פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 9 הוועדה לביטחון לאומי 16/09/2026 מושב רביעי פרוטוקול מס' 633 מישיבת הוועדה לביטחון לאומי יום רביעי, ה' בתשרי התשפ"ז (16 בספטמבר 2026), שעה 8:30 סדר-היום: << נושא >> בקשת הממשלה להארכת ההכרזה על מצב חירום כליאתי לפי סעיף 19כ(ד) לפקודת בתי הסוהר (נוסח חדש), התשל"ב -1971 << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: צביקה פוגל – היו"ר מוזמנים: אביב ישראלי – יועמ"ש בל"מ, המשרד לביטחון לאומי מיכל נחום – יועמ"ש משב"ל ועניינים פליליים, המשרד לביטחון לאומי רועי גדעוני – רת"ח תכנון ליווים שב"ס, המשרד לביטחון לאומי מורן שרביט – רת"ח חירום, אמ"ש, שב"ס, המשרד לביטחון לאומי דנה כהן – רת"ח תכנון וכליאה שב"ס, המשרד לביטחון לאומי שלומי אלבלק – מרכז פרויקטים שב"ס, המשרד לביטחון לאומי עטרת דור שפיגלמן – עו"ד, המחלקה למשפט פלילי | ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים דור שוורץ – מתמחה, משרד המשפטים אריאל ריין – אזרח ישראל שור – אח שכול, סופר אלון שיריזלי – אזרח משתתפים באמצעים מקוונים: ישי שרון – עו"ד, מנהל מחלקת חקיקה ומדיניות, הסניגוריה הציבורית רותם טובול – עו"ד, יו"ר ועדת שב"ס, לשכת עורכי הדין ייעוץ משפטי: עידו בן יצחק אסף היזלר מ"מ מנהלת הוועדה: רון רומן רישום פרלמנטרי: חנה קרליץ רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> בקשת הממשלה להארכת ההכרזה על מצב חירום כליאתי לפי סעיף 19כ(ד) לפקודת בתי הסוהר (נוסח חדש), התשל"ב -1971 << נושא >> << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בוקר אור לכולם, היום יום רביעי, ה' בתשרי התשפ"ז, 16 בספטמבר 2026. התכנסנו כאן כדי להאריך את תוקפה של תקופת ההכרזה על מצב חירום כליאתי לפי סעיף 19כ(ד) לפקודת בתי הסוהר. רגע לפני שנתחיל בדיון עצמו, נתבקשתי לאפשר שלוש דקות. אני לוקח לך זמן, בבקשה. << אורח >> ישראל שור: << אורח >> קודם כול, תהיה גמיש. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> שלוש דקות, ביי. << אורח >> ישראל שור: << אורח >> אני אח שכול, מופיע בוועדה כבר קרוב לשלוש שנים. אני אומר כמה דברים בשם משפחות שכולות. שלוש שנים ישבתי כאן. הקשבתי לכם, דיברתי אתכם, ראיתי אתכם מצביעים, מתווכחים, מתמקחים, מבטיחים, מסבירים ומתחמקים. והיום, בנאום האחרון שלי בכנסת, אני מרשה לעצמי לומר את הדברים בלי לעגל פינות ובלי לדפוק חשבון לאף אחד. זה כתב האישום שלי: אתם קיבלתם מדינה עם בעיות, עם מחלוקות, עם אויבים ועם אתגרים – אבל קיבלתם מדינה עם מצפן. מדינה שבה ידענו, לפחות בתיאוריה, שיש דברים שפשוט לא עושים. שלא משקרים לאזרחים, שלא רומסים אדם חלש כי הוא מפריע, שלא משתמשים בכוח כדי לסתום פה, שלא הופכים אסון לאומי לכוח פוליטי ולכלי פוליטי, שלא מסתכלים למשפחה שכולה בעיניים ואומרים לה במילים או במעשים: עכשיו זה לא הזמן שלכם. בשלוש השנים האלה ראיתי את הקווים האלה נמחקים אחד אחרי השני. ראיתי איך האמת הפכה לעניין של מחנה; איך אחריות הפכה למילה שאפשר להתחמק ממנה; איך נאמנות למנהיג גברה על נאמנות לציבור; ואיך שיקולים פוליטיים נכנסו למקומות שאליהם היו צריכים להיכנס