פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 20 ועדת העבודה והרווחה 09/07/2026 מושב רביעי פרוטוקול מס' 623 מישיבת ועדת העבודה והרווחה יום חמישי, כ"ד בתמוז התשפ"ו (09 ביולי 2026), שעה 9:00 סדר היום: << הצח >> הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון מס' 8) (הסרת מגבלת הגיל המרבי לאומן), התשפ"ו–2026, של ח"כ קארין אלהרר וח"כ ינון אזולאי << הצח >> נכחו: חברי הוועדה: מיכל מרים וולדיגר – היו"ר מוזמנים: נטלי מופסיק – עו"ד, ייעוץ משפטי, משרד הרווחה והביטחון החברתי אשכר הלפרין – עו"ד, מערך ייצוג הורים באגף הסיוע המשפטי, ממונה מחוזית, משרד המשפטים תמאם סאמרי – עו"ד, ממונה ארצית על ייצוג קטינים, הסיוע המשפטי, משרד המשפטים אורית בר לוי – עו"ד, עמותת עוגן למשפחות אומנה עופר צבן – חבר עמותת עוגן למשפחות אומנה בקי כהן-קשת – עו"ד, פורום למאבק בעוני ד"ר עידית סרגוסטי – מנהלת תחום יישום מדיניות, ארגון בזכות ש' – ילד אומנה לשעבר משתתפים באמצעים מקוונים: ד"ר גלעד בודנהיימר – ראש אגף שירותי בריאות הנפש, משרד הבריאות אלעד גודינגר – עו"ד, לשכה משפטית, משרד הבריאות עדי מקל – מנהלת אגף שירות ילדים ומשפחות אומנה, משרד הרווחה והביטחון החברתי א' – הורה אומנה ייעוץ משפטי: נעה בן שבת ענת מימון מנהלת הוועדה: ענת כהן שמואל רישום פרלמנטרי: עומר סלע, איטייפ רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון מס' 8) (הסרת מגבלת הגיל המרבי לאומן), התשפ"ו–2026, פ/5584/25 כ/1180 << נושא >> << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בוקר טוב לכולכם. היום יום חמישי, כ"ד בתמוז התשפ"ו, 9 ביולי 2026, השעה 09:06. אני שמחה שהגעתם למרות שיום חמישי הוא בדרך כלל לא יום של חקיקה. הנושא היום מספיק חשוב לנו כדי שנטפל בו. אנחנו עוסקים בהצעת חוק אומנה לילדים (תיקון מספר 8) (הסרת מגבלת הגיל המרבי לאומן), התשפ"ו-2026 של חברת הכנסת קארין אלהרר וחבר הכנסת ינון אזולאי. אנחנו בהכנה לקריאה שנייה ושלישית. בנוסף יש הצעת חוק אומנה לילדים תיקון מתן הסכמה לטיפול פסיכיאטרי התשפ"ו-2026 של חברת הכנסת מיכל וולדיגר ושל קארין אלהרר בהכנה לקריאה ראשונה וכן הצעת חוק זהה של חברת הכנסת מירב בן ארי שגם היא בהכנה לקריאה ראשונה. אנחנו נמזג את שלושת הצעות החוק יחד. אנחנו צריכים להצביע על המיזוג. מי בעד? אני. מי נגד? אין. מי נמנע? אין. ההצעה התקבלה פה אחד. היא תעבור לוועדת הכנסת כדי שנמזג את הצעות החוק. זה לא דיון ראשון בנושא ואני רוצה לתת הקדמה. כל יושבי השולחן והמדינה כולה רואה לנגד עיניה את האזרחים, ילדי האומנה, הילדים עצמם, המשפחות הביולוגיות והחברה במדינת ישראל. חשוב לנו שהחברה תהיה חזקה, עם חוסן ועם יכולת לגדל דור עתיד חזק ואיתן פיזית ונפשית. זה העניין. המשפחות הביולוגיות חשובות לי כמו משפחות האומנות וכמו הילדים עצמם. כרגע אנחנו עסוקים בטובת הילד. אין לי ספק שגם טובת המשפחה הביולוגית חשובה. אלה אזרחי מדינת ישראל. נכון הוא הדבר לגבי משפחות האומנה. אני קוראת מכאן לכנסת הבאה שתגיע לטפל בחוק האומנה מתחילתו ועד סופו. אני פונה גם אליכם משרד הרווחה. הייתי מצפה שמשרד הרווחה יישב ויעשה על זה – אם לא עשה על זה – חשיבה משמעותית. אני חושבת שחשוב ביותר לחזק את המשפחות הביולוגיות. כבר אמרנו שלא יכול להיות שהאומנה שנועדה להיות בטווח של עד ארבע שנים תהיה לעשר שנים כמו שאנחנו רואים היום. לא מעודדים אימוץ כשצריך. מצד שני גם לא מחזירים את הילדים לביתם הביולוגי כי המשפחה לא מוכנה עדיין. המשפחה לא מוכנה בהיבט הקריטריונים שבגינם הוציאו את הילדים מהבית. צריך לטפל בזה. כשיש חוק צריך לעבוד לפי נהלי החוק ולא להמציא דרכים אחרות. החוק מורה לכם מה לעשות ואין לי מה לתקן בחוק את מה שכתוב בו. צריך לבצע את מה שכתוב בו. אנחנו נקרא את הסעיפים ולמי יש מה לומר מוזמן לעשות זאת. לאחר מכן אנחנו נצביע. בבקשה נעה. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> אנחנו קראנו את הסעיפים. היו בשני סעיפים תיקונים. הסעיף הראשון הוא סעיף 3. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> סעיף 3 הוא תיקון סעיף 63. אנחנו מבטלים אותו לחלוטין וזה מוסכם. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> תיקון התוספת הראשונה 3. בתוספת הראשונה לחוק העיקרי, אחרי פרט 3 יבוא: "(3א) מתן הסכמה לנטילת תרופות פסיכיאטריות לפי המלצה של רופא מומחה בפסיכיאטריה או בפסיכיאטריה של הילד והמתבגר". תיקון התוספת השנייה 4. בתוספת השנייה לחוק העיקרי, בפרט 5, הסיפה בכלל המילים "ובכלל זה" – תימחק. דובר שם על טיפול פסיכיאטרי ובכלל זה התרופות הפסיכיאטריות. אנחנו מבהירים שהתרופות הפסיכיאטריות לא נכללות בזה שאנחנו מוחקים את המילים ובכלל זה. זה שונה מהנוסח. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מההסתייגויות. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> זה גם שונה מהנוסח בהצעות החוק הפרטיות כי אנחנו לא מכניסים את ההוראה הזאת לפרט 3. פרט 3 מדבר היום על מתן הסכמה לבדיקה פסיכיאטרית ולטיפול פסיכולוגי. התנאים הם שזה בהנחיית מנחה אומנה ובהתאם לתוכנית הטיפול בחוק הנוער ובחוק הטיפול בחולי נפש. בשיח אתמול עם משרדי הרווחה והמשפטים ראינו שהדברים האלה פחות רלוונטיים כאן. אנחנו מדברים פה על הסכמה לנטילת תרופות פסיכיאטריות. יש פה המלצה של הרופא. חוק הנוער וחוק לטיפול בחולי נפש מדברים על מתן טיפול ובדיקה ולא מדברים על טיפול תרופתי כשלעצמו. ניתקנו בין הטיפול הפסיכיאטרי שנשאר בתוספת השנייה ולבין התרופות. << דובר >> נטלי מופסיק: << דובר >> עורכת דין נטלי מופסיק, יועצת משפטית של שירות לאומנה במשרד הרווחה. פרט 3 כיום מכפיף את הבדיקות הפסיכיאטריות להנחיית מנחת אומנה. זה פחות רלוונטי כשמדברים על תרופות כי מנחת אומנה לא יכולה להנחות על מרשם של רופא. זה גם מכפיף את זה להוראות חוק הנוער טיפול והשגחה והוראות חוק טיפול בחולי נפש. שני החוקים האלה בכלל עוסקים בבדיקות כפויות ובאשפוז כפוי. זה לא רלוונטי לכאן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כי אנחנו לא מדברים על האשפוז אלא אנחנו מדברים על אמבולטורי ועל תרופות. << דובר >> נטלי מופסיק: << דובר >> על תרופות פסיכיאטריות ועל הסכמה של ילד. לכן זה לא כל כך רלוונטי. חשבנו שנכון לייצר פרט חדש שמתייחס רק לתרופות הפסיכיאטריות על פי מרשם של רופא מומחה. תוכנית הטיפול היא תוכנית שנעשית על ידי עובדים סוציאליים ומנחת אומנה. זה פחות רלוונטי ביחס לתרופות פסיכיאטריות שנרשמות על ידי רופא מומחה בפסיכיאטריה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הרופא אומר אם צריך לקחת את התרופות או לא. << דובר >> נטלי מופסיק: << דובר >> את הבדיקה הפסיכיאטרית עושים בארגון האומנה. לארגון האומנה יש פסיכיאטרים שהוא מעמיד למשפחות האומנה במרבית המצבים. לכן ממילא הבדיקה הפסיכיאטרית נעשית גם בהנחיית מנחת אומנה ובתוך תוכנית הטיפול שהילד זקוק לבדיקה פסיכיאטרית. גם מתן התרופות לא יינתן בחלל ריק. הוא אחרי שהם הופנו לבדיקה פסיכיאטרית בתוך תוכנית הטיפול. זה קורה ביחד. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> נטלי את אומרת שפסקה 3 ממילא חלה על הבדיקה הפסיכיאטרית? << דובר >> נטלי מופסיק: << דובר >> ברור. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> בעקבות הבדיקה הפסיכיאטרית הזאת יינתנו תרופות פסיכיאטריות אבל ההסכמה למתן התרופות היא בהתאם להמלצה. << דובר >> נטלי מופסיק: << דובר >> זה גם מה שקורה היום להורים. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> צריך להסביר את מקומו של ההורה. << דובר >> נטלי מופסיק: << דובר >> אנחנו עוסקים כרגע בסמכות האומן. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> רק רגע, סעיף 43 קובע שלגבי פרטים 2-5 - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני אקרא אותו. בכל עניין הקשור בחיי היומיום של הילד ובכלל זה בעניינים המנויים בתוספת הראשונה תהיה לאומן סמכות בלעדית לתת הסכמה ולאשר פעולות של הילד ולייצגו ככל הנדרש לרבות בהליכים משפטיים למיצוי זכויותיו של הילד בעניינים האמורים למעט הליכים נגד הורה הילד והכול אלא אם כן הוגבלה סמכותו. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> יש את ההמשך של 43(ד) שאומר בעניינים המנויים בפרטים 2-5 ו-12 אז תחול על האומן חובה ליידע את הורי הילד בזמן סביר מראש על התוכנית. ב(ה) כתוב שאם הודיע ההורה לאומן על התנגדותו להפעלת סמכות בעניינים האלה או על האופן של הפעלת הסמכות אז יש מנגנון של בירור ושל שיח עם מנחה האומנה ואחרי זה המפקח. << דובר >> אשכר הלפרין: << דובר >> זה לא קיים בפועל. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה יהיה קיים. גברתי, גם בדיון הקודם הוריתי למשרד הרווחה בצורה חד משמעית שיש חוק וצריך לעמוד בו. אני לא אתקן את החוק כי הם לא עומדים בחוק. החוק לא נקבע סתם כך. יש מאחוריו מחשבה ואני לא חושבת שהמחשבה שהייתה אז שונה מהיום. אם הייתי חושבת כך היינו מתקנים את כל החוק ואת כל המנגנון הזה. אבל אני חושבת שהמנגנון הזה נכון. תשתפו אותנו מה הוחלט. חייבים לתקן את דרך הפעולה שלהם. << דובר >> נטלי מופסיק: << דובר >> היום במצבים של התנגדות הורה ביולוגי לאמור בפרטים 2-5 ו-12 אנחנו פנינו לבית המשפט. בעקבות השיח פה בוועדה והערותיה של גברתי והיועצת המשפטית אנחנו נקיים שיח במשרד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אין כזה דבר שתקיימו שיח על זה. יש הוראות מאוד ברורות בחוק מה צריך לעשות במקרים האלה. יש מקרים שצריך ללכת בית משפט וזה ברור לי. אבל במקרים שקשורים לחיי היום-יום והשגרה של הילד – אני לא מדברת על אשפוז אלא על אמבולטורי – יש כלל ויש יוצא מן הכלל. את היוצא מן הכלל השארנו בתוך הכלל קרי זה צריך להיות מהיר והחלטות של יום או יומיים. שמענו פה עדויות שזה לקח שנה. זה לא הגיוני. אנחנו פוגעים בילד ובמשפחת האומנה. זה כבר ילד לכל דבר. התקשרו אליי משפחות שסיפרו לי שהילדים הביולוגיים שלהם לא מגיעים אליהם הביתה כי ילד האומנה – שהוא ילד לכל דבר מבחינתם – צריך להירגע. אני לא בעד תרופות אבל לפעמים כדי שיהיה אפשר לטפל בלי תרופות צריך לאזן את הילד. הילד לא מאוזן ושנה שלמה הם במאבקים מול בית משפט. אני מצדיקה את בית המשפט כי הוא קיבל את התוכנית מהפסיכיאטר שקובעת שצריך תרופות. בית המשפט צריך לקחת מומחה אחר שיבדוק את הילד ולאחר מכן צריך לדון מי מבין המומחים צודק. לבית משפט אין זמן וזה לוקח הרבה זמן. בית משפט הרי הוא לא פסיכיאטר ולכן החוק קבע תהליך קצר יותר. יש להם פסיכיאטר ואם פסיכיאטר מבחוץ אמר משהו וההורה הביולוגי מתנהג אז זה יעלה לרמת המפקח שיישב עם הפסיכיאטר. הפסיכיאטר של המשרד יחליט אם זה נכון או לא ותוך יומיים צריך לתת תשובה. זה מאוד ברור לי ותכף נשמע את משרד הבריאות בעניין הזה. יש לנו תהליכים שכתובים בחוק לדברים אחרים. חשוב שנגיע לבית המשפט כשצריך להגיע לשם ולא כאשר לא צריך להגיע לשם. << דובר >> אורית בר לוי: << דובר >> עורכת דין אורית בר לוי מעמותת עוגן למשפחות אומנה. בארבעה ימים האחרונים אנחנו עשינו סקר קצר בקרב משפחות האומנה. הממצאים תואמים מאוד את התחושות שיש פה. שאלנו האם נתקלתם בקושי או בהתנגדות מצד ההורים הביולוגיים בתהליך אישור מתן תרופה. 