PAGE  
32
הוועדה לבחינת בעיות העובדים הזרים 
 11/12/2011 

הכנסת השמונה-עשרה 
נוסח לא מתוקן

 מושב רביעי
<פרוטוקול מס'  73>
 מישיבת הוועדה לבחינת בעיות העובדים הזרים 
 יום ראשון, ט"ו בכסלו התשע"ב (11 בדצמבר 2011), שעה 9:30
<סדר היום:>
<סיור בנתב"ג>
נכחו:

<חברי הוועדה:> 
ניצן הורוביץ – היו"ר
<מוזמנים:> 
	יוסי אדלשטיין
	–
	ר' מינהל אכיפה וזרים

	ענת פישר-דין
	–
	לשכה משפטית, רשות האוכלוסין וההגירה

	יגאל דוכן
	–
	ראש מינהל מעברי גבול

	איציק עמני
	–
	מנהל מתקן יהלום וטרמינל המורחקים, רשות ההגירה

	גדעון כהן
	–
	סגן מנהל יחידת עוז

	סאיד תלי
	–
	מפקח ארצי אלימות במשפחה הממונה גם על מסגרת 'אטלס' לגברים, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

	עוזי שליט
	–
	ע' מנח"ט שירות לנוסע, נתב"ג

	שמשון כץ
	–
	מנח"ט שירות לנוסע, נתב"ג

	אמנון שמואלי
	–
	מנהל אשכול, נתב"ג

	דנה כדורי
	–
	עוזרת פרלמנטרית

	גיא לוי
	–
	עוזר פרלמנטרי

	גלעד נתן
	–
	חוקר הוועדה

	לירון וייס
	–
	דוברת הוועדה


<מנהלת הוועדה:>
בת שבע פנחסוב
רכזת הוועדה:

יעל נגני
<קצרנית פרלמנטרית:>
ס.ל., חבר המתרגמים
<סיור בנתב"ג>
<אמנון שמואלי:>
בוא נתחיל מהמסלול שלהם. מה הם צופים ומה הם רואים, מה יש ומה אנחנו רוצים. אז אנחנו נתחיל. להערכתי אנחנו באותו כיוון שהיינו רוצים נחיתה רכה, נחיתה טובה ורשמים טובים, אז נתחיל מלמעלה בנקודה הזאת. זו נקודת המפגש למעשה הראשונה שלי עם העובד הזר, לא רק עם העובד הזר, גם עם העולה החדש, ולמעשה התהליכים לעולה החדש ולעובד הזר הם זהים למעט הביומטריה. הנוסע מגיע, מגיע לבקר הגבול, ברגע שהוא מגיע לבקר הגבול אוטומטית תופסת אותו הודעה שמדובר בעובד זר ויש לו אשרת ב'1. מהרגע הזה הוא מסיים את הטיפול בו ואנחנו מעבירים אותו לנקודת הריכוז. 
נקודת הריכוז היא כאן. הם יכולים להיות שני סוגים, אחד שמגיע עם אינטר ויזה והשני שמגיע אדם חדש לחלוטין. מי שהוא אינטר ויזה, מעדכנים לו את הכניסה, רואים שהמעסיק שלו חי והכול בסדר, פחות מדקה, משלחים אותו, נכנס לארץ. עובד חדש, ואלה הבעיות, הם מגיעים במסות של 50, 60, 70, 80, מגיעים, אני נותן להם להמתין פה, 10 אנשים, מוציא אותם מפה, שזה לא ייראה כמו שוק עבדים. אתה ראית, כולם עם תלבושת אחידה ופתאום אם מסתכלים, בן אדם או תייר שבא מהצד יכול לחשוב שמדובר פה באפליה גזעית, שאת כל האסיאתים אנחנו שמים בצד, הוא לא יודע מה הסיפור, לכן 10 אנשים שפה, איך שהם מגיעים, אני לוקח אותו ומעלה אותו לתהליך קליטה, אני קורא לזה 'מסע הקליטה'. 
<עוזי שליט:>
בוקר טוב. 

<אמנון שמואלי:>
הם מיינדדים שזה גם לא ייראה כמו שוק עבודה, הם עוזרים בתחום הזה, נותנים דחיפה למעלה. 

<עוזי שליט:>
כל הדיירים פה, יש להם מה שנקרא מטרה אחת, שהכול יעבוד בצורה---

 <קריאה:>
אפשר רגע לקבל במשפט אחד את מהות מטרת הסיור, או מי נגד מי? 

<היו"ר ניצן הורוביץ:>
אין פה נגד מי, אנחנו כולנו בסיעה אחת. אנחנו ועדת העובדים הזרים של הכנסת, אנחנו עושים פה סיור במתקן כדי לראות איך מטפלים, איך מתמודדים בעיקר עם העובדים הזרים, ובסופו של דבר גם במקום אחר עצורים, מועמדים לגירוש, מסורבים. כל המכלול הזה של אנשים שמגיעים לכאן ואיך בעצם הרשויות השונות, אתם והם, מתמודדים עם העניין. אנחנו בסיור רשמי, האנשים כאן הם צוות הוועדה ואנחנו שמחים שאתם מצטרפים אלינו.

<קריאה:>
אז אני, ברשותך, אגיד שני משפטים ואני עוזב אותך לאמנון ולעוזי שליט, שהוא מחטיבת שירות לנוסע אצלנו והוא ייצג את נתב"ג לצורך הסיור. יש בנתב"ג, חוץ מ-5.5 מיליון נוסעים שנכנסים, שזה כרגע מה שאנחנו מדברים עליו, המון תת קבוצות שמטופלות בנמל התעופה בן גוריון בתהליכים שמתואמים אל"ף עם החוק, בי"ת עם הרשויות, כל רשות בעניינה, עם הביטחון ועם המכס והתהליכים שלנו, עם נתב"ג, עם חברות התעופה, עם הפסיליטיז שיש ואפשר לנצל אותם, עם העלויות שהוצאו לפסיליטיז, יש תהליכים מאוד מוגדרים, מוסדרים, מוסדרים גם בנהלים כתובים וחתומים בצורה מסודרת והדבר היחידי שכן חשוב לי להגיד לפני הסיור הזה, שבסופו של יום כל רעיון שעולה, כל תהליך שיוחלט עליו, יש חשיבות אדירה שהוא יהיה מתואם עם כל הגורמים, כי חלק גדול מהתהליכים זה לא יום ראשון, 9 בבוקר, שכולם פה, יש טיסות לילה, יש טיסות באמצע לילה, יש בעלי תפקידים שהם רק נמצאים וכן הלאה, ואם התהליך לא סוגר את כל הקצוות אז אנחנו עלולים להיתקל באיזה שהיא בעיה. ונכון תמיד תהליכים כאלה גם לבחון בשביל לראות מה קורה לאורך כל הקשת התפעולית, שהתהליך שלהם קורה.

אם אתם צריכים משהו מרשות ההגירה, אני מבין שאתם מתואמים איתם. אם אתם צריכים משהו מרשות שדות התעופה, עוזי פה, הוא יסייע לכם, הוא יעזור לכם. 

<היו"ר ניצן הורוביץ:>
אם אתם צריכים משהו מאיתנו, אז כדאי להעלות את זה. אנחנו נפגשים איתם גם בהמשך. 
<יוסי אדלשטיין:>
עוזי צמוד אלינו. 

<היו"ר ניצן הורוביץ:>
אוקי, כי אם יש דברים שאתם רוצים שיתנהלו אחרת, יסודרו אחרת. אתם מוזמנים להגיד פה. 

<קריאה:>
אנחנו מאוד מאוד נשמח שתהיה לנו אוזן קשבת. מאוד נשמח, כי המאפיין העיקרי בנמל התעופה בן גוריון, למרות גודלו החדש, במרכאות, זה העבודה המשפחתית. עובדים פה מאוד מאוד בשיתוף פעולה מלא בין כל הגורמים, הם גם גורמים עוצמתיים, אף אחד לא כופה את עצמו, כל דבר מסתדר בישיבות עבודה מסודרות, אנחנו נפגשים עשרות פעמים בשבוע ביחד, אז כל  נקודה שרוצים לטפל בה, תטופל באמת בשיתוף מלא.

<היו"ר ניצן הורוביץ:>
בסדר גמור.

<קריאה:>
שיהיה לכם סיור נעים ועוזי מתלווה אליכם, אם צריך. 

<היו"ר ניצן הורוביץ:>
אז הקבוצה הזאת הגיעה---

<אמנון שמואלי:>
בדיוק, הקבוצה הזו הגיעה מתאילנד, אמרנו שעשינו להם קליטה ראשונית למטה, מעלים אותם מיד לכאן. פה עושים להם את תהליך הקליטה. תהליך הקליטה כולל את העדכון שלהם במערכות, שלא מחר בבוקר לא מכירים אותו ברשויות. אחד מהתהליכים זה הביומטריה, הצילום שלהם, וזה מחויב המציאות מאחר שחלקם מגיעים, אז עוד חמש שנים הוא חוזר אליי עם הדרכון של אחיו ואז בביומטרי, בטביעות האצבע קופץ לי שהוא לא זכאי להיכנס.

<היו"ר ניצן הורוביץ:>
יש מקרים כאלה שאתם נתקלים בהם? 

<אמנון שמואלי:>
יש מקרים כאלה. 

<יוסי אדלשטיין:>
אנשים בזהות של לפני הנישואין, אחרי הנישואין. 

<היו"ר ניצן הורוביץ:>
מה זה? 

<יוסי אדלשטיין:>
זו חברה שהזמינה אותם לפה. אם אמנון רוצה יותר להרחיב, בדיוק מה ששמשון אמר לך למטה, אמנון מתזמן, הם לא מגיעים מתי שהם רוצים, אלא יש פה תיאום בין החברות לבין אמנון. אמנון אומר להם 'אתם יכולים להביא קבוצה ביום ראשון, 30 איש, אחרי הצהריים 50 איש', וכך מתאמים את הטיסות. בתחום של הסיעוד אין לנו שליטה, כי הם באים עצמאית, כל אחד בא באופן נפרד, שם זו סוגיה מאוד מורכבת, הם מגיעים לפה באמצע הלילה, ביום, אף אחד לא יודע מתי הם מגיעים, אבל קבוצות של חברות מתואמות.

<היו"ר ניצן הורוביץ:>
הנקודה הזאת זו בעצם הנקודה הראשונה שאתם נפגשים עם הקבוצות.

<אמנון שמואלי:>
אנחנו אמרנו, מתזמנים אותם, נכנסת עכשיו לשדה, השדה מת. זה הזמן הכי נוח לקלוט. העובדים שלי פנויים לקלוט אותם הכי מהר, הכי איכותי שאפשר, וזה מה שהם עושים. הם נוחתים בשעה שבע וחצי, רבע לשמונה, ראית כבר 50% מעבר, עושים להם את התהליך, גומרים את התהליך ונותנים לו זכותון, בשפה שלו. אגב, אנחנו לא הזמנו זכותונים נוספים, ב-1.1 יוצא זכותון נוסף. 

<יוסי אדלשטיין:>
עושים שינוי בזכותונים, מעדכנים אותם. 

<קריאה:>
זה בתאית. זה רוסית. 

<קריאה:>
מתי זה שולם? 

<קריאה:>
יש פה כל מיני, בכל השפות.

<היו"ר ניצן הורוביץ:>
זה בסינית.

<אמנון שמואלי:>
יש ב-15 שפות. לצורך העניין, אני נותן לו את הזכותון שלו. הזכותון הזה, אמרנו, ב-1.1 יש זכותון אחר שאני ביקשתי לאור בקשות כאלה ואחרות להכניס---

<קריאה:>
גם את החובות שלהם. 

<יגאל דוכן:>
אני רוצה להגיד משהו בנושא של ההתייעלות בנושא הזכותון. אני חושב שזה שהוא מגיע רק לפה ורק אז הוא מכיר את הזכויות שלו זו תקלה. הזכותון, מבחינת התהליך, היה צריך להיות בזמן שהוא מקבל את זה בשגרירות. זאת אומרת שאם בשגרירות היו נותנים לו והיו אומרים לו 'תשמע, אתה מגיע למדינת ישראל, הנה, יש לך עכשיו את הזכויות שלך, אחת, שתיים, שלוש. דע לך, לפני שאתה מגיע למדינת ישראל, שלא תגיד שלא ידעת'. זאת אומרת שכשהוא מגיע לפה זה כבר שלב אחר בנקודה הזאת ואני חושב שהדבר הזה היה צריך להינתן עוד בשגרירות. 
<קריאה:>
יש פה מאחורה גם טלפונים של 'קו לעובד' ו---

<יוסי אדלשטיין:>
<
---נותנים את כל המידע. כל אחד מקבל את זה, יש פה הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורין, הגשת תלונות. כרגע אנחנו עושים לו עדכון ועושים שינוי בתאריכים, אנחנו עושים עדכון לזכותון הזה, אבל יש להם פה את כל המידע המקסימלי שאפשר לתת להם בשלב הזה.>
<היו"ר ניצן הורוביץ:>
אתם מעדכנים את זה עכשיו?
<אמנון שמואלי:>
עכשיו מעדכנים. בשלב הראשון ייצא אחד חדש, בגלל זה לא הזמנו מסות. 
<יוסי אדלשטיין:>
מה שיגאל אומר זה נכון ואנחנו מנסים עם משרד החוץ באמת לתת לו כבר בארץ המוצא. 

