערוץ 10 באמצעות חקיקה. באופן עקבי מועצת הרשות השנייה אמרה את עמדתה באופן שלא משתמע לשתי פנים.  הדברים נאמרו באופן מסודר. זאת העמדה שלנו גם היום. 

        הדבר השני הוא לגבי התאריך. אני באופן אישי - אני מניחה שגם חבריי לרשות השנייה - הערנו לגבי התאריך של 22 בנובמבר. לא ייתכן שהוועדה תחשוב שמועצת הרשות השנייה תתכנס בשעה 16:00 ביום ראשון ותאשר תכנית של ערוץ 10 כאשר זה מובא לקריאה ראשונה ביום שלמחרת. בואו נהיה כנים עם עצמנו. התאריך היה תאריך טכני. 

היו"ר אופיר אקוניס:
       הטענה שלך היא לממשלה, לא לוועדה.

נורית דאבוש:

        ב-19 בנובמבר העברנו הערות לתזכיר. ב-22 בנובמבר אישרה ועדת השרים לענייני חקיקה את הצעת החוק. אף אחד לא ציפה שמועצת הרשות השנייה תתכנס בשעה 18:00 באותו יום ותאשר משהו שלא על פי סדרי מינהל תקין. מי שדורש סדרי מינהל תקין חייב להבין שתכנית מהסוג הזה חייבת להגיע לחברי המועצה מראש, היא צריכה לקבל את חוות הדעת המקצועית ולהיות מופצת בזמן.

היו"ר אופיר אקוניס:

         אני התוויתי את המתווה.  

:

זבולון אורלב:

         אין לטענה שלך לגבי המחוקק על מה להסתמך, מפני שהמחוקק אמר למועצה מה היא צריכה לעשות במקרה והיא הגיעה למסקנה שהיא הגיעה. אל תבואו בטענה למחוקק. המחוקק הטיל עליכם חובה שלא עמדתם בה. היום המחוקק בא לנסות לתקן הואיל והמועצה לא עמדה בתפקידה.  

נורית דאבוש:

           חבר הכנסת אורלב, מועצת הרשות השנייה גיבשה מכרז. המכרז זו לא מודעה בעיתון. המכרז הוא מכרז של 300 עמודים לפחות. עבדנו עליו למעלה מ-5 חודשים. הוא הובא בפני המועצה. המועצה דנה בו. המכרז קיים, רשום, מגובש. המועצה רצתה לגבש מכרז על בסיס הפקת הלקחים מהמכרזים הקודמים. לא חשבנו שמה שצריך לעשות כרגולטור זה להטביע איזה שהוא מכרז כדי לבוא לפה ולנסות לשנות אותו כך או אחרת. חשבנו בראייה שהיא ראייה ציבורית וחוקתית נכונה.השקענו הרבה זמן ומאמץ. המכרז הזה קיים.  לפני שפרסמנו את המכרז נכנסו לתמונה משרד האוצר, משרד התקשורת על מנת לנסות להגיע לשלב של ההסדר. הרגולטור לא נכשל. הרגולטור אמר את דעתו. שני שרים בממשלת ישראל קיבלו את עמדתו לפני חצי שנה. כל ההתדיינויות לא היו של מועצת הרשות השנייה, אלא של הגוף שמבצע במדינת ישראל. אי אפשר להטיל את זה רק על הרגולטור. 

     לגבי 22 בחודש והגשת התכנית. אנחנו עדיין חושבים שהבסיס לחוק הוא אישור של התכנית על ידי מועצת הרשות השנייה. גם אנחנו וגם הזכיין הגשנו את ההשגות לגבי העניין הזה. יש בחוק שינויים מההסדר שהגענו אליו. השינויים המהותיים נוגעים לכל מה שקשור במחויבויות הקולנוע, שאלת הקרן האם היא תוקם כן או לא והוראת השעה.  אחרי שהחוק יגובש וגם התנאים הם יגישו את התכנית שלהם ואנחנו נדון בה על פי סדרי המינהל התקין ובאופן מסודר.  

היו"ר אופיר אקוניס:

      אני לא מוכן לדבר הזה.  זה לעשות פלסטר מהכנסת. אני מעריך מאוד את העבודה שלך, יוסי, אבל תעריך את העבודה של נבחרי הציבור. בלתי אפשרי. המתווה הזה לא מקובל עלי. 

נורית דאבוש:

        זה המתווה שאתה הצעת. 

היו"ר אופיר אקוניס:
     אני ממשיך בדיונים. אני לא מעביר את זה לקריאה שנייה ושלישית. 

נורית דאבוש:

        לא הבנת את דבריי. לפני הקריאה השנייה אנחנו נקבל מהם את התכנית שלהם על בסיס מה שיגובש פה, אנחנו נאשר את זה ואז תחליט אם אתה מעביר את זה לקריאה שנייה ושלישית.  

נגה רובינשטיין:

        הסיבה שהגענו להצעת החוק הזאת היא כיוון שלא פורסם מכרז. אם הרשות השנייה הייתה מפרסמת מכרז לא היינו במקום שבו אנחנו נמצאים בהצעת החוק. בתזכיר החקיקה כתבנו שהצעת החוק היא על דעת הרשות השנייה. הרשות השנייה הייתה שותפה לכל הדיונים. המתכונת שנמצאת בתוך התזכיר, כולל התאריכים, גובשה יחד עם הרשות השנייה במהלך הדיונים. נכון שלאחר שפורסם התזכיר התקבלו הערות מהרשות השנייה. הכחול יצא על סמך המידע ועל סמך דברים שנאמרו במפורש על ידי הרשות השנייה. 

אסף אמיר:

           ההסדר שהרשות השנייה עשתה זה הסדר שלא התקבל על ידי היועץ המשפטי של הרשות השנייה. גם היועץ המשפטי לממשלה אמר שההסדר הזה לא מקובל, הוא לא עומד בכל הצרכים של החוק. הוא השאיר פתח ואמר שאנחנו יכולים ללכת לכנסת ולבקש מהכנסת להכשיר את ההסדר. הכנסת הייתה אמורה לקחת את ההסדר שמשרד האוצר, משרד התקשורת והרשות השנייה הגיעו אליו ולהניח אותו בפני חברי הוועדה. במקום זה אנחנו בתהליך שחברי הוועדה משמשים סוג של רשות שנייה. במשך חקיקת החוק אמורים להיות פה משאים ומתנים על סעיפים כאלה או אחרים. דרך המלך היא לתת לאנשים להגיע להסדר. אנחנו יודעים שעצם הרעיון שחברי כנסת צריכים עכשיו להתדיין מול גופי שידור על מה כן ומה לא זה לא דבר שצריך לעשותו. אומרים שהעיתונות זה כלב השמירה של הדמוקרטיה. במקרה הזה הדמוקרטיה הופכת להיות כלב השמירה של העיתונות. גם היועץ המשפטי אמר לחוקק את החוק בזהירות. הדבר הכי מסוכן הוא שבעלי המניות יגידו שעדיף להם לקנות את yes. 

היו"ר אופיר אקוניס:

     אחרי החקיקה הם יגידו את זה.

אסף אמיר:

       כן. הם יגידו שאולי התנאים לא מספיק טובים עבורם. עם כל הכבוד ליוסי, יש בעלי מניות שיעשו את השיקולים שלהם ויגידו שהכנסת עשתה עבודה יפה אבל לא מספיק טובה ולכן הם מוותרים. זה ביזיון של הכנסת. זה מצב שאתם לא רוצים להגיע אליו. אדוני היושב-ראש, אתה אמור להורות להם לחזור לוועדה הזאת רק אחרי שהדבר הזה סגור, לא רגע לפני כן. 

יוסי ורשבסקי:

        אני מקבל את כל מה שהוא אומר. אנחנו הגענו להסדר. הגשנו לפיו את אבני הדרך. התחלנו לבצע אותו. דבר אחד לא היה פתור. עניין הקולנוע לא היה פתור. הוא היה אמור להיפתר על ידי קרן. בגלל זה הייתה החקיקה. הבקשה שנבנה את אבני הדרך בהסדר שאנחנו לא מסוגלים לעמוד בו..

אסף אמיר:

        אל תבזו את הכנסת.

אתי בנדלר:

         האם מה שעולה מדבריך הוא שאם הכנסת תחליט לאמץ את המתווה שהוצע בהצעת החוק כולל הקולנוע  אתם לא תהיו במשחק?

יוסי ורשבסקי:

         לנו יש משאבים מוגבלים. בעלי המניות כבר הפסידו מיליארד 300.  על מנת לעמוד בהסדר כמו שהגענו עם הרשות השנייה הם צריכים להוסיף עוד עשרות  מיליונים. בתזכיר החוק הוסיפו דברים שאנחנו לא מסוגלים לעמוד בהם. 

היו"ר אופיר אקוניס:

         מתזכיר החוק אתה רוצה להוריד?

יוסי ורשבסקי:

        אני לא רוצה להוריד כלום. הגענו להסדר על הוראת שעה עם הרשות השנייה. הזרמנו כסף לתעשייה. פתאום בתזכיר החוק מתעלמים מזה. למה מתעלמים מזה? זכותי לשנות את זה.

אתי בנדלר:

          זכותך להציע שינוי. 

דנה נויפלד:

         לא היה הסדר. היה דין ודברים. היה ניסיון להגיע לסוג של הסדר. הניסיון הזה לא צלח. האמירה הזאת כאילו היה הסדר סגור וכל מה שהחוק עושה זה מעתיק מילה במילה מהסדר שהיה מוסכם הוא אינו הצגה נכונה של הדברים. אם היה הסדר לא היינו פה. כל ההנחה כאילו היה איזה שהוא שינוי בין ההסדר הסגור, המוכן והמוגש לתזכיר אינו נכון. זאת הצעת הממשלה. היא משקפת את מה שהממשלה מציעה ואת הדרך שבה היא מבקשת לעגן הארכת זיכיון. זאת ההצעה שעומדת בפניכם. ההסדר ההוא שלא הגיע לכלל מיצוי לא נמצא ולא קיים. זה בסדר גמור שערוץ 10 או ישראל 10 מוצאת לנכון לבקש מהכנסת בקשות שונות, אבל זאת ההצעה שהממשלה הניחה בפני הכנסת, זאת ההצעה שהממשלה מצפה כאשר בעל הזיכיון מבקש להאריך את זיכיונו. הזיכיון אמור להסתיים אחרי  8 שנים אם אין עמידה בתנאים שהחוק קבע. אנחנו נמצאים פה ונותנים ארכה. אנחנו באים לקראת ישראל 10 מהטעמים שהממשלה קיבלה ומצאה לנכון. התנאים מנויים פה בחוק. כנסת ישראל יכולה לבוא ולשנות את התנאים. הממשלה ושר התקשורת באים ומאפשרים את האופציה להאריך את הזיכיון בניגוד למה שכתוב בחוק. הציפייה תהיה שישראל 10 תהיה מחויבת להצעת החוק. זה טריוויאלי.

