PAGE 11 הועדה למאבק בנגע הסמים 22 בדצמבר 2009 הכנסת השמונה עשרה נוסח לא מתוקן מושב שני פרוטוקול מס' 19 מישיבת הוועדה למאבק בנגע הסמים יום שלישי , ה' טבת תש"ע (22 בדצמבר 2009), שעה 12:00 על סדר היום: תגובת הנוער לתופעת השימוש באלכוהול נוכחים: חברי הוועדה: מוחמד ברכה - היו"ר חמד עמאר מוזמנים: גילי דנה – מפקחת מניעת התנהגויות סיכון, מנהל חברה ונוער, משרד החינוך שוש צימרמן – מנהלת אגף תוכניות ומניעה, משרד החינוך נצ"מ אלון גרוסמן – רמ"ח נוער מ"י, המשרד לביטחון פנים רפ"ק גלית זיו אשור – אגף חקירות, יחידת נוער, המשרד לביטחון פנים רעיה שלנר – יועצת משפטית, המשרד לביטחון פנים שמאי גולן – דובר, הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול ריקי צימר- עוזרת ראש תחום טיפול ושיקום, הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול ד"ר פאולה רושקה- בריאות הנפש, משרד הבריאות רויטל אלתי ויסמן – מפקחת מחוזית בשירות להתמכרויות, משרד הרווחה נופר סלמן – מועצת התלמידים הארצית נחמן בוגוסלבסקי – מועצת התלמידים הארצית הדר שומן – יו"ר מועצת התלמידים הארצית ישראל גולומב – מרכז השלטון המקומי עאטף מועאדי – מנכ"ל, ועדת המעקב לענייני חינוך ערבי אורית שפירו- מנהלת רשות עירונית למלחמה בסמים ובאלכוהול אבי גור – ועד הורים ארצי אפרת כספי ליטל פדידה הדס לביא אפרת – תלמידת תיכון בבית ספר בבית שאן ד"ר גלעד נתן – מרכז המחקר והמידע, הכנסת מנהלת הוועדה: בת שבע פינחסוב רשמה וערכה: נוגה לנגפור -חבר המתרגמים בע"מ תגובת הנוער לתופעת השימוש באלכוהול היו"ר מוחמד ברכה: שלום לכולם. אנחנו מקיימים את הדיון בעקבות כתבה שהתפרסמה במקומון "כלבו" בחיפה ב-28 לנובמבר 2009. הכותרת: ב-3 בינואר תלמידים ידעו על שיפורים בבתי הספר. על יוזמה ב- face book של תלמידים וכאלה שאינם תלמידים. בחורה צעירה בת 25, קבעו את ה-3 בינואר כיום האלכוהול. המגמה היא שהתלמידים יחקרו השפעות של האלכוהול. ערב לפני יום האלכוהול יתכנסו בבית הספר וישתו עד שעת הלימודים ויגיעו לבתי ספר שיכורים. מזכירים שם כל מיני סיבות. למשל, שזה מחאה נגד ההורים, מחאה נגד המורים. זה קיצור שעות לימודים. אני חושב שאפשר למחות נגד הורים או מורים אבל מכאן ועד לבטא את זה באמצעים הרסניים, גם מנוגדים לחוק אני חושב שזו גוזמה. בעקבות הכתבה היתה לי שיחה עם ראש עיריית חיפה מר יונה יהב. לכל הדעות עצם היוזמה של התלמידים לקיים אירוע כזה ב-3 לינואר מעוררת חלחלה. אנחנו בוועדה ששומעים במשך תקופה ארוכה על סמים סימנו לעצמנו שציבור היעד העיקרי שאנחנו רוצים לטפל בו זה הנוער. בכל מקרה אני מקווה שנשמע היום את נציגי משרד החינוך ונציגי עיריית חיפה וגם את נציגי המשטרה איך הם מתמודדים עם העניין הזה. אנחנו רואים את זה בחומרה רבה ומבקשים מהם לחדול. המועד שנקבע ליום האלכוהול זה בעוד שבועיים ועל כן אנחנו צריכים להיערך שדבר כזה לא יהיה לו שום מקום במערכת החינוך בקרב תלמידים. זה דבר מאוד נחוץ שתלמידים ידעו ויהיו מעורבים גם חברתית וגם פדגוגית אבל צורת הביטוי הזאת אין לה מקום. יש למנוע את זה עם אפס סובלנות. הדבר מסוכן מיוחד מפני שהדברים אמורים לא לגבי שמיניסטים או שביעיסטים אלא מדברים על כיתה ח' עד י"ב ואפילו יש כאלה שאומרים החל מכיתה ז' שהם יכולים להצטרף ליום השכרות. על כן אני קובע מראש שאנחנו כוועדה לא מאשרים דבר כזה. אם יש אנשים בוגרים שמעורבים בזה, אם זו הבחורה בת ה-25 ומי שלא יהיה, כי שם מדובר להיעזר בבני 18 ומעלה כדי שיקנו את האלכוהול. על פי חוק אסור להם. כל מי שמעורב ביוזמה הזו והוצאתה לפועל צריך להתרות בו. לפני כמה שבועות היה לנו דיון בוועדה הזו בנושא האחריות הפלילית של קטינים ואנחנו הסתייגנו מהטלת אחריות פלילית על קטינים, ואני עדיין מחזיק באותה דעה. זה לא אומר שנהיה סלחנים כלפי דברים כאלה. אני פונה עכשיו לנציגה מחיפה. אורית שפירו: הפנייה לבני הנוער היא מאוד משמעותית. העלו את זה למודעות דרך עיתונות מקומית אבל ההיענות והקריאה היא קריאה ארצית. באופן עקרוני הפעילויות שאנחנו מקיימים לבני נוער על ידי אנשי מקצוע. כרגע יש לנו 60 סדנאות למורים, על