PAGE  
23
הוועדה למאבק בנגע הסמים 
 31/01/2012 

הכנסת השמונה-עשרה 
נוסח לא מתוקן

 מושב רביעי
<פרוטוקול מס'  71>
 מישיבת הוועדה למאבק בנגע הסמים 
 יום שלישי, ז' בשבט התשע"ב (31 בינואר 2012), שעה 10:00
<סדר היום:>
<מצב עמותת אל-סם>
נכחו:

<חברי הוועדה:> 
טלב אלסאנע – היו"ר 

ניסים זאב

<מוזמנים:> 
	איריס פלורנטין
	–
	מנהלת שרות סמים, אגף תיקון לנוער מנותק

	יאיר גלר
	–
	מנכ"ל הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול

	ד"ר חיים מהל
	–
	ראש ת חום טיפול ושיקום, הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול

	גלעד היימן
	–
	דובר הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול

	רבקה לייפר
	–
	אגף תקציבים, משרד האוצר

	ניצה אבידן
	–
	מנכ"לית עמותת אל-סם

	יהודה בר
	–
	יו"ר במשותף, עמותת אל-סם

	אורי קידר
	–
	יו"ר במשותף, עמותת אל-סם

	רונית בן אפרים
	–
	מנהלת תחום טיפול, עמותת אל-סם

	איזבלה פייטלברג
	–
	עמותת "אליס"

	ד"ר גלעד נתן
	–
	מרכז המידע והמחקר של הכנסת


<מנהלת הוועדה:>
בת שבע פנחסוב 
<קצרנית פרלמנטרית:>
ר.כ. חבר המתרגמים
<מצב עמותת אל-סם>
<היו"ר טלב אלסאנע:>
בוקר טוב רבותי, אני פותח את הישיבה. נושא הדיון שלנו היום הוא עניין מצב עמותת אל סם, עמותה שהיא פעילה ועושה רבות בתחום ולדעתי היא ראויה לשבח, להערכה ולהוקרה על מעשיה. חברי, חבר הכנסת נסים זאב העלה את הנושא על סדר יום המליאה, אני מבקש ממנו שיציג את הנושא, ואחר כך נשמע מהם עצמם מה בדיוק הבעיה, למה נקלעו למצב אליו הגיעו ונשמע גם מה הפתרונות, אם כי יש לנו גם ביקורת שתשמעו בהמשך. זה שאנחנו מעריכים מה שאתם עושים, אז בדרך כלל אנחנו מתחילים בצורה חיובית, אבל יש לנו עוד מה להגיד בהמשך. תודה. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה.
<נסים זאב:>
ברשותך אדוני יושב הראש, אני בהיותי גם כיו"ר הוועדה, עמותת אל-סם היא עמותה שפועלת ברמה מקצועית ואין חולקים על כך, שהייתי אומר ציבור הצרכנים צריך אותו, והצרכנים זה בעצם אלה שלצערי הרב נכנסים למלכודת הסמים וצריך את הליווי, ואגב עמותת אל-סם מאז ומעולם זכתה במכרז של משרד העבודה והרווחה. 

אני רוצה לומר ממש בקצרה, אנחנו כל הזמן מדברים על התמכרויות לסמים, על בעיה אסטרטגית מבחינת מדינת ישראל, איך בזמנו ראש הממשלה לשעבר שרון אמר זו בעיה שמאיימת על מדינת ישראל, כך הוא הגדיר את זה ואנחנו חייבים לעשות את הכל כדי הייתי אומר לנצח במלחמה הזאת. הוא אמר את זה מעל דוכן הכנסת, אני זוכר את זה. עכשיו, כדי לנצח אי אפשר לבוא ולומר אנחנו מנצחים רק בתיאוריות או אולי ברצונות. ניצחון צריך להיות במעשים. עכשיו, הויכוח בעצם שבמליאה, ואני אומר את זה ממש מהסוף להתחלה, מה שאמר שר העבודה והרווחה ועל זה אנחנו צריכים לתת את הדעת. הוא אומר בעצם אנחנו לא נותנים כספים לעמותות כדי שיהיה להם כספים, זה לא התפקיד שלנו. אנחנו נותנים פר מטופל, אנחנו נותנים את הכסף למטופלים דרך אותן עמותות. אנחנו לא חייבים, אם העמותה לא יכולה להתמודד, אם העמותה לא מתנהלת כמו שצריכה להתנהג גם מקצועית ותקציבית, אז זה לא בעיה של משרד העבודה והרווחה, זו לא הבעיה שלנו. אנחנו משלמים את כל מה שמגיע על פי דין, ובאמת לא הייתה לי תשובה מה להגיד, כי אני לא יודע מהיכן באו הגירעונות, מהיכן הם צמחו הגירעונות. ואני, ברמת העיקרון אמרתי שגם אם נאמר שהעמותה נקלעה לקשיים והיא נמצאת בקשיים כספיים כלכליים והתפקוד שלה הייתי אומר נמצא בסיכון של סגירה, אני חושב שהממשלה ושר העבודה והרווחה מתפקידו קודם כל להעמיק ולראות למה יש את הגירעונות האלה, קודם כל. צודקים, לא צודקים, לא איזה מן אמירה כללית שהיא לא מחייבת ושאני לא יודע אם מישהו בכלל בדק אותה. וכפי שהממשלה דואגת לפעמים בגופים ציבוריים, נותנת תמיכות גם מעל ומעבר. בתי חרושת כמה פעמים עמדו בצו סגירה והממשלה נתנה עשרות מיליונים ואפילו מאות מיליונים כדי שהמפעל הזה ימשיך ויעבוד, ולמרות שהמפעל נמצא כל הזמן בגירעונות. על אחת כמה כשאנחנו מדברים פה בדיני נפשות. מדברים פה באנשים שבשבילם הגוף הזה, המקצועי, הוא חיוני להצלת חיים.  
לכן, אני לא יכול לענות, אני לא יכול גם לומר את עמדתי, מכיוון שזה בדיוק סלע ---

<היו"ר טלב אלסאנע:>
אנחנו קודם נשמע אותם ואחר כך נשמע גם את המשרד ואת את הרשות ואחר כך נתייחס. בבקשה, מי מטעם העמותה יציג?

<אורי קידר:>
אני רק רוצה להציג את עצמי, שמי אורי קידר, אני יושב ראש משותף של אל-סם מזה חודשיים והצטרפתי לעמיתי יהודה בר, שהוא מכהן כ-4 שנים בערך בתפקיד הזה, על מנת לסייע לו בקטע הזה ולכן אני מבקש הייתי רוצה שיהודה יפתח אולי באמירה הכללית, משום שאני הוא זה שבקיא יותר בקטע הכלכלי.

<יהודה בר:>
אני כזקן הסגל פה באל-סם לכל הפחות, אני כבר למעלה מ-15 שנה, כ-15 שנה חבר פעיל באל-סם. עברנו כבר, אני, ארבעה יושבי ראש מכל המגוון – אנשי עסקים כולל השר גלעד ארדן שהיה יושב הראש האחרון שלנו שעזב ברגע שהוא התמנה כשר. אני רוצה לומר באמירה הכללית, מספר הנוער, נקרא לזה הנזקקים לטיפול, יש מספרים רשמיים שהם מפחידים ויש מספרים שהם לא רשמיים שהם עוד יותר מפחידים. כי הנתונים שהיום אנחנו מדברים עליהם והרשות, יאיר יוכל לתת את זה יותר טוב ממני, זה בעצם אלה שהודו שהם משתמשים בסמים. אנחנו יודעים את הבעיה הזאת סמים ולעשות ישר קם מקף אלכוהול, ששם הבעיה היא לא פחות חמורה. אנחנו, עם כל הרצון הטוב שלנו ועם כל היכולת ובאמת היכולת המקצועית שלנו, אנחנו נוגעים בקצה קצה של הבעיה.

<נסים זאב:>
אל-סם מטפל גם בצורכי אלכוהול?

<יהודה בר:>
אנחנו היום גם וגם.

<היו"ר טלב אלסאנע:>
כמה מהתפקידים שאתם ממלאים הרשויות המקומיות עושות, נכון? 

<יהודה בר:>
אני אומר ככה, תראו, בעצם האוכלוסיות המטופלות בשנתיים האחרונות באל-סם, אנחנו יכולים לחלק אותם לשני סוגי אוכלוסיות. יש אוכלוסיות שמגיעות באמת דרך משרד הרווחה שהן בנתונים של משרד הרווחה והם מופיעים והם ממומנים על ידי משרד הרווחה. לגבי נושא המימון ייגע אחר כך אורי. אבל מעבר לזה יש את כל אותם אלה שלא באים דרך משרד הרווחה והם זקוקים לטיפול הזה, ואל-סם בחזון שלה שמה לה והדגישה את זה שהיא לא דוחה אף אחד. משרד הרווחה, מי שבא היום ---

<נסים זאב:>
אתם עוסקים אך ורק בגמילה?