58% אמרו שהם נתקלו בהתנגדות. יש ילדים רבים היום שלא מקבלים שום טיפול תרופתי פסיכיאטרי מהפשוטים ביותר כמו תרופות לקשב וריכוז. הם נשארים ונותרים עם הגיבנת בהיותם ילדי אומנה – זו גיבנת וזו מורכבות שאני לא בטוחה שאדם מבוגר יודע בכלל לאחוז בה אז בטח ילד לא – ועל זה יש להם את הטיפול התרופתי שהם זקוקים לו. אני לא יודעת למה צריך לשקול בכלל הפרה של איזון ההורים הביולוגיים. צריכים רק להסתכל על הזכויות ועל טובתו של הילד. זה הדבר החשוב ביותר. אלה לא משפחות האומנה אפילו "שסובלות" – זה לא נכון. אנחנו פה בשביל לדאוג לילדים האלה. זה תפקידנו. רק לפני יומיים יצא פה קמפיין של משרד הרווחה למשפחות שהם רוצים לגייס. אנחנו מנסים לעזור להם בזה. יש חוסר במשפחות אומנה. התוצאה העיקרית היא שהילדים האלה ילכו לפנימיות במקום לקבל בית חם ואוהב. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> גם בפנימיות יהיה להם קשה כי אי-אפשר לקבל תרופות. אני מסכימה איתך למעט דבר אחד. אמרנו שהאדם הוא לא רק אצבע אלא יש מכלול. אני לא יכולה לנתק את ההורים הביולוגיים ואני לא יכולה לנתק את המשפחה. לכן כשמשפחת האומנה נפגעת אם לא מטפלים בילד אז זו פגיעה במשפחה עצמה וגם בילד עצמו. אנחנו גם לא רוצים לפגוע בהורה הביולוגי. אנחנו רוצים לשקם אותו כי אחרת זה לא היה אומנה אלא אימוץ. אני יושבת פה כדי להסתכל מלמעלה. את מייצגת את משפחות האומנה והם מייצגים את המשפחות הביולוגיות. זה מצוין שסביב השולחן יושבים כל הצדדים. אני רוצה להסתכל על המכלול מלמעלה ולחשוב איך אפשר ליצור את האיזונים הנכונים ביותר. תמיד יהיו כאלה שהאיזון לא יתאים להם. יש דרכים לטפל בזה. כדרך המלך זה צריך להיות ככה. טיפול בתרופות פסיכיאטריות בטיפול פסיכיאטרי אמבולטורי – לא באשפוז – צריך להיות במנגנון שקבענו. זו לא תרופת מדף וזה לא כמו אקמול. מצד שני זה גם לא ניתוח מסוכן שצריך להכריע האם לעשות או לא. החוק כבר קבע וראה את זה כמצב ביניים. << דובר >> בקי כהן-קשת: << דובר >> בקי קשת, פורום למאבק בעוני. ברור שאם ילד באומנה אז לא צריך להיגרם עיכוב בתרופות שהוא צריך לקבל. יש לי שאלות על הביצוע. מה קורה כשיש המלצת פסיכיאטר לקחת תרופה אבל לילד המבובגר או המתבגר יש קושי? האם יש לכם תהליך? << דובר >> נטלי מופסיק: << דובר >> חוק הנוער טיפול בהשגחה מדבר על התנגדות של ילד. << דובר >> בקי כהן-קשת: << דובר >> אני שואלת מה קורה במציאות. השאלה השנייה היא לגבי התדירות וההיצע של פסיכיאטרים שיש לכם כדי לעקוב אחר הטיפול הפסיכיאטרי התרופתי וכן היצע המטפלים שיעבדו עם הילד הבוגר המצב הזה. גם לא במשפחות אומנה אם פסיכיאטר אומר לילד בן 16 או 17 שייקח תרופה והילד אומר שהוא לא רוצה אנחנו מעדיפים שיהיה מצב טיפולי. השאלה אם יש לכם משאבים פסיכולוגיים או אפשרות לחזור לפסיכיאטר לשיחה חוזרת בשביל שזה יקרה. << דובר >> נטלי מופסיק: << דובר >> ככלל יש. כל גוף אומנה עם הגדרות של אומנה טיפולית – שזאת אומנה של ילד שצריך לטיפול פסיכיאטרי – מחזיק גם פסיכיאטר. יש פסיכיאטר זמין יותר מבמערכת הבריאות הממלכתית. ילדים באומנה מטופלים אצל פסיכולוגים. בתוך האגודות יש פסיכולוגיות ויש גם מנחת אומנה שעוקבת אחר מצבו של הילד. היא צריכה לפגוש אותו פעם או פעמיים בחודש. בנוסף ילדים שזקוקים לטיפול פסיכיאטרי מטופלים במסגרת טיפול פסיכולוגי או כל טיפול רגשי שהוא. על כן ברור שיש מעקב אחר מצבו של הילד. << דובר >> בקי כהן-קשת: << דובר >> אני בטוחה שזה הרצוי אבל אני מקבלת פניות מהשטח שזה לא קורה כך. אני רק מסבה את תשומת הלב. << דובר >> נטלי מופסיק: << דובר >> את מדברת על משפחות אומנה? << דובר >> בקי כהן-קשת: << דובר >> משפחות אומנה עם ילדים גדולים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני לא מכירה את זה. אני מכירה את זה מפנימיות אבל לא ממשפחות אומנה. << דובר >> בקי כהן-קשת: << דובר >> זה לא תלונה אלא זו פנייה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> משרד הרווחה עושה מאמצים גדולים אבל לפעמים הוא לא עובד כמו שצריך. בקי, התפקיד שלך הוא להעיר. << דובר >> נטלי מופסיק: << דובר >> זו תלונה שאנחנו פחות מכירים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> גם אני פחות מכירה אותה ואנשים מגיעים אליי ומתלוננים. אבל זה לא מנותק מהמציאות. << דובר >> בקי כהן-קשת: << דובר >> יש פיקוח על כמות השעות? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ד"ר גלעד בודנהיימר. << דובר >> גלעד בודנהיימר: << דובר >> בוקר טוב. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> גלעד תוכל לעצור בקרוב ונתקשר אליך בהמשך? << דובר >> גלעד בודנהיימר: << דובר >> אפשר עוד עשר דקות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בסדר, נעלה אותך עוד עשר דקות. << דובר >> אשכר הלפרין: << דובר >> בוקר טוב, עורכת דין אשכר הלפרין ממערך ייצוג הורים של הסיוע המשפטי. אני ממונה מחוזית על ייצוג במחוז חיפה. אני מחליפה כאן את עורכת הדין יפעת שלא יכלה להגיע הממונה הארצית על ייצוג הורים ביולוגיים במשרד המשפטים. אני רוצה להדגיש שכמערך ייצוג הורים אנחנו גם רואים בראש ובראשונה את טובת הילד. גם ההורים הביולוגיים רואים את טובת הילד וכל מי שיושב כאן רואה את טובת הילד. לכן ברשותכם לפני שאסכם את עמדתנו אני אעיר הערה קטנה. סעיף 43(ה)(1) על המנגנון של שירות האומנה שגברתי אמרה שצריך לדאוג שהוא יקוים קובע שהמכריע הסופי יהיה המפקח. זה לא עולה לבית המשפט. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נכון אני אמרתי את זה. לא חידשת לי כלום. << דובר >> אשכר הלפרין: << דובר >> אנחנו מתנגדים לזה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה נאמר בדיון הקודם. אני שמעתי את זה. << דובר >> אשכר הלפרין: << דובר >> מעבר לכך שזה לא קיים, אם זה יהיה קיים אז אנחנו מתנגדים לזה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אם את רוצה לתקן את החוק אז תתקני אותו. יש בכנסת ישראל אפשרות להצעת חוק ממשלתית או להצעת חוק פרטית. שלושת החוקים האלה הם חוקים פרטיים. משרד הרווחה נתן את הסכמתו ואתם כנראה מתנגדים לחלק מהתיקונים. אתם רוצים לקבוע הפוך ושבכל מקרה (ה)(1) יהיה בבית משפט. זה זכותכם. << דובר >> אשכר הלפרין: << דובר >> אני אדייק. היום אנחנו מדברים על תרופות פסיכיאטריות שלא נמצאות תחת - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הבנתי. מה לגבי תרופות רגילות שנכנסות תחת סעיף (ה)(1)? << דובר >> אשכר הלפרין: << דובר >> גם את זה צריך לתקן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני רוצה לשמוע את דעתך. את מבקשת לתקן את החוק ולכתוב ב(ה)(1) שזה תמיד יהיה עם בית משפט או לא? מה את מבקשת? << דובר >> אשכר הלפרין: << דובר >> זה לא נדון עכשיו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני שואלת אותך לגבי (ה)(1). אני רוצה להעביר משהו שיחנה תחת (ה)(1) ואילו את אומרת שאת לא רוצה כי זה צריך לעבור דרך בית משפט. אני מאתגרת אותך. האם את רוצה לבטל (ה)(1)? כלומר על כל תרופה שהיא לא תרופת מדף ושצריך מרשם של רופא. תסבירי לי מה מציק לך ב(ה)(1). את לא פסיכיאטרית ואת גם לא רופאה. תגידי לי מה הבדל בין תרופה לחולים כרוניים כמו חולי סוכרת שחונה ב(ה)(1) לבין תרופה פסיכיאטרית כמו ריטלין. << דובר >> אשכר הלפרין: << דובר >> אני מבינה את השאלה של גברתי אבל צריך כאן דיון יותר מעמיק מה אנחנו מכניסים או לא ומה ההשלכות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה לא יהיה פה. יש לי את משרד הבריאות. << דובר >> אשכר הלפרין: << דובר >> אנחנו גם לא דנים בזה עכשיו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אנחנו דנים בזה עכשיו כי יש פה את משרד הבריאות. אני לא קמתי בבוקר וכתבתי את הצעת החוק כי זה ירד מהשמיים. אנחנו עבדנו, חקרנו ובדקנו. אין לי מה לנהל את הצד המקצועי כי אף אחד כאן פה הוא לא רופא או פסיכיאטר. הבאנו את הסמכות הגבוהה ביותר במשרד הבריאות שאחראי על בריאות הנפש. הוא אמר בצורה מאוד ברורה את דעתו המקצועית. על כן זה מה שבחרתי וזה מה שנכון בעיניי אלא אם כן תגידי לי שזה נכון לכל תרופה כרונית. לא כל תרופה פסיכיאטרית צריך לאורך זמן וגם את זה אפשר לשאול את ד"ר בודנהיימר. נגיד שהילד ייצטרך לקחת את התרופה לעשר שנים, חמש שנים או שנה שלמה. יש עוד תרופות שילדים צריכים כי יש להם מחלה כרונית. למה הם כן נכנסים תחת (ה)(1) וזה לא? משרד הבריאות טוען שאין הבדל. את אומרת שאין הבדל אז תגידי לי למה. אם אין לך תשובה אז זה יישאר כך. << דובר >> אשכר הלפרין: << דובר >> אני רציתי לסכם אחרי דבריו כי הוא מטעמו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אנחנו ניתן לך וגם ניתן לו. << דובר >> אשכר הלפרין: << דובר >> הוא מוזמן על ידי מערך ייצוג הורים בתור קטין שבגר. הוא כיום בן 24. הוא היה חניך בפנימייה והוצא בהוצאה חוץ-ביתית. אחר כך הוא חזר לאימו והוא רוצה לספר על החוויות שלו. << דובר >> ש’: << דובר >> שאלת מה ההבדל בין כדור לסוכרת לבין כדור למחלה נפשית. סוכרת אפשר להוכיח מעבר לכל ספק שיש אותה ואילו מחלה נפשית או בעיה אישיותית היא לא כמו סוכרת. הקושי להוכיח מחלה נפשית הוא יותר קשה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני לא אכנס איתך לויכוח הזה. אתה רופא? כי גם אני לא. << דובר >> ש’: << דובר >> אני לא. שלום ליושבת-ראש הוועדה, לחברי הכנסת ולאורחים הנכבדים. אני עומד כאן היום לא כסטודנט שעומד לסיים את התואר שלו בעוד תשעה חודשים אלא כילד שנלחם על החיים שלו מול המערכת שהייתה אמורה להגן עליו. עד גיל מסוים הייתי ילד רגוע ומאושר אך בגיל שבע הוציאו אותו מהבית אל פנימייה. החום והאהבה של אימא נלקחו ממני ובמקומם פגשתי חוקים נוקשים במסגרת מבודדת. התגובה הטבעית של ילד שמנותק מהוריו מתלווה לבעיות משמעת והתנהגות כאשר מייד הרופאים תייגו את הבעיות האלה כבעיות אישיותיות. המומחים התעלמו מהסיבה האמיתית של הריחוק ושל הכאב שהם אלה שיצרו. הם תייגו את הבעיות האלה כבעיות אישיותיות – לווסת את רגשותיי. המומחים התעלמו מהסיבה האמיתית והפתרון שלהם היה מהיר ואלים – טיפול תרופתי בריספרדל. אימי התנגדה לטיפול אך המערכת הפעילה עליה מכבש לחצים. נאמר לאימי שאם לא תסכים לטיפול התרופתי אני אשלח לפנימייה פוסט-אשפוזית. אימא נכנעה ללחצים ולאיומים שנשלחו שאם לא אסכים לטיפול התרופתי – אצא לפנימייה פוסט-אשפוזית. הדעה שלה וההסכמה שלה לא היו חופשיים ומרצון, אולי רק מבחינה רשמית. בתחילת הטיפול התרופתי חוויתי סוג של קסם מזויף. הרגשתי רגוע, ממושמע ומאושר מדי. הייתי פעיל מאוד, מה שיצר אצלי ספק שאולי כן טוב לקחת את הטיפול התרופתי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בן כמה היית אז? << דובר >> ש’: << דובר >> בן עשר. מהר מאוד המציאות השתנתה. תוך חודשים בודדים אחרי כל השמחה הזאת – כי הטיפול בהתחלה עשה קסם והפכתי לילד ממושמע, חייכן, אנרגטי, שמשתף פעולה עם הנוקשים – ומתחילת הטיפול החלה ההדרדרות. נכנסתי לדיכאון עמוק לראשונה בחיי בגיל עשר ומבלי שאבין זאת התחילה גם ההתמכרות. הפכתי להיות זה שמבקש את הטיפול כי זכרתי שהכדור עשה לי טוב. בכל פעם שהעלו לי את המינון זכיתי לשיפור קטן וחולף ומייד אחריו שוב להדרדרות. לקראת סוף שהותי בפנימייה כבר לא הייתי ילד – הייתי זומבי. לא צחקתי, לא שמחתי והייתי מנותק מהסביבה עם משקל גוף רב. באחד מביקורי הבית קראתי לאימא שלי מהמרפסת ואמרתי לה אימא אני מתקשה לנשום. הלב שלי דופק בפראות. אימא אמרה לי לך לספר את זה לרופאה – אותה רופאה רעה. כשאמרתי לפסיכיאטרית את תופעות הלוואי של הכדור – פסיכיאטרית פרטית כדי לייעל את צורכי המערכת – היא בחרה לזלזל. היא שאלה אותי מי אמר לך להגיד את זה, אימא שלך? אותה פסיכיאטרית סירבה להפסיק את הטיפול גם כשאימי התחננה בדמעות. יום אחד ראיתי את אימא שלי בוכה אחרי פגישה עם אותה רופאה. הרופאה הסבירה שהתנגדות לטיפול תגרום למעבר לפנימייה פוסט-אשפוזית. אימא אמרה אז משפט שאני לא אשכח – זה שהיא רופאה לא הופך אותה