יוסי ורשבסקי:

        אנחנו נהיה מחויבים למה שהכנסת תחליט ותקבל.

זבולון אורלב:

          אמרת שאם הכנסת תקבל את הצעת החוק לא תהיו מסוגלים לעמוד בתנאים. אתה לא מדבר איתנו דוגרי.

יוסי ורשבסקי:

         אני מדבר מהלב ומהראש. אנחנו נעמוד בכל מה שהכנסת תקבל. אם לא נצליח לעמוד אנחנו נבוא ונגיד שאנחנו לא מסוגלים לעמוד בזה. 

היו"ר אופיר אקוניס:

       מתי תגיד את זה? לפני שהיועצת המשפטית מעבירה את זה לקריאה שנייה ושלישית?  

יוסי ורשבסקי:

       באותו יום של התזכיר טלפנתי אליך ואמרתי לך שיש פה דברים שלא נוכל לעמוד בהם. אלה דברים שלא סוכמו. כדי לעמוד בתנאים האלה בעלי המניות צריכים להשקיע סכומים אדירים. אנחנו לא מתכוונים לעשות אובר רולינג לממשלה או לכנסת. 

היו"ר אופיר אקוניס:
         אתה אומר את זה על דעת 3 בעלי המניות?

יוסי ורשבסקי:

       אני אומר את זה על דעת יושב-ראש חברת ישראל 10. 

היו"ר אופיר אקוניס:
         אולי כדאי שנשאל אותם. הם המזרימים.

יוסי ורשבסקי:

          זו לא מסחטה. כשמסתכלים על אי העמידה שלנו רואים שבעלי המניות לא לקחו שקל. 

היו"ר אופיר אקוניס:
         בעניין הזה אנחנו לא בוויכוח.

יוסי ורשבסקי:

      אתה מצייר אותנו כמי שבאים עם אקדח לכנסת. 

זבולון אורלב: 

       התמונה שמצטיירת כאן היא תמונה מאוד ברורה. אם החוק הזה עובר ישראל 10 לא תשדר כי היא לא תוכל לעמוד. כך מעיד המנכ"ל ביושרו. אני מעריך את הגינותו. השאלה  אם הממשלה והכנסת רוצים להתאים את עצמם ליכולות של ערוץ 10, או שערוץ 10 צריך להתאים את עצמו למחוקק ולממשלה. אני סבור שזה בלתי אפשרי במדינה מתוקנת. מספיק כבר חטאנו שנה וחצי. למרות כל ההשקעות אתם אלה שמבקשים להאריך את הזיכיון. אתם חייבים להאריך את הזיכיון על פי מה שהממשלה, באישור הכנסת, מחליטה. חבל על חקיקה וירטואלית. מה שווה אם נמשיך ונקרא את החוק, כשהתוצאה היא שערוץ 10 לא יכול לעמוד בהצעת החוק? אני מציע לך, אדוני היושב-ראש, לעשות איזו שהיא הפסקה בעניין הזה.

משה כחלון:

      הדיון כרגע תקוע במקום לא נכון. יש את המחלוקת הזאת על ה-8 מיליון. היא ידועה. לדעתי צריך להמשיך בהליך החקיקה ולהגיע לסעיף הזה . ישראל 10 יגיד את מה שיש לו. עוד לא התחלנו ואנחנו כבר תוקעים את החוק. בואו נראה, אולי הסעיף יתקבל. השעתיים האלה לא מיותרות? אולי יכירו בדרישות שלהם. לשם זה יש את ועדת הכלכלה. אתם כבר אומרים שלא מקבלים, שאין דיון ואין חוק. יש את הנושא הזה של הקולנוע. רבותיי, יש הסכמה על 90% מהדברים. כשתגיעו ל10% תדונו מה עושים. למה מראש לתקוע את זה? מה ההיגיון? בשביל מה להביא לפה 60 איש כל שבוע? אם אתם לא רוצים חוק תלכו הביתה. יש פה מחלוקת וצריך לדון.  

אסף אמיר:

        אנחנו אומרים שזה לא התפקיד של הוועדה.

משה כחלון:

        זה התפקיד של ועדת הכלכלה. חברי הכנסת הגיעו לכאן כדי לקבל הכרעות. 

אסף אמיר:

         כבוד השר, מה יקרה בסוף הדרך?

משה כחלון:

        תעזוב את מה שיקרה בסוף הדרך. אני עוד לא יודע מה קורה בתחילת הדרך. 

אסף אמיר:

         מה אם בסוף הדרך יחליטו שהחוק הזה לא מתאים להם? 

משה כחלון:

         יש פה חברי כנסת ויושב ראש ועדה. כשהם יגיעו לסוף הדרך הם יראו מה קורה והם יקבלו הכרעה. מה יקרה אם ועדת הכנסת תכיר בתביעה שלהם?

אסף אמיר:

         כשלא היית פה הייתה הצעה שאנשים יגיעו להסדר והוועדה תתקדם.  

היו"ר אופיר אקוניס:

        אנחנו נמשיך בדיון ולא נעבור לקריאה שנייה ושלישית עד שזה לא יאושר ברשות השנייה. גברת דאבוש הצטרפה להצעתי. 

נגה רובינשטיין:

         העיקרון שהממשלה עיגנה בהצעת החוק הוא שטרם אישור ההצעה על ידי ועדת הכלכלה בקריאה שנייה ושלישית תהיה הגשת תכנית על ידי ישראל 10 שתאושר על ידי הרשות השנייה, על מנת שיהיה מתווה סגור ועל מנת שלא ניגרר לאחר אישור הצעת החוק למתווה פתוח.

עדן בר-טל:

       בדרך כלל בהצעות חוק שאתם דנים בהן המדינה מטילה על הציבור איזו שהיא חובה. כאן אנחנו בהצעת חוק מיוחדת שיש לה פן הסכמי. אם לא יהיה צד שני להצעת החוק שיקיים את זה לא יהיה ערוץ. כולם נמצאים פה בגלל אינטרס ציבורי מאוד משמעותי. כולנו מתאמצים כי כנראה יש הנחה בסיסית ברורה לכולם שהאינטרס הציבורי הוא בקיומו של ערוץ שידור מסחרי שני בישראל.  

          אכן היה משא ומתן. המו"מ הגיע  - יעיד על כך מנהל הרשות השנייה - לעמק השווה בין הערוץ לבין הרגולטור. נכון שבסוף היה פער. הפער העיקרי היה בסעיף הקולנוע. ברור היה לנו שלמעלה מ-90% מההסכמות הושגו באותו שלב. הנושא התגלגל לפתחה של הכנסת היות ולא היה בכוח הצד המינהלי של משרד התקשורת והרגולטור לסגור את ה-10% הנוספים  בעצמם. אני מצטרף למה שאמר השר. במידה ונעבור על החוק נגלה שמרבית הדברים הוסכמו וניתנים לביצוע. מיעוט הדברים שיהיו במחלוקת שווים את הדיון ואת הזמן של חברי הכנסת.

ציון פיניאן:

          לזרוק את הכל על המחוקק זה הכי פשוט אבל לא הכי מוצלח. לגבי הצעת החוק המוצעת זה לגזור גזר דין מוות על ערוץ 10. אני מקבל את הצעת היושב-ראש. כל עוד לא תשבו יחד ותגיעו להסכמה לא יהיה חוק. יש פה יוצרים, מפיקים. תשבו יחד ותפיקו יצירה מוצלחת. 

        לגבי הסוגיה של ירושלים. אני מצטרף לכל מה שחבר הכנסת אורלב יגיד בעניין.

יוחנן פלסנר:

        אדוני היושב-ראש, אני מודה לך על קיום הדיון האינטנסיבי. התחלנו בדיון בפעם הקודמת על-מנת לנסות להבין את המספרים שבהם מדובר. ההצעה היא ערטילאית. פתאום עכשיו אנחנו רואים שיש את החוק ומסביב לחוק יש כל מיני הבנות. אני מברך על הגישה שלך, אדוני היושב-ראש, שאומרת שאם אין גישה כוללת אז החוק לא יחוקק. אנחנו צריכים לראות מה המחויבויות בתוך החוק ומחוצה לו. אם אנחנו מדברים על מחויבויות הקולנוע אנחנו צריכים לזכור דבר אחד. עד היום הוציאו 0 לאורך כל השנים על קולנוע. התפקיד שלנו כמי שדואגים לאינטרס הציבורי, ליצירה הישראלית הוא לא להעביר חוק ולגלגל עיניים ולהגיד שיעמדו במחויבויות. ה-20 מיליון האלה זה אחרי שוועדת תורג'מן הורידה את זה. בחוק מורידים עכשיו עוד. לפחות שאת ה-20 מיליון האלה נדע איך מוציאים. לגבי ה-8 שלכאורה נמצאים בחוק יש בעייתיות. חלק אולי יכירו בזה כסוגה עלית. גם לגבי זה אני רוצה לקבל הבהרה. צריך לקבל את אותה טבלה על מנת שנדע על מה אנחנו מדברים. הקלות בתמלוגים אני מוכן לשקול, אבל הגבלות שישפיעו על איכות המסך ועל היצירה אני לא מוכן. אם רוצים לתת להם אופק בואו נראה שהאופק הזה סביר, שהם יכולים לפעול איתו.  

        אני מברך אותך, אדוני השר, על כך שאתה מתכוון להפיץ או לנסח תזכיר חוק בנושא הרגולציה וברית המועצות. במקום שנדון בנפרד על זה, נדון בנפרד על החוק של זיכיונות ורישיונות ובנפרד על רגולציה.. 

היו"ר אופיר אקוניס:
       אי אפשר.

יוחנן פלסנר:

       הכל קשור בהכל. כל הדברים הולכים להיתקע. אני מסכים איתך שמה שחשוב הוא לא זיכיון או הרישיון אלא האכיפה. עד היום לא הצלחנו באכיפה. בגלל חוסר ההצלחה שלנו באכיפה הגענו לכאן. אנחנו עוברים על החוק במשך 8 או 10 שנים. תנחה את הפקידים ואת הגורמים השונים לשבת, לחבר הכל ביחד ונתווכח פעם אחת על הכל. 

היו"ר אופיר אקוניס:

       בצורה הזאת אתה לא תצא מפה אפילו בעוד שנה. יש לי עוד דברים לעשות בוועדה. אני סומך על הודעתו של שר התקשורת שהוא מתחיל בכתיבת התזכיר של ברית המועצות. אני הודעתי לך שנדון בעניין הזה בנפרד. לא נוכל לדון בזה ביחד. 

יוחנן פלסנר:

         הנושאים שלובים זה בזה. בסוף אתה דן בהכל. אם אתה לא דן בהצעה אחת כוללת בסוף אתה דן  יותר.

היו"ר אופיר אקוניס:

        עכשיו אנחנו דנים בהצעה ספציפית להארכת הזיכיון לחברת ישראל 10.