<יהודה בר:>
אנחנו לא עוסקים בגמילה, אנחנו עוסקים בעצם, ותסביר את זה רונית שהיא המנהלת המקצועית, אנחנו עוסקים באלה ---

<היו"ר טלב אלסאנע:>
תגיד אתה, אל תחלק הוא יסביר והוא יסביר. אתה תציג ותן לנו הסברים בסיסיים.

<יהודה בר:>
אנחנו עוסקים בתחום הזה של אותם נערים ונערות שהתחילו להשתמש בסמים ולהביא אותם להפסיק להשתמש בסמים. מי שצריך את שלב הגמילה אנחנו לא מתעסקים איתו.

<היו"ר טלב אלסאנע:>
מה אתם נותנים? איזה מענה אתם נותנים? הסברה? מניעה? איתור? טיפול? הכוונה? מה בדיוק?

<יהודה בר:>
אנחנו עוסקים ככה – טיפול ---

<היו"ר טלב אלסאנע:>
איזה סוג טיפול אתם נותנים?

<יהודה בר:>
הטיפול הוא טיפול שנעשה על ידי עובדים סוציאליים שהם המטפלים, שהם ---

<היו"ר טלב אלסאנע:>
מה הם עושים?

<יהודה בר:>
בבקשה, תסביר את זה המנהלת המקצועית, אני לא איש מקצוע.

<היו"ר טלב אלסאנע:>
לגבי האיתור. מה הפרישה שלכם בשטח, מה אתם עושים, איך אתם מגיעים, מי העובדים? תן לנו רקע, תן לנו להכיר מה אתם עושים בדיוק.

<יהודה בר:>
אוקי. אנחנו פרושים ב-14 מקומות בארץ, יש לנו 14 תחנות בארץ. יש לנו כ-40 ---

<היו"ר טלב אלסאנע:>
כשאתה אומר תחנה – מה ההגדרה של תחנה, מה משמעות תחנה.

<יהודה בר:>
התחנה יכולה להיות מסניף תל אביב שמעסיק 4 מטפלים, ועד תחנה בקצרין שיש בה מטפל אחד. מספר המטפלים מותאם בעצם לצרכים של המקום וליכולת התקציבית. זאת הפרישה שלנו. מבחינה ארגונית יש לנו את ההנהלה של אל-סם שניצה היא המנהלת, יושבת בתל אביב ובכל אחד מהסניפים האלה או התחנות האלה יש מנהל אדמיניסטרטיבי שהוא גם מטפל ויש מנהל מקצועי. 
עכשיו, אנחנו קשורים עם אגפי הרווחה של הרשויות המקומיות, שאותן רשויות עם משרד ---

<היו"ר טלב אלסאנע:>
מה הכישורים של המנהל האדמיניסטרטיבי

<יהודה בר:>
עובד סוציאלי שהוכשר להיות מטפל. עובד סוציאלי, בדרך כלל תואר שני, שהוכשר להיות מטפל.

<נסים זאב:>
וכל הפניות באות דרך משרד העבודה והרווחה? הם מפנים, משרד העבודה והרווחה או שזה ישיר?

<יהודה בר:>
הפניות נעשות בצורה הבאה – חלק מגיע דרך אגפי הרווחה, חלק מגיע דרך קציני מבחן ובתי המשפט, ויועצי בתי הספר. מעט מאד מטופלים מגיעים בגלל הצורך, כמו שהוא הולך לרופא כי הוא מרגיש לא טוב, בגלל הצורך שהוא מרגיש שהוא צריך את הטיפול. מעט מאד נרתעים מזה כי גם אין בדרך כלל תמיכה משפחתית לעניין הזה.

<היו"ר טלב אלסאנע:>
איפה היישובים שיש לכם את הפרישה, 14 היישובים שציינת?

<יהודה בר:>
יש לנו בתל אביב ובראשון לציון, נתניה, כפר סבא, חיפה, מעלות, קריית מלאכי, רמת הגולן, קצרין, סכנין. 

<היו"ר טלב אלסאנע:>
זה בגלל סכנין?
<יהודה בר:>
מה?
<היו"ר טלב אלסאנע:>
אוקי, בסדר.

<יהודה בר:>
זאת הפרישה שלנו.

<היו"ר טלב אלסאנע:>
זה שמפנים אליכם שירותי הרווחה ושירותי המבחן, אז מה אתם עושים? מה בדיוק התפקיד שלכם? אתה אמרת טיפול אתם לא עושים.

<יהודה בר:>
לא, אנחנו עושים טיפול, רק טיפול.

<רונית בן אפרים:>
טיפול ושיקום, אני אסביר. טיפול ושיקום זה בדיוק התחומים שלנו. 

<יהודה בר:>
אם תרשה לי, תן לה להסביר את זה יותר טוב, כי אני לא איש מקצוע, אני במקצועי דבר אחר לגמרי. 

<היו"ר טלב אלסאנע:>
בסדר.

<יהודה בר:>
בבבקשה, תסבירי מה זה הטיפול.

<רונית בן אפרים:>
טוב, מה שקורה דבר ראשון אוכלוסיית היעד שלנו זה צעירים ובני נוער. זאת אומרת בני נוער מגילאי 12 עד גיל 24, אנחנו לא מתעסקים בנרקומנים הבגירים, אלא באמת באוכלוסיית הגיל הזאת שרובה מתנסה בשימוש בסמים, ויש סיכון מאד גדול שהיא תדרדר למצבים גם של התמכרות וגם מצבי סיכון תוך כדי. אופי הטיפול אצלנו, בדרך כלל הם לא נזקקים לגמילה פיזית, כי כשמתחילים לשתות אלכוהול, להשתכר ולעשות כל מיני בלגן בגלל זה ומתחילים להתרגל להשתמש בחומר הזה או בסמים אחרים, כולל סמי פיצוציות שיש היום בהיקפים מאד גדולים, כולל כל מיני סמים שנרקחים חדשות לבקרים, לא רק הסמים הקלאסיים, מה שצריך לעשות זה בעצם לשכנע את הילד לעזוב את הדברים האלה ועל זה הטיפול – להפסיק לעשות את הדברים המסוכנים שלו ולחזור למסלול התפתחותי תקין. זה באמת עבודה טיפולית מה שנקראת פסיכו-סוציאלית. הם מגיעים לשיחות, מאד חשוב לתת להם מקום קבוע ומשהו מאד מאד סדיר. יש חיזור מאד גדול, יש ---

<נסים זאב:>
למי מותר להגיע? זאת אומרת אם זה בא דרך משרד הרווחה אז מחייבים אותם?

<רונית בן אפרים:>
הרבה פעמים אם זה דרך שירות מבחן אז מחייבים אותם ולפעמים הם ימשיכו גם אחר כך, כי שירות מבחן מסתכל עליהם נאמר שלושה חודשים, אבל לא תמיד הבעיה של הרצון שלהם להזיק לעצמם נגרמת תוך שלושה חודשים, והם גם לא תמיד קולטים כמה הם בבעיה, אז לפעמים זה נמשך גם אחר כך. יש גם הרבה מאד פניות של הורים למשל, פניות של בתי ספר, פניות של גורמים וולונטריים יותר ולאו דווקא שהם מחויבים להגיע. זה קצת יותר קשה לגייס אותם אז לטיפול, אבל זה מאד חשוב בעינינו. זה גם חלק מהאג'נדה שלנו. כדי להגיע למטופלים אנחנו גם יוצרים איזו שהיא תנועה בתוך הקהילה שתבין שקיימת בעיה, שלא ייקחו כמובן מאליו שילדים משתכרים בסוף שבוע, עושים וונדליזם וזה כך.

<נסים זאב:>
טווח של גילאים כשאת אומרת מ-12 עד 24, כמה שייכים לתוך מסגרת בית הספר ומחוץ?

<רונית בן אפרים:>
מרבית הילדים שלנו דווקא נמצאים במסגרות חינוך והרבה במסגרות חינוך רגילות. המיעוט זה ילדים נושרים. אנחנו צריכים לזכור שחלק מהילדים שנושרים ממסגרות, מטופלים גם על ידי מסגרות כמו קידום נוער ומסגרות אחרות של הרווחה ושם גם אם יש קצת אלכוהול וסמים, הם לפעמים לא מפנים אותם אלינו, זה שיקול של מטפל. באחוזים הגדולים אנחנו מטפלים הרבה מאד ביותר מ-50% של תלמידים בבית ספר. הבעיה הזאת נוגעת היום בכל חלק שלנו. מבחינת גילאים, יש יותר התכוננות לאיתור, בדרך כלל אחרי למעלה משנה שיש איזה שהוא שימוש.