הקשר בינם לבין הילדים, איך לדבר איתם על נושא של סמים ואלכוהול, מה הסיכונים. הסדנאות האלה מתקיימות בעברית, ערבית, אמהרית ורוסית. זה תהליך שמתמשך. לבני נוער יש אותו מספר של סדנאות. רק שם אנחנו לא נותנים מידע שלא יגידו, וואללה את זה עוד לא ניסיתי, נשמע לי מעניין. אנחנו יותר מדברים על כישורי חיים ועל היכולת לומר לא. על ההשפעה של הקבוצה, איפה האחריות שלי. איך זה משפיע על הבית, על הקהילה, על המשפחה. ואנחנו מנסים דרך הסדנאות האלה לאתר בני נוער שנמצאים בהתנהלות מסוכנת ולהציב כנגד זה עמדות חיוביות ולהעביר אותם לגורמים המקצועיים. מה שאנחנו רואים כרגע זו נקודה אחרת שהיא מאוד קריטית, מאוד משמעותית, נקודת שיא. אבל יש כאלה לאורך כל השנה. הם לא מועלים ל- face book והם לא בכמות כזאת של כמעט קריאה למרד. עבודה ממוקדת ברגע שנודע על זה מה-face book, קודם כל ראש העיר כתב מכתבים אישיים לכל בני הנוער לקחת אחריות, לבדוק מה הם עושים, לא לעשות את זה. הוא עוד דיבר על נושא העדר, ההיסחפות, הליכה בעקבות העדר. ראש מערכת החינוך והתרבות רחל מתוקי כינסה את כל המנהלים בעירייה וביחד הם קבעו כיצד ינהגו ביום הזה בבית ספר בהתאם גם לנוהל שמשרד החינוך הוציא אך ביום ראשון, לעניות דעתי, איך מצופה להתנהג בתוך בתי הספר. היתה ישיבה עם מועצת הנוער בשביל לחדד איתם את המסרים שצריך לחדד לבני נוער בשיחות הפורמאליות והבלתי פורמאליות שהם מקיימים. בנוסף יש לנו מכלול פעילויות שאנחנו עושים במהלך החודש הזה. התחלנו כבר בתחילת החודש ב-7 בתי ספר. נבחרו 150 ילדים כעמיתים שהוכשרו במשך יומיים לעבודה ממוקדת על איך מגיבים להתנהגות כזאת. שהם יצפו גם בתוך המערכת הבית ספרית וגם מחוצה לה. איך לנהל את הדיאלוג עם בני נוער שמתחילים לדבר על נושא של אלכוהול? בערב גם הוזמנו ההורים של העמיתים כ-300 איש ובעצם שוחחנו על נושא האלכוהול והחיזוק של ההורים את העמיתים כי זה תפקיד מאוד קשה כשאתה בעצם אאוטסיידר, מה אכפת לך? כולם שותים, מה אתה בכלל מעיר לנו? בני הנוער עצמם שנטלו את המשימה על שכמם צריכים הרבה כוח. בנוסף ב-8 לחודש הזמנו את כל המורים והמנהלים באשר הם בעיריית חיפה, 4 שעות, שמתוכן היה שעה וחצי הכשרה ממוקדת והעמקה על נושא של השלכות האלכוהול והשפעות של האלכוהול, דברים שהם לא ברורים מאליהם ולא ידועים. ואחר כך הצוותים התכנסו לתת קבוצות בהתאם לגילאים: יסודי, על יסודי, מורים לאנגלית. כל אחד בשיעורים שלו יכול להעלות את הדיון הזה על סדר היום. ב-9 לחודש עשינו אותו דבר עם מורי הספורט. הצגנו להם ערכה שהרשות הלאומית למלחמה בסמים בנתה כדי שהם ישלבו את הנושא הזה בתוך המערך שלהם. זה ברור לכל מי שיושב פה שסמים ואלכוהול משנים מצב תודעה. ב-24 לחודש, השבוע, אנחנו מקיימים מפגש לילה להורים כאשר המפגש מתחיל ב-9:30 בערב והוא יימשך עד השעה 3 לפנות בוקר. אנחנו מתחילים עם הרצאה ולמידה למה בני נוער בעצם פונים לחומרים האלה, מה ההבדלים בין התרבות שלנו, איך אנחנו ואיך הם. הם זה הילדים ואנחנו זה המבוגרים, איפה לפעמים יש קצר במקום הזה ומה צריך לעשות, ללכת על הגשר הזה, איך לצמצם את התופעה. ואחר כך קבוצה של הורים המשיכו למועדון לילה בכדי להיות מחוברים למה שהילדים שלהם חווים. זה לא עוזר שיש הורים בגיל 40 או 50 או 60 שעשרים, שלושים שנה לא היו במועדון לילה, לא מבינים בכלל את התרבות ואת השפה של בני הנוער, מנסים לבוא לדיון עם בני הנוער, ובני הנוער ינפנפו אותם מיד והם יגידו, מה אתם יודעים? בזמנכם זה היה ככה, היום זה אחרת. בשביל שההורים ידעו מה איך זה אחרת היום אנחנו לוקחים אותם למקום האחר שיחוו בדרך בלתי אמצעית ואז הדיאלוג בינם לבין ילדיהם יהיה ממקום של הבנה ומידע מעודכן. ב-27 לחודש יש לנו מפגש עם נאמנים של בתי ספר. בעצם גייסנו פונקציה חדשה שהיא לא ועד ההורים אלא נאמנים בתוך בתי ספר שמתגייסים רק לנושא של סמים ואלכוהול. התפקיד שלהם הוא לגייס כל פעם שאנחנו נקרא להורים את מכלול ההורים בתוך בתי הספר לפעילות. מי כמונו יודעים כהורים לבית הספר לאיזשהו מפגש תמיד אנחנו עסוקים ויש לנו כל כך הרבה דברים אחרים לעשות. אנחנו באים אחרי יום עבודה מתיש