פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 30 ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות 07/09/2026 מושב רביעי פרוטוקול מס' 465 מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות יום שני, כ"ה באלול התשפ"ו (07 בספטמבר 2026), שעה 12:15 סדר היום: << נושא >> החסמים והקשיים העומדים בפני התושבים החוזרים << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: גלעד קריב – היו"ר חברי הכנסת: מוחמד אבו אל-היג'א עוז חיים מיכל סלבני כבביה מוזמנים: אלי יפרח – סמנכ"ל האגף לעניינים קונסולריים, משרד החוץ זיו בילאוס – רח"ט קש"ח זרים, משרד החוץ עינב שנלר – רח"ט קונסלריות, משרד החוץ דפנה קורן – מנהלת אגף ביטוח, המוסד לביטוח לאומי רינת נויברג – מנהלת תחום ביטוח, המוסד לביטוח לאומי גלית ברמוחה – מנהלת תחום גביה וביטוח, המוסד לביטוח לאומי מירב סגלוביץ – מרכזת אגף ביטוח, המוסד לביטוח לאומי ד"ר אילה אליהו – מרכז המחקר והמידע, הכנסת אורי לייזר – ממונה הכשרות שליחים ותהליכי עבודה, הסוכנות היהודית ז'נטה ויינברג – מנכ"לית, ארגון מהנדסים ואדריכלים עולים דנה ברנזון – מנהלת קהילות מדענים, ארגון המדענים הישראלים בחו"ל - ScienceAbroad יגאל שאלתיאל – מנהל אגף שותפויות ופרויקטים, אופק ישראלי - חברה לעידוד העלייה (חל"צ) עזריאל ברקלי-דאל – רכז בכיר, מרכז הסיוע, ארגון עתים אליהו שאול – מנכ"ל, מועצת ארגוני עולים לאה אהרוני – מנכ"ל אנשים משלנו משתתפים באמצעים מקוונים: טירה גלינויר – מנהלת אגף קליטת תלמידים עולים ותושבים חוזרים, משרד החינוך דוריס קריאף – מנהלת תחום בכירה תיעוד וזכאות, משרד העלייה והקליטה אלה סבן – ראש מערך הליווי ומנהלת הבתים הישראליים, משרד העלייה והקליטה אבישי דינר – רשות המיסים, משרד האוצר פרופ' איתי אטר – חוקר, אוניברסיטת תל-אביב מנהלת הוועדה: שלומית אבינח רישום פרלמנטרי: אושרה עצידה רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> החסמים והקשיים העומדים בפני התושבים החוזרים << נושא >> היו"ר גלעד קריב: מכובדיי, שלום לכולם וצוהריים טובים. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. אני מצטער על האיחור בפתיחת הישיבה. על סדר-היום: החסמים והקשיים העומדים בפני התושבים החוזרים לישראל. למעשה, אנחנו נמצאים בדיון המשך לסדרת הדיונים שקיימנו בנושא זה. אני מזכיר שהגדרנו את הנושא הזה כאחד מהנושאים המרכזיים שהוועדה תעסוק בהם בשנה זו, וזאת במקביל לעיסוק המאוד אינטנסיבי שלנו בגל ההולך ומתגבר של נטישת הארץ על ידי ישראלים שבוחרים לבנות את חייהם מעבר לים. שני הנושאים הללו משיקים זה לזה. אי-אפשר לדבר על מאבק בתופעת הירידה מבלי לדבר על המאמץ להחזיר הביתה ישראלים, כי אנחנו יודעים שהרבה מאוד ישראלים עוזבים את הארץ וזאת כשאין להם ידיעה ברורה שהם יבנו את חייהם מעבר לים לעד. הרבה יוצאים ללמוד, לעבוד, והשאלה היא האם מדינת ישראל יודעת לפעול בצורה חכמה, ממוקדת ואפקטיבית על מנת להחזיר את אותם ישראלים הביתה. זהו מרכיב דרמטי בניסיון שלנו לבלום את גלי הירידה. צר לי לומר שמאז הדיון האחרון שקיימנו בסוגיה הזו, ואנחנו נמצאים בדיון השלישי הממוקד שלנו בנושא התושבים החוזרים, התפרסמו עוד ועוד נתונים, שצריכים להטריד אותנו, על הצמצום במספרם של הישראלים שחוזרים בשנים האחרונות לישראל בהשוואה לשנים שקדמו לשנת 2023. ובדיוק כפי שראינו שבשנת 2023, עוד לפני ה-7 באוקטובר, לשיטתי, ואני בטוח שגם לשיטת חבריי שנמצאים כאן, ותכף אציין אותם, על רקע המהפכה המשטרית חלה קפיצה או התרחשה קפיצה דרמטית במספר הישראלים שעזבו את ישראל, כך בשנת 2023 ואילך ראינו ירידה משמעותית מאוד במספר הישראלים שחוזרים לישראל בכל אחת מן השנים בהשוואה לשנים קודמות. המספרים מדברים בעד עצמם. נקיים את הדיון שלנו היום נקיים בצורה מאוד ממוקדת. אנחנו גם נמצאים בפגרה, והנוהג כאן הוא שבתקופת פגרת בחירות אנחנו מנהלים דיונים שהמטרה שלהם היא באמת לוודא שדברים נעשים. אנחנו לא פותחים דיון עקרוני רחב, וגם כבר קיימנו שני דיונים. כל האמירות העקרוניות נאמרו. שמענו מגוון של גורמים מהחברה האזרחית, מהאקדמיה, מגופים אחרים. לצערי, לא שמענו תשובות מספיק ברורות ממשרדי הממשלה. הוועדה קראה לממשלת ישראל כבר כמה פעמים לגבש החלטת ממשלה על תוכנית חומש להחזרת ישראלים שחיים בחו"ל. הייתה תוכנית חומש מקיפה שכזו בשנת 2010. התוכנית הזו הסתיימה כעבור חמש שנים, ומאז היא לא חודשה. מרכיב מסוים מהתוכנית, בהקשר מיסוי, שולב בהחלטות הממשלה האחרונות בנושא מיסוי לעולים, ותחת ההחלטה הזו נכנסו גם תושבים חוזרים. אבל זה הדבר היחיד שנעשה ברמת החלטת ממשלה על מנת לעודד חזרה לארץ. הדבר הוא חשוב, אבל הוא לא מספיק. כל צעד הוא חשוב, ובוודאי בתחום המיסוי. אבל הוועדה הזו הציגה קשת מאוד מאוד רחבה של כיווני פעולה אפשריים, מאופן קליטת הילדים במערכת החינוך, עובר לסוגיות תעסוקה וממשיך לשאלות של שמירה על קשר עם ישראלים שחיים בחו"ל, בין אם על ידי הפעלת מרכזי תרבות ובין אם על ידי ליווי מקצועי. הביטוח הלאומי מאוד רלוונטי כאן לעניין, ודיברנו על סוגיית שינוי מדיניות בביטוח הלאומי לביטול תושבות בצורה אקטיבית – דבר שהוועדה מתנגדת אליו. ביקשנו בחינה מחודשת שלו, ואני מצפה לשמוע היום תשובות לגבי התהליך שנעשה בביטוח הלאומי בהקשר הזה. יש קשת רחבה של צעדים שאפשר לנקוט בהם. נכון לרגע זה, וחשוב לי להדגיש, כל הפניות שלנו למהלך מתוכלל על ידי הממשלה נפלו על אוזניים ערלות. אין טיוטה של החלטת ממשלה. למיטב ידיעתנו, מעבר לאחריות הכוללת של משרד העלייה והקליטה על סוגיית התושבים החוזרים, אין שולחן עגול של משרדי הממשלה לעידוד חזרה של ישראלים. וכאן חשוב לי לעמוד על ההבדל. כשמדובר בעלייה לישראל, יש הרבה מאוד היגיון שמשרד העלייה והקליטה מוביל את האירוע הזה בצורה דרמטית עם הסוכנות וכו'. הוא מהווה נקודה מרוכזת, וזה מאוד הגיוני. אבל כשמדובר בישראלים שחוזרים לארץ, הסיפור הוא הרבה יותר מבוזר. כדי להחזיר רופאים לארץ, זה קשור מאוד למשרד הבריאות. ואני לא בכדי בוחר כדוגמה את הרופאים כי אנחנו נפתח את הדיון שלנו עם הנתונים האחרונים על עזיבת רופאים שהתפרסמו ביממה האחרונה ככותרות ראשיות בכל כלי התקשורת בישראל, ובצדק. זה בדיוק כמו שהחזרת משפחה עם ילדים צעירים קשורה מאוד במשרד החינוך, ולמה שמשרד החינוך יודע להציע בבתי הספר לאותם ילדים שנקלטים מחדש, בתגבור בעברית, בתגבור לקראת בגרויות. זה נכון גם לגבי רשויות הצבא. מדובר כאן בקשת רחבה של גופים. נכון לרגע זה, ואני מדגיש את זה, ממשלת ישראל לא הקימה שולחן עגול לעידוד חזרתם של ישראלים, בדיוק כפי שאין גורם ממשלתי אחד שעסוק בתכלול המאמץ לצמצם את מספר העוזבים בישראל, וזה עוד הרבה יותר מטריד. חשוב לי להדגיש זאת. אנחנו במציאות לא נורמלית שבה בתקנון כנסת ישראל מוגדר שהוועדה הזו, ועדת עלייה, הקליטה והתפוצות, אחראית גם על נושא הירידה מן הארץ. רק שיש בעיה אחת. אין בממשלת ישראל גורם אחד שמטפל בנושא הזה, לא במשרד ראש הממשלה, לא במשרד העלייה והקליטה, לא במשרד אחר. זאת אומרת, אין כתובת בממשלת ישראל שאיתה אפשר לדבר על מה עושים כדי להתמודד עם הצמיחה הבאמת המטורפת במספר העוזבים את ישראל. לשיטתנו, גם אם לא הייתה מסורת שלטונית שבה יש גורם שמטפל בזה, הקפיצה המטורפת במספר העוזבים את ישראל מצריכה זאת. אני רוצה להזכיר שאנחנו מדברים בעשרות אלפים. עברנו מאזור ה-40,000 בממוצע של עשור לכל שנה לאזור ה-90,000. ובניגוד למה שדמות בכירה אמרה פה מעל הדוכן, זה לא עולים מאוקראינה ומרוסיה – כאילו אפשר לעשות ככה על עולים מרוסיה ואוקראינה ושלא אכפת לנו שהם באו ולא מצאו את מקומם פה וחזרו. זה לא נכון. על פי כל המחקרים שתוכללו בדוחות חשובים, שמרכז המחקר והמידע של הכנסת העמיד לרשותנו, למעלה ממחצית העוזבים את ישראל בשנים האחרונות הם ילידי הארץ, ומיעוטם, הרבה פחות מחצי, הם אנשים שעלו בשלוש השנים האחרונות שלא נקלטו טוב ואמרו שהם עוזבים את ישראל בהמשך מסע הנדודים שלהם. אני אומר את הדברים בצער גדול, וזאת לצד הרבה מאוד הערכה לדברים שמשרד העלייה והקליטה ושר העלייה והקליטה עשו בשנים האחרונות. הם טוענים שנושא הירידה לא במנדט שלהם, אבל אף אחד לא לוקח אחריות. משרד ראש הממשלה מפקיר את הנושא, והדברים ברורים. אני לא אהסס לומר שלהערכתי מדובר בהפקרה מכוונת של הנושא כי כל עיסוק בנושא יפתח את השאלה למה כול כך הרבה אזרחים ישראלים עוזבים את המדינה, ומה צריך לשנות בהתנהלות הפוליטית והשלטונית כדי להפוך את המגמה הזו. לא רוצים להתמודד עם השאלה הזו, כמו שלא רוצים לקחת אחריות על דברים אחרים שקרו כאן לפני שלוש שנים ולפני שלוש שנים וחצי. גם בנושא הירידה אף אחד לא רוצה לקחת אחריות. וכשלא לוקחים אחריות, גם לא מטפלים בנושא הזה. ומי יודע, אולי עוד כמה שנים נצטרך להקים ועדת חקירה ממלכתית למה מדינת ישראל אפשרה ל-1,400 רופאים לקום ולעזוב בשנים האחרונות ולא נאבקה על השארתם כאן, במדינת ישראל, ולמה לא עשינו כל מה שצריך כדי להחזיר רופאים, מהנדסים ואנשי הייטק, שנמצאים היום בחו"ל, וכל אזרח ישראלי בלי קשר למקצועו. הדברים האלה הם דברים קשים ונוקבים וצריך לומר אותם. חשוב לי לומר את זה כי בהרבה מאוד נושאים יש לוועדה הזאת דיאלוג פורה עם הממשלה. אנחנו רואים שדברים מתקדמים גם בדיון שקיימנו היום בנושא מאוד כאוב והוא העלייה מאתיופיה, בסלע חצבנו עד דם, ויש ניצוצות של אור בתחום כזה או אחר. אבל, לצערי, בנושא הזה של המאבק בהתעצמות הירידה מהארץ והמאמץ להחזיר ישראלים לארץ, מדובר, מבחינתי, לפחות, בתעודת קלון לכל מה שקורה בשנים האחרונות. מבחינת סדר הדיון, אזמין את חבריי חברי הכנסת מיכל כבביה ועוז חיים, ושניהם אנשי סיעת יש עתיד, לומר את דבריהם, אם הם ירצו. זו הזדמנות לשוב על הברכה למיכל על כניסתה לכנסת. מייד לאחר מכן, ועוד לפני מרכז המחקר והמידע, אנחנו נזמין את פרופ' איתי אטר, שהוביל את המחקר בנושא עזיבת הרופאים את ישראל. הוא ידבר איתנו באמצעות הזום והוא יציג את עיקרי המחקר. המחקר מדבר על העזיבה, אבל אני רוצה לומר שבמיוחד בסוגיות כמו מקצוע הרפואה, שבו בהגדרה מספר גדול מאוד של רופאים יוצא מישראל לטובת השתלמויות והכשרות מקצועיות. זה דבר שאנחנו מעוניינים בו, זה חלק מתהליך הלימוד וההכשרה, אבל השאלה מה מדינת ישראל עושה כדי שהם ייצאו לשנתיים-שלוש ויחזרו לפה. זה לא יקרה על דרך הנס. זה יקרה אם מישהו יעבוד ברצינות על החזרתם ועל בניית עתידם, ושיהיה מישהו שעובד ברצינות על כך שרופאים שחזרו אחרי כמה שנים לא ייצאו או יהגרו מפה אחרי כמה שנים כי הם ראו כי טוב. ופה, במדינת ישראל, יש ממשלה שמאותת להם: לא מאוד חשוב לנו אם תבנו את עתידכם המקצועי כאן. מבחינתי, הסוגיה הזו בהחלט קשורה. מכיוון שאנחנו בדיון שלישי, קודם כול, אני פונה אל נציגי משרדי הממשלה. זאת שיטת העבודה שלי בזמן שאני יושב-ראש הוועדה. בדיון ראשון מציגים את הסוגיה ומאפשרים לחברה האזרחית, לאקדמיה, לגורמי מחקר, וכמובן לחברי כנסת, להציג עמדות. אבל ברגע מסוים נטל הראייה עובר לכתפי הרשות המבצעת. בישיבה האחרונה סיכמנו אותה ברשימה מאוד מאוד קונקרטית של שאלות, בקשות וציפיות להתנעת העבודה במשרדי הממשלה השונים וברשויות השלטון, כדוגמת המוסד לביטוח לאומי. אנחנו נעשה, קודם כול, סבב של רשויות הממשלה כדי לשמוע מה התקדם בשנה האחרונה בנושא מדיניות החזרת התושבים. ברשותך, פרופ' אטר נאפשר לחברי הכנסת מיכל ועוז, לומר דברי פתיחה, אם הם מעוניינים, ונפנה אליך. איתי, תודה שהתפנית אלינו ביום הזה. אני גם מרשה לעצמי להמליץ לכולם לקרוא מאמר דעות, שפרסם הבוקר הזה בעיתון הארץ, ד"ר