PAGE  
23
ועדת כספים

6/6/2007

הכנסת השבע-עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב שני
פרוטוקול מס'
מישיבת ועדת הכספים

יום רביעי כ' בסיוון התשס"ז (6 ביוני 2007), שעה 09:15

סדר היום: תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים)(נזק מלחמה ונזק עקיף)(הוראת שעה) התשס"ז-2007

נכחו:
חברי הוועדה:

סטס מיסז'ניקוב - היו"ר

אורית נוקד

אמנון כהן

ניסן סלומינסקי

זאב אלקין

שלי יחימוביץ

אלחנן גלזר

שי חרמש

חיים אורון


חיים כץ

ראובן ריבלין

סופה לנדבר

מוזמנים:
קובי הבר

בועז סופר

- סגן בכיר למנהל אגף המסים, משרד האוצר

יהודה נסרדישי
- מנהל רשות המסים

שרגא ברוש

- נשיא התאחדות התעשיינים

גבי גולן

- יועץ ראש הממשלה לתכנון ופיתוח

מיכל הנר-דויטש
- מנהלת מחלקת חקיקה, רשות המסים, משרד האוצר

יובל יעקובי

- משרד האוצר

מיכאל אטלן

- משרד התעשייה המסחר והתעסוקה

יפית נפתלי

- אמ"צ-רמ"ד עורף, משרד הביטחון

יהודה כהן

- מנכ"ל התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים

יעקב קובוש מזרחי
- מרכז המועצות האזוריות

רמי אריה

- נציג בעלי העסקים בשדרות

אברהם לב

- נציג בעלי האולמות

לורה פרחן

- נציגת בעלי העסקים הקטנים

ייעוץ משפטי:

שגית אפיק

ייעוץ כלכלי:

סמדר אלחנני

מ"מ מנהל הוועדה:

ליאת קרפטי
רשמת פרלמנטרית:

איה לינצ'בסקי
תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים)(נזק מלחמה ונזק עקיף)(הוראת שעה) התשס"ז- 2007

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכספים, אני מתנצל על האיחור, הישיבה בנושא תקנות מס רכוש וקרן פיצויים, (תשלום פיצויים)(נזק מלחמה ונזק עקיף)(הוראת שעה) התשס"ז-  2007. הסדר פיצויים באזור עוטף עזה. נשמע את מהות ההצעה של האוצר, נמצא פה צוות האוצר בהרכב מלא. נשמע את ההצעה ונחליט לפי הבנתנו ולפי מה שדובר לפני שבוע כשאישרנו תנאי הכרחי לקיום הישיבה הזו, דהיינו להתייחס לשדרות ועוטף עזה כיישובי ספר, עד 31 באוגוסט, ונשמע  את הצעת האוצר שקצת פוגעת באותה ההחלטה שקיבלנו לפני שבוע. 

קריאה:


היא נותנת יותר...

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:


כל אחד ייתן את הפרשנות שלו, אני לא רוצה להיות לא אובייקטיבי ולהשפיע על דעת הוועדה. אני לא מתחייב לסיים עד 11:00 כשמתחילה המליאה, אז נבקש מיושבת ראש הכנסת להמשיך אחרי המליאה. 

קובי הבר:


בוקר טוב, נכון שאת התקנות מגיש שר האוצר אבל ההצעה שמונחת פה עובדת על אותו עיקרון של תהליך שעשינו גם בקיץ האחרון והתהליך נועד להגיע לכך שההצעה שמונחת פה היא הסכמה משולשת, ההסתדרות, כמייצגת את העובדים, לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, שמייצגת את כל העסקים והמעסיקים באזור, והממשלה, משרד התמ"ת משרד האוצר וכמובן משרד ראש הממשלה.

 צריך להיות מאד חדים וברורים בנקודה הזו, ההצעה הזו היא הצעה מתואמת ולא הצעה שמגיעה על ידנו בתהליך חד צדדי. תכף אני אבקש מהחברים מרשות המסים להציג את פרטי ההסכם אני אגיד רק מה העקרונות שהנחו אותנו בתוך התהליך הזה. ברור לכולם שהתהליך של מתן פיצוי עקיף הוא לא תהליך שנעשה בשגרה. מס רכוש עובד כשגרה כשיש אירוע נזק שנגרם מאירוע ביטחוני כזה או אחר פיגוע, קסאם, קטיושה, אז המערכת על פי החוק יודעת מה היא צריכה לעשות. מגיעה, אומדת את הנזק הישיר, מפצה, משפצת, עושה את כל התהליך.

ברגע שאנחנו מדברים על פיצוי עקיף ועל הסדרים מיוחדים ברור שצריך לתפור חבילה ייחודית בהתאם לנסיבות. נסיבות הצפון בקיץ, על ההיקף על התכולה על הסוג השונה, אי הבהירות שהייתה לגבי המפות, כל הדברים האלה הביאו אותנו בקיץ לעשות סוג הסדר מסוים. מתוך הבנה ברורה שאי אפשר לעשות אותו דבר בדרום ניסינו לחשוב  מה ההסדר הכי נכון שאנחנו רוצים  לעשות בשדרות ובעוטף עזה.


ראשית, גבול הגזרה או התיחום לגבי מי ייכלל בתוך ההסדר הזה היה מאד ברור, זה הגבול, הקו במפה שאושר כאזור מיוחד על פי הצעת הממשלה שאושרה בכנסת. התיחום מי בפנים ומי לא בפנים הוא מאד ברור, כבר שונה ממה שהיה לנו בקיץ.


דבר שני, הייתה זהות אינטרסים נכונה של כולם, שיש מטרה, זו מדיניות הממשלה ומה שראש הממשלה הנחה אותנו וזה תאם גם את העמדה של המעסיקים וגם של ההסתדרות, שאנחנו רוצים להגיע לכמה שיותר שגרת חיים באזור ולא להגיע למצב שאנחנו מעודדים יציאה מאותה שגרה, דהיינו היעדרות מעבודה, מערכות חינוך לא עובדות וכדומה.


המדיניות שהנחה אותנו ראש הממשלה בהסכם הזה ובכל שאר הדברים שאנחנו מנסים לסייע בהם, זה לראות איך משיבים את השגרה בחלק שתלוי בנו כמובן, לכמה שיותר דברים. זה אילץ אותו לבנות מטווה מודולארי של ההסכם. ברור שיכולנו להגיד שאנחנו עושים הסדר לתקופה שכל עוד נמשך המצב המיוחד זה יהיה ההסדר. 

ברור לכם שהאנשים, וזה טבעי, כולנו היינו נוהגים ככה, מתאימים את ההתנהגות להסדר שמאושר. אם ההסדר שאנחנו מאשרים הוא הסדר חריג ואנחנו מציעים שם לחודש מאי... לא רצינו שההסדר שלנו יוביל לשינוי התנהגות. גם כך המצב שם הוא לא פשוט יש שם הרבה פעמים אי בהירות וברור שזה לא קל התחושות וההרגשות של המשפחות שחיות באזור.


אנחנו, כריבון כמעסיקים וכהסתדרות שמייצגת את העובדים, לא רוצים שבהסדר שאנחנו נעשה נוביל לשינוי התנהגות בכיוון ההפוך שאנחנו רוצים, זה מה שהוביל אותנו לקבל החלטה שהיא לא קלה אבל חושבים שהיא נכונה, לאשר הסכם הסדר לחודש מאי בלבד. כי בחודש מאי לצערי אי הבהירות הייתה מאד גדולה והמידע או ההסברים לתושבים לפעמים לא היו מלאים. 

מערכות החינוך, למרות שרצינו שיעבדו במאת האחוזים, לא עבדו לגמרי. היו קשיים אובייקטיבים בגלל זה קבלנו החלטה, ההסכם משקף את זה וגם החקיקה שתתלווה אליו, כי זה דורש גם תיקון חקיקה בשלוש קריאות שיונח על שולחן הכנסת ביום שני הקרוב. ההסכם אומר שעובד שנעדר בשל הנסיבות הביטחוניות או בשל האירועים הביטחוניים, מאז ההכרזה על המצב המיוחד ב- 16 במאי ועד סוף מאי יקבל שכרו מהמעסיק, אם כמובן הוא נעדר בשל המצב ולא מסיבות אחרות. 

ברגע שקבענו את האמירה הזו זו אמירה שהיא חריגה במדיניות של מס רכוש עשינו אותה פעם אחת בצפון ועכשיו בשדרות, אבל מעולם היא לא הייתה בעבר במדיניות או בפעולות שהממשלה עשתה. ברגע שאמרנו היה לנו ברור שאי אפשר לאשר את אותו הסדר ליוני ואני מקווה שלא נגיע ליולי, שהמצב שם יסתיים מוקדם.

שי חרמש:

 אני מציע להכריז על זה כבר.

קובי הבר:

מותר להיות אופטימיים.

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

 אם שמעון פרס ייבחר לנשיאות יכול להיות שיהיה חזון מזרח תיכון חדש.

קובי הבר:


אני מבקש למחוק את האמירה האופטימית שלי מהפרוטוקול ונמשיך הלאה. היה לנו ברור שמהרגע שאמרנו שאנחנו מכסים את השכר של העובדים שנעדרו מהעבודה אי אפשר להכיל את ההסדר לחודש יוני אוטומטית כי זה ישפיע על ההתנהגות. 

במקביל, אי אפשר להשית את זה על המעסיקים ולהגיד להם לספוג את עלות השכר של עובדים שלא הגיעו, נבנה מודל שאני אבקש להציג בצורה יותר מפורטת, מודל שנועד לפצות את המעסיקים על הנזק וההפסד שנגרם להם בשל המצב.


מכיוון שזהו תהליך שיכול לקחת זמן, העיקרון שלשכת התיאום עמדה עליו זה שתהיה מקדמה כמה שיותר מהר כדי לתת לעסקים את האפשרות גם לשלם את המשכורות וגם להמשיך להתקיים. לנו במשרד התמ"ת יש אינטרס חזק שהעסקים ימשיכו להתקיים כי ברור לנו שמרגע שעסק נסגר, לפתוח אותו מחדש יותר קשה מאשר לתת לו עכשיו את הסיוע והעזרה.


במודל שנתנו, תוך 14 ימים מהרגע שהעסק מגיש את אומדן הנזק שנגרם לו יקבל מקדמה בשיעור של 75% מהנזק שהוא הצהיר עליו. שמנו מגבלה שלא יכול להיות יותר מ- 50% מהמחזור החודשי שלו וקבענו אמירה נוספת, ואנחנו לוקחים על עצמנו את זה כמשרד האוצר, תוך 90 ימים להשלים את הבדיקה ואת יתרת ה- 25% בהנחה שהתביעה שלו מוצדקת, תוך 90 ימים  נשלים את ה- 25%.

שי חרמש:

 אם לא, זה מאושר אוטומטית.

