פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 25 ועדת החינוך, התרבות והספורט 22/06/2026 מושב רביעי פרוטוקול מס' 596 מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט יום שני, ז' בתמוז התשפ"ו (22 ביוני 2026), שעה 13:15 סדר-היום: << נושא >> מכרזים ברשויות המקומיות להפעלת מוסדות חינוך על-יסודיים. << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: צבי ידידיה סוכות – היו"ר משה טור פז מוזמנים: דסי בארי – מנהלת אגף חוסרי מורים, משרד החינוך יערה יפרח – מנהלת מחלקה בכירה יעוץ משפטי - רישוי מוסדות חינוך, משרד החינוך אילן שי – ממונה ייעוץ משפטי, משרד החינוך מיכל מנקס – סמנכ"ל חינוך רווחה וחברה, מרכז השלטון המקומי ינקי פרידמן – מנכ"ל רשת נועם צביה יוסף סוקניק – סמנכ"ל רשת נועם צביה אלחנן גלט – מנכ"ל מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא רותם חניא – סמנכ"ל תקצוב מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא קובי דניאלי – סמנכ"ל כספים מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא מוחמד ח'לאילה – סמנכ"ל כספים והון אנושי, דרכא יוסי ממו – מנכ״ל רשת החינוך עתיד דני רהט – סמנכ"ל רשת אמי"ת זאב זייטמן – יועמ"ש רשת עמל משה אביב – מזכיר סניף מחוז ירושלים ארגון המורים אבי קמינסקי – מנכ"ל, ארגון מנהלי אגף החינוך רועי בני – נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית גל סינוואני – ע' מנכ"ל ההסתדרות הלאומית נכחו (באמצעים מקוונים): נועה בן אריה – עו"ד, מרכז השלטון המקומי ייעוץ משפטי: תמי סלע מנהלת הוועדה: אתי דנן רישום פרלמנטרי: יעל שגב רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> מכרזים ברשויות המקומיות להפעלת מוסדות חינוך על־יסודיים << נושא >> << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> שלום לכולם, צוהריים טובים. אני שוב מתנצל מאוד על האיחור המשמעותי. לצערי, כל הוועדות כאן התאחרו היום, גם זו. בעיניי, אנחנו מתייחסים כאן לנושא משמעותי וחשוב מאוד. עסקנו בו בצורה נרחבת גם מאחורי הקלעים, עד שהגענו לדיון הזה. בסופו של דבר, אנחנו מדברים על מכרזים ברשויות המקומיות. המכרז מוכתב על ידי משרד החינוך ועוסק באופן הפעלת מוסדות תיכוניים. לדבר הזה יש משמעויות לכאן ולכאן, לכל מיני כיוונים. בסופו של דבר, קיבלנו לא מעט הערות על פערים מארגונים שמפעילים את בתי הספר והתיכונים, פערים שנוצרו במהלך השנים מאז נוצר המכרז. אנחנו רוצים לוודא שמצד אחד אנחנו יוצרים מקום לרשות המקומית, אבל מצד שני שומרים על יציבות הארגונים, זה משהו שחייב להיות משמעותי. אנחנו רוצים שהמוסד יהיה במקום יציב. נתחיל עם חבר הכנסת טור פז ונעבור לארגונים. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> תודה אדוני יושב-הראש, אני מתנצל שאני צריך לצאת בעוד כמה דקות. קודם כול, הנושא הזה חשוב מאוד בעיניי. הוא למעשה חורג מגבולות הדיון. המכרזים היום מתקיימים רק כלפי החטיבות העליונות ומשפיעים ישירות על חטיבות הביניים. אני חושב שהדגם הזה של מכרזי תיכונים הוא קריטי כמודל אלטרנטיבי למה שקורה היום בעיקר בעולם היסודי הרשמי. גילוי נאות, הייתי חלק ממנו גם כמנהל בית ספר ואחר כך גם כמנהל מנח"י. אני חושב שעולם בתי הספר שחלקם מנוהלים על ידי הרשות, חלקם על ידי משרד החינוך וחלקם על ידי רשתות, צריך להשתנות ולעבור כולו לידי רשויות ורשתות. בעיניי זה המודל המועדף. יש לו בעיות, יש לו אתגרים ולכן טוב שאנחנו מנהלים את הדיון הזה. דבר ראשון, אם התיקונים האלה יקרו, זה בעיניי המודל שצריך לחקות אותו כאמור גם לעולם היסודי, עם שינויים והתאמות נדרשות. דבר שני, הייתי חלק מתהליכי השינוי האלה גם כמנהל בית ספר וגם כמנהל מנח"י. בעיניי, השינוי הזה הוא אחד השינויים החשובים שצריכים לקרות כאן. בעצם יש כאן שתי נקודות שצריכות לקרות: הראשונה, יש כאן Fine tuningשנדרש במכרזים הנוכחיים, כך שהם יהיו מוטים לאיכות, איכות פדגוגית, איכות חינוכית ואיכות בכלל. עכשיו זה קשה כי במכרז יותר קל לאמוד כסף, יותר קל לאמוד כמויות, אפילו מדדים פדגוגיים, כמו ציון כזה אחר, מאשר איכות, אבל עדיין צריך להתגבר על זה. היו בזה לאורך השנים כמה שינויים, דיברתי גם בחוץ עם כמה אנשים, כולל על פסק דין שהשפיע על הנושא. בעיניי, צריך לעשות מאמץ עילאי שבסוף מה שהמכרז יספק זו איכות חינוכית טובה מאוד. נקודה שלישית ואחרונה, אני חושב שברירת המחדל של עולם המכרזים היום היא 5+5, כלומר, רשת מקבלת בעלות על בית ספר לחמש שנים עם אופציית הארכה לחמש שנים נוספות במכרז שהרשות המקומית עושה. בעיניי, חמש שנים למכרז בית ספר זה מעט מדי; זה מעט מדי מהמון בחינות כי זה משפיע על כל המערכת. בסופו של דבר זה גורם לכך שכשרשת זוכה בבית ספר היא כבר עושה את החשבון: יש לה בוודאות חמש שנים, אז מה שהיא תשקיע ומה שהיא לא תשקיע וכו', הכול מתבצע בראיית המכרז. בעיניי, חמש שנים בחיי בית ספר זה מעט מדי. הייתי מציע כאן, בין השיפורים המועדפים, ללכת לכיוון של עשר שנים. יש הגורסים לשבע שנים. אני חושב שיותר מחמש, כי כרגע זה מעט מדי וזה לא מוציא את המיטב מהעולם הזה. היות שישבתי בצד בתי הספר, גם כגורם המכרז גם כסוג של רשת, וגם במשרד החינוך ראיתי את כל הזוויות שיש כאן. לכן אני אומר שלא מיותר לדון בזה, לשפר את זה, ואולי לעגן את זה גם בחקיקה. כי כאמור בעיניי עם עבודה נכונה, רשתות חינוך ורשויות מקומיות הן אלו שצריכות לנהל את בתי הספר בישראל. בשפה קצרה ומדויקת יותר, מדובר בלהעביר את משרד החינוך מלהיות אופרטור להיות רגולטור. עובדה היא שהיום משרד החינוך הוא אופרטור, ובעיניי, רוב המערכת פוגעת באירוע. עדיין, זה דורש לשבור ולסיים כל מיני אוטונומיות בעיקר בחינוך החרדי וגם במערכות חינוך אחרות שעושות מה שבראש שלהן, אבל הן אינן עיקר עיסוקנו כאן, גם לא הניהול ושיטת הניהול. יש לזה סיבות אחרות. בעיניי, אלה שלוש הנקודות לשיפור או לשינוי שבעיניי צריכות להוביל אותנו. אני שוב מתנצל, כי אני צריך בעוד כמה דקות לצאת. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תודה רבה, זה רק כדי שתספיק להיות איתנו. מוחמד מדרכא, בבקשה. << אורח >> מוחמד ח'לאילה: << אורח >> אני מוותר על זכות הדיבור. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אתה מוותר על זכות הדיבור. זאב מרשת עמל, בבקשה. << אורח >> זאב זייטמן: << אורח >> שלום, אני היועץ המשפטי של רשת עמל. בשעתו, כשהכינו את הנוהל הזה, שותפנו בחלק מההליכים. אני חושב שתהליך השיתוף צריך להיות עקבי, ולא רק בנקודות מסוימות אלא לאורך כל הדרך, על מנת ללמוד מטעויות. זה מעט חסר כרגע. אני אומר את זה כהערה כללית, לפני שאתייחס לדברי כבוד חבר הכנסת. הוא אמר כאן כמה דברים לגבי Fine tuning; אני מסכים איתו, קצרה כאן היריעה מלתאר את מכלול הבעייתיות בכל מיני היבטים שיש בנוהל עצמו. למשל, בהיבט יכולת הבחירה במכרז. במכרז, למעשה, 60% מהציון כבר ידועים מראש לרשות הבוחרת. יש לכך את ההשלכות ואת הבעיות שלו, כאשר אנחנו מדברים על דיני מכרזים. אני לא חושב שיש אח ורע בעולם המכרזים למצב שבו כמעט 80% מהניקוד ידועים מראש לגבי כל אחד מהמציעים. הוער כאן לגבי האיכות, היום היחס הוא 87, 13%. אני חושב שצריך להיות 100% איכות; אני חושב ש-13% שמוקדשים כיום לדמי ניהול ולהשקעות יצרו בעיה קשה מאוד. הם יצרו כאן מיקוד שקורץ לרשויות להסתכל על המציע שמציע את ההצעה הכספית הטובה ביותר ולא את ההצעה האיכותית הטובה ביותר. לצד זאת, מבחינתנו, יש גם כמה בעיות ב- Fine tuning של הפרמטרים האיכותיים עצמם. ההערה השנייה היא לגבי 5+5; אני חושב שנאמר כאן משהו נכון לחלוטין. כאשר אנחנו מדברים על תהליכי חינוך, נניח רשת מקבלת בית ספר, בוא נבין לרגע איך זה קורה. הרשת מקבלת את בית הספר ורוצה להתחיל להנחיל את השיטה שלה, על מנת לשים אותו במקום הרבה יותר טוב. זה תהליך שלוקח לפחות שלוש שנים, כי אתה לוקח את כיתה י' ואתה צריך להגיע ל-י"ב. עכשיו, אנחנו יודעים שתוצאות הבגרות של השנה השלישית הן מעובדות וידועות בערך כשנתיים או כשלוש שנים לאחר מכן ומשוקללות לתוך ציוני המכוון של משרד החינוך. מה יוצא מזה? שאם קבעת עכשיו חמש שנים והרשות מחליטה שלא לממש את אופציית חמש השנים הנוספות שלה, למעשה המכרז מתקיים בשנה החמישית, ובכלל לא על סמך העבודה שעשתה הרשת באותו בית ספר. מקסימום זו אולי עבודה של שנת השיפור הראשונה. לכן אני בהחלט חושב שצריך להיות כאן שיקול להארכת תקופות ההתקשרות. זה גורם שייצור יותר יציבות, זה גם גורם שייצור יותר ודאות מבחינת הרשת כאשר היא נדרשת להשקעות, הן פדגוגיות והן פיזיות. היא תדע לכלכל את מעשיה בצורה נבונה יותר, כשהיא רואה לטווח ארוך ולא לטווח קצר. בכל שנה אני צריך לרוץ לעירייה ולשאול האם אני מאריך או אם אני לא מאריך. אגב, בנושא האופציות, אני חייב להגיד גם מה הפרקטיקה שהתפתחה בשנים האלה. הרשויות, על אף שעל פי הנוהל, יש להן אפשרות לתת את