או פרופ', אינני זוכר, ברי דנינו, סגן מנהל מחלקה בבית חולים איכילוב על תופעה עזיבת הרופאים הזו. מדובר בדברים מאוד חשובים ומשמעותיים. עמיתיי, בבקשה. מיכל סלבני כבביה (יש עתיד): תודה רבה, יושב-הראש. בצער אני אומרת שמה שאתה אומר הוא באמת באמת מאוד נכון לגבי הסיבה שבגינה ישראלים יורדים מהארץ. במשך כמה שנים כיהנתי כשליחה בכירה של ההסתדרות הציונית העולמית בצפון אמריקה. עבדתי עם קהילות ישראליות ואמריקאית יהודיות רבות, וגם גרתי באזור של ישראלים. הם אמרו לי שהם עזבו את הארץ, ואני אומרת את זה בכאב, לא בגלל החסמים הביורוקרטיים, ביטוח לאומי, אלא בגלל המצב החברתי והפוליטי המורכב בארץ. זה ופילו לא כול כך המצב הביטחוני. זה עניין שמערכת החינוך קורסת ומערכת הבריאות קורסת. הנה, אנחנו עדים לזה שרופאים עוזבים. אני מסכימה איתך שצריך שתהיה באמת גם ממשלה שתרצה להחזיר אותם, כי גם אני לא רואה את זה וגם הם לא רואים את זה שם. הם אומרים: לא רוצים אותנו בארץ. הם לא יודעים שאתם עובדים קשה בתחומים שלכם כדי כן להחזיר אותם לארץ. אנחנו חייבים לתקן את המדינה ואת מה שקורה פה, כי אם לא נעשה את זה עוד ישראלים יעזבו, וזה כואב. אני עליתי לארץ, ואני אומרת את זה גם כעולה. תגידו את זה לקולגות שלכם במשרדי החינוך ובממשלה. כדי שנוכל להחזיר ישראלים, אנחנו בסוף צריכים לתקן את המצב החברתי ואת הפילוג הפנימי שלנו פה במדינה. תודה. היו"ר גלעד קריב: תודה. חבר הכנסת עוז חיים, בבקשה. עוז חיים (יש עתיד): ישראל לא משופעת בהרבה מאוד משאבי טבע. אין לנו נפט. יש לנו גז, וזה נחמד. אבל אין לנו פה יותר מדי מחצבים. המשאב היוקרתי והחשוב ביותר שיש לנו הוא האדם. אנחנו צריכים להשקיע, קודם כול, במניעת ירידה. ואם המצב הזה כבר קרה, והוא כבר קרה, אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מעודדים אותם לחזור. אם לא נעשה זאת, אנחנו נהיה פה בבעיה. הבעיה היא גם בעיה חברתית, גם בעיה כלכלית, וגם בעיה ביטחונית. בסוף, כולנו פה שותפים להגנה על המדינה. אם ישראלים יורדים מהארץ והילדים שלהם נולדים בחו"ל והם כבר לא חייבי גיוס, אז זו בעיה גדולה. ראינו גם בנתונים. אני, למשל, גר בשרון. אני בן 48, והרבה מאוד מהחברים שלי נמצאים בחו"ל. כולם פטריוטים, כולם אוהבים את המדינה, כולם שירתו בצבא, וכולם עשו כל מה שהם יכולים להיות פה. גלעד, ניסיתי לחשוב איפה הם נמצאים בזמן שדיברת. זה מדהים לדעת את זה. זה לא שאני נותן לכם איזשהו מבט רחב של כל החברה הישראלית, אלא על החברים שלי. היום לא מדברים על ירידה אלא על רילוקשיין. יש לי חברים שעשו רילוקיישן בפאלו אלטו, בהולנד, בטורונטו, בקפריסין, בלונדון ובשיקגו. לפעמים אני אומר לאשתי: בוא נצא לסרט, אבל כל השכנים והרבה מאוד מהחברים פשוט עזבו. עד לפני כמה זמן הייתי מנכ"ל המועצה הציונית בישראל. כשנכנסתי לתפקיד, גיליתי שסבתא שלי עליה השלום, הייתה גם במועצה הציונית בישראל. היא הייתה יושבת-ראש הוועדה לעידוד ישראלים לחזור מחו"ל – זה היה התפקיד שלה. זה היה בערך ב-1980. המון השתנה מאז. תמיד היו יורדים, וקראו להם "יורדים", אבל די בנו על זה שנקיפות המצפון, וגם המילים "ציונות" ו"מחויבות למדינה", יעשו את שלהן. היה באמת איזשהו שם רע ליורדים. היו שקראו להם "נפולות של נמושות". אבל עם השנים המילים "ירידה" או "יורדים מהארץ" התחלפו במילה "רילוקיישן", וזה עשה את זה קצת אחרת ואנחנו רואים באמת מושבות גדולות. יש היום מושבות ישראליות בקפריסין. שלא נדבר על ארצות הברית. יש עוד בהרבה מאוד מקומות. זה כואב לי כאזרח ישראלי, כפטריוט, כציוני. השאלה היא באמת מה אנחנו עושים ואיך אנחנו מחזירים אותם. זה לא שאנחנו אומרים להם: בואו לפה להציל את המדינה. צריך לתת להם אפשרויות. היושב-ראש דיבר על הרופאים, אבל יש פה גם עניין של משקיעים. למשל, איך אנחנו מעודדים אותם מבחינת השקעות הון ומס חברות. יש המון אקזיטים שמהן המדינה לא מקבלת כסף בגלל שהחברות נפתחו בחו"ל בגלל התנאים וחוסר היציבות. אם אני רוצה לפתוח חברה, אני שואל את עצמי האם תהיה פה יציבות כלכלית ופוליטית. אם התשובה שלי היא לא כן באופן מוחלט, אז אני לא פותח פה חברה אלא אני פותח אותה בחו"ל. כשאנחנו מדברים על ממשלה שרוצה לפעול, יש ממש צורך בתוכנית לאומית שעוסקת בדבר הזה. קודם כול, במניעת ירידה, אבל גם בהחזרה. וברגע שהם חוזרים, איך אנחנו משאירים אותם פה בישראל. תודה רבה על הדיון החשוב הזה. והלוואי, הלוואי, שמפה תצא קריאה, ואולי בקרוב מאוד גם תהיה ממשלה שתעסוק בזה באמת בעצימות גבוהה. תודה רבה. היו"ר גלעד קריב: תודה, חבר הכנסת חיים. נמצא איתנו פרופ' איתי אטר. איתי, תודה. נזכיר שפרופ' איתי אטר הוא מבית הספר לניהול באוניברסיטת תל אביב, והוא ראש פורום הכלכלנים למען הדמוקרטיה. המחקר שהוא יציג נעשה ביחד עם פרופ' נתאי ברגמן, ראש בית הספר לכלכלה באוניברסיטת תל אביב, ודורון זמיר, דוקטורנט בבית הספר לניהול. איתי, תודה שאתה איתנו, ויישר כוח על המחקר והצגתו לציבור הישראלי. איתי אטר: תודה רבה. אני אציג חלק מהדברים, אני אראה כמה יהיה רצון לפרט. הנתונים כן פורטו בהרחבה בתקשורת. אני כמובן מצטרף לדבריהם של חברי הכנסת, ובטח מסכים עם המסר והדאגה. אני כן אגיד שהנתונים שפרסמנו אתמול התייחסו למספר הרופאים העוזבים, ובאמת המספר שהתנוסס שם הוא קרוב ל-1,400 רופאים שעזבו. זה המון. אבל צריך לזכור שגם יש ירידה משמעותית במספר רופאים שחוזרים לישראל. אנחנו נמצאים פה במצוקה. זו קפיצה מאוד גדולה שמתחילה ב-2023 במספר העוזבים וירידה במספר החוזרים. אם מחברים את שתי המגמות האלה אנחנו מבינים שישראל מפסידה רופאים, ורופאים טובים, כפי שאני אראה עוד מעט. נתח של רופאים ותיקים מעל גיל 45, רופאים שהם ראשי מחלקות, ראשי יחידות, מנתחים בכירים וכו', מהווים 20% מהעוזבים. אם אנחנו מסתכלים עשר שנים אחורה, הם היו 13%–14%. קפצנו ל-20%. אלו ממש הרופאים הכי טובים וחשובים. אלה שגם מכשירים את הדור הבא עוזבים בהיקפים משמעותיים. זה כן היבט אחד שאני כן רוצה להגיד לגבי החזרה. נתון נוסף. כשמסתכלים על מערכת הבריאות שלנו, היא באמת ראויה להערכה על איכויות ושירות מאוד מתקדם. אבל עדיין יש שם עומס אדיר. וצריך לזכור את זה בהקשר של הרופאים, שהם בסופו של דבר הלב של המערכת הזאת. נתונים שפרסם משרד האוצר לפני שבוע מראים שיש המון המון רופאים שעובדים במערכת שהם לקראת גיל פרישה. כלומר, הדיווידנד הזה שמדינת ישראל זכתה בו בתחילת שנות ה-90, עם העלייה מברית המועצות לשעבר שהביאה הנה לא רק כוח אדם סופר איכותי והמון רופאים, אבל הם עכשיו מתקרבים לגיל פרישה וחלקם פרשו. יש לנו מצוקה, והיא כבר קיימת במערכת הבריאות. צריך להבין אותה גם על רקע הפרישה ההולכת גדלה וגם על רקע הנתונים שאנחנו פרסמנו אתמול על גל עזיבה וירידה בחזרה לארץ. זה נתון לגבי הבריאות של כולנו. העתיד של כולנו תלוי ברופאים האלה. ככל שהמספרים האלה כול כך גדולים, זה באמת צריך להטריד. במובן הזה אני שמח שלפחות התקשורת כן התגייסה וכן מהדהדת את הנתונים המאוד, אפשר להגיד, מפחידים שאנחנו מציגים. כן אשתף פה קצת בנתונים כדי שתראו בעיניים, ככל שהזמן יאפשר לי. אני מבקש לעשות Share, או שאתם רוצים לעשות Share מהוועדה. היו"ר גלעד קריב: כן, כן. איתי אטר: אני חושב שאני אראה חלק מהנתונים. זו החלוקה של הרופאים. אתם יכולים לראות שקרוב ל-200 כירורגים, 200 פנימאים, ו-116 אף אוזן גרון, עור ועיניים. כלומר, באמת בכל ההתמחויות יש עזיבה של רופאים. אתם רואים גם רופאים שחלקם הגדול כבר אחרי ההתמחות, או לפחות רכשו התמחות ראשונה. השיעור מכלל הרופאים בכל התמחות. אם אנחנו מתמקדים ברופאים שהם מתחת לגיל 60, כלומר, אלו רופאים שיש להם אופק עבודה עוד משמעותי, אז אנחנו מדברים על כמעט 9% מהכירורגים שעזבו. אנחנו מדברים על רופא אוזן גרון, עור ועיניים – למעלה מ-9% מהרופאים עזבו את ישראל. אלו מספרים שצריכים לזעזע במובן הזה. כמעט אחד מ-10 רופאים מתחת לגיל 60 עזב בתחומים כמו: אף אוזן גרון, אור ועיניים. אנחנו בכל הדיסציפלינות אלו מספרים מאוד גבוהים. בסופו של דבר, כל רופא כזה זה רופא שנותן שירות, זה רופא שהתורים שלו כבר ארוכים, מתארכים עוד יותר. חלק מהם מנתחים, חלק רופאים. כולם חשובים. המספרים פה הם מאוד מאוד גבוהים. עוז חיים (יש עתיד): מה המדד לזה שהוא עזב? כמה זמן הוא מחוץ לישראל? איתי אטר: אנחנו מאמצים פה בכל נתון את המדד כפי שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מאמצת, וזה אומר רופא שעזב לתקופה של לפחות 12 חודשים. יכול להיות יותר, אבל לפחות 12 חודשים. וגם פה הנתונים שלנו הם טיפה שמרניים, כי אנחנו פה מסתכלים על רופאים ישראלים שגרו לפחות שלוש שנים בישראל. במובן הזה שאם הם היו עולים, רופאים שהגיעו ממדינה זרה, ועזבו, אנחנו לא סופרים אותם. אנחנו מסתכלים על אנשים שגרו לפחות שלוש שנים בארץ, ולכן המדד שלנו והמספרים פה הם שמרניים בהיבט הזה. אנחנו מדברים פה על כמעט 1,400 רופאים. יש פה גרף שמתאר את השינוי בשנים האחרונות. יש לנו נתונים מ-2009. תסתכלו על הקו הכחול. הוא מתאר את מספר הרופאים שעזבו לתקופה של 12 חודשים ומעלה. תמיד יש רופאים, וזה חלק ממסלול ההכשרה של עזיבה לחו"ל לתת-התמחות, fellowship, וללימודים, וחלקם חוזרים וחלקם לא חוזרים. אבל זה תמיד היה ככה, ואלה המספרים. אבל אם היינו תמיד באיזשהו מספר שנע על אזור 230–250 רופאים שעזבו בשנה, אפשר לראות פה ב-2023, ו-2024 זה השיא ש-530 רופאים שעזבו. כלומר, יש פה פחות או יותר הכפלה במספר הרופאים שעוזבים. כאמור, זה לתקופה של שנה ומעלה. אני מקווה שחלקם ישובו. אבל כיוון שאנחנו רואים פה את המספרים הגבוהים האלה, חלקם לא ישובו. וככל שיותר רופאים עוזבים, אז חלק מהם לא חוזרים ומוצאים להם אלטרנטיבות. כשאנחנו מדברים על רופאים בכירים מעל גיל 45, שהם מהווים 20% מכלל העוזבים בשלוש השנים האחרונות, אז הם לא נוסעים לטובת הכשרה. הם רופאים שמרוויחים היטב והם מנוסים. מוצאים להם עבודה במקום אחר, ולא לטובת הכשרה. לכן, הסיכוי שהם יחזרו קטן יותר. הביקורת המוצדקת פה לגבי מה מדינת ישראל עושה בשביל לשמר את הרופאים האלה, בולטת במיוחד לאור העובדה שיש מדינות אחרות כמו: ניו זילנד, אנגליה, קנדה, שמבינות שגם להן יש גם כן מצוקה של רופאים, והן מציעות חבילות של תמריצים לטובת אותם רופאים שעוזרות להם להגיע. זה לא פשוט לעזוב את המדינה או כל מדינה, אבל ברגע שהמדינות האלה מציעות תמריצים, אז לרופאים שלנו, שלמדו בישראל, שהם הרופאים באמת הכי טובים שיש, מוצאים אלטרנטיבות. גם במובן הזה כואב לראות את ההבדלים האלה בינינו לבין מדינות אחרות. כאמור, אתם יכולים לראות פה גם את ההיבט הזה של הגילים שציינתי. היו רופאים מעל גיל 45 שעזבו. אבל היינו תמיד ככה באזור של ה-13%–15% במשך עשור. מ-2010 עד 2019, אנחנו מספרים קטנים. וגם בהיבט הזה אתם יכולים לראות בשלוש שנים האחרונות את הקפיצה הזאת לאזור ה-19%, 20% ו-23% רופאים ותיקים. אלו הרופאים שמכשירים את הדור הבא, הרופאים שנמצאים בתפקידי מפתח, ויותר ויותר מהם עוזבים. זה כואב. לכל אחד מאיתנו יש בן או בת משפחה שזקוקים לטיפול רפואי וכו'. כאמור, אלו נתונים על ההתמחויות השונות וכמה רופאים עזבו בכל התמחות. יש פה גם את השיעור של הרופאים מכלל הרופאים בכל התמחות, וגם את המספרים האבסולוטיים. אני מסתכל פה על טיפול נמרץ ורפואה דחופה. רק 39 רופאים בקטגוריית הזו עזבו, אבל יש לנו סדר גודל של 800 בישראל. סדר גודל – זה מהווה כמעט 5% מהרופאים בתחום הזה של טיפול נמרץ. אפשר לראות פה את הנתונים בכל אחת מההתמחויות. העברנו את המצגת הזאת, את המסמך הזה, לוועדה. אם היא תוכל