PAGE 29 הועדה למאבק בנגע הסמים 09/03/2010 הכנסת השמונה-עשרה נוסח לא מתוקן מושב שני פרוטוקול מס' 26 מישיבת הוועדה למאבק בנגע הסמים יום שלישי, כ"ג באדר התש"ע (9 במרץ 2010), שעה 12:00 סדר-היום: קמפיין הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול, במגזר הערבי נכחו: חברי הוועדה: מוחמד ברכה - היו"ר עפו אגבאריה מסעוד גנאים חנא סוייד מוזמנים: מפקחת לובה סמרי- מפקחת, דוברת, המשרד לביטחון פנים (הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול) שמאי גולן - דובר, המשרד לביטחון פנים (הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול) מוסא חסדייה - חברת פרסום "אל-בוסתאני" גליה שחם - מפקחת ארצית מניעת סמים ואלכוהול שפ"י, משרד החינוך כמאל עלילי - דובר משרד החינוך במגזר הלא יהודי, משרד החינוך נסאר רמזי - עיריית נצרת הנא זועבי - עיריית נצרת סאמיה אבו ליל - עיריית נצרת ג'ומאנה מועלם - עיריית נצרת נחום מיכאלי - עמותת אפש"ר אמין ספיה - שיקום נכי נפש והלומי קרב על רקע סמים ואלכוהול, סראב - ד"ר אמין ספיה רג'א זעאתרה - ועדת המעקב לענייני חינוך ערבי חוסני חאג' יחיא - מנהל בית-הספר "עתיד", טייבה רים מסארווה - בית-הספר "עתיד", טייבה ד"ר יוחנן דורון - רשת "עתיד" נחמן בוגוסלבסקי - מועצת התלמידים והנוער הארצית מהאדי בלילאת - מועצת התלמידים והנוער הארצית ראיד חאג' יחיא - מועצת התלמידים והנוער הארצית נופר סלמן - מועצת התלמידים והנוער הארצית דיאב וואליד - מרכז החלמה "טמרה" גלעד נתן - מ.מ.מ., הכנסת אורחים - תלמידים מבית-הספר "עתיד", טייבה. מנהלת הוועדה: בת שבע פנחסוב קצרנית פרלמנטרית: חפציבה צנעני קמפיין הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול, במגזר הערבי היו"ר מוחמד ברכה: צהריים טובים לכולם כאן באולם ההרצאות בכנסת ולצופים בערוץ הכנסת. אני פותח את ישיבת הוועדה למאבק בנגע סמים, שמוקדשת היום בעיקר לקמפיין של הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול במגזר הערבי, אבל כמובן שאפשר להרחיב את היריעה. אם נצטרך לקיים ישיבה נוספת בהמשך ובקרוב, אנו גם נעשה זאת כדי להקיף את הנושא הזה מכל צדדיו. כידוע, הוועדה הזאת שוקדת על התיאום, העבודה והמעקב אחרי אותו מאבק בנגע הסמים בכל אזורי המדינה. מטבע הדברים, אנו עובדים עם כמה משרדי ממשלה, ובראש כמובן הרשות למלחמה בסמים ואלכוהול, המשרד לביטחון פנים, משרד החינוך, משרד הרווחה, משרד הבריאות ומשרדים אחרים שיכולים לגעת בעניין הזה למשל משרד התעשיה בכל הקשור למחירי אלכוהול ודברים כאלה. הוועדה מהווה מעין אכסניה כדי לקבץ ביחד את כל הנוגעים בדבר ולדון בסוגיות שונות. אנו כבר חודשים מקיימים ישיבות לעומק ולרוחב בכל מה שקשור לנושא הזה. הפעם החלטתי לקיים את הישיבה בנושא הקמפיין למניעת אלכוהול במגזר הערבי. לא אתחיל בהצגת כל המוזמנים, אבל אני רוצה לברך את כל הנוכחים, ובמיוחד את תלמידי בית-הספר "עתיד" בטייבה שהייתי אצלם והוזמנו לכאן. ברוכים הבאים. אני מקווה שתפקידכם כבני נוער לא יהיה שלא לצרוך, אלא שתהיו נושאי הדגל והמאבק בנגע הזה. נמצאים אתנו נציגי עמותות ונציגי עיריות שעוסקים בעניין הזה. נפתח בהתחלה עם הרשות, עם שמאי גולן. לאחר מכן אני אגיד כמה מלים, ולאחר מכן נציגת משרד החינוך, גליה שחם, תגיד את דבריה, ואחר כך היא חייבת לצאת לעבודה אחרת. אנו נקיים דיון. כולם בערך יזכו לרשות דיבור, אבל נעשה זאת בקיצור כדי לאפשר לכולם - גם בני הנוער שנמצאים וגם עיריית נצרת וגם חברי-הכנסת המכובדים, חנא סוייד, מסעוד גנאים ועפו אגבאריה, שמשתתפים אתנו. שמאי גולן: אדוני היושב-ראש, ראשית, אני רוצה להודות לך על ההזדמנות הזאת שכינסת את המפגש הזה לבוא ולהציף ולדון בסוגיית האלכוהול במגזר הערבי. דרך אגב, אתה חייב פעם איך עדיף לקרוא: המגזר הערבי או המגזר הלא-יהודי? כי אני תמיד רואה כל מיני כאלה כינויים. היו"ר מוחמד ברכה: לא. המגזר הערבי. שמאי גולן: אני חושב שנכון לומר "המגזר הערבי", וזה צודק וזה נכון. ישנה טעות אופטית. נוהגים תמיד להתייחס למגזר הערבי כמי שלא שותה אלכוהול, ולהניח אותו בצד ופחות להתעסק אתו בסוגיה הזאת, ולכן אני מודה לך באמת על ההזדמנות הזאת כי זה בהחלט חשוב, כי העניין הזה ישנו. מלות רקע - הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול פועלת במגזר הערבי בצורה אינטנסיבית וחזקה. בפרקטיקה אנו מחזיקים אנשים שלנו בעשר רשויות של המגזר הערבי: טמרה, שפרעם, נצרת, קבול, ועוד ישובים נוספים. אנו גם מחזיקים בערים מעורבות, כמו חיפה ועכו וערים נוספות, רכזי מניעה שלנו שיושבים לצד האנשים שלנו, והפעילות שם רחבה וענפה. אבל, זה לא היום המקום לסקור זאת. יש גם טיפול ושיקום, ואני רואה כאן את ידידינו מטמרה שפועלים בצורה רחבה מאד במגזר הערבי. אגש מייד לסוגיית האלכוהול. ב-15 בינואר 2009, לפני מספר חודשים, ממשלת ישראל אישרה תכנית לאומית להתמודדות עם צריכה לא אחראית של אלכוהול במדינת ישראל ואכן אישרה תכנית לאומית. היא אישרה תכנית יפה מאד שקובעת הקצאה של 27 מליון שקל, וזה לא מעט בעונה הזאת, לטובת התמודדות עם הנושא הזה, בחלוקה של שנים. למשל: לשנת 2010 המדינה תקצבה 8 מליוני שקלים, שמתוכם כמחצית זה לרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול והמחצית האחרת היא למשרדי הממשלה השונים ולגופים נוספים. יש תכנית סדורה ומסודרת. הייתי אומר, שבעצם ההסברה היא הפלטפורמה הראשונה שאתה הוחלט להתעסק לצד חקיקה. בחודשים נובמבר ודצמבר 2009 יצאנו למסע הסברה גדול מאד בכל הציבור הרחב עם התלבטות קשה. ישנם כאן תלמידים. לראשונה בישראל החלטנו לחלק את ההסברה לשתי קבוצות גיל: אחת - עד גיל 18, והשנייה - מגיל 18. עד גיל 18 קבענו בעצה אחת עם משרד החינוך, וגליה נמצאת כאן, שאנו נבוא עם מסר ברור ששתיית אלכוהול מזיקה, מסוכנת ולא רצויה. אי-אפשר להגיד לא-חוקית, כי מבחינת החוק בישראל מותר לשתות אלכוהול. אסור למכור לקטינים מתחת לגיל 18, אבל לשתות מותר להם. מגיל 18 ומעלה, כשהתברר לנו ש-60% מקרב בני ה-18-26 משתכרים בסופי שבוע, שותים כמויות אלכוהול אדירות, אי-אפשר לבוא ולומר להם "אל תשתו אלכוהול" כי בזה הרגע איבדנו אותם והם לא יתייחסו אלינו. יצאנו עם המושג "שתה באחריות" אם אתה שותה; הלוואי ואתה לא תשתה, אבל אם אתה שותה - שתה באחריות. יצאנו עם זה למסע הסברה, שאולי בהזדמנות פה נתאר את תוצאותיו כי אולי זה טפה מוקדם. דבר אחד ברור: במגזר הערבי מכיון שנכנס פה לפחות עניין האוכלוסיה המוסלמית, להבדיל מהנוצרית והאחרת אולי, שאי-אפשר להגיד להם "שתה באחריות" כי מבחינת הדת אומרים "אתה לא שותה" - אז צריך לעשות כאן התאמה שונה לגמרי של ההסברה למגזר הערבי. לכן, לקחנו את ידידנו מוסא חסדייה, שאתם מכירים אותו ואני מכיר אותו הרבה מאד שנים - עבדתי אתו גם בנושא תאונות הדרכים ובטיחות בדרכים ובעוד כל מיני נושאים. הוא בא מהמגזר והוא מומחה לעניין הזה - ורתמנו אותו אלינו. למרות שעדיין לא קיבלנו תקציב ל-2010 לטובת העניין הזה, קבענו שהשנה נקצה כסף, סדר-גודל של 500 אלף שקל, וכבר כעת זה מתגלגל. הייתי מבקש ממוסא להציג בקיצור נמרץ את תפישת ההסברה כפי שזה הולך להתגלגל בציבור הרחב. כשאני אומר "בציבור הרחב", אנו נשקיע הרבה מאד באינטרנט, וזה יתואר כאן. אנו נשקיע הרבה בעלוני מידע גם לנוער וגם להורים, כי הם מרכיבים חשובים בעניין הזה. אינני רוצה לגזול את המקצוע של מוסא, אז בבקשה שהוא יציג זאת. מוסא חסדייה: אני מוסא חסדייה, מנכ"ל חברת פרסום בשם "אל-בוסתאני" שמתמחה בפרסום, הסברה ושיווק במגזר הערבי וגם במגזר הרוסי. היום, נדבר על המגזר הערבי. נתבקשנו להכין עבודה עבור שתיית אלכוהול בקרב בני נוער שאפשר להגיד שהיא מגפה. אני חש בסביבה שלי, בכפר שלי, עד כמה נושא זה היום מסוכן לבני נוער. אני יכול להגיד גם לשמאי שהדבר הזה שונה לגמרי ממה שקיים במגזר היהודי גם בתחום השתייה עצמה וגם בתחום ההסברה. אנו לא יכולים להגיד "תשתה באחריות", כי זה דבר שכמובן לא מקובל מבחינת השריעה האיסלמית. אבל, מצד שני, אתה צודק ובקו ההסברתי ננסה לעבור ליד זה ולא להגיד "אסור לשתות". במסגרת של מספר ימים, ישבנו במשרד והכנו תכנית עבודה. אתאר אותה ממש בקיצור. ננסה לקבל את חוות דעתכם על הדברים ועל הקונצפטים שאנו הכנו לקהל הנוער במגזר. (מקרין מצגת.) שיעורי הצריכה בקרב בני-הנוער גדולים מאד בכל נושא שתיית האלכוהול. לפי הסקרים, 15% מבני-הנוער הלומדים צורכים אלכוהול באופן קבוע, ואנו מדברים על נוער לומד. בקרב הנוער המנותק, שנשר ממסגרות לימודים שונות, האחוז מכפיל את עצמו פי 2.5 - 37.5%. אנו רואים שבקרב בני-נוער שנושרים ממערכות הלימודים המצב הרבה יותר חמור ומסוכן. מאחר ונושא אלכוהול הוא בגדר טאבו במגזר הערבי, אנו אפילו חושבים שהנתונים האלה לא כל כך אמיתיים. למה הכוונה? בדרך-כלל, לא מדברים על שתיית אלכוהול, ולא כל כך מעלים אותה בקהילה, בחברה או במסגרות השונות, כי זה איסור במיוחד בקרב האוכלוסייה המוסלמית. לכן, אנו מאמינים שהנתונים הם עוד יותר חמורים ממה שאנו מציגים כאן. אנו נתאר פה את המאפיינים המיוחדים של הצעיר במגזר הערבי, שמבלה את מרבית זמנו בקרב המשפחה ובתוך גבולות הישוב