כל החמש שנים, בוחרות שלא לעשות כן, כי הן רוצות להמשיך להחזיק את הכוח שלהן, ואז אתה מוצא את עצמך מחזר על הפתחים, סליחה על הביטוי, שנה אחר שנה בשביל לשכנע למה אתה צריך להישאר בשנה הבאה. לא בזה צריכות לעסוק הרשתות, הן צריכות לעסוק בחינוך. הן צריכות, לאחר שנבחרו ונקבע שהן מספיק איכותיות, להתעסק בלימוד ובשיפור ההישגים. הן צריכות לעסוק גם בשכלול הדרך הפדגוגית שבה הן בחרו ולא לבזבז כל כך הרבה אנרגיות על פוליטיקה מול הרשות המקומית בשביל לקבל שנה נוספת. נקודה נוספת היא בהתייחס לאמירה שעלתה כאן: "רגולטור ולא אופרטור". תראו, יש כאן דילמה ואני מבין אותה. אני מבין גם את הצד של משרד החינוך ואני מבין גם את הצד של הרשויות המקומיות. הנוהל הזה איכשהו נבנה והוא נתן כוח אדיר בידי הרשות המקומית. אמרתי קודם לכן על 60%, ואף למעלה מכך מן הציון שידוע מראש לרשות המקומית לגבי כל מי שנמצא בשוק ולגבי כל מי שיכול להשתתף בו. יש כאן עוד עניין, 20% מהציון האיכותי הם מה שנקרא "פרמטרים בשיקול דעת". אותם פרמטרים בשיקול דעת הם פרמטרים שאינם מדידים ולמעשה, הם גם חסינים בפני ביקורת שיפוטית בבית משפט. מי שקובע את הפרמטרים האלה זה לא משרד החינוך; מי שקובע את הפרמטרים המכריעים האלה, שהם גם חסינים מפני התערבות שיפוטית דה-פקטו, זו הרשות המקומית. משרד החינוך לא בוחן את המכרזים, לא כשהם מתפרסמים ולא כאשר הם מתנהלים. משרד החינוך נכנס לתמונה בבדיקת הסכם ההפעלה, איפשהו בחודשים יולי-אוגוסט. הם בודקים התאמה טכנית לכך שכל ההוראות שבתוך הנוהל אכן מופיעות בתוך הסכם ההפעלה. כל מי שמכיר את דיני המכרזים מבין שבשלב הזה זו כבר ברכה לבטלה, ומדוע? כי אתה לא תלך בחודשי יולי-אוגוסט – ולפעמים אלו שלושה או ארבעה חודשים לאחר שנבחר סוף-סוף זוכה במכרז – ותגיד: אין זכייה כרגע; מסיבות א', ב', ג', אני מבטל את המכרז, תצאו למכרז חדש; זה לא מעשי וזה לא עובד ככה. מה שקורה בפועל זה שמתאימים את ההסכמים, אבל כל מה שעמד מאחורי זה, והביא בכלל לבחירת אותו זוכה, לא צף על פני השטח, לא חשוף, וזה פלסטר. לטעמי, משרד החינוך חייב להיות מעורב, יכול להיות ברמה של מפקח מחוזי, יכול להיות ברמה של מפקח בית ספר, בשלבי המכרז עצמם. כשיוצא המכרז, יישב המפקח, יסתכל על הפרמטרים בשיקול דעת שקובעת הרשות ויבדוק שהם בכלל מתאימים לבית ספר, שהם בכלל מתאימים ליישוב; היום זה לא נעשה. לצערי, רמת המחוז בכלל לא מכירה את הנוהל הזה, היא לא יודעת להתאים אותו לבתי הספר. כאשר יש לנו תלונות בנושא הזה, אנחנו פונים לאגף לחינוך על-יסודי במשרד החינוך. מטבע הדברים, המרחק גדול מאוד בין השטח לבין ירושלים. עם כל הרצון הטוב של משרד החינוך, לא מתקבל מענה, לא בזמן המתאים ולא באיכות המתאימה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> צבי, לפני שאני יוצא, אני חושב שעלתה כאן נקודה חשובה מאוד. יש בישראל 259 רשויות. מטבע הדברים, יש הבדלים אדירים ביניהן. בעולם המכרזים ובמכרז לניהול בית ספר זה פוגש אותנו. בזמנו, הכנסת עשתה שינוי חקיקה גדול שמנע מרשויות מקומיות בגירעון להשתמש בכספי החינוך כדי לסגור את הגירעונות שלהן. היא, כאילו, קבעה שהכסף של החינוך הוא מחוץ לתחום, ושצריך להפריד את חשבון החינוך – זה דרמטי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה נקרא חשבון חינוך. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> נכון. אני חושב שייתכן שגם כאן, בתהליך השיפור, אנחנו צריכים לחשוב האם יש מקומות שבהם גורם המכרז לא יהיה כל רשות מקומית. יש רשויות רבות שיכולות, ויש גם כאלה שלא. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא יכולות להיות. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> צריך להיות גורם אחר שיהיה הגורם שגורם המכרז כאן, אני חושב שאשכול משרד הפנים יכול להיות, אבל יכולות להיות עוד אופציות, זאת על מנת לפתור בעיות כשהרשות לא יכולה לעשות אותן. תודה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תודה רבה. דני רהט, בבקשה. << אורח >> דני רהט: << אורח >> שלום, אני סמנכ"ל רשת עמית, רשת עם 70 בתי ספר, ממלכתיים וממלכתיים-דתיים. אני מניח שמטרת המכרזים היא שהרשתות יביאו ערך מוסף למערכת החינוך. אני מסכים עם האמירה שהשיטה הקיימת מעודדת את ההפך. אני רוצה לתת כאן חמש נקודות שממחישות את הדבר הזה. באופן רשמי, המכרז הוא 60% פדגוגיה; בפועל המכרז הוא 100% כסף. שיטת הניקוד נותנת מקסימום 2 עד 3 נקודות פער בין הרשת הכי טובה לרשת הכי חלשה. אבל היא יכולה לתת 13 נקודות בכסף, ולכן הכסף תמיד יכריע. שיטת המכרזים מאפשרת לזכות במחיר הפסד. האם המדינה חושבת שרשת יכולה להפעיל בית ספר בחינם? ברור שזה יפגע בחינוך. דובר על מכרזים של 5+5, וזה בלתי אפשרי. מה תגידו על מכרז שהוא 5+1+1+1+1+1? בכל שנה צריך להתחנן ואינך יודע בכלל אם אתה מסוגל לתכנן את השנה הבאה. במקרים האלו שום חשיבה לטווח ארוך אינה אפשרית, ואף אחד במדינה לא מבקר האם זה תקין או לא תקין לעשות מכרז כזה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> יש סיטואציה כזאת? << אורח >> דני רהט: << אורח >> יש לנו כשבעה מכרזים, כשבע רשויות כאלו. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> וואלה. << אורח >> אלחנן גלט: << אורח >> יש ויכוחים בין יועצים משפטיים על פרשנות משמעות חמש השנים הנוספות. כתוב בנוהל שזה עד חמש שנים, זאת הבעיה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כביכול אחרי חמש שנים אפשר לעשות? << אורח >> אלחנן גלט: << אורח >> שנה, שנה ושנה. << אורח >> דני רהט: << אורח >> הנקודה הבאה: המכרז מתעלם מחטיבת הביניים. הרשתות עושות עבודה חינוכית עמוקה מאוד בחטיבות הביניים ומבחינת המדינה זה בחינם; זה לא מוכר וזה לא קיים. הם חושבים שאפשר להתחיל לנהל את האירוע בשכבה י' – ברור שזה לא נכון; זה לא מוכר ולכאורה לא קיים. הנקודה החמישית היא שהרשות המקומית אחראית על הוצאות אחרות בחטיבת הביניים והדבר אינו מתוקנן בשום מקום. בסופו של דבר, מי שסופגת את זה היא הבעלות על חשבון הפדגוגיה של החטיבה העליונה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> הבנתי, תודה רבה. אלחנן, בבקשה. << אורח >> אלחנן גלט: << אורח >> תודה רבה לחברי הוועדה וליושב-ראש על עצם העלאת הנושא לדיון, אחרי זמן ממושך שאנחנו פועלים לפי נוהל חדש. זה נוהל שנקבע באותו חוזר של משרד הפנים ומשרד החינוך. אני לא אעז לצאת נגד הרעיון שעומד מאחורי המכרז, כי אני אפול שם בפח. אני מבקש להדגיש מן הקל אל הכבד, יש קודם כול הבדל בין מוסדות חדשים שמוקמים בימים אלה או בשנים האחרונות שעליהם עושים מכרז לבין מוסדות שכבר פועלים 30 ו-40 שנה. אנא, הקשיבו נא למה שאני אומר: בנוהל מסוים, על ידי רשות מסוימת, הושקעו עשרות מיליוני שקלים במשך 30-40 השנים הללו, כשלא היה נוהל כזה, וכשזה היה נוח לכולם. הרשות והרשת הסתדרו מצוין, כי זה מה שהיה. לפתע, הרשות קיבלה כלי משפטי לגיטימי, אבל בכך היא יכולה לבטל גם את ההשקעות הכספיות. אני מעיד על עצמי כדי להיות הוגן, ואני יודע שאצל אחרים זה גם כך: מרגע שיצא מכרז והוגבלת במסגרת תקציבית מסוימת, אתה תחשוב פעמיים אם להביא תורם, להביא השקעה קריטית משמעותית למקום שלא בטוח שאתה נשאר בו בעוד שנה או שנתיים. זה נזק ישיר גם מבחינת המשאבים. יתרה מזאת, אם בתחום הכסף אנחנו עוסקים, אדוני היושב-ראש, רשויות מפילות ומקימות מכרזים על אחוז כזה או אחר – על 100,000 שקלים ו-150,000 שקלים ו-250,000 שקלים – כשבפועל משאב ניהול מוסד הוא מיליונים רבים. הפספוס הזה בלהכות בקטנה באיזושהי תחרות של מכרז ב-₪100,000 מפספס את כל העיקרון בהבאת גוף מקצועי ורציני שינהל את המשאב הגדול הזה לטובת הילדים, כך שהפרופורציה הזאת הולכת לאיבוד. ראשית, ביקשתי להדגיש את המקומות הוותיקים, כי אני קורא לשקול מחדש ולעצור לרגע את האפשרות להוציא אותם למכרזים. זאת בשונה ממוסדות חדשים, עליהם עוד אפשר לדון על מהי צורת המכרז ואיך מוציאים אותם למכרזים. שתי הערות נוספות: חבריי מהרשויות המקומיות יודעים לנצל היטב את הכלי הזה לטובתם. כפי שצוין, הם יודעים היטב את הנתונים של כל רשת, ואז הם מנהלים משא ומתן במכרז או במקרים ובעולמות אחרים שאני מבקש לציין מבלי לפרט. הם עושים זאת כדי לוודא שהם עושים איזו קופה קטנה, כדי לחסוך כסף מהדברים שהרשות מחויבת עליהם. אני מעיד כאן שיש אוזן קשובה במשרד החינוך ובחינוך העל-יסודי לאירוע הזה, אבל קשה מאוד לשנות את העובדה שרשויות מקומיות מנצלות את המכרז ולא נותנות את חלקן בתוך התהליך הזה. זה בוודאי צריך להפסיק, כי המכרז מנוצל לצורך הדבר הזה. נושא אחרון וחביב, שכבר צוין, ולכן אומר אותו בקיצור נמרץ: אי-אפשר לנהל אירוע 5+1+1+1; זה הולך ומקבל משנה תוקף. כפי שאמר ידידי קינלי טור פז, אם יש כבר מכרז גם במוסדות חדשים, תעבירו את התקופות לתקופות זמן משמעותיות יותר. אל תאפשרו לקצוב את זה אחד ועוד אחד בקטנה, והורידו