מנשה סמירה:

         הייתה הצעת הסדר לישראל 10 שנתקעה ב-3 מרכיבים. היו 3 נושאים בעייתיים שקיבלו מענה בתזכיר החוק ולאחר מכן בהצעת החוק. אני לא יכול לומר שהם שבעי רצון מהמענה או שיש גורמים אחרים שהם שבעי רצון ממנו. יכול להיות שזה יעלה פה לדיון. הם היו צריכים להגיש פה הצעה מתוקנת.

זבולון אורלב:

       מה הנקודות?

מנשה סמירה:

        קולנוע, היקף הסוגה העלית שקשור להוראת השעה ותקנות הכספים. תקנות הכספים זה נושא שהוסדר ואין עליו מחלוקת. יש עליו מחלוקת עם מישהו אחר, לא איתם. ישראל 10 לא יכלו להגיש את התכנית ולעמוד בלוח הזמנים שנקבע. הם לא הגישו את התכנית כי בשני הנושאים האלה הם הרגישו שאם הם יגישו אני אמליץ למועצה לא לאשר להם. הם קיוו שאחרי הקריאה הראשונה עד הקריאה השנייה הם ישפיעו או שיימצא פה איזה פטנט, איזה רעיון חדש. הם קיוו שהנושא הזה ייפתר ממקום אחר. מה שצריך לעשות בשלב הזה הוא לתקן את לוחות הזמנים. ההחלטה שיושב-ראש הוועדה הוביל שאומרת שלפני שנייה ושלישית נתכנס ונקבל הצעה מתוקנת זה בסדר גמור. אנחנו חייבים לקיים את הדיון בסוגיות הבעייתיות כדי שהם יצאו מכאן ויגידו אם הם מסוגלים להגיש הצעה מתוקנת או לא. 

יוליה שמאלוב-ברקוביץ:

         יש לי תחושות מאוד קשות. הדיון היה על הפחד לקחת אחריות. אף אחד שיושב פה בחדר לא מוכן לקחת אחריות. זה מה שקרה. היועצת המשפטית אמרה שאם לא אז לא, המנכ"ל אמר שאם לא אז גם לא ואנחנו אומרים שאם המנכ"ל אמר לא אז בכלל לא. התחושה האישית שלי היא שהכוונות של כולנו טובות, אבל אי אפשר להגיע להסדר. איך הציבור יגיב אם ערוץ 10 ייסגר? חשבתי שאולי נלך לפי שיטת המשטרה ונסגור אותו מחוסר עניין לציבור. 

היו"ר אופיר אקוניס:

        למה את מתסיסה? ערוץ 10 לא אמור להיסגר. מדובר על זכיין אחר אם וכאשר יהיה מכרז. חברת הכנסת ברקוביץ, את שגית. אף אחד לא מדבר על ערוץ 10. אנחנו עוסקים בהארכת הזיכיון של חברת ישראל 10, לא בהארכת הזיכיון של ערוץ 10. 

יוליה שמאלוב-ברקוביץ:

            אם כל אחד מפחד לקחת אחריות לא נצליח להגיע להסכמה. האחריות היא לא רק של היועץ המשפטי, של ערוץ 10 או של המועצה, אלא האחריות היא של כולנו ביחד. אני אישית מתחייבת לקחת אחריות על הנושא. 

אמיר רוזנברג:

               מה שהעלו חברי הכנסת בדיון המקדמי ומדאיג גם אותנו זה העובדה שהכנסת מבזבזת תהליך שלם של דיונים על פני כמה ישיבות. האם בסופו של יום, בהנחה שהכנסת תגיע לאיזו שהיא החלטה, ישראל 10 תעמוד או לא תעמוד בזה? 

משה כחלון:

         אם היית עורך דין של 10 היית אומר להם להגיד את זה? היית מחליש להם את הטיעון מהרגע הראשון? 

אמיר רוזנברג:

          הייתי אומר להם שצריך להבין איזו תקלה קונסטיטוציונית הולכת לקרות פה. אדוני השר, כשאתה שם את המתווה הזה כאן אתה אמור להסתכל לישראל 10 ולשאול אותם אם הם יעמדו בהתחייבויות. אם לא, יש בעיה קונסטיטוציונית חמורה ביותר לקיים את הדיון ועדיף לעשות את המהלכים הדרושים על מנת שייכנס זכיין אחר.  

היו"ר משה כחלון:

       קבענו מתווה שנעמוד בו. המתווה היה מקובל על כולם.  

ליאת גלזר:

       הגשת התכניות שעליה התקיים הדיון צריכה להיעשות לגבי השלמת מחויבויות סוגה עלית, וכן לגבי השלמת המחויבויות לסרטי קולנוע. הסכום שנקבע בהצעת החוק להשלמת המחויבויות הוא 20 מיליון שקלים. 

       תנאי נוסף שצריך להתקיים לצורך הארכת הזיכיון הוא הפקדת ערבויות נוספות על ידי ישראל 10. כיום יש בידי הרשות השנייה ערבויות קיימות בגובה של כ-40 מיליון שקלים. בהצעה מוצע שבעל הזיכיון ישלים עוד 20 מיליון שקלים שנועדו להבטיח את אותן תכניות השלמה שדיברנו עליהן קודם. 

         תנאי נוסף להארכת הזיכיון הוא הסדר החובות הכספיים. פרט לחובות תוכן, קולנוע וסוגה עלית יש לבעל הזיכיון גם חובות של דמי זיכיון ותמלוגים. ההסדר הוא הסדר מפורט.

זבולון אורלב:

       לפני אישור החוק או אחרי אישור החוק? מה זה באופן מיידי?

ליאת גלזר:

       יש סכום מסוים שנדרש לשלם אותו באופן מיידי, כלומר תוך 14 יום מיום אישור החוק. יש סכומים נוספים שמתאפשרת פריסת תשלומים עד סוף שנת 2011. 

         תנאי נוסף שנדרש לצורך הארכת הזיכיון הוא שבעל הזיכיון יקיים את  תנאי הכשירות שמנויים היום בחוק הרשות השנייה. התנאי הנוסף נוגע לחברת החדשות שתקיים אולפן שידורים משני בירושלים.  

        בעל הזיכיון נדרש להשלים את החוסרים שלו בסוגה עלית. סך החוסרים בשנים 2004-2006 הוא 103 מיליון שקלים. בעקבות ועדת תורג'מן וההמלצות שלה שאומצו על ידי הרשות השנייה החוב הזה צומצם ונותרו 60 מיליון שקלים שנדרשים בהשלמה. זה עד שנת 2006. 

          בשנים 2007-2008 נצברו חוסרים נוספים. החוסרים שנדרשים להשלמה וניתן להם מענה בהצעת החוק הם כ-80 מיליון שקלים. 

         שינויים שהוכנסו לתוך החוק ונוגעים להתאמות בחובות סוגה עלית. מוצע, במסגרת הוראת השעה שרלוונטית רק לשנתיים ולשנת הזיכיון השמינית והתשיעית, להפחית את מחויבויות הסוגה העלית. אחת ההפחתות היא בעקבות המשבר הכלכלי שכתוצאה ממנו חלה פגיעה וגם יש תחזית לפגיעה בהכנסות של הזכיינים. כתוצאה מפגיעה בהכנסות בעקבות המשבר הכלכלי ישנה הצעה להפחית את מחויבויות הסוגה העלית בשנת הזיכיון השמינית ב-25% ובשנת הזיכיון התשיעית בכ-20%. העמדה הזאת של הרשות השנייה הייתה רלוונטית גם לגבי זכייני ערוץ 2.  בנוסף מוצעת הפחתה נוספת של כ-7% בעקבות מבצע עופרת יצוקה שגם היא הביאה לפגיעה בהכנסות.

זבולון אורלב:

           ההפחתות הן בחוק?

ליאת גלזר:

      ההפחתות האלו יבוצעו בתוספת השנייה. 

זבולון אורלב:

       אם זה יחול על ערוץ 2 זה יהיה בחוק?

דנה נויפלד:

      על פי המחויבויות המכרזיות שהוא לקח על עצמו. היו התאמות בעבר בהקשר של מיקוד הרגולציה.

נגה רובינשטיין:

         התוספת של הערוץ השלישי קבועה במסגרת תוספת לחוק הרשות השנייה, להבדיל מהזכיינים של ערוץ 2 שהמחויבויות שלהם נקבעו במסגרת מכרז. החוק קובע סף מינימאלי תחתון. ערוץ 2  פועל לפי מסגרת מכרזית שעולה על המחויבות שקבועה במסגרת החוק.

אתי בנדלר:

          אם ערוץ 10 היה עובד על פי המחויבויות המכרזיות שמזמן נשכחו ודאי שהיה פער בין המחויבויות המכרזיות ובין המינימום הקבוע בתוספת השנייה. מאחר שאלה נשכחו מזמן, החוק חוקק והם צריכים רק מחויבויות שנקבעו כמחויבויות מינימום בתוספת השנייה, אז עכשיו יש הפחתה מהתוספת. 

דבורה קמחי:
        מחויבויות ערוץ 2 נגזרות מחלקן היחסי בשוק הפרסום, לא רק מהמחויבויות במכרז. ערוץ 10, שהוא השחקן הקטן יותר, נמצא עדיין ברף המינימום.

ליאת גלזר:

       התאמות נוספות שמוצעות בתחום של סוגה עלית זה הכרה לערוץ 10 בשנות הזיכיון השמינית והתשיעית בלבד ובהוצאות מחקר ופיתוח כחלק מההוצאה שלו. 

דבורה קמחי:

      חברי הכנסת לא יודעים שלזכייניות ערוץ 2 יש הכרה ממזמן ב-2% הוצאות לפיתוח על כל הוצאה מעבר ל-50 מיליון שקל. כאשר הם מציגים את זה כהטבה רק לערוץ 10 זה נראה בצורה מסוימת. כשהם מציגים את זה כהחלטת הרשות השנייה לגבי כלל הזכיינים, הם מציגים את זה בצורה שונה. ההנאה של ערוץ 2 הרבה יותר גבוהה מזו של ערוץ 10 בעניין הזה.  

ליאת גלזר:

      מדובר בהכרה בהוצאות מחקר ופיתוח. יכול להיות שבסופו של יום אותן תכניות לא ישודרו על המרקע. הסיבה שמוצע לאפשר את ההכרה הזאת בשנות הזיכיון השמינית והתשיעית היא שבאותן שנים הזכיין יצטרך להשלים מחויבויות עבר ויצטרך להוציא הרבה כספים. העמדה של הרשות השנייה הייתה שבאותן שנים זה יהיה מוצדק לאפשר לו לבצע את התהליך הזה ולהכיר גם בתכניות שאולי בסופו של יום לא ישודרו על המרקע. זה מוגבל בסכום של 2 מיליון שקלים לכל שנה.

יוחנן פלסנר:

       את מדברת על שנת הזיכיון התשיעית, אבל בעצם אין דבר כזה שנת זיכיון תשיעית. שנת הזיכיון התשיעית זה בעצם השנה הראשונה אחרי החוק המוארך. ההנחה היא שהתשיעי גורר את כל המחויבויות הקודמות?

