פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 2 ועדת החינוך, התרבות והספורט 07/07/2026 מושב רביעי פרוטוקול מס' 612 מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט יום שלישי, כ"ב בתמוז התשפ"ו (07 ביולי 2026), שעה 10:30 סדר היום: << נושא >> מכרזים ברשויות המקומיות להפעלת מוסדות חינוך על־יסודיים << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: צבי ידידיה סוכות – היו"ר מוזמנים: דסי בארי – מנהלת אגף חוסרי מורים, משרד החינוך אילן שי – ממונה ייעוץ משפטי, משרד החינוך נועה בן אריה – יועמ"ש, מרכז השלטון המקומי (בזום) שי רייכנר – ראש המועצה אזורית נחל שורק, מרכז השלטון האזורי יעקב דניאלי – סמנכ"ל כספים, רשתות חינוך זאב זייטמן – יועמ״ש, רשתות חינוך נתנאל איזק – מורשת, מינהלת תקומה עופר האן – סמנכ״ל חדשנות ושותפויות רשת אמית דני רהט – סמנכל רשת אמית יובל וורגן – ארגוני מורים מנהלת הוועדה: אתי דנן רישום פרלמנטרי: סיגל גורדון רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> מכרזים ברשויות המקומיות להפעלת מוסדות חינוך על־יסודיים << נושא >> << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> שלום לכולם, בוקר טוב, אנחנו בדיון מעקב בנושא: מכרזים ברשויות המקומיות להפעלת מוסדות חינוך על-יסודיים. אני מבין שהפגישה התקיימה ביום ראשון האחרון. אז נתחיל בעדכון שלכם ואחר כך נעבור לשאר הנציגים. << אורח >> דסי בארי: << אורח >> אני דסי בארי, מנהלת האגף לחינוך על-יסודי במשרד החינוך. ראשית, שלחנו לוועדה את רשימת הגורמים המפעילים בחינוך העל-יסודי, לבקשתכם. קיימנו שולחן עגול משותף לרשתות החינוך ולמשרד החינוך. כפי שאמרתי גם בפעם הקודמת, השולחן נקבע עוד טרם קיומה של הישיבה, אבל הוא הותנע, בראשותה של הסמנכ"לית הבכירה, מנהלת המינהל הפדגוגי, אינה זלצמן, ביום ראשון האחרון. היו כמובן נציגי הרשתות, ואנחנו, והדברים הועלו. מאז הספקנו להוציא הבהרה, אתמול או היום יצאה הבהרה לרשויות המקומיות, הבהרה אגב שתואמה יחד עם שותפתנו, נועה, שאני מבינה שנמצאת פה בזום עם אנשי השלטון המקומי, יצאה הבהרה שהבהירה שני דברים. ראשית, שהמכרז הוא על החטיבות העליונות ולכן אין מקום לדרוש מהבעלויות, להביא נתונים ומדדים ותקציבים לחטיבות הביניים. וההבהרה השנייה נוגעת ישירות לדיון שהיה פה, המכרז הוא לחמש שנים והארכה לחמש שנים נוספות, בהתאם לסעיף 2.1 בנוהל שפורסם. יש אפשרות להפסקת התקשרות, כמו בכל מכרז שמצוי בנוהל, וזה הודגש בהבהרה. ביום ראשון, בשולחן העגול, צפה שאילתה נוספת, מה קורה עם הסכמים שכבר נחתמו לשנה, פלוס שנה, פלוס שנה בדיעבד? כי הנוהל שלנו, ההבהרה דיברה רק על העתיד, ובעקבות כך יצאה הבהרה מחודשת הבוקר, שבאותם מקומות שכבר נחתם, נגיד חמש פלוס אחד, פלוס אחד, אם הרשות מתכנסת עכשיו לחתימה נוספת, היא צריכה להשלים את התקופה המשלימה לחמש שנים, דהיינו, עוד שלוש או עוד ארבע, בהתאם לזמן שנותר. אז אני חושבת שהנושא המרכזי שנדון פה בפעם הקודמת כבר קיבל מענה ויצא אל השטח. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני שמח לשמוע, אני מניח שדיברתם על כל שיטת הניקוד. << דובר_המשך >> דסי בארי: << דובר_המשך >> קיימנו היוועצות פנימית, גם קיבלנו הצעות מכמה רשתות חינוך, איך למתוח יותר את הפערים בתוך הסרגל הפדגוגי. זה לא משהו שייקרה תוך שבוע, זה נושא כל כך רציני ומשמעותי, שלא תוך שבוע נביא לו מענה, אבל בתוך השולחן העגול שמנו אותו כמרכזי. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מי יושב סביב השולחן העגול? << דובר_המשך >> דסי בארי: << דובר_המשך >> נציגי כל רשתות החינוך שמעוניינות להגיע, הלשכה המשפטית שלנו, אני כמובן. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> השלטון המקומי שם? << דובר_המשך >> דסי בארי: << דובר_המשך >> נועה הייתה אמורה להגיע. בטעות, בגלל תקלה שלנו היא לא הייתה, אבל כן, השלטון המקומי אמורים להיות. וכמובן אנשי כלכלה ותקציבים שלנו גם כן, ואנשים הסטטיסטיקאים האמונים על המכוונים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> ומה הצפי מבחינתכם? << דובר_המשך >> דסי בארי: << דובר_המשך >> אני מקווה שלקראת המכרזים הבאים, שייצאו במהלך תשפ"ז, כבר יצא נוהל יותר רחב, שמטפל לא רק בנקודה שצפה פה, אלא אולי מתבונן בהרחבה על השינויים הפדגוגיים שנעשים בעת הזו, על המדדים שקבענו לפני עשור, אולי יש מקום טיפה לעדכנם וכדומה. אני מאמינה שהנגלה הבאה של המכרזים כבר תצא מעודכנת. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> דסי, תודה רבה. שי, בבקשה. << אורח >> שי רייכנר: << אורח >> כמה דברים, אני לא השתתפתי בדיון הקודם, אבל עקבתי אחריו וחשוב לי רגע לציין בעקבות הנקודה הזו. אני נמצא פה בעיקר כי אני גם למוד ניסיון, אנחנו בדיוק אחרי מכרז שעשינו אחרי הרבה שנים אצלנו ברשות, על מוסד די גדול. הנקודות שאני רוצה להעלות בדבר הזה, אחד, יש פרדוקס מסוים. ברור לי, ברגע שרשת נכנסת למקום, צריכה להשקיע הרבה משאבים וצריך לראות איך באמת מעגנים את הדבר הזה, שלא אחרי שנה באים ואומרים לה תלכי, ויש את המשמעות של מכרז. אבל כפי שציינת קודם, המכוונים של המכרז, צריך לראות שהעניין הפדגוגי מקבל את המשמעויות הגדולות. המשמעויות הכספיות, לצערנו, כמו שאתם מכירים כמעט בכל מכרז, יש הרבה פעמים את המקרים שאנחנו קוראים לזה, הרגל בדלת, באים ונותנים הצעה על בסיס העניין הכספי, אבל ברגע שנכנסים כבר פנימה, מאוד מאוד קשה לנהל את התהליך. וכשאנחנו הולכים בעצם בתהליך של מכרז עם רשת חינוכית, בשונה מהרבה קבלנים אחרים, התחושה היא הרבה פעמים יותר שותפות לדרך. בסוף אתה לוקח מישהו שהולך לחנך את הדבר הכי חשוב שיש לנו ברשות - אני חושב שכל ראש רשות, אם היה יושב פה היום והיה מדבר, היה אומר, שהדבר הכי חשוב לו שהוא בא לתפקיד, זה מתחיל מהחינוך. אין מקום שהחינוך הוא לא הדבר המשמעותי ביותר שקורה ברשות. אני תמיד אומר, יכול להיות שאני לא אגיע בבוקר למשרד, אף אחד לא ירגיש, אבל אם הסייעת בגן לא תגיע, אם מורה בכיתה לא תגיע, אם בית ספר אחד לא ייפתח בזמן, כל התושבים יהיו בכניסה למשרד דקה אחר כך. אי אפשר לדלג על הדבר הזה, זה נותן את השגרה היומית, אבל זה גם לחם חוקה של המקום, זה גם המוניטין של המקום, אנשים משלמים המון המון כסף כדי לגור במקום מסוים, שלפעמים הוא אפילו שכוח אל, רק בגלל הקהילה והחינוך. זה שתי נקודות שמאוד מאוד חשובות בעניין הזה. וברגע שנכנסת רשת חינוך, וגם אם היא לכמה שנים והיא לא נותנת את המענה, בסוף צריך שנבחרי הציבור, המחלקות המקצועיות ברשויות, שיוכלו לנהל את האירוע הזה גם אחר כך. ההתקשרויות לטווח ארוך מדי, הארכות לטווח ארוך מדי, גם כפי שציינת קודם, לפעמים מסכנות את העניין, כולל זה שלפעמים, בואו נסתכל על תרחיש היפותטי, בעוד שנתיים וחצי אמורות להיות בחירות לרשויות המקומיות ותהיה מציאות, יכול להיות שכל התהליך של הבחירות ברשות יהיה סביב הנושא החינוכי, והשינוי יכול להיות אך ורק סביב שינוי דרך רשת או כל דבר אחר ואי אפשר לעשות שום שינוי. אז גם בדבר הזה צריך לתת את הדעת, כולל שינויים שיכולים להיות תוך כדי. אני רוצה לשתף בעוד נקודה שכאבה לי מאוד, פה