פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 22 הוועדה המיוחדת לזכויות הילד 01/07/2026 מושב רביעי פרוטוקול מס' 154 מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד יום רביעי, ט"ז בתמוז התשפ"ו (01 ביולי 2026), שעה 9:00 סדר היום: << נושא >> התעללות בתינוקות וחסרי ישע בעקבות המקרים בירושלים, קריית גת ורמלה << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: קטי קטרין שטרית – היו"ר דבי ביטון עאידה תומא סלימאן חברי הכנסת: סימון דוידסון מוזמנים: ענת יקיר בלום – רמ"ד נפגעי עבירה ומשפחה מ"י, המשרד לביטחון לאומי סוהיר שקור – מנהלת תחום בכיר רישוי ואכיפה, משרד החינוך סימה רוזנברג – מפקחת חינוך מיוחד רשותית, מחוז מרכז, משרד החינוך אסף ליבוביץ – מנהל תחום מדיניות ושעת חירום אגף א' הגיל הרך, משרד החינוך משה ורדי – מנהל תחום אכיפה חקירות והטלת עיצומים, משרד החינוך אייל גינגולד – ממונה ייעוץ משפטי מעונות יום, משרד החינוך גדי אלבז – עו"ד, הנהלת בתי משפט אפרת רותם – פרקליטה, פרקליטות המדינה טל סירקוביצי – עוזרת ייעוץ משפטי, משרד המשפטים מריה רבינוביץ – מרכז המחקר והמידע, הכנסת לירון כרמלי – מנהלת אגף חינוך רווחה וצעירים, מרכז השלטון האזורי איילת השחר סיידוף – יו"ר "אימהות בחזית" בן קריית גת – אבא לילד בגן בקריית גת בן ירושלים – אבא לילד בפעוטון בירושלים מירה – אימא לתאומות בגן בקריית גת הדס חכימי (בסידן) – מקימה מיזם "שומרת הטף" יוהן קדוש – מקדם מדיניות, המועצה הלאומית לשלום הילד ליאור בר-ניר – מנהלת תחום חינוך ומשפט פלילי, המועצה הלאומית לשלום הילד ייעוץ משפטי: צח בן יהודה מנהלת הוועדה: תמי ברנע רישום פרלמנטרי: שלומית יוסף רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> התעללות בתינוקות וחסרי ישע בעקבות המקרים בירושלים, קריית גת ורמלה << נושא >> << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> בוקר טוב. אני פותחת את ישיבת הוועדה. אני פותחת ואומרת כי כל דבר שייאמר בדבר קטינים ומקשר אותם לבדיקה, טיפול או אשפוז פסיכיאטריים, לטיפול והשגחה של עובד סוציאלי לפי החוק, חלילה התאבדות או ניסיון התאבדות או הליך פלילי המתנהל בבית המשפט – חל איסור פרסום על פרטים מזהים שלהם. לכן הם לא יצולמו, לא יוקלטו ולא ייכללו פרטים המזהים שלהם בפרוטוקול הדיון. כמו כן ולאור האמור, אני קובעת כי בהתאם לסעיף 120 לתקנון הכנסת, ככל שתהיה בקשה מטעם חבר כנסת, שר או נציגו, או אם יעלה צורך לשם הגנה על קטין או חסר ישע, יימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור פרטים המזהים של הדוברים, הדוברות, של הקטינים והקטינות, לבקשתם או לבקשת משתתף אחר אם העמדת הפרוטוקול לעיון הציבור עלולה לגרום להם לנזק. אני רוצה להתחיל בנושא החשוב הזה. כולנו הזדעזענו במהלך שלושה השבועות האחרונים בעקבות מקרים שאירעו בפעוטונים, במשפחתונים, במסגרות חינוכיות לגיל הרך. אני מבקשת לפתוח את הדיון הזה בשאלה אחת פשוטה: כמה תינוקות נוספים צריכים לעבור התעללות עד שהרשויות יתעוררו? רק בשבועות האחרונים פורסמו שלושה מקרים קשים בשלוש ערים שונות, ואני רוצה להוסיף גם את רמת גן. אתמול קיבלתי הודעה מאחד ההורים על אבסורד – אותה גננת שההורים הקליטו אותה תובעת אותם על כך שפרסמו את ההקלטה. הזוי, עולם הפוך. לפני ימים ספורים בירושלים, אם לתינוקת בת שנה שהתעוררה מדי לילה בצרחות החליטה לשים מכשיר הקלטה. בהקלטות נשמעה המטפלת מקללת את התינוקות ואת הוריהם, ועל פי החשד גם גרמה לחבלה בתינוקות. לפני כשבועיים נחשף ברמלה תיעוד מזעזע מגן לחינוך מיוחד. ילד בן חמש עם צרכים מיוחדים הושאר לבדו מחוץ למבנה במשך 40 דקות בחום כבד כעונש, והוא נשמע זועק שוב ושוב: חם לי, חם לי. רק בזכות השכנה שהבחינה במתרחש והתערבה הוא לא נותר שם זמן רב יותר. שוחחתי גם עם ראש העיר וגם עם המפקחת על הגנים בחינוך המיוחד, והנושא הזה טופל לשמחתי. אני מקווה מאוד שהנושא הזה לא יקרה שנית. לפני שלושה שבועות התפוצצה פרשה בקריית גת. הורים הציבו מכשירי הקלטה על פעוטות שלהם ונשמעו שעות של בכי, צעקות, קללות, איומים ואלימות כלפי התינוקות. בנוסף עלה חשד להתעללות שנעשה גם ניסיון בידי מנהלת הגן להעלים את התיעוד של מצלמות האבטחה. אילו אינם מקרים בודדים, אילו סימפטומים של כשל מערכתי. על פי נתוני משטרת ישראל, בין השנים 2018 ל-2024 נפתחו 1,044 תיקי חקירה בגין אלימות כלפי ילדים במסגרות לגיל הרך, בהם 1,861 ילדים נפגעים. מתוך אותם 1,044 תיקים הוגשו בסך הכול 221 כתבי אישום. חמישית מהתיקים הללו. בחודש ינואר ביקשה הוועדה לזכויות הילד ממשטרת ישראל נתונים עדכניים על תיקים חדשים שנפתחו בשנת 2025. עד עצם היום הזה הוועדה לא קיבלה את הנתונים הללו, וזו בושה וחרפה שאנחנו מבקשים פעם אחר פעם נתונים ומגלים זלזול של המשרדים הממשלתיים בבקשות שלנו. אנחנו לא מגיעים לכאן בגלל שאין לנו מה לעשות ומשעמם לנו. אנחנו באים לכאן כדי לפתור את הבעיות של המדינה ושל ילדי ישראל. כאן נשאלת השאלה למה כל כך הרבה תיקים נסגרים. לפי ארגון "שומרת הטף" ברוב המקרים כבר אין תיעוד מצולם של אלימות פיסית קשה אלא הקלטות שמעידות על התעללות נפשית, השפלה, אלימות פיסית קלה. הפרקליטות נמנעת מלהגיש כתבי אישום. גם שמעתי את הבדיחה הזאת שלא מגישים כתבי אישום כי אי אפשר להסתמך על הקלטות. אז בואו נרצח את הילד ואז אולי באמת תהיה פה ראיה. גם הקלטות קבילות. למה הקלטות לא קבילות? הרי הקלטה מעידה על כך שילד עובר התעללות. מה עוד נשאר כדי שתבינו שצריך לשנות את הסוויץ' ולנסות לחשוב מה ניתן לעשות כדי שהילדים שלנו חסרי הישע יחזרו הביתה בריאים ושלמים? מספרת אימא שהבת שלה מתעוררת בלילה מצרחות. אלה צרחות של אימה, אלה לא צרחות שהיא פשוט קמה באמצע הלילה סתם כך. היא קמה בגלל טראומה שהיא עוברת. גם הנתונים על חוק המצלמות צריכים להטריד אותנו. לפי משרד החינוך, בשנת 2025 הוגשו 973 בקשות לפתיחת מצלמות. רק 16% מהבקשות הסתיימו בהגשת תלונה למשטרה. השאלה המתבקשת היא מדוע. אחת הבעיות המרכזיות היא הזמן שחולף עד שהמשטרה בכלל אוספת את התיעוד של המצלמות. המשטרה לא מספקת נתונים, אך לפי ארגוני "שומרת הטף" לוקח בדרך כלל בין חמישה ימים עד שבועיים מרגע הגשת התלונה ועד לאיסוף התיעוד. בזמן הזה המתעללת יכולה לאפס או להעלים את החומר, ובכל מקרה החוק מחייב כיום מחיקה אוטומטית של התיעוד לאחר 30 יום. כך שחלק מהחומר נמחק באופן אוטומטי עד שהמשטרה מעיינת בו. הארגון מדווח כי בשנתיים האחרונות הוא נתקל ב-50% של מקרים שבהם תיעוד המצלמות לא היה זמין בעת שנדרש, אם משום שהוא נמחק, אופס או לא נשמר על ידי הגן. גם בפרשה של קריית גת נטען כי תיעוד המצלמות נעלם כשהתעורר החשד להתעללות. לכן אינני מבינה מדוע כאשר קיים חשד ממשי לשיבוש הליכי החקירה המשטרה אינה תופסת מיד את התיעוד המצולם ושומרת עליו עד לקבלת צו מבית המשפט לצפייה בחומר. את הצו אפשר לקבל לאחר מכן, ואת הראיה אסור לאבד. הוועדה דורשת כמה צעדים ברורים. ראשית, משטרת ישראל, שמופקדת על ביטחון אזרחי מדינת ישראל, אני מבקשת שתתעוררו מהתרדמה הזו. אנחנו כמחוקקים חוקקנו את חוק המצלמות, אנחנו מנסים לבוא לקראתכם עם ראיות, אנחנו מנסים לעשות הכול, אבל אתם לא יכולים להיות אדישים ולהפוך את הילדים הללו לקרבנות בידי מתעללים שצריכים להיות בבית חולים לחולי נפש. שם הם צריכים להיות. אם מתעללת משביתה את הילד מלקבל את הצרכים המיוחדים שלו, היא מתעללת, היא אכזרית, היא רוצחת. אם אותה מתעללת כועסת, צורחת, צועקת, מכה את הילד, היא צריכה להיות מאחורי סורג ובריח. החמלה הזאת שיש לנו כלפי אותם אנשים איומים, שאסור להם בשום פנים ואופן לנהל מעון או משפחתון או שום מסגרת חינוכית כזאת או אחרת. למה הם עדיין עושים זאת? פשוט אין הרתעה. זה לא משנה מה אנחנו המחוקקים נעשה, אין הרתעה. האנשים האלה לא פוחדים. כשאתה נוסע ברכב שלך ואתה פונה ופתאום רואה ניידת, אתה מיד מסתכל אם אתה בסדר, אם הכול בסדר, כי יש הרתעה. אנחנו נרתעים מלעשות עבירה כזאת או אחרת. אותם לא מעניין – יש מצלמות, יש הקלטות, יש הכול, והם ממשיכים בהתנהגות הנלוזה הזאת שלהם. מפלצת כבר נשמעת מולם כמשהו חביב ונעים. לא ייתכן שזה יכול להמשיך כך. וכמובן כל הנושא של הזמנים גורם לכך שהם פשוט מאבדים ראיות. משרד החינוך צריך להטיל קנס כספי משמעותי מאוד, בנוסף למה שצריך לעשות, על המעון, על הגן, שבו חסר תיעוד של מצלמות אבטחה בניגוד לחוק. ובנוסף, מסגרת שבה מערכת המצלמות אינה פועלת או התיעוד אינו נשמר כנדרש לא תוכל להמשיך לפעול עד שתיבדק ותקבל אישור ממשרד החינוך שהמערכת תקינה. כמובן יש לחייב גיבוי מאובטח של התיעוד בענן, משום שלא ייתכן שהראיה המרכזית תישאר בשליטתה הבלעדית של בעלת הגן, החשודה המרכזית במקרה ההתעללות. שלישית, פרקליטות המדינה צריכה להגיש כתבי אישום גם במקרים של התעללות נפשית והוכחות המתועדות בהקלטות. לא רק מקרים שבהם קיימת אלימות פיסית מצולמת. במקרים רבים הנזק כתוצאה מהתעללות נפשית גובר על הנזק של התעללות פיסית. יש לאפשר בחינה מחדש של התיקים שנסגרו בעבר כתוצאה מהמדיניות הזאת. תינוקות לא יכולים להתלונן על התעללות. הם אינם יכולים לספר מה עובר עליהם. על הרשויות לפעול על מנת למנוע מהתינוקות הללו לעבור התעללות. כל אחד ואחד ממי שנמצא פה מהמשרדים המדוברים – תחשבו על הילדים האלה כאילו הם הילדים הפרטיים שלכם. אולי אז הדברים יוכלו להשתנות. כי כשמגיע לפתחך נושא כל כך כאוב, אז אתה מבין כמה שהוא פוגע בנפש של הילד. בסופו של דבר נצטרך לעמול רבות כדי לתקן את העוול הזה כלפי הילדים הללו. אז אני ממש מבקשת מכל מי שנמצא פה, קחו את הנושא הזה לתשומת לבכם. אני קיימתי דיונים בנושא הזה בעבר, הייתי בטוחה שהדברים האלה מטופלים על ידי גורמי האכיפה. אבל לצערי הרב אני מגיעה ומגלה פעם אחר פעם שהדברים האלה לא מסתדרים, לא משתנים. ואז שואלים אותנו בכנסת: מה אתם עושים? למה אתם לא מטפלים בבעיה הזאת? אנחנו רוצים לטפל בזה, אבל לא נוכל לטפל בזה מבלי שאתם תשתפו פעולה עם הנושא הזה. תודה. אני רוצה לעבור למשרדים הממשלתיים. המשרד לביטחון לאומי, ענת יקיר בלום, בבקשה. << אורח >> ענת יקיר בלום: << אורח >> בוקר טוב. כהכנה לדיון אני כן הוצאתי נתונים. אני לא מכירה בקשה שביקשו מאתנו נתונים ולא העברנו. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> כשאנחנו מדברים על נתונים, הממ"מ, שזה המכון שקיים פה בכנסת, מבקש את הנתונים. << אורח >> מריה רבינוביץ: << אורח >> אשמח להתייחס לנקודה הזאת. בינואר נשלחה בקשת מידע מאוד מפורטת ללשכת השר של המשרד לביטחון לאומי. אנחנו לא יודעים לאן זה עובר אחר כך. אנחנו ביקשנו כמה פעמים שיעדכנו אותנו מה קורה עם המענה ולא קיבלנו תשובה. << אורח >> ענת יקיר בלום: << אורח >> אני יכולה לברר. בכל מקרה, לא התכוננתי עם כלל הנתונים שאתם ביקשתם. אני יכולה לבדוק איפה זה עומד. אשמח להציג את הנתונים שכן נמצאים בפניי. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> נשמח לקבל את הנתונים לוועדה. זה חשוב לנו מאוד. << אורח >> ענת יקיר בלום: << אורח >> אין שום בעיה. יש לי כמה התייחסויות לדברים שלך, חברת הכנסת. אבל אשמח קודם להציג תמונת נתונים שקיימת ברשותי. אתחיל קצת אחורה כדי להראות מגמה. בסל העבירות האמור, בשנת 2023 נפתחו 202 תיקים. בשנת 2024 נפתחו 146 תיקים. ב-2025 נפתחו 160 תיקים. בחצי השנה האמורה, נכון לאתמול, נפתחו 60 תיקים. אני אומרת כבר, כל תיק הוא עולם ומלואו, אבל לפחות מהנתונים אנחנו רואים מגמה של ירידה. לגבי החלוקה של 60 התיקים, בגיל הרך עד שנתיים נפתחו 25 תיקים, ובין הגילאים 3 עד 5 נפתחו 38 תיקים. יש לי גם חלוקה לגבי אילו מהתיקים נמצאים בחקירה, אילו מהתיקים הועברו לפרקליטות ואילו בעיון תביעות. אוכל להגיש לכם אחר כך. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> פונה אליי הורה ששם מכשיר הקלטה בתיק של הבת שלו ויש שם עדות מזעזעת של התעללות של הגננת או המטפלת. את מבינה שכאשר אתם לא קיבלתם את זה, אז היום היא תובעת אותו? גם הבת שלו חסרת הישע התעללו בה, וגם הוא היום נתבע על ידי אותה גננת, כי המשטרה לא עשתה עם זה שום דבר. היא לא קיבלה את זה כראיה. אם אין באותו גן אבל הוא כן מקליט, למה מבחינתכם זה לא נחשב לראיה? << אורח >> ענת יקיר בלום: << אורח >> ההנחיה של משטרת ישראל ושל פרקליטות המדינה היא לקבל אישור מפרקליטות המדינה, וברוב המקרים אנחנו מקבלים אישור מפרקליטות המדינה, משתמשים בהקלטה ופועלים על סמך מה שעולה בהקלה הזאת שההורים מקליטים. זה לא מדויק שאנחנו לא עושים בזה שימוש, זה לא נכון. אחרי אישור שמתקבל אנחנו בהחלט מתייחסים, ואפילו אחרי יש תוצאות של מעצר וחקירה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> זה לא קורה בפועל לפי המקרים שאני קיבלתי. אני גם מציעה שתפני אצלכם באגף ותנסו לשנות. הרי אנחנו בני אדם, אנחנו משנים, אנחנו מוסיפים או אנחנו גורעים דרכי עבודה. יכול להיות שלאור העובדה שלא כל המסגרות הללו מצולמות ניתן יהיה להשתמש במכשיר הקלטה. הרי זו ראיה, שומעים את הגננת מכה, מתעללת, פוגעת בילד, וזה לא הגיוני שלא תקבלו את זה. שימו לב למה זה גרם. זה גרם לכך שהורה שרצה להגן על הילד שלו, עכשיו הוא נתבע. << אורח >> ענת יקיר בלום: << אורח >> לאחר אישור מתאים אנחנו מקבלים ומשתמשים. לגבי התיקים האחרונים, לא אוכל להתייחס. אלה תיקים שנמצאים בחקירה. בכל עניין של התיקים יש לי כאן סקירה, אני יכולה אחר כך להראות ליושבת-ראש הוועדה את סטטוס הטיפול בתיק. לא כרגע. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> בסדר גמור. בכל מקרה, קחו את הנושא הזה של מכשיר ההקלטה, נסו לשנות גישה. אני חושבת שהגישה צריכה להשתנות. דבר שני, הרי זה יחסוך כוח אדם מבחינתכם, ככל שתהיה הרתעה ואנשים יפחדו. אני מקווה מאוד ומתפללת שאותן מפלצות יפחדו לפגוע בילדים. שיעזבו את העבודה הזאת, זה לא מתאים להם. אם הם לא מסוגלים להתייחס לילדים כאל משאב אנושי, משאב מדהים. זה הבסיס שלנו לחברה הישראלית. שיעזבו את המסגרות הללו. אבל אם הם נשארים במסגרות האלה, לפחות שיפחדו, שיחששו. אני בעזרת השם בקדנציה הבאה אפילו אדרוש גם קנס כספי לאותם מתעללים. שזה יפגע בכיס שלהם, שכאשר הם יצאו מהמעצר שהם ידעו שזה גם פגע להם בכיס. ועם הכסף הזה נצטרך לשקם את הילדים שנפגעו מהם. משרד החינוך, ד"ר אסף ליבוביץ, בבקשה. << אורח >> אסף ליבוביץ: << אורח >> המקרים המדוברים מטופלים לפי הנוהל שלנו כמשרד. אני לא אתייחס למקרה שאירע במסגרת פרטית שאינה מפוקחת לפי החוק, המקרה בירושלים. המקרה במחוז דרום, כפי שנאמר פה, ברגע שהמפקחת לא מקבלת את התלונה הישירה אלא ההורים פונים למשטרת ישראל, המפקחת מנועה מלעסוק בנושא ולצפות במצלמות. במקרה הנדון, כמו שאנחנו יודעים, יש חבלה והעלמה של הצילומים. אבל באופן כללי אנחנו עובדים לפי סדר פעולות מאוד סדור בעת קבלת כל דיווח על אירוע חריג, כולל מערכת חדשה שנכנסה במאי האחרון. כך שכל דיווח על אירוע חריג מגיע למערכת אחת. אנחנו מיד יכולים לסנכרן האם המעון הוא ברישיון או לא. המפקחת מגיעה תוך 48 שעות למעון כמובן ללא הודעה מוקדמת, לוקחת את המצלמות, צופה בהן. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אלו כמובן יומיים קריטיים, כי היא יכולה למחוק. << אורח >> אסף ליבוביץ: << אורח >> אבל הדיווח יכול להיות גם אנונימי, ומנהלת המעון לא יודעת שמתקבל דיווח על אודות המעון. אלא אם כן מי שדיווח סיפר לה. אבל ההגעה למעון היא הגעה כביקורת פתע ללא הודעה מוקדמת. זו הנחיה מפורשת. לכן המפקחת צופה במצלמות. חשוב לי להזכיר, במידה שאין צילומים מכל סיבה שהיא אנחנו מגישים תלונה במשטרה מיד, כי זו הפרה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> מה ההתייחסות שלכם באותו רגע אחרי שהועברה התלונה? האם אתם מקפיאים את פעילותה של אותה גננת סייעת? << אורח >> אסף ליבוביץ: << אורח >> משה יוכל לדבר אחר כך על אכיפה, אבל יש המון דיווחים שמתקבלים. אני רוצה להזכיר, הדיווחים מתקבלים מצד הרבה גורמים. אנחנו בודקים כל מקרה, המפקחות עסוקות בזה. כל מקרה שהוא דיווח אחד דורש שעות של צפייה במצלמות ואחר כך כתיבת מזכר, ואחר כך אם צריך הגשת תלונה במשטרת ישראל, בלי היסוס. אבל חשוב גם לזכור שאנחנו תמיד עובדים באיזון. אנחנו לא שוללים ממחנכת מטפלת לפני צפייה בצלמות את מקום העבודה שלה ואת חזקת החפות שלה. הייעוץ המשפטי יכול לפרט. << אורח >> אייל גינגולד: << אורח >> אני עו"ד מהלשכה המשפטית של משרד החינוך. כאשר המפקחת צופה בצילומים ובאמת רואים אלימות, אנחנו פונים בדחיפות למשטרה, ומאותו רגע אנחנו פועלים בשיתוף פעולה איתם על מנת למנוע את שיבוש החקירה. אם המשטרה מסכימה, אנחנו יכולים גם לפעול להרחקת המטפלת, אנחנו יכולים להוציא אפילו צו הפסקה מנהלי. שיתוף הפעולה עם המשטרה, אני חייב להודות, הוא נהדר. זה התחיל עוד בתקופת רב פקד סיון שחר. היום נמצאת בת אל, שגם עושה עבודה מצוינת. המפקחות שלנו הן באמת מנוסות. אני מטפל בנושא משנת 2019, עוד מתקופת זרוע העבודה. יש איתי בצוות עוד יועצת משפטית. עכשיו אנחנו מקבלים עוד אחת. את רואה כמה הייעוץ המשפטי משקיע בנושא הזה. עשינו גם תיקונים בחוק התקנת מצלמות. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אילו תיקונים? << אורח >> אייל גינגולד: << אורח >> תיקונים שמאפשרים גם צפייה ישירה שההורים יכולים לצפות. אני חושב שגם האכיפה מאוד השתפרה בנושא הזה, אבל חשוב לי להדגיש, שיצא מפה מסר להורים, שההורים יכולים לפנות אלינו בדיווח אירוע חריג מקוון, אפילו אנונימי. רק תגידו לנו, תנו לנו את נקודת האור ואנחנו נגיע, והמשטרה תפעל איתנו. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> ד"ר ליבוביץ, אתם מוציאים איזשהו מזכר, אתם עושים איזושהי הכשרה, אתם מסבירים יחד עם הייעוץ המשפטי את החומרה שיכולה להיות בעבירה כזאת? לא רק עניין של הפסקת עבודה, גם עניין של מעצר, גם עניין של עונש. אתם מסבירים את זה? האנשים האלה שעוסקים בדבר הכי יקר לנו עלי אדמות מבינים שהם נתונים למצב של סנקציות מאוד קשות כלפיהם? << אורח >> אייל גינגולד: << אורח >> אני בטוח שכן. קודם כל יש פרסום בנושא הזה, החל ממקרה כרמל מעודה, אילנה קובר באילת. תמיד מרתק אותי הנושא הזה, כי למיטב זכרוני יש כ-20 מטפלות שקיבלו מאסר בפועל, גם לתקופות ארוכות. כרמל מעודה קיבלה כ-9.5 שנים ועוד אחרות. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> הייתי מעלה את זה ל-20 אם יכולתי. << אורח >> אייל גינגולד: << אורח >> זה לא תלוי בנו. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אגב, אני באה מתחום החינוך, אני עסקתי בנושא הזה הרבה שנים. אני מנסה לחשוב על זה. במקור אני בכלל מורה לחטיבת ביניים, אבל בשירות הצבאי שלי, כי הייתי עתודאית, הורידו אותי לפי הצרכים של הצבא לבית ספר יסודי. הייתי מורה בבית ספר יסודי, ראיתי את המורות לכיתות א' וקינאתי בתוצר הזה, שילד ממצב שבו היה משחק במשחקים לומד לקרוא ולכתוב. לכן הייתי גם אני מורה לכיתה א'. אני מסתכלת על הילדים הרכים האלה שעברו מכיתת הגן לבית ספר, כל כך מתוקים, נשמות כל כך טובות. כל הזמן הילדים היו עליי, איפה שהיה לי מקום לחבק את הילדים. זה דבר כל כך נעים וכל כך יפה. יושבת פה מנהלת פעוטון בשם סימה, אישה מדהימה. אני מקבלת ממנה סרטונים, אני רואה ילדים מאושרים. טוב להם. למה טוב להם? למה הם רצים לגן? כי הם מקבלים שם מסגרת שהיא טובה להם. אפשר וניתן לקבל את זה כמו שצריך. השאלה כמה אתם מסבירים לאותן מורות, גננות, סייעות, שהן עתידות להיכנס לכלא במידה שהן יכו את הילדים, במידה שהן יתעללו בהם. מישהו צריך להסביר את זה. כי אני כבר לא מבינה איפה התקלה. << אורח >> אסף ליבוביץ: << אורח >> חשוב להגיד שיש לנו נשות חינוך טיפול מצוינות במדינת ישראל. רובן המוחלט עובדות במסירות. אנחנו מכירים את התנאים שבהם עובדים מעונות היום במדינת ישראל. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> לא צריך להגיד לי את זה. אני יודעת שיש המון אנשים מדהימים שמבחינתי זו שליחות. היום להיות מורה, גננת, כשהורים כל כך מעורבים, זו שליחות בעיניי. אבל מצד שני כל יום אנחנו נחשפים למקרים כאלה ואחרים. אז איפה התקלה? << אורח >> אסף ליבוביץ: << אורח >> אנחנו אומרים שוב, לצד האכיפה וחוק המצלמות וההתרעה, חשוב מאוד שנבין שהפתרון שאנחנו כמשרד החינוך רואים בו את המרכז זה הנושא של המעטפת למחנכות המטפלות, גם בהדרכה חינוכית, גם בפיקוח. זה לטווח ארוך. לטווח קצר המצלמות בהחלט יכולות לתת את הראיות המשפטיות ויכולות לגלות את המקרים האיומים. אבל אנחנו רוצים צוותי חינוך טיפול עם רווחה, כי אנחנו לא חושבים שמחנכת מטפלת הלכה ללמוד חינוך לגיל הרך כדי חלילה לפגוע. אלה מצבי קיצון שאנשים לא מאמינים שהם יגיעו אליהם, ולכן חשוב לנו שתהיה הדרכה חינוכית, והמשרד מממן את זה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אתה מודע לזה? אתה מעורב בזה? << אורח >> אסף ליבוביץ: << אורח >> כן, בוודאי. החוק מחייב ארבע שעות הדרכה, אנחנו מוסיפים שעה חמישית כדי שההדרכה החינוכית, שהיא בעצם המגע הכי תדיר והכי בלתי אמצעי שיש לגורם חיצוני להיכנס למעון, לראות בזמן אמת איך נראית האווירה, איך נראה האקלים. לא באופן שהמפקחת יכולה לצערנו להגיע פעמיים בשנה. אנחנו רוצים שבאופן חודשי תהיה מישהי שנכנסת, אשת מקצוע. << אורח >> סימה רוזנברג: << אורח >> יש מדריכה פדגוגית שנכנסת, פעם בשבוע, ארבע שעות. << אורח >> אסף ליבוביץ: << אורח >> נכון. אמרתי. המדריכה החינוכית היא בדיוק האמצעי שלנו. << אורח >> סימה רוזנברג: << אורח >> תפריד בין המקומות המפוקחים לבין אלה שלא מפוקחים. << אורח >> אסף ליבוביץ: << אורח >> אנחנו עובדים כמובן לפי חוק הפיקוח, כלומר מסגרת שהיא מעל שבעה פעוטות. מסגרות שהן מתחת לשבעה פעוטות זה אכן דיון, אבל אנחנו עובדים לפי חוק. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אמרת עכשיו נקודה חשובה, ואני רוצה לחזור רגע למשטרה. הרי מצלמות יש במעונות מפוקחים, גני ילדים וכו', אבל אין מצלמות במשפחתונים. << אורח >> סימה רוזנברג: << אורח >> נכון, אין עליהם פיקוח. << אורח >> מריה רבינוביץ: << אורח >> בילדים עד גיל שלוש ובמעונות יום שיקומיים שהם באחריות של משרד הרווחה ומשרד הבריאות על פי חוק צריכות להיות מצלמות. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> גם לא במשפחתונים. אז אם הורה שם מכשיר הקלטה לילד שלו בתיק, במשפחתון, והוא מביא את זה, זו יכולה לשמש ראיה. על סמך אתם עוצרים אם לא על סמך הקלטה? << אורח >> טל סירקוביצי: << אורח >> בית המשפט החליט שזו ראיה, כבוד היושבת-ראש. הם חייבים להתייחס לזה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבר היה מקרה שאנשים הקליטו בסתר. לפני החוק היו שני מקרים כאלה ובית המשפט החליט שזו ראיה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> הפרקליטות עצמה מכירה בזה? << אורח >> טל סירקוביצי: << אורח >> אני לא יודעת. הפרקליטות לדעתי היא חלק מהבעיה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> בואו נשמע את הפרקליטות. << אורח >> אפרת רותם: << אורח >> נעים מאוד. אני עו"ד מפרקליטות מחוז תל אביב. אני אחראית במחוז שלנו על הנושא של אלימות בגני הילדים. קודם כל אני רוצה להגיד שהנושא הזה הוא מאוד מאוד בנפשנו בפרקליטות. יש לנו בכל מחוז רפרנט כמוני שהוא למעשה מקור הידע לכל הנושא של טיפול באלימות בגני הילדים. יש לנו הנחיית פרקליט מדינה שעוסקת בטיפול בעבירות האלה לפי מה מייחסים כתב אישום, מה הרף הראייתי שנדרש, סד הזמנים שהוא תכוף הרבה יותר מאשר בתיקים אחרים. אנחנו מחויבים לטפל בתיקים האלה בסד זמנים של שישה חודשים, אלא אם כן מדובר בנסיבות מיוחדות. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אני רוצה שגם תתייחסי לנתונים. אנחנו מדברים על למעלה מ-1,000 תיקים שנפתחו בגין אלימות כלפי ילדים, ובסך הכול אנחנו מדברים על 221 כתבי אישום. << אורח >> אפרת רותם: << אורח >> את הנתונים הספציפיים האלה אין לי, כי אנחנו העברנו נתונים לפי שנת 2025-2024. גם אי אפשר ללמוד ממש מהנתונים האלה, כי הם מדברים על תיקים שנפתחו ב-2025-2024, ואחרי זה יש קפיצה לתיקים שהסתיימו בבית משפט ב-2025-2024, וזה מן הסתם מתייחס לאותם תיקים. לכן קשה קצת ללמוד. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> גם לא ברור אם נסגרו תיקים מתוך ה-1,000, האם חלק הועברו לפרקליטות או לא. << אורח >> אפרת רותם: << אורח >> אז אני לא מדברת על ה-1,000 אלא על נתונים שלנו, ובאמת קשה קצת ללמוד כי התיקים שהסתיימו בבית משפט ב-2025-2024 הם בוודאות לא התיקים שנפתחו ב-2025-2024, כי הליך משפטי לוקח זמן. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אבל נניח תיקים שנפתחו ב-2022-2020, או ב-2023, אני מאמינה שב-2026 כבר יש. << אורח >> אפרת רותם: << אורח >> לא תמיד. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> שלוש שנים לוקח? << אורח >> אפרת רותם: << אורח >> כן, בוודאי. << אורח >> סימה רוזנברג: << אורח >> ואז שוכחים כמה הגננת התעללה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> לכי תדעי אם היא לא עובדת כבר במקום אחר. << אורח >> סימה רוזנברג: << אורח >> בדיוק, אז היא תעבור לבית ליד, ממול. << אורח >> טל סירקוביצי: << אורח >> היא יכולה להחליף שם. << אורח >> אפרת רותם: << אורח >> בתור אחראית אצלנו במחוז אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה ראיתי תיק שהוא לא עם ראיות מצולמות, מה שאומר שבזכות חוק המצלמות נפתחים המון תיקים. התיקים מתחילים בעצם בחשד של ההורה שהוא יכול להיות מבוסס על התנהגות של ילד, על אולי חבלה שהוא הגיע איתה מהגן, ולאו דווקא על משהו שהוא ראה. מכאן הם מגישים תלונה במשטרה, המשטרה תופסת את המצלמות. יכול להיות שבמצלמות אנחנו לא נראה כלום בסופו של דבר. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> למה לא קביל בעיניכם הנושא של הקלטות שבית המשפט כן קיבל? << אורח >> איילת השחר סיידוף: << אורח >> אני ע"ד מ"אימהות בחזית". יש תקדים. בית המשפט קיבל שהקלטות הן חלק מהדבר ושהן לא מהוות ציתות, כי אסור לצותת על פי חוק. למעשה ההורה לא נמצא שם. ואז טענו שההקלטה הזאת היא כאילו מצותתים לאנשים, כי את חייבת להיות חלק מהשיחה. בית המשפט הכיר במעמד של אותו תינוק שהוא חלק מהשיחה, ואלה הקלטות שהן לא ציתות אלא ממש, מאחר שאין לו היכולת. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> שימי לב מה קרה לאותו הורה ברמת גן ששם מכשיר הקלטה לילדה. עכשיו היא תובעת אותו. אם אתם כגורמי אכיפה לא קיבלתם את זה, הוא נשאר לבד במערכה וגם משלם מחיר כבד. << אורח >> טל סירקוביצי: << אורח >> נכון, קורים דברים נוראיים בגלל זה. את צודקת. << אורח >> אפרת רותם: << אורח >> לא אתייחס למקרה הספציפי הזה, כי אני לא מכירה אותו. אנחנו לא אומרים שבאופן גורף הקלטת אודיו אינה קבילה. זו לא הסיטואציה. היא יכולה להיות קבילה, יש לה תנאים מאוד מאוד מסוימים. כי הקלטת אודיו זו בעצם שיחה בין שני אנשים שלאחד מהם מותר להקליט. אם מכשיר ההקלטה על גבי הפעוט ואני יכולה להוכיח שהשיחה, במירכאות, היא כרגע בין הגננת לבין הפעוט הספציפי הזה שעליו - - - << אורח >> טל סירקוביצי: << אורח >> בית המשפט החליט שאם שומעים את הפעוט בהקלטה, זה לא חייב להיות על הפעוט. אי אפשר לשים מכשיר הקלטה על הפעוט. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> גם הפעוט לא יכול לדבר. << אורח >> טל סירקוביצי: << אורח >> שלחו בובה והיא נמצאת במגירה ושומעים ברקע את הפעוט, הוא חלק מהשיחה. בית המשפט קבע שזו ראיה קבילה. << אורח >> אפרת רותם: << אורח >> נכון, אני מסכימה. אני צריכה לזהות את הפעוט שמדבר בשיחה, לזהות אותו באודיו. זה לא משהו שהוא פשוט. כשאני אומרת שיחה, זו כמובן לא באמת שיחה בין הפעוט לגננת, זה יכול להיות כל התנהגות של הגננת כלפי הפעוט. אני אתן דוגמה לתיק אישי שאני הגשתי אותו, שהוא על סמך אודיו בלבד, שבית המשפט הרשיע בסופו של דבר. מה ששמעו באודיו זה גם שפה לא נעימה, בדומה לתיק שגברתי הציגה, וגם שמעו כמה רעשים שיכולים להתפרש כמכה. חיברתי את זה ביחד עם הבכי של התינוק והלכנו על זה ואמרנו: למרות שזה קשה וזה יכול להיות נסיבתי וזה יכול לעורר ספק, אני לא אגנוז תיק כזה כשאני שומעת. אצלנו זו הייתה הקלטה של ארבע-חמש שעות שבהן נשמע סוג של התקף פסיכוטי של הגננת, אין לי איך להציג את זה בצורה אחרת, וארבע פעמים - - - << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אני רוצה לספר לך משהו אישי מהמשפחה שלי. אני סבתא לארבעה נכדים, והנכד הקטן הוא בן שנה וחודשיים. כשהייתה התעללות בירושלים הבן שלי אמר לי: אני לא יודע מה אני הייתי עושה לאותה גננת. אתם יכולים לגרום לכך שאנשים ייטלו את החוק לידיהם, כי זה רגע כל כך קשה. אני מסתכלת על שתיכן, אתן נשים ואתן מבינות את הצד האימהי שיש כאן, למרות שאבא זה אותו דבר. אבל אני באמת חוששת שמישהו ייקח את החוק לידיים ויגרום לרצח. כי אי אפשר לחשוב על זה אפילו. שמעתי את ההקלטות של ירושלים, זה לא נורמלי. האישה הזאת צריכה אשפוז כפוי. זה לא הגיוני. היא אומרת: אני אתן לך נבוט על הראש. מה זה הדבר הזה? אני לא יודעת אם היא לא נתנה את הנבוט הזה, כי מי שאומר את מה שאומר בטוח מגיע לשלב אגרסיבי יותר. אתם חייבים להיכנס לזה בצורה חסרת פשרות. לכן ההקלטות שאני מדברת עליהן – האבא אמר לי שהוא שולח לי הקלטות ברורות לחלוטין ושאראה אם הגננת הזאת לא התעללה בילד שלו. שומעים את זה ברור כמו השמש. << אורח >> אפרת רותם: << אורח >> הנושא הזה הוא באמת בבטן הרכה של כולנו. כמו שגברתי אמרה, גם אני אימא, יש לי ארבע בנות, אחת מהן היא בדיוק בגילאים האלה, בת 3.5. ברור שמאוד קל להתחבר לנושא הזה והאמפתיה היא אדירה. אנחנו גם מבינים את הפגיעה הרב-מערכתית שיש באירוע הזה. כשהילד נפגע המשפחה שלו נפגעת והפגיעה היא לשנים קדימה. אנחנו מבינים שכל אירוע קטן, במירכאות, אירוע בודד אחד, יכול להשפיע שנים קדימה. אנחנו נלחמים בזירה הזאת. אני יכולה להגיד שמבחינת הרתעה הענישה שהייתה לפני כמה שנים היא לא הענישה שיש היום. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> נכון, היום מחמירים יותר. << אורח >> אפרת רותם: << אורח >> היום בית המשפט מחמיר באמירות נורמטיביות חד-משמעיות, בין אם זה מחוזי ובית המשפט העליון, שהעבירות האלה הן חמורות והענישה היא מוחשית. זאת אומרת, גם עבירות בבית משפט שלום, שאלה העבירות היותר קלות בסדרת העבירות, אלה עבירות שהענישה עליהן היא מאסר בפועל. האנשים האלה בסופו של דבר הן נשים נורמטיביות, כלומר ללא עבר פלילי, שזו פעם ראשונה שהן נפגעות עם מערכת פלילי. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> מי שעושה את זה לא יכולים להגיד עליו שאין לו עבר פלילי. << אורח >> אפרת רותם: << אורח >> במובן שבפעם הראשונה הם נפגשים עם מערכת אכיפת החוק, ומיצוי הדין הוא עד הסוף. הן נכנסות למאסרים בפועל למרות כל הנסיבות האישיות הקשות. זה משהו שלא ראינו אותו לפני כמה שנים. זו מגמת החמרה בשנים האחרונות. גם איך שאנחנו מגדירים כבר את עבירת התקיפה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> נחזור אלייך בהמשך. חברת הכנסת סלימאן, בבקשה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> קודם כל, תודה שאת מקיימת את הדיון הזה, כבוד היושבת-ראש. אני מסכימה. אני רוצה להתחבר למה שאמרת. אני יושבת בכנסת הזאת כבר 12 שנים וראיתי איך המודעות לנושא עלתה והפכה גם לסוג של חקיקה, גם בעניין הפיקוח. אני חושבת שגם רשויות האכיפה והרשויות של החוק מתייחסות לנושא בצורה יותר רצינית, מבינים את החשיבות, וזה טוב. אמרת שיש לך בנות בגיל הזה, אצלי אפילו הנכדים כבר עברו את השלב הזה. אבל אני יודעת איזו דאגה יש להורים או למשפחה כאשר שולחים ילד. אני חושבת שמה שאנחנו צריכים להתמקד בו הוא שהמדינה בנושא הזה כושלת בלענות על הצרכים גם של הילדים, התינוקות, וגם של המשפחות, בעצם העובדה שהיא לא מספקת מסגרות כאלה שנמצאות תחת פיקוח. רוב התינוקות במדינת ישראל נמצאים במסגרות שהן לא תחת פיקוח, וצריך להגיד את זה. עצם העובדה שכ-300,000 תינוקות מתוך 500,000 ומשהו נמצאים במסגרות שהן בלי פיקוח, טוב שהיה חוק ומנסים להכניס כמה שיותר, ואני יודעת שמעונות פרטיים נכנסו ונרשמו ואנחנו טיפלנו גם בפקק שהיה בהכרה, כי רבים נכנסו וביקשו להיות מפוקחים. אבל אי אפשר לזלזל וצריך לחשוב על דרך יותר רצינית בפיקוח על המסגרות הפרטיות שלא נמצאות תחת פיקוח. ולא רק פיקוח, גם הדרכות. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> את צודקת. אמרתי את זה. הדרכות הן קריטיות פה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> וגם קבלה לתפקיד הזה. התפרצויות זעם כאלה והתקפים פסיכוטיים אפשר לזהות אם בודקים בהתחלה, לפני שמקבלים את האנשים לתפקיד. אומנם יש הרבה תפקידים, כולל בכנסת ישראל, שמקבלים אנשים עם התקפים פסיכוטיים, ואנחנו רואים את זה. אבל אי אפשר להפקיד את הילדים שלנו בידיים כאלה. בשבועיים האחרונים שלי בכנסת אני מרשה לעצמי להגיד דברים כאלה. אני חושבת שהעניין של הפיקוח של משרד החינוך, ולא רק הפיקוח אלא גם ההדרכה, הוא חשוב. אם אתם לא יכולים להשתלט תמצאו דרך לפקח גם על אלה הפרטיים הלא מפוקחים, שתהיה לכם יד בעניין הזה. האחריות של חינוך הילדים היא על הכתפיים של משרד החינוך, מאושרים ולא מאושרים. החובה שלכם היא כלפי הילדים לא כלפי הגנים, אז תמצאו דרך. וצריך לחשוב, כבוד היושבת-ראש, במיוחד שאת באה ממשרד החינוך, איך משרד החינוך תופס את האחריות שלו כלפי כלל ילדי ישראל, גם אלה שנמצאים במסגרות לא מפוקחות. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אני חושבת שאת הדרך הזאת הם צריכים למצוא יחד עם השלטון המקומי. הרי זה עסק לכל דבר. אפשר לעשות איזשהו פיקוח משותף בין הרשויות המקומיות, בין השלטון המקומי למשרד החינוך. אני רוצה שנשמע את ההורים. בייעוץ המשפטי של הכנסת נאמר לי לא להגיד את שם המשפחה אלא רק לפנות בשם הפרטי. נשמע את בן מקריית גת, בבקשה. << אורח >> בן: << אורח >> בוקר טוב לכולם. דבר ראשון, צר לי שנאלצנו להגיע לפה בנסיבות האלה, אבל עדיין להיות פה בכנסת זה מרגש מאוד. אני מקווה שבזכות המעמד הזה אנחנו נוכל להרגיש בשינוי. כבוד היושבת-ראש, חברת הכנסת קטי שטרית, וחברת הכנסת דבי ביטון, תודה רבה לכם על הזמינות שעניתם לנו. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> רק להעיר לך שחבר הכנסת דוידסון הגיש את הפנייה. << אורח >> בן: << אורח >> כמובן, גם חבר הכנסת דוידסון. תודה רבה לכם. אני אבא לשני בנים, הגדול בן שלוש והקטן בשבוע הבא יהיה בן שנה. הגדול בשנה השנייה בגן והקטן נכנס לפני חצי שנה. אני זועק גם בשביל למנוע את המקרה הבא. לא מאחל לאף הורה להקשיב להקלטות מהגן ולבכות כל הלילה. אני לא אתייחס כרגע לדברים ששומעים בהקלטות, כי זה בחקירות. כבר בספטמבר האחרון דיברתי עם מישהי שעבדה איתי בעבר בקריית גת. סגרו את הבן שלה בממ"ד בחושך כעונש. כנראה שאף אחד לא שמע את זה וזה לא פרץ לתקשורת כמו המקרה שלנו. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> שתדע שזו צלקת לכל החיים. לא נרפאים מזה. מדברת מישהי שסגרו אותה בגיל חמש. אני לא זוכרת מי הייתה המורה שלי בכיתה י"ב, אבל אני זוכרת את הדלת, את החדר החשוך, ולמטה היו חריצים. מדובר בדלתות הישנות מאוד, ואני זוכרת את החריצים ואני לא מגיעה הביתה והשעה 17:00 וההורים שלי בקושי יודעים לדבר עברית והם רצים. ואני פשוט נרדמתי, אבל כשהתעוררתי ראיתי שאין שם אף אחד. אני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול, והייתי בסך הכול בת חמש. שתבין שהטראומה היא לכל החיים. << אורח >> בן: << אורח >> אני אומר שחייבים להתעורר. הילדים האלה הם המהנדסים, עורכי הדין, השופטים, פורצי הגבולות של דור העתיד. הם המעצבים הבאים של המעצמה שנקראת ישראל. לא יכול להיות שאנחנו נאפשר יחס כזה כלפיהם. ספציפית הגדול שלי תמיד שם ראש לפני שהוא נרדם, זה הזמן שלנו קצת לדיבורים, וכמובן שאי אפשר בלי מוזיקה. בערך שבוע אחרי שהוא הפסיק ללכת לגן הוא שאל אותי: אבא, למה אני לא הולך לגן? אמרתי לו שהגננות לא התייחסו אליו יפה ולא דיברו יפה אליו, אל אחים ואל כל הילדים ואבא לא ידע. הוא אמר לי: אבא, עכשיו אתה יודע? אמרתי לו: כן, חיים שלי, עכשיו אבא יודע, ואנחנו מצטערים שלא ידענו לפני כן. אתה ואחיך איתנו בבית כי אנחנו רוצים לשמור עליכם. אני כאן, אומנם לא בפנים גלויות, למען ההורים הבאים ולמען הילדים הבאים. שלא ייכנסו לסטטיסטיקה המקוללת והארורה הזאת ולא יצטרכו להתמודד עם הסיוט הזה. תודה לכם על ההקשבה. אשמח להתייחס לכמה דברים שנאמרו פה, גם על ידי הנציגה של המשרד לביטחון לאומי. אני במקרה אבא שהאזין במשך שבוע שלם בלילות לבנים לכל ההקלטות. באתי למשטרה, הבאתי להם את ההקלטות 14 ג'יגה עם חוברת – תאריך ההקלטה, מספר ההקלטה, שם ההקלטה, מי אמרה מה באיזו שעה לאיזה ילד לפי מה שהצלחתי לזהות. הגעתי למשטרה ואמרתי לו: קח, אל תאמין למילה שאני אומר, פשוט תאזין. אני נותן לך כלי עזר שיעזור לך לחשוף זמנים. אצלי ספציפית התחלתי לחשוד ושמתי מכשיר הקלטה, הקלטתי, יום למחרת האזנתי ומאז הוא לא הולך לגן. אז אצלי זה היה בתיק. מה שנאמר לי במשטרה זה שהם צריכים לקבל אישור מלמעלה להאזנות כשזה בתיק. את מי זה מעניין? לגבי משרד החינוך, מפקחות זה טוב ויפה בשלב הזה שהכול מתפוצץ. אבל למה המפקחת לא נכנסת לגנים באופן אקראית ומבקשת שיפתחו לה מצלמה? אני מבין שזה גן פרטי וזה גן לא מפוקח, אבל צריך לעשות פה משהו שיזעזע פה את כל המדינה, כי הדברים שעולים בהקלטות הם בחקירות ואני לא רוצה להיכנס לזה, אבל זה קשה. לגבי הפרקליטות. מה שאמרו לי במשטרה זה שהם צריכים לעלות למעלה, לקבל איזשהו אישור על ההקלטות. אבל שומעים ברור. התיק יושב במטבח, הן מדברות במטבח, שומעים את זה בבירור. תודה על הזמן שלכם. תודה שהזמנתם אותנו לכאן. תודה לכולכם על כל המאמץ. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תודה, בן. אני מקווה מאוד שהצלקות לא יישארו ושהילדים יוכלו לגשר על מה שהם עברו. מירה, בבקשה. << אורח >> מירה: << אורח >> תודה רבה שהזמנתם אותנו ושאתם לוקחים ברצינות את כל הנושא. אני רוצה לספר איך הדברים התחילו ומה היה גם כדי להעלות את המודעות וגם כדי שהורים אחרים ששומעים אותנו ידעו בכלל על מה להסתכל. אנחנו הכנסנו את הילדים שלנו לגן שפועל כבר 30 שנה. גן עם מוניטין מטורף בקריית גת. שנתיים מראש הוא סגור להרשמות. הורים שהילדים שלהם היו בגן הם בעצמם היו ילדים קטנים שהגננת הזאת גידלה. בחודשים האחרונים התחלנו להבין שמשהו מתנהל לא כשורה, בעקבות שינויים קיצוניים בהתנהגות של הילדים שלנו. ילדים שהתחילו לגלות אלימות כלפי ההורים, כלפינו, וכלפי ילדים אחרים, לצד התנהגויות שלא הכרנו קודם. צביטות, הטחת בובות על הרצפה, דיבור בטון ציווי, צעקות וקללות ופחד קיצוני מחושך. אני אימא לתאומות בנות 3.5 בגן. ילדות שיודעות לתקשר, מדברות עברית, מדברות רוסית, מדברות אנגלית. ילדות שבחודש פברואר דיברו וסיפרו לי מה קורה בגן. הראו לי איך הסייעת מרביצה. הילדה הרביצה לבעלי. וכשאני שואלת אותה: מה קרה? מי עשה לך דבר כזה? הילדה משפילה מבט ולא מדברת. התאומה שלה, אחרי כמה ניסיונות, מספרת לי שזה מה שהסייעת עשתה. באותו רגע לא ידעתי אם להאמין או לא, אולי הילדה מגזימה, כי זו הנטייה שלנו, להגיד שהילדים ממציאים דברים. שאולי לא העריכו את הסיטואציה בצורה נכונה. לצערי