פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 14 הוועדה המיוחדת לפניות הציבור 09/06/2026 מושב רביעי פרוטוקול מס' 120 מישיבת הוועדה המיוחדת לפניות הציבור יום שלישי, כ"ד בסיוון התשפ"ו (9 ביוני 2026), שעה 10:30 סדר-היום: << נושא >> הצעה להקמת מערך מטפלים אלטרנטיביים לטיפול בחיילים בסדיר ובמילואים. << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: אושר שקלים – היו"ר משתתפים: נעם אייזקס – מ"פ במילואים ויועץ פרלמנטרי של חבר הכנסת משה טור פז דנה זיגדון – מטפלת ברפואה סינית, עמותת רפואה בשטח ד"ר חנה קטן – רופאת נשים; ארגון אימהות הלוחמים ויו"ר נשות תקומה אנה שרמן לוי – אימא לשני מילואימניקים, מתנדבת ופעילה בארגון אימהות הלוחמים טטיאנה גליצקי – רכזת עמותת תדי – תמיכה דרך יצירה קונסטנטין שווייביש – מנכ"ל איגום – איגוד מורים עולים דרור שטיינר – מטפל חן קריסטל – לוחם משתתפים באמצעים מקוונים: סא"ל שי הרצברגר – רע"ן רפואה, משרד הביטחון חגית אורן מוסט – ר' החטיבה לחוסן ורצף מניעתי בתחום הנפשי, משרד הביטחון אל"ם ליאור וישנגרד – מפקד חטיבת הסיוע המנהלתי של אוגדה 99, צה"ל סא"ל אריק פניץ' – מג״ד חי"ר במילואים רס"ן במיל' עדי תורג'מן – מנכ"ל עמותת דובי רס"ר יוני חג'בי – רס"ר גדס"ר 7810 עידו רזון – חייל פצוע צה"ל רות דיין מדר – עו"ד, מנהלת מחלקת חברה, מרכז השלטון המקומי בישראל חואן טייפלד – מנכ"ל עמותת גבהים לירון פריד – מנהלת פרויקטים, עמותת גבהים ייעוץ משפטי: ורד קירו-זילברמן מנהלת הוועדה: שלומית אבינח רישום פרלמנטרי: בת-אל צורף רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> הצעה להקמת מערך מטפלים אלטרנטיביים לטיפול בחיילים בסדיר ובמילואים << נושא >> << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> בוקר טוב לכולם. תודה רבה לכל מי שהגיע. אני פותח את דיון הוועדה בנושא הצעה להקמת מערך מטפלים אלטרנטיביים לטיפול בחיילים בסדיר ובמילואים. בפתיחת דבריי, לפני שנגיע לנושא שלשמו התכנסנו, אני רוצה לומר משהו בנימה אישית. בשבוע האחרון נחשפנו לגילויי אלימות שהתרחשו בביתו של שופט בית המשפט העליון סולברג. כל מי שמכיר אותי יודע שאני תמיד מנסה לנרמל כאן שיח שיהיה מאוד מכבד, מתנגד לאלימות, גם עם אנשים שאני בכלל לא מסכים איתם. תמיד אני מנסה להגיע למצב של חיבורים. אז למען הסר ספק, גיניתי כמה פעמים, ואני ממש מגנה את ההתנהלות. מבחינתי, כל מי שמפר חוק, יש למצות איתו את הדין, חד-משמעית וביתר חומרה. מצד שני, אני מתקומם כנגד כל אותם אנשים, גופים, גם בתקשורת, גם באופוזיציה, ואני אומר את זה בצער, להם אין שום זכות לגנות את העניין הזה, מכיוון שהם מסתכלים תמיד על הנושא של חד-צדדיות. לא יכול להיות שתהיה פה אכיפה בררנית. לא ראיתי את אותם אנשים שגינו עכשיו את האלימות, בצדק, כלפי השופט סולברג, מגנים אפילו פעם אחת את כל גילויי האלימות שחווינו פה בשנים האחרונות כלפי צד אחד. לא אם זה כלפי התקיפה של הילדים של השר שיקלי, או של הבת האוטיסטית של טלי גוטליב, או כשירו פצצות תאורה לבית ראש הממשלה, או כשניסו להתפרץ לבית ראש הממשלה, או אפילו כשהיה איזשהו חשש ללינץ' כלפי שרה נתניהו במספרה שלה, שיו"ר הדמוקרטים נמצא שם ואומר "תבואו", וצרו שם על המקום. וכשאייל יפה, המכוער הזה שתקף שוטרת, לא ראיתי את אותם אנשים שגינו את האלימות כלפי השופט סולברג מגנים את העניין הזה. ולכן אני אומר, אין להם שום זכות בנושא הזה. וכן, גם לך, אדוני השופט סולברג, גם לך וגם ליתר החברים שלך למערכת, בסופו של דבר, אתם אלה שנרמלתם את הדבר הזה. אתם אלה שמנרמלים פה את האנרכיה ואת האכיפה הבררנית כלפי צד אחד. אז שוב, למען הסר ספק, אני הכי מגנה וקורא למצות את מלוא חומרת הדין עם כולם. לא יכול להיות שזה יהיה כלפי צד אחד. תודה רבה. במקרה שלפנינו, קיבלתי פנייה מדנה, שנמצאת כאן איתנו, מארגון שנקרא "רפואה בשטח", והיא העלתה מקרים שבהם נדרשים טיפולים אלטרנטיביים בחיילים שלנו. לצערי, גם לי אישית יצא להתמודד ולראות בשטח, בעיקר מאז 7 באוקטובר, שישנם מקרים, לא רק בקרב הצבא אלא בכלל באוכלוסייה, שבהם הרבה זקוקים לטיפולים נפשיים, אפילו טיפולים הוליסטיים לא קונבנציונליים שהרפואה לא תמיד מקדמת אותם. נקראנו, בהתחלה לפחות, סוג של מדינה בטראומה. יצא לי לבקר לא אחת במרכזי שיקום, חיילים פצועים, נפגעים בשטח, ואני מבקש כאן לראות עד כמה אנחנו יכולים לעזור גם לחיילים שלנו אבל בכלל, ולהכיר בנושאים שאפשר לטפל מעבר לדפוס המקובל כיום. אריק פניץ', שנמצא איתנו בזום, אני מבקש ממך שתתאר את הבעיה שאתם נתקלים בה, ומה אתם מציעים. << אורח >> אריק פניץ': << אורח >> בוקר טוב לחברי הוועדה, אני שמח על הוועדה. כמג"ד חי"ר במילואים אני מייצג חמישה סבבי לחימה. אני מייצג את קולם ושופרם של חיילינו שנמצאים בשטח, בקצה. אני מלא הערכה לענף הרפואה על כל מה שהם עושים לטובת החיילים, אבל בסוף יש פה איזשהו ניתוק, מלחמת בטחנות רוח, לנסות לקדם מערך, שמבחינתי הוא מערך הכרחי. פגשתי אותו כבר מהסבב הראשון שלי בלחימה, החל מ-7 באוקטובר, עם החיילים שלי, מערך מדהים של מטפלים אלטרנטיביים שמגיעים לשטח לכל גזרת לחימה, החל מהצפון עד לדרום וגזרות איו"ש, ועושים את זה בחפץ רב ומטפלים בחיילים בשטח. בסוף חייל מילואים שמגיע לשירות מילואים מהמשרד – כמו שאני יושב כרגע במשרד, אחרי תעסוקה, בדיוק לפני חודש סיימתי, עם החיילים שלי – ועובר מאפס ל-100 ב-200 קמ"ש לשאת על עצמו משקלים כבדים, לשאת בעול הפיזי של תנאים פיזיולוגיים מאוד קשים של חוסר שינה, משקלים על הגב, וחוזר חזרה לאיזשהו פרק מנוחה בתוך המוצב שהוא נמצא, המטפלים המדהימים האלה שמגיעים ומטפלים בחיילים לא אמורים להיתקל בשום קשיים. זה מערך בסיסי. אם אנחנו רוצים לעבור להיות צבא מקצועי, בטח בתדירות מילואים שעושים כרגע, זה לא שווה ערך למה שעשינו בערב 6 באוקטובר, זה מערך הכרחי לחיילים שלנו. זה לא good to be, זה לא משהו נחמד, אלא זה מטפל ומציל חיילים בשטח, ועוזר להם עם דלקות מאוד קשות בגב, בכתפיים, במפרקים, כמובן בשרירי הרגליים. גם אני בעצמי עוסק במערך האבטחה כבר 20 שנים, אני יודע מה