פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 12 הוועדה לביטחון לאומי 01/06/2026 מושב רביעי פרוטוקול מס' 607 מישיבת הוועדה לביטחון לאומי יום שני, ט"ז בסיון התשפ"ו (1 ביוני 2026), שעה 9:30 סדר היום: << נושא >> גילויי הסתה במוסדות להשכלה גבוהה בישראל – לבקשת חבר הכנסת ניסים ואטורי << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: צביקה פוגל – היו"ר חברי הכנסת: ניסים ואטורי מוזמנים: ניר וינטרוב – מחלקת ייעוץ וחקיקה (משפט פלילי), משרד המשפטים שמעון חוג'ה – פרקליט בלשכת המשנה לפרקליט המדינה (תפקידים מיוחדים), פרקליטות המדינה הלל לוי פאור – מתמחה, מחלקה פלילית, אשכול עונשין ופשיעה חמורה, משרד המשפטים רן בטאט – ר' תחום אח"מ מזכירות ביטחונית, המשרד לביטחון לאומי תמר שירה סגל – קמ"ד חו"ד מ"י, המשרד לביטחון לאומי דבורה מרגוליס – ראש מינהל ור"ה – ועד ראשי האוניברסיטאות בן בוחבוט – ראש אגף השטח בתנועה וסטודנט, תנועת אם תרצו שי גליק – מנכ"ל, בצלמו יסכה בינה – ראש התנועה למשילות ודמוקרטיה משתתפים באמצעים מקוונים: מרק אסרף – מנהל בכיר תחום פיתוח ומדיניות אקדמית, המועצה להשכלה גבוהה ייעוץ משפטי: מירי פרנקל-שור מנהלת הוועדה: לאה גופר רישום פרלמנטרי: נדב קן רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> גילויי הסתה במוסדות להשכלה גבוהה בישראל – לבקשת חבר הכנסת ניסים ואטורי << נושא >> << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בוקר טוב, התכנסנו כאן כדי לקיים דיון על אירועי הסתה ונכבה באוניברסיטאות בישראל. מי שיזם את הדיון הזה, חבר הכנסת ואטורי, לצערי הרב עדיין בדרכים, אבל מפאת כבוד כל האנשים שכן הגיעו לכאן בזמן, אנחנו נקיים את הדיון גם ללא נוכחותו של ואטורי. אני מעריך שיש ביכולתי לייצג גם את מה שהוא רצה. היום יום שני, ט"ז בסיוון התשפ"ו, 1 ביוני 2026. לפני חצי שעה התפרסמה ההודעה הבלתי אפשרית הזאת, ההותר לפרסום הנוסף הזה. לוחם מגלן, סמל ראשון אדם צרפתי, השם ייקום דמו, מראש העין, גם הוא נפל חלל במלחמה בלבנון; גם הוא, לצערי, מאותם רחפנים. אנחנו כל הזמן מחפשים פתרונות טכנולוגיים, במקום ללכת לפתרונות מאוד פשוטים. פשוט לכבוש, להכות, לפנות, לנתק יישובים ותושבים מדרום לבנון ולהעיף אותם צפונה. זאת תהיה הדרך היחידה שבה האויב שלנו יבין, שאנחנו לא באמת מתכוונים לתת לכל בעיה מענה בצורה טכנולוגית עם הראש היהודי. לא לכל דבר צריך כיפת ברזל. יש מקומות שבהם צריך מרכבות ברזל, לנסוע קדימה. זה הדבר שהכי יכאב, זה הדבר שיביא הרתעה, זה הדבר שיביא לנו קצת יותר שקט. הרשו לי לנחם מפה את משפחת צרפתי באבלם הכבד, ולקוות שאדם היה האחרון. למרות שבכל פעם אני אומר את זה מחדש, באמת שבכל פעם אני גם מתכוון לזה. מכובדיי, עד כמה שקשה, אנחנו נעבור לסדר-היום לנושא שאליו התכנסנו, ואני מבקש לומר כמה מילות פתיחה כדי למקד את הדיון הזה. אגדיר מראש, המטרה של הדיון הזה היא להגדיר את הגבולות שאנחנו באמת רוצים לראות בתוך הקמפוסים, ובמקומות שבהם הגבולות לא מספיק ברורים, לנסות לראות איך אנחנו כן יכולים להגדיר אותם. יותר מזה, לוודא שאנחנו גם מסוגלים לאכוף את זה. מכובדיי, הקמפוסים עברו בשנים האחרונות להיות מה שנקרא בעגה הצבאית אזור דמדומים, ובתרגום היום-יומי – אזור ללא גבולות. לא ממש ידוע מה מותר ומה אסור. לא ממש מוגדר האם אנחנו מסוגלים באמת לאכוף בצורה מלאה את חופש הביטוי שלא יהפוך להיות חופש הסתה, והאם כוח האבטחה של האוניברסיטה הוא כוח מספיק כדי לתת מענה להפגנה שיוצאת משליטה או צריך שם משטרה. ההתנגשות הזאת בין הרצונות שלנו לקיים את הדברים האלה, יוצרת מצב בלתי אפשרי. אני לא בטוח כמה מכם באמת מכיר את הנתונים, אבל בשביל זה אני פה. בשנים האחרונות – רק בחמש השנים האחרונות – ב-2021, בזמן שומר החומות, באוניברסיטה העברית בירושלים ובתל אביב, הפגנות וניסיונות להסתה שנעצרו, לשמחתי. לצערי הם קרו, לשמחתי הם נעצרו. ב-2022 וב-2023, את יום הנכבה ציינו וחגגו באוניברסיטה העברית בירושלים, באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. באוניברסיטאות עצמן ציינו את יום הנכבה, עודדו טרור, עודדו את תופעת השאהידים, יצאו נגד מדינת ישראל בביטויים של רצח עם. ב-2024 – לאחר 7 באוקטובר – ראינו לא מעט תופעות נוספות של זה. לאחר 7 באוקטובר, באוניברסיטאות נתנו יד ופתח להפגנות נגד צבא ההגנה לישראל ולדבר בגנותם של חיילי צה"ל. היו לנו לא מעט דיווחים על סטודנטים שראו את עצמם מאוימים בימים האלה. ב-2025 וב-2026 בשבוע הנכבה, כנ"ל – הפגנות תמיכה שאת שיאם ראינו בחודש האחרון, ובעקבות השיא הזה הגיש חבר הכנסת ואטורי את בקשתו לקיים את הדיון הזה. מכובדיי, הקמפוס הוא לא שטח אקס-טריטוריאלי, אבל יש כאלה שחושבים שכן. זאת אומרת, בקמפוס מותר לנו לעשות מה שאנחנו רוצים. חופש הביטוי הוא לא חופש להסתה, ומי כמוני נלחם על חופש הביטוי באין ספור דיונים שקיימתי פה בשלוש שנים וחצי