עצמו. אין הרבה מקומות בילוי מחוץ לישוב, וזה מוגבל. לרוב יש אירועים משפחתיים, שם תמצא את החבר'ה האלה, וכן יש מפגשים של חברים בבתים, ישיבה בבתי-קפה בכפר - ברוב הכפרים גם אין שתיית אלכוהול בתוך בתי-הקפה - גלישה באינטרנט, צפייה בסרטים והאזנה למוזיקה. זה העולם של הצעירים שלנו, שאנו מתארים אותו כל כך בקיצור. אלכוהול הוא אלטרנטיבה לבילוי. בגלל שמסגרות הבילוי מצומצמות, אנו מוצאים ששתיית אלכוהול מהווה עבור הצעיר הערבי אלטרנטיבה לבילוי, וזה דבר אטרקטיבי במיוחד. זה מאפשר לו מפלט מהסביבה החונקת והלוחצת בדרך-כלל, שאנו רואים אותה, ואמצעי לפרוץ גבולות תרבותיים וחברתיים לעתים באופן קיצוני, כלומר מקיצון לקיצון. אם יש לכם שאלות או הערות, אני גם מוכן לענות. ה-DNA של בני-הנוער - אנו רואים שגורמים נוספים, הדוחפים לצריכת אלכוהול, הם הצורך של הצעיר הערבי להוכיח גבריות לסביבה: "שופוני, אני שותה. אני נמצא", וגם המרדף הבלתי פוסק אחרי גירויים. הוא רוצה להתגרות בדברים חדשים, בדברים אפילו אסורים. יש את הפתגם "אל ממנוּע - מרכ'וּבּ" - "כל אסור הוא בעצם רצוי". גם בקטע הזה אנו רואים אותם שהם מתגרים בנושא השתייה. חלק זה תחושת המרדנות הטבעית של בני-נוער. בדרך-כלל, בני-נוער הם מרדנים, והם מורדים גם בקטע של האיסור. הם רוצים לשתות אלכוהול. זה מקבל משנה תוקף בחברה הערבית המסורתית והלוחצת. המצוקה הכלכלית והחברתית - כולנו חיים בתוך המדינה, החברה והכפרים, כשיש מצב כלכלי וחברתי לא כל כך קל וקשה במיוחד במגזר הערבי. יש התרחבות תופעת השימוש באלכוהול כמפלט מפני מצוקה קשה. אנו רואים שאנשים במצב קשה מחפשים משהו לברוח מהמציאות, מהאמת שהם חיים בה. דפוסי השתייה - במגזר הערבי לא קיימים מועדונים. במגזר היהודי יש מועדונים, והצעירים רצים למועדונים, לפאבים, ושם רוב צריכת האלכוהול של בני-הנוער היהודיים. במגזר הערבי אין את הדבר הזה. בני-נוער רוכשים משקאות בקיוסקים ובמכולות, חלק מתוך הישובים הערבים וחלק מחוץ לישובים הערבים, ונכנסים לחורשות ולמקומות שאף אחד לא רואה, בסתר, ושם השתייה היא בצורה מאד גדולה. היעדר מקומות שתייה מוגדרים מקשה על פעילות המטפלים. אינך יכול למצוא את האנשים האלה. אתה לא יכול לתפוס את בני-הנוער. אלה לא פאבים שאתה יכול לעשות פעילות בשטח של מועדונים, ושם לנסות להדריך ולחנך את בני-הנוער. כאן יש לנו בעיה. אנו לא תופסים אותם, ואנו לא יכולים להגיע למקומות מסויימים שם אנו יכולים לטפל בהם. מאפיין נוסף במגזר הוא המעבר המהיר משתייה מתונה לצריכה מופרזת. כמובן שכל הסקרים והמחקרים מצביעים על זה. זה דומה למעבר המהיר מצריכת סמים קלים לצריכת סמים כבדים. גם בנושא של אלכוהול אנו רואים שמתחילים בבירה וגומרים במשקאות חריפים ובצורה כבדה. דיברנו על אלמנט הלחץ החברתי, וזה חזק מאד במגזר. בני-הנוער מעודדים צריכה מופרזת כאקט של גבריות ואומץ. האסטרטגיה - עדיין לא בנינו קמפיין סופי, אבל מדברים על אסטרטגיה. מאחר ועד היום לא נעשתה פנייה רחבה לבני-נוער במגזר בסוגיה זו, אנו מאמינים כי יש לצאת בקמפיין נרחב ובוטה, כך שזה יעורר באופן מאד חזק בקרב בני-הנוער מתוך הסביבה שלהם, יוציא את הבעיה אל האור ויעורר שיח ציבורי. כלומר, להעלות את זה לסדר-היום הציבורי במגזר הערבי. אלה רק כיוונים ראשוניים. אנו עדיין לא בנינו: לא קמפיין ולא מודעות. זו ממש רק התחלה של חשיבה. אנו מעבירים לכם את החשיבה הזאת ביחד. כיוון ראשון - פה אנו רוצים לנגוע בכבוד הבן-אדם, שאנו אומרים לו בערבית: "סאקרן? שאלה, רִחְתָק טָאלְעָה". אנו רואים פה שהאדם השיכור ממש, בדרך-כלל, הריח שלו נודף החוצה. יש לנו פה משחק מלים שאנו אומרים לו: "הריח שלך לא טוב". זה דו-משמעי: גם הריח של האלכוהול, וגם כאילו אני אומר לו-- היו"ר מוחמד ברכה: --אתה מסריח. מוסא חסדייה: --"אתה מסריח". בדיוק, משהו כזה. זו פגיעה. כלומר, זה מתאר מצב של מציאות מסויימת וגם מתאר מצב חברתי. "ריחתק טאלעה" זה כאילו אתה מסריח, כלומר אפילו השמועה עליך, התדמית שלך בקרב החברה היא לא טובה. הסיסמא הסוגרת היא: "אלכּוּחוּל - חראם על א-שבאבאכ". אנו כמובן מדברים על הצעיר, כלומר אתה מאבד את שנות הצעירוּת שלך, אבל מבחינת "חראם" אנו גם רומזים לכך שזה אסור מבחינת הלכה. כלומר, יש לזה ויש לזה. כלומר, גם פה יש דו-משמעות. זה כיוון אחד. אנו יודעים שזה כיוון קשה, שפוגע ממש בעמוד השדרה של הכבוד. אנו נפתח אותו ונעבוד עליו. שמאי גולן: כשהוא אומר "נעבוד עליו", הוא מתכוון שעוד עשרה ימים זה כבר יהיה באויר, באינטרנט וגם במודעות ואיפה שצריך. מוסא חסדייה: נכון. היו"ר מוחמד ברכה: הדברים שלך נרשמים. עוד עשרה ימים אנו רוצים לראות זאת בשטח. מוסא חסדייה: באתרי האינטרנט. שמאי גולן: לא כולל שבתות וחגים. מוסא חסדייה: הכיוון השני - אנו יודעים שכשאדם משתכר, הוא עלול לפגוע בגופו ולעשות תאונת דרכים. אנו מדברים על חלק שגם הרשות למלחמה בתאונות דרכים נלחמת בו. כאמור, זה גם כיוון, וזה לא סופי. אנו מראים פה נער שמחובר למכשירים בבית-חולים, ואנו אומרים לו: "אֶבְּסַחְתַאכּ" - כשהחבר'ה שותים ביחד, הם אומרים אחד לשני " אֶבְּסַחְתַאכּ", ואז הם שותים ושותים. היו"ר מוחמד ברכה: לחיים. מוסא חסדייה: פה אנו אומרים לו: "זה פגע גם בבריאות שלך. זה פגע גם ב"סֶחְתַאכּ". כלומר, זה גם וגם. מסעוד גנאים: זה פוגע בבריאות שלך. אתה משלם בבריאות שלך. דובר: כן. מוסא חסדייה: זה עוד כיוון. זו התוצאה: לפגוע בגוף שלך. היו"ר מוחמד ברכה: אני מבקש מבני-הנוער שיתעמקו בדברים, כי ארצה לשמוע מה אתם חושבים על הדברים האלה ואיך אתם מקבלים את הדברים האלה. גם הנציגים, ההנהגה, וגם העם. דובר: אנחנו אותו דבר. היו"ר מוחמד ברכה: התכוונתי לנציגי מועצת התלמידים הארצית. דוברת: מנהיגים חברתיים. מוסא חסדייה: זה עוד כיוון שמתאר סיטואציה בה יש פגיעה בגוף של הנוער, וחשוב שנצביע על זה. הכיוון השלישי: "בעדכ מאסכ ראס מן אלכוחול?" - אתה עדיין תופש את הראש מאלכוהול? תופס ראש זה גם כשבן-אדם תופס את ראשו כי הוא כואב לו, וגם כשהוא ממשיך ושותה. לדעתי, זה עוד כיוון שהוא פחות, כלומר הוא קצת עדין, והוא גם מסתיים באותה סיסמא. אלה שלושת הכיוונים. אשמח אם יש לכם הערות ומה להגיד על כל כיוון. חשוב לנו לשמוע אם זה מדבר לבני-נוער. לא עשינו עדיין את ה-testing, את המבחנים, בקרבכם. זו הזדמנות בשבילי לשמוע את בני-הנוער במיוחד על הכיוונים שהצגנו כאן. היו"ר מוחמד ברכה: מר גולן, יש לי שאלה: עשרה ימים - מה תאריך? זה כבר איחור של שלושה חודשים מאז הקמפיין עלה לאוויר, ובכל זאת אנו רוצים לרשום לפנינו, וזו תהיה הודעה חגיגית לרגל הישיבה הזאת. שמאי גולן: אני אומר את הדברים באופן הבא: היום אנו ב-9 בחודש. ב-20 בחודש, אלא אם כן זה נופל על שבת או משהו כזה, ואני לא זוכר בעל-פה, אנו נהיה באוויר. כשאני אומר "אנו נהיה באויר", אני רוצה להיות ברור: מבחינת הכסף, יש לי כרגע את היציאה לדרך, את הפתיחה - גם את הפקת הקמפיין והיציאה לדרך. אני יודע להעמיד סדר-גודל של 150 אלף שקל לטובת העניין הזה. הרצון שלי לתת 500 אלף שקל השנה מותנה בזה - ואני מאמין שזה יקרה - שהכסף שהממשלה קבעה ואישרה לטובת סוגיית האלכוהול אכן יעבור במסדרונות הנכונים ויגיע אלינו. אני לא אעכב אותו בחצי דקה. באמונה שלי, אנו נפתח ונרוץ עם זה. חנא סוייד: 20 לחודש - זה שבת. שמאי גולן: אם כך, 21 בחודש. היו"ר מוחמד ברכה: השאלה שנייה היא למר חסדייה: כאיש מקצוע, מה אתה עושה עם 500 אלף שקל? מוסא חסדייה: בינתיים, יש לנו את ה-150 אלף שקל. שמאי גולן: יש לך 500 אלף שקל. מוסא חסדייה: נכון שיש לי 500 אלף שקל, אבל, לדעתי, בקמפיין הראשון, הנאגלה הראשון, אנו נהיה רק בעיתונות ובאינטרנט. היו"ר מוחמד ברכה: האם זו תהיה הערכה גסה, אם אני אומר שאתם לא תגיעו ליותר מ-10% מהאוכלוסייה של בני-נוער? מוסא חסדייה: לדעתי, אנו נגיע ליותר. אם אנו נשתמש באינטרנט, אנו נגיע לבסביבות 20% מבני-הנוער. היו"ר מוחמד ברכה: כבר בתחילת הדיון אנו רואים את מגבלות הקמפיין. אני יודע שהממשלה בנובמבר האחרון אישרה 27 מליון שקל לקמפיין הזה בכללותו: גם לרשות וגם למשרדי הממשלה השונים. אני מצפה, ואני פונה למשרדי הממשלה וגם לרשות, שבסופו של תהליך מתוך 27 מליון השקל 5.5 מיליוני שקלים, 20%, ילכו, בצורה זו או אחרת, לאוכלוסיה הערבית. כל סכום אחר שהוא פחות מזה, אני חושב שהוא פשוט דבר שזועק לשמיים על חוסר רצינות ואפליה. גברת גליה שחם, בבקשה. גליה שחם: אני גליה שחם מהשירות פסיכולוגי ייעוצי במשרד החינוך. אני רוצה להודות על הדיון הזה, וגם לציין את היושב-ראש לשבח על ביקוריו בבתי-הספר. אני יודעת שהיית בכינוס המב"סים של אנשי המקצוע בכפר מנדה ושהיית ב"עתיד" טייבה, ואתה כמובן מוזמן לעוד בתי-ספר ופעילויות. הקמפיין זה רק חלק מהעבודה, ובקרב בני-נוער אני לא בטוחה שזו העבודה העיקרית. הקמפיין חשוב מאד, אבל הוא חלק מהעבודה. הקו שלנו בעבודה עם התלמידים הוא בדיוק החלק שרואים פה, גם מועצת התלמידים, נציגי מועצת תלמידים ארצית וגם התלמידים שנמצאים כאן - בעצם, חיזוק המנהיגות של התלמידים, וחיזוק היכולת של המנהיגות של התלמידים באמת להוביל לכיוון של בריאות ושל חיים בריאים, ולא אלכוהול, ולא