<יגאל דוכן:>
זה כמו שכשאומרים לו, 'תשמע, אחד התנאים שאתה מגיע לפה זה שאתה נותן טביעת אצבע לצילום, כי זה תנאי לכניסתך', באותה הזדמנות צריכים להגיד לו גם מה הן הזכויות והחובות שלו, 'פה אתה יכול לקבל בלי שום קשר למה שאמרו לך, אבל זה שתדע', כשהוא מגיע. 

<קריאה:>
עם התאילנדים יש לנו סוגיות מאוד מורכבות של ציד בלתי חוקי. 

<היו"ר ניצן הורוביץ:>
כן, עוד דבר שלמשל שאתה יכול להדגיש להם ב---

<קריאה:>
כן, זה מודגש להם גם במתן הזה... אלה דברים מבחינתנו מאוד מהותיים ואצלם זה משהו שגרתי, אתה יודע, הוא ימצא דורבן ו---
<היו"ר ניצן הורוביץ:>
ברור, אז את אלה אתה שם אותם פה. 
<אמנון שמואלי:>
הם הגיעו לאחר שהם הוזמנו על ידי מעסיקים בתיאום.

<יגאל דוכן:>
את התהליך של ההזמנה אתה מכיר? 

<קריאה:>
והנציג של החברה, הוא פוגש אותם רק למטה? 

<אמנון שמואלי:>
לא, בחוץ. 

<קריאה:>
הוא בא ולוקח אותם, הם באים, כל חברה מלבישה אותם ב---

<יגאל דוכן:>
כדי שיוכלו לזהות אותם. 

<קריאה:>
היא לוקחת אותם ויודעת לחלק אותם לחקלאים, כל אחד לאיפה שהוא---

<היו"ר ניצן הורוביץ:>
טוב, אוקי. 

<קריאה:>
אתה שם לב, גם אם מתעוררות בעיות---

<יוסי אדלשטיין:>
<
היא מצלמת, הוא לוקח ממנו טביעה, המערכת מחפשת לראות אם אין לה אחד כזה כבר במערכת. >
<יגאל דוכן:>
היו הרבה כאלה שכבר קפצו.

<יוסי אדלשטיין:>
כן, אם הכול בסדר, הוא מקבל את אשרת העבודה שלו פה. 

<היו"ר ניצן הורוביץ:>
זה האשרה, מה שהיא מנפיקה לו? 

<יוסי אדלשטיין:>
זה רישיון עבודה. 

<יוסי אדלשטיין:>
הוא משויך למעסיק על פי ההזמנה. בתוך המערכת כבר יש את כל הפרטים שהוא אמור להגיע, הכירו אותו כישות שאמורה להגיע.

<היו"ר ניצן הורוביץ:>
וחוץ מכפולים או כאלה שמתחזים, אתם נתקלים פה בעוד איזה סוגים של בעיות במפגש הראשון? 

<אמנון שמואלי:>
במפגש הראשון, לרוב, מרביתם מגיעים... במפגש הראשון אנחנו לא עושים לו מה שנקרא... הדבר היחידי שאני יכול לעשות לו זה אם הוא עולה לי ביטחונית, אז אני מבקש אישור של השב"כ. אנחנו ניגע עוד מעט גם ב---

<יגאל דוכן:>
---יכול להיות שהוא מגיע אלינו מהודו, יכול להיות שהוא מגיע מסרילנקה---

<יוסי אדלשטיין:>
כל מיני מדינות. 

<יגאל דוכן:>
זה לא רק תאילנדים. 

<אמנון שמואלי:>
אבל התאילנדים הם הכי נוחים מבחינתי, מבחינת הקליטה. אנחנו לא נתקלנו בתופעות... עוד דבר, חלקם יכולים להגיע חולי נפש, אז יש לנו בעיה בהחזרה שלהם. צריך לקחת אותם לטיפול... 

<יוסי אדלשטיין:>
אנחנו הלכנו כבר למהלך של האירועים ולרשום אותם דרך האירועים שם, אנחנו מקווים שהדבר הזה יצמצם באופן משמעותי את גביית דמי העמלה ואז הם יגיעו---

<אמנון שמואלי:>
לתהליך הבא. 

<סאיד תלי:>
יש לי שאלה, אני מפקח מטעם משרד הרווחה על מקלט שמטפל בקרבנות סחר. האם למשל אתם יודעים או יש סימנים לכך שכולם מגיעים לפה מרצונם החופשי, או שאולי מישהו---
<יוסי אדלשטיין:>
זה מה שהסברתי לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. אנחנו היום יש לנו מה שנקרא פעילות מאוד נרחבת עם כל התופעה של גביית דמי החסות או דמי עמלה, איך שקוראים לזה, בשביל להגיע לארץ, ואנחנו מתמודדים עם זה בצורה מאוד אינטנסיבית. בתאילנד הצלחנו להגיע להבנות, גם עם ממשלת תאילנד וגם עם ארגון ההגירה הבינלאומי, שמי שיאתר את העובדים בתאילנד ומי שישלח אותם לפה זה ארגון ההגירה הבינלאומי ה-IOM, ודרך זה הוא אמור לפקח, וגם ממשלת תאילנד, שלא ייגבו מהם סכומי כסף אדירים בשביל להגיע לפה, ואז אין גם לחץ, הוא לא חייב כסף ולא שום דבר, ולכן הוא בא מרצונו. בגלל האילוצים האלה אנחנו הפסקנו להביא מסין, כי סין כרגע עדיין לא משתפת איתנו פעולה, לכן הפסקנו להביא מסין וכרגע עומד להיחתם הסכם בילטראלי בין מדינת ישראל לבין בולגריה, על מנת להביא עובדי בניין בפיקוח של שתי המדינות. לכן אני אומר, אנחנו עושים את כל הפעולות האלה בשביל למנוע את התהליכים האלה. 

<יגאל דוכן:>
יש לי שאלה אחת, כל הזמן אני שואל את עצמי, מדוע אין הסכם בין מדינות? 

<היו"ר ניצן הורוביץ:>
את זה תשאל את הקבלנים ואת החקלאים ואת כל ה---

<יגאל דוכן:>
לא, אני שואל אותך. אתה עכשיו אמרת שאם יש לנו משהו להגיד לך, אז אני שואל.

<היו"ר ניצן הורוביץ:>
אני בעד, אנחנו מאוד בעד. הממשלה גם הולכת במתווה הזה ואנחנו בעד, לצמצם כמה שאפשר בתופעה של דמי תיווך, את הלחצים, את האיומים, את כל הגורמים שמתעסקים בדברים האלה בגלל שיש הרבה כסף. ככל שזה יהיה במסגרת מתווה בין מדינות, בלי שהם יצטרכו לשלם דמי תיווך או כבולים בכל מיני התחייבויות כאלה וזה...

<יגאל דוכן:>
לא, אני גם רואה את סיום התהליך. סיום התהליך שבא ואומר אותו אחד, 'גמרתי חמש שנים ועכשיו אני מבקש מקלט'. ברגע שזה בין מדינות, אין לך---

<היו"ר ניצן הורוביץ:>
או שאין לו כל כך הרבה כסף אז הוא רוצה להישאר יותר. 

<יגאל דוכן:>
לא, אבל זאת לא הנקודה. הנקודה שאני אומר, ברגע שיש בין מדינות אז המדינה מתחייבת לקבל אותו בחזרה. 

<היו"ר ניצן הורוביץ:>
זאת המטרה. 

<יוסי אדלשטיין:>
ולכן גם במסגרת שינוי התהליכים אצלנו, אנחנו הולכים פה בבניין גם להם להתחיל להפריש כל חודש מן פיקדון לקראת יציאה. זה ייתן להם תמריץ, שהוא יודע שבסוף התהליך הוא בא לפה לשדה התעופה ויוצא. הרעיון הוא שעובד בניין, כשהוא סיים חמש שנים, הוא מודיע שהוא מסיים ויוצא, הוא מקבל מאיתנו ואוצ'ר, הוא מגיע לפה, עובר את כל התהליכים, מגיע לקטע של הדיוטי פרי, יש שם change של בנק הפועלים ושם הוא מקבל את הכסף והולך איתו הביתה. זה עוד תמריץ בשביל לסדר את התהליכים. 

<היו"ר ניצן הורוביץ:>
אז פה כמה זה לוקח? חצי שעה, שעה? 

<אמנון שמואלי:>
לעובד זה לוקח משהו כמו כחמש דקות לכל עובד, לא יותר. הנקודה זה לא העובד, הנקודה היא המסות שאנחנו מוציאים אותם ביחד. 

<אמנון שמואלי:>
האנשים שמגיעים, כל מי שעובר, 99.9% עוברים, וכל אלה שצריכים טיפול נוסף, עובדים זרים, עולים חדשים, מורכבים כאלה ואחרים, הם נלקחים לפינת המתנה עד גמר הטיפול. בצד הזה זה ההגירתי, בצד הזה זה הטיפול הביטחוני. בפינות ההמתנה שמנו להם מכונות שתייה מסובסדות. זה לא שמנו, זה רשות שדות התעופה, ותבין גם את הבעייתיות, יש פה זכיינים ואם תסתכל על המחירים של המשקה אתה תראה שהמחיר פה יחסית מסובסד. זה עובד עם כרטיסי אשראי ואפשר להעביר, וגם אם לא, השהות כאן עם טלוויזיה וכל מה שצריך. 
<יוסי אדלשטיין:>
---הוא מציב לך עובדה, הוא מתייצב פה ואז הוא הולך לעתור לבית משפט. 

<יגאל דוכן:>
נכון, זה הסיפור. הוא הולך לעתור לבית משפט ואז הוא מרוויח זמן. ככל שהוא שוהה אצלנו יותר זמן, מומנט הלחץ הולך וגובר. 

<אמנון שמואלי:>
נניח שהוא להמשך תהליכים, אז מפה הבן אדם, החלטתי לסרב אותו?  אז אני לוקח אותו לבידוק ביטחוני. אתה רוצה לראות את תא הבידוק? לא, אתה מכיר. הוא הולך לבידוק ביטחוני, מגיע לפה, אחרי שהוא גמר את כל התהליך, לוקחים אותו עם רכב למתקן המסורבים אצלנו, שמים אותו במתקן עד לטיסה שלו. באותו רגע אני גם מתאם לו את הטיסה, אם לא מגיעה עתירה, הוא טס כמו שצריך. חלקם זה טיסות שבועיות, לדוגמה, הייתה מוסלמית מאוד דתייה, הגיעה לפה, היא שיקרה, מוסלמית דתייה לא מגיעה לבד בלי מלווה, היא שיקרה כל הדרך, בסוף התברר שהיא באה לשכם, הכירה אותו באינטרנט. ביקשנו מחברת התעופה, הטיסה שלה הייתה רק בעוד שבוע, הם קנו לה כרטיס באל על, שזה עולה יותר יקר, והטסנו אותה כדי לא להשאיר אותה במתקן שלא יתקבלו תלונות שאנסו אותה שם והייתה בחברת גברים. 
<יוסי אדלשטיין:>
יש לנו מקרים שטיסה יוצאת באותו יום, אז מסורב, מגיעים והיא חוזרת. במקרה הזה הם הפעילו את המערכת, שחברת התעופה תממש כרטיס לאותו יום בחברת תעופה אחרת, למרות שהטיסה שלה רק בעוד שבוע. 

<היו"ר ניצן הורוביץ:>
איך הנהלים? אם אתם צריכים להחזיק אותו יותר זמן, זה סוג של מעצר בעצם. 

<יוסי אדלשטיין:>
לא, זה סוג של סירוב כניסה, הוא לכאורה לא נכנס לתחום מדינת ישראל. 

<קריאה:>
המתקן יושב בשטח של נתב"ג שהוא לכאורה שטח אווירי, בינלאומי, זאת אומרת שהבן אדם עדיין לא נכנס למדינת ישראל.

<יגאל דוכן:>
הוא מושהה שם עד לעלייתו למטוס. 

<יוסי אדלשטיין:>
אם הטיסה אחרי יום, אחרי יומיים, כל עוד ש---

<אמנון שמואלי:>
למעשה מבחינה בינלאומית הוא באחריות הקברניט, הוא לא באחריות שלנו. זה נעשה למען חברות התעופה, כדי לא לשבש להן את המהלכים העסקיים. למעשה, לפי החוק,  לקחת אותו באותה טיסה שהוא בא, להחזיר אותו, והייתי צריך לעכב את הטיסה ולהחזיר אותו בחזרה, אבל הגענו להבנה והסכמים שהוא טס בטיסה הבאה, ופה מתחיל עקב האכילס, מכיוון שהכנסתי אותו למתקן. באותו רגע שהכנסתי אותו למתקן, אם הוא פלשתיני, מיד אני מקבל עתירות, למה ואיך ולמה. 

<קריאה:>
כולם עותרים. אותו תהליך, דרך אגב, קיים גם בקטע הימי. זאת אומרת אם הוא מגיע לנמל ימי, אז... 

<אמנון שמואלי:>
אתה משאיר אותו על האנייה, אתה מסרב את כניסתו והוא נשאר לשבת על האנייה והקברניט אחראי להשגיח עליו. שם יותר קל, כי הוא בתוך האנייה, פה אתה לא משאיר אותו בתוך המטוס, אתה שם אותו במתקן שלנו ואז מתחילה כל ההתגלגלות. 

