PAGE 7 הוועדה לענייני ביקורת המדינה 31/01/2012 הכנסת השמונה-עשרה נוסח לא מתוקן מושב רביעי <פרוטוקול מס' 237> מישיבת הועדה לענייני ביקורת המדינה יום רביעי, א' בשבט התשע"ב (31 בינואר 2012), שעה 11:00 <סדר היום:> <פעולות רשויות מקומיות במגזר הלא-יהודי להגברת הבטיחות בדרכים שבתחומן - דוח מבקר המדינה על הביקורת בשלטון המקומי לשנת 2010, עמ' 369 - לבקשת הצעה לסדר (דיון מהיר) של חבר הכנסת חמד עמאר.> נכחו: <חברי הוועדה:> רוני בר-און – היו"ר גאלב מג'אדלה חמד עמאר <מוזמנים:> שמואל גולן – משנה למנכ"ל ומנהל חטיבה, משרד מבקר המדינה דב לוז – מנהל ביקורת בכיר, משרד מבקר המדינה ערפת עתילי – מנהל ביקורת בכיר, משרד מבקר המדינה נידאל בלעום – סגן בכיר מנהל אגף בכיר, משרד מבקר המדינה אלכס לנגר – מ"מ המנהל הכללי, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים פיליפ פארן – מנהל אגף תשתיות עירוניות, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים עאמר רשרש – ראש מינהלת הגליל והנגב, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים עאמר רשרש – ראש מינהלת הגליל והנגב, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל ג'בלי – ראש אגף בטיחות - החברה הלאומית לדרכים, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים אסף שאמלי – יועץ מקצועי למנכ"ל, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים אשר דולב – רפרנט תחבורה באג"ת, משרד האוצר ישראל לוברבוים – מחוז מרכז, משרד הפנים אלברט אסרף – ראש מדור תעבורה באגף התנועה, המשרד לבטחון פנים יוני גיז – ראש מדור תשתיות באגף התנועה, המשרד לבטחון פנים האשם חוסין – מנהל תחום מיעוטים, משרד ראש הממשלה רון מוסקוביץ – מנכ"ל, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים יוסי בלגזל – מנהל מטה בטיחות, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים עליסה בן-דוד – מנהלת חטיבת הבטיחות וההנדסה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים נעמה הראל – עוזרת מנכ"ל, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים אכרם סרור – מנהל אגף מגזרים, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים דני רביד – מנהל בטיחות אזורי, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים עמי רוטמן – יועץ משפטי, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים מרב רפאלי – מנהלת תחום חקיקה פניות ציבור וכנסת, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים גונן סער – מנהל מחלקת רשויות, החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ קובי אלון – מנהל המח' המוניציפלית, מרכז השלטון המקומי דן קדרון – נאסר חיר – ראש המועצה, מועצה מקומית פקיעין אילן חיים-פור – מרכז בכיר ביקורת פנימית, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים חסן אבו אלחסן – קצין בטיחות, עיריית כפר קאסם נאדר סרסור – ראש העיר, עיריית כפר קאסם אמין עיסא – יו"ר ועדת ביקורת, עיריית כפר קאסם פטין עיסא – מנכל, עיריית כפר קאסם וליד פריג' – מנהל מטה בטיחות, עיריית כפר קאסם עבד כרים גמל – מ.מ.ראש העירייה, עיריית קלנסואה גבר עזבה – חב ר עירייה, עיריית קלנסואה מחמוד ראבוס – מבקר פנים, עיריית קלנסואה נאדי תאיה – מהנדס העירייה, עיריית קלנסואה איה בן עמוס – עמותת קרן אברהם, עמותת יוזמות קרן אברהם בני ביאליק – עמותת עיניים בדרכים רועי בסר – עמותת עיניים בדרכים קרן גרין – עמותת עיניים בדרכים דורון לנדוי – עמותת עיניים בדרכים יחיאל מונטג – עמותת עיניים בדרכים <מנהלת הוועדה:> חנה פריידין <קצרנית פרלמנטרית:> יפה קרינצה <פעולות רשויות מקומיות במגזר הלא-יהודי להגברת הבטיחות בדרכים שבתחומן –> דוח מבקר המדינה על הביקורת בשלטון המקומי לשנת 2010, עמ' 369 - לבקשת הצעה לסדר (דיון מהיר) של חבר הכנסת חמד עמאר. <היו"ר רוני בר-און:> בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכנסת לענייני ביקורת המדינה. הנושא על סדר היום הוא הצעה לדיון מהיר, של חבר הכנסת חמד עמאר, שעניינו פעולות רשויות מקומיות במגזר הלא-יהודי להגברת הבטיחות בדרכים שבתחומן - דוח מבקר המדינה על הביקורת בשלטון המקומי לשנת 2010. מדובר בדוח שהונח על שולחן הכנסת לפני קצת למעלה מחודש ושעניינו דוחות על הביקורת בשלטון המקומי, שכנראה מוקדש בו גם פרק לנושא שמבקש חבר הכנסת חמד עמאר להעלות היום לדיון. בדרך כלל אנחנו מנהלים את המעקב אחרי דוחות הביקורת בטווחי זמן קצת יותר ארוכים מאשר חודש לאחר הנחת הדוח, אבל במקרה הספציפי הזה גם נשיאות הכנסת וגם אני ראינו בבקשה לסדר של חבר הכנסת חמד עמאר סוג של דחיפות מיוחדת ולכן נקיים את הדיון היום בשאלה שהעלה לדיון חבר הכנסת עמאר. המתווה לדיון יהיה כדלקמן: אני אציג את הנושא בכמה דקות של דברי פתיחה. אחר כך, ככל שירצה, יוכל המשנה למנכ"ל ומנהל החטיבה במשרד לביקורת המדינה, מר שמואל גולן, שהוא זה שעומד מאחורי הדוח הזה, להוסיף. אחר כך יציג את הדברים חבר הכנסת עמאר ואחר כך ידברו הגורמים שזומנו לכאן. אני לא רואה כאן את מנכ"ל משרד התחבורה. הוא כן כאן? <פיליפ פארן:> אני נציג משרד התחבורה, ואני יודע שהוא צריך להגיע. הנה, הוא הגיע. <היו"ר רוני בר-און:> שלום. אני מתנצל שהתחלנו לפני הזמן. הנושא שלפנינו הוא נושא מורכב, במפורש לא נגזים כשנאמר שמדובר בסך הכול דיני נפשות. בעשר השנים האחרונות בוצעו מחקרים על מנת לבדוק את נושא הבטיחות בדרכים במגזר הלא יהודי, והממצאים מצביעים על רמה נמוכה של תשתיות בדרכים. נושא זה נמצא באחריותן, על-פי דין, של הרשויות המקומיות, כל אחת בתחומה. לפי הנתונים של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, 74% מתאונות הדרכים מתרחשות בתחומי היישובים והיתר, 26%, מתרחשות בדרכים הבין-עירוניות. בין השנים 2003 ל-2010 נהרגו בתחום השטח העירוני בישראל למעלה מ-1,300 בני אדם, יותר מ-40% מכלל ההרוגים בתאונות דרכים בכלל הדרכים במדינת ישראל. כלל האוכלוסין של המגזר הלא יהודי הוא קצת למעלה מ-20% מכלל האוכלוסייה במדינה בעוד אשר שיעור המעורבות של המגזר הזה בתאונות הדרכים, בתחום העירוני והבין-עירוני, עומד על כמעט פי שניים מהיקף המגזר הזה בכלל האוכלוסייה. למשל, ב-2010 נהרגו בתאונות דרכים 352 בני-אדם במדינת ישראל, מתוכם 126 בני-אדם מהמגזר הלא יהודי. זה כמובן נתון שיכול להיות מעוות, כי הם יכולים להיהרג גם בתאונות דרכים, חלילה, שלא בתחום המגזר הלא היהודי, וכנ"ל יכולים להיהרג בתחומי השיפוט של המגזר היהודי מי שנמנים על בני הלאום היהודי. בין השנים 2006 ל-2010, על פי נתונים של הרשות הלאומית, חלה מגמת עלייה של כ-18% במספר ההרוגים בתאונות דרכים בקרב המגזר הלא יהודי, בעוד אשר במגזר היהודי חלה ירידה של 26% באותן שנים. מקובל – אני לא יודע על מי מקובל, אני לא בטוח שתמיד הסכמתי עם הטענה הזאת - כי תאונות הדרכים שנגרמות בשל מספר גורמים, לגורם האנושי מייחסים בין 90% ל-95% מכלל אותן תאונות דרכים; תשתיות – 25%–30%; גורם מכני – 5%–10%. לעתים המספרים האלה צוברים יותר מ-100%, אז הם חופפים. בחלק מהמקרים זה גם תשתיות וגם גורם אנושי וגם גורם טכני או מכני, וכיוצא באלה. מכל מקום, ברור שהתשתיות הן בין רבע לשליש. מה עשתה הביקורת? הביקורת סרקה את התקופה שבין אוקטובר 2010 לינואר 2011 והנושאים שלהם היו, בין היתר, פעילויות של הרשויות המקומיות במגזר הלא יהודי, כפר קאסם וקלנסווה, בשנים 2008 ו-2010, שעניינן הגברת הבטיחות בדרכים שבתחום הסמכות של הרשות המקומית. הממצאים שעלו בבדיקה מעידים על ליקויים באופן הטיפול של העיריות שנבדקו בנושא טיפול הבטיחות בדרכים שבתחומן. באשר לוועדה לבטיחות בדרכים – נמצא שבעיריית כפר קאסם הרכב הוועדה לבטיחות בדרכים לא תאם את הוראות פקודת העיריות. בעיריות שנבדקו לא התכנסה הוועדה לבטיחות בדרכים כפי שנקבע בפקודה. בעיריות שנבדקו לא מילאה הוועדה את תפקידה כנדרש. למשל, לא ביצעה מיפוי מקיף של בעיות הבטיחות בדרכים ולא הוכנו תוכניות עבודה. באשר לתוכנית אב לתחבורה – גם בקלנסווה וגם בכפר קאסם העיריות לא הכינו תוכנית אב לתחבורה, בניגוד להנחיות של משרד התחבורה והבטיחות בדרכים. ראש פרק חשוב אחר שנבדק בביקורת עסק בנושא התקני מיתון תנועה. מעגלי תנועה – נקבע שחלקם קטנים, לא מוצבים תמרורים כנדרש. באשר לפיתוח נופי של מעגלי תנועה – שלא על פי הנחיות, מסכן את הנוסעים. פסי האטה – גם בכפר קאסם גם בקלנסווה לא נבחנו האפשרויות השונות למיתון המהירות, לא קיימו בדיקת ביצוע בשטח, מעקב אחרי התקנת פסי האטה והאפקטיביות שלהם, קיימים פסי האטה שלא עומדים בהנחיות ופסים שהותקנו על-ידי התושבים, גם לא במקומות הנכונים, שזה לא זו בלבד שזה לא מוסיף, לפעמים זה אפילו גורע וגורם תקלות בכביש. באשר לפעילות העיריות לפינוי מפגעים – שתי העיריות לא נקטו את הפעולות שנדרשו לפינוי המפגעים. אשר למניעת תאונות ליד מוסדות חינוך - יש הוראות בטיחות מובהקות ומפורשות במוסדות חינוך ברשויות המקומיות, הוראות שיוצאות ממשרד החינוך. עיריית כפר קאסם לא דאגה לפתח תשתית כבישים ומדרכות בסביבת שני בתי-הספר בעיר כפי שנדרש על-ידי משרד החינוך. תשתית הבטיחות בדרכים והתחזוקה שלהם – עולה מהדוח כי התשתיות הוזנחו, עולה כי נוצרו מפגעים בטיחותיים רבים בתחום מעגלי התנועה, בסלילת כבישים, בתמרורים וכדומה, וכן עולה תמונה של אי-ניצול תקציבי לתיקון הליקויים ולייזום תחזוקת כבישים. להלן הפירוט: בנוגע להסדרי התנועה, רובם המכריע של הסדרי התנועה של כפר קאסם וקלנסווה שאישרה רשות התמרור המרכזית שבמשרד התחבורה לא בוצעו כלל. התחזוקה של תמרורים ומעברי חציה, גם בכפר קאסם וגם בקלנסווה - קיימים תמרורים שהם מפגעים בטיחותיים. מפגעי חצייה רבים שהצבע בהם דהה עד כדי כך שקשה עד כדי אי-אפשר להבחין בהם ולזהות אותם. אשר לסלילת כבישים, מדרכות ותחזוקתם – בתקופת הביקורת לא גבו העיריות, של כפר קאסם ולא של קלנסווה, דמי השתתפות בגין סלילת כבישים, ואף לא סללו בעצמן כבישים בתחום השיפוט. באשר לאי-הניצול התקציבי – שתי העיריות לא ניצלו בתקופת הביקורת את כל