קובי הבר:

כן. 

ראובן ריבלין:

 חובת ההוכחה עליהם?

קובי הבר:


כן. הסד הוא עלינו, אם לא זה יהיה אישור אוטומטי להשלמת אותם 25%, וצריך להבין ש- 75% זו מקדמה מאד גבוהה. לסיכום, מהות ההסכם, העובדים שנעדרו בשל המצב הביטחוני מקבלים שכרם מהמעסיק, לגבי המעסיקים, נעשה את כל המאמצים הבירוקראטיים כדי שלמעסיקים יהיה קל להגיש את הטפסים כמה שיותר מהר, תהיה עמדה של רשות המסים בשדרות, זה יהיה באתר האינטרנט, וכל הדרכים כדי שיהיה אפשר לעשות את זה הכי מהר. לצערי, אחרי הקיץ האחרון שיפרנו את המיומנות בנושא, ואז סגרנו את המעגל.

סטס מיסז'ניקוב:

 אני מבטיח שחברי הוועדה לא יצביעו לפני שלא יבינו הכול. אני לא מבטיח שכל הנוכחים בחדר הזה יבינו אבל יש לנו דיון ארוך, קובי יסביר, חברי כנסת יתייחסו, נשמע את נציגי המשלחות ואני כמובן אתן גם לראש עירית שדרות ולנציגות  של שדרות להתייחס לזה אנא התאזרו בסבלנות.

קובי הבר:


לגבי חודש יוני אני אגיד את האמירה וזה גם סוג ההבנה שהגענו עם המעסיקים ועם ההסתדרות. אנחנו נעקוב אחר ההתפתחויות סביב כל מה שקורה בחודש יוני באזור עוטף עזה ושדרות ובהתאם נתכנס בסוף החודש ונחליט יחד מה נדרש מאתנו לעשות לגבי חודש יוני. 

יש מסר אחד מאד ברור שיצא מכל השותפים למהלך והוא תואם אחד לאחד את מדיניות הממשלה ואת הנחיות ראש הממשלה, אנחנו אומרים בצורה הכי ברורה כדי שלא תהיה אי הבהירות של חודש מאי, אנחנו לא מתחייבים באופן אוטומטי לתת למעסיקים לשלם את השכר לעובדים שנעדרו בשל המצב הביטחוני. להפך, אנחנו רוצים שכמה שיותר עובדים יגיעו למקומות העבודה וששגרת החיים תהיה ככל הניתן שגרת חיים רגילה. 

בחודש מאי עשינו בצורה חריגה כי הייתה אי בהירות, אנחנו אומרים בצורה הכי ברורה לגבי חודש יוני, נדון בסוף חודש יוני, לא ברור, לא מובטח שיהיה את אותו הסדר של חודש מאי גם בחוד יוני.

משה גפני:

 אתה מבקש שנאשר את התקנות האלה עד ה- 31 במאי? זו לא טעות דפוס.

סטס מיסז'ניקוב:

זו לא טעות דפוס, אתה קורא נכון. גם אני חשבתי כך אתמול אבל זה בדיוק מה שזה. לפני שנשמע את בועז אני רוצה לומר כמה מילים. אתה צודק חבר הכנסת גפני, גם אני עשיתי אתמול תנועות כשהציגו לי את הדברים האלה. רק לפני שבוע אישרנו את שדרות כיישוב ספר עד ה- 31 באוגוסט, בניגוד לדעתם של חברי כנסת, יכול להיות שהיו צריכים לשכנע אותי יותר והיינו פותחים את הישיבה.


הייתי סבור שהיינו צריכים לעשות את הצעד המקדים הזה על מנת לקדם כמה שיותר מהר את הפיצוי לעסקים. אבל כשקובי הבר, איש ותיק ומנוסה שאנחנו מכירים ומוקירים אומר שיכול להיות שביוני ישתנה המצב וכשהוא כבר אומר שההסדר של יוני, גם אם לא ישתנה המצב יכול להיות שונה, והוא לא אומר שונה לאיזה כיוון, מאפשר אישור של חודש מאי, זה מעלה לי סימני שאלה.


אתמול שאלתי את האוצר בצורה שלא משתמעת לשני פנים, בואו ניקח דוגמא של שני אנשים, אחד שפועל לפי החוק וב- 7 ביוני, אחרי אישור הדבר הזה, הולך בשדרות לעבודה, כי אנחנו הכרחנו אותו לצאת לעבודה כדי להתפרנס, חס וחלילה פוגע בו קסאם הורג אותו, משפחתו יושבת שבעה. העובד השני נשאר בבית למרות שאנחנו מכריחים אותו לצאת לעבודה על מנת להתפרנס, כי הוא חושב שבסוף יוני נאשר את מה שאישרנו במאי. איך אחר כך ביוני נוכל לאשר את הדבר הזה ביודעין שאחד שקיים את החוק נהרג והשני נשאר חי. על הדבר הזה אף אחד לא ענה לי.  

משה גפני:

 את זה שאלת את האוצר?

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:


 שאלתי את האוצר, אני מצפה עדיין לתשובה היום בוועדה ואני ממצפה שגם אתם תשאלו את השאלה הזו כי זו אחת השאלות המהותיות היום שיש בפנינו. איך מבדילים בין האנשים שיצפו שנאשר את אותו הסכם בסוף יוני לבין האנשים שיקיימו את החוק ויצאו לעבודה למרות שהם פוחדים להשאיר את הילדים בית ופוחדים מהקסאמים. 

זו הבעיה שאתה מתמודדת שדרות  ויישובי עוטף עזה ברמה היומיומית, זו התשובה שמצפים לשמוע מאתנו ראש עיריית שדרות ואנשי שדרות שנמצאים פה וזה לא גורע כהוא זה מאותם דברים שאנחנו מחויבים להם לאישור הפיצויים גם למועסקים וגם לעסקים קטנים, אבל הכול במידה.

קובי הבר:


ההתלבטות שמציג יושב ראש הוועדה הייתה גם לנו. שום דבר לא טריוויאלי. אם היינו מכילים את הסדר מאי על יוני ואני תושב שדרות, אוטומטית לא הייתי מגיע לעבודה. אין סיבה שמישהו באזור הזה יגיע לעבודה אם אומרים לו מראש ששכרו ישולם.

קריאה:


אתם לא חיים מציאות, אנשים מתים שם.

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

 יכול להיות שבנאום שלי עוררתי מהומה, אני אתן לכם להתבטא, אני מבקש שאנשי האוצר ישלימו את מצגת הדברים אחר כך כולם יתבטאו.

ראובן ריבלין:

 אני מציע שראש העיר יענה על הדילמה שמעלה ראש אגף התקציבים, הרי הוא האינטרסנט העיקרי להשארת התושבים בשדרות.

משה גפני:

 שאלה לסדר, אם במהלך הדיון רוב חברי הוועדה יחשבו אחרת מהאוצר, האם הוא יקבל את עמדתנו? האם הדיון שווה או לא שווה.

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

 הדיון שווה כי אנחנו קודם כל מחויבים כחברי כנסת לעשות מעשה על מנת לשפות את העסקים הקטנים.

משה גפני:

 השאלה אם נחליט אחרת הם יקבלו את זה?

רמי אריה


יש פה דיון בשתי סוגיות בו זמנית. אנחנו לא מדברים כרגע על תשלום לעובדים, ההסכם הוא עד ה- 31 במאי וזה בדבר התשלום לעובדים וזה דבר נפרד. אנחנו מדברים כאן על תקנות מס רכוש, שזה פיצוי לבעלי העסקים.

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

לא נתתי לך את זכות הדיבור ואני מבקש לא להתפרץ בלי רשות הדיבור.

בועז סופר:

קודם כל חשוב לי להגדיר שההסכם לא יכול להיכנס לתוקף במידה ולא תותקנה תקנות. כך כתוב בהסכם אתם יכולים לעיין בו, כך שאין תוקף להסכם אם אין תקנות.

ראובן ריבלין:

 זה דבר חדש, לא ידענו עד עכשיו...

בועז סופר:

הכוונה שאין תוקף להסכם המשולש, יש הבדל אם יש את חבות התשלום, אבל זו חקיקה נפרדת, פה זה לעניין  מעביד שמשלם בגין שכר עובדיו שלא הגיעו למקום העבודה, על זה אנחנו מדברים ולא משנה אם החקיקה עוברת או לא עוברת. 


השאלה האם חברי הכנסת יאשרו את ההסכם ואם יעירו הערות אנחנו נקבל, נציג קודם את ההסכם. ההסכמה מדברת על תשלום שכר במסלול האדום, המסלול האדום לא בהכרח אומר שנשלם פרק זמן בלתי מוגבל, אלא אנחנו לוקחים על עצמנו לשלם בשני שלבים. השלב הראשון הוא מקדמה, שאף אחד לא יתבלבל, המקדמה אוטומטית לעוסק נורמטיבי, אין מצב פה שבו עוסק שלא מדווח למע"מ ואנחנו חושדים שעסקו סגור יקבל את המקדמה, זה לא הרעיון, אנחנו מדברים על עוסק נורמטיבי ואני מניח שאין פה חילוקי דעות על זה.


 כאשר מוגשת תביעה היא תוקלד באופן מיידי למחשב, 14 יום מתחילים להיספר מיום הגשת התביעה. יש לו אפשרות להגיש תביעה בכל דרך שיבחר, כיד דמיונו הטובה, לפי ירידת מחזורים, לפי שכר עבודה, לפי נזק שהוא חושב שנגרם לו, בגלל מניעת נזק, כי הוא מסיע עובדים, בגלל ביטוח עסקת ייצוא, כל דבר שהוא חושב שהוא חלק מנושא המלחמה. אנחנו לא מכניסים נוסחא, התלבטנו על נושא הנוסחא ובסופו של יום אנחנו משוכנעים שאנשים יידעו להגיש את התביעה.


כדי למנוע את הטענה שאנחנו אומרים לאנשים תגישו תביעה, יכול להיות שהם יגישו תביעה נמוכה מידי או גבוהה מידי, אנחנו לא אומרים להם איך להגיש תביעה, אני רק אומר שהחוק אומר שאנחנו לא קובעים מה הנזק הממשי, כל אחד יכול להגיש נזק ממשי כראות עיניו. אנחנו רק בודקים.


כדי למנוע את הטענה שאנחנו למעשה לכאורה מכשילים אותו כי לא אמרנו לו איך להגיש תביעה, אנחנו מפצים על זה במקדמה ומקדמה שהיא גבוהה. 75% אי אפשר לחשוד שזו מקדמה נמוכה, זה לא 5% ולא 7%, אינני מכוון חלילה שמישהו מנסה לרמות, אני מדבר על עוסק נורמטיבי שמגיש תביעה ואז מתבררת התביעה.


