PAGE  
3
ועדת החינוך, התרבות והספורט
18/03/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 181>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, ט"ז באדר ב התשע"ד (18 במרץ 2014), שעה 9:30
<סדר היום:>
<1. "בתי הספר של החופש הגדול" - תוכנית שר החינוך לקיצור החופש הגדול – בהשתתפות שר החינוך>
2. <הצעה לסדר-היום בנושא: "הרפורמה בעניין החופש הגדול", של חבר הכנסת משולם נהרי>
נכחו:

<חברי הוועדה:> 
עמרם מצנע – היו"ר

שמעון אוחיון

מוחמד ברכה

משולם נהרי

רות קלדרון

יפעת קריב

אראל מרגלית
<מוזמנים:> 
שר החינוך שי פירון
	מיכל כהן
	–
	מנכ"לית משרד החינוך

	שושנה אהרונוב
	–
	ממונה על התוכניות התוספתיות, משרד החינוך

	דודי מזרחי
	–
	מנהל אגף תקציבים, משרד החינוך

	יהודית קדש
	–
	מנהל אגף חינוך יסודי, משרד החינוך

	מיכל צדוקי
	–
	נציגת דוברת המשרד, משרד החינוך

	עו"ד יעקב פרידברג
	–
	ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

	נועה היימן
	–
	רפרנטית חינוך באגף תקציבים, משרד האוצר

	מיכל מנקס
	–
	ראש מינהל חינוך, מרכז השלטון המקומי

	סמי עטר
	–
	חבר הנהלה, איגוד מנהלי המחלקות לחינוך ברשויות המקומיות

	נפתלי פריד
	–
	חשב מערכת החינוך, עיריית חיפה

	אינה שולמן
	–
	מנהלת תקציבי חינוך, עיריית חיפה

	שוש נחום
	–
	ראש מינהל החינוך, עיריית ראשון לציון

	מירי גוטפריד
	–
	מנהלת אגף יסודי, עיריית ראשון לציון

	חביב נאמן
	–
	מנהל מטה החינוך, עיריית תל-אביב-יפו

	אריה מימון
	–
	ראש מינהל חינוך, עיריית אשדוד

	שרה ישראלי
	–
	יושבת ראש תא המנהלים היסודיים, הסתדרות המורים

	מרדכי סמט
	–
	הסתדרות המורים

	עו"ד גדעון פישר
	–
	יושב ראש ארגון ההורים הארצי

	אבישי אברהם
	–
	יושב ראש ועדת נוער וקהילה במועצת התלמידים והנוער הארצית

	שלי מידד
	–
	סגנית יושב ראש מועצת התלמידים והנוער הארצית

	ישראל אליסף
	–
	ארגון ההורים למערכת החינוך בירושלים

	לילי הלפרין
	–
	תכנית אמ"ת למאבק באלימות

	טל גרנות
	–
	האגף לקידום זכויות, עמותת אלו"ט

	עו"ד אביבית ברקאי-אהרונוף
	–
	לשכה משפטית, ארגון בזכות

	עו"ד רויטל לן-כהן
	–
	קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

	מלאכי בעדני
	–
	ארגון הורים עובדים לשינוי

	אורנה פלזן
	–
	מייסדת ארגון "כולנו משפחה"

	עינב גוטרמן
	–
	ארגון "כולנו משפחה"

	אוריה אלקיים
	–
	עיתונאי בגלי צה"ל

	עמית אשכנזי
	–
	תלמיד

	עידו לויתא
	
	

	יערה ישורון
	
	


<ייעוץ משפטי: >
מירב ישראלי
<מנהלת הוועדה:>
יהודית גידלי
<רישום פרלמנטרי:>
ר.כ. חבר המתרגמים
1. <"בתי הספר של החופש הגדול" - תוכנית שר החינוך לקיצור החופש הגדול –> בהשתתפות שר החינוך

2. <הצעה לסדר-היום בנושא: "הרפורמה בעניין החופש הגדול", של חבר הכנסת משולם נהרי>
<היו"ר עמרם מצנע:>
בוקר טוב, עמיתי חברי הכנסת, אדוני שר החינוך, המנכ"לית. 

אנחנו התכנסנו כדי לשמוע משר החינוך על תכנית בתי הספר של החופש הגדול. 
אדוני השר, בבקשה. 

<שר החינוך שי פירון:>
בוקר טוב, תודה רבה. אני רוצה ברשותכם קודם כל רק לתת איזו שהיא פתיחה קצרה על ההקשר הכולל של הדברים, ואחר כך לנהל את הדברים. הדברים יתנהלו באופן כזה שאני אציג את התפיסה העקרונית והערכית, ואחר כך אני אבקש מהמנכ"לית, מיהודית קדש ומדודי מזרחי לתת את האספקטים המקצועיים, וכמובן אחר כך נשמח לענות על כל שאלה.
בבסיס העניין עומדת תפיסה חינוכית, שהתחלנו בה ממש עם תחילת הקדנציה, שמדברת על רצף של אחריות של מערכת החינוך על כלל התלמידים 24/7 ובעצם אנחנו לא רוצים לראות את משרד החינוך רק כמי שמנהל את האופרציה של החינוך, אלא גם כמי שלוקח אחריות על כל ילד וילד. 

אנחנו נמצאים בתוך עולם של סיכונים גדולים והולכים. בתוך עולם שבו רמת החשיפה, בתוך עולם שבו רמת הפיתויים שילדים נתקלים בהם הם בלתי סבירים, ולכן מערכת החינוך לא יכולה להסתפק, מבחינת המודעות שלה, רק בימים שבהם יש לימודים ורק בשעות שבהן יש לימודים. זה לא אומר שהאחריות על 24/7 היא של המורים והמנהלים. זה אומר שבתוך סינרגיה שלמה של דברים, שבהם יש גם את בתי הספר, אבל גם תנועות נוער וארגוני נוער וחברה למתנ"סים וטלוויזיה חינוכית וארגוני הורים ועוד כהנה וכהנה. 

היכולת לאגם את כל הדברים האלה מבחינת תפיסה אחת, ולייצר מצב של שיח בין הגורמים כולם, לייצר מצב שבו אנחנו בשיח המשותף הזה מייצרים מצב שבו אין רגע שבו תלמיד בישראל לא נמצא תחת איזו שהיא אופציה, בחלק מהגילאים, תחת אופציה של פעילות, אנחנו רואים בזה טעות גדולה. ולכן אנחנו מנסים, בתהליך ארוך טווח, הוא לא יקרה ביום אחד, לייצר סיטואציה שבסופו של דבר כלל ילדי ישראל יהיו תחת מעטפת חינוכית כוללת, לכל אורך ימות השנה, בכל שעות היממה.

זאת התפיסה שקראנו לה – מחנכים מסביב השעון. אנחנו לא רואים יכולת ערכית ומוסרית לתחום את האחריות של שר החינוך ומטה משרד החינוך, לשעות מסוימות. אנחנו כן רואים חלוקה שונה בין הגופים השונים, כך שכל גורם אחראי בחלקו, אבל ביחד, בתכלול שאנחנו עושים במשרד, אנחנו מתכללים את הילד לכל אורך ימות השנה בכל השעות.

לדבר הזה יש משמעויות רבות בכמה מישורים. המישור הראשון, צריך לומר, הוא המישור שנוגע גם לסוגיית צמצום הפערים, משום שלא כל הילדים גרים במקומות שבהם להורים או לסביבה יש יכולות לייצר חינוך משלים, ראוי והולם. אנחנו רק נדבר, בלי קשר לבתי הספר, נדבר על הקייטנות. לא כל הילדים הולכים לקייטנות. לא כל ההורים יכולים לשלוח את ילדיהם לקייטנות, ובעיקר לא לקייטנות אטרקטיביות כאלה ואחרות. אנחנו מדברים על חוגים אחרי הצהריים. לא כל הילדים יכולים ללכת לחוגים אחרי הצהריים, זה כרוך בכסף.

ולכן קודם כל התפיסה של 24/7 והתכלול של כל הגורמים, היא מקדמת שוויון הזדמנויות ומייצרת צמצום פערים אמיתי ונותנת שפה חינוכית ראויה לכל ילד וילד.

פעם שנייה, העלות. אנחנו מדברים על מצב שבו נטל התשלומים על ההורים בישראל גדול ואנחנו רוצים לייצר תהליך שבו לאט לאט אנחנו מפחיתים את מידת ההוצאה לחינוך, שלכל משפחה ומשפחה בישראל.

הדבר השלישי, אנחנו מדברים על הפער ההולך וגדל בעקבות שינויים בדפוסי העבודה, בין ימי העובדה ושעות העבודה של ההורים, לבין שעות הלימודים. אנחנו צריכים מצד אחד, שוב, לא לפגוע בהסכמי השכר ובמבנה העבודה של המורים, אבל מצד שני, כמעטפת שלמה, בהתחשב כפי שאמרתי בגורמים נוספים, לייצר משהו שהוא הוליסטי ונותן מענה גדול.

והדבר האחרון, זאת הזדמנות ליצור שפה חינוכית. זאת הזדמנות לעסוק בנושאים בעלי ערך גדול. זאת הזדמנות לעסוק בחינוך שהוא לא חינוך של תעודות, שהוא לא חינוך של הישגים, שהוא לא חינוך של מבחנים, אלא זמן שבו אפשר לדבר בחינוך לשמו. 

זה פחות או יותר הרציונאל שאנחנו רוצים להציג בפתח הדברים. לכן, אנחנו בשנה החולפת כבר החילונו בקיץ הקודם, בשיתוף עם השלטון המקומי ועם גורמים אחרים, החילונו בתהליך שבו ניסינו לייצר חלופות ומעטפות לילדים, כאשר המיקוד היה קצת יותר לגבי החטיבה העל יסודית. עשינו אוהלים באזורים עתירי סיכון, ליווינו ילדים בדרך לאילת, יצרנו קווים טלפונים שבהם אפשר היה לקבל מענים. יצרנו במסגרת הרשת החברתית מסגרות לימודיות, שבהן תלמידים גם בגיל היסודי וגם בגיל היותר מבוגר יכלו לנהל, ועוד שורה ארוכה של דברים.
התכניות האלה תורחבנה. אנחנו נרחיב אותן במהלך השנה הקרובה, בזמן הקרוב, עם מספיק זמן להיערכות. במקביל למה שאנחנו מציגים עכשיו, אנחנו עובדים בצורה מאסיבית על הרחבת התכניות שנותנות מענה של 24/7, כדי להעמיק את העשייה, כדי להעמיק את הקשר, כדי להעמיק את החיבור של המשרד לכל ילד וילד, אבל מטבע הדברים, לא כל פעולה מתאימה לכל גיל. לא כל מה שמתאים  לילד בכיתה א' ו-ב', מתאים לילד בכיתה י"א ו-י"ב. ולכן בעצם אנחנו עסוקים כרגע מצד אחד בהעמקה והרחבה, אבל מצד שני בהתאמה של התכניות לכל שכבה ושכבת גיל.

ולכן, בזמן הקרוב אנחנו נציג את תכנית ההעמקה, שתיתן מענה לא רק לילדים של א' ו-ב', כפי שאני מציג היום, אלא מענה גם לילדים בשכבות הגיל הגדולות, בהתאמה לגילם ולצרכים החינוכיים, הפדגוגיים והחברתיים שלהם.

אנחנו החלטנו לייסד את בתי הספר של הקיץ. בתי הספר של הקיץ הם לא בתי ספר במובן הרגיל של המילה והם גם לא קייטנה במובן הרגיל של המילה, אלא בעצם אפרופו הביטוי של לימוד לשמו, מערכת שתאפשר בסופו של תהליך, בסוף שלוש שנים, לכל ילדי ישראל, מהגן ועד כיתה ה', להאריך את שנת הלימודים בשלושה שבועות ברוטו, ב-15 ימי לימוד נטו. 

זאת בעצם התכנית, כלומר אנחנו מדברים על 5 ימים בשבוע כפול 3 שבועות. זה לא יתקיים בימי שישי, ואנחנו נתחיל את זה כבר בשנת הלימודים הקרובה. כאשר השנה הראשונה תתמקד בכיתות א' ו-ב', בשנה השנייה נתמקד בכיתות ג' ו-ד', ובשנה השלישית גנים וכיתה ה'. ההערכה החינוכית שלנו אומרת שלמעלה מכיתה ה' – אמרתי שאנחנו נתאים לכל שכבת גיל את מה שמתאים לה – בכיתה ו', ז' ו-ח' כבר צריך מתווה אחר, שונה, שגם אותו, בבוא העת, כפי שאמרתי אנחנו רוצים להעמיק ולהציג.

מה הן המטרות? המטרות זה קודם כל אנחנו רוצים לתת מענה חינוכי, כפי שאמרתי, לילדי ישראל בחופשת הקיץ וזו התפיסה שכבר אמרתי מקודם. אנחנו אחראים על ילדי ישראל לכל אורך ימות השנה. אני יודע שהדבר הזה מעורר דיון, אבל זה חלק מהרצון לחזק את החינוך הציבורי בישראל. אנחנו ניתן את זה רק לתלמידי החינוך הרשמי. אנחנו רוצים שהחינוך הציבורי בישראל יהיה החינוך האטרקטיבי ביותר, החזק ביותר, הטוב ביותר, זו חובתה של המדינה.

הזכרנו את שוויון ההזדמנויות, יהיו תכנים מבוקרים ואיכותיים. חברים, זו לא קייטנה, אני מדגיש באופן הכי ברור. זאת לא קייטנה, זאת מסגרת חינוכית, עם תכנים שאנחנו נציג אותם בפני כולם. אנחנו מדברים על חינוך, לא רק על צריכה של תרבות פנאי משמעותית, אלא גם על חינוך לצריכה של תרבות פנאי משמעותית. אנחנו רוצים שבתי הספר יהפכו להיות עוגן מרכזי בקהילה. 

אנחנו נציע, נפנה, אין פה שום הכרח ושום כפייה, אבל אנחנו נפנה למורי בית הספר ונציע להם. אנחנו יודעים שלמשל, לצורך הדוגמא ,מורים שמלמדים בכיתות התיכון, מי שבוחר ורוצה לבדוק בחינות בגרות, יש לו מקור של הכנסה נוספת. אף אחד לא מכריח אותו. אם הוא בחר לבדוק בחינות בגרות – מצוין. אנחנו רוצים להציע הצעה כזאת גם למורי בתי הספר היסודיים. אנחנו רואים ברכה בכך שמורים יהיו הגורמים שיובילו את זה, אבל פעם ראשונה זאת בחירה, פעם שנייה אנחנו נציע עוד מגוון של אפשרויות. 

למשל, מתוך שיח שמתקיים בינינו לבין המכללות להוראה, סטודנטים להוראה, שישתלבו בתכנית, זה יוכר להם כשעות סטאז'. בעצם סטודנט להוראה שנמצא עכשיו במכללה ורוצה לבוא לשלושת השבועות האלה, זה יוכר לו כחלק מהתהליך של הסטאז' שלו, ולכן הדבר הזה הוא בעל משמעות מבחינתם. ועוד דוגמאות רבות שאנחנו עמלים עליהן בימים האלה. 
הקלת נטל התשלומים של ההורים, כבר הזכרתי. קיום קשר רציף עם דמות חינוכית משמעותית עשוי לתרום לתחושת המוגנות, וכבר הזכרתי את הסכנות ואת ריבוי הסכנות שאנחנו נמצאים בהן, ולכן העובדה שיש מבוגר משמעותי ולא רק, חלילה וחס, לא שאנחנו מזלזלים בכך, לא רק ילד כזה או צעיר בכיתה י' שבא להדריך בקייטנה, אלא מישהו בוגר שהוא מלווה, אנחנו רואים בזה ברכה גדולה.

אנחנו רוצים לעמוד על שלושה קשיים שחשוב לי לומר אותם. האחד, אני רוצה לפנות מכאן לכל הגורמים והגופים השונים שעשו קייטנות במהלך השנים האחרונות, ולהגיד שלא באנו לפגוע בהם. אני חושב שאם הקייטנות הללו יעברו לחודש אוגוסט, ובאופן הזה אנחנו נוכל לתת להורים מעטפת שלמה, שמקיפה את מכלול החופשה הגדולה, ובעצם אנחנו נייצר מצב שביולי שלושה שבועות יש את בתי הספר של הקיץ, ובאוגוסט שלושה שבועות יש את הקייטנות המסורתיות, ושבועיים אנחנו משאירים למשפחות ולהורים, אני חושב שעשינו  פה פעולה חברתית משמעותית מאד.