האחרונות. אבל אני לא אתן את ידי לחופש ההסתה, והקמפוס לא מהווה חסינות לשום דבר. גם את זה, לצערי הרב, מרגישים חלק מהסטודנטים. אנחנו בקמפוס, מותר לנו לעשות הכול, אנחנו חסינים. לא, אתם לא חסינים, כי שום מדינה לא יכולה להרשות לעצמה שבתוכה, בתוך מוסדותיה הציבוריים, אנחנו מטשטשים את הגבולות בין חופש ביטוי לבין לגיטימציה לאלימות, לטרור ולשלילת עצם קיומה של מדינת ישראל. אני לא יכול לתת לזה יד, ולכן כשחבר הכנסת ואטורי ביקש ממני לקיים את הדיון, אפילו לא חשבתי פעמיים. ביקשתי לקיים את הדיון הזה פה, כדי שוב לצייר את הגבולות: מה מותר, מה אסור, ואיפה אנחנו מתערבים. אשמח לשמוע את ההתייחסויות של כל מי שהגיע לכאן. אני מבין שיש גם בקשות דיבור בזום, ואנחנו נתחיל עם ד"ר מרק אסרף מהמועצה להשכלה גבוהה שנמצא איתנו בזום. ד"ר אסרף, בבקשה, הבמה שלך. << אורח >> מרק אסרף: << אורח >> בוקר טוב ליושב-ראש הוועדה, בוקר טוב לכל המוזמנים, אני רוצה בבקשה להציג את העמדה של המועצה להשכלה גבוהה בנושא שתיאר היושב-ראש. אני רוצה להציג מצגת, אם תינתן לי האפשרות, בבקשה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בבקשה ד"ר אסרף. << אורח >> מרק אסרף: << אורח >> (מלווה את דבריו במצגת) הדברים שקורים בקמפוסים, הפעילויות הציבוריות או הפוליטיות וכו', נמצאים על סדר-היום של המועצה כבר יותר מ-16 שנה. הם זכו לקבלת החלטות במועצה להשכלה גבוהה מעת לעת, כאשר קרו דברים וכאשר המועצה נדרשה לפרסם הצהרות חשובות וגילויי דעת. צריך לומר מן ההתחלה שהמועצה להשכלה גבוהה עסקה בדבר. היא מבינה את הדברים האלה, היא דנה באירועים בקמפוסים, ורשמה לעצמה כמה החלטות מאוד מאוד חשובות שעכשיו אפרט בקצירת האומר. ראשית, המועצה להשכלה גבוהה, לאורך כל השנים האלה, תמיד קבעה ככלל וכעיקרון של ברזל: המועצה רואה בחומרה כל גילוי של הסתה לאלימות, תמיכה בטרור, גזענות או תופעות וגילויים שמדברים על שלילת קיומה של מדינת ישראל, בתוך הפעילות הציבורית או הפוליטית שבמוסדות להשכלה גבוהה. אומנם המועצה מדגישה, וחשוב להדגיש, את החשיבות העליונה של עקרונות החופש האקדמי וחופש הביטוי, המהווים יסודות בתוך המערכת הדמוקרטית ומערכת ההשכלה הגבוהה האקדמית. המועצה רואה במוסדות גם הם, אחראים לאזן בין השמירה של המרחב האקדמי הפתוח לבין החובה למנוע ניצול לרעה של החירויות הללו לצורך תמיכה בטרור ובפעילות בלתי חוקית, או בגילויים לשלילת קיומה של מדינת ישראל. כבר בהחלטתה מיוני 2009, בעקבות אירועים שהתקיימו באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת חיפה, המועצה הוציאה גילוי דעת ואמרה למוסדות להשכלה גבוהה להפעיל את שיקול דעתם, ולא לאפשר שימוש לרעה בערכי חופש הביטוי והדמוקרטיה באמצעות מתן במה להסתה לאלימות, לגזענות ונגד קיומה של מדינת ישראל. אם תראו את כל ההחלטות של המל"ג לאורך כל השנים, המועצה הייתה באופן עקבי מאוזנת בין שמירה על העצמאות האקדמית והניהולית של המוסדות להשכלה גבוהה, לבין ציפייה ברורה. אנחנו עומדים על כך, ואנחנו גם נמצאים בדיאלוג שוטף עם המוסדות – אפרט על זה עוד מעט – שיפעילו את הסמכויות שלהם באחריות בהתאם לדין, בהתאם לתקנונים הפנימיים שלהם, וכן בהתאם להנחיות גורמי הביטחון ואכיפת החוק. בראש ובראשונה, חירויות הפרט בתוך הקמפוסים לא ינוצלו לרעה נגד מדינת ישראל, נגד הצבא, נגד הסטודנטים, בתמיכה בטרור, חלילה, בגזענות, באלימות או בפגיעה בסמלים הלאומיים של מדינת ישראל. המועצה להשכלה גבוהה בהחלטותיה מצפה – וגם כתבה למוסדות ונמצאת בדיאלוג עם המוסדות, כפי שמייד ארחיב ואפרט – להמשיך ולפעול בנחישות, תוך שמירה על עיקרון היסוד של החופש האקדמי וחופש הביטוי, נגד כל ביטוי של הסתה לאלימות ותמיכה בטרור, או פגיעה בסדר הציבורי. בשנת 2014 פרסמה המועצה להשכלה גבוהה גילוי דעת. אתם רואים מעת לעת, משנה לשנה, המועצה ערה לדברים האלה. היא חיה בתוך עמה, ומדי פעם היא מתמקדת בדברים האלה, כשיש תופעות או משברים, או כשיש גילויים לא טובים בתוך הפעילות בקמפוסים הציבוריים. היא עיצבה עקרונות אשר צריכים להנחות את המוסדות בקביעת ההוראות המסדירות את חופש ההתארגנות וההפגנה בתקנונים. לפי זה, קבעה המועצה: "מוסד מוכר להשכלה גבוהה לא ימנע או יגביל את זכותו של סטודנט לקיים פעילות ציבורית, לרבות להתארגן להפגין בכל נושא, אלא בהתקיים אחד או יותר מהתנאים הבאים כדלקמן: הפעילות אסורה על פי כל דין, או שיש בפעילות פגיעה מהותית בקיום הסדיר של פעילות המוסד". פעילות המוסד היא אקדמית, ציבורית, מכוונת להרחיב את הדעת, את המחקר וההשכלה הגבוהה, וזה ייעודה. בשנת 2018 המועצה הרחיבה והמשיכה את העקרונות הקודמים שלה, בדבר ההתנהלות הראויה במוסדות להשכלה גבוהה בתחומי החפיפה בין פעילות אקדמית ופעילות פוליטית. בזמנו, קראנו לנושא הזה במועצה קוד אתי למוסדות להשכלה גבוהה. ככה זה קיים גם היום. לפי הקוד האתי, המועצה מכירה בחשיבות העליונה של החופש האקדמי והמצוינות