התקציבים השוטפים המיועדים לתחזוקת כבישים. למרבית הצער, גם נמצאו מקרים שבהם השתמשו בתקציבים האלה למטרות אחרות. כבישים לא מסומנים – הרחובות, גם בכפר קאסם וגם בקלנסווה, לא מסומנים בסימוני צבע על פני הדרך, שהם חלק מלוח התמרורים. כבישים רבים בכפר קאסם וקלנסווה סדוקים ומשובשים. מדרכות, גם בקלנסווה וגם בכפר קאסם, חסומות על-ידי תושבים שהניחו במקום פריטים אישיים, וגם העירייה מצידה נטעה עצים ותקעה עמודים באופן שמונע ומפריע את השימוש הראוי והבטיחותי במדרכה. מעקות הבטיחות, גם לרכבים גם להולכי רגל, התפרקו ואינם במצב תקין. תאורה – רחובות שלמים לא מוארים כיאות, בכמה מהם אין תאורה כלל ועיקר. פנסים רבים אינם דולקים, כמה מהם שבורים. העיריות לא מחליפות, לא מתקנות. הפרעה לנתיבי הנסיעה - עמודי חשמל מוצבים בכפר קאסם באמצע נתיב הנסיעה של כלי הרכב או באמצע המדרכה. אשר לטיפול התגובתי בעקבות תאונות דרכים - שתי העיריות לא דרשו מהמשטרה נתונים בנוגע למוקדי התאונות שאירעו בתחומן, לא ניהלו קובץ מידע על מוקדי התאונות ולא נמצא ניתוח הסיבות לתאונות, האמצעים שננקטו למניעת הישנותן והערכה של האפקטיביות של האמצעים האלה. לא התקיים דיון בדרכים לפתרונות בטיחותיים אפשריים למניעת תאונות במקומות אלו בעתיד, העיריות גם לא ביצעו סקרים כדי לבדוק האם השיפורים אכן צמצמו את מספר התאונות. הדוח במפורש מצייר תמונה עגומה על הדרך שבה מטפלות רשויות, לצורך הדיון – רשויות במגזר הלא יהודי, בתחום הבטיחות בדרכים. הדוח ממליץ שהרשויות ואלה שמובילים אותן צריכים להירתם לעשייה בתחום, תוך נקיטת אמצעים כדי לתקן את הליקויים בתשתית שנוגעת לבטיחות בדרכים ולהסיר את המפגעים המסכנים את משתמשי הדרך. כן מוטלת עליהם החובה לכנס את ועדת הבטיחות ולדאוג לפעילותה הסדירה כפי שמתחייב, לא רק מהשכל הישר וההיגיון אלא גם מהוראות הדין. העיריות גם נדרשות לנצל את מלוא התקציבים ולגייס את המשאבים, בין על דרך של שינוי סדרי עדיפויות, בין על דרך של גביית היטלים מתחייבים וגיוס כספים ממקורות חיצוניים, ודאי על הדרך של לא לעשות שימוש בכספים שמיועדים לצורך זה לצרכים אחרים. משרד התחבורה מונחה להגביר את הבטיחות בדרכים ברשויות המקומיות שלא פעלו כדין תוך כדי מעורבות פעילה בנושא. המשרד יכול אולי להעביר את האחריות על כל הנושא של ענייני התחבורה לרשויות המקומיות, אבל הבטיחות בדרכים, ובוודאי כמתכלל של כלל הפעולות בכל המקומות והמלחמה בנושא התאונות בדרכים, היא בסוף היום באחריותו הישירה של המשרד, גם אם הדברים קורים לא בדרכים בין-עירוניות. ראוי, נקבע גם בדוח, שגם משרד הפנים, בתוקף היותו אחראי לשלטון המקומי, יקבל עליו את האחריות גם בנושא הבטיחות בדרכים בנושא הרשויות המקומיות. נבקש לשמוע מהעיריות הנוגעות בדבר מה קרה מאז הגשת הדוח באשר לאיוש כדרישת החוק, לא כרצון טוב של ראש רשות כזה או אחר – אם יש לו זמן, אין לו זמן, יש לו אנשים או אין לו אנשים. יש לו חוק ועליו לקיים את החוק - לאייש את הוועדה. איך ייתכן שאף אחת משתי הערים לא כינסה כחוק ובאופן סדיר את הוועדה, תוך יישום פקודות והנחיות מוסדרות? למה ראשי הערים לא פעלו על מנת לתקן את הליקויים, הן בתשתיות והן במפגעים בדרך? מדוע לא מנוצלים התקציבים במלואם, ולמה תקציבים שעומדים לצורך עניין של בטיחות בדרכים הולכים למקומות אחרים? מה הפעולות שעושים, גם במשרד התחבורה וגם במשרד הפנים, כדי לסייע לגרום לתופעה הקשה הזאת – להיעלם, כנראה אף אחד מאתנו לא יצליח להעלים את זה אף פעם; אבל לצמצם אותה, זה ממש התפקיד הראשון שלנו. נמצאים אתנו תלמיד כתה י"ב של בית-הספר רוטברג ברמת השרון. אנחנו מקדמים אתכם בברכה. עד כאן דברי הפתיחה שלי. מר גולן, בבקשה. <שמואל גולן:> תודה רבה. אדוני פירט את כל הממצאים, אבל הייתי רוצה להגיד שהביקורת אמנם התמקדה בכפר קאסם ובקלנסווה, אבל היא באה להצביע על כך שהתמונה לא רחוקה גם ברשויות המקומיות האחרות. לצערנו, מחוסר משאבי כוח אדם לא פקדנו עוד כמה רשויות מקומיות. התמונה בנושא בטיחות בדרכים ברשויות המקומיות במגזר הלא יהודי היא תמונה עגומה מאוד. אנחנו דוגמים פה את שתי הרשויות, ואדוני פירט את כל מכלול הליקויים שמצאנו, אבל אותם ליקויים אנחנו יכולים למצוא גם במקומות אחרות. השטח העירוני ברשויות המקומיות במגזר הלא יהודי הוא שטח עירוני שבחלקו לא מפותח – במקומות מסוימים אין כבישים, בחלקו אין מדרכות. אין את הדברים הבסיסיים שצריכים להיות ברשות מקומית על מנת לרסן את התנועה. אחד הדברים שמחובתה של הרשות המקומית לעשות בתחום הרשות המקומית זה לרסן תנועה. מחוץ לרשות המקומית יש מישהו אחר שאחראי על ריסון תנועה, אבל מי שצריך לעסוק בריסון תנועה בתוך הרשות המקומית זה כמובן הרשות המקומית עצמה, וזה כולל את מה שנאמר פה על קווי המתנה – מה שאנחנו קוראים "באמפ" – זה כולל מעברי חצייה, זה כולל מדרכות וזה גדרות מול בתי-ספר. משרד החינוך מחייב שילד לא יצא מבית-הספר וירוץ ישר לתוך הכביש, הוא מחייב לשים גדרות שמונעים בעדו לרוץ לתוך הכבישים. אלה דברים בסיסיים שרשות מקומית מחויבת לעשות. מעבר לזה, זה הדברים שצוינו פה, של תאורה ושל דברים אחרים. החלק הניהולי הוא החלק החשוב ביותר – תוכנית אב וועדת בטיחות, שהיא זאת שצריכה להנחות את הרשות המקומית מה לעשות. אבל החלק המעשי מופקד בידי הרשות המקומית והם צריכים להקצות לכך משאבים. אני רוצה להגיד שחלק מהמשאבים משרד התחבורה מקצה, ואדוני גם אמר פה שחלק מהתקציבים האלה לא נוצל לדברים שהיה צריך מנוצל ונוצל לדברים אחרים. יש עוד דבר אחד שמאפיין - חלק מהתשתיות צריך להיות ממומן על-ידי התושבים. כלל ידוע הוא שתושב מממן חלק מהתשתית שבונים לידו. יש לעניין הזה אגרות והיטלים. משום מה, בסקטור הזה בהרבה מקומות אנחנו מוצאים שלא רוצים לממש את העניין הזה, ומטבע הדברים, כשלא מממשים את הדבר הזה אז אין תקציבים, כשאין תקציבים, כמובן שלא עושים את הדברים הנכונים. לכן אחד הדברים שבאנו לשקף בדוח הזה, וזו הייתה המטרה, זה להציף ולהראות תמונת ראי מה קורה היום במגזר הלא יהודי מבחינת תאונות דרכים, מבחינת תשתיות, שהן לא קיימות, מבחינת טיפול בבטיחות בדרכים וזה הדבר שלדעתי צריך להתייחס פה. מעבר לזה, יש ליקויים נקודתיים בשתי הרשויות המקומיות קלנסווה וכפר קאסם. לצערי, מקלנסווה לא זכינו אפילו לקבל תשובה. אבל אלה דברים שמשקפים גם מקומות אחרים, שלא הובאו לפה לדיון. <היו"ר רוני בר-און:> ראש העיר כפר קאסם נמצא פה? כן. ראש עיריית קלנסווה? <נאדי תאיה:> ראש העיר לא נמצא כי הוא נבצר. <היו"ר רוני בר-און:> מה הוא? <נאדי תאיה:> הוא בנבצרות? <היו"ר רוני בר-און:> מה זה נבצרות? <שמואל גולן:> הייתה שם פעולת רצח. <נאדי תאיה:> ממלא המקום שלו, עבד אל-כרים ג'מאל, יש ביקור של שרת החקלאות היום בקלנסווה, לכן אתמול הוא ביקש מאתנו לייצג את העירייה. <היו"ר רוני בר-און:> מי אדוני? <נאדי תאיה:> אני מהנדס עיריית קלנסווה. <היו"ר רוני בר-און:> מר גולן, אתה לא קיבלת תשובה, אני מקבל לפחות את המהנדס. זו התקדמות. מר גולן, אני מבקש שבדברי הסיכום שלך תתייחס לעניין שקצת מטריד אותי בדוח הזה ובהתנהלות. אני קצת מכיר את המטריה, מתקופת כהונתי כשר הפנים, שאחראי לשלטון המקומי, ולא פחות מתקופת כהונתי כשר האוצר, שהכיר את הצרכים, גם של התחבורה וגם של הרשויות המקומיות, האם יש מקום לחשוב אחת ולתמיד על כל הנושא של אחריות השלטון המרכזי למה שהשלטון המקומי אחראי לו ולא עומד במשימתו. כי ההתרוצצות של הרשויות המקומיות בין משרד התחבורה למשרד הפנים היא קשה לרשויות המקומיות, הם צריכים באמת לחזר על הפתחים בשני המקומות האלה, אבל זה גם נותן להן פתח מילוט אחר כך להתחמק מאחריות. הם אומרים: אה, זה משרד התחבורה; אה, זה משרד הפנים – ועכשיו לך תתפוס את המים האלה. לדעתי, חשוב היה, אם אפשר, לחשוב על רעיון בקטע הזה של הרגולציה. חבר הכנסת חמד עמאר, תציג בבקשה את הנושא. <חמד עמאר:> בוקר טוב לכולם. אני חושב, אדוני היושב ראש, שסקרת את כל הממצאים של דוח מבקר המדינה. נכון שהדוח מתייחס לשני יישובים, אבל אני לא הייתי צריך לחכות לדוח של מבקר המדינה בשביל לדעת מה קורה במגזר הלא יהודי, במגזר המיעוטים, בגלל המעורבות הרבה שלהם בתאונות הדרכים. אם ניקח, וזה קשור בביקורת עצמה, את מספר הילדים ההרוגים בתאונות חצר במגזר הערבי - בשנת 2010 נהרגו 17 ילדים במדינת ישראל, מתוכם 16 מהמגזר הערבי. זה מדבר על כל מה שנאמר בדוח מבקר המדינה: מעקות בטיחות, מדרכות, מעברי חצייה, תאורה, ליקויים בטיחותיים קשים מאוד. אזור חניה זה מגרש משחקים לילדים, זה בדיוק מה שקורה. אני חושב שהדוח משקף. הוא דוח מאו-מאוד קשה, וזה לא רק הרשויות, גם לשלטון המקומי יש את המקום. הייתי עוזר שר התחבורה, ואני יודע שבמגזר הלא היהודי אין השתתפות של המועצות בתשתיות. זה עדיין קיים? <שמואל גולן:> במצ'ינג. <חמד עמאר:> אין את המצ'ינג. אבל עם כל זה, אנחנו צריכים לקחת את המגזר הערבי. הרי מדינת ישראל קבעה לעצמה יעד. היא אמרה: בשנת 2015 אני רוצה להוריד את ההרוגים מתאונות הדרכים מתחת ל-300. ואני אומר לכם, אם מדינת ישראל, ממשלת ישראל ומשרד התחבורה, שהוא הממונה על הבטיחות בדרכים, לא ייקחו את נושא המיעוטים ויורידו את מספר התאונות וההרוגים במגזר הערבי, זה יהיה רק חלום להגיע מתחת ל-300, כי המעורבות של המגזר הערבי – כשאנחנו מדברים 126 הרוגים - זה פי שניים ממספרם באוכלוסייה, וזה חישוב חשבוני פשוט. אם נוריד אותם למספרם באוכלוסייה, כבר מדברים על פחות מ-300. אדוני היושב ראש, אני לא רוצה להיכנס לנתונים. יש לי את כל הנתונים על המעורבות של צעירים במגזר הערבי - - - <היו"ר רוני בר-און:> צריך פה להגיד שבדרך כלל בדוחות כאלה אנחנו נתפסים למספרים, לסטטיסטיקות, לאחוזים ולהשוואות – כחלק מהמגזר, מכלל האוכלוסייה. זו הדרך להציג בצורה אמפירית את גודל הבעיה. אבל אנחנו לא צריכים 126, כל הרוג בתאונת דרכים הוא עולם ומלואו – יהודי או לא יהודי, מאחוריו יש משפחה וטרגדיה. לא צריך להרחיב בכלל בעניין. לעסוק בהשוואה סטטיסטית – אם זה היה בהתאם להיקף אז זה היה מספר כזה או מספר כזה - זה סוג של דיון טכני. זה נכון שאנחנו