PAGE  
26
ועדת הכלכלה

15.12.09

הכנסת השמונה -עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב שני
פרוטוקול מס' 128

מישיבת ועדת הכלכלה

מיום שלישי, כ"ח בכסלו, התש"ע (15 בדצמבר, 2009) בשעה 10:30

סדר היום:
הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – עסקה בעניין רכישת שירותי רפואה דחופה), התשס"ט-2009

של חה"כ אורי מקלב (פ/412)

נכחו:
חברי הוועדה:

אופיר אקוניס – היו"ר

חאמד עמאר

מוזמנים:
חה"כ אורי מקלב

משרד התמ"ת:

יצחק קמחי – ממונה הגנת הצרכן

עו"ד חנה טירי – ייעוץ משפטי

הילה דוידוביץ – משרד המשפטים

משרד הבריאות:

עו"ד מאיר ברודר

יאיר חברוני

נציגי חברות המעניקות שירותי חירום רפואיים:

אריק אופיר

שמואל בצלאל

אפרים קורן

דרור אבישי

לילך סוויד

רותי בר חמא קפלן

חברות פרטיות המפעילות אמבולנסים:

ארז אלרואי

עו"ד בועז וילנסקי

יגאל ינאי

יריב לרנר

דניה דרורי

שחר יונאיוב

ד"ר אלי יפה – מד"א

חברות כרטיסי אשראי:

עו"ד אלון אלון 

עו"ד מירב בצרי

דוד כהן

גילה סלע

ארגוני צרכנים:

יעל כהן שוואט –המועצה לצרכנות

עו"ד דליה רסקאי

עו"ד קרין פרי

עו"ד יגיף אליאב

עו"ד ירון לוינסון

תמר שיף

ייעוץ משפטי:  אתי בנדלר

                         איתי עצמון

מנהלת הוועדה: לאה ורון

רשמת פרלמנטרית:
לאה קיקיון

הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – עסקה בעניין רכישת שירותי רפואה דחופה),
 התשס"ט-2009, של חה"כ אורי מקלב (פ/412)

היו"ר אופיר אקוניס:


שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה. אנחנו מתחילים היום דיון ואני מקווה שנקדם אותו ככל האפשר, בהצעתו של חבר הכנסת מקלב, הצעת חוק הגנת הצרכן, תיקון מס' 22. אנחנו, כפי שאמרנו לפני מספר חודשים וכך אנו נוהגים – לקיים ולקדם את הנושאים הצרכניים בוועדה ככל האפשר. מחר, אני מקווה, נסיים את חוק הגנת הצרכן, תיקון 22, הכללי. דיברת אתי לפני שבועיים במליאת הכנסת על הצעת החוק שלך שאני מתרשם שאוכלוסיית הקשישים, החולים הכרוניים, הנכים והזקוקים לשירותי רפואה דחופה – זקוקים, בעצם, להצעה שלך, שמטרתה להגן עליהם ולמנוע את ניצול החולשות הטבעיות שלהם ואנחנו מטפלים בהצעה שלך, הספציפית, בקשר לשוק הזה. אנחנו הוועדה שנותנת הגנה, שמעוגנת בחקיקה – לצרכן. אני חושב שההצעה שלך טובה מאד, צרכנית מאד, ובאמת- מגינה על אוכלוסיות חלשות שלא תמיד יודעות שיש בכלל הגנות. אז כאשר יהיו לה את ההגנות האלה אני גם אשמח שהם יידעו, שהחוק הזה חוקק, על פי הצעתך. 


אתמול שוחחתי עם סגנית שר התעשייה, המסחר והתעסוקה במליאת הכנסת. אני מבין שההצעה תומכת ושיש הצעה דומה? 

חנה טירי:


הממשלה תומכת, כמובן, בתיאום נוסח. ההצעה היא הצעה חשובה, צרכנית ממדרגה ראשונה. אנחנו, מבחינתנו, הכנו גם הצעה ממשלתית. היא עברה אתמול אישור של ועדת השרים לחקיקה, היא מן הסתם תגיע גם לוועדת הכלכלה לקראת שניה ושלישית. אנחנו מבקשים שמכיוון שהאינטרס הוא משותף, שתי ההצעות הן צרכניות- שהדיון - - 

היו"ר אופיר אקוניס:


ההצעה היא הצעה דומה? 

חנה טירי:


במהות היא הצעה דומה. 

היו"ר אופיר אקוניס:


חבר הכנסת מקלב הקדים, כך אני מבין, את הממשלה. 

אורי מקלב:


אין מוקדם ומאוחר, אבל אני רוצה, באמת, לציין, את שיתוף הפעולה עם סגנית השר, שגם הודיעה את זה כשהיא דיברה בקריאה הטרומית, שהיא תומכת בזה ושהם רואים בזה דבר חשוב. אני גם רוצה לציין שיכול להיות שהחוק שלהם יותר מפרט את זה מבחינה מקצועית ממה שאני הכנתי, לכן אני רואה בשילוב הזה דבר נכון אבל במהות ובעיקרון אלה דברים שווים. 


בתחילת דברי אני רוצה, אם תרשה לי, להודות לך על הטיפול הדחוף בהצעת החוק הזו. כל הטיפול שאתה מטפל, בהגנת הצרכן – אנחנו מאד מעריכים את זה. אני, בוועדה הקטנה שלי לפניות הציבור – לא פעם הדברים מתחילים משם, ועוברים הלאה. אנחנו מחזקים את ידך ומאד מעריכים. 


לגופם של דברים – הצעת החוק הזו באה להגן על הצרכן, כמו שאמרת. היא באה לטפל בעסקה המתמשכת ברכישת שירותי רפואה. היום זה מאד מקובל והתפתח מאד. אני חושב שגם עושים דברים חשובים בעניין הזה. אני ביקרתי במקומות שנותנים את השירותים האלה – זה מידע רפואי שעובר על ידי תקשורת אלקטרונית , לחצני מצוקה, הזמנת אמבולנסים, טיפול מיידי על ידי רופא משפחה, קריאת א.ק.ג, שירות שניתן 24 שעות במשך כל השנה. אין ספק שהדבר הזה הוא דבר חשוב, אבל- מה שקורה, בהחלט יכול לקרות- יש תלונות רבות של צרכנים שנקלעו לחוזה שהיה חוזה חד צדדי, דרקוני מאד. מצד אחד – חברות עם עורכי הדין הכי טובים ומצד שני חולה שנקלע למצוקה רפואית או למצב רפואי כזה וממליצים לו לעשות עסקה, ובסוף מסתבר שהעסקה היא חתונה לא פשוטה שאפילו הגט הוא לא קל. קשה להשתחרר ממנה, אלה עסקאות מתמשכות ל-3 או 5 שנים ואפילו יותר. לא פעם קורה שאדם נפטר ועדיין צריכים לשלם על ביטול העסקה, ביטול שיכול לגרור קנס שהוא בעצם כמו כל העסקה עצמה, כך שזה לא משתלם לו. 


אני חושב שהחוזה צריך להיות קודם כל שקוף מאד, דהיינו – כמו שהיום מקובל לעשות ברכישת יחידות נופש –שם החוק תוקן ובאמת נותן הרבה יותר שקיפות בחוזה עצמו, ואחרי זה – גם, לא לתת עסקאות מתמשכות שלא תהיה להן נקודות יציאה, אלא שלא יוכל להיות דבר כזה,  עסקה מתמשכת, אלא עסקה לזמן קצוב מאד. זאת מהות החוק. אני שוב רוצה לציין את שיתוף הפעולה עם התמ"ת ועם סגנית השר. 

היו"ר אופיר אקוניס:


דוד כהן, סמנכ"ל שירות לקוחות בישראכארט. 

דוד כהן:


אני רוצה להביע כאן כרגע לגבי הנחיצות של החוק, ואני מניח שאם המחוקק ראה את הצורך לחוקק את החוק או להכניס תיקונים כאלה ואחרים -כנראה שיש דברים בגו. אבל לפחות אני רוצה לדבר כאן בשם חברת כרטיסי אשראי לגבי מספר דברים. זה מחייב אותנו להתארגנות מאד גדולה על מנת להגיע ולקיים את החוק ככתבו וכלשונו כפי שיחוקק. למעשה קיים קושי אדיר לסווג את בתי העסק שעובדים אתנו ולהכליל אותם באותן הגדרות החוק כפי שיתקבל, כי אנחנו יודעים שבשירותי הרפואה, חלק לא מבוטל מבתי עסק עוסק בשירותי רפואה כאלה ואחרים ומשלב בתוך עסקה אחת חלק מהשירותים שהחוק לא ייכלל בהם ושירותים רפואיים שהחוק ייכלל בהם. לכן דרושה לפחות התארגנות גדולה מאד, אולי אפילו שינוי ההסכמים בינינו לבין בתי העסק, על מנת להגיע ולקיים את החוק ככתבו וכלשונו כפי שייקבע. זה קושי אחד. 


דבר שני – קבוצת ישראכרט רואה כאן שהמחוקק במידה מסוימת נכנס לעסקת היסוד שבין הצדדים, עובדה שבבסיסה נוגדת את העיקרון שבתשלום כרטיס האשראי כי אנחנו אומרים בחברות האשראי שהדברים שקשורים בין בית העסק ובין הצרכן, מחזיק הכרטיס -זה דברים שבינו לבינו, כאשר אנחנו נכנסים אך ורק בדברים המחייבים אותנו מבחינת חוק כרטיסי חיוב. אני רק מציין את זה. 


דבר נוסף – אני מדבר על זמן ההתארגנות. כיוון שאנחנו זקוקים לזמן התארגנות ארוך, ולפי מה שקראתי מדובר כאן על שלושה חודשים, אין ספק שזמן ההתארגנות של החברה הוא לא שלושה חודשים. לא יספיקו לנו שלושה חודשים על מנת להתארגן ולקיים את החוק ככתבו וכלשונו. 