דורון אבני:
       השנה הראשונה של הארכה.

ליאת גלזר:

        ההנחה היא שהשלמת מחויבויות העבר תיעשה בפריסה בשנות הזיכיון החדשות. זה המתווה שאנחנו מציעים כאן. 

דורון אבני:

        מוצע לקבוע שתי מדרגות בכל מה שקשור להוצאה לקולנוע. המדרגה הראשונה היא 4 מיליון שקלים חדשים לכל ערוץ. בערוץ 2 ההוצאה הזאת נחלקת שווה בשווה בין שני הזכיינים, שני מיליון לכל זכיין. מתוך ההוצאה הזאת מוצע לראשונה להכיר במחצית מההוצאה הזאת למכסת הסוגה עלית, קרי בערוץ 10 2 מיליון שקלים חדשים.. 

יוחנן פלסנר:

       קוראים לזה קולנוע, אבל בעצם זה לא קולנוע.

דורון אבני:

       זה קולנוע שהוא חלק מסוגה עלית. המסגרת היא של 4 מיליון. מתוך 4 מיליון במדרגה הבסיסית 2 מיליון בערוץ 10 מוכרים למכסת הסוגה העלית. כאשר מקדמים את התעשייה הישראלית של הקולנוע הדבר משליך על הז'אנרים העליונים, במיוחד הז'אנר הדרמטי. אם מסתכלים על אירופה, אז יש תמיכה מאסיבית של התעשייה.  

יוחנן פלסנר:

        זה הכל הולך לקולנוע אבל מוריד 2 מיליון?  

דורון אבני:
        נכון.

זבולון אורלב:

         איפה  הקיצוץ? בסוגה העלית או בקולנוע?  

דורון אבני:
          בסוגה עלית.

דורון אבני:

         המדרגה השנייה היא למחויבות של עוד 4 מיליון בערוץ 10 ו-4 מיליון בערוץ 2. בסוגה עלית בתוספת השנייה קיים מנגנון שקובע מדרגת מינימום של 56.7 מיליון, או 17% מההוצאה המזערית לשידורים, לפי הגבוה מביניהם.  מוצע שלאותו זכיין שמחויב ב-17%, שזאת ההוצאה הגבוהה יותר, תחול מחויבות נוספת כפי שתיארתי קודם לכן. גם במחויבות הנוספת אנחנו מציעים להכיר במחצית לסוגה העלית. מכיוון שאנחנו רואים חשיבות רבה במדרגה הבסיסית של הסוגה העלית, כלומר באותם 56.7 מיליון,  ולא רוצים להכיר בעוד סכום של קולנוע לתוך המדרגה הזאת, אזי הזכיין שמחויב מעבר למדרגה הבסיסית נכיר לו בעד 2 מיליון שקלים מתוך המחויבות שלו לקולנוע לסוגה העלית, ובלבד שזה לא יגרע מהמחויבות של 56.7.  

יוחנן פלסנר:

          מאיזה סכום יורדים ה- 2 מיליון?

דורון אבני:

      אם הזכיין מחויב ל-58 מיליון סוגה עלית, שזה יותר מהמינימום של ה-56.7, הוא חייב להוציא עוד 4 מיליון שקלים. מתוכם עד 2 מיליון מוכרים לו לסוגה עלית. אם אני אכיר לו ב-2 מיליון זה יפגע לי במדרגת הבסיס של ה-56.7. הצעת החוק מציעה שנכיר לו רק במיליון 300, כלומר עד ה-56.7, לא יותר.

יוחנן פלסנר:

        ה-56.7 זה מינימום השקעה בסוגה עלית שהוא מחויב על פי חוק פר שנה. אתה מכיר לו בחוק במשהו כמו 39 כי את ה-17 אתה מחשיב כחובות עבר.

מנשה סמירה:

       יש פה שני דברים. יש פה הסדרה עתידית של נושא הקולנוע ללא קשר להסדר של ישראל 10. תמיד זה יהיה מעבר למינימום כדי להבטיח שסוגה עלית במכסה ראויה תהיה על המסך. זה ה-56 מיליון. 

יוחנן פלסנר:
         אתה צריך לקרוא לילד בשמו. הח"כים יצטרכו להחליט אם הם מסכימים לוויתור על חובות העבר בסוגה עלית.

מנשה סמירה:
        בתכנית ההסדר של ישראל 10 המוצעת מוצע שבשנתיים הקרובות הם צריכים לעשות סדר גודל של 65, 70 מיליון שקלים כל שנה יחד עם ההחזר. 

יוחנן פלסנר:

          כולל הקולנוע?

מנשה סמירה:

          בלי הקולנוע. בשנתיים הקרובות ההצעה היא להכיר להם מתוך זה ב-2 מיליון. זה מעבר ל-56.   

יוחנן פלסנר:
      איך המחויבות קפצה מ-58 סוגה עלית ל65,70?

מנשה סמירה:

         אם הצעת ההסדר תתקבל במלואה הם צריכים לבצע בשנתיים הקרובות היקף של 150,140 מיליון החזר פלוס בסיס. הם צריכים לעשות בסביבות 70 מיליון בשנה כדי לבצע את הבסיס המחויב פלוס ההשלמה. 

דורון אבני:

       הקטנת הבסיס לא נובעת מזה שרוצים לתת להם הקלה, אלא מטעמים מקצועיים שנובעים מהמצב הכלכלי. את אותה הקלה קיבל גם ערוץ 2. 

יוחנן פלסנר:
        הממשלה מגישה הצעה שמתבססת על מיתון?

מנשה סמירה:

          כשיוצאים ממשבר יש עדיין פער בתחום הפרסום. הכוונה בשנה התשיעית שהחזרה לא תהיה במלואה.  היא גם לא במצב של 2008.

ליאת גלזר:

          בשנת 2009 המחויבות אמורה להיות 55 מיליון שקלים. בעקבות העמדה המקצועית של המלחמה והמשבר הכלכלי יש הצעה להפחית ל-39.4 מיליון שקלים. באותה שנה אותו זכיין יידרש להחזיר מחויבויות עבר בסכום  של 41 מיליון שקלים כך שעליו יהיה להוציא באותה שנה כ-80 מיליון שקלים. זה בשנת 2009. 

אתי בנדלר:

         כמה כבר הוצאו?

מנשה סמירה:

        נכון לרגע זה הם עומדים על סדר גודל 55,60 מיליון. השנה מסתיימת ב-28 בינואר. 

היו"ר אופיר אקוניס:
         איך תגיעו לסכום הזה?

מנשה סמירה:

      התכנית המקורית שלהם הייתה לעמוד ב-72 מיליון. כשזה עבר מהצעת ההסדר להצעת חוק משרד התקשורת הגדיל את המחויבות וזה עמד על 80. הם לא הגישו תכנית כי אין להם 80. אם זה יישאר 80 יש פה סיפור שצריך לדון בו. הם יכולים להעמיד 72.  

היו"ר אופיר אקוניס:

         המחוקק צריך לעסוק בזה? יש פה משהו בעייתי.

נגה רובינשטיין:

           עמדת הממשלה מוצגת בהצעת החוק. רוב הצעת החוק עוסק בהקלות. ההקלות שאנחנו הכנסנו למסגרת הצעת החוק הן כאלו שיש להן תשתית מקצועית וטעמים שסברנו שעומדים ברף מינימאלי. הן אלו שנמצאות בפנים. הצעת החוק אינה אומרת שירדו 20 מיליון כי קשה להם. 

זבולון אורלב:

         האם ההקלות האלו ניתנו גם לערוץ השני?

נגה רובינשטיין:

            אין זיקה בין כמות המיתון להכנסות מעוגת הפרסום.

יוחנן פלסנר:

          אם אתם רוצים לשמוט חובות תשמטו חובות.

זבולון אורלב:
          אין ספק שערוץ 10 צריך לשדר והוא צריך לעמוד במחויבויות האלו. אנחנו צריכים להחליט אם בנתונים כאלו.. אל תלבישו כל מיני..

נגה רובינשטיין:

         משרד התקשורת, משרד האוצר או הרשות השנייה לא הלכו וחפרו במסמכים של ערוץ 10 כדי לראות אם הם יכולים לשלם 80,72 או 78.  

זבולון אורלב:

         למה לא?

נגה רובינשטיין:

        אני לא חושבת שזה התפקיד של המדינה. זה לא מה שנמצא כאן. מה שנמצא כאן זאת העובדה שהמדינה מבינה את מצבו של ערוץ 10, את ההשפעות הרבות, את חשיבות התחרות, את העובדה שהדבר הזה נדרש. המדינה הציבה לעצמה איזה שהוא רף מינימאלי ואמרה שהיא לא נותנת הפחתות רק בגלל שקשה להם. יש טעמים מקצועיים. הטעמים האלה עברו רף של מועצת הרשות השנייה. עצם העובדה שקשה להם או שהם לא יכולים מבחינתנו זה לא דבר מספק. יכול להיות שתחליטו אחרת.

זבולון אורלב:

        האם אלו הקלות מקבילות למה שנעשה בערוץ 2? אז ייאמר שזה עניין מקצועי. 

היו"ר אופיר אקוניס:

       אתה העלית על השולחן את עיקרון השוויוניות. האם עיקרון השוויוניות יישמר?

נורית דאבוש:

        אנחנו תפשנו את התפקיד שלנו כרגולטור, כמי שצריך להיות אמון על איכות השידור, כמי שאמון על זה שהזכיינים יעמדו במחויבויות שלהם. טלוויזיה זה דבר דינאמי, כולם מכירים את זה. כשקורים דברים אנחנו אמורים לתת מענה באותו מקום ובאותו זמן. שאלת עופרת יצוקה היא דוגמה קלאסית לעניין הזה. כאשר התחילה מלחמת לבנון השנייה התכנסה מועצת הרשות השנייה וחשבה שצריך לעשות התאמה משום שחודש וחצי השידורים היו שידורים שונים ואי אפשר היה לדרוש את אותן הדרישות. כאשר הייתה עופרת יצוקה הייתה בעיה מבחינת המינימום החוקתי של ערוץ 10. היה קשה לעשות את זה אז. היום הם יעשו סוגה עלית יותר מהמינימום כי אפשר לעשות את זה. אף אחד לא עושה כאן שום תרגיל. לגבי עופרת יצוקה היה צריך לוותר על אחד חלקי 12 משום שבתקופה ההיא שודרה מלחמה. 