זה לשאת משקלים ומה זה תנאים פיזיולוגיים לחיילים בשטח. הם חייבים, חייבים להיכנס למערך בצורה סדורה, בצורה תקינה, ולא לשאת בעול הזה מכספם האישי ולבוא בהתנדבות. אני מלווה את דנה מ-7 באוקטובר, ואני עוזר לה בכל מה שאפשר, כמובן לחבר אותה לגדודי חי"ר שנמצאים בלחימה. הערכה רבה לדנה ולצוות שלה. אשמח גם אם הוועדה תיתן את ההתייחסות שלה, ויראו איך אפשר גם לתקצב את הדברים האלה ולהכניס את זה כתקינה בשטח. אני גם מכיר את התשובה כי אני בשיח עם דנה, והתשובה של מערך הרפואה של צה"ל היא שיש פיזיותרפיסטים ומטפלים קונבנציונליים, אבל בסוף פיזיותרפיסט מגיע לנקודת הקצה. כשחייל כבר לא יכול להמשיך פעילות, והוא מגיע אליו ועושה איזשהו טיפול אחר כך, טיפול אוחר, אבל בשוטף, ביום-יום, זה משהו שמציל הרבה מאוד אנשים. דנה גם יכולה לספר לכם סיפורים של אנשים שבזמן שהיו צריכים להסתער על מחבל, או כשהיו צריכים, בצורה כזו או אחרת, לעשות איזשהו אקט פיזי בשטח, הם חזרו אליה אחר כך עם תשובות ברורות, ואמרו לה: דנה, את הצלת את החיים שלנו, את פשוט הצלת את החיים שלנו, כי יכולנו לקום על הרגליים ולרוץ, כשבאמת לא ידענו איך נעשה את זה עם גב שבור או עם רגליים שבורות. אשמח שדנה תמשיך מכאן. תודה רבה. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> תודה רבה. לפני שאני מעביר את רשות הדיבור לדנה, אני יכול להגיד שגם בתקופה הזאת שלא הכרנו, יצא לי לשמוע הרבה מאוד עדויות, מקרים וסיפורים על עבודת הקודש שאת עושה ושממש הצלתם לאנשים את החיים. יש לך זכות אדירה בחיים האלה, ונקרא לזה גם בעולם הבא, אז כל הכבוד. בבקשה. << אורח >> דנה זיגדון: << אורח >> תודה. קודם כול, אני מתנצלת, אני נורא מתרגשת. רציתי קצת לספר עלינו. הקמתי קבוצת מתנדבים בשבוע השני של המלחמה ברפואה משלימה. עשינו מאז מעל 800 ימי טיפולים בצה"ל, חמישה–שישה ימים בשבוע מתחילת המלחמה, וזה בכל הגזרות. כמו שאריק אמר, היינו בגבול לבנון, סוריה, איו"ש, עזה. << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> כמה טיפולים עשיתם? << אורח >> דנה זיגדון: << אורח >> בכמות או בימים? בימים עשינו בסביבות 800 ימים, בכמות טיפולים – פחות או יותר לפני חצי שנה ספרתי 150,000 טיפולים ללוחמים. מאז הרבה. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> בהתנדבות מלאה? << אורח >> דנה זיגדון: << אורח >> בהתנדבות. אני אישית, אחרי שנה וחצי של התנדבות, ביקשתי להתגייס לצה"ל – הייתי בפטור – כדי לטפל בגזרת עזה, כדי להיכנס פנימה, ללוחמים שלא יכולים לצאת אלינו. גויסתי, וטיפלתי גם בפנים. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> מה ההכשרה שלך? << אורח >> דנה זיגדון: << אורח >> אני מטפלת ברפואה סינית, בטווינה, דיקור, כוסות רוח. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> שזה למחייתך, לפרנסתך? << אורח >> דנה זיגדון: << אורח >> כן. 13 שנים זה מה שאני עושה. בתחילת המלחמה, ראיתי את הצורך ולא יכולתי להישאר מאחור, אז סגרתי פחות או יותר את הקליניקה שלי. אמרתי למטופלים שלי: כרגע אני מתמקדת רק בלוחמים, אלא אם כן זה SOS, דברו איתי, אמצא איזה זמן במהלך השבוע, אבל ההתמקדות שלי היא שם. ראשון עד שישי הייתי בבסיסים, מבסיס לבסיס. הגעתי למאות יחידות. יש איתי בקבוצה 300 מטפלים. כרגע ההיענות ירדה. ירדנו לבערך 20 פעילים. והדרישה מהשטח לא פוסקת, ולהפך, היא רק עולה ועולה. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> זאת אומרת זו הייתה יוזמה שלך, ותוך כדי הצטרפו אלייך נוספים ונפרסתם פיזית ביחידות בשטח עצמו? << אורח >> דנה זיגדון: << אורח >> נכון. יש לי היכרות אישית כמעט עם כל גדוד מילואים בצה"ל, אז אני כבר יודעת מתי הם מתחילים, מתי הם מסיימים, מה הם צריכים, איזה אירוע הם עברו. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> זאת אומרת הצעת את שירותייך באופן עצמאי לחלוטין, וזה היה תלוי באישור של המפקד בשטח? << אורח >> דנה זיגדון: << אורח >> כן, בדרך כלל רס"פ ומ"פ, מג"ד שקרא לי. היום כבר הם קוראים לי. כבר כולם מכירים אותי, אז פשוט מעדכנים אותי: דנה, מתחילים קו עוד שבועיים, תתכונני להגיע. והם כל הזמן אומרים לי: זו התרומה הכי חשובה שהייתה לנו. עם זה יש את העל האש, הסַפָּרים וכו' – הכול טוב, הכול כיף, אבל פה זה ברמת הצלת חיים. ואני לא יכולה לשבת מאחור, להישאר בבית ולהגיד: אוקיי, שיסתדרו – ברגע שחיל הרפואה אומר לי: לא. אני שנה וחצי במלחמה שוטפת עם חיל הרפואה. הגעתי לכלל הדרגים, הייתי בשיחות עם כלל הדרגים, והתשובות שאני מקבלת הן: או שאנחנו לא מקבלים רפואה משלימה, או שאין לנו תקציב לזה, או שרק המטפלים המוסמכים שלנו מורשים – אם זה הפיזיותרפיסטים. אפילו קיבלתי תשובה מאחת הקצינות: את רוצה? תיתני לי את פרוטוקול הדיקור שלך, ואתן את זה לפיזיותרפיסטים שלי, שהם מוסמכים. אבל אותם פיזיותרפיסטים לא למדו ארבע שנים דיקור כמוני. הם למדו ארבע שנים פיזיותרפיה – אני לא מורידה מהם – אבל את הדיקור הם למדו פחות בכמות משמעותית. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> זאת אומרת בגלל שזה נחשב טיפול אלטרנטיבי, מה שנקרא, אז הצבא פחות מכיר בזה? << אורח >> דנה זיגדון: << אורח >> נכון. התשובות הן: לא מגובה משרד הבריאות, לא מגובה מחקרית. יש לי פה מחקר, ובכיף אציג אותו, של 11,406 לוחמים ותיקים של צבא ארצות הברית שעברו דיקור ברפואה סינית, ו-75% מהם דיווחו על הורדה משמעותית בכאב כבר מהטיפול הראשון. זה מוכח, זה עובד בכלל הצבאות בעולם, בייחוד בארצות הברית. יש לי פרוטוקול לפוסט טראומה שמוכח בשטח, שגם השתמשו בזה, גם פרוטוקולים לכאב. זה עובד. עובדה שכל הזמן פונים אלינו, כלל הבסיסים מתחננים אליי שאבוא. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> אתם פועלים גם בנושא של שיקום? << אורח >> דנה זיגדון: << אורח >> בוודאי. אנחנו יכולים לשקם, אנחנו יכולים לעזור בשטח, לשמור על כשירות. לא צריך רק להגיע למצב שהחייל מושבת בפנים, ואז בואו נוציא אותו עכשיו בפינוי כי הוא לא יכול לזוז, כי יש לו פריצת דיסק אקוטית. אם נבוא ונהיה תחזוקה שלהם פעם בשבועיים, ולא רק נגיע לקטע שהבן אדם כבר מושבת, נוכל לשמור על הכשירות שלהם לאורך זמן. ויש לי המון מקרים, וחלק מהם פה איתנו בזום, שיכולים לספר. אשמח שנעלה תכף את יוני חג'בי, שיספר את המקרה שלו. הוא התקשר אליי בוכה ולא יכול לדבר כשהוא היה במרחק של חצי שעה ממני, וביקש שאעזור לו לעמוד על הרגליים. אשמח שנעלה אותו שיספר על המקרה הזה. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> יוני חג'בי, בבקשה. << אורח >> יוני חג'בי: << אורח >> תודה רבה. אני רס"ר גדס"ר 7810. גם כיום אנחנו במילואים, אני כרגע בתקופה שעצרתי. קודם כול, אני כל כך שמח שהדבר הזה הגיע לוועדה בכנסת, כי זה כל כך מגיע. הרבה דברים נעצרים במדינה הזאת כי יש יותר מדי בירוקרטיות, ואם יש אנשים שצריך לקדם במדינה הזאת זה את דנה. הכרתי אותה סביב דצמבר 2023, שם נהרגו לנו שלושה חיילים. היא התקשרה אליי, ואמרה לי: אני רוצה להגיע לאיזה שעתיים לעשות מסאז'ים, איפה אני יכולה להיכנס? הייתה לנו איזושהי גומחה באיזה שרשרת שם. ושם החיילים היו יוצאים פעם בשבועיים, שם היינו מקבלים אותם. אמרתי לה: תבואי, יש כמה שעות שיוצאים חיילים, נכנסים חיילים. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> איפה שירת? << אורח >> יוני חג'בי: << אורח >> גדס"ר 7810. היינו בעזה בתקופה הזאת. והיא אמרה לי שהיא מגיעה לשעתיים עם עוד שני מטפלים. באותו יום יצאתי לכמה סידורים. היא חיכתה שהסבב השני יצא. היא נשארה שם עד 00:00, 1:00, 2:00 בלילה, בתוך מתחם של תאילנדים, רק כדי לעשות מסאז'ים. זה סתם סיפור קטן על כמה האישה הזאת צנועה, היא לא מדברת, אבל כמה אדיבות, ומה היא עושה פה בשביל החיילים והלוחמים. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> תספר על הטיפול, ממה אתה סבלת. << אורח >> יוני חג'בי: << אורח >> יש לי סביב 550 חיילים. יש הרבה סיפורים שאני שומע מהם, שהם יצאו והיא הרימה אותם. על עצמי, אישית, אשמח גם לספר. היו לי שני מקרים. היה לי מקרה אחד שהיא תפסה אותי - - - לפני שנה וחצי במצב רוח ירוד, ואמרתי לה: אני לא רוצה כי זה יוריד לי את מצב הרוח עוד יותר, זה יוריד לי את המוטיבציה לזוז. אחרי חצי שעה של טיפול שלה, פתאום קמתי במרץ, ופתאום הבנתי מה זה מקצוע. בשמחת תורה האחרון היינו גם במילואים. רגע לפני שמחת תורה הייתי בכלל בבית ופתאום נתפס לי הגב בצורה שלא הבנתי מה קורה לי, ברמה שאני שוכב ולא מצליח לזוז שעה, שעתיים, שלוש. אני לא מכיר את המושג הזה. אשתי הזמינה לי אמבולנס. לקחו אותי באמבולנס רגע לפני שמחת תורה, ואני בחור דתי, שומר. הגעתי להר הצופים, הביאו לי משככי כאבים, ואני ממתין שעה, שעתיים, עד שיעשו לי צילומים. חיכיתי רק לצילום, שאבין מה יש לי. אחרי הצילום, אמרו לי שהם לא מוצאים שום דבר, ואני עדיין עם משככי כאבים. הלכתי ברגל לפסגת זאב, לבית. כנראה משככי הכאבים קצת עזרו לי. ביום חמישי שלאחר מכן, הגעתי חזרה לבסיס. אני עם החיילים, עושים סדר וניקיון, אני מתכופף להרים איזושהי ספה, ובאותו רגע הרגשתי שכל הכאב חזר אליי ברמה שלא יכולתי לדבר. ישר שכבתי על המיטה מברזל, ולא מבינים מה קורה לי. לא יודע איך, מה, עלה לי שאולי דנה באזור. אני אומר לחייל שלי: תתקשר אליה דחוף. הוא התקשר אליה דרך הטלפון שלי. איפה היא? בזיקים. רבע שעה, 20 דקות ממני. אמרתי: עכשיו תיקח אותי אליה. היא בדיוק נכנסה לאיזושהי יחידה שם לעשות להם גם טיפולים. בחיים לא חוויתי כזה כאב. הגעתי אליה. היא עבדה עליי שעה ורבע, שעה וחצי, ואני צועק מכאבים. היא עשתה לי דיקור, כוסות. ובאותו רגע היא גם הבינה, היא אומרת לי: יש לך פריצת דיסק. מהרגע שהיא עשתה לי את הטיפול לקחו לי כמה שעות להתאפס על עצמי עוד קצת, וחזרתי חזרה לבסיס. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> סליחה, אבל לפני כן לא אבחנו את הבעיה שלך? << אורח >> יוני חג'בי: << אורח >> כלום, שום דבר. היום עדיין אני עובד בעבודה קצת פיזית, אני מתכופף וכו', אבל אף פעם לא היה לי - - - << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> בדיוק. כתוצאה ממה הכאבים האלה? זה אולי יכול להיות משהו מהשירות עצמו? איזושהי פגיעה, לחץ, מה? << אורח >> יוני חג'בי: << אורח >> באותו שבוע, כשאני נזכר, עשיתי אירוע רגע לפני למשפחות. הרמנו שם ציליות, מוטות אסום, אם אתם מכירים את השקים הכבדים. אז אני זוכר שהייתה לי איזה הרגשה, אבל לא הרגשתי משהו. כשהגעתי הביתה ונחתי אז פתאום קיבלתי את הבום הזה, וזה מטורף, היא היחידה שאני עד היום ללא כאבים, ברמה של משהו הזוי. אני לא יודע איך היא העלימה את זה. אני אחד שאוהב לעשות מסאז'ים לפינוקים, אבל מרגע שדנה נגעה בי והבנתי מה זה מסאז' מקצועי, אני לא מסוגל ללכת לסתם מסאז'. הייתי אצלה לפני שבוע, דרך אגב, והיא גם עשתה לי כוסות רוח, גם דלקות וכו'. אני נוהג הרבה, יכול להיות שחזרו לי קצת הכאבים. איך שהיא נוגעת בך היא מבינה מאיפה הכאב. זה משהו לא נורמלי. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> אבל מה שאתה אומר מיוחד לדנה. השאלה אם תיקח נגיד עכשיו מטפל אחר שהצבא יכול להציע לך? דנה יש רק אחת. << אורח >> דנה זיגדון: << אורח >> נכשיר אותם. << אורח >> יוני חג'בי: << אורח >> את דנה אני מכיר כי עשינו הרבה אירועים. היא יודעת לעשות קבוצות. היא עשתה לי קבוצות של 50 מטפלים, קבוצות של שישה מטפלים, והיא עשתה לי לאורך השנתיים האלה המון אירועים. אני גם יודע מה סוגי המטפלים שמגיעים. כל פעם מגיעים סוגי מטפלים שזה ברמות של לנפש, לגוף, דברים שהצבא – בצבא הייתי גם כאיש קבע, הייתי סך הכול כמעט שמונה-תשע שנים, עוד לפני המילואים, ואני לא מכיר דבר כזה בצבא. הלוואי שזה ייכנס לסדיר ויבינו את המשמעות של הדבר הזה. בלי צילום, בלי שום דבר, היא הרימה אותי מהמיטה. ועד היום, כבר חצי שנה אחרי, אני רק מודה לה. זה לא מובן מאליו. ואתם רואים, היא חותרת להיכנס לעזה, זה רוח התנדבות שאנחנו לא מכירים. תודה לך, דנה. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> תודה לך. << אורח >> דנה זיגדון: << אורח >> אשמח שעדי תורג'מן יעלה. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> אוקיי. עדי תורג'מן, בבקשה. ואחר כך משרד הביטחון. << אורח >> במיל' עדי תורג'מן: << אורח >> שלום, מה שלומכם? אני כרגע בשני כובעים, גם כלוחם, הייתי מ"פ צמ"ה הרבה מאוד שנים, וגם כמנכ"ל עמותת דובי שהקמנו, שתומכת בלוחמים פצועים של מערך הצמ"ה, וגם כמערך הצמ"ה בכלל. מי שלא מכיר, צמ"ה, הדחפורים, הבאגרים, אלה שנכנסים ראשונים, חוטפים את כל האש, הורסים תשתיות טרור, נופלים הרבה מאוד. בימי מילואים כבר ספרנו. הפסקנו לספור. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> אתם המלאכים בירוק. << אורח >> עדי תורג'מן: << אורח >> לא הייתי קורא לי מלאך, אבל אנחנו עובדים קשה מאוד. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> אני רוצה לקרוא לך. << אורח >> עדי תורג'מן: << אורח >> אני ספציפית נפצעתי יותר מפעם אחת, ובעמותה שאנחנו עובדים איתה יש מעל 500 פצועים שונים, ברמות שונות. חלקם נפשית, הרבה מאוד פיזית. כדי לסבר את האוזן על מערך הצמ"ה, מי שלא עלה על 9D או על באגר ולא עבד על 9D או על באגר, אלה כלים בלי משככים. למזקו"ם שלהם אין משכך. השעות האלה שאתה נמצא בתוך הכלים האלה, גם תחת לחימה – גם דנה תעיד שאנשים שנמצאים במצב הפיזי היותר קשה הם לוחמי הצמ"ה, כי הרבה מאוד זמן אנחנו נמצאים תחת הרבה מאוד לחץ, אנחנו חוטפים הרבה מאוד אש, הרבה מאוד מטענים. אתה מכווץ כל הזמן באופן טבעי בגלל הלחץ וגם מיטלטל בתוך כלי. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> גם הכלי עצמו, באופן מובנה, גורם לכל הלחץ, לכאבים ולעומס שיש. << אורח >> עדי תורג'מן: << אורח >> כן. אני יכול להגיד שמספיקה שעה אחת בתוך כלי כזה, שדרך אגב, לא בנוי לנסיעות שהוא עושה. זה כלי אזרחי שהסבו אותו בצה"ל. אלה כלים שלא בנויים לנסיעות ארוכות, לא בנויים לשהייה ארוכה, והחבר'ה שלנו, בפיזיקה הכי פשוטה, נפגעים בצורה הכי קשה. ודנה ואנשים דומים לה מגיעים ומאוד עוזרים. חוץ מזה, אני מאוד מאמין שגוף ונפש זה אחד, והמטפלים האלה שמגיעים, עצם זה שבאים ועושים לך טיפולים אלטרנטיביים ומטפלים בך – אנשי הצמ"ה בכלל, באופי שלהם הם לא אנשים שמשתפים. אנחנו עובדים בצוותים מאוד קטנים, ועצם זה שמגיע מטפל ונותן לך את היחס האישי הזה, זה גם משחרר אותך בצורה כזו או אחרת וגם עוזר לך בהתמודדות שלך. לדעתי, קרה פה משהו בשנה וחצי האחרונות, אני גם נתקל בזה מלוחמים פצועים שפונים אליי בתור מנכ"ל העמותה. משהו לא טוב קורה אצל הקרפ"ר, אם זה הדבר הזה שדנה צריכה לפנות אליכם. בסוף אני לא מצליח להבין למה אומרים "לא" לבן אדם שרוצה לבוא ולתת. להגיד שרק כדורים מרפאים, אנחנו בשנת 2026, לא צריך את דנה ולא צריך מחקרים, כולנו יודעים וכולנו עוברים את זה, שטיפול רפואי אלטרנטיבי – אם זה מסאז'ים, אם זה יוגה, אם זה פילאטיס, לא משנה מה, כל אחד ומה שמתאים לו – מאוד עוזר ללוחמים. בסוף אנחנו רוצים לוחמים שיחזרו ללחימה, אנשים שזה יעזור להם. אם אני בוועדה, הייתי שואל שאלות על מה ההתנגדות בכלל, אני לא מצליח להבין. להקים מערך כזה היו צריכים מזמן. דנה לא הייתה צריכה לשבת שם. זה משהו שהיה צריך להגיע מתוך הצבא עצמו, אחרי שנתיים ומשהו של לחימה, הלוחמים עייפים, הגוף עייף, הנפש עייפה. ואני לא מברך על הדיון הזה, הפוך, אני לא מבין למה יש אותו. וצריך להכות בפטיש. אני לא צריך להגיד לכם כמה אנשים עושים מילואים, כמה אנשים צריכים את זה, בטח מערך הצמ"ה, ובטח כל אנשי המילואים. אני גם אפילו שומע אמירות: מה המילואימניקים עושים? הם רק יושבים במוצבים, אין התקפות. זה הגיע גם לשם. דרך אגב, מתוך המערך. לא אציין שמות, אבל גם את זה שומעים. אז צריך לנער מישהו. שוב, אני לא יודע מה הסמכויות של הוועדה, אני לא יודע איך זה עובד מבחינת צבא וכנסת, אבל כן מישהו צריך להתעורר על עצמו בנושא הזה. דנה פה לקחה יוזמה אדירה, היא תמיד מתייצבת לצד הלוחמים, ויש עוד כמוה. כמ"פ, כל פעם שאני מסיים תעסוקה, אני לא צריך לחפש את דנה, להתקשר אליה ולהגיד לה: בואי, תעשי טובה ותבדקי מה את יכולה. זה אמור להיות משהו מובנה, זה אמור להיות חלק מהעיבוד. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> עדי, תודה רבה בכלל על כל הפעילות שלך ושל החברים שלך. אין לנו הרבה זמן, אני רוצה שעוד כמה יספיקו לדבר. אלוף משנה ליאור וישנגרד, מג"ד במילואים, בבקשה. << אורח >> ליאור וישנגרד: << אורח >> צוהריים טובים, אני בן 54, מפקד חטיבת הסיוע המנהלתי של אוגדה 99, סבב שישי שלנו בתעסוקה. העסק הזה עובד. אני לא חושב שיש פה מישהו בקהל שיש לו ספק שהטיפול האלטרנטיבי עובד. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> ליאור, סליחה שאני קוטע אותך, קח בבקשה שתיים וחצי-שלוש דקות, כדי שנספיק לשמוע כמה שיותר. זהו, לא אפריע לך. << אורח >> ליאור וישנגרד: << אורח >> פחות אפילו. הטיפול האלטרנטיבי עובד, מציל חיים, מחזיר לכשירות מיידית, וזה אחד הדברים הכי חשובים. הטיפול הקונבנציונלי נותן מענה תרופתי, פיזיולוגי, זה משהו שלוקח זמן. לעומת זאת, הטיפול האלטרנטיבי שמובילה דנה נותן מענה מיידי. ראינו את זה גם אצל חיילים שלי וגם אצל חיילים שהכנסתי אותם למוצבים. המענה מיידי. במקום שחייל יצא עכשיו לשבועיים, שלוש או חודש הביתה לתהליך החלמה פיזיותרפיסטי, המענה הוא בבית הלקוח. אין דברים כאלה בצבא. זה מענה שעובד. יותר מזה, קופות החולים מכירות בזה, קופות החולים נותנות את השירות הזה. לא יכול להיות שהדברים האלמנטריים באזרחות לא עובדים בצבא. זה לא עובד. כן אגיד במאמר אישי, ואני חווה את זה גם מול מסגרות אכ"א, אנחנו מובילים פרויקט של גיוס חרדים. גייסנו עד היום מעל 400 חרדים בשלב ב'. למערכת הצבאית קשה להכיל את הרעיונות ואת המיזמים של מערך המילואים. הסיפור הזה הוא אחת הדוגמאות הטובות. חבר'ה, זה עובד. מספיק עם כל הסיפורים, עם כל התירוצים, זה עובד, פשוט צריך לראות איך מחילים את זה, ומהר. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> תודה רבה. עידו רזון, בבקשה. << אורח >> עידו רזון: << אורח >> שלום, אני חייל פצוע צה"ל, וסובל גם מכאבים נון סטופ, עם זריקות של וולטרנים, הרבה טיפולים נגד כאבים ועוד מלא דברים. אני נותן לכם עדות ראשונה, שאני ברוב הפעמים הולך ועושה את הזריקות, וזה מה שפותר לי את הבעיה. יצא לי להיתקל בדנה שנתנה לי טיפול פעם אחת כשזה היה ממש קיצוני, וזה פשוט עזר. זה היה משהו שנדהמתי ממנו. לפעמים אנחנו כן צריכים לצאת מהקופסה ולחשוב על דרכים לא קונבנציונליות של ישר ללכת לזריקות ולקחת טיפול תרופתי. אני חושב שדווקא טיפולים בשטח היו יכולים להחזיר מספר גדול של לוחמים לתוך שדה הקרב, לסחוב ציוד ולעשות מה שצריך לעשות. אתם כן צריכים לתת משהו ניסיוני, פיילוט, לראות איך אפשר להגיע, לנסות – אין שום דבר שאפשר להגיד אם הוא יעיל או לא אם לא ננסה. היום, המצב הוא שאתם לוקחים אנשים בני 40, 38 שלרוב לא סחבו משקלים, ופתאום אתה מעמיס עליהם משקלים ענקיים של תיקי לאו ווסטים, ובסוף זה משפיע על הגב. צריך טיפולים אלטרנטיביים בשטח. זה מה שאני יכול להגיד. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> שלא לדבר גם על הטיפול הנפשי. יש עוד מקרים שלא דיברנו עליהם. << אורח >> עידו רזון: << אורח >> כן, גם טיפול נפשי. אני יכול להגיד על דנה שבמהלך כל הטיפול, מעבר לטיפול שקיבלתי, זה גם היה דרך שיחה איתה והרבה דברים שדווקא יכלו לשחרר אותי באמת. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> אתה בסדר, עידו? << אורח >> עידו רזון: << אורח >> כן, אני מעולה. יצאתי בדיוק עכשיו מטיפול. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> קודם כול, תרגיש טוב. אנחנו שולחים לך מכאן, לך ולחברים שלך, הרבה מאוד אהבה והוקרה, ותודה רבה על כל מה שאתם עושים. מגיע לכם את ההכי טוב שיש. << אורח >> עידו רזון: << אורח >> תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> נעם, מ"פ במילואים, אתה רוצה לספר לנו? בבקשה. << אורח >> נעם אייזקס: << אורח >> שלום לכולם, אתחיל בגילוי נאות, אני יועץ פרלמנטרי של חבר הכנסת טור פז, בדרך כלל אני יושב פה מאחורה. לדיון הזה אני דווקא מגיע כמ"פ במילואים. הסיבה שהגעתי היא פניות של חיילים שלי, ששמו לב שהדיון הזה מתקיים, ואמרו: אתה כבר נמצא בכנסת, אתה חייב ללכת להגיד את הדברים כמו שהם. אנחנו פוגשים את דנה באופן קבוע, כל סבב מחדש. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> איפה? << אורח >> נעם אייזקס: << אורח >> בסבבים האחרונים הייתי בעזה, אנחנו פוגשים אותה כל פעם מחדש בצורה בלתי רגילה, מסירות שאין דומה לה. כבר יצא לנו כמה פעמים שחיילים שהיו פלוגה יחסית, נקרא לה, מגדרית או יותר דתית, היינו בעומק, ושלחו מטפל, גבר, ספציפית, פנימה כדי לתת מענה לאנשים שצריכים את זה. זאת אומרת יש כאן ניסיון אין-סופי להתאים את הצורך לפלוגה ולנסות לעזור כמה שרק אפשר, ולראות את הטובה של החייל במרכז, בלי לבקש יותר מדי. פעם היינו עושים סרטונים לאנשים, היום גם את זה לא צריך, פשוט מגיעים אלינו כדי לעזור לנו. זה משהו שהוא בלתי רגיל. אני חושב שאנחנו צריכים לעשות כל מה שאפשר כדי לתת להם כמה שיותר מקום. אם יש משהו שעובד, צריך לחזק אותו, לא להפריע לו, לא להקשות עליו, ולנצל את הדיון הזה להכרת הטוב ותודה על כל מה שהם עושים. אני, באופן אישי, לא נזקקתי לזה, אבל יש לי חיילים, יש לי סרס"פ בפלוגה עם שתי פריצות דיסק, לא מסוגל ללכת, והוא ממשיך להגיע למילואים פעם אחרי פעם בגלל שזה חשוב לו. עוד לפני המלחמה היה חשוב לו, היום על אחת כמה וכמה. ומה שדנה והחברים עושים זה מה שמאפשר לו להמשיך להגיע ולהתייצב. אנחנו במציאות של חוסר סד"כ מטורף, וכל מה שאפשר לעשות כדי לתת לי להחזיק פלוגה חזקה עם כמה שיותר לוחמים, כמה שיותר אנשים כדי להמשיך לתפקד, אנחנו מעריכים את זה מאוד. שוב תודה רבה לדנה, ותודה על הדיון בוועדה. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> תודה. בבקשה, דנה. << אורח >> דנה זיגדון: << אורח >> אשמח לומר עוד שני דברים. קודם כול, יש לי פה מכתב שאריק, מג"ד 8109, כתב על כמה זה חשוב. לא אקריא לכם אותו, אבל יש פה 42 חתימות של סא"לים ומעלה, מג"דים, מח"טים, סמח"טים, אלופי-משנה. יש פה 13 רופאים בשטח שחתמו, כאלה שראו אותי בעזה. למשל, רופא אחד שהיה לי מקרה איתו כשהיינו בעזה, והוא אומר לי: דנה, יש לי פה בחור עם תסמיני כתף קפואה – כתף קפואה זה שהכתף לא עולה – אין לי מה לעשות איתו, או שאני משחרר אותו עכשיו החוצה למיון, או שאת מטפלת בו. ולקח לי רבע שעה, טיפלתי בו וסידרתי את זה, והוא נשאר בפנים. יש לי כאלה עוד עשרות. בנוסף לזה, כל זה מכתבי המלצה של מג"דים, שראו את הפעילות שלי בשטח, אם זה גם בעזה, בסוריה ובלבנון. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> כמה כמוך יש, דנה? << אורח >> דנה זיגדון: << אורח >> אחת בעזה, בסוריה ובלבנון. בחוץ יש לנו 20 פעילים כרגע. התחלנו ב-100 ומשהו, וזה הצטמצם עם הזמן. דבר שני, לא אגיד את שמה של קצינת הרפואה שאמרה את מה שאמרה. אחד הדברים שהכי עצבן אותי - - - << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> אפשר להגיד, הכול בסדר. << אורח >> דנה זיגדון: << אורח >> לא משנה. אחרי שנה וחצי של מלחמה, כמו שאמרתי, עם חיל הרפואה, הגעתי, הצגתי מצגת מטורפת עם סרטונים, עם הכול, עם הוכחות, עם עצומה של 750 לוחמים, עם 20 מכתבי המלצה של מג"דים, עם כל החתומים, והתשובה שלה הייתה: דנה, אנחנו אחרי שנתיים של מלחמה – זה היה ב-6 בינואר השנה – המלחמה הסתיימה, המילואימניקים לא עובדים קשה, המילואימניקים כרגע יושבים כהגנה, ולא יקרה כלום אם הם יחכו שלושה ימים להגיע הביתה לעשות את הטיפול בבית. זה משפט שמרתיח לי את הדם, שרועד לי הגוף כל פעם שאני חושבת עליו, יש לי אותו כציטוט בראש. היא אומרת לי: היציאות שלהם אחלה, הכול בסדר, לא יקרה כלום. ואז אני אומרת לה: זה לא נכון, אני בשטח, לא את. את יושבת פה בתל השומר, אני פיזית בשטח, ואני אומרת לך שאת מנותקת. ואמרתי לה: יש לי כמויות, לפחות 50% מהחיילים שיש בפנים הם עם פציעה כזו או אחרת, אם זה כתף, ברך או פריצת דיסק. 50% מבני האדם מעל גיל 30, בטח לוחמים, עם בלט דיסק או פריצת דיסק. זו סטטיסטיקה. התשובה של זה הייתה: אוקיי, אם יש לו בלט דיסק, פריצת דיסק, כתף קפואה או מניסקוס, אני לא רוצה אותו בצה"ל. ואם היא לא רוצה אותו בצה"ל, זה אומר שצריך לשחרר 50% מהלוחמים שכרגע נמצאים בעזה, כי היא לא רוצה בן אדם עם פציעה מסוימת. לכל בן אדם, לוחם, מעל גיל 30, יש פציעה מסוימת. אני עם חמש פריצות דיסק ואני לא לוחמת, אבל זה מהצבא, יש לי את הפריצות האלה משש שנות שירות בצבא. אז צריך לתת להם את התמיכה. להגיד שהם כרגע לא בלחימה זה להיות מנותק מהמציאות, וזה לא נכון עובדתית. אני בשטח ואני רואה את זה, אני רואה את הפציעות, וכל הרופאים והמג"דים שחתומים לי במכתב הזה יעידו. עכשיו אשמח לתשובה. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> תודה. אני רוצה לעבור לנציג משרד הביטחון, סגן-אלוף שי הרצברגר, ראש ענף רפואה. בבקשה. << אורח >> שי הרצברגר: << אורח >> קודם כול, אני חייב להגיד לדנה, למרות שנפגשנו לפני תקופה, תודה רבה על הכול, ולכולם, על שירות המילואים שלהם. זה לא ברור לצאת מהאזרחות ולתת את השירות הזה, בטח מאז 7 באוקטובר. אני כן חייב להעיר לגבי אותה קצינה שעד לפני שבעה חודשים היא הייתה בשטח, ולכן להגיד שהיא הייתה מנותקת מהשטח זה לא יפה. אני מכיר את השיח והדברים שלהם, ואני חייב רק להעיר את זה. אני רופא ילדים במקצוע שלי, בהכשרה שלי. אני מציג פה את חיל הרפואה בהקשר הזה. צריך להגיד שחיל הרפואה נותן את כל מה שסל השירותים הממלכתי נותן בהקשר הזה, ובתוך הדבר הזה כל הטיפולים המשלימים האלטרנטיביים אינם נמצאים. מי שאמר פה שקופות החולים נותנות את זה, זה נכון, הן נותנות את זה במסגרת השב"ן, בתוספת תשלום, מעבר למה שתשלומי המיסים נותנים. יותר מזה, ההסתדרות הרפואית וגם משרד הבריאות – לצערי, בשלב הזה, אין הגדרה מוסדרת של אותם מקצועות, לטוב ולרע, וזה גם מקשה עליהם. עם זאת, קצין רפואה ראשי יכול להרחיב את הסל הצבאי בהתאם, שיהיה מותאם לחיילי צה"ל. יתרה מכך, כל השירותים – הדוגמה הקלאסית היא רפואת שיניים מעל גיל 18 - - - << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> מי קובע את הסל שמותאם לחיילי צה"ל? << אורח >> שי הרצברגר: << אורח >> המטה. בין היתר, אחד האנשים שעומד מולך. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> מי זה המטה? בעל תפקיד. << אורח >> שי הרצברגר: << אורח >> זה גוף של אנשים, זה לא בן אדם אחד. בסופו של דבר, מי שקובע, בגדול, זה מפקד המשר"פ, שהוא סוג של מנכ"ל קופת החולים של צה"ל, פלוס קרפ"ר, פלוס סגן קרפ"ר, בהתאם למה שרציתי להגיד לכם, מציאות תקציבית כזאת או אחרת. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> וכולנו יושבים תחת קצין רפואה ראשי? << אורח >> שי הרצברגר: << אורח >> כן. בסופו של דבר, קצין הרפואה הראשי הוא הקודקוד. רק צריך לציין שבכל הדבר הזה, בתוך מציאות תקציבית שפוגשת אותנו, הסל הזה בהתאם, כמו שאתה מוסיף בסל הבריאות שירותים בהתאם להוצאות הסל, שכפופים לתוספת התקציבית של משרד הבריאות. אז גם פה היכולת שלנו להוסיף שירותים נגזרת גם מהדבר הזה. אני לא יכול להוסיף כל שירות שאני רוצה. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> אבל אם מדובר פה בשירות שהוא ללא עלות? יש פה מתנדבים, הם אומרים: אנחנו לא רוצים כסף, אנחנו רוצים לעזור לצבא. << אורח >> שי הרצברגר: << אורח >> אז מה רוצים שאסדיר פה? אני מסדיר שירותים שאני מפקח עליהם, וזה ימי מילואים וכל מה שקשור לדבר הזה. אתם אומרים שזה לא תקציב, אבל זה תקציב. אבל, עזבו, אני לא רוצה לדון בנושא התקציבי כי זה לא המהות של האירוע הזה. המהות היא, א', אנחנו רוצים להגיד שמאז 7 באוקטובר הנגשנו המון שירותים לקצה. הנגשנו בין רופאי משפחה שהגיעו לקצה, רופאים מומחים, עור, אורתופדים, שהגיעו ישירות עד למטופלים המוצבים השונים. רפואת שיניים – על ידי רפו"שיות ניידות, שזה גם לא טריוויאלי, צריך להבין את הדבר הזה. ושוב, אני מזכיר לכם, זה לא בסל. וגם, כן, הגיעו פיזיותרפיסטים עד לקצה, והם לא רק נתנו מענה לאותו חייל שכבר היה פצוע. המטרה של אותם פיזיותרפיסטים, למי שדרש – וזה קורה עד היום. זה קרה גם בשאגת הארי לטייסים, זה קורה היום גם בצפון וגם בעזה בהקשר הזה, זה קורה, ומגיעים עד לקצה. ואני יכול להראות לכם טבלאות שאני חשוף אליהן בתפקיד שלי של אותן יחידות וחטיבות שדורשות את השירות הזה, והוא מגיע עד אליהן. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> כאשר קורה נגיד מקרה כמו שדנה אמרה, שמישהו עכשיו מושבת מפעילות, כמה זמן הוא אמור להמתין לסוג של טיפול פיזיותרפי כזה, או נקרא לזה הוליסטי? שלא לדבר על הוליסטי. << אורח >> שי הרצברגר: << אורח >> ברשותך, אגע בנקודה אחת לפני זה. כל התחום הזה שנקרא שריר השלד, הפציעות שרובם תיארו פה, באירוע הזה – כולם תיארו פה טיפולים תרופתיים, מטופלים בזריקות. צריך להגיד שהמהות הולכת לנטייה בעולם. גם הקונבנציונלי, שכולם פה מתנגדים אליו, הוא נגד הטיפולים האלה. הפיזיותרפיסטים שמתעסקים עם תחום שנקרא דיקור יבש וטיפולים שמאוד דומים בחלקם, במהותם, לחלק מהטיפולים שגם דנה מציינת, מתעסקים באותם טיפולים. המטרה שלנו, גם כצה"ל אני אומר לכם, אנחנו רואים שטיפול עודף ואבחון עודף – אם תיקח באופן ממוצע 100 אנשים מהאוכלוסייה ותעשה להם CT בעמוד שדרה, תראה כמעט אצל כולם פריצת דיסק, בלי קשר בהכרח לממצאים. לכן, המהות היא הטיפול בתלונות של האנשים, ולא בהכרח הממצאים הללו. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> סליחה שאני קוטע אותך, אבל העניין הוא שזה לא שבאים ואומרים: אנחנו נגד הטיפול הקונבנציונלי. אנחנו רוצים לבחון האם אפשר לשלב גם טיפול אלטרנטיבי. ומן הסתם, ראינו פה את העדויות של האנשים, של החיילים, שזה מקל על הסד"כ פיזית בשטח. האם הצבא פתוח גם לעניינים האלה? << אורח >> שי הרצברגר: << אורח >> אני רוצה להגיד שאנחנו כן משלבים היום דיקור, אקופונקטורה מה שנקרא, דיקור סיני, בחולי PTSD עם פוסט טראומה, ויש בערך 150 טיפולים בחודש שמתבצעים במרפאת תעצומות אצלנו. וכן, אנחנו מבצעים טיפולים, גם דיקור סיני בחולים אונקולוגיים, הם מקבלים מאיתנו את השירות הזה. אומנם זה מספר לא רב כי, לשמחתי, אין יותר מדי כאלה, אבל יש גם כאלה שמקבלים. אז אי-אפשר להגיד שאין. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> הם מקבלים את זה בשטח, או שהם צריכים להתפנות מהמקום שהם נמצאים בו? << אורח >> שי הרצברגר: << אורח >> אותם מטופלים בדרך כלל לא מקבלים את זה בשטח כי אלה לא ההתוויות. אותו חולה שכבר מאובחן, בדרך כלל, עם פוסט טראומה - - - << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> לא, אני מדבר על האנשים, כמו שדנה אמרה, שצריכים את אותו טיפול נקודתית. << אורח >> שי הרצברגר: << אורח >> הפיזיותרפיסטים שלנו מגיעים ועושים דיקור יבש לאותם אנשים בשטח, כן. תגיד לי באילו היקפים וכו' – זה תלוי ביחידה והדרישה שלה אל מול הפיקוד, אתה יודע, זה עולה למעלה, אני לא יכול להגיד לך בכל רגע נתון איזה יחידה, מה היא דרשה, זה פחות הציר האישי שלי. אבל זה מגיע לשם, זה קורה כל שבוע. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> אוקיי. ובראייה שלך, אתה לא חושב שיש מקום גם לשלב את הטיפולים האלה, במשהו שהוא יותר מוסדר ולא יהיה ספורדי, כל פעם משהו נקודתי? << אורח >> שי הרצברגר: << אורח >> שוב, אני שומע את האנשים ואני אומר גם ברמה האישית שלי, כרופא, מה שעוזר לבן אדם עוזר לבן אדם, ואני שמח על כך, ואני לא שולל את זה. מצד שני, באותה נשימה, אני אומר מה שאמרתי קודם - - << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> מה הצבא עושה כדי לעזור? << אורח >> שי הרצברגר: << אורח >> - - התחום הזה של המטפלים – ברגע שאני, כארגון, גם קופת חולים, ברגע שהוא ארגון, צריך לקחת מטפל על חסותו, צריך שהתחום הזה יהיה מוסדר ברמה לאומית, ארצית. דבר נוסף, זו סוגיה שבה מחקרים אינם מספיק רחבים ואיכותיים, לפחות ברמה שלנו, שאנחנו מסתכלים על זה בצורה אובייקטיבית, כדי להגיד על אוכלוסייה רחבה שאפשר להסדיר את זה בצורה מספיק משמעותית בשלב הזה, בטח כמשהו בודד. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> אבל יש יותר מדי מקרים שהם בודדים, זה הסיפור. ראינו גם את הרשימה שדנה הציגה לנו של רופאים שאומרים: אנחנו קוראים להסדיר את זה, אנחנו רוצים עזרה, אנחנו רוצים להכשיר כמה שיותר חיילים. בסופו של דבר, המטרה שלנו משותפת, להקל על החיילים, על הצבא עצמו. << אורח >> שי הרצברגר: << אורח >> חד-משמעית, אני מסכים איתך שהמטרה היא לטפל בכולם ואיפה שאפשר, ולכן אני אומר, האמצעים המסוימים קיימים - - - << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> האם זה לא איזשהו קיבעון מסוים מצד המערכת הצבאית? << אורח >> שי הרצברגר: << אורח >> אני לא חושב שזה קיבעון. יש הבדל בין התנדבות לבין להסדיר משהו. ברגע שאתה אומר להסדיר משהו, אני אומר: גם אני, כשאני מגדיל את כמות הפיזיותרפיסטים שמגיעים כל הזמן לקצה, אני מגדיל אותם. זה תהליך שאנחנו עושים כעבודת מטה לאורך תקופה, וזה גם חלק מהתפקיד שלנו בתר"ש הקרוב, להתעסק בדבר הזה, להגיע כמה שיותר לקצה, גם לב"כים, גם ללוחמים, ואנחנו עושים את זה מאז 7 באוקטובר. זה תחום מוסדר, ואנחנו יודעים גם לפקח עליו. סוגיה נוספת שאני רוצה לדבר עליה, אנחנו גם לא מונעים מחיילים לקבל טיפולים מחוץ לצה"ל. בפקודות מטכ"ל גם כתוב באופן ספציפי שברפואה משלימה לא נדרש מחייל לקבל מאיתנו אישור, אם הוא הולך באופן פרטי. צריך להגיד את זה. אז אנחנו לא מונעים שום דבר. מצד שני, יש הבדל בין לקחת חסות - - - << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> זה לא עניין של מונעים. השאלה אם אתם גם מציעים את זה בנוסף. לא נראה לי שאתם מציעים את זה בנוסף. << אורח >> שי הרצברגר: << אורח >> אני לא יכול להציע שירות שהוא לא - - - << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> כי זה לא מוסדר. אוקיי, הבנתי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה מוסדר בקופות חולים. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> שי, תודה בינתיים. אריק פניץ', רצית להוסיף משהו? << אורח >> אריק פניץ': << אורח >> כן. אגיד ממש בקצרה. בסוף יש מבחן תוצאה בשטח. אני שם בצד את הנושא הרגולטורי ואת נושא האסדרה. בסוף, במבחן התוצאה, שי, כל האורתופדים שדיברת עליהם וכל הפיזיותרפיסטים – אנחנו לא רואים אותם בשטח, לא קיימים, פשוט לא קיימים, חברים. ואם אתה מדבר איתי על 150 אנשים שעברו טיפול כלשהו, במערך של מאות אלפי לוחמי מילואים - - << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> זאת אומרת זאת טיפה בים. << אורח >> אריק פניץ': << אורח >> - - אז אפילו לא הייתי מציג את זה כאן. ואורתופד, עם כל הכבוד, לא יחבוש לי את הדלקת או את פריצת הדיסק. ופה מדובר במערך תחזוקה שוטף. גוף צריך תחזוקה. זה לא תרופתי וזה לא טיפול אוחר, אחר כך, במערך קופות חולים. זה לא האירוע. תודה. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> תודה רבה. חגית מוסט, ממשרד הביטחון, בבקשה. << אורח >> חגית אורן מוסט: << אורח >> שלום לכולם. תוכנית עמית זו תוכנית שקמה לחזק ולטפל בחוסן של כל מי ששירת בזמן המלחמה, בשירות סדיר, בשירות מילואים, אבל היא בהחלט נוגעת באוכלוסייה שהשתחררה. היא לא נוגעת באוכלוסייה המשרתת, או תוך כדי שירות, היא גם לא מגיעה ליחידות בצה"ל. אנחנו, משרד הביטחון, נותנים מענה שלם ומשלים, אבל כשחוזרים הביתה. תוכנית עמית זו תוכנית שקמה מייד אחרי 7 באוקטובר מתוך ראייה של השלם, גוף, נפש וכל מה שבעינינו ובעיני המומחים, שיחד איתנו גיבשו את התוכנית, נותנים מענה שלם לחיזוק החוסן הנפשי. היא נותנת מענה בשלוש עולמות סיוע: גם בעולם של עזרה עצמית; גם בעולם של גוף, מכושר וספורט, סדנאות, תזונה ורפואה משלימה; וכמובן טיפולים נפשיים. ברפואה המשלימה, נכון להיום, יש לנו למעלה מ-1,600 מטפלים בכל הארץ. המימוש באמצעות תוכנית עמית זה לכל מי שיש לו מטבעות. מי שמשרת במילואים – אני מקווה שכל מי שאיתנו פה מכיר את התוכנית, מכיר את היכולת שלו לממש את הזכאות שמגיעה לו. היא מונגשת בכל הארץ, בפריסה ארצית רחבה. לצערנו, הזכאות היא חד-פעמית. היא נולדה אחרי 7 באוקטובר. אנחנו מבינים שהיום אנחנו הרבה מאוד זמן אחרי, אבל שוב, מרבית הזכאים עוד לא מימשו, לאור כמות הסבבים שיש להם, ואני מקווה שלכל מי שיש פה, ויש לו זמן, כשהוא מגיע הביתה, אז הוא בהחלט מממש את הזכאויות. אנחנו יכולים להעיד שרפואה משלימה בעולם ה-wellness בתוכנית עמית, שנוגע במאות אלפי משרתים, מכיל בערך 25% מכלל ההזמנות בתחום ה-wellness, כי 50% עדיין הולכים לעולם הכושר והספורט. אצלנו לפחות מה שהכי מבוקש זה עולם העיסויים. 