להעלות את זה, תוכלו להיכנס ולראות, ככל שזה יעניין אתכם. זה לפי גילים מתחת לגיל 60. אלו באמת רופאים שיש להם אופק משמעותי במערכת. המספרים פה הם יותר גבוהים. אתם יכולים לראות ש-9.4% מרופאי עור, עיניים ואף אוזן גרון. בכירורגים אנחנו באזור ה-9%. המספרים פה הם גבוהים, גבוהים גבוהים. נתונים נוספים עלים אעבור בקצרה. גם בהיבט של מקום המגורים. בתל אביב – עזיבה משמעותית של 6%. כלומר, זה מקום המגורים. לא מקום העבודה. רואים גם פה את ההבדלים האלה שקיימים בין אזורים שונים בארץ. אלו נתונים שקיימים. אדלג עליהם. אני כן רוצה להציג עוד גרף אחד שמסתכל על רופאים שחזרו לישראל. ציינתי את זה בתחילת הדרך. אתם יכולים לראות פה ב-2024, אין לנו עדיין נתונים ל-2025, אבל הירידה הזאת גם במספר החוזרים – ה-202 הזה, אחרי שהיו לנו שנים, בטח בקורונה, כשחזרו הרבה מאוד. אם יש, חלילה, פחות רופאים שחוזרים, זו מגמה מפחידה. ואם אני מחבר, וזה הגרף האחרון שאני אראה, של הרבה יותר עזבו ומעט יותר חזרו, אז זה ההפסד של ישראל בכל שנה ושנה. אין לנו עדיין נתונים על 2025 כי אין לנו את מספר הרופאים שחזרו. אבל אתם יכולים לראות את הקפיצה ואת הזינוק הזה במספר הרופאים שישראל מפסידה בכל שנה. אסיים כאן. תודה רבה על ההזדמנות להציג את הנתונים האלה פה. בתקווה שיבוא שינוי ואיכשהו נצליח לשנות את המגמה הזאת ולהחזיר הנה רופאים, ובטח לגרום לרופאים ששוקלים לעזוב, לא לעזוב, בהסתכלות קדימה. תודה רבה. היו"ר גלעד קריב: פרופ' אטר, תודה רבה על המחקר ועל כל העשייה. זה לא הפרסום הראשון שאתה ועמיתך מוציאים בנושא עזיבת הארץ, וגם עם הזיקה לגבי החזרת אנשים לארץ. אני רוצה להזכיר שהדו"ח האחרון של מרכז המחקר והמידע הראה איך ישנה חזרה גם כעבור עשור. יותר מזה, אנחנו ראינו שיש פיק אחד של חזרה אחרי שנים ספורות, אנשים יוצאים לעשות תואר ומייד חוזרים, ואחרי זה יש פלטו או אפילו ירידה בשנה הרביעית, החמישית, השישית, השביעית, ואז דווקא כעבור עשור, בשנה ה-10 וה-11, רואים עלייה במספר. לכן, התפיסה שלנו צריכה להיות שהמאמצים משתלמים. זה לא שאם אדם נמצא בחו"ל שנתיים-שלוש, אז איבדנו אותו. אם תהיה כאן מערכת שיודעת לעבוד מול ציבור ישראלי שחי בחו"ל, בין אם בעלי מקצועות נדרשים ובין אם כלל האזרחים הישראלים שחיים בחו"ל, אז בעבודה נכונה אפשר להעלות את המספרים של הישראלים שיבחרו לחזור מחו"ל גם אחרי עשור של השתקעות בחו"ל. נעבור לעמיתתנו אילה ממרכז המידע והמחקר של הכנסת להשלמת הנתונים והדיווחים שלכם, ואז נפנה למשרדי הממשלה. ד"ר אילה אליהו, בבקשה. אילה אליהו: תודה רבה. שלום, אני אילה אליהו ממרכז המחקר והמידע של הכנסת. אבקש להעלות את המצגת. המחקר שלנו התפרסם והוא מופיע באתר מרכז המחקר והמידע, ואתם יכולים לצפות בו. אני אציג רק נתונים נבחרים. אתחיל בנושאי הנתונים, ואחר כך באמת נושא הזכויות והסיוע. אם מסתכלים על נתונים שקיבלנו ממשרד העלייה והקליטה, אז יש פה נתונים על תושבים חוזרים, שזה לפי ההגדרה של משרד העלייה והקליטה. כלומר, מי ששהה יותר משנתיים בחו"ל ובא להירשם ולקבל מעמד במשרד העלייה והקליטה. לפי הנתונים האלה, בשנים האחרונות היו בממוצע כ-7,000 תושבים חוזרים בשנה. אני רק אדגיש שהאוכלוסייה הזאת של תושבים חוזרים, לפי הגדרת משרד העלייה והקליטה, היא חלק מאוכלוסייה יותר רחבה של ישראלים שחוזרים לישראל ולא מתאימים בדיוק להגדרה הזאת. כלומר, שהו פחות משנתיים בחו"ל או לא הגיעו למשרד כדי להירשם. לפי המסמכים הקודמים שפרסמנו, כפי שציין היושב-ראש, בממוצע חזרו כ-25,000 ישראלים לישראל בשנים האחרונות. בשנת 2024 המספר היה קצת יותר נמוך. היו כ-19,000. הם הקבוצה היותר רחבה של אותם אלה שמוגדרים ממש כתושבים חוזרים. ואם מדברים על הפוטנציאל של כמה ישראלים יש בכלל בחו"ל, שהם הפוטנציאל לחזרה, אז לפי אומדנים מדברים על כמיליון ישראלים בחו"ל, כולל ילדים בכל רחבי העולם. מיכל סלבני כבביה (יש עתיד): זה לא כולל הילדים שנולדו שם, נכון? היו"ר גלעד קריב: כולל, כי הם אזרחים ישראלים. אילה אליהו: אתם רואים שבשנים האחרונות, ממש החל משנת 2021, יש ירידה במספר התושבים החוזרים, ובשנת 2024 היו כ-4,000 תושבים חוזרים. קיבלנו עכשיו נתונים ממש מעודכנים מהמשרד שבשנת 2025 היו כ-4,500 תושבים חוזרים. לשנת 2026 אין עדיין נתונים מלאים כי עדיין לא נגמרה השנה. אבל אם אתם מסתכלים על השנים הקצת קודמות, על שנת 2008 עד 2012, אתם רואים שהמספרים היו קצת יותר גבוהים. יכול להיות שזה קשור באמת להחלטות ממשלה שהיו תקפות בשנים האלה שפעלו לשיפור הזכויות וההטבות לתושבים חוזרים. יכול להיות שסביב התנאים המשופרים האלה, אנשים פשוט החליטו יותר לחזור. אני גם אדגיש שהמספרים האלה לא כוללים את העולים החוזרים. מי שהיה פעם עולה חדש ונסע לחול וחזר, עדיין כשהוא זכאי לזכויות של עולה חדש, הוא נחשב עדיין עולה חדש ולא תושב חוזר. אציג על זה נתונים בהמשך. לגבי משך הזמן שהם היו בחו"ל ושאחריו הם חוזרים – כפי שציין היושב ראש, אנחנו רואים שכ-70% מהתושבים החוזרים, חוזרים אחרי יותר מחמש שנים וכ-30% אחרי יותר מעשר שנים, כך שזה בהחלט דינמי ואנשים חוזרים גם אחרי תקופות ארוכות. מבחינת מדינות המוצא – אנחנו רואים שכמחצית חזרו מצפון אמריקה, וזה ארצות הברית וקנדה. שוב, זה לא כולל כאן עולים חוזרים אלא רק תושבים חוזרים. מבחינת גילים – אנחנו רואים שיותר מרבע הם קטינים שחזרו, מן הסתם, עם המשפחות שלהם, ובני 28 עד 60, שזה חלק מגילאי העבודה המרכזיים, השיעור שלהם הוא גבוה. שיעורם בקרב התושבים החוזרים הוא 47%, וזה גבוה משיעורם באוכלוסייה שהוא כ-36%. אם נתייחס לעולים החוזרים, אז בנוסף לאותם 7,000 תושבים חוזרים שחזרו בכל שנה בממוצע, יש לנו בממוצע כ-1,300 עולים חוזרים בשנה בשנים האחרונות, על פי נתוני משרד העלייה והקליטה. זה הממוצע. היו שינויים לאורך השנים. אבל אתם רואים שבשנת 2022 המספר קפץ ליותר מ-5,000. סביב מלחמת רוסיה-אוקראינה חזרו לפה הרבה עולים. ולגבי מספר השנים שהם שהו בחו"ל – גם כאן אנחנו רואים ש-70% מהעולים חזרו אחרי יותר מחמש שנים בחו"ל, וכאן יותר מ-40% חזרו אחרי יותר מעשר שנים בחו"ל. העולים החוזרים והתושבים החוזרים מתמודדים עם סוגים שונים של אתגרים: אתגרים כלכליים, רגשיים, חברתיים, אתגרי תעסוקה, המצב הביטחוני בישראל, ונושא חשוב אחד הוא נושא הזכאות לביטוח בריאות, לטיפול רפואי. אני רק אסביר. קיבלנו נתונים מהמוסד לביטוח לאומי. תושב חוזר – אם הוא היה יותר מחמש שנים בחו"ל והתושבות שלו בישראל בוטלה, או שהוא לא שילם דמי ביטוח בריאות, לא יכול לקבל מייד שירותי בריאות אלא צריך להמתין תקופת המתנה. יש כאן את המספרים לגבי ישראלים חוזרים ועולים חוזרים שנקבעה להם תקופת המתנה. אנחנו רואים שבשנת 2022 היו כ-10,000 איש, ואחר כך זה ירד לסביבות ה-6,000 או 5,000. ושוב, הפיק הזה של שנת 2022 כנראה קשור לעולים החוזרים של מלחמת רוסיה-אוקראינה. כדי לבטל את תקופת ההמתנה, יש להם אפשרות לשלם תשלום מיוחד שעומד על כ-17,000 שקלים ל - - - דנה ברנזון: שילמתי. אילה אליהו: את יוצאת דופן כי הרוב לא משלמים. התשלום הזה הוא עבור בגירים. קטינים לא צריכים לשלם. לפי הנתונים שקיבלנו, רואים שרוב האנשים לא משלמים את התשלום הזה. קצת יותר משלמים, וזה ככל שתקופת ההמתנה שלהם היא יותר ארוכה. סביר להניח שחלק מהם לפחות מעדיף לרכוש ביטוח בריאות פרטי. מבדיקה מדגמית שערכנו, ראינו שהוא טיפה יותר זול לעומת התשלום המיוחד. לגבי הסיוע שהם מקבלים – משרד העלייה והקליטה מעניק סיוע בכל מיני תחומים וגם משרדים נוספים. מוצגים לכם פה תחומי הסיוע שמשרד העלייה והקליטה נתן לתושבים חוזרים בשנת 2024. אתם יכולים לראות שעיקר הסיוע היה בתחום של הבטחת הכנסה לזכאים – מי שלא עובד או שהוא עובד ולא משתכר ברמה מסוימת, וכן סיוע לחיילים וסיוע בתחום התעסוקה. רואים שבסך הכול מספר התושבים החוזרים שקיבלו סיוע ממשרד העלייה והקליטה בשנת 2024 היה 1,421, וזה פחות ממספר התושבים החוזרים שנרשמו באותה שנה. הוא היה כ-3,700. ושוב, פחות מכלל הישראלים שחזרו לישראל באותה שנה. הוא היה סביב 19,000. אציין שבמסמך שלנו יש פירוט של כל סוגי הסיוע שתושבים חוזרים זכאים לקבל, וגם של ההבדלים בין הסיוע שהם מקבלים לסיוע שעולים חדשים מקבלים – זה בשקף הבא והאחרון. התחומים המרכזיים שבהם יש פערים בין סיוע לעולים חדשים לבין סיוע לתושבים חוזרים הם תחומי הסיוע הכספי. עולים חדשים מקבלים סל קליטה, סיוע בדיור. במיסוי, כפי שציינו היושב ראש, יש תנאים מסוימים של פטור ממס הכנסה לתושבים חוזרים ועולים חדשים עד סוף 2026, אבל יש הטבות מסוימות במיסוי שעולים חדשים מקבלים ותושבים חוזרים לא. כבר ציינו ביטוח בריאות. וגם בהשכלה גבוהה ובחינוך יש תנאים עדיפים לעולים חדשים. כשפנינו למשרד העלייה והקליטה, נאמר לנו שהמשרד לא תומך בהשוואת הזכויות בין תושבים חוזרים לעולים חדשים. אבל כמו שציין היושב-ראש, כשהיו החלטות ממשלה שפעלו לשיפור הסיוע לתושבים חוזרים, רואים שיש עלייה במספר התושבים החוזרים. לסיום, אציין החלטת ממשלה, שהתקבלה בשנת 2025, החליטה שיוקם אגף לסיוע לתושבים חוזרים בתחום התעסוקה. ממידע שקיבלנו, האגף הזה לא הוקם. היו"ר גלעד קריב: תודה רבה. חברים, כפי שאמרתי, את הזמן שעומד לרשותנו אני רוצה לנצל כדי בעיקר לקבל תשובות מעשיות ממשרדי הממשלה ומרשויות השלטון, כאמור, בניגוד לנושא מניעת ירידה, נושא תושבים חוזרים ועידוד חזרתם לישראל כן נמצא באחריות משרד העלייה והקליטה. נמצאת איתנו, באמצעות הזום, דוריס מהמשרד. דוריס, שלום. לרוב אנחנו פוגשים אותך בעניינים אחרים של הצלת נפשות של ילדי כת לב טהור. אנחנו רוצים לקבל ממך עדכון על פעולות משרד העלייה והקליטה. מבחינתנו, אנחנו לא בדיון ראשוני. אנחנו יודעים מה קיים ומה קורה. אני כן אבקש התייחסות שלך, אם אפשר, לנושא מיצוי הזכויות הפרואקטיבי. נכון לנתונים שאנחנו יודעים דרך מרכז המחקר והמידע והנהלת הוועדה, בסופו של דבר, מספר הישראלים שזוכים לסיוע כתושבים חוזרים על ידי המשרד הוא יחסית קטן והוא מצומצם. זה מעלה את השאלה האם יש פה מענה פרואקטיבי, דהיינו, כל ישראלי שמגיע לארץ ומוגדר כתושב חוזר מקבל התייחסות מהמדינה או שצריכה להיות פנייה אקטיבית. מה עושה משרד העלייה והקליטה כדי להפיץ את המידע הזה בקרב ישראלים שנמצאים כרגע בחו"ל ואולי שוקלים לחזור? גם אנחנו לא טענו בוועדה שצריך להשוות את כל התנאים, אבל הפערים בתחומים מסוימים הם בעינינו פערים גדולים. לא יכול להיות שילד של תושב חוזר יקבל שעה אחת של תגבור עברית ושל לימודים במערכת החינוך, בלי קשר לשאלה אם הוא אי פעם למד בשפה העברית. יכול להיות שהילד מגיע לארץ בכיתה ז' והוא מעולם לא התחנך בארץ. וגם אם בבית דיברו איתו בעברית, הילד לא יודע קרוא וכתוב בעברית. הוא גדל בבת ספר ציבוריים בארצות הברית. האם לילד הזה מספיקה שעה אחת בכיתה ז', לעומת ילד עולה שמקבל שש שעות? זו רק דוגמה אחת. היא לאו דווקא ממשרד העלייה והקליטה. לא צריך להשוות תנאים, אבל לגבי סל ההטבות שניתן היום לתושבים חוזרים, אני מקווה שאתם מסכימים שהוא מאוד מצומצם. ראינו את הנתונים הכספיים. אם מה שמושקע בתושבים חוזרים, בסופו של דבר, מתקציב של מיליארדים היום במשרד העלייה והקליטה, זה 4 מיליון שקל, אז זה אומר דרשני וזה אומר משהו לגבי היקפי הסיוע והיקפי התמיכה. דוריס, תאירי את עינינו איפה אתם נמצאים, מה המגמות והאם יש שינוי. דוריס קריאף: קודם כול, אציין שהנתונים שהציגה אילה, הם נתונים שהם כוללים ילדים. מן הסתם, ילדים לא נכללים בסיוע כמו השתתפות בקורס או הבטחת הכנסה או סיוע שאנחנו מעניקים לתושבים חוזרים. לכן, הסיוע