הרב חצי אחרי שהסתיימה ההרדמה אימא אחרת התקשרה אליי וסיפרה לי שהבת שלה חוותה את המקרה ושהבנות שלי ראו את זה, והאם אני יכולה לבדוק מה קרה ולשאול אותן. אחרי המקרה הזה הבנות שלי הפסיקו לדבר. כל שאלה ששאלתי על הגן, מכל צורה ובכל דרך, במשחק ושלא במשחק, כלום ושום דבר. הבנות התחילו לפחד ברמה קיצונית להיכנס לחדר שלהן, לרדת לבד במדרגות או לעשות דברים שהיו יודעות לעשות. הן התחילו להטיח בובות ולצעוק עליהן בצורה מזוויעה: תעצמי את העיניים, ואם לא תעצמי את תלכי לישון בשירותים. דברים שאחר כך אנחנו שמענו בהקלטות. מתוך הדאגה לילדים שלנו הורים הכניסו מכשירי הקלטה. כמו שבן אמר, הדברים שאנחנו שומעים בהקלטה היו מזעזעים. הוא הקשיב להקלטה של שבוע שלם, אני הקשבתי להקלטה של יום אחד וחשבתי שאני מתמוטטת. לשמוע שהגננות מדברות על איך להעלים מצלמות – הכול לכאורה, כי עוד לא היה משפט – ושמקרים כאלה כבר קרו, כמו שעשינו בשנה שעברה. כמו שקרה לילד הזה והזה. ואין בעיה, אני יכולה ללכת עכשיו ולמחוק ולקנות אחד חדש. הן מתקשרות למישהו שמגיע ומעלים להן את המצלמות. שתבינו שכל זה קורה בשעה 12:00 בצהריים, הם יודעים ומדברים על זה כאשר אנחנו ההורים מגיעים בשעה 17:00 לקחת את הילדים שלנו, והן יושבות ומסתכלות עלינו בפנים בלי בושה. זה כאילו שהן התכוננו לרגע הזה כל החיים שלהן. אנחנו ניהלנו שיחות עם הגננת. כל פעם שהיה עולה משהו שהוא חריג, היינו באים ומדברים עם הגננת: הילדה שלי קמה בלילה בצרחות, אני לא יודעת מה קורה, אולי תעזרי לי להבין מה היה בגן. היא הייתה אומרת: זה הגיל, זה בסדר. זה קורה אצל ילדים. וכשהייתי אומרת שהילדה שלי פתאום מרביצה לתאומה שלה בצורה קיצונית, כשלפני זה היא לא הרביצה לה מעולם, היא אמרה: זה בסדר, ילדים רבים ביניהם, מה את מתרגשת? אבל כשאני מגדלת את הבנות שלי בבית שהוא לא אלים, לא פיסית ולא מילולית, וכשהן לא רואות טלוויזיה ולא נחשפות לדברים האלה והן נמצאות בגן 10 שעות, מאיפה הן יביאו את ההתנהגויות האלה? הילדים שלי, הילדים שלכם, הנכדים שלכם, זה לא משנה, זה דור העתיד. זאת אומרת שאם אנחנו לא עוצרים את כל זה עכשיו ומחוקקים את החוקים, אלה ילדים שאחר כך בגיל 14 או 15 יוצאים לרחובות עם סכינים ובגיל 30-20 אני לא יודעת לאן הם מגיעים. אני לא רוצה לגדל את הילדים האלה בצורה הזאת. אני עושה כל מה שאני יכולה בתור אימא, והוא עושה כל מה שהוא יכול בתור אבא, כדי שהילדים האלה יגדלו בצורה שהיא הכי בטוחה. אני יושבת ורועדת כשאני מדברת על זה. חשבתי שאחרי שלושה שבועות אולי ארגיש הקלה אחרי שאני מדברת כל כך הרבה על הנושא, אבל לא, זה פצע שהוא פתוח. וכמו שאמרת, זה נשאר לכל החיים. אני ועוד הורים אחרים מהגן התפטרנו מהעבודות שלנו. אני כבר שלושה שבועות יושבת בבית בלי הכנסה, כשבן הזוג הוא מילואימניק ובמקביל עובד שעות נוספות כדי לפרנס אותנו. ואני ועוד הורים אחרים צריכים עכשיו לטפל בטראומות של הילדים האלה. זה לא שעכשיו קבעתי תור ומחר יש לי פסיכולוג או טיפול בעיסוק. לא, זה לחכות. הילדים האלה בינתיים אין להם שום שגרה, כי כמה שאנחנו ההורים מנסים לעשות מה שאנחנו יכולים, אנחנו לא תמיד מצליחים. וגם אנחנו בסיטואציה שנכפתה עלינו. אנחנו לא מבינים מאיפה זה נפל עלינו. אני רוצה גם להתייחס למה שמשרד החינוך אמר, שמעבירים את הגננות ואת הסייעות הכשרות, הדרכות. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תשאלי אותם מתי הן עוברות את ההכשרות. << אורח >> מירה: << אורח >> זה אפילו לא משנה מתי. כי אותן גננות וסייעות אמרו לי: אני כבר לא יכולה לשמוע אותם, הם יבואו וילמדו אותי, שאני 30 שנה במערכת, שיש לי תואר שני לחינוך בגיל הרך? הם ילמדו אותי מה אני אמורה לעשות? אז מה אני בתור אימא חדשה אמורה לעשות במקרה הזה? אני חושבת שהיא יודעת טוב ממני, ובפועל לא. היא לא יודעת טוב ממני, כי בסופו של דבר אני שומעת בהקלטות מילים פוגעניות, השפלות. לא נותנים לילדים ללכת לשירותים. זה מזעזע. אני מבקשת מכל הגורמים שנמצאים פה, תעשו משהו למען הילדים שלנו. אני בחיים לא חשבתי שאני אצטרך להיות במעמד הזה. כי כשאתה שומע סיפור כזה, כשאתה רואה משהו שקרה בגן ברמלה או בגן אחר, אתה מסתכל על זה, אתה מזדעזע אבל זה עובר לידך. אבל ברגע שזה פוגע בך, באוצר הכי יקר שלך, אתה לא יודע מה לעשות. אנחנו לא ידענו בכלל אם ללכת למשטרה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> הגן עכשיו עובד? << אורח >> מירה: << אורח >> אנחנו יודעים שלא. אבל אנחנו גם יודעים שהגננת יכולה ללכת ולפתוח אותו מחר, גם היא וגם הסייעת. << אורח >> טל סירקוביצי: << אורח >> אין להם שום מניעה להחליף שם של הגן, של עצמן, להחליף כתובת, להחליף הכול, להביא עדויות. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> בן מירושלים, בבקשה. << אורח >> בן: << אורח >> קודם כל, תודה רבה על הזכות להיות כאן. אני רוצה להודות באופן אישי לחברי הכנסת שנמצאים פה, ובראשם לחברת הכנסת קטי שטרית. ליווית אותנו מהרגע הראשון. היית לנו לאוזן קשבת, במיוחד לאשתי שלקחה את המקרה הטרגי שלנו בצורה קשה ממני, לפחות ויזואלית. הצוות המדהים שלך ליווה אותנו מהרגע הראשון. אנחנו נוטים במדינה תמיד ללכת לדיונים פוליטיים, אבל כשמדברים מקצועית רואים שהנושא הזה בוער בך, רואים שהנושא הזה חשוב לצוות שלך, ואנחנו צריכים עוד. כי יש המון מקרים, יש המון עדויות. לא באתי לכאן כדי לספר את המקרה האישי שלי. באתי לכאן כדי לנהל דיון בריא איך אנחנו מונעים את המקרה הבא. זו השאלה העיקרית שצריכה להישאל כאן, כי אנחנו כבר חווינו את מה שחווינו, אנחנו נישאר עם הטראומה ואנחנו ניקח את זה איתנו לכל החיים. באנו לכאן לבית המחוקקים. בבית המחוקקים יש חקיקה, והחקיקה אמורה ליצור סוג של התרעה. אני שואל אתכם, והשאלה הבאה שלי תהיה מופנית גם לפרקליטות שהנציגים שלה כאן, מה החקיקה שמגנה היום על הילדים שלנו? איך הכנסת קובעת איזו זכות חשובה יותר, הזכות לפרטיות או הזכות של הילדה שלי חסרת הישע בת השנה שלא יודעת לדבר, לא שומעת, לא מבינה? איזו זכות יותר חשובה? אספר את המקרה שלי בקצרה. הבת שלי הייתה אצל מטפלת פרטית עם המלצות מכאן ועד הודעה חדשה. גננת מוערכת שגם הייתה במעונות רשמיים, שנים בתחום, המלצות מגיסתי שגם היא גננת. אשתי הרגישה משהו מוזר, נקרא לזה אינטואיציה אימהית. אני כמובן לא חשדתי בכלל, כי אותה מטפלת הוליכה אותי ממש שולל. אבל אימא זו אימא, ואשתי אמרה לי: בן, אני לא רגועה ואני רוצה לשים מכשיר הקלטה. אני כאיש חוק, שגם מכיר את החוק, אמרתי לה: את לא יכולה לשים מכשיר הקלטה, זה לא חוקי. קחי בחשבון שאנחנו מסתבכים. שמנו את מכשיר ההקלטה, כי אשתי אמרה שזה לא מעניין אותה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> והיא באה מרקע של אבא במשטרה, שהיא מבינה טוב מאוד. << אורח >> בן: << אורח >> אשתי היא אשת חוק, אבא שלה קצין במשטרה ואחותה הגדולה גם קצינה. אשתי מאוד מעריכה את רשויות החוק, ואני חושב שאותה מטפלת לא האמינה בחלומות הכי שחורים שלה שאנחנו נכניס מכשיר הקלטה, כי היא לא מורתעת. היא לא חושבת שהולך לקרות משהו. צריך שתהיה פה חקיקה שהדבר הזה חוקי. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> יש חקיקה, אבל אם נפתחים למעלה מ-1,000 תיקים ומוגשים 250 כתבי אישום, אז אתה מבין שאותם אנשים שלא הוגשו כלפיהם כתבי אישום – אין לנו מושג אם זה לא יקרה שוב מבחינתם. << אורח >> בן: << אורח >> אני לא האמנתי שזה יקרה לי שאני אשב פה בנעליים האלה ואדבר על הדבר הזה. בסופו של יום אני מגיש תלונה במשטרה, כאיש חוק נורמטיבי, התיק יושב במשטרה במשך חודשיים. הפעלתי קצת קשרים, שאלתי מה קורה עם תיק החקירה הזה, יש פה קללות מטורפות. אין פה מקום לפרשנות. גננת מקללת קללות גסות ילדה בת שנה – איך זה הגיוני? << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> והילדה צורחת. שומעים אותה. << אורח >> בן: << אורח >> הילדה צורחת צרחות אימים. היא גם הכאיבה לה. אין לנו איך להוכיח את זה. אין לנו רשות חוקרת מספיק נשכנית כדי שתשים אותה עכשיו שבועיים בתא מעצר ותאמר לה שהיא עצורה עד תום ההליכים. בואו נוציא ממנה אמת. אין לנו הדבר הזה. אנחנו צריכים ללכת לתקשורת לעשות שיימינג. ביררתי מה קורה עם תיק החקירה, במשטרה אמרו לי: התיק יושב בפרקליטות. הפרקליטות לא מאשרת לחקור את התיק. איך זה הגיוני? << אורח >> סימה רוזנברג: << אורח >> מה הסיבה? << אורח >> בן: << אורח >> האזנת סתר. התיק יושב חודשיים. חמי הוא קצין, טיפה מכיר את החוק, והוא אמר לי: בן, תהיה לך בעיה. תפסתי את הראש ואמרתי: ריבונו של עולם, איך בישראל 2026, אחרי כל כך הרבה מקרים טרגיים שקרו פה, אחרי כל כך הרבה עדויות והתעללויות וכתבות, ואנשים מזדעזעים, והדיגיטל ותגובות ושיימינג, איך הדבר הזה לא נפתר? מי ירים את הכפפה ויגיד שזו לא האזנת סתר, זאת ילדה בת שנה שלא יודעת להשמיע את הקול שלה. נהפוך הוא, זו חובה של ההורים להכניס מכשירי הקלטה לתוך הגנים, וחובה שהגננות ידעו ויחשדו שכל גננת שמוציאה הבל פה כזה מהפה שלה - - - << אורח >> סימה רוזנברג: << אורח >> ופחות מזה. לא צריך לקלל ילד כדי להזדעזע. קטי, אני הולכת, אני לא יכולה לראות את זה. אני לא יכולה לשמוע את זה. באמת, קשה לי. << אורח >> בן: << אורח >> תאמיני לי שזה גם מאוד קשה לי. << אורח >> סימה רוזנברג: << אורח >> אני צריכה לשמוע שיקללו ילד כדי שמישהו יתייחס לזה? << אורח >> בן: << אורח >> לא באתי לפה לעשות משפט שדה. המדינה בעצם משאירה לי שתי ברירות. קרה לך המקרה הטרגי, האופציה הראשונה היא: קח את החוק לידיים, לך לבית שלה, תפרק אותה במכות. אני מאמין שזה משהו שעבר בראש לכל הורה. רואים את זה גם בתגובות על הפרסום שלנו, עשרות תגובות שאומרות: אם היא הייתה נופלת לי בידיים, אם הייתי תופס אותה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> מישהו יעשה את זה. הכתובת על