האקדמית, אך באותה נשימה היא שוללת באופן מוחלט פוליטיזציה באקדמיה. כבר ב-2010 הצהירה המועצה להשכלה גבוהה כי לאור המחויבות לחופש אקדמי של הסגל האקדמי וגם של הסטודנטים, יש לדחות מכל וכול כל ניסיון לפוליטיזציה של האקדמיה, וכי השמירה על כך היא באחריות המוסדות להשכלה גבוהה. המועצה עצמה קראה באותה החלטה של התקנונים של הקוד האתי למוסדות, לאמץ בתקנונים של המשמעת שלהם את העקרונות הללו, ולקבוע לעצמם קוד אתי מקיף שיהיה נפרד מתקנון המשמעת לחברי הסגל. אנחנו עשינו עבודה ב-2018, 2019 וב-2020, וראינו שבאמת המוסדות להשכלה גבוהה, גם כאלה שלא היה להם קוד אתי, חיברו קוד אתי. הם התייעצו עם מומחים, עם הסנאט שלהם וההנהלה, ובסוף חיברו קוד אתי למוסד, שמתמקד באותם תחומים שיש לכאורה חפיפה בין הפעילות האקדמית השוטפת לבין פעילות עם זיקה ציבורית – לא רוצה אפילו להגיד פוליטית – בסוגריים, פוליטית. אם כך, אני רוצה לחזור להתחלה ולהגיד ככה, גילויים של הסתה לטרור, הסתה לאלימות, לגזענות או לאירועים שהם נגד קיומה או נגד הדמוקרטיה של מדינת ישראל – הנושאים האלה ידועים למועצה. המועצה התייחסה אליהם וגם הכנסת, גם בוועדה שלכם וגם בוועדת חינוך, מעת לעת היו שם דיונים, כולל הצעות חוק שהציעו חברי כנסת. המועצה להשכלה גבוהה השתתפה בכל הדיונים האלה. אני עצמי השתתפתי בחמישה דיונים מרכזיים לפחות שהיו בשנים החולפות. המועצה להשכלה גבוהה, לבקשתה וגם ביוזמתה, פנתה לכל המוסדות להשכלה גבוהה, במיוחד בתקופת חרבות ברזל והמלחמות שבאו בעקבותיה שאגת הארי, עם כלביא, המלחמה בלבנון וכו'. המועצה ראתה שיש דרישה מהמוסדות לפרוס תמונה ברורה של הנתונים, האם יש גילויי אלימות ותמיכה בטרור או הסתה לטרור או תמיכה בגזענות וגילויים שונים שפוגעים בסמלים הלאומיים של מדינת ישראל? גם ב-2025 וגם ב-2026, השנה, ערכנו מיפוי של הנתונים האלה מרוב המוסדות להשכלה גבוהה שענו לנו – אוניברסיטאות ומכללות כאחד – וקיבלנו תמונה איך המוסדות מתמודדים. אנחנו בקשר ישיר עם המוסדות ומהם שאבנו את החומרים, לא רק מכלי התקשורת. אם תרצו, אני אשלח לכם את הסקירות האלה שהכנו לכנסת. קודם כול, יש מוסדות שדיווחו שאין אצלם דברים כאלה, אין אצלם גילויים מהסוג הזה. הם אפילו כתבו תודה לאל אין לנו דברים כאלה בקמפוסים שלנו. זה גם ניחא, אבל אלה שכן כתבו שהיו להם גילויים כאלה, ראינו איך המנגנונים שאותם מוסדות קבעו מתמודדים עם התופעות, ואילו סנקציות או ועדות משמעת הם נוקטים כדי להתמודד עם אותן תופעות. ראינו באוניברסיטאות, למשל, וגם במכללות, שהקימו ועדות משמעת מיוחדות. למשל, אוניברסיטת בר אילן הגדילה לעשות והקימה ועדה מיוחדת בראשות הרקטור, יחד עם אנשי משמעת, סגל אקדמי, סטודנטים ועורכי דין. במיוחד בתקופות שבהן היינו במלחמות האחרונות ועדיין לא הסתיימו – למשל, מלחמת חרבות ברזל – היו גילויי אלימות או הסתה לטרור מכל מיני סוגים, חס וחלילה תמיכה במתקפת חמאס ב-7 באוקטובר, או גילויים של תמיכה בחמאס או פגיעה מילולית בחיילי צה"ל, או בסמלים של מדינת ישראל. אותם מוסדות התמודדו עם כל הגילויים האלה בכך שקודם כול, הקימו ועדת משמעת ועשו שימוע לאותם תלמידים או תלמידות. בהרבה מהמקרים ראינו שיש עונשים כבדים, כלומר, כאשר התברר שהעבירה חמורה, אותו סטודנט או סטודנטית – היו גם סטודנטיות – הושעו מהלימודים לצמיתות או לכמה סמסטרים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> יש נתונים כאלה, ד"ר אסרף? אנחנו יכולים ללמוד משהו? << אורח >> מרק אסרף: << אורח >> כן, יש לי נתונים מסודרים עד 2026-2025. מייד אחרי הדיון הזה אני שולח אותם לוועדה בראשותך. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אדוני, יש לי פה העתק, אני יכולה לתת לך. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> יופי, אני אשמח מאוד. כן, בבקשה, ד"ר אסרף, תמשיך. << אורח >> מרק אסרף: << אורח >> ראינו שהמוסדות להשכלה גבוהה מתמודדים, כל מוסד בדרך שלו. ראינו מקרים של הרחקה לצמיתות, הרחקה לכמה סמסטרים והשעיה לתקופה מסוימת. למשל, היו מקרים של עונש על תנאי. היו גם מקרים של זיכוי, במקרים שמחמת הספק שלא היה ברור לגמרי שעולה עילה הדוקה, ברורה, ישירה, בין מה שאותו סטודנט או סטודנטית אמרו או עשו, לבין החוק וכו'. היו גם מקרים שהמוסדות פנו אלינו ואמרו: במקרים האלה ערבנו גם את המשטרה ואת כל רשויות האכיפה במדינת ישראל. היו מקרים שהמוסד התמודד עם זה והגיש תלונה למשטרה על אותו סטודנט או סטודנטית, ואחר כך המשטרה וגם זרועות ביטחון אחרות התייחסו וטיפלו בזה. כך שכל הקשת הייתה, וגם השנה עשינו את אותו מיפוי והוא יהיה בידכם, אם אין לכם אותו. בשורה התחתונה הייתי מסכם ככה, למועצה להשכלה גבוהה יש עמדה ברורה. היא הנחילה אותה למוסדות, היא העבירה אותה. הדברים האלה ברורים, המועצה לא אומרת, היא גם עושה. היא נמצאת בקשר שוטף עם המוסדות להשכלה גבוהה, היא מצפה לנושא הקוד האתי. היא מצפה שכאשר חלילה יש גילויים