פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 2 ועדת החינוך, התרבות והספורט 30/01/2023 מושב ראשון פרוטוקול מס' 8 מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט יום שני, ח' בשבט התשפ"ג (30 בינואר 2023), שעה 10:00 סדר היום: << נושא >> מצוקת המטפלות במעונות היום << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר דן אילוז סימון דוידסון משה טור פז נעמה לזימי יבגני סובה משה סולומון לימור סון הר מלך יוסף עטאונה חברי הכנסת: אוריאל בוסו אברהם בצלאל אימאן ח'טיב יאסין מאיר כהן גלעד קריב אליהו רביבו מוזמנים: אורנה פז – מנהלת אגף חינוך קדם יסודי, משרד החינוך נועה צור – פרוייקטורית בכירה - מעונות היום, משרד החינוך אלי סעדון – יו"ר ועד העובדים הארצי של משרד החינוך, משרד החינוך רום בר-אב – רפרנט תעסוקה באגף תקציבים, משרד האוצר מיטל בק – עו"ד ועו"ס, מנהלת תחום חינוך, המועצה לשלום הילד מריה רבינוביץ' – ראש תחום, מרכז המחקר והמידע, הכנסת מור דקל – יושבת-ראש, העמותה הישראלית למען הילד בגיל הרך חנן דגן – מנכ"ל, איחוד גני הילדים אלה כהן – מנכ"לית "כולנו משפחה" ליאור גבאי – מנכ"ל, נאות מרגלית דנית ברביבאי – מנכ״לית, פורום מסגרות הגיל הרך שרון זיגדון – מנהלת האגף לגיל הרך, ויצ"ו יעל שמרגד – מנכ"לית, מעונות נשי חירות טלי ניר – עו"ד, מנכ״לית, עמותת 121 יניב בר אור – מנכ"ל, התאחדות מעונות היום לוסי חדידה – מנכ"לית, "גנים ברמה אחרת" יערה שילה – חברת מועצת העיר ירושלים, מרצה, מייסדת "חינוך מלידה" אסנת סלע – מנהלת מחלקת גנים ומעונות- מועצה אזורית ערבה תיכונה סף רסקין – נציגת וועדת חינוך חצבה עדי פרילינג אנקורי – חברת מועצת הוד השרון, ממונה על מעמד הילד אסנת לוי – מנהלת אגף הגיל הרך- רשת חוויות, רחובות אורה חכם – יו"ר פורום ציבורי לשוויון הזדמנויות בחינוך ליאת עילם – מנהלת שותפויות 121 ד"ר טרי גולדשטיין – מנהלת גני ילדים ומדריכה פדגוגית מרל ברנט – מנכ"לית, צח"י- צרכני חינוך יחודיים משה אשכנזי – מנכ"ל עמותה רחל אטדגי – מפקחת ארצית טובה סטודניה – מדריכה בהכשרה, מכללת אפרתה גילי ורון – מנהלת מעונות יום דוד זמורה – חבר וועד התאחדות מעונות היום יעל וולפנזון – ראש תחום חינוך ורווחה, כח לעובדים - ארגון עובדים דמוקרטי אידל טיקוצקי – פעילה "כולנו משפחה" יונינה ויסקי-מעוז – אמא חן בן לולו – שדלן, גלעד יחסי ממשל ולובינג ייעוץ משפטי: תמי סלע נירה לאמעי רכלבסקי צוות הוועדה: יהודית גידלי – מנהלת הוועדה אתי דנן – סגנית מנהלת הוועדה רישום פרלמנטרי: אורי פנסירר רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> מצוקת המטפלות במעונות היום << נושא >> << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט בנושא: מצוקת המטפלות במעונות היום. הנושא הוא נושא חשוב לכולנו. נושא שדובר בו רבות ובין השאר: מבקר המדינה; תשובות ראש הממשלה לאותו דוח של מאי 2022; משרד החינוך, העברה מזרוע העבודה בחלקו למשרד החינוך; החלפות ממשלה באמצע, אבל בין כל הדברים האלה, חשובים ככל שיהיו, יש פה פעוטות וילדים. לכן אנחנו מתכנסים פה. יש פה מפעילים, יש פה בעלויות, יש פה משרדי ממשלה, ובגלל שהנושא חשוב וקרוב ללבי, היה לי חשוב מיד בכניסתי לכנס את הוועדה ולראות קודם כל מהי העמדה של מי שנמצא פה סביב השולחן, אם זה משרדי הממשלה ואם זה הארגונים, הפורומים, הורי תלמידים, בעלויות וחברי הכנסת, וזאת כדי להוביל בסוף להנעה של התהליך. אגיד מראש, היו סעיפים, דרישות ושאלות שמבקר המדינה העלה. הייתה גם ועדת מחירים שהוחלט כבר על ההעלאה, הנושא אמור היה להיות חתום על ידי שר האוצר, ולצערנו, הנושא עדיין לא התקדם. אפשר למצוא כל מיני סיבות, החלפות ממשלה, השר הקודם – השר הקודם כבר יכול היה לחתום ומסיבותיו החליט שלא לחתום על העלאת המחירים ומה שהוחלט בוועדת המחירים. לכן נעלה גם את השאלות האלה. היה חשוב לי לשמוע קודם כל את הארגונים. אנחנו נתמקד בעיקר – בהמלצת היועצת המשפטית – במסגרות הסמל. כמובן שאנחנו ניתן את האופציה גם לדבר על המסגרות הפרטיות, אני לא מזלזל בזה, וזה יכול להיות חלק מהבעיה הגדולה, שהיום במדינת ישראל רוב המסגרות נמצאות כמסגרות פרטיות, ואני לא יודע אם אנחנו יודעים בכמה מסגרות מדובר. אז לבוא ולבקש הכשרות וחוק המצלמות, הכול חשוב, כי ילדינו חשובים, אבל בסוף אנחנו צריכים לדעת איך להוביל את התהליכים האלה. אי אפשר לבנות את הקומה ה-20 לפני שבונים את יסודות הבניין. וכדי לבנות את יסודות הבניין, קודם אני חושב שאנחנו צריכים לדעת במה מדובר. בכמה מסגרות מדובר, כמה מסגרות בכלל קיימות שהן מחוץ לסמל. ואז אחרי שאתה מזהה את הנתונים, אתה יכול להתחיל לקבוע ולהגיד: אוקיי, אחד, שתיים, שלוש, אני דורש או לא דורש שייכנסו לסמל. להתחיל לדרוש כל מיני בקשות, אם זה הכשרה ואם זה חוק המצלמות. גם לגבי חוק המצלמות יש כל מיני הערות. החוק כבר מחייב, אבל מצד שני שמעתי מהשטח המון בעיות סביב הביצוע של החוק. אתן דוגמה אחת ממאות: במקרה, אנחנו מקווים שלא יהיו מקרים, שקורה משהו, בעצם משטרת ישראל באה, לוקחת את ה-DVR, אבל בפרק הזמן שהמשטרה מטפלת בלפענח מה שקרה, באותו המקרה – זה יכול לקחת שבוע במקרה הטוב, וזה יכול לקחת גם שלושה חודשים – הגן נמצא, ממשיך, אבל ללא DVR. זאת אומרת – חכמי חלם. יש לנו מצלמות אבל במשך הזמן הזה שה-DVR נמצא ברשויות, אז יכול לקרות עוד מקרה ולא יהיה לנו שום דבר. כמובן שיש מסגרות שמיוזמתן החליטו להביא DVR נוסף ואז הם שמים את ה-DVR ואז העסק ממשיך לפעול, אבל החוק לא מחייב את זה גם כן. אני חושב שיש פה הרבה נושאים ודיון אחד לא יספיק. אבל היה חשוב להציף את הנושא ואז לפי מה שיצא סביב הדיון היום, נקבע רצף של דיונים, אם זה במעונות הסמל, אם זה במעונות הפרטיים, אם זה במשפחתונים ועוד. ברשותכם, אני רוצה לקבל קודם כל מהפורום למעונות הסמל, מר ליאור גבאי, לקבל מבחינתך איפה אנחנו עומדים היום. כמובן שאתן אחרי זה את זכות הדיבור למשרדי ממשלה ולשאר הארגונים. אשתדל לתת לכולם את זכות הדיבור, וכמובן גם לחברי כנסת. אם יש חבר כנסת שממהר לסמן לי. ברשותך. << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >> בוקר טוב אדוני היושב-ראש, ותודה רבה לעצם הדיון שהוא חשוב לכשעצמו. כמו שאמרת, יש מצוקה ענקית בכל נושא תחום הגיל הרך. המעבר למשרד החינוך, מעבר שהיה עם הרבה כוונת טובות, עדיין לא הגשים את המטרה בהיעדר תקציב ראוי לשאר הדברים, כמו שני נושאי הליבה שעליהם דיברנו כל הזמן, שזה מצוקת המטפלות, שזה שכר המטפלות ומעמד המטפלות ונושא תקינת כוח אדם. אלה שני הדברים שעם כל הרצון הטוב, משרד החינוך עדיין לא פעל בהם. בפועל, השינוי לכשעצמו, כשדיברו על מהפכה בגיל הרך היה כחלק מהעניין לשדרג את הנושאים האלה, והם לא קרו. אדוני היושב-ראש, כרגע אנחנו מדברים – לפני שנדבר באמת על הרבה-הרבה תחומים שנוגעים לקיום היומיומי – על מצוקה אמיתית שבה בכל יום ויום, אני מדבר בשם פורום ראשי הארגונים שמייצג את כלל מעונות הסמל, יותר נכון את מרביתם, כל הארגונים החברתיים כמו ויצו, נעמת, אמונה, נאות מרגלית, נשי חירות, בית יעקב ואחרים, המצוקה היא כרגע שאנחנו בפני מצב שבהם כל יום ויום נסגרות כיתות. זה אומר שמדינת ישראל בכובע אחד אומרת שהיא רוצה להוסיף עוד מסגרות לגיל הרך ורוצה להכניס עוד תחת המסגרת של סמל מעונות יום, ובפועל היום יש 40,000 ילדים, מקומות פנויים במעונות היום, לא בגלל שאין מבנים, בגלל שיש מצוקת מטפלות. אנחנו נאלצים יום יום לסגור כיתות כי אין לנו כוח אדם. וזה אחרי דבר הכי אבסורדי: במדינת ישראל במשך עשור – לא שינו את ועדת המחירים. ועדת המחירים לא התכנסה משנת 2011. עבדכם יחד עם שאר חברי הפורום, אילצו את משרד האוצר לפתוח את ועדת המחירים. ואכן שנה שעברה, פתחו את ועדת המחירים. באוגוסט התקבלה החלטה של ועדת המחירים שאמרה באופן ברור שבכדי לקיים קיום ראשוני את מעונות היום, צריך להעלות ב-300 שקל לילד. מה קרה מאז? לא קרה שום דבר. אנחנו כבר בפברואר. הורים עדיין לא יודעים מה המחיר האמיתי שהם נדרשים לשלם, שלא לדבר אנחנו כארגונים. אני לא מבקש על משהו שלא, אנחנו דיברנו על הבסיס שזה השוואה מינימלית לסייעות בגני הילדים. ומי שפתח היום את התקשורת יודע שגם מה שהם מקבלים היום, יש להם על זה טענות ובצדק, ואני מזדהה עם המאבק שלהם. אבל אני אומר, קודם כל שישוו את השכר הבסיסי לשכר שהיה בעבר, וזה לא קורה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> מה השכר היום? << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >> השכר הוא בגובה שכר מינימום פלוס 400 שקלים תוספת שבזמנו שר התיירות דהיום, שר העבודה והרווחה בעבר, חיים כץ, הוביל בתוך התהליך. זה השכר. אם כי כל ארגון, יש לו את האימפקט שלו שמוסיף – אחד נותן ותק, כל אחד עושה מעבר לכך. אבל השכר הוא בסיסי מאוד. וועדת המחירים המקצועית החליטה שהדבר הנדרש כרגע זה להשוות את שכר המטפלות לשכר הסייעות שיש ביניהם פער של 30% – ולצערי הרב זה לא קורה. המשמעות של זה היא שכל יום ויום בורחות מטפלות – הן לא רוצות לעבוד בעבודה השוחקת הזאת. אני מבקש מיושב-ראש הוועדה יחד עם חברי הכנסת הנכבדים, לקרוא לשר החינוך/שר האוצר, לקיים את ההחלטה הבסיסית המקצועית, לא החלטה שלנו, החלטה מקצועית של ועדה מקצועית שהחליטה באוגוסט להמליץ על המחיר, וזה לא קורה עד לרגע זה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> רגע, אפשר לשאול שאלה? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> כן. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> יש לי שתי שאלות. שאלה ראשונה: מה המחסור האמתי היום של מטפלות, מספרית, אתם יודעים? << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >> אם אנחנו מדברים על זה שהיום במעונות היום, אנחנו מדברים על סדרי גודל שבין 15%-20% מהתקינה הנדרשת במעונות היום – לא קיים. זה אומר שאנחנו מדברים על סדר גודל של כ-3,000 מטפלות שלא קיימות בכל הארגונים. ואנחנו מדברים על זה שהארגונים החברתיים כמו השמות שהזכרתי, פועלים ביוזמתם בכל מיני תמריצים, וגם זה לא קורה. אצלי למשל במערכת, אנחנו נותנים תמריץ למי שנשארת שנה וכל מיני רעיונות בשביל לאתגר אותם, וגם זה לא קורה. יש קושי. ואגב, אני פותח סוגריים וסוגר סוגריים, אם פעם זה היה במגזרים מסוימים, היום זה חוצה מגזרים, זה במגזר הערבי, במגזר החרדי, בכל המקומות יש קושי גדול לקיים את מסגרות מעונות היום לאור מצוקת המטפלות. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> והטענה שאתה אומר זה שזה הנושא של השכר. << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >> ברור. בוא נגיד כך - - - << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> זה לא יכול להיות רק שכר. << דובר >> קריאה: << דובר >> שכר, שכר ועוד פעם שכר. << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >> אענה: אכן יש מצוקות רבות שהובאו בפני השרים הרלוונטיים בעבר, גם משרד החינוך על כל שלוחותיו פועל בנושא של שכר, בנושא של תקינת כוח אדם, העבודה היא שוחקת, הכשרות, יש אלף ואחד אלמנטים בעיתיים. אבל אם מדברים על משהו של להציל את הקיום היומיומי, עוד לפני שמדברים על אסטרטגיות ותכניות לעתיד, בכדי לא למנוע כאוס שקיים כרגע במעונות היום – אנחנו דורשים מידית לאשר את המלצות ועדת המחירים. זהו. << אורח >> שרון זיגדון: << אורח >> אתה צודק, זה החמיר מתקופת הקורונה. למשל בארגון ויצו, עזבו יותר מ-300 מטפלות שחששו לגורלן. זה גם הסלים את זה. ותנאי העבודה הקשים והסיזיפיים שהגענו למצב שאנחנו מעסיקים את המטפלות שלנו תשע ועשר שעות, הן באות מחמש בבוקר, מבשלות, נכנסות ב-7:00, מטפלות בילדים, יוצאות ב-16:00, שוטפות את הכלים של הבוקר. תנאי העבודה האלה של שישה ימים ללא יום חופשי – כי אנחנו עם חוסרים של מטפלות – זה עוד יותר גרם להם. ואתה צודק, הדבר האחרון, זה חוק המצלמות. ברגע שהן נחשפו והן הרגישו בשנה הקודמת אם אתם זוכרים, את כל האירועים התקשורתיים, שהגיעו ימ"מ ומשטרות וניידות, לקחת מטפלות באמצע יום עבודה כאילו היו ראשוני העברייניות. בעקבות זה, גם מטפלות וגם הבעלים שלהם וכדומה, אמרו להם: אל תעסקו בזה, לכי תעבדי בסופר, תעבדי במקום אחר, מה את צריכה את הלחץ הזה. אתה צודק, זה מגוון של דברים שכל דבר דחק אותנו לפינה עוד יותר. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אז תוספת 1,000 שקל תעזור? סתם, נניח תוספת של 1,000 שקל תוריד את הלחץ מהמצלמות? לא הבנתי, זה קצת סותר מה שאת אומרת. << אורח >> שרון זיגדון: << אורח >> לא זה לא קצת סותר. אני אומרת - - - << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> מצד אחד יש לחץ של המצלמות, מצד שני יש חוסר בשכר. אז בואו תחליטו. << אורח >> שרון זיגדון: << אורח >> עזוב שנייה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אבל מה הגורם העיקרי של העזיבה? לא שמעתי. << אורח >> דנית ברביבאי: << אורח >> יש כמה דברים, יש גם תנאי שכר, גם תנאי עבודה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה כמו לשאול מה הגורמים - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> סליחה, אי אפשר לנהל ככה דיון. ברשותך, אם את יכולה לענות לחבר הכנסת יבגני סובה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> יש את העניין האמוציונאלי, וזה בסדר וברור, אבל בואו תגידו שיש סיבה לעזיבה. נקבתם במספר 300 עובדות, השאלה היא האם בדקתם מה גרם להם לעזוב את המערכת? << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >> סליחה, הסברנו דבר פשוט מאוד: ברגע שמטפלת רואה שהחלופה היא סייעת בגני הילדים שבה העבודה היא פחות שוחקת, פחות נדרשת, יש חופשים יותר ארוכים והשכר יותר גבוה – למה היא שתישאר במעונות היום? זה הדבר הבסיסי. זה קרה בעיקר בטרכטנברג, ששאב סייעות לגיל הרך ממעונות היום. הדבר השני, העבודה היא שוחקת מאוד, קשה מאוד, מבלי להתייחס גם לסייעות, גם העבודה לגופו של עניין. לכן זו מצוקה שקיימת. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> נאמר פה משפט: הבעלים אמרו שתעזבו בגלל המצלמות. לא הבנתי את המשפט הזה, איך זה מתקשר לתנאי השכר? צריך להילחם עליו, אנחנו בעד העלאת שכר, אבל זה משפט שלדעתי לא תורם לדיון. הבעלים של העובדות אמרו לעזוב כי יש מצלמות, כי מה? יבוא ימ"מ באמצע היום – לא הבנתי את המשפט הזה. << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >> אדוני חבר הכנסת, ברשותך אסביר: מה שחברתי שרון מנהלת ויצו הדגישה, היא אומרת שמעבר לקושי הקיים בנושא של שכר, יש קשיים נוספים שהמדינה התעלמה מהם. כמו למשל הדבר המבורך הזה של מצלמות, שזה מבורך במעונות היום, אבל אם לא עשו פירוט למשל, שהיום למשל כל הורה יכול לפנות למשטרה וכשהמשטרה מגיעה היא מגיעה עם מדי שוטר למעון היום - - - << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> זה רק על פי צו של בית משפט. << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >> לא, לא, שום צו. המשטרה מגיעה עם מדים - - - << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אי אפשר לתת להורה - - - << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >> שנייה, אתן לך סיטואציה: המשטרה מגיעה, לוקחת את המצלמות לחודש, חודשיים, לפעמים ליותר זמן. בינתיים המעון עם כתם שחור שכביכול יש פה... ואחרי חודשיים - - - << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> כן, אבל זה בתנאי שיש הגשת תלונה. << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >> לא, לא - - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << אורח >> לוסי חדידה: << אורח >> חבר'ה, יש פה כמה נושאים והייתי עושה הפרדה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> שנייה, זה לא הנושא. אגיד לכם מה, יש מצוקת מטפלות. יש המון סיבות ויש עוגה שלמה ותחלק אותה לכמה חלקים שאתה רוצה. בסוף מטפלת לא מוכנה להיכנס או לפי דוח מבקר המדינה, מעל 45% מהעוזרות עוזבות בחודש הראשון לעבודתן. הווה אומר שיש לנו פה בעיה קריטית. הבעיה בנויה גם משכר הגננות, גם מהלחץ שמופעל עליהן, אולי העומס. זה מכלול של דברים. לא ניכנס עכשיו לרמת המיקרו מה הסיבה המדויקת למה המטפלת עוזבת. יש כאן מציאות שהיא עוזבת. דוח מבקר המדינה מביא במפורש: מעל 45% מהן עוזבות בחודש הראשון, הווה אומר שיש לנו פה בעיה. מה הבעיה? אנחנו נבדוק, נבדוק את הבעיה. חלק מהבעיה הוא בהחלט השכר שלהם. ליאור, בנושא הזה – ובעזרת ה' נשמע מה האוצר אומר – במידה ובוועדת המחירים, השר הנכנס יחתום, ואני מקווה כמה שיותר מהר. ממה שאני מבין ואני קורא כרגע, זה לא מה שיפתור את בעיית השכר שלהם. אנחנו נעבור שלב אחד ונתקדם, אבל הדבר הזה לא יפתור את הבעיה. << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >> בהחלט אדוני היושב-ראש, זה לא יפתור את כל מצוקת הגיל הרך, זה גם לא יפתור את החזון שעליה דיברו, של תקינה וכל יתר הדברים. אבל בהחלט זה ייתן אור בקצה המנהרה. זה יאפשר לנו לשמר את כוח האדם הקיים שלא יעבור למקומות אחרים. ובהקשר זה רק אפתח סוגריים, אנחנו אומרים שיש כל כך הרבה קשיים, חלקם נובעים מקשיים תפעוליים, חלקם מקשיים של רגולציה שמקשים גם ככה על העסקת מטפלות. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אוקיי, אני רוצה להתקדם. קודם כול כדי לקבל תשובות על המחירים, נציג האוצר, רום, בבקשה. << אורח >> רום בר-אב: << אורח >> אהלן, אני רום בר-אב, רפרנט תעסוקה באגף תקציבים במשרד האוצר. אשמח להתייחס לדברים שעלו פה. ראשית, אני חושב שחשוב מאוד לציין שבשנה שעברה בחודש ינואר התקבלה החלטת ממשלה מס' 951 שעסקה – כפי שיושב-ראש הוועדה הזכיר – בהעברת תחום מעונות היום למשרד החינוך. ההחלטה כללה חלוקה של תחומי אחריות בין משרד החינוך לזרוע העבודה, כשמשרד החינוך אחראי על תחומי החינוך המקצועיים, תחומי הפדגוגיה, ההכשרה, הפיקוח וכן הלאה, וזרוע העבודה אחראים על מנגנון הסבסוד להורים. ככלל, אנחנו כממשלה חושבים שההחלטה הזו מהווה צעד ראשון ומשמעותי מאוד לשיפור מצב המטפלות, בגלל שהיא מאפשרת בפעם הראשונה בעצם לתת לאותן מטפלות הכשרה והדרכה בפיקוח איכותיים שייתנו להם כלים להתמודד עם האתגר שיש בעבודתן היומיומית, שכפי שליאור אמר, זה אתגר משמעותי. ומלכתחילה אנחנו חושבים שהצעדים האלה ישנו את כל האקלים במקצוע ואת כל החוויה היומיומית שגננת מתמודדת איתה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> ברשותך, אני רוצה לומר שהאתגר שהם צריכים להביא אוכל לילדים שלהם – הוא לא פחות חשוב. << אורח >> רום בר-אב: << אורח >> נכון. מסכים. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> מתי התחיל חוק הפיקוח? << אורח >> רום בר-אב: << אורח >> אולי משרד החינוך יתייחסו לזה עוד רגע. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אנחנו דנו ב-2020 בוועדה לזכויות הילד. << אורח >> נועה צור: << אורח >> התקנות עברו ב-2021. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אז זה כבר מיושם בשטח מבחינת ההכשרות? << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >> הרגולציה בעיקר. << אורח >> אורנה פז: << אורח >> הכול מיושם. << אורח >> רום בר-אב: << אורח >> ובהמשך לשאלתו של יושב-ראש הוועדה, באוגוסט האחרון, כפי שצוין, ועדת המחירים התכנסה והמליצה לשרי האוצר והחינוך על עדכון התעריף המפוקח. חשוב לציין שבמסגרת התעריף הזה נקבע שכר נורמטיבי עבור המטפלות, כלומר, הוועדה עשתה בחינה והגיעה למסקנה שהשכר שמשולם בפועל למטפלות הוא נמוך מדי, והחליטה על קביעה של שכר נורמטיבי יותר גבוה. זה אומר שהשכר – בדרך בכלל המתודולוגיה של ועדת המחירים בודקת את השכר המשולם בפועל ועל פיו היא קובעת את התעריף, כלומר, שהתעריף ייתן מענה לפעילות המעונות. בפועל, לאחר שנבדקו הנתונים הוחלט שהשכר הזה נמוך מדי ואנחנו רוצים לקבוע שכר שלא משקף את מצב העולם, אלא הוא נדרש להיות גבוה, בשביל לספק מענה למחסור בכוח האדם כפי שצוין פה. השכר הזה נקבע לפי השכר של הסייעות בגנים בגילאי שלוש-ארבע, בשביל לענות על אותו קושי שצוין קודם לכן. אנחנו סבורים שהעלאת השכר צפויה לתרום לצמצום המחסור באופן משמעותי. כעת השרים הנכנסים, שר האוצר ושר החינוך, בוחנים את המלצות ועדת המחירים ואנחנו ממתינים להחלטתם בנושא. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> בוקר טוב לכולם, כבוד היושב-ראש, זכות בשבילי להיות בוועדה הזאת. בעיני הנושא הוא חשוב מאוד, מסובך מאוד, וכן, הוא מחייב ומצריך מדיניות ממשלה שתהיה ברורה וישימה. לא צריך לחזור על הדברים ולהגיד שהשנים הראשונות של התינוק הם באמת מה שקובע את שאר החיים שלו ומנבאות את היכולות שלו, ולכן החשיבות להשקעה של המדינה במקום הזה. לא צריך להזכיר איפה מדינת ישראל נמצאת יחסית למדינות ה-OECD, אנחנו במקום מאוד-מאוד נמוך. אני רוצה להתייחס ספציפית לכל הסוגיה האקוטית של המטפלות. א', כאילו שמדובר שיש מחסור, נתחיל בזה שבצד השני באותו מרחב של מדינת ישראל, יש רוויה במטפלות. בחברה הערבית יש עודף גדול במטפלות. ואנחנו עדים בשנתיים האחרונות שהיו ניסיונות לכניסת מטפלות ערביות לתוך המעונות בחברה היהודית, ועל כמה התנהלויות גזעניות. אני לא רוצה להכליל, אבל זה קיים ומרתיע, וגם צריך לדבר על זה ולטפל בזה. אם אנחנו נדבר על המטפלות, א', אני אומרת שמטפלת שבאה לטפל בילדים צריך שתהיה לה את ההכשרה המתאימה ואת הפניות הרגשית הטובה, אחרת הילדים רק יצאו ניזוקים, ובמובן הזה אנחנו יכולים לראות שכמעט הרוב המוחץ של המטפלות מגיעות מרקע סוציו אקונומי קשה. וכדי להתעלות ולתת פתרון לסוגיה הזאת, צריך להסדיר את תנאי ההעסקה שלהם ולתת להם בהתאם. אם אנחנו חושבים שהילדים שלנו הם היקרים מכל, ואם אנחנו חושבים שהגיל הרך הוא המדרגה הראשונה בכניסה לחיים, אז צריך לתת את התנאים המתאימים לזה. וזה כן מתחיל בהכשרה ראויה של המטפלות וגם במקביל לשכר הוגן. העבודה של המטפלות היא עבודה שוחקת פיזית ורגשית. וזאת בנוסף לאחריות הגדולה על הכתפיים של המטפלות, ואנחנו רואים גם בשנים האחרונות – ואולי זה היה תמיד, אולי לפני זה לא גילו את זה – את מקרי ההתעללות שקורים שם. ויש אנשים שחוששים להיכנס למקום הזה. הרי בסופו של יום, מי שהולך לעבוד אלה בני אדם ובני אדם עם רגשות. הם יגיעו מתוסכלים מהחיים שלהם ואם יהיו נמצאים במקום שהוא גם לא פשוט לעבודה, ילדים זה שאיבה, שואבים הרבה רגשות מהמטפל שלהם. לכן צריך לתת אווירה מיטבית, גם למטפלות וגם לילדים. שכר טוב הוכיח את עצמו בהרבה מקומות עבודה שזה משהו שבאמת יכול לתת לפחות רגיעה נפשית ופניות לעבודה בתוך המעון. לכן אני חושבת שבשורה התחתונה הפתרון צריך לבוא מלמעלה, המדינה צריכה להכניס את היד לכיס, להוציא את הכסף שצריך ולשים אותו. והמדינה תקבל בחזרה את התוצר של ההשקעה שלה בעוד שני עשורים כשהילדים האלה יגמרו את האקדמיה שלהם ויחזרו לשוק ויתנו לחברה שלהם, ובעיקר גם לעצמם, ולא יכפילו עוד דורות של מצוקה ושל עוני, כמו שאנחנו רואים היום. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת משה קינלי טור פז, בבקשה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> בוקר טוב, תודה. התחלנו את הדיון ישר פנימה, אבל אני רוצה לומר את נקודת המוצא והיא שחינוך מתחיל מלידה ולא רגע אחר כך. וכל מה שלא נעשה מלידה, אחר כך יעלה לנו הרבה יותר. אני מסתכל עליך נציג האוצר, אבל זה לא רק כמובן הסתכלות כספית. הדבר השני שאומר הוא שחינוך לא עושים במצלמה. כל חוק המצלמות שעבר, הוא חוק חשוב מאוד, ודרך אגב, הוא היום מאפשר לא רק לשוטר להסתכל, גם מפקחות משרד החינוך יכולות היום להסתכל, אפרופו השאלה של יבגני קודם לכן. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> רק חבל שהמעון עצמו לא יכול להסתכל, אולי זה היה פותר כמה בעיות. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש עכשיו תיקון חקיקה בעניין שמריצה שרת החינוך לשעבר, שאשא ביטון. שוב אני אומר: מצלמה זה לא חינוך, מצלמה זה כלי עזר, ומבחינתי כלי עזר משני. הדבר השלישי שאולי צריך לומר בפתח הדברים: חינוך דורש כוח אדם חינוכי, זה לא בייבי סיטר. אם אנחנו מסתכלים על זה כך, הממשלה הקודמת השיגה חמישה הישגים בהקשר הזה: העברה של חלק מהמסגרות למשרד החינוך, לצערי דעתי לא התקבלה שכל המסגרות היו צריכות לעבור למשרד החינוך באופן מלא, אבל זאת כבר התקדמות; הוקדשו 240 מיליון שקל בתקציב השוטף של משרד החינוך, זה לא מספיק אבל זאת התחלה; הוגדרו עוד 600 מיליון לבינוי הוגדרו, לצערי עדיין לא בכל הרשויות ממונים על הגיל הרך; הורדנו כאן בוועדת החינוך את הצורך בהיטל שימוש חורג להקמת מעון, וגם זה חלק ממה שעשינו. לצערי הרב - - - << דובר >> נירה לאמעי רכלבסקי: << דובר >> אנחנו מבינים שגם שם - - - << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> נכון. וגם את זה אנחנו צריכים לשמוע מה, כי יש פה כמה ניואנסים חשובים. הושמעה על ידי ראש הממשלה הנוכחי הבטחת בחירות ריקה, ואני אומר את זה בצורה הכי ברורה – הבטחה ריקה של סבסוד הגיל הרך באופן מלא מלידה עד שלוש. היא ריקה פעמיים, פעם אחת כי היא דורשת 16.4 מיליארד שקל לפי הערכה מקלה שלי, 20 מיליארד שקל לפי הערכות יותר גדולות. אף אחד לא יכול לקיים אותה ולא הולך לקיים אותה, עדיף לא להשמיע גם בזמן בחירות הצהרות ריקות. אחרי שאמרתי את הביקורת הזו, אני קורא לכם, לממשלה שנכנסה, לתקן פה מספר תיקונים שישפרו את הדבר הזה. קודם כל צריך פה תקציב – ושוב אני חוזר אליך נציג האוצר – משמעותי. אנחנו דיברנו על 240 מיליון שקל בבסיס פלוס 600 לבינוי, רק כדי להתחיל לכרסם ולהתקין את הפער בהשקעה בגיל הרך במה שמקובל ב-OECD לבין מה שקורה בישראל מלידה עד שלוש. אני חושב שעל פחות ממיליארד-מיליארד וחצי, לא צריך לדבר בכלל, כל ממשלה, גם אם אנחנו היינו מקימים אותה, מזה צריך להתחיל. << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >> לא יהיה מה לשים במבנים כי אין לך מטפלות. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> סליחה - - - << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אנחנו לא חלוקים. << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >> אנחנו מדברים על דבר בסיסי. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> סליחה אדוני, מקובל פה בוועדה שכשחברי כנסת מדברים לא קוטעים אותם, אם היושב-ראש לא מזכיר לך אז אני אזכיר לך. את אותם מיליארד וחצי שקל צריך להשקיע לפני הכול בכוח אדם. כלומר, בסוף-בסוף לא יהיו לנו אנשי חינוך אם לא נשלם להם כמו אנשי חינוך, גם להם לא משלמים מספיק, אבל גם מלידה עד שלוש צריכים להיות כוח אדם חינוכי. לכן את הכסף הזה צריך לשים בשני מקומות, פעם אחת בהגדלת השכר, ופעם שניה בהשתלמויות מקצועיות, אין דרך אחרת, רק כך נעלה את הרמה. דבר שני, לצערי הרב, ניתנו תפקידי סגן שר או שר במשרד החינוך לכל מיני דברים ולא לדברים החשובים. למשל בבריטניה, יש סגן שר במשרד החינוך שממונה על הגיל הרך. אדוני היושב-ראש, אם ש"ס הייתה מבקשת את התפקיד הזה, אני הייתי תומך בזה. אני חושב שאין תחום יותר חכם להקדיש לו נבחר ציבור נוסף מאשר הגיל הרך. אם היו לוקחים את לידה עד שש, מגדירים אותו כמו למשל באנגליה, כאזור נפרד במשרד ומקדישים לו – שם זה נקרא תת שר או סגן שר או אפילו שר – רק את זה. נכון, זה לא כל כך פוליטי, זה לא נראה כל כך כמו תחומים אחרים, זה הכי חשוב בעולם. דבר שלישי, אדוני היושב-ראש, אני קורא לך – הסיפור הזה שחמישה משרדי ממשלה מנהלים את הגיל הרך לא יכול לעבוד. הוא לא יכול. גם אנחנו חטאנו שלא השלמנו את המהלך הזה. התחלנו אותו ואני אומר לכם: בסוף הכול צריך להיות חינוך. מלידה זה חינוך. מלידה ועד שמסיימים את האקדמיה. ולכן צריך להשלים את המהלך הזה. זה שהתחלנו אותו זה מצוין, עכשיו אתם צריכים להמשיך אותו, ולחתור לכך שכל ילד מלידה ינוהל במקום אחד. זה שוועדת ההנחות יושבת בכלכלה, זה שמשרד הרווחה אחראי על ילדי רווחה, משרד החינוך על ידי חינוך, ועוד כמה משרדים בוחשים פה – זה מזיק לעניין. בשפה הדתית קוראים לזה: קדרה דבי שותפי. קדרה של כמה שותפים תמיד בסוף לא עובדת טוב. צריך שמלידה כל הילדים יהיו בחינוך. אז: כסף, רגולציה, אני חושב גם נבחר ציבור, להמשיך את המהלכים שעשינו, בסוף הכוח אדם יכריע אם זה יצליח או ייכשל. תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. שאלה למשרד החינוך: אם אני מבין נכון אתם עדיין היום המפקח על המחירים במעונות הסמל? איך אתם מצליחים לפקח על מחירים אם השר עדיין לא חתם על ועדת המחירים? אנחנו מבינים שמעונות הסמל – ואין לי ספק שגם המעונות הפרטיים – לא מצליחים לסיים את החודש. הם משלמים, יש להם גננות, חלקן גננות עם ותק, הם משלמים להם. נוצר פה חודש בחודשו חור, אנחנו כל חודש וכל יום שעובר, אנחנו רק מגדילים את החור הזה. איך משרד החינוך, כרגולטור שאמור לפקח על המחירים, מצליח לפקח? האם אין מנורת אזהרה? האם אין איזה צופר? האם יש מישהו שזועק ואומר שקיימת בעיה? איפה אתם נמצאים בנושא הזה? << אורח >> נועה צור: << אורח >> שמי נועה צור, פרויקטורית מעונות יום במשרד החינוך. כמו שרום מהאוצר אמר, מיד עם המעבר של מעונות היום למשרד החינוך, הוקמה ועדת מחירים משותפת ויצאה המלצה מקצועית משותפת לשרי האוצר והחינוך. זה בהחלט הדגל האדום שראינו ופעלנו מיד לתת מענה מקצועי בנושא. כמו שפה חבר הכנסת דיבר על הפיזור בין המשרדים, אני מזכירה שבעצם כל התקציב של הסבסוד בכלל, יושב עדיין בזרוע העבודה, במשרד הכלכלה. << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >> משרד העבודה כבר. << אורח >> נועה צור: << אורח >> זה כבר משרד העבודה? לא התעדכנתי מהבוקר. לא קראתי חדשות. סליחה. << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >> אדוני היושב-ראש, יש להעיר דבר אחד, בהסכמים הקואליציוניים קיימת החלטה של הקמת רשות לגיל הרך שתענה למה שחבר הכנסת קינלי אמר. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> זה כתוב לי, אבל בכוונה לא רציתי להיכנס לעניין הפוליטי, כי אני חושב שיש פה עניין גדול יותר. נועה, ברשותך, אם הסבסוד מגיע ממשרד העבודה, אז איפה העבודה שלכם פה, איפה הפיקוח? במה מתבטא הפיקוח שלכם? << דובר_המשך >> נועה צור: << דובר_המשך >> מן הסתם המחירים המפוקחים, אנחנו כרגע עוד פועלים על פי המחירים המפוקחים שהיו ב-2021, עוד מלפני המעבר, ועל פי המחירים האלה נעשה הפיקוח בשלב הזה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> הבנתי. אז אם אני מבין נכון, רק לפרוטוקול, אני מבין שכלל גורמי המקצוע מסכימים שצריך לעשות פה תהליך, והשרים צריכים לחתום על ועדת המחירים וצריכים להתקדם הלאה. נכון? << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> יוסי, רק איזה שרים? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> שר האוצר כרגע, הוא זה שצריך לחתום על זה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> מרגי, כלכלה, לא הבנתי? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> שר האוצר. לצערי שר האוצר היוצא לא השכיל לחתום על זה, לכן אנחנו נמצאים כאן עכשיו. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> כי אמרת שהתקציבים נשארו במשרד הכלכלה, שהיום זה משרד האוצר, זה לא - - - << אורח >> רום בר-אב: << אורח >> אשמח לדייק שבשביל לעדכן את התעריף המפוקח הצו דורש חתימה של שר האוצר ושר החינוך. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> של שניהם. אוקיי. שניהם יצטרכו לחתום. חבר הכנסת עטאונה, בבקשה. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> ברשותך כבוד היושב-ראש, שאלה לרפרנטית של משרד החינוך בנושא מעונות יום: האם יש לך נתון כמה מעונות בכלל וכמה בקרב החברה הערבית הבדווית בנגב? << אורח >> נועה צור: << אורח >> אין לי כרגע מספרים מדויקים. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אין בכלל? << אורח >> נועה צור: << אורח >> לא, יש. יש מעטים. לא מספיק, יש מעטים. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כמה? שניים, חמישה? << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אין לי מולי את המספרים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> רגע, הממ"מ אולי כן יוכל לעזור לנו. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> נמוך משיעורים באוכלוסייה. זה מה שכותב - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אולי נקבל התייחסות שלך כי נשאלה פה שאלה על ידי חבר הכנסת יוסף עטאונה. << דובר >> מרינה רבינוביץ': << דובר >> באופן כללי, ההשתתפות של הילדים בחברה הערבית במעונות יום היא נמוכה מאוד. גם במעונות יום מוכרים בעלי סמל וגם במעונות היום הפרטיים. הנתונים מגיעים ממשרד החינוך, ממשרד הכלכלה לשעבר וגם מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ועל פי הנתונים האלה, ההשתתפות של הילדים בחברה הערבית באופן כללי נעה בין 7% ל-8% מדי שנה. סך הכול ילדים באוכלוסייה הזאת באוכלוסייה הישראלית הוא 24%. ההשתתפות שלהם נמוכה מאוד, מכאן אנחנו יכולים גם להבין - - - << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> זה 7% או 8% מכלל החברה הערבית בכלל, ואני שאלתי על הערבית הבדווית בנגב, וזה כמעט מגיע לאפס. << דובר >> מרינה רבינוביץ': << דובר >> כן, זה עוד פחות. << אורח >> נועה צור: << אורח >> יש לי נתונים על סך החברה הערבית בארץ. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> לא, אני מדבר על החברה הערבית הבדווית בנגב. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> כלומר, 16% מהילדים בכלל לא במסגרות. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> זה כמעט מגיע לאפס כי אין מעונות שם בכלל. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> חבר הכנסת סימון דוידסון. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תודה אדוני היושב-ראש, לצערי הרב, לפי מה שזכור לי אנחנו יושבים בנושא הזה פעם שישית כבר. בקדנציה הקודמת היו מספר דיונים גם בוועדה הזאת, וגם בוועדה לזכויות הילד, והייתי בעוד ועדות. הנושא הזה לא מתקדם. חושבים שהוא מתקדם אבל הוא לא מתקדם. אדוני היושב-ראש, קודם כל צריכים לקבוע מה המטרה, ומהמטרה ללכת אחורה, לראות איך אנחנו משיגים את המטרה. המטרה למעלה, החשובה ביותר, היא הגדלה של מספר המטפלות בכל מקום שאנחנו צריכים את זה. היא אמרה שבחברה הערבית שלא חסר, אבל אנחנו יודעים שחסר, בכל מקום להגיע למצב שאנחנו מאזנים את המספר הזה. אנחנו צריכים קודם כל לדאוג לנושא של השכר, ואנחנו צריכים שמשרד האוצר יחד עם משרד החינוך, כמה שיותר, יאשר את הנושא הזה. מדובר על 40% תוספת שזה בעצם ישווה לשכר של הסייעות, נכון? אבל גם סייעות חסר, על זה לא דיברתם. אני מקבל כל הזמן פניות מהציבור שגנים לא נפתחים כי אין סייעות, כי אין גננות. << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >> אז תבין כמה עמוק המשבר עם המטפלות. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אז חשוב שתדברו גם על הסייעות. אנחנו צריכים להעלות את הסטטוס החברתי של המטפלות. צריך להבין קודם כל שהנושא הזה של המטפלות נוגע לכל משפחה במדינת ישראל. כהורים, אנחנו רוצים שיקבלו את הילדים שלנו קודם כל עם אהבה, עם רצון לחבק את הילד, לא עם דיכאון ולא עם פרצוף חמוץ, ולא עם מצב כזה שהמחשבה היחידה של אותה מטפלת זה איך ייגמר היום, ואיך היא שורדת את החודש הזה ואיך היא ממשיכה לעבוד. את זה אפשר להשיג על ידי למידה, על ידי הכשרות מקצועיות וגם על ידי שיווק הנושא הזה של מה זה מטפלת בכלל. נוצרה סטיגמה למטפלות בעקבות מקרים נוראיים שקרו בגנים, אבל זה לא הרוב, זה קומץ קטן מאוד. חשוב שמשרד החינוך ילמד את הנושא הזה, לראות איך משווקים את הנושא של מטפלות, מה זה מטפלת בכלל וכמה זה חשוב לכל משפחה במדינת ישראל, שהמטפלת תהיה טובה ושגם לה יהיה טוב. חשוב שקודם כל לעובד, לעובדת, יהיה טוב במקום העבודה שלה. שלא יהיה מצב שמעסיקים מטפלת רק אם יש לה דופק, כי זה מה שקורה היום. זה שקורה היום. בטלפון מעסיקים מטפלות. מספיק אם היא חיה היום, אין שום דבר שהיא צריכה לעבור, אין שום הכשרה שהיא צריכה לעבור. הדבר הזה מוריד את המעמד שלהם ואת האיכות שלהם בעבודה עצמה. זה דבר שצריכים לדון עליו. << דובר >> נירה לאמעי רכלבסקי: << דובר >> לא, אבל יש את חוק הפיקוח. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> יש הכשרות. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> יש חוק אבל לא עושים אותו. אדוני היושב-ראש, לא עושים אותו. << אורח >> נועה צור: << אורח >> זה ממש לא נכון. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אני יודע שמתקשרת מישהי בטלפון ומחפשת עבודה, אומרים לה: כן התקבלת, בואי מחר לעבודה. זה מה שקורה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תעצור רגע, אתה אומר פה דברים חשובים. משרד החינוך, אתם אחראים על ההכשרות, בסוף דבריו, אם תוכלו להתייחס. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> הדבר האחרון שאני רוצה להעלות: יש את הנושא של שירות לאומי. יש את הנושא של תוכניות מחוץ למשרד החינוך. האם אפשר לקבל תשובות – יושב פה שר הרווחה לשעבר, מר מאיר כהן – בנושא של עבודה מעודפת, בנות בשירות לאומי, מחויבות אישית, תוכניות פר"ח ויש עוד תוכניות אחרות לסטודנטים, חיילות, מורות חיילות מהצבא; האם אפשר לקבל תשובות למה ואיך אפשר להפעיל את הנושא הזה? אדוני היושב-ראש, אסיים במשפט: מהניסיון שלי, אם בסוף לא יהיו שלוש נקודות של דרישה ממשרד האוצר ומשרד החינוך ומעקב, שכולם ידעו, בעוד שבועיים שלושה יש ישיבת מעקב ומקבלים תשובות מהם – שום דבר לא יתקדם. אני תמיד אומר את המילה לטרלל, זה לא סתם, באמת צריך לטרלל ולעמוד על זה. הוועדה הזאת חשובה מאוד, ולקבל תשובות ושלא יהיה מצב שעוד שלושה חודשים נדון על אותו דבר ונקבל את אותן התשובות. << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >> לא יהיו מעונות יום. חתימה על - - - << אורח >> שרון זיגדון: << אורח >> שנת תשפ"ב נמצאת בסכנה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אני ממש מבקש מהוועדה לדון בנושא הזה בעוד שלושה שבועות ולקבל תשובות. תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. משרד החינוך, אם אפשר להתייחס לדבריו של חבר הכנסת סימון דוידסון. << אורח >> אורנה פז: << אורח >> שמי אורנה פז, מנהלת האגף לגיל הרך לידה עד שש. קיבלנו את המעונות בהתרגשות גדולה מאוד בפברואר שנה שעברה, אנחנו שנה עובדים. א', אני חושבת שאנחנו משנים את הפרדיגמה מטיפול לחינוך. המטרה שלנו היא לשים את החינוך של הפעוטות – כמו שאמר פה חבר הכנסת טור פז: החינוך מתחיל מלידה. אנחנו בשלב הזה משקיעים את כל כולנו ולהבין איך מחנכים את הפעוטות מרגע שהם נולדים. לגבי התנאים, מה שקורה הוא שאדם שרוצה להתמיד בעבודה, צריך שיהיו לו שלושה דברים וזה כל המחקרים מדברים: משמעות, אופק מקצועי ושכר הוגן. כל הדברים האלה לא התקיימו 74 שנים. המסגרות של לידה עד שש היו מחוץ למסגרת. בשנה האחרונה, אני חייבת להגיד, עשינו ועושים כמה פעולות - - - << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> גברתי, הם לא צריכים מיומנות? זה הדבר שהם צריכים. אמרת משמעות, מה עוד אמרת? << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >> ה-מ' זה גם משמעות וגם מיומנויות. << אורח >> אורנה פז: << אורח >> משמעות, אופק מקצועי ושכר הוגן. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> מיומנות, לא? << אורח >> אורנה פז: << אורח >> תכף אדבר על זה, בוודאי, הן צריכות הכשרה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> זה אולי הדבר הכי חשוב למה שאתן עושות – ואני מברך את מה שאתן עושות – הדבר הכי חשוב זה להכשיר אותן. לא רק שכרן, גם להכשיר אותן. << אורח >> אורנה פז: << אורח >> בוודאי, אדבר עכשיו על מה אנחנו עושים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> חבר הכנסת מאיר כהן, זאת הייתה השאלה למשרד החינוך – איפה הם בפיקוח של הממשלה. << אורח >> אורנה פז: << אורח >> מתחילת השנה הכפלנו את מספר המפקחים. קיבלנו כ-20 מפקחים מזרוע העבודה, יש לנו היום 43 מפקחות בתקן. << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >> זה לא חשוב. << אורח >> אורנה פז: << אורח >> סליחה. השנה התחלנו להכשיר 12,000 מחנכות מטפלות. << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >> שמתוכן עזבו כבר 40%. בואו לא נשלה את הציבור. 40% בשנה. אנחנו לא מתארגנים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני מבין מה אתה - - - אבל אתה לא מפסיק להתפרץ היום. << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >> אדוני היושב-ראש, אני מבקש ממך, להגיד שמכשירים זה פשוט לזרות חול בעיניים. 40% זה לא מדד שלי זה הממ"מ אומר ש-40% עוזבות. אז הכשרתם 10,000 ו-4,000 עזבו. מה זה צחוק? בשביל מה להכשיר? << אורח >> אורנה פז: << אורח >> ליאור, אנחנו מכשירים בשנה הזו ב-18 מכללות של משרד החינוך, 12,000 מטפלות על חשבון משרד החינוך. הן לא צריכות לשלם והן מקבלות תמריץ של 2,500 שקל כשהן מסיימות. << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >> הן לא באו לעבוד. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> רגע. ליאור, אני אתן זמן להתייחסות, אבל בוא נעשה את זה - - - << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> השאלה היא האם הן מתקבלות לעבודה ואחרי מספר חודשים מקבלות הכשרה, או שהן קודם כל מקבלות הכשרה ואחרי זה מתחילות לעבוד? << אורח >> שרון זיגדון: << אורח >> בשלב הזה הן מתקבלות לעבודה. << אורח >> אורנה פז: << אורח >> בשלב הזה הן מתקבלות לעבודה ועוברות את ההכשרה. הצפי שלנו לשנה הבאה זה להכשיר עוד 15,000 מחנכות-מטפלות. במקביל, אנחנו בונים הכשרות - - - << דובר >> יעל שמרגד: << דובר >> מאיפה את מביאה אותן? << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >> נו, באמת. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> שנייה, תנו לה לסיים את דבריה. << אורח >> אורנה פז: << אורח >> רומא לא נבנתה ביום אחד. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> ליאור, תאמין לי, שגם לי השגות, אבל תנו לה לסיים. << אורח >> שרון זיגדון: << אורח >> מאיפה 15,000? << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >> - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> ליאור, סליחה. << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >> אין 15,000 ותציגי בפנינו כמה מתוכן באו לעבוד במעונות היום. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> ליאור, אני קורא אותך בפעם הראשונה. << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >> סליחה. << אורח >> אורנה פז: << אורח >> תראו, יש פה מחדל של 74 שנים. אנחנו לא נפתור את הבעיה באבחה אחת. זה ייקח זמן. חלק יפרשו. אנחנו רוצים לייצר לנשים האלה מקום, דימוי מקצועי שיחייב אותן, דימוי מקצועי שיאפשר להן להרגיש משמעותיות. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> דימוי זה לא תנאים ולא שכר. << אורח >> אורנה פז: << אורח >> אני לא אמרתי שזה במקום השכר. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> כל ההעצמה הזאת היא בדיחה. << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >> הוספתם מפקחות – נו באמת. << אורח >> אורנה פז: << אורח >> אני לא אמרתי שזה במקום השכר. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אבל הסיפור פה זה השכר והתנאים. זה הסיפור. << דובר >> יעל שמרגד: << דובר >> זה לא שהלכו למצוא עובדות, עובדות צריכים למצוא. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> הן לא צריכות העצמה. << דובר >> יעל שמרגד: << דובר >> יש לנו מעונות שחצי ריקים בגלל מצוקת מטפלות. << אורח >> אורנה פז: << אורח >> יושב-ראש הוועדה ביקש ממני להסביר על כל הנושא של ההכשרה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תתנו לה להסביר. יהיו הערות, תשאלו שאלות. << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >> זה מעמיק את הניתוק. << אורח >> עדי פרילינג אנקורי: << אורח >> סליחה ליאור, כשמדברים על הגיל הרך, על התחום, זה לא רק מעונות היום המפוקחים. הם מדברות פה על כל מסגרת מעל שבעה פעוטות. סליחה, זה גם פרטיים. << דובר >> נירה לאמעי רכלבסקי: << דובר >> עדי, שאלו אותם לגבי מעונות הסמל. << אורח >> עדי פרילינג אנקורי: << אורח >> היא עונה על מה שמשרד החינוך עושה. << אורח >> אורנה פז: << אורח >> הדבר השלישי, מיננו יותר מ-200 מנהלות מחלקות גני ילדים בתוך הרשויות. << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >> ומה הן יכולות לעשות? << אורח >> אורנה פז: << אורח >> שהן יתחילו להבנות את המנגנונים בתוך הרשות. כל רשות תדע להכיר את הילדים שלה מלידה עד שלוש ולא רק מגיל שלוש, ואנחנו מסייעים בהקמת המנגנונים האלה בתוך הרשויות. על פי חוק הפיקוח, כל מעון מחויב לארבע שעות הדרכה, וזה מה שאנחנו הולכים - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> גם בפריפריה? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> בכל מקום. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אז למה התקציבים לא עוברים - - - של ההדרכה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה נשמע לי כמו מריחה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> סליחה, משרד החינוך אמר את דבריו. אתן לכל אחד להתייחס לדברים שנאמרו פה על ידי משרד החינוך. גם לי בסוף יש מה לומר. בואו נעשה את זה באופן מסודר. גלעד קריב, בבקשה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, תודה על כינוס הדיון החשוב. לא אאריך בדברים, אני גם נמצא בדיון אחר בוועדת החוקה. אדוני היושב-ראש, זה לא הדיון הראשון שמתקיים בכנסות האחרונות בסוגיה הדרמטית הזו. דברים מתקיימים ונידונים בוועדת החינוך, אבל גם בוועדת הכלכלה. אצלי בוועדת חוקה עסקנו לא מעט בסוגיית האלימות או מקרי האלימות ומנגנון הפיקוח. אני מסכים עם הדוברת האחרונה ממשרד החינוך, אין ספק שאחרי עשורים של הזנחת הגיל הרך, צריך כאן תהליך אסטרטגי. הוא לא ייעשה תוך שנה אחת, הדברים באמת, כמו תמיד, דורשים זמן, תקציבים, וגם לעבודה עצמה לוקח זמן. אבל, אי אפשר לדבר רק על התהליכים האסטרטגיים שייקחו זמן מבלי להציע עזרה ראשונה. זה לא עובד. מי שלא מוכן מצד הממשלה ומשרדי הממשלה לבוא לכאן ובצד התהליכים האסטרטגיים שהם ברורים לנו, גם לומר מה הממשלה הזו הולכת לעשות כעזרה ראשונה – בעיני מסמא את עיני הציבור. אני עוד לא שמעתי בדברים שלך גברתי – ויש לי הרבה הערכה לעבודה המקצועית של משרד החינוך – מה אתם מתכוונים לעשות בתחום העזרה הראשונה. יש על השולחן אמירה ברורה מאוד לגבי העזרה הראשונה הנדרשת וזו חתימה של שני השרים לאלתר על הצו. זאת העזרה הראשונה. אומרות את זה כל מנהלות המסגרות, כל מנהלי המסגרות. ולכן זה בסדר גמור לקיים פה סדרת דיונים, להקים אולי ועדת משנה לעניין הגיל הרך, הכול בסדר, אבל אם אנחנו יוצאים מהדיון הזה בלי תשובה, אדוני היושב-ראש, מתי שני השרים הנכבדים הולכים לחתום – אז אין טעם בדיון הזה. אתם מדברים על טיפולים אסטרטגיים ובינתיים החולה ימות. אדוני היושב-ראש, אני מציע, יש זמן, אפשר לשלוח לכאן את נציגת משרד החינוך ואת נציג משרד האוצר, שיצאו לרגע, ירימו טלפון למנכ"לי המשרד, לשרים, ותחזרו עם תשובה. תוך כמה זמן - - - << אורח >> אורנה פז: << אורח >> יש לי תשובה. בכוונת השר לתת מענה, כולל לסוגיות מעונות היום, לרבות - - - << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> איזה מהשרים? שר החינוך. הרי יש שם שניים. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> גם בחינוך יש שני שרים. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> מכיוון שאני כבר מבין שהתשובה לא מתכנסת למועד - - - << אורח >> אורנה פז: << אורח >> בשבועות הקרובים. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> ואין גם בהקשר של ההורים. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אז אני מסיים באמירה הבאה: מכיוון שההרשמות מתחילות או שאנחנו כבר בעיצומן, אז יש שני דברים שצריך בהם אמירה קונקרטית: האחת – מה המועד לחתימה על הצו; שיאמרו השרים: תוך שבועיים, תוך שלושה, תוך שבוע, הרי אפשר מחר לחתום – תאמרו מתי אתם חותמים. והדבר השני, בצד החתימה, צריך לעדכן את מדרגות הסבסוד כי ברור שהעדכון של המחירים לא יכול בסופו של דבר רק להתגלגל על כתפי המשפחות המוחלשות. יש פה שני צדדים קונקרטיים. אנחנו בעיצומם של דיוני תקציב בממשלה. תחתמו על הצו ותאמרו איך אתם נותנים מענה למשפחות המוחלשות שלא יכולות לספוג כל עלייה. ראש הממשלה נתניהו, ואני פה בכוונה לא אומר את זה כביקורת פוליטית מפלגתית, אני מאמין לו בעניין הזה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אתה מאמין לו? << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> בעניין הזה. אני מאמין שאחרי עשורים של הזנחה, כולם – ימין ושמאל, זה נכון שהשמאל תמיד דיבר על הצורך בחינוך ציבורי חינם מגיל לידה, אבל לשמחתנו ואני לא אומר את זה בציניות, אני חושב שהיום יש תמימות דעים שחוצה את גבולות המחנה הסוציאל-דמוקרטי, שחינוך ציבורי מגיל לידה, זו השקעה של המדינה. זה לא רק חובה, זו השקעה, השקעה חכמה של המדינה. אז היום אני מאמין לראש הממשלה נתניהו שהוא רוצה חינוך מגיל לידה. אז שיראה לפחות סימן ראשון שהוא לוקח את הסיפור ברצינות. ששריו יחתמו על הצו, שיגדילו את תקציב הסבסוד, שיראו לנו בתקציב המדינה שבאמת נותנים תקציב לבניית מאות מעונות יום חדשים בכל רחבי הארץ, ובעבור כל המסגרות – זה מה שצריך לקרות. אדוני, יש הרבה זמן לדון בפיקוח, בהכשרות, במיומנות. אני מציע בשבועות הקרובים שהם לקראת תקציב המדינה ל-2023 ו-2024, להתמקד בשתי סוגיות בלבד: האחת – מתי חותמים על הצו; השנייה – איך מבטיחים שהמשפחות המוחלשות לא נפגעות כתוצאה מעדכון המחירים. אחרי שממשלת ישראל תעשה את זה, אז יש הרבה זמן לדון על מיומנות, על גאוות יחידה, על פיקוח. תתחילו בתכלס, כי אם אין תכלס – תשפ"ד נפתחת בקריסה דרמטית של מערך מעונות היום. << אורח >> שרון זיגדון: << אורח >> - - - ממש, ממש בסכנה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> ברשותך, חבר הכנסת קריב, הערת שוליים: שר האוצר היוצא גם היה אמור לחתום על אותו צו ולא חתם, ולכן קל מאוד להפיל את זה על הממשלה הנכנסת. בסוף, אני רוצה לשים בצד את הנושא הפוליטי. יש פה עניין שהוא חשוב מאוד. דיברתי עם שר האוצר ועם שר החינוך, שניהם לומדים את המשרדים. אל תשכח שאנחנו פחות מחודש בתוך הממשלה, ולכן אני כן רוצה לתת להם את האפשרות ללמוד את האגפים וללמוד את הנושא. אתמול בלילה הייתה לי שיחה עם השר קיש, הנושא קרוב ללבו, והוא בוחן את החתימה – אני לא רוצה להגיד, אני מקווה בשבועות הקרובים. כנושא, הנושא הוא חשוב מאוד גם בעיניו. הוא לא טאטא את זה מתחת לשטיח. הוא אמר לי: אני לומד את הנושא, ואני רוצה לקדם, ואני מבין שהדבר הזה היה אמור להיחתם כבר בממשלה הקודמת. לכן אני חושב שהנושא הוא חשוב מאוד. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> ברשותך, משפט אחרון: אחד הדברים המופלאים שקורים כאן, וראיתי את זה גם בוועדה שלי בנושא הפיקוח וגם בוועדות אחרות, יש מעט מאוד זירות בחברה הישראלית שבה אתה רואה עבודה משותפת של ארגונים ושל תנועות מכל מגזרי החברה הישראלית. עבודה משותפת של מסגרות חרדיות ומסגרות שמזוהות עם ארגוני הפועלים ההיסטוריים של השמאל וארגוני ימין, ואמונה וציונות דתית ורשתות מעונות בחברה הערבית. יש פה באמת – הלוואי שבתחומים אחרים היינו יודעים לבנות כזה קונצנזוס. והסוגיה הזו היא באמת לא פוליטית. אתה רואה פה בעיקר חברי אופוזיציה שבאים לדיון החשוב הזה. בעניין הזה אני חושב שיהיה גיבוי לכל מהלך של הממשלה הזו שיציל את החינוך לגיל הרך, אבל חייבים להתחיל בעזרה הראשונה, ולא בסיפורים על מה יקרה פה בעוד עשר שנים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. << אורח >> שרון זיגדון: << אורח >> והעזרה הראשונה היא להביא מטפלות לאלתר. << אורח >> אלה כהן: << אורח >> ולאו דווקא זאת העזרה הראשונה. << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >> אדוני היושב-ראש, צריך יעד, ה-1 בפברואר הוא תאריך רישום לשנת הלימודים הבאה. אני מבקש שאולי הוועדה תתכנס לתאריך הזה מול הדרישה מול השרים, כי לא יתכן שהורים ידרשו להירשם לשנה הבאה, כשהם עוד לא יודעים את המחירים - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> ליאור ידידי, ברגעים אלו שאנחנו מנהלים את הדיון, הצוות שלי מנהל משא ומתן. אנחנו עובדים גם מאחורי הקלעים. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אני רוצה לענות לגלעד שני דברים: א', אני שמח שאתה מאמין לראש הממשלה, אבל אני כבר אומר לך – זה לא בראש מעייניו והבטחות הן רק על הנייר. ב', לא בעיקר אתה רואה חברי אופוזיציה, יש פה רק חברי אופוזיציה. << דובר >> יעל שמרגד: << דובר >> לא באנו לפתור את בעיית ראש הממשלה, באנו לפתור פה את בעיית המעונות. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> חוץ מהיושב-ראש. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> סליחה, יש פה רק חברי אופוזיציה. אדוני היושב-ראש, חבל לי מאוד שאין פה אפילו אחד. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> יש אחד. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אפילו אחד שהנושא הזה לא מעניין אותו. זה עתיד הילדים שלנו וזאת בושה שלא נמצאים פה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> קודם כל, אני כן קורא לחברי מהקואליציה לבוא ולהשתתף בדיון. אבל אתה יודע, לכולם ללא יוצא מהכלל יש דיונים נוספים במקביל. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> לא בטוח. הסתכלתי על הלוח של חברי הכנסת, הם בכלל לא נמצאים פה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> ברשותכם. ארגון "כולנו משפחה", המנכ"לית אלה כהן, בבקשה. << אורח >> אלה כהן: << אורח >> תודה רבה. אני רוצה לשים שני נושאים שלא שמו פה לדיון – את המטפלת עצמה שאקרא לה מחנכת, ואת הילד עצמו. דרך אגב, מחקרים מהעולם ומהארץמראים: 75% מהמטפלות נוטשות כל שנה את המקצוע הזה. יש לזה שלוש סיבות עיקריות - - - << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> כמה נוטשות? << אורח >> אלה כהן: << אורח >> 75%. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> 75% נוטשות? << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אין מטפלות, 15,000 זה פיקציה, זה נתון לא הגיוני. אין מטפלות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> רגע, יש נתון מעודכן ל-2021. << אורח >> אלה כהן: << אורח >> יש לכך שלוש סיבות עיקריות: א' – שכר; ב' – העומס והמעמסה שיש עליהן שהן צריכות לטפל בילדים, לנקות, לסדר, הן מנקות שלוש פעמים ביום. ו-ג' – מספר הילדים והצפיפות הגבוהה שקיימת במעונות היום. אין אף מדינה מערבית שמפעילה מעונות יום כל כך צפופים. אנחנו מפעילים מעונות יום ברמה של מדינת עולם שלישי. הן מגדלות לנו את הדבר היקר מכולם. אנחנו ארגון הורים, אני מייצגת את כל האימהות והאבות, אבל גם יושבת איתי פה מנהלת מעון, ובסופו של דבר, הן שמקבלות את המנדט לטפל בילדים שלנו, הן והילדים שלנו בתחתית סדר העדיפויות. בסופו של דבר בעבר מעונות היום היו פתרון כדי שאימהות יצאו לעבוד. זה לא יכול להמשיך ככה. מעונות היום צריכים להיות מעונות איכותיים. כולם דיברו על ההיבט הכלכלי והכספי, איפה האיכות? איפה לראות את הילד שלנו? איפה לראות את המטפלת שבתוך סיר הלחץ הזה? אף אחד לא מדבר על הנושא הזה. בסופו של דבר הילדים שלנו הם לא ארנק. הם לא ועדת המחירים. בסופו של דבר הם משלמים את המחיר וזאת אחת הסיבות שנוטשות את המקצוע. אז להביא פתרונות כמו של חיילות או סטודנטיות, שיום תבוא ככה ויום תבוא כך, זה לא להבין בכלל את המציאות. הילדים שלנו, התינוקות שלנו, צריכות וצריכים נשות מקצוע שלמדו, שהשכילו, ויודעות מה המשמעות, מה דרכי ההתפתחות של הילדים שלנו בשנים הקריטיות כל כך בחיים שלהם. בסופו של דבר - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> ברשותך, נא להתכנס. << אורח >> אלה כהן: << אורח >> היום מטפלת אחראית על 11 פעוטות במקביל או על שישה - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא זה מגיל שלוש, תדייקי על גילאים. << אורח >> אלה כהן: << אורח >> סליחה? פעוטות. אני מדברת על פעוטות ואני מדייקת במספרים שלי. אותו דבר, מטפלת אחראית על שישה תינוקות במקביל כשיש לה 22 תינוקות בכיתה או 35 פעוטות בכיתת המעון. תראו לי מטפלת אחת איכותית שבאמת עובדת את העבודה ומחוברת לילדים שתסכים לעמוד בתנאים הלא אנושיים האלה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אלה, אני רוצה לציין שזה אמור לרדת. אנחנו בתהליך, אני לא אומר שהכול נעשה מהיום למחר, אבל יש כן תהליך מבורך של התקדמות. ואנחנו בסוף צופים להגיע לשם. << אורח >> אלה כהן: << אורח >> זה לא מספיק. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני רק רוצה לבדוק שהדבר הזה באמת נעשה ושאנחנו מתקדמים כפי שאנחנו רוצים שזה יתקדם, הן ברמת השכר של הגננות, הן ברמת הטיפול וההכשרה של אותן גננות. << אורח >> אלה כהן: << אורח >> נכון. וזה עדיין לא מספיק. בסופו של דבר הצפיפות הזאת פוגעת ברמה הבטיחותית. בשנה שעברה שני פעוטות מצאו את מותם במסגרות החינוך. כשעוד פעוטה אחת הגיעה במצב אנוש לבית החולים. מה עוד צריך לקרות כדי שמדינת ישראל תכניס את היד לכיס ותשים את הכסף הזה על המטפלות? << דובר >> יעל שמרגד: << דובר >> לא במסגרות המפוקחות. << אורח >> אלה כהן: << אורח >> אמרתי מסגרות החינוך לגיל הרך, זה לא משנה אם מפוקחות או לו. דרך אגב, היה מקרה גם במפוקח בקרית מלאכי. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> זה לא משנה לעצם הדיון. << אורח >> אלה כהן: << אורח >> זה לא משנה. << אורח >> ליאור גבאי: << אורח >> הכי קל תמיד לזרוק את זה על תחום אחד. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני אומר שזה לא משנה, קיימת בעיה. ילד הוא ילד. << אורח >> אלה כהן: << אורח >> נכון. הכאב הוא כאב. ובסופו של דבר, זאת לא ועדת המחירים, וזה לא להשתית את כל התשלום על ההורים. בסופו של דבר יש פה משרד אוצר שצריך להבין ולקחת אחריות ולהשקיע את הכסף הזה בילדים שלנו, בביטחון שלהם. כל יום מבחינתם של המטפלות והמחנכות שלא קרה אסון, מבחינתן זה נס. הן לא עומדות בזה. ברשותך, לי חשוב מאוד להביא את הקול של המחנכות והמטפלות שזה עד כה לא נשמע. ואם תסכים שגילי מנהלת מעון תדבר ותביא את הקול של השטח, זה משהו שעדיין לא נשמע פה בוועדה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תכף נשמע את גילי. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> בקיצור אדוני היושב-ראש, תראו, יש לי איזה תחושה של דז'ה-וו. אני עשר שנים פה ועשר שנים - - - << אורח >> שרון זיגדון: << אורח >> איך עשר? הרבה יותר. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> 11 שנים. אני גם רואה את אותם האנשים. << אורח >> שרון זיגדון: << אורח >> לא נמאס לך מאיתנו. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> לא, חס וחלילה, לא נמאס מאף אחד. אני רק מעלה על נס את זה שאתם עושים את תפקידכם, ואנחנו לא עושים את תפקידנו. אתם מגיעים ומגיעות לכאן ואומרות את מה שצריך. אנחנו לא נותנים את התשובות. אדוני, אני מציע, אני רוצה לקחת ולנסות לעשות העתק-הדבק של החוק לאנשים עם מוגבלויות בשנה שעברה. חבריה, כשאנחנו רצינו, אז שני שרים נפגשים, שלושה שרים נפגשים, מגיעים לוועדה, יושבים עם יושב-ראש הוועדה, עושים דיון אחד פתוח. אבל הדיון הזה, כל מה שאמרתם אנחנו יודעים, שום דבר לא חדש, מי שהיה ראש עיר, מי שאבא, מי שאימא, שום דבר לא חדש. מה שאנחנו צריכים לחדש זה לבנות מתווה שהוא מוגדר בלוח זמנים כי אחרת אנחנו נמשיך לשמוע את משרד החינוך שמתגונן, כי תמיד מאשימים אותו וזה לא הוגן שתמיד מאשימים אותו, כי שם התהליכים יותר ארוכים. ויקום מישהו ויגיד שהשני לא עושה - - - << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> מאיר, הוא רק שנה, קיבל - - - << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> והשני יקום ויגיד: זה לא עושה. אדוני היושב-ראש, מה שצריך הוא שאתה צריך לקרוא לישיבה הבאה ואתה יכול לעשות את זה, לקרוא לשר האוצר, ולשר החינוך, שישבו כאן עם האנשים האלה, ולהגיד מה התקצוב של זה ב-2023, כי אנחנו עכשיו מתחילים לדון בנושא התקציב. מה האחריות של כל אחד ואיך אנחנו עושים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> מאיר, זה מתוכנן. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> מצוין. אם זה מתוכנן, אז אתה יודע, בגין היה אומר: גם את הדברים המובנים מאליהם צריך להגיד וזה טוב, אבל ככה צריך. הדבר השני, אל תזלזלו – וחבל שיצא מכאן חבר הכנסת קריב – מיומנויות זה דבר שצריך להתחיל איתם, זה לא דבר שדוחקים אותם. לכן אני לא יודע אם המספרים שאת אומרת הם אכן, ואם כן אני מברך אותך. אבל מיומנויות היו צריכים להתחיל מאתמול. כי נעשה את מה שלא נעשה, אבל בסוף הדוברת האחרונה אלה אמרה: אם בסופו של דבר, בגלל התנהגות כזו או אחרת או חוסר מיומנות כזו או אחרת, ילד נפגע – זה לא שווה את כל מה שאנחנו עושים. << אורח >> אלה כהן: << אורח >> חבר הכנסת, אבל זו לא מיומנות, גם אם היא תהיה קוסמת וטובה, היא לא יכולה להוביל חינוך ולהוביל חינוך ולהוביל גן, אפילו גננות. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אלה, סליחה. מאיר, בבקשה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> את יודעת, 30 שנה ניהלתי בית ספר, אז את יכולה להגיד ולקרוא לזה מה שאת רוצה. בסופו של דבר זה מיומנות. זה מיומנות, אין שום דבר אחר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> גם דוח מקנזי נימק על לזה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אתם יודעים שבשנה שעברה לקחנו 400 מיליון שקל בשיתוף הוועדה הזאת וועדת הרווחה, והתחילו עכשיו לתת מיומנויות למטפלות שעובדות עם אנשים מוגבלויות. אבל צריכים לעשות את זה, לקחת כסף, לשבת עם המומחים, לבנות את המיומנות, ביחד עם ההורים ולצאת לדרך. אי אפשר לבוא ולהגיד שלא משנה מה המיומנויות. חבריה, הדבר הכי חשוב זה שמי שבא לעבוד או מי שבאה לעבוד, צריכים להיות אנשים שמבינים שהם עובדים עם ילדים. תודה רבה אדוני. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יבגני סובה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה רבה אדוני היושב-ראש. הייתי בין אלה ונשארתי בין אלה שחושבים שכן צריך לעשות חינוך מגיל אפס עד 18. << אורח >> דנית ברביבאי: << אורח >> לידה. << דובר >> יעל שמרגד: << דובר >> אין גיל אפס. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> סליחה, שישה חודשים. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> בסדר, ביבי הבטיח. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> גיל לידה. אחזור מהתחלה: אני הייתי מאלה שחשבו וחושבים עדיין שחינוך מגיל לידה ועד גיל 18 צריך להיות במסגרת אחת. << אורח >> שרון זיגדון: << אורח >> כולן פה חושבות ככה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אני תמכתי בכל הנושא של העברת הסמכויות למשרד החינוך. אני חושב שצריך לתת זמן למשרד החינוך, שנה זה לא מספיק. אני זוכר את הדיונים שהיו די בוערים, דיונים בוועדה לזכויות הילד, מה יקרה, כמה אנשים יפוטרו, אלה לא מיומנים, אלה לא יודעים – קודם כל מבחינה חינוכית, אני מדבר אדוני היושב-ראש מבחינת התהליך החינוכי, בואו ניתן למשרד החינוך לעשות את העבודה. אני חושב שהכיוון הוא נכון. תמשיכו ותדווחו לוועדה מה שאתם יודעים לדווח. ואם יש שאלות לגבי מספרים, אז אפשר לבדוק את השאלות האלה, לא חייבים לצעוק ולהתווכח במהלך הדיון. דבר שני, לא שמעתי, לא בדיונים קודמים ולא פה, וניסינו לעשות את זה, לא שמעתי את המרכיב הכלכלי של החינוך לגיל הרך. אסביר למה: כשאני שומע שצריך לקצץ את העבודה של המחנכת-מטפלת, אני בעד להגדיל את זה. למה? משום אם הורה שולח את הילד מגיל שישה חודשים עד שלוש שנים לאותה מסגרת שזה בעצם הכסף הכי גדול שהוא משלם, אז אני רוצה שאותו הורה יחזור לשוק העבודה ויתרום בשוק העבודה. כי מי האנשים האלה, אדוני היושב-ראש, אלה אנשים בשיא המקצועיות שלהם. אלה אנשים שיכולים עכשיו להתחיל את הקריירה ולהתקדם בקריירה. דרך אגב, בזמנו גם הצעתי חוק שייתן החזר לנשים עובדות, לא חייבים ב-100%, אבל למשל אישה שרוצה לחזור לשוק התעסוקה, שתדע שהיא תקבל החזר על תשלום המעונות עד גיל שלוש. לצערי, הקואליציה הקודמת, לא הקודמת, אלא הקודמת-קודמת, עוד לפני הקורונה, אמרו לי - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> כי הקודמת פגעה בנשים החרדיות. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> לא הייתה שום פגיעה בנשים החרדיות. הקודמת-הקודמת, היה ויכוח כשזה הגיע לוועדת שרים לחקיקה, באו ואמרו לי: רעיון מצוין, בואו נדחה את זה בשלושה חודשים. אבל בגלל שהיינו בסבבים בלתי נגמרים של בחירות, זה לא התקדם. אני חושב שזה רעיון טוב, תמיד צריך לחשוב על המרכיב הכלכלי. בסופו של דבר, כל המערכת הנכבדה שעובדת ומטפלת בילדים שלנו, היא גם צריכה לעזור לנו, לזוגות, לאנשים הצעירים יחסית, לתרום לכלכלה. << אורח >> שרון זיגדון: << אורח >> חד משמעית, אנחנו לא חולקים עליך. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אני אומר שאני רק מחזק את הטענה הזאת. לכן אני חושב שאני בעד כן לעשות יום ארוך. דבר נוסף, הזכרת את שר האוצר היוצא שיכל היה לחתום. קודם כל, אי אפשר לחתום כשיש פיזור של הכנסת ואתה מוגבל מבחינת הסמכויות. אתה לא יכול לעשות את זה. זה דבר אחד. דבר שני, אני חושב שכן עשינו דבר נכון בממשלה הקודמת שקידמנו את סבסוד המעונות באשכולות ארבע וחמש. אני יכול להגיד שיש הרבה אנשים שיכולים להעיד שזה כן נתן תוספת של 250 שקל בחודש. << אורח >> דנית ברביבאי: << אורח >> מי מממן את הסבסוד הזה? הסבסוד הזה ממוען לארגונים. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אני מדבר על הערים שלא היו נכללות בסבסוד הזה בגלל שהם היו באשכול סוציו אקונומי יותר גבוה. ראשון, שני, שלישי נכנס, אנחנו הכנסנו גם את ארבע וחמש. << דובר >> יעל שמרגד: << דובר >> לא למעונות היום, זה היה לילדים אולי. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אז לצהרונים, אבל מעונות יום, אם אתה שולח למעונות יום, אתה לא שולח לצהרון? << אורח >> דנית ברביבאי: << אורח >> זה לא מעונות. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> לא, לא. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אוקיי, אז זה גילאי שלוש עד שש. טעות שלי. אז זה שלוש עד שש, שגם שם רצינו להרגיע את ההורים שישלחו. דבר נוסף, משפט אחד לגבי השכר: אנחנו בעד להעלות שכר למטפלות, חד משמעית. כולנו רוצים שכל מי שמטפל בילדים שלנו יקבל שכר נאה. אבל אל תעשו את זה בראש הטבלה. זה כמו הוויכוח שהיה לנו סביב המורים. מורה שחושב רק על השכר, איזה מורה הוא יהיה? << דובר >> יעל שמרגד: << דובר >> אם אין מטפלות, מסבירים לך שהמהות זה שכר. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אם אין קמח אין תורה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> לא היית צריך להגיד את זה, עזוב. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> יבגני, אתה כנראה לא יודע את כמות הנטישה. אם אתה חושב - - - << אורח >> דנית ברביבאי: << אורח >> אתה מוזמן לעשות סיור במעונות היום. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אני יודע את כמות הנטישה, תאמיני לי. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> לא, אתה לא יודע. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אני יודע את כמות הנטישה. אני רק אומר שהשכר זה נכון, אבל זה לא הדבר היחידי. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> כאילו אנשים הם עבדים. << דובר >> יעל שמרגד: << דובר >> הדבר הראשון בחשיבות. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> ונניח שהמדינה תוסיף 2,000 שקל. << אורח >> שרון זיגדון: << אורח >> אתה תראה את ההבדל. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> ברור שאתה תראה את ההבדל, מה השאלה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אז בעוד שנה יבואו אנשים ויגידו - - << אורח >> לוסי חדידה: << אורח >> אני השנה משלמת לעובדים סכום יפה ואין לי מצוקת כוח אדם, עובדה, אבל אני קורסת. אבל אין מה לעשות. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> - - לא מספיק 2,000 שקל, תנו לנו 4,000 שקל. אני בעד, אני מסביר. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> הוא עשה טעות. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> יבגני, הכול טוב. רק שלא תבקש מהם להחליף מקצוע. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אבל אין, אנחנו מנהלים פה שיח ריק. הן נוטשות, הן עוזבות, הן לא רוצות, והוא אומר: אם נעלה להם - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> נעמה, אמרתי - - - << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אבל תהיה לך זכות דיבור, נעמה, תהיה לך זכות דיבור, תדברי אז מה שאת רוצה, למה את מתערבת? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> נעמה, אני מבטיח לך שאת תדברי. אמרתי בתחילת דברי, שיש דוח מבקר המדינה שאומר ש-45% מהן נוטשות בחודש הראשון. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> בסדר, גם מורים לפני הרפורמה, נטשו 40% בשנה הראשונה. << אורח >> שרון זיגדון: << אורח >> אגיד לך גם את המומנטום, כשהם רואות את תלוש בשכר הראשון, את הפעם הראשונה שהיא פותחת תלוש שכר, זה היום שהיא מניחה מכתב פיטורין והולכת הביתה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> כי קשה לה, כי זו עבודה שוחקת, כי זה לא פשוט, אבל יש אנשים שחושבים שהעצמתן זה יותר חשוב. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> נעמה, כולנו איתך בנושא הזה ומסכימים לשם שינוי. יבגני, בבקשה תסיים. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, תמיד בוא נחשוב, פה בוועדה שלך, נחשוב פה ביחד על פתרונות שיכולים להיות זמניים, אולי מחוץ לקופסה, אולי פתרונות של העסקה זמנית של אנשים בשביל להתחיל את שנת הלימודים. יש לא מעט אנשים שבאו, יש גל עלייה. אולי העברית שלהם לא הכי גבוהה, אבל יכול להיות שיש להם ניסיון בטיפול בילדים עד גיל שלוש. בסך הכול ילד בגיל שנה, שנתיים, בואו לא נשלה את עצמנו, לא שולחים אותו לשיעורי מוסיקה בגיל שנה וחצי. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אנשים עם קשיי שפה הם כוח עבודה זול. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> מה יש לך, תגידי? תהיה לך זכות דיבור, תדברי. מה קורה לך? << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אני אימא לילד מתחת - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> נעמה, בבקשה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אי אפשר. אני מתכנס לסיום, אבל למה את מפריעה לי כל שנייה? << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אימא לפעוטות, קשה לי לשמוע את זה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> בסדר, גם לי יש שלוש בנות, מה קרה? << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> חברי האופוזיציה, נא להיות מאוחדים. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אני מדבר וקוטעים אותי, אני מדבר וקוטעים אותי. << דובר >> אליהו רביבו (הליכוד): << דובר >> את זה אמר איש הקואליציה העתידית. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אני אומר כך, יוסי, כשמדברים על מסגרת שלוש עד שש, שם יש חשיבות הרבה יותר גבוהה לתהליך החינוכי, לתהליך מסודר. כשיש תהליך מסודר לגילאי שלוש עד שש, אז שם לתהליך החינוכי יש חשיבות הרבה יותר גבוהה, מאשר לפעוט בין שנה לשנתיים, בין שנתיים לשלוש. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> מה קורה לכם? תנו לי להשלים משפט. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> בבקשה יבגני. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> לכן אני אומר שצריך לחשוב מחוץ לקופסה, ולראות כיצד ניתן באופן זמני להעסיק אנשים שאולי ההכשרה המקצועית שלהם לא במאת האחוזים – שוב, אני מדבר על העלייה האחרונה של 75,000, לא מעט אנשים שטיפלו גם שם בפעוטות. בואו נחשוב, בואו נראה אם יש אנשים שמוכנים לעשות את זה זמנית בשביל להציל את המצב. אני שומע פה אזעקת גוואלד, ובסוף נדבר-נדבר וזה לא ייגמר. עוד חודש אתה תשמע את אותם הטיעונים. בוא נחשוב מחוץ לקופסה ונחשוב איך אנחנו עושים באותו חודש עד שתהיה חתימה על הצווים האלה, זה הכול. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> טוב. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> ואל תפריעו בוועדת חינוך, זו ועדת חינוך. תתחילו להקשיב אחד לשני, מה קורה לכם? << דובר >> יעל שמרגד: << דובר >> - - - היה לכם - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> יבגני, הגעת מוטען היום, לא יודע אם זה קשור לוועדת העלייה והקליטה - - << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> לא מוטען, אני רוצה להגיד משהו והם מפריעים לי. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> - - אבל תשתה כוס מים, הכול בסדר. עמותת 121, המנכ"לית טלי ניר, בבקשה. << אורח >> טלי ניר: << אורח >> יושב-ראש הוועדה, חברי הכנסת, חברי הוועדה, תודה על קיום הדיון החשוב הזה. אני מנכ"לית עמותת 121, ייסדנו ב-2020 מטה שנקרא "בידיים טובות", המטה להשקעה בגיל הרך. חברים בו 50 ארגונים חינוכיים וחברתיים, חלקם יושבים כאן איתנו היום. הצענו למשרד החינוך, ואנחנו מאוד שמחים פה עם אורנה ונועה שאימצו את ההצעה שלנו להשקיע בפיתוח המקצועי של נשות החינוך והדברים התקדמו ונעשים בשטח, וזה מאוד יפה ומרגש לראות את זה. אנחנו שומעים גם את ההד ממי שעוברות הכשרה וגם הדרכות שהתחילו. אבל כמובן שצריך להמשיך את השינוי הזה ולעשות אותו הרבה יותר גדול ומשמעותי. חברי הוועדה כאן יכולים לקחת על עצמם יעד הרבה יותר רציני ומשמעותי לקראת דיוני התקציב שמתחילים. ראש הממשלה הבטיח לידה עד שלוש בחינם, כולנו יודעים שהדבר הזה לא יקרה בתקציב הקרוב. אבל בשביל לאותת על רצינות ועל כך שבאמת הולכים בכיוון הזה, אפשר להכפיל את תקציב החינוך לגיל הרך. עוד 1.5 מיליארד שקלים בבסיס התקציב לחינוך לגיל הרך, יכול לעשות פלאים למערכת. יכול לדאוג להכשרות ולכך שיהיו הרבה יותר מיומנויות לנשים שעובדות בשטח וזקוקות למיומנויות האלה. להגדיל ולתת להם שכר שמתגמל אותם על העבודה המאתגרת והקשה מאוד של חינוך ילדינו, כי הן דואגות לדור העתיד של מדינת ישראל. וכמובן שצריך גם להשקיע בסבסוד להורים. לעשות אותו הרבה יותר נגיש להרבה יותר משפחות. 1.5 מיליארד שקלים יכולים לעשות את כל השינוי. בואו תיקחו יעד קונקרטי. החשש שלי שיסתפקו בחתימה של השרים. חתימה שצריכה לבוא וצריכה הייתה לבוא אתמול על המסקנות של ועדת הפיקוח על המחירים. אבל זה לא מספיק כי זה לא ישנה את המצב בשטח, זה אולי יאפשר רגע איזשהו נשימה לארגוני הסמל. אבל צריך הרבה יותר, כולל גם לארגונים הפרטיים. ולכן 1.5 מיליארד וחצי שקלים צריך להיות היעד שלכם בעיני בשביל שאנחנו נצליח להוביל כאן מהפכה אמיתית ביחד. תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. שאלה: אתם מפעילים בעצמכם מעונות יום? << אורח >> טלי ניר: << אורח >> לא, לא, אנחנו לא מפעילים, אבל חברינו בשותפות של "בידיים טובות", יש בהם מפעילים, גם בפרטי, גם במסובסד, יש ארגוני הורים, ארגונים חברתיים, ארגונים מכל מיני סוגים. אתם מוזמנים לראות בנייר העמדה שנשלח אליכם את הלוגואים של כל הארגונים השותפים. תודה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אדוני, אני לא קיבלתי תשובה ממשרד החינוך לגבי השאלה שלי לגבי הנושא של עבודה מעודפת, מורות חיילות, שירות לאומי – האם בכלל הנושא הזה עלה, האם מדברים על זה? ויש לי שאלה קצרה מאוד לאלה: את דיברת על הנושא הבטיחותי, משרד החינוך – האם כשמעסיקים מטפלת, עושים לה לפחות קורס עזרה ראשונה לפני שהיא עובדת? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> כן, כן. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> עזרה ראשונה זה חובה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> כן, זה חובה. << אורח >> אלה כהן: << אורח >> אני רוצה להתייחס, אבל מספיק שמטפלת אחת - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אלה, סליחה, דיברת, יש פה עומס ויש אנשים שצריכים לדבר. יערה שילה, מומחית בגיל הרך, בבקשה. אם אפשר רק לעשות – לגעת בנקודה ובקצרה. << אורח >> יערה שילה: << אורח >> יבגני יצא? חבל. יבגני, כל המחקרים מראים שבואו נפסיק עם המילה הזאת של אהבה, פרופ' פנינה קליין, זוכת פרס ישראל דיברה על זה שלקשר בין אהבה זה הדלת הראשונה, איזה מבוגר משמעותי הילד פוגש – זה קריטי לחיים שלו. אל תזלזלו בהכשרות בבקשה, משרד החינוך עושה מאמץ. אני חוקרת מדיניות, אני פה כבר 13 שנים לפחות. לפני היו ואני מקווה שהם לא יהיו אחרינו יותר. דבר ראשון להכשרות יש משמעות. אם בעבר הכשירו רק 1,000, עכשיו מכשירים יותר, יש לזה משמעות. למי שלא יודע, הן חייבות לעבוד, זה נותן פריזמה של שנה קביעות בעבודה. זה רציני. אל תזלזלו בזה. הדבר השני כשמדברים על גורמים, זה כמו להגיד: מלחמת העולם הראשונה נגרמה בגלל סעיף אחד. לא. יש פה כמה וכמה גורמים משמעותיים; א', זה החברה שמזלזלת בתפקיד הזה, הם רואים בנשים האלה – ואנחנו כולנו פה אחראים, אף אחד, אני לא מוציאה את עצמי מהכלל, צריך להיות גיל הרך לכתחילה, לא בדיעבד. הבת שלי עכשיו סיימה מ"כית טירונים, בה"ד 6, חבר'ה, בחורה-בחורה, הלכה, אמרה לי: אימא, בזמן הזה אני אלך לעבוד. היא עובדת באחד המעונות הכי יקרים בירושלים בגני עגנון. קודם כל היא אמרה לי: אימא, אני לא הולכת ללדת ילדים, אני לא הולכת לשלם 6,000 שקל על ילד, מאיפה הכסף הזה? אמרתי לה: את תלדי, הכול יהיה בסדר, זה יעבור לך, נעזור לך. זה פעם ראשונה. פעם שנייה היא אומרת: אימא, אני באמת מבינה מה זה המבוגר המשמעותי שהילד פוגש. זה באמת קריטי לחייו. אני יכולה להיכנס לקורסים שלך? טוב, אז היא הבת שלי והיא באה. היא אומרת: מלא אירועים קורים, ואני שואלת, רגע, אז מה עושים עכשיו? וזאת בחורה שהייתה מ"כית, לא כלום, עברה הכשרות, בשביל להיות מ"כית צריך לעבור הכשרות. זה לגבי זה. לגבי הסיפור של החוסר. בואו נתחיל, משרד החינוך, אתם יודעים כמה אני אוהבת אתכם ומשתפת אתכם פעולה, אבל אתם יריתם בנגמ"ש. מה קרה? בוועדת טרכטנברג, משרד החינוך ובכיר בעצמו אמר לי: זה לא היה שלי, לא היה לי אכפת. גייסתי 4,000 סייעות שניות בוועדת טרכטנברג, בסדר? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> במעונות יום. << אורח >> יערה שילה: << אורח >> מעונות יום. כך אגב נולד חינוך מלידה. אני ייסדתי את חינוך מלידה, כך הוא נולד. 4,000 מטפלות, שהיום אנחנו קוראים להם מחנכות-מטפלות, ואני מקפידה על זה, 4,000 מטפלות, ותראה בכאן 11 עם איתם לחובר, זאת הייתה כתבה שלנו, עברו להיות סייעות כי זה יצא יותר משתלם. לא יודעת אם נשארו או לא נשארו, לא נכנסת לזה. מאז המשבר הזה עוד לא עבר. תבינו את זה. זה משבר שהמשרד, צר לי, יצר, והוא לא מצליח להתגבר עליו. כי אם לא נשים את זה בעדיפות לאומית, מצב חירום לאומי, כמו שעושים בכל דבר. זה מצב חירום לאומי. תשימו לב לזה. הילד שנולד היום, הוא האזרח של מחר. הוא העובד ברכבת, הוא החבר כנסת, הוא נותן השירות במסעדה, הוא המורה, הוא האזרח הבא. אין. אם לא נעשה את זה גיל הרך לכתחילה, כל הבלבולים שיש פה, נמשיך לבלבל. אני חוקרת מדיניות, אתמול בכנס בעברית, נתתי את ההיבטים של מדיניות. ב-1993, תראה בדיון של הוועדה לזכויות הילד, יש פה אנשים שהם דורות פה כמו תמי ברנע, אמר פרופ' אשר בן אריה: חבר'ה, זה חינוך, חינוך ועוד חינוך. מה, מה קרה עם המילים שלו? כלום. אני יכולה להגיד לך, כבוד היושב-ראש, אני מוכנה גם לתת לך את זה, זה הדוקטורט שלי– 285 פרוטוקולים נכתבו בתחום. אביא לך את כולם. כולם מדברים את מה שדיברו פה. די, ליהגנו את עצמנו לדעת. אז נדון עוד דיון ועוד דיון ועוד דיון. כבוד היושב-ראש צריך לעשות מעקב מה קרה בשנה הזו, מה קרה להכשרות כשהמכללות קורסות, כי גם פה התקצוב... מה קרה למטפלות, איפה הן? אלוהים, זה כמו איפה אפי? לא תמצא אותן, בסדר? מה קרה עם ההדרכה? דיבורים כמו חול ואין מה לאכול. אני אומרת לך, קשקושים על ההדרכה מפה ועד מחרתיים. אם תמצא מדריך אחד או מדריכה אחת היום, אני נותנת לך כסף, מכספי. הן עוזבות בגלל שסליחה על הביטוי - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> צריך הדרכות. << דובר_המשך >> יערה שילה: << דובר_המשך >> כן, התחילו הדרכות, אבל בואי תראי את המדריכות הטובות והמוכשרות שעזבו, כי הזנו את המקצוע. בואי טלי, אני אראה לך מדריכות שיש להם - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> יערה, רק להתכנס בבקשה לסיום. << דובר_המשך >> יערה שילה: << דובר_המשך >> זה אתגר. אני אומרת שמדריכות עוזבות. מדריכות עוזבות. << אורח >> טרי גולדשטיין: << אורח >> למה הן עוזבות? אני מדריכה. למה הן עוזבות? << אורח >> יערה שילה: << אורח >> למה הן עוזבות? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בגלל הכסף. << אורח >> יערה שילה: << אורח >> גם כסף וגם עוד כמה דברים עד שיכנסו לתהליך. << אורח >> טרי גולדשטיין: << אורח >> אני מדריכה ואני מרצה באוניברסיטה, בדיוק במסלולים הללו, ואני לא מבינה על איזו בריחה את מדברת. << אורח >> יערה שילה: << אורח >> בסדר, בואי אני אראה לך. << דובר >> קריאה: << דובר >> - - - << אורח >> יערה שילה: << אורח >> רצו שאני אתכנס, אני מתכנסת. תראו, אמרה אורנה ואורנה יודעת שאני מחזקת אותה: הפקרות של 70 שנה קשה לתקן. צריך פה ניתוח לב פתוח, ואנחנו נותנים לו פלסטר. אין לנו דפיברילטור. אני מבקשת מהיושב-ראש לעשות ישיבת עומק רצינית של מעקב: מה קרה בשנה הזו. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> יערה, אמרתי בתחילת דברי שזאת ישיבה ראשונה, ושאנחנו הולכים להוביל סדרת דיונים סביב הנושאים האלה – הכשרה, תקצוב וכל מה שצריך, בוודאי תקצוב לקראת התכנסות לתקציב 2023. תודה רבה. << אורח >> יערה שילה: << אורח >> ודבר אחרון, לזכור שזה הגיל הקריטי של החיים של הילד. יבגני לא יכול לבוא ולשבת ולהגיד כזה דבר. כל המחקרים מראים את זה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> הכול ברור. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> תודה רבה. מקודם התפרצתי על יבגני על הסיפור של השכר, אבל אני רוצה להגיד משהו מתפיסת העולם שלי: כל משבר בענף מסוים מתחיל ולא פעם גם נגמר בתנאים ושכר. יתר הדברים זה בדרך כלל הדרך של המערכת למרוח את אי הרצון שלה לתקצב משמעותית. יותר מזה, ואני לא מתביישת לומר, שגם הממשלה שהייתי חלק ממנה כשלה בנושא הזה. ולכן אני אומרת שאנחנו פה צריכים להגיד ביחד: כשלו הממשלות לדורותיהן, כולל הכנסת האחרונה, בואו נכיר במציאות האמתית ונתקן. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> לשם שינוי אנחנו מסכימים. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> לגמרי. אני יכולה לבקר את ממשלות נתניהו לדורותיהן שלא עשו את זה, ואני אומרת שגם הממשלה שהיינו בה לא עשו את הדבר הנכון, שזה להבין שזה ענף בקריסה. ענף קריטי. שההעסקה בתנאים ושכר – ולי נמאס שלמקצועות עם שליחות וזה מקצוע עם שליחות, חושבים שאנשים שם לא הולכים למכולת. לא יודעת, כל פעם זה קורה, זה קרה עם עובדות סוציאליות, עם אחיות, עם מטפלות, עם כל המקצועות האלה כאילו אין להם איזה צורך לפרנס משפחה. כאימא לילדים קטנים, אני גרה בקרית אליעזר בחיפה, ואת הבן הקטן שלי, אראל ציון, שמנו במעון של ויצ"ו, והעברנו אותו למעון הפרטי שהיה לבת שלי בשכונה, פשוט הוא היה ממש מדהים, והוא רב גילאי, העברנו אותו. ואמרתי שאיזה מזל שהעברנו אותו, כי חודש אחר כך נסגר המעון בויצ"ו, לא היה להם מטפלות. חודש לאחר כך נסגרה השלוחה. מה הייתי עושה עכשיו בכנסת? מתמרנת? מה, מה הייתי יכולה לעשות, חברים, זה לא מצב קל, נכון? אני רוצה להסביר שפניות הציבור האלה של הורים עם עבודה, עם קריירה, עם בעיות לוגיסטיות לא פשוטות שכל רגע, בזמן לא צפוי, נסגר להם המעון, כי אין מטפלות. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> וגם סייעות. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> תכף אגיע לסייעות. לא צריך שולחן עגול כדי להעצים אותן. כל הדברים האלה הם Nice to have. רוצים לעשות את זה? תעשו את זה בנפרד. עד שלא נקרא לילד בשמו, שאם העבודה צריכה לכבד את בעליה – היא צריכה להניח אוכל על השולחן. מי שלא מבינה את זה – אני ישבתי עם יושב-ראש נעמ"ת חולון לפני כמה חודשים, היא סיפרה לי על שלוחה שלה שנסגרת, ובאמת, הן עושות מה שהן יכולות. ואז היא אמרה לי: תקשיבי, יש לי מטפלת מדהימה, אבל היא מקבלת בטלמרקטינג 1,000 שקל יותר והיא חייבת לפרנס. היא מדהימה, טובה, מוכשרת, היא חייבת לבחור בין תוספת השכר לבין התפקיד שהיא אוהבת לעשות. כל מי שפה מחרטטים בלי לשים את הכסף שאת אומרת, הכול זה שטות. אני רוצה להגיד גם עוד פער שהולך להיות לנו: אני שמחה שיש משא ומתן לשיפור תנאי הסייעות. הייתי חברת מועצת עיר, אני יודעת את הסיפור של גני הילדים, אני מבינה את זה, זה חשוב לי ברמה האישית, אני רק רוצה להעיר שבאותה נקודה זה מגדיל את הפער. אני שמחה שהסייעות בגנים – שוב, יש לי ילדים – יקבלו יותר, אני שמחה על הסכם השכר, אני מאחלת לך שיחתם. אני רוצה להגיד שמי שלא מבינים שהם מגדילים את הפער - - - << אורח >> שרון זיגדון: << אורח >> מבינים, מבינים. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> לא בטוח שיש פה הכרה. לפני שניה שמענו פה חבר כנסת שאומר – מה יקרה אם הם ירצו יותר כסף עוד מעט? אוי-אוי-אוי, מה יקרה אם בן אדם ירצה לפרנס את המשפחה שלו טיפה יותר? בואו נשמור עליו בתחתית של התחתית, כי אולי הוא ירצה עוד כמה שנים לבקש עוד כסף. אני משתגעת מזה ולכן התפרצתי. אסור לנו לדבר ככה במקום הזה. אסור לנו לדבר ככה. אסור לנו להיות עיוורים, עיוורים למה שאנשים מרוויחים. ולמה יש קריסה בענפים מסוימים? בענף הזה בגלל השכר הנמוך מאוד, בלי היכולת להוסיף תקצוב, כי אי אפשר להעלות את המדרגה שהאוצר קובע. אז הם גם תקועים. ואנחנו מייצרים משבר ענפי שבו לדעתי, כבוד יושב-ראש הוועדה, יש רצון מכוון מצד פקידות האוצר – אמרתי את זה גם בדיון על מורי אולפנה – כדרך להסיר אחריות, זאת הדרך העקיפה להסיר אחריות. לייבש, לגרום למשבר, להפוך למשהו שהוא בל יתוקן, ואז להגיד: אוקיי, פרטי. תעשו מה שאתם רוצים. אז הורים ישלמו 4,000 ו-5,000 שקל ויותר. וזה מה שיקרה אם לא נעשה את זה. לגבי ועדת המחירים – בשנה האחרונה כשהייתי חברה בוועדת הכספים, שלחתי מכתבים לשר האוצר, שלחתי בקשות לדיון מהיר. אני יודעת כמה המייל שלי מלא בכל הפניות על הדבר הזה, שלא כונס ולא כונס. עד שכבר נעשה הדבר ויש עדכון בוועדת המחירים שחייב להיחתם, אסור לשסע בין ההורים לדרג המקצועי. זה לא יכול לקרות. הכסף לא יכול להיות מגולגל למשפחות הצעירות בשום פנים ואופן, ולא, לא רק למוחלשות עם כל הכבוד, צריך להבין שגם מעמד הביניים לא יכול לטפוח לו הנטל פעם אחר פעם. צריך להחליט שאם מתעדכנת ועדת המחירים בצדק, יש סבסוד למשפחות. די עם האיפה ואיפה הזו, די עם זה כבר. תשקיעו את הכסף. אמר פה בצדק מאיר כהן – אני פה כבר עשר שנים, כל שנה אותו דיון. בואו כבר נכיר במציאות כי הענף הזה בקריסה. נסגרות מסגרות כל יום. אני מקבלת פניות מאנשים בגילי שנתקעים פתאום בלי מעון לילדים שלהם. אני לא צריכה להגיד לכם– היא יודעת – תראה, בשבוע הבא יהיה כנס על משבר המטפלות בגיל הרך. אני עושה ב-8 בפברואר, אשמח, כבוד יושב-ראש הוועדה ומי שפה שממש ננהל את זה ביחד. נעשה את זה במשותף. נראה ששלחנו לכם גם פנייה. אני אומרת לכולם: אם אנחנו לא נהיה כאן בבית הזה הקרציות לממשלה, אם אנחנו חברי הכנסת, לא נגיד להם, אנחנו לא נרפה מכם, אנחנו נשגע אתכם, אנחנו נשגע אתכם – זה לא יימרח. זה ייסגר. שום דבר לא ישתנה. ופה יש גם מדינה שלמה מאחורינו, כי את המשבר הזה אולי לא רואים באגף תקציבים עם טבלאות האקסל שלהם, אבל כל המדינה חווה יום-יום. תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אוריאל בוסו, ולאחריו מנכ"ל פורום הגנים הפרטיים, חנן דגן. << דובר >> אוריאל בוסו (ש"ס): << דובר >> היושב-ראש, לצערי אני לא חבר בוועדה ואני לא מצליח להשתתף בדיונים שלך בגלל ועדות אחרות. בסוף אנחנו יודעים שאתה מחזיק והאחריות שיש לך בידיים לחינוך ילדי ישראל היא אחריות רבה, וטוב שכך וטוב שבידיים שלך. אני שומע כאן על דיונים ואסטרטגיות ורעיונות, הרי אני כבר התרעתי אשתקד בקדנציה הקודמת, נעמה, כשהאגף עבר מזרוע העבודה במשרד הכלכלה למשרד החינוך. ואז התברר שנעשתה חצי עבודה ואפילו לא חצי עבודה, אלא זה עבר והפיקוח נשאר בידי משרד הרווחה, והמחירים נשארו כאן, והסבסוד נשאר כאן, ורק במאקרו אמרו משרד החינוך. בסופו של דבר, הכלאיים הללו יצרו בעיות בלי סוף. אדוני היושב-ראש, הדבר הראשון שאתה צריך לדרוש ממשרד האוצר זה לחתום לאלתר על המלצת ועדת המחירים. ברגע שמונח בפניהם, ולא יום ולא יומיים, המלצות ועדת המחירים בשביל שכך בזעיר אנפין, בשביל להסדיר את נושא המטפלות. אנחנו יודעים שבסוף-בסוף, זה שם נמצא ושם זה חונה. זה הדבר שיכול לפעול לפני כל האסטרטגיות וכל - - - שמדברים. אגף המעונות נמצא במצוקה. זה מצב חירום אמתי. יש על כתפייך אחריות רבה בנושא, וצריך להכריז על זה כעל מצוקה, צריך לזעוק בכל דלת, בכל שער, בפני האוצר, בפני החינוך, בפני כל גורם שמטפל בכך, כולל משרד ראש הממשלה. אגב, גם אצל תנועת ש"ס, זה חלק מההתחייבות לתת סבסוד ולנהל את הנושא של חינוך אפס עד שלוש חינם. אבל אנחנו יודעים שיהיה פה תהליך ללא קשר. התהליך מתחיל – בניגוד למה שאתם אומרים – כן מתחיל בתקציב הקרוב, מתחיל תהליך מסוים. כי מעבר לכך צריך לזכור שיש מעבר לארגונים, הרבה מעונות פרטיים. גם ברגע שיוחלט להניח פה עכשיו משהו כמו 27 מיליארד ש"ח, לממן את הכול, יש תהליך שיצטרכו לעשות אותו והתהליך הזה יצטרך לעבור כאן. בשורה התחתונה, הילדים הרכים הללו, שתמיד הם היו – לא אקרא לזה שהם בדלת האחרית, חלילה – החינוך מתחיל מגיל אפס, זה לא כמו שפעם חשבו שזה מגיל שש, אחר כך חשבו מגיל שלוש, חינוך מתחיל מגיל אפס. כשאנחנו נכנסים למעונות ורואים את המסירות של המטפלות שבסוף, הן נמצאות יום-יום, משעה מוקדמת לפני שבע בבוקר, ועד שעה מאוחרת. חופשים אינם חופשים, תנאים לא תנאים, ואתה מצפה מהם שיהיו הכי טובים לדבר הכי חשוב לך בגיל הזה. ואם אתה לא תשפר אותם בכל ההיבטים, כולל התקינה ומעבר לוועדת המחירים – הדבר הזה לא ישתפר. אני מוכרח בסופו של דיון להסתכל על מרכז המחקר של הכנסת שהניח פה עבודה מצוינת, תמיד אתם עושים את העבודה היסודית והמקצועית שנותנת לנו, לחברי הכנסת, את הכלים ואת המבט האמתי, ועל כך מגיע לכם יישר כוח. תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. חנן דגן, מנכ"ל פורום הגנים הפרטיים. << אורח >> חנן דגן: << אורח >> תודה רבה. העלה פה חבר הכנסת טור פז, חוקקו או הוחלטו פה לא מעט החלטות ולא מעט תקנות שבאו לענף הזה שנמצא במצוקה, ולצערי הרב, לא מעט רשויות, בעיקר הרשויות המקומיות, בוחרות לזלזל במחוקק, ולא לממש את מה שגם חוקק בחוק ההסדרים הקודם. בהתייחסות לבעיה פה, כמו שאמר חבר הכנסת, חייבים להכריז על זה כענף במצוקה. הענף הזה נמצא במצב של קטסטרופה. חשוב להבין שהענף הזה ברובו מכיל נשים. לרוב אלה עובדות, ומעט מאוד עובדים. אותן נשים יוצאות לחופשת לידה, אותן נשים נמצאות בהריון, יוצאות גם בתקופת ההיריון, שיש את המחלות שלהן. יש את המחלות הרגילות, גם בתקופה שעברנו קורונה, היה המון חוסר כוח אדם. העבודה בענף הזה היא עבודה של עשר שעות ביום, היא מתחילה ב-7:00 ומסתיימת ב-17:00. עשר שעות עבודה, יש פה עודף של משרות שנדרשות. אותו דבר לגבי ימי שישי – עובדות חמישה ימים, אנחנו צריכים להשלים את אותם הימים בעובדות מחליפות, כך שהבעיה מחריפה. גם בענף הפרטי, הבעיה הזאת היא בעיה שקיימת. והבעיה שאותה אנחנו חווים מפעם לפעם, הפתרון שאנחנו נותנים הוא נייר דבק. נכון שצריך להעלות את השכר במעונות היום, אבל אנחנו באים ולוקחים, מעלים את השכר במעונות היום, אותן עובדות עוברות בעצם מהרשות המקומית ששם גילאי שלוש עד שש הן עוברות למעונות. המעונות עצמם נמצאים בעודף כוח אדם, אבל בגני עירייה חסר. אצלנו באים, מעלים את המחיר, לוקחים למעונות. מאחד לשני, אנחנו הולכים ומזיזים את הבעיה מצד לצד. כדי לפתור את הבעיה אנחנו צריכים לתת פתרון כולל לכל הגילאים האלה, לכל גילאי לידה עד שש צריך לתת פתרון. אי אפשר להתייחס כל פעם למקום אחד ולהזיז את הבעיה. ולכן כשאמרת בתחילת הישיבה שהבעיה היא במעונות, זה לא נכון. הבעיה היא כוללת והפתרון חייב להיות כולל. חייבים להביא המון-המון עובדים חדשים לתוך הענף הזה. חייבים להכריז עליו ענף במצוקה. חייבים לבוא על עבודה מעודפת, כבר להכניס את זה בחוק ההסדרים הקיים. יש פה הזדמנות יוצאת מן הכלל ולא לפספס את זה. אנחנו חייבים ליצור הכשרה, לקחת בתי ספר מקצועיים וליצור שם הכשרה לסייעות לבנות את דור העתיד. לקחת חיילות משוחררות, להכשיר אותן, ולהכניס אותן לתוך הענף הזה. לתת להן את אותו תמריץ של עבודה מעודפת, והנה אנחנו נקבל קאדר גדול של עובדים שנוכל להתחיל להתנהל. אם אנחנו לא נבוא בצורה כזאת, לא נוכל לפתור את הבעיה. חשוב לקחת בחשבון שמה שאנחנו רואים שקורה, אם זה במגזר הפרטי, אנחנו רואים כבר שיש דרישה של עובדות למחירים של 50 ו-70 שקל לשעה שזה לא ריאלי. כי למה? כי יש מצוקה בכוח אדם. אז הן מרשות לעצמן - - - << דובר >> יעל שמרגד: << דובר >> כי במעונות הפרטיים זה מה שמשלמים. << אורח >> חנן דגן: << אורח >> אותו דבר, מה שקורה הוא שעולה המחיר. עולה המחיר – יש יוקר מחייה. זאת אומרת שזה גלגל שאנחנו חייבים לעצור אותו. אין פה רווחיות לאותם מעונות פרטיים כי המחירים של כוח האדם עולים, אי אפשר להתמודד עם זה בצורה כזאת. אם לא ניקח וניתן לזה פתרון בצורה אחת, כמו שציין חבר הכנסת דוידסון בתחילת הישיבה, אנחנו לא נוכל להתקדם הלאה – חייבים לבוא ולשים לזה סוף. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. דנית ברביבאי, מנכ"לית פורום מסגרות הגיל הרך בישראל. << אורח >> דנית ברביבאי: << אורח >> כבוד יושב-ראש הוועדה, מכובדי וכולם, תודה רבה על הוועדה החשובה הזאת שהיא יריית פתיחה לסדרה של דיונים בוועדות. אני רוצה לציין פה עובדה מספרית: משנת 2018 עד 2021, בכל שנה יש מחסור של בין 35% ל-48% תחלופה של מטפלות שעוזבות כבר בשנה הראשונה לעבודתן. כל בר דעת וכל איש חינוך פה מכל אנשי החינוך כאן, יסכימו איתי שהדמות המשמעותית בחיי פעוט חשוב שהיא תהיה דמות קבועה ככל הניתן, כדי שהוא יוכל לייצר התקשרות בטוחה. עם תחלופה כזו לא ניתן לייצר התקשרות בטוחה. צריך להבין שבנוסף לכל מה שנאמר פה, ובנוסף לקונצנזוס ולהסכמה הזו שצריך לחתום על ועדת המחירים, צריך להבין שהפגיעה בענף, זו כבר לא קריסה, זו הקרסה של הענף. שנת תשפ"ד נמצאת בסכנה, ועל כן חשוב להתכנס מהר ככל הניתן לפתרון על מנת שנוכל לפתוח את שנת הלימודים הבאה עם הראש קצת מעל המים. בראש ובראשונה – לחתום על ועדת המחירים. תודה רבה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. התאחדות מעונות היום הפרטיים בישראל, המנכ"ל יניב בר אור. שלום וברכה. << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> שלום. תודה רבה ליושב-ראש ולחברי הכנסת על הדיון החשוב הזה. בתחילת הדיון היושב-ראש אמר שחלק מהבעיה היא המעונות הפרטיים. אני רוצה לתקן: המעונות הפרטיים הם חלק מהפתרון. אנחנו לא חלק מהבעיה, אנחנו חלק מהפתרון. רוב הילדים במדינת ישראל נמצאים היום בתוך מסגרות פרטיות שנותנות שירות מאז קום המדינה. בטעות היסטורית אנחנו מוגדרים כעסקים. אין שום דבר ביננו לבין עסקים. אנחנו לא קונים שום דבר בחמש סנט באלי-אקספרס ומוכרים אותו ב-50 דולר. תקרת הזכוכית של כמות הילדים שאפשר להכניס לשטח שאפשר להכניס, היא תקרת זכוכית שאי אפשר לעבור אותה. אנחנו עדים לכך שבחודש האחרון מעונות פרטיים בתל אביב, מעון של חב"ד בנווה צדק, נסגר אחרי שהציע 60 שקלים לשעה ולא הצליח למצוא עובדים. זה משהו שהמדינה לדעתי לא תוכל להתחרות בו. אין עובדים. אני לא חושב שרק השכר הוא הפתרון כי אם אנחנו מסתכלים מאז שנת 2006 – ככל שהזיכרון שלי הולך אחורה – שכר המינימום אז היה 17-16 שקל לשעה ואנשים לא גמרו את החודש. השכר מאז ועד היום עלה והכפיל את עצמו וכנראה בשנים הקרובות, לפי מה שהבנתי מההסכמים שנחתמו בכנסת הקודמת, יעלה השכר בעוד חמש פעימות בשנים הקרובות. השכר הוא לא רק הפתרון מכיוון שככל שהשכר עולה, כך עולה גם יוקר המחייה, וכך עולה גם עלות השירותים של הספקים. בסופו של דבר זה מתגלגל להורים. אמרתי שאנחנו לא עסקים, אנחנו צריכים להיות מוגדרים כמוסד חינוך בהתאמה למבנה מגורים. רוב מעונות היום נמצאים היום במבני מגורים. הכנסת הקודמת הכירה סוף-סוף ביכולת של מעון יום למגורים עד 36 ילדים להתקיים בתוך מבנה מגורים, ופטרה משימוש חורג. אנחנו מצפים להמשיך את הפטור הזה גם למעל 36 ילדים, כדי שילדים לא יצטרכו לצאת החוצה, כי מה שקורה הוא שמעונות שהיו בהם מבנים מאוד גדולים, הצטמצמו מ-70 ילדים ל-36 ילדים, ילדים מצאו את עצמם בחוץ, ואנחנו רוצים להימנע מהדבר הזה. ילדים לא צריכים לשלם את המחירים של ההחלטות. שרת הפנים לשעבר הבטיחה שתחתום על צו הרחבה, זה לא קרה עד היום. התקיימה - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> העברתי את הפנייה לשר הנכנס והנושא בטיפול. << דובר >> נירה לאמעי רכלבסקי: << דובר >> אבל זה עזר, הפטור מהיתר לשימוש חורג, הוא גרם ליותר אנשים להירשם לקבלת רישיון. << דובר >> קריאה: << דובר >> אבל עד 36 ילדים. << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> כן. אבל שני החוקים שעברו, גרמו לפגיעה אנושה בתדמית של הגננות. חוק המצלמות שמונע מלהסתכל במצלמות ומייצר לחץ נוראי, עד שהפיקוח מסכים או לא מסכים להגיע לפקח, ההורים נכנסים ללחץ. מוגשות תלונות במשטרה. יש המון תלונות שווא שמוגשות ונסגרות אחר כך מחוסר אשמה. אנחנו עדים למקרה בכפר יונה שפעמיים נפתח התיק - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> ננהל דיון נפרד על זה. << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> - - ונסגר מחוסר אשמה פעמיים, אבל השם שלהם נהרס. הגן נסגר. השם של הגננות ושל המטפלות נהרס. הן לא יכולות להראות את עצמן בציבור יותר. אנחנו בעד כל מה שמדברים פה על התקינה, על השכר. אנחנו צריכים לזכור שכל מטפלת במעון עולה 150,000 כולל עלויות מעביד בשנה. אם אנחנו צריכים להכניס תוספת של מטפלת נוספת בכל כיתה, זה בין 450,000 ל-500,000 שקל למעון בשנה תקציבית. אין לנו את זה בשורת הרווח. כבר הראינו מספרים של כמה מעון בתקופת הקורונה הפסיד ביום רגיל, לצערנו המון, אלפי מעונות נסגרו בתקופת הקורונה כי הפיצוי הגיע מאוחר מדי. כי בסבב שני לא קיבלנו שום דבר וגם לא בסבב שלישי. ונאלצנו להנשים את העסקים כדי להחזיק אותם פתוחים, כדי שיהיה להורים לאן לחזור. הכשרות – כשמדברים פה על הכשרות ועל הדרכות, לצערנו, 7,000 או 15,000 בשנה זה לא מספיק. יש המון שמחכות בתור ולא מצליחות להתקבל לקורסים האלה. יש מחסור אדיר במרצים ויש מחסור אדיר במרצים בשפות מסוימות, זאת אומרת, מטפלות ברוסית לא יכולות להירשם כי הן לא דוברות את השפה, וגם בשפות אחרות. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> להתכנס בבקשה. << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> בהחלט. דיברו כאן על בינוי – אחת החרדות הכי גדולות במעונות הפרטיים ומה שגורם להם לחוסר ודאות ולפרישה מהמקצוע, זה כשמדברים על בינוי ועל מה הילד צריך, אבל אף אחד לא מדבר על מה צריכות הגננות ומה צריכות המטפלות. ואף אחד גם לא מדבר אליהן. אמר ראש הממשלה: ידענו להשתיק, היו כאלה שצקצקו גם אז, ידענו להשתיק את הקולות, נדע גם עכשיו. יש אנשים שמלקקים את הפצעים מחוק טרכטנברג, ומזה שנבנו 3,000 גנים והחליפו את הגנים הפרטיים. ומלקקים את הפצעים עד היום ומשלמים את המחירים האלה, אנשים פשטו רגל ומשלמים את המחירים האלה. אנחנו לא רוצים להיות אלה שמממנים את הזמן שצריכה המדינה כדי לסגור את הגנים הפרטיים. הגנים הפרטיים צריכים להיות חלק מהפתרון, הם צריכים לקבל פטור ממסי עירייה וממשלה, ולהכרה כמוסד חינוכי בהתאמה למבנה מגורים. אנחנו צריכים את העזרה של המדינה, לא יכול להיות, הרי בסופו של דבר, ממי אנחנו גובים את הארנונה, את המע"מ, את המים, את החשמל ואת המיסים האלה? אנחנו גובים מהעוללים הקטנים, מחסרי הישע עד גיל שלוש. אנחנו בסך הכול צינור העברת הכספים מההורים למדינה. אז אי אפשר לבוא ולהגיד שאנחנו עושקים את ההורים ושצריך לבנות ולהחליף אותנו. לא צריך להמציא את הגלגל מחדש, אנחנו כאן מקום המדינה, ואנחנו כאן רוצים להישאר כשותפים מלאים, אנחנו מבקשים להיות שותפים לכל ההחלטות האלה. אנחנו לא עסקים, אנחנו עוסקים בתחום החינוך. כדאי שהמטריה תשתנה. ככול שאנחנו נקביל לשנות את הזווית שהעין שלנו מונחת על גבי העדשה לגבי אותן מטפלות ואותן מנהלות, כך ייטב לתחום הזה. אנחנו צריכים להעצים אותם ולא לדרוך עליהם, ולא להחליף אותם. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת, לימור הר מלך, בבקשה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אני חושבת שיש המון נושאים שצריכים תיקון בעולם הזה. אנחנו שומעים הרבה מצוקות, אבל פה יש מצוקה אמיתית. אני יכולה ממש ברמה האישית להגיד אם אני יכולה לאבחן את זה, זה שהתגמול בסוף מבטא יחס. התגמול מבטא את היחס. וכאילו מישהו פה הלך לאיבוד. במי מדובר? מטפלות הן נשים, אני רואה את העבודה שלהן ודיברו פה על המסירות, אבל יש פה עבודה תובענית וקשה ממש על בסיס רגע-רגע. אני מכירה מטפלות שהגיעו אלי ומספרות לי שהן סובלות מדלקות מפרקים ובעיות בגב, הן משלמות על זה מחיר בריאותי. והתגמול? איך מישהי אמרה לי: אני עם כבר ותק של עשר שנים; אז שאלתי אותה: רגע, כמה את מקבלת לשעה? והיא אמרה לי סכום מגוחך, סליחה - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> מינימום מינוס כמה? << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> תקשיב, משהו באמת מגוחך. מישהי שבאמת עובדת במסירות. אז שאלתי אותה: אבל איך יכול להיות? אז אמרתי לה: רגע, אין העלאה למישהו בעל ותק? אז היא אמרה לי: כן, כל שנתיים מעלים לנו בשקל. וזה כשהבסיס הוא מביך. תזכרו, בסוף תגמול מבטא יחס. ולמי? אנחנו צריכים לדעת שאנחנו מתעסקים פה עם האנשים שמגדלים לנו את הילדים. באמת. בסוף הן נמצאות איתן במעונות מהבוקר. אצלי זה מסתיים בשעה ארבע. איך אנחנו רוצים שהן יחזיקו כשהן צריכים לפעמים וגם לא לפעמים, להחזיק משפחה? איך אנחנו רוצים שהם יהיו ברמת שפיות ובסבלנות ובפניות לילדים? יש פה משהו שהוא באמת, אני תמיד נדהמת להסתכל על זה ולראות איך האנשים האלה שאנחנו הכי צריכים לתת להם את הכתר, ולהגיד להם: כן, יש פה מצוקה אמיתית. אנחנו פוגשים הרבה מצוקות, אבל אני חושבת שפה אנחנו צריכים באמת לתת מענה אמיתי כי זה בלתי נתפס מה שקורה פה. << דובר >> יעל שמרגד: << דובר >> שמי יעל שמרגד, מנכ"ל מעונות נשי חירות. הייתי מבקשת אם אפשר הצעה קטנה לסדר. בואו נקבע יעד שאנחנו נותנים לשרים לחתום, לחתום תוך שבוע, תוך שבועיים, ולחזור לפה. אחרת - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> יש לי כבר הודעה מהשר. אני תכף אתייחס. << דובר >> יעל שמרגד: << דובר >> משר האוצר? << אורח >> דנית ברביבאי: << אורח >> ולהשוות את שכר המטפלות לפחות לשכר הסייעות. גם את התנאים, את החופשים. זה המינימום הנדרש. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> לגמרי. זה המינימום. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אסנת סלע, מנהלת גני ילדים בערבה התיכונה. << אורח >> אסנת סלע: << אורח >> צוהריים טובים, אנחנו בחמש בבוקר קמנו בשביל להגיע לפה. זה מראה כמה זה חשוב ובוער בעצמותינו. אני מנהלת הגיל הרך בחצבה. אבל אני מייצגת גם את הפריפריה בעיקר, ואת כל המושבים בערבה שאנחנו סובלים בהם כבר שנים ממצוקה בכוח אדם וזה הנושא פה. אני רוצה להראות פה כובעים קצת אחרים. דיברו פה על עבודה מועדפת, זה פתרון מצוין, זה עובד אצלנו בערבה. אנחנו לא נותנים עבודה מועדפת, אבל אנחנו מקבלים הרבה סייעות – לא מטפלות – שהן חיילות משוחררות. אני מדברת בלשון נקבה, אבל יש גם בחורים, פשוט יותר קל לי – הן פתרון מצוין. דיברו פה על המשכיות, כמה חשוב לילד לקבל דמות קבועה, אבל דמות קבועה במשך שנה שלמה, של בחורה בת 21 שכל מה שהיא רוצה לעשות זה לאהוב את הילדים, לחבק אותם. היא לא עייפה, היא לא שחוקה. היא לא סובלת מדאגות של קיום. היא באמת באה עם 100% נתינה. אני חושבת שאם המדינה ידעה לתת עבודה מועדפת לתיירות, לחקלאות שזה חשוב וזה זורם בעורקיי – אני חושבת שהיא תעשה דבר נכון וחכם עבור כולנו. זה פתרון שהוא כאן ועכשיו, לאפשר עבודה מועדפת. זה ייתן באמת דחיפה מאוד-מאוד רצינית. ובעיקר ייתן גב גדול מאוד למטפלות ולגננות שכבר נמצאות בשטח. הן זקוקות לזה כדי להיות גננות טובות. וכדי להיות נשות חינוך - - - << אורח >> יערה שילה: << אורח >> העברתי ליושב-ראש הוועדה מסמכים על זה. << אורח >> אסנת סלע: << אורח >> אני אומרת את זה מהשטח, ממה שאני שעושה וממה שאני חווה. תאפשרו עבודה מועדפת. יש המון חיילים וחיילות משוחררים שמחפשים עבודה, וכולם לב ונתינה. וזה פתרון שגם מבחינת השכר הוא שכר הגון וטוב ונכון, והוא מספק עבורן. זה באמת חשוב, אבל בעיקר חשוב מה שהן נותנות לילדים בגן. אני רואה את זה. אני כבר ארבע שנים עובדת כמנהלת הגיל הרך במושב. אני רואה את האיכות ואת האושר של ההורים כשהם מביאים את הילדים שלהם בבוקר לגן. << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> אני מסכים איתך. מה ההיגיון לתת לאנשים בתחנות דלק עבודה מועדפת ולא בטיפול בילדים בגיל הרך? << אורח >> שרון זיגדון: << אורח >> בדיוק. << אורח >> יערה שילה: << אורח >> גם בעמותה לגיל הרך יש מסמך על זה. << אורח >> שרון זיגדון: << אורח >> יש לנו מסמך מ-2020 שאנחנו מנסות להוביל. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> יערה, קיבלתי את כל המסמכים וניירי עמדה. << אורח >> אסנת סלע: << אורח >> אני באה להראות כמה זה באמת עובד. בסוף אני מעסיקה. רוב הסייעות שאני מעסיקה הן סייעות בנות 21-22. אתם מוזמנים כולם לבוא ולראות מה קורה בחצבה ובערבה, איזה חינוך טוב יש בזכותן. אני באמת רוצה להגיד – זה בזכותן. זה חשוב מאוד. אולי זאת האמירה הכי חשובה פה היום, והיא תוצאה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> כיף להם שיש להם מישהי כמוך שנלחמת עבורן. << אורח >> אסנת סלע: << אורח >> תודה. << אורח >> דוד זמורה: << אורח >> כן, אבל מה יקרה אם אחרי שנה הן יצטרכו לעשות הכשרה, הם התחילו עכשיו את העבודה, והן באות לשנתיים ואחרי זה נוסעות מיד להודו, ואחרי שנה פתאום הן צריכות לעשות הכשרה? << דובר >> קריאות: << דובר >> - - - זה נחשב להן חמש ש"ש, זה צבירה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> יוכלו לעשות את זה גם במקביל. הכול בסדר. << אורח >> אסנת סלע: << אורח >> נכון. בסך הכול הן כפופות לגננות ומטפלות שהן כן עוברות הכשרה. הן גב טוב ונכון, והן נקיות אגו ונקיות קושי יומי. אין להן את זה, הן פשוט באות לעבוד. אני מראיינת המון בנות ובסוף זה נופל על זה שזאת לא עבודה מועדפת. הן אומרות: אני באה עד לחצבה, אני באה עד לערבה, וזה לא מועדפת, והשכר מינימום. ובסוף איפשהו מתוך עשר אני מצליחה לדוג שתיים, ואני אומרת על זה תודה. אני רוצה להגיד שזה נכון, נכון להעסיק אותן. ואני רוצה גם לחזק את גב' אורנה, מכיוון שיצא קורס הכשרות מחנכות-מטפלות, בחרתי את המטפלות היותר ותיקות שלי, לעודד אותן ללכת, בחרתי לנסוע איתן. אני נוסעת איתן פעם בשבועיים לקורס הזה באילת. הוא קורס חשוב מאוד-מאוד, ובעיקר – אני רואה מי נמצא שם. מי שנמצאות בקורס הזה הן נשים ובחורות שזקוקות מאוד להכשרה הזאת, והן אלה שמטפלות בילדים הכי רכים שלנו. זה צריך להיות בסדר העדיפויות הגבוה ביותר של הכנסת, החינוך של ילדים מלידה עד שש. זה העתיד של מדינת ישראל וצריך להבין את זה. לקבל את זה ששם צריך לתת את הדעת לפני כל דבר אחר. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. ברשותכם אני חייב לסיים, אני רוצה לתת את זכות הדיבור לעו"ד מיטל בק מהמועצה לשלום הילד. בבקשה. << דובר >> קריאה: << דובר >> - - - אני ביקשתי גם זכות דיבור. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> יש לי עוד 20 אנשים שביקשו זכות דיבור, אני משתדל מאוד. אבל כמו שאמרתי, זה הדיון הראשון ולא האחרון. << אורח >> מיטל בק: << אורח >> תודה רבה, מיטל בק, מנהלת תחום חינוך במועצה לשלום הילד. תודה חבר הכנסת טייב על הדיון החשוב הזה ועל הכוונה לקיים סדרה של דיונים בנושאים הללו. קודם כל צריך לקיים דיון חשוב ונפרד על חוק המצלמות, זה עלה כאן מבין הדוברים. כבר כמה פעמים הגשנו ניירות עמדה, צריך להתקין תקנות, יש המון תיקונים שצריכים לעשות. בשביל לסבר את האוזן, המועצה לשלום הילד מפעילה מרכז פניות וסיוע לילדים והורים, אנחנו מקבלים אלפי פניות בשנה. רוב הפניות הן על הגיל הרך, לידה עד שש. מקבלים גם על חוק המצלמות, על פגיעות בפעוטות במסגרות, על היעדרן של מטפלות ועל סגירה של מסגרות וכולי. מהשטח, אנחנו שומעים את המצוקה הגדולה. בסיס הדיון הזה צריך להיות ההבטחה של פעוטות לחינוך, לשוויון, להתפתחות, לשלומם של הילדים, לשוויון – דבר מאוד בסיסי שצריך לעמוד כאן בבסיס הדיון הזה. לפעימה הראשונה של מהלך ההסדרה של הגיל הרך הוקצו שנה שעברה 200 מיליון שקלים בלבד. משרד החינוך עשה פלאות עם התקציב הדל הזה. נועה ואורנה, אנחנו מורידים את הכובע בפניכן על הפעילות המדהימה שאתן עושות במשרד וכן כל הצוותים שלכם, אבל זה לא מספיק. טלי דיברה על מיליארד, מיליארד וחצי שקלים? זה מה שצריך בשביל להרים את החינוך לגיל הרך מהקרשים. שנים של הזנחה, זה מה שצריך כאן. התקציב הזה מיועד לכל כך הרבה דברים שכבר עלו במהלך הדיון, אבל צריך למנות אותם: זה השכר, התנאים, הבינוי של המסגרות – מה עם המיפוי? אנחנו לא יודעים איפה 75% מהפעוטות. מה קורה? מיפוי. שאלתי את אורנה ונועה: מה קורה עם המיפוי? זה נמצא באגף הרישוי, הם רוצים להגיע לזה, הם לא מגיעים לזה. 200 מיליון שקלים – איך אפשר להגיע לזה? 43 תקנים של מפקחות בלבד – אי אפשר להגיע לשטח, אפילו לא ביקור פעם בשנה, הם מנסים, בקושי פעם בשנה. זה דבר מאוד בסיסי. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אגב, את הקול הזה שמענו בכנסת ה-23, בוועדה לזכויות הילד. << אורח >> מיטל בק: << אורח >> נכון. ואנחנו חוזרים ואומרים את זה, וגם המועצה אומרת את זה בוועדה שם וגם פה. צריך לקיים דיונים משותפים של שתי הוועדות יחד כי אלה תחומי העיסוק של שתי הוועדות, לשיפור התקינה והתפוסה ושורה ארוכה של משימות. הוועדה צריכה לקבל פירוט של התוכנית שיש של משרד האוצר והחינוך, בשביל להבין מה התקציב ומהן לוחות הזמנים להגדלה משמעותית של התקציב לחינוך לגיל הרך. תודה רבה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. ברשותכם - - - << דובר >> קריאה: << דובר >> - - - האחראי על הרישום הפלילי - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> לא, לא. אני חייב להתכנס לסיום, יש עוד דיון בעוד חמש דקות. אני מבטיח שיהיו נושאים נוספים, גם בשיתוף פעולה עם ועדות נוספות כמו זכויות הילד, ועדת כלכלה. אנחנו נוביל את המאבק הזה. הצוות שלי סיים עכשיו שיחה עם שר החינוך, השר קיש. הוא מסיים סבב התייעצויות עם המטה ועם המשרד. אני מקווה שבקרוב מאוד – אני לא רוצה להתבטא במספר ימים או שבועות – ואני אהיה עם יד על הדופק ואוביל את המהלך הזה שיחתמו גם הוא וגם שר האוצר על ועדת המחירים. זה דבר שמבחינתי הוא S.O.S, אי אפשר להמשיך להתקדם הלאה אם אנחנו לא מיישמים מה שכבר הוחלט. קודם כל הוחלטו דברים, יש ועדת מחירים, צריך לחתום עליה ולהתקדם הלאה. במקביל לכך יהיו דיונים נוספים, אם זה על המצלמות ואם זה על התקינות, ואם זה על ההכשרות ושכר הגננות, והסייעות וכן הלאה. אנחנו לא הולכים לשום מקום. יש לנו ברוך ה' קואליציה יציבה, הומוגנית, עם ממשלה שעובדת יד ביד, אין חיכוכים בין שרים, ושר החינוך עם שר האוצר עובדים יד ביד על הנושא הזה, וסיימתי התייעצות איתם על הנושא. אנחנו מובילים את המאבק יחד אתכם. אני רוצה להודות לכם, לכל מי שהגיע, בין מי שדיבר ומי שלא דיבר. עצם הנוכחות שלכם פה מביעה בסוף באמת את חשיבות הנושא. אנחנו מדברים על מקצוע שהוא בסכנת הכחדה. בוא נגיד את הדברים כהווייתם: אנחנו מדברים על דור העתיד שלנו. דור ההמשך בסוף מתחיל מגיל לידה וממשיך בסוף הלאה. והחינוך בסוף מתחיל גם מפה. לפני שהילדים נחשפים לאותו צוות שאמור לחנך אותו. לכן אני רוצה לומר לכם כך: הטיפול במעונות מפוזר בין גורמים שונים, שמענו את זה במשך כל הוועדה, לכן הוועדה ממליצה לממשלה לרכז את כל הטיפול במשרד החינוך. << דובר >> נירה לאמעי רכלבסקי: << דובר >> להקים רשות לגיל הרך. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> ולהקים רשות לגיל הרך, ואגב, זה מופיע גם בהסכמים הקואליציוניים. שלוש השנים הראשונות לחיי האדם הן המשמעותיות ביותר ולכן כל כך חשוב להעניק חינוך במעון איכותי וטוב. הוועדה קוראת לשר החינוך ולשר האוצר, לחתום על החלטת ועדת המחירים, אותה העלאה של 300 שקלים לילד, תוך פרק זמן מהר מאוד. אני בכוונה לא רוצה להתבטא, לא בימים ולא בשבועות. אני לא רוצה להתבטא בשבועות כי בדרך כלל מה שאני מוציא מהפה אני מקיים. אבל אני כן אומר שאם תוך שלושה שבועות מהיום לא תהיה התקדמות בנושא, הוועדה תתכנס שוב ותדרוש שוב מהשרים לחתום על וועדת המחירים. בסוף, כמו ששמענו, שנת הלימודים והרישום לשנת הלימודים הוא או-טו-טו, ולכן אני אעשה את הכול, כדי שלפני מועד הרישום ללימודים, זה יתבצע, שהשרים כבר יחתמו על זה. אני רוצה לומר שאין התחמקות של השרים. הצוות שלי הוביל התייעצות בזמן הדיון וגם אני בעצמי דיברתי עם השרים לפני הדיון. יש רצון טוב ללכת לכיוון הזה. אין רצון להתחמק. בסך הכול מדובר בשרים שנכנסו למשרד לפני כשלושה שבועות, והם רוצים להבין במה מדובר וללמוד את הדברים. יש להם את המטה שלהם שמוביל התייעצות ולומד, ואני מאמין שזה יקרה מהר מאוד. שמענו שבממוצע כ-50% מעובדות המעונות מתחלפות כבר בשנה הראשונה. לפי מבקר המדינה, כבר בחודש הראשון, בגלל התנאים הקשים. ולכן הוועדה קוראת להעלות את מעמד ושכר העובדות במעונות כך שיש סיכוי להשלים את כוח האדם החסר. הוועדה קוראת להעסיק במעונות חיילים, חיילות, בנות שירות לאומי, כדי לענות על המחסור בכוח האדם, ולהכיר בעבודה הזאת כעבודה מועדפת. הוועדה קוראת להוציא את המעונות מהגדרת עסקים, דבר שכרוך בתשלומים שונים – אני מדבר על הפרטיים – יש להגדיר את המעונות כמוסדות חינוך ולאו דווקא כעסקים. ולסיום, כל מה שנאמר - - << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> התאמה למגורים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> - - חל גם על המגזר הערבי והמגזר הבדואי. שמענו את המצוקה הגדולה, ושמענו גם את הרצון להוביל כוח אדם מהציבור הערבי לכיוון מעונות היום הכלליים. אני רק רוצה לומר ולברך על כך, שבמקביל לכך, אני מברך את אותו ראש עירייה ששלח מכתב לאותן גננות שהביעו תמיכה בטרור, לא יתכן שילדינו יחונכו בסוף על ידי מטפלות שתומכות בטרור. ובלי לעשות שום הגבלה לנושא אני אומר שמי שראוי ויכול – מוזמן, ואנחנו צריכים לקבל את כולם. בסוף אנחנו מדינת ישראל ואנחנו מקבלים את כולם. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> סמכויות המלצה. זו צריכה להיות המלצה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אמרתי עכשיו. אני ממליץ להוביל במידת האפשר שחלק מכוח האדם שבנוי ומוכשר ויכול להיכנס, שייכנס. ברשותכם, אני נועל את הישיבה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:04. << סיום >>