ולכן אני מבקש להבהיר ולבקש ולפנות לכל הגורמים שעסקו בנושא הזה בעבר, אנחנו מושיטים פה יד, אנחנו לא רוצים לייצר פה תחרות. להיפך. אנחנו סבורים שהדבר הנכון יהיה שכחלק משינוי תרבותי אנחנו נתגייס יחד, כדי לתת פתרון מקיף לכלל ימי החופשה. בשונה משלושת השבועות הראשונים שיכולים להתקיים בתוך בתי הספר, התקופה השנייה לא יכולה, כי הרשויות המקומיות צריכות להכין את בתי הספר לשנת הלימודים. ולכן זה בדיוק הזמן המתאים לייצר חלופות אחרות בחודש אוגוסט.

הדבר השני שאני רוצה לציין כאן: אנחנו נמצאים בתוך תהליך של שיתוף פעולה מלא, מלא, מלא, עם המרכז לשלטון מקומי. אנחנו אף פעם לא מתעכבים, גם אם מישהו מלחיץ אותנו, אנחנו לא מתעכבים. אנחנו פשוט אוהבים לעשות עבודה יסודית, והסיבה שהתעכבנו הייתה כי, ואני מזכיר, היו בחירות בשלטון המקומי וזה יצר עיכוב מסוים, וברגע שהסתיימו הבחירות בשלטון המקומי נכנסנו לתהליך מואץ של דיונים עד רמת הפרט ורמת השקל, כמו שאומרים, ובסופו של דבר חתמנו על הסכם משותף לשלטון המקומי ולמשרד החינוך, על מתווה ההפעלה, אופן ההפעלה והיקף ההפעלה, כפי שיוצג תיכף על ידי המנכ"לית והצוות המקצועי; אבל אני חושב שצריך לדעת שמדובר בתכנית מאד רצינית, מאד מפורטת, מאד מדויקת, עם מכוונים ברורים במגוון רחב של תחומים.

והדבר השלישי שאני רוצה לומר - שהוא בעיני מאד מאד משמעותי - אנחנו לא יכולים, לא יכולים לכפות ראש רשות לפתוח את התכנית הזאת. אנחנו יכולים להציע, אנחנו יכולים להגיד זה ההסכם, אבל אנחנו חושבים שראוי יהיה שהתכנית הזאת תהיה בכל מקום, כי יש בה בשורה חינוכית. בראש ובראשונה יש בה בשורה חינוכית. יש בה בשורה חינוכית אמיתית, מעבר לעניין הכלכלי ומעבר לעניין של מציאת פתרון לילדים ועוד שורה ארוכה של דברים; מעבר לכל זה – יש פה בשורה חינוכית אמיתית, נכונה, ראויה, מקיפה.

 ולכן גם כאן אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולקרוא: אנחנו נייצר גוף תמיכה בתוך המשרד שיסייע לרשויות מקומיות, שתבקשנה למצוא את הדרך הנכונה, בהתאמה לקשיים מקומיים כאלה ואחרים שקיימים. אנחנו ניתן כל סיוע נדרש ואני חושב שזה לא שירות, אלא זאת בשורה שמגיעה לכל ילד בישראל, ויש בה, בעומק שלה -  אם נחשוב על זה לעומק ונצרף את זה לכל הדברים שאנחנו מדברים עליהם בזמן האחרון - יש בה בשורה מאד גדולה על מה הוא חינוך ומה היא אחריות חינוכית.

אלה הדברים שאני רוצה לומר בתור פתיחה. 
אני מבקש מהמנכ"לית לקחת את שרביט ההובלה מכאן, ולעסוק בהיבטים המקצועיים, ואני אומר משפט אחד לסיום. 

אנחנו החלטנו שאנחנו רוצים להרחיב ככל שניתן, ולכן אנחנו נפעיל את התכנית. מי שמכיר אותי יודע שאני לא אוהב את המילה פיילוט, אז אנחנו הולכים על כל כיתות א' ו-ב' כבר בשנה הראשונה. זה למעלה מ-200,000 תלמידים. אנחנו יודעים מפרויקטים אחרים שנעשו במשרד החינוך, כגון ציל"ה ועוד כהנה וכהנה, שאף פעם אין 100 אחוז מיצוי. פעם ראשונה יש הורה שהוא בבית והוא בכלל לא רוצה. פעם שנייה הוא נסע. אין מאה אחוז מיצוי. אנחנו יודעים את זה, ואנחנו רוצים לומר שכשתהליך כזה קורה, הוא קודם כל תהליך חברתי, ולוקח שנה-שנתיים-שלושה עד שתהליכים כאלה מוטעמים. זאת שפה. 

כרגע אנשים רבים מתבלבלים: רגע, זו קייטנה? זה לא קייטנה? זה חובה? זה לא חובה? זה בית ספר? זה לא בית ספר? זה המורים? זה לא המורים? זה תהליך. זה ייקח קצת זמן להטמיע את זה, להגיע למצב שבו זה יקיף מספרים גדולים מאד בתוך המערכת, אבל אנחנו מגויסים כדי שהתכנית הזאת תציג אחוזים גבוהים ככל שניתן כבר בשנה הראשונה. 

כדי שיותר ילדים משכבות מוחלשות יזכו לכך, אנחנו כבר בשנה הראשונה, מעבר לכ-220,000 תלמידים, נפעיל את התכנית בקרב 30,000 ילדים בכיתות ג'-ה'. המקומות ייבחרו בשיתוף בין משרד החינוך למשרד הרווחה, כדי שבאמת ילדים, שציינתי אותם מקודם, כאלה שמעולם לא הלכו או לא ילכו לקייטנה, נציג להם את בתי הספר של הקיץ כבר בשנה הנוכחית. 

והדבר האחרון שאני אומר, ובזה אני אסיים: אנחנו ישבנו לא מכבר בהשקה של תכנית לימודים של ישראל עולה כיתה, ואני מאד התרגשתי מהעובדה שלא מעט מהאנשים שסיקרו וכתבו על הדבר, התייחסו לקואליציה. לעובדה שמסביב לשולחן ישבו גורמים רבים, כל גורם שעוסק בעניין. 

אני חושב שההצלחה של העניין תהיה ביכולת שלנו לרותם לקואליציה, דיברנו על ארגוני ההורים, דיברנו על הסתדרות המורים, שכיוון שהשנה מדובר על כיתות א' ו-ב', אז התחום שאליו אנחנו מדברים כרגע הוא הסתדרות המורים, ואיתה אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא בסוגיה הזאת. אנחנו מדברים על המכללות להוראה, אנחנו מדברים על החברה למתנ"סים ועל הגופים המפעילים האחרים. 

אנחנו מדברים על אומני ישראל, שיש להם הזדמנות אמיתית לתת שירות במחיר שווה לכל נפש, להביא 220,000 ילדים במדינת ישראל, עם הצגות איכותיות ומופעים איכותיים. זו הזמנה אליהם גם כן. זה סיורי טבע באזור וכו' וכו'. אנחנו מזמינים את כל הארגונים וכל החברות, שהם השחקנים בסוגיית הפנאי עם תוכן, אנחנו מזמינים אותם להיות חלק מהסיפור הזה, ואנחנו בטוחים שבתהליך של שנתיים עד שלוש, זו תהיה בעצם אחת מהתכניות המשמעותיות שמשנות את כל המעמד ואת כל המקום של החופש הגדול בקרב תלמידי ישראל.

המנכ"לית, בבקשה.

<מיכל כהן:>
תודה רבה. כפי שאמר השר, בפתח הדברים אני רוצה לומר שגם בתכנית הלמידה של משרד החינוך, גם בתכנית הערכית-חברתית – האחר הוא אני – וגם בתכנית הקיץ, יש ארבעה אלמנטים שחוזרים על עצמם.

אחד, כפי שאמר השר, קואליציה של שותפים. אנחנו לא הולכים לבד לשום מקום. זאת אומרת תמיד אנחנו זוכרים שיש לנו פה את ההורים, יש לנו את המורים, יש לנו את התלמידים, את המנהלים, את הסתדרות המורים במקרה הזה, את השלטון המקומי. ובעצם היכולת שלנו, גם אם לפעמים זה לוקח קצת יותר זמן, כי ישר רוצים לראות תוצאה, היא ההתעקשות להביא תכנית שהיא תכנית סדורה וישימה, וכולם שותפים. ואין פה אמירה שלכם אין מקום ולכם אין מקום. להיפך. ככל שאנחנו מתחברים, אנחנו יודעים שהתכנית טובה יותר. אז האלמנט הראשון הוא קואליציה. 

האלמנט השני הוא אינטגרציה. זאת אומרת שהדבר מתקשר לשאר הדברים שאנחנו עושים בתוך המערכת. ואם אנחנו מדברים על מימוש הפוטנציאל, ואם אנחנו  מדברים על תהליך של מימוש עצמי, ואם אנחנו מדברים על צמצום פערים, אותם אלמנטים חוזרים בכל התכניות. 
הדבר הנוסף שאנחנו אומרים, אנחנו לוקחים אחריות והיא אחריות משותפת, וגם בקיץ זו אחריות משותפת.

והדבר האחרון: אמון. אמון במערכת, שיכולה לעשות את זה. אנחנו נמצאים בעולם שהרבה מאד סקפטיות מסביב. כל הזמן – אתם לא יכולים, אתם לא יכולים. אני חושבת שהבשורה של התהליך הזה ותהליכים אחרים שהשר מוביל, זה הנושא של אמון. אמון במורים, אמון במנהלים, אמון במערכת, שהיא נותנת את החינוך ושואפת לתת את החינוך הכי טוב שיש.

ואם נסתכל על זה בפרספקטיבה מלמעלה, נראה שבכל התכניות שאנחנו מציגים ונראה את היישום שלהן בשנה הקרובה, אלה האלמנטים.

אם כך, מסגרת הפעילות, כפי שהשר אמר, אני אעבור מהר, מרבית הדברים הוזכרו: מקום הפעילות – בית הספר. בית הספר הוא העוגן. לא במתנ"ס ולא ברחוב ולא במקום אחר. בית הספר הוא מקום הפעילות. המוטיבציה שבית הספר, כפי שאמר השר, הוא לא רק המחברת והספר, הוא גם הפעילות, העשרה, הוא גם העיסוק בחוויה ולכן לא בית ספר, לא קייטנה, בית ספר של החופש הגדול. 

אנחנו עושים את הפעילות מ-1 ביולי ועד ה-21, משעה 08:00 עד 13:00, ומספר התלמידים בממוצע הוא 28 תלמידים; ובכיתות החינוך המיוחד 7 תלמידים, בהתאם למסגרת הקיימת. 

<שמעון אוחיון:>
זה לא מוגבל בזמן?

<מיכל כהן:>
שנייה, אני אסיים. זה לא מוגבל בשום דבר.

<שמעון אוחיון:>
לא, הזמן של חינוך מיוחד נקבע לשלושה שבועות גם?

<מיכל כהן:>
רגע, רגע. 

<שר החינוך שי פירון:>
כמו שמקובל. אנחנו לא מדברים על החינוך המיוחד, זה המשולב.

<מיכל כהן:>
אני אתייחס. החינוך המיוחד, הלקויות הקלות שאין להם הארכת שנת לימודים, מקבלים ככלל ילדי ישראל גם את זה. מי שיש לו הארכת שנת לימודים – יש לו הארכת שנת לימודים. זה לא פוגע זה בזה. להיפך, פה יש הרחבה לילדים שלא היו זכאים בחינוך המיוחד. כפי שאמרתי, זו הקואליציה. יש פה הרבה מאד שותפים, יש פה מקסום של היכולות של כל אחד מאיתנו, וכפי שהשר אמר, אנחנו לא מתחרים באף אחד. אנחנו מעצימים תכנית שתהיה טובה לילדים, להורים ולמורים.

ההורים, כמובן שיש כאלה ותמיד צריך לזכור, כי כל אחד מסתכל מהפרספקטיבה שלו. אלה שידם משגת אומרים – זה לא אטרקטיבי כמו קייטנה, אין שם כל יום מימדיון ולונה פארק וזה. אנחנו לא מתיימרים וגם לא רוצים. העוגן הוא בית הספר. הפעילות לתוך בית הספר. לא מתחרים באטרקציות בקייטנה. אנחנו מתחרים בחינוך, עם עצמנו. במקום של להביא איכות פדגוגית, לפקח עליה, לבקר אותה וגם ללוות את מוסדות החינוך שיעשו את זה הכי טוב שיש.

באשכולות 1-4 – ללא עלות להורים. זאת אומרת, אנחנו מניחים ששם פחות ילדים נשלחו לקייטנות, ולכן שם הבשורה היא קודם כל מסגרת של שלושה שבועות שהילדים לא ברחוב.

באשכולות 5-7 – 300 שקלים, שאנחנו כולנו הורים ואנחנו יודעים שזה כמעט כלום. ובאשכולות היותר גבוהים – 450 שקלים. 

מכל ההיבטים, בחנו את האפשרות שלנו ובדקנו את כל התשלומים הניתנים. זו בשורה מאד גדולה להורים. 

היישום, כפי שאמר השר, הדרגתי. תלמידי כיתות א'-ב', לא כמו שעשינו בשנים קודמות פיילוט, אנחנו הולכים על כל הארץ. מפה הסיכוי, אבל יש פה גם את ה-, אני לא אגיד סיכון, אבל יש פה גם את המחיר שיכול להיות שיהיו כאלה שיהיה להם יותר קשה בהפעלה, ולכן אנחנו ערוכים גם לתת ליווי לרשויות שקשה להן, אם באמצעות המשכ"ל, אם באמצעות ליווי שלנו. המוטיבציה להגיע לכל רשות.

30,000 תלמידים בכיתות ג'-ה' כן יהיו בפיילוט והם יקבלו כבר מהשנה הראשונה גם את בית הספר של החופש הגדול. הרשויות כבר בתהליך הכנה, ואנחנו מתקדמים.

שנה הבאה יהיו תלמידי כיתות ג'-ד', ובשנת תשע"ו – גן וכיתות ה'. 

<אראל מרגלית:>
לרשויות היותר מתקשרות אתם נותנים עזרה דיפרנציאלית, ומה קורה עם שכונות יותר מתקשות בערים - - -

<מיכל כהן:>
אני אגיד. קודם כל ההפעלה היא הפעלה רשותית. הסיבה שהיא הפעלה רשותית מכיוון שלא משרד החינוך מפעיל את המקום הספציפי, וברשות חזקה, שיש בה שכונות שזקוקות ליותר סיוע, אנחנו נותנים מנגנון רשותי שיסייע. זאת אומרת רכז ישובי, פעילות ישובי, ליווי ישובי, כדי שייתנו סיוע לבית הספר הזה. אני אתייחס אחר כך.
<שר החינוך שי פירון:>
רק ברשותך, המנכ"לית, אני רק רוצה להעיר הערה. רק כדוגמא, אני רוצה להעיר שלמשל ב-30,000 תלמידים, ואחר כך זה יתרחב ליותר ויותר, אנחנו נאפשר בכיתות ג'-ד' גם לבדוק כל מיני בדיקות באוכלוסיות מוחלשות, כדי לייצר בשלושה שבועות האלה, אפרופו יציאה למימדיון לעומת תוכן, לייצר Upgrading של התלמידים. 

ולכן למשל אנחנו עושים ניסיון בשני מקומות – במגדל  העמק ובנצרת עילית – אם אני זוכר נכון, שהקייטנות בכיתות ג'-ד' יהיו מפוקסות על תגבור לימודי האנגלית. דווקא בגלל שבמקומות האלה גילינו, זיהינו-, אנחנו עושים פיילוט כדי לראות מה יקרה אם ננצל את השלושה שבועות האלה. 

עלה רעיון למשל באוכלוסיות בנגב, בשיח עם ראשי המועצות, ללכת על לימוד עברית בבתי הספר. זאת אומרת, ללכת על דברים שיתנו, לצד הפאן וההנאה והיציאה וכו' וכו', לקחת נושאים שהם נושאים בעייתיים, והם מצמצמים פערים בראייה ארוכת טווח. אתה לוקח ילד בפריפריה ואתה מחזק את האנגלית, אני לא צריך להסביר לאדם כמוך מה המשמעות של זה בראייה ארוכת טווח.

<אראל מרגלית:>
אנחנו מניסיון בעבודה בשטח, רואים שהקייטנות הלימודיות, דווקא של שכונות מתקשות יותר בקיץ, הרבה מאד פעמים מהוות את השינוי הגדול ביותר לקראת השנה הבאה, ובמצב שבו יש ערים שלמות עם שכונות שיכול להיות שהן במעמד סוציו-אקונומי באופן כללי יותר טובות, אבל שכונות שלמות שנמצאות מאחור, שמקבלות תקצוב דיפרנציאלי מאד בתוך העיר עצמה.