יכול להיות שבחלק הוא הפריז, שבחלק הוא דרש הוצאות שהחוק לא מתיר לו וכן הלאה. הניסיון מלמד שבחלק גדול מהמקרים התביעות אינן משולמות במלואן, לא כי העוסק לא מרוצה מזה אלא כי הוא מבין שאכן יש פה תביעה ואז הוא סוגר את התביעה עם אנשי מס רכוש. לכן 75% זו מקדמה יפה.


הגבלנו את זה כדי למנוע מצב שעוסקים מבקשים תביעה ובעצם יש פה קצת מעין שיק פתוח, להגביל את זה לגובה של 50% מהמחזור. אני רוצה להדגיש, לא מירידת המחזורים. זה הבדל מאד משמעותי ממה שהיה בצפון. 

ראובן ריבלין:

 הדרך הראשונה מעודדת אנשים לתת דוח לא נכון, אם אתה אומר 75%, אני צריך להיות אידיוט בשביל לתת לך מה שאני דורש, אני אדרוש עוד 50% כדי לקבל באמת מה שמגיע לי.

בועז סופר:

אנחנו מנסים לתת מענה למגוון רחב של הנושאים ושל מחזורים - - -

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

 אני מבקש לא להתפרץ, אני לא רוצה להשתמש בסמכותי להוציא אנשים.

בועז סופר:

אנחנו מנסים לתת מענה למגוון רחב של נושאים ושל מחזורים ואחת מההתלבטויות הייתה האם להטיל 50% או מספר מסוים ירידת המחזורים, או מהמחזור. אז עולה הטענה, גם שנה שעברה המחזור היה נמוך, לכן אם נרד על ירידת מחזורים למעשה זו מעין אחיזת עיניים, בסופו של דבר אין בעיה אנחנו קובעים את הגובה של 50% מהמחזור.


בתקופה אשתקד, 50% מהמחזור לכל עסק, יש הוצאות שנחסכות כשעסקו מצטמצם, לכן אני חוזר ואומר שאלו 50% מגובה המחזור. לחלק מהעוסקים היום אני יודע ש- 50% זה הרבה יותר מידי. לסיטונאים זה הרבה יותר מידי, לבעלי עסקים קטנים זה אולי פחות מידי אבל זה רק מקדמה.


לכן אנחנו נמצאים במצב שבו ויתרנו על המסלול הירוק, ביקשנו שכולם ייכנסו למסלול האדום, כולם יגישו תביעה, אנחנו רוצים שאנשים יחתמו שהם מודעים לכל החבות החוקית, אין מה לעשות.


מצד שני הקלנו מאד בתשלום המקדמה ולא אמרנו שנשלם מקדמה ונגיע עוד 16 שנה לסוף התביעה, תחמנו את עצמנו בסד של 14 יום. אם אנחנו רוצים לבדוק תוך 14 יום, אני לא מניח שיש למישהו תלונה, אנחנו צריכים כמה ימי היערכות אבל באופן עקרוני תוך 14 יום מיום התביעה העוסק יקבל את המקדמה.  

יהיו כמה מקרים חריגים, אני עוזב את המקרים החריגים, זה יהיה רק באישור הנהלה, לא יהיה מצב שכל רכז בשטח יוכל להגיד שזה מקרה חריג. מרגע שתאושר המקדמה אנחנו ניכנס לתהליך של בדיקה תוך 90 יום. זה סד של 90 יום. אני רוצה להזכיר לך את הדיונים שהיו פה  בחודשים האחרונים, אנחנו לוקחים על עצמנו התחייבות מאד קיצונית.

יכולנו להגיד גם 180 יום, אבל 180 זה קצת מייתר את כל הרציונאל ו- 90 יום זה סד שאומר, אנחנו נעשה את שיקול הדעת שלנו איפה אנחנו נבדוק ביתר דקדקנות ואיפה פחות. אבל תוך 90 יום זו ההתחייבות לשלם את מלוא התביעה. ברצוננו לבדוק ברצוננו נחליט שהתביעה סבירה הגונה ויכולה להיות מאושרת. לכן, בסופו של דבר, הסכם כולל שתוך 90 יום התביעה הופכת לסופית. בלשון משפטית, סכום התביעה הופך לנזק. 

אלה עקרי ההסכם, פתחנו מוקד בשדרות אנחנו נערכים גם בפקיד שומה באשקלון, לא תהיה לנו ברירה בגלל הרצון שלנו לעשות את זה מהר ככל שניתן, לפתוח גם מוקד בתל-אביב אחרת אין אפשרות לתת מענה בהקדם ונעשה כל מאמץ שאף אחד לא יצטרך לנסוע לתל-אביב. נשתדל שהחומר ילך ולא האנשים.

חיים אורון:


תן לנו נתונים. כמה עסקים וכמה עובדים אתה מעריך שיש שם.

בועז סופר:

בכל אזור עוטף עזה, כולל שדרות, יש כ- 41,000 תושבים. מתוכם אנחנו מעריכים שכשליש שכירים, 2100 בעלי עסקים כולל עצמאיים וכולל אזור תעשייה אשקלון. באזור תעשייה אשקלון בלבד יש כ- 300 בעלי עסקים. בשדרות עצמה יש כ- 730 עוסקים ולא חילקתי לקטנים וגדולים אלא  כלל העוסקים.

קובי הבר:

בגלל המפה שאושרה שבוע שעבר כל החלטה שמתקבלת עכשיו על שדרות ועוטף עזה חלה גם על אזור התעשייה הדרומי של אשקלון, זה מתקשר לעולם של שגרה והגעה לעבודה. מה- 1700 שהוא אמר זה כ- 300 באזור תעשייה הדרומי של אשקלון.

בועז סופר:

יש עוסקים שנמצאים מחוץ לשדרות ומעסיקים עובדים שגרים בשדרות, במקרה הזה פתוחה בפני המעסיקים להגיש תביעה שתהיה אך ורק בגין שכר כפוף להצהרת העובד שלא הגיע בשל המצב הביטחוני. במקרה הזה המעסיק ישלם את שכרו ויתבע מאתנו אך ורק במסלול של שכר. קשה לנו להעריך בצורה מדויקת את הנתונים של זה אבל בהחלט יש מפעלים גדולים מחוץ לשדרות שמכילים לא מעט מהאזור עצמו. 


אנחנו מנסים לתת היערכות שהיא מלאה ומהירה ולא תמיד זה עומד בקנה אחד. נשתדל מאד ליצור מצב שבו עוסקים יקבלו את הנזק הממשי ואני לא סתם מדגיש את הנזק הממשי כי נעשה כל מאמץ כדי למלא את התחייבויותינו ולמלא את החוק וכדי שאנשים לא יקבלו פיצוי ביתר. אין לנו בעיה שהמקדמה שתשולם תהיה ביתר, לאחר מכן אם צריך אנחנו נתקזז, אבל מאד נשתדל להקפיד שעוסקים שאין שום סיבה להערכתנו, מבדיקות כלכליות שנעשה, שהסבירות שלא נפגעו בגלל האירועים או בגלל המצב הביטחוני, יקבלו פיצוי, כמובן שנדרג את זה בסדרי עדיפויות ואנחנו מקווים מאד שנהיה ערוכים תוך מספר ימים.

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

 השלמה ליהודה.

יהודה נסרדישי:


אני מכיר את חוק מס רכוש ואני אומר לך חבר הכנסת ריבלין שגם במלחמת לבנון השנייה ובכל המלחמות האחרות, פיצוי במודל הזה לא היה. לצורך כך אנחנו אמורים לתקן את החוק כי אנחנו צריכים לגיטימציה חוקית על מנת להפעיל את זה. אפילו הרחקנו לכת עד כדי כך, ובועז הזכיר את זה, ואולי נמצא פתרון לא רק לתושבי שדרות אלא לכל תושבי עוטף עזה שאמורים לצאת למפעלי אוסם או קוקה קולה, מחוץ לשמונה ק"מ, ולא הגיעו, גם אותם אנחנו נפצה בגין שכר עבודה בלבד.

זה דורש מאתנו היערכות מהירה, אנחנו כבר נערכים, אמר קובי הבר בתחילת דבריו, שתוך 48 שעות הקמנו מוקד בשדרות, אתרנו חדרים עם מקלט, יש אנשים שיושבים שם שייתנו מענה, יש לנו מחשוב שקשור עם המחשב המרכזי שלנו, זה דורש מאתנו היערכות מיידית.

לגבי תשלום מקדמה תוך 14 זה צריך להיות בהבזק, אנחנו נשתדל לעשות ככל שניתן על מנת שהמהלך הזה ירוץ כמו שצריך וכמו שזה כתוב. יחד עם זאת, הסד שיש לנו, תוך 90 יום אנחנו מכירים את העסקים שהיו בצפון, יש עסקים שעד היום לא נגמרו המחלוקות, אנחנו תוך 90 יום צריכים לאשר את התביעה או לדחות אותה. אם לא אמרנו בשתיקה כלום התביעה הופכת להיות תביעה סופית והאיש מפוצה. ‏

ראובן ריבלין:

 שזה לא יהפוך לנורמה בימים רגילים שפתאום חס וחלילה תוך 90 יום אפשר יהיה לסיים עניינים....

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

 אם תשימו לב, כל הדברים האלו זה לא נמצאים  בתקנות על מנת לא ליצור תקדים...

יהודה נסרדישי:

גם אם זה לא כתוב בתקנות, יש לי את טיוטת הביצוע אני מוכן שנסגור אותה ונגיד שזה חלק אינטגראלי מהלך החקיקה.

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

 מה זה אתה מוכן? אתה חייב.

שגית אפיק:


הוועדה מאשרת אך ורק את התקנות.

יהודה נסרדישי:

אני אומר שעל בסיס התקנות יש לנו הוראה מפורטת. בנוסף לזה, כמה מילים של ציונות, שמעתי את חברי הכנסת ששאלו האם התקנה תהיה עד 31 למאי או ליוני, אמרתי ליושב ראש שאני מוכן לבוא אליו כל סוף חודש ולעשות הערכות מצב. אם אנחנו היום מאשרים את התקנה, לפי עניות דעתי, עד סוף 31 באוגוסט אנחנו משדרים לציבור – רבותיי, אל תבואו לעבודה. 

כמדיניות, הן של משרד האוצר והן של הממשלה המדיניות היא לא לנטוש, בטח לא את שדרות, שאני שם פעם בשבוע ולא את עוטף עזה. אנחנו באים ואומרים, לא לעשות את זה רטרואקטיבי אלא קדימה.

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

 ראשון הדוברים שמייצג את התושבים, אני לא מחויב לתת לכל תושבי שדרות לדבר, אבל אני מחויב לתת לראש העיר לדבר, גם בשמכם. אדוני ראש העיר בבקשה.