למי שיודעת מה טוב לילד שלי. בסוף כיתה ו' צוות הפנימייה והרופאה היו נחרצים. הם טענו שהפנימייה כבר לא יכולה להחזיק אותי והם דרשו שאשלח לפנימייה פוסט-אשפוזית שתספק לי מענה ומעטפת שלה אני דרוש לטענתם. אימא שלי לביאה עם עוצמה של צבא שלם ופתחה במאבק בלתי מתפשר כדי להחזיר אותי הביתה. יחד עם עורך הדין מול ועדות פדגוגיות ורווחה היא ניצחה. חזרתי הביתה בגיל 12. חזרתי הביתה מהפנימייה אבל הפצע לא נעלם – הוא רק הפסיק לדמם. כחלק מההסכם עם בית המשפט לחזרה בטוחה הביתה נקבע שהמשך הטיפול יהיה במסגרת הביתית. אימא ואני הגענו לפסיכיאטרית פרטית. הגעתי אליה מבועת ובטוח שגם היא תכריח אותי ליטול את אותו ריספרדל לבעיות ההתנהגות שלי. אך התגובה שלה הכתה אותי בתדהמה – מי המשוגעת שנתנה לך מינון כזה? זה טיפול לסכיזופרניה ולא לילד בן 12. זה טיפול לסוס – כך היא אמרה. היא קבעה שעליי להפסיק את הטיפול התרופתי באופן הדרגתי. עם הפסקת הטיפול לאט-לאט גם התחיל הריפוי. התחלתי ללמוד, סיימתי עם בגרות מלאה וכיום אני במרחק נגיעה מסיום התואר במשפטים שאותו התחלתי לפני שלוש שנים. לפעמים אני עוצר ושואל את עצמי אם אימי לא הייתה נלחמת עליי ואילו הייתי נשלח לפנימייה פוסט-אשפוזית האם הייתי מגיע לאותה נקודה שאני נמצא בה היום? את התשובה אתם לא תשמעו ממני אבל היא כנראה ברורה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה רבה לך. ריגשת את כולם. לצערי הרב כנראה ברגעים אלו ממש יש מקרים דומים לשלך שקורים. אין לי מחלוקת על זה בכלל. << דובר >> ש’: << דובר >> חשוב לי להגיד שאני סבלתי מאוד תחת הטיפול התרופתי. זה טיפול תרופתי שנועד לייצב את רגשותיו של הקטין. טובת הקטין נכנסה פה לכאורה אבל לא הייתה פה שום טובה. אני סבלתי. כשביקשתי הגנה איימו עליי ואמרו שאם לא אקח את הכדור אלך לפנימייה פוסט-אשפוזית. לשמחתי לא נכנסתי לשם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני מבינה לחלוטין מה שאתה אומר. << דובר >> ש’: << דובר >> צריך להיות זהירים עם זה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני מסכימה איתך אבל זה נכון לכל דבר. טעויות רפואיות יש ויהיו כנראה לנצח. אף אחד מאיתנו לא חף מטעויות. לפעמים הטעויות הן קטלניות. האירוע שאתה מספר היה יכול לקרות לכל אחד מאיתנו בביתו הפרטי. אצלך זה קרה בפנימייה. משרד הרווחה יודע את דעתי שפנימייה היא פתרון מצוין לאור הנסיבות. במצב האידיאלי כל אחד צריך לגדול בביתו עם הוריו הביולוגיים. הפנימיות הן מקום שהוא יותר מועדות לפורענות כי זה מקום גדול עם הרבה ילדים. << דובר >> ש’: << דובר >> אבל עצם זה שהמקום הוא גדול ויש יותר ילדים, לא נוצר הצורך לטיפול תרופתי? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה בדיוק מה שאני רוצה לומר. אני לא רוצה להאשים את כל הפנימיות. אבל אם יש באופן אובייקטיבי חשד אז הוא שם ולא במשפחת אומנה. גם במשפחות אומנה יש יוצאים מן הכלל אבל אני לא יכולה לחוקק חוק על היוצאים מן הכלל. אני מחוקקת חוק על הכלל. אני דיברתי עם עשרות משפחות אומנה והן מתייחסות לילדי האומנה כמו לילדים שלהם. בחרדת קודש כמו שאימא שלך נלחמה עלייך ככה אני מכירה משפחות אומנה שמתקשרות אליי ונלחמות על ילד האומנה אפילו יותר מאשר על הילד הפרטי שלהם. הם מבינים מה האחריות שלהם. אתה אמרת בסוף שהפסיכיאטרית הפרטית האחרונה שלך לא אמרה שאתה לא צריך את הטיפול התרופתי אלא אמרה שהכמות שנתנו לך - - - << דובר >> ש’: << דובר >> לא, יש לך חוסר הבנה במשפט. היא אמרה להפסיק את הטיפול באופן מיידי אבל באופן הדרגתי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כמה משפטים קודם לכן כתבת שאת הכמות הזאת נותנים לסכיזופרניה. יכול להיות שלא שמעתי נכון. << דובר >> ש’: << דובר >> ההמלצה הייתה לא לקחת טיפול תרופתי בכלל. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> יכול להיות. << דובר >> ש’: << דובר >> ההפסקה הייתה הדרגתית. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני רוצה להמשיך הלאה. נשמע את אשכר. << דובר >> ש’: << דובר >> אין לי סכיזופרניה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני יודעת. גם אנשים עם סכיזופרניה יכולים לחיות חיים משמעותיים ביותר אבל זה לא העניין פה. טעויות רפואיות קורות ולצערי הרב מישהו שגה והייתה רשלנות רפואית כנראה. אנחנו פועלים פה לטובת החברה. אנחנו רוצים להועיל לילד ולמשפחה הביולוגית. המטרה היא שהילד יוחזר למשפחה אבל עד שהוא יוחזר אנחנו נתנו לו אופק. אנחנו לא מדברים על סימום הילדים או על שקט תעשייתי. אנחנו מדברים על תרופה שילד צריך. יסתור אותי ד"ר בונדהיימר שכל תרופה בעולם יכולה להזיק גם אבל עושים איזון. עדיף שהגוף לא יצטרך את התרופה אבל לפעמים לוקחים תרופה כי צריך אותה. הרופאים נמצאים שם כדי שהם יגידו לנו מה צריך. אם צריך חוות דעת שנייה אז הורים ביולוגיים והורים באומנה ילכו לחוות דעת שנייה ולא ירוצו לתת תרופה לילד שלא צריך אותה. אף הורה בעולם לא עושה את זה אלא אם כן הוא הורה שלא כשיר להיות הורה. אנחנו רוצים להגיע למצב בו משפחות אומנה וילדי אומנה לא ייצטרכו לחכות שנה. בשנה הזו נגרם להם נזק עצום חברתית ונפשית כשהילד לא מקבל את התרופה שהוא צריך לקבל. מי שלא צריך לקבל את התרופה שלא יקבל אותה. << דובר >> ש’: << דובר >> אני אומנם לא רופא ואני לא פסיכיאטר אבל אני יודע שאם ילד מפריע בבית ספר ולפעמים עושה את המוות למערכת החינוך, הרופא כמובן יכתוב שמומלץ לתת לו ריטלין. אבל אני יודע שריטלין זו לא חובה. אם הילד היה מסכן את שלום הציבור או את ביטחונו האישי, אני חושב שהחוק הזה לא היה מועיל. יש מעטפת חוקתית כאשר אדם מסכן את שלום הציבור או את ביטחונו האישי. החוק הזה נועד להקל על מתן כדורים קלים וטיפול בריטלין או במצבים רגשיים. אני חושב שהחוק הזה לא נועד לשפר מעמד של ילד שסובל מטיפול תרופתי. אם הוא מסכן את שלום הציבור - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל לא צריך שהוא יסכן. אני רוצה לעבור לגלעד. אתה חושב שהתיקון הזה לא נכון וזה בסדר. << דובר >> ש’: << דובר >> צר לי, אני לא יודע לאיזה צרכים זה אבל אני בטוח שאת תהיי מקובעת בדעתך כי את מאמינה בזה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה. ד"ר גלעד בודנהיימר. << דובר >> גלעד בודנהיימר: << דובר >> שלום, בוקר טוב. סליחה על העיכוב. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני יכולה להתחיל בשאלה? << דובר >> גלעד בודנהיימר: << דובר >> כן, בבקשה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שמעת את הדיון עד כה? << דובר >> גלעד בודנהיימר: << דובר >> כן, שמעתי את הדיון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני שואלת אותך כסמכות הגבוהה ביותר בבריאות הנפש. אני שואלת כאדם תם שלא מכיר את התרופות הפסיכיאטריות. אני מניחה שגם בתוך התרופות הפסיכיאטריות יש רמות. יש תרופה שנחשבת כפחות מסוכנת וממכרת ואילו יש תרופות כנראה יותר חזקות שנועדו לטיפול לאורך זמן. אתה יכול להשוות לי את הפסיכיאטריה לתרופות "רגילות" לכל מחלה, מגבלה או קושי אחר? << דובר >> גלעד בודנהיימר: << דובר >> רוב התרופות הפסיכיאטריות הן תרופות שניתנות לאורך זמן. הייתי משווה אותן לתרופות לסוכרת מאשר לאקמול. יש מעט תרופות שניתנות לטיפול בטווח הקצר כמו תרופות מסוג בנזודיאזפינים. בדרך כלל יש בהן סיכון התמכרותי ואנחנו נזהרים בילדים ובטיפול בהם. יש תרופות שיכולות להיות עם תופעות לוואי. אני לא הייתי מבדיל מבחינה רפואית בין תרופות בבריאות הנפש לתרופות אחרות. צדק ש. שדיבר לפני שההבחנה בבריאות הנפש היא אכן יותר מורכבת. היא מלאכת מחשבת והיא הרבה יותר מורכבת. זה לא שחור ולבן. גם ביתר תחומי הרפואה אגב לא חסרים מקומות שהם לא שחור ולבן. אני לא חושב שנכון להפריד בין רפואה בתחום בריאות הנפש לבין רפואה מכל סוג אחר. במשרד הבריאות עשינו רפורמה בבריאות הנפש לפני עשור והצהרנו בצורה ברורה שבריאות הנפש ובריאות הגוף אחד הם. אין סיבה לחלק בין השניים. ככל וחושבים שיש דברים שדורשים אישור מיוחד אז הם נכונים לבריאות הנפש וגם לבריאות הגוף. יכול להיות ניתוח פולשני בבריאות הנפש או בבריאות הגוף – השתלה של קוצב מוחי לאפילפסיה או לדיכאון עמיד. שניהם טיפולים פולשניים שנצטרך לתת עליהם את הדעת בצורה יותר זהירה לעומת רוב הטיפול התרופתי הסטנדרטי שהרופא הראוי והממוצע פועל לפי סטנדרט רפואי. האינטרס שלו הוא לאבחן בצורה המדויקת ביותר את הילד שמגיע לפניו לבדיקה ולפעול על פי טובת הילד כגורם מקצועי ואובייקטיבי עד כמה שאפשר. הוא לא בצד של ההורה הביולוגי או בצד של הורי האומנה – שאני מקווה שהם באותו הצד כי כולם רוצים את טובת הילד. אין לו עמדה לתת תרופה. כרופא אני אגיד שאני מעדיף לא לתת תרופות. אני מעדיף מתי שאפשר לתת פסיכותרפיה או הדרכת הורים. רק אם ניסיתי, לא הייתה תגובה ואין ברירה אז נעבור לשלב התרופתי. הכול לפי סטנדרט רפואי. יש אבחנות שבהן אנחנו נתחיל בטיפול תרופתי ויש אבחנות בהן נתחיל בטיפול פסיכותרפי. אני מציע להיזהר מהכותרת תרופות פסיכיאטריות. איך נגדיר אותה? רופא ילדים שעבר הכשרה לטיפול בהפרעות קשב וריכוז שמותרת על פי חוק או נוירולוג ילדים נותן תרופה לקשב וריכוז זו תרופה פסיכיאטרית או תרופה נוירולוגית? אם רופא נוירולוג נותן תרופה לאפילפסיה שיש לה גם הפרעות פסיכיאטריות נגדיר אותה כתרופה פסיכיאטרית או כתרופה נוירולוגית? לא לכל אבחנה בתחום בריאות הנפש נדרש דווקא פסיכיאטר מומחה לאבחן אותה. יש מעט מאוד אבחנות או מצבים רפואיים בהם נדרש דווקא רופא מומחה בתחום ספציפי. היום דיכאון וחרדה רווחים בציבור ורופאי משפחה ורופאי ילדים מטפלים בהם וטוב שכך. לא לכל מכה במרפק צריך אורתופד ולא לכל סימפטום נפשי צריך פסיכיאטר. לכן צריך להיזהר בהגדרות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> גלעד, בחוקים צריך להגדיר. אתה רופא פסיכיאטר ופה יש עורכי דין. צריך להביא את זה לידי ביטוי במילים. אנחנו תיקנו את פרט 3 שיבוא בתוספת הראשונה וכתבנו מתן הסכמה לנטילת תרופות פסיכיאטריות לפי המלצה של רופא מומחה בפסיכיאטריה או בפסיכיאטריה של הילד והמתבגר. אתה יכול לחיות עם זה או שצריך לתקן את זה? << דובר >> עידית סרגוסטי: << דובר >> גלעד, האם יש בהתוויות של משרד הבריאות תרופות שרק מומחה בפסיכיאטריה יכול לרשום? << דובר >> גלעד בודנהיימר: << דובר >> לא, אפילו לא תרופה להפרעת קשב וריכוז. גם מתמחה יכול לרשום אותה. << דובר >> עידית סרגוסטי: << דובר >> קשב וריכוז ברור שלא. אני שואלת על תרופות יותר "כבדות". << דובר >> גלעד בודנהיימר: << דובר >> אין תרופות שלפי הגדרת משרד הבריאות רק פסיכיאטר יכול לרשום אותן. ההגדרה של פסיכיאטר מומחה היא הגדרה שנמצאת בהתייחסות חוקית בעיקר לאשפוז בכפייה. אז חייבים מומחה בפסיכיאטריה של הילד או בפסיכיאטריה של המבוגר. בתחומיםה אחרים לא צריך. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, אני מתלבטת ואני אסביר לך. אני רוצה להקל ושילד יקבל את מה שהוא צריך. אם במה שכתבנו פה נחמיר את הבעיה אז אולי לא נכתוב את זה. << דובר >> גלעד בודנהיימר: << דובר >> אתם מחמירים את הבעיה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אין הרבה פסיכיאטרים ובוודאי לא פסיכיאטרים של ילדים במדינת ישראל. תקן אותי אם אני טועה. אני לא אוריד את זה אבל אולי לא נתקן את זה. אני רוצה להבין אם אני משאירה את זה כמו שזה אז זה עוזר או לא. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> היום צריך את החתמת ההורה הביולוגי למתן תרופה פסיכיאטרית. כרגע גם ההורה האומן יכול לתת את ההסכמה על התרופה הפסיכיאטרית אבל זה צריך להיות לפי הסכמה של רופא פסיכיאטר. צריך לעבור את הביקורת הראשונה או את ההמלצה הראשונה. לפני זה היו בדיקות פסיכיאטריות. << דובר >> גלעד בודנהיימר: << דובר >> בעיניי ההגדרה של תרופות פסיכיאטריות היא הגדרה לא מוצלחת. לא ברור איך אנחנו מגדירים מה היא תרופה פסיכיאטרית ומה לא. רופאים שונים יכולים לרשום אותה. אם רוצים להגדיר מה היא תרופה פסיכיאטרית אולי נכון יותר לדייק אותה כתרופה שניתנת עבור הגדרה פסיכיאטרית. ככה זה יהיה יותר ברור. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> לריטלין צריך אבחנה? << דובר >> גלעד בודנהיימר: << דובר >> בשביל לקבל ריטלין בוודאי שצריך אבחנה פסיכיאטרית אבל אני מדייק. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אתה שואל האם ילד עם אפילפסיה שצריך לקבל תרופה אז האם זו תרופה פסיכיאטרית או לא, הבנתי נכון? << דובר >> גלעד בודנהיימר: << דובר >> כן, בדיוק. לכן אני אומר שאולי אם רוצים לדייק את האמירה ולהגדיר מה הן תרופות פסיכיאטריות אז יותר מדויק לומר תרופה שניתנת בשל הגדרה פסיכיאטרית. אני חוזר לרובד האבחנה. אבחנה פסיכיאטרית יכול לתת כל רופא. לכן אם אתם רוצים להגדיר בחוק מי יכול לתת אז מבחינה מקצועית לדעתי לא נכון להפריד בין אבחנות פסיכיאטריות, תרופות פסיכיאטריות, תרופות לסוכרת, רופאי משפחה ורופאי ילדים. << דובר >> נטלי מופסיק: << דובר >> אבל ד"ר בודנהיימר זו אבחנה שכבר היום נמצאת בחוק. כבר היום חוק האומנה קובע - - - << דובר >> גלעד בודנהיימר: << דובר >> אני אומר דעה מקצועית. אני לא מתווכח כרגע. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> גלעד, ההפך. אנחנו פה כדי לתקן חוק שאני לא יודעת מתי הוא יתוקן עוד פעם. זה לא נושא חדש כי אנחנו מדברים על פסיכיאטריה. אנחנו רוצים לדייק את החוק גם לטובת ההורים הביולוגיים. גלעד מדייק את הנושא ואם צריך לדייק את החוק גם בסעיף אחר נעשה זאת. אני רוצה לשמוע אותו מההתחלה ועד הסוף. << דובר >> גלעד בודנהיימר: << דובר >> ככל ורוצים להגדיר שדווקא פסיכיאטר צריך לתת את האבחנה הפסיכיאטרית כדי לתת תרופה מסוימת – שאני מתנגד לזה – אז לא טוב אם יוגדר דווקא רופא פסיכיאטר מומחה. המערכת עובדת גם עם מתמחים בבתי החולים ובכל מקום. הסטנדרט היחיד שהחוק דורש בשבילו פסיכיאטר מומחה הוא אשפוז בכפייה ולא בטיפול תרופתי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני רוצה ללכת איתך עד הסוף ואז לשמוע את הצד השני למרות שש. אמר שאני מקובעת. אני רוצה לשמוע את הצד שלך לו היית מחוקק במקומי מבחינה מקצועית תרופתית ולא בצד המקצועי של האומנה. מה אתה מציע לרשום? גם אם זה דורש ממני לתקן סעיף אחר. מה אתה חושב שנכון מבחינה רפואית לטובת הילד אם הוא צריך תרופה לאפילפסיה למשל? מה אתה מציע לנו לחוקק? << דובר >> גלעד בודנהיימר: << דובר >> עמדתי המקצועית היא שלא צריך הפרדה ולא צריך להתייחס בצורה נפרדת לתחום בריאות הנפש בהשוואה לתחום בריאות הגוף. מה שמחליט רופא לסוכרת, רופא משפחה או רופא נוירולוג לאפילפסיה מחליט פסיכיאטר לבריאות הנפש. זה אותו הדבר מבחינתי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל החוק הקיים היום שאותו אני רוצה לתקן כן עושה הפרדה בתוספות. אנחנו עסוקים בסמכות האומן ומה מותר לו לעשות עבור הילד. יש את החלק של שגרת היומיום ובתוספת כתוב מה היא שגרת יומיום. אני מניחה שמן הסתם קראת את הסעיפים. אולי נעה תסביר יותר טוב ממני. אני צריך לתקן חוק קיים. מה אתה מציע? איך אתה מציע לי לתקן אותו? << דובר >> נטלי מופסיק: << דובר >> ד"ר בודנהיימר, חוק האומנה קובע באופן מפורש כשהוא חוקק בשנת 2016 בתיקון שהיה מקובל לפי מיטב זיכרוני גם על משרד הבריאות הפרדה בין תרופות שגרתיות כמו אנטיביוטיקה, אקמול ותרופות לאפילפסיה שיהיו בסמכות האומן ואילו תרופות פסיכיאטריות הן לא בסמכות האומן. אנחנו מדברים על העברת התרופות הפסיכיאטריות כך שיהיו תחת סמכויות האומן. אני מבינה את העמדה המקצועית שאתה לא רואה הפרדה אבל החוק היום עושה כבר את ההפרדה הזאת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל את יכולה למחוק את ההפרדה. << דובר >> נטלי מופסיק: << דובר >> מחיקה אומרת הכנסה של זה לפרט 1. זה אומר שלא תהיה חובה ליידע את ההורה הביולוגי וצריך שתדעו את זה. אתם תחליטו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> האם היום כל תרופה שהיא נכנסת לפרט 1? << דובר >> נטלי מופסיק: << דובר >> כל תרופה למעט תרופה פסיכיאטרית. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מה לגבי תרופות לסרטן? << דובר >> נטלי מופסיק: << דובר >> לא, טיפול כימותרפי בסרטן נמצאת בתוספת הראשונה לחוק זכויות החולה והוא לא בסמכויות האומנים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לכן אני שואלת איפה ההבחנה. יש עוד תרופות מובחנות? << דובר >> נטלי מופסיק: << דובר >> אפשר לתת היום את כל תרופות היומיום חוץ מתרופות פסיכיאטריות. יש מספר טיפולים שלא נמצאים בסמכויות האומן כמו טיפולים כימותרפיים, הפלות, ניתוחים וטיפולים פולשניים. אפשר למחוק את האמירה של תרופות פסיכיאטריות ואז זה ייכנס תחת פרט 1. אבל אז גם לא תחול החובה לידע את ההורה הביולוגי. זה לשיקול הדעת של הוועדה. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> אתה דיברת על הרופא המומחה לעומת הרופא המתמחה. אמרת שיכול להיות שהוא מגיע מבית החולים. אבל משרד הרווחה אומר לנו שעומד לרשות - - - << דובר >> נטלי מופסיק: << דובר >> זה חובה במכרזים שמשרד הרווחה עושה לגופים מפעילים לאומנה. הגופים המפעילים שמפעילים אומנה טיפולים מחויבים להעסיק פסיכיאטר מומחה ולא פסיכיאטר מתמחה. אנחנו עומדים על זה. מדי פעם היו גם שאלות ואלה רק פסיכיאטרים מומחים לילדים ונוער. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נניח שקיבלו אישור ועברתם את כל ההליך בבית משפט שילד צריך להיות מאושפז. קיבלתם את כל האישורים והילד אושפז בבית חולים פסיכיאטרי. כשהוא משתחרר מי שחותם לו על טופס השחרור זה רופא מתמחה כי בית החולים עובד עם מתמחים. אני לא מקטלגת אבל אני שואלת. משפחת האומנה תצטרך ללכת לרופא פסיכיאטר מומחה שעומד לרשותם אצלכם במשרד והוא ייצטרך להמיר את טופס השחרור למרשם של מומחה כך שיהיה אפשר להשתמש בו? << דובר >> נטלי מופסיק: << דובר >> בבתי חולים למיטב הבנתי – אבל ד"ר בודנהיימר יודע יותר טוב ממני – מתמחה לא חותם לבד על טופס השחרור. יש אישור של רופא בכיר ולכן ממילא תהיה המלצה. כתבנו בכוונה המלצה של רופא פסיכיאטרי כדי שמשפחות אומנה יוכלו ללכת עם ההמלצה הזאת למרשם אצל רופא המשפחה בקופת החולים. ההמלצה צריכה להיות של רופא מומחה. ממילא ילד לא ישוחרר להבנתי מבית חולים פסיכיאטרי מבלי שרופא בכיר אישר זאת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> גלעד, אני מסכימה איתך אבל אני חושבת שזה מוקדם מדי. לצערי האוכלוסייה עדיין לא מוכנה לקבל את זה שתרופה פסיכיאטרית שווה לכל תרופה אחרת. אני לא רוצה להטיל את הפצצה הזאת מהר מדי. נעשה את זה בשלבים. אמרת והסכמת עם ש. שיותר קשה לאבחן מחלות פסיכיאטריות מאשר את רוב המחלות. אני מוכנה לעשות את זה בשלבים למרות שזה קשה לי. אני נורא רוצה למחוק את סעיף 1 ולהעביר את כל התרופות הפסיכיאטריות כך שיהיו כמו כל תרופה. אבל אני לא אעשה את זה ואני אשאר עם ההחרגה שלנו שמיטיבה את המצב. אני כן ארצה לדעת איך לנסח את זה נכון. אני חששתי מכך שכתבנו מומחה ואתה אמרת שיש מתמחים. נטלי תיקנה אותי ואני אשמח לשמוע אותך. האם כשילד מתאשפז בבית חולים ולאחר מכן משתחרר, על מכתב השחרור ועל ההמלצות איזה תרופות לקחת יחתום תמיד מומחה? איפה אני אתקל בבעיה אם אני כותבת מומחה? << דובר >> גלעד בודנהיימר: << דובר >> השחרור בדרך כלל עובר בקרה של רופא מומחה אבל לא בהכרח הוא זה שיחתום על מכתב השחרור. אני מציע לא לייצר הגבלה שקיימת בחוק רק לאשפוז בכפייה עבור ילדים באומנה. זה נשמע לי כמו טעות חמורה. הילד לפעמים יגיע לטיפול בקופת חולים או במרפאות של בית החולים. כל רופא יכול לכתוב מרשם – אני חוזר ואומר. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> לכן לא כתבנו מרשם. תיקנו את זה להמלצה. << דובר >> גלעד בודנהיימר: << דובר >> כל רופא יכול לכתוב אבחנה גם כן. אני אומר לשירותי האומנה שדרישה שאומרת שזה יהיה אך ורק פסיכיאטר מומחה תכניס אותם לבעיה מאוד קשה. אני מאוד שמח שהיום אתם מצליחים להשיג פסיכיאטרים לילדים ואתם מקפידים על זה. אבל צריך להבין שמדינת ישראל במצוקת כוח אדם ואתם דורשים פה דרישה שאני לא יכול לעמוד מאחוריה מקצועית. פסיכיאטר מתמחה עובד בחדר מיון, במחלקה ובמרפאות. הוא רופא לכל דבר והוא מתמחה בפסיכיאטריה. לא נכון לעשות את ההפרדה הזאת. << דובר >> נטלי מופסיק: << דובר >> אנחנו חושבים שנכון שזה יהיה פסיכיאטר מומחה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אנחנו חושבים לרשום בסוף מתמחה תחת פיקוחו. אני לא רוצה ליצור מצב מגביל. << דובר >> אורית בר לוי: << דובר >> ייקחו אותך לבית משפט על כך שזה לא היה מומחה. << דובר >> נטלי מופסיק: << דובר >> החוק קובע באופן מפורש שזה צריך להיות פסיכיאטר מומחה. << דובר >> גלעד בודנהיימר: << דובר >> אני רק אומר שאני מרחם על ילד האומנה שיחכה בתור חצי שנה לפסיכיאטר וייפגש עם פסיכיאטר מתמחה. << דובר >> נטלי מופסיק: << דובר >> זו לא המציאות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> יש לנו בזום משפחות אומנה? << דובר >> נטלי מופסיק: << דובר >> יש את מנהלת שירות לאומנה. << דובר >> גלעד בודנהיימר: << דובר >> כפסיכיאטר שעבד בקופת חולים שנים רבות אני ראיתי לא מעט ילדים מאומנה בין אם המשפחה הביולוגית דרשה שזה יהיה פסיכיאטר נטול פניות והוא לא של האומנה, בין אם זה מה שהיה זמין או בין אם הפסיכיאטר באומנה לא מצאה חן בעיניי משפחת האומנה. כל הסיבות אפשריות ובמציאות הכול קורה. לכן לייצר הגבלות מיותרות שלא נדרשות על פי חוק בשום מקום אחר בעיניי זה מיותר. << דובר >> נטלי מופסיק: << דובר >> בקופות חולים יועסקו פסיכיאטרים מתמחים? << דובר >> גלעד בודנהיימר: << דובר >> בוודאי. מוכשרים פסיכיאטרים במרפאות קופות החולים. איפה אנחנו מכשירים אותם? הם לא גדלים על העצים מוכנים ומגיעים אלינו בשלים. ברור שאנחנו מכשירים אותם בקופות החולים ובבתי החולים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> גלעד, אני לא רוצה לעכב אותך אבל יכול להיות שנצטרך אותך עוד מעט. אני רוצה להצביע היום ואני לא רוצה לעשות טעויות. אני רוצה שזה יהיה הכי מדויק וישמור על האיזונים והבלמים הנכונים. אני לא רוצה להרע אלא אני רוצה להיטיב. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> למרות שאם התנאי הוא אבחנה פסיכיאטרית אז סימן שהילד כבר עבר את מסלול הבדיקה הפסיכיאטרית ואפילו נקבעה לו האבחנה. אתם אומרים שיכול להיות שהוא קיבל אבחנה מרופא המשפחה? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, אתה אמרת שאתה רוצה שנכתוב מתן הסכמה לנטילת תרופה שניתנת בשל אבחנה פסיכיאטרית. << דובר >> גלעד בודנהיימר: << דובר >> כן, בהחלט. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אתה רק מרחיב את זה ככה. אם אתה אומר מתן הסכמה לנטילת תרופה שניתנת בשל אבחנה פסיכיאטרית לפי המלצה של רופא מומחה אז הגדלת את הדרישה מרופא מומחה. << דובר >> גלעד בודנהיימר: << דובר >> לא אמרתי לפי המלצה של רופא מומחה. לפי המלצה של רופא מומחה או מתמחה בפיקוחו זה לגיטימי. אני חוזר ושואל האם בסוכרת הייתם מבקשים שזה יהיה רופא מומחה לאנדוקרינולוגיה או מותר לרופא הילדים להתחיל לטפל בסוכרת? אני חושב שכל הדיון הזה נולד בחטא ואנחנו יורדים פה לרזולוציות שנגועות בסטיגמה ולא במציאות. במציאות רופא ילדים או רופא משפחה יכול לאבחן דיכאון או חרדה ולטפל בהם. אם משום מה מישהו רוצה להגביל בתחום הזה אז שיגביל. אבל תבינו שאתם מייצרים בעיות שקשה לפתור אותן. בעיניי אם רוצים להגביל אז הדרך הנכונה לעשות זאת היא לומר שיש חובת יידוע להורה הביולוגי. צריך להגדיר שזו תרופה שניתנת בשל אבחנה פסיכיאטרית ושהאבחנה ניתנה על ידי רופא מומחה או מתמחה תחת פיקוחו. זה נשמע לי הכי סביר. << דובר >> נטלי מופסיק: << דובר >> מה זה אומר מתמחה תחת פיקוחו? כל המתמחים הם לכאורה תחת פיקוח רופא מומחה. << דובר >> גלעד בודנהיימר: << דובר >> כן, אבל את רוצה להימנע ממצב שיש לך מתמחה שפתח קליניקה פרטית ונותן מרשם בלי מומחה שעבר על הדברים. << דובר >> נטלי מופסיק: << דובר >> אני מנסה להבין כי אני לא רופאה. כל העניין בהתמחות הוא שאתה חייב להיות תחת פיקוח רופא בכיר. << דובר >> גלעד בודנהיימר: << דובר >> בוודאי. << דובר >> נטלי מופסיק: << דובר >> אז למה אני צריכה לכתוב תחת פיקוחו? << דובר >> גלעד בודנהיימר: << דובר >> אני מסביר. מכיוון שכל רופא – גם רופא ללא התמחות – יכול לפתוח מרפאה ולתת שירותי רפואה. חובה עליו ליידע את המטופל שלפניו שהוא לא מומחה ומותר לו לפתוח מרפאה ולתת טיפול. כל רופא יכול לתת כל טיפול כמעט – גם בלי התמחות מיוחדת. אם אתם רוצים להימנע ששירותי האומנה יעסיקו מתמחים אז עדיף לכם לומר את זה בצורה הזאת. רק לא תרצו לייצר מצב שמטופל יחכה חצי שנה בתור ובסוף יתברר שזה מתמחה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני רוצה להבין ולומר מה הבנתי. הייתה לי אחות רופאה. הם עוברים את תהליך הרפואה וכולם הם רופאים שיכולים לרשום מרשמים. מישהו יכול להתמחות בפסיכיאטריה ומישהו אחר יכול להתחרות באונקולוגיה. כל רופא יכול לרשום מרשם. << דובר >> נטלי מופסיק: << דובר >> זה מה שאנחנו רוצים להימנע ממנו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> את רוצה להימנע בזה בכל תרופה? << דובר >> נטלי מופסיק: << דובר >> רק בתרופות פסיכיאטריות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה מה שאת רוצה. אבל ד"ר בודנהיימר אומר שיש עוד תרופות שגם יכולות להיות ממכרות שניתנות לסוכרת או למחלות לב. שום חוק לא דורש מומחה למעט אשפוז בכפייה. לא דורשים מומחה שיתמחה בחוק אבל פה כן. הוא חולק על זה. מתמחה הוא יותר מרופא רגיל. אם הוא מתמחה תחת רופא מומחה אז אני לא רואה בזה בעיה. זה לא רופא רגיל שייתן את המרשם אלא אני מדברת על רופא שמתמחה בפסיכיאטריה שנמצא תחת רופא מומחה בפסיכיאטריה. כמו גלעד אני לא רוצה להחריג אבל אנחנו מחריגים עדיין ושומרים על זה כי יש סטיגמה שקיימת היום. אני נאבקת בסטיגמה הזאת בכל דרך שהיא ולצערי הרב עקב האיזון שיש פה בחדר אני מוכנה לבלוע את הצפרדע הזאת למרות שזה נגד מצפוני. אני רוצה לבטל את הסטיגמה הזאת שפוגעת בנו. יש חריגים ויש טעויות – אבל יש את זה בכל דבר. תמצאו לי רפואה שלא הייתה בה טעות, תמצאו לי עורך דין שלא טעה, רואה חשבון או אפילו שופט שלא טעה. כולנו טועים. פה זה מצב רגיש. יש משפחת אומנה מול משפחה ביולוגית ועל כן אני מוכנה להחריג את זה בתקווה שהבאים אחריי יתקנו גם את זה. אבל אני לא רוצה להעיק ולהרע. << דובר >> נטלי מופסיק: << דובר >> אולי כדאי לדייק. נראה לי שאם יהיה כתוב מתמחה בפסיכיאטריה או בפסיכיאטריה של הילד והנוער תחת פיקוח של רופא בכיר אז זה סביר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אנחנו נכתוב ונשאיר את הניסוח עד שנדבר עם כולכם פה. מבחינתי שהעיקרון רק יהיה ברור. << דובר >> גלעד בודנהיימר: << דובר >> אני מתנצל, אני חייב לרדת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> גלעד, תודה. << דובר >> נטלי מופסיק: << דובר >> ההמלצה תהיה של רופא מומחה או רופא מתמחה תחת פיקוחו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אתם רוצים שנרחיב את זה למתן הסכמה לנטילת תרופה שניטלת בשל אבחנה פסיכיאטרית? << דובר >> נטלי מופסיק: << דובר >> כן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הוצאתי את החלק של האפילפסיה. << דובר >> נטלי מופסיק: << דובר >> השארנו את כל התרופות ואילו תרופות בשל אבחנה פסיכיאטרית בדבר הזה. זה נראה לי שזה הגיוני. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> עידית, בבקשה. << דובר >> עידית סרגוסטי: << דובר >> עידית סרגוסטי מארגון בזכות. למי שלא מכיר אנחנו ארגון זכויות אדם לאנשים עם מוגבלויות. אני כאן כי לפי הנתונים של משרד הרווחה אחוזים מאוד גבוהים מהילדים שמגיעים לאומנה הם ילדים להורים עם מוגבלות. לפי הנתונים של משרד הרווחה 80% מההורים שנתנו הסכמה - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אתם מכירים את הנתון הזה? << דובר >> נטלי מופסיק: << דובר >> אני לא מכירה. << דובר >> עידית סרגוסטי: << דובר >> זה נתון שמשרד הרווחה נתן לנו במסגרת עתירה שהגשנו על זכות לייצוג בוועדות החלטה. אלה אחוזים מאוד גבוהים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אנחנו נשמח שתבדקו את זה. << דובר >> עידית סרגוסטי: << דובר >> אלה נתונים של משרד הרווחה עצמו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> את יודעת להגיד איזו מוגבלות? << דובר >> עידית סרגוסטי: << דובר >> הרבה מאוד עם מוגבלות נפשית וחלקם עם מגבלה קוגנטיבית כלשהי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כמו שאת רואה הסטיגמה היא לאורך כל הדרך. אנחנו רוצים להתייחס להורים עם מגבלה פסיכיאטרית כהורים לכל דבר ועניין וזה לא קורה כי מוציאים ילדים מהבית בגלל זה. מצד שני זה לא בסדר לתת תרופות פסיכיאטריות כשצריך גם כן. אי-אפשר עידית להחזיק את שניהם יחדיו. << דובר >> עידית סרגוסטי: << דובר >> אני האדם האחרון שיגיד שתרופות פסיכיאטריות הן שונות מהותית. דעתי כדעתך בעניין הזה. אנחנו מדברים כרגע על האופן שבו מתקבלות ההחלטות האלה. המדינה חוטאת כלפי ההורים האלה בכך שהיא לא נותנת להם שום תמיכה, עזרה או ליווי כדי לאפשר להם לשמש כהורים. ככה מגיעים למצבים שצריך להוציא את הילדים מהבית. התמיכה נדונה בתקנות האחרות שאנחנו דנים עליהן. מגיעים למצבים שצריך להוציא את הילדים מהבית והשלב הבא הוא החלטות שמתקבלות מעל ראשם מבלי שהם שותפים אליהן. אנחנו מדברים על ילדים באומנה שמבחינת המדינה יש כוונה להחזירם אותם הביתה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זו ההגדרה של אומנה וזו המהות. << דובר >> עידית סרגוסטי: << דובר >> כדי שההורים האלה יוכלו להשתקם אני חושבת שהכרח שהם יהיו מעורבים בהחלטות משמעותיות שמתקבלות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> השאלה אם זה משמעותי. למה לסוכרת הם לא צריכים? << דובר >> עידית סרגוסטי: << דובר >> אני אמרתי לך שאני חושבת שצריך לעשות תיקון. צריך להסתכל מחדש על החלוקה הזאת. אני לא הצלחתי להבין את החלוקה בין התוספת לראשונה לבין התוספת השנייה. אני חושבת שיש הרבה החלטות משמעותיות שנמצאות בתוספת הראשונה וחייבות להתקבל בשיתוף ההורים הביולוגיים. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> אבל סעיף 43 אומר שיהיה שיתוף כזה. לחלק מהפרטים שבתוספת הראשונה נדרש השיתוף שקראנו ב-43(ד)-(ה). << דובר >> עידית סרגוסטי: << דובר >> נדרש יידוע. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> לא, נדרש יידוע ואם ההורה מתנגד אז יש ביניהם שיח. צריך להיות ביניהם שיח עד שזה מגיע למנחת האומנה. << דובר >> נטלי מופסיק: << דובר >> אבל המשפחה מגדלת ילד. << דובר >> עידית סרגוסטי: << דובר >> נטלי, אני חושבת שכולנו כאן רוצים שהמשפחות האלה יגדלו את הילדים האלה בצורה הטובה ביותר. עדיין אני חושבת שהכרחי שההחלטות האלה תתקבלנה בשיתוף ההורים. יש הבדל בין ילד שנמצא באומנה שהגיע לפני חודשיים למשפחת האומנה לבין ילד שנמצא שם שלוש שנים שהמשפחה כבר מכירה אותו לעומק. גם כשניתן ריטלין יש תופעות לוואי וצריך לדייק את המינון של התרופה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כמו לכל תרופה. נעזוב רגע את התרופות הפסיכיאטריות. << דובר >> עידית סרגוסטי: << דובר >> ההורה הביולוגי של הילד מכיר את הילד מקרוב ואפילו שהוציאו אותו לפני חודש מהבית שלו הוא חייב להיות שותף להחלטה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> על כל משפט אפשר להגיד דבר והיפוכו. דווקא בחודש שמוציאים ההורה הביולוגי מאוד סוער. אפשר למצוא לכל טיעון שלך טיעון נגדי. אני לא יודעת מה נכון ומה לא. אנחנו עוסקים בדיני נפשות. אני רוצה להאמין שלמשרד יש ניסיון והוא יכול להסביר. אני מדברת עם משפחות שהוציאו להם ילדים. היה פה דיון עם אב וראיתי את הסערה שלו. התחברתי לכאב שלו ללא כחל וסרק. מצד שני הבנתי שקשה לקבל החלטות שאדם סוער ככה. הוא חושב שכולם נגדו ואני יכולה להבין מאיפה זה מגיע. אני אציע עכשיו הצעה למרות שאני לא יודעת אם מותר לי לעשות או לא. אני מכירה עמותה נהדרת שנקראת הבית הירוק. היא עוזרת להורים מתמודדי נפש והם נותנים להם תחזוקה. זה התחיל במעייני הישועה והיום הם נמצאים בגני תקווה. זו עמותה מופלאה ואני מציעה לסיוע המשפטי לדרוש את זה. הם מטפלים בהורים והם מדמים דירה. פעם בשבוע הם נפגשים רק עם ההורים או עם ההורים והילדים כדי לעזור להם לגדל. יש להם גם מחקר שמראה כמה שיעורי ההוצאה מהבית וכמה שיעורי האשפוז של ההורים קטנו כי מישהו עזר להם. זה מוסרי-חברתי וגם חוסך כסף למדינה. תרשמו לכם. אני מסכימה איתך שיש משפחה שנופלת כי היא כנראה לא ידעה ולא היה לה את הכלים להחזיק. צריך לעזור לה. אנחנו לא עושים בתיקון עולם ענק אלא רק בנקודה הזאת ואין לנו זמן לתקן את הכול. אני איתך. אני ביקשתי ממשרד הרווחה לתקן את זה יותר לעומק ולבדוק איך אפשר להימנע מהוצאת ילדים מהבית. אם צריך להוציא אותם אז צריך להוציא אותם למקום טוב ולתת לזה שאליו מוציאים את האפשרות לגדל ילד בריא כמו את ילדיו שלו. הוא לא רוצה ליצור אפליה ביניהם. << דובר >> עידית סרגוסטי: << דובר >> אבל לא להוציא את ההורים הביולוגיים מהתמונה. << דובר >> נטלי מופסיק: << דובר >> אף אחד לא מוציא אותם מהתמונה. כשילד יוצא מהבית למשפחת אומנה שמכירה אותו אפילו לחודשיים הוא לא יוצא בחלל ריק. יש שירותי רווחה שמכירים אותו לאורך זמן ויש עובדים סוציאליים. << דובר >> אורית בר לוי: << דובר >> הרבה פעמים הם בניגוד עניינים. << דובר >> עידית סרגוסטי: << דובר >> אף שירות רווחה לא יידע להגיד האם כאב הבטן שהילד מתלונן עליו נובע מהעובדה שהוא קיבל לפני שעתיים את הריטלין או שזה משהו שחוזר כל פעם שהוא אוכל עגבניות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל זה יכול לקרות בכל מקום. אנחנו צריכים לדמות חיים נורמטיביים לילד מתוך הבנה שיש גם הורה ביולוגי. אני בהחלט לא מוציאה אותו מהתמונה. אנחנו חיים בשל שיקולים. << דובר >> עידית סרגוסטי: << דובר >> החוק קובע שצריך ליידע. יידוע יכול להיעשות בצורה של שליחת מסרון מבלי שמנגישים את המידע ומוודאים שההורה מבין. << דובר >> נטלי מופסיק: << דובר >> אני לא חושבת שאומרים להורים ביולוגיים במסרונים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> צריך ליידע. אנחנו לא הוצאנו את זה. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> במקרה של התנגדות יש מנגנון בירור. << דובר >> עידית סרגוסטי: << דובר >> אנחנו לא יודעים אם היידוע נעשה באופן שמנגיש להורה את הביולוגי את המידע והאם מסבירים לו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה לא התיקון שעסקינן עכשיו. << דובר >> נטלי מופסיק: << דובר >> לא שולחים הודעות להורה דע לך שהילד עומד לקבל ריטלין. << דובר >> אשכר הלפרין: << דובר >> ברגע שלא מפורט בחוק דרך היידוע אז יש פתח. << דובר >> נטלי מופסיק: << דובר >> הרבה דברים לא מפורטים בחוק. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תקבעו תקנות כי היכולת שלי פה מוגבלת. << דובר >> א’: << דובר >> אני הורה אומנה חסויה ואני רוצה להגיב לעידית. מי שיודע להגיד על כאב הבטן של הילד זה ההורה האומן. אף אחד לא מדבר על החודשים הראשונים ואף אחד לא חושב שאיך שילד אומנה מגיע לבית של האומנים שלו הוא מקבל תרופה פסיכיאטרית. אני מתקומם נגד הניסיון הזה. יש פה מקרה קשה בו מוציאים ילד מהבית. אנחנו אחרי זה. צריך לתת לילד את הטיפול שלו. לגבי הדיון שהיה פה בדקות האחרונות עם ד"ר בודנהיימר. כל ההבחנה בין התרופות היא סטיגמה. מיכל, אני יודע כמה את מזדעקת נגד סטיגמות ולא ייתכן שתחת ידך ייצא חוק כזה. זו סטיגמה. עד מתי סטיגמה תכתיב חוק במדינת ישראל? ב-2016 לפני שנכנסת לכנסת ולפני שהיו תהליכים שקרו במדינת ישראל הייתה יותר סטיגמה והיום יש פחות. יש היום הרבה פחות הצדקה לכתוב את הסטיגמה בתוך החוק. דיברו בדיונים הקודמים על האפוטרופוסות של ההורה הביולוגי. יש זכויות של הורה על ילד שנובעות מתוך זה שהוא הורה. למשל לקבוע לאיזה מוסד חינוכי יישלח הילד היא זכות של הורה שהמדינה לקחה לו. המדינה עשתה הבחנה כך שההורה הביולוגי אומר לאיזה זרם הוא משתייך וההורה האומן שולח למוסד חינוכי השייך לזרם הזה. זו זכות של הורה להחליט מה החינוך שהילד שלו יקבל והיא יכולה להמשיך ולהיות גם כשהילד לא תחת חזקו. אבל זכות של הורה להחליט איזה תרופה הילד שלו יקבל לא נובעת מכך שהוא ההורה שלו אלא כי הילד נמצא אצלו והוא חולה. על כן הוא מחליט איזה תרופה הוא יקבל. כשהילד לא נמצא אצלו הזכות הזאת צריכה להילקח ממנו אוטומטית. זה לא פוגע באפוטרופוסות שלו. זה רק נותן לילד את הזכות שלו כמו ילד אחר במדינת ישראל. אני לא מצליח להבין על מי מטילים דופי בדיון הזה. על רופאים פסיכיאטריים שעובדים שנים על גבי שנים? המקצוע הזה נמצא בנסיגה וד"ר בודנהיימר דיבר פה על מחסור בכוח אדם. ילד רגיל מקבל מרשם ממתמחה וילד אומנה לא שונה ממנו. מספיק הוא מתמודד עם מציאות שתלווה אותו לכל החיים לא משנה מה נעשה סביבו. על מה אנחנו מדברים? הסיוע המשפטי תסלחו לי. מהדיון הראשון שמעתי אתכם ואני לא הרגשתי שאתם מדברים על טובת הילד. דיברתם על הורים אומנים שמחפשים שקט תעשייתי ולכן הם בניגוד עניינים. אם הייתי מחפש שקט תעשייתי, לא הייתי הורה אומנה. די להטיל דופי בהורי אומנה. הבאתם לפה מקרה שהקשבתי לו מילה במילה והזלתי דמעות יחד איתו. אבל אתם מביאים מקרה קיצון לוועדה שמחליטה על הכלל. יש מקום לפקח פרלמנטרית על פנימיות. זה לא משפחה אומנה אלא זה מוסד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני מסכימה שיכולתי להביא ילדים בוגרים שיגידו כמה התרופה הצילה אותם. אני לא בעד תרופות. אף אחד פה לא בעד תרופות אבל יש תרופות מצילות חיים אם נותנים אותן בזמן הנכון, במינון הנכון ובדרך הנכונה. ש. אתה מקרה מצער מאוד וברחת. << דובר >> א’: << דובר >> המקרה שהוא סיפר – מקרה יוצא מן הכלל שלא מעיד על הכלל – מוכיח שהיה אישור פורמלי של ההורה אבל הוא הוצא ממנו בכוח או באמתלות שונות ומשונות. האישור הפורמלי הוא שולי. יש פה מהות והיא שיש פה ילדים שסובלים. לגבי ההבחנה בין תרופות פסיכיאטריות לבין שאר התרופות, אני הייתי מצפה ממשרד הרווחה שיתעקש שבתוך התיקון הזה ייכנסו התרופות לחולי דיאליזה, לחולי סרטן וגם ניתוחים. למה ילד שצריך לעבור ניתוח צריך לעבור הליך משפטי? למה ילד שצריך ניתוח בשיניים כי הוא קם עם כאב שיניים בלילה צריך אישור משפטי לזה? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה א. התקשר אליי אב לילדת אומנה שהייתה אצלו מגיל חודשיים. בגיל ארבע החליטו להחזיר את הילדה לאימא. האבא נפטר ממנת יתר והאימא נכנסת לבית חולים ויוצאת על זנות ושימוש בסמים. הם נלחמו שהיא לא תחזור למשפחה הביולוגית והיא חזרה אליה בגיל ארבע. היא עברה התעללות מינית על ידי האבא החורג. זה סיפור אימה. במקרה משפחת האומנה היו בקשר עם הילדה. היא הייתה מתחננת שייקחו אותה אליהם. הם לא קיבלו את האישור. בגיל 10 עד 12 הוציאו אותה שוב למשפחת אומנה. אני בכיתי ימים שלמים על הסיפור הזה. הילדה פוזלת והיו צריכים לעשות לה ניתוח בעיניים. הם פעלו דרך מנחת אומנה וקיבלו תור. יום לפני התור הרופא המנתח מבקש ממשפחת האומנה את האישור שמותר לו לבצע את הניתוח. המפקחת לא ידעה על מה הוא מדבר. הילדה רצתה ניתוח כי היא כבר הייתה בת 14 או 15 והמראה שלה חשוב לה. לא היה ניתוח כי לא היה אישור. זה תקלה כפולה כי גם מנחת האומנה לא טיפלה בזה כמו שצריך. << דובר >> א’: << דובר >> זה סיפור שמעיד על הכלל. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה פגע לה בדימוי העצמי והיא רצתה ניתוח לתיקון הפזילה. במקום שהמערכת תעזור לטפל בה היא רק גורמת עוד ועוד נזקים לילדה האומללה הזאת. << דובר >> אשכר הלפרין: << דובר >> זו דוגמה שהמערכת לא דאגה מבעוד מועד שיהיה את האישור. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מה זה משנה? אם אתה מעמיס על המערכת עוד ועוד משימות אז - - - << דובר >> א’: << דובר >> עורכת דין אשכר, המערכת לא דאגה מבעוד מועד. המערכת לא צריכה לדאוג מבעוד מועד לתת אישור לתרופה שכל ילד אחר מקבל. מה שונה ההורה הביולוגי לבין הורה אומן? << דובר >> אשכר הלפרין: << דובר >> אני דיברתי על ניתוח בעיניים. << דובר >> א’: << דובר >> ההורה האומן יודע הרבה יותר טוב מההורה הביולוגי כרגע למה יש לילד כאב בטן כי הוא חי איתו. ההורה הביולוגי לא חי איתו והוא יודע הרבה פחות מההורה האומן מה כואב לילד שלו. אני הייתי מצפה ממשרד הרווחה להתעקש שהתיקון הזה יכלול את כל התרופות. לא ייתכן שיש הבדל. למה ילד חולה סרטן צריך לקבל אישור משפטי כדי לקבל כימותרפיה? באיזה עולם אנחנו נמצאים? << דובר >> נטלי מופסיק: << דובר >> זה לא אישור משפטי אלא זה הסכמת הורים. << דובר >> א’: << דובר >> זה המנגנון שכתוב בחוק ואנחנו יודעים שהמנגנונים לא עובדים. << דובר >> אשכר הלפרין: << דובר >> אפשר לבטל את חוק האומנה, יהיה רק אימוץ וזהו. << דובר >> א’: << דובר >> את עושה עכשיו פופוליזם. יש קמפיין עכשיו של משרד הרווחה לגיוס משפחות אומנה. תעשו קמפיין למצוא בייביסיטר כי זה הסמכויות שיש לנו כרגע כהורי אומנה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> יש לו שני ילדי אומנה עם מוגבלות. זה לא פשוט. במקום לעזור לו לגדל אותם - - - << דובר >> א’: << דובר >> תעשו קמפיין למצוא בייביסיטר אלא אם כן תתעקשו לתקן את החוק כמו שצריך, לתת לנו סמכות לטפל בילדים האלה ולא תכבלו לנו את הילדים שנראה אותם לא מקבלים את הטיפול שהם צריכים. אסור להגיע לפתרון משפטי. תוציאו את המילה משפטי מהלקסיקון. השכן של ילדי האומנה שלי לא צריך אישור משפטי לעבור ניתוח וגם הילדים שלי לא צריכים. אני מקווה מאוד שהתיקון הזה יעבור היום כמו שצריך. << דובר >> אשכר הלפרין: << דובר >> אם ההורים שלו חותמים אז לא צריך אישור משפטי. << דובר >> א’: << דובר >> עורכת דין אשכר אתם עושים שימוש בחוק - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> א., אני לא רוצה לייצר פה אשליות. בתיקון הקטן אך המשמעותי שהבאנו אני לא יכולה להכניס פתח לתקן את כל החוק. אני מסכימה איתך. כואב לי הלב להסכים על משהו שאני לא במאה אחוז חיה איתו בשלום. אני רוצה לתקן הרבה יותר. אבל גם ידיי כבולות. אני מבטיחה לך ולכולם פה שאם אני אהיה בכנסת הבאה אני אדחוף לזה בכל הכוח. אם אני לא אהיה פה אז אני אדחוף ממקום אחר לתקן את זה כי יש דברים שצריך לתקן אותם עם סימני קריאה ובלי סימני שאלה. יש הרבה דברים שהם בסימן שאלה ונמשיך להשאיר אותם כך עד שנמצא פתרון. אני מסכימה איתך שיש דברים שהם חד משמעיים. אני מצדיעה לכן משפחות האומנה. אני מודה לכן על מה שאתם עושים. אני יודעת שזה לא עבור בצע כסף כי אין שם בצע כסף. הכסף לא משמש מדד לכמות ההשקעה שאתם משקיעים. אני יודעת איזה מחירים אתם משלמים ואתם משלמים אותם באהבה עצומה. לצערי הרב לפעמים המערכת לא מסייעת לכם ואף משמשת חסם לטיפול המדהים שלכם. אני מודה לך א. נעבור לעדי מקל ממשרד הרווחה. << דובר >> עדי מקל: << דובר >> שמי עדי מקל, אני מנהלת שירות האומנה במשרד הרווחה. אני רוצה להזדהות עם מה שאמר א. אני מבינה את הקשיים. חשוב לי להדגיש שבאומנה הקשר עם ההורים בדרך כלל נשאר. אני לא רוצה שנכליל. אם יש הורים שכן מוכנים לחתום וכן רוצים להיות מעורבים אז אנחנו לא יכולים להתעלם מהם. בנוסף למה שאמרה שאורית, לא מדובר רק בהורים שמתנגדים אלא גם בהורים שקשה לאתר אותם. הילד מחכה הרבה זמן עד שיאושרו לו תרופות וזה חבל. לא מדובר רק בהתנגדויות אלא גם בקושי למצוא את ההורים הללו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל יש לכם על זה מענה בחוק? אתם מחכים זמן מסוים עד שהוא יענה ואם הוא לא עונה אז אתם יכולים לעשות משהו או שאתם חייבים להמשיך לשנות? << דובר >> עדי מקל: << דובר >> על כן חבל שהילד יחכה. אני לא רוצה להכליל את כולם. יש הרבה הורים שמשתפים פעולה ונמצאים בקשר עם הילד. באומנה הקשר נשמר עם הורים. זה לא אימוץ. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> עדי, בעיית היידוע עלתה פה מזווית אחרת על ידי עידית סרגוסטי. האם צריכים גם להסביר להורים? היא אמרה שלפעמים יש אנשים עם מוגבלות קוגנטיבית. סעיף 43 דורש מהאומן ליידע את הורה האומנה או בעצמו או באמצעות מנחה האומנה. האם מנחה האומנה יכול לעשות את היידוע הזה? << דובר >> נטלי מופסיק: << דובר >> לפעמים מנחה אומנה עושה את זה ולפעמים הוא עושה את זה בשילוב העובד הסוציאלי שמלווה את המשפחה לאורך שנים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> היא אמרה שלא מוצאים את ההורים. איפה יש לזה פתרון בחוק? << דובר >> נטלי מופסיק: << דובר >> החוק נותן לזה מענה כי זו סמכות של האומן. מנסים ליידע את ההורה הביולוגי ואם לא מוצאים אותו אז אין מה לעשות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, אבל כמה זמן מחכים? << דובר >> נטלי מופסיק: << דובר >> עדי ניסתה להגיד שיש את התמונה שעוגן מציירים אבל רוב המקרים בהם לא ניתנים תרופות פסיכיאטריות היא לא כי יש התנגדות וצריך ללכת לבית משפט אלא כי אנחנו לא מצליחים לאתר את ההורים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> איך פותרים את זה? << דובר >> נטלי מופסיק: << דובר >> החוק נותן לזה פתרון מלא. רוב המצבים הם מצבים בהם ההורה נעלם ואנחנו לא מצליחים לאתר אותו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> איך הוא פותר את זה? << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> סעיף קטן (ז) אומר שאם הוא חושב שהילד זקוק בהקדם לטיפול - - - << דובר >> נטלי מופסיק: << דובר >> לא, אני צריכה לנסות ליידע את ההורה בזמן סביר מראש. אם לא הצלחתי אז לא הצלחתי. אני לא חושבת שזה מונע את מתן התרופה. זה נכון לכל הפרטים בתוספת הזאת. אם ניסיתי לאתר את ההורה ולא הצלחתי ליידע אז זה לא יעכב את מתן הטיפול בילד. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> אני לא בטוחה. << דובר >> נטלי מופסיק: << דובר >> היידוע הוא לא תנאי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> איפה את רואה את זה? אני קוראת את סעיף (ד) וכתוב תחול על האומן החובה ליידע את הורי הילד ישירות או באמצעות מנחה האומנה שמונה לילד זמן סביר מראש על התוכניות. << דובר >> נטלי מופסיק: << דובר >> גברתי, זה לא תנאי למימוש הסמכות. זו חובה בצד הסמכות. אני לא קוראת את זה כתנאי. צריך ליידע את ההורה. אם לא הצלחתי ליידע את ההורה אז לא הצלחתי. אני מנסה לאתר את ההורה. אם מחלקת הרווחה ניסתה ולא הצלחתי אז לטעמי זה לא אומר שההורה האומן לא יכול לממש את הסמכות. << דובר >> אשכר הלפרין: << דובר >> צריך לדבר על מה זה יידוע, מה המשמעות ומה הן דרכי היידוע. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני מסכימה איתך אבל זה לא החוק היום. אנחנו לא נגענו בסעיף הזה ולא תיקנו אותנו. נקיים דיון אחר על זה. << דובר >> אשכר הלפרין: << דובר >> בהמשך למה שעידית אמרה, זה שהסעיף היום לא טוב זה לא אומר שצריך להוסיף עוד נדבך בעייתי לסעיף הזה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> את צודקת. מה את מציעה? את מבינה שיש כאן בעיה או שלדעתך אין כאן בעיה? אנחנו המצאנו בעיה או שיש כאן בעיה אמיתית של הפרדה בין תרופות פסיכיאטריות לתרופות אחרות? << דובר >> אשכר הלפרין: << דובר >> אני לא פותרת בעיה בכך שאני מחמירה את הבעיה יותר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני לא מחמירה את הבעיה כי בעיניי (ד) היא לא בעיה. << דובר >> אשכר הלפרין: << דובר >> מבחינתנו זו החמרה של הבעיה כי בסעיף הזה ההורים הביולוגים לא צריכים לתת את ההסכמה לתרופות אחרות וזה בעייתי מבחינתנו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה לא מה שהיא אמרה. << דובר >> אשכר הלפרין: << דובר >> זה מה שהבנתי ממנה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני לא רואה בעיה בסעיף (ד). את אומרת שהסעיף הוא בסדר אבל שחסר פה פרוטוקול טוב. << דובר >> אשכר הלפרין: << דובר >> זה מה שהיא אמרה. היא דיברה על בעלי מוגבלויות שלא מבינים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> היא אמרה שלא נותנים להורים הביולוגיים את התמיכה שצריך לתת להם. זה לא העניין עכשיו. << דובר >> אשכר הלפרין: << דובר >> אני יכולה לסכם את עמדתנו? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, עדי קודם. << דובר >> עדי מקל: << דובר >> הורי האומנה עושים עבודת קודש. זה לא בגין תשלום והם מתמודדים עם ילדים מאוד קשים. להעמיס עליהם התמודדות נוספת בכל מיני מצבים בירוקרטיים נראית לי לא הוגנת ולא ראויה. מאוד חשוב לי להדגיש את ההערכה הגדולה שלנו להורי האומנה שלא מנסים לתת תרופות ללא מחשבה ולא ייעוץ רפואי. זה לא קורה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה. בקי, בבקשה. << דובר >> בקי כהן-קשת: << דובר >> אני רציתי להתייחס לנושא המומחה או המתמחה. יש כאן שתי סוגיות קריטיות. ילד במצב אחר לא באומנה לא מוגבל לפסיכיאטר יחיד. אם זה בית חולים אז תמיד יש שם צוות ואם זה בחוץ אז בוודאי ובוודאי יש אפשרות להורה ללכת לפסיכולוג או לפסיכיאטר אחר. זה נכון שצריך לחכות במערכת הציבורית אבל יש גם פרטי ואפשר ללכת ליותר מאדם אחד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> גם פה אפשר. << דובר >> בקי כהן-קשת: << דובר >> לא. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> את מפקפקת במשפחת האומנה? << דובר >> בקי כהן-קשת: << דובר >> לא, אני מדברת על הפסיכיאטרים שמוחזקים בעמותות עבור הילדים. הם מחזיקים בפסיכיאטר אחד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אנחנו מדברים על אומנה עכשיו ולא על פנימיות? << דובר >> בקי כהן-קשת: << דובר >> כן, על אומנה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני רוצה להבין. הורה אומנה בגלל סיבות כאלה ואחרות הלך לפסיכיאטר או לפסיכולוג. << דובר >> בקי כהן-קשת: << דובר >> הוא הולך לפסיכיאטר שחברת האומנה סיפקה לו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, הם יכולים ללכת גם לפרטיים. אף אחד לא מגביל אותם. מותר להם ללכת לפי התוספת הראשונה לאיזה בדיקה - - - << דובר >> אשכר הלפרין: << דובר >> בפועל הם הולכים לפסיכיאטרים של ארגון האומנה. << דובר >> נטלי מופסיק: << דובר >> יש פסיכיאטר של ארגון האומנה. היום הילדים יכולים לחכות חודשים ושנים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל הם לא חייבים ללכת. << דובר >> נטלי מופסיק: << דובר >> תיאורטית הם יכולים ללכת לכל פסיכיאטר שהם רוצים. עם זאת ברור שזה עדיין צריך להיות בהתאם להנחיית מנחה האומנה כי אנחנו רוצים שיהיה פיקוח חיצוני כדי שהילד לא יראה כל שבוע פסיכיאטר אחר. זה לא מיטיב גם עם הילד. << דובר >> בקי כהן-קשת: << דובר >> יש פה שתי סוגיות שמצטלבות כך שבעיניי זה חייב להישאר מומחה. הסוגיה הראשונה היא האם אנחנו מדברים על טובת הילד או על טובת המערכת. זה נכון שמי שמייצג את מערכת הבריאות עושה עבודת קודש כדי לייצג את מערכת הבריאות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> איך זו טובת הילד אם אין - - - << דובר >> בקי כהן-קשת: << דובר >> אבל יש. אנחנו בסך הכול אומרים - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, צר לי כי אין. מתי את פנית לרופא פסיכיאטר ילדים? אליי מגיעות פניות שמחכים שנה ושנה וחצי. << דובר >> בקי כהן-קשת: << דובר >> מיכל, יש מחסור קשה בישראל וזה חמור. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> יש בכל העולם. << דובר >> בקי כהן-קשת: << דובר >> זו בעיה חמורה. אבל כרגע המכרז מחייב אותם בפסיכיאטר מומחה. המשמעות של השינוי היא שהמכרז הבא יוריד את הרף הנדרש מהחברה ויוריד את התשלום הנדרש מהמשרד. אין הצדקה בעיניי - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה ההפך. אולי הדרישה היא הבעייתית. אמר פה ד"ר גלעד בודנהיימר שלא צריך - - - << דובר >> בקי כהן-קשת: << דובר >> הוא הנציג של מערכת הבריאות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני רואה את הילד ולא את מערכת הבריאות או את מערכת האומנה. הוא פסיכיאטר ילדים והוא אמר שהוא לא רץ לתת תרופות. אני לא יכולה לפקפק בכל. << דובר >> בקי כהן-קשת: << דובר >> לא, מיכל הוא מייצג את מערכת הבריאות ואומר שאין לו מספיק פסיכיאטרי ילדים על כן נסתפק במה שיש. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה לא מה שהוא אמר. << דובר >> בקי כהן-קשת: << דובר >> הוא אמר שלא צריך. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הוא אמר שבכל רפואה שהיא בכל תחום שהוא לא צריך היום מומחה. באומנה לא צריך גם כן. הוא אמר שהמערכת דורשת מומחה ובכך מזיקה כי בכל מקום לא צריך מומחה. << דובר >> בקי כהן-קשת: << דובר >> בדיוק. הוא אומר שמבחינתו מערכת האומנה כמו שאר המערכות במדינת ישראל נמצאת במחסור. לדעתי ילדים באומנה הם קבוצת ילדים שהמדינה לקחה עליה אחריות יתרה מאשר ילדים אחרים. ברגע שהיא עשתה זאת, אנחנו לא מחויבים רק ברמה הכללית אלא אנחנו מחויבים ברמה גבוהה יותר. זה אומר שצריך להשקיע יותר כסף ושיהיו מכרזים עם תנאים יותר גבוהים. לכן בעיניי מה שטוב לכל ישראל בהתחשב במכלול השיקולים של מחסור לא צריך להיות נכון לילדי האומנה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני אגיד לך למה אני חולקת עלייך. אם נעשה מה שאת אומרת אז במצב בו אין מספיק רופאים וצריך רק מומחים אנחנו ניקח רופא מומחה בן 100 וככה נזניח את הילדים האלה. אנחנו לא נעזור להם. אם אנחנו רואים את טובת הילד אז אני רוצה שזה יקרה מעשית ולא רק על הנייר. על הנייר כתוב איך הם צריכים לעבוד והם לא עובדים כמו שצריך. יהיה כתוב מומחה אבל הוא לא יהיה. כולכם יודעים שיש לנו פסיכיאטרים מחוזיים. במדינת ישראל יש שישה מחוזות ואמורים להיות פסיכיאטריים מחוזיים בכל מחוז אבל אין. כתוב במכרז פסיכיאטר מומחה אבל אין. מי שצריך פסיכיאטר מחוזי כמו במצבים של אשפוזים וגר בתל אביב צריך ללכת לירושלים. זה נחמד לכתוב על הנייר. אפשר לכתוב שצריך פסיכיאטר מומחה עם 15 שנות ניסיון, עם ארבע תעודות סמל הצטיינות ושהדליק משואה ביום העצמאות פעמיים כי אנחנו רוצים להגן על הילדים האלה. אבל האם אנחנו נגן על הילדים האלה? לא. << דובר >> אשכר הלפרין: << דובר >> הפתרון לא יכול להיות ברמיסת הזכות החוקית שלהם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני מסבירה שוב. אלה שני טיעונים. אני לא רומסת אותם כי ככה זה צריך להיות. אני לא אזלזל בילד שלי. הסמכות הגבוהה ביותר במדינת ישראל אומרת שמספיק רופא כזה לכל ילד ולא רופא מומחה. לילד שלך מגיע פחות או לילד שלי מגיע פחות? אם משרד הבריאות עושה טעות אז אנחנו נתבע אותו ונלך לבג"צ. שמשרד הבריאות יוציא הוראה חד משמעית. נעלה אותו ונגיד לו שכל חברי הוועדה דורשים שהם יתקנו את הנוהל כך שאף רופא שהוא לא מומחה לא יוציא מרשם. זה מה שאת רוצה. אם זה לא פוגע אז זה לא פוגע נקודה. אני לא רוצה להוריד את הרף אלא אני רוצה להשוות אותו. << דובר >> אשכר הלפרין: << דובר >> אבל בזמן שחיכינו למומחה אנחנו יכולים להגיע להסכמה עם ההורים הביולוגיים בבית המשפט. אנחנו פשוט נגיע לבית משפט ותהיה הסכמה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אנחנו לא רוצים את זה. את רוצה להשאיר את המומחה כדי להגיע לבית משפט וזו המטרה שלך. המטרה שלי היא טובת הילד ולא להגיע לבית משפט. << דובר >> אשכר הלפרין: << דובר >> זה נכון שאנחנו רוצים להגיע לבית משפט אם אין הסכמה של ההורה הביולוגי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אשכר תגידי את הטיעונים שלך ונסיים. << דובר >> אשכר הלפרין: << דובר >> אנחנו פה כמערך ייצוג הורים כדי לייצג את ההורים הביולוגיים שהם הורים מוחלשים. אלה הורים שלא מתקשרים ליושבת-הראש הוועדה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תתפלאי. את יודעת כמה הורים שהוציאו להם את הילדים התקשרו אליי וגם בני המשפחה שלהם? אל תצאי מנקודות הנחה לא נכונות. תדעו פה כולכם שאני מייצגת את כולם – את הילד שהוצא מאומנה, את משפחתו הביולוגית, את משפחת האומנה, את משרד הרווחה ואת משרד המשפטים. זה התפקיד שלי. אני נבחרת ציבור. ברגע שאני יושבת פה על הכיסא אז אני מייצגת את כולם. אמרתי לכם שקשה מאוד לשבת פה כי צריך למצוא את האיזונים בין כולם. יש פה אנשים ולכל אחד יש את הכאב שלו. אני לא מקנאה באף הורה שרוצה את הילד שלו והוציאו לו אותו מהבית. לפעמים אין ברירה וצריך לעשות את זה. האם הוציאו כמו שצריך? זה תהליך אחר שלא נמצא אצלי פה. בעיניי הדבר החשוב ביותר הוא השאלה האם להוציא את הילד או לא. ברגע שהוציאו את הילד ומסרו אותו למשפחת אומנה אז צריך לבדוק את המשפחה לפני ולפנים. ברגע שנבחרה משפחה אז מבחינתי היא עברה את הסף והיא ראויה להיות משפחת אומנה. בהורות טבעית לא שואלים אותנו ולא צריך רישיון כדי להיות הורה. כדי להיות משפחת אומנה צריך רישיון. זה אומר שהם עברו תהליך רציני למרות שגם שם ייתכן שיש טעויות. אבל אני סומכת על הבדיקה שלהם. אני רוצה להקל כמה שיותר על הורי אומנה. מבחינתי זה ההורה של הילד ברגע הזה ואני רוצה להקל עליו במטרה להחזיר את הילד להורה הביולוגי. צריך לתמוך ולעזור בהורה הביולוגי אבל גם צריך להיזהר מהפגיעה בילד. הוצאנו ממנו את הילד כי הוא לא היה יכול לגדל אותו. יש טעויות ויכול להיות שבמקרה של ש. הייתה טעות. צריך לבוא בטענות למשרד הרווחה שאולי הוא לא בדק כמו שצריך. אבל לא צריך בגלל זה להגביל את משפחת האומנה שדואגת לילד. << דובר >> אשכר הלפרין: << דובר >> אני מקדימה ואומרת שאנחנו מאוד מעריכים את משפחות האומנה. אנחנו בסך הכול דואגים לזכות היסוד של ההורים הביולוגיים להגיד את דברם. הורים ביולוגיים יכולים להסתכסך בינם לבין עצמם כשאין ברקע משפחת אומנה וללכת לבית משפט כי הם מסוכסכים האם צריך או לא צריך לתת תרופה. בית המשפט לענייני משפחה יחליט על טובת הילד. למה לשנות ולהפלות ילד שבאומנה ולהשתיק את ההורה הביולוגי שלא יוכל להביע את דעתו? אני חוזרת על הדברים שנאמרו מטעמנו