<היו"ר עמרם מצנע:>
כן, בואו נמשיך בהצגה.

<מיכל כהן:>
בעצם הרכיבים הפדגוגיים והפעילות תכיל את זה. כפי שאמרתי, יש נושאים מרכזים. אם אנחנו רוצים להדגים מדוע זה לא קייטנה ולא בית ספר, אז אנחנו לוקחים חלקים מהנושאים השנתיים והנושאים הערכיים שאנחנו מתעסקים בהם במהלך השנה, ומושכים אותם לפעילות בקיץ. זה נושא משפחה, נושא ידידות, נושא חברות, הנושאים שהם נושאים שאנחנו מתעסקים איתם בכל מקרה. 

אנחנו מאד נדגיש את הנושא של הקריאה במהלך הפעילות, וכמובן כפי שאמרתי, אנחנו ניתן העשרה. בכלל, החלוקה היא, תיכף תראו, של כמה מרכיבים, גם בהיבט התקצובי. 

יום לדוגמא: מפגש בוקר בנושא – האחר הוא אני – כפי שאמרנו, נושא של סופרים ומשוררים, חוגי עניין, צפייה במופע אומנותי, וכמובן מפגש בין החברים לסיכום היום. 

כמובן שבנושא של ארוחת 10, אנחנו נעשה אותה לפי הקריטריונים של משרד הבריאות וקידום הבריאות, ואנחנו ניתן ארוחה קלה לכל ילד, אבל שהיא תכיל דברים מזינים. אני יודעת שזה תמיד הופך להיות עיסוק, אז זה משהו שאנחנו מתייחסים אליו.

<שר החינוך שי פירון:>
צריך להבין שבמסגרת הפיילוט הייתה לנו התלבטות להיכנס כבר בשנה הראשונה להזנה של 220,000 ילדים. בכל זאת רצינו לתת את המוצר השלם והשיטתי והמקיף, ולכן אנחנו מכניסים גם את ההזנה כבר בשנה הראשונה.

<מיכל כהן:>
יש פה שבוע לדוגמא. השר הזכיר שאנחנו לא מאחרים, אנחנו גם לא מתעכבים, אז אנחנו רצינו לסגור מודלים שונים כדי לסייע למוסדות החינוך – איך צריך להיראות שבוע. יש פה רק הצעות. יש פה הנחיות. פרסמנו את כל ההנחיות לרשויות, למנהלי המחוזות, למפקחים, למנהלים, למורים. שוב, אנחנו נעשה תהליך ממוקד של גיוס.

כפי שהשר אמר, זו לא חובה למורים. זו לא חובה למנהלים. מי שירצה שכר נוסף – יוכל. המוטיבציה שלנו זה כפי שראינו בציל"ה ובצהרונים, מורים רצו לקבל שכר נוסף והמוטיבציה שלנו שרכז הפעילות בקיץ יהיה רכז מטעם בית הספר. השכר הוגן וראוי. 
המודל התפעולי הוא מודל שעבדנו עליו במשך החודשים האחרונים. עשינו תהליך של ועדות היגוי, תהליך של תכנים בפעילות רשותית. עבדנו, כפי שנאמר, עם השלטון המקומי, שיש לו גם ניסיון בהפעלה של הקיץ, ובכל המחוזות נערכים לתהליך פדגוגי, עם הפיקוח ועם הרשויות. בכל מקרה יהיה לנו מערך של  ליווי ובקרה והערכה על התהליך. צריך לזכור שזו שנה ראשונה להפעלה, אנחנו רוצים ללמוד. אנחנו בטוחים שיהיו דברים נהדרים ואנחנו בטוחים שיהיו דברים שיהיה צריך לתקן אותם, ולכן מ-Day One   אנחנו עושים בקרה והערכה לתהליך, כדי שבשנה הבאה, כשנרחיב לכיתות ג'-ד', נהיה טובים יותר בהפעלה. 
התקצוב יכיל ארבעה סלי תקצוב. יהיה סל הוראה-הדרכה. זה אומר התקציב של כוח אדם. יהיה סל ניהול ותפעול, שזה התקורות. יהיה סל העשרה, שבעצם מחייב את הפעילות להביא העשרה, מה שבדרך כלל לא עושים בבית ספר. סל הארוחה, ובעצם נתנו לכל מסגרת סל ראוי, צריך לומר, ראוי מבחינה תקציבית. משרד האוצר היה נדיב ונתן לנו באמת את היכולת להבנות סלים שעומדים בסטנדרטיים החינוכיים-פדגוגיים שאנחנו חושבים שצריך. כמובן שיש לנו שותפות גם עם משרד הרווחה ושוקלים גם את השותפות עם משרד החקלאות בנושא של הארוחה. ובסך הכל יש פה באמת הרבה מאד שותפים. חקלאות זה סביב הנושא פרי לכל ילד. אנחנו עסוקים בזה. 

וברכיבי התקצוב הנוספים אנחנו מדברים על אבטחה, על רכז בית ספרי והגעה למסגרות בהתאם ללוח ההסעות הקבוע בתוך שנת הלימודים. זאת אומרת, אם ילד היה מוסע למסגרת בבית הספר, הוא גם בקיץ יהיה מוסע ואנחנו נממן את זה, וגם תהיה אבטחה.

למדנו מתהליכים קודמים  - - -

<קריאה:>
גם סייעות.

<מיכל כהן:>
גם סייעות, כמובן, אמרנו. למדנו מתהליכים קודמים איפה היו הלקונות ותפרנו את זה כמו שצריך. 

אנחנו מנגישים את המידע לציבור באמצעות נהלים, הנחיות, שאלות, תשובות. יש אתר מכוון, יש מפגשי למידה במחוזות ויש תלקיט חומר, שהופץ ברמה הניהולית-פדגוגית, שנותן את כל ההנחיות גם לצוותי ההוראה וגם להורים, שיכולים להיכנס ולראות ועדיין לשאול שאלות אם משהו לא ברור. 

כפי שאמרתי, עשינו את כל הדברים, אני לא אחזור עליהם. בסך הכל אנחנו ערוכים ומוכנים לצאת לדרך, וזהו.

<שר החינוך שי פירון:>
לפני שאנחנו מעבירים את השרביט חזרה ליושב ראש הוועדה, ידידי, חבר הכנסת עמרם מצנע, אני רוצה קודם כל לומר שאני משוכנע שלצד הקשיים שקיימים תמיד, מעצם הפעלתו של רעיון חדש בהיקף כזה גדול, סך הכל אנחנו מדברים על 250,000 ילדים, רשויות שונות, פרישה ארצית, אנחנו משוכנעים שהדבר הזה הוא דבר נכון. אנחנו משוכנעים שזה, בצירוף מה שנעשה בחטיבות הביניים ובעל יסודי, פעילות העומק מייצרת מעטפת שמקטינה את רמת הסיכון של ילדים בישראל, בזמן החופשה הגדולה, וזה בעיני מטרה מאד מאד גדולה וחשובה, שמגדילה את הזמן לפניות ולשיח של חינוך לשמו מסביב לדברים משמעותיים.

השנה אנחנו בחרנו את נושא המשפחה כנושא מרכזי. אנחנו נשתדל כל שנה לבחור נושא שהוא יהיה הגורם המרכז של השיח כולו. אנחנו משוכנעים ששיתוף הפעולה הוא חלק מההצלחה. 

אני רוצה להודות לכל השותפים שהיו איתנו בזמן הזה, קודם כל בראש ובראשונה למנכ"לית שעשתה פה עבודה יוצאת דופן. אני אומר לכם שמי שיראה את התלקיט ויראה את רמת הפירוט ורמת היחידות ורמת ההצעות ורמת המכוונים ורמת הגופים שכבר דיברו איתם, אני מבין שהעובדה שחיכינו כל כך הרבה זמן לפעמים נראית כאילו לא עשינו, אבל פשוט המטרה הייתה להביא באמת דבר שלם. 

למי שניצח על המלאכה, יהודית קדש, שיושבת כאן, שעושה עבודה יוצאת דופן. דודי מזרחי ומשה שגיא, אנשי התקציבים שלנו שעשו עבודה נהדרת. אנשי השלטון המקומי לגווניו, אנשי הסתדרות המורים, ארגוני ההורים, ארגון ההורים וכל מי שהיה שותף לשיח הזה. 

וכמובן אי אפשר בלי תודה רבה למשרד האוצר. אני חושב שלולא ההירתמות של שר האוצר ומשרד האוצר זה לא היה קורה. צריך להגיד, מדובר על 200 מיליון שקלים נוספים לתקציב החינוך בשנה. בואו רק נשים את הדברים על השולחן: מדובר בתהליך של שלוש שנים ב-600 מיליון שקלים, ולכן בעצם זאת ההזדמנות גם להודות למשרד האוצר.
<היו"ר עמרם מצנע:>
האם זו תוספת או שינוי פנימי?

<שר החינוך שי פירון:>
תוספת תקציבית למשרד החינוך. לא מדובר על כסף שבא מתוך התקציב, מדובר על תוספת לתקציב משרד החינוך, של 200 מיליון שקלים בשנה. סך הכל בסוף התהליך 600 מיליון שקלים. אני חושב שזה סכום ראוי שמבטא איזו אמירה. 

אנחנו נקצה סכומים גם לצורך העמקת הפעילות בגילאים האחרים. המנכ"לית ויושב ראש מרכז השלטון המקומי מנהלים ביניהם שיחות איך להעמיק גם את זה. גם כאן אנחנו נציג בקרוב תכנית בעלת משמעות.

תודה רבה.

<היו"ר עמרם מצנע:>
אני רוצה לשמוע עכשיו את שני השותפים המרכזיים, שזה מרכז השלטון המקומי - - -

<מוחמד ברכה:>
כבוד השר, למה אתה לא מנצל את ההזדמנות בכל הדיון החשוב הזה, להגיד מילה או שתיים על מה שקרה באבו גוש?

<היו"ר עמרם מצנע:>
רגע, רגע. 

<מוחמד ברכה:>
אני חושב שזה חשוב מאד.

<היו"ר עמרם מצנע:>
יכול להיות, אבל אנחנו - - -

<מוחמד ברכה:>
לא, זו הזדמנות. ועדת החינוך, עם השר והמנכ"לית - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
חבר הכנסת ברכה, אנחנו נמשיך - - -

<מוחמד ברכה:>
יש בית ספר במערכת החינוך שמושבת יומיים - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
אנחנו נמשיך בסדר היום.

<מוחמד ברכה:>
בגלל התנהגות של המשטרה. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
בסדר, אני שמעתי.

<מוחמד ברכה:>
למה לא להגיד מילה או שתיים, מה קרה?

<היו"ר עמרם מצנע:>
אני שמעתי, אני שמעתי וקודם כל אנחנו נמשיך בסדר היום. 

אני רוצה לשמוע קודם כל את שני השותפים המרכזים, זה השלטון המקומי וההורים, ואחר כך נפתח את זה לדיון.

<מוחמד ברכה:>
יושב הראש, השר מוכרח להגיד מילה או שתיים, למה לא לאפשר את זה?

<היו"ר עמרם מצנע:>
השלטון המקומי, בבקשה.

<מיכל מנקס:>
בוקר טוב, אני שמחה להיות כאן ביום חג, וזה אכן יום חג. בראש ובראשונה אני רוצה להודות על שיתופי הפעולה עם משרד החינוך, שהם לא מובנים מאליהם, והם לדעתי לא היו מעולם הדוקים כמו שהם היום. 

היה לנו מאד חשוב להגיע לפרטי הפרטים ולוודא שאכן כל רשות תוכל להעמיד את המנגנון הכל כך ערכי וחשוב הזה. יושב ראש המרכז, חיים ביבס, מעורב אישית, עד כדי פרטי פרטים, ואכן אנחנו סבורים שעל אף שגם על הרשויות המקומיות ישנה הוצאה לא מבוטלת ולא מתוכננת, השירות לתושב ולהורים ולתלמידים הוא חשוב מאין כמותו. חשוב היה לנו שאנחנו נוכל לאפשר שירות איכותי, מבוקר, מפוקח, באחריות המדינה, ושאנחנו בסופו של יום נותנים מענים לכולם.

אנחנו ממשיכים להיות שותפים ומקיימים ועדות וצוותים עם משרד החינוך. בעזרת החברה למשק וכלכלה, היא הזרוע הביצועית שלנו, אנחנו נעמיד את האפשרות להפעיל את המנגנונים ברשויות שאין להן כוח אדם שמסוגל לעשות כן, וגם על זה אנחנו נקיים יום עיון, יחד עם איגוד מנהלי מחלקות החינוך ואיגוד הגזברים. 

עוד הסברה, עוד סיוע, תודה לכולם, ושיהיה בהצלחה. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
תודה רבה.

עורך דין גדעון פישר, בבקשה, יושב ראש ארגון ההורים הארצי.

<גדעון פישר:>
תודה, כבוד יושב הראש. לפני שהשר נבחר, ישבנו מספר פעמים, הוא בכובעו הקודם כמנכ"ל הכל חינוך, ואני בכובעי הנוכחי כיושב ראש ארגון הארצי. הבעתי בפני השר, אז המנכ"ל, את עמדת ארגון ההורים הארצי ואת שאיפתי האישית שאחת המשימות המרכזיות של ההורים במדינת ישראל, לטעמנו, זה לצמצם את ימי החופשות של הילדים בבתי הספר וגני הילדים בכלל, ובחופש הגדול בפרט, כדי שיהיה פחות גדול, כיוון שיש אי הלימה בין כמות ימי החופש שלנו, ההורים, כעובדים, לבין ימי החופש של הילדים. ואנחנו יוצאים מתוסכלים מכך שהילדים בבית, רק שאנחנו לא בבית. ואם אנחנו צריכים להיות בבית – אז הפרנסה נפגעת. זה מצב בלתי אפשרי שחייב להיות מטופל.

והנה חלף זמן ואנחנו רואים היום בשורה היא בהחלט, בהחלט, בהחלט בכיוון הנכון: צמצום ימי החופש, אבל לא רק צמצום ימי החופש, אלא גם הפיכתם לימים ערכיים. אני והארגון לא מזלזלים בכלל בשום קייטנה, משום סוג שהוא. ויחד עם זאת, קייטנה זה קייטנה, ובית ספר זה בית ספר. אני חושב שהאמירה שהימים האלה יהיו בבית הספר היא אמרה מאד מאד חשובה. היא מסמנת שהמדינה לוקחת פיקוד גם בימים האלה, בחופש הגדול. מבחינתנו זו אמירה חשובה וערכית.
יחד עם זאת, אנחנו עדיין מאד מאד מבקשים מהשר, מהמנכ"לית, מהמשרד, מכל הגורמים הרלבנטיים, להמשיך ולעשות כדי לצמצם את ימי החופשה בכלל, וימי החופש הגדול בפרט. המצב הזה עדיין הוא מצב שתמיד טעון עוד שיפור.

<היו"ר עמרם מצנע:>
תודה.

השר, אתה רוצה להשיב על מה שאמר חבר הכנסת ברכה?

<שר החינוך שי פירון:>
אני אומר לגבי דברי חבר הכנסת ברכה שני דברים קטנים, ואני אבקש מהמנכ"לית גם להתייחס, כי ביקשתי ממנה אתמול בבוקר לטפל באופן אישי בסוגיה הזאת. זה היה הטלפון הראשון שעשיתי אתמול בבוקר.

קודם כל אני אומר את הדברים בזהירות רבה. אחד, אנחנו מצד אחד נתקלים בגרסאות סותרות בתוך הבירור שלנו למה בדיוק קרה שם. בכל מקרה, יהיה הדבר אשר יהיה, אני לא הייתי רוצה לראות שמשטרה גוררת מורים, מורה במקרה הזה, בתוך בית ספר. זה מקרה שני של כניסה לבית הספר בזמן האחרון, וביקשתי מהמנכ"לית לשוחח עם מפכ"ל המשטרה, כדי שלגבש דרך מתאימה יותר. בסך הכל, כשמדובר במורים לא מדובר באנשי עולם תחתון ובפשע, ונראה לי שכל הסיטואציה היא לא ראויה.

אני לא מתעלם מהעובדה ששני המקרים היו במגזר הערבי, וזה מצריך בדיקה עוד יותר. אתה יודע שאני לא מטייח, אז הדבר הזה חייב להיבדק עוד יותר ואני רוצה לגנות את האופן שבו אנחנו לפעמים נכנסים לטיפול, שאולי הוא ראוי, באופן שהיה יכול להיות יותר עדין או יותר מתכתב עם המערכת.