פה זה התהליך של הכניסה. אמרנו, עוד פעם, המשך הטיפול, אם הוא עולה, הוא הולך לטרמינל 1 וגומר. אם הוא בא, מגיע בודד, חמישה אנשים, אז אני עושה לו, את כל התהליך שעשיתי לו למעלה, פה. לא לטרטר אותו, נותן לו פה את השירות ובכלל לא נותן לו להיפגש, לא עם ה... יש כאלה לא מעט, הם מגיעים בטפטופים. 

<קריאה:>
בעיקר הסיעודיים, הם מגיעים בטפטופים. 

<אמנון שמואלי:>
לגבי השאלה איך אני מסרב אותו, אם אני מסרב אותו. ב-99% מהמקרים, אני מתחקר אותו ושואל אותו בשפת האם שלו, שלא יהיו אי הבנות, הבנתי/לא הבנתי. זו השאיפה, לא תמיד יש לנו, דוברי סינית אין לנו, אין לנו יהודים סינים שגרים פה, זו קצת בעיה, אבל אנחנו מוצאים את הדרך. באמצעות מתורגמנים, לפעמים שיחה משולשת. 

נעלה למעלה.  התיירות הניגרית. יש לנו 20,000 צליינים שאמורים להגיע. 
<קריאה:>
באל על? 

<אמנון שמואלי:>
לא, הם לא באים באל על. 

כל בן אדם שעוזב את הארץ, ברגע שהוא עוזב את הארץ, אם יש לו פה חריגת שהות, עולה לי אוטומטית במחשב 'חריגת שהות', או 'עובד זר', למעשה הוא נשאר פה שלא כחוק. סביר להניח שלא ניתן לו, אם הוא שנה פה, או לחילופין, אנשים שגנבו את הגבול דרך מצרים, גם אותם, אין לי כניסה שלהם, יש לי רק... אבל יוסי מטביע אותם במתקן. אני בודק פה שאכן אלה האנשים ואם זה הבן אדם... כי לי פה מאוד קשה, קל מאוד להחליף פה זהויות, קשה לנו, לישראלים, לזהות את ה... קשה מאוד. אז מה שאנחנו עושים, ברגע שהוא חריגת שהות או עובד זר, מאמתים את הזהות שלו מול המערכות שלקחנו בהן טביעות אצבע בכניסה, יש לנו גם אזור מוצנע, למעשה אני מכניס אותו לפה באותו תהליך שראית שם, אני מזהה אותו כאן שזה בן האדם וטס. כלומר שזה לא מישהו אחר מגיע לי עם האינטר ויזה, או בן אדם אחר שיצא עם האינטר ויזה, וגם בכול מנוהל רישום, אין מצב ש... לדוגמה מזכאי שבות לא לוקחים טביעות אצבע, ממבוגרים לא לוקחים טביעות אצבע, לוקחים רק משוהים בלתי חוקיים פוטנציאליים. 
<קריאה:>
אמנון, מסורבים חוזרים לנו? 

<אמנון שמואלי:>
כן. אתה רוצה לראות את התהליך שבו אתה מוסר להם את הכסף, או שאתה מוותר על זה?

<קריאה:>
איזה כסף? 

<אמנון שמואלי:>
כשהם מגיעים לבנק. יש למטה בנק וכשהוא יורד למטה הוא מקבל את כל הכסף. הייתה לנו תופעה שבן אדם שהיה מקבל את הכסף וכאילו מאחר לטיסה ורוצה להיכנס חזרה. פה נגמר, אני לא נותן לו לצאת. יש תרגילים, אני לא נותן לו להיכנס, בטיסה הבאה הוא טס.

<היו"ר ניצן הורוביץ:>
מי מלווה אותו בתהליך הזה? 

<אמנון שמואלי:>
ברגע שהוא הגיע לשם הוא צריך באופן עצמאי לקחת הכול. 

<יוסי אדלשטיין:>
הוא עבר פה את התהליך וירד למטה. למטה הוא---

<יגאל דוכן:>
לא למטה, למטה שם. 

<אמנון שמואלי:>
שם, בדיוטי פרי הוא מגיע ולוקח את הכסף ואמור לעלות. ומה שהם עושים זה שהוא לקח את הכסף, יושב בצד, מכריזים שבע פעמים והוא לא שומע, הוא יושב ואז הוא אומר, 'הטיסה טסה, אני רוצה לחזור חזרה'. אם הוא לא מקבל את הכסף שלו, הוא לבד, הוא יודע, הוא חוזר לפה, הוא בא לכאן ואנחנו מוודאים שאכן שילמו לו את הכסף. לא נותנים לו בלי... אין מצב כזה שהמעסיק עבד עליו, אנחנו מתקשרים למעסיק, המעסיק אומר, 'כן, נתתי, לא נתתי...', סוגרים את העניינים והתופעה הזו הלכה ונעלמה. ברגע שהיינו קשוחים שאין יותר חזרה, נגמר, הם טסים כמו שצריך וגם המעסיקים יודעים שצריך לשלם. 

<יוסי אדלשטיין:>
פה כל יום זה בית ספר חדש, אתה לומד, הם לומדים ואנחנו לומדים את כל הפולישטיקים האלה.

<קריאה:>
למה שהמעסיק ישלם בדקה ה-90? 

<אמנון שמואלי:>
לא, קודם המעסיק רוצה שהוא יעזוב כי הוא צריך עובד אחר. אם בן האדם לא עזב הוא לא מקבל עובד אחר. 

<יוסי אדלשטיין:>
חוץ מהפיקדון שהוא מפקיד בידי רשויות המדינה, כל חודש, זה לא המעסיק מחזיק את זה, הוא מפקיד את זה אצלנו בחשבון הבנק כל חודש, אבל מעבר לזה יש את המשכורת האחרונה, כל מיני תשלומים כאלה שפתאום---

<אמנון שמואלי:>
סגירת חשבון. המעסיק רוצה לתת לו אחרי שהוא עבר אותו. 

<יוסי אדלשטיין:>
יש עוד סוגיה שאני לא יודע אם אמנון הציג אותה. יש לנו פה תופעה של תיעוד מזויף.

<אמנון שמואלי:>
תיעוד מזויף ברמה לאומית, אני קורא לזה. מגיע נניח עובד מרומניה, הוא מחר הולך, הולך לפקיד מושחת, על פי התיעוד הוא בן אדם אחר לגמרי. הכלי היחידי שאני יכול לזהות אותו זה באמצעות טביעות האצבע. אבל אם הוא בא עם אשרת תייר לכאורה, ההתייחסות שלי לתיירים היא שונה מאשר לעובדים זרים בתהליך, כרגע אנחנו קצת בבעיה עם הרומנים ועם המדינות האלה---

<יוסי אדלשטיין:>
כל אלה שקיבלו פטור מוויזה. בעבר הוא היה תחת בקרה. היום הוא מגיע ו... זאת אומרת עובד זר מאוקראינה, או מרומניה, שהיה פה חמש שנים, יכול להיות ש... הוא הלך, חזר בתור תייר, אתה לא עולה עליו. 

<היו"ר ניצן הורוביץ:>
כמה כאלה יש? 

<יוסי אדלשטיין:>
יש. זו תופעה ש---

<יגאל דוכן:>
התופעה  הזאת התגברה מאוד בטאבה. 
<יוסי אדלשטיין:>
הם באים מכל מיני, מחבר העמים הם באים מטאבה, הם עושים סיבוב דרך הקרוז של טאבה, כל אחד מחפש איפה הנישה. 

<יגאל דוכן:>
מנסים למצוא את הפרצה, אז הם מחפשים במקום אחר. הרי ההסתננויות במצרים זה בעקבות ההקשחה שהייתה פה, זה לא שפתאום הם מצאו את מצרים. ההסתננויות של כל... אני לא מדבר על מהגרי העבודה כמו הנושא של חבר העמים שהיו ב... הם היו באות ממצרים לצורך העניין. עכשיו אנחנו מגלים תופעה חדשה בטאבה, של רומנים, בולגרים, מולדבים---

<יוסי אדלשטיין:>
הם לוקחים טיול לסיני והם באים דרך טאבה. 

<יגאל דוכן:>
דרך טאבה יש לנו מסה. 

<יוסי אדלשטיין:>
בקרוז האחרון בא איש צוות, לכאורה איש הצוות הזה גורש לפני חמישה חודשים, הוא עלה על האנייה והוא התכוון להגיע לחיפה כאיש צוות ולהיעלם, אבל לא נתנו לו לרדת, כי המסמכים היו במקרה זהים. הם מחפשים כל דרך---
<יגאל דוכן:>
הם מחפשים כל פרצה שיכולה להיות. דרך אגב, אם יהיה ביומטרי בהמשך, אז זה... אני מדבר על הזרים.
<יוסי אדלשטיין:>
יש גם תופעה של נתינים שבאים לפה לעשות איזה קונקשן פה כדי להגיע לאחת ממדינות אירופה ואז גם פה הם מזייפים מסמכים והם מנסים לצאת. 

<אמנון שמואלי:>
יש לנו תופעה היום של מדינות המערביות. הם מנסים לחתוך אותנו באמצעות... דרכנו להגיע לשם. לדוגמה מגיעים סינים, מגיע מסין, בייג'ינג, קונקשן, הוא פה ומפה הוא עולה אייר קנדה או על אל על בהמשך לקנדה. מה הוא עושה? הוא בא עם התיעוד הסיני שלו, את התיעוד הסיני הוא משמיד פה והוא  עולה כסינגפורי או משהו דומה. ברגע שזיהינו את זה עצרנו את זה עם אל על. לנו חשוב שהשם שלנו לא יתקלקל באירופה. גם פה וגם לגרמניה היו לנו תופעות כאלה, של אנשים שמזייפים ויזות, מזייפים כל מיני... למעשה ביציאה אני לא אמור ל בדוק אם יש לו ויזה לצרפת, אבל חברת התעופה רואה שיש לו ויזה, אז היא מעלה אותו. לצורך העניין אנחנו באופן יזום, כל אלה שהן מדינות סיכון, מעדיפים לעצור אותם פה, זה עושה לנו הרבה ברדק, זה לא פשוט, אבל---

<יוסי אדלשטיין:>
כשהוא מגיע לצרפת היא מחזירה אותו. הוא לא מחזיר אותו לסין,  הוא מחזיר לך אותו ואתה לכאורה אשם. הניקוד הרע נזקף לזכותך. אז לכן עושים את הבדיקות האלה פה ומונעים את היציאה שלו.

<היו"ר ניצן הורוביץ:>
אז אתה שם אותו במסורבים ואז---

<אמנון שמואלי:>
שם אותו במסורבים. או שמישהו מגיע בקבוצות תיור, היה לי עכשיו מאינדונזיה, סרילנקה, המדינות האלה, הם באים עם קבוצת תיור, נכנסים כתיירים, מפה הוא ממשיך למדריד ושם הוא משמיד את המסמכים ומבקש מקלט מדיני. שם אין הרבה חכמות, עושים לו אחורה פנה, מעלים אותו לפה.

<יוסי אדלשטיין:>
שתי שניות הוא פה אצלי בחזרה.

<אמנון שמואלי:>
הוא מגיע אליו, אני רוכש לו עכשיו כרטיס חזרה. אין לו כרטיס. 

<יגאל דוכן:>
יש תופעה הפוכה, של סטודנטים ניגרים, הם באים דרך קייב, הם נוסעים לקייב, אומרים שהם סטודנטים, בקייב הם מקבלים אשרה להגיע לכאן. מה יש לך לחפש אצלנו? התחלנו להבין שאיך שהם מגיעים לפה הם מגיעים אליו לקבל מקלט. 

 <יוסי אדלשטיין:>
זה תהליך של למידה שלא נפסק, כל יום מוצאים פטנט אחר, מוצאים מדינה שלכאורה היא פטורה מוויזה אצלנו ואז הם מגיעים, בקבוצות תיור, 

<היו"ר ניצן הורוביץ:>
אלה ממש מספרים---

<יוסי אדלשטיין:>
כן, מגיעות לפה קבוצות, קבוצות תיור. מצד אחד מדינת ישראל רוצה ומעודדת קבוצות תיור לפה ולמקומות הקדושים, מגיעה קבוצה של 22 איש שאחרי דקה הם בורחים למדריך ונשארים פה. זאת אומרת הם מנסים כל דרך. אם הם חופשים שבקבוצת התיור יותר קל להם להיכנס, אז הם הולכים לנישה הזאת. אם לא, הם מחפשים נישה אחרת. בקיצור---

<אמנון שמואלי:>
צריכים להיות צעד לפניו. הם המורים שלנו. 

<יוסי אדלשטיין:>
עוד משהו אתם רוצים לשאול? 

<היו"ר ניצן הורוביץ:>
למישהו יש שאלות? 

<יוסי אדלשטיין:>
אנחנו ניסע ליהלום. 

סיור במתקן יהלום

<איציק עמני:>
אני מנהל המתקן, ברוכים הבאים למתקן יהלום, יותר מאוחר אנחנו נראה לכם מצגת ונפרט לכם בדיוק, נעשה קודם כל סיור בחדרים, נראה את החדרים ואחרי זה ניכנס לישיבה.

<היו"ר ניצן הורוביץ:>
זה חלק מהמתקן? 