צריך להיספר פר בתי אב, לדעתי. לגבי השאלה שלך – אני חייבת לציין ולהעיר שגם אם עולה ותושב חוזר לא מקבלים את מלוא הסיוע, המעטפת היא אותה מעטפת: הקליטה, המידע, הליווי, הצמצום בירוקרטיה מול משרדי הממשלה. ויושבת פה טירה. כלומר, אין משרד שלא מקבל מאיתנו את הנתונים על התושבים חוזרים האלה. כולל רשות המיסים, כולל אגף המכס. וללא ספק הביטוח הלאומי. הדברים נעשים באוטומט. התושב חוזר לא צריך להיות מטורטר בין משרד למשרד כי זה משהו שאנחנו עושים. היו"ר גלעד קריב: דוריס, באיזו דרך בדיוק? אדם חוזר לישראל, וקל לראות שהוא תושב חוזר כי יודעים מתי הוא יצא ומתי הוא חזר וההודעות של תושבות. באיזה דרך פרואקטיבית קורים הדברים האלה אם הוא לא פונה אליכם? דוריס קריאף: נמצאת פה הגברת אלה סבן, מנהלת הבתים הישראלים בחו"ל. אשמח שהיא תרחיב מה הם עושים שם. כלומר, נעשות כל הזמן פעילות להכרה. היו"ר גלעד קריב: האם מתקיים היום איזשהו דיון בהנהלת משרד העלייה והקליטה לנוכח הירידה במספרי התושבים החוזרים למהלך שלכם בנושא הזה? יש לנו צניחה של 50% במספר התושבים החוזרים. אנחנו רואים טיפה התאוששות ב-2025–2026. הירידה היא לא 50%, אבל הירידה היא 40%. האם יש כרגע בהנהלת משרד העלייה והקליטה דיון? הבנתי שאתם לא אחראים על מניעת ירידה. בסדר, זה דיון אחר. אבל אתם חד-משמעית אחראים. מה התוכנית? האם הרחבתם את פעילות הבתים הישראלים? האם יש הצעת החלטת ממשלה, לאור הצניחה במספרים, להרחיב את סל ההטבות? אני רוצה לשאול האם ברמת שר העלייה והקליטה, מנכ"לית המשרד, התקיים לאחרונה דיון במספרים האלה, ומה משרד העלייה והקליטה מציע לממשלת ישראל לעשות? ואם לא התקיים כזה דיון ברמת הנהלת המשרד, אז הבקשה של הוועדה היא שלאלתר יתקיים דיון ותציגו. אנחנו מבקשים את זה כבר שנה. דוריס קריאף: הדיונים כל הזמן מתקיימים, והם כל הזמן על השולחן. סיפור התושבים חוזרים כל הזמן נדחף לתוך השולחן. היו"ר גלעד קריב: הוועדה ביקשה ממשרד העלייה והקליטה, וזה מופיע בכל סיכומי הדיונים, גיבוש של תוכנית חומש שתובא לממשלה כפי שהיה בשנים 2010–2015. לצערי, לא כל בקשה של ועדה מתקבלת. אבל אז צריך לדווח לוועדה שהשר, המנכ"לית, דנו בבקשה ודחו אותה. מכיוון שכבר שנה וחצי מאז כניסתי לכהונה אני מציף את העניין הזה, אני רוצה לדעת האם התקיים דיון בבקשת ועדת העלייה והקליטה לגיבוש תוכנית חומש חדשה לעידוד חזרת תושבים ישראלים – כן או לא? אנחנו רוצים לדעת איפה אנחנו נמצאים. דוריס קריאף: גלעד, הדיון לא התקיים. יש מועד שנקבע אצל המנכ"לית בנושא תושבים חוזרים לסוף ספטמבר אני מאמינה שזה על זה. נושא הכותרת תושבים חוזרים. היו"ר גלעד קריב: אני מדגיש את הציפייה והבקשה החד-משמעית של הוועדה לאור הנתונים שמתקבלים שתתחיל עבודת מטה במשרד העלייה והקליטה. בטח לקראת תקציב 2027. לא יודע תחת איזה ממשלה התקציב הזה יעבור, אבל זה לא משנה. הדרג המקצועי עושה את עבודתו. אנחנו מבקשים התחלה של עבודה מקצועית במשרד העלייה והקליטה לגיבוש תוכנית חומש ממשלתית לעידוד חזרה של ישראלים לארץ. אם משרד העלייה והקליטה כופר בצורך או חושב שזה לא מתבקש ושמה שנעשה היום זה מספיק, אז תחזירו תשובה לוועדה – זה בסדר. זו תשובה מצערת, אבל לגיטימית. אבל אז הציבור צריך לדעת שזו העמדה של משרד העלייה והקליטה, למרות הצניחה של 50% במספר התושבים החוזרים, ולמרות שיש עוד רבע מיליון ישראלים מהשנים האחרונות שהצטרפו לפוטנציאל. הרי כל מי שעוזב את הארץ מגדיל את הפוטנציאל של הישראלים שיכולים לחזור. התופעה היא לא רק בכיוון אחד. אם יש עלייה בירידה מהארץ וצניחה בחזרה לארץ, אז מספר הישראלים שהבתים הישראלים צריכים לפעול בקרבם הולך וגדל באחוזים לא מבוטלים. אם מדובר על מיליון ישראלים שחיים בחו"ל, אז הצטרפות של רבע מיליון יורדים בארבע שנים זה נתון דרמטי. אתם אומרים שבסוף ספטמבר יש דיון. אנחנו נמשיך לעסוק בנושאים הללו. אני מבקש לקבל תשובה ממנכ"לית משרד העלייה והקליטה. יכול להיות שנזמין אותה לדיון הבא. אם נצליח לעשות אותו לפני הבחירות, נזמין אותה. אני מבקש את העמדה הרשמית שלכם. אני מבקש את זה שנה וחצי. כן תוכנית חומש או לא תוכנית חומש – מה העמדה של הדרג המקצועי של משרד העלייה והקליטה? דוריס יקרה, תודה. אלה סבן היא אחראית על תוכנית בתים ישראלים מטעם משרד העלייה והקליטה. תכף נבקש גם מאלה לומר שתי מילים על התוכנית עצמה לטובת חברינו כאן. אלה, בבקשה. אלה סבן: אני רוצה להשלים את דברי דוריס. כאשת מקצוע אני מאוד מאוד בעד בעשיית תוכנית חומש ותוכנית לתושבים חוזרים. אני רואה את הצורך בזה. אבל על מנת לעשות את זה, אנחנו צריכים שכל משרדי הממשלה הרלוונטיים יהיו מגויסים לעניין הזה. זו צריכה להיות תוכנית לאומית לתושבים חוזרים. אילה צודקת לגבי המספרים. באמת בשנת 2007 עד 2012 מספר התושבים החוזרים היה גדול יותר לעומת שאר השנים בגלל שהייתה תוכנית לכבוד שנות ה-60–70 של מדינת ישראל. זו הייתה תוכנית מאוד רחבה ולאומית, שבה היו שותפים משרדי ממשלה נוספים כמו: משרד החינוך ורשות האוכלוסין וביטוח לאומי, והמספרים באמת היו גדולים יותר בעקבות התוכנית. אנחנו יכולים לבנות תוכנית מקסימה וטובה והכול, אבל אם לא תהיה תוכנית לאומית, שאליה יהיו מגויסים כל משרדי הממשלה, היא לא תוכל לצאת לפועל ולהחזיר את המספרים שרוצים. היו"ר גלעד קריב: אלה, אני רק רוצה להדגיש כי חשוב שהדברים יהיו לא רק בפרוטוקול אלא גם לפניכם. זו בדיוק המהות של תוכנית חומש. הדרך שבה ממשלת ישראל בונה תוכניות חומש זה שהמשרד האחראי מוביל את העבודה. המשרד האחראי, ואתם המשרד האחראי על נושא התושבים החוזרים, בא ואומר שמכיוון שזה לא בדל"ת אמותיי ויש פה אירוע רוחבי של הממשלה, אז אנחנו מרכזים את השולחן העגול שמגבש את הצעת ההחלטה הממשלתית. לכל תוכנית חומש, יש משרד מוביל. זה בדיוק הרעיון. לא היינו מבקשים תוכנית חומש והחלטת ממשלה אם היינו חושבים שזה נסגר בין השר לבין המנכ"לית. לא היה צריך פה אז את נציגי כל המשרדים. דעתנו כדעתך במובן הזה. השאלה היא מדוע המשרד האחראי על נושא התושבים החוזרים, לנוכח הצניחה במספר הישראלים החוזרים, לא עמס על שכמו בשנה וחצי, בשנתיים, בשלוש או בארבע השנים האחרונות את המשימה להניע תוכנית חומש ממשלתית. נעזוב את העבר, אני אשאל כלפי העתיד. האם אתם מתכוונים בשבועות הקרובים לקבל החלטה בדרג המקצועי של משרד העלייה והקליטה. זה בוודאי מחייב החלטת שר והחלטת מנכ"לית. אבל האם אתם מתחילים לעבוד לקראת תקציב 2027 על התנעה תוכנית חומש ממשלתית או שנישאר בשנה הבאה עם 4 מיליון שקל סיוע ל-1,000 תושבים חוזרים? אלה סבן: כמו שדוריס אמרה, לקראת סוף ספטמבר אמור להתקיים דיון אצל המנכ"לית בנושא, ואני מקווה שאנחנו נוכל להתחיל להתקדם. היו"ר גלעד קריב: בסדר. כאמור הבקשה שלנו היא שזה יהיה אחד הנושאים. זאת אומרת, הבקשה של הוועדה להתנעת עבודת מטה לגיבוש תוכנית חומש. בכל מקרה, נזמין את המנכ"לית לעניין הזה. אני רוצה להבין את עניין הבתים הישראלים, ואיפה אנחנו עומדים עם התוכנית החשובה הזו. אלה סבן: אני חייבת לציין שבשנתיים האחרונות היה קושי במציאת אנשים מתאימים לנהל את הבתים הישראלים, ולכן חלק מאוד גדול של הבתים הישראלים לא פעל ברחבי העולם. הייתה פעילות יחסית של מספר בתים בודדים בניו יורק, בוושינגטון. ממש עכשיו, בימים אלה, אני מגייסת כמעט מחדש את כל הבתים הישראלים. בעזרת השם, כל הבתים הישראלים יהיו מאוישים אחרי החגים. היו"ר גלעד קריב: בואי נהיה מדויקים. כמה בתים ישראלים עובדים עכשיו? כמה כאלה יש? אלה סבן: היום אנחנו עשרה בתים ישראלים, כאשר אנחנו פותחים עכשיו עוד אחד באוסטרליה. אני מקווה שאחרי החגים הוא כבר יתחיל לפעול. היו"ר גלעד קריב: האם העשרה האלה עובדים? אלה סבן: אמרתי שלא כולם. ממש ממש בימים אלה אנחנו בשלבים האחרונים גיוס של הבודדים האחרונים שנשארו. כולם יעבדו בפועל בסוף ספטמבר, תחילת אוקטובר. היו"ר גלעד קריב: מה התקציב של התוכנית הזו? אלה סבן: תוכנית השנתית של הבתים הישראלים עומדת על 5.5 מיליון שקלים לשנה. היו"ר גלעד קריב: זה מה שמשרד העלייה והקליטה משקיע בשמירה על הקשר עם מיליון ישראלים שחיים בחו"ל? אני לא מדבר על גרעיני צבר, אני מדבר על פרויקט של המשרד שאחראי על העניין. יש לנו 5.5 מיליון שקלים לתקציב שנתי לשמירה על הקשר? אין עוד תוכניות שמירת קשר עם ישראלים מעבר לעולם שלכם? אלה סבן: יש תוכנית שנקראת "ScienceAbroad", והנציגה שלהם בטח נמצאת אצלכם. זו עמותה שנמצאת בקשר עם המדענים החוזרים, וזה עוד ערוץ לקשר איתם. זה עוד 1.5 מיליון שקלים שהמשרד שם על תוכנית ScienceAbroad. עוז חיים (יש עתיד): על כמה עומד הביצוע מתוך ה-5.5 מיליון שקלים? אלה סבן: הוא תמיד ממוצה עד הסוף. היו"ר גלעד קריב: אני מבקש לקבל מהמשרד, ותצא בקשה מסודרת של הנהלת הוועדה, סקירה בכתב. אנחנו נשלח שאלות לגבי הבתים. אני מבין שאנחנו בשנתיים שבהם הבתים פחות פועלים ושאתם מקווים לחדש את העבודה. אני חייב לומר שאני קצת תמה איך בתקופה כול כך מורכבת למעמד של מדינת ישראל ברחבי העולם, לחוויה של הישראלים והיהודים ברחבי העולם, פעילות הבתים הישראלים די מושבתת ברחבי העולם. זו הייתה תקופה שבה מדינת ישראל הייתה צריכה להסתער על כל מדינה ברחבי העולם שבה חיים ישראלים ולפתוח את מרכזי התרבות האלה. כאמור, נשלח רשימת שאלות לגבי פעילות הבתים הישראלים, איפה הם ממוקמים, מה הקריטריונים, מה הפעילות, מהו תקציב פעילות שעומד. אם פותחים בית ישראלי בסידני אבל אין לנו תקציב לפעילות בקרב הקהילה הישראלית באוסטרליה, אז מה המשמעות של זה? קצת נראה לי קשה גם להעסיק כוח אדם של עשרה אנשים ברחבי העולם, גם לתת כסף לפעילות ולפרסום ב-5.5 מיליון שקלים. כל האירוע הזה של הבתים הישראלים קצת לא ברור לי. לא צללנו לעניין, ולכן לא אומר מעבר לכך. אבל נלמד. האם מותר לוועדה בתקופת בחירות לבקש דוחות מרכז המחקר והמידע או שגם זה אסור? הבנתי. נחכה עוד חודשיים ונבקש מכם דוח של מרכז המחקר והמידע על תוכניות הקשר של ממשלת ישראל עם ישראלים מעבר לעולם. אלה, האם עוד דברים בנושא הזה? אלה סבן: לא. תודה רבה. היו"ר גלעד קריב: תודה רבה. תכף נגיע לעמותות. אני בכוונה מתעקש על משרדי הממשלה קודם. טירה יקרה ממשרד החינוך, שלום. ברכות לפתיחת שנת הלימודים. טירה גלינויר: תודה. צוהריים טובים ושנה טובה. היו"ר גלעד קריב: תזכירי לנו כמה תלמידים עולים יש במערכת החינוך. טירה גלינויר: אנחנו קצת יותר מ-42,000, בלי גני הילדים. עד כה הגיעו 670 תלמידים עולים חדשים, והם פתחו איתנו את שנת הלימודים תשפ"ז. אנחנו מניחים שאחרי החגים, כמו בכל שנה, יגיע גל קליטה נוסף. היו"ר גלעד קריב: נהדר. וכמה תלמידים מוגדרים במערכת החינוך כילדי תושבים חוזרים או כתושבים חוזרים תלמידים? טירה גלינויר: אני אחלק את זה. סך הכול, במערכת החינוך יש 2,100 תלמידים שהם תושבים חוזרים. מתוכם 309 תלמידים זכאים לשעות תגבור בשפה העברית. וכמובן שהיכן שצריך מענים אחרים קצת יותר מדויקים. היו"ר גלעד קריב: האם הזכאות הזו נקבעת פרסונלית על פי רמת עברית או שעל פי כמות השנים שהילד שהה בחו"ל? טירה גלינויר: זה על פי כמות השנים שהילד שהה בחו"ל. אבל אני חייבת להגיד שאנחנו מקיימים שלוש פעמים בשנה, גם לפני פתיחת השנה, ועדות חריגים. בהימצא ויש צורך לוקאלי או צורך אישי לילד או לתלמיד, כמובן שאנחנו שמחים להיעתר ולסייע. היו"ר גלעד קריב: טירה, מה ההגדרה של הזכאות? טירה גלינויר: תלמיד שלמד בחו"ל החל מכיתה א'. אנחנו, לפחות במערכת החינוך, רואים תמונה מאוד מיוחדת של התלמידים התושבים החוזרים. רובם חוזרים להשתכן באזור המרכז, ברשויות בלמ"ס מאוד מאוד גבוה: רמת