פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 41 הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי 26/05/2026 מושב רביעי פרוטוקול מס' 219 מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי יום שלישי, י' בסיון התשפ"ו (26 במאי 2026), שעה 10:00 סדר היום: << נושא >> מעני המשך בקהילה לנפגעות ונפגעי אלימות מינית  << נושא >>   נכחו: חברי הוועדה: עדי עזוז – מ"מ היו"ר עאידה תומא סלימאן מוזמנים: איזבל סרי לוי – מנהלת תחום פ"א פגיעות מיניות בילדים ובני נוער, משרד הרווחה והביטחון החברתי זהר סהר – מנהלת המחלקה לטיפול באלמ"ב ופגיעה מינית, משרד הבריאות אפרת פילזר ביזמן – נציבות נפגעי עבירה, משרד המשפטים נילי פינקלשטיין – עו"ד, מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים אסתי לנדס – מרכזת בכירה תורה וכלים רב"ק בל"מ, המשרד לביטחון לאומי בת אל באדי – חטיבת החקירות, מדור נפגעי עבירה באגף חקירות ומודיעין, משטרת ישראל ג'רי אלומו קפיטל – הממ"מ – מרכז המחקר והמידע, הכנסת אסא בן יוסף – מנהלת מח' רווחה וקהילה, מרכז השלטון המקומי בישראל דפנה גרוס אוריין – עובדת סוציאלית בחדר האקוטי בסורוקה איריס שהם – מנהלת מרכז אקוטי - ביה"ח סורוקה אלוירה קוליחמן – סגנית ראש העיר לוד ממונה על תיק מעמד האישה דור אילון – מקדמת מדיניות וקשרי ממשל, איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית קול ליאור קולטון – מתנדב.ת, הלובי למלחמה באלימות מינית רן מלמד – מנכ"ל, נקודת מפנה - המרכז לקידום של מדיניות רווחה זוהר שכטמן – מנהלת מאבקים ושטח, בונות אלטרנטיבה מורן זר קצנשטיין – פעילה חברתית, בונות אלטרנטיבה שלמה ידידיה בן זקרי – נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית, מועצת התלמידים הארצית איילת קרויזר יעל שוורץ יעקב סלע משתתפים (באמצעים מקוונים): רנת ריינס כרמל – מנהלת מרכז הלנ"ה, איתנה שר שלום – מנהלת הרווחה בטירת הכרמל שלומית שיחור רייכמן – ראשת המועצה האזורית עמק יזרעאל ייעוץ משפטי: ענת מימון מנהלת הוועדה: דלית אזולאי רישום פרלמנטרי: הילה לוי רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> מעני המשך בקהילה לנפגעות ונפגעי אלימות מינית  << נושא >> << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> בוקר טוב, היום יום שלישי, י' בסיוון התשפ"ז, 26 במאי 2026. אנחנו נפתח את הדיון של הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בנושא: מעני המשך בקהילה לנפגעות ונפגעי אלימות מינית. יזמתי את הדיון הזה בעקבות סדרת ביקורים שערכתי בחודשים האחרונים בחדרים האקוטיים ובמסגרות רווחה ברחבי הארץ. במהלך הביקורים שוחחתי עם נשות ואנשי צוות שעושים מעל ומעבר עבור הנפגעות והנפגעים, שהלב שלהם במקום הנכון, והן רוצות להעניק לנפגעות ולנפגעים את הטיפול הכי טוב ואיכותי שאפשר. הן שיתפו אותי בכאב על הפער המשמעותי במעני ההמשך הניתנים לנפגעות ונפגעי אלימות מינית בקהילה לאחר היציאה מהחדרים האקוטיים או ממסגרות רווחה מפאת גיל. עבור רבות ורבים מהנפגעות, הפגיעה המינית אינה אירוע מנותק, אלא חלק ממעגל מתמשך של פגיעות, היעדר יציבות ולעיתים גם סביבה שאינה מטיבה. היעדר מענה מותאם מוביל רבות מהנפגעות והנפגעים לחזור לאותה מציאות חיים פוגענית שממנה הגיעו באופן שעלול להוביל לשחזור טראומה, להעמקת הפגיעה ולחשיפה חוזרת למצבי סיכון מתמשכים. נשות הצוות שיתפו אותי במקרים קשים של נפגעות שחוזרות שוב ושוב אל החדרים האקוטיים ואל מסגרות הרווחה בקהילה לאחר פגיעות נוספות בפעם שנייה, בפעם השלישית ולעיתים גם בפעם הרביעית. הצורך במענה מערכתי רציף ומקצועי עלה גם בביקור שקיימתי השבוע במכון הלאומי לרפואה משפטית, שעושה עבודה מדהימה. שם שמעתי על הכשלים והפערים הנוגעים לאיסוף הראיות בחדרים האקוטיים. האופן שבו המערכת מטפלת בנפגעות כבר ברגעים הראשונים שלאחר הפגיעה לא משפיע רק על המצב הפיזי שלהן באותו רגע בחדר, ולאיסוף הראיות הפורנזיות בצורה איכותית ומדויקת יש השפעה מכרעת למניעת עינוי דין, ועל האפשרות של נפגעות לקבל צדק כחלק מהליך השיקום שלהן לאחר מכן בקהילה. נפגעות רבות נמנעות מהגשת תלונה ולא בכדי. כאשר נפגעת פוגשת מערכת שאינה מצליחה לייצר עבורה רצף טיפולי ומקצועי הוליסטי, הפגיעה עלולה להעמיק גם במפגש עם הרשויות עצמן. מטרת הדיון היא לבחון את מעני ההמשך הניתנים לנפגעות ונפגעי אלימות מינית לאחר פגיעה מינית, את הפערים הקיימים ברצף הטיפולי והשיקומי בקהילה, ואת התיאום בין כלל הגורמים הרלוונטיים. נבקש לבחון כיצד המדינה מוודאת את קיומו של הרצף הטיפולי והשיקומי וגם באופן איכותי לנפגעות ולנפגעים בכלל, ובאזור הפריפריה בפרט. וכן, לבחון כיצד מתבצע כבר היום התיאום בין מערכות הבריאות, הרווחה, גורמי אכיפת החוק וביטוח לאומי לצורך מתן מענה המשכי ואפקטיבי. אנחנו נפתח את הדיון. יש רשימת דוברים וכמובן ננסה לתת לכולם לדבר. הדיון יהיה עד 11:50, ונתחיל עם קול קולטון, אתה מוזמן להתחיל. << אורח >> קול ליאור קולטון: << אורח >> שלום, בוקר טוב, אני אציג את עצמי. אני קול, אני בן 42, אני גבר טראנס. אני מכיר את הזהות שלי, מזדהה ככה מ-1997, כלומר הרבה מאוד שנים, עוד לפני שזה היה טרנד. אני גם נפגע פדופיליה וגם נפגע מסמי אונס כמה שנים אחרי זה. ניסיתי לקבל מענים בקהילה ומענים בקופות החולים – אני בקופת חולים כללית. לקח לי יותר משש שנים לקבל עזרה של עובדת סוציאלית מקופת חולים כללית. לא הצלחתי, ובסוף הצלחתי לעשות את זה דרך איכילוב, במקרה דרך פסיכיאטרית מדהימה ממרכז לוטם. אני רוצה לדבר על החוסר במענים במובן הזה, שגם אם הגשתי תלונה, והגשתי תלונה, באתי לקהילה כדי לקבל מענה, ובקופת חולים כללית לא ידעו למי להפנות אותי, לא ידעו איך לעזור לי להפעיל את סל השיקום שלי. מ-2020 ועד 2026, השנה, כשהצלחתי להפעיל את סל השיקום שלי, אף אחד לא ידע לתת לי מענה. טרטרו אותי מפה לשם, ובסוף העו"סית של קופת חולים כללית אמרה לי שהיא בכלל לא מטפלת בזה. הצלחתי בסופו של דבר להגיע ללוטם דרך איכילוב וחשוב לי להגיד שהמענים האלה מצילי חיים. אני מאוד רוצה להשתקם, אבל אם אני לא מקבל מענה ולא מצליח להפעיל את סל השיקום שלי ולקבל את הבסיס של הזכויות שמגיעות לי, אחרי שלקח לי המון שנים להיות בכלל מוכר בביטוח לאומי – את ההכרה שלי הייתי אמור לקבל כילד. אני נפגעתי בגיל 11, והמשפט התנהל עד שנת 2000. כלומר, עד 2023 היה מאוד מאוד קשה לקבל הכרה מלאה, ונתנו לי 25% כילד שנפגע מעבירת פדופיליה. הקושי הזה קיים בכל המערכות ובכל מקום שפניתי אליו. בתור גבר טראנס פניתי למרכזי הסיוע כי יש שם קבוצות, יש שם טיפול, יש שם ליווי של מיצוי זכויות, ואומנם מי שענתה לי שם הייתה מאוד חביבה, אבל לא נתנה לי מענה. היא אמרה לי שהיא תחזור אליי כי היא לא יודעת מה לעשות איתי. היא התקשרה אליי אחרי כמה ימים ואמרה לי: אין קבוצות. אתה לא יכול להתאים לקבוצות של נשים, ואני יכול להבין למה, ואתה לא יכול להתאים לקבוצות של הגברים ואני גם יכול להבין למה. שאלתי אותה מה עושים במצב כזה. הקהילה שלנו מונה היום כמיליון אנשים במדינת ישראל, יותר מ-1% מהאוכלוסייה, ורבים מאיתנו נפגענו מינית בעברנו, טראומה, טרנס-פוביה ודברים כאלה גם על רקע מגדרי וגם לא על רקע מגדרי. אין מענה בשום מקום. אין מענה. הייתי במרכז מעיין, שזה מרכז לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בתל אביב, ולמטפלת שלי לקח חצי שנה לפנות אליי בלשון פנייה נכונה, כי הם לא מודעי מגדר. אמרתי לה שאני לא עובד, אני לא מצליח לשקם את עצמי, ואני בא לטיפול הזה גם אם את מתנגדת למגדר שלי. במשך חצי שנה, במקום שמיועד לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית, פנתה אליי בלשון לא נכונה. מעבר להתמודדות עם הפגיעה שלי ועם מה שקרה לי, הייתי צריך להתמודד גם עם זה שהמטפלת שאמורה לטפל בקשיים שלי, שלא קשורים למגדר שלי, מעבירה עליי ביקורת. אחרי למעלה משנה עזבתי בטריקת דלת, אחרי שהם עשו כל מיני דברים שאמרתי: די, זה כבר מעבר לזה, זאת אפליה, זה ממש לא המקום לטיפול בטראומה מינית, כי אתם משחזרים בדיוק את מה שעברתי. חשוב לי להגיד שאני בן אדם שיש לו תמיכה, לשמחתי הרבה. יש לי משפחה תומכת, יש לי בת זוג מאוד מאוד תומכת, ואם לא היה לי את זה, כנראה הייתי גר היום ברחוב או שלא הייתי חי. מספר הפעמים שחשבתי על זה – היו לי 14 חברים שהתאבדו בחמש השנים האחרונות. 14 חברים מהקהילה התאבדו, וכולם בלי יוצא מן הכלל עברו פגיעות מיניות. בגלל המגדר שלהם הם לא הצליחו לקבל מאף מערכת את המענה הראוי. הם באו להגיש תלונה במשטרה ועשו להם מיסג'נדרינג; בקופות החולים ניסינו לעזור ולא הצלחנו לקבל מענה, ואפילו כשגייסנו המון כסף כדי לקבל טיפול מפסיכיאטרים פרטיים, לא תמיד הצלחנו לגייס את כל הכסף. באופן כללי זה מציל חיים, אבל בקהילה הטראנסית והא-בינארית זה כאילו לא נמצא על השולחן. כאילו אפשר להתעלם מכך שזאת קהילה, ובגלל שהרבה פעמים יש לנו התמכרויות כפולות ותחלואה כפולה, הקהילה הזאת לא מקבלת מענה כי אומרים: קודם תטפל בבעיה אחת ואז תבוא. אבל הבעיות האלה קשורות אחת בשנייה, וחייבים לתת להן מענה. בגלל זה היה לי חשוב להיות נוכח בוועדה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> תודה רבה ששיתפת בדברים. אמרת שקיבלת 25% נכות. אפשר לשאול בגין איזה סעיף זה? << אורח >> קול ליאור קולטון: << אורח >> זה היה בגין סעיף נפשי, אבל זה לא מספיק לשום דבר. אחרי שלוש שנים שבהן בן אדם בשיקום, לא עובד וצריך לא לחיות ברחוב, אספתי כסף ושילמתי 14,000 שקל לעורך דין, שעוד עשה לי הנחה, וליווה אותי לוועדה. קיבלתי 40% נכות וכשהייתי בוועדה ואמרתי שמגיע לי סל שיקום, אמרו לי: תמצא עו"סית. אני אדם שעושה, ובאמת לקח לי הרבה מאוד שנים. העו"סית של קופת החולים לא ידעה, לעו"סית של משרד הבריאות לא היו תורים. עשיתי מה שיכולתי ובסוף בסוף הצלחתי להגיע למרכז לוטם באיכילוב, אחרי המתנה של כשנתיים. שם זה רק לפסיכיאטרית, אפילו לא לטיפול. אני חייב להגיד ששם פגשתי בפעם הראשונה פסיכיאטרית שנתנה לי מענה ראוי, שליוותה אותי, שלא פגעה לי בטיפול הקודם ואמרתי לה שהיא שינתה לי את ההסתכלות שלי על העולם. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> חוויה טובה וחשוב לציין אותה. אני גם רוצה להגיד שיש הרבה פידבקים טובים על מרכז לוטם באיכילוב, וזה באמת חשוב. שאלה נוספת, אם אפשר, לגבי סל השיקום. אתה אומר שהיו אתגרים גדולים לקבל את סל השיקום, להתחבר לסל השיקום, לממש את הזכאויות מסל השיקום וכל התהליך. בסדר גמור. תודה, ואתה מוזמן להשתתף תוך כדי הדיון. נעבור לשמוע את נציגי האיגוד לסיוע לנפגעי ונפגעות אלימות מינית. << אורח >> דור אילון: << אורח >> בוקר טוב, ממש תודה על קיום הדיון החשוב הזה. אני רואה שמרגע שנכנסת, חברת הכנסת עזוז, את משקיעה את כל כולך בנושא החשוב הזה כל כך, של נפגעים ונפגעות. אני עורכת דין ועובדת סוציאלית מאיגוד מרכזי הסיוע. יש לנו תשעה מרכזי סיוע ברחבי הארץ, וכחלק מהפעילות אנחנו מלווים פונים ופונות לחדרים האקוטיים. יש לנו הרבה מאוד פניות שבהן מתקשרים אלינו ואומרים לנו: הייתי בחדר האקוטי, התמודדתי עם חוויה כזאת או אחרת ואני צריכה עכשיו את העזרה שלכם. הבנו שיש איזשהו קושי במעבר מהמענה שניתן בחדר האקוטי בזמן אמת, למה שקורה אחר כך בקהילה. זה בא לידי ביטוי בכל מיני מובנים, קודם כול הבדיקות שהנפגע או הנפגעת עוברים בחדר האקוטי. הם לא מבינים איך זה עובר ואיך הם מתקדמים עם זה הלאה, מה תוצאות הבדיקות. יש סיפור נורא, אני יכולה לקרוא אותו? << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> כן. את מדברת בעצם על מתן התשובות לבדיקות שהן עושות בחדרים? << אורח >> דור אילון: << אורח >> כן, ואיך אנחנו משמנים את המעבר הזה לטיפול המשך בקהילה. אני קוראת: יצאתי מבית החולים אחרי שעות רבות של המתנה כאחרון המטופלים, ולמרות הבטחות שייצרו איתי קשר, אף אחד לא התקשר. לאחר מספר ימים התקשרתי בעצמי, ואחרי שיחות רבות שבהן אני מנסה לאתר את העובדת הסוציאלית שקיבלה אותי, היא אמרה שמנהל המרכז יצור איתי קשר בהקדם. עד היום, שלושה חודשים וחצי חודשים לאחר מכן, מנהל המרכז לא דיבר איתי וגם לא קיבלתי את כל התוצאות של הבדיקות שעשיתי. אני לא אמשיך בקריאה, ואני אגיד שחלק מהדגימות בכלל לא נשלחו למעבדה. כלומר, יש גם עניין בחדר עצמו, וגם איך אנחנו מתווכים את זה אחר כך, איך יהיה מי שיתפוס את הנפגעת בקהילה? הבנתי שיש חוברת שמשרד הבריאות הוציא. אנחנו חושבות שנכון היה להנגיש אותה בעוד דרכים, שהן מעבר לחוברת פיזית. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> החוברת יצאה כבר? הסיפור עם הדפוס נפתר, או שקודם יהיו לי נכדים? << אורח >> זהר סהר: << אורח >> אני מקווה שלא יהיו לך נכדים, וגם לי לא. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> שיהיו לנו נכדים, בעזרת השם, אבל שזה יקרה לפני כן. << אורח >> זהר סהר: << אורח >> המלחמה עשתה קצת בעיות, ואני מקווה שבקרוב ממש זה יצא. הייתה בעיה עם הצעת מחיר, חשבות וכו'. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> אני אשמח אם תבדקי. << אורח >> זהר סהר: << אורח >> אני על זה כל הזמן. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> גם אני. << אורח >> זהר סהר: << אורח >> היא הבטיחה לי אתמול שהיא תעשה את זה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> ברשת זה כבר מעודכן? << אורח >> זהר סהר: << אורח >> ברשת זה מעודכן. דור, שלחנו את כל העותקים וזה עלה כמה פעמים. אנחנו מנסים לתווך את העותק הדיגיטלי, ואני חושבת ששלחנו לכל הארגונים שמשתתפים בפורום החברה האזרחית. אנחנו עובדות עכשיו ממש על תקציר הדברים שדובר עליהם בפגישה הקודמת של מסלול – הבדיקות שצריך, התאריכים וכו'. זה משהו שהבטחנו לכם ואנחנו על זה. זה בטיפול. << אורח >> דור אילון: << אורח >> אני ממש שמחה לשמוע, וכיף שיש תחושה של שותפות, שדברים באמת נעשים. זה לא מובן מאליו. לגבי החוברת, נכון לשים על זה דגש, כי הרבה פעמים נפגעת מגיעה לחדר האקוטי מקבלת ערימה של ניירות, לא יודעת מהיכן להתחיל ומה לעשות. אני מזמינה נפגעים ונפגעות לפנות למרכזי הסיוע כדי שנלווה אותם במעמד הזה, אבל שתהיה גם הנגשה דיגיטלית ואפשר יהיה לחזור למידע. << אורח >> זהר סהר: << אורח >> על איזה בדיקות אמרת שלקח זמן? בדיקות דם ושתן? בדיקה קלינית? אם את יכולה לחדד, זה יעזור לנו קצת להבין. << אורח >> דור אילון: << אורח >> יש פה עדות שקיבלנו שאומרת שלא בוצעו בדיקות נדרשות לאיתור סמי אונס נפוצים. יש בדיקות אחרות – אני לא יודעת בדיוק מה הן, אולי דם ושתן, כמו שאת אומרת – שלא נעשו. אני לא יודעת להגיד לך בדיוק איזו בדיקה. לגבי הטיפול הנפשי, זה גם משהו מרכזי כשמדברים על מעני המשך. כלומר, לא רק המובן הבריאותי, שזה חשוב מאין כמוהו, אלא גם בריאות הנפש. באיגוד מרכזי הסיוע הצענו אפשרות לעשות הוספה של טיפול נפשי. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> דור, אני רוצה שנעבור דבר-דבר. בזום נמצאת ד"ר רנת ריינס כרמל שרוצה להתייחס למה שאמרת על הבדיקות. היא מנהלת את החדר האקוטי בהלל יפה. תעבירו לזום כדי שהיא תוכל להתייחס. << אורח >> רנת ריינס כרמל: << אורח >> בוקר טוב, ותודה על האפשרות להיות שותפות. נמצאת פה ביאדסה אפכאר, עובדת סוציאלית שעובדת איתי ומרכזת את החדר. אפכאר תדבר עוד מעט על המשך המענים בקהילה מבחינתנו, כמו שאנחנו רואות את הדברים, אבל אני רוצה לדבר על תוצאות הבדיקות. מיום שהמרכז הוקם כאן, יש לנו מרפאה כללית ה', והיא לא מגדירה את המהות שלה. במכתב השחרור וגם בהנחיות המטופלות והמטופלים מקבלים אפשרות לפנות למרפאה כללית ה', להגיע אלינו ללא תשלום, ללא טופס 17 – בית החולים סופג את עלות הביקור הזה – כדי לקבל תשובות לבדיקות כמו הפטיטיס B, HIV וכו', כי לפעמים במהלך הביקור עדיין לא התקבלה תשובה. דבר שני, בדיקות סם אונס וסמים אחרים – אנחנו שולחים את כל בדיקות החוץ. אפשר לקבל את התשובות כשמגיעים למחלקה כללית ה'. כמו כן, את התשובה של הבדיקה הקלינית. מעבר לזה, ברגע שמתקבלת תשובה של הבדיקה הקלינית, אני יוצרת קשר אקטיבי עם המטופלת, שואלת אותה האם היא תרצה לקבל את התשובה טלפונית או להגיע. לרוב הן מבקשות תשובה טלפונית. אני מוסרת את התשובה הטלפונית ואת המשמעות שלה, ומתקיים דיון קצר. אני מזמינה אותה לבוא למרפאה כללית ה', אם היא עדיין מעוניינת בכך. זה לגבי התשובה לבדיקות הקליניות ובדיקת הסמים. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> זה משהו שיש בכל החדרים? איריס, את יכולה גם להתייחס? << אורח >> איריס שהם: << אורח >> אני מנהלת החדר האקוטי בסורוקה וגם אצלנו בסורוקה אותו הדבר. הן מוזמנות אוטומטית שבועיים אחרי. בנוסף לכך, יש להן טלפון ליצור קשר אם הן רוצות תשובות לפני שעוברים שבועיים. יש כאלה שמעדיפות להגיע, יש כאלה שמעדיפות בטלפון, ותוצאות של בדיקות קליניות אני מודיעה להן אישית. נאמר פה שלא התקשרו לנפגעת, מאוד מאוד קשה שהן יענו לנו. הן לא עונות למספרים לא מזוהים, וזה באג שאני לא מצליחה לפתור. לפעמים אני מתקשרת שוב ושוב ושוב, והן לא עונות. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> זאת נקודה חשובה, איריס, כי גם אני קיבלתי פניות ללשכה שלי שאומרות: הייתי בחדר, קיבלתי טיפול, טיפול טוב, ויצאתי לחיים שלי בחזרה. פתאום כשאני עם חברות, עם בן הזוג או עם ההורים שלי, אני מקבלת טלפון, וזה לא מתאים לי. הן ביקשו שישלחו להן הודעה וישאלו אותן באיזו שעה נוח שיתקשרו אליהן. זה ממש יכול להנגיש להן את האפשרות לענות לטלפון. << אורח >> דור אילון: << אורח >> זה מאוד חשוב. הרי נלקחה מנפגעי ונפגעות תקיפה מינית השליטה, ומה שאת מציעה זה להחזיר להן את השליטה, ושהן יוכלו להגיד: כן, אני מגיעה מוכנה לשיחה הזאת, אני בוחרת מתי לעשות אותה. זה ממש חשוב. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> אני בפניות אליה. << אורח >> דור אילון: << אורח >> אני רק אגיד שאנחנו מבקשים רשות להתקשר אליהן במהלך החדר האקוטי. אנחנו מתאמים איתן איך הן רוצות שנתקשר איתן. זה לא עוזר, הן לא עונות אחרי זה, אבל לפחות אנחנו מבקשים. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> ניסיתם לשלוח הודעה? << אורח >> איריס שהם: << אורח >> לא ניסינו לשלוח הודעה, כי צריך לשלוח הודעה ממספר פרטי, ואנחנו עדיין מתקשרים מטלפונים קוויים של בית החולים. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> טלפון זה לא משהו שעולה היום הרבה כסף. זה משהו שאתם יכולים לשקול? << אורח >> זהר סהר: << אורח >> אני אבדוק. << אורח >> איריס שהם: << אורח >> אני רוצה להוסיף, אם אפשר, שאנחנו יוזמים ביחד עם ד"ר זהר סהר לביא ויעל גור מרפאת המשך שתכלול את המשך המענה מבחינה רפואית למטופלים האלה. בסיום הטיפול אנחנו ממליצים שאחרי ארבעה שבועות ושלושה חודשים הם יעשו בדיקות המשך זיהומיות. ההיענות לזה גם בספרות וגם בארץ היא של כ-30%. כנ"ל הטיפול לאיידס שאנחנו נותנים לחודש, ויש לזה כ-30% היענות לקחת את הטיפול הזה בבתי המרקחת המתאימים ולהמשיך בטיפול. קופות החולים יצטרכו לתת טופס 17 מתמשך למרפאות ההמשך האלה. במקום לשלוח אותן לרופא המשפחה, שזה חסם מאוד מאוד משמעותי בהמשך קבלת הטיפול, בהיענות לטיפול התרופתי והבדיקות, הן יוכלו לבוא אלינו ולעשות אצלנו בדיקות. זה מקום שהן כבר הכירו, ראו וקיבלו טיפול תומך וטוב. לביקור הזה תתווסף עובדת סוציאלית שתבדוק שהן באמת מקבלות מענה, או אם יש רצון למענה נוסף. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> מרפאת המשך זה רק אצלכם בהלל יפה, או שזה בכל בתי החולים? << אורח >> זהר סהר: << אורח >> המרפאה אצלנו קיימת כבר 15 שנה, בתוך החדר האקוטי. היא מוזמנת אחרי שבועיים, שישה שבועות ושלושה חודשים, ואנחנו נותנים לה את כל - - - << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> כל מי שיצאה מוזמנת להמשך? << אורח >> זהר סהר: << אורח >> כל מי שיצאה, יוצאת עם תאריך ראשון למרפאת המשך אצלנו. << אורח >> דור אילון: << אורח >> זה לא קיים בכל בתי החולים לפי הנחיה. כמו שאמרה ד"ר ריינס, אנחנו מנסים למצוא פתרון כדי להגיע למצב שאנחנו יכולים לייצר מרפאה כזאת ליד כל מרכז אקוטי. זה נמצא כרגע בתהליך של בדיקה איך לעשות את זה, כי בסוף יש כל מיני ענייני פרוצדורות. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> תחזרו שוב על הפרוטוקול שלכם, בבקשה. << אורח >> איריס שהם: << אורח >> אני מזמינה אותן אחרי שבועיים, כדי לראות איך הן מסתדרות עם הטיפול ל-HIV, אחרי שישה שבועות לחיסון של הפטיטיס B ובדיקות חוזרות לכל המחלות שיש להן דגירה, ואחרי שלושה חודשים זה גם לכל הבדיקות של מחלות זיהומיות. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> מה ההיענות לזה? << אורח >> איריס שהם: << אורח >> כ-30%-40%. יש כאלה שזה ממש מתאים להן והן מגיעות כמו שעון, ויש כאלה שלא רוצות לראות אותנו יותר, וזה גם מובן. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> מעולה. זהר, נשמח להתייחסותך לעניין סטנדרטיזציה, והיא לא סתם בליבי. זה הצורך מהשטח. דבר כזה, למשל, מדהים. הרופאות, העובדות הסוציאליות, הרשויות המקומיות והשלטון המקומי – אלה נשים שעוסקות בזה והלב שלהן במקום הנכון. הידע והכישורים מקצועיים ובשמיים, ואפשר לעשות עם זה דברים טובים מאוד כדי לסייע באופן ארצי. בית חולים סורוקה נמצא בדרום והחדר עצמו עובד באופן מדהים. נדבר על מענה ההמשך, שם יש בעיה. אם אפשר לקחת גם מהם וגם מהלל יפה, שגם הוא עובד באופן מדהים – ואנחנו יודעות שיש חדרים שלא עובדים מדהים – את מה שהן עושות כדי לייצר נוהל, זה דבר מציל חיים. זה באמת מציל נפשות וחיים. << אורח >> זהר סהר: << אורח >> כמו שד"ר ריינס אמרה, כבר ישבנו על זה טרם הדיון. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> לעשות את זה ארצי? << אורח >> זהר סהר: << אורח >> אני לא עושה דברים מקומיים, אני עושה רק דברים ארציים. זה התפקיד שלי, לייצר את הדברים ברמת הגג. אנחנו כרגע בודקים, מתוך זה שכבר כמה שנים אני מכירה את הדברים, וזאת לא פעם ראשונה שאנחנו מדברים על הנושאים האלה. נעשו בעבר ניסיונות לבדוק את זה, וזה פחות הצליח מבחינת כל הדברים הטכניים, ועכשיו יש מחשבה אחרת איך לעשות את זה. אנחנו לגמרי על זה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> כשהייתי בסורוקה ראיתי שיש מרפאת המשך שמאפשרת טיפול של שעה לנפגעות אלימות מינית כחלק מטיפול המשך בקהילה. אם נפגעת אלימות מינית יכולה לקבוע תור בכל מקום, היא יודעת שיש לה שעה לטיפול, יש הסברים וכו', גם זה משהו שצריך להיכנס לנוהל. זה לא החדר האקוטי, אבל זה באמת מענה המשך בקהילה מבחינת בריאות האישה. << אורח >> זהר סהר: << אורח >> בנוהל הקודם הייתה אפשרות של עד שמונה מפגשים עם עובדת סוציאלית, ושהנפגעת תגיע לחדר האקוטי לקבל שם טיפול. זה לא כל כך הצליח כי אנשים לא הגיעו. עד 2022 הייתה אופציה, מגובה בנוהל, שאנשים יגיעו לחדר האקוטי לקבל טיפול נפשי, וכמעט לא הייתה היענות. במיפוי שעשינו עם העובדים הסוציאליים המספרים היו אפסיים. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> אתן מתרשמות שגם היום אין היענות? << אורח >> זהר סהר: << אורח >> אני חושבת שיש דברים שמשתנים, ולכן מרפאת המשך זה פתרון טוב, כי גם שם נגבה עובדת סוציאלית. << אורח >> דפנה גרוס אוריין: << אורח >> הרבה מאוד נפגעות לא רוצות לחזור לבית החולים. חלק מהמענה צריך להיות קיים לא בתוך בית החולים, כי בית החולים נצבע מאוד כמקום שבו היה האירוע האקוטי, שבו הכול קרה. אם חושבים על מסגרות המשך ועל מרפאות, צריך לחשוב על מרפאות מקבילות גם בקהילה ולא שהכול יתנקז לתוך בית החולים, כי בית החולים הוא טריגר בפני עצמו. << אורח >> זהר סהר: << אורח >> גם זה משהו שדורש בדיקה. בשנתיים-שלוש האחרונות השתנו קצת הדברים. גם התפיסה של האנשים את המרכזים האקוטיים קצת השתנתה, ובכלל התפיסה את הטיפול בפגיעה מינית השתנתה. שווה לבדוק את זה מחדש, ונושא המרפאה אולי ייתן מענה אחר. אם זאת מרפאה שיהיו בה גם רופאה וגם עובדת סוציאלית, יכולה להיות בה חוויה אחרת. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> יש היום לאן להפנות? המטופלות יוצאות מכן, ואת רוצה להפנות אותה לטיפול בקהילה. יש לך לאן להפנות? << אורח >> דפנה גרוס אוריין: << אורח >> כמעט ולא. באזור הדרום כמעט ולא, לצערי הרב. יש מענים בלשכות הרווחה עם רשימות המתנה של שנה פלוס, והרבה מאוד נפגעות לא רוצות להיות מטופלות ברווחה. מבחינת מיטות אשפוז באזור הדרום, אשפוז חירום לא קיים. << אורח >> דור אילון: << אורח >> יש שלוש מיטות. << אורח >> דפנה גרוס אוריין: << אורח >> הן אף פעם לא פנויות. מבחינתי זה לא קיים. אני אייצג את החלק של העובדות הסוציאליות בחדר האקוטי, ואומר שזה המקום שאותנו הכי שוחק. זה לבוא ולתת את המקסימום שלך בכל יום ובכל שעה, גם ב-03:00, ולדעת שבזה זה נגמר. מבחינת שחיקה של הצוות, זה מדד השחיקה הכי גבוה; מבחינת טיפול ראוי, אין לנו אותו. הפריפריה בדרום מאוד לוקה בחסר. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> תודה רבה, דפנה. דור, קטעתי אותך באמצע הדברים בדיוק לנושא הזה. את יכולה לסיים את החלק שרצית לעניין מענה ההמשך. << אורח >> דור אילון: << אורח >> כן, תודה. אני רוצה לדבר על מענה לבריאות הנפש. זמינות של טיפול נפשי איכותי בתוך פרק זמן סביר, זאת לא סוגיה שולית. זה ממש משהו שהוא באחריות המדינה לספק. זה רכיב יסודי מהמענה המערכתי שאנחנו כאזרחים אמורים לקבל. יכולה להיות תחושה של חוסר ודאות ממש לא לדעת מתי בכלל אני אמורה להתחיל את הטיפול. אנחנו יודעים שרשימות ההמתנה ליחידות הטיפוליות ברווחה ולמרכזים הרב-תחומיים יכולות להגיע לשנתיים וחצי. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> בבני ציון זה בדיוק שנתיים וחצי. << אורח >> דור אילון: << אורח >> זאת הזיה. באחד הדיונים הקודמים נתתי דוגמה שאתם מחכים לרכבת כשאתם בלחץ, ויש חוסר ודאות. מה זה לחכות לטיפול נפשי, שזה דבר כל כך מהותי, במשך כל כך הרבה זמן? יכולת העמידה של הנפגע והנפגעת עד שמגיע המזור הזה, הולכת ונשחקת. אנחנו חושבים על זה גם במובן המשאבים של המערכת. כלומר, אם אני משקיעה משאבים בהתערבות טיפולית בקהילה, שהיא מהירה יותר ואפילו זולה יותר, לא נצטרך להוציא את הכספים האלה בסיטואציה של אשפוז בבית חולים פסיכיאטרי. זה משהו שגם מבחינת משאבים וגם כשלעצמו נכון לעשות ולייצר מעני המשך בקהילה מבחינת בריאות הנפש זמינים ונגישים. חשוב שאולי יהיה טיפול קצר טווח, כלומר שבחדרים האקוטיים יינתן המענה הראשוני, מין רשת כזאת. כלומר, זה טיפול נפשי קצר טווח לצד מענה בקהילה שהוא ארוך טווח. תודה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> תודה רבה, דור. נעבור לשמוע את החברה האזרחית ואת משרדי הממשלה. נתחיל עם אסא בן יוסף, מנהלת מחלקת הרווחה והקהילה במרכז לשלטון המקומי. אסא, אני אשמח שתתייחסי גם לדברים שנאמרו כאן ובעיקר למעני ההמשך בקהילה, על האתגר שיש בפערים בין הרשויות השונות בהתאם למענים שהן מייצרות. חלק מהנפגעות והנפגעים נמצאים ברצף סיכון מסוים, ויש היום מענה של הרווחה שקולטת אותם ומשמשת להם כמעטפת. כמובן, יש אוכלוסיות אחרות שאתם לא פוגשים ברווחה, וזה פחות לפתחך. << אורח >> אסא בן יוסף: << אורח >> נפגעות פגיעות מיניות מגיעות אלינו, ובכל מחלקות הרווחה יש סדר גודל של כ-300 עובדים שהוכשרו לטיפול בתחום הספציפי. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> תספרי לנו. << אורח >> אסא בן יוסף: << אורח >> תכף אני אעביר, ברשותך, את רשות הדיבור לאחת מנהלות הרווחה שנמצאת בזום, והיא תוכל יותר לפרט על סוג הטיפול ועל דרך הטיפול. ברמת המקרו אני יכולה להגיד שיש אומנם עובדים, אבל יש לנו שתי בעיות עיקריות: 1. אי-איוש התקינה הקיימת. חסרים עובדים סוציאליים בכלל, ובפרט לגבי טיפול בנפגעות תקיפה מינית. אני רואה שכולם מהנהנים בראש ומבינים על מה אני מדברת. אלה עובדים שצריכים להיות בעלי מיומנות והכשרה מסוימת, והם חסרים. יש איוש, אבל לצד האיוש יש גם חוסר. 2. דיברו כאן על רשימות המתנה, והן נוצרות כתוצאה מכך שיש תת-תקינה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> תת-איוש או תת-תקינה? << אורח >> אסא בן יוסף: << אורח >> יש תת-איוש, אבל זאת לא הבעיה העיקרית. הבעיה העיקרית יותר היא תת-תקינה. 300 עובדים אמורים לטפל באלפי נפגעי עבירה מינית. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> יש 300 תקנים או 300 תקנים מאוישים של עובדות? << אורח >> אסא בן יוסף: << אורח >> אני אסביר. אין תקנים. העובדים האלה מתוקצבים דרך תקציבי פעולה, וזה שונה מתקצוב תקינתי. תקציבי פעולה מתחדשים בכל שנה, והאפיון שלהם הוא שאתה לא יודע אם הם ימשיכו או לא. זה סוג אחד. סוג שני הוא שיש אי-איוש מלא, אבל אני מצביעה על כך שהבעיה היותר אקוטית היא תת-תקינה. 300 עובדים סוציאליים ברחבי הארץ אינם מספיקים לטפל בנפגעי ונפגעות תקיפה מינית, מה שגורם לרשימות המתנה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> דפנה, אם את רוצה להפנות מישהי, מה התהליך שאת עושה? את פונה לרשות? ידיה מלאות? היא יכולה לשמש כ-case manager של הצעירה? << אורח >> דפנה גרוס אוריין: << אורח >> לאחר שנה פלוס. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> זה גם מה שאת מכירה, אסא? << אורח >> אסא בן יוסף: << אורח >> יש רשימות המתנה, אבל בחלק מהמקרים יש לנו תקנים של עובדים שאמורים ללוות את הנפגעים בקהילה. את מדברת על הדרום, ויכול להיות שרשימות ההמתנה בדרום יותר ארוכות. יש גם במרכז והן פחותות, ועדיין יש לנו עובדי נפגעי עבירה שיכולים ללוות את האנשים האלה, ולאו דווקא לעסוק בחלק הטיפולי. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כאשר מדובר ברשימת המתנה, היא יכולה להיות של 20, היא יכולה להיות של 1,000 ויותר. אפשר לדעת כמה נמצאים ונמצאות ברשימת המתנה, ובאיזה אזורים? האם יש הבדל בין המרכז לדרום ולצפון? << אורח >> אסא בן יוסף: << אורח >> יושבת כאן חברתי למשרד והנתונים מרוכזים אצלה ולא אצלי. אני מניחה שהיא תוכל להשיב על זה. איתנה, מנהלת מחלקת הרווחה בטירת הכרמל, קצת יותר תיגע ותיתן יותר פרטים על הטיפול עצמו. היא נמצאת איתנו בזום. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> קודם התייחסות לשאלתה של חברת הכנסת ואז נעבור. << אורח >> איזבל סרי לוי: << אורח >> אני ממשרד הרווחה. אספנו את הנתונים על המתנות לפני כחודשיים, ואת הסיבות להמתנה. אסא מציינת, ובצדק, שלפעמים הסיבות להמתנה הן חוסר תקינה, ויש לנו תקנים שלצערי, לפרק זמן מסוים כזה או אחר במהלך השנה לא היה מאויש – יציאה לחופשת לידה, למשל. אנחנו מדברים על אוכלוסייה צעירה שיולדת. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> נשמע שיש גם אי-יציבות תעסוקתית, כי אם זה מתקציבי פעולה, ומציעים למישהי לעבוד לשנה ולא יודעים אם יהיה לה תקציב גם לשנה הבאה, זה פחות מפתה. << אורח >> איזבל סרי לוי: << אורח >> ב-90 היחידות שאנחנו מפעילים בשנים האחרונות, המספר מאוד יציב. עכשיו היה שינוי והוספנו עוד 2 מיליון שקלים. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> המחסור בעובדים ובעובדות סוציאליות ידוע. << אורח >> איזבל סרי לוי: << אורח >> זה צריך לעבור אישור תקציבי בכל שנה. << אורח >> אסא בן יוסף: << אורח >> צודקת חברת הכנסת עדי, שצריך להעביר את זה מצורת העסקה של תקציבי פעולה לתקינה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> היינו רוצים שכל השירותים יהיו בגוף התקציב. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> זאת הערה חשובה, והיא תיכנס גם לסיכום הדיון. נשים נפגעות ונשים מטפלות בנשים, ויש לנו את כל הרצף לדאוג לו. << אורח >> איזבל סרי לוי: << אורח >> הסיבות להמתנה הן גם תקינה וגם אי-איוש של התקנים. את המיפוי הצלחנו לעשות בכל היחידות שאנחנו מפעילים. מצאנו הבדלים קלים בין המחוזות ובין האזורים, לא משהו שיכולנו מאוד להצביע עליו. ההמתנות קשורות בפירוש להיעדר משאבים קודם כול. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> מה עם רשימות ההמתנה? << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> כמה ממתינות יש היום? << אורח >> איזבל סרי לוי: << אורח >> יש לנו יחידות שיכולות לטפל בעד 20 מטופלות, ויש שם רשימת המתנה של חמש או שש נשים, ויש לנו מרכזים מאוד גדולים, בעיקר המרכזים הוותיקים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כמה ממתינים? << אורח >> איזבל סרי לוי: << אורח >> אני רוצה להגיד מה זה רשימת המתנה, ואני חושבת שצריך להגדיר מה זה המתנה. גם הגדרות חשובות. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> המתנה – מישהי שפונה ומחכה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> וגם זמני המתנה בממוצע. << אורח >> איזבל סרי לוי: << אורח >> היחידות שונות מאוד. יש לנו תשעה מרכזים רב-תחומיים מאוד מוכרים. הם על-אזוריים ושם ההמתנה יכולה להיות מאוד ארוכה, כמו בני ציון, שהזכרת. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> את יודעת שזה שנתיים וחצי? << אורח >> איזבל סרי לוי: << אורח >> זה ממש הגבול העליון ולא הממוצע. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> מה הממוצע? << אורח >> איזבל סרי לוי: << אורח >> אני אוכל לארגן את זה, יש לי טבלה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> אני אשמח שתסתכלי על זה תוך כדי הדיון, ותוכלי לתת לנו נתונים. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> איפה יש מרכז לאוכלוסייה הערבית? << אורח >> איזבל סרי לוי: << אורח >> יש לנו הרבה מאוד רשויות מקומיות שמפעילות יחידה טיפולית. הרשות המדוברת היא רשות מהחברה הערבית, ויש שם יחידה לטיפול בפגיעות מיניות בבגירים. גם לילדים יש לנו לא מעט שירותים. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> רק ברשויות ערביות או גם ברשויות כלליות? << אורח >> איזבל סרי לוי: << אורח >> יש מרכזים מעורבים. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אולי הבעיה אצלי, אבל לא הבנתי. << אורח >> איזבל סרי לוי: << אורח >> המודל של הטיפול במבוגרים שעברו פגיעות מיניות הוא מודל של רשויות מקומיות. אם יש לנו תקינה ברשות ערבית, יש לנו שירות לאוכלוסייה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> את עונה לי ב-אם, אולי. איפה? כמה? << אורח >> איזבל סרי לוי: << אורח >> את רוצה את הרשימה של הרשויות? << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כן, אם אפשר. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> איזבל, אני אשמח שתארגני לחברת הכנסת את רשימת הרשויות של הטיפול בחברה הערבית. זה נושא מאוד חשוב, ואנחנו פוגשות אותו הרבה גם בחדרים וגם בשירותים של הרווחה. << אורח >> אסא בן יוסף: << אורח >> רציתי שאיתנה תגיד כמה מילים, ברשותך. היא מנהלת הרווחה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> נעבור לשמוע את איתנה, ואחריה ליעקב. << אורח >> איתנה שר שלום: << אורח >> שלום, אני רוצה להגיד שבנוסף למרכז לטיפול בנפגעות תקיפה מינית יש לנו גם עו"ס להט"ב. ברשויות יש מענה גם לזה. הקשבתי וכאב לי לשמוע שהוא לא קיבל מענה. באגף הרווחה אצלנו בטירת הכרמל יש שלוש עובדות לנפגעות תקיפה מינית. כל אחת מהן בחצי משרה, וזה בעצם לפי התקנות של משרד הרווחה מכיוון שזה תפקיד מעמיס מאוד רגשית ונפשית. זה הגבול העליון שלהן. אין לנו כל כך הרבה רשימות המתנה, אבל כשנכנסת אישה שזקוקה לטיפול והן מלאות, נכנסת לתמונה עו"סית לנפגעי עבירה, שנמצאת בקשר עם חדרים אקוטיים. מבני ציון מפנים אלינו נשים כאלה, ודרך אגב, יש גם גברים. היא מלווה אותם כל זמן שצריך עד שיתפנה מקום במרכז לנפגעי תקיפה מינית. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> אתם מפנים אותם לעוד שירותים של טיפול משלים כרווחה? אתן מכירות את הנפגעות משירותים אחרים אצלכם – מבתים חמים, ממרכזי נור וכו'. גם בתוך המעטפת של השירותים שיש לכם אתם משמשות כגשר לשירותים האלה? איך עובד החיבור ביניהם? אתם מאפשרים תעסוקה של העו"סיות בתוך המודלים שכבר יש לכם כדי לאפשר את הטיפול הפרטני או הקבוצתי הזה? אנחנו בשנתיים וחצי של מקרי חירום, ובאמת יש עלייה יותר גדולה במודעות, וגם הרבה יותר מדברות על זה. המודלים הקיימים לא מצליחים לתת את ההחזקה בתוך הקיים לנפגעות אלימות מינית. << אורח >> איתנה שר שלום: << אורח >> מכיוון שאנחנו בתוך רשות, יש לנו יכולת לתת מענים רחבים ויש לנו גם טיפול קבוצתי. יש פסיכיאטרית שמגיעה ונותנת מענה, ואנחנו נמצאים בקשר גם עם יחידות הסיוע, שמאוד מסייעות בהפניה לאבחונים פסיכיאטריים, למיצוי זכויות ולליווי לביטוח לאומי. למשל, בביטוח לאומי אנחנו נתקלים בקושי מאוד מאוד גדול כשהן לא מקבלות אחוזי נכות, ומטרטרים אותן. כל מפגש כזה מאוד מקשה עליהן, וזה משהו שאנחנו גם מלווים. אם הנפגעת מוכרת עוד קודם, יש לה גם עו"ס משפחה שדואגת לכלל המענים האחרים. בדרך כלל, כשמגיעים לטיפול ביחידה לנפגעות תקיפה מינית, זה יותר טיפול פסיכו-דינמי, יותר מותאם למה שהיא צריכה, או CBT או מומחים לפוסט-טראומה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> איפה את מזהה את הלקונה? איפה את מזהה את האתגר בקיים? << אורח >> איתנה שר שלום: << אורח >> כמו שנאמר כאן, אין מספיק כוח אדם. זה לא שאין את מי לגייס, כי העובדות הסוציאליות שמגיעות לעבוד במרכז הזה מאוד מקצועיות. הן חייבות להיות בעלות תואר שני ומומחיות לפוסט-טראומה, אבל אין לנו מספיק תקציב לגייס עוד עובדים סוציאליים כדי לתת מענה טוב יותר ורחב יותר לנפגעות תקיפה מינית. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> את אומרת שאין מספיק תקציב לעוד תקנים או לשכר הנוכחי? << אורח >> איתנה שר שלום: << אורח >> כן, לעוד תקנים. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> איתנה, יש לך משפט לסיום? יש רשימת דוברים ודוברות מאוד ארוכה. << אורח >> איתנה שר שלום: << אורח >> זה שירות חדש יחסית, והוא מצוין בתוך הרשויות. הוא באמת מאפשר לתת מענה לנשים שנפגעו גם בשנים עברו, והן שומרות על זה. הן מגיעות ומקבלות מענה, ואני חושבת שצריך מאוד לקדם את זה. חייבת להיות תוכנית לאומית שתיתן לזה מענה בתקציבים, ותבנה את כל המעטפת הזאת, כדי שנוכל להמשיך ולטפל בהן. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> תודה רבה לך, איתנה. << אורח >> אסא בן יוסף: << אורח >> היא נגעה בנושא שחשוב לוועדה. יש פערים גדולים מאוד בין הרשויות, ולא כל רשות דומה לרשות אחרת. כמו שנושא אלימות במשפחה עלה לרמה של תוכנית לאומית, על כל המשתמע מכך – פגיעות מיניות לא נכנסו לוועדה לאלימות במשפחה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> לצערנו. נלחמנו שזה יהיה. << אורח >> אסא בן יוסף: << אורח >> אבל זה לא. לכן צריכה להיות תוכנית לאומית כדי ליצור את כל הרצף הזה, ושכל מה שאנחנו אומרים עכשיו יגובה עם תקציב מתאים כדי לתת שירותים ומעטפת שצריכים. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> תודה רבה, אסא, וגם תודה לאיתנה. נעבור ליעל שוורץ. << אורח >> יעל שוורץ: << אורח >> כבוד חברות הכנסת, צוות הוועדה, נציגי ארגונים שונים, אני נמצאת כאן היום לא רק כיועצת בכנסת אלא כנפגעת אלימות מינית וכמי שמתמודדת עם פוסט-טראומה והחלמה מהפרעות אכילה. כשנפגעתי כתלמידת תיכון, אף אחד לא באמת הסביר לי מה עושים כאן. לא בבית הספר, לא מול הרשויות, לא בתוך המערכות שאמורות לזהות ולעזור. כשהתחילו התקפי החרדה, הפלאש-בקים וההידרדרות הנפשית, ראו שמשהו לא בסדר, אבל לא ראו וידעו איך לכוון אותי למענה הנכון. לא ידעתי אלו זכויות יש לי, לא ידעתי לאן פונים ואיך בכלל מתחילים להתמודד עם דבר כזה, כשאני עוד לא יודעת עם מה אני באמת מתמודדת. נערה שנפגעה בתקיפה מינית צריכה לנווט לבד בין מערכות הבריאות, הרווחה, ביטוח לאומי והמשטרה, בזמן שהיא רק מנסה להחזיק את עצמה בחיים. אני זכיתי במשפחה שלא ויתרה עליי. אני יחידה לא מתוך רבים. זכיתי גם בעורכת דין שליוותה אותי באופן צמוד, עורכת הדין ליאורה כהן, זיכרונה לברכה, שהייתה עבורי הרבה יותר מעורכת דין בתקופה קשה מאוד בחיים שלי. היא הייתה עבורי עוגן אמיתי. אבל לא כולם זוכים לזה. לא לכל נפגעת יש הורים שיכולים לממן טיפול פרטי או ליווי משפטי שיחזיק אותה בתוך ההליך. מבחינתי, כשמדברים על מעני המשך בקהילה, לא מדברים רק על טיפול פסיכולוגי; מדברים על הכוונה, על ליווי, על הרצף הטיפולי ועל אנשים שיודעים לזהות מצוקה בזמן, ולא רק כשהכול מתפרק. למשרד החינוך אין היום כלים נכונים או הסברה נכונה, שייתנו לנערים ולנערות שנפגעים מתקיפות מיניות ומאלימות מינית את הכלים שהם יכולים להתמודד בעזרתם ולפנות אליהם. בתור נערה באמת זכיתי, אבל אין רבים כמוני. לאחרונה אנחנו רואים הרבה מקרים ברשתות של נפגעות תקיפה מינית שמדברות ברשתות החברתיות כדי לקבל עזרה. המשרדים, אתם צריכים לעשות כאן קצת עבודה. תודה רבה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> יעל, תודה רבה ששיתפת אותנו בדברים. נעבור ליעקב סלע, בבקשה. << אורח >> יעקב סלע: << אורח >> אני מנהל השדולה למניעת פגיעות מיניות בכנסת. בשמונה השנים האחרונות אני גם איש מרכז הסיוע שמתמקד בחברה הדתית והחרדית. קודם כול, תודה רבה, עדי, על הדיון החשוב הזה. מאז שנכנסת את כל היום על זה, ואנחנו הנפגעים מודים לך. אם כבר דיברתי בשם הנפגעים, אני רוצה להגיד שחזינו לראות אתמול בתקשורת שפל נוסף, כשנותנים לחשוד באונס לשלוח את הגרסה שלו ולפקפק בנפגעות. אני חושב שזה מעשה שלא ייעשה ואין צורך להכביר מילים. אני אחזור לתפקידי במרכז סיוע המגן. אנחנו עוסקים בעיקר בחברה החרדית, ושם יש שלוש בעיות. לעניין הסיוע הנפשי – יש קטינים ואצלם אנחנו רואים איחור. אנחנו יודעים שממש קריטי לתת טיפול כמה שיותר סמוך לאירוע, ושם אנחנו באיחור של כשישה חודשים. אצל בגירים אנחנו רואים איחור של שנה וחצי – דור אמרה שנתיים וחצי. במרכזים בערים הגדולות יש איחור של שנה וחצי, ובערים קטנות כמו בית שמש ובית"ר עילית, אין תורים. כלומר, מי שיתקשר לעובדת הסוציאלית שאחראית על זה, ישמע שאין תורים והיא לא יכולה לתת תור. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> למה הכוונה? אין רשימת המתנה? << אורח >> יעקב סלע: << אורח >> רשימת ההמתנה מלאה גם היא. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> היא לא יכולה לקבוע לה תור. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> היא לא נכנסת לרשימת המתנה? << אורח >> יעקב סלע: << אורח >> היא לא נכנסת לרשימת המתנה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> זאת בעיה קשה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> למה היא לא נכנסת לרשימה? << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> זה במרכז הרב-תחומי? << אורח >> יעקב סלע: << אורח >> כן, ברשויות, ונתתי שתי דוגמאות. עוד דבר שקשור לזה הוא שהמון מהמענים הטיפוליים שמוצעים בחוברת שמשרד הרווחה מנפק, פשוט לא פועלים. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> גם בחוברת המעודכנת? << אורח >> יעקב סלע: << אורח >> בחוברת מהשנה האחרונה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כמו מה? << אורח >> יעקב סלע: << אורח >> אני לא יודע לתת לך עכשיו דוגמאות ספציפיות. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> נכון שהחוברת הייתה לא מעודכנת, ואני בעצמי ראיתי שיש הפניה לכל מיני מרכזים או טלפונים שגויים וכו', אבל לדעתי עדכנתם את זה. נכון, זהר, או שיש עדיין בעיות? << אורח >> זהר סהר: << אורח >> על איזו חוברת את מדברת, על בריאות או רווחה? << אורח >> יעקב סלע: << אורח >> של הרווחה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> מה החוברת הזאת? << אורח >> יעקב סלע: << אורח >> יש מסמך של הרווחה עם כל המרכזים. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> באתר שלהם? << אורח >> יעקב סלע: << אורח >> כן. דבר שלישי, והוא באמת נושא קצת רגיש. יש ילדים שפוגעים. זה לא נקרא שהם פוגעים אלא שזאת התנהגות מינית בלתי מותאמת. יש מקרה של ילד בן 13 שפגע באחותו, והוא חייב לקבל טיפול על מנת שלא להפוך לפוגע בגיל מאוחר יותר. אנחנו מכירים את הסטטיסטיקות, שמאפשרות חזרה למסלול וזה אינטרס של כולנו. יש ילד שחיכה חמש שנים, התחנן לטיפול, והיום הוא בצבא. הוא כבר לא יכול לקבל את הטיפול הזה, ובגלל ועדת הפטור החזירו את זה למשטרה שתטפל בנושא הזה כי הוא כאילו סרבן טיפול. במשך חמש שנים הוא חיכה לטיפול הזה. יש מקרה של ילד שמחכה שנתיים וחצי. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> איפה הם מחכים, במרכזים הרב-תחומיים? << אורח >> יעקב סלע: << אורח >> לא, הם מחכים ברווחה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> למה הכוונה? << אורח >> יעקב סלע: << אורח >> יש לכם טיפולים במרכזים של הקטינים, ואם לא נותנים להם טיפול, אנחנו עלולים למצוא אותם בגיל בוגר יותר או כפוגעים או ככאלה שסובלים הרבה מאוד. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> אלוירה, את מכירה את זה מאצלכם בלוד? << אורח >> אלוירה קוליחמן: << אורח >> כן, לצערנו הרב. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> הוא יסיים ואני אשמח להתייחסות שלך. << אורח >> יעקב סלע: << אורח >> זה נושא מאוד רגיש. אנשים מתעלמים מהצורך שלנו להפסיק את הפגיעות האלה כי בשנים של ההמתנה הקטין עלול לפגוע בילדים נוספים, ואנחנו עלולים למצוא אותו פוגע בגיל מבוגר. עוד שני פתרונות שצריך לחשוב עליהם. אנחנו מכירים התקשרויות של המועצות עם מרכזים מסוימים, בכל פעם עם מרכז אחד. מרכז שמטפל בערבים לא יטפל בחרדים והוא לא יטפל באנשים לא דתיים. אלה עולמות שונים, זאת שפה אחרת. אם אימא חרדית תראה את העובדת הסוציאלית שלא בלבוש חרדי, היא לא תגיע אליה. צריך התאמה לפי מגזר. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> צריך מגוון, כי מניסיוני, גם בחצר הנשית לפעמים דווקא מאותה תרבות ומאותה קהילה הנפגעות לא יגיעו, אלא ירצו שוני תרבותי. צריך מגוון. << אורח >> יעקב סלע: << אורח >> אני רוצה לאפשר להן לבחור לעצמן. הפתרון השני שצריך לחשוב עליו – הרבה מאוד נפגעות ונפגעים מטופלים אצל מטפל, ועכשיו מכריחים אותם לעבור למטפל אחר שהם לא סומכים עליו ולא מכירים אותו. לאפשר לקחת את המימון היחסי שמדינת ישראל הייתה משלמת עבור הטיפול אצל המטפל המאושר, לעשות השתלמות או וידוא שזה המטפל שאנחנו מעוניינים בו, ולאפשר את הטיפול אצלו. תודה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> יעקב, תודה רבה לך. אני רוצה לתת את הבמה לאיילת קרויזר, בבקשה. << אורח >> איילת קרויזר: << אורח >> זאת לא פעם ראשונה שלי בוועדה לקידום מעמד האישה, בטח לא בדיונים בנושא אלימות מינית. אני נפגעת עבירות מין בתוך המשפחה. סבא שלי הורשע, ישב בכלא ומת בכלא לפני גזר דין סופי. זאת שדיברה קודם יצאה, אבל כנפגעת אני רוצה להגיד שאני לא יודעת איזה טיפולים יש בקהילה. אני פעילה בתחום הזה, ואני לא יודעת מספיק טוב מה הזכויות שלי או איזה מענים קיימים. אולי זאת בעיה שלי, במקרה; אולי זה בגלל שנפגעתי כקטינה; אולי זה מפני שנפגעתי בחברה החרדית, אבל אני לא יודעת מה מגיע לי ומה הזכויות שלי. זה לא נקודתי. אני מדברת עם עוד הרבה מאוד נפגעות ונפגעים, אני עוזרת להם להכיר יותר, לדעת על מה להתלונן, על מה לדווח, על ההליך וכל מיני דברים כאלה. בדרך כלל, גם הם לא יודעים מה המענים ומה הזכויות שלהם. צריך להנגיש את הדברים גם בשאלה מה מגיע לי מביטוח לאומי, סל שיקום ודברים כאלה. אני לא יודעת אפילו למי לפנות אם אני רוצה לקבל סל שיקום. כשהפוסט-טראומה שלי מפריעה לי לתפקד או לעבוד באופן מלא, אני לא יודעת מה אני יכולה לקבל. אני רוצה להזכיר את הנקודה הכאובה של המחיר המטורף של טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי פרטי. זה מחיר משוגע. בקופות החולים אין תורים לעוד זמן רב מאוד. השתחררתי מצה"ל לפני שלושה שבועות ובמשך שנה שלמה לא הלכתי לטיפול פסיכולוגי בגלל שלא היה לי כסף לשלם לטיפול פסיכולוגי. בצה"ל יש איזשהו מרכז – אני רואה שאין נציגים של צה"ל בהקשר הזה. המרכז הזה נותן טיפול שבועי פרטני לכעשרה חודשים עד שנה. הם מכריחים אותך להפסיק טיפול מקביל שאת נמצאת בו, אם את נמצאת אצל פסיכולוג קיים. הם לא עוזרים לך לשלם לפסיכולוג שאת כבר נמצאת איתו בתהליך, ודורשים ממך להפסיק תהליך שאת נמצאת בו כדי לקבל ליווי שלהם. אחרי עשרה חודשים עד שנה הם לא ממשיכים איתך, ואז מה? לאן הולכת הפוסט-טראומה? הטיפול שלהם מאוד ממוקד בתסמינים של פוסט-טראומה. הוא מאוד לא מקיף ומאוד לא מאפשר לעשות איזשהו תהליך. הוא מאוד CBT לתפקוד יום-יומי, ואין עזרה תקציבית. למה לא להוסיף כסף למשכורת של חיילת שצריכה טיפול פסיכולוגי? אני שילמתי על זה מהכסף שלי, מהחסכונות שלי ואף אחד לא עזר לי בזה. שום עזרה. אני רוצה לדבר גם כפעילה בארגון הנני – לא תשתוק, ולהתייחס גם לנקודה שעלתה כאן קודם כשיעקב סלע דיבר. יש הרבה נפגעות חרדיות שמעדיפות שלא יהיו להן מטפלות חרדיות, ולא להיות מטופלות בתוך הקהילה. יש כאלה שמעדיפות להיות מטופלות בתוך הקהילה, והבחירה באמת צריכה להיות בידיהן. צריך לזכור שגם יוצאי ויוצאות החברה החרדית הם אוכלוסייה שיש בה אחוז מטורף של נפגעי ונפגעות עבירות מין, וגם הם צריכים מענה מותאם. הם צריכים שהמרכזים החילוניים, הממלכתיים הכלליים יידעו להתמודד. בדרך כלל וכמעט באופן גורף הם לא ירצו להיות מטופלים על ידי אנשים חרדים. אני רוצה להגיד תודה רבה על הדיון החשוב הזה, וממש חשוב לרכז את המידע, להנגיש אותו לנפגעות ונפגעי עבירות מין במקום אחד, במקום ספציפי – כתובת. זה הכי קריטי. יש דברים ממש טובים ויפים, אבל הם צריכים להיות מרוכזים במקום אחד. המידע צריך להיות מונגש באינטרנט כשאני שואלת מה מגיע לי. צריך לעשות גם פעולות אקטיביות כדי שנפגעי ונפגעות עבירות מין יידעו שמגיע להם. יש רבים שלא יודעים בכלל שמגיע להם משהו מהמדינה, שהמדינה חייבת להם כי היא לא שמרה עליהם. למדינה יש חוב כלפינו כי היא לא שמרה עלינו. עבירות מין זה דבר שקשור למדינה. המדינה אמורה לשמור עלינו, בטח ובטח אם נפגענו כילדים, ויש לה חוב עצום כלפינו והיא תצטרך לשלם לנו. לא הגיוני שאנחנו נרדוף אחרי ביטוח לאומי כדי לקבל את המינימום של המינימום, אחוזי נכות וכו', כשהמדינה אמורה לשלם לנו, להחזיר לנו על החוב המטורף שיש לה כלפינו, שהיא לא הגנה עלינו. תודה רבה, עדי. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> איילת, תודה רבה. << אורח >> אפרת פילזר ביזמן: << אורח >> אני עורכת דין, הממונה המשפטית בנציבות זכויות נפגעי עבירה. זה גוף חדש שהוקם במשרד המשפטים. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> אני אתן לך, אבל בינתיים, איזבל, תאספי בינתיים את מה שאמרת על 300 תקנים, כי אני רוצה לשמוע נתונים על איוש, על חסר וכו'. << אורח >> אפרת פילזר ביזמן: << אורח >> הנציבות הוקמה להיות גוף שמתכלל את כל גופי הממשלה ואת הפעילויות שלהם בתחום נפגעי עבירה, לא רק בעבירות מין אלא בכלל. שמעתי את מה שאמרת, וזה עלה גם מעוד נפגעת שדיברה פה קודם, על חוסר מידע וחוסר נגישות של הזכויות. זאת אחת המשימות המרכזיות של נציבות זכויות נפגעי עבירה, לעשות הנגשה של הזכויות האלה. יש אתר שמיועד לנפגעי עבירה ונמצא כבר באוויר. עלו אליו המון עדכונים, גם לאחרונה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> כפי ששיתפה יעל וגם צעירות וצעירים אמרו שאתר אינטרנט זה פחות קל, ואני רואה את זה גם אצל הילדים שלי. האם יש פלטפורמות אחרות? << אורח >> אפרת פילזר ביזמן: << אורח >> בהחלט, אנחנו נעשה עוד רכיבים שישלימו את זה, והם נמצאים בתהליכי פיתוח. יהיה גם צ'ט בוט בתוך האתר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> סושיאל. << אורח >> אפרת פילזר ביזמן: << אורח >> אנחנו עובדים על הדברים הרלוונטיים. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> אתן לוקחות את זה בחשבון? זאת בסוף הפלטפורמה שבה הן צורכות את המידע. כשאנחנו למדנו באוניברסיטה הלכנו הרבה לספרייה, והדור שלומד היום באוניברסיטה הולך פחות לספרייה, והכול נגיש. בשביל להנגיש מידע צריך לדעת באיזו פלטפורמה ואיפה להנגיש להם. האתר לא נגיש להם, ואני אומרת לך את זה כי פגשתי אותן והן לא נכנסות. זה לא רלוונטי להן. << אורח >> אפרת פילזר ביזמן: << אורח >> אנחנו עובדים גם על פיתוחים מבוססי AI, כלומר, אם מישהו יחפש, המידע יישאב גם מהאתר. צריך להיות איזשהו חיפוש, ואנחנו בהחלט עובדים על זה. חשוב לי לומר שיש גם אתר בשפה הערבית, שכבר נגיש לציבור. אנחנו נשמח שתהיה לו חשיפה, ואת זה אני אומרת לחברת הכנסת. אנחנו עובדים גם על פיתוחים משלימים. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> איך תהיה לו חשיפה? את מצפה שאני אעשה את העבודה? אני שואלת כי זה חלק מהתוכנית להנגשת מידע, לחשוב איך מנגישים את המידע הזה, איך חושפים אותו לציבור. << אורח >> אפרת פילזר ביזמן: << אורח >> חד-משמעית אנחנו עובדים גם על זה, לעשות חשיפה יזומה. אני רואה במקום הזה גם פלטפורמה משמעותית של חשיפה, ולכן היה לי חשוב לומר את זה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני אשמח לתת לכם כמה רעיונות. << אורח >> אפרת פילזר ביזמן: << אורח >> מצוין. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> יש לנו אכסניה שאפשר לעשות את זה, ואני אדבר על זה בסיכום. << אורח >> אפרת פילזר ביזמן: << אורח >> הנציבות הקימה צוות עבודה בין-משרדי שחלק מהחברות בו נמצאות כאן. אנחנו רוצים להתייחס לדברים בצורה מתכללת, כלומר למצוא היכן לעשות את שיתופי הפעולה ולהסיר חסמים. אני מזמינה גם את חברת הכנסת להעלות נושאים בפנינו. תודה רבה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> תודה גדולה. ג'רי, אני אשמח שתתייחסי לנושא הנתונים. לאחר מכן ידברו איזבל ומורן זר. << דובר >> ג'רי אלומו קפיטל: << דובר >> אני ממרכז המחקר והמידע של הכנסת. בהמשך לשאלה של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן לגבי בגירים הממתינים לקבלת מענה נפשי, הנתונים נכון לינואר 2026 – היו כ-2,100 בגירים שהמתינו לקבלת טיפול בכל אחת מ-90 היחידות שהזכירה איזבל. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> 2,100 לפי הנתונים של הממ"מ. << אורח >> איזבל סרי לוי: << אורח >> רק שנדע שאלה אותם נתונים. מסרנו אותם בוועדת העבודה והרווחה. << דובר >> ג'רי אלומו קפיטל: << דובר >> נכון, אלה אותם נתונים. בממוצע, מדובר ב-26 ממתינים בכל אחת מהיחידות, וכ-1,300 מהם המתינו למעלה מחצי שנה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> אנחנו יודעים כמה המתינו למעלה משנה? << דובר >> ג'רי אלומו קפיטל: << דובר >> זה המקסימום. << אורח >> איזבל סרי לוי: << אורח >> יש לי פילוח יותר מדויק. בשעתו איתרנו למעלה מ-2,000 ממתינים ב-80 מסגרות שונות שסקרנו. 2,075 ממתינים, ומתוכם, במחוז חיפה והצפון היו 39% - 900 ממתינים. לפני שאני אקרא את המספרים אני רוצה לומר שאנחנו ממתינים לפונקציה של המתנה, וזאת המתנה ליחידות שיש לנו כרשויות מקומיות. אם אין יחידה, אין המתנה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> זה בכל היחידות, כלומר גם מרכזי ענבר כלולים בנתונים האלה? << אורח >> איזבל סרי לוי: << אורח >> אני לא מכירה את השם ענבר. יש כל מיני שמות, ואני מכירה יותר את שמות הרשויות. יש לנו יחידות בכ-90 רשויות מקומיות, או מרכז רב-תחומי שזה מרכז גדול, או יחידות טיפוליות יותר קטנות. בכל מקום כזה יש רשימת המתנה מנוהלת, או שאין רשימת המתנה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> את אומרת שזה בעצם עד היכן שקיים, והיכן שלא קיים, זה בכלל תת-דיווח, כמו בדרום, למשל. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> יחידות יכולות להיות אפילו משרה חלקית. << אורח >> איזבל סרי לוי: << אורח >> אנחנו משתדלים מאוד שלא תהיה מטפלת שעובדת לבד. ברוב היחידות היום יש שתי מטפלות פלוס, ואנחנו לא מעודדים מטפלת בטראומה מינית תהיה בודדה ויחידה ברשות. כלומר, שני חלקיות משרה לשתי נשים. תקן אחד בסך הכול. אנחנו לא מעודדים מטפלים לעבוד עם המקרים האלה יותר מחצי משרה, ובדרך כלל יש שמונה מטופלים. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> אבל בחצי משרה היא לא מספיקה רק את הטיפול, כי בחצי משרה היא עושה גם הדרכה ויש לה עוד דברים לעשות בזמן הזה. היא צריכה לטפל גם ב-back office שלה, וחצי משרה מצמצמת לטיפול בפועל מאוד מצומצם. << אורח >> איזבל סרי לוי: << אורח >> יש לה שמונה מטופלים והיא אמורה לפגוש אותם פנים אל פנים, להיחשף למורכבות שלהם, ושהיא לא תעבוד לבד. אנחנו לא פותחים יחידות של מטפלת אחת. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> לפי ההערכה של משרד הרווחה מנפגעות ונפגעי אלימות מינית, מה לדעתכם ההערכה לממתינות ולממתינים? מה ההערכה המושכלת שלכם כמשרד? כמה באמת ממתינים, לדעתכם, כשאתם יודעים היכן אין מרכזים ואין הנגשה של הטיפול? << אורח >> איזבל סרי לוי: << אורח >> אני לא בטוחה שזה נתון שאני יכולה לתת לגברתי. אנחנו יודעים שנפגעי ונפגעות תקיפה מינית יש בכל מקום, בכל חברה, בכל אתר ובכל רשות. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> נכון. כמדינה וכמשרד הרווחה אנחנו רוצות לתכנן עוד מרכזים כאלה, גם עם הבריאות. יש לנו איזושהי הערכה, יש לנו מדדים, יעדים, תוכנית עבודה, ואנחנו מתכננות לפי היקף שאנחנו צופות או מעריכות שיש לנו צורך בו. יש לכם הערכה של היקף הצורך? הנתון הזה חסר מאוד. << אורח >> איזבל סרי לוי: << אורח >> זה כמעט משתווה למספר המקומות לטיפול שיש לנו. כלומר, כבר היום אנחנו עומדים על זה שיש לנו כמות מקומות לטיפול במספר כמעט זהה למספר האנשים שכבר ממתינים לאותם מקומות. זה ההיקף שיש לנו כרגע. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> את צריכה לפחות פי שתיים. פי ארבע, לדעתי, אבל אין לכם הערכה. << אורח >> איזבל סרי לוי: << אורח >> כמעט כל אוכלוסיית המדינה, חוץ משליש הילדים שיש לנו. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> איך אתן נערכות לפתיחה של עוד מרכזים, בלי הערכה היכן חסר? בדרום, למשל, הקטסטרופה יותר קיצונית מהרגיל, למרות שגם במרכז הארץ קשה. גם בלוטם יש המתנה ארוכה. << אורח >> איזבל סרי לוי: << אורח >> במחוז דרום יש לנו היום 14 מסגרות, ו-18% מהממתינים בכלל הארץ היו במחוז דרום. << אורח >> דפנה גרוס אוריין: << אורח >> כשיש אישה שנפגעת ואני אומרת לה שיש רשימת המתנה, היא מראש לא פונה. צריך להניח על השולחן שהיא בכלל לא נספרה במניין ה-2,000. << אורח >> איזבל סרי לוי: << אורח >> אני מאוד מבקשת לעזור לנו. אני שומעת גם את מה שיעקב אמר על המתנה של חמש שנים. אני מאוד אשמח לבדוק את המקרה ולהבין במה מדובר. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> איזבל, אני אעזור לך כי קיימתי כבר הרבה דיונים ומכירה כבר מלהיות בחברה האזרחית של זה, וגם מול משרד הבריאות. אתם לא צריכים לקבל את כל המקרים הפרטניים, כי הם לא מייצגים מקרה פרטני. הם מייצגים אוכלוסייה הולכת וגדלה מאוד. זה לא מקרה פרטני, לא של יעקב, לא של יעל שדיברה כאן ולא של איילת שדיברה כאן. אגב, מאוד משמח אותי שגם עובדים בכנסת, יועצים ויועצות נכנסים כי זה באמת צריך להיות חלק מהשיח שלנו לטפל בזה ביחד. זה לא מקרה פרטני באמת, אלא כל מה שנקרא הרבה יותר מקבוצתי. לכן, ההנחה שלכם צריכה להיות שיש ריבוי קולות כאלה, ולעצמכם אתם צריכים לעשות הערכה על היקף התופעה ולתת לה פתרונות. כמובן, לחלק לצפון, לדרום ולמרכז. << אורח >> איזבל סרי לוי: << אורח >> רציתי להגיד משהו קצת שונה, ברשותך. קודם כול, אנחנו כבר יודעים שמספר האנשים שיש לנו אפשרות לתת להם טיפול, יש כמעט אותו מספר אנשים שמוכר לנו ויצרו קשר עם עובד סוציאלי במחלקה לשירותים חבריים וביקשו טיפול. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> תדייקי. את אומרת שמספר המטופלים שאתם נותנים להם היום טיפול זהה למספר אנשים שממתין לטיפול. << אורח >> איזבל סרי לוי: << אורח >> מרשימות ההמתנה שאספנו בינואר האחרון, יש לנו כמעט את אותו מספר ממתינים. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> המספר הוא 2,075? << אורח >> איזבל סרי לוי: << אורח >> כן, נכון לינואר 2026. זה לגבי בגירים, ואני רוצה להגיד שלגבי קטינים המצב הרבה יותר מרווח. אני אחראית על מערך המרכזים לקטינים, וגם קטינים מופנים אלינו למרכזים האזוריים במודל קצת אחר. שם ההנחיה למרכזים היא שלא תהיה המתנה. לכן, יש לי אפשרות להרחיב משרות ולהוסיף, מה שאין לי במודל של הבגירים. אנחנו מאוד מאוד משתדלים שילד לא ימתין לתחילת טיפול, מסיבה שקשורה למתן השירותים מטעם המשרד. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> מה הצפי שלכם להרחיב את זה גם לבגירים? אפרופו יעקב, הוא השמיע פה את הקול של הבגירים. << אורח >> איזבל סרי לוי: << אורח >> זה תלוי תקציב לחלוטין. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> ביקשתם מהמשרד תוספת תקציב לזה בתקציב האחרון? << אורח >> איזבל סרי לוי: << אורח >> כן, למיטב ידיעתי. אני יודעת להגיד לגבי היחידה המקצועית, היכן שאני יושבת. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> תודה רבה, איזבל. מורן זר קצנשטיין, בבקשה. << אורח >> מורן זר קצנשטיין: << אורח >> אני רוצה להגיד לך תודה על כך שאת קול כל כך ברור וכתובת. אני מאוד מאוד מעריכה את מה שאת עושה. שמתם לב שהמילה מופקרות, היא מילה שמשתמשים בה כביקורת על נשים, כשלמעשה זאת ביקורת על מי שהפקיר את הנשים האלה? במקרה הזה, זאת המדינה. כשהקמתי את בונות אלטרנטיבה לפני חמש שנים וחצי, הצעד האקטיביסטי הראשון שעשיתי היה אחרי האונס של הנערה באילת. מאז נתקלתי בהרבה מאוד סיפורים של נשים צעירות ובוגרות, ועל מסלולי הייסורים שהן עוברות. מסלולי הייסורים האלה מתחילים לרוב בחדר האקוטי, וממשיכים אחר כך בחדרי החקירות כשהן נותנות עדות ומרגישות כאילו הן בעצמן חשודות. זה ממשיך אחר כך בבית המשפט או בעסקאות טיעון. אתמול נוספה עוד קומה, וזאת דעת הקהל והצייצנים, שצריכים להחליט האם זה קרה לך או לא, האם את משקרת או לא. אני רוצה להגיד שאנחנו מדברות פה פרטנית על הסעיף ועל התקנים. חברות, זאת לא טעות, זאת מדיניות של ממשלה שלא באמת אכפת לה. אין קשב, אין תקציבים, אין חקיקה ואין שרה לקידום מעמד האישה ושוויון חברתי שתשב פה. מתי בפעם האחרונה השרה לשוויון חברתי ביקרה בחדר אקוטי? מתי היא ביקרה במרכז לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית? << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אולי כדאי לשאול מתי בפעם הראשונה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> אני רק רוצה להגיד שזה עניין חמור בעניין, וחברתי, יושבת-ראש הוועדה מירב כהן הזמינה אותה לכאן בשבוע שעבר, והיא הבריזה בדקה ה-90, בבוקר הדיון. במשך שנתיים וחצי היא לא הגיעה לתת דין וחשבון לאזרחיות ולאזרחים מה קורה עם קידום מעמד האישה ושוויון חברתי. התפקיד שלנו כנבחרות ציבור והשכר שאנחנו מקבלות הוא עבור כל הציבור, לא משנה מאיזה צד ולא משנה מי הצביע לנו. לא להגיע ולא לתת דין וחשבון בשקיפות זה חמור מאוד. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> עדי, אפילו על שאילתות היא לא עונה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> נכון. << אורח >> מורן זר קצנשטיין: << אורח >> עדי, זה בדיוק העניין. אלימות מינית ואלימות כלפי נשים וילדים הם בכלל לא אירוע פוליטי. זה שהיא לא נמצאת כאן אומר שהיא משתפת פעולה עם ההנחה שזכויות נשים ועמידה לצד נפגעות, זה אירוע פוליטי. זה שיתוף פעולה עם גורמים מאוד מאוד קיצוניים ואלימים אצלה במפלגה, ואני יודעת את זה ממקור ראשון. אני רואה שיש כאן נציגה מהמשטרה, אבל הרבה פעמים נציגות ונציגים מהמשטרה לא מגיעים לכאן, לא מספקים מידע ולא מעבירים נתונים. בכל השרשרת הזאת יש כל כך הרבה מקומות שבהם זה לא עובד כי אין תקציבים, כי אלה מקצועות שאפילו לא שוחקים אלא מקצועות מפרכים ששורטים את הנפש. עובדות סוציאליות לא יכולות לתת את כל המענה, ובסוף זאת מדיניות של ממשלה. אני מצטערת שאתן צריכות להיות כאן ולתת תשובות, כשאני יודעת בוודאות שהארגונים שאתם חלק מהן, פשוט לא מתעדפים את זה. אני מודה לך על כך שאנחנו עושות את זה עכשיו, אבל זאת טיפה בים. זאת מדיניות שאנחנו חייבות לשנות. תודה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> נשנה, בעזרת השם. חברת הכנסת עאידה, בבקשה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> תודה רבה, חברת הכנסת עדי. האמת, אני חייבת להגיד שאני חותמת על כל מילה. לצערי הרב, זה לא עניין של שרה אחד או של שר אחד. יש מדיניות של הממשלה הזאת, שלא רואה אותנו. מדיניות שלא רק אפשר להגיד עליה שהיא של הפקרה, אלא מדיניות מכוונת ופוליטיקה שפועלת בכיוון ההפוך ממה שהצלחנו להשיג עד היום. כלומר, זה לא רק שלא תורמים לפיתוח עוד שירותים או לטיפול בבעיה, אלא להפך, כי מה שעושים פוגע במה שכבר קיים. לצערי הרב, אחרי ארבע שנים אנחנו יכולות להסתכל אחורה ולראות שיש נסיגה מפחידה, בעיניי, בכל הנושאים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הידרדרות. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> הידרדרות ונסיגה מאוד מאוד קשה, לא רק בעניין נפגעות ונפגעי תקיפה מינית, אלא בכלל מה המדינה חושבת על תפקידה כלפי האזרחים והאזרחיות שלה. הבוקר קמנו עם ידיעה שעוד אישה נרצחה בעיר חיפה, וכנראה עוד אזרח ערבי נרצח בפיצוץ מכונית. לכל מקום שאנחנו מסתכלים, הכיוונים מעידים על הידרדרות מאוד קשה, ועל מדיניות שלא סופרת את האזרחים ואת האזרחיות. אני לא אהיה בכנסת הבאה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> לצערנו, עאידה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> תודה. אני סומכת עלייך, חברת הכנסת עדי עזוז. אני רואה את העבודה שאת עושה בתקופה האחרונה, ואני חושבת שאנחנו חייבות להתעורר. עצוב לי כשאני יושבת בחדר הזה ורואה את מספר הנוכחים והנוכחות. החדר הזה ראה ימים שבהם היה פיצוץ בנוכחות, ודלית מכירה את זה. אנחנו חייבות לחזור למאבק יותר עיקש ויותר - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אסרטיבי. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> - - אסרטיבי. רציתי להגיד אגרסיבי, ואז הבנתי שאני לא רוצה להשתמש במילה הזאת. האמת, קשה לראות מצב שבו שרה לא מוכנה לענות ואני חושבת שהיא פוגעת. הלוואי שלא תעשה כלום מעכשיו ועד שתוקם ממשלה חדשה. שלא תעשה כלום. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> עאידה, יש לה יועץ חדש, רפי קדושים. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> הדבר הכי טוב שהיא יכולה לעשות זה שהיא לא תעשה. שתשב בבית, תקבל משכורת, אחרת היא רק דורסת ופוגעת. וחבל. ולא רק היא, יש עוד כמה שרים כאלה. אני חושבת שנוכחות של משרד החינוך, חברת הכנסת עזוז – שאלתי אם יש. אמרת לי שהם מתמקדים באיתור, ואני חושבת שאחת הבעיות הקשות בטיפול בנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בקהילה היא שאנחנו רואים את זה כאילו יש מרכז אחד, ושלושת רבעי שעה של טיפול, ונגמר העניין. אם לא תהיה חבילה שגם בית הספר יודע איך לטפל ולא רק לאתר – אפילו איתור הם לא עושים. אין להם אפילו איסוף נתונים כמו שצריך במשרד החינוך. גם מורים צריכים לדעת איך להתנהל מול נפגע ונפגעת תקיפה מינית מקרב התלמידים, וגם מקומות העבודה. עד שהנושא לא יהפוך לנושא מוטמע ויש לו מודעות – אני לא אומרת שכולם יהפכו למטפלי, אבל שתהיה להם מודעות, שתהיה להם הבנה למה הנפגעת או הנפגע מתנהלים בצורה כזאת. על אחת כמה וכמה אם זה בית הספר, ומה תפקיד היועצות בעניין הזה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> תודה על הדברים, עאידה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני אתחיל להגיע כאורחת. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> רציתי להגיד שלא תיפול בטעות רוחה של מישהי פה, כי בתקופות מלחמות, וישראל במלחמה ארוכה ומתמשכת, ובמצבי חירום זכויות נשים נדחקות לפינה. חבל, כי הצורך שם דווקא עולה וגובר. אנחנו רואים את הגרפים קופאים בכל סוגי האלימות – אלימות מינית, אלימות פיזית, אלימות במשפחה, אלימות בבתי הספר, וגם כשאין לימודים, בין החברים. מייד כשיש הפסקה כלשהי אנחנו רואים את הגרפים מרקיעים שחקים והמצב קטסטרופלי. ישראל לא ידעה מהקמתה כאלו מצבי חירום מתמשכים ומלחמה כל כך ארוכה. לכן, מצב האנשים בישראל היום רע מאוד, רע מאוד. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> לא רק בגלל המלחמות, עדי. המלחמות הן חלק מהמצב הגרוע. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> לא רק בגלל המלחמות, והמלחמות הן בהחלט חלק מהמצב הגרוע. אלוירה, בבקשה, קטעתי אותך, אז תמשיכי. אחריה שלומית שיחור רייכמן בזום. << אורח >> אלוירה קוליחמן: << אורח >> בוקר טוב, אני רוצה לחזור ולומר תודה גדולה על דיון כל כך חשוב. אני סגנית ראש העיר בעיריית לוד, וכבר 13 שנה ממונה על תחום קידום מעמד האישה וסגנית יושבת-ראש נעמ"ת. אני שומעת כאן את העדויות ולמרות כל הניסיון שצברתי, אני מצטמררת. יש פה בעיה אקוטית חברתית מוסרית, שהממשלה והמדינה לא לוקחת אחריות על תחום כל כך קשה ומזעזע. נשים וגברים עוברים פגיעה מינית והם צריכים להתמודד ולמצוא את עצמם לבד במערכה. אנחנו שומעים פה עדויות של אנשים, שאומרים שהם לא יודעים בכלל לאן לפנות, ומוצאים את עצמם לבד. אנחנו שומעים את הנתונים הסטטיסטיים על המשרות וחוסר איוש של המשרות. תקשיבו למספר, כולנו יודעים כמה רשויות יש במדינת ישראל, נכון? נעגל את זה ל-300 בחשבון פשוט, ואנחנו מדברים על 300 תקנים. אתם מבינים? לפי הנתון האחרון, יש למעלה מ-51,000 פניות בשנה האחרונה, ולמעלה מ-17,000 פניות חדשות. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> 51,000 פניות אליכם ללוד? << אורח >> אלוירה קוליחמן: << אורח >> לא, אני מדברת על פניות כלל ארציות. 51,000 פניות שמגיעות למרכז לסיוע לנפגעי תקיפה מינית. אלה נתונים בלתי נתפסים, ואנחנו מדברים על תורים בלתי נגמרים, כולל המתנה בלוד וביתר הרשויות. לחלק מהרשויות אין תקינה, ומדובר בעובדת סוציאלית בחצי משרה שמקבלת פנייה וקורסת. התחלופה מטורפת. תחשבו על זה שאותו נפגע או נפגעת צריכים להגיע ולשפוך את ליבם בפני עובד או עובדת סוציאלית, ואחרי כמה חודשים העובד הסוציאלי מתחלף. כמו שאמרתם, אנחנו מדברים על חוסר ביטחון כלכלי פרופר. לעובדים האלה אין בהכרח תקינה, והתחלופה שלהם בלתי נגמרת. חוסר בתקינה וחוסר ביכולת לאייש את המשרות – לאן הנתון הולך? אנחנו מדברים על מספרים מזעזעים – כ-30% הם נפגעים ילדים מתחת לגיל 12. כמעט 30% עד גיל 18. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> אלוירה, בבקשה, תתכנסי לסיכום כדי שנספיק לתת לכולם לדבר. << אורח >> אלוירה קוליחמן: << אורח >> שוב, יישר כוח על הדיון הזה. אני חושבת שהנושא הזה חייב לעלות עוד רמה, וממשלה חדשה שתקום, בעזרת השם, תיקח את זה כנושא מדיני, לאומי. אנחנו מאבדים את החברה ומגדלים פה דור נכה, שמתעורר בכל בוקר למראות אלימות מתמשכת. אחר כך אנחנו מטפלים במשפחות ובנשים שעוברות אלימות במשפחה, וגברים שלא מקבלים מענה ראוי בגלל ההמתנה הארוכה. כאן מתחילה אמירה לחברה יותר בריאה ויותר מופנמת, אחרת אנחנו מאבדים את הצפון, ואיבדנו. תודה ענקית ויישר כוח על העבודה שאת עושה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> תודה, אלוירה. אנחנו נעבור לזום לשלומית שיחור רייכמן, ראש מועצת עמק ישראל. << אורח >> שלומית שיחור רייכמן: << אורח >> קודם כול, תודה רבה ונעים מאוד. אני משתתפת בהרבה דיונים וועדות בכנסת, ואת מובילה את הדיון הזה בדרך מדהימה. הרבה הערכה ותודה רבה לכל מי שנמצאת שם ועושה לילות כימים, חלקכן במשך עשרות שנים. אני רוצה להגיד משהו טוב. אני ראשת מועצה כבר שנתיים, והקמנו מרכז שלא היה בעמק יזרעאל, מרכז לטיפול בנפגעות עבירות מין. הוא מצליח והוא עובד טוב. הכול תולדה של שיתוף פעולה מצוין בין אגף הרווחה שלנו לבין משרד הרווחה. אנחנו מקדמים עכשיו פתיחה של תקן נוסף, להכניס עוד עשרה מקרים, כי ברור שהתור גדול. חלק מהאנשים ומהנשים חיכו למעלה משנתיים ושלוש שנים. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> שלומית, זאת יוזמה עצמאית שלכם ברשות? << אורח >> שלומית שיחור רייכמן: << אורח >> אני אישה במערכות גבריות כבר יותר מ-30 שנה, ואני לא צריכה להגיד לכולן שהטרדות מיניות, אלימות מיניות ואלימות בכלל כלפי נשים הן נושא מאוד מאוד רחב. לא ניכנס אליו כרגע, אבל אני רואה חובה שלנו כראשות וראשי רשויות לקדם את הנושא הזה. הילית בן צבי לא יכלה להיות פה היום, ואני מניחה שאתן מכירות אות היטב. היא אחראית על נושא שוויון מגדרי במרכז לשלטון אזורי. יש עבודה יוצאת מן הכלל גם של המרכז לשלטון מקומי וגם של מרכז השלטון האזורי. אני יושבת-ראש הוועדה לשוויון מגדרי ולאנשים בסיכון. אלימות מינית היא חלק מהדברים שאנחנו עוסקים בו. אני רואה את השלטון המקומי כזה שלוקח אחריות לא רק במלחמה ולא רק בקורונה, אלא גם בנושאים האלה שחשובים לא פחות, והם החוסן החברתי שלנו כמדינה. אני רואה את זה עובד בשטח, כשראשי רשויות וראשות רשויות מקדמות את זה, וזה עובד. יש שיתופי פעולה מצוינים ואני רוצה להסיר את הכובע בפני משרד הרווחה, גם גורמי המקצוע וגם השר, ולהגיד תודה גדולה. כן, אני רואה את זה כחובה שלנו ושלי באופן אישי לקדם את הנושא הזה גם ברשות שלי, וגם במרכז לשלטון אזורי. אני מבינה שהדרך עוד ארוכה, וברור לגמרי שהמדינה במשבר גדול כבר הרבה מאוד שנים. המדינה מופרטת כמעט בכל תחום, וזה חלק ממה שאנחנו רואות כאן. זה לעשות משהו ארוך טווח לטובת נשים. המהפכה הפמיניסטית היא המהפכה היחידה, מאז שבני אדם קיימים, שהיא לא מהפכה אלימה. זאת הדרך. יישר כוח לכולם על כל העבודה המדהימה שעושות ועושים. תודה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> תודה רבה, שלומית. נעבור לזוהר שכטמן, ואבקש ממך לדבר בשלוש דקות כדי שנספיק את מה שנשאר. << אורח >> זוהר שכטמן: << אורח >> עדי, תודה רבה לך על הדיון החשוב ועל העשייה. אני מנהלת השטח של בונות אלטרנטיבה, אך היום אדבר כאן על עצם היותי נפגעת תקיפה מינית. במשך ארבע שנים לאורך התיכון עברתי התעללות מינית קשה על ידי חבורת נערים שלמדו איתי בבית הספר. כאשר יצאתי ממעגל הזוועות שלהם, מאפס למאה, התפרצה אצלי פוסט-טראומה מורכבת ואיתה אני מתמודדת כבר 12 שנים. מצבי הנפשי הידרדר במהירות מסחררת, ותוך שנייה הייתי כבר חסרת תפקוד לחלוטין. לא מסוגלת לעבוד, לישון, לתפקד, לשאת את עצם הקיום שלי. אני מתנגדת לאמירה: אונס זה רצח, כי הינה, אני לפניכם, שורדת מקרי אונס קבוצתיים ויחידניים רבים, חיה ונושמת לחלוטין, אבל אכן פצועה ואכן חוויתי אובדן ואבל על חלק בעצמי, על התפקוד שלי ועל מי שהייתי לפני כן. עבור נפגעות, כל יום הוא מלחמה – להצליח לישון, להצליח לקום, להצליח לשרוד את היום. גם במרחק של כל כך הרבה שנים, כל יום הוא מלחמה. למזלי, אני כבר יותר מנצחת ממפסידה, וזה בזכות עבודת שיקום ארוכה וקשה, אשר אותה עשיתי לבד ובכוחות עצמי, וזה כי כנפגעת לא היה לי מושג כלל מה האמצעים שעומדים או לא עומדים לרשותי. למזלי, הייתה לי סביבה תומכת ואת הפריבילגיה הכלכלית לטפל בעצמי. עולה לי כ-2,500 שקלים בחודש להיות שפויה – תרופות, טיפול פסיכולוגי, קנביס רפואי, ואיש לא עוזר לי להתמודד עם המימון. רק קצבת נכות. למזלי הרב, עם השנים זכיתי לעבוד בארגוני נשים שהכילו אותי, והיו מוכנים לעשות התאמות עבור הנכות שלי, ואני מצליחה להתפרנס כראוי. אך ברגע שעלתה תקרת השכר שלי, קוצץ הסיוע שלי בחצי, וכעת עומד על כ-1,900 שקלים בלבד. אפילו לא מכסה את עלות הטיפול. כחלק מהטראומה ומהתמודדות איתה, אני מתקשה להסתדר במסגרות, בוודאי לימודיות. כשרציתי כחלק מהשיקום שלי להתחיל ללמוד, ניסיתי לגשת ולבקש סיוע מסל שיקום. נדרשו כמעט שנתיים עד שבכלל פנתה אליי עו"ס שיקום. בזמן הזה הספקתי לקרוס נפשית ולפרוש מהלימודים. גם היום, ממרום שש שנים במסגרות שונות אשר עוסקות בזכויות ובשיקום של נשים, אינני יודעת אפילו מה המענים האפשריים. אם פונה אליי עכשיו נפגעת ושואלת אותי מי יכול להושיע אותה, באמת אין לי תשובה. מגיע לנו, הנפגעות, להצליח לחיות, להצליח להשתלב בקהילה ולקיים חיים תקינים כמו כולם. לצערי הרב, עבור מרבית הנפגעות שאני מכירה, זה נשמע כמו חלום שרחוק מלהתגשם, וזאת מציאות שחייבת להשתנות. תודה, עדי, שאת מעלה את הנושא החשוב זה. תודה שאת נותנת לנו להשמיע את הקול שלנו, ואני מאוד מקווה שזה יעשה שינוי. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> אני רוצה להגיד לך תודה ששיתפת, ושכבר עשית שינוי כי כבר הכנסנו לסיכום הדיון שאנחנו נבקש אומדן מהממ"מ על עלויות נפגעת אלימות מינית בישראל. תודה ששיתפת. << אורח >> זוהר שכטמן: << אורח >> תודה רבה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> ד"ר איריס שהם, בבקשה. << אורח >> איריס שהם: << אורח >> שלום לכולם, אני רופאת נשים. בעבודה העיקרית שלי אני מנהלת חדר לידה ואני מתעסקת בצדדים המאוד מאוד שמחים של החיים, ואני מנהלת את המרכז לנפגעות תקיפה מינית, החדר האקוטי בסורוקה, ב-15 השנים האחרונות. עדי, זאת פעם ראשונה שחברת כנסת הייתה אצלנו, הקשיבה לנו, הביאה אותנו כדי לדבר. באמת מדהים ותודה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> תודה לכן. << אורח >> איריס שהם: << אורח >> כולנו מכירים את מעגל הרה-ויקטימיזציה אצל קומפלקס PTSD. אנחנו פתוחים 24/7 ונותנות חיבוק כל הזמן – הייתה מטופלת שראיתי שלוש פעמים באותו שבוע, נפגעה על ידי פוגעים שונים, ובכל פעם היא הגיעה אלינו כי אותנו היא מכירה ואנחנו החיבוק שלה. אני גניקולוגית ואני לא trained to do it. זה מין משהו שקיים שם ונותן חיבוק, אבל מה שאנחנו מדברים עליו היום, צריך להיות הפתרון – המענים בקהילה. זה תסכול שאני מסתובבת איתו כבר 15 שנה. אני יודעת שהן באות אליי כי הן מכירות אותי. האם הן צריכות להיפגע כדי לקבל חיבוק? האם הן צריכות לספר שהן נפגעו כדי לבוא ולקבל חיבוק? זאת מציאות נורא קשה ונורא יום-יומית. ישבנו יום אחד דפנה ואני, ורשמנו על דף את הרה-ויקטימיזציות שחוזרות אלינו שוב ושוב. בלי לפתוח מחשב ובלי כלום היו לנו 20 שמות של נשים שמגיעות שלוש-ארבע פעמים בשנה. זה נפח מאוד מאוד גדול מהחדר שלנו, ואני לא חושבת שמה שהם צריכות בחיים זה בדיקה פורנזית ספציפית או תרופה. הן צריכות את החיבוק שלנו ואת זה שאנחנו שם בשבילן. << אורח >> דפנה גרוס אוריין: << אורח >> אם היה מענה ראוי, הן לא היו מגיעות אלינו שלוש-ארבע פעמים בשנה, כי הן לא היו נפגעות שלוש-ארבע פעמים בשנה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> זאת בדיוק המשמעות, ואגב, זה גם היה הטריגר לדיון. בדיוק זה, שהן חוזרות כי אין מי שיחזיק אותן בקהילה. איריס, אני אשמח אם תתייחסי לממשק עם המשטרה. << אורח >> איריס שהם: << אורח >> הנתון השני שמאוד חזק אצלנו בדרום – אני לא יודעת איך הוא במרכזים אחרים – הוא ש-95% מהבנות ומהבנים שמגיעים אלינו לא רוצים להגיש תלונה במשטרה. אני חושבת שאנחנו צריכים לעשות תהליך רציני כדי להבין למה. אלה נתונים שידועים מהספרות, אבל מה באמת כל כך עוצר אותם בכלל מלראות שוטר או מלהגיש תלונה? אני לא יודעת כמה אתם יודעים שיש חוק דיווח ועל פי תקנות בריאות העם בית החולים חייב לדווח למשטרה שהיא אצלנו. לפעמים הן שומעות את זה, והן קמות והולכות וכך יצא שכרנו בהפסדנו כי היא לא מקבלת טיפול תרופתי, היא לא מקבלת חיבוק נפשי, היא לא מקבלת את כל המעטפת, אלא אם כן אני אסתיר את זה שהיא הייתה אצלי ואעבור על החוק. זה מצב מאוד מתסכל, לשבת מול מישהי שאומרת: דוד שלי שוטר, יידעו עליי, תעודת הזהות שלי תהיה במשטרה. ואז היא קמה והולכת. זה תסכול אחד מאוד מאוד גדול. תסכול שני זה המפגש הראשוני עם השוטר. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> איריס, אני רוצה התייחסות למה שאמרת. נציבות נפגעי עבירה במשרד המשפטים, תתייחסו לזה. זאת בעיה אמיתית בשטח, ואגב, בעוד חדרים. הן שומעות שחייבים לדווח שהן הגיעו, הן חוששות מזה והן הולכות. כך באמת שכרנו בהפסדנו, כמו שנאמר פה, כי הן לא עוברות אפילו את הבדיקה, הן לא מקבלים מענים, טיפול וכדורים מתוך חשש שתוגש תלונה. האם יש דרך לרכך את זה? << אורח >> אפרת פילזר ביזמן: << אורח >> אני אבדוק את זה. זה לא נושא שמוכר לי, אבל בהחלט רשמתי לפניי את הסוגיה הזאת, וזה בהחלט משהו שננסה לברר. << אורח >> איריס שהם: << אורח >> אם את רוצה את פתרוני הפרקטי, אני חושבת שבכל מרכז אקוטי יכולים להיות שני אנשים בעלי סמכות, נניח הרופאה והעובדת סוציאלית האחראית, שיכולים להחריג ולהגיד: ישבנו איתה ארבע שעות ואנחנו בטוחים שהיא לא רוצה להגיש תלונה, ועליה לא נדווח. כלומר, לא כל אחד יוכל להחליט לא לדווח, אבל יהיו אנשים בעלי סמכות שיוכלו לוותר לה על חובת הדיווח, כדי שתקבל את המעטפת הנפרדת. << דובר >> נילי פינקלשטיין: << דובר >> אני עורכת דין במחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים. אני בקשב רב לכל הדברים שנאמרים כאן. אני חושבת שלעצמי, כדי לתת התייחסות יותר מקצועית ראשונית, אשמח לשמוע מהמשטרה מה נעשה בפועל, מה חובתם לעשות עם הדיווח הזה. אני מרשה לעצמי בשיח הזה להסתכן ולומר שאני לא בטוחה שנפתח תיק. יכול להיות שנרשם מספר תעודת הזהות, אבל לא באופן של פתיחת תיק. לכן, חשוב לשמוע בצורה מפורטת מנציגת המשטרה מה בדיוק נעשה. אני מנצלת את הפורום הזה, ואני אציע, כמובן, לצוות הנציבות לקיים פורום פנימי-משרדי ונעביר את ההתייחסות למשרד הבריאות, כדי שהעובדים המסורים והמקצועיים במרכזים הרפואיים ידעו להסביר לנפגעת מה בדיוק נעשה עם הדיווח הזה. זה שונה מחובת הדיווח של חוק העונשין, שמחייב את המשטרה במרבית המקרים לפתוח בטיפול משטרתי. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> גם אני, שעוסקת שנים רבות בתחום, לא עמדתי על ההבחנה המבדלת הזאת. << דובר >> נילי פינקלשטיין: << דובר >> בכל זאת לקחתי את המיקרופון כי אני מבינה שההצעה של ד"ר שהם היא אולי לעשות איזשהו תיקון חקיקה שיאפשר לכם להימנע מחובת דיווח. לפני שאנחנו בוחנים את האפשרות הזאת, כדאי שנבין מה כולל הטיפול בדיווח הזה במשטרה. אולי בתור מענה ראשוני, אחרי שהרופאים יכירו את הפירוט הזה ויידעו להנגיש אותו לנפגעות, יכול להיות שזה פחות מרתיע. << אורח >> איריס שהם: << אורח >> זה שתעודת הזהות שלה מופיעה במשטרה, מאוד מאוד מרתיע. << אורח >> קול ליאור קולטון: << אורח >> אולי לא כל השוטרים חשופים למידע הזה, וצריכה להיות איזושהי הגבלה לשוטרים שעברו הכשרה, לשוטרים שמתעסקים בזה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> זהר, נשמע את המשטרה ואחר כך אני אתן לך להתייחס. בדרך כלל את מככבת בחדרים האקוטיים, אבל היום יש גם המשך. נראה לי שכדאי שהמשטרה תתייחס ואת תיתני את האינפוט שלך. << אורח >> בת אל באדי: << אורח >> שלום, אני מחטיבת החקירות, מדור נפגעי עבירה באגף חקירות ומודיעין. היו דברים שהיה לי קשה לשמוע על המשטרה, אבל אני אתייחס לנושא החקירה. תפקיד המשטרה הוא לחקור. אם נודע למשטרה על דבר עבירה, קודם כול נפתח תיק. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> שנסגר במרבית המקרים. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> לעניין השיח, אני אגיד שאנחנו בוועדה לקידום מעמד האישה, והשיח הוא נפגעות ונפגעי אלימות מינית. אני מבינה שהיה לך קשה לשמוע את הדברים על המשטרה, והצעה לסדר ממני גם קשה לשמוע את הדברים של הנפגעות והנפגעים. תפקידנו לעשות בקרה ופיקוח גם על מה שלא עובד במשרדים, ויש דברים שלא עובדים. מפה אנחנו איתך לשמוע את הנתונים, ואיך את רואה את הדברים. << אורח >> בת אל באדי: << אורח >> לא הגעתי עם נתונים ולא ידענו שאנחנו צריכים להביא נתונים. מה שצריך נעביר בהמשך ואין שום בעיה. המשטרה פועלת וחוקרת את התיקים הללו ברגע שאנחנו מקבלים דיווח, אם זה מפי הנפגע או נפגעת העבירה שמגיעים לתחנת המשטרה, או אם זה מרשויות או מגורמים אחרים, גם מהחדרים האקוטיים. אנחנו מבינים שמדובר בעבירות הכי חמורות, הכי רגישות. לא בכדי מתקיימות המון הכשרות, ולשאלה שנשאלה כאן, מתקיימות הכשרות. בתחילת השבוע התחילה הכשרה בת שבועיים וחצי במכללה לשוטרים בבית שמש, בתחום של כל מחלקי המשפחה – הכשרת חוקרים העוסקים בעבירות הרגישות ביותר במחלקי המשפחה. ברוב תחנות המשטרה יש לנו מחלקי משפחה שמורכבים משוטרים חוקרים, שעברו הכשרה ייעודית לטפל בעבירות הרגישות האלה. אנחנו נותנים להם כלים כיצד לגבות תלונה בצורה הכי עדינה והכי רגישה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> בדיון קודם שניהלתי, לדעתי דור את סיפרת שלחדר האקוטי באים שוטרים לא מוכשרים. מישהי פגשה שוטר סיור, והוא המליץ לה ללכת להתקלח ואז להגיע לחדר האקוטי. כמובן, זה גמר את כל הראיות. יש הבדל אם מגיעה שוטרת אחת או אם מגיעים שני שוטרים, אם מגיעים גברים או נשים. האם להגיע עם אייפד ביד או לשים אותו בצד. יש גם תיווך מאוד רך, והשאלה היא האם אתם עושים את זה ובאיזה היקפים. << אורח >> בת אל באדי: << אורח >> אני מתנצלת על מה שאני שומעת, ואני גם לא מכירה את זה. אני יודעת שיש חוקרים שמוכשרים לחקור את העבירות הספציפיות האלה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> והם אלה שמגיעים לחדרים האקוטיים? זה לא מה שאני מכירה. << אורח >> איריס שהם: << אורח >> הם לא הפנים, הם לא הפנים הראשונות שרואה האישה. הפנים הראשונות יקבעו האם היא תרצה להגיש תלונה או לא. << אורח >> זוהר שכטמן: << אורח >> השוטרת טל בן אבן הייתה אחראית על חקירות של נפגעות. אחר כך היא נפגעה בעצמה והיא העידה בדיוק כמה החקירות היו לה רגישות, כמה כנפגעת היא הבינה. איזו הכשרה זאת, אם בסוף 80% מהתיקים נסגרים מחוסר עניין לציבור? בסך הכול אחוז אחד מהנפגעות מסוגלות לגשת ולהגיש תלונה. מרבית הנפגעות, כולל אותי וכולל הרבה מאוד נפגעות שאני מכירה, בכלל לא הגישו תלונה כי אנחנו יודעות איך המשטרה מתנהלת; כי אנחנו יודעות איך נראות חקירות של נפגעת אונס; כי אנחנו יודעות כמה האשמת קורבן יש שם; שואלים שם את השאלה מה לבשת, ולא כניסיון לעורר מחדש את הזיכרון של הנפגעת, אלא בבחינת אשם תורם. מה זה אשם תורם? אי-אפשר להתמודד עם האמירה הזאת בכלל, וזה מה שהמשטרה מחפשת. קודם כול, הנפגעת, האמיתות שלה והמהימנות שלה מוטלות בספק. אנחנו עושות את זה, אחר כך התיק נסגר, ואחרי שנסגר התיק מדפדפים אותנו. סליחה שאני מעלה את זה ככה, אבל לאחרונה חשפה חברת הכנסת נעמה לזימי מה קרה בחקירות של איל גולן. המשטרה שיבשה ראיות עבורו. המשטרה עובדת עבור הפוגעים. זה הזוי. אני באמת שואלת איזו הכשרה? איזו הכשרה? << אורח >> איילת קרויזר: << אורח >> אני גם רוצה להתייחס לזה. בתור קטינה הגעתי להשלמת חקירה במגרש הרוסים, בזמן שמי שאנס אותי במשך שנים, סבא שלי, היה עצור במגרש הרוסים. << אורח >> זוהר שכטמן: << אורח >> איתך באותה תחנה? << אורח >> איילת קרויזר: << אורח >> איתי באותה תחנה, בזמן שעברתי השלמת חקירה. את השלמת החקירה עברתי על ידי חוקר, גבר, שסגר את הדלת ואפילו לא יכול היה להשאיר אותה קצת פתוחה, כי חשוב שבחקירה אבא שלי לא יהיה. בצדק, כי יכול להיות שאבא שלי, מבחינת הצד של המשטרה, יסייע לאבא שלו, שהוא הפוגע ורוצה להרחיק אותי. אבל אני הייתי ילדה בת 14, חרדית, שסבא שלה אמר שאין איסור ייחוד בין סבא לנכדה כשהוא אנס אותה, ואני נמצאת בחדר לבד עם חוקר. למרות שהוא היה נחמד, זאת הסיטואציה. כמה חדרים לידינו או במבנה לידינו באותו מגרש, עצור סבא שלי. יכול להיות שזה מקרה נקודתי ויכול להיות שזה כשל מערכתי. אני חייבת לציין לשבח את בית לין. בחקירה הראשונה שלי היה ממש ממש טוב, אבל השלמת החקירה שהגעתי אליה הייתה במגרש הרוסים. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> נציגת המשטרה, תסיימי את הדברים. זוהר, את תדברי מייד אחריה. << אורח >> בת אל באדי: << אורח >> קודם כול, אני מתנצלת מאוד לשמוע את הדברים, וקשה לי לשמוע אותם. אני אגיד שמשטרת ישראל לא חפה מטעויות, בוודאי שלא. אנחנו טועים, לומדים ורוצים כל הזמן לשפר. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> בת אל, אני אשמח שתתייחסי לנושא הדיווח ולא לתלונה עצמה. גם איילת וגם זוהר מדברות על החקירה. איריס העלתה את נושא הדיווח ואלה שני נושאים שונים לחלוטין. הן יכולות לדווח, אבל לא תהיה תלונה. לא יצטרכו לחקור בכלל. השאלה היא על הממשק הראשון בחדר, שהחדר מדווח ואיך אתם פועלים מול הדיווח הזה. << אורח >> בת אל באדי: << אורח >> אני לא מכירה את זה, ואולי זוהר תרצה להרחיב בנושא. אני יודעת שיש חובת דיווח. ברגע שהמשטרה מקבלת דיווח, היא קודם כול פותחת תיק חקירה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> את בטוחה? אני לא חושבת שזה התהליך. << אורח >> בת אל באדי: << אורח >> יש תהליך שמדבר על ועדות פטור, אם אנחנו מדברים על קטינים. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> לא, לא. << אורח >> זוהר שכטמן: << אורח >> אני יכולה להתייחס. מדובר בפקודת בריאות העם, סוג של חקיקה מאוד ישנה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> מנדטורית. << אורח >> זוהר שכטמן: << אורח >> אנחנו מכירים את הקושי, לא רק עם נפגעות אלימות מינית. אנחנו מכירים את הקושי גם עם נפגעות אלימות פיזית, שמגיעות הרבה פעמים לבתי חולים. חלקן יכולות להיות בסיכון גבוה אם המשטרה תדע על זה. זאת סוגיה שניסינו לתקוף כבר כמה שנים, ואני אשמח מאוד שנעשה חשיבה נקודתית איך פותרים אותה. אולי ההצעה של איריס - - - << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> הממשק של הדיווח. << אורח >> זוהר שכטמן: << אורח >> כן. << אורח >> זוהר שכטמן: << אורח >> אני לא בטוחה אם תמיד פותחים תיק או לא, אבל אני יכולה להגיד בוודאות שאנשים שומעים שיש סיכוי קטן ששוטר יגיע, כי הם מגיעים למרכז – בנוהל מנכ"ל האחרון שיצא ב-2022 נאמר לגבי פגיעות מיניות שהמשטרה לא תראה את הנפגעת לפני שמישהו מהחדר האקוטי פגש אותה. זה משהו שניסינו לעשות כדי שלא יהיה מצב שבו היא תפגוש את המשטרה בטרם היא מבינה מה קורה. זה משהו שקצת עזר. בעבודה עם המשטרה יש ניסיון לעשות שינויים מאוד לטובה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> אני רק אגיד שזאת לא המלצה, וכשהוועדה מקיימת דיון בנושא כל כך חשוב, על המשטרה לשלוח נציגים שמכירים את התחום, בקיאים בו ויודעים לתת תשובה. << אורח >> זוהר שכטמן: << אורח >> אני לא מסנגרת. רק אמרתי שבשבוע שעבר קיימנו פגישה עם המשטרה ועם הנציגים של המרכזים האקוטיים כדי ללמוד על כל הקשיים שהם נתקלים בהם. טרם זאת ריכזתי כמסמך את כל הקשיים, כולל מקרים שהועלו פה בכנסת או מקרים אחרים שהעובדים הסוציאליים, הרופאים או האחיות העלו כדי לנסות למצוא פתרונות. אין ספק שיש מורכבות סביב הגעה של סיירים בלילה, שלא מכירים את הנושא ומאוד חדורי מטרה, אבל זה פוגש את הנפגעות במקום מאוד לא טוב. גם לצוותים זאת חוויה מאוד לא טובה. בעבר היו מקרים שהם הגיעו הביתה, ואלה דברים שאנחנו יודעים שהולכים ומתמעטים. << אורח >> איריס שהם: << אורח >> כשהיא לא רוצה שההורים שלה יידעו. << אורח >> זוהר שכטמן: << אורח >> נכון. יש פה סוגיה מורכבת גם חוקית וגם תרבותית. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> צריך להבין את האתגר החוקי שלה. << אורח >> זוהר שכטמן: << אורח >> מאוד נשמח שנטפל באתגר החוקי, כי עם כל הדברים הטובים שיש פה, יש גם הרבה מורכבויות שאנחנו כצוותים מתמודדים עם הרבה מאוד סוגיות בעייתיות מאוד. עד היום, גם הייעוץ המשפטי שלנו לא הצליח למצוא להן איזשהו מענה מושלם. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> אנחנו נביא לכאן את טובי המוחות. אני מסיימת את נושא המשטרה איתך, נילי. << אורח >> בת אל באדי: << אורח >> משטרת ישראל רואה חשיבות בטיפול בעבירות האלה, ולאחרונה, בשיתוף עם המשרד לביטחון לאומי, אנחנו בודקים היתכנות להקמת מרכזי הגנה לבגירים, מנגנון דומה לבתי לין, מרכזי ההגנה שקיימים היום לקטינים. זה יכול להיות דבר מבורך, לתת את כל המעטפת ההוליסטית במרכז הגנה אחד, ואנחנו מקווים שנצליח לקדם את זה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> תודה רבה. נילי, בבקשה. << דובר >> נילי פינקלשטיין: << דובר >> אני מתחברת לדברים שאמרה זוהר, ואנחנו עובדות הרבה במשותף. אני רוצה להגיד לפרוטוקול ולעדכן את הוועדה שנעשה בדיקה. איריס, זה מאוד משמעותי לשמוע את התובנות מהשטח, ולכן אם יש פה עניין חוקי, נמשיך את הבדיקה שמשרד הבריאות עשה כדי לוודא את ההיבטים המשפטיים של פקודת בריאות העם. אם יש משהו שדורש תיקון, אנחנו נבחן אותו. << אורח >> דפנה גרוס אוריין: << אורח >> האם אתם במשרד המשפטים יכולתם להיכנס ולתת ליווי לנפגעת לפני שהיא מגישה תלונה? החסם העיקרי הוא שהיא לא רוצה להגיש תלונה כי היא לא יודעת מול מה היא עומדת. << דובר >> נילי פינקלשטיין: << דובר >> בהתאם לחוק חדש יחסית, יש זכאות לסיוע משפטי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> רק למי שמגישה. << דובר >> נילי פינקלשטיין: << דובר >> אני לא יודעת להגיד מה הפרטים בפרקטיקה, אבל אני יודעת שלסיוע המשפטי יש מוקד טלפוני ושירות התייעצות. << אורח >> דפנה גרוס אוריין: << אורח >> אנחנו נפגשנו איתם ויש לנו את הטלפון הנייד של מי שאחראית על זה באזור הדרום. הן לא יכולות להיכנס לתמונה אם אין הגשת תלונה. אנחנו באפס הגשות תלונה, ובעיניי זה חסם מטורף. << דובר >> נילי פינקלשטיין: << דובר >> אני אתחבר לסיוע המשפטי בבדיקה שנעשה יחד עם זוהר. תודה על האינפוט הנוסף הזה, ונברר אם יש פה היבטים חוקיים. << אורח >> אלוירה קוליחמן: << אורח >> המספרים שמדברים עליהם כאן לא נכונים ולא מדויקים. << אורח >> דפנה גרוס אוריין: << אורח >> זה התפקיד של עו"ס נפגעי עבירה, ואני חושבת שהוא יכול להיכנס יותר מוקדם, רק שלא בכל הערים זה מאויש. << אורח >> קול ליאור קולטון: << אורח >> בדרך כלל הוא בעצמו לא יודע לתת מענה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> זה גם עניין של תיווך שם, ונכון בהחלט מה שאתה אומר. << אורח >> זוהר שכטמן: << אורח >> לא כל הנפגעות והנפגעים רוצים להגיע לרווחה ולהיות מתויגים תחת הרווחה. בהקשר הזה, לגבי העו"ס בחדר האקוטי, ברור שמבחינת תקנות בריאות העם יש חובה לפנות למשטרה, אבל יכול להיות שהתפקיד של העובדת הסוציאלית בחדר הוא להגיד לנפגע ולנפגעת שהיא חייבת לדווח, אבל הבחירה להגיש תלונה היא שלכם. << אורח >> דפנה גרוס אוריין: << אורח >> היא אומרת את זה, זה המשפט הראשון שאומרים. << אורח >> זוהר שכטמן: << אורח >> זאת לא בהכרח החוויה של כל הנפגעות בחדרים האקוטיים. הן מגיעות בשלב משברי. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> דור, העובדות הסוציאליות אומרות את זה? מספיק ששומעים את המילים: אני חייבת לדווח, ושם נסגר האירוע. << אורח >> דור אילון: << אורח >> לא רק שאנחנו אומרות את זה, אלא שאנחנו הולכות ונותנות בעצמנו עדות, כדי שהיא לא תצטרך לראות שוטר. << אורח >> דפנה גרוס אוריין: << אורח >> היו כמה מקרים שפנו אליי בזמן אמת, ואמרו: אבא שלה עובד במשטרה, והיא לא מוכנה בשום פנים ואופן. אם יש אחוז אחד שמישהו ישמע, היא לא מוכנה להגיע. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> היא אמרה, אבל יש כאלה שאפילו לא אומרות ופשוט קמות והולכות. << אורח >> אלוירה קוליחמן: << אורח >> זה לא רק מקרה ספציפי של נפגעת שאבא שלה עובד במשטרה. ההשפלה שהן עוברות שם וחוסר האמון – זה מתפשט. << אורח >> דפנה גרוס אוריין: << אורח >> הכוונה הייתה בטרם הגעה למרכזים האקוטיים. הן לא חייבות אחר כך ללכת למשטרה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> סליחה שאני נאלצת לעצור אתכן באמצע. יעקב, רצית להוסיף משפט. << אורח >> יעקב סלע: << אורח >> כן, ממש בקצרה. לא יכול להיות שמדברים על זה שעבירות הן לא פוליטיקה, ונפגע עבירות מין – במקרה הזה, אני – נאלץ לצאת החוצה כשמדברים על פוליטיקה. בדיונים הללו אני חרד בכל פעם מהרגע שיתחילו לתקוף את הממשלה כממשלה שלא עושה למען נפגעות ונפגעים. כן, אני אתקן. בכנסת הזאת העברנו ארבעה חוקים למען נפגעות ונפגעים מעבירות מין, יחד עם חברת הכנסת לימור סון הר מלך, שזכיתי להיות היועץ שלה. העברנו את חוק אינוס בגבר; העברנו את חוק איסור ביטול בעילה אסורה בהסכמה והחלפנו אותו בחדירה אסורה; הרחבנו את הרחקת פוגעים מנפגעי עבירה; ובעזרת השם, בימים הקרובים נצביע בקריאה ראשונה על הארכת תוקף פקיעת ההתיישנות. לא יכול להיות שאני אהיה חרד שמא יתחילו לערב פוליטיקה בעבירות מין. עבירות מין לא פוליטיות. עדי, אני יודע שרק חיבורים בין אופוזיציה לקואליציה ובין ימין לשמאל יביאו את השינוי. << אורח >> איילת קרויזר: << אורח >> לא יכול להיות שחברות הכנסת מהקואליציה לא נמצאות כאן; לא יכול להיות שהשרה לקידום מעמד האישה לא נמצאת כאן; לא יכול להיות שחברת הכנסת לימור סון הר מלך לא נמצאת בדיונים האלה; לא יכול להיות שהשר בן גביר, השר לביטחון לאומי, לא נמצא כאן. << אורח >> זוהר שכטמן: << אורח >> מלבד לימור את מי עוד אפשר למנות? דווקא לימור עושה עבודה מדהימה, אבל חוץ ממנה, מי עוד? אני יכולה לתת אלף דוגמאות מהאופוזיציה. הייתי בוועדה עם לימור והיא מדהימה כלפי נפגעות, עם רגישות והכול, ואין לי מילה רעה אחת. אני מארגון מחאה, יש שוני מטורף בינינו והיא נהגה כל כך בכבוד. יש בה אפס פוליטיקה בכל הקשור לנושא הזה. תן לי עוד שם אחד מהקואליציה שפועלת. עוד אחת או אחד. << אורח >> אלוירה קוליחמן: << אורח >> יש פה בעיה מערכתית קשה, וחבל שאתה לוקח את זה למקום הפוליטי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> השר בן גביר הוא השר לביטחון לאומי. אלימות מינית זאת סוגיה של ביטחון לאומי. << אורח >> יעקב סלע: << אורח >> אם אתם רוצים לקחת את זה למקומות פוליטיים, כשחברת הכנסת תשאל מדוע החדר פה התרוקן, זה בגלל שהחברים שלי שנפגעים מהצד הימני של המפה, לא מוצאים את עצמם פה כי בכל פעם מכניסים להם את הפוליטיקה, את הזבל הזה, לתוך הדיון. << אורח >> אלוירה קוליחמן: << אורח >> מה זה קשור? יושבים פה נשים וגברים שנפגעו מינית. על איזו פוליטיקה אתה מדבר? << אורח >> יעקב סלע: << אורח >> גם אני נפגעתי מינית, על מה את מדברת? << אורח >> אלוירה קוליחמן: << אורח >> איך קשורה פוליטיקה? << אורח >> יעקב סלע: << אורח >> מה את רוצה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> איפה מאי גולן? << אורח >> אלוירה קוליחמן: << אורח >> איך קשורה פוליטיקה? אנחנו מדברים מדם ליבנו. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> חברים, אני עוצרת. יעקב, אתה יודע שיש לי המון הערכה אישית ומקצועית אליך. צר לי, זכויות נשים לא אמורות להיות עניין פוליטי, אבל זכויות נשים ובכלל אוכלוסיות מוחלשות זה בסוף כן עניין פוליטי. זכויות נשים עולות כסף, תקנים עולים כסף, מרכזים עולים כסף ואפילו העובדות עצמן עולות כסף. גם הרופאות שמדברות כאן – הייתי בכל החדרים, והן עושות את זה מרצונן הטוב, בנוסף על תפקידן, על חשבון זמנן. מה זה פוליטי? אני לא אמרתי לך את הדעות הפוליטיות שלי. << אורח >> יעקב סלע: << אורח >> כשמרכזי הסיוע היו צריכים עוד כסף, הם פנו ונתנו להם עוד כסף. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> סליחה, יעקב, עכשיו אני מדברת. נתנו לך להשמיע את הדברים שלך. אגב, מרכזי הסיוע הם לא השחקן היחיד שיש בשדה, ויש עוד מרכזים שצריכים כסף. אי-אפשר להגיד שזכויות נשים זה לא עניין פוליטי, אבל השרה לקידום מעמד האישה לא מגיעה לכאן, ואני אומרת לך את זה כחברת הכנסת, זאת בושה וחרפה. אין דבר כזה ששרה לקידום מעמד האישה לא מגיעה. חובתה לפי חוק, לפי תקנון הכנסת להגיע לכאן ולתת דיווח. זה לא עניין פופוליסטי; זה עניין פוליטי וזה מקום פוליטי. הכנסת היא מקום פוליטי. זכויות נשים עולות כסף ככל זכויות של אוכלוסיות מוחלשות. << אורח >> אלוירה קוליחמן: << אורח >> יישר כוח על דברייך. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> חשוב לי להגיד שזה לא ממקום פופוליסטי. יעקב, אתה יודע שיש דברים שאני לא אומרת, ואתה יודע שיש לי המון הערכה לעשייה בתחום נפגעות אלימות מינית, אבל צריך להיות הוגנים. אי-אפשר להגיד שזה פופוליסטי, כשפשוט לא נוהגים לפי התקנון. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> עדי, לא דיברתי על הדיון שלך. דיברתי על שני דוברים שדיברו פוליטיקה. הם לא דיברו למען הנפגעים והנפגעות. << אורח >> אלוירה קוליחמן: << אורח >> חד-משמעית, ברור. גם התחום שאני עוסקת בו כבר 13 שנה, אני עוסקת בו כי זה פוליטי. אני בהלם ממה שאני שומעת. חוסר תקצוב, חוסר תקנים – זה כן פוליטי. הנושא הזה הוא בתת-סדר העדיפויות של המדינה. << אורח >> יעקב סלע: << אורח >> - - - << אורח >> מורן זר קצנשטיין: << אורח >> כשאני מעבירה ביקורת לגיטימית ואתה קורא לזה זבל פוליטי, זה בעיניי פגיעה גם בכבוד של הוועדה הזאת וגם פגיעה בכבוד שלי. << אורח >> יעקב סלע: << אורח >> - - - << אורח >> מורן זר קצנשטיין: << אורח >> אין לך שום בעיה לפגוע בכבוד שלי? << אורח >> יעקב סלע: << אורח >> אוקיי. << אורח >> אלוירה קוליחמן: << אורח >> מכאן מתחילה האלימות. << אורח >> מורן זר קצנשטיין: << אורח >> אתה יושב כאן ומדבר על הפגיעות שלך, אבל אין לך בעיה לפגוע בכבוד שלה. << אורח >> אלוירה קוליחמן: << אורח >> אם אין לך בעיה לפגוע בנשים יושבות כאן ופותחות את ליבן – מכאן מתחילה האלימות. << אורח >> מורן זר קצנשטיין: << אורח >> יצא המרצע מן השק. ראינו מה חשוב לך. << אורח >> אלוירה קוליחמן: << אורח >> חמור מאוד, אמירה חמורה. << אורח >> קול ליאור קולטון: << אורח >> אנחנו אמורים להיות בנושא הזה באותו צד, אנחנו אמורים להיות באותו צד. << אורח >> מורן זר קצנשטיין: << אורח >> חברת הכנסת עדי עזוז, זאת הערה מאוד מאוד חמורה ומאוד מאוד מבזה. אני רק שמה לך את זה פה על השולחן. זה לא הגיוני שהוא ידבר ככה. << אורח >> יעקב סלע: << אורח >> את פוליטיקאית - - - << אורח >> אלוירה קוליחמן: << אורח >> להיות פוליטיקאי זה לא מילת גנאי; להיות פוליטיקאי זה לא מילת גנאי. אנחנו כאן כדי להשמיע את קולם של נפגעים ונפגעות, וזאת לא מילת גנאי. << אורח >> זוהר שכטמן: << אורח >> אם כאן לא מתקנים, אז איפה? איפה? עכשיו הפילו את התקציבים לחדרים האקוטיים, עכשיו הפילו את זה. זאת הייתה הצעה של לימור, ועכשיו הפילו אותה. מי הצביע בעד ומי הצביע נגד? עובדות, לא אמירות פופוליסטיות. עובדות – מי עובד בשבילנו במשכן הזה, ומי לא עובד בשבילנו במשכן הזה. אני יושבת כל היום על ערוץ הכנסת כדי לראות בדיוק מי עושה מה, כמה ולמה. << אורח >> יעקב סלע: << אורח >> - - - << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> יעקב, אני עוצרת פה כי זה כבר הופך להיות פופוליסטי. סליחה, אני בעצמי הנחתי הצעת חוק לסטנדרטיזציה בחדרים האקוטיים, והממשלה היא זאת שהפילה את הצעת החוק. אם הצעת החוק הזאת הייתה עוברת, לא היינו צריכים לכתת רגלינו דיון אחרי דיון ולקיים שולחנות עגולים, כדי לעשות סטנדרט. יש חדרים אקוטיים שעובדים טוב, ויש חדרים אקוטיים שעובדים רע, רע מאוד. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תודה לך על העשייה הזאת, עדי. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> יש נפגעות שיוצאות עם טראומה משנית מטורפת מהחדרים, וזה לא צריך לקרות. ואתה יודע את זה. << אורח >> יעקב סלע: << אורח >> ברור שאני יודע. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> אל תגיד לי פוליטיקה. עזוב, אני לא רוצה להיכנס לזה. תשמור על הוגנות וזה כן עניין פוליטי. מי שהפיל לי את הצעת החוק, הייתה הממשלה. אי-אפשר להגיד שזה לא פוליטי, מה לעשות? << אורח >> יעקב סלע: << אורח >> לרגע אחד לא טענתי משהו נגדך. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> היא מייצגת אותנו. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> אני מייצגת הכול. << אורח >> מורן זר קצנשטיין: << אורח >> הוא רק קרא לי זבל פוליטי. זה כל מה שקרה. << אורח >> אלוירה קוליחמן: << אורח >> נגדך לא, אבל נגדי כן. זה בסדר. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> חלילה, לא. אני רוצה לסיים ויש דבר אחד שלא הספקתי. אני אתן לך דקה וחצי כי חרגנו מהזמן – שלמה בן זיקרי, מועצת התלמידים והנוער הארצית. << אורח >> שלמה ידידיה בן זקרי: << אורח >> שלום, אני עומד היום לפניכם כנציג מועצת התלמידים והנוער הארצית, כדי להשמיע את אלה שקולם לעיתים קרובות נעלם בתוך נבכי הביורוקרטיה. אני כאן כדי לדבר על המציאות הכואבת והמופקרת של נערות ונערים נפגעי אלימות מינית במדינת ישראל. כשאין מענה ממשלתי מוסדר ומתואם שמטפל בצורה הטובה ביותר בבני נוער, שעברו את הטראומה הקשה מכול, זה מה שקורה. כמעט כל מי שדיבר היום, הזכיר אותנו, הנוער, והמערכת פשוט משאירה אותם לבד. אנחנו דורשים פה היום לייצר רצף טיפולי ומניעה מוחלטת של התעלמות המערכת. לא ייתכן שבנות ובני הנוער בישראל יישארו ללא מענה הולם ומלווה לאורך ההליך המשפטי המורכב והמערער. אנחנו מפצירים ומבקשים ממשרד הרווחה, ממערכת החינוך, ממשרד הבריאות, ממערכת האכיפה והפרקליטות, הגיע הזמן שתפסיקו לעבוד באיים מבודדים. הקימו גורם מתכלל אחד, פרויקטור מלווה, שתפקידו יהיה לרכז את המענה החברתי, המשפטי והנפשי ההמשכי לנוער שנפגע, ולהוביל את הנערה או הנער ומשפחתם יד ביד לכל אורך הדרך. למרות שהנושא הזה קשה, אפילו מורכב, אסור לנו לעצום עיניים. התופעה הזאת קיימת בכל מקום, בכל מגזר ובכל שכבת גיל. המציאות הזאת דורשת מאיתנו אומץ. ככל שקשה ומורכב להתמודד עם הדבר הזה, מחובתנו כמדינה להעמיד כאן מערכת חזקה, מתואמת ואנושית. מערכת שלא תהווה גורם הרס עבור הנפש של הנער, אלא תהיה גורם משקף, עוטף, תומך ומחבק. מערכת שיודעת להעניק מענה רפואי ונפשי מיידי, ובו בזמן לתת מענה משפטי לנפגעים. אם לא נתעורר עכשיו, אם נמשיך להזניח אותם אחרי הפגיעה, אנחנו לא רק נפקיר את הילדים המדממים של היום, אלא נהיה עדים להתגברות מקרי האונס והתקיפה המינית של מחר. אל תסובבו את הגב שלכם, בואו נשמור ביחד על דור העתיד. תודה רבה. << יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >> תודה על הדברים, וטוב לסיים עם הדברים שלך. לפני שאני מסכמת את הדיון אני אגיד שב-1 ביוני נקיים שולחן עגול. הוא בכוונה לא יהיה עם מצלמות. הוא יהיה עם אנשי מקצוע ואנחנו נדייק אותו לכיוון המשטרה והרווחה. הפערים בין הרשויות השונות – כל אחת יכולה לעשות יוזמות מדהימות, אבל יש רשויות חלשות שלא יכולות. בסוף האזרחיות והאזרחים נפגעים וצריך למצוא לזה פתרון, גם אם המשמעות שלו תהיה תיקון חקיקה. הוועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי קוראת למשרדי הממשלה הרלוונטיים: בריאות, רווחה, ביטחון לאומי – לא הספקנו לשמוע את נציגת ביטוח לאומי. דלית נוזפת בי שהיא הזכירה לי הרבה פעמים. זה נכון, אבל לא הספקנו. סליחה – ביטוח לאומי, להכין תוכנית לאומית למניעה ולטיפול באלימות מינית, שנותנת רצף מענים לנפגעות ולנפגעי אלימות מינית. הוועדה קוראת למשרד הבריאות לבחון את האפשרות להקמת מרפאות המשך ליד כל חדר אקוטי, ולהעביר לוועדה את התשובה לגבי הבחינה שנעשתה במשרד בתוך חודש ימים. הוועדה קוראת למשרד הבריאות לבחון את האפשרות של החדרים האקוטיים לשליחת הודעות – מסרונים – לפני התקשרות טלפונית, ובכך להחזיר את השליטה לנפגעת, ולתת על כך עדכון לוועדה. הוועדה קוראת למשרד הרווחה והביטחון החברתי לאפשר העסקת עובדות סוציאליות ברשויות המקומיות בתחום הטיפול בנפגעות ונפגעי אלימות מינית בתקינה, ולא באמצעות תקציב פעולה, ולתת עדכון לוועדה. הוועדה מבקשת ממרכז המחקר המידע של הכנסת לערוך אומדן על עלויות נפגעות מינית בישראל. כלומר, מה העלות של נפגעת מינית במדינת ישראל, על כל המשתמע מכך. נגמרו הימים שבהם מתייחסים רק לחוות דעת של חשודים באונס וחשש לחייהם. נפגעות מסתובבות עם חשש לחייהן ולאובדנות במשך שנים, וזה מושתק ושקוף. הוועדה מבקשת ממשרדי הממשלה – המשפטים, בריאות וביטחון לאומי, לבחון את הממשק בנושא חובת דיווח מהחדר האקוטי, ולהחזיר תשובה מפורטת לוועדה. אני רוצה להודות לכל מי שהגיע. אנחנו נעדכן אתכם בנוגע לשולחן העגול ולנושאים המדויקים שנדון בהם. לא יהיו הרבה נושאים, או אחד או שניים לכל היותר, כדי לצאת עם תוצר מקצועי. תודה רבה לכולם, הישיבה נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:07. << סיום >>