ובדרך כלל בכיתה של 30 תלמידים אם יבואו 15 הורים זה ייחשב הצלחה. אנחנו רוצים שכל פעילות שאנחנו מקיימים להורים לא יבואו 30% יבואו 80% מכלל ההורים לדיון הזה. ולכן גייסנו את הנאמנים כנגד בעיית הסמים והאלכוהול. אנחנו מכשירים אותם כיצד לנהל את הדיאלוג עם כלל ההורים. ב-28 לחודש פעילות לכלל ההורים דוברי הרוסית בחיפה עם דיון אחר כך בנושא ההתמכרויות. עם הקשיים של העלייה. רוב ההורים ממוצא רוסי שמגיעים אלינו נמצאים כבר בארץ 10 שנים. העברית שגורה בפיהם. אבל למרות זאת כל הפעילות הזאת תיעשה ברוסית כדי לחבר אותם לתכנים שלהם, לתרבות שלהם, וגם הדיון המקצועי אחר כך יהיה בשפה הרוסית. ב-29 לחודש אנחנו מקיימים פעילות עם 18 קבוצות של מד"צים, מדריכים צעירים. הקבוצות האלה הן קבוצות עם מגוון פעילויות עירוניות. במהלך השבוע הזה שבו אנחנו נמצאים כל הקבוצות האלה, אחד לאחד, עברו הכשרה מקדימה לקראת הפעילות הזאת. ב-29 זה יהיה ערב שיא שבו אנחנו נעלה הצגה שמדברת בצורה ממוקדת על האחריות שלנו, למה בכלל אנחנו רוצים אלכוהול? מאיפה זה בא לנו? איך אנחנו אומרים לא כשמישהו מציע לנו, אם אנחנו רוצים בכלל להגיד לא, אולי אנחנו לא רוצים. אז קצת להתחבר למה שאנחנו רוצים. ואחרי המפגש הזה עוד פעם, כל אחת מ-18 הקבוצות יוצאות לדיון, כל אחד במסגרת הקבוצה שלו. ב-30 לחודש פעילות ממוקדת לכלל ההורים לחטיבה העליונה. אנחנו מעלים את ההצגה "ילדים של אלכוהול" ואחריה אנחנו מביאים מישהי שמתמחה בעבודה מול הורים וילדים בהתמכרויות כאשר התפקיד שלה הוא מאוד ממוקד, עד 3 ימים לפני הפעילות, ושם אנחנו ניתן כלים תכליתיים. גמרתם הרגע פעילות הערב, מה אתם הולכים להגיד לילדים שלכם? הם בוגרים, כיתות י', י"א, י"ב. האם אתם הולכים להתייחס למה שקורה? מה אתם יודעים על ה-3 בחודש? חלק מההורים לא יודעים, שנית אם הם יודעים הם לא יודעים מה זה face book. אם הם כבר יודעים מה זה face book הם לא יודעים איך לדבר עם הילדים שלהם על מה הציפיות שלהם כי העמדה שלהם בכלל לא ברורה. כיתות י"א, אנחנו נותנים לשתות אלכוהול או לא נותנים להם לשתות אלכוהול? כיתות ד' או ה' זה ברור לנו – לא. כיתה י"א, הילד יגיד, סליחה, אימא, אבא, איפה אתם חיים? אני בשליטה מוחלטת. בטח שזה לא טוב. אבל פעם אחת בחודש מה את עושה מזה בכלל סיפור? תעזבי, תרדי מזה. אנחנו נותנים כלים איך להתחיל לדבר דווקא עם הבוגרים על נושא של אלכוהול. אנחנו כל השנים לאורך כל השנה עוסקים בפעילות הזאת. אנחנו לא מאמינים בפעילות שיא. אנחנו חידדנו את כל המפגשים האלה עם הנושא של אלכוהול לקראת ה-3 בחודש. כמובן שהמכתב של יונה הוא ממוקד. כמובן שהפגישה עם המנהלים על זה ממוקדת. הפגישה עם מועצת הנוער ממוקדת. שמאי גולן: יש לנו התלבטות קשה ברשות למלחמה בסמים ובאלכוהול איך צריך להתייחס לעניין הזה. קיימנו פגישה עם מנכ"ל משרד החינוך לגבש מהלך משותף בעניין הזה. איך אנחנו מתייחסים קונקרטית לאירוע הזה? כי הרי יש שתי אפשרויות. אני יותר פסימי מאחרים. אני טוען שבסופו של דבר ב-3 לחודש, לא ב-3000 בתי ספר אבל ב-10-20 בתי ספר אנחנו נראה את הילדים בהפסקת 10 מוציאים בקבוקי וודקה שהם כבר החביאו אותם שלשום, הם לא יחכו הרי ליום הזה, ונראה בתי ספר ברחבי הארץ שיפתחו ויעשו מזה חגיגה. ונראה שם את התקשורת המקומית או הארצית. הילדים כבר ידאגו להביא אותם. אם אתם חושבים שזה לא יקרה אז אנחנו יכולים כולנו לצאת לחופש מחר. צריך לקחת בחשבון שזה יקרה. בתוך משרד החינוך כבר עושים את המעשים שעשו. היור מוחמד ברכה: בשנה שעברה זה היה אבל במימדים קטנים. שמאי גולן: השאלה שאנחנו צריכים להתלבט בה היא האם אנחנו צריכים להגיב ואיך להגיב. האם אנחנו כמדינה צריכים נניח לצאת עם מודעה בעיתון בקול קורא להורים, הורים שימו לב וכו'. ישנן שתי אפשרויות. אם אתה תצא בקול קורא כזה להורים אתה יכול למנף את האירוע לילדים האלה. והאם פניה כזאת תצליח למנוע את האירוע זה סימן שאלה. נכון להיום העמדה שלנו כרשות היא שמה שעושה משרד החינוך בתיאום איתם זה בסדר גמור. וכלפי חוץ אנחנו לא מציעים לתקוע בשופרות במצלתיים וברעש. לא מציעים את זה כרגע. אנחנו נתכנס עוד