יחד עם זאת, העובדה שהייתי רוצה שהדרך לטיפול תהיה עדינה יותר, לא אומרת מי צודק בין הצדדים. יש פה דיון אחר, שכנראה יתברר במהלך הזמן הקרוב ונברר אותו, ולכן צריך להיות זהירים. פעם אחת - היה פה משהו לא תקין וצריך לברר אותו והמנכ"לית בודקת אותו. פעם שנייה - לא זו הדרך לפנות מורה מבית ספר, לא אלה התמונות שצריכות להיראות. 

לכן זאת ההתייחסות. אני ביקשתי מהמנכ"לית וזה ייעשה. יהיה שיח בין המנכ"לית לבין מפכ"ל המשטרה, ויסוכמו כללים ונהלים כדי שלהבא לא ישנו מקרים מהסוג הזה.

<היו"ר עמרם מצנע:>
תודה. 

<מוחמד ברכה:>
האם מישהו ממשרד החינוך מטפל בשביתה?

<שר החינוך שי פירון:>
מנהל המחוז.

<מיכל כהן:>
אנחנו מטפלים, יש צוותי עבודה שעובדים גם עם הצוות, גם עם הילדים, גם מול ה - - -

<מוחמד ברכה:>
אני הולך לבקר שם היום. אני רוצה גם כן להשתמש בדברים שאתם אומרים, על מנת להרגיע את האנשים. 

<מיכל כהן:>
המסר, כפי שהשר אמר, ברור. יש מלחמת גרסאות, אחד אומר ככה, אחד אומר ככה.
<מוחמד ברכה:>
ללא קשר.

<מיכל כהן:>
שנייה. המסר הוא שאנחנו נערכים לחזרה לשגרה, מה שנקרא, לקראת מחר. יש צוותים גם של השירות הפסיכולוגי וגם של צוותי המחוז, שמלווים את בית הספר ואת כל השותפים. במקביל אנחנו עושים עבודה מול המשטרה. המסר צריך להיות, גם אם יש אירוע, יש כללים איך נכנסים לבית הספר. אני לא רוצה להיכנס כרגע למה אומרים כל צד, אבל הכיוון הוא: הבדיקה עוד לא הסתיימה. זאת אומרת צריך להבין שגם מתוך האנשים שהיו שם, התמונה נראית בעיני כל אחד - - -

<מוחמד ברכה:>
השר אמר את המשפט העיקרי, שאף אחד לא היה רוצה שמשטרה תיכנס לבית ספר. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
שיגררו.

<מיכל כהן:>
ברור. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
אין ספק בכלל. כניסה לבית ספר צריכה להיות משולה כמו כניסה למוסד אקדמאי, עם כללים ונהלים מתי כן,  - - -

<מיכל כהן:>
נכון, וזה מה שאנחנו עושים.

<היו"ר עמרם מצנע:>
וכמובן מגבלות על מתי נכנסים. 

<מוחמד ברכה:>
להשתמש בגז מדמיע ו... מורה, זה דבר שהוא בלתי נסבל.

<היו"ר עמרם מצנע:>
בוודאי.

חבר הכנסת נהרי הציע הצעה לסדר יום באותו נושא, אז ניתן  לך לפתוח. 

<משולם נהרי:>
תודה רבה, בוקר טוב לכולם. 

כבר נאמר במקורותינו שהבטלה מביאה לידי שעמום והשעמום מביא לידי חטא. הבטלה היא אם כל חטאת. הימצאות תלמיד במסגרת חינוכית, זה תריס בפני הפורענות. ברגע שתלמיד עוזב את המסגרת לפרק זמן ארוך, אזי כל ההשקעה החינוכית שהושקעה בו, יורדת לטמיון. ככל שנגרום לתלמיד להישאר בתוך המסגרת החינוכית, כך נטיב איתו. לכן, אני רוצה לברך את מערכת החינוך, שיפה היא עושה בזה שהיא מבקשת להאריך את שהותו של התלמיד במוסד החינוכי.

שמענו מהשר שזו מסגרת יותר לימודית, ואי אפשר לקרוא לזה קייטנה, אבל כשאני רואה את היום לדוגמא ואת השבוע לדוגמא, אני מתקשה למצוא את הדברים. ודבר נוסף, אני מבין שהתכנית הזו מותאמת גם לממלכתי הדתי. אני לא בטוח שבממלכתי דתי פותחים את הבוקר בתכנית הזו. אני חושב שאומרים מודה אני או מתחילים את התפילה. 

<יהודית קדש:>
זה בשבע.

<משולם נהרי:>
אה, הם באים יותר מוקדם? יכול להיות. בכל אופן, למרות שאני מברך על התכנית הזו, דא עקא זה אליה וקוץ בה. ואני שואל: מדוע להמשיך את האפליה הפסולה בין תלמיד לתלמיד. מדוע ייגרע חלקם של תלמידי המוכר שאינו רשמי. אני מתאר לעצמי שהתשובה שאני אקבל תהיה – הגיע הזמן לחזק את החינוך הציבורי, אבל את הדברים הללו אפשר גם לבדוק, את החוקתיות שלהם, אבל אני אומר, מעבר לבדיקה הזו, מעבר למה שנעשה בכל הדבר הזה, בבדיקה של הנושא הזה – אני אומר: שר חינוך שרוצה להיות שר החינוך של כלל ילדי ישראל, לא יכול להדיר חלק מילדי ישראל.

<שר החינוך שי פירון:>
אני מזמין אותך לחינוך הציבורי. אני מזמין אותך, אני לא רוצה להדיר אותך. אני מזמין אותך מחר בבוקר, בכללים שתבחר בהם מבחינת אוטונומיה פדגוגית - - -

<משולם נהרי:>
אבל - - -

<שר החינוך שי פירון:>
רגע, משולם, שאלת. באוטונומיה פדגוגית מתוך אי פגיעה בקמצוץ באורחות החיים הדתיים, מתוך הבנה לצרכים בסדר היום, אני מזמין אותך מחר בבוקר לחינוך הציבורי. פתחתי מחוז חרדי, אתה מוזמן מחר בבוקר להצטרף. 

ואני אומר יותר מזה, אני מציע ואני אומר את זה דווקא בגלל שאנחנו משוחחים, ואתה יודע את הערכה הרבה שיש לי להבנתך בחינוך. אני מציע לא להשתמש בסעיף של "ככלל ילדי ישראל", כי אז אני אשנה גם אותו. אז אני אומר באופן הכי פשוט והכי ברור: אני מציע לא להשתמש בסעיף הזה, כי אם ישתמשו בסעיף הזה – אני אשנה אותו. אני נמנעתי מלשנות אותו.
ואני אומר עוד דבר, במהלך השנים האחרונות, חבר הכנסת נהרי, כיוון שאני מכיר את העולם הדתי היטב, חלק מבתי הספר הדתיים, בעיקר החרדיים, כבר למדו עוד חודש. זה כבר קיים. הם כבר לומדים עוד חודש. הרי אתה ואני יודעים שהם כבר לומדים עוד חודש. זה לא שכאילו עד עכשיו לא למדתם ופתאום כולם לומדים. 

<גדעון פישר:>
הם יוצאים בתשעה באב. להם יש שכל. 

<שר החינוך שי פירון:>
רק שנייה. אתם בתבונה גדולה ובהערכה רבה ואנחנו בסך הכל מעתיקים. אתם בתבונה רבה - - -

<משולם נהרי:>
לכן אני מברך. אני חושב שילד צריך להיות במסגרת כיתתית.

<שר החינוך שי פירון:>
אז אני אומר, אתם בתבונה רבה עושים את זה. 

<משולם נהרי:>
אגב, כשעשו את זה לא קיבלו על זה, אז אתה לא יכול להגיד שמקבלים פעמיים. זה דבר אחד. אם נותנים, נותנים לכולם. 

<שר החינוך שי פירון:>
חבר הכנסת נהרי, אני מוכן מחר בבוקר לצרף את מעיין החינוך התורני לחינוך הרשמי, לשמור על האוטונומיה שלו, לתת לכם את כל האפשרויות לגבש תכניות לימודים מתאימות, לסכם על מורים שפועלים לפי תפיסתכם, לא לפגוע כהוא זה באורחות החיים. אין סיבה שבעולם שבמדינת ישראל החינוך הרשמי לא יכלול את כלל ילדי ישראל. הגיע הזמן שכלל ישראל יהיה באמת כלל ילדי ישראל. 

אתם מוזמנים, כולל בתי הספר של הקיץ, כולל סלים שלא מקבלים במוכר שאינו רשמי. אנא, ברשותך, תאתגר אותי ביכולת להעניק לכל ילדי ישראל את כל מה שמגיע להם.

<משולם נהרי:>
אבל אתה יודע שחינוך זה לא בכפייה אלא בהידברות. התחלת בהידברות, תמשיך בהידברות, אבל למה בכפייה?

<היו"ר עמרם מצנע:>
כן, אוקיי. 

<שר החינוך שי פירון:>
רק עוד הערה אחת חשובה מאד לחבר הכנסת נהרי, אני מאד מבקש שיישמע פה בסדר יום. אסור, מוכר שאינו רשמי זה גם דמוקרטיים ואנתרופוסופיים ומונטוסורי - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
במגזר המערבי יש.

<שר החינוך שי פירון:>
כלומר, אסור שחלילה וחס ינסה מישהו לצייר את ההחלטה הזאת כאילו היא נוגעת לקבוצה מסוימת. 

<משולם נהרי:>
לכן אני מדבר בשם כולם.
<שר החינוך שי פירון:>
אני רק רוצה להבהיר, שהאמירה - - -

<משולם נהרי:>
קו החוק שלי היה לכולם.

<שר החינוך שי פירון:>
בסדר. רק רציתי להעיר, שלא תהיינה אי הבנות.

<היו"ר עמרם מצנע:>
אוקיי. חברת הכנסת קלדרון, בבקשה.

<רות קלדרון:>
אדוני יושב הראש, כבוד השר, כבוד המנכ"לית וכל החברים, חברי חברי הכנסת. אני מאד נרגשת. אני גם מצטרפת לדבריכם, זה באמת יום חג. אני מכירה אותך, שר החינוך, אבל אתה באמת מדהים אותי כל פעם מחדש. זה גם מדהים אותי כמה מהר עשיתם את זה. אתם מתנצלים שזה לאט, אבל לא ראיתי דברים כאלה נעשים כל כך מהר.

אני רוצה להגיד למה מבחינתי זה כל כך טוב. ראשית, המושג בית ספר, מושג שלפחות אני והילדים הפרטיים שלי, איך להגיד, לא מתעוררים נרגשים שעתיים קודם כדי כבר ללכת לשם, עשוי להפוך להיות מושג רחב הרבה יותר, שמכיל באמת גם את השעות החברתיות, גם את השעות של הפנאי, של שמחה וכייף וקיץ, וקצת יותר חופש וגוף ולא רק לילדים שיודעים לשבת, אלא גם לבנים בדרך כלל, שאוהבים להסתובב, ובנות כמוני. זה דבר ראשון.

דבר שני, יש צורך גדול לחנך לפנאי. אני חושבת שאחד מהדברים שאנחנו הכי  חלשים בהם, ודרך אגב שבת קשורה לזה, מה עושים אם סוגרים את כל המכשירים? אני חושבת שהאדם המודרני, הישראלי, הילד המודרני הישראלי, לא יודע לחיות בלי חיבורים לחשמל. ובמשפחה שלנו, כשביום כיפור עושים Unplugged, זה ממש מרעיש: איך אדם יחיה 24 שעות בלי כל המכשירים שלהם?

ויש כאן משהו שבית הספר מלמד איך לנפוש, איך להיות חופשי, איך להיות לא כל הזמן בשורות ולא רק בתהליך לימודי ולעשות את זה באופן-, ולא ללכת ישר לחוויות קיצון כמו לונה פארק, אלא להנות משגרה, ליהנות מהריח הזה של חופש. זה דבר עצום בעיני.
דבר שלישי, באמת להשיב את כבוד הממלכתי, שזה יהיה דבר שאנשים רוצים להתקבל אליו ושיהיו חרדים ממלכתיים ושיהיו בתי ספר ערבים ממלכתיים ויהיו בתי ספר-, כלומר באזורים שבהם אני חיה, בית הספר הטוב יותר הוא הלא ממלכתי, לפחות ביסודיים - - -

<משולם נהרי:>
ייקח זמן עד שזה ישתנה.

<רות קלדרון:>
כן, אבל זאת הדרך. שיהיה חשק להורים להירשם לממלכתי. 

הדבר הנוסף שאני אוהבת פה מאד זה החיסכון, נגד בזבוז. השימוש במבנים נפלאים, שעומדים מיותמים חודשיים בשנה, בדומה למה שחברת סיעתנו, עדי קול, עשתה באוניברסיטה בע"מ, שמשתמשת באוניברסיטאות בערב, לתת אפשרות לימוד לאנשים שלא מתקבלים לאוניברסיטאות בבוקר. להשתמש באותו מרחב ולעשות בו  טוב, בעיני זה נפלא.

אני רוצה להוסיף שלוש-. ברוך הבא חבר הכנסת גפני.

<משה גפני:>
ברוכה הנמצאת. אני שמעתי  ש - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
רגע, רגע, רגע. כולם הרגישו שאתה נכנסת, אתה לא צריך להוסיף.

<משה גפני:>
לא, שמעתי שהשר אמר שהוא לא נגד החרדים - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
לא, לא, חבר הכנסת גפני.

<משה גפני:>
אתם פשוט שונאים את החרדים. שונאים את החרדים. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
חבר הכנסת גפני - - -

<משה גפני:>
שונאים את החרדים. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
חבר הכנסת גפני נא לצאת. נא לצאת.

<משה גפני:>
לחרדים אין פתרון אחר. לחילונים יש. הוא פשוט שונא חרדים.

<היו"ר עמרם מצנע:>
נא לצאת.

<משה גפני:>
שונא חרדים.

<היו"ר עמרם מצנע:>
נא לצאת. 

<משה גפני:>
ילד חרדי לא תהיה לא קייטנה. לילד שלך תהיה. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
חבר הכנסת גפני - - -

<משה גפני:>
שונא חרדים.

<היו"ר עמרם מצנע:>
צא החוצה. צא החוצה.

<משה גפני:>
אני אין לי מה להיות פה.

<היו"ר עמרם מצנע:>
אז למה באת?

<משה גפני:>
להגיד לו את מה שאני חושב עליו.

<היו"ר עמרם מצנע:>
תסלח לי, זה לא המקום.

<משה גפני:>
הוא נגד החרדים.

<היו"ר עמרם מצנע:>
זה לא המקום.

<משה גפני:>
אה, המוכר שאינו רשמי - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
תסגור את הדלת אחריך.

<משה גפני:>
נגד החרדים.

<היו"ר עמרם מצנע:>
תסגור את הדלת אחריך. בושה וחרפה. 

<קריאה:>
הוא השיג את מה שהוא רצה, טלוויזיה.

<היו"ר עמרם מצנע:>
רבותי. חברת הכנסת קלדרון, בבקשה.

<רות קלדרון:>
בואו נשאר ממוקדים בנושא שלנו. אני חושבת שהפסקה הזאת העידה על חשיבות החינוך באופן כללי, בכל המגזרים.

אני רציתי להוסיף שלוש נקודות שאני חושבת שיכולות אפילו להוסיף לתכנית הנפלאה הזאת. אחד זה זהות יהודית ציונית. באמת השאלה הזאת של תפילה היא שאלה לגבי ילדים שמתפללים. אני באה מגוף שאיננו מתפלל, אבל יש לנו צרכים יהודיים תרבותיים של שבת וחג ותשעה באב, והקיץ יכול להיות הזדמנות לעשות את זה בשמחה ובטוב ובעניין, כמו שעושים בתנועות הנוער. דבר אחד.
דבר שני, שמירת טבע. אני ראיתי שם רמז, אבל בטח אתם חשבתם על זה יותר, החברה להגנת הטבע וכו'. 