אלי מויאל:


אני אתחיל מדברי יהודה נסרדישי. אנחנו לא נוטשים אם היינו נוטשים לא היינו באים לפה. אנחנו נלחמים על להישאר בשדרות, אם שדרות לא הייתה מעניינת אותנו אף אחד לא היה פה. כל אחד יכול לקחת את החפצים שלו וללכת. המלחמה שלנו היא להישאר בשדרות וסימן השאלה הגדול שלנו אם אתם לא נוטשים אותנו. אנחנו לא נוטשים, אנחנו אוכלים ושותים שם, הכול קשה אבל אנחנו לא נוטשים. 

הממשלה הזו, כמו קודמתה, צינית, מתעמרת בתושבים של שדרות, משום שמה שהיא אומרת היום, זה שסבלתם שבע שנים עד עכשיו לא מעניין אף אחד. כי אתם משווים את מאי למאי דאשתקד. במאי דאשתקד נפלו 50 קסאמים בשדרות, אף אחד לא ראה את הנתון הזה. במאי שנה שעברה העסקים היו נפולים, רק שהמסכנים, הציונים האלה, נלחמו בשיניים ולא ביקשו שום דבר.

פתאום אתם אומרים להם, מה שסבלתם עד עכשיו זה על חשבונכם. הרשו לי להזכיר לכם שמדובר באוכלוסיה שגם כך היא לא מהחזקות בארץ, ואתם אומרים להם היום שלא מעניין אתכם מה קרה בשבע השנים. אתם מצחיקים אותנו עוד כשאתם אומרים תלכו לעבוד אנחנו נחליט כל סוף חודש אם סבלתם.

אני אגיד לך יהודה, אני לא צריך הוכחה שסבלתי, זה כתוב בספרי ההיסטוריה של שבע השנים האחרונות. יותר מזה, עד סוף יוני לא יפסקו הקסאמים וגם לא ביוני 2010. אני לא רוצה שמישהו יבדוק את הסבל שלי, אם קיבלתי 7 קסאמים או 17 קסאמים. זו ציניות לשמה ואתם פשוט לא מבינים על מה אתם מחליטים. 

או שהממשלה מחליטה ביושר שיש מצב חירום והיא מגדירה אותו עד ה- 31 באוגוסט ואנשים באוצר אומרים שאותם לא מעניין מה הממשלה מחליטה, אנחנו מחליטים שאתם סבלתם עד מאי, אם סבלתם ביוני אנחנו נחליט באמצע יולי. אלה לא דוחות מע"מ אלו אנשים שאין להם פרנסה, אנשים  ששבע שנים נאחזים בשיניים בעסקים שלהם ואף אחד לא הסתכל עליהם. זה נופל עלינו שבע שנים שעה שעה, אף אחד לא הקשיב לנו. 

אז עכשיו כשישבתם על המדוכה, אתם בכלל מרחיקים את עצמכם מכול מה שקרה בשדרות שבע שנים, זו בושה זה משפיל אותנו כאנשים, זה משפיל אותנו כעיר שעמדה בתופת אם מישהו מתייחס אלינו ככה. 

זה ברמה העקרונית ועכשיו אני אגיד עוד משהו, ממשלת ישראל החליטה שאנחנו יישוב ספר עד ה- 31 לאוגוסט. האם ב- 31 לאוגוסט ישתנו גבולות המדינה? אתם רומזים לנו שיוצאים למלחמה ואנחנו לא יודעים? תרחיקו את הגבול? מה יקרה ב-31 לאוגוסט? ספר זה גבול וגבול הוא גבול והוא לא ישתנה ב- 31 באוגוסט.

נהרייה לפי חוק מס רכוש היא ישוב ספר לעולמי עד, עד שלא ישתנה בחוק. מה אתם מוסרים לציבור, מה זה להכריז על ישוב ספר עד ה- 31 באוגוסט? עזה לא תברח ואנחנו נישאר חצי קילומטר מעזה כל הזמן. אנחנו נהיה שם כל הזמן, לכבוד המדינה הזו אנחנו נהיה שם. אז אני לא מבין מה ההחלטה הזו, ומס רכוש אומר שהם מכירים בדיכאון שלנו עד ה- 31 במאי. 

מדובר באנשים, אלו לא מספרים ולא טבלאות, אלה אנשים שסובלים ואני לא אפתור את הממשלה הזו בלי שתשפה על כל הנזקים של האזרחים האמיצים האלה שישבו בשקט, חרקו שיניים והחזיקו עיר שבע שנים תחת פחד של קסאמים. את זה הם יקבלו ולא יעזור לכם, לא תתנו עכשיו תתנו אחר כך, לא תתנו קצת תתנו יותר, ככה זה הולך כי לא נשתוק יותר.

אני שמח שהחלטתם לדון סוף סוף, אז תכנסו לעובי הקורה תסתכלו על הפנים של האנשים האלה. אלה אנשים שאיבדו את פרנסתם בלי אשמה. הם לא אשמים במצב הביטחוני, הם לא הביאו את זה לשם. אתם מסתכלים עליהם בטבלאות, לאנשים אין מה לאכול. בושה שהמדינה הביאה אותם לחרפת רעב. 

אתם לא שם. אני מקבל את הזעקות שלהם יום יום, אני מקבל את זה גם לכבודכם, אין לי בעיה עם זה. אבל אם פתחתם דיון וזה המקום שדברים צריכים להיחתך אז תחתכו כמו שצריך אל תביאו אותנו לפה. אנחנו לא רוצים להיות בירושלים לא בתל-אביב ולא רוצים לשרוף צמיגים, רוצים שהאנשים האלה יקבלו את מה שמגיע להם, לא בחסד- בדין. אנחנו לא מתחננים בפני אף אחד, בדין מגיע לנו את מה שמגיע לנו.

אז אפשר לראות את זה דרך המספרים של האוצר, אתה יכול לשבת עם התעשיינים ועם הסוחרים ועם מי שאתה רוצה, אבל אני מציע לך לראות את הפנים, הפנים חשובות. אלה אנשים שהיו להם עסקים יפים, שהרגישו מעט מעל הממוצע, כבר השיקים שלהם חוזרים, הבנקים מגישים כלפיהם, ומחר אני לא יודע איפה אני מוצא אותם. זו השדרה המרכזית של שדרות, זה המעמד הבינוני והוא כפסע מלשכת הרווחה. אם לשם אתם רוצים להביא אותם אז בבקשה.

אתם מדברים על שגרה, אין שגרה בשדרות. שבע שנים אין שגרה בשדרות. מקום שבכל שנייה יכול ליפול קסאם,  זו לא שגרה, תשכחו מזה. יש שגרת חירום והיא צריכה להיות ממומנת ונתמכת על ידי המדינה, זו חובתה והיא לא תנוכה מזה. בשגרה תעזבו אותנו לבד אבל בשגרת חירום הממשלה תעמוד לצידנו. אנחנו זכאים לזה בדין ולא בחסד. אתם עושים את זה לצפון, תסלחו לי, 34 ימים זה לא שבע שנים. על 34 ימים האנשים לא צריכים אתכם בכלל.

מגלי והבה:

 אל תזלזל בתושבי הצפון.

אלי מויאל:


בגלל 34 ימים לא היינו באים לכאן בכלל, אנחנו נותנים לכם את זה מתנה. אנחנו באים בגלל שבע שנים קשות, לא הקשבתם לנו שבע שנים, לא שמעתם את הקולות שלנו שבע שנים. אנחנו לא צריכים את 34 הימים, אין הצפון דומה לדרום אל תטמנו את הראש בחול.

ההחלטה שכל חודש תבדקו את הסבל שלנו זה ציני, זה צרוב לא טוב בזיכרון הלאומי שלנו ולא מודדים סבל כזה ככה. אלה אזרחים שעמדו בגבורה ואם אתם רוצים עיר שתעמוד ולא תינטש רק תמיכה נכונה שלכם, לא בנו, תתמכו באנשים, על האנשים האלה על המסחר והתעשייה עומדת העיר, בלי זה אין עיר. אם לא תתנו להם את הכלים העיר תינטש ואם העיר תינטש גם מיליארדים לא יעזרו לכם. תקמצו בעשרה מיליון בסוף מיליארדים לא יעזרו לכם. החברה האלה לא מבקשים נדבות הם רוצים פיצוי על מה שנגרם להם. 

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:


 נשמע לסירוגין חבר כנסת ואיש משלחת. חברת הכנסת שלי יחימוביץ.

שלי יחימוביץ:

 הדברים שאתה אומר, נוקבים נוכחים צודקים, כל מילה בסלע. יתרה מזה, אני משוכנעת שאם אם תל אביב, העיר שאני גרה בה,  הייתה נתונה לעשירית מהאיום על השדרות כבר היה ניתן פתרון, וזה משקף את אחת המחלות הקשות שלנו.  ה"אנחנו" זה תמיד המרכז, ה"אנחנו" זה תמיד העשירון העליון, ה"אנחנו" זה תמיד קבוצה מצומצמת וכל האחרים זה "הם" ולסבל שלהם ליבנו גס. אני חותמת על כל מילה שאמרת.

קריאה:


תודה רבה לך.

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:


 אנחנו באמת מוקירים ומעריכים אתכם אבל אם תמשיכו להפריע, לא יהיה מנוס.

קריאה:


אנשים ממורמרים, אל תתייחסו אלינו כאל סוג ג'.

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

חברת הכנסת יחימוביץ לא מדברת כדי שתתנו לה עידוד.

קריאה:


אנשים ממורמרים, באנו לזעוק.

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:


תזעקי בחוץ לא בוועדה.

שלי יחימוביץ:

 בתוך כל הסיטואציה הבלתי נסבלת הזו התכנסנו כאן בוועדת כספים כדי לדון בעניין מאד קונקרטי והוא עניין ההסכם הזה. גם אם ההסכם מקומם כי הוא כל כך מעט נוכח כל העוולות שנעשו לכם,  אנחנו מחויבים לדון בו לטובתכם.

בתוך המצב הכאותי הזה, ההסכם הצר הזה, המוגבל הזה, הרגעי והמקומי הזה, צריך לבודד אותו מכל המצב הכללי ולראות בו דוגמא ומופת למצב שבו התעשיינים הארגונים הכלכליים ובראשם שרגא ברוש, יחד עם ההסתדרות בראשה עופר עיני, באים לממשלה ואומרים, אתם לא מוצאים פתרון, אנחנו, מעל הראש שלכם נגיע לפתרון. 

זה מה שקרה בפרקטיקה, בפרקטיקה באו הארגונים הכלכליים וההסתדרות ובניהם הגיעו להסכמה. אז הגיעו לאוצר ואנחנו רואים סיטואציה בה אנשי האוצר, בעיקר קובי הבר הבין שנרקם הסכם ונתן את הגושפנקא והיה מעורב באופן פעיל ביותר.