נאלצים לעשות אותו. <חמד עמאר:> אנחנו חייבים לעשות את זה בשביל לחוש את גודל האסון במגזר הערבי מבחינת ההרוגים בתאונות דרכים. <היו"ר רוני בר-און:> ברוך הבא, חבר הכנסת מג'אדלה. <חמד עמאר:> אני חושב, אדוני היושב ראש, כשאנחנו מדברים על מספרים אז המספרים הם בני-אדם. כשאני מדבר על 16 ילדים שנהרגו בתאונות חצר, אני צריך לבדוק איך אני מגיע למצב שאין ילדים הרוגים בתאונות חצר. חייבים להגיע למצב שאין הרוגים בתאונות חצר. זה דבר שניתן להגיע אליו, זה לא דבר שלא ניתן להגיע אליו, כי בתשתיות נכונות, עם מגרשים שהילדים יכולים לשחק במקום הנכון, עם מעקה במקום הנכון, הם מדרכה נכונה, עם סימון מעבר חצייה ועם תאורה נכונה אני יכול למנוע את זה. יכול להיות שאני לא אצליח להוריד את זה לאפס, אבל אני יכול להוריד את זה, ואין את זה. דיברנו על התכנסות. ממונה בטיחות בדרכים בעיריות וברשויות - זה לא רק במגזר הדרוזי, קרוב ל-70% אין להן ממונה לנושא הזה. <קריאות:> כסף, כסף. <חמד עמאר:> כסף יכולים למצוא לכל דבר אחר, אבל לחיי אדם - - - <היו"ר רוני בר-און:> לא רציתי להעיר על קריאת הביניים, אבל כיוון שאני רואה שאתה מתפתה לענות לו - אין קריאות ביניים בוועדה. כל אחד ידבר בזמנו, וכמו שאני לא מרשה להפריע לחבר הכנסת עמאר לא ארשה להפריע לכל אחד ואחד מאלה שיקבלו זכות דיבור. בבקשה. <חמד עמאר:> ממונה על הבטיחות בדרכים, שתפקידו לשמור על הבטיחות בדרכים ביישוב, אנחנו מדברים על קרוב ל-70% מהרשויות שאין להן. זה דבר שאנחנו צריכים לקחת אותו בחשבון, כי אותו ממונה יכול לבדוק את הליקויים שהעלה דוח מבקר המדינה ולתקן, ואם אין תקציב - לדאוג שיהיה תקציב לנושא הזה, בשביל לתקן. תודה רבה. <היו"ר רוני בר-און:> תודה רבה לך, חבר הכנסת חמד עמאר. השאלה שמופנית אליך, אדוני ממלא מקום מנכ"ל משרד התחבורה והבטיחות בדרכים - - - <אלכס לנגר:> התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים. השם החדש של משרד התחבורה הוא משרד התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים. <היו"ר רוני בר-און:> אז מה עוזי לנדאו עכשיו? <אלכס לנגר:> אנרגיה ומים. <היו"ר רוני בר-און:> ממתי זה? <שמואל גולן:> לפני חודש בערך. <אלכס לנגר:> משרד התשתיות שינה את שמו, ואז אנחנו שינינו את שמנו. <גאלב מג'אדלה:> ברכות. <שמואל גולן:> לפני כחודש הייתה החלטת ממשלה בעניין. <היו"ר רוני בר-און:> אז לא משנה איזה משרד אתה מנהל, תסביר לנו. אני יודע מה התשובה, אבל אני מבקש לרדת קצת יותר לעומק. זאת אומרת, אנחנו לא באים פה לצוד אף אחד. אנחנו רוצים לדעת איך אתה חושב או אם הכנסת או אם הביקורת יכולות לתת לכם כלים כדי שבסוף היום, כשהביקורת באה לקלנסווה או לכפר קאסם ונמצאת תמונה כל כך קשה כפי שהיא נמצאת, לא נבוא בטענות אל מי שהוא אחראי גג לסטטיסטיקה של ההרוגים בדרכים, גם בדרכים העירוניות. <אלכס לנגר:> ברמה העקרונית, העלית בדבריך שאלה על הנושא של הרגולציה ומחשבות בתחום הרגולציה. כמובן, יכול להיות שאחרי 63 שנים הגיע הזמן שנחשוב מחדש על הרגולציה ומי אחראי על מה. אני רוצה להגיד שדווקא בנושא - - - <היו"ר רוני בר-און:> זו הערה טובה. כשבאתי למשרד הפנים גיליתי שמדינת ישראל מנהלת את השלטון המקומי על סמך פקודת העיריות משנת 1934. <אלכס לנגר:> גם היום. גם פקודת התעבורה - - - <היו"ר רוני בר-און:> חבר הכנסת מג'אדלה היה אז יושב-ראש ועדת הפנים. הגשתי הצעת חוק עיריות חדש והוא התחיל לטפל בזה טוב. אבל למרבית הצער, קרתה לו צרה ומתפקיד יושב-ראש ועדה מונה לשר בממשלה, ובא מישהו תחתיו שלא אהב שאנחנו עושים סוג של מודרנה והחליט לתקוע את החוק. אתם מקשיבים? מדינת ישראל נוסדה ב-1948 ועד היום היא לא מצא זמן לתקן את פקודת העיריות, שיש לנו עוד ירושה מזמן המנדט הבריטי, מ-1934. <אלכס לנגר:> משרד התחבורה בפירוש משקיע מאמצים מיוחדים במגזרי המיעוטים, וכל ראשי הרשויות יודעים את זה. הקמנו כבר ב-93' מינהלת מיוחדת לטפל בתשתיות במגזרי המיעוטים. חלק מהתשתיות הכבדות – כבישי כניסה, כבישי טבעת - אנחנו מבצעים באמצעות קבלנים שלנו, בלי השתתפות של הרשויות, על מנת שלפחות הדברים החשובים ביותר, המרכזיים בתשתיות, יבוצעו לפי תוכנית ארוכת טווח, רב-שנתית. אני מוכרח להגיד, זה לאורך כל השנים, מ-93' ועד היום - כל הממשלות וכל שרי התחבורה - המאמץ בתחום הזה נמשך. בכל הזדמנות שיש לנו אפשרות תקציבית אנחנו מתגברים את הפעילות הזאת. מהבחינה הזאת, אנחנו מעדיפים את המגזרים המיעוטים לטובה על המגזר היהודי, על ההתיישבות הכפרית, על ערי השדה. אנחנו משקיעים פה יותר משאבים מאשר במקומות אחרים. אבל מה לעשות? פעם אחת, באמת הפערים גדולים ואנשים התייחסו לזה פה. התשתיות, בעיקר ביישובי מיעוטים, רואים בעיות של המרחב הציבורי. המרחב הציבורי לא נשמר, הכבישים צרים כי זכות הדרך נלקחה, השיפועים קשים בגלל ההיסטוריה של היישובים או הדרך שבה היישובים ניבנו וכיום קשה לתקן את הדברים. בתחום הזה אנחנו יכולים להיות גאים. תבוא היום לכל יישוב גדול במגזר המיעוטים, אתה יכול מיד לראות את אותן דרכים ופעילויות שמשרד התחבורה ביצע, אבל הצרכים רבים יותר ממה שאנחנו מסוגלים לבצע. סדר גודל הביצוע שלנו הוא בסדר גודל של כ-120 מיליון שקלים בשנה. <היו"ר רוני בר-און:> לכל הרשויות הלא יהודיות? <אלכס לנגר:> כן. <היו"ר רוני בר-און:> וכמה סך כל תקציב הפיתוח שלכם? למעלה מ-10 מיליארד, לא? <אלכס לנגר:> כן, אבל ב-10 מיליארד נכללים דברים שהם לא רלוונטיים להשוואה, כמו רכבת ישראל או כל מיני - - - <היו"ר רוני בר-און:> בוודאי, נכון, הם הרבה יותר ספקטקולרים, אבל פה נהרגים אנשים ופה יש בעיה, שמדינת ישראל מכירה בה ואנחנו אומרים אותה פעם, פעמיים ושלוש, שבמשך 50 שנה ו-60 שנה היה פער גדול בין מה שהושקע במגזר היהודי למה שניתן למגזר הלא יהודי וצריך לסגור ולגשר על הפער הזה. <אלכס לנגר:> אם אתה שם 120 מיליון שקל על פני 18 או 20 השנים האחרונות, זה כבר מיליארדים שהושקעו. ועדיין יש פער, אני לא מתחבא. בשנת 2011 אנחנו עוד הגדלנו ועשינו, השקענו כ-160 מיליון, כי הייתה לנו יכולת להשקיע. <חמד עמאר:> כמה יישובים ערבים יש? <רון מוסקוביץ:> קרוב ל-70. <אלכס לנגר:> אני לא מדבר על כל כפר. אנחנו מדברים על מועצות או רשויות. <היו"ר רוני בר-און:> כשאתה שם 120 מיליון שקל לסעיף הספציפי הזה, לרשויות הלא יהודיות, כמה אתם שם לרשויות היהודיות vis-a-vis הדבר הזה, לצורך אותו דבר? <פיליפ פארן:> 135 מיליון שקל. <היו"ר רוני בר-און:> אותו דבר? יפה. <חמד עמאר:> הוא אמר "מטעמי בטיחות", וכשאני יוצא למגזר הערבי ורואה את הבטיחות של הכבישים היום, ואתה שם פה 120 ושם 135, כשהמצב של הכבישים הרבה יותר טוב ביישובים היהודיים, אז ה-120 לא משחקים. <היו"ר רוני בר-און:> בסדר, אבל עדיין במהלך השנה זה משרת קצת פחות מ-80% מהאוכלוסייה ו-120 מיליון משרת קצת יותר מ-20% מהאוכלוסייה. <חמד עמאר:> אבל זה גם בטיחות וגם תשתיות ה-120 מיליון. זה כולל תשתיות. <אלכס לנגר:> אני לא בורח, בעיות יש. בשנת 2011 הגברנו את ההשקעה וגם חילקנו תקציב של 106 מיליון שקל מיוחד לנושא בטיחות. הבאנו תקציב נוסף, מעבר ל-160 שהשקענו באותה שנה, שיועד כולו לנושא בטיחות. <היו"ר רוני בר-און:> כשאתם נותנים אתם גם אומרים מה לעשות אתו או שאתם שמים את הכסף ושהם יעשו מה שהם רוצים? <אלכס לנגר:> אנחנו אומרים מה לעשות אותו. אנחנו מקציבים אותו במיוחד לסימונים, אביזרי בטיחות, מעקות. <היו"ר רוני בר-און:> מי בודק שגם עושים את זה וזה לא הולך למקומות אחרים, כמו ש- - -? <אלכס לנגר:> יש לנו חברת בקרה. <היו"ר רוני בר-און:> אז איך הגיע המבקר למסקנה שזה הגיע למקומות אחרים? <אלכס לנגר:> המבקר מדבר על תקופה קודמת. אני מדבר על 2011. אני יכול להתייחס גם לשתי העיריות הספציפיות - - - <גאלב מג'אדלה:> 2003–2010. <אלכס לנגר:> כן, ואנחנו מדברים על 2011. <היו"ר רוני בר-און:> אחרי הדברים הכלליים, תתייחס לקלנסווה בפירוט. <אלכס לנגר:> בקלנסווה להסדרת הכביש הראשי הושקע תקציב פיתוח של כ-3.5 מיליון שקל, ובנוסף לו ב-2011 גם 1.5 מיליון תקציב של "דרך חיים", שעסק בנושא של בטיחות וכל אביזרי הבטיחות. אני יודע שהיה גם תקציב נוסף לחידוש נושא התמרור. זה לגבי קלנסווה, שהתלבשנו עליה בשביל לשפר את המצב. בכפר קאסם, ב-2010–2011 בוצעה כניסה דרומית נוספת ליישוב בעלות של 5 שקל. היו תקציבים במסגרת "דרך חיים" – זה אותו תקציב מיוחד לבטיחות, זה היה שמו של מבצע בטיחות שהאוצר העביר לנו תקציב עבורו. תמרורים וסימון התקנים והסדרי בטיחות של 800,000 שקל; הסדרת שני צמתים – 650,000 שקל; הסרת מפגעים בכביש הכניסה – רבע מיליון שקל. זה לגבי שני היישובים האלה, שקיבלו מענה מיוחד. בכפר קאסם גם הוסדרה תחבורה ציבורית ביישוב בהצלחה גדולה. יש לנו כ-2,500 נוסעים ביום שמשתמשים בשירותי התחבורה הציבורית. בכלל עשינו מבצע גדול והכנסנו תחבורה ציבורית ליישובי המיעוטים, בעיקר בצפון הארץ, בהצלחה גדולה. את המשאבים אנחנו מעמידים, גם אם אני מסכים שהם עדיין לא מהווים מענה מלא לפערים. אבל צריך להבין, בסופו של דבר מי שאחראי לקידום התחבורה, מי שהוא רשות תימרור מקומית, מי שאחרי על-פי החוק לבטיחות ביישוב זה הרשות המקומית וראש הרשות המקומית. כמובן שככל שהרשות המקומית פועלת בצורה נחושה יותר, טובה יותר ויעילה יותר הדברים נראים בהתאם ואתה יכול לראות את זה במראה עיניים בכל מקום, גם ביישוב יהודי וגם ביישוב אחר. מספיק להסתכל על חזות היישוב ואיך מערכת הדרכים נראית ולדעת איך ראשי היישוב מתפקדים. <היו"ר רוני בר-און:> סליחה, אל תעשה הכללות. יש ראשי רשויות במגזר הלא יהודי שמתפקדים יוצא מן הכלל ויש כאלה שמתפקדים גרוע, ויש ראשי רשויות במגזר היהודי שמתפקדים קטסטרופה ויש כאלה שמתפקדים מצוין. בוא לא נעשה הכללות. <אלכס לנגר:> נכון, אני מסכים אתך. ההכללות הן ברמת היישובים האורבניים, העירוניים. אנחנו כן משקיעים מאמץ גדול במגזרי המיעוטים, זה חשוב לנו. אני מסכים עם ההערכה שנאמרה פה, ששיעור המעורבות בתאונות הוא בלתי נסבל והוא טעון טיפול. חלק מזה זה בגלל תשתיות בעייתיות, לכן אני אומר - - - <היו"ר רוני בר-און:> האם יש לך איזשהו רעיון - שיעבור דרך רגולציה, שיעבור דרך סטטוטוריקה, שאולי נצטרך לשנות חוק - שבו השלטון המקומי, למרות השאיפה הקלאסית לבזר את הסמכויות, לתת לשלטון המקומי מכסימום סמכויות ולא להתערב, שהממשלה לא תתערב בניהול השלטון המקומי, בנושא הקריטי הזה, של בטיחות בדרכים, שלמשרד התחבורה ולמשרד הפנים תהיה גם יותר שליטה בתקציבים, באמצעים ובביצוע וגם ביכולת הפיקוח על השלטון המקומי? כדי שלא נימצא במצב שתגיד לנו דבר, שאנחנו לא מתווכחים אתו, שבסוף היום האחריות היא על השלטון המקומי. אתה צודק. אבל בסוף היום, בסטטיסטיקה שנגמרת ב-31 בדצמבר ב-12:00 בלילה, השר שלך והשרים הקודמים שלך עוצרים את נשימתם לראות מה יהיה המספר הסופי על הקיר של הנפגעים בתאונות דרכים קטלניות. גם אם זה ברחוב קטן בפתח-תקווה או בשכונה במכבים-רעות או בקלנסווה או בכפר קאסם – בסוף היום זה על השולחן של השר שלך. <אלכס לנגר:> אני מסכים. אני לא רוצה לתת הצעות לשינוי רגולציה בגלל שהנושא לא באמת מוכר לי על בוריו, אנחנו לא עוסקים בתחום הזה. ודבר שני, אני יודע שדברים שרואים מפה לא רואים משם ואני לא מכיר את כל השיקולים של משרד הפנים. <היו"ר רוני בר-און:> תודה רבה. זו תשובה מצוינת. <אלכס לנגר:> אבל, אני רוצה להשלים. בהסתכלות שלנו, אנחנו יוצאים מגדרנו כדי לשפר את המצב. אנחנו מוכנים ללוות בעזרה, בסיוע, בעצה, בכל רמה שנידרש. כשמבקשים מאתנו אנחנו באים ועוזרים הן בביצוע, הן בתכנון, הן בהתלבטויות אבל אני לא יכול להחליף את הקהילה עצמה, בזה שהיא צריכה לגבות מסים, היא צריכה להעמיד משאבים משלה, היא צריכה לקבל אחריות, היא צריכה להתחשב במגבלות שיש בתוך הקהילה. <היו"ר רוני בר-און:> תודה רבה, מר לנגר. מי נמצא פה ממשרד הפנים? מי אדוני? <ישראל לוברבוים:> שמי ישראל לוברבוים, ממחוז מרכז. <היו"ר רוני בר-און:> מה תפקידו של אדוני? <ישראל לוברבוים:> מקדם פרויקטים ומערכות. <היו"ר רוני בר-און:> בבקשה, מה אתה רוצה לומר? בקצרה. <ישראל לוברבוים:> מה אנחנו כן עושים בכפר קאסם ובקלנסווה. אני חושב שמבחינת משרד הפנים התקדמנו בתוכניות המתאר. בכפר קאסם זה לקראת הפקדה, יש תוכנית מתאר. בקלנסווה זה שמיעת התנגדויות. <גאלב מג'אדלה:> כמה זמן זה לקראת הפקדה? <ישראל לוברבוים:> נכנסנו היום לזה, ובעקבות הרפורמה, כשאנחנו נכנסים לתוכניות מתאר אנחנו חושבים שזה התפקיד שלנו. אנחנו מאוד-מאוד עובדים קשה על מנת שאכן תהיה תוכנית מתאר, גם בכפר קאסם וגם - - - <היו"ר רוני בר-און:> על זה הוריתי בשבוע הראשון שלי במשרד הפנים, שזה היה לפני שבע שנים. <גאלב מג'אדלה:> כשאני הייתי יושב ראש ועדת הפנים. <גאלב מג'אדלה:> כן, אבל זה היחס של משרד הפנים, במקום שיבוא שר או מנכ"ל. אבל אני יכול לכעוס על מר לוברבוים? <גאלב מג'אדלה:> אדוני היושב-ראש, כשהייתי יושב ראש ועדת הפנים בכנסת אמרו לי שזה לקראת הפקדה. <היו"ר רוני בר-און:> ציינתי את שבחך, באיזה מרץ טיפלת בפקודת העיריות מ-1934, עד שקרה לנו אסון ומונית לשר בממשלה ואז קיבל את זה מישהו אחר, שחשב זה שחוקים עותומאניים ומנדטוריים עדיין חשוב שיהיו בספר החוקים הישראלי, ואז התנופה הגדולה שנתת לעניין הזה נקטעה. כן, מר לוברבוים. אז אתם לקראת הפקדה. "לקראת" - זה מה שנקרא דברים שאין להם שיעור. הפקדה זה דברים שאין להם שיעור, ואנחנו ניפגע פה בעוד 300 שנה וזה יהיה לקראת סוף ההפקדה. <ישראל לוברבוים:> לא, לא, ממש לא. אנחנו רוצים לעשות את הרפורמה אצלנו על מנת שיגיעו תוכניות המתאר לכל היישובים. <היו"ר רוני בר-און:> מה עושה משרד הפנים בהערת הביקורת, ששתי העיריות האלה לקחו כסף שהיה מיועד לתשתיות בדרכים והשתמשו בזה לצרכים אחרים? האם משרד הפנים לקח את זה? עשה ביקורת? שאל את החשבים? שאל את ראשי הרשויות? סליחה, יש כסף לבטיחות בדרכים, לקחתם את זה לתכלית הכי ראויה אחרת, אבל זה כסף לזה ואסור לקחת אותו לשום דבר אחר. עשיתם עם זה משהו? <ישראל לוברבוים:> אני צריך לקבל את התשובה הזאת. אני חושב שכן עושים את זה, הביקורת קיימת. <היו"ר רוני בר-און:> אז תרשום לפניך שזו שאלה שמאוד מעניינת אותי. בפעם הבאה, אני מציע לך שאם המנכ"ל שלך או השר שלך לא ירצו לבוא אל תסכים אתה לבוא, כי אז הטיפול לא יהיה כזה חייכני. מי שיבוא בפעם הבאה ולא יהיו לו תשובות מוסמכות לדברים האלה יעבור פה - - - הפעם אני יודע שנשלחת ואתה לא יודע לענות על השאלה הזאת, אין לי חצי טענה אישית אליך. זה בעיניי הדבר הכי חמור - יש כסף שמתקצבים אותו להצלת חיי אדם, לתשתיות לבטיחות בדרכים והעירייה עושה שבת לעצמה ועושה עם הכסף הזה מה שהיא רוצה. חלילה לי מלומר שהיא לקחה אותו למקומות לא נכונים. היא לקחה אותו למקומות אחרים, הוא צריך ללכת לדברים שלהם הוא מתוקצב. תודה רבה, מר לוברבוים. חבר הכנסת גאלב מג'אדלה מכיר את העניין הזה, לפי דעתי, טוב מכולנו בחדר הזה. בבקשה. <גאלב מג'אדלה:> תודה רבה על הפרגון, אדוני היושב ראש. אני לא מופתע מהתשובה של משרד הפנים. <היו"ר רוני בר-און:> חבר הכנסת מג'אדלה, אני לא רוצה שניפול על מר לוברבוים. זה מה שהנהלת משרד הפנים החליטה לשלוח, והוא צריך למלא את הוראות - - - <גאלב מג'אדלה:> אם היית מקשיב לי - - - <היו"ר רוני בר-און:> אוקיי, סליחה. <גאלב מג'אדלה:> אין כוונה להתנפל על עובד מדינה, אני תמיד הגנתי עליהם, בכל הכבוד הראוי. אבל זה לא מפתיע, אדוני. מה היה אתמול באי-אמון? תוכניות מתאר ליישובים הערביים ועצירת תוכניות המתאר, וענה השר אלי ישי. אני מאוד מכבד את המבקר, זה נושא מאוד חשוב, אבל צריך היה ללכת עליו בצורה הרבה יותר שורשית והרבה יותר עמוקה. אני מקבל את מה שאתה אומר, אבל מטילים על הרשויות המקומיות משימות ומקצצים להם תקציבים, ואז נאלצים להגיע המצב הזה, שציינת אותו, שאני לא מסכים לו. זה כמו שאתה קושר בן-אדם, זורק אותו למים ואומר לו: תשחה. אני לא מגן על ראשי הרשויות. להיפך, הם צריכים להיאבק כדי שלא יגיעו למצב הזה. אבל אגיד לך את האמת, ביום רביעי, מחר, בוועדת הכלכלה יידון כביש 804 – ואדי סלאמה-ראמה. שלושה הרוגים בשבוע שעבר, שתי צעירות וצעיר מאותה משפחה, מוואדי סלאמה. הייתי שם בניחום אבלים, אווירה קטסטרופלית. הכביש הזה, כולם רואים אותו – לא מואר, צר. לא צריך בשביל זה לא מחקר ולא מבקר המדינה. אני מגלה לך, דבר שאתה יודע, לא רק בתור שר הפנים אלא גם כמי שמסייר הרבה - הכבישים שלנו גם צרים, גם לא מוארים. הכביש של קלנסווה, לפני חמש שנים הרופא הכי טוב במשולש, ד"ר דאוד, עצר לקנות תות. זה כביש לא מואר, חשוך מאוד. בא אוטו בלי תאורה והעיף אותו 100 מטר, על המקום הוא נהרג. הכבישים לא מוארים, כבישים צרים, בכניסות ליישובים, שזו הסכנה, הכבישים לא מטופלים. עכשיו אני אומר לך ביושר, שר התחבורה לשעבר, היום השר לתשתיות לאומיות, תחבורה ודברים מאוד חשובים, השקיע המון ביישוב הערבי, אבל הוא מתחיל מאפס. צריכה להיות העדפה מתקנת וצריך תקציבים נוספים, כי מדובר בחיי אדם. כולנו יודעים, 1,346 אזרחים - חוץ מהעצב, חוץ מאובדן חיי אדם, גם כספית מה זה עולה למדינה. מאוד חשוב חיי אדם, אבל אחרי הכול, גם כלכלית. אם הכסף הזה שמשלמות חברות הביטוח, אחר כך קצבת שאירים ואחר כך כל התקציבים – אם זה יילקח ונחסוך חיי אדם, נחסוך את כל הכספים האלה, יהיה משתלם לנו להשקיע פי עשרה אם לא פי 50 בתשתיות בדרכים ובתחבורה. תעשו חשבון כלכלי פשוט. אין שום דבר בהשוואה לחיי אדם, אבל תעשו חשבון כלכלי, לפי הנתון הזה שציין כבוד מבקר המדינה, 1,315. אתה יודע כמה חברות הביטוח משלמות? כמה המדינה? כמה זה עולה? האנשים, ברגע שהלכו לעולמם, מהו האובדן הכלכלי למשק, למשפחה שלהם? אנחנו לא עושים בדרך כלל השוואות כאלה, אבל אנחנו אנשים מפוקחים, ריאליסטיים, רוצים גם להגיע לזה. תעשו חשבון. טיפול מונע, השקעה גדולה נכונה מונעת גם אובדן חיי אדם, אבל גם המון אובדן כלכלי. לכן, אדוני היושב ראש וכבוד המבקר, הנושא הרבה יותר עמוק מאשר ביקורת קלנסווה וכפר קאסם, עם כל הכבוד. הכניסות ליישובים צרות – בהן קורות רוב התאונות – לא מוארות בלילה. אתה רוצה, אני מוכן לצאת אתך לסיור, להראות לך שבעה-שמונה יישובים, אתה לא מאמין. אספר לך קוריוז. יצחק רבין, עליו השלום, לקראת הבחירות לראשות הממשלה הלך לבקר בכפר סולה. 400 מטר בכניסה היו בורות. אמר להם: תעצרו רגע. איפה אנחנו? אמרו לו: בסולם. אמר: סולם זה בשטחים או בארץ? זו עובדה, מכירים אותה 1,000 איש. אמר להם: בשטחים אצלי אין כבישים כאלה. אני מודיע לכם, אם אני אבחר, אחרי חודש אני בא לכאן והכביש הזה יהיה כביש ולא בורות, וככה קרה. חברים יקרים, דוח המבקר חשוב, אבל כבודו ממשרד התחבורה יודע את האמת ואנחנו יודעים את האמת ואדוני יודע את האמת - אם לא נשים תקציבים בהעדפה מתקנת בהשקעה גדולה המצב הזה ישתפר, אבל ימשיכו להיות תאונות וימשיכו להיות הרוגים. <היו"ר רוני בר-און:> תודה רבה. ראש עיריית כפר קאסם, בבקשה. מר נאדר סרסור. <נאדר סרסור:> צהרים טובים, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קהל הישיבה. הייתי פעם יושב ראש האופוזיציה, הייתי חבר ועדת הביקורת ויושב-ראש ועדת הביקורת. אני מקבל כל ביקורת, ולהיפך, גם הבאתי אתי את יושב-ראש ועדת הביקורת בעירייה, שהוא חבר נמרץ ועושה הרבה עבודה. אולי ניתן גם לו לדבר מילה אחת או שתיים. קודם כול, אני רוצה לענות לאדוני ממשרד הפנים על העניין של כסף שהגיע אלינו והעברנו אותו למקומות אחרים. אני לא יודע על מה מדובר כאן, אין כסף שהגיע ממשרד הפנים והועבר למקומות אחרים. משרד הפנים נותן לנו, לכפר קאסם, עם 21,000 תושבים, 1 מיליון או 900,000 שקל, מהם 300,000 שקל שאני צריך לעשות מיגון לבתי-ספר. נשארו 600,000 שקל, אני משקיע אותם בתחבורה או בתשתיות או בכבישים. אין מקום שמשרד הפנים העביר כסף ושלחנו אותו למקומות אחרים. גם משרד התחבורה, יושב כאן ידידנו רשרש והוא יודע. מה שמשרד התחבורה נתן הלך למקומות הנכונים. משרד התחבורה, לצערנו הרב, מ-2006 עד 2009 - וזה מפי אנשים שהיו אתי בישיבות כי אני לא הייתי בארץ בשנים האלו – לא השקיע בכפר קאסם מאומה. ההשקעה התחילה להיות ב-2010–2011, והם מבורכים על זה. כל