פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 18 ועדת החינוך, התרבות והספורט 08/07/2026 מושב רביעי פרוטוקול מס' 615 מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט יום רביעי, כ"ג בתמוז התשפ"ו (08 ביולי 2026), שעה 09:00 סדר היום: << הצח >> הצעת חוק זיכרון הטבח והנצחת הגבורה ביום כ"ב בתשרי (שמחת תורה) – 7 באוקטובר, התשפ"ו– 2026, של ח"כ חוה אתי עטייה << הצח >> נכחו: חברי הוועדה: צבי ידידיה סוכות –היו"ר יוסף טייב – מ"מ היו"ר סימון דוידסון חברי הכנסת: נעמה לזימי יעל רון בן משה אלון שוסטר מוזמנים: יואל אלבז – ראש אגף בכיר, משרד ראש הממשלה טל איצקוביץ – מתמחה, משרד ראש הממשלה נעמה רוט – משרד המשפטים חנן ארליך – עו"ד, היועץ המשפטי, משרד המורשת אייל גינגולד – עו"ד, ממונה ייעוץ משפטי מעונות יום, משרד החינוך עמית קפח – רח"ט אנדרטאות, מפעלי הנצחה ויזכור, משרד הביטחון שרית דמרי דבוש – עו"ד, סגן היועץ המשפטי, המוסד לביטוח לאומי מיכל פלג עוזיהו – ראשת מועצה, מועצה אזורית אשכול דקלה קצוני אזרד – מנהלת אגף אסטרטגיה, מועצה אזורית אשכול איילת סלע יונגרמן התנועה הקיבוצית דור טרייניק – עו"ד, עתיד לעוטף גליה חושן – חברת ועד ארגון פורום דין וצדק צעדת האימהות יוסף כהן – פורום דין וצדק צעדת האימהות הילה אביר – אחות שכולה, משפחות שכולות נעמה נבון – אימא שכולה, משפחות שכולות טלי רויטל תירוש וינר – מתנדבת, אימהות הלוחמים מירב בן רובי – אימא שכולה, פורום משפחות נרצחי מסיבות 7 באוקטובר עומר לשם – שורד נובה, קהילת שבט הנובה דורון אספיר – פעיל ציבור משתתפים באמצעים מקוונים: תמר תשובה – פורום דין וצדק, צעדת האימהות ייעוץ משפטי: שימרית גיטלין שקד מנהלת הוועדה: אתי דנן רישום פרלמנטרי: אושרה עצידה רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. הצעת חוק זיכרון הטבח והנצחת הגבורה ביום כ"ב בתשרי (שמחת תורה) – 7 באוקטובר, התשפ"ו– 2026, מ/1906, הצעת ח"כ חוה אתי עטייה << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> בוקר טוב. היום כ"ג בתמוז התשפ"ו, 8 ביולי 2026, ואני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט. על סדר-היום: הצעת חוק הנצחה לאירועי 7 באוקטובר – שמיני עצרת, התשפ"ו–2025. שמה של הצעת החוק הוא חוק זיכרון הטבח והנצחת הגבורה ביום כ"ב בתשרי (שמחת תורה) – 7 באוקטובר, התשפ"ו–2026. זה עדיין לא תוקן בהזמנה. קודם כול, אני רוצה באמת לברך על המוגמר. אני שמח. עברנו שנתיים אינטנסיביות עם המון המון רגש, פניות ואמירות קשות האחד כלפי השני. הכול נעשה כדי להביא בסוף באמת חוק שיהיה כמה שיותר עם הסכמות רחבות. אני מקווה שלא נפלה תקלה מתחת ידינו, ושבאמת הצלחנו להביא בסוף חוק ממלכתי, ושהוא יעשה את העבודה. מטרת החוק היא להנחיל לדורות הבאים את זיכרון הטבח, להנציח את מעשי הגבורה שהיו בשמחת תורה, ב-7 באוקטובר. היו פה, בוועדה, סוגיות קשות מאוד פה. אני לא יודע אם זה הטוב ביותר. אבל כפי שאתם יודעים, בסוף, הטוב ביותר הוא האויב הגדול ביותר של הטוב. יכול להיות שלא כולם יצאו מרוצים, אבל יש פה בסוף באמת אמירה ברורה, לפחות מהבית הזה, שבנושא 7 באוקטובר אין ימין ואין שמאל, אין אופוזיציה ואין קואליציה. משפחות השורדים, משפחות הנופלים והנרצחים, שנרצחו על ידי אותם בני עוולה, שגם לא הפרידו בין ימין לשמאל, בין דתי לחרדי, לחילוני, הן אלו שעמדו בראש מעייניי. בסוף, יש לנו מדינה אחת, ארץ אחת, עם אחד, תורה אחת. מכאן נתפלל שהחוט המשולש לא במהרה יינתק. אנחנו צריכים מפה להתקדם ולהסתכל קדימה, וזאת כמובן מבלי לשכוח את העבר. אנחנו צריכים להנחיל את מה שהיה כפי שהוא היה. וכמו שאמרתי בתחילת הדיונים, אין בכוונתי לייצר נרטיב חדש או נרטיב שקרי. היו המון המון אמירות והמון חששות. אני רוצה להודות לכל מי שהשתתף פה בדיון, למי שהגיע ולמי שלא הגיע, למי שהיה מאחורי הקלעים ובוועדות. כמו כן, לצוות הוועדה: לאתי, למרב, לאורית, ולכל אלו שתרמו שעות ארוכות ודיונים ארוכים על חשבון המשפחה והילדים. תודה גם לעובדי הכנסת שנשארו בשעות לא שעות. ותודה גם לשימרית מהייעוץ המשפטי של הוועדה. היא עשתה פה באמת את הבלתי יאומן. הצלחנו להגיע באמת להסכמות רחבות. מצד אחד, היה פה רצון של משרדי ממשלה להביא בהצעת חוק ממשלתית נוסח מסוים, ובסוף הוועדה לקחה את שני הנוסחים, גם של ההצעות חוק הפרטיות וגם הממשלתית, ובכך הצלחנו להוציא מוצר מוגמר שמשקף בסוף את הרצונות של משרדי הממשלה, של המשפחות ושל הארגונים. בסוף, זהו תפקידה של ועדה. החוק נכנס בצורה אחת והוא יוצא בצורה אחרת. אבל אין לי ספק שהוא יצא בצורה טובה. אני לא יודע אם בצורה הטובה ביותר, אבל בצורה טובה מאוד, ועם הסכמות רחבות מאוד. אני שוב מודה לכולם. אני רוצה להתנצל אם במשך השנתיים האחרונות שבהן התקיימו מאות שעות של דיונים, ולדעתי, היו כמעט 30 דיונים סביב הנושא הזה, היו אמירות שלא היו במקום או התייחסויות מהצד שלי כלפי מי שהשתתף בוועדה או דברים שלא הובנו. אני מבקש שוב סליחה. לא הייתה לי כוונה לפגוע. לפעמים אני צריך להפעיל את סמכותי כממלא יו"ר הוועדה, והיום כממלא יו"ר הוועדה, כדי שהדיונים וסדרי הדיון יוכלו להתנהל בצורה הטובה ביותר. אני מקווה שלא נצטרך לדון בהצעות חוק שכאלה אלא בהצעות חוק טובות וחברתיות למען ילדי ישראל ואזרחי ישראל מכל הגוונים והמינים ומכל הציבורים. בסוף, הבית הזה הוא צריך להיות בית של כולם – של יהודים וכאלו שאינם, דתיים וכאלו שאינם. אנחנו נכנסים עכשיו לתקופה של בחירות וברור שנשמע אמירות קשות של ציבורים כלפי ציבורים אחרים. אני, לפחות, אשתדל להיות מאחד ולא מפריד, כי אני חושב שגדול המאחד מהמפריד. זה ברור שאנחנו במערכת בחירות ופוליטיקה היא פוליטיקה. אני אומר גם ליריבים הפוליטיים שאין שום דבר אישי. אנחנו בקשר טוב עם כולם – אופוזיציה כקואליציה – וכל אחד יעשה את מה שהוא חושב שהוא נכון כדי לייצג את העם הזה בצורה הטובה ביותר. אסיים עם האמירה שהיה אומר הרב עובדיה, זכר צדיק לברכה, לנציגיו בזמן בחירות. הוא היה אומר להם: אתם נציגים של ש"ס, אבל אחרי שאתם נבחרים אתם צריכים להיות נציגי העם. וזו הייתה הכוונה שלי, לפחות, בוודאי כשניהלתי את הדיונים האלה. אבל גם בוועדה כיו"ר הוועדה. חובתנו להיות נציגים של כל העם, על כל היבטיו, וזה מה שהשתדלנו לעשות. שימרית, בבקשה. << דובר >> שימרית גיטלין שקד: << דובר >> מספר דברים קטנים לפני ההצבעה. בעמ' 6 ו-7, סעיף 7 פסקאות (9) ו-(10).