פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 45 ועדת העבודה והרווחה 23/06/2026 מושב רביעי פרוטוקול מס' 611 מישיבת ועדת העבודה והרווחה יום שלישי, ח' בתמוז התשפ"ו (23 ביוני 2026), שעה 12:50 סדר היום: << הלסי >> הצעה לדיון מהיר בנושא: זכויות משפחות חיילים שנספו במערכה, של חה"כ שלום דנינו, רם בן ברק, יעקב אשר, אכרם חסון, יצחק קרויזר, ארז מלול << הלסי >> נכחו: חברי הוועדה: מיכל מרים וולדיגר – היו"ר דבי ביטון שרון ניר חברי הכנסת: ארז מלול מוזמנים: ריקי מורד – סגנית בכירה לראש האגף וראש היחידה לתגמול, אגף משפחות הנצחה ומורשת, משרד הביטחון קרן אברהם – ר' היח' לתקציבים והתקשרויות, משרד הביטחון נגה שילדהוז טאובר – יועצת משפטית, אגף משפחות הנצחה ומורשת, משרד הביטחון נעם וילנר – רפרנט ביטחון, אגף תקציבים, משרד האוצר אלי טהר – יושב ראש, ארגון יד לבנים אלי בן שם – נשיא, ארגון יד לבנים זהבה גרוס מידן – יושבת ראש, ארגון אלמנות ויתומי צה"ל גליה חושן – נציגת הורים שכולים, פורום משפחות נרצחי הנובה סמי ויכסלבאום – אב שכול רבקה בר און – אחות שכולה נבו הר אבן – אח שכול משתתפים באמצעים מקוונים: ענבר דוד – מנהלת אגף, המוסד לביטוח לאומי ייעוץ משפטי: ענת מימון מנהלת הוועדה: ענת כהן שמואל רישום פרלמנטרי: נועם כהן, חבר תרגומים ‏‏רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> הצעה לדיון מהיר בנושא: זכויות משפחות חיילים שנספו במערכה (מס' 7157). << נושא >> << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> צוהריים טובים לכולכם, היום יום שלישי, ח' בתמוז התשפ"ו, 23 ביוני 2026, השעה 12:50. אני פותחת את הדיון המהיר, זכויות משפחות חיילים שנספו במערכה, שהוגש על ידי חברי הכנסת שלום דנינו, רם בן ברק, יעקב אשר, אכרם חסון, יצחק קרויזר וארז מלול. היחידי שיושב איתנו כאן זה ארז מלול, בהחלט תודה רבה לך שהגעת. לצערי הרב, חברי הכנסת האחרים לא הגיעו, וחבל, אולי יגיעו תוך כדי. כידוע לכולכם, העברנו תיקון חוק בתחילת השנה בנושא הזה ממש, ישבנו עליו לא מעט שעות, לא מעט ישיבות. חלק מהנוכחים היו פה כל ישיבה וישיבה – ארגון נכי צה"ל, ארגון אלמנות ויתומי צה"ל שבאמת ליוו אותנו, ועוד ארגונים נוספים. בסופו של דבר נתנו הרחבה משמעותית של זכויות ותגמולים ליתומי צה"ל, אלמנות והורים שכולים בהיקף של כחצי מיליארד ש"ח בשנה, לא מעט כסף, אם כי, שוב, אני פחות דוגלת בכסף, אני יותר דוגלת במעטפת ובמקפצה לשיקום ולתמיכה רגשית וכדומה. תיקון החוק נעשה כחלק מהמחויבות הערכית והלאומית של מדינת ישראל למשפחות השכולות. מתוך כך פעלנו גם כאן בחדר הוועדה כדי להביא לידי ביטוי את המחויבות הזו. וגם משרד הביטחון כמובן והביטוח הלאומי. במסגרת התיקון אישרנו בין היתר את העלאת גיל היתמות מגיל 21 לגיל 30, אישרנו את התגמולים החודשיים ליתומים בוגרים עד גיל 40, אישרנו מענק ליתומים מעל גיל 40, הכפלנו את מענק הנישואים והדיור, הרחבנו את המענה ליתומים משני הורים שאחד מהם הוא חלל צה"ל או איבה, הגדלנו את המענק בגין אובדן השתכרות לאלמנות משלושה חודשים לשנה, אפשרנו קבלת טיפול נפשי ורגשי במקביל ועוד שינויים משמעותיים אחרים. התאמנו את החוק לשנת 2026 ושינינו סעיפים שנחקקו מימי קום המדינה ודרשו תיקונים קריטיים. יש עוד מה לתקן, אין ספק, במיוחד ביחס ליתומים של נכי ופצועי צה"ל שנפטרו מנכותם או פציעתם, יתומים שהתייתמו כילדים ועברו את גיל 40, ואחים שכולים. יש לנו עוד דרך ארוכה, דרך שלא נגמרה. ועל כן אני באמת רוצה להודות לכל מי שהגיע לפה, וגם למי שיזם את הדיון. אם כי אני חייבת לציין בפני כל הנוכחים פה, אין כאן מעקפים של חקיקה. כל הדיון המהיר הזה הוא חקיקה. חוקים שלא עברו עדיין טרומית, וזה שביל הזהב, לעבור דרך חקיקה, שזה יעלה להצבעה במליאה כהצבעה טרומית ואחר כך מגיע לפה ואז דנים בזה כדרך כל החוקים. אני לא יכולה לאשר חוקים באמצעות יצור הכלאיים הזה שחברי הכנסת הביאו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> שנה א' במשפטים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שנה א' במשפטים, כן. ובכל זאת, מאחר שהנושא היה חשוב, אני מקדישה לו את השעות שיש לנו. שעתיים יש לנו, אולי אפילו קצת יותר למקרה הצורך. המשרדים פה, אחד המציעים פה והארגון נמצא פה והיושבים פה, אנחנו נשמע. אני שוב חוזרת ואומרת, זו לא הדרך. אני לא יכולה לתקן את זה, אין לי שום כלי לתקן את זה בדרך שזה הוגש. קדימה, ארז. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> אני באמת אקצר, אבל לפני שאני מתחיל, לגבי הדרך, הצענו הרבה, את גם הצעת הרבה פעמים דיון מהיר וזה פתח את ליבם של המשרדים מ-7 באוקטובר בהרבה נושאים שראינו שקשה לעשות חקיקה, בתחומים שונים, של בנייה, של קבלנים, לא נושאים כאלה יקרים ומורכבים ושחובתנו המוסרית לדאוג להם, והדיון המהיר כן הביא תוצאות בלי חקיקה. המשרדים פתאום התעשתו ביחד ונתנו מענה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, אבל זה צריך חקיקה. אני מסכימה, אבל – << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> אבל כשהם מחליטים כן לתקצב יכולה להיות הצעת חוק, לא קריאה טרומית, ראשונה. הם מביאים את זה בהצעת חוק ממשלתית ואז זה יותר קל. אני אומר, אם המשרדים, אנשי המקצוע יפתחו את ליבם, ואני אסביר למה אני מתכוון, הדרך תהיה יותר קצרה מאשר חבר כנסת פועל בצורה פרלמנטרית, בצורה של הגשת חוק פרטית. צוהריים טובים, גברתי היושבת ראש, חבריי חברי הכנסת, מי שנמצא פה, שרון ניר. הדיון המהיר החשוב הזה, הוא מובל, בשונה מהצעות אחרות, גם על ידי הקואליציה וגם על ידי האופוזיציה. שלום דנינו מהליכוד, רם בן ברק מיש עתיד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ככה זה בדיונים מהירים בדרך כלל. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> אכרם חסון, יעקב אשר, יצחק קרויזר ואנוכי. הצעת החוק הממשלתית שבאמת הממשלה שלנו קידמה, היא הייתה צעד מבורך לעזור לכל משפחות השכול, אבל היא הותירה בחוץ לצערנו שלושה תיקונים קריטיים שהארגון המקודש הזה, יד לבנים, דרש אותם בוועדות, זה לא שעכשיו הוא התעורר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ביקש. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> ביקש, דרש, לא משנה, זכותכם גם לדרוש. הצניעות פה לא יפה, לא צריך להיות צנוע ועניו, דרשתם. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> שלום. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> שלום לך, חברת הכנסת דבי ביטון. התגמול למשפחות השכול הוא חוב מוסרי, זה לא איזה פיצוי נזקי שאנחנו דנים כמה מגיע, זו חובתנו כמחוקקים וחובתנו כאזרחים לדאוג למשפחות האלה. לדעתי, חייבים לתקן את זה באיזושהי דרך, בהצעת חוק פרטית, ממשלתית, לא יודע מה, את העיוותים המרכזיים, ואני רוצה למנות אותם. הראשון, אב שכול בודד, יש אפליה שמפחיתה את התגמול להורה בודד ל-80%, אנחנו מבקשים להעלות את זה ל-100%. דבר שני, תוספת הגיל שיש לאב שכול, להשוות את זה לאלמנה, לגיל 60, ותוספת גמלה של 10%. ודבר אחרון, שזה נשמע אולי שולי, אבל זה גם חשוב וזה גם עוזר, החזקת רכב. לא ייתכן שאלמנות, ומגיע להן, ואני תומך בהן, ובאמת צריך לעזור, מקבלות את הסיוע מהביטוח הלאומי באגרה ובטסט, ואילו הורים שכולים ששילמו את המחיר היקר מכל, החיים שלהם נהפכו מקצה לקצה, לא יקבלו את ההטבה הזאת. אני באמת פונה לנציגי משרד הביטחון, הביטוח הלאומי, איך עושים את זה, לשלב את התיקונים, או בהצעת חוק ממשלתית או הצעה פרטית שכבר מונחת על שולחן הוועדה. החובה שלנו באמת לתקן, אבל החובה שלכם לעזור לנו לתקן. האנשים המקצועיים, והם יקרים, ומה שהם עשו, ואני חייב לציין את זה, מה שהם עשו מ-7 באוקטובר בכל הענפים לגבי כל סוגי האוכלוסיות, ובמיוחד למשרתי המילואים, למשפחות השכול שנפגעו בנובה ובמלחמה, באמת, לאין ערוך העבודה שלכם תרמה פה במדינה. אבל לפעמים עוד קצת, אתם יודעים, אפשר לעשות עוד קצת כדי לעזור. הבקשות פה הן לא כאלה גדולות, לא איזה תקציב של מיליארדים, לדעתי, לא יודע, אולי אני טועה, בואו נשמע מכם. אפשר לדעתי לעשות את זה ואנחנו נעשה הכול שזה יהיה, ויישר כוח לארגון החשוב הזה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תכף נשמע את הארגון. << אורח >> גליה חושן: << אורח >> שלום. אני רוצה לשאול שאלות על דברים שהוא אמר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> גליה, רגע, אני אתן לך. חה"כ שרון ניר. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> תראו, מדינת ישראל חבה חוב גדול למשפחות שכולות, לאלמנות, ליתומים וגם להורים שכולים. ולצערנו, השכול הכה במדינת ישראל מאז 7 באוקטובר בממדים מאוד גדולים שזה פשוט צף ועולה בכל מקום, העצב העצום הזה והחוב הגדול הזה של המדינה עבור אלה ששילמו באמת את המחיר הכבד מכל. החקיקה היא חקיקה מיטיבה, החקיקה שחוקקנו לא מזמן, חד משמעית בשורה, יתומים בגירים שזוכים לקצבה, ובהחלט יש פה איזושהי כברת דרך. אבל גם כשהחוק חוקק ידענו שיש עוד פערים שנצטרך לדון בהם, ואני חושבת שהדיון הזה, יש לו משמעות. הדיון הזה, יש לו משמעות, קודם כול שנדבר על הפערים, נכנס אותם ונבין בדיוק על מה אנחנו מדברים, כי השיח הוא חשוב, ואין ספק שהחוב הזה הוא חוב עצום שנידרש לו גם בהמשך. תודה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה, שרון. בבקשה, דבי. אחר כך יד לבנים. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, גברתי. תודה רבה ליוזמים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> היוזם היחידי נמצא פה. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> כן, שליבו כמו לב כולנו נמצא במקום הנכון באירועים שאני לא אחזור ולא אתיש כי אני באמת רוצה לשמוע אתכם. היושבת ראש, אני חושבת שבכלל אין לנו את הפריווילגיה אפילו לדחות הצעות שעולות כאן, בטח ובטח לא למשפחות שכולות, אלמנות, הורים, ילדים, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אחים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כן, אחים, צריך להזכיר. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> כן, כל בני המשפחה. אין לנו בכלל את הפריווילגיה. אני חושבת שאנחנו כבר כמעט שלוש שנים אחרי, וההצעה מבוססת באמת על שוויון, וזו הצעה מוסרית, מתבקשת, ואני חושבת שגם האוצר יסכים איתי שהעלויות שלה הן לא כאלה גבוהות, ואם הן גבוהות, יש מספיק מקורות גם להעביר למי שאנחנו חייבים. תודה. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> הזכירו פה נכים, אני רוצה להדגיש שאני הייתי שותף. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אחים. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> חשבתי נכים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני אמרתי ילדים של נכים, פצועי צה"ל שנפטרו מפציעתם. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> החוק שלי ושל מיכאל ביטון לגבי הגבלת שכר טרחת עורכי הדין שעבר, אני הייתי שותף פעיל בו, גם לנפגעי פעולות האיבה וגם לנפגעי מלחמות צה"ל, וברוך השם, עשינו פה דבר ענק נגד כל הסיכויים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בבקשה, יד לבנים. מי מכם רוצה לדבר, לומר כמה מילים? בבקשה. << אורח >> אלי טהר: << אורח >> אלי טהר, יושב ראש ארגון יד לבנים. גברתי יושבת הראש, התגמול להורים השכולים נועד לשקף את החוב המוסרי של כולנו כלפיהם, זה אינו תגמול נזקי שבא לשקף אובדן הכנסה או מצוקה כלכלית. לאור זאת, אין שום היגיון ששלושת העיוותים הבאים ימשיכו להתקיים. נקודה ראשונה היא סוגיית השכול לבודד. כיום הורה שכול בודד מקבל 80% מהתגמול של זוג הורים שכולים. אני לא חושב שהשכול שלו הוא קטן יותר אם הוא בודד או אם הם זוג, ובטח ובטח ובטח אם הוא צריך עזרה, שמישהו יעזור לו, התגמול הזה באמת מקפח אותו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אלי, מותר לי לשאול שאלה? << אורח >> אלי טהר: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אין ספק שאין פיצוי בעולם שיכול להחזיר את החללים. אין שום מילה בעברית שיכולה לתאר את האירוע הזה, ושום כסף בעולם לא יכול להחזיר אותם הביתה, אין בכלל ספק. כן משהו בתגמולים בא לומר, א', הכרה, מכירים בכם, רואים אתכם, אתם חלק מזה, וב', כן לסייע בצורה כזו או אחרת. שוב, אל תהרגו את השליח, אני רוצה באמת להבין. כשיש זוג הורים, שניים, הם לא מתפקדים שניהם, הם שניהם נשברים, שניהם אולי צריכים עזרה, ולכן יש סכום מסוים. כשמדובר באחד, כן הצרכים הם יותר קטנים, תתקן אותי אם אני טועה. שוב, אפשר להסתכל על זה מכל הכיוונים, אפשר להגיד ההפך, אם הוא בודד הוא צריך יותר. << אורח >> אלי טהר: << אורח >> את אומרת שאני אתקן אותך, אני אתקן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מצוין, תקן אותי. לא תתקן, תגיד את דעתך. אני רק אומרת שבסוף, ה-80%, זה לא בא להגיד שהשבר שלך קטן יותר, זה לא בא להגיד את זה, חס וחלילה. << אורח >> אלי טהר: << אורח >> לא לשם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני לא מתנצלת, אני פשוט מציבה את האמת כפי שהיא כדי להבין את השאלה של מה האירוע. << אורח >> אלי טהר: << אורח >> כשזוג הורים חיים, הם תומכים אחד בשני. כשאחד לבד, בודד, הבדידות הזאת היא פי מאה יותר קשה, כי הוא לבד, הוא מתמודד לבד, אין לו מישהו שיעזור לו. הוא צריך עזרה, הוא צריך יותר עזרה, יותר תשומת לב. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מאחר שזו לא אני קובעת אם כן או לא, אלה פשוט המשרדים בסוף, אנחנו בסוף נצביע אם תהיה פה הצעת חוק, כרגע זו לא הצעת חוק, אני אקשיב להם. אני רק אומרת שזה לא חד-חד-ערכי, זה לא האירוע. כי אני יכולה להגיד לך גם מהצד השני, למה דווקא כשזה זוג זה הרבה יותר קשה, ואם צריך עזרה, צריך עזרה כפולה. זה מורכב, אני חייבת לומר לכם שזה מורכב, וזה חד משמעית לא להגיד הכאב שלכם פחות, חד וחלק לא. << אורח >> אלי טהר: << אורח >> לשמחתי הרבה את לא בצד הזה, באמת לשמחתי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נכון. << אורח >> אלי טהר: << אורח >> אני, כאחד שנמצא בצד הזה, עם שלוש פעמים שכול דפקו לי בדלת, ואנחנו זוג הורים, וכשאני הולך בתור יושב ראש להורה שכול שהוא בודד, אני רואה כמה צר לו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אתה רואה הבדל? << אורח >> אלי טהר: << אורח >> אני יודע את זה, אני מדבר מבפנים, אני לא מדבר חיצונית ואני לא מדבר ויזואלית, אני מדבר מה שקורה בשטח באמת. כשהורה שכול או אם שכולה שהיא בודדת, אני לא יכול להשוות את ההתמודדות שלי, למרות שאצלי שלוש פעמים דפקו בדלת, לאחד בודד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל שוב, אתה מדבר על כסף. הבנתי מה שאתה אומר, אני מתחברת בהבנה שלי וברגש שלי לאיך הוא נושא לבד את השכול ואת הכאב, שזה נורא ואיום, אבל מאיפה בא להוסיף? כלומר, למה בכסף הוא צריך יותר? לא הבנתי. << אורח >> אלי טהר: << אורח >> כי הוא צריך יותר צרכים, צריך שמישהו יבוא ויעזור לו לניקוי של הבית. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לכן הביאו 80% ולא 50%. אבל יכול להיות, אני לא רוצה להיכנס. עזוב, יש לי את המשרד פה. פשוט רציתי להבין. אתה אומר לי, כן, מיכל, אני מדבר על יותר צרכים כספיים ולכן אני צריך להגדיל את זה, זה מה שאתה אומר, נכון? זה מה שאמרת. << אורח >> גליה חושן: << אורח >> אבל כששניים מחזיקים בית, מחזיקים את אותו בית שניים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני אתן לך. או שהם לא מחזיקים, או ששניהם נופלים. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> להבדיל אלף הבדלות, לא ראיתי שרווק בגיל 40 יותר עשיר מזוג. עוד פעם, מעולם חיי היום-יום, אני לא רוצה חלילה, אפילו זה לא קרוב, אבל סתם להמחיש. לא ראיתי שיש לי בן דוד שהוא חד הורי או משהו שהוא חי, יש לו הרבה יותר כסף מאשר זוג. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מה זה קשור? << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> לא, את אומרת הוצאות, את מדברת נטו על הוצאות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא דיברתי נטו על הוצאות, ארז. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> אב שכול, זה לא אומר שיש לו פחות הוצאות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל זה גמול, לא מדברת על פחות הוצאות. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> את אומרת. אלה הוצאות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי, מאה אחוז. תקשיבו, חברים, אני לפעמים יושבת פה, אני לפעמים אומרת את מה שאני חושבת, לפעמים אני אומרת את האיפכא מסתברא. בסוף יש פה את מדינת ישראל שצריכה לתת ומכירה היטב היטב את השכול. באמת, זה מטורף, כמות הדיונים שאני עושה פה על הנושא הזה היא עצומה, שלא נדבר עוד על השכול האזרחי שבכלל עוד לא נמצא פה באירוע. כלומר, בסוף ילד יתום בן שלוש הוא ילד יתום. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> הוא ילד יתום. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה לא אכפת אם אבא שלו נהרג במלחמה או בתאונת דרכים, בסוף הוא יתום, והפערים הם עצומים, עצומים, עצומים, עצומים. גם אם תיקחו בחשבון שזה שנהרג במלחמה יצא להגן עלינו וזה שנדרס מאוטו לא יצא, עדיין הילד הוא ילד ומגיע לו, והפערים הם עצומים. כלומר, כמות השכול שמדינת ישראל, לצערי הרב, ולכן ליבי יוצא אליכם, אני איתכם. ובדיונים, אם לא הייתם בדיונים שהיו פה שעות על שעות, ומי שהיה יכול להעיד, נקרע לי הלב. עוד לא דיברנו על האחים. נקרע לי הלב. אבל בסוף מה עושים? בסוף איך מתקנים? מנסים לתקן את הכול כמה שאפשר, לא תמיד אפשר. לא תמיד אני אומרת את מה שאני חושבת, לפעמים כן, לפעמים לא. עוד אין לי דעה חד משמעית בנושא הספציפי הזה. אבל מאחר ולא אני קובעת, בואו נשמע את מי שכן קובע. אני אצביע בסוף, אבל - - - << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> אפשר שהמשפחות ידברו ואנחנו נצא? המשפחות, ואז כל הדיונים הפנימיים המקצועיים יותר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, מי זה אנחנו? רגע, היא רק רוצה לענות לה. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> אני רק רוצה לדייק. ריקי מורד, סגנית ראש אגף משפחות, הנצחה ומורשת. אני חושבת שהארגון משתמש במה שקיים היום כתקדים, כי גם היום, זוג הורים שכולים, אם אחד מהם נפטר, אנחנו משלימים ל-100% את התגמול. הארגון מבקש להרחיב את זה גם לפרודים, לגרושים, זאת הבקשה. גם היום זוג הורים שכולים - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הבנתי, חשוב. כלומר, אתם לא מדברים רק על הורה שכול שנשאר כי בן זוגו נפטר, זה בכל מקרה פתור, כי נותנים לכם 100%. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> זה תיקון מ-2018. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אתם מדברים רק על פרוד, זה מה שאתם אומרים. << אורח >> גליה חושן: << אורח >> אבל זה לא יכול להיות נכון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני מגיעה אלייך, אני רק הולכת לפי הסדר. << אורח >> אלי טהר: << אורח >> הנקודה השנייה נוגעת להורים השכולים בגיל השלישי. אנו יודעים שצרכיהם של ההורים השכולים אינם פוחתים עם השנים, הצרכים הללו רק גדלים ומתרבים, במיוחד על רקע תחושת הבדידות שמאפיינת את הבוגרים. אני חושב שמגיע, כמו שבחוק, מעל גיל 60, 10% תוספת בתגמול. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הוא אמר את כל הדברים, הדברים נאמרו. אלי, הדברים כתובים לנו וקיבלנו את כל המסמכים, הכול בסדר, רק אם יש לך להוסיף על מה שאמר ארז, למה צריך. אם לא, אנחנו ממשיכים הלאה, הכול בסדר. ברור לנו שאתה עומד על שלושת הדברים שנאמרו על ידי ארז ועל ידי הכתוב. << אורח >> אלי טהר: << אורח >> אני חושב שהוא אמר אותם בצורה הכי ברורה. << אורח >> אלי בן שם: << אורח >> אלי בן שם, נשיא ארגון יד לבנים. גברתי, בפתיח שלך אמרת שחוקקתם פה חוקים ב-500 מיליון שקל, ויישר כוח על זה, אבל להורים שכולים ואחים שכולים לא נתתם חמישה גרוש, קיבלו את זה כל מיני גופים אחרים. ולמה? כי אנחנו, הורים שכולים, קשה לנו לבוא לבקש כסף מהמדינה. כולנו עוזרים לילדים שלנו, כל מי שלא שכול, אנחנו מקבלים כסף על הילדים שלנו, וקשה לנו לקבל כסף על הילדים שלנו. הצטרפו לארגון יד לבנים 2,400 הורים שכולים ו-4,000 אחים שכולים, אלה מספרים דמיוניים. 40% מהם מהציונות הדתית, גברתי, מהמגזר שלך, שצריכים לדאוג להם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אנחנו דואגים לכל המגזרים. << אורח >> אלי בן שם: << אורח >> לא, אתם לא דואגים, להורים השכולים לא נתתם חמישה גרוש. חצי מיליון שקל שאמרת זה לגופים אחרים, הורים שכולים לא קיבלו חמישה גרוש, חמישה גרוש לא קיבלו הורים שכולים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> קודם כול, בוא לא נכעס, בסדר? << אורח >> אלי בן שם: << אורח >> לא, זה מכעיס. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אלי, אני רוצה רגע להסביר לך, באמת. קודם כול, החוק שעבר זה תיקון לחוק, זה לא חוק, זה חוק שקיים. << אורח >> אלי בן שם: << אורח >> אין לי טענות על החוק הזה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הוא עבר על בסיס ועדת רובינשטיין שהייתה שכל מהותה הייתה יתומים. << אורח >> אלי בן שם: << אורח >> אני יודע, אני מכיר את החוק. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אנחנו כן הרחבנו כמה שאפשר, גם להורים שכולים אגב, כן נתנו. זה לא הכסף שלי, כן המדינה נתנה, בקטנה, אני מסכימה. שיפרנו פה, תיקנו שם, עשינו שיפורים, כי ניסינו למצוא איזה משהו מאזן. << אורח >> אלי בן שם: << אורח >> גברתי, אנחנו את שלושת חוקים האלה לפני - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הטבות בדיור. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> דיור, כן, אני אומרת, נתנו הטבות, לא שלא נתנו גרוש. << אורח >> אלי בן שם: << אורח >> אנחנו את החוקים האלה הגשנו לפני שנתיים לכנסת. התחלף שר ביטחון, השר הזה, באנו אליו, אלי טהר ואני ועוד כמה חברים, אמר תנו לי ללמוד חודשים-שלושה, סחב אותנו חצי שנה. מנכ"ל משרד הביטחון נתן לאלי טהר מכתב שהוא בעד החוקים האלה, שלח אותו לסמוטריץ', מחר יש לו פגישה עם סמוטריץ', משכת אותנו חצי שנה. עשינו סקר של חברה חיצונית, חברה מובילה במשק. גברתי, תשמעי את המספר. 