ודבר שלישי, הסיבה שתנועות הנוער כל כך מצליחות בצורה מופלאה, היא שלא מבוגרים מנהלים את הילדים אלא ילדים בוגרים מנהלים את הילדים. כמה שיותר אפשר יהיה להכניס ילדים מהכיתות הבוגרות גם לעבודה וגם להרגיש ששם יש בקיץ משהו חופשי יותר בבית הספר, ונעים יותר בבית הספר, ואני  חותמת ואומרת שבזה באמת אנחנו לומדים מהחינוך הדתי שתמיד למד גם בקיץ, ומהחינוך הקיבוצי, שגם בו יש עיסוק לילדים כל השנה, פרט ליום כיפור. ואני מאד מקווה שחינוך ערבי, חינוך מיוחד, חינוך דתי, יצטרף אלינו במהלך הזה.

תודה רבה.

<היו"ר עמרם מצנע:>
תודה רבה. 

חברת הכנסת קריב. 
<יפעת קריב:>
תודה רבה. האמת שאני יוצאת לקרב עם ועדה אחת, לכן אני חייבת לרוץ. רק חשוב לי מאד לומר שאני מרגישה שיש פה בשורה אמיתית, באמת, גם אדוני השר, גם המנכ"לית, גם אנשי השלטון המקומי. יש פה חיבור מאד חשוב בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי, ובסופו של דבר זה משפיע על ההורים, משפיע על הרשות המקומית, משפיע על הילדים ועל העתיד שלהם, ואני חושבת שזו בשורה אמיתית. 

אני ממש נרגשת ואומרת אני מצטערת שאין לי ילד בכיתה א' או ב' - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
לא מאוחר.

<יפעת קריב:>
לא, לא, זה יגיע בעתיד. כי אני יודעת מה החרדות של כל הורה לקראת הקיץ והתעסוקה הזאת לתלמידים בתוך המבנים, כמו שאת ציינת, ובתוך המסגרת החינוכית נותנת כל כך הרבה ביטחון להורים העובדים והיוצאים מהבית, שאתה לא יודע אף פעם. כאילו, אני יכולה להגיד לכם כל יום שאני משאירה את הילדים שלי באיזו שהיא קייטנה או באיזה שהוא צהרון שאינני יודעת איזה הוא, אני בסוג של חרדות על מה קורה בדיוק, מה מתנהל שם. 

להכניס את זה לתוך בתי הספר זה בעיני בשורה משמעותית חשובה. גם התכנון העתידי, כאילו לאורך השנים, זה בעיני משהו שישנה את פני החברה הישראלית, בקיצור החופש הגדול, שלדעת כולנו יותר מדי ימים, יותר מדי חופשים.

<גדעון פישר:>
יותר מדי גדול.

<יפעת קריב:>
יותר מדי גדול וזה פשוט שינוי של כל התפיסה של ההתנהלות של החברה. זה ישפיע גם על התעסוקה, גם ישפיע על החינוך בכלל. ואני רוצה להגיד פה עוד מילה אחת, שאני חושבת שזה מאד משתלב, ואולי כן יש מקום להוסיף, לתכנית שלכם של ה-24/7 ושל החינוך הבלתי פורמאלי. 

בכלל, מתוך הכרה שלי בתוך הרשות המקומית, יהיה גם הרבה יותר תעסוקה לבוגרים אחר הצהריים. זאת אומרת שכל הקיץ אנחנו נתייחס אל בני הנוער ואל הילדים בצורה אחרת לגמרי. ויש מקום לשים את זה בתוך המצגת, כי זה בא ואומר יש התייחסות אחרת, מובילים פה שינוי  וזה שינוי אמיתי שישפיע על כולם בקיץ. וחלק מהדיונים שנקיים עכשיו לקראת הקיץ, בעיני זה יפחית – דיברתם פה על השעמום – יפחית את השימוש באלכוהול, יפחית את הוונדליזם, יפחית את השוטטות, יפחית את הדאגה של ההורים, וזה השינוי שאליו אנחנו הולכים.

אני מברכת אתכם ממש. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
תודה רבה.

אני רוצה לשמוע את מנהלי מחלקות החינוך. אריה מימון מאשדוד, אתה לקוח את השרביט? בבקשה.

<אריה מימון:>
שלום. אלף אני רוצה באמת לברך על המהלך. כולנו תמימי דעים שהמהלך הזה מבורך. אני לא חושב שישנו גורם אחד שיאמר שלהאריך את ימי הלמידה, תוך שילוב של ערכים ופעילות העשרתית, יכול להיות פסול באיזה שהוא אופן, וצריך לברך את השר ואת גורמי המשרד, את המנכ"לית, את כולם על המהלך המבורך הזה שנעשה. בוודאי שבשם ההורים ובשם הרשויות, שזה מועיל לנו מאד. 

יחד עם זאת, אני חושב שצריך להפנות את תשומת הלב וזה כנראה תוך כדי הליכה, לכמה נקודות שכדאי לשים אליהן את הלב. אלף, הנקודה המרכזית בענייניו היא העניין התקציבי, שאמנם באמת ישנו סבסוד גדול, אבל עדיין צריך לזכור שחלק מהתקציבים של סייעות, של הסעות, של שמירה, מסובסדים על ידי רשויות, וככל שהרשות היא גדולה, כך הסבסוד גדל, כי כמות האנשים שעובדת, כמות השירותים הניתנים בתחום הזה הוא גדול.

ב', גם המדינה מעבירה כספים, הם מועברים בעיקר עבור כוח אדם, וכל השירותים הנלווים של הניקיון, של החשמל, של המים, כל הדברים שהם באמת הוצאה שאיננה נמוכה בשום צורה ובשום דרך, צריך לשים אליהם את הלב וצריך לדאוג שהמדינה תדע לראות את הצרכים שלנו, שגם אם מדובר ברשויות גדולות, עדיין מדובר בהוצאה עצומה, שאותה אנחנו מסבסדים בכמה כיוונים. וגם כדי לעשות דברים טובים צריך כסף. אתם מבינים. האוצר פה סבסד, לרשויות אין אוצר שיסבסד את הפערים האלה שנוצרים.

הנקודה השנייה היא באמת אותה נקודה שהועלתה פה קודם על ידי אחד מחברי הכנסת והיא חשובה. בעיר אשדוד כדוגמא, אבל גם בערים גדולות אחרות, ישנן שכונות עצומות שבנויות מאוכלוסיות מאתגרות ומאוכלוסיות מצוקה. אין הבדל בין ירוחם במקרה הזה, שהיא מהווה חצי שכונה באשדוד אולי, אבל באשדוד ברובע שבו יש קבוצה של מצוקה, צריך לדעת איך לסבסד את התלמידים האלה. ואלה התלמידים שאנחנו רוצים שהם יגיעו. לא נוכל לחייב אותם, אבל הורים שאינם מודעים ואינם יכולים לשלם 300 שקלים, נצטרך למצוא להם מקור תקציבי שמוסיף על הנטל הזה. 

אנחנו כרשות בוודאי, כרשויות גדולות, נעשה מאמץ להביא אותם, לנו מאד חשוב שהם דווקא אלה שיהיו שם בראש ובראשונה. אני חושב שדווקא המחשבה הזו שבה הם שלושה שבועות ביולי ועוד שלושה שבועות של קייטנות היא מחשבה מופלאה ומצוינת, אבל כאן  צריך לתת את הדעת בתוך הערים האלה, בחלקים שבהם יש מצוקה, לתת את האפשרות.

נקודה אחרונה היא באמת העניין הטכני שאותו אנחנו נפתור, אבל חשוב לשים אותו על השולחן. היא לא מצוקה, היא משהו לפתור אותו. אנחנו צריכים להכין בכל שנה מאות מוסדות חינוך לשנה החדשה, כולל שיפוצים, צביעה וכך הלאה. כשהכיתות האלה מאוכלסות בתלמידים אז הבלאי גדל, אבל אין לנו מספיק זמן גם לטפל בכל המכלול הזה. 

אנחנו נעשה את זה כמובן, אבל חשוב לשים על השולחן ולחשוב כיצד אולי מייצרים משמרות, או אופנים שבהם חצי בית ספר משופץ, חצי אחר בשימוש, כדי שנוכל לתת מענה להכנת השנה. אנחנו צריכים להכין את השנה, בסופו של דבר 1 בספטמבר מגיע, ואיתו אנחנו צריכים להגיע מוכנים.
אז באמת תודה רבה על היוזמה. אני אשמח להתייחסות לנקודות האלה.

<היו"ר עמרם מצנע:>
יש עוד מישהו מראשי מחלקות? כן, בבקשה.

<חביב נאמן:>
שלום, אני מעיריית תל אביב. שמי חביב נאמן. אני כמובן מצטרף ליזמה הזו ואני חושב שזה דבר ששנים רבות חיכינו לו ואנחנו מברכים את שר החינוך וכמובן את המנכ"לית, על כל היוזמה הזו. אין ספק שזו בשורה.

יחד עם זאת, אני מצטרף לחברי מאשדוד. הנושא הזה של התקצוב הדיפרנציאלי, בעיקר על עיר כמו תל אביב, שיש בה שכונות שאני חושב שצריך לתת להן מענה קצת שונה, עיריית תל אביב כמובן נותנת ומנסה לתת את הפתרון, אבל שכונות כמו שכונת התקווה, שפירא, אלה מקומות שבהם קשה מאד להורים לשלם את ה-450 שקלים. אנחנו מנסים לתת מענה, אני הבנתי שיש פה, ואשמח לקבל קצת יותר פרטים, על אפשרות של פנייה למשרד כדי לנסות לבדוק את האפשרות של עזרה בעניין. 

הנקודה הנוספת שאני מבקש להעיר, והבנתי שזה גם מתקיים, שזה לא יהיה איזה משהו חד פעמי, שבאים, עושים את כל העבודה הזאת והרשויות עושות עבודה מאד מאד קשה ומפרכת כדי להגיע באמת לניצול של כל הרעיון הזה בצורה המיטבית, אבל שתהיה לזה המשכיות, ולא יהיה משהו שאנחנו עושים שנה, שנתיים, ולאחר כמה שנים נעצר. 

<רות קלדרון:>
שיישאר אותו שר.

<היו"ר עמרם מצנע:>
השר, ביקשת להגיב רק על הנקודה הזאת של התקצוב הדיפרנציאלי.

<מוחמד ברכה:>
יש לי עוד הערה בעניין הזה. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
בבקשה, חבר הכנסת ברכה.

<מוחמד ברכה:>
שאני אגיד כל מה שרוצה, או רק על העניין?

<שר החינוך שי פירון:>
רק על ההערה על התקצוב.

<היו"ר עמרם מצנע:>
אני אתן לך פעמיים לדבר.

<מוחמד ברכה:>
לא, אני לא רוצה פעמיים. אני אגיד כל מה שיש לי, זה כמה דקות. שתיים שלוש דקות.

ראשית, אני מברך גם כחבר כנסת מהשורה וגם  כיושב ראש הוועדה למאבק בנגעי הסמים והאלכוהול בכנסת. כל שנה אנחנו תוהים איך לעבור את החופש הגדול במינימום של נזקים ובמינימום של בעיות בעניין של אפשרות של הידרדרות או זליגה של תלמידים לכיוונים בלתי רצויים כאלה, של אלכוהול וסמים, ולדעתי זו החלטה או תכנית בכיוון הנכון.

אני מברך גם על עצם אימוץ העיקרון של אוטונומיה, ובעניין של הביצוע אני חושב שזה דבר חשוב ביותר. יכול להיות שבאיזה שהוא מקום יש מקום להוסיף או למצוא דרך, כל עוד שהמוכר הבלתי רשמי לא רשמי, לא ציבורי, אני חושב שאסור לאפלות את התלמידים בתחום הזה, לא חושב אם המגזר החרדי או המגזר הערבי, זה בכל זאת בתי ספר שמהווים תפקיד מאד חשוב, ועד כמה וכמה במגזר הערבי, שממלאים את תכניות הליבה במלואן, ובתי הספר הם בהישגים משמעותיים. יושב ראש הוועדה יכול להעיד מניסיונו כראש עיר בחיפה.

ולכן אני מבקש מהשר, מהמנכ"לית וממשרד החינוך, גם כן לבחון שלא תיווצר מראית עין של אפליה או של הדרה של תלמידים מסוימים במערכת החינוך.

הדבר השלישי הוא להבטיח תנאים תשתיתיים. זאת אומרת, אני זוכר שלפני כמה שנים ניסו ליישם יום חינוך ארוך באחד מבתי הספר הערביים בכפר כנא, וזה היה חסר משמעות. התלמידים ישבו עד שלוש-ארבע ולא הייתה תשתית בתוך בית הספר כדי לקלוט את התלמידים. זה הפך לסיוט. אני לא רוצה שהחופש הגדול יהפוך לסיוט נוסף, כאילו שזה מן מסגרת נוספת של לאסוף את התלמידים בתוך מסגרת ולסגור אותם. ולכן מאד חשוב התקצוב של התכנית של תלמידים, של מורים וכו' וכו', וגם של תשתיות לביצוע התכנית הזאת.

בעניין התוכן, אני לא הייתי כל כך נוטה למה שאמרה חברתי, חבר הכנסת קלדרון, בנושא של הציוני והחינוך הציוני. מה שחסר דווקא זה חינוך לדמוקרטיה. 

<רות קלדרון:>
זה לא סותר, יהודי ודמוקרטי.

<מוחמד ברכה:>
תקשיבי, תקשיבי. לא, באמת תקשיבי למה שאני רוצה לומר. 

<שר החינוך שי פירון:>
איך הגעת לזה? איך? באיזה אומנות. 

<מוחמד ברכה:>
אם תקשיב אתה תדע איך הגעתי לזה. 

<רות קלדרון:>
חינוך ממלכתי של בית יהודי  - - -

<מוחמד ברכה:>
בחינוך הפורמאלי מתמקדים בנושאים בספרי הלימוד הרגילים והמסורתיים. יש פה הזדמנות לנסות ולצקת תכנים חדשים, בהתאם לעובדה או בהתחשב בעובדה שיש מגמות של הדרה, של אי הכרה אחד את השני, של גזענות. לכן, אם יש ממשות ויש חשיבות - - -

<רות קלדרון:>
כתוב פה האחר הוא אני, על ההתחלה. בבוקר. 

<מוחמד ברכה:>
לכן יש ממשות דווקא לתת התייחסות לעניין הזה.

הדבר האחרון הוא הנושא הדיפרנציאלי. אני שמעתי מה שאמרתם בעניין הזה, ואני מציע שמשרד החינוך יהיה מעורב גם ביישום הדיפרנציאלי. לא להשאיר את זה לפוליטיקה המקומית. אני מאד מפחד על השכונות הערביות בלוד, ברמלה, ביפו, בעכו, לא בחיפה, בחיפה אני לא פוחד, באמת, אבל אני פוחד שזה ייקלע לתוך הפוליטיקה המקומית. לכן חשוב מאד שיהיה מעקב על היישום במשרד החינוך.
תודה רבה.

<היו"ר עמרם מצנע:>
כן, תודה.

יש פה מהסתדרות המורים? בבקשה.

<שרה ישראלי:>
בוקר טוב, שמי שרה, אני מייצגת את המנהלים היסודיים בהסתדרות המורים. אמנם לא ציינת אותנו כשותפים, לא נעלב, אבל אני חושבת שהיינו - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
לדעתי זה צוין. 

<שרה ישראלי:>
לא, לא, אני מדברת ליושב ראש ועדת החינוך, אמרת שהשותפים הם שניים עיקריים.

<היו"ר עמרם מצנע:>
אני לא ציינתי? אוקיי.

<שרה ישראלי:>
בסדר, לא נורא. לא נראה את זה ממקום של אגו. אני חייבת לציין שאנחנו שותפים. אני רוצה בבקשה להעיר כמה הערות.

<היו"ר עמרם מצנע:>
דרך אגב, את השותפות נראה כמה מנהלי בתי ספר  - - -

<שרה ישראלי:>
לא, בדיוק זה העניין ועל זה אני רוצה לדבר, שמשרד החינוך מכבד את האוטונומיה של עובדי ההוראה באשר הם לבחור, ומכאן צמחה שותפות אמיתית, ובדיוק על זה אני ר וצה לדבר ורוצה להציג שני דברים מנקודת מבט של המנהלים.

קודם כל אני חושבת שהחזירו את האמון לבתי הספר, בעצם הבחירה בבתי הספר. אנחנו חוטפים כל הזמן, חדשות לבקרים ביקורת. זה הדבר החיובי שבעיני הוא מאד משמעותי. שני דברים שבעיני צריך לבדוק אותם וציינו קודמי, אי אפשר לשפץ בית ספר כשיש ילדים, קחו את זה בחשבון. והדבר השני, אני חוששת מאותן רשויות מקומיות חלשות, אשר אולי יבלעו את התקציבים באיזה שהוא אופן. איזה מנגנון יש למשרד שמנהלים לא יצטרכו להיאבק עם ראשי הרשויות. תודה. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
תודה רבה. 