סמים ולא דברים שליליים ומזיקים אחרים. הגישה שלנו בכל מערכת החינוך היא של אפס סובלנות. אסור שיהיה אלכוהול בתוך בתי-הספר. בספטמבר יצא חוזר מנכ"ל חדש בנושא קידום אקלים בטוח וצמצום אלימות, ויש שם כללים מאד ברורים לגבי הענישה בבתי-הספר בתחום הזה. אבל, עיקר המאמצים שלנו והאנרגיות הם באמת לכיוון של פיתוח כישורי חיים, פיתוח יכולת התמודדות, פיתוח יכולת של עמידה במצבי חיים שונים וכן להיות מובילים ולא להיות מובלים ע"י הלחץ החברתי. בחודש האחרון, במסגרת "יום האינטרנט הבטוח", אנו קיימנו פעילויות ביחד עם הרבה שותפים באשכולות פיס, במרכזי פיס, תפוחי פיס, פעילות לבתי-ספר, כאשר קשרנו את נושא האינטרנט, כזירה בה בני-הנוער נמצאים הרבה מאד, לתפקיד של כל אחד: אחריות על עצמו ואחריות לסביבה הקרובה. הנושא של אחריות חברתית הוא הנושא המאד-מאד מרכזי. לגבי אלכוהול, אנו מאד-מאד מדגישים את הקשר שבין אלכוהול לבין התנהגויות סיכון אחרות. כשאנו מדברים על אחריות, אנו מדברים על היכולת של תלמידים - ופה יושבת מנהיגות שאשמח מאד אם תהיה להם האפשרות להגיד מה הם עושים ואיך הם רואים את הדברים - בחלק הזה של להיות שומרי הסף, להיות אלה שגם מובילים מסר וערכים של משמעות בחיים וגם אלה שמאתרים, כי הם הראשונים שמאתרים, ומפנים לאותם גורמים מקצועיים שיכולים לסייע. למעשה, אנו פעילים מאד בכל בתי-הספר העל-יסודיים במגזר הערבי, כשיש לנו מב"סים, אותם אנשים מצוות בית-הספר שאחראים על הנושא בתוך בית-הספר, ועם קבוצת התלמידים נמצא כאן גם מנהל בית-הספר, גם הרכזת החברתית והמב"סית של בית-הספר, ואני חושבת שהם דוגמא טובה מאד. היו"ר מוחמד ברכה: איך אתם, כמשרד חינוך, תפעלו או שתשתפו פעולה עם הרשות על מנת שהקמפיין יגיע למכסימום בני-נוער? בהערכה האופטימלית, האופטימית, אנו מדברים על 20%. גליה שחם: יש בינינו שיתוף פעולה ויחסי עבודה מתמשכים. את קמפיין בתי-הספר, גם את התוכן שלו וגם את ההפצה שלו, אנו עושים בנפרד; יש את הקמפיין לציבור הרחב, ויש את הקמפיין לתלמידים בתוך בתי-הספר. אותם מב"סים, אותם אחראים בתוך בתי-הספר, מקבלים מאתנו את חומרי ההסברה גם לתלמידים, גם למורים וגם לאנשי המקצוע. בהשתלמויות ובהדרכות, שהם מקבלים אצלנו, הם מודרכים איך לפעול בבתי-הספר. נושא האלכוהול כרגע באמת מוצף בצורה חזקה במגזר הערבי, מה שהיה פחות מקובל לפני כן. אני רוצה לומר שיש לנו את קבוצות האופי, קבוצות שאנו מאתרים תלמידים ועובדים אתם. יש לנו הרבה קבוצות במגזר הערבי עם הרבה יועצים שהוכשרו בבתי-הספר ועושים עבודה. היו"ר מוחמד ברכה: האם אלה יועצים ערבים? האם הם מתרגמים או מדברים את השפה? גליה שחם: לא. מדברים בערבית. התכנית בערבית יוצאת בימים אלה. הנוסח בערבית לא רק מתורגם אלא מותאם. זה לא תרגום אלא התאמה לתרבות בתי-הספר השונים. צריך גם להבין, וכולנו יודעים, שגם במגזר הערבי יש שונות גדולה מאד בין בתי-ספר, בין מקומות שונים, בין אוכלוסיות שונות. לאנשי המקצוע שלנו בהחלט יש את הנוסח המשותף, ויחד עם זאת הם גם מקבלים הכשרה וגם הדרכה לאורך הדרך בעבודה המתמשכת. מסעוד גנאים: שאלה - הפרויקטים של משרד החינוך לא קשורים ברשויות, אם הרשות פועלת עם הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול, אם היא פועלת עם הכפר או המועצה או לא? זה לא קשור. אני לא רואה למשל ברשימת הכפרים והערים הערבים את סכנין. שמאי גולן: אני אענה לך. גליה שחם: שמאי, אגיד את החלק שלי. מסעוד גנאים: הכוונה היא, שהתכניות של משרד החינוך לא קשורות בזה. גליה שחם: תכניות משרד החינוך מחייבות את כל בתי-הספר בארץ. במקום בו פועלים מתאמים או רכזים של הרשות למלחמה בסמים אנו כמובן עובדים ונעזרים בהם. אבל, בכל בית-ספר על-יסודי יש בעל תפקיד שמקבל גמול למשכורתו ומקבל הכשרה והדרכה שיטתיות. מסעוד גנאים: כך צריך להיות. הייתי מורה בבית-ספר ורכז חינוך חברתי בתיכון בסכנין. בדרך-כלל, נותנים תפקיד זה ליועצת או לרכז החינוך החברתי שיעשו את כל הפעולות האלה עם התלמידים. אבל, החוליה שאיננה, the missing link, היא זו שבין התלמידים לבין הבית לבין ההורים שלהם, משום שההשפעה גדולה מאד. הילדים לא יכולים לשים אותה באיזו בועה ולנתק אותה משאר החברה או הבית. לכן, בכל בית-ספר היינו עושים הרצאות והכל, אבל בטיול השנתי יש איזה 1-3 שרוצים להביא את האלכוהול בבקבוקי סודה או קולה או משהו כזה כדי למרוד בבית-הספר. זה מצריך חינוך וחדירה בתודעה. אמין ספיה: 2-3 - מאיזו כמות של סטודנטים אתה מדבר? מ-10 או מ-100? מסעוד גנאים: מהרבה. הרבה מזה. היו"ר מוחמד ברכה: דוקטור ספיה, אנו נעשה זאת מסודר. כמובן שלחברי-הכנסת יש קדימות, ומתי שהם רוצים הם יכולים לפנות ויקבלו רשות דיבור. אני רוצה שנשמע את הצד של בית-הספר. רים מסארווה, בבקשה. רים מסארווה: אני שמחה להיות שותפה פה יחד עם תלמידיי ועם המנהל לקמפיין או לתחילת הקמפיין הזה. אני שמחה להשתתף בפורום כזה. בפועל, כבר הוחל בקמפיין במסגרת בית-הספר, וזה כבר שנתיים ואנו יצאנו לדרך ואני מקווה שנמשיך. אמנם לא יכולים לממש זאת בבת אחת, אבל התלמידים, שהם במסגרת המגמה לקרימינולוגיה ומדעי משטרה, מתבקשים להכין פרוייקט מניעתי של מניעת סמים ושימוש באלכוהול, ועל זה יש 30% מהציון הסופי. הם מתבקשים להיות שגרירים לכל הקהילה הבית-ספרית וגם להרחיב זאת במסגרת הקהילה הרחבה. עושים זאת בכמה רבדים. הרובד הראשון זה שלב תכנון ויוזמה של תלמידים בגיבוי של ההנהלה והמורה וליווי של המורה לקרימינולוגיה לאורך כל הדרך, כי זה נושא רגיש וצריך כל הזמן להיות צמודים לכל מלה ומלה כי אם מסר חס וחלילה לא יהיה במקומו זה יכול להפיק את התוצאה ההפוכה לגמרי ממה שאנו מצפים לו. השנה - היית גם אצלנו, היושב-ראש מוחמד ברכה - היתה פתיחה של שבוע המלחמה בסמים, שזה כלל שבעה ימים וכל יום היתה פעילות שונה. לזה יש המשך במישור החינוכי יחד עם מחנך כל כיתה, וממשיכים עם זה. ביום השני, למשל, היה נציג הרשות למלחמה בסמים שהעביר סדנאות הפעלה עם התלמידים, והשתתפו רוב כיתות י"א ו-י"ב. ביום אחר הוזמנה חוקרת משטרתית, תגריד אבוסטילה, שהסבירה את כל הפן המשטרתי והחוקתי הקשור לצריכת סמים וניפצה מיתוסים. יש כל מיני דעות קדומות ומוטות לגבי מה זה סם קל וסם קשה, והובהר לתלמידים שאין סם קל והכל סמים קשים - מה שהסביר מר מוסא שזה כמו אלכוהול בדיוק, שזה מתחיל מחשיש ומריחואנה וזה גם מוביל להתמכרויות יותר גסות ויותר הרסניות. בקיצור, אין גמילה. גמילה היא גם 'בלוף' גדול. הגמילה הכי אמיתית היא לא להתחיל ולא לגעת מלכתחילה. לגבי כדורי אקסטזי, יש כל מיני דעות מוטעות. דאגנו שנתחיל במישור המיקרו, המישור הקטן, שזה כאילו מתחבר לתלמידים ולהוויית בני-הנוער, כדי לנפץ כל מיני דברים כאלה מתוך השטח. נעזרנו בחוקרי משטרה ובעורכי-דין. הקטע הכי מעניין והכי נוגע ללב היה - וזו שנה שנייה שאנו עושים זאת - שהזמנו מכורים נקיים שכל אחד מהם הסביר את הטראומה שלו, את ההרס המשפחתי, הבריאותי והכלכלי, וכל הפן שמדגיש את ההרס שהוא עבר. הם נכנסו לכיתות, ודאגנו שזה יהיה נגמל שעבר קורס מסבירנים ולא סתם מכור. אנו מעבירים זאת לכיתות, וזה נעשה יחד בליווי של המחנך, המנהל ואני. הסבירו לתלמידים בדיוק מה זה להתמכר לסמים. אנחנו ממשיכים בכך. היו"ר מוחמד ברכה: תודה. גברת ג'ומאנה מעיריית נצרת, בבקשה. ג'ומאנה מועלם: אני עובדת כמתאמת סמים בעיריית נצרת בנושא מניעה והסברה. היו"ר מוחמד ברכה: האם זה גם אלכוהול? ג'ומאנה מועלם: סמים ואלכוהול. אתייחס לקמפיין של משרד אל-בוסתאני. אני חושבת שיש מקום לחשיבה יותר מעמיקה כך שהקמפיין יהיה מותאם למגזר, וזאת מהנסיון. היה קמפיין בנצרת שעשתה עיריית נצרת הרבה זמן שזה מותאם לצרכי התרבות. אני חושבת שזה חומר ללמידה. שאלה - לגבי הקמפיין, יש את הארצי ויש את המקומי. התקציב, 27 מליון שקל, מיועד למשהו ארצי. האם יש חשיבה על משהו מקומי? בכל מקום אפשר לעשות משהו מותאם לעיר עצמה, לישוב עצמו, לפי צרכי אותו ישוב. ראיתי בטבלה שיש מקומות שאין בהם מתאמי סמים, כך שיש ועדות קרואות בעיריות ובישובים הערביים. תעסוקת מתאמים היא דבר חשוב על מנת לקדם את ההסברה והמניעה במגזר הערבי. היו"ר מוחמד ברכה: ספרי לוועדה ולנוכחים על הנסיון שלכם. ג'ומאנה מועלם: הנסיון שלי בעבודה. היו"ר מוחמד ברכה: לא. ספרי על הנסיון של לעשות משהו מקורי ואותנטי. אם רמזי רוצה, גם הוא יכול לדבר. ג'ומאנה מועלם: אני חושבת שאעביר זאת לרמזי, כי הם בנו את זה. אני חדשה בתפקיד, ואני חושבת שהוא יכול לעשות זאת. נסאר רמזי: אנו בעיר נצרת עובדים על נושא מאבק בסמים עם הרשות ועם הוועדה מאז חוקק החוק כבר 20 שנה. כפי שאתם יודעים, נצרת היא העיר הערבית הגדולה בישראל שכוללת 75 אלף תושבים. העבודה, שנעשתה לאורך 20 שנה, מגוונת מאד, ובחלק רב ממנה בחלק הטיפולי גם הרשות למלחמה בסמים נתנה, כיוונה, הדריכה ותמכה בעניין פיתוח משאבים טיפוליים, והיום אנו מטפלים ב-250 איש שזה כולל אלכוהול וסמים כבדים. אלה אנשים מטופלים שהשתמשו בסמים כבדים, סמים קלים, ואנשים נקיים. המספר הזה הוא לא רק של נצרת, אלא אנו גם נושאים באחריות כלפי העיר, תושבי העיר והאזור. אנו גם מקבלים אנשים מטופלים מהאזור. הבעייתיות שהתחילה היא