           לגבי החלק הכלכלי. בואו לא ניתמם. כשבאנו לערוץ 10 כדי להגיע איתם להסדר אחרי נקודת הבדיקה קיבלנו מסמך מסודר שעליו חתומים שלושת בעלי הזיכיונות, שלושת בעלי המניות בישראל 10. במסמך יש התחייבות בלתי חוזרת לעמוד בכל ההתחייבויות. על הבסיס  הזה המשכנו את הדיון איתם. כשהתפרץ המשבר הכלכלי הם ביקשו את המכתב בחזרה ואמרו שהם לא מסוגלים לעמוד בזה. היה פה משבר כלכלי. כאשר מסתכלים על הנתונים של 2, על הנתונים של 10 אנחנו יודעים שיש משבר כלכלי שבא לידי ביטוי בהכנסות שלהם. אנחנו לא יכולים להיות בת יענה ולהגיד שזה לא קיים.

זבולון אורלב:

        המבחן הוא אם ההקלות של 10 דומות להקלות המקצועיות של ערוץ 2.

נורית דאבוש:

      הדבר המשמעותי ביותר  שעשתה המועצה בשנה האחרונה זה תהליך שנקרא מיקוד הרגולציה. מיקוד הרגולציה היה שימוע ציבורי בעל-פה ובכתב. כל אזרח במדינת ישראל וכל הנוגע בעניין רשאי היה לדבר ולהעביר את חוות דעתו. עבדנו על זה מאוד קשה. מיקוד הרגולציה נועד לתת את המענה המקצועי בכל מה שקשור לאיכות המסכית. עשינו את זה. לצערי בחלק לא מבוטל ממה שקשור למיקוד הרגולציה ערוץ 10 לא היה יכול ליהנות בגלל ההיבט החוקתי של ערוץ 10. ערוץ 2 נהנה ממיקוד הרגולציה. עשינו את ההתאמות הנדרשות לערוץ 2. מה שאנחנו עושים עכשיו זה התאמות של ערוץ 10 לערוץ 2, לא הפוך. אם ערוץ 2 רוצה שוויון אנחנו נעשה שוויון גם בתנאים. הם שמו ערבויות בנקאיות של 20 מיליון שקלים. הם חייבים יותר בשנים 2006,2007. שישימו  ערבויות בנקאיות. תשאירו לנו את החלק המקצועי, אנחנו יודעים מה לעשות.  אתם לא יוצאים נפסדים מהעניין הזה. לא ערוץ 2 ולא אף אחד אחר. כל אחד קיבל בדיוק את מה שהוא היה צריך לקבל באותה נקודה מקצועית עם היבט מקצועי מובהק. צריך להפסיק להיות פה בת יענה ולצאת החוצה ולהגיד דברים אחרים. תגידו את הדברים כמו שצריך פה בדיון. בדיון הבהרנו שאנחנו חושבים שיש חשיבות עליונה שהם ימשיכו לשדר, במיוחד על רקע העובדה שיש רפורמה ב-2012. בנקודת הזמן הזאת זה הדבר הטוב ביותר שצריך לעשות. כשמועצת הרשות השנייה עושה הוראת שעה ומוזרם לשוק למעלה מ-40 מיליון שקל אז גם להם אני צריכה להכיר. העובדה שהחוק לא מכיר בזה זאת שערורייה, לא הפוך. אתה יודע כמה הפגנתם. אתה יודע כמה פרצתם לישיבות מועצת הרשות השנייה. אתה יודע כמה אנשים אין להם פרנסה. אנחנו באנו עם הוראת השעה. הם הזרימו 26 מיליון. לא צריך להכיר בזה? לא צריך להקפיא את זה? צריך להקפיא את זה.  הם הזרימו 9 מיליון שקלים למרות שהם היו במשבר כלכלי. ישבנו להם על הראש כדי שיעשו את זה. מאות אנשים חזרו לעבודה. מה, זה לא חשוב? אין פה היבט מקצועי? יש פה מועצה שרק מתברברת כל הזמן? באמת, יש גבול לכל תעלול. 

זבולון אורלב:

             הכנסת לא רשאית להתערב על פי חוק בשיקולים שלכם. אתם מוסמכים על פי חוק להחליט כך או אחרת. אני לא מכיר בחוק את המושג מיקוד רגולציה. יש יועצים משפטיים שיגידו אם יש כזה מושג. אני לא נכנס לזה. כל מה שרצינו לוודא זה שמה שמוצע בחוק לגבי ערוץ 10  מקביל למה שהיה מקובל לגבי ערוץ 2. אני מבין מהדברים שלך שהתשובה היא חיובית.

נורית דאבוש:
         נכון.

שאול מגנזי:

      אנחנו חושבים שהפעילות שנעשית כאן היא פעילות נכונה. צריך להציל את ערוץ 10. אמרנו את זה יותר מפעם אחת. אנחנו אומרים את זה כאן עכשיו. אנחנו נברך על כל מתווה שיעזור להם להישאר בחיים. נכון שיהיה פלורליזם ותהיה תחרות. יחד עם זה אנחנו חושבים שבהצעה הזאת יש מספר דברים שהם לא מספיק מעוגנים. מיקוד הרגולציה לא נעשה רק עבור ערוץ 2. מיקוד הרגולציה חל גם על ערוץ 10. יש את עניין רף ההכנסות שמהווה איזה שהוא חסם. ערוץ 10 לא מגיע לרף ההכנסות כדי שכל  מיקוד הרגולציה יחול עליו. ערוץ 10 רוצה להמשיך לשדר ולקבל עוד שנתיים לא כי הוא חושב שההכנסות שלו יקטנו, אלא כי הוא חושב שההכנסות שלו יגדלו ולכן הוא ייכנס לתחולה של המיקוד. הוא מניח שהוא מגיע לשם. זה בסדר גמור. זאת התחרות . 

         אני רוצה לציין 4 נקודות שבהן יש אי שוויון. אפשר לצעוק עד מחר, אבל העובדות הן עובדות שאותן אי אפשר להכחיש. כתוב כאן שנמחקו 43 מיליון ממחויבויות סוגה מהעבר. הן נמחקו ממחויבות החוק. זה נרשם. נמחקו 24 מיליון ממחויבויות הקולנוע. זה לא נרשם. יכול להיות שזה יירשם בהמשך. לגבי שנת 2010 נעשתה הפחתה. 

היו"ר אופיר אקוניס:
      רשת לא השקיעה בקולנוע? ודאי שהיא השקיעה.

שאול מגנזי:

     רשת השקיעה, משקיעה ותמשיך להשקיע בקולנוע. בשנת 2010 נעשתה הפחתה של 25%. ההפחתה מוצדקת. אולי המצב הכלכלי בעיתונים השתפר, אבל אצלנו הוא עוד לא השתפר. ההפסדים שלנו ב-2009 גבוהים מאוד. ישב פה המנכ"ל לפני 4,5 פגישות ואמר שאנחנו באמבולנס בדרך לטיפול נמרץ. זה המצב האמיתי של רשת. חלק מחברי הכנסת שביקשו לראות את הנתונים ראו את הנתונים. חשפנו בפניהם את הדוחות הכספיים. הראינו להם את עומק ההפסדים. המצב של רשת ב-2009 יותר חמור מהמצב של ערוץ 10. אם לא נשכיל ונפנים את מה שאני אומר עכשיו אנחנו נגיע לדיון הזה בעוד מספר חודשים. אם נתחיל להקפיא הפקות כי לא יהיה לנו כסף לשלם המצב בשוק יהיה חמור. במסגרת או במעטפת של הוראת השעה הזאת הזרמנו עשרות מיליונים שלא היו לנו על מנת לעזור לשוק, על-מנת לחלץ את העסק הזה מהמשבר שהוא נקלע אליו. העומק של בעיית תזרים המזומנים הוא עצום. את זה צריך לזכור ולדעת. נכון לבצע את ההפחתה ב-2010, אבל נכון גם להתאים אותה לזכייני ערוץ 2.  המצב שלנו לא יותר טוב. 

זבולון אורלב:

      יושבת-ראש המועצה אמרה שכל ההקלות שניתנו לערוץ 10 ניתנו גם לערוץ 2. 

שאול מגנזי:

           ממש לא.

נורית דאבוש:

         אתה עבדת על בסיס הערכות כלכליות פחות 15%.  

מנשה סמירה:

       במלחמת לבנון ערוץ 2 קיבל הפחתה של אחד חלקי 12. עכשיו ערוץ 10 מקבל  את זה במסגרת הצעת החוק.

שאול מגנזי:

        לא התייחסתי לזה. בעניין ההקלות ציינתי את שנת 2010. ב-2010 אין הקלות לזכייני ערוץ 2. 

מנשה סמירה:

          ב-2010 התחזית שלכם הוקטנה ב-15%. 

שאול מגנזי:

        העניין של חברת החדשות שנשארת באזור תל-אביב זה דבר שעובר כאילו כלום לא קרה. המחיר שאנחנו משלמים על המקום שאנחנו נמצאים בו הוא 8 מיליון תוספת בשנה.  

       הנושא האחרון הוא פריסת חובות תמלוגים ודמי זיכיון. ברשות השנייה נוצרו עודפי כספים שהיו צריכים להיות מוחזרים לזכייני ערוץ 2. על ההיקף של 8 מיליון אין מחלוקת. מכיוון שערוץ 10 במשך זמן לא מבוטל לא שילם את חובותיו לרשות השנייה נוצרו שם חובות. הרשות הסתדרה בלי הכסף הזה. הכסף הזה אמור להיות מוחזר לזכייני  ערוץ 2 ששילמו את דמי הזיכיון. הכסף הזה משולם בפריסה של שנתיים קדימה. 

ורד אשכנזי:

          אני מצטרפת לדבריו של חברי שאול מגנזי. מה שנתן מיקוד הרגולציה זה איזה שהוא שיקול דעת. הוא לא הפחית את הסכומים. הוא נתן שיקול דעת בניוד בין ז'אנרים. לא מדובר על איזו שהיא מתנה שערוץ 2 קיבל.  הסכומים לא השתנו. הניוד בין הז'אנרים השתנה.

יוליה שמאלוב-ברקוביץ:
        זה בסופו של דבר משפיע על הכסף.

ורד אשכנזי:

         הסכומים לא השתנו. ניתן טווח יותר גדול של שיקול דעת לזכיינים. הסכום שאנחנו אמורים להשקיע בסוגה עלית לא הופחת.

זבולון אורלב:
      השאלה למה קראתם סוגה עלית. מיקוד הרגולציה זה סתם מכבסה של מילים.

ורד אשכנזי:
     הוא לא השתנה.

נורית דאבוש:

         מיקוד הרגולציה זו לא סיסמא של מילים. זה במסגרת החוק. עשינו את זה על בסיס חוות דעת משפטית. לא הייתה כאן שום מכבסה של שום מילים.

זבולון אורלב:

        דיברתי על קשת, לא עליכם. 

דורון אבני:

       מיקוד הרגולציה מעוגן בכללים של חקיקת משנה.  

זבולון אורלב:

        קח למשל את מלחמת עופרת יצוקה. החלטתם שחודש אתם לא משדרים. איפה זה מעוגן?