רק שיקול דעת, מצפון ואחריות. ראיתי אנשים שהגיעו לכנסת שבורים, ובמקום לקבל כאן יד מושטת, נאלצו להילחם כדי לקבל זכות דיבור. וראיתי אתכן, המשפחות השכולות. אני רוצה לעצור כאן לרגע ולומר לכן משהו שלא תמיד נאמר מספיק: אני רואה אתכן. אני רואה את מי שמגיע לכאן עם תמונה של בן או בת בכיס, ולא מוכן שהילד שלו יהפוך למספר בסטטיסטיקה. אני רואה את מי שממשיך לקום בבוקר לבית שחסר בו אדם שהיה אמור להיות בו. אני רואה את מי שמחזיק מעמד מול מצלמות, מול ועדות, מול פקידים ומול פוליטיקאים, כשבפנים הוא עדיין מנסה להבין איך ממשיכים לחיות אחרי שהחיים השתנו ברגע אחד. אני רואה גם את מי שלא יודע לדבר בכנסת, לא יודע לצעוק ולא יודע למשוך תשומת לב. את האימא שיושבת בשקט, את האב שלא מצליח להשלים משפט, את האח או האחות שהכאב שלהם אינו פחות גדול רק מפני שהם פחות נשמעים. ואני רואה את המחיר שאתם משלמים גם עכשיו. האובדן שלכם לא הסתיים ביום ההלוויה; הוא ממשיך אתכם בכל בוקר, בכל חג, בכל יום הולדת, בכל תמונה שעולה בטלפון ובכל כיסא ריק סביב השולחן. הדבר שהיה צריך להיות מובן מאליו הוא שאתם לא צריכים להיאבק גם במדינה כדי שהיא תראה אתכם. אבל אתם נאלצתם להיאבק, וזה חלק מרכזי בכתב האישום שלי. הטבח התרחש במשמרת שלכם – הממשלה והקואליציה. המדינה הופקרה במשמרת שלכם. אזרחים נרצחו, נחטפו ונעקרו מבתיהם במשמרת שלכם. משפחות נשברו במשמרת שלכם, והתגובה שלכם לא הייתה ועדת חקירה ממלכתית שתברר עד הסוף מי כשל, מי ידע, מי לא ידע, מי התריע ומי התעלם. במקום חשבון נפש קיבלנו מאבק על הנרטיב; במקום אחריות קיבלנו האשמות; במקום הנהגה שמרימה את הראש ואומרת: אנחנו אחראים, קיבלנו הנהגה שמחפשת למי להעביר את האחריות. וזה, בעיניי, כתם שלא יימחק באמצעות נאום, סרטון, קמפיין, או עוד הצבעה בכנסת. אתם יכולים לנצח הצבעה בוועדה, אתם יכולים להעביר חוק, או אתם יכולים להחזיק קואליציה, אבל יש דבר אחד שאי-אפשר להעביר בכנסת – את האחריות ההיסטורית למה שקרה כאן. אני לא יודע מה ייכתב בספרי ההיסטוריה על כל אחד מכם, אני גם לא מתיימר לקבוע היום מי יהיה שם ומי ייעלם מהזיכרון, אבל אני יודע מה ראיתי. ראיתי כנסת שיכלה להיות המקום שבו המדינה מתייצבת מול האסון הגדול בתולדותיה, ואומרת לאזרחיה: אנחנו אתכם. במקום זה, ראיתי יותר מדי פעמים כנסת שמתייצבת, קודם כול, להגן על עצמה. זה ההבדל בין הנהגה לבין הישרדות פוליטית. אני מבקש עכשיו לפנות בכמה מילים למשפחות השכולות: אל תיתנו לאף אחד לגרום לכם לחשוב שאתם אורחים בבית הזה. אתם לא אורחים, אתם חלק מהסיפור של המדינה הזאת. אתם חלק מהמחיר שהיא שילמה ומהמחויבות שלה כלפיכם. גם כשמנסים להשתיק אתכם, גם כשמנסים לפצל ביניכם, וגם כשמנסים להפוך את הכאב שלכם לעוד ויכוח פוליטי – אל תשכחו מי אתם. אני מסיים היום את הפרק שלי בכנסת. שלוש שנים הגעתי לכאן לא כדי לבקש טובות, לא כדי לקבל תפקיד ולא כדי למצוא חן בעיני אף אחד. הגעתי כי חשבתי שהמקום הזה שייך גם לי, כמו שהוא שייך לכל אזרח במדינה הזאת. היום אני יוצא מכאן אחרי שראיתי יותר מדי. אני יוצא בלי פחד להגיד את מה שאני חושב כי אין לי כאן יותר כיסא לשמור עליו, אין לי תפקיד לבקש, ואין לי שום סיבה להיות מנומס במקום שבו נדרשת אמת. שלוש שנים ניסיתי להזכיר לכם בשביל מי אתם יושבים כאן. אתם לא יושבים כאן בשביל עצמכם, אתם לא יושבים כאן בשביל המפלגה, ואתם לא יושבים כאן בשביל מנהיג – אתם יושבים כאן בשם המדינה. והמדינה הזאת, כפי שראיתי אותה בשלוש השנים האחרונות, קיבלה מכם הרבה פחות ממה שהיה מותר לה לצפות מנבחרי הציבור שלה. זה החשבון, זה כתב האישום, וזה הדבר האחרון שהיה לי לומר לכם כאן. תודה רבה, ישראל שור. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> נתתי לך יותר משלוש דקות כי חשבתי שחשוב שישמעו את הקול שלך, אבל אני חושב שבהגינות אפשר היה גם לומר מה כן עשינו פה. כי ב-7 באוקטובר לא אנחנו לחצנו על ההדק ולא אנחנו החזקנו את הסכין. אל תשכח את זה, ישראל, ותודה רבה על הכול. << אורח >> ישראל שור: << אורח >> תודה רבה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מכובדיי, אני חוזר חזרה לדיון. בהמשך ובהתאם להחלטת ממשלת ישראל מס' 4458 מאתמול, 15 בספטמבר, הועברה בקשה על ידי הממשלה לוועדה להאריך את תקופת תוקפה של ההכרזה עד 15 בנובמבר 2026, ה' בכסלו התשפ"ז – כלומר לחודשיים. רגע לפני שאנחנו נקיים את הדיון, אני מבקש למקד אותו, ולומר בעיקר למכובדיי מרשות בתי הסוהר, שהרי אין אחד במדינת ישראל שיודע כמוני כמה מאמץ אתם משקיעים, איזו עבודה מדהימה אתם עושים, וכמה מדינת ישראל חבה לכם על מה שאתם עושים ביום-יום. אבל אי-אפשר כל פעם להתכנס פה לחודשיים ולהאריך בלי דעת לאן אנחנו הולכים. מדינת ישראל יודעת לעשות דברים אחרים, מדינת ישראל יודעת לבנות אפשרויות אחרות. לא יכול להיות שאמשיך להעמיד את לוחמי הכליאה בסיכון בכל פעם מחדש. אנחנו לא מצליחים לגייס את כל מי שרצינו והמספרים הולכים ועולים, הסיכון הולך וגדל, ואני חושב שמדינת ישראל יכלה לתת לזה פתרונות אחרים. כשרוצים, מקימים מחנה או כלא בתוך פרק זמן מאוד קצר, מגייסים אנשים ומציעים הצעות כדי שאנשים יגיעו. אני חושב שהמדינה לא עשתה מספיק לטובת העניין הזה. לכן אני מבקש מכם הפעם לנסות להתייחס לתמונת המצב העתידית. כי אם ניפגש כאן בעוד חודשיים – או כפי שרוצה היועץ המשפטי, מוקדם יותר – ושוב נשמע את אותו הדבר, כלומר: הוצאנו עוד ארבעה אנשים לחופשה מיוחדת והגדלנו בעוד 50 מקומות, אבל הלחץ נשאר אותו לחץ והסיכון ללוחמי הכליאה נשאר אותו סיכון, אז אני מתחיל להרגיש כאילו אני מקיים את הוועדה כרוטינה שמאפשרת למצב להישאר ולסיכון להמשיך להתקיים. אני לא מתכוון לעשות את זה, אבל אני לא אהיה פה בכנסת הבאה, אז לפחות אנסה להכין את הרקע לדברים האלה. המציאות הביטחונית חריגה – אנחנו יודעים, זה ברור ומוכר לכולנו – אבל אני לא חייב לקבל אותה כמובן מאליו בהיבט של היערכות להגנה, וזה חלק מההיערכות הזאת. אשמח לשמוע את ההתייחסות שלכם. הייעוץ המשפטי, אתם רוצים להגיד משהו לפני שמתחילים? << דובר >> עידו בן יצחק: << דובר >> בסוף. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אביב, בבקשה. << אורח >> אביב ישראלי: << אורח >> בוקר טוב, אני מהמשרד לביטחון לאומי. כפי שידוע לוועדה, החל מ-22 באוקטובר 2023, נוכח העלייה בהיקפי הכלואים מתחילת המלחמה, ועל מנת לאפשר לשירות בתי הסוהר לקלוט את היקפי הכלואים המשמעותיים, הוכרז מצב חירום כליאתי, שהוארך מעת לעת ומאז מופעל באופן רציף. הוא מאפשר להלין כלואים תוך חריגה מהוראות הדין לעניין שטח מחייה, חריגה מהוראות הדין לעניין הלנה שלא על מיטה, והחזקה שלא בנפרד לגבי אוכלוסיות מסוימות. ההכרזה מוארכת מעת לעת נוכח היקפי הכלואים שמוחזקים במתקני הכליאה, כאשר נכון להבוקר מצבת הכלואים עומדת על 23,049. דיברנו על זה שהמספרים התייצבו פחות או יותר – עדיין ממשיכה הקליטה מכוחות הביטחון, אבל התנודות הן פחות או יותר סביב המספר הזה. נוכח ההיקפים האלה, וכדי לאפשר לשירות בתי הסוהר להמשיך להחזיק את הכלואים האלה ולקלוט עצורים נוספים – יש צורך בהארכת ההכרזה. בקשת הממשלה היא אכן הארכה בחודשיים נוספים. לצד זה, היינו פה בשבוע שעבר, ומדי חודש אנחנו מגיעים ומדווחים על הצעדים שהמשרד ושירות בתי הסוהר מקדמים להתמודדות עם הצפיפות ועם מצב הכלואים. כמו כן, דיווחנו כאן כבר כמעט שלוש שנים על תהליכי בינוי משמעותיים, ועל אלפי מקומות שהתווספו ואוכלסו – חלקם מכוח החלטות ממשלה וחלקם מתוך צעדים של שירות בתי הסוהר. נוכח הצורך הדחוף מאוד, שירות בתי הסוהר יצר תוך כדי המלחמה למעלה מ-1,400 מקומות כליאה בשטחים ציבוריים ובמתקנים ביטחוניים שפונו והוסבו למתקני כליאה, במהירות ובהיערכות מאוד מאוד משמעותית, וצעדי הבינוי ממשיכים. אנחנו צפויים להוסיף עד סוף השנה או בתחילת שנת 2027 עוד 3,000 מקומות במתקני כליאה ביטחוניים שונים, בעיקר במתקן הכליאה עופר, לצד בינוי מאוד מאוד משמעותי בקציעות. גם כאן אנחנו מדברים על 3,000 מקומות בסד זמנים צפוף מאוד תוך כדי המלחמה, חלקם בבנייה מהירה יותר וחלקם בבנייה באמצעות מכרז. חלקם כבר הושלמו ואוכלסו, ואנחנו מקווים שנוכל עד סוף השנה הנוכחית או בתחילת חודש ינואר לראות את תהליכי הבינוי האלה מושלמים – ובתקווה, לצד מאמצי הגיוס שאנחנו מדברים עליהם רבות, גם לאכלס אותם כמה שיותר מהר. לצד האמור, אנחנו בוחנים כל הזמן אפשרויות נוספות. יש תהליך של חופשה מיוחדת לאסיר, ונכון, הוא לא בהיקפים שציפינו להם, אבל שב"ס מנסה לממש את הפוטנציאל ולאפשר לכמה שיותר אסירים שנמצאו מתאימים לאחר בחינה פרטנית, לצאת לחופשה כזאת. דיברנו על זה בדיון הקודם ואנחנו ממשיכים לחשוב איך ניתן לקדם פתרונות נוספים. אנחנו מאוד מאוד רוצים שהפתרון של העברת אסיר למאסר בית יקודם. שוב, לצערנו אנחנו יודעים שזה לא מקודם בלוחות הזמנים שהיינו מצפים להם, ולכן אנחנו ממשיכים את החשיבה אצלנו, בתוך הבית, איך אנחנו מקדמים פתרונות אחרים שיוכלו לסייע בהיבט הזה. עד כאן. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה. שב"ס? התייחסויות נוספות? איזושהי מידה של אופטימיות להכניס לדיון הזה? << אורח >> מורן שרביט: << אורח >> אני ראש תחום חירום וכוח אדם בשירות בתי הסוהר. אני אתחיל בכך שאנחנו ממשיכים בכל העת בפעולות לקידום הגיוס, ואני אפרט את כל הפעולות הנרחבות: המשך קבלת תקנים למינהלות גיוס – מרחיבים את מערך הגיוס; היערכות לגיוס לקראת פתיחת אגפים וגם לפתיחת מרחב ירושלים – יש לנו עוד מקומות שאנחנו חייבים לאכלס; קמפיינים גדולים בדיגיטל – בהתייחס לפערי האיוש לאור הבינוי והאכלוס בלביא, קיימנו קמפיין ייעודי דיגיטלי ושלטי חוצות לטובת גיוס לדרום בעלות של 2 מיליון שקלים, והוקם מערך ניו-מדיה בלשכת הגיוס. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> למי שמתגייס לשירות בתי הסוהר והולך לשרת בדרום יש עידוד או פריווילגיה? משהו שימשוך אנשים לרצות ללכת לשם? אנחנו יודעים שיש לנו בעיה שם. << אורח >> מורן שרביט: << אורח >> נעשתה עבודה גדולה מאוד בעניין ת"ש דיפרנציאלי לכלל המתגייסים לדרום, תנאי המגורים שלהם והטבות נוספות. אני אמשיך, יש שינוי במתווה הגיוס – הכנו תוכנית שתזרז את התהליך; הגברת מעורבות של מפקדים; הקמת מערך של 150 קצינים כמעריכי שטח; מעבר למיון פנים-ארגוני ללא הסתמכות על מיון חיצוני; הגברת החשיפה בקרב קהל היעד הפוטנציאלי – שת"פים עם לשכות התעסוקה והיחידה להכוונת חיילים, השתתפות בכנסים וגיוס בשיטת חבר מביא חבר; בניית מסלול גיוס למצטיינים כדי למשוך את הטובים והמתאימים ביותר. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> יפה מאוד. << אורח >> מורן שרביט: << אורח >> מסלול שח"ר שהוא עתודה פיקודית; מסלול כוכבים ללוחמי כליאה; התחלנו בגיוס ובקמפיינים לחרדים; אנחנו פונים לחיילי חובה שסיימו שירות בארגון; שינינו תפיסה בלשכת הגיוס וברגע שעולה קמפיין אנחנו פותחים חמ"ל. אנחנו עובדים בלילות, אנחנו נעבוד גם עכשיו בזמן ההדממה, בסוכות, בחול המועד ובכל העת כדי להגדיל את הגיוס. בסטטוס תכנון מול ביצוע: נכון להיום גויסו 1,115 לוחמי כליאה, כשעד לסוף שנת העבודה נדרשים לגיוס עוד 685 מועמדים. אני אציין שוב שבמקביל לגיוסים יש גם יציאות מהארגון – נשר טבעי. בשנתיים האחרונות אנחנו עם עלייה של 3,000 תקנים, זה מטורף. הארגון בהתעצמות, ואנחנו עובדים קשה כדי למלא את התקנים ולצמצם את הפערים, עם כוח אדם איכותי ביותר. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> חשוב גם לציין שחלה עלייה משמעותית ברצון של לוחמי כליאה לצאת לקורסים פיקודיים ולקורס קצינים. << אורח >> מורן שרביט: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> זה מוכיח שכנראה אנשים שלמים עם שירותם בארגון ורוצים להמשיך להתקדם בו. תציינו את זה. אני נותן לכם כאן את הבמה, בשביל מי שכן צופה בערוץ 99, כדי שיבינו שבאמת יש כאן מהלכים וכדאי לבוא לארגון הזה. אם לא יהיה לנו את כוח האדם הנדרש כדי לאכלס כל כך הרבה והמלחמה לא הסתיימה, אנחנו מעלים את רמת הסיכון של לוחמי הכליאה. זה הדבר שמדאיג אותי יותר מהכול. אל תתביישו לציין את זה ואל תתביישו להפיץ את זה. << אורח >> מורן שרביט: << אורח >> אני אומר, אדוני, שאני התגייסתי לפני 18 שנה כלוחמת כליאה לכלא נווה תרצה, והיום אני במטה, במשאבי אנוש. גאוות ארגון וגאוות לוחמים כמו שיש בעת הזו – לא ראיתי. הרבה יותר אנשים פונים לגיוס, מתעניינים לבד, ומגיעים עם רצון להתקדם ולשמוע על תוכניות מצוינות מתקדמות, יציאה לקורסים והתקדמות בתוך הארגון. אנחנו גאים בזה, ואני אוהבת מאוד את הארגון וגאה לשרת בו. עד כאן, תודה רבה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה. תעלו לי את ישי שרון בזום, בבקשה. << אורח >> ישי שרון: << אורח >> בוקר טוב, אני אדבר בקצרה כי כמו שהיושב-ראש ציין, הדברים נכנסו לסוג של רוטינה. אני