שהיו עבירות ושימוש בסמים קשים. היום, יש לנו חרדות לגבי מה שמתפתח גם בנצרת וזה גם בכל האזור הערבי בתוך המדינה, שיש את הנשק הלבן שהפך להיות משהו עם ארגון גדול ויש גם את הנשק השחור שזה נחלת כל האנשים בני-נוער צעירים שיכולים בקלי קלות להשיג. אנו כל יום שומעים, באינטרנט, ברדיו ובכל מיני מקומות, שיש ממש סכנה לבני-הנוער שנושאים בנשק הלבן ובנשק השחור - שזה אותו נשק. היו"ר מוחמד ברכה: הנשק השחור זה הנשק שיורים בו, והנשק הלבן זה הסמים. נסאר רמזי: אלה אנשים שהם שהפכו את העבירות מעבירות רגילות לממש נושא שמדאיג את החברה שלנו, שזו חברה מסורה ומסורתית שרוצה לחיות בשלווה ובחיים רגילים. זה לא ענייננו. זה עניינן של מערכות שיאכפו את החוק כפי שצריך. אבל, זו דאגה שלנו. מבחינת המודעות, אנו עבדנו ממש. 20 שנה אנו מנסים להעלות את רמת המודעות ולהחדיר את העבודה בצורה יותר שורשית. למשל, העיר העתיקה זועקת לשמיים: "בואו ותאבקו בסמים". למשורר המנוח שהיה ראש העיר היה שיר בשם "אני קורא לכם". לקחנו את המלה הזאת ועשינו ממנה קמפיין מסויים, כשהתחלת השיר נמצאת וגם "לא לסמים", וגם בתוך החומר הזה כתובים כל מיני דברים בעניין העלאת מודעות, שזה אומר הרבה לאנשים, לתושבים המקומיים, מאיפה באה הסיסמא. ניסינו גם לעשות משהו לתלמידים. זו דוגמא, וכל חודש זה נמצא כאן. כתוב פה מה על אותו אדם לקרוא, ויש חומרים שהוא יכול לקרוא כל חודש עם תמונה של מאבק בסמים. יש דברים אחרים כמו יומן, בו נאמר למשל: "אם אתה חי - תחיה חופשי". זה יומן שמצדו השני נמצא תוכן של דברים שאנו מאמינים בהם ורוצים לקדם אותם. יש לנו גם "נוער אומר לא לסמים" שזה גם בתמיכה של הרשות למלחמה בסמים, שזה נוער שמהווה קונטרה בכל המועדונים והשכונות בעיר. בתקציב המניעה אנו רוצים להכפיל את התקציב שלנו, שמגיע ל-90 אלף שקל, ולהגיע לתקציב נוסף כדי שנוכל לפתח את הדברים שאנו מאמינים בהם וגם לתמוך באזור; הסיסמא שהיתה בעברית, "לא לסמים", לא דיברה לאנשים, לתלמידים או לאנשים הרגילים, וזה לא ממש מתוך התרבות שלהם. אני מבקש וחושב שיש מקום לתת לרשויות המקומיות, באמצעות הרשות למלחמה בסמים, באמצעות המתאמים, כך שגם יגדילו את מספר המתאמים במגזר הערבי וגם יפרישו תקציבים, כדי שנוכל גם לפתח את החומר הזה, ולעשות כפי שאצלנו זה מתאים בתוך העיר וכפי שנמצא ברשויות מקומיות אחרות. היו"ר מוחמד ברכה: תודה. אם המשטרה רוצה להגיד משהו? מפקחת לובה סמרי: אני לובה, דוברת התקשורת הערבית בלשכת המפכ"ל. באתי כנציגת מערך דובר המשטרה. אני מצטרפת לכל ההמלצות - ולמניעה שעדיפה על הגילוי - של חברי, ידידנו, שמאי, שהסביר. כולנו מסכימים, וזה ידוע, שהפתרון לבעיית האלכוהול והסמים איננה מסתכמת באכיפה משטרתית. היו"ר מוחמד ברכה: את השאר תשאירי לשאר, אבל תדברי על מה שנוגע אליכם. מפקחת לובה סמרי: יש נורמה במגזר הערבי, לא בכולו אלא בחלקו, אצל הנוער בעיקר, שזו נורמת בילוי חדשה שבבסיסה צריכת אלכוהול וסמים, בטיולים, ואיך שאחד מחברינו אמר: מכניסים אלכוהול בבקבוק מים וכו'. הם מחפשים ריגושים, אלימים. יש אדישות לחיי בני-אדם מצד אחר, מלבד זה שהם מחפשים ריגושים. לצערנו, במגזר שלנו גם ההורים פה ושם חלקם אדישים לתופעה הזאת. הם מעדיפים להתעלם מכך שיש אצל בנם תופעה כזו מחשש לשערוריה, לפאדיחה, מכל מיני סיבות שכל בני המגזר יודעים עליהן. הם לא מפקחים על האמצעים הכלכליים שהם מספקים לילדים שלהם ולאן הכסף שהם נותנים הולך. כולנו מסכימים שיש צורך לשלב מערכות, לשלב ידיים ביחד, ולא כל אחד לחוד. אין ספק שהמנהיגות במגזר הערבי עושה. אנו רואים, ואני קוראת ורואה את זה, ואני בת המגזר. היא עושה, המשטרה עושה, הוועדות עושות והעמותות עושות. אבל, לרוב אנו לא ביחד לרוב. אני רוצה שכולנו נשלב ידיים ביחד. היו"ר מוחמד ברכה: האם את מעריכה שכוח-האדם שלכם והפרישה שלכם, כדי לטפל בבעיות של עבריינות וסמים במיוחד בקרב בני-הנוער, מספקת? מפקחת לובה סמרי: לחפש אשם - קל להאשים אחרים. את זה למדתי. היו"ר מוחמד ברכה: זו לא תשובה. מפקחת לובה סמרי: אבל, זה חלק מהבעיה. היו"ר מוחמד ברכה: את צריכה לתת תשובה על התחום שלך. אני שואל שאלה מאד קונקרטית. תעני על השאלה. מפקחת לובה סמרי: האם כוח-האדם שלנו מספיק? היו"ר מוחמד ברכה: האם אתם חשים סיפוק מהפרישה שלכם, מהטיפול שלכם? האם אתם עונים על הצרכים? לובה סמרי: תמיד בכל מקום יש מקום לשיפור - בכל מקום בחיים, כולל בעבודה שלנו. הכל טעון שיפור תמיד. עפו אגבאריה: חוץ מאכיפת החוק, האם אתם רואים שיש איזו שהיא אפשרות שיהיה גם מעמד חינוכי למשטרה? מפקחת לובה סמרי: בטוח. עפו אגבאריה: כלומר, היא תוכל להיכנס לבתי-הספר ולהסביר את הדברים האלה כאקט חינוכי ולאו דווקא מבחינת איך לאכוף את החוק. מפקחת לובה סמרי: מבחינה מניעתית, הגברת הנחמדה סיפרה שיש להם חוקרת בשם תגריד שמוכרת לי, שהיא נותנת הרצאות בבתי-ספר על תופעת הסמים ועל סוגיהם. אישית, כשהייתי חוקרת ועסקתי בקהילה במזרח-ירושלים, גם הייתי נכנסת לבתי-ספר והייתי מסבירה, עושה סדנאות ומראה להם כל מיני תמונות ופלקטים, וכן היו עושים ימי עיון למנהלים, למורים, לצוות ההנהלה וגם לתלמידים. לדעתי, זה צריך להתחיל מגן-הילדים. אני לא התחלתי בגן. התחלתי ביסוד ובתיכון. אבל, אנו צריכים להתחיל להחדיר את זה מהגן, למרות שזו חשיפה לילדים. עפו אגבאריה: השאלה היא האם יש פרישה ארצית או שזה רק במקומות מסויימים. מפקחת לובה סמרי: יש לנו את המש"קים שפרושים בכל רחבי הארץ, בכל הכפרים ובכל השכונות. תמיד כל דבר טעון שיפור. זה דבר בדוק. היו"ר מוחמד ברכה: אני אענה במקומךְ משהו. מפקחת לובה סמרי: לא במקומי. היו"ר מוחמד ברכה: לא. במקום מה שאת היית צריכה להגיד. קודם כל, הפרישה שלכם הרבה יותר טובה מהפרישה של הרשות. מפקחת לובה סמרי: אני רואה זאת כמחמאה, אבל אנו עובדים יחד אתם. היו"ר מוחמד ברכה: את נגעת בנקודה חשובה של שיתוף פעולה של הגורמים השונים. אבל, בעניין האכיפה אין גוף אוכף ומרתיע חוץ מהמשטרה. הרושם שלי הוא שיש קלות ראש בכל מה שקשור למה שאמר מר רמזי נסאר להתפשטות של הפצת סמים וסוחרי סמים, גם שכונתיים, וגם הנשק השחור שהוא דיבר עליו. אלה כל תופעות האלימות. אנו לא רוצים להרחיב את היריעה, אבל זו תופעה מדאיגה מאד. היא מדאיגה את כל האוכלוסיה ואת כל הנהגתה. אנו נמצא מקום אחר לדבר. דוקטור ספיה, בבקשה. אמין ספיה: אולי נשנה קצת את הכיוון בנושא. הוא דיבר על נצרת. היום, בנצרת יש צריכת אלכוהול - עשיתי השוואה עם פינלנד ורוסיה, מהרקע שלי. היו"ר מוחמד ברכה: מה הרקע שלך? אמין ספיה: אני רופא, ויש לי מערך שיקום גדול מאד לשיקום נכי נפש, וחלקו שייך לאנשים שהם על רקע סמים ואלכוהול. אנו גם מפעילים את המעון הנעול היחידי בארץ למגזר הערבי לנערות בסיכון, כשהבנות האלה הן מגיל 9 או 10 עד 18, ורוב הבנות נמצאות אצלנו על רקע סמים ואלכוהול. השוטרת דיברה על מזרח-ירושלים. יש לי אגף וחצי שכולו בנות צעירות בנות 11, 12, 14 ו-15 על רקע סמים ואלכוהול ממזרח-ירושלים. יש לי פה סטטיסטיקה שמדברת הרבה על הערים המשולבות. היא מדברת על נצרת, ג'דיידה-מאכר, קבול, על הערים או הכפרים שרובם מוסלמים, והאחוזים מדאיגים מאד. למשל: אחוז האלכוהוליסטים בנצרת הוא יותר מזה שבכרמיאל. עפו אגבאריה: האם זה אחוז של אלכוהוליסטים או של צריכת אלכוהול? יש הבדל בין הדברים. אמין ספיה: לא. אני מדבר על כך שאנשים הופנו למערך לאבחון או לטיפול. יש לי סטטיסטיקה מכמה גורמים, גם ברוסית, גם בערבית וגם באנגלית. הצריכה במגזר הערבי עולה על המגזר היהודי בהרבה באחוזים. שאפתי לראות את הסטטיסטיקה והשוויתי אותה. היום, בן-אדם רגיל ברוסיה צורך 14 ליטר אלכוהול, ובקבול ובג'דיידה הוא צורך בין 28 ל-32 ליטר והוא הולך לאבחון והוא מטופל. ברוסיה היום יש לנו 2.5 מליון - "יש לנו" כי אני חלקי רוסי - מטופלים במוסדות. באחוזים אנו מעליהם - 70% במגזר הערבי. אבל, יש לזה כמה דברים, ואני רוצה קצת לעשות משהו בנושא, כי אני נגד להפוך את זה לעניין של דת. אני גם מוסלמי וגם אני שותה, אבל אני לא אלכוהוליסט. מר חסדייה, חסר לנו לבוא היום ולהיות שייח'ים במקום השייח'ים. אין לי עניין לבוא ולדבר על חראם. לגבי חראם, יש שייח'ים שיעשו את זה בדרך שלהם. אני מדבר על התרבות. מוסא חסדייה: - - - אמין ספיה: כשדיברת, לא שאלתי אותך ולא קטעתי אותך. אני מאד מבקש. אנו צריכים לדבר על התרבות. זה מאד חשוב לדבר עם הנוער. להגיד לו "אסור" - אז ה"אסור" זה מבוקש: "אל ממנוע - מרכ'וב". אנו צריכים לדבר אתו איך לשתות אם הוא רוצה לשתות, להנהיג אותו. אתן לכם דוגמא קטנה מכפר-יאסיף, שהוא כפר מעורב של מוסלמים, דרוזים ונוצרים. אני לא יודע אם יש חתונה בארץ ששותים בה אלכוהול כמו בכפר-יאסיף. לא ראיתי את הדבר שמדברים עליו פה. מצד שני, הנוער הזה, שהיום בבתי-ספר, רוצה להסתיר את האלכוהול אתו - אנו צריכים לדבר אתו ולהדריך אותו איך להשתמש בזה ובאיזו דרך: אסור לשתות ולנהוג, אסור ללכת שתוי לבית-הספר, אסור להתקרב לזה וכו'. יש דברים לעשות את זה. אבל, להגיד לו שזה אסור - אני נגד זה. דבר שני הוא בקשר למערך האבחוני והטיפולי בדברים האלה. אם היינו מהתחלת הדרך מטפלים באנשים האלה, אני בטוח שלא היו