פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 21 הוועדה המיוחדת לעובדים זרים 22/06/2026 מושב רביעי פרוטוקול מס' 250 מישיבת הוועדה המיוחדת לעובדים זרים יום שני, ז' בתמוז התשפ"ו (22 ביוני 2026), שעה 10:05 סדר היום: << נושא >> בחינת השפעת מדיניות הקצאת העובדים הזרים על יכולת התחרות והשרידות של עסקים קטנים << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: חוה אתי עטייה – היו"ר מוזמנים: שרה דיאמנט – מנהלת תחום בכירה עובדים זרים, משרד הכלכלה והתעשייה תמר מירסקי – מנהלת תחום בכיר חקיקה ורגולציה, עסקים קטנים ובינוניים, משרד הכלכלה והתעשייה משה יפרח – סמנכ"ל השמה ומעסיקים, שירות התעסוקה אריה אשד – מנכ"ל, איגוד המוסכים רונן לוי – מנכ"ל איגוד המוסכים אורלי אליהו – איגוד המוסכים רונן סולומון – מנכ"ל התאחדות המלאכה והתעשייה אלישע יפרח – מנהל קשרי ממשל, איגוד לשכות המסחר יקיר ליסיצקי – יו"ר איגוד המסעדות, הברים ובתי הקפה שירן הלוי – עוסקת בתחום העובדים הזרים מנהלת הוועדה: דיקלה טקו רישום פרלמנטרי: חבר תרגומים, מיטל פורמוזה רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> בחינת השפעת מדיניות הקצאת העובדים הזרים על יכולת התחרות והשרידות של עסקים קטנים << נושא >> << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> בוקר טוב לכולם. היום יום שני בשבוע, ז' בתמוז תשפ"ו, 22 ביוני 2026. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה בנושא בחינת השפעת מדיניות הקצאת העובדים הזרים על יכולת התחרות והשרידות של עסקים קטנים. הדיון היום מתקיים לבקשת איגוד המוסכים ועסקים קטנים נוספים שפנו לוועדה לאחרונה. בעלי עסקים טוענים כי המחסור בכוח אדם והקושי הרב בגיוס עובדים הפך לאחד האיומים המשמעותיים ביותר על המשך פעילותם וכי הקריטריונים הקיימים היום לקבלת עובדים זרים אינם מאפשרים להם לקבל מענה לצורכיהם, למרות שהם מתקשים לגייס עובדים ישראלים לאורך זמן ועל אף שהם מתמודדים עם קשיים דומים לעסקים גדולים שמקבלים הקצאות לעובדים זרים. עסקים קטנים ובינוניים מהווים את עמוד השדרה של הכלכלה הישראלית. הם מעסיקים מאות אלפי עובדים, מספקים שירותים חיוניים לציבור, יוצרים תחרות בשוק ותורמים לצמיחה בפריפריה ובמרכז כאחד. חשוב לזכור כי כאשר עסק קטן נסגר הנפגעים אינם רק בעלי העסק, אלא נפגעים גם עובדים ישראלים, ספקים ולקוחות. מצד שני, אנחנו צריכים לעשות ככל הניתן לגייס עובדים ישראלים קודם. אני מבקשת לשמוע היום על הקריטריונים הקיימים לקבלת עובדים זרים לעסקים בכלל, ענפי המשק ובפרט המוסכים. האם הקריטריונים הקיימים היום אכן משקפים את צורכי המשק במציאות הנוכחית וכיצד ניתן לסייע לעסקים הקטנים. נתחיל עם נציגי איגוד המוסכים, שתציגו את הסוגייה. << אורח >> אריה אשד: << אורח >> שמי אריה אשד, אני מנכ"ל איגוד המוסכים. אני מודה ליושבת-הראש על קיום הדיון הזה, לדעתי הוא חשוב. אני רוצה להתחיל בשתי נקודות לפני שניכנס לתוך העניין של קודם כל נושא העובדים הזרים, הבאתם, שהיא פעולה מבורכת, בטח אחרי ה-7 באוקטובר ומניעת עובדים פלסטינאים מלהיכנס לכאן. לפחות אני מדבר על ענף המוסכים, אבל לא רק. הוא עזר להרבה מאוד עסקים לשרוד או להמשיך לעבוד. הקטע הזה כמובן מבורך. תכף אנחנו ניגע בעסקים הקטנים בתוך המכלול הזה. דבר שני, ההבאה של העובדים הזרים לענף התחבורה בכלל הוא היה קריטי גם לאור העובדה שהענף הזה מספק שירותים למערך החירום ולא רק המכוניות הפרטיות שאנחנו נוסעים בהן. זה כל מערך ההסעות של אספקה. בין אם זה מוצרי מזון ועד מוצרים אחרים, שלא לדבר על הצבא שאנחנו פשוט חווים את זה ביום יום דרך המוסכים את מצוקת כוח האדם ולטפל ברכבים ולטפל בכל הלוגיסטיקה הזאת. הפעולה להביא עובדים זרים היא מבורכת. אגב, יושב פה נציג שירות התעסוקה. גם כשאנחנו פעלנו להביא עובדים זרים אנחנו מעולם לא ויתרנו ולא מוותרים על הקטע של העסקת עובדים ישראלים והכנסת עובדים ישראלים במקביל ותוך כדי. יש מקומות שזה יותר קל, יש מקומות שזה יותר קשה. לראיה, בימים אלה אנחנו עושים כבר באזור הצפון, שזה לאזור קו העימות, אנחנו עושים הכשרות מקצועיות באמצעות שירות התעסוקה למי שרוצה ויכול לעבוד בענף הזה. בימים אלה פתחנו בירושלים קורס נוסף. שני הדברים, אצלנו לפחות, אני לא יכול לדבר על ענפים אחרים, דרים בכפיפה ואחד משלים את השני ולא באים אחד על חשבון השני. אלה שתי נקודות שרציתי לשים על השולחן כדי שנדע על מה אנחנו מדברים. לעצם העניין, רוב המוסכים או רוב העוסקים בענף התחבורה, יש בענף התחבורה הרבה עסקים גדולים, אבל יש הרבה מאוד, סדר גודל לדעתי של 60%-70% מהענף הזה בכלל אלה עסקים קטנים. עסקים שמונים מספר בודד של עובדים. אגב, אני מדבר בעיקר על המוסכים, אבל זה לא רק המוסכים. זה הספקים וזה נותני השירותים מסביב. בעסקים הגדולים, אגב, אם אני מדבר על מוסכים, את לא תמצאי או7תם פותחים עסקים מטעם עצמם בפריפריה. בדרך כלל אלה יזמים פרטיים שפועלים מטעם היבואנים כדי לפתוח בפריפריה עסקים בגדלים כאלה ואחרים. אני רוצה להתמקד בעסקים שמונים מספר בודד של עובדים, שמבחינתם עובד אחד או שניים זה דבר קריטי ביכולת שלהם לתפקד או בכלל לשרוד. בדרך כלל אלה עסקים משפחתיים שמבוססים על אבא ובן או על עוד עובד או בן משפחה כזה או אחר. העניין הוא שהרבה מאוד, בעצם כל העבודה של העסק מבוססת על בן אדם אחד. אין לו מערכת שלמה של ניהול ופיננסים. הוא גם איש המקצוע, הוא גם איש הניהול. הוא הכול בעצם. כשהוא פונה אליי אז הוא פונה בכמה כובעים לפעמים: אלה נושאים רגולטוריים או אם זה נושאים מקצועיים או אם נושאים אחרים. אני הכתובת שלו כדי לפתור לו, לעזור לו במה שצריך. אני מוכרח לציין, ושרה יושבת פה, הרבה מאוד מהם חששו בהתחלה להתמודד עם הדבר הזה שנקרא עובדים זרים, כי זה היה נעלם מבחינתם. בטח בתהליך של b2b. הם צריכים לדאוג בעצמם לכל העניין הזה. בגלל זה אנחנו כאיגוד גם נכנסנו לתוך התמונה והפעלנו את המערך הזה כדי לסייע להם לקבל את העובדים. אם אני מסתכל על המסקנות או התוצאות של העסקים שהביאו עובדים זרים עד כה אז אני אומר, בשיטה של b2b, שוב פעם, אלה מוסכים שקלטו בין עובד אחד לשלושה, ארבעה, חמישה, תלוי בגודל המוסך. קודם כל, ההטמעה הייתה כמעט בצורה טובה מאוד. אחוז הברחנים שם אפסי, אם בכלל הוא קיים. אני יודע על שניים או שלושה מוסכים שלא היו מרוצים מהעובד והוציאו אותו או מנסים להוציא אותו. אבל בגלל שמדובר פה באנשי מקצוע ומדובר פה במקומות יחסית קטנים, אז החיבוק של אותו עובד זר והדאגה לרווחתו ולכלכלתו היא יותר גדולה. הוא הופך להיות בחלק מהמוסכים סוג של בן בית. סוג של עובד בן בית בתוך המערכת הזאת. רבים מהם בהתחלה חששו להיכנס לתוך העניין הזה. וגם כאשר הם קיבלו כבר היתר אז הם אמרו רגע, נמתין לראות מה קורה במקומות אחרים, איך זה עובד, כדי שלא ניפגע. כי באמת זה גדול עליהם וכבד עליהם. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> הם חששו מהעלויות הכבדות של העסקת עובדים זרים? << אורח >> אריה אשד: << אורח >> הם לא חששו רק מהעלויות. הם חששו מההתמודדות. כאשר הגיע עובד פלסטינאי למוסך, לא משנה איפה, אז בבוקר הוא בא וב-16:00-17:00 אחר הצוהריים הוא עוזב ולא צריך לדאוג לו לשום דבר. כלומר, מעבר להפרשת המשכורת והתנאים הסוציאליים הוא לא צריך לדאוג לו. פה פתאום אמרנו לו אתה צריך לדאוג למגורים, אתה צריך לדאוג לביטוח, לבל הפסיליטיס מסביב. ואתה צריך לשלם אגרות. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> כבד. << אורח >> אריה אשד: << אורח >> באופן טבעי חלק מהם נבהל. זה היה חסם שהוא לשמחתי עכשיו אני רואה את זה די נפתח, מתחיל להיפתח. כשאני רואה את האנשים שפונים, עדיין לא נפתחה הפעימה השלישית, אבל אני רואה את כל אלה שנרשמו ופנו אלינו כדי להיכנס לפעימה השלישית. אני רואה את כמות המוסכים שלשמחתי הרבה מאוד אלה מוסכים קטנים. כשאני אומר קטנים זה שלושה, חמישה, שישה עובדים. << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> שלא הגישו בעבר? << אורח >> אריה אשד: << אורח >> בעבר לא הגישו. חלקם לא הגישו. חלקם, לצערי הם פונים אליי אבל הם לא עומדים בקריטריונים. אם יש לו שלושה עובדים אז הוא לא עומד בקריטריונים, בטח לא של ה-25%. ומבחינתו אם לא יגיע עובד, ואין לו משהו אחר חלופי, זה אומר שהוא אמור בשלב כזה או אחר לסגור את העסק. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אבל יש לו גם עובדים ישראלים, לא? << אורח >> אריה אשד: << אורח >> העובדים הישראלים, אנחנו צריכים לזכור את הסיטואציה שאנחנו נמצאים. הסיטואציה שאנחנו נמצאים שהעובדים הישראלים שעובדים במוסכים מרביתם הם גם מגויסים למילואים. אם אנחנו מסתכלים על חיל הטנ"א, לשעבר חיל חימוש, רוב כוח האדם של החיל הזה מבוסס על אותם עובדים שנמצאים היום, ישראלים שעובדים במוסכים, שהם מגויסים למילואים ועושים עבודות שהצבא צריך אותם. הם עושים עשרות ומאות ימי מילואים והם נעדרים ממקומות העבודה. ובעצם אין להם, למוסכים, יכולת לתפקד. בין אם העובד במילואים ובין אם אין להם עובד אחר זר. אנחנו נמצאים בתווך הזה ואנחנו מנסים לראות איך אנחנו - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אז כשהוא מסיים את המילואים והוא שב למקום העבודה אז יש - - - << אורח >> אריה אשד: << אורח >> אז שוב פעם, זה זמני. לא בכל המקומות. גם יש תחרות על אותם אנשים, כי הם לא בכמות כזאת שנמצאים בכל מקום. ופה יש את היתרון לעסקים הגדולים שבאים ומציעים יותר כדי למשוך אותם אליהם. והעסקים הקטנים די נשארים ריקים. זאת הסיבה שבעצם ביקשתי את הדיון, כדי לראות, לפחות כדי לאזן, לגרום לאיזה שהוא מאזן בין העסקים הקטנים לעסקים הגדולים. לשנות חלק מהקריטריונים שהיום עובדים על פיהם ובצדק. כי גם לא היה משהו אחר לפני כן, לא יכולנו לדעת. אבל היום, בהינתן המצב שכבר אנחנו נמצאים בתוך התהליך, כבר יש עובדים זרים וזה עובר מפה לאוזן שזה עובד טוב ואפשר להתמודד עם זה וזה לא נורא, אז כבר פונים ומבקשים לקבל. רק שחלקם, לצערנו, לא יכולים לקבל לפי הקריטריונים. בין אם זה הקריטריון של ה-25% שהוא לחלק מהמוסכים מהווה חסם. כי אם הוא עם שלושה עובדים אז הוא לא יכול. יש לנו מקרים, דווקא בפריפריה, אם אנחנו מדברים על הצפון או על אזור הדרום. באר שבע יש בעל מוסך שיצא איתנו לבחון עובדים בתאילנד והוא יש לו שני עובדים בעסק שלו. הוא לא יכול להביא עובדים כי הוא לא עומד בקריטריונים, זה רק שני אנשים עובדים בעסק. אני מדבר על ה-25%. הם גם נופלים בתחרות מול העסקים הגדולים, כי אין להם מנגנונים. ואז הוא צריך להגיש את הבקשה לבד ולהיכנס ולא תמיד הוא יודע. אורלי, שיושבת כאן לידי, שהיא מבחינתנו הגורם שמקשר בינינו כאיגוד מוסכים לבין המוסכים, היא קולטת את כל הבקשות שלהם ומדברת איתם. היא תוכל גם להעיד מכלי ראשון, כי היא נמצאת איתם בדיאלוג ודו שיח יומיומי. פונים אליה לבקשת עזרה. הקטע הזה חשוב גם מהבחינה הבירוקרטית, כי היא עוזרת להם לא פעם ולא פעמיים למלא את הטפסים ומה לעשות, איך לשלם את האגרה וכו'. כי זה לא שהם לא יכולים להתעמק בזה. פשוט מבחינת היכולת האישית לעבוד גם מקצועית, גם לנהל, גם לתפעל את העסק, גם לקוחות – היא קשה. אין לו מנגנון. לא תמיד יש לו מנגנון. אז הוא נופל. אז לפעמים הוא מאחר בתאריך או לא ממלא נכון או עושה טעויות בירוקרטיות שבעצם פוגעות בו בסוף והוא לא מצליח להיכנס. הבקשה שלנו גם בדיון הזה ואנחנו נשמח לענות על כל השאלות, אני ואורלי. אני יודע שרונן שאמור להיות פה, יו"ר האיגוד, היה שבוע שעבר בוועדת המנכ"לים והציג את הנושא הזה גם כן. הדאגה שלנו לעסקים קטנים, אמנם אנחנו מייצגים מוסכים, אבל זה עסקים קטנים בשאר הענפים ככל שהם נדרשים להם. אני לא בקיא בכל הענפים והמגזרים שנדרשים עובדים זרים. זה הבקשה לשנות את התעדוף של קבלת עובדים זרים, לפחות בחלק הזה, אחרי שעשינו שני מחזורים של קבלת עובדים זרים. בתעדוף, בין אם זה באחוזים ובין אם זה בהקצאת אחוז מראש. זאת אומרת, אם ענף מסוים אמור לקבל X עובדים אז באים ואומרים 60%, 50%, 70% בשלב הזה מוקצים לטובת העסקים הקטנים, הם מקבלים את התעדוף הראשון. ההגדרה של עסקים קטנים, יש פה את נציגי משרד הכלכלה, אם יודעים יותר טוב ממני. אלה דבריי. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> יש לי שאלה. כאשר בעל מוסך מקבל רק עובד זר אחד, מה הוא עושה לגבי המגורים שלו? הוא מתמזג עם בעלי מוסכים אחרים ומשכירים את הדירה? << אורח >> אריה אשד: << אורח >> זה מתחלק פה לשתי תשובות. יש בעלי מוסכים שיש להם נכס שהם יכולים לתת לאותו עובד. בחלק מהמקומות, מה שאנחנו עושים אנחנו משטחים להם מה שנקרא שירותי קרקע של חברות והוא מתמזג באותו מקום עם אותם גופים אחרים, ענפים אחרים, שמביאים עובדים זרים. אותה חברה משדכת לו את המגורים או את שירותי הבריאות, את שירותי הקרקע. ממה שאני יודע, בעלי מוסכים מלווים אותם לראות שזה באמת בסדר. התנאים שהם זוכים להם ממש טובים. אני רציתי בעל מוסך, פשוט במקרה ביבנה. הוא עובד עם שני עובדים, שלושה עובדים. הבת שלו גם מנהלת איתו. הוא הביא עובד, הוא הפך להיות בן בית אצלו, אף על פי שהוא גר בדירה יחד עם אחרים. אבל זה אומר שבימי שישי הוא בא לאכול אצלו. בחלק מהמקומות זה הפך להיות כבר יותר אינטימי הקשר בין העובדים הזרים לבין בעלי העסקים. סך הכול, שביעות הרצון של בעלי המוסכים מהעובדים שהגיעו היא עצומה. היא גדולה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> יפה. קודם כל את העסקים? רונן סולומון, בבקשה. << אורח >> רונן סולומון: << אורח >> תודה. רונן סולומון, מנכ"ל התאחדות המלאכה והתעשייה בישראל. מרבית הדברים אכן נאמרו, אני רק אשקף ואחדד. יש לנו בעיה קשה של עובדים ישראלים בכל הארץ, אנחנו יודעים את זה. אני מחדד את הפריפריה ואני לוקח את זה עוד יותר לפריפריה הרחוקה כמו גבול הצפון, או עוטף עזה ודומיהם. שם מפעלים כבר נשארו בלי עובדים. בייחוד בצפון. לך תנסה להחזיק מפעל שצריך לקבל 25% עובדים זרים כשהוא לפחות צריך להחזיק ארבעה ישראלים. אין לו את זה. בדרך כלל גם עסקים משפחתיים, כמה שזה נשמע עסקים משפחתיים, הילדים, דור ההמשך, כבר לא נכנס. זה עסק משפחתי של האבא שהקים וזהו. בדרך כלל. פה ושם יש באמת כאלה שהילדים נכנסים. אבל רובם, אני מסתובב, זה אותו בן אדם שהקים, הוא העסק המשפחתי ושם זה נעצר. אין לו את הארבעה הישראלים, אז מתחיל הישראבלוף, לצערי הרב. ואז הוא מכניס את האישה כעובדת, היא לא באמת עובדת. כדי להגיע לאותה מכסה של הארבעה עובדים ישראלים מינימום. אין עובדים ישראלים, אנחנו צריכים להבין את זה. זו בעיה מספר אחת. בעיה מספר שתיים – קיבלנו מענקים. כולם קיבלו, כן? קיבלנו מענקים לפתוח עסקים בצפון, לעודד את העסקים בצפון. ואז בא עסק חדש, רוצה לקום. אומר תשמע, איך אני אקים את המפעל החדש? אין לי עובדים ישראלים. אין לי בכלל עובדים ישראלים, אז אין לי אפילו את הארבעה, אני אפילו לא באזור. גם אם אני אביא את האישה והילדים אני צריך לפחות ארבעה-חמישה עובדים זרים, אחרת העסק לא יתניע, אי אפשר להקים מפעל חדש. השכן שלו, בגבול הצפון, הוא חקלאי. והוא אומר שמע, חקלאי לא עשו לו את התנאי הזה. יושב חקלאי שיש לו לפעמים 40-50 עובדים זרים. כי אין משהו אחר, זה אותם תאילנדים שעובדים בקטיף בגבול הצפון. לעומת זאת, אני, כשאני מקים מפעל ואני לא פחות מהותי ממנו. לפעמים זה מפעל שהוא עבור התעשיות הביטחוניות. אני באותה בעיה בדיוק. גם כשאנחנו נכנסים להקצאה, וניקח לדוגמה הקצאה שנפתחה עכשיו של ה-3,000 עובדי תעשייה. אני פה עכשיו מתחרה מול המפעלים הגדולים. מפעל גדול מתחרה מול כולם. נכון שהיה בהתחלה את החשש ואני חושב שלקח לאנשים שלוש שנים או ארבע שנים עד שהם הבינו שהפלסטינאים כנראה לא יחזרו. כי יש כאלה שעדיין בונים עליהם. רק עכשיו הבינו עסקים גדולים ובינוניים להתחיל להגיש את הבקשות כי הבינו שהם במצוקה מאוד קשה. אין ישראלים, פלסטינאים כנראה לא יחזרו. והתחילו עכשיו להגיש את הבקשות. ואז הם נכנסים לבעיה של הגרלה. פה צריכים לעשות כמו שהיה לפני חצי שנה בערך, לתת עדיפות לעסקים של עד 20 עובדים. לתת להם הקצאה מיוחדת שהוא יודע שיש לו סיכוי לזכות. כי הוא אומר שמע, אני לא יכול להתחרות עם אוסם שדורש פה עכשיו 150 עובדים. לא שיש לי משהו נגד אוסם, להיפך. זה צריך לקבל וזה צריך לקבל. אבל קשה. או שמגדילים את המכסה למספרים יותר נורמליים. ועל זה כבר דיברנו לפני שבוע-שבועיים בוועדה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> הבעלים הגדולים כמו רמי לוי ואוסם וכל אלה, אי אפשר להשוות אותם לעסקים הקטנים. << אורח >> רונן סולומון: << אורח >> זה מה שאני אומר. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> הם באופן אישי מביאים. נכון שרה? << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> זה נכון. אבל צריך לזכור שגם ההקצאות שלנו, אם מסתכלים עליהם בראייה הרחבה, הם נותנים תעדוף לעסקים הקטנים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אבל הם מחוץ, החברות הגדולות מחוץ למכסה הזאת של העסקים הקטנים. << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> אנחנו לא מדברים על סוג הבאה, אם זה בילטרלי או פרטי. אנחנו מתייחסים עכשיו מבחינת התעדוף. בגדול, אם מסתכלים על זה, גם כשיש לנו עסקים גדולים אנחנו מגבילים את כמות ההיתרים שאנחנו יכולים לתת להם. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אבל מה שנקש אמר. אני חושבת שהם יכולים, אנחנו רואים את זה גם בפועל עם הקופאיות והעובדים הזרים בסופרים. אני לא חושבת שאתם מגבילים את הגדולים. << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> לא, מגבילים את הגדולים. אם לא היינו מגבילים את הגדולים הם היו שותים את כל המכסה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> חשבתי מעבר למכסה לעסקים הקטנים יש להם גם הקצאה נוספת. << אורח >> רונן סולומון: << אורח >> אנחנו יושבים על אותה מכסה. << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> הם בתוך המכסה. << אורח >> רונן סולומון: << אורח >> אנחנו רבים בינינו. העסקים הגדולים רבים עם העסקים הקטנים על כל מכסה. << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> לא, אף אחד רב. << אורח >> רונן סולומון: << אורח >> לא, "רב" במירכאות. לא התכוונתי למכות חלילה. << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> אני כן אגיד, צריך לזכור באיזה ענפים אנחנו מתמקדים. אם אנחנו מסתכלים עכשיו - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> על מסחר ושירותים. << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> כן, יש גם מסחר ושירותים, יש גם תעשייה. הוא לדוגמה מדבר יותר בהיבט של תעשייה. << אורח >> רונן סולומון: << אורח >> תעשייה, כן. התאחדות המלאכה? << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> אריה מדבר יותר על מסחר ושירותים, על המוסכים. צריך לעשות הפרדה. אבל מה שחולש ותואם לכל הענפים זה תנאי הסף של 25% מכוח האדם הישראלי. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> לא ניסיתם לטפל בזה? << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> זה אומר אחד לכל ארבעה עובדים ישראלים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> לא ניסיתם לשנות את זה, את הקריטריונים האלה? << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> צריך לחשוב טוב-טוב. א', זה קריטריון שנובע מראייה של משרד האוצר ומשרד העבודה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> זו תקנה? << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> לא, זה בתוך הנוהל. זה עניין של מדיניות. וצריך לזכור שמי שהעסיק פלסטינאים לפני ה-7 באוקטובר, גם אם אין לו עובדים ישראלים בכלל, הוא זכאי לקבל את אותה כמות העובדים הזרים כמו שהיו לו פלסטינאים. בסופו של דבר הראייה שעומדת מאחורי זה זה שבואו נתחיל מזה שלהעסיק עובד זר זה לא דבר זול. ועסק קטן של שניים-שלושה עובדים צריך לדעת למה הוא נכנס. לאיזה התחייבות הוא הולך. צריך לזכור שהעלויות הן לא זולות. המורכבות של ללכת ולגייס את אותו עובד היא לא פשוטה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אבל בכל זאת הם רוצים את המודל הזה. << אורח >> רונן סולומון: << אורח >> אין לנו מנוס. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> כבר אין להם חשש ממנו. << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> אז אני כן יכולה להגיד שבסך הכול בענף מסחר ושירותים היו לנו סך הכול שתי הקצאות. היו לנו יותר הקצאות בענף תעשייה ולדוגמה, הוא באמת הזכיר את זה קודם, הייתה לנו הקצאה אחת שנתנה תעדוף לעסקים קטנים, עד 20 עובדים. זו הקצאה שעכשיו מביאים את העובדים לענף תעשייה. בענף מסחר ושירותים אנחנו לא יכולים לפצל את זה להקצאות כאלה. כי צריך לזכור, שוב, זה ענף מאוד מבוקש. הביקוש בו מאוד גבוה. מה שיש הכמות של המכסה היא מאוד מצומצמת. אז אנחנו לא יכולים עכשיו להתחיל בתעדוף מסוים. כן אנחנו עושים תעדוף פנימי, שזה אנחנו מחויבים אליו לפי הנוהל. מי שהעסיק פלסטינאים. גם אם אתה עסק שלא העסקת, אין לך ישראלים בכלל, אבל העסקת פלסטינאים, אתה מקבל את אותה כמות של עובדים זרים. אני כן יכולה להגיד שמכלל ההקצאות, לדוגמה אם אנחנו מסתכלים על מסחר ושירותים, הביקוש של העסקים הקטנים הוא יחסית נמוך ביחס לגדולים. << דובר >> דיקלה טקו: << דובר >> כי הם ידעו שהם לא יכולים להגיש. << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> לא, הם יכולים להגיש. כל מי שהוא עד ארבעה עובדים. בואו נגיד אפילו יותר מזה, הדחיות שהיו לנו על כמות עובדים הם באופן יחסי מאוד נמוך. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אולי בגלל האגרות? << אורח >> רונן לוי: << אורח >> בהתחלה הם חששו. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> חששו. הוא אמר את זה אריה. << אורח >> רונן לוי: << אורח >> בהתחלה הם חששו ואנחנו היום נותנים להם עזרה, זה לא בעיה. גם העניין של אחד שיש לו מוסך או פנצ'רייה, שהוא בעצמו עובד, אם יהיו לו אחד או שניים, מה הבעיה? זה לא, אנחנו לא ברוסיה, דיברנו על זה. אנחנו לא צריכים להחליט עכשיו אם יקר לו או לא. הוא יחליט אם יקר לו. אנחנו בעולם חופשי. צריך שהוא יחליט, לא אתם תחליטו. << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> ברור, ברור. אנחנו לא עושים החלטה. << אורח >> רונן לוי: << אורח >> לא, ברגע שאת מחליטה שארבעה זה מינימום את מגבילה את אותו עסק קטן לקבל עזרה אם הוא לא מצליח לקבל עובדים. ולא מצליחים להשיג עובדים. אנחנו לא פה בגלל שאין לנו - - - << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> זו ראייה שצריך להסתכל על זה ובאמת להגיש את זה למשרד האוצר, למשרד העבודה. יכול להיות שצריך לשנות את הנוהל במקום הזה. אנחנו לא שוללים. אנחנו הראשונים - - - << אורח >> רונן לוי: << אורח >> לא, אבל זה היה פנימי. כשהתחלנו את תהליך במסחר ושירותים אתם החלטתם בהחלטה פנימית לעשות את שיטת ההקצאות. אני לא יודע אם את היית אז. << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> אז לא הייתי. << אורח >> רונן לוי: << אורח >> אתם החלטתם בנוהל פנימי לעשות את שיטת ההקצאות ובסוף החלטתם איך לעשות את זה. זה היה בסדר, כי התחלנו. << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> זה ברור לי. יש נוהל. אנחנו לא יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים. << אורח >> רונן לוי: << אורח >> של האחד לארבע במסחר ושירותים? << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> זה נוהל שלכם או של רשות האוכלוסין? << אורח >> רונן לוי: << אורח >> זה חדש. << אורח >> אלישע יפרח: << אורח >> רונן, זו מגבלה שקיימת בכל הענפים. << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> זה נוהל של רשות האוכלוסין. לנו, אין לי זכות להגיד אתה זכאי ומגיע לך ואתה זכאי ולא מגיע לך. כל מי שמגיש בקשה. << אורח >> רונן לוי: << אורח >> אפשר לשנות. << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> כל מי שמגיש בקשה והוא עומד בתנאי הסף והוא זכאי, הוא מקבל. ואני אגיד גם למה אנחנו מתעדפים את העסקים הקטנים. כי עכשיו אם יש לנו כמות מסוימת ואנחנו צריכים לעשות חיתוך לכולם, אז דבר ראשון כל מי שמגיע לו עובד אחד אנחנו לא חותכים לו. הוא מקבל 100% ממה שהוא קיבל. כבר הוא מקבל איזה שהוא תעדוף. << אורח >> רונן לוי: << אורח >> מי שביקש עובד אחד אוטומטית הוא מקבל? << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> והוא זכאי לאחד, מקבל. << אורח >> אלישע יפרח: << אורח >> הוא לא מקבל אוטומטית. הוא מקבל אוטומטית? << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> הוא מקבל מאתנו. אנחנו נותנים לו. כשאנחנו עושים את החישוב אנחנו נותנים קודם להם. וזה מה שאומר שהוא - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נכון, בתנאי 25%. נכון? << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> נכון. וזה מה שאומר שהוא, לא מקצצים לו כמו שמקצצים לגדולים ולאחרים. הוא מקבל ממה שהוא מקבל או ממה שהוא זכאי יותר נכון, הוא מקבל 100%. << אורח >> רונן לוי: << אורח >> אצלנו רוב המוסכים ביקשו שניים-שלושה. אלה העסקים הקטנים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> הם עומדים בקריטריונים? << אורח >> רונן לוי: << אורח >> הם עומדים כולם בקריטריונים, רק לא כולם מקבלים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> בגלל ההקצאה? << אורח >> רונן לוי: << אורח >> בגלל שלדעתי הגדולים שותים. אני הולך היום לגדולים, אני רואה בשלמה, במוסך שלו, רק הודים. במוסכים הגדולים יש או הודים או תאילנדים. אבל כולם, מלא. << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> אני לא אכנס פה לעניין של - - - וכמה. אבל שוב, זה מאוד ברור שיש פה עניין של כמות עובדים ישראלים. ושוב אני אגיד את זה, גם לגדולים יש הגבלה. אנחנו לא נותנים בלי חשבון. << אורח >> רונן לוי: << אורח >> לא, מה שאני מנסה להגיד, שרה, שברגע שלגדול יש עובדים והם לא יותר יקרים, אגב, הם יותר זולים, ולקטן אין בכלל עובדים, אז זו בעיה תחרותית כאן. בעצם מה שקורה, אנחנו בעצם נותנים פה עוד תעדוף תחרותי לגדול לאכול את הקטן. ואם זה יותר זול, אז בכלל, אנחנו נותנים לו תעדוף שהוא עכשיו צורך שירותים יותר זולים והקטן צורך שירותים יותר יקרים או בכלל לא מצליח לצרוך שירותים. כאשר בעצם אנחנו צריכים להיות הפוך. אנחנו צריכים כל הזמן לשאוף לכך שהקטן יוכל להתחרות ויוכל לגדול ויותר לצמוח. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> לעודד את העסקים. << אורח >> רונן לוי: << אורח >> אם התהליך הזה של עובדים זרים בשביל לעזור אנחנו בעצם יוצרים פה איזה שהוא משהו אחר שאנחנו צריכים לתקן אותו. כי אנחנו עכשיו בדיוק הפוך ממה שרצינו לעשות ביישום שלו. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> מה היה בוועדת מנכ"לים? העליתם את הסוגייה הזאת, נכון? << אורח >> רונן לוי: << אורח >> העלינו ואני גם ביקשתי, נכון. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> ומה היה, מה ההחלטה שהתקבלה? << אורח >> רונן לוי: << אורח >> אין לי מושג, לא הייתי. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> לא התקבלו החלטות? << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> זו הייתה ועדה שבעיקר השמיעו. השמיעו ורצו להבין את הצרכים מהשטח. זה בדיוק הקושי עם המכסה של מסחר ושירותים. זאת מכסה שהיא קטנה ביחס לביקוש אליה. לכן אנחנו גם לא יכולים עם כל מה שאנחנו מתמודדים להתחיל ולעשות תיעדופים כאלה ואחרים בתוך המכסה הזאת, מה שלדוגמה כן יכולנו לעשות בענף תעשייה, שהוצאנו יותר הקצאות. ובאמת הקדשנו הקצאה אחת נתנו תעדוף לעסקים קטנים עד 20 עובדים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> היה לכם מצב שיש מוסכים קטנים שעמדו בקריטריונים ולא קיבלו עובדים זרים בכלל? << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> לא, אין מצב כזה. אני אגיד גם יותר מזה. << אורח >> אריה אשד: << אורח >> הם לא הגישו, שרה, כי הם לא יכלו לעמוד ב-25%. << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> לא, היא שאלה אם הם עומדים בתנאי הסף. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> שעמדו בקריטריונים. << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> אני אגיד גם יותר מזה ואני חושבת שרונן ואריה מכירים את זה. גם היו לנו ערעורים על כאלה שבאמת, כמו שהוא אמר מקודם, לא הספיקו לממש את ההמלצה להיתר. אני הסתכלתי בבחינה שאנחנו לקחנו את הערעורים האלה ובדקנו אותם, חלק מהפרמטרים האלה באמת הסתכלנו על גודל העסק ואמרנו אני כל כך יכולה להבין עסק קטן שלא הספיק להגיש את זה בזמן. הרבה יותר מאשר חברה שיש לה 300 עובדים, ששם אני אומרת זה פחות מוצדק שלא היה מי שיטפל בהיתר כמו שיש במקום כזה. ובאמת היו ממש עסקים בודדים כאלה שעזרנו להם וחידשנו להם את ההמלצה והם הוציאו היתרים. << אורח >> רונן לוי: << אורח >> אנחנו, אין מה להגיד, הם באמת, אני עובד 20 שנה בעולם הזה, באמת משרד הכלכלה, שרה והצוות שלה, זה כיף גדול. כמו שאמרתי, הם גם לפעמים רצים אחרינו שאנחנו נעשה, בדיוק הפוך. אבל אני חושב בעניין של הנהלים וכל זה אנחנו צריכים כן לתקן ולעשות שינוי על מנת שנוכל לפתוח את התחרות. לתת לאנשים האלה לעבוד, לשרוד. כי בתקופה הזאת אין עובדים. אין בשום מקום. את יודעת, זה לא רק אצלנו. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אתם יכולים לתקן? בממשלת מעבר אתם יכולים לתקן? << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> כן, זה עניין של נוהל. << אורח >> אריה אשד: << אורח >> זה נוהל פנימי. << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> זה לא נוהל פנימי. זה נוהל לא שלנו, הוא של רשות האוכלוסין. << אורח >> רונן לוי: << אורח >> אבל זה נוהל, זה לא חקיקה. << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> מי שאחראי עליו זה צוות בין משרדי. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> והצוות הזה דן בסוגייה? << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> אנחנו נעלה את זה. אני כן יכולה להגיד שבענף התעשייה העלינו את זה. העלינו את הנושא לא של ה-25% כמו של להגדיל את הכמות. לא את המינימום עובדים, להגדיל את כמות העובדים הזרים. כי מאוד קשה לגייס עובדים ישראלים בשביל להתבסס על ה-25% הזה. בתעשייה זה יותר מורכב. אני גם יכולה להגיד שבאמת במוסכים זה גם יכול להיות יותר מורכב. << אורח >> רונן לוי: << אורח >> צריך גם להזכיר שאנחנו ענף מקצועי. זה לא סידור מדפים. התעדוף שלנו צריך להיות תעדוף יותר בגלל שאנחנו ענף מקצועי. אנחנו לא ענף שהוא לא מקצועי, כמו שוטפי כלים שיש היום ביקוש גדול. או של מסדרים מדפים. אנחנו צריכים מכונאים, אנחנו צריכים חשמלאים, פחחים. וזה בסוף מה שמעלה מחדש את המכוניות על הכבישים. אני יכול לספר לך שיש היום תורים בחלק מהמוסכים של חודש-חודשיים, חודש וחצי עד שמישהו מגיע לאוטו שלך. וזה שרשור שפוגע בהמון דברים. אצלנו, ברגע שיהיה לנו מספיק עובדים הכול ייפתח. גם המחירים, גם התורים, הכול יקרה. כי זה ענף שתלוי בעובדים, לא בשום דבר אחר. << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> אנחנו מבחינתנו בהחלט נעלה את זה לצוות הבין משרדי. << דובר >> דיקלה טקו: << דובר >> שרה, מי חבר בצוות? עבודה, אוצר? << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> רשות האוכלוסין ואתם. גם משרד החוץ? << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> לא. << אורח >> רונן לוי: << אורח >> אתי, צריך לקרוא גם לזה שבצוותים האלה יהיו אנשי התעשייה. זה לא הגיוני שבצוותים האלה רק פקידים ואנשי ממשלה. ובסוף יוצאות החלטות שלא תמיד מתאימות. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> להביא אותם, אולי לא לכל הדיונים. אבל באחד הדיונים. << אורח >> רונן לוי: << אורח >> זה כמו שאמרתי לך במינהלות עסקים שעשינו כבר בעיריות זה מה שקורה. העירייה לא מוציאה יותר דברים בלי שהעסקים שותפים לזה. זה גם יותר טוב למדינה. לעשות כאלה החלטות בלי שהמגזר העסקי שותף ואין שם, כל הצוותים האלה הבין משרדיים זה יפה, זה נשמע יפה. אבל זה לא נכון בלי נציגי תעשייה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אז תציעי ואנחנו גם נכתוב את זה בסיכום. לשירות התעסוקה: כמה עסקים קטנים פנו אליכם לגיוס עובדים זרים וכמה עובדים הוקצו? << אורח >> משה יפרח: << אורח >> אנחנו אין לנו את המידע מי מגיש בקשה לעובדים זרים. אני כן יכול להגיד אבל שהאמירה שנשמעת לפעמים שאין עובדים ישראלים היא קיצונית מידי. אנחנו מכירים את המצוקה. יש לא מעט מעסיקים שמקבלים מאתנו עובדים ישראלים. הנה דוגמה טובה של איגוד המוסכים שהעדיפות הראשונה שלהם, למרות שלפעמים זה נראה אחרת, שרוצים עובדים זרים, זה לגייס עובדים ישראלים. ועובדים בשיתוף פעולה. אם רק באזורי קו העימות 0 עד 9 הצלחנו לגייס 45 אנשים בתקופת מלחמה ולהכשיר אותם להיות עובדי מוסכים – אני חושב שזה מראה גם על הצורך שיש, על המחסור, וגם על הרצון והעדיפות הראשונה לגייס עובדים ישראלים. זה לא רק באיגוד המוסכים, אני יודע שזה קורה הרבה. אנחנו לא מעט עובדים צריכים לגייס עבור התעשייה. לכן רגע לדבר לא בצורה קיצונית. עובדים ישראלים יש. שירות התעסוקה עושה למעלה מ-50,000 השמות בשנה. זה לא מעט. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> ואתם משמרים אותם גם? << אורח >> משה יפרח: << אורח >> אנחנו מביאים אותם למעסיק. בסוף היכולת שלנו לשמר את העובדים היא מוגבלת. מעסיק, אם הוא יודע להחזיק את העובד, למעסיק יש אינטרס להחזיק עובד. אני יודע להגיד שבפרויקטים שעשינו, בטח בהכשרות של עובדים, העובדים נשארו אצל המעסיקים. העובדים מקבלים שכר טוב. היה את זה גם בפרויקט שאנחנו עושים איתם וגם בפרויקטים אחרים שעשינו עם קולות קוראים לשוברים למעסיקים. בבדיקה לאורך זמן אנשים החזיקו. זאת אומרת, המעסיקים לא קיבלו את האנשים רק לתקופת התגמול שהם מקבלים מענק, אלא גם אחרי שנה שבדקנו אנשים נשארו לעבוד. אז קודם כל יש עובדים ישראלים. עובדים ישראלים עדיין רוצים לעבוד. יש הרבה מעסיקים שמגייסים עובדים ישראלים. רוב המעסיקים מעדיפים עובדים ישראלים ולא פונים לפתרונות אחרים. כן יש מחסור. כן יש מצוקה. אני לא מחדש לאף אחד שום דבר. אני חושב שבסופו של דבר אם ידעו לתקצב את הפרויקטים האלה של הכשרה של עובדים עבור המעסיקים, כמו שאנחנו עושים לא מעט פעמים אני חושב שנוכל לגייס עוד יותר אנשים. במיוחד במקומות, כמו שנאמר כאן, שצריכים עובדים מקצועיים. בסוף אתה מביא עובד מקצועי אתה צריך להכשיר אותו. להגיד עכשיו כמה מהמעסיקים הקטנים שפונים לשירות התעסוקה גם הגישו עובדים זרים אין לנו שום דבר לדעת. בעבר הרחוק הייתה חובה לכל מי שרוצה להגיש עובד זר לפתוח קודם כל הזמנה לעובד ישראלי ורק אחרי חודש אם לא מצאו לו. אבל זה כבר לפני למעלה מ-10 שנים בוטל. אני יודע שבכל שנה אנחנו עובדים עם למעלה מ-20,000 מעסיקים. מן הסתם זה אפילו לא 10% מהמעסיקים במדינת ישראל. אבל 20,000 מעסיקים לפחות שעובדים עם שירות התעסוקה. בכל זמן נתון יש לנו למעלה מ-35,000 משרות פתוחות אצלנו. כמו שאמרתי, אנחנו עושים בערך 50,000 השמות שנה, אז יש פה נתח די גדול. אבל שוב אני חוזר, זו הדוגמה הטובה לראות איפה מתעדפים עובדים ישראלים. מה הפעילות שעושים בשביל לגייס עובדים ישראלים. לאמירה של כאילו עדיף להם לקלוט עובדים זרים אין לה מקום. ובסוף צריך לעשות גם דברים משלימים לצורך זה. אני לא נכנס לקריטריונים של עובדים זרים, זה לא המנדט שלנו. 25% או לא 25%. אבל אני חושב שבאמת בסוף השילוב והרצון לקלוט עובדים ישראלים ויחד עם זאת שיאשרו להם עובדים זרים, אני חושב שזה הדבר הכי טוב. כי בסוף, אם לא יהיו עובדים זרים כנראה מעסיקים יסגרו וגם לא יקלטו ישראלים. ואם יקלטו ישראלים ולא יקלטו זרים אז כנראה שהעסק לא יחזיק וגם יצטרכו לפטר את העובדים הישראלים שנמצאים. << דובר >> דיקלה טקו: << דובר >> אתה יכול להרחיב על התוכנית של ההכשרה שלכם בקו העימות ובירושלים. אם באמת היה ביקוש? << אורח >> משה יפרח: << אורח >> קודם כל אני אגיד ככה: יצאנו בקול קורא, בדומה למה שמשרד הכלכלה יצא, מה שנקרא 1-8, להכשרה. יצאנו בדצמבר, נובמבר-דצמבר יצאנו לשני קולות קוראים: אחד עבור הצפון, קו העימות 0 עד 9 ואחד כללי בכל הארץ. התקציב היה יחסית נמוך. היה ביקוש. לא חילקנו את כל מה שביקשו, כי בסוף ביקשו יותר ממה שיכולנו לחלק. אני אומר שוב, אנחנו עכשיו הארכנו את זמן הקליטה של העובדים בגלל המצב שהיה בצפון ומעסיקים לא יכלו לקלוט עובדים בתקופה הזאת, אז הארכנו את זה בעוד 21 יום. אני יכול להגיד שבמסגרת הקולות קוראים חילקנו מענקים עבור 800 עובדים. באופן כללי אני מדבר. 450 בקול הקורא הכללי ועוד איזה 400 - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> מה גודל המענק? << אורח >> משה יפרח: << אורח >> המענק הוא משתנה, הוא מדורג. יש שני מסלולים: יש מסלול של הכשרה בכיתה. מכשירים אנשים ואחרי זה נקלטים במקום העבודה ומי שמכשיר אותם בסוף זה המעסיק. לא הולכים לאיזה בית ספר שלא בהכרח הלימודים לא מותאמים לאותו מעסיק. זה מסלול אחד. במסלול הזה אפשר לקבל חלק מהמענק בתחילת ההכשרה, חלק בסוף ההכשרה ואת החלק המרכזי החל מלפחות שישה חודשי העסקה. המסלול השני זה הכשרה בחניכה. יש יחסי עובד-מעביד מהיום הראשון. המעסיק קולט את העובד, מכשיר אותו תוך כדי עבודה. יש לזה כמובן יתרונות שבסוף העובד מתחיל לעבוד, יש לו שכר מהיום הראשון. ואז הוא מקבל את המענק בשתי פעימות. הוא יכול לבחור גם בפעימה אחת או אחרי חודשיים של עבודה או אחרי שישה חודשים של עבודה. המענק משתנה, זה תלוי גם בסוג האוכלוסיות. בשביל לתת עדיפות לאוכלוסיות מסוימות אז נותנים מענק יותר גדול. וזה יכול להגיד עם בין 15,000 ל-18,000 שקלים ועד 35,000 שקלים לעובד. זה לא מה שמכסה את כל ההוצאות של המעסיק בשביל לקלוט את העובד. אבל זה כן נותן לו שחיפה לבוא ולהגיד אני אקלוט עובד שהוא לא מקצועי, אני אשקיע בו. בסוף הוא צריך לקחת מישהו מתוך העסק שמלווה את אותו בן אדם. אז הוא משלם מחיר. אני חושב שהדחיפה הזאת של המדינה שמשלמת את ההכשרה הזאת למעסיקים והתשלום הולך למעסיק, לא לעובד, תוך כדי הכשרה של העובד, אני חושב שזה גם מגדיל את הפוטנציאל. אני אומר, אנחנו במעט שקיבלנו הצלחנו לאשר עבור 850 עובדים שכבר למעלה מ-550 מתוכם נקלטו ועובדים כבר. אז יש לזה ביקוש, ככל שיהיה תקציב. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> ומה קורה אם עובד נוטש? הוא קיבל את המענק, הוא סיים את המסלול והוא רוצה לעזוב? אז הוא מתחייב להחזיר את המענק? << אורח >> משה יפרח: << אורח >> לא. מי שמקבל את המענק זה לא העובד, זה המעסיק. בסוף העידוד הוא למעסיק שיכשיר את העובד. ברגע שהוא עובד לפחות חצי שנה המעסיק קיבל את המענק במלואו. העובד עזב, אין את מי, בסוף התנאי הוא שהוא יעבוד חצי שנה. אחרי חצי שנה אם העובד עזב אין שום סנקציה מול המעסיק. גם אין היגיון לעשות סנקציה למעסיק, כי מעסיק, ואנחנו רואים את זה מקולות קוראים שעשינו בעבר, אין להם אינטרס להוציא את העובדים. הייתה אמירה בזמנו שהמעסיקים יעסיקו אותם רק לתקופת המענק, לחצי שנה, ואחרי זה יפטרו אותם. עשינו בדיקה וראינו, בדקנו אחרי חצי שנה מה קורה. ראינו ש-75% מהעובדים החזיקו מעמד אחרי שנה וגם השכר שלהם היה הרבה יותר גבוה משכר המינימום. אם זה בתעשייה זה הגיע ל-9,500 שקלים בממוצע. לכן זה הדבר הכי אפקטיבי מבחינת ההכשרות שעושים את זה ביחד עם המעסיקים. יש את שני המסלולים. אנחנו חושבים שהמסלול של חניכה הוא יותר טוב למעסיקים מסוימים, כי יש יחסי עובד מעביד. במקומות אחרים כמו איגוד המוסכים שצריך להכשיר אותם אז המסלול של הכשרה בכיתה. והם ציינו, ואנחנו עובדים ביחד. אני חושב שזה באמת מוכיח את עצמו. אני שוב מחדד, זה נראה שבאמת מנסים גם לגייס עובדים ישראלים. העדיפות הראשונה שלהם, בגלל כל מה שנאמר פה: הקושי, הדיור, הביטוחים ועוד הרבה דברים אחרים. הם מעדיפים ישראלים, אבל לפעמים אין מנוס. שילוב של שני הדברים האלה ביחד הוא באמת נותן פתרון. << דובר >> דיקלה טקו: << דובר >> וחלק מהעובדים האלה של הכשרות הגיעו לעסקים הקטנים שלא עומדים בקריטריונים? << אורח >> משה יפרח: << אורח >> קודם כל, אנחנו לא יודעים בכל מעסיק כמה עובדים יש לו, אם הוא הגיש בקשה או לא. אנחנו לפי מה שאיגוד המוסכים פנה אלינו יש לנו 45 - - - << אורח >> רונן לוי: << אורח >> אנחנו כמו המפעל - - - << דובר >> דיקלה טקו: << דובר >> במיוחד לעסקים הקטנים? << אורח >> רונן לוי: << אורח >> בזמנו הצלחנו לשנות את החוק, כמו שאמרנו, אפשר לשנות נהלים. לזה שקליטה במפעל, אנחנו נהיה המפעל ונפזר לעסקים הקטנים. אורלי, זה מה שהיא עושה. זה היום יום שלה, היא רצה בין המוסכים. היא מחתימה אותם. << דובר >> דיקלה טקו: << דובר >> לעסקים הקטנים מבחינתכם? << אורח >> רונן לוי: << אורח >> כן. היא קודם כל התפקיד שלה להתחיל עם הישראלים, ללא ספק. גם משרד הכלכלה, משרד הזה עכשיו גם עושה את זה. << אורח >> משה יפרח: << אורח >> לא יודע אם דיברתי איתך אתמול, אורלי. אישרנו להם 45 עובדים וראינו שהם הגישו בקשה עבור 44 עובדים. התקשרתי לראות רגע מה עם העובד הנוסף. באמת הם קלטו עוד עובד. זאת אומרת שהם בסוף מממשים את כל מה שמאשרים להם. ביקשו 45, אישרנו להם 45, 44 כבר קיבלנו עבורם תעודות זהות עם שם של בן אדם שעובד שהתחיל את ההכשרה ואת האחד הנוסף אתמול היא אמרה לי שגם הוא התחיל. << אורח >> רונן לוי: << אורח >> אנחנו עובדים ממש אחד-אחד. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> העובד הזר שאתה מביא אותו הוא מקצועי או שאתה עוד נותן לו הכשרות? << אורח >> רונן לוי: << אורח >> אנחנו בוחנים אותם בחו"ל. יש לנו מנגנון כזה שהם נרשמים אצלם. מוסכים נרשמים אצלם ואומרים כמה הם רוצים. אנחנו שולחים משלחת לחו"ל עם מתנדבים שהם בעלי מוסכים ובעלי הסמכות שזה גם וגם. הם עושים את הבחינות בתאילנד ובהודו. מארגנים לנו מוסכים, מביאים לשם את המועמדים. עושים להם בחינות, שלושה ימי בחינות בדרך כלל, ארבעה ימים. עושים את זה בדרך כלל בין ראשון לחמישי. מרכזים אותם, עושים להם בחינות. מביאים לנו את כל מה שאנחנו צריכים. יש לנו רשימה, יש לנו ממש תיק בחינה שאנחנו שולחים לאותו ספק עובדים. לא משנה אם זה הודו או תאילנד. בתאילנד עכשיו היינו בשלוש ערים שונות. בינואר היינו. היינו אמורים כבר בינואר לפתוח את ההקצאה הזאת. היינו בינואר בתאילנד, היינו בשלוש ערים שונות. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> יש לכם אופציות של עוד מדינות חוץ מהודו ותאילנד? << אורח >> אורלי אליהו: << אורח >> יש סרילנקה ויש מולדובה מה שפתוח. << אורח >> רונן לוי: << אורח >> זה עניין של השווי שלהם לבוא אלינו, מבחינת השכר, של אותם עובדים. נכון להיום המקומות הכי נכונים למוסכמים, אחרי שעשינו את כל הבדיקות. נגיד במולדובה היינו צריכים לשלם שכר, המוסך היה צריך לשלם כמעט פי 1.5 או 1.7 למולדובי. אז מכל הבחינות, ותאמיני לי, עשינו עבודה מאוד מקיפה. אריה פה חקר וראיין באמת מאות חברות וראיינו מכל הכיוונים. את כל המדינות שפתוחות. בסוף הגענו למסקנה שהכי נכון לנו זה הודו ותאילנד. זה גם באמת עובד. זה היה גם נכון בסופו של דבר, בשטח זה עושה את העבודה. << אורח >> אריה אשד: << אורח >> יש גם שביעות רצון גדולה. << אורח >> רונן לוי: << אורח >> כן, כן. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> מעולה. << אורח >> רונן לוי: << אורח >> הצלחה גדולה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> שירן, את רוצה לומר משהו? ביקשת? << אורח >> שירן הלוי: << אורח >> יש לי שאלה קטנה. שמי שירן. אולי יש אפשרות להעביר את כל המשאבים הכספיים שנותנים עבור עובדים תאילנדים, סרילנקה, להעלאת העובדים הישראלים פה. אני מבינה שיש הרבה בעיה לעניין של משכורות. << אורח >> רונן לוי: << אורח >> אנחנו באבטלה כמעט אפס. << אורח >> שירן הלוי: << אורח >> במקום לקחת את כל הכספים כמו שאתם מוציאים - - - << אורח >> רונן לוי: << אורח >> אנחנו לא מוציאים כספים. << אורח >> שירן הלוי: << אורח >> המדינה. << אורח >> רונן לוי: << אורח >> גם המדינה לא מוציאה כספים. יש פה איזה שהוא, צריך להבין. העובד הזר בסופו של דבר הוא זמין והוא לא יותר יקר מעובד ישראלי. בכל זאת אנחנו מעדיפים עובדים ישראלים. יותר זמינים, גם ציונים, אנחנו בכל זאת מעדיפים עובדים ישראלים. אם אפשר. הוא יודע כמה מאמצים אנחנו עושים בשביל להשיג עשרה עובדים. אני מדבר איתך על ענף שצריך אלפי עובדים. אנחנו הולכים ממש נקודתי. זה עוד חלק, עוד נדבך. מוסכים זה 1,500 מתוך 50,000 מוסכים. זה מה שקיבלנו בהתחלה. אם היה עובדים. והשכר אצלנו עלה מהמלחמה בכמעט 50%. מאז שהפלסטינים הלכו והשוק נהיה שוק של עובדים, השכר קפץ בטירוף. ואתה לא, בגלל שאנחנו ענף די סגור של הרבה מונופולים על הראש שלנו, אז אנחנו גם לא יכולים להעלות מחירים. נגיד עם רמי לוי והחבורות האלה יכולים להעלות מחירים. יום אחד הוא אומר העוף לא יהיה ב-20 שקלים, הוא יהיה ב-40 שקלים. או אבטיח יהיה 60 שקלים לקילו. אני לא יכול, המוסכים לא יכולים לעשות את זה, כי חברות הביטוח על הראש שלהם, שם ישלמו. אז הן משלמות מה שהן רוצות. וחברות הליסינג על הראש שלהם לשנות מה שהן רוצות. אבל אם אתה עכשיו שכר העבודה שלך עולה אתה לא יכול לקבל יותר כסף מהפריון. הפריון שלך לא יכול לעלות. הפוך. << אורח >> שירן הלוי: << אורח >> יש לי כאן שתי חלופות אולי שאתה יכול מבחינה מיסוית אולי. << אורח >> רונן לוי: << אורח >> מה? לבטל את המונופולים בישראל? << אורח >> שירן הלוי: << אורח >> לא. << אורח >> רונן לוי: << אורח >> אז נשמח. << אורח >> שירן הלוי: << אורח >> בוא תקשיב לי. קודם כל, יש אפשרות מבחינת מס הכנסה. אולי צריך לקבוע עם משרד האוצר נקודות זיכוי. נקודה אחת זיכוי, נקודה וחצי. כמו שנותנים לעובדים במשמרות ומפעלים שזה ייתן באמת לגיטימציה. זה לגבי העובד. לגבי המעסיקים עצמם יש אפשרות אולי לבקש מהמוסד לביטוח לאומי שאת העלות מעסיק שלכם כביטוח לאומי וגם כמס בריאות אולי באמת לבוא ולהקטין את זה לפחות לתקופה של חמש שנים. לראות האם באמת הרבה עובדים ישראלים מגיעים לעבוד בתחום הזה. ואז באמת לתת אינדיקציה. כי אני לא חושבת שביטוח לאומי ירצה להעסיק את העובדים הזרים יותר מאשר את העובדים הישראלים שלנו. << אורח >> רונן לוי: << אורח >> אם אנחנו, תלמדי אותנו איך עושים את זה, נעשה את זה עכשיו. << אורח >> שירן הלוי: << אורח >> אני אשמח. << אורח >> אריה אשד: << אורח >> מאיפה יבוא התקציב, זאת השאלה. << אורח >> שירן הלוי: << אורח >> רגע, שנייה אחת ברשותך. << אורח >> רונן לוי: << אורח >> את מאמינה שזה אפשר כאילו לנהל משא ומתן? << אורח >> שירן הלוי: << אורח >> הכול אפשר לעשות. ואפשר כמובן, מה שאני כרגע אומרת, זה למעשה אולי להגביל. אני לא רוצה שיהיה כאן איזה שהוא עניין אפלייתי. אבל להגביל את בעלי העסקים מהפריפריה רק לגבי מעסיקים שיש להם עד חמישה עובדים. זאת אומרת, המטרה שלנו עד כמה שאני מבינה זה פשוט להגדיל את אותם עובדים, להשאיר את אותם עסקים קטנים. אם אנחנו ניתן את כל ההטבות האלה גם לעסקים גדולים זה יאבד את הפרופורציה. אנחנו כרגע צריכים את העסקים הקטנים. << אורח >> רונן לוי: << אורח >> אני אשלים לך את זה בזה שהילדים מהפריפריה לא מקבלים השתתפות בלימודים, כי מישהו החליט שהמל"ג, מי שהולך למל"ג ולומד פילוסופיה ולא יעבוד בזה הוא יקבל סבסוד של 50%. ואם אני עכשיו נער מהפריפריה ואני רוצה ללכת לענף המוסכים דרך האגף להכשרה מקצועית אני לא מקבל שקל. אלא אם כן, משרד האוצר החליט שרק, וגם להנדסאים. רק אם אני מדופלם אז ישתתפו. ורק אם אני אוכיח שהוא מועסק אז הם ישתתפו. זה מונע, זה חסם גדול מאוד מילדים לבוא ללמוד ולהכשיר את עצמם. ויש פה אפליה מטורפת בין אנשים שאין להם, שהם לא חייבים לעבוד במקצוע. לומדים היסטוריה ואחר כך הוא יעבוד לא משנה איפה. הוא כן יסובסד. וילדים בפריפריה לא מסובסדים. זה בדיוק הפוך. מדינת ישראל עושה בדיוק הפוך מה שצריך. במקום לטעונים וזה. היא לא מעודדת בעצם את האנשים לבוא למקצועות האלה. לכן אנחנו רואים את המקצועות האלה עפים לנו מהידיים. << אורח >> שירן הלוי: << אורח >> הפוך. כן לתת יתרון לעסקים בפריפריה. אפשר גם כן לתת להם - - - כמו שהאדון כאן אמר. כמו שמשה אמר, אולי גם את זה להכניס ביחד. לתת לאותם עובדים מהפריפריה לתת להם באמת הכשרה על חשבון המדינה. << אורח >> רונן לוי: << אורח >> זה צריך אבל להיות אוטומטי. זה לא חייב להיות כל הזמן בתנאים ולא בהקצאות. אני לא יודע אם את מכירה את זה, אבל 20 מיליון שקלים נותנים למשרד העבודה. ומשרד העבודה עכשיו ב-20 מיליון שקלים האלה צריך לתת לכל הענפים. מנצלים את זה אחרי חודש - - - << אורח >> שירן הלוי: << אורח >> בוא תנסה קודם כל בתחילה במוסכים, אחר כך לראות. << אורח >> רונן לוי: << אורח >> אנחנו נשמח, אנחנו פה. << אורח >> שירן הלוי: << אורח >> ואז נתקדם הלאה. השאלה אם זה מהווה בעיה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תודה. << אורח >> רונן לוי: << אורח >> אנחנו רצים ברגליים הרבה שנים. << אורח >> משה יפרח: << אורח >> דרך החלטת ממשלה לצפון. אז זה מיועד בסוף לצפון בלבד. הכול תלוי תקציב. בסוף לא, אין תקציב לדבר הזה בצורה חופשית. << אורח >> שירן הלוי: << אורח >> אני בטוחה שאפשר להוציא ממשרד האוצר. << אורח >> רונן לוי: << אורח >> אני אגיד לך. אני הייתי אצל מנכ"ל משרד האוצר, הוא אמר לי זה מה יש. ואני יכול להגיד לך שמשרד האוצר, מה שהוא עושה לטובת הענפים האלה, של כל ענפי התעשייה. כל מה שבגרמניה נקרא מייסטר, הוא זורק שליכטות. הוא זורק שליכטה של 10 מיליון שקלים זה בשליכטה של חמישה מיליון שקלים, מנצלים אותם מיד. וזה אחר כך לכל, לא נשאר כלום. אנחנו ממש כל הזמן במלחמה איך לעזור לאנשים האלה לקבל את המקצועות. ואני יכול להגיד לך מניסיון שאנשים שעובדים עם מחסנים בשחור, חרדים שאנחנו לוקחים ב-4,000 שקלים ומייצרים להם הכשרה. ופרנסה וכבוד. אחר כך הם יכולים לפרנס את המשפחה שלהם בכבוד וגם להתפתח. זה עדיף. ואנחנו לא מקבלים גב לכל הדבר הזה, אנחנו עושים את זה לבד. << אורח >> שירן הלוי: << אורח >> המטרה היא לא לעבוד בשחור, אלא לעבוד עם דיווחים. אני בטוחה שמשרד האוצר - - - << אורח >> רונן לוי: << אורח >> אנחנו לוקחים את הילדים האלה. אנחנו לוקחים את האנשים האלה, אבל אנחנו צריכים גב. וככל שלא יהיה לנו גב, שלא לדבר על הצטיידות. את יודעת מה זה לפתוח? במשרד החינוך לא פותחים בתי ספר מקצועיים כי להקים סדנה היום עולה חמישה מיליון שקלים. << אורח >> שירן הלוי: << אורח >> אני חושבת שאם אפשר להביא את זה למשרד האוצר בצורה מסודרת, יש כסף לכולם. << אורח >> רונן לוי: << אורח >> אני באמת אשמח, אני אומר לך. הלוואי, באמת. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> סיכום: הוועדה שמעה את מצוקת העסקים הקטנים והקושי הרב בגיוס עובדים ישראלים ובדעה כי יש לקיים חשיבה מחודשת לשינוי הנוהל להקצאת עובדים זרים ולהתחשב בעסקים קטנים שהראו מאמץ כן לגייס עובדים ישראלים ולאפשר לעסקים קטנים כאלה לקבל עובד זר לצורך שרידות העסק. במיוחד בפריפריה ועסקים שבהם יש עובדים ישראלים המגויסים למילואים ובמקומות כמו קו העימות או לחימה. הוועדה מבקשת מנציגי משרד הכלכלה והתעשייה, רשות האוכלוסין וההגירה ומשרד העבודה והאוצר, להיפגש בהקדם האפשרי ולבחון את הקריטריונים להקצאות לעסקים הקטנים ולדווח על החלטתם לוועדה תוך שלושה שבועות. אני פונה אלייך, שרה, שאת תהיי אחראית על הפגישה ותזמני את הפגישה בבקשה. הוועדה מברכת את שירות התעסוקה על ההכשרות המקצועיות והמענקים לעובדים ישראלים שפורטו בדיון ומבקשת להמשיך עם הפרויקט החשוב כדי להמשיך ולגייס עובדים ישראלים, במיוחד לעסקים הקטנים בישראל. תודה, אני נועלת את הישיבה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 10:58. << סיום >>