פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 33 הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים 08/07/2026 מושב רביעי פרוטוקול מס' 134 מישיבת הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים יום רביעי, כ"ג בתמוז התשפ"ו (08 ביולי 2026), שעה 9:03 סדר היום: << נושא >> היערכות מחדש של רשויות המדינה לטיפול מערכתי מקיף באלימות הגוברת בקרב צעירים ובני נוער << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: נעמה לזימי – היו"ר חברי הכנסת: ירון לוי – מ"מ היו"ר מוזמנים: סגן יובל רביבו – רמ"ד נוער, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי סנ"צ יעל אהרונוביץ – מפקדת מוקד 105, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי ד"ר נאווה כהן אביגדור – ראש אגף תיאום והכוונה אזרחית, מוקד 105 - המטרה הלאומי להגנה על ילדים ברשת, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי ורד גיל – ממונה אקלים חינוכי מיטבי ומניעת אלימות, משרד החינוך ליאור ילין פריינד – מינהל שלם, אגף קהילה, משרד הרווחה והביטחון החברתי לירון אשל – עו"ד, עו"ס, יחידת התיאום הממשלתי לזכויות ילדים ונוער, משרד המשפטים אביבית ברקאי אהרונוף – עו"ד, רפרנטית קטינים, מחלקה פלילית, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים דפנה פינקלשטיין – עו"ד, ראש תחום קטינים ונוער, פרקליטות המדינה מריה רבינוביץ' – מרכז המחקר והמידע של הכנסת נורית יכימוביץ' – ראש תחום ביטחון פנים, מרכז המחקר והמידע של הכנסת לירון כרמלי – מנהלת אגף חינוך, רווחה וצעירים, מרכז השלטון האזורי יירוס זלקה – אחותו של ימנו זלקה ז"ל, "צדק לימנו" מיכאל יודלביץ – פעיל בצדק לימנו ליאן אור כהן – פעילה בצדק לימנו מיקה שלומוביץ – מתאמת פעולות בכנסת, מועצת התלמידים והנוער הארצית שרה מימון – מנהלת תחום נוער, ארגון משפחות נרצחים ונרצחות אתי בן סעדון – יו"ר צוות מוגנות, הנהגת ההורים הארצית אריאל ריין – אזרח אילנה ריין – אזרחית משתתפים באמצעים מקוונים: אביטל חן – שופט בדימוס, ראש הרשות הלאומית לביטחון קהילתי מנהלת הוועדה: דפנה סידס-כהן רישום פרלמנטרי: חבר תרגומים, מיטל פורמוזה רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> היערכות מחדש של רשויות המדינה לטיפול מערכתי מקיף באלימות הגוברת בקרב צעירים ובני נוער << נושא >> << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בוקר טוב חברים וחברות. אני מתכבדת לפתוח את דיון ועדת הצעירים הבוקר. אני גם אומר שזה הדיון האחרון לוועדה עד פיזור הכנסת, אז אני מודה לכל הנוכחים והנוכחות כאן. תודה גם על כל העשייה, גם דפנה, כולם. בארבע שנים קיימנו יותר מ-100 דיונים על הרבה נושאים חשובים שלא תמיד קיבלו פה פתחון פה או מקום ודאגנו להביא את הקול של הצעירים ובפרט של אוכלוסיות מודרות ובאי נגישות למשאבים שצריכים אותנו כאן. עשינו כאן דברים מאוד חשובים. אני קודם כל מודה לך. באמת נקשרנו וחשוב היה לי לפתוח בזה. הכנסת תתפזר עוד שבוע ולכן זה הדיון האחרון של הוועדה, כי שבוע הבא לא יהיו יותר דיוני ועדה. אני חושבת שלא בכדי אנחנו גם מקיימים פה דיון מאוד חשוב, שמסכם בעיניי גם את הלב של הוועדה הזאת – עשיית צדק ותיקון. היערכות מחדש של רשויות המדינה לטיפול מערכתי מקיף באלימות הגוברת בקרב צעירים ובני נוער. את הדיון הזה אני מקיימת ביוזמתה של יירוס זלקה, אחותו של ימנו זלקה ז"ל. אנחנו נפגשנו מטבע הנסיבות הקשות וגיליתי אישה עוצמתית, נחושה, חכמה ומלאת נכונות לעשות גם מעשה לתקן. אני ממש מתפעלת ממך ומודה לך גם על זה שאת כאן גם עבור המעשה. וזה לא רק לא מובן מאליו, זו הדרך היחידה לתיקון עולם, לתיקון חברתי. אז תודה לך קודם כל על היוזמה של הדיון הזה. בעיניי זה באמת סמלי שזה הדיון שחותם את דיוני הוועדה הזאת. אני אקריא כמה דברים שקשורים לזה ונמשיך. את הדיון הזה אנחנו מקיימים מתוך הבנה כי גל האלימות בקרב בני ובנות נוער וצעירים וצעירות שאנחנו חוזים בו בימים אלה מצריך חשיבה מיוחדת. האלימות הגוברת בקרב צעירים ובני נוער מחייבת היערכות מחדש של רשויות המדינה. אין מדובר בתופעה שניתן לטפל בה באמצעות אכיפה בלבד או באמצעות תוכניות נקודתיות שאינן מחוברות זו לזו. מדובר במשבר שמצריך פתרון רב מערכתי. אני גם אוסיף, משבר שהוא בסופו של דבר הוא אקלים, מציאות ישראלית שמחלחלת. בני ובנות נוער, צעירים וצעירות, בסוף מגיבים למה שקורה. זה צריך להבין שיש גם לנו אחריות. אחריות לעשות כאן מעשה. מחקר של פרופ' סופי וולש, פסיכולוגית קלינית וראש המחלקה לקרימינולוגיה ופרופ' יוסי הראל פיש מהפקולטה לחינוך באוניברסיטת בר אילן, שמהווה חלק ממחקר בין לאומי שעוסק ברווחה ובריאות בקרב בני ובנות נוער, בשיתוף ארגון הבריאות העולמי מראה על עלייה חדה באלימות בני נוער בשנים 2023-2025 אחרי שנים של ירידה הדרגתית מתמשכת באלימות. למשל עלייה של 50% בדיווחים של תלמידים שהם קורבנות להצקות ובריונות. דיווחים על השתתפות לפחות פעם אחת בקטטה במהלך 12 החודשים האחרונים. האחוזים פה גבוהים, כן? בנים 43% מדווחים על השתתפות בקטטה, לעומת 37% ב-2023. בנות 16%. דיווחים על השתתפות בהטרדה או הצקה לתלמיד או תלמידה אחרת בשטח בית הספר לפחות פעם אחת בחודשיים האחרונים: בנים זה עלה מ-25% ל-30%. בנות מ-5% ל-13%. אלה נתונים קשים. אחוז התלמידים שדיווחו כי היו קורבנות לבריונות רשת לפחות פעם אחת בחודשיים עומד על כ-22% בקרב בנים וכ-11% בקרב בנות ב-2025 לעומת 13% ו-8% ב-2023. המלחמה ונזקיה בלטו בסקר שערכו וולש וצוותה בפברואר 2024 שעסק בתגובות למצב הביטחוני העכשווי. מתוצאות הסקר עולה כי 36% מקרב המשתתפים חשים שחייהם וחיי בני משפחתם בסכנה במידה בינונית פלוס. זה מטורף. כשליש דירגו חרדה או מצוקה נפשית בשל המצב הביטחוני במידה בינונית פלוס. כ-55% דירגו במידה בינונית פלוס עצב עמוק בגלל המצב הביטחוני ואילו 48% דיווחו כי נחשפו לתכנים קשים דרך המדיה והרשתות החברתיות באופן שעורר בהם פחד ומצוקה. כל הנתונים הללו מתווספים למציאות לא פשוטה של אלימות. אני חושבת שאנחנו שומעים כל יום דיווח על בריונות בבית ספר, על אירוע אלימות של צעירים. רק לפני שבוע תלמיד כמעט נרצח בבית ספר. זה לא קרה באבחה של שנייה לפי הדיווח. הדברים הללו לא רק שהם אסון, התכיפות שלהם, הצבר של האירועים, העובדה שזה קורה כל כך הרבה – זה לא נתפס. ממש סמוך לרצח של ימנו ז"ל גם דסטאו צ'קול מבאר שבע נרצח. גם צעיר, ממש סמוך. לא נתפס שנערים רוצחים באופן כל כך תכוף ושיש כזו אלימות ומקרה של כמעט רצח, בנוסף למקרי הרצח. משהו פה קרס והטיפול חייב להיות בהתאם. מערכתי, לא נקודתי, קולקטיבי. מתוך הבנה שאפשר לתקן את המציאות הזאת, שיש מה לעשות. וחייב להשקיע בזה משאבים, כסף ותפיסת עולם. אני לא אמשיך להקריא. יש כאן המון, המחקר הזה גדול. אני לא אמשיך עם זה, כי יש לנו פה גם עוד נתונים שיוצגו. אבל אני כן רוצה לפתוח את הדיון הזה עם יירוס, שאת היוזמת. אני רואה בך חוד החנית של התיקון. הקול שלך הוא קול כל כך נחוץ וחיוני. אז תודה לך, הבמה שלך. << אורח >> יירוס זלקה: << אורח >> תודה. וגם על הפלטפורמה. גם אם הרעיון התחיל, זה היה המון גם בעזרתך ואיפה מאיה? גם בעזרתה. אני אגיד מספר דברים, גם באמת כי זו פעם שנייה שלי בוועדה ולמדתי מהפעם הקודמת. הנתונים גם שהצגת, אני אישית עדיין לא קראתי את המחקר. אני ראיתי את הנתונים גם של הממ"מ וגם ראיתי היום ועדה שהייתה ב-2011, שגם היא מדברת על האלימות הזאת. אני הכנתי מספר דברים, אז אני מקווה שאתם ככה באתם לכתוב. מה שכן, אני לא רואה פה את הפרקליטות. << אורח >> דפנה פינקלשטיין: << אורח >> אני פה. << אורח >> יירוס זלקה: << אורח >> אין לך שלט, בסדר. הוועדה הזאת היא באמת תחת הנושא, שימו לב, זה "היערכות מחדש". זה אומר שאנחנו עכשיו ב-2026 חייב משהו אחר. האלימות הזאת שאתם רואים או אולי אתם לא רואים, מחילה, כי ימנו, אני אגיד, הוא נרצח במקום עבודה שלו. אנחנו פה עכשיו במקום עבודה שלכם. אצלכם יש שמירה. כשאני הגעתי לפה, אני נכנסת, כמה שמירה עברתי? היה בחור בהתחלה שבודק תעודת זהות. מתקדמת, יש עוד אחד שבודק. אז נכנסת, יש את הביתן של כל משמר הכנסת, מאוד לבושים יפה. היה שם בתוך הדבר הזה שישה שומרים. כן? שגם אז בודקים. יש לך תעודה? כמובן. עשו לי בעיה על החולצה, כן? על החולצה הזאת, שמה כתוב בה? "ואהבת לרעך כמוך" ומאחורה "ואהבת כמו ימנו". על זה עשו לי בעיות בכניסה. נכנסתי עם התיק, טאבלט, מחשב, צריך להוציא, יש עוד בדיקה. נכנסת לתוך הכנסת. עכשיו כבר עברנו בשלב הזה שלוש פעמים של שומרים. נכנסת לתוך הכנסת. יש עוד אחד ששומר ו-'רגע, תראי לי את התג שלך'. אני אומרת, המציאות הזאת, אולי זה מה שהופך את הכנסת למנותקת ואת גורמי המקצוע פה למנותקים – שלכם יש מי ששומר עליכם במקום העבודה. על אח שלי הקטן, בן 20, אף אחד לא שמר עליו. אני בטעות כשהגעתי לשכונה של הרוצחים כי פספסתי את התחנה שלי באוטובוס, הפחד להידקר היה אמיתי. נער אחד ניגש אליי. אמרתי 'זהו, אני מתה היום'. זאת המציאות שלנו. וזה למה אני ביקשתי שזה יהיה היערכות מחדש. יש המון תוכניות יפות. המון, באמת המון. אבל חאלס עם התוכניות האלה. די, זה לא עוזר. אני פוחדת להידקר, אני פוחדת שירצחו אותי. וזה לא רק אני. באותו יום שאח שלי נרצח, כשאני הגעתי לבית החולים, נעמה אמנם את אמרת על דסטאו יומיים אחר כך לפי דעתי, באותו יום שאח שלי נרצח היה באותו ערב דקירה במצ'טה בפתח תקווה. אז המציאות הזאת היא בלתי נסבלת. יש נטייה לכל משרד אצלי אני עושה ככה ואני עושה ככה. זה לא, חאלס, זה לא עובד, באמת. זה לא תואם את המציאות שלנו, זה לא תואם את המצב שהיה עוד לפני הרצח. אני אומרת, אני סטודנטית, כן? במקום ללמוד למבחנים אני פה בכנסת ואני בתואר מלמדים אותנו מודלים כלכליים. אומרים להניח הנחות. אז אני רוצה להניח פה גם מספר הנחות וזה פונה לכולכם. זה ייקח מספר דקות. בעיניי חשוב לראות את האמת כמו שהיא בשביל שתשתפרו. באמת אני אומרת את זה, נטו מתוך מקום של הייתה פה טעות. היו פה מחדלים על ימין ועל שמאל אצל כולכם. אבל מה אתם עושים מפה? איך אתם משפרים את זה? הציפייה שלי שאתם כגורמי מקצוע תגנו עלינו, האזרחים שומרי החוק, קודם כל שומרי החוק. לנו אתם חייבים. אתם חייבים לי, אתם הייתם חייבים לאח שלי שנרצח ואתם חייבים לכל המשפחה שלי שמתמודדת עם הרצח הזה ומול הבושה הזאת שאתם עושים. נתחיל קודם כל עם משטרת ישראל. אתם פישלתם. פישלתם בהתנהלות שלכם. שלושה ימים דשדשתם לכם שם במשרדים, בקפה ולא עשיתם שום מעצר גם אחר כך. הסיבה להתנהלות שלכם הייתה כי זה היה הד תקשורתי. אתם צריכים להכיר בזה. הסיבה לזה שאתם פעלתם ככה מהר והעברתם את זה ליל"פ כי זה היה מתוקשר ומתועד. וכי ברוך השם, אנחנו משפחה של שומרי חוק. אין לנו שום בעיה עם החוק. והשיטור העירוני שהיה שם ולא הגיש לו עזרה ראשונה. שלושה מהרוצחים עם כתבי אישום על אלימות על בן של שופט. היו בחוץ במקום להיות בכלא. הם רצחו את אח שלי בזמן שלכם הייתה האפשרות למנוע את זה. ואולי הפשלה הכי גדולה היא שעד היום לא הצגתם תחקיר רשמי על המקרה. אז איך תשתפרו? באמת, בשם אלוהים, איך תשתפרו אם אתם לא מנסים אפילו לחקור את מה שהיה? ועוד משטרת ישראל, אני לא יודעת אם אתם יודעים, הגדירה את הרצח של אח שלי קטטה רגילה. אני באמת שואלת, איך זה קטטה רגילה? ואם זה קטטה רגילה, כשיש שם יותר מ-19 רוצחים? באמת 19 רוצחים במקום היותר מבוקש בפתח תקווה, עם מיליון ואחת מצלמות. יש סכין, יש דקירה. המנוח, כמו שאוהבים להגיד, מגיע במצב אנוש לבית החולים. הוא הגיע כמעט בלי טיפת דם. 15 מנות דם. וזה קטטה רגילה? עכשיו להגיד שיש בעיה עם כוח אדם זה בולשיט. באמת, סליחה על הזה. זה בולשיט. כי אני, כשאני הולכת לדיונים בלוד, אתם יודעים מה אני רואה? שורה של שוטרים ומג"בניקים ומשמר בית המשפט. שרק כשחשבו שיש הפרה של סדר היום אתם יודעים מה הם עשו? הם שלפו נשקים. באמת, שלפו את הנשקים כאילו מה הם עשו. אבל איפה אתם הייתם להגן על אח שלי שנרצח? ששם באמת הייתה הפרת סדר. ובערב יום העצמאות אפילו לא הייתה שם ניידת שתבדוק שהכול בסדר. התוצאה של הדבר הזה זה שאיבדתם את האמון של הציבור עוד יותר. לא רק של המשפחה שלי. אמון שלם שבקושי היה לפני ועכשיו אין אותו. ילדים מסתובבים עם גז פלפל כי אתם לא עושים את העבודה שלכם. שולחים את הילדים ללמוד קרב מגע. אני אגיד שאני למדתי אומנויות לחימה. זה תחביב, זה ספורט, זה חשוב. היום אני מבינה שזה הכרחי. אני דורשת מכם כנציגי המשטרה חאלס ליחסי ציבור שאתם מנסים לעשות על התיק. באמת, על התיק של ימנו, על רצח שלו. כי זה לא עובד. זה לא עובד, באמת. ושתעשו תחקיר רשמי מעמיק על הדבר הזה. וגם תחקיר שבאמת תשנו את הפרוטוקולים, שקטטה מהסוג הזה זה לא קטטה. זה רצח וזה ניסיון לרצח. למה אתם, באמת, אני אומרת, זה נשגב מבינתי הדבר הזה. איך קטטה רגילה? נעבור לגורם השני, פרקליטות המדינה. שדרך אגב, אני אציין, אולי לא יצא לתקשורת, אנחנו באמצעות עורכי הדין שלנו הגישו ארבעה דפים של למה אתם צריכים לשנות את כתבי האישום. לא סתם. אני