39% מבני המשפחות השכולות החדשים הפסיקו לעבוד. תביני את המספר הזה. אנשים חיים מ-9,000 שקל תגמול כשאחד מבני הזוג הפסיק לעבוד. את יודעת במגזר שלך כמה ילדים יש לכל אחד. אנשים חיים בקו העוני, משפחות שכולות, זה מה שהגענו. שנתיים מושכים אותנו, משחקים איתנו. משרד הביטחון, השר אומר ככה, המנכ"ל, תלך. אני שלחתי את הבן שלי למשרד האוצר? מה מנכ"ל משרד הביטחון שולח אותי לשר האוצר? אנחנו שלחנו את הילדים שלנו לצבא. זו בושה איך שמתנהגים אלינו פה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> צר לי, אלי. תודה. מישהו עוד רוצה מיד לבנים או שאני עוברת לגליה? << אורח >> סמי ויכסלבאום: << אורח >> שמי סמי ויכסלבאום, אב שכול 34 שנים. בין הסעיפים שפה מדובר יש סעיף אחד שתרשו לי רק להסביר. מדובר בתיקון צודק, גם אנושי וערכי, ומבטיח שוויון בין האוכלוסיות שנפגעו בעל כורחן וגם מבטיח את המשך הזכאות והתמיכה המקיפה עבורנו. כשאני מדבר על שוויון בין המשפחות, הכוונה בין משפחות השכול. לא ייתכן שצד אחד של המשפחות השכולות יקבל תגמול מסוים ובצד השני לא. מדובר למשל על תוספת גיל. תוספת גיל להורים השכולים אין. לצערנו, עד המלחמה כ-81% של ההורים היו מעל גיל 67 שזכאים לקצבת ביטוח לאומי וכנראה גם לתוספת גיל לו תוספת גיל הייתה. והיום יש פער בינינו לבין אוכלוסייה אחרת שהיא מקבלת תוספת גיל. תודה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי, אנחנו תכף נשמע ממשרד הביטחון, אני רק עוברת לפי הסדר. גליה, בבקשה. << אורח >> גליה חושן: << אורח >> תודה. שמי גליה חושן, אני אימא של הדר חושן, השם ייקום דמה, שנרצחה בנובה. אני לא תחת כובע של יד לבנים. אני באה לשאול, האם מה שאתם מתדיינים עכשיו ואם יהיה שינוי בעקבות זה, האם גם נפגעי פעולות איבה, גם אנחנו, נפגעי טרור, יותאם? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, זה תמיד תואם. << אורח >> גליה חושן: << אורח >> יופי. שני דברים. אני אלמנה, אלמנה סתם של סרטן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אזרחי. << אורח >> גליה חושן: << אורח >> אנחנו בהומור השחור שלנו אומרים, יש את תאונות הדרכים, הכי למטה, אחר כך סרטן. השם יעזור לי, אני נהייתי עכשיו באיזו דרגה קצת יותר גבוהה, לצערי. אני בהחלט חושבת שאדם בודד, אלמן או אלמנה, הורה בודד, הרבה יותר קשה לו. רגשית זה ברור, אין מישהו שתומך. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> תדברי על גרוש. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אלמן מקבל היא אומרת. << אורח >> גליה חושן: << אורח >> אם זה על גרוש, זה משהו אחר, אבל גם את אמרת - - - << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> - - - והיא צודקת. << אורח >> גליה חושן: << אורח >> אבל היא אמרה שאם זה הורה בודד - - - << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> מגיל 67. << אורח >> גליה חושן: << אורח >> מגיל 67 מה? << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> מגיל 67 הורה שכול אלמן מקבל השלמה ל-100%. << אורח >> גליה חושן: << אורח >> אבל היום אני לא מקבלת ה-100%. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> כי את צעירה. << אורח >> גליה חושן: << אורח >> לא רק בגלל צעירה, הוא דיבר בכלל לא קשור לגיל, נכון? אתה ביקשת לעשות 100% בלי שום קשר לגיל. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> אני אומרת מה קיים היום, ומטבע הדברים, רוב האלמנים או האלמנות שהם הורים שכולים שהתאלמנו, רובם עומדים מגיל 67 ומעלה. יוצא שכמעט כל ההורים השכולים אצלנו שהם אלמנים - - - << אורח >> גליה חושן: << אורח >> מה זה אצלנו? ביטוח לאומי? << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> כמעט כל ההורים השכולים שהם אלמנים - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> גברתי, זה לא נכון. 2,400 הורים חדשים בגילים של 40, לא בגיל 67. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> היא מתכוונת שנהיו אלמנים, ההורים השכולים, ורובם, היא צודקת, זה בגילים מעל 60 בטוח. << אורח >> גליה חושן: << אורח >> אבל זה רק במשרד הביטחון? לא. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כל מה שקורה במשרד הביטחון קורה גם בביטוח לאומי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> גליה, זה תעתיק. << אורח >> גליה חושן: << אורח >> הבנתי. אני מבינה שהדרישה היא לא לחכות לגיל 67. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא. יש כאן שני סעיפים נפרדים. יש, א', את העניין של הפרוד, שהם רוצים לא 80%. כשיש זוג, מקבלים 100% כולם, כשמתגרשים מקבלים 80% ו-80%. כלומר, מדינת ישראל מוציאה 160% ולא 100%, והם רוצים שהיא תוציא 200%, כלומר, 100% ו-100%, זה אירוע אחד. האירוע השני, על פי החוק, אלמנה שמגיעה לגיל 60 מקבלת תוספת של 10% לגמלה שלה. << אורח >> גליה חושן: << אורח >> מגיל 60 אלמנה מקבלת תוספת אחוז? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הורים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הורים לא. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> סליחה, אלמנה מקבלת 10% מהתוספת לגמלה שלה כשהיא מגיעה לגיל 60. הורים שכולים, אלמנה מביטחוני מקבלת והורים לא מקבלים, והם רוצים שגם הורים יקבלו. אגב, אלמן מקבל? << דובר >> ענת מימון: << דובר >> כן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אלמן ואלמנה. << אורח >> גליה חושן: << אורח >> איפה אפשר לראות את ה-10%? איך אני יודעת אם אני מקבלת 10% או לא? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, את לא מקבלת כי את הורה. את הורה ולכן את לא מקבלת, את איתם לכאורה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כתוב תוספת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> את הורה ואת לא מעל 67. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> את לא אלמנה של איבה, את אלמנה אזרחית, עזבי אותם. << אורח >> גליה חושן: << אורח >> אבל כשאני איבדתי את הבת שלי הייתי כבר נתון של אלמנה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נכון, לא משנה, אבל זה לא החוק המתאים. החוק המתאים מדבר על אלמנה של איבה או צה"ל. הם רוצים שגם הורים שכולים יקבלו את ה-10% תוספת הזאת בהגיעם לגיל 60, זו הטענה. << אורח >> גליה חושן: << אורח >> כלומר, אני אף פעם לא אקבל את זה בגלל שהאלמנות שלי היא לא מאיבה? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, את תקבלי. הם רוצים - - - << אורח >> גליה חושן: << אורח >> לא, אני רוצה פשוט להבין. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני מסבירה. הם רוצים שתקבלי את זה בגדר היותך אימא שכולה. << אורח >> גליה חושן: << אורח >> ולא משנה איך התאלמנתי? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא קשור איך התאלמנת. << אורח >> גליה חושן: << אורח >> הבנתי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הורה שכול גם אם הוא לא אלמן, צודקת ענת. גם זוג הורים שכולים, רוצים תוספת. אלה הבקשות שלהם. << אורח >> גליה חושן: << אורח >> אוקיי. רק עוד דבר. סתם, אמרת על אגרה, מקבלים אגרה, אני לא. טוב, אולי זה רק לכוחות הביטחון, אבל אני לא יודעת מזה. אבל אני רוצה להגיד פה, מיכל, את זוכרת אותי מהוועדות כבר שנתיים, בכל פעם שהיה הנושא. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> למה מהוועדות? אני זוכרת אותך מעוד מקומות. << אורח >> גליה חושן: << אורח >> מהרבה דברים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חלקם טובים אפילו, לחינה של הבת שלך. << אורח >> גליה חושן: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שהיא התחתנה מאז, ברוך השם, וגם השני התחתן, נכון, ברוך השם. << אורח >> גליה חושן: << אורח >> כן, קרו לנו ניסים במשפחה גם בנוסף. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ברוך השם. << אורח >> גליה חושן: << אורח >> כשהייתי פה אני זוכרת שעשיתם את כל הדיונים על נושא היתומים, של יתומי צה"ל, אני זוכרת, ואני כל פעם הייתי באה לפה ואומרת, מה עם אחים? מה עם אחים? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, תכף נגיע, יש פה אחות. << אורח >> גליה חושן: << אורח >> בסדר, אני בתור אימא לילדים שהם אחים של הדר, הילדים שלי הפסיקו לתפקד. הבת שלי הפסיקה לעבוד, עזבה את הדירה, חזרה הביתה, לא עשתה כלום שנה וחצי, ושום מענה, שום דבר, חוץ מהטיפול של פעם בשבוע כמובן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ממוקד, כן. << אורח >> גליה חושן: << אורח >> הם גם צריכים משהו, זה לא יכול להיות. הם אחים שכולים, הם סובלים כל יום כמוני, כאחים, לא כאימא, אבל הם גם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> איבדו מישהו יקר, נכון. << אורח >> גליה חושן: << אורח >> כמו שאת אומרת, היו לנו חתונות במשפחה? אני לא יכולה להסביר איך השמחה והכאב. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> היו ביחד. << אורח >> גליה חושן: << אורח >> הם הרגישו שחסר להם. << אורח >> גליה חושן: << אורח >> סיימתם את הדיונים עם היתומים, תתחילו עם האחים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> עוד לא סיימו עם היתומים, עם כל הכבוד, עדיין לא סיימו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חבר'ה, אני לא רוצה בשום פנים ואופן עכשיו מריבה, שהורה יריב עם אח, עם אלמנה, אף אחד. כל אחד יגיד את מה שהוא רוצה להגיד, בלי להתווכח עכשיו. << אורח >> גליה חושן: << אורח >> באתי לבקש שני דברים, הבנתי שדבר אחד הוא מותאם אוטומטית, ביטוח לאומי וזה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נכון. ואחים. << אורח >> גליה חושן: << אורח >> ואחים, תתחילו לחשוב על הנושא הזה ולקדם אותו. תודה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מאה אחוז, תודה. << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> זהבה גרוס מידן, יושבת ראש ארגון אלמנות ויתומי צה"ל. קודם כול, תודה רבה על היוזמה הזו של הנושא שעלה למשפחות השכולות לסדר היום. אני רוצה לומר שאין לנו שום יריבות עם אף ארגון כמובן, אנחנו בעד שכל המשפחות השכולות יקבלו, ולכולם מגיע, כולם שילמו מחיר יקר ואין לנו שום בעיה, ואנחנו אדרבה, תומכים בכל דבר שיכול להועיל ולעשות טוב למשפחות. אבל יחד עם זאת, את העלית בתחילת דברייך את תיקון 47. אכן, זה היה תיקון מאוד מאוד חשוב, הרבה מאוד כסף, חצי מיליארד שקל שולם, וכמובן תודה על זה, אבל עדיין התיקון הזה סובל מכל מיני דברים שהוא לא תיקן עוד הרבה כשלים שנוגעים באלמנות וביתומי צה"ל ובמערך הזכויות שלהם וההטבות שניתנים להם היום כחוק. אני חושבת שצריך להסדיר גם את העניין הזה של הדברים האלה שלא מוסדרים בחוק. האוכלוסייה הזו נפגעת גם בכושר ההשתקמות שלה. וכמובן אנחנו תומכים בכל דבר שיעשה טוב למשפחות, לא רק של אלמנות ויתומים. עכשיו אני רוצה לדבר דווקא - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זהבה, רגע, אני חייבת לומר לך משהו. הדיון היום נוגע להורים שכולים, זה הדיון. << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> אוקיי, אבל אני רוצה לדבר גם על זה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני יודעת כי אני גם אתן תכף לאחים, אבל אני רוצה שנמצה. תמקדי. הוא דיון מהיר, הוא לא חקיקה. תודה, ענת. שתי ענתיות שיושבות משני צדדיי. אבל בסדר, אני האחרונה שתגיד לא, אבל דברי. << אורח >> זהבה גרוס מידן: << אורח >> אוקיי, הבנתי, מיכל, הכול בסדר. מערך הזכויות היום שקיים כפי שקיים למשפחות שכולות, למשל להורים שכולים, יש להורים שכולים הטבות שאלמנות ויתומים לא מקבלים. ולכן, אם מחפשים השוואות של דברים במגוון הטבות וזכויות, לנו יש בעיות שצריך להסדיר אותן בנושא הבריאות, כמו למשל הסיוע בטיפולי שיניים, שהורים שכולים מקבלים ללא הגבלת סכום ואלמנות מוגבלות, אותו דבר לגבי סיוע במימון טיפול לרפואה משלימה שלאלמנות אין, הורים שכולים מקבלים. לסיוע במימון שכר לימוד לאלמנה שלא יכולה לקבל לימודים אקדמיים כי היא בלתי משוקמת לפי משרד הביטחון, אבל הורים שכולים כן מקבלים, גם אם הם משוקמים הם מקבלים תואר ראשון. ובתחום הדיור, שזה ממש ממש, נעשה תיקון עכשיו בתיקון 47, הורים שכולים קיבלו תיקון