<איציק עמני:>
כן, זו חצר טיולים. לכאן אנחנו מוציאים למשך שעה, כמובן לפרקי זמן שונים, סיגריה וכאלה, מוציאים אותו לפה וזהו. 

יש לנו במתקן 10 חדרים בסך הכול, בהם 58 מיטות, החדרים כמובן לא לפי חלוקה שווה, יש לנו שלושה חדרים שהוכשרו לחדרי ילדים, אנחנו נראה אותם. 

<יוסי אדלשטיין:>
אנחנו מדברים על הילדים או על זה? 

זו התנועה של המסורבים. בדרך כלל זו טיסה אחרי יום, הממוצעים, אנחנו מה שנקרא חיים עם זה בסדר. 56 מיטות אנחנו חיים עם זה, יש תנועה של המסורב, הוא בא, הטיסה יוצאת, אחד אחר נכנס, יש פה תקופות של... המתקן לא תמיד מלא גם, זה לא שיש פה כל לילה 56 מיטות של מסורבים, יש פה תנועה, בסך הכול אנחנו חיים עם זה בשלום במערכת הזאת. 

מתוך זה לקחנו, כמו שאיציק אמר, בודדנו פה 3 חדרים למשפחות. היה לנו שיקול אם לעשות את זה בתוך שירות בתי הסוהר או לא בשירות בתי הסוהר, ובסוף החלטנו לקחת את זה פה אלינו, שזה יהיה פחות קשה מאשר בשירות בתי הסוהר, כי בשירות בתי הסוהר בכל זאת אתה נכנס והאווירה הכללית שם יותר קשה מאשר זה. 
מי שרואה את החדרים, עשינו להם את ההתאמות המרביות שאפשר לעשות, עם כל הפסיליטיז של ילדים. 

<היו"ר ניצן הורוביץ:>
אז פה נמצאת משפחה שלמה, הורים וילדים?

<יוסי אדלשטיין:>
כן, מביאים לפה את המשפחה והם פה, יש פה עוד שני חדרים כאלה, אחד, אני חושב, יותר גדול, והתאמנו והשלמנו את כל מה שצריך. אמרו לי לפני כמה זמן, 'אין דפני', אני לא יודע מה זה דפני, הילדים שלי גדלו בלי דפני, אבל---

<היו"ר ניצן הורוביץ:>
מה זה דפני?

<יוסי אדלשטיין:>
דפני זה מה שאתה שם באמבטיה. 

אז אני אומר, ניצן, כל מה שהארגונים העירו, את כל ההערות, אנחנו---

<דנה כדורי:>
<
צעצועים וכאלה?>
<יוסי אדלשטיין:>
צעצועים יש פה. 

<היו"ר ניצן הורוביץ:>
מה בערך פרק הזמן ששוהים פה? 

<יוסי אדלשטיין:>
בקטע מבחינתי, ברגע שמשפחה הגיעה לפה אני חושב שבשבילה הכי טוב זה הכי מהר שתלך הביתה. אנחנו מסבירים להם את זה ועל פי החוק, יש להם 72 שעות שזה זמן שהם יכולים לערער על ההחלטה שלנו ואנחנו מסבירים להם שאם הם מוכנים לוותר על הזכות של 72 שעות אנחנו עושים את הכול על מנת להטיס אותם באותו יום. אם הם נעצרים בבוקר, בצהריים או בלילה מבחינתי הם יכולים לטוס. באו הארגונים, תקפו אותי, אמרו לי 'מה, אתה מאיים עליהם, מלחיץ אותם שיחתמו', אני לא מאיים עליהם, אני מבחינתי שיישבו פה שלושה ימים, אבל זה לא עושה להם טוב וגם לי זה לא עושה טוב. אנחנו מבחינתנו ברגע שיש פה משפחה והיא מוכנה לנסוע הביתה בלי לעבור את הסאגה שהם עוברים ובסוף הם טסים, כי בסופו של דבר גם בהליכים המשפטיים הם נדחים, כי גם בית המשפט הבין שהקייס שלהם לא קיים, אז מבחינתנו באותו יום, אנחנו עושים פה את כל המאמצים, גם אם צריך לרוץ לקונסול ורצו פה החבר'ה של גדעון ביום ראשון וביום ראשון רצו לקונסול, להוציא תעודת מעבר לילד, בדרך כלל לילד אין תעודת מעבר, רצים גם ביום ראשון על מנת שהמשפחה תוכל לטוס בלילה. מבחינתי, אמרתי לך, אני לא רוצה בכלל שהם יבואו לפה ומי שבא לפה, מבחינתי שיטוס באותו יום הביתה. מי שלא, והולך איתי להליכים משפטיים, אז הוא יושב פה יומיים, שלושה, ארבעה, אין לי מה לעשות עם זה. 

אבל מבחינתנו אנחנו באמת ערוכים ואנחנו מביאים לפה עובדת סוציאלית שמדברת עם המשפחה. עשינו באמת את כל ההתאמות מכל הכיוונים של מה שנקרא לעשות את התהליך הזה רך ונוח עד כמה שאפשר, כי בכל זאת זה תהליך של הרחקה, אין לי בררה אחרת. כמו שאמרתי, אם היו משתפים איתנו פעולה וכל מי שצריך לצאת היה יוצא, גם מי שהיה בא ו... כמו שאמרתי לך, אנחנו הרחקנו 50 ומשהו משפחות ו-60 ומשהו יצאו מרצון, זאת אומרת באו אליי ועזרנו להם לצאת. אז בשמחה, אני אעזור להם, אם זה בכרטיס, אם זה בתיאום, כל מה שצריך אנחנו נעזור על מנת שהם ייצאו מרצון ובלי הצורך באכיפה ולהביא אותו לכאן. 
<היו"ר ניצן הורוביץ:>
יש עוד דברים שאתם רוצים לשאול? יש לנו גם דיון על זה מחר, גם עם מת"ן ואז גם יהיו שאלות. 

כמה עכשיו נמצאים אצלכם?

<איציק עמני:>
כרגע עשרה אנשים, מתוכם תשעה מסורבים ומורחק אחד. 

<יגאל דוכן:>
צריכים להבין את הסטטוס המשפטי שהוא שונה. מסורב זה אחד שעדיין לא נכנס לארץ, מורחק זה אחד שנתפס ומורחק. 

<יוסי אדלשטיין:>
ברמת העיקרון אנחנו פה משתמשים במתקן לכאלה שהם לפני הטיסה, אנחנו שולחים אותם מהכלא... לשלוח מהכלא זו אופרציה מאוד מורכבת אז לפני הטיסה אנחנו מביאים אותם לפה, מכינים אותו, עושים לו את כל הבידוק, נותנים לו לישון פה, שלא יעמוד שם ויחכה בשדה התעופה ארבע וחמש שעות הוא יושב פה ואוכל וזה וסמוך לטיסה אנחנו מסיעים אותו. אז פה למטה אנחנו משתמשים במתקן הזה לשני הדברים האלה, גם למסורבים וגם לכאלה שהם לפני הטיסה על מנת להקל על כל התהליך הזה.
<דנה כדורי:>
יש לי שאלות טכניות, את האוכל הם אוכלים בחדר, או שהם יוצאים---

<איציק עמני:>
את האוכל הם אוכלים כאן בחדר, הם מקבלים סנדוויץ' לבוקר, מקבלים ארוחה חמה לצהריים ועוד סנדוויץ' לערב, כמובן אם הם מבקשים עוד אוכל הם מקבלים. אני לא מדבר על משפחות, מעבר לזה המשפחות עוד מקבלות אוכל שהן מבקשות, דברים לילדים, אם זה שוקו, אם זה צ'יפס, הם מקבלים. 

<דנה כדורי:>
הטלפון הסלולרי שלהם איתם? 

<איציק עמני:>
הטלפונים הסלולריים שלהם נמצאים בכבודת יד, הם מקבלים שיחות כשהם רוצים, הם פשוט מגיעים אליי ליומן המתקן ומשם הם מדברים כמה שהם רוצים.

<יוסי אדלשטיין:>
אנחנו, דרך אגב, סיימנו בשבוע האחרון לאשר את הנוהל. יש פה נוהל עבודה של מתקן יהלום שעבר סבב התייחסויות במשרד המשפטים, בכל המחלקות והאגפים, ולאחר עבודת מטה ארוכה הוא אושר השבוע ויש מה שנקרא נוהל מסודר שבו מפורט הכול, שעות הביקור, מפגש עם עורכי דין, מפגש עם משפחה מדרגה ראשונה. כל הדברים האלה הוכנסו לתוך הנוהל, הכול מאורגן, יפורסם בכל האתרים כפי שמחויב על פי חוק, כולם יידעו בדיוק מה---
<היו"ר ניצן הורוביץ:>
מתי אתם מוציאים את זה? 

<יוסי אדלשטיין:>
השבוע, ביום חמישי, קיבלנו את האישור הסופי ממשרד המשפטים, קיבלנו את הפתק ותוך ימים אנחנו נפרסם אותו והוא יישאר אצלנו באתר וכולם יוכלו לראות בדיוק מה מגיע ומה מותר ומה אסור, על מנת שלא יהיו אי בהירויות בקטע הזה, כי בעבר היו כל מיני חילוקי דעות. חצי שעה ביקור או שעה ביקור, כל הדברים האלה מוסדו, אושרו. 

<היו"ר ניצן הורוביץ:>
מה קבעתם בנוהל? 

<יוסי אדלשטיין:>
שעה ביקור. 

<איציק עמני:>
אני חייב להגיד כאן, אמנם יש לנו נוהל ושעה וזה ברזל וכאלה, אבל מבחינתנו יש כאן המון מקרים שאני מעדיף לאשר ביקור גם לא בשעות היום, גם לא בשעות המקובלות, לא משנה אם זה עורך דין, משפחה, העיקר שאותו בן אדם ייצא מכאן בהרגשה טובה, שייצא מכאן מבלי להרגיש איזה שהיא מועקה. יש כאן המון רגישות. 

<יוסי אדלשטיין:>
כן, צריך להבין, ניצן, זה מתקן ייחודי, זה לא בית כלא, ששם יש לך פסיליטיז, פה, ברגע שמישהו בא לביקור, זה כבר מסית חלק מהצוות לטפל במבקר ובמשפחה ואלה לא הליכים פשוטים, אבל למרות כל האילוצים האלה התחייבנו ואנחנו נעמוד בכל מה שכתוב בנוהל, גם להוציא משפחות החוצה לחצר, גם את המסורבים אנחנו מוציאים לחצר. כמו שהתחייבנו, ככה שיבוצע פה, כדת וכדין, אין שום בעיה. 

<היו"ר ניצן הורוביץ:>
טוב, נראה עוד קצת.

<יוסי אדלשטיין:>
זה הדפני. אצלי הילדים גדלו בלי דפני. יש פה מחלקי בקבוקים. 

<היו"ר ניצן הורוביץ:>
זה נראה בסדר גמור.

<יוסי אדלשטיין:>
יש פה צעצועים וטלוויזיה שמנו. 

<קריאה:>
אני אבוא לפה. 

<יוסי אדלשטיין:>
אם תרצה לעשות סיור בכלא, בכלא יש צוותים שלי שמתפעלים את זה, ואם יש לו טענה לאי קבלת שכר, החבר'ה שלי בתוך הכלא יוצרים קשר עם המעסיק, מביאים את המעסיק לכלא שישלם לו ופה הוא מגיע כבר אחרי שהוא סיים את כל התהליכים, לכאורה לא יכולה להיות לו פה שום טענה, אלא אם כן זו טענת סרק שהוא מנסה להעלות ברגע האחרון בשביל לעכב את ההרחקה שלו. מי שמגיע לפה מיצה את כל ההליכים, ראה את בית הדין למשמורת, טען את כל טענותיו ומגיע לפה לפני הטיסה. 

<היו"ר ניצן הורוביץ:>
אז אין מצב שהוא מגיע הנה, כי---
<יוסי אדלשטיין:>
לא, אין פה מצב... כל מוחזק, אחרי שאני הוצאתי לו צו משמורת, יש עוד מעליי את הערכאה של בית הדין למשמורת, הוא חייב לראות את בית הדין למשמורת, בבית הדין למשמורת הוא יכול לטעון כל טענה שהוא רוצה ומעבר לזה יש את כל התהליכים כפי שאמרתי לך, אבל זה לא פה, פה, הוא מגיע להמתנה לפני הטרמינל על מנת שלא יעמוד ויחכה שם חמש-שש שעות על הספסל, אז פה יש לו מיטה, אוכל ושעה לפני הטיסה מובילים אותו למדרגות המטוס ומעלים אותו לטיסה. 

<היו"ר ניצן הורוביץ:>
בן האדם הממוצע שנמצא כאן, יום, יומיים? יום וחצי? 

<יוסי אדלשטיין:>
לא, אני מחלק את זה עוד פעם, יש מסורבים, ש---

<היו"ר ניצן הורוביץ:>
הוא מחכה לטיסה. 

<יוסי אדלשטיין:>
וההוא מגיע לפה לכמה שעות, הוא מגיע בבוקר ובערב הוא טס, כי לשלוף אותו בצהריים מהכלא זה סרט... אנחנו מביאים אותו לפה, עושים לו את כל הכנת הבידוק הביטחוני, כפי שמתחייב על פי חברות התעופה, אוכל, ישן ושעה לפני הטיסה איציק לוקח אותו עם האוטו ומסיע אותו למטוס, אלה התהליכים פחות או יותר. 