50%, בדרך כלל, זה עיסויים למיניהם השונים, וכל היתר זה נע בין 5% ל-8%. אנחנו נוגעים במאות אלפי אנשים. תוכנית עמית היא בחירה של הפרט, גם בזמן, גם במקום, אבל השירות מונגש לכלל המשרתים במילואים. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> טטיאנה גליצקי, בקצרה, בבקשה. << אורח >> טטיאנה גליצקי: << אורח >> שלום, אני מייסדת של עמותת תדי – תמיכה דרך יצירה, ומה שאנחנו עושים מ-7 באוקטובר, אפילו קצת לפני, אנחנו נותנים מה שנקרא תחזוקה לנפש. אנחנו נותנים תחזוקה לאנשים שיש להם כל מיני טראומות. אלה לא בעיות נפשיות, אלה אנשים שעברו טראומה, הם באים אלינו פעם בשבוע ועושים אצלנו – זה לא טיפול דרך אומנות, זו תמיכה דרך יצירה. אנחנו מעסיקים אותם בפיסול מעץ, ויש לנו גם מחקר עם אוניברסיטת אריאל. לשיטה שלנו יש הוכחה מדעית, ואנחנו מאוד רוצים להגיע לכמה שיותר חיילי מילואים, בדיוק כמו שאמרה עכשיו הגברת לגבי תוכנית עמית. עכשיו הגשנו בקשה להיות ספקים של משרד הביטחון, ואנחנו רוצים גם לתמוך בחיילים. תודה. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> תודה רבה. דוקטור חנה, בבקשה. << אורח >> חנה קטן: << אורח >> אני מאימהות הלוחמים וגם מנשות תקומה. אני מאוד מצטערת שאין פה יותר משתתפים, זו ישיבה כל כך חשובה, לדאוג ללוחמים שלנו. קודם כול, יישר כוח גדול. בנושא הטיפול, לא הייתי קוראת לזה טיפול חילופי, זה טיפול משלים, ככה מקובל היום לומר. וצריך לומר שהטיפול שאת עושה על אתר הוא קריטי, גם לשריונרים, שמקופלים בתוך הטנק, ולכל יחידה ויחידה יש את הבעיות שלה, של יציבה ושל כל מערכת השלד וכו'. אבל גם לטווח ארוך, אנחנו חייבים לדאוג לאנשים האלה, הם אנשים צעירים, ואנחנו יודעים שתסמינים יכולים להופיע הרבה יותר מאוחר. הרופאים הקונבנציונליים, ואני מעידה כי אני רופאה קונבנציונלית, לא יודעים לטפל באיכות חיים, רק בתוחלת חיים. אורתופד לא מבין איך תשכבי בלילה, איזה תנוחה טובה לך, איך תקלי על הכאב. זה קריטי גם לגוף וגם לנפש. ואני רוצה לברך על זה מאוד. שמעתי עלייך לא מעט, יש לי חברות שמתנדבות אצלך, יישר כוח גדול. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> תודה רבה. אחרונת הדוברים, אנה שרמן לוי, בבקשה. << אורח >> אנה שרמן לוי: << אורח >> אני אימא לשני מילואימניקים, עכשיו אחד. אני רוצה להגיד לכם גם כן, אני לא רוצה לבזבז את הזמן שלי, תודה ויישר כוח. באתי לבקש את זה. לא מספיק ידעתי אם יש. אני רוצה רק להוסיף כמה דברים מעבר לחיזוקים. לרפואה הקונבנציונלית אין דרך היום, או, בוא נגיד, היא לא מספיקה, לא בכל המקרים היא נותנת את המענה. אין לה תחליף ברפואת חירום, אבל לא כך הוא בכל הבעיות שאנחנו מדברים עליהן. הגיע הזמן לפרוץ את המחסומים של כל מה שהיה מקובל עד עכשיו ואת הבירוקרטיה. אני פה בעיקר בשביל להוסיף עוד מושג אחד, EM, eye movement, טיפול בפוסט טראומה בתנועות עיניים, EMDR ו-EMID. יש את זה בארץ. אחרי שנחשפתי לאפקט של הדבר הזה, הלכתי גם ללמוד את זה. אני גם אינטרסנטית בגלל שיש בסביבה שלי הרבה מילואימניקים. האפקט של זה, מניסיון של הסביבה שלי, הוא פורץ דרך, דרמטי, ואני פה בשביל להגיד את זה. האנשים שעוסקים בזה בארץ נותנים את הטיפולים איפה שאפשר, מענה לחיילים במחירים מוזלים. יחד עם זה, זה טיפול מאוד יקר. מי שיכול להרשות לעצמו עושה את זה על חשבונו. אנחנו בזמנים לא רגילים, צריך להתייחס לזה בהתאם. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> אוקיי. << אורח >> דנה זיגדון: << אורח >> יש לנו בקבוצה גם EMDR. אני מביאה אותם בעיקר במקרים קשים, כמו גדוד 8211, שהיה להם את אירוע הפילבוקס; 8208, שהיו להם 21 נופלים בקריסת הבניינים. כמו שאריק אמר, אני יודעת להביא את המטפלים הנכונים לכל אירוע, אם חשוב שזה יהיה יותר בפיזי, בנפשי או שילוב, ואני מסכימה לחלוטין שזה עובד נפלא, וגם הדיקור הסיני לפוסט טראומה עובד נפלא. יש לנו מטפלים בכלל התחומים, ואנחנו צריכים להכניס את הרפואה המשלימה לתוך המערך הזה. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> אני רוצה לסכם. יש לנו עוד דיון שנקבע לשעה 11:30. קודם כול, תודה לכל האחים שלנו, חבר'ה המילואימניקים והלוחמים שלנו, שהיו פה בדיון. דנה, תודה רבה לך ולכל הצוותים שעושים פה עבודת קודש. לא מובן מאליו שאתם עושים את זה בכלל בהתנדבות, במסירות, בנתינה אין-סופית, תודה רבה. אני פונה מכאן למשרד הביטחון לבחון אפשרות הכנסה של טיפולים אלטרנטיביים לחיילים שמשרתים בסדיר ובמילואים, להכניס אותם לטיפולים בשטח עצמו ותוך כדי זה שמטפלים יגיעו פיזית ללוחמים. ככה אנחנו גם מקצרים את הסבל שלהם, ומצד שני, אנחנו גם פותרים פה בעיות בסד"כ בשטח, זה אחד. ראינו שיש פה את הצורך והחשיבות להעניק טיפולים בשטח. זה מאפשר לאנשים שלנו להילחם ממש כמו שצריך ולהכריע את האויב שלנו. בסופו של דבר זו המטרה שלנו. יתרה מכך, תוכנית עמית שנחשפנו אליה כאן לא נותנת מענה למשרתים פעילים, רק למשוחררים, ולכן צריך לבחון גם את העניין הזה. ושוב אני אומר, הנושא של הטיפולים בשטח הוא קריטי. מבחינתי, בעניין הזה אני מתכוון לדון גם עם יו"ר ועדת החוץ והביטחון כדי להעלות פה את הרף, וגם אגיע, אם צריך, לשר הביטחון כדי לנסות להביא למצב של גם הכשרה של מטפלים וגם להסדיר את העניין הזה, כדי שבסוף ניתן את השירות הטוב ביותר לחיילים הקדושים שלנו. אנחנו צריכים לדאוג להם כמה שיותר. הם מתייצבים, ואנחנו מקיימים את הדיון הזה אך ורק בזכותם, ולכן הם צריכים לקבל את השירות הטוב ביותר. תודה רבה. הישיבה נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:32. << סיום >>