פעם בשבוע הבא לקראת האירוע. נכון להיום אנחנו לא מציעים שלא אנחנו, ולא נבחרי ציבור ולא ראשי ערים יצאו ויקראו קול קורא נגד. כי זה לא עשוי למנוע את זה לדעתנו. לא צריך למנף את זה. נקודתית אם מנהל בית ספר יודע, יש לו מודיעין שלו בקרב הילדים, שהולך לקרות אצלו משהו שייכנס בהם בכוח ויזהיר אותם ולא ייתן שזה יקרה בתוך בית ספר. היו"ר מוחמד ברכה: אני ארצה לשמוע את נציג המשטרה. אלון גרוסמן: במידה ויתבצעו עבירות באירוע האמור ובשתיית האלכוהול הם יגיעו למצב של שכרות ננסה להגיע אליהם. אבל שתיית אלכוהול אין עבירה. זה לא כמו הדחה לסמים. הם גם לא עושים את זה בסתר. הם יודעים את זה בדיוק שאין פה עבירה ולכן הם לא חוששים לשתות. שמאי גולן: העבירה היא אם זה נעשה בתוך חצר בית ספר כי אז הם עוברים על הנהלים שהוצאו על ידי משרד החינוך. היו"ר מוחמד ברכה: לגבי שתייה בתחום בית ספר זה ברור. אבל אין פה חוליה שצריך לטפל בה? אלון גרוסמן: החוליה היחידה שבה אנחנו צריכים לטפל ואנחנו מטפלים גם במשך כל השנה ונטפל יותר בימים האלה זו אותה חוליה של פיצוציות או כל המקומות שמוכרים את האלכוהול לקטינים. שוב, הם יודעים איך לעשות את זה, ומי שראה אתמול בטלוויזיה הם נותנים לבגיר שירכוש עבורם. אנחנו מוגבלים רק לפעול לפי החוק. כרגע זה עוד לא נחקק אבל זה יהיה חוק בשורות החוקים שעומדת להיות, אז גם מי שירכוש עבור קטין יעבור עבירה ואז נאכוף את החוק כנגדו. היו"ר מוחמד ברכה: אתה ודאי מתכוון להצעת החוק בדיון בממשלה, בין 4 חוקים. האם צץ בעקבות זה דברים מיוחדים שאתם רוצים? אלון גרוסמן: לא. אני חושב שזה אותם דברים שאנחנו ביקשנו, אותן סמכויות שביקשנו. אם אנחנו באמת נקבל את אותן סמכויות שדיברנו עליהן של השמדה והחרמה אז אנחנו נוכל להגיע לאזור ביתי הספר ולראות אותם באמצע אקט השתייה ולהחרים ולהשמיד. לגבי כל אותם דברים שביקשנו אם הם ייכנסו לחוק יכולים להקל ואנחנו נוכל לפעול ביתר נחרצות. שוש צימרמן: אני רוצה להסב את תשומת הלב למשהו שלא עלה כאן עד כה. זה לא קול אחיד של בני הנוער שמקדם את ההתארגנות הזאת. חשוב להגיד את זה כי לבני הנוער יש הרבה השפעה על מה שיקרה. דבר נוסף, אני נכנסתי ל-face book שלשום וראיתי שההודעה האחרונה היתה מה-11 לדצמבר. זאת אומרת שיש איזושהי ארגעה או ירידה באינטנסיביות של הדברים. זה לא אומר להתעלם. הדבר הכי חשוב זה לשמוע את הקולות האחרים. היו"ר מוחמד ברכה: אנחנו לא צריכים לטפל בבריאים. 90% הם בסדר אבל מדובר באותם 10% שמשתכרים או 5% נופר סלמן: יש לי שאלה אם כבר. לא קורה שילד מגיע שיכור/עם בקבוק אלכוהול, עכשיו יוצא חוזר מנכ"ל שתהיה אפשרות למנהל בית הספר לעשות חיפושים בתיקים. אבל במידה וחיפשו, מה עושים אם אותו ילד? לאן שולחים אותו? הביתה? מה תעשי איתו? לא תכניסי אותו לבית ספר? זה מה שמטריד אותי בתור ילדה שמגיעה ליום הזה. מה אני אמורה להגיד להם, תלכו הביתה. אל תיכנסו. שוש צימרמן: יצאו הנחיות ברורות מטעם משרד החינוך שאין לאפשר כניסה של אלכוהול לבית הספר. באשר לילד שיכור. יש מגוון של אפשרויות השעיה, להכריז על זה כאירוע חמור, להזמין הורים, לשלוח הביתה. יש למנהל מספר אפשרויות. נופר סלמן: פיזית, ילד שיכור, איך שולחים הביתה? שוש צימרמן: מצלצלים להורים שיבואו לקחת אותו. בדיוק בגלל זה יש שיקול דעת, ואי אפשר להוציא הוראה שהיא גורפת אלא צריך לראות מה מצב הילד ואם יש עם מי לדבר. אבל ודאי יש כאן אמירה מאוד ברורה- אלכוהול לא בבית הספר. זו גם האמירה שמנכ"ל המשרד העביר בישיבת הנהלת המשרד שאנחנו לא משנים כאן את המדיניות, שאלכוהול הוא מחוץ לתחום. מבחינה זאת המדיניות כאן חודדה. לגבי השאלה אם לתת פרסום או לא? האם עושים משהו גורף בכל בתי הספר פועל לפי ראות עיניו. הוא בוחן איך הדברים מתנהלים בבית ספרו ועל בסיס זה הוא מעלה את הנושא לדיון, מעביר את המסר. אנחנו גם ראינו את ההתארגנות הזאת כהזדמנות להתחיל לדבר עם בני הנוער על מה מטריד אותם, על מה הם מוחים? מה אפשר לעשות באופן יותר נורמטיבי כדי לבטא את המחאה הזאת? במקביל להרתעה צריך לפתוח איזשהו פתח לשיחה ולמשא ומתן ולהציע אלטרנטיבות אחרות למחאה. היו"ר מוחמד