<נסים זאב:>
על ידי משרד הרווחה במהלך השנה האחרונה, 2011 בוא נאמר.

<רונית בן אפרים:>
במהלך השנה האחרונה בימים אלה אנחנו עושים את הסיכומים הגדולים, אבל זה פחות מ-50% מהמפונים אלינו.

<נסים זאב:>
אבל במספרים.

<רונית בן אפרים:>
במספרים, או, תפסת אותי בנקודה שאני פחות יכולה לצטט אותה. 

<נסים זאב:>
במספרים, כמה משרד הרווחה מפנה, כי אני מבין שזה בעיקר צעירים במסגרת לימודית עדיין.
<רונית בן אפרים:>
משרד הרווחה זה בעיקר שירות מבחן. אם אנחנו מטפלים סביב 900 בני נוער בשנה אז, אני עושה בימים אלה את הפילוח, בגלל זה קשה לי להגיד לך נתונים אמינים על כמה על ידי משרד הרווחה, כשאנחנו מדברים על ידי שירות מבחן, אבל זה בדרך כלל סביב 30% שמגיעים דרך שירות מבחן.

<נסים זאב:>
והשאר?

<רונית בן אפרים:>
השאר זה פניות עצמאיות. זה תלוי גם באיזה אזורים ו---

<נסים זאב:>
זאת אומרת בעיקר הורים, אני מבין.

<רונית בן אפרים:>
הפניות העצמאיות זה של משפחה, כן. בדרך כלל הילד לא פונה בעצמו. 

<איריס פלורנטין:>
המשרד לא מפנה, הוא משלם. 

<נסים זאב:>
אני הבנתי.

<היו"ר טלב אלסאנע:>
משרד הרווחה לא מפנה.

<איריס פלורנטין:>
זה הכל מכסות של משרד הרווחה. אנחנו לא מפנים, אנחנו משלמים.

<נסים זאב:>
אני הבנתי את זה. 

<איריס פלורנטין:>
מי שיגיע יוכל לבוא. סליחה על ההפרעה.

<היו"ר טלב אלסאנע:>
זה חשוב, ההערה הזו חשובה. 

<יאיר גלר:>
אם אני לא טועה אבל אתם כן מפנים.

<איריס פלורנטין:>
אנחנו לא מפנים. אם הילד שלי רוצה לדפוק בדלת באל-סם ולקבל טיפול הוא יכול ללכת לבד ואני אשלם את זה כמנהלת השירות, אוקי? אנחנו לא מפנים. 
<חיים מהל:>
פרט לשירות מבחן. 

<איריס פלורנטין:>
פרט לשירות מבחן.

<רונית בן אפרים:>
על שירות מבחן אני דיברתי.

<איריס פלורנטין:>
אבל זה גורם מפנה טיפולי, זה משהו אחר. 

<יאיר גלר:>
לזה התכוונתי, לשירות מבחן.

<איריס פלורנטין:>
שירות מבחן בהיותו גורם מפנה טיפולי כמו יועץ או כמו מטפל אחר, הוא גורם מפנה. זה גורם מטפל.

<היו"ר טלב אלסאנע:>
שירות זה משהו אחר. 

<גלעד נתן:>
יש כאן נקודה שצריך, כי היא חשובה. יש פה שני דברים שהם שונים באל-סם. יש מכרז שזה המחלקה בטיפול בהתמכרויות, לעבודה לפי המכרז ואת השאלות שקשורות בו, ויש את הנושא של העבודה של אל-סם שהיא לא קשורה במכרז הזה ומקורות המימון שלו, גם אם הם ציבוריים, הם אחרים. זה יכול להיות מקור של משרד ממשלתי אחר, כמו הקליטה נותן, זה יכול להיות קרן שהמדינה נותנת או כל מקור אחר, אבל אלה שני נושאים והעבודה של אל-סם היא שונה בשניהם, כי אל-סם גם חלק גדול מהעבודה שמדברים עליה, לא היה ---

<היו"ר טלב אלסאנע:>
זאת אומרת לא קשורה למכרז עצמו.

<גלעד נתן:>
לא למכרז עצמו וגם ההתחייבות לממן חלק מהעבודה שלהם לא הייתה של מקורות ציבוריים וכאן השאלה אחרת, וזאת השאלה שבאמת אם השירותים האלה הם חשובים ונדרשים – האם מדינת ישראל יכולה לסמוך על תרומות – וזו שאלה שנוגעת לעבודה של אל-סם וזו שאלה שנוגעת לעבודה של על"ם ושל הרבה גורמים אחרים שהם עובדים בחתך מסוים, על בסיס של תקצוב של המדינה, ובתקופות שאין בהן תרומות פתאום נוצרת מצוקה ואז דברים אחרים שהם עושים לא מקבלים, ואז צריך לשאול מה כן מגיע לו מימון, מה לא מגיע לו מימון, מה סדרי העדיפויות, מה הם עושים שהמדינה רוצה שייעשה.

<היו"ר טלב אלסאנע:>
כן, אבל קודם כל מה שבמסגרת המכרז ומתוקצב צריך להיעשות.

<גלעד נתן:>
אז כן, זה כן. 

<היו"ר טלב אלסאנע:>
ומה שמחוץ למכרז ולא מתוקצב זה עניין וולונטרי – ירצו יעשו, לא ירצו – לא יעשו. אבל השאלה, זאת אומרת הרי זו משימה שמתוקצבת, אז מה שמתוקצב צריך לעשות. השאלה מה בדיוק עושים במסגרת תקציב ומה נכלל במכרז ומה לא. 

<נסים זאב:>
עוד שאלה, בעבר המפלגות אני יודע נתנו. 

<יהודה בר:>
מפלגות?

<נסים זאב:>
מפלגות כמו ש"ס וליבמרן, הם לא נתנו תקציב לאל-סם אף פעם?

<יאיר גלר:>
לא, לא, לא.

<אורי קידר:>
אנחנו לא בקונוטציה הפוליטית.

<נסים זאב:>
לפני כמה שנים אני זוכר.

<היו"ר טלב אלסאנע:>
מה שניתן נתן לאיזה שהוא מוסד משהו, זה היה אז. צומת היה לה כסף. 

<חיים מהל:>
היה, הוא צודק. כשגלעד ארדן היה שר אתם קיבלתם מיליון שקלים מתקציבים נוספים, אני לא יודע איך קוראים לזה, הסכמים קואליציוניים. 

<אורי קידר:>
מהליכוד?

<חיים מהל:>
מחלוקה קואליציונית, אני לא יודע. 
<אורי קידר:>
לא מהליכוד. 

<נסים זאב:>
לא יודע אם מהליכוד, אבל אני יודע שהיה תקציב מהמפלגות. 

<חיים מהל:>
כן, מיליון שקל, זה היה משהו חד פעמי.

<נסים זאב:>
תקציבים ייחודיים, נתנו חלק מהתקציב. 

<אורי קידר:>
אני אולי רוצה להבהיר אולי קצת. אני הייתי רוצה קצת לפרוש את היריעה ככה גם לתת לעניין הזה את ההיבט הכלכלי שלו, כי המיומנות שלי היא לא בצד המקצועי כמו של יהודה. אגב, גם יהודה וגם אני עושים את מלאכתנו בהתנדבות מלאה, דופקים המון שעות ופועלים להצלת אל-סם. אני נכנסתי לתמונה לפני כשנה, שנה וחצי, כשהצטרפתי הייתי חבר בהנהלת אל-סם, חבר מן השורה ולפני מספר חודשים פנה אלי יהודה וביקש שאני אצטרך ואני אסייע, לאור היקלעות למצב הקשה שאל-סם נכנס בו. 

אני רוצה להדגיש שהבעיה הכלכלית טמונה באל-סם הרבה, לדעתי הרבה זמן. זה משהו שהוא מובנה בפנים. לדעתי יש איזה שהוא מצב של גלגול שעובר משנה לשנה, אבל זה מסתדר. פעם מכסים פה, מכסים שם, אבל בוא נאמר שאם אני מסתכל על סוף 2010 – הדו"ח הכספי היה מאוזן. אני אומר את זה, הדו"ח הכספי המבוקר היה מאוזן. אם אני מסתכל על סוף 2011, חודש קודם, שעדיין אין דו"ח כספי מבוקר, יש רק מאזן בוחן או משהו שהוא בוא נאמר 85%-90%, אנחנו מוצאים את עצמנו בבור של סדר גודל של בין 600,000 ל-800,000 שקלים, אולי מיליון שקלים. אני מקווה שאני זה, כי יש עניין שצריך להיכנס כסף שהוא עבור השנה הקודמת, אז משייכים אותו. הנושא הזה כרגע נמצא, אבל מבחינת מאזן בוחן – אני נמצא בסוף 2011 עם 800,000 שקלים מינוס והעניין בלי השיפצורים שרואי החשבון עושים את זה. 