של הדברים האלה, הדברים יטופלו בכל חומרת הדין על ידי המוסדות בדרך שבה המוסדות נוקטים, והדברים מעוגנים בתקנונים שלהם. ממה שהתרשמנו אין עצימת עין, כלומר, כשיש משהו, הוא קורה. נכון שלא תמיד הייתה ענישה והמוסדות הסבירו שלא תמיד אפשר להוכיח מבחינה משפטית, אבל התייחסות תמיד הייתה. לא הייתה עצימת עין ויש גם ענישה, שלפעמים אפילו הייתה מחמירה. אנחנו נמצאים כל הזמן, כל שנה, עם המוסדות על הנושא הזה. ככל שנצטרך אנחנו נהיה גם בהמשך, כך שהנושא הזה לא ירד מסדר-היום במובן הזה שהמועצה מנטרת את הדברים האלה. היא נמצאת בקשר הדוק עם המוסדות, וכמובן יש חשיבות לכך שבסופו של דבר, המוסדות מנהלים את ההסדרים שלהם בין כותליהם. הם עצמם אחראים, הם אוטונומיים לכך, אבל אנחנו מצפים שכאשר יש תקנונים, שינהגו לפי התקנונים. אני מוכן לשמוע שאלות. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> ד"ר אסרף, קודם כול, תודה רבה על הסקירה המאוד חשובה הזאת. אני בדרך כלל לא נותן בזום לכל כך הרבה שקפים לעבור בשקט, אבל היה מאוד חשוב לשמוע אותך. יש לי רק שאלה אחת, ברשותך. האם הקוד האתי נכתב בכל אוניברסיטה בהתאמה לאוניברסיטה, או שיש קוד אתי שהוציאה המועצה להשכלה גבוהה וכולם שותפים לו? אולי אתה לא יודע, אבל אני הייתי הרבה מאוד שנים איש קבע. את הקוד האתי קבע צה"ל, לא כל מפקד יחידה לעצמו. << אורח >> מרק אסרף: << אורח >> כן, גם אני הייתי בצה"ל וגם אני הייתי באותה מלחמה ראשונה שאתה שירת בה ב-1982. אני זוכר גם את מערכי האש ואתה הובלת אותנו כמו עמוד האש, ובמקרים רבים מאוד השריון צריך להודות לך על כך, וגם החי"ר. אני זוכר גם את המלחמות של ישראל, ואני יודע שהיית איש קבע. בקשר לקוד האתי, העקרונות של הקוד האתי נכתבו. יש החלטת מועצה מ-2018 מאוד מפורטת: 5,4,3,2,1 עד 10. הדברים האלה הועברו למוסדות כמין המלצות, נקרא לזה עקרונות, רעיונות יסוד. המוסדות, אם הם רוצים הם יכולים לאמץ אותם, אבל לנהוג ברוח זו. כל מוסד כמובן קובע לעצמו. זה לא קוד אתי כמו שקבע בזמנו פרופ' אסא כשר לצה"ל. לא, כל מוסד קובע לעצמו, אבל רוח הדברים שהמועצה רצתה נמצאת בתוך הקוד האתי. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> ד"ר מרק אסרף, תודה רבה, אלא אם כן למישהו פה יש שאלות אליו. אתה יכול להמשיך לחזות בנו. אם תרצה להעיר איזושהי הערה, נשמח לשמוע אותך. תודה, דוקטור. << אורח >> מרק אסרף: << אורח >> תודה רבה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> כן, מכובדיי, בבקשה. זה דיון פתוח, אני רוצה לשמוע אתכם, לא באתם לכאן רק לשמוע אותי. בבקשה. << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> קודם כול, תודה רבה, אני ראש מינהל ור"ה – ועד ראשי האוניברסיטאות. זהו גוף וולונטרי שמאחד את כל אוניברסיטאות המחקר של ישראל, האוניברסיטאות הציבוריות המתוקצבות. אני רוצה לשים שני עוגנים בראשית הדברים. קודם כול, אוניברסיטאות המחקר של ישראל, כמו כל המוסדות להשכלה גבוהה הם גופים שומרי חוק. אין פעילות שקורית באוניברסיטה וגם לא במכללה, שהיא לא תחת החוק. יש מחלקות משפטיות ענפות, פעילות ומאוד מאוד אקטיביות בכל אחד מהמוסדות, ולא זזים בלי ייעוץ משפטי ובלי אישורים משפטיים. זה בתור התחלה. דבר שני, עוד לא היה לי הכבוד לשבת בוועדה שלך, ואני יודעת שלא אוהבים לשמוע את זה פה בכנסת, אבל אני בכל זאת אגיד. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בוועדה שלי יתנו לך לומר כמעט הכול. << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> סעיף 15 לחוק המל"ג – שאגב, חוקק לפני הרבה מאוד שנים, דוד בן-גוריון, איש חכם ונבון, עשה את זה עוד בשנות ה-50 – קובע בצורה מפורשת, כשהוקמה המועצה להשכלה גבוהה, שהיא צריכה להוות חיץ בין האקדמיה לפוליטיקאים. במסגרת סעיף 15 לחוק המל"ג, ניתן חופש לניהול העניינים האקדמיים והמינהליים של האוניברסיטאות כראות עיניהן, זו לשון החוק. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> האיש החכם הזה, דוד בן-גוריון, גם קבע שמי שתורתו-אומנותו ימשיך להיות בישיבות, אבל את זה מי זוכר? סתם הייתי חייב לעקוץ. << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> אני אעיר כאזרחית וכאימא ללוחם משוחרר, שהוא קבע דבר שהיה מתאים לזמנו - - << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> דבורה, הכול בסדר, דבורה - - - << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> - - אבל יכול להיות שפשוט עשו לו איזה ניצול לרעה עם השנים - - << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> דבורה, הבנת בדיוק לאן אני חותר. << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> - - לא בטוחה שבן-גוריון הוא האשם. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בואי נחזור להשכלה הגבוהה. << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> במסגרת הביטויים חופש אקדמי או עצמאות של המוסדות, שלצערי הפכו בשנים האחרונות להיות מגונים בכנסת, אכן יש שמירה מאוד מאוד קפדנית על חופש הביטוי כפי שהוא מוגדר בקודקס החוקים של מדינת ישראל. כל האירועים המדוברים כאן, כולם, כולל אלה שהופיעו במכתבו של חבר הכנסת ואטורי, מצויים תחת גדר החוק וטופלו באוניברסיטאות במסגרת החוק. לגבי הקוד האתי, אני יכולה רק להעיר שפרופ' אסא כשר היה זה שהכין את הקוד האתי עבור אוניברסיטת בן-גוריון. יש שם קוד אתי מאוד מאוד מפורט המשתרע על כמה עשרות עמודים, שאוניברסיטת בן-גוריון אימצה אחרי שיג ושיח מאוד ארוך שלקח חודשים ארוכים בסנאט האוניברסיטה. קודים דומים, לא זהים, אומצו גם באוניברסיטאות אחרות. הפרופיל של החוקרים והפרופיל של הסטודנטים באוניברסיטאות שונה, ואני אומרת בגאווה שמדינת ישראל מאפשרת את הגיוון הזה במוסדות האקדמיים שלנו. אנשים יושבים כתף אל כתף בספרייה, במעבדה ובכיתה, והם שונים זה מזה. הם באים ממגדרים שונים, ממגזרים שונים, מתפיסות עולם שונות, מעדות שונות, והקמפוסים של האוניברסיטאות והמכללות אמורים להיות מקומות בטוחים גם להבעת עמדות שלרובנו לפעמים מאוד מאוד קשה לשמוע. ועדיין, ברגע שזה במסגרת החוק, האוניברסיטה חייבת לאפשר לעמדות האלה לבוא לידי ביטוי. היכן שזה לא עובר את גדר החוק, הוועדה לביטחון לאומי יכולה לפנות לארגונים שומרי חוק אחרים שבוודאי נכנסים לתמונה, כמו משטרת ישראל. אני רוצה רק להעיר שאם נפתחת תלונה שלא על ידי האוניברסיטה כנגד סטודנט או חבר סגל, בין אם זה על ידי משטרת ישראל ובין אם זה על ידי ארגונים אחרים, האוניברסיטה לא יודעת על זה. זאת אומרת, האוניברסיטה אינה מיודעת אם יש הליך, נניח אם יש חשד להסתה של סטודנט או של חבר סגל שלא במסגרת העיסוק שלו באוניברסיטה, כמובן. אין לאוניברסיטה מידע על הדבר הזה. ידעו שהסטודנט הפסיק להגיע לשיעורים, אחר כך הוא אולי יודיע שהוא הפסיק את הלימודים, המוסד לא ידע מדוע. זאת הפרדת רשויות שגם היא מכוח החוק. את כל המגבלות האלה אני מציגה ומציבה כאן, ואומרת שוב – האוניברסיטאות במדינת ישראל הם גופים שומרי חוק. היו 70,000 והיום אנחנו מדברים על עשרות אלפי משרתים מכל הסוגים: קבע, מילואים, חלק גם בסדיר וכן ארגוני הצלה, גם שוטרים לומדים באוניברסיטה, גם אנשי שב"כ, אפילו אנשי מוסד, תאמינו או לא. כל האנשים האלה מגיעים לקמפוסים שלנו בשביל לקבל ידע והכשרה, בין אם זו הכשרה מקצועית ובעיקר הכשרה אקדמית. זו ליבת העשייה של האוניברסיטאות, ובזה עוסקים. הדיון הזה חשוב מאוד, ותראה במכתב שאת מספר התלונות אפשר לספור על פחות מכף יד אחת, פחות מחמש תלונות בשנה האחרונה הגיעו לכדי הצורך לטפל בוועדת משמעת או משהו מהסוג הזה. היום הדברים האלה אינם מתקיימים באוניברסיטאות, וטוב שכך. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה, דבורה, תודה רבה. דברים חשובים שנאמרו כאן, מקווה שכולם שמעו אותם. כן, עוד מישהו? בבקשה, אדוני. << אורח >> ניר וינטרוב: << אורח >> אני מייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים. כמובן שהחוק, כפי שחברתי אמרה פה, גודר את חופש הביטוי בגבולות מסוימים, לפחות החוק הפלילי. כפי שאני יודע וכפי שהראינו בנתונים, כאשר נחצה קו הגבול של החוק ואדם עובר למעשה על החוק ואומר ביטוי שהוא ביטוי אסור, המשטרה פועלת, הפרקליטות פועלת. הכול בהתאם לסדרי הדין המתאימים וההנחיות, ובאמת גם מעמידים לדין ככל שעולה הצורך. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אוקיי. עוד מישהו? אם תרצו, בבקשה. << אורח >> תמר שירה סגל: << אורח >> אשמח להתייחס, אדוני היו"ר. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני רוצה אתכם, הדובדבן, בסוף, ברשותכם. << אורח >> תמר שירה סגל: << אורח >> בסדר גמור. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בן, בבקשה. << אורח >> בן בוחבוט: << אורח >> נעים מאוד, אני ראש אגף שטח בתנועת אם תרצו, וגם סטודנט בעצמי. אנחנו שוב ושוב נתקלים בגילויי הסתה בקמפוסים. אותם ראשי מוסדות ששולחים מיילים בכל שבוע על חקיקה שלא מוצאת חן בעיניהם, פשוט שותקים כשמדובר בהסתה נגד סטודנטים. בכניסה לאוניברסיטת תל אביב, ממש לפני שבועיים – ראיתי את זה במו עיניי – סרטונים וסטודנטים ביום הנכבה, שהיללו שאהידים וקראו קריאות בעד עזה. שבוע לאחר מכן היינו גם בהפגנה שהסטודנטים עצמם ארגנו, עקב צלב קרס שצויר על רכב של מילואימניק, והנשיא שתק. בתוך כותלי האוניברסיטה העברית – אירועי נכבה באישור האוניברסיטה. את כל זה אפשר לפתור במהלך אחד פשוט, יתכבד ועד ראשי האוניברסיטאות, אותו גוף פוליטי שמרבה להתבטא נגד נציגי המחנה הלאומי בענייני פוליטיקה, ויעביר בתקנון סעיף פשוט נגד ציון הנכבה ונגד תמיכה בטרור, נגד הסתה לטרור. זה פשוט מאוד. העובדה שאותם ראשי מוסדות לא מוכנים לעשות זאת, מחייבת אותנו, הארגונים האזרחיים – ובמיוחד אם תרצו – לפעול, אין מה לעשות. אנחנו נמשיך ביחד איתכם לקדם חקיקה נגד