פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 3 הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים 30/06/2026 מושב רביעי פרוטוקול מס' 132 מישיבת הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים יום שלישי, ט"ו בתמוז התשפ"ו (30 ביוני 2026), שעה 13:00 סדר היום: << נושא >> דור ראשון להשכלה אקדמית << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: נעמה לזימי – היו"ר מוזמנים: אורית להב – מנהלת תחום פ"א מענים ותוכנית יתד, משרד הרווחה והביטחון החברתי רימה רמאל – מנהלת מיזם ינאל לצעירים, משרד הרווחה והביטחון החברתי אסף וינינגר – מחלקת מחקר ומידע של הכנסת יפעת ביטון – נשיאת מכללת אחווה, מכללת אחווה עמוס מסיקה – תחום השכלה גבוהה ומדע, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אחמד אסמר – הערכת איכות, המועצה להשכלה גבוהה בן שי – השכלה ותעסוקת צעירים, רשות הצעירים טל פוכט – רכז מדיניות אקדמית, התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית עמרי גיאן – מנהל תכנית דור ראשון באקדמיה, אוניברסיטת תל-אביב גלית כספי כהן – מנכ"לית קרן אייסף לחינוך נועה בן צבי – מנהלת תחום הנגשה להשכלה, ארגון אלומה שרה הורוויץ – מנהלת צוות רכזי זרקור, ארגון אלומה אביטל קורץ – תוכנית שגרירים, שותפויות אדמונד דה רוטשילד נראם סמארה – מנכ"לית תכנית רואד להשכלה גבוהה מוזמנים באמצעים מקוונים: שמעון אוחיון – חבר כנסת לשעבר, מכללה אקדמית אשקלון פרופ' גור אלרואי – נשיא אוניברסיטת חיפה שרון שיוביץ-עזרא – סגנית דיקן הסטודנטים, האוניברסיטה העברית מנהלת הוועדה: דפנה סידס-כהן רישום פרלמנטרי: איה לינצ'בסקי רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. דור ראשון להשכלה אקדמית << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> צהריים טובים, שלום לכל מי שנמצא כאן. אני מתכבדת לפתוח דיון נוסף של ועדת הצעירים של הכנסת בנושא דור ראשון להשכלה גבוהה. קיימנו שני דיונים, הדיון הראשון שקיימנו עוד בשנת 23 היה על דור ראשון להשכלה גבוהה ולפני כשנה היה דיון שני על מוביליות חברתית באקדמיה, שנוגע כמובן לדור ראשון להשכלה גבוהה. בעקבות שני הדיונים שקיימנו ביקשנו מחקר ממחלקת המחקר של הכנסת, מחקר חשוב בעיניי, חשוב שהכנסת תעסוק בנושא של דור ראשון להשכלה גבוהה, תמצא את הנתונים, תבין מהם צעדי המדיניות, שלא רק ארגוני החברה האזרחית, שהם ארגונים מפוארים, יעשו, אלא גם מה המדינה צריכה לקיים ולעשות כדי לייצר מוביליות באקדמיה וכל מה שקשור לזה. אני נוהגת בדיונים מהסוג הזה לפתוח באישי. ראשית אני חייבת לומר תודה גדולה לפרופ' יפעת ביטון, שיוזמת איתנו את תהליך הזה ותגיע לכאן עוד מעט. אני רואה כאן גם את גלית, אני זוקפת את הידע שלי בתחום לקרן אייסף לחינוך, שגם עבדתי בה בעברי. בן הזוג שלי דוקטורנט בקרן והוא גם דור ראשון להשכלה גבוהה. אני תמיד אומרת שאני בת של יוצאי היחידה לגישור פערים, שלימים הפכה לקרן אייסף ואני יודעת את החשיבות של התערבות חברתית, מדינתית, אזרחית כדי לייצר מוביליות וקידום. שוויון הזדמנויות בחינוך עובר בוודאי גם באקדמיה, הוא לא יכול להיעצר בסיום תיכון. זה נושא שהוא קרוב לליבי, מאוד חשוב לי, הוא גם חלק מהתיקון שלנו של צמצום פערים ואי שוויון. אני מודה לכל מי שנמצאים כאן ומקווה מאוד גם שנשמע בשורות על קידום בנושא הזה. אתן ראשית למחלקת המחקר של הכנסת לפתוח במחקר. אני קודם כל מודה לכם, המחקר מצוין, יש גם כתבה שיצאה בעקבותיו, דבר מאוד חשוב, תודה. << אורח >> אסף וינינגר: << אורח >> תודה רבה כבוד יושבת הראש. אני אציג כאן כמה נתונים על מקבלי תארים שהם דור ראשון להשכלה גבוהה, מתוך המסמך שכתבנו לבקשת הוועדה. המקור של כל הנתונים כאן זה הלמ"ס, רובם נתונים שהם עיבוד מיוחד שנערך עבורנו וחלקם הם נתונים זמינים של הלמ"ס. קודם כל, מי הוא דור ראשון להשכלה הגבוהה? לפי הגדרת הלמ"ס, ההגדרה שתשמש אותנו לאורך כל המסמך, דור ראשון להשכלה גבוהה זה סטודנט או מקבל תואר אקדמי שאף אחד מההורים שלו לא קיבל תואר אקדמי בישראל או מחוץ לישראל. לפני שאעבור לנתונים, כמה מילים בנושא מדיניות. בספטמבר 2023 המל"ג אימצה את דוח הצוות המקצועי שנועד לעדכן את המדיניות שלה בנושא של תוכניות הנגשה לאוכלוסיות יעד לקראת התוכנית הרב-שנתית החדשה. במסגרת הזו, הדוח המליץ לפתח מענים גם לאוכלוסיית הראשונים להשכלה גבוהה על בסיס מחקר ייעודי שיבחן את מאפייני האוכלוסייה הזו ואת הצרכים והמענים שנדרשים לה. בהמשך לזה הוקמה ועדת מומחים באוקטובר 2023 לבחינה של הגדרת האוכלוסייה של הראשונים להשכלה גבוהה. מתשובה שקיבלנו במאי האחרון מהמל"ג, הוועדה הזו צפויה להגיש את המסקנות שלה בקרוב, אחרי עבודה שנערכה ליצירת מסד נתונים רלוונטי. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אגב, אני רק רוצה להגיד שבדיון שלנו נאמר שהתוצאות למסקנות יהיו כבר בשנת 24. גם בדוח שלכם ציינתם את העיכוב בפרסום התוצאות. אני מניחה שהמלחמה וכל מה שקרה, בוודאי עיכב, אני רק אומרת שאנחנו כבר בשלהי שנת 26 מבחינה אקדמית. << דובר_המשך >> אסף וינינגר: << דובר_המשך >> נמצא כאן נציג המל"ג, אני מניח שהוא יתייחס לעניין הזה בהמשך בהרחבה. נעבור לנתונים, נתחיל בשאלה למה אנחנו מדברים על דור ראשון להשכלה גבוהה, למה זה כזה מהותי? מה שאנחנו רואים כאן זה שהסיכוי לרכוש השכלה פי כמה גבוה יותר בקרב בני 30, כאשר לפחות לאחד מההורים יש השכלה גבוהה. אם נסתכל על הנתון הכללי, המסגרת מצד שמאל, אפשר לראות שהסיכוי לרכוש השכלה גבוהה בקרב בני 30, כאשר לפחות אחד מההורים הוא בעל השכלה גבוהה, הסיכוי הזה הוא גבוה פי 2.2 מהסיכוי של מי שההורים שלו חסרי השכלה גבוהה, כלומר פוטנציאל להיות דור ראשון להשכלה גבוהה. כשאנחנו מסתכלים לפי תחומי לימוד, אנחנו רואים פערים משמעותיים יותר. רואים בעיקר שהפער בהשכלה גבוהה לפי השכלת ההורים גדול יותר במיוחד בתחומים שנחשבים יותר, יוקרתיים יותר, כמו רפואה, שזה כמעט פי 8, מדעים פיזיקליים פי 7.5, מתמטיקה, סטטיסטיקה, מדעי המחשב, כמעט פי 4. לעומת התחומים שפחות נחשבים יוקרתיים כמו חינוך, מקצועות עזר רפואיים, שם אנחנו רואים פערים קטנים יותר. לאור הנתונים האלה, מעניין להסתכל יותר לעומק על המאפיינים של אוכלוסיית הדור הראשון ומי הם בעצם האנשים האלה. מה שאנחנו יכולים לראות כאן זה את התפלגות מקבלי התארים לפי היותם דור ראשון, זאת אומרת מי שהם דור ראשון מול מי שהם לא דור ראשון. רואים שבתואר הראשון, השיעור של דור ראשון לאקדמיה הוא 45.5%, שיעור דומה בתואר השני, בתואר שלישי אנחנו רואים שיעור נמוך יותר של כמעט 26%. חשוב להגיד, אולי הייתי צריך להתחיל בזה, הנתונים האלה לא כוללים את מי שהמידע על השכלת ההורים שלהם לא נמצא ובעצם אי אפשר לסווג אותם לפי אם הם דור ראשון או לא דור ראשון. זה חשוב כי כשאנחנו מדברים על התואר השלישי, אנחנו מדברים על אחוז מאוד גבוה שאין אפשרות לסווג אותם - 22% ויכול להיות שבתוך ה-22% האלה יש הרבה כאלה שמסתתרים לנו שהם גם דור ראשון אבל אנחנו לא יכולים לאתר את זה ולכן יכול להיות שזה משפיע קצת על הנתונים. מה שאני מציע זה פחות להסתכל על התואר השלישי, יותר על התואר הראשון והשני, שם הנתונים יותר ברורים. משהו נוסף שחשוב להגיד לגבי התואר הראשון, זה גם נכון לגבי כל התארים, זה שרוב מי שהם דור ראשון, בצורה דומיננטית מדובר בנשים. בתואר הראשון אנחנו מדברים על 65% מדור הראשון שהן נשים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בגלל שהן יותר נגישות וגברים בדור ראשון פחות? << דובר_המשך >> אסף וינינגר: << דובר_המשך >> לא נכנסנו לסיבה מה גורם להן להיכנס יותר להשכלה גבוהה, זו פשוט עובדה. נשים הן הדומיננטיות בקבוצה הזו של דור ראשון להשכלה גבוהה. דבר נוסף שחשוב להגיד בהקשר הזה, 60% מהאוכלוסייה בגילאים הרלוונטיים להשכלה גבוהה, ההורים שלהם הם חסרי השכלה אקדמית, זו קבוצת הפוטנציאל, זו בעצם נקודת הייחוס שלנו. אפשר לראות בתואר הראשון והשני, שם אמרנו שהנתונים יותר נכונים להתייחסות, שאנחנו מדברים על איזשהו תת ייצוג של הקבוצה הזו, 60% למול 45%. בשקף הבא רואים את התפלגות מקבלי התואר הראשון, כאן אנחנו מתפקדים רק בדור ראשון לאקדמיה, לפי קבוצת אוכלוסייה. מה שרואים הוא שמתוך הקבוצה הזו של מי שהם דור ראשון, 65% הם יהודים, לא כולל בוגרי חינוך חרדי ויוצאי אתיופיה, 23% הם ערבים, 9% בוגרי חינוך חרדי ו-3% יוצאי אתיופיה. מה שזה אומר לנו, שכ-65%, שהם יהודים ללא חרדים ויוצאי אתיופיה, 65% לא השתייכו לאוכלוסיות היעד של תוכניות ההנגשה שהופעלו על-ידי מל"ג ות"ת עבור האוכלוסיות האלה. אמנם אנחנו יודעים שיש בתוך ה-65% האלה כאלה שקיבלו מענים דרך היותם אוכלוסיית פריפריה, אבל זו לא אוכלוסיית היעד הממוקדת של המל"ג. בשקף הבא אפשר לראות את שיעור מקבלי התואר הראשון לפי היותם דור ראשון לאקדמיה ולפי קבוצת אוכלוסייה. אפשר לראות שבאוכלוסיות מסוימות, בעיקר יוצאי אתיופיה, בוגרי חינוך חרדי, ערבים, רוב מי שקיבלו תואר הם דור ראשון לאקדמיה. בקרב יוצאי אתיופיה אנחנו מדברים על 93% ממקבלי התארים שהם דור ראשון לאקדמיה, בוגרי חינוך חרדי 64%, חברה ערבית 68%, היתר, אחוז נמוך יותר, עדיין משמעותי, קרוב ל-40%. בשקף הבא, שיעור של מקבלי תואר ראשון לפי היותם דור ראשון לאקדמיה, לפי אשכול חברתי כלכלי שהיו בו כשהם היו בני 18, כדי לעקוב מהמקום שממנו הם הגיעו ולא איפה הם נמצאים היום. רואים די ברור שבאשכולות הנמוכים השיעור הגבוה מקרב מקבלי התארים הם דור ראשון להשכלה גבוהה - 67.5%. שיעור נמוך יותר באשכולות הבינוניים, קרוב למחצית ושיעור עוד יותר נמוך באשכולות הגבוהים. חשוב להגיד, לא קשור לשקופית הזו, אבל קשור לעניין הזה, אם מסתכלים לפי אשכול חברתי כלכלי של מקבלי התארים, אז יש לנו ייצוג חסר מאוד גדול באשכולות הנמוכים. הם מהווים באשכולות הנמוכים בסביבות ה-30% מהאוכלוסייה, אבל הייצוג שלהם בקרב מקבלי התארים הוא רק 12%. זה קורה גם באשכולות הבינוניים, במידה פחותה. באשכולות הגבוהים התמונה הפוכה, יש ייצוג יתר מאוד גבוה של מקבלי תארים. בשקף הבא ניתן לראות את ההתפלגות לפי אשכול חברתי-כלכלי, רק של מי שהם דור ראשון לאקדמיה. אנחנו יכולים לראות שבני הדור הראשון מגיעים מכל רקע סוציו-אקונומיים. האשכולות הנמוכים מהווים 31%. אגב, אנחנו יודעים שבאשכולות הנמוכים זה כולל הרבה מאוד רשויות שהן רשויות ערביות, רשויות חרדיות, אז הנתון הזה של 31% מאוד מתיישב לנו עם הנתון שראינו קודם שלפיו 32% ממי שהם דור ראשון להשכלה גבוהה, הם ערבים או בוגרי חינוך חרדי. לבד מהקבוצה הזו, אנחנו יכולים לראות שחלק הארי של מי שהם דור ראשון, מגיעים מהאשכולות הבינוניים, הם מהווים 50% מכלל בני הדור הראשון ובאשכולות הגבוהים 18.5%. אני יכול להוסיף גם כאן שהנשים הן דומיננטיות בכל קבוצות האשכולות, במיוחד בנמוכים. אם נסתכל על האשכולות הנמוכים 3-1, אז 75% ממקבלי התארים הם נשים, באשכולות הבינוניים אנחנו מדברים על 66% ובאשכולות הגבוהים על 62%. מה שאפשר להסיק מזה, זה שפוטנציאל ההרחבה של הדור הראשון להשכלה גבוהה הוא בעיקר, לא רק, אבל בעיקר בקרב גברים, במיוחד גברים מקבוצות אוכלוסייה מסוימות, אוכלוסיות היעד והערבים, בוגרי חינוך חרדי, יוצאי אתיופיה ובעיקר אוכלוסיות מרקע סוציו-אקונומי נמוך. אנחנו רואים את האשכולות הנמוכים, אבל זה לא רק, גם באשכולות הבינוניים ואני מניח שגם אם היינו מסתכלים על האשכולות הנמוכים מבין הבינוניים, 5-4, היינו רואים תמונה יותר משמעותית, יותר בולטת. אלה הקבוצות שמהוות את הפוטנציאל להרחבה של הדור הראשון. אנחנו יכולים לראות את הגיל הממוצע של מקבלי התארים לפי דרגת התואר והיותם דור ראשון לאקדמיה. אנחנו רואים שבכל התארים הגיל הממוצע של סיום התואר גבוה יותר מאשר בקרב מי שהם לא דור ראשון להשכלה גבוהה. בתואר הראשון הפער הוא שנה, שנה וחצי, זאת אומרת מי שהם תואר ראשון מסיימים שנה וחצי מאוחר יותר. תואר שני ושלישי, שנתיים וחצי מאוחר יותר. זה יכול להעיד לנו על שני דברים: או על גיל כניסה מאוחר יותר לאקדמיה או על משך זמן לימודים ארוך יותר לתואר. זה מבחינת המצגת, אגיד רק שני דברים אחרונים ממה שראינו כאן, למעשה יש לנו כאן שני צמתים מרכזיים לגבי הדור הראשון, שני צמתים בעייתיים, גם בכניסה להשכלה הגבוהה, לאקדמיה וגם לאחר מכן, בבחירת התואר. כמו שראינו, דור ראשון להשכלה גבוהה, נוטים יותר ללמוד תחומים שהם פחות נחשבים, פחות רפואה, פחות הנדסה, פחות מדעי המחשב ויותר תחומים כמו חינוך ומקצועות עזר רפואיים. עד כאן, תודה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה רבה. מעניין מסקנות הבחירה במסלול. אתן שוב אנקדוטה מאייסף, ניהלתי תוכנית בטכניון ובראיונות של הסטודנטים, מרבית מי שעסקו, בטח נשים, בהנדסת חשמל, מכונות והכול, הגיעו לזה מאיזושהי אוריינטציה בשירות הצבאי בדרך כלל, לא בתיכון. זאת אומרת, היעדר החשיפה בהקשרים של פריפריה והיעדר מודעות, זה גם חלק מזה. די הדהים אותי, הכול כמעט הגיע אחרי הלימודים, במקרה, לא בהכוונה ולא מתוך איזושהי מודעות. זה דבר שמאוד זכור לי. כמו שאמרתי בפתח הדברים, פרופ' יפעת ביטון יוזמת איתנו תהליכים בוועדה ואת הדיונים, גם את הדיון הזה. אז אני קודם כול מודה לך, יפעת, שאת כאן איתנו, על כל הדרך שאת מלווה אותנו וגם על הפעילות ארוכת השנים שלך. אני זוקפת לך הרבה מזה שיש לי ידע בנושא הזה, אני אוהבת אותך ומודה לך. << אורח >> יפעת ביטון: << אורח >> תודה רבה מקרב לב, חברת הכנסת לזימי, יושבת-ראש הוועדה. העובדה שאת משתמשת בפלטפורמה הזאת כדי לטפל באחד הנושאים הבוערים, המשמעותיים, ראינו פה את הנתונים של מכון המחקר והמידע ואנחנו רואות את הנתונים האלה נמשכים והולכים, לדעתי הדיון האחרון שהיה לנו היה ביוני 2023. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> רק להגיד שזו ועדה שמאוד אוהבת את משפחת ביטון. גם מתמחים ומתמחות לרפואה כמו ריי ביטון. << דובר_המשך >> יפעת ביטון: << דובר_המשך >> וכולנו בתוך ההקשר של דור ראשון להשכלה גבוהה ובמובן הזה חשוב לי לומר שהמומחיות שלי היא לא רק כזו שנחוות ברמה האישית ביותר, מה שנקרא מחקר אקספרימנטלי בצורתו הבסיסית ביותר, אלא באמת מתוך מחקר שיטתי שאני עוסקת בו בתחום הזה. בהקשר הזה חשוב לומר גם מה שכבר אמרנו בעבר, שזה קצת מייאש לחזור על אותם דברים, אבל אם את לא מתייאשת, בוודאי שאני לא אתייאש. נדבר גם קצת על דברים שלכאורה אמורים היו להשתנות ולא יצרו את השינוי המיוחל בשום פנים ואופן. אני מדברת כאן גם כנציגה של ור"מ - ועד ראשי המכללות, לאור העובדה שהנתון המרכזי, שהרוב המכריע של הדור הראשון להשכלה גבוהה בישראל, לומד במכללות ולא באוניברסיטאות. זה גם חלק מאותה אמירה שלך קודם שאמרת, מעניין שהם לומדים, לא מעניין שהם לומדים במובן הזה, שזה הסיפור, הם לומדים שם כי זה חלק ממערך ההסללה שקיים בתוך מערכת ההשכלה הגבוהה. אני אומרת, אם זה המצב, אפשר לדבר גם על זה, אבל אם זה כבר המצב בואו נדאג לזה שבמערכת ההשכלה הגבוהה שמיועדת להם, אני אהיה עדינה יותר, שמשרתת בעיקר את האוכלוסייה הזאת, שיהיה מערך שעובד בצורה ראויה, מתוקצב כנדרש ומאפשר באמת לעשות את השימוש בכלי הזה ככלי למוביליות חברתית עבור אותו דור ראשון, אבל גם כמובן ככלי לפיתוח המדע בצורה שיש בה הכרה בעוצמות שמביא איתו הדור הראשון לתוך מערכת ההשכלה הגבוהה. רק על עצמי לספר ידעתי בהקשר הזה, אבל ברור שיש גם מחקרים שמראים את זה, תחומים שלמים שפיתחתי בתוך מערכת המשפט הישראלית, מתוך העשייה שלי כחוקרת משפט, מגיעים בדיוק מהפרספקטיבה הזאת שאפשר לומר, מה? לא ראו אותה קודם לכן? זה איזשהו תסביך שאת מסתובבת איתו כשאת חוקרת, עושה דוקטורט באוניברסיטה העברית ואת אומרת, אבל לא יכול להיות שרק אני ראיתי את הדבר הזה, לא יכול להיות שלא ראו את זה קודם. בסוף את מבינה שאולי ראו, אולי לא ראו, אם לא ראו זה בגלל שאין את הפרספקטיבה שלך ואם ראו ולא טיפלו, זה בגלל שאין את המוטיבציה החזקה הזאת שיש לך, זה פיתוח הידע. העובדה שהכלים האלה היום משמשים בתוך מערכת המשפט הישראלית לטובת הכלל, לטובת הגנה על זכויות אדם דרך מערכת דיני נזיקין, זו ברכה שהיא של כולנו, אני לא באתי לדאוג פה רק לקבוצה מסוימת. קצת לגבי העבר של דור ראשון להשכלה גבוהה, אין עדיין הגדרה של המל"ג מהי הקבוצה הזאת באופן שהמל"ג יכול להתייצב מאחוריו. מה שהמל"ג עושה כרגע, הוא מאמץ את ההגדרה המוכרת של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מי ששני הוריו אינם בעלי השכלה גבוהה ממוסד מוכר, מבחינתם הם דור ראשון להשכלה גבוהה. במובן הזה אני אומרת דייני, בואו ניקח את הנתון הזה ונעבוד איתו, אבל העבודה שנעשתה מאוד מצערת, היא באה לידי ביטוי בעיקר בתוכנית מצוינות מכלילה. כלומר, ההכרה בקבוצה הזאת לא הולידה הכרה בקבוצה באופן עצמאי, אלא רק ככזו שמצטלבת בזהות שלה עם עוד רכיב זהותי, שזה אומר בעיקר הקבוצה הערבית והקבוצה של יוצאי אתיופיה. בכוונה אני מדלגת פה מעל הקבוצה החרדית, כי הקבוצה החרדית באשר היא, נהנית מתקצוב מסיבי, המסיבי ביותר שקיים היום בתוך מערכת ההשכלה הגבוהה. במובן הזה, גם אם את חרדית שהיא לא דור ראשון, את נהנית מסל ההטבות הזה, כולם נהנים מזה כשהם חרדים. לעומת זאת, כשאת ערבייה או ממוצא אתיופי, את יכולה ליהנות מהסל הזה בצורה משמעותית רק עם את דור ראשון. כלומר, מה שקרה בתוכנית המצוינות המכלילה זה שהיסוד הזה הפך להיות יסוד מתגבר. אם קודם היה לנו איקס תקצוב, אז עכשיו, לכאורה מה שחשבנו זה, אם הוות"ת מחליט לעשות מזה X וחצי או שני X, בסדר. מה שקרה זה שההחלטה הייתה שהם יתוקצבו ב-1.5 X ומי שהם לא דור ראשון, יתוקצבו בחצי X. כלומר הייתה הפחתה משמעותית לחצי אצל מי שהם לא דור ראשון, אבל הם כן מקבוצת אוכלוסייה שעדיין מתמודדת עם אתגרים לא פשוטים בתוך האקדמיה, שזה כאמור רק הערבים ויוצאי אתיופיה. אני חוזרת אל הנתון המדהים שהוצג לנו פה ש-65% מהדור הראשון שלומד במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל הוא נטול זיהוי, יהודים שאינם חרדים, ערבים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> שזה היה גם הדיון הראשון. << דובר_המשך >> יפעת ביטון: << דובר_המשך >> מחקרים של האקדמיה הצעירה למדעים של פרופסור ימיני, שהיא היום המדענית הראשית שלנו, גילו שהקבוצה הזאת, המזרחים, באופן שיטתי, מובהק, ברור שיש שם גם קצת עולים חדשים, אבל המסה האדירה היא של מזרחים שמגיעים לאקדמיה דור ראשון, בלי שום מעטפת. במחקר שעשיתי עכשיו כחלק מהפורום של סגניות נשיאים, שאני נמצאת בו כנשיאה - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> כביכול התחייבו להתחיל למדוד את זה. << דובר_המשך >> יפעת ביטון: << דובר_המשך >> הם אמרו, אנחנו נמדוד את זה, אבל מה שקרה זה שנעשה שימוש בקטגוריה הזאת באופן שאינו עצמאי, כלומר, הקבוצה המזרחית הכי גדולה של דור ראשון לא נהנית מהסיווג הזה והאחרים, חלקם קיבלו איזושהי תוספת, אבל האחרים קיבלו הפחתה, אז לא השתנינו כאן. מי שכן ספג את הדבר הזה בצורה הכי משמעותית, אלה דווקא המכללות, מדוע? כי ההפחתה הזאת - אגב אני נחמדה עם 0.5%, משום שבחלק מהמקרים זה אפס, זה לא חצי X, זה 0, מדוע? משום שבתוכנית מצוינות מכלילה החליטו להצליב על הזהות. אם את ערבייה דור ראשון להשכלה גבוהה, את מקבלת 1.5, אבל אם את לומדת תחום מסוים, למשל הוראת המדעים, או הוראת אנגלית, מסתבר שלא צריך את זה בחברה הערבית, אז את לא מקבלת שום דבר, אפס, לא X, לא חצי X ולא רבע X. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> כי תחום ההוראה לא הוכלל, למרות שחייב היום - - - << דובר_המשך >> יפעת ביטון: << דובר_המשך >> חלק נכבד מתחום ההוראה. בחלק מהמקרים, למשל פסיכולוגיה שמו אצל יוצאי אתיופיה, אבל לא שמו אצל ערבים - - - << אורח >> אחמד אסמר: << אורח >> זה לא מדויק, התחומים זה משהו שונה מבחינת התקצוב. << אורח >> יפעת ביטון: << אורח >> זה מדויק שזה הוצלב עם הסיווג של התחומים, יכול להיות שלא דייקתי עכשיו בדבריי לגבי תחום אחד ותחום שני, את זה אני מקבלת, אבל יש סיווג של תחומים. אתם צריכים להבין שהמשמעות של זה הייתה שבאבחה אחת הדברים השתנו. למשל באחווה, אותן 950 סטודנטיות, בעיקר בדואיות, זאת אומרת לא סתם סטודנטיות מהאוכלוסייה הערבית, אלא בדואיות שמגיעות בדיוק מאותן אשכולות של 1 ו-2, מבחינתנו הפכו ללא מתוקצבות באבחה. << אורח >> אסף וינינגר: << אורח >> הנושא הזה עלה בדיון בוועדת החינוך לגבי יוצאי אתיופיה, שם זה גם בעיקר נשים וזה עלה בצורה ממש - - - << אורח >> יפעת ביטון: << אורח >> התחלנו לקבל משנה אחת לרעותה, שליש מהתקצוב. זה בלתי נתפס, אנחנו מדברים פה על סכומים אסטרונומיים. << אורח >> אחמד אסמר: << אורח >> לפחות יש תקצוב - - - << אורח >> יפעת ביטון: << אורח >> הרבה פחות. המכללות קיבלו פחות תקצוב, האוניברסיטאות, איכשהו בתוך תוכנית מצוינות מכלילה קיבלו יותר תקצוב. בהקשר הזה חשוב לומר, דנתי על הדברים האלה עם הבכירים במל"ג ות"ת שמודעים לדבר הזה, אבל הם עדיין תקועים עם הסיפור הזה של הוועדה. יש לזה עוד השלכות, זה לא רק השלכות תקציביות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> את צודקת ומעלה פה משהו גדול. אבל גם בהסתכלות משקית, ברור שהוראת מדעים היום זה דבר סופר מתבקש, ברור שהוראת אנגלית. אז בסיווג, אם הוא לא סיווג שיורד לעוד רזולוציות, נעשה כאן עוול כפול. << דובר_המשך >> יפעת ביטון: << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד לך משהו לגבי תקצוב של הוראה, הוא מהנמוכים, אני חושבת הנמוך ביותר במדינת ישראל. אז בואי, לא נלך לשם אפילו. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נכון, גם על זה עשינו דיון, על מצב המכללות להוראה. << דובר_המשך >> יפעת ביטון: << דובר_המשך >> זה עוד לפני שהרוב המכריע של מי שלומדים ולומדות הוראה בישראל, הם דור ראשון להשכלה גבוהה. כלומר, הם מגיעים ועושים תואר של ארבע שנים. אפרופו נשים מול גברים, אני חושבת שחלק מהעניין הוא שגברים הרבה פעמים מרגישים במשפחות האלה שהנטל של פרנסה הוא עליהם והם פשוט לא מרשים לעצמם, כמו נשים, לצאת וללמוד, הם ישר הולכים לעבוד, גם זה בין היתר סיבה מאוד חזקה. הרבה פעמים גם תחושת הכבוד העצמי נשאבת בתוך מציאות כזאת מאתגרת כלכלית וכיוצא בזה, מכסף ומהיכולת שלך לקנות לעצמך דברים ברמה ההגיונית, לא דיברתי על פרארי. לכן הם הרבה פעמים נמשכים יותר ללכת ישר לשוק לעבוד וכמובן הם מהר מאוד נתקעים ונתקלים בתוך תקרת הזכוכית שזה יוצר עבורם. אבל בהתחלה, כשאתה עובד עם הקבלן, הדוד שלך, או עם השופל שקרוב לבית, זה מרגיש שאתה מרוויח. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> את מעלה שאלה שהיא יותר רחבה. אני כן לוקחת את החברה הערבית, כי חד משמעית זו חברה שנמצאת היום באתגר הרבה יותר רחב, נוכח הרצח, הפשיעה והכול. אז אם אנחנו מקיימים כל-כך הרבה דיונים על צעירים חסרי מעש בחברה הערבית, יש לנו אינטרס ראשון במעלה לזה. כנראה שיש גם קורלציה לדור ראשון להשכלה גבוהה, זו מלכתחילה חברה שהיא בהלימה גבוהה יותר בהקשר הזה. אז בתקצוב היום למכללות שנותן תמריצים, זה ממש אינטרס לאומי וזה צריך להתכתב עם תוכניות חומש. << דובר_המשך >> יפעת ביטון: << דובר_המשך >> אני לא רוצה להיות בוטה, בוודאי המכללה שלי לא כזו, אבל זה כמעט אינטרס אנטי מכללתי, לקחת מאוכלוסייה שעכשיו גם לא מגיעה עם תקצוב שאני יכולה לתת לה. שוב, גם בתוכנית מצוינות מכלילה החליטו להכניס תחת אותה קורת גג את כל האוכלוסייה הערבית, כלומר, הסטודנטית שמגיעה מכפר בלתי מוכר בנגב היא כמו בחור בן של קבלן מנצרת, זה לא אמיתי, אני לא באמת צריכה להשקיע את אותם מאמצים אצל שניהם. אז עכשיו יש לי ממש אנטי תמריץ לקבל סטודנטים כאלה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זו אוכלוסיית קצה שאת אומרת שעוד יותר צריכה תמיכה, בטח נשים בדואיות. אבל דבר נוסף שעלה גם במחקר והוא חשוב - אני יודעת שפרופסור גור אלרואי גם יעלה את זה, כי הוא דיבר איתי על האוניברסיטה - זה שיש את תקופת סיום התואר שמאוד משמעותית, שגם פה יש פגיעה בסוף בתקצוב באקדמיה ואז שערי האוניברסיטאות נסגרים. << דובר_המשך >> יפעת ביטון: << דובר_המשך >> כל המוסדות שצריכים להתמודד עם האתגר הזה, הם בעצם צריכים לעשות - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אם אנחנו יודעים שיש את הפער הזה, של שנה וחצי בערך, האם לא נכון כבר להגדיר מראש שהתגמול לא ייפגע לא פר תלמיד בגלל שמדובר בדור ראשון להשכלה גבוהה? אוכלוסיית יעד שזיהינו ככזאת שאנחנו רוצים לתמרץ השכלה ומוביליות, זה בסוף אינטרס, אני חייבת לומר, לא רק חברתי, אלא משקי. << דובר_המשך >> יפעת ביטון: << דובר_המשך >> את מדברת על מה שנקרא גרירת לימודים. לכן אני אומרת, חלק מהדברים זה אפילו לא עניין של תקצוב מראש, אלא זה קניסה בדיעבד. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זו סגירת שער. << דובר_המשך >> יפעת ביטון: << דובר_המשך >> אנחנו מקבלים קנסות על כאלה. אני רואה את הסטודנטית, היא גם עם ילדים, גם עם אתגר של להגיע מהחברה הבדואית בגיל צעיר יחסית וגם בדור ראשון. יש עדיין כניסה למשפחתיות והריון בגיל צעיר יותר, לכן הן גוררות יותר זמן את הלימודים. אני רוצה לעזור לה, אני רוצה לפרוס לה את זה, אני יודעת שבקצה מחכה לי קנס ואני אומרת, אני לא יכולה לקחת את זה על עצמי, אבל אני לוקחת את זה על עצמי על ימין ועל השמאל, אחרת הפתרון הוא להפסיק את הלימודים שלה אחרי שהיא כבר השקיעה כל-כך הרבה, היא מגיעה לגרירה בקצה. אלה גם דברים שהם קריטיים וחיוניים לטפל בהם. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> חד משמעית. << דובר_המשך >> יפעת ביטון: << דובר_המשך >> סיכמת קודם ואמרת שהסיפור עם הדור הראשון הוא בכניסה, זה גם בכניסה וגם בגרירת הלימודים במהלך הלימודים. אני רוצה להראות לכם שזה קורה גם בתוך מסלול ההתקדמות בתוך מערכת ההשכלה הגבוהה. אחד מהאתגרים שלנו זה שאנחנו לא רוצים שייכנסו סטודנטיות מצד אחד וייצאו בוגרות מצד שני ונגמר, אנחנו רוצים לייצר יותר מגוון גם בתוך הסגל. אנחנו רואים זה שיש פה שיקוף, מצד אחד שערי הכניסה, אנחנו רואים שיש יותר מגוון מאשר בעבר. לגבי האוכלוסייה הערבית, חייבים להגיד, המאמצים של מל"ג ות"ת נשאו פרי בהרבה מובנים, אנחנו מדברים על 19% מכלל האוכלוסייה הסטודנטיאלית בתואר הראשון כמדומני, זה ייצוג מרשים מאוד, הוא כמעט עומד על הייצוג באוכלוסייה. אבל כשאנחנו מגיעים להסתכל על הסגל האקדמי, מי נשאר? מי מצליח להתקדם הלאה? זה כבר הופך להיות מאוד מצומצם. א', בגלל שהרוב הולכים למכללות והיכולת לעשות את הדרך הארוכה ממכללה ואז לעבור לאוניברסיטה ולהתקדם הלאה, היא מאוד מצומצמת. למשל במערכת ההשכלה הגבוהה של מדינת ישראל אפשר לעשות תזה במכללה ולהתקבל עם ציונים מעולים לדוקטורט, אבל אלה שכבר מצליחות לעשות את המעבר הזה, למצוא מנחה שיגיד אוקיי, למרות שאני לא מכיר אותך בשני התארים אני מרגיש שאני יכול לקחת אותך תחת חסותי לדוקטורט, היא צריכה לעשות עוד פעם תזה, כי זה לא מוכר. כל מיני דברים מהסוג הזה שאנחנו אפילו לא מדברים פה בכלל על תקצוב, אלא על איזושהי הבנה שככה יוצרים מערכת השכלה גבוהה רב שכבתית שפשוט לא תצליח לעשות את התיקון הזה אם זה לא יקרה. בסוף אנחנו רואים שיש בסגל האקדמי הרבה פחות. יש לנו פה את כל המסננים האלה של אי שוויון מבני שהם יוצרים. דבר ראשון, היכן את לומדת? ככל שיגידו, תואר ממכללה לא שווה אצלי באוניברסיטה, אנחנו לא נגמור עם הדבר הזה. אני חושבת שדווקא מל"ג ות"ת מאוד השתפרו בלתת למכללות הטובות, האזוריות, יותר עצמאות, יותר תוכניות לפתוח. אצלנו באחווה יש שלוש תוכניות לתואר שני בפסיכולוגיה, יש לי 60 מקומות, נרשמו מעל 700 נרשמים ונרשמות, אנחנו רואים שכשהדלתות נפתחות, יש ביקוש ויש למי לאפשר את השינוי הזה. אנחנו מקפידים שהם יהיו בעיקר מהאזור הקרוב, הרוב המכריע מהדרום, מגוון אדיר. הן צועדות וצועדים בסך, היה לנו טקס סיום תארים בשבוע שעבר, אלה שמות שאם תפתחי את פנקס הפסיכולוגים של מדינת ישראל, את לא תראי את השמות האלה שם, זה מרגש אותי ברמות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זה גם מאוד חשוב, כי בסופו של דבר העניין הזה של פסיכולוג מודע תרבותי - - << דובר_המשך >> יפעת ביטון: << דובר_המשך >> רגיש תרבות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> - - פגשתי את זה כשהייתי חברת מועצת עיר בחיפה, בגלל שהיא עיר משותפת, כמה זה משמעותי בסוף בקרב אוכלוסיות שצריכות את המענים הללו. ניסיתי לקדם את זה בכנסת הקודמת ויאמר לזכותו של שר הרווחה לשעבר מאיר כהן, שגם פיתח הכשרות לעו"סיות ברשויות על התאמה וזה נכון גם לפסיכולוגיה. זה כל כך חיוני מה שאת אומרת, כי בסופו של דבר זה אינטרס של מענה טיפולי הכרחי שאנחנו חייבות לפגוש. << דובר_המשך >> יפעת ביטון: << דובר_המשך >> בוודאי ובוודאי בדרום, איפה שאנחנו נמצאות. את כל זה אנחנו עושים בלי מערך התמיכה. אני רוצה להגיד דבר נוסף, שבתוכנית המצוינות המכלילה, אחד המדדים כדי לקבל תוספת תקצוב זה כמה עלית במספר הסטודנטים המגוונים שלך. אנחנו מתחילים עם מספרים שהם בכלל לא קשורים לשום דבר שדומה למה שקורה באוניברסיטה ועדיין מבקשים מאיתנו את הדלתא. העומס הזה עלינו, שהוא עומס שבגדול כמעט כל הסטודנטיות היהודיות אצלי, אני אומרת את זה ככה, לא מתוקצבות, למרות שהן מגיעות - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> את אומרת בעצם דלתא הפוכה, צריך גם להבין גם את זה. << דובר_המשך >> יפעת ביטון: << דובר_המשך >> מה היחסיות. דיברתי עם חברה מאוניברסיטת בן גוריון שאמרה, עשינו עכשיו הגדלה מסיבית של מספר הסטודנטיות ממוצא אתיופי, יש לנו 100 סטודנטיות וסטודנטים ואמרתי לה, לי יש 98, את מבינה את הפערים באופן יחסי. היא עושה את זה כדי להצליח להגיע ל-1.5 ואנחנו מובילות באחווה עם 3.2. עדיין, מה המשמעות של זה שאת עכשיו צריכה לתת כל הזמן לסטודנטיות האלה תחושה של מסוגלות, של הצלחה, של בית, כי הן עדיין מיעוט בתוך הקבוצה. זה לא דומה בכלל מבחינת המאמץ שזה דורש מאתנו וכל זה כשהסגל שלנו כמובן מלמד הרבה יותר, מתוגמל הרבה פחות ועדיין מצופה ממנו לעמוד בסטנדרטים אוניברסיטאיים כדי להתקדם בדרגה. אני לא רוצה לשגע אתכם עם כל ההצפה הזאת, אבל אני רוצה לתת לכם דוגמאות לאבסורד שזה יוצר: יש לי שתי סטודנטיות מקריית מלאכי שגרות באותו בניין. בניין עמידר של פעם, כמו שאתם יכולים רק לדמיין, אחת ממוצא אתיופי, אחת ממוצא מרוקאי, שתיהן דור ראשון להשכלה גבוהה. לאחת יש לי תקצוב מלא שאני יכולה לתת לה ויש לה גם יכולת לקבל מלגות, כלומר, זו גם תמיכה ישירה וגם תמיכה מוסדית ועל השנייה אפס. הן הגיעו להירשם ביחד, זה כמה הדבר הזה הוא אבסורדי. דוגמאות נוספות לאבסורד, למשל הבן של משפחת הקבלנים מנצרת ומי שבאה מהכפרים הבלתי מוכרים, שניהם יהיו דור ראשון להשכלה גבוהה. דוגמה נוספת, שניים ממוצא מזרחי אבל מרקע כלכלי שונה לגמרי, אחד מזרחי מסביון ושני מזרחי מקריית גת ושניהם נחשבים כמי שיש להם את אותם כלים, את אותו מערך. הדבר הזה, ההתעלמות השיטתית הזאת, העיוורון הזה של כאילו הכול מסודר, דיברנו על דור ראשון להשכלה הגבוהה, אבל מה עשינו בסוף עם הדור הזה אם לא הכרנו בו כקבוצה וצמצמנו באמצעותו ועם הסיפור של מה לומדים, כדרך לתקצב את כל המערך הזה וזה משפיע מאוד. בשקף רואים ריבוד אקדמי בתוך המערכת הזאת, יש לנו ממש חלוקה אתנית כדי להראות את כל מה שמל"ג ות"ת לא מדבר עליו. חשוב להבחין שיש פה רלוונטיות גם לזיהוי הדתי, כי הרבה פעמים הוא פשוט מסמן מצב סוציו כלכלי. יש פה את ההסללה הרכה בבחירת תחומי הלימוד, בהתחלה אמרו לנו, הם יבואו ללמוד את זה ויהיה להם על זה תגמול ועכשיו לא. בחברה הבדואית למשל זה ממש אתגר מטורף, אני צריכה עכשיו להגיד לה, את לא יכולה ללמוד חינוך, תלכי ללמוד משהו אחר. הרבה פעמים זאת פשוט הדרך שלה לצאת. אז עכשיו נמנע ממנה את הדבר הזה? יש פה יותר מורכבות ממה שהמשק צריך. אני בעצמי משתגעת מזה שלא לוקחים את המורות הבדואיות ללכת ללמד בחברה היהודית בישראל, אבל זה עוד חזון למועד. גם האתגר הלשוני ממשיך גם כשהן בוגרות אצלנו, לא בטוח באיזה קלות ונוחות היא יכולה לבוא עכשיו וללמד בעברית את התחום שלה. אלה כל האתגרים שפשוט לא רואים אותם, מה שרואים בקצה זה רק את הסיפור הזה של ההישגים האקדמיים ואז אנחנו שואלים את עצמנו, אבל למה זה קורה? הנה, זה למה זה קורה. היה מחקר שנעשה בהקשר של הסגל על ידי דוקטור סיגל נגר-רון, יחד עם עוד שותפות, שאני מתנצלת שאני לא זוכרת את שמן, ממכללת ספיר. היא עשתה קריאת הליכים, בדקה כמה זמן לוקח גם בתוך הסגל למי שמגיעים מרקע של דור ראשון להשכלה גבוהה, הסתכלה בעיקר על ערבים ומזרחים ועל מי שהם מהאוכלוסייה היהודית האשכנזית, לראות איך הם עושים את המסלול הזה. תראו את הקו הכחול מלמעלה, זה המסלול היפה הנחמד הזה של האקדמיה, שהוא מפרך כשלעצמו, אבל בסך הכול אין בו יותר מדי פיתולים. לעומת זאת היא מראה לכם למטה, בקו האדום, את מערך הפיתולים שהם זיהו בתוך המסלול של מי שבא מדור ראשון גם כסגל. כבר הוכחתם שאתם רואים להיות סגל, כמה זה כמעט משימה בלתי אפשרית, כמה הזמן שלוקח להם הוא הרבה יותר. אלה נתונים שהוצאו מתוך הלמ"ס ומתוך מערכת ההשכלה הגבוהה, אז אנחנו יודעים שהם שיקוף מלא של המציאות הזאת שלא כל-כך מדברים עליה. איכשהו כשאני מגיעה לפרופסורה אני מוצאת מעט מאוד פרופסורים ופרופסוריות ממוצא מזרחי או ערבי, זה לא איכשהו, זה חלק מהדבר הזה, נשים שבעתיים. << אורח >> בן שי: << אורח >> אני חייב לשאול, מה ההגדרה למזרחי? << אורח >> יפעת ביטון: << אורח >> מה ההגדרה של אתיופי? << אורח >> בן שי: << אורח >> שלכל הפחות ההורים שלו נולדו - - - << אורח >> יפעת ביטון: << אורח >> איפה יש את ההגדרה הזאת? מאיפה הוצאת אותה? אין לך הגדרה. << אורח >> בן שי: << אורח >> אז איך הגדרת מזרחי? << אורח >> יפעת ביטון: << אורח >> יש לי דרכים - - - << אורח >> בן שי: << אורח >> אני באמת שואל. היום אנחנו לפחות שני דורות שנולדו בישראל. << אורח >> יפעת ביטון: << אורח >> אנחנו שני דורות, המחקר האחרון שבדק את כמות הילדים המעורבים, מחקר מ-2024 כמדומני, בהתחלה הסתכלנו על ההורים, עכשיו אנחנו מסתכלים על הסבא והסבתא ואנחנו מצליבים את זה עם נתונים אחרים של דור ראשון להשכלה גבוהה, כמו מצב סוציו-אקונומי. << אורח >> בן שי: << אורח >> שאלתי רק על ההגדרה של מזרחי. מה אם זה חצי חצי? << אורח >> יפעת ביטון: << אורח >> אני עונה לך, הנתונים בישראל מגלים שהחצי חצי זה 11% במדינת ישראל מהילדים, זהו. זו אשליה, גם אני גרה היום בהרצליה, נולדתי וגרתי בקריית מלאכי, אם הייתי ממשיכה לגור בקריית מלאכי, לא יודעת אם בכלל הייתי פה, אבל אילו עברתי עכשיו לגור בקריית מלאכי, הייתי רואה מציאות אחרת לגמרי, לא הייתי שואלת רגע וחצי חצי? חצי חצי זה על 11% מהילדים במדינת ישראל היהודים. כלומר ה"שבטים" ממשיכים להינשא בתוך עצמם גם בדור השני והשלישי. יש דרך לעשות את זה, עשינו את המחקרים והמחקרים שלי עברו חוות הדעת הכי קטלניים שאפשר ואני לא רוצה להיכנס לשיטות המחקריות שמאפשרות את זה, כמו שיודעים לעשות את זה על כל האוכלוסיות, עושים את זה גם על זה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אפשר גם להבין את המשמעות של להיות חלק ממקום פריפריאלי, אשכול, איקס, מוצא מזרחי, דור ראשון להשכלה גבוהה, יש פה איזשהו מכלול שחייב להבין את המורכבות. אותו בניין בעמידר לאחת יש ולאחת אין בסופו של דבר תקצוב, זה חסם. בסוף, את החסם אנחנו מודדים על בסיס נשירה. נשירה היא גם כלי שנותן לנו את הידע. האלמנטים שבגללם נושרים מוקדם יותר באקדמיה, זה היעדר בסיס תומך שקשור לדור שני שלישי להשכלה והיעדר יכולות כלכליות וסביבה אקדמית תומכת. הדבר הזה בסוף הוא גם חלק, זאת אומרת, זה לא רק הכניסה ולא רק לצלוח את האקדמיה, גם דרך הנשירה אתה יכול לראות את אותם אלמנטים. אני גם רואה את זה גם עכשיו, בגלל שיש קשיים מאוד גדולים של סטודנטים, בגלל המלחמה, בגלל המילואים. זאת אומרת, נוסף על הדבר הזה של חסמים מובנים שבשגרה, נוספו חסמים של טראומה לאומית קולקטיבית, של שירות ממושך וזה עוד יותר קשה. זאת אומרת, דור ראשון להשכלה גבוהה באקדמיה, שנושא על כתפיו גם את הטראומה של המלחמה, את השירות הממושך, זה מאוד קשה, זה ממש טריגר לנשירה. << אורח >> יפעת ביטון: << אורח >> אפרופו מילואים, אפשר להוסיף לזה המון רבדים. למשל ביחידות העילית הטכנולוגיות של צה"ל, שאני לא סובלת את ההתנצחות וההתנגחות עליהם, זו חוצפה, כי היום כשאומרים מפונפן של 8200 זו חוצפה שאין כדוגמתה, מי שמכיר את היחידות האלה יודע שאי אפשר היום לשרת שירות של שלוש שנים ביחידות האלה, אין דבר כזה, הבן שלי משרת שם שש שנים, זה מה שהוא התחייב לחתום, אז אנחנו יודעים שהם עושים שירות מאוד משמעותי. אבל עדיין כשהוא בתוך הקבע הזה, אם הוא היה צריך להיקרא למילואים, היכולת שלו לתמרן בלימודים עם המלחמה, בין הלימודים למלחמה הייתה יותר גדולה מאשר יחידות החי"ר, שאנחנו יודעים מספרית ששם נמצאים בעיקר ילדים שמגיעים מהפריפריה, מזרחים בעיקרם וכיוצא באלה. זה layers upon layers, אני לא מתחילה עכשיו להגיד דפקו אותם, שלחו אותם לשם, אני חושבת שיש גם ערכים מדהימים שבאים לידי ביטוי בזה והצבא מנסה לתקן, לא באתי להתעסק בדברים האלה, אני גם לא באה להתעסק עכשיו בהאשמות. מה שאני מחפשת זה לקרוא לילד בשמו בתור התחלה, הדבר השני זה להציע כלים לתיקון ולשינוי ואפשר לעשות את זה גם באמצעות הקצאה נכונה של הכסף וכשאני אומרת נכונה, המשמעות היא כמו שנאמר פה קודם, אין פה מיצוי נכון מלא של ההון האנושי של מדינת ישראל, שזה כל מה שיש לה להציע פחות או יותר, הון אנושי איכותי. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זה יותר מזה, באקדמיה, נגיד שיש את התמיכות הישירות שזה מוגבל, אתה אומר, נלך עם מי שרוצה מצליח, עם המלגה ועם המלצרות ועם הכול, נלך עם זה. אבל אם האקדמיה סוגרת את שעריה מבחינת התמריץ שלה, מהתמיכות לאקדמיה, אז פה כבר יש מנגנון שמשמר את אותה מציאות. זה הרבה יותר מורכב מהאחריות על הפרט לעשות ולהצליח. << אורח >> יפעת ביטון: << אורח >> הדבר האחרון שאני מוכנה שיגידו על המכללות, זה שהן סוגרות, הן מלכות פתיחת השערים, אבל המחירים שאנחנו משלמות והיכולת שלנו לעמוד בזה בסוף לאורך זמן, אפילו ברמה שאני לא יכולה לתת לה עוד שנה להמשיך, אני פשוט לא יכולה וזה כמעט תמיד יהיה בשנה האחרונה, אז הסטודנטית הזאת עוזבת, זה גם סגירה של דלת מבחינתי בסוף. לסכום, ההתייחסות גם ליהודים באופן כללי, לא לדבר על הפיל הזה שבחדר, ההתייחסות לחרדים, לפוטנציאל באוכלוסייה החרדית וההתמקדות האובססיבית הזאת בה במקום באותה קבוצה של דור ראשון, אני אגיד לכם למה בעיניי היא שגויה, בגלל שהמספרים שאנחנו רואים באוכלוסייה החרדית זה לא בגלל שמישהו אמר להם אתם לא מתקבלים. הגורם המניע המרכזי הוא תרבותי, הסתגרותי, הוא בכלל לא קשור להשכלה הגבוהה. ההשכלה הגבוהה יוצאת מגדרה עוד שנייה מאבדת את זהותה מבחינתי, אפרופו לימודים בהפרדה מגדרית, בשביל לאפשר את הכניסה הזאת. לעומת זאת מי שמתדפקים בלי סוף על דלתות ההשכלה הגבוהה זה בדיוק אותה קבוצה, בעיקר מזרחית מהפריפריה, שמבקשת שייתנו לה את ההזדמנות הזאת, האמיתית, השווה, להפיק את המיטב מההשכלה הגבוהה בישראל ולא ניתן לה. זהו כשל מערכתי כלכלי, לא רק מוסרי. תודה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה רבה. נעלה בזום את פרופ' גור אלרואי מאוניברסיטת חיפה, שגם שוחח איתי לאחר המחקר. יפעת ייצגה בכבוד את האתגר של המכללות, היא גם מלווה את הנושא הזה, אבל גם האתגר של האוניברסיטאות חשוב ואני מודה לך, פרופ' אלרואי שהגעת. << אורח >> גור אלרואי: << אורח >> באוניברסיטת חיפה יש כ-50% סטודנטים דור ראשון להשכלה גבוהה, כ-36% מהם הם ערבים בממוצע, 40% בתואר ראשון, בערך 25%-26% תואר שני, אבל גם לא מעט סטודנטים יהודים מהפריפריה הישראלית, כש-80% מהסטודנטים מגיעים מהצפון, שזה 50% דרך אגב מאשכולות סוציו-אקונומיים 4-1. אם תורידו את אוניברסיטת חיפה מהממוצע הכלל אוניברסיטאי, כלומר נבדוק את האוניברסיטאות בלי אוניברסיטת חיפה, התוצאה שנקבל היא שדור ראשון להשכלה גבוהה לא מגיע לאוניברסיטאות, או מגיע בשיעורים מאוד קטנים. כשבוחנים כמה מגיעים לדור ראשון להשכלה גבוהה לאוניברסיטאות יחד עם אוניברסיטת חיפה, אנחנו פשוט מרמים את הממצאים והתוצאה היא שהם לא מגיעים לאוניברסיטאות מלבד חיפה וכמובן נראה אותם, כפי ששמענו, הרבה יותר במכללות. השאלה היא למה? כאן אני אומר ששיטת התגמול בתוך מל"ג ות"ת היא כזו שמתמרצת באופן שלילי אוניברסיטאות לפתוח את שעריהם לדור ראשון להשכלה גבוהה באוניברסיטאות. אם סטודנט שווה 80,000 שקלים, אז שווה גם דור ראשון להשכלה גבוהה שהולך ללמוד ביולוגיה וגם מישהו מאשכולות 10-7 שהולך ללמוד ביולוגיה, אין פה שום היגיון. אני לא מכיר שום מערכת תקצוב במדינת ישראל שנותנת לבית ספר תיכון בפריפריה, בדיוק כמו שנותנת לבית ספר תיכון ממרכז הארץ. אנחנו נותנים יותר לבית ספר תיכון בפריפריה ופחות למרכז הארץ ואותו דבר רשות מקומית ענייה. רק בהשכלה הגבוהה בישראל, סטודנט שווה אותו דבר - 80,000 שקלים אם הוא הולך ל-STEM ב-4-1 ו-80,000 שקלים באשכולות 7-10. אין לזה שום היגיון כשהאוניברסיטאות משקיעות הרבה יותר בסטודנט שהוא דור ראשון להשכלה גבוהה. משקיעות הרבה כי צריך ללמד אנגלית וצריך ללמד עברית וצריך אוריינות וצריך שורה ארוכה של דברים. התוצאה היא שהוא לא מסיים את שנה א' בהצלחה, לא כי הוא לא מוכשר, אלא כי המערכת העוטפת, ובעיקר השפות דרך אגב, מקשה עליו מאוד והדבר הזה מביא לכך שהוא לא יכול לסיים בזמן את הלימודים. לא ב-3 שנים, גם לא ב-4 שנים, אנחנו רואים מקרים שמסיימים ב-5-6 שנים, תואר שצריך להיות 3 שנים, התסכול הוא נוראי. כל זה נובע מתוך מדיניות מל"גית ות"תית, זו הסיבה. ברגע שיוחלט שפרק זמן הלימודים של סטודנט דור ראשון להשכלה גבוהה הוא 4 שנים, מספיק לקבוע את זה, לא 3 שנים, 4 שנים, אז גם לא צריך להוסיף עוד כספים לתוך המערכת, אלא פשוט העוגה תתחלק אחרת ואנחנו נראה שלפתע האוניברסיטאות כן יפתחו את השערים שלהם, ישתלם להם לקחת את הסטודנטים כי הם לא נפגעים מקליטתם באוניברסיטה. הדבר הזה גם הביא למה שאנחנו היום קוראים מקדם ניצולת. מקדם ניצולת זה משך זמן הלימודים שלוקח לסטודנט לסיים. האופטימלי זה לסיים ב-3 שנים, אבל אנחנו נראה סטודנטים עם מקדם ניצולת של 5-0 שזה כמעט 6 שנים עד שהוא מסיים ועל כך האוניברסיטאות נקנסות וזו הסיבה שהן סוגרות את השערים שלהם, כאן אני חייב להגיד, מלבד חיפה. אין בזה שום היגיון. אין שום היגיון במערכת תקצוב שמעניקה לסטודנט דור ראשון להשכלה הגבוהה במודל ההוראה את אותו כסף שהיא מעניקה לסטודנט שמגיע דור חמישי להשכלה הגבוהה. מי שקבע את המדיניות הזו זו מל"ג ות"ת. דרך אגב, אני די משוכנע שמאותן סיבות שמי שעמד בראש המערכת של מל"ג ות"ת במשך כמעט 2-3 עשורים זה ראשי האוניברסיטאות שהם בעצמם דור שלישי או רביעי להשכלה גבוהה. כאן אני חייב לשבח, במחילה ממך יושבת-ראש הוועדה לזימי, את שר החינוך, שהביא לשינוי מהותי בתוך המל"ג ות"ת בכך שמינה שני אנשים, גם את פרופסור עמי מויאל וגם את דוקטור מאיה לוגסי, ששניהם דור ראשון להשכלה גבוהה שאפשר לדבר איתם ואפשר להסביר להם מה שאחרים לא הבינו. << אורח >> יפעת ביטון: << אורח >> אני רוצה לקחת את הקרדיט גור, כיו"ר ור"מ דאז, שסברתי שזה בדיוק סוג המנהיגות שאנחנו נזקקים לה, פשוט סוג המנהיגות שאנחנו נזקקים לה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> שמעתי אותם בכמה דיונים והם אכן מחויבים לנושא הזה ואני מצטרפת בהקשר הזה, כשצריך להודות, צריך לומר. << אורח >> גור אלרואי: << אורח >> העובדה היא שסטודנט מאשכולות 4-1 שווה בתקצוב כמו סטודנט 10-7, את זה חייבים לשנות. זה לא קיים בשום מקום במדינת ישראל מלבד ההשכלה הגבוהה. כנשיא האוניברסיטה פניתי לחלק מהנשיאים, שאומנם לא במצב של אוניברסיטת חיפה עם 50% דור ראשון להשכלה הגבוהה, אלא פחות, אבל בוודאי יכולים ליהנות