אלי יפה:


אני ממד"א. קודם כל אני מברך, כמובן, על הצעת החוק. אני חושב שזה דבר חשוב, וכמובן -  אם הממשלה מצטרפת וגם לוקחת את זה לטיפול זה דבר מבורך מאד. חלק מהשירותים לא נדרשים ואנחנו, כמגן דוד אדום – נערכים, ואני מקווה שבשנה הקרובה יהיה אפשר לעבוד מול מוקדי מד"א עם לחצני מצוקה, ללא מנוי, כולל קריאת א.ק.ג, כולל קריאה ופיענוח של בדיקות, וזה חלק שיוכל להועיל מאד, אם אותם צרכנים שלא נדרשים לזה לאורך זמן וחלק מהחוזים שהם לא נדרשים אולי יבואו על פתרונם כתוצאה משירות כזה. 

יריב לרנר:


קיבלנו כרגע נוסח של הצעת הממשלה לחוק וחברות האשראי הן בכלל לא בנוסח של החוק. כל החובות שהיו לחברות האשראי בהצעת החוק של חבר הכנסת הן לא בהצעת החוק של הממשלה. 

חנה טירי:


הו בנוסח של הצעת החוק גם של הממשלה- אפנה אותך לסעיף הרלבנטי: סעיף 2 להצעה. 

היו"ר אופיר אקוניס:


אם יש לך הערה לסעיף – נעסוק בו כשנעסוק בסעיף כשנגיע אליו. הדיון הזה הוא כללי. הערות נוספות? משרד המשפטים? 

אתי בנדלר:

 משרד התמ"ת. 

חנה טירי:


אנחנו הפצנו את התזכיר כתזכיר חוק. אתמול זה עבר אישור של ועדת השרים לענייני חקיקה. גם בהצעה של חבר הכנסת מקלב תמכנו, בתיאום נוסח. כעיקרון ההצעה הממשלתית היא בעצם התאום נוסח להצעה של חבר הכנסת. ההצעה דומה במהותה. יש בה אולי יותר פירוט מההצעה של חבר הכנסת, יש כמה הוראות שלא נמצאות בהצעה של חבר הכנסת מקלב שנמצאות בהצעה שלנו. אם אנחנו כאן בשלב של הערות כלליות – קודם כל נבוא ונאמר שבאמת המטרה של ההצעה הזו היא להסדיר את הזכויות של הצרכנים שמתקשרים בעסקאות מתמשכות לרכישה של שירותי רפואה. זה לאו דווקא רכישה של שירותי רפואה דחופה. קראנו לזה "שירותי רפואה" כי לפעמים זה באמת שירותים של תמיכה רפואית, זה לאו דווקא רפואי דחוף במובן הרגיל של המילה. אנחנו הגדרנו מה זה "שירותי רפואה", אנחנו מיעטנו שירותים מסוימים שניתנים על ידי קופות חולים, אם קופות החולים נותנות שירותים מתמשכים או טיפול שניתן על ידי מעון – והכוונה היא לבית אבות, כאשר הקשיש מגיע לבית אבות, או לגבי טיפולים מתמשכים שניתנים במוסד רפואי – את כל אלה החרגנו מהחוק מאחר ובעצם הטיפולים הללו, או, למשל – קופות החולים, אלה גופים שמוסדרים בחקיקה, יש עליהם פיקוח של משרד הבריאות. אנחנו בעצם רוצים לבוא ולטפל באותם גופים שהם גופים פרטיים שנותנים שירותים מתמשכים. לא מדובר בשירותים חד פעמיים אלא, באמת, בשירות מתמשך כאשר לצרכן יש איזושהי עסקה מתמשכת עם מישהו שאמור לספק לו גם טיפול רפואי וגם תמיכה רפואית, שזה לאו דווקא טיפול במובן של טיפול רפואי בחוק זכויות החולה. 


ההצעה מתואמת גם עם משרד הבריאות, גם עם משרד הרווחה, כמובן – עם משרד המשפטים. העקרונות העיקריים הם כמובן – חובות גילוי, שאם העוסק רוצה לכרות עסקה לתקופה קצובה, אז העסקה לא תהיה עסקה שעולה על שנה. מצאנו שיש תלונות רבות על כך  שבחוזים רבים יש התניות שקובעות שאם הצרכן נפטר אז החובות והזכויות מועברות בעצם לבן הזוג, או לבן משפחה, ואז – קרו מקרים מצערים שצרכנים נפטרו והמשיכו לחייב את בן הזוג בלי שהוא רוצה, כמובן, את השירות הזה. אנחנו קבענו שלהתניה כזו בחוזה אין תוקף. קבענו סעיף של עבירה פלילית, קבענו סעיף של פיצוי לדוגמה, נתנו גם זכות ביטול ללא תשלום של דמי ביטול – תוך 30 ימים מיום עשיית  העסקה, ואלה, בגדול, העקרונות של ההצעה הממשלתית. 

היו"ר אופיר אקוניס:


אני אשאל את היועצת המשפטית – מה עושים במקרה כזה שגם למציע אין התנגדות. 

אתי בנדלר:

 אמרה חנה טירי שהממשלה התנתה את תמיכתה בהצעת החוק של חבר הכנסת מקלב בכך שיתאמו עמה את הנוסח, והנוסח המוצע בתזכיר הוא התיאום, הוא הנוסח, בעצם, שהממשלה רוצה לקדם. מה שלא הבנתי, גברת טירי – האם אתם מבקשים שהצעתו של חבר הכנסת מקלב תהיה בנוסח של התזכיר שלכם או שאתם רוצים לקדם הצעת חוק ממשלתית בכל מקרה, או שתסתפקו בכך שאנחנו נקדם את הצעת החוק של חבר הכנסת מקלב בנוסח שמוצע על ידכם, תוך דיון, כמובן, בנוסח. 

חנה טירי:


אנחנו מוכנים לאחד את ההצעות. 

אתי בנדלר:

 אין כרגע מה לאחד – כי הצעת החוק הממשלתית לא עברה קריאה ראשונה. 

חנה טירי:


התכוונו לאחד בקריאה השניה והשלישית. 

אתי בנדלר:

 זאת אומרת , אתם רוצים בכל זאת לפרסם הצעת חוק ממשלתית. 

חנה טירי:


כן. אנחנו נפרסם את ההצעה כהצעה ממשלתית, והיינו רוצים שבשלב של הקריאה השניה והשלישית ההצעות יאוחדו, ומבחינתנו - -

אתי בנדלר:

 אני רוצה להבין את התהליך הזה, כיוון שזה נושא לא קונטרוברסלי ואין כאן שאלה של מי ישלוט בהליכי החקיקה בנושא הזה, זה לא שהממשלה מאד חשוב לה שזו תהיה דווקא הצעת חוק ממשלתית ולעומת זאת לחבר הכנסת מקלב חשוב לו, למקרה שהממשלה תחליט למשוך את הצעת החוק משום מה, שתהיה הצעת חוק פרטית. אבל אם אתם רוצים בלאו הכי שגם לקריאה הראשונה תתפרסם הצעת החוק הפרטית בנוסח שמוצע על ידכם – אז בשביל מה יש צורך בשתי הצעות חוק? 

חנה טירי:


אני כנראה פחות בקיאה בתהליך. אין פה עניין של כבוד – מי מקדם מה. המטרה היא מטרה ראויה, גם שלנו וגם של חבר הכנסת. אנחנו רוצים לקדם את ההצעה הזו כמה שיותר מהר לטובת הצרכנים. התהליך שיהיה קצר יותר – מבחינתנו מבחינתנו – תהליך מקובל.

אתי בנדלר:

 תוך כמה זמן אתם מתכוונים לפרסם את הצעת החוק הממשלתית לקריאה ראשונה? 

חנה טירי:


הפרוצדורה היא זה שהחלטה של ועדת השרים מקבלת תוקף תוך שבועיים ורק אחרי שבועיים היא תוכל להתפרסם, אני מניחה, בספר הצעות החוק, ולבוא לקריאה ראשונה. מבחינת סדר הזמנים - -

לאה ורון:


עורכת הדין טירי העבירה את הנוסח של הצעת החוק הממשלתית לוועדה והוועדה הפיצה אותה לכל הגורמים, וגם הכינה מספיק נוסחים לדיון הזה, ולכן ניתן, אני מניחה, לעסוק בהצעת החוק הממשלתית ואתה להכין תחת התיאום של הממשלה עם הצעתו של חבר הכנסת מקלב. 

חנה טירי:


אין לנו התנגדות. 

אתי בנדלר:

 אז אני מציעה שאנחנו נדון בהצעת החוק של חבר הכנסת מקלב ובנוסח המוצע בתזכיר של הממשלה, וככל שנסיים את זה נפרסם את זה לקריאה ראשונה. אולי זה ייתר את הצורך בהצעת החוק הממשלתית. 

יצחק קמחי:


ברגע שהצעת החוק הממשלתית פשוט ישתנה הפרק - -

היו"ר אופיר אקוניס:


מאה אחוז. גם חבר הכנסת מקלב בנדיבותו רוצה ללכת להליך של ההצעה הממשלתית, אבל כרגע אנחנו לא יכולים לעסוק בממשלתית כי היא לא עברה קריאה ראשונה. כמה זמן זה ייקח, לפי החישוב הזה? אם זה עבר אתמול בוועדת השרים לחקיקה? 

אתי בנדלר:

 יש שבועיים, ו- הנוסח מתואם כבר עם מחלקת נוסח החוק שלכם. 

חנה טירי:


כן, זה כבר אחרי. 