אמר חבר הכנסת ריבלין, אל תרגילו אותנו למהירות כזו של טיפול, ואתה אמרת קובי שהייתה כאן זהות אינטרסים של כולם, של התושבים כמובן, של ההסתדרות של המעסיקים של האוצר של התמ"ת, זהות האינטרסים הזו תמיד קיימת, היא לא קיימת רק בחודש הזה. את הדבר הזה שקורה כאן  לפרקים והוא קרה גם המלחמה בצפון, ההידברות הנדירה והפרודוקטיבית הזו בין המעסיקים לבין ההסתדרות, צריך למנף אותה לעשייה יומיומית, כמו במקרה הזה ואני משבחת אתכם על ההסכם הזה למרות כל המגבלות שציין כאן אלי.

לגופו של עניין, יש סעיף אחד שמטריד אותי במיוחד, יש כמה, אבל תרשו לי להיות קונקרטית. הפיצוי בשל שכר עבודה מותנה בכך שהמעביד שילם את כל תשלומי החובה על פי דין   בשלושת החודשים האחרונים. אלה התקנות הקיימות לצורך המלחמה בצפון שינינו את התקנות הקיימות. אני שואלת, הרי בסופו של דבר אם המעסיק לא יפוצה גם העובד לא יקבל שכר. מה קורה לעוזרות הבית, מה קורה לעובדי קבלן שהקבלן משתהה בתשלום שכרם, מה קורה לכל העובדים ששכרם לא שולם כדין בשלושת החודשים האחרונים, מה יהיה אתם, אלה החלשים שבחלשים, הלא מאורגנים. אם המעביד לא יפוצה העובד לא יקבל שכר.


דבר נוסף, כל העניין של לא לייצר מראש את ההסכם כדי לא לייצר תמריץ לעזוב את שדרות מטעמים ציוניים, אפשר להסתכל עליו בדרך הפוכה, אני מבינה את העניין הזה של לא להגיד לאנשים אם יקבלו פיצוי או לא יקבלו פיצוי אלא בדיעבד כדי שלא יהיה תמריץ שלא לעבוד, אבל למה לא ללכת בכיוון ההפוך? לחש חבר הכנסת ריבלין באוזני בזמן שתיארת את ההסכם למה לא לייצר תמריץ לעבוד.

אלי מויאל:


שמי שבא יקבל תמריץ, אבל זה עולה יותר.

שלי יחימוביץ:

לייצר תמריץ למי שכן עבד. מורה שרצתה להציל את ילדיה מהאש נמלטה עמם ולא עבדה, מגיע לה לקבל שכר, אבל מורה  שכן נשארה ועבדה מגיע לה לקבל שכר פלוס פיצוי. לסיום, הפרטים שפרטתם כאן, אני לא רואה אותם בתקנות. אני מבינה שאנחנו לא מצביעים על הוראת הביצוע אבל איך אתם רוצים שנצביע על תקנות בלי לראות את הוראת הביצוע שמתרגמת את התקנות.

מיכל הנר-דויטש:


זה כתוב בהסכם

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

 אבל אנחנו מאשרים את התקנות. אתם חוזרים כל הזמן זה בהסכם זה בהסכם.

קובי הבר:

ההסכם חזק מהתקנות. אין פרוצדורה שתצביעו על ההסכם.

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:


אם אנחנו לא מאשרים את ההסכם אתם יכולים לשנות אותו למחרת.

קובי הבר:

אבל יושבים פה הצדדים האחרים להסכם, לשכת התיאום ההסתדרות.

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:


 אבל מי שצריך לאשר זו ועדת הכספים לא ההסתדרות.

חיים אורון:


אי אפשר פעם אחת לברך ששלושה גופים הגיעו להסכמה ופעם שנייה אנחנו רוצים להיות בעלי הבית. אם אנחנו רוצים להיות בעלי הבית אז נשלח אותם הביתה ונעשה את הסכם לבד.

שלי יחימוביץ:

 אפשר שבצמוד לתקנות שאנחנו מאשרים נקבל טיוטא של הוראת הביצוע, הרי היא לא סודית, תביאו לנו את זה בישיבה הזו ואני מציעה שעד שלא נראה את הוראת הביצוע לא נצביע.

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

אני מציע יותר מזה, אני מציע להכניס את הסעיפים הרלוונטיים שבתוך ההסכם לתוך התקנות.

שלי יחימוביץ:

 או לחלופין בצמוד, את הוראת הביצוע. אני מסתפקת בזה אבל תראו לנו. נצביע בשמחה, אנחנו מברכים על זה אבל תנו לנו לדעת על מה אנחנו מצביעים.

קובי הבר:

יש תהליך חקיקה ותקנות הם חלק מתהליך החקיקה. לא לוקחים לא הסכם ולא הוראת ביצוע ומכניסים לתוך החקיקה. אין שום דבר שנסתיר מהוועדה. אם אתם רוצים את הוראות הביצוע זה יונח על השולחן, אתם רוצים את ההסכם זה יונח על השולחן, חסר לכם מידע אנחנו ניתן לכם את כל המידע שאתם רוצים רק לא משלבים דברים בתקנות שהם דברים של הסכמים.

חיים כץ:


כל שינוי בתקנה יביאו פה לאישור?

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

 בתקנה כן אבל בהסכם לא. רוב הדברים נמצאים בהסכם ואת זה הוא לא יביא לפה.

שרגא ברוש:


בוקר טוב ותודה על רשות הדיבור. כשישבנו, ההסתדרות ואנחנו עם האוצר לפני כיומיים הייתה מול עיננו תכנית שכתב יושב ראש הוועדה, שאני אוצר פה, שאין ספק שהיא תכנית מרחיבה יותר שנותנת יותר גם לעסקים ובמידה מסוימת גם לעובדים. כמו כל דבר, צריך לחבר בין הרצוי לבין המצוי ואין ספק שהיושב ראש, שמכיר את המצב, וחבר הכנסת חרמש שנמצא שם כל היום, רק הם יכלו להוציא תכנית כזו שבאמת מדברת על מה שהאנשים זועקים מהבטן.


אבל כפי שאמרתי, יש רצוי ויש מצוי. כשהתגבשה תכנית, שמצד אחד משלמת את שכרם של העובדים ומצד שני מפצה את בעלי העסקים, ואני אומר לכם שיותר טוב מאשר בצפון כי למעשה על כל נזק מכל סוג שהוא בין שזה הפסד רווח בין שזה הוצאות שנגרמו בגין המלחמה בין שזה שכר עובדים, בין קניית מקלט, כל סוג שהוא למעשה ברור שכל נזק שנגרם בשבועיים האלה, ואני מדגיש בשבועיים האלה מכוסה מלא על ידי הממשלה. אנחנו הסכמנו להסכם של השבועיים האלה.


יש כמובן, ואף אחד לא חושב שלא ערים לזה, את שש השנים שלפני השבועיים ואת התקופה שאחרי השבועיים. אני חושב שהוועדה הזו, היום או בהזדמנות אחרת חייבת להתייחס לזעקתו של ראש העיר ושל התושבים למה שהיה במשך שש שנים. קרה משהו שש שנים ואני חושב שהצעת החוק שרצה כרגע לוקחת את הדברים האלה בחשבון.


יכול להיות שזה לא מספיק ואולי צריך יותר או פחות אבל ראוי לקדם את זה כי הבעיה לא נפתרה. פגשתי את התושבים ואת בעלי העסקים אתמול וזעקתם בעיקר היא על שש השנים ולא על השבועיים האלה.

קריאה:


איך אתה יכול לחתום על הסכם בלי לפגוש נציגים של אנשי שדרות?

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:


 הוא לא יכול לפגוש כל אחד.

שרגא ברוש:


דבר שני, זה התקופה שאחרי השבועיים האלה, גם פה צריכים להיות הוגנים והגונים. אני לא חושב שמישהו מאמין באמת שהעסק יגמר מחר או מחרתיים אבל מצד אחר, אם אנחנו רוצים וראש העיר אמר שאין יותר מהם שרוצה להחזיר את שגרת החיים או לקבוע שגרת חיים מסוימת ככל שניתן בשדרות, צריך גם לשדר, גם לקונים מחוץ לשדרות שהעסקים ממשיכים לעבוד, גם לתושבי שדרות שהעסקים ממשיכים לעבוד ולנסות במצב הבלתי אפשרי הזה להמשיך ולנהל שגרת חיים. להודיע היום שכל העסקים יקבלו מאה אחזו פיצוי על כל מה שיקרה להם מהיום ועד לא יודע מתי, כולל העובדים, יש בזה משום חוסר אחריות.


לכן, בדיוק כפי שהתכנסנו שלשום, בסוף השבועיים האלה, ולא קופח איש בעבור השבועיים שעברו, זה לא עבר ונשכח, בדיוק ההפך, אנחנו ממשיכים לחיות, אני מקווה שכולם יישארו בריאים ושלמים וניפגש גם בעוד חודש ובעוד חודשיים ושלושה והלוואי שזה כבר יהיה מיותר ונדון באותם נזקים שנגרמו אם יגרמו ואני מקווה שלא יגרמו בתקופה שאחרי ההסכם.


אבל להחליט היום שאפשר עכשיו להוציא את כל העיר הזו למקום אחר והכול ישולם זה אומר בואו ננטוש את העיר ונלך. זו חוכמה קטנה לגור ברמת גן ולתת עצות לתושבי שדרות, אני כבר אומר מראש כדי לא להישמע צבוע. יחד עם זאת, אני אומר, גם בכל מקום בארץ כמו קרית שמונה ומקומות אחרים, השתדלה המדינה להמשיך לשמור על המדינה ואני לא צריך להטיף פה חס וחלילה לאף אחד, אני לא חושב שמישהו פה פחות ציוני ממני. 

אנחנו מחויבים לעשות את כל מה שצריך לפצות ולעזור גם בגין העבר ובטח בגין העתיד, אבל לקבוע היום מסמרות לגבי העתיד, אני חושב שבמובן מסוים, אם כל אחד ינסה להפיל לעצמו את האסימון, יש פה קצת חוסר אחריות . אני מציע שתשמחו, גם תושבי שדרות וגם האחרים, גם לשכת התיאום של ראש העיר וגם לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, גם ההסתדרות, שלא תוותר אפילו לא על פסיק מכל נזק עתידי וגם לא על הנזקים של שש השנים האחרונות.

אני לא עומד לבחירות, בטח לא אצלכם, ואני לא צריך להגיד משהו שימצא חן בעיניכם. אבל האמינו לי, לא נוותר על כל נזק שיקרה ביוני ביולי או מתי שלא יקרה ונמשיך להילחם גם על העבר.  

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:


 תודה. חבר הכנסת חיים אורון.