לגמרי את השיקול הכספי; הוא שולי; הוא לא משמעותי; תהפכו אותו לכמה שיותר שולי ותגדירו את דמי ניהול. תגדירו כמה לכל רשות. המשרד עשה דבר יפה לפני כמה שנים והגביל את כמות המשאבים שהרשת יכולה להציע, כדי לא להגיע לשוק פרוע לחלוטין. אחרי כל זה, יש שני פרמטרים: דמי ניהול והשקעות במוסד. תקבעו קריטריונים לפי גודל המוסד, ותעבירו זאת כנוהל מחייב; זה לא כסף גדול, זה כסף שולי לעומת האחריות הגדולה לנהל בצורה אחראית מוסד שיש בו 20 ו-30 ו-60 מיליון שקלים – האיכות קודמת, תודה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> רשת עתיד. << אורח >> יוסי ממו: << אורח >> צוהריים טובים, אני מנכ"ל רשת החינוך עתיד. זאת רשת כלל ישראלית שמפעילה מעל 70 מוסדות חינוך ברחבי הארץ ופרויקטים לאומיים כמו: תוכנית היל"ה ותוכנית פל"א בכל עולם החינוך. אנחנו פזורים בכלל החברה הישראלית, בין אם בחברה החרדית, בחברה הדתית לאומית והממלכתית, ובין אם בחברה הלא-יהודית, כמו: בדואים, דרוזים וערבים. אנחנו מברכים על הנוהל. אני חושב שכרשת צעירה, הנוהל אפשר לנו להיכנס לעולמות נוספים ולהרחיב את פעילותינו. לראיה, אפשר להגיד בצניעות שאנחנו הרשת הצומחת ביותר בישראל בשנים האחרונות. בסופו של דבר, הנוהל מביא לכך שישנה תחרות, וזו מביאה לשיפור באיכות הרשתות. חלק מהרשתות שלא הצליחו להביא את האיכות לשולחן פשוט נמוגו ונעלמו. כמו שחבריי כאן אמרו, יש לא מעט בעיות שצריך לטפל בהן. דיברו כאן על עניין האיכות, והוא נמדד במכוון הרשתות, שהוא סוג של תו תקן לרשתות החינוך. הוא בנוי על הניסיון של אותה רשת באותו בית ספר. המכוון תוכנן לפני כעשר שנים או יותר ומאז לא עבר תיקנון. חבריי כאן שנה אחרי שנה באים למשרד החינוך ומעלים את הבעיות שיש במכוון הרשתות. אני יכול לתת דוגמה, אני אביא אותה מעולם אחר: אם רוצים לבדוק את הגובה הממוצע שלי ובודקים אותו מכלל האוכלוסייה, של נשים ושל גברים, אז כנראה הגובה הממוצע שלי יהיה ממוצע. במכוון בודקים את זה רק לפי גובה של הגברים, ואז הגובה שלי יהיה כנראה פחות מהממוצע. הבעיה היא שלבתי הספר שלנו יש מדד אחד ולנו כרשתות יש מדד אחר, ואנחנו לא יכולים לפעול מול בתי הספר שלנו לשפר את ההישגים שלהם. כי בסופו של דבר בתמונה החינוכית הם רואים שהם במקום טוב. דבר שני בעייתי במכוון – הוא גורם לרשתות לא להגיע למקומות מאתגרים. מקום מאתגר מוריד לך את דירוג האיכות של הרשת, ואז כשמתחרים במכרזים מקבלים ציון נמוך יותר. המוטיבציה שלנו היא להגיע למקומות מאתגרים, כי אני מגדיר אותנו כרשת חינוך חברתית. אנחנו רוצים להגיע למקומות מאתגרים ולסייע להם, אבל זה פשוט לא קורה. חבריי דיברו כאן על ניצול חלק מהרשויות את מנגנון המכרזים. גם שם, מי שמשלם את המחיר היא דווקא אוכלוסייה חלשה יותר, כי לבתי ספר טובים והמובילים יהיה אחוז תקורה כמה שיותר נמוך, וההשקעה תהיה יותר גבוהה. בדרך כלל מסבסדים את זה על חשבון בתי ספר שנוצצים פחות לרשתות. דיברתם על תקופת 5+5. אני חושב שזה צריך להיות 5+5, אבל ה-5 לא צריך להיות בידי הרשות, הוא צריך להיות על פי מבחן אובייקטיבי, ואני חושב שמשרד החינוך צריך להיכנס לכאן. היו לי בתי ספר שבחמש שנים הביאו לשינוי משמעותי. התחלף ראש רשות שהחליט מסיבות פוליטיות, כאלה ואחרות, לסיים את כל מה שראש הרשות הקודם עשה והחליף אותנו. דרך אגב, בנושא 1+1+1 יש לי מכרז מול משרד החינוך, ואני מפעיל בו סוג של בית ספר מול המינהל לחינוך התיישבותי וגם שם יש 1+1 מול משרד החינוך ולא מול רשות. בעניין התורמים צריך להיות זהירים מאוד, כי בסופו של דבר חלק מהמימון נעשה על ידי תורמים. אנחנו יודעים מה קורה כאשר הם תורמים כסף, הם בסוף באים גם עם אג'נדה. בחלק מהמקומות האג'נדה שלהם יכולה להיות מסוכנת או לא בקו אחד עם משרד החינוך. לכן צריך להבין מאיפה מגיע הכסף. הדבר האחרון שאני אגיד: יושבים כאן חברים מחלק מהרשתות בציונות הדתית, בסופו של דבר, בחלק מהמגזרים, המנגנון הזה לא עובד. אם תיקחו מכרזים של רשתות דתיות בחמש השנים האחרונות ותבדקו מי התחרה על בתי הספר האלה, תגלו שרשתות דתיות לא מתחרות נגד רשתות דתיות. אני בא מעולמות האחרים ולא כל החיים שלי הייתי בחינוך. במקומות האחרים היו הולכים ובודקים את זה לפחות. אני מציע גם למשרד החינוך לבדוק את חמש השנים האחרונות במכרזים לבתי ספר, מה שנקרא חמ"ד, ולבדוק מי התחרה על בתי הספר האלה, תודה רבה. << אורח >> אלחנן גלט: << אורח >> מותר לי להגיד ברוח טובה שהמידע שמסרת לפי דעתי לא נכון? << אורח >> יוסי ממו: << אורח >> הם יבדקו. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מותר לומר הכול. יוסי סוקניק, בבקשה. << אורח >> יוסף סוקניק: << אורח >> שלום, אני סמנכ"ל רשת נועם-צביה. אני לא רוצה לחזור על כל מה שחבריי אמרו. קודם כול, הגדרת גוף מפעיל בחוזר המנכ"ל שם את הרשת החינוכית כהשוואה לאיזה ספק; קבלן, כך זה נקרא. רוב הרשתות החינוכיות הן עמותות בעלות מטרות. לעמותות יש אג'נדות ויש חזון. הם משווים אותנו לקבלנים, וכך המכרז יוצא כמו מכרז לקבלן השפעה. איך זה נשמע למדינת ישראל שבעצם 70% ממוסדות החינוך העל-יסודי מופעלים על ידי קבלנים, כמו קבלני השפעה? זה נשמע מוזר מעט, אבל זה המצב במדינת ישראל. נראה לי שהוא צריך איזשהו תיקון, תיקון חינוכי כלשהו, אם בכל זאת אנחנו רוצים לעסוק במוסדות חינוך. אי-אפשר להתעלם מהאג'נדות, ואני חולק מעט על חברים מרשת עתיד. אני לא ראיתי שום תחרות חינוכית שנעשתה. יכול להיות שהייתה תחרות בין הרשתות, אבל היא לא תחרות חינוכית. מאז שהנוהל הזה יצא, אין אף מכרז אחד שהוכרע בגלל חינוך. איך משרד החינוך חושב להסתכל על הדבר הזה כשבעצם הוא יצר נוהל לבחירת גורם מפעיל למוסדות חינוך על יסודיים ללא שום אלמנט חינוכי? זה קצת מוזר. אם יש מישהו שחושב שיש כזה מכרז, יואיל וישים את זה על השולחן, כי עם כל מי שבדקנו לעומק, אין אף מכרז כזה. שיטת המכרזים ברשויות היא גם כך שיטה בעייתית; אנחנו רואים את זה. הייתי כאן בחלק מהדיון הקודם, ויושב-ראש הוועדה הזכיר בעיה שקיימת. אנחנו רואים ששיטת המכרזים בעייתית. הכנסנו את שיטת המכרזים הבעייתית לתוך עולם החינוך וצריך לראות איך מתמודדים איתה, כי כרגע אנחנו לא מתמודדים איתה. כרגע המכרזים השתלטו על עולם החינוך, וזה אומר שהשיטה שנכנסה ברשויות המקומיות היא שיטה שנגועה בהמון בעייתיות. אני לא אחזור על כל הדברים. אני מחזק את כל הדברים שאמרו בנושא חטיבות הביניים ובנושא שנות ההפעלה. אגע בחינוך הדתי שכן התייחסו אליו: אני לא רואה כאן, בשולחן הזה ובנוהל הזה, את המגזר החרדי. אנחנו יודעים שהמגזר החרדי מחוץ לעניין; כך גם הממ"ח, החינוך העצמאי ובני יוסף שלא נמצאים במכרזים. אנחנו יודעים שלחינוך הדתי יש משמעות; זה לא סתם. זו לא חברה שבאה להפעיל, זו אג'נדה. צריכה להיות התייחסות מיוחדת לחינוך הממלכתי-דתי או שנלך לחינוך החרדי, תודה רבה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תודה רבה, אדוני. יש כאן מישהו שרוצה לדבר? אנחנו קצרים בזמן. << אורח >> אבי קמינסקי: << אורח >> אני מאיגוד מנהלי אגפי החינוך. אני אתן זווית וכיוון אחרים מצד הרשויות המקומיות ומנהלי אגפי החינוך. הם אלו שבעצם נהנים מכך, ואני מתכוון גם לכל אלה שנהנים משירותי רשתות החינוך. המכרז הוא לפי נהלי משרד הפנים ומשרד החינוך, כך שהוא פועל בשתי זירות. אלו זירות די קשות, כאשר משרד החינוך נכנס בשורה התחתונה. אחרי שניהלו את המכרז ואת הכול, משרד החינוך נותן או לא נותן את הרישיון להפעלה, אבל אז זה כבר מאוחר מדי. לכן צריך להיכנס לדבר הזה עוד הרבה קודם. טוב שקם המכרז וחוזר הגורם המפעיל, הוא עשה קצת סדר בתוך המערכת, גם אם הוא כרגע מעלה הרבה מאוד שאלות ותהיות. במקביל, נדרש גם תיקון כדי להסתכל על הדברים שהיו במהלך השנים האחרונות. זאת כדי לדעת ולראות נתונים על כמה מכרזים היו בבתי הדין, כמה פעמים בתי הדין הפכו את התוצאות של רשויות מקומיות. מה קרה במהלך התקופה הזו? התיקון חייב לגעת בצדדים הפעילים של המכרז הזה. מי שיודע להסתכל נכוחה בעניין זה יכול כמעט להכריע את הגורם המפעיל. אתה לוקח 60% של פרמטרים, אתה יכול לחזק את המכוונים שלך כפי שאתה רוצה אחד לאחד ואתה יכול לכוון את התנועה. זה בדיוק העניין: 60% מהדבר הזה יכולים לבוא לידי ביטוי במקום של הרשת. על זה יש עוד פרמטרים, אבל כשאתה מבין שאלו 60% זה הופך להיות בעייתי. אין לי פתרונות בעניין הזה כי צריך לשבת עליו, אבל זה הכיוון. כמובן שיש עוד 20% שהם חוות דעת אישית; אתה גם יודע מה אתה עושה איתם והם גם לא שפיטים בשום מקום אז אתה יכול לכוון את התנועה כפי שאתה רוצה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בינתיים, אתה מסכים עם הבעיות? << אורח >> אבי קמינסקי: << אורח >> אני מסכים עם הבעיות לגמרי. אני גם מסתכל מנקודת מבט של הרשות המקומית, כי צריך את הרשתות ואת הגורמים המפעילים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בעיניי זה משמעותי