גרוש שהגיע לכפר קאסם הושקע במקום הנכון, בזמן הנכון, תחת פיקוחו של משרד התחבורה, אם זה במעגלים, אם זה בכניסה הדרומית-מערבית, אם זה בעניין של הבטיחות בדרכים, אם זה בעניין של התמרורים. אחרי הביקורת שהייתה אצלנו אני אמנה מה עשינו ואיך אנחנו מתייחסים לעסק הזה. ברשותך, אדוני היושב ראש, אתן קצת היסטוריה על כפר קאסם וכאן תעשו היקש ותבינו באיזה מצב אנחנו, כראשי רשויות חדשים – איך היינו ומה אנחנו היום. כולם יעידו על זה. אני, כראש רשות נבחרתי בסוף 2008, נכנסתי ב-17.12.2008, משמע ב-1.1.2009. נכנסתי כשהגירעון המצטבר היה 65 מיליון שקלים, כאשר התקציב הוא 64 מיליון שקלים. משמע, 100% מהתקציב היה גירעון. שש משכורות לא שולמו; קרנות מכאן עד בית ג'יבריל; איפה שאתה רוצה 20 או 30 עיקולים; חשמל ומים בבתי-הספר, שזה מצרך יסוד, לא היו. ומכאן אתה, כראש עיר, תתחיל לתפקד. מה עוד שאנחנו תחת חשבת מלווה. אני רוצה לומר לאדוני היושב ראש, אתה היית פעם שר הפנים, פעם שר האוצר, כל פעולה שאני רוצה לעשות בעירייה הזאת אני צריך לקבל אישורה של החשבת המלווה בכפר קאסם. עובר עלינו חורף, התשתיות ביישובים שלנו, רובם נעשו בשנות ה-70' וה-80', אלא אם אנחנו מפתחים את התשתיות החדשות, לרבות הדרך שדיברתי עליה או הכביש שאנחנו מדברים עליו. כל גשמי ברכה כאלו נפערים בורות. בכל היישובים, לא בכפר קאסם. כפר קאסם נחשב ליישוב שמנוהל טוב, כולם יעידו על זה. בכל היישובים נפערים בורות, שאנחנו מקבלים, לצערנו הרב, גם תביעות מהתושבים במיליוני שקלים. אם אני רוצה לכסות את הבורות האלו אני צריך לחכות לאישור החשבת המלווה, אחרי שאני עושה מכרז, כי לצערנו הרב, החשבים המלווים הם חשדנים כלפי ראשי הרשויות. הם חושבים שאנחנו מתחמנים אותם. זה המצב אנחנו נמצאים בו, זה המצב שאני הייתי בו. אנחנו, בכוחות עצמנו ובכוחות אחרים - - - <היו"ר רוני בר-און:> אדוני ראש העיר, תגיד לנו מה עשיתם בעניין התשתיות והבטיחות בדרכים. <נאדר סרסור:> זו נקודת הפתיחה שאני צריך להגיד, ואחר כך אתייחס למשרד הפנים כי יש לי על משר הפנים ביקורת מכאן עד - - - <היו"ר רוני בר-און:> אבל אין לנו זמן בלתי מוגבל, מר סרסור, אנחנו צריכים להתקדם. תאמין לי, אני ער לכל הצרות, הגירעונות והחשבים המלווים. מי טוב כמוני מכיר. אני מבין שזו הזדמנות לפרוק את אשר על ליבך. אנחנו מעוניינים כרגע במה עשתה העירייה בענייני התשתיות והבטיחות בדרכים, כפי שזה נושא הדיון. על נושאים אחרים נדבר במקומות אחרים בזמנים אחרים. <נאדר סרסור:> זה המקום היחיד שיש לי לדבר, אדוני, אין מה לעשות. אני מדבר עם המשטרה והמשטרה מעבירה תלונות שלי. מאז שהיה דוח הביקורת לקחנו אותו לתשומת ליבנו. כל העניין הטכני של בטיחות וועדות - הקמנו את הוועדה, נכון שלא כינסנו אותה בצורה הנאותה ביותר, אבל אני רוצה לומר לאדוני שעניין הבטיחות הוא בראש מעיננו. זה בשוטף, לא רק עניין של ועדה זו אחרת. אמנה מה עשינו אחרי דוח הביקורת, כי הכסף, אמר אדוני, הגיע בחצי השני של 2011 ובחצי הראשון של 2011 היה כביש הטבעת. ביצענו שני מעגלי תנועה במוקדי סיכון, לפי המידע על תאונות דרכים בצומת, מה שנקרא חרסה וצומת - - -. הותקנו תמרורים חדשים ומומשה תוכנית התמרור שהייתה לפני שלוש שנים. לא היה כסף, לא היה באפשרותנו לממש את התוכנית הזאת, וכאשר נמצא הכסף הושקע בדיוק לפי התוכנית שהייתה לפני שלוש שנים. הוסרו 90% מפסי ההאטה הלא תקניים והותקנו חדשים, ואתם מוזמנים לראות את זה. הייתה צביעה לכל המעברים, אפילו עשינו מעברים קבועים מאבנים משתלבות בשחור-לבן או בכהה-לבן. הותקנו פסי האטה - ואני מברך את משרד התחבורה על זה – בדוק במקום שהיו בו 12 תאונות. זה ביציאה מכפר קאסם, בעקלקל הזה. שם קרו כמה תאונות, שלצערנו הרב היו מעורבים שם שישה ילדים מהיישוב שלי שהם משותקים. מאז שהצבתי את פסי ההאטה שם אני לא שומע על תאונה אחת, למרות שהתושבים מקטרים עליהם. אז אני שם חיי אדם מעל הקיטורים. <היו"ר רוני בר-און:> בצדק. <נאדר סרסור:> נערכה צביעת מעברי חצייה, הותקנו כל מעקות הבטיחות לפי התוכנית בקרבת מוסדות החינוך. באתי לעיר הזאת, יש עמודי חשמל שהוצבו בשנות ה-60'. לא היה תכנון עיר, לא הייתה תב"א, לא היה כלום ושמו את עמודי החשמל. היום, כאשר הורחב הכביש אני מתמודד עם העתקת עמודי חשמל. לפי הסטטיסטיקה שלי אני צריך להשקיע 12 מיליון שקל כי חברת החשמל לא מעתיקה עמוד אחד ללא תשלום, אפילו לא עמודי חשמל מעץ, למרות שקיבלנו חוות דעת ממשרד התשתיות שכל עמוד עץ צריך להיות מועתק על-ידי חברת החשמל על חשבונה הפרטי. אנחנו מתדיינים אתם חצי שנה אם זה על חשבונם או על חשבון העירייה. למרות זאת, יש שלושה-ארבעה מוקדי עמודי חשמל, שמהווים סכנה בטיחותית. הקצבתי 170,000 שקל, שזה האמדן לשלושה, ואני מיישם את זה בחודש הזה או בחודש הבא. אז אנחנו עובדים קשה, אדוני, על מנת להסיר כל דבר לא בטיחותי בעיר שנקראת כפר קאסם. בכפר קאסם פועל מטה בטיחות יישובי, שיוזם פעילות בטיחות בקרב תלמידים וקשישים. <היו"ר רוני בר-און:> הוועדה הוקמה? <נאדר סרסור:> הוועדה הוקמה. <היו"ר רוני בר-און:> היא נפגשת? <נאדר סרסור:> היא תיפגש. עם כל הכבוד למר גולן, הוועדה תיפגש, והוועדה אפילו שתשים תוכנית לעשר שנים, כאשר אין לי תוכנית מתאר – הכול בבל"ט. אין לי תוכנית מתאר משנת 1991, אדוני, אם אתם לא יודעים – שתדעו לכם. איפה אשים תוכנית אב? במה? איפה? אני רוצה לדעת איפה אשים תוכנית אב כאשר 40% מהיישוב הוא ללא כבישים סלולים. איפה אשים תמרורים, על העפר? אם זה על העפר, אז אדרבה. כולכם מוזמנים, שתגידו לי: שים את התמרור הזה כאן. אאסוף אותם על חשבון התושבים ואשים אותם. על עפר לא שמים תמרור. <היו"ר רוני בר-און:> מר סרסור, מה מצאה הביקורת בעניין תקציבים שהיו מיועדים לבטיחות בדרכים והלכו למקומות אחרים? אני אומר עוד פעם, חלילה לא הלכו מחוץ לעירייה, חלילה לא הלכו לצרכים לא של האזרחים - הלכו לחינוך, הלכו לרווחה, הלכו לסעד, הלכו לתעסוקה. לא מעניין אותי, רק לא הלכו לבטיחות בדרכים. <נאדר סרסור:> אני רוצה לשאול את אדוני מהביקורת, התקציבים האלה הגיעו ממשרד כלשהו או שהקציבה אותם העירייה? <היו"ר רוני בר-און:> לא, לא, לא, אתה לא מנהל פה דיון עם הביקורת. הדיון מתנהל שאני מנהל את הדיון - - - <נאדר סרסור:> אני רוצה להבהיר - - - <היו"ר רוני בר-און:> אבל מר סרסור, אני מנסה להבין האם היו תקציבים בעירייה שהוקצבו לענייני בטיחות בדרכים, תשתיות, כל מה שאנחנו דנים בו עכשיו, ובגלל אילוצים אחרים הלכו לתכליות אחרות של העירייה ושל התושבים של כפר קאסם? לפינוי אשפה, לשיפור פני העיר, למערכות חינוך - אני לא יודע להגיד, רק לא הלכו למקום שבו הם היו מתוקצבים. היה או לא היה? אם היה, איך פותרים? <נאדר סרסור:> לא היה דבר כזה. <היו"ר רוני בר-און:> תודה רבה. <נאדר סרסור:> לא היה דבר כזה, אבל אני רוצה להבהיר דבר אחד. כל שנה אני שם 600,000 שקלים לשיפור כבישים, לקרצוף, למעברים, לניקוז. אני שם הכול יחד, אני לא שם סעיף-סעיף. נכלל בתוך זה שיפור כבישים. אני מבשר לך שבכל שנה אני עושה מכרז של 100,000–120,000 שקל על חשבון התקציב השוטף, לא ממוסדות, לא ממשרדי ממשלה, זה מעניין של התקציב הפנימי שלנו ואני שם משפר את התשתיות. לא ידעתי שיש העברה ממקום אחד לאחר, אין לי דבר כזה. אתם יכולים לבוא ולבדוק את זה. אדוני היושב ראש, אקח את דוח הביקורת לתשומת לבי. אתה רואה שהתחלנו ליישם כמעט 60% מכל הביקורת שהיה בדוח. העניין הפורמלי של הוועדה, של ועדת היגוי ושל ועדות אחרות יקום בתוך הזמן הסביר ביותר – זאת אומרת בתוך שבוע-שבועיים ולא בתוך 32 שנים. כל הדברים שנאמרו בדוח הביקורת יילקחו לתשומת ליבנו, אבל יש מקום לטעון טענה אחת, אדוני. אני בדעה שלך. לצערנו הרב, בא מישהו ממשרד הפנים, אולי העוזר של רות יוסף, הייתי אצלכם שם וכל מה שאני אומר עכשיו אמרתי בפניך. מאז ועד היום הזה אפילו יושב ראש לוועדה לתכנון המרחבי לא שלחתם. <היו"ר רוני בר-און:> תודה רבה. עיריית קלנסווה, מי מדבר? מהנדס העיר, מר תאיה, בבקשה. <נאדי תאיה:> צהרים טובים לכולם. רק אתמול נודע לנו על הישיבה הזאת. <היו"ר רוני בר-און:> לא, זה לא נכון. <נאדי תאיה:> בצורה אישית, כמהנדס העירייה. <היו"ר רוני בר-און:> בצורה אישית - אז לך, לא "לנו". הישיבה הזאת זומנה פעמים, נדחתה פעמיים, אף פעם לא בגללי. פעמיים נדחתה לא בגללי. יש לך מה להגיד או אין לך מה להגיד? אין לי טענה אליך, אתה לא יודע, נגיד - - - <נאדי תאיה:> אני רוצה להגיד, שממלא מקום ראש העיר, בגלל הביקור של שרת החקלאות, לא יכול היה להגיע ואנחנו מייצגים את העירייה. לקחתי על עצמי להגיע לכאן ולייצג את העירייה לפחות בדברים שאני מתמצא בהם, עם משרד התחבורה. <היו"ר רוני בר-און:> מה עשיתם כדי לתקן את הליקויים שהוצגו בדוח? <נאדי תאיה:> בשנה האחרונה עיריית קלנסווה עברה מצב קשה. היה מקרה טרגי של רציחת מנכ"ל העירייה, הייתה נבצרות של ראש העיר. היו מקרים שהשפיעו על ניהול העירייה - עוזר ראש העיר התפטר, הגזבר התפטר, היועץ המשפטי התפטר. זה המצב הניהולי שהיה בעיר בשנה אחרונה, לכן יכול להיות שההתייחסות לדוח של מבקר המדינה לא הייתה בהתאם. <היו"ר רוני בר-און:> טוב, אני מבין מה שאתה אומר. אני מבין שהשלטון המקומי בקלנסווה נקלע לבעיות אובייקטיביות, שאנחנו גם לא יכולים לצפות לקבל מענה ראוי, לפחות מענה ברמה שקיבלנו מכפר קאסם, מה הם התחילו לעשות. גם הם עוד לא נמצאים במקום שראש העיר רוצה להימצא. הוא רוצה להיות הרבה יותר קדימה בדברים. אבל מכם, בגלל הבעיות האובייקטיביות שלכם, אנחנו לא יכולים לצפות אפילו. אני לא יושב פה עם איזה סרגל ואומר: מה עשית ומה לא עשית. אם אתה יכול להגיד מה כן נעשה – תגיד. אני מבטיח לך שנגלה כלפי עיריית קלנסווה סבלנות בדרך שהיא בה היא תתקן את הליקויים שנמצאו בביקורת עד לדיון הבא, ויהיה לנו דיון מעקב נוסף בעניין הזה. תגיד מה כן עשיתם, מה אתה יודע שנעשה. <נאדי תאיה:> אם לעיריית קלנסווה לקח יותר מעשר שנים - כולל ועדות ארציות, כולל ועדה לתכנון ובנייה וכולל משרד הפנים - להכין תוכנית מתאר ועד היום היא לא הוכנה, והיום אנחנו צריכים לגזור