השרון, הרצליה, רעננה, כפר סבא, מודיעין, הוד השרון. ראשית, המידע מאוד נגיש להורים. גם כמשרד אנחנו בקשר, ויש לא מעט ארגונים של תושבים חוזרים. אנחנו גם עושים וובינרים למשפחות שמעוניינות לחזור לארץ, יחד עם משרד העלייה והקליטה, עם הסוכנות, ועם לא מעט שותפים שלנו. זה כמובן שזה על פי צורך. או יוזמות לוקאליות. לא מעט אנשים, ובעיקר נשים, מתעסקות בזה, ואנחנו תמיד שמחות להיות שם ו - - - היו"ר גלעד קריב: בואו נדייק כי זה לא ברור. נניח ותלמיד עזב עם הוריו בכיתה ב' או בכיתה ג', והוא חזר בכיתה ט'. האם הוא צריך לעבור ועדת חריגים מבחינת הזכאות? טירה גלינויר: לא, הוא זכאי. ילד שעזב בכיתה א' וחזר לכיתה ב' ,לא זכאי. ילד שיצא בגן חובה וחזר לכיתה ב', גם לא זכאי. אבל ילד שיצא בכיתה א' וחזר לכיתה ה', זכאי. אגב, גם אם תושבים חוזרים חוזרים בגילים של נעורים, הם גם זכאים להתאמות בבגרות ולשאלונים מותאמים. היו"ר גלעד קריב: האם יש חוזר מנכ"ל שמפרט את הזכאויות האלה? האם אפשר לקבל אותו? טירה גלינויר: בטח. אילה אליהו: אם הבנתי נכון מחוזר המנכ"ל, ילד במערכת החינוך יקבל סיוע רק אחרי ארבע שנים בחו"ל. זה נכון, טירה? טירה גלינויר: החל מכיתה א'. כן, זה נכון. אני גם רוצה להגיד הבדל קטן בין עולים חדשים לתושבים חוזרים כפי שאנחנו רואים אותו. לרוב לתושבים חוזרים יש פה מעטפת משפחתית, חברתית, ורובם של אלה שיש להם ילדים במערכת חינוך יודע לאן הם באים, ההורים דוברי עברית והם מכירים את המנטליות של מדינת ישראל. היו"ר גלעד קריב: טירה, אני לא מנסה לייצר הקבלה. אני שואל שאלה פשוטה. נכון לעכשיו, אנחנו עם מספרים שאומרים שיש רק 309 תלמידים במערכת החינוך שהם ילדים של תושבים חוזרים שזכאים לסיוע. על פניו, זה מספר נורא נמוך. טירה גלינויר: האחרים קיבלו כשהם הגיעו. הם פשוט פה כבר לא מעט שנים. היו"ר גלעד קריב: לכמה זמן ניתן הסיוע, ומה ההיקף שלו? טירה גלינויר: זה תלוי. ביסודי זה למשך שנה, ובעל-יסודי זה למשך שנתיים, וכמובן כמובן שאם יש בבית ספר עוד שעות מטעם האגף, אז כל ילד מצטרף לתוכניות של האגף, לפי מידת הצורך, לפי רמת העברית. יש לנו גם שתי תוכניות משותפות עם משרד העלייה והקליטה: יע"ל ופל"א, והיכן שיש תושבים חוזרים, גם הם משתלבים בתוכניות של משרד העלייה והקליטה. לא קרה לנו מקרה שתלמיד תושב חוזר היה צריך סיוע ואנחנו לא היינו שם. לא מה שהגיע לשולחני או לשולחנות אחרים. היו"ר גלעד קריב: זו בדיוק השאלה. השאלה שלנו כרגע היא לא האם יש ילדים שלא קיבלו סיוע. אני מניח שתמיד יש מקרים של נפילה בין הכיסאות. לא הכול מגיע לשולחנך. יש מצב שהורים לא מצליחים לעבור קצת את הבירוקרטיה בבית ספר או לא מודעים. השאלה היא איך אנחנו בונים עכשיו חבילה שגורמת למשפחות אחרי עשר שנות שהות בחו"ל לבוא ולומר שהן בוחרות לחזור לארץ. אנחנו מניחים שאחד הפקטורים הגדולים למשפחה עם ילדים זה האם יהיה להם טוב בתוך מערכת החינוך ומה מעטפת הסיוע שהם מקבלים. ופה השאלה היא שאלה של פרואקטיביות. האם כולם יודעים, כשהם חושבים על הדברים האלה, שיהיה להם פה את מעטפת הסיוע, איך מנגישים את המידע הזה, איפה הוא מופיע באתר משרד החינוך, עד כמה באמת בקהילות של תושבים חוזרים יודעים את זה. אני חייב לומר, אני לא חושב שצריך לקבל שש שעות כמו תלמיד עולה, אבל אני שואל את עצמי האם שעה אחת זה מספיק. אני שם על זה סימן שאלה גדול. מיכל סלבני כבביה (יש עתיד): האמת, זה בכלל לא מספיק כי רוב הילדים הישראלים בארצות הברית לא לומדים בבית ספר יהודי, כך שאין להם עברית. יש להם עברית רק אם הם בתוכניות מסוימות והם צריכים לשלם. אבל גם זה לא, כי תושבים חוזרים שהיו שם כמה שנים לפעמים גם מאבדים את העברית. צריך באמת לקחת את זה ברצינות ולראות מה עושים כדי שיהיה להם יותר שעות לימוד עברית ושלא יהיה להם פער כשהם מגיעים לפה. היו"ר גלעד קריב: אני רוצה גם להזכיר את ההגדרות במדינת ישראל. תקנו אותי אם אני טועה. אם ישראלי נסע לחו"ל והתחתן עם בת או בן זוג זר ונולד ילד, הם לא מוגדרים כעולים – לא בת הזוג ולא הילד. הם מוגדרים כתושבים חוזרים. טירה גלינויר: לא. כל ילד שנולד בחו"ל – גם אם ההורים שלו, ולא משנה באיזה מסגרת, יקבל את השש שעות. הוא עולה חדש. גם אזרח עולה - - - היו"ר גלעד קריב: בסדר גמור, טוב מאוד. הילד יקבל את השש שעות. מתי נעשתה בפעם האחרונה בחינה של תוכנית הסיוע לתושבים חוזרים במשרד החינוך? איזושהי עבודת מטה. שאפשר להפיץ שאלונים להורים שהם תושבים חוזרים האם הם מרוצים מרמת הסיוע. שיתוף ציבור. למשל, מה אתם חושבים שיכול יותר לסייע לילד, האם קיבלתם מענה, נגישות למידע. טירה גלינויר: לא עשינו שאלון מהסוג הזה. אני כן יודעת מהשוטף שלנו, ולקראת כל כתיבה של חוזר מנכ"ל בהתחדשות שלו משנה לשנה, מה שמאוד מאוד יותר חשוב לתושבים החוזרים זה שהילדים יקבלו התאמות לבחינות הבגרות. זה במקצועי שלנו. כמובן שנצטרף לכל תוכנית שתיכתב, וניתן את כל הידע והמידע המקצועי שלנו. תודה רבה. היו"ר גלעד קריב: תודה, טירה. האם משרד הבריאות איתנו? משרד הבריאות לא שלחו נציג? לפעם הבאה אנחנו נזמין, כי דווקא משרד הבריאות התחיל לגבש תוכנית. ראש האגף הקונסולרי, אלי יפרח, ממשרד החוץ, בבקשה. אלי יפרח: צוהריים טובים. כשהעלית את הסוגיה הזאת לפני למעלה מחצי שנה כבר אמרתי שזו סוגיה מאוד מאוד מאוד חשובה, ואני שמח שהזמנתם אותי להגיד כמה מילים. אנחנו כן רואים גידול בפעולות הקונסולריות ברחבי העולם. לדעתי, זה יכול להצדיק עלייה במספר הישראלים בחו"ל. מבחינתי, העבודה הקונסולרית היא ברומטר של השירות הקונסולרי שמיועד בעיקר לישראלים. רק לפני כחצי שנה קיבלנו החלטה להציב במיאמי, לדוגמה, קונסולית ייעודית שתהיה מסוגלת לעסוק אך ורק בנושא מתן שירות לישראלים בפלורידה. זה לא עניין של מה בכך לעשות הפרדה כזאת. אתם מבינים שמדובר גם בתקציבים ותקנים שבימים כאלה מאוד קשה להשיג. עשינו דבר דומה גם בוושינגטון וברומא. אנחנו מעריכים שעד לרגע זה, בשנה האחרונה, כבר נתנו חצי מיליון סוגים שונים של שירות וטיפול במערך הקונסולרי. מתן שירות קונסולרי לא מסתכם רק במתן שירות קונסולרי, הוא גם נוגע בנושא שמירת הקשר עם מדינת ישראל. זה לא רק מעצם הנוכחות של מדינת ישראל והדגל בכניסה לשגרירות או לקונסוליה, אלא מעצם זה שהישראלי לא יודע לעשות הבחנה בין משרד למשרד והוא רואה בקונסוליה כנציג הכולל את כלל המשרדים הממשלתיים שנותנים או אמורים לתת שירות. אנחנו מסמיכים וקונסול יודע לתת את כל סוגי השירותים. אגב, בעבר גם הבתים הישראלים היו כפופים לקונסול. זה השתנה בשנים האחרונות והיום אנחנו משמשים כאכסניה לבית הישראלי. אנחנו גם יותר לא מנהלים את הבית הישראלי. להבנתנו, משרד הקליטה מנהל את הבית הישראלי. אני חושב שיהיה נכון לעשות מיפוי של גידול באוכלוסיות הישראליות ברחבי העולם כדי לתת לנו איזושהי תמונה, וזה אם רוצים באמת ללכת לקראת בעוד חודשיים, כמו שאמרת כבוד היושב-ראש, ולעשות איזשהן פעולות באמת שאפשר איכשהו לעודד או להראות את הכיוון הנכון לחזור הביתה. כשאנחנו מדברים רק על הרופאים, אז זה רק רופאים. יושב לידי כאן סגני, והבן שלו גם רופא. אני לא אתפלא אם יום אחד הוא יקום ויעזוב לכיוון שכולם נמצאים שם. גם זה כבר עולה במחשבות. אנחנו מרגישים את המחסור הזה גם כשאנחנו רוצים לקבל טיפול רפואי. לא צריך להיות כזה גאון כדי להבין את הסטטיסטיקה שחסרים לנו כאן בעלי מקצוע. זה לאו דווקא רופאים. מההיבט של משרד החוץ, אני חושב שאנחנו יכולים להיות חלק, וצריכים להיות חלק, בפרויקט גדול שכזה, בתקווה שהוא יוקם, ולעשות את חלקנו כדי להבטיח שזה יצליח. כמו שאמרת, כבוד היושב-ראש, זו תוכנית חומש לשכנע מישהו לחזור. אני הייתי במספר שליחויות, ונפגשתי עם המון אנשים בהמון קהילות, ועמדתי ודיברתי מול המון קהילות. לא קל לשכנע אותם. לא תמיד הסיבות הן זהות. הן לא תמיד כלכליות והן לא תמיד ביטחוניות. לכל אחד יש את הסיבות שלו, ולכל אחד יש גם את הזמן שלו. אני חושב שמשרד החוץ צריך להיות חלק מהדבר הזה כי אנחנו, בסופו של יום, פוגשים את אלה שעזבו לחו"ל, וזה בעצם רק אנחנו. היו"ר גלעד קריב: האם הקונסוליות היום ערוכות למתן מידע וייעוץ בנושא התושבים החוזרים? לישראלי יש שאלה לגבי סל הזכויות שלו. הוא מכיר את הקונסוליה במיאמי, בניו יורק. זה לא במנדט שלכם כרגע, נכון? אתם לא. אלי יפרח: זה לא, אבל אנחנו כן עוזרים ומסייעים כי הבית הישראלי בדרך כלל יושב במשרדים של הקונסול. אנחנו כן נותנים, או יותר נכון מכווינים, לאתרים של משרד הקליטה, מס הכנסה ושל גורמים אחרים שיאפשרו להם לקבל את המידע המקסימלי. זה לא יושב אצלנו במשרד החוץ כי אנחנו לא אחראים על זה, נכון להיום. היו"ר גלעד קריב: תודה. המוסד לביטוח לאומי, איפה אנחנו נמצאים? דפנה קורן: היי, צוהריים טובים. שמי דפנה קורן, מנהלת אגף ביטוח. ראשית, אני רוצה להצטרף לכולם. אם יוקמו שולחנות עגולים, אנחנו בהחלט נשמח לקחת חלק ולהשתתף. היו לנו שיחות קודם עם חברי הכנסת, ואנחנו בהחלט נשמח. לעניין חמש השנים שאנחנו מבטלים תושבות – אני רק אומר שזה כלל אצבע. כמובן שהוא נתמך בפסיקה, אך יש לנו נסיבות מיוחדות וישנם מצבים שאנחנו גם בהחלט מאפשרים תושבות מעל חמש שנים למי שנמצא בחו"ל. זה מתחבר לבקשה שלך ולהוראה של דני זקן, הסמנכ"ל שלנו, להקים צוות שיבחן את הארכת התושבות מעבר לחמש שנים. לא הגעתי עם המלצות כי ההמלצות עדיין לא גובשו. היו"ר גלעד קריב: האם הצוות עובד? דפנה קורן: הוקם צוות והוא עובד. יש לנו פה חלק מחברות הצוות. סגניתי רינת, יושבת-ראש הצוות, ומנהלות תחומים מסניפים נוספים בארץ. היו"ר גלעד קריב: מה הצפי לסיום עבודת הצוות? דפנה קורן: הצוות התכנס כרגע שלוש או ארבע פעמים. ההמלצות אמורות להתגבש אחרי החגים ולהיות מוגשות לדני זקן, הסמנכ"ל שלנו, ונראה מה יחליטו. לעניין ועדת החריגים – ראיתם את המכתב. היו"ר גלעד קריב: הרי זאת לא הייתה המדיניות במשך הרבה שנים. השינוי לחמש שנים קרה באזור הקורונה, נכון? דפנה קורן: לא. חמש שנים זה כלל אצבע. היו"ר גלעד קריב: הרי דני ישב כאן. הוא העיד שבוצע שינוי. דפנה קורן: לא, לא. דני דיבר ב-2024 שאנחנו בנינו איזשהו תהליך חדש לעולים חדשים. לא על זה אנחנו מדברים. למי שלא חוזר אחרי חמש שנים אנחנו מבטלים תושבות. למעשה, למי שעוזב את ישראל. היו"ר גלעד קריב: האם זה תמיד היה כך? דפנה קורן: זה תמיד היה כך. זה לא חוק, זה כלל אצבע שנתמך גם בפסיקה ואנחנו. אלה הנחיות העבודה. אך כמובן שיש לנו מקרים שבנסיבות - - - היו"ר גלעד קריב: דרך אגב, אני לא בטוח שזה מה שקרה. אנחנו נבדוק בפרוטוקולים. אני זוכר פה שתי ישיבות. דפנה קורן: זה גם כתוב. היו"ר גלעד קריב: בסדר גמור. אני זוכר פה שתי ישיבות שדובר על שינוי, לא מול עולים, אלא מול הפעולה האקטיבית של מחיקת סטטוס התושב. אנחנו נבדוק, אני לא בטוח. אני חושב שנאמרו דברים אחרים. דפנה קורן: אני חושבת שאני יודעת למה אתה מתכוון. אם אתה מדבר על יוזמה של אדם שמבקש שתושבותו תופסק, אז יכול להיות גם לפני חמש שנים. מאז שאני עובדת, זה כבר 25 שנים ויותר. היו"ר גלעד קריב: נחזור לזה, בסדר? קודם כול, אני מעלה את שאלת הרציונל. זאת אומרת, אני מבין את ההצדקה לבוא ולומר ברגע מסוים מבחינת הזכויות וכו'. אבל אנחנו רואים את הגרפים. יש אנשים שחוזרים לפה כל הזמן. גם אחרי חמש שנים וכו'. אני באמת מנסה לשאול מה הרציונל לניתוק הזה אחרי חמש שנים. אנחנו חיים במציאות הרבה יותר מורכבת מבחינת הדינמיות של הקשר והזיקה. אנחנו לא בשנות ה-70, אנחנו הם אחרים. דפנה קורן: התקופה הזאת נבחרה כאיזשהו פרק זמן סביר, שגם נתמך בפסיקה לאורך השנים, וזה משהו שהושרש והתקבל. כפי