כשקיימנו על זה דיון, השארת לי את שתי האפשרויות לגבי נציגי המשפחות ונציגי השורדים. אמרת לי לכתוב: או שהם אינם מיוצגים בפסקאות אחרות או שהם אינם תושבי הרשויות המקומיות. כתבנו בשתי הפסקאות האלה שהם אינם תושבי הרשויות המקומיות האמורות בפסקאות (11) או (12). << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אוקיי. << דובר >> שימרית גיטלין שקד: << דובר >> עמ' 9, סעיף 13(2). מדובר פה על הפסקת כהונה של חבר המועצה. הסעיף מנה את כל המצבים: הוא חדל להיות עובד המשרד או תושב הרשות או נציג הגוף וכו' וכו'. ואז אמרנו שאולי, בסופו של דבר, נביא איזשהו נוסח כללי במקום למנות את כל המצבים. אנחנו מציעים את הנוסח שמצוין כאן בצהוב: חדל להתקיים בו התנאי שמכוחו מונה כחבר המועצה. הנוסח הזה לא כולל את פקיעת הכהונה של נציג ציבור אוטומטית בשל כך שהוא התמנה להיות עובד המדינה. עשינו את זה לאחר התייעצות עם עו"ד נועה סלוצקי ממשרד המשפטים כי ראינו שגם אין תנאי מהותי. אין תנאי לזה שיבחרו נציג ציבור וזה שהוא לא עובד מדינה, אז גם לא קבענו את פקיעת הכהונה בגלל זה. כמובן שאם זה יהיה משהו מהותי, ואם מבחינת הייעוץ המשפטי יראו שזה משהו שמונע ממנו להתמנות כחבר המועצה, אז מכלל הזה גם יהיה תנאי שמכוחו מונה, וזה יפסיק את הכהונה. עמ' 14 פסקה (2). כאן זה ממש עניין של נוסח. ההגדרה של ועדת המשנה – הנצחה ומורשת של פועלם של שוטרים, סוהרים וכבאים, והנצחת זכרם של אלה שנפלו. פשוט רק שינינו את שם וההגדרה - - -. זה רק השוטרים, סוהרים וכבאים. זו ועדה ייחודית אליהם. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> זה בגלל שאין להם נציג במועצה עצמה. << דובר >> שימרית גיטלין שקד: << דובר >> כן. עמ' 19 סעיף 32. זה הסעיף שדן בתקציב. כרגע הסעיף קובע שהמועצה תגיש לאישור ראש הממשלה ושר האוצר לא יאוחר מ-1 באוקטובר בכל שנה את הצעת התקציב. צרויה ממשרד המשפטים ביקשה הבוקר שאנחנו נשנה את זה ונכתוב במקום לא יאוחר מ-1 באוקטובר בכל שנה, עד למועד הקבוע בסעיף 22ב לחוק יסודות התקציב. זה יוצא בערך ב-1 בדצמבר. היא אמרה שיש הוראות שחלות על כלל התאגידים, ואין צורך לקבוע הוראה מחמירה יותר לגבי התאגיד הזה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> מקובל על כלל משרדי הממשלה? << דובר >> שימרית גיטלין שקד: << דובר >> עד כאן ההערות שלנו. היו"ר יוסף טייב: אוקיי. יוסי כהן, בבקשה. << אורח >> יוסף כהן: << אורח >> בוקר טוב, חברים יקרים, חברי הוועדה, בעלי תפקידים, משפחות שכולות. אני קורא מהכתב כי אני לא - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אין לי ספק שמה שנכתב, נכתב מהלב. << אורח >> יוסף כהן: << אורח >> אני יוסי כהן. אבא של עמית, השם ייקום דמו, והיום אני רוצה להזכיר גם את כלתי נורל ואחותה רויה, השם ייקום דמן, שנרצחו יחד איתם ביום כ"ב תשרי תשפ"ד. אנו, משפחות שכולות, מתאבלות וכואבות וזוכרות יום-יום, שעה-שעה, את יום שמחת התורה ההוא. אך, אנו גם דורשים מעם ישראל ותושבי העולם לדורותיהם לזכור את הנעשה ביום ההוא ולא לשכוח לעולם. חוק זה נועד לשם כך. ולכן, אנו מבקשים ומתחננים בפני כל בעלי התפקידים הממנים את חברי התאגיד, למנות אנשים שראויים מאוד לתפקידם. בוועדה זו הראינו שאפשר, למרות מחלוקות קשות, להגיע להסכמות רחבות. ולכן, אנו, פורום דין וצדק, קוראים לכם, חברי הכנסת, משפחות שכולות, עמותות שקשורות למשפחות שכולות: בואו נשב יחד, נדבר ונדון בחוק בוועדת החקירה. בואו, שבו ותראו שאין ולא יהיה בפוליטיקה טיוח. יהיו שם הרבה עיניים והרבה מאוד אוזניים קשובות. יש בה נציגים של משפחות שכולות, ויש נציגים לכל חברי הבית הזה. יש בה שוויון. בסוגריים, מי שרוצה לטייח לא מציע שוויון מלא. תודה רבה לאתי דנן, מנהלת הוועדה הזו, ולשאר עובדי הוועדה, על שעות רבות ומאמץ רב שהקדשתם לנו. חבר הכנסת יוסי טייב, מנהל הוועדה, תודה רבה לך על הסבלנות והאומץ לפתור כל בעיה. בהצלחה לך. נזכור לך תמיד את היושרה. חזק ואמץ. היו לי מלך, וגם מלכה ונסיכה. בואו נזכור אותם. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה, יוסי. מיכל, בבקשה. << אורח >> מיכל פלג עוזיהו: << אורח >> גם אני כתבתי כמה דברים. קודם כול, אני רוצה באמת להתחיל גם בתודה. יוסי, תודה לך על כך שבנחישות הצלחת להוביל בנהרות של כאב הסכמות על סוגיה שהיא באמת מאוד מאוד מורכבת ורגישה כשכל אחד עם הסיפור שלו והכאב שלו והמקום ממנו הוא בא. וכמובן שלצדך אתי, מרב, אורית ושימרית היקרה. אני מצטרפת לתודות על השעות הבאמת ארוכות שהשקעתם ברגישות, ועם הרבה הרבה לב שהוביל אתכם. וכמובן לעובדי הכנסת, שהיו איתנו בשעות הארוכות, כמו שאמרת. אני רוצה גם להגיד תודה גדולה ליואל ולצוות משרד ראש הממשלה, שהובילו את ההצעה הממשלתית. זכיתי להכיר אתכם ולפעול מאוד מאוד בזהירות. אני רוצה לסיים בתודה ענקית למשפחות השכולות. בילינו פה שעות רבות. היכרנו וכאבנו ביחד. אני מרגישה שזה כשלעצמו תהליך שאין לו קיצורי דרך. כנראה שהיינו חייבים לעשות את המסע המשותף הזה. אף פעם לא היינו יכולים לבוא ולחתוך את זה תוך חודש וחצי. כנראה שהיינו צריכים לכאוב ביחד, לכעוס, להיות מתוסכלים, ועדיין לחזור ולהסתכל זה לזה בעיניים ולזכור שאנחנו בני אדם ושכל אחד זועק את מה שכואב לו. כמו שיוסי אמר, במילים היפות שהוא בחר, ביחד נוודא, כי המטרה, בסופו של דבר, היא לוודא שלנצח, גם הדורות-הדורות הבאים שלנו, אבל גם כל העולם כולו, לא ישכח את מה שארע פה ולא ישכח את האהובים שלנו, ולפחות שאנחנו נעשה טוב ונוודא שלצד הזיכרון, לאורם ולכבודם, נמשיך לקומם ולפאר את העם העוצמתי הזה, שיש לנו זכות להיות חלק ממנו. אני רוצה לקרוא