פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 121 ועדה משותפת לוועדת החוקה חוק ומשפט וועדת הכלכלה לדיון בהצ"ח תובענות ייצוגיות 16/09/2026 מושב רביעי פרוטוקול מס' 8 מישיבת הוועדה המשותפת לוועדת החוקה חוק ומשפט וועדת הכלכלה לדיון בהצ"ח תובענות ייצוגיות (תיקון מס' 16) התשפ"ד-2024 (מ/1785) יום רביעי, ה' בתשרי התשפ"ז (16 בספטמבר 2026), שעה 9:30 סדר היום: << הצח >> 1. הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון – פניה מוקדמת), התשפ"ד–2024, של ח"כ יונתן מישרקי << הצח >> << הצח >> 2. הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון מס' 16), התשפ"ד–2024 << הצח >> נכחו: חברי הוועדה: שמחה רוטמן – היו"ר איתן גינזבורג – מ"מ היו"ר עוז חיים מוזמנים: כרמית יוליס – משנה ליועצת המשפטית לממשלה לענייני משפט אזרחי, משרד המשפטים יערה למברגר – מח' ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים לירן חשין ברוש – ייעוץ וחקיקה (משפט אזרחי), משרד המשפטים ליאור ששון – רפרנטית תובענות ייצוגיות, משרד המשפטים יוסי עדס – מנהל תחום מימון, הרשות לעסקים קטנים, משרד הכלכלה אביר קארה – חבר כנסת לשעבר ד"ר עידית סרגוסטי – מנהלת תחום יישום מדיניות, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות אילת לוין – נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות דן רשל – נציב שוויון לאנשים עם מוגבלות, נציבות שיוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות יועד הלברסברג – ממונה תביעה אזרחי, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות אילת לוין – ממונה משפטית, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות אילנה מזרחי – הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן רותם שגיא – עורך-דין בתחום תובענות ייצוגיות, לשכת עורכי הדין אוהד רוזן – יו"ר (משותף) בוועדה לתובענות ייצוגיות ונגזרות, לשכת עורכי הדין נועה מלצר צ'רנוברודה – מנהלת קליניקה לתובענות ייצוגיות, אוניברסיטת תל-אביב אלכס פרידמן – יו"ר, נכה לא חצי בן אדם ענת פילצר סומך – יועצת משפטית וסמנכ"לית, איגוד החברות הציבוריות הילה בוסקילה – עו"ד, הנהלת בתי המשפט רועי כהן – עו"ד ונשיא להב, להב - לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל שלומי לויה – היועץ המשפטי, איגוד לשכות המסחר שחר תורג׳מן – נשיא, איגוד לשכות המסחר גילית רובינשטיין – מנכ״לית, איגוד לשכות המסחר רונן סולומון – מנכ"ל, התאחדות המלאכה והתעשייה אביב חצבני – מנהל איגוד המזון, התאחדות התעשיינים בישראל מיכל ברנדל אבל – יועצת משפטית, התאחדות התעשיינים בישראל אוריאל רוזנברג – יועץ משפטי, איגוד חברות הביטוח בועז טמבלר – איגוד חברות הביטוח ניר קפלן – סמנכ"ל, התאחדות המלונות מור שחרור – יועצת משפטית, נגישות ישראל דורון יהודה – יו"ר ארגון נכי הפוליו וחבר בפורום ארגוני הנכים משה אלחרר – על המשמעות בנימין שיפרין – כוח התערבות מבית על המשמעות ישראל שור – אח שכול, משפחות שכולות משתתפים באמצעים מקוונים: מתן פריידין – מרצה למשפטים, הקריה האקדמית אונו ייעוץ משפטי: אלעזר שטרן טליה ג'מאל צוות הוועדה: אלירן כהן רישום פרלמנטרי: אסתר מימון אורי פנסירר רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון – פניה מוקדמת), התשפ"ד–2024, פ/4270/25 << נושא >> << נושא >> הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון מס' 16), התשפ"ד–2024, מ/1785 << נושא >> << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בוקר טוב, אנחנו בישיבת הוועדה המשותפת לוועדת החוקה, חוק ומשפט וועדת הכלכלה לדיון בהצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון מס' 16), התשפ"ד–2024. קודם כול זה אירוע חריג שיש דיון כזה בפגרה, בהסכמה עם הקואליציה והאופוזיציה, מתוך הבנה שהנושא הזה הוא נושא קריטי וחשוב ולא עובר בקווי השבר של המחלוקות הפוליטיות הרגילות. הבעיה מוכרת לכולם. מוסכם על כולם שצריך לטפל בה. יש ויכוח על המידה בדיוק ועל הצורך ועל זה אנחנו נדבר היום, אבל העובדה שהבעיה, וספציפית בעיקר הנושא שנתמקד בו היום, ככל שיספיק לנו הזמן נעשה עוד קצת, זה נושא העסקים הקטנים. זה נושא שכולם מבינים אותו. אני רוצה להודות בראש ובראשונה גם ליושב-ראש הקואליציה אופיר כץ, למרכזת האופוזיציה מירב בן ארי, חברי ועדת ההסכמות שאישרו את קיום הדיון הזה. אני רוצה להודות לחברי הכנסת שבאו, ומן הסתם עוד יבואו. שווה להודות גם לאביר שעושה הרבה כדי שהחוק הזה יקודם, ואני חושב שזו עבודה חשובה מאוד. ותודה גם לכל מי שידו במלאכה. ביקש ישראל לדבר שתי דקות בפתיחה, אז בבקשה. ישראל שור, בבקשה. << אורח >> ישראל שור: << אורח >> בוקר טוב. תודה, חבר הכנסת רוטמן. אני בן למשפחה שכולה, ובגלל זה, אני מניח, אתה מאפשר לי לומר כמה דברים בהתחלה. שלוש שנים ישבתי כאן, הקשבתי לכם, דיברתי איתכם, ראיתי אתכם מצביעים, מתווכחים, מתחמקים, מבטיחים ומסבירים, והיום בנאום האחרון שלי בכנסת, אני מרשה לעצמי לומר את הדברים בלי לעגל פינות ובלי לדפוק חשבון לאף אחד. זה כתב האישום שלי: אתם קיבלתם מדינה עם בעיות, עם מחלוקות, עם אויבים ועם אתגרים, אבל קיבלתם מדינה עם מצפן, מדינה שבה ידענו לפחות בתיאוריה שיש דברים שפשוט לא עושים: שלא משקרים לאזרחים, שלא רומסים אדם חלש כי הוא מפריע, שלא משתמשים בכוח כדי לסתום פה, שלא הופכים אסון לאומי לכלי פוליטי, שלא מסתכלים למשפחה שכולה בעיניים ואומרים לה, במילים או במעשים – עכשיו זה לא הזמן שלכם. בשלוש השנים האלה ראיתי את הקווים האלה נמחקים אחד אחרי השני. ראיתי איך האמת הפכה לעניין של מחנה, איך אחריות הפכה למילה שאפשר להתחמק ממנה, איך נאמנות למנהיג גברה על נאמנות לציבור, איך שיקולים פוליטיים נכנסו למקומות שבהם היו צריכים להיכנס רק שיקול דעת, מצפון ואחריות. ראיתי אנשים שהגיעו לכנסת שבורים ובמקום שיקבלו כאן יד מושטת נאלצו להילחם כדי לקבל זכות דיבור, וראיתי אתכן, המשפחות השכולות. אני רוצה לעצור כאן לרגע ולומר לכן משהו שלא תמיד נאמר מספיק: אני רואה אתכן. אני רואה את מי שמגיע לכאן עם תמונה של בן או בת בכיס ולא מוכן שהילד שלו יהפוך למספר בסטטיסטיקה. אני רואה את מי שממשיך לקום בבוקר אל בית שבו חסר אדם שהיה אמור להיות שם. אני רואה את מי שמחזיק מעמד מול מצלמות, מול ועדות, מול פקידים ומול פוליטיקאים, כשבפנים הוא עדיין מנסה להבין איך ממשיכים לחיות אחרי שהחיים השתנו ברגע אחד. אני רואה גם את מי שלא יודע לדבר בכנסת, לא יודע לצעוק ולא יודע למשוך תשומת לב, את האימא שיושבת בשקט, את האב שלא מצליח להשלים משפט, את האח או האחות שהכאב שלהם אינו פחות גדול, רק מפני שהם פחות נשמעים, ואני רואה את המחיר שאתם משלמים גם עכשיו, כי האובדן שלכם לא הסתיים ביום ההלוויה, הוא ממשיך איתכם בכל בוקר, בכל חג, בכל יום הולדת, בכל תמונה שעולה בטלפון, בכל כיסא ריק סביב השולחן. והדבר שהיה צריך להיות מובן מאליו הוא שאתם לא צריכים להיאבק גם במדינה כדי שהיא תראה אתכם, אבל אתם נאלצתם להיאבק, וזה חלק מרכזי בכתב האישום שלי. הטבח שהתרחש במשמרת שלכם, המדינה הופקרה במשמרת שלכם, אזרחים נרצחו, נחטפו, נעקרו מבתיהם במשמרת שלכם, משפחות נשברו במשמרת שלכם, מהתגובה שלכם. לא הייתה ועדת חקירה ממלכתית שתברר עד הסוף מי כשל, מי ידע, מי לא ידע, מי התריע ומי התעלם. במקום חשבון נפש קיבלנו מאבק על הנרטיב. במקום אחריות קיבלנו האשמות. במקום הנהגה שמרימה את הראש ואומרת "אנחנו אחראים", קיבלנו הנהגה שמחפשת למי להעביר את האחריות. וזה בעיניי כתם שלא יימחה באמצעות נאום, סרטון, קמפיין או עוד הצבעה בכנסת. אתם יכולים לנצח הצבעה, אתם יכולים לנצח הצבעה בוועדה, אתם יכולים להעביר חוק, אתם יכולים להחזיק קואליציה, אבל יש דבר אחד שאי-אפשר להעביר בכנסת, את האחריות ההיסטורית על מה שקרה כאן. אני לא יודע מה ייכתב בספרי ההיסטוריה על כל אחד מכם. אני גם לא מתיימר לקבוע היום מי יהיה שם ומי ייעלם מהזיכרון, אבל אני יודע מה שראיתי, וראיתי כנסת שהייתה יכולה להיות המקום שבו המדינה מתייצבת מול האסון הגדול בתולדותיה ואומרת לאזרחיה "אנחנו איתכם". במקום זה ראיתי יותר מדי פעמים כנסת שמתייצבת קודם כול להגן על עצמה. זה ההבדל בין הנהגה לבין הישרדות פוליטית. אני מבקש לפנות רגע למשפחות השכולות: אל תיתנו לאף אחד לגרום לכם לחשוב שאתם אורחים בבית הזה. אתם לא אורחים, אתם חלק מהסיפור של המדינה הזאת, מהמחיר שהיא שילמה ומהמחויבות שלה כלפיכם. גם כשמנסים להשתיק אתכם, גם כשמנסים לפצל אתכם, גם כשמנסים להפוך את הכאב שלכם לעוד ויכוח פוליטי, אל תשכחו מי אתם. אני מסיים היום את הפרק שלי בכנסת. שלוש שנים הגעתי לכאן, לא כדי לבקש טובות, לא כדי לבקש תפקיד ולא כדי למצוא חן בעיני אף אחד, הגעתי כי חשבתי שהמקום הזה שייך גם לי כמו שהוא שייך לכל אזרח במדינה הזאת. היום אני יוצא מכאן אחרי שראיתי יותר מדי. אני יוצא בלי פחד להגיד את מה שאני חושב כי אין לי יותר כיסא לשמור עליו, אין לי תפקיד לבקש ואין לי שום סיבה להיות מנומס במקום שבו נדרשת אמת. שלוש שנים ניסיתי להזכיר לכם בשביל מי אתם יושבים כאן. אתם לא יושבים כאן בשביל עצמכם. אתם לא יושבים כאן בשביל מפלגה. אתם לא יושבים כאן בשביל המנהיג. אתם יושבים כאן בשם המדינה, והמדינה הזאת, כפי שראיתי אותה בשלוש השנים האחרונות, קיבלה מכם הרבה פחות ממה שהיה מותר לה לצפות מנבחרי הציבור שלה. זה החשבון. זה כתב האישום. זה הדבר האחרון שהיה לי לומר לכם כאן. תודה רבה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> תודה, ישראל. כמובן אני תמיד נותן לך לדבר, ואז אני שומע שאנחנו לא נותנים לך לדבר. מה שנקרא "זה כבר המנהג של הוועדה". << אורח >> ישראל שור: << אורח >> רציתי לומר שאתה באמת נותן לדבר, למרות שהיו כמה דוגמאות שלא נתת לי לדבר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אי-אפשר תמיד. אני תמיד משתדל לתת לך לדבר ותמיד אני שומע שאנחנו לא נותנים לך לדבר. מנהג ישראל – דין הוא. ובכל מקרה, אני מנצל את ההזדמנות לאחל לך שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה, לך ולכל בית ישראל. << אורח >> ישראל שור: << אורח >> תודה רבה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני אתן גם לשני חברי הכנסת אם הם ירצו לומר משהו בפתיחה. אני רוצה לומר לעניין סדר הדיון מה בעזרת השם צפוי לנו היום. קודם כול, יש נוסח מעודכן שאתם מכירים, הוא כבר הופץ לפני זמן רב ואנחנו נדון בו, גם מבחינה טכנית וגם מבחינה מהותית. הדברים שנצליח לגבש – וזו גם הסיבה שקבעתי ישיבה שהיא יחסית ארוכה היום, הנמשכת כשעתיים-שלוש שעות – ירוכזו בדיון הראשוני. אני מבקש לא לחזור על דברים שכבר נאמרו, להיות ממוקדים ולהתייחס לנוסח המונח לפנינו. אין צורך בהצהרות פתיחה או בדברים שכבר שמענו, כי בסופו של דבר הנוסח הזה הוא תוצר של הדיונים והקולות שכבר הושמעו כאן בוועדה לגבי הסוגיות הללו ספציפית. בבקשה מי שידבר שיהיה ממוקד לנושא הזה. נמפה את המחלוקות שנותרו לנו על בסיס הנוסח הזה, ובעזרת השם, לקראת סוף היום, נפצל את הצעת החוק כך שהנוסח בפני חברי הכנסת. אתם רואים פה את הנוסח שעבר במליאה, הנוסח שהונח על שולחן המליאה ביולי 2024, את הסעיפים שנחליט לקדם נפצל מהנוסח הזה, כדי שהנוסח הממשלתי לא ימות ואפשר יהיה להחיל עליו דין רציפות בכנסת הבאה, ככל שנדע להגיע להסכמות. אם לא נדע להגיע להסכמות על הנוסח הזה – זה דיון אחר. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> זו הצעת חוק ממשלתית. אין משמעות בהגשת הצעת חוק חדשה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> יש משמעות, אני אגיד לך מה המשמעות. המשמעות היא לוחות-הזמנים, העבודה הפנים-ממשלתית. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> תזכיר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כל הפרוצדורה הממשלתית. << אורח >> יערה למברגר: << אורח >> יש עבודה פנים-ממשלתית. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> תעני מצידך, אבל אני מדבר - - - << אורח >> אביר קארה: << אורח >> מה שלא יעבור היום, לא יעבור. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ככנסת בסופו של דבר קיימנו דיונים גם על החלקים האחרים של הצעת החוק הזאת, לפחות דיונים ראשוניים בוועדה. לפי החוק, ברגע שאתה מחיל רציפות אתה ממשיך את הדיונים מאיפה שהם היו, ולכן הדיונים, הפרוטוקול, הדעות, השינויים – נוכל להמשיך מאיפה שעצרנו. זה לא חיסכון אדיר בזמן, זה חיסכון בתוך הממשלה בפרוצדורות שלהם וגם חיסכון בתוך הכנסת לפרוצדורות ולדיונים שכבר נעשו והפנימו את העמדות שהוגשו ועוד ועוד. לא צריך להתחיל את כל התהליך מההתחלה. זה מבחינת סדר-היום. ידברו חברי הכנסת, ואז אלעזר ירצה לומר כמה דברים בפתיחה ונתקדם. << דובר >> עוז חיים (יש עתיד): << דובר >> בוקר טוב לכולם. קודם כול, חוק תובענות ייצוגיות, בסופו של דבר הביא בשורה, הוא הביא בשורה מבחינה צרכנית, ובאמת יש תביעות ייצוגיות טובות שהוגשו ועשו פה דברים טובים. יש להגיד שאפו על המאבק והפעילות הענפה של אביר בנושא הזה, יש פה מקרה של ניצול לרעה של החוק הזה. אני מדבר בתור עורך דין 20 שנים וכמי שמכיר, ובין אחיי אני יושב ואני רואה את הדברים, ובאמת צריך לתקן פה כמה דברים. עם זאת, יש כמה דברים בהצעת החוק, לפחות מה שהונח לפניי, שאני חושב שצריך לדייק קצת יותר. אנחנו לא רוצים בסופו של דבר לשפוך את התינוק עם המים. אני אתן כמה דוגמאות ואני אהיה גם ספציפי כמו שהיושב-ראש ביקש שנהיה. לדעתי צריך פה – אולי בוועדה הזאת נוכל לעשות את התיקונים ואת הדיוקים – קודם כול, לפחות לפי מה שנכתב פה עסק קטן זה עד מיליון שקלים. אני מבין שיש הסכמות אחרות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לדעתי בנוסח הממשלתי זה היה שני מיליון שקלים. במקום זה מדובר על 9 מיליון שקלים. << אורח >> רועי כהן: << אורח >> זה לא מוסכם. לא הסכמנו על 9 מיליון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אנחנו נדון בזה. לא אמרתי שזה מוסכם. הוא שאל מה אני מציע כאן. תיכף נדבר בהרחבה במהות. << דובר >> עוז חיים (יש עתיד): << דובר >> פה צריך להיזהר לא לתת פטור גורף. אני מבין את ההיגיון. ייצגתי לא מעט לקוחות שב-22:00 בלילה התקשרו אליי ואמרו לי: תשמע, קיבלנו תביעה ייצוגית. מה עושים עכשיו? מתחיל פה מהלך, וזה משפיע על ה-BDI, זה משפיע על הרבה מאוד דברים, אתה לא יודע מה לעשות וזה המון כסף של עורכי דין, כשהרבה פעמים העילות לא מצדיקות את זה. אני לא בטוח שצריך לתת פטור גורף בכל העילות. כלומר, יש עילות מסוימות שאני חושב שצריך להשאיר. גם עסק קטן של עד 9 מיליון שקלים יכול לבצע הטעיה צרכנית חמורה מאוד לקשישים. ויש עילות מסוימות שאולי צריך לתת להן פטור, אולי בנושא חוק התקשורת, אולי בנושאים אחרים, אבל עדיין צריך לדבר פה גם על הנושא הזה. דבר נוסף שאני חושש ממנו זה כיצד אני בתור תובע יודע מה מחזור העסקאות של אותו עסק. הרי זה מידע חסוי. חברות פרטיות או עסקים מורשים לא מפרסמים את הדוחות שלהם. יש פה איזה בעיה ואני לא יודע איך תיפתר. צריך לתת פה איזה פתרון. נושא נוסף הוא ההתראה המוקדמת. התיקון לחוק נועד להגן מפני סוג מסוים של תביעות, כאשר כבר היום מוגשת התראה מוקדמת, כי בסופו של דבר הרבה פעמים המטרה של התביעות האלה היא לא לתקן עוולה צרכנית, אלא יותר כעסק - - - << אורח >> אביר קארה: << אורח >> סחיטה באיומים. << אורח >> שחר תורג׳מן: << אורח >> לשפר את חשבון הבנק של עורכי דינם. << דובר >> עוז חיים (יש עתיד): << דובר >> הרבה פעמים מדובר במודל כלכלי שחלק מהתובעים מאמצים לעצמם: על הדרך נעשה את זה. ואז מה הם עושים? הם מגישים איזה מכתב התראה ומקווים שהמכתב הזה ירתיע, ובעקבותיו יתבצע הליך של משא-ומתן. אגב, יש המון-המון פשרות שנעשות במחשכים, ואיננו יודעים מה קורה עם הפשרות האלה ומה נסגר בהן. לכן אני חושב שצריך חובה של גילוי וחובה של שקיפות. התביעות האלה משוכפלות מעסק לעסק, מעסק לעסק, ויש פה בעיה. מי קובע שההפרה תוקנה אם אני למשל סבור שלא קוימה חובת נגישות או משהו שקשור בצרכנות? בתור עורכי דין אנחנו מכירים את זה. גם אדוני היושב-ראש עורך דין בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו, ואתה יודע איך הדברים מתנהלים: אני אגיש מכתב התראה, ובתגובה הנתבע יגיד לי: אין בעיה, תודה רבה שהסבת את תשומת ליבי, תיקנתי את ההפרה. ואני אגיד לו: אני חושב אחרת. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה לגיטימי. << דובר >> עוז חיים (יש עתיד): << דובר >> מאחר שאנחנו יודעים שעורכי דין תמיד יחשבו אחרת, בסופו של דבר זה יגיע לבית המשפט, בעיכוב של 60 ימים, לפחות לפי מה שנאמר פה. זו הערכתי. לדעתי צריך לתת פה אמות מידה קשוחות מאוד, שיבהירו מתי הוא עומד בכללים או לתת פרוצדורת ביניים שתסייע לחוק למנוע את אותן תביעות סדרתיות. אסיים ואסכם בנושא קביעת שכר הטרחה. אני חושב שעורכי דין צריכים להתפרנס. בסופו של דבר ידוע שתביעות ייצוגיות חוללו פה דברים טובים. איננו רוצים ליצור תמריץ שלילי שימנע מעורכי דין להגיש תביעות, שכן הם עובדים קשה מאוד. הבעיה בהסדר הזה הקיים היא שבית המשפט אומר: אני אקבע את הסדר שכר הטרחה, ולאחר שאקבע – הצדדים יוכלו לטעון בעדו או נגדו. אך ברגע שכבר ניתנה החלטה שיפוטית, מדוע לפתוח אותה מחדש? נוצר כאן מצב שהשופט קודם כול קובע ורק אחר כך מקשיב לטענות הצדדים. ההתנהלות הזאת לא פרקטית והיא מעמיסה על מערכת המשפט. יותר מזה, הוא יקבע לפי נתונים שיבואו לפניו. הרבה פעמים הנתונים האלה הם סודות מסחריים. אולי צריך במינימום לסגור אותם במעטפה סגורה או משהו כזה. יש פה בעייתיות לטעמי שצריך לתקן, שלא בסופו של דבר תיצור תמריץ שלילי. אם אני למשל יושב בבורד שלי ומאשר הסדר פשרה, הסדר פשרה בדרך כלל כולל גם הסדר לתובע וגם הסדר לעורך דין, אישרתי את זה בבורד, אני מגיש את הסדר הפשרה לבית המשפט. בית המשפט היום, לפי התיקון, יכול להגיד: זה אחלה, אבל אני קובע אחרת. זאת אומרת, יש לי חוסר ודאות לגבי מה תהיה הפשרה, כמה אני אשלם, ולכן צריך לתקן את הדבר הזה פה. תודה. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, בוקר טוב. אני אומר בקצרה: במסגרת ועדת ההסכמות של הכנסת, האופוזיציה הסכימה לקיים את הדיון הזה בעיקר כדי לתת מענה לעסקים הקטנים בישראל, שנמצאים תחת מכבש – כמעט בגדר התעללות – בכל הנוגע לתובענות ייצוגיות. זו הסיבה שנתנו את הסכמתנו להמשך הדיון. מדובר באירוע חריג בכנסת שבו דנים בהצעת חוק שאינה דחופה ואינה נחוצה בעת הזאת, אבל התגייסנו כולנו למען העסקים הקטנים. ואולם הנוסח שמוצע בפנינו אינו עוסק רק בעסקים הקטנים; הוא רחב בהרבה וכולל גם נושאים שאנחנו לא תמיד מסכימים עליהם. רציתי לשים את הדברים כאן על השולחן. הדברים צריכים להיאמר: ככל שהדברים יתפזרו ויזלגו מעבר לטיפול בעסקים הקטנים, יהיה לנו, חברי כנסת מהאופוזיציה, קשה לתמוך בהמשך קידום הצעת החוק הזאת. אני רוצה להיות הוגן ולומר את זה. כל דיון בסוגיית תובענות ייצוגיות ראוי שיתקיים, יש בו הרבה אלמנטים שמחייבים תיקון. תחום זה הפך להיות מנוצל לרעה במשך 20 השנים שחלפו מאז שהחוק הזה עבר. עם זאת, התכנסנו פה למען העסקים הקטנים. אם הוועדה תשכיל להתמקד בנושא הזה – נשמח; אם לא – נצטרך להיפגש בכנסת הבאה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה בסדר גמור. גם הנוסח הזה - - - << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> צומצם מאוד, ועדיין יש בו אלמנטים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הוא צומצם באופן מאוד משמעותי. למיטב ידיעתי הוא גם הוצג לוועדת ההסכמות. אמרנו להם מה הנוסח עוד לפני שנקבעה הישיבה. ידעו שזה הנוסח. בשיחה שלי היום עם מרכזת האופוזיציה אמרתי לה שאם נגיע להסכמות בדברים שהם לא קונטרוברסליים – נתקדם בהם. אם לא – אני לגמרי מיושר איתך על מה שאמרת. אין מחלוקת בינינו. הסוגיות האלה נוגעות גם לעסקים הקטנים, בייחוד עם הסדר מאזן. הוויכוח היה בשאלה מה הם העסקים הקטנים. כשאתה עושה הקלה, גם עסק של 20 מיליון, שמוגדר כעסק קטן, לא נכנס להגדרת עסק קטן לפטור הזה, אבל בוודאי כל הנושא של הסדר שכר טרחה מופרז ודברים כאלה נוגעים גם לו. הכול בתוך המסגרת הזאת. כמובן אם נגיע להסכמות – נגיע. לא נגיע – מבחינתי בוודאי אין פה שום כוונה לבצע מחטף, לא אל מול האופוזיציה ולא אל מול הציבור הישראלי. ניתן לאלעזר לפתוח ולהציג. אני אנצל כמובן את ההזדמנות בשם הוועדה להשתתף בצערך. לנחם אותך על פטירת אביך. המקום ינחם אותך בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיף לדאבה עוד. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> אמן. תודה רבה. << דובר >> עוז חיים (יש עתיד): << דובר >> אני משתתף בצערך. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אני משתתף בצערך. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> תודה. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> אני אתן סקירה כללית מה יש כרגע בפני הוועדה, במה הוועדה כבר דנה ובמה הוועדה לא דנה. אני אתן הערות מאוד מאוד כלליות, אחרי זה אעיר נקודתית לכל נושא. קודם כול מבחינת הסקירה, אני אעזוב כרגע מה שהיה בהצעת החוק הממשלתית. מה שכרגע יש בפני הוועדה, אני אחלק את זה לשלושה נושאים: נושא אחד זה חסימת האפשרות להגיש תובענה ייצוגית נגד עסקים קטנים – זה נושא שהוועדה דנה בו כבר לפני כשנתיים, פלוס מינוס, במשך שתי ישיבות. עלו כל מיני קשיים, עלו כל מיני ענייניים. אני אתייחס לזה בצורה יותר מסודרת. זה נושא שהוועדה דנה בו יחסית; הנושא השני זה חובת פנייה מוקדמת לעסקים בעילות מסוימות, לא בכל העילות, לא תמיד – זה נושא שהוועדה התחילה לדון בו. היא לא מיצתה את הדיון בו. בהרבה היבטים בשונה מהנושא הראשון שהוועדה דנה בו ארוכות, הנושא הזה נידון יחסית בצורה יותר מצומצמת. הוא הוצג רק בצורה כללית. לא דנו בפרטים של המנגנונים, בעילות בצורה מעמיקה; הנושא השלישי הוא לקט אקלקטי של תיקונים שהוועדה לא דנה בהם כלל – תיקונים שונים שנוגעים לגמול ושכר טרחה, עד כמה הצדדים יכולים או לא יכולים להציג בפני בית המשפט את עמדתם לגבי הנושא. שיקולים שונים שבית המשפט נדרש לשקול לעניין הסדר פשרה. כלומר, גם מידע שעל בסיסו נוצר הסדר הפשרה. בהצעת החוק הממשלתית זה הוגדר כ"סעיף הקופונים", ופה זה הומר להיות שיקול שבית המשפט נדרש לשקול. נושא של פסיקת הוצאות. יש עוד סעיף שמדבר על אופן מתן הודעות לחברי הקבוצה. אלה ארבעה נושאים נקודתיים שהוועדה לא דנה בהם בכלל ונצטרך להתחיל ולדון בהם. אני מציע לעבור נושא-נושא, אחד אחרי השני. אני כן אגיד הערה כללית: לטעמנו, בוודאי בנושא של חסימה מפני הגשת תובענות ייצוגיות וגם בנושא של פנייה מוקדמת היו דברים שעלו בדיונים בוועדה – בדקנו בפרוטוקולים וכו' – ואפילו הוכר צורך בתיקונים מסוימים, והנוסח שלפנינו לא נותן את התיקונים האלה ולא נותן מענה לדברים שעלו בוועדה ונדונו בוועדה, כאשר אדוני הכיר וגם הוועדה הכירה שיש צורך לתת להם מענה. הנוסח הנוכחי לטעמנו לא נותן להם מענה. שוב, כאשר נצלול לנושא אני אסביר. אלה דברים כלליים, ונצטרך לעבור סעיף-סעיף לקרוא ולדון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני מציע שאת הדיון נעשה אגב הסעיף הראשון לפחות, אבל קודם האם אתם רוצים לומר מטעם משרד המשפטים משהו בפתיחה? << אורח >> כרמית יוליס: << אורח >> אנחנו שמחים על הדיון הזה וגם על הנכונות לקיים אותו. אנחנו חושבים שהחקיקה בתחום התובענות הייצוגיות, ההצעה שמונחת על השולחן, היא מאוד חשובה. ההצעה הגדולה, הממשלתית, היא פרי של דיונים ארוכי שנים עם הרבה מאוד גופים, גם גופים מחוץ לממשלה וגם כמובן גופים ממשלתיים. כרגע ההתמקדות היא בשני רכיבים שהיו גם בהצעה הממשלתית עם שינוי משמעותי שלהם. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בנוסח המעודכן שלפניכם, נוסח מעודכן לדיון ב-3 בספטמבר, זה התאריך הקודם שתוכנן, חוק תובענות ייצוגיות. "תיקון סעיף 3 – בסעיף 3 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו–2006 (להלן – החוק העיקרי), אחרי סעיף קטן (א) יבוא: (א1) על אף האמור בסעיף קטן (א), לא תוגש תובענה ייצוגית נגד עסק קטן; לעניין זה, "עסק קטן" – עסק שמחזור העסקאות השנתי שלו אינו עולה על - - -." בנוסח שהפצנו אז הסכום עוד לא היה סגור, וזה ליבת הדיון של היום, גובה הסכום, כי כמו שאמר אלעזר, היועץ המשפטי, משמעות ההסדר ומה זה אומר לתת פטור מעסק קטן, וגם הנקודות החשובות שהעלית, עוז, האם אפשר לייצר החרגות – בעיקרון היינו יכולים לקבוע לצורך העניין 100 מיליון ולייצר פה החרגות, ולבוא ולעשות פיין טיונינג להסדר. כל הרעיון לייצר קו מוחלט, כי הפרוצדורה וההליך לזהות את הפיין טיונינג הנכון שאתה מציע לעשות, עלול לייצר בדיוק את הנזק שאותו אנחנו מנסים למנוע. זאת אומרת, אם עסק קטן יהיה חשוף לתובענה ייצוגית בארבע עילות, ממילא אותם טייקוני תובענות ייצוגיות, שעושים את הכסף שלהם מלהציק לעסקים קטנים שלא יכולים להתמודד מולם, פשוט יסיטו את עילות התביעה לשם, זאת אומרת, לא נרוויח. אם נעשה את זה רק בתנאים כאלה ואחרים, רק נסיט את העומס למקום אחר, לא נפתור את הבעיה. לכן גם בהצעה הממשלתית, אומנם היה ויכוח על גובה הקו, אבל איפה שהקו עובר – הוא עובר, נקודה. << דובר >> עוז חיים (יש עתיד): << דובר >> אני מסכים איתך. בסוף באנו לפה לפתור בעיה צרכנית. יש מקום לשמוע דעות, לשמוע את החברה האזרחית. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> "עסק שמחזור העסקאות השנתי שלו אינו עולה על 9 מיליון שקלים חדשים." זה הסכום בשיח עם הארגונים, הממשלתיים, אביר קארה סייע גם בשיח הזה לנסות להגיע לנקודת האיזון האופטימלית. אני שם את זה על השולחן. אלו מכם שהיו בדיונים שעשינו פה בנושא הזה מכירים את עמדתי האישית. אני חשבתי שהסכום היה צריך להיות גבוה בהרבה, היה צריך להיצמד לפחות להגדרת עסק קטן של הרשות לעסקים קטנים, שזה 20 מיליון. << אורח >> רועי כהן: << אורח >> קבענו בחוק חובת מכרזים קבענו 20 מיליון שקל לעסק קטן. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מאחר שאני שם את זה כנוסח יו"ר, אני צריך להסביר את השינוי בעמדתי. הבעתי עמדה די נחרצת בנושא הזה, אני עומד מאחורי עקרונותיי בהקשר הזה. חשוב לי להסביר את העניין. בסופו של דבר ההגעה לסכום הזה בעיניי משקפת ניסיון לקרוא מציאות עסקית ממוצעת, סבירה. הרי תמיד יש חריגים. יש עסק שאין לו שום הוצאות וכל המחזור שלו הוא הכנסות נטו. עסקים וירטואליים לפעמים מאוד זולים בהוצאות שלהם, אין להם עובדים וכו'. 9 מיליון זה 9 מיליון הכנסה, שווה 9 מיליון הכנסה חייבת, שווה דוחות מס. יש עסקים, בתחום הקמעונאות בעיקר, אלו שבאים בממשק עם הרבה מאוד אנשים, שאחוזי הרווחים שלהם מאוד מאוד נמוכים. הם עובדים על מחזור של 10 מיליון, אבל הולכים הביתה עם - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מינוס חצי. << אורח >> שחר תורג׳מן: << אורח >> איזה מינוס חצי? 2%-3%. << אורח >> אביר קארה: << אורח >> מסעדות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא להתפרץ. שלא לדבר על עסקים, בוודאי בשלבים הראשונים של הקמת העסק או עסקים בתחום המסעדנות, שהם בהכנסה מסוימת, אבל הם מגיעים עם הפסד. בשנים הראשונות הם רק מדממים כסף, ואם הם שורדים את שלוש, ארבע, חמש השנים הראשונות, מתבססים ועושים לעצמם שם, אז הם מתחילים לייצר הכנסות, אבל מה שיפיל אותם ויהפוך אותם מעסק פוטנציאלי שיתרום הכנסה לאדם, למשק ולפתח את מדינת ישראל, זה שהם יקבלו ברגע הקריטי הזה פתאום מכתב שהם עכשיו צריכים לקחת את כל המשכורת השנתית שהם תכננו למשוך מהעסק בשנה הזאת, עם חובות וריביות, ויצטרכו לתת לאיזה עורך דין שיגן עליהם. << אורח >> אביר קארה: << אורח >> אני יכול להביא דוגמה איך זה נראה בשטח. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אתה תדבר אחריי. << אורח >> אביר קארה: << אורח >> רק דוגמה איך נראה בשטח עסק של 10 מיליון. יש לי עכשיו על הקו עסק של 10 מיליון. כל מי שמוכר ב-10 מיליון שקלים, מגיעים אליו שני תובעים סדרתיים: האחד קוראים לו "עמית וורפגוט", והשני הוא "עו"ד גיא אלון". הם שיאני הארץ בתביעות ייצוגיות. עכשיו הם הגישו מכתב, הם רוצים לתבוע אותו על 2.5 מיליון שקלים, כי נמצאה אצלו בחנות מזמרה שלא היו עליה הוראות שימוש בעברית. מה אפשר לעשות? איך אנחנו יכולים לתקן? אנחנו לוקחים את אותה מזמרה, אנחנו מסבירים לעמית וורפגוט שמניפים אותה חזק באוויר, שמים את האצבע בין שני הברזלים ולוחצים ביד. אלה הוראות השימוש. איזה הוראות שימוש בעברית צריך שם? העניין הוא שכל השימושים שאנחנו נתקלים בהם – ואני חושב שמשרד המשפטים עשה פה עבודה יוצאת דופן, הם ראו את הדברים – שיש עילות, העילות שנמצאות גם בחלק א' וגם בתוספת הרביעית, שבהן יש ניצול לרעה ביתר של החוק. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה על הסעיף של הודעה מוקדמת. << אורח >> אביר קארה: << אורח >> על עסק קטן בכלל אין מה לדבר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הדבר הזה – אפילו כשמדובר בעסק עם מחזור של 15 או 20 מיליון ש"ח – הוא הזיה ושערורייה. יש שלב של הודעה מוקדמת שנתמודד איתו בהקשר אחר; אבל אפילו במסגרת שלב ההודעה המוקדמת, ואפילו כפי שאמרת בצדק כעורך דין מנוסה, עוז – רק כדי לקרוא את מכתב ההתראה של ההודעה המוקדמת אתה זקוק לעורך דין, רק כדי להבין במה דברים אמורים. חלק חשוב בחוק הזה הוא יידוע העסקים. אך כשתחת "הגנת הינוקא" עסק קטן עולה על המסלול ורוצה להתפתח – מובן שאסור לו לעוול, אסור לו לפגוע, יש נציבות, ואם הוא פועל שלא כשורה הוא יחטוף קנסות; אסור לו גם להפר הוראות רישוי עסקים, ויש רשות לצרכנות. כלומר, זה אינו מעניק "צ'ק פתוח" לעבור על החוק, אלא בא לאפשר לו להתמודד עם המערכת הזו. אנחנו רואים כמה אנחנו יושבים, ואני מכיר את עבודתכם גם מוועדות אחרות. כשאנחנו קובעים עיצומים כספיים על כל מיני הפרות רגולטוריות – אתה עוד לא ישבת פה כשעשינו את חוק הגנת הפרטיות, שניכם למעשה עוד לא הייתם אז בכנסת – אבל ישבנו פה, עשינו פה פיין טיונינג על חוק הגנת הפרטיות. << אורח >> רועי כהן: << אורח >> בתיקון 13. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בתיקון 13 ישבתי פה עם הנציגים של העסקים ואמרתי: חבר'ה, לא יהיה עיצום כספי מעל אחוז מסוים מהמחזור. אנו ערים לכך שנדרשת מידתיות בין הענישה או האכיפה לבין ההפרה. בתובענה ייצוגית הפרטנו את האכיפה למעשה, נתנו לכל אחד, לכל עורך דין, לכל ארגון, צודק ככל שיהיה, את האפשרות לייצר נזק בלתי מידתי. אז נכון, אם מדובר במזמרה שצריכה או לא צריכה הוראות שימוש בעברית – הבעיה המרכזית שלנו היא לעתים קרובות שהרגולציה אינה חכמה במיוחד, וזה כבר סיפור אחר. אולם, כאשר גוף אכיפה הממונה על כך מגיע להגיש תביעה על דבר כזה, הוא יתפדח לעשות את זה; הוא יסתפק בהוצאת התראה ויאמר: סדר את המזמרה. גוף האכיפה, במסגרת נוהל האכיפה הממשלתי, לא יפרק עסק בגלל מזמרה. לעומת זאת, כאשר נותנים את הכלי הזה לעורך דין פרטי או לארגון שזה כל מה שהוא רואה מול העיניים, בצורה הכי מוצדקת שיש, אני לא מגנה אותו על כך, אבל הוא One-trick pony, התוצאה עלולה להיות חיסול של העסק בשלב שאנחנו צריכים אותו צומח. ולכן ה-9 מיליון. אני רציתי כאמור יותר, אבל ה-9 מיליון הם פונקציה של גובה מחזור, שיעורי רווחיות פחות או יותר רלוונטיים למשק, והבנה כמה עולה להתמודד עם תובענה ייצוגית במדינת ישראל. זה סוג של ניסיון למצוא פה נקודת איזון. הדרך הטובה ביותר לדעת שזו פשרה טובה זה שאף אחד לא מרוצה ממנה, כולל אני. זו הדרך הטובה ביותר לזהות פשרה אמיתית, אבל אנחנו בהחלט נשמע מאנשים שחושבים שזה גבוה מדי, נמוך מדי והשגות אחרות. סוגיה נוספת שאני מניח שתרחיב עליה, וכבר נגעת בה, היא איך יודעים מה גובה המחזור ומהו המנגנון לכך. נדון בשאלה האם יש לעגן את המנגנון הזה בחקיקה או פשוט לקבוע את הפטור בחקיקה ולתת לבית המשפט או לאדם עצמו לבוא ולהגיד: קיבלתי מכתב, אדוני, זה הסכום. אני מגיש לבית המשפט, התביעה נמחקת על הסף והנהלת בתי המשפט יודעת איך לעשות את זה. גם לדיון עכשיו השאלה האם אנחנו צריכים לייצר את המנגנון הזה או את דרכי ההוכחה לזה בחקיקה או לא. בנוסח שהצגתי אתם יודעים שלא, אבל נשמע גם על זה, וסוגיות נוספות ככל שיעלו. אלעזר, בבקשה; אחר כך – אביר קארה. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> קודם כול, יש ערבוב שדרך הטבע נעשה כל הזמן בין שתי הסוגיות, בין הנושא של החסימה המוחלטת לבין העילות. אני מציע לשמוע, כי אלה סוגיות נפרדות. כאשר מדובר על חסימה מהגשת תובענות ייצוגיות, מדובר על חסימה מוחלטת, ולא משנה באיזה עילה. וזו נקודה שחשוב לזכור. אני אעיר על כמה נקודות. אדוני אמר שיש הסכמה על הקושי ועל הפתרון והשאלה היא רק גובה הסכום. אני רוצה להציג עמדה טיפה שונה. אני חושב שיש קושי בחסימה מוחלטת מכמה היבטים. אנחנו יודעים שאם אין דיין – אין דין, וככל שמדובר על עסקים וככל שמגביהים את הרף – תיכף נדבר גם על הרף של 9 מיליון, אבל ככל שמגביהים את הרף זה מרחיב באופן דרמטי את מעגל העסקים ומתעורר חשש ליצירת תמריץ שלילי. בסופו של דבר עסק שלא חשוף, ויודע שיש לו הגנה מוחלטת מהגשת תביעות, כי אנשים לא יגישו תביעות - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תכתוב קנס מהרשות להגנת הצרכן. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> לא להפריע לי בבקשה. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> אנחנו יודעים שכל מנגנון התובענה הייצוגית נוצר מתוך הבנה שאנשים לא מגישים תביעות אישיות על נזקים קטנים, ולכן יש צורך במשהו כללי. הטענה שיש אכיפה מגורמים אחרים – כמו הרשות להגנת הצרכן, הנציבות וגופים שונים – אינה נותנת מענה בפועל לדברים קטנים מסוג זה בעולם המעשה, והיא עלולה לייצר תמריץ שלילי. יותר מזה, חשוב לזכור שלא בהכרח – וזה נושא שגם דנו בו בעבר, לפני שנתיים, אדוני – יש יחס ישר בין גודל העסק לגודל הנזק. יכול לשבת עסק קטן מאוד, אפילו לא 2 מיליון, שמתעסק בכל מיני דברים – ואדוני הכיר בזמנו בקושי הזה – ולפגוע בפרטיותם של עשרות אלפי אם לא מאות אלפי אנשים, לגרום לנזקים סביבתיים או למכור מזון מסוכן. יש המון דברים שבהם הנזק לציבור עלול להיות מאוד גדול, בלי קשר לשאלת גודל העסק. משום כך, החסימה המוחלטת, שניתנת ללא צורך וללא אפשרות לאיזה החרגה מעוררת בעיה. אני מבין שאדוני חזר בו ושינה את דעתו, אבל בדיונים שהיו לפני שנתיים, אדוני בעצמו קיבל את הטענה הזאת והציע בזמנו מנגנון ליצירת חריגים. אדוני אמר לחברי הכנסת שמבחינתו זה גלום בנושא הסכום. אני רוצה להציג נקודת מבט שונה. גם בנוסח של משרד המשפטים, הנוסח שדיבר על 2 מיליון, גם שם חשבנו שיש מקום למנגנון שיאפשר החרגה במקרים קיצוניים של נזקים משמעותיים, בוודאי ובוודאי כאשר מדובר על עסקים של 9 מיליון שקלים או משהו באזור הזה. אני עובר לנושא של גובה הסכום. אני לא זוכר את הנתונים המדויקים, אבל הרשות לעסקים קטנים בזמנו באה לוועדה והביאה נתונים כמה עסקים נמצאים בכל סכום מסוים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מרבית העסקים. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> על מרבית העסקים בישראל, על הרוב המוחלט של העסקים בישראל. המשמעות של יצירת רף כזה ללא שום אפשרות של החרגה, מעוררת חשש של יצירת תמריץ שלילי. העובדה שכל הרעיון של חוק תובענות ייצוגיות היה שיש פה תת-אכיפה של הרשות להגנת הצרכן וכל הדברים האלה. ככל הנראה הם לא נותנים תשובה, כי אחרת לא היה צורך בכלי הזה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אתה הדובר הראשון על המהות חוץ ממני שהצגתי את הפשרה. הטיעונים הללו בהחלט נאמרו ונדונו בוועדה על כל צדדיהם, כולל ההערות החשובות שאמרת. אני חולק עליהן, אבל אני לא חולק על זה שזה נאמר ואני לא חולק על זה שזה נשקל. לאחר כל הדיון שהיה בוועדה – על חסרונותיו ויתרונותיו, כולל הדברים שאמרתי בפתח דבריי, וההתייחסות של עוז בפתח דבריו לאותו פיין טיונינג – ברור שיש מחיר לדבר הזה, ועלינו להחליט מה האיזון הנדרש. אני לא יכול להכריח אף אחד, אני אומר את עמדתי. בעקבות דיון ארוך ומקיף, ונוח הטיעונים שהועלו, עלה ויכוח בשאלה האם נכון להתייחס – כפי שנאמר פה בהערת ביניים תוך כדי שיחה – ולהגיד אמירה חריפה כל כך לפיה "באין דיין – אין דין" בנוגע לאחד מהכלים והאפשרויות לדין. אכן, אם נחסום את האפשרות להגיש תובענות ייצוגיות, יש הטוענים שאין דיין ואין דין, אבל אני חושב שזאת אמירה קצת קיצונית. כי כמו שנאמר פה יש המון כלי אכיפה, גם אזרחיים, גם מינהליים, לפעמים גם פליליים, החלים על כמעט כל הפרה או דוגמה העלולה להטריד את הציבור. ולכן מכאן ועד לטענה שזהו אינו הכלי המתאים ולכן "אין דיין ואין דין", זוהי הקצנה מאוד גדולה. הדיון על גובה הסכום נוגע גם לעמדתו הראשונית של משרד המשפטים, שקבעה תחילה את הרף על שני מיליון ש"ח. גם בכך יש היגיון, אך זהו דיון שכבר מוצה, ולכן אני מבקש למסגר אותו ולא לשוב אליו. הבחירה שלא להשתמש בכלי הזה היא בחירה של הצעת החוק הממשלתית, שאותה איצתי כיושב-ראש הוועדה. בלעדיה אין טעם לדיון היום; הקביעה העקרונית הזאת, לפיה עובר קו מסוים, היא לב העניין, ובלעדיה כל מטרת הדיון מיותרת. הנוסח שהופץ, לפיה התפיסה שהוצגה בדיונים הקודמים נדחתה על ידי הוועדה – אינו מקובל עלינו, ואיננו מקבלים את הטיעון ש"אין דיין ואין דין". לגבי השאלה האם אפשר לייצר מנגנון החרגה שבו הנזק לא יעלה על התועלת – כאן אני מסכים עקרונית. הצעתי כל מיני רעיונות, חלקם הונחו לפתחם של אנשי משרד המשפטים. אמרתי להם – וקשה לי להאמין שאני אומר זאת, בוודאי בתקופה הזאת – שניתן לחשוב על מנגנונים דומים לזה הקיים בלשון הרע על ציבור, טענת אמת בלשון הרע דורשת אישור היועץ המשפטי לממשלה וכדומה. מנגד, הם השיבו שאין בידיהם הכלים ליישם זאת, וקיבלתי את עמדתם. מדובר בכלי שאינו אפקטיבי. עלו עוד רעיונות שונים, אך בשורה התחתונה אי-אפשר לייצר פה קירח עם תלתלים, או שמעניקים את הפטור המלא או שלא מעניקים אותו, אבל אי-אפשר ללכת באמצע. זהו עיקר הדברים. הנושא של היקף הנזק – וזה קשור מאוד, וגם על זה קיימנו דיונים ארוכים מאוד על ההיסטוריה החקיקתית של חוק תובענות ייצוגיות – זה ממש לא היה המקרה שעמד אל מול עיני מחוקקי חוק תובענות ייצוגיות, המקרה שעמד כשחוקקו את חוק תובענות ייצוגיות היה הבריון הגדול שגונב עשר אגורות מכל אחד מאזרחי מדינת ישראל. העסק, הקונגלומרט שבזה שהוא מכניס את היד לכיס של כל אחד מהאזרחים וגונב - - - << אורח >> רועי כהן: << אורח >> משנה גרמים. זה עלה בדיונים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> משנה במידות ומשקלות, זו הייתה הדוגמה. לבוא ולהגיד שמפה כוונת המחוקק הייתה שיגישו נגד בית קפה שכונתי תובענה ייצוגית של עשרות מיליונים, הפער אדיר מאוד. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> לא אמרתי דבר כזה. ממש זה לא משהו שאמרתי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> גם אם בית קפה שכונתי כעסק קטן, יכול להיות שהוא ימכור מוצר לא בריא, אז יש הרבה כלים אחרים. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> אדוני מייחס לי דברים שלא אמרתי. אני אחזור על דבריי ואני אחדד את הדברים. קודם כול, אני חוזר על הדברים כי למיטב הבנתי הוועדה שינתה את עמדתה, וזה בסדר גמור. בדיונים שהיו אז, העמדה שאני מציג עכשיו כן התקבלה. אדוני קיבל אותה ועל בסיסה הציע את ההצעות ליצירת מנגנון ליצירת חריגים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה נכון. לדעתי גם התהליך הזה עבר בדיון. למיטב זכרוני גם האמירה של תבדקו האם אפשרי לייצר מנגנון כזה נאמרה בדיון. זה לא נאמר רק בחדרים הסגורים. והתשובה הייתה נבדוק, ונאמר שזה לא אפשרי. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> אדוני שואל למה אני מעלה את הדברים מחדש, כי הדברים השתנו. הוועדה שינתה את עמדתה ואני חושב שראוי להציג את הדברים מחדש. אני אחדד שתי נקודות קטנות: האחת, אני רוצה לחזור לראשונות. לכאורה אפשר היה לומר: למה צריך תובענה ייצוגית נגד בנקים, הרי יש המפקח על הבנקים? מדוע נגד חברות ביטוח, הרי יש המפקח על רשות שוק ההון? מדוע צריך זאת בכלל, הרי קיים פיקוח גם כיום, כמו הרשות להגנת הצרכן? התשובה היא שהרעיון של חוק תובענות ייצוגיות היה שיש סוגים של נזקים, נזקים קטנים, שנגרמים לציבור רחב מאוד, כאשר לכל פרט ופרט לא שווה להגיש את התובענה בעצמו, ומצד שני במקרים רבים לגופים האמונים על האכיפה של הגורמים האלה אין תמיד את הכוחות ואת היכולת לאכוף כל דבר כזה וכו'. זה הרעיון של חוק תובענות ייצוגיות. אדוני, קצת כופר ברעיון. << אורח >> שחר תורג׳מן: << אורח >> אתה סותר את עצמך פעמיים. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> בבקשה לא להעיר לי. אני חושב שזה הבסיס של תובענות ייצוגיות. ולכן כשאמרתי שאם אין דיין – אין דין, אני עומד מאחורי זה. בעיניי זה ממש לא קיצוני. ההנחה שיש הרבה גופים, גופי אכיפה מינהליים, פליליים וכו', אנחנו יודעים. על סמך זה הכנסת חוקקה את חוק תובענות ייצוגיות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, אלעזר, במחילה זה ממש לא נכון. הממונה על מידות ומשקלות, המפקח על הבנקים, אין לו מנגנון ולא היה לו מעולם מנגנון להשבה. לא היה לו דבר כזה. אם שינית את המידות והמשקלות שלך, עברת עבירות לפי חוק הגנת הצרכן ועקצת כל מוכר בסופר, כל קונה בסופר, ב-5 גרם של גרעינים שחורים, יתפוס אותך הממונה על הגנת הצרכן ויטיל עליך את הקנס הכי גדול בעולם. לאנשים שעקצת לאורך התקופה אין דרך לקבל פיצוי. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> אותו דבר בעסקים קטנים. זה אותו דבר בדיוק. גם עסקים קטנים שפגעו בהרבה מאוד אנשים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה לא אין דין ואין דיין. זו שאלת גובה הפיצוי והפוגענות של ההליך. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> אני חולק על אדוני. אני חווה את הדברים אחרת. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בניגוד למה שאמרת קודם שננסה לייצר מנגנון להחרגה למקרים קיצוניים, לטענה העקרונית הזאת שלך, אלעזר, פה אני עומד מאה אחוז מאחורי האמירה, דנו בה ובהחלט דחינו אותה מכול וכול. הנושא האם יש מנגנון למקרה קיצון, מה עלותו ומה השלכתו. הנושא שבא ואומר שבאין אין – אין דיין, הוא לא העמדה הממשלתית, הוא לא העמדה שהוועדה קיבלה, והתפיסה הזאת לא שמעתי משום חבר כנסת. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> אדוני ייחס לי אמירה שלא אמרתי. לא דיברתי על בית הקפה השכונתי. דיברתי על גופים שהם עסקים קטנים. ושוב, מהנתונים - - - << אורח >> רועי כהן: << אורח >> זה העסקים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אמרת 2 מיליון שקלים. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> אדוני, רק תיתן לי לסיים. אני לא מדבר על עסקים קטנים במובן הזה. עסק קטן של 2 מיליון, או 3 מיליון, או 5 מיליון, יכול להיות גם סטרטאפ קטן שמתעסק בסייבר, מתעסק בפרטיות, והנזק יכול להיגרם למאות אלפי אנשים מפגיעה בפרטיות לא מבית קפה שכונתי. זה גם בתוך העסקים הקטנים. << אורח >> אילנה מזרחי: << אורח >> גם יכול להיות עסק קטן מעוול. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא יקבל תביעה אזרחית וישלם. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> הטענה כאילו הדבר הזה חוסם אך ורק את בית הקפה השכונתי היא לא נכונה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אלעזר, במחילה, אתה אומר שאני מכניס לך דברים לפה, אתה מכניס לי דברים לפה שאני לא אמרתי. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> אני חוזר בי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אלעזר, במחילה, כולם במדינת ישראל יודעים שבשנייה שאתה מדבר על עסק, בין אם הקו הוא 2 מיליון, 9 מיליון, 10 מיליון , 20 מיליון, או 100 מיליון, זה כולל את כל סוגי העסקים. זה ברור לכולם. אתה בעצמך ציטטת את הנתון יותר מ-90% מהעסקים, אז יותר מ-90% מהעסקים זה לא העסקים שעושים פיגועי סייבר ב-100 מיליון שקלים. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> אני לא יודע. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אתה לא יודע, אני כן יודע. תרשה לי לדעת. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> נפנה לוועדה לשמוע את הנתונים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אלעזר, תודה. תרשה לי לדעת. העסקים הקטנים שעליהם אנחנו מדברים – ואין ספק, ברגע שאתה מעביר את הקו, עוד לא המציאו את השיטה להעביר את הקו - - - << אורח >> רועי כהן: << אורח >> זה בכל החקיקה בישראל. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה נכון בכל החקיקה בישראל. גם ההטבות שנותנים לעסק שהולכות על בסיס מחזור לא הולכות על בסיס רווחיות. << אורח >> רועי כהן: << אורח >> רווחים כלואים – למה קבעו 30 מיליון? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> רק לא להתפרץ. אפשר לבוא ולשאול "שאלות רבי זירא". << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> רבי ירמיה - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אפשר לבוא ולהגיד מה יהיה אם בדיוק יש עסק שפוגע בכל כך הרבה, הכול טוב ויפה, מעבירים את הקו באיזה מקום. יש לזה מחיר, כולנו מודעים לזה. האם יכול להיות עסק קטן שיגרום להרבה מאוד נזקים? כן. האם מדינת ישראל עומדת חסרת עונים אל מול הדבר הזה? בשום פנים ואופן לא, החל מהמישור הפלילי, המנהלי והאזרחי, וכלים נוספים שאינם תובענה ייצוגית. יש כלים רבים, והמחשבה שאם אין הכלי של תובענה ייצוגית כאילו "אין דין – אין דיין", אם לא היה ברור קודם שאני דוחה את התפיסה הזאת, אני דוחה את התפיסה הזאת עכשיו. אני חושב שאפשר על זה לפחות להתקדם, כי אחרת באמת אין טעם בדיון היום. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> דבר אחרון ואני אעבור לנקודה הבאה. דווקא הדוגמאות שאדוני נתן על זה שבכל החוקים יש קווים קשיחים וכו', זה נכון. אני לא יכול להגיד ב-100% כי בוודאי שאין 100%, אבל ברוב המקומות שהמחוקק קובע רף כזה או אחר, כמעט תמיד יש מנגנון של חריגים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> חמור מאוד. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> כמעט תמיד יש מנגנון של חריגים. << אורח >> רועי כהן: << אורח >> איפה יש מנגנון של חריגים? << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> הרבה מאוד. << אורח >> רועי כהן: << אורח >> איפה? אתה יודע כמה אנשים לא קיבלו בגלל ה-24% את הפיצוי? למה אתה אומר סתם אמירות? אין שום מנגנון של חריגים. אף פעם כשזה קשור לעצמאים אין חריגים. למה אתה תמיד אומר את זה? אתה יודע כמה אנשים נפלו על ה-34%-35% ואנשים החזירו כסף? האם אתה חווית 39% פגיעה בעסק שלך והיית צריך להחזיר את כל הכסף? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> די. << אורח >> רועי כהן: << אורח >> אז מה אתה אומר שיש ועדת חריגים? נלחמנו פה ולא הייתה ועדת חריגים? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> סליחה. די. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> מניסיוני פה בכנסת ברוב המקומות שיש כללים - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני חושב שזו רעה חולה של מערכת החקיקה הישראלית. אנחנו מייצרים לעצמנו את הביורוקרטיה שהורגת אותנו. שוב אם היה אפשר לייצר מנגנון חריג קל ופשוט, הייתי בעד. הוחלט על ידי האנשים הרלוונטיים, שיש להם ניסיון רב מאוד בפיקוח על הליכי תובענה ייצוגית – אני לא מאמין שאני מאמץ את עמדת הייעוץ המשפטי לממשלה שאומרים – שאין דרך לייצר פה מנגנון קל ופשוט של חריגים שנזקו לא יעלה על תועלתו, ואומרים לי: בכל זאת נעשה מנגנון שאדם שמקבל את התובענה הייצוגית, שחרב עליו עולמו כי הוא עסק קטן ולא יודע איך להתמודד, האם יתבקש על ידי ועדת חריגים כן לתבוע או לא, שהוא יצטרך עורך דין שייצג אותו אל מול ועדת החריגים. זה ייצר לנו עוד מנגנון ועוד הליך. לפעמים אין ברירה, חייבים להעביר קו. << אורח >> שחר תורג׳מן: << אורח >> אדוני היושב-ראש, למה אנחנו מתנצלים? אמרת מלכתחילה שתכלית החוק לא הייתה להתקרב לעסקים קטנים. אנחנו מתנצלים פה שאנחנו שמים רף. מה זה הדבר הזה? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אף אחד לא מתנצל. בוא נתקדם. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> הנקודה הבאה שרציתי להעלות היא נושא שכבר עלה פה על ידי חבר הכנסת עוז חיים, השאלה כיצד התובע יכול לדעת את היקף המחזור של העסק שהוא מבקש לתבוע. אני לא ארחיב על כך שכן הדברים כבר נאמרו, אך אני מציע לוועדה כן ליצור מנגנון מסוים, ולו במסגרת חקיקת משנה. החשש הוא שמישהו ישקיע, ואז פתאום ישלפו לו שחוות-הדעת שהמחזור הוא אחר. בעיניי עדיף שהדברים האלה יהיו לפני. גם אם המנגנון עצמו לא יהיה בחוק, לכל הפחות שהמחוקק יקבע אמת מידה מסוימת ויסמיך לקבוע בתקנות איזה מנגנון. אני אסב את תשומת לב הוועדה שאני כבר צופה, הוועדה תחליט מה שהיא רוצה, שגם אם ההגדרה תהיה 9 מיליון, שיהיו דיונים בבית המשפט בשאלה איך מודדים את ה-9 מיליון האלה, האם אלה 9 מיליון של שנת המס הקודמת, של השנה הזאת, מהמחזור? האם זה לפי דיני המס? מן הסתם יהיו דיונים שלמים סביב השאלה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זו נקודה שאמרנו שנדון בה. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> ועוד שתי נקודות קטנות: דיברנו לפני שנתיים שפה מדובר על עסק, אבל לכאורה זה אמור לחול גם על עמותות ועל חל"צ, על חברה לתועלת הציבור - - - << אורח >> יערה למברגר: << אורח >> העדפנו שייכנס. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> אתם מניחים שזה נכנס למילה "עסק"? << אורח >> יערה למברגר: << אורח >> אפשר לטייב את הנושא. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> ונקודה אחרונה, למרות הדברים הנלהבים של אדוני, אני כן מציע לוועדה, מכיוון שמדובר בכל זאת על משהו חדשני, לשקול לעשות את הדבר הזה בהוראת שעה לכמה שנים – לחמש שנים, לארבע שנים – שתיתן בכל זאת לוועדה אפשרות לעקוב אחרי זה ולהבין לאיפה זה הולך, מה זה יוצר, מה זה גורם, ולתת את הדעת בצורה יותר מושכלת, ולא ישר להפוך את זה להוראת קבע. << אורח >> אילנה מזרחי: << אורח >> אנחנו מסכימים שהכלי של תובענה ייצוגית מנוצל לרעה, ויש עסקים קטנים שיכולים להיפגע, אבל אנחנו מרגישים שהאיזון שנעשה כאן יוצר אפקט של מטוטלת, שמעביר את הפגיעה מהעוסקים הקטנים לצרכנים. אנחנו מכירים ברשות עסקים קטנים שמבצעים הפרות מאוד מאוד משמעותיות כמו להשאיר אנשים בלי כספי הפנסיה שלהם בעסקה לאיתור כספים אבודים לכאורה, אנשים שנותרו בלי כלום. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אל תכריחי אותי לעשות את החישוב שעשיתי אתכם בטלפון, זה פשוט פיקציה מוחלטת. << אורח >> רועי כהן: << אורח >> למה זו תביעה ייצוגית? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> שיתבעו אותם אישית, אזרחית. מה הבעיה? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני חייב לומר לך בנושא הזה, מאחר שהדוגמה הזאת הועלתה מולי בשיח מוקדם, שבית משפט שקיבל תובענה ייצוגית על קשיש ששדדו לו את כספי הפנסיה, זה מסביר לי היטב מדוע צריך להחריג את חוק תובענות ייצוגיות על עוד הרבה דברים. באה אליי המדינה בהקשר אחר וביקשה, ובצדק, להחריג את הנושא של רשות מקרקעי ישראל מתובענות ייצוגיות, ועשינו את זה לא מזמן, מסיבה מאוד פשוטה, כי כאשר יש ניזוק, שניזוק בעשרות ובמאות אלפי שקלים במקרה של פנסיה – פנסיה ממוצעת במדינת ישראל לקשיש, אנחנו מדברים על קשיש, אנחנו לא מדברים על מישהו שהתחיל את חייו הפנסיוניים והוא עכשיו בן 30, הוא הפריש ויש לו 10,000 שקל או 100,000 שקל בכספי הפנסיה – אנחנו מדברים על קשיש, אז בן אדם ממוצע במדינת ישראל, בכמה הוא פורש בפנסיה? את יודעת מה הפנסיה הממוצעת בישראל? בין 600,000 שקלים למיליון שקלים. זה הממוצע, וזה הצד הנמוך של הממוצע, רוב האנשים מגיעים ליותר בגיל הפרישה. כל אירוע מסוג זה הוא אירוע פרטני לחלוטין שאינו מתאים לתובענה ייצוגית; השאלה המרכזית היא מה בדיוק נאמר בשיחת הטלפון, והאם היתה הטעיה אם לאו. כל המטרה לתת תובענה ייצוגית זה שדופקים הרבה אנשים בסכום קטן. בן אדם שדפקו אותו על חצי מיליון שקל האם הוא ילך לייצוגית? << אורח >> אילנה מזרחי: << אורח >> לפעמים יש נזקים גדולים יותר, והם כן מאפשרים תביעה על תובענה ייצוגית. ראינו תביעה כזאת במקור. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> האם היא אושרה? << אורח >> אילנה מזרחי: << אורח >> ודאי שאושרה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא על זה שלקחו לבן אדם את הכספים. << אורח >> אילנה מזרחי: << אורח >> כן. היא על זה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא. היא על זה שבן אדם פעל בלי רישיון, עם כל הכבוד. << אורח >> אילנה מזרחי: << אורח >> זה היה חלק מהטענות, אבל לא ננהל את הדיון הזה פה. בכל מקרה, גם במקומות שבהם הנזקים הם לא במאות אלפי שקלים, הם הרבה יותר קטנים, בסוף יש עוסקים שאומרים לך שהם יספקו לך מוצר ולא מספקים אותו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> תאכפו עליהם. << אורח >> אביר קארה: << אורח >> זה הונאה. << אורח >> שחר תורג׳מן: << אורח >> זה הונאה. הכול קשור לייצוגיות פה? יש איזה עבירה – הולכים לתובענה ייצוגית. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא להפריע, חברים. יש לי פריבילגיה כיו"ר להפריע, בייחוד שדיברו איתי על זה קודם, אבל אל תפריעו אתם. << אורח >> אילנה מזרחי: << אורח >> בכל מקרה אנחנו מבינים שהדבר הזה יוצר אפקט מטוטלת, ותהיה פגיעה בצרכנים. אם אנחנו לא נייצר כאן איזון, לדוגמה לאפשר נגד עוסק קטן, שמנוי בתוספת התשיעית לחוק, זו תוספת שמרכזת את העוסקים בתחומים מאוד בעייתיים – אם לא נאפשר את האיזון כאן, נצטרך לפתוח את החוק, וזה יקרה כנראה בקרוב לאור פירוק המועצה, ולהכניס שם כלים נוספים שיאפשרו - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני מאוד בעד שיהיו לרשות לסחר הוגן כלים. << אורח >> אילנה מזרחי: << אורח >> צריך לאפשר כלים נוספים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני מאוד בעד. << אורח >> אילנה מזרחי: << אורח >> הדבר הזה לא יכול להישאר בלי כלום. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> עשיתם אאוטסורסינג לאכיפה שלכם על הונאות קשישים, ועכשיו את אומרת לי: אל תסגור את השער הזה. << אורח >> אילנה מזרחי: << אורח >> אני רוצה לומר עוד דבר, ההבנה שיש אכיפה של הרשות להגנת הצרכן, ולכן כל דבר שראוי להיות אכיף, ייאכף – לא מתחברת עם מה שקורה בשטח. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אף אחד לא אומר את זה. << אורח >> אילנה מזרחי: << אורח >> אתה אומר שיש כלים מקבילים לאכיפה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> סליחה, אף אחד לא אומר את זה. אומרים דבר מאוד פשוט: אם הרשות לא אוכפת, יכול להיות שצריך - - - << אורח >> אילנה מזרחי: << אורח >> היא אוכפת ועובדת קשה מאוד. היא לא יכולה להגיע ל-600,000 בתי עסק. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> תובענות ייצוגיות צריכות להגיע ל-600,000 בתי עסק? << אורח >> אילנה מזרחי: << אורח >> תובענות ייצוגיות במקרים מסוימים צריכות להגיע ל-600,000 בתי עסק. << אורח >> שחר תורג׳מן: << אורח >> אז נבטל את הרשות. יש תובענות ייצוגיות, נבטל את הרשות, אין בה צורך. << אורח >> אביר קארה: << אורח >> אין רשות. << אורח >> אילנה מזרחי: << אורח >> יש רשות. << אורח >> אביר קארה: << אורח >> אתם לא עושים את העבודה שלכם. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> חברים, די. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הדוגמה שהבאת בעיניי היא דוגמה קלאסית לשימוש לרעה בכלי של תובענות ייצוגית. זה משהו שלא מתאים לתובענה ייצוגית, לא צריך להיות בתובענה ייצוגית מלכתחילה, וגם זה לא עסק קטן. תעשי חשבון, בן אדם שפגע בכספי פנסיה של קשישים - - - << אורח >> אילנה מזרחי: << אורח >> זה עסקים שמעוולים, הם מקימים את עצמם. הם סוגרים את עצמם ומקימים בשם ומספר אחר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תגישי תלונה במשטרה. תגישי תביעה אישית. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> עוד יותר זה לא הכלי הנכון. כי אם הוא מקים את עצמו בעסק חדש, כאשר תוגש התביעה הייצוגית, יעמוד התובע הייצוגי מול שוקת שבורה, כי לא יהיה שם כסף לתבוע. עם חוק תובענות ייצוגיות יש עבודה גם למשטרה, גם לרשות לעסקים קטנים, גם לרשות להגנת הצרכן, גם לרשות להגנת הפרטיות. לכל גוף רגולטורי יש מספיק עבודה, ברוך השם. לא ייתכן שהאמירה שיש תובענות ייצוגיות, פוטרת את הממשלה או את גופי האכיפה מעבודתם. זה דבר שבלתי אפשרי לקבל. << אורח >> אילנה מזרחי: << אורח >> זה לא מה שאנחנו אומרים. << אורח >> גילית רובינשטיין: << אורח >> חבר הכנסת רוטמן, אני רוצה להתייחס לזה, כי אנחנו בדין ודברים עם קובי, הממונה על הרשות להגנת הצרכן. אנחנו יודעים שהרשות בעד החוק, בעד קידומו ובעד מציאת פתרונות לבעיות שקיימות בחוק שלכם. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה לא קשור לחוק הזה. << אורח >> גילית רובינשטיין: << אורח >> אנחנו פעם בשבועיים בפגישה אצל קובי ואצל איה כשצריך, בשביל להגיע להבנות ולראות איך מקדמים את הדברים האלה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בואו נתקדם, חברים. אביר קארה, בבקשה. << אורח >> אביר קארה: << אורח >> שמחה, תודה רבה על קיום הדיון הזה, על ההובלה של החוק. צריך להגיד גם תודה לשר המשפטים יריב לוין שראה את החומר וקידם אותו. אני רוצה גם להגיד תודה לאנשים שלא תמיד רואים, וזה הצוות המקצועי במשרד המשפטים, הצוות של כרמית יוליס. אני חושב שהם עשו עבודה מאוד מאוד מקצועית. הם בחנו באמת את כל הדברים. הם מופיעים פה היום בצורה מאוד מאוד רצינית ומאוד מקצועית, כי הם מבינים שהעילות המרכזיות שבהן יש ניצול לרעה וכל מיני הפרות טכניות, כמו כפתור ביטול עסקה בעמוד ראשון באתר אינטרנט, שעל זה הולכים לתבוע 2.5 מיליון שקלים – כל הדברים האלה כבר לא מופיעים שם. אני כן רוצה להתייחס לדברים שיש פה, כי היה נדמה לי בתחילת הדיון שטעינו. הרגשתי כאילו נכנסתי לדיון, אבל טעיתי בכניסה לדיון, טעיתי במקום. אנחנו לא יושבים פה, שמחה, בגלל בעלי עסקים שמפרים, אנחנו יושבים פה בגלל ניצול לרעה של עורכי דין, כשבעלי עסקים שיושבים כאן הם הקורבן. באנו לעזור לקורבן, ואז מדברים איתנו על התליין. אני מת מפחד. אני לא יודע איפה אני נמצא. אומרים פה: אין דין ואין דיין. אני אומר לכם: יש דין, ויש דיין ויש תליין רק על אזרחים שומרי חוק. רק על מי שיש לו עוסק מורשה, שאפשר לפנות אליו, שאפשר לעשוק אותו. במי לא מטפלת הרשות להגנת הצרכן – יצא שהקמתי מערך אזרחי בארבע השנים האחרונות, אנחנו מקבלים 240 פניות ציבור ביום על בעיות של הונאה, על עוקץ קשישים – בבעיות המרכזיות מדינת ישראל לא מטפלת. מדינת ישראל התפשטה מהאחריות שלה לחוק ולסדר. אין חוק וסדר במדינת ישראל, איש הישר בעיניו יעשה. במי מנסים לטפל? בבעלי העסקים הטובים, באזרחים ששומרים על המדינה הזאת, שמשלמים מיסים, שמעסיקים עובדים, האזרחים הכי טובים פה, אלה שמשרתים. ברוב התביעות שהיו פה, אתה לא תאמין על מי, יש מכנה משותף, רובם גם היו במילואים בתקופה הזאת. אתה יודע למה? כי הם אזרחים שעושים הכול למען המדינה הזאת, והמדינה הזאת גורסת אותם ומציבה בפניהם אלפי מכשולים במסלול ההמראה שלהם – רק אל תצליח. ואז אני יושב בדיון בוועדה, אחרי שלוש-ארבע שנים של מאבק, ואני בכלל מתבלבל. האם אני המפר? מחר בבוקר יכולים לתלות אותי, כשאני בכלל הקורבן. גם מה שהגענו אליו עד עכשיו, ואני אסיר תודה, כי אני חושב שהגענו לדבר רציני – כל מה שהגענו לא מספיק. מה שאנחנו צריכים לעשות, ואני חושב שיש פה בלבול בוועדה, ומי שלא רואה את הדברים מלמעלה צריך לדעת לראות אותם. יש בחור, קוראים לו "טוני", הוא מזמין מבעלי עסקים סחורה ושולח להם צילום מזויף של העברה בנקאית, מקבל מהם את הסחורה והכסף לעולם לא מגיע. הוא לא טוני שהולכים לתבוע בתביעה ייצוגית. לא, הוא עבריין, נוכל, שצריך לשבת בכלא, אבל לא תאמינו, 27 תלונות במשטרה נסגרו באותו יום. אז על מה אתם מדברים איתנו בכלל? אנחנו עושים לכם טובה, אנחנו עושים היום טובה למערכת המשפט, ואנחנו עושים היום טובה לכנסת, ואנחנו עושים היום טובה לכל אזרח בישראל, כי בבית משפט כשאני הולך לראות תביעות, בית המשפט מתעסק בשטויות. אם בית משפט מתעסק אם היו על מזמרה הוראות בעברית, כן או לא, אז בהכרח הוא לא מתעסק באותו טוני שעוקץ מאות בעלי עסקים או מאות אנשים בישראל, קונה מהם סחורה, מזמין מהם סחורה, לא משלם לעולם ונעלם, כאשר כולם כבר יודעים איפה הוא נמצא. אני חושף יום-יום עשרות סיפורים על נוכלים. יש מכנה משותף. יש מכנה משותף לסיפורי הנוכלים. אין בישראל, לא אכיפה, לא משטרה ולא מערכת משפט שלוקחת את הדבר הזה ומטפלת בו. אף אחד במדינת ישראל לא חשב רגע אחד לעצור, לשים כפתור אדום, כאשר יש בן אדם שחווה הונאה וללוות אותו מהשלב הראשון עד השלב האחרון. הרשות להגנת הצרכן – איפה השמירה על האזרח? ראיתם שיש אזרח שעקצו אותו בחצי מיליון שקל, אל תלכו לישון בלילה. תלכו אליו הביתה, תלוו אותו בכל התהליך, תדאגו לו לעורך דין, תדאגו שהמשטרה לא תסגור את התיק. זו הונאה חמורה ואותו אדם צריך לשבת בכלא. מה הם כן יודעים לאכוף? הם כן יודעים לאכוף אם חס וחלילה באיזה מקום באתר האינטרנט לא הוספתי הצהרת נגישות. אוי-אוי-אוי, מה קרה למדינה. בגלל שבית המשפט עמוס במאות תיקים בשנה, שאין דרך להתדיין עליהם, בגלל שבית המשפט עמוס באלפי דברים ותביעות סרק שאין מה לעשות איתן, תביעות שממלאות את בית המשפט, אין לנו מערכת משפט. מי שחושב שלא יעבור התיקון הזה היום, ומחר בבוקר בבית משפט מישהו מאיתנו יזכה לקבל משפט צדק, כשבתי המשפט עמוסים – טועה. מישהו מכל אזרחי ישראל, לא רק בעלי עסקים, זה לא אינטרס של בעלי עסקים, זה אינטרס של כל אזרח במדינת ישראל. התביעות ההזויות שמגיש עורך דין מאן דהוא בשמה של גברת שמעולם לא הכירה אותו. בערך 100 תביעות ייצוגיות, כל אחת ב-2.5 מיליון שקל, הוא מגיש בשם תובעת שלא יודעת מי הוא. זו הונאה, הוא צריך לשבת בכלא. מישהו חושב שזה לא עלה כסף לכל אזרח: בית משפט, קלדנית, שומרים? כל ההצגה מסביב כדי לשרת את אותם נוכלים בחליפות, בריונים בחליפות בבית המשפט, זה סחיטה באיומים. אנחנו יושבים פה היום אחרי ארבע שנים של מאבק, אחרי שאנחנו יודעים שאנחנו חווים הונאה. כשמתקשר אליי בעל עסק ומספר לי על התביעה הייצוגית שלו בטלפון, את שמות התובעים ואת שמות עורכי הדין, אני אומר לו: הטיפול בו הוא לא טיפול משפטי. אתה מתעסק בהונאה. אתה כרגע נסחט ואתה עובר סחיטה באיומים. אין פה אדם שלא חושב שהתביעה שהוא חטף לא הייתה פרוטקשן בחסות החוק. אלה המילים. בחוק אתם מגנים עליהם. לשבת פה ולהפוך את זה מכאן לשם, אני חושב שזה הזוי. אני רק רוצה להגיד שוב: תודה רבה לצוות המשפטי במשרד המשפטים, לצוות של כרמית – היא לא הייתה פה כשאמרתי את זה, אז חשוב לי להגיד – הם עשו עבודה מקצועית לעילא ולעילא. ואני חושב שכל חברי הכנסת שנמצאים פה היום צריכים לסייע בעדנו כדי שהחוק יגיע כמה שיותר מהר למליאה, זו לא משימה פשוטה, ולהעביר אותו, כי יש אנשים בישראל שעוברים ברגע זה סחיטה, פרוטקשן והונאה ואף אחד לא מגן ושומר עליהם, ולכם יש את ההזדמנות היום בלחיצת כפתור לעשות את זה. אני חושב שמה שנקבע פה והדברים שחייבים לעבור היום זה כמובן עסק קטן עד 9 מיליון. רצינו יותר, אני מבין שאין את האפשרות הזאת, אבל עסק קטן ב-9 מיליון, שיקבל הגנה מלאה מפני תביעה ייצוגית, זה לא המקום לתבוע עסקים קטנים. יש שני דברים מאוד חשובים שגם יעברו היום, שזה פנייה מוקדמת בעילות שמשרד המשפטים עשה עבודה מקצועית, ראה באיזה עילות יש ניצול לרעה שהוא גדול היום, וכמובן אני חושב שצריך להצביע ולעבוד כמה שיותר מהר על חלק א' בחוק ולדאוג שלפחות הדברים האלה יעברו. נמשיך את הוויכוחים אולי אחר כך. אני אגיד תודה רבה גם לשמחה רוטמן, ואם אפשר, נעשה את זה קצר, נצביע ונעוף. תודה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> שחר תורג'מן, בבקשה. << אורח >> שחר תורג׳מן: << אורח >> תודה. אני נשיא איגוד לשכות המסחר. 90% מהעסקים אצלנו הם עסקים קטנים. אני מרגיש מאוד לא בנוח, כמו אביר, נכנסתי בסטייט אוף מיינד שיש פה איזו הבנה סביב השולחן שהכלי הזה של תובענות ייצוגיות לא נועד בכלל לטפל מעולם בעסקים קטנים. אנחנו יודעים שהמנגנון הזה נוצל בצורה צינית לא על ידי לא עורכי דין, אלא על ידי "עוכרי דין", אני קורא להם. מנגנון סחיטה, פרוטקשן, כמו שאמר אביר, בחסות החוק. אתם צריכים להבין מה קורה לעסק קטן כשהוא מקבל תובענה ייצוגית. הטלפון הראשון שהוא מקבל זה מהבנק, כי דירוג האשראי שלו נמצא עכשיו בסימן שאלה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אגב, הבנק יודע את המחזור. אין בעיה, ולכן את הנזק הראשוני הזה עצרנו. << אורח >> שחר תורג׳מן: << אורח >> אני רוצה להזכיר לכם, בעיקר בעסקים קטנים, שהחוזה שיש מהמדינה, סליחה שאני אומר את זה, הוא חוזה של סאקרים. למה? כי איך עסק קטן נולד? הוא לוקח כסף פרטי שלו, לוקח כסף מחברים וממשפחה, הולך לבנק, לוקח הלוואה, אם הוא מצליח, המדינה שותפה, גובה מיסים, אם הוא לא מצליח, הוא נכשל, זו בעיה שלו, הוא נמצא עם חובות שרובצים עליו עד סוף ימי חייו. תזכרו כמה עסקים קטנים לא מסיימים את פרק הזמן של חמש שנים, בערך 80% מהעסקים הקטנים לא מסיימים, ומרבית המועסקים במדינת ישראל מועסקים בעסקים הקטנים. לוקחים את הכלי הזה, פצצת אטום, שנקרא "חוק תובענות ייצוגיות", שנועד לטפל בקונגלומרטים שמשרתים אחוזים ניכרים מהציבור: 10% מהציבור, 5% מהציבור, 20% מהציבור, ומביאים את הכלי הזה, את הנשק האטומי הזה, לעסק שמשרת פרומיל מהציבור או אפילו מתחת לזה. עסקים קטנים מעולם לא היו קשורים בשום מדינה מערבית מתוקנת בחוק תובענות ייצוגיות. כאן קרה סוג של עיוות, ועכשיו כולנו נעים באי-נוחות בכיסא, למה צריכים להסביר שעסק קטן צריך לעוף לקיבינימט מהחוק הזה. הוא לא קשור אליו, זו פשוט בושה וחרפה, וכל אחד שיש לו איזה בעיה עם אכיפה, רוצה להשתמש בנשק האטומי הזה, נשק יום הדין, נגד עסק קטן, ולרסק אותו. זה מה שקרה. החוק הזה, בפעם הבאה, אני מבטיח לכם שהוא יתוקן שבעתיים. אני רוצה לדבר על 9 מיליון שקל, על הרף הזה. מה אתם חושבים שיש ב-9 מיליון שקל? המספר הזה נראה מדהים. 9 מיליון בעסקים שאני מייצג במחזור או 10 מיליון שקל, נעגל את זה, אנשים מביאים הביתה 2%-3% מהמחזור לפני מס. תעשו את החשבון אתם. אחר כך בתובענה הייצוגית הקלות הבלתי נסבלת, מכיוון שאין אגרות וכל כך קל לרשום כל מספר, "עוכר הדין" רושם מספר, והבנק מרים טלפון כי זה פי 20, פי 100 מהרווח שהעסק הזה מביא לשנה. לכן 9 מיליון זה מספר עלוב, מקומם, הוא לא קשור למציאות. 20 מיליון שקלים, 50 מיליון שקלים, זה איזה רף מינימלי. אנחנו עדיין משאירים עסקים שיקרסו וקורסים בזכות המספר הזה. תזכרו דרך אגב עוד דבר אחד שאנשים לא מבינים, כשהם רוצים לשרת את החוק. בסוף סעיף תובענות ייצוגיות נמצא ב-PNL, במאזן של עסקים, זה כבר סעיף קבוע. הייתי מנכ"ל קבוצת הדקה ה-90, היה לי סעיף קבוע – תובענות ייצוגיות. שמתי בצד 600,000 שקל או מיליון שקל כדי להתמודד עם תובענות ייצוגיות. ומי משלם את זה בסוף? כולנו, כולנו. זה כלי שעושה אקסלרציה של יוקר המחיה. למי שלא מבין את זה, הוא מעשיר "עוכרי דין" ועושה אקסלרציה של יוקר המחיה. תחריגו פה את העסקים הקטנים. מרבית העסקים במדינה מתוקנת הם עסקים קטנים, מה לעשות, והחוק הזה, לא באירופה ולא בארצות-הברית, לא נוגע בהם, רק בישראל הוא נוגע. למה אני צריך להתנצל? תוציאו את העסקים הקטנים מתחולת החוק, ותקבעו מינימום 20 מיליון שקל. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> תודה רבה. עו"ד אוהד רוזן, בבקשה. << אורח >> אוהד רוזן: << אורח >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, האמת היא שרוב התייחסותה של לשכת עורכי הדין נוגע לסעיפים אחרים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נשמור לך את זכות הדיבור. << אורח >> אוהד רוזן: << אורח >> תודה. רק לעניין הזה בקצרה. אני מסכים ומבין את הנושא שצריך להגן על עסקים קטנים, אבל אני גם מסכים עם עמדתו של היועץ המשפטי שיש עסקים שמחזור עסקיהם קטן ויכולים לגרום נזק עצום, ולכן אנחנו סבורים - - - << אורח >> שחר תורג׳מן: << אורח >> תן לי דוגמה. תנו דוגמאות. בלי סיסמאות, דוגמאות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יש עורכי דין שגורמים נזק אדיר - - - << אורח >> אוהד רוזן: << אורח >> אני אתן לך דוגמה. נתן אותה לא אני, נתן אותה חבר הכנסת לשעבר אביר קארה, אותו טוני שעקץ מאות אנשים. זה אדם פרטי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הוא עקץ מאות אנשים. בכמה הוא עקץ כל אחד? << אורח >> אוהד רוזן: << אורח >> יענה חבר הכנסת קארה. << אורח >> אביר קארה: << אורח >> 50,000 שקל, 10,000 שקלים, 20,000 שקלים. זה לא מתאים לתביעה ייצוגית. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אם הוא עקץ מאות אנשים ב-50,000 - - - << אורח >> אביר קארה: << אורח >> זה לא מתאים לתביעה ייצוגית, אבל אין אכיפה בכלל. << אורח >> אוהד רוזן: << אורח >> לפי התיקון המוצע כל אחד ממאות האנשים הוא אדם שעקץ עשרות אנשים או עסק שעקץ עשרות אנשים, הוא יצטרך להגיש תביעה פרטנית משל עצמו. אם לא תהיה אכיפה של מאה אחוז, אותו נוכל יצא נשכר, כי לא כולם יתבעו אותו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא. ממש לא. אם זה עקיצה, בדרך כלל כל אירוע של הונאה הוא אירוע פרטני. כל מי שמבין באל"ף-בי"ת של תובענה ייצוגית יודע שאירוע הונאה, השאלה מה נאמר בשיחה עם פלוני או אלמוני היא שאלה ראייתית שאתה צריך לברר. ולכן לטענה שיש שאלה עובדתית אחת ששותפה לכלל חברי הקבוצה באירוע של עקיצה של עשרות אנשים, היא פשוט מגוחכת. אי-אפשר להגיד את זה. זה לא מסתדר משפטית. << אורח >> שחר תורג׳מן: << אורח >> עורכי הדין עוקצים, בואו נשים את לשכת עורכי הדין גם בחוק תובענות ייצוגיות ואולי נתבע גם אותה. << אורח >> אוהד רוזן: << אורח >> אגב, יש עורכי דין שנתבעים, יש גם תביעה ייצוגית שהתקבלה נגד עורכי דין, בשם לקוחות שלא העבירו להם את מלוא התקבולים. עורכי דין אפשר לתבוע בתביעה ייצוגית. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אין בעיה, אבל זה לא - - - << אורח >> אוהד רוזן: << אורח >> מה שאני מציע, כדי להגן על העסקים הקטנים ועדיין לא לחסום לגמרי, להחריג למקרים מיוחדים וחריגים, להחריג למקרים של הונאה ומרמה, למצוא פתח - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הונאה ומרמה לא מתאימים לתובענה ייצוגית, יקירי. << אורח >> אוהד רוזן: << אורח >> אני חולק על אדוני. יש הונאות שרלוונטיות לקבוצה גדולה של אנשים. למשל הונאה שנעשתה בכתובים. אתר אינטרנט שמציג מצג הונאתי ושקרי: לחץ כאן, קבל כך, בעוד שהם לא מוסרים - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מה שעשית עכשיו, שכל עסק קטן שיש לו אתר אינטרנט, אותו טייקון - - - << אורח >> אוהד רוזן: << אורח >> ממש לא. המזמרה היא לא הונאה ומרמה. יהיה כתוב: עסקים בנסיבות מסוימות. לא יגישו על מזמרה. אנחנו חושבים שצריך לסתום את הגולל על נושא המזמרות, אבל לא לחסום לגמרי את הכלי הדיוני הזה - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נושא המזמרות זה לא הודעה מוקדמת, זה לא קשור לזה. רועי, בבקשה; ואחריו – ניר. << אורח >> רועי כהן: << אורח >> קודם כל, אדוני היושב-ראש, אני מברך על הדיון הזה שנעשה תוך כדי תקופה של מערכת הבחירות והסכמה גם של הקואליציה וגם של האופוזיציה, כי בסוף לנגד עינינו אותם חצי מיליון עצמאים ובעלי עסקים. אני רוצה למנות את העסקים שאנחנו מדברים עליהם: אנחנו מדברים על בעלי מסעדות, על קליניקות, על מכוני כושר, על חנויות בגדים, על מוסכים, על רוקחים על מדבירים, על חנויות צעצועים. קמים בבוקר, לובשים שכפ"ץ, הולכים להביא את הפרנסה שלהם. ובדיוק כמו שציין פה אביר וגם שחר מקבלים פתאום תביעה של 2.5 מיליון שקלים. עזוב את העניין שנעצר האשראי. גם בנושא הזה, אדוני היושב-ראש, צריך לטפל, אבל מאותו רגע אין לו חשק יותר לעבוד בעסק שלו. אני יכול להראות לך שב-90% מהמקרים התפרצה סוכרת, לחץ דם, אנשים שאיבדו את היכולת הקוגניטיבית שלהם לתפקד. מצאנו אנשים שאנחנו צריכים להרים אותם מעפר ולהגיד להם: לא יהיו לכם 2.5 מיליון. הם לא יודעים מה זה לשאת תביעה כזאת של 2.5 מיליון, כאשר בסך הכול יש לו קליניקה, סטודיו, שהוא נתן שם שיעורים לילדים. זה פשוט מטורף לחשוב שאדם יכול להתמודד עם כותרת של תביעה של 2.5 מיליון שקל ולהמשיך לישון טוב בלילה. לכן, אלעזר, אני אומר לך: הייתי פה ב-12 השנה האחרונות כנשיא לה"ב. כל הזמן באנו על הנושא הזה שקובעים רף וזו הייתה המדיניות. אותו דבר לגבי חוק הפיצויים ואותו דבר בחוקים כאלה ואחרים שבהם קובעים רף, ולכן הרף הזה הוא רף שנקבע בחקיקה. כאשר ישבנו על חוק חובת המכרזים, היו פה דיונים על דיונים, וקבעו שעסק קטן הוא 20 מיליון שקל. למה אתה בא עכשיו ואומר שעסק קטן זה 9 מיליון? למה? המחוקק קבע שעסק קטן זה 20 מיליון שקל, אז תלך בהמשך עם מה שהמחוקק קבע. מדובר במחזור, לא ברווח. זה שיש 20 מיליון שקל זה לא שמחר בבוקר הוא לקח 20 מיליון שקל הביתה, זה בסך הכול מחזור. יכול להיות ששולי הרווח שלו הם 2%-3%, אז אתה מאפשר לאנשים האלה הגנה שבסופו של דבר הם יכולים לשבת ולנהל את העסק שלהם. עסק שמקבל תביעה של 2.5 מיליון שקל לא יכול לתפקד, ולכן באנו והכנו גם עבודה, שלחנו את זה גם למשרד המשפטים, הכנו עבודה מה המשמעות של פגיעה בעסק שמוגשת כלפיו תביעה ייצוגית. ואני חושב שרב הנזק על התועלת. ובמקרה הזה חייבים להחריג את ה-20 מיליון שקל, זו הדרישה שלנו, בנוסף לנושא של ההתראה, בנוסף לנושא של תובעים סדרתיים. ולכן אני מבקש ממך, אדוני היושב-ראש: הרף הזה של 20 מיליון שקל, אנחנו עומדים עליו. יש הסכמה שלמה של כל המגזר העסקי, גם אני וגם שחר מנשיאות המגזר העסקי באים לדרוש שהרף הזה יהיה 20 מיליון שקל. זה יהיה בהסכמה מלאה של הגוף המייצג של כלל העסקים בישראל. אני מבקש לא להגיע למספרים האלה של 9 מיליון. להיצמד למה שכתוב בחוק. תודה רבה. << דובר >> עוז חיים (יש עתיד): << דובר >> אנחנו נשמח גם לשמוע איך הגעתם למספר הזה של 9 מיליון. אנחנו רוצים שהתהליך הזה יהיה שקוף. אנחנו לא מבינים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אמרתי בתחילת דבריי, אני אחזור על זה. << דובר >> עוז חיים (יש עתיד): << דובר >> אמרת שזאת פשרה שאף אחד לא מרוצה ממנה, אבל לא הבנו בדיוק. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון. כמו שאתם רואים, גם אני לא מרוצה ממנה. המתנגדים התקיפים ביותר להעלאת הרף בדיונים שהתקיימו היו ארגונים שמייצגים אנשים עם מוגבלויות וכדומה. המחלוקת שלי איתם בנושא הזה עומדת בעינה. הם אמרו שהם מרגישים - - - << אורח >> אביר קארה: << אורח >> זה גם עיכב את החוק שנה וחצי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הם מרגישים שהכלים של האכיפה הקיימים גם עם נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות וגם עם הרשויות האחרות שיכולות לעזור, או הגנת הצרכן וכדומה, לא משאירים להם כלים. והתובענה הייצוגית והקליניקות אלה הכלים שיש להם להפוך את מדינת ישראל למקום יותר נגיש עבור בעלי המוגבלויות והדברים האחרים שאיתם הם מתמודדים. כתוצאה מהדבר הזה, כמו שאמר אביר, החוק נכנס לסוג של עבודה מחדש - - - << אורח >> אביר קארה: << אורח >> לקיפאון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לצערי, אבל גם לשיח בתוך הממשלה, ונציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות והנציב - - - << אורח >> אביר קארה: << אורח >> זה היה בלתי אפשרי. הסכמנו שיהיה 9 מיליון על אנשים עם מוגבלויות, ושיהיה 20 מיליון על כל השאר. << דובר >> עוז חיים (יש עתיד): << דובר >> למה זה בלתי אפשרי? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בשנייה שאתה מייצר את מנגנון ההחרגה, אתה מטה סוגים שונים של תביעות. לבעלי מוגבלויות – אין בעיה. אם יש הסכמה ל-9 מיליון בנושא הזה – מצוין, תעשה ליותר – יותר. בדיוק כמו שאמר אביר, הרי אני לא בא לחוקק את החוק כדי לאפשר לאדם לעוול, זו לא מטרת החקיקה מבחינתי. המטרה פה היא להגן על העסק מפני אותם טייקונים של תובענות ייצוגיות. בשנייה שאני מייצר רף שהוא מודולרי או מנגנון החרגה, הם ייכנסו לשם, אז לא עשיתי בזה שום דבר. אם הקו הוא לא קו מוחלט, אז הבן אדם ישנה את הכותרת. הבן אדם שזייף עד עכשיו תביעות בשם בעלי מוגבלויות, פשוט יכתוב עכשיו תביעה בשם - - - << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> העילה צריכה להיות אחרת. העילה היא נגישות. תעשה שתי מדרגות, לא החרגה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אתה אומר בעילת נגישות – 9 מיליון, ובכל שאר העילות – 20 מיליון? << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> כן. << אורח >> שחר תורג׳מן: << אורח >> זה מה שהצענו. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> יש קשיים שעלולים להתעורר, והיו גם דוגמאות שניתנו פה. הנושא של אנשים עם מוגבלות זה נושא אחד נכבד וחשוב. יש הרבה היבטים אחרים שבהם יכול להיווצר נזק רחב לציבור גם בעסקים קטנים. ולכן באותם מקרים חריגים - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אתה טוען שצריך מנגנון החרגה בכל הנושאים. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> אתם שאלתם אם זה מרפא. אמרתי שלשיטתי זה לא מרפא. << אורח >> אביר קארה: << אורח >> יש פה אופוזיציה וקואליציה שיכולים לתמוך בדבר כזה. זה המחוקק בפני עצמו. << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >> האם יש נתון כמה אחוזים מהעסקים במדינת ישראל זה עד 9 מיליון? האם יש לממשלה נתון כזה? << אורח >> יוסי עדס: << אורח >> אני רוצה להתייחס. אני מהסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים במשרד הכלכלה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אתה הדמות הרלוונטית לשאלה הזאת. << אורח >> יוסי עדס: << אורח >> קודם כול, אני בהחלט מסכים עם האמירות שיש מספיק לאכיפה, ובסוף הופכים את מספר הנוכלים הבודדים לדגל של הכלי לתביעות ייצוגיות כנגד כלל העסקים. זה להפוך כלי לא מידתי על כלל העסקים ואיום תמידי וקבוע על עסקים קטנים ובינוניים. << מנהל >> (היו"ר איתן גינזבורג, 10:54) << מנהל >> << אורח >> יוסי עדס: << אורח >> אני רואה שהיושב-ראש יצא, ורציתי להציע איזה הצעה. << אורח >> אביר קארה: << אורח >> איתן פה. << אורח >> יוסי עדס: << אורח >> אני אחזור על זה אחרי זה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> גם לי יש זכות הצבעה. << אורח >> יוסי עדס: << אורח >> לגבי הרף של 9 מיליון, אין לנו חלוקה של עסקים לפי 9 מיליון, קיבלנו נתונים מרשות המיסים בחלוקה של עד 2 מיליון, עד 5 מיליון ועד 20 מיליון. 9 מיליון זו לא מדרגה שיש לנו, זו לא מדרגה שאנחנו משתמשים בה בדרך כלל, ולכן אין לי את החלוקה הזאת. << אורח >> רועי כהן: << אורח >> יש לך 20 מיליון. << אורח >> יוסי עדס: << אורח >> יש לנו עד 20 מיליון. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אתה יודע כמה יש בסכומים נמוכים וכמה בסכומים גבוהים? את זה אתה יכול לדעת? << אורח >> יוסי עדס: << אורח >> עד 5 מיליון ועד 20 מיליון. << אורח >> אביר קארה: << אורח >> 5 מיליון זה עסק זעיר. << אורח >> יוסי עדס: << אורח >> בכל מקרה, רוב העסקים הם עסקים קטנים, צריך לזכור את זה. בדיונים הקודמים בוועדה רצינו לפטור עסקים עד 20 מיליון. משרד המשפטים חשב עד 2 מיליון. העילות שבגינן יש את התביעה הייצוגית במקור, כמו שאמר גם היועץ המשפטי לוועדה ואמרו כולם, זה נזק קטן למספר גדול מאוד של אנשים. רוב העסקים הקטנים לא שם. הרוב המוחלט של העסקים לא שם, גם אם אפשר למצוא דוגמה אחת או שתיים כאלה של מישהו שאולי פגע בהגנת הפרטיות של הרבה מאוד אנשים, בסוף אלה דוגמאות בודדות שלא בגללן צריך להטיל נטל של האיום הזה, איום קבוע שעומד להם על הראש של תביעה ייצוגית כנגד כלל העסקים. 99.9% מהעסקים הם של אנשים ישרים, עובדים טוב ומנסים רק לפרנס את עצמם ולדאוג לפרנסה של המשפחה שלהם. ולכן אנחנו חושבים שהאמירה של היקף עסקים שיוצא מחוץ לחוק או לא יוצא מחוץ לחוק היא לא אמירה רלוונטית, אלא עד כמה באמת התביעה הייצוגית רלוונטית לאותם עסקים בהיקף הרחב או בהיקף משמעותי. בסופו של דבר עסקים קטנים עד 20 מיליון, רובם לא נוגעים בהיקף מאוד רחב של לקוחות, הם לא נוגעים בהיקף מאוד רחב של אנשים. יכולת הפגיעה שלהם, שלשמה נוצר המנגנון של תביעה ייצוגית, הוא בכלל לא רלוונטי אליהם, ולכן חשבנו שצריך להוציא עסקים עד 20 מיליון. בנוסף, חשבנו ואנחנו עדיין חושבים, שצריך להוציא עסקים מורשים באופן גורף. וזה מכמה סיבות: דבר ראשון, כמעט כל העוסקים המורשים הם עסקים קטנים וזעירים אפילו, כמעט כולם. << דובר >> עוז חיים (יש עתיד): << דובר >> זה לא משתלם לו כלכלית להיות מעבר לזה, הוא צריך לקבל ייעוץ חשבונאי. << אורח >> יוסי עדס: << אורח >> אם אנחנו מסתכלים על 20 מיליון ומעל 20 מיליון - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << אורח >> יוסי עדס: << אורח >> - - - עסקים עם עוסקים מורשים מעל 20 מיליון. צריך לזכור את זה. זה זניח ביותר. זה ברמה של עשרות עד כמה מאות עסקים מתוך 700,000-600,000 עסקים שהם עסקים קטנים וזעירים. << מנהל >> (היו"ר שמחה רוטמן, 10:56) << מנהל >> << אורח >> יוסי עדס: << אורח >> אני אחזור בשביל יושב-ראש הוועדה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא צריך. << אורח >> יוסי עדס: << אורח >> זה חשוב מאוד. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> יש דבר כזה שנקרא "רציפות תפקודית". יושב-ראש הוועדה שמע אותך. << אורח >> יוסי עדס: << אורח >> אנחנו חושבים שצריך להוציא את כל העוסקים המורשים מהחוק, כמעט כולם באופן גורף הם בעסקים קטנים וזעירים. אם הוועדה הציעה 9 מיליון, אין לנו את הנתונים על 9 מיליון, אמרתי שיש לנו נתונים במדרגות של 5 מיליון ו-20 מיליון. בדיונים הקודמים בוועדה הצענו לפטור עד 20 מיליון. ובכל מקרה, אנחנו חושבים שנכון לפטור את כל העוסקים המורשים. דבר ראשון, זה מאוד מאובחן וברור. אנחנו יודעים מי עוסק מורשה, מי חברה ומי תאגיד. דבר שני, זה האדם עצמו, עם כל המשמעות של תביעה ייצוגית כנגד אדם פרטי. גם בהיבט של הגנת הפרטיות - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> האם יש עוסקים מורשים שהם מעל 20 מיליון? << אורח >> יוסי עדס: << אורח >> כמו שאמרתי זה זניח. 0.002% מהעסקים שהם מעל 20 מיליון בעוסקים המורשים. זה זניח. זה כמעט אפס. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הוא יודע להגיד לי שזה 0.002%. << אורח >> יערה למברגר: << אורח >> הוא יודע להגיד שזה מספר קטן. אנחנו לא יודעים להגיד שזה אפס. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הוא לא אומר שזה אפס. הוא אומר שזה 0.002%. הוא יודע להגיד שיש חמישה כאלה, וכולם פה בחדר... << אורח >> יוסי עדס: << אורח >> זה פחות מפרומיל, כמו שאנחנו מבינים. לא בשבילם נטיל את האיום הזה של תובענה ייצוגית על כל העוסקים המורשים. אנחנו חושבים שצריך להוציא את כל העוסקים המורשים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני מבקש ממי שידבר בהמשך שיתייחס לנושא הזה של עוסק מורשה - - << אורח >> יוסי עדס: << אורח >> אני רק אתקן שזה 0.02. זה שני פרומיל. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> - - גם יתייחס לנושא הזה וגם יתייחס למה שהוצע כאן ועלה על השולחן, לקבוע את הרף ל-9 מיליון לעולמות הנגישות ו-20 מיליון לשאר העילות. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> ככל שאני זוכר זו הצעה שנבחנה כבר לפני שנתיים. אני לא זוכר למה, אבל נדמה לי שמשרד המשפטים בא ואמר שהם בדקו את זה - - - << אורח >> כרמית יוליס: << אורח >> זה גבוה מאוד. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> את עמדת משרד המשפטים אני מכיר. מאחר שעלתה פה ההצעה הזאת על השולחן, אני מבקש גם מאנשים שמייצגים ארגונים וקליניקות להתייחס. << אורח >> יערה למברגר: << אורח >> נשמח אחר כך להתייחס אליה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אתם עוד לא דיברתם. ביקשנו שתתייחסו אחרי כולם בדיוק בגלל זה. אני רוצה שאנשים לא יגידו שלא נתנו להם הזדמנות להתייחס להצעה הזאת. אני רוצה לטובת הדיון שהם יוכלו להתייחס לשתי הצעות שעלו פה על השולחן. אתה לא יודע להגיד לי כמה עוסקים מורשים יש מעל 9 מיליון. << אורח >> יוסי עדס: << אורח >> 9 מיליון זו מדרגה שאין לנו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> או 10 מיליון. במדרגות של 5 מיליון. << אורח >> יוסי עדס: << אורח >> יש בין 5 מיליון ל-20 מיליון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מישהו פה אמר שמבחינת מיסוי, ברגע שאתה מגיע להכנסה מסוימת, זה בדרך כלל לא שווה, אבל לדעתי זה עובד בהכנסה חייבת, זה לא פונקציה של מחזור. לכן זה לא כל כך רלוונטי. << אורח >> יוסי עדס: << אורח >> אבל המחזור הרבה פעמים משקף הכנסה. יש הוצאות מוכרות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> 5 מיליון – אתה יודע להגיד? << אורח >> יוסי עדס: << אורח >> אם אנחנו מדברים על עסקים מורשים מעל 5 מיליון, זה בערך 1%. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> 1% מכלל העסקים שמחזורם מעל 5 מיליון? << אורח >> יוסי עדס: << אורח >> אם אנחנו מסתכלים על כל העסקים, עוסקים מורשים מעל 5 מיליון זה אחוז מכלל העסקים במשק. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> עוסקים מורשים זה כולל חברות בע"מ? << אורח >> שחר תורג׳מן: << אורח >> לא. << אורח >> יוסי עדס: << אורח >> מה שאנחנו רוצים להציע - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא הבנתי את הנתון. אנחנו מדברים על - - - << אורח >> יוסי עדס: << אורח >> עוסקים מורשים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני מבקש שנבין את הנתונים, שנבין על מה שאנחנו מדברים. מעל 5 מיליון, לא 9 מיליון. לצורך העניין יש 1,000 עסקים בישראל שהם מעל 5 מיליון, כמה מתוכם עוסקים מורשים? << אורח >> יוסי עדס: << אורח >> אני צריך לחשב. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הנתון שאמרת שהאחוז הוא - - - << אורח >> יוסי עדס: << אורח >> עוסקים מורשים מעל 5 מיליון 1% מכלל העסקים במשק. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כולל ה-5 מיליון? << אורח >> יוסי עדס: << אורח >> עוסקים מורשים שהם מעל 5 מיליון – סך הקבוצה הזאת - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה 1% מכלל העסקים במשק, כולל העסקים - - - << אורח >> יוסי עדס: << אורח >> כולל כולם. << אורח >> שחר תורג׳מן: << אורח >> מבחינה מקצועית זה לא משתלם לו. אדוני היושב-ראש, זה לא קיים, כי זה לא משתלם מבחינה מיסויית. אתה לא עושה את זה, זה טיפשי. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << אורח >> יערה למברגר: << אורח >> צריך להבהיר. עוסק מורשה בהכרח הוא לא תאגיד. הוא מזוהה לפי תעודת הזהות שלו. הוצע לעשות כאן הבחנה ברורה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ואז זה גם מקל לרוב מוחלט של העסקים. << אורח >> יערה למברגר: << אורח >> לא צריך להראות מחזור. << אורח >> יוסי עדס: << אורח >> אנחנו לא משאירים את נטל ההוכחה על העסק מול העורך דין. תוכיח לי שאתה - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בהנחה שאנחנו מעבירים את הקו ב-9 מיליון, אני לא דן כרגע בשאלת ההחרגות. מאחר שאנחנו מעבירים את הקו ב-9 מיליון, יהיה יותר קל לכולם שנבוא ונגיד שה-9 מיליון זה חברה. << אורח >> יערה למברגר: << אורח >> תאגיד, לא רק חברה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> עוסק מורשה פטור בכל מקרה, ויהיו מעט מאוד אנשים מחוץ לאירוע הזה, וזה רק יקל מאוד על כל העוסקים המורשים, שלא יצטרכו להתחיל להביא מסמכים לבית המשפט ואישור מרואה חשבון מה גובה המחזור שלהם אל מול גובה ההכנסות. זה יחסוך את הוויכוח שאלעזר דיבר עליו. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> זה לגבי עוסק מורשה. לגבי תאגיד עדיין יהיה - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון, אבל לגבי תאגיד הרבה יותר קל, כי יש לו חובה על פי חוק להחזיק רואה חשבון ולהגיש דוחות כאלה. << אורח >> יוסי עדס: << אורח >> בעוסק מורשה אין הבחנה בין ההכנסה מעסק להכנסה אחרת. << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >> אמרת שתגיד את הנתון הכללי על עסקים בישראל. אמרת שתגיד כמה אחוז מהעסקים הם עד 5 מיליון וכמה אחוז מהעסקים הם עד 20. << אורח >> יוסי עדס: << אורח >> אני אבדוק. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ניר קפלן, בבקשה. << אורח >> ניר קפלן: << אורח >> אני סמנכ"ל התאחדות המלונות בישראל. כבוד היושב-ראש, כמו שאמר כאן אביר קארה הנהדר, חשבנו שאנחנו באים היום כדי לברך על המוגמר, וגילינו שחזרנו לנקודת ההתחלה. הופתענו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> גם אני. << אורח >> ניר קפלן: << אורח >> אנחנו בהלם. אני רוצה להזכיר, אם כך, שיש שני מחקרים של הרשות השופטת: האחד של קלמנט ווינשל והשני של אביב ושטיין, שמצאו ש-83% מהתביעות הייצוגיות הן תביעות סרק. אנחנו באים כמתנצלים, וזה לא נכון. רוב התביעות הייצוגיות הן כלי רע, כלי שגוי, שפוגע בעסקים. 83% הן תביעות סרק שלא היו צריכות להיות מוגשות כנגד עסקים. זה שימוש לרעה בהליכי משפט. כבוד השופט, סגן הנשיא המנוח, חשין, אמר בפרשת ברזני שתביעה ייצוגית – הוא זיהה את זה כבר אז באופן נכון – זה כמו רימון עם ניצרה שלופה. זה כלי נשק, כפי שאמר כאן שחר, פצצת אטום. ולכן אנחנו פה צריכים לעשות שינוי ותיקון. מקרה בוחן – בית מלון קטן, שהמחזור שלו קצת מעל 20 מיליון, ולכן אנחנו מתנגדים גם ל-20 מיליון, הרף צריך להיות 50 מיליון, ומיד אני גם אסביר למה. בית מלון קטן בישראל קיבל תביעה ייצוגית, מקוממת, על כך שהוא פרסם בבוקינג שגודל החדר 32 מ"ר. אורח בא ומדד שזה 28 מ"ר. מראה לי את זה הבעלים, שהוא גם המנכ"ל, הוא גם המנקה והוא גם פקיד הקבלה, כי זה עסק משפחתי. הוא הראה לי שבתוכניות האדריכליות של היתר הבנייה, החישוב זה של 32 מ"ר. אממה, כמו בארנונה, ברוטו-ברוטו או נטו-נטו - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ואין קירות - - - << אורח >> ניר קפלן: << אורח >> בדיוק. לבית המשפט הוא לקח עורך דין, זה עלה לו 150,000 שקל, והשופטת שם לא הסכימה לסלק את התביעה. ניהלו שם דיון, ובסוף הוא גם נאלץ להתפשר, כי הוא הבין שחוץ מ-150,000 שקל שהוא שילם לעורך הדין, השופטת רמזה לו בסוג של רמז שכדאי לו להתפשר כי יכאב לו יותר. ולכן אנחנו חייבים פה לשנות את זה. ה-4 מ"ר האלה זה לא הטעיה צרכנית, לא בשביל זה יש את החוק הזה. זה מקרה אחד ממאות דוגמאות שנתנו. אנחנו חושבים שראוי שהסכום יהיה 50 מיליון. ואני כן מציע שיהיה, בהסכמת הוועדה כמובן, שבסמכות שר המשפטים ניתן יהיה לשנות את הסכום מעת לעת, בהתאם לנסיבות. מי שרוצה להפחית ולהקטין פה את הסכומים הוא האויב של העסקים הקטנים. ואני שמח שיש כאן פרוטוקול, שהדיון הזה מוקלט, ויראה הציבור וישפוט מי אויב העסקים הקטנים. ועוד משהו אחד אחרון. בעוונותיי אני גם עם עורך דין, ממה שאני מכיר מונטסקייה והפרדת הרשויות, הייעוץ המשפטי לא קובע את ההסדר הנורמטיבי. חברי הכנסת, נציגי הציבור, הם קובעים את ההסדר הנורמטיבי, מה הסכום. הייעוץ המשפטי, התפקיד שלו לומר אם יש קושי משפטי או אין קושי משפטי בלי לפגוע באף אחד. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה מה שאלעזר עשה. זה בסדר גמור. << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >> התפקיד שלנו בחוק הוא לייעץ, והח"כים יחליטו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ענת פילצר סומך. << אורח >> ענת פילצר סומך: << אורח >> תודה, אדוני. אני יועצת משפטית וסמנכ"לית של איגוד החברות הציבוריות. קודם כול, אני כמובן רוצה לברך על זה שגם בעיתות כאלה הצלחנו למצוא את הזמן לדיון החשוב הזה, שמכיר במורכבות של התחום הזה, שגם מחריג עסקים מסוימים וגם מכונן חובת פנייה מוקדמת, שבעיניי זו אחת הבשורות החשובות שהתיקון הזה עושה. לעניין הגדרת עסק קטן, אני רוצה להצטרף לאמירות שנאמרו פה. אלה אמירות מאוד מאוד חשובות של הגבהה משמעותית של הסכום, אם לא ל-50 מיליון אז לפחות ל-20 מיליון. הסכומים שנזרקים פה לחלל האוויר ומעוררים אסוציאציה של כסף ענק שנלקח הביתה, בטעות יסודם. בסופו של דבר הסכומים של המחזורים הם לא הסכומים שאיתם אנשים גומרים את היום. אני לגמרי מסכימה עם מה שנאמר כאן על ידי היושב-ראש לעניין טייקונים של תובענות, יש כסף גדול מאוד מהצד השני. זאת אומרת התעשייה של התובעים, של עורכי הדין שמלווים, היא תעשייה שמגלגלת כספים מאוד מאוד גדולים שלא בצדק. באיגוד אנחנו נלחמים בעשרות רבות של תובענות סדרתיות, שהן בסופו של דבר, כמו שנאמר כאן, מכבידות מאוד על חיי היום-יום של חברות, ובסופו של יום העלות הזו מתגלגלת אל כספי הפנסיה של האזרח, שמושקעים בניירות הערך של החברות הציבוריות. לעניין היקף התביעות או היקף התחולה של הפנייה המוקדמת, בעינינו היא צרה מדי. היא צריכה לחול על כלל הנתבעים. היא צריכה להרחיב גם את עניין העילות. מחקר של רשות ניירות ערך בעצמה, שהיא הרגולטור שאוכף את הדין על החברות הציבוריות, ולכאורה אמורה הייתה לצדד בהרחבה של אכיפה פרטית, מחקר כזה שפורסם, מצא שיותר ממחצית התובענות הייצוגיות או נמחקות או נדחות בגלל עילות לא מוצדקות. פחות מ-1% מהתובענות הייצוגיות והנגזרות כנגד חברות ציבוריות נמצאות צודקות וראויות. אני חושבת שהדבר הזה צריך לעורר מחשבה מחודשת על כל הרעיון. בעינינו צריך להכניס לרשימה של העילות גם את הרשימה שכלולה בחוק תובענות ייצוגיות של זיקה לנייר ערך. גם בסעיף הזה נעשה שימוש לקוי ורחב מדי, שגורם נזק בסופו של יום, לא רק לחברות, אלא כמו שאמרנו, גם לאנשים שכספי הפנסיה שלהם מושקעים בחברות האלה. הרעיון הזה צריך בעינינו להיכלל גם הוא בתיקון הזה. פרט לזה, צריך להיות ערים גם למשפט ההשוואתי. בסופו של יום בתי המשפט בישראל, לצערי הגדול, אני אומרת את זה, לא מוחקים ולא דוחים כמעט תובענות ייצוגיות על הסף. אני לא יודעת אם זה מחסור באומץ, אני לא יודעת אם זה איזה הטיה לטובת עניינים חברתיים. << דובר >> עוז חיים (יש עתיד): << דובר >> את מדברת על הבקשות או על התביעות? אחרי שהיא אושרה? << אורח >> ענת פילצר סומך: << אורח >> לפני. << דובר >> עוז חיים (יש עתיד): << דובר >> על הבקשה. << אורח >> ענת פילצר סומך: << אורח >> על הבקשה עצמה. אני אומרת את זה בניגוד גמור למה שקורה למשל בארצות-הברית, ששם השוק הרבה יותר מאוזן, ולכן הרבה יותר תובענות, כמו שאתה אומר, בהליך הפרלימינרי, נדחות ונמחקות. זאת אומרת שהשוק בהיבט הזה הרבה יותר משוכלל ומאזן האימה הרבה יותר מאוזן. זה סקסי, אני מודה, לראות בנתבעים טייקונים שמעוותים את הדין, אבל הרבה מאוד פעמים זה אנשים שמייצרים מקומות עבודה לכלכלה הישראלית ומגדילים את היקף תשלום המס לקופת המדינה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> חברים, אני שומע את אותם טיעונים חוזרים וחוזרים, אני מאוד מבקש: בואו נתקדם. << אורח >> ענת פילצר סומך: << אורח >> אין בעיה. אני אתמצת את זה במשפט אחד. לפחות 50 מיליון שקלים בעינינו להגדרת עסק קטן. ככל שמגיעים פה להבנות אחרות מדורגות, אין לנו בעיה. מבחינת העילות, כולל עילה לזיקה של נייר ערך. תודה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> תודה. << אורח >> אלכס פרידמן: << אורח >> תודה רבה. אני יושב-ראש נכה לא חצי בן אדם. אני חייב להגיד שאני יושב פה ולא מתפרץ. אני שומע ונדמה כאילו התביעות הייצוגיות לא חשובות, אולי נבטל אותן לגמרי, יש לנו את הרשות, את הנציבות. אני יכול להגיד לכם שהנציבות הוא גוף קטן, דל אמצעים, הוא רחוק מאוד מלטפל בכל בעיות הנגישות. אנשים עצמם עם מוגבלות לא יכולים ללכת ולתבוע כל אחד, עסק כזה או אחר. דיבר פה שחר, יותר נכון צרח – חבל על האוזניים שלי, אולי אני גם אתבע תביעת חירשות – ואמר איזה עסק קטן פוגע במאות אלפי אנשים. זה פשוט מסעדה קטנה, שאני לא יכול להיכנס אליה, ומאות אלפים כמוני, לא יכולים להיכנס למסעדה, והם נפגעים. מה יותר ייצוגי מזה? תגידו לי אתם. בסופו של דבר, אני חושב שגם 9 מיליון בהקשר של תביעות נגישות מהותיות, אני מדבר על מהותיות, אני לא מדבר על כל המאכרים של תביעות נגישות, בטח לא על המזמרות. נכון, זה דורש טיפול, אבל בתביעות נגישות מהותיות גם 9 מיליון זה יותר מדי, ואנחנו מבקשים אפילו פחות מזה, 5 מיליון, וגם זה בעיניי פשרה גדולה. שוב, בתחום תביעות נגישות מהותיות. תודה רבה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> תודה. תודה. נועה. << אורח >> נועה מלצר צ'רנוברודה: << אורח >> אני מנהלת הקליניקה לתובענות ייצוגיות. להרבה דברים כבר התייחסנו בעבר. זה נמצא גם בכתובים ואני אעשה את זה ממש בקצרה. לגבי הפרמטרים, אנחנו מסכימים שצריך פרמטרים מדויקים, אחרת יהיו התדיינויות בבית משפט. מחזור העסקים לשם השוואה – בחוק הגנת הפרטיות מדברים על מחזור עסקאות של השנה שקדמה למועד ההפרה. אנחנו חושבים שחשוב להגדיר את זה בחוק בצורה קונקרטית וחד-משמעית. << אורח >> יערה למברגר: << אורח >> חשוב להגדיר בחוק. << אורח >> נועה מלצר צ'רנוברודה: << אורח >> לגבי האסמכתאות גם את זה לדעתנו צריך להגדיר בחוק. אנחנו חושבים אגב שאישור רואה חשבון זה לא מספיק, אבל אפשר לתת איזה הקלה לעוסק מורשה, שיכול לתת תעודה של עוסק מורשה, ואולי הצהרה שהוא מתחת לרף של ה-9 מיליון, ובמקום אישור רואה חשבון, אולי דוחות כספיים. צריך לחשוב מה האסמכתאות הכי מהימנות בעניין. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> דוחות כספיים לחשוף זו בעיה. אישור רואה חשבון שהמחזור לא עולה זה משהו אחד, אבל דוחות כספיים – אני לא יכול לבקש מעסק להתפשט. << אורח >> נועה מלצר צ'רנוברודה: << אורח >> שמענו על אישורים שלא היו מהימנים, וזה גם הגיע להתדיינויות בבתי משפט. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כולם עבריינים? << אורח >> נועה מלצר צ'רנוברודה: << אורח >> צריך לחשוב על אסמכתה מהימנה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אפשר לזייף גם דוח כספי. << אורח >> שחר תורג׳מן: << אורח >> רואה חשבון מסכן את המקצוע שלו אם הוא חותם על תצהיר - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> יש אנשים שיושבים בכלא כי הם זייפו דוחות כספיים. << אורח >> שחר תורג׳מן: << אורח >> אדוני היושב-ראש, הוא יאבד את הרישיון שלו, זה חתימה על תצהיר כזב, אלוהים אדירים. << אורח >> נועה מלצר צ'רנוברודה: << אורח >> כך או כך האסמכתאות האלה צריכות להיות מוגדרות מראש ובחוק. לגבי המספרים, אני מסתכלת רק על הנתונים שהוצגו במהלך השנים האחרונות בפני הוועדה. מהדוח התקופתי של 2021 של הסוכנות לעסקים קטנים, מדברים פה על עסק קטן, הממוצע של מחזור העסקאות שלו נע בין 3 מיליון ל-9.5 מיליון. זה לעסק קטן וביחד עם עסקים בינוניים המספרים הם על מיליונים בודדים. מהנתונים ששמו בפני הוועדה זה נראה היקפים סבירים. לא ראינו שום נתונים שמצדיקים את ה-20 מיליון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא הבנתי. << אורח >> נועה מלצר צ'רנוברודה: << אורח >> אני מדברת על ה-20 מיליון ועל 9 מיליון. אני מסתכלת רק על נתונים שהיו מונחים בפני הוועדה בדיונים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> את אומרת שממוצע של עסק שמוגדר היום קטן, שהרף בחוק הוא 20 מיליון, מתוכו הממוצע הוא בין 3 מיליון ל-9 מיליון. זה הגיוני. אם אני קובע 20, הממוצע יהיה איפשהו באמצע. << אורח >> נועה מלצר צ'רנוברודה: << אורח >> הדבר היחיד שראינו זה דוח תקופתי משנת 2023, ויש פה נתונים על מחזורי עסקאות, גם של עסקים קטנים וגם של עסקים בינוניים. ומדובר פה על מיליונים בודדים. ולכן זה עושה שכל עם ה-9 מיליון. לא ראינו נתונים של ה-20 מיליון. << אורח >> רועי כהן: << אורח >> לנו יש את הנתונים. אנחנו נראה לכם את הנתונים. << אורח >> נועה מלצר צ'רנוברודה: << אורח >> הייתה פה הזדמנות. בבקשה, תראו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני מנסה להבין את הטענה. אני לא מתווכח כרגע. החוק קובע שעסקים קטנים זה עד 20 מיליון, אז בהגדרה המחזור הממוצע של עסקים שהרף הנמוך שלהם זה 2 מיליון, כי מתחת לזה זה עוסק זעיר, והרף הגבוה שלהם הוא 20 מיליון – הממוצע שלהם יהיה בין 3 מיליון ל-9 מיליון. הנתון הזה לא אומר כלום. אני לא יודע מה את לומדת ממנו. הוא לא אומר שום דבר. הוא רק אומר שאם קבעת שזה נקרא "עסק קטן", זה נקרא "עסק קטן". << אורח >> נועה מלצר צ'רנוברודה: << אורח >> הנתונים מראים שלעסקים קטנים זה הממוצע - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ברור. נכון. << אורח >> נועה מלצר צ'רנוברודה: << אורח >> ההגדרה של החוק משתנה מחוק לחוק. יש הגדרות לעסק קטן במגוון חוקים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בדוח הזה הגדרה של עסק קטן זה 20 מיליון. ולכן הוא אומר שמתוך העסקים שבין 2 מיליון ל-20 מיליון, הם לא נמצאים קרוב לרף הגבוה, אלא הם נמצאים קרוב לאמצע. הוא לא אמר כלום. 9 מיליון זה אמצע. << אורח >> נועה מלצר צ'רנוברודה: << אורח >> הממוצע שלהם זה בסך הכול 5 מיליון. הממוצע בתחום התעשייה הוא 5.5 מיליון, הממוצע בתחום הבינוי הוא 6.6 מיליון, הממוצע בתחום המסחר הוא 9.5 מיליון, הממוצע בתחום השירותים הוא 3.7 מיליון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מה זה מסחר? << אורח >> נועה מלצר צ'רנוברודה: << אורח >> 9.5 מיליון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה דווקא טיעון להעלות את זה. כרגע אני לא אומר את עמדתי, כי את עמדתי כבר אמרתי. אני אומר שהטיעון הזה אומר שרוב העסקים שבאים במגע עם הרבה אנשים הם לא עסקים בתחום התעשייה. הרוב זה שירותים ומסחר. זה אומר שהממוצע של עסק קטן בתחום המסחר הוא מעל הרף שאנחנו קובעים פה של 9 מיליון. את רוצה שנעלה את זה ל-20 מיליון? זה אומר שהממוצע של העסקים שהם בכלל קנדידטים לתובענות ייצוגיות זה 9.5 מיליון. << אורח >> נועה מלצר צ'רנוברודה: << אורח >> אני אומרת שהנתונים האלה תומכים ב-9 מיליון. אמרת שנתייחס לרף. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הבנתי. סליחה. לא הבנתי את טענתך. אני חוזר בי. << אורח >> נועה מלצר צ'רנוברודה: << אורח >> אני אומרת שמבחינת מעט הנתונים שהוצגו לעניין המספרים, וביקשתם התייחסות לרף, זה עושה יותר שכל עם המספרים האלה, יותר עם המספר של 20 מיליון. זה היה הטיעון הכללי. אני חושבת שצריך לעשות הוראת שעה. ולגבי עוסק מורשה התייחסנו. מה שצריך לפתור זה איך ידעו. בעבר הצענו שיגישו את התובענה הייצוגית, ואז תהיה זכות אוטומטית להגיב לבית משפט במעטפה סגורה, כשמדובר בעסק קטן. << אורח >> אביר קארה: << אורח >> עסק קטן צריך לקחת עורך דין ולהגיב. << אורח >> נועה מלצר צ'רנוברודה: << אורח >> אולי הוא לא צריך עורך דין. זה אחד הפתרונות. אפשר להציע מנגנונים אחרים. הוא יכול פשוט להציג את הנתונים. << דובר >> עוז חיים (יש עתיד): << דובר >> אם אתה מקבל בקשה לתביעה ייצוגית על 2.5 מיליון שקלים, אתה חייב עורך דין. << אורח >> אביר קארה: << אורח >> בכל מקרה שאתה לוקח עורך דין לפשרה, הפשרה שלך תיסגר הרבה יותר גבוה. ההמלצה שלי היא לא לקחת עורך דין, כי הצד השני יודע שכאשר יש לך עורך דין, יש לך כסף. ואם יש לך כסף, הפשרה תהיה גבוהה. אני לא בטוח שההמלצה - - - << אורח >> נועה מלצר צ'רנוברודה: << אורח >> אני לא אומרת שזה הפתרון, אבל אני אומרת שצריך לתת לזה מענה, כי אין שום אפשרות לפונה לדעת מה מחזור העסקאות. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אני רוצה לגעת בנושא הזה. בעוד שאנחנו נוגעים בעיקר בעסקים קטנים, איך להגן עליהם ואני תומך, ואמרתי את זה גם בתחילת הדברים, אבל אני רוצה להציע עוד שני מנגנונים, כי אולי צריך לתקוף את הנושא הזה גם מכיוון אחר. דבר ראשון, כדי לחסום כל מיני תביעות מקושקשות של עורכי דין, וסליחה לכל חבריי עורכי הדין סביב השולחן, אני חושב שכאשר יש תביעה שהוגשה והיא לא מוצדקת, נניח בית משפט מצא את זה כלא מוצדק, צריך לקבוע, אולי בחוק, הוצאות משמעותיות על התביעה הזאת, גם זה יצנן קצת את התביעות שיוגשו. אם ייתנו הוצאות על תביעות סרק, זה אולי ימנע את אותן תביעות סרק, ואני חושב שאנחנו צריכים לחשוב גם על מנגנון כזה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הסמכות היום קיימת. אף אחד לא יכול להכריח את השופט לתת. << אורח >> ענת פילצר סומך: << אורח >> החשיבות באותן הוצאות אובייקטיביות ולא הוצאות סמליות. בפועל נפסקות רק הוצאות סמליות. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אני כן מציע לקבוע מין רף של הוצאות משמעותיות. אני מבין את הסיפור על תביעה שיפוטית וכו', אבל אנחנו יודעים שיש שימוש לרעה במנגנון הזה, ולכן אנחנו מתכנסים פה בפגרה בדיון מוזר, בדיון חירום. לכן הסיפור הוא לא רק את מי תובעים, זה גם מי עושה שימוש לרעה בכלי, זה בדרך כלל עורכי דין. כמובן יש הרבה מאוד הצדקות לתובענות ייצוגיות נגד חברות גדולות שפוגעות בציבור רחב של אנשים, אבל אנחנו יודעים שיש גם שימוש לרעה, ואני מנסה גם לצמצם את השימוש לרעה. והדבר השני הוא האגרה. אם נעלה את האגרה לתובענות ייצוגיות בהקשרים האלה, גם זה יכול למנוע הגשת תובענות ייצוגיות שהן תובענות סרק. << אורח >> רועי כהן: << אורח >> גם לטפל בתובעים סדרתיים. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אנחנו נותנים מענה משני כיוונים לבעיה הזאת, ולא רק מכיוון אחד, את מי תובעים, אלא גם איך תובעים. ולכן סוגיית ההוצאות בגין תביעת סרק, לדעתי חייבת להיכנס לחוק. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני מסכים איתך לחלוטין, רק שיש לי "בעיה קטנה" של הפרדת רשויות. נושא ההוצאות זה הרשות השופטת, ונושא האגרות זה הרשות המבצעת. תיכף נדקדק את מה שאמרתי, אפשר תיכף את הפרטים, אבל באופן עקרוני אני לא יכול לכתוב בחוק לכל שופט כמה הוצאות להטיל. הסמכות קיימת היום, ואני לא יכול להכריח את השופט מאחורי מסך בערות של מחוקק שיטיל הוצאות של 100,000, של 50,000, של 80,000. אני יכול לעשות קריאה, אני יכול לעשות עצומה, אני יכול להחליף את השופטים בעזרת השם. << אורח >> ענת פילצר סומך: << אורח >> אתה יכול לבקש לקחת בחשבון הוצאות בפועל שנלקחו בהתמודדות. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני, אתה יכול לקבוע הוראות בחוק להתוות שיקול דעת. אתה עושה את זה עם עונשי מינימום, אז תעשה את זה גם ביחס לתביעות סרק. ככל שהשופט מצא שיש תביעת סרק או לא מוצדקת וכו'. הכול אפשר לכתוב בחוק, אתה יודע את זה, לכן לא הייתי לוקח את זה למקומות כאלה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בפיין טיונינג אתה צודק, אבל בסוף-בסוף, ההגדרה של משהו כתביעת סרק - - - << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> תתווה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> יש פה קילומטראז' על החוק הזה. אני מסביר עם מה אנחנו מתמודדים. בוא נניח שרוב שופטי מדינת ישראל באים לעשות את עבודתם נאמנה, למה העוולות האלה שאנחנו נתקלים בהם בהליך פה? כי בסופו של דבר המסה והידיעה שאם אתה מקבל החלטה מסוימת בהליך, אז יש ערעור, וזה לוקח זמן, ויהיה דיון על הגובה, זה גורם להם לבוא ולהגיד: תמחק את התביעה ואין הוצאות. וגם הצד השני בסוף אומר: אין לי זמן עכשיו, והוא יגרור אותי גם לערעור על גובה ההוצאות. אני כעסק שנפגע מתובענת סרק, יבוא בית המשפט ויטיל על הצד השני הוצאות של 100,000 שקל בגלל שזו תובענת סרק, הוא ייקח אותי לערעור לבית המשפט העליון, שייקח לי עכשיו עוד ארבע שנים, והתביעה לא תימחק לי מה-BDI בעוד ארבע שנים, אז גם אני מסכים, וזה מובנה בהליך. לכן החסימה מראש היא קריטית. מה שאתה אומר בהוצאות, אתה צודק, אבל זה בית חולים מתחת לגשר. צריך להבין את זה, כי גם מערכת המשפט כבר נפגעה מעומס התיקים, גם העסק הקטן כבר נפגע וגם בית המשפט בסוף מקבל את ההחלטה הזאת בהסכמת כל הצדדים, כי כולם כבר רוצים לסגור את התהליך. זו פשוט בעיה שהיא אימננטית לתהליך, ולכן החסימה מראש היא קריטית. אני מסכים שצריך להגיד לשופטים שכאשר יש תובענת, סרק תגישו הוצאות יותר גבוהות. פרקטית, אני יודע כמה - - - << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> בעיות יש למכביר, אנחנו צריכים למצוא את הפתרונות. << אורח >> יוסי עדס: << אורח >> צריך לזכור שהרבה בכלל לא מגיע לתביעה, זה נסגר באיומים של תביעה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לכן החסימה שלנו פה היא קריטית. זה דבר ראשון. דבר שני, לגבי גובה האגרות והטלת אגרות. זה סמכות שר. יש ועדת אגרות. אנחנו לא מטילים אגרות בחקיקה. למיטב ידיעתי, מעולם לא עשו את זה. החרגה כן מופיעה בחוק, דברים שאין עליהם אגרה – זה כן היה בחקיקה או שגם זה היה בתקנות? << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> זה היה בתקנות לפני כתשע שנים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> תקנות שאושרו בוועדה לפני תשע שנים של החרגה. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, בכל הכבוד, נכון שאגרות נקבעות בתקנות. הייתי בהרבה מאוד דיוני חקיקה בוועדת הכלכלה, ואנחנו נמצאים בוועדה משותפת שנקבעו בה אגרות גם בחקיקה, בתוספות, בתקנות בסיסיות וכו'. << אורח >> יערה למברגר: << אורח >> בחוק בתי משפט? << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> לא בחוק בתי משפט, אבל אנחנו חיים במדינה אחת, ויש חוקים אחרים במדינה, לא רק בחוק בתי משפט. אפשר להטיל אגרות וסכום אגרות בחקיקה גם בתחום המשפט. אם אפשר להטיל אגרות בחקיקה בתחום התחבורה ובנושאים אחרים, אפשר גם בתחום המשפט אם אנחנו רואים שיש פה עוולות. תפתחו את הראש שנייה, אפשר להטיל אגרות. זה לא תורה מסיני. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> איתן, אנחנו באווירת הסכמות. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> זה שאומרים לי, משרד המשפטים: צלם בהיכל, באמת. << דובר >> עוז חיים (יש עתיד): << דובר >> לגבי הרכיב הראשון, סעיף 23א מדבר בדיוק על זה. סעיף 23א שמוצע פה, מדבר בדיוק - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא. << דובר >> עוז חיים (יש עתיד): << דובר >> לא לגבי אגרות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לגבי הוצאות. << דובר >> עוז חיים (יש עתיד): << דובר >> לגבי הוצאות מיוחדות שאפשר להשית או על בא כוחו, "רשאי הוא להטילן על המבקש או על התובע המייצג, לפי העניין, או על בא כוחו". << אורח >> ענת פילצר סומך: << אורח >> פה אפשר לכלול המלצות אילו רכיבים להביא בחשבון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> חברים, נגיע לסעיף הזה. כשאיתן אמר בתחילת הדרך שאנחנו על העסקים הקטנים, אמרתי לו שגם הסעיפים הבאים של החוק, לא רק גובה התביעה, גם הם נוגעים לעסקים הקטנים, ולזה התכוונתי. לכן אני אומר שאנחנו לא במחלוקת פה. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> רק נמצא את המנגנון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני ארצה שניגע גם בסוגיית ההודעה המוקדמת, לפחות נתחיל אותה, ואז נצא להפסקת צוהריים, ובהפסקה הזאת נעשה שיח, חברי הכנסת, גם עם הגורמים, ואז נוכל לחזור להמשך היום קצת יותר מגובשים, ובעזרת השם לשאוף לפחות למשהו שנצא איתו היום. בבקשה. << אורח >> דורון יהודה: << אורח >> אני יושב-ראש ארגון נכי הפוליו וחבר בפורום הנכים, כשאני מדבר אני מייצג כרגע גם את נכי צה"ל ופעולות איבה, שקיבלתי מהם בקשה להזכיר את הנושא. היום יש לנו במדינה הרבה-הרבה נכים שצריכים להגיע למסעדות, לחנויות, לכל מיני מקומות. בחוק הנגישות קבענו את הכללים שאנשים שמקבלים את הרישיון לפתוח עסק צריכים לעמוד בהם. צריכה להיות רמפה שנוכל להיכנס. אם זה עסק גדול צריך גם שירותים מתאימים. היה שלא עושים את הדברים האלה, אנחנו מוגבלים ולא יכולים להגיע לא למקומות עבודה ולא לכל מיני מקומות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה ברור. אין על זה ויכוח. << אורח >> דורון יהודה: << אורח >> לכן אני אומר שחוק הנגישות חשוב מאוד, ואנחנו צריכים לשמור עליו. אף אחד שיושב פה, לא יודע איפה הוא יהיה מחר. אני מטפל באנשים שהיו בריאים, הפכו להיות נכים, ואומרים: עכשיו אני מבין. אל תבין אז, תבין היום. אנחנו רוצים לתפקד במדינה, גם החיילים שנפצעו, בצורה נורמלית ולהגיע לכל מקום. ידידי העלה רעיון גדול, היושב-ראש, בדיון הקודם, שנכים יכולים להגיש גם תביעות פרטניות לבית המשפט. הבעיה היא שכאשר אתה מגיש יותר מחמש תביעות פרטניות לאותו גורם, לאותה עיר, אתה מנוע מלהמשיך. ומה לעשות - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> רק בתביעה קטנה. תביעה רגילה אתה יכול. << אורח >> דורון יהודה: << אורח >> מה לעשות, כבודו, כאשר כל העיר בנויה עם מדרגות של 40 ס"מ, אני יושב בחוץ ומנסה לקרוא להם שיצאו אליי החוצה. - - - בתחנת דלק בנתניה העיפה אותי, אני חירש, לא שומע באוזניים. אני בקושי שומע. לפעמים כשאתם מדברים אני מנסה להקשיב, להסתכל על הפה כדי לדעת מה נאמר. אנחנו צריכים כמו כל אחד מכם שיושב פה להיכנס כל מקום, ואת זה אני רוצה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> על זה אין ויכוח. כולנו מסכימים על זה. << אורח >> דורון יהודה: << אורח >> להוריד את העניין של 5 מיליון. להגיד שכל אדם שנכנס למקום, והוא מתריע, מתריע עשר פעמים, מצלם ומודיע. מה הוא עשה? הוא הגביה את החנות עוד יותר. הוא לא חושב עלינו. הוא שם מעלית, ובמעלית שעולה שלוש מדרגות, הוא שם את הזבל. אני אראה לכם את זה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה ברור. שוב, השאלה אם זה מתאים לתובענה ייצוגית. זו לא השאלה אם זה בסדר או לא בסדר. << אורח >> דורון יהודה: << אורח >> אני רוצה שתצא מפה גם קריאה לתקן, שלא יהיה רק 5 מיליון, אלא שיהיה פתוח. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> עידית סרגוסטי. << אורח >> עידית סרגוסטי: << אורח >> אני רוצה בקצרה להמשיך את הדברים של אלכס ומה שדורון אמר עכשיו. הכלי של תובענה ייצוגית לא בכדי חל גם על חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. זה כלי אכיפה אזרחי מאוד מאוד משמעותי עבור אנשים עם מוגבלות. הכלים האחרים שקיימים לא מספקים, ואנחנו רואים שהמרחב הציבורי לצערנו עדיין לא נגיש במדינת ישראל. אנחנו 30 שנה אחרי שנחקק חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, 20 שנה אחרי שנחקק פרק הנגישות בחוק הזה. זה כלי סופר משמעותי. והשיח שמתקיים כאן על הורדת הרף עוד מתחת ל-9 מיליון, אחרי ששמענו ש-99% מהעסקים המורשים בישראל, מחזור העסקים שלהם הוא מתחת ל-5 מיליון - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> השאלה לא כמה עסקים יש, השאלה היא כמה תובענות ייצוגיות מוגשות והשאלה אם כלי התובענות הייצוגיות מתאים לזה. השאלה היא לא כמה עסקים יש בישראל. << אורח >> עידית סרגוסטי: << אורח >> אני רוצה שהאיזון יהיה לנגד עיניכם. אנחנו בעד הגנה על עסקים קטנים, אנחנו נגד תובענות קנטרניות ושכל המטרה שלהן היא להכניס כסף למי שמגיש אותן. עם זאת, צריך שיימצא האיזון המתאים בין ההגנה על זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות להגיע למקומות שהם נגישים. אחד הפרטים בתוספת הרביעית שנוגע לתקנות הנגישות, לכאורה נראה זעיר, זה רק פרסום של איזה התאמות נגישות - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> שום דבר פה לא זעיר ולא מזולזל, חלילה. << אורח >> עידית סרגוסטי: << אורח >> תחשבו על אדם שרוצה להגיע למלון - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני שמח שאת מקדמת אותנו לתחום של הפנייה המוקדמת. << אורח >> עידית סרגוסטי: << אורח >> רק ברשותך, אדם שרוצה להגיע למלון, הוא רוצה להזמין חדר במלון, ובית המלון לא מפרסם אם החדרים נגישים, אם יש שם שירותים נגישים. הוא רוצה ללכת למסעדה, באתר של המסעדה לא כתוב אם השירותים נגישים, הוא אמור להתחיל להרים טלפון לכל בתי המלון באזור שהוא רוצה להגיע אליו, כדי לברר אם זה נגיש או לא נגיש. אלה דברים שבסוף משפיעים על היום-יום של האנשים, ועל היכולת שלהם להגיע. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הכול מובן. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> השאלה אם הכלי של התובענה הייצוגית מתאים. << אורח >> עידית סרגוסטי: << אורח >> זה אחד מהכלים. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אנחנו כרגע דנים - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני אגיד לך יותר מזה: גם עם הכלי הזה התוצאה לא קורית, סימן שזה לא הכלי המתאים. יותר מזה, אני בית מלון קטן, יש לי חובה בחוק לפתוח אתר? אין לי חובה. אני לא חייב להקים אתר. אני יכול להקים אתר ולגרום לכך שלכולם, גם להרבה מאוד אנשים בעלי מוגבלויות - - - << אורח >> עידית סרגוסטי: << אורח >> אנשים עם מוגבלות, כבר אמרנו. תפנים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> תפנימי גם את שקשה למשטר את השיח. גם לאנשים האלה, לחלקם לפחות, יהיה יותר טוב, בוודאי לאלה שקשה להם להרים טלפון. הרי יש סוגים שונים של אנשים עם מוגבלות. אני יכול לא להקים אתר, אין חובה בחוק שבעל המלון יקים אתר. הקמתי אתר והנגשתי את השירותים שלי להרבה מאוד אנשים, כולל אנשים עם מוגבלויות מסוימות, שיש להם קושי בהרמת טלפון, בין אם זה קשיי שמיעה ואחרים. הנגשתי. אני חוטף על זה תביעה, כי את האתר לא הנגשתי לחלק מהאנשים האחרים. השאלה רק במשקפיים של אנשים עם מוגבלות – מה עדיף? שלא יהיה אתר בכלל ואז לא עברתי על שום חוק, על שום תקנה ועל שום רגולציה, כי אני מפחד מתובענה ייצוגית, כי האתר לא יהיה בדיוק לפי התקן האחרון של הנגישות או שהנגשתי? אפילו במשקפיים של הנגשה, לאנשים עם קשיי שמיעה, הכלי שאנחנו משתמשים בו אומר שאם תקים אתר ולא תנגיש לאנשים לקויי ראייה, תחטוף תביעה ייצוגית שתגרום לך להתחרט על זה שבכלל פתחת אתר. יש פה איזון גם בתוך העולם של אנשים עם מוגבלויות, חייבים לזכור את זה. לכן אני אומר שכולנו באותו צד. צריך למצוא פה את האיזון וצריך להתקדם. << אורח >> אלכס פרידמן: << אורח >> אדוני, אני לא חושב שהיום יש בית עסק שאין לו אתר. בשביל זה יש העניין של הודעה מוקדמת. אף אחד מאיתנו לא חולק על העניין הזה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מצוין, דיברנו עכשיו על תוספת של הודעה מוקדמת. << אורח >> אלכס פרידמן: << אורח >> אף אחד מאיתנו לא חולק על העניין הזה. כל המטרה לתת הודעה מוקדמת שאותו בעל אתר יסדר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מצוין. << אורח >> אלכס פרידמן: << אורח >> דרך אגב, כל העסקים, אם הם היו עושים עבודה מקדימה בנגישות, בצורך, יכול להיות שהיום לא היינו יושבים פה. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> תקן אותי אם אני טועה, אבל אם אני מבין נכון, הטיעון הוא שהכלי של הודעה מוקדמת הוא יותר מידתי במובן הזה שעדיף שתקבע חובת הוראה מוקדמת בענייני נגישות ולא חסימה מוחלטת. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הבנתי את הטיעון. אמרנו מה הנזק. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> הודעה מוקדמת היא קריטית. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כולם בעד הודעה מוקדמת. השאלה אם יש רף שהוא גם לא לעולמות ההודעה המוקדמת. יש רף שהוא גם לא לעולמות ההודעה המוקדמת, כי הודעה מוקדמת, גם היא לעסק של עובד אחד, קטן, גם ההודעה המוקדמת וההתמודדות איתה, כולל האמירה שאני עסק קטן ואני יכול עכשיו לגשת ולקבל בכלל פטור מהנגשה, שגם זה קיים, אבל גם ההתמודדות הזאת לעסק קטן, גם זה נטל רגולטורי. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני, הייתי מנהל עסק קטן, וקיבלתי התראה ותביעה על האתר שלי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אם כל העסקים הקטנים היו כמו שלך, הכנסת הייתה מלאה באנשים שיש להם עסקים קטנים. אתה לא הדוגמה הקלסית. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> כנראה היה באג באתר שלנו וכו', אבל כמובן ישר זה היה מלווה בכתב תביעה. כלומר, היינו צריכים לשלם 5,000 שקלים, אחרת ניתבע וכו'. הסיפור של הודעה מוקדמת מחויב וזמן תיקון סביר. << אורח >> רועי כהן: << אורח >> 60 יום. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> לא בטוח שזה מספיק. יש דברים שאי-אפשר לתקן בתוך 60 יום. אתר אפשר, אבל הנגשה לא תמיד אפשר, צריך לפעמים היתר מהרשות המקומית וכל מיני דברים. << אורח >> יערה למברגר: << אורח >> יש רק ארבע עילות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בתוספת יש עילות ספציפיות. << אורח >> יערה למברגר: << אורח >> השאלה אם זה רלוונטי הדברים הארוכים שדורשים בנייה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ניגש לזה וגם נקריא את הסעיף הזה, אנחנו רק אוספים את ההתייחסויות. רותם, בבקשה, בקצרה. << אורח >> רותם שגיא: << אורח >> החלטתי לשים את נפשי בכפי ולהגיע לכאן היום, למרות שאני מייצג רק תובעים בתובענות ייצוגיות, למעט מקרה אחד בודד. אני דווקא מאוד מאוד תומך ביוזמה המקורית של החוק הזה, שהגיע מאנשים עם עסקים קטנים קלסיים, שמצאו את עצמם חוזרים ממילואים, עם תביעות משוגעות וכל מיני דברים כאלה. דיבר קודם חבר הכנסת גינזבורג על הנושא של אגרות. זה למשל בעיניי אחת הרעות החולות. ההחלטה שהייתה פה לפני כמה שנים, שהטילו אגרות, למעט בתחום מסוים, זה מה שגרם לתביעות נגישות. כולם הלכו והגישו תביעות נגישות, הם מצאו את השלל הרב בהגשת תביעות שהן בחינם. << מנהל >> (היו"ר איתן גינזבורג, 11:38) << מנהל >> << אורח >> רועי כהן: << אורח >> כי שם אין אגרה. << אורח >> רותם שגיא: << אורח >> נכון, והאינפלציה היא שם. ודובר אחר פה דיבר על מחקר שהראה ש-83% מהתביעות הן תביעות שנדחות או סרק, או אני לא זוכר מה. אני בטוח שאם היו בודקים כמה מתוכן זה תביעות נגישות, היו מקבלים בטח 90%. דרך אגב הבעיה הזאת גם די חוסלה, כי היום לפי הפסיקה אי-אפשר להגיש תביעות כאלה בלי פנייה מוקדמת. אני דווקא רוצה לספר לכם על תביעות שאני עסקתי בהן, כדי שיהיה את הצד השני במובן הפרקטי. דיברו פה אנשים על מרמה ועוקצים, אלה לא תביעות ייצוגיות נורמליות. אפילו היושב-ראש צודק שזה לא מתאים לתביעה ייצוגית כי צריך לבדוק מה קרה בכל מקרה לגופו. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> אדוני, אני מציע להתמקד בפתרונות. סיפורים יש למכביר. אני מבקש אם תוכל לתת לנו פתרונות אפקטיביים וריאליים שנוכל לחוקק אותם, כי אנחנו מוגבלים בזמן היום ויש הרבה מאוד אנשים שרוצים לדבר. אם יש לך פתרונות אפקטיביים כדי לטפל בבעיות האלה, נשמח לשמוע. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> חשוב גם לשמוע את הצד השני, הקשיים שזה מעורר. << אורח >> רותם שגיא: << אורח >> הטענה היא ששופכים את התינוק עם המים. הרי זו ישיבה משותפת גם של ועדת הכלכלה. ישבו כאן חברי כנסת במשך הרבה-הרבה שנים, חוקקו חקיקה צרכנית מאוד משמעותית, ואנחנו באים עכשיו ובאבחה אחת - - - << אורח >> רועי כהן: << אורח >> זה לא באבחה אחת. << אורח >> גילית רובינשטיין: << אורח >> - - - << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> סליחה, גברתי. כשדיברתם, לא הפריעו לכם. עכשיו הוא מדבר. הוא ממש מקווה שלא יפריעו לו. אני מבקש ממך, עו"ד שגיא, תתמקד בפתרון שאתה מציע כדי לא לשפוך את התינוק עם המים וגם כדי לתקן את העוולה שנוצרה עם השימוש בכלי הזה. << אורח >> רותם שגיא: << אורח >> הפתרון חייב לאבחן לא רק איזה סוג עסק זה, אלא איזה סוג תביעה. זאת אומרת, אנחנו צריכים להבחין בין תביעה שאומרת שמישהו לא כלל משהו באתר שלו, בלי שהוא גבה שקל אחד משום לקוח בצורה של מרמה, והוא לא ביסס את עצמו על בסיס העוולה שמייחסים לו, לבין עסק שכל השנים האחרונות גבה דברים שאסור היה לו לגבות. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> ולכן מה אתה מציע? << אורח >> רותם שגיא: << אורח >> חייבים לאפשר לקבל את זה בחזרה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> קונקרטית מה אתה מציע? << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> הוא אומר, אם אני מבין נכון. אני אנסה לתמצת, תתקן אותי אם לא קלעתי לדעתך. אני חושב שהוא אומר שכאשר התובענה הייצוגית כוללת סעד של השבה של כספים שנגבו שלא כדין, הוא חושב שהחסימה המוחלטת לא צריכה להיות. להחריג את הנושא של סעד כספי - - - << אורח >> יערה למברגר: << אורח >> אנחנו בעד. << אורח >> רותם שגיא: << אורח >> אני רוצה לתת לכם שתי דוגמאות של תביעות כאלה שהרשות להגנת הצרכן הייתה אמורה להגן עליהן, והן עכשיו - - - << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> דוגמה ראשונה. << אורח >> רותם שגיא: << אורח >> למשל חברות מטבחים. החקיקה הישראלית החליטה אחרי עבודה חקיקתית ארוכה לאפשר לצרכנים לבטל הזמנה. בא אדם, נכנס לחנות מטבחים, מזמין מטבח ב-30,000-20,000 שקל, למוחרת הוא מגלה שזאת עסקה לא טובה. המחוקק הישראלי אפשר לו לבטל עסקה בתשלום של 100 שקלים. אם אדם כזה היום יבוא לחברת המטבחים ויבקש לבטל עסקה, הוא ייתקל בטענה הבאה – אני מכיר את זה כי ניהלנו תביעות ייצוגיות כאלה – אנחנו חברת מטבחים שברגע שיש לנו הזמנה, מייד המערכת הממוחשבת מזמינה חלקים מחו"ל ייחודיים למטבח. אם מבררים מה החלקים, מגלים שזה מסילות וצירים שהם משותפים לכל מטבח. הצרכן הקטן לא מסוגל להתמודד עם הטענה הזאת. למעשה אומרים לו: אדוני, הזמנת מטבח, נכון שיש חוק שאתה יכול לבטל, אבל לא ניתן לך לבטל. אתה רוצה לבטל, תשלם 20% דמי ביטול. 20% דמי ביטול, כבר מביא אותו למצב שהכדאיות של העסקה הלכה. אמר קודם היושב-ראש שהוא לא מקבל את הטענה של אין דין ואין דיין. אין דין ואין דיין בנושא הזה בלי תביעה ייצוגית. אין שום אפשרות שהצרכן הקטן יעשה משהו, חוץ מלאכול אותה. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> דוגמה שנייה. << מנהל >> (היו"ר שמחה רוטמן, 11:45) << מנהל >> << אורח >> רותם שגיא: << אורח >> אותה חברת מטבחים על נושא אחר. << אורח >> רועי כהן: << אורח >> איזה חברת מטבחים? << אורח >> רותם שגיא: << אורח >> אני לא אגיד לך איזה חברה. << אורח >> שחר תורג׳מן: << אורח >> מה הקשר בין חברת מטבחים לתובענה ייצוגית? אלוהים אדירים. מה הקשר? כמה אזרחים - - - תובענה ייצוגית כדי שתהיה תובענה ייצוגית? 1% מהאוכלוסייה? 1% מהאוכלוסייה זה 100,000 איש. מה זה חברת מטבחים? מה הקשר בין תובענה ייצוגית לדוגמה שהבאת? הבאת דוגמה מצוינת למה אסור שזה יהיה הכלי של תובענה ייצוגית. דוגמה מעולה הבאת. << אורח >> רותם שגיא: << אורח >> לא הבנתי. << אורח >> רועי כהן: << אורח >> תיקח אותם לבית משפט ותתבע. << אורח >> רותם שגיא: << אורח >> מה זה יעזור לי לקחת אותם לבית משפט? << אורח >> רועי כהן: << אורח >> מה זה תביעה ייצוגית? ייצוגית זה הרבה מאוד אנשים שנפגעו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הדבר מנוגד לחלוטין לעיקרון הבסיסי. יש לנו פה בעיה בסיסית שמפספסים אותה. עצם ההליך הוא העונש. כמה היה המספר שהוא אמר פה של תביעות סרק? << אורח >> שחר תורג׳מן: << אורח >> 83%. << אורח >> רותם שגיא: << אורח >> כשאתה לא היית, הצעתי לבדוק כמה מתוכן הן תביעות נגישות. << אורח >> לירן חשין ברוש: << אורח >> זה מאוד לא מדויק. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה לא משנה. גם אם זה 50%. << אורח >> לירן חשין ברוש: << אורח >> אין נתון על תביעות סרק. אני רק רוצה להבהיר, כדי שיהיה ברור. יש נתון על מספר ההסתלקויות, על איך תובענות ייצוגיות מסתיימות. לקרוא לזה תביעות סרק זה לא מדויק בכלל. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> הסתלקות היא לא בהכרח - - - << אורח >> יערה למברגר: << אורח >> - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון, יכול להיות שזו הייתה תביעה סרק גם כשזה לא הסתלקות, גם כשההליך מתנהל - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר >> עוז חיים (יש עתיד): << דובר >> אין לך נתונים כמה כאלה הסתיימו לפני. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> רגע, חברים. << אורח >> יערה למברגר: << אורח >> אני אשמח להתייחס. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> קודם הבנה של הקונספט. עצם הגשת התביעה, שרשום עליה בקודקוד סכום מסוים, דיברנו על הנזק שזה גורם לפני שהתביעה התחילה להתברר, לפני שהבן אדם לקח את העורך דין, לפני שהבן אדם הלך לבית משפט – לפני כל דבר. כאשר אנחנו מאחורי מסך בערות, האם התביעה הזאת היא תביעה שעתידה לשפר את המצב עבור האוכלוסייה של אנשים עם מוגבלויות או עבור מדינת ישראל או עבור אנשים שנעקצו? אנחנו מאחורי מסך בערות. סטטיסטית אנחנו יודעים שרוב התביעות לא עושות את זה. לא משנה כרגע אם זה סרק או לא סרק, לא עושות את זה. ברגע שמונח כתב התביעה או ההתראה לפני תביעה, שזה עוד שלב מוקדם, כבר הבן אדם שילם את המס. זו כבר עלות שקועה באירוע הזה. אנחנו יכולים לשחק בנדמה לי כמה שאני רוצה ולהנדס את השאלה על מה כן יכולה להיות מוגשת תביעה. כל מנגנון של החרגה באשר הוא, תביעות השבה, לא תביעות השבה, למעט מקרים מסוימים, מאוד מצומצמים, שאני יכול לדמיין אולי, כל מנגנון שכזה אומר שאותם עורכי דין שהולכים ומחפשים להגיש תביעות כנגד עסקים קטנים ולסחוט אותם - - << אורח >> רועי כהן: << אורח >> הם ילכו לשם. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> - - הם פשוט ינסחו את התביעה אחרת. רק אמרתי להם מה להגיד ל-AI לכתוב אחרת. זה כל האירוע. מי שלא מבין את זה, יכול להיכנס עכשיו למאורה בלתי נגמרת של פיצולי שערות, לבוא ולהגיד שרק אם זה תביעת השבה של סכום של מעל 1,000. אוקיי, תהיה תביעת השבה, אז יופי, הוספנו עוד שורה להנחיה של אותו אחד שמנסח את כתב התביעה. על מי אנחנו עובדים פה? צריך להבין את זה. ולכן כל מנגנוני ההחרגה האלו לא רלוונטיים. אפשר להתווכח על גובה הסכום. אמרתי שאם יש שכל אנושי שעומד מאחורי האירוע ואומר: וואלה, זו תביעה שמוצדק לברר אותה, כמו שהצעתי בדיון הקודם, שאמרתם לי שזה לא מעשי, אז אתם מבינים כייעוץ משפטי שזה לא מעשי, אתם מבינים שלא ייתכן שהיועץ המשפטי לממשלה יהיה הבורר בשאלה מה מגישים או לא מגישים. אתם מבינים את זה, כי אתם מבינים שזה יטיל עומס בלתי נתפס. כל מי שמסכים להצעה מהסוג הזה, מה אתם עושים? אנחנו אומרים: היועץ המשפטי לא מסוגל לעשות את זה, אבל שהעסק הקטן יישא בעלות ובאחריות של זה. זה בלתי אפשרי. אי-אפשר לעשות את זה. ולכן הקו חייב להיות ברור ומוחלט, לא משנה איפה הוא עובר. << אורח >> רותם שגיא: << אורח >> כשלא היית פה נתתי הסבר על דוגמה של עסקים שאפילו עושים רק 300 מטבחים בשנה, לא הרבה, אבל אם נספור 300 מטבחים בשנה כפול דמי הביטול האלה, נגיע לכך שזה נזקים עצומים. אמרתי כשאדוני לא היה, שהכנסת הזאת עשתה חקיקה צרכנית מאוד ענפה במשך שנים, בוועדת הכלכלה אומנם - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> שאת רובה צריך לבטל. << אורח >> רותם שגיא: << אורח >> זו דעתך. דובר קודם שאין דין ואין דיין - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה שלא הייתי פה, זה לא אומר שאני לא יודע מה אמרת. אני חושב שהתגובה שלי הייתה עניינית בדיוק למה שאמרת. << אורח >> רותם שגיא: << אורח >> אני פשוט חושב שהמצבים האלה, שאנחנו לוקחים את הצרכן הקטן - - - << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> הוא לא היה פה כשאמרת שיש רציפות ליושב-ראש. << אורח >> רותם שגיא: << אורח >> הייתי. דרך אגב, אם אני מתייחס, רציתי להגיד בהיבטים אחרים של מה שחבר הכנסת גינזבורג אמר שאני דווקא מאוד תומך, גם בנושא של הטלת הוצאות, גם בנושא של תובעים סדרתיים. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אגרה. << אורח >> רותם שגיא: << אורח >> הנושא של האגרה, אמרתי לך מה אני חושב. כאשר אתה מטיל אגרה, אתה שולח את האנשים לתביעות איפה שאין אגרה. הדוגמה השנייה שרציתי להביא היא באותו הקשר. אדם מזמין מטבח, עושה את השוואות המחירים שלו: זה רוצה 20,000 שקל, זה רוצה 21,000 שקל, זה רוצה 22,000 שקל. הוא כבר בחר מטבח ב-20,000 שקל, הוא חשב שהוא עושה עסקה נהדרת, באותיות הקטנות למטה כתוב שעל התקנה והובלה הוא משלם עוד 800 שקלים. הוא לא ראה את זה, זה בניגוד לחוק, כי בחוק זה צריך להיות מחיר כולל. מה הוא יעשה? בשלב האחרון שהוא נכנס לדירה שלו, הוא יגיד: אני לא מסכים לשלם את זה, אני אשאר בלי מטבח? אין לו ברירה, הוא מקבל את זה. עוד פעם, הדרך היחידה להתמודד עם זה, זה תובענות ייצוגיות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא נכון. ממש לא נכון. << אורח >> אביר קארה: << אורח >> אם הוא מוכר 300 מטבחים, נניח ש-800 שקל הפרה, כולם לא ראו, אני מכפיל 800 בשנה כפול 300, זה 20,000 שקל. לזה אתה רוצה לאפשר תביעה ייצוגית? << אורח >> שחר תורג׳מן: << אורח >> נתת דוגמה מובהקת למה לא. אמרתי לך מההתחלה. << אורח >> רותם שגיא: << אורח >> זה לא 20,000 אלא 200,000 ותכפיל בשבע שנים. << אורח >> שחר תורג׳מן: << אורח >> אתה צודק, זה 200,000. << דובר >> עוז חיים (יש עתיד): << דובר >> בשביל 800 שקל הולכים לתביעה קטנה. בשביל 3 שקלים או 10 שקלים או 30 שקלים – פחות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> חברים, תודה. משרד המשפטים, בבקשה. << אורח >> כרמית יוליס: << אורח >> אני אשמח להתייחס לכמה דברים שעלו פה ורצינו להתייחס אליהם. ראשית, הדיון הזה מתמקד בקול הצעקה שקמה מהעסקים הקטנים ולא ברכיבים האחרים שיש בהצעה, שאני חושבת שהם גם חשובים והם צרכניים באופיים. הקביעה של קו פרשת המים הזאת מתי נכון להחריג עסקים באופן טוטלי ומתי הם כן צריכים לחסות תחת תחולת החוק, היא שאלה מורכבת ושומעים פה את כל העמדות בדיון. לגבי הנתון שנאמר פה, כמו שגם לירן אמרה, לנו יש נתון ש-60% מהתובענות הייצוגיות מסתיימות בהסתלקות. זה לא בהכרח אומר שאין עילה. יכולה להיות עילה, לרוב היא תהיה עילה קלת ערך מסוג העילות שאנחנו מציעים להכניס לתוספת הרביעית, שזה אומר שאכן יש עילה ובתובענה הייצוגית מבקשים לתקן את ההפרה, אבל לרוב אנחנו מגדירים את העילות האלה כעילות קלות ערך, למשל סימון משקל אריזות – אני שמה בצד את נושא הנגישות – בעילות הצרכניות סימון משקל אריזות, ואז אנחנו אומרים: זו אכן עילה לתובענה ייצוגית, אבל עדיף ללכת בפנייה מוקדמת, ואם ההפרה תוקנה לא תהיה תובענה ייצוגית. לטעמנו ומהניסיון שלנו בתחום, חלק גדול מהתובענות שמסתיימות בהסתלקות, שזה עומד על סדר גודל של 60% מכלל התובענות הייצוגיות, אכן הן עילות קלות ערך, לא בהכרח עילות סרק, זאת אומרת, לא בהכרח שאין בכלל עילה. עוד דבר שרציתי להתייחס אליו, שהיה פה הרבה דיון לגביו, זה מנגנון ההחרגה. בעבר הוצע מנגנון החרגה שאומר שתמיד ניתן יהיה להגיש תובענות ייצוגיות, אבל מישהו יצטרך למפות ולהחליט אם התובענה הספציפית הזאת מתאימה לתובענה ייצוגית או לא. אנחנו חושבים שזה מנגנון מאוד מסורבל ולא ישים, ולכן גם הצענו להתנגד לו. הצעה אחרת אומרת שבעילות מסוימות מחריגים בגלל שהן קלסיות למקרים של הונאה או של הפרה חוזרת או של איזה עושק. ניסינו בפרק הזמן שהיה לנו לנסות לנסח את זה, מקרים שכנראה סביב השולחן תהיה פה הסכמה – הסתכלתי גם על אביר קארה – תהיה פה הסכמה שבאמת במקרים האלה כן נכון ללכת עם תובענה ייצוגית. היה לנו מאוד קשה להביא לפה נוסח בשל, אולי בשעות הקרובות עוד נצליח לגבש שם משהו. על פני הדברים אנחנו לא פוסלים את זה לגמרי. אני אומרת בכנות שזה יהיה מאוד מאוד קשה להגיע לתוצאה כזאת, כי מנעד האפשרויות הוא מאוד רחב, מנעד העילות הוא עצום, ובסוף המטרה בקביעת קו פרשת מים זה כן להביא לוודאות מאוד מאוד גדולה: נגד עסקים כאלה אין תובענות ייצוגיות, נגד עסקים כאלה יש תובענות ייצוגיות, וזו לא מלאכה כל כך פשוטה. אם נצליח להשלים אותה בשעות הקרובות שהדיון עוד מתנהל, נביא את זה לשולחן. היה לי חשוב להגיד שגם על מקרים של הונאות, מרמה, עוקץ קשישים, כספי פנסיה, כן יש תובענות ייצוגיות. בהחלט אפשר להגיש תובענות ייצוגיות בנושאים האלה. אנחנו מכירים ואנחנו דנים בהם, וזה באמת התיקים הקשים של ההונאות והמרמה. אם אכן אדם לא מרים את הנטל הזה בעצמו, זה בהחלט כן נכון לנקוט בכלי הזה, וזה דבר שקיים ושאנחנו מטפלים בו. הדבר האחרון שרציתי להתייחס זה בכל מה שנוגע לתקנות. זה נושא שהוא בסמכות שר המשפטים, וזה אמור להיעשות באמצעות תקנות, ואנחנו לא חושבים שנכון להעביר את זה - - - << דובר >> עוז חיים (יש עתיד): << דובר >> אגרה? << אורח >> כרמית יוליס: << אורח >> האגרות הן באמצעות תקנות. זה העלה הרבה מאוד מורכבויות. גם ראינו בגרפים לאורך השנים, שאכן כשביטלו את האגרה בעניין עילות מסוימות של נגישות, לאחר מכן היו הרבה מאוד תובענות בדבר הזה. זאת אומרת, יש איזה ממשק, שהוא כנראה ממשק מאוד מאוד חזק בין השאלה אם יש איזו אגרה לשלם בכניסה להליך או שאין אגרה. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אני רוצה להעלות אגרה, לא להוריד אגרה. << אורח >> כרמית יוליס: << אורח >> אני יודעת. אני אומרת שעשינו בזה דיון ממשלתי מאוד רחב - - << אורח >> יערה למברגר: << אורח >> עם אגף התקציבים, עם האוצר. << אורח >> כרמית יוליס: << אורח >> - - עם אגף התקציבים, האוצר, שר, מנכ"ל, ואנחנו חושבים שצריך להשאיר את המדיניות הזאת לשר ולא לקבוע בחקיקה כרגע. << דובר >> עוז חיים (יש עתיד): << דובר >> למה סברתם שעסק קטן זה 2 מיליון שקלים? << אורח >> כרמית יוליס: << אורח >> בתחילת הדרך חשבנו להחריג רק עסקים זעירים, שהם עסקים מאוד מאוד קטנים. ומה שראינו לנגד עינינו זה עסקים שעובדים מהבית, וכלי כזה של תובענה ייצוגית הוא בכלל לא אקוויוולנטי למה שהם יכולים להתמודד איתו. אבל לאורך הדיונים שהיו פה בוועדה, ולהרבה פניות שהגיעו אלינו – חלק גדול מהמשתתפים פה היו אצלי בחדר וניהלנו על זה הרבה דיונים – ואני חייבת להגיד שזאת באמת מלאכה מורכבת, כי מי נמצא מהעבר השני? יש את העסקים ויש את מי שאמור להגן על הצרכן. אנחנו רואים את עצמנו ככאלה, ואתם פה, כחברי כנסת, זו המלאכה שלכם. וגם בתוך הממשלה יש כל מיני קולות, בטח התחלתם לשמוע את חלקם. בסוף כן השתכנענו שצריך להעלות את המספר הזה. אמרתי את זה גם בדיונים קודמים. אנחנו מכירים אחוז מאוד מאוד משמעותי מכל התובענות הייצוגיות שקיימות, כי בסוף יש ליועצת המשפטית לממשלה סמכות לאשר הסדרי פשרה, וכל הסדר כזה, הצוות עובר עליו, אני מאשרת אותו והיועצת בכבודה ובעצמה מאשרת אותו, אז אנחנו ממש יודעים איזה תיקים מתנהלים. לפעמים אני חייבת להגיד שגם אני אומרת: וואלה, הטרדנו בזה 20 עובדי מדינה, על משקל אריזות. השתמשתי בביטוי "לא לילד הזה פיללנו", כי כשחוקקו את החוק הזה ראיתם למה הוא נועד, ובסוף יש דברים שהם כל כך זוטי דברים, הם כל כך קטנים, ובעבר השני מגיעה צעקה אמיתית באמת של עסקים קטנים שקורסים תחת הדבר הזה. ובפרט אני רוצה לתת דגש למנגנון ההסתלקויות, כשבסוף מה זה אומר הסתלקויות? שמשתמשים בכלי הזה, שזה באמת ראש נפץ מאוד מאוד משמעותי, עם סכומים עצומים בצדו, ואז מגיעים לאיזה הסדר ופתאום מסתלקים, זאת אומרת, זה לא מגיע לשום הליך, זה לא מגיע לשום בירור. הכלי של האיום הוא מאוד חזק, היכולת להסתלק היא מאוד פשוטה, ורק תסתדר עם העורך דין והתובע הייצוגי. זה מאוד בעייתי. << אורח >> רועי כהן: << אורח >> אנחנו אומרים שנים שזה בעייתי. << אורח >> כרמית יוליס: << אורח >> זה עלה בצוות שכבר התחיל את הדרך שלו לפני חמש שנים. אי-אפשר להתעלם מהנתון הזה. עשינו על זה מחקרים אמפיריים בעצמנו, עם הרשות השופטת, עם הקליניקות. << אורח >> רועי כהן: << אורח >> עשית שולחנות עגולים, והשתתפנו בשולחנות עגולים והצפנו את זה, ובינתיים שום דבר לא קורה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בואו נתקדם, חברים. << אורח >> יערה למברגר: << אורח >> רק השלמות קטנטנות. שאלת לגבי עסקים זעירים, כמובן זה מוזכר קודם. את ההגדרה ואת ה-2 מיליון לקחנו מההגדרות בחוק חובת מכרזים, שאלה ההגדרות המקובלות בדרך כלל לגודל של עסקים, אז נצמדנו לרף שם של עסק זעיר. לגבי גובה האגרות, בדרך כלל אנחנו מנסים לעשות בליווי גורמים מהאוצר, גורמים שונים, איזו עבודה כלכלית בעניין, ואנחנו באמת עובדים בעניין הצעה לשר. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אני מת על תהליכי עבודה, זה חשוב מאוד, אבל כדאי שהם יסתיימו מתישהו. << אורח >> אביר קארה: << אורח >> אז תצביע, אחי, על מה שהם הביאו. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> לגבי אגרות, לפני תשע או עשר שנים, כשהיה פה הדיון בוועדה, זה היה תהליך ארוך ומורכב מאוד שהוועדה בחרה מה כן ומה לא, ושלבים שונים, וחצי ראשון וחצי שני. << אורח >> רועי כהן: << אורח >> איילת שקד הביאה את זה. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> זה נושא מאוד מורכב. הוא באמת מתאים לעבודת מטה ממשלתית מאוד מסודרת שיביאו לנו, ולא בצורה כזאת - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> חברים, בואו נתקדם. << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >> אדוני, אני מהנהלת בתי המשפט, אני אתייחס רק לנקודה אחת שעלתה כאן, וכשנגיע לדיון בעניינה, אני ארחיב. לגבי הדרך שצריך להוכיח שמדובר בעסק קטן, אנחנו מסכימים עם הייעוץ המשפטי של הוועדה וגם עם הדוברים שהביעו כאן עמדה בנושא הזה, שהדרך להוכיח את זה צריכה להיות מוסדרת בחקיקה והיא צריכה להיות מאוד מאוד פשוטה, כלומר, זה צריך להיות מעין אישור מנהלי. אם אני מנסה להסתכל על דברים אחרים, אז משהו שנראה כמו איזו חזקה שלא ניתנת לסתירה, שרק אחרי שעוברים אותו אפשר יהיה להתקדם להליך המשפטי, אחרת אנחנו מגיעים לסיטואציה שההליך שהוא ממילא דו-שלבי יהפוך - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ברור. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> לא הבנתי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני הבנתי. << אורח >> יערה למברגר: << אורח >> לא התייחסנו לזה. אם תרצו, אולי בהמשך נוכל להתייחס. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> חברים, "אולי בהמשך"? קיבלתם רשות דיבור, תדברו. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אם הבנת, תסביר לחברי הכנסת. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני אסביר. << אורח >> יערה למברגר: << אורח >> לא דיברנו על האישור - - - << אורח >> רועי כהן: << אורח >> איך תביאי את האישור של 20 מיליון? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> רשות הדיבור אצלך, לא לקחתי לך אותה. << אורח >> יערה למברגר: << אורח >> עלתה פה הערה משמעותית, זה גם עלה בדיונים הקודמים שהיו עם הייעוץ המשפטי של הוועדה בשאלה איך זה יוכח, ואנחנו מסכימים שצריכה להיות דרך קלה שלא תטיל נטל גדול מדי על העסקים הקטנים. זה קשור גם לדיון שהיה קודם על עוסקים מורשים, שזה כמובן יקל, כי ברגע שאתה עוסק מורשה ולא תאגיד, כבר לא צריך להסתבך בדרכי הוכחה. לגבי תאגידים, אנחנו חושבים שצריך להסתכל, וכמו שנאמר קודם, להבהיר - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הקליניקה. << אורח >> יערה למברגר: << אורח >> להבהיר את הערת הקליניקה. צריך להבהיר במפורש שאנחנו מדברים כמובן על המחזור לפי הדוח של השנה הקודמת. אולי זה היה מובן מאליו, אבל כרגע בנוסח זה יכול להשתמע בכמה דרכים, ואנחנו חושבים שזה צריך להיות מאוד ברור, כמקובל בהגדרות מקבילות בחקיקה. לגבי דרך ההוכחה, הדרך שעלתה פה בדיונים קודמים, והיא יכולה להיות בהחלט דרך אפשרית, זה באמצעות אישור של רואה חשבון, כשכאמור, אם אנחנו מדברים על תאגידים, יש להם חובה להעסיק רואה חשבון ויש את הדוח שחובה עליהם לערוך, ולכן זו יכולה להיות דרך ברורה. עלתה פה הצעה לחזקה חלוטה, זה כמובן נושא לדיון בוועדה, אבל אני הייתי חושבת על חזקה שניתנת לסתירה - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אין דבר כזה חזקה חלוטה - - - << אורח >> יערה למברגר: << אורח >> - - ולפחות ברור שכתנאי להגשה יהיה אפשר לצרף את האישור הזה מרואה חשבון, וזה יהיה הבסיס המקצועי. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> לא הבנתי, איך - - - << אורח >> יערה למברגר: << אורח >> רגע. תוגש תובענה ייצוגית, והנתבע יכול לצרף ולהראות. בהקשרים של סודות מסחריים והקשרים אחרים, האישור הזה גם יכול להגיד מעל הרף או מתחת לרף, למשל מעל 9 מיליון או מתחת ל-9 מיליון, ולא חייב לנקוט במחזור המדויק. זו הדרך בעינינו שנכון להתייחס לזה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ברור. << אורח >> רועי כהן: << אורח >> גם היום אתה לא צריך לציין את המספר. << אורח >> אלכס פרידמן: << אורח >> אי-אפשר לקבוע בחוק חובה לדווח מה סיבת ההסתלקות? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה נושא שלא מופיע פה, זה נושא חדש. אנחנו לא יכולים להכניס אותו עכשיו. << אורח >> אלכס פרידמן: << אורח >> אני מציע. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זו הצעה מצוינת, רק לא - - - << אורח >> לירן חשין ברוש: << אורח >> זה קיים בחוק. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה לא רלוונטי לחקיקה שלנו עכשיו. משה אלחרר מ"על המשמעות"; ואחריו – מתן פריידין. << אורח >> בנימין שיפרין: << אורח >> אני פה מטעם "כוח התערבות" מבית "על המשמעות", זה גוף תקשורת עם יותר מ-4 מיליון צפיות והאזנות חודשיות, יותר מ-100,000 שעות האזנה חודשיות. קיבלנו יום אחד סיפור מבן אדם שיש לו עסק קטן. הוא הכין מערכת קולית, כמו שיש לכולם, כשזמן ההמתנה ארוך מהרגיל. ויום אחד פתאום הוא מקבל מאיזה עורך דין כתב תביעה. הוא מייצג בן אדם בעל מוגבלויות שאומר לו שהמערכת הזאת לא מותאמת, ולכן הוא הגיש לו כתב תביעה. אותו בעל עסק פנה לייעוץ משפטי, והייעוץ המשפטי אמר לו: עזוב, אין לך מה לנסות אפילו להתחיל עם זה, פשוט תשלם את מה שהם אמרו לך, וזהו, כי באמת זה לא שווה את זה. אותו בעל עסק אומר לנו: אני יודע שאותו בן אדם בעל מוגבלויות לא ניסה לרכוש פה שום שירות, זה פשוט ניצול לרעה של המערכת. היו פה הרבה דוגמאות של ניצול לרעה של המערכת. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בבקשה תחדש. שמענו את הסיפורים ואנחנו רוצים להתקדם. << אורח >> אביר קארה: << אורח >> זה עו"ד מילמן, דרך אגב, הוא כבר לא תובע. הוא נעלם. מה קרה לו? אולי רותם יודע מה קרה לו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> חברים. << אורח >> בנימין שיפרין: << אורח >> רוב הנקודות כבר העלו פה אנשים אחרים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אתה יכול להגיד: אני מצטרף לדברי פלוני-אלמוני ונתקדם. << אורח >> בנימין שיפרין: << אורח >> בדיוק. לכן אנחנו תומכים בהגנה בשני המסלולים, גם הגנה מתובענות ייצוגיות לעסקים קטנים וגם בהטבות שרוצים לעשות לעסקים יותר גדולים. רציתי בנוסף לציין בסופו של דבר שגם לרשויות הציבור יש הגנה מסוימת מתובענות ייצוגיות, כשגדל הסיכון. לדוגמה, רשות לא צריכה להשיב את הכסף יותר משנתיים אחורה וכדומה, אומרים שזה שווה לנו את זה. אותו דבר פה. אנחנו דואגים לאזרחי מדינת ישראל, ואנחנו רוצים שיוכלו לפתוח יותר עסקים, שאנשים לא יפחדו לפתוח עסקים, ולכן אנחנו תומכים בהצעת החוק הזאת. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מצוין. תודה רבה. עו"ד מתן פריידין. בזום, בבקשה. בקצרה. << אורח >> מתן פריידין: << אורח >> אני אשתדל להיות קצר. קודם כול, למען הגילוי הנאות אני מייצג גם תובעים וגם נתבעים בתביעות ייצוגיות ואני מרצה למשפט מסחרי בקריה האקדמית אונו. אני חושב שהראייה שלי - - - << אורח >> אביר קארה: << אורח >> אולי תספר על התביעות שלך עם יעקב חי אבא שאול, משפחת דיקמן, באוכלוסייה החרדית, על התביעה שיש עסק שעובד במגזר החרדי. מתן פריידין, אולי תשתף איך עושים שימוש לרעה בהליכי משפט. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אביר. אביר. << אורח >> אביר קארה: << אורח >> זה יפה שאתה עולה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אביר. << אורח >> אביר קארה: << אורח >> חבל שהוא לא הגיע. הייתה פה הזדמנות אולי לעשות איתו איזה סרטון, איתו ועם יעקב חי אבא שאול, שהולכים ותובעים באופן סדרתי את כל בעלי העסקים במגזר החרדי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אביר, די. << אורח >> אביר קארה: << אורח >> עד שעסק במגזר החרדי יוצא לעבוד, הם מצאו להם קומבינה ללכת לתבוע אנשים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אביר, אפשר לתת לו לדבר? בבקשה, מתן. << אורח >> מתן פריידין: << אורח >> אני לא ארד לרמה הזאת. אביר קארה אמר קודם שעוד מעט יצביעו, אז רק נזכיר שהוא גם לא חבר כנסת וגם שיצביע פעם אחת ולא פעמיים. בכל מקרה, שמחתי לראות מי בעד עסקים קטנים - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מיותרות שתי ההתפרצויות האלה. תודה. בבקשה. << אורח >> מתן פריידין: << אורח >> לגופו, התאחדות המלונות, שמחתי לראות שהם בעד עסקים קטנים, איגוד החברות הציבוריות, בהחלט עסקים קטנים ומאוד חשוב להם - - -. אני רוצה להעלות נקודה אחת מאוד חשובה. קודם כול, נקודה עקרונית לגבי הליך החקיקה. פרסמו את דוח הצוות הבין-משרדי לעיון הציבור. הגשנו תגובות, היו דיונים בוועדה, ואז מציגים הצעה אחרת שמתעלמת לגמרי מכל החומר הקודם. אני חושב שזה פגם חקיקתי משמעותי ביותר. על מה היה כל דוח הצוות שנשען באמת על עבודה ועל מחקר? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא הבנתי. אני לא זוכר שהליכי חקיקה של הכנסת כבולים לדוח שמישהו הוציא. זה לא עובד ככה. התקיים דיון בסוגיות מסוימות, הכנסת דנה בסעיפים. מה הפגם החקיקתי בזה? << אורח >> מתן פריידין: << אורח >> הפגם הוא בזה - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני לא מקבל את האמירה הזאת. גם לא ביקשת לדבר על זה, גם אם היית מבקש לדבר על זה, אני לא יודע. על מה אתה מדבר? מה הפגם החקיקתי שמתוך הצעת החוק הממשלתית בוחרת הכנסת לדון בסעיפים מסוימים, מפרסמת את הנוסח ואומרת שעל זה יתקיים הדיון? איזה פגם חקיקתי אתה מזהה? << אורח >> מתן פריידין: << אורח >> דיברתי על משהו אחר. הנקודה היא, כמו שהעלה גם היועץ המשפטי של הוועדה, שבעקבות הדיונים עלו פתרונות מסוימים וקשיים מסוימים בהצעה, והם לא מקבלים מענה גם בהצעה הזאת. לא עצם זה שבחרו נושאים מסוימים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> דבר על הנושא שביקשת לדבר עליו. << אורח >> מתן פריידין: << אורח >> בוא נתמקד בנקודה. ואני יכול להגיד את זה דווקא מתוך עסקים שאני מכיר, כולל כאלה שאני מייצג כנתבעים. יש הרבה מאוד רשתות כשכל סניף בפני עצמו הוא ח"פ אחר. אתם מדברים על 9 מיליון, על 20 מיליון, כשאתם מדברים על עסק שיש לו 10, 20 ו-50 סניפים, וכל סניף זה ח"פ אחר. תבדקו את זה ברשתות, קונגלומרט מעל מאות מיליונים. אם לצורך הדוגמה מחר בבוקר ייגבה מע"מ לא ב-18% אלא ב-20%, 50 שקל מכל בן אדם ביתר, 100 שקל ביתר מכל בן אדם על הקפה והעוגה שהוא לוקח, אנחנו מגיעים לזה שאי-אפשר לתבוע את כל הקונגלומרט הזה. רשתות, כמו ארומה, כמו קפה-קפה – כל אלה מוחרגות על ידיכם, כי אתם אומרים 9 מיליון ו-20 מיליון, ואתם לא ערים לזה שכל סניף כזה - - - << אורח >> יערה למברגר: << אורח >> למה הן מוחרגות? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> גם אני לא הבנתי. או שהעוולה נעשית על ידי החברה הגדולה או שכל זכיין. << אורח >> שחר תורג׳מן: << אורח >> לא הבנתי מה הבעיה. << אורח >> מתן פריידין: << אורח >> אני אסביר בצורה - - - << אורח >> שחר תורג׳מן: << אורח >> הבנו. הבנו שאתה צריך למצוא לך פרנסה חדשה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> חברים, תודה. << אורח >> מתן פריידין: << אורח >> רשת מסוימת קובעת מדיניות - - - << אורח >> אביר קארה: << אורח >> עדיין אתה יכול לתבוע את הרשת, ואנחנו סומכים עליך שאתה תדע לתבוע. אתה תמציא תביעות בכל מקרה. הרי אתה ממציא תביעות. אתה ממציא עילות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> די, אביר. << אורח >> אביר קארה: << אורח >> רצת אחרי משפחת דיקמן. בוא תספר על התובע שלך, על יעקב חי אבא שאול. אולי תספר על התביעה הגדולה שהגשת כשאתה מטריד את בית המשפט, מטריד את משמר בית המשפט - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אביר, אני לא יכול לקרוא לך בשלוש קריאות, כי אתה לא חבר כנסת. זו בעיה. << אורח >> אביר קארה: << אורח >> למה מעלים מישהו בזום? למה בזום? מי זה בכלל? הוא תובע סדרתי. מה יש לו להיות פה בכלל? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אפשר בבקשה? תודה. << אורח >> אביר קארה: << אורח >> בגלל אנשים כמוך משנים את החוק. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אביר, מספיק. << אורח >> מתן פריידין: << אורח >> אני אתעלם. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> תתעלם בבקשה מהכול. לא הצלחתי להבין את הבעיה. יש לך פתרון לבעיה שהעלית? << אורח >> מתן פריידין: << אורח >> אדוני היושב-ראש, אני רוצה להסביר. יש כאן נקודה חשובה. יש רשתות, כשהרשת עצמה קבעה מדיניות מפרה. הרשת קבעה אותה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אם הרשת קבעה, זו לא בעיה של כל זכיין, ולכן לא יסתכלו על המחזור של כל זכיין, אלא יסתכלו על המחזור של הרשת. אתה טוען שלרשת אין מחזור? << אורח >> שחר תורג׳מן: << אורח >> רק צריך לזכור, אדוני היושב-ראש, שזכיין משלם מיליוני שקלים על זיכיון, והוא עסק לכל דבר ועניין. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> חברים, אם יש מישהו פה שחושב שאני זקוק לעזרה, שיצביע, אני אתן לכם לעזור לי לפי התור... << אורח >> מתן פריידין: << אורח >> ההחרגה הזאת שבאה ואומרת שהמבנה ההתאגדותי הזה עד 9 מיליון או עד 20 מיליון זה פתח שגם הרשתות היום, שמאוגדות תחת ח"פ אחד, יפתחו לכל סניף - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> תודה. הנקודה ברורה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - מבנה התאגדותי כדי להימנע - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> חברים, תודה. << אורח >> מתן פריידין: << אורח >> הפתרון הוא שהפטור הזה לא יחול על רשתות - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא שמענו. << אורח >> מתן פריידין: << אורח >> הפתרון לכך שרשת, זה יכול להיות מעל סניפים מסוימים, לא תוחרג. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> תודה. << אורח >> אביר קארה: << אורח >> בפעם הבאה לא להגיש תביעות נגד אנשים כשנרשמתם מראש לרשימה שלהם כדי לתבוע אותם. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אביר, קח חמש דקות להירגע. אני לא מזהה את הבעיה, ולכן אני גם לא רואה צורך בפתרון, אם המעוול הוא כל סניף, התביעה בהתאם למחזור של הסניף. אם המעוול בא מלמעלה, הרשות מלמעלה. אני רואה שהרשות לעסקים קטנים מהנהנת, כנראה אני מבין איך העסקים הקטנים עובדים, אז אני שמח. נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, בבקשה. << אורח >> אילת לוין: << אורח >> קודם כול, אנחנו מברכים על הדיון החשוב הזה ועל ההסכמות שהגענו אליהן. היה לא פשוט להגיע אליהן וחשוב לנו לקדם את הנושא, יחד כמובן עם מנכ"ל המשרד, השר, ייעוץ וחקיקה, כמובן הצוות של כרמית, ויחד עם יושב-ראש הוועדה. דיברנו בישיבות הקודמות על החשיבות הרבה של הכלי של תובענות ייצוגיות בתחומי הנגישות. אנחנו חושבים שזה כלי שממש עשה שינוי משמעותי. גם אנחנו כנציבות מגישים תובענות ייצוגיות, משמעותיות, שבאמת עשו שינוי בנגישות של ישראל לאורך השנים. עם זאת, אנחנו מבינים את התופעה של התובענות של העתק-הדבק ואנחנו מכירים בזה שיש ניצול לרעה של הנושא הזה. חשוב לנו להגיד שהמספרים של תובענות ייצוגיות שעוסקות בנגישות ירדו בשנים האחרונות. כלומר, הייתה עלייה מאוד משמעותית בקורונה, ב-2023 היו כ-1,500, ב-2025 היו בערך 100 תובענות ייצוגיות בנושא נגישות בסך הכול, ומתחילת 2026 אנחנו מדברים על עשרות, כרגע בערך פחות מ-50 תובענות ייצוגיות, כך שהמספרים בהחלט ירדו. נאמר פה בזלזול על תובענות סרק ותובענות של זלזול בעילות של פרסום הסדרי נגישות. כמו שנאמר פה, בסופו של דבר פרסום של הסדרי נגישות זה משפיע על אדם עם מוגבלות ברמה היום-יומית, הוא רוצה ללכת למסעדה, לספר, לבנק, לכל מקום, לא הגיוני שהדבר הזה לא יהיה מונגש לו ופשוט, וזה גם דבר שמאוד פשוט לעשות, ולכן קשה לנו עם האמירה שזה תובענות סרק. זה תובענות מאוד משמעותיות ומאוד מאוד חשובות. נכון שיש לפעמים ניצול לרעה, וכמו שנאמר פה ומוכר לנו, עורכי דין שמנצלים אנשים לוקחים את תעודת הנכה שלהם ועושים תובענות בלי שהם בכלל מודעים לזה, ודאי שאנחנו מתנגדים לתופעה הזאת. הנושא של ה-9 מיליון זה רף שאנחנו חושבים שהוא נכון. זו ההסכמה. אנחנו במקור חשבנו על 2 מיליון כמובן, זה היה בהצעה הממשלתית, אבל אנחנו חושבים שה-9 מיליון זה משהו שאנחנו יכולים לעמוד בו, שהוא מהווה איזון, מצד אחד לא לכלול עסקים מאוד גדולים – בעינינו 20 מיליון, כמו שנאמר פה, זה כמות מאוד גדולה של עסקים, אם לא רוב העסקים בישראל – ומצד שני הבנו ש-2 מיליון זה מספר שגופים אחרים לא חיים איתו. בסופו של דבר הגענו להסכמות, הן מקובלות אלינו ואנחנו נשמח שהן יכובדו. ודבר אחרון, ונאמר פה, אבל חשוב לי גם להגיד שחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות קובע הרבה מאוד התאמות נגישות בכל מיני נושאים ויש בו גם פטורים. עסקים קטנים שחושבים שזה נטל כלכלי כבד מדי, לחלקם יש פטור עצמי, יש פטור שאפשר לפנות אלינו, כך שיש איזונים גם בחוק עצמו שקובע את ההנגשות. תודה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> תודה. << דובר >> עוז חיים (יש עתיד): << דובר >> בסופו של דבר, אם אני מבין נכון, הפשרה שהגעתם, ה-9 מיליון, היא בגלל עשרות תביעות שמוגשות, אז אם אנחנו רוצים לשנות פה איזה עוול שנעשה פה לעסקים קטנים, הייתי שמח לשמוע את ההצעה שהצענו, שאנחנו מחריגים רק את הנגישות - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הנגישות ו-9 מיליון. << אורח >> שחר תורג׳מן: << אורח >> זה מה שהצענו. << דובר >> עוז חיים (יש עתיד): << דובר >> כשאת אומרת שזה עשרות בודדות, פשוט חבל שלא להחריג גם עסקים אחרים שיכולים ליהנות מהדיון הזה, ואנחנו יכולים להחריג גם אותם בגלל אותם עשרות בודדות. << אורח >> שחר תורג׳מן: << אורח >> זה לא היא. << דובר >> עוז חיים (יש עתיד): << דובר >> אני יודע שלא, אבל מעניין אותי לשמוע את הדעה שלה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אתם אומרים שאם זה לא סוגיית הנגישות זה לא מטריד אתכם. << אורח >> אילת לוין: << אורח >> אני מפנה את השאלה לייעוץ וחקיקה, אני רק עוסקת בזכויות אנשים עם מוגבלות, ואני כן רוצה להגיד שיכול להיות שתהיה זליגה. כלומר, אם יש עורכי דין שזה מה שהם עושים, תהיה זליגה מנושא כזה לנושא אחר. במקום שהם ייקחו תעודות מזויפות של אנשים עם מוגבלות ויתבעו, הם ייקחו נושא אחר, אבל זה לא שלי. << אורח >> שחר תורג׳מן: << אורח >> אדוני, רק שאלת הבהרה. מה העמדה שלך - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> שמעת את העמדה. את עמדתי אתה מכיר, שצריך להיות 20 מיליון בכול. << אורח >> שחר תורג׳מן: << אורח >> אז למה לא? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה לא קשור כרגע. יש לי שאלה פרקטית מה אפשר להגיע עליו להסכמות. זה לא שאלה מה עמדתי. מה עמדתי אתה יודע. 20 מיליון, 100 מיליון – אתה מכיר את עמדתי. עכשיו השאלה על מה אפשר להגיע להסכמות, ואת זה נברר בהפסקה בעזרת השם, שתהיה עוד מעט. אני רוצה את הסעיף הזה, שנדע עם מה אנחנו יוצאים להפסקה, סגור, נעול וחתום. << אורח >> יערה למברגר: << אורח >> האם אני יכולה להתייחס לעניין הסניפים, כי זה עלה קודם? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, כי בעיניי זה פייק בעיה. << אורח >> יערה למברגר: << אורח >> אנחנו רוצים לדייק, כי אנחנו רואים את זה קצת אחרת. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בבקשה. << אורח >> יערה למברגר: << אורח >> יש שאלת הסניפים, והיא גם מתקשרת לשאלה של זכיינות, שהיא עולם מורכב. למשל בזכיינות, ממה שאנחנו יודעים, יש משרע רב של אפשרויות, זה קשור גם ברמת העצמאות של הזכיין מול הרשת, כמה הוא בנפרד, כמה הוא תאגיד נפרד, כמה ההתקשרות החוזית, כמה הוא כבול בהחלטות הרשת וכדומה. ולכן, א', אם יסתכלו אם סניף הוא תאגיד נפרד, ההנחה שלי, כמו שאני קוראת את ההצעה כרגע, יסתכלו על המחזור של הסניף, כי הוא - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון. אגב, הרבה מאוד פעמים הזכיין הוא עוסק מורשה, הוא בכלל לא חברה. << אורח >> יערה למברגר: << אורח >> לפעמים הוא עוסק מורשה, לפעמים הוא חברה, לפעמים הוא בהיקף גדול, לפעמים הוא עצמאי לגמרי. אני אומרת לך מה שראינו, ראינו את כל האופציות בערך שקיימות בשוק. אני כן אגיד לעניין הזכיינות – אם הוועדה רוצה, כיוון שיש סוגים שונים, אפשר לתת אפשרות שהזכיין יוכיח אחרת, יוכיח שהוא עצמאי, ואז הוא מתחת, הוא יוכיח שהוא חלק מהרשת, אבל אני גם אגיד בהסתכלות רחבה יותר שאני מבינה את ההערה. אני חושבת שאם תהיה תופעה כזאת – אגב, דוגמת קפה-קפה היא לא רלוונטית כאן כי גם המחזור של הסניף יהיה מעל 9 מיליון, אבל בתחום אחר – אם תהיה תופעה כזאת ותהיה בעיה, אני בטוחה שאנחנו, המחוקק, יהיה קשוב ואפשר גם לתקן את החוק ולסתום פרצה אם זה יקרה בעתיד. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון. ואני אגיד יותר מזה, וזה גם הדין הכללי. בן אדם הרי יכול לחלק את הפעילות שלו באופן מלאכותי להרבה מאוד תתי-חברות. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> זה תמיד נכון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> יש כללים בכל תחום. גם בעסקים הקטנים, בהטבות המכרזים, בן אדם יכול לעשות את זה, ויש כללים להתמודד עם זה ויש הרמת מסך. ולכן זה קצת קשור למה שאמרתם קודם, להנהלת בתי המשפט על חזקה בלתי ניתנת לסתירה. אי-אפשר לעשות פה חזקה בלתי ניתנת לסתירה. זה דבר שהוא לא ריאלי, אבל כן אישור רואה חשבון. ואם יבוא הבן אדם ויגיד, למרות אישור רואה החשבון של הסניף, שאני טוען שצריך לעשות הרמת מסך פה לשבעת אשכולות החברות שלו והוא רק הציג לי אישור רואה חשבון על חברה אחת, וואלה יופי, שייטען את זה בבית משפט, אני לא יכול לעצור את זה, ואני מקווה שבית משפט, אם זה לא יהיה נכון, יטיל עליו הוצאות גבוהות, ואם הבן אדם השני רימה, אז יטיל עליו הוצאות גבוהות, אבל אי-אפשר לעשות את הכול. אני רוצה להגדיר את הסעיף, הסיכום של הדיון הזה לגבי הסעיף הזה. אנחנו נקריא את הסעיף שלאחריו ועם זה נצא להפסקה. חלק מהדוברים פה כבר דיברו על הסיפא של הפנייה המוקדמת, אז אנחנו רק נקריא אותו לפני היציאה, ואז נצא להפסקה כדי שנבוא רעננים אחרי ההפסקה. לגבי סעיף 3 – אחרי סעיף קטן (א) יבוא: "(א1) על אף האמור בסעיף קטן (א), לא תוגש תובענה ייצוגית נגד עסק קטן; לעניין זה, "עסק קטן" – עסק שמחזור העסקאות השנתי שלו" – בהתאם להוראה של נועה – "בשנה שקדמה למועד הגשת התביעה, אינו עולה על 9 מיליון שקלים חדשים". זה כרגע בגיבוש הקונצנזוס. << אורח >> רועי כהן: << אורח >> ביקשנו 20 מיליון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> שנייה, יקירי. למה אתה קוטע אותי? זה בדיוק מה שאני אומר. אמרנו שבהפסקה, על ההצעה שעלתה פה, על ה-9 מיליון וה-20 מיליון, נדון בהפסקה, אבל ה-9 מיליון, זה כבר יש לנו, זה מאחורינו. האם אנחנו נעשה את ההחרגה על 9 מיליון ו-20 מיליון? נחזור עם התשובה לזה אחרי ההפסקה. כן – כן, לא – לא. "'עסק קטן' – עסק שמחזור העסקאות השנתי שלו אינו עולה על 9 מיליון שקלים חדשים." עוד נושא שלא זיהיתי, שהוא מעורר הרבה התנגדויות או בעיות. תסדרו את זה בנוסח אחר כך, אבל הכוונה היא שיהיה "'עסק קטן' – עוסק מורשה או עסק שמחזור העסקאות השנתי שלו אינו עולה על 9 מיליון שקלים חדשים." << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> או תאגיד, חברה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> "'עסק קטן' – עוסק מורשה או עסק שמחזור העסקאות השנתי שלו" - - - << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> "עוסק מורשה או עוסק פטור או תאגיד." << אורח >> יערה למברגר: << אורח >> נכון. "עוסק מורשה או עוסק פטור או תאגיד." << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> פטור הוא לדעתי עוסק מורשה, אבל כדי לוודא. זה עניין ניסוחי, תסגרו ביניכם. לכולם ברור עוסק, הכוונה שאיננו תאגיד, וכן תאגיד שמחזור העסקאות - - -". הניסוחים – אנשי המקצוע, אתם תסגרו בנוסח בכל מקרה, אבל הכוונה שלנו פה ברורה. עוסק מורשה ברור או תאגיד שמחזור העסקאות השנתי שלו בשנה שקדמה אינו עולה על כך וכך. אתם רוצים שבחקיקה או בתקנות יהיה כתוב? << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> מה? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הנושא של אישור הרואה חשבון. << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >> אם אנחנו מדברים על זה, יש לנו עוד משהו. חשבתי שאנחנו רק מדברים על הרעיון הכללי, ואז יורדים לרזולוציות, אבל אם אנחנו מדברים גם על זה, חשבנו על אפשרויות אולי להסמיך רשמים לבדוק את הדברים האלה בשלב הראשון. לייצר מעין פרה אקשן. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה ברמת התקנות. << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >> לא. זה ספציפית יהיה צריך להיות בחקיקה, דווקא לא בתקנות, משום שההסמכה של רשמים היא בחוק בתי המשפט. כן אפשרי לעשות את זה כאן. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> זה לא מסרבל? זה לא עוד ביורוקרטיה? << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >> בסוף מדובר בשתי שאלות מקדמיות: האם מדובר בעסק קטן, האם מדובר בפנייה מוקדמת. אני מסכימה שבדיונים הקודמים - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אם תגידי לי: תעשה תיקון עקיף לחוק בתי המשפט, רשמים, בחינה של זה וזה, תעסקי את זה בהפסקה, אין בעיה. מהותית זה לא מפריע לי. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אני רק שואל: האם זה לא מסרבל? << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >> בדיוק הפוך. << אורח >> כרמית יוליס: << אורח >> זה מקל. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה ההפך מסרבול. אם אתם חושבים שזה נצרך, מבחינתי זה בנוסח. << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >> חשבנו אפילו להקים מין רשם תובענות ייצוגיות. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> זה מה שחסר לנו... << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני אומר שניתן להסמיך לדבר הזה, לא מפריע לי. אם תרצו את זה, עם הייעוץ המשפטי תגידו שזה הנוסח שאתם רוצים, בסדר גמור. האם רשמים יכולים לקבוע? זה הפרקטיקה, תעשו את זה בתקנות: להוכחת מחזור העסקאות, עסק יוכל להגיש לבית המשפט המוסמך - - - << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >> לא יוכל, יידרש. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> יידרש או לא יידרש – יכול להיות שהוא יוכל להגיד את זה בהודעה המוקדמת ותחסוך את זה. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> לכן גם לא הייתי מזכיר בית משפט. הייתי אומר: הוכחת מחזור העסקות - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הוכחת מחזור העסקאות השנתי תיעשה באמצעות אישור רואה חשבון שבו ייאמר שמחזור העסקאות אינו עולה על כך וכך. << אורח >> יערה למברגר: << אורח >> האם הוא מעל או מתחת לרף. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> צריך רק להוכיח שאיננו עולה על כך וכך או תעודת עוסק מורשה, וזה מיותר, אין צורך בתעודת עוסק מורשה. << אורח >> אלכס פרידמן: << אורח >> אדוני, מה אם זה עסק חדש שאין לו מחזור שנתי? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אז המחוזר שלו בשנה הקודמת הוא אפס. << אורח >> שחר תורג׳מן: << אורח >> לא יוכלו להגיש נגדו תובענה ייצוגית. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בשנה הראשונה לקיומו של עסק, כנראה לא אפשר יהיה להגיש נגדו תובענה ייצוגית, כי מחזור העסקאות של השנה הקודמת הוא אפס. אנשי משרד המשפטים והייעוץ המשפטי של הוועדה, אם אתם חושבים שצריך את ההבהרה הזאת, שזה לא מייצר טעות, שעסק בשנתו הראשונה, מחזור העסקאות הקודם שלו הוא אפס – אם אתם מרגישים שיש צורך להלכה במקרה הזה, אז נכתוב, אבל ברור שזאת הכוונה. << אורח >> יערה למברגר: << אורח >> המחזור השנתי שלו אינו עולה על כך וכך, זה נכנס להגדרה. << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >> השאלה האם צריך להתייחס, וזה אולי בתקנות, איך מחשבים מחזור. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מחזור עסקאות שנתי זה מונח שקיים באלף חוקים אחרים. לא צריך להגדיר את זה במיוחד עבור החוק הזה. << אורח >> רועי כהן: << אורח >> זה נמצא במחזור השנתי. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> יש עוד שני דברים שהעליתי: האחד, הנושא של הוראת שעה. האם אדוני מוכן לחשוב על זה? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נחשוב בהפסקה גם על הנושא של הוראת שעה. << אורח >> שחר תורג׳מן: << אורח >> זה לא מה שסיכמנו בהסכמות. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אחרי כמה שנים זה מתקיים לא טוב, נתקן את החוק. אני לא מוכן להוראת שעה. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> שיהיה אפשר לעקוב אחרי זה. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> תעקבו אחרי זה. זה רעה חולה הוראת השעה הזאת. מה יקרה בעוד חמש שנים? צריך לחוקק את זה מחדש. << אורח >> ליאור ששון: << אורח >> מאריכים אותה - - - << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> חבר'ה, אל תעשו פלסתר מהחוק. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> לא קשור לפלסתר, אנחנו רוצים לראות איך זה משפיע. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נחשוב על הנושא כחלק מההתייעצויות בהפסקה. תודה. הכול בסדר. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> משרד המשפטים חושב שזה נכנס לנוסח, אבל אני מעדיף לברר איתם, הנושא של עמותות, מלכ"רים וכו'. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הם אומרים שעמותות ומלכ"רים נכנס לנוסח, אני לא אתווכח איתם. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> הם אומרים שכן - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> המהות ברורה. אנחנו נמצאים פה. << אורח >> רותם שגיא: << אורח >> כמו שרשות המיסים יודעת להוציא אישור על ניהול ספרים, היא יכולה להוציא אישור כזה בקלות. << אורח >> יערה למברגר: << אורח >> אנחנו לא מכניסים את רשות המיסים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה בדיוק נושא שרשות המיסים לא נוגעת לו. אני רוצה לקרוא ללא הרחבה נוספת של דיונים והערות לגבי סעיף 3א, שנדע שעם זה אנחנו חוזרים אחרי ההפסקה. הוספת סעיף 3א 2. אחרי סעיף 3 לחוק העיקרי יבוא: "חובת פנייה מוקדמת 3א. (א) לא תוגש בקשה לאישור שהיא אחת מאלה, אלא לאחר שחלפו 60 ימים מיום שפנה המבקש, או אדם אחר שאינו המבקש, לנתבע, בבקשה כי יתקן את הפרת הדין נושא הבקשה לאישור (בסעיף זה – התקופה הקובעת), והנתבע לא תיקן את ההפרה האמורה: (1) בקשה לאישור נגד נתבע בעילה המופיעה בחלק א' לתוספת הרביעית; (2) בקשה לאישור נגד עסק שמחזור העסקאות השנתי שלו אינו עולה על 50 מיליון שקלים חדשים בעילה המנויה בחלק ב' לתוספת הרביעית." – כבר אתם יודעים שמחזור העסקאות יוכח באותה דרך שאנחנו דיברנו עליו בסעיף הקודם – "(ב) הוגשה בקשה לאישור בתביעה כאמור מבלי שנעשתה פנייה מוקדמת לנתבע כאמור בסעיף קטן (א), יורה בית המשפט על מחיקת הבקשה לאישור.". ואם אתם חושבים שגם פה צריך הסמכת רשמים, תגידו את זה, נדון בזה אחרי ההפסקה. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> למה רק 60 יום? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נדון אחרי ההפסקה. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> למה 60? << אורח >> יערה למברגר: << אורח >> על פרטי התוספת ועל סעיפים 8 ו-9 נדון אחרי ההפסקה. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, למה 60 ימים? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נדון בזה אחרי ההפסקה. << אורח >> יערה למברגר: << אורח >> זה קשור לעילות שבתוספת. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה מתכתב עם העילות. נדון בזה אחרי ההפסקה. חברים, אנחנו נצא עכשיו להפסקה בת שעה. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 12:27 ונתחדשה בשעה 13:48.) << הפסקה >> << אחרי_כן >> (אחרי כן אפ) << אחרי_כן >> << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני מעדכן על מה שאמרתי שאעדכן כשנצא להפסקה. מהרבה מאוד סיבות ואם תרצו נפרט אחר כך, אנחנו עומדים בסיכום שדובר עליו – 9 מיליון, 9 מיליון. יש לזה סיבות טובות, אם תרצו נרחיב על זה אחר כך. כנ"ל לגבי לא לעשות את זה כהוראת שעה מהרבה מאוד סיבות. היה עוד משהו שהבטחנו עליו תשובה? << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> המנגנון של הוכחת הסכום. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כמו שאמרנו, אמרנו אישור רואה חשבון. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> צריך לעגן את זה ב - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בסדר, הנוסח שבו זה יעוגן – אני סומך על אחרים. << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >> יכול להיות שהפתרון יהיה להסמיך אותם לקבוע את זה בתקנות באישור וועדה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה גם קצת קשור לאופן סדר הדיון ולציפיות מהיום. בעזרת ה', אני מקווה מאוד שלפחות את הנושא של 3א, חובת פנייה מוקדמת, נסיים היום. לקראת סוף הדיון נקיים הצבעה על פיצול הצעת החוק, את הסעיפים שאותם נראה שאנחנו יכולים לקדם. אני לא חושב שיהיה לנו זמן לעשות עוד ישיבה על הסעיפים הנוספים. יכול להיות שנישאר רק בתחום העסקים הקטנים והפנייה המוקדמת. נדבר על זה לקראת סוף הזמן – אין לנו עוד הרבה זמן להמשך הדיון היום. אנחנו לא נצביע על הנוסח הסופי של החוק. אחרי הפיצול יישבו גורמי המקצוע, יעבדו בנחת, לא באטרף. יהיה נוסח מסוכם של הממשלה, ייעוץ משפטי וכו'. וכשתיקבע לזה מליאה, בעזרת ה' באותו יום גם נאשר את הנוסח הסופי. על מהות הסעיפים נדבר עליהם היום, אבל ניסוחים, כדי שגם יעמוד מול עיני הציבור לכמה שיותר זמן, אם נתפוס משהו, יגלו טעויות. בדרך כלל בדברים האלו, החיפזון הוא מהשטן. כדאי שהנוסח יהיה, אבל את העקרונות ואת ההסמכה לנוסח נעשה כבר היום. ההצבעה הסופית – גם כדי שהארגונים יוכלו להעיר, כל הנוגעים בדבר. אנחנו בעניין סעיף 3א. הקראנו אותו לפני היציאה להפסקה. ואמרנו שאחרי היציאה להפסקה, העיקרון שלו ברור מאוד. אציג בקצרה ואתן לאלעזר להשלים את העקרונות. באופן עקרוני, חובת הפנייה המוקדמת שהופיעה כבר בנוסח הממשלתי, כללה כל מיני איזונים, מנגנונים וכדומה. שלום לאדוני הנציב, אנשייך ייצגו אותך נאמנה בנושא של ההסכמות ואני מברך על כך מאוד על זה שהצלחנו להגיע לדבר הזה ותודה לך על כך. נחזור, הנושא של פנייה מוקדמת, היו בו מנגנונים שונים שהוצעו בהצעה הממשלתית. בדיון שהתקיים דיברנו על הסרבול שבהם, על המנגנון הזה של הפיצוי והנזקים והפתח שהדבר הזה מייצר. יש בזה כמובן יתרון מסוים שדיברנו עליו רבות, ההגינות הבסיסית שלפני שאתה מגיש תביעה, תגיש פנייה מוקדמת. יש לזה חסרונות וגם עליהם דיברו אנשים בדיונים: אתה מכין, אתה עושה עבודה, משקיע ואז המוטיבציה לעשות את זה כאשר אתה תשלח מכתב, אפילו פיצוי לא תקבל וכך יתוקנו פחות עוולות. אלו היו שני קטבים של הדיונים ועם הרבה טיעוני משנה. אלו היו שני הקטבים והמתחים שבהם היינו. לגבי הנושא הזה של פיצוי על הפנייה המוקדמת, אני מאוד לא אהבתי אותו, חשבתי שהוא דבר לא נכון. המנגנון המסורבל מאוד שהיה של מנגנון לרישום תובענה וכולי – היה פשוט צריך לבוא ולהגיד: כמו שבהרבה מנושאים אחרים, כמו שהכנסתי אגב בחוק הפרטיות שלפני שאתה מגיש תביעה, תגיש פנייה מוקדמת וזה חלק מהכתב. פשוט תצרף נספח א' לתביעה, הפנייה מוקדמת שהוגשה בתאריך כך וכך, ואתה בעצם טוען בכתב התביעה: הגשתי את כתב התביעה, פניתי לפני 61 יום, לא תוקנה ההפרה למיטב ידיעתי והגשתי. הדבר הזה חוסך המון בירוקרטיה. שוב, אפשר לחשוב על כל מיני מנגנונים מתוחכמים ומה יהיה, יש פה כן תוספת לחוק שמיום שפנה המבקש או אדם אחר שאיננו המבקש, שזאת דרך במידה מסוימת לאיין חלק מהבעיות שדיברו עליהן, שיהיה בן אדם שיפנה ואז יסגרו איתו עסקה ולא יהיה עם השאר. זה יהיה פנייה. ואם בדרך כלשהי ייוודע למישהו שהייתה פנייה כזאת, לא תוכל בשזה שסגרת מול האדם הזה להגן על עצמך מתביעות, כי כל אדם יכול להשתמש בזה שהייתה פנייה כזאת. שאלת המנגנון בתוך בית המשפט – יכול להיות שבמסגרת גילוי מסמכים ידרשו את זה כי ידעו כי יש שמועה כי אין את המסמך. זה קצת יותר דיון של השאלה של התקנות איך מגישים את התביעה. ברמה העקרונית, אם נעשתה אליך פנייה על הפרה מסוימת ולא תיקנת אותה, מאותו רגע, 60 יום משנעשתה אליך הפנייה הזאת, אתה חשוף לתובענה ייצוגית, ולכן המוטיבציה תהיה לתקן את זה ולא להשאיר את הדברים. חשוב מאוד שבתחילת הדברים נדבר על אילו הפרות מדובר, כי המונח הגדול הזה: פנייה מוקדמת, מעוררת הרבה מאוד חששות. בסופו של דבר מדובר במה שיש בתוספת הרביעית, לא רשימה ארוכה מאוד וגם לא מורכבת מאוד של תובענות ולכן גם החשש מהעבודה שצריכה להיות מושקעת בשל ההכנה לדבר הזה היא בעיניי עוד יותר מופרכת בקשר לנושאים הללו. נעבור על הפריטים בתוספת ונסביר אותם. כמובן שלפני זה, תיקון סעיף 30. בסעיף 30 לחוק העיקרי, שזה סעיף 8 בהצעת החוק. האמור בו יסומן: "(א) השר רשאי, בצו, לשנות את התוספת הרביעית". כאשר הנחת העבודה, שבהליכי העבודה הממשלתיים, אם יגלו עוד עילות ונושאים שהדבר הזה מוצדק בהם והרציונלים של החקיקה מתקיימים בהם, אז הם יתווספו. סעיף 9 מוסיף את התוספת הרביעית, אחרי התוספת השלישית לחוק יבוא: תוספת רביעית (סעיף 3א) חלק א' 1. סעיף 20(ב) לחוק המכר, התשכ"ח–1968, לעניין אי-קיזוז משקל אריזות; די ברור במה עוסק הנושא הזה, אותה סיטואציה שבה נשקלים דברים ומשקל האריזות איננו מקוזז מהמחיר. 2. סעיף 17(ג) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981, למעט ביחס לחובה לפי סעיף 17(ב3) לאותו החוק; אדוני היועץ המשפטי אתה יכול לבאר לנו את הסינית הזאת? אנחנו נשמח. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> אני מציע שאת הדברים הספציפיים של העילות, משרד המשפטים יסביר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נסיים על העילות, ואז נדבר על העקרונות ועל הדברים שמתקיימים בהם. ואז גם אם תחשוב שיש איזו עילה שזה מתקיים בה פחות או יותר, אז גם נדבר עליה. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> שר המשפטים יוכל לתקן את התוספת הזאת? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן. << דובר_המשך >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> באישור הוועדה? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> זו שאלה לא פשוטה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> משרד המשפטים, תסבירו לנו בבקשה מה זה סעיף 17(ג) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981, למעט ביחס לחובה לפי סעיף 17(ב3) לאותו החוק? << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> עד שגברתי תתחיל, כל תיקון של התוספת הזאת, אני לא מתנגד ששר המשפטים יבוא ויוסיף, יגרע וכולי, אבל הדבר הזה לא יכול להיות רק על פי שיקול דעתו הבלעדי. או שהדבר יבוא באישור חקיקה, או שבאישור הוועדה ביחד לתיקון התקנות, ביחד לתיקון התוספת. אי-אפשר להשאיר את זה לשיקול דעת בלעדי של שר, שאני לא יודע מי הוא יהיה, מתי זה יקרה. הדבר הזה צריך לעבור ביקורת ציבורית. << דובר >> אביר קארה: << דובר >> בלהכניס את ה - - - << דובר >> עוז חיים (יש עתיד): << דובר >> כן, לשנות את התוספת. << דובר >> אביר קארה: << דובר >> אגיד למה זה חשוב, כי להביא את זה אחרי זה פה לוועדה – כי הצוות הזה ספציפית במשרד המשפטים עשה עבודה, ותאמין לי, הם הביאו את זה, הם מבינים למה. ברגע ששר המשפטים תהיה לו הגמישות להחליט, ואנחנו צריכים שתהיה פה גמישות, כי הרבה מאוד פעמים קורה מצב שיש תחום שעורכי דין פשוט התלבשו עליו, אז אנחנו חייבים ששר ידע לעשות את זה בלי כל הבלגן וגם הפוך. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> הבאתי שתי אפשרויות: או תיקון חקיקה שהוא הליך ארוך ומסובך או לאור החלטה של השר באישור הוועדה. חייב שתהיה ביקורת ציבורית על הדבר הזה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נדבר על זה בהמשך. << דובר >> אילנה מזרחי: << דובר >> סעיף 17 לחוק מדבר על חובות סימון והסעיף הרלוונטי מדבר על החובה לסמן אותם בעברית. הסעיף שמחריגים כאן, המשמעות שלו שהוראות שנוגעות לקרינה מייננת כן יהיה צריך לסמן ואי-אפשר יהיה להגיש תובענה ייצוגית בלי הודעה מוקדמת לגביהם. << דובר >> קריאה: << דובר >> זה החריג לחריג. בסימון הרגיל בשפה העברית זה ייכלל, אבל מה שקשור לקרינה מייננת על זה יהיה אפשר להגיש תובענה ייצוגית ולא תצטרך להיות לפני כן פנייה. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> - - - לכוונה שיהיה צורך בפנייה מוקדמת. לא ייכלל הכוונה שלא יהיה צורך בפנייה מוקדמת. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> והסיבה של הקרינה המייננת, כן או לא, זה? << דובר >> אילנה מזרחי: << דובר >> זה עניין של חשיבות כיוון שזה משהו שנוגע לבטיחות של המשתמש. אז קרינה מייננת יכולה להיות פה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ושימוש במזמרה, לחתוך אצבע? זה אותה בטיחות אותו דבר, להפך יש קרינה. << דובר_המשך >> אילנה מזרחי: << דובר_המשך >> אגב הדוגמה הזאת של אביר קארה מקודם, בעיניי היא לא מאוד רלוונטית כי אין חובה לצרף הוראות שימוש למזמרה, אני לא יודעת מאיפה הוא הביא את זה. << דובר >> אביר קארה: << דובר >> כן? << דובר >> אילנה מזרחי: << דובר >> כן. << דובר >> אביר קארה: << דובר >> וחובת הוראות שימוש למברשת שיניים חשמלית, חייב להיות, נכון? אם את קונה ב- shein, לא צריך. הוראות בעברית, זה היום הדברים הכי - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אביר, אל תפזר אותי בבקשה. לפחות הבנו על מה אנחנו מצביעים, על מה אנחנו צריכים להצביע, ואם נחליט, נחליט אחרת, הכל בסדר. הבנו את הסעיף. סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב–1982. << דובר >> לירן חשין ברוש: << דובר >> זה חוק הספאם. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> חוק הספאם, אוקיי. צו הגנת הצרכן (סימון) – בעיניי זה הכי חשוב כאן, כי שם יש את הכי הרבה הטרלות. צו הגנת הצרכן (סימון טובין), התשמ"ג–1983, למעט סעיף 2(ו) לעניין אזהרה, סעיף 3(4), סעיף 3(4א), סעיף 4 לעניין חובת הסימון שבסעיפים 3(4) ו-3(4א) וסעיף 7. אפשר להסביר? << דובר >> אילנה מזרחי: << דובר >> סעיף 2(ו) קובע חובה לצרף הערת אזהרה – סכנת חנק לילדים, דברים מהסוג הזה, זאת החשיבות. << דובר >> לירן חשין ברוש: << דובר >> קודם מה זה צו הגנת הצרכן? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> צו הגנת צרכן (סימון טובין), כולל בכלל איך צריך לסמן טובין. נכון. כל התביעות שקשורות לסימון טובין בעיקרון מוחרגות. 2(ו) מדבר על - - - << דובר >> אילנה מזרחי: << דובר >> על החובה לשים הערת אזהרה, כמו לדוגמה: סכנת חנק לילדים כשיש חלקים קטנים. << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >> במקרה הזה לא צריך הודעה מוקדמת. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ואז לא צריך הודעה מוקדמת. סעיף 3(4)? << דובר >> אילנה מזרחי: << דובר >> מדבר על איכות נחותה או מצרך פגום, שאנחנו חושבים שזה עניין מהותי שכדאי שהצרכן ידע, אז אנחנו לא רוצים להסיר את המגבלה. << דובר >> עוז חיים (יש עתיד): << דובר >> לא הבנתי מה זה. << דובר >> אילנה מזרחי: << דובר >> הסעיף שקבוע ב-3(4) מדבר על זה שצריך להיות מסומן על גבי הטובין שהוא טובין מסוג ב' או מצרך פגום או מצרך מוחדש. אתה מקבל טלפון, אתה רוצה לדעת שזה לא חדש, אתה רוצה להבין. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אוקיי, 3(4א)? << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >> 3(4א) זה המחודש. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אהה, 3(4) זה הפגום ו-3(4א) זה המחודש. סעיף 4? זה לעניין חובת הסימון שבסעיפים 3(4) ו-3(4א). << דובר >> אילנה מזרחי: << דובר >> סעיף 7 הוא הסעיף – אני חושבת שלאביר היה איתו הכי קשה – שמחייב רשימה של מוצרים שלגביהם צריך יהיה לצרף הוראות שימוש שהמחוקק חשב. << דובר >> אביר קארה: << דובר >> בעברית. << דובר >> אילנה מזרחי: << דובר >> רשימה של מוצרים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בעברית? << דובר >> אילנה מזרחי: << דובר >> כן, בעברית. << דובר >> שחר תורג'מן: << דובר >> למה זה צריך להיות תובענה ייצוגית? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הרגולציה הזאת צריכה הייתה להיות מבוטלת ממזמן, אבל בוודאי לתובענה ייצוגית היא לא מתאימה. בכלל מה מתאים לתובענה ייצוגית, היא שאלה אחת. בוודאי שחובת הסימון הזאת, הסעיף הקטן הזה, סעיף 7, אחראי ליוקר המחיה בישראל בצורה שקשה לתאר. הוא מנוגד למה שאנחנו רוצים ב-"מה שטוב לאירופה טוב לישראל". הוא מנוגד ל"מה שטוב לאמריקה טוב לישראל". הוא מנוגד לעקרונות הבסיסיים שאנחנו עובדים פה לדה-רגולציה. אני מקווה שאתה מאחל – את באת ואמרת שבעקבות החוק הזה, צריך יהיה לחזק את הכלים שלכם בדברים מסוימים, את צודקת, חבל שזה לא מגיע אליי לוועדה. אני מקווה מאוד שיחד עם ההצעה לחיזוק בדברים מסוימים - - - << דובר >> אילנה מזרחי: << דובר >> אולי זה יקרה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, זה לא בוועדה הזאת. בסדר, אמרתי שיש רציפות יו"ר ועדה, אני לא יודע מה אהיה בכנסת הבאה, אבל בוועדת חוקה זה לא מגיע, זה מגיע לכלכלה. << דובר >> אביר קארה: << דובר >> אפילו קנס של 30 שקל זה לא צריך להיות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, זה לא צריך. החובה לא צריכה להיות קיימת. החובה לצרף הוראות שימוש בעברית למוצר, כי זה אומר שאם אני יכול לקנות סטוק של מוצר ולהוזיל את יוקר המחיה, כי ייקחו עכשיו איזשהו סטוק של מוצר כלשהו והוראות שלו באנגלית, קניתי מכולה מאנגליה של מוצר שצריך להשתמש בו במשק ואפשר להשתמש בו במשק הישראלי – אני לא יכול להביא את המכולה ולמכור במחיר זול לאזרח בישראל. אני צריך להושיב בן אדם שיפתח כל אריזה, ייקח, לקחת לתרגם, להדפיס את טופס ההוראות, אחרת אני עובר על צו סימון טובין. הדבר הזה הוא חסם תחרותי שאין לתאר, מונע יבוא מקביל, מונע המון. יש פה המון נזקים. אני לא עוסק בזה עכשיו, כי אנחנו יכולים לעסוק בזה שעות על גבי שעות. זה שייך לוועדה אחרת ואני לא משיג את גבולה של ועדה אחרת. << דובר >> אביר קארה: << דובר >> אבל הם השתכללו, גם אם אין על דאודורנט את ארץ ייצור המוצר, אז אשתו של עו"ד גיא אלון, היא תובעת את made in Poland, היא לא הצליחה לקרוא את האותיות כי הם היו באנגלית, והיא חשבה ש-la Riviera זה מצרפת. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> שוב, הייתי כותב שעל העילות האלו אסור להגיש עליהן תובענה ייצוגית. הייתי מוריד אותן לגמרי מיכולת לתובענה ייצוגית. זה כרגע לא בנוסח שמול פנינו. אם היה תלוי בי, הייתי לוקח את כל ההוראות האלו ואומר: בנושאים האלו, אסור להגיש תובענה ייצוגית עד שאתם תואילו בטובכם לבטל את הצו שלפחות לא יהיה מתאים לתובענה ייצוגית. תרצו לאכוף את זה בכלים שלכם? תאכפו את זה בכלים שלכם, תעזבו אותי מתובענות ייצוגיות. זה לא מה שאני יכול לעשות כרגע, יגידו לי נושא חדש, יגידו לי כל מיני דברים, יש הסכמות, אני לא עושה את זה. אבל תובענה ייצוגית על הוראות שימוש בעברית למוצר מיובא – במחילה, אני לא רוצה להכניס. אלא אם כן חברי הכנסת פה לא יהיו איתי. אנחנו מנסים פה לעבוד בהסכמות. אבל את עמדתי אני אומר: מבחינתי אני מוריד את ההחרגה לסעיף 7. הבנו את הסעיף, אתה רוצה לענות לגופו? רק תסבירי לי מה זה תקנות הגנת הצרכן (מחיר יחידת מידע) למעט תקנה 3(ג), ואז דברי איתי על הסעיף הזה. << דובר >> אילנה מזרחי: << דובר >> זו הכמות הנקייה נטו של טובין. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ומהי תקנה 3(ג) שמוחרגת? אה, זה המוחרג, הכמות נטו, ומה בפנים? << דובר >> לירן חשין ברוש: << דובר >> מחיר ליחידת מידה. עושים את זה ל-100 גרם. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הצגת המחיר מופיעה, היא מוחרגת, היא דורשת הודעה מוקדמת, אבל כמה נטו יש - - - << דובר >> אילנה מזרחי: << דובר >> זה בחוץ. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> על זה אפשר להגיש תובענה ייצוגית. << דובר_המשך >> לירן חשין ברוש: << דובר_המשך >> - - - עד כמה נוזל בקופסת שימורים שאתה קונה שאתה לא יודע כמה יש בפנים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> טוב, שוב, סתם, אבל מה שנקרא: לא נריב על החוק. << דובר >> שחר תורג'מן: << דובר >> סתם קטנוני וסתם. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מה שאני מסכים איתך, אל תשכנעי אותי. אבל מה אני לא מסכים איתך, סעיף 7, את רוצה להסביר לי? << דובר >> אילנה מזרחי: << דובר >> קודם כל נתחיל מהסוף, אנחנו מסתכלים על רשימת מוצרים ואנחנו מסכימים; יש מוצרים שצריכים לא להיות בתוספת הזאת, שלא צריך לצרף להם הוראות שימוש כמו מחשבון כיס. יחד עם זאת יש לא מעט מוצרים שמופיעים שם, שנכון שיהיו הוראות שימוש, גם מהסיבה שהם עלולים להיות מסוכנים וגם מהסיבה שחוץ מסכנה של בטיחות המשתמש, יש כאן עניין שיכול לגרום נזק. לדוגמה, מכל הגזה, לא סודה סטרים, זה מכל הגזה אחר, אם לא יהיה ברור למשתמש איך להשתמש - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה יכול להתפוצץ בפנים של בן אדם, נכון הכל. << דובר_המשך >> אילנה מזרחי: << דובר_המשך >> ולכן אנחנו אומרים - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> שנייה, והיכולת להתפוצץ תלויה בשאלה אם כתוב את זה באנגלית או בעברית? << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> לא כולם מדברים אנגלית. << דובר >> אביר קארה: << דובר >> ואם הוא קנה את זה ב-shein? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> חברים, רק רגע - - - האם צריך לצרף הוראות שימוש לחלק - - - << דובר >> אילנה מזרחי: << דובר >> ההבנה שלנו הייתה שיש כאן לא מעט מוצרים שכן צריך לצרף הוראות שימוש. נכון, ההוראה הזאת תעמוד בעינה גם אם אפשר יהיה להגיש תובענה ייצוגית בלי הודעה מוקדמת. חשבנו שנכון יהיה להשאיר את החובה הזאת בפנים בשביל להבטיח שבאמת ההוראות האלה יקוימו. בסוף אנחנו מבינים שהתובענות הייצוגיות הן כלי משמעותי פה. << דובר >> אביר קארה: << דובר >> אבל זה סתם. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> את יודעת להגיד לי כמה תובענות ייצוגיות כאלה הוגשו? << דובר >> אילנה מזרחי: << דובר >> אני לא יודעת להגיד את הנתון הזה. << דובר_המשך >> שחר תורג'מן: << דובר_המשך >> מה הבעיה שיגישו פנייה מוקדמת, סליחה אדוני היושב-ראש, למה? << דובר >> אילנה מזרחי: << דובר >> אני כן רוצה לומר שיש לנו כוונה ברשות לפתוח את הצו, ויכול להיות שבהמשך, כשנגיע על זה נבחן את הנושא בצו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני מעודד אתכם מאוד לעשות את זה. יש פה שתי שאלות כלליות שהן דרך הדיון, לא סתם התחלתי בדיון הפרטני, כדי שקודם כל שאנשים יבינו, מה שנקרא: לפני שמתחילים לדון בסכנות צריך לזהות את עובי הגולגולת. זאת אומרת, מה מוטל פה על הכף. אם היה מדובר פה בתובענות ייצוגיות על הנגשת מבנה בפועל, הייתי אומר, אוקיי, המחיר שמוטל פה על הכף זה שאוכלוסיית אנשים עם מוגבלויות לא יוכלו להגיע למקום הזה והזה, והם יישארו בלי סעד וכולי. אם היה מדובר פה על חומרים מסוכנים, הפרת דיני הגנת הסביבה, הייתי אומר, וואלה, אנשים פה יורעלו ברחוב. מדובר פה בסופו של דבר בדברים שנמצאים פה, בעיניי, שוב, אני אומר את דעתי - - - << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, הבעיה העיקרית היא שבאמת יש הסכמה שיש מוצרים שבאמת כנראה בתוך הרשימה שלא צריכים להיות ולא צריכה להיות מוגשת עליהם תביעה ייצוגית. אבל כנראה שיש נושאים או מוצרים שראוי שיהיו ברשימה, ושעליהם טוב שתהיה אפשרות לקיים תביעה ייצוגית, ולו רק בשל ההרתעה. ולכן אני באופן כללי בעד להוריד את הסעיף הזה אם הוא היה סעיף מעודכן, אבל מרגע שהוא לא מעודכן ויש פה גם דברים בטיחותיים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> שנייה, קודם כל לגבי הסעיפים האלו, אלו סעיפים שאפשר להגיש אליהם תובענה ייצוגית. אנחנו לא באים ואומרים: אלה לא הסעיפים שמחריגים מתובענה ייצוגית, הסעיפים האלה באים ואומרים: הודעה מוקדמת. ולכן אני אומר – להחריג הודעה מוקדמת, מה שאנחנו מחריגים מהסעיף זה אומר: תלך על זה ישר לתובענה ייצוגית. האם על לדוגמה אדם שמוכר סטוק? לא, אין לזה סיבה. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אז זה יכול להיות גם הפוך. זה נכון גם לקרינה מיינת באותה מידה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון, אתה צודק. ולכן מבחינתי בסעיף 1 לא הייתי נוגע, בסעיף 17 את ה"למעטים" הייתי מוריד בכולם. אבל יש כאלו שיותר כואבים לי, ויש כאלו שהם שחקנים יותר גדולים ויש כאלו שלא. בקרינה מייננת, אלה יבואנים של סלולר, אלה חבר'ה כבדים מפוקחים וכולי. הוראות שימוש לאיזה מישהו מחנות הסטוק, נראה לי לא רלוונטי. לכן זה הנקודה שלי. אבל קודם כל היה חשוב שנבין מה טווח הטעות שלנו ומה אנחנו מסכנים פה מצד א' לצד ב', ולכן ביקשתי שנעבור קודם על הדברים ואחר כך נדבר על השאלות הגדולות, כי השאלות הגדולות מקבלות את הפרופורציה שלהן כשאנחנו יודעים מה גובה החשיפה. חלק ב' – מה ההבדל בין חלק א' לחלק ב' מבחינת החוק? אין הבדל, זה סתם נוחות. << דובר >> ליאור ששון: << דובר >> חלק ב' הוא תביעות בתחום הנגישות, שם זה עד 50 מיליון מחזור . << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני יודע, זה שאלת הבהרה. << דובר >> שחר תורג'מן: << דובר >> יש לנו התייחסות לסעיף הזה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> חברים, אני יודע, זו שאלת הבהרה. חלק ב', סעיף 1, ששם מדברים על כך שאחד תלוי בגודל מחזור, ואחד לא תלוי בגודל מחזור. בנושא הנגישות אנחנו עדיין נשארים עם תלות בגודל מחזור, עלינו, טיפסנו לרמה יותר גבוהה, אנחנו לא ב-9 מיליון, אנחנו בסכום גבוה יותר, 50 מיליון, נכון? << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >> 9 עד 50 מיליון צריכים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> 9 עד 50 מיליון צריכים הודעה מוקדמת. 18(ג), 34, 35ה ו-91 לתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות לשירות), התשע"ג–2013, מה זה? << דובר >> אילת לוין: << דובר >> אלה ארבע עילות שנבחרו בגלל שהן עילות שהיו עליהן תובענות ייצוגיות, אלה עילות מתוך תקנות נגישות השירות, כלומר שום דבר לא פיזי. ואלה עילות שקל לייתר אותן וקל לתקן אותן, ולכן חשבנו ש-60 יום זה מתאים. << דובר >> יערה למברגר: << דובר >> לא אמרנו את זה בפתיח, שלגבי כל העילות בעצם, הגענו מלמטה, מהתביעות עצמם, עברנו על התביעות עצמם והוצאנו, ככה הצלחנו לאתר אותן. בחרנו אותם לפי מה שראינו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אגב זה טיעון. חבל שאיתן לא פה, כי זה בדיוק הטיעון למה זה צריך תהליך טיפה יותר מהר. אבל אוקיי. << דובר >> דן רשל: << דובר >> העיקרון המנחה זה גם כאלה שזה הגיוני שניתן לתקן תוך ה-60 ימים, אבל גם כאלה שזה הוגן לתת את הצ'אנס לתקן. << דובר >> שחר תורג'מן: << דובר >> אבל למה זה לא הוגן גם לעסקים מעל 50 מיליון שקל? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> שנייה, קודם כל נציין שלא כולם יודעים מה כתוב בכל תקנה. אנחנו קודם כל רוצים לדעת על מה אנחנו מתבקשים להחליט, אחר כך טיעונים. << דובר >> אילת לוין: << דובר >> תקנה 18(ג) עוסקת במתן שירות בעמדות שירות וחובת התקנת לולאות השראה. הרעיון הוא לסייע לאנשים עם מוגבלות, לשמוע את מה שנאמר כשהם בעמדות שירות. תקנה 34 שזו התקנה שהיו עליה הכי הרבה תובענות ייצוגיות, היא הנושא של פרסום התאמות נגישות. זה לא חייב להיות באתר האינטרנט, זה גם יכול להיות במקום עצמו, בשלטים, שאדם ידע איזה התאמות פיזיות יש במקום; אם המקום קיבל פטור מנגישות אז גם צריך לפרסם את זה. תקנה 35ה עוסקת בהצהרת נגישות בשירותי האינטרנט לגבי הנגישות של אתר אינטרנט, לפי התקן של הנגישות, בהירות האתר, גודל טקסט וכו'. תקנה 91 – יש פה טעות קטנה, צריך להוסיף סעיף קטן ה' – הכוונה היא על פרסום של מינוי רכז נגישות. כל תקנה 91 עוסקת במינוי רכז נגישות לעסקים שיש בהם מעל 25 עובדים, היא מתארת גם את המשימות שלו, את האחריות שלו וכו'. ואנחנו התכוונו שזה יהיה רק לגבי 91(ה) שמחייבת לפרסם את שם רכז הנגישות באתר האינטרנט. אנחנו מבקשים רק להוסיף את זה. תודה. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> זה לא להוסיף, זה לדייק. זה שבמקום 91, 91(ה). << דובר_המשך >> אילת לוין: << דובר_המשך >> במקום 91 – 91(ה). << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זאת בעצם התוספת השנייה הזאת. אחרי שהבנו מה פה מוטל על הכף ומה יש לנו על חובת פנייה מוקדמת, אמרתי את השיקולים לכאן ולכאן. אלעזר, אתה רוצה להשלים או לסדר לנו את הראש בנושא? << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> לפני שאשלים, אני רוצה למסגר את הדיון; בואו נזכור שבדיון הקודם, הוועדה החליטה לפי מה שהיו"ר אמר, לחסום לחלוטין תביעות של עסקים עד 9 מיליון. זאת אומרת שמראש העסקים שאנחנו עוסקים בהם – נעזוב רגע את עניין הנגישות שזה רק עד 50 מיליון, אבל כל יתר העילות – זה כלל העסקים הגדולים, כולל העסקים הכי גדולים שיש, כולל הקונגלומרטים, כולל כולם. זה קודם כל על מנת למסגר את הדיון. << דובר >> עוז חיים (יש עתיד): << דובר >> כולל המדינה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה רק 7% מכלל העסקים, אני לא מבין מה הבעיה. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> מבחינת השיקולים של חובת פנייה מוקדמת – היו"ר הציג פה שיקולים שונים, אני רוצה לעמוד על עוד שיקול אחד מרכזי ולומר את הדברים בצורה הזאת: על פניו כששומעים על חובת פנייה מוקדמת, זה נראה כמשהו שהוא ברור מאליו, מה זאת אומרת? ברור מבחינת ההגינות הבסיסית בין עורכי דין וכולי, לפנות לצד השני. הקושי הוא שאנחנו נמצאים בסוג הליך שהוא הליך מיוחד, הליך של תובענה ייצוגית. אחד הדברים – וזה שיקול שהיו"ר פחות עמד עליו, אני כן ארצה להרחיב עליו – הוא מה שמכונה בספרות המשפטית "בעיית הנציג". תובענה ייצוגית זה הליך חריג במובן הזה שבא אדם ומגיש תובענה לבית המשפט ומייצג קבוצה שלמה של אנשים שאף אחד מהם לא הסמיך אותו לייצג אותם. מה זה משנה? זה משנה כי זה יוצר איזשהו פער כמעט מובנה באינטרסים בין הנציג לבין הקבוצה. זאת אומרת שהאינטרסים של אותו תובע מייצג הם לא תמיד זהים לאינטרסים של הקבוצה שאותה הוא מייצג. ומתוך ההבנה הזאת, כל חוק תובענות ייצוגיות נבנה מתוך הבנה של הבעיה הזאת, בעיית הנציג. לדוגמה, נניח בהליך אזרחי רגיל, אם אני תובע בן אדם מסוים או הוא תובע אותי, ואנחנו מגיעים להסדר פשרה, אנחנו מגישים את ההסדר פשרה, וזה הכל. בית המשפט נותן לזה תוקף של פסק דין, הוא לא צריך לאשר את הסדר הפשרה. בחוק תובענות ייצוגיות, גם אם הצדדים הגיעו להסדר פשרה, בית המשפט חייב לאשר את הסדר הפשרה מתוך הבנה שיכול להיות שהתובע המייצג והגוף שנתבע, יש להם אינטרס משותף שלא תואם את האינטרס של כלל הקבוצה שאותו הוא מייצג ולכן בית המשפט גם מתערב. למה אני אומר את זה? כי אני חושב שכנגד, גם הדברים שנשמעו פה בהערות ביניים וגם כנגד באמת איזושהי תחושה אינסטינקטיבית מאוד של "למה לא, ברור שצריך פנייה מוקדמת", אני חושב שצריך שכדאי שהוועדה תחשוב על זה בצורה טובה יותר. כי כשאין עין מפקחת בדמות בית המשפט, הדבר הזה עלול לפגוע בכולם, למה? תחשבו דווקא על העסק הכי גדול, על רשת מזון, על סלולר, על הבנקים. אם אני תובע, ואני זיהיתי בעיה כלשהי, אני זיהיתי שבנק מסוים גובה עמלה של שקל אחד ממיליוני לקוחות שיש לו. << דובר >> אביר קארה: << דובר >> תפנה לעורך דין - - - << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> בכוונה אני נותן דוגמה שהיא לא כרגע מהעילות שיש פה, אבל רק להמחיש את הנקודה – אם מטילים עליי חובה לפנות לבנק הזה, הבנק מתוך שיקולים רציונליים-כלכליים אומר: רגע, עדיף לי לסגור את העניין הזה איתו, אגיד לבן אדם שפנה אליי, כל הכבוד, תודה רבה שהסבת את תשומת ליבי, מעולה, אני מודה לך מאוד, קח 50,000 שקל, בוא נחתום על הסכם שאתה לא מפרסם את זה, שאתה לא אומר לאף אחד, שאתה סותם את הפה, אתה מקבל את ה-50,000 שקל שלך. במקרה כזה, כשאין פיקוח של בית המשפט, החשש הוא ששני הצדדים יסמכו על זה, אבל מי ייפגע? ייפגע הציבור; ייפגעו כל אותם מיליוני אנשים שעדיין ממשיכים לגבות מהם את השקל הזה. לכן בניגוד לתחושה האינסטינקטיבית שחובת פנייה מוקדמת ברוב ההליכים או כמעט כולם, ממש מתבקשת והיא ברמת ההוגנות הבסיסית, השיקול הזה בנושא של תובענות ייצוגיות הוא בכלל לא פשוט. אציין שבנוסח המקורי של הצעת החוק הממשלתית נעשה ניסיון להתמודד עם הנקודה הזאת. היושב-ראש אמר שחלק מהדברים נדונו בדיון הקודם והיושב-ראש התנגד אליהם, בעיקר בנושא של הגמול. אבל הנקודה אולי הכי משמעותית שהייתה בהצעת החוק הממשלתית, והיא לא נמצאת כרגע בנוסח הנוכחי ובעינינו היא ממש עלולה לגרום לתוצאות בעייתיות ביותר, זה הנושא של הפרסום. לכל הפחות, ככל שהוועדה תחליט לקבל, למרות הקשיים, את הרעיון של חובת פנייה מוקדמת, אני חושב שיש ערך רב מאוד בפרסום של הפנייה הזאת. אחרת מכל מיני היבטים, ככל שמפרסמים את הפנייה הזאת, היכולת לעשות את מה שאמרתי מקודם של לסגור עם בן אדם באופן פרטי וככה כל הקבוצה כולה תמשיך להיפגע – היא הולכת ופוחתת גם מהצד השני, גם מהצד של העסק. יבוא אליו בן אדם אחד ועוד בן אדם ועוד בן אדם, ואף אחד לא יודע על השני, יכולים לפנות אליו במקביל 50 פניות מוקדמות. הצורך בפרסום ושהציבור ידע על הפנייה המוקדמת הזאת, אני חושב שיש לו ערך משמעותי מאוד והוא עשוי לפתור – שוב, גם בו יש בעיות מסוימות – לפחות חלק מהבעיות של מה שאמרתי קודם, את בעיית הנציג. << דובר >> אביר קארה: << דובר >> אנחנו נתנגד לזה. עורכי דין שעושים את הפרסום הזה יכולים לעשות את זה גם לפעמים בשביל להוציא רישיון - - - << דובר >> שחר תורג'מן: << דובר >> אם אתה מחפש דרך להפיל עסק, זאת המתכונות. הדרך הסלולה שלך היא להזיק למוניטין של כמעט כל עסק בקלות בלתי נסבלת. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> פתחתי ואמרתי שגם במנגנון הפרסום יש קושי. << דובר >> שחר תורג'מן: << דובר >> יש קושי אדיר, לא קושי. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> כל מיני קשיים, נכון, אני רק אומר שהקושי הנגדי שיש באי-פרסום הוא בעיניי יותר גדול, והנזקים שעלולים להיגרם ממנו הם נזקים יותר גדולים. ולכן אני מציע לוועדה לחשוב מחדש על הצורך במנגנון פרסום או במנגנון שקיפות כלשהו לציבור. היבט שני שלא ניתן לו התייחסות – שוב, אני לא אומר אם זה טוב או לא, אני מציב את זה בפני הוועדה, אני חושב שכדאי שהוועדה תחשוב על זה – זה שהמנגנון הזה של פנייה מוקדמת עלול לייצר בעצם עוד תת שלב או הליך נוסף בתוך ההליך הייצוגי ולסרבל אותו ולהאריך אותו. אני חושב שכל עורכי הדין שיושבים פה מסביב לשולחן לא מתקשים כרגע לחשוב על איך אפשר לייצר הליך שלם רק על השאלה – האם הפנייה המוקדמת הייתה כדין או לא כדין. אתה פנית אליי רק על הצד הזה, אבל בעצם התביעה שהגשת, כי לא תיקנתי היא בעצם יותר רחבה והאם יש התאמה. זה עלול לייצר סרבול מאוד גדול ועוד שלב בתוך ההליך המשפטי. זו סוגיה שנייה. סוגיה שלישית שדנו בוועדה, זו סוגיה שעלתה, אבל לא נמצאו לזה פתרונות, ובדיון האחרון שהיה לפני שנתיים, אדוני היושב-ראש ביקש מהממשלה לחשוב על פתרונות או על עמדתה בעניין הזה, זה הנושא של התוצאה של אי-פנייה מוקדמת. כרגע בנוסח המעודכן שנמצא בפני הוועדה, נאמר שיש מחיקה אוטומטית, זאת אומרת אין לבית המשפט בכלל שיקול דעת. יש מחיקה אוטומטית של תביעה שהוגשה אם לא הייתה פנייה מוקדמת. העלינו את זה גם אז ואני מעלה את זה שוב עכשיו, שזו תוצאה מאוד לא פשוטה וקשה, ולא בטוח שהיא מוצדקת בכל המקרים. << דובר >> עוז חיים (יש עתיד): << דובר >> זה מחיקה. אין בעיה עם זה. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> נכון, לפעמים הושקעו בזה דברים. אני חושב שכן צריך לחשוב פה אולי על מנגנון טיפה יותר רך או עם איזשהו שיקול דעת של בית משפט. לדוגמה שבמקרים מסוימים שלפעמים הייתה פנייה מוקדמת אבל לא בדיוק לפי הנוסח, הוא אמר שהוא התקשר אליו עשר פעמים וכולי. צריך לחשוב האם נכון והאם זאת התוצאה המיידית של מחיקה אוטומטית. נקודה נוספת – אני יודע שאדוני היו"ר לא אהב את זה בפעם הקודמת, אבל אני חושב שגם פה זה נכון, זאת אומרת לגבי הנושא - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אפשר לחשוב שעד עכשיו אהבתי הכל. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> אני מציע לוועדה ופה זה גם קשור לנוסח הממשלתי המקורי, לא הנוסח שלפנינו כרגע – בנוסח המקורי הנושא הזה של פנייה מוקדמת הייתה הוראת שעה לחמש שנים. ההיבט הזה היה הוראת שעה אחרת שהייתה קבועה. אני כן מציע לוועדה לחשוב על זה, אני יודע שאדוני דחה את זה בפעם הקודמת, אבל אני כן מציע לחשוב על זה בהיבט הזה. אתייחס גם לכלל הסעיפים: הנושא של שינוי התוספת הרביעית, רציתי לומר בדיוק את הדברים שאמר חבר הכנסת גינזבורג – הנושא של שינוי התוספות בחוק תובענות ייצוגיות חייב לעבור בביקורת ציבורית דרך הוועדה. נכון, תמיד בדברים האלה יש איזשהו איזון שהוועדה מחפשת בין מצד אחד הצורך בגמישות לשר לבין עד כמה צריך פיקוח ציבורי. אני חושב שדווקא הדיון הזה ממחיש כמה הנושאים האלה הם לא פשוטים והם מורכבים, אני חושב שנכון ששינוי, הורדה או הוספה של עילות שדורשות חובת פנייה מוקדמת, אני חושב שזה כן צריך לבוא לאישורה של הוועדה. נקודה אחרונה לגבי העילות עצמן; אני מציע להסתכל על העילות האלה בצורה טיפה יותר מורכבת. קל מאוד בהרבה מאוד מהעילות האלה, לבוא ולהסתכל ולומר: תראו, זה נראה מגוחך, הדבר הזה הוא קל ערך, הוא פשוט, וברור שצריך. ופה אני חוזר לתחילת המסגור של האירוע שאמרתי לכם – אל תחשבו על העסק הקטן, כי העסק הקטן לא נמצא פה, בסדר? תחשבו דווקא על רשת המזון הגדולה. קחו את העילה של קיזוז משקל האריזות. על פניו, בסדר, אבל תחשבו רגע על אותה רשת מזון, שיש לה מיליוני לקוחות והיא לא מקזזת אריזות מזון והיא מרוויחה מיליונים מהדבר הזה. האם נכון לחייב פנייה מוקדמת על כל הבעיות או הקשיים שהיא מעוררת? אני לא בטוח שזה נכון. שוב, הרבה מאוד מהעילות האלה יש להן מנעד; מנעד שבו מופע אחד של העילה הזאת שבאמת אתה אומר: זה קל ערך, זה פעוט, זה לא מצדיק תביעה, ויש מקרים שבהם העילות האלה עלולות או עשויות להיות בעייתיות, בין בסימון מזון, בין בקיזוז אריזות, ויש איזשהו מנעד מסוים. מכיוון – שוב אני רק חוזר להתחלה – שאנחנו מדברים פה על גופים שעשויים להיות עסקים גדולים מאוד, אותם קונגלומרטים, אני חושב שצריך להסתכל על העילות האלה מתוך מחשבה שזה לא רק אותם מקרים שבאמת הם קלי ערך. מן הסתם יש גם מקרים קלי ערך, אבל מן הסתם גם יש מקרים שהם לא כל כך קלי ערך והם עלולים להיות עם נזק גדול מאוד לציבור. והקשיים שהפנייה המוקדמת מייצרת לא בטוח שנכון להכניס אותם למקרים כאלה. אני מציע לוועדה לחשוב על הדברים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בבקשה חבר הכנסת ואז ניתן לעוד דוברים. << דובר >> עוז חיים (יש עתיד): << דובר >> אדבר בקצרה, הרציונל של ההודעה המוקדמת הוא רציונל טוב, הוא רציונל בשביל שאת השוק הזה נרגיע אותו קצת וניתן איזושהי אפשרות לתקן ולא הכול ישר יגיע לבית המשפט. אבל בתור עורך דין לא מעט שנים, אני מסתכל רגע על הפרקטיקה; ואני רוצה שפה בוועדה הזאת דווקא בגלל שיש פה רוב של אנשי מקצוע וחברה אזרחית, ננסה רגע שנייה לדייק בשביל שהפרקטיקה תהיה נכונה יותר. קודם כל אני חושב שצריך גם לציין איך תתבצע פנייה – אין שום איזכור, זה צריך להיות בכתב. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> האם צריך להיות בכתב? << דובר >> עוז חיים (יש עתיד): << דובר >> אני חושב שכן. מה, להרים טלפון? אני חושב שצריך להיות תיעוד לדבר הזה, אחרת אם אני מגיש את התביעה והנתבע אומר: רגע, אבל לא פנו אליי או כן פנו, איך אני מוכיח? נראה לי שבכתב זה דבר נכון, אלא אם תחשבו על משהו אחר. דבר שני, לא כל כך ברור איך מתבצע התיקון של ההפרה. אני יודע למשל שאם יש לי אתר אינטרנט, אני יודע איך אני מתקן; לא היה לי כפתור, עכשיו יש לי כפתור. אם יש לי מכולה שלמה או יש לי מוצרים שלמים שנמצאים על המדפים, ולא סימנתי נכון, זאת אומרת שאני צריך לעשות "ריקול", ואני צריך לתקן. התיקון בוודאי לא ייקח 60 ימים, ויכול מאוד להיות שאולי התיקון יהיה מהליין הבא של המוצרים. אני מרגיש שחסר לי משהו קצת בפרקטיקה, איך אני מודד, האם מתבצע התיקון כן או לא – זה חשוב שאנחנו כן נחשוב על זה – ומתי בעצם היא תוקנה. יכול מאוד להיות שפה כבר אתם תסכימו איתי, שצריך לתת פה איזושהי אפשרות לצדדים להאריך בהסכמה את המועד הזה. אני רוצה לענות לאלעזר: הדברים שאתה אומר הם דברי טעם, אני רק חושב שאולי המנגנון שכן יכול קצת לרפא את מה שאתה אומר זה שהעובדה שלא מתבצע פה מעשה בית דין, זאת אומרת שאם אני עכשיו מגיש הודעה מוקדמת לאיזשהו עוסק, ואנחנו מתפשרים, הוא משלם לי 50,000 שקל במקרה הרע; הוא אומר: אתה יודע מה? קח 50,000 שקל ותעזוב אותי בשקט, בסדר? העובדה שלא מתבצע פה מעשה בית דין, זאת אומרת שמחר בבוקר, גם עורך דין אחר יכול לפנות אליו. מה, אז גם לו הוא ייקח 50,000 שקל? זאת אומרת כן יש פה אינטרס לתקן את ההפרה. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> התשובה, חבר הכנסת חיים היא: כן. אם אתה מספיק גדול ומישהו עלה על איזשהו משהו שעשית, יכול להיות שעד שהבן אדם הבא שיעלה על זה ייקח עכשיו חודשיים, בחודשיים האלה הרווחת הרבה מאוד כסף שיכול להיות שכלכלית - - - << דובר >> שחר תורג'מן: << דובר >> אלעזר, אתה יכול להביא דוגמאות, אתה מביא דוגמאות מהעולם החיצון. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> יכול להיות שכן. << דובר >> שחר תורג'מן: << דובר >> תמיד תאחז בזה - - - << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> לא, ממש לא. << דובר >> שחר תורג'מן: << דובר >> ממש, ממש כן. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> - - - על בנקים ועל חברות ביטוח. << דובר >> אביר קארה: << דובר >> אלעזר, אשמח לקחת אותך לסיבוב בשטח. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא כולם ביחד. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> דיברתי על העיקרון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל זה בדיוק העניין, לדבר על העיקרון זה רעיון טוב ויפה, לכן התעקשתי שאנחנו נעבור על העילות לפני שתדבר על העיקרון. התעקשתי על זה כי לדבר על העיקרון, דבר איתי על אלף סוגים אחרים של תובענות ייצוגיות, יכול להיות שאסכים איתך. יכול להיות. אבל אנחנו מדברים פה עכשיו על רשימה של הפרות, שבהפרות הללו, מה שאומר חבר הכנסת עוז הוא מדויק, הסיטואציה שבה בן אדם יקבל פנייה, עסק גדול וענק ככל שיהיה, על הפרה לפי חוק הספאם. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> אדוני, אבל זאת בדיוק הייתה הנקודה האחרונה שלי שהתייחסתי לעילות. אמרתי שאני מציע לוועדה להתייחס לעילות האלה ולחשוב שבחלק מהעילות האלה, חלק מהמופעים של העילות האלה, עשוי להיות או עלול להיות מאוד עם נזק לציבור. שוב, גם נתתי דוגמה ספציפית: קיזוז אריזות. קיזוז אריזות לעסק רשת מזון גדולה מאוד, עשוי להיות רווח של מיליונים, ונזק של מיליונים לציבור. ואז הדוגמה שחבר הכנסת חיים נתן - - - << דובר >> שחר תורג'מן: << דובר >> והגנת הצרכן ישנה בעמידה, היא לא שם בתמונה, נכון? << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> זה כבר טיעון אחר, זה לא קשור לטיעון שאמרתי. << דובר >> עוז חיים (יש עתיד): << דובר >> יכול להיות שיהיו נסיבות שאי-אפשר יהיה לתקן. << דובר >> שחר תורג'מן: << דובר >> עזוב, אתה רוצה לרסק את העסקים, כל ההתייחסות שלך מההתחלה עד הסוף, זה איך לרסק את העסקים בישראל. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> עם כל הכבוד, אל תתקוף אותי אישית, לא תקפתי אותך. << דובר >> שחר תורג'מן: << דובר >> אני אומר לך את דעתי. מותר לי. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> ואני אומר את דעתי. << דובר >> שחר תורג'מן: << דובר >> מה זאת אומרת? מותר לי להגיד את עמדתי. אני תוקף אותך לגופו של עניין. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אמרתי לו די. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> בכל הכבוד, הוא תוקף אותי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אמרתי לו די, אם אני אומר לו די, אז בבקשה, אל תגיד לו מה מותר לו ומה אסור לו להגיד. אני ביקשתי ממנו להפסיק, לא צריך להמשיך את השיח הזה, תודה. שוב, אני חושב שהדוגמה היחידה מכל העילות שנמצאות לנו פה, שבכלל אפשר היה להתחיל לדבר על האירוע כמו שאתה מדבר עליו, זה באמת בסיטואציה של קיזוז אריזות. זו הסיטואציה היחידה שיש בה איזשהו רווח כלכלי שניתן לדבר עליו ולא משהו כזה. << דובר >> יערה למברגר: << דובר >> רווח כלכלי ישיר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> רווח כלכלי ישיר שניתן לדבר עליו מכל העילות שקיימות. גם בעסק גדול – שאנחנו מדברים עליו – בגלל שמדובר בתביעה, כמו שאתה אומר, שאפשר להרוויח עליה מיליונים, היכולת לקנות את התובע, בייחוד לאור ההערה החשובה שמשרד המשפטים הכניס פה לנוסח, שזה לא חייב להיות שהאדם עצמו שהגיש את הפנייה המוקדמת הוא זה שתובע, אלא כל אחד יכול, זאת אומרת שמהרגע - - - << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> אנשים לא ידעו על זה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> רק רגע, יכול להיות שלא ידעו, אבל הגולגולת פה של עסק היא כל כך דקה, כי בשנייה שהוא קיבל פנייה, 60 יום מהרגע שהוא קיבל פנייה, אם הוא לא מתקן את הדבר הזה, הוא חשוף לתובענה ייצוגית אינסופית פחות או יותר; כולל זה שייחשף ויוטלו עליו בהתאם לזה גם קנסות ועונשים כי הוא לא תיקן את זה אחרי הפנייה הראשונה. ולכן אני חושב שעל התרחיש הסופר חריג הזה במציאות הזאת, מן הזהירות היא לא להיזהר יותר מדי. אני מצטרף לדברים, אפשר לבוא ולהגיד - - - << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> זה לא צריך להיות חריג. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני חושב שכן, מותר לי. שמעתי את עמדתך. חבר הכנסת חיים היה באמצע. << דובר >> עוז חיים (יש עתיד): << דובר >> בנושא הפומביות, אני מבין מה אתם אומרים. אביר קארה, אמרתם שגם תתנגדו, ואני חושב שגם דיברנו על הנושא הזה שאפשר לעשות שיימינג. קודם כל לפי החוק עצמו אין שום מניעה לפרסם. זאת אומרת שאני יכול מחר בבוקר כעורך דין לשלוח פנייה למאן דהוא. << דובר >> אביר קארה: << דובר >> אבל אתה רוצה לעשות את זה חובה. << דובר >> עוז חיים (יש עתיד): << דובר >> לא, אני יודע, אני רק אומר שאין אבל - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל יש הבדל מאוד גדול. << דובר >> עוז חיים (יש עתיד): << דובר >> הוא מדבר על חובה, הוא מדבר על חובה ופומביות ושקיפות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ברגע שיש לך חובה כזאת, אז כשאתה מפרסם את זה, גם אם זה לא מדויק, אתה יכול להגיד: חבר'ה, זה מכתב התראה שהחוק מחייב אותי לפרסם לפני זה, יהיו לי כל מיני הגנות, לשון הרע וכדומה. אם זה לא חובה, ואתה ביוזמתך התחלת לפרסם, אתה חשוף ללשון הרע, אתה חשוף להרבה דברים אחרים. לכן לקבוע את זה כחובה, זה לא משהו שאני מוסכים, זה מייצר נזק גדול מאוד. << דובר >> עוז חיים (יש עתיד): << דובר >> אם אני עסק גדול שקיבלתי התראה בטרם תביעה ייצוגית ותיקנתי, יש לי אינטרס לפרסם את זה, שלא יפנו אלי עוד פעם. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לפעמים. תלוי. << דובר >> שחר תורג'מן: << דובר >> ממש לא, לא נכון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הוא מסכים, לא צריך לריב כשמסכימים. << דובר >> עוז חיים (יש עתיד): << דובר >> אנחנו מסכימים, אני רק אומר שתיאורטית אפשר לפרסם ואין שום בעיה. והדבר האחרון, בנושא שינוי התוספת, גם אני חושב שהשר יוכל לשנות רק באישור או ועדה משותפת או ועדת חוקה, או ועדת כלכלה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא כדאי ועדה משותפת כי היא לא תהיה קיימת בהמשך. << דובר >> יערה למברגר: << דובר >> לא כדאי מבחינה פרקטית. << דובר >> עוז חיים (יש עתיד): << דובר >> אז ועדת חוקה או כלכלה. << דובר >> יערה למברגר: << דובר >> אני מודה שלא חשבתי בכלל על אופציה של פנייה בעל פה, אני מודה שכשחושבים על תרחישים, לא חשבנו על זה בכלל כאופציה. לנו היה ברור שהפנייה צריכה להיות בכתב. אגיד מכמה סיבות, אפילו מהסיבות של - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מצוין, רק צריך לעבור על - - - << דובר >> יערה למברגר: << דובר >> רק להבהיר, אפילו מהסיבות של משפט, מהסיבות זה ייצור בעיות אחרת. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> רק אגיד לך למה צריך להיזהר, כי יש כל מיני עסקים שהתקשורת איתם או במגע איתם – אין לאן לשלוח או שקשה מאוד לשלוח. יש עסקים שמתנהלים כל כולם באמצעות שיחות טלפון. שיחות מוקלטות. << דובר >> יערה למברגר: << דובר >> יש בדרך כלל כיום וואטסאפ, גם בכתב. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לפעמים. לא לכל עסק. בעצם עסק יוכל, מה שנקרא, להחביא את הדרך לפנות אליו בכתב, וככה לייצר איזושהי - - - אני חושב שזה קלוש, אין לי בעיה שנכתוב בכתב ונחיה עם זה. אני רק אומר שצריך להבין שיכולים להיות סיטואציות ולבית משפט במדינת ישראל דהיום יש מספיק גמישות לצערי שגם כשכתוב בכתב, וכשהיה מישהו עם דרישת חתימה, הוא אומר לא חייב. אבל כן כדאי שיהיה כתוב בכתב. << דובר >> יערה למברגר: << דובר >> נקודה אחרונה, עניין המחיקה ושיקול דעת בית המשפט: לדעתנו, בדיוק מהטעמים שהוצגו קודם, חשבנו שאנחנו לא רוצים לסרבל יותר מדי שלא יהיה איזה הליך זוטא, שלא יהיה הליך של התדיינות. ודווקא בגלל זה אנחנו חושבים - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מחיקה ולא דחייה. << דובר >> יערה למברגר: << דובר >> בדיוק. מחיקה ולא דחייה ובלי שיקול דעת. מחיקה ולא דחייה, אבל גם שלא יהיה פה מצב של שיקול דעת. אז יהיו טיעונים ויהיה כך וכך, וזה יתחיל להיות הליך שלם. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> אגב, ההליך הזה יהיה בכל מקרה. << דובר >> יערה למברגר: << דובר >> אנחנו רואים את זה אחרת, אנחנו חושבים שההליך הזה יהיה בסיכויים נמוכים יותר ומצומצם יותר, ואם יהיה שיקול דעת בית משפט, זה בכלל עכשיו יהיה מצב שכולם - - - << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> אני רוצה רק להתייחס לנקודה של שיקול דעת, בכל החוק הזה בכלל, אפילו בסעיפים פשוטים כמו א' של המקורי, הנוסח היה: לא תוגש תביעה, כן? הדברים הם די ברורים, אנחנו מדברים על מחיקה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> שוב, צריך פה לכתוב את זה בצורה אולי קצת יותר ברורה. << דובר_המשך >> הילה בוסקילה: << דובר_המשך >> זה ממש כתוב אבל כמו הנוסח עצמו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בסדר. צריך שיהיה כתוב שהפנייה המוקדמת או העתקה או העובדה שנעשתה פנייה מוקדמת תצוין בכתב התביעה, גם אם אתה לא חייב לצרף את המסמך. לא יודע, כי זה לא כתוב פה. לכן אני אומר שזאת הכוונה. האם צריך "לבקשת אישור כאמור יצורף העתק ממכתב הפנייה"? האם לא כדאי לכתוב את זה? << דובר_המשך >> הילה בוסקילה: << דובר_המשך >> לא, את זה צריך לכתוב. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זהו, אני שואל כי את בבית המשפט, את צריכה שיהיה לך עם מה לעבוד. << דובר_המשך >> הילה בוסקילה: << דובר_המשך >> מבחינת נוסח - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מה זה ב'? << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> אתה לא צריך סעיף קטן ב'. כי אם לא יתקבל אישור כאמור, אז לא ייפתח. לא צריך אפילו למחוק, הם לא יפתחו את זה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, אני לא דנתי עכשיו במזכירות. << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> גם על זה בעבר, אם אתם זוכרים בדיונים הקודמים, היה לנו דיון. אין לנו את האופציה הזאת של לא לפתוח, כלומר, מישהו הרי צריך לבדוק את כתב הטענות בשביל לא לפתוח אותו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן, כי המזכירה לא תדע לבדוק האם הפנייה נעשתה ומי שלח וכולי. << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> וגם אין לה שום הסמכה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> גם אם פה, אם אתם צריכים הסמכת רשם וכדומה, אז תבקשו. << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> בשביל זה אנחנו צריכים את הדמות בעיניים, שזה הרשם בעצם. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בסדר, אז תכינו את הסעיף הזה ונצרף אותו לנוסח. << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> בנקודה הזאת בגלל שכל הסעיפים הללו וגם הסעיפים שקיימים היום בחוק מדברים במונחים של לא תוגש, אז בעצם גם פה – וזו פרקטיקה שמוכיחה את עצמה, זה כמו שהיום נגיד אם מישהו מגיש תביעה ייצוגית בעילה שלא נמצאת בתוספת, בית המשפט כמובן מוחק אותו. אין דיון על האם זה כן פועל. פה בנוסח שעלה בפני הוועדה, אני מניחה שזה עניין ניסוחי, אבל יש גם את סעיף קטן ב' שאז אפשר פשוט למחוק אותו כי הוא בעצם לא נדרש. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה מה שהיועץ המשפטי של הוועדה אמר. לא חשבתי שאתה מדבר. את אומרת שבשנייה שזה לא יוגש, הפרקטיקה זה שמוחקים, לא צריך לכתוב את זה. << דובר_המשך >> הילה בוסקילה: << דובר_המשך >> נכון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בסדר. שוב, זה באמת ניסוחי, תחליטו מה שתחליטו, אני שומר על אחידות. << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> אבל כן צריך לציין מפורשות שזה צריך להיות מצורף לכתב התביעה ויכול להיות שאפילו נצטרך להגיד שזה ממש צריך להיות כמו בכותרת: מועד הפנייה בפנייה מוקדמת בתאריך כך וכך. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> תציעו, תשבו על הנוסח, מה שמתאים לדבר הזה, שזה יהיה ברור, משהו שאתם יכולים לעבוד איתו, אבל מבחינתי זה נוסח. << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >> התייחסת מקודם דווקא בסעיף קטן א' לאדם אחר שאינו המבקש. זה נראה לי שארית מהטקסט הישן שהיה שדיבר על סדר הקדימות של מי שמגיש את התובענה. בטח אם צריך לצרף את הפנייה המוקדמת זה לא רלוונטי כבר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה יכול להיות רלוונטי. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> נגיד שהיה פרסום, ואז הייתה קדימות בין מי - - - << דובר >> יערה למברגר: << דובר >> זה נכון שזה שארית וזה נכון שיש בזה תועלת אחרת כמו שהיום אמרתי. << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >> לא, אבל הצעת לצרף את הפנייה המוקדמת - - - << דובר >> יערה למברגר: << דובר >> שני הדברים נכונים. << דובר >> ליאור ששון: << דובר >> אם פניתי לנתבע בפנייה מוקדמת ואז הוא אומר לי: כבר נעשתה פנייה מוקדמת ומגיש לי תיעוד והתובע, הפונה הראשון לא החליט להגיש תובענה ייצוגית, אז אני כפונה השני ששלחו לי את זה, מגיש את התובענה הייצוגית יחד עם הזה, ואני האדם אחרי. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> למה שהוא ייתן לך - - - << דובר >> ליאור ששון: << דובר >> בסדר, אבל זו אפשרות שקיימת. << דובר >> יערה למברגר: << דובר >> גיליתי את זה דרך ארגון, גיליתי שהייתה פנייה אחרת כמו שהיום - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> יכול להיות שהפנייה נעשתה על ידי אדם פרטי שנעזר על ידי איזשהו ארגון, כשהארגון יודע שהוגשה הפנייה המוקדמת הזאת, ואז קנו את הפונה. אז הארגון יוכל להגיש את התובענה הייצוגית, זה לא מפריע לי. << דובר >> יערה למברגר: << דובר >> את צודקת שזה שארית בנוסח, את צודקת כרונולוגית. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הסעיף הזה הוא הסעיף שמאיין את אחד החששות שאלעזר דיבר עליהם, כי כדי להוריד מאוד את האינטרס של בעל עסק לקנות את הפונה, אתה אף פעם לא תדע אם הוא לא עדכן מישהו בזה שהוא פנה ואם הוא כתב העתק למישהו. אז אתה תהיה חשוף, ואם אתה תקנה אותו יכול להיות שתהיה חשוף. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> אדוני, בתור עורך דין מספיק מנוסה, אם אתה היית עורך הדין של העסק, היית ישר מחתים אותו על סודיות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, סודיות, אבל - - - << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> ועל זה שהוא לא פנה לאף אחד - - - << דובר >> אביר קארה: << דובר >> אלעזר, השאלה אם תנוח דעתך כשהוא יקנה את הפונה גם אחרי שנגיע לבית משפט ועם הפשרה ועם בית המשפט. מה זה משנה, אנחנו רוצים להקל על ההליך. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> אביר, אבל אז זה יהיה בפיקוח של בית משפט. << דובר >> אביר קארה: << דובר >> בפיקוח של בית משפט זה לא קורה. בוא אביא לך הסדרים בבית משפט. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אביר, אנחנו נמצאים פה בכל הליך חקיקה הזה, כי מסתבר לצערנו וראינו את זה בכל הדיונים שהיו, שגם הפיקוח של בית משפט לא מונע את הדבר הזה משיקוליו של בית המשפט ודיברנו על זה. כי בסופו של דבר כשיש הסתלקות ושני הצדדים מסכימים, צריך להיות שופט מיוחד מאוד – אני מעריך מאוד את השופטים האלו, אבל רוב השופטים לא יעשו את זה – להגיד: לא, לא, אני מתעקש עכשיו לנהל תהליך ששני הצדדים אומרים לא, זה קורה. << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> - - - הצדדים מעוניינים למחוק אותו - - - << דובר >> עוז חיים (יש עתיד): << דובר >> בתובענה ייצוגית, זה לא בדיוק - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל בעיית הנציג קיימת, ועדיין ככשל השוק הקיים – ואמרנו, וזה חלק מהליכי החקיקה, דיברנו על זה, אנו לא מגלים פה אף סוד מדינה – שכאשר שני הצדדים מגיעים להסכמה, שופט שיש לו 7,000 תיקים על הפורטפוליו, אומר: חבר'ה תעזבו אותי בשקט ובצדק מוחלט מבחינתו, והוא לא יתעקש למעט מקרים - - - << דובר >> אביר קארה: << דובר >> הוא אומר להם את זה בדיון הראשון. בדיון הראשון הוא אומר להם: צאו החוצה, תסתדרו. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> אדוני צודק אבל זה שגם כשיש בית משפט, זה עוד לא פותר את הבעיה, זה נכון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> העובדה שהאויב של הטוב הוא הטוב מאוד, תמיד מוכרת. בבקשה. << דובר >> שחר תורג'מן: << דובר >> קודם כל אלעזר, בוא, אני רוצה שתניח הנחת עבודה, אני יודע שזה קצת מוזר למאסדר – רוב העסקים הם עסקים הוגנים, הגונים, גם כשמדובר בעסקים גדולים. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> אני לא מאסדר. << דובר >> שחר תורג'מן: << דובר >> אני יודע שאתה לא מאסדר. אני אומר, שהבעיות של ההסדרה הרבה פעמים, זה שבשביל כוס חלב קונים פרה ועוד יותר מכך. תראה, מה יפה בפנייה? אין דבר יותר נפלא מפנייה מוקדמת. אנחנו עושים פה תיקון חקיקה, שזה מפנה את כל "טייקוני" התובענות הייצוגיות למקום אחד: רק לעסקים הגדולים. תחשבו מה קורה עכשיו, איזה נטל, הביקורת שאני מקבל בכל התהליך של התיקון הזה, זה שאני עוזר למחוקק לתעל את כל התובענות הייצוגיות שעכשיו מתפזרות בעסקים קטנים, בינוניים וגדולים - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אנחנו סומכים על העסקים הגדולים שהם ייקחו מספיק כרישים - - - << דובר >> שחר תורג'מן: << דובר >> רגע, אבל הכל יילך רק לעסקים הגדולים. אני אומר שאם יש הזדמנות לתת לעשות פנייה מוקדמת, להיות הוגנים גם כלפי העסקים הגדולים ולאפשר להם לתקן, אז למה לא? למה צריך לתת את סעיף ב', לא צריך את סעיף ב'. צריך לאפשר לכל העסקים - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מה זה סעיף ב'? << דובר >> שחר תורג'מן: << דובר >> - - את ההחרגה שאומרת עד 50. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, עד 50 זה רק על הנגישות. << דובר_המשך >> שחר תורג'מן: << דובר_המשך >> אני מדבר איתך על הנגישות. למה לא להיות הוגנים גם כלפי העסקים הקטנים בלי מגבלה, ולאפשר להם 60 יום לתקן עוולה מסוג העוולות שאנחנו ציינו והחרגנו אותן? אין דבר יותר הגון והוגן מלעשות את זה ולפחות גם לבוא מברכים, כי אנחנו עכשיו "מקללים" את העסקים הגדולים, כי אנו מפנים את כל תאבי הבצע רק אליהם. הם יקבלו יותר תובענות ייצוגיות - - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הנחת העבודה היא שעסק עם מחזור מעל 50 מיליון, השקיע מספיק בבניית האתר שלו, שיש שם הצהרות נגישות כמו שצריך. << דובר >> שחר תורג'מן: << דובר >> מה רע לאפשר לו את הפנייה המוקדמת? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אתה מכיר את הכלל "תפסת מרובה לא תפסת"? << דובר_המשך >> שחר תורג'מן: << דובר_המשך >> סליחה יושב-ראש הוועדה, למה לא כיושב ראש ועדה תגיד: תראו, עשינו פה תיקון מאוזן, קודם כל טיפלנו בעסקים הקטנים; אנחנו מבינים שברמת הדינמיקה מה שיקרה זה שכולם יפנו את יהבם לעסקים הגדולים. הנה, עסקים גדולים, אנחנו באים גם אתכם טיפה לברך ולאפשר גם לכם לקבל פנייה מוקדמת, שהרי אם תוקנה העוולה, אז לא קרה כלום. אני חושב שאפשר להיות הוגנים גם כלפי העסקים. דבר אחרון לאלעזר: אנחנו מקבלים בקלות בלתי נסבלת את העניין של לפגוע במוניטין של עסק קטן, בנוני או גדול. אתה צריך לזכור שכל תובענה ייצוגית היא פגיעה אנושה במוניטין של עסק, וזה ספורט לאומי. ועורכי הדין, זה מה שהזין את המפלצת הזאת, כשאנחנו דנים בה היום. כולם ידעו שזה מייצר נפץ. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בואו נתקדם. לא לפתוח אלף דיונים מחדש, אני חושב שאנחנו, לפחות חברי הכנסת, נמצאים פחות באותו עמוד. בבקשה, אדוני. << דובר >> שלומי לויה: << דובר >> אני חוזר רגע לדיון הקודם שהיה, בלי שום קשר כרגע לעילות, דיברנו קודם שננסה לראות אם אפשר 9 מיליון בנוגע לעסקים לנגישות ו-20 מיליון בנוגע לאחרים, חזרנו מהפסקה והתברר שלא. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> התברר שלא ולא הסברתי למה. << דובר_המשך >> שלומי לויה: << דובר_המשך >> לא הסבר למה, נקודה אחרת שלא עלתה כאן עדיין, גם אם זה 9 מיליון ובכל סכום שהיינו קובעים, מה שאנחנו מבקשים זה להצמיד את זה למדד כדי שזה לא יישחק. 9 מיליון לדעתנו זה סכום נמוך מדי. אם כבר הגענו ל-9 מיליון, לפחות שיהיה מדד. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אוקיי, באופן עקרוני אני לא רואה סיבה להתנגד. << דובר >> עוז חיים (יש עתיד): << דובר >> אבל אין לי בעיה. << דובר >> יערה למברגר: << דובר >> זה אפשרי אבל אנחנו לא חשבנו שזה הכרחי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בסדר, אני לא רואה סיבה להתנגד. אני לא רואה סיבה שמישהו יתנגד לזה. << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >> להוסיף? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן. לדעתי, תוסיפו את מנגנון ההצמדה למדד. זה סתם. אמנם ברוך ה' בזכות שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', אנחנו בסביבת אינפלציה נמוכה, ניהול אחראי של המשק, ברוך ה'. אל תגידי לא. << דובר >> אביר קארה: << דובר >> בזה אני אהרוס את הסדרה, בזכות נגיד בנק ישראל שבצלאל התנגד לצעדים שלו. << דובר >> עוז חיים (יש עתיד): << דובר >> ומה עם הורדת דירוג האשראי? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> תראו מה זה, מנסים לומר משפט אחד – כולם קוטעים. << דובר >> קריאה: << דובר >> אם תהיה דפלציה, הסכום ירד? << דובר >> יערה למברגר: << דובר >> כעיקרון בחוקים רבים הרי מצמידים, ולכן אמרתי שזה אפשרי. אבל למה מהצד השני? יש משהו של נוחות. בסוף אני. זה נשמע, זה נכון עיונית, אבל בסוף פרקטית בחיים, לברר ועם ההצבעה של זה וזה משנה וכולי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> יש גם את המנגנון מעוגל ל-1,000 השקלים הקרובים, בסדר? << דובר >> לירן חשין ברוש: << דובר >> ומשום מה, החשבון יצטרך להיות על - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> חברים, יש את המנגנון, זה מנגנון תבנית חקיקה מסודרת של הצמדה למדד, ב-1 לינואר כל שנה, יש את הסכום המעודכן. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> אבל היא צודקת - - - << דובר >> שלומי לויה: << דובר >> אפשר לעגל ל-100,000. << דובר >> יערה למברגר: << דובר >> אגיד את זה מניסיונו, כי אנחנו חיים את זה בהרבה חוקים. אנחנו צריכים לעשות את ההצמדות האלה ולפרסם אותם, ולפעמים אני אומרת, לפעמים זה לא מפורסם, זה כן מפורסם. << דובר >> לירן חשין ברוש: << דובר >> ואגב, בדוח של שנה קודמת, לפעמים של שנתיים קודם. << דובר >> יערה למברגר: << דובר >> בחיים האמיתיים בסוף זה כוונה טובה וזה מסרבל. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> חברים, זה לא מדע טילים, ואם נורא רוצים אפשר לעשות שרק כאשר המדד עולה מעל 5%. << דובר >> יערה למברגר: << דובר >> עולה או יורד מעל 5%. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> שלא יהיה מצב ש-9 מיליון זה כבר – אגב, זה אפילו לא רק קשור למדד, כי כשהמדד של המשק עולה, 9 מיליון זה באמת כבר עסק זעיר. עוד כמה שנים 9 מיליון יהיה עסק זעיר במדינת ישראל. << דובר >> יערה למברגר: << דובר >> אז אולי לקבוע איזה רף כזה עם אחוז. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בסדר גמור. בואו נתקדם. << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >> 5% << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן, 5%. << דובר >> אוהד רוזן: << דובר >> אני מבקש אדוני לחזור מנושא המדד לסעיף 3א ואני מבקש ומציע שנתאים את הסעיף הזה לרוח מטרת התיקון ומטרת ההסכמות והיא להגן על עסקים קטנים. אני לא חושב שיש שום סיבה או שום הצדקה לחסן או לתת פטור לעסקים גדולים ביותר, לחברות בין-לאומיות, מהפרת הוראות דין ישראליות. אדוני אמר שאולי רק הנושא הראשון של אריזות מזון הוא רלוונטי לעסקים גדולים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, זה לא מה שאמרתי. << דובר_המשך >> אוהד רוזן: << דובר_המשך >> אז אני לא הבנתי נכון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני אמרתי שרק הנושא הזה, מאפשר מה שנקרא: קניית אדם באופן יעיל. << דובר_המשך >> אוהד רוזן: << דובר_המשך >> אז אספר לאדוני מה שאדוני אולי לא יודע, שבשנים האחרונות חברות בין-לאומיות ענקיות, דוגמת פייסבוק, לינקדין, בוקינג ואחרים, הפרו באופן גורף את הוראות הסעיף השנוא על אדוני, סעיף הספאם כלפי הצרכנים הישראלים. שלחו ספאם למי שלא הסכים, התעלמו מהודעות הסרה וכולי, ובזכות תובענות ייצוגיות, שילמו במצטבר עשרות מיליוני שקלים ותיקנו את הדין. אני לא חושב שיש שום סיבה שהמחוקק ואנחנו ניתן מתנה לבוקינג שהיא תוכל לקבל מכתב ואז לא לפצות ואחרי שהיא שלחה מיליוני הודעות ספאם בלי רשות והתעלמה מבקשת הסרה מפורשות שבזכות הסעיף הזה, לא ניתן יהיה. << דובר >> אביר קארה: << דובר >> יהיה לה צו עשה ואם - - - << דובר >> אוהד רוזן: << דובר >> לא יהיה צו עשה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אביר, לא יהיה לה שום צו עשה ושום צו הצהרתי. שליחת ספאם שעושה חברה בין-לאומית גדולה, כל הודעה מאפשרת תביעה אישית פרטנית. דבר שני, יש בזה אלמנט, בחלק מהדברים גם של הפרה ועיצומים של הגנת הפרטיות. יש שם אלמנט מאוד משמעותי. ודבר שלישי, בשנייה שאתה עושה הפרה בקנה מידה גדול – אני מחזק מאוד את מה שהם אמרו – בסופו של דבר, הבן אדם הראשון ישלח לך התראה, אתה לא נתת חסינות מהגשת תביעות ייצוגיות. האדם הראשון ישלח לך התראה, ובדרך כלל כשזה יהיה חברה גדולה, הוא גם עוד יכתוב על זה בפייסבוק. ומאותו רגע תוך 60 יום, אתה חשוף לתובענה ייצוגית והבעיה תתוקן. << דובר >> אוהד רוזן: << דובר >> אם אתה מתקן - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ואם תיקנת – מצוין. << דובר >> אביר קארה: << דובר >> בסדר, אבל המטרה שלנו היא לתקן את העתיד. לא רוצה לרפא את כולם. << דובר >> אוהד רוזן: << דובר >> המטרה שלנו היא לתקן את העתיד ולפצות את הניזוקים. << דובר >> אביר קארה: << דובר >> אם יודעים, לפעמים גם לא יודעים את הדין. << דובר >> אוהד רוזן: << דובר >> מה שאנחנו מבקשים זה להכיל את כל העילות האלה, שאני מבין את הרציונל, רק הכל תחת סעיף ב'. כלומר עסקים מתחת ל-50 מיליון יקבלו התראה ויוכלו לתקן, אבל ענקיות הטכנולוגיה, הבנקים, חברות כרטיסי האשראי, חברות הביטוח, אם הן מפרות את הדין, הם יצטרכו לתת על זה את הדין. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מאחר ורשימת העילות שם היא כזאת שכמו שאמרתי, אם היה תלוי בי אי-אפשר היה להגיש עליהם תובענה ייצוגית והן גם היו מבוטלות; אז בוודאי אין לי סימפתיה גדולה לטענה שצריך לגרום לזה. וכשאתה אומר החברות הגדולות – וזה אגב הטעיה נפוצה – חברות הביטוח, הבנקים וכאלו, אתה אומר: אני רוצה להכניס את היד לכיס שלך, שלי, של שמחה רוטמן, האיש. כי חברות הביטוח, אני משלם להם, אין להם כסף משלהם, אני קונה אצלם ביטוח. אני לקוח שלהם, ואם הם מכניסים סעיף תובענות ייצוגיות בשביל לשלם לך על תביעת הספאם, בסופו של דבר אני משלם את זה בעמלות הבנקים שלי; אני משלם את זה בביטוח שלי; אני משלם את זה בכספי הפנסיה שלי; אני משלם את זה מכל הכיוונים כדי להעשיר מישהו שמצא איזה הפרה של סעיף רגולטורי שחבל שנכתב ולא תיקן את זה או כן תיקן את זה בשיטת מצליח. << דובר >> אוהד רוזן: << דובר >> בול. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אתה אומר שיטת מצליח? שיטת מצליח זה הכיס שלי בסוף. וככל שהחברה יותר גדולה בהקשר הזה, היא תשלם על זה הכי פחות, אני אשלם על זה יותר. אני פה מגן על האזרח הקטן, אני לא מגן על חברת הביטוח. חברת הביטוח לא מעניינת אותי בהקשר הזה. זה לא הטייקונים העשירים האלו, בסופו של דבר הם אלה שמנהלים לי את כספי הפנסיה שלי; הם אלה שיעלו לי את דמי הניהול; הם אלה שיעלו לי את עמלת השורה; הם אלו שבסופו של דבר – אני משלם את זה. אז אם אני משלם את זה כדי שלא לפגוע באנשים עם מוגבלויות – וואלה סבבה, אני מוכן לשלם את זה בשמחה ובטוב לבב. לשלם את זה בגלל שההוראות שימוש כתובות באנגלית ולא בעברית? לא מתאים לי לשלם את זה. << דובר >> אוהד רוזן: << דובר >> אני חולק על התזה הזאת, אבל אני שמח שהנושא הזה עלה על השולחן. חברי הכנסת צריכים להבין שמה שמבוקש כאן זה לפטור את העסקים הגדולים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה לא נאמר, אבל בסדר גמור. << דובר >> אוהד רוזן: << דובר >> ודאי שכן, אתם לא מגבילים את זה לעסקים קטנים וגם לא לעסקים בינוניים, זאת התוצאה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כמו שנאמר, זה לא לפטור אותם, זה לדאוג שהם יקבלו פנייה מוקדמת כמו בן אדם כדי שבסופו של דבר הנזק הזה לא יתגלגל אליי לכיס. אוריאל רוזנברג, בבקשה. << דובר >> אוריאל רוזנברג: << דובר >> שלום, התכוונתי לדבר כשמתכנסים להצבעה על הפיצול ועל הנוסח הסופי. תראו, חברות הביטוח, כמו שנאמר כאן, הם לא עסק קטן, הם לא מי שעיקרי הסעיפים שנידונים כאן היום מכוונים עליהם. ואף על פי כן, כשדוקרים אותם, כואב להם. הצעת החוק הממשלתית, בסופו של דבר, אם עכשיו יוחלט על הפיצול, תוריד לטמיון, אבל תשאיר חלק ניכר מההצעה הזו לשלב מאוחר יותר, וזה תלוי בהכללת דין רציפות. צריך לזכור שהוועדה הממשלתית שעסקה בתיקון מספר 16 והצעת החוק הממשלתית, כוללות התייחסויות גם לנתבעים נוספים שאינם עסקים קטנים, וזעקתם של העסקים הקטנים נשמע. עדיין יש גם לתאגידים גדולים וגם לרשויות ממשלתיות, כמו שחלק משמעותי מהצעת החוק הממשלתית כוללת בעיות שהתגלו במהלך 20 השנים האלה שחוק תובענות ייצוגיות חל. בין היתר, הצעת החוק הממשלתית ביקשה לתת מענה לבעיה שעלתה נקודתית, שביקשה לספק שיקול דעת מובנה לבית המשפט מה לעשות במצבים קונקרטיים שמביאים לכך שבסופו של יום מי שמשלם – כמו שאמר יושב-ראש הוועדה – את המחיר זה הצרכן הקטן. מדובר בנושא של חוזים ארוכי טווח, חוזים שנחתמים לפעמים לפני 40 ו-50 שנה, שהם מאושרים על ידי רגולטור ואי-אפשר לשנות אותם. כשהמסד הראייתי שלהם הרבה פעמים לא ידוע ובאיזה נסיבות ומה היו אומד דעת הצדדים בעת כריתת ההסכם. הדבר הזה בסופו של דבר הביא לצערנו ועלול להביא - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בוא אחסוך לך כי אתה מדבר סחור סחור, אני מניח שרוב האנשים לא הבינו מה אתה רוצה. סליחה שאני אומר. תרשה לי לשקף אותך ואם אני משקף נכון תגיד לי כן ונתקדם? << דובר_המשך >> אוריאל רוזנברג: << דובר_המשך >> כן. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בהצעת החוק הממשלתית יש סעיפים רבים שנוגעים גם לממשלה וגם ספציפית בנושא חברות הביטוח, חוזים ארוכי טווח, בוודאי כאלה שאושרו על ידי רגולטור, בכלל סוג של הגנה למי שפועל על פי הוראות רגולטור, זה סוגיה כללית שצריך לדבר עליה בתובענות ייצוגיות כחלק מכלל הסוגיות החשובות מאוד שמופיעות בהצעת החוק הממשלתית. כמו שאמרתי בתחילת הדיון, בעוד מספר דקות, בעזרת ה' נצביע על פיצול סעיפים מסוימים מהצעת החוק הממשלתית שבעזרת ה' נקדם אותם לחקיקה ונצליח לעשות את זה בעזרת ה' עוד לפני בחירת הכנסת החדשה, עוד בכנסת הזאת, ונעביר אותם. אתה אומר: אתם משאירים מאחור דברים חשובים מאוד וחבל. אתה צודק. רק שאני חושב שאם אנחנו יכולים להביא בשורה לעסקים הקטנים ולציבור הישראלי כולו בשני סעיפים חשובים מאוד, אז עדיף לעשות את זה למרות שהרבה מאוד דברים חשובים יישארו בחוץ. בניגוד לזה שאני יכול להקשיב כשאני לא בחדר לאנשים שמדברים על התקן של יושב-ראש ועדת החוקה בעל הרציפות, אז אני יכול לעשות את זה. אני לא יכול להתחייב מה יעשה יושב-ראש ועדת החוקה או יושב-ראש הוועדה המשותפת לחוקה ולכלכלה בכנסת הבאה, כי אני לא יודע באיזה תפקיד אני אהיה. אני כן יכול להבטיח שבכל תפקיד שבו אני אהיה שיהיה לו רלוונטיות להמשך קידום הצעת החוק הזאת, החשובה, בנוגע לשאר הדברים, אני אשתדל לעזור – כי אני חושב שהיא באמת חשובה ויש בה הרבה דברים חשובים, כולל לסוגיות חברות הביטוח, כולל הדברים האחרים שיש שם. את זה אני יכול להבטיח, אני לא יודע באיזה תפקיד אני אהיה ולכן אני לא נותן התחייבות קונקרטית. זה בעיניי לא סיבה מספיק טובה לבוא ולהגיד: בגלל שאנחנו לא יכולים לטפל בזה, בוא לא נעשה שום דבר. << דובר_המשך >> אוריאל רוזנברג: << דובר_המשך >> זו לא הכוונה. אנחנו רק מצפים ומקווים שהצעת החוק הממשלתית שמרביתה כרגע מפוצל, לא תרד לטמיון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בסדר. אני בטוח שמשרד המשפטים שותף לבקשתך. << דובר >> יערה למברגר: << דובר >> חותם עליו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> חותם. יש פה אחדות גדולה בעם ישראל וזה זמן טוב, עשרת ימי תשובה. << דובר >> אוריאל רוזנברג: << דובר >> שזה עיקר היה העניין שלי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> גם אני הקטן מצטרף להנ"ל, גם אני לטובת הפרוטוקול ולטובת יושב-ראש הוועדה הבא, במקרה שזה לא יהיה אני, אני אומר: אנא לקדם זאת, כי אני חושב שזה חשוב ויש שם בהצעת החוק הזאת הרבה דברים. אבל אני חושב שאם אנחנו יכולים להביא בשורה לציבור העסקים הקטנים - - - << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> עוד תקווה בימינו במהרה שלא תהיה היושב-ראש הבא. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אתה מאחל לי תפקיד יותר חשוב – אני שמח. אני גם בעד. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אנחנו מאחלים לך שתהיה בתפקיד חשוב באופוזיציה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מיכל ברנדל, בבקשה. << דובר >> מיכל ברנדל: << דובר >> הגבנו גם בכתובים על זה שאנחנו היינו שמחים שהתוספת תכלול עוד שורה ארוכה של עילות לגבי הודעה מוקדמת שיש להם את אותה תכלית של תביעות שמוגשות על נזקים בלתי ממוניים וכוללות למעשה דרך להתמודד עם תופעת עילות הסרק שנעשה בהן שימוש דרך חוק תובענות ייצוגיות. חשוב לי להגיד שעילת הטיה למשל, שהיא עילה כללית שנסמכת על אחת מהעילות שמופיעה בתוספת, היא לכאורה כן משהו שלא מחייב הודעה מוקדמת, ואז בעצם עלול להיווצר מצב שהתיקון לסעיף ירוקן מתוכן. כי היה ותובע ייצוגי הגיש שהוטעה על בסיס אחת התביעות, לכאורה העילה שעל בסיסה הוא נסמך היא לא אחת מהעילות שמפורטות בתוספת. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא הבנתי את הדלתא. << דובר >> אביר קארה: << דובר >> היא רוצה להוסיף עוד עילות. << דובר >> מיכל ברנדל: << דובר >> לא, אני אומרת שכל עילה כללית שנסמכת על אחת מהעילות שמופיעות בתוספת, גם צריכה להיכלל בחובת הודעה. << דובר >> יערה למברגר: << דובר >> נגיד הטעיה, זו הפרה חמורה מאוד. << דובר >> מיכל ברנדל: << דובר >> אם ההטיה נסמכת על - - - הרי בסופו של יום התובענה הייצוגית הרבה פעמים מוגשת לא רק על העילה הבודדת שמופיעה בתוספת, אלא גם על הטעיה מכוח ההפרה של הסעיף הזה או עשיית עושר שלא במשפט מכוח הסעיף הזה. נוצר מצב שהעילה הכללית תרוקן מתוכן את הסעיף הספציפי. << דובר >> יערה למברגר: << דובר >> את אומרת שרק במקרים כאלה, את אומרת שיכולים להוסיף פה עוד עילות, ואז אפשר יהיה להתחכם ולהגיד: יש לי עוד עילות פה זה לא העילה היחידה ולכן אני לא - - - << דובר >> מיכל ברנדל: << דובר >> בדיוק, כי בפרקטיקה בסופו של יום ככה מוגשות ייצוגיות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נדגיש את זה, אבל זו נקודה חשובה. << דובר >> יערה למברגר: << דובר >> השאלה איך לכתוב את זה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> סליחה, לא התייחסתי למה שנאמר פה, התייחסתי למה שנאמר פה, אז אתם תסלחו לי, אני אמרתי שזה חשוב, לא התייחסתי למה שהיא אמרה, אני מתנצל. נראה לי שחשבת שאני אמרתי לה שזה, אז אני דיברתי, התנהל פה שיח צד, אז אני מתנצל, אז אני אמרתי את זה לסוגיה של הסדר שלילי לפסיקה. << דובר >> יערה למברגר: << דובר >> אגיד שההערה שעלתה פה, לקח לי זמן להבין למה הכוונה. בסופו של דבר שהבנתי, אני חושבת שזו כן נקודה חשובה, כי לא התכוונו שיהיה מעקף של התוספת הרביעית, ויוסיפו באופן כמעט מלאכותי עוד עילות, ואז יגידו שזה לא חל. זו לא הייתה כוונתנו. << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> הצהרת חובה - - - של אחת החובות שנמצאות בתוספת. << דובר >> יערה למברגר: << דובר >> אפשר יהיה לכתוב את זה, מה שחודד פה מעולם הפרקטיקה של עורכי הדין, שאפשר להגיש את התביעה באופן כזה שתעקוף את החובה, וזו לא הייתה כוונתנו. << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> עשיית עושר שלא במשפט בהתבסס על אחת העילות שמפורטות בתוספת. << דובר >> יערה למברגר: << דובר >> זו לא הייתה כוונתנו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> תציעו נוסח לזה, אבל הכוונה ברורה. את רוצה להציע משהו? << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >> אני רוצה להציע משהו פרקטי אבל אני מבקשת שתהיו איתי שתי דקות, בסדר? נקרא לזה קצת מחוץ לקופסה. אני אגיד שני דברים, אחד: המיקוד שלנו עד כה היה בעיקר לסיפור של הנזק לציבור שלדעתנו עשוי להיווצר מהדבר הזה כשזה קורה במחשכים בלי פיקוח ציבורי ובעצם יש את הבעיה של נציג. הצד השני של זה, בהסדר הקיים, הקושי הוא שאתה בעצם גם יכול לעודד כל מיני אנשים, ללכת לעסקים הקטנים, להטריד אותם בכל מיני פניות מוקדמות כאלה, להשיג את ההישג הקטן לעצמי, וזה גם לא טוב לעסקים, שכל אחד יכול לבוא אליהם עם משהו לא מבושל ולא עד הסוף ובלי משהו מבוסס. זה גם בעייתי. בדיונים שהיו פה לפני שנתיים בערך – שאוריאל הזכיר – הרבה מאוד מהטענות שהיו להרבה מאוד מיושבי החדר נגעו לזה שלמדינה יש כל מיני הטבות והגנות שלא קיימות לעסקים ולמה בעצם אנחנו מתמקדים בזה. היום יש כבר מנגנון בחוק בסעיף 9 המנגנון של הודעת חדילה של הרשות הציבורית. זה מנגנון שמשיג - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> שהוא חל על כל העילות. << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >> לגבי רשות, הוא חל על התביעה שעשויה - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, הכוונה - - - רק לעילות - - - - << דובר >> לירן חשין ברוש: << דובר >> רק לגבייה שלא כדין של תשלומי חובה לפי פרט 11 לתוספת השנייה. << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >> יש פרט 11 שעוסקת בתביעות כנגד רשות ציבורית בכובעה כרשות ציבורית, ובהקשר ספציפי של השבה של גבייה שנעשתה שלא כדין, טענות כאלה, יש את סעיף 9 שמדבר על האפשרות של המדינה – השלב הראשון בהגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד הרשות, זה מגיע לבית משפט ולמדינה יש אפשרות להגיש הודעת חדילה שאומרת: אני מפסיקה את הדבר, ואז בעצם לא מתקדמים בתהליך. יכול להיות שהסדר כזה ייתן לנו פתרון עדיף על האירוע שאנחנו מדברים פה. א', זה אומר שמי שמגיש את הבקשה לבית משפט כבר מגיע עם משהו הרבה יותר מבוסס ורציני מכל תובע שיכול לפנות על בסיס העילות האלה ולשגע עסקים גדולים. ב', המונח חדילה בעיניי הוא יותר מתאים פה וזה כי אין פה תיקון, אין פה פיצוי על העבר וכולי. אני חודל את ההפרה שנעשתה, אני גם לא צריך להודות בזה שהייתה הפרה, אני חודל את מה שנעשה. << דובר >> יערה למברגר: << דובר >> ומתקן, כתוב "ומתקן". יש פה תיקון, לא? << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >> את לא נותנת כסף לכל הקבוצה בהסדר - - - << דובר >> יערה למברגר: << דובר >> לא, אני לא מפצה, אני מתקנת. << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >> אני חודלת את ההפרה שנעשתה בלי להודות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל כל הרציונל הוא הפוך. זה ממש לא אותו רציונל. << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >> למה? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הרציונל של הודעת חדילה - - - << דובר >> ליאור ששון: << דובר >> - - - כל התיקים האלו בבתי המשפט, אלו היו תיקים - - - << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >> שוב, בעצם עושים משהו כזה: בשינויים מחויבים, אנחנו מביאים למצב שבו הודעה על הפסקת ההפרה במבט צופה פני עתיד מחסנת מפני התובענה הייצוגית ומפחיתה את ההליכים המיותרים. זה משאיר אותנו בעולם של פיקוח של בית משפט, זה מוריד את האפשרות של אנשים לסחוט עסקים מחוץ לבית המשפט. זה נותן גם ודאות כלפי העתיד במובן של אם עכשיו החברה מחליטה כן לחזור בה – לא לחזור בה; מה בדיוק נאמר בהודעה המוקדמת, מה בדיוק הייתה ההודעה של החדילה ומה המשמעות של זה, ואם הוא חוזר בו אחרי שנתיים, יש לזה הלכות ודרך להתמודד עם הדבר בעין ציבורית. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הייתי מאוד בעד סיטואציה של לדבר עליה, זה דורש היקף אחר לגמרי של דיונים, מה שאנחנו בשלים לעשות, אבל לדבר על אימוץ מנגנון דומה למנגנון הודעת החדילה לסוג מסוים של עסקים גדולים, יכול להיות שזה רלוונטי בהרבה יותר עילות. בעילות האלו? כל הרציונל של הודעת חדילה לרשות ציבורית בא ואומר: בסופו של דבר בדיוק זה הכסף של כולנו. זו התפיסה של ההודעה, זה הרעיון שעומד מאחורי הודעת חדילה. קודם כל יש מאחורי זה את חזקת תקינות המנהל, שאני מניח שהרשות הציבורית לא מתכוונת לעקוץ את הציבור, כי אין לה, היא לא מרוויחה, הפקיד לא מרוויח מזה שום דבר, מה שאני לא מניח על עסק גדול שיכול להיות שהוא כן בהחלט מתכוון, בדיוק רציונל מה שאמר אלעזר על שיטת מצליח להרוויח וכולי. אני מניח שרשות ציבורי – שוב, זו הנחה לא נכונה, אבל מבחינה משפטית, אנחנו מוכנים להניח את ההנחה, זה כמו חזקת תקינות המינהל, שיש דבר כזה, לא תמיד זה נכון, ויותר נכון תמיד זה לא נכון, אבל אנחנו חייבים להניח שזה נכון. את באה למחות שתמיד יש חזקת תקינות המינהל, סליחה. זאת הנחת מוצא אחת. הנחת מוצא שנייה היא שאין לי אינטרס לקחת את הכסף של כל מדינת ישראל ולתת אותו לטובת פיצוי לקבוצה מסוימת מהם, בגלל אותו כשל שהיה. << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >> יש גם הגבלה של תקופת הזמן. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ויש גם הגבלה של שנתיים ויש עוד הרבה הגבלות. הרציונלים האלו לא קיימים או כמעט לא קיימים באותה צורה בעולם העסקים, ואפילו הם כמעט ולא מתכתבים. מעבר לזה, לעילות הספציפיות שאנחנו מדברים, אני יכול לשמוע על העיקרון הזה באופן עקרוני, כשינוי לדיני תובענות ייצוגיות באופן כללי, בלי הגבלת עילות, לבוא ולהגיד: בשנייה שיש הודעת חדילה מפוקחת על ידי בית משפט, בית משפט ייקח את זה, ייקח את זה לתנאי חשבון, יפחית את הפיצוי, יעשה כל מיני דברים. זה רחב בהרבה ממה שאנחנו מדברים פה עכשיו, זה ודאי לא מצומצם לעילות האלו, ואולי אלו העילות שהן הכי פחות מתאימות. << דובר >> ליאור ששון: << דובר >> כל המטרה הייתה שאפשר יהיה לעשות את זה מחוץ לבתי המשפט ושעסק קטן לא יהיה חייב לקחת עורך דין. ברגע שאת מגישה - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> פה זה לא עסק קטן, פה זה עסקים גדולים. זה העסק הגדול. << דובר >> ליאור ששון: << דובר >> לא נכון, מ-9 מיליון והלאה - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל זה לא העסק הקטן כאן. << דובר >> לירן חשין ברוש: << דובר >> רצינו מנגנון - - - אבל רצינו שזה יהיה מחוץ לכותלי בית המשפט. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הוצע. אני חושב שהרציונלים לא מתקיימים, בוא נתקדם. בבקשה. << דובר >> נועה מלצר צ'רנוברודה: << דובר >> לעניין הפנייה המוקדמת, כבר התחלתם לדבר על הרציונל, הרציונל היה לא שהעילות האלה לא חשובות, אלא שהן פשוט בפועל, מה שקורה זה שמגישים תביעות, ואז זה נגמר בהסתלקות, מסדירים את ההסתלקות ונותנים איזשהו כסף. החשש מהמנגנון כמו שהוא מוצע בנוסח היום, זה שהוא פשוט יהפוך אותם לאות מתה. כי אין פה גמול. אין פה תמריץ לא להגיש כזאת בקשה. אין תמריץ לעסק לפעול על פי דין; אין תמריץ להגיש פנייה מסודרת כמו שצריך, להיפך. זאת אומרת שבמקרה הרע לא יוגשו בכלל פניות ולא יבצעו את ההוראות האלה. במקרה היותר טוב יגישו איזו פנייה מעורפלת שצופה פני עתיד מתוך שאיפה לחתור ולהגיע בסוף להליך ייצוגי. זה לא נראה לי שהיה החזון. נשארנו עם שום דבר ביד. יש פה הרבה מאוד חוסר ודאות, גם ממה שעלה כאן, אפילו הדיון הזה של הפרת חובה חקוקה, כל מיני שאלות: מה הפנייה המוקדמת כוללת בתוכה? איך אנחנו בודקים מה זה תיקון? מה קורה כשזה חוזר? העניין של העדיפות לפונה הראשון בזמן, יכול להיות שמישהו יפנה, ואז אולי – אני כבר לא רוצה להיות קונספירטיבית, אבל אנחנו רואים כל מיני דברים. << דובר >> קריאה: << דובר >> זאת הנקודה, זה מה שיקרה בדיוק. << דובר >> נועה מלצר צ'רנוברודה: << דובר >> לדוגמה שמישהו יפנה ואז הוא ייתן לו איזושהי תשובה אבל ירוץ עכשיו לחבר שלו שיגיד לו: עכשיו אתה תגיש את התובענה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> וזה בדיוק העניין, זה ייצר את התיקון לבעיה, רק בחשש שמא יגישו תובענה ייצוגית, בלי שיצטרכו באמת להגיש את התובענה הייצוגית. מבחינתי זה win-win. הדבר היחיד שמטריד אותי במה שאמרת - - << דובר_המשך >> נועה מלצר צ'רנוברודה: << דובר_המשך >> החשש שלי שזה לא יתקן שום בעיה, שאין חשש. זה עכשיו מוריד את כל החשש. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> להפך, את בעצמך אמרת שבמקרה השני יש חשש. << דובר >> אוהד רוזן: << דובר >> אם לא תוגש תביעה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> החשש שלי הוא כפול. את הצגת דבר והיפוכו בהקשר הזה, כלומר חששות משני הכיוונים. אפשרות אחת היא שיוגשו פניות צופות פני עתיד עמומות מאוד, ואז ממילא תהיה הרתעת יתר. << דובר_המשך >> נועה מלצר צ'רנוברודה: << דובר_המשך >> לא. יוגשו פניות עמומות כדי שהוא יקבל איזושהי תשובה לא מספקת והוא יוכל להמשיך את הדיון בבית משפט ולצאת עם איזשהו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זאת אומרת שהפנייה תהיה מבוא לתביעה, אז כן יהיו תביעות. מהצד השני את אומרת – לא יהיו תביעות. לכן אני אומר אלה שני תרחישים שונים ושניהם קיימים. << דובר_המשך >> נועה מלצר צ'רנוברודה: << דובר_המשך >> ושניהם לא טובים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אגיד יותר מזה לגבי מה שהעלית וזו נקודה חשובה מאוד, זה שבאמת הפנייה יכולה להיות מאוד עמומה, כמו שאת אומרת: האתר שלך לא בסדר על פי חוק. אוקיי, מה אני עושה עם זה? על איזה חוק? << דובר >> לירן חשין ברוש: << דובר >> בהצעה הממשלתית, קודם כל רצינו שהפנייה המוקדמת תהיה מסודרת מאוד וברורה מאוד עבור העסק. דבר שני, לא רצינו שתהיה פנייה מוקדמת לא מספיק ברורה ואז פשוט יגישו את התובענות לבית משפט. לכן בחרנו עילות מאוד מצומצמות ובהן גם רצינו לקבוע שהתביעה תהיה רק לצו עשה. אני מזכירה – לא בחרנו עילות רחבות שבהם יש חשש לפנייה מוקדמת. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כמו שאומרים: עם הזיכרון אין לי בעיה, הבעיה שאני שוכח, אבל במקרה הזה אין לי בעיה. << דובר >> עוז חיים (יש עתיד): << דובר >> העיקרון ברור, אני חושב שהפרקטיקה היא פה קצת, אלה ההערות, גם שלי וגם של הקליניקה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ההערות מדויקות. תאמינו או לא, צריך בסוף להשאיר גם מקום לבית משפט לעבוד. תאמינו או לא. << דובר_המשך >> נועה מלצר צ'רנוברודה: << דובר_המשך >> זה לא יגיע לבית משפט. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בוודאי שזה יגיע לבית משפט. ואני מתאר לעצמי עד כמה צריך מסוימות לפנייה כדי שזה. אנחנו יכולים לחוקק, בסופו של דבר יש דברים שלעולם לא נצליח לחוקק את הכול, וגם אנחנו לא צריכים לחוקק את הכול. האם פנייה שלא אומרת שום דבר ולא מפנה לכלום, אלא רק אומרת: אתה לא פועל כדין, האם היא מספיקה? ככל הנראה שלא. האם פנייה שאומרת: האתר שלך לא נגיש, בלי הפנייה לתקנה הספציפית, ככל הנראה יותר רלוונטי. הפנייה, לא פרסמת הצהרת נגישות – הדברים האלו התבררו בסופו של דבר בפסיקות. היום הדברים האלו מתבררים בפסיקות. << דובר_המשך >> נועה מלצר צ'רנוברודה: << דובר_המשך >> אז מה עשינו בזה? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מה עשינו בזה? אני אגיד שהעסק תם הלב, העסק שרוצה לקיים את החוק, העסק שאין לו מטרה להיגרר לדיונים, והעסק לא העבריין, אי-אפשר שנחוקק את כל החוקים שלנו, לא לפי תאב הבצע מצד א' ולא לפי תאב הבצע מצד ב'. רוב מדינת ישראל, עמך כולם צדיקים, אבל אני רוצה להיות יותר צנוע מהביטוי 'עמך כולם צדיקים', אני אומר: עמך רובם צדיקים, ועמך רוצים לשמור את הדין. וכשמפנים להם את תשומת הלב לזה שמשהו לא בסדר, הם יתקנו ויגמר הסיפור ב-90% מהמקרים. ואת אותם האנשים שלא, תוגש תביעה ועצם הגשת התביעה יהיה עונש מספיק חמור, וניהול להליך, ובסופו של דבר גם הדברים האלו ייווצרו. האם אני רוצה לעשות פורמליזציה מלאה של ההתראה המוקדמת עכשיו, כולל מנגנוני פיקוח, כולל זה, בשביל לייצר 100% אפקטיביות? הדלתא, העלות השולית פה גדולה מדי לאירוע הזה. << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> אני חושבת שההבדל בין פורמליזציה מוחלטת לבין משהו כל כך נושם – אפשר למצוא משהו באמצע. בסוף גם על השאלה: האם אם הייתה פה פנייה מוקדמת, כן או לא? גם על זה התנהל מעין משפט זוטא. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> יכול להיות שיתנהלו. אבל הפונקציה הזאת של תפנה לפני שאתה מגיש תביעה, זה לא החוק הראשון שזה קיים בו. עם כל הכבוד. ואותם ספקות קיימים גם לגבי זה. << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> זה לא אותו דבר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה בדיוק אותו דבר. יש חובה לפנות פנייה מוקדמת לפני שאתה מגיש תביעה נגד עורך דין; יש חובה לפנות פנייה מוקדמת שאני הכנסתי בחוק הגנת הפרטיות; יש חובות אחרות לפנייה מוקדמת, ויש חובות יציר הפסיקה לפנייה מוקדמת, שהפסיקה יצרה בכל מיני הזדמנויות, בעיקר בתחום לשון הרע למשל. << דובר >> אביר קארה: << דובר >> ורק עכשיו עודד מאור עשה בנגישות. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> - - - בעיית הנציג. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בעיית הנציג לא רלוונטית. << דובר_המשך >> נועה מלצר צ'רנוברודה: << דובר_המשך >> קודם כל אני לא מבינה למה שלא יהיה גמול, אם באמת הייתה פנייה אפקטיבית שהביאה לחדילה מאיזושהי הפרה, מגיע איזשהו - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כי המנגנון שאצטרך בשביל לפקח על הגמול הזה והמריבות על הגמול הזה, יפרנסו את כל העולם ואחותו, חוץ מאת הציבור. << דובר_המשך >> נועה מלצר צ'רנוברודה: << דובר_המשך >> אבל זה בסדר שזה יפרנס את מי ששם לב בסכום מוסכם בחוק, כי אחרת אין באמת שום סיבה לעשות את המאמץ הזה. אז בואו נוריד את החוק. << דובר >> אביר קארה: << דובר >> אמרנו שבעילות האלה ספציפית - - - היינו רוצים לבטל אותם. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נועה, אם האיום שלך זה שבעילות האלו הספציפיות, מעתה ועד עולם לא יוגשו תובענות ייצוגיות במדינת ישראל, אם מזה אני צריך לפחד - - - << דובר_המשך >> נועה מלצר צ'רנוברודה: << דובר_המשך >> פשוט לא יעשו אותם. << דובר >> לירן חשין ברוש: << דובר >> למה? << דובר_המשך >> נועה מלצר צ'רנוברודה: << דובר_המשך >> כי אין אכיפה על הדבר הזה. << דובר >> אביר קארה: << דובר >> יש. יש כל כך הרבה דרכים לאכוף את זה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נועה, אני חולק עלייך בקריאת התוצאות של החקיקה הזאת. אני לא מסכים איתך. אני חושב ש-90% אולי מהתביעות לא יוגשו, אבל 10% מהתביעות כן יוגשו, זאת דעתי לגבי צופה פני עתיד. אבל כשאת אומרת לי: אוי אוי אוי, 100% לא יוגשו, אני אומר: קניתי. זה מה שאני אומר. אני קודם כל חושב שיהיה 10%, אני מצר עליהם, אבל אני חושב שזה רע הכרחי כל זמן שהרגולציה המטופשת הזאת קיימת. אבל, אם אצליח כתוצאה מזה – לא דיברתי על הנגישות, אני מדבר עכשיו על החלק הראשון, אני רואה שהחבר'ה של הנגישות מתלחששים. << דובר >> אביר קארה: << דובר >> אגב, גם בנגישות, לחייב בעל עסק לשים נתב שמיעה, מכשיר שמיעה או נתב שיחות אינו נגיש, בשיחת טלפון, זה רגולציות שהיינו צריכים לבטל אותם מזמן. << דובר_המשך >> נועה מלצר צ'רנוברודה: << דובר_המשך >> קודם כל המחלוקת שלנו בין 10% ל-90% ל-100%, זה בדיוק מה שמצדיק הוראת שעה ולא משהו קבוע. ודבר שני, אני רוצה להגיד עוד משהו שחזר על עצמו פה, אתה כל הזמן במסגרת הדיון, בואו נזכור, זה רק כל העילות האלה, זה רק העילות האלה, זה רק העילות האלה – ובגלל זה לא צריך שלשר תהיה סמכות. כי השר אחר כך ירוץ על איזה עילות שבא לו ויתנתק מהדיון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אוקיי. << דובר >> רותם שגיא: << דובר >> תראו, יש פה קומבינציה של הרבה דברים שאם אני מניח שזה רק העילות האלה, אז אני יכול לחיות עם זה שלא תהיה תביעה. אבל נותנים לשר סמכות לשנות, אז אם הוא יכול לשנות, אז זה כבר לא רק העילות האלה, אז אם זה לא רק העילות האלה, אז אנחנו כן נותנים פטורים לשורה ארוכה של חברות בכל נושא. אני רוצה רק לסבר את האוזן, לפני כמה שנים הוגשה תביעה על הניילון שמפריד בין השניצלים והמשקל של הניילון הזה בחצי חינם. היו לחצי חינם אז חמישה סניפים גדולים אמנם, אבל חמישה סניפים זה לא רמי לוי, זה לא שופרסל – זה נגמר 5.6 מיליון שקל על הניילונים. אתם מבינים מה אתם פוטרים פה? גופים גדולים? << דובר >> אביר קארה: << דובר >> לא הבנתי, ואתה חושב שהתביעה הזאת מראש הייתה צריכה להיות מוגשת על ניילון? << דובר >> שחר תורג'מן: << דובר >> למה איזה עוולה? << דובר >> אביר קארה: << דובר >> על מה בניילון? << דובר >> רותם שגיא: << דובר >> הניילון שמפריד בין השניצלים, המשקל שלו, זה היה 5.6 מיליון שקל. << דובר >> אביר קארה: << דובר >> אהה ניילון, לניילון הזה אין עלות ואין לו כלום ולא שמו אותו ולא שמנו בן אדם שיניח את הניילון. << דובר >> רותם שגיא: << דובר >> לא רלוונטי, זה לא בשר. זה לא בשר. << דובר >> אביר קארה: << דובר >> וזה הסתיים ב-5 מיליון, אין סיכוי לדעתי. אם זה הסתיים ב-5 מיליון, עורכי דין רשלנים ייצגו את הרשת. << דובר >> שחר תורג'מן: << דובר >> כן, כנראה. << דובר >> ליאור ששון: << דובר >> השאלה היא גם למה 5 מיליון. << דובר >> אביר קארה: << דובר >> על ניילון ששקל גרם. << דובר >> רותם שגיא: << דובר >> בשבילך, מר קארה. << דובר >> רותם שגיא: << דובר >> כי מחייבים אותו לפי המשקל. << דובר >> אביר קארה: << דובר >> אשאל אותך עוד שאלה, נניח שלא היינו שמים את הניילון בכלל, היית יכול להפריד את השניצל הקפוא? עשית נזק לציבור בזה. << דובר >> רותם שגיא: << דובר >> זו לא השאלה. << דובר >> שלומי לויה: << דובר >> השאלה היא אם אתה מחייב לפי משקל הבשר או שאתה מחייב - - - << דובר >> אביר קארה: << דובר >> דווקא היה אצלך מישהו שמטפס על שולחנות. << דובר >> שחר תורג'מן: << דובר >> צחוק, צחוק, אבל מה שאביר אמר זה מה שהיה קורה. הניילונים יעופו - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> גם אם מדובר בצלעות טלה פרמיום, ב-240 שקל לקילו, אז גרם זה 0.24 אגורות או שקלים. גם אם מדובר על – ודאי לא על שניצלים. אני חושב שיש עלות לניילון. יש מקומות שהיו מחייבים בעלות על הניילון. זו דווקא דוגמה מצוינת לא לעניין תובנות הייצוגיות, אלא לטיפשות שברגולציה ולנזק האדיר. ובזה אני רוצה שנתקדם לחתימת הדיון כי אנו די בסוף. << דובר >> אביר קארה: << דובר >> מה זה די בסוף? אנחנו מצביעים, לא? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון. סיים ואז אענה לך. << דובר >> רותם שגיא: << דובר >> לגבי הנושא של הנציג, עוד פעם, אם זה היה מוגבל רק לתביעות האלה זה היה משהו אחר, אבל פותחים פה את הפתח לעוד תביעות. אם אני נתבע ומקבל מכתב כזה של פנייה מוקדמת, והוא לא מוגבל רק לתביעות כאלה שאם אני מסדיר אז הכל נגמר, אלא זאת פנייה מוקדמת כללית כמו שהרבה אנשים פה הציעו. הדבר הראשון שאני עושה זה פונה לחבר הכי קרוב שלי, אם זה בגוף גדול, במחלקה משפטית גדולה, אז לעורכי דין של גופים כאלה יש הרבה חברים עורכי דין ואומר לו: בוא, תעשה טובה, תוציא לי פנייה מוקדמת ואני אענה לך תוך יומיים ותגיש את התביעה. אני בוחר לי מי יהיה התובע שלי. אני בוחר עם מי אני אעשה משא ומתן, ואני בוחר איזה פשרה להביא לבית משפט. << דובר >> אביר קארה: << דובר >> וזה לא קורה היום. << דובר >> רותם שגיא: << דובר >> זה לא קורה היום רק בגלל סיבה אחת. << דובר >> שחר תורג'מן: << דובר >> לכו תכתבו ספר בלשים. << דובר >> אביר קארה: << דובר >> זה לא קורה היום, שיוחי גבע מגיש 1,700 תביעות שמתוכם בערך 250 הגיש עם אותו תובע, והוא בחר לו את התובע ובחר לו את הפשרה, ובחר לו את - - - << דובר >> רותם שגיא: << דובר >> לא, אני אומר לך שאני בוחר את שני הצדדים. << מנהל >> (היו"ר איתן גינזבורג, 15:18) << מנהל >> << דובר >> שחר תורג'מן: << דובר >> אתם, עורכי הדין, אתם אלופי עולם בזה. אתם פתחתם בית ספר לייצוגיות. << דובר >> רותם שגיא: << דובר >> אני מדבר איתך על בחירת שני הצדדים, לא על בחירת צד אחד. << דובר >> שחר תורג'מן: << דובר >> תפסיק להאשים את הגוף השני במה שאתה ועורכי הדין עושים. << דובר >> רותם שגיא: << דובר >> אני לא עושה שום דבר כזה, אני ייצגתי פעם אחת, בתביעת נגישות נגד - - << דובר >> שחר תורג'מן: << דובר >> אתם באופן כללי, לא אתה. סליחה. << דובר >> רותם שגיא: << דובר >> - - גיא אלון. << דובר >> אביר קארה: << דובר >> ייצגת נתבע נגד גיא אלון? << דובר >> רותם שגיא: << דובר >> פעם אחת בחיים, זה הדבר היחיד שעשיתי. << דובר >> שחר תורג'מן: << דובר >> אתם רשמתם פטנט, כל הדוגמאות שנתת אתם רשמתם פטנט. << דובר >> אביר קארה: << דובר >> אבל הוא מייצג נתבעים. << דובר >> רותם שגיא: << דובר >> ייצגתי פעם אחת נתבע. << דובר >> שחר תורג'מן: << דובר >> מי שילמד אותנו איך עושים תובענות ייצוגיות ואיך אפשר לעשות מניפולציות זה אתם, זאת הקבוצה הזאת של עורכי הדין. << דובר >> רותם שגיא: << דובר >> הדבר הזה זה פשוט מתכון למריחת כל העניינים האלה. << דובר >> שחר תורג'מן: << דובר >> מה שאנחנו עושים פה זה מתכון לחסל את הענף המפואר הזה של תובענות ייצוגיות. ומה שנותר לי להגיד לך: game over, תחפשו מקצוע אחר. << דובר >> אביר קארה: << דובר >> זו שיטה להוצאת כספים. אל תדאג, הם כבר מצאו את כל העילות האחרות, הם כבר מצאו את כל הקומבינות. << דובר >> רותם שגיא: << דובר >> אני יושב פה ואני אומר לך: לי אין תביעות כאלה. << דובר >> שחר תורג'מן: << דובר >> - - - שיח יפה או לא יפה, בינתיים מי שנפגע בתובענות ייצוגיות זה הצד שיושב פה כל הזמן. << יור >> היו"ר איתן גינזבורג: << יור >> עוד מישהו שרוצה להתייחס שעוד לא התייחס? << דובר >> אביר קארה: << דובר >> תעברו לפה, תצביעו כבר. << מנהל >> (היו"ר שמחה רוטמן, 15:19) << מנהל >> << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אנחנו נצביע רק על הפיצול. בכל מקרה אני אצטרך את זה לחובת הנחה. חברים, אני רוצה אני רוצה לסכם את הדיון. דבר אחד, לגבי ההחרגה של סעיף 7 מה החלטתם שם? << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אני בעד להחריג. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני חייב לומר עמדתי האישית ככלל את ההחרגות להוריד, אבל 7 הכי בולט לי בעין, שזה סעיף 7 בצו הגנת הצרכן שבפרט 4 - - << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >> בעצם להוסיף אותו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> - - לצו הגנת הצרכן (סימון טובין), זאת אומרת יהיה צו הגנת הצרכן (סימון טובין) למעט סעיף 2ו, בלי המילים: וסעיף 7. להוריד את המילים "וסעיף 7" מהתוספת. בסעיף 4. << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >> בפרט 4 לחלק א'. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה דבר אחד לשינוי נוסח זה. יש את השינויים שכבר אמרנו שנעשה. << דובר_המשך >> טליה ג'מאל: << דובר_המשך >> את זה הורדנו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן, את זה נוריד. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> רק את "וסעיף 7". << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן. אמרנו שזאת תהיה הודעה בכתב. חובת - - - אמרנו שסעיף ב' מיותר. << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >> נכון. ואנחנו מוסיפים פה סעיף קטן ב' אחר של חובת צירוף המכתב. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן. לא יודע אם צריך סעיף ב' אחר, זה ניסוחית, תעשו איפה שאתם רוצים. << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >> זאת האפשרות של הרשם, מה שהנהלת בתי המשפט - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> את הרשם, את התיקון העקיף, תביאו לנו את הנוסח. << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> - - - תיקוף עקיף. אפשר לעשות את זה - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> או שפה או בחוק בתי משפט, אין בעיה. ניסוחית תפתרו את זה וזה יהיה בנוסח שיפורסם לח"כים. << דובר >> אילת לוין: << דובר >> יש את חלק ב' מהתקנות שאמרנו 91 סעיף קטן - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן, נכון. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> - - - התוספת על ידי שר המשפטים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> שר המשפטים? << דובר >> קריאה: << דובר >> לא, לא. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אתם רציתם שר המשפטים ואישור ועדה. תראו, בקשר לנושא הזה, אני יודע שיש פה עמדות שונות, אני מצטרף לעמדתכם. אעשה את זה שר משפטים באישור ועדה. אני יודע שיש לזה נזקים מסוימים, יש לזה גם תועלות מסוימות. כן, כי בסופו של דבר - - - << דובר >> אביר קארה: << דובר >> זה יכול להיות גם לרעתנו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אגיד שתי סיבות למה אני מצטרף לעמדתכם – קודם כל כי זו עמדתכם. כי אנחנו פה בהסכמות. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> איפה היית ארבע שנים? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני כל הזמן עשיתי אתכם הסכמות. << דובר >> אביר קארה: << דובר >> אתה רואה מה היה חסר לו פה. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> ארבע שנים אני מחכה שיגיד "כי זה עמדתכם". << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זו הסיבה הראשונה. הסיבה השנייה, כשם שיש פה לשנות, זה גם להוסיף וגם לגרוע. מחר בבוקר יופעל לחץ על השר גם להוריד דברים. אני רוצה שגם להוסיף וגם לגרוע ידרוש פה את אישור הוועדה ולכן אני רוצה לקבע. וגם – זה לא ביקורת פרלמנטרית קשה מדי, להצדיק למה ובעזרת ה', תעשו את העבודה הממשלתית. תוסיפו. אני מאחל לכם שתוסיפו עוד הרבה עילות לפה, כי באמת יש המון עילות היום בחוק תובענות ייצוגיות שלא צריכות להיות. אני אצטרף פה לעמדתכם שזה יהיה באישור ועדה, השאלה אם זה ועדת חוקה. << דובר >> אביר קארה: << דובר >> אישור שר נוגע גם לחלק א'? << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> לכל התוספת. << דובר >> אביר קארה: << דובר >> מעולה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אדגיש עוד דבר, כמובן שההוראה שיש כאן איננה מייצרת הסדר שלילי על כל מיני כללים שמתגבשים בפסיקה. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> חשוב שזה יובהר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אין פה כוונה – ואני אומר את זה על דעת כל חברי הוועדה שנוכחים, וגם אני מניח גם אלו שלא נוכחים, אני ודאי אומר את זה על דעת אלו שנוכחים – לצמצם את המגמה הברוכה שחלק מהשופטים נקטו בה של לקחת בחשבון את השאלה, האם נעשתה פנייה מוקדמת; להתחשב בזה בגובה הפיצוי; להתחשב בהוצאות; להתחשב בזה בכל מיני. פה אנחנו רק עסוקים בעניין הפורמליסטי שמחייב ומייצר חסם כניסה. מה ההשלכות לעניין אי-הגשת הודעה מוקדמת במקומות שלא מופיעים פה – אין כוונתנו פה לייצר על זה הסדר שלילי, אין כוונתנו פה לבוא ולהגיד שבאחרים לא חייבים או שאסור לפנות פנייה מוקדמת, אלא להפך, אנחנו מעודדים פנייה מוקדמת תמיד. ואנחנו מעודדים את המגמה הברוכה שחלק משופטי ישראל עשו שכאשר לא נעשית פנייה מוקדמת אז הם לוקחים את זה בחשבון, בכל מיני דברים, במיצוי הליכים. וודאי אין פה כוונה לפגוע במגמה הזאת בחקיקת החוק הזה. חשוב לי להדגיש את זה על החוק. אני מזכיר, אמרנו ש-50 מיליון וכולי, זה גם יהיה לפי אותו מנגנון של מחזור העסקאות שדיברנו עליו. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> איזה 50 מיליון? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> סעיף רביעי, חלק ב'. אלו של הנגישות שזה גם: בשנה שקדמה, אישור רואה חשבון, כל הדברים האלו – אותו כנ"ל. << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> יש פה עוד נקודה אחת: אנחנו אומרים "אישור רואה חשבון", אבל אישור רואה חשבון זה משהו מאוד נושם. ובסוף אנחנו לא רוצים להגיע לסיטואציה שבן אדם מגיע לבית משפט, ופתאום נפתחת פה איזשהו משפט קטן שידרוש בסוף - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני גם לא רוצה להגיע. << דובר_המשך >> הילה בוסקילה: << דובר_המשך >> השאלה היא אם אפשר לייצר איזשהו מנגנון, שזה אישור רואה חשבון, הוא כן מסתמך על מחזור של שנה קודמת. בשנה הקודמת הוגש דוח לרשות המיסים, מדוע לא להסתמך? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא תמיד הוגש דוח. << דובר_המשך >> הילה בוסקילה: << דובר_המשך >> אבל במקרים שכן? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, לא, זה לא עוזר., לא תמיד מוגש דוח לרשות המיסים במהלך השנה. אישור רואה חשבון צריך בתחילת שנה, כל עסק מביא, עצמאי בוודאי. אגב, לגבי עוסק מורשה, 90% מהבעיות פתרנו לך בשנייה שעשינו עוסק מורשה ודאי ל-9 מיליון. עוסק מורשה פתרנו לך את הבעיה. אז מדובר על חברות. אישור רואה חשבון בחברות, הם צריכים להרבה מאוד דברים, בוודאי העסקים הקטנים צריכים את זה בשביל כל מיני מכרזים שהם ניגשים וכדומה, הם מוציאים את זה מיידית. דוח למס הכנסה לפעמים בגלל כל מיני הארכות ודחיות, מגיע שנתיים אחר כך לפעמים. << דובר >> עוז חיים (יש עתיד): << דובר >> נכון, ביוני, יולי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לפעמים גם לא יולי, לפעמים שנת מס אחרת. יש קורונה, יש מלחמה, יש זה, יש הסדרי דחיות, הסדרי הארכות של רואי חשבון, בעמותות, כל מיני, זה לא עובד ככה. לכן אי-אפשר. אישור רואה חשבון – כל המשק יודע לעבוד איתו. אני סומך עליכם, גם אתם תצליחו. תראו כמה אני סומך על בתי המשפט. זו באמת אווירת סוף קורס. << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> איפה היית ארבע שנים? << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> אני מדברת ממקום של לפתוח עוד סכסוך עוד לפני שהתחלנו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא ייפתח, הכול בסדר. יהיה אישור ונגמר הסיפור. הוראות סעיף תחולה. "חוק זה יחול על בקשות לאישור ותובענות ייצוגיות שהוגשו אחרי תחילתו". << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> בחוק או במשולב? << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> לא במשולב. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בנוסח המעודכן. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> סעיף קטן ב' זה על סעיפים שלא דנו בהם. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה לא רלוונטי. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> רק סעיף 10 א' רלוונטי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן, בסדר גמור. << דובר >> שלומי לויה: << דובר >> רק מזכיר את הנושא של המדד. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן, מדד אמרנו. << דובר_המשך >> שלומי לויה: << דובר_המשך >> רק עוד דבר אחד: אנחנו חושבים שהמנגנון צריך להיות פשוט, מדד נקודה. 5% יכול להגיע למצב שאם המדד עולה ב-4% בחמש שנים, שום דבר לא קרה כל שנה, בפועל המספר נשחק ב-20%. << דובר >> קריאה: << דובר >> מה יקרה? << דובר >> שלומי לויה: << דובר >> מה זה מה יקרה? גם ככה הסכום נמוך. << דובר >> יערה למברגר: << דובר >> מתי זה קרה מאז קום המדינה? << דובר >> שלומי לויה: << דובר >> אז מה הבעיה לכתוב את זה? << דובר >> יערה למברגר: << דובר >> ב-40 שנה האחרונות - - << דובר >> שלומי לויה: << דובר >> אז מה הבעיה שזה יהיה מדד פשוט? << דובר >> יערה למברגר: << דובר >> - - - שהיה ארבע שנים רצופות מדד - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לדעתי עשינו את המנגנון הזה בפסיקת ריבית והצמדה שפותר את הבעיה הזאת. זה אומר שלא מעדכנים שלוש שנים ומעדכנים רק בשנה שזה מצטבר יצא מעל 5%. << דובר >> שלומי לויה: << דובר >> זה מצטבר – בסדר גמור. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> עשינו תבנית חקיקה, אנחנו ותיקים בזה, הכל בסדר. חברים, מה שעולה עכשיו להצבעה - - - << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> אנחנו רוצים להבין כי אחר כך זה יורד למליאה. אנחנו צריכים לראות את הסעיפים שהוועדה מחליטה, אנחנו נתאים את זה אחרי זה לסעיפים שבהצעת החוק הממשלתית. אבל בנוסח שנמצא לפנינו כרגע, אנחנו אחרי זה - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אחר כך תתאימו לממשלתית. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> זה על הסעיפים האלה. << דובר >> יערה למברגר: << דובר >> רגע, לא עוברים על הנוסח שעבר קריאה ראשונה במה שמפצלים? << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> נכון, אך מכיוון שהסעיפים פה, נגיד 1 - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה מספור אחר. שנדע מה זה, אחרי זה נעשה את ההתאמה. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> אתאים את זה אחרי זה למיספור שנמצא בהצעת החוק הממשלתית. << דובר >> עוז חיים (יש עתיד): << דובר >> לגבי סעיף תחולה, לא כל כך הבנתי מה עושים שם. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> זה אומר שזה פשוט יחול על דברים שמכאן ולהבא. רק על בקשות לאישור שהוגשו אחרי התחילה שלו. << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >> והתחילה של החוק זה ביום הפרסום ברשומות. << דובר >> אביר קארה: << דובר >> אבל נבקש מבתי המשפט להתייחס לזה שהמחוקק - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לדעתי הם כבר מתייחסים אגב לעצם הליכי חקיקה, וטוב שכך ושימשיכו. << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >> מבחינת הפיצול כרגע, מה שאנחנו עושים, אנחנו בנוסח לדיון היום שלנו, אנחנו לוקחים רק את סעיפים: 1 שזה תיקון סעיף 3; 2 שזה הוספת 3א; 8,9 ו-10. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> את אומרת את זה מהנוסח שלנו עכשיו? << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >> מהנוסח הממשלתי. << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >> מהנוסח שלנו, הנוסח הממשלתי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> איפה זה יוצא בנוסח הממשלתי? << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >> בעצם זה הפיצול שאנחנו עושים, שאנחנו נניח על שולחן המליאה בשם הוועדה. אנחנו מפצלים את סעיפים 2; 22; 26 לעניין התוספת הרביעית בלבד, ו-30 להצעת החוק הממשלתית, הצעת חוק אחת, והצעת החוק השנייה כוללת את כל יתר הסעיפים. את התחולה אני לא מוסיפה פה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן, כי תחולה תמיד עושים בכל מקרה לכל חוק בנפרד. בסדר גמור. אנחנו נעלה להצבעה כרגע רק על הפיצול. יש איזה הצעת חוק פרטית של מישרקי שאו שנמזג או שלא נמזג בהתאם למה שיבקשו << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >> של בצלאל, של מישרקי, של כמה חברי כנסת. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> על המיזוג, כרגע לא מצביעים. כרגע זה רק פיצול. << דובר >> אלעזר שטרן (יועץ משפטי): << דובר >> ההצבעה על פיצול לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת של הצעת חוק לקריאה ראשונה, טעון את אישור המליאה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ומה שכל ההצבעות שנעשה בהמשך, לא היום, כשיופץ הנוסח בהקדם על ידי הייעוץ המשפטי לוועדה, תסגרו את הדברים. אני מבקש מהממשלה ומהייעוץ משפטי לוועדה, תשתדלו להפיץ נוסח בהקדם. אני לא יודע מתי תהיה מליאה. אל תגזרו זמנים לאחור, תגזרו זמנים מעכשיו, כי אני לא יודע מתי תהיה מליאה. ואנחנו נעבוד, קואליציה ואופוזיציה יחדיו אני מקווה, לבקש שתהיה מליאה בהקדם. ביום שבו תהיה אותה מליאה שהחוק הזה אמור להיות מאושר, אנחנו נתכנס. אנחנו נצביע על נוסח החוק הסופי כפי שיופץ על ידי הייעוץ המשפטי, בכפוף לאישור הפיצול במליאה. << דובר >> עוז חיים (יש עתיד): << דובר >> אפשר לעשות את זה באותו יום? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן. נבקש פטור מחובת הנחה מוועדת הכנסת. ועדת הכנסת, בהנחה שהכול מוסכם תיתן, ואז אנחנו במליאה נצביע ונעשה את כל הפרוצדורות כדי לסיים את הכל ביום אחד. << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >> בשביל זה צריך גם את ועדת הכנסת, אז לעניין - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ואם זה מיזוג אז יהיה גם ועדת הכנסת. << דובר >> אביר קארה: << דובר >> ביום שלישי הבא יכולים להפיץ נוסח? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אתם יכולים להפיץ נוסח? הם יעשו בהקדם האפשרי. << דובר >> אביר קארה: << דובר >> אל תשכח שיש לנו את סוכות באמצע. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני לא יודע לגבי יום שלישי, אבקש מאוד לעשות מאמץ שהנוסח יופץ לפני חג הסוכות, זה כולל גם את כל שבוע הבא, לא רק את שלישי. אבל שיופץ לפני חג הסוכות. ואם הוא יופץ לפני חג הסוכות ויונח ואנשים יראו את זה ונוכל לעשות את המליאה מיד אחרי סוכות, מה טוב. אבל אם אפשר קודם – כמובן. עשינו פה די עבודה, אני חושב שכשהכול טרי במוח אפשר יהיה לסגור את זה גם יותר מוקדם וגם יהיה זמן פציעות. להפך, יכול להיות שעדיף להפיץ את זה כדי לקבל את ההערות של אנשים כדי שבישיבה שנצביע עליה גם נוכל לתקן הערות שיעלו מהציבור. יש אינטרס לסיים את זה יותר מוקדם כדי שיהיה יותר זמן לציבור להעיר את הערותיו ולא רק ימי חג וכאלו. אנחנו בוודאי נעשה מאמץ כדי שזה יקרה. << דובר >> אביר קארה: << דובר >> הם יכולים להפיץ גם את הנוסח אם הם יספיקו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> חברים, נעלה להצבעה את הצעת הפיצול, כפי שדיברנו עליה. מי בעד ירים את ידו? מי נגד? הצבעה אושר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אין מתנגדים, אין נמנעים. אושר. << דובר >> אביר קארה: << דובר >> הסכמה בנושאים משפטיים, בלי ויכוחים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ככה זה היה כל הקדנציה. תקשיב, איתן איפה היית כל הקדנציה? << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> מה שאתה עשית לנו. << דובר >> אביר קארה: << דובר >> יודע מה אומרים? כשאתה אוכל חבילת גרעינים, נגיד כל הגרעינים היו טעימים, בסוף הגרעין האחרון מר – כל החבילה הייתה גרועה. אבל אם הגרעין האחרון טעים, נשאר טעם של עוד. אם יש עוד נושאים שאפשר להביא ברוח החג - - - << דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> שבענו משמחה רוטמן. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> תודה איתן, גם אני אוהב אותך. אני רוצה דבר ראשון להגיד תודה רבה לייעוץ המשפטי של הוועדה, להנהלת הוועדה, לייעוץ המשפטי במשרד המשפטים, לכל הרשויות, הרגולטורים, כמובן לדן ולכל נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, לקליניקות. באמת נעשתה פה עבודה רצינית מאוד. אני באמת מקווה שלמרות שאנחנו זונחים פה חלק מהצעת החוק לכנסת הזאת, אנחנו נעבוד ביחד גם, לא משנה, איש איש ותפקידו, כדי לקדם גם את ההמשך, כי יש שם הרבה מאוד דברים חשובים. אני רוצה להגיד תודה מיוחדת לשר המשפטים, יריב לוין, ולמנכ"ל המשרד, לציון שפה ליוותה את הדיון היום כדי שהדבר הזה יצא לפועל. הרבה מאוד אנשים. ואני חושב שהמסר שאנחנו יוצאים מפה לקראת החג, לקראת יום כיפור, לקראת השנה החדשה, הוא שאפשר לשתף פעולה ולהגיע להסכמות רחבות, בוודאי ובוודאי כאשר מדובר לטובת העסקים הקטנים. תודה רבה מאוד לאביר שפה נלחם על הדבר הזה בשיניים ובציפורניים, לחברי הכנסת שבילו איתנו את כל היום. << דובר >> אביר קארה: << דובר >> יש עוד שני חברי כנסת שחייבים להם תודה, לחברי הכנסת אופיר כץ ולחברת הכנסת מירב בן ארי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אמרתי אותם בתחילת הדיון. איתם פתחתי את הדיון. << דובר >> אביר קארה: << דובר >> בלי הדחיפה שלהם זה לא היה קורה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> חד וחלק. איתם פתחתי את הדיון, מוסכם לחלוטין. שנה טובה, גמר חתימה טובה לכולם. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 15:35. הישיבה ננעלה בשעה 15:35.