אני, כשאני נכנסתי לתפקיד לפני כחודשיים, חקרתי את הנושא, איך זה קרה הדבר הזה. ולמעשה, שני דברים בולטים עלו בעניין, אבל אני אגיד עוד מילה אחת מבחינת מבנה התקציב. מבנה התקציב הוא כ-5.5 מיליון שקלים בשנה, כאשר הקטע של הטיפולים שאנחנו דיברו פה ארוכות על זה, הוא סדר גודל של שליש מהתקציב, שליש או אולי קרוב ל-40%, משהו כזה. בערך. אם זה 5.5 מיליון, בסביבות 1.5 מיליון, 1.8 מיליון, 1.6 מיליון – זה משרד הרווחה, כשאנחנו, אל-סם, קבלני משנה שזכינו במכרז במשרד הרווחה לפני כשנתיים, נכון? והמכרז הזה עומד להסתיים עוד שנה. קודם לכן, בטרם נכנסנו לדבר הזה, קיבלנו תקציבים מהרשות הלאומית למלחמה בסמים. אני לא כל כך יודע, אני לא בקיא, לא כל כך הייתי שם בזה, אבל בעצם מי שמימן חלק מהפעולות של אל-סם הייתה הממשלה, בדרך של הקצבה, נכון יאיר, או משהו כזה וכדומה.

מה שקרא בשנתיים האחרונות, שאנחנו הפסקנו לקבל תקציבים ---

<נסים זאב:>
אתה מוכן לומר בקטע הזה, אתה אומר חלק זה משרד העבודה והרווחה – 1.6 מיליון ---

<אורי קידר:>
בערך.

<נסים זאב:>
בערך. השאר ---

<אורי קידר:>
השאר זה פרויקטים שאנחנו עושים, יוזמים פרויקטים. דיברנו פה על פרויקטים בקהילה ---

<נסים זאב:>
ותרומות, אתם מגייסים תרומות. הייתם מגייסים תרומות?
<אורי קידר:>
אני אומר, כן. אני אומר חלק נכבד, סדר גודל של 600,000 שקלים בשנה שעברה היה מפרויקטים שונים, נכון? אנחנו עושים טלמרקטינג.

<היו"ר טלב אלסאנע:>
מול משרדים או מול ---

<אורי קידר:>
לא, מול מוסדות.

<ניצה אבידן:>
אני המנכ"לית של אל-סם, שמי ניצה. יש פרויקט גם ממשרד הקליטה שאנחנו עושים שם קבוצות עולים שמשם מגיע חלק גם כן מהתקציב. יש לנו מערך של גיוס תרומות, גיוס משאבים. 
<אורי קידר:>
טלמרקטינג.
<ניצה אבידן:>
גם טלמרקטינג וגם לפרויקטים, אנחנו כותבים הצעות, מבקשים עבור לדוגמא דברים שהמשרדים לא מממנים ואנחנו באמת חושבים שזה חשוב. אני אתן דוגמא כמו ילדי עובדים זרים. יש לנו פרויקט שגייסנו כסף מהאו"ם, כסף צבוע, מסומן לילדים שמסתובבים בתחנה המרכזית בתל אביב. אז יש לנו הרבה מאד פעילות מהסוג הזה. יש לנו גם פעילות של הסברה ומניעה בתוך בתי ספר, הרצאות ---

<אורי קידר:>
כישורי חיים.

<היו"ר טלב אלסאנע:>
ומי תקצב אתכם, משרד החינוך?

<ניצה אבידן:>
לא, משרד החינוך לא מתקצב אותנו בכלל. אנחנו משיגים תרומה ואנחנו עושים את הפעילות. ככה אנחנו עובדים. 

<היו"ר טלב אלסאנע:>
מחילוט לא קיבלתם?

<ניצה אבידן:>
מחילוט כמובן, אנחנו מקבלים. קיבלנו ב-2011 -  300,000 שקלים. 

<אורי קידר:>
אני רוצה לומר, ואני אגיד את זה רגע מהכובע הקודם שלי. אני הייתי מנכ"ל עיריית רעננה כ-20 שנה, והייתי בצד שמסייע לסניף אל-סם ברעננה.

<היו"ר טלב אלסאנע:>
עם בילסקי או לפניו?

<אורי קידר:>
עם בילסקי. באתי עם בילסקי והלכתי קצת אחריו. והרשויות, יש מה שנקרא תמיכות, תומכות בסכומים לא גדולים, סדר גודל של בין עשרות אלפי שקלים, אני חושב שהתמיכה הכי גדולה היא נדמה לי של עיריית הוד השרון, היא 160,000 שקלים, אבל כל יתר התמיכות הן נמצאות פחות מ-100,000 שקלים. אני יודע שרעננה היום תומכת ב-60,000 שקלים, 70,000 שקלים, משהו כזה. בזמני זה היה 120,000 שקלים, לא יודע מה קרה שם, אני כבר לא בתמונה. כלומר, יש איזו שהיא תמיכה בזה שהרשויות כן נותנות. 

אני אגיד עוד מילה לגבי הפרישה הטיפולית. הרשויות ---

<נסים זאב:>
גם ברשויות שאין שם את התחנות שלכם, את הסניפים?

<אורי קידר:>
לא.

<נסים זאב:>
או רק איפה שיש סניף?

<אורי קידר:>
לא, רשות יכולה לתמוך רק בעמותה שעושה פעילות אצלה, בקרבה. 

<נסים זאב:>
אני הבנתי. באים בכל זאת בני נוער גם מערים או סמוכות או באזורים מסוימים.

<ניצה אבידן:>
זה שנוי במחלוקת. לדוגמא, אני אתן פה על השולחן את גבעתיים. ראש עיריית גבעתיים, הייתי אצלנו בכמה פגישות. לטעמו אין סמים בגבעתיים, אז בני הנוער בגבעתיים באים לטיפול בתל אביב. גבעתיים לא תומכת באל-סם, אבל את הטיפול אנחנו מקבלים באמת זה הועדה ממשרד הרווחה. הם חותמים בנוהל הועדה. 
<אורי קידר:>
בני הנוער בהרצלייה באים לקבל טיפול מרעננה למשל, כשבהרצלייה אין סניף. 

<היו"ר טלב אלסאנע:>
מה ההסבר לכך שעד שנת 2010 הייתם מאוזנים?
<אורי קידר:>
לא, אני אגיד מה ההסבר לכך שמשנת 2010 לא היה ---

<היו"ר טלב אלסאנע:>
יש את החריגה כאשר מקורות התקציב לא השתנו, גם השירות שאתם נותנים לא השתנה באופן משמעותי. אז מה מקור החריגה, האם זה מהשירות המתוקצב על פי המכרז, או משירותים נוספים שאתם עושים?

<נסים זאב:>
עוד רק לחדד את השאלה – האם הגירעונות החלו אך ורק מ-2010, או שזה במצטבר שנים עברו – 2008, 2009.

<אורי קידר:>
יש זליגה משנים קודמות שמה שנקרא בהתנהלות המובנית יש העברה. זה לא משהו חדש, אבל מה – הסתדרנו. הגענו איך שהוא. אני לא יודע להגיד לך בוודאות כי לא הייתי ב---

<נסים זאב:>
האם ב-2009 הייתם מאוזנים או לא?

<אורי קידר:>
ב-2009 היינו מאוזנים יהודה?

<ניצה אבידן:>
כן, כל השנים. אולי אני אסביר לכם, כל השנים ---

<נסים זאב:>
אז הגירעונות החלו רק ב-2010?

<אורי קידר:>
הגירעונות בוא נאמר צפו על פני השטח ב-2011, כשהגיעו מים עד נפש. הסיבה לגירעון לדעתי נעוצה בשני דברים. אחד, תקציב חסר של מחיר הטיפול, או מחיר ההועדה מה שנקרא במונחים של משרד הרווחה. הועדה אנחנו מקבלים כ-600, 600 ומשהו שקל עבוד הועדה. בהועדה זה ילד שעושה X טיפולים בחודש. אנחנו מקבלים עבור ילד שטופל במהלך החודש – 630 שקלים. בפועל, כשאני בדקתי סניף סניף, נכנסתי לעובי הקורה ולקחתי בחשבון את העלות של המטפלים, לקחתי בחשבון ---
<נסים זאב:>
כמה ביקורים זה? אתה מדבר פר חודש?