עורכת דין עינב גוטרמן.

<עינב גוטרמן:>
בוקר טוב לכולם. קודם כל באמת בפתח הדברים הרבה מאד ברכות לשר החינוך. שמי עורכת דין עינב גוטרמן מ-'כולנו משפחה'. אז באמת הרבה מאד ברכות. 

<שר החינוך שי פירון:>
כולנו, זה כאילו כולנו? כאילו אנחנו משפחה. 

<עינב גוטרמן:>
בדיוק, נכון מאד. מדובר בקבוצה של הורים פעילים שבאמת פועלת במישורים שונים כדי להבטיח חיזוק מעמד המשפחה בישראל, כגון תחום של הגיל הרך, תחום של איזון בין משפחה לעבודה. זה באמת היבט שהייתי רוצה להעיר, אבל לפני זה באמת לברך, כי יש פה באמת בשורה אמיתית, בהנחה שבאמת התכנית הזאת תצא לפועל כמסגרת חינוכית, שפועלת מתוך המערך של צוות בתי הספר, זה באמת דבר מאד מאד משמעותי שיכול לקרות.

העניין הוא, ופה אני מתחברת לדבריו של יושב ראש ארגון ההורים הארצי, שמדבר על כמות החופשים. זו נקודה שבאמת אני מעלה כשאלה, כי כשמדברים על בעיה של חוסר התאמה בין מספר ימי החופשה של ילדים לבין מספר ימי החופשה של הוריהם העובדים, אז כשבוחנים את זה טוב-טוב, מבינים שהבעיה היא דווקא לא בסוף. למרות שזה נראה כמו חופש מאד גדול, דווקא לא בחופש הגדול, בסוף השנה, אלא במהלך השנה. במה הדברים אמורים? 

כשבוחנים ומשווים מבחינת מספר השבועות בהשוואה למדינות אחרות בעולם, אז מגלים שדווקא החופש הגדול בישראל הוא יחסית בסדר, זאת אומרת הוא במקום שישי מהסוף. אני חייבת לציין שהנתונים הם באדיבות מלי אלקובי מנכ"לית חברת דינמיקס, שנתנה לנו את הנתונים האלה. ולכן, החופשה הגדול בישראל, בעוד שבממוצע מספר החופשים בעולם עומד על 9.7 שבועות, בישראל זה 8 שבועות. זאת אומרת אנחנו לא כל כך רחוקים מהממוצע בעולם.
עכשיו, הבעיה היא שאחרי הקיצור של החופש הגדול, אנחנו מגיעים למצב שהחופש הגדול בישראל יהיה החופש הגדול הכי קצר, וגם ילדים זקוקים, במסגרות הנכונות, אבל זקוקים לכמות ראויה וסבירה של חופש. איפה הבעיה באמת מבחינת חופשים? הבעיה היא דווקא במהלך השנה, שבשעה שבממוצע מספר ימי החופשה ב - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
כן, אבל עינב, אנחנו לא עוסקים עכשיו בזה.

<עינב גוטרמן:>
לא, אבל השאלה שלי היא, כשאני שואלת, זאת אומרת כשמבינים, שבודקים את הנתונים, שמבינים שהבעיה של החופשים בחוסר ההתאמה היא דווקא במהלך השנה, השאלה אם הולך להיות איזה שהוא פתרון בהמשך לבעיה של  - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
שאלת, השר יענה לך.

<שר החינוך שי פירון:>
אני רק רוצה לומר משפט אחד, כי זה עולה בכל המקומות וחשוב לי להגיד משהו. אני אומר את זה דווקא מחוויה של ניהול בעבר. אי אפשר שכל שאלת היקף החופשות בישראל יהיה עסק של אנשי החינוך. אולי הפתרון הוא ביותר ימי חופשה להורים? 

<עינב גוטרמן:>
בדיוק.

<שר החינוך שי פירון:>
אז יש משרד כלכלה. כלומר, לבוא ולומר שתכנון ימי הלימודים בשנה זאת בעיה של שר החינוך וכל הסיפור עכשיו זה כמה המורים יעבדו עוד שעות או  פחות שעות, בעיני זה לא רציני. זאת החלטה מדינית, ממשלתית של מדיניות, שנוגעת גם למשרד הכלכלה, גם למשרד האוצר. היא נוגעת לסנכרון בין מה שקורה בישראל לבין מה שקורה בעולם, וזה לא במנדט של משרד החינוך. 

<משולם נהרי:>
ומה עם הסתדרות המורים?

<שר החינוך שי פירון:>
אמרתי, המורים והמנהלים, אי אפשר להפיל עליהם את הכל. 

<משולם נהרי:>
לא, הסתדרות המורים.

<שר החינוך שי פירון:>
אמרתי: אי אפשר לדרוש מהמורים, ברור, אי אפשר לדרוש מהמורים לפתור את כל הבעיות. לכן אני אומר, אני יודע לתרום את חלקי, זה באחריותי. חלקי הוא בהידברות עם ארגוני המורים, בהידברות עם השלטון המקומי, בהידברות עם ארגוני המורים ובהידברות עם המערכות המקומיות, לייצר מערכת שתקטין את ימי החופשה הגדולה. זה בסמכותו של שר החינוך. את זה אני יודע לעשות, את זה עשית,את זה ראית.

יש פה שאלות שאני לא מזלזל בהן לרגע אחד. אני רק רוצה שלא נתבלבל: זה לא על הגב של המורים בישראל וזה לא על הגב של המנהלים, ואי אפשר שכל פעם אני רוצה כל פעם כאילו לתבוע את ארגונם של המורים והמנהלים. אי אפשר שכל פעם שכשתעלה שאלה על התאמה בין ימי העבודה לימי החופשה, אז יתבעו את המורים. 

<עינב גוטרמן:>
אבל - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
עינב, לא, לא, אי אפשר להמשיך. זה לא הנושא של הדיון. 

<עינב גוטרמן:>
לא, זה הנושא. שנייה אחת.

<היו"ר עמרם מצנע:>
לא, זה לא הנושא. 

<עינב גוטרמן:>
אז אני רק רוצה להשלים ולשאול את השר, כשמדברים על פתרונות באמת רחבים לאורך טווח, אז לדוגמא יום לימודים ארוך, לפי חוק יום לימודים ארוך, השאלה אם זה באמת, כי זה משהו שכשמדברים על כל צמצום הפערים וחזרה של עובדים למעגל העבודה, השאלה אם ניתנת הדעה להמשך. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
השאלה נשאלה, אוקיי.

<עינב גוטרמן:>
כי זה משהו שיכול בהחלט להועיל ברמה היומיומית ולא רק בחופש הגדול.

<היו"ר עמרם מצנע:>
תודה.

ארגון ההורים בירושלים.

<ישראל אליסף:>
קודם כל אני רוצה להצטרף לכל המברכים, מיושב ראש של ארגון ההורים הארצי.

דווקא לגבי הנושא האחרון שעלה עכשיו, הייתי רוצה להגיד עוד משפט אחד, למרות שאני מבין שהפתרון זה לא המורים, אבל מכיוון שהנושא הזה עולה ועולה כל הזמן, אז יש פה פער וחוסר הלימה בין מה שקורה עד גיל 3 במשרד הכלכלה, התמ"ת עד עכשיו, לבין מה שקורה מגיל 3 במשרד החינוך. וזה באמת, אתה צודק כבוד השר, שמדובר על החלטה מדינית, ממשלתית, אבל הגיע הזמן להציף את זה. זה חוסר היגיון מוחלט שעד גיל 3 מעודדים את כל האימהות – תצאו לעבודה, תצאו לעבודה. הנה, קחו כסף, משתתפים אתכן במעונות, ובגיל 3 צ'יק, הכל נגמר, תחזרו לבית. 

<שר החינוך שי פירון:>
אני מוכן, אני אומר בכנות, כיוון שאני מכבד אותך ואני מקווה שאתה מכבד אותי, ואני מאד רוצה שהדיון המקצועי יהיה על בתי הספר בקיץ, אני אשמח לבוא בהמשך לדיון בסוגיה של ימי החופשה וזו גם סוגיה שאנחנו עסוקים בה עכשיו. אני ממש מציע, יש פה בשורה, בואו נתמקד בסוגיה הזאת.
<ישראל אליסף:>
רגע, עוד משהו אחד קטן, וזה לגבי הנושא הדיפרנציאלי. בירושלים מזה כמה שנים כבר, מתארגן חודש 11 בגנים, והדיפרנציאליות שלו לא מתבטאת בין אזור לאזור, אלא בין הורה להורה. אני מבין שזה הרבה יותר מסובך, אבל ככל שזה עולה פה, זה נראה הרבה יותר הגיוני. 

כי לצורך העניין יש שכונות חזקות, שיש שם אנשים שאין להם מה לאכול, ויש לצורך העניין גם שכונות חלשות, שיושבים שם אנשים עשירים, ואם המערכת בירושלים, מערכת החינוך בירושלים, ואני עובד איתם יום יום, אני מכיר אותם טוב, לא פשוט להם, בטוח שלא פשוט להם לעשות את זה דיפרנציאלי ולכל הורה ולבדוק כל אחד את רמת ההכנסה שלו ואז לתת לו בהתאם את הפתרון, אני בטוח שזה לא פשוט. אז אני אומר, אם הם מסוגלים – למה לא לבחון את זה ברמה ארצית.

<שר החינוך שי פירון:>
הם לא מסוגלים, אז זה מתגלגל לפתחנו.

<היו"ר עמרם מצנע:>
זה מאד בעייתי. 

<ישראל אליסף:>
מה?

<שר החינוך שי פירון:>
הם לא מסוגלים וזה מתגלגל לפתחי.

<ישראל אליסף:>
מי לא מסוגל?

<שר החינוך שי פירון:>
עיריית ירושלים. הם לא מסוגלים וזה מתגלגל לפתחי.

<ישראל אליסף:>
אבל ככה זה עובד - - -

<שר החינוך שי פירון:>
אז אני עכשיו בבעיות עם זה. הם לא מסוגלים, זה לא נכון.

<היו"ר עמרם מצנע:>
אוקיי, צר לי. 

<ישראל אליסף:>
ואין איך לפתור את זה?

<היו"ר עמרם מצנע:>
עורכת דין טל גרנות, אלו"ט.

<טל גרנות:>
אני רוצה גם להצטרף לברכות שנאמרו לפני. מה שאנחנו מוטרדים ממנו, זה שלא הייתה כל התייחסות לתלמידים עם הצרכים המיוחדים, שמשולבים במסגרות החינוך הרגילות, מבחינת כמה וכמה נושאים.

ראשית הסייעות של התלמידים המשולבים.

<שר החינוך שי פירון:>
אמרנו. אמרנו סייעות, היה שקף, 7 ילדים בקבוצה, הכל היה במצגת. היית במצגת?

<טל גרנות:>
פעילויות משלבות - --

<שר החינוך שי פירון:>
היית במצגת? ילדי חינוך מיוחד משולבים, אמרנו. הסייעות ממשיכות, הסעות ממשיכות, אמרו את הדברים בפועל. 

<טל גרנות:>
גם הסייעות הרפואיות?

<שר החינוך שי פירון:>
הסייעות הרפואיות כבר המשיכו השנה.

<היו"ר עמרם מצנע:>
כן, חבר הכנסת אוחיון. 

<טל גרנות:>
זה לא עוגן בחוזר מנכ"ל. 

<שר החינוך שי פירון:>
אבל עשינו את זה. 

<טל גרנות:>
רציתי לוודא שהדברים חלים גם השנה.

<שמעון אוחיון:>
טוב, אם כבר גם כן, גם אם נאמר, אני לא פתור מלומר זאת ולשבח באמת את השר ואת המנכ"לית במיוחד, ותרשה לי אדוני השר, לשבח את המנכ"לית גם על הגישה החברתית-מעשית שלה, שאני עוקב בעניין הזה, עם שילוב של גישה פדגוגית. שני הדברים האלה באים לידי ביטוי במפעל היפה הזה, ומי יודע? אם נמשיך כך – לא נצטרך לצמצם את בחינות הבגרות, אדוני השר.

חשוב מאד, יש כאן באמת התייחסות דיפרנציאלית, ואני רוצה לשבח אותך במיוחד בעניין הזה, על שיתוף כל המוסדות. אני כל הזמן שאלתי איפה הסתדרות המורים, איפה הסתדרות המורים, איפה ארגוני המורים, כי זה מאד מאד חשוב, ואני מוחה על כל ניסיון להתקפה על הציבור הזה או על ביקורת על הציבור הזה, שעושה את מלאכתו נאמנה בעניין הזה ומגיעות לו הוקרה והערכה על כל מה שהוא עושה, ביחס לתגמול שהמדינה הזאת נותנת לו.

אז בנקודה הזאת אני באמת משבח את השר, שהוא הביא את כולם לשולחן הזה, ומגיש לנו כאן תכנית יפיפייה, יציאה לדרך. אני גם משבח אותך על זה שאתה חושב גם על לימודי העברית, על שפתנו, שפת הלאום. שמתי לב כמובן שבאזורים מסוימים גם העניין הזה של השפה האנגלית, כדי שאחרים ישתלבו. אבל בעיקר בעיקר על זה שהבאת את כולם לשולחן אחד, גייסת תקציב נוסף ממשרד האוצר, ואתה צועד בכיוון הדיפרנציאלי, לפחות בהתייחסות.

מאד הייתי רוצה לדעת, לא הבנתי בדיוק מדוע אתם דוחים רק לשנת תשע"ו את ילדי הגן, גן חובה. אני חשבתי שכולנו מתמודדים עם הבעיה הזאת של תעסוקה ובעיקר היא מאפיינת את ההורים שיש להם ילדים בגיל הזה, שקשה מאד למצוא להם מסגרת.

<רות קלדרון:>
תראה את שלושת רבעי הכוס המלאה.

<שמעון אוחיון:>
נכון, אני בנקודה הזאת בא ואומר – אולי היה מקום לשקול את האפשרות להקדים, עם כל הבעיות הכרוכות, גם תקציביות, להקדים את כיתות גן החובה, את ילדי גן החובה, משום שאנחנו יודעים ששם יש לנו בעיה קריטית. 
ואני רוצה לסיים בדבר אחד, ואני אומר את זה למוחמד ברכה. אני מבקש ממך ואני מוחה על כך שבכל תוכנית כזאת, אתה תמיד מצליח לשלב את הסוגיה הזאת של דמוקרטיה וגזענות. לא הבנתי מה הקשר. לא הבנתי מה הקשר. פה מדובר בתכנית יפיפייה, היא לא נעשתה - - -

<מוחמד ברכה:>
מנהג מאד - - -

<שמעון אוחיון:>
לא, לא, אני באמת מצטער, לא הבנתי מה - - -

<מוחמד ברכה:>
מנהג מגונה מאד לדבר על דמוקרטיה. 

<שמעון אוחיון:>
לא, אני חושב שהיה צריך לברך. פה יש פתיחות לכל, גישה ממלכתית - - -

<משולם נהרי:>
לא לכל. 

<שמעון אוחיון:>
גישה ממלכתית. שמעתי את השר, משולם, מזמין אותך להצטרף ואני בטוח שהמעיין התורני יכול להצטרף בעניין הזה בקלות הרבה יותר מאשר המגזרים של גפני, וצריך לשלב זאת וצריך לעשות צעד אחרי צעד בעניין הזה, ולהשתלב - - -

<משולם נהרי:>
להזמין זה טוב. אתה יכול להזמין, אבל אתה לא חייב להעניש עכשיו.

<שמעון אוחיון:>
בסדר. לא, אני מקווה שלא מדובר בהענשה.

<משולם נהרי:>
בהדרה.

<שמעון אוחיון:>
לא, חס וחלילה. אני עדיין מאמין - - -

<משולם נהרי:>
זה לא חס וחלילה. אתה רואה בזה גשמי ברכה, מה?

<שמעון אוחיון:>
תראה, אני חושב שאם כולם מצטרפים והוא מוכן לשבת איתך, גם השר, אני לא רוצה לדבר במקומו, כדאי גם לשלב גם את ילדי החינוך של המעיין התורני גם במסגרת של הקייטנות והפעילות הבית ספרית הזאת. 

ולסיום, תודה באמת. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
תודה. 

לקצר בבקשה, כי אנחנו צריכים לסיים. 

<יערה ישורון:>
אני מקצרת. שמי יערה ישורון, יושבת ראש ארגון הורים עובדים לשינוי. ייצגתי את ארגון ההורים הארצי בוועדת חופשות שהתקיימה עכשיו.