משינוי השיטה, התשובה שקיבלתי היא שלא, כי זה יעזור למכללות. עניתי, זה לא יעזור למכללות, זה יעזור לסטודנטים, זה יעזור למדינת ישראל, זה יעזור לחברה הישראלית, עזבו את החלוקה מי מגיע למכללה ומי מגיע לאוניברסיטה. מה שאני מציע לעשות בדוח המצוין שהוצאתם, זה לשנות פשוט את שיטת התקצוב. סטודנט מאשכולות 4-1 צריך לקבל יותר מסטודנט מ-10-7, זה דבר ראשון. דבר שני, לשנות את פרק הזמן לסיום התואר, מ-3 שנים ל-4 שנים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני שמה את זה כהמלצה לדיון, שינוי פרק הזמן לדור ראשון להשכלה גבוהה. את זה קל להגדיר, ההורים למדו, לא למדו, זה מאוד קל, זה אפילו לא צריך לסווג. לשנות את פרק הזמן מתוך הבנת החסמים, לארבע שנים. זו המלצה שכל-כך תקל על המוסדות, היא הגיונית והיא קטליזטור. אימצתי את זה גם לאחר השיחה שלנו והשיחות עם יפעת, אני שמה את זה במטרות הדיון, זה חשוב ואתה יכול להמשיך, בבקשה. << דובר_המשך >> גור אלרואי: << דובר_המשך >> דבר נוסף זה משך פרק הזמן ושינוי עלות סטודנט. סטודנט 10-7 לא יכול להיות שווה כמו סטודנט 4-1 כי אנחנו משקיעים בו יותר. אתן עוד דוגמה אבסורדית שהתקבלה לפני כמה שנים במל"ג על הבינלאומיות, שנקבע שאלה סטודנטים באוניברסיטאות שלוקחים קורסים באנגלית. זאת אומרת, ככל שיש יותר קורסים באנגלית, המוסד משופה. זה הזוי, כי סטודנט שהוא דור ראשון להשכלה גבוהה מתחיל מרמה טרום בסיסית באנגלית, הסיכוי שהוא יגיע לקחת קורס אקדמי מלא באנגלית, הוא אולי יצליח בסוף שנה ג' לקחת קורס אחד. סטודנטים 10-7 או אשכולות 10-8 לפעמים ברירת המחדל שלהם זה אנגלית. אז כל המערכת, כל ההשכלה הגבוהה מוטה באופן קיצוני לאשכולות 10-7 כשאין לזה שום דבר ושום הקשר למצוינות מחקרית. לא דיברתי עדיין על מודל המחקר שגם בו יש הרבה מאוד בעיות. אבל אין סתירה בין המצוינות המחקרית לבין שינוי מודל ההוראה, שהוא פשוט לא נכון במל"ג ות"ת. מי שעיצב את המדיניות הזו הוא זה שגרם לכך שסטודנטים דור ראשון להשכלה גבוהה מסיימים את הלימודים מאוחר יותר, משתלבים בשוק העבודה מאוחר יותר, פערי השכר הם גבוהים יותר. זה מתחיל משלב מאוד בסיסי. לכן המלצתי היא להאריך את פרק הזמן הלימודים לדור ראשון להשכלה גבוהה ולשנות את התעריף של סטודנט בכל דיסציפלינה, שסטודנט דור ראשון להשכלה גבוהה יקבל יותר כיוון שצריך להשקיע בו יותר. אם נעשה את זה אנחנו נראה שני דברים: יהיה יותר כסף לעזור להם לסיים בזמן את הלימודים ואנחנו נראה באורח פלא איך האוניברסיטאות פותחות את השערים שלהם לאוכלוסייה הזו. היום הן לא פותחות בכוונת מכוון כי הן יודעות שהן יפסידו מזה הרבה מאוד כסף. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אלה נקודות חשובות. שתי הנקודות הללו נכנסו לסיכום הדיון, אני ממש מסכימה, זה חשוב ואני חושבת שזה אינטרס משותף של כולנו, תודה רבה. אנחנו עוד נתעדכן אם יהיו דיונים, בתקווה אחרי שתיפול הממשלה הרעה הזאת ונקרא לך גם אליהם, תודה רבה. אני רוצה לעבור ללמ"ס, לפני מל"ג ות"ת, כי אני רוצה התייחסות בהקשר הזה של הנתונים. אשמח גם להתייחסות לגבי מה שהיה עד כה וגם לגבי אופן המדידה של הדור הראשון. << אורח >> עמוס מסיקה: << אורח >> כמו שציין החוקר מהמ.מ.מ, אנחנו אוספים נתונים מכל המוסדות להשכלה גבוהה בארץ. יש לנו מרשם השכלה שאנחנו משתמשים בו גם כדי לזהות מיהו דור ראשון להשכלה גבוהה, במובן הזה שלפחות אחד מההורים שלו לא רכש השכלה, ככה אנחנו בעצם מזהים. רציתי להציג בפניכם היום הרחבה של הנושא הזה, אתם מדברים הרבה על דור ראשון ומניחים שההגדרה היא שאחד מההורים שלו הוא לא אקדמאי, אבל הקבוצה הזאת היא קבוצה מאוד לא הומוגנית כיוון שאנחנו יודעים שלאחים בוגרים יש תפקיד מאוד משמעותי בעניין הזה של מוביליות בהשכלה. הנושא הזה של אחים לא בא לידי ביטוי כרגע לא בסטטיסטיקה הלאומית שלנו ולא באופן שבו אנחנו אוספים נתונים. אני רוצה להציג בפניכם מחקר שבדיוק עוסק בתחום הזה, המדינות הסקנדינביות מאוד מצטיינות והמחקר הזה שואב השראה מהן. אנחנו בעצם מבקשים לעמוד על הקשר שבין נוכחות אח בוגר אקדמאי, אנחנו מתייחסים עכשיו לאחים הבוגרים, כמה זה משפיע על הכניסה להשכלה גבוהה של האחים הקטנים שלו, שזו הרחבה של אותו מדד שאנחנו כבר מפרסמים של הורה אקדמי או לא. לגבי התשתית האמפירית, אנחנו מדברים על נתונים מנהליים, מיליון משתתפים. מה שאנחנו מנסים לבדוק, הוצאנו מהמדגם את הבכורים כי הם לא רלוונטיים כרגע להגדרה הזו וילדים יחידים, זאת אומרת רק מי שיש לו פוטנציאל, צעיר שיש לו אח בוגר אקדמאי ונראה את ההשוואה. אנחנו רואים גרף שמתאר בני 45-30, הטור העליון מראה כניסה להשכלה גבוהה למי שיש לו הורה אקדמאי, אנחנו יודעים שזו הקבוצה המצטיינת שלא מתקשה. מה שדובר בו עד כאן בוועדה, נמצא איפשהו בין הקו הכחול לקו הירוק, זה מי שאין לו הורה. אבל אנחנו אומרים רגע, יכול להיות שאין לו הורה אקדמאי, אבל יש לו אח אקדמאי. אנחנו רואים פה תופעה מדהימה שמי שיש לו אח אקדמי נכנס בשיעורים של פי 2 ממי שאין לו אח אקדמי. זאת אומרת שהקבוצה הזאת לא הומוגנית וצריך לשים לב למורכבות שבפנים. אז זה שאתה דור ראשון זה עדיין לא אומר שאתה משולל אפשרות למוביליות. יכול להיות שיש לך אחים גדולים שהם אקדמאים שמאפשרים לך, מהווים מודל לחיקוי, מהווים סוכן למוביליות וזה דבר מאוד חשוב. אם אנחנו רוצים להתייחס לקבוצה שבאמת מתקשה הם אותם צעירים שאין להם הורים אקדמיים, אבל גם אין להם אחים אקדמיים, זו הקבוצה שנכנסת לשיעורים הכי נמוכים להשכלה גבוהה. << אורח >> יפעת ביטון: << אורח >> חשבתם להסתכל גם על שני הורים מול הורה אחד? כי אני חושבת שגם פה יכול להיות שאנחנו מפספסים משהו גדול. יש הבדל בין אם לרוב זו האימא שהיא מורה או גננת לעומת שני הורים אקדמיים, זה אומר משהו אחר על מה קורה בבית. אני חושבת ששווה להסתכל על זה, בשבילך זה בטח פיס אוף קייק, זה יהיה נפלא אם תוכל לעשות את זה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אחים כמנוע זה נקודה חשובה ממש, אם אפשר למסגר את זה בשורה. האינטרס שלנו, שבדור ראשון להשכלה גבוהה, האח או האחות הבכורה ייצאו לאקדמיה כי זה משליך על כל התא המשפחתי. כמה חשובה ההשקעה במקום הזה, זה דוחף את הבית. << אורח >> עמוס מסיקה: << אורח >> העוגה בסוף היא לא בלתי סופית וצריך לחלק אותה בצורה מיטבית. אם נתמקד באותם צעירים שאין להם אחים גדולים אקדמיים, ככה נתמקד באוכלוסייה שצריכה את התקצוב הזה הכי הרבה. לא אלאה אתכם בסטטיסטיקה יותר מדי, יש לנו גרף שאפשר לראות בו שהמשתנה שמשפיע הכי הרבה על כניסה להשכלה גבוהה זה הישגים קודמים. אחר כך זה כמובן להיות האדם דור ראשון או לא דור ראשון לפי ההורה. אבל אנחנו רואים שמיד אחר-כך, המשתנה שמשפיע בצורה מאוד משמעותית על הסיכוי שצעיר להיכנס להשכלה גבוהה זה אם יש לו אח אקדמאי או לא. אז זה מהותי וזה חשוב. עוד מעניין, אנחנו רואים שבקבוצות האוכלוסייה הערבית, הסיכוי להיכנס להשכלה גבוהה בהינתן זה שיש לך אח או לא אח, דומה כמעט לחלוטין לסיכוי של יהודי. זה קצת מורכב ואני אחדד את זה עוד יותר, אם יש לך אח אקדמי, הסיכוי שלך להיכנס להשכלה גבוהה כמעט זהה בין ערבים ליהודים, זה כמה חשוב העניין הזה של אח בוגר אקדמאי. אנחנו יכולים לראות שהנושא הזה חשוב גם לתחומי לימוד סלקטיביים. אנחנו יודעים שגברים נכנסים לתחומים האלה יותר מנשים. מי שיש לו הורה אקדמי נכנס יותר ואנחנו רואים כאן כמה חשוב האח כי בסוף האחים שהולכים לתחומי לימוד סלקטיביים מושכים אחריהם את האחים הצעירים שלהם שילכו בעקבותיהם לאותו תחום לימוד. אז אם אנחנו מדברים על STEM, אנחנו רואים שאח בוגר שהלך ללימודי STEM בסבירות גבוהה ימשוך את האחים הצעירים שלו אחריו לאותם תחומי לימוד. אם נסכם את כל המחקר הזה, אז מסקנה אחת היא מסקנה שהיא פנימית ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אנחנו מתכוונים לפרסם ולעקוב אחרי העניין הזה של השכלת אחים, אנחנו חושבים שזה מאוד חשוב לצד השכלת ההורים, זה לא מחליף. בפורום הנכבד שכאן, מומלץ להביא בחשבון בתוך תוכניות התקצוב ובתוך התוכניות לעידוד אוכלוסיות מגוון, גם את הנושא הזה של מי הם האחים של אותו צעיר. אם יש לו אח אקדמאי או אין לו אקדמאי זה גורם קריטי, חשוב, משמעותי וצריך להביא אותו לידי ביטוי. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> יפה מאוד. תודה רבה. הגיעו לכאן מכמה אוניברסיטאות ואני אתן כמובן לדבר לחברה האזרחית ולמי שנמצאים כאן. פרופסור זוהר קמפף, דיקן הסטודנטים בעברית נמצא בזום, בקשה. עד שיעלה נעבור לעמרי גיאן, מנהל תוכנית דור ראשון באקדמיית תל אביב. עומרי, תודה שאתה איתנו. << אורח >> עמרי גיאן: << אורח >> תודה רבה על ההזמנה. שמי עמרי גיאן, מנהל תוכנית דור ראשון באקדמיה באוניברסיטת תל אביב, אני גאה להיות כאן ולהציג בפניכם את הדברים. אני עומד להציג בפניכם נתונים על דור ראשון, לאחר מכן אספר בקצרה על תוכנית הליווי של דור ראשון ואסיים עם החזון שלנו, של אוניברסיטת תל אביב. הנתונים שאני עומד להציג בפניכם נכונים לתאריך 29 ליוני 2026 ומתייחסים לסטודנטים ולסטודנטיות פעילים באוניברסיטה. אז ככה: 4,866 סטודנטים הם דור ראשון ומהווים 19% מכלל הסטודנטים באוניברסיטה. אם נפרוט את הנתון הזה, בחברה הערבית יש 921 סטודנטים וסטודנטיות שהן דור ראשון. בקרב יוצאי אתיופיה 77 הם דור ראשון. מבוגרי החינוך החרדי יש 137 סטודנטים שהם דור ראשון. הסטודנטים שנשארו, כמו שאמרתם, היהודים שהם אינם בקבוצה, 3,852 סטודנטים, דור ראשון שיוריים, אלו שאינם משתייכים לאחת הקבוצות שציינתי. מבחינת תנאי קבלה לסטודנטים וסטודנטיות דור ראשון, אין תנאי קבלה מיוחדים, אלא אם הם משתייכים ליוצאי אתיופיה, ראויים לקידום ובוגרי החינוך החרדי. אספר בקצרה על תכנית הליווי שלנו, באוניברסיטת תל אביב פועלת תכנית ליווי ל-137 סטודנטים מתוך קבוצת הסטודנטים השיוריים. התוכנית מלווה את מקצועות ה-STEM, שכמו שהצגתם בהתחלה הם התחומים היותר תחרותיים, שם יש פערים גדולים לדור ראשון והסיכוי לסיים תואר ולהתקבל יותר נמוכים. מטרות התוכנית הן יצירת קבוצת השתייכות, הגברת תחושת מסוגלות אקדמית, חיזוק החוסן הנפשי, וסיום בהצלחה של שנה א' ומעבר לשנה ב', שכידוע שנה א' היא השנה שהכי קשה לעבור אותה, רוב הפורשים זה בשנה הזאת. מה בתוכנית? השנה הראשונה מוקדשת להקניית כלים להסתגלות לאקדמיה, התמודדות עם עומס, ניהול וארגון זמן, התנהלות כלכלית נבונה ועוד. השנה השנייה מתמקדת בהתפתחות קריירה וכוללת תוכנית מנטורינג, סיור בתעשייה וסדנאות בנושאים פרקטיים, בהם יצירה ותפעול של חשבון לינקדין, ראיונות עבודה, כתיבת קורות חיים ועוד. מעבר לדברים האלה, חשוב לי לספר על החזון שלנו. החל משנת תשפ"ז, נתייחס לכל אוכלוסיית דור ראשון בקמפוס ונציע מענים לשלושה מעגלים ברוח המצוינות המכלילה. בנוסף, נתחיל פיילוט של קבוצת סטודנטים דור ראשון שיקבלו ליווי לקראת השתלבות בתואר שני בחוגים תחרותיים. זה בגדול הדברים שרציתי להציג, אומר בנימה אישית שאני מרגיש שהתוכנית מאפשרת באמת לסטודנטים דור ראשון מקום שהם יכולים למצוא שם את קבוצת השווים, לפרוק מתחים, לדבר על כל הנושאים שהעלינו כאן וזה מבחינתי כבוד שאני יכול לאפשר את זה ולהיות בתוך הדבר הזה. << אורח >> יפעת ביטון: << אורח >> אני רוצה לשבח גם את פרופסור נטע זיו, סגנית הנשיא לענייני מגוון, שוויון וקהילה, על המהלך המדהים שעשתה בהקשר הזה של דור ראשון להשכלה גבוהה. << אורח >> עמרי גיאן: << אורח >> בהחלט וקרדיט לתוכנית זו הנציבות לשוויון ומגוון חברתי, יחד עם קרן יד הנדיב והתוכנית יושבת תחת דקנט הסטודנטים, אז תודה גם לכל הגופים האלה שאפשרו להקים את התוכנית ולהמשיך אותה, במטרה גם להגדיל אותה ולפתח אותה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה. אני רוצה לעבור לגלית כספי כהן, מנכ"לית קרן אייסף לחינוך. תודה גלית, את גם מלווה אותנו פה הרבה. << אורח >> גלית כספי כהן: << אורח >> קודם כל אני רוצה להגיד תודה לך, נעמה, על העלאת המודעות והנושא, אנחנו דשים בזה שנים וחשוב מאוד שזה יגיע גם לידי פעולה ויביא תוצאות והחלטות מעשיות. כמובן יפעת, אין נציגה טובה ממך להציג את הנושא הזה, אז תודה לשתיכן על הדבר הזה. << אורח >> יפעת ביטון: << אורח >> גם בוגרת אייסף. << אורח >> גלית כספי כהן: << אורח >> יש לנו פה נציגות טובה. כמובן שלכל האנשים פה בחדר זה ברור ומובן שהנושא של דור ראשון הוא לא רק כלכלי. יש פה הרבה מאוד חסמים של הון תרבותי ושל קשיים כמו הגירה לארץ אחרת. לדבר את השפה האקדמית, לדבר את השפה של המוסדות האקדמיים, איך בוחרים נקודות זכות, איך בוחרים מנחה ואיך מתמודדים עם המון דברים, אלה שאלות שהסטודנטים שלנו לא מכירים לא יודעים לא חוו ולא ראו. אנחנו רואים הרבה אחים של שמגיעים אלינו, זה נכון מאוד שזו השפעה מאוד חזקה כשרואים מודלינג קרוב, גם קרוב בגיל וגם קרוב בחוויית חיים, לכן זה כן מאוד משמעותי. לא הייתי מורידה את האחים בתקצוב בגלל שבכל זאת הם מגיעים בדרך כלל מרקע סוציו-אקונומי מוחלש ובדרך כלל עדיין מתמודדים עם הרבה חוויות חוץ מההגעה. עדיין, חלק גדול מהתהליך הוא לא ההגעה אלא גם הסיכון לנשירה במהלך הדרך. בזה שהם הגיעו לאקדמיה זה נכון שהאחים סללו להם את הדרך, אבל את כל התהליך הם עדיין מאוד מתקשים לעשות וצריך שם ליווי. זה מביא אותי לנקודה הראשונה שחשוב לי להגיד, הנושא של מעטפת. הליווי הוא לא רק התקצוב של המלגה, היום כמעט כל אחד שרוצה מקבל מלגה. יש מלגות פיס ויש מלגות פר"ח ויש מלגות של מלא ארגונים חברתיים, שחלקם יושבים סביב השולחן, הנושא של המלגה הוא לא הדבר הכי קריטי. הנושא החשוב הוא היכולת לראות את הסטודנט עם הקושי שלו, את זה קצת קשה למדינה לעשות והמל"ג בדרך כלל מעביר את הכספים שלו ישירות למוסדות האקדמיים וממה שיפעת אומרת פה, לא בצורה שוויונית במיוחד וחשוב מאוד שהדברים יעברו בצורת הצרכים ולא בצורה, כמו שגם פרופסור אלרואי אמר, צורה שהיא עיוורת לצרכים. הדבר השני הוא שיש פה ארגונים חברתיים שיודעים לעשות את העבודה, שעושים אותה שנים ויודעים ללוות. אתן שתי אנקדוטות כדי להבין את זה. דוגמה די רחוקה, מהקורונה, כשהתחילה הקורונה עשינו בדיקה מה קורה עם ההורים של הסטודנטים שלנו, מה קורה איתם מבחינה תעסוקתית וגילינו שהרבה מאוד מהסטודנטים, ההורים שלהם פוטרו או יוצאו לחל"ת בגלל שעבדו בעבודות צווארון כחול ולכן לא הייתה להם הכנסה. לסטודנטים האלה נתנו מענקים מוגדלים, אני חושבת שאף ארגון אחר, בטח שלא מוסד אקדמי היה יכול להיות בגמישות כזאת וגם לחשוב מה קורה עם ההורים ואיך זה משפיע על הסטודנטים עצמם. דוגמה קטנה נוספת, סטודנטית שלנו ממוצא מסוים באחד מהמוסדות האקדמיים האוניברסיטאיים, שההורים שלה אמרו לה אם