<אורי קידר:>
ביקורים, פה הנקודה, או בוא נאמר פה עקב אכילס של העניין. אנחנו לא עוסקים בקופסאות פח שאנחנו יכולים להגיד שני טיפולים או שלושה טיפולים ודיינו, ועל זה רונית רמזה בעניין. פה מדובר בילדים. יש ילד שאו שהוא נשאר במסגרת, מטופל ונשאר במסגרת ושומרים עליו, שלא ירד חלילה, שלא ייפלט ואז אולי צריך לתת לו ארבעה טיפולים בחודש, קטונתי מלומר את זה. ויש ילדים שאולי בעייתם פחותה יותר ומספיק שניים. זה לא דברים שאני יודע להגיד אותם בוודאות. יושבת פה המנהלת המקצועית, יושבים כל מנהלי הסניפים של אל-סם, הם אנשים מקצועיים כל אחד, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים. הם יושבים על המדוכה, הם שוקלים כל ילד, הם מדווחים, נדמה לי שיש דיווח גם למשרד הרווחה עבור כל ילד וילד. כלומר, יש פה משהו, זיהינו בעיה בעובדה שמצד אחד מחיר ההועדה נקבע בזמנו כשיצאו למכרז על בסיס של X טיפולים, אבל בפועל יש Y טיפולים.

<היו"ר טלב אלסאנע:>
זה מקור הגירעון? זה המקור היחידי של הגירעון?

<אורי קידר:>

לא. זה המקור של הגירעון שאנחנו מוצאים בקטע שאנחנו מסובסדים, לא מסובסדים, אנחנו מקבלים ממשרד הרווחה. הדבר השני, שכמו בכל מקום, בכל עמותה ש-2011 וזה, פחות אצלנו לגייס. זה לא הייתי אומר, זה לא ISSUE סקסי שאפשר, שבאים אנשים ותורמים, זה הרבה יותר מסובך. אנשים מחביאים את הראש, יש פה איזו שהיא מדיניות כזאת שאצלי זה לא בבית. אומרת ניצה – בגבעתיים אין בכלל סמים, ברעננה חס וחלילה שתגיד שיש ככה, בזה ככה, כל אחד הרי בא מהמקום שלו.

<היו"ר טלב אלסאנע:>
מי מבקר את הפעילות שלכם השוטפת, את הניהול הכספי, חוץ מ---

<אורי קידר:>
יש לנו, מבחינת פעילות הבקרה?

<היו"ר טלב אלסאנע:>
כספית.

<אורי קידר:>
יש מוסדות של ההנהלה, יש רואה חשבון, יש מבקר.

<היו"ר טלב אלסאנע:>
יש לפעמים הרבה עמותות שיש להן הרבה הוצאות על מנגנון מנופח, מיותר ואכן במקום שהתקציב ילך למטופל – הוא הולך למנגנון.
<ניצה אבידן:>
ממש לא אצלנו.

<אורי קידר:>
המנגנון שלנו, הנה המנגנון. 
<ניצה אבידן:>
כל המנגנון כאן. 
<אורי קידר:>
הנה המנגנון, אולי יש עוד בחורה שהיא מזכירה או פרויקטית ועוד איזו חשבת שעושה שכר.

<היו"ר טלב אלסאנע:>
נשמע את משרד הרווחה ברשותכם.
<איריס פלורנטין:>
עמותת אל-סם נותנת חלק מהמענה במדינת ישראל לנושא הטיפול בנוער מתמכר המשתמש בחומרים, לצד הרשויות המקומיות. עכשיו, כשמשרד הרווחה יצא למכרז ב-2009, הכוונה הייתה לקחת עוד גוף שייתן שירות לצד הרשויות המקומיות לנושא הטיפול. המשרד רצה אפשרות שיהיה גוף רחב ולכן יצא במכרז עם 320 מכסות. למען הדיוק של המספרים 320 מכסות זה 2.3 מיליון, שנמצאים פה על השולחן כדי שהעמותה תוכל לנצל אותם, הם לא מנצלים אותם. נכון ל-2010 שכאן כרגע נאמר שהעמותה הייתה מסודרת כלכלית, אני חושבת שניצלו 100 ומשהו מכסות. ב-2011 סיימו את השנה ב-240 מכסות שניצלו, זה מספרים טיפה אחרים. מה שאומר שבסופו של דבר הכסף קיים ולא מועבר לעמותה כי הם לא מנצלים את המכסות. עכשיו, אני לא רוצה להיכנס לסיבות ---

<היו"ר טלב אלסאנע:>
לא שמעתי מהתחלה, מה המכסה?

<איריס פלורנטין:>
אנחנו מאפשרים לעמותה לקחת 320 מכסות בחודש בכל נקודת זמן ולהשתמש בכל מקום בכל רחבי הארץ. הם לא מנצלים. זאת אומרת אין מספיק בני נוער שמגיעים אצלם לטיפול לנצל את המכסות.

<נסים זאב:>
לאן הולכים אותם בני נוער, או שלא כולם?

<איריס פלורנטין:>
הם לא מגיעים אליהם. אין לי מושג למה, אבל הם לא מגיעים אליהם.

<נסים זאב:>
לאין יכולים להגיע? אם לא אל-סם לאן, לאיפה?

<איריס פלורנטין:>
הם יכולים להגיע לעוד 60 רשויות מקומיות. אני אגיד משהו יותר רחב. כשאני אומרת שמדינת ישראל מחולקת בין שני גורמים הכוונה היא זו. יש אפשרות אחת להגיע, רשויות מקומיות שרוצות לתת טיפול בנושא נוער מתמכר יכלו לקחת את זה מסגרת הרשות המקומית בתוך מחלקת הרווחה ויש תקנים לצורך העניין וגם תקציבים. לצד הרשויות המקומיות, במקומות שאין רשויות מקומיות, מלבד איזו רשות אחת, עמותת אל-סם קיבלה את המנדט לעשות את הטיפול. אני רוצה להרחיב את זה אפילו יותר. עמותת אל-סם גם אם היא רוצה להרחיב את הטיפול לכל הארץ יכולה לעשות את זה מבחינתנו. מכיוון שהם עובדים מכסתי, יש מספיק מכסות ואין ניצול מלא של המכסות, גם כשדיברו כרגע על קצרין, הם פרשו את זה לא מזמן. בכל נקודה בארץ שהם רוצים לפרוש הם יכולים לפרוש, בתנאי שזה בתיאום איתנו. אני ארחיב יותר – גם בהרצלייה שפה צוין למשל, זו רשות מקומית שיש לה תקן ולכאורה זה בכפל, אבל מכיוון שהרשות המקומית רוצה ועמותת אל-סם רוצה, אני יודע כי אני זוכרת את המספרים, נתנו 80,000 שקלים רק לעיריית הרצלייה כדי להעביר לאל-סם את הכסף. איך הכסף עובר? 

<אורי קידר:>
מבחינת ההואדות. 
<איריס פלורנטין:>
בוודאי. עכשיו, הכסף בעצם מוקצה לרשויות המקומיות שמעוניינות, שממלאות השמות, שמעוברות לאל-סם. ואני רוצה להגיד, המשרד לא מפנה מטופלים. כל מטופל שרוצה וברמה מאד גבוהה זה חופשי, מטופל שרוצה לדפוק בדלת באל-סם ולקבל טיפול – הוא מקבל את הטיפול, הוא מגיע לשם ומקבל את הטיפול, מעבירים אלינו את ההשמה והם עושים את העבודה. זה מבחינת הפוטנציאל. מה שקורה בשטח הוא ניצול מאד מאד נמוך של המכסות, מכל מיני סיבות שקשורות באל-סם. 
<אורי קידר:>
אפשר להתייחס לזה?

<היו"ר טלב אלסאנע:>
שנייה.

<איריס פלורנטין:>
אני רוצה להגיד עוד משהו לגבי הטענה התקציבית. כל הפרטים לגבי הדברים והפרמטרים למכרז היו רשומים במכרז, אני מוכרחה להגיד את זה על השולחן הזה. אנחנו עובדים מאד שקוף. כשעמותה יוצאת וקונה מסמכים של מכרז הכל היה כתוב. היה כתוב 631 גובה המכסה, היה כתוב 320 מכסות, היה כתוב שמטה אל-סם יכול להיות ממומן רק למנהל אחד ולא יותר מזה. הכל כתוב. יש מפרט כוח אדם, יש כמה מטופלים יהיו אצל עובדי סוציאלי, יש כמה עובדים סוציאליים צריך, יש כמה סניפים, מאד פתוח, כולל החופשיות לפרוש איך שרוצים ולשם אנחנו לא נכנסים. אז הדברים היו ידועים. 