מאוד שאתה דווקא מסכים עם נקודת המבט הזו. << אורח >> אבי קמינסקי: << אורח >> יש רשויות שלא יכולות לעמוד בנושא הפעלת מערכות החינוך העל-יסודי כי הן יותר מורכבות; יש רשויות שרוצות את זה, למרות שהן יכולות להפעיל את זה בעצמן. זה שיקול דעת וזה חלק מהאפשרויות שעומדות על מדף הרשות המקומית להפעלת מערכת החינוך העל יסודית שלה. בנושא 5+5, אני מקבל חלקית את הטענה. אני חושב שהצעד הראשון צריך להיות אולי שבע שנים כדי לתת זמן תגובה טובה למערכת ולרשת. בוודאי לא להרחיק לכת אחר כך, כמובן לא עם 1+1, אבל לתת עוד 5 שנים. כי אם יש רשת שאינה טובה ואינה נותנת את התשובות בעניין זה, זאת זכותה של הרשות המקומית לתת מענה חינוכי טוב לרשתות אחרות, ולעשות את העבודה בצורה טובה יותר. אין לאפשר התנחלויות של רשתות למשך 30 ו-40 שנה; אני לא מוצא את זה נכון לגמרי, זה צריך לעמוד באיזושהי רמת איכות וגם במבחן כזה או אחר. משרד החינוך עושה את המקסימום בעניין זה מבחינת אכיפה. ליבי איתם בעניין זה, מכיוון שיש עודף וגידול טבעי במספר המכרזים שהלכו וגדלו בעשר השנים האחרונות. הם הלכו ותפחו ולכן הם אינם עומדים בתוך לופ החלקים המנהליים. נושא אחרון: במהלך שלושת השנים האחרונות קמו במדינת ישראל 113 בתי ספר של החינוך המיוחד. אין נוהל במשרד החינוך לנושא הפעלת החינוך המיוחד, זה דבר שיוצר הרבה קשיים והרבה דברים אפלים שמיותר לומר אותם. צריך לעשות את זה אחד לאחד. זה דבר שצריך לגעת בו בצורה מסודרת. חוק החינוך המיוחד והתיקון לחוק שנדונו כאן על השולחן עם הרבה מאוד מאבקים דרכם לא צלחה. הדבר משפיע גם בעניין הגורם המפעיל בחינוך המיוחד, תודה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תודה רבה, אדוני. נמצאת איתנו בזום, נועה מהשלטון המקומי. << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> צוהריים טובים, תודה רבה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אנחנו לא רואים אותה, רק רגע. << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> אתם שומעים אותי? << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> שומעים ורואים, כן. << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> תודה רבה, ותודה גם על מתן האפשרות להשתתף בצורה מקוונת. אני מתנצלת שאני לא איתכם פיזית. אני אתייחס לשלוש הנקודות המרכזיות שעלו כאן. קודם כול היציאה לנוהל הגורם המפעיל כנוהל משותף של משרד הפנים ומשרד החינוך מגיע למעשה בעקבות פסיקת בית המשפט שהולידה צורך לתקנן למעשה את המהלך הזה. זו לא הייתה יוזמה שהגיעה מטעם השלטון המקומי, קדמו לכך למעשה עשרות שנות ניהול רשתי באמצעות רשתות, חלקן, שתיים או שלוש, היו המובילות בתחום הזה. בעצם זה נוהל שמוסד בעקבות פסיקת בית המשפט, כאשר תכליתו הייתה בעצם לייצר מסגרת מוכתבת וברורה לרשויות המקומיות. בתוך המסגרת, לכל הפחות, יהיה מרכיב איכותני שיהיה הגורם המוביל והמשמעותי במכרז ולא המדדים הכלכליים. משנת 2017 ועד היום, הנוהל עבר מספר עדכונים, בין היתר בעקבות עקומת למידה שנעשתה מול השטח ומול מכרזים שרצו. אכן המשקל שניתן למדדי האיכות עלה ל-87%, לעומת 13% במדדים הכלכליים. לפני כן זה היה 80:20. מילה על נושא המכוון. למעשה, מטרת המכוון נקבעה על ידי משרד החינוך. היא נקבעה על כ-50% ועלתה ל-60% ממרכיבי מדדי האיכות כדי לייצר משהו מוכתב וסגור. משהו שמתכתב עם התמונה החינוכית הבית ספרית, וכדי למסגר גם את הרשויות המקומיות לאילו מדדי איכות יקבעו למעשה את האיכות הרשתית שמתאימה לאותו המוסד. בדבר הזה הייתה לרשות המקומית יכולת לתעדף אמת מידה מסוימת מתוך אותו מכוון מבחינת מספר או ציון אחוזי. זה אותו המשקל שהיא תייחס לאמת מידה אחת מתוך תשע אמות מידה, ובמח"טים אחת מתוך שמונה, כאשר המינימום יהיה 4 ובסך הכול זה יכול להגיע ל-60. מכאן שיכולת המשחק שהייתה בתוך אמות המידה הייתה בתוך תשע אמות מידה מוכתבות עם ציון מינימלי. המכוון נבנה כך שהוא בוחן את הרשת לא רק מול עצמה, אלא גם מול קבוצת הדומים לה, על זה יעיד גם משרד החינוך כי הם ידעו להסביר את זה יותר טוב ממני. בזה צודק גם מר יוסי ממו מרשת עתיד. המכוון הוא גם ביחס לבתי הספר של אותה הרשות המקומית, ככל שהם מנוהלים באופן עצמאי. כל זה על מנת לייצר איזושהי השוואה גם בין בתי הספר של אותה רשות מקומית כדי לבדוק מה מתאים לה יותר. יחד עם זאת, המכוון הוא כלי שמשרד החינוך נותן, מכתיב מראש וקובע בו את אמות המידה. לכן, גם הרשתות וגם הרשויות המקומיות יכולות עוד לפני שלב היציאה למכרז להזין נתונים ערטילאיים כלשהם לתוך המערכת כפי שהיא רואה אותם, כמו ציונים ואמות מידה, ולדעת אילו רשתות למעשה יהיו מובילות בתוך אמות המידה הללו. בתוך אותם 60% מסך 87% של מדדי האיכות. לכאורה, התכלית הייתה טובה מאוד. זאת הייתה תכלית שבה המשרד גידר את היקף שיקול הדעת האיכותני של הרשות המקומית כדי שהיא תדע למקד את עצמה אך ורק באיכות הפדגוגית הנדרשת. המכוון הוא כלי שמדבר את הפדגוגיה, הוא משקף את הפדגוגיה ואת האקלים, אלה הפרמטרים שלו הוא משקף את התמונה. בסופו של דבר הרצון הוא לייצר איזשהו מסגור של הדבר הזה כדי שרשות מקומית לא תברח למדדים שהיא תמציא לעצמה ולא שהיא תיתן להם אילו שהם ציונים. זה נועד דווקא כדי לייצר איזשהו פיקוח הדוק יותר על האופן שבו הרשות המקומית תקבע את הפרמטרים האיכותניים שלה. 20% הנותרים גם הם, בחלקם, מוכתבים, כך שזה לא כמו שנאמר כאן. למעשה, החוזר מנה עשר אמות מידה איכותניות נוספות וגם קבע שהרשות המקומית מחויבת לאמץ מתוך 20 הנקודות הנותרות 10 נקודות שיהיו מתוך אותן אמות מידה שהוכתבו בתוך חוזר המנכ"ל. לאמור, מה שנותר בידי הרשות המקומית כאמת מידה מומצאת, לצורך העניין, או מותאמת, כפי שהיא רואה לנכון, עם איזשהו ציון כלשהו שברצונה לקבוע, כפי שתיאר כאן דני רט, הוא רק ביחס ל-10%. יחד עם זאת, אני מסכימה שבאותם 10%, אם רשות מקומית קובעת אמות מידה שאין לה יכולת למדוד, לקבוע ולדרג באיזשהו אופן, אז הן יכולות להיות אותן 10 נקודות שהיא מעניקה לפי הבנתה. כל זה אינו מעמיד את 80% במצב שבו מדדי האיכות יורדים לטמיון. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> את שמעת כאן את האמירות על מדדי האיכות? << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> אני שמעתי והגבתי. רציתי לדייק את הדברים משום שגם תכלית המכוון, שמוכתבת על ידי המשרד, נועדה כדי להדק את הפיקוח על האיכות הפדגוגית. תכף אגיד גם מה אפשר לעשות אחרת, זה בסדר. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> נשאל בצורה אחרת, יוסי אמר כאן שהוא לא מכיר אפילו מכרז אחד שהוכרע לפי איכות, את מכירה אחד כזה? << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> בוודאי והרבה; אני אסביר תכף איך. 20% גם הן לא אמות מידה נבחרות על ידי הרשות המקומית. זה מה שרציתי להסביר, 80% הללו שנקבעים באמצעות חוזר המנכ"ל, רק 10% מתוכם הם באמת משהו מאוד ערטילאי שהרשות המקומית מוסמכת לקבוע. בואו ונדבר על איך מבטיחים שתהיה האיכות. היה ניסיון לייצר את המכוון כמשמעותי יותר באמות המידה. המכוון התחיל מ-50% ועלה ל-60%, וזה כנראה לא הניב את התוצאה, כי אכן צודקים כאן חבריי, כשאנחנו מסתכלים על צמרת הרשתות, אז הפער בין הרשת הגבוהה ביותר בדירוג לרשת הנמוכה ביותר בדירוג, יהיה בדרך לכל היותר פער של 8 נקודות. כאשר יש לנו 13 נקודות לפרמטר הכלכלי, אנחנו בהחלט יכולים לראות מצב שהפרמטר הכלכלי יכריע את השיקול. הדרך לטפל בדבר הזה יכולה להיות באמצעות עדכון של המכוון. עדכון שמייצר פרמטר שבוחן את הרשת לא רק ביחס לעצמה, אלא גם מייצר לה כלי נוסף שמודד ובוחן אותה ביחס לפרמטרים נוספים. הדרך לטפל בדבר הזה יכולה לעבור דרך הוספת מרכיבים נוספים שאינם נמדדים אך ורק בתמונה החינוכית הבית ספרית. זאת כדי לייצר מכוון ראוי יותר, עדכני ומשמעותי יותר. היא יכולה גם לעבור דרך מתן משקל גבוה למכוון הזה ככל שהוא יטוייב, וככל שיבוצע בו איזשהו עדכון שיהפוך לרלוונטי. לוותר על כלי המכוון ועל כלי המדדים שמוכתבים על ידי המשרד, בוודאי לא ישרת את האינטרס. זאת, בעיניי לפחות, וכלפי חבריי שנמצאים כאן מטעם הרשתות. אם אנחנו רוצים להבטיח איכות פדגוגית אמיתית בבחירת גורם שינהל את בית הספר, טוב לנו אם אנחנו נקבל מדדים פדגוגיים של גוף רגולטורי שמבין את הצורך הפדגוגי המהותי של בית הספר. שהוא יגיד לנו איזה מדד ישקף איכות פדגוגית וכיצד נכון למדוד אותו, ולא להשאיר את הדבר הזה בידי הרשות המקומית. עד כאן לגבי הפיקוח הרגולטורי. אני רוצה לדבר על מסגור וצמצום שיקול הדעת של הרשות המקומית במסגרת הליך המכרז בכללותו. קודם כול, זה אירוע חריג מאוד ולא שגרתי שבמכרז שבו 70% עד 80%, אם לא יותר, מהציון של הרשות המקומית מוכתבים על ידי הרגולטור. זו עובדה מרחיקת לכת שיש כאן נוהל שקובע שחלק מהסעיפים חייבים להיות כתובים כזה ראה וקדש או ככתבם וכלשונם, יחד עם התחייבות הרשות ונספחים המוכתבים על ידי המשרד. אגב, זה תהליך אבולוציוני של הנוהל מאז שפורסם לראשונה עד היום. יחד איתו הייתה למידה שנעשתה תוך כדי תנועה. הרשות המקומית הייתה צריכה להתחייב לשאת בהוצאות הקיום של בית הספר. הייתה סמכות לפסילת מכרז אם הרשות לא ציינה במפורש את ההתחייבות שלה לעשות זאת, ולא ציינה את ההתחייבות שהייתה לה שלוש שנים אחורה לקיים את אותו מוסד חינוכי. עם חלוף השנים התהליך התקדם לאור תקלות שעלו מהשטח. לבוא ולהכתיב עוד יותר את שיקול הדעת של הרשות המקומית במכרז ולהחליף את שיקול דעתה על ידי הרגולטור, זאת לא רגולציה; זו התערבות בניהול הרשות. זה בעצם לומר: אתה לא מסוגל לבחור את הגורם שיפעיל לך את בית הספר, ולכן אני אכתיב לך כיצד צריך לבחור אותו. אם אנחנו רוצים להגיע למצב שבו המדינה חושבת שבתי הספר העל-יסודיים צריכים להיות מנוהלים על ידי רשת, ושיש לבחור בעבור השלטון המקומי את הרשת, תתכבד המדינה ותצא למכרז ארצי ותקבע איזה רשתות מוסמכות לנהל ואיפה. אני לא כל כך בטוחה שאנחנו שם. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> נועה, עלו כאן לא מעט טענות ואף אחת מהן לא הייתה הטענה הזו. בבקשה, תתייחסי לטענות, כי על זה אנחנו מדברים. << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> אני מתייחסת לטענות אחת לאחת. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא, הטענה הזו - - - << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> במקום שבו מבקשים לצמצם עוד יותר את שיקול הדעת של הרשות לגבי תקופת ההתקשרות, לגבי קביעת אמות מידה איכותניות שהיא מוצאת לנכון ושהן רלוונטיות לצורכי הרשות ושל מערכת החינוך שלה, זה מקום שבו אנחנו הופכים את הנוהל הזה להוראת חוק מחייבת. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> נועה, אני אזכיר לך חלק מהדברים שעלו. << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> בבקשה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לצורך העניין, זה נשמע לך סביר שרשות יכולה בכל שנה לצאת למכרז חדש? << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> רשות לא יוצאת בכל שנה למכרז חדש. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> נאמר כאן שכן, אחרי חמש השנים הראשונות. << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> קודם כול, הנוהל קובע 5+5. ההתייחסות לחמש שנים משקפת את האפשרות לאמוד את הרשת בחלוף לפחות שלוש שנות פעילות מלאות, אז התמונה החינוכית שלה כבר מתגבשת. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> נאמר לך כאן שזה לא נכון, כי עד שיש להם את הציונים של הבגרות, אלו כבר חמש שנים. << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> שלוש שנים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> שלוש שנים הם עד שעושים את הבגרות ועוד שנתיים עד שזה נכנס למערכת. << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> לא. הקשבתי למה שאמר עורך הדין זייטמן. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> גם אני הקשבתי. << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> הוא אמר: בחלוף שלוש שנים למעשה מתגבשת התמונה החינוכית הרלוונטית כי ציוני - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא, לא. במחילה, זה לא מה שהוא אמר; הקשבתי ורשמתי; אתה רוצה לחזור למה שאמרת? << אורח >> זאב זייטמן: << אורח >> כן. אני אמרתי שלוקח שלוש שנים להנחיל איזושהי מתודולוגיה או צורה חדשה של לימוד שרוצה לעשות הרשת. זה מתגבש רק בשנה השלישית, כי ציוני הבגרות של השנה השלישית מתפרסמים שנתיים ושלוש שנים לאחר מכן. כך שלאחר חמש שנים כשאתה עושה בשנה החמישית את המכרז, הוא בכלל לא מבוסס על הציונים ועל העבודה של הרשת. אני אומר יותר מזה: שנה אחת לא מספיקה כדי לבדוק את זה. אם זה בשל רק בשנה השלישית, אז אולי צריך בשנה הרביעית, החמישית או השישית לבחון את הדברים האלה. << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> אני רוצה לענות על זה, בבקשה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תתייחסי גם על עניין השנה-שנה, כי זה נאמר כאן. << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> בוודאי. אין שום היגיון להפעיל בית ספר משנה לשנה. אתה לא רואה עקומת למידה, אתה לא רואה את ההתקדמות – בוודאי שלא. להגיד שחמש שנים הן לא פרק זמן מספק, שבו הרשות המקומית מסוגלת - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> נתחיל מהשנה-שנה, היות וזה קיים; עמדת השלטון המקומי - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> את אחרי חמש שנים הארכות. << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> בתקופה הראשונה, במקום שבו הרשות המקומית חותכת את ההתקשרות הזאת אחרי שנה, אז יש כאן בעיה, וצריך לטפל בה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> עמדת השלטון המקומי שזה בעיתי. << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> רק רגע, סליחה. האם זה מאפיין את המכרזים של הרשויות המקומיות? בעיניי לא. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בסדר, העמדה שלכם היא שזה בעייתי ורשמנו. << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> נקודה שנייה: לאחר שנים, היכולת למדוד את הרשת ולקבל החלטה האם להמשיך את ההתקשרות עימה חייב להישאר בידי הרשות המקומית, כשם שהדבר קיים ביחס לעוד שירותים איכותניים רבים שהרשות המקומית מוסמכת, וזאת זכותה לבחון אם הם תואמים את החזון החינוכי שלה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא. << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> רגע, השינוי שנעשה בפן הרגולטורי מצד משרד החינוך הוא שכיום, כאשר הרשות המקומית מחליטה שלא לממש את זכות האופציה, אז היא צריכה לעשות את זה בהתכתבות עם התוצאות החינוכיות של הרשת המנהלת. היא דורשת מהרשות המקומית שהדברים האלה יעוגנו בהסכמי ההפעלה. לאמור, הרשות לא מחליטה להוציא את הרשת המנהלת על סמך העיניים היפות של הרשת או על סמך התחלפות השלטון. היא תצטרך להידרש לאותן אמות מידה שהיו קיימות בתמונה החינוכית של בית הספר ולראות את רמת ההתקדמות של הרשת. כל זאת על מנת לקבל החלטה מושכלת האם היא מאריכה את ההתקשרות או מסיימת אותה. צריך לעגן את הדברים האלו בצורה ברורה יותר במסגרת הנהלים, וזה לגיטימי. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לגבי חמש השנים, רציתי את התייחסותך להערה שלו. הוא אומר שיוצא שבעצם מודדים רק שנה אחת. << אורח >> זאב זייטמן: << אורח >> אולי, במקרה הטוב. כי בשנה החמישית אין את התוצאות אפילו של השנה השלישית, על זה דיברנו. << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> אני אשאיר למשרד החינוך לענות לך על מתי הוא מעדכן את התמונה החינוכית וביחס לאילו שנות לימוד אחורה. אני חושבת שיש שם מספיק אנשים מוסמכים לענות על הדבר הזה בשמי. << אורח >> זאב זייטמן: << אורח >> במקרה הטוב זאת שנה אחת של עשייה פיקטיבית. << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> דבר אחד ממש ברור. בואו ולא נשכח שחמש שנים הן פרק זמן ארוך גם מבחינת דיני הרשויות המקומיות. משרד הפנים לקח את פרק הזמן הזה בחשבון במסגרת אישורי ההתקשרות, בראותו כי אנחנו עוסקים בניהול פדגוגי וצריך לתת לו פרק זמן כדי לבסס את עצמו. בעיניי, זה פרק זמן מספק למדידת רשת, כדי לראות אם היא עונה על הציפיות, גם מבחינת הטמעת החזון החינוכי שלה בתוך המוסד החינוכי וגם מבחינת רמת ההישגים שלה. אין היום רשת, או לפחות אני רוצה לקוות שכבר אין כאלו, שלא יודעת לייצר תעודת זהות בית ספרית שנתית שמודדת את עצמה בכל שנה, לאורך השנה, ויודעת להציג קבלות לרשות המקומית שהתקשרה איתה באמצעות המכרז ולראות את קצב ההתקדמות שלה. יש ועד מנהל משותף, ומצופה מהרשת להציג את הנתונים שלה לפחות פעם בשנה עם דוח התקדמות. מצופה מהרשות המקומית לעמוד על כך שכך יקרה; כך גם ביחס לוועד המנהל ותקציבו; כך גם ביחס לוועד המנהל ולהבניית תכנית בית ספרית שנתית; וכך גם ביחס לחזון בית-ספרי. מצופה מהרשתות לקחת את עצמן בעניין הזה ולהציג את הנתונים, ללא קשר למתי מתפרסמת אותה תמונה חינוכית והאם יש לנו נתוני בגרות שלוש שנים אחורה או שלוש שנים קדימה. את נתוני הרשת בתוך המוסד החינוכי אפשר לראות בכל רגע ורגע, עם מדד רציף. כל רשת יצרה לעצמה את היכולת הזאת. היא מתגאה ביכולת הזאת ומציגה אותה בפני הרשויות המקומיות בשלב המכרז ומתפארת בנתונים האלה. לכן מצופה ממנה לדעת להציג אותםongoing בתוך חמש שנות ההתקשרות. לגבי סוגיית התשלום והכסף – מרכיב הכסף היום עומד על 13%, הוא מורכב משני מרכיבים: הראשון, מרכיב ההשקעה התוספתית. במרכיב הזה טיפל המשרד במסגרת עדכון הנוהל וגידר אותו. הוא גידר אותו לגבי גודל בתי הספר; בתי ספר קטנים עם סכום תקרה מקסימלי שניתן לדרוש