פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 28 הוועדה המיוחדת לפניות הציבור 12/05/2026 מושב רביעי פרוטוקול מס' 117 מישיבת הוועדה המיוחדת לפניות הציבור יום שלישי, כ"ה באייר התשפ"ו (12 במאי 2026), שעה 10:30 סדר היום: << נושא >> בחינת זכאות לתו נכה עבור חולי קרוהן וקוליטיס כיבית << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: אושר שקלים – היו"ר חברי הכנסת: אימאן ח'טיב יאסין מוזמנים: ד"ר רן שוויד – נציג חטיבת הרפואה, משרד הבריאות אתי סבן – מנהלת תחום מחלקת עדכון ובקרה ופניות הציבור, אגף הרישוי, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים ד"ר ראובן גולדשמידט – יועץ רפואי, לשכה רפואית, המוסד לביטוח לאומי יעל דנין – רפרנטית אגף נכות, המוסד לביטוח לאומי ילנה מזורביץ' – רפרנטית אגף נכות, המוסד לביטוח לאומי ד"ר דן קרת – מרכז תחום גסטרואנטרולוגיה חטיבת הקהילה, שירותי בריאות כללית ד"ר מתתיהו וטרמן – נציג החוג הרפואי למחלות מעי דלקתיות, ההסתדרות הרפואית בישראל סא"ל בדימוס סילבי עומר – מנכ"לית, העמותה הארצית לקרוהן וקוליטיס כיבית עמוס כהן – עורך דין, העמותה הארצית לקרוהן וקוליטיס כיבית ד"ר איל ברסלר – מנהל הוועדה המדעית, העמותה הארצית לקרוהן וקוליטיס כיבית חיים פיליפ – מנכ"ל, עמותת עזרי מעם לקרוהן וקוליטיס יחזקאל אשכנזי – חבר הנהלה, עמותת עזרי מעם לקרוהן וקוליטיס אברהם במברגר – אחראי קשרי חוץ, עמותת עזרי מעם לקרוהן וקוליטיס ד"ר (אסתר) שפרה וולגלרנטר – חולת קרוהן קשה, עמותת עזרי מעם לקרוהן וקוליטיס בת שבע במברגר – רכזת פרויקטים ומייצגת בעמותת עזרי מעם לקרוהן וקוליטיס יאיר שרגא – ראש תחום מדיניות ופניות הציבור, ארגון בצלמו רות פרמינגר – עו"ד, ארגון נפגעי פעולות איבה רגדה ברכאת – סמנכ"לית, עמותת ניסאן מנהלת הוועדה: אתי שבתאי רישום פרלמנטרי: טלי רם רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> בחינת זכאות לתו נכה עבור חולי קרוהן וקוליטיס כיבית << נושא >> << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> בוקר טוב לכולם. אני שמח לפתוח את הישיבה הראשונה של מושב הקיץ. בפתח דבריי אני רוצה לסטות רגע מהדיון שלנו ולהתייחס למה שחווינו אתמול במליאה, בעיקר העניין של היחס למשפחות שכולות, משפחות של נפגעי טרור, משפחות של החיילים הקדושים שלנו. עומד חבר כנסת תומך טרור, פשוט מזהה שאין הרבה אנשים בקהל, אבל הוא רואה שיש בקהל משפחות שכולות שגם בעבר הוא ברוב חוצפתו סימן להם וי כמו אחרון המחבלים ומדבר בשפה ערבית בהתרסה ובטון מתלהם בשביל להכביד עוד יותר על הכאב שלהם. זה פשוט דבר שהוא בלתי מתקבל על הדעת ובלתי נסבל, וכשאני ראיתי את זה אז אני התעמתתי איתו. בסוף, תומך הטרור העלוב הזה פשוט סיים את דבריו והמליאה יצאה להפסקה. לא יכול להיות שבמדינת ישראל, משפחות שכולות, משפחות של החיילים הקדושים שלנו, של נפגעי טרור, יבואו לכאן ופה הם יזכו ליחס פשוט מעליב, בהתרסה ובכוונה, ואני כולי תקווה שבעזרת השם, כאשר תהיה לנו מערכת משפט הוגנת ונורמלית ויציבה, אז האיש הזה פשוט יעמוד לדין על כל הצרות שהוא עשה לעם ישראל. << אורח >> רות פרמינגר: << אורח >> אני רוצה להגיד לך, כנציגה של ארגון נפגעי פעולות איבה, שיש לנו משפחות שכולות, אתה ממש נגעת בפצע שלהם ואני מודה לך על מה שאמרת. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> אז למשפחת בונצל ולמשפחת חג'ג', עם ישראל איתכם ובעזרת השם אנחנו נמשיך להוקיר את התודה ואת ההקרבה שלכם בכלל. אנחנו מנסים כאן לבדוק מה קורה לגבי חולי קרוהן וקוליטיס מבחינת אפשרות של תווי נכה דרך משרד התחבורה. חשוב לי קודם כול להבין מה התופעה, מה המחלה הזו, מה הצרכים, איך אפשר לטפל בה, מה היקף התופעה ואיך אנחנו יכולים לבוא ולסייע גם מבחינה פרוצדורלית, גם מול המשרדים השונים. בבקשה, סילבי עומר, מנכ"לית העמותה הארצית לקרוהן וקוליטיס. << אורח >> סילבי עומר: << אורח >> שלום לכולם, בוקר טוב. אני אפתח ואציין שהחודש, חודש מאי, זה חודש שבו מציינים ברחבי העולם את יום המודעות העולמי למחלות קרוהן, קוליטיס, והשלכותיהן. אנחנו באמת מודים לך, חבר הכנסת שקלים, ולוועדה על ההזדמנות ועל העיתוי ועל האפשרות להציג את אחד האתגרים המשמעותיים שחולי קרוהן וקוליטיס מתמודדים איתם, זה אתגר הדחיפות לשירותים. זה אתגר שהוא מאוד מהותי עבורם, עד כדי פגיעה בחופש התנועה, והמשמעות היא של חישוב מסלול בכל פעם שצריכים לצאת מהבית. אנחנו מדברים כמובן על חולים במחלה פעילה. יש מנעד רחב, הרופאים שנמצאים איתנו כאן יסבירו את המשמעות, אבל מי שנמצא במחלה פעילה, מעדויות ומדיווחים של חולים, ממה שאנחנו יודעים, לא מעט מחשבים מסלול טרם כל יציאה מהבית לכל פעילות, בטח ובטח כאשר הם צריכים להגיע לאיזשהו יעד ולחנות איפשהו עם הרכב. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> זה משהו שהוא באופן קבוע או שמדובר בתקופות מסוימות שזה תוקף? << אורח >> סילבי עומר: << אורח >> אני מציעה שהרופאים יסבירו. זו מחלה שהמנעד שלה הוא רחב, ממצב מחלה קל ועד מצב מחלה פעילה מאוד משמעותית, כאשר אנחנו יודעים שלגבי חולים שנמצאים במחלה פעילה אנחנו כל הזמן מדווחים ואנשים מבקשים, ממש מתחננים שאנחנו נעשה משהו כדי להקל על שגרת החיים שלהם וכדי שהם לא יצטרכו להגביל את חופש התנועה שלהם ובכל פעם לחשב מסלול כאשר הם יוצאים מהבית. אתגר החנייה הוא אחד האתגרים בנושא של חופש תנועה, יש עוד כמה. אתגר נוסף שהוא מאוד משמעותי, חולים נתקלים בו ואנחנו לעיתים נחלצים לעזרתם זה הנושא של כבוד האדם. כפי שאתם יודעים, דחיפות לשירותים יכולה לגרום למבוכה רבה לחולים, וככל שאנחנו, המדינה, הרשויות, נקל עליהם, זה יאפשר להם לחיות בכבוד ולא לפגוע בחופש התנועה שלהם. אז באמת בשם עמותות החולים וציבור החולים, אנחנו שוב מודים לכם על ההזדמנות להציג את אחד האתגרים המשמעותיים ובתקווה גם שיימצא פתרון מוקדם ככל האפשר לחולים הללו. איתנו פרופ' איל ברסלר, שהוא חבר הנהלת עמותה, הוא גם חולה בעצמו והוא יספר על האתגר מעדות אישית. אני גם יכולה לספר על עדויות אם אדרש לכך. אני לא יודעת אם הרופא, נציג של איגוד הגסטרו הגיע או רופא אחר במקומו, אני יודעת שד"ר מתי וטרמן היה אמור להביא את הזווית הרפואית ובטח כל הפורום המכובד פה, מי שנמצא וירצה להוסיף, אז אנחנו נשמח. תודה רבה. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> אוקיי. יש דוברים נוספים מטעם העמותה שהגיעו. << אורח >> סילבי עומר: << אורח >> יש את עורך דין עמוס כהן שהוא באחת הוועדות והוא צריך להצטרף, הוא העורך דין שמלווה את העמותה, ואת פרופ' איל ברסלר מהעמותה. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> בבקשה, פרופסור. << אורח >> איל ברסלר: << אורח >> המון תודה, היושב-ראש, על הקיום של האירוע. תודה רבה למנהלת הוועדה, תודה לנוכחים. אני רוצה לדבר מחד ומאידך, ותראו את הפער הגדול שאני אדבר בין חד ומאידך. מחד, אני מנסה לתפקד. אני אקס מג"ד במילואים, אני פרופסור משרה מלאה, אני עורך פטנטים, אני עורך דין במשרד תל אביבי גדול, אני סבא מתפקד, אני חותר בקייקים, אני מנגן בקלרינט. אני מרגיש טוב. אני 100% נכה, גם בצבא וגם בביטוח הלאומי, יש לי כמה מגבלות, אבל אני מנסה לחיות טוב. מחד, הכול בסדר, תפסתם אותי ביום מצוין. מאידך, אני מעיד שאני בן 64 ואני סובל מהמחלה יותר מ-30 שנה. המחלה, בתקופות שאני לא ברמיסיה, בתקופה שאני חולה בה, המחלה מכבידה עליי עד כדי חוסר תפקוד גופני, תעסוקתי ורגשי נפשי. אני אתן דוגמה. אני יושב-ראש ועדת עורכי הפטנטים בוועדה המתמדת העולמית, אני בא להילטון באחת המדינות, אני מנסה לחנות את האוטו, אין חנייה. אני עם חליפה שלושה חלקים, אני נותן את ה-Keynote הראשון של 30 דקות, 30 דקות אני יכול לשרוד בימים קשים שלי. אני מחפש חנייה, ואני יודע שיש לי חנייה שמורה, אני לא מוצא את החנייה השמורה שלי. אני מניח את האוטו, אני רץ לשירותים הקרובים, אני מפספס – אני אהיה גלוי, כעורך דין תל אביבי עם עור של פיל, אני אדבר בצורה לא דיפלומטית – אני עושה במכנסיים, אני מחרבן את נפשי טוטלית, מהמכנסיים עד קצה הגרביים, בתוך הנעליים. אני עולה לוועדה, מישיר מבט, מדבר ל-200 פרופסורים למחקר ו-200 CEO בתחום המכשור הרפואי – מדבר, נותן את ה-Keynote שלי, אני מת מבפנים. אני עומד אחרי הפודיום שלא יראו שאני צהוב. זה קקי מסריח במיוחד, הרופאים יעידו, זה קקי מסוג של דלקת. והם שואלים אותי שאלות, ואני עומד שם עוד רבע שעה של שאלות, ואני מת. זה נגמר. אני בחור חזק, אני עם PTSD חזק, אני איבדתי הרבה אנשים, אני עומד ובוכה, ואני בוכה עד שהגיע הסשן הבא, איזה חצי שעה אחר כך, בוכה. משם אני מתגנב, מרטיב את האוטו השכור בעיסת הצהוב שלי, נוסע חזרה הביתה. הנכות התפקודית שלי אצל איל היום לא נראית כי אני בתפקוד מוחלט. אני בסדר גמור – יחסית לאיל, יחסית למה שאני עושה – רק 23 שעות ביממה אני מתפקד, אבל כשאני לא ברמיסיה, כשאיכילוב לא מייצב אותי, אני במגבלה של תנועה, אני במגבלה תעסוקתית, כבוד האדם שלי הוא בדיראון שאני לא יודע איך אני שורד אותו. הבאתם אדם שהוא סוציו-אקונומי גבוה, אני לא נוסע באוטובוסים, אני נוסע באוטו. אני לא יכול לנסוע באוטובוסים, אני הולך כמו אדם שהולך עם פזצטא, עם הרובה. אם אני צריך לשירותים, אני אעשה במכנסיים בין שתי המכוניות האלה פה. אני רואה קולנוע, אני אכנס בקולנוע. איבדתי בושה, פשוט לא אכפת לי. אני עושה במכנסיים, יש לי שתיים-שלוש דקות, ארבע דקות זהב, ואני מאבד את זה. אז באמת תודה רבה, היושב-ראש, שאתה פתחת לי אפשרות לבטא את הצרה של עשרות אלפי אנשים, תודה לוועדה ותודה שבאתם. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> אפשר לשאול שאלה, גם אם זה משהו אישי? << אורח >> איל ברסלר: << אורח >> בלי אישי. ישר, בפרצוף. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> זה משהו שתוקף תקופתית? אם תוכל להסביר קצת יותר, נגיד בהיקף גילאים, האם זה אצל ילדים, מבוגרים? מתי זה תוקף? << אורח >> ד"ר איל ברסלר: << אורח >> אני דוקטור לכימיה, אני לא רופא, ואני אומר את דעתי. מתוך כ-100,000 חולים, ורן יתקן אותי, אני חושב שהמספר הנכון של אנשים שהם בתוך הליך מוחלש הוא בסביבות 20–30 אלף אנשים. זה תהליך תקופתי, הוא בא והולך, אני לא יודע אם הפתרון הוא אישור זמני או לא אישור זמני. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> הוא נעלם? << אורח >> איל ברסלר: << אורח >> אתה מיוצב – ואני מיוצב שנים, שנתיים, שלוש, לפעמים מיוצב שלושה חודשים. הוא אדיש לגבר, אישה, מבוגר, הריון, ילדים. התופעה שאני מתאר על חוסר כבוד האדם וחוסר התפקוד, כמדומני – ותקנו אותי אחר כך – זה לא מבדיל. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> חיים פיליפ, מנכ"ל עמותת עזרי מעם. << אורח >> חיים פיליפ: << אורח >> שלום. אני מייצג בעצם גם את עצמי כחולה קרוהן כמעט 20 שנה, אני רוצה להמשיך את הנקודות שנאמרו פה וטיפה להוסיף מעבר. כמו שהוא הגדיר, החלק של חולי קרוהן, הוא יכול להיות נכות זמנית אחת לחצי שנה, אחת לחודשיים, אחת לשבוע וגם כמה פעמים ביום, זאת אומרת, קרוהן לא נעלם מהחיים, זו מחלה כרונית, מחלה שנמצאים איתה לכל החיים, כיום אין לזה טיפול שמרפא את זה אלא טיפול שמייצב את זה. בסופו של דבר, רוב חולי קרוהן נמצאים במצב שזה לא תוקף אותם כל הזמן, אבל ודאי אחת לתקופה זה פוגש אותם, ובמצבים האלה – ואני מדבר גם על עצמי, שאני יחסית בן אדם מיוצב, בן אדם מתפקד ברוך השם בכמה וכמה פעילויות שאני עושה בחיים, אבל כשזה מגיע זה מגיע וזה לא עוזב. זאת אומרת, הדחיפות לשירותים היא משהו שאצלנו בעמותה אומרים בצחוק, אני חושב שזה צריך לקרות ברצינות, שצריך לעשות אפליקציה, למצוא נקודות מיקום של שירותים ברחבי הארץ, כי אנשים, לפני שהם יוצאים מהבית פשוט מתכננים את הדרך שלהם, איך הם שורדים ועוברים את הנסיעה הזאת בשלום. כשזה מגיע, אין יותר מדי זמן עד שמגיעים למצבים כמו שהדוקטור כאן תיאר. אלה המצבים. לשמחתי, לא חוויתי את זה יותר מדי פעמים, אבל מספיקה לי פעם אחת שחוויתי את זה, שזה נחרת בי, ואני לא רוצה להגיע לסיטואציה הזאת באף מצב. לדוגמה, בן אדם כמוני, אני לא ניגש לביטוח לאומי להוציא קצבה כי אני ברוך השם משתכר יפה, אני לא צריך, אני לא רוצה גם להזדקק לחסדיו של ביטוח לאומי בעניין הזה, אבל זה לא סותר את העובדה לחלק הזה, שתג חנייה לנכה זה משהו שבמצבים מסוימים הוא קריטי עבורי. היום, ההיתלות של תג חנייה לנכה זה תלוי אחוזים בביטוח לאומי, שזה עוד נושא בנפרד, גם יאריכו פה על העניין הזה – מכמה אחוזים זה ניתן, למה המחלה נמצאת בקטגוריה או לא נמצאת בקטגוריה, ואני מדבר לפני כן על החלק שבן אדם שלא רוצה לגשת לביטוח לאומי, באופן אוטומטי לא זכאי אפילו לפנות למשרד הרישוי. אני חושב שאין קשר בין הדברים. אני יכול לתפקד, אני יכול לעבוד, אני יכול לצאת, אבל אני חייב בסוף גם ליצור פתרון למגבלה הזאת, שהוא לא חייב להיות תלוי קצבה. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> אוקיי. ארגון בצלמו, בבקשה. << אורח >> יאיר שרגא: << אורח >> שלום. יאיר שרגא, ראש תחום פניות הציבור בארגון בצלמו, אנחנו הגשנו נייר עמדה לוועדה, באמת אנחנו קיבלנו המון פניות על הנושא הזה. חברים פה דיברו על המורכבות של הדברים, אני לא רוצה להוסיף על זה, אני רק רוצה לדבר על נקודה שיש לנו פה. חוק חנייה לנכים בעצם אומר שנותנים תג חנייה לנכה. מיהו נכה? שלוש אפשרויות. אפשרות ראשונה, אדם שדרגת נכותו מגיעה ל-60% לפחות ותנועתו בדרכים בלי רכב עלולה לערער את מצב בריאותו, זו אפשרות אחת. אפשרות שנייה שהוא מוגבל בהליכה וזקוק לכיסא גלגלים, או בן אדם שזקוק לרכב בגלל שהרגליים שלו נכות. ההגדרה שרלוונטית לסיפור הזה זו ההגדרה הראשונה, שלבן אדם יש 60%. מה שקרה לפני כשנה, משרד התחבורה הוציא נוהל חדש של תווי נכה. למה? בגלל שהייתה בעיה של זיופים ובלגן שלם, אז אמרו בואו נסדיר את זה. בנוהל החדש, משרד התחבורה, אגף הרישוי, קבע מה בן אדם צריך להגיש. הוא צריך להגיש את האישור מהרופא, צריך להביא את הפרטים שלו, ועוד הוא חייב להביא מסמכים בנוגע למחלה שלו, בלי המסמכים האלה אי אפשר לקבל את תו הנכה. המסמכים האלה מתייחסים למחלות מאוד ספציפיות, והמחלה שפה מדוברת לא כלולה בזה. השאלה היא למה. החוק מסמיך את משרד התחבורה, ובעצם מה זה מסמיך? הוא בעצם מורה לתת לאנשים כאלה תו נכה. משרד התחבורה בעצם מעקר את החוק וקובע בנוהל החדש שלא לתת את התו לחולים כאלה. לגבי כניסת הנוהל אני אציין שהיה דיון בוועדת הכלכלה והבטיחו שזה ישונה, זה לא שונה עד היום. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> לפני כן זה כן היה מעודכן? << אורח >> יאיר שרגא: << אורח >> לפני זה, חולי קרוהן וקוליטיס קיבלו תווי נכה. בשנתיים האחרונות הם לא מקבלים תווי נכה. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> באופן זמני או קבוע? << אורח >> יאיר שרגא: << אורח >> יש שתי נקודות. עכשיו הנוהל הזה בעצם ישלול מהם. כלומר, עכשיו זמנית, המערכת לא מתפקדת כי יש זיופים, כולם חוששים. אמר לי בן אדם במשרד התחבורה שפניתי אליו במקרה, אני לא יכול להתעסק, כולם מפחדים להתעסק עם זה כי כל המערכת מושבתת. הייתה חקירת משטרה ואין נוהל חדש, אז בינתיים הכול מושבת – לא ספציפית לחולים האלה, שזה דבר שבפני עצמו חייבים לטפל בו. אבל גם בנוהל החדש, אחרי שייכנס ויוסדר והמערכת תתחיל לפעול, החולים האלו מופלים, ומשרד התחבורה הבטיח לתקן את זה ועד היום לא תיקן את זה, אנחנו רוצים להבין למה. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> אוקיי. שפרה, חולה בקרוהן, בבקשה. << אורח >> (אסתר) שפרה וולגלרנטר: << אורח >> שלום וברכה. ד"ר שפרה וולגנטר, נוירו-פסיכולוגית במקצועי. כמו איל וחיים, לא מוותרת על החיים, חולה מגיל שבע, ואף פעם לא נשענתי לקבל עזרה, לא ממוסדות הלימודים ולא ממוסדות הביטוח הלאומי. הייתי לוחמת חיים ומסוגלת לכול, עד שלא, ואז הוכרתי כנכה. הייתי אז אחרי לידה של תינוקת שלישית, מאוזנת על ידי עירוי מרכזי שעד היום מלווה אותי. זה עירוי מסכן חיים, הוא נכנס ישר לווריד מרכזי, הוא יכול להזדהם ברגע ולגרום לזיהומים, לזיהום בדם, לספסיס, ממש סכנת חיים בשניות. אני מסתובבת עם הדבר הזה ואחרי למעלה מ-20 ניתוחים, רובם עם פתיחת בטן מלאה וכריתת מעי, אז לאט לאט המעי שלי מתקצר ואני מגיעה למצב שזקוקה לסטומה, קולוסטומיה. אני לא יודעת אם זה המקום לתאר כאן, אבל בעצם חלק מהמעי בולט החוצה מהעור ומחוברת אליו שקית שתופסת את הצואה. במקרה שיש יציאות מרובות אז הצפי הוא גם בלתי ניתן להשערה. הייתי בתקופה אחרי הניתוח הזה של הסטומה בהחלטה שהחיים נגמרו, אני נשארת בבית, אין לי יכולת לצאת – גם עם רכב, גם עם תו נכה, לא יעזור שום דבר, אני לא יכולה לחיות מחוץ לבית. ואכן צדקתי, כלומר, הדליפות מהשקית ובאמת חוסר התפקוד, כשהחלטתי שאני נועזת מספיק לצאת, ביקשתי תו נכה. זה היה באוגוסט 2025, אחרי כמה חודשים קיבלתי תשובה של דחייה – כי המצב שלך לא מסכן חיים, כמו שאמר פה מישהו, הניידות שלך לא מסכנת חיים. זאת הייתה התשובה. אני אומרת לרופא שלי, אתה צריך לכתוב שזה מסכן חיים. אוקיי, אין בעיה, הוא כותב מכתב שזה מסכן חיים, וכל משיכה עם העירוי הזה היא מסוכנת, אכן מסכן חיים. אבל זה לא הוגן, זה לא צריך להיות מסכן חיים, זה עוצר חיים, זה חוסם חיים אם אין לך אפשרות להתנייד. הוא כותב מכתב ממש שיכול לדרוס פילים – ויש לי את מספר הבקשה פה, עדיין רשום לי כי תיעדתי את זה – אני מחכה, מחכה ואין תשובה, אבל אני רואה במסך שהטופס נשלח בהצלחה, אני רואה שזה התקבל במערכת אבל אני לא מקבלת תשובה. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> את מדברת על הבקשה? << אורח >> (אסתר) שפרה וולגלרנטר: << אורח >> על הבקשה השנייה עם המכתב החריף. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> לתו נכה? << אורח >> (אסתר) שפרה וולגלרנטר: << אורח >> לתו נכה, כן, שאני אוכל לצאת מהבית, לחיות. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> מתי? << אורח >> (אסתר) שפרה וולגלרנטר: << אורח >> ב-21 בנובמבר הבקשה נשלחה ולא מקבלת תשובה. ככה חודש-חודשיים, אני פונה לארגון עזרי מעם, שאני מצדיעה להם, והם אומרים לי: בואי נראה, נערב חבר כנסת. הוא מסתכל, הוא אומר, אני לא רואה פנייה. אני פותחת את המסך, ואין פנייה, כאילו זה התנדף, זה נעלם. יש לי את התיעוד של המסך שזה נמצא, ופוף, זה נעלם. לך תסביר. אוקיי, אז אני מגישה שוב בקשה, והפעם יש חבר כנסת שיושב על זה. למה בשם אלוקים צריך חבר כנסת שישב על בקשה כל כך – תשלימו את המשפט. ואז אחרי המסע הזה אני מקבלת את תו הנכה ואני יוצאת לחיים. אני נמצאת פה כי קיבלתי תו נכה, אבל המסע הזה, עברתי אותו חצי שנה. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> מתי קיבלת אותו? << אורח >> (אסתר) שפרה וולגלרנטר: << אורח >> לפני חודש. המסע הזה של הבושה, של ההשפלה ושאתה צריך לשכנע אנשים שאתה באמת לא מסוגל, מה אתה צריך לעבור עד שמבינים אותך בכלל. וכל המושג הזה של מסכן חיים, לא מסכן חיים, והבקשה לנוהל מסודר – אני מבינה את ריבוי הזיופים, אני גם יודעת שיש חברות שאתה יכול לשלם 1,000 שקלים ולקבל את התו, אני לא יודעת איך זה עובד. רוב חולי הקרוהן – אגב, אני פסיכולוגית, אז אנחנו ב-Type A. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> בתקשורת קוראים לזה מאכערים. << אורח >> רות פרמינגר: << אורח >> עבריינים. עבריינים זה יותר נכון. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> פוגעים עכשיו במי שכן היה אמור לקבל. << אורח >> (אסתר) שפרה וולגלרנטר: << אורח >> בדיוק. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> לאו דווקא במקרה הספציפי הזה. << אורח >> (אסתר) שפרה וולגלרנטר: << אורח >> ורובנו כאוכלוסייה, אני יכולה להגיד, בהכללה, חולי קרוהן וקוליטיס הם הישגיים, הם לא מחפשים להישען, לא מחפשים לנצל, אני אומרת את זה בהכללה, והשירות, היחס שמתקבל כתוצאה מעבריינים שמנצלים את זה מחד, ושאין נוהל מסודר מאידך, משאיר אותנו בחור שצריך להסתכל עליו, ותודה רבה על ההזדמנות. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> אוקיי. בבקשה. << אורח >> מתתיהו וטרמן: << אורח >> ד"ר מתי וטרמן, אני רופא גסטרואנטרולוג, מנהל המרפאה למחלות מעי דלקתיות ברמב"ם ואני נמצא כאן בכובע של מזכיר החוג הישראלי המקצועי למחלות מעי דלקתיות. אני רוצה לתאר לכם שני מטופלים שלי. אחד מהם, היום הוא בחור בן 30, הוא לומד בטכניון, בתקופת מבחנים הוא סובל מקוליטיס כיבית שמתלקחת. באותו רגע הוא לא יכול להגיע למבחן, הוא לא יכול לצאת מהבית בגלל הדחיפות שתיארו כאן מאוד יפה קודם, ותודה על הכנות, זה לא פשוט לדבר על הדברים האלה גם פה. אתם צריכים להבין. תו הנכה, הדבר הפשוט הזה, זה ההבדל בינו לבין בן אדם מצליח שגומר ללמוד את התואר שלו בהנדסת חשמל והופך להיות מהנדס מצליח לבין אדם שנשאר בבית, לא מתפקד, ולמעשה יהפוך להיות נטל על המדינה באיזשהו שלב. הבעיה היא שבקרוהן ובקוליטיס, היום אתה בהתקף, אתה לא יכול להתרחק משירותים, אתה סובל מדימומים, יש לך כאבי בטן; היום אתה בהתלקחות, אתה יורד במשקל, אתה בתת תזונה, יש לך חוסר דם, אתה לא יכול להסתובב בלי להסתחרר וליפול – תיארו פה עוד אנשים את הקשיים היומיומיים – והיום אתה צריך לקחת איתך סט להחלפה ספר בדרך שלך לבית חולים רמב"ם כי מאוד יכול להיות שתהיה לך תאונה בדרך, כי השירותים לא נגישים לך, ומחר אתה בן אדם מתפקד ומרגיש טוב וברוך השם, הכול בסדר. אם אין את הגמישות לבן אדם להיות עם המכונית שלו ולהגיע למקום, אין את התפקוד והבן אדם יהפוך להיות מבן אדם שיש לו פוטנציאל תפקודי מלא לבן אדם שיהפוך להיות בן אדם לא מתפקד עם איכות חיים אפס ונטל על החברה. התהליך של הפנייה, אחד, נותן לי שרירותיות. יש לי מטופל שאני לא מבין, הוא לא מקבל תו נכה – הוא אחרי שלושה ניתוחים בבטן, הוא עם עשר יציאות ביום, יש לו בריחת צואה מטורפת – ומישהו החליט באזור נהריה שהוא לא ייתן לו תו נכה, ואחד אחר על משהו הרבה יותר מינימלי מקבל תו נכה. השרירותיות הזאת, זה פשוט נובע מחוסר העיגון של הדבר הזה בתקנות. חייבים לעגן את זה, זה פשוט לא הגיוני. צריך להבין את הנזק הכלכלי, צריך גם להבין את הספורדיות של המחלה הזאת, שהיום היא פעילה ומחר היא יכולה להיות שקטה. אז התהליך הזה שבו בן אדם – ואת תיארת את זה – יפנה ובעוד שנה וחצי יקבל, או כן או לא, תו נכה, הוא תהליך לא רלוונטי לאנשים שהמחלה שלהם היום מתלקחת, והיום הם מ-100 לאפס מבחינת התפקוד שלהם. אני רוצה שמבחינה רפואית תבינו את הפגיעה המשמעותית שגורמת לנכות בחולים שיש להם מחלת קרוהן או קוליטיס כיבית. זאת פגיעה שיכולה לגרום לכאב כרוני, לתת תזונה, לצורך בניתוחים, לחוסר דם, לקושי בשליטה על היציאות וקושי חמור מאוד בתפקוד אצל אנשים מסוימים, זאת אומרת שצריך להיות מוגדר בתקנות מיהם האנשים האלה וצריך גם את המנגנון שמייצר את הגמישות לתת להם תו נכה בזמן סביר. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> מה היקף התופעה, כמות אנשים, מתי זה מתפרץ? << אורח >> מתתיהו וטרמן: << אורח >> בישראל יש משהו כמו 67,000 חולי קרוהן וקוליטיס. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> בדרגות שונות? << אורח >> מתתיהו וטרמן: << אורח >> בדרגות שונות. חולים קשים, אנחנו מעריכים אותם בפחות מ-10%. חולים קשים שנזקקים לתו נכה, אני מעריך שהם יכולים להגיע לאלפים בודדים, אבל אין ספק שיש חולים כאלה בחברה, אין ספק גם שצריך להגדיר מיהו החולה הקשה. אבל, מאוד חשוב לציין שהרבה פעמים הבעיה בתו נכה לרכב שאנשים מקבלים את זה פשוט בזמנים מטורפים של דחייה. זה לא הגיוני, אתה חולה היום, אתה תקבל בעוד חצי שנה, וזה עוד במקרה הטוב. נגמרה שנת הלימודים לבן אדם. הבן אדם הזה, אני לא יכול לתאר לכם את ההשפלה שבן אדם צריך להסתובב עם סט תחתונים ספר בדרך שלו לאנשהו, זה לא הגיוני. אי אפשר לדרוש את זה, וזה שמחלת קרוהן וקוליטיס כיבית לא נמצאות בהגדרה של אנשים שזקוקים לתו נכה לרכב, וייעשה בשבילם תהליך שהוא תהליך ייעודי להם והם לא תלויים בשרירותיות לב של פקיד כזה או אחר באגף הביטוח לאומי, זה דבר שחייבים לפתור אותו וחייבים לפתור אותו מהר. הדיון הזה היה צריך להתקיים לפני כמה חודשים, ואני מודה לכל הארגונים שיזמו את הפנייה הזאת, אבל הדיון הזה צריך לצאת עם Action Items, עם דרך המלצה לפעולה מוגדרת וברורה. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> מעבר לנושא של תו הנכה, איפה עוד המדינה יכולה לבוא ולעזור לחולים האלה, שהיא לא עוזרת עכשיו? << אורח >> (אסתר) שפרה וולגלרנטר: << אורח >> איזו שאלה יפה. תודה. << אורח >> חיים פיליפ: << אורח >> יש אחר כך המשך דיון בוועדת הבריאות בנושאים האלה. << אורח >> מתתיהו וטרמן: << אורח >> נכון, בשעה 12:00 יש דיון בוועדת הבריאות, היא דנה בנושא הנגשת הטיפול וטיוב הטיפול לחולים בפריפריה ולחולים בפריפריה החברתית, נקרא לזה. שם זה נושא שנעשית לגביו היום עבודה. גם שם המדינה, מה שהיא יכולה לעזור זה פשוט לזרז דיונים שנמשכים כבר שלוש שנים בנושא הזה. לפני שאנחנו נגיע לדבר הזה, אני תיארתי לכם מספר מישורים של פגיעה – פגיעה בלימודים, פגיעה בניידות, פגיעה בשליטה בסוגרים, והנגשה של טיפולים שהם תומכים, כולל נכויות משמעותיות, כשיכולים להיות אנשים שסובלים מכאב כרוני, אנשים שסובלים ממצבים של תת תזונה. המדינה צריכה להנגיש את הדברים האלה בכמה דברים. אחד זה הנושא הזה של תו נכה לרכב, שהוא מאוד חשוב. לי חשוב שהדיון הזה לא יתבדר יותר מדי. עוד דברים שחסרים לנו זה הנגשה למקצועות רפואה נלווים, כשאני כולל בזה דיאטניות מקצועיות בתחום מחלות מעי דלקתיות, הנגשה למזון רפואי שהרבה פעמים תלויה בקופה כזאת או אחרת ובקריטריונים, שהרבה פעמים גם הם לא אחידים בין הקופות. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> כשהמזון הזה, הוא מקל על התסמינים האלה? << אורח >> מתתיהו וטרמן: << אורח >> המזון גם מקל על תסמינים, גם משפר את המצב התזונתי. הרבה פעמים תת תזונה, זה גורם לדלדול שרירים, מאוד פוגע בתפקוד של האנשים ויש לו גם יכולת לטפל בדלקת עצמה במעיים. הנושא האחרון הוא נושא הנגשה של מיצוי זכויות, עובדות סוציאליות. לנו ברמב"ם יש עובדת סוציאלית יום אחד, בקופות חולים אין גם את זה, והנושא הזה הוא מאוד משמעותי. אנחנו זקוקים לעובדות סוציאליות שינגישו את דרכי הפעולה לאוכלוסיות האלה. בן אדם שהוא חולה, אין לו כוחות להתמודד עם המערכת פה, אין לו כוחות שמישהו יצליח, ויצליח לפנות. את תיארת את זה שאנשים עם Type A, ואני מסכים, הם אנשים שרוצים, אבל כשאתה נורא חולה, אין לך כוח. אנחנו חייבים את ההנגשה גם של המקצועות הנלווים האלה. יש גם את כל הנושא של הטיפול הרגשי, הנפשי, שהוא מאוד משמעותי כדי לנסות להתאים את החיים. עוד פעם, קרוהן וקוליטיס פוגעות במעגל החיים מגיל מוקדם מאוד עד הגיל המבוגר, לכל שלב בחיים יש את הקשיים שלו בקרוהן ובקוליטיס. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> יש מספיק רופאים או אנשי צוות שמוכשרים לטפל בעניין הזה וללוות את אותם אנשים? << אורח >> מתתיהו וטרמן: << אורח >> זה בדיוק הנושא של הדיונים שלנו בוועדת הבריאות, אנחנו נדון בזה, אבל כמובן שהתשובה לזה היא לא, וכמובן שהחוסר הזה, במי הוא פוגע הכי הרבה? הוא פוגע באוכלוסיות המוחלשות ביותר, גם מבחינה חברתית וגם מבחינה זו שהחולים הקשים ביותר הם אלה שנדפקים הכי הרבה, סליחה על הביטוי. << אורח >> סילבי עומר: << אורח >> אני מבקשת להוסיף על השאלה ששאלת. הדיון הבא, כפי שהסבירו, באמת עוסק במה שאמרת, בנושא של דחיפות לשירותים, אז עוד פן אחד שאנחנו היינו שמחים אם גורם ממשלתי היה מסייע לנו בו זה נושא דחיפות לשירותים במוסדות לימוד ובאקדמיה. יש לנו ילדים שעם הדחיפות לשירותים זקוקים לסייעות, אז אומנם כשהגשנו ערעורים הם קיבלו סייעת, מההבנה שילד עכשיו עושה על עצמו ויש את הבושה וצריך עזרה בהחלפה. אחרי כמה ערעורים, אז בוא נגיד שכן נענו לפנייה הפרטנית לסייעות. יש חוזר מנכ"ל משרד החינוך שמאפשר לתלמידי תיכון עד הבגרויות יציאה דחופה לשירותים, כי כשהם מתרגשים ובלחץ אז צריך לאפשר להם ובדרך כלל לא מאפשרים לתלמידים שהם לא עם קרוהן וקוליטיס, אבל זה מסתיים בבגרויות. במוסדות האקדמיים המל"ג לא הוציא הוראה גורפת ויש לנו המון פניות של סטודנטים שבתקופות לחוצות, בתקופות מלחמה, הנושא של הצורך והדחיפות לשירותים גובר – בבחינות לשכה שקיבלנו והגשנו ערעורים, בחינות לשכה של רואי חשבון וכולי – אז הדבר הבא, אנחנו מאוד נשמח להמשיך את חוזר מנכ"ל משרד החינוך גם במל"ג כדי לאפשר להם את נושא המענה לדחיפות לשירותים. אנחנו נשארים ממוקדים באותו נושא. אם יש עוד נושא שאפשר לסייע, אנחנו מאוד נשמח שגם המל"ג יעשה כמו חוזר מנכ"ל משרד החינוך בבגרויות. תודה. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> אוקיי, בסדר גמור. תודה. בבקשה. << אורח >> רגדה ברכאת: << אורח >> שלום. קוראים לי רגדה ברכאת, אני סמנכ"לית עמותת ניסאן, אנחנו הגשנו נייר עמדה יחד עם עמותת עזרי מעם בנושא הזה. אני רוצה להודות לכל מי שדיבר לפניי כי באמת אני לא אוכל להוסיף משהו יותר חכם ממה שאמרו, אבל ברשותך, אני רוצה להגיד שני דברים. אחד, בתור הדיון הזה שהוזמנו אליו, אנחנו כן מקבלים הרבה פניות שאנשים באמת נושרים ממקומות לימוד, ממקומות עבודה כתוצאה מההגבלה הזו שהסביבה לא תוכל לסייע להם כדי להשתלב יותר טוב במקומות שלהם, וזה באמת לגבי הדיון הזה והתו. אני יכולה להגיד, אם אפשר לשדרג את זה, אם מטופל נמצא במוסד גדול, לאפשר לו מקום חנייה משלו, שגם יעזור לו כדי להשתלב יפה מבחינת המוסד החינוכי או הרפואי. נקודה שנייה, מה שבאמת הוזכר פה. אני דיאטנית קלינית במקצועי, אני 24 שנה במקצוע, וכן, גם טיפלתי במטופלי קרוהן וקוליטיס. בנקודה הזו אני רוצה בבקשה להוסיף ולהוסיף את קולי לקול הפרופסור לגבי כל תכשירי התזונה. כשמבקשים אותם, המהלך התזונתי הוא מהלך, הוא לא מהיום למחר כמו שהסבירו פה, זה גם שאלה שמתחברת למה שאמרת מבחינת ההתקפים. ההתקפים כן מגיעים, אבל אי אפשר לפתור אותם מהיום למחר. זה תהליך, זה תהליך שיקומי, אז באופן עקרוני זה גם דורש ליווי וזה גם דורש אישורים מהירים, אז זה גם יכול באמת לתת מענה למה שהעלו פה הקולגות, החברים, וגם סילבי לפניי. תודה רבה. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> אוקיי. בבקשה. << אורח >> יחזקאל אשכנזי: << אורח >> קוראים לי יחזקאל אשכנזי, אני חבר הנהלת עמותת עזרי מעם וחבר בקואליציית עמותות IBD בישראל. אנחנו נמצאים כאן היום בדיון סופר חשוב בנושא תווי חנייה לנכים, ואני חושב שקודם כול צריך להגיד תודה ליושב-ראש הוועדה שברגע שפנינו אליו וביקשנו ממנו לכנס את הוועדה לדיון הזה, הוא הבין את הדחיפות של זה וכינס את זה מייד, ומגיעה לך תודה ענקית על הנושא הזה ועל הפעילות בנושא הזה. כעמותה, קיבלנו הרבה פניות מחולים שלדעתנו זכאים לתו חנייה לנכה, גם לפי התקנות הקיימות וגם מבחינה מהותית ואנושית, ומשום מה משרד התחבורה מתעלם מהצורך הזה ולא נותן לחולים את הדבר הכי אלמנטרי. אני אכנס קצת לפרטים שנגעו בהם אבל לא נכנסו אליהם קצת יותר לעומק אז אני אכנס אליהם. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> אבל השינוי במשרד התחבורה, מדוע הוא חל? << אורח >> יחזקאל אשכנזי: << אורח >> בגלל תופעת הזיופים, לא קשור לנושא שלנו. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> אתה מדבר על השנה האחרונה. << אורח >> יחזקאל אשכנזי: << אורח >> נכון. הבעיה התחילה כבר קודם, אבל היא התרחבה בשנה האחרונה, ואני רוצה להסביר. כמו שכבר נגעו פה, אני רוצה לתת את הזווית האישית שלי, מה המשמעות של להיות חולה קרוהן. אני אישית חולה קוליטיס. בזמני השיא שלי אני מדבר על כניסה לשירותים של בין 20 ל-30 פעם ביום. כשעברו עליי 20 דקות, חצי שעה ולא הייתי בשירותים, הרגשתי וואו, היה לי מלא זמן בלי שירותים. זה אומר לא לישון, זה אומר לא לאכול, כמובן הפסקתי לאכול כי לא הייתי מסוגל. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> סליחה שאני שואל. זה תוקף גם בשינה? << אורח >> (אסתר) שפרה וולגלרנטר: << אורח >> כן. << אורח >> יחזקאל אשכנזי: << אורח >> ודאי. היו תקופות שבהן החיים שלי התנהלו סביב השאלה איפה השירותים הקרובים. כל יציאה מהבית, אם אתה בכלל מוכן לצאת, זה דורש תכנון מראש, כל נסיעה זה מבצע צבאי, זה מציאות בלתי נסבלת שבאמת אנשים בריאים פשוט לא כל כך יכולים להבין אותה. כשמשרד התחבורה פרסם את טיוטת הנוהל בנושא הזה, פנינו ליושב-ראש איגוד הגסטרואנטרולוגים, ד"ר אורי סגול, וגם לחוג למחלות מעי דלקתיות, מי שהיה אז מזכיר החוג והיום זה יושב-ראש החוג, פרופ' אורי קופילוב. גם ד"ר אורי סגול וגם פרופ' אורי קופילוב כתבו בצורה ברורה חוות דעת שחייבים לאפשר מתן תו חנייה לנכים לחולי קרוהן וקוליטיס, בהמלצת רופא גסטרו כמובן. בפועל, משרד התחבורה מתעלם מההמלצות המקצועיות האלה. לפי עמדת המשרד, מי שיש לו 60% נכות בביטוח לאומי ומגיש מכתב רפואי, אמור לקבל תג חנייה לנכה. הבעיה היא שבשטח גם הדבר הזה לא קורה. לא רק כל מה שאמרו פה, גם הדברים שעל פי החוק הם מחויבי המציאות, לא קורים. אני יכול להעיד על עצמי. אני הגשתי בקשה שעמדה בכל הקריטריונים שהוצגו על ידי משרד התחבורה, יש לי 100% נכות מוכרת, לא אי כושר, ברוך השם אני עובד, אבל 100% נכות מוכרת. צירפתי מסמכים רפואיים, הבאתי מכתב מרופא, ובכל זאת נדחיתי ולא קיבלתי תג חנייה לנכה. גם היום המצב הרפואי שלי החמיר. אני כיום עם סטומה – שפרה כבר נגעה בזה – אני עם סטומה ומתמודד גם עם ארטריטיס, שזו אחת מתופעות הלוואי הכי נפוצות שיש לקרוהן, שזו מחלת פרקים שמתלווה לאחוזים מאוד גבוהים מחולי הקרוהן. אני עדיין לא מקבל תג חנייה לנכה, וזה מצב בלתי מתקבל על הדעת. צריך להבין את הנקודה הזאת. יש לנו פה המלצה מקצועית חד משמעית של יושב-ראש איגוד הגסטרואנטרולוגים, של יושב-ראש החוג למחלות מעי דלקתיות, לאפשר מתן תג חנייה לנכה בהמלצת רופא מומחה גסטרו ולהכניס את זה לנוהל. אנחנו לא מבקשים שינוי חקיקה. שינוי חקיקה זה תהליך ארוך שייקח מלא זמן, אבל היה נוהל פתוח להערות הציבור. הרופאים עצמם, לא העמותות – גם העמותות, אבל גם הרופאים עצמם – ביקשו להכניס את הסעיף הזה, והשאלה שלי היא פשוטה, למה משרד התחבורה ממשיך להתעלם. למה אנחנו צריכים להגיע לכנסת ולהיעזר בחבר הכנסת שקלים, יושב-ראש הוועדה, שיעורר דיונים שלמים כדי לבקש את הדבר הכי בסיסי בעולם, האפשרות להגיע לשירותים בזמן. ביקשנו בזמנו פגישה עם מר יוסי נשרי, יושב-ראש אגף הרישוי במשרד התחבורה, מי שאחראי על הנושא הזה. עד לרגע זה לא קיבלנו בכלל מענה, אפילו לא הסכמה לשבת ולהקשיב לחולים. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> מתי זה היה? << אורח >> יחזקאל אשכנזי: << אורח >> לפני יותר משנה. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> למעלה משנה אתם פונים ולא חוזרים אליכם? << אורח >> יחזקאל אשכנזי: << אורח >> נכון. אני לא מדבר בכלל על השלב שבו מכניסים את זה לנוהל. להקשיב לחולים, בשלב הזה אנחנו נמצאים. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> ניסיתם לפנות למישהו אחר במשרד התחבורה? << אורח >> יחזקאל אשכנזי: << אורח >> ניסינו לפנות לכל מי שיכולנו. אנשים קצת מפחדים לגעת בזה בגלל הנושא של הזיופים, אבל הוא לפחות מופקד על הנושא הזה. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> יש לנו פה נציגים ממשרד התחבורה. תיכף. << אורח >> יחזקאל אשכנזי: << אורח >> אנחנו מבינים שבאמת יש צורך להסדיר את נושא תגי החנייה ולמנוע שימוש לרעה בתגים האלה, אבל אסור שבשם המלחמה, בניצול לרעה ייפגעו אנשים שמתמודדים עם המחלה מדי יום. אנחנו לא מבקשים פריבילגיות, אנחנו לא מבקשים דבר חריג, אנחנו מבקשים דבר בסיסי, לחיות בכבוד. אנחנו אזרחים מהשורה ואנחנו מבקשים יחס אנושי בסיסי, זה הכול, תודה רבה. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> אוקיי. נעבור לנציגים ממשרד התחבורה. לפני כן, סליחה, נציג משרד הבריאות, רן שוויד. << אורח >> רן שווייד: << אורח >> שלום. אני ממשרד הבריאות, אין לי מה להוסיף על מה שנאמר. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> האם אתם מקיימים קשר עם משרד התחבורה? << אורח >> רן שוויד: << אורח >> לא שידוע לי בנושא הזה. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> למה לא? << אורח >> רן שוויד: << אורח >> לא ידוע לי, אני אבדוק את הנושא. << אורח >> מתתיהו וטרמן: << אורח >> אבל אני חושב שהמכתבים של הרופאים, זאת אומרת יושב-ראש האיגוד ויושב-ראש החוג מספיקים בשביל לבסס את הצידוק הרפואי לדבר הזה, אני לא רואה מה משרד הבריאות יכול להוסיף לזה. << אורח >> רן שוויד: << אורח >> כמו שאתם ציינתם, המחלה היא פלוקטואטיבית. יש חלק מהחולים שבאמת חולים במחלה שהיא יותר קשה, וזה דבר שהוא מאוד אינדיבידואלי. בוודאי שעל פי התיאורים פה, כשיש התרחבות של מחלה, אז בהחלט יש הצדקה לדברים האלה. לגבי הנושא של התקשורת בין משרד הבריאות ומשרד התחבורה בנושא הזה, אני אבדוק את הנושא, אני לא מכיר את זה. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> כי כמו שזה נראה, כל הדוברים שהיו כאן פשוט אומרים את מה שאתם אמורים לעשות בשיחת טלפון אחת למשרד התחבורה. << אורח >> רן שוויד: << אורח >> אני אבדוק. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> אוקיי. בבקשה, חברת הכנסת ח'טיב יאסין. תודה. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> בוקר טוב לכולם. קודם כול, אני מברכת על עצם קיום הדיון הזה. אני אישית מלווה את הנושא הזה מאז כניסתי לכנסת ובקשר ישיר גם עם מטפלים וגם עם מטופלים ואני מודעת היטב לסיטואציה שחולה קרוהן נמצא בתוכה, ולצערי הרב, זאת לא סיטואציה ארעית של שנה, שנתיים, זה מצב כנראה לכל החיים. זה לא רק הכאב, כל הדברים המעיקים, המכבידים על החיים. בנוסף, הדיון הזה הוא ספציפית על לקבל תו נכה. אני רוצה להביא דוגמה מחיי האישיים בשנה שעברה לגבי כל ההליך הזה, בלי קשר לקוליטיס, אבל גם אקשר את זה למחלה עצמה. לצערי הרב, בשנה שעברה הייתי חולה אונקולוגית והייתי במצב כל כך קשה, ולפני זה אפילו שלחתי את הניירת למשרד התחבורה כדי לקבל תו נכה. מה שהיה לפני, אפילו בלי המחלה האונקולוגית ובלי הניתוח של הוויפל, הייתי זכאית לתו. אני רוצה להגיד לך, כבוד היושב בראש, שנה וחצי אני מחכה, עם טיפולים כימותרפיים להסתובב שעה וחצי לחפש חנייה בהדסה, זה בלתי אפשרי – שנה וחצי, ואני חברת הכנסת, שתבינו, לא רוצה לערב את זה. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> את אמורה מתוקף טיפולים כימותרפיים לקבל תו נכה אוטומטית. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> השאלה כמה זמן זה לוקח, ומטופל. בהתחלה אמרו שהייתה בעיה ובודקים ויש ועדת חקירה לגבי ההתנהלות של הסוגיה שהייתה במשרד התחבורה. בסדר, אבל התחילו. כל פעם שאני מתקשרת, אנחנו עדיין בחודש כזה של הבקשות. שנה וחצי עד שקיבלתי. לא נשאר אף בן אדם שלא התערב בסיפור הזה, ועדיין שנה וחצי. אז אני חושבת, כבודו, בכלל בסוגיה הזאת צריך באמת לתת דין וחשבון לגבי אנשים חולים. אני פגשתי חולים וחולות אונקולוגיות בתוך המחלקה ושמעתי את אותם סיפורים. לגבי חולי קרוהן קוליטיס באופן ספציפי, אני לא יכולה לתאר לעצמי, ואני מכירה את התופעות, לצערי הרב אני סובלת מחלק מהן. איך חולה יכול לחפש חנייה – אני לא רוצה להגיד אפילו שעה וחצי בהדסה – במקומות ציבוריים, איך הוא יכול לחכות חמש דקות כשהוא לא שולט בדברים מסוימים? איך? באמת, אני לא מבינה. מה מצפים, להשפיל את הבן אדם עוד ועוד, עוד ועוד בזירה הציבורית, כשהוא נמצא במרחב הציבורי? לכן היה לי חשוב להגיע למקום הזה ולהגיד את הדברים ואני חושבת, זה המינימום שבמינימום שחולי קרוהן צריכים לקבל. אני דיברתי על דברים שקשורים לחיים של היום-יום, על צריכת מים, על צריכת חשמל, על כל הבעיות שזו השגרה של היום-יום של אותם חולים, ולא מקבלים מענה, אז לפחות את זה. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> אני מסכים בהחלט. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> תודה. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת ח'טיב יאסין. אתי סבן, ממשרד התחבורה, אגף הרישוי. << אורח >> אתי סבן: << אורח >> שלום לכולם. אתי סבן, מנהלת מחלקת עדכון ובקרה באגף הרישוי, עובדת כבר 32 שנה באותו תפקיד, כשבעצם כל בקשות תגי נכה מתנקזות אליי, אני אחראית על התחום אבל לא אני זאת שמחליטה את ההחלטות המהותיות. אני רוצה להתייחס לכמה דברים שנאמרו מכמה אנשים, זה יוצר איזושהי תחושה שמשרד התחבורה לא עושה את מלאכתו, וזה לא כך. הנושא הזה הוא מאוד רגיש, הוא מאוד כפוי טובה אפילו, כי כשאני מאשרת, כשאנחנו, המשרד, מאשר למאה אנשים תגי נכה ולאחד לא, האחד הזה מקים צעקה. הרעש של האחד הזה מתבטא ומהדהד בכל המקומות והוא מייצר איזושהי תגובה לא טובה למשרד. כמה שהמשרד יעשה לטובת העניין, תמיד יישארו איזשהם מצבים שהוא לא נוגע בכולם והוא לא יכול לאשר לכולם, וזה כאילו אנחנו עושים דווקא, אבל זה לא. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> לאחד הזה, בהנחה שהטענה שלו מוצדקת, זה עולם ומלואו. << אורח >> אתי סבן: << אורח >> בוודאי. נכון. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> זה עולם ומלואו, ואני מדגיש, בהנחה שהטענה שלו מוצדקת כי יש כאלה שבאופן ציני מנצלים את המצב. << אורח >> רות פרמינגר: << אורח >> זו אחת הבעיות הקשות בנושא הזה. << אורח >> יחזקאל אשכנזי: << אורח >> אבל אנחנו לא מדברים פה בשם חולה אחד, אנחנו מייצגים אלפי אנשים. << אורח >> אתי סבן: << אורח >> אני מדברת על זה, כן. ב-2023 היה לנו איזשהו חשד סביר שמתנהלת איזושהי כנופיה שמאפשרת זיופים של תגי נכה. אנחנו באופן יזום פנינו למשטרה, ביקשנו חקירה מעמיקה, שקטה, ובאמת המשטרה חקרה, ולנו היה אסור באותו זמן לעבוד עם אותה חברה שאישרה את התגים, פמי פרימיום בזמנו, ונאלצנו להפסיק לאשר תגי חנייה כי אין לנו עוד אחרים שיאשרו אותם. בזמן הזה משרד התחבורה אישר תגים, הארכה של תגים של עוד חצי שנה באופן מינהלי, אוטומטי, זאת אומרת למי שהיה תג בתוקף, קיבל אוטומטי חצי שנה המשך לתג, בלי שום קשר לרופאים. את זה המשרד עשה באופן גורף, מעל 60,000 בעלי תג קיבלו הארכות אוטומטיות. << אורח >> רות פרמינגר: << אורח >> 60,000? << אורח >> אתי סבן: << אורח >> מעל 60,000 בעלי תג. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> מתי זה היה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 700,000 איש. << אורח >> אתי סבן: << אורח >> זה היה בזמן שהייתה חקירה, שלא יכולנו לאשר. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> לכמה אנשים בפועל יש תגי חנייה? << אורח >> אתי סבן: << אורח >> זה היה רק למי שיש לו כבר תג בתוקף. מי שהיה צריך לחדש תג לא יכול היה לקבל את הטיפול כי לא היו לנו רופאים. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אז הוא צריך לסבול. << אורח >> אתי סבן: << אורח >> הייתה לנו בעיה עם זה. זה לגבי החקירות. במאי 2025 החקירה הסתיימה, יכולנו לחזור לעבודה. אנחנו מאוד מהר עברנו איזשהו תהליך של גיוס חברה חדשה, גייסנו הרבה הרבה רופאים שיוכלו לעבוד ולטפל בכל הגיבנת של מעל 100,000 פניות שהמתינו לבדיקת רופא. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> הרופאים שאתם מגייסים, זה לא דרך משרד הבריאות? << אורח >> אתי סבן: << אורח >> לא, זו חברה חיצונית. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> פה אחת הבעיות הגדולות גם של הסמכות של השרה מול הסמכות של משרד הבריאות, אחר כך אם אני אוכל להסביר. << אורח >> אתי סבן: << אורח >> אנחנו מכשירים רופאים מייעצים, והם בסמכותם להגדיר את הנכות, הם רופאים. יש לנו רופאים מומחים, יש לנו רופאים אורתופדיים, רופאים פנימיים, רופאים קרדיולוגיים ורופאים מומחים בכל תחום, עשרה מתוך הרופאים הם רופאים מומחים. כשרופא אחד לא יכול לתת החלטה, הוא פונה למומחה. אותם רופאים, 40 רופאים שגויסו, טיפלו במעל 100,000 פניות שהמתינו מאז תחילת החקירה, ולכן נוצרה גיבנת ואנשים באמת המתינו. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> 100,000 בטווח של השנה האחרונה שבה הייתה החקירה. << אורח >> אתי סבן: << אורח >> כן. אנחנו הצלחנו להדביק את הפער הזה במשך חצי שנה. תוך חצי שנה טיפלנו במעל 100,000 ממתינים לתגים. היום, זמן ההמתנה עומד על 60 יום, קצת פחות. אדם שפונה לבקשה לתג נכה, מקבל את ההחלטה לכאן או לכאן עד 60 יום, וזה סביר. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אבל מה קורה ב-60 יום האלה? << אורח >> אתי סבן: << אורח >> הוא ממתין להחלטה, ואז הרופא בודק. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> ואם מסתיימת לו התקופה? << אורח >> אתי סבן: << אורח >> לכן אנחנו מבקשים לשלוח את הבקשה חודשיים לפני. חודשיים לפני שמסתיים התג, להגיש את הבקשה. << אורח >> מתתיהו וטרמן: << אורח >> יש לך נתונים ספציפיים על חולי קרוהן וקוליטיס? << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> בדיוק, זה מה שרציתי לשאול. << אורח >> אתי סבן: << אורח >> אני אגיע. נאמר פה כבר שהמוגבלות של הזכאים לתגים, זה נלקח, זה נשאב מתוך חוק חניית נכים. בחוק חניית נכים יש הגדרה מאוד ספציפית מיהו נכה. בחוק עצמו מוגדר שנכה הוא עיוור, או מעל 60%, או שמרותק לכיסא גלגלים, או שהוא לא מסוגל ללכת בשל רגליו הנכות, וזה מאוד מאוד ברור. זה החוק, החוק נמצא פה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> סעיף הגדרות. << אורח >> אתי סבן: << אורח >> כדי לשנות או להוסיף זה צריך לעבור תיקונים. אנחנו המשרד נלחמנו מאוד חזק – כי אנחנו לא גוף רפואי, אנחנו בודקים מסמכים. הרופאים שלנו לא רואים את האזרח, לא רואים את החולה, לא רואים את המגבלה הפיזית שלו. הרופא שלנו בודק מסמכים בלבד, וכשהמסמכים מולו, לא תמיד רשום במסמך המצב 100% של אותו חולה, ואם הרופא רק בודק מסמך וחסר איזשהו משהו חשוב במסמך, כמובן שהוא יכול גם לדחות כי הוא חייב לבדוק שיש לו את ה-60%. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> מי שמוגדר כחולה קרוהן ומביא דוח מאושר מרופא גסטרו, לא מקבל אוטומטית את תו הנכה? << אורח >> רות פרמינגר: << אורח >> לא מקבל אוטומטית. << אורח >> אתי סבן: << אורח >> אם הוא לא מוגדר 60% נכה. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> זה מה שאני אומר, אם הוא מוגדר כ-60%. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> שאלה לנציג ביטוח לאומי. חולה קרוהן, מה אחוז הניקוד? << אורח >> ראובן גולדשמידט: << אורח >> זה משתנה בהתאם למצב הקליני שלו. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> המקסימום שלו. << אורח >> ראובן גולדשמידט: << אורח >> המקסימום 100%. שמי ראובן גולדשמידט, אני רופא בלשכה הרפואית בביטוח הלאומי, אחראי נכות כללית. ברמה העקרונית יש מדרג שמתחיל מאפס. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> תוכל לשלוח את המדרג הזה לוועדה? << אורח >> ראובן גולדשמידט: << אורח >> אני יכול, זה אפשרי. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> תודה. << אורח >> אתי סבן: << אורח >> המשרד חייב לעשות איזשהו שינוי בתהליך של קבלת תג חנייה לנכה. מאחר ואנחנו לא גוף רפואי, אנחנו מבקשים שהאישור לזכאות יעבור דרך ביטוח לאומי. ביטוח לאומי עושה ועדות רפואיות, יש לו את האפשרות לבדוק את הבן אדם פרונטלית ולדעת את המגבלות שלו. ברגע שהוא עובר את הוועדה הרפואית ומחליט את מה שהוא מחליט, שיעביר לנו את הזכאות, אבל זה לא כך היום. לכן, בגלל שזה לא כך היום, אנחנו ביקשנו מהביטוח לאומי את הנתונים. היום יש לנו כבר את הנתונים מביטוח לאומי. כשמגיעה בקשה לרופא, לרופא יש אפשרות להיכנס לנתונים של הביטוח הלאומי ולשאוב משם את הנתונים. היום הרופאים שלנו רואים את כל מה שיש בביטוח לאומי, בן אדם שיש לו תיק בביטוח לאומי, זה מופיע אצלנו במערכת, הרופאים רואים את זה. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> זאת אומרת שהבעיה היא לא אצלכם אלא בהגדרה של הרופאים את המחלה. אם זה תלוי בכם, אתם תנפיקו את תג הנכה? << אורח >> אתי סבן: << אורח >> בטח, בוודאי. אנחנו נפעל בהתאם למה שקיים במערכות, או ביטוח לאומי או משרד הבריאות. הייתי שמחה מאוד שיהיה לנו איזשהו ממשק עם משרד הבריאות, שהם ישדרו לנו. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> למה לא היה עד עכשיו? אתם לא פניתם למשרד הבריאות? << אורח >> אתי סבן: << אורח >> אני ניסיתי כמה פעמים, לא מצאתי את האיש הנכון לפנות. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> מתי? << אורח >> אתי סבן: << אורח >> אם יש פה מישהו שאני יכולה להתחיל איתו את התהליך, אני אשמח מאוד. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> אבל זה לא משהו שאמור להיות מובן מאליו? למה צריך את הוועדה הזו בשביל זה? זה לא משהו שאמור להיות מובן מאליו שאם אתם צריכים השלמות פרטים, אתם תייצרו את הפנייה למשרד הבריאות, קצת להגדיל ראש ולתת שירות כמו שצריך לאנשים שבאמת צריכים את השירות הזה. << אורח >> רות פרמינגר: << אורח >> זה ממש נראה לי דבר שהוא לא תקין בעליל, ממש לא תקין בעליל. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> ממשלה, צריך למצוא את הדרך איך לעבוד ביחד. << אורח >> רות פרמינגר: << אורח >> חייבים. לא צריך. << אורח >> אתי סבן: << אורח >> מבחינתי זה חלום, באמת. אם באמת יקרה המצב הזה, אנחנו פה נעשה איזשהו שינוי מהותי לגבי אותם נכים במדינת ישראל שזקוקים וצריכים, ואני בעדם. << אורח >> מתתיהו וטרמן: << אורח >> יכול להיות שאתם צריכים לשים קריטריון אצלכם כי ראיתי שיש לכם רשימה של מחלות שאתם מבקשים מסמכים מהחולים. ברשימת המחלות שלכם לא מופיעות בכלל מחלות של מערכת העיכול, לא מופיע שם בכלל. אני גם שומע שברשימת המומחים של הרופאים לא נמצא רופא גסטרואנטרולוג. זאת אומרת הציפייה היא שתכירו בעובדה שיש נתח של כמה אלפי אנשים – להערכתי, לא הרבה יותר מזה – שכנראה יהיו זכאים לדבר הזה והם צריכים לדעת בדיוק מה נדרש מהמשרד שלכם כדי להגיש בקשה שתעמוד בקריטריונים. אחד מהם זה שתופיע הרובריקה הזאת מחלות של מערכת העיכול, ניתוח של מערכת העיכול, דברים מהסוג הזה. << אורח >> (אסתר) שפרה וולגלרנטר: << אורח >> התשובה שאני קיבלתי שהניידות לא מסכנת את חיי, לא תואמת את הקריטריונים האלה. אני 100% נכה. << אורח >> אתי סבן: << אורח >> מפתיע אותי קצת התשובה הזאת אבל צריך לבדוק, אני אבדוק את זה. אין לי בעיה לקחת ממך מספר זהות ונבדוק את זה. << אורח >> חיים פיליפ: << אורח >> נמצא פה המסמך מול העיניים שלי. לא מופיע פה ברשימת כל המחלות נושא של קרוהן קוליטיס, בכלל מחלות מעי דלקתיות, בכלל לא. << אורח >> יחזקאל אשכנזי: << אורח >> הגשנו בקשה להכניס את זה לטיוטת הנוהל, כמו שסיפרתי קודם. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> למי הגשת את הבקשה? << אורח >> יחזקאל אשכנזי: << אורח >> למשרד התחבורה, להערות הציבור. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> כשקיבלתם את הבקשה הזו, לא משהו שהעברתם את זה הלאה לאיזשהו גוף, לאיזשהו גורם מקצועי שיסביר בדיוק על המחלה, שייתן קצת פרטים איך אפשר להגדיר את זה ואיך אפשר לבוא ולטפל בבקשה הזאת? << אורח >> יאיר שרגא: << אורח >> באתר החקיקה הממשלתי הוגשו. הארגון הזה הגיש, הקואליציה, אנחנו הגשנו, עוד ארגונים. אני רוצה לחדד פה. הבעיה היא לא ב-60% נכות. החוק אומר שרק מ-60% נכות אפשר לקבל, אם לא ייתנו תג נכה זה יערער את המצב הבריאותי של החולה, אז מ-60% ומעלה אפשר לתת, אין מחלוקת על זה. אף אחד פה לא ביקש לאנשים עם פחות מ-60% נכות. היא עם 100% נכות, אני טיפלתי באנשים עם 100% נכות. הנקודה היא שבנוהל שאתם ביקשתם, אתם ביקשתם בעצם בשביל למנוע זיופים, שיש דברים מאוד ספציפיים שבן אדם יצטרך להגיש. כתוב בנוהל במפורש, חובה לכלול את המסמך הרפואי התואם בהתאם לנספח א' לנוהל. עכשיו אני עובר על נספח א' לנוהל. התחומים הרפואיים שמופיעים בנספח א' לנוהל הם: אונקולוגיה, אורתופדיה, פגיעה נוירולוגית מרכזית, פגיעה נוירולוגית היקפית, נשימה, ריאות, לב, בעיות שיווי משקל, עצמות ופרקים, כלי דם, עיוור, נושאי פסיכיאטריה, אוטיזם והנושאים האלה. לא מופיע הנושא הזה של מחלות מעי דלקתיות. זה דבר שהוא מוכר למשרד, חייבים לומר את האמת. הנוהל הזה יצא באזור פסח שנה שעברה, הופץ להערות הציבור. אנחנו הגשנו, הם הגישו הערות, נראה לי שהעמותה של סילבי עומר גם הגישה הערות, וזה בעיה כללית שאתר החקיקה הממשלתי - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אף אחד לא יודע אם התקבל או לא. << אורח >> יאיר שרגא: << אורח >> אף אחד לא יודע אם התקבל או לא, אבל יותר מזה אני רוצה להגיד. הנוהל הזה נדחה. הוא היה אמור להיכנס אחרי כמה חודשים, הוא נדחה. היה דיון על זה בוועדת הכלכלה אצל דוד ביטן, ישב שם מטעמכם אדי בן ליש – ישבתי איתו, דיברתי איתו, הם דיברו איתו, עלו שם כמה נקודות, חולי ריאות, היו גם הם, אנחנו, והיו עוד כמה ארגונים. אדי בן ליש אמר במפורש, תשלחו לנו את החומר, אנחנו נטפל בזה וזה יוכנס. אחר כך יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת דוד ביטן, מינה את חברת ועדת הכלכלה, חברת הכנסת יסמין פרידמן, לרכז את זה מול משרד התחבורה. היא ישבה עם משרד התחבורה, היא הוציאה סיכום עבודה ברור, באמת צריך לתת את הקרדיט לחברת הכנסת יסמין שעשתה את העבודה הזאת, אבל פשוט כלום, משרד התחבורה מצפצף על הכנסת, על הדיונים, על חברי הכנסת. היא עבדה, הם הגיעו, מה אתם רוצים? << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> מול מי הם עבדו במשרד התחבורה? מול מי במשרד? << אורח >> יאיר שרגא: << אורח >> שלחו למשרד התחבורה, שלחו לאדי בן ליש. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> אדי בן ליש, מה תפקידו? << אורח >> יאיר שרגא: << אורח >> סמנכ"ל. הוא הבטיח, זה נמצא בפרוטוקול. חברת הכנסת יסמין פרידמן הגישה ליושב-ראש הוועדה מסמך חתום, יש לו את זה. זה כתוב, היא לא ישבה וחרטטה את הסיכום הזה. הבטיחו שיטפלו בזה, ועכשיו עם כל הכבוד, אדי בן ליש היה אמור לבוא לפה ולתת תשובות. את אומרת שאת לא קשורה לזה, למה שלחו בן אדם שלא קשור לזה? לא יכול להיות שיהיה פה דיון בכנסת ואז ימרחו את זה עוד חצי שנה ועוד חצי שנה, אין דבר כזה. אתם הבטחתם, תכניסו את זה. הרופאים כאן הסבירו כמה זה מערער את המצב הבריאותי של בן אדם שיש לו עשר, 20 יציאות ביום, לא נותנים לו תו נכה, הבן אדם נשאר בבית. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> עמוס, בבקשה. << אורח >> עמוס כהן: << אורח >> עורך דין עמוס כהן, משרד מרקמן טומשין ואני פה מטעם העמותה הישראלית לקרוהן וקוליטיס. למעשה, ב-4 בדצמבר 2025 יש החלטת ממשלה שאומרת שצריך לגבש קריטריונים לנושא של תג נכה בגלל כל הבלגן שהיה. 90 יום חלפו. מה שקרה ב-90 יום האלה, בעצם כבר גובשו קריטריונים שלא פורסמו לציבור, גובשו. יש כאן את נציגת התחבורה. אני חושב שיושב-ראש הוועדה יכול לבקש שהיא תפרסם ותציג את הנוהל הזה שכבר קיים, ואנחנו נראה האם יש התייחסות לקרוהן וקוליטיס. אם יש התייחסות לקרוהן וקוליטיס, קודם כול מצוין, מצוין במובן הזה שאנחנו יכולים להבין שיש מישהו שחשב על המחלה הזאת, שמבין שיש כאן צורך, כמו שזה עלה מכל חברי הוועדה, כולל ממשרד הבריאות, אבל אם קרוהן וקוליטיס לא מופיע בקריטריונים אז אנחנו נמצאים בבעיה כי אם כל העמותות כאן פנו וחזרו והיו צריכים כאן פרוטקטות של חברי כנסת כדי לקבל, כנראה שכחו את המחלה הזאת. דבר נוסף, כשאנחנו מסתכלים על הנספח, שכבר דובר עליו פה לא מעט, אנחנו רואים כאן בעיות רפואיות שהן שגרתיות. כשאנחנו מדברים על אורתופדיה או דברים של פגיעה נוירולוגית מרכזית, יש כאן הרבה דברים שברגע שיש את הנספח הזה, זה אומר שהם מופיעים בצורה כלשהי בקריטריונים שכבר נקבעו, זאת אומרת הנספח הזה יצא על סמך עבודת מטה כלשהי, אני לא יודע, אבל זה שאין כאן את הקודים זה מחשיד שבאמת לא חשבו על המחלה, ולכן אני מפנה לחברתי. גם קודם כשהתייחסו לסטטיסטיקה לא הונח כאן – ואני מאמין לך, באמת זה תפקיד כפוי טובה לחלוטין, ומתוך מאה, מספיק האחד, אבל השאלה מה יקרה אם מאה חולי קרוהן וקוליטיס יגישו, כמה יקבלו. אם התשובה היא אפס, אנחנו בבעיה. אם התשובה 1, 2, 3, 4 יש על מה לדבר. אז אני מפנה גם לגבי הסטטיסטיקה וגם לגבי פרסום הקריטריון. << אורח >> רות פרמינגר: << אורח >> עורכת דין רותי פרמינגר, אני לא שייכת לקבוצה של המחלה הזאת, אני מארגון נפגעי פעולות איבה ומארגון קטועי גפיים בישראל. אני רוצה לתת לכם סיפור. אני מלווה את הנושא של תגי חנייה. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> את מהתשדירים? << אורח >> רות פרמינגר: << אורח >> נכון. למעלה מ-40 שנה אני מלווה את זה. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> אני גדלתי עלייך. << אורח >> רות פרמינגר: << אורח >> נכון, אני יודעת. הנושא הוא נושא מאוד בעייתי שהוא עוגן אצלכם במשרד התחבורה. אני רוצה להגיד לכם שאנחנו ניהלנו מאבק שקטועי גפיים קיבלו תג זמני של שנה, כי אולי הרגל תצמח. הבעיה הגדולה, שהמחלה הארורה והנוראית הזאת לא מקבלת מענה. למה? אי אפשר לתת לכולם, אבל אם יטפלו בעבריינים ומשרד התחבורה יאכוף באמת ובתמים שמי שצריך לקבל תג יקבל, יהיה מקום לתת להם. אי אפשר להשאיר אותם, ואני רואה את זה. אגב, אני רוצה להגיד לכם, נכי צה"ל ונכי פעולות איבה, עם טראומה גדולה, יש להם גם בעיות כאלה, ואני רוצה להגיד שמשרד התחבורה הולך בצורה בעיניי לא מקצועית. לא יכול להיות מצב שאנחנו מציעים למשרד התחבורה, בואו תורידו את הנטל מעליכם ולמשל תתנו לאנשים שמגיעים לבתי חולים ורופא נותן חוות דעת, וישב מישהו באחת הוועדות ממשרד התחבורה ויגיד: לא, אנחנו רוצים לראות בעצמנו. אדוני, אתה לא קורא מספיק את החומר? יש לך חומר, יש חוות דעת של רופא שהיא חוות דעת מוסמכת והיא חוות דעת מקובלת והיא ראיה מקובלת ואתה לא תאשר אותה. אני חושבת שיש פה שני דברים. קודם כול, יש למעלה מ-700,000 תגי נכים. נכים אמיתיים, אפילו אם תקבלו, אתם לא תמצאו מקום חנייה כי כולם יושבים שם – הדוד שלו והאח שלו ואנשים קרובי משפחה. תג נוסף שהוא גם כן רע, הוא לא נכון והוא לא במקום, ולכן אי אפשר לתת לכולם אבל זה לא נכון, זאת לא ראייה נכונה, זו לא ראייה מקצועית. << אורח >> אתי סבן: << אורח >> אני לא אוהבת את המשפט אי אפשר לתת לכולם. << אורח >> רות פרמינגר: << אורח >> תאמיני לי, אמרתי לכם, למעלה מ-40 שנה אני בתוך התחום הזה, אני בכל הדיונים נמצאת, אז זה פעם אחת. פעם שנייה – גם אמרתי את זה ליוסי נשרי, ויוסי יודע את דעתי – אתם לא מתנהלים נכון מול האנשים שבאמת פושעים בחסות המשרד. אם אני רואה אנשים שמפרסמים ואומרים, בואו אליי, אני נותן לכם בתמורה ל-1,000 ו-2,000, ואנשים נותנים עדויות ולא מטפלים בזה עד הסוף, זה לא בסדר. והפעם הנוספת שאני דורשת, אנחנו גם הגשנו בקשה במסגרת ההודעה בפרסום לציבור, למשל לקטועים שצריך לתת להם תג נכה לצמיתות. לא קיבלנו שום תשובה, הערה, התייחסות, נימוק, כלום. אמרנו, חבר'ה, נפגשתם עם עמותות? אנחנו, ארגון נפגעי פעולות איבה, ארגון נכי צה"ל, נפגעי קטועי גפיים, ואני בטוחה שגם החברים שיושבים פה לא באו לדבר ולתת את יומם בוועדה, למה? מי יש לו את המחשבה הכי טובה שהוא לא צריך לשמוע את האנשים שחיים את היום-יום, את הפגיעות ואת המצב הקשה הזה? אני חושבת שצריך לעשות סדר במשרד התחבורה, ואם אתם עוד לא סגרתם את ההתנהלות מול ביטוח לאומי שהוא לא רוצה את ה-hustle הגדול הזה, תפתרו את זה, ואני רוצה להגיד לך שזה לא חודשיים, זה הרבה יותר. הטלפון שלי עמוס בכל הנכים שמבקשים אחרי חצי שנה לקבל תשובה, ואני רוצה לתת פה קרדיט ליוסי. יוסי, אני מטרידה אותו גם בלילה וגם בבוקר וגם ביום עם אנשים שהם במצב מאוד קשה, והוא נענה לי, אבל זה לא צריך להיות ככה. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> חשוב לי להדגיש שצריך להכניס תיקון לחוק הקיים, להכניס עוד רובריקה לגבי חולים של מערכת העיכול בכלל, ולא נצטרך כל יום לבוא ולבדוק מחלה ספציפית של מערכת העיכול. אחר כך הגוף הרפואי, הגוף המוסמך, יבדוק את הנתונים, אבל לאפשר, לפחות לפתוח את הדלת, מה שנקרא. תודה רבה. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> שאלה לאתי. האם כמו שעמוס אומר, אתם צריכים לפרסם את המנשר הזה שמסדיר באמת כמה מחלות מעודכנות בנוהל? << אורח >> אתי סבן: << אורח >> אני הבנתי שעובדים על זה מול ביטוח לאומי. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> אבל עבר הזמן שהממשלה הקצתה, לא? << אורח >> אתי סבן: << אורח >> אני הבנתי, הם בסיום התהליך, זה תהליך קצת מורכב, הוא גורף הרבה התייחסויות. אני יודעת שזה מתנהל מול ביטוח לאומי וזה ממש בשלבי סיום. יוסי נשרי שלח לי במיוחד. << אורח >> רות פרמינגר: << אורח >> הם לא מעוניינים. הם אומרים את זה, הם לא מעוניינים. מי יכפה עליהם? << אורח >> עמוס כהן: << אורח >> הייתה כתבה לפני כמה ימים שעמותת שווים פנתה למשרד התחבורה והביטוח הלאומי ונמסר להם שכבר יש קריטריונים, אז שיפרסמו אותם להערות הציבור. << אורח >> אתי סבן: << אורח >> אני רושמת את זה ואני מעבירה את זה. << אורח >> עמוס כהן: << אורח >> אני חושב שאלה שיעורי הבית שצריכים לצאת מפה. << אורח >> יאיר שרגא: << אורח >> הם יפרסמו את זה להערות הציבור, בסוף העניין הוא שהם יתייחסו לזה כי הם לא התייחסו עד היום. << אורח >> עמוס כהן: << אורח >> אני מתחבר מאוד לדברים שרותי אמרה, לטפל בעבריינים. אחד הדברים שיצאו אתמול לתקשורת זה שבעצם יש את האפליקציה חניתי. מה זה אפליקציית חניתי של משרד התחבורה? היא בעצם אומרת שאי אפשר להשתמש בתג נכה בו זמנית באותו זמן. << אורח >> אתי סבן: << אורח >> לא. אי אפשר להחנות שני רכבים בעת ובעונה אחת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אבל תאכפו את זה. << אורח >> עמוס כהן: << אורח >> זה מונע חלק גדול מהזיופים. בואו נגיד, למצוא את העבריינים תמצאו, אבל תעזרו לחולים. << אורח >> אתי סבן: << אורח >> באמת, חשוב לי מאוד להתייחס לנושא מה אנחנו עושים עם אותם אנשים שזייפו את התגים. אנחנו מקבלים גם מהמשטרה פרפרזות לגבי אותם אנשים לפי שמות, אנחנו שולחים להם מכתבים, אנחנו מבטלים להם את התג. מי שמבקש שימוע, כמובן מקבל גם את השימוע, ואנחנו מחייבים אותם בכל האגרה של הרכב שהם שילמו מאותו יום שאושר להם התג. << אורח >> רות פרמינגר: << אורח >> מתי תבוטל הזכאות הזו של שני תגים? בשביל מה? זה פתח לעבריינות. << אורח >> אתי סבן: << אורח >> זה עניין משפטי. << אורח >> רות פרמינגר: << אורח >> שתוביל השרה הצעת חוק ממשלתית. אני לא מבינה. אם זה בנפשה, שתוביל תיקון חוק, היא יכולה לעשות את זה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אני בטוח שגם אם היא תהיה פרטית. << אורח >> אתי סבן: << אורח >> אני עושה ביקורת פנימית, וכבר שלשום, יום ראשון, אני ביטלתי שני תגים של אנשים שקיבלו כיסא גלגלים לצמיתות, שלחתי להם מכתב ותוך שבועיים מהמכתב אני מבטלת את התג, נותנת לו לשלם את ההחזר של הרכב שהוא שילם. << אורח >> רות פרמינגר: << אורח >> אגרה. << אורח >> אתי סבן: << אורח >> זאת אומרת שאנחנו כל הזמן מטפלים בזה. יש עוד ועוד ועוד. << אורח >> רות פרמינגר: << אורח >> יש 700,000 תגים. << אורח >> אתי סבן: << אורח >> ברור, אבל זה בתוך ביקורת פנימית. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> בטוח שיש הרבה, אנחנו בסך הכול באים כדי לתת מענה לאנשים שצריכים את זה. << אורח >> עמוס כהן: << אורח >> גם אי אפשר לפרסם כרגע את הקריטריונים, אני חושב שלעמותות מגיע לדעת אם יש התייחסות למחלה שלהם, רק את זה תגידי. << אורח >> אתי סבן: << אורח >> אני מעבירה את זה. << אורח >> יחזקאל אשכנזי: << אורח >> אני מצטרף לעורך דין עמוס אבל אני רוצה להוסיף עליו שכבה כי בסופו של דבר העובדה שהקריטריונים יפורסמו להערות הציבור, הרי גם טיוטת הנוהל פורסמה, ומה קרה עם זה? כלום. אז הגשנו את הסייגים שלנו ובזה תם הדיון, הגישו את הסייגים וכולם מרוצים. << אורח >> אתי סבן: << אורח >> לפני שנתקדם, אני חייבת לדעת. במחלה הזאת אני מבינה שיש 100,000 חולים. << אורח >> יחזקאל אשכנזי: << אורח >> 67,000 חולים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא אמר לך 10% זכאים. << אורח >> אתי סבן: << אורח >> הרי הנושא של חומרת המחלה הוא מאוד חשוב. יש אחד שאצלו המחלה היא נמוכה, ותגידו לי שהוא לא זכאי. השאלה איך רופא שלי יכול לדעת. << אורח >> חיים פיליפ: << אורח >> כחולה קרוהן אני יכול להגיד את הזווית שלי. << אורח >> מתתיהו וטרמן: << אורח >> כל בקשה לתג נכה הרי מלווה במכתב מהרופא המטפל, רופא גסטרו, שם מפורט בדיוק מהי הפגיעה. ראו שלא כל חולה קרוהן או לא כל חולה קוליטיס צריך לקבל תג נכה. נכון, רבים מאוד לא צריכים בכלל תג נכה, אבל צריכה להיות במכתב מתוארת לפחות הפגיעה שבגינה מגיע תג נכה. הפגיעה בנכות יכולה להיות הן מבחינת השליטה, הן מבחינת האימפקט של ניתוחים חוזרים והן מבחינת תת התזונה שלפעמים אנחנו רואים בחולים האלה. כל הנושא הזה מפורט במכתבים, רק צריכים להיות הקריטריונים שעל פיהם הרופא מטעמכם – לדעתי זה פשוט דבר מיותר, אם כבר פורטה הפגיעה במכתב לביטוח לאומי, למה צריך בכלל לפרט את זה מחדש? אבל לפחות, אם כבר החולה הגיש את זה, תתייחסו. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> פה נכנס הנושא של משרד הבריאות ופה אני רוצה את ההתייחסות שלך. << אורח >> רן שוויד: << אורח >> לפי מה שאני מבין פה, מאוד יכול להיות שהפתרון הוא בהסדרה שהיא לא מאוד מסובכת בנהלים של משרד התחבורה. להכניס עוד משרד ממשלתי לתוך המערכת הזאת, אני לא בטוח שיזרז את התהליכים. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> למה? בהכרה של המגבלות של המחלה הזו, בהכרה שאפשר לבוא ולתת לרופאים את האסמכתה לרשום את אותם קריטריונים, שיגישו את זה למשרד התחבורה ופה זה נגמר. אתם הגוף המקצועי בסופו של דבר. << אורח >> רן שוויד: << אורח >> ככל שרופא, יש לו את האישור לכתוב את המצב הרפואי. בסופו של דבר אנחנו מדברים על המצב הקליני. המצב הקליני, ככל שהוא יוגדר בצורה נכונה במסגרת הנוהל של משרד התחבורה, זה יכול להתחיל להיות עוד שלב שפשוט יעכב. אנחנו מדברים כאן על הגדרה שהיא יותר מדויקת של הנוהל וקבלה של הרופאים שמפרטים בצורה מאוד מאוד מדויקת את המצב, אבל יכול מאוד להיות על פי קריטריונים שמשרד התחבורה יבקש, יכול מאוד להיות שהנושא יסתיים פה. לכן, אני לא יודע לגבי הנושא של מעורבות משרד הבריאות בנושא הזה. מה הכוונה, מה אתם מנסים להשיג בזה שמשרד הבריאות יהיה מעורב? << אורח >> רות פרמינגר: << אורח >> שתקבעו חזקה אולי. << אורח >> סילבי עומר: << אורח >> אני חושבת שכן חייבת להיות זיקה ומעורבות של משרד הבריאות כי ככל הידוע לנו בעמותה, הוועדה שמזכה בניידות היא ועדה מטעם משרד הבריאות, בגמלת ניידות, זאת אומרת היא קובעת את הקריטריונים, היא זאת שבוחנת את המסמכים הרפואיים. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> רק תקבעו את הקריטריונים, זה הכול. אנחנו לא צריכים אתכם כגורם בירוקרטי נוסף או כגורם מאשר נוסף או כרגולטור נוסף, אבל כן חשוב פה העניין של הסנכרון הזה ביניכם, כשאני רואה שאין שום דבר. באמת, זה ממש מקומם העניין הזה. << אורח >> רן שוויד: << אורח >> הנושא היום לגבי תג נכה, כמו שהבנו פה, הנושא של מחלות מעי בכלל לא מוגדר בתוך הנוהל, ו-once יהיה מוגדר בתוך הנוהל אז יהיה אפשר לדבר בשפה משותפת על בסיס של הדבר הזה. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> אבל אתם צריכים להגדיר את הצורך, אתם צריכים לבוא ולהסביר מה זה המחלה הזו, מה זה המגבלה הזו. בסופו של דבר משרד הבריאות הוא הגורם המקצועי, הם מסתכלים ואומרים מה הקריטריונים, אבל הם לא יודעים מה המגבלות של אותה מחלה. אם אתם תבואו ותסבירו מה זה המחלה, מה המגבלות, מה ההיקף של זה, להם תהיה עבודה הרבה יותר קלה. זה כאילו ראש קטן. לא מבין את זה, ראש ממש קטן. << אורח >> רן שוויד: << אורח >> עוד פעם, הנושא לא הועלה בפנינו לפי ידיעתי עד כה. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> אתה מבין אבל מה אתה אומר עכשיו? << אורח >> רן שוויד: << אורח >> בוודאי. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> אני לא תוקף אותך עכשיו ברמה האישית אלא ברמה המנהלתית משרדית. זה ראש קטן, זה הכי ראש קטן שיכול להיות. מה, אתה מגלגל פה אחריות? על מה? << אורח >> רן שוויד: << אורח >> אני לא מגלגל אחריות על אף אחד. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> תוציאו משהו ברור מה זה המחלה הזו, מה המגבלות של זה, מה ההיקף של זה, איך אפשר לבוא ולהקל על אותם אנשים – סליחה שאני אומר, מסכנים אנשים – להקל עליהם, זה הכול. אני רוצה שהם יהיו חותמת גומי משרד התחבורה, זה הכול. << אורח >> רן שוויד: << אורח >> הנושא הזה יהיה לנו בוועדה בשעה 12:00, כשאני מוביל את צוות את העבודה של משרד הבריאות בנושא. << אורח >> רות פרמינגר: << אורח >> בוועדות ניידות הם מקבלים ניידות, חולי קרוהן? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> לא. << אורח >> רות פרמינגר: << אורח >> אז היא הנותנת. זה הבייסיק בכלל, צריך ללכת הרבה יותר יסודי. << אורח >> יחזקאל אשכנזי: << אורח >> אם יורשה לי, ד"ר שוויד צודק. אגב, אני אגיד שיש לנו איתו היכרות ארוכת שנים והוא באמת עושה כל מה שהוא יכול לעשות למען חולי הקרוהן והקוליטיס בישראל, מגיע לו קרדיט גדול. הנקודה היא פשוטה. הנושא פה, דווקא הוא לא קשור למשרד הבריאות. אם זה יגיע לשלב הניידות, משרד הבריאות כבר אוטומטית בפנים. << אורח >> רות פרמינגר: << אורח >> בדיוק. << אורח >> יחזקאל אשכנזי: << אורח >> כל עוד זה לא קשור לניידות, אין צורך שמשרד הבריאות יהיה בפנים. מי שאמור לגבש את הקריטריונים הוא משרד התחבורה, שיכול להיות שבהחלט ירים טלפון למשרד הבריאות ויבקש ממנו את העצה איך בדיוק לקבוע את הקריטריונים. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> זה מה שביקשנו. << אורח >> יחזקאל אשכנזי: << אורח >> אבל מי שאמור לעשות את זה זה משרד התחבורה, הוא המופקד על זה. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> לא, לא. << אורח >> יחזקאל אשכנזי: << אורח >> משרד הבריאות נמצא בתמונה, כשזה מגיע לנושא הניידות הוא כבר בפנים. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> מה שאתה אומר זה – לא פנו אלינו, אז לא נפעל. << אורח >> יחזקאל אשכנזי: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> זה מה שאתה אומר. << אורח >> יחזקאל אשכנזי: << אורח >> מה שאני אומר זה שטיוטת הנוהל, צריכים לטפל בה. אני בטוח שמשרד הבריאות גם יסייע בזה, אבל טיוטת הנוהל היא לא של משרד הבריאות אלא של משרד התחבורה, וכשפנו אליהם, הם התעלמו. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> מישהו פה רוצה להגיד משהו לפני שנסכם? << אורח >> חיים פיליפ: << אורח >> אני רוצה להוסיף ממש במשפט קצר, שעלה פה כביכול כאיזשהם סוגריים על הנושא של פטור מתור. אני חושב שזה בד בבד על כל הדיון שאנחנו מדברים פה, זה נמצא באותה שורה, החלק של פטור מתור. בן אדם שנמצא בדחיפות לשירותים – לא צריך להאריך מעבר למה שהרחיבו פה – אני חושב שזה נמצא ממש על אותה שורה בהמון מצבים. << יור >> היו"ר אושר שקלים: << יור >> לסיכום, יש עכשיו את הישיבה ב-12:00, מקווה מאוד שגם שם יועלו הצעות לפתרון. מבחינתנו, הוועדה מצאה שיש איזשהו כשל, נקרא לזה סוג של כשל ארגוני בסנכרון שבין משרד התחבורה למשרד הבריאות, ואנחנו מבקשים שיהיה יותר קשר בעניין המקצועי כדי להגדיר את הקריטריונים הנכונים כדי לבוא ולתת אישורים לאותם אנשים שבשבילם זה עולם ומלואו. זה דבר מאוד מאוד פשוט, לא צריך להסתבך עם זה יותר מדי, ובאמת אותם אנשים שמרמים ומשקרים וגונבים, צריך להעמיד אותם לדין, אבל לפחות לנסות להקל על אותם אנשים כמה שרק אפשר. תודה רבה. הישיבה נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:00. << סיום >>