כמה דברים בהקשר שלנו באחד מסלעי המחלוקת שהיו לנו פה. בתחומי המועצה שלי, מועצה אזורית אשכול, מצויות מיגוניות בהן בוצעו, בין השאר, מעשי טבח 7 באוקטובר. המועצה שלנו, הקהילה שלנו, מכירה ברגישות המיוחדת הכרוכה בכל החלטה הנוגעת למיגוניות. לפיכך, ככל שתישקל בעתיד הפעלת סמכותה של המועצה על פי דין לצורך העתקה או שינוי מקום או ביצוע כל שינוי פיזי, כאמור, המועצה תפעל לקיים שיח עם המשפחות השכולות שיקיריהן נרצחו במיגונית הרלוונטית ולשתפן בדבר טרם קבלת החלטה. חשוב לי להגיד את זה, ואמרתי את זה מהרגע הראשון, אני חוזרת ואומרת ומתחייבת, שאתם חלק בלתי נפרד מאיתנו. גורלנו נקשר בדם, וזה ימשיך כך. לסיום, אני רוצה להגיד תודה גם לאנשים שלא הבנו את תפקידם פה, ולעיתים הם גם הכעיסו אותנו. דורון, אתה באמת דוגמה לאזרחות למופת. תודה גם לך על כך שעשית איתנו את הדרך. תודה. << מנהל >> (היו"ר צבי ידידיה סוכות, 09:55) << מנהל >> << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תודה רבה, מיכל. האמת, אני באמצע הצבעות על חוק אחר, והגעתי לדקה רק כדי באמת להגיד תודה גדולה לכל מי שיושב ויושבת סביב השולחן כאן, במיוחד ליו"ר הוועדה הקודם, ואולי גם לעתיד, יוסי טייב. הוא הצליח להעביר פה את האתגר הזה באמת ברגישות מקסימלית עם עוד ועוד ועוד שעות ועוד שעות דיונים. אני חושב שהחוק הזה הוא אולי באחד האתגרים הכי גדולים שעמדו לפתחה של הכנסת הזו, ולהעביר אותו באמת בצורה שבה כולם ירגישו שזה בסדר ואפשר להתקדם. יוסי לא ויתר עד שכולם באמת הרגישו שהחוק הזה מצליח לייצג אותם בימים כול כך טרופים בתוך החברה הישראלית ובפצע הכי כואב והכי פתוח של החברה שלנו, והדבר הזה סוף-סוף קורה. היה לי חשוב להגיע לדקה כדי לברך באמת את כל מי שיושב כאן, ובמיוחד את יוסי. באמת תודה רבה לכם. << מנהל >> (היו"ר יוסף טייב, 09:56) << מנהל >> << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה. הילה אביר, בבקשה. << אורח >> הילה אביר: << אורח >> קודם כול, אני רוצה להודות לך, חבר הכנסת טייב. אני חושבת שאנחנו כבר בשנתיים של דיונים וסיורים. תודה על כך שדאגת לכך שהדיונים האלה יתקיימו בשקיפות, בכבוד, בהתחשבות וברגישות אין-סופית למרות הקושי. אני רוצה להגיד תודה ענקית לשימרית על הסבלנות לטרלולים. וכן, למירב על השעות וההשקעה, ולאתי המופלאה, שדאגה לנו בכל שעה של היום מתחילת הדיונים האלה. מצאתי פה לבבות קשובים, וזה ממש לא מובן מאליו בשלוש השנים שעוברות עלינו. באמת תודה רבה רבה לארבעתכם. הטבח והאסון הגדול הזה, שקרה כאן ב-7 באוקטובר, הוא תזכורת לכל הרוע שיש בעולם, ויחד עם זאת, לכל האנשים המופלאים שאיבדנו. אנחנו נזכור וננציח את כל המקומות שבהם נגדעו חיים, החיים של לוטן, אחי הצעיר, ושל מאי, אהובי ליבי, של גיא, עידו, שגב, ניצן ועדן, וכל המופלאים שלא זכו להמשיך לחיות. אנחנו נשמר עדויות של השורדים כי לעדות שלהם יש חשיבות היסטורית, לאומית ועולמית. היכולת שלהם לקום מהאסון מהווה השראה ומראה לנו מה הן עוצמות של חיים. יש לנו חובה לשימור הזיכרון, אם זה במוזיאון או במרחב הציבורי בו קרה אסון. חובה לשמור ולשמר. חובה לחנך לאורם, חובה להנציח וללמוד מהאסון החמור הזה, כדי שיהיה פה אחרת, כדי שזה לא יקרה שוב, וכדי שצעירים שהולכים לרקוד, לשמוח ולפזר אהבה, יחזרו לבתים שלהם בביטחון. אני רוצה להודות לכל מי שתרם לחוק הזה, ולכל מי שליווה אותו והגיש הצעות חוק, וליואל ממשרד ראש הממשלה, לשרה רגב ולשר אליהו שתמכו בנו. ואני רוצה לבקש מאיתנו, בתקופה המורכבת שלנו כמדינה, לזכור להיות עם. תודה רבה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. נעמה נבון, בבקשה. << אורח >> נעמה נבון: << אורח >> אני שותפה לכל התודות של הילה. אני רוצה גם להגיד תודה להילה על כך שהייתה בכל התהליך הזה וייצגה אותנו מתחילתו, לילות כימים ושעות על שעות. אנחנו איבדנו את היקר לנו מכול. במקרה שלי, את הילד שלי. הזיכרון שלהם באמת מאוד מאוד מאוד חשוב לנו. באופן אישי, הצעת החוק הזו נותנת לי קצת שקט מתוך כל השבר הגדול הזה שהחיים שלנו נפלו אליו. זה שקט שבזיכרון, כי בשלוש השנים האחרונות הייתה לי הרגשה שהכול הולך ונשכח, הולך ומתמסמס. בדיוק בתחילת השבוע, אחרי יום ראשון, היה לי חלום בלילה שאני עומדת עם התמונה של גל, ואנחנו פשוט מתפוררים ונעלמים במרחב. כמובן שכבר לא הצלחתי לישון אחרי זה. המחשבה הזאת שהילדים האלה יישכחו או שמה שהם יעשו ילך לאיבוד, פשוט מדירה שינה מעיניי. ולכן, הצעת החוק הזאת הייתה באמת כול כך, כול כך, כול כך, חשובה. אני רוצה להגיד תודה לכל מי שהגיע לכאן ולכל מי שהיה פה בכל 29 הישיבות שהתקיימו. אני מקווה שבאמת כל המיזם הזה והרשות יקומו כמה שיותר מהר, ובלי עיכובים, ושפשוט תחשבו עלינו ועל הילדים שלנו באמת בכל צעד שאתם עושים. כי ראינו בדיונים שיש פה כול כך הרבה סוגיות, קטנות כגדולות, שאולי נראות לכם שוליות, אבל בשבילנו הן עולם ומלואו. פשוט תזכרו אותם ואותנו – זה הכול. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אתן לכל אחד לדבר, לחברי הכנסת יש עוד ועדות והצבעות. אחרי זה נעבור להצבעה, ונמשיך. נעמה, בבקשה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אני רק אגיד מילה טובה לוועדה. תודה לכל הצוותים ולמשפחות וכל מי שנמצא כאן. זה היה לא פשוט. אנחנו עדיין בתוך הטראומה, ועדיין בתוך הכאב הלאומי הקולקטיבי. החוק הזה הוא חוק הכרחי כי הוא יושב בתוך הכאב, הטראומה והקושי. זה לא מובן מאליו שהצלחתם, גם אתה, יוסי, וכמובן צוות הוועדה והייעוץ המשפטי, לתכלל ברגישות את כל הקשיים הללו. זה חוק קשה מאוד. הוא בתוך הרגישויות. קודם כול, אני ממש אומרת לכם תודה. גם בן משפחתי נהרג ב-7 באוקטובר. אני יודעת מה זה כאב שפשוט לא מרפה ולא מניח. כול כך הרבה קרה מאז, ואנחנו חייבים לזכור, להנציח, ולא להשמיט אף נרטיב, ובטח לא לטשטש או להעלים. זה היה לא פשוט פה. תודה גם למשפחות שלא עמדו מנגד. אתן עומדות גם על ההיסטוריה של כולנו ועל החובה לזכור את זה עבור כל המדינה. זה משמעותי מאוד בתוך כל הכאוס שקורה פה. אנחנו פה איתכם תמיד. בכנסת הבאה תהיה גם ועדת חקירה ממלכתית. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה, נעמה. סימון, יש הסתייגות של יש עתיד. בבקשה, הנמקה, ברשותך. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> בהסתייגות זו אנחנו מבקשים שהרשות תשתף את הציבור בתוכניות החינוכיות בנושא הנצחת הטבח ותאפשר הגשת הערות טרם ייעשה שימוש בתוכניות החינוכיות המדוברות – זו ההסתייגות של יש עתיד. היא קטנה ופשוטה למען חינוך הילדים שלנו. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> סימון, אנחנו תיקנו משהו בנוסח, ותגיד לי אם זה רלוונטי. אם לא, תחליט אם אתה רוצה להצביע או ש - - - << דובר >> שימרית גיטלין שקד: << דובר >> בסעיף 5 לחוק קיימת היום הוראה לעניין שיתוף הציבור. זאת לא הוראה מאוד נפוצה בחקיקה. יש אותה ממש במקומות בודדים. כתוב שם שבביצוע תפקידיהם יפעלו הרשות והמועצה ככל הניתן בשיתוף הציבור, לרבות משפחות הנופלים, משפחות הנספים, משפחות הנרצחים, משפחות החטופים, חטופים ששוחררו, שורדי הטבח, ובכלל זה, שורדי הטבח במסיבות ונציגי היישובים, הקיבוצים, המושבים, הערים, הרשויות המקומיות והקהילות שנפגעו באירועי כ"ב בתשרי – 7 באוקטובר. זה חל על כל ביצוע התפקידים של הרשות והמועצה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אבל זה לא קשור להסתייגות הזו. << דובר >> שימרית גיטלין שקד: << דובר >> זה קשור כי ההסתייגות אומרת שכשהרשות קובעת תוכניות חינוכית, היא צריכה לאפשר הגשת הערות. אני אומרת שמבחינת החוק, הוא קובע. זאת אומרת, זה לא סותר. אפשר להגיש גם הסתייגות לנושא הזה, אני רק אומרת שיש הוראה כללית שאומרת שבכל ביצוע תפקידי הרשות, בכלל זה, גם לעניין התוכניות החינוכיות, גם לעניין הסיורים, לכל התפקידים שלה, היא צריכה לעשות את זה ככל הניתן בשיתוף הציבור. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> מה זה אומר "ככל הניתן"? זה אומר שהם לא חייבים להוציא את זה להערות הציבור. << דובר >> שימרית גיטלין שקד: << דובר >> אני מניחה שלא בכל עניין טכני שהרשות עושה, היא יוצאת עכשיו לאיזשהו הליך של שיתוף הציבור. מן הסתם, יש עניינים - - - << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אני מדבר פה על תוכניות חינוכית. << דובר >> שימרית גיטלין שקד: << דובר >> כן. כשיש עניינים מהותיים, אז - - - << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> בסוף, אנחנו רוצים שגם לילדים בבתי הספר תהיה תוכנית חינוכית לגבי הטבח הגדול ביותר בעם ישראל מאז קום המדינה, בסדר? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> היו פה כמה דיונים על זה ונציגי משרד החינוך היו פה. יש, וצוין, על בתי ספר ותוכניות חינוך. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אני לא נגד, אני בעד. אני אוותר על ההסתייגות ואני מבקש רשות דיבור – בסדר? אני מבקש שתהיה רשות דיבור במליאה << דובר >> שימרית גיטלין שקד: << דובר >> בסדר גמור. לך אישית או לכל יש עתיד? << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> לי אישית וגם ליש עתיד. << דובר >> שימרית גיטלין שקד: << דובר >> בסדר גמור. אם כך, אנחנו מורידים את ההסתייגות. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אם כך, אנחנו יכולים לעבור להצבעה, נכון? << דובר >> שימרית גיטלין שקד: << דובר >> כן. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק זיכרון הטבח והנצחת הגבורה ביום כ"ב בתשרי, שמחת תורה, 7 באוקטובר, התשפ"ו–2026, לקריאה שנייה ושלישית. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה הצעת החוק אושרה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> הצעת חוק עברה פה אחד ותעבור להצבעה במליאה. << אורח >> דורון אספיר: << אורח >> יוסף, האם אתה יכול להגיד כמה הצביעו בעד וכמה הצביעו נגד? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> שלושה בעד, ואף אחד לא נגד. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אין נגד. למה נגד? << אורח >> דורון אספיר: << אורח >> אני מבין, אבל אני שואל כי יש איזה קוורום מינימלי, נכון? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> לא, לא. << אורח >> דורון אספיר: << אורח >> תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> המתנתי כדי לכבד את חברי הכנסת שהיו נוכחים והיו בוועדות אחרות. רציתי שזה יהיה ברוב עם, אבל - - - גבירתי, בבקשה. << אורח >> מירב בן רובי: << אורח >> קודם כול, אני מאמינה שהתודות ניתנו פה לכולם. אני חושבת שהתודה המיוחדת שלי היא למיכל. אני חייבת לציין שממש חששתי כשהגעתי לכאן כי לא ידעתי למה אני מגיעה. לנו, למשפחות הנרצחים, אין אמון לאחר כל מה שעברנו, וקשה לנו לתת אמון. מלכתחילה היה נדמה כאילו לא לה נתתי פתח לאמון. למיכל יש לב ענק. לא הייתי צריכה הרבה, אלא רק לחבק ולהרגיש בדיוק את מה שהיא מרגישה. אני רוצה להודות לך על זה שנתת לי להרגיש שכן יש עם מי לדבר, ושההבטחה שלך שהמיגוניות יישארו איפה שהן יכולה רק לתת לי לישון יותר טוב בלילה וגם לדעת שיש מי שנמצא לא רק ברגש איתנו אלא נמצא איתנו ולא רק לידינו. אני רוצה להגיד על זה תודה למיכל. תודה לכולם. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> מצטרפים לתודות. דורון, בבקשה. << אורח >> דורון אספיר: << אורח >> דורון, נציג פעיל ציבור. לא מייצג אף גורם ספציפי. אני עוסק בנושא הזה שנתיים ועשרה חודשים. קודם כול, גם אני מצטרף לתודות, וגם כתבתי את התודות האלה, ובמיוחד ליוסף טייב. בנייר העמדה 13 ממש ציינתי את יוסף טייב עם ציון לשבח, לא פחות מזה. אני רוצה להתנצל אם בטעות אמרתי משהו שפגע במישהו. זה היה בתום לב. לא הייתה לי שום כוונה לפגוע. אני גם מקווה שלא פגעתי. אני מבין את הצורך בחוק הזה. זה באמת צורך שהוא חשוב לכל המדינה. כמובן שיהיו בעתיד כל מיני תיקונים ושינויים, וזה טבעי. אנחנו נלמד את הדברים תוך כדי ריצה, וזה יתוקן. זה תהליך רגיל ופורמלי שנעשה בכל חוק. רק דבר אחד קטן צרם לי, וזה נושא הוועדה החינוכית, מדעית, מחקרית. כל המהות שלה היה שהיא תהיה בחובה ולהוריד אליה את כל הנושאים, וזה לא קורה. זה מאוד מאוד מאוד צורם לי. כי, כמו שאמרנו, במועצה אין חברי מועצה, אנשי מקצוע, אנשי מוזיאולוגיה, היסטוריונים, אנשי ארכיונים. זה מאוד צורם, ובמיוחד שהוגשו על זה לא מעט ניירות עמדה על ידי גורמים שונים. אני לא יודע אם אתם רוצים לתקן את זה או לא, אבל אני חושב שזה חייב תיקון כי זה סוגר את הפינה הפרוצה שלא נמצאים אנשי מקצוע שחובה להוריד אליהם משימות בתחום המקצועי שלהם. מעבר לזה, קצת חורה לי שלא מקימים אתר הנצחה ממלכתי, וגם חורה לי שמוקם מוזיאון ולא מוזיאון לאומי. וכמו כן, שהמוזיאון לא כפוף לחוק המוזיאונים בסעיף 4, וזה בעצם הופך את המוזיאון למרכז מבקרים. אני מקווה שהדברים האלה יתוקנו בעתיד. אני אומר את הדברים האלה ממש לטובה ולמען כולם כדי שזה באמת יהיה ראוי ומכובד. אני אומר את הדברים כי מדובר ב-1,200 נספים, עשרות אלפי פצועים בנפש ובגוף. חס וחלילה, לא בשביל לעצבן או לא. אני באמת חושב שראוי שזה יהיה ממלכתי ולאומי, ואני מקווה שבסוף זה יהיה גם כך. שיהיה המון בהצלחה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה, דורון. באמת תודה על כל ההשתתפות שלך, וזה נאמר כבר על ידי מיכל. זו דוגמה ומופת לאזרח שלוקח על עצמו, כשהוא לא חייב, את העניין. היית מהפעילים הבולטים בדיונים האלה, ובאמת החכמנו. קראנו את ניירות העמדה, ואנחנו מברכים אותך על זה. איילת, בבקשה. << אורח >> איילת סלע יונגרמן: << אורח >> גם אני רוצה לפתוח בדברי תודה ולדבר על המנהיגות שהייתה בחדר הזה. לאורך כל התקופה הזו, מה-7 לאוקטובר, אני נמצאת בכנסת עם המשפחות ועם חברי הקיבוצים. כל מה שאתה עשית, חבר הכנסת טייב, כשהחוק הזה התגלגל כשנכד של חטופים התחיל אותו, ועוד הרבה מאוד חקיקות פרטיות עם הממשלה, שהחליטה להצטרף, והיו פערים אדירים בחוק הזה וקרבות אין-סופיים על הסיפור שיסופר. כי כל אחד רואה את הדברים מנקודת המבט שלו והוא לא תמיד מאמין בדיוק באותם דברים. אבל בחדר הזה היו הרבה ערכים משותפים. אתה באמת כל הדרך ניסית למצוא את המשותף והטוב. ומה שקרה פה, לא קרה בהרבה חדרים פה ובקומה למעלה. אתה ראית את כולם ונתת מקום לכולם, ובגלל זה העניין הזה לקח הרבה מאוד זמן. וכמו שמיכל אמרה, כנראה שהיינו צריכים לעבור את כל הדרך. ועדיין אני אומרת שהבטן מתהפכת לי מהחוק הזה. כשהתחלנו לחוקק את החוק הזה, היו עדיין מאות חטופים. החוק הזה היה לתפור בתוך בשר חי, והוא היה לא הגיוני. כי איך אתה יכול לספר סיפור כשהסיפור לא נגמר? וגם היום הסיפור לא נגמר. גם היום אין אמת בחדר. אין ועדת חקירה, המשפחות עדיין לא יודעות בדיוק את כל הדבר. זה אירוע שלא נגמר. הכנסת הזאת יוצאת לפגרה. נעשו פה הרבה מעשים והרבה ניסיונות להגיע לפתרונות והצלחנו להגיע אליהם. ולכן, גם כשהבטן מתהפכת, זו האומנות של הפוליטיקה – לנסות בסוף להגיע למשהו, וזה המקום שהגענו אליו היום, עם צוות מסור בצורה בלתי רגילה. לדעתי, היחידה שלא הוזכרה פה היא ענת. גם לענת מגיעה תודה. אבל לכולכם מגיעה תודה, ובאמת לכל הצוות. בשבילי 7 אוקטובר הוא הרבה מאוד דברים. 7 באוקטובר שינה את התנועה הקיבוצית. זה שינה את התפיסה איפה המדינה נמצאת או לא נמצאת, וגם מה זה סולידריות וערבות הדדית אליהן נחשפה המדינה תוך כדי האירוע הזה לעניין מהו חוסן ומה מקומן של קהילות. לסיכום, חשוב מאוד שהסיפור שיסופר בעוד הרבה מאוד שנים, יכיל הכול: את הכאב, את הצער, את הגבורה, את החיים, את המוות, את האובדן והכאב של המשפחות. תודה רבה. << אורח >> יוסף כהן: << אורח >> לאיזה סולידריות התכוונת? << אורח >> איילת סלע יונגרמן: << אורח >> לסולידריות של קהילות. לא דיברתי על המאבק האזרחי האדיר שהיה פה. סולידריות שאנשים גילו האחד כלפי השני. אני מדברת על האנושיות. << אורח >> יוסף כהן: << אורח >> חשבתי שהתכוונתי לאחים לנשק ול הסולידריות שלהם. << אורח >> איילת סלע יונגרמן: << אורח >> גם הם עשו דבר גדול. << אורח >> יוסף כהן: << אורח >> את הסתכלת עליי. אני יודע שהתכוונת אליהם, לאחים לנשק << אורח >> איילת סלע יונגרמן: << אורח >> יוסי, תסתכל אליי. אתה טועה. << אורח >> יוסף כהן: << אורח >> אפשר להגיד שהיום הוא יום חגיגי, אבל בזה אני לא אסכים איתך. הם לא עשו שום סולידריות. הם רק הביאו לנו את האסון הזה. תודה רבה. << אורח >> איילת סלע יונגרמן: << אורח >> יוסי, אתה טועה. << אורח >> יוסף כהן: << אורח >> אני לא טועה. << אורח >> איילת סלע יונגרמן: << אורח >> אתה טועה, אבל אני אוהבת אותך, יוסי. << אורח >> יוסף כהן: << אורח >> אני אוהב אותך, אבל זה לא נכון. הסולידריות שלא הייתה לנו. את זה ראית רק באסון הזה. - - -, זה לא נכון. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> איילת, תודה. בבקשה. << אורח >> דור טרייניק: << אורח >> דור, תנועה עתיד לעוטף. קודם כול, כמובן שאנחנו רוצים לברך על החוק הזה שיצא אל הפועל. זה חוק חשוב ותהיה לו השפעה לדורות. בהזדמנות הזאת, אנחנו רוצים להדגיש שלמרות שאנחנו מדברים פה על חוק זיכרון, כשזה כל המהות שלו והמטרה שלו, אנחנו רוצים להדגיש גם את החיים והתקומה כתושבי העוטף. אחרי הטבח ואחרי מה שהעוטף עבר, העוטף הוא מקום מלא חיים, חקלאות, הייטק ברמה בין-לאומית, קהילתיות, חוסן, ודוגמה ומופת לשיקום וצמיחה מתוך השבר. אנחנו מקווים שבראי אותה תקומה, ההחלטות של הממשלה והמועצה שיקומו בדבר המוזיאון ואתרי הזיכרון הנוספים ייעשו בהתחשבות באותה תקומה ואותם חיים בעוטף. גם בסיפור שיסופר, כמו שנאמר פה קודם. אנחנו גם קוראים למועצה שתקום לקיים שיתוף ציבור אמיתי ולמנות לוועדה נציגי קהילה וחברי קהילה אזרחית הנכונים לכל ועדה כדי להביא באמת את הקולות האמיתיים מהשטח, ולקיים את שיתוף הציבור הזה בצורה הכי אמיתית וכנה שניתן, על אף ככל הניתן שנאמר עליו פה קודם בסעיף. תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. משרדי הממשלה רוצים להתייחס? יואל, בבקשה. << אורח >> יואל