אתי בנדלר:

זה יכול להיות עוד איזה שבוע- שבועיים לאחר מכן, שזה יתפרסם לקריאה הראשונה. אני מניחה שתוך חודש.

היו"ר אופיר אקוניס:


אז בואו נתחיל להתקדם. 

יגיף אליאב:


אנחנו סבורים שמדובר ביוזמה מאד חשובה שבאה להביא פתרון לאחת הסוגיות המורכבות והחשובות ביותר בתחום הגנת הצרכן, בין היתר בשל ייחודיותה של קבוצת הצרכנים. מדובר בחוזים לתקופות מאד ארוכות שמתחדשים כמעט באופן אוטומטי, מבלי שניתנת לצרכנים זכות ביטול. בטווח מאד קצר הצרכן צריך להספיק לבטל את ההסכם אחרת הוא נכנס להארכה לעוד מספר שנים וזה מקשה מאד על הצרכנים, אשר, כפי שנאמר – נמצאים בגיל מתקדם והעובדה הזו ראויה לטיפול מיוחד. 

אתי בנדלר:

 האם העולה מהדברים שלך זה שאתם מציעים שבכל מקרה התקשרות בעסקה למתן שירותי רפואה תהיה לתקופה קצובה? רק כדי לסבר את אוזנם של חברי הכנסת – הדין, בכלל, וחוק הגנת הצרכן, לענייננו, מכירים בשני סוגים של עסקאות מבחינת משך העסקה. האחת היא עסקה לתקופה קצובה, והשניה – לתקופה שאיננה תקופה קצובה, זאת אומרת – שלא נקבע בה מועד, ועקרונית,לפי הדין, ניתן להביא עסקה לתקופה בלתי קצובה לסיומה על ידי מתן הודעה מספקת מראש, או הודעה בזמן סביר מראש. זמן סביר נקבע בהתאם לנסיבות העניין. ככל שמדובר בעסקה קצובה, זאת אומרת – שיש לה תאריך התחלה ותאריך סיום, והחוק, והחוק, חוק הגנת הצרכן, מטפל בהארכתה של תקופה קצובה, זאת אומרת –החוק, כפי שתוקן לפני שנתיים – שלוש קבע שלא תהיה הארכה אוטומטית של עסקה לתקופה קצובה, למעט במספר מצומצם מאד של עסקאות, ובתנאים שנקבעו בחוק. עוד קבע החוק מספר הוראות שנוגעות לדרך ביטול עסקה, כשניתן לבטל עסקה. בעצם – כל עסקה ניתנת לביטול רק צריך לזכור שלעתים הדבר כרוך בדמי ביטול מאד גבוהים. החוק לא מנע, אולי למעט חריג אחד או שניים –הוא לא מונע ממעסיק לדרוש דמי ביטול עבור ביטול עסקה, ובתנאי שבסוג מסוים של עסקאות, כפי שנקבע בחוק, חובת תשלום דמי הביטול וסכום דמי הביטול יהיו נקובים מראש בחוזה. עכשיו, על רקע הדברים הכלליים האלה אנחנו נכנסים לעסקה הספציפית הזו. 

יצחק קמחי:


אני רוצה להדגיש – בנושא הזה של התקופה הקצובה, במקרה הזה מה שמדובר – שהתקופה הקבוצה הרשמית או התקופה בה כבול הצרכן לעסקה, לא תעלה על שנה. זו הנקודה החשובה, כאן. 

אתי בנדלר:

 לא כל כך הבנתי את הסעיף הזה . אנחנו נגיע אליו. 

יעל כהן שוואט:


אני מטעם המועצה לצרכנות. אנחנו ערכנו בדיקה של עשרות תלונות שהתקבלו, שלחנו לכם ממש מספר תלונות שהתקבלו, ומה סוג התלונות. אני רוצה להקדים ולומר שהתלונות שהתקבלו נגד העוסקים בתחום הן נגד עוסקים שכובלים את הצרכן לתקופה קצובה כלשהי – שיכולה להיות שנתיים, שלוש שנים, אבל ברגע שהצרכן פספס את המועד של 14 יום – כי בדרך כלל מדובר בעסקאות ברוכלות שמותר לבטל תוך 14 יום – מאד מאד קשה - -

אתי בנדלר:

14 יום  מעת כריתת העסקה. 

יעל כהן שוואט:


מעת כריתת העסקה. מאד מאד קשה להשתחרר מהחוזה. אני רוצה לתת לכם דוגמה, למשל, של חולת אלצהיימר, שהבת שלה פנתה אחרי 5 חודשים, ודיווחה לנו שאמה, שהיא חולת אלצהיימר, הוחתמה על חוזה ל – 3 שנים. היות ועברו 5 חודשים, לפי חוק הגנת הצרכן כרגע אי אפשר לבטל את העסקה. יש לנו הרבה מאד בעיות  - -

אתי בנדלר:

 אפשר לבטל את העסקה אך לשלם את כל התמורה עבור 3 השנים. 

יעל כהן שוואט:


כאשר מדובר בקשישים, או שאין להם את היכולת להתמודד עם הבעיות האלה או שהם אפילו לא מבינים את העניין, כי מדובר בחולים מאד קשים, או – שגם אם הם מבינים הם לא יכולים להתמודד גם ולטפל בבעיה שלהם. 

היו"ר אופיר אקוניס:


אנחנו רואים באמת שיש 80 תלונות מתחילת השנה בעניין הזה. זה מה ששלחת לנו. כבילה לתקופה ארוכה וסירוב לניתוק מהמנוי, חידושים אוטומטיים, סירוב ביטול עסקאות ברוכלות, התניה על תקופת החוזה והאפשרות לסיים את ההתקשרות, וכדומה וכדומה. כל זה מצטבר אצלכם ל – 80 תלונות מתחילת השנה. 

מה זה "שיווק אגרסיבי, לחץ וכפיה"? 

יעל כהן שוואט:


כן. 

היו"ר אופיר אקוניס:


"שיווק אגרסיבי, זה בסדר, זו תפיסה בשיווק. אבל מה זה "לחץ וכפיה"? 

יעל כהן שוואט:


מגיעים לבית אבות – הקשיש, בן 70, 80 – 

קריאות:

· - -

היו"ר אופיר אקוניס:


מה תוחלת החיים היום? 

יאיר חברוני:


83 – נשים, 79 – גברים. 

היו"ר אופיר אקוניס:


זה נכון ל – 2008? אנחנו כל הזמן בהליך של עליה. 


לאה ורון:


צריך לקחת בחשבון שאם התקבלו 80 תלונות יש להניח שמספר ההיפגעות שלה אנשים גבוה בהרבה מאד. 

יעל כהן שוואט:


זה מה שאני אומרת – אלה אנשים שהמשפחה שלהם עלתה בטעות או במקרה על בעיה כלשהי. 

היו"ר אופיר אקוניס:


ומי שזיהה את הטעות זה הדור הצעיר יותר, והם פנו. התלונה היא שלהם, בשמם. 

יעל כהן שוואט:


אבל אני רוצה להגיד משהו חשוב על התקופה הקצובה. אני לא בטוחה שהגבלת התקופה לשנה  באמת תביא לפתרון אמיתי במקרה הזה. אני חושבת שאנחנו זקוקים לגמישות מקסימאלית בסוג זה של חוזים, ואני חושבת שחוזה שאין לו תקופה כלשהי, שלא נקבעה לו תקופה כלשהי, הוא הפתרון המקסימאלי והאולטימטיבי עבור האוכלוסייה הזו. זאת אומרת, לא לאפשר בכלל כבילה כלשהי, אפילו לשנה. שתהיה אפשרות להתחבר ולהתנתק, כאשר רוצים. כי ניתוק מהחוזים האלה, גם במשך השנה הראשונה, תעלה הרבה מאד כסף לאנשים. החוזים האלה קובעים שהצרכן מחויב לשלם עד תום התקופה הקצובה, וזה הרבה כסף. 

אורי מקלב:


מצד שני, אם אנחנו לא מגבילים, לא נותנים שום דבר, זה יעלה הרבה כסף לצרכנים. כולם יתאגדו יחד, מכיוון שצריך להתקין דברים בתוך הבית, ואם אחרי חודש אפשר לצאת, ייקחו מחירים יותר גבוהים. אנחנו צריכים, בהגנת הצרכן, לחשוב על שני הצדדים – גם על הספק. 

היו"ר אופיר אקוניס:


אז קלעתי לדעת גדולים, מבלי לשמוע את דבריך בישיבה הקודמת. בדיוק דיברנו בעניין הזה בנושאים האחרים לגבי החברות, שהן צריכות להמשיך לעבוד גם כי הן מקיימות עשרות משפחות. צריך לזכור שגם הצד השני הוא צד שעובד, צד שמעסיק אנשים, שנותן עבודה לציבור רחב. ולכן צריך לראות איך מוצאים את האיזון הזה. טיפלנו בזה בשירותי כבלים, למשל – נתנו 100 שקלים  שהם דמי התקנה שלא מוחזרים, גם אם אחרי 14 יום מחליטים להתנתק. יכול להיות שזה סוג של פתרון טוב גם לעניין הזה. 

קרן פרי:


אני מ"אמון הציבור". גם אנחנו מקבלים מאות פניות בכל שנה בנושא הזה. אנחנו אפילו הוצאנו מדריך זכויות לקשישים שמאגד את כל הזכויות שלהם כי אנשים פשוט לא יודעים. רוב התלונות שמתקבלות אצלנו, בדומה למועצה, באמת – דפוסי הליקוי דומים. זה חשש להטעיה, עסקאות שאי אפשר להשתחרר מהן, גם אצלנו הדור הצעיר הוא זה שמתלונן. אנחנו נתקלנו במקרים אפילו יותר אבסורדיים על אנשים – הם בדרך כלל מתלוננים, מתחילים באיזשהו שירות לקוחות רפואי  לקוי – אבא שלי קיבל התקף לב, ואיש לא הגיע במשך 24 שעות. ואז, תוך כדי זה שאנחנו חוקרים את החוזה, אנחנו מבינים כמה ליקויים בעצם יש, בחוזה. 