אני מדבר הכול כמובן לכאורה, אבל כשאנחנו הוצאנו מכרז, אנחנו מדברים על רשתות דתיות, כי דיברנו על אולפנה דתית, ונתקלנו בבעיה קשה מאוד, לא היו לנו מועמדים מרשתות דתיות, פרט המפעיל הקבוע שהגיש כל פעם. לכאורה יכולים להגיד, אוקיי, יכול להיות שאסטרטגית הם לא רוצים להיכנס, לא רוצים להתרחב, אבל החשש שלי, שמדובר במשהו קצת יותר מורכב. שהלכתי ובדקתי גם עם קולגות וגם בכל מיני מקומות וגם חקרתי קצת באינטרנט, בהרבה מאוד מהמקרים יש תחושה, לפחות זה מה שאני חשתי, בסוג של קרטל. זאת אומרת, שאם יש רשת דתית שכבר פועלת במקום, זה לא משנה בכלל מה תכתבו בהגדרות המכרז ולא משנה מה יהיה בהסכמים, אני אהיה תקוע עם הרשת הזאת. כל עוד אני לא פותח את הדלתות לרשתות חילוניות, גם אם יש להן אגף דתי כזה או אחר, שלא תמיד זה גם עובר טוב ציבורית, אז אני אתקע עם רשת אחת, אני לעולם לא אוכל להחליף אותה, טובה או גרועה, אני לא באמת פותח את זה לתחרות אמיתית, בסוף כולנו יודעים שהתחרות עושה טוב, בסוף קנאת סופרים תרבה חוכמה, והנקודה הזאת בתוך כל האירוע הזה, לדעתי לא באה לידי ביטוי בכלל. אנחנו מגיעים למצב שבסוף כל הוועדה הזו, למה נועדה? להגיע לחינוך הכי טוב לילד בקצה. ואם אנחנו לא יודעים להגיע לשם, אז מה הועילו חכמים בתקנתם? אנחנו נמשיך לכתוב ונגדיר את הקטגוריות ונעשה את הכול ונגן מצד אחד פה ומצד אחד שם, אבל בסוף לא נוכל באמת להגיע עם הרשת החינוכית הכי טובה לילד בקצה. לדוגמה, אצלנו, אנחנו הולכים להפעיל בשנה הבאה לבד את המוסד, כי הגענו למצב, שאם אנחנו לא יכולים לייצר תחרות אמיתית ולהביא רשתות טובות שיתחרו עלינו, אני יודע שמאחורי הקלעים, כולם באמת רצו אותנו, אין לי הוכחות לזה, זה הכול לכאורה כל מה שאני אומר פה, אבל מציאות של קרטל, שאני הרגשתי שהייתה לי ברשות, שלא אפשרה לי לבחור רשת טובה, ויש רשתות טובות, יצרה נזק. אני לא מומחה לחינוך, אני הולך להיות המומחה הכי טוב לחינוך שאני יכול כי זה האחריות שלי כלפי התושבים, אבל אם אתם שואלים אותי מלכתחילה זה הדיפולט שלי? בוודאי שלא. פשוט חבל מאוד שאנחנו במקום הזה. זו נקודה שנייה שחשוב לשים אותה על השולחן. אני רוצה רק לסכם כי אני לא רוצה להרחיב. אחד, צריך לראות, שהתקופה היא לא ארוכה מדי, אם כי, צריך כן להבין את ההגדרה של הגנה על הרשת, אני כן מבין את הדבר הזה. אבל בכל זאת, לתת לנבחרי הציבור ולמחלקות המקצועיות ברשויות, לבחור את מה שנכון עבורן בכל רגע נתון. אני רוצה רק לחדד פה, לצאת פוליטית מרשת, אולי נשמע קל, אם היא לא עומדת ביעדים, אבל פוליטית, זה נהיה כמעט בלתי אפשרי. תמיד יהיו מניפולציות, ההורים מפחדים משינוי, מפעילים לחץ על המנהל. התהליך עצמו הוא תהליך שפחות עובד ציבורית. ואז מה ייקרה לראשי רשויות? פוליטית, הם יחליטו שהם לא נכנסים לאירוע, ואנחנו ניתקע עם חינוך פחות טוב. וזאת גם נקודה כואבת מאוד באירוע. דבר נוסף שצריך להכיר, יש בכל מיני מקומות, תהליך שאיזה רשת הצליחה לקבל הקצאה על איזה עשירית המבנה, הצליחה מה שנקרא לשים רגל על איזה נכס בתוך הרשות, משהו מאוד שולי, הרשות השקיעה הון כנראה במהלך השנים בכל שאר הדברים האלה, אבל בגלל שיש איזה נקודה, סתם דוגמה, בית מדרש הוא לצורך העניין, בצורה כזו או אחרת, מעוגן לרשת משפטית. איזה כיתה מסוימת, איזה מבנה פנימייה או כל דבר אחר, מה שמשאיר אותנו עם רשת, גם אם אנחנו רוצים וגם אם לא, כי יש איזה קניין מסוים בתוכה, ואם לא ניתן פתרון לדבר הזה, אז גם פה אנחנו לא באמת מייצרים תחרות אמיתית, אבל יותר מזה, אנחנו גם לא יכולים לאפשר שינוי בכלל. ואז נוצר מצב, שתושבים של רשות מסוימת, שדמוקרטית יכולים לבחור את נבחרי הציבור שלהם כדי שיביאו להם את החינוך הכי טוב שהם יכולים, והם בדרך כלל בחרו בנבחר הציבור הזה כדי לחולל שינוי בדבר הזה - אי אפשר בעצם לעשות שום שינוי, אנחנו נתקעים בדיוק באותו מקום. אני מאוד מקווה שנצליח למצוא את הדרך הנכונה ביותר. אני כן אומר, שהמחלוקות שלי פה הן לשם שמיים בלבד, אין לי פה שום עניין אישי, יש לי רק עניין אחד שבגלל זה באתי לכאן היום, שבאמת נוכל לאפשר לרשויות להצליח לבחור ברשתות הטובות ביותר, שיכולות למצות את הפוטנציאל הטוב ביותר של הילדים שלנו ברשויות. תודה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תודה, שי, על הדברים. אני רק אציין, שקראתי את המכתב ששלחת לוועדה, ואנחנו כוועדה, אנחנו לא מזמינים רשויות ספציפיות, אנחנו פונים לשלטון המקומי, והם נמצאים פה, הם היו בדיון הקודם בזום וגם עכשיו יהיו בזום. אני מציין את זה כי כתבת שראוי שיישמעו גם הרשויות, אז אתה יודע, אנחנו מביאים את השלטון המקומי. << דובר_המשך >> שי רייכנר: << דובר_המשך >> כתבתי את זה בעיקר, כי ידעתי שיש לך לב מבין ואתה לא בוחל ללכת עם האמת ורציתי שהדברים האלה יגיעו אליך, כדי שבאמת תוכל לקבל את ההחלטות בצורה כזאת שיקדמו את הנושאים שכרגע דיברתי עליהם. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תודה רבה, בהחלט שמחים שבאת והדברים נשמעו. << אורח >> יעקב דניאלי: << אורח >> אני רק רוצה לומר, שמהכרותינו באירועים האחרונים של החלפת רשתות, אנחנו חושבים שהמניע העיקרי לא היה תמיד מניע חינוכי, וההורים יכולים להצביע, שהם היו מרוצים מהמוסדות. הציונים יכולים להצביע על כך. והרבה פעמים, המחלוקת בין הרשות לבין הרשת, נובעת בעיקרה ממניעים כלכליים, צריך להניח את זה על השולחן. אנחנו רוצים חינוך טוב והמכרז או הכוח שניתן בידי הרשויות, נותן כוח גדול מדי לשיקולים ולמניעים הכלכליים שמאחורי האירוע. לגבי מה שציין שי, בעניין מבנים שנמצאים בתוך מוסדות, שכתוצאה מכך, למעשה הרשתות נמצאות בבעלות על המבנה וממילא אי אפשר להוציא את האירוע למכרז, אני אגיד מנגד, שמאז חובת המכרזים, אנחנו שוקלים פעמיים ושלוש לפני שאנחנו יכולים להשקיע במוסדות, כי אנחנו יודעים שאם נשקיע עכשיו סכומים גדולים בתוך מוסדות, אז בתוך כמה שנים נוכל להיות מסולקים משם. לכן זה הצד השני של המטבע, אין לי איזה פתרון לסוגיה, אבל צריך לדעת שהצד השני של המטבע הוא, שברגע שיש חובת מכרזים, אז רשתות שוקלות פעמיים לפני שמשקיעים סכומים גדולים במבנים בתוך המוסדות. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תודה רבה, קובי. קובי, אתם שותפים בשולחן העגול שקיים במשרד החינוך? << דובר_המשך >> יעקב דניאלי: << דובר_המשך >> כן. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אז כיו"ר הוועדה המפקחת אני שואל, האם אתם מרגישים שהדברים נעשים לשביעות רצון הרשתות? בטח לא תקבלו כל מה שאתם רוצים אבל מבחינת הקשב והשיח? << דובר_המשך >> יעקב דניאלי: << דובר_המשך >> אני מצטער שהגעתי באיחור, לא שמעתי את הדברים של דסי מתחילתם, אבל אני מרגיש שהיא מבקשת לפתור את הבעיה. כבר התחילו לתת מענה לנושא הזה של חמש פלוס חמש, אבל זה נושא קטן בתוך האירוע הכואב הזה. אני מרגיש שיש רצון לשמוע ולהקשיב. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תודה רבה. << אורח >> עופר האן: << אורח >> בוקר טוב, אני אמשיך מהשאלה ששאלת, אדוני היושב-ראש. קודם כל, לפרגן למשרד החינוך, לדסי, על האופן שבו הם משתפים אותנו ועל האופן שבו אנחנו מתרשמים שיש באמת נכונות אמיתית לפתור ולפרגן לוועדה ששמה את הנושא. אני כן רוצה להגיד כמה מילים על חשיבות העניין ולמה חשוב שהוא ייפתר ושהוא ייפתר מהר, אני לא יודע כמה זמן יש לוועדה הזו לפקח - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> עוד שבוע. אבל יש עוד קדנציה, בעזרת השם. << דובר_המשך >> עופר האן: << דובר_המשך >> אז בהתאם הדברים. הסיפור הזה הוא כזה. אנחנו בתור רשת שאלנו את עצמנו – לדעתי, מכרזים בניהול בתי ספר, זה סדר גודל של 10 שנים, לפני זה הדברים היו פשוטים יותר, רשת, רשות, היו מתקשרות ביניהן וזהו - ואנחנו שאלנו את עצמנו, אם היו מציעים לנו עכשיו, לחזור לעולם ישן שאין בו מכרזים, האם היינו רוצים לחזור? והתשובה היא לא, אמרתי את זה לדסי. אנחנו חושבים, שהמכרזים יכולים לעשות טוב מאוד לשדה החינוך, הם יכולים לטייב ולשפר את רמת החינוך כתוצאה מתחרות. תחרות זה דבר בריא, אנחנו מבינים את זה ויודעים את זה, השאלה היא, על מה אנחנו מתחרים? ויותר נכון, הרגולטור - וזה מה שאנחנו מדברים עם משרד החינוך - צריך לשאול את עצמו, מה אני שם, מה אני מקדש, מה הלב של המכרז שבגינו או על פיו אני בוחר רשת או פוסל רשת? מה עומד במרכז? לצערי, אמרנו את זה למשרד החינוך, המצב היום, שמכרז, רשת נבחרת במכרז בעיקר בעיקר על סמך הסעיף הכספי ולא הסעיף הפדגוגי. לא סעיף של איכות ועוד לא דיברתי בכלל על דברים שכולנו היינו רוצים, של צמיחה פדגוגית, של פיתוח פדגוגי, של התאמת תכנים ל-AI, כל הדברים האלה, לא משנה כמה תשקיע בהם בתור רשת, זה לא נספר, ההישגים הפדגוגיים שלך - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> המכוון לא מתעדכן? << דובר_המשך >> עופר האן: << דובר_המשך >> המכוון הוא תוצאה של התמונה החינוכית והוא חשוב. התמונה החינוכית מגלמת מדדים שבעינינו כרשת הם הבסיס, הם לא התקרה, הם הבסיס: חמש יחידות מתמטיקה, חמש יחידות אנגלית, זכאות לבגרות, נשירה, זה הבסיס. מעבר לזה, מעט מאוד. אולי רשת, בהתרשמות ראשונה של הרשות, יכולה להכניס. וגם המכוון, זה הסיפור. הפער באופן החישוב היום, וזה מה שדיברנו עם דסי, על זה דסי אמרה בפתיחה שייקח קצת זמן, הפער בין רשת הכי חזקה במכוון, שהוא פונקציה של תמונה חינוכית, לבין הרשת החלשה ביותר, קטן, אבל הפער ברכיב הכספי הוא אדיר. ולכן אני יכול לבוא לשים תקורה נמוכה, אם זה מה שחשוב למדינה, ואז זכיתי במכרז בלי שום קשר לאיכות הפדגוגית. מה עשינו לחינוך? בעיניי, לקחנו אותו אחורה. אנחנו כרשת גאים בזה, שאנחנו לוקחים את התקורה כדי לטייב את הפדגוגיה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כשאתה מדבר על הפער, מדובר על הרשתות הגדולות, נכון? כי יש פה איזה 100 ומשהו, שבה אני מניח שהפערים יותר גדולים בתוך כל ה-100 ומשהו מפעילים בישראל. << דובר_המשך >> עופר האן: << דובר_המשך >> על איזה מהרכיבים אתה מדבר? << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בכלל על המכוון. בדיון הקודם אמרתם, שבתוך המכוון, בין הרשתות שלכם, בסוף הפער הוא שמונה נקודות לכאן ולכאן. << דובר_המשך >> עופר האן: << דובר_המשך >> במקסימום הוא גם פחות. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> ביקשנו לקבל את כל הרשימה של המפעילים בישראל, יש פה כמה מאות. << אורח >> דסי בארי: << אורח >> למעלה מ-300. << דובר_המשך >> עופר האן: << דובר_המשך >> האמת, אני אגיד דוגרי, אנחנו כשהסתכלנו, הסתכלנו על כל המכרזים האחרונים שניגשנו, אגנוסטיים לגמרי לגבי השאלה איזה רשת ניגשה, אם היא גדולה או קטנה, הסתכלנו בתכלס בתוך המכוונים, הצגנו את זה למשרד החינוך, וראינו את הפערים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> למה בעצם הן לא מתמודדות במכרז? << דובר_המשך >> דסי בארי: << דובר_המשך >> זה בדרך כלל עמותת הורים שמקימה בית ספר. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אבל אם הרשות באה ואומרת, הרשות יכולה להגיד, תתמודדו במכרז. << דובר_המשך >> דסי בארי: << דובר_המשך >> להגיד לבעלות להתמודד במכרז, אני לא חושבת שהיא בעלת יכולת. רשות יכולה להגיד לבית ספר, שהוא בבעלותה מבחינת המבנה, שהיא מוציאה אותו למכרז. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אה, במקומות האלה, המבנה הוא גם בבעלות אותה עמותה? << דובר_המשך >> דסי בארי: << דובר_המשך >> לפעמים, כן. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני רואה פה לדוגמה הרבה עיריות, הרבה מועצות מקומיות, זה מה ששי נגע בו, הוא אומר, דוחפים אותי להיות זה שמפעיל בעצמי. << אורח >> עופר האן: << אורח >> יכול להיות גוף קטן שיפעיל שני מוסדות, לא באג'נדה להתפרס ארצית, אז הוא גוף מפעיל. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> יש פה את עיריית חיפה, עיריית הרצליה, עיריית נשר, עיריית קרית ים. << דובר_המשך >> עופר האן: << דובר_המשך >> זה מוסדות עירוניים, אז הם לא מתמודדים במכרזים. << אורח >> אילן שי: << אורח >> רשות מקומית יכולה להפעיל את בתי הספר שלה בעצמה. זה אפילו דבר רצוי, שרשות מקומית תיקח אחריות על הפעלת החינוך בתחומה ותפעיל את הבית ספר כבית ספר עירוני. << אורח >> עופר האן: << אורח >> בהחלט. בשורה התחתונה, התפיסה שלנו אומרת, שאם הדבר החשוב ביותר למדינה זה אחוז התקורה או כמה כסף כאילו נשאר בבית הספר, אז יש דרך יותר פשוטה לעשות את זה. תגדירו תקורה אפס, שלא יהיו רשתות, שכל רשות תנהל לעצמה והכל בסדר. אנחנו מבינים שזה לא הדבר החשוב, הדבר החשוב הוא איכות החינוך. אנחנו גאים בתקורה שאנחנו לוקחים, כי אנחנו לא לוקחים אותה כדיווידנדים הביתה, זה לא עסק פרטי, אנחנו לוקחים אותה כדי לפתח מערכת חינוך טובה יותר, להחזיר לבית ספר מוצר טוב יותר שמקדם הישגים טובים יותר, בעינינו זה צריך להיות הרכיב. אנחנו לא אומרים שלא יהיה רכיב כספי, שיהיה רכיב כספי, אבל לפחות, לאזן בין הרכיב הכספי לרכיב הפדגוגי ולא הפוך, זה בפשטות. תודה. << אורח >> דני רהט: << אורח >> לשאלתך, אנחנו שותפים בשולחן העגול של משרד החינוך ובהחלט מוצאים שם אוזן קשבת ותודה. אני רוצה להוסיף, להתייחס רגע לרכיב הכספי. בכל מכרז שהוא, כולם מבינים שלא ניתן להביא ספק, לגשת במחירי הפסד, כי ברגע שהוא ייגש במחירי הפסד, ייפגע השירות. במכרז שלנו אפשר לגשת במחירי הפסד ואפשר לזכות, והשאלה מה מדינת ישראל רוצה כשהיא נותנת מכרז למישהו שניגש במחיר הפסד או במחיר אפס? מה חושבים, איך מישהו יטייב את מערכת החינוך? אנחנו חושבים, גם כשיש רכיב כספי - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני מנסה להבין, מה האינטרס שלך לגשת במקום שבו אתה מפסיד? << דובר_המשך >> דני רהט: << דובר_המשך >> אני לא יודע, אבל עובדה שיש דבר כזה. << אורח >> יעקב דניאלי: << אורח >> מה זאת אומרת? אנחנו לא פועלים רק משיקולים חינוכיים, אנחנו לא עסק, אנחנו עמותה עם ערכים, עם אידיאולוגיות, עם ערכים חינוכיים - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בוא נשאל ככה, זה קורה היום? << אורח >> דני רהט: << אורח >> אנחנו רוצים לטייב את מערכת החינוך. אנחנו ניגשים רק במקום שאנחנו חושבים שאנחנו יכולים להביא ערך מוסף. אנחנו לא ניגשים במחיר הפסד. המציאות, שהמדינה מאפשרת למישהו לגשת במחיר הפסד, היא אומרת, שיכול להיכנס מישהו, שהוא רק רוצה לתפעל את המערכת ולא לטייב אותה. אולי הוא רוצה לטייב אותה, אבל מאיזושהי סיבה הוא נכנס במקום שהוא לא יכול לטייב אותה. ואנחנו חושבים שהמדינה צריכה לבנות את המכרז בצורה כזאת, שברור שלא ניתן לזכות במחיר הפסד, אם המטרה שלנו היא לטייב את המערכת ולהביא ערך מוסף למערכת החינוך. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> הבנתי. אני חושב שהנקודה הזאת היא מאוד ברורה, היא גם עלתה בדיון הקודם, אני בטוח שזה עולה גם מול משרד החינוך כל הזמן, בסוף חייבים איכשהו לעדכן את הדבר הזה. << אורח >> שי רייכנר: << אורח >> אם אפשר רק להוסיף, הדרך שלנו כרשות לפקח, שאפרופו התהליך הכספי, בעיקר איפה שיש את תשלומי הורים משמעותיים, כמו בפנימיות, בחינוך הדתי בעיקר זה בא לידי ביטוי, אבל אני לא בטוח שרק שם, אין לנו הרבה פעמים יכולות, לכל מפעיל יש את הדרך שלו להתקשר, אבל אין לנו באמת יכולות לדעת כמה באמת מהתקורה הלך לאן. אנחנו לא באמת יכולים עד היום לדעת מה באמת קורה עם הכסף ומה הוא קונה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> הטענה של הרשתות, הן אומרות, כשאתה אמור לבחור רשת כרשות, אז ההסתכלות שלך צריכה להיות קודם כל פדגוגית. << דובר_המשך >> שי רייכנר: << דובר_המשך >> אני ממשיך מהמקום הזה, אני מסכים, אני רק הולך לסיפא של העניין, אני מחדד, אני מחזק את מה שאתה אומר. בפדגוגית, קל לך למדוד, יחסית, מבחינת משרד החינוך ותהליכים, אם ידייקו את זה. אבל מה זה עוזר בכספית שאתה מגיש, כי עדיין יש על זה ניקוד, אם אתה יודע שאתה מקבל תקורה מסוימת, אבל אין לך שום דרך לבקר באמת שזה מה שקורה בפועל. זאת הבעיה. << אורח >> זאב זייטמן: << אורח >> בפתח הדברים אני רוצה להודות שוב למשרד החינוך, על השולחן העגול, על התגובה המהירה, תודה רבה, דסי. נקודה שעלתה פה גם בדיון הקודם, וגם עלתה בשולחן העגול, זה נושא היכולת של משרד החינוך להתערב בהליך המכרזי עצמו. גם בפעם שעברה נתנו דוגמה, למכרזים שמתקיימים עם הפרה, שהמכרז מפורסם עם הפרה בוטה של הוראות חוזר מנכ"ל. והרשות לא תמיד נענית לבקשות ולדרישות של המציעים. פונים למשרד החינוך, משרד החינוך עושה כמיטב יכולתו, לא תמיד מספיק להגיב בזמן, לא תמיד גם הרשות המקומית, לצערנו, נענית לבקשה של משרד החינוך. מה שאני הצלחתי להבין מבין השיטין או לא מבין השיטין, בשולחן העגול, שיש לנו עוד פונקציה שאמורה לפעול בהיבט הזה, וזה משרד הפנים. משרד הפנים גם לא שותף כאן כרגע, אני לא רואה נציגים שלו לדיונים. הוא חייב להיות בדיונים האלה, מכיוון, ואני תכף אסביר, שהתערבות בסוף ההליך היא בעצם עיון של ההליך המכרזי, היא בעצם, אפילו הייתי אומר סוג של קטסטרופה להליך המכרזי ואני אסביר. משרד החינוך מתערב בשלב של לקראת הרישוי. השלב של לקראת רישוי בית הספר זה כבר קורה ממש ממש לקראת תחילת שנת הלימודים, זה קורה לאחר שכבר נבחר מפעיל, ואז בודק משרד החינוך את ההתאמה בין הסכם ההפעלה לבין ההוראות של הנוהל, ומבקש לתקן את הסכם ההפעלה בהתאם. בואו רק נבין מה קורה פה בהיבט הנקי של דיני המכרזים. למה אני אומר שזה קטסטרופה? כי בעצם מה שאתם באים לעשות מכל זווית שהיא, ואני מבין שזה הכלי כאן, הוא לשנות בדיעבד את התנאים שלפיהם ניגשו למכרז. שני מציעים עכשיו עומדים בפני ברירה לגשת למכרז, אחד מסתכל ואומר, תשמע, התנאים לא חוקיים, אני לא מוכן לגשת למכרז עם תנאים לא חוקיים. השני אומר, אני אקח את הצ'אנס, אני עכשיו אגש למכרז הזה. אולי בסוף משרד החינוך יצליח איכשהו להכפיף את הרשות, אולי בקריצת עין, לא בקריצת עין, איכשהו נסתדר עם כל התנאים האלה. מה קורה? אם אכן, בסוף הדרך, מתערב משרד החינוך ומשנה בדיעבד את התנאים של - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> גורם לך להתמודד. << דובר_המשך >> זאב זייטמן: << דובר_המשך >> מה עשית? הרי, אני לא נכנסתי למכרז, כי ידעתי שיש תנאים א', ב', ג', בסופו של דבר בא הרגולטור, מבטל את אותם תנאים שבגללם אני לא נכנסתי למכרז. זה מתקשר בדיוק למה שכתוב פה בנקודה השלישית ובנקודה הראשונה, להחלטות הוועדה הקודמת. דובר על הליך שקוף, על הליך הוגן, על הליך לפי חוק. מה שקורה פה, דרך הפעולה הזאת, שלא תבינו לא נכון, אני מבין שזה כנראה מה שיכול משרד החינוך לעשות, אלה סמכויותיו, יש לו קושי להתערב במהלך המכרז והוא נכנס - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא, מה זאת אומרת, זה לא עניין של אלו סמכויות. טכנית, הוא יכול. אתם לא יכולים להתערב? << אורח >> אילן שי: << אורח >> אנחנו לא יכולים. כי אין לנו סמכות על פי דין. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אתם לא יכולים לראות איזה מכרז הם מפרסמים? << דובר_המשך >> אילן שי: << דובר_המשך >> אנחנו יכולים לראות, אבל אין לנו סמכות בדין להתערב. אנחנו לא רגולטור של מכרזים של הרשויות המקומיות. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מי הרגולטור, משרד הפנים? << דובר_המשך >> אילן שי: << דובר_המשך >> משרד הפנים. לכן גם חוזר המנכ"ל, הוא לא חוזר רק של משרד החינוך כיוון שאין לנו סמכות לתת הוראות לרשויות מקומיות בנושא של מכרזים שהן מנהלות. לכן, חוזרי המנכ"ל, בנושא בחירת גורם מפעיל, מתפרסמים תמיד כחוזר מנכ"ל משרד הפנים וחוזר מנכ"ל משרד החינוך. המקום שבו מתחילה לקום לנו סמכות מכוח הדין, הוא בשלב של בקשת רישיון להפעלת מוסד חינוך, מכוח חוק הפיקוח על בתי ספר, שהסמכות בדין לתת את הרישיון היא של מנכ"ל משרד החינוך. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בעיניי זה פשוט הזוי, אין דרך אחרת לתאר את זה. כל גוף במדינת ישראל מייצר מכרז, הרגולטור לא בודק מראש האם המכרז הזה עומד בתנאים, ורק אחרי שמישהו זוכה, אומרים לו, תשמע, תתקן את עצמך בהתאם לרגולציה. כמו שהוא מציין, בסוף זה יוצר עיוותים מכאן ועד הודעה חדשה. << אורח >> אילן שי: << אורח >> הרגולטור של מכרזים של הרשויות המקומיות הוא משרד הפנים, הוא לא משרד החינוך. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> ומשרד הפנים, למיטב ידיעתכם, לא מעורב בשלב הזה? << דובר_המשך >> אילן שי: << דובר_המשך >> פנינו ואנחנו גם עומדים לפנות באופן ספציפי עכשיו שוב למשרד הפנים בנושא הזה, אבל מי שיכול לפנות במהלך המכרז זה הרשתות או הרשויות. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אומרת כאן מנהלת הוועדה, שמשרד הפנים הוזמנו לדיון ואמרו, שאין להם נגיעה לאירוע. << אורח >> דסי בארי: << אורח >> אני אגיד, שאנחנו מוקירים תודה למשרד הפנים, שכשיצאנו לדרך, הם נענו לבקשתנו בכלל לתת לנו את כל המעורבות הזו במכרז, כי זה בעצם נוהל שלהם והם היו שותפים שלנו. אבל הם אכן משקפים לנו לאורך השנים, שבסוף הם מתעסקים עם כל כך הרבה דברים ולהתחיל לנהל עכשיו את בתי הספר ואת כל המכרזים - הם נתנו לנו מקום מאוד גדול והחוזר הוא חוזר משותף. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> את יודעת מה, אם לא היה בכלל פיקוח על המכרז זה היה יותר הגיוני, מאשר שיהיה פיקוח בסוף. זאת אומרת, אם יש מכרז שהמדינה מפקחת עליו, אז או שזה קורה בהתחלה, או שזה לא קורה בכלל. לבוא ולהגיד, שזה קורה רק בסוף ואז אתה בעצם אומר למי שכבר זכה, אתה בוא תתקן את עצמך בהתאם לרגולציה, זה יוצר עיוות. << דובר_המשך >> דסי בארי: << דובר_המשך >> אני אגיד שתי מחשבות שיש לנו עכשיו בכיוון הזה, קודם כל רשת תמיד רשאית להעלות הסתייגות או שאילתה, ואז גם אנחנו נדרשים אליה ואם אנחנו לא יודעים את התשובה - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> על המכרז? << דובר_המשך >> דסי בארי: << דובר_המשך >> על המכרז, בשלב הפרסום. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אז זה כן עובר אליכם? << דובר_המשך >> דסי בארי: << דובר_המשך >> כן. ואם אנחנו לא יודעים, אנחנו יכולים לשאול את משרד הפנים. << אורח >> אילן שי: << אורח >> יש שלבים שאנחנו כן פונים לרשויות המקומיות במהלך המכרז ומתריעים בפניהן, שיש ליקויים במכרז, אבל אין לנו סמכות לתת להן הוראות ביחס למכרז בשלב הזה. << אורח >> זאב זייטמן: << אורח >> חברים, יש כרגע מכרז שמתנהל ממש עכשיו, אני לא אכנס כרגע לפרטים, אני מניח שמי שרלוונטי מכיר את זה, עם הוראה שהיא ב-180 מעלות חורגת לחלוטין מהנוהל. התכתבתי עם עורך דין ישעיהו, שהוא באמת ניסה לענות לי, נתן לי תשובות, אני לא בא בטענות על הדבר הזה, אבל השורה התחתונה היא, כמו שחברי אילן אומר פה, ואם ידיהם כבולות? מי שידיו אינם כבולות, צריך לבוא ולהפשיל שרוולים ולהתחיל להתערב בזה. כי אחרת אנחנו עושים צחוק מכל שיטת המכרזים. בשביל מה עושים מכרז? אני רוצה לגעת בעוד נקודה ורבע פה. נקודה אחת, אני מצטרף לדברים של חבריי לגבי המובהקות במכוון. צריך להבין, גם אם יש כמה מאות בעלויות שניתנו, חלקן זה רשויות מקומיות, אז צריך לנטרל אותן, כי הן בכלל לא משתתפות במכרזים, סך הכול עולם המכרזים ב-95%, אפילו למעלה מכך, הוא מתנהל בין 7-8 רשתות גדולות. בתוך המנעד הזה של הרשתות, אכן המובהקות היא מועטה. רק שנבין, אנחנו מדברים על 60% מהמכרז. זאת אומרת, גם אם זה שמונה נקודות, וזה בקושי קורה הדבר הזה, אנחנו מדברים על 6.4 נקודות לעומת 13 נקודות שניתנות בהשקעות. << אורח >> דני רהט: << אורח >> רק להגיד על זה, זה בדיוק העניין. דסי, למה אני אומר שהמשרד כיוון נכון? הרי הוא אמר, 60% יהיה הרכיב הפדגוגי, אבל אופן החישוב של המשקולות שניתנו בתוך ה-60% בעצם מנטרלות את הרכיב. << אורח >> דסי בארי: << אורח >> כן, אנחנו קיבלנו את זה ואנחנו יושבים על זה. << אורח >> זאב זייטמן: << אורח >> ברשותכם, עוד נקודה אחת בנושא המכוון. אנחנו היינו שמחים, וכך אנחנו מאמינים, שרשת חינוך נמדדת קודם כל במידת השיפור בין המצב שהיא קיבלה את בית הספר למצב שבשנה שבו היא נמדדת בפעם הנוספת. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> דיברת על זה בדיון הקודם. << דובר_המשך >> זאב זייטמן: << דובר_המשך >> נכון. יש במכוון רכיב מסוים שנקרא תגמול דיפרנציאלי, אבל המשקל שלו הוא מאוד מאוד מאוד נמוך לטעמנו, הוא ממש כמעט בטל בשישים, וגם הסטנדרטים שיצרו שם הם סטנדרטים שכמעט לא מאפשרים לך להגיע למקסימום, ואני אומר, וגם המקסימום הוא לא רוצה משהו שונה. לטעמנו, לטעם רשת עמל, מידת השיפור פה היא קריטית. בוא נבין רגע משהו על המכוון. המכוון בוחן אותך ביחס למה שנקרא קבוצת אדומים. כל בית ספר, מנורמל בהתאם לנתונים של אשכול הטיפוח שלו, וגם המגזר שלו, זה תלוי גם באיזה פרמטר זה מדובר, ולאחר מכן לוקחים ומקפצים בקבוצות, קבוצת הממלכתי, קבוצת הערבי, קבוצת החרדים בנים, חרדים בנות ומחטים. ככה זה בנוי. כלומר, כאשר בוחנים את הציון שלי במכוון, הוא מורכב מנדבך אחד של הציון הכללי שלי בכל אותן קבוצות ו-50% זה הציון הספציפי של אותה קבוצה. ניגשתי לבית ספר במגזר היהודי, ההשוואה היא לבית ספר במגזר היהודי, בנגזרות הספציפיות שקשורות לבית ספר הספציפי שאליו ניגשתי. כאשר מדובר על בית ספר שאני הפעלתי, וכאן אפשר למדוד את מידת השינוי שלי, 20% נמדד על פי הציון הכללי שלי, ו-80% על פי הציון המנורמל של בית הספר. מה אני רוצה לומר פה? הוא נמדד ביחס לבית הספר, במצבו באותה עת שבה מדדו אותו. אף אחד לא בא ואומר, רגע, בוא נמדוד את הדלתא. אם קיבלתי אותו עם ציון מכוון 75 שזה ציון הרף הכי נמוך שיש במכוון, ועכשיו אני ב-80 והצלחתי לעלות בשלוש שנים בחמש נקודות, זה לא שקול למצב שקיבלתי בית ספר במצב 85 ועכשיו יש לו 86 או השארתי אותו על 85. בדוגמה השנייה שאני נותן, ברור שאני מקבל הרבה יותר ניקוד, אבל זה מנטרל לחלוטין את העלייה שאני הצלחתי לייצר בשלוש השנים האלה. ואני חושב שזה מפספס את העיקר, כי מה שאתה מביא רשת חינוך לעשות זה לטייב את החינוך שלך. לכן, הדבר הזה, הפקטור הזה של מידת השיפור כלפי עצמך, מאז שקיבלת את בית הספר ועד שמודדים אותך, צריך לקבל משקל הרבה יותר גבוה בתחשיב הכללי. תודה. << אורח >> עופר האן: << אורח >> זה גם יוצר תמריץ שלילי לגשת לבתי הספר עם תמונה חינוכית נמוכה. כי אתה אומר, אני אגש, אני אקח אותם, לא משנה כמה אני אשפר אותו, זה יוריד לי את המכוון הרשתי. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> ברור. יש לנו בזום את נועה, השלטון המקומי, שלום נועה. << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> אני מבקשת להתייחס לכל מה שנאמר על ידי הנציגים. ראשית, אפתח בדברים של דסי, כפי שעלה מהישיבה הקודמת ועד השולחן העגול הראשון שהתקיים ב-5 בחודש, הפעולה הראשונה שנעשתה היא לחדד את הנוהל לגבי עניין תקופת ההתקשרות ואפשרויות היציאה. והעובדה שהמכרז נועד להפעלה ולבעלות על החטיבה העליונה, ובהקשר הזה וכפי שדסי ציינה, כבר בוצעה פעולה ראשונה. אני רוצה להתייחס רגע לאמירות של הרשתות ביחס לכל אחד ואחד מהנושאים שעלו. אז ראשית, לגבי הסיפור של המניעים הכלכליים, אני רוצה רגע לומר שיש פה איזושהי אמירה שמהצד השני שלה, מהצד של הרשתות, אנחנו בעצם לא כל כך חשופים לכל המידע, ועל כך שי פירט היטב, ואני רוצה לשים על זה את הדגש. כשרשת אומרת, אני מתחרה על התקורה או על ההשקעה התוספתית, על סך הכול 13% מדדים בהצעת המחיר, היא אומרת את הדבר הזה, בשים לב לנתונים שהיא יודעת להציג לעצמה, איפה היא יכולה לנייד את השעות, בין בתי ספר יותר חזקים ליותר חלשים, מה שיכול להשפיע על התקורה שהיא שמה במסגרת המחיר המכרזי, במקומות שבהם היא יכולה לשים תקורה נמוכה, כי היא יודעת שהיא מפצה את עצמה ממקומות אחרים. אלה נתונים שידועים לרשת בזמן שהיא מתמודדת, ופה בעניין הזה, התחושה היא שהאמירות שנאמרות כאן, לא כל כך מאוזנות, לא כל כך משקפות ומייצרות סימטריה ברמת השקיפות של הרשתות ביחס לתקורה ולרווח, לרווח או להכנסות, שיש מאותה תקורה וכיצד הן מתועלות, איפה הן מושקעות, באיזה מקומות יותר, באיזה מקומות פחות. איך הדבר משפיע על בתי ספר חדשים יותר של הרשת, חזקים יותר של הרשת, וזה הנתון שכל עוד הוא לא משוקף באופן מלא בצורה סימטרית בוועדה, אני חושבת שזה לא יהיה הוגן, לכל הפחות לבוא ולקבוע מסמרות בהקשר הזה ולהטיל את האחריות אך ורק על הרשויות המקומיות. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא, נועה, זה לא נאמר. << דובר_המשך >> נועה בן אריה: << דובר_המשך >> אז זו התחושה שנאמרת כאן לפחות לגבי חלק מהנוכחים מטעם הרשתות. אני רוצה להגיד עוד דבר. דווקא בנושאים של הצעת המחיר, חלק מהשינויים היותר משמעותיים שנעשו בנוהל לאורך השנים, בדיוק שלו ובעדכון שלו מעת לעת, היה סביב הסיפור של הצעת המחיר, כי בתחילת הדרך המרכיב של הצעת המחיר עמד על 20% והוא היה מאוד פרוץ. אני חייבת לומר, הוא היה פרוץ במובן הזה שרשתות שרצו לזכות, יכלו להציע סכומים כמעט בלתי מוגבלים של השקעה בתוך בתי הספר, סכומים שאחרי זה היה להם קשה אגב לעמוד בהם, לא יכלו לעשות דליברי למה שהם התחייבו לתת, והתקורה תמיד עמדה עד מקסימום של 6%. אבל בתוך כל הדבר הזה, הגענו למסקנה די מהר, שיש צורך לגדר את הדבר הזה ולצמצם אותו גם לסך הכול של 13%, שזה משמעותית שונה ממה שהיה בהתחלה, וגם לגדר את סכומי ההשקעה התוספתית שרשות יכולה לבקש מרשת להשקיע ביחס לבתי ספר קטנים, בינוניים וגדולים, ובשביל לחרוג ממנה או לסטות ממנה, גם הרשת צריכה להוכיח מסוגלות כלכלית וגם הרשות המקומית צריכה להסביר מה מקור הדרישה ומאיפה היא באה. וזה מוביל אותי להתייחסות השלישית ביחס למה שנאמר כאן על המרכיב הכספי. כאשר מדברת רשת בני עקיבא על העובדה, שבעלויות על הקרקע, בעלויות על יחידות מסוימות מתוך הקרקע, הצורך שלה לשקול פעם נוספת אם היא רוצה להתמודד על מכרז מסוים, בהתבסס על כמות הכסף שיצטרך להשקיע עבור הרשות המקומית בבינוי, אז על זה בדיוק אני אומרת כאן חד וחלק, מי שלא יודע לקרוא את הנוהל הזה ומי שלא יודע להגיד באופן ברור שההשקעה התוספתית נועדה לטייב את הפדגוגיה, כשם שכל הדבר הזה נועד לטייב את הפדגוגיה, יש פה איזושהי מדיניות שבואו לא נחביא אותה. << אורח >> יעקב דניאלי: << אורח >> נועה, לא אמרנו כזה דבר. הרשויות דורשות מאיתנו לא פעם, לשלוח יד לכיס כדי להשקיע במבנים. לא פעם, בסכומים של שש ספרות, להשקיע פעם אחר פעם, להשלים בינוי במבנים. << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> עם כל הכבוד, אני מרסנת את עצמי כי אני מכירה היטב היטב היטב את השטח וגם את המכרזים. במקומות שבהם יש לכם דרישה לבינוי, שהיא דרישה לבינוי, כי הרשות המקומית אין לה כסף לתקצב את הבינוי, אז יש לכם את הזכות המלאה לבוא ולהרים דגל וגם להצביע על הסעיף בתוך חוזר המנכ"ל שמסביר באופן חד משמעי וברור, שהבינוי הוא לא חלק מהאירוע הזה. אבל כאשר אתם הופכים, כולם, כולם - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> נועה, אני לא מצליח להבין את הטענה. << דובר_המשך >> נועה בן אריה: << דובר_המשך >> הטענה היא מאוד ברורה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני אשמח אם תתני לי מדי פעם גם להגיד משהו. בסוף הטענה, לפי מה שאני מבין ממך, גם הכסף מושקע בסוף בפדגוגיה, אבל מה שהדבר הנכון לעשות הוא בסוף לייצר מכוון שהוא מספיק מדויק ומשוקלל, ושם את הכול. << דובר_המשך >> נועה בן אריה: << דובר_המשך >> אדוני, אתה מדבר על המכוון, אנחנו לא במכוון. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אם יש 13 נקודות, רגע, אבל אם יש 13 נקודות על הכסף, ובסוף בממוצע, 6 נקודות על הפדגוגיה אנחנו בבעיה. << דובר_המשך >> נועה בן אריה: << דובר_המשך >> רגע, נדבר על המכוון, שנייה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כי אמרת שיש 13 נקודות, זה ירד, זה עדיין יותר מכפול. << דובר_המשך >> נועה בן אריה: << דובר_המשך >> קודם כל, זה מאוד משמעותי. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> ועדיין זה יותר מכפול. << דובר_המשך >> נועה בן אריה: << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אני רוצה להסביר משהו. יש לך פה 13% שגם אותם גידרו להשקעות תקציביות מקסימליות שהרשות יכולה להוציא אאוט אוף פוקט, להוציא את התקורה, אוקיי? תקורה זה תקורה, היא קובעת את התקורה שלה. אבל ההשקעה התוספתית אאוט אוף פוקט, יש לה מגבלה, מגבלת סכום. עכשיו, עם כל הכבוד לרשתות שמדברות פה, לבוא ולהגיד את הדבר הזה בצורה חד סטרית שבה הרשויות המקומיות סוחטות את הרשתות - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אף אחד לא אמר משפט כזה. די, אל תכניסי פה מילים. << דובר_המשך >> נועה בן אריה: << דובר_המשך >> אני מצטטת. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא, נועה, זה לא נאמר. אני לא נציג הרשתות ולא נציג הרשויות ואני אומר לך, עדיין לא שמעתי ממך תגובה לטענה, אז אני אגיד שוב - - - << דובר_המשך >> נועה בן אריה: << דובר_המשך >> רגע, רגע. אני רוצה תגובה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא, שנייה, תגובה לטענה המאוד פשוטה, שבסוף אם אנחנו רוצים לקבוע רשת, ומה שמעניין אותנו זה שלתלמידים יהיה כמה שיותר חינוך טוב, אז אני צריך לראות לא רק כמה, בעיניי, לראות מה הפערים היותר גדולים בפדגוגיה מאשר בהשקעות הכספיות, מה לעשות. << דובר_המשך >> נועה בן אריה: << דובר_המשך >> שנייה, אני אשיב על זה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> זה לא בהכרח ערובה לפדגוגיה. << דובר_המשך >> נועה בן אריה: << דובר_המשך >> אבל אי אפשר להגיד, שהדברים האלה לא נאמרו כאן, כאשר נציג רשת אומר: אנחנו בוחנים אם הרשת מוכנה להתמודד במכרז מראש, כי היא מאוימת, שאם היא לא תשקיע היא תסולק, זה מבחינתי מענה לטענה הזאת. אותה רשת שמחזיקה תאי שטח קטנים בתוך שטח ענק של בית ספר, שזה קונה לשבת לאורך שנים בפטור ממכרז, באה ואומרת, אני שואלת את עצמי, אם אני לא אשקיע, אני אסולק, האם אני צריכה להתמודד על המכרז הזה? אז המענה לדבר הזה, שאין כאן שקיפות משני הצדדים. ולכן, כאשר אנחנו מעלים טענה כזאת בוועדה, טוב, אם נדע גם לשאול את מי שטוען את הטענה, ושיהיה שקוף בנתונים שהוא מציג. זה אחד. עכשיו נדבר על הפערים בפדגוגיה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> זה שי אמר בהתחלה. אני מנסה להבין את הפערים האחרים. << דובר_המשך >> נועה בן אריה: << דובר_המשך >> רשת אמית באה ואמרה בצדק, הנוהל הזה עשה שינוי ברמה הפדגוגית, והתחרות הזאת, הוא יצר תחרות ראויה בין הרשתות, והגענו לנקודה שבה הרשתות היו צריכות באמת להתאמץ כדי להוכיח את הזכאות שלהם להמשיך ולתת שירותים כבעלויות של מבנים. נכון מאוד, עד לנקודה מסוימת, ופה אני חייבת להגיד ששוחחתי על זה ארוכות עם דסי, ואנחנו כן במחשבה בעניין הזה, הדבר הזה אחרי 10 שנים כן יכול לייצר קיבוע, ובעניין הזה אני מסכימה גם עם זאב על מה שהוא אמר בחלק מהדברים, וגם עם האמירה של עופר, מרשת אמית. האוויר בפסגה הוא דליל, ואם אנחנו נישאר עם הנקודה הזאת ככה ועם המכוון כפי שהוא, גם מבחינת סוג המדדים שנמצאים בו, לא רק המשקלים שלהם, גם מבחינת סוג המדדים, אנחנו עלולים לייצר בחלוף 10 שנים קיבוע של מספר רשתות שירוץ כל הזמן לאורך שנים ויספק את השירותים. אותו קיבוע, אותו קיבעון שהוביל לנוהל הזה מלכתחילה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כולם בעד תחרות, לפחות על הנייר. << דובר_המשך >> נועה בן אריה: << דובר_המשך >> אני מסכימה עם זה מאוד. אני רוצה שזה יהיה ברור, רק אני חושבת שהפתרון שם לא מצוי בזה שאנחנו נמתח יותר את הערך של כל אמת מידה בתוך המכוון. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> נועה, עלו פה טענות - - - << דובר_המשך >> נועה בן אריה: << דובר_המשך >> שהן לא כלפי הרשות המקומית. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בדיוק, זה מה שאני אומר. לכן אני מנסה להבין למה אנחנו מדברים על דברים אחרים? << דובר_המשך >> נועה בן אריה: << דובר_המשך >> אני עונה על זה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כן חשוב לי להבין את העמדה שלכם לגבי הטענות שעלו פה. << דובר_המשך >> נועה בן אריה: << דובר_המשך >> אני עונה גם על זה. אני רוצה לומר על המכוון, שבסוף אנחנו חייבים להתכנס ולעשות עבודה הרבה יותר מעמיקה על אמות המידה שמקימות את המכוון הזה, כדי לא לעשות קיבעון שבשלו הגענו לנקודה הזאת. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> זה מה שנאמר כאן. << דובר_המשך >> נועה בן אריה: << דובר_המשך >> בעניין הזה, אני לגמרי תמימת דעים. אני רוצה להעיר למה שאמר כאן זאב בהקשר הזה - ואז אני אעבור לטענה השלישית שהיא נוגעת לעניין האחריות של הרשויות המקומיות - של כניסת מפעיל רק כדי לתפעל את בית הספר. זאב בא ואמר, שבתוך המכוון אנחנו צריכים לתת איזושהי מובהקות לעניין של התקדמות הרשת לאורך התקופה. החשש שלי מקבלת הטענה הזאת כפי שהיא, מצב שבו אנחנו נייצר קיבוע עוד יותר משמעותי של שלוש, ארבע, חמש רשתות מובילות, ואנחנו נייצר בדבר הזה מצב רע מאוד. זאת אומרת, אני הייתי רוצה הזדמנות לרשתות חדשות שרוצות להיכנס. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> גם אם הן לא מקדמות בתי ספר? << דובר_המשך >> נועה בן אריה: << דובר_המשך >> בוודאי שהן מקדמות. << אורח >> זאב זייטמן: << אורח >> נועה, אני דיברתי על בחינה בתוך בית הספר שאותו אתה מפעיל, לא כללי, אלא בתוך בית הספר. << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> הבנתי בדיוק מה שאתה אומר, אבל זה קורה כשאתה מתמודד, כשאתה חוזר ומתמודד על הזכות שלך לחזור ולנהל את אותו בית הספר. לעיתים, אני רוצה לראות מתחרים שלך, חדשים, ירוקים, בשוק הזה, שיש להם הרבה מה לתת. אחת הדוגמאות הכי - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כן, אבל את לא יכולה להתעלם מזה, אם מישהו הקפיץ בית ספר ב-10 נקודות, את לא יכולה להתעלם בזה. << דובר_המשך >> נועה בן אריה: << דובר_המשך >> תסתכל מה קרה כשרשת דרכא נכנסה, אחרי שהנוהל הזה עלה לאוויר. תראו מה קרה פה. רשת שלא הכירו אותה קודם. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אנחנו בעד תחרות אבל עדיין. הסיבה שאנחנו לא רוצים קיבוע זה בדיוק כדי לא להשאיר מקומות סטטיים כי אנחנו רוצים כל הזמן התייעלות. זאת הסיבה שהנוהל הזה נכנס, שאנחנו לא רוצים שיהיו רק מקומות קבועים. אבל אם יהיה מקום, אם הרשת נשארת באותו מקום ולא הצליחה לקדם את בית הספר, אז הם לא הרוויחו כלום. אם היא כן הצליחה לקדם את הבית ספר, למה שלא נספור את זה? את יודעת מה, יותר מזה, שתהיה רשת אחת במדינת ישראל. אם היא יודעת לקדם את כל בתי הספר כל הזמן, למה לא? << דובר_המשך >> נועה בן אריה: << דובר_המשך >> מה פתאום, תסלח לי, זה בדיוק אותו קיבעון שנוצר כאן בעבר. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> הבעיה שלי עם הקיבעון זה הקיבעון. הבעיה בקיבעון, שאנחנו משאירים את המצב החינוכי סטטי, כי אין תחרות. << אורח >> יעקב דניאלי: << אורח >> רשת דרכא, עם כל הכבוד וההערכה, נכנסה על פרמטרים כספיים. << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> או, באמת, תסתכלו על המדדים. אני לא מקבלת את זה. << אורח >> יעקב דניאלי: << אורח >> יש לה יתרון וכולנו מכירים את היתרון הזה, שמאפשר להיכנס במחירי הפסד. עם כל הכבוד וההערכה, חלילה אני לא מזלזל כהוא זה ברשת דרכא, אבל אנחנו יודעים שרשת דרכא נכנסה - - - << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> אני לא באתי לייצג פה את רשת דרכא, אבל אם תסתכל על המכוונים, תראה בדיוק איפה הפסגה נמצאת. הפסגה היום נמצאת עם רשתות ותיקות מאוד בתוך המילייה הזה, ואליהן הצטרפה רשת נוספת, לא ותיקה בכלל, שהצליחה, בדרכה שלה, לייצר לעצמה עמידה במכוונים ברמה מאוד מאוד מאוד גבוהה. זה לא כסף, זה לא כסף, זה מדדי איכות, אז חבל על הוויכוח הזה בכלל. תסתכלו על המכוונים. וצריך לטפל במכוון, אין מחלוקת בכלל על השאלה הזאת. אני רוצה רגע להתייחס לדבר הנוסף, האם אנחנו צריכים להישאר עם העולם המכרזי, כן או לא? ובאיזה אופן אנחנו צריכים לייצר ולעודד את התחרות? בעניין הזה אני רוצה לענות לזאב, על העניין של ההליך המכרזי. רבותיי, אנחנו בעולם של משפט מנהלי. שיהיה ברור, גם כשהרגולטור מייצר לנו הנחיות ביצוע לאיך לצאת למכרז, איך לנהל מכרז ואיזה תנאים חייב שיהיה במכרז, בסוף הוא הרגולטור שנותן לי את ההנחיה, והרשות המינהלית היא הרשות המקומית שצריכה לבצע את ההליך המכרזי. כשהיא סוטה ממנו בכל שלב עד לפני ההכרזה על זוכה, יתכבד מי שחושב שהוא נפגע מההליך המכרזי, וילך להליך משפטי מול הרשות המקומית, שלשיטתו סוטה 180 מעלות מתנאי - - - << אורח >> זאב זייטמן: << אורח >> והוא גם יזכה בהליך אחרי שהוא תקף אותה, נו, באמת. << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> הוא יזכה בהליך הזה דקה וחצי אחרי שהוא יגיש אותו, אם זה כל כך מובהק. << אורח >> זאב זייטמן: << אורח >> לא. אם הוא יזכה במכרז. אנחנו פרקטיים, אני אתקוף רשות בבית משפט ואחרי זה יגיש אצלה מכרז? את החוק אני יודע, אני מדבר על פרקטיקה. << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> כל עורך דין שעוסק במשפט מנהלי, יודע היטב, שבדיני מכרזים, כאשר יש גם בהליך המכרזי, והרשות המקומית נמנעת מלתקן אותו, סלולה הדרך לכל מתמודד לעשות כל הליך במהלך הדרך, כדי לעצור אותו כאשר הרשות סטתה מההוראות הרגולטוריות שחלות עליה באופן שבו היא צריכה לבצע את המכרז הזה. וכאשר אתם מבקשים איזשהו ספונסר של הרגולטור, לעצור את ההליך, זה לא תפקידו ולא סמכותו. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> נועה, בוא נשאל שאלה מאוד פשוטה. נמצאים פה לא מעט נציגי רשתות, כמה פעמים אתם נתקלתם במקרה שברגע האחרון באו הרגולטורים של משרד החינוך ואמרו לכם תשנו את הדברים? << דובר_המשך >> נועה בן אריה: << דובר_המשך >> זה לא רלוונטי בכלל. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> רגע, מותר לי לשאול שאלות בוועדה, נועה? << דובר_המשך >> נועה בן אריה: << דובר_המשך >> אבל הם לא נקטו בהליך משפטי, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> נועה, אני יכול לשאול פה שאלות בוועדה שלי? תודה. אפשר לשמוע תשובה? זה יצא לך, זה קורה הרבה? כמה פעמים יוצא לכם להיתקל בסיטואציה כזאת, שאתם בסוף מגיעים רגע לפני הפעלה, מתי שמשרד החינוך בעצם בוחן את הסכם ההפעלה ואומר, רגע יש פה שינויים, תתאימו את עצמכם לרגולציה המקורית. << אורח >> זאב זייטמן: << אורח >> קרה לנו מספר פעמים, אני חייב להגיד, זה קורה כמעט בכל מכרז שאתה זוכה בו, מהסיבה הפשוטה, שמשרד החינוך, בשלב האחרון שבו הוא מתערב, הוא נורא נורא דקדקן, הוא מקפיד על קוצו של יוד. אני חייב להגיד, שבמכרזים האלה, כאשר אני נדרשתי לעשות את זה, גם לא הייתה לי יותר מדי בעיה, חוץ מבעיה אדמיניסטרטיבית, לך עוד פעם תחתים את ראש העיר ואת הגזבר, מכיוון שזה לא נוסח במילים המדויקות של משרד החינוך, אבל העיקרון עצמו היה במכרז. אני לא מדבר על קבוצת המקרים הזאת, אני מדבר על קבוצת המקרים שזה לא נמצא, שזה לא קיים, שאין לי את סעיף 2.6 או שמבקשים ממני לשלם כסף לרשות על כל פעולות - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אבל אלה המקרים, כמו שאומרת לך נועה, אתה יכול להרים דגל אדום כבר בהתחלה. << דובר_המשך >> זאב זייטמן: << דובר_המשך >> זה בדיוק מה שעניתי לה, אם אני אעשה את זה, אני מדבר ברמה הפרקטית, אני לא אזכה במכרז. << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> אז אתה כן רוצה את נותן החסות שלך. << אורח >> זאב זייטמן: << אורח >> מה אני? << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> מה שהרשתות אומרות בעצם, שהן רוצות שיהיה להן עוד איזשהו מנגנון, שיהיה סוג של - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא הבנתי. חלק גדול מהמנגנונים שאנחנו עושים כאן בכנסת, מגיעים מתוך הבנה, שלפעמים, לצורך העניין, עובד שמתלונן על המעסיק שלו, יש לזה השלכות מחר בבוקר ולכן אנחנו רוצים שמישהו אחר יפקח ולא שהעובד ילך ויתלונן. כל כך המון רגולציה אנחנו עושים במדינה מתוך הרציונל הזה. << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> ואז הוא פונה למשרד הפנים שיעשה לו צו הגנה? מה הוא עושה? << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מה אנחנו עושים? אנחנו ממנים ממונה מיוחד במקום עבודה לדוגמה, אנחנו עושים כל מיני מקומות שבהם אנחנו רוצים לייצר מציאות שבה בן אדם, עצם זה שהוא הגיש תלונה, מה לעשות, שלמעסיק יש כל מיני דרכים איך לנקום בו אחר כך, אנחנו עושים את זה כל היום. << דובר_המשך >> נועה בן אריה: << דובר_המשך >> מכוח החוק. למשרד החינוך - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> זה בדיוק מה שהוא מבקש. << דובר_המשך >> נועה בן אריה: << דובר_המשך >> למשרד החינוך וגם למשרד הפנים, אין סמכות בדין להיות מי שעוצר הליך מכרזי. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> למשרד הפנים, למיטב הבנתי, יש את הסמכות הזו, והוא לא עושה את זה. << דובר_המשך >> נועה בן אריה: << דובר_המשך >> לא. הסמכות ניתנה רק לבית משפט לעניינים מנהליים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> למשרד הפנים אין סמכות להתערב במכרז? לבוא ולהגיד פרסמת מכרז לא תקין? אין לו סמכות להגיד? אז למי יש? << דובר_המשך >> נועה בן אריה: << דובר_המשך >> המשרד הוא לא מי שמוסמך לעצור את ההליך המכרזי. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני רוצה להבין. למשרד הפנים במדינת ישראל אין סמכות להגיד לרשות מקומית, עשיתם מכרז לא חוקי? << דובר_המשך >> נועה בן אריה: << דובר_המשך >> הוא יכול להגיד, הדרך לעצור את המכרז הוא דרך בית משפט, מה לא ברור, זאת הסמכות המינהלית. << אורח >> יעקב דניאלי: << אורח >> אולי פשוט משרד החינוך לא ייתן רישיון אם הזכייה נעשתה - - - << אורח >> דסי בארי: << אורח >> זה אנחנו עושים. אבל הטענה כאן, שזה לא מספק, שזה סוף התהליך. << אורח >> יעקב דניאלי: << אורח >> צריך להודיע מראש לרשות המקומית, אנחנו לא מתערבים לכם, רק שתדעו, שמי שיזכו במכרז הזה, לא נאשר כי המכרז פורסם שלא לפי נהלי משרד החינוך. << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> זה כתוב וזה גם נאמר. << אורח >> זאב זייטמן: << אורח >> במקרה כזה שמטפלים בדיעבד, יש בעיה. << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> עם כל הכבוד, ברגע שמשרד החינוך מרים דגל אדום לרשות המקומית ואומר לה, ראי, הוזהרת, את לא קיימת את הוראות הנוהל במובן הזה שאין לך פה את סעיף 26, ראי הוזהרת, זה מכרז שלא יוכל לעבור. ובא עורך דין זייטמן ולוקח את הדבר הזה לבית משפט ומבקש צו מניעה להליך המכרזי, עם התמיכה הזאת של משרד החינוך, תוך דקה ושליש הוא מקבל צו מניעה. << אורח >> זאב זייטמן: << אורח >> ולא זוכה במכרז. << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> מה שאומר עו"ד זייטמן, שאם אני אעשה את זה, יבולע לי, זה מה שהוא אומר. << אורח >> זאב זייטמן: << אורח >> נכון, זאת המציאות. אני לא חי בנייר, אני חי בשטח. אני מכיר את זה, נועה, אני יודע איך עובדות הרשויות. כשאתה מחבר מצד אחד, את חוסר הפיקוח האפקטיבי, לזה, שעל פי הנוהל יש להם ככה שיקול דעת בתוך ה-20 נקודות, התוצאה ברורה וידועה מראש. אז אפשר לבוא ולהתווכח איתי אקדמית, אני מסכים איתך, נועה, שאני יכול ללכת לבית המשפט, אני גם יודע מה תהיה התוצאה. << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> עו"ד זייטמן, אתה לא צריך להסכים איתי כי הוראות הדין אומרות, שכאשר רשות כללית חורגת מן השורה, חובתך ללכת לבית המשפט. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> שנייה, נועה, יש פה הצעה של דסי. << אורח >> דסי בארי: << אורח >> אני רוצה להציע הצעה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> רק לפני כן, נועה, למען הסדר הטוב, אנחנו באמת שבוע אחרון של הוועדה, היות והייתי שמח להיות גם בכנסת הבאה בוועדה הזו, אז אנחנו ממש מעדיפים שאנשים יגיעו לכאן, בדיון הקודם לא הצלחת - - - << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> אני לא מגיעה לדיון משום שאני פצועה, אין לי יכולת, אחרת הייתי מגיעה פיזית לכל דיון כמובן. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני מתנצל ורפואה שלמה. << אורח >> דסי בארי: << אורח >> אדוני היושב-ראש, לאור הדיון הזה, אני רוצה להציע הצעה, התייעצתי גם עם חברים מהלשכה המשפטית, אנחנו נכנס דיון שלנו עם משרד הפנים, עם משרד המשפטים, עם הייעוץ המשפטי של השלטון המקומי ונשב על המדוכה על הסוגיה הזו ונבדוק האם יש משהו שאפשר לעשות? לא בטוח שיש, אבל ביחד נדון כולנו ונראה אם יש איזשהו דרך לעשות צמתי הערכה בתוך הטווחים האלה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מצוין. עוד משהו לסיום, נועה? << אורח >> נועה בן אריה: << אורח >> לא, בזה סיימנו. אני מאוד מקווה, שנוכל לעשות את השינויים ולהגיע למקום טוב יותר עבור כולנו. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מצוין. אם כן, תודה רבה. הוועדה מודה גם למשרד החינוך, גם לשלטון המקומי, גם לרשתות החינוך על השיח. אנחנו תמיד מעודדים שיח ישיר ומקצועי, אנחנו שמחים שהדברים שעלו פה בדיון הקודם כבר נמצאים מאחורינו. ולגבי התהליך שמתקדם, אנחנו רואים שהוא מתנהל בשביעות רצון של הצדדים, אז אנחנו בטח מברכים על זה. תודה רבה לכם ותודה לכל מי שטרח והגיע וצפה בדיון הזה. המשך יום נעים. הערה למשרד החינוך, המ"מ של הכנסת מבקש מכם נתונים כבר תקופה ארוכה, כמה רשתות יש בישראל, כמה בתי ספר בכל רשת, בכל רשות מקומית, והם לא מצליחים לקבל את הנתונים. אז בבקשה. << אורח >> דסי בארי: << אורח >> אליי לא הגיע, אתה ראית, כשאתה מבקש ממני נתונים, אתה מקבל תוך יומיים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> זה נכון. תודה לכולם, הישיבה נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:45. << סיום >>