שאמרתי, כמובן, ככל שיש מצבים, נסיבות אישיות, נסיבות מיוחדות, אנחנו כן רואים ויכולים להמשיך ולראות במי שנמצא בחו"ל כתושב ישראל מעבר לחמש שנים. זאת אומרת, זה לא משהו שהוא ייהרג ובל יעבור. יש נסיבות מיוחדות. אנחנו מאפשרים זכות ערעור. אם אנחנו מדברים על מערכת, המערכת האוטומטית עובדת כך שאחרי חמש שנים לאדם שלא נמצא בישראל יש איזשהו אפיון של המערכת של מניין ימים. אנחנו שולחים לו הודעה. יש לו זכות שימוע. עוז חיים (יש עתיד): לאן אתם שולחים לו את ההודעה? דפנה קורן: אנחנו שולחים לפי חוק הכתובות, לכתובת שלו בישראל. יש אתר אישי וניתן לצפות שם גם בהודעות שמתקבלות. זה עובד מעולה. אני חייבת לומר, מהבחינה הזאת, מבחינת התהליך, התהליך עובד מצוין. יש אפשרות ערעור. תמיד אפשר לערער. בפרט באנשים שיוצאים ללימודים אקדמיים, אנחנו בדרך כלל ממשיכים לראות בהם כתושבים, אלא אם כן הם מבקשים אחרת, מעבר לחמש שנים. זה עובד טוב. היו"ר גלעד קריב: אתם בוחנים עכשיו את הסוגיה הזאת כפי שביקשנו. דפנה קורן: אנחנו בוחנים את הסוגיה להאריך את החמש שנים כפי שביקשתם. מבחינת מה שהציגה ד"ר אליהו כול כך טוב – מבחינת תקופת ההמתנה, אנחנו תומכים כמובן בוועדת חריגים לקיצור או ביטול תקופת המתנה בנסיבות חריגות. אך, כפי שהמנכ"ל והסמנכ"ל שלנו כתבו לכם, אנחנו לא חושבים שהוועדה צריכה להתנהל אצלנו מהסיבות הברורות. היו"ר גלעד קריב: בתקופת תוכנית החומש שהייתה לתושבים חוזרים, ב-2010, בוטל הפדיון, נכון? דפנה קורן: כן. היו"ר גלעד קריב: מבחינתי, השאלה היא לא מי מנהל את ועדת החריגים. השאלה היא האם בעידן שבו מדינת ישראל רוצה להחזיר אנשים לארץ, וזה האינטרס כי היא רוצה את הרופא הזה שישב ולמד עכשיו בתת-התמחות, למשל, בבית חולים הר סיני בניו יורק ,והיא רוצה לפתות אותו לחזור לפה. הוא עשה תת-התמחות אחת, עשה תת-התמחות שנייה, היה סגן מנהל מחלקה, ועכשיו אחרי חמש, שש ושבע שנים אני מתחרה עליו. אני רוצה אותו איתי. מה זה משנה אם הוא משלם פדיון או משלם ביטוח פרטי. אנחנו אומרים לו: אתה חוזר לארץ ואתה שם 100,000 שקל במצטבר על ענייני הבריאות של המשפחה עד שתיכנס למסלול ביטוח בריאות, וזה לא משנה אם תשלם את הפדיון או תבטח את עצמך פרטית. אני מבין את הרציונל. אני נשארתי בארץ ושילמתי לקופה. זה לא שאני שואל מאיפה הבאתם את הקנס הזה. הרי האדם לא היה כאן ולא שילם ביטוח לאומי. אבל צריך לזכור שהוא חי עם משפחתו שבע שנים בחו"ל, וגם שם הוא שילם ביטוח בריאות. זה לא שהוא חסך 100,000 שקל ושם אותם בצד. סביר להניח שהוא שילם יותר על ענייני הבריאות שם. מדינת ישראל רוצה אותו פה. אנחנו חיים בתפיסה של מערכת בריאות ממלכתית. האדם הזה הוא אזרח ישראלי. מהיום הראשון שהוא יעבוד, יופרש לביטוח הלאומי. לא דוחים לו את ההפרשות לביטוח הלאומי בחצי שנה. הוא משלם מהיום הראשון שהוא עובד בחזרה בישראל. הוא משלם ביטוח לאומי והוא גם משלם מס בריאות, ולא מקבל את הבריאות. שוב, אני מבין את הרציונל, אבל אני חושב שהרציונל הזה לא מתאים למדינה שמתמודדת עם צניחה של 50% במספר התושבים החוזרים ועם הגירה של אנשים לחו"ל. דפנה קורן: אני אומר מה חשבנו. ראשית, אנחנו בהחלט תומכים בוועדת חריגים. גם לקיצור. היו"ר גלעד קריב: דפנה, את תחזרי לישראל. האם נראה לך שהדבר שאת תתעסקי איתו בחצי שנה הראשונה להשתקעותך זה ועדת חריגים בביטוח לאומי? ועדת החריגים פשוט לא חשובה במאקרו. אני שמח שתהיה ועדת חריגים. תפעילו אותה כבר. אתם מחויבים מכוח חוק. אי-אפשר שמשרדי ממשלה יריבו ביניהם איפה יושבת ועדת החריגים. אבל במאקרו זה לא מעניין. אדם שעובד אומר לעצמו: מה, האם אני השתגעתי? אני אפנה עכשיו לוועדת חריגים? הוא משלם ביטוח. תעזבו את ועדת חריגים. טפלו בזה. היא חייבת להיות. מיכל סלבני כבביה (יש עתיד): מה הסיבה להמתנה? היו"ר גלעד קריב: זה כאילו קנס על זה שהאדם לא שילם לקופה הקולקטיבית, ואני מבין את הרציונל. את משלמת ביטוח לאומי וזה נכנס לקופה משותפת של הציבור. ואז אומרים: הבן אדם לא היה פה שבע שנים, לא הכניס שקל לביטוח בריאות הקולקטיבי של אזרחי ישראל. אז או שתשלם רטרואקטיבית בפדיון - - - דפנה קורן: את משלמת כמעט 17,000. את יכולה לפדות את תקופת ההמתנה. מי שצריך, חלילה, שירותי בריאות כמו ניתוח או משהו כזה. לילדים אין תקופת המתנה. כבוד היושב- ראש, עלה דבר נוסף. מנכ"ל ScienceAbroad היה אצלנו בישיבה, ועלה רעיון לעשות את התשלום בצורה מדורגת. זאת אומרת, מי שיש לו היום חודשיים תקופת המתנה או שישה חודשים או ששבוע הבא הוא מסיים תקופת המתנה, משלם את אותו סכום. הרעיון שעלה זה - - - היו"ר גלעד קריב: הרעיון מצוין. הרעיון שמעלה יושב-ראש הוועדה זה שמדינת ישראל תתחיל להתאמץ להחזיר את החבר'ה הביתה. ואת החבר'ה הביתה מחזירים מבלי להטיל עליהם קנס. אני מבין את הרציונל, אבל החבר'ה האלה שילמו על ביטוח הבריאות שלהם במקום אחר. שמדינת ישראל תחליט האם שווה לה להוציא במצטבר כמה מאות אלפי שקלים בתואר הרפואה של הרופא הזה, ואז שבאיטליה או באוסטרליה ייהנו ממנו. או ששווה למדינת ישראל לומר: אני סופגת את ה-32,000 שקלים. דפנה קורן: הנה, ב-80 נשמח להצטרף. היו"ר גלעד קריב: אני הייתי שמח שתהיה פה ממשלה שב-75 השנים תעשה את זה. אבל התעסקו בדברים אחרים. אני רוצה עוד סוגיה לגבי הביטוח הלאומי. אני רוצה להזכיר שאתם הייתם חייבים לעשות איזושהי בדיקה אצלכם, שלא קיבלנו עליה תשובה, איך אתם מבינים את הקפיצה המטאורית במספר הבקשות היזומות. אני רוצה להזכיר שדני ישב כאן, ופה אני כן חושב שאני מדייק, ודיבר על כך שמ-2023 אתם רואים זינוק מטאורי במספר הבקשות היזומות לביטול תושבות. אם אני לא טועה, עד 2023 היו בממוצע 2,000 בקשות בשנה, ואנחנו עומדים היום על 8,000 בקשות יזומות. אלו הנתונים שדני אמר. דני ישב כאן ואני ביקשתי ממנו. זה מופיע בפרוטוקול. תבדקו ותחקרו את העניין. זה ביטוח לאומי. דני דיווח על זה שיש זינוק דרמטי בבקשות היזומות. ביקשתי שתעשו חושבים, כי אני אמרתי שאולי זה פשוט עניין של פרסום. אולי פתאום אנשים מקבלים יותר מידע על האופציה הזאת וזה יותר נגיש. הם מחליטים שזה שווה להם כי אחרת הם חייבים לשלם. אני ניסיתי להבין מה האירוע. אגב, לא ברור לי עניין המס כי בפעם האחרונה שבדקתי סביב הנושא של הזכות לבחור, לפני כמה שבועות, נאמר לי בצורה הכי ברורה בביטוח הלאומי וברשות המיסים שאין העברת מידע בין הביטוח הלאומי לבין רשות המיסים על ביטול תושבות. יש ביטול תושבות למס הכנסה. האם יש? דפנה קורן: לא, אין. אדם יכול להיות תושב ישראל אצלנו ולא תושב במס הכנסה. היו"ר גלעד קריב: ואין העברת מידע. דפנה קורן: אין העברת מידע. היו"ר גלעד קריב: אז זה לא עניין של אינסנטיב במיסוי. אתם מעידים על זה שאלפי משפחות ישראליות מ-2023 - - - דפנה קורן: על הכנסות ברור שכן. אנחנו קולטים שומות ממס הכנסה. אני מדברת רק לעניין תושבות. המידע שמתקבל ממס הכנסה מבחינת הכנסות – ודאי שכן. היו"ר גלעד קריב: מה קרה ב-2023, לשיטתכם, שבשנה אחת עברנו ממצב שבו יש 2,000 בקשות יזומות לביטול תושבות לפני חמש השנים שנים ל-8,000? האם יש הסבר בירוקרטי או מיסויי? לי מאוד נוח פוליטית לטעון שזו התוצאה של המהפכה המשטרית. אגב, אני חושב שיש דברים בגו. אבל לפני שאני אומר שגם בזה יריב לוין אשם, ורוטמן כמובן, לפני שאני מאשים אותם בזה, וברוך השם יש לי מספיק במה, אתם לא צריכים להגיב, זה אני אומר כפוליטיקאי, בואו נהיה נאמנים לאמת. אולי קרה משהו בירוקרטי, אולי קרה משהו בהתנהלות רשות המיסים – לא יודע. מה קרה בין 2022 ל-2023 שקפצנו פי ארבעה בכמות המשפחות שפונות לביטוח הלאומי ואומרות שהן לא רוצות להיות יותר תושבי מדינת ישראל. האם יש לכם הסבר? התחייבתם לעשות בדיקה. דפנה קורן: אני לא מכירה את ההסבר לנתון הזה. אין לנו הסבר. היו"ר גלעד קריב: אין לי הסבר, אני מבקש מכם את ההסבר. האם נעשתה בדיקה? דפנה קורן: אני לא יודעת שנעשתה בדיקה. היו"ר גלעד קריב: ברוך השם, יש לי מספיק במה להאשים את רוטמן. אני באמת מבקש. אני חושב שזה דבר נורא חשוב. דפנה קורן: לא מסבירים לנו למה רוצים לבטל תושבות. היו"ר גלעד קריב: אני העליתי את האפשרות שב-2022–2023 קרה משהו בירוקרטי. למשל, בדרך שרשות המיסים מתווכת מידע על נושא חבות המס. יכולים לפעמים להיות שינויים בירוקרטיים, שינויים בהנגשת מידע. פעם היה נורא קשה לבטל תושבות. היית צריך ללכת לקונסוליה, ועכשיו, מ-2023, עשיתם שינוי, ואתה שולח מייל. אני רוצה להבין. אני ממש מבקש שתעשו מכיוון שיש פה צוות שעובד על העניין. אני חושב שהשאלה הזו האם יש סיבה שהביאה לזינוק של 400% בבקשות קשורה לשאלה מה אנחנו עושים עם התושבות. אני מבקש שהצוות ינסה לשאול את עצמו אם אנחנו יודעים להסביר את זה. חוץ מהפוליטיקה. יכול להיות שזה בסוף ההסבר. דפנה קורן: איך נדע? היו"ר גלעד קריב: כי אם אתם ורשות המיסים וגורמים אחרים, ואם אלי לא אומר לי: מ-2023 לא צריך לבוא לקונסוליה לבטל תושבות אלא שולחים מייל, אז אני אומר שזה יותר קל. מי רוצה ללכת? האם אתם מבינים מה אני אומר? דפנה קורן: אנחנו נזמין סקר. היו"ר גלעד קריב: לא צריך אפילו סקר. קודם כול, תבדקו אצלכם ברשות המיסים, במשרד החוץ, האם היה איזשהו שינוי בירוקרטי שהקל על העניין ושנתן אינסנטיב נוסף לביטול התשובות. לאה, האם יש לך רעיון? לאה אהרוני: יש לי רעיון. אנחנו רואים בקרב עולים דוברי רוסית, שהגיעו מרוסיה ואוקראינה, והרבה מאוד מהם עזבו בתקופה מאוד מאוד קצרה, שיש ביניהם שיח מאוד מאוד ער על איך עושים את זה. נושא הביטוח הלאומי וביטול תושבות, כדי לא ליצור פה חוב לביטוח לאומי, הוא בהחלט נושא. יכול להיות מאוד, וזה גם מסתדר מבחינת הזמנים, שחלק מהם ביטל תושבות כדי לא ליצור חוב בביטוח לאומי. היו"ר גלעד קריב: כן, אבל הגידול הדרמטי במספרים לא בדיוק ברור. גם לפני זה היו עולים שעזבו. יכול להיות שיש עניין של בדיקה האם יש מאפיינים גיאוגרפיים למשפחות שביקשו. זיו בילאוס: רוצה לציין משהו שאנחנו פשוט נתקלים בו בחו"ל שיכול לרמז. שווה להתחשב בזה ולבדוק את זה. ביטוח הלאומי אומר בתשלומיו שהביטוח עצמו עומד במבחן התושבות, לא במי שמשלם. כלומר, כשאתה נוסע לחול ועושה רילוקיישן, במונח החדש של המילה, כשאתה יודע מראש שאתה מתכוון להישאר שם זמן ארוך, אז אחת התופעות שאתה עושה מייד זה שאתה אומר: אני אפסיק את התושבות כי ממילא אין לי טעם לשלם. הכסף שאני אשלם הולך לטמיון. היו"ר גלעד קריב: אני מבין, רק שזה לא מסביר את הקפיצה ב-400% בין 2022 ל-2023. זיו בילאוס: לכן הוא ממהר לדווח על אובדן תושבות. הוא מוריד את זה. הוא אומר: אין לי טעם. רבים לא נהגו קודם בצורה הזו. זה מתקשר דווקא לשאלה שלך, אדוני היושב- ראש, קודם כשאמרת שכדי למנוע את זה אולי כדאי כן לעודד דווקא להמשיך את תשלומים ליום החזרה. היו"ר גלעד קריב: שוב, אני נגד ביטול התושבות האוטומטית כעבור חמש שנים, אני בעד שהמדינה לא תגבה את הפדיון הזה, לא בראייה שזה צודק יותר, אלא בראייה שזה חלק מסל התמרוצים שלנו. המדינה צריכה לתת לביטוח הלאומי את הפדיון כי היא רוצה את התושב החוזר, וזה כמו שהיא עושה עם עולה. בדיוק כמו שאנחנו רוצים שיהודים יעלו לכאן, אנחנו רוצים שישראלים יחזרו לכאן. זה עולה כסף למדינה. אבל זה לא פותר לי את הבעיה. הגידול במספר הישראלים שנוסעים לחו"ל לא עלה ב-400%, הוא עלה ב-100%. לעומת זאת, בשנה אחת יש זינוק פי ארבעה במספר הישראלים שבצורה פרואקטיבית אומרים: אנחנו מנתקים את התושבות. אני רוצה להבין אם יש לי דרך בירוקרטית. אם אין דרך בירוקרטית, אז זה נכנס אצלי לסל של האווירה הכללית ותחושה, עם כל מה שקרה כאן בארבע השנים, שלא חשוב לי להחזיק את הכותרת. אני