מבלי להתייחס לסעיפים הספציפיים שנדבר עליהם אחר כך, באמת אני אנחנו  מברכים על הצעת החוק, כי יש פה הרבה תחומים פרוצים. יש חברות שממש מעבר לזה שהן מתחזות – הרבה פעמים הם ממש מתחזות לחברות שעובדות בשיתוף פעולה עם כל מיני ארגונים ממשלתיים וכך הם משדלים את הקשישים לחתום על חוזים לטווח מאד ארוך. מחתימים אותם על שטרי חוב פתוחים – בלי תאריך, בלי סכום, בלי כלום. ברגע שהקשישים מבקשים מבחינה מוצדקת להשתחרר מהחוזה, הם לוקחים את שטר החוב ומאיימים עליהם בהוצאה לפועל. אני מדברת אתכם על עשרות אלפי שקלים. אני טיפלתי בתלונות לגבי שטר חוב של 15 אלף שקל שאיימו על קשיש בין 90 לפדות אותו, כאשר היתה לו כל הזכות המלאה בעצם להשתחרר מהחוזה. אז יש כמה דברים שהיינו רוצים להוסיף להצעת החוק. 

יגיף אליאב:


הגבלת עסקה מתמשכת לתקופה מסוימת הופך אותה לעסקה לתקופה קצובה. אז הצעת משרד התמ"ת משלימה את הצעת החוק של חבר הכנסת המכובד, ובעצם מגדירה את הדברים בצורה מדויקת יותר. 

אתי בנדלר:

 עוד לא הבנתי כל כך את ההצעה של משרד התמ"ת, אבל – או.קיי. 

גילה סלע:


רציתי לומר שכרגע, עסקה מתמשכת , לפי התיקון שהיה לפני שנה בערך – הביטול הוא הרבה יותר פשוט מאשר כל עסקה קצובה. עסקה מתמשכת, בטלפון – אפשר לעצור אותה באופן מיידי, בלי הסברים, להבדיל מעסקה קצובה שהיא בעייתית יותר. 

יריב לרנר:


אני מ "נטלי". אני חושב שאפשר לחלק את התחומים לשניים. בתחום לחצני המצוקה, שגם בו אנחנו עוסקים, כל העסקאות הן תמיד עסקאות מתמשכות. שם ההשקעה שלנו בציוד היא יחסית נמוכה, ולכן אנחנו תמיד הולכים לעסקאות שהן מתמשכות. לדעתי, כאשר אני קורא את החוק- יש פה קצת בלבול בין עסקאות מתמשכות לבין עסקאות קצובות, והשאלה אם אין בעיה בעסקאות מתמשכות, אז למה בכלל להכניס אותן תחת החוק? או, שאם רוצים להכניס אותן תחת החוק אז באמת אפשר בנושא דמי הביטול – לדבר עליהן. גם אנחנו מכירים את התלונות האלה. 


בתחום השני,שזה תחום הטלרפואה, שם ההשקעות בציוד מגיעות לאלפי שקלים לכל מנוי חדש, ושם אנחנו נאלצים לעשות עסקאות לתקופות קצובות ואני חושב שהחוק צריך לדון בתקופות הקצובות, ולא בתקופות הבלתי קצובות, שם יש בעצם תחום שלם שאין אתו שום בעיה, שכמעט אין עליו תלונות. 

היו"ר אופיר אקוניס:


אפשר כבר להתחיל בהקראת החוק. 

חנה טירי:


הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' ) (עסקה מתמשכת בעניין שירותי רפואה), התש"ע-2009. הוספת סעיף 13 ה...." קודם כל, אני רק אומר שהיה נראה לנו נכון למקם את סוג העסקה הזו כסעיף חדש, שהוא סעיף 13ה', מאחר ומדובר בעסקה מתמשכת חשבנו למקם את זה אחרי ההוראות בעניין עסקה לתקופה קצובה וההוראות בעניין עסקה מתמשכת. זה רק לגבי המיקום. 


"1. החוק הגנת הצרכן התשמ"א-1981 (להלן- החוק העיקרי), אחרי סעיף 13ד יבוא:


"עסקה מתמשכת בעניין שירותי רפואה. 


13ה (א) בחוק זה- "מוסד רפואי" – כהגדרתו בסעיף 24(א) לפקודת בריאות העם, 1940

"מעון" – כהגדרתו בחוק הפיקוח על מעונות, התשכ"ה-1965, למעט משפחת אומנה שאושרה בידי מי ששר הרווחה והשירותים החברתיים הסמיכו לכך. 

"קופת חולים" – כהגדרתה בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד- 1994" 

  אתי בנדלר:

 אולי תסבירי את ההגדרות עד כאן. 

חנה טירי:


אמשיך רק בקריאה, יש עוד הגדרה אחת:


"שירותי רפואה" – טיפול רפואי כהגדרתו בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, לרבות שירותי תמיכה רפואית ובכלל זה – הסעה באמבולנס, ייעוץ רפואי או ביקור רופא, הפעלת מוקדים להיענות באמצעות לחצן מצוקה או אספקה של מכשיר או ציוד רפואי אחר, ולמעט טיפול כאמור הניתן על ידי קופות חולים או על ידי מעון, בין בעצמם ובין באמצעות אחר מטעמם, וטיפול כאמור הניתן במוסד רפואי". 

לגבי הגדרה של "שירותי רפואה" – בעצם חשבנו על העסקאות האלה, מה אנחנו רוצים להכניס בפנים. אז קודם כל אנחנו רוצים להכניס את הנושא של טיפול רפואי. טיפול רפואי מוגדר בחוק זכויות החולה, יש שם הגדרה רחבה. ובנוסף כתבנו – "לרבות שירותי תמיכה רפואית" מתוך החשש שהנושא של תמיכה רפואית יכול לא להיכנס בהכרח להגדרה של טיפול רפואי. למשל – לחצן מצוקה, אני לא חושבת שמדובר בטיפול רפואי אלא יותר תמיכה רפואית, לצורך אזעקה של גורם מסוים שיבוא וייקח את הקשיש לבית החולים או יביא אחות או רופא לטיפול רפואי. "ובכלל זה הסעה באמבולנס" – בדרך כלל העסקאות האלה כוללות גם הסעה באמבולנס, ייעוץ רפואי - - 

אתי בנדלר:

 מה זה שירותי תמיכה רפואית? 

חנה טירי:


אמרתי – למשל, לחצן מצוקה. יש טיפול רפואי שזה טיפול רפואי כהגדרתו בחוק זכויות החולה. תמיכה רפואית זה לאו דווקא. 

אתי בנדלר:

 אבל יש אחר כך פירוש: "הפעלת מוקדים להיענות באמצעות לחצן מצוקה" שגם לגבי זה אני אשאל מייד שאלה, אבל כיוון שלחצן מצוקה מנוי לאחר מכן, וכתוב כאן "לרבות שירותי תמיכה רפואית" - אינני יודעת. היום, שירותי תמיכה רפואית, כל השירותים הפארא רפואיים נחשבים כבר לשירותי תמיכה רפואית, לרבות מסז', רפלקסולוגיה, ויש חברות שאפשר לעשות אצלן מנוי - - 

היו"ר אופיר אקוניס:


זה רק למי שנרשם, לא? 

אתי בנדלר:

 בוודאי, אבל נקשרים אתם בעסקה. השאלה אם רוצים להרחיב את זה עד כדי כך, כי כשזה לא מוגדר אינני יודעת על מה זה יחול. 

אורי מקלב;


א.ק.ג. אלחוטי למשל? 

אתי בנדלר:

 לא, זה ברור. זה חל - -

היו"ר אופיר אקוניס:


אני חושב שהיועצת המשפטית התכוונה לרפואה משלימה – "מכבי טבעי" וכדומה. 

אתי בנדלר:

אז על מה שנעשה בקופת חולים זה לא חל, אבל יש היום המון חברות פרטיות שעושות את המנוי לשירותים כאלה. 

חנה טירי:


אנחנו חושבים שאם יש חברות פרטיות שנותנות כאלה שירותים מתמשכים – אני חושבת שגם הם צריכים להיכנס לתוך זה. 

אתי בנדלר:

 היום, פוליסת ביטוח בריאות אצל מבטחים, הפוליסות הפרטיות אני מתכוונת - נדמה לי שרוב הפוליסות כוללות גם סעיפים על רפואה מונעת. אני נתקלתי בזה במספר מקרים. 

חנה טירי:


אבל זה לא נכנס לחוק הגנת הצרכן, כל מה שקשור לחברות ביטוח. 

אתי בנדלר:

את יכולה להגיע לשירותי החברות האלה, שנותנות רפואה מונעת דרך פוליסת הביטוח ואת יכולה להתקשר אתן ישירות, כי יש חברות שנותנות את השירותים האלה. וזה בהחלט יכול להיכנס ל "שירותי תמיכה רפואית". לכן אנחנו צריכים לדעת בדיוק על מי החוק חל, כי החברות האלה אינן מיוצגות כרגע כאן, הן לא הוזמנו לדיון. השאלה היא האם אתם התכוונתם לחברות האלה. יש חברה מאד מפורסמת שכמעט כל הורה מכיר – חברת "ביקור רופא". להרבה מאד משפחות עם ילדים יש מנוי אצל החברה הזו. 