לגבי הבקשה, אל-סם נמצא בקשר איתנו וכמובן המשרד רוצה לעזור במסגרת היכולת שלו לעזור, וכמובן מול שזה יהיה כפוף שהעמותה תממש את כל המכסות שהיא צריכה לממש. זאת אומרת אי אפשר לתת לה כסף עבור פעילות שהיא לא מבוצעת עבורנו, וזה צריך לדעת. יחד עם זה, מה שאנחנו כן לקחנו על עצמנו לבדוק וזה ייקח לנו זמן לבדוק, לבדוק את העובדה, את גובה המכסה. לראות האם נכון, האם אפשר מבחינת המשרד ולא כי הכסף לא מספיק, הכסף מספיק. זאת אומרת שאנחנו בודקים את זה מול עמותות אחרות שעושות עבודה זהה, הכסף מספיק. עכשיו, אנחנו הולכים לעשות בדיקה אחרת. לראות האם אפשר להסתכל על גובה המכסה בצורה אחרת כדי לראות אם אפשר להעלות את גובה המכסה. אבל זה לא קשור לטענות, הם לא מסבסדים את המשרד על כל מכסה. זה כדאי לשים את זה. 

<אורי קידר:>
אני רוצה להתייחס לדברי איריס. 

<היו"ר טלב אלסאנע:>
כן.

<אורי קידר:>
קודם כל אני מוכרח להגיד שאנחנו באל-סם מלאי הוקרה בקשר גם עם משרד הרווחה וגם עם הרשות, כי אנחנו כן חשים שיש רצון, יש הקשבה, יש רצון לעזור לסייע לנו. לדעתי הבעיה פה היא בפרשנות. הרי אנחנו לא רוצים 320, הלוואי והיו נותנים לנו 800, 1,000 מכסות. הרי אין לנו בעיה, אין פה ניגודי עניינים. מה הבעיה שלנו? הבעיה שלנו שהעובדות הסוציאליות שלנו, המטפלות שמטפלות בילדים שמגיעים, ואגב למשל בנתניה יש רשימת המתנה של 20 שהמנהלת לא יכולה לקבל, היא לא מסוגלת. כלומר, יש פה מצב שההתייחסות אל המטופל, או כמות המטופלים שהיא נותנת פר חודש לילד הספציפי זה או אחר, היא על פי שיקול דעתה המקצועי. אז לפי המכרז, וכל מה שאיריס אמרה אני מסכים במיליון אחוז. עובדתית זה מאד נכון. המשמעות של העניין שעכשיו אנחנו בוחנים את עצמנו בדיעבד, במבט לאחור – ואנחנו רואים שהייתה שגיאה בתפיסה, כי אולי לא הבינונו נכון, אולי לא תקצבנו נכון. אין לי פה טענה לא לגבי המשרד ---

<היו"ר טלב אלסאנע:>
סליחה, בוא נתקדם.

<גלעד נתן:>
כבוד היושב ראש זה חשוב, כי כאן נמצאת הבעיה. וזה מה שניסיתי, דיברתי איתך וגם איתך. תמחרו אתכם לעשות משהו, אתם לא מרוצים תעשו את מה שעשו בבתי אבות הסיעודיים, שתבעו את המדינה בבית המשפט ובית המשפט קבע שהמכרז לא עומד בחוק זכויות כבוד האדם וחירותו.

<יאיר גלר:>
הם לא שם גלעד, זה לא המקום.

<אורי קידר:>
אנחנו לא רוצים לתבוע, גלעד. 

<גלעד נתן:>
לא, תבינו משהו, כי חיברו אתכם למשהו ואתם לא עומדים בו, אז מה אתם רוצים?
<אורי קידר:>
גלעד, למה לנו לתבוע? אנחנו רוצים שיתוף פעולה. 

<גלעד נתן:>
זו נקודה שאני מנסה להבין מההתחלה. יש עלות, אתם יודעים מה העלות ---

<היו"ר טלב אלסאנע:>
משרד הרווחה אומר שהכל היה שקוף, הכל היה ברור, יכלו לעשות הערכות וזיקות. 

<אורי קידר:>
אנחנו לא מתנגדים לזה.

<היו"ר טלב אלסאנע:>
יכול להיות שהייתה טעות. 

<רבקה לייפר:>
אין מה להשוות בין המכרזים של בתי אבות סיעודיים למכרז הזה.

<יאיר גלר:>
זה משהו אחר לגמרי.

<רבקה לייפר:>
זה לא אותו מכרז, חבל על ההשוואה.

<גלעד נתן:>
לא, הנקודה היא מאד פשוטה. אני מנסה להבין, יש מכרז, אתם אומרים ---

<אורי קידר:>
גלעד, הכל היה ברור, הכל היה שקוף. 

<גלעד נתן:>
שנייה, יש מספרים.

<איריס פלורנטין:>
סליחה, אפשר להגיד עוד מילה מול  מה שהוא אומר?

<גלעד נתן:>
יש מספרים, המספרים מופיעים במכרז. אתם יש לכם מספרים של איך אתם תומכים. אני מבין שיש תמיד את הנושא המקצועי ותמיד יש את השאיפה לתת יותר וזה נכון דרך אגב לכל עמותה, וזה נכון גם לכל מחלקת רווחה. אבל כל עמותה וכל מחלקת רווחה, אם הם רוצים, הם לא קודם אומרים אנחנו ניתן יותר ואז נגיד זה לא עמד במכרז. הם באים ואומרים אנחנו לא יכולים לעמוד בזה, אנחנו לא ניתן את הטיפול. כי מה שקרה עכשיו בעצם זה שנתתם טיפול וזה טוב, אבל איך אתם רוצים לממן את זה כשאת אומרת לי שמשרה שלכם מתוקצבת ב-268 שקלים לטיפול ואתם נותנים 4 טיפולים, כשאתם יודעים שזה לא יספיק וזה הכסף מראש. 

<אורי קידר:>
ולא רק זה, אלא כשאנחנו קובעים, יש מצב אצל הילדים שהם מבריזים. קבעת לילד מועד מסוים ביום שלישי בארבע, הוא הבריז. באה המטפלת, נמצאת במקום, היא לא מטפלת אבל אני משלם. 

<איריס פלורנטין:>
אני רוצה שני דברים להגיד דווקא לדוגמאות שנתת, כי צריך להבין את הדברים על דיוקם. הדברים האלה ואני אתן את המנגנון, למשל נתניה זה דוגמא איך הדברים מכוסים ולמה יש לכם גמישות פה. בשנה שעברה אנחנו תקצבנו לבקשתם של אל-סם את עיריית נתניה, בגדול עם מספר מכסות זעום, משהו כמו 5. אחר כך הפיקוח היה מעורב שם והם אמרו אנחנו רוצים להגיע ל-25 מכסות. תבינו, הקפיצה זה בין 20,000 שקלים לכמעט 180,000 שקלים באותה שנה. ואז אמרתי רוצו על זה. אני בסוף שנה נתתי לעיריית נתניה כדי להעביר לאל-סם את הכסף ולא הייתה שום בעיה. הם התחילו ב-5 מטופלים, הגיעו ל-25, הכל מומן. אז הגמישות קיימת.
<ניצה אבידן:>
הבעיה זה לא אתם.

<איריס פלורנטין:>
רגע, רגע, רגע, דקה.

<ניצה אבידן:>
אנחנו הבעיה, אתם בסדר גמור.

<איריס פלורנטין:>
אני לא מנסה להצדיק את המשרד. צריך להבין את המנגנון ומשם להיכנס. 

<היו"ר טלב אלסאנע:>
סליחה, אולי תמתיני שנייה. על מה הויכוח? אין סיבה לויכוח, אני לא רואה סיבה לויכוח.

<איריס פלורנטין:>
אתם מביאים דוגמאות שכדאי להבין אותם. לא כתוב במכרז שאתם נותנים שני טיפולים. כתוב במכרז, בדיוק מהסיבה שאתה אמרת, לפחות שני מטופלים, אז תקבלו תשלום. ולמה? כדי לכסות לך את האיתור, אז כדאי שיבינו את זה פה.

<אורי קידר:>
נכון, אבל בדרך כלל יש ---

<היו"ר טלב אלסאנע:>
אנחנו נשמע את הרשות למלחמה בסמים בעניין הזה. בבקשה.