<היו"ר ניצן הורוביץ:>
באיזה תלונות אתם בדרך כלל נתקלים? מה יש לאנשים להגיד? 

<איציק עמני:>
כמובן כל אחד מהם לא מעוניין להיות כאן והוא טוען שהוא בא לטייל ומה רוצים ממנו. אנחנו פחות מתעסקים בזה, יותר מתעסקים במה שהוא צריך לקבל ו... 

<סאיד תלי:>
אבל מה באמת הטענות שלהם חוץ מזה---

<איציק עמני:>
עניין הטענות, שיש לו זכות. 

<סאיד תלי:>
כתייר, כמה? 

<יוסי אדלשטיין:>
יש פה כל מיני, העצורים מתחלקים לכל מיני סוגים. ישנם כאלה שהגיעו לפה כעובדים, ישנם כאלה שהגיעו כתיירים, ישנם כאלה שהגיעו כמתנדבים, יש פה כל מיני, מכל הסוגים ולכל אחד יש טענה אחרת. אתה, מה שאתה מכוון, זה יותר לגבי הסחר, זה לגבי העובדים יותר, אם עשקו אותו, לא עשקו אותו, שילמו לו, לא שילמו לו, זו נישה אחרת שמטופלת... אבל פה מה שמגיע זה בדרך כלל---

<יגאל דוכן:>
אני רק יכול להגיד הערה אחת, שמדינת ישראל היא מדינה מאוד אטרקטיבית. רק לתשומת הלב. 
<דנה כדורי:>
כל המשפחות של העובדים הזרים שמגיעים לפה, זה בעצם אחרי שמוצו כל התהליכים של ההחזרה מרצון? אחרי שנפגשו עם עובדת סוציאלית ודיברו איתם? לא לוקחים אף אחד מהרחוב בלי ש---

<יוסי אדלשטיין:>
בוודאי שלוקחים מהרחוב. אני פרסמתי ואני מפרסם כל פעם מחדש, כל מי שרוצה לצאת, מוזמן, גם עכשיו הבוקר לפנות, יש לי מחלקה אצל גדעון, זו מחלקה ליציאה מרצון, יש את הטלפון שלה מפורסם באתר וכל אחד שרוצה מרים טלפון, אומר 'אני רוצה לצאת', מזמינים אותו, מתאמים איתו, רואים מתי נוח לו לצאת, חסר לו מסמכים, משלימים לו מסמכים. מגיעים איתו להבנות אם צריך לעזור לו בכרטיס טיסה, עושים את כל הפעולות האלה. מי שלא ניצל את זה, ברגע שאני עוצר אותו, הוא כבר אחרי זה, אני אחרי זה, אני לא חוזר לכיתה א'. אני כיתה א' כל הזמן עכשיו, מי שרוצה, יכול לבוא באופן וולונטרי ולצאת, או שהוא עולה למטוס וטס לבד הביתה, ואם הוא צריך סיוע, הוא יכול להסתייע במחלקה שאצל גדעון, 'היציאה מרצון', הם עוזרים לו. ברגע שהוא לא מימש את הזכות שניתנה לו לצאת מרצון וברגע שאני מתחיל לעשות אכיפה, אז הוא בתהליך האכיפה.
<דנה כדורי:>
אתה בטח מדבר על זה בדיון יותר לעומק, אבל כל הילדים שקיבלו תשומת לב תקשורתית גבוהה, אופק וכל אלה, בעצם הפעם הראשונה שאתם מבחינתכם מדברים איתם באופן יזום זה כשאתם באים לעצור אותם לפה, אין קודם פנייה של מישהו, יזום, 'אם לא תבואו שבוע הבא, יבוא ויעצרו אתכם'. אין אזהרה.

<יוסי אדלשטיין:>
האזהרה מפורסמת כל הזמן, יש החלטת ממשלה ופרסמנו וחזרנו עליה מספר פעמים. בחלק גדול מהמקרים, מכיוון שאין שיתוף פעולה, אני גם לא יודע איפה הם, זה לא שאת אומרת לי, 'היא גרה פה', ואני בא אליה לביקור בית, ואני אומר לה 'תשמעי, אולי בכל זאת תצאי'... 

<גדעון כהן:>
אם תבואי ותשלחי לה מכתב, מהניסיון שלנו, היא לא תהיה שם. אחרי שעה היא כבר לא תהיה שם. 
<יוסי אדלשטיין:>
זה לא מצב שאני בא אליה ודופק בדלת, ואומר לה, 'תשמעי, תתארגני ותצאי', זה לא המצב. אם דפקתי לך בדלת, שלוש שעות אחרי זה דילגת לי לבית אחר. לכן המצב הזה לא קיים ולכן אנחנו עושים את הפרסום הזה וכל פעם חוזרים וגם בראיונות שלי ובכל מקום ואנחנו מבקשים מארגוני הסיוע לסייע לנו להעביר למשפחות. עוד פעם, אני מחלק את הקבוצה הזאת לשני חלקים, אלה שהגישו את הבקשות זו נישה אחת שעדיין לא קיבלו תשובה, איתם אנחנו לא עושים כלום, אנחנו לא מתקרבים אליהם, אבל ישנה אוכלוסייה של מאות שבכלל לא בכיוון של הפרויקט. 
<דנה כדורי:>
מתוך 1,200 יש את ה-400---

<יוסי אדלשטיין:>
לא יודע מה זה 1,200, לא מכיר את המספר הזה. אני הייתי יושב ראש הוועדה, לא מכיר כזה מספר. עזבו אותי מהמספרים ש---

<היו"ר ניצן הורוביץ:>
אז מה? 

<יוסי אדלשטיין:>
הגישו 700 משפחות, או 700 עוגנים הגישו בקשה, אלה נמצאים בתהליך. הוועדה לכאורה סיימה את עבודתה, הגשנו את הממצאים שלנו לשר, כי הוא הסמכות לאשר או לא לאשר. זה הכול, זה מה שיש. 

<היו"ר ניצן הורוביץ:>
הוא קצת מתמהמה.

<יוסי אדלשטיין:>
הוא קצת מתמהמה, לצערי, אבל אני מקווה שזה יסתיים בימים הקרובים. 

<גדעון כהן:>
דנה, לשאלתך, אפרופו תלונות וכאלה, לא היה לנו מצב שמישהי או משפחה באו ואמרו לו 'אנחנו לא ידענו', לא היה לנו מצב כזה. היה לנו של 'למה דווקא אנחנו? למה לא השכנה שלי ממול? למה רק עכשיו התחלתם? למה אנחנו הראשונים?' זה לא 'לא, אנחנו לא יודעים', אין מצב כזה, הם יודעים טוב מאוד. 

<יוסי אדלשטיין:>
זה באופן כללי. גם המקרה של אופק, זה המקרה של אופק. זה שהוא עלה לתקשורת והוא קיבל תהודה, בסדר, אבל זה מקרה כמו שאנחנו מכירים, אז במקרה אופק תפס. 

<דנה כדורי:>
אבל אתה יודע מה הטענות שלהם פה במתקן. פה הם טוענים, הם ואחרים, שמאוד לחצו עליהם לחתום ולא נתנו להם לדבר בטלפון. 

<יוסי אדלשטיין:>
אז בדיוק הסברתי את זה לניצן, מבחינתי אין לי בעיה שיישבו פה שלושה ימים, שיישבו פה וינוחו שלושה ימים, אני בסך הכול ממליץ להם, מכיוון שהקייס המשפטי שלהם שואף לאפס, אז במקום שיישבו פה ולכאורה יישבו בתוך מתקן, אני ממליץ להם לנסוע הביתה. מי שרוצה שיישב פה 72 שעות, באמת, אני לא נגד זה. הרי אני בסך הכול רוצה למנוע ככל האפשר את עוגמת הנפש, גם לאישה וגם לילד ולכן אנחנו ממליצים לה לוותר על הזכות הזאת של 72 שעות שתבלה פה, למרות שיש פה טלוויזיה ו-ופלים, לא יודע מה שיש פה, ושתיסע הביתה. מי שלא רוצה, אני לא מכריח אותו, אני באמת שלא מכריח אותו. זה החוק, החוק מחייב אותי 72 שעות. יש גם עצורים שמגיעים לגבעון. הם מגיעים לגבעון והם אומרים, 'הבנתי שגמרתי את ה... בוא אני אחתום לך, קח אותי הביתה, חבל לי, בשביל מה לשבת בכלא עוד שלושה ימים, בשביל מה? זה לא עושה לי טוב, בוא אני חותם לך, קח אותי היום הביתה'. אז אני עוד פעם אומר, הטענות האלה הן טענות מופרכות, אני לא לוחץ על אף אחד, אם הם רוצים לשבת פה, שיישבו פה שלושה ימים. אין לי בעיה עם זה, זה לא שזה משנה לי משהו, אם הוא יושב. אני בסך הכול מנסה לעזור ולמנוע את הישיבה המיותרת הזאת, גם לאמא וגם לילד. 

<דנה כדורי:>
יש פה צוות של רווחה? עובדת סוציאלית קבועה? 

<יוסי אדלשטיין:>
יש פה, בכל אירוע שיש פה מצב של משפחה מגיעה עובדת סוציאלית שלנו, יושבת עם האישה, אם הילד יודע לדבר אז היא מדברת גם איתו, בודקת, מצוקות, כל מה שצריך, מראיינת אותם ויושבת איתם, היא מלווה את התהליך בתוך המתקן בכל אירוע של משפחה. 

<סאיד תלי:>
כולל תרגום אם צריך?

<יוסי אדלשטיין:>
יש פה תרגום. אנחנו מביאים מכל השפות. משתמשים בחברת פרוטוקול, או חברת... לא זוכר איך קוראים לה, השנייה, שתי החברות שזכו בשירותי תרגום במדינה, אנחנו מזמינים ומתרגמים. בדרך כלל הפיליפיניות, הרוב דוברות אנגלית רהוטה והאנשים מדברים, אין שום בעיה.

<היו"ר ניצן הורוביץ:>
יש משהו שאתם רוצים להגיד? כי אנחנו פה, אני תמיד אומר, אנחנו לא בשני צדי מתרס, אנחנו באותה סירה. יש משהו שמפריע לכם, שמציק לכם, שאתם הייתם רוצים שישתנה, שהמדינה תעשה אחרת?

<איציק עמני:>
מה שלנו הכי הציק זה מה שבאמת חשבו עד היום, אני לא יודע אם אתם אבל מה שחושבים על המתקן הזה. הנה, אתם רואים את המתקן, אתם רואים את האנשים, אתם רואים שזה לא בדיוק מתקן עינויים או אותו מתקן שבא ולוחץ על אותם אנשים כמו שכולם חושבים, אף אחד כאן לא לוחץ. ממש לא לוחצים פה. כמו שיוסי אמר, מי שרוצה שיטוס, מי שלא רוצה, יש לו 72 שעות, לאחר מכן הוא צריך לטוס. 

<יוסי אדלשטיין:>
זה באמת לא האישיו, כי לפעמים אנשים, וניסיתי להסביר את זה, זה לא משרת אותי אם הוא חותם ואם הוא ייצא לפני ה-72 שעות או לא, אם הוא רוצה לעתור, הוא יכול לעתור ב-12 השעות הראשונות. זה לא שאם הוא יישאר 72 שעות אז אני נבהל שהוא יעתור. אם הוא רוצה לעתור, עודד פלר, ידידי, הוא יכול ביום הראשון להגיש עתירה, הוא לא צריך 72 שעות בשביל זה. לכן מבחינתי זה לא מהווה איזה טריגר שאם אני לא אאלץ אותו לחתום ביום הראשון אז היא לא תצא. אז היא תצא ביום השלישי, אני פשוט מאוד חס עליהם, זה הכול, לא על משהו אחר. 

<סאיד תלי:>
יכול להיות שמבחינתם---

<יוסי אדלשטיין:>
אני אסביר לך. מכיוון שאני חי את התחום הזה ופה אנשים חיים את זה ביום יום, האנשים מפנימים, הם הבינו שנגמר התהליך והם צריכים ללכת הביתה. לצערי, אני אומר את זה, ישנם עורכי דין פרטיים, לא הסנגוריה הציבורית, שמנצלים לרעה, לרעה, את כל האנשים האלה, והם מסבירים להם שאם הם יעתרו וייתנו להם 1,000 דולר או 1,500 דולר, יש להם צ'אנס, והם סתם מוליכים אותם שולל והם שמים את ה-1,500 דולר או 2,000 דולר ובסוף הוא אומר 'טוב, הוא לא הצליח'. זה מה שמצער אותי בכל התהליכים האלה. זה שעודד פלר מחליט ללכת לעתירה, אין לי בעיה, כי עודד פלר הולך עם הארגון ואין לי בעיה, אבל ישנם פה לא מעט עורכי דין פרטיים שעובדים בתוך התחום הזה ועושקים אותם וכבר יש פסיקה של שופט בבית המשפט שהוא הטיל הוצאות על אחד מעורכי הדין שהוא לקח ועשה 'גזור-הדבק' לכ-20 מוחזקים, הגיש עליהם עתירה גורפת. הוא רק החליף את השם, לא חשוב... זה מה שמפריע לי בתהליך. 