דורון אבני:

        מועצת הרשות השנייה היא זו שקובעת את הוראות כתב הזיכיון. במסגרת הוראות כתב הזיכיון מעוגנות חובות מסוימות. הן לא כתובות בחוק אלא רק בכתב הזיכיון. מאותה סמכות שיש לנו לקבוע חובות בכתב הזיכיון יש לנו גם סמכות לדון בחובות האלו. במקרה הצורך, כפוף לחובות של סבירות וחוקיות העניין, יש לנו גם סמכות לבצע התאמות. זה בדיוק מה שהמועצה ביצעה. היא לא יכולה לבצע במקום שבו המחוקק מורה על מינימום מסוים. אותה הפחתה של אחד חלקי 12 מעופרת יצוקה לא בוצעה עד היום בעניין ערוץ 10 מהטעם שהיא דורשת את אישור הוועדה המשותפת שלא ניתן אז. המחויבות של ערוץ 2 היא הרבה מעבר למחויבות בתוספת השנייה לחוק. היא מעוגנת  בכתב הזיכיון מכוח הסמכות של המועצה לפרסם מכרז, לקבוע את כתב הזיכיון ולעגן את מחויבויות המכרז שם. חלק מהוראות המכרז היו שאחרי שנתיים המועצה תשוב ותדון בהיקף המחויבויות ובמידת הצורך תבצע התאמות. זה מקור הסמכות. אין כאן שום דבר שנעשה במחשכים.

יוליה שמאלוב-ברקוביץ:

          מיקוד הרגולציה לא לקח מסוגה אחרת לסוגה עילית. זה עבר בסוגה עלית ממקום למקום. 

נורית דאבוש:

        בכתב הזיכיון שקיבלו זכייני ערוץ 2 כתוב שאחרי שנתיים אנחנו אמורים לדון בשאלת המחויבויות. דנו בשאלת המחויבויות. במיקוד הרגולציה היו 22 סעיפים. הסעיפים האלה פורסמו באתר האינטרנט של הרשות השנייה. כל מי שנוגע לדבר הביע את דעתו. בחלק לא מבוטל קיבלנו דעה של גוף אחד, בחלק קיבלנו עמדה של גוף אחר. מיקוד הרגולציה בנושא של סוגה עלית יצר מצב שהאפשרות של הזכיין לשיקול הדעת, קרי לנייד מז'אנר אחד לז'אנר שני, היא גדולה יותר. זה מה שניסינו לעשות.  זה בא לתקן עיוות שלשיטתנו יצר מסך פחות איכותי כמו שחשבנו. אנחנו אפשרנו ניוד בין הז'אנרים השונים שנמצאים בתחום של סוגה עלית. זה נשמע הרבה יותר נכון מקצועית, זה נשמע הרבה יותר נכון ציבורית וזה נותן בסופו של דבר מסך איכותי יותר.

יוחנן פלסנר:

           האם מבחינתך זה רק כלי כדי לשפר את איכות התכנים והמסך ולאפשר יותר מגוון, או שזו הקלה? אם זו הקלה זה רלוונטי לדיון הזה.

נורית דאבוש:

        המועצה מעולם לא דנה בשאלות על בסיס של הקלות או לא הקלות. התפקיד שלנו היה להיות אחראים על איכותו של המסך ושהזכיינים יעמדו במחויבויות. אנחנו עדיין מועצה שראתה מה קורה בשוק התקשורת בכלל ומה שקורה בשוק התקשורת בפרט. מיקוד הרגולציה היה מחויב המציאות. לשיטתי הוא היה מחויב המציאות כבר בתחילת 2008. זאת הייתה הגישה המקצועית שלנו. ראינו את הכשלים שהיו. 

יוחנן פלסנר:

       האם זה כדי לאפשר להם לנהל ביותר מקצוענות את המסך מבחינתם, או שמבחינתך זאת הקלה ששווה כסף?

מנשה סמירה:

        הבסיס של מיקוד הרגולציה הוא דיון מקצועי. חשבנו שיש מקום לתת יותר חופש וגמישות לעורכים הראשיים. הקפדנו על כך שזה יישאר במסגרת סוגה עילית ושלא יפחת הסכום. ההתחייבות המכרזית על 100 מיליון שקל בשנה בסוגה עלית תישמר ונשמרת. לא היינו מוכנים להפחית. לאחר ביצוע הבסיס ניתנה להם אפשרות לנייד.  

זבולון אורלב:

          מה זה ניוד בתוך סוגה עילית?

מנשה סמירה:

        מותר לנייד באחוז מסוים, לא באופן חופשי. מינימום של דרמה יבוצע, מינימום של תעודה יבוצע, מינימום של תכניות תעודה יבוצע. ביתרה הזכיין יחליט מה הוא רוצה לעשות, האם הוא רוצה לעשות יותר ז'אנר מיוחד או יותר תכניות תעודה.  נכון שיש בזה אלמנט של הקלה, אבל זה לא בא משם. זה בא מהמקום שאומר שההיקפים יבוצעו, שההשקעה תצא החוצה. יש פה תמהיל סביר. בלבצע דברים שהם בלתי סבירים לא נוכל לעמוד. בתוך מיקוד הרגולציה לא היו רק הקלות, הייתה גם הקשחה. קחו למשל את סרטי התעודה. הם עשו סרטי תעודה שלא רווינו נחת מהם. דרשנו להעלות את ההשקעה בסרטי התעודה כדי שהרמה תעלה. זה היה חלק מהמדיניות. היו מרכיבים מסוימים שהיו לרעה.

יוליה שמאלוב-ברקוביץ:

          צריך להודות בזה שהמדינה שגתה כשהיא דרשה סכומים בלתי הגיוניים מלכתחילה.

מנשה סמירה:

        היא לא דרשה. המכרז היה פתוח. זה מה שהם הציעו. זאת הצעה מכרזית. הם ידעו את מצב השוק יותר טוב מכל אחד.

יוליה שמאלוב-ברקוביץ:

           אי אפשר להתעלם מהעובדה שהזכיינים הגישו את ההצעות וידעו יפה מאוד איפה הם עומדים. ברור לנו שאנחנו רוצים להציל את הזכיין השני. קצת תמוה בעיני שאנחנו עוד פעם חוזרים לדבר על דברים קטנוניים. הבלגן התחיל מזה שהזכיין אמר שאם זה לא מתאים לו הוא לא יעמוד בזה. יש סעיף או שניים שמדברים עליהם. השאלה אם רוצים להציל את ערוץ 10 . אנחנו פה כי אנחנו רוצים להציל. למה כל הזמן חוזרים להתחלה?

משה סמירה:

       הממשלה אמרה בתנאים מסוימים. דנים על התנאים. הויכוח הוא על התנאים.

יוליה שמאלוב-ברקוביץ:

         מערבבים פה כל הזמן. נכון שבמקביל צריך לדאוג שלא ייפגעו אחרים, אבל יש לי תחושה שאנחנו כל הזמן חוזרים להתחלה.

נגה רובינשטיין:

        חקיקה לא מבטאת משהו הסכמי. החקיקה הזאת מבטאת עמדת ממשלה, לא הסכם. יכול להיות שתחליטו לשנות את זה. 

אמיר רוזנברג:

        צריך להסתכל איך הערוץ השני מתייחס למיקוד הרגולציה וללמוד מזה. הערוץ השני חושב שמיקוד הרגולציה מפחית את מחויבותיו ב-35 מיליון שקלים בשנה. הוא אפילו הגיש בג"ץ לפני כמה שבועות וביקש להחיל את מיקוד הרגולציה לא מ-1 בינואר 2009 אלא מ-1 בינואר 2008 כדי שהמחויבויות שלו, שהן מחויבויות עבר שבגינן הוא יצטרך לקבל רישיון, יופחתו בעוד 35 מיליון שקלים. 

יוליה שמאלוב-ברקוביץ:

       זה לא מה שהם אומרים. 

נורית דאבוש:
       אתה מטעה את הוועדה. השאלה של מיקוד הרגולציה היא שאלת החישוב. אתה תראה את זה בנתונים של 2008 בשאלת העודפים. 

אמיר רוזנברג:

       אם בהתחלה מישהו היה בא ואומר שמיקוד הרגולציה נועד לתת הקלה היו סוקלים אותו בחוצות העיר. אין במיקוד הרגולציה מיקוד, יש בו סוג של שינוי רגולציה. מאיפה בא השם הזה? כשעשו את מיקוד הרגולציה חיפשו דרך לתת הקלה לערוץ 2 מבלי להגיד שזאת הקלה לערוץ 2. הייתה המון תכתובת על הדבר. הם התעקשו שזו לא הקלה. אנחנו נביא לכם לישיבה הבאה את ההקדמה למיקוד הרגולציה. הם ציינו שמיקוד הרגולציה נועד לפשט את הכללים. 

      מיקוד הרגולציה זה בתוך סוגה עלית. זה שזה בתוך סוגה עלית עוד לא אומר שום דבר. בתוך סוגה עלית יש 2 סוגים של דברים. סוג אחד זה דרמה ותעודה, שזה יצירות שהמחוקק והרשות השנייה רצו להתערב, והחלק השני זה בידור, מה שנקרא ז'אנר מיוחד. אחד הדברים המרכזיים שנתן מיקוד הרגולציה זה שהוא אפשר לבעלי ערוץ 2 להוציא לאותו ז'אנר מיוחד, קרי בידור, 45% מכל ההכנסות שלו. 

יוחנן פלסנר:
        "מועדון לילה" זה סוגה עלית?

אמיר רוזנברג:

       זה נחשב למיוחד. משמעות ההקלה היא שעל המסך אנחנו נראה פחות דוקומנטרי, פחות  תעודה, פחות דרמה ויותר מיוחד.  

דרור קרן:

      את מה שעושים מאחורי המספרים אתם תחליטו, אבל האינטרס הברור שלי הוא שערוץ 10 יעבוד. יש פה קולגות וחברים. חבל שיהיה מעבר לבעלים אחרים. השאלה עד מתי נמשיך ונבוא מתל-אביב. מאחורי המספרים, ההנחות, ההקלות יש את "ביקור התזמורת", "אביבה אהובתי", "איים אבודים", "סוף העולם שמאלה". זה חשוב ומהותי. כל הסדרות והסרטים שהזכרתי לא היו קורים בלי הטלוויזיה וההשקעות של הטלוויזיה. לא יכול להיות שזה לא יהיה חלק מהדיון.  כשבאים לדבר על גובה הסכומים זה חייב להיות דבר מהותי. חייב שיהיה דד ליין, לדעת מתי זה קורה, מתי הדבר הזה ייגמר. זה חשוב כדי לראות מתי אנחנו שוב מדברים על עבודה בערוץ 10, בערוץ 2, בכבלים. הדבר הזה לא יכול להימשך לנצח. הוא התחיל לפני שעתיים וחצי בשאלות מאוד בהירות והלך ונהיה דבר מעומעם.  צריך כמה שאפשר לפשט ולהבהיר את זה על מנת שנגיע להחלטות קונקרטיות.  