מגיעים מאות אנשים למוסדות שלי. אם היינו מדברים עם הבנות בבתי-ספר ובמערך החינוכי שלהן, לא היה היום מעון נעול ועוד דירות בנצרת ועוד במקומות אחרים, דירות המשך, לנערות האלה שנמצאות אצלנו על רקע סמים. אני גם בטוח בדבר חשוב מאד: כל דבר שאנו לא מדברים עליו - האחוזים הם יותר ממה שאנו יודעים אותם. אנו מדברים על 1.5% של חולי נפש במדינת ישראל, ובמגזר הערבי זה 2.1%, וההבדל ברקע הוא על רקע סמים ואלכוהול. אנו מסתירים את זה. אני יכול להביא סטטיסטיקה מיוחדת בזה. עשינו אותה, הגוף שלנו, "סראב", עם אוניברסיטת חיפה ואוניברסיטת פילדלפיה על הנושא הזה, וראינו שההבדל באחוז החולים הפסיכיאטריים בארץ, והוא 7 עשיריות עד 9 עשיריות, הוא על רקע השתיה וצריכת האלכוהול בגיל מוקדם מאד בגלל התרבות. אתן לכם דוגמא: כולנו עוברים בכביש 70, ואחרי טמרה, מצד ימין, יש אוטו שכתוב עליו "גריל". לפני ששמו את הקיר, היינו רואים שם ערימות בקבוקי בירה וכו'. למה עושים זאת? חלק גדול מהכפר טמרה, מכפר קבול, או מכפר שעבּ שידוע בצריכת בירה, לא יכולים לשתות בבתים או בבתי-הקפה שלהם בכפר, ולכן הם יוצאים למקום הזה ומבלים. והנה, איש אחד מטמרה, איש יקר מאד, שיכול להעיד על זה; אנשים חיים שם בערב רק כדי לאכול את הגריל ולשתות את הבירה או את הוודקה. הבעיה שלנו היא ההסברה. דובר: אבל, עכשיו אין ערימות בגלל חוק הפיקדון. אמין ספיה: היום, כן. אתה צודק. אבל, זה ברור מאליו שחוסר המודעות עם התרבות שלנו בשתיה מביאים אותנו לאחוזים גדולים מאד ממה שיש לנו היום במגזר היהודי. בסוף דבריי, אחזור לנקודה: אני שם אשמה לא רק על הרשות למלחמה בסמים. אני גם שם אשמה על העובדים הסוציאליים ואנשי המקצוע במגזר הערבי, בלשכות במגזר הערבי, בלשכות הרווחה, שכמעט לא מקדישים לזה זמן בכלל. אתן לכם המון לשכות איפה שאתם רוצים בגליל. תמצאו לי לשכה אחת או שתיים חוץ מג'דיידה-מאכר, כי יש להם באמת בעיה גדולה מאד והם תופשים היום 39% במגזר הערבי בצריכת אלכוהול וזה כפר מאד מיוחד במינו ויש שם דגש על הנושא הזה. בכפר יאסיף, בירכא, בג'וליס - אני מזמין אתכם לראות מה קורה בסביבות ירכא וג'וליס בערב בכביש הראשי, בכביש 70. זה משהו מדאיג מאד. יש לנו בעיה: התרבות. אבל, אם אני מביא את אנשי המקצוע בתחילת הדרך להתחיל לדבר, להסביר ולהדריך איך לעשות את זה - בטוח שהיינו בפחות אחוזים. נחום מיכאלי: אני נחום מיכאלי, מנהל היחידה לאלכוהול בעמותת אפש"ר. כיון שהדובר הקודם החזיק, בין השאר, את הנתונים שלנו על השולחן, אני רק רוצה להבהיר. אנו מפעילים עבור משרד הרווחה את מרכזי הטיפול בנפגעי אלכוהול, ועוסקים בפעילות הסברה ומניעה. בתחום הטיפול זה לא מדוייק. מספרם נפגעי אלכוהול או מכורים לאלכוהול במגזר הערבי אינו גבוה יותר מאשר מספרם באוכלוסיה. אני חושב שמספר יוצאי חבר העמים לשעבר גדול יותר אולי ממספרם. כלומר, זה לא שונה. הדבר המדהים שכן קיים, ואני חייב להגיד אפילו מבורך, הוא מספר המסגרות הטיפוליות במגזר הערבי והאנשים שמגיעים לטיפול. 33% מהאוכלוסיה המטופלת שלנו, ואנו מדברים על 2,000 משפחות בעת ובעונה אחת שמקבלות טיפול, נמצאים במגזר הערבי. זה לא תואם בשום דרך את מספרם באוכלוסיה, אלא זה הרבה יותר. אני אומר שזה מבורך מאד, מכיון שישנה פתיחות גדולה מאד במגזר הערבי. רשמתי פה את כל רשימת הערים והישובים בהם יש מרכזים ממש וכאלה שיש בהם אחרים. כלומר, בהחלט, יש כאן דבר שצריך לברך עליו, כי מי שרוצה טיפול ויש מודעות גדולה - נפתחות תחנות, יחידות טיפוליות. אם אני כבר ברשות הדיבור, אני אומר שזה שונה לגמרי בכל הקשור להסברה ומניעה. פה נדמה לי שבקרב בני-נוער, ואינני חולק על הדברים שנאמרו קודם, אני לא מוצא הבדל משמעותי בין נוער מהמגזר הערבי לבין נוער יהודי מבחינת השתייה והרצון לשתייה והמרדנות. אפשר למצוא את הכל דרך כולם. יש רק בעיה אחת של איזו שהיא חסימה מאד גדולה של החברה הבוגרת. אני זוכר שלפני 3-4 שנים הייתי בכפר קאסם בבית-ספר ואמר לי מנהל בית-הספר בצורה ברורה מאד: "הנוער שלנו הולך ומבלה באזור התעשיה של ראש-העין יחד עם הנוער של ראש-העין אותו דבר בדיוק. הם מבלים אותו דבר. אבל, אני לא מעיז לעשות פעולה אחת אצלי בבית-הספר, כי יפטרו אותי ויסגרו את בית-הספר. אנשי ההנהגה בישוב לא יסכימו שידברו פה על אלכוהול". זה היה לפני כמה שנים ולא הרבה. אני חייב להגיד שהיום יש כבר שינוי. אבל, את השינוי צריך להוביל מישהו בהנהגה, מישהו שיבוא ויגיד: "רגע, זה כבר לא משהו שאפשר להסתיר. זה כבר לא עניין של דת. זה כבר משהו מהותי", ואני חושב שזה אחרת ברגע שתיפתח הדרך בהנהגה הדתית או היישובית. אצל הנוער הבעיה הרבה יותר גדולה מכיון שהם מתנהגים אותו דבר כמו במגזר היהודי, אבל יש כאילו חסימה שאסור לדבר על כך. פה אני חושב שבאיזה שהוא מקום משהו מתחיל לזוז, משהו מתחיל ללכת. היינו מעורבים ב"עמל" טייבה, ולא בבית-הספר "עתיד". דוברת: אני זוכרת שהיתה גם פנייה ל"עתיד". נחום מיכאלי: אבל, בהחלט, יש כבר היום הרבה יותר פתיחות. בואו וניתן לסאמיה לדבר. סאמיה אבו ליל: קודם כל, אני מודה מאד. זו פעם ראשונה שאני יושבת בוועדה שבה רק מדברים ומייחסים חשיבות לאלכוהול. אני מאד מסכימה עם המלה מגפה. אני סאמיה, עובדת סוציאלית, מנהלת מרכז טיפול בנפגעי אלכוהול ששייך לעמותת אפש"ר בנצרת, ובאזור יש לנו שלוחה מבורכת באום אל-פאחם שגם היא משרתת את כל אזור המשולש הצפוני. אני כמעט 13 שנים ואף יותר בנושא הזה. אני צועקת צעקות זעם על כל נושא השתיה, שתיית בני-נוער, על התייחסות המשרד, התייחסות הרשות למלחמה בסמים, לנושא האלכוהול. אני חושבת שרוב הזמן זה היה מודחק. בשנים האחרונות זה עולה בצורה מאד מאסיבית ומאד טובה. נסיוני מעיד על כך שהאחוזים של 15% של שתיית בני-נוער זה עדין מאד. אפשר לייחס אחוזים של יותר מ-60% של נוער שהם שותים. היו"ר מוחמד ברכה: כשאת אומרת נוער ב-60%, אלו גילאים? סאמיה אבו ליל: אני יכולה להגיד שאפילו גיל השתייה התחיל לרדת, ומתחילים לשתות בגיל 13-15. היו"ר מוחמד ברכה: בגיל 13 אין 60%. סאמיה אבו ליל: הגילאים שאנו מתחילים להסביר להם את האלכוהול - מתחילים עכשיו. גיל השתייה מתחיל לרדת. אבל, האחוז הזה הוא יותר בכיתות של י' מגיל 15, 16 ו-17, וזה אחוז גדול. אני חושבת שגם צריך להתייחס לעניין שתיית הבנות, שתיית הנערות. זה הולך וגדל כל הזמן. זה מאד סטיגמטי שנערה תלך ותשתה אלכוהול. לצערי, הגיעו אלי שתי מטופלות בנות 20 שכבר הפכו להיות אלכוהוליסטיות, וסיפרו לי: "אנו יכולות להביא לך עוד 20 בנות או נערות שאנו שותות ביחד". אני מאד מסכימה לחלק מהדברים, אבל החראם הזה - אפילו גם אם זה "חראם על א-שבאבאכ" ולא חראם דתי - צריך לתקן פה משהו. לא כל כך 'קניתי' את זה; הייתי המון אצל נערים בטייבה, בעמל נצרת, באורט ואפילו בעמל בנות בנצרת ובהרבה בתי-ספר, ולא מייחסים כלום לעניין הדת. אפילו להפך, אומרים: "זה לא המקום שלנו". זה לא המקום שלי שאבוא ואגיד להם חראם או לא חראם, במיוחד גם כאשר רוב הנוער היום הם ילדים להורים יחסית צעירים ויחסית שותים כשאין איסור חוקי על אלכוהול ואפשר להשיג אלכוהול בכל מקום. מדברים על המשטרה. אתה דיברת על כפר יאסיף, ואני יכולה להגיד על הכפר שלי, אכסאל, שכמות השתייה שהם שותים כמעט כל יום היא אדירה. רג'א זעאתרה: כנראה שאת לא מבקרת במשולש, כי אין. סאמיה אבו ליל: מה פתאום? אני שם במשולש. במשולש יש. עפו אגבאריה: מה אין? האם אין שתייה? רג'א זעאתרה: לא. אין מכירת אלכוהול ברוב המקומות, ורק בחוצות. סאמיה אבו ליל: לא. אתה לא מכיר באום אל פאחם? רג'א זעאתרה: כן. הולכים וקונים אצל יהודים, אבל בתוך הכפרים - - - דובר: - - - מכירה ברחוב. דובר: זה עוד יותר גרוע מאשר אם יש חנות פתוחה. סאמיה אבו ליל: באום אל-פאחם החבר'ה שלנו, שהם מטופלים ושנהנו מהטיפול, הלכו למישהו שעשה מין אוהל כזה והיה מוכר אלכוהול. הם הלכו אליו ואמרו: "אנו מאיימים. אתה חייב לסגור". עפו אגבאריה: זה על הגבול. סאמיה אבו ליל: על הגבול. בדיוק. הם נרתמו לצעקה שלנו וסגרו לו את המקום ממש, ואמרו: "אנו לא מוכנים". בעיית האלכוהול מאד-מאד קשה, והיא מגפה שהולכת כל הזמן ומתפתחת. יש המון נערים ששותים ונמצאים תחת השפעת אלכוהול. אני רוצה לבקש שני דברים שלא התייחסנו אליהם. נושא אחד הוא עניין ההורים. להאשים כל הזמן את הילדים ולהסביר לילדים זה לא מספיק ולא יספיק לעולם. נושא שני הוא הרשויות המקומיות. אם הרשות המקומית לא נעזרת אולי גם במשטרה ואוכפת את החוק ומקימים גם קמפיין בתוך הרשות המקומית - זה לא יספיק. אם אנו לא נותנים מקומות למילוי שעות הפנאי לנערים, אני חושבת שגם להיכנס לבתי-ספר ולהסביר בסדנא אחת, בשיעור אחד, על הנזקים זה לא יספיק. אנו צריכים יותר להעמיק. אנו צריכים להתחיל הסברה מגיל צעיר ולא בגיל התיכון. היו"ר מוחמד ברכה: תודה. עכשיו, ידבר חבר-הכנסת עפו אגבאריה. אחר כך נרצה לשמוע את רג'א זעאתרה מוועדת המעקב לענייני חינוך, ואחר כך אנו רוצים לשמוע אתכם. אני רוצה שיותר מתלמיד אחד ידברו לפחות בעניין הקמפיין, כדי שישמעו אתכם. עפו אגבאריה: רציתי להבהיר דבר אחד בין אלכוהוליזם לצורך אלכוהול. אני חושב שאלכוהוליסט זה תהליך בלתי חוזר. אלה אנשים שכמעט לא ניתן