לא אוהבת להגיד סתם דברים. ממש ישבו עם המשטרה, עם הראיות. הגישו ארבעה דפים ובחרתם שלא. גם כאשר מספר חברי כנסת, בראשם קטי שטרית, שהם הגישו גם לפרקליט המדינה להחמיר – לא נעשה הדבר הזה. אחד הדברים שאולי לא יודעים, אני ככה התוודעתי לגלות, שלפרקליטות מדינת ישראל יש להם אחוזי הרשעה מאוד גבוהים. ואני אומרת איזה יופי, זה נראה מאוד טוב על הדף. אבל מה קורה בשטח? אתם בוחרים מההתחלה להגיש כתבי אישום מקלים כדי שאתם תהיו צודקים. על מה אתם בדיוק שומרים? על אותיות שחורות של החוק? ההתנהלות שלכם הזויה בעיניי. אתם צריכים להגן על האזרחים שהם שומרים על החוק, שהם שומרים על האותיות האלה. אני אגיד שהמשנה לפרקליט מחוז מרכז אמרה הם באו להסתובב בפארק. הפארק בפתח תקווה, מי שתושב פתח תקווה יודע שהמרחק הוא שונה. אז על מי אתם מנסים לעבוד? אנחנו יודעים את האמת. וכל ה-16 רוצחים שהם אחים. שימו לב, נאשם 9 ונאשם 15 אחים. נאשם 1, 2, 14 ו-א"א – בני דודים. וכולם לא תכננו רצח ביחד? איך בבת אחת ידעו לזהות אותו? אם אתם מגישים כתבי אישום מקלים על חבלה ומחביאים את זה מאחורי צווי איסור פרסום כדי שהציבור לא יידע אז את האמת אתם נטו שומרים על האותיות, אבל שכחתם את "לא תעמוד על דם רעך" שזו גם עבירה על החוק. והתיקון בשלב הזה שלכם כמשרד זה יהיה שאתם תשנו את כתבי האישום. לא רצח באדישות. רצח באדישות זה לא היה. תעבדו קשה. תוכיחו את זה שזה היה רצח בתכנון. לא עבודה קשה מידי. ושזה יהיה רצח בצוותא. כי התיק של ימנו, שאתם יודעים איך המשפט הישראלי עובד, זה על בסיס תקדימים – זה אמור להיות תקדים. ההתנהלות שלכם לא השתנתה בכלל. לא השתנתה. לא הגשתם את זה על רצח בנסיבות מחמירות כדי שאחוז ההרשעות שלכם לא ייפול. זאת המציאות. והשלישי – שופטי ישראל וחוק הנוער. שופטים מנותקים מהמציאות. כמו שאמרתי לכם, יש להם שמירה. חושבים על דרכי טיפול ושוכחים את הענישה. חוק הנוער מתחיל בשפיטה, ענישה ודרכי טיפול. שכחו את החלק של הענישה לפני דרכי טיפול. שהחוקים האלה אי שם הושפעו בתקופת המנדט לא תואמים את המציאות. זו מדינה שלמה שהשופטים הופכים אותה לעיר מקלט לרוצחים, כמו שיש לנו במקורות. אבל זה לא סתם רוצחים בטעות, אלה רוצחים בכוונה תחילה שהשופטים דואגים שיהיה להם תנאי מעצר טובים וחלופות בית, גם שיהיה להם טוב. בעיניי התיקון יהיה שהתיק של ימנו יסתיים במאסרי עולם, לא פחות. גם מאסרי העולם האלה זה כלום ושום דבר, כי הם ייצאו בגיל 34. אח שלי לא יגיע לגיל הזה. ספק מאוד אם אני אגיע. ספק מאוד אם הילדים שלכם במציאות של היום יגיעו לגיל הזה. חברי הוועדה וחברי הכנסת, בעיניי חובה עליכם לקדם אחריות הורית פלילית מתחת לגיל 18. אנחנו יודעים שבשביל לגדל ילד צריך באמת כפר שלם וצריך שההורים יהיו פה יותר ויותר מעורבים. אנחנו רואים שאחריות פלילית של הורים היא כבר קורית בעולם. גם פה בכנסת היה ב-2011, שימו לב, 2011, היה עניין של לקדם את זה. לא יודעת איפה זה עומד היום. אבל כשיש לנו הורים שיכולים להתגאות שהילדים שלהם סיימו צבא ולימודים, אז למה הם לא יכולים לשאת באחריות פלילית? אצלנו במקרה שלושה ימים מתחת לבית שלהם בחלקם, ושזה הופך להיות תקשורתי, אף אחד מהם לא ידע שהילד שלו שם? שההורים אומרים הילד שלי לא עשה כלום, אבל אח שלי בשער הירקון קבור. אבל הילד שלהם לא עשה כלום. סליחה, הם לא אחראיים? שלושה ימים הילד שלכם הטלפון שלו שבור, הנעליים שלו אולי עם טיפות דם. הם לא אחראים? אז למה אין פה, ואני באמת אומרת, מהוועדה הזאת צריך לקדם את האחריות ההורית הפלילית, כי הם לא פחות אשמים. אני רואה את זה בתוך הדיונים 'הילד שלי לא עשה כלום. הילד שלי, מה, הוא רק בעט, הוא רק נגע'. לא. אח שלי הגיע לבית החולים במצב אנוש לא רק מהדקירה שהייתה במפשעה, שזה כמו בצוואר, כן? הוא הגיע עם פציעות בתוך המוח, שטפי דם. בצקות ברגליים, בצקות בידיים. 'רק הבעיטה הזאת' דרדרה אותו. והם אומרים הילד שלי לא עשה כלום. גם יותר מזה אני אגיד, שגם זה שהכנסת מתפזרת זה לא אומר שהאחריות נעלמת, כן? במיוחד אתם כגורמי מקצוע. בעיניי אתם גם צריכים לבוא ולהגיד יש פה עניין של אחריות הורית ופלילית, שגם הם צריכים להיות בבית כלא ליד הילדים שלהם, כי הם אחראים לא פחות. אני רוצה לסיים בקול דמי אחי ימנו זועקים מן האדמה. כי זה לא רק הדם שלו. זה דם של משפחה שלמה שנהרסה. זה כל הילדים שהיו יכולים להיות לו, הנכדים שהיו יכולים להיות לו. בסופו של יום כל אחד ואחד מכם יצטרך לתת את הדין וחשבון, כמו שרשום לי פה. אם לא לנו כמשפחה, אם לציבור שלם שאתם מסתירים את הרוצחים, אז לפחות תצטרכו לתת את הדין וחשבון הזה לילדים שלכם, שיכול להיות שהם יהיו הנרצחים הבאים. כי זאת המציאות שלנו. תדע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. כי חאלס לשמור על הרוצחים והעבריינים כמו שעושים. ואתם צריכים לשמור עלינו. בעיניי, אם אתם בוחרים לשחרר ובאמת, ב-20 ביולי יש דיון לדוקר, שגם הוא ככה עם כל ההתארגנות הוא היה בשעת האיום והרצח התבצע כשעתיים לאחר מכן. הוא ב-20 ביולי יש דיון לשחרורו. לשחרר אותו מהכלא אחרי הדבר הזה שהוא עשה. בעיניי זה המקום שלכם לבוא ולהגיד לשופטי ישראל שלא משחררים רוצחים למרחב הציבורי. ואם משחררים למה לא מפרסמים את השמות שלהם? כי חודשיים לאחר הרצח הם כבר בבית שלהם יושבים עם וודקה וישיבות, כשההורים שלהם בתוך הבית תומכים בדבר הזה. אז למה אתם, שב-1 בספטמבר הם יחזרו לספסל הלימודים, למה אתם לא מיידעים את שאר ההורים בישראל שהילד שלהם יושב ליד רוצח? אם אתם כבר אומרים יאללה, תפדל, משחררים רוצחים. אתם לא נותנים לנו אפילו את הזכות הזאת לשמור על עצמנו ועל הילדים שלנו. אני חושבת שאני אסיים פה. יש לנו עוד דרך ארוכה בשביל לעשות פה מעט שינוי. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה רבה יירוס. לפני שנעבור אני כן חייבת לומר משהו גם. אני הייתי אצלכם בשבעה ושכן שלכם ככה רצה לספר לי על המשפחה ועל ימנו. ואני יצאתי ויצאנו בהרגשה שאיבדנו מלאך, ממש ככה. זה היה קשה. היה תור של ישראלים וישראליות שהגיעו לנחם. נגע לליבי מאוד. הוא סיפר לי על זה שחניכים שלו בבני עקיבא היו הולכים אחריו. נגע בעיניי אפילו סיפור על איך הוא היה גם שכן טוב. שהוא היה דואג כשהוא מגיע מהעבודה להחנות את האופנוע רחוק, שלא יהיה רעש של המנוע, שלא יעיר חלילה מאוחר. הוא אמר לי שהייתה פעם שהוא החנה והוא חשב שהוא אולי טיפה הרעיש והוא הלך דלת-דלת ואמר סליחה לכל שכן אם במקרה הוא הרעיש לו בלילה. ואת חושבת על ישראל היפה, על הערכים הכי טובים שיש, ואת חושבת על ימנו. אני כל כך מצטערת שאנחנו נפגשות בנסיבות האלה, ממש. << אורח >> יירוס זלקה: << אורח >> גם אני. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זה עצוב וזה הפסד לא רק של המשפחה, זה הפסד של כולנו. אנחנו הפסדנו אדם משכמו. מנהיג חברתי ואישיות בקהילה שלו שרק התחיל את החיים וכבר היה כזה משמעותי. זה עצוב מאוד לכולנו. << אורח >> יירוס זלקה: << אורח >> אני אגיד גם שבמקום העבודה הזה הוא עובד מגיל מאוד צעיר. אני חושבת שיש נטייה לשירות המבחן להגיד על אותם רוצחים 'לא, יש להם חיים קשים. יש להם זה, בגלל זה הם דקרו'. סליחה, גם אנחנו. אנחנו משפחה שעלינו לארץ. היינו בצבא בתפקידים, אח שלי היה בקומנדו, אני הייתי מפקדת, אחותי הייתה חובשת. וגם הוא התעקש להתגייס לצבא. וכולנו עבדנו אפילו גם תוך כדי השירות הצבאי. ומה? אין תירוץ למה שהם עושים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אין תירוץ. << אורח >> יירוס זלקה: << אורח >> אז חאלס להגיד יש להם חיים קשים אז אנחנו צריכים לשמור עליהם. די, די עם הדבר הזה כבר, חאלס. לכולם יש חיים קשים, במיוחד במדינה הזאת. החיים פה קשים. אני זוכרת שדיברנו על זה שיש ירידה ענקית של צעירים מהארץ הזאת. וזה לא כי הם לא אוהבים אותה, זה לא זה. זה כי אף גורם לא שומר עלינו. תגידו לי אתם, איזה אינטרס יש לצעיר להיכנס לדבר הזה כשיש לו אופציה לרדת לחו"ל? במיוחד נגיד אחרי התיק של ימנו, שברוך השם שהוא היה מתוקשר. כי אם הוא לא היה מתוקשר היינו במצב אחר. היום הרבה צעירים רואים, כל העבריינים ומשפחות הפשע רואים איך התיק הזה יתנהל. ואם לא יהיו פה מאסרי עולם הירידה הזאת מהארץ היא כלום ושום דבר לעומת מה שיהיה אחרי התיק הזה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> ממש. אני נותנת לממ"מ, מריה, נורית, בבקשה. << אורח >> מריה רבינוביץ': << אורח >> במעבר חד. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נכון. << אורח >> מריה רבינוביץ': << אורח >> תודה רבה גברתי יושבת-הראש. שמי מריה רבינוביץ', אני ממרכז המחקר והמידע של הכנסת ואני אתחיל הצגת נתונים שלנו. אני אציג נתונים על בני נוער עם תיקים פליליים. אלה נתונים של הלמ"ס. אנחנו כן הגשנו בקשה למשרד לביטחון לאומי, למשטרה, ולא קיבלנו תשובה. זה היה לפני יותר מחודש. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני רק רוצה לשים את זה פה, לפרוטוקול. אנחנו ביקשנו נתונים מהמשרד לביטחון לאומי כדי להצליב, שהמחקר יהיה יותר טוב. המשרד לביטחון לאומי באופן סדרתי לא מעביר נתונים, אבל גם על הנושא הזה. << אורח >> יירוס זלקה: << אורח >> גם אני ביקשתי נתונים, גם אני לא קיבלתי. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אם רוצים לטפל בנושא צריך לראות את הנתונים. אם מסתירים נתונים אז יש אי כוונה לטפל בנושא. זה מטריד ואני רוצה שזה יהיה לפרוטוקול. לא נעים לומר שאנחנו כבר רגילים שהמשרד לביטחון לאומי מעלים מהציבור נתונים. מעלים מהכנסת, מהפיקוח הפרלמנטרי נתונים. אבל גם בנושא הזה, אני חושבת שאפילו לשים זרקור, שאפילו בנושא כזה שאני חושבת שיש קונצנזוס כולל על כמה הדבר הזה הוא אסון נוראי – לא העבירו נתונים. מחלקת המחקר של הכנסת עושים כמיטב יכולתם, אבל צריכים גם רשויות מדינה מתפקדות. המשרד לביטחון לאומי אי התפקוד כאי נתינת הנתונים. (הצגת מצגת) << אורח >> מריה רבינוביץ': << אורח >> תודה. הנתונים הם של המשטרה שהועברו ללמ"ס. הם חלקיים. זה לא כל הנתונים על הפשיעה של בני נוער שאנחנו יכולים לתת את כל התמונה. אלה רק נתונים על בני נוער עם תיק פלילי. חסרים כאן נתונים על בני נוער שיש להם תיק טיפול מותנה שהועברו לטיפול של שירות מבחן, של משרד הרווחה. גם בהמשך לנתונים שאת הצגת, גברתי, בתחילת הדיון, גם כאן אנחנו נראה מספרים שעולים. אנחנו מדברים על בני נוער עד גיל 18, קטינים לפי ההגדרה המשפטית. הנתונים הם לפי שנה קלנדרית. אתם יכולים לראות שמשנת 2018, זו נקודת ההתחלה שאנחנו בחנו. יש ירידה. אם נסתכל בשנים הקודמות יש גם ירידה שנמשכת במספר בני הנוער שיש להם תיק פלילי. אבל משנת 2024 לשנת 2025 אנחנו יכולים לראות עלייה במספר. עלייה במספר בני הנוער שיש להם תיק פלילי, עלייה של 18%. אנחנו לא יודעים איך להסביר את העלייה הזאת. אם זה יותר פשיעה או שיש פה איזה שהוא עניין של אכיפה. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> אפשר גם להסתכל על הקורונה בטווח השנים האלה, שיכול להיות שהיה פחות אינטראקציה חברתית. << אורח >> מריה רבינוביץ': << אורח >> גם זה בהחלט יכול להיות הסבר. אבל הירידה נמשכת גם לפני קורונה, זאת אומרת הייתה ירידה גם לפני הקורונה. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> הבנתי. << אורח >> מריה רבינוביץ': << אורח >> אבל כן, זה בהחלט יכול להיות הסבר מסוים. את זה צריך לשאול את גורמי המשטרה איך הם יכולים להסביר. אנחנו הסתכלנו גם על בני נוער שיש להם תיק פלילי לפי קבוצת אוכלוסייה. כאן אתם יכולים לראות למעלה את הקו של יהודים ואחרים ולמטה קו של בני נוער ערבים. אנחנו יכולים לראות ששיעור של בני נוער עם תיק פלילי בקרב החברה הערבית מכלל בני הנוער שיש להם תיק פלילי הוא יותר גבוה משיעורם של בני נוער ערבים בגיל הזה באוכלוסייה. זה דבר ראשון שאנחנו רואים כאן. דבר שני, משנת 2023 אנחנו יכולים לראות ירידה של שיעור של בני נוער עם תיק פלילי מכלל בני הנוער עם תיקים פליליים. וזו גם שאלה, מה קורה פה? האם יש פחות אכיפה, האם יש פחות פשיעה? בחברה הערבית. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אין פחות פשיעה, כמו שאתם רואים. << אורח >> מריה רבינוביץ': << אורח >> באמת זו שאלה מה קורה ביישובים ערביים. מה הנוכחות של המשטרה שם. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אנחנו בשיא של רצח ופשיעה בחברה הערבית. << אורח >> מריה רבינוביץ': << אורח >> מה הנוכחות של חוקרי נוער בתוך היישובים הערביים. זה נתון שהוא גם דורש הסבר והתייחסות. אנחנו בדקנו מספר תיקים, מספר בני נוער שיש להם תיק פלילי, מספר תיקים. אנחנו ראינו שהעלייה היא אותה עלייה. זאת אומרת, גם מבחינת מספר תיקים, גם מבחינת מספר בני נוער עם תיק פלילי. לבן נוער יכול להיות יותר מתיק פלילי אחד. כ-37% מבני נוער עם תיק פלילי הם עם יותר מתיק אחד. מתוך כלל בני הנוער עם תיקים פליליים לכ-14% יש ארבעה או יותר תיקים. הסתכלנו גם על מספר העבירות בתוך התיקים האלה. גם כאן אנחנו יכולים לראות עלייה והעלייה אפילו יותר חדה במספר מ-2024 ל-2025 מבחינת מספר העבירות בתוך התיקים. זאת אומרת שיש יותר עבירות. לא רק שיש יותר בני נוער עם תיקים פליליים, יש גם יותר עבירות בתוך התיקים האלה. ואז הסתכלנו על ההתפלגות של העבירות בתיקים, כדי להבין מהן העבירות הדומיננטיות. לקחנו את כל העבירות של כל השנים, של כל התיקים של כל השנים שבדקנו וראינו שהעבירה השכיחה ביותר היא עבירת סדר ציבורי. אחרי זה עבירות כלפי רכוש ואז במקום השלישי, כ-19%-20% אלה עבירות נגד גוף ונגד אדם. אלה עבירות אלימות. כחמישית מהעבירות בתוך התיקים של בני נוער. הסתכלנו גם לפי קבוצת האוכלוסייה. האם יש הבדלים בין יהודים לערבים בתוך משקל העבירות בתיקים. ראינו שמבחינת עבירות רכוש, עבירות נגד גוף, עבירות אלימות, השיעורים הם דומים גם בקרב יהודים וגם בקרב ערבים. איפה אנחנו רואים את ההבדל? בעבירות ביטחון. שעבירות ביטחון הן יותר שכיחות בקרב בני נוער ערבים ובקרב בני נוער יהודים יש יותר עבירות מין מאשר אצל ערבים. פה ההבדל העיקרי. מבחינת המשקל, עבירות בתיקים מ-2024 ל-2025. אז כפי שכבר אמרנו, התיקים עלו, בני נוער עם תיקים פליליים עלה, מספר העבירות בתיקים האלה עלה. ניסינו להבין אם חומרת העבירות השתנתה. ראינו שלא. העבירות הן אותן עבירות. גם ב-2024, גם ב-2025 ועבירות אלימות הן עדיין באותו מקום. זהו, תודה רבה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה רבה. נורית, בבקשה. (הצגת מצגת) << אורח >> נורית יכימוביץ': << אורח >> תודה רבה. שמי נורית, ראש תחום ביטחון פנים במרכז המחקר והמידע של הכנסת. הנתונים שאני אציג בפניכם הם נתונים על היפגעות. אני מסתכלת עכשיו מהצד של הנפגעים. הנתונים נמסרו ממכון גרטנר לחקר אפידמיולוגיה ומדיניות בריאות והם כוללים מאושפזים ונפטרים בבתי חולים. הם לא מייצגים את מלוא היקף האלימות הפלילית מפני שיש ככל הנראה פצועים שבוחרים שלא להגיע לבתי חולים וגם בגלל שיש מי שנפטר בשטח ובכלל לא הגיע לבית חולים. לכן כאמור זאת הערכת מינימום. בכל מקרה, אנחנו יכולים להשתמש בנתונים האלה על הנפגעים בשתי דרכים: אחת זו יכולה להיות עדות ישירה לנזק שגורמת האלימות הפלילית. דבר שני, זאת יכולה להיות עבורנו אינדיקציה עקיפה לכמות הנשק שנמצא בשטח. את זה תראו בשקופיות שאני אראה. בשלב הראשון אני אראה לכם כמה שקופיות עם נתוני 2025 ואז אני אתן מבט על מגמות במהלך השנים החל משנת 2015. דבר ראשון, אתם יכולים לראות חלוקה לפי קבוצות גיל. אנחנו בוועדת הצעירים, אתם יכולים לראות ש-63% מהנפגעים מאלימות פלילית שהגיעו לבתי חולים היו בקבוצת הגיל 19 עד 45. בשילוב של קבוצת הגיל עם סוג האלימות אנחנו יכולים לראות, שימו לב לצבע השחור, אלה עבירות ירי. כמעט מחצית מהנפגעים בקבוצת הגיל 19 ע 45 נפגעו מירי. זה יותר משיעור הנפגעים מירי בקבוצות הגיל האחרות, עד 18 או מבוגרים אחרים. כנראה שצעירים יותר מעורבים באירועים שקשורים בנשק, בירי. מבט על קבוצות אוכלוסייה: שני שליש מהנפגעים שהגיעו לבתי חולים הם ערבים, שליש יהודים או אחרים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מה שמצביע על תופעת הצעירים חסרי מעש בחברה הערבית. << אורח >> נורית יכימוביץ': << אורח >> שזה נושא שנמצא לגמרי על השולחן והוא מוכר ואפשר לשאול בהחלט מה התוכניות שכן יוצאות לפועל בתחום הזה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> עשינו על זה חמש ישיבות כבר. זה נושא, פשוט אנחנו רואים את ההלימה של הדבר הזה להסללה לפשיעה. << אורח >> נורית יכימוביץ': << אורח >> כן. יש איזה שהיא מגבלה של הנתונים שלא מאפשרת לנו לבצע חיתוך של הנתונים גם של קבוצות אוכלוסייה וגם של קבוצות הגיל. לכן בחלק מהמקרים שאני אראה לכם לא יהיה פילוח של קבוצת האוכלוסייה של הנפגע, אלא לפי סוג יישוב המגורים שלו. אנחנו יכולים לראות שלגבי נפגעים שגרים ביישובים ערביים בעצם מדובר במחצית מהנפגעים, הם גרים ביישובים ערבים. 22% גרם ביישובים מעורבים והשאר גרים ביישובים יהודיים. בתוך מי שמתגורר, עכשיו אנחנו מתמקדים רק על יישובים ערבים. אתם יכולים לראות שהנפגעים הערבים בעצם 61% מהם נפגעו מירי, זה הצבע השחור. ואלה היו נתוני 2025, זה בעצם הנתונים העדכניים ביותר שיש לנו. עכשיו אני רוצה להראות לכם מה קורה מבחינת מבט לאורך זמן, מגמות. הצבע האדום כאן מסמן לנו את קבוצת הגיל 19 עד 45. שימו לב שתמיד יש הרבה מאוד מהם. כאשר אנחנו מסתכלים על מה קורה עם הזמן, אז אנחנו יכולים לראות שבעשור האחרון מספר הנפגעים מאלימות פלילית בקבוצת הגיל הזאת גדל ב-41%. גם בקבוצות אחרות, בעיקר בקבוצת המבוגרים יותר 46 ומעלה היה גידול אפילו של 50%. אבל מבחינה כמותית הדומיננטיים ביותר, בולטים לרעה לצערנו, זה קבוצת הגיל האמצעית 19 עד 45. כאשר אנחנו מסתכלים על סוגי האלימות, וזה עדיין על כלל האוכלוסייה, אנחנו יכולים לראות מה קורה לקו השחור. זה הקו של הירי שבעצם מספר נפגעי הירי גדל פי 3.7 בעשור המתואר בתרשים. כאן זה מחולק בעצם לפי סוגי הפגיעות: ירי, דקירות או אלימות אחרת. אני דווקא אתחיל רגע מהאלימות האחרת. תסתכלו על הקו הכחול למטה, הקו של קבוצת הצעירים, שהוא בעצם הקו העבה. באלימות אחרת בשנים האחרונות אמנם הוא קצת ירד, אבל שימו לב במקביל לזה לירי, בצבע שחור. אנחנו רואים פשוט עלייה מתמדת משנה לשנה, אין אפילו שנה אחת שבה יש ירידה. אנחנו מסתכלים עכשיו על נפגעי ירי לפי יישוב המגורים. שוב אנחנו רואים ביישובים הערביים עלייה מתמדת משנה לשנה. ביישובים יהודיים ויישובים מעורבים גם יש עלייה בקבוצת הצעירים. אמנם יש שנים עם יותר ושנים פחות, אבל באופן כללי יש לנו מגמת עלייה אצל כל המגזרים. אצל הערבים בעצם זה הכי עקבי. לסיום ולסיכום, אני רק אגיד שהדבר הכי בולט בכל עשר השקופיות שהראיתי לכם פה זה ירי וירי וירי, בפרט אצל הצעירים ובפרט אצל ערבים. תודה. << אורח >> יירוס זלקה: << אורח >> אבל אם אפשר להתייחס, למה אין פה יחס, בעיניי זה נורות, זיקוקים, כן? למה אין יחס לזה שכרגיל הפרקליטות מסיימת הכול עם הסדרי טיעון. כ-90% בסדר הדין הפלילי זה הסדרי טיעון. כמו עסקה. אין הרתעה. למה זה לא מוצג בנתונים או שזה לא תחת האחריות שלכם? << אורח >> נורית יכימוביץ': << אורח >> הנתונים האלה הם נתוני נפגעים בלבד. בעבר היו, אני באמת אגיד שבעבר היו לנו מסמכים. זה לא עדכני. אבל היו לנו מסמכים עם נתוני אכיפה. וכמו שהציגה פה, תיקים וענישה וכתבי אישום וכן הלאה. באופן עקבי המשרד לביטחון לאומי לא עונה כרגע לפניות שלנו. << אורח >> יירוס זלקה: << אורח >> אוקיי. אז במילים אחרות אנחנו מופקרים בעצם. << אורח >> נורית יכימוביץ': << אורח >> אבל אני לגמרי מציעה לבקש מגורמי האכיפה, מהמשטרה ומהפרקליטות את הנתונים שלהם גם על תיקים וגם על מאפייני התיקים והחשודים וכתבי אישום ועל תוצאות כתבי האישום, הרשעות וענישה. << אורח >> יירוס זלקה: << אורח >> אני גם שלחתי מייל, אולי אם זה ייכתב לפרוטוקול גם. אני שלחתי מייל לקבל את הנתונים, כמה בתוך כתבי האישום ובאמת מספר שאלות. מסתבר שאני כאזרחית צריכה לשלם על הנתונים האלה. לא יודעת למה. לא הבנתי למה. זה גם תופעה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני מוכנה להגיש את השאילתה גם בשבילך. << אורח >> יירוס זלקה: << אורח >> נהדר, אני אשלח לך אותה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אנחנו נגיש את זה. ממש חשוב. אני רוצה לפני המשרד לביטחון לאומי לתת גם לשרה מימון, ארגון משפחות נרצחים ונרצחות, לדבר. רק שרה, לפני זה, ירון יחליף אותי כאן לעשר דקות, כי אני עולה להצביע על חוק ההנצחה בוועדת החינוך. לא רציתי לדחות את הדיון בגלל החוק. בסדר ירון? תודה. שרה, אני מתנצלת שאני רצה. אני חוזרת מהר. (היו"ר ירון לוי) << אורח >> שרה מימון: << אורח >> אין בעיה. קודם כל, באמת תודה על זכות הדיבור. שמי שרה מימון, אני נמצאת כאן כנציגת משפחות הנרצחים וכאחות שכולה וגם כמנהלת תחום נוער במינהל קהילתי בירושלים. שלושת התפקידים האלה מלווים אותי בכל יום. כאחות שכולה אני מכירה את הכאב מקרוב ויודעת שהאובדן לא מסתיים אחרי השבעה או אחרי ה-30. הוא ממשיך ללוות את המשפחה לאורך כל החיים. כמנהלת תחום נוער אני רואה בכל יום את הכוח שיש לדור הצעיר. אני פוגשת בני ובנות נוער שמבקשים להיות משמעותיים, לקחת אחריות ולהיות שם בשביל אחרים. כל פעם מחדש הם מוכיחים שיש לנו דור ערכי, אכפתי ומלא רצון לעשות טוב. לפני זמן לא רב הגעתי כנציגת משפחות הנרצחים לנחם את משפחתו של ימנו זלקה ז"ל. בזמן שישבתי עם המשפחה עלתה בי מחשבה שלא עזבה אותי. אני יודעת מניסיון אישי שאין מילים שמעלימות את הכאב, אבל יש כוח גדול לידיעה שאתה לא לבד. כשיצאתי משם החלטתי שאני רוצה שגם בני הנוער שאני מלווה יהיו חלק מהחיבוק הזה. כבר למחרת הוצאנו מירושלים משלחת של 50 בני ובנות נוער שהגיעו לנחם ולחבק את המשפחה. אף אחד מהם לא היה חייב להגיע, הם הגיעו מתוך בחירה, מתוך אכפתיות ומתוך תחושת שליחות. באותו רגע הבנתי שוב עד כמה הנוער שלנו מקור לתקווה. אנחנו רגילים לדבר על האתגרים של בני הנוער, אבל יש לנו דור שרוצה לעשות טוב. התפקיד שלנו הוא לתת לו הזדמנות. אני לא יכולה לשנות את מה שקרה למשפחה שלי, אבל אני יכולה לבחור בכל יום להפוך את הכאב לעשייה ואת הזיכרון לאחריות חברתית. זו הדרך שבה אני בוחרת להנציח את אחי, באמצעות חינוך, נתינה, ערבות הדדית ואמונה בדור הצעיר. לכן אני מבקשת מהוועדה לראות בצעירים לא רק אוכלוסייה שזקוקה למענים, אלא שותפים אמיתיים בבניית החברה שנותנים להם אמון, אחריות והזדמנות. הם מוכיחים שהם יודעים להוביל, לחבק ולחזק. באותה נשימה אני מבקשת שלא נשכח את משפחות הנרצחים, גם אחרי שהמצלמות כבות והכותרות נעלמות. אנחנו ממשיכים להתמודד עם הכאב בכל יום. חשוב במיוחד לזכור גם את האחים והאחיות השכולים שלעיתים קרובות נשארים שקופים, למרות שהם נושאים כאב עצום. אני לא הגעתי לכאן רק כדי לשתף בכאב שלי. הגעתי כדי לומר שיש לנו דור צעיר שרוצה להיות חלק מהפתרון. דור שמוכן להתנדב, לקחת אחריות ולהושיט יד למשפחות ברגעים קשים ביותר. את הכאב שלנו אי אפשר למחוק, אבל אפשר לבחור מה יצמח ממנו. אני בוחרת להצמיח דור של צעירים שיודע לראות את האחר, לחבק, להתנדב ולא להשאיר אף משפחה לבד. ואני מבקשת שגם אנחנו כחברה וכמדינה נבחר בכך. תודה רבה. << יור >> היו"ר ירון לוי: << יור >> תודה שרה. מיכאל, בבקשה. << אורח >> מיכאל יודלביץ: << אורח >> שלום לכולם. כבוד יושב-הראש, חברי וחברות הכנסת. רציתי לדבר, אני הגעתי בשם באמת רצח ימנו זלקה ז"ל. אני תושב פתח תקווה, כפר גנים. כל יום עובר במקום שהוא נרצח. בכניסה לא נתנו לנו להיכנס עם החולצה לזכרו של ימנו. << יור >> היו"ר ירון לוי: << יור >> בכניסה לכאן. << אורח >> מיכאל יודלביץ: << אורח >> בכניסה למשכן. לא נתנו. ואני שואל אתכם משהו, זה משהו פוליטי? אנחנו לא באנו לעשות מחאה, לא באנו לצעוק. באנו להתייחס עם זכרו של ימנו. מה פוליטי? החטופים הפכו את זה לפוליטי, זה. ימנו? אני בנוסף רוצה להגיד שבאמת אני רואה את ההתנהלות של חברי וחברות הכנסת, שרואים את זה בטיק-טוק ובאינסטגרם. יש לכם השפעה גדולה על מה שקורה פה. על הפילוג, על מה שקורה פה. הייתה ועדה שדיברו בעצם גם על המקרה של ימנו בין היתר. בעצם מה שהתעסקו זה רבו אחד עם השני, כן ביבי, לא ביבי, ימין. מה זה משנה ימין ושמאל, תגידו לי? תראו את המצב שהנוער נמצא. אני רואה באמת את המצב פה ובאמת אני אומר, צריך להתעורר. כי באמת, אני אחרי ה-7 באוקטובר הייתי בטוח זהו, ייגמר ימין ושמאל, הפגנות, שמאל, ימין, לא מעניין אותי. נלמד איך לדבר פה אחד לשני. בכיתה שלי, הנה, היא איתי בכיתה, ליאן, המורה מבקשת יש שקט. בכנסת במליאה איזה שקט יש? אין שקט. בוועדות רבים פה על שטויות, כן ביבי, לא. זה לא עניינים מעניינים. תדברו לא סיסמאות. אחרי ה-7 באוקטובר אין שמאל ואין ימין. יש באמת את עם ישראל. ועם ישראל בסופו של דבר, הכנסת בסופו של דבר על גבעה. אבל אתם צריכים לרדת מהגבעה לראות מה קורה. כי העם פה הוא לא אותו דבר. גם מי שתומך בממשלה שם לב לזה, וזה קואליציה-אופוזיציה, אותו דבר. תשימו לב איך אתם מדברים. ירון, אגב, אני מכיר אותך אישית. אם אתה זוכר אותי. << יור >> היו"ר ירון לוי: << יור >> זוכר. << אורח >> מיכאל יודלביץ: << אורח >> באמת יש חברי כנסת שאני מעריך אישית ובין היתר זה גם אותך. באמת, אני אומר, אם יש פה עוד חברי כנסת, זה עצוב לראות שאין פה עוד חברי כנסת, אבל באמת תשימו לב איך שאתם מדברים, כי הנוער פה בקריסה. תודה. << אורח >> יירוס זלקה: << אורח >> ירון, אני רוצה להתייחס רגע. << יור >> היו"ר ירון לוי: << יור >> כן, בבקשה. << אורח >> יירוס זלקה: << אורח >> אני ציינתי את זה קודם, לא היית. שימו לב לחולצה. באמת, אני רוצה להראות את החולצה. אני עם החולצה, שימו לב מה כתוב אני קמה שתראה. קלטו, רשום פה "ואהבת לרעך כמוך". << אורח >> מיכאל יודלביץ: << אורח >> מה פוליטי? << אורח >> יירוס זלקה: << אורח >> מאחורה רשום "ואהבת כמו ימנו". ושימו לב, אני רוצה להגיד שמה שהנוער והצעירים