<לירון וייס:>
---המידע הזה שאמרת? 

<יוסי אדלשטיין:>
לא, המקרה הזה הוא מקרה מצער, שכל עורכי הדין---

<קריאה:>
זה לא מקרה אחד.

<יוסי אדלשטיין:>
זה מצער אותי שגם את ה-1,500 דולר האחרונים שהם רוצים לקחת הביתה, עושקים אותם. זה מה שמפריע לי, לא משהו אחר. 

<גדעון כהן:>
אני רוצה רק להגיד, אנחנו כאן שנתיים וחצי במתקן הזה, למעשה יחידת עוז קיבלה את האחריות ממשטרת ישראל, ממה שנקרא מנהלת ההגירה, וזו פעם ראשונה שיש לנו פה ביקור של חבר כנסת, אז קודם אנחנו מברכים על העניין הזה.

<יגאל דוכן:>
לא, זו לא פעם ראשונה. 

<גדעון כהן:>
פעם ראשונה אצלנו, מאז שאנחנו כאן. 

<יגאל דוכן:>
היו.

<גדעון כהן:>
היו, לפניי. אז באמת אני חושב שזה מאוד חשוב, זה גם חשוב עבורנו. רק אנקדוטה קטנה, במסגרת ההכנות לביקור אנחנו עשינו סיורים בחדרים, אנחנו עושים את זה כל הזמן אבל יש כתובות מאוד מקוממות, החל מ-free Palestine, שזה עוד, נגיד, אוקי, יש גם ישראלים ש... אבל I love Hitler, ועוד כל מיני צלבי קרס ודברים כאלה, יש לנו גם תופעות כאלה. מבחינתנו אנחנו משתדלים לעשות את המקסימום במסגרת---

<היו"ר ניצן הורוביץ:>
מי עושה את זה?

<גדעון כהן:>
מסורבים עושים את זה, אבל גם אחרים. והיו לנו גם חבר'ה מהמשט ומהמטס ולמזלנו זה נגמר מאוד מאוד מהר, חלק מהם גם היו פה, התארחו כאן בפנסיון מלא. אנחנו משתדלים באמת לתת להם יחס עד כמה שניתן, יש פה צוות מעולה של אנשים שהנושא האנושי מבחינתם זה הדבר המרכזי וזה מה שאנחנו עושים, ואני מקווה שגם התרשמתם כך מאיציק. זהו. 

<יוסי אדלשטיין:>
אני לא יודע אם איציק הראה, כל אחד שמגיע מקבל פה ערכה---

<גדעון כהן:>
כן. עשינו תצוגה כזאת, אם אתם רוצים, אם זה מעניין.  

<איציק עמני:>
כן, כל אחד שמגיע מצויד ב...

<היו"ר ניצן הורוביץ:>
מה שנקרא חפצים אישיים. 

 <איציק עמני:>
קפה, סיגריות גם.

<יוסי אדלשטיין:>
למרות שלא מומלץ לעשן, הם נותנים גם סיגריות למי שרוצה. זה למשפחות, מטרנה, אם מישהי רוצה סימילאק קונים סימילאק, כל ילד עם מה שהוא רגיל, טיטולים יש פה, כל האביזרים הנדרשים בתחום הזה. 

<גדעון כהן:>
אנחנו מברכים אתכם על ההגעה שלכם וכמה מלים קצרות לגבי יחידת עוז, כי המתקן הזה שייך ליחידת עוז ואנחנו בכלל ברה-ארגון ולמעשה גם יחידת עוז שייכת למינהל אכיפה וזרים שעומד בראשו מר יוסי אדלשטיין. אז הייתה לנו החלטת ממשלה להעביר את הנושא של הטיפול בזרים למשרד הפנים וכך הוקמה יחידת עוז לפני שנתיים וחצי. יש לנו פה סקירה היסטורית של איך הגענו למצב הנוכחי. אני לא אחזור על כל הדברים, למעשה העסק התחיל איפה שהוא שב-87', עם האינתיפאדה הראשונה, הגבלה של כניסה של עובדי השטחים ואז במקביל גם הצורך בנושא של מגורים לעולים מחבר העמים. אז הגיעו האתיופים לאזור, 100,000 בשנת 96' ושוב, פה אנחנו מדברים על העובדים החוקיים, זו ההתחלה של העניין, אבל גם עובדים חוקיים, גם הם בני אדם, יש להם צרכים ויש כל מיני תהליכים שעוברים עליהם, גם אם אתה בשנה הראשונה, אז כל מיני תהליכים ובכל אופן 2002 התחילה פעילות של מנהלת ההגירה של משטרת ישראל ואנחנו כאמור ב-1 ביולי 2009 התחלנו לעבוד ביחידת עוז. 

מבחינת המשימה של יחידת עוז, זה מימוש חוקי ההגירה בהתאם לחוק הכניסה לישראל 1952, כשמה שאנחנו למעשה עושים זה הרחקה אפקטיבית של מקסימום שוהים חוקיים בשנה. 

אני לא אכנס למבנה הארגוני, אבל הדבר המרכזי שצריך לציין שאנחנו נמצאים כאן במתקן יהלום, זה המיקום, ויש לנו למעשה ארבע יחידות שטח שנמצאות בגוש דן. היחידה המרכזית שלנו, באופן טבעי, יש לנו בירושלים, בצפון ובדרום, ולמעשה אנחנו פרושים בכל המדינה, ויש לנו במקביל כל מיני פעילויות שהן בתחום כיסוי וקונסוליות, כל התהליכים האלה שכרוכים בתהליך של הרחקה אפקטיבית. 

מבחינת שיטות פעולה, יש לנו שתי דרכים למעשה לפעול, אחת זה דרך פעילות מודיעינית. אני יכול לגלות לכם שרוב הפעילות המודיעינית המפוארת שלנו זה בעקבות הלשנות כאלה ואחרות, והשאר זו פעילות אחרת ואכיפה יזומה. אנחנו מסתובבים ברחובות, מבצעים יחידתיים ומגזריים, ועוד שילוב של כל מיני גופי אכיפה נוספים, בעיקר משטרת ישראל, אבל גם פנימה.

<איציק עמני:>
אנחנו ניתן כמה פרטים על המתקן עצמו. לי יש 26 עובדים, אנחנו עובדים במשמרות כל ימות השנה, כל שעות היממה, חגים, שבתות, אנחנו כאן תמיד. יש לנו כאן 8 אנשים במשמרת, מתוכם ראש משמרת אחד ואנחנו עובדים במשמרות, משמרות של 12 שעות, משמרת שבת אנחנו עובדים משמרת די ארוכה.

חלק מהמשימות שלנו זה להחזיק את המקום. במקביל למתקן הזה אנחנו מחזיקים עוד מתקן שנקרא טרמינל למורחקים, כמו שיוסי אמר. שם בעצם מתבצע כל הליך הבידוק, אנחנו עובדים מול רשות שדות התעופה, ביטחון נתב"ג כמובן, יש שם את כל השירותים, אם זה change, שירותי החלפת כספים, זה בעצם לגבי הטרמינל. מעבר לזה עשיתם את הסיור. ברגע שאנחנו מקבלים קריאה, אנחנו יוצאים לביקורת גבולות, אוספים את אותו מסורב ומביאים אותו לפה וקולטים אותו עד לפני הטיסה שלו, הוא כמובן מקבל את כל הזכויות שלו. כל תהליך הצ'ק אין נעשה דרכנו, אנחנו עובדים מול חברות התעופה. 

כמו שאמרתי בהתחלה, המתקן הזה בעל שני מפלסים, עשרה חדרים, 58 מיטות. אנחנו מטפלים במורחקים, בעצם נתינים זרים שהיו בארץ ששהו באופן לא חוקי, הוצא נגדם צו הרחקה, את אותו תהליך של הטרמינל, אם צריך - לכאן, ואם לא צריך, אז ישירות מהטרמינל לטיסה. 

מסורבים, עברתם שם.

לגבי עצורים, זה בדרך כלל אותן משפחות. היו כאלה שהם באמת נדירים והם בעצם מבקשים לנסוע מיידית. יש לנו המון כאלה, שאיך שהוא מעוכב, הוא אומר, 'טוב, חבר'ה, אני לא רוצה לשהות במתקן משמורת, אני רוצה לרכוש כרטיס, אני רוצה לחזור הביתה', בעצם אנחנו מקצרים את התהליך. 

<יוסי אדלשטיין:>
אנחנו מביאים אותם לשטח לפה ומפה מעבירים אותם לטיסה.

<איציק עמני:>
זה התהליך הזה של הבאת המורחק לטרמינל ממתקן משמורת, אם זה מגבעון, אם זה מסהרונים או ממתקן אחר. זה די נדיר, על ידי יחידת הליוויים הארצית. המורחק יכול לקבל ציוד נוסף, לעתים הוא נמצא במתקן משמורת משהו כמו שבוע והוא לקח איתו איזה שהיא מזוודה קטנה, הוא מבקש ציוד נוסף, כמובן מאפשרים לו, חברים שלו, קרובים שלו מגיעים אליהם ישירות לטרמינל, נעשה לזה בידוק והנתיב כבר סטרילי, כמו שכל אחד ואחד מכם עובר את שלב הבידוק לכיוון הדיוטי פרי. זה בעצם אותו תהליך. אותו דבר גם כסף, אם הוא רוצה לקבל, אין לנו שום בעיה עם זה. למרות שלפעמים הם יוצאים מכאן עם סכומים שזה קצת מפחיד. 

<יוסי אדלשטיין:>
ברשותך, איציק, אני נמצא כרגע באיזה הליך לנסות לתקן את החקיקה. מה שקורה היום, על פי חוק הכניסה לישראל, יש לי סמכות להטיל את הוצאות ההרחקה גם על הנתין וגם על המעסיק. על המעסיק אנחנו התחלנו בתהליך ואני מתחיל לממש את זה. אבל אני יכול להטיל על מעסיק רק אם הוכחתי את הקשר בין השוהה הבלתי חוקי לבין המעסיק ואז במסגרת הקנס שאני מטיל עליו על ההעסקה אני גם משית עליו את הוצאות ההרחקה. לגבי הנתינים, אנחנו כרגע בהליך של מימוש של הקטע הזה, כי יש פה אבסורדים שהם זועקים לשמים. הבן אדם מחזיק 20,000 דולר בכיס ואני צריך לקנות לו את כרטיס הטיסה. אתה מבין? הוא מחזיק בזה ואני לא יכול לקחת לו את הכסף, אני לא יכול לחלט לו, כי בשביל לחלט לו את הכסף אני צריך ללכת לבית משפט היום. לכן אנחנו רוצים לעשות לזה תיקון בחקיקה, או בתקנות, על מנת שתהיה לי אפשרות לחלט לו מתוך הכסף שיש לו בפיקדון את כספי הטיסה, כי זה פשוט אבסורד. הוא מחזיק 20,000 דולר ואני לא רוצה לקנות כרטיס טיסה, והמדינה קונה לו כרטיס טיסה. אז מי שאין לו, בסדר, אין לי בעיה, אני קונה לו, אבל זה ממש אבסורד שהוא מחזיק... באו אלה מהמשט, כל אחד עם 50,000 יורו בכיס ואני קונה לו כרטיס טיסה? 
<היו"ר ניצן הורוביץ:>
טוב, כי אתה רוצה שהוא יעזוב, אז הוא---

<יוסי אדלשטיין:>
ואני רוצה להזמין אותו לבית מלון? אנחנו נצטרך את הסיוע שלך ש---
<היו"ר ניצן הורוביץ:>
נצטרך לבדוק את זה. אין לך היום סמכות---

<יוסי אדלשטיין:>
יש לי סמכות להטיל, אבל אין לזה תקנות, אנחנו צריכים להתקין את התקנות ואנחנו נריץ את זה. 

<איציק עמני:>
דרך אגב, שהייה של נתין כזה בכלל ואחזקה במשמורת זה בין 230 ל-250 שקלים ליום. 

<יגאל דוכן:>
וזה בלי כרטיס.

<איציק עמני:>
אתה אומר לנו שאנחנו רוצים להוציא, אבל כן, כי אם לא, זה עוד לבזבז כסף. 

אנחנו גם מבצעים את שירותי הצ'ק אין של אותם מורחקים. למי שלא הבין, אני התכוונתי לאותם נתינים שנמצאים בארץ. מורחקים הם אותם נתינים שנמצאים פה בארץ, זה לא אותו תהליך שעשיתם אותו עד עכשיו שהוא תהליך של מסורב, של אותו נתין שבכלל לא נכנס לכאן. זה בעצם המורחק שסיים את התהליך בטרמינל, אמרנו, או משם ישירות למטוס, או שהוא מגיע לכאן למנוחה של כמה שעות. אנחנו בינתיים מבצעים לו את שירותי צ'ק אין, מסיימים את התהליך, מוציאים אותו מכאן, מעלים אותו לרכב ישירות למטוס ומבחינתנו נסגרות הדלתות ואנחנו מסיימים את אותו תהליך. 