לא יודע אם ההגדרה הזו משפיעה על נושא הגיוס. התחילה פה המלחמה, ואולי ישראלים שנסעו לחו"ל שאלו את עצמם בצורה יותר מוגברת את שאלת סטטוס הילדים. אני רק אומר שאם אתם יושבים היום על מדוכת ביטול התושבות ומה מדיניות ישראל בביטול התושבות, אל תתעלמו מהשאלה מה גרם לקפיצה פי ארבעה בביטול תושבות הפרואקטיבי, בסדר? זו הבקשה. אגב, אדם עבד כאן כאן 20 שנה ושילם ביטוח לאומי. נותקה לו התושבות, והוא חזר לעת הפנסיה שלו לארץ. הוא חידש את התושבות ושילם את הפדיון. מה קורה לכל יתר הזכויות? נניח ואדם בחצי השנה הזאת נהיה נכה. דפנה קורן: לכל גמלה יש את כללי זכאות שלה. זה פחות הנושאים שאני יכולה להשיב בהם. אבל בהחלט התקופה שהיית פה תושב ישראל ושילמת, לא נעלמת. זאת אומרת, צבירה לתקופת הכשרה לזקנה לצורך העניין כמובן נשמרת, ו - - - היו"ר גלעד קריב: האם יכול להיות שאדם יגיע לפה, ובחצי שנה הזאת שהוא לא שילם את הפדיון, חס וחלילה, הוא הולך לעולמו, אז הילדים לא יקבלו? דפנה קורן: לא לא, שירותי בריאות זה משהו אחד. אבל אם הוא תושב ישראל, הוא תושב, ואז הוא כבר מתחיל לצבור את הזכויות, את התקופות הכשרה שלו. לכל גמלה יש את הזכאות שלה לפי - - - היו"ר גלעד קריב: האם אישה שיולדת פה חודשיים, אחרי שהיא חזרה לישראל כתושבת חוזרת, מקבלת את מענק הלידה? דפנה קורן: זה בהתאם לזכאות שלה. אם היא תושבת ישראל, כן, היו"ר גלעד קריב: בסדר גמור. רשות המיסים, בבקשה. מי איתנו? אבישי דינר: אבישי דינר, מנהל אגף מיסוי בין לאומי ואנאס ניג'ם, מנהלת תחום דינים זרים. ראשית, אתחיל בשאלתך הקודמת מדוע לדעתכם, וזו דעתי, יש גידול בפניות היזומות לביטוח לאומי לניתוק תושבות. יכול מאוד להיות שזה דווקא בגלל ייעוץ, שלדעתי יכול להיות שגוי, שנותנים בציבור למי שמבקש לעשות רילוקיישן, ומייד אומרים להם: אם אתם לא רוצים להיות חייבים במס הכנסה בישראל, אז תנתקו כל דבר מהארץ שאתם חושבים, ושרשות המיסים לא תבוא אליכם בעוד שנתיים ושלוש ותגיד שאתם חייבים וחלק מהייעוץ שהם מקבלים הוא גם לבוא ולפנות בפניות יזומות לביטוח לאומי. בהזדמנויות חוזרות ונשנות אנחנו אומרים שזה לא בהכרח נכון. כי כאשר אדם מנתק את תושבותו לצורך מס, אז אנחנו מסתכלים על כלל התמונה. ואם הוא באמת לא פה, אז עצם העובדה שהוא משלם ביטוח לאומי לא בהכרח הופך אותו לתושב ישראל. אבל עדיין אנשים, לדעתנו, מבצעים את הפעולה הזאת מול ביטוח לאומי, ויכול להיות שבאמת בשנים האחרונות חל גידול באותו אופן, ולכן אנחנו רואים את הגידול בפניות. זו דעתי. שמעתי את זה גם מיועצים אחרים. אנחנו פנויים לענות גם לגבי נושאים אחרים. היו"ר גלעד קריב: הממשלה עשתה איזשהו מהלך ביוזמת משרד העלייה והקליטה וביוזמתכם בנושא המיסוי של עולים חדשים, ובתוך זה הכנסתם את נושא התושבים החוזרים, נכון? האם אתה יכול להסביר מה נעשה? אבישי דינר: כן. אתחיל קצת מהעבר. בשנת 2007 עברה החקיקה של 60 שנה לישראל. קראנו לזה "תיקון 168". המטרה שלו הייתה לעודד חזרה של תושבי ישראל, אחרי שהיו בחו"ל עשר שנים ומעלה, ופעם ראשונה השתמשנו במונח "תושב חוזר ותיק". אותם תושבים זכאים להקלות ממס על הכנסות שהם הפיקו מחוץ לישראל. בעיקר הכנסות הוניות פסיביות מהשקעות בחו"ל. זה כיוון למעמדות האלה, לאנשים שבאים עם הון רב. וכמו שהם היו רגילים להתנהג לפני שהם באו לישראל, אז החקיקה משאירה להם את אותו סטטוס ומעמד גם לאחר חזרתם לישראל. כל החקיקה מתיקון 168 לא נגעה להכנסות שמופקות בישראל. כלומר אמרנו לאותם עולים, לאותם תושבים חוזרים: כשאתם באים לארץ ופועלים ועובדים בארץ, אז אתם כמוני, כמוכם. כלומר, חל עליכם אותו דין, פחות או יותר, עם הקלות מאוד מסוימות של נקודות זיכוי וכאלה, אבל לא פטורים משמעותיים על הכנסות שמופקות בישראל. הפטורים תמיד כוונו כל השנים לפעילות שנעשית מחוץ לישראל. בשנה שעברה בדיוק התחלנו בהליך חקיקה של הוראת שעה שלראשונה נותנת למי שחוזר לישראל, אחרי עשר שנים לפחות, פטור ממס על הכנסות ממש מיגיעה אישית שהוא מפיק מפעילות בישראל, בסדרי גודל שבשנים הראשונות סביב ה-600,000 שקלים לשנה, עולה למיליון שקלים בשנה השנייה, בשנה השלישית, ואחר כך יורד חזרה. כך לפרק זמן של חמש שנים פטור ממס על הכנסות מיגיעה אישית שמופקות בישראל. יצרנו גם מנגנון של תיאום מס, שאמור לתת להם גם את ההקלה הזאת בשוטף. ולמי שלא מספיק לקבל אותה במסגרת תאום מס בשוטף, יש אפשרות להגיש דוח בסוף שנה ולקבל את זה כהחזר. זה פחות או יותר הוראת השעה. התוקף שלה הוא לגבי מי שעלה לישראל, או חזר לישראל, החל מה-5 בנובמבר 2025 ועד סוף שנת המס הנוכחית, עד 31 בדצמבר 2026. היו"ר גלעד קריב: זאת אומרת שאחת מהחקיקות החשובות שצריך לעשות מהר-מהר כשהכנסת הבאה מתכנסת, היא להאריך את הוראת השעה הזו. אבישי דינר: זו כבר שאלה אם זה חשוב או צריך. אם היא לא תוארך, אז מי שיעלה ב-2027 לא יוכל ליהנות מאותה הקלה. היו"ר גלעד קריב: זה דבר שטוב שאנחנו מבררים אותו עכשיו. אנחנו באמת בתקופת דמדומים שלטונית. אין כרגע חקיקה בכנסת. אגב, אני כן חושב שישנה הוראה תקנונית שלהוראות חוק שפוקעות בתקופת בחירות יש הארכה אוטומטית של ארבעה חודשים. בואו נרשום שאנחנו נעשה את הבדיקה הזאת. חשוב שהציבור יידע. אני חושב שיש פה הארכה אוטומטית אם זה פוקע ב-31 בדצמבר. נבדוק את זה. בכל מקרה חשוב לשים לנגד עינינו שההטבה הזו פוקעת בתחילת 2027, או קצת בהמשך, וצריך לקחת את זה בחשבון כשמדברים. האם יש לכם הערכה מה הוראת שעה הזאת עשתה? אבישי דינר: עדיין מוקדם לדעת. אבל אנחנו רואים שהחוליות שמטפלות בתיאום מס כן עוסקות בנושא. שאלנו גם מייצגים שמייצגים את אותם עולים. לפי מה שאני שומע מהרחוב, אנשים אומרים ש - - - לקוחות הם מטפלים בסיטואציות כאלה, אבל לא במשהו שהוא שונה דרמטית ממה שהיה, נניח, לפני שנה או לפני שנתיים. כלומר, יש מסה של אנשים שנהנית מאותה הוראת שעה, אבל בשטח לא מורגש איזשהו גידול משמעותי ב - - - היו"ר גלעד קריב: זה גם יכול להתנגש עם הצניחה במספרים של התושבים החוזרים. אמרת שזה רלוונטי רק לתושב חוזר אחרי עשר שנים, נכון? מה קורה עם תושב חוזר שחוזר אחרי כמה שנים? האם יש לו היום איזשהו נקודת זיכוי מיוחדת או שזה רק לעולים? אבישי דינר: יש מה שנקרא תושב חוזר רגיל – מי שחזר לישראל אחרי שש שנים, שהיה תושב חוץ. לגביהם יש הקלות על הכנסות שמפיקים מחוץ לישראל. כלומר, אנחנו רואים את ההנאה הזאת ממסחר בניירות ערך שיש להם בחשבונות שהם רכשו מחוץ לישראל, הכנסות מנכסים שהם רכשו כשהם היו תושבי חוץ, השכרה של נדל"ן, דיווידנדים מניירות ערך. אם הקימו בעבר חברה, הרווחים מאותה חברה ממשיכים להיות פטורים. גם רווחון ממימוש המניות של אותה חברה ממשיך להיות פטור. ובכל עולמות של אופציות שמקבלים. נניח אותו אדם עבד באיזה חברת הייטק זרה וקיבל אופציות ומניות שהן עדיין בתהליכי הבשלה. כשהוא מגיע לישראל יש איזשהו מנגנון של הקלה, שפרסמנו גם שנה שעברה, שנותן להם איזושהי אפשרות לפרוס את הרווחים אחורנית לשנים שהם היו תושבי חוץ וליהנות שם מפטורים משמעותיים על מימוש ניירות ערך לאחר חזרתם. היו"ר גלעד קריב: זאת אומרת, כרגע לתושבים חוזרים פחות מעשר שנים אין כל הטבה, ולו מינימלית, בדמות נקודת זיכוי נוספת על הכנסה מהעבודה. אבישי דינר: נכון, על הכנסה מעבודה בישראל. היו"ר גלעד קריב: שוב, בעיניי, זה בדיוק הדברים במסגרת תוכנית חומש. לא כל התושבים החוזרים הקימו סטארט-אפ מצליח ומכרו אותו ועשו אקזיט, או קיבלו אופציות באיזושהי ענקית סטארט-אפ. יש גם אנשים שלא מסתובבים עם תיק ניירות ערך. השאלה היא האם המדינה עסוקה בבניית מעטפת סיוע. משפחה שמהגרת היא משפחה שההתחלה הכלכלית שלה קצת יותר קשה. יש מחיר שאתה משלם על הגירה. זה לא משנה אם זה הגירה חזרה. יש לכל האירוע הוצאות. השאלה היא האם המדינה יודעת לבנות פה תמהיל. שום דבר הוא לא גיים צ'יינג'ר. זה לא ששתי נקודות זיכוי לשנה הראשונה יגרמו לאדם לבוא או לא. בסופו של דבר, השאלה היא האם יש פה חבילה של ביטוח לאומי, של משרד החינוך, של משרד העלייה והקליטה, והאם יש מעטפת. אנחנו רואים את זה עם העולים. הבנו את תמונת המצב במיסוי. הדבר שאני לוקח מהשיחה איתכם זה שחייבים לתת את הדעת על מה קורה לגבי התושבים שהם מעל עשר שנים בתחילת 2027 עם הוראת השעה. לגבי האמירה של נקודות זיכוי ודברים אחרים לפחות מעשר שנים – צריך להמתין לתוכנית חומש. אין דרך אחרת לעשות את זה. זה לא שאתם תבואו עם נקודות זיכוי, ותו לא. המדינה מפסידה הרבה יותר כסף על הפטורים המאוד גדולים ונדיבים על מה שנתתם מעבר לעשר שנים, וחבל לי שבאותה החלטה שעשו לא הכניסו גם משהו יותר צנוע לתושבים חוזרים שחוזרים אחרי חמש שנים. מיגיע כפיים פשוט לתת עוד נקודת זכות שאומרת: המדינה משתתפת בהוצאות החזרה שלך בדרך כזו או אחרת. עוז חיים (יש עתיד): יתרה מזאת, יותר קל לחזור אחרי ארבע וחמש שנים. היו"ר גלעד קריב: יש פה הרבה סוגיות. אגב, אנחנו חשבנו שאת הסיפור של עשר השנים צריך להוריד למטה, ושהקו הזה של עשר שנים הוא מוזר. אם אתה רוצה תושבים חוזרים, אתה רוצה אותם גם אחרי חמש שנים. זה לא מתכתב עם המספרים ועם הגרף הליניארי של החזרה לארץ. אם אתה רוצה לעודד אדם אחרי עשר שנים לחזור לארץ, ואתה מוכן לוותר פה על הכנסות משמעותיות, תעודד אותו גם אחרי חמש שנים לחזור לארץ. שוב, זה חוזר לשאלה מהי האסטרטגיה. אין פה תכלול מדינתי. הדברים נעשים בצורה קצת ספורדית. תיבנו אסטרטגיה מה עושים כדי להחזיר 1.2 מיליון ישראלים, רופאים ולא רופאים, שחיים בחו"ל, וזאת אם אנחנו רוצים אותם. לא רק רופאים אנחנו צריכים במדינת ישראל. בבקשה, גבירתי. דנה ברנזון: נעים מאוד. אני אתחיל באנקדוטה קטנה. תמיד טוב להתחיל עם סיפור משפחתי. שמי דנה ברנזון ואני תושבת חוזרת ותיקה. חזרתי בדיוק לפני ארבע שנים, בשנים הכי טובות של מדינת ישראל, וזאת אחרי 16 שנים בסיאטל. אנחנו משפחת מייקרוסופט. היו"ר גלעד קריב: ברוכה הבאה. בחרת נכון. דנה ברנזון: למה חזרנו? כי ישראל זה הלב, וזאת הסיבה שחזרנו. חזרתי עם ילד יהודי אמריקאי ישראלי, שהתחיל תיכון אמריקאי, וילדה יהודייה אמריקאית ישראלית, שהתחילה חטיבה. אלו היו ארבע שנים מאוד קשות. קצרה היריעה מלהכיל, אבל אנחנו פה, ואנחנו מאוד שמחים על המהלך. אנקדוטה מעניינת . בארבעה חודשים הראשונים בעלי החליט שלא לחזור, וזאת כדי לראות אם אני נשברת. לא נשברתי. הוא הגיע עם מזוודות, ואחרי שכל הבית היה מוכן. אגב, חזרנו לרעננה, שהיא עיר קולטת עלייה. החינוך שם הוא ברמה מאוד גבוהה, ויש שם את כל החבילות הנדרשות. בתור אימא שעובדת במשרה מלאה כזאת או אחרת, היה לי שקט נפשי מוחלט כי באמת נתנו לנו את כל המענים שהיינו צריכים. ולראיה לכך, הבן שלי התחיל השנה את תוכנית פסגות, שזו תוכנית לילדים מצטיינים. הוא סיים את השנה הראשונה בלימודי הנדסת תוכנה בבן גוריון. אבל אני לא נמצאת פה בכובע הזה. לשמחתי, ארבעה חודשים לאחר שהילדים שלי נכנסו למערכת החינוך וכשהעניינים קצת נרגעו, הצלחתי די מהר למצוא עבודה. בסיאטל, עבדתי במרקטינג בחברה שנקראת JFrog, ונכנסתי לתפקיד בארגון ScienceAbroad– ארגון המדענים והרופאים הגדול בחו"ל. המטרה של הארגון הזה היא לעזור לרופאים ולחוקרים מדענים שיצאו לעשות PhD, MD-PhD לחזור לישראל, ואני מנהלת את כל קהילות המדענים הישראלים בחו"ל. יש לנו למעלה מ-40 קהילות כאלה. כל קהילה מנוהלת על ידי מדען או מדענית או חוקר או חוקרת או רופא מתנדבים, ואנחנו עושים פעילות ענפה לשמור איתם על קשר, אם זה וובינארים וכנסים ומפגשים ומשלחות של אוניברסיטאות ובתי חולים. אחד המחקרים החזקים שאנחנו עובדים מתוכם אומר שככל שהישראלים, ואני מדברת בעיקר