כהשקעה תוספתית בפן הפדגוגי, ועד לבתי ספר גדולים. חריגה מאותן מסגרות מחייבת גם מצד הרשת להציג את מקורות ההכנסה שלה ביחס להתמודדות במכרזים אחרים, וגם מצד הרשות המקומית, להציג מאיפה הדרישה הזו מגיעה ומדוע. ביחס לחובת השתתפות בהוצאות הקיום – רשות מקומית שלא משתתפת בהוצאות הקיום, לפי מה שהכתיב לה הנוהל, זאת רשות שחורגת גם מבחינתה מחובתה. רשות כזאת אינה הסמן; הסמן הוא הרשויות המקומיות שמשתתפות בתקציבי הקיום. המרכיב השני של העלות הוא התקורה שהרשת נותנת. אילו הרשתות היו מוותרות על התקורה, לא היינו באירוע. המצב הוא שהרשתות מבקשות מהוועדה כאן להתייחס למצב קביעת תקורה קבועה שתעמוד על 6%, כאשר נתוני הרשתות והערך הכספי של אותם 6% עבור כל רשת בבתי הספר, ביחס להיקף הניהול שהן מנהלות אינם שקופים. אילו הייתה כאן שקיפות מלאה בהצגת הנתונים האלה בפני הוועדה, היינו למדים דבר או שניים על מה הם אותם 6% תקורה, מה קורה כשהם פוחתים ומה קורה כשמשאירים אותם כך. הדבר פוגש רשויות מקומיות שבהיעדר ניהול רשתי עם הרשתות לקחו על עצמן כמשימה לטפל במגזרים וברשויות החלשות יותר, שאין להן שום יכולת לשלם הוצאות תקורה גבוהות. יש כאן לפחות שתי רשתות כאלו שיושבות סביב השולחן הזה. כנראה שהיינו מקבלים כאן תמונה קצת אחרת. אדוני היושב-ראש, אלה הנתונים שאף אחד לא מסר בפניך ושאף אחד לא דיבר עליהם. אז כדאי מאוד להסתכל גם על הצד השני של הדברים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> נכון, בדיוק לשם כך הוזמנת. תודה רבה, נועה. כמובן שאת יכולה להישאר בזום ולהעיר בהמשך אם תרצי. אני חייב לסכם, מהדברים שאמרת, דווקא הדברים המרכזיים שהוצפו כאן, גם אתם רואים בהם משהו שצריך לפתור. זאת אומרת, שמשרד החינוך צריך להיות מעורב בכל השלבים. בסופו של דבר, הפרמטר הכלכלי היום הוא זה שמכריע, וצריך סיבה טובה כדי להוציא מוסד אחרי שהוא כבר קיים. אני חושב שאלה הדברים המרכזיים שהיו כאן. התייחסת במפורש גם לעניין השנה-שנה. משרד החינוך, אחרי שאנחנו רואים כאן כמעט הסכמה, מה עמדתכם? << אורח >> אילן שי: << אורח >> אני מהלשכה המשפטית של משרד החינוך, ולא התרשמתי כך מהדברים של נועה, ההתרשמות שלי הייתה מעט שונה. אני מסכים עם נועה, שבמכרזים שעורכות רשויות מקומיות בהתאם לנוהל משרד החינוך ומשרד הפנים, המשקל שניתן להיבטים הכלכליים הוא משקל נמוך. במכרזים שבהם 87% מהציון ניתנים עבור פרמטרים של איכות, יש משקל גבוה מאוד לאיכות. מי שמכיר את עולם המכרזים הציבוריים יודע. << אורח >> קובי דניאלי: << אורח >> הפער באיכות הוא בנקודות. << אורח >> אילן שי: << אורח >> אני חושב שזה שהגיעו - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> זה מה שהיא אמרה. היא אמרה שאילו שמונה נקודות. << אורח >> קובי דניאלי: << אורח >> אילו אחוזים בודדים. << אורח >> אילן שי: << אורח >> יש קבוצה של אנשים שבעצם אומרת לנו: האיכות שלנו דומה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא, רגע, אני אדייק אותך: לא הם אומרים את זה, אמרה את זה נועה נציגת השלטון המקומי; היא זאת שאמרה שמונה נקודות, אף אחד מהם לא אמר את זה. היא מייצגת את הרשויות. << אורח >> אילן שי: << אורח >> נכון. ברגע שאומרים שבמכרז שבו 87% מהציון ניתן עבור איכות הפערים קטנים, המשמעות של זה היא שהפערים בין המתמודדים בנושא איכות הם לא גדולים, ואז הפרמטר הכמותי יקבל משמעות יותר גבוהה יותר. << אורח >> קובי דניאלי: << אורח >> הפרמטר הכספי. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> הפרמטר הכלכלי. << אורח >> אילן שי: << אורח >> הפרמטר הכלכלי. כאשר נכללת ההוראה החדשה של המכרז שמציינת שאנחנו נותנים משקל למשאבים שהרשתות מביאות לתוך המכרז בהיקף של עד 250,000 שקלים בבית ספר קטן ועד 400,000 שקלים בבית ספר גדול, זה אומר שגם כאן המשקל הכמותי יהיה מוגבל מאוד, מכיוון שהוא מגודר. << אורח >> זאב זייטמן: << אורח >> סליחה, זה לא מדויק. יש לכם גם החרגה והרשויות מנצלות את זה; מבקשים מעל 400,000 שקלים, גם לבית ספר של 500 תלמידים. הרבה פעמים מבקשים גם מיליון שקלים. << אורח >> אילן שי: << אורח >> אני חושב שהאפשרות הזאת, לקחת בחשבון משאבים שהרשות מביאה ומשקיעה בבית ספר, קיימת מכיוון שהבנו וגם הרשויות המקומיות הבינו שיש משמעות להשקעת כספים בבית ספר, וגם משמעות לנושא האיכות. בסופו של דבר, השקעת תקציבים נוספים שמביאה הרשת מתורגמת לעשייה חינוכית. לכן החלטנו לתת לזה משקל. נועה ניסתה לאמוד עד כמה השלטון המרכזי מתערב במכרזים שעורכות הרשויות המקומיות, והיקף ההתערבות כאן הוא גדול מאוד. אני חושב שזה משהו שצריך לקחת בחשבון. לא רק שקבענו הרבה מאוד הוראות לגבי אופן עריכת המכרז ואילו פרמטרים יילקחו בחשבון במכרז, אלא הגדלנו ועשינו משהו שאני חושב שאין לו אח ורע, כאשר נקבע ש-60% מהציון הכולל, זאת אומרת החלק הארי של ציון האיכות, הם פרמטרים שנקבעים על ידי משרד החינוך, והמשרד קובע את הציון. כלומר, יש כאן הגבלה משמעותית מאוד של שיקול הדעת של הרשויות. אני לא יודע עד כמה אנחנו יכולים להמשיך ולהתערב, כאשר בסופו של דבר מדובר במכרזים שעורכות הרשויות המקומיות; זה לא מכרז שעורך השלטון המרכזי. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> יכול להיות שאם הייתם מעורבים בכל השלבים, זה היה נראה אחרת. אני חייב להגיד לך משהו. בסופו של דבר גם נועה הסכימה, ואני מניח שגם אתה מסכים לכך שאם מגיעה לכאן נציגת השלטון המקומי ואומרת: נכון, בסוף זה צריך להיות חמש שנים ועוד חמש שנים ולא שנה, שנה ושנה. << אורח >> אילן שי: << אורח >> זה מה שקבוע בחוזר המנכ"ל. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בפועל זה לא קורה, נכון? היא אמרה שצריך סיבה טובה כדי להוציא מוסד קיים אחרי כחמש שנים; לא מתחילים עכשיו מאפס כאילו אין כאן אף אחד. היא אמרה שצריך שבמכרז תהיה סיבה טובה, אתה לא חוזר למכרז כאילו אין כאן אף אחד. היא הנציגה שלהם, וכביכול האינטרס שלה הוא לומר הפוך, אפילו היא אומרת לך את זה. << אורח >> אילן שי: << אורח >> תראה, ההוראה בחוזר המנכ"ל קובעת שזאת התקשרות לחמש שנים, ולאחר מכן ישנה אופציה לעוד חמש שנים נוספות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> עד חמש שנים נוספות. << אורח >> קובי דניאלי: << אורח >> האם היא יכולה לצאת הנחיה מהלשכה המשפטית של משרד החינוך לאגף הרישוי, שהארכות של שנה אינן ברות תוקף ותדרשו לקבל הארכות אך ורק של חמש שנים? האם זה משהו שאפשר לקבל להחליט עליו בשולחן. << אורח >> דסי בארי: << אורח >> אנחנו בודקים את זה, נבחן את זה; נזכיר שזו טענה שהגיעה אלינו רק השבוע. << אורח >> אלחנן גלט: << אורח >> אנחנו רגילים לכך שאתם זריזים; אני אומר את זה כמחמאה ולא בציניות, אנחנו מכירים את זה הרבה זמן ותודה שאתם מתייחסים לזה. << אורח >> אילן שי: << אורח >> זה לא נכון. הטענה שאמרתם עכשיו אינה נכונה; זה לא עד חמש שנים נוספות, כתוב: "כחמש שנים נוספות". << אורח >> קובי דניאלי: << אורח >> העלינו את זה בפני אגף הרישוי כמה פעמים. << אורח >> אילן שי: << אורח >> רציתי לבדוק שבאמת קראתי נכון. << אורח >> קובי דניאלי: << אורח >> כתוב: אופציה כחמש שנים נוספות. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> זה לא משנה. בהנחה שזו הפרשנות היום והשלטון המקומי לא מתנגד, אני מצפה ממכם לעדכן, או לפחות להוציא את זה בצורה ברורה כי אתם שומעים שזה קורה. כן, דסי. << אורח >> דסי בארי: << אורח >> אני גם אתייחס. קודם כול, תודה על הדיון החשוב הזה. אני מנהלת את האגף לחינוך העל-יסודי במשרד החינוך. כל מי שיושב כאן, בחדר הפיזי והווירטואלי גם יחד, שותף לאותה שאיפה, והיא לטייב את מערכת החינוך בישראל בכלל, ובמקרה הספציפי הזה את החינוך העל-יסודי בפרט. רשתות החינוך הן שותפות חשובות מאוד למטרה שאי-אפשר להקל בה ראש והיא השבחת החינוך העל-יסודי. יש להן חלק גדול מאיכות גבוהה מאוד עם שונות בין הרשתות. חלקן מתאימות לסוג אחד של אוכלוסייה כי הן התאימו את עצמן וכי הן באו עם משימה וחלקן מתאימות לסוג אחר; חלקן טובות לכולם. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כאחת שנוכחת כאן מדי פעם בוועדות. הסכמה מקיר לקיר של כל החברה הישראלית לא קורה כאן בכל דיון. << אורח >> דסי בארי: << אורח >> נכון. אני רוצה לחזור לדבר אחד שחשוב להדגיש, ונועה אמרה אותו היטב בפתיחת דבריה: משרד החינוך לא דרש מעצמו והחליט יום אחד לכתוב נוהל. הייתה פסיקת בית הדין שהטילה על משרד הפנים, האמון על הנחיית הרשויות המקומיות, חובת יציאה למכרזים. אני אסירת תודה גם למשרד הפנים שהיה שותף שלנו וגם לשלטון המקומי שהסכימו לבקשתנו שכאשר מדובר בחינוך יהיו פרמטרים של פדגוגיים וחינוכיים. הם לא היו חייבים להסכים. חובת ההנחיה היא של משרד הפנים כלפי הרשויות המקומיות. בחוק האחריות, הבעלות על החטיבה העליונה היא של הרשות המקומית. הייתה כאן היענות ראויה מאוד לשבח גם של משרד הפנים שיצא איתנו בשותפות הזו וגם של השלטון המקומי שהסכים להגביל את סמכויותיו כגורם המכרז בגלל דרישתנו ההגיונית שכשמדובר בחינוך, זה לא ישאר לשיקול דעתו של כל אחד ואחד. כמו שזאב אמר, בהליך הזה הייתם שותפים לפרקים, ואני חושבת שהייתם שותפים חשובים מאוד. כל המהלך היה מהלך של איזונים בין צרכים משתנים. באופן טבעי, לפעמים הרשות רוצה להביא כמה שיותר משאבים לתוך מוסדותיה ואי-אפשר להגביל אותה לגמרי. אני חושבת שבסך הכול המהלך עדיין נוצר ומתקן את עצמו. אני הבנתי מטענתו של דני מרשת עמית, שלא בכל שנה יוצאים למכרז; אם זה כן כך אז זה תמוהה מאוד. אני הבנתי שאחרי כחמש שנים הרשות משתמשת בסמכותה ורק מאריכה בכל שנה את החוזה למכרז. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> נכון. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אמת. << אורח >> דסי בארי: << אורח >> גם זה לא טוב, אבל לפחות זה לא מה שנשמע כאילו לכאורה בכל שנה מקיימים מכרז. זה באמת מצב - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> לא, לא. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> היא אמרה שיש מקומות כאלו. << אורח >> דני רהט: << אורח >> אין מכרז בכל שנה; מחדשים לך לשנה, ובעוד שנה תתחנן אליהם שיחדשו לך לעוד שנה וככה עד חמש שנים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כי כביכול בכל שנה הם יכולים לעשות מכרז. << אורח >> קובי דניאלי: << אורח >> מה תיתן להם בתמורה מתחת לשולחן? << אורח >> דסי בארי: << אורח >> אמרנו את זה כאן, וגם נועה אמרה את זה: בנוהל שלנו כתוב 5+5, כי התאמנו את עצמנו לנוהל המכרזים הכללי. שמעתי את הטענה הזאת בפעם הראשונה השבוע. אני חושבת שקשה מאוד להתנהל עם אופק של שנה, שוחחנו על כך עם הלשכה המשפטית. אנחנו נבחן מה סמכויותנו סביב הדבר הזה. בסופו של דבר לא אנחנו, משרד החינוך, מפעילים את חובת המכרזים. לגבי דברים אחרים רבים שנאמרו כאן. קודם כול, הנוהל עשה דבר חשוב: גופים שאינם מציגים איכות פדגוגית היום אינם יכולים לגשת למכרזים. טוב שהגענו למצב כזה, כי אילן אמר שכולם טובים. כולם מציגים ציונים גבוהים ואנחנו צריכים לטפל בפדגוגיה. היו גופים שניסו לגשת והנוהל חוסם אותם כי אין להם איכות פדגוגית. בכך היטבנו עם ילדי ישראל, שכל הגופים שמנהלים היום במסגרת נוהל המכרז הזה הם גופים ראויים מבחינה פדגוגית, זאת בשורה לא רעה. כל הדברים האחרים שנאמרו כאן חשובים, את חלקם אני מכירה רק עכשיו ואת חלקם אנחנו מכירים כבר קודם. נועה אמרה שיש הרבה שיתוף פעולה עם השלטון המקומי ועם איגוד מחלקות החינוך שאבי היה כאן מטעמו. תיקנו את הנוהל הזה כבר מספר פעמים ואנחנו כבר קבענו את זה, עוד לפני שנקבעה הישיבה הזו. חשוב לי לומר זאת ביושר: עוד לפני שידענו על כך, כבר קבענו שולחן עגול עם הרשתות לדיון. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מתי? << אורח >> דסי בארי: << אורח >> המועד הראשון הוא ב-5 ביולי; הוא נקבע לפני כמעט חודשיים. מייד לאחריו ב-14 באוקטובר ייערך שולחן נוסף, וכך ברצף כדי לדון בכל הנוהל ולהמשיך, לשפר, לדייק ולתקן אותו. אנחנו בתהליך למידה, וככל שצריך להרחיב את הסרגל הפדגוגי יש דרכים לעשות זאת אולי גם בלי לשנות את המשקלים. אנחנו נדון בזה וככל שצריך לתקן דברים נתקן. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> רגע. << אורח >> דסי בארי: << אורח >> סליחה, משפט אחרון לפני שאשמע את שאלתך. אני בטוחה שאי-אפשר להגיע למצב שכולם יישבו סביב השולחן ויגידו שזה ממש מעולה, כי יש המון אינטרסים מנוגדים בתוך בדבר הזה. המטרה היא כל הזמן לאזן בין כל האינטרסים האלו. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כבר בשולחן העגול שעשינו עלו דברים דרמטיים בהסכמה גם שלהם וגם של השלטון המקומי. << אורח >> דסי בארי: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אין מניעה לשנות את זה. << אורח >> דסי בארי: << אורח >> את מה שניתן, בוודאי. כתבתי כל מילה שנאמרה כאן בדיון, וראיתי שעשו כך גם חבריי. את מה שניתן לעשות, ודאי. ממילא, עוד לפני הדיון הזה, קראנו לכך שאנחנו רוצים לדייק את עצמנו ולצאת עם נוהל משופר. זה נעשה לפני כשלוש שנים. וזה נכון לעשות זאת שוב. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בסדר, אני אקבע דיון מעקב ב-6 ביולי. דבסבא << אורח >> דסי בארי: << אורח >> זה אחרי השולחן העגול הראשון. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> הכנסת עומדת להתפזר, אני לא יכול להרשות את עצמי לחכות כמה חודשים קדימה. << אורח >> קובי דניאלי: << אורח >> אם אפשר, אני רוצה להעלות נקודה אחת ברשותכם. בסעיף 2.6, לגבי השתתפות הרשויות בדמי הניהול. הסעיף הזה נתון לפרשנות רחבה מאוד שמנוצלת על ידי הרשויות. אני יודע שזה לא בסיס הדיון כאן, אבל אני חושב בהזדמנות שבה דנים בנוהל, כדאי. אנחנו מבקשים ממשרד החינוך, שיבהיר את הנוהל הזה: האם ניתן לקזז דמי גפן? איך זה מחושב? החישוב החשמל והמים הם לא דברים פרקטיים, הם לא נעשו דה-פקטו, ובסופו של דבר אפשר לומר שכל רשות עושה כרצונה בעניין הזה. אני חושב שכדאי לאמץ את אג"ח, מה שנקרא "דמי תלמיד חוץ", ולחייב כל רשות לשלם את הסכום הזה או סכום שדומה לו. << אורח >> אילן שי: << אורח >> אני חייב לציין שבנוסח הראשון של חוזר המנכ"ל שקבענו ובשולחנות העגולים שעשינו במרכז פסגה מודיעין, הגיעו רשת אחרי רשת, הן אמרו: בשום פנים ואופן. << אורח >> דסי בארי: << אורח >> נכון. << אורח >> אילן שי: << אורח >> הרשויות המקומיות לא אמרו את זה; אתם אמרתם תמחקו את זה. << אורח >> קובי דניאלי: << אורח >> אני אומר שיש את נושא הקיזוזים. << אורח >> דסי בארי: << אורח >> נאמר לפחות שעצם העובדה שבתוך חוזר אנחנו מטילים את חובת הרשות המקומית להשתתף במימון, זה שיפור שלא היה קודם. אתה רוצה להוסיף על גביה שיפור נוסף, בוא ונבין אותו עד הסוף. אני לא יכולה כרגע להבין את מה שאתה אומר עם הגפן. << אורח >> קובי דניאלי: << אורח >> אני מעלה אותו. << אורח >> דסי בארי: << אורח >> יש כאן שיפור שלא היה פעם; מעולם לא הוגדרה חובה לרשות המקומית להשתתף באופן כל כך רשמי. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> נועה, את יכולה להגיב. << אורח >> אלחנן גלט: << אורח >> אנחנו לא רק מתלוננים, אנחנו גם אומרים תודה על החצי שיש. אנחנו רוצים לדייק יותר ולשפר יותר, גם את ההגדרות וגם את האכיפה. זו ציפייה שבנויה על הדדיות בשיח, היא קיימת ואנחנו לא מקלים ראש בכך. << אורח >> דסי בארי: << אורח >> נכון, אנחנו נמשיך. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> על פניו, זה גם לא בוויכוח. << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> בבקשה, שני משפטים: ראשית, לגבי השולחן העגול, אני מברכת על כל שולחן עגול, על כל תיקון שנעשה בנוהל ונעשה אחרי שיח והידברות. אני מצפה שהשלטון המקומי יהיה גם חלק מהשיח הזה. << אורח >> דסי בארי: << אורח >> את צודקת נועה, אנחנו נתקן את זה. << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> אני מברכת על זה ואנחנו מבקשים להיות שותפים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> זה חשוב. << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> שנית, אני מבקשת להבהיר שאני לחלוטין מסכימה עם האמירה שצריך לכבול את שיקול הדעת של הרשות המקומית ביחס לאופציית הארכת הסכם ההתקשרות בתקופה נוספת. חובה עלינו לאפשר לרשות המקומית לבדוק את התאמת הרשת לדרישותיה בחלוף התקופה הראשונה ולשמר בידיה את שיקול הדעת. אם נשמע כאן אחרת, ואם משתמע כאילו בעניין הזה אני מסכימה עם חבריי, התשובה היא לחלוטין לא. אני ממש חולקת עליהם בעניין הזה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> את אמרת שצריך סיבה טובה. << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> בהחלט, אבל זה לא אומר שאני אסכים. מה שצריך לאכוף עליהם הוא 5+5, ממש לא. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני אדייק את מה שאמרתי. אם אמרת אחרת, תעירי לי לפרוטוקול. אם אחרי 5 שנים יוצאים למכרז חדש, אותה רשת שנמצאת היום, מעמדה הוא כמו כל שאר הרשתות. משהו אחר הוא לומר: אנחנו צריכים סיבה טובה כדי להוציא אותם. << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> הבחינה לגבי הארכת התוקף צריכה להתבצע ולהישען על אדנים מקצועיים ולא פוליטיים. אני ממש לא חושבת שיש מקום לצמצם את שיקול הדעת של הרשות המקומית, מעבר למה שקבוע היום במסגרת הנוהל. לחלוטין לא, אם אנחנו רוצים להבטיח עמידה בנוהל הזה, יש הרבה מאוד דברים אחרים בנוהל שאולי ראוי לבחון אותם, למשל: המכוון ומשקליו, אך לא את נושא תקופות ההתקשרות. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני חושב שזה נושא חשוב, כי גם אמרת אותו קודם ועכשיו אני מרגיש שאת מעט חוזרת בך. << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> אני לא יודעת איך הובנתי כמישהי שמסכימה עם זה שצריך לצמצם את זה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כי אמרת שצריך סיבה טובה, זה משפט שלך. << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> סיבה טובה. אני לא חושבת שצריך לעצור התקשרות עם רשת על בסיס חילופי שלטון או על בסיס זה שהיא לא מוכנה לוותר על הוצאות קיום. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אם מישהו עקף אותם בנקודה אחת? נניח, מישהו עקף אותם בנקודה, זו סיבה מספיק טובה בשביל להחליף אותם? << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> זו סיבה מספיק טובה שרשות המקומית תחליט לא לבחור בו? בתי המשפט כבר התעסקו בשאלה הזו. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מראש כן, ובלהמשיך? << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> בתי המשפט לא כל כך הסכימו עם זה לא תמיד. נאה דורש נאה מקיים. לדבר הזה יש דו-סטריות; אנחנו חייבים להתייחס אליו. עולם המכרזים מורכב ובעייתי מאוד, ואנחנו חייבים להיצמד לאמות המידה של המכרז. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בסדר, את לא מסכימה. << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> לכפות את שיקול הדעת מראש? זה אירוע שאנחנו לא נסכים לקבל אותו. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אנחנו לא. תראי, כל המכרז הזה באיזשהו אופן מכתיב לרשות המקומית כל מיני דברים. << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> לכן אני חושבת שברמת התכתיב יש כאן תמימות דעים סביב השולחן. יש כאן אירוע חריג מאוד בעצם קיומו של הנוהל הזה; הוא חריג, אין כמותו. לקחת ולצמצם בו עוד יותר את שיקול הדעת של הרשות? אם מישהו כאן הבין שאני שותפה ליוזמה כזאת, אני מבקשת שיהיה ברור לפרוטוקול: ממש לא, אני ממש לא שותפה לה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> טוב. << אורח >> זאב זייטמן: << אורח >> סליחה, אפשר להתייחס בשתי מילים? << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בטח. << אורח >> זאב זייטמן: << אורח >> לאור האמירה על כבילת שיקול הדעת: יש כאן איזושהי הטעיה אופטית. אנחנו אמרנו את זה, ואני חוזר רגע לסיפור 20 הנקודות. קודם כול, אלו 20 נקודות ולא 10. גם אם יש סל פרמטרים, הבעיה בפרמטרים עצמם היא שהם אינם מדידים. אם הרשות המקומית יכולה לבחור, ובוחרת מתוך סל של 15, 3 או 4, או כמה שהיא רוצה, הם עדיין אינם מדידים. לכן שיקול הדעת שלה הוא מה שקובע כאן, והוא חסין בפני כל התערבות שיפוטית, משום שאומרים: זה שיקול דעת מקצועי. << אורח >> יוסף סוקניק: << אורח >> מה גם שהם הכניסו ראיון למכרז ונותנים עליו 10 נקודות. << אורח >> זאב זייטמן: << אורח >> נכון. << אורח >> יוסף סוקניק: << אורח >> למרות שהוא לא בפרמטרים, אבל משרד החינוך מגבה את זה. << אורח >> זאב זייטמן: << אורח >> אני אומר את זה מכיוון שקודם נשמע מפי נועה שזה מצטמצם ל-10 נקודות; אלו לא 10 נקודות, אלא 20 נקודות מכיוון שגם ה-10 שמוכתבות כביכול על ידי משרד החינוך אינן מדידות; הן נמדדות על פי שיקול דעת מקצועי מאוד, אני מקווה, וסובייקטיבי של הרשות המקומית. אני מזכיר הערה שאמרתי קודם לכן: אין שום שלב שבו משרד החינוך או מי ממשרד החינוך שמכיר את בית הספר בכלל אומרים שאותו פרמטר שנבחר מתוך הסל תואם את אותו בית ספר. אמירה נוספת שיש לי בנושא אחר, אני חושב שלא הבנתי נכון את מה שאמרה כאן נועה. נדמה היה לי שנועה אמרה שהתקורה יורדת מהרשות, התקורה לא יורדת מהרשות, היא יורדת מתקציב. << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> אני לא אמרתי את זה. << אורח >> זאב זייטמן: << אורח >> סליחה, אם לא אמרת את זה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> איתי, תגיעו לדיון הבא, תעבדו קשה ותבואו עם משהו ביד. הדיון הזה יתקיים אחרי שיח עם משרד החינוך. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אנחנו נמשיך ונעשה את מה שדסי אמרה בדיון. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> ב-6 בחודש תבוא לכאן עם איזשהו כיוון מה אתם רוצים לעשות. << אורח >> דסי בארי: << אורח >> בואו ונהיה ריאליים, אנחנו בפעם ראשונה מתיישבים ומקשיבים לרגע לכיוונים וכו'. אני לא יודעת מה יהיה ב-6 בחודש. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בסדר, לא אמרתי שתגיעו עם החלטות. תבואו עם כיוון. כשאנשים רוצים להתקדם, אז גם כשיושבים פעם אחת, יודעים לאחר מכן לצאת עם כיוונים. אנחנו לא אומרים לשנות את כל סדרי העבודה של איך שזה עובד. יש כאן כמה פערים, ואני חושב שאת רובם אתם מבינים וגם בשלטון המקומי מבינים אותם. תבואו עם איזשהו כיוון, כדי שנראה שהדבר הזה מתקדם. החלטות: הוועדה רואה חשיבות בגיבוש מנגנון בחירה המבטיח הליך מכרזי ציבורי תקין, מבלי לפגוע באינטרס החינוכי של התלמידים. הוועדה קובעת כי יש להבטיח שקיפות בתחרות לצד שמירה על ערכי החינוך, היציבות והרציפות. הוועדה קוראת למשרד החינוך להיות מעורב בכל שלבי המכרז ובהתקשרות עם הרשתות המפעילות. הוועדה תשקול לקבוע בחוק דרישה ממשרד החינוך להביא לאישור הוועדה תקנות בדבר הפעלת מוסדות חינוך על-יסודיים. במקום שכל זה יהיה וולונטרי נהפוך את זה למשהו שבחקיקה. זה כבר יקרה בכנסת הבאה. מניסיוננו, כשיש תקנות שמגיעות לאישור כאן זה מתנהל בצורה אחרת. הוועדה מבקשת ממשרד החינוך להעביר לה את רשימת מפעילי מוסדות החינוך העל-יסודיים בחמש השנים האחרונות. הוועדה רשמה לפניה את הבטחת משרד החינוך לבחון את הארכת תקופת ההתקשרות הנוספת עם המפעיל לחמש שנים. לא, זה לא מדויק. << אורח >> אילן שי: << אורח >> היום כתוב 5+5 נוספות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אפשר לצטט את זה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> צריך להעביר את זה. << אורח >> דסי בארי: << אורח >> לא בטוח שזאת סמכותנו. << אורח >> יערה יפרח: << אורח >> כבוד היושב-ראש, אם אפשר להתערב. אני מהלשכה המשפטית של משרד החינוך. התייחסת לנושא מעורבות משרד החינוך בכל שלבי המכרז. אנחנו לא דנו ולא התייחסנו לנושא הזה. יש כאן בעייתיות מבחינת סמכות משרד החינוך לבחון מכרזים של רשויות. אני יכולה לומר מה אנחנו עושים היום. היום אנחנו בוודאי בודקים את ההסכמים בין הרשות לבין הרשת, שנעשים ומגובשים על בסיס המכרז. זה נאמר כאן; זה בשלב מאוחר יותר. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אנחנו כבר נעלה את זה בדיון הבא. אני התכוונתי למה שעלה כאן, כי בסופו של דבר יש דברים שהם לא מדידים. זה מגיע אליכם רק אחרי שכבר המעשה נעשה. << אורח >> יערה יפרח: << אורח >> נכון. חשוב לי שהדברים ייאמרו: מגיעות אלינו פניות מהרשתות בשלבי עריכת המכרז. אנחנו מתבקשים להתייחס, ואנחנו עושים זאת. אנחנו מעבירים את עמדתנו שהמשרד לא יאשר הסכם שיגובש על בסיס מכרז כזה שיש בו בעיות כאלה ואחרות. חשוב לי לומר את זה, כדי שלא תצא אמירה שלמשרד החינוך יש חובה לבחון מעכשיו כל מכרז של רשות מקומית בהיבט זה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> את אומרת שזה רק במקרה שהם מבקשים. << אורח >> יערה יפרח: << אורח >> כשהם פונים אלינו, אנחנו תמיד משיבים ואומרים שהמשרד לא יאשר הסכם כזה, שיש בו פגמים כאלה. << אורח >> אלחנן גלט: << אורח >> אני יודע שאנחנו בזמן פציעות. אני אומר ללשכה המשפטית: אנחנו מעריכים את המקומות שאתם מתערבים בהם; אתם יודעים היטב כי אמרנו לכם את זה בעל פה ועכשיו אני אומר את זה גם מוקלט: פעמים רבות יש מקרים שבהם אנחנו מהססים ולא מביאים את זה לתשומת ליבכם, כי אנחנו יודעים שזה יהיה בומרנג שיפגע בנו בתוצאות המכרז. לא נעים, הינה, אמרתי את זה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> יערה, ברור שכך זה יהיה. << אורח >> יערה יפרח: << אורח >> אנחנו ניקח את הנקודה הזאת לחשיבה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני חושב שהפיקוח הוא כמעט חסר תועלת, כי הוא מגיע אחרי שהכול נגמר. << אורח >> יערה יפרח: << אורח >> זה משהו שנצטרך לעשות עליו עבודת חשיבה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בסדר, אנחנו קוראים למשרד החינוך: לא נחכה שתעשו את זה עד שבוע הבא. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תאשר את המכרז מראש. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> ועדת החינוך של הכנסת יוצאת בקריאה למשרד החינוך לעשות משהו. זה לא חייב לקרות מחר בבוקר, אבל זה צריך לקרות. הוועדה מברכת את משרד החינוך על קיום שיח עם הרשתות לשיפור התהליך. הוועדה תקיים דיון מעקב ב-6 ביולי כדי לקבל דיווח ממשרד החינוך על תוצאות השיח. תודה רבה לכולם. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 14:30. << סיום >>