פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 2 ועדת העבודה והרווחה 09/06/2026 מושב רביעי פרוטוקול מס' 601 מישיבת ועדת העבודה והרווחה יום שלישי, כ"ד בסיון התשפ"ו (09 ביוני 2026), שעה 10:30 סדר-היום: << נושא >> התנהלות הוועדות הרפואיות לנכי צה"ל ולנפגעי פעולות איבה << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: מיכל מרים וולדיגר – היו"ר דבי ביטון חברי הכנסת: מיכאל ביטון מוזמנים: טל כרמי אילוז – ממונה על ועדות רפואיות מחוזיות, משרד הביטחון מירב קורט זגדון – ר יחידת ועדות רפואיות, משרד הביטחון נעם וילנר – רפרנט ביטחון אג"ת, משרד האוצר אילה כהן פרח – מנהלת אגף רפואיות, המוסד לביטוח לאומי ירונה שלום – מ"מ מנכ"ל הביטוח הלאומי, המוסד לביטוח לאומי יואל אלבז – ראש אגף בכיר פרויקטים לאומיים, משרד ראש הממשלה אבנר גולן – מנהל אגף זכויות ורווחה, ארגון נכי צה"ל רותי פרמינגר – חברת ועד ויו"ר ועדת חקיקה, ארגון נפגעי פעולות איבה רן מלמד – מנכ"ל, נקודת מפנה - המרכז לקידום של מדיניות רווחה ורד מושקובסקי – מנהלת, הקליניקה להכרה בנכות צבאית רמי טויל – יועץ, פורום יהלומי קרב אביב לוי – חובש ראשי נכה צהל והלום קרב, פורום יהלומי קרב שמיר בניטה – רכז מיצוי זכויות, פורום יהלומי קרב עומר אמסלם – הלום קרב, נציגות הלומי קרב יובל וקנין – שורדת טבח ה7 לאוקטובר, מגרש ביתי תוכנית טרייב מירב גילי הירש – מייסדת, מגרש ביתי תוכנית טרייב נתנאל שקד – נכה צה"ל, מוזמנים נוספים בנושא נכי צה"ל רפאל וילי – נכה צה"ל מהמלחמה הזאת פיברומיאלגיה ו PTSD-C, מוזמנים נוספים בנושא נכי צה"ל בני פרץ – יו"ר פנתרים חברתיים, פנתרים חברתיים ליאור סולמי – מנהל מחלקת נפגעי פעולות איבה עומר לשם – שורד נובה ליעזרא רבקה לישה – פעילה בארגון אימא של פצוע שרית כהנא – מנכ"לית עמותת אדוות אייל חזות – סטודנט, הקליניקה להכרה בנכות צבאית מיכה כץ – הלום קרב חגי עזרן – הלום קרב תומר בדני – הלום קרב שמיר בניטה – הלום קרב משתתפים באמצעים מקוונים: איל פרוכטר – יו"ר המועצה הלאומית לפוסט-טראומה, משרד הבריאות גלעד בודנהיימר – ראש מנהל בריאות הנפש, משרד הבריאות גיא לוקמן – הלום נכה צהל, נציגות הלומי קרב מנהלת הוועדה: ענת כהן שמואל רישום פרלמנטרי: נטע רבקינד רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> התנהלות הוועדות הרפואיות לנכי צה"ל ולנפגעי פעולות איבה << נושא >> << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בוקר טוב לכולכם, היום יום שלישי, כ"ד בסיוון התשפ"ו, 9 ביוני 2026, השעה 10:36. למי מכם שלא יודע, אנחנו מעלים היום לקריאה שנייה ושלישית בעזרת השם חוק חשוב, חשוב כל כך, שעושה היסטוריה. כן-כן, אנחנו גם לפעמים עושים היסטוריה בבית הזה, כפשוטו, מה שנקרא. חוק הגבלת שכר טרחה בתביעות של נפגעי צה"ל, כוחות הביטחון ופעולות האיבה. וכשאני אומרת שאנחנו עושים היסטוריה זה נכון לכל אחד ואחד מכם, כל השותפים המדהימים שהיו פה בדיונים הארוכים, המייגעים, לפעמים הקשים, אפילו הזלנו דמעה, אפילו התרגזנו רצח – ולמרות הכול ואף על פי הגענו, ואני חושבת שהגענו לחוק מעודכן, נכון וראוי. ועם כל זאת, גם השארנו פתח לתיקונים – כי אתם יודעים, לא כל החכמה בידיים שלנו והמציאות לפעמים חכמה מכל דמיון. לכן השארנו בתוך החוק עצמו אפשרות לשר לשנות, לתקן, להוסיף או להפחית ככל שהוא יראה לנכון, כמובן בגבולות ובמסגרת שהצבנו בחוק. על החוק עצמו ועל החשיבות שלו אני אדבר בהרחבה היום במליאה, אתם מוזמנים לצפות, ולא אתפוס פה את הזמן החשוב שיש לנו על נושא שהוא לא רחוק מהחוק עצמו, יש קשר ישיר בין החוק לבין הנושא היום – התנהלות הוועדות הרפואיות לנכי צה"ל, כוחות הביטחון ולנפגעי פעולות האיבה. אני רוצה בראש ובראשונה להדגיש: בצד הימני של השולחן בדרך כלל יושבים משרדי הממשלה, כולל משרד הביטחון, כולל ביטוח לאומי, ואנחנו מכירים לכם תודה ענקית, באמת, לשני המשרדים. בכלל, גם למשרד המשפטים, לכל המשרדים שמעורבים בעניין. אני יודעת כמה אתם מתאמצים לעשות טוב, ואני חייבת להגיד גם לצד השני של השולחן שבדרך כלל מייצג את הנפגעים, את הפצועים, את הנכים – שהמדינה נותנת וחושבת שנכון לתת. אבל תמיד כשנותנים צריך קריטריונים, אין מה לעשות, בסוף זה לא יכול להיות פרוץ וכאוס. אתה יודע, היום נכנס אליי מתמודד מדהים, הלום קרוב, ואמר לי – לא פייר להשוות את כל ה-20% אותו דבר, דיברנו על המסקנות של ועדת מור יוסף. אני מסכימה איתו, אבל מישהו צריך לקבוע מה זה 20%, מה זה 30%, מה זה 50% – בסוף צריך לקבוע את זה, ותמיד זה שקובע הוא זה שחוטף את המכות, את הסטירות וכמה הוא לא בסדר. אני מבקשת מכולנו לשמור על איזונים, בסדר? אין כאן רעים וטובים. כולם בשולחן אצלי טובים. אבל כן, יש בעיניי גם דברים ביורוקרטיים מעמיסים שהם חסמים שאפשר פשוט להעיף אותם הצידה ולהתנהל נכון יותר. אני חושבת שחלק מזה תלוי בנו, חלק מהדברים אנחנו צריכים לתקן בחקיקה. ביטוח לאומי ומשרד הביטחון – אתם בעצם כבולים בחוקים שמחייבים אתכם לעשות אל"ף, בי"ת, גימ"ל. אני אגיד עוד דבר אחד, ואז אעבור לשמוע את המשרדים ואת הציבור: אני חושבת שצריך לעשות הפרדה בין – נקרא לזה פיצוי על הנכות, אי אפשר לפצות אף פעם. מישהו שאיבד רגל או חזר עם נשמה שבורה לחלוטין – שום הון שבעולם לא יפצה על זה. אבל עדיין, המדינה צריכה להגיד – הינה, זה עבור זה שהלכת - - - << דובר >> נתנאל שקד: << דובר >> אבל פיציתם בחוק נפגעי פעולות איבה ונתתם - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נתי, שנייה, אני אתן לך לדבר. אתה גם לא חולק עליי מבחינת המתווה, עוד לא אמרתי סכומים. אני רק אומרת – אל"ף, שמצד אחד צריך לתת פיצוי, במרכאות, על הפגיעה שהיא לאורך כל החיים, זה לא משנה כרגע אם אתה משוקם או לא. איבדת רגל, איבדת יד, להבדיל, איבדת חצי מהנשמה שלך? לאורך כל החיים תקבל את הפיצוי הזה בשל מה שאיבדת. לצד זה ובלי קשר לזה צריך לטפל בשיקום של האדם, להחזיר אותו לחיים משמעותיים, טובים וערכיים, ויש לו כל כך הרבה מה לתרום. זה יהיה טוב יותר לחברה וגם לאדם עצמו. על זה ועדת מור יוסף ישבה. אני לא יודעת אם כולכם קראתם את המסקנות שלה, זה דוח לא קטן, ומכל הדפים האלה – אי אפשר להגיד שכולו פסול, בסדר? חלקו מעולה, חלקו פחות, חלקו אולי לא טוב, אבל בסוף יש כאן דברים חכמים, ואני אגיד בקצרה אחד מהם כי הוא קשור לעניין שלשמו התכנסנו: אני חושבת שלעודד אנשים לתעסוקה, נתי, זה דבר קריטי והכרחי. לא כולם יוכלו, אבל אני בהחלט חושבת שצריך לעודד אנשים לצאת לעבודה ולהגיד שמעבודה מסוימת ירד כסף מהקצבה, אבל ירד חצי שקל על כל שקל שתרוויחו, כלומר בסופו של דבר יהיה כאן עידוד לצאת לעבודה. יש כאן רעיונות שהם בעיניי טובים מאוד, לא הייתי מבטלת אותם, צריך לטפל בזה. לענייננו: אנחנו רוצים לדבר על משהו שאנחנו כן יכולים לתקן כאן ועכשיו, לא על דברים שהם לא בסמכויותינו ויכולותינו. ולכן, נתי, למה פה כן ופה לא – זה משהו שלעתים רלוונטי לחקיקה ואי אפשר לשנות אותו בדיון, אבל בהחלט אפשר שבדיון הזה יצוצו גם רעיונות איך לתקן בחקיקה, בסדר? בוא ננשום עמוק, ננסה להעלות את הדברים בצורה ראויה ומכבדת, נרד לגופם של דברים ולא לגופם של אנשים. כל האנשים פה לא מייצגים רק את עצמם – הם מייצגים קבוצות, מסגרות ומשרדים, ונשאיר את זה כך. עם כל הכעס – ככל שיש כעס – על המוסד לביטוח לאומי או על משרד הביטחון. אני רואה שנמצאת איתי חברת הכנסת דבי ביטון, שמקפידה להגיע, שתדעו. אם יש לך כמה מילים להגיד לפני שנתחיל את הדיון. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> קודם כול, תודה על הדיון, אני אפתח ואומר שבסך הכול כמי שמכירה מקרוב את הביטוח הלאומי – יש בפניו משימה קשה מאוד. הם נקלעו לתקופה מטורפת, גם 7 באוקטובר, גם מלחמות, גם כל מה שקורה עכשיו. אבל עם זאת אני יכולה לומר לך שביומיים האחרונים אני מקבלת מעורכי דין שמייצגים בערר שלא די שלא משאירים לאנשים את המעט – ואני מדברת על אנשים שעוברים טלטלות, שלא יוצאים מממ"דים ומקבלים 5% נכות. הם היו 30% ובאופן מפתיע הופכים להיות 5%. כשגברתי אומרת שצריך טיפולים – אכן, צריך טיפולים. אבל כשאתה מקבל את האחוזים הנכונים שלך, יש סל שיקום. וכשהם בפחות, גם סל השיקום הזה לא קיים. ואותם אנשים, לצערי, לא יכולים לממן טיפולים, וזה הרבה טיפולים: זה ללכת לפסיכיאטר, פסיכולוג, בריכות, עוד - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל דבי, אני רוצה להכניס אותך: אנחנו מדברים היום על הוועדות הרפואיות. בואי נתרכז. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> הוועדה הרפואית, הרי מי קובע? לא ביטוח לאומי, בסוף אותו רופא שיושב בוועדה הוא זה שמכתיב להם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בסדר, זה שאת אומרת שאי אפשר לשלם על זה כבר לא קשור - - - << דובר >> נתנאל שקד: << דובר >> איך התהפך המצב שמאישה שישבה פה לפני ארבע שנים – אני לא בא כבר הרבה זמן – לחמת למען לוחמי צה"ל, ופתאום, בגלל שזה הרבה יותר סקסי בתקשורת היום להילחם למען נפגעי פעולות האיבה, את נלחמת למען נפגעי פעולות איבה? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> די, לא, נתי - - - << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> אני לא הבנתי את השאלה שלך. << דובר >> נתנאל שקד: << דובר >> איך יכול להיות שאני לפני ארבע שנים כשהערתי לך שהחוק אומר היום שלוחם שיוצא לקרב חובת ההוכחה היא על הלוחם – הרי יש הפרדה, אנחנו מדברים על הוועדות - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נתי, אבל זה לא פייר, אתה גוזל לנו זמן. << דובר >> נתנאל שקד: << דובר >> אני מדבר על הקשר הסיבתי. חובת ההוכחה היא על הלוחם, ולעומת זאת נפגע פעולת איבה – חובת ההוכחה היא על המדינה, ואת עוד אומרת שדופקים את נפגעי פעולות האיבה. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> אתה שמעת אותי אומרת נפגעי פעולות איבה? << דובר >> נתנאל שקד: << דובר >> גברתי, תקשיבי, הלוחמים היום בתחתית. ואני אגיד יותר מזה, קראתי את דוח ועדת מור יוסף - - - << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> אני לא מאמינה שאתה אומר כזה דבר. << דובר >> נתנאל שקד: << דובר >> שנייה, קראתי את דוח ועדת מור יוסף. הרצון הזה לחבר קודם כול בין לוחמים שאתם שולחים לקרב ובוכים שיש פה משתמטים – בואו, בינינו, 20% מחיילי צה"ל הסדירים הולכים להיות לוחמים, לי כבר אין שום אינטרס, אני כבר זקן – 20% מחיילי צה"ל הולכים להיות לוחמים. לא יכול להיות שתרדדו את הדבר הזה, לא יכול להיות שלוחמים היום בתחתית, לא יכול להיות שכולם שווים, זה לא הגיוני. יש נושא אחד שנקרא – ובזה אני אסיים, יש לי מלא להגיד, אבל לא עכשיו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל נתי, אני אתן לך לדבר, אני מבטיחה לך. << דובר >> נתנאל שקד: << דובר >> אני רק רוצה להגיד משפט ובזה אני אסיים. גברתי, אנחנו כל הזמן מדברים על שיקום בתעסוקה, אנחנו כל הזמן מדברים על פיצוי. אני רוצה להחזיר לפה מילה שבזמנו אלי אלאלוף זכרונו לברכה, יושב-ראש ועדת הרווחה, אמר בחכמה. הוא דיבר על ביטוח והוא אמר את זה פה, את זוכרת, ענת? אמרו לו, כולם שווים, הוא אמר – לא, רבותיי, גם בחור שמטפס על עמוד חשמל לא שווה למישהו שיושב במשרד. את לא יכולה לשלוח את הלוחמים האלה לקרב ולהגיד – אני מצטערת, הם שווים למישהו ששיחק כדורגל, הם שווים למישהו – עם כל הכאב – שהלך למסיבה. את שולחת לוחמים לקרב? את שולחת אנשים להיהרג? תבטחי אותם. את לא מסוגלת לבטח אותם? אין בעיה, תגידי להם. תגידי לילדים שלי חבר, אני לא מכריחה אותך להתגייס לקרבי - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נתי, אמרת משפט אחד ואמרת כבר שמונה, זה לא נאום - - - << דובר >> נתנאל שקד: << דובר >> אני לא יכולה לבטח אותך, אתה שווה למישהו שיוצא למסיבה, עם כל הכבוד למסיבה בנובה, ואני אומר את זה כפצוע צה"ל, אני לא מתבייש. את לא יכולה להשוות אותו לבחור שנמצא עכשיו בדרום לבנון ורודף אחריו כטב"מ. סליחה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה, נתי. << דובר >> בני פרץ: << דובר >> ואני תמיד אומר, אי אפשר - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בני, לא. בני, אתה תצא. << דובר >> בני פרץ: << דובר >> להפוך אותה לטרור - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אפשר להוציא את בני? בני, אתה תצא החוצה, אני לא מוכנה לזה יותר. << דובר >> בני פרץ: << דובר >> אתה לא יכול לזלזל בזה - - - << דובר >> נתנאל שקד: << דובר >> אני לא מזלזל - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בני, אתה תצטרך לצאת החוצה. אני לא מוכנה. אף אחד לא ידבר פה עכשיו בלי רשות. << דובר >> בני פרץ: << דובר >> אבל מה שהוא אומר - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בני, אתה תצא החוצה. מותר לו להגיד את מה שהוא רוצה להגיד, גם לך מותר להגיד את מה שאתה רוצה להגיד. ואתה, נתי, תפסיק להתפרץ. אני מבקשת ממך, אני מעריכה מאוד את כולכם – מספיק. לכל אחד יש פה בטן מלאה, אני מבינה, אבל אני מבקשת מכם – בואו נוכיח לעולם שאפשר אחרת. אפשר לדבר אחרת ולא להתקיף את חברת הכנסת. אל"ף, אני לא יודעת שהיא אמרה פעם משהו אחד ועכשיו אומרת משהו אחר, אבל גם אם כן – מותר לבן אדם להתחרט. שוב, בלי לנקוט עמדה האם היא אמרה או לא אמרה מה שאתה מייחס לה. דבי, אני יודעת שאת מכבדת אותו ולכן את לא משיבה עכשיו. << דובר >> נתנאל שקד: << דובר >> אני מתנצל מאוד, זה לא היה משהו אישי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל זה כן היה משהו אישי, והוא התנצל. תודה נתי. << דובר >> נתנאל שקד: << דובר >> אני מתנצל, זה לא אישי, אני מדבר על רוח הדברים. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> נתי, בגלל שאני מכירה אותך, ואיך אמרת, ארבע שנים אני מלווה את זה, חלילה אני לרגע לא עושה הפרדה ולא חושבת שלכל אחד במה שהוא עבר צריך להיות דומה לאחר. לא, כל אחד מטופל אחרת, ואני חושבת שהוועדה הזאת יודעת להסביר והנושאים ברורים מאוד. העליתי את מה שהעליתי מתוך קול שמגיע אליי באופן תמידי וזו הזדמנות שידברו עליו. ללא ספק, חשוב מאוד לתת לכם את המקום ולרגע אני לא עושה איפה ואיפה חלילה, זה לא המקום שלי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה רבה. משרד הביטחון, אני רוצה לקרוא נתונים ואז לעבור אליכם, שתענו לנו על שאלות ששאלנו לפני הדיון. אחר כך ביטוח לאומי ואחר כך נעבור לקהל הנכבד ולמוזמנים הבאמת מכובדים שיושבים איתנו בדיון היום. משרד הביטחון, לפי הנתונים שיש לנו, בשנים 2023–2025 הוגשו מעל 60,000 בקשות להכרה, מתוכן 39% בגין פגיעות נפש. לא היה לי את הנתון כמה הוכרו בסופו של דבר, אני אשמח לשמוע. כ-74% מהבקשות בגין פגיעה נפשית וכ-80% מהבקשות בגין פגיעה אחרת טופלו במסלול הירוק. פגיעות פיזיות – מרבית הנכויות הן בדרגות נמוכות, כ-83% מהמקרים מצויים בטווח של עד 19% נכות. פגיעות נפשיות – קיים ריכוז גבוה יותר בדרגות בינוניות, כ-71% מהמקרים מצויים בטווח של 30%–59% נכות. במהלך 2023–2025 הוגשו כ-3,228 ערעורים, כ-65% מהם נדחו או נמחקו, כ-22% הסתיימו בפשרה וכ-8% התקבלו. אני אקרא גם את הנתונים מהמוסד לביטוח לאומי ואז נתחיל את השאלות. נפגעי פעולות איבה בביטוח לאומי – ב-2023–2025 הוכרו כ-82,000 אזרחים כנפגעי פעולות איבה על-ידי המוסד לביטוח לאומי. לא מעט. כ-38,000 הגישו בקשה לקביעת דרגת נכות. 88% הוכרו עם נכות נפשית ו-6% עם נכות משולבת, פיזית ונפשית. << אורח >> ירונה שלום: << אורח >> זה לא מדויק. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תדייקי אותי, אני לא יכולה לכעוס על היועץ שלי, שאסף לי אותם, אבל בשביל זה אתם פה – בשביל לדייק. בכל מקרה, לפי מה שהוא כתב לי, ותכף הוא יגיע ואני אשמע מהיכן הוא לקח את זה, כ-38,000 הגישו בקשה לקביעת דרגת נכות, זה נכון? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי. 88% הוכרו עם נכות נפשית, זה לא מדויק? << אורח >> ירונה שלום: << אורח >> כמה? כן. המספרים פשוט טיפה גדלו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי. ו-6% עם נכות משולבת, פיזית ונפשית. משנת 2023 עד הרבעון הראשון של 2026 נדונו 775 תיקים בוועדת ערר. זה מביטוח לאומי. יש לי כאן רשימה ארוכה של שאלות שהעברנו לשני המשרדים. אני לא אקרא אותן, אני פשוט אתן לביטוח לאומי את רשות הדיבור קודם כול, ואז נעבור למשרד הביטחון. אני ממש מבקשת שאם יש למי מכם שאלות תוך כדי – רשמו לכם. יש לכם מן הסתם דפים, עטים או מחשבים, רשמו את השאלות, כי אני רוצה לשמוע אותם ברצף. אני אשתדל גם אני לעמוד בגזירה של עצמי, אני לא בטוחה שאצליח, אבל אני אשתדל. בבקשה, ביטוח לאומי. בבקשה, כל אישה שמדברת נא להציג את עצמה לצורך הפרוטוקול. << דובר >> ירונה שלום: << דובר >> שמי ירונה שלום, אני סמנכ"לית מערך נכויות ושיקום, וגם אני רוצה להגיד לך תודה על חוק הגבלת שכר טרחה, אני חושבת שזה חוק חשוב. 7 באוקטובר לא היה אירוע טרור רגיל, הוא היה אירוע משמעותי וקשה מאוד. ביטוח לאומי הגיע מהר מאוד לאנשים ועשה מיצוי זכויות. כבר בינואר 2024, למי שלא קיבל תט"ר, התחלנו לעשות ועדות רפואיות. לפני שהתחלנו את הוועדות הרפואיות ולפני שנכנסנו לכל מנגנון האיבה הצענו להכניס את חוק האסונות והפיצויים – ואני מדגישה את זה בכוונה, זו נקודה חשובה – ולצערנו זה לא צלח. אמנם ועדת אביעד הכהן נתנה מענקים ואני אתייחס אליהם, אבל זה לא היה כמו שחשבנו שהיה צריך לתת בחוק האסונות, כי חוק אסון אומר שזה משהו מסיבי הרבה יותר. הוועדות הרפואיות היום מתבצעות על-ידי רופאים שהם דרג עצמאי שמקבל החלטה לפי מיטב השיפוט שלו. היום רוב האנשים שהגישו נכות – אני תכף אתן את המספרים – כבר עברו ועדות וכמעט 40% כבר נמצאים בנכות צמיתה. אנחנו היום בשלב שאנחנו עוברים לשיקום. אנחנו כרגע באמת מדברים על - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כ-40% כבר בצמיתה? << דובר >> ירונה שלום: << דובר >> כן. יש אוכלוסיות שכבר יותר גבוה מ-40%. אנחנו היום כבר בתהליכי שיקום מתקדמים, 85% מהאנשים שקיבלו נכות - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, את אומרת 40% בצמיתה, את מדברת איתי משמחת תורה התשפ"ד וצפונה? או על בקשות תלויות ועומדות? << דובר >> ירונה שלום: << דובר >> הרוב. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כי אני חייבת לומר לך פה – ושאחד הצדדים בשולחן לא יהרוג אותי – לא צריך לרוץ לצמיתה. שוב, המטרה של ביטוח לאומי – מירב, אם תעשי לי עוד פעם אחת לא אני אעשה לך ארבע פעמים לא. אני חוזרת למה שאמרתי לגבי מור יוסף, שצריך לעשות את ההפרדה בין – נפצעת או קיבלת מכה ותקבל פיצוי לאורך כל החיים, לבין – אתה נכה. << דובר >> נתנאל שקד: << דובר >> הסללת נכות - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה, נתי. והריצה – נכון שהיום המצב הוא שכן צריך לרוץ לצמיתה, כי הוא צריך לקבל ליווי והוא לא יקבל אותו בלי צמיתה – אבל יש גם קושי. שוב, זה לאו דווקא הוועדות, אבל תביני שזה מצמרר אותי ש-40% הפכו לנכים צמיתים, כי המטרה היא שהם לא יהיו כאלה. בוודאי לא נפגעי פעולות איבה, שאני רוצה שהם יהיו פעילים, יעילים ומשמעותיים, וימשיכו הלאה את חייהם בצורה המיטבית ביותר גם לחברה וגם לעצמם. << דובר >> ירונה שלום: << דובר >> נכון, ולכן אנחנו - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זו דווקא נורה אדומה – כל הכבוד לכם, כלומר, עשיתם עבודה טובה לאור הנסיבות, אבל. << דובר >> ירונה שלום: << דובר >> אני רוצה להגיד משהו: אנחנו הדגשנו, ולפני שבכלל התחילו להגיש תביעות לאיבה, הצענו להוציא את האירוע הזה לצד ולהכניס אותו במסגרת חוק פיצוי, כדי שלא יהיה מצב שאנשים יצטרכו להגיש תביעות לנכות וכדי שאנשים לא יצטרכו להוכיח נכות. יחד עם זאת צריך להבין שיש אוכלוסייה שתצטרך אותנו לאורך זמן ושצריכים לקבל את הטיפול הזה. קביעת אחוזי נכות זה שיקום, טיפול נפשי, טיפול רפואי, ויש בזה הרבה הטבות נלוות שהן חשובות. לעניין ההכרה ששאלת: הגישו לנו 111,000 בקשות להכרה, 100,000 הוכרו, זאת אומרת שבערך 10% לא הוכרו. הגישו לנו 42,000 בקשות לנכות, כרגע ביצענו ועדות וסיימנו ב-40,000 - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כלומר, מתוך 100,000 שהוכרו, 42,000, כלומר כמעט מחצית, 40%, ביקשו נכות? << דובר >> ירונה שלום: << דובר >> כן. צריך להגיד שחלק פנה לוועדת אביעד הכהן וקיבל דרכה מענקים וסל שיקום. סל שיקום אפשר למצות בוועדת אביעד הכהן. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מה זה ועדת אביעד הכהן? << דובר >> ירונה שלום: << דובר >> ועדת אביעד הכהן קבעה שאנשים יכולים לגשת ולקבל מענק וסל שיקום מבלי לתבוע נכות. המענק הוא לפי סוג היישוב. ליישובים הקשים ולמסיבות 28,000 שקל וסל שיקום של עוד 30,000 שקל, חד פעמי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ועוד סל שיקום, שגם הוא כסף. << דובר >> ירונה שלום: << דובר >> כן. אנחנו כרגע התחלנו תהליכי שיקום, ואני חייבת להגיד שאנחנו רואים שהנכים שקיבלו את האחוזים מתחילים תהליכי שיקום ולמידה, יש לנו כבר אחוז גבוה שהתחילו לימודים והכשרות מקצועיות. אנחנו מאמינים שחלק גדול מהאוכלוסייה כן ישתקם ויוכל לחזור לחיים פעילים. יהיה אחוז מצומצם שאני לא יודעת להגיד אותו היום – נבואה ניתנה לשוטים – שיצטרכו עדיין לקבל - - - << דובר >> נתנאל שקד: << דובר >> רגע, ועדת אביעד הכהן נותנת גם לימודים חינם? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, תן לה לסיים, ביקשתי. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר >> נתנאל שקד: << דובר >> אני אשאל מה שאני רוצה, גברתי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נתי, לא, אתה לא תשאל מה שאתה רוצה, תשאל כשתהיה לך רשות דיבור, רשום לך. אני רק אגיד עוד פעם: היא אמרה שוועדת אביעד הכהן נתנה מענק חד פעמי בסביבות 30,000 שקל ועוד סל שיקום, שגם הוא בכסף, אני לא זוכרת את הסכום המדויק. << דובר >> ירונה שלום: << דובר >> סל שיקום תלוי – יש שלוש רמות, זה נע בין 7,000 לבין 30,000. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה סל שיקום, שהוא גם חד פעמי. << דובר >> ירונה שלום: << דובר >> כן, סל שיקום, שנגמר בדצמבר 2026 וחשוב לי להדגיש את זה, כי חשוב למצות אותו. 23,000 נכי איבה שיש להם 20% ומעלה התחילו תהליכי שיקום. יש לנו 24% בגיל העבודה שהתחילו לימודים ויש לנו 24,000 הטבות שהתחילו לממש, שאלה כל מיני הטבות – אם זו תוכנית - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, יותר לאט. << דובר >> ירונה שלום: << דובר >> 23,000 עם 20% ומעלה שהם בקשר עם עובדת שיקום והתחילו תהליכי שיקום. זה יפה, 85% בעצם התחילו תהליכי שיקום, וזה אומר שבסך הכול אנחנו הולכים לכיוון. תהליך שיקום הוא לא תהליך לינארי, הוא תהליך מורכב, במיוחד אצל נכים שסובלים מפוסט-טראומה עם אחוזים גבוהים. זה תהליך שצריך ללוות לאורך זמן ליווי צמוד. גם כשבן אדם נכנס לעבודה והשתלב בה, חשוב מאוד שיהיה לו ליווי לאורך הדרך כי יש נפילות ועליות. 