הקיר. << אורח >> בן: << אורח >> אנחנו אנשים נורמטיביים ואני איש חוק מהשורה הראשונה, ואני יכול להגיד לך שתפסו אותי, אנשים שקרובים אליי עצרו אותי ואמרו לי: בן, החיים של הילדה שלך יותר חשובים. כי אני לא סמכתי על רשויות החוק. אני אמרתי לאשתי: אנחנו נגיש תלונה ולאן זה יתקדם? תפסו אותי, עצרו אותי, שכנעו אותי, הגשתי תלונה. התיק במשך חודשיים יושב בפרקליטות. << אורח >> סימה רוזנברג: << אורח >> ורק עכשיו אנחנו שומעים על זה? << אורח >> בן: << אורח >> רק עכשיו אנחנו שומעים על הדבר הזה, אחרי חודשיים. קטי, האמת צריכה להיאמר. אנחנו זקוקים ליותר ויותר מחוקקים עם סכין בין השיניים שייקחו את הדבר הזה לא בשביל הון פוליטי, כי אין פה מנדטים או רווח, אלא שזה יהיה בנפשם וזה יהיה ברוחם, והם יגידו: אנחנו רוצים לשנות. בלי הרתעה של הגננות זה לא יזוז. אם הגננת שקיללה את הבת שלי הייתה אומרת: אולי יש פה מקליט? זה גם חוקי. הגיוני שאני מפחד? הגיוני שיבוא חבר שלי עורך דין ויגיד לי שאני צריך אולי עזרה משפטית, כי אולי היא תתבע אותי? << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אגב, תבעו כבר הורה ברמת גן על הקלטה. אתה מבין את האבסורד? וזה בכלל מגיע לבית משפט לפני הטיפול. << אורח >> בן: << אורח >> נושא השיימינג. לאותה גננת שלי יש ילדים קטנים, הלב יוצא אליהם. הם לא עשו לי שום דבר רע. אימא שלהם בהמה, זה לא קשור. גם בעלה לא עשה לי שום דבר רע. אבל המדינה לא מאפשרת לי, אתם לא מאפשרים לי למצות את הדין עם אותה בחורה מבלי לפגוע בכל הסביבה שלה. אני הגשתי תלונה, זה יושב בפרקליטות אז אני הולך לכיוון השיימינג. מה עשו הרשתות? פרסמו את התמונה שלה, פרסמו את הווטסאפ שלה, פרסמו את הכתובת של הבית שלה. סביר להניח שהילד הזה בן ה-15 הלך לבית הספר ואמרו לו: אימא שלך מתעללת. לאימא שלו מגיע כל הרע שבעולם, לו לא מגיע. הוא לא עשה שום דבר. כלומר, אתם פוגעים גם בסביבה, בהתנהלות שהיא מופקרת. אין מילה אחרת לתאר את הדבר הזה. האם איילת צריכה להגיד לי שהיא תיתן לי הגנה מהחברה האזרחית? לא, אני רוצה שהחוק ייתן לי הגנה. אני לא רוצה ששום דבר אחר ייתן לי הגנה. אני רוצה להגיש תלונה ביום שלישי, ואני רוצה שביום רביעי יעצרו אותה, אזיקים על הידיים והרגליים, כולם יראו את זה, יפרסמו את זה. זו הרתעה, כך עושים את זה. אתם יודעים מה? זה לא שונה מטרור. ואם נלך לדיונים שנעשו פה בשנות ה-90 ובתחילת שנות ה-2000 על איך מונעים את הטרור ואיך מונעים את פיגועי המתאבדים, זו הייתה הרתעה, הרתעה, הרתעה. ופה זה לא פחות גרוע. << אורח >> סימה רוזנברג: << אורח >> אני בשוק שאתה פה. תראו אבא שפגעו בילדה שלו, ומה הוא אומר? הוא חס על הילדים של אותה מטפלת. כמה לב צריך להיות באדם שאתה. בסוף הם לא עשו לך כלום, אבל כשאת אימא, את אדם מעל גיל 18, יש לך אחריות לילדים שלך. אז אני בשוק שהילדה שלך ספגה מה שהיא ספגה ואתה חושב על הילדה של המטפלת. אני לא מכירה אותך, בא לי לחבק אותך, אני אעשה את זה בחוץ. אבל באמת כל הכבוד לך. << אורח >> בן: << אורח >> תודה רבה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> סימה היא נשמה גדולה. סימה היא מנהלת פעוטון מדהים עם הרבה מאוד ילדים מאושרים. אני ביקרתי שם, ראיתי סרטונים של הילדים. רואים ילדים מאושרים. יש גם דרך אחרת. כמו שאמרו במשרד החינוך, נכון, אנחנו לא נפסול את כל אנשי החינוך, את כל אנשי הרווחה, את כל אותם האנשים שעובדים ונותנים את נשמתם לילדים. אבל יש כאלה יוצאי דופן שבהם צריך לטפל בכל הכוח, בלי לחוס. אם הם מתנהגים בצורה שהם מתנהגים, דינם להיות בבית סוהר. << אורח >> בן: << אורח >> זה לא יקרה עד שאנשי הפרקליטות, שאותם אני מעריך ואוהב מאוד, יאמרו: קיבלנו, אנחנו מבינים את הביקורת, יש אמת בביקורת הזאת, אנחנו עכשיו מתקנים ביחד עם חבר הכנסת דוידסון, עם חברת הכנסת קטי שטרית ועאידה תומא סלימאן. הנושא הזה הוא חוצה את הקשת הפוליטית. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> חד-משמעית. << אורח >> בן: << אורח >> הוא נכון לכל המפלגות, לכל הפלגים. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> למזלי קיבלתי ועדה שאין הבדל בין ימין לשמאל. כולם ילדיי. << אורח >> בן: << אורח >> את עושה עבודה נהדרת. לולא את יכול להיות שהסיפור שלי היה נגמר אחרת. יכול להיות שלא הייתי כאן. יכול להיות שבתרחיש השיא הייתי נמצא בתא מעצר. כי שמעתי את הקללות הגסות כלפי הבת שלי, והיא בוכה, והיא גם הכאיבה לה ואין לי איך להוכיח את זה. המטפלת שלי נעצרה בגלל שיימינג והיא קיבלה הארכת מעצר יום למחרת. אני מכיר את התיק מחדרי החקירות של המשטרה ומחדרי החקירות של הפרקליטות והיא נעצרה אך ורק בגלל השיימינג שאני עשיתי. אגב, לא כל כך רציתי בו, כי אני לא חושב שזאת צריכה להיות הדרך הנכונה, אבל עשיתי את זה וזה עשה טוב לאשתי, וזה העיקר מבחינתי. כי אשתי הייתה שבורה, היא לא עבדה, היא לא יצאה מהבית. יש פה מחירים נפשיים עצומים. אבל אנחנו חזקים ועם זה אנחנו נתמודד. בסופו של יום השאלה היא איך אנחנו פותרים את המקרה הבא. זה יקרה רק אם הפרקליטות תשנס מותניים ותאמר: אותה גננת נמצאת בהארכת מעצר עד תום ההליכים, מעצר במגרש הרוסים של חודשיים-שלושה, כמו תיק של תקיפה בנסיבות מחמירות לחסר ישע, כי זה מה שזה. היא הגישה ערעור לבית המשפט, אני שומע שהשופט קורא את הפרוטוקול של המשפט ונראה שהוא פשוט לא מאמין למשטרה. אני מבין, זה התפקיד של הרשות השופטת, להקשות ולהגיע לחקר האמת. אבל יש גם יוצאים מן הכלל, וכשאתה שומע כזו האזנה והוא שואל האם היא מבושלת – איזה אינטרס יש לי לבשל האזנה? איפה אנחנו נמצאים? איפה שיקול הדעת? איפה התבונה? אני רוצה להרע לה? אני רוצה להזיק לה? אני מחפש אותה במשהו? הרי אני שילמתי לה כסף כדי שהיא תשמור על הילדה שלי, אז מה ההיגיון? << אורח >> מירה: << אורח >> והחיים שלנו נהרסו. << אורח >> סימה רוזנברג: << אורח >> בא לך למצוא מסגרת עכשיו? << אורח >> בן: << אורח >> תודה רבה על הזמן שלכם. אני מקווה מאוד ששינויים יגיעו בהקדם. אבל אני חושב שאם אתם מושכים שם בחוטים, יש שם מישהו שצריך לתת את הדין. לא הגיוני שתיקים חמורים כל כך לא יקבלו מענה. ואם אני בלי קשרים מתאימים, אני מחוץ למשחק. היא עד היום מטפלת ועד היום עובדת ועד היום מתפרנסת, וזה הסיפור. אז בבקשה, האסון קרוב. אנחנו נדבר בעוד שנה בחדשות על אבא שחס ושלום רצח, תקף, הרביץ לגננת או מטפלת שפגעה בילדים שלו. אנחנו לא רוצים שזה יקרה. אנחנו מדינת חוק, הנושא הזה הוא נושא ציבורי חשוב שחוצה את כל הקשת הפוליטית. בואו נעשה יד אחת, חקיקה בהובלה שלך, בהובלה של חברי הכנסת הנהדרים הנוספים שיש כאן, ונשים סוף לדבר הזה אחת ולתמיד. תודה רבה לכולכם. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תודה. חבר הכנסת דוידסון. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תודה. אני מסתכל על הפרצופים של האנשים שיושבים סביב השולחן, גם אנשי המקצוע, לא ראיתי הרבה זמן בדיון שהם פותחים את העיניים ומקשיבים לכל אות שיוצאת מהפה של האורחים שנמצאים פה. למה? כי זה נוגע לכולנו. כל אחד חושב מה אם הבן או הבת שלו היו שם, אם הנכד או הנכדה שלו. אני רוצה להתחיל ולהגיד שרוב המטפלות, הסייעות, צוותי החינוך במדינת ישראל הם אנשים מדהימים. אנחנו צריכים קודם כל לזכור את זה ולא לשפוך את התינוק עם המים. אבל אחרי מה שאמרתי, אני רוצה לספר לכם שבשבוע שעבר נפל חוק שלי בכנסת והחוק אמר עונש עד מאסר עולם למי שפוגע בחסרי ישע. עד כדי כך. << אורח >> בן: << אורח >> למה הוא נפל? << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> כי הקואליציה הפילה אותו. הטענה של יריב לוין היא שנכון להיום הענישה היא מספיק חמורה. אני לא רואה שהיא מספיק חמורה, אבל החוק הזה נפל. יכול להיות שעשיתי טעות שלא הלכתי עם קטי לחוק כזה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אנחנו נחוקק אותו ביחד. << אורח >> בן: << אורח >> אם יריב אומר דברים כאלה הוא צריך להבין בדרך הקשה. גם בתשלום של מחיר פוליטי. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אני אשב על זה עם קטי. כשאני אומר עונש עד מאסר עולם, זה היה בעקבות מקרה שהיה לי עם אמי. היא אישה מבוגרת, רופאת ילדים, אישה הכי מדהימה שיכולה להיות, עם הרבה מאוד זכויות בחיים. אבל מה לעשות, לאנשים מבוגרים יש לפעמים אירוע מוחי, דימום בראש, הופכים להיות חסרי ישע. אתה מסתכל ואתה מבין כמה אתה שם אנשים מבוגרים, ילדים, אנשים עם מוגבלויות, בידיים של אנשים זרים. ואתם יודעים כמה חמור זה יכול להיות כאשר במקרה של אנשים מבוגרים המפסק יורד, או כשאתם לא נמצאים עם הילדים. והאנשים האלה הם לא רק פושעים. בעיניי הם תת-אדם. הענישה לתת-אדם צריכה להיות הכי חמורה שיש. אבל לא רק החוק היה לי חשוב, אלא הנושא ההסברתי הוא חשוב. רציתי שכל אחד שמקבל ילד קטן או גבר או אישה מבוגרים שהם חסרי ישע, או אדם שלא יכול להחזיר, שלא יכול לדבר, שלא יכול לענות, שידע שמעל הראש שלו יש העונש הכי חמור אם הוא יעז לפגוע בו באלימות, מילולית או פיסית. לכן זה עד מאסר עולם, כי אם זו אלימות פיסית זה מאסר עולם. יש דרגות מסוימות. קטי חברה שלי ואני בטוח שמה שהיא עושה זה מהנשמה, ואני בטוח שזה מהנשמה, כי נושא כזה הוא מהנשמה. פוליטית אין לזה הד. מתי זה נוגע לך, כמו שאמרת? כשזה נוגע לילדים שלך. אבל כשזה לא נוגע לילדים שלך זה עובר ליד האוזן, גם לפוליטיקאים, גם לתקשורת, שזו בושה וחרפה שהם לא מעלים את זה יום אחרי יום. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> בסדר הציבורי זה צריך להיות יום-יום. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> על חסינות לטלי גוטליב או על שטויות אחרות, שזה לא מעניין אף אחד, כל היום זה בתקשורת. אבל כשפוגעים בילד קטן בגן ילדים, בפעוט, והורסים את החיים שלו ושל ההורים שלו, זה לא מעניין את התקשורת. זה לא חשוב. בושה וחרפה. לכולם אני אומר, לא משנה איזה ערוץ. מי שרואה אותנו – תתביישו. אתם לא אנשי תקשורת. הכאב והצלקת הם אצלכם, אבל אתם עכשיו צריכים לקחת את הדגל הזה וללחוץ על הגז ולא לעזוב. לבוא לפה שוב ושוב ולעלות ברשתות ולחבר עוד הורים, לעשות קבוצות ולעשות לחץ פוליטי על הבניין הזה. לשגע את חברי הכנסת. כי אם רוצים בסוף שתעבור חקיקה, זה מגיע מהציבור. שלא יהיה לכם ספק. וצריכים כמה חברי כנסת משוגעים לדבר הזה. מה שנוכל נעשה. הכנסת מתפזרת עכשיו, אין כנסת, אלה השבועיים האחרונים. ולכן הדבר היחידי שאפשר לעשות עכשיו, קטי, זה באמת להעלות את זה כהד תקשורתי, שכמה שיותר ידברו על זה. זה לא משנה אם זה בחברה הערבית, החרדית, החילונית, זה קורה בכל מקום. ראינו שני ילדים מתים מתחת לכיור, מתחת לשירותים, פה בירושלים. בנתניה טיפלתי בשני גנים, אחד מהם אפילו לא נסגר. הורים הם צל של עצמם, לא חיים, והגן עובד. והמטפלת שאמורה להיות במעצר בית – הם רואים אותה בקניון מול העיניים שלהם. אותה אישה שפגעה בילדים שלהם. אז זו הרתעה? זו ענישה? כלום לא עושים להם. וזה כואב לי כאזרח ישראלי וחייבים לשנות את זה. << אורח >> בן: << אורח >> אני חייב לשאול שאלה אחרונה. אני רואה שהנושא הזה חשוב לך, אבל אתה בעצם אומר לי: אתה צריך לייצר הד תקשורתי, אתה צריך לייצר הד ציבורי, על נושא שיש עליו קונצנזוס בבית המחוקקים. אני לא מדבר פה על הקו הצהוב או על הקו הירוק. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אתה יודע מתי יתעוררו פה? כשזה יהיה בתקשורת וכשיראו את זה בטלוויזיה וכשידברו על זה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> כי כולנו הפכנו להיות בית האח הגדול. מה שמקבל תקשורת זה רק הדברים האלה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אם עכשיו אני יקלל את עאידה או את קטי, זה יהיה בתקשורת. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> זה יפתח מהדורות. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> לא, סימון. אם תקלל את עאידה זה לא ייכנס לחדשות, תשכח מזה. עושים את זה כל יום פה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> בבקשה, עאידה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני מתחברת ממש לכאב שלכם ואני חושבת שרק לחשוב על מישהו שהיה יכול לפגוע באחד מהנכדים שלי – אני לא יודעת איך הייתי מגיבה. הרבה מהמשפחות מרגישות גם רגשות אשם. שמעתי את זה מהרבה משפחות שעברו את זה, וההרגשה היא: איך לא ידעתי, איך לא זיהיתי. אני חושבת שצריך גם לטפל ברגשות האלה. אבל אני מתחברת למשפט הראשון שאמרת: אני פה כדי למנוע את המקרה הבא. כלומר, מה שעברתם, עם כל הקושי, צריך לטפל בזה, אבל השאלה היא איך אפשר למנוע. אני חושבת שזה התפקיד העיקרי שלנו כחברי כנסת, לעשות את השינוי המבני. לא לקחת רק את המקרה הספציפי, אלא לדבר על השינוי המבני שחייב להתקיים במערכות הקיימות במדינה כדי למנוע את המקרים הבאים. אני תמיד בעד אכיפה וענישה, אבל אני לא רוצה לשלוח נכד או נכדה שלי למטפלת שמה שגורם לה לא לפגוע בו זה הפחד מהענישה. אני רוצה סוג של מטפלות ומחנכות במערכת החינוך שהוא שונה. מה שיש להן מול העיניים זה איך לחנך ולעשות טוב לילדים ולא רק לפחד מענישה. זה לא גורם טוב לחינוך. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> דרישת הסף בימים אלו היא אחת, שיהיה דופק. << אורח >> בן: << אורח >> זה עצוב. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אבל זה המצב. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> לכן אני חושבת שכדאי מאוד לקיים עוד דיון. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אני יכולה להבטיח לכם שכל עוד אני חברת כנסת, הנושא הזה לא ירד מסדר-היום. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני חושבת שצריך לקחת כל רשות, ובעיקר משרד החינוך, ולבדוק איתם צעד אחרי צעד. קודם כל עצם העובדה שהמדינה לא מקיימת את החובה שהיא קבעה לעצמה, שחינוך מיום לידה זה דבר שחובת המדינה לספק אותו ולפתח עליו. על זה צריך להתחשבן עם המדינה. כולם דיברו וכולם תמכו. יש הרבה דברים שתומכים בהם בבית הזה אבל לא מיישמים אותם. אבל חינוך מיום לידה זו חובת המדינה כלפי התינוקות והילדים. מה עושה משרד החינוך כדי להגיע למטרה שהמדינה קבעה לו? דבר שני, איך מקבלים אנשים לתפקידים. אני מסכימה, רוב מי שעוסקים בחינוך עוסקים בזה בצורה הכי יפה, הכי טובה, והם אנשים נהדרים. אם תכניסו אותי עם תינוקות לחצי שעה, אני אשתגע. אז אחרי 30 שנה, עם כל הכבוד, יש שחיקה ויש מצב רוח ועוד. אז צריך גם לבדוק את העניין הזה. צריך לבדוק את ההכשרות שעוברים עד שמגיעים לחנך ילדים. וצריך לבדוק מתי המדינה תהיה אחראית על כל גן ופעוטון. אין דבר כזה פרטי בלי פיקוח, עם כל הכבוד. אתם לא צריכים לאפשר את זה. יש הרבה דברים שהם מערכתיים שצריכים לשנות, שהמדינה תיקח אחריות עליהם. בינתיים אומרים שהמדינה מפקירה את הציבור הערבי, מפקירה את הילדים, את דור העתיד, ועל זה צריך לדבר, את זה צריך לשנות. אני לא רוצה לחכות למקרה הבא ולתת ענישה מאוד מוגזמת ולהגיד שעשיתי את שלי. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תודה רבה. יש כאן בחורה מדהימה, הדס חכימי. את עושה עבודה מדהימה. הדס הקימה את המיזם שנקרא "שומרת הטף". הדס לקחה על עצמה לחשוף המון מתעללות בהיעדר אכיפה וענישה. היא נתבעת הרבה עקב כך שהיא חושפת אותם, אבל היא לא מרפה, לא מפחדת. יישר כוח גדול, הדס. הייתי נותנת לך לדבר שעה שלמה, ויש לך הרבה על מה לדבר, אבל נסי לתמצת את זה כמה שיותר כדי שנוכל לשמוע עוד. << אורח >> הדס חכימי (בסידן): << אורח >> שלום לכולם. אני רוצה להתחיל מהפרקליטות, כי כולם דיברו על הרתעה ועל ענישה. בעיניי ענישה זאת לא הרתעה, כי לצורך העניין אם נקביל את זה לפדופיל או לכל אדם אחר שלא בריא בנפשו או לא מאובחן, כמו פסיכופת – הם לא חושבים באותו רגע על הענישה, הם באותו רגע מתנהגים כמו שפסיכופת מתנהג. כן צריכה להיות ענישה, אבל זאת לא הרתעה וזה לא הפתרון. בשמונה השנים האלה ליוויתי המון מקרים. בשלוש השנים האחרונות הגיעו לידיי הקלטות מאוד מאוד קשות, שלא נופלות מההקלטות של ההורים שיושבים שם, פשוט שם לא היו מצלמות. וכל התיקים האלה כולם נסגרו. יש לי חברה פרקליטה, ופניתי אליה. שאלתי אותה איך זה יכול להיות שעם הקלטות כאלה קשות, שבהן הן נשמעות אומרות אחת לשנייה למשל: התינוק הזה ימות היום, אני אומרת לך; או: אני אבשל אותך עוד שנייה על הגריל, תסתום. ואז את שומעת בכי של החיים, שומעים שהיא החטיפה לו, זה לא משתמע לשני פנים, וכל התיקים האלה נסגרים. ביקשתי מהחברה שתסביר לי איך התיקים האלה נסגרים, הרי אלה זוועות עולם. התעללות נפשית, בעיניי, וגם בעיני המטפלים ואנשים שלמדו התפתחות הילד, זה נזקים לכל החיים. גם את אמרת את זה. זה משהו שאתה לא שוכח לעולם. ילד לא יזכור שהוא חטף סטירה, הוא זוכר את האקט הנפשי, את ההשפלה, את זה שאף אחד לא ניחם, שאף אחד לא חיבק, שהוא צרח שעות. עו"ד ירין סבג מלווה שני מקרים בהתנדבות, כי להורים לא היה כסף, והתיקים הועברו לפרקליטות רק עם הקלטות שמע. חברה שלי שעבדה בפרקליטות אמרה לי דבר שזעזע אותי. היא אמרה לי: הדס, אנחנו קיבלנו הוראה מגבוה שתיקים שאין בהם תיעוד מצולם של אלימות פיסית ממשית, לא להגיש כתבי אישום, נקודה. מה שזה רק שמע, לא להגיש כתבי אישום אלא לסגור. אתם, הפרקליטות, שסוגרת מאות תיקים – אני באופן אישי ליוויתי מאות תיקים – אותן מטפלות עכשיו מתעללות מבחינתי בחסות זה שאתם לא אוכפים את המדיניות שפרקליטות המדינה קבעה בנושא של התעללות נפשית בחסר ישע, התעללות נפשית. יש סעיף כזה, התעללות נפשית בחסר ישע. למה אתם לא מגישים כתבי אישום על נשים שאתם שומעים שהן מתעללות בקטין חסר ישע? מדובר ביום שלם, לא שהיא זרקה לו מילה או צעקה עליו והוא בכה. למה אתם לא מגישים כתבי אישום? למה אתם סוגרים את התיקים האלה? מה שהפרקליטות אומרת להורים הוא שזה לא מגיע לרף הפלילי ויהיה קשה להוכיח שהייתה פה התעללות. אז אני חושבת שכדי לייצר הרתעה צריך להתחיל לאכוף את המדיניות שכבר קיימת. זה לא שצריך עכשיו להוציא חוק חדש, זו מדיניות שקיימת. למה אתם לא אוכפים את זה? למה אתם לא מגישים כתבי אישום? << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אנחנו מנסים לבקש הארכה, כי אין לנו הרבה זמן. הגיעה גם חברת הכנסת דבי ביטון, וגם משרד הרווחה לא דיברו ויש פה עוד כמה אורחים שלא דיברו. << אורח >> הדס חכימי (בסידן): << אורח >> אני חושבת שמה שכן יכול ליצור הרתעה באמת, מעבר לענישה, זה קודם כל לחייב את הפרקליטות לאכוף את המדיניות שפרקליט המדינה קבע של סעיף התעללות נפשית בקטין או חסר ישע, שהם לא מכירים בזה. אני יודעת שכתב האישום האחרון שהוגש על הקלטות שמע, מתוך מאות תיקים שהוגשו אליהם, היה על מטפלת שמותר להגיד את שמה כי הוגש כתב אישום, גלית טל מכפר יונה. זה מקרה מצער שאני ליוויתי. היא סגרה תינוקות בממ"ד שבע שעות, זה גם מה שכתוב בכתב האישום. ואם זה לא היה תקשורתי כנראה שלא היה כתב אישום, כי המשטרה בכלל לא חקרה את זה. התיק שכב שם חודשיים והלכתי לתקשורת ובכיתי והעליתי פוסטים, ובעלה איים עליי שהוא יתבע אותי, ורק אז הגישו כתב אישום. מה הייתה הענישה? שלושה חודשי עבודת שירות על כך שהיא סגרה אותם בממ"ד שבע שעות. הילדים האלה גדלים פגועים. אחר כך אנחנו רואים אותם באינסטגרם עושים טיקטוק שזה מצחיק להרביץ אחד לשני. אנחנו מגדלים פה חברה אלימה, דור אלים, שהופכים להיות לימים אנשים רעים שעושים רע לחברה ופוגעים לחברה, עבריינים ופושעים. אם זה מה שאנחנו רוצים אז בבקשה, בואו נמשיך ונמצא את עצמנו בעוד עשר שנים במדינה שיש בה היררכיה. אי אפשר יהיה להשתלט על זה. הילדים האלה הם השורשים של המדינה הזאת. לגבי המצלמות, יש חוק נוסף שהמשטרה לא אוכפת אותו. החוק אומר שניתן לתפוס DVR במקרה