בדיונים הקודמים ובניירות העמדה המפורטים שהוגשו לוועדה מטעם מערך ייצוג הורים. שמענו עכשיו מכלי ראשון לפני כמה דקות בגיר שהיה קטין שסיפר על ההשלכות של טיפול תרופתי פסיכיאטרי בלתי מותאם. זה לא דבר של מה בכך. אי-אפשר להקל בזה ראש. אנחנו יודעים שטובת הילד היא המטרה. אנחנו גם רואים בטובת הילד המטרה ואנחנו לא מפרידים בין טובת הילד לבין טובת המשפחה. אנחנו סבורים שבעניין מהותי של טיפול תרופתי פסיכיאטרי לא ניתן לדלג על שלב קבלת ההסכמה של ההורים הביולוגיים שהם האפוטרופוסים הטבעיים של הקטין ושלא נשללה אפוטרופוסותם – זה לא הליך אימוץ – רק כדי להתגבר על חסמים מערכתיים של היעדר כוח אדם או עיכוב. בתי המשפט לנוער יודעים לתת החלטות מהירות. אפשר להגיש צווי ביניים ואפשר לבקש דיונים מהירים. בתי המשפט לנוער עושים את זה וחבל שהנהלת בתי המשפט לא הגיעה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> היא יושבת פה לידך. כנראה שאין לה מה להגיד. היא יודעת מה מופיע בפניה ולמה שופט יודע יותר טוב. << דובר >> אשכר הלפרין: << דובר >> בתי משפט לנוער פוסקים גם בעניינים האלה. הפתרון של החשש מעיכובים משלא נשמעה דעת הוריו של הילד אומר שלא נשקלו כל השיקולים. גם ההורים צריכים להשמיע את קולם כדי שיישקלו כל השיקולים שיש. לגבי היידוע, צריך שיהיה ברור באיזה דרך תהיה היידוע. נתנו הצעה של פתרון בדיון הקודם כשיפעת דיברה על יידוע בכמה אמצעים. אם יש להורה עורך דין אז גם יידוע לעורך הדין שלו כמובן. בית המשפט יכול תוך 48 שעות לתת החלטה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה רבה. << דובר >> ש’: << דובר >> נגיד ילד שצריך כדור לבעיית קשב וריכוז. האם מניעת הטיפול תוביל למצב מצוקה מאי-לקיחת הכדור? הילד לא ימות. האם מתן טיפול בכוח היא לא עשיית שקט תעשייתי? אני הייתי הילד הכי מופרע בבית ספר. העבירו אותי שבע בכיתות בחטיבת ביניים ובתיכון. לא לקחתי ריטלין. יש לי אבחנה של הפרעת קשב וריכוז והיו אומרים לי שאני צריך לקחת ריטלין. אני לא לקחתי ריטלין ועשיתי חיים קשים למערכת. אבל לא לקחתי את הכדור בשבילי. הנטילה של הכדור היא כדי לרצות את המערכת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה מה שאתה חושב ושמעתי את זה. אתה לא חידשת. << דובר >> ש’: << דובר >> הורה אומנה שיש לו ילד שעושה בעיות בבית ספר יעדיף לתת לו טיפול תרופתי לעומת הורה ביולוגי שישקול אם לתת לו טיפול תרופתי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ש. זה מה שאתה חושב. מותר לך לחשוב את זה. אתה מספר את המקרה האישי שלך. << דובר >> ש’: << דובר >> זה מקרה משותף לרבים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רבים שאתה דיברת איתם אבל גם אני דיברתי עם רבים. יש לנו מחלוקת. << דובר >> ש’: << דובר >> הייתי שמח שתביאי לוועדה שלך ילד שכן מרוצה מהמערכת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כשאתה תנהל את הוועדה שלי אז תוכל. תודה רבה. נקרא עכשיו את התיקון שאני עושה בכאב לב. << דובר >> ש’: << דובר >> אני רואה כמה ילדים יקבלו ריטלין וכמה כדורים יחלקו פה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה ש. התיקון עדיין משאיר את התרופות שניתנות בשל אבחנה פסיכיאטרית כיוצאות דופן משאר התרופות. בעיניי זה לא צריך לקרות אבל אני משאירה את זה כך כי אני לא רוצה לעשות פה מהפכות למרות שצריך בעיניי. זה יחכה לפעם הבאה. בבקשה נעה. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> נקרא שוב את פרט (3א) שהתווסף. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> מתן הסכמה לנטילת תרופה הניטלת בשל אבחנה פסיכיאטרית בהמלצת רופא מומחה בפסיכיאטריה או בפסיכיאטריה של הילד והמתבגר או על ידי רופא מתמחה בתחום כאמור במסגרת התמחותו. << דובר >> אשכר הלפרין: << דובר >> אנחנו מתנגדים לרופא מתמחה. << דובר >> אורית בר לוי: << דובר >> זה קודם היה בפיקוח. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> זה צריך להיות רופא מתמחה בפסיכיאטריה או בפסיכיאטריה של הילד. אני לא יודעת אם המנגנון הוא מנגנון של פיקוח. מתמחה בדרך כלל לא עובד בפיקוח אלא תחת אחריות של רופא. הוא לא עובד בפיקוח שלו. << דובר >> אשכר הלפרין: << דובר >> אני מבקשת שיירשם שאנחנו מתנגדים למתמחה. << דובר >> תמאם סאמרי: << דובר >> יש הבדל בין מתמחה בשנה הראשונה להתמחות שלו או בשנה האחרונה להתמחות שלו? אני חושבת שההרחבה הזאת על המתמחה מצדיקה עיון נוסף. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> ד"ר בודנהיימר הסביר לנו שאם אנחנו נדרוש רק רופא מומחה אז אנחנו נגיע למצב שאי-אפשר יהיה לתת את הטיפול ואנשים ייכלאו להמתנה לתורים ארוכים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הוא אמר שבכל הרפואה רופאים ללא התמחות כלשהי מוסמכים לתת מרשמים כולל לתרופות פסיכיאטריות. כי אין רופאים אז אנחנו רוצים להוריד את הרף אלא בכל מדינת ישראל מתנהלים כך לא משנה מי הוא הילד ובאיזה משפחה הוא גדל. בנוסף לכך כדי לא להכביד הוא אמר שאם נבקש את ההחרגה הזו תהיה הכבדה. זו החרגה שלא נותנת כלום אלא רק גורמת נזק. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> אתם רוצים לשמוע את אלעד גודינגר ממשרד הבריאות? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, בבקשה. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> האם הרופא המתמחה עובד בפיקוח הרופא המומחה או שנכון לומר משהו אחר? << דובר >> אלעד גודינגר: << דובר >> זה תלוי במסגרת. זה לא פיקוח כמו שאת אמרת שהוא נמצא צמוד אליו. אני לא בקיא בכל המסגרות אבל אני אוודא את זה. אני חושב שהנוסח שהצעתן הוא מקובל אבל אוודא אותו. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> אם זה במסגרת התמחותו אז זה ברור שהוא תחת האחריות של הרופא המומחה באופן כללי? << דובר >> אלעד גודינגר: << דובר >> באופן כללי על פניו זה נראה כך אבל אני רוצה לוודא את זה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אתה יכול לוודא את זה עכשיו ולחזור עלינו? << דובר >> אלעד גודינגר: << דובר >> אני מנסה. << דובר >> תמאם סאמרי: << דובר >> מה המשמעות תחת אחריותו? האם הוא יכול לתת המלצות? << דובר >> נטלי מופסיק: << דובר >> זה עובר דרך הרופא הבכיר. << דובר >> בקי כהן-קשת: << דובר >> אם הוא בבית חולים אז יש שם רופא בכיר. אם הוא יושב במקום לבדו אז זה בדיוק זה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אנחנו דיברנו על זה. זו שיחה שהייתה גם גלעד והוא הסביר את זה. אלעד, כשפסיכיאטר מתמחה בקופת חולים נותן מרשם זה תחת פיקוח של מישהו? << דובר >> אלעד גודינגר: << דובר >> ההתנהלות שלו באופן כללי היא תחת פיקוח. אני די בטוח שהוא לא מקבל אישור על כל מרשם שהוא נותן. אני רוצה לוודא את זה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תחזור אלינו אם תוכל. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> אני רוצה לבקש את ההנחייה של הוועדה. הוועדה אומרת שזה יהיה כמו שרופא מתמחה נותן טיפולים במסגרת התמחותו או שאנחנו רוצים פה רמה מוגברת של פיקוח מוגבר? השאלה היא כזאת. כתבנו שהוא עושה את זה במסגרת התמחותו כלומר לפי אותו יחס שבינו לבין הרופא המומחה שתחתיו הוא פועל בלי להגיד פיקוח. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אם את אומרת פיקוח אז אפשר להוריד את המתמחה. הוא עצמו יבוא ואז לא עשינו כלום. << דובר >> בקי כהן-קשת: << דובר >> ההבדל הוא המסגרת. יש מקומות בהם הם יושבים עם עוד אנשים ויש עם מי להתייעץ. יש מקומות בהם הוא יושב לבדו. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> במסגרת התמחות הוא לא אמור לשבת במקום מבודד. מה שאנחנו כתבנו מבטא את אותה כפיפות שנדרשת מרופא מתמחה במסגרת ההתמחות שלו. הסעיף הבא הוא סעיף הדיווח לכנסת (הוראת שעה). עשינו בו שינוי בעקבות חידודים שהציע גדעון זעירה מהממ"מ. זה נוגע לגיל. דיווח לכנסת – הוראת שעה 5. שר הרווחה והביטחון החברתי ידווח לוועדת העבודה והרווחה של הכנסת אחת לחצי שנה במשך שנתיים מיום תחילתו של חוק זה נתונים כלהלן לגבי חצי השנה שקדמה למועד הדיווח: (1) מספר הבקשות לשמש אומן, למעט באומנת חירום לפי פרק ח' ובאומנת קרובים לפי סעיף 38, שהוגשו בתקופה האמורה על ידי מי שמלאו להם 56 שנים לפחות, ושיעורן מתוך כלל הבקשות שהוגשו כאמור; הבקשה היא לשני בני הזוג. אנחנו מוציאים מכאן את אומנת החירום ואת אומנת הקרובים. (2) מספר מקבלי רישיון אומנה בתקופה האמורה שמלאו להם 56 שנים לפחות, ושיעורם מתוך כלל מקבלי רישיון האומנה כאמור, והכול למעט באומנת חירום לפי פרק ח' ובאומנת קרובים לפי סעיף 38, בחלוקה לפי גילים. זה מתייחס לא רק למבקשי הבקשות אלא גם לכל אחד ממקבלי הרישיון לפי הגיל שלהם באותה התקופה. האחראי על זה הוא שר הרווחה והביטחון החברתי ולא שר העבודה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לפני שאנחנו מסיימים, נטלי ראיתי שכ-20% מהמשפחות שהתחילו את תהליך האומנה עוזבות באמצע. יש לכם נתון כזה? << דובר >> נטלי מופסיק: << דובר >> צריך לשאול את עדי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני אשמח לקבל את הנתון הזה. קראתי שכ-20% מהמשפחות שמבקשות להצטרף למשפחות האומנה ומתחילות את התהליך פורשות באמצע. הייתי רוצה לדעת האם הנתון הוא נכון והאם אתם בודקים למה זה קורה. << דובר >> עדי מקל: << דובר >> חלקם מרגישים שזה יכול להיות מורכב יותר. חלקם חוששים אחר כך מהפרידה אם הילדים יחזרו להורים שלהם. אנחנו מעדיפים לעשות את הסינון קודם ושחלילה אחר כך לא תהיה קריסה של האומנה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> האם אתם בודקים אם יש חסמים של קושי לטפל בילד? << דובר >> עדי מקל: << דובר >> בוודאי, כן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בבקשה אלעד. יש לך תשובה לניסוח כך שנוכל להצביע? << דובר >> אלעד גודינגר: << דובר >> חזרתי עם תשובה חיובית. הנוסח מקובל. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בסדר גמור. מי בעד? אני. אין כאן מתנגדים ואין נמנעים. הצבעה אושר. הצעות החוק הממוזגות שצריכות לעבור דרך ועדת הכנסת אושרו כהכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה לכולכם. << דובר >> עופר צבן: << דובר >> עופר צבן, חבר בעמותת עוגן. אני משמש כמשפחת אומנה לשני ילדים מזה 15 שנים. אני מנצל את ההזדמנות הזאת כדי להגיד תודה על כל הפעילות שעשית במהלך השנה וחצי האחרונות בניהול הוועדה הזאת למען משפחות האומנה ולמען ילדי האומנה. הילדים הם בראש הפירמידה ובשבילם אנחנו פועלים. עמותת עוגן בטוחה שמה התחלת ימשיך. אני תקווה שנמשיך לראות אותך פה כמו שכתבתי לך בעבר. את חברת הכנסת לדעתי היחידה שלא תצא לחופשה בקרוב. אנחנו תקווה שכמו שהתחלת את התהליך כך כל שינויי התקנות שתקועים כרגע יעברו בכנסת הבאה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה. אני רוצה להודות לסיוע המשפטי. אני חושבת שאתם עושים עבודה טובה וחשובה. המשפחות הביולוגיות הן חשובות ואני רוצה שמשרד הרווחה יעטוף אותן וייתן להן את כל המענים, השירותים והליווי שהם צריכים כדי לחזור ולהיות משפחות מתפקדות שיקבלו את ילדיהן בחזרה. אני רוצה להודות למשפחות האומנה, למשרד הרווחה על העבודה, לצוות הנהדר שעובד פה לילות כימים ולכל העמותות שמטפלות באומנה. הלוואי שלא נצטרך להוציא ילדים מביתם ושיהיה רק טוב. אבל אם צריך להוציא, שנוציא אותם לפלטפורמות טובות ואיכותיות שייתנו לילדים האלה אופק וכלים לחיים משמעותיים וטובים. תודה רבה לכולכם. אני נועלת את הישיבה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:00. << סיום >>