8,000 מימשו את הטיפול הפסיכולוגי, 3,100 מאלה שהם בגילי העבודה, שזה 24%, התחילו לימודים, ו-24,000 משתמשים בכל מיני תוכניות מיצוי, כולל: חונכות, שיעורי עזר, מעונות, פעילויות ספורט, סיוע בשכר דירה, רכב וכל הדברים האלה. אלה בגדול הנתונים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> עכשיו לעניין של הוועדות עצמן, כי שאלנו על זמן המתנה – התהליך הזה שבתוך הוועדות וגם לפני, כמה זמן ממתינים וכמה זמן זה לוקח, הגשנו לכם שאלות מפורטות מאוד. << דובר >> ירונה שלום: << דובר >> אני אגיד: בתחילת התהליך זה היה חודש המתנה. היום, כיוון שאנחנו הרבה יותר מתקדמים בתהליך, אנחנו עומדים על 69 ימים בדרג הראשון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא הבנתי. אמרת שבהתחלה היה חודש, השתפרנו והיום זה 69? זה לא מסתדר לי עם המשפט. << דובר >> ירונה שלום: << דובר >> להיפך, אמרתי שבהתחלה היה חודש כי זה היה מעט מקרים. היום כשהכמויות גדלו אנחנו עומדים על 69 ימים. זה בנוי כך שזה 65 ימים עד הוועדה ובדרך כלל לוקח לנו ארבעה ימים אחרי הוועדה להעביר ולפרסם את ההחלטות. בדרג שני לעומת זאת אנחנו עומדים על 68 ימים ושישה ימים פרסום, סך הכול 74 ימים עד שאנחנו מסיימים את התהליך. יש עוד נתון שמעניין אתכם? << דובר >> נתנאל שקד: << דובר >> אני רוצה לשאול שאלה, אפשר? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן. << דובר >> נתנאל שקד: << דובר >> אמרת שרק 8,000 איש הלכו לטיפול פסיכולוגי מבין כל הנכים? מבין כל הפוסט-טראומה? << דובר >> ירונה שלום: << דובר >> לא, אצלנו זה מתחלק קצת שונה. << דובר >> נתנאל שקד: << דובר >> אני רוצה לדעת כמה מתוך הפוסט-טראומה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, תן לה, היא התחילה לענות. << דובר >> נתנאל שקד: << דובר >> אני אחדד את השאלה, סליחה, כדי שגברתי תוכל לענות: מתוך הנכים הפוסט-טראומתיים, כמה מתוכם הלכו לטיפול פסיכולוגי באחוזים? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> היא עוד לא אמרה כמה יש בפוסט-טראומה, היא עוד לא הגיעה לשם. << דובר >> ירונה שלום: << דובר >> אני אסביר רגע: אצלנו זה עובד קצת שונה. יש אצלנו את מרכזי החוסן, וזו התחנה הראשונה של אדם שעובר אירוע איבה. עוד לפני שהוא מגיש תביעה הוא מקבל טיפול נפשי, עוד לפני שהתפתחה בכלל פוסט-טראומה. הוא יכול היה ב-7 באוקטובר לקבל עד 48 טיפולים. << דובר >> נתנאל שקד: << דובר >> זה לא הרבה. << דובר >> ירונה שלום: << דובר >> זה גם לא מעט, נתי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> די, בלי הערות. << דובר >> ירונה שלום: << דובר >> את זה הרוב הגדול מיצה. אנחנו מדברים על טיפולים נפשיים שנקבעו אחרי שנקבעו אחוזי נכות. כן, 8,000. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אמרת שבערך 111,000 הגישו בקשה להכרה, כ-10% לא הוכרו והיתר כן. כמה מתוכם הם עם רק נכות נפשית וכמה מתוכם הם נפשית יחד עם פיזית? << דובר >> ירונה שלום: << דובר >> פיזי – מכלל ה-40,000 יש לנו רק 2,000. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> למה 40,000? תחדדי לי, בערך 100,000 הוכרו, רק 42,000 – מה קורה עם ה-60,000 האחרים? << דובר >> ירונה שלום: << דובר >> לא, רגע, צריך להבין: לא כל מי שמוכר בא להגיש תביעה לנכות. חלק גדול מהאנשים חוזרים לשוק העבודה, מתמודדים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל מתוך 100,000 רק 42,000 הגישו בקשה – 60,000 בעצם ביקשו לא להמשיך הלאה? << דובר >> ירונה שלום: << דובר >> אנחנו רוצים שתכירו בנו. אם חלילה יהיה יום שנזדקק לכם – אבל כרגע - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הבנתי. אבל מה-42,000 שכן הגישו בקשות, כמה מהם בסוף קיבלו נכות, כמה מתוכם הם נפשית וכמה מתוכם הם פיזית? << דובר >> ירונה שלום: << דובר >> פיזי קיבלו 2,000 איש מתוך 40,000. פיזי ונפשי זה 1,400, פחות מ-5%, וכל השאר זה נפשי. זאת אומרת שהרוב המוחלט זה נפשי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ומתוך הנפשי, אם אני מורידה 2,000 ועוד 1,400 שזה 3,400 מ-42,000, זה 38,000, נניח. מתוך 38,000, 8,000 מימשו את התהליך הפסיכולוגי שהוא אחרי החוסן. << דובר >> ירונה שלום: << דובר >> כן. חלק גדול לקחו את טיפולי החוסן ואמרו שזה בסדר, זה מספיק, וחלק המשיכו לקבל טיפולים נפשיים לאורך זמן. << אורח >> מירב גילי הירש: << אורח >> 8,000 זה מהמאגר? זה לא דרך נוהל חרדה? << דובר >> ירונה שלום: << דובר >> כן, זה בנוסף. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, מיכה. << דובר >> מיכה כץ: << דובר >> שמי מיכה כץ. רציתי לדעת – מה-60,000 שביקשו הכרה ולא המשיכו אחר כך, הם יכלו לעשות את ועדת אביעד הכהן? כאילו, זה נתן לנו מספיק מענה? << דובר >> ירונה שלום: << דובר >> כן, שאלה מצוינת. בחלק גדול מהיישובים וגם חלק מנפגעי המסיבה החליטו שהם לא רוצים להגיע לביטוח לאומי. הם יכולים לגשת לוועדת אביעד הכהן ובמענק הכספי יש לנו מיצוי של כמעט 90% - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, והם מתחייבים לא להגיש תביעה לביטוח לאומי? << דובר >> ירונה שלום: << דובר >> לשנתיים. זאת אומרת, אם חס וחלילה יש איזה משבר הם יוכלו בסוף להגיע אלינו ונתחשבן איתם. << דובר >> מיכה כץ: << דובר >> אבל לא בהכרח הם היו חייבים לבקש את ההכרה הזאת. זה אומר שגם אם ביקשת הכרה והפסקת יכולת לעשות את אביעד הכהן וגם אם לא ניגשת בכלל. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל גם אביעד הכהן נגמר בזמן. << דובר >> רותי פרמינגר: << דובר >> עו"ד פרמינגר, אני רוצה לחדד: בהתחלה ישבו פה המשפחות והנכים ואמרו – אנחנו לא רוצים להיות נכים, אל תתנו לנו את הכותרת הזו, וזה היה פתרון מצוין. למה? אם חלילה תהיה החמרה יש להם בסיס כי הם כבר הוכרו. אבל הם לא רוצים להיות על ה-Payroll של ביטוח לאומי כנכים. מקובל. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בסדר גמור. תודה רבה. אני אגיד שוב, אין לנו זמן בלתי מוגבל, לצערי, ויש לנו גם את משרד הביטחון וגם אנשי מילואים, יש לנו עוד לא מעט דברים שמתרכזים לתוך הנושא של הוועדות הרפואיות ואני רוצה שנשאיר זמן לכולם, בסדר? מי עוד ביקש לשאול שאלה? << דובר >> נתנאל שקד: << דובר >> אני רוצה לשאול שאלה חשובה מאוד את ביטוח לאומי: הגיעו אליי מקרים ששמעתי על אנשים שקיבלו 50% לצמיתות שלא כרטסו במסיבה, זה נכון? << דובר >> ירונה שלום: << דובר >> אני לא יודעת אם יש 50% שלא כרטסו. אני אגיד ככה - - - << דובר >> נתנאל שקד: << דובר >> אנשים שצחקו לי בפרצוף, אמרו לי – אני לא כרטסתי וקיבלתי 50% לצמיתות. << דובר >> ירונה שלום: << דובר >> שנייה: יש קבוצה של אנשים שכיום נחקרים ב-443 - - - << דובר >> נתנאל שקד: << דובר >> הוא לא נחקר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מה אתה רוצה מהם? הם לא מחלקת אכיפה. << דובר >> נתנאל שקד: << דובר >> רגע, אני רוצה לשאול שאלה אחרת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שאלה אחרונה לעניין הזה, נתי, כן. << דובר >> נתנאל שקד: << דובר >> האם מה שאמרתי, שחובת ההוכחה היא על המדינה, זה נכון? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מה זה חובת ההוכחה? נתי, בהתחלה הם פנו מיוזמתם. בשלב כלשהו באופן הרגיל של הדברים, אדם שמרגיש שהוא נפגע פעולות איבה צריך לגשת לביטוח לאומי ולהגיד – אני נפגעתי. עכשיו, נכון ששם, בניגוד – לכן גם בחוק הגבלת שכר טרחה עשינו שוני בעלויות של פתיחת תיק, כי בביטוח לאומי הם יותר אקטיביים, יש ועדה שהיא החוקרת והבודקת, זה לא על מי הנטל, היא בודקת וחוקרת, מה שבמשרד הביטחון הבן אדם צריך להביא את הדברים. האם זה טוב או לא, זו כבר שאלה אחרת. אבל אלה שני תהליכים שלא דומים אחד לשני. אני רוצה לשאול את ביטוח לאומי את השאלות ששאלנו אתכם, אני עוברת עליהן: אנחנו רוצים לדעת, מתוך 42,000 שהוכרו – אמרת, 40% זה צמיתה? << דובר >> ירונה שלום: << דובר >> 38% אם נדייק. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ומתוכם אמרת כמה התחילו תהליך באגף השיקום? << דובר >> ירונה שלום: << דובר >> 23,000. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כלומר, יותר מחצי. << דובר >> ירונה שלום: << דובר >> כן. את צריכה גם לקחת בחשבון שחלק מהאנשים הם לא בגיל העבודה, יש לנו גם 25% שהם ילדים, יש לנו גם אנשים מעל גיל פרישה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, אבל תהליך שיקום אפשר גם לעשות לילדים, תהליך שיקום זה לא רק עבודה. << דובר >> ירונה שלום: << דובר >> אני צריכה להדגיש: המיקוד שלנו זה בשיקום מקצועי, אנחנו קצת שונים ממשרד הביטחון בהיבט הזה. לילדים אנחנו נותנים טיפולים - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מאה אחוז, טיפולים זה חלק משיקום, בעיניי. אנחנו לא נשלח ילד לעבוד. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בדיון האחרון שקיימנו בוועדה פה דיווחתם על זכאים שלא בקשר עם הרשויות. אתם זוכרים את האירוע? << דובר >> ירונה שלום: << דובר >> אנחנו לא ידענו על מי את מדברת, אם זה שורדי מסיבות או כללי. אנחנו נשמח לקבל את הזהויות ונטלפן אליהם, כי אנחנו מטלפנים לכולם. אני אגיד שלגבי המסיבה הרווחה קיבלה עו"סים שהולכים במיוחד לאנשים האלה ואמורים להגיע אליהם הביתה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, רצית לשאול. << דובר >> ליאור סולמי: << דובר >> ליאור סולמי, ממשרד מרקמן טומשין. רציתי לשאול לגבי אותם 60% שלא הגיעו לוועדה ורק הוכרו, הם לא הגיעו לוועדה כיוון שהם הבריאו או כיוון שהם לא ידעו להגיש את הטופס של התביעה? כי במשרד הביטחון הטופס הראשוני כולל את שתי התביעות, ומי שהוכר אוטומטית מקבל זימון לוועדה. יכול להיות שהוא יוותר על זה ויכול להיות שהוועדה תיתן לו אחוז נכות או משהו כזה. השאלה היא אם יש לכם פילוח. << דובר >> ירונה שלום: << דובר >> הנגשנו לכולם את הטופס במסרון, כך שהם יכלו לקבל אותו. הטופס שלנו ברור מאוד באתר, זה יפה להגיד הבריאו, לא אהבתי. << דובר >> ליאור סולמי: << דובר >> אני שאלתי אם הבריאו, לא האשמתי. << דובר >> ירונה שלום: << דובר >> לא, אני מציעה שנדבר עניינית. הטפסים שלנו מונגשים, אני חושבת שאפילו אתמול פגשתי את אחת העמותות הגדולות שאמרה שהטפסים שלנו הכי מונגשים, שלחנו את זה לכולם במסרון. << דובר >> נתנאל שקד: << דובר >> דווקא בקטע הזה אתם בסדר גמור, הרבה יותר - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה רבה. מירב, את רוצה לשאול? בבקשה. << אורח >> מירב גילי הירש: << אורח >> קודם כול אני אגיד שהתגעגעתי לוועדה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אז באנו, כמאמר השיר. << אורח >> מירב גילי הירש: << אורח >> אני אשמח לדעת: מתוך ה-40 שקיבלו 20% ומעלה אני רוצה לוודא את הנתונים של אחוזי הצמיתה, ואני רוצה להתייחס לזה שאמרתי קודם – לא. אנחנו לא בעד להסליל לנכות, אבל במצב הדברים הנוכחי אין דרך אחרת חוץ מנכות צמיתה כדי להתקדם בתהליך, זה מה שחשוב. ירונה, את יכולה להגיד – מתוך 36,000 שקיבלו אחוזים נפשיים, כמה מתוכם קיבלו אחוזים צמיתים? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> היא אמרה, 38%. << אורח >> מירב גילי הירש: << אורח >> 38% מתוך 40,000. אוקיי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> עוד שאלה, או שאנחנו עוברים למשרד הביטחון? << אורח >> מירב גילי הירש: << אורח >> יש לי מה להגיד, אבל אני אחכה בסבלנות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, שמיר. << דובר >> שמיר בניטה: << דובר >> שמיר בניטה. יכול להיות שפספסתי, אז תסלחו לי. אני רוצה לשאול את ביטוח לאומי: ברגע שבן אדם מקבל אחוזים, זמניים או קבועים, האם יש לו תוכנית שיקום שמותאמת לו – אני מדבר בעיקר על פציעות נפשיות אבל גם על פציעות פיזיות – או שהנכה בעצמו צריך לדרוש את הדברים ולקדם את עצמו? << דובר >> ירונה שלום: << דובר >> בעולם רגיל, לא בכמויות כאלה כמו שיש לנו היום, באופן עקרוני מרגע שיש ועדה ונקבעו לו אחוזי נכות עובדת שיקום מתקשרת לבן אדם, מציעה לו את מה שיש ופותחת לו את כל מצפן הזכויות. כדי להנגיש את מצפן הזכויות - - - << דובר >> שמיר בניטה: << דובר >> אני לא שאלתי על מצפן זכויות, אני יודע בדיוק מה שאלתי: תוכנית שיקום. הכוונה, האם בן אדם יכול לבזבז את עצמו שנתיים בללטף סוסים ואף אחד לא יגיד לו כלום ואז הוא נזרק משוק העבודה אחרי שנתיים כי הוא כבר לא יכול לחזור לעבוד, או שיש בן אדם שאומר לו – חצי שנה טיפול כזה, אחר כך אתה צריך לעבור לדבר הבא. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חליפה אישית, מה שנקרא, לצורכי שיקום. << דובר >> נתנאל שקד: << דובר >> אבל רק 8,000 איש - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נתי, הוא לא שואל אותך. << דובר >> שמיר בניטה: << דובר >> השאלה החשובה, בסופו של דבר, היא האם ביטוח לאומי, כמו מה שאני חושב במשרד הביטחון, הוא בסופו של דבר ארנק, או שהוא לוקח אחריות על הפציעה ועל הטיפול? << דובר >> ירונה שלום: << דובר >> אנחנו בונים לבן אדם תוכנית אישית. אני חייבת להגיד שיחד עם זאת, בכמויות הגדולות שיש אצלנו היום ואני מניחה שגם במשרד הביטחון, אנחנו לא עושים את המעקב שהיינו רגילים לעשות עד היום. עד היום היינו צמודים לבן אדם בכל תוכניות השיקום שלו, בונים לו תוכנית שיקום. מי שצריך טרום – עושים לו טרום. מי שצריך טרום-טרום – עושים לו טרום-טרום. עושים את כל המהלך כדי להוביל. אני אגיד דבר נוסף: תראו, היום יש עם הפוסט-טראומה מצבים קיצוניים. יש אנשים שמגיעים לבתים מאזנים ואחר כך צריך לבנות להם תוכנית שיקום. אנחנו היום בסיטואציה - - - << אורח >> אביב לוי: << אורח >> אתם לומדים מאירועי ה-9/11? טראומה לאומית, לא צריך להשוות את זה לימים נורמליים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אביב, לא, סליחה, אני לא מוכנה. ירונה, אל תעני. ברשותך רגע, מאחר שיש כאן בזום שני אנשים חשובים לי – פרופ' איל פרוכטר שהוא יו"ר המועצה הלאומית לפוסט-טראומה וגם ד"ר גלעד בודנהיימר ראש מינהל בריאות הנפש ממשרד הבריאות והם ממהרים ואני רוצה לשמוע אותם, ברשותכם אני אעשה קאט. אני חושבת אגב שהשאלה – לא שאני מחלקת ציונים – היא שאלה מצוינת, היא קריטית, ברמה של תוכנית אישית. לבן אדם שנמצא באמצע תהליך הכרה והוא בתוך הפוסט-טראומה או ההלם קרב – להגיד לו, הינה מצפן הזכויות שלך, הבן אדם לא יודע בכלל איך להתחיל את האירוע. במקום שמישהו ילווה אותו ויגיד לו, הינה, בבקשה, בוא נשמע, בונים לך את התוכנית, תיקח בהתחלה את זה – שוב, לא חובה, אבל סוג של חיבוק וליווי הוליסטי, בעיניי זה האירוע. << דובר >> ירונה שלום: << דובר >> בכללי זה מה שאנחנו מנסים לעשות. << דובר >> שמיר בניטה: << דובר >> אני מסתכל על זה גם מבחינת האחריות של הנכה. אני אף פעם לא לוקח מאיתנו את האחריות, אבל ברגע שאין תוכנית ולא מבינים את המשמעות של כל פעולה ומה צריך לעשות, הבן אדם נמצא בכאב. << דובר >> ירונה שלום: << דובר >> הוא הולך לאיבוד. הוא צריך מסגור, לתת לו מסגרת. << דובר >> שמיר בניטה: << דובר >> בדיוק. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לגמרי. אני אתחיל עם ד"ר גלעד בודנהיימר. שלום, בוקר טוב, גלעד, תודה שאתה איתנו. << דובר >> גלעד בודנהיימר: << דובר >> שלום, בוקר טוב. אני מתנצל בשם פרופ' פרוכטר שכנראה נפל מהפגישה, אבל נראה שהוא מנסה לחזור והוא עוד יחזור ויהיה אפשר לשמוע אותו מאוחר יותר. קודם כול, אני אגיד תודה לשאלה של הדובר הקודם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שמיר בניטה. << דובר >> גלעד בודנהיימר: << דובר >> שמיר בניטה, אני חושב שהשאלה מצוינת. בסוף יש פה אתגר מסובך ומורכב מאוד, ולכן אנחנו מנסים לעבוד בצמוד לביטוח הלאומי ולמשרד הביטחון בניסיון לראות איך מייצרים מענים מדויקים ונכונים שגם מוכחים מחקרית ועם שיקול הדעת הנכון כדי לסייע לאדם. ובמערכת הבריאות בישראל יש לנו ארבע קופות חולים שזה תפקידן והמומחיות שלהן. אנחנו חושבים שככל שמספר זכאי ביטוח לאומי ומשרד הביטחון הולכים וגדלים היכולת של המשרדים שלא אמונים על שירות רפואי בכישורים הבסיסיים שלהם עושים את מה שהם עושים נהדר, כן? אנחנו שותפים טובים. אבל אני חושב שאנחנו תמימי דעים שתפקידה של מערכת הבריאות הוא לקבוע מהם המהלכים הטיפוליים שנדרשים לאדם כדי להשתקם, ואנחנו בהחלט חושבים שנכון ומדויק יהיה אם מערכת הבריאות תקבל את האחריות בצורה טובה יותר על נכי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה בהקשרים של הטיפול הרפואי שלהם שנמצא בסל. אני חושב שבסוף זה מזיק לנפגע פעולות איבה או לנכה צה"ל אם הוא מקבל טיפול בצורה שלא מספיק מסונכרנת ומקצועית בתוך תיק רפואי סדור, שקיים לכל אזרח ישראלי במדינת ישראל דרך קופות החולים. אני לא טוען שהטיפול בקופות החולים מושלם, אנחנו ממשיכים ופועלים קשה מאוד לחזק ולשפר כל הזמן את המערכת הציבורית, אבל בסך הכול צריך לומר ששירותי הבריאות שאזרחי ישראל מקבלים באופן גורף הם מהטובים בעולם בהשוואה למדינות אחרות. שירותי הבריאות הם שוויוניים, טובים ונותנים שירות דרך סל בריאות לכל האנשים. היה נכון ומדויק, לאור ההיקפים הגדולים של נכי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה, אם היינו עושים חשיבה מחודשת איך בכל זאת מחזירים את השירות לקופות החולים. אני לא אומר שהכול צריך - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל גלעד, אני רוצה שנייה לעצור אותך דווקא בעניין הזה. אל"ף, אני מסכימה שהנושא הטיפולי – אני עושה הפרדה בין טיפול לבין שיקום. צריך לטפל בפצוע, בין אם הוא פצוע פיזי, לטפל בפציעה הפיזית שלו, ובין אם הוא פצוע נפשי, לטפל בפציעה הנפשית שלו, לבין שיקומו. קרי, להחזיר אותו לתפקוד מלא בחברה. לעבודה, ללימודים, למשפחה שכורעת תחת הנטל, וכנראה רובם ככולם מפרקים משפחות, ואתה יודע, דור מגדל דור – אנחנו כבר עושים שם את כל התשתית. אני כן שואלת אותך, זו שאלה מאתגרת, אני לא בטוחה שזה צריך לשבת במשרד הבריאות, כי משרד הבריאות אמון על הבריאות ולא על השיקום. אני מנסה להבין מה אתה אומר לי בעצם, כי מה ששאל שמיר – וגם אני שיבחתי אותו על שאלתו המצוינת – זה על תוכנית שיקום, לא על טיפול. נכון שבבריאות הנפש החלוקה קצת יותר אפורה. אגב, יכול להיות שגם בפיזית – איפה מפסיק הטיפול ומתחיל השיקום? אבל בסופו של דבר יש כאן הפרדה, ולכן אני רוצה שתדייק לי מה אתה אומר. << דובר >> גלעד בודנהיימר: << דובר >> תודה. קודם כול, צריך לומר: במערכת הבריאות אכן יש הפרדה ברורה בין טיפול לשיקום, גם בגוף וגם בנפש. במשרד הביטחון ובביטוח הלאומי, כשאנחנו מדברים על אגף שיקום בדרך כלל כוללים את שני התחומים האלה יחד, ויש כאן בעיה שפתית. שוב, זו לא ביקורת, אני בסך הכול אומר שאנחנו מדברים בטרמינולוגיות שונות. אני מסכים שהמטרות בטיפול שונות מהמטרות בשיקום, קופת החולים אחראית לטיפול באדם ולא על שיקומו, נכון, וזה דיוק נכון. אני חושב שהיום הסטטוס הוא שהשאלה של שמיר נכונה גם לטיפול הרפואי עצמו. כלומר, מבחינת מה שקורה לבן אדם שמקבל שירותים ממשרד הביטחון או ביטוח לאומי, שעושים מאמצים גדולים כדי לנהל את הטיפול, אבל עדיין יכול להיות שהוא ירצה לרכוש כל מיני טיפולים שהם לא בהכרח מוכחים מחקרית ואנחנו לא תומכים בהם, ולביטוח הלאומי קשה יותר לקבל החלטה של כן או לא מאשר למשרד הבריאות או לקופת חולים, לצורך העניין. כי ההמלצה הרפואית זה הלחם והחמאה שלנו, זה מה שאנחנו עושים, והביטוח הלאומי – תפקידו לבטח את האזרח. לכן אנחנו עובדים בסנכרון ולכן לא פעם יש לנו ישיבות, כמו שירונה דיברה על הבתים המאזנים, זה באמת מאתגר מאוד למשרד הביטחון או לביטוח לאומי לנהל את האירוע הזה ברחל בתך הקטנה של איך מנהלים אירוע רפואי. לכן אני שב ואומר: טיפול - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אגב, אני מסכימה איתך, גלעד, אני חושבת שבחלוקה הדיכוטומית – בית מאזן שייך לטיפול ולא לשיקום. אתם קראתם לו בצדק רב, חלופת אשפוז. אשפוז זה לא שיקום. שוב, הלוואי שגם שיקום בבריאות הנפש היה כמו שיקום פיזי, להבדיל, שעוברים לבית רבקה אחרי שעושים ניתוח, שזו סוג של מסגרת הוליסטית שמטפלת בשיקום לפני שמעבירים אותו לשיקום בקהילה. לא ניכנס לזה, כי אנחנו עסוקים כרגע בעבודות הרפואיות וננסה להתמקד שם. אבל אני כן אומרת שבסוף בתים מאזנים שייכים לטיפול, אני איתך. השאלה היא מה אנחנו עושים לגבי השיקום, שאני חושבת שלשמו התכנסנו. למה? כי המצב היום במדינת ישראל – הוועדה הרפואית, של ביטוח לאומי או של משרד הביטחון, קובעת אחוזי נכות ומתוך אחוזי הנכות מוציאים את השיקום, ולכן מתנים את אחוזי הנכות בשיקום. אגב, גם באזרחי לפחות מ-40% לא מגיע סל שיקום בבריאות הנפש. כורכים את זה אחד בשני, מה שיכול להיות שאדם עם 20% נכות נפשית – אזרחי, לא פעולות איבה – גם זקוק לסוג של שיקום והוא לא מקבל אותו לצערי. שוב, אם כי אני מבינה שמדינה צריכה לעשות סדרי עדיפויות איפה היא משקיעה יותר. בסוף כוח האדם מצומצם ואנחנו מכירים את צווארי הבקבוק שיש לנו, ואחד מהם הוא כוח האדם שהוא קריטי. אם אתה רוצה, תגיד משפט סיכום, אם פרופ' פרוכטר פה נעלה אותו, ואם לא – נחזור לירונה ולמשרד הביטחון. << דובר >> גלעד בודנהיימר: << דובר >> אני רק אגיד שוודאי שהביטוח הלאומי מבצע בהקשר של השיקום התעסוקתי שירותי שיקום מצוינים ומעולים, ובמובן הזה אני חושב שהיתרון של שירותי השיקום, בטח בתוך סל שיקום מתמודדי נפש בקהילה, היתרון הוא שאנחנו נותנים בעיקר שירות ולא עסוקים בשאלות של קצבה גבוהה או נמוכה יותר. וכשאנחנו נותנים שירות – כלומר, דיור, תעסוקה, השכלה, סמכות, חונכות, כלל השירותים שניתנים בתוך סל שיקום – היתרון הוא שאנחנו מציעים שירות ולא כסף, ואנחנו מנטרלים כל מיני כוחות אחרים שקיימים בתוך השירות, וככה אפשר לתת למי שצריך יותר. וזה סנן שהוא דווקא קל באופן יחסי. אבל האתגר של הוועדות הרפואיות הוא באמת קשה מאוד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה רבה, גלעד. << דובר >> מיכה כץ: << דובר >> יש פצוע אחד בבית שנרשם לזום ולא קיבל קישור, הוא שואל שאלה, אם אפשר, את ביטוח לאומי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, וגם הבחורה הזאת, שתכף תגיד לנו את שמה. << דובר >> מיכה כץ: << דובר >> הוא שואל: אם מישהו הלך לוועדה והוא לא מרוצה ממנה ומרגיש שהוא לא קיבל מענה, האם הוא יכול לערער פנימית, בתוך ביטוח לאומי ויש גוף מפקח? או שהוא צריך לפנות לבית משפט? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בוודאי שיש, אבל ירונה תשיב. << דובר >> ירונה שלום: << דובר >> אין שום בעיה, הוא יכול קודם כול לערער, אבל הוא יכול גם לפנות אלינו עם תעודת זהות ושם ואנחנו נבדוק. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, בבקשה. << דובר >> יובל וקנין: << דובר >> יובל וקנין, שורדת נובה, בין היתר, ותושבת העוטף. יש לי שתי שאלות: קודם כול, כמה נכים יש תחת כל עובד שיקום בביטוח לאומי? כי אנחנו הרי יודעים שעובדי השיקום מתייחסים לכלל הנכויות – כמה נכים יש על כל עובד? << דובר >> ירונה שלום: << דובר >> ב-Caseload של עובד סוציאלי בביטוח לאומי יש 250–400 איש. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה הרבה מאוד. << אורח >> ירונה שלום: << אורח >> לא כולם נפגעי איבה, כי כמו שאתם יודעים יש לנו גם נכים כלליים ונפגעי עבודה, לא כולם צורכים את אותו טיפול, אבל האמת שזהCaseload גדול מאוד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> 250 אנשים לכל עובד סוציאלי. << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >> בין 250 ל-400. ולא רק נפגעי פעולות איבה, מכלול הנפגעים והנכים. << אורח >> ירונה שלום: << אורח >> כן. יש נכים כלליים, נפגעי איבה, נפגעי עבודה. כולם. << אורח >> יובל וקנין: << אורח >> שאלה שנייה: אני רוצה לדעת את הנתון – כמה מהאנשים קיבלו צמיתה תוך כדי הורדת אחוזים? משמע, היה להם 50% וקיבלו צמיתה של 30%. יש לך את הנתון הזה? << אורח >> ירונה שלום: << אורח >> לא התבקשנו להביא את הנתון הזה אבל זה נתון שאפשר לקבל. << אורח >> יובל וקנין: << אורח >> כי לי זה משמעותי מאוד. אני אשמח. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נבקש, יובל, נבקש שתגיד לנו באחוזים, במעבר מזמנית לצמיתה – לכמה ירדו האחוזים, לכמה עלו ולכמה נשארו. נעבור למשרד הביטחון. תציגו את עצמכן ותענו לנו על השאלות שנשאלתן, ואז יעלו פה עוד שאלות. << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> בוקר טוב לכולם, שמי מירב קורט זגדון ואני ראש היחידה לניהול הוועדות הרפואיות. << אורח >> טל כרמי אילוז: << אורח >> אני ד"ר כרמי, אני ממונה על ועדות מחוזיות. << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> חשוב לי להתחיל בפתיח ולהסביר שיש שונות גדולה בין ההתנהלות של ביטוח לאומי החל מ-7 באוקטובר לבין ההתנהלות של משרד הביטחון. החל מ-7 באוקטובר משרד הביטחון החליט לנקוט במדיניות של שיקום תחילה. מה שאומר – אנחנו קבענו שלא מתחילים את הוועדות הרפואיות, אלא קודם כול האגף מחליט לקדם תהליך של מענים רפואיים, שיקומיים וכלכליים עבור הפצועים. כל זה מתוך רציונל שאנחנו לא רוצים שהפצועים יתעסקו בכל הביורוקרטיה מסביב אלא קודם כול בתהליך ההחלמה שלהם, בתהליך ההתגבשות של הפציעות, נקרא לזה, עד שהם יעמדו בפני ועדה רפואיות. זה היה מבחינתנו מה שעסקנו וקידמנו החל מ-7 באוקטובר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> 01, 03, הדברים האלה? << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> 01 ו-02 אלה מעמדות ששייכים ליחידת ההכרה כדי לעמוד בפני ועדה - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, אבל כדי להיכנס אליכם צריך להיות קודם כול - - - << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> 03, כדי לעמוד בפני ועדה רפואית - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא ועדה רפואית, אמרת שמ-7 באוקטובר התחלתם עם ללא ועדות, קודם כול האגף נותן. << אורח >> שמיר בניטה: << אורח >> רק מי שקיבל 03. 01 ו-02 לא נכנסו בשער. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, לא נכון. << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> אני אסביר: יחידת ההכרה מקבלת את הבקשות להכרה. החל מ-7 באוקטובר פנו ליחידת ההכרה כ-41,800 פצועים שהגישו סך הכול 63,600 בקשות להכרה בגין פגיעות שונות. אלה יכולות להיות הפגיעות הפיזיות - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כלומר, חלק הגישו שתי בקשות. << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> בדיוק. סדר גודל של בקשה וחצי לפצוע, לצורך העניין. מתוך הכמות של 41,800 היו 26,700 פצועי חרבות ברזל. שוטף, שמגישים לנו פצועים – 15,100. זה סך כול הפניות שהיו ליחידת ההכרה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> את צריכה לדייק את המילה שוטף, כי יכול להיות שזו הצטברות של כמה שנים. זה לא משנות המלחמה. << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> נכון, אמרתי. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> זו גיבנת טיפולית. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, או שהבן אדם פנה יותר מאוחר. 26,700 אמרתם. << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> של פצועים של חרבות ברזל. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> צוואר בקבוק. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא צוואר בקבוק, לפעמים בן אדם ישב בבית ולא רצה, והמלחמה העירה אותו. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> לא, אם יש פניות שיושבות על השולחן כמה שנים - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בוא נשאל כמה מתוכן – אמרת 26,700 ועוד 15,100. כמה מתוך אלה ישבו אצלכם כצוואר בקבוק כי לא היה מי שיטפל בהן? לדעתי אין דבר כזה, כי אנחנו מדברים על להגיש בקשות. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> תרשי לי: למלחמה יש תגובה מיידית, פתרונות ומסלולים ירוקים. על 26,700 נגיב ונטפל תוך שנה–שנתיים, על אף דחיית הוועדות עצמן, עם אסטרטגיית נטפל ואחרי זה נעשה ועדות. אנחנו מדברים על ה-15,100 הקודמים, כמה שנים חלקם יושבים וממתינים? כי אם זה הרבה שנים זה אירוע של צוואר בקבוק שרובץ על המערכת ומשפיע על היכולת שלה לטפל באופן יעיל בחדשים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל שנייה, מיכאל, לכן אני אומרת לך שלדעתי אתה טועה, כי היא מדברת על להגיש בקשות, היא עוד לא מדברת על טיפול. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> לא. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תסבירי, אולי אני טועה. << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> רגע: בשנה בממוצע מגישים ליחידת הכרה כ-6,000 פצועים שהם של השוטף, וזה בדיוק מתכתב עם הנתונים האלה, כי לפני כן כבר היה הטיפול של צוואר הבקבוק שאתה מדבר עליו. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> ניקינו שולחן של צוואר הבקבוק? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל מאיפה נוצר צוואר הבקבוק? אני לא מצליחה להבין. << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> מהעבר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שנייה, דני נפצע בשלום הגליל, בשירות מילואים לפני חמש שנים. הוא לא הגיש בקשה, לא הגיש כלום, חזר הביתה, הרג את אשתו. הם התווכחו, היה שם משהו טעון, אבל בואו נדבר על פציעה נפשית, לא פיזית. << דובר >> ענת כהן שמואל: << דובר >> - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חס וחלילה, צודקת. לא התכוונתי – לא הרג את אשתו פיזית, אלא שיגע לה את השכל. לא התכוונתי. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חס וחלילה. היה שם משהו אבל הוא לא ניגש. המלחמה, האזעקות, העירו לו והציפו לו את הכול. ואז הוא הגיע והגיש בקשה להכרה. זה נקרא שוטף או חרבות ברזל? << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> זה שוטף. זה מתוך ה-15,100. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אבל יש מהעבר - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לכן אני שואלת, מי מהעבר יושב אצלכם? או שהוא מגיש או שהוא לא מגיש, זה תלוי בו. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> לא, אדם שהגיש לפני שבע שנים ועוד לא גמרו איתו. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> המלחמה זה עם דוח פציעה, זה פשוט מאוד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> את מדברת על מי פנה, לא מי שוהה ארבע שנים? << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> מתי הוא פנה. << אורח >> שמיר בניטה: << אורח >> מתי הוא פנה, זאת השאלה. מתי הוא הגיש את התביעה, לפני 7 באוקטובר או אחרי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הבנתי. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> היה לנו צוואר בקבוק, זו עובדה, לפני המלחמה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע: לפני המלחמה, ב-6 באוקטובר 2023, כמה ישבו אצלכם וחיכו לוועדה כדי להיות מוכרים? << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> תראו, זה בדיוק הפרויקט שהיה – פרויקט 10,000 תיקים שחיכו עוד לפני המלחמה. אני חושבת שלקראת סיום שנת 2023 יחידת ההכרה היו אמורים לסיים את כל התיקים. לכן היינו - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> היו אמורים? כמה היו שם ולא טופלו? << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> היו 10,000. תאריך הסיום הזה למיטב זכרוני אמור היה להיות דצמבר או נובמבר 2023. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי, זה 10,000. 41,800 שאת מדברת עליהם זה כולל? << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> זה כולל, זה המצב הנתון. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> סליחה, אני מכביד עלייך: נכנסים למלחמה עם צוואר בקבוק של 10,000 בקשות פתוחות לוועדות. עד כאן אני צודק? << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> לא, אתה מערבב בין בקשות להכרה שאמרתי שטיפלו בהן והועברו ליחידת הוועדות - - - << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> לא, אני לא שאלתי מתי טיפלנו. אני שואל: לפני המלחמה נכנסנו עם צוואר בקבוק שטופל במהלך המלחמה - - - << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> אבל זה צוואר בקבוק שטופל לא במהלך המלחמה, עוד לפני המלחמה, אמרתי. היה צוואר בקבוק החל משנת 2021. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> נכון. כל ה-10,000 של צוואר הבקבוק נוקו לפני המלחמה? << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> כמעט הכול נוקה עד הסוף. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> כל מה שמטופל עכשיו, 50,000 בערך, זה בשלוש שנים האחרונות? << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> נכון. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> או בקשה חדשה על סיפור ישן. << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> נכון, מה שנקרא – נוספת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רואה? הבנתי ראשונה. << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> הבנת נכון. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> את בן אדם משכיל. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תנו לי לטפוח לי על השכם, שנייה, אני הבנתי ראשונה, מצוין, תודה. תמשיכי מפה. אפשר לחייך גם בדברים קשים. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> נכון. << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> כמו שאמרתי, המדיניות של שיקום תחילה הייתה שאנחנו לא מעבירים את הפצועים לוועדה, כי פצועים שמגיעים ליחידת ההכרה בשוטף – ברגע שיחידת ההכרה מסיימת את הליך הטיפול התיק מועבר אוטומטית לוועדה רפואית ללא המתנה. במקרה שלנו, שהחלטנו שהחל מ-7 באוקטובר אנחנו לא מעמידים את הפצועים לוועדה רפואית, התיק של הפצועים המתין, היה במעמד 03 והמתין לוועדה רפואית. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> עוד שאלת הבהרה: מקרים של המלחמה כאסטרטגיה – בואו ניתן שיקום, סיוע כלכלי וליווי לפני ההכרה, אבל המקרים שהם לא המלחמה, אירועים שפנו אליכם בשוטף, הם גם באותה אסטרטגיה, או שכן היו עבורם ועדות? << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> הם עברו לוועדות. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> עכשיו, לאחר ההחלטה הזאת היה עיכוב גדול מדי בהתחלת עבודת הוועדות, הוא נבע גם מהמתנה לעניינים של רופאים, שיטת העבודה וסיום המסקנות שלכם, וגם הליווי המשפטי ואיך הם יגיעו. מאותו רגע שהוחלט שיתחילו ועדות עבור חרבות ברזל, מה אחוז המימוש של הוועדות? << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> רגע, חבר הכנסת, אני רוצה להסביר: החל מ-7 באוקטובר אמרתי שבגדול אנחנו לא העמדנו את הפצועים לוועדה. יחד עם זאת, כל פצוע שביקש לעמוד בפני ועדה רפואית – העמדנו אותו. החל מ-7 באוקטובר 8,750 איש ביצעו ועדות רפואיות של פצועי הלחימה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> כשאומרים – ביצעו, כמה מתוכם זה תהליך סופי וכמה תהליך פתוח? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תן לה רגע. הוא מתכוון כמה זמנית וכמה צמיתה. << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> רגע: הוא יכול לעמוד בפני ועדה רפואית והמקרה שלו עדיין לא הסתיים, כי הוא יחליט עכשיו - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הבנתי. מתוך 8,000 שכן עברו ועדות רפואיות לבקשתם, כמה קיבלו זמנית וכמה קיבלו צמיתה? << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> אנחנו צריכים רגע לחלק את הדברים: בפצועים של חרבות ברזל אנחנו נתנו בפיזי דרגות נכות זמניות – גבוהות יותר, כי מישהו שעומד לוועדה רפואית ארבעה–חמישה חודשים אחרי פציעה, אחרי שהוא ביקש לעמוד בפני ועדה, סביר להניח שהוא יקבל דרגת נכות זמנית. ב-2023 – שוב, מדובר בכמות קטנה של פצועים – 40% קיבלו דרגת נכות צמיתה מבין פצועי חרבות ברזל. בשנת 2024 69% בפיזי. בשנת 2025 זה כבר עלה ל-92%, ועכשיו, בואכה 2026, עומדים על 95%. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הכול פיזית, והכול זמנית או צמיתה? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ב-2026 כמה? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> קרוב ל-95%. << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> קרוב ל-95% וזה מתכתב עם הזמן שאמרנו שאנחנו ממתינים עם הוועדות הרפואיות כדי שהפציעה של האנשים תוכל להתגבש, הם יחלימו וכשהם עומדים לוועדה רפואית הפציעה החלימה ואפשר לקבוע. זה הפיזי. אם נסתכל עכשיו על פצועי חרבות ברזל בנפש - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, לפני כן – יש לנו גם חיילים שנפצעו לא בחרבות ברזל, הם לא אשמים. מסכנים, לא עלינו, נפצעו לפני, מה לעשות. איפה הם בתוך האירוע? << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> פצועים של השוטף – דרגות הנכות שניתנו, יצא שגם בפיזית וגם בנפש אנחנו עומדים על מעל 90%, צמיתה. אלה הנתונים. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> וסך הכול ועדות עבור אותם 50,000 בשלוש השנים האחרונות? << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> רגע. לנפש, בשנת 2023 היה לנו בן אדם אחד, והוא קיבל על הנפש זמנית. מישהו שעמד בדצמבר 2023, אתם מבינים שלא יכול. מבחינת הנפש בחרבות ברזל הייתה קצת שונות בתהליך. בשנת 2024 88% קיבלו צמית. ב-2025 90% קיבלו צמית. בשנת 2026 אנחנו מזהים מגמה של מתן קצת יותר זמני, ואנחנו עומדים על 66% צמית. זה מבחינת הנתונים של נפש לדברים. מבחינת סדרי גודל - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, אני אשאל לפני: כמו ששאלה פה קודם יובל, במעבר בין זמני לצמית, כמה אחוזים עלו, כמה ירדו, כמה נשארו אותו דבר? << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> זו ועדה ראשונה - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, הצמית היה מידי? לא היה בכלל זמני? << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> זה מה שקבענו. << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >> מלכתחילה, זו הוועדה הראשונה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חשבתי ש-95% צמיתים זה כאלה שהיו קודם זמניים. << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> לא. אמרתי, זה מה שקבענו, אלה הנתונים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> יסלחו לי הנכים שיושבים פה, איך קובעים מי הצמית? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> חבר'ה, בוועדה רפואית יושבים רופאים - - - << אורח >> נתנאל שקד: << אורח >> רופא, יושב רופא - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << אורח >> אביב לוי: << אורח >> הרופאים הם האלימים הכי גדולים, אני דיברתי על זה בוועדה - - - << אורח >> נתנאל שקד: << אורח >> תקשיבי, החבר'ה האלה עכשיו מהללים וצוחקים, כל הצעירים. הם לא מבינים מה מחכה להם. איך אני אמרתי תמיד? כשהיינו קטנים מכרו רכבים של נכה עם קילומטראז' נמוך. את יודעת למה? כי אין לו לאן לנסוע. הם חושבים שהם גאונים, כל הצעירים האלה, אומרים – וואי, איזה מגניב, קיבלתי אוטו. הם לא מבינים מה מחכה להם. כי בסוף, גם אם תתני לכל אחד למבורגיני, זה לא יעזור. שיקום זה לא רק כסף - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אולי נפסיק עם הזלזול? << אורח >> יובל וקנין: << אורח >> אתה יכול להפסיק לזלזל בנו? מה שטוב לי לא בהכרח טוב לך וזה בסדר. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כבוד יושבת-הראש - - - << אורח >> אביב לוי: << אורח >> יש לי בעיה אחרת, הרופאים הם האלימים הכי גדולים. הם עוברים את המערכת הצבאית, הם רואים טראומה, הם לא מטופלים. מי בודק את הרופאים? מי מרפא את הרופאים, לענייננו? כחובש שעבד מגיל 18 עד גיל 40 עם הרופאים - - << אורח >> נתנאל שקד: << אורח >> - - - << אורח >> יובל וקנין: << אורח >> אל תגיד לי מה אני יודעת, תודה רבה, עברתי מספיק. << אורח >> אביב לוי: << אורח >> - - אין רופא אחד שראיתי שהוא לא שרוט, סליחה על הביטוי. ולהם יש נגישות לתרופות. שישתפו איתנו את המידע הזה, יש הרבה דברים שאנחנו לא מקבלים מהם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> גילוי נאות, מה שאתה אומר. << אורח >> נתנאל שקד: << אורח >> כמה אחוזי נכות אנחנו מקבלים - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מיכל, אפשר לעצור את הזלזול שמגיע משם? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, רגע, חברים. התחלת בתוך הנתונים, בואי תמשיכי רגע את הנתונים ואחר כך נראה. אני שמתי רגע בסימן שאלה ענק איך אנחנו קובעים. בסדר, כשאין רגל זו נכות מובהקת, זה ברור. שוב, אני מייצגת בעצמי, אני כל הזמן הולכת עם זה לכל מקום – אני עם הלומי הקרב, פוסט-טראומה וגם בריאות הנפש האזרחית. עדיין, זה לא כמו לקבוע אחוז נכות למישהו שנקטעה לו הרגל. אלה דברים אחרים. בראשי אני כן מחלקת בין שיקום שבן אדם צריך לקבל בתהליך הרפואי שלו – לפעמים אפילו הרבה יותר בנפשי מאשר בפיזי, בתמיכה וביכולת ללוות. לא רק תעסוקה, חיי משפחה, איך מתמודדים עם החיים, לדעתי יותר מאשר פיזי. אבל לקבוע אחוזי - - - << אורח >> ירונה שלום: << אורח >> אני מוכרחה למחות על זה, מיכל, סליחה. בואו לא נשווה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בסדר, לוקחת חזרה, אמרתי, בלי לזלזל כהוא זה בקושי הפיזי לאבד רגל. << אורח >> ירונה שלום: << אורח >> זה לא קושי פיזי, אני אומרת עוד פעם - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הינה, אני אומרת לך נפשי, מאה אחוז. אני לא מזלזלת בפיזי, ומי שנפצע פיזי מעורב גם בנפשי, בדרך כלל זה קורה ביחד. לכן אני אומרת, הנפשי מצריך ליווי אינטנסיבי חשוב ביותר, אבל אני לא רוצה לקבע אותם עם נכות צמיתה. יהיו כאלה שכן, שכל החיים לא יצליחו לצאת מזה, ברור לי; אבל לא כולם. זאת אומרת, למה ישר להגיד להם – כשאני מפרידה בין כסף וליווי לבין לתת להם כותרת, אני נכה. זה מטורף בעיניי לקבוע בוועדה ראשונה, ותכף אני אשמע את פרופ' פרוכטר - - - << אורח >> נתנאל שקד: << אורח >> אני יכול להגיד לך למה זה קורה - - - << אורח >> אביב לוי: << אורח >> זו רפורמת נפש אחת, גברתי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני מבינה את הרצון לעזור, זה לגמרי בא מרצון טוב, ומיכאל נותן לי בעיטות ברגל כי כן - - - << אורח >> נתנאל שקד: << אורח >> אני אגיד לך במשפט מה אמרו לי: כשאנחנו נלחמנו ברחוב, בזמנו מיכאל בא אליי למאהל, אתה זוכר, מיכאל? באו אנשים באמת בכירים, ואני שאלתי – חבר'ה, למה זה קורה? אמרתי, תקשיבו, אנחנו הרי – החבר'ה פה לא יודעים – הלכו עם מסיכות, ארגנתי הפגנה - - - << אורח >> יובל וקנין: << אורח >> אתה יכול לדבר גם בלי לזלזל בנו, זה בסדר, אתה בן אדם בוגר. << אורח >> נתנאל שקד: << אורח >> אני לא מדבר עלייך, אני מדבר על פצועי צה"ל - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, לא שמעתי, הוא זלזל בכם? סליחה - - - << אורח >> נתנאל שקד: << אורח >> שנייה. אנחנו הוצאנו חבר'ה לרחובות, אנשים הלכו עם מסכות לבנות מרוב בושה להיות מוגדרים כהלומי קרב, בסדר? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נתי, לא, רגע - - - << אורח >> נתנאל שקד: << אורח >> שנייה, אני רוצה להגיד משפט: מיכאל, שאלו אותי מה צריך לעשות. אמרתי להם, חבר'ה, תכניסו אותם למשרדי ממשלה. תנו להם תעסוקה. את יודעת מה הם אמרו לי? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל נתי, אתה נכנס - - - << אורח >> נתנאל שקד: << אורח >> את יודעת מה הם אמרו לי? אני לא אשכח את זה. אמר לי מישהו בכיר מאוד במשרד הביטחון, אני לא אגיד את שמו – נתי, אני לא יכול. אני יכול לתת להם כסף, אני לא יכול להכניס אותם למשרד ממשלתי. וזה העניין, זו ההסללה לנכות - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> טוב, נתי, תודה, אני רוצה רגע - - - << אורח >> נתנאל שקד: << אורח >> משפט אחרון, ותקשיבי טוב, תקשיבי ותזכרי את זה עוד חמש שנים. << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >> סגן שר הביטחון הוא גם הלום קרב, מה הבעיה? << אורח >> נתנאל שקד: << אורח >> אם את חושבת שתתני להם 50%, 60% או 80% ותקבלי שקט – את לא תקבלי שקט. כי בסוף בן אדם שקם בבוקר ואין לו מה לעשות עם עצמו הוא בן אדם אומלל, וזה לא יעזור. << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> נתי, אני מסכימה איתך לגמרי, ואני באמת - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חברים, אני חייבת לצאת להפסקה של חמש דקות. אנא, התאזרו בסבלנות, חמש דקות אני חוזרת. תודה. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 11:49 ונתחדשה בשעה 11:58.) << הפסקה >> << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חזרנו. משרד הביטחון – אני רוצה שתסיימי לנו את הנתונים. אני אתן אחר כך גם לעומר ולבני שרוצים לדבר, וגם לעמותת אדוות, זה חשוב, וגם ורד. בואו נקצר. אני רוצה שתסיימי את הנתונים אבל חשוב לי גם – הגיעו אליי לא מעט פניות על איך מתנהלת הוועדה. זה הנושא החשוב ביותר שלשמו התכנסנו, מה קורה בדלתיים הסגורות, בעיניי זה האירוע. << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> אני רק אשלים את הפרטים שחבר הכנסת ביטון ביקש, את כמות הוועדות שביצענו לאורך השנים. בשנת 2023 עשינו כ-14,800. ב-2024 עשינו 15,550. ב-2025 כבר גדלנו קפיצה משמעותית ל-20,368, ונכון לעכשיו, שנת 2026, כבר ביצענו 10,783 ועדות. אנחנו גדלים בקצב משמעותי מאוד. << אורח >> מירב גילי הירש: << אורח >> אבל לכמה אנשים? זה 10,000 סך הכול, זה יכול להיות של אותו אדם. (מירב כלשהי) << אורח >> אביב לוי: << אורח >> יכול להיות גם אנשים שהגישו ונדחו, שלא היו להם ועדות. << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> לא נתעכב עכשיו על הפרטים, אם תרצי אני אשלים לך אחר כך לכל שנה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הם יעבירו לנו בכתב את כל הנתונים ואנחנו נפרסם אותם. << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> אנחנו נעביר את הנתונים בצורה מסודרת. קצת על ועדה רפואית, כמו שנאמר פה מביטוח לאומי, כי זה מנגנון דומה. בוועדה הרפואית יושבים רופאים שקיבלו כתב מינוי מטעם שר הביטחון, בעלי התמחויות שונות. כאשר אנחנו מקבלים את התיק של הנבדק שאמור להגיע אלינו לוועדה רפואית יש לנו רופא שהוא היושב-ראש שעובר על התיק הרפואי ובודק האם חסרים מסמכים רפואיים, האם צריך להשלים ולשלוח את הנבדק לבדיקות רפואיות נוספות. אם התיק מגיע והוא מספיק שלם ובשל הוא יעמוד בפני ועדה רפואית כשאותו רופא שעבר ובדק את התיק גם קובע מה המומחיות הנדרשת באותה ועדה: האם צריך רופא כירורג, פסיכיאטר, פנימאי, שמים את השיבוץ ולפי זה - - - << אורח >> שמיר בניטה: << אורח >> כמה רופאים - - - << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> בדרג ראשון יכול לשבת גם רופא אחד בוועדה, בהתאם לפגיעה, זה דרג מחוזי. ישנן ועדות שנקראות ועדות בריבוי פגיעות, יכולים לשבת בהן מספר רופאים ממספר התמחויות. ועדה עליונה בהגדרה זה שלושה רופאים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> שלושה כאשר אחד לפחות הוא מהפגיעה שנדונה בוועדה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, שנייה – אותו דבר זה ביטוח לאומי, או שזה משהו אחר? אותן ועדות וגם אותם אנשים, או שאלה בחירות אחרות? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הפרוצדורה היא אותה פרוצדורה, והפלטפורמה היא אותה פלטפורמה? << אורח >> שמיר בניטה: << אורח >> יש לי שאלה רגע לגבי - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני חייבת להגיד, שמיר, רגע, כולכם – הלומי הקרב האהובים שלי, יש כאן גם שורדי מסיבות שמגיע להם את המקום שלהם וגם חברה אזרחית שרוצה לדבר. שמיר, מאחר שאני אוהבת מאוד את השאלות שלכם, הן קולעות, אני אתן לך רגע, תשאל, אבל בוא נשאיר מקום גם לאחרים, הם לא מתפרצים. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << אורח >> אביב לוי: << אורח >> יש לנו הרבה מה לתת בקטע של פוסט-טראומה יש הרבה מה ללמוד מאיתנו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל כרגע לא הפרדנו דיונים, מה נעשה עכשיו? נשלח אותם הביתה? בפעם הבאה נפריד דיונים, בסדר, כרגע זו לא הפרדה. אני איתך. << אורח >> שמיר בניטה: << אורח >> רק שאלה אחת: יש רופא אחד מומחה שמקבל תיק - - - << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> אמרתי לפחות. << אורח >> שמיר בניטה: << אורח >> אחד צריך להיות מינימום, שמקבל את המסמכים, יושב עם המטופל בממוצע עשר דקות–רבע שעה, והוא צריך להסיק מסקנה לגבי הפציעה שלו ולקבוע את האחוזים, או לחלופין - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << אורח >> שמיר בניטה: << אורח >> אני לא יודע מה קורה במאחורי הקלעים של הדבר הזה – או שאחר כך הוא מדבר עם הפסיכיאטר, או שהוא מדבר עם הרופא המטפל. כי קשה לי להבין את זה. << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> רגע, שמיר. אני הצגתי את התהליך לפני שהתיק מגיע לוועדה הרפואית ונקבע הרופא המומחה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> עכשיו נא לא להפריע, עכשיו נשמע מה קורה. << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> עכשיו, בתוך הוועדה הרפואית, כמו שאמרתי, יכול לשבת לפחות רופא אחד. הוועדות אצלנו לא נמשכות עשר דקות. יש הבדל בין ועדות פיזיות לבין ועדות נפש. היום ועדה - - - << אורח >> נתנאל שקד: << אורח >> - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ביקשתי בלי שאלות, די. << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> ועדות פיזיות, נכון שמטבען הן יכולות להיות קצרות יותר, אבל אני יכולה להגיד שהן לפחות חצי שעה יושבים בוועדה כשמגיע הנבדק. הוא נותן את ההצהרות שלו, מציג את הטענות שלו, מסביר איך הפציעה משפיעה על התפקוד שלו ברמת היום-יום, אם הוא מגיע עם בא כוח גם הוא יכול לטעון בתוך הוועדה. אם הוא מגיע עם מלווים מטעמו – שאנחנו לא מגבילים מלווים, זה יכול להיות בן זוג, חבר, יש לנו קציני תל"ם שגם יכולים להגיע ולהשתתף בוועדה הרפואית. אנחנו נותנים גם שירות של בידיים טובות, יש לנו עובד סוציאלי שמי שרוצה יכול להגיע, ויש לנו אפילו את העובדות הסוציאליות במחוז, שיש אנשים שמרגישים איתן יותר בנוח ורוצים שהם יגיעו לוועדה הרפואית. המלווים נותנים את זווית ההסתכלות שלהם על הפגיעה של הבן אדם מההיכרות שלהם, נותנים להם את הזמן לדבר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מאה אחוז. אני שואלת שוב: האם השאלות הן – כמה הוא מסכן, כמה הוא לא יכול לעבוד, כמה הפגיעה מפריעה לו בתפקוד? או – איך אנחנו עוזרים, איך אנחנו מסייעים להשתקם? ברור לי שצריך לקבוע אחוזי נכות, אבל לצד גודל הפציעה והיעדר התפקוד – כי בסוף הנכות היא גם הכאב והחוסר, אבל גם חוסר התפקוד. ודאי שצריך לדעת אותו. אבל האם יש שם בכלל איזה צלצול של איך מסייעים, איך עוזרים ולא רק איך מנמיכים את האדם? כי אני אומרת לך שזה חזר ממש כמנטרה. כל נכה, אם הוא נכה של פעולות איבה ואם הוא נכה של צה"ל וכוחות הביטחון, ואפילו נכה של ביטוח לאומי אזרחי לחלוטין – קוראים לוועדות האלה ועדות אנטי-שיקומיות, זאת ההגדרה. בלי שהם דיברו אחד עם השני, לכל מי שדיברתי איתו אין קשר עם השני. וכך הם מכנים את הוועדות הללו, וחבל שזה כך. << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> מצער אותי מאוד לשמוע שאלה הן האמירות, כי אנחנו עושים היום הרבה מאוד ועדות, ואני חושבת שאולי חלק מהאנשים שיוצא לך לשמוע הם לא אנשים שעברו ועדות בשנים האחרונות. עשינו שינוי גדול ומשמעותי מאוד בוועדות הרפואיות, ויש אנשים שנשענים על הוועדות לפני 15 או 20 שנה - - - << אורח >> שרית כהנא: << אורח >> אני יכולה להשמיע קול? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני אתן לך, אחרי שהיא תסיים. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר >> מירב קורט זגדון: << דובר >> עשינו שינוי גדול מאוד בתוך הוועדות הרפואיות, ואני יודעת כי אני מקבלת ואנחנו עושים גם סקרי שביעות רצון. חברת הכנסת וולדיגר, חשוב לי שתשמעי את זה: כשנבדק יוצא מוועדה רפואית הוא בחמישה ימים אחרי הוועדה מקבל סקר שביעות רצון. סקרי שביעות הרצון מראים שמתוך סולם של חמש אנחנו מקבלים בין 4.1 לבין 4.5, בסדר? ייתכן שחלק מהפערים - - - << דובר >> אביב לוי: << דובר >> מי ממלא את הסקרים האלה? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני רק שואלת – מאחר שאני ישבתי עם בן משפחה שלי בבית חולים פסיכיאטרי פעם, ונתנו לי כבת משפחה לענות על סקר שביעות רצון. אין לו אפשרות בחירה, בסדר? הוא חייב להיות שם. אומרים שזה אנונימי, אבל הם לוקחים את זה מהיד שלי. << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> לא, אצלנו - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מה את חושבת שמילאתי? כמה אתם גרועים, כמה אתם לא בסדר? ברור לך שמילאתי – מאה, נפלא, נהדר, והגשתי את זה לרופא שנתן לי את הסקר ואמרתי לעצמי, זהו, מהיום והלאה הם רק משתחווים לי. אל תדאגי, זה לא קרה, זה היה עוד הרבה לפני שהייתי חברת כנסת. סקר שביעות רצון – בואי. << דובר >> מירב קורט זגדון: << דובר >> הסקר שלנו הוא אנונימי, ואת לא מגישה אותו ביד, הוא מגיע אלייך לנייד. את יכולה להחליט שאת רוצה למלא או שלא - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> חבר'ה, זה לא רציני - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, חברים, זה גם סוג של מדד, לקחת אותו בעירבון מוגבל. מירב, אל תתלי עליו. << דובר >> נתנאל שקד: << דובר >> ייאמר לשבחה שמהתקופה שלנו זה השתנה לטובה. << דובר >> אביב לוי: << דובר >> רופאים כבר לא נרדמים בוועדה. אצלי נרדם רופא בוועדה, אשתי התלוננה. << דובר >> מירב קורט זגדון: << דובר >> חבר'ה, תנו רגע לדבר. << דובר >> נתנאל שקד: << דובר >> אני אומר לטובה, מהתקופה שלנו זה השתנה לטובה. << דובר >> מירב קורט זגדון: << דובר >> אני שוב אומרת, אנחנו עשינו פה תהליכים, כי כן חשוב לנו מאוד לקדם מענים ולעשות את זה. << דובר >> נתנאל שקד: << דובר >> תמיד דיברנו על איך ולא על מה. << דובר >> מירב קורט זגדון: << דובר >> אני אומרת שגם את זה הכנסנו כי חשוב לנו כמדד לעקוב אחרי הוועדות הרפואיות, אם נתנו מספיק זמן כדי להציג את הטיעונים, הכנת התהליך. יש פה את כל הדברים האלה וחשוב לנו לקבל את זה כדי לשקף. אני שמה את זה בצד, ברור לי שלעתים אנשים מקבלים את התוצאות של הוועדה הרפואית, לא תמיד זה עומד בציפיות. יש פער בין מה שהרופא בדק ראה ומצא מבחינה תפקודית לבין התחושה הסובייקטיבית של הבן אדם שיושב בוועדה - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לבין מה שהוא כתב בהחלטה. << דובר >> מירב קורט זגדון: << דובר >> תנו לי רגע להשלים. << דובר >> אביב לוי: << דובר >> יש בעיה אחרת, שהם לא - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, אביב, לשרית תהיה זכות דיבור עוד מעט, לא לכם. << דובר >> מירב קורט זגדון: << דובר >> אני רוצה להשלים, חשוב לי, כי אנחנו עושים פה הרבה מאוד מהלכים כדי לקדם ולשפר את מה שאנחנו נותנים במסגרת הוועדות הרפואיות. אחד הדברים – אנחנו מבינים שיש לנו כמות גדולה של פצועים שעתידים לעבור ועדה רפואית. במהלך השנתיים האלו הכנסנו מעבר לשני בתי חולים שהיו לנו, שיבא ולוינשטיין, שעושים בהם ועדות ראשונות, הוספנו גם בבית החולים בילינסון ופתחתי השבוע מינהלת ועדות חדשה בבית החולים ברזילי, בסדר? אנחנו בדרך כדי לפתוח עוד מינהלות של ועדות רפואיות. << דובר >> אביב לוי: << דובר >> אבל לפני הפתיחה, האובייקטיביות שלהם - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר >> מירב קורט זגדון: << דובר >> רגע, זה חשוב, כי בסוף חשוב לנו שאנשים יהיו ולא יצטרכו לנסוע מאילת למרכז או להגיע מקצרין, ולכן אנחנו מייצרים פריסה ארצית. אנחנו גם הולכים להקים בבית החולים רמב"ם ואנחנו בתהליכים גם עם בית החולים הדסה. כל זה כדי לאפשר לפצועים להגיע והמקום של הוועדות הרפואיות יהיה להם נגיש ובסטנדרט גבוה. חוץ מזה יש לנו את השירות של מרכז בידיים טובות, שגם שם הרחבנו את התחולות. זה לא שירות משפטי אבל זה שירות שעוזר לפצועים להגיש את המסמכים, לסדר ולארגן אותם לקראת הוועדה. הרחבנו שם את המענים בזה שאנחנו מאפשרים גם לעשות סימולציה לפני ועדה, שהמפגש הראשון של הפצוע לא יהיה עם הרופא בוועדה אלא כשהוא הולך לוועדת נפש יש שם במרכז מישהו שיושב איתו ונותן לו שאלות כדי שבפעם הראשונה שהוא יעמוד בפני הרופא הוא לא יופתע – גם בנפש וגם בפיזי. חוץ מזה, הוספנו גם ליווי פיזי לוועדה. יש עובד סוציאלי מטעם המרכז, שאם הבן אדם פחות רוצה שבן הזוג או החבר שלו יתלווה אליו יש עובד סוציאלי. זה שירות ללא עלות מטעמנו שאנחנו נותנים היום לפצועים, שירות בידיים טובות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> יפה מאוד, מבורך. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה בדחיפה או שזה רק בבקשה? << דובר >> מירב קורט זגדון: << דובר >> חוץ מזה, החל מ-7 באוקטובר הכנסנו גם קציני תל"ם שעוזרים לפצועים ומנגישים את כל נושא התמיכה, ליווי ומיצוי זכויות. הם מגיעים - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני מכירה את היחידה, היא מצוינת. << דובר >> מירב קורט זגדון: << דובר >> חוץ מזה, חבר'ה, סיוע משפטי, חלקכם גם מכירים, היינו גם בדיונים ואנחנו שמחים שגם זה הולך. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מה זה – הולך? << דובר >> מירב קורט זגדון: << דובר >> אני מניחה שבתחילת יולי אנשים כבר יוכלו להשתמש בשירות. << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >> אבל לא לנושא הכרה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אבל הוועדה שלנו פה היא על ההתנהלות בוועדה, לא - - - << דובר >> מירב קורט זגדון: << דובר >> זו ההתנהלות בוועדה, יש גם סיוע משפטי - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, אל תפריעו, חברים, אני רוצה לשמוע גם את שרית, בבקשה. מירב, תתקדמי לסיום. << דובר >> מירב קורט זגדון: << דובר >> אני אתקדם. הוספנו גם, כי אנחנו יודעים שמעמד של ועדה רפואית הוא מלחיץ, מרגש, קשה לאנשים לפעמים לעמוד בו. גם פה הוספנו משהו – כלבים שיקומיים רגשיים. לפני הוועדה הרפואית, במתחם קבלת הקהל, יש לנו כלבנים עם כלבים שיקומיים רגשיים שאפשר להגיע וללטף אותם, וקיבלנו פידבקים מצוינים שזה באמת עוזר לפצועים. << דובר >> אביב לוי: << דובר >> שאלה חשובה, כבודה, בהקשר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אביב, שאלה קטנה ולא תשובה ארוכה, כי אני הבטחתי לשרית. << אורח >> אביב לוי: << אורח >> שאלה חשובה ומצילת חיים. כל הכבוד על כל מה שציינת, באמת ראוי. אבל העניין של – דיברתי קודם על העבודה מול רופאים. היום יש מצב שאני בא עם שלוש חוות דעת ורופא קובע משהו שהוא לא אובייקטיבי או בהתאם לרופאים החיצוניים? << אורח >> ירונה שלום: << אורח >> מה המשקל של חוות הדעת, זה מה שאתה רוצה לדעת. << דובר >> אביב לוי: << דובר >> בדיוק, אני בא מבחוץ והוא אומר משהו ללא הקשר לחוות דעת שבאתי איתן מרופאים מאותו תחום ומאותה מומחיות. דבר שני, אני לא צריך כלב בוועדה, אני יום לפני הוועדה תקפתי שוטר, קפצו עליי 30, באתי לוועדה מפוצץ, אבל זה לא משנה, זה דברים שהשתנו, אני צריך את הכלב יום לפני הוועדה גם, מתברר, אם היה אפשר הייתי שמח ללטף אותו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה כבר דיון שקיימנו ונקיים כנראה עוד. תעני לגבי חוות הדעת, מה ההשפעה של חוות הדעת החיצוניות? << דובר >> מירב קורט זגדון: << דובר >> יש חוות דעת, הרופא קורא ובודק. אם זה מתכתב - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בואי נשאל את הגברת שיושבת לידך, כי היא הרופאה שם. תזכירי לנו את שמך. << אורח >> טל כרמי אילוז: << אורח >> שאלת לגבי הרופאים בוועדה - - - << דובר >> אביב לוי: << דובר >> מחויבות לתחום ולא למשרד הביטחון, כאילו. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << אורח >> טל כרמי אילוז: << אורח >> אני רוצה רגע להסביר לגבי הליווי שלנו וההדרכה של הרופאים. אנחנו מקפידים לשלוח את הרופאים שלנו, הם מחויבים לעשות סדנות מסר, עושים להם סימולציות של תקשורת, של ועדה רפואית, איך אתה מתייחס לאנשים, בדילמות של תקשורת עם אנשים, לא מבחינה רפואית, אלא איך אתם מתייחסים לאנשים, איך אתם מדברים עם הפצוע, עם עורך הדין, עם המלווה, כל מיני סיטואציות. זה דבר נהדר ממש ללמד אותם - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה לא קורה. << דובר >> אביב לוי: << דובר >> בתור אחד שעבר כל החיים סימולציות כחובש, ירי ורעש - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אביב, זה לא פייר, חברים, אתם לא פיירים. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> גם אנחנו רוצים לדבר - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אביב ונתי, זה לא פייר. << דובר >> שמיר בניטה: << דובר >> - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אל תצעק עליהם, שמיר, אני מתה עליהם, אבל זה לא פייר. אני רוצה לשמוע את ד"ר כרמי, בבקשה. אל"ף, הבנו, אתם מעבירים אותם סדנות. מה לגבי - - - << אורח >> טל כרמי אילוז: << אורח >> לא רק סדנות, גם ליווי אישי, גם הגעה לוועדות וצפייה בוועדות, אנחנו באמת מלווים אותם, ופונים אלינו אם יש תלונות, ואם פונים אלינו אנחנו מבררים ובודקים את זה. אני לפחות מנסה לעשות את הליווי כמה שיותר שתהיה התייחסות אמפתית וסימפתית לפצועים, ואם אני שומעת על התייחסות לא תקינה אנחנו מטפלים בזה. אני חושבת שהיום יש גישה שאנחנו בודקים, מלווים ואנחנו מקפידים מאוד על הנושא של יחס אנושי ואמפתי, להקשיב ולהתייחס כמו שצריך ולרשום בפרוטוקולים כמו שצריך – כמו שאתה אומר, רופא צריך לכתוב הכול. בעיקרון, בסוף הם מחליטים על סמך הבדיקה שלהם - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ומה על סמך חוות דעת נוספות? << אורח >> טל כרמי אילוז: << אורח >> הם מחויבים להתייחס גם - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, האם יש הנחיה שאם בן אדם מביא חוות דעת פרטיות, שתהיה התייחסות אליה בתוך הפרוטוקול? << דובר >> אביב לוי: << דובר >> דוח נוירופסיכולוגי, לדוגמה. << אורח >> טל כרמי אילוז: << אורח >> כן. גם אם הרופא לפי הבדיקה לא מסכים עם חוות הדעת הוא חייב לציין, ראיתי את חוות הדעת, הסכמתי או לא הסכמתי. << דובר >> נתנאל שקד: << דובר >> אבל ברגע שהכנסת צמיתה את מייצרת מצב - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, תודה רבה לכם. אני תכף אתן לך, שרית, שנייה, אני רק מעלה את פרופ' פרוכטר, כי הוא לא נמצא, והזום לא משהו פה, הוא עושה מאמץ. << דובר >> איל פרוכטר: << דובר >> תודה רבה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה רבה שלמרות שאתה אי שם אתה עולה אלינו, תציג את עצמך כי אתה בהחלט משהו חשוב פה בדיונים. << דובר >> איל פרוכטר: << דובר >> תודה. שמי פרופ' איל פרוכטר, אני פסיכיאטר, יו"ר המועצה הלאומית לפוסט-טראומה של משרד הבריאות. אני גם בשער הכניסה במשרד הביטחון של ועדות ההכרה מקצת אחרי התחלת המלחמה, ולפני זה נאבקתי בהם לא מעט, כי באמת היו פערים גדולים מאוד בתפיסה על הנושא של פוסט-טראומה ואני מנהל רפואי בעמותת עיקר שמנסה לעשות סדר בדברים. כמובן, אני מכיר את רוב הנוכחים, גם מהצד של שמיר ומיכה וגם בכלל. קודם כול, אני שמח על הדיון, דיון חשוב מאוד. הייתי מחלק את הדיון במבט קצת יותר גבוה לשלושה חלקים: יש לנו את החלק של קבלת הטיפול האוטומטי או המידי עוד לפני הוועדה. הוא קריטי-קריטי ואני מסכים לגמרי עם מה ששמיר ואחרים אומרים: טיפול הוא לא פיצוי בכסף, הוא חייב קודם כול לתת שיקום בכלים של שיקום, בדרכים שבהן הבן אדם שכרגע סובל מאוד ימצא את הדרך לחזור ולהיות הוא, לחזור לעבוד, לחזור לתפקד, לחזור להיות עם חברים ומשפחה ועם פנאי, ולזה צריך שינויים חברתיים גדולים והרבה עבודה, צריך לקבוע תוכנית שיקום – אבל זה לגמרי אפשרי. הדבר השני זה עצם הוועדות. יש מדינות בעולם – ואני אומר את זה פה, למרות שזה באמת מסובך מאוד לייצר את זה – שהפרידו את הוועדות הרפואיות מהגוף המבטח והמטפל כדי שתהיה אובייקטיביזציה וכדי שיהיה סטנדרט אחיד, ולדבר הזה יש חשיבות גדולה מאוד כי הוא מוריד הרבה מהכעסים. היום אנשים שכועסים מאוד על משרד הביטחון או על ביטוח לאומי ועכשיו הם צריכים לקוות או להאמין, בדיוק כמו שאמרת בוועדה הפסיכיאטרית בבית החולים, הם צריכים להאמין שהוועדה תתייחס אליהם בצורה רצינית והדבר הזה אוטומטית מוריד את הערך של זה. ולפעמים גוף אובייקטיבי שהתמקצע בוועדות, כמו שאמרה ד"ר כרמי – יעביר אותם מסר, יוודא שהם בסטנדרט גבוה מאוד ושהם ספצים בנושאים שהם נותנים עליהם חוות דעת, יאפשר לתת שקט לכל הגורמים המעורבים. זה יקל מאוד, לדעתי, על משרד הביטחון ועל ביטוח לאומי וזה יקל לא פחות על הנפגעים והמתמודדים שהיום צריכים לבוא ולחשוף הרבה פעמים מול גוף שהם לא סומכים עליו, ואז יוצאים עם אמירות – הרופא ראה אותי רק עשר דקות, לא נתן לי לדבר, הוא חשד בי, הוא לא עזר לי, וכולי. החלק השלישי הוא הטיפול אחרי הוועדה. וגם שם אנחנו חייבים להדגיש הרבה יותר את כלי השיקום. אני שמח להגיד שוועדת מור יוסף כן הצביעה על זה ופה זה באמת לא כל כך משנה אם יפריטו את השירות הרפואי הטיפולי לקופות החולים או לגוף אחר, אבל שיתנו פתרונות שהדגש בהם הוא לא הפיצוי הכספי אלא לחפש את הדרכים של להחזיר אותם למעגל עבודה ותפקוד. כי זה מה שהמתמודדים באמת צריכים, גם אם הם לא מבינים את זה לפעמים כשהם צעירים, כמו שנאמר נכון מאוד בדיון. אלה היו שלושת הדברים שהיה חשוב לי להגיד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה, חשוב מאוד. תודה רבה ושתחזור לארץ במיטבך עם הרבה כוחות חדשים, כי אנחנו צריכים אותך פה ללא מעט דברים, ובכל העניין של פוסט-טראומה אנחנו רק צופים עוד ועוד אנשים שייכנסו תחת הכותרת הזו. תודה רבה לך, פרופ' איל פרוכטר, עושה עבודת קודש. << דובר >> איל פרוכטר: << דובר >> תודה, תודה. חיבוק גדול. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אנחנו מגיעים לשרית, בבקשה. << דובר >> שרית כהנא: << דובר >> שרית כהנא, אני המנכ"לית של עמותת אדוות, שהיא עמותה שהיא בעצם ארגון משפחות הפצועים. אנחנו דואגים למשפחות. מתוקף כך הוועדות הרפואיות יוצרות על המשפחות עומס גדול. הן מרגישות שהן טובעות בים של ביורוקרטיה ובמקום לטפל בפצוע הן צריכות לדאוג לזכויות הבסיסיות שהוא אמור לקבל. היושב-ראש אמרה קודם, האם זה שיח משקם או שיח – נקרא לזה – מתמסכן, הם מרגישים שבוועדות הם ממש חייבים להתמסכן כדי לקבל את הזכויות שלהם. אני אתחיל עוד קודם, מהלחץ לפני הוועדה. אני מבינה את הרציונל שהיה לדחות את הוועדות, אבל זה לא סביר – אנשים כתבו לנו, בני נפצע לפני כשנתיים וחצי ואנחנו עדיין מחכים לוועדה, זה לא סביר בכלל; טרם זומנו לוועדה רפואית, עברו כבר 22 חודשים מאז הפציעה. אנשים כן מרגישים שהוועדה תיתן להם - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> יציבות. << דובר >> שרית כהנא: << דובר >> יציבות והתחלה של שיקום. אני אקריא קטע שאימא כתבה. ביום ראשון שלחנו למשפחות שאנחנו מגיעים לוועדה, עשינו סקר קטן והוצפנו. מטבע הדברים אלה באמת אלה שכואב להם בבטן, שיש להם מה להגיד, אבל היה כואב ממש לשמוע את הדברים. אני קוראת משהו של מישהי שהסכימה להגיד בשמה, אלישבע פדרמן, שיש לה שני ילדים פצועים, היא הופיעה גם בוועדות בכנסת. אנחנו אחרי שנתיים של ועדות וערעורים. סוף-סוף קיבלנו נכות לצמיתות. זה היה תהליך קשה. ורק עכשיו סוף-סוף שמעתי מהבן שלי את המשפט – עכשיו אני יכול להתחיל את החיים שלי. בכיתי ממש. זה לא קשור לאחוזי הנכות ולזכויות, זה מקום בנפש של השלמה. היא ממשיכה, שעם כל הפיזית הם עדיין בשיקום כמו קודם בדיוק, אבל זה נותן מקום שאפשר להתחיל להשתקם. קיבלנו עוד הרבה מאוד תגובות דומות לזה. קודם כול, בניגוד לביטוח לאומי שציינו, שזה באמת מרשים, שתוך 64 ימים אנשים יוצאים מהוועדות – אנחנו מדברים על שנתיים וחצי שאנשים מחכים לוועדה. זה הרבה. << דובר >> מירב קורט זגדון: << דובר >> שרית, קודם כול תודה, על השיתוף והכול. אבל שוב, זאת הייתה המדיניות - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל מירב, אמרת קודם מדיניות שלדעתי היא מצוינת. אבל יחד עם זאת אמרת שמי שמבקש ועדה כן מקבל. כנראה מן הסתם אותה אלישבע כן ביקשה, אחרת היא לא הייתה סופרת 22 חודשים. או לחלופין הם לא ידעו שהם יכולים לבקש. כלומר, כשבן אדם נכנס לתוך המערכת לא אומרים לו – תקשיב, אנחנו רוצים לטובתך לא לכבול אותך לוועדה, ולכן בוא נמשיך וניתן לך טיפול עד שנחליט שאתה מתאים לוועדה, או שיש לך אפשרות לגשת מיד לוועדה. אולי הם בכלל גם לא ידעו מזה. אבל היא מדברת איתך על 22 חודשים, או על שנתיים, שזה כבר 24 חודשים, ואני מבינה את המצוקה. << דובר >> מירב קורט זגדון: << דובר >> אני מבינה את המקום הזה. שוב, זה מה שעשינו, מרבית האנשים אפילו לא רצו לעמוד בפני ועדה. שיקפנו להם את הדברים. יש לנו היום ראשי חטיבות לקשרי לקוחות שנמצאים בקשר עם הפצועים, שעצם זה שהם קיבלו את סל המענים - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מירב, אין צורך שתחזרי, כי חבל. אני כן מציעה לכם, הלוואי שלא יגיעו פצועים חדשים, אבל בהנחה שמגיעים להגיד להם שבחרתם בדרך שהיא טובה בעינינו, לפני בכלל שמתחילים לבדוק אתכם אנחנו נותנים את הליווי, השיקום והטיפול, אבל אם אתם כן רוצים נעשה לכם ועדה – תבחרו את המסלול. ואת, שרית, תבדקי מולם אם הם ביקשו או לא ביקשו. << דובר >> שרית כהנא: << דובר >> זו לא משפחה אחת, אלה כמה משפחות שאמרו שהזמן שהם מחכים לא סביר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מירב, כמה ביקשו להגיע וממתינים? << דובר >> מירב קורט זגדון: << דובר >> עכשיו? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, כמה ביקשו להגיע לוועדה וממתינים, וכמה זמן? << דובר >> מירב קורט זגדון: << דובר >> יש לי עכשיו בצינור, אני אקרא לזה, אנשים שנמצאים בתחנות השונות בתוך בתי החולים – כ-3,700 איש. << אורח >> שרית כהנא: << אורח >> זה המון. << דובר >> מירב קורט זגדון: << דובר >> כן, שהם כבר עברו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כמה זמן המתנה? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, לא הבנתי. כמה ממתינים לוועדה? לא עברו ועדה. כמה ביקשו ועדה ולא קיבלו אותה עדיין? << דובר >> מירב קורט זגדון: << דובר >> סדר גודל של כ-11,000 איש שהם בהמתנה ביחידת הכרה שעוד לא עברו. אני רוצה לציין פה - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, מירב, תקשיבי לשאלה שלי, כי נראה לי שאת לא מקשיבה: כמה מתוך הנכים החדשים מ-7 באוקטובר והשוטף, מתוך 41,000, כמה מהם - - - << דובר >> מירב קורט זגדון: << דובר >> אמרתי, 11,000. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הם ביקשו? << דובר >> מירב קורט זגדון: << דובר >> לא. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שאלתי כמה ביקשו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אמרת שיש שתי אופציות, לבקש או להמתין. כמה ביקשו? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אל תעזרו לי, חברים, אני יודעת שאני לפעמים לא ברורה, בסדר? בסוף היא תבין. מירב, שאלתי כמה נכים ביקשו לקבל ועדה רפואית וממתינים לוועדה, וכמה זמן הם ממתינים? << דובר >> מירב קורט זגדון: << דובר >> שוב, את צריכה להבין שממתינים זה מעמד 03, שזה 11,000 שממתינים לפני ועדה רפואית. << אורח >> טל כרמי אילוז: << אורח >> שכבר הוכרו << דובר >> מירב קורט זגדון: << דובר >> בדיוק, הם הוכרו וממתינים - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני לא מדברת על הוכרו, חברים, אנחנו עוסקים היום בוועדות רפואיות, לא בהכרה. לא כמה אנשים מחכים, כי זה הפרוצדורה שלכם, 11,000, הבנתי. אבל מתוך 11,000 האלה חלק היו אקטיבים ואמרו – אנחנו רוצים ועדה, ואמרת, מירב, שמי שביקש קיבל – וכמה לא ביקשו, מתוך ה-11,000? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר >> מירב קורט זגדון: << דובר >> זה לא מתוך ה-11,000, זה מתוך - - - << דובר >> אביב לוי: << דובר >> זו אוכלוסיית סיכון. 10% מ-11,000 זה 1,000 איש, 100 איש נמצאים בסיכון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע. תסבירי לי בבקשה כמה ביקשו ועדות וממתינים, וכמה זמן הם ממתינים. << דובר >> מירב קורט זגדון: << דובר >> יש לי עכשיו, אני אקרא לזה בצינור, בתוך בתי החולים שבתהליך לוועדה רפואית כ-3,700 איש. עכשיו, אני רוצה לציין - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר >> מירב קורט זגדון: << דובר >> זה פיזי, נפש, הכול. אנחנו נמצאים איתם בתהליך כשאני רוצה לעדכן, שרית, לגבי מה שאמרת - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, מירב, תעני לי שנייה. 3,700 ביקשו ועדה וממתינים לוועדה. כמה זמן הם ממתינים? שנה, שנתיים, ארבע, חודש? << דובר >> מירב קורט זגדון: << דובר >> לא. סדר הגודל היום שלנו – זה תלוי אם זו פציעה פיזית או פציעת נפש. היום לנפש זה יכול להגיע בין ארבעה לחמישה חודשים, לפעמים קצת יותר, זה תלוי. ויש פציעות פיזיות שיכולות לעמוד גם הרבה פחות, תוך חודש יזמנו אותם לוועדה אם אלה ועדות אף אוזן גרון. זה חלק מהתהליך. << דובר >> אביב לוי: << דובר >> אז הפיזי זה חלקי ארבע. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, וכמה מתוך 3,700 זה פיזית? אם אין לך את יכולה לבדוק. << דובר >> מירב קורט זגדון: << דובר >> אין לי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אז אנא, במטותא, בסדר? תעבירו לנו ואני מקווה שמהר, שבוע מהיום, כמה מתוך 3,700 שביקשו ועדות רפואיות הם פיזי וכמה מתוכם הם נפשי, וזמני המתנה. << דובר >> מירב קורט זגדון: << דובר >> בסדר. אני אוסיף רק עוד משהו: החל מחודש מאי התחלנו להעביר לא על פי דרישה את הפצועים אלא – את פצועי אוקטובר 2023 ונובמבר 2023 אנחנו מעבירים לפי FIFO כבר לבתי החולים. אמורה להיות לי פעימה נוספת שתצא היום, מעל 1,000 פצועים נוספים כנראה יעברו היום לוועדה. התיקים יעברו בלי שהם יבקשו ואנחנו נזמן אותם בצורה יזומה שלנו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל למה שלא תתנו העדפה לאלה שביקשו? יש כאלה שביקשו. << דובר >> מירב קורט זגדון: << דובר >> הם כבר נמצאים בתוך התהליך. מי שביקש אנחנו מעבירים - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל אמרת שממתינים ארבעה – חמישה חודשים בנפש ויש כאלה שעל פיזית פחות, למה להכניס עוד לצוואר? << דובר >> מירב קורט זגדון: << דובר >> אנחנו מכניסים כדי להתחיל להכניס אותם לתוך המערכת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> למה? תקדמו את אלה במקום, לא הבנתי. << דובר >> מירב קורט זגדון: << דובר >> אנחנו משלבים - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מירב, תקשיבי, שנייה, אני לא מצליחה להבין. היגיון יש לי. כשיש לי צוואר בקבוק, ממתינים לדרך פיזי ונפשי, הפיזי ממתינים כחודש והנפשי כארבעה – חמישה. יש לך 3,700 שממתינים שביקשו אקטיבית, אנחנו רוצים. למה אתם צריכים להכניס עוד 1,000 חדשים? יש לכם ועדות נוספות שאני לא מכירה? << דובר >> אביב לוי: << דובר >> האובדניים מגיעים מהנפשי, לא מהפיזי. << דובר >> מירב קורט זגדון: << דובר >> אנחנו מכניסים אנשים ומווסתים אותם כי לחלק יש - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> קדימות. << דובר >> מירב קורט זגדון: << דובר >> גם קדימות, אבל גם שילוב של פגיעות בין פיזי לנפש. הוא יכול להתחיל כבר לעשות את הוועדות הפיזיות שלו, שזה בדרך כלל לוקח פחות זמן מוועדת הנפש, ובדרך אנחנו מתחילים להכניס עוד פצועים כדי להתחיל לקדם. ואמרתי, אנחנו מוסיפים עוד מתקנים. << דובר >> נתנאל שקד: << דובר >> האם בזה שעצרתם וחיכיתם אתם רואים שיפור במצבו הנפשי של הפצוע? זאת אומרת, פצוע שבא ביום הראשון במצב קשה מאוד, ועם הזמן, הזמן עשה את שלו ויכול להיות באמת שאחרי שלוש שנים של טיפולים הוא במצב הרבה יותר טוב. האם זה קורה? << דובר >> מירב קורט זגדון: << דובר >> כן. << דובר >> נתנאל שקד: << דובר >> את יודעת להגיד את זה באחוזים, כמה זה קורה? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אבל נתי, למה כרגע זה חשוב? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, זה חשוב לגבי מה קורה בוועדות עצמן, זמני וקבוע. שאלה טובה, בסדר? היא ענתה לך שכן, אחוזים אתם יודעים להגיד לנו? אגב, אני אגיד לך מתי נראה את זה: ביקשנו לדעת כמה מהזמניים ירדו באחוזים, כמה עלו וכמה נשארו אותו דבר. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר >> נתנאל שקד: << דובר >> כי זה בעצם מייצר - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הבטחתי לעוד. << דובר >> נתנאל שקד: << דובר >> שנייה, גברתי דיברה על זה שמסלילים אנשים לנכות. אני לא בא להתווכח פה עם אף אחד, אני מביא את הניסיון שלי, מי שרוצה שייקח, מי שלא רוצה שלא ייקח, הכול טוב. אני אומר כזה דבר, וזה הדבר המרכזי שאני אומר: אמרתי ואומר את זה שוב, המילה שצריכה להיות פה היא מילה אחת, שיקום. זאת אומרת, שיקום בסופו של דבר - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה, נתי, אבל אני כל כך רוצה לשמוע אותך, אבל זה לא פייר, כי אחרים גם רוצים להשמיע. הדברים שלך כל כך חשובים, אבל לא נעים לי. יש כאן את רותי, ואת ורד, אני רוצה שכל אחד יוכל להגיד. אני מסכימה, אני אקבל את מה שאמרת, שנקיים עוד דיונים שנעשה את ההפרדה, בסדר? אבל אני חייבת לומר שכן חשוב לי השיח בין ביטוח לאומי למשרד הביטחון, כי בחלק מהדברים הם אותו דבר ובחלק מהדברים הם לומדים אחד מהשני, לכן קשה לי ההפרדה, אין מושלם. שרית, סיימת? << דובר >> שרית כהנא: << דובר >> לא. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תסיימי. << דובר >> שרית כהנא: << דובר >> דיברתי על הזמנים והלחץ עד שמחכים, ולא לכולם ברור בדיוק מה צריך להיות והלחץ גובר. גם בוועדת מור יוסף דיברו על מנהל, שיהיה מישהו שיראה וילווה ויעזור גם בוועדות. אני רוצה להגיע לוועדה עצמה, שאני לא יודעת מה אתם רואים, אבל אנשים כן מרגישים שמזלזלים בהם. אנשים מרגישים שהם מגיעים - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> גם אחרי 7 באוקטובר. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר >> שרית כהנא: << דובר >> עכשיו, זה כולם המשפחות שעברו עכשיו את הוועדות: אנחנו ניגשנו לבד לוועדה רפואית והרגשנו זלזול של ממש, החלטת הוועדה הייתה ללא נימוקים וקיבלנו אחוזים נמוכים שלא משקפים בכלל את המצב. החלטנו להגיש ערעור באמצעות עו"ד, ולראייה האחוזים לאחר הערעור כמעט הכפילו את עצמם. זה חזר על עצמו באחוז גבוה מאוד מהמשיבים אצלנו על הסקר. הם מדברים גם על השיח, שבמקום שהוא יהיה שיח של שיקום הוא שיח של זכויות וטכניות. בוועדת הערר פנו לבן שלי ואמרו שהם יראו מה לא מגיע לו, במקום לומר מה מגיע. תחושה קשה של זלזול בפציעה, זלזול בזה שהוא יצא לקראת המדינה ועכשיו הוא פרט זניח שצריך לקצץ בו. אני לא אקריא את כולם, אבל אתם מבינים את התחושה. ועצם זה שהם צריכים כל הזמן לערער זו תחושה קשה. היושבת-ראש אמרה שברגע שהפציעה פיזית זה ברור וקל. פצוע קטוע רגל מעל הברך, רגל אחת, הגיע לוועדה. הרגל לא תגדל. היה ברור לו שאחוזי נכות, נכון? הוא קיבל 69%. לכולם ברור שאם הוא היה מגיע עם עו"ד, הנקודה בין 69 ל-70 היא משמעותית מאוד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני חייבת להגיד לך, שרית, שקיבלנו בדיונים על שכר הטרחה שעשינו מהממ"מ מחקר שהם עשו שזה לא בא לידי ביטוי. גם אין הרבה ערעורים, תדעי, זה לא יושב לי עם הנתונים. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר >> נתנאל שקד: << דובר >> כשאנחנו נלחמנו לחוק מיוחד - - - << דובר >> שרית כהנא: << דובר >> בין 69 ל-70 - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אם את מדברת על תחושה זה משהו אחד, מול התוצאות בפועל. << דובר >> נתנאל שקד: << דובר >> זה לא בסדר, כשאנחנו נלחמנו ואמרנו שצריך חוק מיוחד ללוחמים אתם צחקתם עלינו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מי צחק עליך? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר >> שרית כהנא: << דובר >> מה הקשר - - - << דובר >> נתנאל שקד: << דובר >> אנחנו אמרנו שמי שמסתכן יותר יקבל יותר, צחקתם עלינו. גברתי, אני אגיד לך מה אמר לי נציג משרד הביטחון בזמנו. הוא אמר לי, כולם שווים, מעניין לי את הסבתא שהבן שלך או שלי או שלו נפצעו בלחימה. זה מה שאמרו לנו בפרצוף, תבדקי אותי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נתי, רגע. שרית, קדימה. << דובר >> שרית כהנא: << דובר >> אני אעשה את זה מהר: דיברתי על הזלזול, על הצורך בלערער, במשהו שגם דברים שהיינו רוצים לראות את זה אחרת. אני אגיד שאחד הדברים שאנחנו חושבים שחשוב מאוד לעשות – קודם כול, שההליך יהיה עם שקיפות, שידעו מראש, שלא ירגישו שהם מטורטרים, שיש מלווה מההתחלה, שבוועדות ישבו אנשים שמכירים. כמה דיברו איתנו על חוסר הבנה בפגיעות מורכבות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בוועדה? << דובר >> שרית כהנא: << דובר >> כן. יש פגיעות נוירולוגיות והדף שאין להן סיווג מתאים בספר הליקויים והוועדות לא מצליחות לתפוס את כל היקף הפגיעה ולאבחן כראוי, ולכן הם צריכים שוב ושוב לערער. מדובר על סעיף 29 - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר >> שרית כהנא: << דובר >> לא משנה, אנשים כותבים, עובדה שהם צריכים לערער שוב ושוב, ולאבחן מישהו עם פגיעות ראש רק מ-MRI ודברים פיזיים שהוא הולך ומדבר – בסדר, אבל יש לו בעיות בשליפה, בזיכרון, בתפקוד היום-יומי. זה משהו אחר - - << אורח >> טל כרמי אילוז: << אורח >> זה לא רק - - - << דובר >> שרית כהנא: << דובר >> - - ואלה הדברים שלהם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ד"ר כרמי, אי אפשר שאת מדברת תוך כדי שהיא מדברת. סיימת, שרית? << דובר >> שרית כהנא: << דובר >> כן. אלה הדברים שהמשפחות הביאו לפתחנו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה, שרית. אני אגיד שוב גם לד"ר כרמי וגם למירב, אנא תביאו לנו, לדעתי כתבתם אבל אני לא בטוחה, את כמות העררים שיש. << דובר >> מירב קורט זגדון: << דובר >> - - - חרבות ברזל, בשנת 2024 היו 3% ערעורים לוועדה עליונה, בשנת 2025 היו 10% ערעורים לוועדה עליונה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כמה זה במספרים? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> עזבי מספרים, היא כן מדברת על כמות גדולה של עררים. לכן אני אומרת, אולי זו תחושה. << דובר >> מירב קורט זגדון: << דובר >> זה לא כל כך מתכתב - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר >> יובל וקנין: << דובר >> בהקשר לזה אני אשמח לדעת כמה ועדות עובר אדם שנכנס לתהליך בממוצע במשרד הביטחון ובביטוח לאומי עד שהוא מקבל צמיתה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ירונה – נתנו לנו את זה בדיונים על החוק ודיברו על כמות לא גדולה, דיברו על 1.9 או משהו כזה, ממוצע ועדות. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, שנייה, הבטחתי לרותי, אחר כך לוורד, לבני – אם כל אחד ידבר - - - << דובר >> בני פרץ: << דובר >> משלישי נהייתי חמישי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בני, אתה זוכה בלי סוף לדבר אצלי בוועדה, אין לך זכות טיעון שאני לא נותנת לך את תשומת הלב. << דובר >> רותי פרמינגר: << דובר >> עו"ד רותי פרמינגר, ארגון נפגעי פעולות איבה. אני רוצה להעלות כמה דברים. קודם כול, אני רוצה להגיד שהעבודה של ביטוח לאומי היא לעילא ולעילא. ואני גם בטוחה של משרד הביטחון. למרות זאת, יש הרבה דברים שצריכים תיקון. חברים, זה לא פוגע בכם אישית, אתם צריכים להבין. הנכים, הפונים, הם הנפגעים. אני רוצה להגיד לכם שכבר שנים רבות אני מקבלת תגובות וגם אני עצמי. ועדה רפואית זה קודם כול מעמד נחות למבקש. תתחילו מזה. הוא מגיע למצב הזה בדחילו ורחימו הרבה פעמים, ואנחנו שומעים את זה מהרבה אנשים. הרופאים מזלזלים. אני מוכנה לעמוד מאחורי כל מילה שאני אומרת. יושב רופא שלפעמים אפילו לא מדבר עברית רהוטה ולא מבין אותך בכלל והוא לא יודע על מה אתה מדבר. אני רוצה להגיד לכם, אני באמת לא מכירה 30 דקות של ועדה רפואית, ממש לא. הטיפול הוא ב-Speedy, נכנסים לוועדה, מתחילה לרשום מי שרושמים – אפילו לא נותנים צ'אנס לבן אדם לדבר. אני רוצה לשאול אותך, ד"ר כרמי, תגידי לי את, איך יכול להיות שרופא שרואה אותך לדקות ספורות – בבקשה, שימו סטופר כשנכנסים לוועדה ותבדקו את זה – והוא כבר משליך על כל החיים שלך, לא מסתכל על חוות הדעת שיש והוא מחליט מה שהוא מחליט. ועוד יותר גרוע, הוא לא רושם בפרוטוקול כלום. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל הם אמרו - - - << דובר >> רותי פרמינגר: << דובר >> רגע, דקה, משפט - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רותי, אין לי זמן, אבל את אומרת דברים שהיא אמרה שהם לא עושים, היא אמרה שהם כן כותבים - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בביטוח לאומי לא רושמים - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> את ביטוח לאומי, נכון? לא משרד הביטחון. << דובר >> רותי פרמינגר: << דובר >> אני מוכנה לתקף. אני מדברת על גם וגם, לא משנה, אני שאלתי אותה כרופאה, לא כמשרד הביטחון. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר >> רותי פרמינגר: << דובר >> רגע, סליחה, עכשיו אני: אני רוצה לתקף ואני מוכנה לתקף כל דבר שאני אומרת. אני רוצה להתייחס לעוד משהו – חוות דעת. ועדה רפואית שהיא נגיד מספר שלוש או ארבע, יש בה כבר את כל חוות הדעת והוועדה בוחרת להשתמש בחוות דעת ישנה ולא עדכנית, והיא לא תודיע, לא תפרשן ולא תיתן הסבר למה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה נכון. הם לא מסתכלים על זה בכלל. << דובר >> רותי פרמינגר: << דובר >> אני רוצה להגיד לכם, אני רוצה לתת קרדיט, אבל יש מצבים שזה בלתי אפשרי. ולכן הנכה לא יכול לעמוד מול הפרוטוקול שלא מדבר על זה בכלל. חובת הנימוק צריכה להיות רחבה. אם לא, הם יעשו עוד פעם ועוד פעם ועדות. זה לא בסדר. אני רוצה להגיד שאני שנים בוועדות פה בכנסת מבקשת את חובת הנימוק וזה לא קורה. אני רוצה לדעת - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר >> רותי פרמינגר: << דובר >> דקה, עוד משהו. אני רוצה לשאול שאלה: האם כשנכה מבקש ועדה רפואית, יש כמו בטריאז', שקודם כול רואה את זה רופא, בודק את כל המכסה, על מה מדובר, ואז מזמין? או מזמין קודם את הנכה, משתתף בוועדה ואז עושים לו עוד ועדה? אני אשמח לשמוע על הדבר הזה. אני רוצה להגיד, נושא המשפחות – כן, למשפחות יש פה הרבה חלק בעניין, כי הן אלה שסופגות את כל הוויברציות, את כל המצב הקשה של הפצוע לפני שהוא מגיע לוועדות. אני חושבת שצריך לשמוע את כל מה שהן אומרות, הן אומרות את זה בדין. אני רוצה לבקש לעשות איזושהי בדיקה בתוך הוועדות הרפואיות, עם כל האהבה וההערכה שלי לביטוח לאומי, ואני רוצה להגיד שיש לי אוזן קשבת אצלם, גם אצל מנהלת הוועדה וגם אצל ירונה ואצל כולם. עדיין, המקום הזה שנקרא ועדה רפואית הוא מקום מאוד מתסכל, כואב וקשה. קחו את זה לתשומת לבכם, את הנושא של חוות הדעת, מה המשקל שלהן ומה המשקל של חוות הדעת האחרונה שאי אפשר לבטל אותה במחי יד. ולעשות פרוטוקול מפורט עם נימוק מורכב, כדי שאפשר יהיה לטפל בזה. תודה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה רבה. הבטחתי, בבקשה. << אורח >> רמי טויל: << אורח >> אני רמי, אני מהלומי הקרב. יש לי כמה שאלות לאגף השיקום: כמה נכים נמצאים מתחת לכל עובד רווחה באגף השיקום? << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> 700 או 800. << אורח >> רמי טויל: << אורח >> אה, עכשיו זה 800? טוב. יש גוף פיקוח חיצוני שמפקח על הוועדות הרפואיות באגף השיקום שניתן להתלונן בפניו? גוף שהוא לא פניות הציבור של משרד הביטחון? למי ניתן לפנות חיצונית, על מנת שהרופאים בוועדות יטופלו במידה שהם כתבו דברים - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> נציב תלונות הציבור. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בקיצור, אין. הוא שאל אם יש גוף חיצוני על תלונות, אין. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << אורח >> רמי טויל: << אורח >> בפועל מה שקורה זה שהנכה צריך לפנות לבית המשפט ואז זה טרטור. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> או לפניות הציבור במשרד הביטחון. << אורח >> רמי טויל: << אורח >> שזה לא עובד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> למה לא עובד? << אורח >> רמי טויל: << אורח >> מניסיון שלי זה לא עובד. << דובר >> מירב קורט זגדון: << דובר >> יש הבדל בין תלונה לבין לפנות לבית משפט בהליך של ועדה. זה אולי לערבב בין הדברים. << אורח >> רמי טויל: << אורח >> לא, אני יודע בדיוק מה אני אומר, אל תדאגי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה שאתה אומר זה נחמד, אבל שנייה: אם אני שומעת נכון, יש כאן טרוניה לגבי העבודה של פניות הציבור שלכם על ועדות רפואיות. הוא לא מדבר על הצד המשפטי, פסקו כך או אחרת, אלא – הרופא הזה לעס מסטיק ולא התייחס אליי תוך כדי הוועדה. << אורח >> רמי טויל: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> למה אתה מתכוון? << אורח >> רמי טויל: << אורח >> החלטות של רופאים. החלטות מנותקות מהמציאות, המצאות - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל יש לך ערעור. << אורח >> רמי טויל: << אורח >> הסתמכות על נהלים פנימיים של אגף השיקום במקום על תקנות הנכים. אני יודע מה אני אומר, מיכל. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שנייה, רמי, חס וחלילה, שמעת אותי אומרת שאתה לא יודע מה אתה אומר? << אורח >> רמי טויל: << אורח >> אני חי את זה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מאה אחוז, אני רק שואלת: אני חושבת שאם יש רופא שלעס מסטיק, קילל או דיבר לא מתאים – זה פניות הציבור. בעיניי, איך צריך להיות מינהל תקין כשמנהלים גוף גדול. אם יש טרוניה על הפסיקה שלו, לזה יש הליך ערר. << אורח >> רמי טויל: << אורח >> שלוקח כמה שנים. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בסדר - - - << אורח >> רמי טויל: << אורח >> זה לא בסדר, מיכל. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, ברור שזה לא בסדר - - - << אורח >> רמי טויל: << אורח >> וכל הוועדות שאני עברתי באגף השיקום, מיכל, היו כאלה שכתבו שקרים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שנייה. ברור שזה לא בסדר, זה לא בסדר שצריך לחכות ארבעה – חמישה חודשים לוועדה - - - << אורח >> רמי טויל: << אורח >> זה יותר, זה תשע. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בסדר, אבל יש בסוף צוואר בקבוק של כוח אדם שתכף נתייחס אליו, זו לא הוועדה היום. אני שחררתי את משרד האוצר, כי אמרתי שלא נגיע לשם, אבל כן, צריך לתגבר את כוח האדם בנושא הזה. אבל אני שמה בצד רגע. זה לא בסדר שלוקח שש שנים לערער, ברור. אני רק אומרת, זה לא קשור למשרד הביטחון ולתפקוד של ועדות רפואיות. אם ועדה רפואית עושה טעות מקצועית, בין אם היא קראה ופרשנה מסמך לא נכון, זה כבר לא פניות הציבור, לכן אין קשר בין שני הדברים. << אורח >> רמי טויל: << אורח >> בסדר, אני מבין את ההליך המשפטי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> עכשיו, ערר לבית משפט, כמו כל ערר, לוקח שנים. בעיה, צריך לתקן את מערכת המשפט, אין ספק בכלל. << אורח >> רמי טויל: << אורח >> אנשים מתים מזה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני מסכימה, אבל זה לא הדיון היום, מה אני אעשה? אני מסכימה איתך. הלוואי שיעשו כמה שפחות טעויות. וכן, אני רוצה להאמין שאתם לוקחים ובודקים בקצה של הקצה שהאנשים הטובים ביותר הם אלה שיהיו בתוך הוועדות, גם ברמה האנושית וגם ברמה המקצועית, בסדר? זה מה שצריך לעשות. << אורח >> רמי טויל: << אורח >> אל תהיי אופטימית. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני אופטימית מטבעי ואני לא מוכנה שאף אחד יערער את האופטימיות שלי. גם הדבר הזה יכול להיות מתוקן. ייקח יום, ייקח יומיים, ייקח שנה, ייקח שנתיים. אתה חובש כיפה. זה במהות להיות אופטימי. << אורח >> רמי טויל: << אורח >> עוד שאלה, חוקת אגף השיקום - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, עוד משפט אחד שחשוב להגיד – הדברים השתפרו. ישבו פה כל הקבוצה הזו, שהם הלומי קרב לא מ-7 באוקטובר, וכולם מודים שהמצב היום יותר טוב. << אורח >> רמי טויל: << אורח >> אני מסכים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מתקדם לאט מדי, הלוואי שהיה יותר מהר, אבל בוא לא נעשה את הכול רע. ולכן אני אופטימית, הדברים מתקדמים. << דובר >> אביב לוי: << דובר >> לפחות אנחנו פה ולא חוסמים את איילון, זו כבר התקדמות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בדיוק, בבקשה. תודה רבה. יש לעוד מישהו להגיד כמה דברים אופטימיים? כי חסר לנו. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << אורח >> רמי טויל: << אורח >> רגע, מיכל. חוקת אגף השיקום, המחברת הצהובה. עד כמה משפיעים הנהלים הפנימיים של אגף השיקום על החלטות הרופאים בוועדות מול תקנות הנכים הקבועות בחוק? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא הבנתי את השאלה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << אורח >> רמי טויל: << אורח >> יש נהלים, יש תקנות, יש הוראות פנימיות של אגף השיקום שנמצאות בתוך המחברת הזאת, ולפיהן הרופאים בוועדות הולכים, מסתכלים, מציצים שם ונותנים את האנמנזה שלהם ולפעמים ממציאים כל מיני דברים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מה אתה רוצה להגיד? שהם לא מקצועיים מספיק? זו השאלה? << אורח >> רמי טויל: << אורח >> שהם לא מסתמכים על תקנות הנכים. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כאילו הם לא מקצועיים? << אורח >> רמי טויל: << אורח >> אני אראה לך את מה שיש לי פה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שנייה, אתה מדבר איתי על אחרי 7 באוקטובר? << אורח >> רמי טויל: << אורח >> לפני, אחרי, אני מדבר איתך - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כי כן – 7 באוקטובר במקרה הזה זה לא בגלל האסון הנורא שקרה, אלא כי יש תהליך של תזוזה שאני יכולה לציין אותו כקו פרשת המים, לצורך העניין, מפה ואילך. דברים משתנים. חשוב לי לדעת אם מדובר בוועדות שמתקיימות גם היום והן רשלניות בצורה נוראית, מה שאתה מספר, ברמה המקצועית, או שהרוב בסדר וכן, אולי אחד לא בסדר וצריך לטפל בו. כי אני רוצה להתקדם בשאלות שהן שאלות רוחב. << אורח >> רמי טויל: << אורח >> אין בעיה. ב-2025 היה שינוי לטובה בוועדה העליונה. הוועדה שלפני כן, אני רציתי להתאבד אחרי ההחלטה שלהם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> והיא קרתה עכשיו? בתקופה האחרונה? << אורח >> רמי טויל: << אורח >> ב-2025, כן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> טוב. תבדקו את זה, בסדר? אני איתך, צריך לבדוק את הנושא הזה. אני רוצה גם את ביטוח לאומי, אנחנו קפצנו. סיימת, רמי? << אורח >> רמי טויל: << אורח >> זהו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, בני. << דובר >> בני פרץ: << דובר >> כבוד היושבת-ראש, לפני שאני אדבר ואגיד לך כאחד שמנוסה בכל מה שעברתי, כמו שאני מדבר על מה שאת עושה, ופועלך, והכול - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מיותר, יאללה, לעניין. << דובר >> בני פרץ: << דובר >> אני רוצה להגיד רק משפט בנושא אחד: אני הכרתי את הגברת הסמנכ"לית ירונה שלום כשהיא הייתה ממלאת מקום המנכ"ל דרך הארגון. אני בארגון והכרתי אותה. אני רוצה להגיד לכולם: כשמגיעים אליה צריך להפריד בין המחלקה, בין כל אלו שעושים לנו את הוועדות, מחלקת פעולות איבה כמו שיש לצה"ל, להפריד בין נושאים שרק אם מגיעים אליהם והם יודעים אתה מתחיל לקבל את התזוזה והטיפול. כי יש שם שמקשים, כולל עובדי שיקום, מה שאת רוצה. מקשים. עד שאתה נופל אצל עובדת שיקום ראויה אתה מתחיל באמת לפתוח. לכן אני אומר לך רק דבר אחד: ועדות – אני אחד שעבר בלי עין רעה. גם אם תביא להם את עצמך ככה, כולך חתוך על הבשר, רצית להתאבד, שום דבר. הם – עשר דקות, כי בוועדה אחד מהתחום שלך, אחד יכול להיות – איך קראתי לזה? רופא תחתונים, אחד רופא - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה, בני, ואני אמרתי את זה לכולם - - - << דובר >> בני פרץ: << דובר >> לא, רגע, גברתי, אני עברתי - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני רוצה שכל מי שמדבר עכשיו יוסיף על מה שאמרו ולא יגיד את אותו דבר. << דובר >> בני פרץ: << דובר >> השינוי שצריך להיות, אמרתי לך, גם כשהיא אומרת שהם מקימים סיוע משפטי וכל זה, כל עוד לא תעמידו עורך דין שיהיה שם איתם שהוא זה שהולך לבית המשפט מהסיוע המשפטי - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל הם הקימו. הם אמרו שיש את ידיים טובות. << דובר >> בני פרץ: << דובר >> - - לא תפתרי את הבעיה. ואני רוצה להגיד לך דבר אחד: יש את הארגון, ובפעם האחרונה גם יושבים, ואני אומר לאלה שנפגעו: אם יש לכל אחד בעיה פרטנית שמקשה עליו, כי אני רואה מה שאני עובר, אני רק לא אוהב פרוטקציות. אני עברתי, אני אומר לך, 20 שנה אני הולך ובא - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בני, אני רוצה להתקדם. << דובר >> בני פרץ: << דובר >> אני אומר להם במפורש: יש את המנכ"ל, יש את הכול, אפשר לבוא, אפשר אפילו להיפגש איתה, היא מקשיבה, היא יודעת מה קורה. וכשאתה אומר לה – אפשר כל היום ללכת אליה. תסלחי לי להגיד – לכן אני מביא את הדברים והבעיות כמו הפסיכיאטריה. לפסיכיאטריה יש בעיה רצינית, שאת צריכה טיפול נפרד שאנחנו הכנו לה גם כארגון, והנושא השני, אם תחברי – באמת, את תדעי את האמת, מה קורה, כי אנחנו הפכנו או לחתיכת נייר או לרבעון, כמו הרבה בעיות - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חס וחלילה. תודה, בני. << דובר >> בני פרץ: << דובר >> אני אומר לך, אני כמעט עמדתי להבעיר את עצמי, אם את רוצה לדעת, ואני לא רוצה להגיד את זה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה, בני. אני בהחלט - - - << דובר >> בני פרץ: << דובר >> אני גם איבדתי משפחה, איבדתי ילדים, איבדתי נכדים, ואני עדיין מתמודד לפני שלא יהיה מה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נכון. תודה, בהחלט חשוב. בבקשה. << דובר >> תומר בדני: << דובר >> שלום רב, תומר בדני, הלום קרב, חרבות ברזל. בשירות שלי טיפלתי בחללי צה"ל כל השירות. הבעיה שלי היא שאני נראה תקין, אני נראה בסדר. אבל כל חוות הדעת שיש לי אומרות שאני ממש לא בסדר. כן, יש לי אובדנות, יש לי הכול – כל מה שצריך. בוועדה הראשונה שהייתה – יש לנו בתור פוסט-טראומתיים גם בעיה של אשמה, שהיא אשמה קשה מאוד, שכל הזמן מאשימים אותנו. לא רציתי לפתוח ולהתמסכן ולהגיד – תשמעו, קשה לי. מה שראיתי, מה שאני מריח, מה שיש לי עד היום בפה – לא קיבלתי, לא הסכמתי עם האחוזים, ולא משנה שזה גם לא היה בהתאם למה שהיה בניירת. הלכתי לוועדה עליונה. לוועדה העליונה כבר באתי מוכן: שלוש חוות דעת שונות, אחת מהן של הפסיכיאטר שלכם, הפסיכולוגיות שלכם, שארבע מהן החליפו כל הזמן, לא יכולים לשמוע אותי. יש משפט שלא יכול לצאת לי מהראש. הפסיכיאטרית שם, כשסיפרתי לה על אובדנות, שניסיתי והכול, היא אמרה לי – כן, אתה לא באמת מנסה למות, אתה עדיין פה. אני אגיד לכם משהו: יש לי עד היום כל היום את המחשבות. זה סגנון של נקמה, אני מצטער שאני - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> להוכיח לה שהיא טועה. << דובר >> תומר בדני: << דובר >> להוכיח לה שהיא טועה. ואולי היא גם קצת – אני לא רוצה להגיד את הסיבה פה, כי אנחנו בטלוויזיה – שהיא תריח את הריח שאני מריח עד עכשיו באף, שלא יוצא לי. << דובר >> אביב לוי: << דובר >> זו הבעיה של הרופאים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אביב, כבד אותו. << דובר >> תומר בדני: << דובר >> אתם אומרים – אנושיים. אני אומר – לא אנושיים. אין אנושיות שם בוועדות שלכם. ההרגשה שלנו היא – אני לא אחד שבוכה, אבל כן, יש לי את כל מה שאתם רוצים. יש לי בעיות בבית, יש לי בעיות עם הילדים, יש לי בעיות עם המשפחה. הבאתי שלוש חוות דעת. תרימו טלפון לפסיכיאטר, אתם משלמים לפסיכיאטר - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, תומר, בהחלטה של הוועדה העליונה התייחסו לחוות הדעת? << דובר >> תומר בדני: << דובר >> לא. אבל זה בסדר - - - << דובר >> אביב לוי: << דובר >> אלה רופאים שבוגדים בשבועה שלהם - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אביב, קוראים לך תומר? << דובר >> אביב לוי: << דובר >> זה לא הגיוני. אני נשבעתי בגיל 18 - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני אוהבת אותך נורא, זה לא פייר. << דובר >> אביב לוי: << דובר >> אני נשבעתי בגיל 18 לעזור, איפה הרופאים? << דובר >> תומר בדני: << דובר >> עכשיו תורי, חכה רגע בסבלנות. די, אחי. אני סותם את הפה, די. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חברים, זה לא פייר. אני אהיה כמו אימא שלי, שהיא מורה, ואני אשאל – לא פייר, הוא חיכה כל כך יפה בשקט עד שהגיע תורו. קודם כול אני אגיד לך, תומר, אביב עושה את זה מתוך אהבה. << דובר >> תומר בדני: << דובר >> אני מבין, אבל תבינו, אני - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל תומר לא צריך עזרה, תנו לכל אחד לבטא את מה שהוא רוצה. << דובר >> תומר בדני: << דובר >> אני אגיד לכם: אני עובד בהליך מסודר. תבעתי בית משפט, הכול בסדר, זכיתי, אני מחכה לוועדה עוד פעם, הכול בסדר. אני לא אפסיק. למה אני לא אפסיק? כי אני רוצה להילחם על מה שמגיע לי. אני הייתי בטופ לפני. הייתי מנהל פרויקטים, יש לי אלף תעודות, היום אני כלום, אני אפס. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אתה לא אפס, אני מוחה. << דובר >> תומר בדני: << דובר >> אני כן. זו ההרגשה שלי, זה מה שאני נושם כל יום. כלפי הבית, כלפי הכול – התפקוד שלי הוא אפס. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תומר, עצם העובדה שבאת לפה ואתה אומר את הדברים בצורה נאורה ומדויקת, סליחה, אני לא מרשה לך לחשוב על עצמך שאתה אפס. אבל כן, הדברים שלך נרשמים, הם נאמרים, ושוב, אנחנו אומרים למשרד הביטחון כמו לביטוח לאומי: אנא, במטותא, זה לא יכול להיות, בסדר? הוא מקרה אחד, יש בטח עשרות מקרים. << דובר >> תומר בדני: << דובר >> אני לא מקרה אחד, זה הקטע. מגיעים אליי הרבה אנשים כמוני. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אמרתי, כמו עשרות או מאות מקרים. לכן, שוב, אני מבינה את האתגר הענק של חוסר בכוח אדם, ובוודאי כוח אדם מקצועי, הכול מובן. אבל הינה, אתם אומרים – חייבת להיות בפרוטוקולים, כמו שאמרה גם רותי, התייחסות לחוות הדעת, ואין התייחסות. שוב, ככל שהוא אומר, אני מאמינה לו, אני לא יודעת, לא בדקתי. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לכן אני מבקשת שכשנצא מפה, אנא בדקו את זה. הרי אתם אומרים לי על חוות הדעת, זו דוגמה אחת. קחו, תסרקו באופן ארעי, קחו 100 תיקים שהיו בהם חוות דעת ותבדקו אם בהחלטה הייתה הנמקה מסודרת וראויה או לא. זה מינימום של התייחסות, שלא נדבר על ההערה שהיא נתנה לו, אני לא יודעת, אבל תבדקו. << דובר >> תומר בדני: << דובר >> יש לי תמלול. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני מציעה שתלך אליהם בצד אחר כך, תומר, תן את שם הוועדה שהיא הייתה שם, ותבדקו את זה. יכול להיות שהיא הייתה במצב רוח לא טוב, אני לא יודעת מה היה. שוב, אני לא רוצה לשפוט אדם, אני לא מכירה אותה – אבל צריך לבדוק את זה. יכול להיות שהיה שם אדם שלא יכול יותר, שסחוט, בעומס שלו, שהוא כבר לא מתאים להיות בוועדה. תומר, תסיים, כן. << דובר >> תומר בדני: << דובר >> אני רוצה עוד משהו אחד: כשאני ערערתי הם נלחמו כביכול שיחזור לאותה ועדה עם אותו הרכב רופאים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה מה שהם צריכים לעשות. << דובר >> תומר בדני: << דובר >> וזו הטעות. << דובר >> ירונה שלום: << דובר >> אבל זה החוק, זה חוזר לדיון נוסף באותה - - - << דובר >> תומר בדני: << דובר >> אבל אני אגיד לך משהו: רופא יגיד שהוא טעה? אני מחזיר אותך עכשיו - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל רגע, תומר, ככה זה גם בבית משפט. אני באה מהצד האזרחי, וכאשר אני מגישה ערעור, ייצגתי לקוח והגשתי ערעור על החלטה אזרחית לגמרי, ואני טוענת שהשופט לא פסק נכון, ולא ראה את זה ואת זה. הערעור לפעמים, לא תמיד, לפעמים יש מספיק הוכחות לבית המשפט העליון או המחוזי שאומר – על סמך מה שהבאת לי, אכן טעה בית המשפט ולכן אני מתקן. אבל יש מקרים שהוא אומר שאין לו יכולת לבדוק את זה והוא מחזיר את זה לבית המשפט, והוא חייב להחזיר את זה לבית המשפט שם, וככה זה גם במקרה הזה. << דובר >> תומר בדני: << דובר >> הסיכוי שרופא - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בוא נתקן את החוק. החוק מחייב היום להחזיר את זה לוועדה ההיא. אין להם אפשרות אחרת. << דובר >> תומר בדני: << דובר >> ועדיין, פסיכיאטר אחד ועוד שני רופאים פנימיים שלא מבינים במצב – זו כביכול החלטה של פסיכיאטר בכל הוועדה העליונה. זה לא יכול להיות אותו רופא, כי רופא בחיים לא ישנה את ההחלטה שלו. בחיים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> נכון מאוד. << דובר >> מיכה כץ: << דובר >> יש מישהו שמעל 20 פעמים - - - << דובר >> תומר בדני: << דובר >> הינה, 20 פעמים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תכף נשמע אותו, אני לא יודעת אם יהיה לנו זמן. << דובר >> תומר בדני: << דובר >> תודה רבה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> טוב, תודה תומר. בבקשה, ורד, ואז נגיע אליכם. << דובר >> חגי עזרן: << דובר >> אני צריך רק דקה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> דקה ואז ורד. << דובר >> חגי עזרן: << דובר >> חגי עזרן, הלום קרב. יש לי רק שאלה אחת לגבי – אני מדבר על מכלול הוועדות. ועדות שאנחנו מדברים על הכרה בנכות, ועדות צר"מ, ועדות שאומרות - - - << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> אנחנו מייצגים כרגע רק ועדות רפואיות. << דובר >> חגי עזרן: << דובר >> אין בעיה. אנחנו נתקלים בהמון מקרים שהתשובות שהנכה מקבל – הוא מקבל אותן בצורה אישית, בשעות לא שעות, ובדרך כלל זה בסופי שבוע. האם קיים - - - << דובר >> ירונה שלום: << דובר >> בטלפון? באתר האישי? איך אתה מקבל? << דובר >> חגי עזרן: << דובר >> לא משנה. יש בעיה שאנחנו יודעים שאנשים מקבלים את התשובות של הוועדה אישית. אני בתור נכה לא מעוניין לקבל תשובות אליי באופן אישי, יש לי את אשתי שמתעסקת עם הכול. כשבן אדם מקבל תשובה שהוא לא מבין, ואלה בדרך כלל תשובות קשות, הרגעים האלה קריטיים. אלה רגעים שאנחנו לא מצליחים לתפוס, כי אותו אדם, כמו שאנחנו אומרים, פחד מאוד מהוועדה, הוא מת מבושה מהוועדה, יש לו אנשים שמסתכלים עליו בבית, יש לו את כל המערך הזה. וברגע שהוא מקבל תשובה – שבדרך כלל היא תשובה לא הגיונית מבחינתו – זאת אומרת, התשובה יכולה להיות נכונה, אבל הוא לא רואה אותה כתשובה הגיונית, וקל וחומר שהתשובה לא מייצגת את מה שהוא מרגיש וחווה. האם יכול להיות שאפשר לבחור לקבל תשובות? זאת אומרת, שהנכה מגיע, שאנחנו יודעים את המצב הנפשי שלנו, שכל דבר כזה יכול להוות טריגר קשה מאוד. האם אפשר לקבל החלטה שאנחנו מנסים לתת את התשובה למישהו קרוב אליו, שזה אבא, אישה, בת זוג או בעל של אישה שמתמודדת? ככה אנחנו יכולים למנוע המון מקרים לא מובנים וגם מקרי אובדנות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה, חגי. כן? << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> שוב, אנחנו היום מעלים תשובות, לפחות בוועדות הרפואיות, לאזור האישי. << דובר >> חגי עזרן: << דובר >> אני יודע. << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> רגע. כאשר מבחינתנו יש פה עניין של צנעת הפרט. אנחנו נותנים לבן אדם שמולו אנחנו מתנהלים אלא אם כן הוא מיוצג על-ידי בא כוח, או שבן הזוג מוגדר כאפוטרופוס כדי לקבל. אתה יכול להחליט שאם לא נוח לך לראות, לתת למישהו לידך שהוא זה שייכנס ויסתכל. אנחנו לא מונעים את העניין הזה. << דובר >> חגי עזרן: << דובר >> אני שואל אם אפשר להפעיל את זה כמשהו לפני - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שנייה. אני רק אגיד, זה משהו שאנחנו צריכים לחשוב עליו כחברי כנסת – אני מדברת אל עצמי פה, כי אין לי פה עוד חברי כנסת – אבל כן, כדי לעשות שינוי. כי בעיניי, אמרנו את זה כל כך הרבה פעמים, יש כאן תא משפחתי שנפגע ולא רק הנכה או הפצוע בעצמו. אגב, גם ועדת מור יוסף התייחסה לזה, יש כאן בסוף תא, שגם אם אנחנו רוצים להסתכל רק על טובתו של הפצוע – אני חושבת שכל התא, אבל – עדיין צריך לטפל בתא, כי הוא לא יוכל לבד. אני רואה כל הזמן, זה צף לי בכל הדיונים שאני מקיימת, שהפצועים עצמם מגיעים ובוכים על אובדן המשפחה, על התפרקות המשפחה, על אי יכולת לדבר עם המשפחה, על כך שלפעמים הם צריכים – ואם לא נראה את כל הדבר הזה אלא נתייחס לזה ברמה מדוקדקת של חיסיון, אנחנו מפספסים המון בדרך. שוב, זו לא בעיה שלכם, זו בעיה של חוק. << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >> אבל מיכל, החוק תוקן בנושא הזה, כשהגיעו חיילים במצב קריטי לבית חולים, שהמשפחה יכולה להיות במקום הזה. יש את התיקון לחוק. << דובר >> חגי עזרן: << דובר >> כי לא צריך להכניס את כל העניין של האפוטרופוס ואת כל הדברים המסובכים האלה. זו החלטה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל כיוון שזו פגיעה בזכותו של אדם הפרשנות היא דקה מאוד. כלומר, עד איפה את אומרת – הינה, עכשיו הוא מגיע לבית חולים והוא הולך למות, אנחנו מדברים על מצבים שהוא מספר - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אבל הבעיה היא לא - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, אני הבטחתי לוורד ולאבנר גולן, אבנר, את אחריו, ואז נגמור את הסבב. כל אחד שישתדל, כי יש לנו חצי שעה ואנחנו רוצים עוד כמה אנשים. << דובר >> אבנר גולן: << דובר >> תודה, גברתי, שמי אבנר גולן, מנהל אגף זכויות ורווחה בארגון נכי צה"ל. אני שמעתי פה בסבלנות יתרה את כל המשתתפים, את כל הבעת העמדות שלהם, תהליכי עבודה וכדומה, ואני מבקש להתייחס. ראשית, חשוב לי לפתוח בהערכה לעשייה הרבה של אגף השיקום והוועדות הרפואיות, במיוחד מאז 7 באוקטובר. המערכת נדרשה להתמודד עם עומס חריג ביותר של פצועים ונפגעים לצד המשך טיפול באוכלוסיית נכי צה"ל הוותיקה. אין ספק שמדובר באתגר מורכב ואנחנו מכירים במאמץ הרב של העוסקים במלאכה, לא ניתן להתעלם מכך. יחד עם זאת, דווקא מתוך ההבנה של גודל המשימה, חשוב לבחון את המערכת ולוודא כי לצד העומס נשמרים עקרונות היסוד של שקיפות, אחידות, נגישות ובעיקר – אמון ציבור הנכים במערכת. אני לא רוצה להתייחס כרגע לדוחות מבקר המדינה שהתייחס לנושא של יישום רפורמת 01 בנושא ועדות רפואיות שהציג שם פערים גדולים מאוד. מניסיוננו בשטח הקושי המרכזי אינו תמיד בעצם ההחלטה הרפואית אלא בדרך שבה היא נתפסת ומוסברת לנכה. נכים רבים מדווחים על קושי להבין כיצד התקבלה החלטה בעניינם, מדוע נדחו מסמכים וחוות דעת שהגישו ומה היו השיקולים שהובילו לקביעת אחוזי הנכות. כאשר ההליך אינו שקוף וברור נפגע גם האמון כאשר ההחלטה עצמה מתקבלת משיקולים מקצועיים. בנושא זה אני רוצה לציין ששמעתי פה מספר תלונות על חוסר הנמקה, הדבר הזה חוזר חדשים לבקרים. אני נתקל גם בפרוטוקולים של ועדות רפואיות, מחוזיות או עליונות. סיכום הליך הדיון המשפטי מאוד לקוני, כשהם כותבים – איננו מקבלים את חוות הדעת של פלוני אלמוני, לא מנמקים מה הסיבה, והדבר הזה יוצר עומס, אותו נכה מערער לוועדה עליונה וגם על ועדה עליונה מערערים בנקודה משפטית, שזה בדיוק – חוסר הנמקה זו הנקודה המשפטית, מעמיסים על בתי המשפט. פה ציינה ד"ר טל כרמי קודם שהם ישימו לב לנושא הזה, יבהירו לרופאים וידגישו שיש לנמק. החוכמה היא לא רק אצל רופאי ועדות רפואיות באגף שיקום. מביאים נכים שסובלים מפוסט-טראומה והתפתחה אצלם מחלת פיברומיאלגיה לדוגמה, ומביאים חוות דעת של מומחים מהשטח, אפילו אחד מהם שהיה רופא אמון של היחידה לתביעות וקביעת זכאויות באגף השיקום, ואותה ועדה רפואית מחוזית, שם יושבים רופאים זוטרים, דוחים את זה במשפט לקוני איננו מקבלים את הטיעון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אלו דברים שחזרו שוב ושוב, אתם שמים לב? זה מגיע מכל קצוות החדר, אף אחד לא תיאם. << דובר >> אבנר גולן: << דובר >> בארגון אנחנו נחשפים ללא מעט תלונות מהצד הזה ויש מקום לשיפור. אני מקווה שבאמת יסדירו את הנושא הזה. בתחום בריאות הנפש, בפרט בקרב נפגעי פוסט-טראומה, קיימת חשיבות מיוחדת להמשך התאמת ההליכים למאפייני הפגיעה לצד שיפורים שנעשו בשנים האחרונות. עדיין יש מקום לוודא שההליך מתבצע ברגישות הנדרשת תוך צמצום חשיפה חוזרת של תכנים טראומתיים ומתן מענה מותאם לנפגעים. בנושא הזה אני רוצה לציין שרפורמת נפש אחת המליצה לקבוע דרגת נכות צמיתה ולא זמנית. הדבר הזה עבד מספר שנים ולאחרונה אגף השיקום החל מתוך תלונות של נכים לתת נכות זמנית של עד חמש שנים לגבי פוסט-טראומה. אין לי מושג האם יש ספרות רפואית חדשה תומכת, מחקרים חדשים תומכים, אני לא מתערב בשיקול הדעת הזה. אבל חשוב לתת על זה דגש, כי המלצת רפורמת נפש אחת של המומחים שישבו שם – סך הכול פער של ארבע שנים, פתאום התפתחו מחקרים אחרים? לא ברור לי, כדאי לבחון את הנושא הזה. לגבי כל מה שדיברתי, אנחנו סבורים שיש לפעול במספר כיוונים מרכזיים: אחת, חיזוק השקיפות וההנמקה של החלטות הוועדות, קידום אחידות בין ועדות במקרים דומים – יש לציין שוועדה מסוימת בבית חולים מסוים קובעת על פגיעה כזו דרגת נכות כזו, ובאותו מקרה קובעת דרגת נכות אחרת. אין שקיפות בהחלטות, למרות שכל נכה ונכה זה סיפור בפני עצמו. יש לקחת את זה גם בחשבון. שיפור ההכשרה והרגישות של חברי הוועדות – כפי שציינה פה ד"ר טל הם ניגשים כולם למסר, צריך להשקיע בזה הרבה יותר כי זה נותן את התובנות ואת הגישה לנכים ברגישות המיוחדת, ובמיוחד בתחום בריאות הנפש. אנחנו מבקשים גם קיצור זמני טיפול והרחבת הנגישות למידע ולזכויות. המטרה שלנו היא לא לבקר את העוסקים במלאכה אלא לחזק את האמון של נכי צה"ל במערכת שנועדה לשרת אותם. מה שאני מבקש מיושבת-ראש הוועדה – שלא תסתפקו בדיון העקרוני היחיד הזה אלא תקיימו מנגנון מעקב אחר יישום ההמלצות ותדרשו מאגף השיקום להציג תוכניות עבודה מסודרות הכוללות לוחות זמנים ומדדי ביצוע ברורים לשיפור מתמשך של עבודת הוועדות הרפואיות. בסופו של יום, הצלחתה של מערכת הוועדות הרפואיות אינה נמדדת רק בהחלטות שהיא מקבלת אלא גם בתחושת ההוגנות, הכבוד והשקיפות שהיא מעניקה למי שנפגעו במהלך שירותם למען המדינה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה רבה, אבנר, דברים חשובים. התייחסות קצרה לגבי נפש אחת, שהוא דיבר על נכות צמיתה, תני על זה משפט אחד ונעבור לוורד. << אורח >> טל כרמי אילוז: << אורח >> אני רוצה להגיד שני דברים: קודם כול, פורסם מאמר גדול מאוד ביולי 2025 שעשה מעקב של 20 שנה על יותר מ-20,000 פצועים שהיו חשופים באירוע התאומים. מעל 80,000 תצפיות לאורך 20 שנה שעקבו אחרי תסמיני PTSD, שיקום ואיך אנשים השתקמו ומה היה מצבם לאורך השנים ואחרי 20 שנה. המחקר הראה שכעבור 20 שנה רק 10% נשארו עם תסמיני PTSD. בעיניי זה מעודד מאוד, זה אומר שיש שיפור עם השנים. הראו שתעסוקה היא הגורם שהכי עוזר לשיפור המצב ולהתמודדות - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> איפה נתי כשצריך אותו? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר >> שמיר בניטה: << דובר >> זה הנתונים. הם קיבלו שיקום, 10%. 50% לא חווים כלום, 30% חווים ריפוי ספונטני, עוד 15% - זה לא רק אצלם, זה - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ברור. כן. << אורח >> טל כרמי אילוז: << אורח >> זה היה מחקר גדול מאוד שנחשפו אליו גם הפסיכיאטרים, גם שיושבים אצלנו בוועדות, והיה דיון ממש לא מזמן, עם הנהלת האגף ועם פסיכיאטרים מבתי החולים שגם עובדים בוועדות שלנו באגפים. רוב הפסיכיאטרים שדיברו חושבים שכן צריך לחשוב על לתת נכות זמנית לפחות לפצועים הטריים של המלחמה האחרונה, כיוון שהנכות עוד לא מגובשת, כיוון שעוד לא סיימנו את המלחמה, כיוון שיש כל הזמן טריגרים ויש לנו מלחמת איראן כל שני וחמישי – הסיטואציה עוד לא נתנה - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בסדר, תקופה ארוכה, אבל לא לקרוא כל שנה לעוד. הסבבים, עוד ועדה ועוד ועדה – תקבעו חמש שנים זמנית, ואז. << אורח >> טל כרמי אילוז: << אורח >> נכון, זה מה שאמרנו. ההמלצה הייתה לתת נכות זמנית לחמש שנים ואפילו יותר, היו כאלה שאמרו עשר שנים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> למה אבל - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, בסדר. משרד הביטחון, אני אסביר לך למה, שוב, תכף נגיע, אבל הרעיון הוא לא לפגוע בזכויות, הזכויות תהיינה אותן זכויות. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> הזכויות נשארות בדיוק אותו דבר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בדיוק, אנחנו רוצים שתצאי משם, אנחנו לא רוצים שתישארי עם תסמינים. << דובר >> יובל וקנין: << דובר >> - - - חמש שנים? מה קורה? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא צריך לצעוק, אבל אני רגע אסביר עוד פעם - - - << דובר >> יובל וקנין: << דובר >> מה שנכון להם לא נכון לנו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שנייה, מה שנכון לנפש - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר >> יובל וקנין: << דובר >> ההתנהלות היא לא אותו דבר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, יקירתי, אני לא צריכה לתת לך תשובות, אבל אני אתן לך כי את בחורה חביבה ונחמדה, ואני רוצה רגע להסביר: נפש היא נפש היא נפש, בסדר? נפגעו הלוחמים שלנו כיוון שהם נלחמו בקרב ונפגעו אלו בפעולת איבה ונפגע בן אדם כי הוא ראה תאונה מול פניו – אני לא מזלזלת בתסמינים שיש לכל אחד ואחד מהם. אבל בסוף את הנפש אפשר לרפא – לא לרפא, אני אדייק: לחיות לצד הכאב, סליחה. כאב הוא כאב, הוא יישאר כל הזמן, אבל לדעת לחיות לצד הכאב הזה. נכות היא נכות תפקודית, בסדר? היא לא החוסר. חוסר יהיה לך לצערי הרב כנראה כל החיים תסחבי את הכאב שאת סוחבת, והוא כאב עצום, וצריך לפצות אותך על הכאב הזה. עזבי, זה צד אחד של המפה. אבל בצד השני אנחנו רוצים שאת תדעי, כמו שאת נמצאת פה היום – ואני מוחאת לך כפיים, גם לעומר וגם לכל מי שיושב פה ונפגע נפשית. לבוא, לקום מהמיטה, כל דבר כזה זו התאמצות. אם לי זה לוקח שנייה לך לוקח המון זמן לעשות את הפעולות האלה, והינה את עושה אותן. אני רוצה שתמשיכי לעשות אותן ביתר קלות, וזו המשמעות של שיקום. לכן, אם יתנו לך את התווית – אני נכה, עזבי רגע אילו הטבות יהיו לך לצד זה, אני רוצה שאת תשתקמי. אני רוצה שתחזרי להיות – לא מי שהיית לפני, כי כנראה אי אפשר, אבל מישהי טובה יותר באופנים מסוימים שיודעת לקבוע לה מטרה ולעוף למטרה שלה. אני יכולה לדבר על זה שעות, אבל זה לא הזמן, ואין לנו זמן, אני רוצה לשמוע את כולכם. אני רק אומרת שאני כן מאמינה מאוד במחקר הזה. יכול להיות שהיה מחקר אחר שאומר ההיפך, בסוף החוכמה לא נמצאת במקום אחד. אני חושבת שזאת הדרך אבל אני רק אומרת לכם – זו חוכמה קטנה לקחת חלק שמתאים לנו, להוריד את הצמיתה אבל לא לתת את מכלול הדברים שעומדים ליד. כלומר, לצד זה שנותנים זמנית, לתת לתקופות ארוכות יותר ולתת את כל השיקום בצד, לא להשאיר את השיקום רק לצמיתה ואז הם איבדו את האירוע. צריך להראות את כל ההתאמות. בסדר גמור, ורד, בבקשה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תכף, שנייה, ורד. << דובר >> ורד מושקובסקי: << דובר >> עו"ד ורד מושקובסקי, מנהלת הקליניקה להכרה בנכות צבאית, הקרייה האקדמית אונו. תודה רבה. אני באמת לא יודעת מאיפה להתחיל, אני אתחיל ממה שגברתי אמרה עכשיו. אני רוצה להגיד שאני לא ידעתי מה הפן של הוועדות הרפואיות וההתנהלות שלהן שגברתי תבקש לדון בו היום, ולכן אשמח להתייחס לכמה פנים ככל שעל אחד מהם גברתי רוצה לדבר בהמשך הדרך בדיונים אני לא ארחיב. אני חושבת שאנחנו צריכים לחלק את הדיון לשלושה רבדים: יש את הרובד של מה קורה היום בוועדות, ברגע זה, יש את הרובד של מה אנחנו רוצים שיקרה, ויש את אמון הציבור. אני אתחיל בלהגיד שבהקשר של מה שקורה היום בוועדות זה בעיניי הכי קל, כי הן במגמת שיפור מטורפת ואני מייצגת שם רק חמש שנים מאז שעשיתי הסבה לתחום הזה. אבל גם הוועדה שאני נכנסתי אליה לפני חמש שנים והייתה, בעיניי, אני מצטערת על המילים, נוראית, היום זה כבר לא קורה. וכשזה נוראי ואני מתלוננת – מתקנים. להגיד לכם שהוועדות מושלמות? רחוק מזה. הייתי השנה בוועדה שנאלצתי אני לכתוב את הפרוטוקול, הייתי בוועדה שהייתי צריכה לריב על הפרוטוקול, הייתי בשתי ועדות השנה שהרופאים לא קראו את המסמכים לפני וגם כעסו עליי שציפיתי שהם יקראו אותם לפני. כלומר, הייתי בוועדות קשוחות מאוד, ובמקביל גם הייתי בוועדות מדהימות שמתנהלות בדיוק כמו שהן רוצות שהן יתנהלו, וזה לא סתם קורה עכשיו, זה קורה כי הן עובדות בזה. אני אישית עדה לחלק גדול מהבעיות שעולות פה, אבל גם לשינוי. אני חושבת שהדברים הכי רווחים, שהכי חשוב לי לראות כשאני מייצגת זה נושא הפרוטוקולים ואי-מוכנות של רופאים. רופאים שפשוט באים באהלן-אהלן, לא עושים את העבודה לפני וקוראים. אני רואה איך הם עונים לי כשאני, אמנם אסרטיבית, אבל גם מחייכת, אומרת – אני מבקשת מאדוני לקרוא רגע את מה ששלחנו לפני, עם המבט של תחפשי את יודעת את מי. במקביל, להמון רופאים מקצועיים וטובים שנתנו ללקוחה שלי, לפונה שלנו, עם סטודנטים, להיות בהתקף חרדה 20 דקות ורק אז עשו את הוועדה. כלומר, גם מדהימים ראיתי. חשוב לשים את זה על השולחן כי המגמה היא אופטימית. זה לגבי ההתנהלות של היום. הדבר השני שאני רוצה לדבר עליו זה על העניין של אמון הציבור. בסוף אנחנו היום – ואני מדברת בכובע שלי כמנהלת קליניקה ועורכת דין – גם מייצגים בוועדות אבל גם עושים המון הכנות. אני חושבת שאנחנו עושים אפילו יותר הכנות מייצוגים, מבחינת היכולת שלנו לתת שירות לציבור. הכנות זה אומר שאנחנו עושים זומים – יושב לידי אחד הסטודנטים הכי מדהימים שעושה את הדבר הזה – אנחנו פוגשים אנשים בזום לקראת ועדה רפואית ואנחנו עושים להם מעין הכנה. הם מספרים לנו מה מטריד אותם, הם שואלים - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, זה כמו שהם דיברו על ידיים טובות. << דובר >> ורד מושקובסקי: << דובר >> בדיוק, רק שאני עורכת דין ולכן הרבה פעמים זה מייתר להם ללכת לעורך דין שייצג אותם, כי הם בעצם באים לייעוץ כדי להתלבט אם הם צריכים ייצוג. ומה שאני רואה כל הזמן, ברמה של מספרים מטורפים, זו התחושה שהם חושבים שהם צריכים לבוא בפיג'מה ומסכנים. אני חייבת לשים את זה רגע על השולחן כי זה מתחבר למאמר מדהים של דורון דורפמן אם גברתי מכירה, על חשדנות ועל רחמים כלפי נכים. יש לי סטודנט מדהים אחר שעשה עבודה על זה שהחשדנות והרחמים משפיעות על היחס של רופאים בוועדות רפואיות. זה נכון מאוד בעיניי, גם לשיח שלנו פה מבחינת פנים הלאה. כי מה אומר הסטודנט ומה אנחנו רואים מהשטח? שאתה בא וחושב שבשביל להוכיח שיש לך משהו שמזכה במשהו – ואני בכוונה אומרת: משהו, לא נכות, לא נכות זמנית, לא מוגבלות ולא כלום, אתה צריך להיראות באופן מסוים. באמת יש המון מחקרים שמדברים על זה שכשאדם מגיע והוא נראה כמוני – אני בכוונה אומרת: כמוני, וכל אחד ישלים – הרופא מניח משהו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, כמו שסיפר תומר. << דובר >> ורד מושקובסקי: << דובר >> בדיוק. ואני אומרת, אנחנו נלחמים בזה חזיתית. אני ממש מכריחה אנשים לבוא מקולחים, יפים וביום הכי טוב שלהם, ולספר על המאמצים שהם עושים לשיקום. לשבת מול הפסיכיאטר ולהגיד לו, אני הולך לנסות להירשם ללימודים - - - << דובר >> יובל וקנין: << דובר >> ואז יורדים לך אחוזים. << דובר >> ורד מושקובסקי: << דובר >> אז לא. << דובר >> יובל וקנין: << דובר >> אז כן. << דובר >> ורד מושקובסקי: << דובר >> אני לא מתווכחת איתך, אני מדברת עם הוועדה. מה שאני רוצה להגיד לוועדה זה שאני מרגישה – וקטונתי, אני אומרת מה שאני מרגישה מהעבודה שלנו – זה שזה עובד. אני חושבת שכשאתה בא פתוח ונקי לוועדות הרפואיות של היום עם הרופאים שקראו את המסמכים, ואתה אומר שאתה עם פוסט-טראומה בגלל כך וכך, או לא בגלל, כי תיאורטית הם לא אמורים לשאול למה, זו שיחה אחרת, לפעמים שואלים בכל זאת. << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >> שיחה חשובה. << דובר >> ורד מושקובסקי: << דובר >> שיחה חשובה, אמרתי, אני יכולה לדבר על הנושא שבוע עם ראשי פרקים. אני אומרת, הסיטואציה שבה אתה מגיע במיטבך, מוכן, ומספר את האמת ואיפה אתה נמצא בתהליך, מהחוויה שלי זה מזכה בדרגת הנכות הכי מדויקת שיש. בפועל רוב האנשים מפחדים לעשות את זה, לא רוצים לעשות את זה. ולכן, במקביל לזה שהפרוטוקולים צריכים להיות מדויקים יותר וצריך שהם יקראו את המסמכים, אני חושבת שצריך הסברה לציבור. צריך הכנה. אני חושבת שכשאדם נפצע כשהוא מגיע לתוך תהליך הכרה של אגף שיקום, תיאורטית צריך לפנות אליו ולומר לו, ועדה רפואית תיקח X זמן, אתה יכול לעשות אותה עכשיו או עוד שנתיים. המון אנשים שדיברנו איתם – עצם הידיעה שהם קצת שולטים בוועדה רפואית, כלומר, יכולים להגיד לעובדת השיקום שהם צריכים עוד רגע, או הפוך, שהם מתים להיפטר מזה, הייתה חצי מהריפוי. יש המון עבודה במקביל להתנהלות שצריכה להיות מדויקת יותר. יש גם משהו בהסברה שאני חושבת שהמון גופים אזרחיים כמו הקליניקה ועמותות שאנחנו עובדים איתן – אגב, גם ענף נפגעים, שאני לא בשמו היום אבל אני מילואימניקית שלו, גם שם אנחנו עושים המון עבודה מול קצינות נפגעים. בקיצור, אני אומרת, חייב להיות - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> משהו הוליסטי. << דובר >> ורד מושקובסקי: << דובר >> - - שיתוף פעולה הוליסטי שעושה שם טוב לוועדות במקביל למה שהם עושים בפנים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי. שורה אחרונה. << דובר >> ורד מושקובסקי: << דובר >> אוקיי, אני אבחר שורה אחרונה להיום. אני רק רוצה להגיד שבעיניי השיח שגברתי התחילה ממנו הוא השיח שצריך להנחות את כולנו, לא לדבר על אובדן כושר השתכרות כמו ביטוח לאומי, אלא לדבר על כושר השתכרות. כלומר, השיח צריך להיות פוזיטיבי, ובשיח הזה מימוש השינויים שאנחנו נוכל - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, מימוש הפוטנציאל. << דובר >> ורד מושקובסקי: << דובר >> בדיוק. ובשיח הזה אנחנו נפתח הרבה דברים, תיאורטית. כי גם בביטוח הלאומי בנושא נכות כללית אנחנו היום מתוגמלים רק אם אנחנו לא מתפקדים מספיק. יש פה שיחה גדולה מאוד שבעיניי זה המקום לשנות. בסוף כולם הכי קשובים לנכי צה"ל ולנפגעי פעולות איבה, וכשדברים משתפרים בשדה שלהם הדברים משתפרים גם עבור סתם נכים כלליים, ואני אומרת סתם בצחוק. זהו, בינתיים, תודה רבה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שנייה, אני רואה שאת גם מצביעה, את רצית, נכון? פשוט שאני אמלא לפחות את הווי שהבטחתי. את רוצה להגיד עכשיו משהו ברצף או שאת מוותרת? << דובר >> יובל וקנין: << דובר >> יש לי הרבה מה להגיד, אני מעדיפה שמירב תגיד ואני אשלים - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אין לנו הרבה, אני צריכה לתת לכולם, מירב, תדברי את - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שנייה, את רוצה או שמירב? אני חושבת שאת יכולה לעשות את זה, אנחנו נחזיק לך אצבעות ונעזור לך. << דובר >> יובל וקנין: << דובר >> לא, אני יכולה זו לא הבעיה, יש לי המון מה להגיד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> קדימה, אני רוצה לשמוע אותך. << דובר >> יובל וקנין: << דובר >> יובל וקנין, שורדת נובה מקיבוץ זיקים בין היתר. קודם כול, אני אתחיל ואומר: הממוצע של 1.9 ועדות נשמע לי מופרך. אני אישית הייתי בשבע ועדות פסיכיאטריות בביטוח לאומי, ארבע מתוכן של נפגעי איבה ושלוש מתוכן של נכות כללית, כי החליטו לקשר לי דברים לא קשורים. למה אני צריכה לעבור שבע ועדות בשנתיים? לא ברור לי. ההחלטות של צמיתה ואז להביא עוד פעם זמני כי אתה מערער כי לא מתאים לך האחוזים – תחליטו מה אתם קובעים, סבבה? או - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, לא הבנתי: הייתה לך צמיתה, הגשת ערעור כי רצית יותר גבוה והורידו לך לזמנית? << דובר >> יובל וקנין: << דובר >> היה לי זמני, הורידו לי בכמות, זו עוד שאלה שאני רוצה לדעת – על סמך מה אתם מורידים 20% בוועדה? זה נשמע לי מטורף. הורידו, ערערתי, הביאו לי 30% צמיתה, אחר כך ערערתי, הביאו לי עוד פעם זמני לעוד שנתיים וחצי. למה? כל ועדה כזאת שאנחנו מגיעים אליה גומרת לנו את הנפש, אתם לא מבינים את זה, באמת. אני יוצאת מוועדות ובמשך שלושה חודשים אני לא מתאוששת. הוועדה האחרונה שהייתה לי הייתה בשיא תקופת מבחנים, סבבה? הדבר האחרון – אני התלבטתי מראש אם בכלל לגשת, אם לערער על זה. ואללה, אלה הזכויות שלי, מגיע לי לערער עליהן. למה אני צריכה אחר כך לחשוב פעמיים? למה? ישבתי בבית, נכנסתי לדיכאון, איראן תקפה. באיזשהו מקום חוסר הרגישות שקורה בוועדות עצמן, זה בכלל מטורף. אבא שלי הגיע איתי לכל ועדה שהייתי בה, הוא יצא בשוק. לא נתנו לו להשחיל מילה. בסוף האנשים שבאים איתנו והמסמכים שלנו הם הפה שלנו כשאנחנו מגיעים לאירוע הזה. אני ברמה האישית לא מצליחה לדבר, לא מצליחה להוציא מילה. אבא שלי אמור לדברר אותי, לא נותנים לו לדבר, מסתימים אותו. בחיים, בשום שלב, לא הסתכלו על המסמכים שלי של גורמים שמלווים אותי כבר כמעט שלוש שנים, סבבה? לא הסתכלו עליהם, לא התייחסו עליהם. אני לא אדבר על הזלזול שאנחנו חווים מהפסיכיאטרים עצמם, אני חוויתי לא מעט אמירות מזלזלות. אני באתי, כמו שאת אומרת, מסודרת, כי אני מסודרת. אולי הנכות שלי היא שקופה, בדיוק בגלל זה קוראים לה נכות שקופה. אני בן אדם שלא יוצא מהבית עם פיג'מה, סבבה? ואני לא מסריחה, כן, אני מתקלחת, וזה לא אומר שאין לי פוסט-טראומה. באתי, הסתכלו על אם הלק שלי מסודר ואם אני עם תכשיטים ובאיזה צבע העגילים שלי וכמה הם בולטים ואם באתי עם חולצה לבנה או חולצה אדומה, שזה מטורף. אני אמשיך. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תנשמי. אנחנו פה. << דובר >> יובל וקנין: << דובר >> בסוף אני לא צריכה לבוא להגיד כמה אני מסכנה, אני לא צריכה לתאר איך ראיתי את הראש של חבר שלי מתפוצץ ואני לא צריכה לעשות שום דבר מהדברים האלה ולהוכיח כמה קשה לי. אני מנסה להרים את עצמי וזה דבר שאני עושה מהרגע הראשון. אני גדלתי בעוטף, אני מורגלת, אני יודעת; אירוע כמו 7 באוקטובר לא חוויתי בשום שלב מחיי, סבבה? הייתי בן אדם רגיל עד השלב הזה. אני מודעת לזה שיש לי קושי, אני מקבלת אותו ואין לי בעיה שיגדירו עליי נכות, סבבה? אין לי בעיה, זה לא מביך אותי, אני לא מתביישת בזה, אני מדברת על זה איפה שרק אפשר. המינימום זה לעזור לנו להשתקם, לא לבוא ולהגיד לנו – שומעים, התחלתי ללמוד, הורידו לי אחוזים. עשית ככה, הורידו לך אחוזים. אתם רוצים לעזור, בואו תעזרו. << דובר >> ירונה שלום: << דובר >> לא הפרענו לך ללמוד - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ירונה, אני אתן לך להגיב, אל תדאגי, קודם תני לה לדבר. << דובר >> יובל וקנין: << דובר >> לא הפרעתם לי ללמוד, נכון, אבל אני יכולה להגיד לך שהפסיכיאטר בוועדה אמר לי – התחלת ללמוד, אז את בסדר, את משתקמת, והוריד לי 20%. קיצץ לי את הזכויות שלי בחצי. למה? התחלתי ללמוד כי אני רוצה לעזור לעצמי, אני הולכת לטיפול מהרגע הראשון, אני מתמידה באמת בטיפול, תרופתי, פסיכולוגי, פסיכיאטרי, מה שאת לא רוצה. למה? אתם רוצים לעזור לי, תעזרו לי. למה אני צריכה לחשוב פעמיים מה אני אומרת? זה באמת - - - << דובר >> רותי פרמינגר: << דובר >> רוצים להשאיר אותך שם, זו הבעיה - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> די, שנייה, רותי, את לא אמורה להתסיס. << דובר >> רותי פרמינגר: << דובר >> אני לא רוצה להתסיס, אני רוצה לשקף - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רותי, מספיק, היא מקבלת מספיק סימפתיה פה מכולם, רותי, די. << דובר >> יובל וקנין: << דובר >> אני אגיד דבר אחרון: אני בתור יובל לא רוצה – הביאו לי, הינה, עוד שלוש שנים, זה אומר שאנחנו נהיה בוועדה הבאה שש שנים אחרי האירוע. אני לא רוצה עוד שלוש שנים לנבור בדבר הזה. אני לא רוצה, זה לא עושה לי טוב. אני רוצה לסיים עם זה, כמו שהיא סיימה עם זה וזה נתן לה נחת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> יובל, אני מבינה, יש לי שאלה אלייך – ואני אעבור אליכם, אני רוצה להספיק את כולם ואנחנו כבר צריכים להתחיל את הדיון הבא. אני כן רוצה רגע לשאול אותך: לא שזה המצב החוקי היום, צריך לתקן לדעתי, אבל בהנחה שנותנים לך מסלול של פיצוי – במרכאות, כי זה לא פיצוי, אמרתי לך, אף פעם לא יכול – של X כסף תקבלי כל החיים שלך. אבל הנושא של השיקום, לשקם אותך לחזור, אני לא יודעת מה את לומדת, בהצלחה ענקית. << דובר >> יובל וקנין: << דובר >> משפטים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מעולה. אני ברחתי מזה, אבל כנראה אני אצטרך לחזור. בכל אופן, אני מאחלת לך שתלמדי משפטים, תצאי לעולם ותהני להיות עורכת דין, תרוויחי המון כסף ותהיי מבסוטית. אני רוצה שתהיי אדון לעצמך, לא תצטרכי להסתמך על נכות שמישהו אחר אולי צריך להסתמך עליה. שוב, כל חייך תקבלי X כסף. << דובר >> יובל וקנין: << דובר >> זה חלק מהיציבות שאנחנו צריכים בחיים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, אבל אני רוצה שתהפכי את היציבות ליציבות ברזל שלך. << דובר >> יובל וקנין: << דובר >> אבל זה חלק מזה. זה בא ביחד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, שנייה: בהנחה שאת היום אישה בת 48 עם חמישה ילדים, נכדים – אולי 48 לא נכדים, אבל קחי את זה, נתתי לך – עם בית וגינה. אני חושבת שהתלות בהכרה נכות היא בעיניי לא נכונה. את אמורה להגיד, הצלחתי, כל הכבוד לי, הינה, עברתי. << אורח >> מירב גילי הירש: << אורח >> אבל כדי להצליח היא צריכה זמן, ולכן - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לכן אני אומרת, מאה אחוז, זמן, אבל היא לא צריכה לכעוס על זה - - - << אורח >> מירב גילי הירש: << אורח >> רגע, אני אשמח - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שנייה, אני איתך, מירב – טוב, חברים, זה לא דיון עכשיו בוועדה. אני הבנתי ומכילה את הכאב שלך, אני חושבת שאת צודקת לגבי הזלזול, ולגבי זה שאת באה עם לק ועם בגדים יפים ואת לומדת משפטים ומורידים לך 20%, זה לא בסדר - - - << אורח >> מירב גילי הירש: << אורח >> זה לא רק שמורידים 20%, צריך רגע להבין משהו ואני רוצה לחדד - - - << אורח >> אילה כהן פרח: << אורח >> לא, אני מתנצלת, מירב, רגע, האמירה שמורידים בגלל איך שבן אדם נראה את אחוזי הנכות - - - << אורח >> מירב גילי הירש: << אורח >> אני לא אמרתי - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> היא נכונה. << דובר >> יובל וקנין: << דובר >> זה עובדתית, זה רשום בפרוטוקול. << אורח >> אילה כהן פרח: << אורח >> ההחלטה - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << אורח >> אביב לוי: << אורח >> רופא זה רופא זה רופא. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - באבחנה של הפסיכיאטרים, באיזה צד יש את הקעקוע, זה אומר ככה. << אורח >> מירב גילי הירש: << אורח >> אני ממש מבקשת לא להתייחס לזה, בבקשה תנו לי לדבר. אני רוצה רגע להתייחס. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מירב, יש לך דקה או שתיים כי יש פה נכים עצמם שרוצים לדבר, עומר לידך והבחור הזה – הם כרגע בעיניי האירוע. << אורח >> מירב גילי הירש: << אורח >> יש לנו פה פערים סופר חשובים. יובל מדברת על משהו עקרוני וחשוב, שברגע שמורידים אחוזי נכות צריכים להבין שזה גם גורע מהזכויות הכלכליות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מירב, למה את חושבת שלא הבנו את זה? למה את צריכה לפרט? יובל דיברה כל כך ברור ויפה, הבנו. << אורח >> מירב גילי הירש: << אורח >> לא, תני לי לדבר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל את לא צריכה להסביר לי מה היא דיברה, הבנתי, דברי אם את רוצה להוסיף על מה שהיא אמרה. << אורח >> מירב גילי הירש: << אורח >> הסיבה הפשוטה שעצם זה שהגריעה של הזכויות הכלכליות, כשאין תהליך שיקום הולם ומתאים, מייצרת עוד עוגמת נפש משמעותית וקשה מאוד - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נכון, ברור, את אומרת את המובן מאליו, זה מה שאמרתי פה - - - << אורח >> מירב גילי הירש: << אורח >> לא, זה לא מובן מאליו, כי הזכויות שירדו פה הן משמעותיות מאוד, כי כשיורדים מ-50% ל-40% או ל-30% אתה מאבד כמעט 50% מההטבות שלך. זה כשלעצמו מכניס לאיזשהו ספין - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כאילו לא שמעת מה אמרתי לאורך כל הדיון. << אורח >> מירב גילי הירש: << אורח >> שמעתי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מה אמרתי? די, את לא צריכה לחזור על זה. הבנו, אני אומרת שאני מסכימה, שצריך לעשות שני תהליכים מקבילים. << אורח >> מירב גילי הירש: << אורח >> אבל זה לא קורה כרגע. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בסדר, מאה אחוז, לכן אנחנו פה ומנהלים על זה דיון. את לא מחדשת לנו כלום. << אורח >> מירב גילי הירש: << אורח >> עכשיו, חלק - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> סליחה, מירב, נו באמת, יש פה אנשים שרוצים לדבר, בואי תחדשי. אני מסכימה איתך, שמענו את יובל, אני מסכימה איתה. << אורח >> מירב גילי הירש: << אורח >> יש לנו בעיה שאנחנו רואים שיש מדיניות שלצורך העניין, ואני אומרת לביטוח לאומי המון תודה על מה - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אגב, אני מרשה לעצמי לדבר אליה ככה כי אנחנו כבר חברות טובות ואנחנו נפגשות פה, היא התגעגעה אליי, למרות שאני קשוחה איתה. << אורח >> מירב גילי הירש: << אורח >> נכון, אמרתי שהתגעגעתי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מפחדת? << אורח >> מירב גילי הירש: << אורח >> כן, אמרתי שממיכל אני מפחדת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה לא נראה, זה לא מורגש. << אורח >> מירב גילי הירש: << אורח >> אני אומרת המון תודה לביטוח לאומי על מה שהם עושים, ועדיין, אנחנו רואים שכשיש 20% נותנים זמני וכשיש 10% נותנים קבוע. למה? גם כשיש 20% תקבעו את הצמית ותנו להם להתקדם עם החיים שלהם בתהליך כמו שצריך. ברגע שיש 20% יש להם עוד הטבות שהם יכולים וזכאים לקבל אותן רק אם יש להם נכות קבועה. או שתחליטו שהם יכולים לקבל את כל ההטבות גם בזמנית ואל - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נכון. זה מה שאמרתי קודם לד"ר כרמי, אי אפשר להגיד – זמנית, נאריך, ולא לתת את כל מה שצריך עד שתיגמר הזמנית. משפט אחרון, מירב. << אורח >> מירב גילי הירש: << אורח >> שימצאו דרך להפריד בין האחוזים להטבות, אחרת אנחנו רואים פה את כולם במירוץ. אני הייתי מבקשת שני דברים: אחת, אנחנו רואים את הנושא הזה שאין הנמקות, ואנחנו הוצאנו כיוזמה מסמך הנחיות לוועדה. אנחנו דווקא מדברים על זה שצריך להגיד – אני מנסה להשתקם, ולמה זה שאדם חזר לעבודה לא אמור לפגוע באחוזי הנכות שלו. אנחנו מקבלים את הדבר הזה. ועדיין יכול להיות שחשוב שביטוח לאומי יוציאו מסמך הנחיות גם לרופאים שכותבים את המסמכים. << אורח >> ירונה שלום: << אורח >> אנחנו לא יכולים להוציא מסמך הנחיות לרופאים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> טוב, מירב, אני מפסיקה אותך, משפט אחרון, כי אני צריכה לתת גם לעומר וגם לבחור הנחמד הזה משפט אחד, ואז ירונה וזו היושבת לצידה, אילה. אין לי זמן, אני צריכה להתחיל את הדיון הבא, אני מתנצלת. << אורח >> מירב גילי הירש: << אורח >> כשאנחנו מבינים ש-74% מהנכים הם פגועי נפש, הם לא יכולים לעבור בוועדות רגילות, הם צריכים ועדות מותאמות למצב שלהם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה, מירב, אני מתנצלת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> גברתי, 20 שניות - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, אני לא יכולה. עומר, כן. << דובר >> עומר לשם: << דובר >> עומר לשם, שורד הנובה - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> דיברתם מספיק בוועדה - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> די. כן, עומר. << דובר >> עומר לשם: << דובר >> מה שאני רוצה להגיד, אמרתי את זה מהיום הראשון פה בכנסת כמו שאמרת גם כאן. חייבים למצוא את הדרך ואת האופציה לפצל. לא יכול להיות שבשביל לקבל את השיקום בן אדם צריך להוכיח שהוא לא משוקם. הדבר השני, אני רוצה להגיד בהקשר לאיך אתה נראה במהלך הוועדה עצמה – זה רשום בפרוטוקול, גם אם אתם חושבים שזה לא משקף. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << דובר >> עומר לשם: << דובר >> שנייה, את אומרת שזה לא משקף, אבל אם זה הדבר היחיד שרשום לי בפרוטוקול כשאני מסיים – זה משקף. אני יכול להגיד שמביטוח לאומי בעצמם אחרי שקיבלתי – אני עשיתי שלוש ועדות, הראשונה הייתה 15%, זה פחות מ-20%, זה אומר שאני לא מקבל שיקום. אחרי הוועדה הראשונה הגשתי ערר, אמרו לי מביטוח לאומי – אתה לא היית נראה מספיק מסכן בוועדה. אני לא חושב שמישהו צריך לבוא ולהיות מסכן בוועדה. אני לא מסכן, אני לא רוצה להיות מסכן, אני רוצה להמשיך את החיים, אני רוצה להמשיך ולהתפתח. << אורח >> מירב גילי הירש: << אורח >> אתה גם לא רצית להגיש נכות. << דובר >> עומר לשם: << דובר >> נכון. לא הגשתי נכות במשך שנה וחצי, הגשתי אותה אחרי שנה וחצי כיוון שלא הייתי יכול לקבל שיקום אם לא הנכות הזאת. השיקום האלטרנטיבי שקיבלו, 30,000 ו-28,000 – זה לא באמת יכול לעזור לטווח הרחוק, זה משהו שצריך לעבוד עליו. אני מבקש לעשות עוד דיונים כמו הדיון הזה, למצוא את הדרך לפצל בין הדברים, כי זה לא יכול להמשיך. אף אחד לא יכול לעבור שיקום אם הוא מנסה להוכיח שהוא לא משתקם, ואנחנו צריכים להמשיך לדבר על זה ולהמשיך לעבוד על זה. ביטוח לאומי עושים באמת מעל ומעבר, אבל הניתוק של מה שקורה בתוך הוועדות ושל הרופאים – זה ניתוק שחייבים לעבוד עליו. אני אמרתי בעקבות ועדה אחרת שדיברה על זה – אני בעצמי מוכן לבוא, לספר את הסיפור שלי לכל הרופאים שלכם, שיבינו שמה שאנחנו עברנו וממשיכים לעבור זה לא משהו שהם יכולים לקבל ולא משהו שהם ראו בעבר. אנחנו היינו שעות על גבי שעות – עם כל הכבוד, זה לא פיגוע של חמש דקות או עשר דקות, זה שעות, זה משהו - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נכון. טוב, אני מסכמת עומר, אני אוהבת תמיד לשמוע אותך אבל אני אסכם. אמרה ירונה שהם כן רצו להכפיף את האירוע של 7 באוקטובר לחוק אסונות. זה לא התאפשר, אבל אנחנו מסכימים, אין מחלוקת. אדוני הנכבד, ממש משפט אחד. גיא, אמרת לי בזום, ואז ירונה תסכם, בסדר? כי אני רוצה לשמוע גם אתכם, אילו שינויים עשיתם, כמו שאמר משרד הביטחון, ואז נעשה סיום של האירוע היום וכנראה נצטרך דיונים נוספים, בוודאי לאור מור יוסף, אני ממליצה לכולכם לקרוא את ההמלצות. כן, אדוני, משפט. << דובר >> רפאל וילי: << דובר >> נעים להכיר, קוראים לי רפאל וילי, אני נכה צה"ל. אני נכה פיזית ונכה נפשית מחרבות ברזל. קודם כול, שאלה לי גם למשרד הביטחון וגם לביטוח לאומי: אם יש רופאים שכותבים חוות דעת גם בוועדות הרפואיות וגם בקשר לכשל נסיבתי וגם אירועים שקרו בגלל מה שקרה וכל הדברים האלה – מה בדיוק עושים עם רופאים שאתם מגלים ששיקרו בחוות הדעת שלהם? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני אענה במקומם, כי זה לא הם, בסוף – לא, את יודעת מה? אני כן אתן לכם לענות, כי אם אכן הוחלט בבית המשפט שהם לא אמרו אמת צריך לעשות עם זה משהו. << דובר >> אביב לוי: << דובר >> צריך להוציא את השם שלהם, לעשות להם שיימינג כמו לעורכי הדין. << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> אני לא בטוחה שזה נוגע - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא ספציפית אליו, בהנחה שנמצאה. בעיניי זה משהו שברור לי, ואם זה לא קורה, חבל. אם - - - << אורח >> מירב קורט זגדון: << אורח >> - - - אם מישהו חרג, הוא לא יישאר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בדיוק. אני לא יודעת מקרה ספציפי, אנחנו לא יכולים לדון פה במקרה ספציפי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> איך תדעו? << דובר >> רפאל וילי: << דובר >> אבל חוות הדעת שלו תיפסל? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אם הוכרע שהוא לא עמד בסטנדרטים הנורמליים, שיקר ולא פעל כמו שצריך, בוודאי שחוות הדעת תיפסל. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> את רוצה שמות? אני לא מבין. << דובר >> אביב לוי: << דובר >> הוא מקבל העלאה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא פה, לא. אם יש לכם, תביאו לי, לא פה, לא לכולי עלמא, תביאו לנו לוועדה, אני מציעה לכם תמיד. אנחנו יושבים פה בוועדה, יש פה את ענת שאין כדוגמתה, אגב, קיבלה צוות מצטיין ולא בכדי, תמחאו כפיים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בצדק, ישר כוח. (מחיאות כפיים) << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מגיע להם, נכון, 2026, מגיע להם. אני רק לא מפריעה, זה הם לגמרי. תיתן את השמות ונפנה אליהם ונראה, אבל אני לא עושה כאן שיימינג לכולי עלמא, אני לא יודעת מי. << דובר >> רפאל וילי: << דובר >> משפט אחרון, אפשר? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אין לי. אמרנו מישהו בזום, דקה. תקראי לה, ובינתיים, ירונה, בבקשה, ביטוח לאומי. תספרו קצת התייחסות למה שאמרו פה, מה שיפרתם אתם מ-7 באוקטובר ואיך אתם מתקנים, כמו משרד הביטחון שגם הם צריכים לתקן את כל הנושא של פרוטוקולים כמו שצריך והתייחסות ראויה לחוות דעת ולמסמכים שנמצאים בתוך התיק. << דובר >> יובל וקנין: << דובר >> ולהורדות. << דובר >> ירונה שלום: << דובר >> אני אגיד ככה: בהתייחס לנושא של הוועדות, אנחנו שמענו גם את שורדי הנובה וגם את הקיבוצים בעוטף. עשינו שינוי בוועדות בהיבט שהרופאים עברו הכשרה ל-PTSD. הם גם פגשו שורדי נובה ושמעו אותם. הכנסנו שינויים בהיבט של המסמכים, צריך להתייחס היום גם למסמכים מהקהילה, לא רק למסמך של פסיכיאטר אלא גם למסמכים של פסיכולוג או מטפל מהקהילה. בחלק מהמקרים גם עשינו ועדות ייעודיות שהן ועדות מיוחדות לאוכלוסיות ספציפיות שאמורות לטפל בזה. יש לנו כמובן את יד מכוונת, שקיימת כבר הרבה שנים ועושה עבודה טובה מאוד בהכנה של אנשים לוועדה ובהגעה של אנשים לוועדה. יחד עם זאת, אני רוצה להגיד: תראו, אי אפשר להמשיך לדבר - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אליכם אפשר להגיע עם עורך דין ועם משפחה? כמו משרד הביטחון. << דובר >> ירונה שלום: << דובר >> לא רק זה, אנחנו ממליצים מאוד להגיע עם מלווה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שימו לב, היא אמרה פה שלא נתנו לאבא שלה בכלל לפתוח את הפה. << דובר >> ירונה שלום: << דובר >> תראו, אני לא יודעת להגיד על מקרה שהיה, אבל אני אומרת שבכל ההנחיות שלנו ממליצים לבוא עם מלווה כי אנחנו רואים שכשאנשים מגיעים עם מלווה הם יוצאים בהרגשה טובה יותר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אתם גם מתצפתים כמו שמשרד הביטחון עושה? אתם מגיעים לתצפת על ועדות? << דובר >> ירונה שלום: << דובר >> אנחנו מוציאים סקרים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, אבל אתם באים לראות בעיניים? << דובר >> ירונה שלום: << דובר >> הרופאים שלנו מתצפתים. אנחנו לא - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מי זה הרופאים? לא הבנתי, הרופאים שיושבים בוועדה בודקים את הוועדה? << דובר >> ירונה שלום: << דובר >> לא, יש רופאים שמתצפתים. עכשיו, אני אגיד ככה: צריך לשנות את השיח, חבר'ה. אי אפשר להמשיך לדבר על אחוזי נכות כאחוזי נכות. די, אי אפשר לדבר על זה ככה. אני מבינה שכולם רוצים לקבל 40% או 50% כי יש לזה הטבות נלוות. אבל אי אפשר להשאיר אנשים ב-40% או 50% אם הבן אדם כבר השתקם. אנחנו עובדים, נותנים מעטפת שיקום רחבה. אני חושבת שאי אפשר להתעלם ממעטפת השיקום - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, אבל היא לא דיברה על זה. אני לא חושבת שיש מחלוקת שאם בן אדם משתקם לא צריך לתת לו, אני מסכימה - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << דובר >> יובל וקנין: << דובר >> אם אני - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, אני לא רוצה להתייחס למישהי ספציפית פה, אבל בן אדם שעבר לפני שנתיים טראומה שאף אחד מאיתנו לא מאחל את זה – אתם יודעים מה, אולי אני מאחלת את זה לשונאים שלי שלא נמצאים בארצנו, אלא לאויבינו. גם את זה לא, כי אני לא חיה, אני בן אדם. בואי, זו טראומה שלהתאושש ממנה לא לוקח יום-יומיים, שבוע-שבועיים, חודש-חודשיים, שנה-שנתיים. טראומה. להגיד לה שהיא השתקמה זה קצת קשה. אני איתך, אני כל הזמן חוזרת, היא אפילו כועסת עליי, אני חושבת שלא כל החיים צריך להיות עם נכות של 45%, 50% או 55% אם לא צריך. אם צריך – צריך. << דובר >> ירונה שלום: << דובר >> זה בדיוק מה שאנחנו אומרים. תראו, יהיו אנשים שיצטרכו את הנכות הזו, בואו נשים את זה על השולחן. אבל האחוזים שמקבלים היום מעל 20% ו-30% הם יחסית, אצלנו, גבוהים מאוד. ובאמת, בסופו של יום אנחנו כן מקווים שיהיו תהליכי שיקום טובים שאנשים ישתקמו. זה - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> צריך לתקן את זה. אני חושבת שהמדינה לא פשעה, אלא – 7 באוקטובר זה אירוע בפני עצמו. אני חושבת שגם החלוקה אחר כך של – קחו כסף, הייתה נוראית, כי היא לא שיקמה, היא לא נתנה שירות, היא נתנה כסף. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> טוב, אנחנו לא נתקן את הכול ביום אחד ולא בדיון אחד. לגבי הפרוטוקולים, שאני כן שומעת גם אצלכם שוב ושוב שהפרוטוקולים לא מבטאים את מה שקורה בדיון בוועדה וגם לא התייחסות לחוות הדעת ולא לנימוקים למה הגיעו למה שהגיעו. << דובר >> ירונה שלום: << דובר >> למה מורידים. אנחנו נבקש מהרפואה אצלנו שיסתכלו על הפרוטוקולים, ואם צריך יבססו את זה ויגידו שצריך - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל אין לכם הנחייה כתובה שצריך פירוט, שצריך להתייחס למה מורידים ולמה מעלים? << דובר >> ירונה שלום: << דובר >> יש הנמקה, כולם יגידו לך שיש הנחייה כתובה, בוודאי שיש. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה חלק מהפיקוח שלכם. << דובר >> ירונה שלום: << דובר >> נכון. אבל בין הנחיות בסופו של היום יש המון ועדות, ואני מניחה שלא תמיד הרופאים מנמקים בדיוק כמו שהיינו רוצים שיהיה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, את רק מבינה גם שמעבר למה שזה עושה לנכה, זה עושה גם לכם צוואר בקבוק. כי מערערים סתם. << דובר >> ירונה שלום: << דובר >> נכון. אנחנו נעביר את זה לרופאים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי, תודה. מילה, ותעלי לי בינתיים את גיא לוקמן. << אורח >> טל כרמי אילוז: << אורח >> חלק מהתפקיד של הרופאים שעושים את הפרוטוקולים באופן סדיר זה לעבור ולראות שהפרוטוקול מנומק, ואם לא – לפעמים מחזירים אותו לוועדה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני מבקשת מכם גם כן, אם יש לכם דבר כזה, אנא תנו לנו נתונים מה מצאתם. כלומר האם מצאתם שהבדיקות שאתם יוצרים, 20%, 5%, 30% מנומקות? יש לכם בקרה עצמית, נכון? << אורח >> טל כרמי אילוז: << אורח >> מה הוחזר לדיון נוסף ולמה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, תעשו איזו בקרה אצלכם ותראו. אם חוזר אחד מתוך אלף, בסדר, אני מבינה. אבל אם חוזרים יותר ויותר תיקים בנימוק של חוסר נימוק, משהו פה לא בסדר וצריך לתקן את התהליך הזה. כן, בבקשה, גיא. << דובר >> גיא לוקמן: << דובר >> כן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> יש כאן בחור בשם מיכה שכל הזמן דואג לך – תעלי את גיא, תעלי את גיא. מיכה, הינה, העלינו את גיא. כן, גיא. << דובר >> גיא לוקמן: << דובר >> תודה. שלום, נעים להכיר, כבוד רב. קוראים לי גיא לוקמן, אני קצין, לוחם בשלדג, הייתי בכ-20 שנה של פעילות מבצעית, כולל חרבות ברזל. רציתי ברשותך להפנות בקשה, אני במצוקה קשה, לנציגות שהגיעו ממשרד הביטחון. אני עברתי תקיפה מינית אלימה מהרופא שמטפל בי במחוז טבריה. הוא הגיע אליי לדירה. הוגשה תלונה במשטרה. אני מנסה ליצור קשר כבר ארבעה חודשים עם משרד הביטחון כדי לעדכן, אני מבקש שתהיו מעודכנים במקרה ובבקשה תרחיקו אותו - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> גיא, מה שאני מציעה, כיוון שזה אישי וזה אתם, ולחשוף – מיכה יעביר לנציגות הנפלאות פה של משרד הביטחון את הטלפון שלך, והן יצרו איתך קשר. << דובר >> גיא לוקמן: << דובר >> אני חייב את העזרה שלכן, זה לא הגיוני שרופא שתוקף אותי מטפל בי ואני בנתק מלא עם אגף השיקום בגלל זה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הן יצרו איתך קשר, בסדר, גיא? << דובר >> גיא לוקמן: << דובר >> תודה רבה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה על מה שתרמת ואני מקווה מאוד שתצליח להתאושש גם מהטראומה, גם מה שעברת במלחמה וגם ככל שפגשו אותך דברים אחרים אחר כך. << דובר >> גיא לוקמן: << דובר >> תודה רבה. זו הייתה בקשה אישית ממני, מיכה ביקש שתפנו אליי שאלות אם יש לגבי הוועדות - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, מאחר שאנחנו נמצאים כבר אחרי סוף הדיון בישיבה הבאה, בעזרת השם, בסדר? תודה, גיא. << דובר >> שרית כהנא: << דובר >> אני אגיד משפט כדי לחזק את יובל, כי היא לא מקרה יחיד, גם אצלנו עלה מאוד המקום של בני המשפחה בתוך הוועדות. אנשים הרגישו שלא נתנו להם לדבר, שלא תמיד הפצוע מסוגל להביע את הקשיים, להתבטא בצורה מדויקת, ולא נתנו לבן משפחה לדבר. אנחנו חושבים שצריכה להיות בוועדות האלה הכרה רשמית ומעמד מובנה לבני משפחה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> משפט אחד. << דובר >> ליאור סולמי: << דובר >> משפט אחד. מהנתונים של הדוח האחרון שיצא, 50% מהערעורים על הוועדה משתנים בוועדה עליונה. כשמערערים על ועדה עליונה לבית משפט 50% מההחלטות משתנות על-ידי בית משפט. זאת אומרת שלהגיד שהכול בסדר כשהנתונים שפורסמו ש-50% מההחלטות מוחזרות – כנראה שיש פה איזושהי בעיה מובנית. אני לא מאשים, יש עומס, רק צריך להכיר את זה. צריך לראות אם יש גוף - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר >> ליאור סולמי: << דובר >> בעמ' 111 של הדוח האחרון של ועדת מור יוסף. מצוין שם ש-50% מהערעורים על הוועדה מתקבלים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני מכירה נתונים אחרים שעשינו בממ"מ - - - << דובר >> ליאור סולמי: << דובר >> וגם שם, בוועדה, בדיון הקודם – 50% מהערעורים לבית המשפט מתקבלים על ועדה, 35% על הכרה. ברגע ש-50% ערעורים על ועדה מתקבלים זה נתון מטורף, זה אומר שמתוך 100 נכים שהגישו ערעור 50% צדקו והייתה פה טעות משפטית. מה שאנחנו, עורכי הדין, רואים – שאין בוועדות את הגוף שמתכלל, בודק ומנסה לתקן את הדבר הזה. זאת אומרת, זה חוזר. אנחנו נתקלים אחרי זה ברופא שמגיע לאותה החלטה משפטית, אני לא מדבר רפואית, אותה החלטה משפטית של התאמת סעיף הליקוי ועוד פעם צריך לפנות ולהגיש ערעור לבית המשפט. גם הכלים שמחזירים תיקים - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אמרת משפט. << דובר >> ליאור סולמי: << דובר >> נכון, אבל ראיתי שגברתי לא התייחסה, אז לקחתי עוד זמן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נכון. אבל הפרוטוקול כותב הכול. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר >> ליאור סולמי: << דובר >> ד"ר כרמי אמרה שמחזירים תיקים לצערי הרבה פעמים דווקא שאנחנו רואים את זה להוריד את הנכות, וכשאנחנו פונים כעורכי דין אנחנו אומרים, זה לא מנומק, לא התייחסו – לא מחזירים. אם אפשר לקבל את הנתונים, אם הוועדה תבקש, כמה פעמים זה הוחזר וכמה פעמים בעקבות ההחזרה הועלתה הנכות או ירדה הנכות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה רבה. << דובר >> יובל וקנין: << דובר >> יש לי רק שאלה לביטוח לאומי לפרוטוקול. אמרתם בתחילת הוועדה שהפסיכיאטרים שיושבים בוועדות הם חיצוניים, נכון? זאת אומרת, אלה לא רופאים של ביטוח לאומי. << דובר >> ירונה שלום: << דובר >> אני אדגיש. לכן יש כאן דברים שאומרים ויש לנו קושי: בוועדות ביטוח לאומי הרופאים הם רופאים שהם סוברנים להחליט. זאת אומרת, הם סמכות חיצונית לביטוח לאומי, הם לא רופאים שלנו. << דובר >> יובל וקנין: << דובר >> הם לא עובדי ביטוח לאומי. << דובר >> ירונה שלום: << דובר >> לא, ממש לא. << דובר >> יובל וקנין: << דובר >> אוקיי. זהו, זה רק חשוב לי שיהיה לפרוטוקול, כי אני אגש אלייך בפרטי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> טוב, תודה, חברים. אני מסכמת את הדיון. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אי אפשר, לא שלוש, לא שתיים ולא אחת – אני מסיימת את הדיון. אל"ף, תודה לכל מי שהשתתף. אני מתנצלת בפני מי שלא הספיק לדבר או שלא הספיק לדבר מספיק, איתכם הסליחה. אני כן מבקשת ממשרד הביטחון וגם מביטוח לאומי – אל"ף, את כל הנתונים שנדרשתם להביא היום, להעביר לוועדה בכתב בצורה מסודרת, כי אנחנו רוצים לפרסם את זה, זה לא רק שלנו, כולל השאלות הנוספות שעלו בדיון פה, לרבות – אני כתבתי חלק מהן, לא את כולן: כמות העררים שנעשו בכלל וכמות ההצלחה – שאלנו כבר מה זה הצלחה, תלוי מי מסתכל על זה, אבל אני כן אשמח, כמות העררים שאתם עררתם, כמות העררים שעררו הנכים או הפצועים ומה קרה עם העררים הללו. ומתוכם כמה עררו בשל חוסר הנמקה. אם אתם יכולים לבדוק. << דובר >> ירונה שלום: << דובר >> זה נתון שקשה להשיג. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, אני יודעת, אין לכם במערכת - - - << דובר >> אביב לוי: << דובר >> אם אפשר עוד נתון, כמה לא הגיעו לוועדה? כמה חיכו לוועדה ואבדו בדרך, יש כזה נתון? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, שנייה, עוד משפט אחד אני רוצה להגיד להם, תסלחי לי ענת. כמובן שיש עוד הרבה שאלות ששאלנו והם אמורים לתת תשובות, אבל גם במעבר בין זמני לצמיתה, כמה מההחלטות מורידות אחוזים, כמה מעלות את האחוזים וכמה נשאר אותו דבר. את יתר השאלות אנחנו ננסה לרכז במסמך אחד. אני באמת מודה לכולם. אני מאחלת לכל מי שצריך וזקוק לליווי, לשיקום, להחלמה, לרפואה שלמה – הלוואי שזה יקרה כמה שיותר מהר. תאהבו את עצמכם, אתם אחלה, אל תתנו לאף אחד לפגוע בכם, החברה צריכה אתכם. כל אחד תורם בחלק שלו וכל אחד מאיתנו הוא עולם ומלואו, וכולנו רקמה אנושית אחת גדולה. יום אחד אני חלשה, יום אחר מישהו אחר חלש, כולנו צריכים ביחד להסתכל על החברה שלנו, ויש לנו חברה מדהימה. יש לנו אגף שיקום אחלה וגם מוסד לביטוח לאומי טוב. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה מעליב, אחלה וטוב? כי זה אותו דבר מבחינתי. שניכם, אבל תמיד צריך להשתפר, ובמיוחד אתם, כובד המשקל על הכתפיים שלכם הוא עצום והיכולת שלכם לקבוע אדם לשבט או לחסד הוא עצום. אנא, תמיד להסתכל בעיניים טובות ורחבות, אני מבינה את האתגר הכספי והכלכלי ואת כוח האדם החסר, ובכל זאת, אנחנו בסוף מתעסקים עם בני אדם. תודה רבה לכולכם, ובעזרת השם, תהיה ישיבת מעקב. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:53. << סיום >>