חנה טירי:


אנחנו רצינו לתת הגנה לצרכנים שנזקקים לטיפול רפואי או לתמיכה רפואית באופן שוטף, כאשר הכוונה היא לא רק לקשישים. זאת אומרת, גם אם אדם לא קשיש שנזקק לאיזשהו טיפול או תמיכה רפואית מתמשכת – אם זה טיפול פרא-רפואי או  - -

אתי בנדלר:

 טיפול פארא-רפואי  -אז אני מחדדת את הדברים, כי בעוד שהצעת החוק של חבר הכנסת מקלב דיברה בפירוש על שירותי רפואה דחופה, והתכוונה  בעיקר לשירותים שמיועדים לאנשים חולים או לקשישים. הנוסח המוצע על ידי הממשלה חל על מגוון הרבה יותר רחב של דברים, למעשה - מדובר על כל ההתקשרויות בכל ענייני הרפואה לכל אדם, בכל גיל, בכל מצב רפואי, וכפי שזה מנוסח כרגע, ייתכן שהיא חלה גם על שירותים פרא רפואיים. ולכן השאלה היא האם אתה מוכן באמת להרחיב ברמה כזו. אם כן – אני אברך על כך באופן אישי, אבל צריכים לדעת מה תחולת ההצעה ואם כן – גם לזמן אותם, לשמוע את עמדתם. 

אורי מקלב:


לחצן רפואי זה גם - -

אתי בנדלר:

מנהלת הוועדה מפנה את תשומת ליבי שהוזמנו נציגי חברות המעניקות שירותי חירום רפואיים – כאן לא מדובר רק על שירותי חירום. 

לאה ורון:


חלק מאלה שהגיעו לדיון הם – שירותי רפואה, לאו דווקא חירום. הגיעו לדיון נציגים של מוקד "אנוש" ומנכ"ל מלר"מ, ו – ORS שירותי רפואה. 

אתי בנדלר:

 אתם כולכם נותנים שירותי רפואה, לאו דווקא שירותי חירום? – או.קיי, מצוין. 

יריב לרנר:


אבל העניין הזה של חברות ביטוח – באמת, אנחנו, כמו "ביקור רופא" שנתת כדוגמה – גם אנחנו נותנים כתבי שירות לחברות ביטוח, וגם, חברות הביטוח נותנות היום כתבי שירות גם לביקור רופא וגם לשירותים שממש מוגדרים – 

אתי בנדלר:

 חוק הגנת הצרכן לא חל על מבטחות. השאלה אם החלק הזה של הפוליסה רואים את זה כחלק מהביטוח - צריכים לברר את הנקודה הזו.  

היו"ר אופיר אקוניס:


מה את מציעה? להשאיר את זה ככה? 

אתי בנדלר:

 אני כרגע לא מציעה, אני כרגע מפנה את תשומת הלב למשמעות של ההצעה שמונחת בפני חברי הכנסת. ואם כן – אני מבקשת שתציעו הגדרה קצת יותר ממוקדת למונח "שירותי תמיכה רפואית" כדי לדעת לאן מתפרסת ההצעה, משום שעוסק צריך לדעת האם הסעיף הזה חל עליו או לא. צרכן שמתקשר עם חברה, צריך לדעת אם הסעיף הזה נכנס לגדר ההתקשרות שלו או לא. 

חנה טירי:


אנחנו בפירוש - - ובגלל זה גם הורדנו את המילה "תקופה". התכוונו שזה יחול לא רק על שירותי החירום  אלא שההצעה הזו תחול על כל השירותים המתמשכים למתן שירותי רפואה, ביניהם גם תמיכה רפואית, וההנחה שלנו היא שכאשר צרכן מחליט להתקשר בעסקה מתמשכת כזו, גם אם זה לא שירות שהוא שירות חירום, הוא זקוק לו, ועדיין – הכשלים, פחות או יותר, הם אותם כשלים. 

אתי בנדלר:

 אני שואלת אותך שוב – אני נותנת דוגמה: אני מתקשרת עם חברה מסוימת שישלחו אלי פעם בשבוע מעסה לביתי, לקבלת שירותי עיסוי, או – רפלקסולוגיה. אני בכוונה לוקחת את הדברים האלה, הפרא רפואיים. האם התכוונתם שזה יחול או לא יחול? 

חנה טירי:


אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שאם אני עושה עסקה מתמשכת כזו לרפלקסולוגיה, לפיזיותרפיה וכו', אני זקוקה לשירות הזה, אחרת לא הייתי עושה ולא הייתי נכנסת לעסקה כזו מלכתחילה, שהיא עסקה ממושכת, וכובלת את עצמי לתקופה. 

אתי בנדלר:

"זקוקה" זה עניין מאד סובייקטיבי - -יש כאלה שעושים את זה מטעמים רפואיים, יש כאלה שעושים את זה מטעמי - -

חנה טירי:


אני לא מכירה -- -

אורי מקלב:


יש "רפואה משלימה", יש "רפואה מונעת", יש פרא רפואית ויש רפואית. תראו כמה מונחים. 

אתי בנדלר:

 לכן אני מציעה שהם יביאו הגדרה מה זו "תמיכה רפואית" לצורך העניין הזה. 

היו"ר אופיר אקוניס:


אבל בשלב הזה אנחנו לא לקראת שניה ושלישית, אנחנו עדיין לקראת הראשונה. אז איך את מציעה שהם יעשו את זה? 

אתי בנדלר:

 אני מציעה שלישיבה הבאה ימציאו לנו הגדרה של "תמיכה רפואית", כדי שהתחולה של ההצעה תהיה ברורה. 

היו"ר אופיר אקוניס:


אז אפשר לאשר את זה כך, בינתיים. או – בלי. 

אתי בנדלר:

לא, להשאיר את זה כרגע, אבל לדעת שזה חסר.  חסרה עוד הגדרה כדי שהמשמעות תהיה ברורה. 

אורי מקלב:


היא צודקת. אם זה לחצן מצוקה – סעיף נפרד, אבל צריך להגדיר,  לראות מה יש בשוק, ולהגדיר עד איפה הולכים. 

היו"ר אופיר אקוניס:


אז אנחנו מסכמים שאנחנו לא משנים כרגע, ומשרד התמ"ת מביא לישיבה הבאה, להמשך החקיקה, את ההגדרות המדויקות, כפי שביקשה היועצת המשפטית, ל "שירותי תמיכה רפואית". 

לילך סוויד:


אני מארגון המוקדים. כחלק מהגדרה של "שירותי רפואה" יש גם –הפעלת מוקדים להיענות באמצעות לחצן מצוקה ואספקה של מכשיר - - . החברות שאנחנו מייצגים, אלה חברות מוקד שמספקות לחצני מצוקה, לאו דווקא לזקנים. אנחנו נכנסים בקטגוריה הזו, ואני רוצה להבין אם זה חל גם עלינו. 

קריאה:


כן, בוודאי. 

היו"ר אופיר אקוניס:


אם כך, אנחנו מסכמים שעורכת הדין טירי תבוא אלינו עם ההגדרה. 

אורי מקלב:


אם "מגן דוד אדום" תיתן את השירותים האלה בעתיד, היא גם צריכה להיכנס בהסתייגות שהיא לא נכללת בזה, לכאורה.  

יצחק קמחי:


אם אני הבנתי נכון את מה שאמר נציג "מגן דוד אדום" אז הם אמורים לתת את זה על בסיס של קריאה לא על בסיס של מנוי. אם זו עסקה מתמשכת – אז בוודאי שהם נכנסים. אם זה על בסיס של קריאה בודדת, לא עסקה מתמשכת – זה לא נכנס. 

אלי יפה:


הרעיון, בסופו של דבר, שחלק גדול מהדברים האלה הם היום מיותרים ולוקחים זמן. אדם מתקשר לאיזשהו מוקד, שבסופו של דבר יתקשר למד"א. מקבלים את הקריאה מכלי שלישי במקום לקבל אותה מכלי ראשון, מייד. לכן, חלק גדול פה מהדברים מיותרים. בפועל, אנחנו, עם קצת יורת טכנולוגיה וקצת שכלול יכולים לשפר את השירות לכל האזרחים. 

היו"ר אופיר אקוניס:


אנחנו נאשר כך את הסעיף. 

יצחק קמחי:


זה בסדר, הצרכן משלם פעמיים. גם פה, וגם ל "מגן דוד אדום", אחר כך. 

היו"ר אופיר אקוניס:


אנחנו מאשרים את הסעיף, אין מתנגדים ואין נמנעים. סעיף (ב) בבקשה. 

חנה טירי:


"(ב) לא יעשה עוסק עסקה מתמשכת בעניין שירותי רפואה אלא אם כן התקיימו שניים אלה:

(1) נחתם חוזה בכתב בינו לבין הצרכן (בסעיף זה – החוזה);

(2) העוסק מסר לצרכן, עד למועד חתימת החוזה, טופס חתום בידיו, שבו כלולים כל הפרטים המפורטים בסעיף קטן (ג) (בסעיף זה – טופס הגילוי); טופס הגילוי יימסר בנפרד מהחוזה, והצרכן יאשר בחתימת ידו את קבלתו; תקנות לפי סעיף 4א יחולו, בשינויים המחויבים, על טופס הגילוי".