אקח את זה היום לכיוון קצת אחר, ואדבר במונחים של התמודדות עם בעיות במדיניות ציבורית. יש מושג בעולמות האלה שנקרא תופעה בלתי רצויה. במקרה הנוכחי מדובר בתופעה אסטרטגית בלתי רצויה, מה שהופך את הדברים להרבה יותר מורכבים ועם אימפקט הרבה יותר משמעותי. חשוב לי לציין שלא מדובר רק בסוגיה בט"פית, ובוודאי שלא רק בסוגיה שב"סית. שב"ס הוא אמנם הגוף שסופג בסוף את מרב ההשלכות מהמשבר הזה, אבל הפתרונות לא יכולים להינתן רק על ידי שב"ס ורק על ידי המשרד לביטחון לאומי. בראש ובראשונה, משהו שאני לא יודע עד כמה הוא נעשה בצורה רצינית, והוא הניתוח של התופעה הבלתי רצויה – לקחת את הנתונים שידועים לנו, או לחשוב אילו נתונים עדיין לא ידועים לנו. המסמכים שמוגשים לוועדה טובים, אבל הם לא מספיקים כי הם לא כוללים, למשל, פילוחים של אוכלוסיית הכלואים: למשל, כמה עצורי ימים, כמה עצורי תום הליכים, מהן תקופות המאסר ומהו סוג העבירה, והכול במבט רב-זמני – כי אנחנו כבר שלוש שנים בסיפור הזה – כדי לראות מה המגמות בכליאה. למה הדבר הזה מאוד מאוד חשוב? כי רק כשאנחנו עושים את הפילוח הזה אנחנו יכולים לנתח את שורשי הבעיה, לראות אילו פתרונות יכולים להתאים ולאיזה פתרון יכול להיות אימפקט בצמצום המשבר. כשעוברים לשלב הפתרונות, צריך לחשוב על מנעד של פתרונות ולא רק על הפתרון שחוזר ועולה כאן של מהלכי בינוי. דיברנו על זה הרבה, גם אם תוסיפו 3,000 או 4,000 מקומות כליאה, בעוד שנתיים המקומות האלה יתמלאו. צריכים לחשוב גם בפריזמה של הכניסה לכליאה והיציאה ממנה. בהקשר הזה יכולה להיעשות הסרת חסמים בכלים קיימים, כמו שחרור על תנאי ממאסרים קצרים. הילמ"ק עושה היום עבודה מצוינת, אבל אחוזי השחרור שם נמוכים מאוד, ובוודאי היו יכולים לעלות כשמדובר בתקופות מאסר קצרות ובאסירים שהמסוכנות שלהם ככלל היא לא גבוהה. חופשה מיוחדת לאסיר – אנחנו יודעים שהמספרים מגוחכים, אבל אפילו שם יש חסמים והחרגות בהסדר החוקי שנקבע על ידי הוועדה, ואנחנו יודעים שגם בתחום הפיקוח האלקטרוני במעצרים כבר תקופה ארוכה אנחנו נמצאים רחוק מניצול המכסה, ופשוט לא מצליחים אפילו להתקרב למכסה המרבית שהוגדלה במהלך המשבר הזה. אני ממשיך במנעד. צריך לחשוב גם על פתרונות חקיקה בטווח הקצר, בהתאם להצעות שהסניגוריה העלתה ולא באמת נבחנו לעומק, וכן על חקיקה לטווח הבינוני והארוך. לא לזנוח גם את מדיניות המשטרה בכל הנוגע למעצרים, ואת מדיניות התביעה בכל הנוגע לענישה ולשחרור על תנאי ממאסר. לצד גיבוש הפתרונות המותאמים, צריך לחשוב גם איך אנחנו נותנים מענה להשלכות העקיפות של המשבר. אחד הדברים החשובים שנעשים הוא תגבור סגל בתי הסוהר בשב"ס, אבל אנחנו כבר יודעים שאחת ההשלכות ההרסניות של המשבר הזה היא פגיעה בנגישות האסירים להליכי טיפול ושיקום. הדבר הזה יוצר מעגל שוטים – אנשים לא משתלבים בטיפול, לא משתחררים בשחרור מוקדם, יוצאים החוצה, חוזרים, חלילה, לתוך הכלא וככה אנחנו מנציחים את הבעיה. גם בהקשר הזה אני לא יודע אם במהלכי התגבור מתבצע תגבור גם של מסגרות הטיפול והשיקום, אבל זה גם משהו שצריכים לתת עליו את הדעת, במיוחד אם לא ממשיכים לפתרונות שמפחיתים כליאה מלכתחילה. עד כאן. אני אציין בסוף את מה שכבר ציינתי רבות, לדעתנו, השילוב בין הפגיעה האנושה בזכויות האסירים והימשכותה, לבין התמונה שאנחנו רואים, שלא מתקדמים עם חלופות ולא מתקדמים עם פתרונות אפקטיביים, יוצר מציאות בלתי חוקתית בעליל, ואני מקווה שהדברים האלה ילובנו בקרוב. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה, ישי. אם הקשבת לדברי הפתיחה שלי, נדמה לי שאנחנו די מסכימים על התהליכים שחייבים להתבצע. תודה רבה, ישי. מכובדיי מרשות בתי הסוהר, מהמשרד לביטחון לאומי, דברים נוספים? רותם מלשכת עורכי הדין, בבקשה. << אורח >> רותם טובול: << אורח >> בוקר טוב, בעבר כבר הזמנתי את אדוני, ושמעתי את אדוני על כך ששוב אנחנו חוזרים ומאשרים פעם אחר פעם. אנחנו בלשכת עורכי הדין נמצאים בקשר מאוד הדוק עם שב"ס ומכירים בעבודה הנפלאה שהם עושים. עם זאת, אני לא יודעת אם תהיה איתנו – לפי מה שהבנתי אולי לא תהיה איתנו – אבל אני שוב מזמינה אותך להצטרף ולראות מה קורה בוועדות השחרורים. ישי התייחס לזה, אבל אני רוצה להיכנס ממש פנימה. יש לנו כלי שאנחנו לא משתמשים בו. אני אמשיך להגיד שלא יעלה על הדעת שרק 16% משתחררים בשחרור מוקדם. זה כלי נוח, ורק צריך לערוך שינוי חשיבתי בעמדות שמוגשות לגביו על ידי הפרקליטות. הבחינה מחמירה מאוד, כך שיוצא בפועל שאסירים לא משתחררים בשחרור מוקדם אף שיש להם תוכניות שיקום מדהימות. שירות בתי הסוהר עושה מאמצים לשקם. אני יכולה לומר באופן אישי שאני מגיעה לדיונים אחרי שאנשים עברו הליכי שיקום יוצאי דופן בשב"ס. אנשים מסיימים מחלקות, מגיעים לוועדות השחרורים, ואנחנו עומדים שם ושומעים את ההתנגדויות. השופטים לא תמיד נעתרים לשחרור המוקדם, ובפועל יש לנו אפשרות לפנות קצת מקומות של אנשים שלפחות עשו כברת דרך. נכון, לפעמים אנחנו מגמישים קצת את העמדות שלנו, ופחות עומדים על כך שאדם עדיין לא סיים את כל ההליכים, או שהוא לא הספיק לצאת לחופשה בגלל יתרת מאסר קצרה, אבל זה עדיף לנו מאשר לתפוס מקום כשאנחנו כבר יכולים להתחיל איתו הליך שיקום בחוץ. אנחנו בוחנים הרבה אפשרויות ויש לנו כלי זמין. אני מעבירה מסר לכולם – אפשר להקים ועדה ולבחון. בשלב הראשוני רק להסתכל על המספרים, רק לראות איפה אנחנו עומדים היום. אני בטוחה שמשם כולנו נלמד. תודה רבה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה, רותם, תודה על הדברים החשובים האלה. מישהו רוצה להגיב? שירותי בתי הסוהר? המשרד לביטחון לאומי? אדוני היועץ המשפטי, בבקשה. << דובר >> עידו בן יצחק: << דובר >> לגבי הצעדים שנעשים ולא נעשים, דיברנו בהרחבה בשבוע שעבר ואני לא אוסיף על מה שאמרתי אז. הערה לגבי מועד ההארכה המבוקש, הממשלה מבקשת שנאריך בחודשיים, עד 15 בנובמבר. המועד הזה הוא חמישה ימים לאחר כינונה של הכנסת החדשה. אמנם תיקנו את החוק כך שיינתן מענה במקרה שהוועדה עדיין לא הוקמה, אז תהיה ועדת החוץ והביטחון הזמנית, אבל אני חושש שבמקרה שלא תהיה הכרעה ברורה בבחירות בתוך חמישה ימים, יכול להיות שגם ועדת החוץ והביטחון הזמנית לא תוקם עדיין. מהטעם הזה יש גם את הארכת מצב החירום הכללי במדינה, שגם היא טעונה אישור במליאה, ולפני כן בוועדה המשותפת לחוץ וביטחון ולחוקה עד 17 בנובמבר. מהטעם הזה גם הממשלה ביקשה שנדון בזה עוד לפני הבחירות. לכן אני מציע שנאריך גם את ההכרזה הזאת רק בחודש, עד 15 באוקטובר. המועד הזה גם יתלכד לנו עם דיון הדיווח של אוקטובר, וכפי שסביר להניח, נידרש להאריך שוב ונוכל לעשות את זה לחודשיים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מקובל עליכם? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בסדר גמור. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אוקיי. כמה מילות סיכום רגע לפני שנצביע ונאשר את זה, ואני רוצה שהדברים יהיו ברורים. נפשי לא יוצאת לתנאי כליאתם של מחבלים, כאלה שבאו למדינת ישראל מתוך מטרה לפגוע בנו ולרצוח בנו, ואני לא אעבור כבר על כל התיאורים של 7 באוקטובר. נפשי לא יוצאת אליהם. מבחינתי, שיהיו 40 בחדר, באמת שזה לא מעניין אותי. מה שמעניין אותי אלה הפליליים, שעליהם חלה עלינו חובת השיקום – להחזיר אותם חזרה לקהילה בלי להגדיל את מידת הסיכון. אני מבין מה קורה בוועדת השחרורים ומבין גם את הצורך להחמיר, וזה בסדר. עם זאת, בזמן שהם מרצים את עונשם כמו שצריך לרצות עונש – כי כך קבע בית המשפט – אני רוצה שהם לא ירצו אותו בתנאים מאוד גרועים שיגרמו לכך שיהיו יותר מדי אנשים באותו חדר כשהם משפיעים אחד על השני. קל מאוד לדרדר אנשים לפשע נוסף, וזה כל מה שאני אומר. אני מבקש שבדיון הבא, שממילא נתכנס אליו ונדון גם בחלופות הכליאה, נדון גם על מה שביקשתי. נראה את הדברים בטבלאות מסודרות, לפי לוחות זמנים ולפי אגפים, כמו שביקשתי בדיון הקודם. אני אקבל את ההצעה של היועץ המשפטי ואנחנו נאריך את זה רק בחודש, עד 15 באוקטובר – זה אומר קצת פחות משבועיים ממועד הבחירות. דבר נוסף, המשרד לביטחון לאומי נושא כאן בנטל כמעט לבד, זה ראוי להערכה וראוי לומר את זה. אם משרדי הממשלה האחרים – משרד האוצר, משרד המשפטים, משרד הרווחה והרשות לשיקום האסיר – לא ייכנסו לעניין ולא יקבלו את מה שצריך כדי לתת לזה מענה, יכול להיות ש-7 באוקטובר הבא לא יגיע מיו"ש, אלא דווקא מבתי הסוהר. ראו הוזהרתם. שלא תגידו שאף אחד לא משך בשולי גלימתכם – הינה, מישהו מושך. משרדי הממשלה, נא להתעורר. אני מבקש לדיון הבא לוודא שהם גם מגיעים לכאן, בסדר? זה לא עוד הרבה זמן, זה בעוד חודש, ואני סמוך ובטוח שהם יכולים לעשות את זה. בואו נקרא רגע את מה שאנחנו מצביעים עליו. << דובר >> עידו בן יצחק: << דובר >> אין מה להקריא. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> נעבור להצבעה על בקשת הממשלה להארכת ההכרזה על מצב חירום כליאתי לפי סעיף 19כ(ד) לפקודת בתי הסוהר (נוסח חדש), התשל"ב -1971 עד 15 באוקטובר. מה התאריך העברי של היום הזה? << דובר >> אסף היזלר: << דובר >> ד' בחשוון. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> ד' בחשוון התשפ"ז. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה אושרה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אחד בעד, אין נגד, אין נמנע. הבקשה אושרה. ניפגש ב-15 באוקטובר. תגיעו מוכנים, בבקשה, ונראה גם את משרדי הממשלה האחרים. תודה לייעוץ המשפטי ותודה להנהלת הוועדה. אם לא ניפגש, ולא ניפגש עד אז, שניחתם כולנו לחיים טובים. שנה טובה, הישיבה נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 09:00. << סיום >>