ברכה: אני רוצה שאנחנו נשאל מה עושים היום לגבי האירוע הזה. אנחנו צריכים להוסיף ולשאול, מה יהיה למחרת? ברביעי לחודש? צפי מסוים שב-10-20 בתי ספר זה יקרה, אני אומר לכם זה בשבילי כישלון גדול. האם להערכתך ב-4 לינואר אנחנו נגיד, אוי מה עשינו? איפה נכשלנו? או שהאמצעים שאנחנו נוקטים בהם הם יכולים להרגיע אותנו היום? שלא נבכה אחרי שהחלב נשפך. שוש צימרמן: יצא מכתב מטעם משרד החינוך לכל מנהלי בתי הספר. היועצים והפסיכולוגים החינוכיים קיבלו הנחיות איך לעשות את השיח הזה עם המורים כדי שהם יוכלו לדבר על הנושא עם תלמידים. היתה התארגנות בחינוך הבלתי פורמאלי. אם יקרו דברים אז ב-4 בחודש צריך לעצור את הלימודים ולקיים פעילות. היו"ר מוחמד ברכה: נציגת חיפה אמרה שב-29 מקיימים אסיפות להורים. האם ההורים או ועדי ההורים יהיו מעורבים בהתרחשות בבית הספר באותו יום, ה-2 וה-3 לינואר? שוש צימרמן: אנחנו המלצנו למנהלי בתי הספר לערב הורים, ליידע את ההורים דרך מכתבים במקומות שיש הרגשה שהדבר אכן יקרה. חמד עמאר: יש לכם מידע כלשהו באיזה בתי ספר זה עלול לקרות? שוש צימרמן: המנהלים קיבלו הנחייה לעשות את הבירור הזה, לדעת פחות או יותר איפה זה יקרה. שמאי גולן: יכול להיות שמועצות תלמידים יודעים יותר טוב מכולם. העיתון כל העיר פרסם רשימה מסודרת של כל בתי הספר. הדר שרמן: אני מבאר שבע. אני יושבת ראש מועצת התלמידים הארצית. הקבוצה שנפתחה ב-face book זו בעצם הדלקת נורה אדומה לכולנו. בעצם התלמידים מבקשים פה גבולות. הם דורשים את זה. הם מוחים על משהו שהוא חשוב. הם עושים את זה בדרך לא נכונה אבל זה סוג של מחאה – שאף אחד לא עוצר אותם. אם היום הזה לא היה מקבל את הפרסום שהוא קיבל בעיתון הוא לא היה מגיע לממדים האלה. ניסינו לעשות את זה גם בשנים קודמות וזה לא הצליח. כמו שאמר שאמרו שמאי גולן ואורית שפירו שנפגשו עם המועצה, בישיבה הם החליטו שהם לא יוצאים עם "קול קורא" לנוער כדי שזה לא יתפוס תאוצה. אבל זה כבר תפס תאוצה. אנחנו מרגישים את פעמי ההתרחשות במיוחד באזור המרכז, בכפר סבא, רמת השרון, תל אביב. שמאי גולן: הליבה זה כפר סבא, רעננה, רמת השרון. הדר שרמן: הם הוציאו flyer מדהים. ראיתי אותו אתמול. חבל שהוא לא שיתף את המועצה ב-flyer הזה. כל מנהל בבית ספר שלו צריך להוציא מכתב להורים ומכתב אזהרה לתלמידים שהוא לא רק לגבי היום הספציפי הזה. שאם כך, אתם מראים להם שבעצם הם ניצחו, הם שולטים. אלא בכלל לדבר על כך שאלכוהול בבית הספר הוא תופעה לא מקובלת. פנו אלינו הרבה מאוד בתי ספר ושאלו, למה משרד החינוך לא מוציא שום דבר? פנינו למשרד החינוך ואמנם כן יצא איזשהו חוזר. שוש צימרמן: יצא ב-9 בדצמבר. הדר שרמן: עד עכשיו דובר על אלכוהול בטיולים שנתיים. לא דובר על מה קורה אם תלמיד לבית ספר שיכור. הם לא עוברים על החוק. הם יגיעו לבית ספר שיכורים. אנחנו לא נוכל לעשות שום דבר. למה לא להקדים רפואה למכה? למה שמנהלי בתי הספר לא יוציאו מכתב ברור שתלמיד שיגיע שיכור לבית ספר עף מהכיתה. נכון באותו רגע הוא שתוי וצריך לטפל בו. אבל צריך להזהיר את התלמידים מראש. וביום עצמו לעצור את הלימודים, לסמן את היום הזה כיום מוקד ולהעביר באותם בתי ספר שמקיימים אותו פעילות בנוגע לאלכוהול שתלמד את התלמידים איזושהי אחריות ואם זה בכיתה י"ב אז אנחנו במועצה מאמינים שאם זה כוס בירה שתלמיד שותה בערב זה לא נורא. אבל אם זה לדפוק בקבוק וודקה זה כבר מסוכן וזה כבר עובר כל גבול ולא מבוקר. המורה יכול לדבר עם התלמידים לא כמטיף שאומר, אסור לשתות אלכוהול כי זה לא בסדר. התלמיד יצחק עליו. צריך למצוא את הדרך הנכונה. היו"ר מוחמד ברכה: איך אתם מעורבים כנציגי מועצת התלמידים בנעשה? הדר שרמן: בחנוכה עברו 1200 נציגי מועצות מכל הארץ סמינרי הכשרות בנוגע לאלכוהול, סמים, אלימות ואחריות כאשר המטרה היא שהם יצאו לשטח ויעבירו את זה לבני נוער אחרים. אנחנו שכאשר נוער מדבר עם נוער אז יש הרבה יותר קשב. כשמורה דובר מתעורר יצר המרדנות בתלמידים אבל ברגע שאני באה לחברים שלי ומדברת איתם זה מתקבל באופן אחר. היו"ר מוחמד ברכה: חבר הכנסת עמאר בבקשה. חמד עמאר: אדוני היושב ראש, קודם כל אני רוצה לברך אותך על העלאת הנושא החשוב הזה לסדר היום. תופעת האלכוהול בקרב בני נוער הולכת ומתפשטת בצורה מדאיגה ביותר. ראינו בטלוויזיה שילדים מכיתה ו' וז' שותים בפארק. זו לא תופעה מצומצמת. 