<יאיר גלר:>
אוקי, רק כמה מילים. קודם כל אנחנו מכירים ומוקירים את עמותת אל-סם לאורך הרבה מאד שנים. הקשר הוא קשר שהיה גם מקצועי, שעליו כבר נאמרו פה דברים מאד טובים ואנחנו יכולים רק לחזק את הדברים האלה, הם בהחלט יודעים היטב את עבודתם והם עושים אותה נאמנה. אבל הנושא של ההתנהלות הכלכלית לאורך הרבה מאד שנים, זו לא פעם ראשונה. הישיבה הזאת הייתה יכולה גם להיערך ב-2009 וב-2007 וב-2005. לאורך כל השנים הייתה בעיה שלא הצליחו ליצור מצב מאוזן, וכאשר אומר יו"ר העמותה אורי שהסתדרו, זה אולי אחד הדברים שהם שורש הבעיה. ההסתדרות, המענק הזה שפתאום ד"ר מל מדבר עליו. הכסף שנכנס בהסכם קואליציוני ולא קואליציוני, זה לא הסיפור. ככה אי אפשר, קשה מאד להתנהל. על כן, היינו מאד שמחים כשבאמת הייתה אותה הודעה של משרד הרווחה שאל-סם זכתה במכרז, כי אמרנו עכשיו יבוא שלום והם יכולים כבר עכשיו לנוח על זרי הדפנה ולהתעסק בקטע המקצועי שהוא הקריטי. מה שקרה זה בדיוק להיפך. בקטע המקצועי הם ממשיכים להיות מצוינים, אין בעיה, אבל היה כבר את השוקת השבורה. 

אני רוצה להגיד עוד כמה מילים. תרומות אין לסמים בכלל. קשה מאד לגייס תרומות. זה לא הבימה וזה לא הקאמרי. אין תרומות לסמים. אני אחד התורמים לאל-סם, יש מערכת טלמרקטינג מאד משוכללת שלהם, אנשים לא תורמים. מתוך אי רצון אולי להזדהות, אולי יגידו שהם תורמים בגלל שיש להם איזה בן משפחה. קשה מאד לגייס תרומות. כלומר, בעצם ההישענות היא תמיד על הממשלה ואת זה צריך להבין. זאת אומרת אין פה איזו שהיא אפשרות סיוע של אנשים זרים שיתרמו לעניין הזה, ואת זה אנחנו צריכים להבין. הרשות בשנה שעברה כמו שצוין פה, נתנה 300,000 שקלים מקרן החילוט. משרד הרווחה שגם הוא נתן מאיזה קרן, אני לא מכיר את הקרנות, אבל 180,000 שקלים, או 185,000 שקלים, אבל אין ספק שזה היה רק טיפה בים. 

אני כבר הולך לכיוון של הפתרונות משום שצריך לחלק את זה לשניים. אני בטוח שאת תכנית ההבראה הם יידעו לעשות הכי טוב שבעולם. אם עכשיו תגיד אדוני יושב הראש – אתם צריכים להיכנס לתכנית הבראה – אני מכיר את החבורה, הם יודעים לעשות את זה. בתוך שבוע-שבועיים תהיה פה תכנית הבראה על המסך, יוצאת מן הכלל. הבעיה שלהם שתכנית הבראה עד שהיא נכנסת לפתרונות, יש להם מספר חודשים שהם קריטיים ואני חושב שכרגע הם במצב כמעט של חדלות פירעון. כלומר אין להם היום אשראים מהבנק, צריך להגיד את זה ביושר. למעשה את פברואר מרס אני לא יודע איך הם עוברים ללא סיוע מיוחד. ואיננו מומחים פה לסיוע מיוחד, אולי כיושבי ראש וכפרלמנטרים ותיקים יודעים. אני לא יודע כרגע להגיד מאיפה, כי גם קרן החילוט, אם אנחנו נרצה לסייע, היא במקרה הטוב במאי-יוני. אנחנו היום בסוף ינואר. מה הם עושים בפברואר, אני חושב שזו נקודה קריטית. 
אומרת כאן איריס ממשרד הרווחה שהם כרגע עושים בדיקת תעריפים, אני בטוח שהם יעשו את זה וגם אני בטוח שאם הם יוכלו – הם יעזרו, כי הם מבינים את החשיבות של אל-סם. אל-סם זה לא איזה שהוא גוף נפרד. אבל אני אומר שוב, אני מחלק את זה לשניים, אם אני יכול להציע לאדוני. אחד, זה קודם כל להציג פה תכנית הבראה, אבל שניים, וזה המלכוד המרכזי, כרגע להוציא את האמבולנס, משום שהפצוע על הכביש והוא פצוע קשה. וללא סיוע מיידי, סיוע חירום, בעוד חודש אין לך עם מי לדבר פה, להערכתי. אני אומר שוב, לא נכנסתי להם לחשבונות, אבל זו תחושתי. עכשיו, יכול להיות שיש כאן איזה עניין של מענק דרך ועדת כספית, דרך החלטת ממשלה מיוחדת, יכול להיות שצריך להזעיק את שר הרווחה לעניין, אבל אלה הדברים.
<נסים זאב:>
רק שאלה אחת, אני רוצה להבין ואני רוצה תשובה ממש ברורה. האם הגירעון נוצר כתוצאה מכך שנתתם אולי טיפול מרבי, מעבר לנדרש על פי התקנים, ואז, זאת אומרת יצא מצב, את אמרת הבריז לא הבריז ---

<היו"ר טלב אלסאנע:>
נתנו, לא קיבלו תמורה עבור השירות שהם נתנו. 

<ניצה אבידן:>
לא ניתן, לא ניתן.

<איריס פלורנטין:>
הם לא קיבלו את מלוא הכסף מהמשרד כי הם לא עשו מספיק טיפול. 

<היו"ר טלב אלסאנע:>
אה, זה משהו אחר. זאת אומרת יכלו לקבל כסף אילו עשו, אבל לא עשו.

<איריס פלורנטין:>
הם יכלו לקבל 2.3 והם קיבלו פחות.

<ניצה אבידן:>
אבל זה הביצה והתרנגולת. 

<היו"ר טלב אלסאנע:>
כן, ברור. אנחנו נשמע את משרד האוצר. מי נציג האוצר?

<יאיר גלר:>
רק עוד מילה אחת אדוני, ברשותך. למעשה כל קליינט/פציינט שנכנס אליהם הם מפסידים עליו כסף. הם מוכרים את המוצר ----
<אורי קידר:>
זו הבעיה. כל ילד שנכנס, אנחנו יודעים שאנחנו מסבסדים אותו.

<היו"ר טלב אלסאנע:>
זו הטענה שלכם, הבנו אותה, זה ברור.

<ניצה אבידן:>
לכן בנתניה יש את רשימת ההמתנה שאנחנו מדברים עליה, לא בגלל. איריס נתנה לנו מקסימום הועדות שהיא יכולה ושאפו, היא הזיזה את ההר, אבל הם מחכים כי אם ניקח עכשיו עובדת בחצי משרה, אני צריכה לשלם לה ואנחנו מפסידים כסף.

<היו"ר טלב אלסאנע:>
אוקי, בסדר. משרד האוצר.

<רבקה לייפר:>
אני רוצה להבין את הטענה. שוב, הנציגה של משרד הרווחה פה אני חושבת הסבירה ---

<יאיר גלר:>
זו בקשה, זו לא טענה.

<היו"ר טלב אלסאנע:>
יש בעיה עם גוף שנותן שירות שנכנס לגירעון, הוא לא יכול להחזיק מעמד, צריכים למצוא דרך איך לעזור כדי שיעבור את הנהר וליישר קו לאחר מכן.

<רבקה לייפר:>
אני מניחה שאתם לא מצפים לתשובה אחרת. האוצר לא נכנס לממן גירעונות של גופים חיצוניים באופן גורף. חוקית גם זה לא מתאפשר. שוב, צריכים למצוא את הפתרונות הקיימים במערכת, אם זה על בסיס של תמיכות כמו שכבר נעשה, אם זה על בסיס של בחינה של תעריפים שונים כמו שגם נעשה. האוצר לא נכנס לגופים פרטיים ומממן אותם בגלל שהם נמצאים בגירעון, זו אמירה כללית והיא נכונה גם פה.

<יאיר גלר:>
הבעיה היא לוחות זמנים.

<היו"ר טלב אלסאנע:>
השירות שהוא נותן זה שירות ציבורי.

<רבקה לייפר:>
השירות הציבורי שהם נותנים, הם זכו בו ---

<היו"ר טלב אלסאנע:>
מכוח מכרז האם הוא בא כתחליף לרשות שלטונית שאמורה לתת שירות מטעם משרד הרווחה.

<רבקה לייפר:>
אז אני אסביר, יש שתי דרכים שבהן מדינה יודעת לסייע או להיעזר גם בגופים. או על ידי מכרז, שבדרך כלל מכרז הוא לפי תעריף או בתמחור אחר. יש כאן מכרז שהעמותה זכתה בו, התעריף שהיא זכתה הוא גם היה מפורט במכרז שהיא ניגשה אליו וזכתה, זו דרך אחת. הדרך השנייה היא תמיכות. כדי לתת תמיכות לעמותה יש קריטריונים שהם צריכים להיות שוויוניים, היא צריכה לעסוק בנושאים מסוימים, יש עקרונות לתמיכות שונות . אלו שתי הדרכים שהממשלה יודעת לסייע לעמותות ואם זה ככותרת, אני לא יודעת אם יש חריגים, אבל בגדול אלו הן שתי הדרכים. העמותה אני רואה הסתייעה בדרכים האלו ואני ממליצה לנסות להמשיך ----
<היו"ר טלב אלסאנע:>
אנחנו לא שומעים בשורה ממך. את חוזרת על דברים שנשמעו.