לגמול אותם. זה כמו שאנו יודעים על צורכי הסמים. כמעט אי-אפשר לגמול צורכי סמים כבדים. אני לא מכיר הרבה הצלחות בתחום הזה, למרות שאני רופא ועבדתי המון שנים בזה. יש כאלה צורכי אלכוהול כבדים שבאמת ניתן אולי להשפיע עליהם. חוץ מהדברים שאנו דיברנו עליהם, בית-הספר, המשפחה, ההורים, וגם הרשויות המקומיות, אני חושב שלנו, לאוכלוסיה הערבית, אין מספיק תכניות אחר-הצהריים כמו מועדונים ומתנ"סים שהצעירים יכולים לבלות בהם. מה קורה? עכשיו יש את האופנה הזאת שכולם פונים לבתי-הקפה של הנרגילות, וגם לשם מוכנס האלכוהול בצורה סמויה, אם זה ע"י תערובת עם הקוקה-קולה או הדבר שהוא יותר פיצוץ וזה עם ה"רד-בול". לצערי הרב, מי הולך לדברים האלה? אנשים במצב סוציו-אקונומי נמוך, שבהכרח הולכים וקונים את המשקאות הזולים. בדרך-כלל, משקה זול גם פוגע בבריאות; חוץ מזה שהוא משכר בצורה מאד קשה ובכמות יותר קטנה הוא יכול להשיג את התוצאה של שכרות יותר עמוקה, הוא גם פוגע באיברים אחרים בגוף ולא רק במוח. ידוע שיש איזה שהן תוצאות מרחיקות לכת לשימוש באלכוהול, במיוחד אלכוהול זול, בפגיעה בכבד. לגבי ההסברה, אני לא רוצה לדבר הרבה כי יש הרבה אנשים שרוצים לדבר. אני חושב שלגבי ההסברה והמניעה, כדאי אולי גם לשלב - מי שממונה על הדברים האלה ברשות למלחמה בסמים ובאלכוהול - אולי רופאים, פסיכולוגים ופסיכיאטרים, שאולי אפשר להכניס איזה שהוא פן - - - דוברת: אנו מטפלים. דובר: עובדים סוציאליים. עפו אגבאריה: כן. גם עובדים. למשל, כשאתה עושה כרזות כאלה, אפשר גם להכניס את הפן הרפואי. זה לא רק לשם הפחדה, אלא זה באמת קיים. תוצאות השימוש יתר בדברים כאלה מראות שהוא באמת פוגע בגוף בצורה כזו שהוא גורם למחלות בלתי חוזרות ולשינויים מהותיים בגוף בצורה קשה מאד. אני חושב שאולי כדאי להכניס את זה בהסברה הזאת. דבר שני - יש את משרד התמ"ת ומשרד הרווחה, והם צריכים לתת גם את התשובות לאנשים האלה. יש אנשים שאין להם מה לעשות. אם אתה תטפל רק בהסברה, לבד זה לא יעזור. אתה צריך לתת את האלטרנטיבה. אם קיימים גם זה וגם זה, אני חושב שאפשר להתקדם בעניין הזה יותר טוב. היו"ר מוחמד ברכה: תודה. רג'א זעאתרה מוועדת המעקב לענייני חינוך, בבקשה. רג'א זעאתרה: אני מודה על ההזמנה ומברך על העשייה. כמובן שאדבר לעניין אבל גם צריך לראות את התמונה היותר רחבה של מחסורים שקיימים במערכת החינוך הערבי: תקנים, קציני ביקור סדיר, פסיכולוגים ויועצים חינוכיים. טוב שנמצאים כאן גם נציגי משרד החינוך, כי, בסופו של דבר, זה גם קשור לבעיות יותר רחבות במערכת החינוך הערבי. לגבי הקמפיין, אני מצטרף לדברים שנאמרו. אני חושב שלא צריך ללכת בכיוון של נידוי - לא נידוי חברתי ולא נידוי דתי, גם מבחינה עקרונית ואת זה אמרו החברים. אני רוצה להוסיף שגם מבחינת אפקטיביות אנו מדברים על תופעת נוער מנותק, שברובו גם מנותק ממסגרות חברתיות וגם לרוב מערכים חברתיים שאנו גם מבקשים לדבר עליהם. אני חושב שאפשר גם לעשות שימוש בגיבורי תרבות, בפרזנטורים, באמנים ובספורטאים. אפשר לרתום מישהו כמו כוכבי ספורט, בירן כיאל או עבאס סוואן, אמנים. בסופו של דבר, מבחינת המסר שצריך להיות, לא צריך להיות שאתה לא בסדר, כי הם בלאו הכי מרגישים לא בסדר, גם נוער מנותק שלא כל כך מצליח בלימודים, אלא צריך ללכת במסר יותר מעודן שזה שולל לך את החופש ואת האישיות. לדעתי, צריך ללכת בכיוון הזה. לגבי הקמפיין עצמו, אמרנו שמדובר בנוער מנותק. אני לא בטוח שהם קוראים בכלל עיתונים, לא בערבית ולא בעברית. הייתי הולך יותר על קמפיין אינטרנט ועל קמפיין בפייסבוק שאלה עלויות מינימליות, וגם על שלטי חוצות וגם לחשוב על רדיו. בנוסף, נקודתית, להגיע בשטח עם דוכנים. אם יש תקציב של 500 אלף שקל, אפשר ללכת על ניידת מיוחדת שתסתובב ממקום למקום. שמאי גולן: זו התכנית. רג'א זעאתרה: כן. לפני שבועיים היינו בסיור בערים המעורבות, בלוד וביפו, ובאזורים האלה יש סחר בסמים בבתי-ספר יסודיים, וילדים בני 8-9 מתחילים לסחור בסמים. זה תלוי גם במצב סוציו-אקונומי ובמצב חברתי, אבל גם אי-אפשר להגיד שהמשטרה עושה את הכל, כי יש מקומות בהם האכיפה לא מתבצעת. את זה אי-אפשר לפתור ע"י קמפיין. את זה צריך לעשות ע"י אכיפה. את התחמקת מהשאלה. אי-אפשר להגיד שהכל לא מושלם בחיים. יש דברים שאפשר להגיד שאפשר להגיד שיש לנו תקנים או אין לנו תקנים או שיש לנו תכנית או אין לנו תכנית. זו השאלה, וזו לא שאלה כללית. מפקחת לובה סמרי: יש המון תכניות, אבל, ביחד ולא לבד. רג'א זעאתרה: בסדר, ביחד, אבל את המשטרה ולא אני. מפקחת לובה סמרי: בסדר. אף אחד לא אמר שזה אתה. היו"ר מוחמד ברכה: וואליד דיאב, בבקשה. דיאב וואליד: אני מצטרף לברכות. אני מברך על המפגש הזה. אני רואה באמת חריצות אצל היושב-ראש. היו"ר מוחמד ברכה: תספר על עצמך ולא עלי. דיאב וואליד: אני וואליד דיאב, מנכ"ל אשפוזית "טמרה", מרכז החלמה לטיפול בהתמכרויות למגזר הערבי והיהודי ביחד. בסוג העבודה שלנו אנו היחידים בצפון. אתייחס לשתי נקודות. אני שוב מברך, ואני חושב שכדאי להרבות במפגשים האלה, כי זה המפגש היחיד בו אנו מדברים על טיפול בצורה ציבורית כזו, וזו מודעות שחשובה מאד עכשיו. הנקודה הראשונה היא, שכל הזמן היו מגיעים מטופלים: שני שליש סמים ושליש אחד זה משתמשים באלכוהול. בתקופה האחרונה, בשלושת החודשים האחרונים, זה מגיע ההפך: שני שליש אלכוהול ושליש סמים. זה נתון מאד מעניין. אני מדבר גם על יהודים וגם על ערבים. גם הצוות הטיפולי חושב למה עכשיו זה קורה. הנקודה השנייה, שבאמת דוקטור ספיה הזכיר כאן, היא נקודה חשובה מאד והיא העניין של לחנך וללמד איך להשתמש. אני רואה שאנשים ממילא ישתו עוד כוסית בירה. כאבא, בני בגיל 20 - אז אוקיי, לא מבחינה דתית, אני ארשה לו באמת לשתות כוסית אחת באיזו שהיא מסיבת חברים או חתונה. אבל, כאן העניין של להסביר, ללמד ולחנך איך להשתמש, אם זו כוסית אחת ואם זה באמת מגיע לעשר כוסיות שאז ההבדל עצום וגדול. אני חושב שמר חסדייה אמר שכדאי להדגיש את זה. זה מאד חשוב. כך אני מאמין, וכך אני רואה כאילו בשטח. זה עדיף מאשר לתת לבני-הנוער רק להתגונן וללכת נגד כל הסיסמאות האלה, מכיון שמראש זה פסול. אם אתה בא ואומר לו "אסור לך", אז ממש הוא פוסל את הדעה שלך. עדיף באמת לחנך. מר ברכה, למרות שזה לא קשור לנושא אלכוהול עכשיו, אני מדבר על אקסטות ועל הכדורים ועל בנזודיאזפינים, ומה שקורה עכשיו במגזר - זה במדינה בכלל אבל אני חושב שאנו מדברים במגזר הערבי - הוא שמגיעים הרבה מקרים עם מצב- - - עפו אגבאריה: מה שאתה מדבר - האם זו מערכת אשפוז או שזה אשפוז יום? דיאב וואליד: לא. זו מערכת אשפוז, וזה ל-21 יום. עפו אגבאריה: נשארים לכמה ימים. דיאב וואליד: כן, כמה שבועות אפילו. עפו אגבאריה: מימון - מי מממן זאת? דיאב וואליד: משרד הבריאות. אנו שייכים למשרד הבריאות. זה גם בהשתתפות ובתמיכה של הרשות למלחמה בסמים. אנו עושים כל מיני פרוייקטים עם הרשות. עפו אגבאריה: האם המטופל לא צריך להשתתף? דיאב וואליד: הוא משתתף ב-600 שקל, נניח, עבור כל הטיפול. זה תשלום אחד. עפו אגבאריה: זה חד-פעמי. דיאב וואליד: כן. הנקודה החשובה היא שזה באמת נושא אחר, וכדאי להזמין ולזמן אנשי מקצוע ואנשי טיפול בעניין האקסטות והכדורים שמסתובבים ואנשים לא מודעים לזה. מבחינת אינפורמציה - בתפקידי, אני כל כך הרבה קרוב לאינפורמציה ולמה שקורה בשטח ובקרב המשתמשים - העניין של אלכוהול ואקסטות הולך ביחד. דובר: האם זה אקסטזי? דיאב וואליד: כן, כל הסוגים האלה. מר אגבאריה, אני רוצה שתבין מה זה כאן. כאן יש בעיה שהרבה מטופלים - לא מטופלים אלא הרבה בחורים צעירים שהשתמשו באקסטות - הגיעו לטיפול פסיכיאטרי. אומרים "כדור אהבה" ו"כדור המרץ", -- דובר: השילוב בין שני הדברים הוא קטלני. דיאב וואליד: --ולצערי הרב אין מודעות והיא כמעט אפסית בקטע הזה לגבי כמה זה חמור וכמה זה מסוכן. לכן, באמת יש מקום לבדוק את זה. תודה רבה. עפו אגבאריה: יש לי עוד שאלה: כמה זמן לוקח לבן-אדם שבא לטיפול עד שהוא ייכנס לטיפול? האם זה מיידי או שיש תורים? דיאב וואליד: לצערי הרב, עכשיו, אנו עם 26 מיטות, ואנו מלאים. יש רשימות המתנה. שמאי גולן: בראייה ארצית, לא רק במקום שלו, כמעט ואין רשימות המתנה ואין בעיה. יש מסלולים ירוקים. נפגע, בין של סמים ובין מאלכוהול, מבקש טיפול - נכנס. אמין ספיה: דוקטור אגבאריה, אני חושב שהיום במגזר הערבי יש מוסד שהתחיל בשיקום אנשים צורכי סמים, אבל טיפול בבעיית אלכוהוליזם כי זו גם מחלה גנטית - היום אין לנו מוסד כזה. יש שתי דוגמאות, מדינות, בעולם שם מטפלים בזה: פינלנד ורוסיה. יש להם מוסדות יפים מאד לטיפול בצריכת אלכוהול ויציאת בן-אדם מהשתייה הזאת וחזרתו לקהילה כבן-אדם רגיל. היום, גם חסר לנו דבר חשוב מאד: אין לנו מסגרות תעסוקתיות לאנשים האלה. אין לנו בכלל אף מסגרת תעסוקתית. אני מטפל היום באנשים במלכישוע, במפעלים המוגנים שלנו, אבל היום אין משרד ממשלתי שנותן לך קודם להעסיק את האנשים האלה. היום, אין לנו את זה. מי שאומר לך שיש, שיפנה - אני אגיד לו: אין. דוברת: לא, בכלל אין. היו"ר מוחמד ברכה: ראיד חאג' יחיא ממועצת התלמידים הארצית, בבקשה. ראיד חאג' יחיא: אני ראיד חאג' יחיא, דובר המועצה המחוזית של המגזר