אלבז: << אורח >> קודם כול, אפתח בתודה, ובראש ובראשונה, למשפחות השכולות. אני מתרגש. זה מעורר השראה וחיבור לקום מתוך כאב כל בוקר ולבוא יום-יום, דיון-דיון, ולפתוח את הפצע ואת הכאב. לא סתם החוק הזה יצא בצורה שבה הוא יצא. הוא הגיע מהמקום העמוק ביותר שאני פגשתי מעולם. דבר ראשון, תודה רבה לכן, המשפחות. תודה רבה למועצות האזוריות, שהיו שותפות. תודה רבה למיכל. וכמובן תודה רבה לחבר הכנסת יוסי טייב, שהעביר כאן את החוק ביד רמה. אין מילים לתאר את התושייה ואת ההנהגה פה של החוק. אני רוצה להודות לכל חברי הממשלה: משרד המשפטים, משרד המורשת, משרד החינוך, משרד הביטחון, וליועצים המשפטיים שליוו לאורך כל התקופה. הם התחלפו להם והתחלפו להם והתחלפו להם, וכל פעם נכנסו לאתגר האדיר הזה. באופן אישי, רצינו להביא חוק כזה שהמנגנון והתמורה שלו יבואו לידי ביטוי, כי זה לא פשוט. למי שמכיר תאגידים, הדבר היחיד שפחדנו ממנוט הוא שזה יהפוך להיות פיל לבן ומקום שבו אנשים עובדים והם יישארו ואיזושהי אנדרטה. לייצר לו את מרחב האפשרויות והפעולות. חד-משמעית, זה תאגיד שלא קם כמותו בישראל עד היום. מרחב הפעולות שלו, קידום פעולות בארץ ובעולם, פעולות חינוכיות, הקמת מוזיאון, ואלו דברים שהם באמת תפקידים פנומנליים. וגם המנגנונים שלו. ניסינו תמיד תמיד תמיד לראות איך אנחנו. לא הסתכלנו רק על היום, אלא הסתכלנו גם על עוד 10 ו-20 ו-30 שנה, ואיך אנחנו מייצרים מנגנונים כאלה שיאפשרו לעבור גם קשיים. כי, בסוף, כשתאגיד קם, הוא יעבור כל מיני טרנספורמציות ושדרוגים בדרך. רצינו לראות איך אנחנו כבר עכשיו מצליחים לחזות את העתיד בחדר הזה. אני שמח מאוד בחוק. גם במה שהוא הביא. גם בבשורה שהוא מביא ובחדר הזה, וכולם היו שותפים כאן. אסיים בסיפור קצר. לנגד עיניי תמיד הייתה רומי סויסה, שניצלה בשדרות על ידי סוהר, אם אני לא טועה. יש את הסרטון המבעית שבו היא שואלת: אתם של ישראל? מדי פעם אני שם סימן קריאה לשאלה: אתם של ישראל, וזאת במקום סימן שאלה. אתם של ישראל! ומה שקרה פה זה אתם של ישראל. תודה רבה לכולם. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. נעמה, בבקשה. נעמה רוט: נראה לי שיואל דיבר בשם כל הממשלה בצורה יפה, ואני לא רואה צורך להוסיף. תודה רבה באמת לכולם על הכול. שרית דמרי דבוש: כמו שנעמה אמרה, יואל דיבר בשמנו. אני שוב רוצה להודות למשפחות השכולות, שמגיעות כל פעם ונדרשות לחטט בפצע הכואב כדי לדייק אותנו בעשייה שלנו. אני יושבת בהרבה דיונים ואני שומעת את המשפחות, וזה תמיד מאוד כואב. ברור לי שאנחנו בכלל לא מצליחים להבין את הכאב שלכם ואת מה שאתם נושאים אתכם יום-יום. אני רוצה שוב להודות לכם. אני מודה לוועדה על העבודה המדהימה שנעשתה כאן. עד כמה שזה היה מורכב וקשה, אני מאמינה שהצלחנו להגיע לתוצאה מיטבית וטובה. נתחיל לעבוד ביחד, ואני בטוחה שנצליח לקדם את המטרה לשמה החוק הזה ייחקק. תודה. << דובר >> שימרית גיטלין שקד: << דובר >> ותודה לכם שהסכמתם לקחת כמה מתפוחי האדמה הלוהטים בחוק הזה ולעזור לוועדה במלאכת קידום החוק. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> דעו לכם שלביטוח לאומי יש הכי הרבה נציגים במועצה. בבקשה. << אורח >> עומר לשם: << אורח >> בתור נציג שורדי הנובה פה, אני להגיד באמת תודה. במשך תקופה מאוד מאוד ארוכה הורגש מאוד שאין עבורנו איזשהו יחס ומענה. אני רוצה להודות ליואל על כך שהוא נכנס פה לתפקיד ובאמת קפץ למים. אני רוצה להודות לך, יוסף, ולוועדה הזו. מאוד חשוב לבוא ולהנציח את אותו היום, ולבוא ולספר את הסיפור בצורה הכי טובה והכי מתבקשת. אני חושב שהחוק הזה בא לפתור עוול שקיים הרבה מאוד זמן. אני מאוד מקווה שהדברים ילכו כמו שצריך, שהוא יעבור וייכנס לתוקף ושנוכל להקים את המועצה והרשות הזאת כדי לבוא באמת ולתת את המקום לכל אלה שכבר לא איתנו, וגם לתת את המקום לאלה שאיתנו וצריכים את העזרה הזו. באמת תודה רבה. זה נותן איזשהו נקודת אור שבה עוד ממשיכים לראות ולשמוע את הצרכים ואת מה שאנחנו מבקשים. תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. עמית, נציג משרד הביטחון, בבקשה. << אורח >> עמית קפח: << אורח >> אני חושב ש-29 דיונים שהיו פה במשך מאות שעות מלמדים אולי על הפער הגדול שהיה. באמת בשום שכל ובמחט דקיקה, הצלחת, יושב-ראש הוועדה, להוביל ככה את הוועדה ולאחות את השברים והקרעים, ולהוציא חוק שבאמת מקובל פה על כל יושבי החדר. אני מאמין שגם מקובל גם למעלה במליאה, וגם על המדינה. בסוף, המטרה של כולנו היא מטרה אחת. אני רוצה להודות כמובן גם למשפחות ולמיכל. וגם לך, דורון, באופן אישי, על זה שהשמעת את קולך. לא תמיד בביקורת, אבל גם דברים החלטיים נשמעו פה. זה באמת לא מובן מאליו שאזרח מהשורה, בעל עניין, מגיע לכל דיון עם ניירות עמדה. יישר כוח. תודה לכל משרדי הממשלה. אבל, במיוחד לך, על ההובלה של משרדי הממשלה בצורה יסודית ומקצועית. תודה לכולם. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. חנן, ממשרד המורשת, בבקשה. << אורח >> חנן ארליך: << אורח >> אני כמובן מצטרף לתודות לכל הנוכחים, ולכל מי שהיו פה, ולא נמצאים פה כרגע, ותרמו לדיונים. כמו כן, לצוות של הוועדה, כולל אנשי המינהלה והטכנולוגיה. כמובן לך, אדוני, יושב-ראש הוועדה, ולשימרית היועצת המשפטית שליוותה, ולחבריי מהממשלה. במיוחד ליואל. היו לא מעט מחלוקות בין המשרדים. חלקן עלו פה על פני השטח בוועדה, חלקן לא עלו על פני השטח אבל התקיימו. בסופו של דבר, אני חושב שבאמת הייתה הובלה נחושה וגם חברית. כמובן גם כל הצוות ממשרד ראש הממשלה ולייעוץ המשפטי. כמשרד מורשת, שאמון על שימור המורשת הלאומית במדינת ישראל, זה תאגיד שמוקם וזה נדבך מאוד משמעותי. אני באמת חושב שלאור הנוסח, שגובש פה בעמל רב מאוד, הפוטנציאל של התאגיד לבצע את הדברים בצורה נכונה ויסודית, ובעיקר באופן שהוא מקובל על הקבוצות השונות, הוא גבוה. אני באמת מאחל לכולנו שזה אכן יתממש. תודה רבה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. גליה, בבקשה. << אורח >> גליה חושן: << אורח >> כמו שאתה