בני 18 עד 35, שאנחנו נמצאים בחזית המלחמה, עם תופעת הסכינים. ופה בכנסת ישראל עושים ככה בעיות עם חולצה של "ואהבת לרעך כמוך"? אני מצפה, ירון, שעל העוול, באמת נגרם להם עוול, שיהיה גם שאותו משמר הכנסת יבקש מהם סליחה. ואני אגיד על מיכאל וליאן שאני מכירה ככה מהרגע, הם אלה שבאו אלינו לבית והם אלה שבאו לדאוג לאחים הקטנים שלי. לא כנסת ישראל, לא שוטרי ישראל. אף לא גורם, אלא נוער. נוער, שימו לב, הם אלה שדואגים. כי זאת המציאות שמכריחים אותנו לחיות בה. << יור >> היו"ר ירון לוי: << יור >> גם חשוב להגיד שמשמר הכנסת מבצע את הנהלים והוא לא מקבל את ההחלטות. << אורח >> יירוס זלקה: << אורח >> אז איך אני פה עם החולצה? גם פעם קודמת הייתי עם החולצה. נו, ירון, מה זה השטויות האלה, סליחה? << אורח >> מיכאל יודלביץ: << אורח >> מה הבעיה בזה? << יור >> היו"ר ירון לוי: << יור >> אני לא אומר שיש בעיה. אני אומר שהנקודה הזאת אנחנו נפתור אותה. היום אתה תהיה עם החולצה בפנים, אני מבטיח לך. << אורח >> מיכאל יודלביץ: << אורח >> תודה. << יור >> היו"ר ירון לוי: << יור >> אבל בסוף כשאנחנו מדברים על משמר הכנסת חשוב לי להגיד שמשמר הכנסת מבצע הנחיות. זה לא בסדר, אני לא מסכים עם זה. לא להתבלבל רגע. הם לא הכתובת פשוט. זה לא תקין. מיכאל, אני רוצה רגע להתייחס לדברים שלך. תראו, אחרי ה-7 באוקטובר הציפיות שלך והמחשבות שלך לגבי השיח שיהיה במקום הזה שהוא השתנה – הוא בהחלט השתנה למספר חודשים. אבל חלפו מספר חודשים והפורמט במקום הזה, כדי להתקדם, ואנחנו רואים את זה, וכדי להיות מוכרים, אנחנו צריכים לא לאהוב לפחות מישהו אחד ולדבר לגופו של אדם ולא לגופו של עניין. וזה מה שהמקום הזה מכתיב. האלימות בחברה מגיעה מתוך המקום הזה. אני יכול להגיד לכם שהיו לי בשלוש שנים, עוד מעט אני שלוש שנים חבר כנסת, הרבה נקודות שפל. אחת מהן הייתה בוועדת חינוך שמשני הצדדים של השולחן נמצאים משפחות שכולות שמייצגות מחנה מסוים. אמרת שזה הפך להיות הכול פוליטי, אז לצערי גם השכול הפך להיות פוליטי. וזה נורא. ואני יושב בדיון והם מטיחים אחד בשנים. ובסוף כשהגיע לי כמה דקות שלי לדבר, אמרתי איך אנחנו, חברי הכנסת, איך כנסת ישראל מאפשרת לדבר כזה לקרות. במקום לעצור את הישיבה ולהושיב את ההורים ולגרום להם לדבר אחד עם השני. הם איבדו את הדבר היקר להם מכול. << אורח >> מיכאל יודלביץ: << אורח >> אין דוגמה אישית. << יור >> היו"ר ירון לוי: << יור >> אין כמו דוגמה אישית. ואני אומר עוד פעם, בסוף אני מאוד מקווה שלפחות בפעם הבאה יהיו כאן אנשים שמדברים על החיים עצמם ולא על הוויזואליות אחד של השני ועל ההשוואה לחיות כאלה ואחרות. אני באמת מקווה. ואני מסכים. לגבי בני הנוער והצעירים, חשוב להגיד שההשקעה בבני הנוער משליכה גם על הצעירים. אני רואה כאן את המשטרה ואני מאמין שיש הרבה, אני מניח שיש טענות למשטרה ויש ביקורת על המשטרה. אבל אני רגע רוצה לקחת את זה לפני שאנחנו מגיעים למשטרה. הם עדיין לא דיברו, או שדיברתם? לפני שתדברו, אני חייב להגיד לכם, אני הייתי סגן ראש עיריית בת ים לפני שהגעתי לכנסת והתעסקתי עם בני נוער וספורט. אלה התיקים שעסקתי בהם. הדברים שאנחנו צריכים כדי לדבר על מיגור אלימות וטיפול באלימות זה לא להגיב באכיפה, זה יכול להיות בנוסף. אבל אנחנו צריכים לתת משמעות וליצור זהות אצל בני ובנות נוער. ואיך אנחנו עושים את זה? דרך אגודות הספורט. כי ילד שמתעסק בספורט יש לו ערכים, יש לו חברה. הוא דומה לאותם אנשים שהוא נמצא סביבם ומקדש את ערכי הספורט. צריך להשקיע יותר במכינות, בשנות שירות. בתנועות וארגוני הנוער. ככל שאנחנו ניתן יותר לבני הנוער את המסגרות האלה אנחנו נראה פחות אלימות, פחות וונדליזם. אנחנו ראינו את זה בעיר הקטנה שלנו, בבת ים. ככל שהוספנו תאורה למגרשי ספורט, הקמנו עוד מגרשי ספורט, פעילויות אחר הצוהריים. חוג חינם לכל ילד. יצרנו איזה שהיא מעטפת לבני הנוער. אנחנו ראינו אותם, במקום שהם יישבו בגינה ויזמינו להם פיקוח או משטרה על ונדליזם הם היו בים עושים ספורט. אז אני אומר, בתור מדינה אני חושב, ואם אנחנו נראה את כל הקיצוצים שעשו בתנועות וארגוני הנוער, באגודות הספורט – יש לזה השלכות. אי אפשר לחפש רק אשם אחד. המשטרה כמובן שצריכה להגביר את האכיפה. יותר נוכחות של משטרה זה הרבה יותר טוב. הביטחון הציבורי שלנו היה הרבה יותר חזק. אבל צריך רגע לראות שהאחריות שלנו כמדינה היא להשקיע ולתת מסגרת לבני הנוער, בעיקר אחרי ה-7 באוקטובר. ואני מדבר אליך, שאתה בן נוער, אחרי ה-7 באוקטובר ניסו למחוק לנו את הזהות, את המורשת, את הערכים. ואנחנו צריכים לבנות אותה מחדש. לבנות אותה מחדש זה דרך התשתית. << אורח >> מיכאל יודלביץ: << אורח >> אבל אני יכול להגיד לך, אני גר בפתח תקווה. יש לנו ראש עיר באמת מאוד טוב. יש לנו המון פעילויות, המון דברים. הנה, היום אני אלך בפארק הגדול מארגנים לנו טורנירים, דברים כאלה. כל מיני דברים כאלה. עדיין יש את הדברים האלה. << יור >> היו"ר ירון לוי: << יור >> מיכאל, כן. ותמיד יהיו את הדברים האלה. אבל השאלה איך אנחנו מצמצמים אותם. ועוד פעם, מה הפתרונות שאתה נותן לבן נוער ואיזה זהות אתה רוצה שתהיה לו. זהות של קפוצ'ון שחור וכובע שהוא מוריד את הראש ומסתובב כמו איזה גנגסטר ויש לו שייכות לאיזה קבוצה עבריינית? או שאתה נותן לו חליפת ג'ודו והוא חבר בקבוצה. אלה האלטרנטיבות שאתה רוצה וצריך להציע לבני נוער. אנחנו עוברים לדוברת הבאה, מיקה. בבקשה. << אורח >> מיקה שלומוביץ: << אורח >> תודה רבה. מיקה שלומוביץ, מתאמת פעולות בכנסת מטעם מועצת התלמידים והנוער הארצית. אני אתחיל להגיד לגבי אלימות. אנחנו מדברים המון על אלימות, בעיקר אלימות פיזית. חשוב לי להדגיש שאלימות היא לא רק אלימות פיזית. יש לנו גם אלימות מילולית, אלימות ברשת, אלימות מינית. חרמות. בחברה הערבית יש לנו נציג שישב ממש בדיון הזה לפני כמה חודשים, סיפר על לינץ' שהוא עבר בגלל שהוא ערבי, כי הוא דיבר בשפה הערבית. לי יש גם עוד אחד מהמועצה הארצית שיושב איתנו ואומר לנו תקשיבו, בזמן שאני יושב אתכם בשיחות יש לי יריות מחוץ לבית. אני מת מפחד לצאת מהבית. הם מתים מפחד לצאת מהבית. האלימות שם לא נורמלית. אלימות זה לא רק המכות שמקבלים. יש בני נוער אחר כך שפוגעים בעצמם, שמפתחים הפרעות אכילה, חוסר ביטחון. דברים פשוט מטורפים. אנחנו במועצה פועלים בכל מקום שאפשר. יש לנו גם פרויקט עכשיו שהשקנו מהבחינה הרגשית גם. בסוף לתת לבני נוער את המענה. הוא נקרא "ביחד זה אחרת". אנחנו בעצם עובדים ביחד עם משרד החינוך ואנחנו ממש נותנים לבני נוער מענה רגשי, לתת אחד לשני וגם לעצמם לכל צורך שהם צריכים. צריך להבין, עברנו שנים כל כך קשות, שש שנים מטורפות. בין אם זה הקורונה, בין אם זה המבצעים, בין אם זה מלחמה מטורפת שפשוט פגעה בנו בצורה קיצונית. אנחנו מרגישים שאף אחד לא רואה אותנו. אין לנו צוות חינוכי שרואה אותנו, אין לנו מישהו שאנחנו יכולים לפנות אליו. יש בכל בית ספר פסיכולוג חינוכי, אחד לאלף תלמידים במידה ויש. ופשוט המענה החינוכי לא קיים. אין לנו אף אחד לפנות אליו. מעבר לזה, חשוב להמשיך ולתקצב את שפ"י ואת תנועות הנוער. היום אין להם תקציבים ביד. אגב, אנחנו ממשיכים כל דיון להגיע ולקרוא לתוכנית אופרטיבית רב משרדית נגד אלימות. אין כסף לדברים האלה. הוקם שולחן שותפים ארצי, שולחן מצוין. צריך להבין שאנחנו ממשיכים באותם דברים. ואם שום דבר לא השתנה, אם אנחנו במשך כל כך הרבה זמן יושבים בדיונים האלה כבר מחודש אפריל ושום דבר לא משתנה. צריך משהו חדש. צריך לתת כסף. צריך שבכל רשות מקומית יהיה שולחן שותפים כזה. יותר מזה אני אגיד, מעבר לתוכניות של מיגור והרתעה אנחנו חייבים אכיפה. כי בסופו של דבר כאשר ילד עובר ברחוב ויודע שהוא יכול לעשות מה שבא לו, הוא יכול לפגוע במי שהוא רוצה והוא יודע שלא תגיע משטרה. וגם אם תגיע, אחר כך ילכו וימסמסו את התיק שלו. לא יקרה שום דבר. ילדים ילכו וירביצו ויעשו מה שהם רוצים. << יור >> היו"ר ירון לוי: << יור >> תודה מיקה. אביטל חן בזום. ראש הרשות לביטחון קהילתי. << אורח >> אביטל חן: << אורח >> שמי אביטל חן, אני שופט בדימוס ומנהל הרשות הלאומית לביטחון קהילתי שנקראת הרב"ק. אנחנו אמונים על מניעה של פשיעה, אלכוהול, סמים. לפני שאספר על התוכניות שלנו אני רוצה לומר לכם שאנחנו מונינו מטעם הוועדה לשלום הילד וועדת חינוך לפני כחודש וחצי לנהל ועדה בין משרדית ששותפים לה 360, אנחנו הרב"ק, משטרה, חינוך, רווחה, בריאות, שלטון מקומי, מועצת התלמידים גם נמצאת בסיפור הזה וגם ההורים יהיו בתמונה. אנחנו מתכוונים להגיש תוכנית שתהיה תוכנית חומש מתוך כוונה לקבל תקציב גדול ולשלב ידיים עם כל משרדי הממשלה. אנחנו מקווים שעובדים על זה, מפגשים, חלוקה לצוותים וכל מה שצריך כרגע לשילוב ידיים. זה ילווה בתקציב וזה יונח על שולחנה של הממשלה הבאה, כי אנחנו פחות או יותר נסיים בדצמבר את כל העבודה המרובה הזאת שיש לנו. כך שהדברים מתכווננים לכיוון תוכנית חומש שאני מקווה שתהיה גם תוכנית לאומית. מה שאנחנו עושים ביום יום, יש לנו, יושב-הראש הוועדה, כיוונת לדברים כי אתה מגיע מהשטח. יש לנו מדריכי מוגנות בבתי הספר, יש מגרשים מוארים. << יור >> היו"ר ירון לוי: << יור >> לגבי מדריכי מוגנות, אני מכיר שזה קוצץ בהרבה מאוד כסף. אתה יכול להגיד בכמה כסף זה קוצץ? << אורח >> אביטל חן: << אורח >> בשנה שעברה היה קיצוץ בתקציב של הרשות שלנו, בשנת 2025. בשנת 2026 החזירו לנו את התקציב לתקציב המקורי ואנחנו בשלב התרחבות וחזרה להיקפים שהיו לנו לפני כן. התקציב קוצץ מאזור ה-120 מיליון שקלים ל-60 ומשהו מיליון שקלים. זה נעשה בתקופה שהשר בן גביר לא היה במשרד, אלא הגיע השר כץ. אני מקווה שזה מאחורינו. אנחנו מלקקים את הפצעים של הסיפור הזה ומסתכלים קדימה. מגרשים מוארים, מנהיגות נוער. אנחנו מטפחים מנהיגות נוער. יש לנו תוכניות יחד עם 360 וגופים אחרים כמו חופים. פעילויות קיץ ממוקדות. יש לנו מדמ"צים שזה מדריכי מוגנות ומאתרים במרחב הציבורי. אין לנו מספיק כאלו וגם לא מספיק מדריכי מוגנות, כמו שציינת. אבל התוכנית שאנחנו רוצים להניח על שולחנה של הממשלה תנסה לכוון למדריך מוגנות בכל בית ספר. הדבר הזה מוכיח את עצמו. ואתה, כמי שמגיע מהשלטון המקומי יודע בדיוק על מה אני מדבר. << יור >> היו"ר ירון לוי: << יור >> לגבי תנועות נוער ואגודות ספורט – הם חלק מהשולחן העגול או מהתוכנית שאתם הולכים לבנות? << אורח >> אביטל חן: << אורח >> כרגע אנחנו רק עם מועצת התלמידים. אבל אם תנועות הנוער תרצנה להצטרף אנחנו מאוד נשמח לשתף אותם. גם הם חטפו מכה של קיצוץ ואנחנו מאוד נשמח לשתף פעולה איתם. סיירות הורים – יש לנו 4,000 הורים שעושים סיירות הורים בכל הארץ. אנחנו מתמקדים במניעה מבוססת ספורט. יש לנו גוף שעובד איתנו שנקרא "עושים שכונה". הגוף הזה מעצים בתוך השכונות מנהיגות מקומית. מטפח אותה ועושה מעשים טובים בשכונה. על גב החולצות שלהם כתוב "ואהבת לרעך כמוך", אפרופו הדברים שעלו כאן. "סור מרע ועשה טוב". יש לנו תוכניות אחרות כמו תוכניות "לצדכם", לצד ההורים. יש לנו תוכנית מס"ע לנוער שבו אנחנו פועלים ב-87 תחנות משטרה ומטפלים שם בנוער עבריין בשיטות חינוכיות. אנחנו עובדים במניעת זנות קטינים. ויש לנו כרגע כשאנחנו מדברים עכשיו מרחבים מוגנים ומרחבים לכל מיני בני נוער שנמצאים בכנרת, בחופי הים התיכון ובאילת במהלך כל תקופת הקיץ. קצרה היריעה, אני יכול לדבר על זה שעות. התקציב אף פעם לא יספיק אבל אנחנו ננסה לגבש תוכנית כזאת שתלך אחורה, שתפתח את בתי הספר אחר הצוהריים עם חוגים, שהמדינה תשלם על החוגים האלה. שהתלמידים יחויבו לקחת את החוגים. שהמשוואה הזאת של הורים לא מעורבים תשתנה וההורים ייקחו אחריות. יש תוכנית שמתבשלת והיא תגיע ותהיה. כי אנחנו לא רק על זה, אנחנו מבינים את צורך השעה ואת גודל השעה. זה חשוב לנו בנשמה ובבטן שלנו. << יור >> היו"ר ירון לוי: << יור >> מתי אתם מתכוונים לפרסם את מסקנות התוכנית? << אורח >> אביטל חן: << אורח >> לפי לוח הדיונים שלנו כרגע אנחנו מכוונים לתוך דצמבר. אנחנו עם כל הרגל על הגז עם הסיפור הזה. זה ים של עבודה. זה כל התוכניות של משרד החינוך. מול כל התוכניות של 360, התוכניות שלנו, משרד הרווחה עצמו. צריך לסנכרן את כל הסיפור הזה. צריך לשים הצעה כבדה ומשמעותית ואחראית על השולחן ואנחנו נעשה את זה. << יור >> היו"ר ירון לוי: << יור >> אני מכבד את כל מה שאמרת וכל התוכניות. אבל אני חושב שגם לפני שיתפרסמו המסקנות שלכם אנחנו מדברים על זה לפחות בשלוש שנים שאני נמצא כאן, על גורם מתכלל. על זה שאנחנו צריכים שלשירות הפסיכולוגי החינוכי גם יהיה אתכם. זה שקודם נאמר כאן שאין פסיכולוג או שיש פסיכולוג במקרה הטוב ל-1,000 תלמידים. << אורח >> אביטל חן: << אורח >> מחילה שאני מפריע לך. משרד הבריאות נמצא בתוך הוועדה, הם מביאים את דבריו של השירות הפסיכולוגי. יש לנו הרבה מאוד בעיות. << יור >> היו"ר ירון לוי: << יור >> השירות הפסיכולוגי החינוכי. << אורח >> קריאה: << אורח >> שייך למשרד החינוך. << יור >> היו"ר ירון לוי: << יור >> משרד החינוך אני