הערבי וסגן הדובר הארצי לענייני המגזר הערבי. אני רוצה להתייחס לנתונים שהיו במצגת. רואים שנוער לומד לעומת נוער מנותק משתמש פחות באלכוהול, והסיבה הברורה היא חוסר מקומות הבילוי והחינוך הבלתי פורמלי. אני חושב שצריך להעלות את הנושא הזה לסדר-היום ולא להשאיר אותו בגדר טאבו, כמו שאמרו פה. כשמדברים על נושא אלכוהול, זה קשור לכל הנושאים. היינו בישיבה עם שר החינוך ביום חמישי ודיברנו על נושא האונס והאלימות, ואני חושב שכל הנושאים מתחברים ביחד. הנושא מתחיל בחינוך מגיל קטן, מגן-הילדים. הצענו לשר שנקים אוהלים דרך המועצות בכל עיר ועיר ובכל ישוב, ערבי או יהודי, שאחרי-הצהריים יגיעו התלמידים ויקבלו פעילויות בלתי-פורמליות, ובערב יגיעו ההורים ויקבלו גם הכשרה איך להתנהג עם הילדים במקרים האלה. דיברנו עם השר גם על זה שיש יועצת אחת לכל בית-ספר, ל-800 או 400 תלמידים, וזה לא מספיק. זה לא נותן ליועצת את האפשרות לנהל שיח עמוק עם התלמידים. אני לא מאשים רק את בית-הספר. גם ההורים אשמים, וגם בית-המחוקקים שתמיד שואל איך אפשר למנוע מתלמידים לקנות אלכוהול ולא שואל תמיד איך אפשר לא לרצות, וזו פעם ראשונה שאתם שואלים וזה טוב. אני חושב שאתם צריכים גם להיעזר בתלמידים, כי אנו יושבים על ספסלי הלימוד עם התלמידים ולא על ספסלי הכנסת. אנו ההנהגה של התלמידים, ויושבים עם התלמידים. אנו יושבים עם התלמידים, ולא רק עם חברי-כנסת. אני חושב שאנו אלה שיכולים להשפיע. אני חושב שהפתרון הוא שגם הכנסת וגם משרד החינוך צריכים להיעזר במועצה הארצית, ובמיוחד המועצה המחוזית של המגזר הערבי שיפעלו במגזר הערבי בבתי-הספר הערביים וברשויות הערביות. אני חושב שצריך לחזק את החינוך הבלתי-פורמלי, ולהקים יותר מקומות בילוי לבני-נוער בשעות אחר-הצהריים. משפט אחרון - אני מקווה שלא נגיע למצב שבו יהיה האלכוהול דבר נורמלי ואף אחד לא ידבר עליו, וידברו על מצבים יותר גרועים. תודה רבה. מהאדי בלילאת: אני מהאדי בלילאת מרהט, ואני נציג המגזר הבדואי במועצה הארצית. רציתי קצת להתייחס למגזר הבדואי. במסגרת המועצה הרשותית שלנו, מגיעים נציגים מכל בתי-הספר. עשינו סטטיסטיקות, ובכמה מבתי-הספר גילו כמה תחנות סמים. אחרי שגילינו את זה הזדעזענו וישר רצינו למצוא פתרון והתחלנו לעבוד בבתי-הספר. כמו שהיא אמרה, להתחיל עם היסודי זה הכי חשוב, וזה גם מה שאני חשבתי עליו. נכנסנו לבתי-ספר יסודיים. דיברנו עם המשטרה, והגיעו מתנדבים מהמשטרה ומכל מיני ארגונים לעשות הרצאות. התחלנו דווקא משם, כי שם אנו יכולים באיזה שהוא חלק למנוע, כדי שזה לא יתפתח וכו'. זה גם בבתי-ספר תיכוניים. למשל אצלי בתיכון גילו ארבע תחנות לסחר בסמים ובנשק, משהו שלא ידעתי, והזדעזעתי כשידעתי אותו. אחרי שגילינו את זה, היתה ישיבה עם המנהל, ולא רצו להזכיר שמות ודברים כאלה ולא רצו לערב בזה את המשטרה. רצו קודם כל לאתר את הילדים האלה, את אותם בני-נוער שסוחרים בסמים ובאלכוהול, והתחילו לגבש אותם לקבוצות איך להתרחק מזה ואיך להתמודד עם זה. הייתי באחת הישיבות אתם, דיברתי אתם וראיתי שהבעיה היא בבית. זה חוזר לבית, וכמו שאמר ריאד זה חוזר לשעמום. זה חוזר, כי אין מסגרות בלתי-פורמליות, ואין דרך למלא את כל הזמן הפנוי הזה. איך הם ימלאו אותו? רק בלימודים?! הרי הילדים האלה - לא כל הזמן לימודים. הם רוצים לעשות משהו אחר. הם לא כמונו שנמצאים בתנועות נוער ובמועצות הנוער שאנו כן מבינים ומחונכים לערכים. להם אין את המסגרת הזאת שתעשיר ותעצים אותם. זה ממש מעציב שאראה בני-נוער שלא נמצאים במסגרות, שאין להם את היכולת להתבטא ושאין להם את היכולת לעשות דברים כדי לשנות. אצלנו יש ארגונים של בני-נוער, שדווקא משם הם התחילו. גיבשנו את הנוער הבעייתי לקבוצות, ומשם התחלנו לעבוד אתם. היום, כבר יש קבוצות הנהגה של ילדים שהיו בעייתיים. אם היית מגיע לפני חודש, חודשיים, כשהוא לא היה במסגרת, ומנסה לדבר אתו, הוא היה אומר לך: "מה אתה רוצה מהחיים שלי?". אם תדבר אתו עכשיו, אתה תראה שהוא קצת התחיל להכיר את הערכים וקצת התחיל לכבד. היו"ר מוחמד ברכה: איך אתה מתייחס למה שראינו היום? מהאדי בלילאת: לגבי מה שראינו, מה שהיה כתוב בערבית, זה נכון כאילו לעשות את זה ולהציג את זה, אבל אני חושב שאנו צריכים דווקא לפעול מבני-הנוער, לפנות לבני-הנוער, לגשר, שיהיה משהו יותר מגושר שאנו נעבוד כאילו כדי להגיע לנוער, להגיע למועצה הארצית, ומשם זה יתפרש לרשויות. משם המועצות הרשותיות יתחילו לעבוד. משם אנו יכולים להגיע לכל נער ונער. הרי אנו וחבריי למועצה יושבים על ספסלי הלימודים ורואים מה שקורה שם יותר טוב מכם. אנו רואים מה מתרחש בפנים בין כתלי בית-הספר, אנו רואים מה שמתרחש בהפסקות. אנו לפעמים חווים את זה. זה כואב לנו לראות, אבל אנו נשתוק, כאילו: חברים שלנו - לא נגיד. אבל, אני חושב שלא צריך לשתוק ושצריך לפעול, וצריך להעצים את הילדים האלה. אף אחד לא נולד בן-אדם רע שלא רוצה טוב. היו"ר מוחמד ברכה: יפה דיברת. תודה. תלמידה: אני מכיתה י"ב בתיכון "עתיד", ורציתי להתחיל בעניין הדת. תמיד רק נותנים פקודות: חראם, אסור, חראם, אסור. למה חראם? בדת אין דבר כזה שחראם. חראם זה בא מהרבה סיבות. מה הסיבה לזה שזה חראם? אם אבא שלי מסביר לי שחראם כי זה משפיע על הגוף שלי- - - היו"ר מוחמד ברכה: את רוצה שידברו אל השכל. תלמידה: כן, שידברו אל השכל, ולא רק שיתנו פקודות שזה חראם, חראם וחראם. זה כאילו יש חוסר מודעות בדת. תלמיד: אני לא מסכים- - - היו"ר מוחמד ברכה: אתה לא קיבלת רשות. תלמידה: דבר אחר הוא לגבי המכורים לשעבר שעברו גמילה. בשנה שעברה בכיתה שלי היה אחד שהסביר מה קרה אתו ואיך הוא עבר את תהליך הגמילה. מכל העניין הזה יצאנו עם המסקנה שאין גמילה מסמים או מאלכוהול; אם אתה משתמש בסמים או באלכוהול, אתה מכתיב לעצמך לחיות במעגל הזה כל חייך ואי-אפשר להיפטר מזה. אם אתה לוקח סמים, אתה תחזור על זה שוב. זה לא רק תרפיה גופנית כדי לסלק את הסם מהגוף, אלא גם תרפיה נפשית. זה אסון. היו"ר מוחמד ברכה: אני מבקש מהדוברים לא להזכיר שמות של אף אחד. זה משודר, ואנו לא צריכים להביך אף אחד במיוחד אם הוא נער או לא בגיר. בבקשה. תלמידה: רציתי לדבר על שבוע מניעת הסמים בבית-הספר שלנו. כמו שהיא אמרה, פגשנו מכורים נקיים. זו היתה אחת הבעיות. כאשר אנו דיברנו אתם, הם דיברו על כל האסונות שהם עברו בחייהם, ואחד מהם נשאר בלבד בסוף וחלק לא יכול להתמודד עם החברה. זה היה מרשים. זה השפיע עלינו כבני-נוער. אני חושבת שכדאי לראות את זה בחיים ולא רק שיהיה מידע. תלמיד: אני מבית-הספר "עתיד" טייבה, ואני רוצה לדבר על הבעיה עצמה, על הסיבה העיקרית להתמכרות לסמים ולשתייה. כשהם היו אצלנו בבית-הספר, אחד אמר שהסיבה העיקרית שלו היתה בעיות במשפחה. לא היה לו למי לפנות, ואף אחד לא עזר לו. היו הרבה בעיות במשפחה. ההורים שלו התגרשו בעבר, ולא היה לו למי לפנות. היה מישהו אחר שאמר שהבעיה היתה הטלוויזיה, שכל הזמן משדרים דברים שיש בהם אלימות ואנשים שלוקחים סמים, וזה השפיע עליו. השידור והטלוויזיה השפיעו הרבה על האנשים. כל האלכוהוליסטים שהיו אצלנו בבית-הספר כולם היו מהצפון. בקשר למקום שאנו במשולש, יש פחות אנשים שהם אלכוהוליסטים. היו"ר מוחמד ברכה: איך אתה מתייחס למה שראינו בעניין הקמפיין? תלמיד: אני בעד שזה חראם. בטייבה או בכל המשולש הדת משפיעה עלינו, כי אנו כמוסלמים לא עושים את זה: לא שותים ולא לוקחים סמים כי זה אסור מבחינה דתית. אבל, במגזר הערבי יש גם נוצרים וגם מוסלמים. בצפון הדבר הזה יותר פתוח. תלמיד: אני מתיכון "עתיד" טייבה, ויש לי משהו קטן להגיד בנוגע למה שאמרה פה הגברת. היא אמרה שהולכים לבתי-ספר ועושים הרצאות לבני-נוער. יש פתרון יותר קל מזה. איפה בני נוער קונים סמים? הם קונים מסוחרי סמים שמסתובבים בעיר כל היום, וחלק מהם הם בני העיר. למה לא לפעול למניעת הסמים בכל העיר ולא רק בקרב קטינים? כמו שנאמר פה, יש בבית-הספר תחנות סמים וכו'. הם לא עצמאים כי גם הם עובדים אצל סוחרי סמים. היו"ר מוחמד ברכה: זו נקודה חשובה. תלמידה: אני מבית-הספר "עתיד" טייבה. בית-הספר שלנו הראה לנו מידע תלת-ממדי על החיים, ופקח לנו עיניים כל פעם מחדש על דברים חשובים בחברה ובמיוחד על תפישת חיים. מדובר על חיים יותר בריאים. עניין הסמים הוא עניין די חשוב בחברתנו. יש לו השפעה רבה בקרב בני-הנוער. - - - לכן, חובה לדון בנושא זה כי זה מהווה סכנה ויכול להיות אחת הסיבות להריסת חיים בצורה מוחלטת. היו"ר מוחמד ברכה: תודה. אנו רוצים לסיים. תלמיד: רציתי להגיד רק שני דברים. דבר אחד הוא שמי שרוצה לשתות אלכוהול לא מעניינת אותו הדת, לא מעניינים אותו ערכים ולא מעניין אותו כלום. צריך להגיד לו שמבחינה רפואית זה אסור ולמה זה אסור. צריך להגביר את המודעות של האנשים בחברה שלנו. דבר שני - ההורים. אני רואה שהורים רוצים להדחיק את זה, אם הבן שלהם מכור לאלכוהול ושותה אלכוהול. צריך להגביר את מודעות ההורים איך להתמודד עם ילדים שהם אלכוהוליסטים. תלמידה: האימאם אבו-טאלב אמר: "לו היה העוני איש - הייתי הורג אותו". רוצה לומר שהעוני הוא הסיבה הראשונה והאחרונה והמיוחדת ביותר שמביאה כל מיני בעיות חמורות. יותר מ-50% מהמשפחות הערביות בישראל הן מתחת לקו העוני. כשהאדם