10% ו-15% מבני הנוער שותים. התופעה החדשה במגזר היהודי היא קיוסקים שפתוחים 24 שעות. ושמה המשטרה לא אוכפת את החוק. היא לא בודקת אם הקיוסק הזה מוכר לקטין או שאינו קטין. ילד בן 12 יכול ללכת לקנות משקה וחבר הכנסת ברכה יודע שכל קיוסק במגזר הערבי יודע שאף אחד לא יבדוק אותו, לא יאכוף את החוק עליו, ואני דיברתי על הנושא הזה היום בוועדת פנים ואני חוזר ומדבר על זה גם בוועדה כאן. אני פונה למשטרה שיתריעו את כל אלה שמוכרים משקאות חריפים לקטינים. כתוצאה משתיית אלכוהול יש תאונות דרכים גם במגזר הערבי. מבחינת תושבים אנחנו 20% באוכלוסייה אבל מבחינת נפגעי תאונות דרכים אנחנו עוברים את כולם, פי שתיים, 38%. בנושא החינוך. התלמידים מרוכזים בבתי ספר, בתוך הכיתות. יש בידי המורים הרבה זמן לשעות מחנך ושעות הסבר מיוחדות. הם יכולים להגיע לכל תלמיד ותלמיד. אני לא רוצה שהמשטרה תתערב. אני רוצה שמשרד החינוך יטפל בזה. כי למשרד החינוך יש יותר גישה לילדים מאשר המשטרה. רויטל אלתי וייסמן: לי קוראים רויטל. אני נציגה של השירות לטיפול בהתמכרויות במשרד הרווחה בירושלים. שאלתי, איך החיבור של משרד החינוך לשירותי טיפול? יש לשירות לטיפול בהתמכרויות מערכות טיפול של יחידות אמבולנטריות שפרושות בכל רחבי הארץ, גם יחידות לטיפול בנוער מכור. שאלתי למשרד החינוך, האם אתם נמצאים בקשר עם היחידות האלה? האם אתם בודקים מי באמת נמצא בסיכון מהותי שזקוק לטיפול מערכתי סביבתי? היו"ר מוחמד ברכה: אפשר להרחיב את היריעה. זה הטיפול המערכתי הכולל. זו שאלה חשובה בהחלט כי זה מתקשר לנושא. רויטל אלתי וייסמן: כשבא נער שיכור לבית הספר אני רואה בזה גם איזושהי זעקה לעזרה. אני שואלת מה עומד מאחורי זה? כמה כאלה יש לנו בבתי הספר בכל המגזרים? ומה ניתן לעשות? שוש צימרמן: בוודאי שיש גם את ההיבט של איתור ילדים שמתנהגים התנהגות כזאת כי הם רוצים משהו אחר והם אומרים את זה דרך המשקה. יש לנו עבודת מניעה על התפר בין ראשונית לשוויונית בקבוצות טיפוליות קוגניטיביות התנהגותיות, הילדים שמשתמשים בסמים או שמגלים התנהגות חוזרת. אני לא חושבת שזה הסיפור שלנו היום. הסיפור היום לראות התנהגות מיטיבה לילדים נורמטיביים. אם הם מצטרפים למחאה זה יותר דיבור של מחאה. פאולה רושקה: אני מודאגת שיקרה משהו מעין זה, ונחרדתי מהמחשבה שילדים יבואו שיכורים לבית הספר. מה יהיה עם הילדים האלה? הם ילדים בסיכון. אנחנו צריכים לחשוב ביחד שכל המשרדים יהיו מעורבים, כולל משרד הבריאות, כולל משרד הרווחה. שילד שהוא בסיכון לא יישלח הביתה ואז הוא ילך לשתות עוד יותר? צריך להגיע להערכה נכונה באיזה מצב הוא נמצא. ואז זה הגבול. וגם מענה. עטאף מועאדי: אני אתמקד יותר במערכת החינוך הערבית. יש סמים ויש אלכוהול והבה לא נערבב שמחה בשמחה. (קולו נשבר, מתחיל ללחוש) היו"ר מוחמד ברכה: יש לכם מידע במערכת החינוך הערבית על העניין הזה שהולך לקרות? עאטף מועאדי: עד אתמול אני עקבתי אחרי העניין. לא גיליתי סימנים אצל התלמידים הערבים שהם מתעתדים "לחגוג" ב-3 בינואר. יכול להיות שמערכת החינוך הערבית קל יותר להתמודד עם הבעיה הזאת. יכול להיות שם שתצא קריאה. אבל בשונה מהמגזר היהודי אין שמירה אצלנו על בתי ספר. שומר חמוש שכן יכול למנוע מכל גורם זר להיכנס בשערי בית הספר לא קיים. שרת, איש אחזקה לכל היותר פוקח עין. דבר נוסף, אנחנו זקוקים ליותר סיוע בנושא הזה כדי למנוע ילדים מלהשתמש בסמים ובאלכוהול. גם מהתקציב של משרד החינוך שעומד על מיליארד שקל לשנת 2010ה חברה הערבית מקבלת מזה חצי אחוז. אז אם צריך לשנות את הקריטריונים... היו"ר מוחמד ברכה: אנחנו צריכים להתמקד בנושא, עם כל הסימפטיה שיש לי למה שאתה אומר. עאטף מועאדי: גם נוער בסיכון, גם החינוך הבלתי פורמאלי, גם תרבות הפנאי יכולים להיות גורמים לשתייה. כן אנחנו מכירים את זה, יש סינתיזה בין שתי החברות. אין גבולות בזה. היו"ר מוחמד ברכה: תודה. ועד ההורים הארצי בבקשה. אבי גור: חשובה תגובתנו, חשובה מהירות התגובה. יש הבדל בין עיתונות ארצית למקומית. העיתונות המקומית הרבה יותר קרובה להורים ולתלמידים. יש עשייה רבה עם העיתונות המקומית והמכתב הזה הוא הוכחה. אני עובד עם הכתב ועם המערכת וכל שבוע עולה נושא חינוכי שממנף את הנושאים של החינוך. ילדים בכל הדורות בודקים את המבוגרים. זה מה שהם עושים לנו היום כאן. הם בודקים את הגבולות שלהם ועד כמה אנחנו ניתן להם ללכת עם זה. רוב התלמידים הולכים בתלם אבל יש קבוצות שוליים. אסור לתת להם לגיטימציה. צריך לקחת יום כזה ולהפוך אותו למנוף לשיתוף פעולה בין המשטרה, הפיקוח העירוני, משרד הרווחה ושפ"י. האלכוהול משקף מצוקה מסוימת. הקיוסק שהיה פעם שילדים היו קונים בו אוכל לבית ספר השתנה לפיצוציה שמוכרת גם אלכוהול. 60% זה אלכוהול שם, ו-30% אחוז הנותרים זה סיגריות. 10% הילדים קונים את הממתקים. צריך לדאוג שביום האלכוהול יהיו מבצעים בכל התחומים. יהיו מבצעים בפיצוציות, יהיה פקח, יהיה שוטר שיעזרו על מנהל בית ספר. אין שום סיבה שהמשטרה לא תיערך לזה היערכות מיוחדת. אני גר ליד בית הספר הריאלי שנחשב יוקרתי ביותר. הילדים שלי אמרו לי אנחנו לא רוצים ללכת לבית ספר הזה כי יש שם בעיות אלכוהול. זאת אומרת שגם בבית ספר הריאלי הילדים שם רוצים להתנסות. אוהבים להתנסות. אין היום בית ספר שאין בו סמים ואין בו אלכוהול. אנחנו בתור הורי ם צריכים הדרכה. שוש צימרמן בישרה לי שראש היחידה לנושא של הדרכת הורים עברה אליהם לאגף. אני מקווה שזה יהיה מנוף. בחיפה יש בית ספר להורים הכי גדול בישראל. יש ערים אחרות שצריכות הדרכה להורים. גלי דנה: אנחנו בחינוך החוץ בית ספרי, מנהל חינוך, חברה ונוער כמו כל הגופים האחרים שמים לב לתהליכים ממושכים. סוף סוף להאיר זרקור על הבעיה. אנחנו בקשר עם אלפי בני נוער. אנחנו נגיע למנהיגות הנוער, לא רק כדי להעמיד אותם בדילמה כדי להיות אאוטסיידרים, ממש לא. אבל לפתח בכל אחד מהם את האחריות האישית והייצוגית. אני רוצה להגיד לנציג מהמגזר הערבי שכבר יש תאריכים שנקבעו כדי ליצור מגע עם המגזר, הרצאות בערבית בנושאים האלה. לגבי ה-3 בינואר השאלה הנשאלת היא: מי קובע את האג'נדה? אם התלמידים קובעים את סדר היום לא טוב. אנחנו צריכים לקבוע את סדר היום, אמנם בהידברות, בשיח. שימו לב, אנחנו יושבים פה כי הם קבעו את סדר היום. מדברים על סמכות הורית, העדר. כאן מדובר על סמכות של משרד החינוך. סדר היום צריך להיות בידינו תוך שמירה על ערוצי תקשורת בינינו לביניהם. נופר סלמן: כל הנוער בישראל הוא נוער בסיכוי ולא נוער בסיכון. לכולנו יש את הסיכוי להיכנס למצב סיכון ולכולנו יש גם את הסיכוי הזה לצאת ממצב סיכון. כולנו נמצאים על אותה הסקאלה. ההבדל היחידי ביני שיש לי תפקיד במועצה הארצית ובין נוער אחר שמשתמש בסמים זה שאני מצאתי מקום למצות את היכולת שלי כבת נוער. הנוער לא יודע שאתם יושבים פה ודואגים עליהם. הנוער לא יודע שאתם חושבים על יום האלכוהול. אין לו שמץ של מושג מה קורה מאחורי הקלעים בעולם המבוגרים. אנחנו צריכים גבולות אבל אנחנו צריכים גם מדריכי חיים. אם תתנו לילד אדם שהוא יעריך, יעריץ ויכבד הוא ייקח את זה בשתי ידיים, יחבק את מורה הדרך. עצם העובדה שאנשים יושבים כאן ואכפת להם זה הישג. מה שצריך הוא פתרון עקיף בצד פתרון ישיר. לברר באותו יום מי שותה אלכוהול, לא להכניס לבתי הספר שתויים, לצאת עם הצהרות קיצוניות וחד משמעיות ככל שהמנהל רק יכול. הכי קיצוני מה שהמנהל יכול להגיד, מי שעושה את זה לא נכנס. אבל מי שעושה את זה גם לא ילך הביתה, שילך למרכז נוער לחזור לפיכחות. ושם יחכה להם ועד ההורים העירוני ויסתכל עליהם כשהם שיכורים וישב איתם מהרגע שהם מגיעים לבית ספר עד 3 בצהריים. ישב איתם בדממה. אם הם רוצים לדבר שידברו. אם הם לא רוצים לדבר שלא ידברו. אבל הוא ישב איתם שם ויעביר איתם את השעות האלה. וזה יהיה קשה אבל כך אולי משהו יכול להשתנות באמת. שייקחו את כל הנוער השיכור ישימו אותו באולם ספורט, יביאו להם יועצים ומחנכות. אז נפסיד יום לימודים, לא נורא. זה הפתרון הישיר לאותו. זה חייב לבוא גם עם פתרון עקיף. ישראל גולומב: אני נציג ממרכז השלטון המקומי. ישנם