את הולכת ללמוד ולא מתחתנת, אנחנו מנתקים את הקשר איתך. הסטודנטים שלנו חווים המון חוויות מאוד קשות, זה תהליך שלא נגמר בשלב של להתקבל לאוניברסיטה, הידע והיכולת להבין את כל המהלך הזה, דרך גיוס כספים כדי לקיים שנה אוניברסיטאית, שזה לא רק המלגה ללימודים, אלא אלה חיים בדירה כשיוקר המחיה עלה וכל שאר הדברים האלה עד החלקים האקדמיים כשצריך ללמוד את השפה הזאת. זו התמודדות ממש מורכבת ומי שיודע לעשות את זה וללוות את זה ולעטוף את זה, אלה הארגונים החברתיים שמלווים. לדעתי צריך להיות פה תקצוב ממשלתי עבור הארגונים האלה. דבר נוסף זה הנושא של תארים מתקדמים. במחקר שהוצג פה אנחנו רואים שאחוז הסטודנטים של תארים מתקדמים מתוך אלה שמגיעים מדור ראשון, הוא מאוד נמוך, אנחנו רואים את זה גם אצלנו. זה קושי על קושי על קושי והוא לא נגמר. הם מדווחים על זרות באקדמיה, על תחושת המתחזה, על חוויה שהם לא יודעים, הם בחרו מנחה שלא רואה אותם, שלא יודע איך לאכול אותם, שהם מביאים איתם תרבות או תפיסה פוליטית, או הרבה מאוד דברים שצריכים להתמודד מול המנחה ומול דברים אחרים, לא יודעים איך עובדים הפרסומים ועוד המון התמודדויות. אני חושבת שהשוק של תואר ראשון לא מספיק, המל"ג צריך להסתכל על כל המכלול וצריך להשקיע גם בתארים המתקדמים. דבר שלישי זה איך מזהים? אנחנו מבקשים לדעת גם מאיפה הסבא והסבתא הגיעו, אבל אם זה כל כך מסובך ודנים ארבע שנים, לפחות שאני יודעת, איך נזהה את הדור הראשון הזה, אז אפשר להצליב נתונים ואפשר גם להחתים אותם, כמו שמחתימים זוגות ידועים בציבור לדירה בהנחה. אם זו הבעיה, אפשר להחתים אצל עורך-דין הצהרה שההורה שלהם חסר השכלה. אפשר למצוא את זה ואפשר גם לאבחן את זה. אפרופו מזרחים, ראו פה בדוח שרוב האוכלוסייה המזרחית נמצאת היום דווקא באשכולות 7-4 ורואים שזו אותה אוכלוסייה שהיא דור ראשון להשכלה גבוהה. אז זה לא רק האשכולות הנמוכים של 3-1, זו גם האוכלוסייה של 7-4 שצריך להתייחס אליה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה גלית. נשמע את פרופסור שרון שיוביץ-עזרא סגנית דיקן הסטודנטים מהאוניברסיטה העברית בזום. שלום לך שרון, תודה שאת איתנו. << אורח >> שרון שיוביץ-עזרא: << אורח >> תודה רבה לכם, תודה נעמה, זה דיון חשוב ביותר. אני רוצה להציג כמה נתונים מהאוניברסיטה העברית ואחר כך גם תוכניות שהיא פועלת כדי לקדם את הייצוג של הדור הראשון באוניברסיטה וגם לסייע להם במהלך הלימודים. אנחנו לומדים על גידול באוכלוסיית הדור הראשון באוניברסיטה. אחת מהפעולות שעשינו על מנת להגדיל את הייצוג ואת הגיוון של אוכלוסיית הדור הראשון, הייתה להקים מסד נתונים שבודק לאורך זמן את הנתונים. מה שאנחנו רואים זה שמתשפ"ד לתשפ"ו יש עלייה עקבית בייצוג, אנחנו צומחים מ-15.15% לכמעט 18%. כשאנחנו מפלחים את ההרכב הפנימי של הדור הראשון אנחנו רואים שיש גם כאן איזשהו שינוי, הקבוצה שהפכה להיות הגדולה ביותר בתוך הדור הראשון ומהווה כמעט 50%, הם ערבים שהם דור ראשון, בעוד שאותה קבוצה שדובר עליה, אותם יהודים שלא מגיעים מאוכלוסיות מיוחדות, כלומר לא חרדים ולא יוצאי אתיופיה, מהווים כמעט 40% מקבוצת הדור הראשון. אנחנו רואים עוד כמה דברים מעניינים, שיעור המימוש של הקבלה בקרב דור ראשון, כלומר בקרב מי שמתקבל ובסופו של דבר גם מתחיל את לימודיו, גבוה יותר מהממוצע הכללי באוניברסיטה, מה שמלמד על זה שיש כאן מוטיבציה גדולה בקרב הדור הראשון להיכנס ולממש את הלימודים שלו. אם שאלתם על המסלולים, אז אין מסלול קבלה ייחודי, אבל אנחנו רואים שאחד המסלולים שרווחים בדור הראשון זה אותו מסלול של ראויים לקידום. 40% מהסטודנטים שהם דור ראשון בתואר בוגר מתקבלים דרך מסלולי ראויים לקידום. עוד נתון שאני רוצה לשתף בו עוסק בסוגיית הנשירה, דיברתם גם עליו. פחות גרירת לימודים, אלא ממש נשירה של סטודנטים שמתחילים ולא מסיימים. אנחנו רואים ששיעור הנשירה של דור ראשון בשנה א' ובשנה ב' גבוה יותר מהממוצע, אבל יש איזושהי התהפכות במגמה בשנה ג', שם בעצם הם נושרים פחות מהממוצע. כלומר עיקר תשומת הלב והמעטפת צריכה להיות בעיקר בשנים המוקדמות לתואר. כמה דברים בהקשר למה שאנחנו עושים עבור הדור הראשון. קודם כל, לפני שנה וחצי מונתה פרויקטורית לדור ראשון, זו אני, נוסף לתפקידי כסגנית דיקן הסטודנטים, זה הפרויקט המרכזי שאני מטפלת בו, כדי שכל הנושא הזה יתוכלל באוניברסיטה וכדי שנוכל ללמוד על מגמות ונציע יותר מענים, כי המטרה היא הגדלת המגוון וכניסתם של יותר תלמידי דור ראשון בקבוצות השונות באוכלוסייה. אנחנו מפתחים מודל של ליווי אקדמי בתוך היחידות. יש לנו את המחלקה לפסיכולוגיה שמפעילה מודל ליווי מאוד מרשים ביחס לאוכלוסיות מיוחדות. אנחנו לומדים את המודל ואנחנו מציעים אותו יחד עם תקצוב ליחידות אחרות. זה כאמור עבור מי שיתקבל אלינו, איך אנחנו מסייעים לו להשלים את לימודיו או לימודיה בהצלחה. התחלנו לפני שנה בפרויקט של ליווי מועמדים באמצעות קמפיין ייעודי, שיווק ייעודי לדור ראשון. אנחנו קוראים להם לבוא ולהירשם לאוניברסיטה העברית ואז בעצם מפעילים מודל של ליווי. מי שמשאיר את הפרטים שלו, האוניברסיטה יוזמת קשר איתו, לומדת על הצרכים שלו ועל האתגרים וגורמים רלוונטיים שונים במנהל סטודנטים, אם זה ייעוץ לימודים ואם זה רישום ללימודים אם זה הדיקנט. בהתאם לצרכים שעולים מאותו פונה, יוצרים קשר ביחידות הרלוונטיות ומסייעים לנרשם הפוטנציאלי לממש את האפשרות להתקבל לאוניברסיטה. לפעמים זה ממש בשלבים ראשונים של אנשים שלא יודעים אם הם יכולים או לא יכולים ואז בהתאם לזה יועצת לימודים פונה אליהם או שיש פניה מהרישום. כלומר, יוצרים מעטפת תמיכה למי שהוא עוד לא סטודנט, למי שרק מבקש לבדוק את הסיכויים להתקבל לאוניברסיטה ובהמשך גם כאמור מעטפת שהיא ייחודית והיא כולה ביוזמה של האוניברסיטה. אנחנו אלה שיוצרים את הקשר וממשיכים את הליווי עד הרישום ואם צריך כמובן גם אחרי הרישום. דבר נוסף זה התוכניות הייעודיות לדור ראשון שמערבות גם מלגות וגם מעטפת ליווי זהותית שמעניקה תמיכה על ידי חונכויות אקדמיות, יש לנו כמה וכמה תוכניות כאלה שנעשות בשותפות של קרנות שונים, גם יד הנדיב וגם קרן - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> כל הכבוד על כל התוכניות, זה חשוב וברור שההתייחסות של כל קמפוס לחובה האישית ואיך עושים זה חשוב, אבל אשמח לשמוע אם יש התייחסות למה שאמר פרופסור גור אלרואי, אבל קודם לדפנה יש שאלה. << דובר >> דפנה סידס-כהן: << דובר >> שאלה מתחום חקר ההצלחות, דיברת פה על מוטיבציה מאוד גבוהה שעולה מתוך הנתונים, סיום גבוה יחסית של משלימי התואר בקרב דור ראשון אצלכם. את מתייחסת גם להיעדר נשר בשנה הראשונה? כלומר, אתם מזהים מוטיבציה גבוהה והיעדר נשר בשנה הראשונה? זה כן משהו שעלה בצורה רוחבית, שיש פוטנציאל גבוה מאוד של נשר בשנה הראשונה וזה לא משהו שעלה בדברים שלך. << אורח >> שרון שיוביץ-עזרא: << אורח >> זה עלה. שיעור הנשירה בקרב הדור הראשון, גבוה יותר בשנה א' וב' מהממוצע הכללי באוניברסיטה. אנחנו רואים התהפכות של המגמה בשנה ג', כלומר יש שם התייצבות מה שכנראה אומר שמי שמצליח לשרוד ומקבל את המעטפת והתמיכה, שורד יותר גם את הלימודים. אבל השנים הראשונות הן בהחלט שנים שהן בעייתיות ויש צורך בתמיכה על מנת למנוע נשירה בקרב הדור הראשון. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מה לגבי תקצוב והגדלת השנים כדי שתהיה יותר כניסה? << דובר_המשך >> שרון שיוביץ-עזרא: << דובר_המשך >> אני לוקחת בשתי ידיים את ההמלצה של נשיא אוניברסיטת חיפה. אני חושבת שבהחלט צריך להסתכל על אותו פרופיל של הדור הראשון ולהכיר בעובדה שכאשר אנחנו מדברים על סטודנטים שמגיעים מאשכולות נמוכים יש צורך ביותר תמיכה על מנת לסייע להם. אגדיל ואומר, אם אנחנו מדברים על החזון של האוכלוסייה הזו, אנחנו חושבים באוניברסיטה שצריכים להתחיל את החשיפה בתיכונים, צריך שהאוניברסיטאות יגיעו לתיכונים ושתהיה חשיפה גדולה יותר לאוניברסיטאות. צריך ליצור מעטפת שמתחילה הרבה קודם, כדי שלא יהיה מגדל שן שהבוגרים הצעירים מרגישים שהם לעולם לא יוכלו להגיע לשם ואם הם יכולים להגיע לשם אז יוקר המחיה הוא כזה שהם לא יוכלו לשרוד בו. צריך לחשוב על איזושהי תוכנית ואנחנו חושבים עליה, אנחנו בהחלט יושבים על המדוכה כדי לתת מעטפת רחבה וכוללנית ולראות את התהליכים שמתחילים הרבה לפני, כמו שדיברה יפעת, על הבנייה, זה לא מתחיל בהשכלה הגבוהה, זה מתחיל קודם ואנחנו צריכים לסייע לאורך כל השלבים בדרך על מנת שבסופו של דבר בוגרים צעירים עם פוטנציאל גבוה יוכלו לממש אותו באוניברסיטה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה רבה לך שרון על התובנות, בהקשר של התיכון זה נכנס בישיבה הראשונה. אני עוברת לארגון אלומה, נמצאות כאן עורכת-דין נועה בן צבי ושרה הורוויץ, תודה לכן שהגעתן. זה ארגון שאני עובדת איתו הרבה זמן והם עושים עבודה מדהימה. << אורח >> נועה בן צבי: << אורח >> תודה. אני אעשה את זה קצר כדי להשאיר את הבמה בעיקר לשרה. שמענו את המוסדות ופחות את הצעירים שהם עצמם דור ראשון ולמדו והגיעו. אגיד במילה שאלומה זכתה להפעיל עבור המל"ג את כל תוכניות ההנגשה להשכלה לכל האוכלוסיות, לאוכלוסייה הערבית, לאוכלוסיית החרדים ולאוכלוסייה הכללית שדובר בה הרבה היום. אצל כל האוכלוסיות אנחנו מרגישים את המשקל ואת המשמעות של דור ראשון להשכלה ועד כמה הוא משמעותי, בכלל בתחושת המסוגלות של הצעיר, החשיפה שהשכלה גבוהה היא משהו שעל סדר היום עבורו, ביכולת להתקבל ללימודים ולהתמיד בהם. אני רוצה לחזק את מה שנאמר פה, להיכנס כבר בשלבים מוקדמים של מערכת החינוך, התיכון, הצבא, כי בדיוק אותם צעירים שאמרנו שהם לא מזוהים ולא מתויגים, הדרך שלנו להגיע אליהם ולהנגיש להם את האפשרות להשכלה גבוהה והדרך שלהם להכיר בכלל שיש ארגונים מטעם מדינה שיכולים לעזור להם, הוא כמעט אפסי. אם לא נתפוס אותם במקומות האלה של בית הספר והתיכון וכדומה, אחר כך הם מתפספסים והשירות הזה לא נצרך על ידם בצורה מספקת. כמובן גם השלב של הליווי באקדמיה, בעיקר בשנה הראשונה, על ידי מי שמכיר אותם, עשה להם את ההנגשה, ליווה אותם, זה קריטי כדי למנוע נשירה בתקופה הקריטית הזו. אם אפשר, אני יכולה להעביר את המיקרופון לשרה שתספר בקצרה את החוויה האישית שלה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בוודאי, טוב שאת אתנו. << אורח >> שרה הורוויץ: << אורח >> תודה רבה. זו פעם ראשונה שאני כאן ומאוד מעניין פה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> הכבוד הוא שלנו, תודה רבה. << דובר_המשך >> שרה הורוויץ: << דובר_המשך >> תודה על רשות הדיבור. אני אספר שאני בת להורים מזרחיים, אמנם שמי הורוויץ, אני נשואה לאשכנזי, אבל אני בת להורים מזרחים, דור ראשון להשכלה גבוה וגם חרדית. היום אני בעלת תואר שני בייעוץ חינוכי. אם היה לי יותר מידע וזה היה לי קצת יותר מונגש, אולי גם דוקטורט בהמשך, אבל אני מחכה שיהיה לי מונגש קצת יותר. אני רוצה לספר קצת על החוויה שלי בתור בחורה בת שמונה עשרה שרוצה להתחיל לבנות את העתיד. אני מבינה שיש לי יכולות, יש לי כישורים, יש לי נטיות, אני רוצה באמת לתרום לחברה הישראלית ואני לא מספיק יודעת ומבינה איך אני עושה את זה. אמנם אני רואה את בניין האוניברסיטה, אני רואה פרסומים על ימים פתוחים, אבל בשבילי זה היה סינית. מה זה יום פתוח? מה זה סיליבוס? מה זה סמסטרים? בראש שלי חשבתי, אין בעיה, אני רוצה ללמוד איזשהו תואר, אני יכולה להיכנס, השומר ייתן לי להיכנס, אני יכולה לבחור מה שאני רוצה, שום מושג על פסיכומטרי, על דרישות סף, על קבלה, על תנאי תשלום, על זמני מועדים שבהם אני צריכה להתחיל להירשם ולהבין איך אני בכלל עושה את התהליך הזה. אני מרגישה שבסוף הגעתי, אבל לקח לי אמנם יותר זמן. דור ראשון להשכלה גבוהה זה כשההורים, גם אם הם מאוד רוצים, הם תומכים והם מבינים שיש אקדמיה, שכדאי להיכנס אליה, שזה יכול להוביל למשכורות יותר טובות, עבודה שלא דורשת כוח פיזי, או כל מיני אפשרויות יותר מכובדות - למרות שכל עבודה מכבדת את בעליה - גם אם הם רוצים, הם בעצמם לא מבינים איך עושים את זה. אני יכולה לציין את המקצועות ולהגיד להם כל מיני שמות כמו מדעי החיים, סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, מיקרוביולוגיה, כל מיני מקצועות, אין להם מושג מה זה אומר. לא רק ההורים, זו גם הסביבה. בגיל 18 הכרתי מה זה מורה, מה זה גננת, מה זה מזכירה בקופת חולים, השלב הבא היה רפואה. עכשיו אני מבינה שרפואה זה פחות בכישורים שלי, אבל יש עוד מנעד מאוד גדול של מקצועות שאני לא יודעת איך לתווך אותם להורים שלי ואיך אני קודם אבין מה ההשלכות של המקצוע, מה עובדים בזה בכלל. שם הרגשתי שאני הולכת לאיבוד. היום אני מנהלת בתוכנית זרקור, שזו תוכנית לקידום והנגשת השכלה הגבוהה בחברה החרדית, אנחנו עובדים לצד הישגים ו - - -, שזה בעוד אוכלוסיות, אנחנו נתקלים ביותר ויותר סיפורים של המקרה שלי שחוזר על עצמו. זה מתחיל בזה שאין חשיפה, מה שאנחנו מכירים בתיכון זה מורה וגננת. יש בתוך ההוראה כל מיני מקצועות, יש חינוך גופני - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זה מתחבר למה שאמרה נציגת האוניברסיטה העברית, החשיפה של האקדמיה לא רק כמוסד, אלא רוחב היריעה, להתחיל לגשש. זה כל-כך חשוב כבר בתיכון להתחיל לחשוב, כי אלה מקצועות כל-כך שונים ממה שאנחנו לומדות, זו נקודה מאוד חשובה. << דובר_המשך >> שרה הורוויץ: << דובר_המשך >> כיוון שבמסגרת העבודה שלי, אני רואה את אותם מקרים חוזרים על עצמם שוב ושוב, אני חושבת שמי שיכול להיות האח האקדמי או סוג של הורים אקדמיים, גם כשאין אותם, זה תוכניות הליווי הלאומיות. התוכנית שלנו היא תחת המל"ג ואני אשמח מאוד אם ירחיבו את התוכנית ונוכל לתת מענה ליותר צעירים בשביל להנגיש להם את כל האפשרויות שהאקדמיה נותנת. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> איפה למדת? << דובר_המשך >> שרה הורוויץ: << דובר_המשך >> למדתי במסלול שנסגר. זו הייתה שלוחה של בר אילן, תחת המכללה החרדית של עדינה בר שלום. אני המחזור האחרון. << אורח >> יפעת ביטון: << אורח >> זכות גדולה. << אורח >> שרה הורוויץ: << אורח >> לגמרי. תודה רבה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה לך. << אורח >> יפעת ביטון: << אורח >> תכף ייפתחו מסלולי דוקטורט יישומי במכללות, את עוסקת בייעוץ חינוכי? << אורח >> שרה הורוויץ: << אורח >> אני עובדת באלומה, אני מנגישה את ההשכלה הגבוהה. << אורח >> יפעת ביטון: << אורח >> את עובדת באלומה, אני מתנצלת. בעיקרון הדוקטורט היישומי שיפתח במכללות יכול להיות מאוד רלוונטי למי שהיישומיות והשטח נוגעים אליהם, מאוד רוצה אימפקט מלא על איך שהדברים נראים. שמעתי קודם שבוער בך לחשוב על דוקטורט, אז היה חשוב לי לשקף לך את זה. << אורח >> שרה הורוויץ: << אורח >> תודה רבה. הנה, את כבר מנגישה את ההשכלה, אפילו שזה רק אליי. << אורח >> יפעת ביטון: << אורח >> תמיד. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> חבר הכנסת לשעבר שמעון אוחיון בזום וביקש להגיב. שלום שמעון, תודה שאתה איתנו. << אורח >> שמעון אוחיון: << אורח >> תודה רבה ותודה על היוזמה. אני לא מופיע כאן כחבר כנסת לשעבר אלא כמייצג המכללה האקדמית אשקלון. דבר ראשון, באמת צריך לברך על היוזמה לקיים את הדיון הזה. היו לי כמה וכמה שאלות, הן לאוניברסיטת תל אביב והן לאוניברסיטה העברית, אבל במקום להתחיל לפרט את השאלות, הייתי שמח אם ייתנו לנו אפשרות לראות את המודל שלהם. לא כל המוסדות נכנסו לעניין של דור ראשון להשכלה משום שמחכים לתוכנית מסודרת, שתפורסם על ידי המל"ג וכבר אמר מי שאמר כבר שזה קרוב לארבע שנים. מה שאני לא מבין, אם אוניברסיטת תל אביב, האוניברסיטה העברית ואחרים הצליחו להתמודד עם הנתונים ולאתר מי אלה דור ראשון להשכלה גבוהה ולהגדיר אותם, מדוע המל"ג מתמהמה ואיננו דוחף את התוכניות? הייתי בטוח שזה יקדים את מצוינות מכלילה ואת האקדמיה 360, אבל לצערי זה עדיין לא יצא במלואו למוסדות ואני מקווה לראות את זה בקרוב. אין ספק שנוכל להיעזר במודלים שנבנו על ידי אוניברסיטת תל אביב, יש שם רעיונות יפים מאוד, ניסיון עשיר, בוודאי שכל המוסדות יופיעו ללמוד אם יציגו לנו את המודל שלהם. אני רוצה לברך גם את יד הנדיב, על זה שהיה הראשון שתמך באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטה העברית. אני קורא גם ליד הנדיב, תתמכו גם במוסדות בפריפריה, שיהיה לכם גם ניסיון. אני לא רוצה כרגע להיכנס לנתונים ולוויכוח בעניין הזה, איפה יש כאן יותר חפיפה לדור ראשון להשכלה גבוהה, אם בפריפריה או בתל אביב או באוניברסיטה העברית. בעניין הזה, בוודאי, אני קורא ליד הנדיב, לשותפויות רוטשילד, כל מי שקשור בכך, אנא תפתחו את הדלת גם למוסדות בפריפריה ותודה לכם. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה רבה ותודה שהשתתפת איתנו. אני עוברת לתוכנית רואד להשכלה גבוהה, מייד אחר כך הסתדרות לסטודנטים. << אורח >> נראם סמארה: << אורח >> תודה על ההזמנה, אני נראם סמארה, מנהלת תוכנית רואד להנגשת השכלה גבוהה לחברה הערבית מטעם המל"ג. אני גם דור ראשון להשכלה, גם מהפריפריה וגם מהאשכולות הסוציו-אקונומיות שדוברו עליהם היום. אתייחס ממש בקצרה לשלוש נקודות שחשובות בעיניי ספציפית על החברה הערבית, אבל לפני זה אני אציין שאנחנו עובדים ב-70 יישובים בתוך החברה הערבית מרמת הגולן ועד לנגב. אנחנו פעילים בתוך מערכת החינוך, ב-240 בתי ספר תיכוניים. כל שנה אנחנו נוגעים ביותר מ-12,000 צעירים וצעירות מכל הגוון של החברה הערבית, בדואים, דרוזים, הכול מהכול. צריך לזכור שנקודת הזינוק של החברה הערבית היא נקודה הרבה יותר נמוכה, גם כשאנחנו מדברים על השכלה גבוהה אנחנו מדברים על 2/3 שהם דור ראשון. לכן צריך לשים לב למגוון הרחב שיש בתוך האוכלוסייה, דיברה על זה לפני זה פרופסור ביטון, צריך לזכור שיש את הצעירה מהדרום שנמצאת באיזשהו יישוב שלא רק שאין לה הורים או אחים ואחיות, אלא בכלל בסביבה שלה אין מישהו אקדמאי, שזו נקודה אחרת לגמרי כאשר אנחנו מדברים על דור ראשון ולא מעט יש לנו כאלה. צריך גם להסתכל על עוד אוכלוסייה, כמו האוכלוסייה הדרוזית, אם מדברים על גברים ספציפית, שצריכים להיות בראייה של החברה, אחרי שירות, בני 26, הם עם השכלה או עם הכנסה יציבה ואיך זה בעצם משפיע עליהם על קבלת החלטה להשתלב באקדמיה אם אין להם את הדרך להנגיש את זה. אני רוצה גם להתייחס לנושא המגדרי, ציינת את זה נעמה בעניין של חסרי מעש, אנחנו צריכים לזכור שבחברה הערבית אנחנו מדברים על 2/3 נשים באקדמיה לעומת שליש שהוא גברים. הפער הזה לא סתם נמצא, זה פער שמשליך על הרבה דברים וצריך לשים לב לנקודה הזו. ספציפית אם מדברים על פחות גברים שהולכים לאקדמיה, זה מאוד משפיע ומקשה לא רק על הילדים, אלא גם על נשים ללכת למסגרות העבודה וכולי, כי הדמות של הגבר בתוך החברה הערבית היא דמות מאוד משמעותית. לכן חשוב גם לשים לב לנקודה הזו. כאשר אנחנו מדברים על אוכלוסיית דור ראשון להשכלה, חשוב לא להסתכל על הכניסה שלהם לאקדמיה. אנחנו פוגשים כל שנה מאות צעירים וצעירות ואנחנו רואים שמקשה עליהם העניין של תנאי קבלה, המצב הכלכלי, בטח הנושא של העברית ובכלל להשתלב באווירת הקמפוס. כל אלה הם חסמים כפולים וכאשר מדברים על דור ראשון, זה עוד יותר. לכן המטרה היא שיסיימו בהצלחה ואם יש פה חשיבה על כיוונים איך אנחנו סוגרים את הפערים האלה, הדברים האלה לא צריכים להיות רק בהנגשה והשתלבות, אלא גם סיום בהצלחה, כי אנחנו גם מבינים כמה מתוך אותה אוכלוסייה לא מצליחים לסיים, או שהתואר שלהם מתעכב. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני אגיד נתון, אנשים יכולים להתחיל תואר מאוחר יותר, אבל לרוב מי שנושר לא חוזר. נשירה היא חוויית כישלון מאוד קשה, בהקשר הזה זה הנשירה מאוד מסוכנת, היא לחלוטין אפקט בעייתי. אפשרי להתחיל שנתיים-שלוש אחרי, או אפילו יש כאלה שעושים תואר ראשון בגיל יותר מבוגר, אבל הנשירה היא סכנה. זה ממש אינטרס שלנו למנוע נשירה ולסיים בהצלחה. << דובר_המשך >> נראם סמארה: << דובר_המשך >> במיוחד כשאנחנו מדברים על אוכלוסייה שכבר עשתה צעד, שיש לה את הפוטנציאל. לכן אני חושבת שאנחנו לא ממצים את הפוטנציאל וזה משליך לא רק על העניין של השכלה, גם אחרי זה על תעסוקה, כלכלה ועוד דברים אחרים. דבר אחרון שאני רוצה להגיד מהשטח, ממאות הצעירים והצעירות שאנחנו פוגשים, אנחנו רואים פה כפל של חסמים כאשר אנחנו מדברים על דור ראשון. שרה התייחסה לזה עם החברה החרדית, אבל גם בחברה הערבית יש עוד חסמים אחרים. למשל חסמים כלכליים, חסמים של שפה ובכלל להשתלב, לעשות את המעבר הזה. אני חוויתי את כל החוויה הזו ולכן אני אומרת שאם צריך לחשוב על פתרונות, אני חושבת שהפתרונות שצריכים הם פתרונות שורש שנותנים לאורך כל התקופה ולא רק בהתחלה כדי למצות את הפוטנציאל. לדעתי יש פה פספוס, יש פה אוכלוסייה שפשוט מפוספסת וצריך למצות את הפוטנציאל שלה. תודה. << אורח >> אסף וינינגר: << אורח >> לגבי החברה הערבית, הרבה פעמים רואים שבגלל החסם של השפה והחסם הכלכלי, יש בחירה ללכת ללמוד במוסדות שהם לא מוסדות בישראל, בעיקר ברשות הפלסטינית, בעיקר בתחומי רפואה. << אורח >> נראם סמארה: << אורח >> או במזרח אירופה או בירדן. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לא רק זה, גם לא כל המוסדות מוכרים, ואז זה מוביל גם לאבטלה לאחר מכן, שזה דבר מאוד קשה, אנשים עוברים מסכת - - - << אורח >> יפעת ביטון: << אורח >> בטח ברפואה, בפסיכולוגיה, אני רואה אותם, אנחנו עוזרים להם אחרי זה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני פוגשת את זה הרבה, את אותם פניות ציבור של מי שכבר יש תואר ואין לו כרטיס כניסה פה, לכן ללמוד כאן ולהצליח כאן זה אינטרס שלנו, כי יותר קל אחר כך להשתלב במערכות. << אורח >> אסף וינינגר: << אורח >> מדברים על אלפים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נתונים מאוד לא קלים. טל פוכט, מרכז מדיניות אקדמית, התאחדות הסטודנטים, תודה שאתה איתנו. << אורח >> טל פוכט: << אורח >> תודה. אני רוצה קודם כל להודות לך על קיום הדיון הזה ועל כך שהוועדה ממשיכה לעקוב אחרי הנושא, אנחנו שמחים לראות את זה. הנתונים מוכיחים שדור ראשון באקדמיה זו כבר לא תופעה קטנה, אנחנו רואים את זה, אז אני לא רוצה לחזור כאן על כל הנתונים שהמ.מ.מ הניחו בפני הוועדה. הנתונים בסקר של ההתאחדות ושל המ.מ.מ מאוד דומים, הם מובילים אותנו לאותה מסקנה: דור ראשון להשכלה גבוהה זו קבוצה רחבה מאוד בתוך ציבור הסטודנטים ולכן הטיפול בה לא אמור להישאר ברמת הפרויקטים או היוזמות האישיות של המוסדות. מבחינתנו צריך להעביר את הנושא למעמד של יעד אסטרטגי, של מערכת ההשכלה הגבוהה. קל מאוד גם להתעכב על השאלה בסקרים, כמה סטודנטים מדור הראשון נכנסים לאקדמיה? זו שאלה אחת, אבל הנתונים מראים שהשאלה האמיתית היא מה קורה אחר כך? כלומר, באלה תחומים הם לומדים? האם הם מצליחים להתמיד? מה אחוז הנשירה? האם הם מגיעים לתארים המתקדמים? האם ההשכלה הגבוהה באמת מתורגמת למוביליות החברתית שאנחנו רוצים לראות? מה שהכי מציק לנו מהנתונים הוא שבני דור ראשון מיוצגים פחות בתחומים יוקרתיים, כמו שראינו במחקר. כמו שהוצג, הסיכוי של בני 30 דור ראשון באקדמיה להיות בעלי תואר ברפואה נמוך פי 7.9. במדעים מדויקים הפער הוא פי 7.5, מדעי המחשב 3.9, בהנדסה ומשפטים פי שלוש. אז אם דור ראשון לאקדמיה מגיע בעיקר למסלולים הפחות מתגמלים, גם עצם הכניסה שלו לאקדמיה לא סוגרת את הפער החברתי. ההשכלה הגבוהה יכולה להיות מנוע מוביליות, לכן אנחנו צריכים לוודא שסטודנטים מדור ראשון מקבלים ליווי גם בכניסה למסלולים סלקטיביים מתגמלים יותר, בין היתר מקצועות ה-STEM. דבר נוסף הוא שהחסם של הדור הראשון לא רק כלכלי, דיברנו כאן הרבה על כלכלי, אבל יש כאן פערי מידע, פערי ביטחון עצמי, היעדר היכרות המשפחה עם המערכת שמקשה עליהם להבין וקושי במיצוי הזכויות שלהם. אז התקציב הוא חשוב מאוד לאוכלוסייה הזאת, אבל הוא לא מספיק. אנחנו רוצים למצוא מודל תמיכה מוסדי שכולל חונכות, ליווי אקדמי, ייעוץ אישי, סיוע במיצוי הזכויות, הכוונה לתארים המתקדמים, שזה גם אינטרס גדול של המוסדות עצמם. הכוונה תעסוקתית שהיא לא פחות חשובה מהלימודים ותמיכה בשלבי מעבר קריטיים. לדוגמה, כמו שדובר פה על שנה א', או תקופות מבחנים וסיום התואר. מהניסיון שלנו כארגון הסטודנטים היציג, השנה הראשונה היא שלב קריטי, סטודנט שלא מבין איך המערכת עובדת, לא יודע למי לפנות, לא מכיר את השפה האקדמית, לא יודע למצות זכויות, הם לרוב ייפגעו כבר בתחילת הדרך, אז זה ימשיך להשפיע עליהם מאוד גם אחר כך. אז חשוב מאוד שאוכלוסיות מוחלשות יקבלו עזרה בדברים האלה. לסיכום, אנחנו מבקשים גם שהסטודנטים עצמם יהיו חלק מעיצוב המדיניות. עד עכשיו הם חלק ממחקר על הדור הראשון להשכלה הגבוהה, אבל אנחנו מבקשים שיתוף של הסטודנטים מדור ראשון עצמם, אגודות הסטודנטים, התאחדות הסטודנטים בבניית התוכניות להתאמת המערכת ומשיכה של סטודנטים פוטנציאליים כבר משלב בית הספר, במרכז הקהילתי בשכונה, או אפילו בכנס משתחררים בסוף הצבא, תודה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה רבה ותודה לכם שאתם נכנסים לתחום הזה, זה חשוב שגם ההתאחדות לוקחת את הנושא הזה על עצמה, זה מאוד משמעותי, כל הכבוד. אני עוברת למועצה להשכלה גבוהה, אחמד אסמר, הערכת איכות, תודה שאתה איתנו. << אורח >> אחמד אסמר: << אורח >> תודה רבה. דבר ראשון, אם כולם אומרים שהם דור ראשון, אז גם אני דור ראשון. << אורח >> יפעת ביטון: << אורח >> גאווה אדירה. << אורח >> אחמד אסמר: << אורח >> אמא שלי אפילו לא סיימה בית ספר יסודי, שזה גם חלק מהמחקר, אני גם בכלל בוגר תאוג'י פלסטיני, אפילו לא למדתי בגרות ישראלית. << אורח >> יפעת ביטון: << אורח >> זו עבודה של פרופסור מונה חורי, שעושה הכרה בתאוג'יה. << אורח >> אחמד אסמר: << אורח >> עשיתי מכינה עם עולים חדשים, עליתי מוואדי ג'וז להר הצופים, זו גם עלייה. אפתח ואגיד שכל הסיפור של דור ראשון זה בראש מעיינה של הנהלת מל"ג, גם אצל המנכ"לית מאיה וגם יו"ר ות"ת עמי. זה מאוד חשוב להם ורואים את מאז שנכנסו לתפקיד ועוד לפני שנכנסו לדברים. אני מודה שיש איחור לא קטן בכל הצגת הממצאים והנתונים של ועדת ראשונים לאקדמיה מכל מיני סיבות, אם זה הנתונים, המלחמה וכל מיני סיבות אחרות. אבל בשבוע הבא הוועדה אמורה להתכנס ולהגיע למסקנות. כפי שצוין בתוכנית של מצוינות מכילה נבדקו שלושה קריטריונים, טיפוח בית ספרי, אשכול למ"ס וגם השכלת הורים. בשלושת הדברים כנראה הכיוון ללכת על אשכול הלמ"ס והשכלת הורים. אחרי שהוועדה תחליט מה ההגדרה, נצא לשיתוף הציבור, כלומר נשלח את ההחלטה למוסדות להשכלה גבוהה ולקרנות כמו אייסף ולכל הגורמים הרלוונטיים שיעירו ויגידו מה הם חושבים על ההחלטה, על הגדרה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מה הצפי? << דובר_המשך >> אחמד אסמר: << דובר_המשך >> בשבוע הבא הוועדה תתכנס, אני באמת מקווה שיגיעו להחלטה סופית. זה יפורסם, אבל יש גם את המודל התקציבי. פרופסור ביטון דיברה על ההבדל בין ערבי מנצרת, לערבייה מהדרום, או יוצאי אתיופיה באותו בניין, אז כנראה ייבדק פה גם האשכול החברתי הכלכלי. כלומר, תושב לא מוכר שנמצא באשכול 2-1 יקבל תקצוב – אני לא יודע באמת עכשיו להגיד מה ואיך התקצוב, כי זה עוד יגיע לאגף התקצוב – אבל כנראה התקצוב יהיה יותר גדול מהתקצוב שיקבל מוסד שיש לו ערבים מאשכול 5. שוב, זה עוד לא סגור, אבל מאוד חשוב לציין שתהיה דיפרנציאציה בין המוסדות שיש להם יותר אוכלוסייה מוחלשת ואוכלוסייה שבאה מאשכולות יותר נמוכים. << אורח >> יפעת ביטון: << אורח >> אתה מתכוון יותר בחלק היחסי? << אורח >> אסף וינינגר: << אורח >> דיברתם עם הלמ"ס לגבי העניין של האשכול? << אורח >> אחמד אסמר: << אורח >> אלה הנתונים שלהם. << אורח >> אסף וינינגר: << אורח >> הנתונים בוודאי שלהם, אבל זו רזולוציה מאוד כללית. הלמ"ס, לצד העניין של האשכולות, יש להם גם אזורים סטטיסטיים. שזו רזולוציה יותר מעמיקה. << אורח >> יפעת ביטון: << אורח >> הצענו את זה גם. בתל אביב אתה יכול להגיע גם משכונת הארגזים. << אורח >> עמוס מסיקה: << אורח >> אני אתייחס לזה. כשאנחנו מדברים על אשכול חברתי כלכלי בגיל 18, אנחנו מדברים שיש אזור סטטיסטי על האשכול באזור הסטטיסטי. כשאין אזור סטטיסטי, לוקחים את העיר. זה משולב ואנחנו מעבירים את זה לות"ת. האשכול שות"ת מקבל זה האשכול המשוקלל של אזור סטטיסטי ו - - - << אורח >> יפעת ביטון: << אורח >> כלומר שכונה בדרום תל אביב, שכונת ארגזים, תל כביר, זה יעבור עם הדיוק והזיקוק שלכם. << אורח >> גלית כספי כהן: << אורח >> יש את העניין שאתם עושים לפי בתי ספר, בבית ספר מסוים. << אורח >> אחמד אסמר: << אורח >> טיפוח בית ספרי זה של משרד החינוך. אני אוסיף שמאז שהחלטנו על כל הסיפור של ההגדרה, אז הדברים התחילו להתכנס בצורה אחרת בהגדרת למ"ס לדור ראשון להשכלה גבוהה, אם זה בתוכניות של מל"ג, שמפעילים אלומה, רואד, הישגים וזרקור, שם הם מקבלים תקצוב יתר על זה שהם קולטים סטודנטים לדור ראשון להשכלה גבוהה. יש לנו גם תוכנית של tech-leaders שגם מכוונת לקבוצה הזו ובתקווה תצא לפועל בשנה הקרובה. היא רוצה לקלוט סטודנטים מהפריפריה או משק חברתי כלכלי נמוך לתוכניות של STEM. נקודות נוספות להתייחס אליהן, בנושא של תארים מתקדמים, יש לנו כוונה לבנות תוכניות לא רק שבנויות על התמיכה הכלכלית ומלגות, אלא עם מעטפת של אוריינטציה, של ידע ושל מנטורינג שתעזור לסטודנטים להגיע גם לתארים מתקדמים ולאקדמיה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זה בערך מה שיהיה בהמלצות שלנו, נשים את זה בסיכום הדיון. אבל על תקצוב של דור ראשון להשכלה גבוהה, לסיים עד ארבע שנים עבור זה שהאוניברסיטאות יפתחו את שעריהן, זה אתגר מאוד משמעותי. מהפכת המכללות היא חיובית, אבל אם בסופו של דבר נוצר כאן מצב בגלל תקצוב של הסללה למכללות והרחקה מהאוניברסיטאות וזה מאוד בעייתי. אנחנו רוצים שהאקדמיה תיפתח לכולם. מה אפשר לעשות בהקשר הזה? << דובר_המשך >> אחמד אסמר: << דובר_המשך >> לא הבנתי, מה אפשר לעשות עם זה מבחינה תקציבית? << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מבחינת מסקנות. האם המסקנות יחילו גם את זה? כי אחת המסקנות בהקשר של סטודנטים מדור ראשון להשכלה גבוהה, לפי המחקר שישנו ומחקרים נוספים, זה שזמן סיום התואר שלהם מתארך. ארבע שנים נשמע לי די הוגן - - - << אורח >> יפעת ביטון: << אורח >> במקום X פלוס 1 זה לעשות X פלוס 2. << אורח >> אחמד אסמר: << אורח >> זה קשה לי, כי אני לא איש תקצוב. צריך לבחון את זה מול - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אנחנו נשים את זה במסקנות, בעיניי זה דבר מרכזי, בסוף כסף זה הכול מעבר לתוכניות. כסף, תקצוב, אם לאוניברסיטאות אין תמריץ לקחת סטודנטים מדור ראשון להשכלה גבוהה, זה פער שהוא דרמטי, כל שאר הדברים הם חשובים, הם משלימים, אבל זה פער בסופו של דבר, שהוא פער מאוד משמעותי, תקנו אותי אם אני טועה. << אורח >> יפעת ביטון: << אורח >> יש הרבה נושאים וזה אחד מהם, בהחלט אחד המשמעותיים. זה אפילו לא תקצוב, זה לא לקנוס. אפשר לסכם בסוף את כל ההמלצות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אם תתכנסו עוד כשבוע, אתה מאמין שהמסקנות יצאו תוך חודש? << אורח >> אחמד אסמר: << אורח >> כן, אפשר להוציא אותם לשיתוף הציבור. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אבל לשנת הלימודים האקדמית הבאה זה כבר לא יהיה תקף? << דובר_המשך >> אחמד אסמר: << דובר_המשך >> כנראה שלא, ייקח זמן עד שיבנו מודל תקצוב. << דובר >> דפנה סידס-כהן: << דובר >> פרסום לציבור זה נושא מאוד מהותי, כדי שבאמת יוכלו להגיש לכם בקשות לתיקונים, לשינויים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> חד משמעית, נפיץ את זה לארגונים. תודה אחמד. נעבור למשרד הרווחה והביטחון החברתי ולאחר מכן משרד הנגב והגליל והחוסן החברתי. << אורח >> אורית להב: << אורח >> שלום לכולם, אני אורית להב, מהמטה של יתד במשרד הרווחה. יתד זו תוכנית לאומית לצעירות וצעירים במצבי סיכון. אנחנו מלווים בנקודת הזמן הזאת בין 30,000 ל-40,000 צעירים, 30,000 מוכרים ועוד 10,000 שאינם מוכרים. אנחנו מלווים אותם בדרכים שונות, כשהנושא של השכלה הוא נושא מהותי, מה שנקרא ליבת התפקיד, הצעד ההתפתחותי המשמעותי ביותר בגיל הזה, או בין המשמעותיים ביותר בגיל הזה ולכן יש לנו תוכניות רבות בתחום. אגיד שהרבה מאלה שאנחנו מלווים הם דור ראשון להשכלה. יש לנו תוכניות רבות וטובות וגם התפתחות מאוד גדולה בשנים האחרונות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זה סופר דרמטי, גם דור ראשון וגם חסר עורף משפחתי. << דובר_המשך >> אורית להב: << דובר_המשך >> בדיוק, השילוב הזה. דיברתם פה על מזרחים, חברה ערבית, חברה חרדית וכל מיני וריאציות, אלה הצטלבויות של מיקומי שוליים. ההצטלבויות האלה של מיקומי השוליים בעיניי, זה הגיים צ'יינג'ר שמצריך מעטפת הרבה יותר רחבה. אוסיף בקצרה שיש לנו גם שותפויות עם זרקור בתוכניות הרשותיות שלנו וגם עם רואד, שמתעסקות גם בהשכלה וגם עם המל"ג ואני יכולה להגיד בוודאות מה עובד כי יש לנו תוכניות שעובדות, עובדות יפה ומניבות תוצאות. אספר בשתי דקות על התוכניות כי אני רוצה לתת לרימה שמנהלת את אחת התוכניות לדבר כדי ללמוד מה כן עובד כדי לבוא עם מסקנות ישר לתוך הדיון. יש לנו 160 מרחבי השכלה ותעסוקה ברשויות בישראל, שזה תחום העיסוק שלהם, זה בנוסף לעובדים הסוציאליים שמתעסקים גם בתחום הזה. יש לנו מרחבי השכלה ותעסוקה שנפתחו באשכולות החברתיים שמגיעים אליהם מכל האזורים. יש את תוכנית נטע, שזו תוכנית בוטיק באוניברסיטת תל אביב. << אורח >> טל פוכט: << אורח >> מכיר, יש סטודנטיות בתוכנית מתוכנית נטע. << אורח >> אורית להב: << אורח >> אלה סטודנטיות לעבודה סוציאלית שנכנסות ללא פסיכומטרי, עם תנאים מקלים מאוד ולומדות עבודה סוציאלית, זה ממש בוטיק של הבוטיק, הלוואי ותתרחב - אגב מסקנות רלוונטיות. יש את תוכנית רקיע שנמצאת ב-25 מוסדות להשכלה גבוהה, חלקם נמצאים פה. זו תוכנית מלווה שנותנת תמיכה, נותנת ליווי וגם נותנת מלגה, כמובן מלגת לימודים, אבל גם מלגת קיום מאוד משמעותית. יש פער עצום במחקר שלנו בין אלה שמקבלים ליווי ותמיכה, נאמר פה בכל האפשרויות, אבל ממש אפשר ללמוד מזה. יש לנו תוכניות ייחודיות לחברה הערבית והחברה החרדית, כאן אני ישר מעבירה לרימה, שמנהלת אצלנו את התחום של השכלה וגם את תוכנית ינה"ל, ואם יש מסקנות שאפשר להפיק מהדיון הזה - זה זה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה. רימה בבקשה, תודה שאת אתנו כאן. << אורח >> רימה רמאל: << אורח >> שלום לכולם, אני גם דור ראשון להשכלה ולמזלי יש לי שני אחים שסללו לי את הדרך. דיברנו בדיון על תארים מתקדמים ותואר ראשון ואני עדיין עסוקה בצעירים שלא עומדים בתנאי הסף. אני מנהלת מיזם שהוא פיתוח לחברה הערבית, של הרשות לפיתוח כלכלי בשותפות עם ג'וינט וקרן רש"י. המיזם שם לנגד עיניו מטרה לעזור לצעירים שלא עומדים בתנאי סף להשתלב בלימודים על תיכוניים, לאו דווקא רק אקדמיים, אלא גם טכנולוגיים. כשיצאנו לדרך התמקדנו בהשלמת השכלה, מענים להשלמת השכלה. אחר כך, למרות המלחמה, הצלחנו בשנה וחצי האחרונה לתת רצף מענים ל-900 צעירים שמגיעים לרשות תחת החלטת הממשלה. פגשנו צעירים שהם גם דור ראשון להשכלה, צעירים שלא רק שלא עומדים בתנאי הסף אלא גם מתמודדים עם פערים מצטברים. הם היו ילדים בסיכון, נערים בסיכון, גדלו להיות צעירים בסיכון ואז הגיעו לשלב הזה עם פערים מצטברים, גם בהקשר הלימודי, האישי והחברתי. זה גרם לנו להרחיב את התפיסה שלנו ולדבר גם על הכנה להשכלה וליווי תומך למידה. היום אנחנו מקדמים, הודות לתשתיות הקיימות של יתד ברשויות המקומיות, תכניות במודל אזורי של הכנה להשכלה, הכנה לאקדמיה, כשאנחנו לוקחים בחשבון גם את חוויית החיים הקשה של הצעיר הערבי וגם את חוסר התמיכה מההורים, לכן מאוד חשוב לנו לתת מעטפת. בשבילנו זו הדמות המלווה. גם תוצאות המחקר הצביעו על כך, שהדמות המלווה היא הגורם המשמעותי להתמדה. אז זה כאילו אנחנו מביאים לו את הדמות הזאת שתקביל לדמות ההורית ולדמות החינוכית שהייתה אמורה להחזיק אותו בבית הספר. אחד האתגרים שאנחנו מתמודדים איתם זה כל העניין של הבגרויות. יש מגמת שיפור לכל מה שקשור לקבלת תעודת סיום תיכון, סיום 12 שנות לימוד, אבל לגבי הבגרות יש כ-60% היום שלהם תעודת בגרות שלא עומדת בתנאי סף אוניברסיטאיים. גם אם אותו צעיר החליט באמצע יום בהיר החליט לעשות שינוי ורוצה אקדמיה, אם הוא יסתכל על תעודת הבגרות ויגלה שהיא לא תאפשר לו השתלבות, הוא מראש יוותר. משהו שאנחנו מדברים עליו גם מול הצוותים המלווים בשטח, זה העניין של המכינות. מכינה קדם אקדמית נתפסת כמסלול אינטנסיבי, אם מתוקצב חלקית או מתוקצב מלא, זה עדיין ידרוש ממני מראשון עד חמישי ללמוד ואני צריכה גם לכלכל את עצמי, אז זה יעד רחוק. גם צעיר שיש לו בגרות לשכנע אותו לעשות מכינה אקדמית שהיא תחליף לבגרות, זה גם תהליך מאוד קשה. אני יכולה להגיד שעשינו מודל עם מה"ט - המכינות הטכנולוגיות לצעירים שנמצאים בלימודי המכינה הטכנולוגית והצענו לצמצם את אחוזי ההתמדה שהיו כ-50% והעלינו את אחוזי ההתמדה ל-70%. אנחנו מנגישים מסלולים ועובדים בהתאמה תרבותית, מטמיעים את התפיסה המקצועית ההוליסטית של לתת את כל המענים, אבל יש האתגר סביב הבגרויות ולהביא צעירים שעסוקים בהישרדות לחשוב על הגשמה עצמית, אנחנו עושים את זה למרות ההורים ולא בזכות. זה גורם לאיזושהי תחושת בדידות אצל הצעיר שרוצה לעשות שינוי. אנחנו מתכוונים להתרחב למכינות הקדם אקדמיות ואז להתמקד גם בתוכניות הכנה בקהילה וגם בליווי תומך למידה בתוך המוסדות. אם יורשה לי לתת המלצה, אני חושבת שלגבי מכינות קדם אקדמיות, שרוב הצעירים שם הם דור ראשון להשכלה אצלנו, צריך איזשהו פיצוח סביב המכינות הקדם אקדמיות. אני לא יודעת אם המידע שלי נכון, אבל אם אני עושה מכינה במכללה, היא לא מוכרת באוניברסיטה. פעם זו הייתה מכינה שהיא אחידה לכל המקצועות, היום אני צריכה לדעת מראש באיזה פקולטה אני הולכת ללמוד והצעירים לא בשלים לזה. המכינה יכולה גם להוות כשלב הכנה משמעותי. אני חושבת שצריך לפצח את העניין של המכינה, כי היא יכולה גם לענות על הצורך של צמצום פערים לימודיים וגם לבנות בה איזושהי חממה להכנה להשכלה. תודה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה רבה. בן שי, משרד הנגב והגליל והחוסן הלאומי, השכלה ותעסוקת צעירים ברשות הצעירים, תודה בן שהיית איתנו. << אורח >> אחמד אסמר: << אורח >> אם אפשר לדבר לפני כן על קהל המכינות בקצרה, הנושא של המכינות עבר לפני פחות מעשור למל"ג ות"ת אחרי שהיה תחת משרד החינוך. קודם היו מכינות בגרותיות והיום יש מכינות ייעודיות שמכינות למקצועות, אבל לא רק, יש שם גם תקצוב יחסית טוב שנותן לכל האוכלוסיות שבאות מלגה מלאה, אם זה אוכלוסיית דור ראשון או כל אוכלוסייה לפי ההכנסה הכלכלית. משוחררי הצבא מאוכלוסיות ייחודיות מקבלים 200%-300%, אם זו אוכלוסייה בדואית או אוכלוסיית יוצאי אתיופיה, כלומר יש מספיק תקצוב שם. יש גם דרך התוכניות של מל"ג באלומה, אם זה הישגים, רואד או זרקור, אנחנו מעודדים את הסטודנטים להגיע לבחינות בשביל לקבל את ההזדמנות השנייה, כי לא קיבלו בבית הספר בשלב התיכון. איך שאנחנו רואים את זה, זה נותן את המענה וזה נותן את ההזדמנות השנייה, אבל לצערי זה נתפס בקרב האוכלוסיות המוחלשות כבזבוז זמן. פה בא התפקיד של התוכניות מל"ג, רואד, זרקור והישגים, להגיד שזה לא בזבוז זמן, אלא אתה רוכש את הכלים בשביל להיכנס לאקדמיה ויש לך כמעט מלגה מלאה בשביל להגיע לאקדמיה, בתחום שאתה תרצה ותאהב ללמוד. << דובר >> דפנה סידס-כהן: << דובר >> ועדיין האוניברסיטאות סגורות בפניהם, סגורות בפני בוגרים - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זה היה גם בדיון שעשינו. << אורח >> יפעת ביטון: << אורח >> יש בעיה מאוד גדולה. << אורח >> אחמד אסמר: << אורח >> אני אגיד שכל הנושא של תנאי קבלה הוא באחריות המוסד, בחופש האקדמי שלו והמל"ג ות"ת לא יכולים להתערב בזה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אבל בוגרי מכינות במכללות, שער האוניברסיטה - - - << אורח >> יפעת ביטון: << אורח >> רוב המכינות הן במכללות והן לא נספרות לצורכי כניסה לאוניברסיטה. הן כן נספרות במכללות, אגב, גם בין המכללות זה משהו שעכשיו עשינו בור"מ, פשוט אמרנו שאין דבר כזה, להחליט שאני מקבל ממכללה כזו ולא מאחרת? << אורח >> אחמד אסמר: << אורח >> ניסינו לקדם את זה וזה המתווה שהגענו אליו, שיש הכרה בין המכללות, מה שלא היה מקודם עד לפני שנתיים. << אורח >> יפעת ביטון: << אורח >> זו עבודה של ור"מ. << אורח >> אחמד אסמר: << אורח >> האוניברסיטאות לא רצו להכיר וגם האוניברסיטאות היום מכירות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> גם ככה, אם דור ראשון להשכלה גבוהה נכנס למכינה קדם אקדמי, צולח אותה והדלת לאוניברסיטה סגורה, זה כל-כך צמצום האופק. << אורח >> יפעת ביטון: << אורח >> עוד לפני שאנחנו הולכים להגיד את זה על האוניברסיטאות, מה שחשוב בעיניי זה שיש אוניברסיטאות שאין להן מכינות כאלה. אוניברסיטת תל אביב למשל, מצב קשה ביותר בהקשר הזה, עם כל העבודה הנהדרת שנעשית שם, היא נעשית רק אם הצלחת לעבור את הסף. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בדיוק, אז אם מלכתחילה לא נותנים למי שבמכללה, זה סוגר דלת. אלה חסמים שהם חסמים קריטיים הרבה מכל תוכנית. בסופו של דבר, אלה חסמי המנגנון. יש הרבה דברים שאפשר לגשר עליהם, אבל כשהמבנה חוסם, זה אתגר שאי אפשר להתווכח איתו. זה חשוב, אנחנו נכניס את זה גם להמלצות. אגב, זה בדיוק הדיון שלא הצלחנו בסוף לעשות אותו, קבענו אותו פעמיים והוא נדחה בגלל נסיבות של הכנסת. אני בסוף כבולה למה שיש כאן, אם יש פה תקציב או דברים אחרים, לא פעם אני נאלצת לדחות . יצא וביום הזה יכולתי לקיים את הדיון ואני שמחה שהוא לא נדחה, אבל אני אומרת את זה כאחת ההמלצות, סיפור המכינות זה לא רק קיום מכינות, זה מה קורה אחר כך? האם המכינות האלו שוות ערך ומקבלים אותן או לא? אם לא, זה אומר שיש פה את אותה הסללה של דור ראשון להשכלה גבוהה, הגעת למשוכה, חלמת, נכנסת למכינה, אתה עושה את התהליך וחסמנו אותך. זה דבר שחייב להשתנות. << אורח >> אחמד אסמר: << אורח >> רק אגיד שזה בחופש האקדמי של האוניברסיטאות והמוסדות בכלל, אבל גם אנחנו לוחצים, מעודדים את המוסדות שתהיה הכרה הדדית. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מעודדים זה לא מספיק, אנחנו צריכים לראות את זה במגמות. זו מבחינתי נקודה חשובה, אפרופו נקודות המכריעות בעיניי, זו נקודה מבנית שהמדינה אחראית עליה. אני יכולה לברך את אלומה ואת שגרירי רוטשילד ואת אייסף והרבה מקומות על מה שהם עושים, תודה רבה לחברה אזרחית מפוארת, אבל זה לא יעזור, זה חסם של המדינה. << אורח >> רימה רמאל: << אורח >> אם יש בעיה היום בבגרות, עם כל ההישגים, או שהבגרות לא עומדת בתנאי סף או שהבגרות לא משקפת יכולות, אז זו בעיה שצריך לטפל בה. אנחנו פוגשים צעירים שרק רוצים את הבגרות, הם עושים את המכינה, כי בשבילם זה מה שייתן להם תחושה שהם שווים. מצד שני, בוא שכנע אותו, תנגיש לו את המכינה. אם בכלל אנחנו מודעים שיש בעיה סביב כל התעודות של תיכון, אז אני חושבת שצריך איזשהו טיפול ביניים, משהו שכן באחריות של משרד החינוך והמל"ג ביחד. << אורח >> יפעת ביטון: << אורח >> רק חסר למל"ג הדבר הזה על הראש. אני מבינה מה את אומרת, אבל כאילו אין להם מספיק עבודה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני מבינה שמבחני יע"ל כן נכנס לטיפול, כי זה גם נושא שפנינו לגביו. את צודקת, רק שזה נושא שאני חושבת שיש עליו קונצנזוס של הסכמה שחייב לעבור טיפול ומה שאנחנו מבינים, הוא כן בתהליך. אבל המכינות כמכינות, זה חייב להיות גשר ומוביליות ולא שיתקע. << אורח >> אסף וינינגר: << אורח >> המצב הזה של אי הכרה בין האוניברסיטאות והמכללות נובע מהמעבר הזה מהמכינות הבגרותיות למכינות שהן לא בגרותיות. השאלה היא האם המעבר הזה הוביל לאיזשהו גידול במספר הסטודנטים בסופו של דבר? אני מניח שזה מה שעמד בבסיס העניין הזה, להביא לגידול במספר הסטודנטים בוגרי מכינות שמשתלבים באקדמיה. אם כן, אז יש בזה היגיון, אבל אם לא, אז הפסדתם פה משני הצדדים. << אורח >> אורית להב: << אורח >> השאלה אם זה גם לא הסללה, אני מדברת על אוכלוסיות בסיכון, אתה הולך למה שהכי קל, את המכללה שהכי קלה, את הדבר שהכי קל, אז כאילו יש לך גידול, אבל הוא לא גידול אמיתי והוא בטח לא משנה את אי השוויון, שזה נושא מאוד משמעותי. אגיד גם שאם רוצים לפתור את זה, אפשר לפתור את זה. אפשר לעשות תנאי סף, אומנם לא בגרותי, אבל אפשר לעשות תנאים שנותנים אפשרות שזה יהיה שווה ערך לכל המוסדות, שכולם מסכימים עליהם. אפשר לעשות את זה. << אורח >> יפעת ביטון: << אורח >> אחד האתגרים המרכזיים לא להרגיש בזבוז בשנה הזו או איזה תסכול, זה לתת לסטודנט, או לסטודנטית במכינה, לקחת גם קורסים מהמסלול של התואר. זה מאוד עוזר. מצד שני, מה שקורה פה שעכשיו אי אפשר, הם לא יוכלו לקחת את ההכרה בקורסים שהם לקחו הלאה ואז העובדה שאין בכל מוסד באופן שיטתי מערך כזה, יוצר את האתגר הזה. << אורח >> נראם סמארה: << אורח >> צריך לזכור שהמכינות, חוץ מזה שהן פותחות לאוכלוסייה הרבה יותר רחבה, מי שעובר את המכינה יותר יציב ופחות נושר, תקן אותי אם אני טועה אחמד. אז יש פה עוד משהו, ששנת המכינה היא כל-כך משמעותית. << אורח >> יפעת ביטון: << אורח >> נכון, אחמד גם יודע שעכשיו העלו את מספר השעות הנדרשות בתוך המכינות. שעות ההוראה שהם נדרשים להן רבות יותר עכשיו, אני מדברת על הנדסה ומדעים. זה ממש סיפור, אי אפשר לעבוד, זה ממש אתגר. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה. בן שי בבקשה. << אורח >> בן שי: << אורח >> אגיד שבאופן ישיר, אין לנו נגיעה ישירה היום ברשת הצעירים לנושא ההשכלה, יש לנו שיתוף פעולה מאוד טוב עם מכללה אקדמית תל אביב-יפו, יש תואר שני בלימודי צעירות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> הייתי שם בביקור, אני רוצה לפרגן, זו מגמה מדהימה, זה חדשני במדינה, זה מתפתח בעולם. היינו צריכים לעשות דיון באקדמית תל אביב-יפו וגם את זה לא הצלחנו בגלל כל מיני סיבות, זה מאוד משמעותי. << דובר_המשך >> בן שי: << דובר_המשך >> בתקווה נקים גם מרכז מחקר יחד איתם על הנושא של לימודי צעירות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נהדר, כל הכבוד. << דובר_המשך >> בן שי: << דובר_המשך >> כרגע נותנים מלגות בתחום. לפני שנתיים תקצבנו במרכזי צעירים ברחבי הארץ תפקיד של רכז תעסוקה והשכלה - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אבל שינו את זה. פנינו נגד השינוי כי רצו לעשות את ההפרדה, נכון? << דובר_המשך >> בן שי: << דובר_המשך >> בעיקר בגלל החלטת ממשלה שקבעה שרק זרוע עבודה יכולה לעסוק בנושא הזה של תעסוקה והטייטל היה תעסוקה, לא התאפשר לנו להמשיך לתקצב את הפונקציה הזאת בתוך מרכזי צעירים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> חבל שלא עושים שיתופי פעולה, קודם מפרידים. מרכזי צעירים זה מקום טוב לדבר כזה. << דובר_המשך >> בן שי: << דובר_המשך >> אני מסכים. יש לנו את יתד ואת הישגים, את רואד במרכזי צעירים ערבים, אבל לנו כרגע לא מתקצבים את התחום הזה בתוך המרכזים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני אומרת שזו טעות ואנחנו נכניס את זה לסיכום דיון, הכנסנו את זה גם בדיון בתל חי. << דובר_המשך >> בן שי: << דובר_המשך >> זה תפקיד חשוב ומייצר המון ערך. אגיד כאמירה כללית שהמטרה שלנו כרשות הצעירים, כמי שרואה את טובת הצעיר, זה לאו דווקא תואר ראשון כזה או אחר, זה עוד בשלב שבו הוא מתלבט מה הוא עושה הלאה עם החיים אחרי השלב של הצבא. חשוב לנו שיקבל את כל הכלים ואת ההחלטה המושכלת של מה הוא הולך לעשות מכאן ואילך. יש אנשים שלא מתאים להם תואר ראשון, שהם לא צריכים לכלות את זמנם שלוש שנים, לפעמים ארבע כדי לעשות תואר שבסופו של דבר לא תחכה להם עבודה בקצה. כל מי שלומד חינוך או הוראה במגזר החרדי או ערבי מכיר את זה טוב מדי. אנחנו רוצים לתת את הכלים לצעירים לדעת מה מתאים להם ספציפית ולאפשר להם לקבל החלטה מושכלת בכל מה שקשור בתכנון העתיד שלהם. אז כרגע זה בעיקר בנושא של שיתופי פעולה עם הארגונים שכבר עובדים בתוכניות השונות בתוך מרכזי הצעירים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה רבה. אני עוברת לשותפות אדמונד דה רוטשילד, אביטל קורץ, תודה שאת איתנו, בבקשה. << אורח >> אביטל קורץ: << אורח >> שלום, אני סטודנטית תואר ראשון במדעי המחשב, אני מהחברה החרדית, דור ראשון להשכלה גבוהה. אין לי אחים גדולים, אין לי דודים, אין לי דודות, אין לי אף אחד במשפחה שלמד תואר ראשון, אני הראשונה, דוד שלי התחיל שנה אחריי את התואר ועכשיו מסיים אותו. התחלתי במוסד אקדמי אחד, מופרד מגדרית, נשרתי משם אחרי שנה וחצי ובחרתי בכל זאת להתחיל את התואר מחדש במכללת עזריאלי היום. << אורח >> יפעת ביטון: << אורח >> כל הכבוד. << אורח >> אביטל קורץ: << אורח >> תודה. << אורח >> יפעת ביטון: << אורח >> ולא למדת במסלול נפרד? שרדת את זה? << אורח >> אביטל קורץ: << אורח >> ככה גם החברה אצלי הגיבה, זה היה מחסום שלא קל היה להתגבר עליו. היום אני בסמסטר האחרון, אני מסיימת אותו בעזרת השם, ביום חמישי. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> וואו, ברכות, הכבוד שלנו. << אורח >> אביטל קורץ: << אורח >> כרגע אני בממוצע 90, הממוצע שלי בעזרת השם אמור לעלות. אני לא מכירה אף אחד מהחברה שלי שהולך להשכלה מתקדמת ובחרתי ללכת לתואר שני. לא רציתי שהוא יהיה במכללה עוד פעם ורציתי ללכת לאוניברסיטה. פניתי לאוניברסיטה העברית, בטלפון, כשדיברתי איתם, אפילו לא הגענו לזה שאני מאוכלוסייה חרדית או דור ראשון להשכלה גבוהה, ציינתי פשוט שאני ממכללה ושהממוצע שלי הוא 90. באותו רגע היא אמרה לי, את כנראה לא תתקבלי, אין לך למה להגיש מועמדות. באותו היום גם החלטתי שלא אגיש. רף המינימום היום לתואר שני במדעי המחשב באוניברסיטה העברית, הוא ממוצע מעל 80. אני וכל סטודנט אחר מהכיתה שלי לא עבדנו באותה רמת קושי כדי להגיע, לא לממוצע הזה ולא לאיפה שאני היום. זה פשוט משהו שלא עולה על סדר היום בכלל. << אורח >> יפעת ביטון: << אורח >> אז מה עשית עם התואר השני? << אורח >> אביטל קורץ: << אורח >> החלטתי ללכת לאוניברסיטה אחרת, התקבלתי לאוניברסיטה הפתוחה ואני שם. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מצוין שלא ויתרת. << אורח >> יפעת ביטון: << אורח >> אל תוותרי ואנחנו נדאג לך. מה זה הדבר הזה? << אורח >> אביטל קורץ: << אורח >> אני לא מדברת רק בשמי, אני מדברת בשם כל הסטודנטים שמגיעים מאוכלוסיות מוחלשות ועובדים הרבה יותר קשה כדי להגיע לממוצעים הנדרשים לתנאי סף, בכלל שישקלו אותם לראיונות הראשונים לתארים המתקדמים, זה משהו שלא עולה בכלל. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני אבקש לקבל על זה התייחסות, כן אין לנו מידע על הקבלה לתואר שני ממכללה. אני חושבת שזה עניין חשוב, אולי אפשר לבדוק את זה אפילו כהשלמת מחקר. דור ראשון להשכלה גבוהה, קבלה לתואר שני באוניברסיטאות. << אורח >> יפעת ביטון: << אורח >> אני הייתי הולכת גם על תואר שלישי, כי יש תארים שניים במכללות. יש אתגר עם התואר השלישי. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> עם נתונים קשה להתווכח, זה יהיה יותר קל לראות את החתך הזה, זה ייתן לנו עוד סימוכין לדברים נוספים שאנחנו עוסקות בהם ביחד. הכנסת לנו פה שאלת מחקר עכשיו, אז זה ממש משמעותי. תודה לך. אני רוצה לעבור לפרופסור אורית חזן מהטכניון, בזום, נמצאת? עזבה. אתי פרץ היימס מארגון תעסוקה לצעירים – אינה כאן. אם כך, נסכם את הדיון, יפעת, ביקשת לומר כמה דברים, בבקשה. << אורח >> יפעת ביטון: << אורח >> תודה רבה. קודם כול אני רוצה להודות לך מקרב לב, כבוד היושבת-ראש, על ההתמדה הזאת, אנחנו אומרות שלוש שנים, מה הטעם בזה? זה בדיוק ההבדל, זה בדיוק העניין. יש טעם, קרו פה דברים ואת לא מוותרת על המבט החיוני הזה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> עצם קיום התוכניות, עצם ההכרה שלא הייתה באופן הזה לפני שלוש שנים שהיינו כאן, מבחינתי יש מה לעשות, אבל אני אומרת, ככה בונים ובונות את השינוי. << דובר_המשך >> יפעת ביטון: << דובר_המשך >> נכון, אני גם רוצה להזכיר, במובן הזה יש לנו, כפי שנאמר פה קודם לכן על-ידי אמיתי גור מחיפה, יש יו"ר ות"ת, פרופסור מויאל ומנכ"לית מל"ג ות"ת, דוקטור לוגסי בן חמו, שגם הם עצמם, דור ראשון להשכלה גבוהה וגם מגיעים מהשדה הזה, בוודאי פרופסור מויאל, שזה היה הישג אדיר מבחינתי כיו"ר ור"מ, שלנו, של ההשכלה הגבוהה, מישהו שלמרות שהוא מגיע ממכללות מצליח להיות בסטנדרט אקדמי כל-כך גבוה ומי שייתן את המבט הייחודי שלו על מערכת ההשכלה הגבוהה. יש תוכנית חומש קרבה ובאה, אנחנו רואים שלא משנה כמה עבדנו קשה לקראת תוכנית החומש הנוכחית, בסוף לא היה לזה סעיף תקצובי, לא הייתה לזה משמעות וזה אף הוריד את הסכומים. כלומר, אנחנו חייבים להיות על זה. בעיניי צריכה להיות קריאה ברורה ממך, תוכנית החומש הבאה מגובשת בימים אלה, חייבים שיהיה בה שינוי והתייחסות ייעודית תקציבית לקבוצה הזאת, עד אז בוודאי שכבר תהיה ההגדרה שהמל"ג יאמץ בעקבות העבודה של הוועדה שהוא עצמו מינה. עוד משהו לגבי פריפריה שאמר הנשיא של חיפה, אני רוצה להזכיר שיש התייחסות בתקצוב של ות"ת לפריפריה, לסטודנטים שמגיעים מהפריפריה מבחינת מה שנקרא מדד פריפריה של מוסדות. הבעיה היא שהמשקולת של זה לא מספיק גבוהה. בודקים למשל איפה המכללה ממוקמת באותה מידה שבוחנים כמה סטודנטים וסטודנטיות מגיעים מהפריפריה, המשקולת הזו מאוד בעייתית, זה מאבק שאת מכירה. הרבה מאוד מהמכללות הציבוריות ממוקמות במועצות אזוריות, צמודות לאזורים שיש בהם עיירות פיתוח לשעבר ואוכלוסיות של דור ראשון להשכלה גבוהה, שהן אלה שמגיעות אל המכללות. אבל המכללות עצמן, כמו אחווה שממוקמת במועצה האזורית באר טוביה, משרתות בעיקר סטודנטים וסטודנטיות מהפריפריה הקרובה, קריית מלאכי, קריית גת, סטודנטיות בדואיות מהנגב וכיוצא באלה ובעצם אנחנו מאבדות את כל ה-50% קרדיט פריפריה הזה כי אנחנו ממוקמות בבאר טוביה. זה חלק מעיוות היסטורי בחלוקת גבולות במדינת ישראל, שאת מכירה אותו היטב, אני חושבת שגם הנקודה הזאת חייבת לעלות בגלל התקצוב, היא חייבת לעלות אצל הות"ת. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זה אינטרס אזורי באותו אזור פריפריה, זה אינטרס של באר טוביה כמו קריית מלאכי, זה אינטרס של כולנו. << דובר_המשך >> יפעת ביטון: << דובר_המשך >> זה לא משנה, כי באר טוביה מסווגת מאוד גבוה באשכולות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אבל לבאר טוביה יש אינטרס שאחווה תהיה מכללה מתוקצבת באופן יותר גדול. << דובר_המשך >> יפעת ביטון: << דובר_המשך >> זה לא קשור לבאר טוביה, זה קשור לות"ת שנותן 50% למיקום של המכללה. גם אנחנו, גם ספיר, גם עמק יזרעאל. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מה שאני אומרת זה שיכול להיות פה עניין אזורי, להגיד, אנחנו לא מוכנים לזה יותר, אנחנו רוצים שיהיה תקצוב לפריפריה. << דובר_המשך >> יפעת ביטון: << דובר_המשך >> ברור, אבל זה לא קשור אליהם. חייבים להגיד את זה. הם איבדו את הקשר המיידי המלא שלהם למכללות האלה כי הם מוסדות עצמאיים. פעם הם היו של המועצות האלה, היום הן לא ועדיין אנחנו נשארים עם ה - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אבל האינטרס בתקצוב הוא של כולם. זו נקודה מאוד מאוד חשובה, כי אלה משאבים שנלקחים רק על מיקום גיאוגרפי כזה או אחר, אבל בסוף הגיאוגרפיה מאוד ברורה וגם מי שנמצאים בה. << דובר_המשך >> יפעת ביטון: << דובר_המשך >> מה שחשוב הוא שזה מוסד משרת פריפריה, זה הסיפור הגדול. פחות משנה אם הוא יושב עכשיו בתוך תחומי המועצה האזורית, כי מלכתחילה הגבולות הן בעייתיים, או לא. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נכון. אגיד מראש שאת הסיכום אנחנו נשלח לכל השותפים והשותפות שיש כאן. אני זוכרת את הדיון הראשון שקיימנו כאן, הוא היה טוב, אני לא זוכרת שהייתה עוינות, אבל היה תהליך לעבור. אני חושבת שהאקדמיה נמצאת בתוך התהליך וזו בשורה מאוד חשובה. אבל בסוף, כמו תמיד ואני מגיעה מהזירות האלו, את הבשורה צריך להביא תקציבית, לא רק הכרתית. אם זה לא יהיה עם שינוי של משאבים שמאפשרים את התיקון, התיקון לא יקרה וזו טעות. אני מסכימה עם זה שבסופו של דבר דור ראשון להשכלה גבוהה, בטח באשכול סוציו-אקונומי ומיקום, חייב לעמוד בהקשר הזה של תקצוב. גם אם הלמ"ס לא בודק את זה כמו שצריך, אי אפשר להסתכל על אוכלוסיות כאוכלוסיות מבודדות ולא להסתכל על ההיבט הסוציולוגי הברור של המכלול הזה. המסקנות החשובות הן: כל נושא המכינות. נושא שנת פער נוסף, לאפשר גרירה של התואר ולא לקנוס מכללות ואוניברסיטאות. אנחנו חייבים להסתכל על דור ראשון להשכלה גבוהה בעיניים של פתיחת השערים לאוניברסיטאות. הדבר הזה חייב להיות חלק אחרת אוניברסיטאות יהיו יותר ויותר סגורות לאוכלוסיות יעד ספציפיות שמקבלות תקצוב ואם לא, וזה מאבד את הכול. אני מודה לך, יפעת על השותפות, את מורה שלנו בנושא, תודה רבה. היו צריכים להיות פה עוד אנשים, חלקם לא הצליחו להגיע, אני מודה לכל מי שנמצא כאן. זה מדהים לפגוש חדר מלא בדור ראשון להשכלה גבוהה, שכל-כך מחויבים לתיקון העמוק הזה, מבחינתי זה דבר מרגש, אנחנו עוד נעשה את זה. צריך לציין את מנכ"לית המל"ג ויו"ר הות"ת, זה דבר חשוב שיש דמויות מקצועיות שאומרות באופן ברור שצריך לתקן, אני רואה בזה סימן חיובי מאוד. אני מסתכלת גם על מה שטוב, אבל יש לנו עוד הרבה לטפל ולשקם. אומר משהו שצריך לשים לב אליו, בגלל ההכוון המאוד ספציפי למקצועות שהם לאו דווקא המקצועות הנחשקים ביותר, יוצא שגם מסיימי ההשכלה הגבוהה עובדים בשכר נמוך. אי אפשר להתעלם מזה בדור ראשון להשכלה גבוהה, זה לא פשוט. אז אני כמובן אומרת שצריך גם להסתכל על השמה ועל שילוב תעסוקתי לאחר מכן, כדי שלא יהיו חסרי מעש עם השכלה גבוהה, שזו טרגדיה מבחינתי. חסרי מעש עם השכלה גבוהה זה עיוות שצריך להיות ברור לכולנו שלא יכול להיות דבר כזה. אני מברכת על הדיון הזה, אנחנו נעשה את מחקר ההמשך כדי להבין על תארים מתקדמים ותואר שלישי, כדי שבכל זאת תהיה לנו תמונה יותר מלאה גם על ההמשך באקדמיה. אם זה ייצא עד סוף הכנסת, מעולה, לא נראה לי וטוב שכך, שתיפול הממשלה הזאת. תודה רבה, חברים, ושיהיה המשך יום טוב, הישיבה נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 15:40. << סיום >>