חיים אורון:


 ממשלות ישראל חטאו לשדרות ולעוטף עזה במשך שבע שנים ולדעתי גם במשך יותר משבע שנים. לא הדיון היום יפתור את הבעיה הזו ומי שמנסה בדיון הזה לפתור את הבעיה הזו בסוף לא נצא מפה גם עם מה שיש על השולחן. אני אומר את אמירה הזו לא מהפה לחוץ, מה שעומד על הפרק זה הניסיון לתת תשובה לנזקים עקיפים לעובדים ולמעסיקים בשדרות ובעוטף עזה שבמצב, עד אם לא יתקבלו התקנות הללו, אין לו פתרון.


הערה שנייה לגבי ההסכם. אני יודע שיש מתח בין הכנסת לגופים שמגיעים להסכמים. אני מודה שבמצבים כאלה, כמו בצפון וגם הפעם, אני מעדיף מסגרת של הסכם בין שלושת הגופים הללו מתוך המתחים הקיימים בתוכם על פני מצב אחר. זה מוריד חלק מסמכויות הוועדה בכמה תחומים. אין לי בעיה שיביאו לפה את כל ההסכמים ויעלו אותם, זו לא הבעיה שלי, אני חושב שהמסלול הזה הוכיח את עצמו גם בצפון אני חושב שצריך לעודד אותו לא בגלל שאני באופוזיציה.


אני מזהה בתוך התקנות שמופיעות פה שלוש בעיות שצריך לתת עליהם תשובה. הבעיה הראשונה הייתה גם בצפון, זה בסיס 2006. יש טענה שבסיס 2006 מעוות ביסודו ולכן ההשוואה עם 2006 שנה קודם לא נותנת תמונה נכונה. אני לא רוצה לשלוף פתרונות מהשרוול, אפשר לבוא ולהגיד שנעשה בסיס ממוצע  של התקופה המקבילה ב- 2006 ו- 2005. 

בועז סופר:

2005 הייתה נמוכה יותר מ- 2006 אז אתה הולך אחורה.

יו"ר הכנסת ראובן ריבלין:

 לפי הגבוה יותר, לפי רצון. 

חיים אורון:


 אם 2005 הייתה נמוכה יותר אף אחד לא יגיש לך, אבל אם מישהו יגיש לך מ- 2005 הספרים סגורים. אם אומרים בהשוואה לשנה שעברה ואמרתם שהיא לא מתאימה יתנו לכם אפשרות לתת השוואה שאתם בטוחים שהיא מתאימה, כי השוואה צריך אבל בן אדם לא יכול ולהגיד שהוא רוצה מיליון כשבשנה שעברה מכרתי רק בחצי מיליון.

אם תלכו בכיוון הזה לפי דעתי זה לא הרבה יותר עבודה. זה מנטרל את התחושה שכאילו מישהו רוצה לתפוס. אני חושב צריך לשדר באופן ברור שהמדינה החליטה לפצות באופן הוגן ומלא את הנזקים ואני לא מדבר כרגע על הנפש והטראומות אלא רק על נזקים שנגרמו לתושבים בשדרות ובעוטף עזה.

נקודה שלישית היא בנושא שכר. הקשבתי לדברי אלי מויאל ולא היה לי ברור מה הוא אמר בסוף ואני רוצה להיות ברור בנושא. אם האינטרס העליון של כולנו, שכמה שיותר אנשים יישארו בשדרות המחשבה שאנחנו מתחייבים בכל חודש, ב- 20 בחודש לדון על המשכורת, כי המשכורת מתקבלת ב- 7 בחודש לאחר מכן. אם נדון ב- 20 ביוני על המשכורת שתתקבל ב- 7 ביולי, אז תהיה תשובה. 

אז יש ביטחון לעובדים שהמשכורת שלהם מובטחת אם המצב יימשך ובשביל לחזק את זה אני חוזר על ההצעה שאני אומר מאז הצפון, תנו בונוס לאלה באים לעבוד. 500 ₪, אם כל ה- 13,000 איש יבואו לעבוד מדובר ב- 6.5 מיליון ₪. תודיעו עכשיו שאם זה ימשיך גם בחודש יוני ניתן לכל עובד שבא לעבוד עוד 500 ₪ בתלוש. זה לא הרבה כסף, אף אחד לא נעשה עשיר מזה ומ- 6.5 מיליון כולם יבואו לעבוד, זה שווה 65 מיליון ₪. 


אז גם תורידו את המתח בויכוח הזה כי אין הצדקה להגיד תקבלו שכר גם אם לא תבואו לעבוד, זה באינטרס שלנו. אנחנו צריכים להגיד שתהיה בטוח שאם לא הלכת לעבוד משום שקרה משהו, תקבל בטוח ואנחנו אחראים לזה, ואם אתה מסתכן יותר מהשכן שלך ואתה הולך לעבוד למרות שיכלת להישאר בבית, המדינה נותנת לך 500 ₪. מנגנון כזה לפי דעתי משנה את מצב הרוח של האנשים. כדי שלא תהיה אי הבנה אני מדבר על שכירים לא על עצמאיים ולא על קיבוצניקים אלא שכיר שהולך למקום עבודה שהוא לא הבעלים שלט כי מהבעלים אני רוצה יותר. 

אם נעשה את שלושת השינויים הללו שהם לא דרמטיים מבחינת ההסכם שלכם, הם לא משנים את הרוח שלו אבל הם נותנים לאנשים שבאו לפה מאד ממורמרים אפשרות להגיד שיש כתובת, התחייבו ב- 20 ביוני לקיים דיון על ה- 7 ביולי, אנחנו מבוטחים מבחינת השכר והפיצוי מובטח.

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:


 תודה. לורה פרחן, יושבת ראש ועד העסקים הקטנים.

לורה פרחן:


אני מייצגת את העסקים הקטנים בשדרות לא את בעלי האולמות ולא את התעשייה. אני מדברת כרגע בשמי, שמי לורה פרחן, מפונה לשעבר מאלי סיני, אני פעמיים מפונה. לפני 17 שנה הקמתי עסק קטן בשדרות של הלבשה תחתונה וסידקית. לפני שבע שנים התחילה האינתיפאדה והתחילו הקסאמים על שגרות, לא נלחמנו אלא עבדתנו. לפני שנתיים המצב החמיר ולפני חודשיים המצב נהיה בלתי נסבל. 

אני בכל זאת פותחת את העסק ואין לי למי למכור. אם זה משרד הביטחון אם זה גאידמק מוציאים את מה שיש החוצה, גם מהתושבים המקומיים אין לנו פרנסה. במקרה העסק שלי גם נפגע אז אני היום בכלל לא יכולה לעבוד. הבחורה שנהרגה לפני שבועיים זה היה מול העסק שלי. 

אני רוצה להגיד ואני חושבת שאני מדברת בשם כל העסקים הקטנים, אנחנו לא רוצים נדבות ולא חסד, אנחנו רוצים את הזכויות שלנו, אנחנו רוצים שהעיר שדרות תקום ותהיה כמו כל עיר בנגב. אנחנו לא שונים מערים אחרות. אנחנו מאד מבקשים שתיקחו את זה בחשבון ותנו לנו לעבוד בזכות ולא בחסד.

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:


 תודה. חבר הכנסת שי חרמש.

שי חרמש:

 יש לי את הזכות מכל החבורה שיושבת פה להעיד מתוך המציאות עצמה ואני אמשיך מהדברים שראש עיריית שדרות הציג בפתיח. אין ספק שמציאות של שבע שנות התשה שעברנו ולדאבוני הרב לא נראה לי ששבע השנים הבאות יביאו למציאות של שלום אירופאי. אני יכול להעיד ששבע השנים האלה הם שבע שנים של שחיקה מתמדת שמדינת ישראל לא נתנה את הדעת. אני לא מדבר רק על הפיצוי אלא בכל המכלול של התבוננות על אזור שנמצא תחת אש.

ההשוואה לצפון היא השוואה לוקה בהרבה, מה שקרה בצפון היה אירוע קשה, כבד טראומטי שהיה לו תאריך התחלה ותאריך סוף ויום אחרי הסוף עם ישראל בהמוניו נהר לשם כדי לפצות בין השאר את תושבי הצפון על הנזק שנגרם באותה תקופה קצרה. 

ניסן סלומינסקי:

 נעשה את זה גם בדרום.

שי חרמש:


הכתם הביטחוני העננה מעל האזור הזה היא עננה שלא תוסר גם אם מחר תהיה הפסקת אש כזו או אחרת גם אם הניה יכריז על תהד'יה של חודש שנה או שנתיים, זה יישאר אזור עימות ואזור של כאוס בתוך רצועת עזה ומציאות החיים אצלנו לא נגזרת ממה שאנחנו נעשה אלא נגזרת מהבעיות הפנימיות הבלתי פתורות להרבה שנים בתוך הרצועה עצמה.


אני רוצה להיות אחראי ואמרתי גם בשיחה שהייתה לאורך המשא ומתן גם עם רשות המסים וגם עם ראש העיר, האינטרס העליון שלנו הוא קודם כל לשמור את שגרת החיים באזור הזה לאתמול להיום ולמחר הארוך של עוד הרבה חודשים ושנים של מציאות ביטחונית קשה. לכן, מי שיבוא ויציע פתרון שנותן היום דחף תמריץ לקבל כסף וללכת הביתה לא ראש עיריית שדרות רוצה את זה ולא אני רוצה את זה ועל זה אין חילוקי דעות בינינו. 

עד לפני כשבועיים הייתי חסיד גדול שהעדיפות הראשונה היא עדיפות המיגון והשבועיים האחרונים, אחרי שאתה הולך ברחובות שדרות, העדיפות היא החנויות. אני אומר את זה כאיש שאביו לא היה סוחר סבו לא היה סוחר ואצלנו הסוחרים היה מעמד שלא נהיה בתוכו אבל עיר שחנויותיה נעולות היא עיר שאין לה תקנה.

לכן זה הדבר הראשון שצריך להיות מטופל ולהיות מטופל בצורה ראויה ונכונה. אני אומר את זה לאנשי העסקים פה ואני הולך להגיד את זה גם לסינמטק אחר הצהרים גם אם יצעקו  עלי ויכו אותי. הסדר העסקים הוא הסדר נדיב ראוי נותן מענה וטוב ממנו אי אפשר לצפות ואני רוצה להודות לאנשי רשות המסים.

קריאה:


למי הוא טוב?

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

 זו דעתו של חבר הכנסת חרמש ולא חייבים לקבל אותה. אנחנו נמשיך בישיבה עד 11:10 אחרי זה אנחנו מתפזרים למליאה וב- 14:00 אנחנו שוב מתכנסים בתקווה שנקבל עד אז אישור מיושבת ראש הכנסת אם לא אז נודיע אחרת.