קודם כל אני באמת רוצה לברך על התכנית, זה צריך להיות פה על השולחן. זה תכנית מדהימה, היא פורצת דרך, היא נהדרת באמת, ואני מצטרפת לחברת הכנסת קלדרון, על מה שהיא אמרה להפוך את בית הספר למקום של כיף, זה דבר שהוא מדהים וחשוב.

אני רוצה גם להצטרף לדבריו של גדעון פישר, יושב ראש ארגון ההורים הארצי, שהביע את הצורך של ההורים לסנכרן עד כמה שניתן, בין חופשות הילדים לבין חופשות ההורים, אבל כמובן שלפי דברי השר זה נכון, זה לא מוטל רק לפתחו של משרד החינוך, ממש לא. גם לפתחו של משרד הכלכלה, ובכלל מדובר בבעיה לאומית שצריך לפתור אותה.

בתכנית הזאת יש שתי נקודות שצריך לשים אליהן לב. הנקודה הראשונה היא שזה תלוי ברצון הרשות, ואנחנו צריכים לקחת בחשבון שיהיו רשויות שלא יקיימו את זה, מסיבותיהן אלו ואחרות. כמו כן אנחנו ראינו את המספר 60 ילדים לתכנית, כשבשנה ראשונה רק ילדי א'-ב', אז יש סיכוי שכיתות א'-ב' לא ישלימו, לא יגיעו ל-60 האלה, מסיבות אלו ואחרות. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
זה נכון, כי יש הרבה מאד בתי ספר שכמות הילדים בכיתות א'-ב' היא אפילו פחות מ-60.

<יערה ישורון:>
לצערי אצלנו זה קרוב ל-40, אבל אני מפרגנת שיש כיתות שבהן זה פחות, ולכן יש בעיה עם הסיפור הזה. רשויות רבות לא יפתחו את זה בגלל הסיפור של ה-60 ילדים. 

<מיכל כהן:>
אנחנו נותנים לזה פיתרון, תיכף אנחנו נענה.

<יערה ישורון:>
מעולה. ודבר שני, תחולת התכנית מדברת על הגילאים של השנה כמובן א'-ב', ואחרי זה אנחנו מדברים רק על גן חובה עד כיתה ה', וכאן יש לנו שתי בעיות. הבעיה הראשונה ששוב פעם אנחנו מדירים את גילאי 3-4 למעשה מחוק חינוך חובה, למרות שזה ברור שזה לא נכנס בתוך חוק החינוך, אבל הבעיה המהותית היא עם ילדים שלא יכולים להישאר לבד בבית, לגילאי 3-4 אין פתרון. ואנחנו מדברים על בעיה חינוכית לילדים היותר גדולים, ששוב נשארים חסרי תעסוקה, חסרי מסגרת, חסרי כל. 
ולכן אני מציעה להתייחס גם לתאריך פתיחת השנה, להתייחס אליו ולקחת בחשבון שהתכנית הזאת היא נהדרת, אבל היא לא כוללת את כולם. וכשאנחנו מדברים על החופש הגדול ומתי הוא ייגמר. אז זה שהחופש הגדול קוצר בשנים האחרונות, זו הייתה הקלה מאד גדולה להרבה מאד משפחות וגם להרבה מאד ילדים, שמאד מאד שמחו לחזור למסגרת.

<היו"ר עמרם מצנע:>
כן, תודה רבה. 

<אריה מימון:>
צריך רק לומר שברוב הגנים בערים הגדולות יש - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
יש להם קייטנות. 

<אריה מימון:>
זה קיים.

<היו"ר עמרם מצנע:>
כן, אביבית. 

<אביבית ברקאי-אהרונוף:>
כן, תודה רבה. אני עורכת דין אביבית ברקאי-אהרונוף מארגון בזכות. 

קודם כל אני שמחה לתשובת השר לגבי הסייעות, שגם הסייעות הרפואיות תמשכנה לעבוד בקיץ. רק שאלה, האם התכנית, כלומר כדי לשלב ילדים עם צרכים מיוחדים מעבר לסייעת, נדרש שגם התכנית תהיה מותאמת ומונגשת גם בפעילויות הבית ספריות, אבל בעיקר בפעילויות החוץ בית ספריות, ככל שיהיו.

<היו"ר עמרם מצנע:>
לילי, אחרונה.

<רויטל לן-כהן:>
אני ביקשתי משפט.

<היו"ר עמרם מצנע:>
רויטל, ניתן לך משפט, אבל לא מעבר, בבקשה.

<רויטל לן-כהן:>
תודה. שני דברים ממש קצרים. אחד המתי"אות, חופשות, הן יוצאות לחופש בחופש הגדול. האם יחד עם התכנית הנפלאה הזאת, ובאמת תודה, היא מדהימה, נכיר בעובדה שהמתי"א חייבת לעבוד בחופש הגדול, כי היא צריכה להתארגן גם למה שהם עושים בתכנית הזאת, וגם לקראת השנה הבאה. זאת אומרת האם במהלך השלושה שבועות האלה נוכל לקבל את המשך הרצף הטיפולי וגם אחר כך.

והדבר הנוסף שאני רוצה להגיד, זה שבמיוחד במערכת כמו שאתם מתכננים בשלושת השבועות האלה, מדובר בפעילות שהיא יותר חברתית והיא יותר פיזית, וילד שיש לו למשל 18 שעות, לא יוכל להסתדר. זאת אומרת האם אנחנו נוכל להתאים את שעות הסיוע, שמקבל ילד, באמת לכל השעות שיהיו בתוך התכנית הזאת, אחרת הוא לא באמת יוכל להיות בה. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
תודה. לילי, אחרונה.

<לילי הלפרין:>
אני רוצה לברך על התכנית היפיפייה הזאת, מחממת את הלב, כיוון חדש לחינוך, אבל אני רוצה לציין רווח משני נוסף שאולי לא היה במטרה הזו, שעוסקת בנושא של אלימות וגזענות אצל בני נוער. אני מנסה לבדוק איך אפשר להקהות את תחושת הניכור, שהיא אחד המקורות הראשונים לאלימות כלפי מערכת החינוך, של ילדים ובני נוער. והעניין הזה פה, שגם רות ציינה, על העניין של איך מחבבים. התכנית הזאת מחבבת את  בית הספר לאו דווקא על התלמיד, על הוריו ועל אחיו הבוגרים. 
אני עובדת עם אלימות של בני נוער, ובית הספר פתאום נראה אחרת. מערכת החינוך שכל כך סוחבת איתה את הניכור ואת הרגשות של הכעס, כאן הולכים לכיוון אחר.
<היו"ר עמרם מצנע:>
תודה. לילי גם ביקשה להזכיר שהיום זה  - - -

<שמעון אוחיון:>
קרן אור.

<לילי הלפרין:>
בדיוק, בדיוק. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
לילי ביקשה גם להזכיר שהיום זה יום המאבק בגזענות. 

כן, בבקשה.

<שלי מידד:>
שלום לכולם, קוראים לי שלי מידד, אני ממועצת התלמידים והנוער הארצית. 

<אבישי אברהם:>
אני אבישי אברהם, גם ממועצת התלמידים והנוער הארצית. 

<שלי מידד:>
רציתי רק להתייחס לאחת מהנקודות. קודם כל אנחנו מברכים על כל היוזמה והיינו גם שותפים מלאים עם השר. אנחנו מברכים את יושב ראש המועצה יגאל יוסף, שהייתה שותפה מלאה בכל התהליך, אז זה קודם כל.

דבר שני, רצינו להתייחס, רק היום אנחנו מדברים הרבה על היסודי ועל הגנים, אבל בכל הרפורמה של הגנים והיסודי צריך לזכור את בני הנוער, לשלב אותנו.  בתכלס, הנקודה היא לשלב אותנו. אם אנחנו לא נשתלב - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
בהדרכה.

<שלי מידד:>
אז השאלה היא, כולם התייחסו פה לגבי סטודנטים, על סטאז'ים, על כל מיני דברים כאלה, ובתור בת נוער זה לא כל כך מכוון אלי. השאלה אם יכול להיות שאפשר לשלב את בני הנוער כחלק מהפעילות, אם בשעות של התנדבות, כחלק מתעודת הבגרות החברתית, או חלק באמת של עבודה ושכר, כמו בקייטנות רגילות.

<היו"ר עמרם מצנע:>
כן, תודה. 

<אבישי אברהם:>
אני גם רוצה להוסיף. אנחנו רוצים קודם כל לציין לשבח גם את השר וגם את המנכ"לית על החופש הגדול שהיה שנה שעברה. קיבלנו תגובות מדהימות ומאד חיוביות על כל הנושא של 24/7 ועל האוהלים וכל מה שהיה, אז באמת כל הכבוד.

אנחנו רוצים גם להוסיף ולשאול אם אפשר באמת להוסיף את בני הנוער שיהיו מדריכים בקייטנות עצמן, כי זה בחופש הגדול ובני הנוער רוצים לעבוד וכן הם רוצים לחסוך כסף לשנה הבאה. אז אם באמת אפשר לעשות איזה שהוא קורס, או איזו שהיא הכנה, שככה בני הנוער באמת יוכלו להשתלב גם כמו שהוא משתלב בתנועות הנוער, ככה הוא יוכל להיות גם בקייטנה, כי הרבה ילדים גם נמשכים לאותה קייטנה בזכות אותו מדריך.

<רויטל לן-כהן:>
וככה אנחנו גם מונעים אלימות והתדרדרות לאלכוהול.

<היו"ר עמרם מצנע:>
תודה.

חברת הכנסת קלדרון.

<רות קלדרון:>
משפט סיום. אני רוצה לומר ראשית דבר מאחת מהמחנכות, אני משתתפת עם חבר הכנסת  ברכה, פוליאנה, שכשאימצו אותה והגברת דיברה על סדר היום, היא אמרה – אבל מתי אני אחיה? 

אני רוצה שנזכור שילדים צריכים גם לחיות. שזה לא יהיה יותר מדי מתוקתק כשהכל נורא חינוכי, אלא גם קצת - - - 

<קריאה:>
זה החיים האמיתיים. 

<רות קלדרון:>
עכשיו, אני אומרת את זה באופן עמוק גם להורים, שתודה רבה על היזומה, אבל אני חושבת, חלילה לנו לבטל את המילה הישראלית – החופש הגדול. אפילו אם זה יהיה הרבה יותר נוח לנו, ההורים, צריך לקרוא לזה חופש גדול, כי עבדים לי ולא עבדים לעבדים. אחד הדברים שהכי קשה לחנך ילד, זה להיות חופשי, זה להיות עצמאי, זה להיות ריבוני, זה להתמודד עם החופש שלו. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
תודה. 

<רויטל לן-כהן:>
להיות חופשי משתים עשרה. 

<גדעון פישר:>
ההורים חופשיים, לא הילדים חופשיים. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
המנכ"לית, בבקשה.

<מיכל כהן:>
אני אבקש לחלק את התשובה. דודי, בבקשה תתייחס לכל ההיבטים התקציביים והדיפרנציאליים, מעוטי היכולת. יהודית תתייחס לכל ההיבטים התוכניים ואחר כך אנחנו נוסיף.

<דודי מזרחי:>
אז ככה, קודם כל השלטון המקומי הוא באמת שותף מרכזי בתכנית ובאמת יהיו רכיבים תקציביים, שאכן השלטון המקומי ... בהם. צריך לזכור, אנחנו למעשה מאריכים את שנת הלימודים ומשרד החינוך והרשויות המקומיות מנהלות יחד את מערכת הלימודים. מטבע הדברים יהיו דברים שיהיו גם באחריות הרשויות.

יחד עם זאת, בחודשים האחרונים, בשיתוף פעולה עם מרכז השלטון המקומי, התחלנו לצמצם את ההשלכות התקציביות על כלל הרשויות ובפרט, באופן דיפרנציאלי, על הרשויות החלשות. קודם כל רשויות באשכולות 1-4 – המדינה תממן שם את כל עלות ההסעות, 100 אחוז עלות ההסעה, 100 אחוז העלות של הסייעות הרפואיות, דרך אגב שלא במהלך שנת הלימודים הרגילה.
עכשיו לגבי כל הארץ, הכנסנו רכיב שמגיע לכ-15% מעלות התכנית של תקורה לטובת ניהול ותפעול הפרויקט. ניקיון, החזקה, השתלמויות וכיוצא בזה, שאגב זה דבר שאין לו אח ורע בתכניות אחרות, מי שמכיר תכניות של המדינה. רכיב מאד משמעותי שצריך לתת מענה טוב לרוב הרשויות. יכול להיות שבקצה יהיו דברים שאנחנו נלמד גם תוך כדי תנועה, אבל זה חלק מהדברים.

מישהו דיבר כאן על ירושלים, ירושלים היא באשכול 4. באשכול 4 אנחנו מממנים מלא את כל הרכיבים של התכנית, אין עלות להורים.

אני אתייחס לגבי הנושא של ה-60 תלמידים - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
מה אתה בתל אביב מתפלא?

<שר החינוך שי פירון:>
הוא תיכף יתייחס גם לתל אביב.

<דודי מזרחי:>
אני אתייחס לנושא של 60 תלמידים: זה לא הייתה הכוונה ואולי אם זה הובן, אז זה הובן שלא כהלכה. אם יש בתי ספר שבהם אין מאסה קריטית של לפחות 60 תלמידים, אין הכוונה שהמסגרות לא יפעלו, אבל יכול להיות שמסגרות לא יפעלו בתוך המסגרת האורגנית של אותו בית הספר, ובשיתוף פעולה עם הרשות המקומית, נמצא את הדרך המיטבית להפעלה. יכול להיות שירכזו בשנה הראשונה את הפעילות בבית ספר אחד, בית ספר מסוים. נעשה ביחד, בשיתוף פעולה עם הרשויות. המטרה של כולנו היא להצליח, בהידברות. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
כן, תודה.

<שר החינוך שי פירון:>
דודי, לא התייחסת לגבי דיפרנציאל בתוך עיר. 

<דודי מזרחי:>
בהתאם להבנות שלנו עם השלטון המקומי, יהיה מנגנון של מתן מלגות לתלמידים מעוטי יכולת בתוך כל רשות. צריך גם לציין, זה לא עלה קודם לכן, שיש לנו שותפה לתכנית, את קרן הידידות, שקרן הידידות מקצה תרומה ייעודית, שבין היתר תופנה לטובת משאבים תוספתיים לרשויות חלשות, וכך נוכל לתת מענה ופעילויות מתוגברות, דווקא במקומות החלשים, וזה גם דבר נוסף.
<רויטל לן-כהן:>
מה לגבי הסייעות? עוד סייעת.

<דודי מזרחי:>
התכנית כוללת את כל השירותים שפועלים במהלך שנת הלימודים, הם ממשיכים לפעול מא' ועד תו. כל השירותים שפועלים במהלך שנת הלימודים, בין אם זה סייעות רפואיות, סייעות שילוב, סייעות חינוך מיוחד. כל השירותים שפועלים בשנת הלימודים.

<רויטל לן-כהן:>
אבל התייחסתי לנקודה הזאת שהפעילות מהסוג הזה שמדובר עליה בקייטנות האלה, היא פעילות שמצריכה יותר שעות סייעות משתלבות, כי ילד יכול להסתדר בכיתה ואומרים המורה מנחה את השילוב. בקייטנה אין מורה מנחה את השילוב, והוא לא יושב 45 דקות בכיתה, אז זה אומר שהוא נמצא כל הזמן בפעילות שדורשת סיוע, תיווך, הנגשה והתאמה. האם תתנו להם את הסייעות למלוא השעות?

<שר החינוך שי פירון:>
השאלה הזו בבקשה ליהודית. 

<מיכל כהן:>
אנחנו נותנים בדיוק את מה שאנחנו נותנים בשנת הלימודים. באמת, בואו  תברכו - - -

<רויטל לן-כהן:>
אז הם לא יוכלו להשתלב.

<מיכל כהן:>
לא, רגע, רויטל, בואו תברכו על זה שהיום אנחנו פעם ראשונה נותנים את כל השירותים, את כל השירותים שאנחנו נותנים. עכשיו, תזכרי - - -

<רויטל לן-כהן:>
גם מבחינת מתי"א?

<מיכל כהן:>
רגע, אני מבינה את הדאגה, אבל לכן אנחנו אומרים שמרבית הפעילות תתרחש בתוך בית הספר. זו המוטיבציה, לכן אנחנו לא קייטנת פעילות חוץ. אנחנו נותנים את השירותים - - -

<רויטל לן-כהן:>
גם בתוך - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
רויטל, שאלת. 
<רויטל לן-כהן:>
זה לא נענה.