נתין שנקלט אצלנו במתקן הוא ב-95% מהמקרים, פרט לאותם עצורים שמגיעים ישירות מהשטח עד לבידוק, הם כאלה שעברו כבר בידוק ביטחוני ולכן הם סטריליים ומבחינתנו אנחנו בסך הכול מסמנים את אותה כבודה, שנדע שזאת הכבודה של אותו נתין. אנחנו מבצעים לו ראיון קליטה כדי להבין פחות או יותר מה הלך הרוחות עם אותו נתין, יש בעיות רפואיות, אין בעיות רפואיות. לאחר אותו תהליך קליטה של תשאול, רישום וסימון הכבודה, אנחנו משבצים את הנתין לחדר. אנחנו מביאים לו לחדר את אותה חבילת מוחזק, מה שראיתם בחוץ, כמובן בהתאמה, ארוחה, שתייה קרה, שתייה חמה, אוכל בהתאם כמובן. במידה שהנתין מבקש לדבר בטלפון, כמובן. הוא לא חייב לבקש, אנחנו בהתחלה, בקליטה שלו עוד מסבירים לו שאם הוא מבקש לדבר בטלפון אין שום בעיה מבחינתנו, רק שיבקש. אין לנו בעיה עם זה, גם מבחינת ביקורים. יש לנו כאן נתינים שמבחינתנו זה נשמע אוקי שיחת טלפון, אז שיחה אחת, יש פה נתינים שאחת לשעה הוא מבקש שתיים-שלוש שיחות טלפון, כך שאותו צוות שנמצא כאן צריך גם להוציא אותו לטלפון, גם לבצע את אותה הרחקה. זה תהליך שהוא לא פשוט, לא פשוט בכלל. אמנם פה מצוין שזה נעשה דרך טלפון ציבורי, לכם אני אומר שהכול נעשה דרכנו, יש כאלה שאין להם אפשרות להוציא כסף ולבצע שיחות ואנחנו מסייעים להם כמובן. 

ביקורי עורכי דין. כמובן מגיעים לכאן. מרימים אלינו טלפון, מתאמים איתנו. על פי נוהל זה אמור להיות בשעות מסוימות, כמו שאמרתי בסיור עצמו, מבחינתי יש המון המון מצבים, המון מקרים חריגים שעורך דין מבקש להגיע לכאן, או אפילו משפחה ואנחנו מאפשרים את זה. יש לנו נוהל, שעות מסוימות, אבל אנחנו מאפשרים מעבר לזה כדי שהנתין באמת ייצא מכאן בהרגשה טובה ואני גם לא רוצה שיהיו לי כאן אירועים חריגים מעבר לזה. זה לגבי הליך קליטה של נתין. 
במידה שיש לנו איזה שהיא בעיה רפואית, הנתין טוען שיש לו בעיה רפואית, אנחנו מפנים אותו מכאן לחובש של נתב"ג, חובש של רשות שדות התעופה. באחוז גבוה מהמקרים החובש של רשות שדות התעופה מפנה אותנו לבית חולים, אנחנו הולכים עם הנתין לבית חולים, למיון, עד לסיום טיפול. כל אותו הזמן אנחנו נמצאים עם הנתין, נמצאים איתו בבית החולים. ברגע שהצוות הרפואי שחרר אותו, אנחנו מחזירים אותו לכאן למתקן וממשיכים את התהליך. זה לגבי קליטוה וטיפול במוחזקים.
לגבי משפחות. אנחנו מקבלים הודעה מהיחידה על מעצר משפחה. אנחנו כמובן מקבלים את מלוא הפרטים כדי שכבר מראש אנחנו נדע. אם זה תינוק בן שנה, אז אנחנו יודעים שצריך ללכת ולקנות כל מיני דברים בהתאם, כי אין לנו את הכול פה קבוע וזה עניין של תוקף וכאלה. 

<גדעון כהן:>
יש לנו פה תקציב שעומד בזמינות, לכל מיני מוצרים כאלה. 

<היו"ר ניצן הורוביץ:>
סטייל קנטינה כזאת? 

<גדעון כהן:>
כן. כמו שאמרתי לך, להחזיק מטרנה, זה פג תוקף, אז יש דברים ומחדש וקונה, אחד רוצה סימילאק, אחד רוצה זה... 

<איציק עמני:>
בעצם המשפחה נקלטת כאן במתקן, עוברת את אותו תשאול, עובדת סוציאלית יושבת עם המשפחה, סיימה את אותו תהליך ולפני הטיסה אנחנו מתאמים עם ביטחון נתב"ג ואנחנו לוקחים את אותה משפחה לביטחון נתב"ג, מבצעים שם את אותו בידוק ביטחוני, חוזרים לכאן, ובעצם מכאן שעה לפני הטיסה אנחנו מעלים אותם חזרה. 

אני יכול להגיד לכם שאותן משפחות מגיעות עם המון המון ציוד, ואנחנו בסוג של באמת קשרי חבורת מגיעים להסכמה עם אותה חברת תעופה ואין מצב שמשפחה לא לוקחת את כל הציוד שהביאה איתה. 

<יוסי אדלשטיין:>
הם מאוד מוגבלים, חברות התעופה, מזוודה אחת ומשקל יתר, רק על משקל היתר אתה משלם 800 דולר, אז החבר'ה פיתחו כבר יחסים בין אישיים עם כל הגורמים ואנחנו מעלים אותם עם כל התיקים שלהם והכול. 

<איציק עמני:>
אלה קצת מספרים לגבי מה אנחנו עושים כאן. זה מחולק למסורבים, מורחקים ועצורים. אתם רואים, המספרים הם די זהים, בסופו של דבר, מבחינת הרחקות.
<היו"ר ניצן הורוביץ:>
יש לך פער במסורבים, נגיד בנובמבר, 140 נקלטו, 108 הורחקו, אז ה-30 מה נהיה איתם? 

<איציק עמני:>
ה-30 יכול להיות שבסופו של דבר נכנסו לארץ, בתנאים . יש כאלה המון מקרים. 

זה לגבי הנתונים שלנו.

<גדעון כהן:>
יש פה תנועה. זה מתקן קטן, אבל יש בו תנועה מרובה.

<יוסי אדלשטיין:>
ניצן, דיברנו בדרך שאנחנו מעדיפים את ה... זה הערבויות. זה מי משלם את הערבות הוא נכנס, או חסר במרחקים, יש כאלה שאני מחזיר אותם באותה טיסה, אם יש לי עדיין זמן, אני מעדיף שהם לא יגיעו למתקן. במקום 1,900, 400 איש ב---

<גדעון כהן:>
ויש לך טיסות שמגיעות בבוקר ובצהריים כבר חוזרים, הוא חוזר חזרה באותה טיסה של אותו יום.

<איציק עמני:>
רק לשם השוואה, הקליטות במתקן גבעון של שירות בתי הסוהר הן כמעט חצי מזה, בין 280 ל-200 איש בחודש. 
<היו"ר ניצן הורוביץ:>
פה יש לך כ-5,000 בשנה, סך הכול.

<איציק עמני:>
כן. 

זה נתון לגבי משפחות. אנחנו בעצם התחלנו את האכיפה בפועל בחודש מרץ, ביצענו אותו עד ספטמבר ואז נעשתה הפסקה. שוב, בסך הכול נעצרו 56 משפחות, הורחקו 46, שוחררו 10, מתוך הכמות הזאת 4 פונו לטיפול רפואי.

<גדעון כהן:>
רק לסבר את האוזן, על מה שדנה שאלה, מתוך ה-10 משפחות, כמדומני 3 או 4 נעצרו, עברו את התהליך ואמרנו להן, 'תלכו הביתה, קחו שבוע, תתארגנו ותצאו'. כשהם יצאו הם ברחו. הם היו פה, עברו את התהליך ואמרנו 'אתם יודעים מה, תלכו, תיקחו שבוע ימים, תתארגנו, תיפרדו מכולם ותצאו' ואז הם לא יצאו. 

<יוסי אדלשטיין:>
אין להם מה להפסיד, כי מה תעשה להם? תתפוס אותם אחר כך. 

<איציק עמני:>
זה פילוח נתוני המשפחות לפי ארץ מוצא. 
<דנה כדורי:>
המשפחות הרי מדברות, או לפחות זה מה שאנחנו שומעים, שהם מדברים על הנזק הגדול, בכל זאת ילדים, באים אליהם שוטרים וכל התהליך הזה, אז כן יש להם מה להפסיד, אז זה מפתיע אותי דווקא ש... יש להם מה להפסיד, יתפסו אותם עוד פעם---

<יוסי אדלשטיין:>
אם יש להם מה להפסיד, אז שיקומו וילכו הביתה, מה, הם מחכים שאני אבוא? איפה הקו? איך את אומרת? הם יודעים, אז למה הם מחכים, שאני אבוא?

<קריאה:>
רק שנשים את הדברים בפרופורציות, המשפחות האלה לא חיות בצפון תל אביב, אפילו לא במקומות אחרים, תראי איפה הם חיים פה...

<יוסי אדלשטיין:>
למה היא מחכה? הרי היא יודעת והיא יודעת גם מה ההשלכות של זה, אבל בעובדה שהן לא קמות והולכות. פה יש שלוש משפחות... יום אחד אמרתי להן, פיילוט, תנו להן שבוע לצאת ולהתארגן, אמרו לי, מה אתה עושה? אמרתי, תנו להן שיילכו, מה שנקרא עליי, נתנו להן שבוע והן לא יצאו. הן דילגו לדירה אחרת ולך תחפש אותן עוד פעם. 

אני לא יודע אם את מכירה את המקרה, היה לנו מקרה של טורקי ופיליפינית שהם היו עצורים, הם נדחו בעתירה אחת והשופט הורה להן לצאת מהארץ---

<דנה כדורי:>
הטורקי הזה ביקש מקלט. 

<יוסי אדלשטיין:>
כן, הוא ביקש מקלט ובית המשפט דחה את העתירה והורה להם---

<גדעון כהן:>
---בגלל שהם שתי נתינויות, לאיפה הם רוצים ללכת, או לפה---

<יוסי אדלשטיין:>
הצענו להם לנסוע לשניהם ולעזור להם בשגרירות הפיליפינית, ולה הצענו לנסוע לטורקיה ולעזור לה ב... אבל הם לא רצו, הוא לא רצה לנסוע לפיליפינים והיא לא רוצה לנסוע לטורקיה והם רצו פה. אחרי שהם עברו את הערכאה של בית המשפט המחוזי ובית המשפט המחוזי דחה את העתירה והורה להם לצאת תוך 14 יום, נדמה לי, הם ירדו למחתרת, לקח לנו שלושה חודשים לאתר אותם. זה לא שאומרים להם, אז הנה בית משפט אמר להם, לא אני, בית המשפט אמר להם אחרי שהם מיצו את כל זכויות הערעור ובית משפט אמר לו, וזה שופט, אברהם יעקב, אם הוא אמר להם לצאת, תאמינו לי שזה סוף העולם, והם לא יצאו. לכן אני אומר שהמשחק הזה הוא משחק לכאורה לא רלוונטי, כי זה לא האישיו, נגיד או לא נגיד, הנה השופט אמר לו, לא אני.

<איציק עמני:>
זה פילוח על פי ארץ מוצא. אנחנו רואים שהפיליפינים הם הכוכבים הגדולים. 

זהו זה, מבחינתי, אם יש שאלות. 

<אמנון שמואלי:>
ניצן, יש לנו שתי נקודות שהיינו רוצים שאתם תקדמו אותם, בנושא של ה... אנחנו ידועים כנותנים שירותי רפואה טובים מאוד, לפחות לזרים, אם לא לישראלים, מגיעים אליי לכאן הרבה אנשים והוא מגיע פה למתקן ויש לה פתאום מיחושים, יש לו נמק ברגלים, אני מפנה אותו לבית חולים ואנחנו סופגים את כל ההוצאות שלו, למרות שהוא לא נכנס לארץ, למרות שהוא באחריות הקברניט. אין לי שום יכולת לקנוס את החברה על המקרים האלה.

הדבר השני צריך לפתח טריגר לחברות התעופה שהן ירצו לקחת אותם מה שיותר מהר. הוא אומר שהעלות היא 250 שקל ליום, אם אנחנו נגיד להם שכל בן אדם שנשאר פה יעלה להם 200 דולר ליום, הם ידאגו לו תוך שעה לטיסה חלופית, הוא לא יצטרך לעבור את המתקן בכלל, מפה הוא לא יגיע, אנחנו נוריד את הכמויות בצורה משמעותית ביותר. 

<גדעון כהן:>
אם זה 200 דולר ליום, אז יקנו לו כרטיס ב-400 דולר והוא נשאר בישראל. 

<יגאל דוכן:>
אני רוצה לחזק את מה שאמר אמנון. יש את ספר הטימז. ספר הטימז זה ספר שבעצם מגדיר את כל התנאים לכניסה למדינות בכלל בעולם. המדינה היחידה שלא קונסת חברות תעופה זו מדינת ישראל. זאת אומרת אם אתה עכשיו נוסע למשל עם חברת אל על לארצות הברית והגעת בלי ויזה, זה שהגעת בלי ויזה, אתה לא תיכנס, אבל חברת התעופה תיקנס ב-5,000 דולר על זה שהיא הביאה אותך בלי ויזה. זאת אומרת יש קנסות. מדינות מפגרות כמו, סתם, ניגריה, יודעות לקנוס כל אחד כזה באלפיים דולר, המדינה היחידה שלא יודעת לקנוס זו מדינת ישראל. אם היה באפר כזה, היית רואה מיד שכל אלה הלא רצויים שאנחנו סתם מתעסקים איתם בגבול והם מציבים לנו עובדות, היית רואה שהם לא היו עולים. 