הכשל הראשון הוא בעצם כשל המידע. יכול להיות שהצרכן לא מודע לכל פרטי העסקה. בחוק הגנת הצרכן, בנושא של רכישה של שירותי יחידות נופש, יש מתווה דומה. זאת אומרת, אנחנו אומרים – אנחנו רוצים לוודא את הידיעה של הצרכן לגבי פרטי העסקה, ואנחנו רוצים בעצם לחייב את העוסק להעביר את המידע המלא לצרכן, אז ראשית אנחנו מחייבים את העוסק לחתום על חוזה בכתב עם הצרכן. 
דבר שני – אנחנו מחייבים את העוסק למסור מידע מלא לצרכן לפני החתימה על החוזה, לפני שהוא מתחייב בעסקה, הוא מתחייב למסור לו טופס גילוי, שבו יש את הפרטים המהותיים לעסקה. בחוזה הוא יכול להוסיף פרטים נוספים, וכו', אבל בטופס הגילוי הוא חייב לתת את הפרטים המהותיים, וזה בעצם מפורט בסעיף קטן (ג). כמובן שעל החוזה הזה יחולו גם התקנות לפי סעיף 4א, שמדברות על גודל אותיות בחוזה אחיד, שהגודל לא צריך להיות פחות מ – 2 מ"מ והאותיות צריכות להיות ברורות, ולא קטנות מדי. אז זה לגבי סעיף קטן (ב). 

חאמד עמאר:


מוגדר כמה זמן מראש הוא צריך לתת לו את החוזה? 

יצחק קמחי:


לפני החתימה. לפני שהוא חותם הוא צריך לקבל את כל פרטי הגילוי. 

חנה טירי:


והצרכן צריך לאשר בכתב ידו את קבלת טופס הגילוי. זאת אומרת, צריך להיות ברור. זאת אחת מהעסקאות שאנחנו רואים חשיבות מאד גדולה לוודא שהצרכן קיבל את טופס הגילוי לפני שהוא חתם - -

אתי בנדלר:

 אני מבקשת להפנות את תשומת הלב שלגבי עסקת מכר מרחוק, שגם שם נדרשים להמציא טופס גילוי, או מסמך – על כל פנים מסמך בכתב, נאמר בפירוש שבעסקת מכר מרחוק: "... יספק העוסק לצרכן בכתב, בעברית, או בשפה שבה נעשתה הפניה לשיווק, לא יאוחר ממועד אספקת הנכס או השירות, מסמך הכולל פרטים אלה.....".  אם אני זוכרת נכון מהישיבה שנעשתה עוד בכנסת הקודמת בעניין הזה, אחת הבעיות שהוצבע עליהן כאן היתה שלעתים נקשרים עם אנשים בשפה אחת, והחוזה, הם לא מבינים אותו – הוא בשפה אחרת. השאלה היא האם אנחנו לא רוצים את אותו עיקרון להחיל גם כאן. 

חנה טירי:


כן, אנחנו מסכימים שיש לקבוע שהעסקה, או טופס הגילוי – צריך להימסר בשפה שבה נעשתה העסקה. 

אתי בנדלר:

 בעברית או בשפה שבה נעשתה העסקה. 

יניב לרנר:


קודם כל זה מבורך. ואני מבקש שזה יחול על המגזר הפרטי ולא על המגזר העסקי. אם אנחנו כורתים איזשהו הסכם עם בית אבות, הרבה פעמים ההסכם -- 

אתי בנדלר:

 זה לא חל כך או כך, כי חוק הגנת הצרכן, אם אני מבינה נכון, חל ביחסים שבין עוסק ובין צרכן. מדובר כאן על צרכן, ואם תקרא מה זו הגדרה של "צרכן" תראה שזה לא חל. 

יצחק קמחי:


אבל אם בבית אבות אתה עושה עסקה עם הדיירים שם , אישית, אז זה כן יחול. 

בועז וילנסקי:


אני משח"ל. הסעיף הזה מבטל, למעשה,  כמו שאני מבין אותו בעצם, את האפשרות לבצע מכר מרחוק. מכר מרחוק זה ענף שיווקי ידוע וקיים, קיים גם ומוכר בחוק הגנת הצרכן, כולל את כל ההגנות הכרוכות בדבר, הווה אומר – חובות גילוי מוגברות ואפשרות לבטל את העסקה תוך פרק זמן ואם אנחנו עכשיו שומעים שתחולת החוק היא לאו דווקא על קשישים אלא היא הרבה יותר רחבה, השאלה היא האם באמת יש מקום לבטל את הענף השיווקי הזה או היכולת השיווקי הזו, שיכול להיות שהיא רצויה גם לעוסק וגם לצרכן. אנשים לעתים מעוניינים להתקשר בעסקה - -

דניה דרורי:


ראשית, "נטלי" מברכת על חובת הגילוי. אנחנו עושים את זה כבר כמה שנים. כל הפרטים שמצוינים בהצעת החוק, ואנחנו ראינו שזה פתר הרבה אי הבנות. ההערות שלנו – לא ברור למה זה צריך להיעשות בנפרד מהחוזה. מה פסול בכך שזה יהיה הדף הפותח של החוזה, ועדיין יהיה בו הגילוי של אותם פרטים שהצעת החוק מציעה, ושנית – למה זה צריך להימסר עד מועד חתימת החוזה? מה לי לתת את הגילוי הזה כשעוד לא נכרת חוזה? זה יכול להיעשות במעמד חתימת החוזה. 


הדבר השלישי - גם כיום בכלים הקיימים בחוק, בסעיף 5, השר יכול לקבוע בצו איזה עסקאות הוא רוצה, כדי למנוע הטעייה – שייעשו בכתב. למה לא לעשות שימוש בכלים שהחוק נותן לנו כבר היום, ולעשות חוקים חדשים, ועדכונים שאולי הם לא דרושים? 

קרן פרי:


אנחנו באמת נתקלים בתופעה שמחתימים אנשים על חוזים כשבעצם לא נערכה עסקה. מעבר לזה, הרבה פעמים לקשישים גם קשה להבין את תוכן העסקה גם בגלל שזה לא בשפה וגם בגלל שזה כתוב באותיות מאד קטנות, שאין להם יכולת להבין את זה. 


ביחס למה שנציגה מ "נטלי" אמרה, כשהיא בעצם רוצה לדעת למה זה לא יכול להיות במועד החתימה, הרבה פעמים גם אומרים להם: אתם לא צריכים להתייעץ עם אף אחד, מה שרשום פה זה בסדר גמור, ומנצלים את החולשה הטבעית שלהם גם מעצם היותם מבוגרים. הרבה פעמים הם חולי אלצהיימר, וחולים אחרים, שאין להם יכולת אמיתית להבין את התוכן של החוזה, גם אם הם רואים שזה בגודל הנכון, גם אם זה בשפה שבה נחתמה – אין להם את היכולת האמיתית להבין. ולכן כדאי שתהיה - -

דניה דרורי:


אז יש אפשרות ביטול תוך 14 יום. 

קרן פרי:


אבל לא כולם יכולים להתייעץ עם קרובי משפחה תוך 14 יום. זה פרק זמן שלפי דעתי הוא קצר מדי. 

היו"ר אופיר אקוניס:


לא. 14 יום זה בסדר. אם האנשים הם בלאו הכי מבוגרים וחולים אז בני המשפחה ודאי מדברים אתם לעתים קרובות. 14 יום זה בהחלט - -

קרן פרי:


לא בהכרח. לפעמים זה גם קשישים שמחתימים אותם בבתי אבות ודברים מהסגנון הזה. זה לא – 

היו"ר אופיר אקוניס:


אז אני מקווה שהם מקבלים ביקור של בני המשפחה בתוך שבועיים. נדמה לי שזה כן קורה, למרות שאת יודעת – תמיד אפשר למצוא את החריג. 

יגיף אליאב:


הסעיף המוצע בשום דרך לא מבטל עסקאות מכר מרחוק, מוסיף תנאים. צריך לשלוח טופס גילוי יחד עם ההסכם. הוא קורא את הטופס, הוא חותם עליו –זה עדיין עסקת מכר מרחוק לכל דבר. יש תנאים נוספים. רוצים שהצרכן, לפני שהוא יגיד "כן" בטלפון הוא יקרא את טופס הגילוי הנאות, יתרשם מה הוא הולך לרכוש, ויחתום על ההסכם. עדיין יכול להתבצע - -

דניה דרורי:


זאת אומרת, מעשית אתה רוצה שפעם אחת אני אדבר עם אדם בטלפון, אחרי זה אבוא להחתים אותו על טופס גילוי כשהוא  - - ואחרי - - 

חאמד עמאר:


את לא חייבת לבוא- תשלחי בפקס. 

דניה דרורי:

· - צריך לאשר בכתב את קבלתו, ואחרי זה, פעם שלישית - -

יגיף אליאב:


אני רוצה להשלים, ברשותך – לחייב אדם לשלוש שנים בעסקה טלפונית זה אפשר. יחד עם זאת אפשר גם לשלוח טופס גילוי נאות, שיקרא, יתרשם, יחתום על ההסכם וישלח בדואר. זה עדיין מרחוק, לכל דבר. עכשיו- לעניין השאלה למה זה כן בנפרש. בעסקאות לרכישת יחידות נופש יש חובה להמציא טופס גילוי נאות בנפרד, מההסכם. הסיבה היא שמדובר בעסקה מורכבת וצריך לרשום את הדברים בנפרד, שהצרכן יתרשם מהדברים המהותיים. העיקרון, לדעתי, הוא אותו עיקרון פה – שיהיה טופס גילוי נאות מצומצם עם הדברים המהותיים, שהוא יתרשם ואז הוא יחתום על ההסכם, כי הסכם יכול להיות גם על גבי 10 עמודים ובכתב יד יחסית קטן, ואותו קשיש לא בטוח שיקרא את כל הסעיפים. הוא יתעייף איפה שהוא באמצע. גם מי קבע איפה זה אמור להיות? זה יכול להיות סעיף שם וסעיף שם וסעיף פה. פה יש לך טופס נפרד, הוא קורא, מתרשם, הוא חותם על ההסכם שוב, כולל שאר התנאים בבנוסף לאותם תנאים מהותיים שמדבר עליהם החוק המוצע. 