<דודי מזרחי:>
רק עוד משפט, היינו קשובים מאד לנושא הזה של ילדי החינוך המיוחד. עלות תלמיד בחינוך המיוחד בתוך בתי הספר הרגילים היא כמעט פי שלושה לעומת המשאבים שהולכים לילד רגיל. התכנית היא מאד עשירה כלפי החינוך המיוחד, היינו מאד מודעים ורגישים לה. 

<רויטל לן-כהן:>
אני לא מדברת עכשיו על הכיתות. 

<דודי מזרחי:>
אני מדבר על כלל השירותים. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
כן, תודה. יהודית.

<יהודית קדש:>
בנושא של ההתאמות לאוכלוסיות שונות, אז לא כללנו באמת את הדוגמאות ליום לימודים אחד בכל המקומות, אבל בהחלט, חבר הכנסת נהרי, בנושא של ההתאמה של התכנים הפדגוגיים. אז אמנם לא כללנו כאן דוגמא ליום שנמצא בחינוך הממלכתי דתי, אבל אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם מנהל החינוך הדתי. יש לנו התאמות מדויקות לגמרי - - -

<משולם נהרי:>
זאת אומרת שיש גמישות. 

<יהודית קדש:>
לא רק שיש גמישות, יש גם הרבה מאד כלים ויש הרבה מאד תכנים שאנחנו בעצם מאפשרים לכל אחד מבתי הספר לבחור בהם. יש תכנים מאד מגוונים, מאד עשירים, גם למגזר הלא דובר עברית, גם לחינוך - - -

<מוחמד ברכה:>
למגזר הערבי.

<יהודית קדש:>
נכון, גם למגזר הערבי וגם למגזר הדרוזי. לכן אנחנו אומרים - - -

<מוחמד ברכה:>
המגזר הערבי זה.

<יהודית קדש:>
אז יש לנו למעשה התאמות לכן האוכלוסיות, וגם לחינוך המיוחד.

<היו"ר עמרם מצנע:>
קצת פחות רגישות למילים.

<יהודית קדש:>
במקום של שילוב תלמידים בוגרים בתוך המסגרת של בתי הספר של החופש הגדול, מבחינתנו זה winwin. אין ספק, הדלת היא ענקית לתוך הפעילות של הבוגרים. אנחנו בימים אלה עוסקים בהרבה מאד הכשרה של מדריכים צעירים. במקביל למסלול הזה, אנחנו משלבים כמובן ונותנים אפשרות לתלמידים מכיתות י'-י"א'-י"ב' – להשתלב בתכנית הזאת כחלק מהחובות שלהם לתעודות בגרות למעשה. אז אלה שני המסלולים.

<היו"ר עמרם מצנע:>
תודה. מיכל.

<מיכל כהן:>
אני חושבת שאמרו את הכל. רציתי רק לומר על מנגנון הביקורת, מישהו שאל. כפי שהצגנו, המפקחים, קודם כל המפקחים יאשרו את התכניות של הקיץ ובמקביל אנחנו עושים מנגנון של ליווי, הערכה ובקרה. זאת אומרת נדגום את הפעילות הקיימת, כדי פעם אחת לראות שזה מתיישם, מה שאנחנו רוצים. פעם שנייה כדי ללמוד ולראות האם מה שכיוונו זה מה שנכון וזה מה שיוצא. ניתן מערך ליווי לכאלה שיתקשו.

<היו"ר עמרם מצנע:>
כדאי לזכור, דרך אגב, שכספי חינוך צריכים להיכנס לחשבון בנק מיוחד, שזו עבירה פלילית להשתמש בהם לדברים אחרים. 

בבקשה.

<שר החינוך שי פירון:>
אני אומר כמה משפטים כלליים לצורך הסיכום. 

אחד, קודם כל אנחנו נמצא את הדרך המתאימה, בשיתוף עם הוועדה ובשיתוף עם חברים נוספים, האם הדרך הנכונה כדי לעגן את הרציפות היא הצעת מחליטים בממשלה, או דרך אחרת, אבל אנחנו לא נשאיר את זה כפרויקט שנמצא באוויר. כשנגמור להגיע לחתימה מדויקת על כל הדברים ותהיה לנו תכנית מלאה ונראה גם איזה משרדים שותפים, כי המנכ"לית כתבה, בצדק, משרדי ממשלה, אבל יש פה סיפור עם משרד התרבות שאנחנו במשא ומתן, וסיפור עם משרד החקלאות וכו' וכו'. 

כשנגמור את ההידוקים הללו, יש גם את קק"ל, ויש את מפעל הפיס, גורמים שונים שהם גורמים תוספתיים, נגיש את ההצעה על מכלול שותפיה, לעיגון חקיקתי מנהלתי ראוי, שלא ייווצר מצב שכל שנה ושנה הסוגיה תעלה מחדש לדיון. זאת הערה אחת שאני רוצה לומר, היא מאד חשובה. יש פה בשורה של התחלת דרך. זה לא סיום, אבל אנחנו מתחילים מהלך.

הדבר השני שאני רוצה לומר, תראו, אני רוצה להגיד משהו. אני מכיר את החינוך המיוחד, בכל הרשויות שאתם רק רוצים לבחון אותו – כמנהל, כמורה, בכל מגזר שתבדקו את הקשר בין אדם לבין המיוחד, אני מכיר את המערכת. וצריך לדעת, גם לגבי החינוך המיוחד, גם לגבי שאלות דיפרנציאליות בשכונות כאלה ואחרות, אי אפשר לתת את כל הפתרונות בשנה הראשונה ויש דברים שנלמדים תוך כדי תנועה, ויש דברים שמשתפרים בהם תוך כדי עשייה.

אני רק אומר בענווה שבשנה שעברה סייעות רפואיות – סידרנו. סייעות לפולין – סידרנו. הארכת יום לימודים ללקויות, שלפני כן לא קיבלו 1-4, סידרנו. רק זה, אתם יודעים, לא מדברים על זה, אבל רק זה זה איזה 70-80 מיליון שקלים. כאילו, אף אחד בכלל לא מדבר. הכפלנו את דורנר. הגעתי למשרד, היו 69 ילדים שהיו זכאים ליישום דו"ח דורנר. בשנה שעברה אנחנו עומדים על כ-1,500 - - -

<מיכל כהן:>
2,500, תוספת של 1,500.

<שר החינוך שי פירון:>
2,500, סליחה. מוסיפים 1,500 ואנחנו נעמוד על 2,500 ילדים בתוך דו"ח דורנר. 

<קריאה:>
גם חוק השאלת הספרים.

<שר החינוך שי פירון:>
אני מדבר על החינוך המיוחד. זאת סוגיה שלא טופלה, להבנתי, מצד אחד, ומצד שני לפעמים יש חשיבה שאם אנחנו הולכים למקום מסוים, אז צריך ללכת עד הסוף. אז אני רוצה להסביר משהו שהוא מאד חשוב בתבונה. אם אתה רוצה ללכת למקום ולהצליח, ואמרה את זה יפה שרה, אתה צריך לעקוף כל מכשול מעקב. כל מה שנוגע לפתיחת הסכמי שכר  - משמעותו החרבת כל המפעל כולו. למשל המתי"א, זה רק לפתוח את הסכמי השכר, זה רק להגיע למלחמת עולם עם כל העולם. 

אז לפעמים צריך לעבוד בתבונה, להתחיל את המהלך, לראות איך הוא עובד, למצוא דרכים. אני מעריך שכשנבנה אמון אז אנשים יותר מפוקחים ומצד שני גם יותר מרוככים ואף אחד לא מרגיש מאוים ואף אחד לא מרגיש שלוקחים לו ואף אחד לא מרגיש שעושים לו את זה בדלת האחורית. כל העניין שאנחנו  מדברים עליו כל הזמן זה אמון, אמון, אמון.

אז אני לא באתי כרגע להשפיע על מבנה השכר של עובדי ההוראה בישראל, כפי שאמרה שרה. כתוצאה מכך הם שותפים וכתוצאה מכך הם מרגישים שזה דבר בעל משמעות. להביא עכשיו רכיבים כאלה ואחרים, שאני מבין את הבעיה - שאני מניח שהם ייפתרו תוך כדי תנועה בהמשך - להביא אותם כבר עכשיו - פירושו של דבר לייצר מלחמת עולם ולא לעשות את זה בכלל. ולפעמים לא הכל קורה ביום הראשון. לפעמים דברים קורים תוך כדי תהליך.
לכן היה חשוב לנו לעבוד בתבונה. למקסם את שיתוף הפעולה, לעקוף דברים שיגמרו לנו לאיום אסטרטגי, לא איום נקודתי, לאיום אסטרטגי על פתיחת התכנית, וכל הדברים שהם מאיימים, שמנו אותם בשלב הזה בצד. אנחנו נעשה כל מאמץ לפתור אותם בהמשך.

ודבר אחרון שאני אומר, אני חושב שהוא מאד מאד חשוב כדי להבין את הסיפור הזה. אנחנו באנו לכאן היום, אני רוצה להבהיר, לא באנו להשיק תכנית. באנו להניח תכנית מוכנה. אנחנו לא באנו לכאן היום לספר מה אנחנו עושים, אנחנו באנו לכאן לספר מה עשינו. אנחנו לא באנו לכאן היום לספר מה אנחנו מתכננים, אנחנו באנו לספר מה יוצא לדרך בימים אלה כבר במניפה רחבה, לכל ילד וילד בישראל בכיתות א' ו-ב'.

סוגית הגנים נשקלה, בעיקר בגלל מה שנאמר על ידי החבר מאשדוד, אריה, שנפגשנו כבר פעם אחת. אני חושב שבגלל שישנן מסגרות, אמנם לא כולן, אבל ישנן מסגרות, רצינו ללכת למקומות שבהם אין אף מסגרת, וזיהינו שבכיתות א' עד ד' אין הם מסגרת, לכן אנחנו למקומות האלה.

יחד עם זאת, אמרתי שנה א'-ב', שנה הבאה ג'-ד', שנה אחרי זה ה' וגן. מה יקרה אם עוד שנה נקיים דיון ונחשוב א'-ב'-ג', גן, ד'-ה'? חברים, בואו נעבור את החופש הגדול הזה, נהיה כולנו שותפים, נעשה את זה הכי טוב שאפשר. אנחנו לא מדברים פה על חתונות קתוליות, אנחנו מדברים על משהו שאפשר לשנות. 

אם בסוכות, אחרי שנעשה סיכום, יתברר כתוצאה מהקולות בשטח, שהסדר של הצירוף לתכנית צריך להיות אחרת, נשקול את זה. כל מה שאמרתי, הדבר העקרוני הוא בשלוש שנים נקיף את כל המערכת. מה הוא הסדר? אתם יודעים מה? בואו נעבור קודם את א'-ב', נעשה את זה מקצועי, נדאג שכמה שיותר רשויות תהיינה, נלמד מהטעויות שעשינו, נראה מה חסר, נשלים את המקומות החסרים ונקבל החלטה. 

ודבר אחרון לבני הנוער. אנחנו נבוא גם, ולא התייחסתם לזה, לגבי השיתוף שלהם בעבודה - - -

<מיכל כהן:>
של הבוגרים? כן, בטח.

<שר החינוך שי פירון:>
אז מעבר לעובדה של העבודה וההשתלבות בתוך המהלך, אנחנו גם נציע לכם, באופן הרבה יותר רחב והרבה יותר עמוק מהשנה הקודמת, מגוון של תכניות חינוכיות מעשירות בשבילכם, כלומר כבני נוער. זה ייקח עוד קצת זמן. המנכ"לית שלי לא מוכנה שאני אצא עם משהו עד שהוא לא מודפס בחוברת, מדויק, כולל מי עושה מה, באיזה שעה וכו'. אז בשבועות הקרובים יהיה לכם דבר כזה, שהוא מרחיב באופן מאד מאד משמעותי.

וכפי שאמרה מיכל מהשלטון המקומי, אני שמח, אחד הדברים הכי חשובים שהיה לי לשמוע היום זאת האמירה שגם אתם מרגישים ששיתוף הפעולה הוא שיתוף פעולה הדוק ואחר. אנחנו נפגשים כמעט כל יום בימים האחרונים, בעוד מגוון רחב של סוגיות, כדי להדק את הממשק הזה בין השלטון המקומי לבין המשרד. אנחנו רואים את זה גורמים משלימים, אנחנו רואים את זה גורמים שצריכים ללמוד לעבוד יחד ולמנף את העשייה החינוכית. 

התחלנו משהו, אני בטוח שהוא יצליח, נעשה ביחד עוד הרבה דברים חשובים.

תודה רבה.

<היו"ר עמרם מצנע:>
אני רוצה לסכם ולומר כך.

אלף, באמת מגיעות כל הברכות כפי שנאמרו כאן. זה כיוון חשוב מאד, התחלתם אותו בשנה שעברה ואתם מקיימים את ההרחבה שלו השנה. אני גם מודה על כך שהבטחת לבוא לכאן מרגע שהתכנית תסוכם ותאושר על ידי הגורמים, ואכן אנחנו מקיימים היום, בשבוע האחרון של הכנסת, את המפגש הזה. 

חשוב לדעתי להבין שהמבחן הוא הביצוע. ניכר מאד שנתתם תשומת לב להרבה מאד פרטים. יחד עם זאת, המבחן הוא הביצוע, כי אתם לא המבצעים. מי שמבצע זה השלטון המקומי. אין לכם את מערך מנהלי בתי הספר. אינני יודע כמה מנהלי בתי ספר ייקחו חלק בתכנית באופן מעשי, אבל מי שבעצם מפעיל את התכנית, כמובן במימון שלכם, בהנחיות שלכם, זה השלטון המקומי, ועל כן שיתוף הפעולה פה הוא קריטי.

כמובן גם ההורים, גדעון. אתם צריכים, יש פה תחרות לא פשוטה עם הקייטנות. זה מסתיים בצהריים, הקייטנות ממשיכות עד אחרי הצהריים. הקייטנות מסיעות את כל הילדים בדרך כלל, כאן מסיעים על פי קריטריונים קבועים, וכמובן הקייטנות נותנות התפרקות, בידור ובילוי, ולכן יש פה תחרות לא פשוטה, ואתם צריכים לשדר כלפי מטה, לוועדי ההורים היישוביים והבית ספריים, את הערך החשוב, ולתת תוכן לתכנית הזו, כי אחרת היא לא תתקיים כפי שאנחנו רוצים.

אני גם מאד שמח על הדיפרנציאליות שאנחנו מנסים להכניס אותה בכל תחום ובכל מקום, גם ביישובים. דרך אגב, יש לי פה סקר משנת 2012, שבאשכולות 1-2 רק 6% מהילדים השתתפו בקייטנות, שזה בעיקר, דרך אגב, זה 99% היישובים הערביים. באשכולות 3-4 – 25%. בהחלט אני מקווה מאד שנראה פה כניסה מאסיבית לתוך אותם שכונות ויישובים חלשים.
צריך לזכור וזה עוד פעם לשלטון המקומי, בלי הצוות הקבוע של בית הספר, המזכירה, המנהלן, מאד קשה להפעיל את זה ולשמור גם על בית הספר כמו שצריך. כל שנה יש ויכוח איתם, כי הם אין להם את מערך החופשות שיש למורים ושומרים את ימי הפעילות שלהם לחודש השני, שבו מכינים. יש פה הרבה מאד דברים שחיי היום יום יהיו פחות קלים ופחות פשוטים מהתכנית עצמה, ולכן השלטון המקומי צריך להיות פה בהחלט שותף מלא בדברים האלה.

אני בהחלט מקווה שעושים צעד ראשון, חשוב מאד למימוש החלק הלא פורמאלי של היממה, של השבוע, של השנה, כי בסופו של דבר החינוך הוא, כפי שנאמר פה – 24/7 וזה בהחלט כיוון נכון וראוי.

עלו נושאים נוספים, החופשות בכלל, נושא הסייעות וההסעות בחינוך המיוחד שעסקנו בהן לא מזמן, נצטרך להמשיך לעסוק בהם. דברים רבים נוספים שמחכים כמובן לטיפולה של הוועדה.

דיברת הרבה על אמון, אז הוועדה נותנת בכם אמון מלא.

<שר החינוך שי פירון:>
אני חייב לומר שאני מאחל לכל שר יושב ראש כזה, גם - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
אה, זה לא - - -.  תודה רבה. 

<הישיבה ננעלה בשעה 11:25.>