על הקהילה של MD ו-PhD נמצאים בקשר ישיר עם הישראלים בחו"ל והקהילה הישראלית שלהם חזקה, הזיקה שלהם לישראל היא גבוהה והם כנראה יותר יחזרו יותר לישראל. זה גם יכול להיות אליה וקוץ בה. אבל זה מה שגילינו. סיפרתי לאלי שלפני פחות מ-12 שעות חזרתי ממיאמי. עשיתי שם שני כנסים מאוד גדולים, יחד עם הקונסוליה וגופים נוספים. ביום שישי עשיתי כנס מאוד גדול של Science & Tech, ומאות ישראלים נכנסו נרשמו והגיעו לכנס הזה. הבאתי נציגים בכירים גם מהאקדמיה בישראל, ועשינו גם כל מיני שיתופי פעולה מעניינים. יש רצון גדול של ישראלים לחזור, וצריך באמת לדעת בדיוק מה ולמה. היו"ר גלעד קריב: תובנות שלך לגבי דברים שנדרשים מכל מה שדיברנו. דנה ברנזון: כל מה שאמרתם נגע לליבי. היו"ר גלעד קריב: האם יש לך דברים שלא עסקנו בהם? דנה ברנזון: שאלת איך תושבים חוזרים נחשפים למידע הזה. בתור תושבת חוזרת, בתור אימא לביאה, את פשוט מחפשת את המידע. יש הרבה מאוד קהילות בארץ של תושבים חוזרים ושם מצאנו את כל המידע, ועם זה התקדמתי. היו"ר גלעד קריב: כמובן שישנה סוגיית המידע והנגשת המידע. האם בסוף יש אתר של מדינת ישראל, שהוא האתר שמהווה הבית לתושבים חוזרים. לא "כל זכות". אתר שמיועד לספר, כמו שיש בתחומים אחרים. אני אשמח אם תעשו איזושהי מחשבה בעמותה שלכם ותעבירו לנו מסמך המלצות מהניסיון שלכם עם קהילת המדענים ואנשי המדע והאקדמיה על צעדים ודברים קונקרטיים בתחום תעסוקה, ירידים, קישור לחברות טק וביו ישראליות. מהניסיון שלכם, איפה פעולה ממשלתית יכולה לסייע ולהיות אינסנטיב. אלי, אני מקווה שאתה לא נקרא לישיבה מה אנחנו עושים מול ממשלת בריטניה. לאה אהרוני: שמי לאה אהרוני, ואני מנכ"לית אנשים משלנו. אלי, אנחנו רואים הרבה פניות מישראלים שרוצים לחזור לארץ, אבל הם לא היו מודעים לצורך לרשום את הילדים שלהם כשהם נולדו. יש ילד עכשיו בן 15 וצריך להביא את האולטרסאונד שלו מלפני הלידה כדי להוכיח שהוא פרי בטן וכל הסיפור הזה. זה בהחלט יוצר המון בירוקרטיה, ואנשים מתקשים להתמודד איתה. אני חושבת שמה שיכול להיות פתרון זה הסברה לכך שאנשים ירשמו את הילדים יותר בזמן. אלי יפרח: אני מסכים איתך שצריך הסברה. אני עשיתי אותה בעצמי ב-30 השנים האחרונות. זה התרחש מעצמו בתקופת הקורונה כשכולם רצו לבוא לארץ וכולם דפקו לנו בדלת וכבר לא היה מקום להכניס את כולם. זה נרגע עכשיו וכולם נעלמים. אבל אנחנו נדרשים לעמוד ואלו דרישות שהחוק מחייב אותנו כדי לרשום. היו"ר גלעד קריב: זה ברור לי. יהיה פה יו"ר ועדה בעוד כמה חודשים. אם יש לכם המלצות בעניין, מעבר להסברה, ואם יש משהו בבירוקרטיה שצריך לבחון וכו' סביב הנושא הזה של הרישום וכו', תעבירו לנו המלצות ונראה. משרד הפנים לא נמצא כאן, אבל בין הקונסוליות לבין - - - לאה אהרוני: שנית, נושא העולים החוזרים. במיוחד בקהילת דוברי הרוסית, חלק גדול מאוד מהעולים הם עולים חוזרים. היו"ר גלעד קריב: וראינו שהמספרים די משמעותיים. לאה אהרוני: אין לנו אפשרות לעזור להם בתמיכות של משרד הקליטה, וכשאנחנו עוזרים להם, אנחנו נענשים על זה. אנחנו הפסדנו בשנה שעברה 150,000 שקלים בתמיכות כי עזרנו לעולים חוזרים. היו"ר גלעד קריב: כפי שאת יודעת, לא תמיד יש ביני לבינך הסכמות. לגבי מה קרה במשרד העלייה והקליטה בתחום התמיכות, אנחנו מסכימים. לאה אהרוני: זה לא סעיף בתמיכות. אין לנו אפשרות לעזור למשפחות האלה. היו"ר גלעד קריב: הם לא מוגדרים כעולים לצורך מבחני התמיכה של משרד העלייה והקליטה? לאה אהרוני: נכון. היו"ר גלעד קריב: אנחנו נוציא על זה פנייה. אנחנו בכלל דורשים מהם לעשות כמה שינויים שהם יותר לכיוון עזרה אמיתית לעולים. לאה, תודה. זו סוגיה חשובה. סוגיית העולים החוזרים היא סוגיה מעניינת, והוועדה, לפחות בתקופתי, פחות נדרשה אליה. לא נצליח לעשות את זה בפגרה, אבל אני מציע שלקדנציה הבאה נשאל את עצמנו האם יש פה איזושהי קבוצה שצריך לחשוב עליה ולהתייחס אליה. ראינו שהמספרים לא מבוטלים. זה לא מאות, זה ממש אלפים. אנחנו הגענו שם ללמעלה מ-10,000 איש עולים חוזרים במספרים שהראיתם עכשיו. אליהו שאול: הצורך בתוכנית חומש הוא ברור. אבל יש משהו מאוד חשוב שאני עוד לא מבין. כשליח לשעבר של הסוכנות היהודית לעלייה, פנו אליי המון המון אנשים שהם תושבים חוזרים, ולא הייתה לנו, לא אפשרות ולא זכות ולא סמכות, לתת מידע. גם לא היה לנו מידע. זאת אומרת, המידע היחיד שיש זה האתר של משרד הקליטה. גם לאנשי ההסתדרות הציונית אין סמכות וגם ידע ולתת מידע, ואני לא מבין למה. מצד שני, אני יודע שמי שפונה דרך האתר, אז משרד הקליטה ודוריס עונים מייד ותהיה תשובה, וכל הכבוד. אבל אנשים רוצים מישהו לדבר, לקבל מידע, להתייחס, ואין דבר כזה. והבתים הישראלים, כפי ששמענו, זה דבר ש - - - היו"ר גלעד קריב: עזבו, אין בתים ישראלים. וגם אם יהיו ישראלים, אז הם יהיו בעשרה מקומות בעולם בלי תקציב פעילות. אליהו שאול: אני לא מבין למה שליחים ונציגים של ההסתדרות הציונית ושל הסוכנות היהודית לא יכולים לטפל גם בנושאים. אורי לייזר: גם אני הייתי שליח בדרום אפריקה, שליח צפון ב-2012–2015, ואז הייתי בהצ"ה. עוז חיים (יש עתיד): הצ"ה לא עוסקים בזה. היו"ר גלעד קריב: הרי הקמנו לפני עשור בערך מחלקה שעוסקת בישראלים בחו"ל. האם אנחנו עדיין נמצאים במצב שהשליחים של הסוכנות והצ"ה לא רואים את הקבוצה הזאת כקבוצה שהם מנגישים לה מידע? אורי לייזר: נכון, ובצער רב. כי, כמו שהוא אמר, הסמכות נמצאת במשרד העלייה וקליטה או בקונסוליות, בשגרירויות, שלהן אין באמת תמיד. אליהו שאול: לגבי העולים שחזרו לחוץ לארץ – אם הם רוצים להכיר בהם כגוררי זכויות, כי הרי הם לא הספיקו לנצל כל הזכויות האלה, צריך להוכיח מיליון דברים בירוקרטיים, כולל שבחוץ לארץ השכירו דירות, עבדו, שינו מס הכנסה, אחרת לא יכולים להכיר בהם, ואני לא יודע למה. אני לא מבין כי הרי למשרד הפנים יש רישום אם הוא היה בארץ או לא. היו"ר גלעד קריב: זה חוזר לסוגיית העולים החוזרים. נפתחה פה איזושהי סוגיה רוחבית בעיסוק בנושא העולים החוזרים. שוב, אם זו לא הייתה פגרה, היינו קובעים תוך שבועיים דיון בנושא הזה. בואו נרשום את זה לעצמנו. אחרי הבחירות, גם הוועדה וגם מרכז המחקר והמידע, צריכים להסתכל על כל סוגיית העולים החוזרים. אליהו שאול: לגבי ביטוח לאומי – אומנם הבנתי שרק אחרי חמש שנים מבטלים את התושבות. אבל יש לא מעט עולים שעובדים בחוץ לארץ ונמצאים לפעמים יותר מחצי שנה בגלל שיש להם עבודה בחו"ל או שיש להם משפחות וכו', ואני מבין שהם מאבדים את הזכאות לקצבאות ולדברים כאלה. דפנה קורן: לא עניין של קצבאות. באופן כללי, זה לא רק מניין של ימים. אנחנו מדברים על מרכז חיים. אם יש אנשים ספציפיים שאתה רוצה שאנחנו נבדוק, ניתן לך את הפלאפון שלי. נקצה לך איש קשר ואנחנו ניתן לך שירות. היו"ר גלעד קריב: אליהו, בוא נגבש פה עוד מידע. אליהו שאול: לא רק חריגים. אולי הסוגיה היא בעייתית, אני לא יודע. היו"ר גלעד קריב: בסדר, צריך לחשוב. דפוסי העלייה משתנים. פעם אנשים עלו וחתכו את החיים שלהם בארצות המוצא. ככל שהעלייה שלנו הופכת להיות גם עלייה מוטה ממדינות המערב, אנשים חיים במציאות דואלית. השאלה אם ההגדרות עם מניין הימים הן כדי לבוא ולומר: עלית, אתה אזרח ישראלי, אבל אתה לא תושב ישראל כי אתה מבלה שני שליש מהשנה עדיין בארץ המוצא שלך. יכול להיות שהתפיסה צריכה להיות שדווקא בשנתיים הראשונות אנחנו באים ואומרים זה בסדר שיהיה מצב, כמו שדנה דיברה עליו פה, שאחד מבני הזוג נשאר שם. אנחנו בעידן של עלייה מסוג אחר, ואלו דברים שצריכים לחשוב עליהם. זה לסיבוב הבא של ועדת עלייה וקליטה. דפנה קורן: זה נלקח בחשבון. היו"ר גלעד קריב: ג'נטה, את חותמת כי אנחנו ממש חייבים לסיים, אחרת הדמוקרטים לא יגישו את רשימת המועמדים שלהם לוועדת הבחירות. ז'נטה ויינברג: שמי ג'נטה ויינברג, ואני מנכ"לית ארגון המהנדסים והאדריכלים עולים. אנחנו מטפלים בקהל של מהנדסים, אדריכלים, הנדסאים. לפני שבוע פנתה אליי בחורה, תושבת חוזרת מלוס אנג'לס. היא מהנדסת חשמל, והיא סיימה שם לימודים בתואר ראשון ובתואר שני בהנדסת חשמל. היה לה ניסיון רב שנים ורישיון. כמו עולים חדשים בארץ, גם תושבים חוזרים נופלים בזה שהרישיון שהיה להם לא מוכר והם צריכים להתחיל מחדש. רישום זה מינימום חצי שנה וצריך לחכות, כי מהנדס חשמל מקבל רישיון אחרי הרישום באופן אוטומטי. היא עבדה עם רישיון למתח גבוה בלוס אנג'לס בחברה כמו חברת החשמל, אבל היא לא תקבל את זה. אין לה אפשרות לקבל פה רישיון. והיא נופלת בין הכיסאות. אין לה זכות לעבוד במקצוע כי אין לה רישיון. יש לנו הצעה. עולים חדשים או תושבים חוזרים שמגיעים לארץ שיש להם ניסיון לפחות של שלוש שנים או חמש שנים ויש להם רישיון – לקבל את הרישיון. לתושבים חוזרים אין כאילו להם זכות לעבוד בארץ, למרות שהם מגיעים עם כל המסמכים ועם רישיון. זה גם אדריכלים, זה גם מהנדסי בניין, וגם מהנדסי חשמל. אני חושבת שיש גם צורך בשותפות בשולחן של משרד העבודה כדי להקל לתושבים חוזרים את העניין הזה של רישום ורישוי. היו"ר גלעד קריב: כן, הרישום במרשם המקצועי. אנחנו רושמים את הנקודה הזאת. אולי אתם יכולים גם להעביר לנו על זה מסמך קצר שמסביר את העניין. אם אנחנו נצליח, אנחנו נעשה ישיבה עם ועדת העבודה. ואם לא, יש לי תחושה שזה יהיה בידי מנהלת הוועדה הנוכחית, שתמשיך גם בכנסת הבאה. היא לא עומדת לבחירת הציבור, וטוב שכך. הייתה לנו כבר איזו אופוזיציה שלא חשבה שחשוב להקים את ועדת העלייה. לא שלנו. עזריאל ברקלי-דאל: עזריאל, ארגון עתים. אני רוצה להצטרף לדברים של לאה קודם לגבי רישום ילדים של אזרחים שבחו"ל. כאשר מדובר שהאבא הוא ישראלי, אז גם אם האימא היא זכאית שבות, כל עוד האבא לא הצהיר על דת האימא בקונסוליה, הילדים ירשמו כחסרי דת. זה סרט לשנות את הרישום של כל הדבר הזה זה סרט. אי-אפשר לעשות את זה בהליך עלייה. בישראל זה סרט כי צריך להגיע דרך בית רבני. אני יודע שזה נושא מאוד גדול. אנחנו כן עובדים בארגון על - - - בעניין הזה, וכמובן שנשמח - - - היו"ר גלעד קריב: תעבירו את המידע. אגב, זה לאו דווקא תושבים חוזרים. זה דברים שיכולים להיות רלוונטיים לכל זוג שמתחתנים עם בן או בת זוג זרה. מכובדיי, קודם כול, תודה ששרדתם את הדיון הארוך. אני לא אחזור על דברים שאמרתי בפתיחה. למרות שקיבלנו הרבה מידע שלא עלה מהדיונים הקודמים, גם בנושא המיסוי, גם דיוק ההבנה באירוע בביטוח הלאומי, אני חושב שדי ברור כאן שאם לא יהיה כאן מהלך מתכלל ממשלתי שירתום את כל הגופים לאיזושהי ראייה אסטרטגית ומתכללת, אנחנו נמשיך לדשדש במספרים. והמספרים הם לא טובים. צריך להפוך את המגמה. כל אחד עם דעותיו הפוליטיות לגבי איזו מציאות פוליטית תביא יותר ישראלים לחשוב על חזרה לארץ. כל אחד זכאי לדעתו – הכול בסדר. הפוליטיקה היא דבר חשוב מאוד, אבל בסוף יש גם עד כמה המדינה אומרת: אני מתאמצת. בגדול, אני חסיד גדול של עלייה מכל מקום בעולם היהודי. די ברור שהמדינה מתאמצת הרבה יותר להעלות את אחינו ואחיותינו היהודים משהיא מתאמצת להחזיר את עמיתינו האזרחים הישראלים שבחרו לחיות בחו"ל. את הפער הזה לא צריך לסגור לחלוטין, יש משמעות להגירה של עלייה מול חזרה לארץ, אבל את הפער הזה צריך לצמצם. שוב, הדרך לצמצם את זה היא בהחלטת חומש ממשלתית. אנחנו בוודאי, אם נזכה להיות בממשלה הבאה ובקואליציה הבאה, ננסה לעשות את הדבר הזה. אבל אני חושב שזאת משימה של כל קואליציה וכל ממשלה. תודה לכולם על כל מה שאתם עושים. שתהיה שנת עלייה ושנת חזרה לארץ, ושנת שלום, שלווה, השקט ובטח. שנה טובה, חברים. תודה לכולם. הישיבה נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 14:33. << סיום >>