אפרים קורן:


אני רוצה לציין בפניכם שבהסדרים הידועים לנו ושל המוסד לביטוח לאומי, בעיקר בהתייחסות לאוכלוסייה עם מאפיינים דמנטיים, ודרך אגב, סטטיסטית הם מגיעים עד 45% באוכלוסייה שהיא מעל גיל 85. כשהמחלה היא במידה רבה מושפעת מנתוני גיל מחייב המשרד לביטוח לאומי בדיון משותף שיהיו פה גם חברות נוספות מאלה היושבות פה – התייעצות או עם בן משפחה, או עם שכן או חבר כדי לאבחן שאכן הלקוח שהגיע אליו סוכן מכירות מיומן, הבין היטב את אשר הוא חתם, ומאפשר פרק זמן קבוע, נתון, של התייעצות של אותו בן משפחה או כל אדם אחר שהלקוח בוחר, כדי לבחון את הבנתו למהות העניין. אשר על כן, ההערה שהושמעה כאן על ידי עורכת הדין המלומדת של "סקיולייף" קצת מסיטה את העיקרון העיקרי. כלומר, הכרה שחלק נכבד מאוכלוסיית הגמלאים זקוקה להיוועצות בגורם מוסמך או באדם שהם סומכים עליו מחייבת גם התייחסות שלנו באותה תחושת ביטחון שהלקוח שלנו אכן הבין את מהות העסקה. 

יריב לרנר:


אני חושב שעושים כאן עוול לכל התחום כשבאים ושמים אותו בכפיפה אחת עם התחום של יחידות הנופש. אני חושב שיש כאן משהו אחר. בעצם, בפועל, אותן עסקאות מתמשכות, אם הן קצובות או בלתי קצובות - בדרך כלל מדובר על עסקאות של עשרות שקלים בחודש, וכשזה עסקאות בלתי קצובות אז גם ניתן לבטל אותן בכל עת. אז אני עוד פעם חוזר על זה שאני לא חושב שהחוק צריך לחול על עסקאות שהן לא קצובות בזמן, שפה, בעצם, אם עשית עסקה בלתי קצובה בזמן ועשית אותה דרך הטלפון, אז בעצם הוא יכול לבטל מתי שהוא רוצה, לא רק ב- 14 יום, הוא יכול לבטל אחרי חודש ואחרי חודשיים ולכן הטלת חובות כאלה יכולה גם לגרור שינויים כלכליים שינויים במחיר כלפי הצרכן, וחבל. 

יצחק קמחי:


אני לא יודע בדיוק על איזה עסקאות אתה מדבר, אבל אני לא נתקלתי בעסקאות מתמשכות, או עסקאות בלתי קצובות מראש.  תמיד ישנה תקופת התחייבות מראש, בכל הענף הזה. 

יריב לרנר:

יצחק קמחי:


אתה לא נתקלת, כי אין אתם בעיות, אבל אני אומר: למה להחיל את זה על עסקאות כאלה שאין אתן בעיות? ענף שלם. זה בעיקר - -

יריב לרנר:


 הגילוי הנאות זה דבר חשוב. זה ששמו את זה יחד עם יחידות נופש, בלי להשמיץ – לא אתכם ולא אחרים, יש כאן הרי כמה חברות שגרמו לכך שהגענו למצב הזה שצריך לחוקק חוקים ספציפיים כדי להגן על אוכלוסייה חלשה שנוצלה לאורך השנים. זאת אומרת, מישהו זכה בכבוד הזה, יחד עם יחידות הנופש לא סתם. בלי לנקוב בשמות או להאשים מישהו, כרגע. אני חושב שהגילוי הנאות, כשלעצמו, אם הוא יותר רחב,  הוא לא איזושהי מטלה גדולה מדי. בסופו של דבר הפרטים האלה מצויים בחוזה רק הם תמיד חבויים. טופס הגילוי נותן לך א הפרטים העיקריים ומאפשר לאוכלוסיות באמת חלשות לראות את זה מראש, ולהיכנס לעסקה מתוך איזשהו רצון חופשי או איזושהי מחשבה או התייעצות קודמת, לפני. 

יריב לרנר:


אז אני בעדו, אבל למה להחיל אותו על עסקאות שהן אינן קצובות בזמן, שכמו שאתה אומר - -

יצחק קמחי:

 - - -העסקאות הקצובות עוסקות רק בביטול. הנושא של הביטול הוא לא העיקר פה. יש גם דברים מהותיים אחרים. 

יריב לרנר:


ברגע שאתה עושה עסקה שאתה יכול לבטל אותה בכל עת, שם, כמו שאתה אומר- אתה לא מכיר אותם, כי אין אתם בעיות. 

יצחק קמחי:


אבל הביטול הוא לא חזות הכל. יש פרטים אחרים. 

חנה טירי:


מה לגבי הסוגיה של הטעייה ואי גילוי? עצם זה שנקשרתי בכלל בעסקה ולא גילו לי את כל הפרטים, זו בעיה גדולה, גם אם אני יכולה לבטל את זה בכל עת. אז לא החלנו עליכם את כל החובות אבל את הגילוי הנאות - -

בועז וילנסקי:


לנו אין שום בעיה עם חובת הגילוי. היא צריכה להיות מוגדרת, וזה בסדר גמור. הבעיה היא עם חוסר היכולת לבצע עסקאות ללא חוזה חתום, זאת אומרת – עסקאות מכר מרחוק. היום החוק מאפשר לחתום על עסקאות כאלה, לבצע עסקאות כאלה, בכל עניין ובכל סכום. אם התיקון הופך להיות כזה רחב אז אנחנו בעצם מונעים מכל אותה אוכלוסייה רחבה, לאו דווקא קשישים, לאו דווקא זקנים, את האפשרות הזו של מכר מרחוק. 

חנה טירי:


אני רוצה עוד פעם להדגיש – אנחנו לא מונעים עשיית עסקה במכר מרחוק. אתם עדיין יכולים להתקשר לאותם צרכנים ולהציע להם להתקשר אתכם בעסקה. אבל אנחנו חושבים שצריך לקבוע הסדר ייחודי למכר מרחוק. במכר מרחוק אין חובת חוזה בכתב, וגם – המסמך יכול להינתן לצרכן לאחר שנעשתה העסקה. מה אומר הסעיף? – הוא אומר: בעסקת מכר מרחוק יספק העוסק לצרכן בכתב לא יאוחר ממועד אספקת הנכס או השירות. זאת אומרת, אתם יכולים לקשור אתו עסקה, בעסקאות מכר מרחוק, ורק אחרי שהוא חתם על החוזה, לפני שהתחיל השירות – אתם חייבים לתת לו את המסמך עם הפרטים. פה אנחנו אומרים – אתם יכולים להרים אליו טלפון, אתם יכולים להציע לו להתקשר אתכם בעסקה של מכר מרחוק, אבל עדיין אנחנו מבקשים ואנחנו רוצים שטופס הגילוי יימסר לפני החתימה על החוזה, לפני שאני נקשרת בעסקה, בגלל שאנחנו מצאנו שעסקה הזו יש קשיים ייחודיים שאנחנו רוצים לפתור. ולכן אנחנו רוצים לקבוע חובה מוגברת. 

בועז וילנסקי:


אז אפשר, לדוגמה, לקבוע שנתוני טופס הגילוי יימסרו  -- ותהיה חובה לתעד את זה או להקליט את זה. ושוב אני מזכיר - -

יצחק קמחי:


הכוונה היא לא תיעוד. הכוונה היא שהצרכן יקבל את המידע הזה. זה שזה מתועד – לא עשינו כלום. אנחנו רוצים שהמידע יגיע ויהיה אצל הצרכן. זו הסתכלות שונה, הפוכה. זה שלך יהיה את המידע, שאמרת, יצאת ידי חובתך, בסדר. אני רוצה שהמידע כן יגיע לצרכן והוא כן יחתום מרצון. 

בועז וילנסקי:


אני לא רוצה לצאת ידי חובתי. אני רוצה להסביר לו הכל. אבל אני רוצה גם את האפשרות להיות מסוגל לשווק  גם בהקשר הזה. 

היו"ר אופיר אקוניס:


רבותיי, תודה. עורך הדין עצמון, אתה רוצה לסכם את הסעיף הזה, עם ניסיון לשינוי נוסח כדי שיהיה מקובל על הצדדים? גם על החברות, כמובן. 

איתי עצמון:


יש כאן הצעה  שהצרכן יאשר בחתימת ידו במועד שבו נחתם החוזה לפחות 24 שעות לפני שנחתם החוזה שבאמת הוא קיבל את טופס הגילוי וקרא אותו. 

קריאות:


זה עוד יותר גרוע. 

יריב לרנר:


אי אפשר להגיע פעמיים - -

אתי בנדלר:

לטופס גילוי – אתה לא צריך להגיע אליו. שלח לו את זה בדואר, ובעת החתימה על החוזה, שייחתם לא לפני שעברו 24 או 48 שעות ממועד המשלוח -  הוא יאשר בחתימת ידו שהוא קיבל את טופס הגילוי והוא קרא אותו - -

לאה ורון:


זה בדיוק במענה לדברים של נציגת שח"ל שאמרה שאחרת זה מחייב להגיע פעמיים. 

היו"ר אופיר אקוניס:


אנחנו מבינים את העלויות של הגעה פעמיים – תאמין לי, זה ברור כשמש. 

קריאות:


- - - 

יריב לרנר:


עסקאות רבות בענף, כמו שאמר חברי, נעשות דרך הטלפון. בדרך כלל אלה עסקאות לתקופה מתמשכת שאינה קצובה בזמן. זה בדרך כלל עסקאות של עשרות שקלים בודדים והן נעשות ללא - - והשאלה האם החוק הזה עומד לרוקן מתוכן את כל דרכי המכירה הזו. 