מניח שגם נמצא אתכם. << אורח >> אביטל חן: << אורח >> כן, כן. בגדול, משרד החינוך. אבל רשמתי בפניי כרגע את ההערה שלכם. המשרדים מגיעים עם התוכניות שלהם. תראו, חסרים לנו מקומות אשפוז למכורים. חסרים מקומות בכל מיני פנימיות ומקומות השמה לבני נוער. ובני נוער בזמן הזה במקום להיות בפנימיות ומוגנות נמצאים ברחובות. יש פה בור ענק שצריך לסתום אותו. המדינה, אני מקווה, תסכים לשנס מותניים, להקצות תקציב מכובד לסיפור הזה. יודעים מה צריך לעשות. כולם יודעים מה צריך לעשות. אנחנו מסנכרנים את העניין ואנחנו ממש על זה. אנחנו גם לא מרפים מהעשייה ביום-יום. כל מה שמניתי לא קשור בכלל, כל התוכניות הללו לא קשורות בכלל לתוכנית הגדולה שתגיע. << אורח >> יירוס זלקה: << אורח >> השופט אביטל, אני גם דיברתי עם הלשכה אצלכם. בעזרת השם, אני אמורה להגיע אליכם ב-22 לירושלים. הדברים שאתה מדבר עליהם הם מאוד טובים. אבל היום מה הפתרון? כלומר, איך זה הגיוני שעמותות פרטיות כמו "עושים בשכונה" או מדריכים ונוער, איך זה הפתרון לאלימות שאנחנו כמשפחה שימנו היה צריך להתמודד איתה, שהנוער מתמודד איתה? איך זה בדיוק פתרון? פתרון לא בדצמבר, פתרון עכשיו. איפה אתם? אני לא מבינה, איפה לציין את הנושא לדרוש שצריך ענישה מחמירה וחאלס לשחרר את העבריינים ואת מי שלא מתחרט. הרוצחים של אח שלי הקטן, אף אחד מהם לא מתחרט. אז מה שאתם אומרים זה טוב, אז הם צריכים עזרה. הם לא מתחרטים על רצח. אז כל התוכנית הזאת נועדה לשמור עליהם. כך אני מרגישה, השופט אביטל. << אורח >> אביטל חן: << אורח >> לא, לא, אז רגע, אני אעבור רגע לכובע הקודם שלי. הייתי שנים רבות שופט נוער ואחר כך שופט בבית משפט קהילתי. וממש טיפה סדר, זה לא מה שאני עושה עכשיו. בית משפט לנוער, כאשר מדובר בעבירות שניתן למחול עליהן וניתן לשקם בהן – עוסק בשיקום של בני נוער. כאשר אנחנו מדברים בתיקי רצח זה לא מגיע לבית משפט לנוער, זה מגיע לבית משפט מחוזי והענישה תהיה סוף הדרך. תהיה ענישה ואני מקווה שתהיה ענישה ראויה ואני מקווה שימצאו את הנאשמים. הרבה פעמים זה עניינים של ראיות. בעניינים משפטיים שזה לא המקום להיכנס אליהם. אבל שתבינו, אנחנו כל הזמן בעבודה מסוימת עם בני נוער שואלים את עצמנו את השאלה מי לשבט ומי לחסד, מי לשיקום ומי לענישה. ואלה שלשיקום אנחנו עושים כל מה שאפשר כדי לשקם אותם. תיקים של דקירות זה אופרה אחרת. אני חס וחלילה לא מקל ראש בשום אירוע, אבל יש הבדל בין התיקים וגם יש הבדל בין הטיפולים לבין התוצאות המשפטיות. אני אענה לך גם במישור של האכיפה. המשטרה אמונה על האכיפה והמשטרה, כמו שאני יודע ושומע בדיונים משטרתיים, מאוד מאוד minded על זה, במסגרת היכולות שלה והתקציב שיש לה וכוח האדם שיש לה. יש לנו את השיטור העירוני שאף הוא עובד עם המשטרה והעיריות על מנת להגיע לנקודות מסוימות שאנחנו כגוף שעוסק במה שנקרא מניעה רכה מנסים למנוע את זה ממקומות אחרים. חינוך, מגרשים מוארים, ספורט וכיוצא באלה. את השאלות הממוקדות יותר לגורמים האכיפתיים של המשטרה אפשר וצריך בהחלט לשאול. אני דיברתי, אבל אני לא הגורם המוסמך לעניין המסוים הזה. << אורח >> יירוס זלקה: << אורח >> ושוב אני אציין, השיטור העירוני שהוא מציין לא הגיש לו עזרה ראשונה. הם לא יודעים עזרה ראשונה, ריבונו של עולם. אז איפה המניעה פה? איך הם, השיטור העירוני, שהם לא יודעים, בן אדם נדקר, מדמם, הם לא יודעים להגיש עזרה ראשונית. אז זה אנשים שהם אמורים למנוע את הרצח הבא או את האלימות הבאה. << אורח >> אביטל חן: << אורח >> אני לא יודע מה ההכשרה שעובדים אנשי השיטור העירוני. ואם אנשי השיטור העירוני לא עוברים הכשרה בעזרה ראשונה אז אני מצטרף לדעתך שהם בהחלט צריכים לעבור הכשרה בעניין של עזרה ראשונה. רשמתי את זה בפניי. אני אעשה סוג של בירור במשרד. סך הכול גם זה נמצא בתוך המשרד לביטחון לאומי. שוב אני אומר, קשה לי לדבר בשמם. אני לא מכיר מספיק טוב את התוכניות שלהם וזה נמצא יותר באזור האכיפה מאשר המניעה. אני מתנצל שאני לא הגורם שיכול להשיב לך. זה לא מהתחמקות. ואני מצפה לראות אותך אצלנו. << אורח >> יירוס זלקה: << אורח >> אני גם. אני עדיין לא קיבלתי את השעה שאני אצלכם במשרד, אז תעביר לעידית. << אורח >> אביטל חן: << אורח >> בסדר גמור. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה. << אורח >> אביטל חן: << אורח >> תודה לכם. (היו"ר נעמה לזימי) << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אנחנו נעבור מפה למשטרת ישראל, ליובל רביבו, רמ"ד נוער. יובל, תודה שאתה איתנו. << אורח >> יובל רביבו: << אורח >> בוקר טוב, תודה רבה. קודם כל, אני מודה על הדיון. נאמר פה, יש מספר דיונים בכנסת בנושא של נוער. אני מקווה שזה באמת הנושא סוף-סוף עולה לסדר היום. כי לנו ולי באופן אישי מאוד חשוב שהנושא הזה עולה ואנחנו מקבלים סוף-סוף את הבמה, אגב, מול הרבה משרדים ומול הכנסת בכלל, לבוא ולהעלות את נושא הנוער. אני אתייחס במיוחד לנתונים, כי דיברו פה לא מעט על הנתונים. אני לא אדבר על הנתונים עצמם, אלא מה בעצם גרם לשינוי. כי דיברתם על שנת 2024 ושנת 2025 ורואים שינוי ב-2025. קודם כל, מאז שנכנס המפכ"ל הנוכחי לתפקידו הנוער נמצא על סדר היום של תחנות המשטרה. תחנות המשטרה נמדדות בתוכנית שנקראת תוכנית "בראשית", שם בעצם מונחות אבני הדרך המרכזיות של התחנה. והנוער הוא באירוע הזה. זה משמעותי. זה אומר שמפקד תחנה חייב להקדיש, לשנות ולעשות עבודה בנוער. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אבל מה זה אומר הנוער הוא באירוע? << אורח >> יובל רביבו: << אורח >> זה אומר שתחנות המשטרה ממוקדות לעבודה עם נוער. זאת אומרת, על כל מעלולי המשטרה בסוף מפקד התחנה חייב להשיג תוצאות, עסקיות, ומוכוונות גם בהיבט אכיפה, גם מניעה, בנוער. זה 10% מכלל עשיית התחנה, שזה המון. וזו המדיניות של המפכ"ל וספק המשטרה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני רק רוצה לשאול, זה מדיניות המפכ"ל, זה חשוב. אבל האם זה גם תוקצב? << אורח >> יובל רביבו: << אורח >> אני אתייחס לזה. בשנת 2025 התחלנו בתוכנית הזאת ובאמת הנתונים עולים באופן באמת משמעותי. הם לא סתם עולים. בסוף משטרת ישראל, ברגע שאנחנו נמצאים בשטח ועושים אכיפה יש נתונים כביכול של יותר תיקים פליליים או יותר מעורבות פלילית. וזה לא סתם, כי נוער זה לא נוער, נוער לא מגיע למשטרת ישראל ומדווח על אירועים. בדרך כלל זה עבודות חשיפה, פעילות חשיפה. ברגע שיש יותר משטרה ברחובות, יותר גורמים נוספים שעוסקים, בסופו של דבר זה מגיע לדיווח של המשטרה. נפתחים תיקים והם מטופלים. אגב, לא כולם הם תיקים פליליים שבסופו של דבר אתם רואים פה. ישנם הליכים אחרים לגמרי במשטרה שנקרא טיפול מובנה. התיקים מטופלים במשטרה. בסופו של דבר לא מדווחים לא לצה"ל ולא לגורמים אחרים. אנחנו נותנים הזדמנויות לקטינים בעצם גם לשקם אותם ואנחנו עובדים כמובן בשיתוף פעולה עם כלל הגורמים שעוסקים בנוער. אני אומר שבעצם המשטרה כבר משנת 2025 עושה הרבה יותר בנוער. נמצאים יותר ברחובות, נמצאים יותר בפעילויות כאלה ואחרות. גם בתחום האכיפה וגם במניעה. אגב, המדידה של התחנה זה 60% אכיפה ו-40% מניעה. מיש לא מכיר את האירוע הזה, עד לפני הרבה שנים זה לא היה קורה. גם אנחנו מבינים שבסוף המניעה ושיקום זה הליך משמעותי שאנחנו חייבים להיות שם ואנחנו נמצאים שם באמת בגדול. לא מספיק, ודיברת - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אבל מבחינת משאבים קיצצו. << אורח >> יובל רביבו: << אורח >> יופי. דיברנו עכשיו על משאבים. ואני יכול להגיד לך שעד היום לא היה לנו תקציב לעניין הזה. תקציבים זניחים, שוטרים הוציאו כסף מהכיס שלהם בשביל לעשות פעילויות לבני נוער. דיבר על זה כבוד השופט אביטל, היום מנהל הרשות לביטחון קהילתי. אנחנו עושים עבודה יחד איתם בפרויקט שנקרא פרויקט מס"ע בתחנות משטרת ישראל. השוטרים מובילים פרויקטים שנתיים. כ-30 מפגשים, יחד עם הרשות לביטחון קהילתי. ואנחנו עושים המון פעילויות בסוף בשביל לחשוף את הנער לעוד ועוד דברים שהוא לא היה חשוף אליהם קודם לכן. ולא קיבלנו תקציבים לכל זה. היינו עושים את זה, מה שנקרא מאלתרים. אבל השנה אני מאמין שכבר יתחילו להגיע תקציבים. כשיהיו תקציבים אנחנו גם נראה את הפעילויות הרבה יותר מוצלחות, הרבה יותר רחבות, כי יש לנו הרבה מה לעשות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בשנת 2025 רק קיצצו אגרסיבית בכל תוכניות המניעה. << אורח >> יובל רביבו: << אורח >> לא, לא היה. לא קיבלנו עד 2025. השנה גם כן, היינו אמורים לקבל, לא קיבלנו. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אולי התוכנית הספציפית הזאת, אבל האגף לביטחון קהילתי קוצץ אגרסיבית בסכום שגרם לגל פיטורים מטורף רגע לפני החופש הגדול. << אורח >> יובל רביבו: << אורח >> מסכים לחלוטין. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> שנת 2026 כאילו השלימו את מה שקוצץ. לא עד הסוף, אבל אנשים כבר פוטרו יש לומר. כי כבר פיטרו בשנת 2025, אז זה קשה מאוד להחזיר אנשים מהרשויות שפוטרו. וגם בעצם זה לא בהלימה לצורך. מה שאני יודעת ולמדה, אני מאוד מאמינה במניעה. אני חושבת שמניעה, למערכת אכיפת החוק מניעה זה אחד האלמנטים שהכי צריך להשקיע בהם. כי עדיף לא לשקם אחרי הכלא, אלא למנוע להיכנס לכלא. אני מאמינה גם בשיקום אחרי, אבל בסוף זה עדיף. בטח אם בני ובנות נוער שלפעמים גורם מניעתי הוא הצלת מסלול חיים של ממש. זה שינוי. אני מאוד מאמינה בזה. אנחנו אנשים שמאמינים ברוח האדם. << אורח >> יובל רביבו: << אורח >> אני מסכים איתך. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לכן מאוד קשה לי עם זה שדווקא שם המשאבים הם דלים ולא מספיקים. כי אין לי ספק, מה שאתה אומר שיש אנשים שאתה אומר מכיסם יוציאו. << אורח >> יובל רביבו: << אורח >> נכון, ממש כך. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אצלכם במשטרה, מכיסם יוציאו. אבל בסוף המערכת צריכה להתגייס ולהבין שזה הכלי הכי נכון ארוך טווח כדי להוריד מדדי פשיעה. << אורח >> יובל רביבו: << אורח >> נכון. אני יכול להגיד לך, אגב, שיש חוליה במשטרת ישראל. << אורח >> מריה רבינוביץ': << אורח >> אפשר בבקשה גם להתייחס לפערים בין יהודים לערבים? מה שראינו שאצל ערבים בקרב בני נוער שיעור התיקים שלהם הולך ויורד. זאת אומרת, יש עלייה בבני נוער יהודים. << אורח >> יובל רביבו: << אורח >> תראו, לא סתם אמרתי את זה. אני לא מתרשם מנתונים של ירידה בתיקים. אני אומר את זה בגלוי. כאשר יש ירידה בתיקים המשמעות היא שאין מספיק משטרה, אין מספיק גורמים שעוסקים בנוער. זו המשוואה. זה לא שיש פחות פשיעה. הפשיעה קיימת. השנה, ככל שאנחנו נמצאים שם יותר אז רואים יותר פשיעה. אז זה לא שהפשיעה השתנתה. השתנתה במובנים מסוימים. וברור, דיברו על קורונה ומלחמה והרבה דברים אחרים, ארגוני פשיעה וכדומה. אבל עדיין, הנה מבצע לאחר הרצח של אחיך ז"ל, יצא המפכ"ל במבצע של חודש ימים לכל יחידות השטח, בכל המשטרה, לא רק יחידות הנוער. יחידות אחרות עסקו בנוער. ובאמת הנתונים זינקו. ולא שחיפשנו אותם, פשוט היינו במקומות הנכונים. ונחשפנו לעוד ועוד עבירות ועבירות שהן לא היו מדווחות ביום יום. לכן ככל שעוסקים בנוער, ככל שנמצאים ברחובות, אין ספק שאנחנו ניחשף לעוד ועוד עבירות של בני נוער. << אורח >> מריה רבינוביץ': << אורח >> והתוכנית החדשה היא גם רלוונטית לכל היישובים. זה כלל ארצי, יישובים ערביים, יישובים יהודיים. << אורח >> יובל רביבו: << אורח >> יישובים ערביים, יהודיים, זה קורה בכל מקום. דיברנו קצת על מניעה. יש לי חוליה שלמה שעוסקת במניעה. שבעה אנשים שזה תפקידם מבוקר עד ערב. אבל שאר יחידות המשטרה זה נוסף על תפקיד. אלה חוקרים שביום-יום צריכים להתעסק בחקירות ובלשים שצריכים להתעסק בבילוש שזה לא העבודה שלהם, והם עושים את זה כנוסף על תפקידם. כי זה בלב שלנו. מי שנמצא היום בנוער עושה את העבודה באמת מהלב ומאמין בזה ותורם הרבה הרבה מזמנו הפרטי לעשות גם את עבודת המניעה. << אורח >> יירוס זלקה: << אורח >> יובל, אני רוצה להתייחס. ברשותך, גם השם של אחי קוראים לו ימנו, אם ככה, אתה לא יודע, ימנו. אני רוצה להתייחס לתופעה, אפרופו המניעתי. אתם יודעים, לכם משטרת ישראל לא מדווחים, אבל אתם יודעים למי כן מדווחים? בטלגרם מדווחים. מדווחים לדניאל עמרם. למה אתם לא שואלים את השאלה למה אני כמשטרה לא מתקשרים אליי? או יותר מזה, אתם מדברים פה על מניעה וסתם, אפילו אכיפה. וגם ההבדל בין היהודים והערבים, רואים איפה משטרת ישראל נמצאת. כלומר, להגיד עניין גם של תקציבים, לא יודעת, אני בדיונים אני רואה הרבה שוטרים. אני לא רואה אתכם באמת איפה שצריך אתכם. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אין ספק גם שסדרי עדיפויות יש לי עליהם הרבה ביקורת. לצד זאת, מי שרוצה לעשות משהו גדול צריך ממש להשקיע משאבים במניעה, בלי קשר לזה שאת רואה גם סדרי עדיפויות של איפה מחלקים את המשאבים לא נכון. זה מה שאת אומרת את צודקת. עדיין, לכל סיפור המניעה במשטרה אין הרבה תקצוב ואין הרבה יחס. עם כל הכבוד להצהרת מפכ"ל, אני אומרת את זה. זה לא מספיק. מה לעשות? זה לא מספיק ואנחנו רואים את גל האלימות, הוא ההוכחה שלנו. אני רוצה כן לעבור למוקד 105, המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת. ד"ר נאווה כהן אביגדור וסגן ניצב יעל אהרונוביץ', תודה לכן שאתן כאן. << אורח >> יעל אהרונוביץ: << אורח >> בוקר טוב. אני רק אתחיל קודם באיזה שהוא הסבר קצר לגבי מוקד 105. מוקד 105 עוסק בכל מה שקשור לספקטרום הרחב של הפגיעות בקטינים ובני נוער ברשת. במרחב המקוון בלבד. אנחנו לא עוסקים במה שקשור באלימות ובעבירות במרחב הפיזי. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אבל אתם כן יכולים לזהות נגיד התארגנויות כאלה ולהתריע. זאת אומרת גם דברים שיכולים ברשת להתפתח למשהו פיזי. זאת אומרת, יש לכם בעולם הדיגיטלי היום יש לכם משקל מאוד משמעותי. לא רק באכיפה, גם במניעה. << אורח >> יעל אהרונוביץ: << אורח >> נכון. אנחנו ככל שמדווח לנו על איזה שהיא התארגנות אנחנו נדע - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> כי הרבה מהדברים היום נקבעים בעצם, כן. << אורח >> יעל אהרונוביץ: << אורח >> נכון. הכול והרבה קורה ברשת. ככל שאנחנו מדווחים על איזה שהיא התארגנות או על איזה שהיא התכוונות לבצע עבירה אז אנחנו כמובן נפעל בהתאם. אבל זה לא הלחם והמים שלנו. הלחם והמים שלנו זה כל מה שקשור לכל סוגי הפגיעה ברשת, בקטינים, בילדים ובני נוער. כשאני מדברת על פגיעה אני מדברת על ספקטרום מאוד רחב: מעבירות שהן בזיקה לאלימות, שזה כל מה שקשור לאיומים או שיימינג או ביוש ובריונות – אלה סוגי העבירות. ועד עבירות של התחזות, הטרדות למיניהן וכלה בעבירות מין שהן חלק מאוד משמעותי מהעשייה שלנו. עבירות מין זה כולל גם ספקטרום מאוד רחב של הטרדות מיניות, Sextortion, הפצת סרטונים. וזה יכול גם להגיע למעשה מגונה ואף אינוס במרחב הווירטואלי. קצת אולי לגבי תובנות שלנו מהנתונים שקיימים אצלנו. הנתונים שלי מתבססים על אירועים שהתקבלו במוקד ושטופלו במוקד 105. כאשר מגיע אלינו דיווח או פנייה מגורם כלשהו, זה יכול להיות צד ג', זה יכול להיות הורה לקטין וזה יכול להיות קטין בעצמו. כל פנייה כזאת מתקבלת אצלנו במוקד. קודם כל נבחנת על ידי חוקר רשת, איש משטרה שאוסף את מלוא המידע, את מלוא האינפורמציה. ואז זה מנותב או להמשך טיפול פלילי או להמשך טיפול משולב, ביחד עם דסק אזרחי שזה איזה שהוא מכלול מאוד ייחודי שנמצא רק במוקד 105. זה אומר שאצלנו יושב מכלול שלם שמורכב הן מאנשי משטרה והן מדסק אזרחי של אנשי מקצוע בתחום החינוך, רווחה, בריאות וביטחון לאומי. כך למעשה כל פנייה, בין אם זה הורה ובין אם זה קטין, למעשה מקבלת איזה שהוא טיפול הוליסטי. גם בפן המשטרתי להמשך טיפול, מנותב להמשך טיפול פלילי כן או לא, או להמשך טיפול וליווי רגשי מסוים. למעשה זה איזה שהוא טיפול ומענה מאוד כוללני. בכל אופן, אני רק אדבר קצת על נתונים. מבין כלל האירועים שמטופלים אצלנו במוקד, אותם האירועים שיש להם אפשר לומר זיקה לאלימות, שזה האיומים והבריונות והביוש, שחלקם אגב לא חייבים להגיע לכדי עבירה פלילית. זה לא הופך את האירוע לפחות משמעותי או פחות פוגעני, כמובן, כלפי אותו קטין. אבל אני כן שמה את זה על השולחן, שלא כל אירוע כזה מגיע לכדי עבירה פלילית. אבל בתוך כלל האירועים יש לנו סדר גודל בתוך המוקד בין 20% ל-25% כלל האירועים זה אירועים מהסוג הזה. כאשר זה אירועים שאנחנו כן שומעים ורואים שם המון שיח פוגעני, אלים וקשה. אגב, חלק מהאירועים שאנחנו מטפלים בסוף-בסוף אנחנו לא מאתרים שם פוגע, כי הרשתות החברתיות זה קרקע מאוד פורה להתחזות ומאוד קל להסתוות ולהסתיר את הזהות האמיתית של הפוגעים. אבל אני כן אומר שבתוך העבירות הללו אחוז גבוה מכלל הנפגעים הם קטינים בגילאי 14 עד 18. בין 30% ל-35%. אנחנו כן רואים עלייה בכל שנה, עלייה בכמות של אותם אירועים, שוב, שמגיעים ומדווחים למוקד. בעבירות מין, מ-Sextortion עד לאינוס וירטואלי, הטרדה מינית וכו', שוב, אנחנו גם רואים עלייה עקבית ומשמעותית. שם אחוז הנפגעים בגילאי 14 עד 18 הוא אפילו גבוה יותר מבין האירועים שמגיעים אלינו. למרות שאנחנו ערים לעלייה הקבועה באחוזים בכמות האירועים אנחנו כמוקד 105 לא יכולים לשים את האצבע בדיוק מה המניע לכך, מה הסיבה לכך, מה ההסבר לזה. זאת אומרת, האם מדובר בזה שיותר ויותר קטינים נחשפים לעולם הרשת. האם זה בגלל ריבוי אפליקציות? האם זה בגלל ריבוי המשחקים? האם זה בגלל שיותר ויותר הורים אולי נכנסים לעולמות של הפיקוח על העניין הזה או הגברת המודעות. אבל אנחנו כן בהחלט רואים עלייה עקבית. גם בכמות תיקי הפל"א שנפתחים אצלנו מידי שנה, שיש בהם בסוף פוגע חשוד קטין. << אורח >> נאווה כהן אביגדור: << אורח >> אני רוצה להתייחס בהרחבה להשלים את הנושא. פה עלו נתוני משטרה, נתונים של מוקד 105 בעיקר משטרה ואכיפה. וכמו שנאמר פה, לא פחות ואולי יותר חשוב לייצר מניעה. עכשיו, הייחוד של המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת, 105, שמוקד 105 הוא חלק ממנו, יש אגף אזרחי. אני עומדת בראשו. האגף הזה עושה פעילות רחבה ביותר בתחומים של מניעה וקהילה, הסברה וניו-מדיה, מידע, מחקר, שיתופי פעולה. אנחנו פועלים כל השנה וביתר שאת בחודש הלאומי להגנה על ילדים ברשת, בפברואר מידי שנה. אבל לאורך כל השנה, כדי להעלות למודעות את כל הנושא של הסכנות שקיימות במרחב המקוון. עלה פה העניין של מרחב מקוון ומרחב פיזי. אנחנו יודעים בוודאות שיש פגיעות פיזיות שגולשות למרחב המקוון, יש אירועי פגיעה שמתחילים במרחב המקוון וגולשים למרחב הפיזי. ובהרבה מאוד מהאירועים שאנחנו נתקלים בהם, הפגיעה היא גם במרחב המקוון וגם במרחב הפיזי. שוב, אנחנו מדברים ב-105 על קטינים. ילד שנמצא בבית ספר עלול להיפגע במרחב הפיזי, אבל זה עולה לרשת וזה מתועד בקבוצות ווטסאפ. ההפרדה בין המרחבים היא במובן הזה טרמינולוגית בלבד. הדברים מתקיימים בשני המרחבים יחד. << אורח >> יירוס זלקה: << אורח >> אז למה לא לדאוג להוריד את הסרטונים? רגע, יש מחקרים ומאמרים שמסבירים את העניין הזה שהילד, שהוא מפתח אדישות כתוצאה מהדברים האלה שהם רואים. עכשיו, אני לא יודעת כמה מכם בשורט, ביוטיוב או באינסטגרם מכירים את הסרטונים האלה של הבננה ושל התפוח וזה. מכירים? << אורח >> קריאה: << אורח >> כן. << אורח >> יירוס זלקה: << אורח >> איך אתם 105 לא מכירים? בכנות, איך אתם לא מכירים? שם זה הסרטונים שמוצגת אלימות שקטה. ואז ילד בן חמש או בן ארבע נחשפים לדבר הזה ואז אין להם בעיה. עכשיו איפה אתם להוריד את סרטוני האלימות האלה? << אורח >> נאווה כהן אביגדור: << אורח >> את קובעת עובדות שאני חייבת להסביר מה אנחנו עושים גם בעניין הזה. אנחנו מעלים למודעות ונלחמים כל הזמן בהפצה של תכנים וסרטונים קשים ברשת. אנחנו מטפלים על פי תפיסת הפעלה סדורה גם מול חברות הטכנולוגיה להסרה של תכנים. אנחנו מוציאים אזהרות ועושים הרבה מאוד פעילויות של הסברה לציבור, להורים, לילדים, יחד עם מערכת החינוך כדי לא להעלות תכנים קשים. להימנע מצפייה בהם ולהסיר אותם במובן מאוד רחב. אפשר להתייחס להרבה מאוד סוגים של תכנים שעולים ברשת. אבל אני רוצה רגע להציג משהו. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נאווה, אני חייבת שזה יהיה בקצרה, בגלל שיש לנו חצי שעה אחרונה. << אורח >> נאווה כהן אביגדור: << אורח >> מאה אחוז. דיברו כאן על פעילות משותפת. הבסיס של המטה הלאומי זה עבודה משותפת, הובלה של המשרד לביטחון לאומי ומשטרת ישראל, להב 433. אבל יש לנו פה עוד שותפות של משרדי החינוך, הבריאות, הרווחה והמשפטים. ולכן ההבנה הבסיסית שלנו שכל הפעילות צריכה להיות פעילות משותפת. אני רוצה רגע לתת נתונים גם מבחינת העבודה שלנו בפן האזרחי. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אין בעיה נאווה, אבל בזריזות. בבקשה. כי אני אצטרך לפנות את המקום. << אורח >> נאווה כהן אביגדור: << אורח >> חשוב לי שתבינו שדברים נעשים. יש לנו פרויקט שנקרא "אבירי הרשת". מתנדבים של המשרד לביטחון לאומי שעוברים הכשרה מיוחדת. יושבים ומנטרים באופן יזום את המרחבים הגלויים ברשת ונותנים מענה לכל המצוקות, הפחדים והקשיים שבני נוער מציפים הרבה פעמים באופן אנונימי במרחב המקוון. פה אנחנו באים ואומרים שהמרחב המקוון הוא גם זירה שבה אפשר לתת תמיכה ולתת מענה. אנחנו במסגרת הפרויקט הזה לא רק מחכים שיפנו למוקד 105, אלא אנחנו יוזמים את הניטור באופן גלוי. עוד פרויקט לאומי שאנחנו מובילים יחד עם קרנות הביטוח הלאומי ועמותת על"ם זה שבתום טיפול באירוע ב-105, כשאנחנו מבינים שהילד הנפגע, לעיתים גם הפוגע, ההורים, זקוקים לסיוע ותמיכה, במימון המדינה הם מקבלים בין שישה ולפעמים יותר, טיפולים נפשיים מקוונים כדי לסייע להם להתמודד עם הפגיעה. אנחנו מפעילים פורום נוער ופורום הורים כדי להקשיב לנוער, להקשיב להורים. לעבוד יחד איתם ולהיות בתוך המרחבים המקוונים, בתוך המרחב המקוון ששם נמצאים הילדים וגם ההורים. אנחנו עושים פעילויות של הסברה וקמפיינים. רק בשנת 2025 למעלה מ-100 מיליון צפיות בחשיפה לקמפיינים שלנו שעובדים הרבה עם משפיעני רשת כדי להגיע לילדים. אני אסיים ואגיד ככה: אנחנו עושים פרויקטים של הרצאות בבתי הספר. במסגרת החודש הלאומי, יחד עם משטרת ישראל, נכנסים למשרד החינוך במאות הרצאות שנחשפים אליהם עשרות אלפי ילדים. אנחנו מפעילים פרויקט של הרצאות במקומות העבודה, לתפוס את ההורים כקהל שבוי ולתת להם שם את כל המידע שהם צריכים, כי להורים יש תפקיד משמעותי. בסוף ההורה אחראי על הילד שלו, ההורה נותן דוגמה אישית והילד נושא אליו את עיניו והסמכות ההורית היא קריטית. זה חלק מאוד גדול בעשייה שלנו. אני לא יודעת להגיד איזה קהל יעד יותר חשוב לנו, הילדים ובני הנוער או ההורים שלהם. התשובה היא כנראה ביחד, כי זה לא צירים נפרדים. אנחנו עובדים עם תנועות נוער, אנחנו אפילו העברנו וובינר בין לאומי בהשתתפות של נציגים מ-30 מדינות, למעלה מ-200 איש כדי להציג את המודל של 105. לסיום, המשפט האחרון, בהובלה של המשנה למנכ"ל במשרד לביטחון לאומי אנחנו התחלנו לעבוד על תוכנית לאומית שתיקרא חוסן 105, להגברת החוסן הדיגיטלי ובכלל של ילדים ובני נוער. אנחנו מתרכזים בארבעה צירי עבודה של מניעה וקהילה, של חדשנות, של טכנולוגיות ושל הסברה ודוברות. זאת תהיה עבודה לאומית יחד עם הרבה מאוד משרדים וגופים אזרחיים, חלקו טכנולוגיה וכו'. אני מאמינה שגם עד סוף השנה אנחנו נוכל להניח תוכנית שיש לה משמעות ותקציבים ועשייה. תודה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה רבה לך נאווה. אני עוברת למשרד המשפטים ולפרקליטות. בבקשה, תודה שאתם כאן איתנו. << אורח >> לירון אשל: << אורח >> תודה גברתי. עורכת דין ועובדת סוציאלית ביחידת התיאום הממשלתית לזכויות ילדים ונוער, בחטיבה החברתית במשרד המשפטים. אני אגיד במשפט שהיחידה בעצם הוקמה כדי לקדם מדיניות מתוכללת ומתואמת בעניינים של ילדים ונוער. אני אגיד בהמשך לפעילות, עוד לפני בעצם דיוני הכנסת השונים בתחום האלימות כינסנו את כלל הגורמים הרלוונטיים במשרדי הממשלה השונים כדי באמת לקדם מענה מתואם גם בתחום הזה. לראות בעצם 360 ולייצר מעין מענה הוליסטי. כמו שאמר מנהל הרשות לביטחון קהילתי, הם לקחו על עצמם להוביל תוכנית בין משרדית שחברים בה כלל משרדי הממשלה שיושבים ביחד סביב שולחן אחד. אנחנו כמובן שותפים לתוכנית ומלווים אותה. כרגע אנחנו לקראת חלוקה של צוותי משנה לעבודה אינטנסיבית בתחומים השונים. אני כן אגיד שהמטרה של התוכנית הבין משרדית בין היתר זה גם למפות את המענים הקיימים, זה גם לזהות את החסרים, גם אני אגיד לצופף שורות ולהדק את שיתופי הפעולה כדי לייצר באמת איזה שהוא רצף. כמו שאמרתי, רצף הוליסטי, שלא יהיו חורים ברשת. אני כן אגיד כמו שאמרו גם לפניי, כולם מבינים יחד שבאמת לצד האכיפה, לא די באכיפה, אי אפשר להתעלם מהשנים האחרונות. מה שעבר על ילדי ישראל, קורונה ומלחמות. רואים רגרסיה ושינויים בתחומים השונים: נפשיים, רגשיים, חברתיים, תפקודיים. הכול משפיע על הכול ולכן באמת צריך את כולנו יחד ואת ההסתכלות של ה-360. אנחנו נמשיך ונעשה יחד. אני חושבת שזו בשורה גדולה שכולנו באמת יושבים תחת קורת גג אחת וסביב שולחן אחד כדי לקדם מענים בכל התחומים. אני מניחה שנמשיך ונעדכן גם בוועדות הבאות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מבחינת חקיקה ותיקוני חקיקה, איפה את רואה פערים שאנחנו צריכים לעשות כאן? << אורח >> לירון אשל: << אורח >> קודם כל, יושבים פה נציגים של ייעוץ וחקיקה, נציגת ייעוץ וחקיקה. אני רק אגיד שאני מניחה שככל שיעלו צרכים בוועדה הבין משרדית, זה באמת דברים שייבחנו. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> ואתם תוציאו על זה מסקנות, כולל המלצות מדיניות ארוכת טווח שלנו פה? << אורח >> לירון אשל: << אורח >> אני מניחה, אבל אני אתן לנציגה הרלוונטית להתייחס. אבל אני מניחה שזה מה שיקרה, כן, שזה יהיה חלק מההמלצות, ככל שיעלה הצורך. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> את רוצה להתייחס לזה רגע? << אורח >> אביבית ברקאי אהרונוף: << אורח >> אביבית מייעוץ וחקיקה. אין לי הרבה מה להוסיף על דברי חברתי. אנחנו בהחלט חלק מהצוות הזה וככל שיעלו צרכים ותיקוני חקיקה אנחנו שם ואנחנו נתייחס. << אורח >> יירוס זלקה: << אורח >> מה לגבי אחריות הורית פלילית, בנושא שהילדים שלהם משתתפים באלימות? אלימות אכזרית, ניסיון לרצח וברצח? ולהלן המקרה של אחי. האם זה מדובר אצלכם בכלל, איפה ההורים התמונה הזאת? קל וחומר, כמו שציינתי ב-2011 היה על זה ואני ממש יכולה להקריא לכם את זה מפה. אז איך את אומרת, איפה התגובה שלכם לדבר הזה? איפה שם לנסות להפעיל את ההורים. אפרופו כמו שגברתי ציינה מ-105, ההורים הם ביחד. אי אפשר להתעלם מהמשמעות הזאת. << אורח >> דפנה פינקלשטיין: << אורח >> אולי אני אגיד. אני דפנה פינקלשטיין, ראש תחום הנוער בפרקליטות. אני אתחיל קודם כל להשתתף בצער שתיכן, יירוס ושרה. נשמע שימנו היה אדם מדהים. באמת אני רוצה להתחיל בזה. בסוף הכול מתחיל ונגמר בבני אדם. גם אנחנו כפרקליטות, אני אענה על הכול, מבטיחה, ובקצרה, מבטיחה גם. גם אנחנו כפרקליטות, זה התפקיד שלנו, רואים מאוד בדאגה. שותפים לדאגה ולצורך באמת להגן על הציבור שומר החוק מפני פורעי חוק ובכללם קטינים. אבל צריך להבין, יושבים פה, אגב, אנשי נוער, אלה שזאת משימת חייהם. את יודעת, תמיד כמו שבשיעור בכיתה צועקים על מי שנמצא למה האחרים לא. מי שנמצא פה זה אלה שמקדישים את חייהם באמת לנוער ורואים את הצורך לתקן עולם במישור הזה. אני אגיד שכאשר מתעסקים בנוער אין פה משוואה חד ממדית. זה אפשר היה לשמוע בתווך שבין שרה ליירוס את הצד הטוב, הצד המאמין בבני הנוער מול הצד שבאמת נפגע קשות מהאימפולסיביות ומהאופן שבו בני נוער, מהפיצ'רים של בני נוער, של גיל ההתבגרות. הדבר הזה לא יכול להיפתר לא על ידי רשויות האכיפה, אפילו לא על ידי מניעה. יש פה משוואה עם המון נעלמים. אני מוכרחה להגיד שדברים לא יוכלו להיפתר בצורה מהירה. אלה תהליכי עומק. מספיק שנעשה צעדים לאט בשביל שבאמת משהו יזוז. אז קודם כל, איזה שהיא צניעות. דברים יזוזו לאט. << אורח >> יירוס זלקה: << אורח >> אז רגע, אז תחדדי את דברייך. קודם כל, אנחנו בפעילות המשפחתית שלנו, משפחת זלקה, מיכאל וליאן יעידו, אנחנו פועלים המון. אני אתמול הייתי בדימונה, ממש לשיחה על הנושא הזה. עכשיו, מה שאת אומרת זה יירוס, אח שלך נרצח, זה בסדר, הדברים יזוזו לאט ובהמשך יירצחו עוד עד שפרקליטות המדינה תבין שיש פה בעיה. אני מבקשת, חד וחלק, עכשיו פתרון. << אורח >> דפנה פינקלשטיין: << אורח >> יירוס, אני אומרת את הדברים בצורה הכנה והאמיתית ביותר. תהליכים כמו שמצריכים, תהליכים לוקחים זמן. קודם כל צריך לקבל החלטה שיוצאים לדרך. ויוצאים לדרך בצורה משולבת ויוצאים לדרך, פה אני שותפה לקריאה לשים את הנוער על ראש סדר העדיפויות כהחלטה ממשלתית. חוק הנוער כמו שהוא קיים היום, שאגב, זה חוק שתוקן ב-2008, התיקון היה מאוד דרמטי ומשמעותי. חוק הנוער שם, מנסה לתת איזה שהיא נוסחה למורכבות הזאת שמצד אחד יש סכנה ומהצד השני מדברים על נערים צעירים מאוד בראשית דרכם. כל עוד הנר דולק אפשר לתקן וכו' וכו'. השיקום נמצא - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> רגע, רגע, לא, פה אני אעצור אותך. הכול נכון, ובני נוער צריך לתת להם את כל ההזדמנות. אבל רצח זה רצח. << אורח >> דפנה פינקלשטיין: << אורח >> אני מסכימה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לכן אני חושבת שאנחנו לא מדברים פה על אלימות, אלימות רגילה היא גם לא תקינה והיא מחייבת ענישה. ברגע שאלימות היא פיזית זה שונה מכל דבר אחר. אין מה לעשות, חברה חייבת לסמן גבולות נורמטיביים, גם מול בני נוער. אבל כאן אנחנו מדברים על מקרה רצח. הנר כבר כבה. << אורח >> יירוס זלקה: << אורח >> והם לא מתחרטים, תצייני את זה בבקשה. אין חרטה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> הם גם ברחו אחר כך, גם היה שיבוש. גם העלימו ראיות, גם ההורים שיתפו פעולה. << אורח >> מיכאל יודלביץ: << אורח >> כמו עבריינים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זה עבריינים, הם רוצחים. זה יותר גרוע, כי עבריין הוא לא בהכרח רוצח. רוצח זה יותר גרוע מעבריין. << אורח >> יירוס זלקה: << אורח >> וגם המשפחות שלהם הם מורשעים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני רגע רוצה לומר שאני חושבת שהשיח הזה מתנהל כאן באיזה פריזמה שהיא חיצונית לנושא הדיון שהוא גל האלימות שהוא גם גל של רציחות וניסיונות לרצח. הלוואי ולא היינו צריכים לדבר על גל אלימות בנקודות הקצה של האלימות, שזה הנורא מכל. אבל זה מה שקרה. אז הנר כבה, הוא לא דולק. << אורח >> דפנה פינקלשטיין: << אורח >> שהדברים יובהרו, אני דיברתי על חוק הנוער בכללי, על נוסחת האיזון שלו ולא על סוגי עבירות. בוודאי ובוודאי לא על תיקי רצח. אבל חוק הנוער מחייב גם בתיקי רצח נוסחת האיזון המאוד שונה אצלו נמצאת גם. הוא לא מבדיל בין סוגי עבירות. וכאן נכנסת כמובן שבתיקי רצח אנחנו כפרקליטות, ואני לא מתייחסת כרגע לתיק הספציפי, מטעמים מובנים. בתיקי רצח אנחנו אלה שעומדים וטוענים לעונש במלוא החומרה, כאמור. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אגב, גם רצח מצולם, מתועד. זאת אומרת, הכול פה כל כך - - - << אורח >> דפנה פינקלשטיין: << אורח >> שוב, אני לא מתייחסת לתיק הספציפי, אני אומרת ברמה כללית. אנחנו אלה שנמצאים שם בחזית. << אורח >> יירוס זלקה: << אורח >> אתם לא. דפנה, קודם כל, אתם לא. אני נמצאת, הדס נמצאת, ליאן, מיכאל, נמצאים. את לא נמצאת שם. << אורח >> דפנה פינקלשטיין: << אורח >> אני נמצאת, אנחנו כפרקליטות נמצאים בחזית של המאבק בפשע ואנחנו אלה שטוענים בבית משפט למלוא חומרת הדין. << אורח >> מיכאל יודלביץ: << אורח >> יש פה ניתוק מטורף. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לא, לא, סליחה, אתה לא מתפרץ או שאתה יוצא מהדיון. זה לא קורה. << אורח >> מיכאל יודלביץ: << אורח >> סליחה. << אורח >> דפנה פינקלשטיין: << אורח >> תנו לי שנייה לסיים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> דפנה, אני רוצה לשאול אותך, הפרקליטות. איך אנחנו יכולים לסייע לכם? מה חסר, איזה כלים הפרקליטות או משרד המשפטים צריכים כדי להתמודד עם המורכבות של המציאות הזאת של מקרי רצח או אלימות חריגה וחריפה בקרב צעירים ובני נוער. ומה כן אפשר לעשות? << אורח >> דפנה פינקלשטיין: << אורח >> אין לי תשובות שלופות מהמותן. אנחנו נעבוד על זה באמת במסגרת הצוות הבין משרדי. אני חושבת שצריכים לתת כלים להנכיח יותר את נפגעי העבירה. דיוני בית משפט לנוער הם דיונים חסויים. צו איסור הפרסום שדיברת עליו בתחילת דברייך הוא צו על פי חוק. הוא צו מנדטורי חובה. בשביל שהדיון יהיה פתוח צריך לבקש באופן יזום. אפשר וצריך אולי לחשוב על הנכחה יותר אוטומטית או יותר מקום בדיוני הנוער, יותר לנפגעי עבירה. ושוב, אני לא רוצה לשים פה מסמרות, אלה דברים שנוכל לברר. אנחנו באמת כפרקליטות עושים את מלוא המאמצים. אני חושבת שלהתעסק עם נוער זאת פרופסיה. לאחרונה אנחנו גם צבענו, אנחנו בתהליך של צביעת פרקליטים לתחום, כדי באמת לדעת לדייק את הטיפול בתיקים האלה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני רק גם כן רוצה לומר, אתם מגיעים לאחר המעשה. בסוף יש כאן את התהליך של האכיפה והמניעה שהוא התהליך המקדים. << אורח >> דפנה פינקלשטיין: << אורח >> זה היה המסר האחרון שלי. בסדר? שוב, פתחתי ואמרתי, אלה תהליכים שדורשים שילוב זרועות. אלה תהליכים עם המון, בסוף גם יו"ר הוועדה, אמרת את זה בתחילת דברייך. נוער מקרין את המציאות, נוער הוא בבואה של חולאים עמוקים. לזה כיוונתי. אני לא יכולה לשלוף נתון ולשחק איתו ודברים השתנו מהקצה אל הקצה. צריך להבין שיש פה באמת משוואה עם המון נעלמים ואנחנו מגויסים באמת לטיפול העמוק הזה, לטיפול רקמות העמוק הזה. והלוואי שנצליח להזיז, הלוואי. אני מאמינה שבשילוב ידיים ובעקבות, לצערי הרב, בעקבות מקרים שהלוואי שלא היו קורים. אבל אלה הדברים שמעלים את הדבר למודעות ואנחנו נעזרים במודעות הזאת כדי באמת לקדם את מה שאנחנו מאמינים בו לאורך כל השנה ועושים את כל מה שיש לנו כדי לתת את זה. מילה אחרונה לגבי ההורים. שאלת. חוק הנוער היום, קודם כל, ה-DNA של ההליך הפלילי שעליו מבוסס כל המשפט הפלילי הוא שאדם אחראי על מעשיו. אי אפשר להאשים מישהו, הורה, על מעשיו של ילדו. רק שנייה. חוק הנוער יש בו חלון מסוים שנותן ביטוי לאחריות הורית. וזה במסגרת פיצוי. פיצויים או דרכי טיפול כספיות או דרכי ענישה כספיות שבית משפט יכול לפסוק להורים לשלם פיצוי לנפגע. אבל שוב, אלה דברים שהם לא חותרים תחת הנחת היסוד - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> דפנה, אני רוצה להגיד רגע. אני קודם כל מסכימה עם הקביעה העקרונית שלך כמובן. הפיצוי זה דבר חשוב. כן אני רגע רוצה לומר משהו. אם יש מקרים שבהם הורים לא נהגו, מקרים שיטתיים של אותו נער ולא נעשה אקט טיפולי מותאם והכול, כן צריך להבין מה עושים עם דבר כזה. זאת אומרת, שהנער הוא גורם סיכוני בקהילה תקופה ארוכה. לפעמים זה מקרה ראשון, איום ונורא, וברור שזה שונה. אבל לפעמים זה גם מקרה סדרתי שבו יש אי טיפול וכן צריך רגע להבין מה קורה במצב כזה. ואני עדיין אומרת את זה גם ברגישות כמובן. אני מבינה. וגם הסיפור של הטיוח, שזה כבר עניין משטרתי כמובן. הסיפור של העלמת ראיות, טיוח, כל מה שקרה באותם ימים עוקבים. פה כבר האחריות ההורית כמובן ברורה, כי זה היה לאחר המעשה, בידיעת המשפחה וכל מה שקרה. אני גם חושבת, אגב, שאם לא היה הד ציבורי אנחנו לא יודעים איפה היה הסיפור הזה. ופה את צודקת חד משמעית. אני כן אומרת, מגדרת, אני מקבלת רגע את מה שאמרת. חשוב גם לשים פרופורציות ולשים גידור. אבל כן רגע לומר, סדרתיות של אלימות ואיפה המשפחה נמצאת בתוך דבר כזה. לא תמיד זה סדרתי, אבל כשכן. וגם כל סיפור העלמת הראיות, השיבוש והכול – שזה כבר לא באחריות הורית, אלא באקטיביות הורית. וזה כבר עניין פלילי וצריך להבין מה עושים עם זה. << אורח >> דפנה פינקלשטיין: << אורח >> ההורה עושה עבירה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נכון, זו כוונתי. << אורח >> יירוס זלקה: << אורח >> אבל דפנה, את אמרת אני לא יכולה לשלוף פתרונות מהמותן. אז אני מציגה לך פה מ-2011 סקירה משווה על אחריות הורים לעבירות. ניתן להבחין בין שני מצבים עיקריים של הטלת אחריות על החוקתיות". זה ממאמר של טרומן. "הורים בעקבות מעשי פשיעה שבוצעו על ידי ילדיהם הקטינים, אחריות הורית המבוססת על מעשים בלתי ראויים של ההורים והאחריות המתבססת על היעדר הפעולה מצידם. בשני המצבים הללו מוטלת אחריות הורית כדי להתמודד עם ביטויים של עבריינות נוער חמורה ואלימה יחסית". עכשיו, מדובר על 17 דפים מ-2011, שמסבירים על העניין הזה. הרוצחים של אחי, ובעיניי זה חמור מאוד שאתם לא בקיאים בתיק של אחי. לא כי זה אח שלי הקטן, אלא כי זה מחדל עצום. 16 רוצחים. ביניהם אני אגיד שלושה מהם היה להם כתבי אישום לפני. חלק מהם שהם עכשיו משתחררים ככה לחפלות שלהם, להורים שלהם ולדודים ומי ששומר, יש להם הרשעות ובית המשפט נותן לזה יד. יותר מזה אני גם אגיד, אחד האבות הוא בכיר במשרד הביטחון וגם הוא לא הסגיר את הילד שלו למשטרה. אז את אומרת לי אני לא יכולה לשלוף פתרונות מהמותן. 2011. זה לשלוף פתרונות מהמותן? << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> יירוס, אני אגיד לך מה. כדי שאנחנו נוכל לתת לכולם לדבר, אני אעשה משהו כזה: אנחנו נשים בהמלצה כן איזה, לנסות לכוון אולי לאיזה מדיניות או קו מנחה בהקשר הזה, ההורי. גם אני אומרת בדיון, וחשוב לפרוטוקול, זו סוגייה רגישה. היא לא סוגייה שאפשר לקבוע אותה ככה. כן יכול להיות מקרים של משפחה למופת, שהורה לחלוטין חינך מדהים והילד הידרדר מסיבות כאלה ואחרות. לחלוטין לא. אני חושבת שבמקרה של שיירוס מתארת כאן הוא מקרה גם שההתנהגות ההורית אחר כך הייתה כל כך קשה שבוודאי אני מבינה את מה שאת אומרת. זה מקומם. זה גם אחריות פלילית והיא בסדר השני. אני כן אבל אומרת כן לראות את זה ומה כן אפשר לעשות, כי המקרים לפעמים הם כן מורכבים ומדובר בבני נוער וצריך להבין איך אנחנו כן בכל זאת סומכים את האחריות כולה באופן הנכון. אני ממשיכה רגע כדי שבכל זאת נספיק את כולם. אני אתן למכובדות כאן שהגיעו לדיון להגיד כמה דברים ואני אעבור גם לרווחה ולחינוך. << אורח >> לירון כרמלי: << אורח >> לירון כרמלי, מנהלת אגף חינוך, רווחה וצעירים, מרכז השלטון האזורי. אני אייצג פה גם את השלטון המקומי ואחר כך אני אגיד משהו ספציפי על האזוריות. אני אהיה פרקטית, אני אגיד מה אנחנו צריכים כדי שנוכל לטפל בנוער ובצעירים ובכל נושא האלימות ולמנוע את זה. אני רגע הולכת למניעה. שלב ראשון, יש לנו כבר בתוך הרשויות מנהלי יחידות נוער. יש, חוק. בכל רשות יש מנהל יחידת נוער. מה צריך? תקציב. צריך תקציב לפעילות - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> הייתי מנהלת יחידת נוער. << אורח >> לירון כרמלי: << אורח >> אז את יודעת. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> כלום ושום דבר לצערי. תפקיד כל כך חשוב, עשיתי שנה הכשרה. לא מתוקצבים תקנים, לא מתוקצב פעילות. << אורח >> לירון כרמלי: << אורח >> אז אני לא צריכה להוסיף. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אחרי שנה עזבתי בתסכול וכאב. << אורח >> לירון כרמלי: << אורח >> זה הדבר הבא. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> את יודעת, זה כל כך קשה היה לי, כי אהבתי את זה. זה כל כל חשוב, אבל לא היה כלום. היינו גם המדריך, גם הש"ש, היינו הכול. << אורח >> לירון כרמלי: << אורח >> אז אני מתארת לך עולם שיהיה תקציב, כמו שאת אומרת, ושיהיו רכזים ברחובות ואחר הצוהריים ובלילות ותהיה את המניעה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> את כל כך צודקת, לצערי אומרת. << אורח >> לירון כרמלי: << אורח >> ובואו נגיד שאם אין, יש עוד תוכניות. בסוף יש עוד נוער. יש רכזי מוגנות. אין מספיק, כמו שאביטל אמר, צריך בכל בתי הספר. צריך מד"בים, צריך מד"חים אחר הצוהריים. צריך לראות ברחובות. אין מספיק. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אגב, למשטרה נגיד זה הכי טוב שיש אנשי חינוך ברשויות המקומיות שהם מומחים. זו עבודה הכי חזקה וטובה, כי לפעמים גורם משטרתי, ככל שהוא יהיה קהילתי, לא משנה מה, הוא עדיין גורם משטרתי. גורם חינוכי בתיווך, בשיתוף משטרה – זה דבר הכי נכון והכי חשוב. נשמרתם לסוף ועד כמה את צודקת. << אורח >> לירון כרמלי: << אורח >> רגע, יש לי עוד המשך. אחר כך אנחנו הולכים לשלב הבא, יש לנו תוכנית 360 של משרד הרווחה. תוכנית מצוינת. נותנת מעטפת, אבל היא נמצאת רק ברשויות 5, סוציו 5 ומטה. אולי חלק מהרשויות של 6. זה לא תופעה של סוציו נמוך או גבוה. אנחנו צריכים בכל הארץ את התוכנית. זאת אומרת, מה שאני מנסה להגיד, יש תשתיות, בואו רק נתקצב אותן. והשלב האחרון זה עו"ס - - - שיש לנו. נכון, יש בסופו של דבר עו"סים שמטפלים, אבל גם פה אין מספיק. אז העו"ס בטח לא יכול לטפל במניעה, אבל יש את כל השאר. בואו רגע נעלה לצעירים, זו ועדת הצעירים. היום כמעט בכל רשות יש לנו יחידת צעירים. אבל גם שם - - - << אורח >> ליאור ילין פריינד: << אורח >> 30% חוסרים של תקנים. << אורח >> לירון כרמלי: << אורח >> בסדר, אני מבינה שיש חוסרים, את מדברת על יחידת הצעירים? << אורח >> ליאור ילין פריינד: << אורח >> לא, עו"ס נוער. << אורח >> לירון כרמלי: << אורח >> עו"ס נוער חד משמעית יש חוסרים. בגלל זה אני אומרת, ובטח ובטח במה שהם לא יכולים להתעסק במניעה. עכשיו בואו רגע נעלה לצעירים. יש כבר יחידות נוער, בואו ניתן שם יותר תקינה. בואו ניתן שם יותר פעילויות. יש עו"ס ית"ד. תוכנית לצעירים. בכמה רשויות יש? רווחה, אני לא זוכרת. 113? 120? << אורח >> ליאור ילין פריינד: << אורח >> כבר יותר, מתרחב. << אורח >> לירון כרמלי: << אורח >> 259 רשויות. זה לא מספיק. ובטח גם שם צריך יותר תקינה ויותר תקציבים. אני רוצה לומר משהו לגבי עו"ס ית"ד, מתעסקים בגילאי 18-26 או 25. גם פה, צריך לדבר על זה, כבור היו"ר, צריך להרחיב את הטווח. אנחנו לא באותו מקום. יש לנו מילואימניקים וחיילים משוחררים ומשפחות מילואים וחבר'ה שעברו. צריך גם להתייחס לזה. והדבר האחרון זה אכיפה. פה זה פחות עולמי. המשטרה דיברה ו-105, אבל אני כן עכשיו חוזרת רגע לאזוריות. אנחנו במועצות האזוריות, בגלל שרובן נמצאות על הגבול, עובדים בעצם מול מג"ב ויש שיתופי פעולה מעולים עם מג"ב וסדירויות ועבודה ואין לנו מילה אחת רעה. הבעיה היחידה שלנו שבמג"ב הם לא מתעסקים באלימות נוער, בילדים, באלימות במשפחה. זה לא המנדט שלהם, זה לא תפקידם וזה בסדר. פה אנחנו בבעיה. כי אנחנו שיוריים בעצם ביחס לתחנות המשטרה. תחנת משטרה היא בדרך כלל על רשות. אנחנו מועצה אזורית קטנה ואין לנו סדירויות וממשקי עבודה כדי לטפל בזה. וזה גם הבקשה שלי פה כדי לייצר את השותפויות האלה עם המועצות האזוריות. מעבר לזה אני חייבת לומר, קודם כל לך יקירתי, שליבנו איתך ועם המשפחה. וגם אנחנו בשלטון המקומי ובשלטון האזורי נעשה כל מה שניתן כדי להמשיך ולהגביר את הניעה ואת הטיפול ואת הפיקוח. זו החובה שלנו. וליבי אתכם ועם המשפחה. << אורח >> יירוס זלקה: << אורח >> תודה. << אורח >> לירון כרמלי: << אורח >> תודה על הזמן ועל זכות הדיבור. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה לך. בטח. אתי, חינוך, רווחה? << אורח >> אתי בן סעדון: << אורח >> תודה. שמי אתי, אני נציגת צוות מוגנות בהנהגת ההורים הארצית. אני אתחיל ואני אגיד שאני מסכימה קודם כל שההתמודדות בכלל בטיפול באלימות לא צריך להיות רק אחרי האירוע או בקרות האירוע, אלא הוא צריך להתחיל ולהתבסס כבר על המניעה לפני זה. על איתור מוקדם, על חיזוק החוסן הנפשי של הילדים שלנו. אני אכניס בתוך זה גם את החוסן של ההורים. בשנים האחרונות אנחנו נמצאים בדינמיקה שגם ההורים, החוסן שלהם גם נפגע. גם הם בעצמם לא יודעים איך לפעמים, איזה כלי ואיך לעזור ולסייע בבית. אחד הדברים שאנחנו מדברים, אנחנו באמת פועלים עם כולם. עם המשטרה, עם 105, עם שפ"י, עם משרד החינוך. בסוף מה שצריך להבין, ואנחנו חוזרים על זה כבר אין ספור שנים – אני אחזור על זה בכוונה בהקראה, כדי שזה יהיה זריז, כי אני מודעת לזמן. הגדלה משמעותית של תקני יועצים חינוכיים, פסיכולוגיים ואנשי בריאות הנפש יחד עם זה שבתוך הקהילה זמני הטיפול והמענים מאוד ארוכי טווח. גם זה פוגע מאוד במענה. כי בסוף אם אנחנו רוצים, ראינו ילד עם איזה שהיא מורכבות מסוימת שצריך לתת לו מענה. אם זמן ההמתנה ארוך מאוד יש עם זה קושי גם בתוך הבית וכמובן זה יוצא החוצה גם מחוץ לבית. דבר נוסף, דיברנו על התקנים. רכזי מוגנות אנחנו יודעים שזה עובד. זה יעבוד. הילדים ייגשו אליהם. אבל כן חייב לשים לב לעוד דבר וזה הדיפרנציאליות בכמות. אם יש בית ספר של 600 תלמידים לא יכול להיות שיש שם רכז מוגנות אחד, כמו שלא יכול להיות שיהיה פסיכולוג אחד או יועץ או יועצת אחד. צריך להבין את זה שבמצב היום של הילדים, שהם זקוקים למענים האלה, צריך לתת יותר. עוד פעם אנחנו חוזרים לתקציבים. זה חוזר לכל זה. תקציבים ייעודיים להכשרה, גם של צוותי חינוך לתת מענים. המענים היום שהילדים שלנו זקוקים להם שונים מהמענים שהם היו זקוקים להם לפני כמה שנים. אז צריך כן לתת המשך הכשרות וכלים לצוותי החינוך וגם להורים. אנחנו דיברנו על זה גם מול משרד החינוך. גם ההורים זקוקים לכלים ולקבל איזה שהן הכוונות כדי להיות חלק מזה. אף אחד לא אומר שההורים לא לוקחים אחריות. אבל כדי שההורים גם יידעו לקחת את האחריות הם לפעמים באמת זקוקים לכלים. קודם כל צריכים להבין דבר אחד, וזה אני אומרת לגבי כולם פה. צריכים להבין שהשותפים הראשונים בכלל שצריכים להיות פה הם ההורים. יש הבדל מאוד גדול בין לשתף הורה לבין לקרוא להורה להיות שותף. כי לשתף הורה זה לתת לו מידע, לתת לו פרטים, '''קח, תדע. זה מה שהיה בבית הספר, עם זה הילד שלך התמודד. זה מה שאתה צריך. עכשיו תתמודד עם זה ותשבור את הראש לבד'. לבין להיות שותפות. שותפות זה להיות חלק מתוך זה. זה להיות חלק מהבעיה, ממציאת הפתרון ומהפעולה המשותפת למנוע או לטפל בבעיה. בסוף אני מחפשת לראות איפה שיושבים פה, אני שומעת יושבים משרדי הממשלה ביחד. ובתוך המקום הזה אני מסתכלת גם איפה המקום שלנו, ההורים. זה מתחיל אפילו במקום פה. אני צריכה כל הזמן לדאוג לראות רגע, שאנחנו כהורים נקבל את זכות הדיבור לבוא ולהגיד. המקום הראשון בין היתר שצריכים לשמוע, אם רוצים באמת לטפל ולתת מענה לילדים זה באמת לשמוע את ההורים. אנחנו צריכים להיות שותפים. אם אנחנו מתמודדים, בית ספר מתמודד עם בעיות בתוך בית ספר של ההורים, של התלמידים, ברור שהם צריכים את ההורים. כדי שההורים ירצו לא להיכנס לאיזה שהם מאבקים אלא באמת להיות שותפים ולעזור לטפל בבעיה הם צריכים באמת להרגיש שמקשיבים, ששומעים אותם. שרוצים שהם באמת יהיו חלק. לא באים במידה של האשמה, אלא באמת ממקום של לעבוד יחד. זה איזה שהוא שינוי שחייב להיות. צריכים להבין, כדי שהורים ייקחו אחריות צריכים לגרום להם להרגיש באמת חלק ובאמת שגם יקשיבו להם ויבינו מה שהם מבקשים. הורה לא יברח מאחריות. אבל הורה גם צריך ויודע לבוא ולהגיד כן, אני צריך כלים. אני את הצעקה הזאת זועקת כבר המון זמן לכל מי שצריך. כן, ההורים זועקים לכלים. ההורים פונים אלינו ומבקשים. אם הם לא יודעים אפילו איך לדבר עם הילדים, אלה הדברים הכי מינימליים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> את צודקת במאה אחוז, אני מסכימה עם הכול. רווחה וחינוך. אני אוותר על הסיכום שלי, אבל חשוב לי לשמוע אתכם. סליחה על העיכוב גם, אני רצתי לחוק הנצחה. << אורח >> ליאור ילין פריינד: << אורח >> ממש דקה. ליאור, ממשרד הרווחה, מינהל שלם באגף קהילה. אנחנו אחראים על כל המענים. אני מצטרפת לכל מה שנאמר, באמת לא צריך לחזור על זה. אנחנו כבר נמצאים בתשתיות משותפות, גם אם אנחנו מפתחים עוד תוכנית לאומית, אז ללמוד מהניסיונות של כל התוכניות הלאומיות וכל דוחות מבקר המדינה שיצאו. יש לנו את הידע כדי לעשות את זה טוב יותר ולעבור ליישום ולא רק להישאר בכוונות טובות. תקצוב, תעדוף של המדינה לנושא הזה. בלי זה אף אחת מאתנו לא יכולה לעשות את העבודה באמת. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בסוף זה עניין של משאבים. << אורח >> ורד גיל: << אורח >> יש לי הרבה מה להגיד, אבל רגע אני אתמצת את זה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני מתנצלת על לוחות הזמנים שלנו. << אורח >> ורד גיל: << אורח >> לא, הכול טוב. אני אגיד את זה ממש בכמה משפטים. אני מצטרפת לחלק מהדברים שנאמרו כאן. אני אגיד שבמשרד החינוך אנחנו ערים ואנחנו יודעים לגבי אירועי האלימות שקורים גם במרחב שלנו אל תוך מוסדות החינוך וגם מחוץ למוסדות החינוך. שזה מאוד משפיע גם על התלמידים וגם על ההורים. אני אגיד שבעקבות המצב כבר בתחילת השנה התגבשה תוכנית בעקבות 16 שולחנות עגולים שעשינו בתוך הבית שלנו, בתוך משרד החינוך עם מורים, עם גננות, עם הפיקוח, עם מנהלים, כדי לשמוע באמת איזה הצעות נוספות יש להם ומתגבשת כרגע תוכנית במשרד. אנחנו שותפים לתוכנית המערכתית הלאומית, כמו שהציג אותה כאן השופט אביטל. אני אגיד שבתפיסת העולם שלנו, ואת אמרת את זה, חה"כ נעמה, אנחנו בתהליכים של מניעה. לפני שאנחנו מגיעים לרה אקטיבי. אנחנו מאוד מאמינים שכאשר אנחנו נקדם את הפרו אקטיבי, את המניעתי, ואנחנו עושים את זה גם דרך תוכניות רחבות שלנו, גם דרך הכשרות של מנהיגות של תלמידים. אז יש לי, אני יכולה לפרט, אבל כרגע אני מצמצמת. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני אגיד לך מה הכי. אני יודעת שבסוף צריכים להשקיע והכול. מעבר לתוכניות, מעבר להכול, הלוואי ומשרד החינוך יסתכל על החינוך הלא פורמלי כמו על החינוך הפורמלי. לא יעזור. בסוף כאשר בן אדם נמצא או בתנועת נוער או בארגון נוער, מתחנך לקהילתיות, להתנדבות, למשהו. נבנה שם חוסן יותר עמוק מכל תוכנית בתוך בית ספר. לא שאני מורידה מזה. אני נשואה למורה. אני אומרת את זה חד משמעית, חסר. ממש צריך הרבה יותר בחינוך הלא פורמלי. זה ייתן לכם פחות עבודה ועושה הרבה. << אורח >> ורד גיל: << אורח >> את צודקת. המשפט האחרון שאני אגיד זה שיתופי פעולה על הרצף כל היום. פורמלי, בלתי פורמלי. ואני אגיד שיש לנו גם מוקד "קול לכולם" שנפתח לפני שנה וחצי שנותן גם מענים רגשיים וחברתיים. יש לי עוד מה להוסיף, אבל אני מבינה שאנחנו מצומצמים. לגבי מדריכי מוגנות, יש לנו מדריכים שמיים שהם כמו מדריכי מוגנות שנמצאים בתוך החברה הערבית, בחטיבות הביניים. שזה גם משאב מאוד יקר וחשוב. אני מודה על הדיון החשוב הזה ואני מקווה שנמשיך אותו. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה. בגלל שאני חייבת לסגור, אתם רואים, איש משמר הכנסת היקר שלנו כאן. אני רק רוצה לומר תודה יירוס, תודה שרה. אני מצטערת שלא שמעתי אותך, כי הלכתי לחוק ההנצחה, אבל אני יודעת שאמרת דברים חשובים. אני מקווה שכולנו גם היינו פה עם נפש חפצה ולב פתוח להקשיב וללמוד גם למה שכן יש לעשות. תודה לכל מי שהיו כאן, נאמרו דברים חשובים. זאת הוועדה האחרונה של ועדת הצעירים לכנסת הזאת ואני חושבת שזה אחד הדיונים החשובים שיש בסוף, על העתיד של המקום הזה. הנורמות שלנו, על הערכים שלנו. כל מה שהבטחנו שייכנס לדיון ייכנס. אני גם אוסיף הדגשה על הסיפור הרב משרדי, על העבודה המשותפת. אני כן שמחה ששמעתי את הקול הזה כאן. זה היה קול שהושמע כאן וזה מבורך. אבל כן נשים את זה כדגש בסוף הדיון. אני גם רוצה להגיד, אני לשירותכם. זה בסוף עבודה הדדית, אנחנו פה בכנסת גם צריכים לעזור לכם. חקיקה ומדיניות. אנחנו באמת מאמינים בדבר הזה. אפשר לתקן את המציאות הזאת, אפשר להוריד פשיעה. אפשר לייצר נוער כל כך הרבה יותר ערכי. זה נכון וזה העתיד. תודה רבה. הישיבה נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:03. << סיום >>