שי חרמש:

אני מבקש להבהיר את הדברים ואני מקווה שאנשים שבאו טעונים לא פחות ממני, גם אני גר שם וגם לי יש עסקים שם. תהיו קשובים כי עכשיו לבקש את הירח ואת השמים זה לצאת בידיים ריקות. החוכמה שלנו היא לחזור הביתה לשדרות ולעוטף עזה ולדעת שיש פתח להסכם ולסידור שיאפשר לעבור את התקופה הקשה הזו.


להסדר הזה יש כמה מגבלות ואני אציין אותם. אבל העיקרון שבא לתת מענה להיקף ירידת העסקים, שבא לתת לבעלי העסקים את היכולת להצהיר הצהרה עצמית, לא של שמאי אלא שבעל העסק אומר ניזוקתי ולא צריך להביא שמאים ולא ללכת למסלול אדום שנמשך 15 שנה, אלא פיצוי שבעל העסק קבע. כעבור 90 יום, אם המערכת לא מגיבה התביעה הזו הופכת לתביעת נזק מאושרת זה לא דבר של מה בכך. אני יכול לציין דבר אחד, לא היה את זה בצפון בהסדר שעשינו במלחמה וגם לא במלחמת יום כיפור, ענבי זעם מבצע ליטאני זה הסדר ייחודי שלנו.


אני מכיר את בעיית האולמות ואני מכיר את שדרות כתושב העיר, קודם כל צריך לברך  ולהגיד שנתקדם עם מה שיש. אם נצעק על מה שיש, גם מה שיש לא יהיה. 

אלי מויאל:


אני לא מקבל את הגישה הזו, אנחנו לא רוצים לקבל טובות, מה זה אם לא תיקחו לא יתנו לכם, אני מוחה על הגישה הזו, אנחנו יושבים פה בזכות.

שי חרמש:

 יש בהסדר הזה, שהוא הסדר נכון כמה דברים שמחייבים התאמה תיקונים כדי שההסדר יהיה הסדר שאפשר להתפתח אותו גם לטווח הארוך. דבר ראשון נושא חוק ישוב הספר. בנושא הזה אינני יודע מה הייתה כוונתו של ראש הממשלה ואם לא הטעו אותו. למעט שדרות ושבעה יישובים, כל השאר הם יישובי ספר משנת 1952, הם לא מוגבלים בזמן, לא תחומים בזמן, הרעיון להחיל את חוק הספר עד ה-31 באוגוסט הוא דבר תמוה מופרך וכנראה נובע מאי הבנה של ראש הממשלה. 

שדרות, לפי חוק שהגשתי לפני שמונה חודשים ולא הגיע להצבעה פה, הייתה צריכה לקבל מעמד של יישוב ספר כמו ניר עם כמו נחל עוז כמו כיסופים וכמו כרם שלום. צריך לתקן את זה כי המעמד הזה ניתן לכולם חוץ משדרות וצריך להביא את זה על שדרות.


הנושא השני הוא הדילמה של ה- 31 למאי או 31 לאוגוסט. בעניין הזה אני רוצה לחבור לשרגא ברוש ולחבר הכנסת אורון. היושב ראש ואני נפגשנו עם רשות המסים והמשא ומתן הזה היה ארוך באווירה מאד קונסטרוקטיבית והעליתי את נושא הבונוס. אמרתי שבמקום לתת פיצוי מלא למי שלא בא לעבודה, תנו תמריץ למי שבא לעבודה. האגף של שרגא ברוש היה אתנו בנושא הזה ונדמה לי להבנתנו שההסתדרות היא זו שהתנגדה ורצתה את הפיצוי המלא לעובדים.

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

 פיצוי מלא לעובדים עד ה- 31 במאי.

שי חרמש:

 אני מדבר על עיקרון, אני חושב שאם מדינת ישראל הייתה באה ואומרת היום שעובד שבא לעבודה,  מעבר לפיצוי שהמדינה נותנת בגין עבודתו, כמו שהוא גר בתל אביב או בפתח תקווה, ראוי שיקבל תמריץ נוסף על העבודה שהוא משאיר בית לא ממוגן, ילדים בגן, שאשתו נמצאת איפה שהיא נמצא  ושהמתח והעצבים מופנים לאזור התעשייה לכיוון העיר, הדבר הזה אמור על שגדרות ועל עוטף עזה. 

אני חושב שההצעה הזו היא תמריץ והיא איננה הצעה שהאוצר לא יכול לעמוד בה, היא אמירה שאומרת לתושבים חזרו לשגרה, אנחנו מעריכים את זה ויודעים גם לתגמל את הנושא. הפתרון הזה לא בא לתת פתרון לשבע שנות סבל, העניין הזה הוא לשבע השנים הבאות שיהיו יותר פשוטות, יש יוזמה שקמה היום בשדרות ועוטף עזה, להקים מנהלת לאומית לשיקום וטיפול באזור, גם בחינוך גם בבריאות גם ברווחה גם בתשתיות, לא רק פיצויים לעסקים.

נקודה נוספת טכנית לגבי החודש הקובע. החודש הקובע לדעתי הוא מדד לא ראוי, הוא תופס נקודה זמנית ונמצא פה לפחות בעל אולם אחד  שבכלל לא היה קיים בשנה שעבר. ישנו אולם ששנה שעברה במאי בכלל לא היה קיים אבל האולם הזה ממרץ השנה עבד מסביב לשעון בתפוסה מלאה. לדבר הזה צריך לתת פתרון נקודתי. לכן, מה שהעלה פה חבר הכנסת אורון, צריך לתת את האופציה של הממוצע, של 12 החודשים האחרונים כדי לא לפספס שום דבר. 

לסיכום, חוק ספר שאיננו מוגבל כי אין הצדקה שיהיה מוגבל. דבר שני, לא חודש קובע אלא שנה קובעת, 12 החודשים האחרונים. דבר שלישי, תמריץ לעובדים שמגיעים לעבודה. אני מניח שעם שלושת התוספות האלה אפשר לצאת מפה ולהגיע אחרי הצהרים לשדרות ועוטף עזה עם תקווה שאם לא היה לנו באולם הזה פתרון לבעיה הביטחונית כי אנחנו לא אמונים על הנושא הזה, לפחות נתנו קיום לאנשים, שיוכלו לצאת לדרך בכבוד ולעבור את התקופה הזו.

רמי אריה:


לפני שבועיים, כשהתקבלה החלטת ראש הממשלה הגשתי בג"ץ בשם העותרים, בשם בעלי העסקים ובניהם בעלי אולמי השמחות שכאן. כל אחד מאתנו, כשאנחנו משלמים מס רכישה כמו כל אדם במדינת ישראל, 15% ממה שאנחנו משלמים למס רכישה הולך לקרן הפיצויים לפי חוק מס רכוש. הקרן הזו נצברת בקופת המדינה ונמצאת כחלק מהתקציב, לא צריך כרגע להוציא תקציב מיוחד כדי לתת פיצויים לבעלי העסקים. כשפרצה מלחמת לבנון השנייה, נאמר שיש בקרן 3.5 מיליארד שקל. אני לא יודע כמה שילמו פיצויים עד היום במלחמת לבנון השנייה אבל אין ספק שיש עוד כסף בקרן.

קריאה:


אין שם כסף.

רמי אריה:


בחוק מס רכוש לקרן פיצויים יש רשימה של יישובי ספר שנכתבה בשנות ה- 50, היא מתאימה למה שהיה לפני 40 שנה, לגבולות הקו הירוק, והיא מתאימה ליישובים, בלי לפגוע באף אחד, כמו דגניה וכינרת ויישובים כמו מעלה החמישה, ועוד יישובים בדרך לירושלים שנחשבים כיישובי ספר לא מ- 15 במאי עד ה- 31 לאוגוסט. מעלה החמישה וכפר רות הם יישובי ספר והם לא מוגבלים לא בהתחלה ולא בסוף. 

בועז סופר:

אתה מטעה את הוועדה.

רמי אריה:


לפני שבוע אישרה הוועדה הזו את צו שר האוצר וראש הממשלה ואמרה שהצו הזה יחול עד ה- 31 לאוגוסט.  אני לא מקבל שצריך להתחיל ב- 16 במאי ועד ה- 31 באוגוסט, אני אומר כרגע בנסיבות העניין, היות ובעלי העסקים צמאים לכסף כי נמאס להם מהחשבונות שמגיעים ולא משולמים ומהטלפונים מהבנקים, לפחות את המינימום הזה אני מבקש כרגע לאשר כפיצוי לבעלי העסקים ואני מאד מסתייג מהקשירה של המינימום הזה של הפיצוי לבעלי העסקים לתשלום לעובדים. 

תשלום לעובדים, שנעשה לפי ההסכם עם ההסתדרות ועם ארגוני המעסיקים, ואני מכבד אותו מאד, מדבר על תשלום לעובדים עד ה- 31 במאי, יש בו הרבה עקרונות של אי תשלום לעובדים וכן הלאה, אבל זה מישור אחד בלבד וזה לא המישור שעומד כרגע לדיון בוועדה. הוועדה, כמו שאמר יושב ראש הוועדה לא מאשרת כרגע את הפיצוי לעובדים, לא מאשרת כרגע את ההסכם  - - -

חיים אורון:


אם אנחנו לא מאשרים את הפיצוי לעובדים אז יש פיצוי לעובדים, למה אתה צריך להגיד את זה?

רמי אריה:


הוועדה כרגע מאשרת תקנות מס רכוש וקרן פיצויים. לפי חוק מס רכוש משלמים לעובדים בעלי העסקים, הם צריכים לשלם רק לעובדים שנעדרו מעבודתם לרגל הוראות כוחות הביטחון. עכשיו ראיתי בתקנות שכרגע מדובר על פיצוי לבעלי העסקים, אני מבקש מהוועדה לאשר אותם עד ה- 31 באוגוסט בשלב זה.

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:


 דובר אחרון חבר הכנסת זאב אלקין, לאחר מכן נעשה סיכום ביניים וב- 14:00 נתכנס מחדש וכל מי שלא קיבל זכות דיבור ידבר ב- 14:00.

זאב אלקין:


אדוני היושב ראש, אני חושב שאנחנו עושים טעות כשאנחנו  מחברים בין שתי השאלות. התקנות שלפנינו הן מעין מסלול מהיר, הטענה המוצדקת שראש העיר דיבר עליה של הגדרת שדרות כיישוב ספר קדימה ואחורה, היא טענה נכונה וקשורה להצבעה הלא נכונה שלנו, בעיני, בשבוע שעבר. טענתי אז שאנחנו עושים טעות שאנחנו מאשרים את צו ראש הממשלה שמדבר על הגדרת שדרות כישוב ספר מהתאריכים שהונחו בפנינו וגם הצבעתי נגדו. 


למעשה מה שקבע את שדרות כישוב ספר לתקופה הקצרה הזו זה מה שקרה כאן בשבוע שעבר ואני מאד מצטער שלא היית כאן אדוני, יכול להיות שהיית עוזר לי לשכנע את חבריי וכל זאת לדחות את ההצעה הזו.