<היו"ר ניצן הורוביץ:>
ולמה זה קורה? בטח העליתם את העניין כבר---

<יגאל דוכן:>
העלינו את העניין כבר מספר פעמים, גם למשרד התחבורה וגם בתוך תוכנו וגם זה, וזה לא עוזר. 

<היו"ר ניצן הורוביץ:>
למה? 

<יגאל דוכן:>
למה? איך אמרת לי קודם? 

<היו"ר ניצן הורוביץ:>
כן, אני מכיר את התשובה הזאת. אוקי, טוב, זה מעניין, לא ידעתי, לא הייתי מודע לזה. 

<אמנון שמואלי:>
אני אתן לך דוגמה. הטסנו מישהו מכאן על לופטהנזה לגרמניה והם לקחו אותו, נתנו לו טיפול, 75,000 יורו, אבל הגישו את כל החשבון לחברת התעופה. הם עושים את הסינון אצלם, אבל אצלנו הם יודעים שאין שום סנקציה, אין שום משהו שיאיים עליהם. אם אנחנו נלך לכיוון הזה---

<קריאה:>
יש לנו גם את הבחור שעבר צנתור שהגיע לכאן מסורב.

<יוסי אדלשטיין:>
גם בתי החולים, כשאתה בא בתור מבוטח, אחרי דקה הוא זורק אותך החוצה, כשאתה בא בתור עצור הוא עושה לך בדיקות, MRI. אתה, בשביל לקבוע תור ל-MRI צריך חצי שנה, הוא עושה לו MRI ו-PA, כל מכשיר---

<גדעון כהן:>
כי הוא יודע שהמדינה משלמת. 

<היו"ר ניצן הורוביץ:>
כן, המדינה משלמת. יש לנו הרבה חובות אבודים בבתי חולים. 

זה מעניין, לא הייתי מודע לסוגיה הזאת. אתם אומרים שאנחנו היחידים בעולם שלא...

<יגאל דוכן:>
לא יודע אם היחידים בעולם, אבל בין היחידים בעולם. אני אומר לך חד משמעית, אתה יכול לקרוא בספר ש---

<היו"ר ניצן הורוביץ:>
אולי יש סיבות לזה, אתה יודע, מעבר ל... לא יודע. אוקי, נבדוק את זה, סוגיה מעניינת.

<אמנון שמואלי:>
אנחנו לא חייבים להפעיל את זה בצורה גורפת, יש לנו שיקול דעת.

<יוסי אדלשטיין:>
כן, יש לך אמצעים, שיהיה לנו בכלל את האמצעי. 

<אמנון שמואלי:>
אני יכול להגיד לך, אני מדבר על החובש, אני קורא לחובש והוא מיד מזמין נט"ן. 

<יגאל דוכן:>
הוא לא לוקח צ'אנס.

<אמנון שמואלי:>
אתה יודע מה אני עושה לו? באותו רגע אני משנה לו את הסטטוס, שנכנס ליום אחד, אשרה ליום אחד, אז הם משלמים את הכסף, רשות שדות התעופה. אני מכיר את התרגילים האלה. 

<יוסי אדלשטיין:>
היום אנחנו מקבלים את השירותים של החובש והחובש לא לוקח אחריות וכל אחד שמתעטש פה, בית חולים, ישר אמבולנס בא והולכים לאסף הרופא. עכשיו, מעבר לזה שזה אסף הרופא, אני צריך להוציא צוות ליווי שזו אופרציה נוספת. כרגע, לאור הלקחים האלה יצאתי במכרז לשירותי רפואה, שיגיע לפה רופא מוסמך, על פי הזה, יבוא עם הציוד שלו, יבדוק אותו פה וייתן לו את הכדורים ואת כל מה שצריך יעשה פה במתקן על מנת לחסוך את כל הדברים האלה. המכרז הוא בסיומו ואנחנו מקווים שבימים הקרובים יסתיימו כל הפרוצדורות הביורוקרטיות של המכרזים ואז יהיה להם פה שירותי רפואה צמודים, הם יקראו לרופא לבדיקת כניסה, לבדיקת התעטשות, לכל מה שצריך. 

<היו"ר ניצן הורוביץ:>
אז אתם אומרים שבעצם יש חברות תעופה שאם הייתה עליהם איזה שהיא סנקציה הן היו מראש יכולות לדעת לא להעלות אנשים מסוימים על הטיסה.

<אמנון שמואלי:>
אני יכול להגיד לך שהטורקים לדוגמה הם דווקא בסדר בתחום הזה, הם מתקשרים אלינו, מבקשים אישור להביא את הבן אדם, בלי אישור שלנו הם לא מעלים אותו, אבל החברות האחרות זה... אגב, הן גם מושכות אותו, למה? אם הוא מגיע, הרי הוא חייב לקנות כרטיס הלוך ושוב, יש להם את ההלוך ואת השוב, יש להן אינטרס. 

<יגאל דוכן:>
אני יכול להגיד לך שעיקר הבעיה זה כמו חברת אל על, חברת אל על קודם כל עושה את הביזנס שלה, קודם כל שהנוסע יגיע, הוא כבר צרך את כרטיס הטיסה, ואלה שבאות ממערב אירופה, כי במערב אירופה, באיחוד האירופי, הם יודעים להתנועע רק עם רישיונות הנהיגה שלו ואז כשהוא עולה על מטוס זר לא נופל לו  האסימון שהוא צריך דרכון. לא פעם ולא פעמיים היינו מקבלים פה אנשים שמגיעים עם רישיון הנהיגה שלהם, כל הקיץ אתה מקבל את זה ואתה כל הזמן מתעסק עם הדברים האלה. אתה רואה שהבן אדם לא אשם, אלא שאם לחברת התעופה היה את המסננת הזאת היא פשוט לא הייתה מעלה אותו ועכשיו אנחנו מתעסקים עם השגרירות, תבואו תנפיקו לו את הדרכון, לא תנפיקו לו את הדרכון. אנחנו סתם עושים עבודה כפולה ומכופלת... 

<אמנון שמואלי:>
בקיץ יש לי תיירות שמגיעה מטורקיה, שלושה מטוסים כל יום, מעלים אנשים בלי דרכונים. עומד לידי בן האדם, הוא לא אשם, אני לא רוצה לסרב אותו רק מהסיבה שאני גורם נזק, ברור שאם הוא יגיע לפה, בבוקר הוא מגיע ובחצות עוזב, ועל מנת למנוע את החוויה הלא נעימה, אני מכניס אותו עם פנקס קופת חולים, שיבוא, ייכנס ויחזור. החברה שמביאה אותו, אם הייתי קונס אותה, הכול היה נראה אחרת. 

<יוסי אדלשטיין:>
כשאתה טס לארצות הברית, אתה עוד לא מגיע לכלל לדלפק, הוא בודק שלוש פעמים אם הוויזה בתוקף ואם יש לך ויזה ואם היא על שמך.

<יגאל דוכן:>
אתה רוצה שאני אתן לך קוריוז? חברת ארקיע נזעקה יום אחד על מה עושים עם הדרכונים הישראלים, שאלתי אותו מה הבעיה, הוא אומר 'תראה, אתה מקבל דרכון ישראלי, אומרים לך לחתום בדלפק בדרכון, אתה כנוסע מחויב לחתום על הדרכון שזה הדרכון שלך', הגיעו לגרמניה, הגרמנים קנסו אותם באלף דולר על כל אחד כזה שלא החתים את הדרכון שלו. זה לא שהדרכון לא תקף, הדרכון תקף, הם פשוט לא חתמו. היית צריך לראות באיזה היסטריה הם נכנסו, כי הם הביאו קבוצה של מאתיים איש, שמו להם 200,000 יורו, אלף יורו לכל אחד כזה, ופתאום הם חטפו שוק. שתבין טוב, זה כולה להגיד לבן אדם, נגיד שבן האדם לא עשה את העבודה שלו, בצ'ק אין אתה בודק את הדרכון? בודק, לפני שהוא נוחת אתה יכול להגיד לו, 'תשמע, תחתום את שמך בדרכון', אתה יכול לעשות את זה? אין לך בעיה עם זה. זה רק קוריוז כדי להבהיר לך באיזה היסטריה הם היו על הסיפור הזה. אצלנו זה כאילו הכול בסדר...

<יוסי אדלשטיין:>
כולם לומדים דרך הכיס. הראש לא תמיד עובד, דרך הכיס הכול עובד.

<היו"ר ניצן הורוביץ:>
למדנו פה כמה דברים היום, אין ספק. 

עוד מישהו רוצה להגיד משהו, לשאול? 

<קריאה:>
כן, שאלה לגבי הפתיחה של המקום הזה. המקום הזה נראה טוב, סטרילי ומתנהלים פה בצורה טובה, למה לא נותנים לכלי תקשורת להיכנס ולצלם ולהראות שאין שום בעיה והכול בסדר? 

<יוסי אדלשטיין:>
היו פה כלי תקשורת, באו וצילמו ועשו כתבות, אבל זה מתקן, זה לא תחנת מעבר שכל יום יש מישהו אחר. 

<אמנון שמואלי:>
היו פה אמצעי התקשורת, הוזמנו, באו וצילמו. 

<היו"ר ניצן הורוביץ:>
חברים, קודם כל אני רוצה להודות למשרד הפנים וליוסי ידידי ולאנשי הצוות שלו כאן, יחידת עוז, אמנון, סאיד ממשרד הרווחה ואנשי רשות שדות התעופה. במסגרת הוועדה הזאת אנחנו משתדלים לא להיכנס רק בכנסת, גם בכנסת זה חשוב, אבל לצאת מדי פעם ולראות את הדברים, במיוחד מקומות שיש סביבם, איך נגיד את זה?

<יוסי אדלשטיין:>
אי קונצנזוס.

<היו"ר ניצן הורוביץ:>
שמייצרים כל מיני מחלוקות. אז ברוח הזאת היינו במת"ן, היינו פה, היינו בכל מיני מקומות אחרים, אז אנחנו שמחים שקיבלתם אותנו. ויש לנו דיון מחר, באופן ספציפי לגבי קטינים במתקנים שונים, אם זה פה, אם זה במת"ן, אם בגבעון, וזה חלק מהטיפול הכללי שלנו בוועדה הזאת בכל הסוגיה של טיפול ב... אני לא אכנס למלה כי יש כל כך  הרבה קבוצות, כל מי שהם לא אזרחים ישראליים ונמצאים פה בארץ באיזה שהוא סטטוס, כזה או אחר, ובאיזה שהיא הגדרה ובסופו של דבר מגיעים לטיפול של יוסי. אנחנו, בגדול, מה שאנחנו רוצים להגיד זה שאנחנו מבקשים להבטיח יחס הולם, שזה הבסיס, לכל בן אדם, בין אם הוא בסטטוס כזה, בין אם בסטטוס אחר, בסופו של דבר זה בן אדם, הוא באחריותנו ואנחנו צריכים לתת לו את הדברים שאנחנו צריכים לתת לו. הדברים האלה הם כמובן יותר קשים כשאנחנו נתקלים באיזה שהוא מצב כללי שלפעמים יש חוסר בהירות ויותר מזה, חוסר מדיניות גם לגבי קבוצות מסוימות ואז לפעמים האנשים בשטח, שצריכים ליישם את המדיניות, כשאין מדיניות זה קצת נהיה יותר מסובך, אבל גם את הדברים האלה אנחנו מנסים לפתור. 
אנחנו ראינו, התרשמנו, אנחנו מודים לכם על תשומת הלב ועל הזמן שהקדשתם לנו, זה היה מעניין, זה היה מועיל מאוד, לדעתי, אני בטוח שצוות הוועדה יסכים ואני גם קורא לכם, שוב, אני אמרתי, אני לא רואה את עצמנו שאנחנו מצד אחר של המתרס, כולנו באותה סירה שנקראת מדינת ישראל ואני רשמתי לעצמי חלק מהדברים שאתם אמרתם לגבי טיפול הלאה. אם יש דברים נוספים, בעתיד, שאתם כעובדים, כצוות, רוצים להעביר לנו, גם מבחינת התנאים שלכם, הבקשות שלכם, גם בכם אנחנו רוצים להתחשב ורוצים לעזור, אתם מוזמנים לעשות את זה. למשל, שירות בתי הסוהר כבר העביר אליי כמה פניות מהסוג הזה, ששירות בתי הסוהר מעוניין שאנחנו נעזור לו מול המערכת בעניין אנשי צוות מסוימים. אז אנחנו בהחלט פתוחים גם לבקשות האלה ואנחנו גם הנציגים שלכם, כנסת ישראל. 

אז שוב הרבה תודה על תשומת הלב ואנחנו נהיה במעקב לגבי כל הדברים שעלו ונמשיך את הדיון מחר בכנסת, לגבי הסיפור הספציפי של קטינים, אבל זה לא רק במתקן הזה, זה באופן כללי לגבי המדיניות. 

עוד משהו שמישהו רוצה להוסיף?

<בת שבע פנחסוב:>
אם אפשר לקבל בבקשה את המצגת של המספרים, שיהיה לנו בוועדה?

<קריאה:>
בבקשה.

<היו"ר ניצן הורוביץ:>
יופי, תודה רבה. 

<הישיבה ננעלה בשעה 11:30.>