אברמי וול:

         חבר הכנסת אורלב שאל אם מה שקיבל ערוץ 10 הוא יותר או פחות ממה שערוץ 2 קיבל. הדיון כאן דיבר בעד עצמו והמחיש את הבעיה של התעשייה. ערוץ 2 רוצה שערוץ 10 ישרוד, ערוץ 10 רוצה שערוץ 2 ישרוד. עינו של אף אחד לא צרה. יש בעיה מערכתית  של התעשייה. הקושי האינהרנטי הוא שלמועצת הרשות השנייה יש כלים לטפל בבעיות של ערוץ 2 מחוץ לאולם הזה, ואילו לערוץ 10 בכל פעם שיש לו בעיה הוא נאלץ להגיע לכאן. קח למשל את מיקוד הרגולציה. כללים שנקבעו לאחר חוות דעת מקצועיות של הרשות השנייה קבעו שיש בעיה כלכלית בתעשייה, לא רק בעיה תכנית. הכלים האלה מוחלים על ערוץ 10 בצורה חלקית כיוון שיש אילוץ סטטוטורי שעלינו אי אפשר להחיל אותם. זה כמו לקבוע כללים שחלים רק על מישהו מעל 1.80 מטר. בין אם הם נותנים 35 מיליון שקל לשנה ובין אם לאו הכללים האלה לא חלים עלינו. לערוץ 10 יש עודפים של 318 מיליון שקלים מעבר למחויבות שלו להוצאה לשידורים. אי אפשר לנייד לסוגה עלית באותו אופן. הבעיות שצפות כאן על השולחן הן הבעיות של ערוץ 10, לא הבעיות של ערוץ 2. ערוץ 2 חי בעולם כלכלי, הוא מעולם לא מחויב להוציא למעלה מ-100% מההכנסות שלו. ערוץ 10 מחויב תמיד להוציא למעלה מ-100% מההכנסה שלו. זה דבר לא נורמאלי. כמה שנים אפשר יהיה לבנות על זה שאנשים פרטיים יסבסדו את התעשייה הזאת? התכלית של הצעת החוק הזאת היא לא לקחת ולהנציח כל מיני בעיות מהעבר. 

מנשה סמירה:

       המינימום של החוק לא נעשה נגד ישראל 10, הוא נעשה כי הוא בא לקבוע נורמה. אם אתה צריך להוציא את כל ההכנסות שלך כדי לעמוד בזה זה התנאי. אתה בא ומבקש פה הארכת זיכיון. אתה יודע את המצב. אתם מבקשים הארכת זיכיון. אתם לא מצפים שהארכת הזיכיון תינתן לכם ב-0 תנאים או ב-0 מחויבויות. אנחנו הצטרפנו להצעת החוק הזאת רק בגלל שהסך הכל הוא מעבר למינימום ומבטיח את התמהיל.  

זבולון אורלב:

        חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו קובע שמקום מושבה של חברת החדשות הוא בירושלים. לצערי, המחויבות הזאת לא מולאה אפילו לא בחלקה. חברת החדשות של הערוץ השני יושבת בסמוך לירושלים כפי שהתקבל. בהצעת החוק שמונחת בפנינו כתוב שמקום מושבה של חברת החדשות של הערוץ השלישי יכול שלא יהיה בירושלים, ובלבד שחברת החדשות מקיימת בירושלים אולפן שידורים משני. אני חושב שהתיקון הזה לא ראוי. אני תמה שממשלה מגישה הצעת חוק שפוגעת במעמדה של ירושלים. דווקא היום ודווקא עכשיו. זה בשעה שירושלים זקוקה לחיזוק, בשעה שירושלים עומדת על סדר היום הלאומי. הולכת ממשלה ומשנה חוק שהקנה מעמד לירושלים. אני חושב שהדבר הזה לא ראוי.  מחר יבוא ערוץ 2 ויגיד שאם חברת החדשות של ערוץ 10 יכולה להישאר בתל-אביב גם היא רוצה לרדת לתל-אביב. מה תהיה טענתנו? מה נאמר להם? 

       צריך לזכור שפעל זכיין בירושלים  - טלעד - שהעסיק מאות עובדים. לאחר שהוא לא זכה במכרז ירושלים נשארה ללא אפשרות להעסיק אנשים בתעשיית התקשורת. לא יכול להיות שתל-אביב תהיה עיר הבירה של התקשורת במדינת ישראל. לא ייתכן שירדו מירושלים תושבים, שיעזבו את ירושלים צעירים, אנשים מוכשרים. ההצעה שלי לבטל את הסעיף הזה ולהשאיר את הסעיף שהיה כמות שהוא. צריך לעשות תכניות. אני יודע שאי אפשר ביום אחד, אבל אפשר להתחיל באולפן משני. תשב מועצת הרשות השנייה ותעשה איזה מיקוד רגולציה.

דורון אבני:

       המועצה לא מוסמכת לשנות את מקום מושבה של חברת החדשות על פי החוק.

זבולון אורלב:

        איך אפשרת את המצב הזה עד היום? איזה אמצעים נקטת? תפקידה של הרשות לאכוף את החוק. מן הראוי שהסעיף הזה יבוטל. אפשר להציע שיוקמו שני אולפנים ושהאולפן הירושלמי יעסיק  לפחות 50% מהעובדים. אי אפשר להשלים עם מצב שכזה. אדוני השר, יש לובי ירושלמי חזק. התיקון הזה לא יעבור. חבל שהממשלה תציע אותו. אני אגיש את ההסתייגות הזאת. בשדולה הזאת חברים בכירים מכל סיעות הבית. אני מציע לוותר על הסעיף כדי לשמור על כבודה של ירושלים.

היו"ר אופיר אקוניס:

        אתה מציע אחד משניים: למחוק את הסעיף, או להוסיף אולפן משני.

זבולון אורלב:
       לא אולפן משני. צריך שיהיה אולפן בירושלים שיעסיק 50% מהעובדים.

ציון פיניאן:

       בתנ"ך כתוב "במקום אשר יבחר". ירושלים היא הבחירה. כדי שתהיה בחירה צריך 51%. ירושלים היא המקום שבו צריך להיות כל הנושא של החדשות, האולפנים. לא צריך להקל. אם זה יבוא להצבעה אני אצביע בעד להוריד את הסעיף הזה. הבנתי מכל השיח שיש פה שזה נהנה וזה חסר. צריך להגיע למצב שזה נהנה וזה לא חסר. 

אמיר אסף:

          אנחנו כל הזמן מדברים על הקלות בז'אנר כזה או אחר. אם המדינה חושבת שצריך לעזור לערוץ 10 ולערוץ 2, אז בדמי התמלוגים ובדמי הזיכיון אפשר היה להוריד. זה היה עוזר להם לעבור לירושלים.

ליאת גלזר:

         החלק  השני של המחויבויות של הזכיין זה המחויבות הכספיות שלו בגין דמי הזיכיון והתמלוגים. בהקשר הזה הזכיין נדרש לשלם סכום מסוים. לגבי היתרה של הסכום יש שתי דרכים לגבייה. אלו לא דרכים חלופיות. אלו יכולות להיות דרכים מצטברות. 

        הסכומים שנדרש לשלם אותם באופן מיידי זה החלק של דמי הזיכיון שמיועד לתקציב התפעול השוטף של חברת החדשות. אם היו חובות עבר בעניין הזה או שהיה סכום שהיה צריך לשלם עד יולי 2009 נדרש לשלם אותו עכשיו. את חובות דמי הזיכיון מאוגוסט 2009 עד שהתיקון לחוק יעבור נדרש לשלם  כעת. 

       לגבי בעל הזיכיון בערוץ 10. הוא נדרש לשלם 10 מיליון שקלים עבור דמי הזיכיון והתמלוגים כעת. ככל שיתגלה פער גם אותו יהיה צריך לשלם כעת.

יוחנן פלסנר:

           את הזיכיון ואת התמלוגים משלמים מיידית?

ליאת גלזר:

        הרעיון הוא שתהיה דחייה של החובות בעניין הזיכיון והתמלוגים שנצברו עד יולי 2009. מה שמיולי עד עכשיו צריך לשלם, למעט חברת החדשות שאותה צריך לשלם כל הזמן.

יוחנן פלסנר:

         זאת אומרת שאין שום הפחתה בזיכיון ובתמלוגים. 

ליאת גלזר:

          אין הפחתה בדמי הזיכיון ובתמלוגים. מה שיש פה זה דחיית תשלומי חובות. 

היו"ר אופיר אקוניס:

        מתי יש הפחתה בדמי הזיכיון?

נגה רובינשטיין:

          בתמלוגים אין הפחתות. בדמי הזיכיון יש הפחתות בהתאם להתייעלות שעברה הרשות השנייה. מכיוון שדמי הזיכיון מממנים את פעילות הרשות השנייה אז יש הפחתות שצוינו קודם. 

ליאת גלזר:

         את החובות שלא ניתן לפרוס ניתן לדחות בשתי דרכים. בכל דרך יש תקרת סכום. אם יש לזכיין חוב של 100 מיליון שקל הוא יוכל להשתמש בדרך הראשונה ובדרך השנייה עד לתקרת הסכום. אם היו משולמים כל חובות דמי הזיכיון של כל הזכיינים היו נוצרים אצל הרשות השנייה עודפים. יכלה הרשות השנייה לבוא ולהגיד שהיא רוצה להשתמש בכסף הזה לכמה פרויקטים שהיא דחתה וביטלה לצורך ההתייעלות שלה, אבל ההחלטה של הרשות השנייה הייתה שאם אכן יתקבלו הכספים אפשר יהיה לחלק אותם לזכיינים. הכספים האלה לא נמצאים כיום בכיס של הרשות השנייה. אי אפשר היום לבוא ולהחזיר לכל זכיין וזכיין את הכספים האלה, אלא רק בסוף התקופה המוצעת פה לדחיית החובות. את הסכומים האלה שמוגבלים בתקרת ההתייעלות הרעיונית מוצע לאפשר לזכיינים  לדחות עד סוף שנת 2011, בצירוף הפרשי הצמדה בלבד.  

שאול מגנזי:

          מי מקבל את ההצמדה? מי שחייבים לו? במקום שעל הכסף שמגיע לנו היום נקבל ריבית והצמדה אנחנו חייבים ריבית והצמדה.  

יוחנן פלסנר:

        מה קורה בנושא של חובות תמלוגים?

ליאת גלזר:

        מוצע לאפשר לדחות גם תשלומי חובות תמלוגים. הם ישולמו בסוף 2011. 

היו"ר אופיר אקוניס:
         אם הם לא ישולמו הם לא יקבלו רישיון?

יוחנן פלסנר:

           מה מצבת החובות של התמלוגים שמבקשים לדחות?

ליאת גלזר:

          האפשרויות לדחות את החובות מוצעות גם לזכייני ערוץ 2. אם הם ירצו הם ידחו, אם הם לא ירצו הם לא ידחו. לגבי כל התמלוגים של ערוץ 10 מדובר במשהו כמו 14 מיליון שקלים.

מנשה סמירה:

       נכון ליולי 2009.