ממנה תוכנית אב לתחבורה ולתאם אותם יחד, זה לא פלא שאנחנו מקבלים דוח כל כך גרוע ממבקר המדינה. יחד עם זאת, אנחנו בעיריית קלנסווה, בשיתוף פעולה עם משרד התחבורה – הנציג שלהם יוסי בלגזל, עמר רשרש והמשרדים שלהם - עושים מאמצים גדולים על מנת לחסל את כל המפגעים והמטרדים שנמצאים בקלנסווה. הכנו תוכניות חומש והגשנו אותן למשרד התחבורה ביהוד וגם היינו אצל עמר רשרש בנצרת עלית. אנחנו עובדים יחד על מנת להבטיח ולהקטין את מספר הנפגעים בתאונות. משרד התחבורה שם דגש על הבטיחות בדרכים בקלנסווה, במיוחד בקרבת בתי-הספר. רק בשלושת החודשים האחרונים, משרד התחבורה בשיתוף עם עיריית קלנסווה, הכין תוכנית סימון כבישים אשר אושרה על-ידי משרד התחבורה, כולל הצבת תמרורים והיא מתוקצבת ומתוכננת על-ידי משרד התחבורה. מטרת התוכנית היא להסדיר את התנועה ולהגביר את הבטיחות בדרכים. <היו"ר רוני בר-און:> התחילו לבצע אותה? מר תאיה, אנחנו מוכרחים להתקדם. <נאדי תאיה:> שמנו 260 תמרורים בחודש האחרון, כולל עמודים. עיריית קלנסווה, בשיתוף פעולה עם משרד התחבורה, ביצעה תשתיות מתאימות למשמרות הזה"ב. התשתיות אושרו על-ידי המשטרה בסיור שנערך יחד אתם לפני שנה, כולל השלמת כל הנדרש והצבת התמרורים המתאימים במקום. <היו"ר רוני בר-און:> חוץ מתמרורים, מה עוד בוצע? <נאדי תאיה:> בוצעו מעברי חצייה בקרבת בתי-ספר, בנוסף לאלה שהיו, מאבנים משתלבות. <היו"ר רוני בר-און:> גדרות, מעקות בטיחות? <נאדי תאיה:> כולל גדרות בטיחות, שהוצבו בנוסף לאלה שהיו. <היו"ר רוני בר-און:> מה עם הבאמפרים הלא חוקיים? הורדתם אותם? <נאדי תאיה:> אגיע אליהם. <היו"ר רוני בר-און:> אבל תגיע כבר. אני צריך לשלוט בקצב הדיון. אתה בא לדבר על עצמך, לי יש פה עוד הרבה אנשים שמחכים. <נאדי תאיה:> אני מגיע. <היו"ר רוני בר-און:> תתקדם עם מה שעשיתם. <נאדי תאיה:> ביצענו העתקת מאה עצי דקלים במימון משרד התחבורה, אלה שהפריעו לילדים בקרבת בתי-הספר העתקנו אותם והשלמנו את הריצוף על מנת לאפשר תנועה חופשית בקרבת בתי-הספר. סגרנו בורות בקרבת בתי-הספר במימון משרד התחבורה, אלה שהפריעו לתחבורה. בקשר לפסי ההאטה – פסי ההאטה שמדובר עליהם בקלנסווה הותקנו לפני עשר שנים. הם ברוחב של ארבעה מטר ובגובה מכסימלי באמצע עד עשרה סנטימטר. בדוח מבקר המדינה מתואר רוחב של 1.5 מטר וגובה של 25 סנטימטר. זה לא מתקבל על הדעת. אני לא חושב ש-50% מהרכבים היו עוברים את המכשול הזה. <שמואל גולן:> זה קיים בפועל. <נאדי תאיה:> אפשר להראות לנו? אני לא ראיתי. <שמואל גולן:> נביא לך תמונה, אם אתה רוצה. <נאדי תאיה:> יש לציין שבכל בתי-הספר והגנים מוצבים מעקות בטיחות ממתכת לשם בלימת ריצת התלמידים ביציאתם מבית-הספר, חוץ מבית-ספר אחד, שקוראים לו אלרשדיה. <היו"ר רוני בר-און:> למה לא עושים שם? <נאדי תאיה:> שם יש לנו בעיה נקודתית עם המבנה של הדואר והמבנה של קופת החולים, ואין לנו אפשרות לגישה אחרת, חוץ מהגישה הזאת. <היו"ר רוני בר-און:> זו בעיה בלי פתרון, אתה אומר? <נאדי תאיה:> יש לה פתרון, אבל בתיאום עם משרד הבריאות והדואר. <היו"ר רוני בר-און:> למה אי-אפשר לתאם את זה? <נאדי תאיה:> מתאמים את זה, אבל לוקח הרבה זמן עד שהם נותנים לנו אפשרות לגישה. אני גם מזמין ממחר לראות את החניונים שנמצאים בתחום בתי-הספר, שהם מגודרים ויש להם יציאה נפרדת כלפי חוץ. אין גישה לתלמידים. <היו"ר רוני בר-און:> תודה רבה. <שמואל גולן:> אני חייב לענות לאדוני. אדוני יודע מי זה מחמוד נסאר? <נאדי תאיה:> אדוני, אני אומר לך, אני עוד לא פירטתי את מה שמשקיע משרד התחבורה בכיכרות, בהסדרי תנועה ברחוב הראשי, כמו שהוא אמר לך. מדובר ביותר מ-10 מיליון שקלים. <היו"ר רוני בר-און:> ומשרד התחבורה מתקצב את זה? <נאדי תאיה:> הם מתקצבים והם עובדים. <היו"ר רוני בר-און:> כמה זמן ייקח לבצע את זה? <נאדי תאיה:> עובדים, גם היום עובדים בכיכרות. זה פרויקט עם הרבה כסף, מתקצבים אותו בשלבים ואני מקווה שהמצב ישתפר. <שמואל גולן:> אדוני, מחמוד נסאר אתה יודע מי זה, נכון? <גאלב מג'אדלה:> מי זה? <שמואל גולן:> זה אחד המהנדסים שלו, שמדד את פס המיתון הזה. עזוב, חבל על הוויכוח. <נאדי תאיה:> אני רוצה להגיד גם לשר, שהסדרי התנועה בכיכר הכניסה הראשית לקלנסווה הוסדרו על-ידי מע"צ, ומע"צ עד עכשיו עובד בשני מסלולים והכין תוכנית התחברות גם לכביש 97. אני אופטימי, אדוני. <היו"ר רוני בר-און:> בסדר גמור. אני מאוד שמח, כי חלק גדול מההצלחה תלוי במצב הרוח של מי שצריך לעשות, אם הוא אופטימי זו כברת דרך לקראת ביצוע. אבל צריך גם לעשות מהר, כי חלילה וחס, עם כל התכנונים, אם יקרה עד משהו סתם נצטער על מישהו שכבר היה כסף, היו תוכניות וזה לא הספיק בשבילו. בפעם הבאה נשמע לגבי ההמשך של הדברים האלה. יש לי פה עוד ראש רשות, נאסר חיר מפקיעין. בבקשה, אדוני. <נאסר חיר:> אני לא יודע למה אני מוזמן, אני לא בדוח מבקר המדינה. <היו"ר רוני בר-און:> אני גם לא יודע למה הוזמנת, אבל כתבת לי פתק שאתה רוצה להגיד משהו. <נאסר חיר:> אני רוצה להגיד בקשר לתשתיות. יש לנו בעיה בתוך הכפרים שלנו, שאנחנו נתקלים בה יום-יום. אנחנו לא מדברים על שכונות חדשות, שאנחנו מקימים בזמן האחרון, אלא מדברים על הגרעין הישן. בגרעין הישן יש באמת בעיה, יש לנו בעיה עם המשרד עצמו בוועדות מקומיות ומחוזיות. במקום להגיש ולקבל תב"א בתוך שנה-שנתיים, זה יכול לקחת כמה שנים טובות עד שמקבלים תב"א בתוך היישוב. זו אחת הבעיות שאנחנו נתקלים בהן. אין ספק שמשרד התחבורה ומע"צ עובדים אצלנו בצורה מסודרת, הם מבצעים את העבודה ואני חייב לציין אותם לשבח, גם אלה שעובדים מולנו. באמת שהם משקיעים הרבה מאוד כסף - - - <היו"ר רוני בר-און:> הנה, עכשיו אני מבין למה באת ולמה הוזמנת. <נאסר חיר:> לא דיברו אתי בכלל. <היו"ר רוני בר-און:> מר לנגר, תכין את הצ'קים. אתם מקבלים פה כל כך הרבה מחמאות, תאמין לי... כל פעם שהיו משבחים אותי בדיון כזה הייתי קונס את האנשים... <נאסר חיר:> אם אני לוקח את פקיעין, כיישוב קטן שמונה כ-5,500 תושבים, מושקעים בו מאות אלפי שקלים, סכומים די אדירים גם בצמתים, גם בתמרורים, גם בגבשושיות, גם בצביעת מדרכות, גם במעקות, שמשרד התחבורה בעצמו מתקין. אני חייב לציין את זה, שהם מתקינים, לא אנחנו. ככה, שאין שום סכנה שהכסף שיגיע לזה ילך למקום אחר. <היו"ר רוני בר-און:> מספיק שבחים על משרד התחבורה. אני לא יכול לעמוד בזה יותר. די. <נאסר חיר:> אבל, אדוני היושב ראש, אני רוצה להגיד לכם שיש לנו בעיה עם מה שאמר האדון בקשר למצ'ינג שאנחנו אמורים לשלם. יש באמת בעיה. אם היום כל המשרדים יתעשתו ויגידו שאם יש מצב סוציו-אקונומי שהוא 3, 3.5 או 4, אז צריכים להיות שותפים במצ'ינג של 20% או 30% או 40%, כיוון שזה מעלה את הגירעונות, במיוחד בחינוך ורווחה. <היו"ר רוני בר-און:> תודה רבה. מר מוסקוביץ, בבקשה. <רון מוסקוביץ:> אדוני היושב ראש, אני רוצה לגעת בשלושה דברים, אבל לפתוח ולומר מילה טובה לביקורת. אני לא זוכר בשנותיי בשלטון המקומי שהביקורת התעסקה בנושא הזה של בטיחות בדרכים. אני זוכר שהביקורת מתעסקת בהרבה מאוד דברים, לא נפתח פה דיון, אבל לדעתי הביקורת הולכת ברשויות המקומיות למקומות היותר קלים לפעמים. פה נעשתה עבודה מאוד חשובה, לטעמנו. אני חושב שלבדוק את הנושא של הבטיחות בדרכים זו משימה ראויה וחשובה, כי באמת מדובר פה בהצלת חיים. לשאלתך בנושא רגולציה, אני מציע להתחיל בקטן. ביום הבטיחות שהיה פה לפני כשלושה חודשים עלה רעיון, שאנחנו לפחות מנסים לקדם אותו בימים אלה, שמנהל מטה הבטיחות ברשות המקומית יהיה חובה וזו תהיה משרה סטטוטורית, כפי שיש משרד סטטוטורית למבקר, למהנדס, לווטרינר, למנהל מחלקת חינוך, יש היום הצעה שדובר יהיה סטטוטורי. אני לא רוצה להביע דעה בעד או נגד, אבל מנהל מטה הבטיחות חייב להיות סטטוטורי, בהיקף הראוי לפי גודל הרשות. אני מאוד מקווה שנקודת המגע - - - <היו"ר רוני בר-און:> זה לא מספיק. הוא צריך לקבל את המשכורת שלו ממשרד התחבורה והוא צריך שיהיו לו כלים לכפות על ראש העיר לבצע את הדברים שעולים כדי שאלת חיים. אחרת הוא יהיה דובר של ראש העיר; הוא רוצה – יפטר אותו; לא רוצה – לא יפטר אותו. אחרת לא הרווחנו שום דבר, יצרת עוד ג'וב. <רון מוסקוביץ:> המצב היום הוא שאנחנו עובדים מול 254 מנהלי מטות, אנשים טובים, אבל 90% מהם - - - <היו"ר רוני בר-און:> אז יהיו לשר שלך עוד 254 תפקידים במשרד התחבורה. תאמין לי, הוא יקנה את זה בשמחה. את כולם הוא יוריד לשלטון המקומי, הוא יסדר שם סדר. לא ייהרגו אנשים בתאונות דרכים בתוך העיריות. <רון מוסקוביץ:> אני רוצה רגע לחזור - אנחנו עובדים היום מול מנהלי מטות, ש-90% מהם נושאים בתפקיד אחד נוסף בתוך הרשות, אם לא יותר.