של חשד לשיבוש הליכי חקירה, באותו רגע. הם לא צריכים לחכות לצו, עוד שבוע, עוד שבועיים. זה מה שהם אומרים להורים, זה לוקח זמן. איזה זמן? יש כרגע ילדים, השמעתי לכם הקלטות, שצורחים עליהם, ככל הנראה גם מרביצים להם. שומעים את זה. ואני צריכה לחכות שאתה תקבל אישור מהפרקליטות להאזין לזה, שזה בין שבוע לשבועיים, ואני צריכה להמתין שמישהו ילך להוציא צו משופט. בזמן הזה, חברים, ממשיכים להתעלל בילדים האלה, מנהלות הגנים מוחקות את המצלמות, וגם אם הן לא מוחקות החומר נגרס. הוא שומר רק 30 יום אחורה. אז עברו שבועיים-שלושה עד שהמשטרה הגיעה, נשאר להם שבוע. אז על מה יעמידו אותה לדין, על חמישה הימים האלה? למה אתם לא אוכפים את החוק שכתוב לכם על מקרה של שיבוש חקירה. מה זה שיבוש חקירה? אם הורה עכשיו בא למנהלת ואומר לה: הבן שלי אמר שהיא הרביצה לו, אני רוצה שתפתחי לו מצלמות, או: שמעתי הקלטות מזעזעות, אני רוצה שתפתחי לי מצלמות – באותו רגע יש בו חשד לשיבוש חקירה. כי לה יש אינטרס למחוק את המצלמות. אין לה סיבה לא למחוק, אין ענישה. גם על זה אין ענישה ולא אכיפה ולא כלום. דבר אחרון, לגבי רישום פלילי. היום יש חוק שמי שיש לה רישום פלילי לא יכולה לעבוד עם ילדים. זה מקסים, זה מדהים. אבל זה שהפרקליטות לא עושה כתב אישום לאותן מפלצות שמתעללות נפשית בילדים, ואני ילדה שעברה גם נפשית וגם פיסית, אני יכולה לומר שפיסית חטפתי מכות רצח, לא זוכרת את המכות. נפשית אני לא שוכחת. נפשית זו הסיבה שאני פה היום משמיעה את הקול של הילדים האלה. לא ייתכן שילד ילך לגן שהוא אמור להיות בו מוגן ובסופו של דבר יקללו אותו, יגדפו אותו, יטילו עליו אימה. דיברת על דברים קשים מאוד שהיו שם. לי היה הכי קשה לשמוע: תסתובבי על הבטן, בטון מאיים. למה ילד צריך להירדם כך שמטילים עליו אימה? עכשיו אין מצלמות, כי המצלמות נעלמו, אז תוציאו לה רישום פלילי שהיא לא יכולה לעבוד עם ילדים. יש לנו חובה מוסרית כלפי הילדים האחרים שלא יעברו את זה. אי אפשר לא להגיש כתב אישום ולא לעשות רישום פלילי ולא שום דבר. גם בעניין המצלמות, המצלמות מחוקות, המשטרה והפרקליטות ביחד צריכות לעשות רישום פלילי. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תודה, הדס. חברת הכנסת דבי ביטון. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> ראשית אני מתנצלת, כי ניהלתי ועדה אחרת. כמובן שאני וחברתי קטי שטרית נחשפנו לסרטון המזעזע שקיבלנו מהאימא מקריית גת. אגב, זה לא חדש. אנחנו מקבלים כל הזמן, ואני באופן אישי דואגת להעלות לרשתות. משטרת ישראל, עצוב לי להגיד כאן, חלק מהשיקול שלי הוא שאני יודעת שכאשר זה מקבל איזשהו פן ציבורי פתאום מטפלים. מה שנאמר כאן זה חמור מאוד. אתם עושים עבודה נפלאה בתחומים אחרים, אבל אנחנו לא יכולים להמשיך עם התופעה הזאת. זו הפכה להיות תופעה יום-יומית. בסך הכול מה הורה רוצה? להפקיד את הילד שלו כשהוא הולך לפרנס. אותם ילדים רכים ועדינים חוזרים עם טראומה. הם לא יודעים לדבר. אנחנו צריכים להיות הקול שלהם. ברגע שיש עדות – גם עדות מוקלטת היא עדות לכל דבר. גילוי נאות, אני עורכת דין. אני לא הייתי מוותרת, הייתי מרעידה את מה שקורה בגן הזה. במקרה הם עלו על זה. תחשבו כמה זמן זה ארך, שימו לב לאלימות שהייתה. יש שם דיבוב של המטפלות ברוסית שהן מתקשרות למישהו שיבוא למחוק להן את המצלמה. זה מזעזע. אז מילא סגרתם את הגן, אני לא הייתי מושיבה אותן בבית. אצלי הן היו במעצר. שישבו בכלא, שישבו במעצר, עם כל מה שמסתובב שם, ויבינו מה זה להתעלל. כי כל עוד לא עושים את זה ומשאירים אותן בבתים, עד שיהיה כתב אישום ואולי תהיה עסקת טיעון, בסוף זה נגמר בשלושה חודשים. זו שסגרה אותם שבע שעות הייתה אצלי עכשיו 70 יום בתוך צינוק. כי אם אנחנו לא נבצע אמצעי הרתעה, לא עשינו כלום. זה לא שההורים עכשיו מקבלים איזו הטבה. האימא פה שילמה על כל ילדה 2,400 שקלים, והיא צריכה לבוא הביתה ולראות את הילדות מרביצות, לשמוע דברים שמעולם היא לא ניהלה בבית. כך היא מצליחה לזהות שמשהו לא בסדר. זה האוצר שלנו, זה המקום הכי מוגן, ומי שלא מסוגלת להיות מטפלת שלא תהיה מטפלת, אם היא רואה בילד הזה רק הכנסה. גברתי, אני יודעת שזממנו קצוב, ולצערי, או לא לצערי, הכול פה הולך להסתיים. במקרה הזה חייבים חקיקה נוקבת יותר ממה שקורה במסגרות החינוך. << אורח >> טל סירקוביצי: << אורח >> אני רוצה להציע כמה הצעות ייעול. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> שנייה, גברתי. היועץ המשפטי רוצה להוסיף משהו. << דובר >> צח בן יהודה: << דובר >> אני רוצה להזכיר שלפי חוק המצלמות, לשר החינוך יש סמכות לפרסם תקנות להאריך את זמן השמירה של הצילומים מ-30 יום ל-60. אולי כדאי שהמשרד יבחן את העניין הזה, אם יש באמת כזה צורך. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> איפה היועץ המשפטי שהיה כאן? תעביר לו בבקשה את מה שנאמר, שבסמכות השר להאריך. << דובר >> צח בן יהודה: << דובר >> זה סעיף 6 לחוק. לגבי חוק האזנת סתר, לא אתייחס לפסקי דין שניתנו, וזו לא הוועדה שבדרך כלל מטפלת בחוק האזנת סתר, אבל כן יש בו אפשרות של שימוש כדין בהאזנת סתר שנעשתה שלא כדין. יכול להיות שצריך לבחון במשרד המשפטים, בפרקליטות, איזשהו מנגנון שימוש נרחב יותר של האזנת סתר. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> הערה נכונה מאוד. << דובר >> צח בן יהודה: << דובר >> או להגיש תיקון של החוק שאפשר לעשות שימוש בהאזנות סתר לטובת הגנה על חסרי ישע. << אורח >> אפרת רותם: << אורח >> יש לנו הנחיה שמתייחסת בדיוק לעניין הזה של שימוש בתוצרי האזנת סתר, בתוצרי פגיעה בפרטיות, שמתגלות מהם עבירות פליליות, להכשיר אותם ולהשתמש בהם כראיה. זה קורה, יש הנחיה ואנחנו עושים את זה. << אורח >> הדס חכימי (בסידן): << אורח >> סגרתם לי תיק ברמת גן שתינוק היה שש שעות בוכה בחדר, ואף אחד לא ניגש אליו. כי זו האזנת סתר. וזה לא המקרה היחיד. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> הדס, ניתן לבדוק את הדברים. << אורח >> אפרת רותם: << אורח >> אני לא יכולה להתייחס לתיק ספציפי, אבל אני לא מכירה הוראה מגבוה – אני לא יודעת אם איזו פרקליטה חברתי פה דיברה – שבאופן גורף לא עושים שימוש באודיו. כמו שנתתי את הדוגמה לפני כן, אני באופן אישי הגשתי כתב אישום שמבוסס על אודיו בלבד. אני יודעת שאצלנו במחוז יש עוד כתבי אישום שמבוססים אודיו בלבד. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אולי רק אצלכם במחוז, אבל קחי את זה מפה לתשומת לבך שצריך לשנות את זה. חייבים לשנות את זה. אני לא חושבת שצריך לשנות את זה בחקיקה. זה ברור שזאת ראיה. << אורח >> אפרת רותם: << אורח >> כשמתגלה עבירה פלילית יש לנו אפשרות להתגבר על העניין של האזנת סתר. יש לנו דבר כזה ואנחנו עושים את זה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אשמח לשמוע את חוות דעתך לגבי הסיפור ברמת גן, כי גם אני קיבלתי את הנושא הזה. אני לא מתכוונת להרפות מזה כי זה הזוי שהיא תובעת אותו על כך שהוא הביא את הראיה הזאת. אנשים לא מחפשים לשבת בבית, זה הזוי. גם המשטרה וגם הפרקליטות צריכות לחשוב על זה. << אורח >> אפרת רותם: << אורח >> רמת גן באופן ספציפי זה המחוז שלי. אם תעבירי לי את הפרטים אני כמובן אשמח לבדוק. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> בסדר גמור. << אורח >> טל סירקוביצי: << אורח >> שתי הצעות ייעול, בבקשה מכם. יש חוק המצלמות. פשוט מאוד אם מהבית הזה יחוקקו שחוק המצלמות יהיה חייב להקים איזושהי מנהלת. כמו שכביש 6 מעביר את כל המצלמות שלו למשטרת ישראל, שיהיה חמ"ל שמשטרת ישראל תקלוט את כל הגנים שיש בהם מצלמות. ברגע שהגננת תדע שהיא מחוברת לחמ"ל, יש היום עקרונות AI, אם יש צעקה, אם יש צרחה, אם יש תנועה מהירה. אצלי ברכב שלי, אם זזה מהר המצלמות נפתחות, הן מקליטות. כלומר, אפילו לא צריך בני-אדם. דבר נוסף, להפוך את חוק העונשין. היום בחוק העונשין אני באה אלייך, אני צריכה להוכיח שעברת עבירה. בחוקי הגננות זה צריך להיות הפוך, מאחר שלגננת יש כל הכוח והסמכות להוכיח שהיא לא עברה עבירה. היא יכולה לשים מצלמות, היא יכולה להביא עדים. לפעוט ולהורים שלו אין שום יכולת. זה אומר שאם מגיע הורה למשטרת ישראל עם הקלטה, באותו רגע משטרת ישראל צריכה להפיק לו ברירת קנס, כמו שנותנים דוח, והדוח הזה יכול להפוך להיות גם כתב אישום, כי הוא כתב אישום פלילי, ושהגננת תילחם על חפותה. אם משהו הוא ביניים, הוא אפור, שהגננות יילחמו על חפותן. זה פתיר ברמת חקיקה. תודה רבה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אני חייבת לסיים. אני מצטערת. יכול להיות שאבקש דיון נוסף בנושא. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> חשוב להגיד שזה לא גורף, יש גם גננות נהדרות ומטפלות נהדרות. << אורח >> טל סירקוביצי: << אורח >> ברור. אבל אני אומרת שלכל גננת יש היכולת. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אני לא מרפה מהנושא הזה. זה מסר למי שחושב לעשות את ההתעללות הזאת: דעו לכן, מצדי תקראו לי דמון, אני הדמון שלכן. אני אעקוב אחריכן, אני אחשוף את שמכן ואני אעלה את זה לא רק לרשתות אלא בדוכן כאן, בכנסת. אני אעלה את השם. אני נאמתי ולא הזכרתי את השם כי עדיין לא עצרו אותה. אני אתן זמן למשטרת ישראל ולפרקליטות לפעול, אבל אם זה לא יקרה אני לוקחת את החוק לידיים ואני אגיד את השם שלה קבל עם ועדה. אני לא צריכה להיות עובדת שב"כ כדי לחשוף את שמה. אני אעלה ואני אגיד את שמה מעל הדוכן מול כל מדינת ישראל, כי מבחינתי זה חמור יותר מכל דבר עלי אדמות. << אורח >> בן: << אורח >> קטי, שוב, תודה רבה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> לצערי לא אוכל להקריא את הסיכום, אבל כל אחד מכם יקבל את הסיכום של הדיון היום. תודה רבה. אני נועלת את הדיון. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:04. << סיום >>