יודע, לא התכוונתי לדבר. איילת, אני זוכרת שבישיבות הראשונות באמת אמרת: מה פתאום אנחנו עושים את החוק הזה כשיש עוד חטופים? בדיוק כפי שאת אמרת עכשיו. אני זוכרת שאני אמרתי שאנחנו חייבים להתחיל כי זה ייקח עוד הרבה זמן עד שנגיע לחוק הזה, ושאם נתחיל אחרי שכולם יחזרו ואחרי שהמלחמה תיגמר, אז אני לא יודעת מתי החוק הזה יהיה. אני חושבת שקצת צדקתי. << אורח >> איילת סלע יונגרמן: << אורח >> אני חושבת שאפשר היה להיאבק ולהביא את החטופים שנרצחו. << אורח >> גליה חושן: << אורח >> נאבקו והביאו, ותוך כדי היו פה דיונים. הנצחה זה נצח. אנחנו עם הנצח והזיכרון. אני לא חושבת שיש עם שזוכר יותר טוב מאיתנו. אני רוצה לפנות דווקא לתושבי הדרום, שאיתרע מזלם וזה קרה באזור שלהם. לא היו שם רק אנשים מהאזור, היו שם אנשים גם שלא מהאזור. באיזשהו מקום, המקום ובית המגורים שלכם הופקע מכם. אתם יודעים שאנשים וקבוצות באים בלי סוף כדי לבקר בניר עוז, בכפר עזה ובבארי. כל המקומות האלה הפכו להיות מושגים. כל העולם יודע היום מה זה יער רעים. אני חושבת שבאותה מידה כביש 232 הוא כבר לא כביש אלא מושג. זה מעבר לסתם דרך בנגב המערבי. זה קרה כך בגלל הטבח ובכלל כל מה שהיה שם, ובגלל הגבורה ובגלל שהילדים שלנו נרצחו שם. ואם היו שואלים אותי, אני חושבת שהדרך הזו הייתה צריכה להפוך לדרך הזיכרון והגבורה וצריך לעשות ממנה משהו. הן היו חמש חברות שנסעו לנובה. שלוש ניצלו, והדר ולבנת נרצחו. היה לי קשה לדבר היום כי אתמול אחת מהניצולות, שיש לה חיים מאוד מורכבים, עשתה ערב. בין השאר, היה כמובן סיפור הנובה. היא סיפרה שם את כל מה שקרה לה. חלק מהעניין של מה שקורה לה כמובן שייך לבת שלי הדר. אני שמעתי את הסיפור שלה, והיה לי מאוד קשה. אני מבינה אז שהיא יצאה מהמסיבה ונסעה לבארי, ועוד פעם נסעה וחזרה לכביש, ועוד פעם במיגונית אחרת, ועד שהיא יצאה. היא עברה על הכביש הזה המון דברים בכמה מיגוניות. זה רק חיזק בי את הדעה שזה באמת מעבר לכביש, ושהמיגוניות הן מעבר לזה שהן סתם מיגוניות כדי להגן מרקטות. הן לא הגנו על הילדים שלנו בסוף. לא סתם אנחנו מתעקשים שהמיגוניות יישארו שם, ובאמת שזה לא סתם. באופן אישי, אני יודעת שהבת שלי נפחה שם את נשימותיה האחרונות, ושלעולם זה יהיה המקום הזה והנקודה הזאת. ואם תשימו לי אותה במקום אחר, זה לא יהיה אותו הדבר. אני אבוא לשם וזה לא ידבר אליי. כשאני רק נכנסת לכביש, אני כבר מתחילה להרגיש. שמה של הבת שלי הוא הדר. ממש בסוכות האחרון דיברנו על השמות שנתתי לילדים. נשאלתי: אימא, באיזה שם חשבת לקרוא לי? ואז אני עונה לה. ואז היא אומרת: אימא, אני כול כך שמחה שקראת לי הדר ואני כול כך אוהבת את השם שלי. הדר עשתה באמת הכול בהדר, בענק, ביופי, בשמחה ובהרבה אור. הקמנו עמותה וקראנו לה "הדר לעולם". גם במובן הדר לעולם. מה שאנחנו עושים פה בחוק, זה הדר לעולם ולעולם. אנחנו רוצים להקים יד כדי שיזכרו את זה. נכון, יהיה שם על הטבח ועל הזוועות שאדם לאיכול לתפוס אותם. אבל כמו שכל הזמן התעקשתי, יש שם גם גבורה ואומץ. הכיעור הוא שלהם, והיופי הוא שלנו, ואת זה צריך לזכור כל הזמן. נכון, אנחנו תמיד נזכור את מה שעשו לנו. אני רוצה להאמין ולקוות שמה שיישאר מהחוק הזה ומהאתר הזה שיוקם, זה העוצמה, החיים, ושאנחנו תמיד קמים. מבחינתי. אתה ראש ועדה מצטיין. אתה אנושי. באמת אין מילים. אני מצטרפת לכל מה שהם אמרו, וגם אם אפשר להכפיל. תודה לך על הכול. ובאמת תודה לכל הצוות. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה, גליה. << דובר >> שימרית גיטלין שקד: << דובר >> שמתי לב שבנוסח שמופיע לפניכם נשמטה ההגדרה של הנגב המערבי. כשהזכרת את הנגב המערבי, הלכתי מהר לראות. אבל כמובן שזה רק עניין טכני. השארנו את ההגדרה. זה הופיע בדיון הקודם. זו ההגדרה של הנגב המערבי, ואין בה שינוי. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> בסדר גמור. תודה רבה. אייל, ממשרד החינוך, בבקשה. << אורח >> אייל גינגולד: << אורח >> זו באמת לא הצעת חוק רגילה. זו הייתה באמת הצעת חוק הכי קשה שטיפלתי בה. אני בטוח שהכאב של האנשים היקרים שהופיעו מולנו השפיע על כל אחד ואחד מאיתנו. אני מאוד שמח שהחוק הזה עבר. יש לו חשיבות אדירה. כל מי שהיה חי ב-7 באוקטובר לעולם לא ישכח את היום הזה. המשימה שלנו, במשרד החינוך, היא להנציח את זה לדורות הבאים. אני שמח שלמרות כל הקשיים התעלינו, בעזרתם של יושב-ראש הוועדה, שימרית, אתי, וכל מי שהשתתף, וכמובן גם המשפחות היקרות. אני מאמין שהחוק הזה באמת יאפשר וגם יעזור לנו להבטיח שמה קרה בשבת האיומה הזאת יונצח מעתה ועד עולם. תודה רבה לכולם. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אייל, תודה רבה. תמר, בבקשה. << אורח >> תמר תשובה: << אורח >> עליתי ככה ממש מהרגע להרגע כדי באמת להודות לחבר הכנסת טייב על העבודה הזאת. זה לא מובן מאליו לשבת שעות על גבי שעות ולנסות להעביר פה חוק לזכר היקרים שלנו. לדעתי, אחד הדברים הכי חשובים שנשאר לנו זה להנציח אותם, כי מעבר לזה באמת אין לנו כרגע שום דבר אחר. אני רוצה להודות בפורום הזה, כי לא יצא לי עדיין, לחבריי. אני נציגת פורום דין וצדק, ואני רוצה להודות ליוסי וגליה. הם באמת עזבו הכול, הגיעו וישבו פה על שעות מאוחרות. מעבר לזה, אנחנו נלחמנו במשך שנתיים וחצי על עוד חוק והוא להקמת ועדת חקירה לאומית. עזבנו את החיים האישיים שלנו ובאנו לפה בשעות מטורפות כדי לקבל פה דין וצדק, כמו שהפורום שלנו. זה מאוד מאוד חשוב לנו. הוא עבר השבוע בקריאה ראשונה. אני מקווה מאוד שבממשלה הזאת הוא גם יעבור כחוק. זו הייתה באמת מטרה לא פשוטה. מדובר פה על הורים שכולים שיצאו מהבית ועזבו את העבודה שלהם ונתנו כל כולם למען למאבק הזה, וגם לעניין פה. נכון שלא הייתי נוכחת בכל הוועדות, אני הגעתי רק בחודשיים האחרונים לוועדה הזאת. לא היה מדובר כרגע במיגונית שבה אחי נרצח, כי אחי נרצח במיגונית בעלומים, וזה לא היה בדיוק הנושא. עם זאת, עדיין הגעתי כדי לתמוך במשפחות שהמיגוניות כן מדברות אליהן. ואני רוצה לציין עוד משהו, ולא בקטע רע. פורום משפחות נרצחי המסיבות, בשם שהם נקראים היום בו כביכול, משתמש בהמון מוסדות לניהול נרצחי המסיבות. אבל הוא לא כולל את כל משפחות נרצחי המסיבות. אנחנו פורום של מעל 200 משפחות, שמייצג את עצמן בפורום דין וצדק. כל חברי הממשלה וחברי ביטוח לאומי וכל המוסדות שיושבים פה, בוועדה הזאת, אני רואה רוצה שתדעו שפורום משפחות נרצחי המסיבות לא מייצג את רוב המשפחות השכולות. זה חשוב לי כי משתמשים בדברים, לצערי, וזה נעשה פה בצורה לא מכובדת. אני רוצה להודות לכולם. ובמיוחד לך. וגם למיכל. מיכל, את בחורה יקרה. יש לך לב ענק. אני יודעת שאנחנו נמשיך את הדרך ושהכול יהיה בסדר, בעזרת השם. תודה לכם. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה, תמר. חבר הכנסת שוסטר, בבקשה. << דובר >> אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> האמת, באתי מוועדה אחרת רק כדי להודות לך ולהודות לכל המשתתפים על הבסיס החוקי שיאפשר למיכל, לאורי, לממלאי תפקיד אחרים, וכמובן גם בדרגים פדרליים, מיניסטריאליים ואזרחים מהשורה, לייצר איזון נכון בין הזיכרון וההוקרה לבין המחויבות לחיים ולתקומה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. מרוב התרגשות בתחילת הדיון, שכחתי כמה אנשים. קודם כול, להודות באמת לדקל ליפשיץ, שהניע את התהליך הזה עם חבר הכנסת קרויזר בהתחלה, ואז סחף אחריו, לדעתי, מעל 86 חברי כנסת. וגם לאבא שלו יזהר, שבתקופה האחרונה לא הגיע, אבל ברוב הדיונים היה מהמובילים ומהנלחמים כדי שתצא באמת הצעת חוק טובה. וגם ליוכבד היקרה, שאיבדה את בעלה עודד וקהילת ניר עוז. וכן, לשירה שפירה, שהייתה נציגת משרד המורשת. היא פרשה, ואנחנו מאחלים להצלחה גדולה בדרכה חדשה בפוליטיקה. שירה, אני אומר מראש שזו לא עבודה קלה. אם חשבת שאת יוצאת מזה לנופש – אז לא. ושוב תודה לנציגי הממשלה. יואל, אני אומר באמת על השולחן שבלי ההתערבות שלך ובלי הנציגות שלך כנציג משרד ראש הממשלה, לא היינו מגיעים להיכן שהגענו. מתן ודניאל, באמת תודה רבה על כל העזרה. וגם אם היו מתחים. אתם יודעים, פה לא רואים הכול. אבל הכול גלוי בחדר. אז, באמת, גם בשמי וגם בשם שימרית. כל ההערות שהיו, היו למען המטרה. שום דבר לא היה אישי. וגם למשנה למנכ"ל ראש הממשלה, דרורית היקרה, שגם מאחורי הקלעים ישבה ודחפה. היא לא הייתה נראית, אבל אני יכול להגיד לכם שבצללים היא הזיזה הרים בשביל הצעת חוק הזו. ושוב תודה לצוות הוועדה: עינת, מרב, עינב, תמי, אורית. אני מקווה שלא שכחתי אף אחד. ולייעוץ המשפטי של הוועדה: תמי, שימרית, עמית. אני יודע כמה אתן עסוקות. אתן לא רק בוועדה הזאת, אלא גם בוועדות אחרות, וחברי כנסת וועדות לוחצים ואומרים: לא, מה פתאום? אנחנו צריכים את זה עכשיו ומייד ומחר. נשארנו שעות לא שעות. באמת תודה רבה לכולם, ומעל הכול, תודה לחברי הכנסת מהאופוזיציה והקואליציה. עבדנו פה באמת בצורה מקצועית. שמנו את הפוליטיקה בצד למען משפחות השכול. << אורח >> מיכל פלג עוזיהו: << אורח >> ציינת את ליפשיץ, ואני רוצה לשתף במשהו מיוחד. אתמול בלילה פגשתי כמה ראשי רשויות בפאב בניר עוז. ישבנו שם, בקיבוץ שהוא אחד הסמלים של היום הנורא הזה, והוא נחוש גם להיות סמל של צמיחה. ופתאום גדי מוזס מגיע ואומר לנו: אתם רוצים לבוא רגע לגינת הקקטוסים של עודד ליפשיץ? כי היום בלילה יש פרח שפורח לילה אחד, וזהו. מצאנו את עצמנו צועדים בחוש בין הבתים החרבים של קיבוץ ניר עוז עד לגינה של עודד ליפשיץ ומסתכלים על הפרח הלבן היפה הזה. זכינו לראות את הפריחה של האהובים שלנו, שהיא כנראה חד-פעמית. אבל לפחות זכינו לחזות בה. אנחנו פה בשביל להבטיח שכולם יזכרו ויידעו איזה יופי הייתה הפריחה הזו. תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. ומילה אחרונה. תודה ענקית למשפחות השכולות, למשפחות החטופים, הנספים, משפחות הנובה, ולכל מי שהשתתף. מבחינתי, היה לי כבוד להיות במחיצתכם בתקופה הארוכה הזו. החכמתי ולמדתי. בעיקר למדתי שלא כל האמת נמצאת אצלנו ולא אצל אף אחד, ושצריך ללמוד להקשיב, להכיל, ולפעמים להסכים ולפעמים לא. אבל לכבד את מי שנמצא מולנו ולתת לו להגיד אשר על ליבו. בשנים האחרונות העברתי המון הצעות חוק. אבל אם יש הצעות חוק שאני אמסגר בחדר, אז זו תהיה הצעת חוק 7 באוקטובר. אני מאחל הצלחה לכולם. אני מקווה באמת שהצעת חוק תוכל לעבור במליאה במהרה ושנוכל לראות כבר שהאתר הזה כבר קם, ושנצליח להנחיל באמת לדורות הבאים את מה שהיה ב-7 באוקטובר וללמוד מהטעויות. ובעיקר, לבנות את החוסן ואת התקווה לעתיד בעולם טוב, יפה ומאוחד יותר. גדול המחבר מהמפריד, ואני באמת מקווה שאולי דרך האסון הנורא הזה והטבח הנורא הזה נתאחד. לדעתי, מדובר בסיפורי גבורה שלא שמענו מאז קום המדינה על אזרחים, חיילים, שוטרים, כוחות ביטחון והצלה. כל אחד בתחומו לקח יוזמה ויצא להגן על עם ישראל וארץ ישראל. אני מקווה שזה מה שנצליח להביא בסוף לדורות הבאים, ושנזכה להיות עם אחד ומאוחד מול כל האויבים מבחוץ, שמטרתם האחת היא להשמיד אותנו. לא מעניין אותם אם אנחנו ימין או שמאל, אופוזיציה או קואליציה, דתיים, חרדים, או שאינם, משרתים או לא. יש להם מטרה אחת והיא להשמיד אותנו. רק האחדות היא זו שתוכל להציל אותנו בעמידה מולם וכדי שהדורות הבאים יוכלו להמשיך ולהפריח את ארץ ישראל ואת העם המדהים הזה. כפי שאמרתי בהתחלה, ואני רוצה לסיים בזה, אנחנו הולכים לקראת מערכת בחירות ודברים קשים הולכים להיאמר. כיריבים פוליטיים. כנציגים פוליטיים, כל אחד מאיתנו מייצג את חלק מהעם, אבל אנחנו צריכים להבין שכשהעם שומע את האמירות האלה ורואה את ההתנהגויות שלנו, הוא לא מפריד והוא לא מבין שמאחורי הקלעים אפשר לשבת ולשתות קפה ביחד, ושגם אם אנחנו חולקים בוועדות וצועקים במליאה, אנחנו בסוף יודעים להפריד בין העבודה לבין החברות. לכן, צריך לקחת את זה בחשבון. גם כשאנחנו משתלחים האחד כלפי השני או כלפי ציבורים שונים במדינה, צריך לדעת שאנחנו עם אחד, וטוב שנחשוב כמה פעמים לפני שאנחנו מוציאים משהו מהפה. ברשותכם, אני נועל את הדיון. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 10:46. << סיום >>