<יאיר גלר:>
כי הבעיה היא זה לוחות זמנים. כל מה שאת אומרת ---

<רבקה לייפר:>
ידוע ומוכר.

<היו"ר טלב אלסאנע:>
כן, זה כותרות, כותרות טובות.

<רבקה לייפר:>
אני אמרתי, אני לא חושבת שציפתם ל---

<היו"ר טלב אלסאנע:>
אין פתרונות.

<יאיר גלר:>
הוא צריך לשלם משכורת בפברואר.

<רבקה לייפר:>
אלו לא כותרות. אם הממשלה תיכנס לכל עמותה שנקלעת למשבר באופן מיידי, אני חושבת שגם התקציב של המדינה היה נקלע למשבר. לכן שוב, יש פתרונות חריגים, אבל כרגע, כמו שזה נראה -  אין משהו.

<אורי קידר:>
אני רוצה אולי, אבל לא הזכרתי בדברי, אנחנו לא שוקטים על שמרינו. אנחנו לקחנו ברצינות את הנושא הזה. אמר יאיר קודם שאנחנו לא רוצים לגלגל את מה שהיה פעם – יהיה בסדר, יהיה בסדר – אני טוען לא יהיה בסדר. ולכן אני חושב שאנחנו צריכים להיכנס לתכנית הבראה מאד רצינית, אנחנו גם גיבשנו לעצמנו תכנית הבראה מאד יומרנית, שנשענת על שני מוקדים. אחד זה צמצום הוצאות בפועל, בתוך העמותה, שזה פיטורי עובדים, זה הפחתת שכר, זה צמצומים כאלה ואחרים, סדר גודל של 600,000 שקלים; והצבנו לעצמנו יעד של תגבור הכנסות, של גיוס תרומות וזה ממש יומרני, של 700,000 שקלים, שעמיתי לקח על עצמו להתחיל לעבוד עליו. ואני רוצה להגיד לך, אדוני יושב הראש, שמדי שנה הוא עושה אירוע מאד גדול שמזמין הרבה מאד אנשים לעשות את זה, ואני לא יודע כמה מצליחים לגייס, אבל זה מאמץ אדיר. 

<היו"ר טלב אלסאנע:>
מה הסכום הדרוש כדי שהעמותה תחזיק מעמד?

<אורי קידר:>
אנחנו לכן פנינו, בשביל לתגבר את ההכנסות, פנינו למשרד הרווחה לעזור לנו להגדיל את התעריף להועדות, שזה עוד סדר גודל של 200-300 שקל להועדה, וזה ייתן לנו עוד לא יודע כמה, פחות ממיליון שקלים, ואני מדבר שנתי. פנינו למשרד לביטחון פנים לתת לנו כ-500,000 שקלים. 700,000 שקלים אנחנו רוצים להגיע לתרומות. אני  צריך בתכנית ההבראה לגשר על פער של מיליון שקלים אחורה, לגשר על פער של מיליון שקלים קדימה, אם לא נעשה תכנית הבראה, כי זה יקרה ואז יהיו לנו שני מיליון שקלים, ואולי עוד קצת שיהיה לנו מרווח של נשימה, על מנת שנוכל לעבוד ולא לבוא ולא להתבכיין ולא זה, ולעשות את העבודה שלנו בצורה מסודרת.

<נסים זאב:>
נכון להיום מה הגירעון?

<אורי קידר:>
אני אומר, נכון לסוף חודש דצמבר, לא מבוקר, כ-800,000 שקלים, אולי פחות. אני צריך את רואה החשבון שיגיד לי בדיוק, כי הוא עובד על זה עכשיו, אנחנו ביקשנו ממנו ---

<היו"ר טלב אלסאנע:>
מה הסיכוי שמשרד הרווחה יאשר את הבקשה?

<איריס פלורנטין:>
איזו?

<היו"ר טלב אלסאנע:>
להגדיל את התעריף.

<איריס פלורנטין:>
אני עובדת על זה.

<היו"ר טלב אלסאנע:>
תוך איזה פרק זמן?

<איריס פלורנטין:>
אני כבר ישבתי עם תקציבנית המשרד עם שתי רמות של תקציבנים, כבר הכנו את המפרט, אני כבר יודעת את גובה, באיזה סדר גודל זה יכול לעלות. כבר קיבלנו את האישור של מנהל אגף תקציבים במשרד להתחיל להריץ את השעון, זה נקרא אצלנו ועדת תעריפים. זה להביא את התעריף, את הגדילה בתעריף שאנחנו מציעים לבחינה של ועדת תעריפים. זה צריך להיות מוכן לוועדה, להביא את זה לוועדה, לקבל את האישור של כל חברי הוועדה, ואם זה יאושר – זה ייצא לדרך. אני לא יכולה להגיד כמה זמן זה ייקח, אבל יש את הנכונות לעשות את זה.

<היו"ר טלב אלסאנע:>
אוקי, לגבי הרשות, המשרד לביטחון פנים, יש רזרבות? יש אפשרות?
<יאיר גלר:>
יש שתי אפשרויות לעזור וזה באמת בחילוט ובתמיכות שקורות בסוף שנה. אבל החילוט שוב, זה לא לפני מאי יוני, כי זה האפוטרופוס הכללי שמעביר לנו את הכסף. הוא לא נותן לנו לעולם לפני מאי כספים, רק אז. הוא אוגר את זה פעמיים בשנה ואז יושבת המועצה ואז נעזור. אני בטוח שנעזור, אני לא יכול להגיד באיזה גובה כי החילוט יכול להיות מאפס ועד אין סוף, אבל זה ברור שנסייע, כמו בשנה שעברה שכמובן מיד גם בשיתוף עם איריס שחברה פה לעניין, והבקשה שהייתה על סך 200,000 שקלים אושרה כדת וכדין עד השקל האחרון. אז אני אומר נסיע. הבעיה שאני רואה אמרתי זה עד מאי. איך קראת לזה? לעבור את הגשר עד מאי, ששם יש.
<היו"ר טלב אלסאנע:>
אז אני חושב שבעניין הזה אלף אנחנו מעריכים את הפעילות של העמותה. אנחנו סבורים שטוב שהיא תמשיך ואנחנו מאמצים את ההצעה של יאיר. אנחנו חושבים שחשוב מאד שתהיה תכנית הבראה מפורטת. אי אפשר במקום להיות עסוקים במתן הטיפול להיות עסוקים בגיוס כספים ואיך להחזיק מעמד ואיך להמשיך ולנשום. 

<אורי קידר:>
מסכים במאה אחוז. 

<היו"ר טלב אלסאנע:>
ולכן גם לגלגל וגם לרוץ זה פוגע בשירות, גם בתדמית של העמותה עצמה. צריך להיות, יש לכם תכנית פעולה מפורטת, גם מתוקצבת, ולא לחרוג ממסגרתה. זה גם יקל על הגופים המתקצבים ועל הגורמים התורמים. 

ולכן, אלף צריך למצות את תכנית ההבראה, זה יעזור גם לפנייה של הגופים האחרים. הוועדה ממליצה לזרז את הבדיקה עם משרד הרווחה על מנת להועיל ולתמרץ, אם ההבנה שלנו שאכן הכל היה מפורט במכרז, ומה שאתם עושים, עושים צעד חשוב כדי להעניק ולא לעזור לאל-סם, אלא לעזור למטופלים על ידי אל-סם, וזה אינטרס של הציבור ממדרגה ראשונה.

אנחנו פונים גם למשרד לביטחון פנים לפעול לתקצב מהרזרבה התקציבית, או מהרשות למלחמה בסמים, או ממשרד לביטחון הפנים, על מנת לאפשר לעמותת אל-סם להמשיך ולתפקד. אנחנו נשקול יחד, חבר הכנסת נסים זאב ואנוכי, נשקול אם יש צורך לדבר עם גפני, יושב ראש ועדת הכספים ואנחנו נמצא דרך, אנחנו יודעים שהוא נמרץ ונעזר בו אם צריך ללחוץ אז גם נוביל מהלך כזה. 

אנחנו נקבע ישיבת מעקב כדי לקבל עדכון איפה זה עומד, כאשר אתם, אל-סם, תעדכנו מה אתם עשיתם, משרד הרווחה ידווח מה אכן נעשה, והרשות למלחמה בסמים תדווח בעוד חודש ימים מהיום. 

תודה רבה.

<הישיבה ננעלה בשעה 11:00.>