הסתה לטרור, ואנחנו גם קוראים לשר האוצר להשלים את המהלך ולשלול תקציבים מכל מוסד שמאפשר ציון נכבה בתוך המתחם שלו. פשוט לא הגיוני ולא אפשרי שכאן, בתוך מדינת ישראל, בתוך האוניברסיטאות – גם מחוץ לאוניברסיטאות, אבל זה עדיין בתחום שטח השיפוט של האוניברסיטאות, ובאוניברסיטה עדיין תומכים בזה ומקדמים את זה – יציינו את הנכבה. כולנו ראינו סרטונים של סטודנטים ישראלים שכאן, בתוך מדינת ישראל, מהללים שאהידים מעזה. תודה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה, בן. דבורה, את רוצה להגיב? בבקשה. << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> רק התייחסות ממש קצרה. יש לי ויכוח עקרוני עם מה שעושים אם תרצו בקמפוסים, ולא ניכנס לזה כרגע. לגבי ההפגנה בתל אביב, בדקתי לפני הדיון כי זה הופיע במכתבו של חבר הכנסת ואטורי. אוניברסיטת תל אביב בנויה ככה שיש בכניסה רחבה שנקראת רחבת אנטין. כל ההפגנות כולן, ללא יוצא מן הכלל, מתרחשות שם. זה לא שטח האוניברסיטה. בהפגנה המדוברת הייתה - - << אורח >> בן בוחבוט: << אורח >> האוניברסיטה - - - << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> לא, לא, לא, בן, אתה לא מתערב. סליחה. << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> - - משטרת ישראל, הייתה שם הפגנת ציון נכבה, ומולה הפגנת אלה שמתנגדים. שתי ההפגנות האלה עברו מאוד מאוד בשקט, לפי כל הכללים. לא היו שום דגלים, רק דגלי ישראל, מן הסתם. זה עבר לחלוטין במסגרת מה שהחוק דורש. משטרת ישראל הייתה אמונה על ההפגנה הזו, ולאוניברסיטת תל אביב לא היה קשר לזה. יוצאים סטודנטים מהשער של הקמפוס ועושים מה שעושים, זאת זכותם. << אורח >> בן בוחבוט: << אורח >> אשמח להגיב, שנייה וחצי. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> לא, לא, בן, עצור רגע, עזוב, אני לא רוצה - - - << אורח >> בן בוחבוט: << אורח >> ממש דקה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> לא, לא, תודה. בבקשה, רצית משהו? << אורח >> שמעון חוג'ה: << אורח >> כן, אדוני, אני מהפרקליטות. יש כמה נקודות מוצא יסודיות שחשוב להזכיר ולהבהיר כאן. ראשית, חופש הביטוי הוא מנשמת אפו של משטר דמוקרטי וחופש הביטוי הוא מנשמת אפם של המוסדות האקדמיים, וחובתנו להבטיח שיישמר חופש ביטוי גם במוסדות האלה. אבל נקודת מוצא נוספת וחשובה לא פחות היא שדין אחד למוסדות האקדמיים ולמה שקורה מחוץ למוסדות האלה. אותו הדין חל גם בפנים, ובכל מקרה שבו נעברת עבירה של הסתה – הסתה לטרור, הסתה לגזענות, כל הסתה שהיא – משטרת ישראל יודעת להגיע ולטפל בצירים המקובלים בהתאם להנחיות ולחוק, והדברים נאכפים. גם במקרה המדובר באוניברסיטת תל אביב, אנחנו בעצמנו, אדוני, העברנו למשטרת ישראל את האירוע כדי שיטופל. המקרה מוכר ומטופל, ואדוני מבין את המשמעויות של הדברים. כשנעברות עבירות, יש טיפול לפי חוק של גופי האכיפה. אין איפה ואיפה, והמוסדות האקדמיים לא מהווים שטח הפקר. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה. בן, רצית לומר משהו? משפט קצר, בלי להיכנס פה למלחמות. << אורח >> בן בוחבוט: << אורח >> לא, לא מלחמות. ממש כמו שאמרתי, לפני שבועיים צויר צלב קרס על רכב של מילואימניק, ונשיא האוניברסיטה שתק. מעבר לזה, מצולמים מילואימניקים בתוך כותלי האוניברסיטאות. ממש מצלמים את הפנים שלהם, מעלים את זה לרשתות ורושמים: הנה חיילי צה"ל. זה ממש חמור ואנחנו לא רואים שהאוניברסיטה עושה עם זה משהו. זה קורה בתוך כותלי האוניברסיטה. עזבו אותי הפגנה, לא הפגנה – זה קורה בתוך כותלי האוניברסיטה ואין בזה טיפול, ומילואימניקים מרגישים לא בטוחים. זאת הסתה. מצלמים סטודנטים במדים שחוזרים ממילואים ומעלים לרשתות, ואין לזה טיפול משמעתי – לא מחפשים מי עשה את זה, ובסוף מישהו מעלה את זה – זה נורא ואיום והאוניברסיטאות חייבות לטפל בזה, במיוחד באוניברסיטת תל אביב, שם זה קרה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני לא בטוח שהן מסוגלות לטפל בזה, אבל בוא נעזוב את זה. נעבור למשטרה, אני רוצה לשמוע אותם, בבקשה. ואטורי, אתה יכול להשתתף, להתפרץ בכל שלב שהוא. << דובר >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר >> להתפרץ, או שאני יכול פשוט בעדינות להיכנס? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מה שאתה רוצה, אתה ביקשת את הדיון הזה. בבקשה, המשטרה. << אורח >> תמר שירה סגל: << אורח >> בוקר טוב, אדוני היו"ר, חבר הכנסת וכל הנוכחים. קודם כול, אני מצטרפת לדבריו של עורך הדין שמעון חוג'ה, מפרקליטות המדינה. המקרה שעליו פירט חבר הכנסת במסגרת המצע לדיון לקראת הדיון הנוכחי, הוא מקרה שמוכר למשטרה. הוא מטופל, יש חשוד שכבר נחקר, זה מבחינת המקרה הזה. כמובן שכל מקרה נאכף ומטופל לגופו ברגע שהוא מגיע לידיעת משטרת ישראל בדיוק כמו המקרה הזה, וזה הכול. תודה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> עוד משהו? תרגיש חופשי. << אורח >> רן בטאט: << אורח >> בוקר טוב לכל הנוכחים, כפי שנאמר, משטרת ישראל מאפשרת חופש ביטוי בכל מקום בכל תצורה, כל עוד חופש הביטוי לא הופך לחופש השיסוי, ההסתה, וכל עוד לא נעברת עבירה. מבחינת משטרת ישראל, אין לנו גבולות. מבחינתנו, במקום שבו נעברת עבירה – זה לא משנה כרגע אם זה במרשתת, בקמפוס, באוניברסיטה או בכל מקום במרחב הציבורי – ברגע שיש לנו חשד לעבירה של הסתה לטרור או לגזענות, כמובן נפתח תיק חקירה בהתאם לאישורים שאנחנו מקבלים מהפרקליטות והחשודים מובאים לחקירה. מבחינתנו כמשטרה, זה לא משנה כרגע אם זה באוניברסיטה, ברחוב, במרשתת או בכל מקום אחר, ברגע שאנחנו מזהים עבירה, אנחנו חוקרים בצורה נחושה ומהירה וכך נעשה גם במקרה של תל אביב. חברתי בדיוק פירטה פה, נחקר חשוד, הובא לחקירה ושוחרר בתנאים מגבילים. אנחנו אוכפים את הנושא הזה, בטח ובטח בכל מה שמתקשר לעבירות הסתה לטרור. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> רן, לא כל האנשים פה מכירים אותך ויודעים שאתה מומחה בתחום חקירות ומודיעין. אני רוצה לשאול אותך, האם לאורך שנים יש איזשהו קשר בין הסתה וחופש ביטוי מוגזם באוניברסיטאות למשהו כמו, נניח, שומר חומות? האם גיליתם, זיהיתם משהו בעניין כדי שנוכל להתריע בפני האוניברסיטאות ולומר שהמשימה שלהן הרבה יותר חשובה? << אורח >> רן בטאט: << אורח >> אני יכול לומר שבמקומות שבהם אנחנו מזהים באופן מובהק הסתה שחורגת מגבולות חופש הביטוי, לעיתים זה נותן רעיונות או כלים לאנשים שרוצים לעשות דברים בניגוד לחוק. זיהינו את זה בעיקר אחרי 7 באוקטובר, שם ההסתה עלתה בצורה מאוד משמעותית ושם משטרת ישראל פעלה באמת באופן נחוש ומהיר, וכך הורידה, להערכתי, את גובה הלהבות בתוך תחומי מדינת ישראל. אני מניח שיש קשר בין הסתה לבין מה שמתרחש בחוץ ובשטח. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה, רן. חבר הכנסת ואטורי, בבקשה. << דובר >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר >> קודם כול, פניתי לקיום הדיון הזה, כמו שאמר היושב-ראש. אלה דברים מזעזעים. אתן לכם דוגמה: יא שאהיד יא שאהיד, הירגע, אנחנו ממשיכים דרכך. זאת אומרת, דברים כאלה. אני מבין את חופש הביטוי, הרצון להביא לחופש בהפגנות. אצלנו כשהייתה הממשלה הקודמת והפגנו, היו מתקשרים קציני מודיעין גם אליי באופן אישי, והיו שואלים: מי מגיע, אתה חושב שיהיה זה, שיהיה ככה. צריך להתייחס יותר ברצינות לכל נושא ההפגנות באוניברסיטאות. כמו שהיושב-ראש אמר, האם אתם נוהגים שם ביתר חופש, אולי בנושא חופש הביטוי? זה לא חופש ביטוי. כשהם אומרים שהם רוצים ללכת בדרכו של השאהיד – באותו רגע נגמר הסיפור. זאת הסתה לרצח, ורצח של יהודים זה גם רצח, מה לעשות. דמנו לא סמוק יותר או פחות ממישהו אחר. אנחנו יודעים שכשיהודי עושה משהו, מייד קופצים עליו ועוצרים אותו, זה הכי קל. אני מכבד אותך כי אתה בטח מבין את הנושא הזה, אבל כשהם צועקים כאלה אמרות – ואתה רואה את המקרים בתל אביב. פרופסור בחיפה מחזיק שלט בכניסה לאוניברסיטה כשהתלמידים שלו חוזרים עכשיו מעזה. הלכו להגן על יהודים, חברים שלהם נפלו בקרב עכשיו, והוא מחזיק שלט ואומר שהם פושעי מלחמה – דבר כזה להוריד מייד, הרי זו הסתה. הרי את מי הוא מסית? סטודנט אחד ערבי, הוא מסית אותו לרצוח את הסטודנט היהודי שכרגע חזר ממלחמה, ומה הם אומרים? יא שאהיד, יא שאהיד, אנחנו ממשיכי דרכך. הם ממשכי דרכו, והם מסכנים את אותו סטודנט שחזר כרגע מהגנה על המולדת. צריך להבין את זה, אל תקלו ראש. יש לי תחושה שאנחנו מתנהלים פה על מי מנוחות, מעין שקט הכול בסדר, אנחנו דואגים לחופש וזה בסדר. אנחנו יודעים מה זה, גם בכנסת. אבל כשמישהו על הדוכן אומר משהו על חיילי צה"ל, אני מוריד אותו. יש לי ויכוח גם עם הייעוץ המשפטי על הדברים האלה, ואתם צריכים להבין את הדבר הזה. אין לנו זכות קיום, אין לנו זכות לשבת פה בכלל, אם אנחנו ניתן להסתות האלה להימשך, אם אתם לא תעצרו את ההסתות מייד ותבינו לאן זה הולך בשלב הבא. תגדילו ראש יותר ממה שהיה עד היום. אחרי 7 באוקטובר כל התפיסה השתנתה. אנחנו כולנו צריכים להשתנות, גם אנחנו כמחוקקים, גם אתם כמשטרה, גם הפרקליטות. תבינו, מדובר פה בקיומה של מדינת ישראל. אלה שקמים עלינו, אני לא מבין בכלל למה הם לומדים באוניברסיטה. לפתוח תיק חקירה זה בסדר, לפתוח תיק פלילי, הרי מי שהסית לרצח – אין משמעות אחרת. אם אני, כחבר כנסת, אסית בצורה כזאת, כמו אותו מחבל שלומד באוניברסיטה העברית או באוניברסיטת תל אביב, יכול להיות שיבקשו להסיר לי את החסינות. לכן אי-אפשר להקל ראש בדברים האלה. אני מזדעזע כשאני רואה את הדברים האלה. אומרים חופש הביטוי מצד אחד, מצד שני נפתח תיק חקירה. לאן הלכה החקירה? כמה כתבי אישום הגשתם בעקבות ההפגנות האלה האחרונות שהיו? אני רוצה לשמוע. האם הוגשו? האם נפתחו תיקים פליליים לאותם אנשים? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> זה מה שהוגש לי, אתה יכול לראות את זה. כן, מכובדיי, מישהו רוצה להתייחס? מישהו רוצה לומר משהו? אני לא בטוח שאני מסוגל להסביר לכם את גודל הבעיה. אני מודה לך, דבורה, ולד"ר אסרף, על השותפות שלכם פה לדיון הזה. לי זה היה מאוד חשוב, אבל תרשו לי לומר לכם שאני חושב שאתם לא מבינים ולא מזהים את גודל הסכנה. לפני שנתיים וחצי, בריאיון ברדיו אמרתי שאני רוצה, לכאורה, לראות את חווארה סגורה ושרופה. תוך יום-יומיים נחקרתי שש שעות ורבע בלה"ב 433 על הסתה לטרור. אבל חבר אקדמיה שמרים שלט או צועק: יא שאהיד, יא שאהיד, אנחנו אחריך – שום דבר לא קורה לו. הוא לא מסית, הוא לא עשה כלום. אני חושב שאתם לא מזהים את הסכנה, ואני אומר לכם, זה יעלה לנו ביוקר. זה שאין תלונות, לא אומר שום דבר. גם הדגים בים, כשמתחיל להיות להם מלוח מדי לא יודעים לצעוק את הצעקה. אנחנו רואים תוצאה – דגים צפים. זה מה שאנחנו רוצים לראות פה, אנשים צפים על הירקון? היה מישהו שכבר רצה לראות את זה. לשם אנחנו הולכים. חופש הביטוי הוא דבר מאוד חשוב; חופש ההפגנה הוא דבר מאוד חשוב; אבל מפה ועד לשרוף כבישים ולהגיע לשומר החומות זה צעד אחד רחוק מדי. כשאוניברסיטה קובעת לעצמה מה יהיה הקוד האתי שלה, זה משרת רק את האינטרסים של אותה אוניברסיטה. לא סתם רמזתי לד"ר אסרף, שצריך להיות פה קוד אתי שמוכתב על ידי ההשכלה הגבוהה, בדיוק כמו בצבא. נכתב קוד אתי על ידי הרמטכ"ל, כתב אותו מי שכתב אותו, אושר על ידי הרמטכ"ל – הקוד האתי הזה מופיע בכל היחידות. אף אחד לא מתרגם את הקוד האתי הזה. אנחנו מזלזלים באיום הזה, ועלולים לפגוש אותו יום אחד אצלנו בבית, עלולים לפגוש אותו יום אחד באירוע קיצוני שיפגע בנו, יפגע באחד מבני משפחתנו. בואו ניתן לכל אחד לומר את מה שהוא באמת רוצה לומר, בגבולות המותר. מי שחורג – לא מושעה, לא ננזף, אלא באותו רגע, המינימום יהיה שהוא עף ממוסדות החינוך, לא רשאי ללמוד באף מוסד חינוכי במדינת ישראל. שילך ללמוד בירדן או בטורקיה, איפה שהוא רוצה. לא פה. פה הוא לא זכאי לקבל תעודה שמעידה על השכלה אקדמית שמאפשרת לו להיות שייך לליגה של הגדולים. לא. אם לא נעצור את זה שם, נצטרך שוב להגיע לזה שהמשטרה מטפלת בזה. לא רוצה. אני רוצה שהאוניברסיטאות ידעו לטפל בזה, ידעו לעצור את זה, בהחמרה חד-משמעית של הענישה. מי שמתבטא כך, לא רשאי ללמוד באותו מוסד. אחרי זה המשטרה תחליט אם זה דורש טיפול נוסף או לא. החבירה בין ההשכלה הגבוהה לבין המשטרה חייבת להיות הדוקה יותר. << דובר >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר >> רגע. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מה זה? רוצים שתצביע במקום אחר? << דובר >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר >> כן. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אוקיי, בבקשה. << דובר >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר >> בהמשך לדברים של יושב-ראש הוועדה, נראה שאתם שותקים מדי, וזה יותר מדאיג. כשהוא התבטא או כשאני התבטאתי, אמרתי לשרוף את זה, אנחנו לא התכוונו לשרוף אנשים. ישר קפצו על זה במשטרה: בואו נחקור מה הוא אמר, חקירה של שש שעות וחצי על כזה דבר. אתם יודעים, יש סטודנטים באוניברסיטאות שבאים ומעודדים לרצוח יהודים. הם אומרים, רוצים להיות שאהידים. אני לא אומר: בואו נעזור להם להיות שאהידים, עם עצמם לבד, נעזור להם להגיע לפגישה בשמים יותר מהר, אבל כזה דבר זו הסתה נטו. למה לא נעצרו אנשים? << אורח >> שמעון חוג'ה: << אורח >> אדוני הגיע באיחור - - - << דובר >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר >> זה לא מעניין, סליחה, אתה לא תבקר אותי. אני אגיד את מה שאני אומר. << אורח >> שמעון חוג'ה: << אורח >> אבל אדוני לא שמע את מה שאמרנו. << דובר >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר >> קדימה. << אורח >> שמעון חוג'ה: << אורח >> היה אירוע, מטופל, נחקר. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> נחקר, נעצר. << אורח >> שמעון חוג'ה: << אורח >> משטרת ישראל מטפלת, הפרקליטות מטפלת, אין מה להוסיף מעבר לזה. << דובר >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר >> טוב. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> שמעון, אנחנו צריכים להיות ערניים, אנחנו צריכים לראות את הסרטונים, ואנחנו צריכים לשמוע את כל הדברים האלה כדי שבאמת, בסופו של דבר, לתת לזה מענה. אמר פה ד"ר אסרף, באמת בסקירה מאוד מאוד עמוקה, בסופו של דבר שהמועצה להשכלה גבוהה לא עוצמת את העין. תרשה לי להעיר לך הערה, ד"ר אסרף. אתם עיוורים. זה לא שאתם לא עוצמים עין, אני לא חושב שאתם עושים את זה בכוונה, אבל תזהו את הסכנה, תבינו אותה, ותעצרו אותה. יכול להיות שדווקא מתוך המוסדות להשכלה גבוהה באצטלה של אקדמאים, נקבל פה אירוע הרבה יותר קשה. אני מזהיר אתכם כבר מהיום. מכובדיי, תודה רבה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 10:20. << סיום >>