יעל כהן שוואט:


בעסקאות רבות יש עדיין שני שלבים: יש את שלב השיווק, עם החוזה וכו', וההחתמה, ויש שלב התקנת הציוד, שהוא בנפרד. עדיין יש אנשים שמגיעים לביתו של הצרכן, מספקים לו את הציוד, עדיין אפשר לדחות את החתימה על החוזה הארוך הזה לשלב הזה. לכן בפרקטיקה אין שום מניעה שהצרכן - - 

קריאות:

· - -

קריאה:


אין חתימה בעסקאות של מכר מרחוק. 

קריאה:


גם יש סעיף שלם בחוק הגנת הצרכן, 14ג', שמטפל - - יש התייחסות ספציפית לדרכים לבטל  עסקאות של מכר מרחוק. 

קריאות:

· - -

שמואל בצלאל:


אם מותר להביא את הדברים לידי אבסורדום - קשיש יכול לרכוש טלוויזיה או כל מוצר צריכה שהוא באמצעות מכר מרחוק. יש פה אבסורד שדווקא אותו שירות שיכול להיות שהוא זקוק לו יותר מאחרים, אותו הוא לא יכול לקנות במכר מרחוק. אם אנחנו כל כך דואגים לקשישים- למה לא להרחיב את הנושא הזה, ואז באמת אתם תסרסו או תוציאו מעיקרו את כל הנושא - - 

היו"ר אופיר אקוניס:


אבל אתה יודע שרוב הקשישים לא משתמשים במכר מרחוק. 

שמואל בצלאל;


הקמתי וניהלתי מערכות מנויים של עיתונים, בין השאר. הם פועלים בדיוק באותה שיטה. וזה רק אלמנט אחד. 


נושא של מכר מרחוק, איטן שום סיבה לעניות דעתי להחריג את שירותי הרפואה מכל שאשר השירותים והמוצרים שנמכרים במדינת ישראל, ואני רוצה לחזק פה את דבריהם של קודמיי בעניין הזה. דווקא את שירותי הרפואה להחריג כאשר הרבה דברים אחרים - -

היו"ר אופיר אקוניס:


אני חושב שעיקר החוק, חבר הכנסת מקלב, עוסק ברפואה, במקרים שבהם הסוכנים מתדפקים על הדלת. אני לא חושב ששיש אחוז גבוה של קשישים שמשתמשים - -אתה אמרת שעל מערכות עיתונים - - איך אמרתם? מבוגרים או קשישים כן משתמשים – אני לא יודע, אני לא מכיר את המספרים. 

אתי בנדלר:

 אני לא הבנתי שמטרת ההצעה הזו היא למנוע התקשרות בסוג כזה של עסקאות שהצעת החוק תחול עליהן, בעסקת מכר מרחוק, ואני חושבת שאם זו תהיה ההצעה- אז ההצעה היא אולי באמת קצת מרחיקת לכת. אני חושבת שראוי לאפשר המשך התקשרות בעסקת מכר מרחוק גם בעסקאות למתן שירותי רפואה. מה שנטען כאן זה שאם טופס הגילוי צריך להימסר, הוא צריך לאשר בחתימת ידו את קבלתו, טוענים העוסקים כאן שזה אומר שהם חייבים לבוא לביתו ולהחתים אותו על קבלת הטופס. וכיוון שטופס הגילוי, מן הסתם, נמסר לפני החתימה על החוזה, 

זאת אומרת שהם צריכים להיפגש פעמיים. השאלה היא איך אתם יכולים להפריך את החשש הזה שבאמת, העוסקים לא יצטרכו, בהתאם להצעה הזו, להתייצב פעמיים אצל הצרכן כדי לקשור אותו בעסקה, בסופו של דבר. טופס גילוי הוא צריך לאשר בחתימת יד, זאת אומרת שצריך לבוא אליו. אחר כך, לחתימה על החוזה - - לבוא שוב. אז זה אומר שני ביקורים. 

חאמד עמאר:


שני הטפסים יגיעו ביחד. טופס גילוי נאות והחוזה – יסתכל על זה, יאשר את זה, ויחתום על החוזה. אני לא רואה עם זה בעיה. 

אתי בנדלר:

 אין לזה משמעות - -

חאמד עמאר:


אבל אין הגדרה של זמן. הם לא הגדירו את זה בזמן, כמה זמן - - לא הגדרתם זמן – זה יכול להיעשות באותו זמן. ואז הם יצטרכו להגיע פעם אחת. בכל מקרה הם מגיעים פעם אחת. 

קריאות:

· - -

אתי בנדלר:

 האמת היא שזה נכון – בהתאם לנוסח כאן זה - -

קריאות:

· - -

לאה ורון:


הקשיש יכול להראות את זה לבני המשפחה, להתייעץ. 

אתי בנדלר:

 על פניו נראה לי שההצעה של מנהלת הוועדה להקדים את משלוח הטופס – לשלוח את זה בכל דרך שתמצאו לנכון – בדואר אלקטרוני, בפקס - - -

היו"ר אופיר אקוניס:


דואר אלקטרוני זה לשימוש הדור הצעיר. 

אתי בנדלר:


יכול להיות. ושרק בחוזה שייחתם בכתב הוא יאשר שהוא קיבל את טופס הגילוי הנאות, 24 שעות לפני החתימה על החוזה, אני חושבת שזה נותן את התשובה הראויה ביותר. 

קריאה:


בדיוק. עסקה כזו, אם יגיעו פעם, פעמים או שלוש- זו לא הבעיה. 

היו"ר אופיר אקוניס:


אנחנו לא באים להקשות עליהם, להטיל עליהם שלשלאות מיותרות. לא רוצים הרבה פעמים. 

אורי מקלב:


צריך לקחת בחשבון שהדור הקשיש- בעוד 10 שנים רבים מהם יהיו מחוברים לדואר אלקטרוני. 

יריב לרנר:


במקרים רבים לא נדע איזה טופס לשלוח הרי הרבה פעמים, באותן עסקאות, כשמגיע סוכן מכירות לבית הלקוח העסקה נרקמת במקום. רק במקום יודעים איזה שירותים הוא קנה, איזה מחירים הוא משלם, מה אני בדיוק אשלח לו בטופס הגילוי הנאות? אני בכלל לא יודע מה הוא רוכש, עדיין. בסך הכל קבעתי אתו פגישה. על כן, ההצעה הזו של 24 שעות היא בעייתית. אני חושב שבחוק, אם נגיע לסעיפים הבאים, עומדים לתת לצרכן 30 יום כדי להתחרט. זה משהו שנסכים לו, ואני חושב שה – 30 יום בעצם מגשימים את כל המטרה הזו: שהוא יוכל להתייעץ עם בני משפחה. 

יעל כהן שוואט:


אני מופתעת שההערה הזו באה מ"נטלי" דווקא. בתיק "נטלי", בית הדין לחוזים אחידים קבע שקיים צורך ממשי בגילוי מוגבר בעסקאות האלה. 

יריב לרנר:


ואנחנו עושים את זה. אבל זה גילוי במקום. הסכמנו, בחוזים אחידים, באמת, וטוב שאת מציינת את זה, כי באמת, מה שהוסכם בבית הדין לחוזים אחידים  - -

אתי בנדלר:

צריך להשאיר את זה כפי שהממשלה מציעה, ולהקדים את היומיים, לפחות, לפני מועד -- 

יריב לרנר:


אבל אי אפשר – מה אני אתן לו בטופס הגילוי? איך אני יודע מה הוא קנה? מה אני אשלח לו, אני עוד לא יודע מה הוא קנה. יש המון שירותים, יש מגוון של בערך 15 שירותים. המחירים הם שונים, אתה לא יודע מה הוא קנה. 


אנחנו לא נגד הגילוי, אנחנו בעד הגילוי, אנחנו הסכמנו לזה גם בבית הדין לחוזים אחידים, אנחנו עושים את זה גם היום. 

קריאות:

אז תמשיך לעשות. 

יריב לרנר:


אני מוכן להמשיך לעשות, אבל פה אתם מבקשים משהו אחר. 

היו"ר אופיר אקוניס:


הבנתי, תודה. חבר הכנסת מקלב, אתה מציע להשאיר את הנוסח הממשלתי. מקובל עליך? 

אורי מקלב:


- - עכשיו על עסקאות שהן בעצם לא עסקאות מרחוק. אתה מדבר על - - 

בועז וילנסקי:


אני רוצה רק להיות מדויק – הבעיה עם חתימת החוזה בכתב, אם יבואו פעם או פעמיים זה עדיין לא משנה את העובדה שבעסקאות מכר מרחוק אין חוזה בכתב בכלל. הוא רק נשלח, אבל מועד העסקה הוא קודם. החוזה נשלח כי צריך לשלוח חוזה, אבל כמו שמוצע כאן, מועד העסקה הוא מועד חתימת הלקוח על החוזה, וזה כבר לא מכר מרחוק. 

היו"ר אופיר אקוניס:


אני מציע, גם המציע, חבר הכנסת מקלב, להשאיר את הנוסח – ודרך אגב, אנחנו תמיד יכולים להביא תיקונים, אם נמצא איזשהו נוסח שהוא יותר קונצנזואלי. מי בעד הסעיף כפי שהוא? 

אתי בנדלר:

 אני רק מציעה- לא כפי שהוא, אלא שבסעיף קטן (ב)(2) הוסכם להוסיף: "בעברית או בשפה שבה נעשתה העסקה". 

לאה ורון:


חבר הכנסת מקלב מצביע במקום חבר הכנסת מוזס. 

היו"ר אופיר אקוניס:


אני מציע לעצור כאן. נצביע. מי בעד? מי נגד? הסעיפים עד סעיף (ג) אושרו. נמשיך מסעיף (ג) בישיבה הבאה. אני מודה לכם, הישיבה נעולה. 

הישיבה ננעלה בשעה 12:00