הם קב"טים, הם מנהלי רכש והם מנהלי חינוך וכן הלאה. אני חושב שזו הזדמנות טובה לנסות לקדם את העניין הזה. אנחנו מנסים לקדם את זה, אולי גם תהיה הצעת חוק פרטית של חברי כנסת ויוזמה. אני מניח שהמשרד שלנו, לפחות - - - <גאלב מג'אדלה:> אין יותר טוב מהשר שלך ליזום דבר כזה. <רון מוסקוביץ:> בואו לא נשלה את עצמנו, הבעיה היא שמשרד הפנים לא אוהב את העניין הזה. בשיחות שלי באוצר אמרו שהדבר הזה בעייתי ומרכז השלטון המקומי, המנכ"ל של קובי שנמצא פה, גם אמר לי שעמדתם היא נגד. הם מוכנים לשקול מצ'ינג כזה או אחר. אבל אני אומר שזה משהו שאפשר לבצע, זה משהו שבהחלט ייתן תנופה לנושא של בטיחות בדרכים. <היו"ר רוני בר-און:> אם אתם תשלמו את זה, זה יהיה. אם אתה תפיל את זה על השלטון המקומי, על משרד הפנים ועל משרד האוצר - תכתוב את ההמלצה הזאת על הקרח. היא לא תהיה. גם אם זה יהיה כתוב בחוק, לא ימנו אותו. הנה, אני אומר לך. <רון מוסקוביץ:> כרשות, אנחנו מוכנים לתת חלק מהתקציב של הדבר הזה. <היו"ר רוני בר-און:> לתת את הכסף, לשלוט בבן-אדם ולהכווין אותו מקצועית. <רון מוסקוביץ:> היום אנחנו עושים את זה באמצעות מנהלי האזורים, ששניים נמצאים כאן. <היו"ר רוני בר-און:> טוב. אני לא מנהל את הוויכוח, אתם יודעים יותר טוב. תתקדם האלה, בבקשה. <רון מוסקוביץ:> הדבר השני הוא הנושא שקרוי שירות אזרחי. ישנה יוזמה מבורכת של הממשלה, האוצר, והשר שלנו ביקש שהרשות הלאומית תצטרף לפרויקט של שירות אזרחי. הוקצו לנו 200 תקנים – 100 למגזר החרדי ו-100 למגזר הערבי. בנושא המגזר החרדי – איישנו, לשמחתי, ממש בחודשים האחרונים, 46 תקנים, כולן בנות, במאמץ רב ובדרכים עקלקלות על מנת לגייס ולגרום להשמה של אותן בנות, בעיקר במחוז הצפון, על מנת שיעשו בטיחות פרופר בתוך היישובים, יצילו חיים, ידריכו, ייכנסו למוסדות החינוך ויפעלו ככוח נוסף ומגבה, כשהתשלום הוא ממשלתי לטובת בטיחות בדרכים בתוך הרשויות. לצערי, ואני אומר את זה פה לידידיי ראשי הרשויות, כולל חברי נאדר סרסור, לא זכינו לשיתוף פעולה – אני אומר את זה באופן גורף וכולל - מראשי הרשויות של המגזר הערבי ומנכבדים וממובילי דעה במגזר הערבי. היו אנשים שאמרו: תעשו, אנחנו לא יכולים להיות בחזית; היו אנשים שאמרו: אל תעשו, אנחנו נפריע. אני חושב שאם מדברים פה על המגזר הערבי שרוצה לעשות לביתו ומנסה להילחם במגיפה הזאת, של תמותה, של הרג ושל קורבנות בשיעור כפול משיעורם באוכלוסייה, אני חושב שהצעד הזה מתבקש. דבר אחרון, שאנחנו הנהגנו והוא די משיק לעניין שבו פתחתי, לנושא הביקורת, ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים גיבשנו בסוף השנה שעברה מדדי בטיחות. המדדים הללו יעודכנו וייבדקו אחת לשנה. נבדוק את כל הרשויות בארץ, ובין היתר נבדוק, והדבר זה כמובן יפורסם לציבור כולו ולתושבי אותה רשות, נמסור מדד של רשות בטוחה ובטוחה פחות. יש שם את נושא הניצול התקציבי, נושא קיום ישיבות, קיום מטה, הצפת הבעיות וכן הלאה. <היו"ר רוני בר-און:> מר מוסקוביץ, מה תקציב הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים לשנת 2012? <רון מוסקוביץ:> התקציב הנוכחי הוא 312, לפני הקיצוצים הרוחביים. קיצוץ אחד כבר אושר בוועדת הכספים. <היו"ר רוני בר-און:> אתה יכול לתת לי הערכה גסה, אני לא תופס אותך במספר, כמה ממנו מיועד למגזר הלא יהודי וכמה ליהודי? <רון מוסקוביץ:> חלק ניכר מהתקציב שלנו מופנה למגזר הערבי, לתוכניות ייעודיות, תוכניות התערבות. <היו"ר רוני בר-און:> שאלתי אותך, אמרת לי 300 וקצת. תגיד לי בגס כמה אתה נותן - - - <רון מוסקוביץ:> למשל, אנחנו מעבירים 65 מיליון שקל מתוך התקציב שלנו למשטרת ישראל. להגיד לך שמשטרת ישראל ב-65 מיליון שאנחנו מעמידים לרשותה פועלת בשליש מהכסף הזה במגזר הערבי או ב-20% או ב-50% - - - <היו"ר רוני בר-און:> סלח לי, קודם כול, אתה כן יכול להגיד להם את זה. אז הנה אני אלמד אותך, אולי לא ידעת עד היום. כשאתה נותן 65 מיליון שקל למשטרת ישראל או למשרד לביטחון פנים לשת"פ שאתה עושה אתם, תגיד להם: המספרים של המגזר הלא יהודי בקורבנות ובתאונות דרכים מציקים לי. אז אני מבקש, בכסף שאני נותן לכם, לנסות להגביר מאמץ במגזר הזה. <רון מוסקוביץ:> זה בדיוק מה שנעשה וזה בדיוק מה שסוכם ביני לבין מפכ"ל המשטרה ביום ראשון האחרון. <היו"ר רוני בר-און:> סליחה שחשבתי כמוכם, אני מתנצל. אני צריך ללכת להיבדק. אחרי ה-65 מיליון האלה, שהולכים לשת"פ עם המשטרה, ב-250 שנשארו לך, אתה יודע לפלח לי את זה בין יהודי ללא יהודי? <רון מוסקוביץ:> אני יכול לומר לך שאנחנו מקצים למגזר הערבי כפול משיעורו באוכלוסייה. את זה אני יכול לומר בלב שלם. <היו"ר רוני בר-און:> אני מקבל את התשובה הזאת כמניחה את הדעת ויותר. תודה רבה לך. הגענו למשטרה סוף-סוף. תגידו לנו, מה יהיה עם האכיפה? אותי מטריד הנושא של האכיפה במגזר הלא יהודי. אני ער לבעיות, אני ער לצרכים של המשטרה, אני ער לחוסרים של המשטרה. תאמינו לי, אני מכיר את ההוצאות האלה מקדימה, מאחורה ואני יכול לתת אותם בעל-פה. בסוף היום אתם רואים לאן התמונה הולכת, אתם רואים שהחבר'ה שם - גם אם זה תשתיות, אם זה תרביות נהיגה, אם זה מצב מכני של רכב, המספרים מדברים וטעונים תיקון. בסוף אתם הראשונים שמגיעים לזירות, רואים את התוצאות ובסוף האחריות, אחרי שהיא מונחת על תחבורה או על פנים או על ראש העיר, אתם יודעים שזה נגמר בלובשי המדים. <סנ"צ אלברט אסרף:> אדוני תיאר נכון את המצב הקיים ברשויות המקומיות הערביות. משטרת ישראל עושה לא מעט, במיוחד בתקופה האחרונה, שיתוף פעולה נרחב עם כל הרשויות, כולל ראשי רשויות מקומיות. אנחנו נפגשים לא מעט עם האנשים על מנת להגביר את המודעות. כרגע הפעילות המשטרתית ממוקדת הרבה יותר בתחומי ההסברה, מתוך מגמה להדגיש את הנוכחות, להיראות, להסביר ולהגיע לרמת שותפות גבוהה. יחד עם זאת ובד בבד, אנחנו מפעילים לא פעילויות מבצעיות במאסות קריטיות, במוקדי תאונות חמורים, ולא מעט כתבי אישום חמורים מוגשים כנגד התנהגויות כאלה או אחרות בתוך הרשויות. המשמעות היא שנעשית לא מעט פעילות של המשטרה בתחום הרשויות. <היו"ר רוני בר-און:> יש לי שאלה. אתמול ראיתי בטלוויזיה שמיום ראשון יתחילו לפעול מצלמות מהירות. כמה אמרתם, 130, 140 בכל הארץ? <סנ"צ אלברט אסרף:> כרגע מתחילים עם 60 והמגמה היא לעלות ל-300. <היו"ר רוני בר-און:> מ-60 אלה, אתה יכול לתת לי מספר כמה יהיו בכתמים הצבעוניים של הישוב הלא יהודי, בצפון, במרכז, במשולש? אני מצטער שאני מדבר במספרים, אבל זה הכלי היחיד שאני יכול לבחון את הדברים האלה. כל פעם שאני מתעורר בבוקר אני שומע: תאונה עם שני הרוגים, תאונה חזיתית. בסוף היום נוסעים מדי מהר או אני לא יודע מה. המצלמה הזאת, אני כבר לא נוהג כמעט, אבל אני זוכר שכשהיינו רואים מצלמה הרגל באופן אוטומטי עפה מהגז. אתה כן נוסע מהר, אתה לא נוסע מהר, הרפלקס המותנה הוא שראית מצלמה אתה מרים את הרגל, אז יש לזה לא רק אלמנט מונע אלא גם אלמנט מרתיע. אתה יודע להגיד את החלוקה? <סנ"צ אלברט אסרף:> אתה אכן צודק, אבל צריך להבין שהמצלמות הן מצלמות מהירות ומתמקדות בכבישים הבין-עירוניים בעיקר, במאסה הראשונה שלהן. לא מעט מצלמות – ואני מדגיש, לא מעט - ממוקדות בפאתי כניסה ליישובים ערביים, ראה ואדי עארה. אם זכרוני לא מטעה אותי, בין שלוש לארבע. <גאלב מג'אדלה:> שלוש. <סנ"צ אלברט אסרף:> שלוש, שזה משמעותי, זה מכובד. <גאלב מג'אדלה:> מהחדשות אתה מתכוון. <סנ"צ אלברט אסרף:> כן, כן. ונוסיף עוד מצלמות שנמצאות סמוך לג'סר א-זרקא ולפרדיס בכביש 70, אז אנחנו רואים לא מעט השקעה שלנו. <גאלב מג'אדלה:> בג'סר היא כבר מוצבת. <סנ"צ אלברט אסרף:> כן. ככל שהפרויקט הזה יקבל את המשאבים - - - <גאלב מג'אדלה:> בין עתלית לג'סר. <היו"ר רוני בר-און:> מה יש לך? קיבלת את כל המפה לדעת - - - <גאלב מג'אדלה:> אני נוסע הרבה, אדוני. אני יכול לומר משהו לאדוני? <היו"ר רוני בר-און:> בבקשה. <גאלב מג'אדלה:> אני נוסע הרבה בכבישים, לצערי הרב. <היו"ר רוני בר-און:> למה? <גאלב מג'אדלה:> זו סכנת חיים. לקחתי אוטו כשהחלפתי את כבוד הפרופסור עם 21,000 ק"מ, היום 167,000, בשנה ושבעה חודשים. אני רוצה לומר לאדוני משהו בהזדמנות הזאת ברוח טובה. אני גר בבאקה אל-גרבייה, יש הפרעה לתחבורה הסדירה בבאקה לאין שיעור, לא אמנה את זה כאן עכשיו. זה פשוט מעצבן. אתה רואה שוטר מגיע בבוקר לבאקה, עומד במקום שנוח לו ועוצר את הנשים שהולכות להביא את הילדים לבית-הספר בלי חגורה, בלי אורות, בודק רישיונות. זה מאוד חשוב, אבל המופרעים, שסוגרים את הכבישים ומונעים את זרימת התנועה או עומדים על הכביש עצמו וחוסמים אותו ועושים דברים איומים ונוראים - לא מגיעים אליהם, לא מתייחסים אליהם. אבל להעמיד אישה בבוקר - - - <היו"ר רוני בר-און:> גאלב, שמענו, באמת- - - <גאלב מג'אדלה:> זה לא התפקיד שלו. <היו"ר רוני בר-און:> אתם לא בנים יחידים בדבר הזה. תאמין לי, זה קורה בכל מקום, זה גם במבשרת, גם בירושלים וגם - - - <גאלב מג'אדלה:> אולי יעשו את המשימה האמיתית שלהם, ואני אומר לך, אני רואה את זה. פעם אחת גם הערתי לשוטר. <היו"ר רוני בר-און:> תודה, חבר הכנסת מג'אדלה. כן, אם אתה רוצה להשיב אתה יכול. <סנ"צ אלברט אסרף:> אני מדגיש, נושא השותפות של המשטרה המקומית עם אנשי הרשות היא מאוד חשובה. בעיות כאלה צריכות לבוא לפתחנו. אני מבטיחך שניתן את הדעת עליהן. <גאלב מג'אדלה:> תודה רבה. <היו"ר רוני בר-און:> עכשיו חוזרים לאכיפה בתוך הרשויות. נמצאה טענה כנגד המשטרה בדוח הביקורת, שהנושא של האכיפה של החובות של הרשויות המקומיות בקשר למפגעים, בקשר מוסדות חינוך, בקשר למיתון תנועה וכל כיוצא באלה, המשטרה צריכה להתריע ולהגיד, כי כל הוועדות האלה של הבטיחות בדרכים והאנשים שימונו, הם עובדים אצל ראש העיר. אז הם יכולים מהיום עד מחרתיים להתריע, אבל אתם יודעים, הכוח של המשטרה הוא הרבה יותר גדול בדבר הזה. הנוכחות הזאת, להסתכל, לראות, בבחינת רפואה מונעת. להגיד: זה מפגע בטיחותי, לכתוב מכתב לראש העיר. תאמין לי, הוא יקבל מכתב ממפקד המחוז הוא יתקן את זה, כי בפעם הבאה שתהיה שם תאונת דרכים מפקד המחוז יראה לו: אדוני, כתבתי לך. מה עשית עם הדבר הזה? זה חלק מהדבר. <רפ"ק יוני גיז:> יש את זה. כשמהנדסי התנועה שלנו מגיעים לזירת תאונת דרכים יוצאת סקירה של המהנדס ואותה רשות דרך מקבלת את הממצאים מהסקירה. אנחנו מתחילים עכשיו את הבחינה להביא לדין, מהדרג השני – לא מי שגרם לתאונת הדרכים אלא מהדרג השני. <היו"ר רוני בר-און:> הייתי מציע, ברשותכם, קצת יותר רחב. בסוף, הידע או הזיכרון הארגוני מכל הצרות האלה מצוי אצלכם, אצל הבוחנים שלכם. הם יודעים להגיד למה זה קרה, איפה זה קורה יותר מדי, איפה השכיחות. להוציא בעניין הזה רעיון מסדר אחד ולגרום לאנשים האלה להבין מה יותר נכון לעשות. מה מבין ראש עיר בתאונות דרכים? בחרו אותו כי הוא יודע לדבר, הוא יודע לעשות חינוך, הוא יודע לעשות רווחה, הוא יודע לעשות דברים אחרים. הוא באמת לא מבין בתאונות דרכים. <רפ"ק יוני גיז:> יש לנו בעיה לא פשוטה במגזר, שחלק לא קטן מתאונות הדרכים אנחנו לא יודעים וכשרוצים להשקיע את הכסף גם לא יודעים איפה. כי אם שמים שלט עם השם של הכביש, השלט לא מחזיק הרבה זמן. ואז, כשכבר קרתה תאונת דרכים, לא יודעים למקם אותה. כשרוצים לבוא ולהגיד איפה מוקדי תאונות הדרכים, זו בעיה לא פשוטה. <שמואל גולן:> זה בדיוק מה שהצגנו פה. העברת המידע הזה, מה שנקרא הטיפול התגובתי. הם צריכים לנתח את התאונות ולהעביר את זה אחרי זה כהנחיות לרשות המקומית. יש בעניין הזה