רציני בעניין הדיור, לעומת זאת, לאלמנות ויתומים, בוודאי לאלמנות, ליתומים אין את זה, לאלמנות זה לא קיים. ולכן אני מבקשת שמשרד החינוך והמשרדים שקשורים, ככל שאנחנו מתקנים, שנעשה שוויון בכל הזכויות שיש, גם להורים שכולים וגם לאלמנות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה רבה, זהבה. << אורח >> רבקה בר און: << אורח >> אני אציג את עצמי. אני תמיד מתחילה כשאני אומרת שאני אחות של רס"ן משה אברהם בר און, היה מ"פ בגולני, והוא נפל בסג'עיה, כי זו הזהות הראשונה שלי בשלוש השנים האחרונות, למרות שהפכתי להיות אימא לפני שלושה חודשים. אני אברח באמצע הדיון גם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אל תברחי, תביאי אותו פנימה. זה היא או הוא? << אורח >> רבקה בר און: << אורח >> לא, היא בבית, אוליביה, שזה עץ זית, חטיבת גולני, מוביל אותנו במשפחה. בפעם הבאה אני אביא אותה, היא צעירה עוד. אבל היה לי חשוב מאוד מאוד להגיע לפה. אני מגיעה גם מטעם העמותה של אליסף פרץ של "האחים שלנו", שזו עמותה שעוסקת - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, אבל עוד לא אמרת איך קוראים לך. << אורח >> רבקה בר און: << אורח >> אוליביה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חשבתי שאוליביה קוראים לבת שלך. << אורח >> רבקה בר און: << אורח >> כן, לבת שלי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, איך לך קוראים? << אורח >> רבקה בר און: << אורח >> רבקה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> את חשובה לא פחות, יקירתי, בואי. << אורח >> רבקה בר און: << אורח >> אני מגיעה לפה מרחוק ועם הרבה כאב, אבל אין דרך אחרת. ואני אגיד שתכננתי להגיד כמה דברים ואז ראיתי פה את הכותרת של "זכויות משפחות חיילים שנספו במערכה". ומה זו משפחה? משפחה היא לא רק זוג הורים וילד, משפחה היא זוג, הורים, אחים, אחיות, זו משפחה כשחושבים על משפחה. כשרואים תמונה של משפחה, זו משפחה. והמשפחה שלנו היא לא אותו דבר. ותודה לאל, ההורים היום מקבלים מענה חלקי, מקווה שזה ישתפר. תודה למשרד הביטחון, תודה לארגון יד לבנים, תודה לארגון של אלמנות ויתומים. ואני אומרת, גם כשחבר הכנסת, כבודו, תודה, אבל מזכיר את המשפחה ואת האלמנות ותמיד איכשהו נשכח בשוליים מהאחים והאחיות. ואני אגיד, אנחנו בגילים בשיא הקריירה, מביאים ילדים, עושים מילואים, אני עושה מילואים, בעלי עושה מילואים, אני ראיתי את הדיון הקודם שהיה. דרך אגב, שנינו כרגע לא עובדים, בין סבבים. אני אומרת, אנחנו בשיא של השיא ותוך כדי גם מתעסקים בהנצחה של האחים שלנו, מחזיקים את ההורים שלנו. אני באה ממשפחה שעלתה לארץ, כך שגם מגישים את המסמכים להורים מול משרד הביטחון. העומס הוא בלתי סביר. אנחנו מתקדמים דרך ארגונים קטנים, דרך לחץ ציבורי, אבל זה עוד לא מספיק. אני רוצה להודות שדרך החוק של יתומים ואלמנות קודמו 162 טיפולים רגשיים לטובת האחים והאחיות השכולים, זה צעד מאוד מאוד מאוד משמעותי. אני יכולה להגיד שהיום אני יכולה ללכת לעשות פילאטיס שיקומי פעם בשבוע במימון משרד הביטחון, זה צעד מאוד מאוד משמעותי בשבילנו. וזה גרושים, אנחנו לא מדברים פה על חצי מיליארד. באמת, כמה מאות שקלים בשבוע וגם זה מוגבל, אבל על זה אנחנו מודים וזה משמעותי עבורנו. אבל עדיין, הקלות אקדמיות, קצבה למשפחות, סיוע בדיור במחיר למשתכן, הקלות באגרה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> את אומרת, את אפילו לא רוצה גמלה, את אומרת, אני רוצה מסביב. << אורח >> רבקה בר און: << אורח >> דרך אגב, אני אחזק ואני אגיד משהו שנאמר פה מקודם. הצרכים של אלמנה, הצרכים של יתום, הצורך של הורה והצורך של אח הם שונים. אני לא מחפשת להשוות, אנחנו לא דורכים אחד לשני, ממש לא. הצורך של אח צעיר שלומד באקדמיה ועכשיו צריך לקנות בית הוא לא אותו צורך של אלמנה או יתום או ילד צעיר שקשור למשרד החינוך. הצרכים הם שונים ולא צריך פה להשוות את הכול, ולאחים לא בהכרח קצבה. אולי יגיד פה אח אחר משהו או צורך אחר. אבל אני אומרת, המענה דווקא במחיר למשתכן, בהקלות אקדמיות באקדמיה. אני הייתי באמצע תואר שני, אני הגעתי, אמרתי להם, שלום, אני באמצע תואר שני, אח שלי נהרג לפני שבועיים, מה קורה? אין איזה. את מילואימניקית אבל, נכון? כן, יופי, יש לך פטור מזה. מזל. אם לא, הייתי מפסיקה. אנחנו נמשיך להגיע, אנחנו לא מחפשים לריב, לא על חשבון אף אחד, אבל האחים והאחיות הם אוכלוסייה קריטית. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> את צודקת. << אורח >> רבקה בר און: << אורח >> ואנחנו מדברים פה על כמה אלפי אחים שהתווספו למערך הזה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> המוני אחים. << אורח >> רבקה בר און: << אורח >> הרבה הפסיקו לעבוד, ואנחנו בגיל שמעצב את כל העתיד שלנו. תזכרו אותנו, תפעלו למעננו, גם משרד הביטחון, אל תשכחו אותנו, גם יד לבנים. תודה. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> היושבת ראש. החברים שלי טובים, גם שכנים, גם בשכונה, גם ממקומות, הם אחים שכולים, וניסיתי לעזור להם גם בכל מיני דברים, אהבתי שאת עושה את זה כזה ענייני, כזה אמיתי. אני רואה בך, באמת, לא לנצל את זה לאיזה משהו פוליטי, ואני באמת מזדהה עם מה שאת אומרת, ובעזרת השם, אנחנו נעזור לכם. סליחה, היושבת ראש. זה עמד לי פה בגרון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הכול בסדר, גם לי. קודם כול, גליה, תחבקי אותה גם בשמי, תודה. רבקה, אני חייבת לומר לך, יסכימו איתי גם ממשרד הביטחון, אני לא יודעת אם יש פה את ביטוח לאומי ואחרים שהשתתפו פה בדיונים הקודמים שעשינו את התיקון של החוק. האחים ישבו פה, נקרענו. אני לגמרי, לגמרי, לגמרי, לגמרי מסכימה שהאחים הם המעגל הקרוב, הם יושבים שבעה. עזבי רגע סבתות, סבים, בני דודים, אין מעגל שלא נפגע מהשכול. אבל בוודאי במעגל הקרוב, לא יכול להיות. מבחינתי, המעגל הקרוב זה מי שיושב שבעה לצורך העניין. לא הגיוני שבכלל לא תהיו שם חלק מהאירוע. כן, אני מבינה שיש בעיות תקציב, אני מבינה את הכול, אבל תמיכה, תמיכה נפשית, תמיכה רגשית, אקדמית, תעסוקתית, אנחנו רוצים לשקם. אני רואה את זה לגמרי, לגמרי, לגמרי כהשקעה, לא כהוצאה של המדינה. זה להשקיע באנשים שהכי מגיע להם שישקיעו בהם, ובום, המדינה קטעה את החיים שלהם פתאום באבחת סכין. בוודאי שזה מצטרף, מעבר לשכול האישי שאח חווה, הוא צריך לטפל בכל הסביבה, כי האח הוא הרבה יותר חזק. בואו נעזוב את הקטנים ממש, אני מדברת על גיל 18 ומעלה, להחזיק את ההורים שנפגעו בצורה שלא תמיד - - - בקיצור, לגמרי, אנחנו לגמרי איתך. שוב, זה אמור להיעשות בדרך חקיקה, כי אני לא רואה איך עושים את זה בדרך שאיננה חקיקה. תכף נגיע למשרדי הממשלה שהם יעזרו לנו אם אפשר, כל מה שאפשר שלא דרך חקיקה כן לנסות ולעשות את זה, אבל אם לא, בעזרת השם. << אורח >> רבקה בר און: << אורח >> מיכל, את יודעת שהגשנו חוק ממש קטן לא מזמן. סליחה שאני קוטעת אותך. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לך מותר. << אורח >> רבקה בר און: << אורח >> יום חופש ביום האזכרה הפרטית. מה זאת אומרת? יש אזכרה עכשיו לזכרו של אחי, משה בר און, אני צריכה לחתום יום חופש מהעבודה. זאת אומרת, אני אשת מילואים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני אגיד לך למה זה לא קטן. אני מקיימת את הדיונים פה לא פופוליסטיים, אני גם אומרת את האמת בפרצוף גם אם זה לא טוב לי, כי אני לא רוצה להשלות אף אחד, אני אומרת את המציאות כפי שהיא. ימי חופש זה סיפור עצום, כי אלה לא המשרדים, אלה המעסיקים. ואז כל המעסיקים יגידו, המעסיק יכול להיות גם הוא בעצמו אח שכול, הוא יכול להיות בעצמו חייל מילואים. צריך לפדות את זה מול המשרדים אולי שייתנו שיפוי למעסיקים על יום החופש הזה. אבל לבוא בחוק, אני לא יודעת מי הגיש את החוק, אין לי מושג, אבל זה חוק קטן, רק יום חופש. << אורח >> רבקה בר און: << אורח >> ההגדרה היא יום בחירה, זאת אומרת שהמעסיק חייב. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל יום הבחירה הוא חלק מימי החופש. << אורח >> רבקה בר און: << אורח >> הוא חלק מימי החופש, הוא יורד מהשנתי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, הוא ירד מהמלאי שלה. << אורח >> רבקה בר און: << אורח >> חברת הכנסת מיכל, למשל אני אשת מילואים, יש לי שמונה ימי היעדרות ככה, באהלן אהלן. ואני אומרת, יום אזכרה? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כי המדינה משלמת את זה, זה מה שאני אומרת. ימי מילואים, המדינה משלמת, משפה את המעסיק. << אורח >> רבקה בר און: << אורח >> לא, נשות מילואים. אני אשתו של מילואימניק, יש לי שמונה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כנראה עכשיו המדינה משפה. תקשיבי לי, זה היה פה, כל הדיונים האלה. << אורח >> רבקה בר און: << אורח >> נכון. אז יום אחד? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מאה אחוז, צריך לדאוג לזה שהמדינה תשפה. << אורח >> רבקה בר און: << אורח >> נכון, אני אומרת, יום אחד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> יכול להיות שגם זה אירוע, אני לא אומרת, תכף נגיע למשרדים הרלוונטיים. את אומרת, מעבר לתעסוקה, מעבר לזה, גם את רוצה יום אחד, ביום האזכרה. << אורח >> רבקה בר און: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בסדר, מאה אחוז. אני רק מזכירה, לצערי, אני אגלה לכם, לכולכם פה, כשאנחנו מחוקקים פה חוקים, התקציב, לפעמים דווקא בגלל שזו קבוצה קטנה יותר קל כי זה לא עולה הרבה, לפעמים דווקא כשזו קבוצה קטנה יותר קשה כי לא שומעים אותה והיא לא מספיק בולטת. אתם האחים, אתם קבוצה ענקית של אחים, לצערי הרב, לדעתי 38,000. בכמה מדובר? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> היא אמרה שזה גם ליתומים ואלמנים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אבל גם יתומים בוגרים אותו דבר, דמי עבודה, וגם הורים שכולים אותו דבר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, מאה אחוז. אני אומרת, יש פה כמויות עצומות שבסוף, צריך לתת, מה אתה נותן הכי טוב שיועיל ויקדם וישפר את החיים שלכם, כי בסוף יש כאן צרכים. כמו שאמרתי, אי אפשר להחזיר, הלוואי ויכולנו לעשות, אי אפשר, והכאב הוא בלתי נסבל, והחיים - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בימות המשיח, בעזרת השם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שיבוא היום. זהו, אני מוכנה עכשיו, אני חותמת. אני לגמרי איתכם. אני גם לגמרי איתכם, שלא תבינו לא נכון, אני לגמרי עם כולכם פה בחדר. בואו נמשיך ותכף נגיע למי שחשוב פה בחדר מבחינת מענים. כולכם פה חשובים, אבל כן. << אורח >> נבו הר אבן: << אורח >> אני נבו הר אבן, אחיו הקטן של שילה הר אבן, זיכרונו לברכה, רב סרן שנפל בנחל עוז ב-7 באוקטובר. יושבת הראש הנכבדה, הסיפור שלנו הוא בראש ובראשונה מה שקרה בתחילת הוועדה. הדוברים הנכבדים דיברו על משפחות השכול בלי להאשים אף אחד ולא הזכירו אחים עד שלא אמרנו להם, אמרו הורים, אלמנות ויתומים ואחים לא ביניהם. שינוי התפיסה הוא מה שחשוב. אנחנו יושבים וצריכים לצעוק בוועדה כדי שיזכירו את האחים. אח שכול, אנחנו היחידים במשפחה שמצפים ממנו להמשיך כאילו לא קרה כלום בזמן שהחיים משתנים לנצח. הרבה לא חוזרים לעבוד, תומכים בהורים, הרבה מההורים גם לא יכולים לעזור להם יותר כלכלית, כי הם בעצמם, ההורים, כמו שאמרו, לא חוזרים לעבוד. חברי הכנסת דיברו על צדק למשפחות השכולות, אחים זה חד משמעית חלק מהצדק הזה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נכון. << אורח >> נבו הר אבן: << אורח >> ולא רק שזה חלק מהצדק הזה, זה חלק מהמשפחה. הגיע הזמן לעשות תיקון חקיקה. המדינה הכירה בהורים, בבני הזוג, ביתומים כנפגעי שכול, והגיע הזמן להכיר גם באחים השכולים, לא רק ביום - - - << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> לא מספיק. היא אמרה, הזכירה. << אורח >> נבו הר אבן: << אורח >> לא מספיק כמובן. הכול לא מספיק, אני איתך. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נבו, תמשיך. << אורח >> נבו הר אבן: << אורח >> לא לזה התכוונתי, הכול בסדר. זהו, לא רק ביום הזיכרון, אלא גם בזכויות ובמדיניות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני מסכימה איתך, נבו, ואני חייבת לומר שאני קראתי - - - << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> כל הכבוד לך שבאת לפה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נכון. ואני קראתי. כלומר, דווקא כשאני דיברתי, ואני דיברתי ראשונה, כן כחברי הכנסת הזכרנו ואמרתי שיש עוד מה לתקן. אני מקריאה פשוט עוד פעם, במיוחד ביחס ליתומים ואחים שכולים, אתם סיימתם, אתם הייתם בסוף. אנחנו רואים אתכם, בסדר? פשוט הדיון פה כרגע ספציפית התייחס למשהו הזה, אבל שלא תבין לא נכון, כולנו מבינים את האירוע הזה, זה לא, חס וחלילה, אפילו ארז. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> יותר מכולם. להחזיק את המשפחה - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נכון מאוד, אין ספק. זהו, הגענו למשרדים, משרד הביטחון. << אורח >> אלי טהר: << אורח >> סליחה, אני רק רוצה אולי לפני. נבקש את הנושאים האלה שהעלינו, יכניסו אותם להצעת החוק המונחת על שולחן הוועדה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, אני אסביר לך שנייה. אנחנו עשינו את החוק הקודם. << אורח >> אלי טהר: << אורח >> ארבע חמש - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, גם אני אגב חתומה על החוק הזה של חבר הכנסת סעדה ואני ועוד לא מעט חברי כנסת שדיברה על האחים השכולים, דיברה על לא מעט אוכלוסיות נוספות שצריך להכניס אותם לתוך החוק, וכן אנחנו קראנו לו לצרף את זה, למזג את זה עם החוק הממשלתי והוא לא רצה למזג והיא נשארה הצעת חוק בודדת שיושבת בצד. << אורח >> אלי טהר: << אורח >> ואני מבקש לחזק פה המון המון את האחים השכולים. אני עברתי את הטלטלה הזאת כאח שכול לפני שהפכתי להיות אב שכול, ואני רוצה להגיד לך שאלי בן שם יחד איתי ישנו פה בכנסת שלושה ימים רק שיכירו באחים, עד אז בכלל האחים לא היו מוכרים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כשהיית רק אח שכול ועוד לא היית אב שכול? << אורח >> אלי טהר: << אורח >> לא, הייתי כבר אב שכול. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לראשונה. יש לו כבר - - - << אורח >> אלי טהר: << אורח >> כן, וישנו פה בכנסת לפני הבחירות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בכנסת הנוכחית. << אורח >> אלי טהר: << אורח >> כן, לשכנע את חברי הכנסת שיכירו באחים, לא הכירו באחים בכלל. היו הורים שכולים, אלמנות ויתומים. << אורח >> אלי בן שם: << אורח >> בחוק. לא הזכירו שאר בני משפחה, אחים היו - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני חושבת שכן הזכירו, אבל הזכירו בתור אלמנה שיש לה עוד ילדים והם כאילו אחים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא, הורה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> סליחה, הורה, נכון. << אורח >> אלי בן שם: << אורח >> לא הייתה המילה אחים, היה "ושאר בני המשפחה", זה היה. אנחנו ביום האחרון של הכנסת הקודמת, ביום האחרון, חוק לפני אחרון, אני ואלי ישנו פה שלושה ימים והעברנו את החוק הזה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> וואו. תודה לכם. נבו, אתה רוצה להמשיך או שסיימת? משרד הביטחון. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> קודם כול, מאוד מאוד מוזר לי. בימים כתיקונם אנחנו יושבים ביחד כל הזמן ועוסקים רבות בגיבוש מדיניות ובאיך מלווים ומטפלים במשפחות שכולות, והמרחק הזה הוא קצת מלאכותי. ואין ספק שמשפחות שכולות שאיבדו בן משפחה, ילד, אבא, אח, בן זוג, בת זוג, לא חושבת שצריכה להיות איזושהי הנמקה שמדברת על הכאב שלהם, על האבל, על האובדן, זה ברור מאליו, וזאת הסיבה שהמדינה משנת 1950 גיבשה חוק במטרה לעטוף אותם. אין ספק שיציבות כלכלית, רווחה כלכלית היא תנאי הכרחי לכל אדם, ואנחנו מדברים עם המשפחות השכולות שלנו, של מערכת הביטחון, ומשפחות שכולות של נפגעי איבה, תנאי להחלמה מטראומה, כי תמיד יש טראומה באובדן, ולא רק אבל, ותנאי הכרחי להתמודדות עם השכול. אין ספק בזה, וזאת הסיבה שמשנת 1950 גם כל הזמן התווספו עוד הטבות ועוד זכויות. האמת היא שמהפיצול של יד לבנים וארגון האלמנות הייתה בחירה שונה מדי פעם של הארגונים היציגים. ארגון יד לבנים ביקש להדגיש יותר דברים מסוימים, ארגון האלמנות מטבע הדברים ביקש להדגיש דברים אחרים, ולכן הפער, אני מודה שהיום כשמסתכלים על הפערים של ההטבות, הם מלאכותיים, אין ספק. וזאת הסיבה שבישיבה שהייתה עם מנכ"ל משרד הביטחון בה הוצגו הדברים שאלי טהר, יושב ראש הארגון, הציג אותם בתחילת הדברים, שזכו לתמיכה של מנכ"ל משרד הביטחון, גם של השר, תחת הסדרה תקציבית שצריך לעשות, אבל המשרד תומך בנושאים האלו, בשדרוג וטיפול בנושאים האלו. << אורח >> אלי בן שם: << אורח >> אבל שלחו אותנו למשרד האוצר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> למה שהם יעשו? תראו, קשה לי ואני מגמגמת לעתים כשקשה לי, כי אלה שיושבות בצד הזה של המשרד, כל השורה פה, הן באמת לב ענק, זה לב ענק שיודע ומרגיש, ולא בכדי ריקי אמרה את מה שהיא אמרה, כי אני יודעת שזו גם אמת, זה לא רק להגיד את זה כלפי חוץ. ועדיין, ריקי, זה לא הוגן לשלוח אותם, אתם צריכים למצוא הסדרה. כשאתם צריכים למצוא הסדרה תקציבית לטנק אתם לא שולחים את החיילים שילכו לשר האוצר, אתם עושים את זה. סליחה שהשוויתי אתכם לטנק. << אורח >> אלי בן שם: << אורח >> לא, בסדר גמור. << אורח >> אלי טהר: << אורח >> מאה אחוז. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תסלחו לי, אבל זה האירוע. אבל זה האירוע. זה לא הגיוני לשלוח אותם. אתם אומרים, אנחנו מסכימים, אני מסכימה לכל מה שתרצו, אבל זה לא אצלי, האוצר, לכו לאוצר. מה עשיתם? אין להם כוח. << אורח >> אלי בן שם: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ואגב, אני גם לא מאשימה את האוצר אם הוא יושב פה, אני גם לא מאשימה את האוצר, כי בסוף זה לא הוגן גם כלפי האוצר, כי בסוף האוצר שומר על הכסף שלנו ואומר, רגע, אבל אני צריך גם למטוס, לצורך העניין. ולכן, בעיניי, ריקי, זה לא הוגן. זה לא הוגן כלפי האוצר והמדינה וזה גם לא הוגן כלפיהם. מה שאני אומרת הוא, להגיד את זה צריך ואת זה צריך ונכון, גם את זה וגם את זה וגם את זה, ואז מגיעים עם חשבון, כמו ועדת מור יוסף, אבל לא ניכנס לזה. אנחנו בעד הכול, בואו תוסיפו עוד 10 מיליארד שקל. נו, אבל למדינה אין כסף, 10 מיליארד שקל, בסוף יש תקציב שצריך לראות את הכול. ולכן, כשיושבים איתם, לתת מה שאפשר, אני לא אומרת, וצריך להוריד ולגרד מאיפה שלא כדי באמת, כמו שאת אומרת, צריך רווחה כלכלית, אבל בסוף לא להגיד דברים שהם לא ברי מציאות. אני לא אומרת, יכול להיות שזה בר מציאות, אני לא יודעת, אני לא נכנסת עוד לאירוע, תכף נשמע את האוצר, אבל בסוף, לא לשלוח אותם, זה לא הגיוני. זה או שאתם מבטיחים ואתם מקיימים את זה ואתם הולכים ודואגים בעצמכם לתקציב, או שאתם אומרים, תנו לנו לבדוק ותבדקו את האירוע. סליחה שאני אומרת את הדברים, אני מרגישה שפשוט משלים. << אורח >> אלי בן שם: << אורח >> צודקת מאה אחוז. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אתם לא הראשונים, בסדר? זו לא רק הקבוצה הזו. כל פעם מגיעים אליי קבוצות שמשלים אותן. משרד אחד אומר כן, אבל זה לא אני, זה האוצר, האוצר אומר לא, וכל היום רק רבים פה ביניהם המשרדים. תקני אותי אם אני טועה, ענת. << אורח >> אלי בן שם: << אורח >> זה בדיוק, את צודקת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> יש ממשלה, מבחינת האזרח יש ממשלה, אתם אחד, טפלו בזה, סדרו את זה. << אורח >> אלי בן שם: << אורח >> גברתי, את צודקת מאה אחוז. אנחנו לא שלחנו את הילדים שלנו למשרד האוצר, שלחנו אותם לצה"ל, שמשרד הביטחון ידאג לזה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נכון. אני ממך לקחתי את הדוגמה, הרשיתי לעצמי. סליחה ריקי, אבל זאת האמת. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> סליחה, אבל כן חשוב לי לשמוע שאלה לא דרישות מוגזמות, מיותרות, מבחינה מקצועית. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בואו נשמע את ההערכה התקציבית. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> לא, אני יכול גם לדרוש מרצדס לכל משפחה, הורה שכול, ויגידו לי, עם כל הכאב, זה לא רלוונטי. השאלה היא האם הדרישות האלה, וזה חשוב לי לשמוע. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, אבל אני אגיד לך משהו, ארז, עוד לפני שהיא תענה לך. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> דרישות מינימליות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל ארז, זו בדיוק השאלה, תודה, תיקנת. כי בסוף, בוא אפילו נראה מה קורה פה בשולחן, וזה לא בא אחד על חשבון השני, אבל מצד שני, זה כן בסוף יושב פה. אני אומרת, אם זה בסיסי והכרחי, ודאי, לתת בלי ספק בכלל. אם זה משהו שאתה - - - << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> זהו, להדגיש - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בסוף לא אני עושה את האיזונים, תכף נשמע את האוצר, אני לא יודעת. אני בהחלט חושבת שיש כאן הורים שכולים שמגיע להם באמת את כל מה שאפשר לתת להם, למצות עד המקסימום, ויש כאן אחים שצריך לתת להם את המדויק להם, ואמרה את זה רבקה יפה ממני. היא הלכה, יש לה בת קטנה. אנחנו לא יודעים, נכון? היא לא סיפרה את זה רק לי. אבל בסוף היא אמרה, והיא אמרה נורא יפה, בסוף לא כל הצרכים אותו דבר. את אומרת שהיום זה נראה מלאכותי, אולי לא, אני לא יודעת מי נתן את זה בעבר, אבל אני מניחה שכן היו דיוקים. יש דברים שמשתנים, כי היום אישה וגבר, את יודעת, לא בהכרח הפער הוא 10% בגמלה או קצבה. בקיצור, זה אצלכם. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> אבל אפשר גם להכין תוכנית, לעשות את זה בהדרגה. אפשר להגיע לזה, אבל צריך שיהיה בסיס. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מעבר להורים השכולים, שתכף נשמע את האוצר מבחינה תקציבית, אם יש פה איזו הערכה תקציבית, כמה זה עולה, מה לגבי האחים? << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> חבל שהיא לא פה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא נורא, אבל נבו פה. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> - - - ואנחנו נפגשים עם המון אחים, ואנחנו באמת רואים מצוקה לא פשוטה, וזה לא משנה בן כמה האח, גם אם הוא ילד קטן שאיבד את אחיו הגדול וגם אם הוא אדם בוגר שאיבד את אחיו הקטן, ולפעמים אפילו חווה חוויה של אובדן הורי. אין ספק שהשינוי, אני מסכימה, היה באמת ב-5 או ב-7 בספטמבר 2022 תיקון חקיקה ראשון לגבי האחים, ועכשיו האחים כחלק מכל משפחת השכול, הנושא שרלוונטי לגביו זה - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, התיקון שהיא דיברה עליו, הוא לא נעשה אצלנו, הוא נעשה עוד לפני המלחמה? << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> כן. התיקון עכשיו שמתייחס לאחים – זה היה ממש לפני 2023. זה התיקון עכשיו. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> אבל היה עוד תיקון. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> לא, עכשיו התיקון, תיקון מס' 47 שהתייחס להתערבות רגשית, 162 טיפולים יש לרבקה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה כן אצלנו, אני זוכרת. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> בנוסף. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני זוכרת שאנחנו התעקשנו על זה. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> לצד הטיפול הנפשי, ואני אגיד שאנחנו שוקדים עכשיו על קבוצת תמיכה מאוד מיוחדת לאחים שכולים. << אורח >> אלי טהר: << אורח >> למה אתם לא מקימים ועדה כמו ועדת רובינשטיין שעשיתם ליתומים? למה אתם לא עושים ועדה לאחים לבדוק את הצרכים שלהם? << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> בסדר, אולי נקים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בואו נשמע את הביטוח הלאומי, אם יש לך משהו להוסיף. אם לא, נלך לאוצר. << אורח >> נעם וילנר: << אורח >> שלום. נעם וילנר, משרד האוצר, אגף תקציבים. לא הגענו עם הערכה תקציבית. אני גם אגיד שלא כל אחת מהבקשות הייתה ברורה עד הסוף כדי שנגבש אותה, לרוב אנחנו עושים את זה בשלב הצעות החוק. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל הייתה הצעת חוק, זה בא מכוח הצעת חוק. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> יש הצעת חוק טרומית מונחת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, היא מונחת, יכול להיות שהיא בכלל לא עלתה לוועדת שרים ולכן הם לא שלחו אליהם, בכלל לא העליתם אותה לוועדת שרים. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> הערה בונה. דבר כזה רגיש, אתם צריכים לפנות לארגון, לאנשים. מה זה לא היה? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ארז, די. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> לא, זה מעצבן אותי. בוא, מדובר פה בדברים שתבדקו, תעזבו הכול ותבדקו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בסדר, אנחנו עכשיו לא בהתקפה, אנחנו רוצים להבין. ארז, אתה לא מבקר מספיק בוועדה שלי, הגיע הזמן שתבוא, אנחנו נשמח לארח אותך כי יש לך דברים חשובים וטובים. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> בכלל לכנסת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נכון. אבל בבקשה, אנחנו לא תוקפים אף אחד, אנחנו רוצים לפתור בעיות ולא לתקוף. אבל אני אגיד לך למה, בגלל שהאוצר, בואי, הם גם עובדים, אין להם יכולת. את יודעת כמה הצעות חוק יש פה? << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ארז, שנייה, אני חייבת לומר לך. אם הפנייה שלך היא לאור הדיון, אתה צודק. אם הפנייה על כל הצעת חוק שמוגשת - - - << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> לא. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אתה מדבר על הדיון היום, בסדר. אני מסכימה איתך. << אורח >> אלי טהר: << אורח >> גברתי, התוספת של 10% זה 60 מיליון, והתוספת של הביטוח וטסט זה 8 מיליון. << אורח >> אלי טהר: << אורח >> לא, לא טועה, עשינו עבודה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, אבל חכה, ומה עם ה-80%? << אורח >> אלי טהר: << אורח >> בלי ה-80%, שני אלה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אבל שר הביטחון יגיד לך בדיוק, יש להם את המספרים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני לא יודעת, הם לא עשו חישוב. בכל מקרה, שוב, כן היה מצופה, לא ביקשתי עכשיו שתעשה דוקטורט, אבל אתה מגיע לדיון, תגיע מוכן, אתה רואה מה עומד מולנו. אני מסכימה איתך שזאת לא הדרך. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> לא, זה מראה כאילו אתם מזלזלים בנו, אני לא יודע. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חס וחלילה. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> נבוא, נמכור להם כמה לוקשים, נגיד לא יודעים, לא בדקנו ונעשה וי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ארז, די, אני לא מוכנה לזה. אני לא מוכנה לזה, אני לא מוכנה שיתקיפו שום בן אדם שיושב פה בחדר אצלי. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> אין לי שליטה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אין לך שליטה, תצא. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> אני יוצא. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני לא מוכנה שיתקפו אף אחד, כולנו פה בני אדם, ולדיון מהיר לא מתכוננים כמו שמתכוננים לדיון של חוק, מה לעשות? אני באה אליך בטענות, למה אתה מביא את זה בדיון מהיר? תבוא אליי לפני כן, תגיד לי, מיכל, אנחנו רוצים להעלות את זה. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> לא הייתי אמור להיכנס לדיון, אבל פיניתי את הכול. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ארז, די. תודה רבה, מצוין, כל הכבוד. בהחלט, ואמרתי מראש כשהגעת, כל הכבוד לך שבאת מול כל האחרים שלא הגיעו. זה נורא קל להגיש בקשה לדיון מהיר ולא להגיע, וזה לא בסדר כלפי חברי הכנסת האחרים שלא הגיעו. אתה הגעת, מאה אחוז, ותודה. אבל מצד שני - - - << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> זה לא אישי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל אתה כן תוקף. ואני לא רוצה תקיפה, אני רוצה לשמוע, בסדר? בבקשה, נעם. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> תגידי את זה גם לשמחה שתוקף. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל אני לא שמחה, מה לעשות שאני לא שמחה? << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> חבר שלך בסיעה. הוא מתייחס באותו דבר, ואני מבין אותו, כי לפעמים הצביעות שמה של אנשי הפרקליטות והיועצת המשפטית - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ארז, אין לך פריימריז, מה אתה עושה עכשיו? אתה לא צריך לעשות עכשיו פרומו לפריימריז, בסדר? אני אמורה לעשות ואני לא עושה את זה. די, מספיק. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> יש דברים מחוץ לפריימריז. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה, מספיק. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> לא הכול פריימריז. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כולנו ראינו, עכשיו יופי, עכשיו בוא נרגע, תודה. כזה נושא חשוב, על מה אנחנו מתווכחים, באמת? כבוד לאנשים. נעם, בבקשה. << אורח >> נעם וילנר: << אורח >> אני אגיד שישבנו חצי שנה בחוק משפחות, היינו פה לא מעט, אני חושב שביצענו מאות תמחורים לאורך חוק המשפחות ללא מעט בקשות של הוועדה. באופן עקבי כשאנחנו מגיעים לוועדות אנחנו גם שואלים את הוועדה אם יש שאלות ספציפיות אלינו, וכמובן שאנחנו באים ונותנים מענה. לא הגיעה בקשה לתמחור לפני. אם הוועדה מעוניינת בתמחור, אנחנו - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני אגיד לך ככה. א', אני מסכימה איתך, כי כן נתת לנו תמחור אז בשעתו על אחים, וזו הייתה הצעה. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> התגמול לאחים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, התגמול, החוק של סעדה מדבר על תגמול לאחים, ואלה היו סכומים מטורפים, 472 מיליון שקל לשנה רק זה, כלומר, בלי שום תוספות נוספות. אבל הבעיה היא שהחוק הזה, ארז, בכלל לא עלה, זה בכלל לא ישב על השולחן, כי זה עוד היה בטרומית. זה לא היה בטרומית, זה עוד היה לפני טרומית, ולכן הוא בכלל לא היה ולכן לא ביקשנו תקציב על זה, כי הוא לא היה על השולחן. אני כן אבקש תקצוב, שוב, איך שאתם יודעים לעשות אותו, לא עכשיו לעשות דוקטורט. לדעתי זו גם לחיצה על כפתור, זה לא מצריך יותר מדי מחשבה וחישובים. אני כן אגיד שלי נראה, ככה בשלוף, שהסכום הגדול ביותר זה באמת ה-80%, כשאנחנו מדברים על להכפיל ב-40%, כי יש לך שניים, נכון? במקום 160%, להעלות את זה ל-100%, אירוע. אמרתי מראש. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 200%. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> סליחה, במקום 160%, 200%, שזה ב-40% להעלות את זה, וזה כנראה ללא מעט הורים, אני מניחה, נכון? זה סכום עצום, אני אמיתי אומרת לכם. עזבו רגע את מה שהתחלתי, אם זה נכון או לא נכון לתת. נניח שכולי איתכם לתת, בעיניי זה לא יקרה, אני לא רואה את זה קורה, אני אומרת לכם הכי אמיתי, כי זה סכום גדול. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> אני רק אגיד שגם ההורים הגרושים - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> סליחה, שזה לא הרבה. רגע, תקני אותי, אולי כן אפשר. לכן תדייקו, אני לא יודעת לדייק את זה. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> גם ההורים הגרושים שחיים עם בן זוג או שנישאו בשנית מקבלים 100% תגמול. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מה זה? זה עקום לגמרי. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> זה בחוק. אבל לא כולם. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> מדובר בהורה גרוש שחי לבד. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> אבל זהו, לא כולם נשואים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תשמעו, זה עקום. נעם, משהו פה עקום, בסדר? כלומר, אני לא מבינה, באמת, האירוע הזה של שכול הוא קטסטרופה. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> אתם יכולים להוציא את זה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ארז, אני רוצה לומר לך עוד פעם, תקשיב, אני לא יודעת מה קורה בוועדות של שמחה, אני לא נמצאת אצל שמחה בוועדה, לא נמצאת. אני פה, יש לי את הוועדה שלי, אוהבת אותה, נשארת פה. אני לא יכולה לנהל כשגם אתה מדבר מפה. יש לי בעיות קשב. אני רוצה להגיד, נעים מאוד, אני לוקחת אטנט כל בוקר, השעה כבר עברה ההשפעה. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> כמה מיליגרם? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> 30 מיליגרם. עברה ההשפעה, בסדר? לא יכולה. אתה מדבר מפה, אני לא מסוגלת. תקשיבו, אני מנהלת פה דיונים אפקטיביים, יעילים, לא להוציא אוויר, אנחנו לא פסיכולוג. אני רוצה להגיע לתשובות ותוצאות כדי שנתקדם מפה ונרגיש שיצאנו ולא בכדי באנו. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> גם אני כמוך. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בסדר, תעזור לי ואל תפריע לי. אני רוצה להבין ולהגיד לך, נעם, ולהגיד גם לכם, משרד הביטחון וביטוח לאומי, וגם לארגונים האחרים, זו קטסטרופה מה שהולך. באמת, אי אפשר אפילו להבין למה הפערים האלה נוצרו. אם אני מבינה נכון, אם סוף-סוף הבנתי נכון מההתחלה ועד הסוף את הנושא של הורים, ככה: הורים שגרים ביחד מקבלים 100%, שני ההורים, נכון? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כל אחד מהם? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא, ביחד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ביחד, התא המשפחתי מקבל 100%. כשהתא המשפחתי, אחד נפטר ונשאר, עדיין 100%, כי אתם מוסיפים את הזה. כאשר הם פרודים, בשלב שהם פרודים - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מ-67. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, מ-67 וצפונה, לא כולם. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> אלמן. אם הוא נשאר לבד, ההורה השכול, רק מ-67. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל אם הוא נפטר לפני 67, הוא מקבל 80%, אם הוא לבד. אם הוא התאלמן בגיל שהוא 48, שנתיים הוא היה אלמן בודד, ואחרי שנתיים הוא התחתן, שם הוא מקבל שוב 100%. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> כמו כל זוג הורים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כשהתא המשפחתי כולל שני אנשים התגמול עולה חזרה ל-100%. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא משנה. את מסבירה לי, אני לא מבינה את ההסבר הזה, כי השני הוא לא אבא שכול. מאיפה זה נובע? מה, מדינת ישראל אמורה להחזיק? מה, עושים לו טובה? כאילו, עשית טובה שהתחתנת עם אלמן, בוא תקבל כסף? מה האירוע הזה? אני לא מצליחה להבין. אין שום רצף הגיוני. אני מחפשת היגיון, בסדר? היגיון בריא. תסבירו לי מה ההיגיון שבן אדם שהוא לבד, לבד, מקבל 80%, שזה מטורף, אשתו נפטרה או בעלה נפטר, לא משנה מי נפטר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא, אם הם נפטרו - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, אמרתם שהוא נפטר. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> בן 40. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אמרתי, בן אדם, בנו או בתו נהרגו, התאלמן כי האישה לא יכלה לשאת את זה, נשבר לה הלב, זה יכול להיות בשני המינים. נשבר הלב, נשאר לבד בגיל 45. הוא גם אלמן, כי אשתו נפטרה בגלל האירוע, והוא מקבל 80%. אם זה נכון או לא נכון, נתווכח אחר כך - - - צריך לעלות ל-100%, אבל תראו מה אתם עושים. השתפר עליו מצבו, התמזל מזלו, מצא מישהי שכן יכולה לעזור לו בכאב, מעלים לו ל-100%? תסבירו לי, אין היגיון בדבר הזה. << אורח >> אלי טהר: << אורח >> הם יורידו בסוף. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, הם לא הורידו. << אורח >> אלי טהר: << אורח >> הם יורידו, את מביאה להם - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> את יודעת מה? לא אכפת לי שיורידו, שייתנו אמיתי, אני רוצה אמיתי. שיורידו. אני לא מפחדת להגיד לכם. לצורך העניין, למה בן אדם בודד שאשתו נפטרה בגיל 45 מקבל 80% ומישהו שמתחתן, למה? תסבירו לי את ההיגיון, מה ההיגיון? << אורח >> אלי טהר: << אורח >> אין היגיון בשיגעון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, אני רוצה היגיון. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> ההיגיון הוא שברגע שאדם, אנחנו אומרים שמצבו השתפר, עדיין אין לו ילד והוא אב שכול. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל הוא גם אב שכול כשאשתו נפטרה. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> בסדר, וברגע שנכנס עוד אדם למשפחה אין ספק שיש עוד הוצאות, אי אפשר לומר שלא. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל הוא מביא גם עוד כסף. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא בהכרח. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חברים, הגזמתם. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> אני אגיד לך עוד משהו. אם הוא הולך לעולמו, האב השכול, ונשארת האישה שחיה איתו במשך שנים שהיא לא אם שכולה והיא באה ומוכיחה שאין לה מקורות הכנסה, היא מקבלת מאיתנו תגמול. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בסדר, זה משהו אחר. היא סעדה אותו, היא עזרה לו. משהו אחר, זה לא אותו אירוע. אני מדברת כרגע, מי שעומד מולי זה ההורה, ההורה השכול. עזבי אותי רגע. אני רוצה להאמין שזאת שמתחתנת עם הורה שכול או זה שמתחתן עם הורה שכול לא עושה מתוך נדבה ורחמים. אני רוצה להאמין שהייתה שם אהבה, והיא באה, כמו עם נכה או כמו עם פגוע, לא משנה מה, יש פה אהבה. אני מסתכלת על ההורה השכול, איבד את הבן שלו, אם אתם אומרים שמגיל מסוים אתם נותנים, החלוקה שלכם, אבל תהיו רציפים, שיהיה איזה היגיון רציף לאורך כל הדרך. הוא איבד, תנו לו 100% כל הזמן, או שתיתנו לו 80% כשהוא לבד, אבל לא הגיוני פה, מצטרפת מישהי חדשה, לתת לה 100%. ולכן, בעיניי, אתם לא רוצים להוריד? תעלו להם ל-100%. אני לא מקבלת את זה. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> מיכל, אני אגיד לך ככה. בעולם אוטופי - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בעולם אוטופי אין הורים שכולים. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> - - - שאפשר לקחת את הסוגיה כולה ולחקור אותה לשורשים ולעשות איזשהו היגיון מסדר ולשאת בעלות התקציבית שלו, זה נכון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תעשו את זה, לא בעולם אוטופי. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> אבל תמיד כשאתה רוצה לתקן ויש מגבלות תקציבים ואתה צריך לחתוך, אתה חותך בגילים ואתה חותך בכל מיני דברים אחרים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל את לא מבינה שאת ממשיכה לייצר עיוותים? תיקנו את החוק, יצרנו עוד עיוות. תיקנו את החוק, יצרנו עוד עיוות. מין גלגל שלא ייפתר אף פעם. אלא אם כן תתיישב המדינה ותעשה סדר, גם אם זה יכאב. ולכן אמרתי לך, גם אם זה יכאב, אני בעד צדק, אני לא בעד זה. כן, אם צריך להוריד פה, יכעסו עליי, בסדר, אבל אני לפחות כלפי בורא וכלפי האנשים שאני משפרת להם את המצב. ואני מבינה את הטענה שלהם. בן אדם לבד, אשתו נפטרה, תשמעי, זה לא נורמלי. כלומר, גם היא נפטרה ועוד מורידים להם את הקצבה? מה ההיגיון? באמת מה ההיגיון? הוא סעד אותה, ובסוף נפטרה. << דובר >> ענת מימון: << דובר >> גם אם הוא גרוש - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, אני אומרת, יש פה איזה משהו שהוא לא נורמלי. כן, תתיישבו, כן, גם יכאב. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> גם לדעתי לא מדובר בהרבה כסף. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, אני מוכנה להתייצב איתכם בזה של מי שהורדתם, אבל צריך לסדר את זה. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> לא נוריד לאף אחד וכל מי שצריך, וכל מי שמקבל. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> זה גרושים. נעם, לדעתי זה גרושים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בואו נשמע את האוצר. אני כן מבקשת לראות, כי יכול להיות באמת שזה גרושים, אני לא יודעת, בסדר? לא ברור לי הלהוריד, להעלות, להוריד, להעלות, להוריד, להעלות, לא מצליחה להבין את זה. אני מבינה שזה עולה לנו כפול. נניח שהורה התגרש, שהגירושים נעשו כנראה כתוצאה מהמתח, אני לא יודעת מה קרה, ופתאום מקבלים 200% ולא 100%, אני מבינה את זה. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> אני חייבת לומר רק שלא תמיד מדובר בגרושים ממש כדת וכדין. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> פרודים, אמרתי פרודים. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> בדיוק. ברגע שעובדת סוציאלית נותנת עדות שהמשפחה, שההורים לא גרים ביחד, אנחנו מתייחסים אליהם כפרודים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, אני יכולה להבין, גם הרבה פעמים - - - אבל אם זו כזו אוכלוסייה קטנטונת אני לא מאמינה שיש פה הרבה, בסדר? << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> אין הרבה. << אורח >> נעם וילנר: << אורח >> לא, האם יש לזה עלות תקציבית? בוודאי יש לזה עלות תקציבית. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ודאי, ודאי, ודאי. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> ודאי, לא אמרנו שלא. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שאלנו כמה. << אורח >> נעם וילנר: << אורח >> המשמעות היא שאין מקור כזה בתקציב הביטחון לעשות את זה ללא חקיקה וללא מקור תוספתי. כמה זה עולה? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, לא הבנתי, הם יכולים לעשות את זה ללא? << אורח >> נעם וילנר: << אורח >> לא, אני אומר שלא. אין מקור בתקציב הביטחון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני מבקשת, כדי שאני אעשה חקיקה שלי, אני עצמי, אנא, במטותא, כיו"ר ועדה מותר לי לבקש ממך לעשות לי תחשיב תקציבי, כמה זה עולה, ה-80%. אבל כן תפלח לי, כי אנחנו מדברים פה על קבוצה יחסית קטנה. << דובר >> ענת כהן שמואל: << דובר >> את רוצה לשלושת התיקונים שהוצעו? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, לשלושת התיקונים, גם התיקון של ה-80%. באחד, אחד, אחד ואז סיכום של שלושת הדברים האלו. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> למה אתם לא אומרים? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הם יגידו. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> משרד הביטחון - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הבנתי, הם יגידו, אני תכף אשאל אותם. השאלה שלי היא גם לגבי - - - << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> זה לא מחייב, עוד פעם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי, ולפי התחשיב שלכם, כמה זה אומר? << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> נגה שילדהוז, היועצת המשפטית. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נגה או קרן, מה העלויות לפי מה שאתם עשיתם? << אורח >> קרן אברהם: << אורח >> לבקשה של השוואת בודד לזוג הורים, העלות כרגע מוערכת במשרד הביטחון בלבד כ-32 מיליון שקל בשנה, תוספת 10% בגיל 60 להורים שכולים מוערך ב-55 מיליון שקל בשנה, ותוספת של השתתפות בביטוח רכב ואגרת רכב, כ-40 מיליון שקל בשנה. << אורח >> אלי טהר: << אורח >> איך 40? 8 מיליון שקל. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> איך 8 מיליון? << אורח >> קרן אברהם: << אורח >> אני לא יודעת, מהבוקר אתה אומר 8 מיליון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> טוב, אחר כך נראה, תעבירו לנו, נחכה לאוצר, בסדר? << אורח >> אלי טהר: << אורח >> גברתי, הם לוקחים את כל ההורים. להורים שכולים אולי לחלק קטן יש - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, אבל ככה הם עושים, אין ברירה. ברור שהמימוש לא יהיה מלא. << אורח >> אלי טהר: << אורח >> אבל יש הרבה הורים שלא מקבלים רכב. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, אתה מדבר איתי רק על החלק האחרון, על הרכב, נכון? << אורח >> אלי טהר: << אורח >> הרכב זה 8 מיליון שקל, לא 30 מיליון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בסדר, תבדקו את זה. אתם יודעים לדעת מי מחזיק רכב ומי לא? << אורח >> קרן אברהם: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נו, אתם יכולים לבדוק. לפי זה בדקתם את זה והגעתם ל-40? << אורח >> קרן אברהם: << אורח >> כן. << אורח >> אלי טהר: << אורח >> אנחנו בדקנו, 8 מיליון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תשבו. כמו שאמרה ריקי, ואני מאמינה לה, אתם מדברים אחד עם השני כל הזמן. << אורח >> אלי טהר: << אורח >> כל יום. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בסדר, שבו ותסתכלו על המספרים. << אורח >> נעם וילנר: << אורח >> אני אגיד שבכל מקרה תמחורים של הצעות חוק צריכים לעבור את האוצר ולהגיע מהאוצר, זו הערכה ראשונית. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אנחנו עוד לא הצעת חוק, נעם. << אורח >> נעם וילנר: << אורח >> בכל מקרה, אני אומר, מספרים רשמיים של כמה דברים האלה עולים מגיעים מאגף תקציבים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא הבנתי. << אורח >> נעם וילנר: << אורח >> כמה צעד מדיניות כזה או אחר עולה, בסוף המספר הרשמי הוא המספר - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נכון, ביקשנו ממך, רצינו רק לשמוע. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> אמרתי, נעם, אתה לא מקשיב, אמרתי שזה לא מחייב אף אחד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ארז, מספיק, תן לי לנהל את האירוע. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> בסדר, אבל גם זכותי לדבר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, זכותך לדבר כשאני מרשה לך לדבר. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> לא. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, ככה זה הולך פה בוועדה. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> מה יש לו כיפה סרוגה - - - יש הרבה כיפות סרוגות שהם נגדך גם. לא, יש גבול. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אלוקים ישמור, מה הקשר? << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> הוא עושה אותנו מפגרים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ארז, די. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> לא עונה תשובות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ארז, די. אתה רוצה שאני אקרא ל - - - << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> אתה שונא אותם? אתה שונא משפחות שכולות? מה אתה שונא? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תגיד לי, מה זה צריך להיות? סליחה, תחזור בך בבקשה. תחזור בך בבקשה, ארז. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> לא, תראי איך הוא מתייחס. תתייחס יפה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ארז, תחזור בך בבקשה. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> אני חוזר בי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נעם, תעשה לי טובה, תסתכל שנייה אליי. בושה, באמת בושה. לא עליך, בושה על מה שנאמר פה. אני גם בשוק עדיין. מה שהם אמרו, שאלנו הערכה, אנחנו לא חושבים שזה הסכום. הם הביאו הערכה, ביקשתי ממך שתיתן לנו את ההערכה המדויקת שלכם. בקשה של ועדה זה כמו חקיקה. כלומר, המספרים והנתונים שאתה תיתן לנו כוללים גם את ביטוח לאומי. אני לא שואלת אותך עכשיו, כי אתם פשוט תדברו שלושתכם ביחד. היינו פה, חוקקנו חוקים, אנחנו יודעים איך זה עובר. קיבלנו בלי סוף נתונים, בלי סוף טבלאות עד שהגענו למספר המתאים. וארז, אני אעביר גם אליך ותוכל לשאול שאלות על הנתונים, כי אנחנו שאלנו בלי סוף בשעתו. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> אני מתנצל על מה שאמרתי, באמת, אני מתנצל. פשוט הייתי בטוח שאני בא עם נתונים היום ופתאום אתה מתחמק, הצעת חוק וזה, אבל מה שאמרתי, תמחק מהפרוטוקול. << אורח >> נעם וילנר: << אורח >> ארז, אין פה התחמקות, ואני מציע שלפני שאתה פונה למישהו על נושא כזה, אתה לא יודע מי במשפחה שלו ומי מהחברים שלו נמצאים במעגלים האלה. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> סליחה, אני מבקש סליחה, נעם. אני מבקש שתקבל את ההתנצלות. פשוט הדבר הזה באמת כואב לי ואני מתנצל מאוד, נעם. נעם, אני מתנצל. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אסור להגיד את זה בכלל. אתה לא יודע מי יושב בחדר, אלוקים ישמור. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> עזבי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מה זה משנה? את המילה שכול לא צריך להגיד. שונא את המשפחות השכולות? מה זה הדבר הזה? לא רוצה אפילו לחזור על זה. מזעזע. אני רוצה אתכן, ריקי, בנושא האחים, כי האחים יושבים פה, ואני רוצה רגע להבין מה אנחנו עושים עם האירוע הזה. כי גמלה, בואו, 400 ומשהו מיליון שקל לשנה, בכלל לא, שוב, אני לא קובעת. מי שקובע בסוף, כמו שהם אמרו, זה המשרד, אבל אני רוצה כן לראות אם יש איזה משהו שיכול להתכתב עם משהו. אני כן ראיתי, אגב, נבו, שבחקיקה יש לכם 40% השתתפות בתואר. אנחנו ביקשנו בחקיקה הזו להעלות את זה ל-100%, את זוכרת? ולא נתתם לנו. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> לא, רגע, זה נכון שעל פי חוק יש 40% השתתפות בתואר, אבל יש השלמה של קרן, לא קרן אברהם שלנו, אחת הקרנות החיצוניות, בעוד 60%, זה מה שקורה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מה זה חיצוניות? הם צריכים לכתת את רגליהם? מה זאת אומרת? תסבירי לי. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> לא, זה לא לכתת את רגליהם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זו מלגה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תסבירי לי. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> זו מלגה, הם מקבלים את המידע. זה באפליקציה, לא נעים לי להגיד, הרבה יותר פשוט מאשר לממש אצלנו, אבל בסדר. << אורח >> אלי טהר: << אורח >> אבל ריקי, איך זה 100% כשזה מגיע ל-10,000 שקל? מכללה היום זה 40,000 שקל. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> אנחנו מדברים על שכר לימוד אוניברסיטאי, אלי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ככה זה כל מלגה. << אורח >> נבו הר אבן: << אורח >> עם כל הכבוד, זה שאת אומרת שזה חיצוני, אוקיי, יש לי הרבה מלגות שהן חיצוניות, אני עושה גם מלגה, מתנדב, אני מקבל 10,000 שקל לשנה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> פר"ח. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> זה לא חיצוני, זה - - - << אורח >> נבו הר אבן: << אורח >> זה של קק"ל, זה לא של משרד הביטחון. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> נכון, אבל כנגד בקשה שלנו. תראו, אנחנו לאורך כל השנים כדי להרחיב עושים שימוש במה שאפשר ובמה שיש. << אורח >> אלי בן שם: << אורח >> ריקי, זו לא בקשה שלכם. קרן באומן זו תרומה של יהודי מצרפת שנפטר ונתן לאחים השכולים כמה עשרות מיליונים. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> ואנחנו ביקשנו להסב את זה ללימודים, נכון. << אורח >> אלי בן שם: << אורח >> הוא החליט שזה לאחים שכולים, לא עשיתם טובה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בסדר, לא נורא. << אורח >> אלי בן שם: << אורח >> לתואר שני אתם - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אלי, אני איתך, אבל שנייה. היא אומרת, הם ביקשו להסב את זה לאקדמי, בסדר? מאה אחוז, בסדר. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> וזה טוב מאוד, וכל הכבוד לכם שהם עזרו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מה העלויות אגב? << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> אלי רגיל, כשהוא פה מולנו, משתחררים לו קפיצים, נו, מה לעשות? אני רגילה לזה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הכול באהבה. ריקי, מה העלויות? קרן, את יודעת להגיד לי עלויות? << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> עלויות של מה? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> של המימון. << אורח >> קרן אברהם: << אורח >> אני חושבת שזה בחומרים שענת מחזיקה מהישיבה הקודמת, אני מזהה אותם מפה. אין לי את זה כאן כרגע. << אורח >> נבו הר אבן: << אורח >> חשוב להגיד שגם המלגה של משרד הביטחון היא גם רק עד גיל 40, וגם בסוף זו קרן פרטית. זה שאתם ביקשתם להסב את זה, זה יפה, אבל זו קרן פרטית בסוף. אי אפשר לשלוח אותי למקום אחר. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> זו גם טענה. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי, מה עוד אפשר להציע? כי אני חושבת שאנחנו מסיימים. << אורח >> אלי בן שם: << אורח >> גם לתואר שני לא נותנים במשרד הביטחון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, אנחנו גם על זה דיברנו. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> כי אמורה להיפתח ממש בקרוב, היא נדחתה בגלל שאגת הארי. הייתה אמורה להיפתח קבוצת אחים מאוד מאוד מאוד מיוחדת שיזמנו אנחנו לבקשה של אח שכול שישבנו איתו בפגישה וחשבנו מה אפשר לעשות, והוא הציע הצעה, ויחד עם ארגון יד לבנים והאגף שלנו אמורה להתחיל לפעול קבוצה מאוד מיוחדת. אין לי ספק שיעלו שם הרבה דברים שנצטרך לשבת ולדון ולחשוב אותם. ואני רוצה את הטלפון שלך, אני ממש אשמח אם תצטרף לקבוצה הזאת. << אורח >> נבו הר אבן: << אורח >> דבר ראשון, בשמחה ותודה. דבר שני, אני כן רוצה להגיד, מיכל, חברת הכנסת, אמרת על תגמולים שזה משהו שהוא לא אפשרי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, לא אמרתי, אני חוזרת בי, זו לא אני. לאור מה שעברתי פה בשנה האחרונה, התחושה, אבל אני לא רוצה סתם, למה לפתוח? מילים יוצרות מציאות, עזוב. לא אמרתי, תמחק, תמחקו מהפרוטוקול. היום נהוג למחוק מהפרוטוקול כמה דברים, אפשר גם את זה למחוק. << אורח >> נבו הר אבן: << אורח >> כן חשוב לי להגיד, דבר ראשון, נכון, מילים יוצרות מציאות, ובסוף אני חושב שאני לא עכשיו אומר תגמולים, אבל אנחנו מדברים פה על 4,000 שקל של ה-40%, וזה כל כך בפער ממה שאפשר. לא שלא מגיע, ומגיע גם להורים וגם ליתומים וגם לאלמנות את העולם כולו, אבל בואו, אתם מדברים איתי על 4,000 שקל לשלוש שנים עד גיל 40, זה לא אותו סולם בכלל. << אורח >> ריקי מורד: << אורח >> אגב, זה גם בתיקון הזה, זה היה עד גיל 30 לפני התיקון. << אורח >> נבו הר אבן: << אורח >> אנחנו לא מדברים על אותו דבר בכלל. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אבל זה רק התואר הראשון. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כמה לומדים באוניברסיטה? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חברים, אני אסכם. נבו, אני באמת מזמינה אותך ובכלל את האחים כן לשבת אצלי בוועדה. << אורח >> נבו הר אבן: << אורח >> יש לנו פגישה ב-15:30. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לנו יש פגישה ב-15:30? << אורח >> נבו הר אבן: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> איזה יופי, לא ידעתי. אני לא מנהלת, מנהלים לי, כלום, אני כמו בובה, אין לי מושג. יופי, זה מה שרציתי להגיד, בואו תשבו אצלי, בואו נראה מה אפשר, בואו נשמע, ואני כן אתן לכם מהניסיון שלי, זה מה שאני יכולה לתת, מה אפשר ללכת, וניאבק בכל הכוח, ומה, חברים, חבל, זו מלחמה, אולי בשלב הזה, שהיא אולי בלתי פציחה. אני מודה לכולכם שבאתם, אנחנו ננסה לראות מה אפשר לעשות. אני כן חושבת שבסוף זו תהיה דרך המלך, אבל בסדר, בואו נכין את הקרקע כדי שדרך המלך תצליח לנו כמו שצריך כדי להביא את זה לתיקון, ככל שצריך תיקון חקיקה. אני מניחה שרוב הדברים שדיברנו עליהם מצריכים תיקוני חקיקה, זה לא מספיק רק נהלים או חוזרים כאלה ואחרים. נעם, אני מתנצלת שוב, זה לא קורה אצלנו בוועדה. אני גם מתנצלת בשמו. באמת אחלה בן אדם, אבל אולי גם אני קצת הרגזתי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא גם התנצל. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, יש דברים שבאמת לא צריך להגיד אותם בכל מקרה בשום צורה. ממש אני מתנצלת, זה לא צריך היה לקרות. אני מקווה שנצליח לתקן את העיוותים שנוצרו במהלך הדרך. הלוואי שלא תצטרף אף משפחה למשפחה היקרה הזאת שנקראת משפחת השכול. וכמו שביקשה רבקה, שיבוא משיח ובאמת לא נצטרך, יחזרו המתים ונוכל לחגוג. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אני פחות בונה עליו, לצערי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני בונה על זה לגמרי. את צריכה לקנא בי, יש בי המון תקווה. תודה רבה לכם, הישיבה נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 14:12. << סיום >>