הערבי נולד, המצב הסוציואקונומי שלו נמוך מאד והגרוע ביותר בישראל וכל הדלתות סגורות, הוא מעלה את השאלה למה זה. אני אומרת שהתשובה היא אפליה בין המגזר היהודי למגזר הערבי. צריך לגשר על הפערים האלה ולעשות כל מיני דרכים ותהליכים כדי לגשר עליהם. כשרואים שאחוז המתמכרים במגזר הערבי הוא הגבוה ביותר למרות שהם מהווים 20%, זה לא בא סתם. תלמיד: אני רוצה להגיב על מה שאמרה התלמידה כאילו זה חראם. מה זה חראם? אין דבר כזה. כאילו בא אב ואומר לבן שלו: "חראם". מה זה? כי זה משפיע על גוף? כל העולם יודע שזה משפיע על הגוף. צריך להפנים את זה בנשמה, בגוף ובשכל. היו"ר מוחמד ברכה: תודה. דוברת: יפה. תלמיד: אני מתיכון "עתיד" טייבה, ורציתי להעיר הערה חשובה. ראיתם לפני חודש בערוץ 10 או בערוץ 2 בת 17 שקנתה מקיוסק לא מוכר באיזה רחוב. היא רצתה אלכוהול, והוא נתן לה אבל אמר לה "תקחי בשקית שחורה". אני מעדיף שאנשים אלה עם האדישות הזאת החמורה ייענשו ע"י עונש כבד. היו"ר מוחמד ברכה: אנו נשמע את מאהדי ואת רמזי וזהו. מהאדי בלילאת: רציתי להגיד לךְ שאני ממש לא מסכים עם מה שאת אמרת. את יודעת למה? אצלנו בדת לא אומרים "חראם". יש חראם ויש הסברה. למה זה אסור? את לא התיחסת לזה. תלמידה: כן, אבל לא מספיק. דוברת: היא מתחברת למה שאתה אומר. היא אמרה שאומרים חראם עם הסברה. תלמידה: אני רציתי שהוא יסביר. מהאדי בלילאת: אני מסכם ואגיד משהו אחרון, משהו שישב לי על הלב ואני אומר אותו עכשיו. חבר'ה, הגיע הזמן להתעורר, ולא להיות בדיונים ולא לדבר. הגיע הזמן לעשייה, להגיע ולבחוש את העניין, כמו שאומרים בערבית: "חנאן ואקת נוּנר'יֶיר", שזה אומר: אנו חייבים להתחיל. אנחנו לא יכולים פשוט לדבר. זה מה שאני אומר: להתחיל. היו"ר מוחמד ברכה: יפה. תודה. דוברת: בדיוק. אתה פנית לכתובת של העשייה. הם עושים, וכבר התחילו. היו"ר מוחמד ברכה: רמזי, בבקשה משפט, ואנו מסיימים. אני רוצה להגיד כמה מלים לקראת הסוף. נסאר רמזי: דיברנו על נתונים מסויימים, ומתוך הנתונים שאנו 20% מהאוכלוסיה במדינה כאן אנו גם כמעט 50% מכלל האסירים. האסירים בתוך בתי-הסוהר הם 50% ערבים ו-50% יהודים, למרות שאנו רק 20% מכלל המדינה. הנתונים האלה הם לפני כולם, והם מוכרים וידועים. אני רוצה רק להזכיר ש-80% מכלל האסירים שבתוך בתי-הסוהר הם אנשים שנאסרו על רקע עבירות התמכרות או שימוש או סחר. אני חושב שאפשר לגוון, לבדוק וללמוד את זה, שאם אנו נעבוד יותר - וזה למרות גם האכיפה המשטרתית במגזר הערבית שהיא מזערית יחסית למה שאנו רוצים, למה שהחברה רוצה - ככה מגיעים לאותו- - - היו"ר מוחמד ברכה: תודה. נופר, בבקשה שתי מלים. נופר סלמן: הקמפיין נכון וטוב, אבל השאלה היא: כשהילד רואה קמפיין כזה ואומר "אוקיי, הבנתי. אבל, לאן אני אפנה?". זו נקודה שצריכה לעלות בקמפיין, אם להשאיר שם מספר טלפון ישיר של המוקדים וכו'. זו נקודה חשובה. שאלה שצריכה לעלות פה - חבל שהמשרד לא נמצא - היא איפה החינוך הבלתי-פורמלי. איפה התשתיות? סיימנו עכשיו איזה שהוא פורום עם 150 חבר'ה במועצה הארצית שחלקם היו מהמגזר, והדבר הראשון שהם אמרו הוא שאין תשתיות. דובר: היא שאלה איפה המשרד. כמאל נמצא פה. היו"ר מוחמד ברכה: רבותי, אני מודה לכולם. אנחנו נגיד כמה מלות סיכום. לא במקרה לקראת הסוף נתתי אפשרות לכל התלמידים שרצו להתבטא. הגישה שלי, ואני חושב שזו לא רק גישתי, ולמדתי אותה גם במהלך עבודתי כיושב-ראש הוועדה, היא שאנשים שיכולים להשפיע הכי טוב על צעירים הם צעירים בעצמם. לכן, אני פונה אליכם ולכל מי שעוקב אחרי הדיון הזה: לא לראות בעצמנו "אני חסין בפני הסמים, ואני חסין בפני אלכוהול ואלכוהוליזם" אלא "מה אני עושה גם כדי לעזור לתלמיד שיושב לידי בכתה שלי, בסביבה שלי, בשכונה שלי". כשהייתי אצלכם בטייבה, דיברנו על מהי שרשרת ההשפעה של אדם אחד על הסביבה, על המשפחה ועל הכל. לכן, אנו מייחסים חשיבות רבה לתלמידים או לצעירים שעוזרים לצעירים. עצם העובדה שהקמפיין יוצא זה דבר חיובי, אבל אני אומר לך, שמאי, ואני מבקש שזה יועבר למר גלר ולכל האחראים ברשות, שמה שאתם מקציבים זה הרבה פחות ממה שצריך ולא עונה על הצרכים. הנתונים שיש לנו - יכול להיות שהנתונים לא מדוייקים בגלל שאנשים לא רוצים להצהיר על מעורבות בעניינים של אלכוהול וסמים - אומרים שאחוז הצריכה של בני-נוער ערבים הוא כמו הממוצע הארצי. שמאי גולן: לגבי אלכוהול? היו"ר מוחמד ברכה: אלכוהול וסמים. שמאי גולן: לא נכון. ממש לא. אני לא מסכים עם זה בשום פנים ואופן. היו"ר מוחמד ברכה: מה נכון? שמאי גולן: הנוער הערבי - 15% שותים, והנוער היהודי - 60% שותים. עוד מעט התרשמתי כאן בדיון שהנוער הערבי שותה יותר מהיהודי, וזה לא נכון. נסחפתם פה לתמונה לא נכונה. דוברת: אבל, גם לא פחות. שמאי גולן: ממש לא. דובר: על אלכוהול או על סמים? קריאות: - - - היו"ר מוחמד ברכה: שקט בבקשה. אנו מסיימים. אמרתי שאלה שיצהירו על עצמם בתוך חברה שמרנית שהם שותים אלכוהול הם הרבה פחות מהאמת. שמאי גולן: אני מסכים. היו"ר מוחמד ברכה: גם מי ששותה לא יגיד בשום מקום שהוא שותה, במיוחד לא למבוגרים. בכל אופן, זה שיש פחות או שיש דומה, זה לא דבר אמור להרגיע. אני חושב שהמשאבים שמוקצים לטיפול בבעיה הזאת ברחוב הערבי, במגזר הערבי, הם נמוכים. עצם העובדה שהקמפיין מתחיל באיחור של 3.5 חודשים לעומת התחלת הקמפיין ברחוב היהודי זה אומר הרבה דברים. הדבר השני שאני מודאג ממנו הוא שהפרישה של הקמפיין לא מסְפּקת. גם כשנדבר על 20%, אני חושב שזה פחות מדי. לכן, יש מקום לייצר מסגרות של שיתוף פעולה עם עמותות, עם בתי-ספר, עם ועדי הורים ועם משרד החינוך, על מנת שלפחות בכוחות העצמיים של המוסדות האלה אנו נגיע ליותר אנשים ויותר אנשים צעירים. הנקודה השלישית - אני מציע לרשות ולקמפיין ולמר חסדייה שעומד בראשו: לפני שאתה יוצא, תזמן קבוצת תלמידים, צעירים ונערים, שעובדים ושלומדים וגם אנשים שבאים מהשטח עם הנסיון שלהם. דובר: קבוצת מיקוד. היו"ר מוחמד ברכה: אני חושב שיש כאן מקום לחבר שאלון, ואז לנסות לגעת, כדי לקלוע ישר למטרה. אחרי שיצא הקמפיין בעברית, אתה זוכר, שמאי, וכולנו זוכרים, היו ביקורות האם זה בסדר או לא, האם זה נשים ואם זה גברים, האם זה מזעזע או לא וכל הדברים האלה. אני מציע: אם כבר אנו נמצאים היום, עשרה ימים, אני חושב שיש זמן לעשות קבוצת מיקוד שלפחות תגיב אינטואיטיבית, אינסטינקטיבית וגם מחשבתית על הקמפיין, על מנת לצאת עם האופטימום האפשרי לציבור. יש סוגיות אחרות שעלו במהלך הדיון: תפקיד הרשויות המקומיות, תפקיד ההורים, העניין הסוציו-אקונומי שהוא בהחלט עניין חשוב. אבל, אני גם רוצה להגיד שהעניין של אלכוהול וסמים - גם כן בין היהודים וגם בין הערבים - הוא לא רק נחלת העניים. יש סיבות סוציו-אקונומיות ויש סיבות חברתיות גם לאנשים ממשפחות עשירות. יכול להיות ששם מחפשים ריגושים ופה מחפשים מפלט. לכן, הנקודה החברתית היא נקודה חשובה מאד. אבל, גם כן צריך לראות את זה ביריעה רחבה יותר. דובר כאן ע"י אנשי עיריית נצרת על תקציב המניעה והגברתו, ואני חושב שזו דרישה ראויה. גם העובדה שבמעט ישובים ערביים פועל נציג קבוע - זה לא מספק. אני רוצה לבדוק, גם כן בעזרתכם, במקומות של ערים מעורבות, כשהתקציב הולך לעיר, איך זה מתחלק. שמאי גולן: יש לי הערה אחת. היו"ר מוחמד ברכה: תן לי לסיים. תרשום את זה. אין לי התנגדות שתגידו משפט או שניים לקראת הסוף. למשל, בעיריית תל-אביב-יפו. העניין הוא לא סטטיסטי, שהערבים הם 3% ולכן נותנים 3%. היקף הבעיה הוא שקובע. אני מתרשם, ואני מקווה שאני טועה - אמנם נקבע לי סיור ביום חמישי הקרוב בתל-אביב כדי לראות איך הדברים מתנהלים שם, אבל אנו דוחים אותו - שההתעניינות והמחשבה והמשאבים הנתונים לאוכלוסיה הערבית בעיר המעורבת הם פחות ממה שצריך. שמאי גולן: אני רוצה לומר הערה אחת: אנו נמצאים בתהליך, למעשה כבר כמעט בסופו, אצל השר לביטחון פנים, שזה הגברת הפעילות בכלל במגזר הערבי ולא רק בסוגיית האלכוהול. למשל, אמרנו קודם שאנו נמצאים היום רק ב-8 או 10 ישובים של המגזר הערבי. הסיבה היא חוסר היכולת של המגזר הערבי היום לשלם, ואתה יודע את העניין הזה. לכן, הפתרון שלנו הוא - - - היו"ר מוחמד ברכה: שאתם תשלמו הכל - זה הפתרון שלי. שמאי גולן: לא. זה הפתרון שלך - בסדר. הפתרון הוא שאנחנו כנראה נעשה מנחים אזוריים; אנו ניקח חמש משרות ונלך במגזר הערבי למנחים אזוריים, ואני מאמין שזה כנראה הפתרון האופטימלי, גם מבחינה תקציבית וגם מבחינת היכולת לעמוד בו. היו"ר מוחמד ברכה: מר חסדייה, בבקשה. מוסא חסדייה: אנו ניקח את כל ההערות של כל האנשים כאן בחשבון ואנו נלמד אותן. אני מבטיח שבאמת נחשוב עוד פעם. שוב, מה שראיתם כאן זה לא הקמפיין אלא כיוונים. תאמינו לי שאם ההשקה הראשונה או הטיפול הראשון מבחינת מדיה יציפו את הבעיה של שתיית אלכוהול, במיוחד בבני-נוער שהם שתיינים, שזו ההגדרה שלי - אנו הצלחנו. אנו מדברים על להשיג מטרה אחת. אנו לא נפתור את כל הבעיות. בקמפיין הראשון אנחנו לא שם. היו"ר מוחמד ברכה: רבותי, אני מאד מודה לכם. נכונות לנו פגישות נוספות בעתיד לטפל בצדדים אחרים של הבעיה. תודה רבה לכם. הישיבה נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 13:50.