אלי מויאל:


לא הוזמנתי.

זאב אלקין:


לצערי אני מבטיח לך שכשנדבר על ה- 1 בספטמבר, הכנסת תהיה בפגרה ונצטרך לחכות לפחות עד אוקטובר. בנושא הזה כרגע הסמכות היחידה שניתנה לנו, לאחר שאישרנו את הצו כפי שאישונו אותו היא רק דרך אחת, הסמכות היחידה שנתונה לנו היא להמשיך באופן מואץ בתהליך החקיקה של הגדרת שדרות ועוטף עזה כיישובי ספר דומים, אותה הצעת חוק שחבר הכנסת מיסז'ניקוב וחרמש מקדמים אותה. 

אני לא רואה כרגע דרך אחרת לפתור את הבעיה שראש העיר דיבר עליה וזה בידינו כי אנחנו לא יכולים להוציא צו חדש של ראש ממשלה ברגע שהוא אישר. 


ראובן ריבלין:

 אין ספק שהליך החקיקה נמשך כי בלי הליך החקיקה  - - -

זאב אלקין:


 לא נכון, תשאל את היושב ראש.

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:


 זה נמשך "לייט".

חיים אורון:


 אני מזכיר לך שאתה באופוזיציה...

זאב אלקין:


 כשהקמנו את הטיפול המהיר בהצעת החוק כי אמרנו שאם הממשלה תבוא עם הצעה משלה אנחנו פחות נמהר. אני מציע , בהתחשב בטיעונים של ראש העיר, למהר יותר ולא לעכב את התהליך הזה. לעצם התקנות שמונחות בפנינו, דבר אחד ברור ואני מקווה שתעמוד על זכותנו, גם אם הוחלט לא לעגן את הכול בתוך התקנות, ואני חושב שזה לא היה מחויב במציאות כי בזמן המלחמה בצפון חלק מהדברים כמו מקדמות, נכנסו לתקנות, ואני לא רואה מה הייתה הסיבה המיוחדת כל כך. 


מקובלת עלי חוות הדעת של היועצת המשפטית של הוועדה שכותבת לנו שמקדמה בשיעור של 30% לענף התיירות הוסדרה בתקנות גופם. לכן, לא ברור לי למה שונה דינה של המלחמה בצפון מדין המצב הזה דווקא בנקודה הזו ולמה כל כך היה חשוב לאוצר לא להכניס את הדברים לתוך התקנות.

אבל לפחות, וכאן אדוני יושב ראש תגן עלינו, שנמשיך את הדיון הזה ונצביע על התקנות האלה בלי שהחומר יהיה מונח בפנינו, זה כבר ביזיון. אנחנו חייבים לראות גם את ההסכם שנחתם, למה הוא לא מונח לפנינו? אנחנו חייבים לראות את אותם הוראות הביצוע, שכשאני קורא את התקציר שלהם אני מתחיל לשאול שאלות, כתוב "לפי הוראת ביצוע ותוך 14 יום (ולכל היותר 28)" אז 28 או 14? מה ההבדל? מי קובע מתי זה כך ומתי זה כך? 

יהודה נסרדישי:


ה- 14 הנוספים הם סמכות ספציפית למנהל למקרים חריגים. 

שלי יחימוביץ':


קובי אמר שהם יביאו לפה את פקודת הביצוע. 

זאב אלקין:


 הוא אמר וזה עדיין לא חולק וזה תהליך לא מסודר.

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

 זה צולם אני אחלק את זה בחלק השני של הישיבה.

זאב אלקין:


לגבי כמה נקודות שהן מאד בעיתיות גם בהסדר וגם בתקנות. לגבי ההסדר, דברתם כאן על הסוגיה של מחזור ומאיזה שנה, ודברתם בצדק, אין הרבה מה להוסיף. לא הבנתי רק למה אתה לא רוצה ללכת מ- 2004, מה כל כך רע ללכת ל- 2004, 2005 ו- 2006 ושיפתרו את השנה הגבוהה מהם. הרי מי שטוען שהמצב הביטחוני לא השתנה שם בגלל ההתנתקות ב- 2005 אז מן הסתם ב- 2004 הייתה אותה בעיה ולאוצר אין מה לפחד.

ראובן ריבלין:

 או בממוצע של שלוש שנים, לפי הגבוה ביותר. 

זאב אלקין:


 יש מגבלה נוספת שאליה לא התייחסו וזו המגבלה של הגובה של שני מיליון ₪. לרוב העסקים הקטנים מן הסתם זה לא יפריע אבל אני לא בטוח שזה לא יפריע לכולם. מאיפה צצה הגבלת הגובה הזו של המקדמה לא ברור לי. יתכן שישנם עסקים שבהם זה יפגע בצורה משמעותית. זו שאלה לשרגא.

שרגא ברוש:

זה עסק של 50 מיליון ש"ח בשנה. 

חיים אורון:


 זה מינימום 50 מיליון ₪.

זאב אלקין:


 נקודה נוספת, בתקנות האלה, דווקא הפניה של אנשי האוצר שפנו לרצון שלנו להשאיר את האנשים בעבודה, יש כאן נקודה שבעיני משיגה בדיוק את המטרה ההפוכה וזו המגבלה על המסחר להיות סגורים במשך שבוע שלם. כשאתם מטילים את המגבלה הזו לתקופה של שבועיים זה נשמע מצחיק אני חייב להודות שאני מסכים עם חוות הדעת שמונחת בפנינו של היועצת המשפטית, שדרישה כזו על תקופה של שבועיים שיהיה שבוע רצוף שהעסק יהיה סגור זה נראה מצחיק אם לא מזעזע, תחשבו מה המסר.

שרגא ברוש:

תורידו את זה.

יהודה נסרדישי:


אני מוריד את זה.

זאב אלקין:


אם על כל דקה שאני אדבר עוד מגבלה תרד, זה שווה. יש לי עוד הערה אחרונה לגופן של התקנות וזה העניין של השלושה חודשים. אני יכול להבין, למרות שניתן להתווכח על זה,  את הרצון של  האוצר להגיד שמי שלא שילם כדין "אכל אותה", למרות שבסוף מי שאכל אותה זה העובד ויש הרבה היגיון בטענה של חברת הכנסת יחימוביץ. השאלה אם זה חל גם על העובדים החדשים?

בועז סופר:

לפי החלק היחסי.

זאב אלקין:


אם עובד עבד חודש אז הוא לא נכנס פנימה?

שגית אפיק:


עובד שהתקבל לשלושת החודשים האחרונים ובתנאי ששולמו תשלומי החובה מיום קבלתו לעבודה, זה באופן יחסי.

יהודה כהן:


שמי יהודה כהן, מנכ"ל התאחדות בעלי האולמות וגני האירועים בישראל, אני נדרש לישיבות פה בנושא הפיצויים לבעלי האולמות וגני האירועים בגלל שלשכת התיאום לא מייחדת את הענף של אולמות האירועים בתוך ההסכם הזה. 


הפגיעה בענף אולמות האירועים היא אנושה, ישבנו עם בועז בנושא של מלחמת לבנון השנייה ושם למדנו יחד שאין דין אולמות האירועים כדין כל המגזר העסקי בכל אזור ואזור. אנחנו למדים שברגע שקורה משהו העסקים נסגרים, האירועים עוברים למקומות אחרים,  מישהו אחר נהנה והוא נפגע. 

שכשהיום אנחנו מדברים על חודש מאי האירועים לחודש אוגוסט מבוטלים, לחודשים ספטמבר אוקטובר ונובמבר אין הזמנות, זה לא נכלל בהסכמים האלה. הביטולים ידועים ופה זה לא ה- 31 במאי, כי כל חודש מאי לא היו לנו אירועים ואי אפשר למדוד את מה שקרה לנו מול מה שקרה באוגוסט במלחמת לבנון השנייה, כי בדוח אוגוסט של שנה קודמת היה את בין המצרים ולא היו אירועים. עכשיו בחודש מאי לא היו לנו אירועים ובחודש מאי בשנה קודמת הייתה ספירת העומר ושוב אין למה דוחות להגיש ואין להראות הכנסות והפגיעה קשה.

שי חרמש:

 ממוצע שנתי זה בסדר?

יהודה כהן:


למדנו מהתיירות שלא עשו להם ממוצע שנתי, לקחו את היומן, ראו איזה אירועים בוטלו, הכנסות שבוטלו ומזה למדו ולא בשום ממוצע. מה שאנחנו יודעים בנושא ההזמנות וההיערכות לקראת העונה והקריסה, חומרים ציוד והשקעה באולמות, הכול ירד לטמיון. זה נזק נוסף לאי הכנסה ולאובדן הכנסה צפויה בחודשים הקרובים. 

אנחנו לא יודעים מתי זה יקרה לא ב- 31 במאי לא ב- 31 ביוני לא ב- 31 ביולי ולא ב- 31 באוגוסט, ברור לנו שאין לנו התאוששות עסקית בכלל באזור, אנחנו צפויים לנזק כלכלי ארוך וכבד. לשכת התיאום לא לקחת את הנושא בחשבון ולא ההסתדרות. אני מקווה שבהסכם יילקח בחשבון הנושא הייחודי של אולמות האירועים וגני האירועים. 

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

 הקביעה של שעה 14:00 היא טנטטיבית כי בינתיים יושבת ראש הכנסת לא מאשרת את השעה, היא אומרת שנתכנס רק אחרי הצעות החוק הפרטיות. 

קריאה:

אני רוצה לומר שתי מילים שישמעו אותי.

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:


 תצטרכי להיות פה ב- 14:00. סיכום הביניים הוא כזה. אנחנו מציעים לעשות דבר כזה, תביאו הצעה משופרת שתיקח בחשבון את נושא התמריץ והעידוד, תציעו דרך. אני יודע שמס רכוש לא יכול לתמרץ את האנשים שעובדים אבל תציעו דרך, כפי שהציע חבר הכנסת אורון. 

דבר שני, ברגע שאנחנו מאשרים את התקנון אנחנו רוצים, בכפוף אליו, כמובן שעדיף שתכניסו פנימה את כל הדברים שאנחנו מאשרים אבל שהכול יהיה שקוף ובכפוף לאישור התקנות.


 דבר שלישי, אם לא תימצא נוסחה שהולכת לפי מה שהציע חבר הכנסת אורון, אנחנו עדיין דורשים להגדיל את טווח אישור הפיצויים לעובדים שלא עבדו עד לאותו טווח שאישרנו את שדרות כיישוב ספר, דהיינו עד  ה- 31 באוגוסט.

שי חרמש:

 בסיס ההשוואה לא החודש לפני שנה אלא ממוצע. 

היו"ר סטס מיסז'ניקוב:

 גם למצוא פתרון לאותם חריגים כפי שאמר יהודה כהן. תודה רבה הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:15