ליקוי. <רון מוסקוביץ:> היום יש לנו פרויקט שפותר את הבעיה זאת. מימנו GPS למד"א, שהוא דוקר את המקום ברגע שהוא מגיע לפצוע, ואז המידע הזה מצוי. <היו"ר רוני בר-און:> הוא לא תלוי גניבת השלט מאלומיניום, נכון? <רון מוסקוביץ:> נכון. <היו"ר רוני בר-און:> אפשר לעשות שלטים מפלסטיק? אולי פלסטיק לא יגנבו. <שמואל גולן:> עשו את זה בדרום. ניקבו את זה בחורים. <רפ"ק יוני גיז:> כנראה שזה בדרגה יותר גבוהה, שזה לא החומר של השלט אלא דווקא השלט, מה שמסתתר מאחורי השלט. <היו"ר רוני בר-און:> תודה רבה לך, סגן ניצב אסרף ותודה רבה רב פקד יוני גיז. יש פה עוד מישהו שרצה להגיד משהו ולא פניתי אליו? מי אדוני? <דן קדרון:> שירתתי במרכז הובלה כקצין מדור בטיחות. זכינו עכשיו בפרס הרמטכ”ל לבטיחות. אחרי 34 שנות שירות, מתוכן 28 במרחב איו"ש, כולל במגזר הלא יהודי, ועד היום אני מתנדב ומטפל בנושא הזה. הייתי אחראי על המחלקה של המשאיות שמביאות את האספקה לכל היישובים. כל קו שנוסע לאיו"ש או למגזר, מעלה אפרים או עטרת. הייתה תאונה קשה מאוד אחרי עטרת, בדרך לטלמון, כתוצאה מתשתית של הכביש. היה שם בור ענק ומשאית הקירור של האספקה הגיעה לשם. היה שם חור ענק, שלא סימנו אותו. זה היה בשעה 6:00 בערב, כשהכול חשוך ואין תאורה. הוא נכנס לתוך הבור, כי הוא לא היה מסומן ולא ראה אותו. היה לו פיצוץ בגלגל הקדמי, המשאית החליקה, נעמדה לרוחב, התהפכה ועלתה באש. זו תאונה אחת. הייתה לי עוד תאונה אחת – אני מראה ליושב-ראש שזו לא אשמת הנהגים, זו אשמת התשתית הרעועה - משאית נסעה לכיוון אלפי מנשה בעלייה, והגיעה משאית גדולה הגיעה מימין. הנהגים שלי מחונכים. אמרתי להם: רכב יותר גדול מכם, אתם יורדים לשוליים בעדינות ואדיבות – שווה חיים. הוא ירד לשוליים בעדינות, אבל השוליים שם הם כמו חול והוא נעמד על הצד. ביום אחד שתי משאיות קירור התהפכו על הצד בגלל התשתיות של הכבישים. לא הייתי הולך הביתה, חיכיתי כל יום בבסיס עד 11:00–12:00 בלילה, עד שהמשאיות חזרו ואז יכולתי ללכת לישון. אני חושב שבנושא הזה צריך לעשות תשתית יותר טובה בכבישים שם כי זו בעיה. את הנהגים שלי תדרכתי עד הסוף וגם קיבלתי פרס בטיחות. אני מודה ליושב-ראש ואני פנוי לעזור לוועדה לבטיחות בדרכים בכל נושא. <היו"ר רוני בר-און:> תודה רבה לך. נציג האוצר, אתה רוצה להגיד משהו? פעם ראשונה שיש דיון פה שלא תולים את זה בכסף. <אשר דולב:> אין לנו מה להגיד. <היו"ר רוני בר-און:> טוב. עמותת "עיניים בדרכים". עורכת הדין קרן גרין, בבקשה. במהירות רבה, כי אנחנו צריכים לסיים. <קרן גרין:> אעשה את זה בקצרה. אני מתנדבת ב"עיניים בדרכים", אני גם יו"ר הנהגת הורים בבית-ספר בקדימה-צורן. הסיבה שאני פה היא כדי לספר שאכיפה זה מאוד חשוב, תשתיות זה מאוד חשוב אבל אין כמו שינוי התנהגות, ומוכח שאפשר לעשות את זה. אנחנו מדברים על פרויקט שנקרא "נָשֵק וסע". בכניסה לבית-הספר עומדים ההורים בתורנות יומית, כל הורי בית-הספר משתתפים בתורנות הזאת. הם עומדים עם וסט צהוב, עוזרים לילד לצאת מהרכב, להוציא את התיק בצורה בטוחה בכניסה לבית-הספר, והרכב ממשיך. אין צפירות, אין פקקים, יש תרבות נעימה יותר, נחמדה יותר בבוקר, והבטיחות בדרכים מעל הכול. זה לא טוב רק לבית-הספר, אלא זה טוב לחינוך קהילה שלמה בכל היישובים, גם במגזר הלא יהודי. ההורים, כשהם לוקחים חלק, הם עוברים איזושהי הדרכה. הנושא של הבטיחות בדרכים נכנס להם למודעות, הילדים מבינים שהם צריכים לחגור, לא לשבת עם התיק על הגב, ובעצם אנחנו משלימים את מה שקורה בבית-הספר גם בבית וגם בסביבה. זה משהו שקורה ביישובים בארץ, לצערי, עדיין לא במגזר הלא יהודי. נשמח גם לעשות לכם סיור, גם לעשות את זה גם במגזר הלא יהודי. אבל זה משהו שיכול לעבוד ממחר בבוקר, עם אותן תשתיות, עם אותה אכיפה. <היו"ר רוני בר-און:> תודה רבה, תבורכו. יש עוד מישהו שלא נשמע? תודה. מר לנגר, אתה רוצה להעיר? <אלכס לנגר:> אני שמח על התשבחות שקיבלנו עד עכשיו. אנחנו משקיעים מאמץ גדול, נמשיך לעשות את זה ביתר שאת, וכל רשות שתצטרך סיוע ספציפי, עזרה והדרכה - נעמוד לשירותה. <היו"ר רוני בר-און:> מר גולן, תקלקל לו את המצב-רוח בבקשה. <שמואל גולן:> אקלקל לכולם. קודם כול, על עובדות. ראש עיריית כפר קאסם, אני לא אוהב להתווכח על עובדות, אבל אקריא לך מספר התקציב שלך. בשנת 2008 תקצבת ב-880,000 - - - <נאדר סרסור:> לא אני תקצבתי, אדוני. <שמואל גולן:> אני אומר "ראש עיריית כפר קאסם". 520,000 נוצלו; בשנת 2009 – 766,000, מתוכם 244,000 נוצלו. כלומר, הכסף הלך למשהו אחר. בשנת 2010 היית כבר? נוצל 300,000 שקל מתוך 1 מיליון. אלה העובדות. <נאדר סרסור:> אדוני, זה לא כסף שהתקבל ממשרד ממשלתי כלשהו. <היו"ר רוני בר-און:> אדוני ראש העיר, אתם אמרתם מה שאמרתם, עכשיו אנחנו מסכמים במה שנקרא סיבוב לאחור – אלה שפתחו ראשונים מסכמים אחרונים. תן למשנה למנכ"ל, מר גולן, לומר את דברו בבקשה. <שמואל גולן:> מבחינת העובדות, לזה היושב-ראש התכוון כשהוא אמר שחלק מהתקציבים נוצלו לדברים אחרים. כשאנחנו עוסקים פה בנושא של חיים ומוות ראוי לקחת את זה לתשומת לב ולנצל את כל התקציבים האלה. <נאדר סרסור:> אני רוצה שמדינת ישראל תשקיע בנו יותר מפי ארבעה מאשר במגזר היהודי. <היו"ר רוני בר-און:> אדוני ראש העיר, אנחנו יושבים פה כמעט שעתיים. שמרנו על איזשהו סוג של מתווה דיון רגוע, אז אני מציע להמשיך. <שמואל גולן:> דבר שני, אדוני היושב-ראש, התייחסת לנושא של הרגולציה והמצ'ינג. הרגולציה היא בעייתית מאוד, במיוחד במגזר הלא יהודי. המעורבות שם צריכה להיות הרבה יותר גדולה מאשר במגזר היהודי, לצערי הרב. חלק מהמקומות האלה מנוהלים על-ידי ועדות ממונות. התשבחות שניתנו פה למשרד התחבורה זה כי הוא הבין כבר לפני הרבה שנים שהוא צריך לעסוק בעניין הזה במעורבות ישירה ולא להקצות תקציבים, כי התקציבים, לצערנו הרב, לא נוצלו לטובת הדברים האלה. יש חברה, שמנכ"ל משרד התחבורה לא הזכיר אותה פה, חברה שמיועדת לעניין הזה – למיטב זכרוני, קוראים לה "גדיש". היא זו שעושה את כל הפרויקטים במגזר הלא יהודי בצפון. <אלכס לנגר:> יש כמה חברות. <שמואל גולן:> אני מכיר אחת. לכן שם המעורבות של הרגולציה חשובה יותר, כולל מה שהזכרת פה. לגבי המצ'ינג - אנחנו בוחנים את זה השנה. זה נכון, כאשר משרד התחבורה מקצה 70% לתקציב ואומר לרשות ש-30% היא תביא, אין להם יכולת להביא את ה-30% אז הלכו ה-70%. הם לא מסוגלים להביא את הדבר הזה וצריך לתת לזה פתרון. השנה אנחנו בוחנים את כל סוגיית המצ'ינג, זה לא רק פה, גם ברווחה וגם בדברים אחרים. צריך לתת לזה תשובה. לגבי התמונה הכוללת - התמונה היא עגומה מאוד. אמנם הצגנו רק שתי רשויות מקומיות, אבל התמונה דומה בהרבה מאוד רשויות במגזר הלא יהודי. נתוני הפתיחה שלהם הם גרועים מאוד. צריך לעשות חשיבה כיצד מדרבנים את העניין הזה ונותנים לזה תנופה, במיוחד בדברים החשובים ביותר, כי אם אנחנו באים ליישובים שאין מדרכות ואנחנו רואים שילדים חוזרים מבתי-הספר והולכים לאורך הכביש, אז מספיק נהג אחד מתפרע, לא צריך יותר מזה בכדי לפגוע בילדים האלה, אז לעולם לא נפתור את הבעיה הזאת. צריך להשלים את הפערים בצורה כזו או אחרת ואני יודע שזה הרבה כסף. אבל, ואני אומר את זה פה, צריכה להיות גם השתתפות בעלים. זה דבר שמאפיין חלק מהיישובים במגזר הלא יהודי, אמרתי את זה בתחילת הדיון ואני אומר את זה גם עכשיו, הם לא עוסקים בגבייה, לא עוסקים בהשתתפות בעלים. כשלא עוסקים בעניין הזה ולא לוקחים כסף אז אין כסף, כשאין כסף לא מתחזקים, ולא תמיד צריך להפיל את האחריות רק על הדרג הממשלתי בעניין הזה. לגבי חינוך – עסקנו פה רק בזעיר אנפין בנושא הזה. משרד החינוך לא מיוצג פה, הוא אחראי על העניין הזה. תוכנית זה"ב – כשהיינו ילדים עסקנו בזה"ב – זהירות בדרכים. את הדבר הזה צריך להטמיע שם ולעשות אותו, ועל-ידי זה נביא אותם לרמת הבנה שהנושא הזה חשוב. לסיכום, התוכנית המניעתית היא התוכנית החשובה ביותר. כמובן שצריך לטפל גם תגובתית, אבל המניעתית היא החשובה ביותר, ולעניין הזה צריך להעמיק גם בביקורת שלנו וגם צריך לקחת את זה לתשומת לב כדי לתקן את העניין. <היו"ר רוני בר-און:> תודה רבה. חבר הכנסת עמאר, אתה רוצה להוסיף משהו? <חמד עמאר:> אדוני היושב ראש, שמעתי כאן תשבחות על משרד התחבורה והשקעה של משרד התחבורה. אבל עם כל זה, כשאנחנו מחלקים את התקציב ונכנסים לפרויקט ביישוב ערבי, ביישובי המיעוטים, במקום שייקח שנה לוקח שלוש וארבע שנים בגלל חלוקת התקציב. אם יש תקציב, צריך לדעת לקחת את התקציב ובתוך תקופה קצרה לסיים את הפרויקט, כי אותו פרויקט שאנחנו מבצעים בשביל לשמור על הבטיחות יכול בסופו של דבר להתהפך ולגרום לתאונות דרכים ולסכן חיי אדם. לכן חלוקת התקציב במגזר הערבי צריכה להיות שפרויקט יתחילו ויסיימו, לא למשוך את זה כמה שנים. <היו"ר רוני בר-און:> תודה. חבר הכנסת מג'אדלה. <גאלב מג'אדלה:> אדוני היושב-ראש, אני ממליץ למשרד התחבורה להקים צוות ייעודי שיכלול את כל הגורמים. לא אמר מוסקוביץ שהצוות שלו הגיע למסגדים, כדי שבימי שישי ידברו על הצלת חיי אדם. זו תוכנית מאוד מסודרת. אבל אני חוזר ואומר, תקימו צוות מיוחד, אמיתי, שידבר על תרבות נהיגה והתנהגות אבל גם איך מגייסים את הממשלה לתוכנית לאומית מיוחדת לנושא הזה, כי מדובר בחיי אדם. לא דיברנו כאן על תאונות והריגה בחצר הבית, שהשיעור שלהן עוד הרבה יותר גבוה ביישוב הערבי מאשר ביישוב היהודי. ההמלצה שלי אליכם, ניקח צוות מיוחד, מקצועי, שייקח את כל הרבדים של המשרד, נתחיל מההתנהגות ונסיים בתוכנית לאומית תקציבית ייעודית לתשתיות באמת לשנתיים-שלוש. לדעתי, נראה שיפור גדול. <היו"ר רוני בר-און:> תודה רבה. אני מודה לכל המשתתפים. נקיים דיון מעקב בתוך תקופה של כחצי שנה. נראה מה עוד משתפר בעניינים האלה, מה כל צד מקדם – גם העיריות, גם הרשות לבטיחות בדרכים, גם המשטרה, גם המשרדים הנוגעים בדבר. משרד הפנים לישיבה הבאה יבוא בדרג מנכ"ל ומעלה כדי שגם יוכל להתחייב בשם משרד הפנים מכוח האחריות שלו כלפי השלטון המקומי. אני מודה לכל המשתתפים, הישיבה נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 12:52.>