חלקים ביום הזה ה-3 בינואר שהשלטון המקומי ודאי ירצה להיות שותף להם. ניתן את הגיבוי המלא. אני מצטרף למה שאמרה ד"ר פאולה רושקה שהשלטון המקומי יצטרך לדעת מראש מה התוכניות. שמאי גולן: אם היום הזה יתקיים בהיבט הפסימי שאני אמרתי אז יש בו משהו אופטימי מאוד כי הוא יזעזע את כל ההורים האדישים. הדר שרמן: ביום הזה שלא ישלחו את הילד הביתה. כי זה לא עונש זה פרס. אם יתנו לילד עבודות שירות, אם ישלחו אותו למקומות לבית לוין, למקומות היכן שנמצאים נפגעי תאונות דרכים כתוצאה מאלכוהול או מקומות של אלכוהוליסטים, שהוא יראה מה קרה לאנשים מאלכוהול, אז הוא אולי יבין מה באיזה סכנה הוא נמצא. צריכה להיות הסברה, חקיקה ואכיפה. לנו חשוב הנושא של הסברה. היום תלמידים לא יודעים מה ההשפעות של אלכוהול, מה ההבדל בין נשים לגברים וכיצד האלכוהול משפיע על שני המינים באופן שונה, איך אני מבדיל בין טוב לרע, בין פיתוי לשיקוי. זה יוכל להיות קרש קפיצה לגבי דברים אחרים בחיים, איך לבחור מי הם החברים שלי ואפילו איך לבחור מה אני רוצה ללמוד. שוש צימרמן: השנה שר החינוך הכריז על מאבק באלכוהול כחלק מהחלטת ממשלה. גם אם אנחנו מתדיינים עכשיו בעיקר על היומיים האלה מדובר על פעילות הסברתית מניעתית, בבוקר ואחר הצהריים ובערב. הקונטקס פה הוא מאוד רחב. היום הפנינו את הזרקור על אותם יומיים. אפרת: אני תלמידת תיכון בבית ספר. אנחנו עושים עבודה לשינוי חוק האלכוהול. הבנו שאין אכיפה מספקת. בשיעורי אזרחות העברנו סקר בין תלמידי כיתות הראשונות של התיכון. אצלי בבית ספר אין מועצת תלמידים, אין פעילות. כן יש לנו הסברה מטעם המורים. אני מכירה אנשים ששותים גם בשכבת הגיל שלי וגם בגיל מבוגר יותר. הנושא של יום האלכוהול לא עלה בבית ספר שלי בצורה ממשית. לא ראיתי על זה מודעות ואולם ראיתי מודעות שהיה שנה שעברה. אלכוהול בשביל בני הנוער נותן הרגשה כאילו אתה שובר משהו. אתה מורד בהורים שלך, לאו דווקא במורים. הרבה בני נוער רוצים לחוש את התחושה הזאת של מרד. היו"ר מוחמד ברכה: אני מודה לכל הנוכחים. הנושא של סמים ואלכוהול בקרב בני נוער ילווה אותנו במשך כל ימי העבודה כאן. הנושא הזה מעניין את הוועדה, הוא בראש מעייניה. הישיבה הזו זומנה על רקע הפרסום שהיה ב"כלבו" מקומון בחיפה. כאמור זה לא רק בחיפה. הכוונה לקיום הדיון היא לנסות לחבר בין הקצוות כדי לראות איך אנחנו מונעים את המחזה הקשה שיכול להתרחב במערכת החינוך. אני יכול לצאת בכותרת שעוברת את גבולות הדיון הזה. הרושם שלנו הוא שהמערכת נכשלה בכל מה שקשור בטיפול בצרכני אלכוהול בקרב בני נוער. ואם להתייחס לדוח האחרון של הרשות למלחמה בסמים אנחנו נראה מספרים מבהילים ולצד זה נראה עליה מדאיגה ביותר בתוך 4 שנים עלייה של 18%. זה פשוט דבר שהדעת אינה סובלת. אנחנו נידרש לסוגיות האלה בעתיד אבל אני מבקש היום בעקבות הדברים שנאמרו סביב השולחן הזה אנחנו מתרשמים שיש עשייה אם זה במישור הלוקאלי של חיפה ואם זה במישור הכללי של מערכת החינוך. אני מציע לשקול אפשרות להקים חדר מצב לקראת ה-3 בינואר. גם יש את הבעיה שאם תלמיד מגיע שיכור מה עושים איתו? אם רואים שמוכרים לקטינים אלכוהול המשטרה צריכה להיכנס לתמונה. גם כן תיאום עם ועדי ההורים באותו יום. כל גוף עשה מה שעשה ביוזמתו בקצב שלו. עכשיו אנחנו נמצאים במרוץ נגד הזמן. השיקול לא לצאת בקול קורא כדי לא לעודד את העניין הזה הוא שיקול נכון אבל אם צריך לצלצל בפעמונים אז נעשה זאת. נכון אמרת שהם בודקים אותנו, את הגבולות שלהם, איפה הקו האדום. בסופו של דבר אנחנו והילדים שלנו לא נמצאים בשני צדי המתרס. אנחנו בעדם. לא נגדם. ילד כנוע לא נמצא במצב אופטימאלי בסופו של דבר. צריך להיות קורטוב של מרד. מרד זה מצוין. כך היה תמיד בגיל הנעורים, זה לא חדש, בכל דור הצעירים מורדים. השאלה היא איך לתעל את זה לכיוונים נכונים ולא להרוס את הבריאות ולהרוס את העתיד. לכן חשוב לחבר את הקצוות. אני פונה למשרד החינוך לראות מה אפשר לעשות עם משרד הרווחה, משרד הבריאות, מנהל הרשות למלחמה בסמים, מועצת התלמידים. ושנגיע ל-4 לינואר ונאנח אנחת רווחה שצלחנו את הקושי הזה. תודה רבה לכם. הישיבה ננעלה בשעה 13:11