פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 53 הוועדה לפיקוח על הקרן לאזרחי ישראל 14/05/2023 מושב ראשון פרוטוקול מס' 11 מישיבת הוועדה לפיקוח על הקרן לאזרחי ישראל יום ראשון, כ"ג באייר התשפ"ג (14 במאי 2023), שעה 10:00 סדר היום: << נושא >> הצעת התקציב לשנות הכספים 2023 ו-2024 - סכום ההקצאה השנתי מהקרן לאזרחי ישראל << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: לימור סון הר מלך – היו"ר מיכאל מרדכי ביטון חברי הכנסת: יוראי להב הרצנו מוזמנים: אפרת אטרה - מנהלת פיתוח והדרכה, החברה למתנ"סים שייקה אל עמי - מנהל מינהל גינות העיר, החברה למתנ"סים אבישג דיין - מנהלת פרויקטים, מועצת תנועות הנוער בישראל נופר עזר - מנהלת פרויקטים, מועצת תנועות הנוער בישראל רועי תשובה - סמזכ"ל, מועצת תנועות הנוער בישראל נדב אלישיב - יו"ר ועדת רשויות מקומיות, מועצת תנועות הנוער בישראל הדר פוקס - רפרנטית חינוך באג"ת, משרד האוצר גולן בדיחי - אגף תקציבים, משרד האוצר הדר אליהו - מנהלת מחלקת נוער וצעירים, מרכז השלטון המקומי הילה זהבי - כלכלנית, מרכז השלטון המקומי ענבר זיתון - מנהלת שירות קהילה משפחה ואומנה, משרד הרווחה והביטחון החברתי חגי גרוס - מנהל מינהל ונוער, משרד החינוך אמיר רימון - מדריך ארצי מנהיגות נוער, משרד החינוך משתתפים באמצעים מקוונים: חן ראשון - אחות של אופק ראשון אופק ראשון פעילה נגד חרמות רוני קמאי - נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית שירי קניגסברג לוי - עמותת ים של חברים ייעוץ משפטי: תמר בנתורה מנהלת הוועדה: נטלי שלף רישום פרלמנטרי: חבר תרגומים, מיטל פורמוזה רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> הצעת התקציב לשנות הכספים 2023 ו-2024 - סכום ההקצאה השנתי מהקרן לאזרחי ישראל << נושא >> תוכניות שמקיימות תנועות הנוער << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> בוקר טוב לכולם. כ"ג באייר, תשפ"ג. אנחנו פותחים את ישיבת הקרן לאזרחי ישראל, להקצאה השנתית. הדיון היום יתקיים בתוכניות שקשורות לתנועות הנוער. אני רוצה לקרוא משהו שככה נכתב, שלחו אליי מועצת תנועות הנוער. אז את נימוקי השופטים בהענקת פרס ישראל למועצת תנועות הנוער, אז אלו הדברים שנאמרו שם. אני חושבת שזה אולי יסביר יותר מכל את החשיבות של הדבר הזה. באמת כך הם ידעו להגדיר את זה מאוד מאוד יפה: "תנועות הנוער היוו נדבך משמעותי בהקמת המדינה. ומאז ואילך הן מוסיפות לתרום לחברה בכלל ולבני הנוער בפרט, בנושאים רבים ומגוונים. בראש ובראשונה חיזוק אהבת הארץ, עידוד דו קיום, סובלנות, צמצום פערים חברתיים, טיפוח מנהיגות, אחריות ומעורבות". אז אני חושבת שזה באמת ככה ההגדרה הכי טובה. ידעו השופטים לנמק את החשיבות של תנועות הנוער. אני מאוד שמחה וגאה שהקרן לאזרחי ישראל שותפה למפעל הזה של תנועות הנוער. אני חושבת שזה אולי עוד הדבר כמעט האחרון שנשאר לנו פה שהוא משהו שבאמת כולנו בקונצנזוס, שכולנו סביבו. שכולנו מבינים את החשיבות של הדבר הזה. וכולם מבינים כמה זה מספר לנו על דור העתיד שלנו. תמיד באופן אישי מאוד מרגש אותי לפגוש מדריכים בתנועות הנוער. זה אחד הדברים בעיניי הכי מרגשים שיש. כי לראות באמת אנשים שלקחו על עצמם שליחות. ממקום שרואים באמת את הצורך והחשיבות ולתת לזה מענה ולהקדיש זמן וכוחות וכוחות נפש הרבה פעמים. ולפגוש את הדבר הזה אין משמח מזה. אני חושבת שזו הבשורה שלנו, גם ברמת ההשפעה. אז אנחנו באמת מאוד מאוד שמחים וגאים על זה שהוועדה שלנו שותפה לפרויקט הזה של קידום תנועות הנוער. תפתח את הוועדה אתי וייסבלאי והיא תיתן לנו איזה שהיא סקירה של ה-ממ"מ על פעילות, בנושא פעילות תנועות הנוער והתקצוב שלהם. תודה רבה. << אורח >> אתי וייסבלאי: << אורח >> תודה רבה. אפשר להעלות את המצגת? תודה. שלום לכולם, בוקר טוב. שמי אתי וייסבלאי, ולבקשת יושבת ראש הוועדה אני אציג בקצרה מידע ונתונים על תנועות הנוער והרכבם. קודם כל נתחיל עם הקונטקסט. מערכת החינוך הבלתי פורמלית בישראל והמקום של תנועות הנוער בתוכה. כמו שכולכם מכירים, מערכת החינוך הבלתי פורמלית, מערכת מקיפה, רחבה מאוד. פועלת לצד מערכת החינוך הפורמלית, משלימה את פעילותה. היא כוללת מגוון גדול של גופים, תנועות נוער, ארגוני נוער, רשויות מקומיות, מתנ"סים, ארגוני ספורט ופנאי, צהרונים וקייטנות. וקיימת באמת הסכמה רחבה בכלל הגופים על החשיבות של שירותי החינוך הבלתי פורמלי בהרבה מאוד היבטים. במיוחד לאוכלוסיות מוחלשות. ויש להם תרומה מאוד חשובה לצמצום פערים. למשרד החינוך יש אחריות כוללת על שירותי החינוך בישראל, לרבות שירותי החינוך הבלתי פורמלי, באמצעות מינהל, חברה ונוער במשרד החינוך. אבל אין חובה חוקית לספק שירותי חינוך בלתי פורמלי. מבחינת משרד החינוך החובה החוקית שלו זה הנושא של חובת פיקוח בנושא של צהרונים וקייטנות. העסקת מנהל יחידת נוער ברשויות המקומיות, שזה יש חובה על הרשויות המקומיות להעסיק מנהל יחידת נוער במימון חלקי, יש להגיד, של משרד החינוך. ויש החלטות ממשלה, יותר ויותר רבות בשנים האחרות, שמדגישות את הנושא של חינוך בלתי פורמלית. למשל החלטה 550 והחלטה 279 לחברה הבדואית. החלטות שנוגעות ליוצאי אתיופיה ועוד. חשוב להגיד שבשנים האחרונות המעורבות של משרד החינוך בכל הנוגע לשירותי חינוך בלתי פורמליים היא הולכת וגדלה. גם בהיבט של מסגרות משלימות וגם בהיבט של החלטות ממשלה. משרד החינוך תומך בפעילות החינוך הבלתי פורמלי במגוון ערוצים: מבחני תמיכה, שזה משהו שנתמקד בו יותר. קולות קוראים, העברת תקציבים ישירים לרשויות מקומיות ולמתנ"סים, הסכם זרוע מבצעת. בשנת 2018, שזו הפעם האחרונה שבדקנו, התקציב - - - << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אתי, את בעצם אומרת נתונים שלא הופיעו בדוח המקורי. << אורח >> אתי וייסבלאי: << אורח >> זה מופיע, זה בעצם מה שעשיתי פה זה סינטזיה של שני דוחות. אחד שמתייחס בכללי לחינוך הבלתי פורמלי. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אה, שניים. << אורח >> אתי וייסבלאי: << אורח >> כן. יש גם את הדוח השני. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> יש לנו את תנועות הנוער. << אורח >> אתי וייסבלאי: << אורח >> אני אביא רק באמת את עיקרי הדברים. אז בשנת 2018, יש דוח משנת 2020 על הנושא של חינוך בלתי פורמלי ודיפרנציאליות ותקצוב החינוך הבלתי פורמלי והנושא הזה מופיע בו. שבסך הכל בשנת 2018 היה תקציב 1.75 מיליארד ש"ח בסך הכל, שזה כ-3% מתקציב משרד החינוך באותו זמן. אני לא חושבת שזה השתנה הפרופורציות. גם זה גדל וגם זה גדל, כך שזה לא השתנה. ורוב התקציב הזה יועד לתוכניות משלימות. כלומר, בתי ספר של החופש הגדול וצהרוני ניצנים. ואם מסתכלים רק על מה שהוא לא תוכניות משלימות, אז זה פחות מ-1% מתקציב משרד החינוך. וחלק גדול מזה מיועד לתנועות הנוער. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> פחות מ-1%. << אורח >> אתי וייסבלאי: << אורח >> כן, פחות מ-1%, שבהם נתמקד כאן. אז כמו שאמרתי, תנועות הנוער הם אחד מהערוצים החשובים להשתלבות של ילדים ובני נוער בפעילויות חינוך בלתי פורמלי. על פי סקר האקלים החינוכי של משרד החינוך, שזה התקיים לאחרונה בשנת 2018, פורסם בשנת 2019, זה היה המיצ"ב. 28% מהתלמידים בחינוך היסודי ו-31% מהתלמידים בחינוך העל יסודי משתתפים בפעילויות תנועות נוער וארגוני נוער. וכמו שאנחנו רואים כאן, בכל שכבות הגיל יש פערים בין החינוך העברי לחינוך הערבי. בחינוך העברי ההשתתפות בתנועות הנוער הרבה יותר גדולה. גם בתוך החינוך העברי, תלמידים מבתי ספר שהרקע החברתי כלכלי של התלמידים שלהם יותר חזק משתתפים בפעילויות תנועות נוער וארגוני נוער, הרבה יותר מתלמידים מבתי ספר מרקע חינוכי חלש. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> בדקתי את "סך הכל" של זה, וזה לא מגיע ל-100%. למה? 43, 32, 17. << אורח >> אתי וייסבלאי: << אורח >> לא, אתה לא. אנחנו מסתכלים, ה-100% פה זה מי שלא משתתפים בפעילויות תנועות נוער. זאת אומרת, מה שמוצג פה זה אחוז המשתתפים בפעילויות תנועות נוער מתוך כלל התלמידים באותה קטגוריה. כלומר, מתוך תלמידים ברקע חברתי כלכלי חלש כ-21% מתלמידי החטיבה העליונה משתתפים בפעילויות תנועות נוער. קרוב ל-80% לא משתתפים. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אני לא הבנתי. יש אחוז השתתפות בתנועות נוער. ואותו את מפרקת לפי מעמדות: נמוך, בינוני, גבוה. << אורח >> אתי וייסבלאי: << אורח >> מה שמראים פה זה בעצם כמה מתוך תלמידים באותה קטגוריה משתתפים בפעילויות תנועות נוער. זה לא החלוקה של המשתתפים בפעילויות נוער לפי קטגוריה, לכן זה מצטרף ל-100%. כלומר, ה-100% אז סך הכל התלמידים באותה קטגוריה ומתוכם מציגים פה רק את אותם תלמידים שמשתתפים בפעילויות תנועות נוער. כך שזה לא אמור. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אז זה יוצא אחוז גבוה של השתתפות בתנועת נוער. 43, 32, 17. זה 90% תנועת נוער ביסודי. זה לא נכון. זה לא נכון, זה לא יכול להיות. << אורח >> אתי וייסבלאי: << אורח >> מתוך התלמידים, מתוך התלמידים שנמצאים באותה קטגוריה מצב חברתי כלכלי נמוך, גבוה, בינוני, ה-37% משתתפים בפעילויות של תנועות נוער והיתר לא משתתפים בתנועות נוער. אי אפשר לחבר את כולם ביחד. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> משתתפים בתנועות. << אורח >> אתי וייסבלאי: << אורח >> כן. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> זה מהמעמד הגבוה. << אורח >> אתי וייסבלאי: << אורח >> כן. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> ומהבינוני עוד 26 ומהנמוך עוד 21? << אורח >> אתי וייסבלאי: << אורח >> כן. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אז זה יוצא כאילו 90% הולכים לתנועת נוער. זה לא הגיוני. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> למה? בחטיבה עליונה זה לא הגיוני? << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> לא הגיוני. היא אמרה קודם שאחוז ההשתתפות בתנועות זה 20%, 30%. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> מיכאל, זה מתוך 300%. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> לא יודע, אני לא יודע. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> 43% מתוך 100%. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> זה לא מסתדר. מתמטיקה אין פה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> שאלה: אפשר לראות איזה שהוא גרף לינארי לפי שנים? זאת אומרת, אנחנו רואים מגמה של עלייה בהשתתפות בתנועות נוער? ירידה בהשתתפות בתנועות נוער? כי יש פה, אני רואה שיש פה התפלגות של 2018. אפשר לראות את זה בחתך של 5 שנים? להצביע על איזה שהיא מגמה? << אורח >> אתי וייסבלאי: << אורח >> אז הנתון הזה מופיע במסמך שלי לשנת - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> יש נתון כזה. יש גרף כזה, שהוא מראה כן עלייה די תלולה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> בהשתתפות? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> כן. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> איזה יופי. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> הכללית. אבל לא בטוח במעמדות. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אולי מועצת תנועות הנוער, יש לכם את הגרף הזה? << אורח >> קריאה: << אורח >> בטח לא פה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> עמוד 3 בדוח המקורי שלך. כל זה אותו גרף, לא? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אתם יכולים אולי כן להגיד לנו נתונים על זה? << אורח >> אתי וייסבלאי: << אורח >> יש נתונים לאורך זמן שאני חושבת שכן מצביע על עליה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> לא, לא, אני לא שאלתי לאורך זמן. אני עדיין רוצה להבין את תרשים 1. עמוד 3 בדוח המקורי שלך. << אורח >> אתי וייסבלאי: << אורח >> אני אנסה להסביר, כן. בעצם בכל קטגוריה מוצג שיעור התלמידים שנמצאים בתנועות נוער. מתוך התלמידים באותה קטגוריה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> שהולכים לתנועות נוער. << אורח >> אתי וייסבלאי: << אורח >> לא, מתוך כלל התלמידים שהשתתפו בסקר באותה קטגוריה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> כלל התלמידים? אז יוצא, אז אם זה כלל התלמידים, אז נמוך פלוס בינוני, פלוס גבוה, מעל 90% הולכים לתנועת נוער ביסודי? << אורח >> אתי וייסבלאי: << אורח >> כל קטגוריה נמדדת בנפרד. כלומר, מתוך התלמידים בחטיבה העליונה שלומדים בבית ספר שהמדד החברתי כלכלי של האוכלוסייה שלהם, מדד הטיפוח, הוא גבוה, הוא גבוה, 37% הולכים לתנועות נוער והיתר לא הולכים לתנועות נוער. וככה מתוך התלמידים בחטיבת הביניים ומתוך התלמידים ביסודי בכל אחד מהמעמדות החברתיים כלכליים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אבל תראה, הנתונים האלה דבר אחד הם מראים באופן מובהק. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> כן, ברור. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> כשהסוציו-אקונומי נמוך לא מגיעים, באחוזים מאוד מאוד קטנים. ואולי התפקיד שלנו לעודד את הדבר הזה בדיוק. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> נמוך לא מגיעים. וזה תלוי ב-50% תשלומי הורים. וגם יש לדעתי חוסר של תנועות נוער ברשויות חזקות סוציו-אקונומית. שהרשות חזקה סוציו-אקונומי. הרי נמוך או גבוה זה האם האדם, ההכנסה של המשפחה, או האם הרשות שהוא נמצא בה? עשיתם את זה לפי? << אורח >> אתי וייסבלאי: << אורח >> פה מדובר במדד פיתוח של בית הספר. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> בית ספר, אז הוא יותר אינדיבידואלי. אבל על שתי הבעיות האלה, שזה מעל 50% תלוי בתשלומי הורים ושזה סוציו-אקונומי הולך ופוחת ההשתתפות, רשות חזקה סוציו-אקונומי גם משקיעה בתנועת נוער יותר וגם גודל ההשתתפות גבוה. זה נתון שלישי שלא מופיע בכלל פה. זה להידפק שלוש פעמים נקרא. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> מה שלא פוסח על אף אחת מהשכבות הסוציו-אקונומיות זה שבחטיבת הביניים יש צלילה שמשתקמת בתיכון. למה? בכל שלושת השכבות. זאת אומרת, את רואה גם בגבוה, גם בבינוני וגם בנמוך. כשמגיעים לכיתה ז' יש השתתפות פחותה, משמעותית, שלאחריה משתקמת קצת בתיכון. מה קורה בשלב הזה שפתאום תלמידים לא מגיעים? << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> חטיבות ביניים זה עם בעייתי. זה עם מבולבל. כי חטיבת ביניים זה דור - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> בדיוק, זה שלב כזה שאנשים גם מחפשים את עצמם. בדיוק. זה השלב. אני יכולה להסביר את זה ברמה האישית. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> זה אנשים שעוד עובדים על הזהות האישית שלהם. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> בתור מי שהכי קרוב לגיל הזה פה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> בשלבים האלה קצת יש משהו שמתייצב בשלב חטיבה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> דווקא הייתי מצפה שהם ימצאו את עצמם בתוך תנועות הנוער. שם הם במסגרת פחות פורמלית. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> היית מצפה שבית ספר יהיה תנועת נוער. בית הספר היה צריך להיות תנועת נוער. ולא עושים לא בגרות ולא לומדים כלום. אז אפשר להשתולל. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני אומרת, מההיכרות שלי את הסיפור הזה, זה שבאמת יש איזה שהוא שלב שאנשים, יש גיל צעיר שזה די מובן מאליו, הולכים אוטומטית. יש את השלב הזה שאדם מתחיל לנסות להתחבר, בדיוק. שאלות מי אני, מה אני. ואז יש איזה שהיא התייצבות באמת בשלבים של חטיבה עליונה, ששם אנשים כבר יותר. ולכן אני חושבת שאפשר להסביר את זה באופן הזה, את הגרף הזה. << אורח >> אתי וייסבלאי: << אורח >> מה שעוד חשוב להגיד שבעצם הנתון הזה הוא משנת 2018. כי הפעם האחרונה שמשרד החינוך בדק את הנושא הזה במיצ"ב הוא בשנת 2019. ומאז הנושא הזה לא נבדק, למרות שסקר האקלים של המיצ"ב ממשיך. אני חושבת שזה משהו שיהיה חשוב להמשיך ולבדוק אותו. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> נכון, אני מסכימה. << אורח >> אתי וייסבלאי: << אורח >> במיוחד על רקע מה שעברנו בשנים האחרונות, מה שעברו בני הנוער, הקורונה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> דרך אגב, מיכאל, אולי הנתון שצריך כן אולי לעורר אותנו זה תקציב משרד החינוך לתנועות הנוער ב-2022 היה 99.5 ו-2023 הוא 90 מיליון. זאת אומרת, יש ירידה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> הפערים גדלים והתקציב יורד. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> כן. זה משהו שאולי כן אנחנו צריכים לתת את הדעת. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אמרתי לך, אתה בונה בניינים כדי להפעיל אותם. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לכן אנחנו מחפשים את הפתרונות, אתה יודע, לנצח את הכל אי אפשר. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אבל לא צריך לתת פרס על הורדת תקציב. משרד החינוך צריך לתת. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לא, לכן אני אומרת, זה משהו שאנחנו צריכים אולי כן. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> צריך לתת לפחות את, אנחנו צריכים להתנות תן לפחות את התקציב שהיה בשנים קודמות. ואנחנו ניתן לך עוד. אבל אתה מוריד את התקציב לפעילות ורוצה עוד תוספת לבניינים? אני חושב שצריך לדרוש מינימום שיישאר התקציב הקודם ועליו להוסיף בניינים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> זה יהיה אחת מההמלצות שלנו. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אם את מסיימת, אתי, יש לי שלוש שאלות. << אורח >> אתי וייסבלאי: << אורח >> רגע, אז אני אמשיך ואדבר באמת על הנושא של תנועות הנוער והתקציבים שלהם. נתמקד עכשיו. אז בסך הכל, הפעם האחרונה שמשרד החינוך ערך אומדן מקיף של תנועות הנוער היה בשנים 2014-2015 ואז נמצאו כ-250,000 חניכים בתנועות הנוער. כיום להערת המשרד יש כ-350,000 חניכים. אם אנחנו מסתכלים על נתוני סניפים, שזה משהו שקיבלנו ממשרד החינוך למען הדיון. אנחנו כיום יש כ-1,800 סניפים. 280 מתוכם הוקמו בשלוש שנים האחרונות. יש סניפי תנועות נוער ב-95% מהרשויות המקומיות בישראל. 245 רשויות בסך הכל. אנחנו רואים פה פיזור גיאוגרפי רחב, שיש בעצם סניפי תנועות הנוער כמעט בכל הרשויות המקומיות וכל המחוזות. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> הנתון הזה הוא קצת בעייתי, כי זה שיש בכל הרשויות משהו זה יכול להיות תנועת נוער אחת ויכולים להיות בה 30 ילדים. זאת אומרת, זה לא מבטא חוסר של תנועת נוער ברשות מקומית. מספיק שתהיה תנועה אחת עם מעט ילדים יהיה כתוב כאן שהם 95%. ואנחנו מדברים על זה שאם יש ישוב של 20,000 אז יש שם דתיים, חילוניים, חרדים. אמורים להיות שם כמה תנועות והיקף השתתפות של ילדים. אז השיעור הזה הוא לא כל כך חזק. כי מספיק שתהיה תנועה אחת עם 20 ילדים יהיה כתוב שיש תנועת נוער. וזה בעייתי. צריך לבדוק את החוסן של כל רשות. כמה באמת מיוצגת לפי הזהויות שיש שם. כמה תנועות יש והאם הן חזקות ושיעור ההשתתפות. << אורח >> אתי וייסבלאי: << אורח >> זה באמת ברמת הרשות המקומית. התמיכה של משרד החינוך בפעילויות תנועות נוער היא באמצעות מבחן תמיכה יעודי, כתקנת תמיכה. שקובעת תנאי סף קריטריונים על פעילויות. מבחן התמיכה הזה ייחודי בכמה היבטים שהם ייחודיים לתנועות נוער. קודם כל הוא מגדיר אותה כהתארגנות של בני נוער ו-65% מהחניכים מודרכים על ידי מדריכים צעירים. פעילות מבוססת על אידיאולוגיה מגובשת. קיום מבנה דמוקרטי, גם ברמת הסניף, גם ברמה ארצית, כך שבני נוער משתתפים בעצם בהחלטות שקשורות לתנועה בכל הרמות. והגדרה של עצמאות מוגברת של תנועות הנוער, כך שעד 20% מהסניפים במבנים של בתי ספר. מבחני התמיכה של משרד החינוך קובעים גם את חלוקת התקציב לסעיפים ולמרכיבים שונים בפעילות של תנועות הנוער. אם מסתכלים, אז ברוב סעיפי התמיכה ההקצאה היא לא דיפרנציאלית. כלומר, היקף התמיכה ברוב הסעיפים לא קשור בקריטריונים גיאוגרפיים או כלכליים חברתיים של התנועה. בעצם רק 10% מהתמיכה בתנועות הנוער היא קשורה בקריטריונים דיפרנציאליים. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> זה אולי הנתון הכי חמור באירוע. כי יודעים את הפערים ולא שינו את שיטת התקצוב. << אורח >> אתי וייסבלאי: << אורח >> תקציב משרד החינוך לתנועות הנוער, כמו שנאמר כאן, בשנת 2022 היה כ-127 מיליון שקלים. זה התקציב המאושר. שכולל גם תוספות תקציביות שאושרו במהלך השנה, כולל כספים קואליציוניים, שבשנת 2022 ו-2021 היו כ-20 מיליון ש"ח. תקציב הבסיס של התקנה באותן שנים היה כ-99 מיליון ש"ח. וכמו שיושבת הראש אמרה מידע שהוועדה קיבלה מהמשרד אומר שבשנת 2023 תקציב הבסיס צפוי להיות 90 מיליון. וגם לא בטיוטות שהיו של החלטות לגבי חלוקת כספים קואליציוניים לא היה אזכור לתנועות הנוער. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אז רגע, רגע, רגע. בואו, זה לא מדויק. היום יש תוספת של, עכשיו אני מבינה, ל-90 מיליון האלה יש תוספת של 14.3 מיליון לתקנת תנועות הנוער בתקציב. וזה תקציב קואליציוני. אוקיי? אז זהו. לא, עכשיו אני פשוט. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> תהיה תוספת. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תהיה תוספת. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> בספר התקציב זה לא מופיע. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> מה? זה מופיע. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> לא. זה אולי קואליציוניים לא פורסמו עדיין. הקואליציוניים לא פרסם. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> שנייה, רגע, רגע, רגע. אני אראה לך. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> לא אמרו, עכשיו בממשלה הם מחליטים על הקואליציוני, הבוקר. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> הנה, זה אחד מהסעיפים. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> בקואליציוניים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> מכינות אופק, תנועות נוער. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> מצוין. לא, זה בקואליציוני, אבל זה לא בספר תקציב שפורסם לכנסת. לאן ייעדו את הכספים. רק לוודא שאכן נראה את זה בוועדת כספים, שנראה את הסכום הזה, את ה-14 האלה. << אורח >> אתי וייסבלאי: << אורח >> משרד החינוך מעריך שהתמיכה של המשרד מכסה פחות מ-10% מעלות פעילות תנועות הנוער. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> עוד פעם את המשפט הזה. << אורח >> אתי וייסבלאי: << אורח >> הערכה של משרד החינוך היא שהתמיכה של המשרד, התקציב הזה הוא מכסה פחות מ-10% מעלות הפעילות של התנועות. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אבל בדוח שלך כתבת 30%. << אורח >> אתי וייסבלאי: << אורח >> זה בדיקה שערכנו במסגרת מסמך לפני כמה שנים. והיא לא נערכה שוב. והנתון של משרד החינוך הוא שההערכה שלו כ-10%. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> זה יותר עצוב. אבל הפער הזה גדול מידי בין הדוח שלך למספר הזה. << אורח >> אתי וייסבלאי: << אורח >> לא קיבלנו ממשרד החינוך נתון אחר. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אבל הדוח שלכם כתבתם אותו עכשיו. ואת הנתון הזה את מביאה עכשיו. << אורח >> אתי וייסבלאי: << אורח >> הנתון הזה ציינו במסמך שזה ממסמך קודם שבדקנו את זה, אני חושבת שזה היה בשנת 2015. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אז יכול להיות שהולך ויורד חלקו של משרד החינוך בתנועות נוער. << אורח >> אתי וייסבלאי: << אורח >> אני חושבת שכן. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אם את אומרת שבדוח העבר זה היה 30% לפי מה שכתבת. ועכשיו זה 10%. << אורח >> אתי וייסבלאי: << אורח >> אם מסתכלים על הגידול במספר החניכים אז בהחלט כנראה שרואים שחיקה בתקציב. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אז אנחנו הולכים לבנות בניינים למשהו שפעם מימן 30% מתנועות הנוער ועכשיו הוא מממן רק 10%? לפי משרד החינוך. הוא אומר את זה. שהוא מממן 10% מתנועות הנוער. מעלות ההפעלה. << אורח >> אתי וייסבלאי: << אורח >> 10% מעלות חניך, פעילות של חניך בתנועות נוער. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> נו, אז הוא רוצה בניין לפרויקט שהוא מעורב בו ב-10%? אני לא מכיר תוכנית חינוכית של משרד החינוך שהוא מעורב בו ב-10% שהוא רוצה בניינים בשבילה. לא שמעתי על דבר כזה, באמת. זה לא הגיוני מה שקורה פה. אם היה, אם היינו יכולים, לימור, לתת את הכסף הזה לילדים, שייכנסו להגדיל ב-50% את תקציב תנועות הנוער, היה יותר טוב. << אורח >> אתי וייסבלאי: << אורח >> השאלה אם לא לייצר תעדוף. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> לא, אני אומר, אתה רואה שילדים עניים לא הולכים. רשויות עניות לא חזקות. << אורח >> אתי וייסבלאי: << אורח >> כי הם לא יכולים להרשות לעצמם. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> נכון. 50% תשלומי הורים והוא מעיד, המשרד, שבכסף הזה הוא מכסה רק 10% מעלות הפעילות. איך אתה רוצה שיהיו תנועות נוער אם אתה נותן רק 10% ואתה רוצה בשביל זה בניין? אני לא מכיר פרויקט של משרד החינוך, שהיקף ההשתתפות שלו בעלות ההפעלה זה 10%, שהוא בונה בניין. אני לא מכיר דבר כזה. שיגידו לי, יש פה נציג משרד החינוך? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> כן, יש. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> כן. אתה נציג? יש לך תוכניות שאתה משתתף ב-10% ואתה בונה להם בניינים? תן לי דוגמה. << אורח >> אמיר רימון: << אורח >> אמיר רימון, מינהל, חברה ונוער. אנחנו חושבים שאחד החסמים המרכזיים להגעה לתנועות הנוער מלכתחילה זה זה שאין תשתיות. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> התשתית. ולא זה שההורים צריכים לשלם 50% מהכסף. זה לא חסם, שהרוב על הגב של ההורים. זה לא חסם? כמה עולה ילד בתנועת נוער בשנה? אתה יודע? << אורח >> אמיר רימון: << אורח >> ההערכה שלנו שעלות של ילד בשכבה הצעירה הוא 2,500 שקלים, כולל כל המפעלים. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> 3,000. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> להורים? << אורח >> אמיר רימון: << אורח >> לילד. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> לילד, לשנה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> שההורים מוציאים, 2,000? << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> כן, כן, כן, 3,000 שקלים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> מה פתאום. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> כי את בפרויקט שאולי מישהו מסבסד, העירייה או מישהו. הממוצע זה 3,000 שקלים לחניך בתנועת נוער. תיכון ויסודי. נגיד ויש 4 ילדים בבית שמרוויח שכר מינימום, 10,000 שקלים בחודש. הוא צריך 4 ילדים לשלם 3,000 שקלים. לא חוגים, לא כלום, רק תנועת נוער. 1,000 שקלים בחודש. הוא צריך להוציא 10% מההכנסה שלו, אם זה 5,000 שקלים, שני הורים 10,000 הכנסה חודשית. 1,000 שקלים רק מההכנסה שהילדים שלו יהיו בתנועות נוער. עוד לא חוגים, עוד לא אבחון פסיכו-דידקטי. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אוכל. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> עוד לא שיעור, כלום. ואתה אומר שהחסם זה הבניין. << אורח >> אמיר רימון: << אורח >> החסם המרכזי היום זה, כן, תשתיות לפעילות. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> מה זה אומר? << אורח >> אמיר רימון: << אורח >> שתנועת נוער רוצה להפעיל ברשות מקומית פעילות ואין לה איפה. אין לה איפה. היא פועלת לפעמים בפארק, היא פועלת לפעמים בבית ספר שמארח אותה. והדבר הבסיסי, לפני שהילד יוצא לסמינר, לטיול. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> זה אתה כמשרד החינוך אומר. כי התלמידים אומרים אני לא רוצה להגיע כי אני הולך לפארק? ההורים לא רוצים לשלוח? << אורח >> אמיר רימון: << אורח >> כן. גם הורים לא רוצים לשלוח. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> רגע, רגע, שנייה, שנייה. לא, אתה מדבר, רגע, פעילות שוטפת, אני לא מדברת, ה-3,000 האלה מגיעים ממחנות קיץ, מחנה? << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> בוודאי. מה, ילד עני יגידו לו בוא כל השנה לפעילות, לטיול אתה לא בא? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לא, זה סבבה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> זה מה שאנחנו רוצים? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אוקיי, בואו נראה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> יש פה עדות שלך, אתי, שיש תנועת נוער שכמעט כולה בבתי ספר. אני מניח שזה ערבית, אני לא יודע למה לא כתבת את זה. יש לך משפט פה בדוח, שיש תנועת נוער. "עם זאת, בתנועה אחת כל הסניפים ממוקמים בבתי ספר". << אורח >> אתי וייסבלאי: << אורח >> זה מתוך הדוח של, האומן של רמה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> איזה תנועה? יש פה מועצת תנועות הנוער? << אורח >> קריאה: << אורח >> כן. << אורח >> רועי תשובה: << אורח >> אני לא מכיר תנועה כזאת. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> חבר'ה, אי אפשר. << אורח >> רועי תשובה: << אורח >> ממתי הדוח הזה? << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אי אפשר לעשות דיון על דוח שפעם אחת זה 10% ו-30%. זה נתון שאי אפשר. << אורח >> רועי תשובה: << אורח >> אני אגיד מה הנתון. אני חושב שאני מבין מאיפה הטעות הזאת נובעת. באומדן של 2015 עוד היו בנות בתיה, נכון? << אורח >> אתי וייסבלאי: << אורח >> בתיה, זהו. << אורח >> רועי תשובה: << אורח >> זהו. הם פעלו בבתי ספר, בגלל זה הם כבר לא נחשבים תנועת נוער היום, משרד החינוך לא מכיר בהם כתנועת נוער, אלא כארגון נוער. מכיוון שהם לא עמדו בתנאי הזה שמקסימום 20% פועלים בתוך בתי ספר. נכון להיום בוודאות אין שום תנועה כזאת. זה מבוסס על נתון מ-2015. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> לא יודע. יש הבדל בין 30% ל-10%. יש הבדל בין משפט כזה, אם הוא אמיתי או לא. אנחנו לא יכולים, אנחנו שאלנו. אתה מועצת תנועות הנוער? << אורח >> רועי תשובה: << אורח >> כן. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> כתוב כאן שהגיעו בתוך שנתיים שלוש קרוב ל-50-60 מבנים לתנועות נוער, ממפעל הפיס. << אורח >> רועי תשובה: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> רגע, רגע, זה לא מדויק מה שאתה אומר. << אורח >> רועי תשובה: << אורח >> כתוב שמפעל הפיס בנה מבנים לנוער. לא כתוב שמפעל הפיס בנה מבנים לתנועות הנוער. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> רגע, רגע, מועדוני נוער זה לא מבני נוער. מועדוני נוער זה משהו אחר. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אבל אתם לא יכולים להגיד לנו כמה מבני פיס, מועדוני נוער, משמשים תנועת נוער? אין לכם data? << אורח >> רועי תשובה: << אורח >> לא, אין לנו. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> בני עקיבא יודע כמה מבני פיס שלו ותנועות נוער? << אורח >> קריאה: << אורח >> אין לי נתון מדויק. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> כמה סניפים? << אורח >> קריאה: << אורח >> אבל אני יכול להגיד ביישובים, תופעה ביישובים ומושבים, היום שהוזכר פה מקודם חוק הנוער. מגיע מבנה ממפעל הפיס, יתנו אותו קודם כל לנוער המקומי. תנועת הנוער תישאר בקרוואן הדלוח, כי הנוער הוא לפני. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> לא תמיד, לא תמיד. << אורח >> קריאה: << אורח >> בישובים אפשר לראות. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> זה שיש נוער זה לא אומר שזה תנועת נוער. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אנחנו נתנו את מבנה הפיס לצופים ולנוער. הם עדיין בונים תנועות נוער? מועדוני נוער? << אורח >> קריאה: << אורח >> הם בונים לדעתי ברשויות חזקות. אני יכול להגיד בירושלים, בירושלים או בתל אביב. << אורח >> נדב אלישיב: << אורח >> אם יורשה לי רגע להגיד משהו, נדב אלישיב. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> טוב, אז תקשיבו, תקשיבו. באמת נראה לי ככה זה מתחיל לגלוש לא לדיון שלנו, דרך אגב. ומפעל הפיס יהיו בדיון הבא, היום. ואז באמת את כל השאלות האלה נוכל לשאול, להפנות אליהם. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אבל מה שיהיה עצוב, שהמשפט פה בדוח שלה, זה שמפעל הפיס לא יודע להגיד מה הבניינים שלו שהולכים לתנועות נוער. ותנועת נוער לא יודעת להגיד מה הולך לפיס. ומשרד החינוך לא יודע. ושר האוצר, שמחליט על מפעל הפיס לא יודע להגיד לפיס שיביא לו דוח מה הלך לתנועות נוער. זה בלוף. יש פה בלוף. כולם מבלפים אותנו. אי אפשר לעבוד ככה. כמה סניפים יש לבני עקיבא? כמה? << אורח >> קריאה: << אורח >> 400. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אתה לא יכול שמישהו יישב יומיים ויגיד האם הוא יושב במועדון פיס או לא? << אורח >> קריאה: << אורח >> אפשר לבדוק את זה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אז למה אתם לא נותנים תשובות? הם שאלו את זה מהדיון הראשון. מה, מישהו מסתיר פה משהו? אז תגידו. << אורח >> קריאה: << אורח >> לא ביקשו. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> תגידו כמה מועדוני נוער של הפיס הלכו לתנועות הנוער. כמה עוד ילכו? שנדע. אנחנו רוצים לבנות לכם בניינים. מישהו בנה לכם. אנחנו רוצים נתון. מה קרה? << אורח >> נדב אלישיב: << אורח >> אבל הנתון הוא, חשוב לציין, נבנו 56 מבנים ב-23 רשויות. יש כמה רשויות שבנו לא רק אחד. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> בשלוש שנים. << אורח >> נדב אלישיב: << אורח >> בחמש שנים. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אבל עברו 30 שנה מאז שהוא בונה מועדוני נוער. << אורח >> נדב אלישיב: << אורח >> נכון, נכון. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אז תגיד לי את כל ה-30 שנה כמה רשויות. לא רק חמש שנים. << אורח >> נדב אלישיב: << אורח >> קודם כל, גם לדבר הזה יש תנודתיות. לא תמיד המבנה שנבנה לאותה מטרה כל השנים הוא משמש את אותה מטרה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> בני עקיבא זה התנועה, עם הנוער העובד, הכי גדולים. יש להם 400 סניפים. הוא ביומיים יודע כמה מועדוני פיס יש לו. היינו מצפים מכם להגיד לנו. << אורח >> רועי תשובה: << אורח >> השאלה שאנחנו נשאלנו הייתה כמה מבנים חסרים. אני יכול להגיד לך. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> על החוסר אין ויכוח. << אורח >> רועי תשובה: << אורח >> השאלה כמה, פעילות תנועות הנוער, סניפי תנועות הנוער פועלת נכון להיום במבנים שאי פעם נבנו על ידי הפיס לא נשאלה. אם תישאל. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> נשאלה, נשאלה, לא היית. << אורח >> רועי תשובה: << אורח >> פה זה לפחות אני לא הבנתי. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> נשאלה כמה פעמים. << אורח >> קריאה: << אורח >> לא, את משרד החינוך, לא אותנו. אותנו לא שאלו. << אורח >> אתי וייסבלאי: << אורח >> אני רק אסיים בנושא של התמיכה של רשויות מקומיות בפעילויות תנועות הנוער, שהן באופן משמעותיות. אז רשויות מקומיות, הן כמו שאמרנו, משרד החינוך מכסה רק חלק. רשויות מקומיות ותשלומי הורים מכסים את השאר. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> לא, את צריכה להיות מדויקת. כתוב אצלך רשויות מקומיות 10%. << אורח >> אתי וייסבלאי: << אורח >> אכן. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> 10% משתתפים ברשויות. אבל את לא כותבת שרשויות עשירות נותנות יותר לעומת עניות, לתנועת נוער. זה לא חוכמה לספר ש-10%. כמה עשירות נותנות וכמה עניות נותנות? את תגלי שמעט מאוד. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> זה אחת מהמלצות הוועדה, שהמצ'ינג יהיה 5%. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> זה לבניין. אבל אם הרשות המקומית לא עוזרת? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אתה אומר על פעילות? << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> היא לא עוזרת בכלל בפעילות, אז למה ניתן לה בניין? למה ניתן בניין לרשות שלא עזרה בכלום? ולמה להפיל על רשות העלייה כל כל הרבה עלויות? אבל בואו תגידו לפחות, פה זה אי שוויון. הרי עושים פה פרויקט לצמצם את אי השוויון. לתת הזדמנות למי שלא קיבל. יושבת הראש, אם את מדמיינת את סניפי בני עקיבא והצופים כבית המדרש של הלל הזקן, הלל הזקן עוד קפוא בגג. הוא קפוא כי עולה לו 3,000 לשלם. ולפעמים אין לו גג. ולפעמים אף אחד לא רוצה להתאמץ בשבילו ולא לגלות לנו את הנתונים, למי יש גגות רציניים ולמי אין. אז להגיד לנו 10% רשות מקומית זה לא אומר לנו כלום. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לכן אני אומרת אנחנו נצטרך לראות איך אנחנו מייצרים תעדוף ולא רק תעדוף, אלא גם את האפשרות שהמועצות המקומיות גם ישקיעו איזה שהוא חלק בפעילות. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אולי דיפרנציאלי. אולי רשות עשירה שתממן 15% מהבניין. ורשות ענייה רק 5%. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אז אני חושבת שאנחנו מדברים כרגע בשלב הזה על איזה שהוא תעדוף גם למי אנחנו מאפשרים ואיך אנחנו. וזה גם ייכנס כחלק. אני מסכימה. אני רק חושבת שאנחנו חושבים על הדברים האלה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אני מסכים איתך. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אנחנו דנים עליהם. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אבל אי אפשר לקבל החלטות בסביבה של העדר תמונה שלמה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני מסכימה איתך. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> והכל על השולחן. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> מסכימה איתך. מפעל הפיס צריך להביא את הנתונים. ואנחנו מקווים שבאמת נצליח שהם יגיעו עם הנתונים האלה ואז באמת נקבל גם תמונה יותר רחבה ביחס לדבר הזה. << אורח >> אתי וייסבלאי: << אורח >> באמת אין אפשרות לדעת כמה רשות מקומית, כל רשות מקומית מקדישה לחינוך בלתי פורמלי בלי ממש ללכת לאותה רשות מקומית ולבדוק ולשאול אותה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> וזה לא נעשה הבדיקה הזאת? << אורח >> אתי וייסבלאי: << אורח >> זה נעשה על ידי מבקר המדינה שבדק כמה רשויות מקומיות בודדות בשנת 2010, במסגרת הדוח שלו. ומצא הבדלים ומצא שאין קריטריונים ברורים. כלומר, כל רשות מקומית עושה איך שהיא רואה לנכון. ועד כמה שאני יודעת אין שינוי מאז. ובאמת מבקר המדינה כבר אז קרא לקבוע תבחינים שוויוניים לתמיכה בתנועות נוער על ידי הרשויות המקומיות. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אולי זה באמת רעיון. או שכן יהיה דיפרנציאלי. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> חייב להיות דיפרנציאלי. חייב להיות דיפרנציאלי. אם רוצים צדק זה דיפרנציאלי. << אורח >> אתי וייסבלאי: << אורח >> ובעצם, כמו שנאמר פה, הנושא של מועדוני נוער של מפעל הפיס, שרשויות מקומיות יכולות להשקיע את תקציבי מענקי הפיתוח שהם מקבלים ממפעל הפיס בבניית מועדוני נוער לצד צרכים אחרים של הרשות, לפי באמת, כל רשות לפי סדר העדיפויות שלה. והנתון שקיבלנו ממפעל הפיס הוא שמאז שנת 2018 הוקצו תקציבים ל-56 מועדוני נוער ב-23 רשויות מקומיות. תקציב כולל של 90 מיליון ש"ח. שאנחנו לא יודעים, ובעצם מפעל הפיס לא יכול היה להגיד לנו כמה מתוך זה הלך לתנועות נוער וכמה מתוך זה לצרכים אחרים. הפעם היחידה שמשרד החינוך התכוון להקצות תקציבים למבנים של תנועות נוער באמצעות רשויות מקומיות היה בשנת 2019. אז יצא קול קורא ייעודי, אבל בסופו של דבר הוא לא יצא אל הפועל. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> יצא קול קורא לבינוי, על ידי משרד החינוך. אז מה, התכוונתם לממן את זה, לא? או שאתם מוציאים קול קורא? << אורח >> קריאה: << אורח >> לא, היה קול קורא של משרד החינוך ומשרד השיכון ביחד. ואז התחילו כל סבבי הבחירות ומאז זה תקוע. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> מי פה נציג המשרד, משרד החינוך? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אמיר. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> הוצאתם קול קורא לבינוי. זאת אומרת שתקצבתם בינוי. << אורח >> אמיר רימון: << אורח >> אנחנו לא תקצבנו. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> מה קרה לתקציב הזה? << אורח >> אמיר רימון: << אורח >> לא היה כסף. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> הממשלה מוציאה קול קורא כשאין לה כסף? << אורח >> אמיר רימון: << אורח >> מדינת ישראל הייתה במערכות בחירות. החשב אז חייב ועדת חריגים וועדת החריגים לא אישרה את הכסף. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אבל היה כסף. << אורח >> אמיר רימון: << אורח >> היה כסף שלא יצא בסוף. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> כמה כסף היה? << אורח >> אמיר רימון: << אורח >> 5 מיליון. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> ולמה אתם לא שמים אותו עכשיו בפרויקט הזה? << אורח >> אמיר רימון: << אורח >> אני אבדוק את זה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> את כל הדיון הזה ב-13:00. יש דיון היום ב-13:00. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> איתם, עם תנועות הנוער. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> לא, אני פה עם משרד החינוך אני מדבר. משרד החינוך פה תקצב את הפרויקט ולא מעמיד את הכסף עכשיו. ואם הוא ידע לעשות קול קורא ולשים כמה שקלים. << אורח >> אתי וייסבלאי: << אורח >> אבל מישהו שם מסמס את הדבר הזה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> הוא צריך לשים גם עכשיו את התקציב. ולגבי הפיס, אולי אפשר לבנות איתם שותפות. אם ממשיכים לבנות מועדוני נוער ואנחנו נגיד לכם מה שתבנו לתנועות נוער יחד איתנו. אולי נגדיל את כמות הבניינים. זה חלק מהמטרה אני חושב לבדוק איתם. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> טוב. תודה רבה חבר הכנסת מיכאל ביטון. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אנחנו כל השבת קוראים את הדוחות האלה. כתוב צורכי ציבור מותר בשבת. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני עבדתי קשה בשביל לא לקרוא אותם. התאמצתי מאוד לא לקרוא אותם בשבת. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> את צודקת, אני לא באמת קראתי כל השבת. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> טוב. יש עמותה שהיא חביבה עליי במיוחד, שבאמת עושים שם מלאכת עבודת קודש באופן שבאמת אין מילים להגדיר עד כמה. והעמותה הזאת בראשה עומדת שירי קניגסברג לוי. קוראים לעמותה הזאת "ים של חברים" למי שעוד לא הכיר. לעמותה הזאת יש 45 סניפים. נכון? שירי, תתקני אותי בכל הארץ. << אורח >> שירי קניגסברג לוי: << אורח >> מעל 40, כן. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> והעמותה הזאת פשוט נאבקת בנושא של החרמות והאלימות בבתי הספר. ובאמת באמת זה דבר מופלא. אני זכיתי לפגוש את אחד מהתלמידים שעבר שם ולא השאיר עין יבשה כשהם הגיעו לפה לאחת הוועדות. זה נכון שאברי גלעד אמר שאם הוא היה יכול לבחור בשרת חינוך אז את היית שרת החינוך של מדינת ישראל. נכון שירי? את מכירה את הנתון הזה? << אורח >> שירי קניגסברג לוי: << אורח >> שמעתי את זה גם. בואי נגיד, זה לא הכיוון שלי. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לא, אני יודעת. << אורח >> שירי קניגסברג לוי: << אורח >> אבל אני יכולה להגיד לך שבאמת אנחנו מאוד מאוד מתמקדים בעשייה היום יומית הזאת. וכמות הפניות שאנחנו מקבלים ביום הולכת וגדלה. וזה כל כך מעציב. כי כל פעם שאני חושבת, את יודעת, אי אפשר להיות מופתעת לא רק מעומס הפניות, מהתוכן של הפניות. מאכזריות, ממה שילדים עוברים. זה עולה כל הזמן שלב. ואני חושבת שזה, קטונתי, אבל אני חושבת שצריך לטפל בדבר הזה לפני מבנים ולפני בניינים ולפני, לטפל דווקא באותם ילדים שלא מגיעים לתנועות נוער. ואני מקבלת ים, ים של הודעות בסגנון הזה. כי החרם שהם חווים בבתי הספר ממשיך גם לתנועות הנוער ואפילו לפעמים מתעצם. אז הם לא הולכים. ואז הם מגיעים למפגשים של ים של חברים. אבל א', לא כולם כמובן. ואני חושבת שזה משהו שצריך באמת באמת לטפל מהשורש. ממש ככה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אז שירי, בואי תספרי לנו על "ים של חברים" קצת, על הפעילות שלכם. << אורח >> שירי קניגסברג לוי: << אורח >> הבת שלי עברה חרם כשהיא הייתה בכיתה ז', לפני שלוש שנים. וכשאני אומרת שהיא עברה חרם, אני אגיד לכם במלוא הכנות, שאני מדברת על התעללות. במשך שנה שלמה הילדה הזאת עברה חרם על ידי ארבע בנות מהשכבה. התעללות, מפגיעה פיזית וקללות והשפלות. וכשאני אומרת שנה שלמה, צריך להבין בכלל כשאנחנו מדברים על חרם ואנחנו מדברים על תקופות, זה לא שניתנים לילדים הללו ימי חסד. שעה של חסד לא ניתנה לבת שלי. שעה. הילדות האלה היו מחכות לה כל יום כשהיא יורדת מההסעה ועד שהיא עולה אליה בסוף היום. ולאט לאט הילדה שלי הלכה ונבלה. ואין דבר יותר קשה כאמא, באמת שאין דבר יותר קשה מלראות את הדבר הזה. ונפל לי האסימון בסוף השנה הזאת, כמובן שהיא עברה בית ספר, כי הקורבן הוא זה שעובר מסגרת. חלילה שיהיה פה איזה חוק שמגן עליהם, שקצת מרתיע את המחרימים והבריונים. אבל כשהיא עברה בית ספר היינו בטוחים באמת שפתחנו דף חדש וזה מאחורינו. אבל אז הגיעו התקפי חרדה, שהייתי בטוחה שהבת שלי מפסיקה לנשום. ברמה כזאת. מי ידע מה זה התקפי חרדה בכלל? הבת שלי לא יצאה מהבית. לא מאמינה באנשים עד היום, והיא בכיתה י"א. ההשלכות הן כל כך הרסניות. כל כך הרסניות. ואנחנו לא צריכים לחכות לילד הבא שישים קץ לחייו. אנחנו צריכים לעקור ולעצור את זה. ואז באמת הבנתי את גודל התופעה. ופרסמתי איזה שהוא פוסט, והוא כל כך היה ויראלי וקיבלתי מבול של הודעות שלא ציפיתי להן, מכל כך הרבה הורים שהילדים שלהם לבד ומוחרמים. ולא לקחתי דף ועט ורקמתי תוכנית שאני הולכת להציל את העולם. זה באמת קרה, דבר הוביל לדבר. ובאמת פתחתי קבוצה בפייסבוק שהתחילה מ-10 אנשים ששם בעצם רציתי שהורה יכתוב אני שירי, אני גרה במושב גהה, יש לי ילד בם 10, הוא לבד. מה התחביבים שלו. והורים אחרים ייכנסו וייווצרו חיבורים. והיום אנחנו כמעט 37,000 איש בקבוצה הזאת. שבאמת הורים מבלי להתבייש. כי הם הגיעו באמת לקצה. הם הגיעו למצב שהם נכנסים לקבוצה וכותבים "אני אמא של גיא. הוא לבד. אני מחפשת לילד חברים". עכשיו, מצד אחד הקבוצה גדלה ומשמח אותי שיש מענה. מצד שני, זה קורע את הלב. כל הסיפורים, כל המקרים, אין לזה סוף. ובאמת, עם הזמן הבנתי שצריך לפתוח סניף בכל עיר. כי אני רוצה שהחברות הזאת לא תהיה לוגיסטיקה מורכבת. שילד ירד עם כדור למטה ויחכה לו חבר. ובאמת אנחנו פותחים מידי יום סניפים, בהתנדבות מלאה של אנשים מדהימים. ואנשים באמת מגיעים אחת לשבוע, פעמיים בשבוע. יש לנו גם פעילויות ארציות. אבל אנחנו לא מגיעים לכולם. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אז זו יוזמה מאוד משמעותית. אבל זה תנועת נוער? מה הסטטוס של הדבר הזה? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לא, לא. << אורח >> שירי קניגסברג לוי: << אורח >> אנחנו עמותה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אנחנו מנסים לראות איך אנחנו, אנחנו בעצם מנסים להביא איזה שהן תוכניות שאפשר אולי לראות איך משלבים אותם בתנועות הנוער. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> כן. אבל אז למה לא נשמע את "אחריי" ואת "השומר החדש"? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אנחנו הזמנו את כולם. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> את כל ארגוני הנוער, ניתן להם במה להגיד את העשייה שלהם. אם אנחנו נותנים למישהו אחד. זה נשמע מדהים וראוי, אני לא חושב - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> בגלל שיש פה משהו חברתי, אז אנחנו רוצים. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אני חושב שזה מפעל אדיר ושאפו על העשייה. כל הכבוד לך. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> רגע, אבל שנייה חבר הכנסת מיכאל ביטון. אני רוצה לשמוע, ספרי לנו על הפעילות. מי מפעיל את זה, איך זה עובד? כי יש להם ברוך השם הרבה מאוד הצלחות. עכשיו תביני, אני רוצה שכן תסבירי, כדי שאנשים יבינו. << אורח >> שירי קניגסברג לוי: << אורח >> אז קודם כל, יש לנו באמת בראש כל סניף מוביל, שזה בהתנדבות מלאה, יש לנו לנועה, שמנהלת איתי את ים של חברים, יש לנו קבוצה עם כל המובילים, ששם אנחנו באמת מעלים תכנים ומשתפים תכנים. והתייעצויות. ואנחנו מביאים גם אנשי מקצוע שיעבירו הרצאות ויתנו להם מענה. כי בסופו של דבר מדובר בהתנדבות. אנחנו שמים לב, התחושה הזאת של ילד שמגיע למקום שבו כולם חוו את מה שהוא. יש כאן תחושת הצלחה ויש כאן איזה שהוא טון של חרדות ושל פחדים יורדים להם ברגע שהם מגיעים למקום שהם יודעים שיקבלו אותם כמו שהם. אני יכולה להגיד שגם במקביל אני באופן אישי מעבירה סדנאות והרצאות בבתי ספר לתלמידים. ושם אני שמה לב שברגע ששמים להם מראה מול הפרצוף ומדברים איתם בכנות ומסבירים להם את המשמעות ונותנים להם להיות בצד השני, גם אם זה לחמש דקות, זה עושה את העבודה בצורה אחרת לגמרי. זה כל כך משמעותי להעביר לילדים האלה תכנים ובאמת להראות להם מה קורה בזמן השני. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אבל אי אפשר, אני לא מצליחה, זה ממש לא מכבד. כן? סליחה. << אורח >> שירי קניגסברג לוי: << אורח >> אז אני אומר, וזה מגיע גם לתנועות נוער. ופה הנקודה הכי חשובה. ילדים או שלא הולכים לתנועת הנוער. אם קודם חבר הכנסת דיבר על השוויון, שאני כל כך מתחברת לזה. אין פה שוויון. לא יכול להיות שוויון עד שלא יעקרו מהשורש את הבעיה הזאת. ילדים לא הולכים לתנועת נוער כי אותה קבוצה שמחרימה בבית הספר אותה קבוצה שמתעללת - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> השאלה אם אפשר לתת, שנייה. למה כינסתי את הישיבה הזאת? כי אני חשבתי על כיוונים של התמודדיות חברתיות שקיימות בתוך החברה. דרך אגב, המיקוד היה אלימות, חרמות. וזה, בגלל זה כינסנו את הוועדה הזאת. וחשבתי איך בעצם אפשר בתוך תנועות הנוער, שאתם תיכנסו ותהפכו להיות חלק. צוות הדרכה. הדרכות לצוותי הדרכה. בסוף אין להם כלים לזהות, לראות. איך מגיבים, איך מתמודדים עם הדבר הזה. אני זוכרת, הייתה לי איתך שיחה. ואחד הדברים שאת אמרת ודיברת עליהם זה באמת מול ההורים. הקושי של ההורים להתמודד עם הסיטואציה הזאת. ואני, עוד פעם, בגלל שאנחנו פה בתוך מסגרת שהוגדרה לתנועות הנוער, אז אני כן הייתי רוצה שאם תוכלי לחשוב איך באמת יכול להיווצר איזה שהוא קשר בין צוותי הדרכה לים של חברים נגיד. << אורח >> שירי קניגסברג לוי: << אורח >> קודם כל, אנחנו באמת ישבנו וכתבנו תוכנית מאוד מאוד מסודרת של 10 מפגשים, שבאמת בנויה על מה שאני חווה מול הילדים האלו. אני יכולה להגיד שגם כמורה בכובע השני שלי אני יודעת מה החשיבות של באמת לתת כלים למדריכים, שלפעמים הם גדולים בסך הכל בשנה שנתיים מהחניכים. אני אומרת אם בבתי הספר לפעמים צוותי ההוראה לא מצליחים לתת מענה, אז על אחת כמה וכמה בתנועות נוער, מדריכים שהם צעירים ולפעמים אבודים בעצמם. ויש כאן את המקום הכל כך חשוב לתת להם. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> שירי, זה צד אחד. מהצד השני, אני שמעתי כבר כל כך הרבה חניכים שמדברים על זה שהדמות היחידה שעמדה שם וראתה אותם וספרה אותם והבינה וידעה לראות את המצוקה זה היה המדריך. היחידה. הוא עבר, הם עברו מול כל, את כל שרשרת החינוך שם. הם הגיעו, ובנקודה הזאת אני שמעתי כל כך הרבה עדויות. את אומרת ברור שאפשר להעתיק את החרם גם לתנועות הנוער הרבה פעמים. אבל הרבה פעמים הנקודה הזאת שהייתה דמות שראתה. והרבה פעמים הדמות שראתה זה דווקא הדמות הזאת. זה דווקא המדריך הזה שבא והוא מכוונן להסתכל ולראות. << אורח >> שירי קניגסברג לוי: << אורח >> אני יכולה להגיד לך שבאופן אישי, הילדים שלי הולכים לתנועת המושבים, אצלנו פה במושב. והבן הקטן שלי, למשל, הייתה, לא משנה, ככה משהו בקבוצה. וללא ספק, אני יכולה להגיד לך שהמדריך עשה שם עבודה מדהימה. אני, אין ספק. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אין ספור סיפורים כאלה, דרך אגב, אין ספור. << אורח >> שירי קניגסברג לוי: << אורח >> דווקא מהמקום הזה שזה לא בית ספר ולא כיתה. חד משמעית הוא עושה עבודה מדהימה. אבל עדיין זה לא אומר שהם לא זקוקים לכלים הפרקטיים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לגמרי, אני מסכימה. לגמרי. << אורח >> שירי קניגסברג לוי: << אורח >> של מה אני עושה כשיש בקבוצה שלי אפילו את הניצוצות. לא להגיע למקום הזה. כי חרם זה כדור שלג שמתגלגל כל כך מהר ואי אפשר לעצור אותו. ולפעמים, קשה לי להגיד את זה, אין דרך חזרה בכלל. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> נכון. << אורח >> שירי קניגסברג לוי: << אורח >> אין דרך חזרה. ובגלל זה, ככל שנקדים, והילדים היום כשהם בכיתה ד', יגיעו לתנועות נוער עם תוכנית כבר מבוססת, אז זה מה שהם יכירו וזה מה שם ידעו והמדריכים יקבלו את הכלים המעשיים האמיתיים הנכונים. בעיניי זה יכול להיות סיפור הצלחה. << אורח >> אמיר רימון: << אורח >> למדריכי הנוער יכול להיות תפקיד משמעותי כל כך. גם במניעה האקטיבית. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אז אני עוד רגע אני רוצה לפנות אליך. כי באמת זה תחום בפני עצמו שהרבה פעמים אין כלים להתמודד איתו. ואנחנו ראינו את זה ממש לאחרונה, שממש הגיעו אלינו הרבה מאוד תלונות של בני נוער ומדריכים שאמרו אנחנו לא יודעים איך להתמודד עם הנושא הזה. מגיעים החניכים, אחרי שמתוך הסניף היה שם אירוע של אובדנות. אבל עוד רגע, אנחנו עם אסון כזה. כן, שירי, סליחה. אני מאוד מסכימה אבל עם הדברים שאת אומרת. שבאמת הרבה פעמים צריך לקבל כלים. וזה באמת, אני חושבת שזו הסיבה שבחרתי שתהיי כאן היום. << אורח >> שירי קניגסברג לוי: << אורח >> אני רואה את זה גם במערכת החינוך. זה לא בושה להגיד שגם הורים לפעמים יש להם מוטיבציה בשמיים. הם מרגישים שמשהו מתרחש מתחת לאף, הם רוצים להושיט יש. הם לא תמיד יכולים. חלקם לא רוצים, אבל חלקם גם לא תמיד יכולים. וזה בדיוק אותו דבר בתנועות נוער. צריך באמת לתת כלים אמיתיים, לא סיסמאות. לא עוד משפט שיהיה תלוי "האחר הוא אני" - כי את זה הבנו. צריך מה אני עושה כמדריך. נתקלתי ב-א', ב', ג', אני רוצה לתת א', ב', ג'. וזה משהו שהוא מאוד מאוד חסר, מאוד. כי האופי הקבוצתי של מה שקורה בבתי הספר, אין מה לעשות, אותם מעמדות, לצערי הרב, מגיעות לתנועות הנוער. פונים אלינו כל כך הרבה. אפילו אני מקבלת פניות מתנועות נוער. שזה מאוד מאוד מרגש אותי. שירי, באמת, יש לנו כך וכך, בואי תני לנו עצה. אבל זה צריך להיות משהו הרבה יותר רציני מלענות על הודעה במסנג'ר. אנחנו מדברים פה על ילדים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> טוב. לגמרי, אני מסכימה לגמרי. שירי, תודה רבה, ממש. תודה רבה קודם כל על פועלך המדהים. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> לך יש איזה רעיון יצירתי להכליל את הפעילות המדהימה הזאת בתוך הכספים האלה? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תאמין לי שזה משהו שאני כבר - - - << אורח >> קריאה: << אורח >> אנחנו נציג ואנחנו מקווים שנמצא פתרון. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> מהרגע הראשון אני חושבת על זה. אבל דרך אגב, אני חשבתי את הדבר הזה אולי לעשות סינכרון שלו עם לאו דווקא תנועות הנוער, אלא יותר, כי אני דיברתי עם שירי. ושירי אמרה שהמצוקה, אחת המצוקות הגדולות זה דווקא מול ההורים. שההורים, להורים אין כלים איך להתמודד עם הדבר הזה. ובסוף הם לא יודעים מה לעשות עם עצמם, אז בוודאי שהם לא יודעים מה לעשות עם הילד שלהם. אז אני דווקא חשבתי על סנכרון מול מוקד מצוקה כזה שנותן מענה להורים. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> מעניין. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אבל אני אגיד, מאוד יכול להיות שמה שקרה עכשיו, קודם כל, אני רציתי להציף את זה. שהדבר הזה צריך לקרות. החיבור הזה בין תנועות הנוער. אני רואה פה את העיניים שלכם ואת הפנים שלכם. החיבור הזה בין תנועות הנוער ל-"ים של חברים" וכדוגמתו, ל-"כנפי דרור", כל אלה. צריך להיות סינכרון כזה, אוקיי? כי באמת באמת, זה בדיוק, איך היא אמרה? זה לא משפטים, זה לא עכשיו בואו נעשה חודש נצבע את הסניף. זה לא. צריך למדריכים היום, במיוחד שאנחנו בדור שבאמת התופעות של נידוי וחרמות ואלימות וכל הדברים האלה הם כל כך נפוצים ולצערנו הולכים וגדלים, גם בגלל אוקיי? אז אני חושבת שבאמת אנחנו צריכים לתת על זה את הדעת ולראות איך אנחנו כן משלבים. היה לי חשוב לקיים את הדיון הזה רק אפילו ברמה של להציף את זה ולראות איך באמת מוצאים לזה מענה. << אורח >> אמיר רימון: << אורח >> אנחנו נשמח להתייחס ולהגיד אולי. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> שירי, תודה רבה רבה. באופן כללי על כל מה שאת עושה נועל המפעל המדהים הזה. הייחודי הזה, שהדבר אולי הכי מדהים שהוא צומח מתוך יוזמה אישית. כאילו, בלי להסתכל ימינה ושמאלה, רגע מאיפה? אלא יש צורך להירתם ולהגיד הנני. מרשים ביותר. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה רבה לך. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> ממש כך. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> בהצלחה. << אורח >> שירי קניגסברג לוי: << אורח >> תודה. אני רוצה רק עוד משפט אחד, ברשותכם, אחרון. אם יש משהו שאני מבינה, ושוב, אין מה לעשות, אני בשני כובעים. האמת שאני ב-10 כובעים, אבל נדבר על הכובעים הרלוונטיים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אז הבנו שכבר שרת החינוך אנחנו צריכים לחלום למישהו, לכיוון אחר. << אורח >> שירי קניגסברג לוי: << אורח >> אני גם אמא לילדה שחוותה. ואני גם מורה לחינוך מיוחד כבר 18 שנים ואני נתקלת בכל. אם יש משהו שבאמת באמת הבנתי, וכולם צריכים להבין את זה גם, זה שילדים ומדריכים ומורים והורים צריכים שיגידו להם הלכה למעשה מה אני עושה א', ב', ג'. זאת הסיבה, באמת, שפיתחתי את המודל שאני כבר התחלתי להעביר אותו בבתי הספר והוא עובד. כי ילד צריך לדעת, אני עכשיו נתקל בסיטואציה, אני רואה ילד במצוקה חברתית. מה אני עושה באמת? לא מה אמרו לי עם הסיסמאות, לעשות יום ללא אלימות. הדברים האלו, איך אני אתבטא בצורה נעימה ומנומסת? זה סתם. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> זה לא עובד. << אורח >> שירי קניגסברג לוי: << אורח >> זה סתם. אני לא אוהבת את הדברים האלה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני מסכימה מאוד. << אורח >> שירי קניגסברג לוי: << אורח >> אני יודעת. אני מקבלת את כל המקרים בערימות. אני יודעת שמה שבאמת צריך זה די עם סיסמאות. בואו נתחיל לעשות. זה בתנועות נוער, זה בבתי הספר. זה בכל מקום. והלוואי, הלוואי שבאמת נצליח להתקדם כמה וכמה צעדים בעניין הזה, כי בנתיים המצב עגום. המצב קשה, יותר ממה שמדמיינים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> כן. לצערנו הרב באמת. טוב, נקווה שבאמת גם ההצפה של הדברים ואני באמת רואה בזה חשיבות מאוד מאוד גדולה בלהציף את הדברים ולדבר אותם ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. ואני פגשתי אותך בוועדה ולא הייתי יודעת על קיומך אלמלא הייתי פוגשת אותך פה בוועדה לזכויות הילד. ובאמת, הדבר הזה ככה מאוד מאוד נגע לי וראיתי בו באמת בשורה, במה שאת עושה. ולכן אני חושבת שככל שנציף את הדברים יותר ונדבר אותם יותר, אני מאמינה שגם אנחנו נזכה לראות את המודעות לדבר הזה הולכת וגדלה וממילא גם הטיפול בדבר הזה. טוב, תודה רבה לך. תודה. מייסד ויושב ראש "כנפי דרור" שייקה אל עמי. תודה רבה. << אורח >> שייקה אל עמי: << אורח >> שלום. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> ספר לנו על המפעל המדהים שלכם. << אורח >> שייקה אל עמי: << אורח >> אני אספר. אני רוצה לומר, קודם כל כמובן אני מצטרף לדברים של חברתי, של שירי. אכן מדובר פה באמת נגע חברתי אולי עמוק מאוד ויותר משמעותי ויותר מה שנקרא בעצם מחלים את החברה שלנו. אני בא הנה אבל לא רק בשם עמותת "כנפי דרור" אלא גם יושבת איתי אפרת, בחברה למתנ"סים. אנחנו חושבים שאנחנו באים פה כדי להציע תיקון. אנחנו חושבים שעם הנגע החברתי הזה אפשר להתמודד. עוד לפני שאני אציג את המצגת, אני כבר אשמח אותך הבוקר, ואני אגיד שאנחנו כבר נציג פה איזה שהוא מודל והתחלנו כבר בפיילוטים וכמובן היישוב המוביל בפיילוט שלנו, החברה למתנ"סים, לא באופן מפתיע, ירוחם. עם תנועות הנוער כמובן. זה חלק מהעניין, עם עבודה מאוד משמעותית עם תנועות הנוער ועם כולם. אבל בוא נציג אולי את הדברים. אז עד שתעלה המצגת אני אומר כמה דברים. עמותת "כנפי דרור" הקמתי בשמו של בני, שאיבדנו אותו לפני כשנה. רקע דומה. הוא כבר היה מבוגר, הוא היה בן 23. אבל יש שיעור של נועם חורב שמדבר על כך שילד שעבר חרם הוא אף פעם לא מחרים, הוא רק לובש בגדים של מבוגר. אנחנו מבינים שהסיפור הזה, אנחנו כמה דברים למדנו על תופעת החרם. אחד, זה הנפוצות שלה. אני חושב שבנתונים שהוצגו כאן בוועדה לזכויות הילד לפני, מדברים על כך במחלקת המחקר של מבקר המדינה, 1 ל-5 ילדים, 1 ל-6 ילדים, 1 ל-4, אפשר להתווכח, זה לא כל כך משנה. המשמעות ש-1 ל-5 ילדים שעובר חרם זה משמעות היסטרית מבחינת מה שנקרא כאילו הנפוצות של התופעה. יש עוד שני מאפיינים שהם לא פחות משמעותיים: אחד, וזה חלק מהעניין, הילדים, מה שנקרא חלק גדול מהילדים לא מספר. ילדים לא מספרים לחברים שלהם. מה שנקרא חברים רואים, אבל גם לא מספרים. ילדים לא מספרים להורים כי הם לא רוצים לערב אותם. ילדים לא מספרים למורים, כי הם לא חושבים שלמורים יש כלי בכלל לפתור את העניין הזה. הייתי אומר שילד גם לא מספר לעצמו. ילד איכשהו מתמודד או מנסה להתמודד. ילד מדחיק. איך שהוא מה שנקרא צולח. והתופעה השלישית היא מה שאמרתי. השריטה שהתופעה הזאת משאירה בנפש, שוב, ילד שעובר חרם הוא אף פעם לא מחלים, הוא רק לובש בגדים של מבוגר. לצערי, בשנה האחרונה נפגשתי עם מאות אנשי חינוך. אנשים בכלל, מכל המינים והסוגים. כמות הסיפורים שאני שומע על אנשים מבוגרים, שכבר היום מצליחים בחיים. וכשאתה נוגע בנקודה הזאת בחיים שלהם אתה פשוט רואה איך הדמעות נקוות. לצערי, יש גם מקרים שבהם גם הנפש לא מכילה. איפה שהוא משהו שפותח את זה. - - - גם היה, יש מניות בעניין הזה. וכמו לצערי את הבן שלי, כאשר משהו שב ונוגע בנקודה הזאת. לצערי את בני איבדנו. אבל מה שלמדנו מהשנה האחרונה, שכמו שאמרתי, את התופעה הזאת אפשר לתקן. היא נגע חברתי. אני רוצה עד שתעלה המצגת, אז בכל זאת מה שנקרא, לפני שאני אציג את המודל אני רוצה לספר סיפור קטן. משום שפרטי הסיפור הזה בא ואומר מה אפשר לעשות. אולי אני אתחיל מהסוף. יש לנו תוכנית פעולה חברתית לאומית, עם החברה למתנ"סים. תוכנית מה שנקרא שאנחנו גם בדרך איתה עכשיו לשר החינוך. אני שב ואומר, עם הנגע הזה של חרם והדרה אפשר להתמודד. בסך הכל בסופו של דבר הוא עניין של תודעה קהילתית, של נורמה קהילתית, של יכולת מה שנקרא התערבות קהילתית. אולי נתחיל בסרטון? << אורח >> שייקה אל עמי: << אורח >> לפני שאפרת תתחיל מה שנקרא כאילו להציג את המודל עצמו. אני רוצה לספר מה שנקרא סיפור, מה שנקרא, הייתי אומר כדי להצביע על מה אנחנו רוצים, בעצם מבקשים לעשות. קיץ, מכירים את צומת גילה בירושלים? שלושה ארבעה ילדים עומדים שם, בעצם לוקחים את כל מי שיודע, גוש עציון, דרום הר חברון, כל מי שרוצה, עומדים בצומת גילה, לוקחים טרמפ. שלושה ילדים עולים לרכב של הרב של היישוב עתניאל, רב ראם הכהן. בדרך ליישוב הרב ראם הכהן שומע אותם מאחורנית מספרים על חרם שהם עושים, ילדים בכיתה ו', על ילד שהם עשו, על חרם שהם עושים על ילד אחר בכיתה, ביישוב. לא אומר להם כלום. מגיעים ליישוב, נפרד מהם לשלם. מגיע זמן תפילת ערבית ביישוב. הימים הם ימי ספירת העומר. תלמידי רבי עקיבא, כן נהגו, לא נהגו כבוד זה בזה. הרב מרים את היד, מסתכל מה שנקרא, מסתובב אחורנית. ואומר תגידו, בשביל מה אנחנו סופרים פה את ספירת העומר? מה הטעם? אם דבר כזה קורה פה אצלנו בקהילה שלנו, חרם. ילדים בכיתה. מה הטעם? כל היישוב גועש וסוער, כל הילדים מתייעצים איתו יום למחרת. כל חדר מורים יומיים למחרת. שתי תובנות לגבי הסיפור. אני מספר אותו כמו סיפור חסידי. אחד, מה שהבנתי בהתחלה. מה הרב ראם הכהן אומר? חברים, זאת לא בעיה של הילדים. כמובן שיש פה ילד שנפגע. אם הדבר קורה אצלנו, אם ילדים עושים חרם, זו בעיה שלנו כקהילה. סיפרתי את הסיפור הזה לפני חודשיים. אנחנו עובדים עם כל תנועות הנוער, אנחנו עושים מה שנקרא, יש לנו כמה ישובים שהתחלנו פיילוט. בין השאר בירושלים. נפגשתי עם כל מדריכי הצופים בירושלים. אני מספר את זה למדריכי הצופים. פתאום הם אומרים לי תגיד, אתה לא מבין שיש פה עוד משהו? שמעת פה על, אני יודע מה? ילד שלוקח, מה שנקרא הורה שלוקח ילדים לחוג בפסגת זאב. שמעת פעם מה שנקרא שהילדים יספרו אחד לשני כשהורה שומע על כך שאתמול פרצו למכולת של לוי? אם ילדים מספרים את זה בספסל האחורי של הרב, לא משנה, עכשיו תרגמו את זה לכל קהילה. זאת אומרת שמבחינת הילדים אין פה בעיה בכלל. זה שלנו. אין הווה אמינא שהמבוגר יתערב. כי מה הוא יתערב? זה שיח שלנו. יותר נחמד, לא נחמד - זה שלנו. חברים, כל המהלך שאנחנו צריכים לעשות פה כולנו זה מהלך לאומי חברתי. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> יש לזה לגיטימציה כאילו. << אורח >> שייקה אל עמי: << אורח >> שישרטט את הקו האדום הזה, כמו שעשינו בעבר על ההטרדה המינית. כמו שכשהיינו ילדים עשו לנו מה שנקרא לפרחי הבר. לשרטט את הקו האדום הזה, שזה לא. שהקהילה תיקח על זה אחריות. שבתי הכנסת, שהרבנים ייקחו על זה אחריות. שכל אנשי החינוך, שהקהילה על כל מעגליה תיקח על זה אחריות מצד אחד. ומצד שני, אנחנו גם נייצר יכולות התערבות תוך כדי. כאשר קורים דברים, בסוף הזה המעגל. לשמחתי, מעבר לסיפור, יש את החברה למתנ"סים, שמסוגלת לתת מה שנקרא בעצם להיכנס פה לזירה ולייצר מה שנקרא ניהוליסטי וזה בעצם המהלך שאנחנו מבקשים להציע פה. אם כבר הגענו לסרטון. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> מבקשים רק להמתין רגע לאישור של הלשכה המשפטית, בגלל שאולי יש פה בעיה? << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> למה יש פה בעיה? << אורח >> תמר בנתורה: << אורח >> אני רק אוודא רגע. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> מה קרה? זה חברה ממשלתית והיא מופיעה כספק רשמי של מדינת ישראל, החברה למתנ"סים. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אז מה הבעיה להקרין? << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> לא, אני לא יודע. << אורח >> שייקה אל עמי: << אורח >> זאת המצגת של החברה למתנ"סים. << אורח >> קריאה: << אורח >> הוא לא קטין, חבר'ה, הוא בן 23. << אורח >> שייקה אל עמי: << אורח >> כן, אכן. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> באישור ההורים. (מוצג סרטון) << אורח >> אפרת אטרה: << אורח >> טוב, אי אפשר להישאר אדישים לשייקה ולסרטון. אני אתן לכם שניונת להתאושש. בעצם החברה למתנ"סים, אני מניחה שכולם פה סביב השולחן מכירים, חברה ממשלתית. זרוע ביצוע של משרד החינוך ושל שאר משרדי הממשלה. בעצם אימצנו את כנפי דרור וכתבנו ביחד, בעקבות הסיפור של שייקה ושל חגית, בעצם כתבנו מודל איך אנחנו רואים לנכון להתמודד עם התופעה הזאת. ובעצם גם מה ששירי אמרה וגם בעצם מכל הניסיון שלנו אנחנו באים ואומרים רגע, זה לא רק לטפל בילד שהיום עושים עליו חרם. אלא צריך פה את כל הקהילה, את כל תנועות הנוער, את ההורים, את המורים, את רבני הישובים ואת בתי הספר ואת ועדי ההורים ואת כולם. ובעצם החברה למתנ"סים, כחברה ממשלתית, שיושבת, מפעילה כ-190 מרכזים קהילתיים ב-150 ערים בעצם רוצה להרים את הדגל ולהוביל תוכנית ארצית שתילחם בתופעה הזאת. לא רק בשלב של הטיפול הנקודתי והמוקד, שגם עליו נדבר עוד מעט, אלא בתוכנית מתכללת, רחבה, מקיפה, שבעצם בא ואומר היישוב לוקח אחריות. שייקה אמר, התחלנו עם פיילוט של חמישה ישובים, בקטנה. כדי כרגע למדוד את עצמנו ולראות איך אנחנו זה. אז באמת, בני בירוחם, אנחנו בפריצה מטורפת. אנחנו עובדים עכשיו בירוחם, בחולון, בטבריה, במעלה אדומים ובירושלים. אלה חמשת הישובים שלקחנו לנו כפיילוט. ובעצם, אם אפשר להעביר את המצגת. (מוצגת מצגת) בעצם אנחנו מדברים על שני צירים מרכזיים לפעולה: ציר של הסברה ומניעה. אנחנו בעצם רוצים שהיישוב ייקח אחריות. ואנחנו מדברים על זה שהיישוב צריך להבין, כמו ששייקה אמר קודם, כמו שהיום אף ילד לא ילך ברחוב ויקטוף כלנית, או לא יישב ברכב בלי חגורת בטיחות. למה? כי פמפמו לנו את זה. זאת הסיבה. ואנחנו היום כולנו חוגרים וכולנו לא קוטפים את פרחי הבר, כי היו קמפיינים משנות ה-80 שהחדירו לנו את זה לוורידים. וזה בדיוק המצב עם החרמות. אנחנו רוצים שכולם יבינו שגם להוציא ילד מקבוצה, כל דבר הוא סוג של הדרה חברתית. הדרה חברתית זה ספקטרום מאוד מאוד רחב. ואנחנו רוצים קודם כל להבין, להוביל תהליך של הסברה ומניעה וגם התערבות וטיפול. זאת אומרת אנחנו מדברים על התערבות וסיוע בתוך מערכות הקהילה. לא רוצים להקים מערכות אחרות. אנחנו רוצים לגייס את כל המערכות הקיימות בקהילה, שידעו איך פועלים במצב שאנחנו נחשפים לאירוע, נחשפים למשפחה שעוברת איזה שהוא סיפור. המטרה, נראה לי שדיברנו על זה, אני אגיד את זה רגע במילה. אנחנו בעצם רוצים ליצור חברה שהיא מודעת ורגישה. על כל תופעות החרם וההדרה החברתית. אנחנו רוצים שהתופעה תפחת בצורה משמעותית. היא קיבלה המון המון לגיטימציה עם כל הרשתות החברתיות והסמארטפונים שהילדים שלנו מחזיקים. ואנחנו רוצים בעצם להוריד את רמת הפגיעה בילדים שלנו. אנחנו מדברים על לפתח יכולות ופרקטיקות במרחב הקהילתי, כשאמרתי שכולם מגויסים. אנחנו רוצים לתת כלים לאנשי חינוך להתמודד עם זה. מה קורה כשזה קורה בתוך בתי הספר, מה קורה כשזה קורה בתנועות הנוער, מה קורה כשזה קורה במועדוני הנוער. אנחנו רוצים שכולם יעברו את ההכשרה הזאת. אנחנו רוצים לתת כלים ואנחנו רוצים שיהיה סינכרון מיטבי, זה אולי הדבר המשמעותי, שיהיה סינכרון בין כל הגורמים בתוך הרשויות שיודעים רגע לתכלל את האירוע הזה. הרשות היא הבית. בסוף הילד שייך להורים שלו, אבל שייך לרשות. הרשות רואה אותו בבוקר, אחרי הצהריים ובלילה כשהוא במגרש. אנחנו רוצים להחזיר את הכלים לקהילה ולהגיד הקהילה היא זו שמטפלת. אנחנו מביאים את המודל, זה של הקהילה, של היישוב, של הרשות. אנחנו מדברים על כולם: הורים, פעילי קהילה, ילדים, בני נוער וצוותי החינוך. התוכנית שלנו כוללת את כולם. אני לא אקרא את הכל, אני רק אגיד שאנחנו מדברים גם על ידע, גם על כלים וגם על רישות. ואנחנו פועלים בשתי רמות: רמה אחת, רמה ארצית. אנחנו מדברים על ועדות היגוי ארצית שיישבו בה כל הגופים הרלוונטיים. אנחנו נפעל ברשתות חברתיות. אנחנו מדברים על הכשרות. אגב, מינהל חברה ונוער, חברה למתנ"סים היום היא גוף שמפעיל הכשרות רכזים, את כל הכשרות רכזי ומדריכי נוער. אנחנו רוצים שהמד"צים ורכזי הנוער ומדריכי הנוער, כולם בתוך ההכשרות. וכדי לקבל תעודת היתר הדרכה כולם יעברו את הסיפור הזה של כלים להתמודדות עם הסיפור של חרמות. אנחנו מדברים על אפליקציה, על הערכה ומדידה ועל מחקר שילווה את כל התהליך הזה, כדי שבאמת נראה אפקטיביות. ברמה המקומית, אנחנו מדברים על שתי רמות של פעולה: עם ילדים ובני נוער. גם הקמה של רשת שגרירים. אנחנו מדברים על רשת שגרירים עירונית, שהיא זו שבעצם באה. הם סוכני השינוי. על אחים בוגרים, על ילדים שעברו, שילוו ילדים שנמצאים בסיטואציות האלה. על בני נוער שיפעילו יזמות. עשינו פיילוט קטן בתוך ירושלים. וכמובן על מוקד שזה התערבות של טיפול בשעת חירום. ילד עכשיו עובר חרם, מה עושים? על הורים, פעילי קהילה. תהיה אמנה של כנפי דרור, שהיישוב מחויב אליה. על סיירת הורים בית ספרית שתפעל בנושא הזה. על מודל עבודה אינטגרטיבי וביחד עם משפיעני הרשת וכל הקבוצות העירוניות, היישוביות שעובדות, בעצם ניצור סינרגיה שמטפלת בתופעה. כמה נתונים מהרשתות החברתיות. נראה לי שכולם מבינים שהנושא הזה בוער ולא צריך רגע לקרוא את קטעי העיתון. << אורח >> שייקה אל עמי: << אורח >> הנה, מיכאל, תראה. זה תמונות מלפני שבועיים בערך. ביישוב המוביל שלנו. << אורח >> אפרת אטרה: << אורח >> אז זה במתנ"ס בירוחם. שגייסנו, אמרנו בואו. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> בסוף אני לא אוכל להיות בדיון מרוב ניגוד עניינים. << אורח >> אפרת אטרה: << אורח >> בואו תהיו שגרירים. הגיעו למעלה מ-40-50 אנשים מבוגרים שרוצים לקחת אחריות בירוחם על הסיפור הזה. ובעצם התחילו תהליך. וכמו שאמרתי, זה קורה עכשיו בחמש רשויות במקביל. לפני פסח נפגשנו עם מיכל ווליגר, הצגנו לה את המודל. נתנה את ברכת הדרך ובעצם אנחנו בכל הערוצים האפשריים מניעים את זה קדימה. << אורח >> שייקה אל עמי: << אורח >> אנחנו עכשיו בדרך למנכ"ל משרד החינוך עם מינהל חברה ונוער כדי להציג לו מה שנקרא את המודל. אני רוצה לומר, לסיכום. קודם כל, באמת, חשוב לומר, בסוף זה אנשים. בסוף הדבר היפה בירוחם, שוב, אני לא רוצה, זה העובדה שיש שם מנהיגות יישובית שאמרה זה שלי, זה לא של משרד החינוך. כאילו, אולי מה שנקרא, בסוף זה שלנו, זה אחריות שלנו. אנחנו בעצם מה שנקרא כל התפיסה היא בעצם לבוא ולייצר את האחריות הזאת. זה מה שעכשיו קורה במעלה אדומים. המודל הזה אנחנו מתחילים לעבוד בכל ירושלים, נניח, זה מורכב יותר. אין ירושלים אחת. יש שכונות. כל מינהל פה זה שכונה. אנחנו עכשיו מה שנקרא בסדרה של מפגשים עם כל הפורום החינוך בשכונות של השכונות הגדולות, כדי שהם ייקחו אחריות. כי בסוף אני צריך שייקחו על זה אחריות בגילה, בפסגת זאב, בבית הכרם זה המודל וזה מה שלאט לאט קורה. זה העניין. בסוף אנחנו צריכים פה שגם הרשות תגיד זה שלי, אני לוקחת אחריות. גם מלמטה, לייצר את סוכני השינוי, גם בקרב ההורים, גם בקרב מדריכי הנוער. שיגידו זה שלנו, אנחנו לוקחים אחריות. אנחנו גם משנים תודעה, אנחנו גם משנים את הנורמה. אנחנו גם לוקחים אחריות. אם קורה משהו אנחנו יודעים להתערב. כי בסוף ילד שעובר חרם בכיתה ה' מה הוא צריך? אנחנו מבינים שדרך מערכת החינוך כמעט בלתי אפשרי לפתור את זה. אבל אם יש מכניזם אורגני בקהילה עצמה, בסוף שני ילדים אחרים. כי יש איזה חוכמה מאחורנית. יש איזה יכולת קהילתית שדואגת לכך ששני ילדים פשוט ידפקו לו בדלת או יזמינו אותו בווטסאפ. וכמו אוויר שיוצא מבלון. זה הסיפור. זה נגע חברתי. עם הנגע הזה אפשר להתמודד. בשביל זה אנחנו פה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אפשר להתמודד. << אורח >> שייקה אל עמי: << אורח >> אז יש מחלות, יש כל מיני דברים, יש צרות. עם הנגע החברתי הזה, עם היערכות לאומית נכונה, משום שהמכניזם קיים, הקהילות קיימות, המערכות קיימות. מה שנקרא בסיוע ממשלתי נכון אפשר, צריך אבל גם אפשר להתמודד עם הנגע הזה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> הייתם בוועדת חינוך? << אורח >> שייקה אל עמי: << אורח >> עוד לא. אנחנו שם במהלך יוני. << אורח >> אפרת אטרה: << אורח >> אנחנו ממש בתחילת דרכינו. ואנחנו רוצים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> כן חבר הכנסת יוראי. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אני רוצה להודות לך. כי אני חושב שגם מה ששירי אמרה וגם ההצגה כאן, היא מרגשת, היא ממלאת באמת באוויר. בחמצן שכולנו צריכים. אני רוצה להודות לך. מיכאל ואני לפני שהמצגת הוצגה, התכתבנו, אמרתי איך זה מתכנס למסגרת הדיון שלנו? ואני חושב שהתרומה המרכזית של הדברים האלה היא התובנה שכדי להשקיע לדורי דורות צריך להשקיע בבני האדם ולא במבנים, שיכולים להיות אולי התרת חסם כלשהו. והוסללנו בגלל ההצעה שהונחה על השולחן לחשיבה על איך אנחנו משקיעים עכשיו במבנים, בקירות. אני חושב שדווקא ההבאה של הפעילות המרשימה והחשובה הזאת, הם מצילים חיים. זאת הצלת חיים. אם אתה רוצה להשקיע, ואת זה אני אומר לך גברתי ולאוצר, אני לא יודע אם הם כאן להקשיב. אבל אם אתה רוצה להשקיע לדורי דורות. אם אתה רוצה להותיר חותם, תשקיע בבני אדם. תשקיע באנשים, תשקיע בפעילות שמעצימה אותם, שמצילה אותם ולא במבנים. אנחנו בישראל שטופת השמש. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> בשביל שאפשר יהיה להשפיע, אז כן. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אז אני אומר, אנחנו נמצא כבר את הדרך המשפטית, יחד עם היועצת המשפטית הנהדרת כאן. אנחנו חיים במדינה שטופת שמש. אפשר למצוא את הפתרונות. אבל אם לא נשקיע בבני אדם, מבנים שייבנו יישארו ריקים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> זה פופוליזם, הם לא יישארו ריקים. אני מאמינה שהמבנים שייבנו ימולאו באנשים. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> התובנה המרכזית שלי היא שצריך להשקיע, ואני מודה לך גברתי שהבאת אותם, זה שההשקעה צריכה להיות בעיקר, בעיקר, לא רק, בעיקר באנשים. << אורח >> אפרת אטרה: << אורח >> אני מודה לך. תודה על הדברים. אני רוצה רק להגיד שבאמת הסיפור שלנו הוא באמת לקחת את התשתיות הקיימות. אנחנו באים ואומרים הכל קיים. המדריכים, התנועות, המתנ"סים, הכל קיים. בואו רגע נפעיל את כל המערכת. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אני לא משוכנע שהכל קיים. אבל אני חושב שצריך להשקיע חלק ניכר מהסכומים שהקרן המדהימה הזאת מייצרת לנו גם באנשים. גם בפעילויות, גם בהכשרות. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> כן, נכון. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> בסדר, זאת התובנה שלי. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לא, מצוין. אני שמחה. זו תובנה, דרך אגב, אני הולכת, אני לא סתם אומרת להם בואו ולא סתם הבאנו אותם לכאן ולא סתם השמענו את קולם. כי אני באמת, זה חלק מהאני מאמין של תפיסות העולם האישיות שלי. שהדבר הזה צריך להיות מטופל ולהיות על השולחן ולהיות אולי בראש סדרי העדיפויות שלנו. רק אני כן רוצה לומר משהו. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אני רוצה להגיד משהו. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> כן, בבקשה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> שייקה, כשנכנסתי אני כמעט לא זיהיתי אותך. ואני, ניהלנו מתנ"סים לפני 20 שנה ולא ידעתי את כל מה שעברת, כל הצער הזה. ואני רוצה להודות לך ולרעייתך. שאתם עושים מעשה כזה, של תיקון בחברה הישראלית. וגם לשירי, שדיברה קודם. והעובדה, יושבת הראש, שהבאת את הדברים, אני חושב שזה יהיה פספוס אם זה יהיה רק לרומם את הנושא באופן כללי. ואני חושב שאנחנו צריכים לשאול מחדש את היועצת המשפטית פה. אין שום החלטה בחקיקה שאוסרת פעולות ופעילות. החקיקה מדברת על פעילות חברתיות חינוכיות. נכון? חברתיות חינוכיות וכלכליות. כשהחוק אמר לנו חינוך וחברה, זה פעילות. זה שהאוצר פוחד שאם נשים לאיזה שהיא פעילות פה כמה שקלים, הוא יצטרך בעצמו לשים את זה שנה הבאה - זה פחד שלו. שיתמודד עם הפחדים שלו. כל שכן פעילות שלא מבוססת. מילא דבר שקיים. תנועות נוער שימשיך לממן ולא יקצץ, שיביא את התקציב כמו שהוא. וזה מבורך התוספת הקואליציונית. אבל אם חרמות זה נושא שלא מטופל במדינה ואם הוועדה בונה בתים לנוער, לשים פה שניים שלושה מיליון על חרמות כפעילות אין שום חוק שאוסר עלינו את הדבר הזה. אנחנו, שוב פעם, ניתן לממשלה את מה שחשוב לה, אבל לא כל תאוותה בידה. נביא אג'נדה שלנו. אם נשב פה שעות נביא אג'נדה שלנו. והערה אחרונה, אם השקענו הרבה בלשמוע על עולם הנוער, שזה החינוך. ועולם פגועי הנפש, ועולם הסביבה, שמענו הרבה אנשי מקצוע. לא הקצנו זמן של מפגש או שניים לעולם שנכתב פה במפורש, עידוד תעסוקה בנגב. אני מבקש שבשם השוויוניות של הקרן הזאת, יהיה פה דיון אחד או שניים על תעסוקה בנגב. כי לא יתכן שאחת ממטרות הקרן הראשיות לא קיבלה התייחסות. וגם שם, לא לפחד לזרוע מיזם שלא קיים, שהוא לא לשמר השקעות של האוצר. שיראה לממשלה שאפשר לעשות דברים אחרת. ואני רוצה לחזק אותך, ואנחנו נגבה אותך. ותשימי פה 3-4 מיליון שקלים על חרמות. אם זה מציל נפשות. אם באמת כצעקתה, ומדינת ישראל לא יודעת לטפל בחרמות ואין סיסטם ואין מנהיגות לנושא הזה. וקמים שני ארגונים כאלה והם לא רוצים תקורות ולבזבז כסף. ארגון קיים, חברה למתנ"סים, אין תקורות. אנחנו עושים פעילות והולכים למתנ"סים, הולכים לקהילות, לתנועות הנוער. אז אסור להשאיר אותם בידיים ריקות. ולא לוותר על כספי פעילות. יכול להיות שנחליט כעיקרון של הקרן שמתוך סך ההשקעות עד 15% לפעילות. לא נפחיד את הממשלה שנכנסת להיריון במאות מיליונים. אבל לא לוותר על הדבר הזה. << אורח >> נדב אלישיב: << אורח >> גברתי יושבת הראש, אני חייב מילה אישית. חייב. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> כן, תודה רבה. << אורח >> נדב אלישיב: << אורח >> שמי נדב אלישיב, אני יושב ראש ועדת רשויות מקומיות של מועצת תנועות הנוער. אני עברתי חרם בכיתה ז'. כמעט כל כיתה ז' הייתי בחרם. ומה שהציל אותי זה תנועת הנוער. זה שהיה לי סניף של תנועת נוער, זה שהיה לי חברים, זה שהיה לי קבוצה, זה שהיה לי מדריכים - זה מה שהציל אותי. ואחר כך, בתור מדריך צעיר שאני שמח שכבר לא עושים את זה בתנועה, אבל הייתי ב-י' והדרכתי ח'. כבר לא עושים את זה. אבל הייתה לי חניכה שניסתה להתאבד. כאילו, החברות שלה סיפרו לי שהיא ניסתה להתאבד. ואני הייתי צריך להתמודד עם זה. ואני חושב שההתמודדות שקורית בתנועות הנוער, אני חושב שזה המקום הכי טוב להתמודד עם בעיות חברתיות. אני אומר את זה כמי שנמצא 32 שנים מחייו בנוער העובד והלומד. אין מקום יותר טוב בעולם הזה להתמודד עם בעיות חברתיות מאשר בתנועת נוער. זה נכון, גם בתנועות נוער יש בעיות חברתיות. קיימות גם, אותן בעיות שקיימות בחוץ, ואנחנו מתמודדים איתם. אבל אין מקום יותר טוב מזה. זה המקום הכי טוב שיש. ואני חושב שהמקום הכי טוב הזה, כמי שנמצא 32 שנה בתנועת נוער, חייב בית. חייבים בתים איכותיים וטובים לתנועות הנוער, כדי להתמודד עם הבעיות האלה. אי אפשר בלי זה. אני כשהייתי, עשיתי תואר ראשון בחינוך, הלכתי לשאול. עשיתי עבודת מחקר. הלכתי לשאול חניכים בנהריה, שהסניף שלהם במקלט וחניכים בשוהם, שהבית שלהם היה במבנה יפה כזה. מושקע. התוצאות הן חד משמעיות. בחיבור שלהם, ברצון שלהם לבוא לסניף. אני חייב, אני כאילו קוטע פה את הרצף, אבל אני חייב להגיד את זה. בסוף, אתם חייבים להבין. יש פעילות בתנועות הנוער. פעילות אדירה ומבורכת. היא חייבת בית. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אבל אף אחד לא חולק על ההחלטה הזאת, אתה מבין? תהיה פה החלטה לממן מבנים לתנועות נוער. אבל השאלות הן קשות. וכשאתם לא נותנים תשובות אז אנחנו בבעיה. כשאנחנו לא מקבלים תשובה שמשרד החינוך שם כסף ולא שם אותו, זה לא טוב לנו. הקרן לא נועדה להחליף את משרד החינוך. הוא עשה קול קורא, שם כמה שקלים. פתאום הוא בא לקרן, נעלמו הכמה שקלים? הוא ילך לבדוק לאן הם נעלמו. אולי הוא יביא כמה שקלים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אבל אנחנו, מיכאל. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אנחנו לא מטילים ספק בחשיבות של מבנים לתנועות נוער. אבל אנחנו רוצים לראות שילד עני הולך לתנועות נוער. << אורח >> נדב אלישיב: << אורח >> אני רוצה להגיד משהו גם לגבי זה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> שהרשויות שאין להן כסף בונות. יש לנו הרבה שאלות שאנחנו לא מוותרים עליהם. ויש לוועדה הזאת עוד מטרות. יש לה מטרות של נגב ותעסוקה והכל חשוב. אין יותר חשוב. אני ניצול של תנועות נוער. לא הלכתי לבתי ספר, מכיתה י"א. בני עקיבא הציל אותי. אז מישהו יסביר לי מה זה תנועת נוער? אבל אם אני אתגלגל עוד 10 שנים והגרף הזה ש-50% ומעלה תשלומי הורים ו-10% מהמימון של תנועות נוער זה מדינה. והעניים לא הולכים לתנועות נוער אז מה עשינו? אנחנו רוצים לתקן את החברה. התיקון הוא לא רק בניין. אנחנו דווקא עושים פה העמקה. אני אומר לך שיהיו פה בניינים לתנועות נוער. ובזכותנו יהיה להם פאנלים ובזכותנו יהיה להם הכנסה. פתאום יהיה לך 20,000 או 40,000 הכנסה שנתית מהבניין לפעילות. זה קרה בוועדה הזאת. אז אל תדאג כשאנחנו שואלים שאלות קשות. אבל תעזרו לנו לשפר את כל מה שאנחנו רוצים. << אורח >> שייקה אל עמי: << אורח >> מיכאל, גם מה שאמרת קודם. שיש עכשיו בעיה חברתית כל כך אקוטית, כל כך משמעותית, כל כך דרמטית בהוויה החברתית. מכל מיני סיבות: הקורונה, הרשתות. הרבה סיבות. האלימות שבחוץ היא עכשיו פה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> לא, לא חולקים. אין ביניכם בכלל מחלוקת. אתם לא אחד מול השני. << אורח >> נדב אלישיב: << אורח >> אין מחלוקת בינינו, לא אמרתי את זה. << אורח >> אפרת אטרה: << אורח >> אגב, במודל שאנחנו מציעים תנועות הנוער הן חלק מהעניין. זאת אומרת, כשאנחנו עובדים בתוך היישובים תנועות הנוער, מנהלי מחלקות הנוער. << אורח >> רועי תשובה: << אורח >> אני אשמח להגיד איך אנחנו חלק מהעניין, לפחות בחלק מהדברים. אם כבר התבקשנו והתכנסנו. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> לא צריכים, זה לא מחלוקת. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> מצוין, יופי, אנחנו נשמח לשמוע. אז בואו תאמרו. << אורח >> רועי תשובה: << אורח >> שלום. רועי תשובה, ממועצת תנועות הנוער. אני לא רוצה לדבר הרבה, כי נמצאות איתנו גם מי שמנהלות את התוכניות האלה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> גם כן אתן תדברו. << אורח >> רועי תשובה: << אורח >> אוקיי. אני רק אגיד כמה מילים ואני מבקש מאבישג ומנופר טיפה לפרט. תראו, אני שמח שתנועות הנוער הן לא נפרדות מהקהילה שבהן הן פועלות והן לא יוצאות דופן. בתנועות הנוער קיימות, קיימים הקשיים שקיימים בכל קהילה. הילדים שהולכים לבית הספר הם הילדים שבאים לתנועת הנוער. והם באים עם הבעיות שלהם והקשיים שלהם. היתרון היחיד שיש לנו הוא זה שהמדריכים שלהם הם בני נוער והם מרגישים הרבה פעמים הרבה יותר פתוחים איתם. והם מרגישים שאפשר לעשות דברים במסגרת הזאת שאי אפשר לעשות ביחד עם עולם המבוגרים. זה יתרון גדול מאוד. במסגרת הפעילות שלנו בתנועות הנוער אנחנו נתקלים בכל הדברים האלה: גם בחרמות ובריונות מכל הסוגים. גם באובדנות, בקשיים שקשורים בשילוב ילדים עם מוגבלויות, בכל דבר שאיך שהוא אפשר לחשוב שהוא קושי של החברה הכללית להתמודד איתה. אנחנו במשאבים שיש לנו מנסים למצוא את הדרכים להתמודד עם כל הקשיים האלה. אולי, אבישג, את יכולה להרחיב קצת לגבי הנושאים שעלו פה עכשיו ואחר כך נופר בנושא הפעילות שאנחנו עושים למניעת אובדנות. << אורח >> אבישג דיין: << אורח >> צהריים טובים. שמי אבישג דיין, אני עובדת עם רועי. מנהלת פרויקטים במועצת תנועות הנוער. בין היתר את התחום של חוסן ומרחב נפשי. זה תחום שהקמנו אותו כבר קרוב לפני שלוש שנים. חשוב לי להדגיש ולציין, עלו פה סיפורים ביחס לחרמות והתמודדות בתנועות הנוער עם חרמות. ידידי פה סיפר על ההתמודדות האישית שלו, כמדריך, כחניך. אנחנו לא משאירים את זה ליד המקרה. לזה שתהיה מדריכה או מדריך נורא רגיש ואינטליגנט וידע איך להתמודד עם זה. לא. זאת אומרת, זה אחלה. אם זה קורה וכשזה קורה זה מצוין. במקביל, התנועות וגם אנחנו מקיימים ומקיימות מחלקות שלמות שעוסקות במרחב בטוח ובחוסן נפשי. מקיימים הכשרות למנהלים ומנהלות, לבעלי ובעלות תפקידים בתנועות שמדברים בדיוק על הדברים האלה. שחושבים על חרמות ובריונות ומבינים מה זה המנגנון הזה שנקרא חרם. מה זה המנגנון הזה שנקרא בריונות. איך אני רואה אותו? מה נורות האזהרה? איך ממפים אותו. ואז בשלב הבא גם איך אני מתמודדת איתו. יש לנו מה שאנחנו קוראים לו נוגדי חרמות, מייבשי ביצות. כך אנחנו קוראים לזה בתנועות הנוער. בסדר? את הכלים הפרקטיים של השאלות שאני בתור מדריכה יכולה לשאול, דרך אגב, לא רק את החניכים ואת החניכות שלי, גם את עצמי. כי בתור נערה כנראה שגם אני עוברת את הדברים האלה בדיוק. הם לא פוסחים על אף אחד ועל אף אחת באף קהילה, באף אוכלוסייה. בסדר? אנחנו יודעים ויודעות את זה. אני רוצה מאוד לחזק את הדברים ששייקה אמר. גם אנחנו מסכימים ומסכימות שחרמות ובריונות הם קו אדום. ובדיוק כמו שידענו להתמודד בצורה אני חושבת די טובה עם הסיפור של מניעת פגיעות מיניות והתמודדות במקרים של פגיעות מיניות, שאגב, לא תמיד קורים בתוך התנועה. לפעמים ילדה שנפגעת בבית תבחר לספר למדריכה שלה. ואז התנועה צריכה להתמודד עם זה. וכמו שידענו ואנחנו יודעות להתמודד עם זה בצורה מאוד טובה בתנועות ובמועצה, באותו אופן לדעת להתמודד עם עם הנושא הזה. להגיד זה קו אדום. ודבר שני, להגיד כשם שהמנגנונים והפגיעות האלה קורות בתוך הקבוצה, פגיעות של חרמות ובריונות, הן גם יכולות להיות מטופלות בתוך הקבוצה. המדריך והמדריכה, ברגע שהם יקבלו כלים טובים, ויש לנו כלים טובים, איזה שאלות לשאול ולשים קו אדום ולא להתעלם ולא לוותר כשאנחנו רואות שקורים אירועים וכשנאמרה איזה מילה לעצור הכל. וזה ממש הכלים והעקרונות שאנחנו נותנות למדריכים ומדריכות בתנועות. לא להתעלם. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> יש תוכנית מסודרת? << אורח >> אבישג דיין: << אורח >> אנחנו רק לפני כמה חודשים עשינו יום עיון שלם למנהלים ומנהלות בבית ברל, בשיתוף בית ברל. כן, כן, כשבעצם את כל ההכשרה שנתנו למנהלים ומנהלות הם הורידו הלאה, להכשרות בשטח, למדריכים ומדריכות. לעוד בעלי תפקידים בתנועה שיקבלו את הידע הזה. וממש יש סט כלים. עבדנו יחד עם עמותת "מצמיחים" שהיא גם עמותה שעוסקת בנושא הזה. של להצמיח, של להתמודד עם, של להישיר מבט אל תוך התופעה ולטפל בה. האמונה שלנו היא שחניכים וחניכות, מדריכים ומדריכות בתוך תנועות הנוער, מסוגלים מסוגלות להתמודד עם התופעה הזאת ברגע שהם מקבלים את הכלים והעקרונות הנכונים. וכשם שהתופעה קורית בתוך הקבוצה היא יכולה גם להיות מטופלת בתוך הקבוצה. גם במניעה וגם בטיפול. אנחנו עוסקים בעוד הרבה מישורים והיבטים של חוסן ושל פיתוח חוסן נפשי וגם של מניעת התנהגויות סיכון. אני לא יודעת אם זה המקום להרחיב עליהם. היה לי מאוד מאוד חשוב ביחס לנושא הזה של חרמות ובריונות. אנחנו ממש עובדים עליו קשה כבר ממש יותר משלוש שנים, אני רוצה להגיד. זה מטופל. התנועות לא עומדות מנגד. אין וואקום. אנחנו מאוד נשמח לשיתופי פעולה. אני רוצה שתדעו זה קורה. זה מטופל. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> זה לא עסק בתנועות נוער, זה עסק בבתי ספר, במרחבים אחרים. לא צריך להתגונן, אתם עושים עבודה מעולה. אבל לא להנגיד את זה מול הדברים. הבעיות אולי לא בתנועות נוער של חרמות חמורות. << אורח >> רועי תשובה: << אורח >> לא, יש אצלנו את הבעיות כמו בכל מקום אחר. אני רוצה לנצל גם את ההזדמנות. אני לא יודע אם שירי עדיין איתנו. אבל אנחנו בהחלט נשמח. כל ארגון, כל גוף שחושב שתנועות הנוער יכולות להיות פלטפורמה להתמודד, לעזור. << אורח >> שייקה אל עמי: << אורח >> יש לנו שילוב מהמם. << אורח >> רועי תשובה: << אורח >> מצוין, אני שמח לשמוע. << אורח >> אפרת אטרה: << אורח >> ואני חושבת שגם ברמה הארצית אנחנו יכולים לחשוב רגע על חיבור. סך הכל אנחנו כולנו מינהל חברה ונוער בסוף. ואני חושבת שאנחנו יכולים גם ברמה הארצית לעשות חיבור. << אורח >> רועי תשובה: << אורח >> אני רוצה אולי כמה מילים, אם נופר יכולה לספר על התוכנית למניעת אובדנות שאנחנו מפעילים. << אורח >> נופר עזר: << אורח >> אהלן. נופר, גם עובדת במועצת תנועות הנוער. אני אספר לכם על תוכנית שאנחנו עושים בשיתוף היחידה למניעת אובדנות במשרד הבריאות. תוכנית שנקראת שומרי סף והיא תוכנית שככה הגיעה מהעולם גם אלינו לישראל. המטרה שלה זה להכשיר לזיהוי ומניעת אובדנות, לזיהוי נורות אדומות. ולתת את הטיפול הראשוני והפנייה נכונה. אנחנו מסיימים השנה את השנה השישית של שיתוף הפעולה עם היחידה למניעת אובדנות. ובמהלך השנים האלה, קודם כל הנושא הזה הגיע מהשטח, מתוך צורך של התנועות. גם להעלות אותו למודעות, גם לקבל את הכלים ואת ההכוונה הנכונה. במהלך השנים, עלתה החשיפה של התוכנית והצטרפו כלל תנועות הנוער. כבר בשלוש שנים האחרונות אנחנו יכולים לדבר על כלל תנועות הנוער, בכל המגזרים. אני מדברת על חברות שלא היו מדברות אובדנות. שהמילה "אובדנות" היא לא חלק מהתרבות שלהם. אנחנו מדברים על החברה הערבית, הבדואית, הדרוזית, חרדית, דתיים, חילוניים וכל השאר. כשבעצם בשלוש שנים האחרונות יש בממוצע 1,400 משתתפים שעוברים את ההכשרה הזאת בשנה. כש-70% מהם השם ש"ש. בעצם המקום היחיד להבנתי גם בעולם שמכשיר ילדים בגילאי 18 למניעת אובדנות, לזיהוי ומניעת אובדנות. וזה בהחלט מציל חיים. זה התוכנית שאני יכולה להגיד שאנחנו באמת באמת פרופר מצילים חיים הלכה למעשה. מזהים מידי שבוע אנחנו מקבלים עוד ועוד פניות של זיהוי והפניה נכונה. התוכנית הזאת בעצם יצרה מחויבות בכל תנועה לזה שיש בעלי תפקיד שאמונים על זה, מחלקת חוסן. אנשי מקצוע, פסיכולוג או עובד סוציאלי שמלווה את התנועה. דברים שלא היו קיימים בצורה הזאת נכנס לסדירויות. סך הכל שנה שישית. רצף טיפולי לכל תנועה. לכל קצוות המקרה. כל הדבר הזה מלווה במעטפת שלנו ומעטפת של פסיכולוגיות מטעם משרד הבריאות. בשנתיים האחרונות יצאנו למהלך חדשני וקיצוני, אני אגיד את זה ככה. אנחנו מכשירים בתנועות אנשי תנועות שיעבירו את ההכשרות פנים תנועתי. עד היום בעצם משרד הבריאות נתן לנו את מנחי שומרי הסף שלו. מדובר באנשי טיפול. מתוך העבודה הטובה שאנחנו עושים והאמון המשותף, יצרנו הכשרה שמבוססת על אנשי חינוך בתנועות הנוער וגם פסיכולוגים של תנועות הנוער. שהם לומדים להעביר את ההכשרה בעצמם ומעבירים אותה בתוך התנועות לכלל שנת השירות, שירות לאומי, רכזים, תנועות בוגרים. שנה שעברה סיימנו פיילוט של תשעה. השנה אנחנו מסיימים כמעט 30 מנחים, שגם בהם מדובר במנחים מהקבוצה, מכלל המגזרים והחברות. כל הדבר הזה עבר גם התאמה מאוד שפתית, גם תרבותית, גם מגזרית וגם לשפת תנועות הנוער. אנחנו מבינים יותר ויותר שלבני הנוער ולילדים הרבה יורת קל לפנות ל-ש"ש ולספר. הזיהוי של ה-ש"ש הוא הרבה יותר גדול מזיהוי של רכזים, מורים וכן הלאה. ומכאן ככה התוכנית צמחה והצליחה. ואנחנו עם פנים קדימה להמשיך ולהגדיל. ובשאיפה גם להתחיל לרדת לשכבות נמוכות יותר. לייצר איזה שהן תוכניות מותאמות גם לתיכונים ולחטיבות לזיהוי ילדים עם מחשבות או נטיות אובדניות וטיפול. << אורח >> אבישג דיין: << אורח >> אם אפשר עוד משפט אחד ממש קטן? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> כן, בטח. << אורח >> אבישג דיין: << אורח >> זה עלה פה מקודם. חשוב לי להגיד שביחס לסיפור המבנה וכן בית ולא בית. מאוד קשה לדבר עם ילדים וילדים על מרחב בטוח כשהדלת בשירותים בסניף לא ננעלת. המקום, המרחב הפיזי שבו ילדים וילדות, בני ובנות נוער נמצאים הוא קריטי, כי הוא מהווה את התשתית הפיזית שעליה יושבת התשתית המנטלית והנפשית שאנחנו מדברים ומדברות איתם. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. מרכז השלטון המקומי. << אורח >> הדר אליהו: << אורח >> צהריים טובים. ראשית, התנצלותי, אני קצת התברברתי הבוקר, שאיחרתי. אני כבר שעה יושבת ומקשיבה. ואני רוצה רגע להגיד את הדברים שלי באיזה שהיא ראיה ככה יותר רחבה על כל מה שנאמר עד כה. אם על התנועות ואם על הדוגמאות של הפעילויות המדהימות לטיפול בחרם ואובדנות. קודם כל, אני מבינה שלפתחה של הוועדה, ההחלטה המרכזית, מבנים, נקרא לזה מבנה, חומר ונפש, פעילות. זה מה שאני מבינה. אני גם מבינה שאין ספק, אין ספק, זאת ההבנה שלי, חברים, מהצד, ואני לא חברה בוועדה מבחינת היכולת שלי להחליט פה, שאין ספק בחשיבות של המבנים לתנועות הנוער. מרכז השלטון המקומי גם הוציא מכתב בנושא. אנחנו כן הבהרנו באופן חד משמעי שאנחנו לא רואים מציאות של הרשויות שמדובר בהן 1 עד 5 מסוגלות לתת יותר מ-5% השתתפות. אני שמעתי את העניין הדיפרנציאלי. אני לא יודעת עד כמה הדיפרנציאליות תעזור לרשויות ב-1 עד 5. אם זה היה 1 עד 10. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לא, בדיפרנציאליות אנחנו דיברנו על הפעילות. נכון? << אורח >> הדר אליהו: << אורח >> אוקיי, מעולה, מעולה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> על הפעילות הזה. ובאמת הרשויות שזה הבינוי שאנחנו מדברים עליהם אז אנחנו דורשים, ההמלצות של הוועדה יהיו באמת את המאצ'ינג להתאים. << אורח >> הדר אליהו: << אורח >> כן, אני מבינה. קודם כל, לעניין המבנה, אני לתחושתי, אני גם רוצה להגיד את זה שוב. אנחנו מאוד בעד. ואני רוצה גם להבהיר למה. מרכז השלטון המקומי, הרשויות המקומיות במדינת ישראל, את כל המבנים לחינוך הבלתי פורמלית הן בונות מהכספים שלהם, נקודה. אוקיי? כספים שלהם, זה שלהם מכל מיני מקורות. לא מאף אחד. כולל שני הגרוש אבל החשובים האלה, ה-5 מיליון שהיו אמורים להגיע ממשרד החינוך גם לא הגיעו, כפי שתואר פה מכל מיני, מרוב בחירות שהיו פה או מסיבות אחרות. ואחד מהמקורות של הרשויות המקומיות זה מפעל הפיס. אני חוזרת ואומרת, אחד מהמקורות. עכשיו, יש כאלה רשויות שהן ממש רוצות. אבל מה לעשות? אם אני צריכה, אם אני ראש רשות, ואני צריכה לבנות גן ילדים או מרכז נוער, אני אבנה גן ילדים. קודם כל, יש לי חובה כלפי המדינה. אוקיי? כלפי התושבים שלי. אבל החובה הזאת יושבת על פקודת העיריות וכו' וכו', לא ניכנס לזה עכשיו. מועדוני נוער נמצאים בתוך האופציה של הרשות המקומית לבחור כדי להקצות את המשאבים שהיא מקבלת ממפעל הפיס. יש רשויות שעושות את זה לטובת התנועות, יש רשויות שעושות את זה לטובת פעילויות אחרות שנעשות על ידי מחלקות הנוער ברשות המקומית. גם נציין שהרבה מאוד ממחלקות הנוער עובדות בשיתוף פעולה נהדר עם תנועות הנוער. ולא רק עם התנועות, גם עם החברה למתנ"סים. אוקיי? זה ברמה הכללית. אני עכשיו רוצה לדבר על הפעולות. יש קורלציה די מובהקת בין היעדר המבנים או המבנים הראויים, לא מדברת על מבנה פה, מבנה שם, אלא בראייה רשותית, לבין היכולת או היעדר היכולת של הרשות המקומית להקצות תקציבים לטובת חינוך בלתי פורמלי. אוקיי? זאת אומרת שיש פערים בין הרשויות. חבר הכנסת ביטון כבר דיבר. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> זה לא רק פערים, המדינה ברחה מאחריות. מתארים פה מצב של 30% שהפך ל-10% מימון מדינה לבלתי פורמלי. << אורח >> הדר אליהו: << אורח >> אני מסכימה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> איפה כתוב בחוק שרשויות מקומיות צריכות לממן את החינוך במקום המדינה? איפה זה מופיע בחוק? << אורח >> הדר אליהו: << אורח >> נכון. וזאת הנקודה הבאה שלי. מה שקרה זה שמדינת ישראל לאורך שנים, סליחה על המילה, הפקירה את החינוך הבלתי פורמלי. והתקציבים רק הולכים וקטנים, אוקיי? והחינוך הבלתי פורמלי הוא לא רק התנועות, הוא לא רק הארגונים, הוא לא רק מה שקורה בחברה למתנ"סים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אנחנו מדברים עכשיו אבל על התנועות. בסדר? << אורח >> הדר אליהו: << אורח >> אני יודעת, אני יודעת. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> כן. אז תתייחסי. לא, כי פשוט הזמן שלנו. כן. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> לא, אבל זה חשוב, סליחה. אבל עמדת רשויות מקומיות בשולחן הזה היא חשובה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> היא מאוד חשובה, אבל זה לא הדיון. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> והיא צריכה להשמיע את דברה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לא, לא, לא. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> הרשויות המקומיות לא מחליפות את הממשלה, עם כל הכבוד לכם. היא צריכה להשמיע את קולה עד הסוף. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אין בעיה. יש דיון - - - << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> כל החקיקה פה בכנסת רשויות צריכות להכניס לממשלה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חבר הכנסת מיכאל ביטון, הדיון הזה זה לא הנושא. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> זה כן הנושא. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> זה לא הנושא. כי יש דיון היום בשעה 13:00, אולי, לא יודעת אם אתה מתכנן להיות או לא. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אני מתכנן להיות. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אבל אז שם היא תצטרך להשמיע את הדברים האלה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אבל אף אחד לא עצר פה דוברים אחרים. והיא מייצגת 260 רשויות מקומיות. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> כן, אבל יש מישהו שאנחנו, שאני רוצה לשמוע. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> והיא צריכה להגיד את דברה עד הסוף. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אין לי בעיה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> והיא לא צריכה להחליף את הממשלה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לא, אני מסכימה. זה נאמר, זה די ברור. אני רק ביקשתי שהיא תתייחס - - - << אורח >> הדר אליהו: << אורח >> אני רוצה רגע להתייחס. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> סליחה. פה אנחנו מדברים על תנועות, הדיון הוא על תנועות הנוער. אני אשמח אם היא תתייחס, אם תתכנסי לנושא. << אורח >> הדר אליהו: << אורח >> אוקיי. אז ראשית, אני מתנצלת, הבהירה לי הבחורה שניגשה אליי על ההבחנה בין הפגישה עכשיו לאחר כך. עכשיו תוכניות, אחר כך מבנים. אני כן אגיד ככה ואתייחס לתוכניות שהוצגו פה והתוכניות של התנועות. תנועות הנוער יודעות את העבודה, נקודה. אני חושבת שלהיכנס לעניין הזה זה באמת חבל על הזמן. הן יודעות את העבודה. האם רק הן יודעות את העבודה? התשובה היא לא. אבל הן עושה עבודה מעולה. יש פה את החברה למתנ"סים, יש את העמותה ששמענו. ומה שקרה פה, שכביכול, סליחה רגע, שכאילו הייתה פה התגוננות. לא זאת הייתה הכוונה. אני רוצה רגע להדגיש משהו דרך זה. יש עוד גופים שעושים עבודה מדהימה במדינת ישראל בתחום החרם והאובדנות. אוקיי? ואני חושבת שהשאלה שצריכה לשבת לפתחה של הוועדה היא שאלה הרבה יותר רחבה. אוקיי? האם הוועדה הזאת מעוניינת לתת חלק מהתקציב לטובת פעילויות ולהגדיר שהפעילויות הן לטובת חרם ואובדנות. זה אחד. זה לתפיסתי, זאת גם ההצעה שלי. שתיים, יש פה הבחנה מאוד ברורה. בתפיסה שלי אני רואה פה תוכנית רשותית ותוכנית לא פחות חשובה, תוכנית ארגונית. יש משהו מאוד חשוב לשמור על המקום העצמאי של ארגון. גם מחלקות הנוער ברשויות המקומיות עושות את הדברים שלהם ויש להם את הדברים שהן עושות בשיתופי פעולה. אותו דבר לתנועות, אותו דבר לארגונים, אותו דבר למתנ"סים. אז גם יש פה איזה שהיא החלטה שצריכה להתקבל, ואני מקווה שהיא תתקבל, שיהיה חלק מהתקציב לפעולות. חלקו שיוגדר, כמובן לפי מה שהוועדה, היועצת המשפטית תאשר, לטובת חרם ואובדנות. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> זה לא היועצת המשפטית. << אורח >> הדר אליהו: << אורח >> אני לא יודעת איך זה עובד. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> זה מה שהוועדה תחליט. << אורח >> הדר אליהו: << אורח >> אני לא יודעת איך זה עובד, אני אומרת את דעתי. אני לא רוצה ליפול בלשוני. ומה שחשוב פה לעשות את ההבחנה בין תקציבים שיהיו ספציפיים, להבין שיש פה הבחנה בין משהו שהוא רשותי לבין משהו שהוא ארגוני נקרא לו, ולשיקולכם מה שיותר חשוב. אני חושבת שהכל חשוב. אני לא רוצה להקטין בשום דבר. אני נמצאת במצב, ואני אומרת את זה, ואני אומרת את זה לפרוטוקול. כנסת ישראל זורקת לנו פירור, אני כבר לוקחת אותו. אוקיי? לאן שתזרקו אותו אני אקח אותו. כי אני באותה מידה יכולתי לשבת פה ולהגיד חברים, לא, אני לא מוכנה מבנים לתנועות הנוער. אני רוצה מבנים לרשויות המקומיות. כל רשות מקומית תבחר למה היא רוצה לטובת החינוך הבלתי פורמלי. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> בשביל זה את לא חברת כנסת. אוקיי. << אורח >> הדר אליהו: << אורח >> לא, לא, הכוונה שלי, אבל אנחנו בחרנו. מרכז השלטון המקומי - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אוקיי, בסדר. << אורח >> הדר אליהו: << אורח >> שנייה, אני לא אומרת את זה כהתרסה. אלא בגלל שהמצב כל כך קשה, כדי להבהיר לכם - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אוקיי, הבנו. << אורח >> הדר אליהו: << אורח >> - - - עד כמה הפערים קשים מאוד. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> גדולים, כן. << אורח >> הדר אליהו: << אורח >> בכלל מדינת ישראל הדירה את רגליה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> נכון. אנחנו את הנתונים האלה לצערנו הרב, אני מסכימה איתך. << אורח >> הדר אליהו: << אורח >> קל להתפאר בנוער, אבל לא באמת להשקיע בו. << אורח >> הילה זהבי: << אורח >> אפשר להוסיף כמה מילים? אני גם ממרכז השלטון. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לא, לא, לא, רגע. אנחנו עוברים לזום. אופק ראשון, מי שנבחרה להדליק משואה ביום העצמאות האחרון. הנערה שנלחמת ונאבקת וריגשה את כולנו בחרמות. ואופק, אני מבינה שחן, אחותה, אופק, יש לך? << אורח >> אופק ראשון: << אורח >> אין לי קול. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אוקיי, אז חן, בואי תני לנו את ראשי הפרקים של אופק. << אורח >> חן ראשון: << אורח >> כן. טוב, אז קודם כל, אנחנו מתנצלות, אופק מרצה בהרבה בתי ספר בזמן האחרון והלך לה הקול. אחרי כמה הרצאות של יום שישי. אני אספר קצת. אופק עברה חרם מאוד קשה בכל היסודי שלה, מכיתה א' ועד כיתה ו'. חרם שכלל גם, בהתחלה זה התחיל כמובן כחרם פאסיבי. לא כל כך ידענו, לא הבנו מה קורה. לאט לאט זה הלך והתגבר, עד שהגיע לאלימות פיזית. היא שברה יד. אלימות מילולית. אזעקת אופק, שעל שמה זה ההרצאה היום, שכל הזמן היו קוראים אזעקת אופק ובורחים בכל פעם שהיא ניסתה להתקרב לילדים בבית הספר. זה גרם לה ממש להרגשה של להיות שקופה. פשוט להיות שקופה. והמחיר של זה הוא מחיר מאוד מאוד כבד, שהיום היא מאובחנת עם פוסט טראומה כתוצאה מהחרם הזה. זה לא רק כותרת. לפוסט טראומה יש השלכות על כל תחומי החיים שלה ושלנו כמשפחה. יש לזה המון השלכות. אופק לא הייתה בתנועות נוער, לצערנו. היא לא יכלה ללכת לתנועות נוער, כי כל החברים המקובלים כמובן הם אלה שנמצאים שם והיא לא יכלה להתקרב, לא לתנועות נוער, לא לחוגים המבוקשים שהיו פה בשכונה שלנו. אבל אני חושבת שקודם כל אחרי שהיא התפרסמה מאז כמובן יש לה את סיירת החרם, שהיא מפקדת סיירת החרם של הצינור. ופונים אלינו עשרות, אם לא מאות, כל יום, הורים, ילדים, סבתות שדואגות לנכדים שלהם. שלא יודעים מה לעשות. אנחנו קורסות מעומס. אני בטוחה ששירי מבינה אותנו ויודעת. גם היא במקום הזה. קורסות פשוט מעומס של פניות, כי אין לאנשים לאן לפנות. אנחנו מסכימות עם חבר הכנסת מיכאל ביטון שאמר אין מספיק תקציב. אין בכלל, לדעתי, לדבר הזה. אין פרוטוקול נורמלי בבתי הספר. אופק מנסה להיפגש עם חברי כנסת ושרים כדי לקדם חקיקה ואני מקווה שבעזרת השם זה באמת ייצא לפועל. אבל אני כל כך שמחה שהיוזמה הזאת של תנועות הנוער רוצים לקחת את הנושא הזה ולעשות איתו, באמת לקדם אותו. שוב, אני אומרת, צריך תקציב גם לתחום הזה. חייב תקציב לתחום הזה. זה מגפה של ממש. זה מגפה יותר גרועה מהקורונה. 1 ל-5 ילדים במדינה הזאת נפגע. זה פגיעות לטווח הרחוק. זה פגיעות שעולות בחיים של ילדים. ילדים מתאבדים. אנחנו לא תמיד שומעים עליהם. משפחות נהרסות. הורים מתגרשים בגלל זה, ילדים מאובחנים עם דיכאון, עם פוסט טראומה, עם חרדות, עם אנורקסיה, עם בולימיה. אני לא רוצה להגיד לכם מה אנחנו בשטח רואים ושומעים. כל הרצאה של אופק מאות ילדים שבאים אליה ובוכים ומספרים לה. כמובן שיש לזה גם השלכות טובות שאחר כך היא מקבלת הודעות שילדים אחר כך הולכים ועוזרים לילדים אחרים. ומישהו שכתב לה בהרצאה האחרונה שיש באמת ילדה מוחרמת בכיתה והוא הלך וישב לידה, כי סוף סוף הוא הבין מה זה אומר חרם. ילדים לא מבינים. עדיין המודעות בחיתולים, בחיתולים. אנחנו צריכים להתחיל את זה מהגן. גננות פונות אליי. גננות. שאומרות חן, זה מתחיל עכשיו. מה אני עושה? מורים לא יודעים מה הם עושים. הפרוטוקול היום, אם יש בכלל כזה, לא נראה לי שיש. מה שעושים היום זה להשעות ילדים ליומיים, שלושה, את הילדים המחרימים, שזה פרס בשבילם. בזמן שהם מוחרמים הם לא עושים כלום, יושבים בבית, רואים טלוויזיה וחוזרים לכיתה. והילד המאוים והקורבן נשאר שם. הדבר היחיד שקורה היום זה שמוציאים את הילד המוחרם. הוא זה שצריך ללכת לחפש בתי ספר. הוא זה שצריך עם המצב הנפשי שלו וחוסר הביטחון להיכנס לכיתה חדשה. להתמודד עם מורים חדשים. הוא זה שצריך לעבור עיר. שההורים שלו צריכים לעבור דירה, שההורים שלו צריכים להשקיע בכספים בפסיכולוגים. והיום אין פסיכולוגים בקופה. זה רק ללכת ולשלם פרטי. הוא זה שנופל בין הכיסאות, הוא והמשפחה שלו. אנחנו נפלנו בין הכיסאות. אנחנו. אבא שלי קיבל התקף לב בתקופה הזאת. אופק הייתה מאושפזת בבית חולים, על כיסא גלגלים, במשך חודש. כי היא לא יכלה לעמוד על הרגליים כתוצאה מהנזק הנפשי שנוצר לה. אמא שלי התמוטטה. אין היום, אין היום, אין. זה אנחנו, זה שירי, זה כנפי דרור. אנחנו מחזיקים את זה. אנשים פרטיים. אנחנו, כן, אני מקווה שאנחנו נעשה שיתוף פעולה ביחד ונתחבר עם כנפי דרור, עם ים של חברים, עם סיירת החרם. כולנו ביחד צריכים לעשות עם זה משהו גדול ולהרעיד את המדינה הזאת. ולקבל תקציבים, כי זה יותר גרוע מהקורונה. 1 ל-5. 1 ל-5 ילדים. בבקשה. בואו נעשה עם זה משהו, זה דבר ראשון. דבר שני, אנחנו מודות לכם שתנועות הנוער רוצים להתגייס לדבר הזה. ואמנם ילדים מוחרמים לא מגיעים לתנועות הנוער. אבל אנחנו רוצים שתנועות הנוער יגיעו אליהם. בואו נעשה ביחד שהם יצאו לבתי הספר. יש לנו, אנחנו ושירי ביחד נראה לי אלפים ביום, שאנחנו יכולים להפנות לתנועות הנוער. פונים אלינו נגיד ילדים מתנועות הנוער, סתם לדוגמה, בחריש. אז נפנה לחריש. נעשה שיתוף פעולה. תנועות הנוער ייפגשו עם הילדים, עם המשפחה, יעשו איזה פעילות ביחד. ירימו לו. נעשה איזה משהו ביחד. ומעבר לזה, צריך לעשות כמובן הרבה הדרכות ולתת כלים. עם כל התפניות האלה שאנחנו כותבים ומרימים. זה גם משהו שמאוד חשוב. וכמו שכבר אמרנו, בבקשה, בואו נעשה חקיקה שלא תוציא את הילדים המוחרמים מהכיתות, שתוציא את הילדים המחרימים. הם גם צריכים טיפול, הם גם צריכים עזרה. אנחנו צריכים לעשות אם זה משהו. זה לא יתכן. מה שקורה פה היום אין לכם מושג. אני חושבת שאנחנו ושירי וכנפי דרור יכולים לבוא ולספר לכם סיפורים מפה ועד, לא יודעת, אתם תשבו ותבכו. פשוט תשבו ותבכו, לשמוע מה אנחנו עוברים ומה אנחנו שומעים. בבקשה. מעולה, בואו נשקיע במבנים, בתקורות, אבל גם צריך להשקיע באנשים ולעשות שיתוף פעולה ביחד עם תנועות הנוער. נתחיל בזה לפחות וננסה ביחד לעשות עם זה דברים גם יותר גדולים בהמשך. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חן, תודה רבה רבה על הדברים. אני חושבת שלמי שעוד נשאר איזה שהוא ספק על החשיבות של לטפל בדבר הזה, אז עכשיו אין לו שום ספק. תודה רבה. ממש תודה רבה. ואופק, יש משהו שאת היית רוצה, אפילו משפט להגיד שלא נאמר? << אורח >> אופק ראשון: << אורח >> אני, האמת, הייתי רק רוצה שכאילו, סליחה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> שומעים אותך. שומעים, הכל טוב. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> שומעים מצוין. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> דברי בלחש, שומעים אותך. << אורח >> אופק ראשון: << אורח >> שמשהו יקרה, שמשהו ישתנה. אני חושבת שיש המון ילדים שנופלים בין הכיסאות ופשוט לא רואים אותם. ואז הם שמים קץ בעצמם לנושא הזה. לכאב שלהם. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה, מקסימה. תודה רבה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה, ממש. הלוואי שמשהו ישתנה. תודה רבה. כן, משרד הרווחה, ענבר זיתון. << אורח >> ענבר זיתון: << אורח >> צהריים טובים, שלום לכולם. ענבר זיתון, ממינהל מוגבלויות, משרד הרווחה. אז באמת אני יושבת פה ואני שומעת את כל הדברים. ואני רוצה להוסיף נדבך על עוד נדבך על עוד נדבך, ובאמת בשנים האחרונות אנחנו רואים יותר את אוכלוסיית הקצה שהופכת להיות השגרה והנורמה. שזה אומר הנוער בסיכון, ילדים עם מוגבלות. שאם אנחנו מדברים על חרם והדרה, אז איפה זה, על אחת כמה וכמה, שם אותם. אנחנו כמשרד הרווחה עובדים בשיתוף פעולה עם משרד החינוך בכל מה שקשור לתנועות הנוער. בנוסף לזה אנחנו גם נותנים תמיכות לארגונים שמפעילים פעילויות שמשלבות ילדים עם וללא מוגבלות. הצופים, כנפיים של קרמבו, הנוער העובד והלומד וכו'. אבל אנחנו רואים יותר ויותר אירועי קצה. רואים יותר ויותר אלימות. יותר ויותר הדרה של ילדים עם מוגבלות, של נוער בסיכון. ואני חושבת שאנחנו צריכים באמת לשים פה דגש על כמה כיוונים. דיברו פה על הכשרות. הכשרות באמת למדריכים. צריך לזכור שאם אנחנו כאנשים מבוגרים הרבה פעמים לא יודעים איך להתמודד עם אירועי קצה או איך לתת תחושה של השתתפות מלאה לילד עם מוגבלות בקהילה, אז על אחת כמה וכמה כשאנחנו מדברים על בני נוער, כשהם מדריכים בכיתות י', י"א, י"ב. אז חייבת להינתן ההכשרה כמו שדובר פה, אבל גם להוסיף לזה עוד נדבך של הדרכות קבועות וליווי מקצועי של אנשי מקצוע בעבודה השוטפת. << אורח >> אפרת אטרה: << אורח >> מהצד השני אני חייבת לדייק את זה. מצד שני, יש לנערים ולנערות האלה יש להם יתרון. << אורח >> ענבר זיתון: << אורח >> נכון, מסכימה. << אורח >> אפרת אטרה: << אורח >> כי הרבה פעמים יש איזה שהוא חיבור שגם איש מקצוע ורמות של אמון ובניית אמון שגם איש מקצוע לא מצליח לעשות. << אורח >> ענבר זיתון: << אורח >> נכון. ולכן אנחנו דווקא כן רואים את המדריכים האלה כאיזה שהוא שופר באמת במקום הכי נכון לתת את הכלים לילדים ולצעירים. אבל גם הם צריכים את הכלים בעצמם. והם יכולים להיעזר בליווי המקצועי הזה. כי כמו שהם נותנים את הכלים, אנחנו מאמינים שגם הילדים קולטים את הכלים האלה. ובעצם התנועות האלה הן פלטפורמה מבחינתנו לצמיחה במיומנויות, בכישורים לחיים עצמאיים ולחיים טובים עבור הילדים עם המוגבלות והנוער בסיכון. ולכן ההדרכות וההכשרות והליווי המקצועי לאורך כל הפעילות השופטת היא סופר משמעותית. עלה פה הנושא של שינוי עמדות. הנושא של העבודה עם המשפחות, עם האוכלוסייה הכללית. אנחנו כמנהל מוגבלויות מובילים הרבה מאוד פלטפורמות לשינוי עמדות כלפי אוכלוסייה של אנשים עם מוגבלות ואלה פלטפורמות מאוד מאוד חשובות שתופסות נפח מאוד משמעותי בעבודת הרשויות הרבה פעמים, באגפים של שירותים חברתיים. וצריך לחשוב באמת איך עושים את החיבור. והחיבור הזה למחלקות לשירותים חברתיים ולמשרד הרווחה, בין אם מדובר בנוער בסיכון או בין אם מדובר בנער/ה עם מוגבלות. חייב להיות רפרנט. חייב להיות איש מקצוע שיושב ברשות, שהוא עושה את החיבור. עובד סוציאלי שהוא עושה את החיבור לרווחה. כי אם אנחנו הרבה פעמים גם תנועות הנוער עצמן מדווחות שהן נתקלות בסיטואציות מורכבות, פגיעות מיניות, אלימות מאוד מאוד קשה. הרבה פעמים המענה שיודעים עליו זה לאו דווקא המענה הנכון, כמו ישר ללכת למשטרה. יש הרבה פעמים גורמי מקצוע במחלקות לשירותים חברתיים ברווחה שיודעים לתת את תוכנית הטיפול המתאימה ביותר. שגם תיתן את ההכלה הרגשית שהילד כל כך זקוק לה. בין אם זה נער בסיכון או ילד עם מוגבלות. וגם למשפחה, חשוב להגיד את זה, שגם המשפחה צריכה את המעטפת. וזה משהו שהמחלקה לשירותים חברתיים ומשרד הרווחה יודעים לתת. << אורח >> אפרת אטרה: << אורח >> אני יכולה להתייחס? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> ממש מילה. כן? << אורח >> אפרת אטרה: << אורח >> אני רוצה רק להגיד שבישובים שהתחלנו את הפיילוט יושבים בשולחנות העגולים כולם: הרווחה, השפ"ח, תנועות הנוער, מחלקות הנוער, כולם. << אורח >> ענבר זיתון: << אורח >> נכון, נכון, זה הכי חשוב. << אורח >> אפרת אטרה: << אורח >> בכל רשות אנחנו באים ואומרים אתם תחליטו מי מוביל את זה. אז באחת הרשויות השפ"ח לקח את זה וברשות אחרת הרווחה לקחה את זה. אבל זה בדיוק מה שאני אומרת. לקחת את כל המנגנונים הקיימים ופשוט לגייס אותם לטובת הדבר הזה. אבל אני רוצה להגיד שגם הרווחה וגם השפ"ח הם לגמרי חלק מהמודל שאנחנו מביאים לתוך הרשויות. << אורח >> ענבר זיתון: << אורח >> מעולה. כי אנחנו גם למדנו במהלך העבודה השוטפת שלנו שמשרד אחד לא יכול לעבוד, או ארגון אחד לא יכול לעבוד בפני עצמו. << אורח >> אפרת אטרה: << אורח >> לגמרי. ברור לגמרי. << אורח >> ענבר זיתון: << אורח >> חייבים פה החיבורים וחייבים פה שיתופי הפעולה. ואם לא היו החיבורים. << אורח >> אפרת אטרה: << אורח >> זה בדיוק המודל שאנחנו מדברים עליו. << אורח >> שייקה אל עמי: << אורח >> קהילה היא קהילה, היא הקהילה. בסוף זה שינויים קהילתיים. << אורח >> אפרת אטרה: << אורח >> בדיוק, זה מה שאנחנו אומרים, הקהילה לוקחת אחריות. זה בדיוק זה. הקהילה לוקחת אחריות, זה בדיוק זה. כל אנשי המקצוע ברשות לוקחים אחריות. << אורח >> ענבר זיתון: << אורח >> נכון. ואנחנו כמשרד הרווחה, אתם יכולים גם לראות את החוק החדש לשירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות. הוא לחלוטין מדבר על השתתפות מיטבית ומלאה בקהילה. איך אנחנו מגייסים את הקהילה כדי לאפשר באמת לאנשים עם מוגבלות וילדים עם מוגבלות להשתלב באופן מיטבי והכי טוב שהם יכולים, למיצוי הפוטנציאל המקסימלי שלהם. אז החיבורים האלה הם סופר משמעותיים. << אורח >> שייקה אל עמי: << אורח >> לכן המודל שלנו מדבר מצד אחד על זה שהרשות לוקחת אחריות. באמת כאילו במובן הזה, מלמעלה, מראש עיר. זה לא משנה. הוא יודע לייצר את השולחן העירוני. ומצד שני, בסוף אנחנו צריכים סוכני שינוי. את כל הרבנים, את כל מנהיגי הקהילות, מה שנקרא מדריכי תנועות הנוער. הם בעצם סוכני השינוי. זה המודל שלנו. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> טוב. תודה רבה. אז בואו נסכם את הישיבה הזאת. << אורח >> הילה זהבי: << אורח >> אפשר להוסיף כמה מילים? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> כן. רק תציגי את עצמך. אבל יש לך דקה. << אורח >> הילה זהבי: << אורח >> הילה זהבי, כלכלנית, מנהלת תחום תקציב במרכז שלטון מקומי. חרמות זה אכן מטרה חינוכית וזה עונה למטרות החוק. והמפגש בתנועות הנוער באמת ימנע את זה, אנחנו מבינים את זה מאוד. ולכן צריך להשקיע בתנועות הנוער. אני רוצה שתקחו כדוגמה את הרשות לביטחון קהילתי שהייתה בעבר הרשות למלחמה בסמים ואלכוהול. היום היא נותנת תמיכות לרשויות המקומיות החלשות במאה אחוז תקצוב. קחו את זה כדוגמה. שם באמת יש נושאים משיקים. יש שם מניעת אלימות, כל הנושאים של האלכוהול, של זנות. הנושאים הקשים ביותר, שגם פה עם עלו. מניעת אובדנות. נושאים משיקים. שם מתקצבים רשויות חלשות במאה אחוז תקצוב. אז אפשר ללמוד מהדברים האלה אני חושבת. אפשר ללמוד מזה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> כן. יש בעוונותינו הדיפרנציאליות, זאת אומרת ההוגנות במימון רשויות, היא במשרד הדתות, הכי עמוקה. 70% מענקים לרשויות עניות מהמדינה ו-30% העיריות נותנות שירותי דת. ברשות חזקה, המדינה נותנת רק 30% והעשירות מממנות 70% שירותי דת. למה דווקא בדתות? דווקא דתות נהיה הכי צדק? הסיבה היא שמישהו היה צריך את זה. צריך את זה פוליטית. << אורח >> הילה זהבי: << אורח >> אז פה מדברים על יותר גרוע. על 10% שהמדינה שמה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> מיכאל, אני מנסה לשאוף לנתונים ואתה מכניס פופוליזם. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> לא, אני אומר יכלו לעשות, לא, זה לא קשור. זה לא קשור בכלל. את לא הבנת. את לא הבנת מה אמרתי. << אורח >> הילה זהבי: << אורח >> בעניין המקצועי אני מכירה את הכל. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> למה הצליחו לעשות דיפרנציאליות בדתות? כי רצו לחזק גם רשויות עניות וראו שאין להם כסף לשירותי דת. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> הבנתי. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אז עשו משהו חזק. פה 10% מהמדינה לבתי פורמלי ורובו לא דיפרנציאלי. כמה? 10% ממנו דיפרנציאלי אמרת? שרובו לא מוקצה על בסיס דיפרנציאלי. רוב התקנות. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> היא אמרה שאין קריטריונים. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אז איך אתה רוצה להגיע לשוויון הזדמנויות? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> כן, סליחה. << אורח >> הילה זהבי: << אורח >> אז רק להוסיף שבאמת ה-10% האלה הם בדיחה. אין את זה בשום משרד ממשלתי היום. אני לא מכירה 10% ממשרד ממשלתי שמתקצב היום את הרשויות המקומיות. גם בשירותי הדת, כמו שנאמר פה לפי חבר הכנסת. והוא צודק. צריך להגדיל גם את כל העוגה. אין ספק שצריך להשלים את החוסרים גם בבינוי וגם בהפעלות. לבדוק את החוסרים ולהשלים אותם כמו שצריך. זה הכל. << אורח >> הדר אליהו: << אורח >> אפשר שאלה לחברה למתנ"סים? יש פה שאלה מאוד חשובה. האם הפיילוט הזה יכול להיות בכל הרשויות המקומיות? רגע, שאני אבהיר לקהל. אני יודעת את מבינה אותי. האם זה דרך החברה למתנ"סים כחברה ארצית, זרוע ממשלתית. או רק לרשויות שיש להן מתנ"ס של החברה למתנ"סים? כי אנחנו יודעים שלפחות מחצית לא עובדת עם החברה למתנ"סים. << אורח >> אפרת אטרה: << אורח >> אז אני אגיד. קודם כל את הפיילוט שהתחלנו, התחלנו עם כסף של גיוס המונים שהתחיל כדי להניע. החברה למתנ"סים בהסכם זרוע ביצוע מחויבת לפעול בכל הרשויות במדינת ישראל, ללא שום קשר אם יש מתנ"ס או אין מתנ"ס וזו הבקשה. << אורח >> הדר אליהו: << אורח >> בפרויקט הזה? << אורח >> אפרת אטרה: << אורח >> בהחלט. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אם הוא ימומן על ידי ממשלה. << אורח >> הדר אליהו: << אורח >> כמובן. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> לא על ידי מקורותיה. << אורח >> אפרת אטרה: << אורח >> נכון. << אורח >> הדר אליהו: << אורח >> כמובן. << אורח >> אפרת אטרה: << אורח >> אם זה יתוקצב על ידי הממשלה אנחנו נפעיל את זרועות הביצוע בכל 260 רשויות במדינת ישראל, כזרוע ביצוע. << אורח >> שייקה אל עמי: << אורח >> ולזה צריך לחתור, ל-260 רשויות שמפעילות מה שנקרא את התוכנית הזאת. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אנחנו בזום עם רוני קמאי, נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית. היא תדבר מעמדה של מדריכה. כן? היי רוני. << אורח >> רוני קמאי: << אורח >> אני רוני, מכיתה י', ואני באמת מדריכה 16 בנות מכיתה ד'. עלה פה הרבה על איך הגענו לחינוך ומזהים את זה איך בתור מדריכים, מה אנחנו אמורים לעשות עם המידע. אני חושבת, כיתה ד' זו השנה הראשונה בצופים. אז זו הכיתה שהכי קל לגייס ואני יכולה להגיד שהדבר הראשון שהיה לי כמטרה זה לגייס את כל הבנות מהכיתה, גם אלה שלפעמים פחות מעורבות בתוך המפגשים החברתיים. ואלה שאולי הן הילדות היותר שקטות. ואני חושבת שמה שחסר כרגע בתנועה, כתמיכה מתוך בית הספר גם, זה ההכשרות של מה שאני עושה אחרי שאני מזהה. כי בסופו של דבר, אני גדולה מהחניכות שלי ב-6 שנים. הייתי במצב שלהם, אני זוכרת את היום שבו הרגשתי אולי טיפה לבד. אולי לא חלק מהכיתה. ואני חושבת שבתור מדריכה שהייתה שם לא כזה מזמן, יש לנו את המענה הכי מדויק. כי הם מסתכלים עלינו כאחים גדולים. אני ראיתי את המדריכים שלי כשהייתי חניכה כאחים גדולים. הייתי פונה אליהם בבעיות וכך הם מרגישים. החניכות שלי מרגישות הכי בנוח לפנות אליי לגבי כל נושא. כן צריך להקצות עוד יותר הכשרות של מה אני עושה במידה ואני מזהה שהחניכה שלי לא הוזמנה ליום הולדת כיתתית. או איך אני מתמודדת עם זה שאני רואה שהן מתחלקות לקבוצות ותמיד יש את האחת שנשארת לבד. כשאני מדריכה בכיתה ד', יש לי את היכולת לשלוט בזה. אני באמת מרגישה שאני משנה להן את המציאות בזה שאני קובעת מי בקבוצה עם מי. ובזה שאני יודעת שיש יום הולדת אז אני יכולה לרשום להורים היי, יש יום הולדת ככה וככה. ואז ההורים מודעים למה שקורה. אני קצת מגשרת בין ההורים לבין הילדים. אבל ברגע שזה הופך לגיל יותר מאוחר, אין הכשרות ואין בעצם גבול שאומר לי מה אני יכולה לעשות ומה אני לא יכולה לעשות. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> זה נושא יותר מורכב ככל שהגיל עולה. << אורח >> רוני קמאי: << אורח >> בדרך כלל עם כל העמותות שדיברו פה על הכלים ועל איך לעשות את זה, זה לפי דעתי משהו שצריך להיות מושרש בתוך התנועות, בשיתוף עם התנועות. איזה סמינר שהמדריכים יעברו, איזה שהיא הכשרה של המדריכים, בכל התנועות בארץ, יעברו. של מה אני עושה במצב. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> יש לכם כאלה איזה שהם הכשרות, הדרכות? איך זה נקרא? << אורח >> רוני קמאי: << אורח >> שנת ט' בצופים, נגיד, שנה שעוברים את ההדרכה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני הייתי כקומונרית היה לנו סל"כ. סמינריון להכשרה. << אורח >> רוני קמאי: << אורח >> יש סוג של הכשרה. לפני שאתה הופך למדריך יש קורס, לדוגמה בצופים, יש קורס בחוות הצופים, של חמישה ימים, שאתה בעצם לומד עוד יותר הדרכה. אבל צריך איזה שהיא התייחסות יותר ספציפית למצבים סיכוניים, איך אני מזהה את זה. כאילו, אני יכולה להגיד שפשוט ברגע שאנחנו, ברגע שבני נוער מבינים שהמטרה לחנך את הילדים, כי בסופו של דבר תנועות נוער זה נוער מחנך נוער. וברגע שנוער מקבל את הכלים לבוא ולחנך נוער, ואפילו בנוסף לסמינרי ההדרכה שכבר ככה קיימים, עוד איזה שהוא סמינר ביחד עם ער"ן או היו פה תנועות מדהימות שדיברו קודם. הכשרה בכמה שלבים פשוטים אפילו באיך להכווין את הילדים לשם. שאני אהיה הגורם המקשר בין הילד לבין העמותה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> יפה. מאיפה את רוני? << אורח >> רוני קמאי: << אורח >> מכפר יונה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> כפר יונה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> כפר יונה. אה, אז אנחנו שכנות. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> מדהים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה רבה על הדברים. טוב, אז בואו נתכנס. אז לא בכדי ביקשתי לקיים את הישיבה היום בנושא תוכניות ייחודיות למען ילדינו, לטובת הדורות הבאים. תוכניות שמתמקדות במאבק בחרמות, אלימות ברשת. אלימות באופן כללי. אז באמת נחשפנו היום לסיפורים מאוד מרגשים וחשובים. שמענו על מספר תוכניות שיכולות ממש. ואני לא אומרת את זה, זה ממש להציל חיים, חד משמעית. באמת יש חשיבות מאוד גדולה להשקיע בתוכניות הייחודיות האלה. אני מקווה שאכן, אני חושבת שאולי הדבר הטוב שקרה פה זה שנוצר פה, יכול להיווצר פה איזה שהוא חיבור בין תנועות הנוער. אני חושבת שהסינכרון הזה בין תנועות הנוער לבין אותן תוכניות, אני חושבת שיכול להביא הרבה ברכה וטוב. אנחנו נשקול אם וכמה אולי באמת לייעד לטובת תוכניות כאלה ואחרות שמדברות במאבק הספציפי הזה. אז באמת שמענו עד כמה תנועות הנוער מביאות תוכניות יצירתיות וחדשניות שמבוססות ומנוהלת על ידי אנשי חינוך. אבל אני גם את הקול הזה שמעתי, קצת בווליום יותר נמוך, אבל שככה אין פה תחרות ואנחנו מבינים שהכל חשוב. ולצערנו הרב, בסוף אנחנו היריעה היא קצרה וצריך לראות איפה שם באמת, לאן אנחנו לוקחים ולאן אנחנו מייעדים את הדברים. זה באמת התפקיד של הוועדה הזאת, בעזרת השם שתהיה לנו את הדעת הנכונה והמחשבה הנכונה איך ללחלק את ההקצאה הזאת. חשוב לי לומר שכן, דיברתם על זה שגם כדי שאנחנו בסוף כדי שנוכל להכיל את כל התכנים החשובים והיקרים האלה, צריך שיהיה מבנה, צריך שיהיה בית. והמרחב הפיזי והמבנה הם מאוד מאוד קריטיים לטובת התשתית הנפשית הזאת. ולכן אנחנו שמחים שהקרן תביא איתה את הבשורה המשמחת לתנועות הנוער. היה לי מאוד חשוב שהדיון הזה יקרה, כי אני באמת חושבת שאי אפשר לזה בלא זה. אני שמחה לשמוע ככה להתעדכן על זה שהדברים שדרשנו בוועדות הקודמות ביחס שלא יהיה שינוי, לפחות אם לא להעלות את התקציבים של תנועות הנוער, של הפעילות של תנועות הנוער, לפחות לא להוריד. אז אני מאוד מאוד שמחה לשמוע על כ-14 מיליון שקלים תוספת לתנועות הנוער שנכנסה בחוק ההסדרים. לאישור הממשלה והישיבה כנראה ממש ברגעים אלו. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> לא, אבל זה לא בחוק ההסדרים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> כן, הוא כן נמצא בחוק ההסדרים. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> תקציב קואליציוני בחוק הסדרים? לא, לא. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> זה הנתון שקיבלתי. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> תוספת תקציבית קואליציונית. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תוספת. לא משנה. אבל זה חלק מהסכמים קואליציוניים. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אבל אנחנו נראה את זה בתקציב המתוקן שיונח בפני הכנסת. זה אמור להגיע תקציב מתוקן עם התוספת הזאת. בוועדת כספים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אז קודם כל, זה כבר בשורה טובה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> כן, זה טוב. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אנחנו שמחים על זה שבאמת לפחות לא הייתה הפחתה. ולא רק שלא הייתה הפחתה, יש פה 5 מיליון תוספת. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> 14 אמרת. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> 14.300. והיה 99, וירד ל-90. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אה, ביחס לעבר. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> כן, ביחס לשנה קודמת. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> ב-2019 היה 110 רק שתדעי. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> נכון, אז זהו, אני אומרת. 2019 זה היה הכי גבוה שלהם. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> ב-2019 היה 110. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> כן, נכון. אבל בסדר. אנחנו לאט לאט יהיו עוד תוספות במהלך השנה? << אורח >> קריאה: << אורח >> היו. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אה, היו עוד תוספות. אוקיי. אז באמת אני רוצה להודות לכל מי שטרח והגיע והשמיע. ואני חושבת שחלק מאוד מאוד משמעותי בלשנות תפיסה ותודעה, גם ברמה קהילתית וארצית - זה קודם כל הדברים, להציף אותם, לדבר אותם. אנחנו יודעים כמה בסוגיה של אובדנות כמה השיח והדיבור יכול ממש להציל חיים. אז אני מאוד שמחה ומברכת על הוועדה הנוכחית ועל התכנים שעלו פה. ותודה רבה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אני רוצה להגיד משהו. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> כן, חבר הכנסת. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> לא. פשוט בדף שלכם כתוב בסוף תגובות ח"כים. אנחנו עושים בעיות לאורך הדיון, אז זה לא, מדלגים על השלב הזה. תגובות חברי כנסת. דרשתי את התנועות נוער, האם הוא עלה או ירד מהאוצר. וביקשת בסעיף 3 פירוט ההצעות שעמדו בפניכם בקביעת המטרות להקצאה. לא קיבלנו את זה עד היום וגם לא פרוטוקולים. וגם לא פרוטוקולים של הדיונים, איך הוחלט. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לא, לא, אין בעיה. הפגישה הבאה זה בדיוק. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> הבקשה שלי שיהיה פה דיון על תעסוקה בנגב. כי אם הכל נדון, אז הנושא הזה גם חייב להיות נדון. גם אם נקצה לו מעט או כלום, אבל לפחות שיקבל מעמד של דיון. כי כל שאר הנושאים קיבלו פה דיון יסודי, וזה מפלה את התחום הזה שנכלל בפירוש בחוק. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> כן. טוב. אני מודה לכולם. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה רבה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:21. << סיום >>