ליאת גלזר:

          הדרך השנייה היא כספים שצריך לשלם. לא צפוי שבעתיד לא יהיה צריך לשלם אותם. הדחייה הזאת מוגבלת לסכום של 39 מיליון שקלים לכל ערוץ. הדחייה הזאת מותנית בתנאים. אחד התנאים הוא שיצטרכו לשלם הפרשי הצמדה וריבית איחורים. זאת ריבית מיוחדת שהיא לא ריבית לפי החוק הרגיל אלא ריבית גבוהה יותר. זה מכיוון שמדובר בהסדר פריסת חובות. מקובל שכשהמדינה  באה לפרוס חובות של גורם כלשהו היא פורסת אותם בצירוף ריבית.   

     לגבי אותם 39 מיליון שקלים יש תנאים נוספים. התנאים אומרים שניתן לפרוס חובות בשנים שבהן לבעל הזיכיון לא היה רווח. אם הוא הרוויח העמדה היא שאין הצדקה לפרוס לו את החובות. יתווספו לתשלומים גם הפרשי הצמדה וריבית איחורים. בעל הזיכיון לא יוכל לבצע במהלך אותה תקופה החזר תשלומים להלוואות בעלים. הוא לא יוכל לחלק דיבידנדים בתקופה שבה יש לו פריסת חובות. שר האוצר ושר התקשורת יוכלו לקבוע תנאים נוספים שנוגעים להיבטים כספיים של בעל הזיכיון שיהיו תנאי לאותה פריסה. זאת הפריסה במסלול הקשה יותר. 

            החלק האחרון שמופיע בהצעת החוק כבר לא עוסק בהסדרים של חובות, אלא מקנה סמכות להעביר כספים עודפים שיש כיום או שיהיו בעתיד לבעלי זיכיון רלוונטיים. הרשות ביצעה התייעלויות במהלך השנים. חלק מהעודפים נמצאים כבר היום ברשות. אחד הסעיפים מאפשר כבר כיום לקזז חלק מחובות הזכיינים אל מול העודפים האלה. חלק מהעודפים אינם נמצאים כיום בידי הרשות. הם צפויים להיות רק כאשר כל בעלי הזיכיון ישלמו את דמי הזיכיון שלהם עד סוף שנת 2011. מוצע לתת סמכות לשרים להחזיר את הכספים האלה לזכיינים הרלוונטיים בסוף שנת 2011. 

מנשה סמירה:

            אם תקנות הכספים יתוקנו כפי שהגשנו אותן יחד עם משרד האוצר ומשרד התקשורת, החובות של ישראל 10 נכון לרגע  זה הם כ-40 מיליון שקל דמי זיכיון ו-13 מיליון שקל תמלוגים. החובות של רשת 12 הם מיליון  דמי זיכיון ו-9 מיליון תמלוגים, קשת 4 מיליון דמי זיכיון ו-6 מיליון תמלוגים. זאת תמונת המצב של החובות נכון לרגע זה.  

היו"ר אופיר אקוניס:

        זה אחרי ההפחתה?

מנשה סמירה:

          כל זה בלי החובות שיש לזכייניות כלפי חברות החדשות. יש גירעונות לחברות החדשות שחייבים לסגור אותם לאלתר. במצטבר יש לנו כ-60 מיליון שקל דמי זיכיון חוב. אם נגבה אותו יהיה ממה להחזיר וממה לסגור. 

יוחנן פלסנר:

        ראינו שיש חובות זיכיון שאמורים להיות  מטופלים במסגרת החזר. אותי מטריד כל נושא התמלוגים. בכמה חובות תמלוגים מדובר?  

מנשה סמירה:

          28 מיליון. 

יוחנן פלסנר:
        לפני שמאפשרים הקלות שירדדו ויורידו את איכות המסך, בואו נטפל בנושא התמלוגים. אני מעדיף שיהיו הקלות בתמלוגים, לא הקלות שהמשמעות שלהן היא פחות יצירה.

אורן משה:

           יש היום הצעת חוק שאחד ההיבטים שלה זה הפחתת תמלוגים לבעלי רישיונות מכוח חוק הרשות השנייה.  

נורית דאבוש:

           בנושא התמלוגים הייתה ועדה שנקראה ועדת גרונאו, היא המליצה על הפחתה של תמלוגים לכל חברות התקשורת. זה נעשה לחברות הסלולר, לכבלים ולווין, זה לא נעשה לזכיינים. אין לזה שום קשר לדיון הזה. 

             הנתונים שתראו כרגע הם נתוני טיוטה. על פי סידרי המינהל התקין הנתונים האלה צריכים לבוא בפני המועצה. בחלק מהדברים המועצה מקבלת החלטות שעשויות לשנות את הנתונים האלה. באופן מאוד חריג אנחנו מציגים פה טיוטה. לדעתי ועדת הכלכלה צריכה להמתין ולתת למועצת הרשות השנייה לגבש את הנתונים, לקבל החלטות ולהביא לפה החלטות שהן החלטות עם נתוני אמת. היום אנחנו דנים בנתונים שהמועצה לא דנה בהם. 

היו"ר אופיר אקוניס:
       אנחנו נקיים את הסקירה של מנשה תחת אמירתך שמדובר בטיוטה.

מנשה סמירה:

        בעקבות הישיבה הקודמת התבקשנו להציג כמה נתונים לגבי 2008. הנתונים לגבי 2008 לקוחים מטיוטת הדוח של הנהלת הרשות. הדוח טרם נידון על ידי המועצה. המחויבויות נקבעות על פי הכנסה חזויה של כל זכיין ורק לאחר שיש את ההכנסות בפועל גוזרים את המספרים הסופיים. הנתונים המוצגים הם לפני ביצוע התאמות נגזרות הנקראות תמלוגים ועדכון הכנסות בפועל. 

          הזכיין רשת בתוך ערוץ 2 משדר 4 ימים בשבוע. בהפקה מקומית מכלל השידורים המחויבות היא 45%, בפועל בוצע 52%. בהפקה מקומית קנויה המחויבות היא 65%, בפועל בוצעו 61%. בהוצאה על תכניות סוגה עלית המחויבות של הזכיין בשנת 2008 עמדה על 95.7 מיליון, בפועל בוצעו 59. יש 36.6 מיליון חוסר. יש 17.7 מיליון שנעשו ביתר בז'אנרים עודפים, בז'אנרים שהם לא מוכרים לצורך הביצוע על פי הכללים הקיימים לשנת 2008. הפקה מקומית קנויה בסוגה עלית הדרישה מדברת על 65%, בפועל בוצעו 85% בשעות ו57% מההוצאה הכספית. הסעיף הזה מתבצע לפי סעיף 14(ו) המוכר שמגדיר מה היא הפקה קנויה. הוצאה על סרטי קולנוע ישראלים בסך 4.2 מיליון לא בוצעה בשנת 2008.

          בהפקה מקומית בקשת עמדו ב50%. בהפקה מקומית קנויה הדרישה היא 65%, הביצוע עומד על 55%. בהוצאה על תכניות סוגה עלית הדרישה  עמדה על 95.8 מיליון בהתאם למחויבויות המכרזיות ובהתאמות שנעשו בשנת 2008. הביצוע עומד על 62.6. חוסר של 33 מיליון. 15 מיליון נעשו ביתר בז'אנרים שלא ניתן להכיר בהם כי הם חרגו. הפקה מקומית קנויה בסוגה עלית 65% דרישה, בוצעו 39% בשעות, 40% בהוצאה הכספית. עמדו בהוצאה על סרטי קולנוע ישראליים 4 מיליון שקלים. 

        הפקה מקומית בישראל 10 40% מכלל השידורים, עמדו ב48%. הפקה מקומית קנויה המחויבות מדברת על 65%, עמדו ב86%. צריך להבין שהם בנושא הזה עובדים לפי כללים אחרים. 14(ו) שחל על ערוץ 2 יחול עליהם החל מ-2010. הוצאה על תכניות סוגה עלית. הם עומדים במכסת המינימום שהיא 52.65, הם ביצעו 56.4%. 3.8 מיליון הם הוציאו ביתר, נזקף להשלמת חוסרים. היה להם חסר שעות, שזה 2.2. בפועל היתר שלהם עומד על סדר גודל של 2 מיליון שקל.  הפקה מקומית קנויה בסוגה עלית 60% מההוצאה, עמדו 81% ב-82 שעות ובהוצאה כספית. בכללים אחרים הכללים יחולו על פי סעיף 14(ו) החל מ-2010. הוצאה על סרטי קולנוע ישראלים יש חוסר של 20 מיליון. לא בוצע עד סוף 2008. 

         חוסרי סוגה עלית של ערוץ 2 במצטבר: קשת 76 מיליון, רשת 84 מיליון. זה מאז תחילת הזיכיון. לגבי ישראל 10 החוסר עומד על 80.2 מיליון. על זה הם יצטרכו לתת מענה. 

       בנושא התאמות ושינויים במחויבויות מאז שנת 2006 הייתה שאלת שוויוניות. יש כאן התייחסות. אלו ההתאמות שנעשו מאז 2006. מלחמת לבנון אחד חלקי 12 בערוץ 2, בערוץ 10 הכוונה היא להחיל זאת במסגרת נקודת הבדיקה. עופרת יצוקה 7% לערוץ 2. זה אמור להיות מוחל עכשיו במסגרת תיקון החוק לערוץ 10.

         עדכון התחזית במשבר הכלכלי ביצענו לגבי ערוץ 2 15% לפי הכנסות, לגבי ערוץ 10 ההמלצה שלנו בהצעת החוק היא 25%. זה מנותח, מוסבר בגלל זכיין שמחזיק רק 20%,25%. הפגיעה שלו גדולה יותר בסיטואציה המשברית שהייתה בשנת 2008. הוראת השעה והקדמת התשלומים זה המודל שדיברנו עליו קודם. ביצענו את זה בהיקף של 15% לגבי ערוץ 2, לגבי ערוץ 10 לא בוצע ולא מוכנס במסגרת הצעת החוק. 

            העיקרון של מיקוד הרגולציה בא ואומר שבהתאם להכנסות מי שנמצא באותה מדרגה יזכה לפעול לפי ההתאמות שנקבעו בכללים של הרגולציה. כאן יש את התכנית שהציגה אותה קודם עורכת הדין גלזר, איך ערוץ 10 אמור להחזיר את החוסרים בהתאם להצעת החוק בשנה שמינית, תשיעית ועשירית. בסופו של דבר הוא אמור לבצע 219 מיליון מסוגה עלית כשבתוכם החזר של 80.2. צריך לזכור שהוא יהיה צריך למדד את הסכומים בהתאם לקבוע בחוק והביצוע יהיה בהתאם למכסות הסוגה.

היו"ר אופיר אקוניס:

        הדיון הכללי הסתיים. אנחנו בישיבה הבאה נתחיל בהקראה החוק וכל אחד יעיר את הערותיו לסעיפים. הישיבה נעולה, תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:00