PAGE  
2
הוועדה לפניות הציבור
13/05/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 57>
מישיבת הוועדה לפניות הציבור
יום שלישי, י"ג באייר התשע"ד (13 במאי 2014), שעה 12:00
<סדר היום:>
<הקמת מאגר מידע שיכלול את פרטי הנהגים שרשיונם נפסל- ישיבת המשך לישיבות הוועדה שהתקיימו בנושא ב- 15.10.2013 וב- 25.11.2013>
נכחו:

<חברי הוועדה:> 
עדי קול – היו"ר

אורי מקלב
<מוזמנים:> 
	ציון מזרחי
	–
	מנהל אגף הרישוי, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

	עו"ד חוה ראובני
	–
	סגנית בכירה ליועצת המשפטית, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

	גליה חרדון
	–
	אחראית שיטת הניקוד, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

	עו"ד יואל הדר
	–
	יועץ משפטי, המשרד לביטחון פנים

	רפ"ק סימונה זילבר
	–
	ראש תחום יעוץ וחקיקה, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

	שרית פיליפסון
	–
	ראש מערך תביעות תעבורה באגף התנועה, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

	רפ"ק גיורא קיוורקיאן
	–
	קמ"ד יחידות מבצעיות, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

	שבתאי גרברצנקי
	–
	דוברות, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

	דוד פורשר
	–
	מ"מ מנהל יחידת ממשל זמין, משרד האוצר

	עו"ד יפעת רווה
	–
	ייעוץ וחקיקה - פלילי, משרד המשפטים

	עו"ד גבריאלה פיסמן
	–
	ממונה, ייעוץ וחקיקה - פלילי, משרד המשפטים

	עו"ד עמי רוטמן
	–
	יועץ משפטי, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

	מרב רפאלי
	–
	מרכזת תחום חקיקה וכנסת, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

	יניב יעקב
	–
	מנהל תחום מדיניות ציבורית, עמותת אור ירוק

	שמעון סודאי
	–
	יו"ר אגוד קציני הבטיחות והתעבורה

	יוסף ספי דיין
	–
	קצין בטיחות, חבר מועצה, אגוד קציני הבטיחות והתעבורה

	עו"ד יהודה-אודי בן-ארי
	–
	יזם הקמת מאגר פסולי רישיון ופעיל בנושא


<מנהל/ת הוועדה:>
שלומית אבינוח
<רישום פרלמנטרי:>
ר.כ. חבר המתרגמים
<הקמת מאגר מידע שיכלול את פרטי הנהגים שרשיונם נפסל- ישיבת המשך לישיבות הוועדה שהתקיימו בנושא ב- 15.10.2013 וב- 25.11.2013>
<היו"ר עדי קול:>
אני שמחה לפתוח את הישיבה של הוועדה המיוחדת לפניות הציבור. שמחה, במקרה הספציפי זה לא מדויק, זו אמירה בלשון סגי נאור. זאת הישיבה מספר 3 או 4 בנושא המאגר ואני מאד מאד מאד מאד מוטרדת מהתשובות שקיבלתי ומהעובדה שאנחנו מתקדמים והולכים על צעדים ומסכימים על נסחים ואז אני מקבלת תשובות שבאמת בעיני הן זלזול בכנסת. 

מלכתחילה נאמתי ואמרתי לכם שהעובדה שהחוק הזה לא מיושם זה זלזול ופגיעה בכוחו של המחוקק. וזה שאתם אומרים שישבתם וניהלתם דיונים - אני מבינה, ישבנו וניהלנו דיונים, אנחנו גם מסכימים על דברים, הולכים איתם, אך אחד – אני לא מקבלת תשובה בזמן על מה קורה עם המאגר. יצא שהתקשרתי במשרד התחבורה לכל מיני גורמים כדי להבין מה קורה. דבר שני - עכשיו קיבלתי  תשובה שמשרד המשפטים חזר בו מהנוסח. זה מה שאמר לנו ברק - - -

<יפעת רווה:>
אנחנו לא חזרנו - - -

<היו"ר עדי קול:>
תיכף אנחנו נראה את כל האינפורמציה שאנחנו קיבלנו. אני אראה לכם. ברק לא נמצא פה, למרות שהוא כתב את המסמך. ושוב, משרד התחבורה עונה איזה מן משפט כזה שיטפלו בזה מתי שהוא, כשייעשה איזה שהוא שינוי, שעוד לא אושר תקציבית וכל המערכת הממוחשבת שלכם. התשובה הזאת באמת בעיני מזלזלת, כי אנחנו לא נחכה לשינוי במערכת הממוחשבת של משרד התחבורה, שיהיה מתי שהוא או לא יהיה מתי שהוא ולא יקרה אף פעם. 

אני אתחיל ואני מזכירה לכם שהחוק הזה מטיל את האחריות על המשרד לביטחון פנים. יואל הדר ניסה כהרגלו להתחמק מהאחריות הזאת, ולכן אנחנו הגענו לאפשרות שמשרד התחבורה יעשה אותה, ואם אנחנו לא נציע פתרון, המשרד לביטחון פנים יצטרך למצוא את הפתרון בשביל לעשות את זה, בלי שום טריק.

<יואל הדר:>
כמובן שיואל הדר מוחה על האמירה הזאת, שהוא כהרגלו - - -

<היו"ר עדי קול:>
אוקיי, יואל הדר לא יכול למחות. אני רק אצטט, קיבלנו מכתב ממשרד התחבורה ב-11 במאי 2014, שזה ממש לאחרונה. המכתב חתום על ידי עוזר המנכ"ל מר ברק טייכמן: "עולה כי ההצעה שסוכם עליה בישיבת הוועדה האחרונה שונתה". לדבריו ההצעה שונתה כי משרד המשפטים, לאחר קיום הישיבות בכנסת ולאחר הסכמתו להצעה, שינה את דעתו וציין כי הפתרון שהוצע בוועדה לא מקובל על משרד המשפטים, שכן המידע עלול לכלול פרטים רבים מדי על העבר התעבורתי של הנהג. 

<יפעת רווה:>
סליחה. אני חושבת שמדברים כאן על  - - - 

<חוה ראובני:>
אני רוצה העתק מהדבר הזה. אני לא יודעת על מה מדובר. אין פה שום  חידוש לעומת מה שהיה בישיבה הקודמת. אני אשמח שאנחנו נביע את עמדתנו ולא שמישהו אחר - - -

<היו"ר עדי קול:>
לא, לא, אני גם מאד מאד אשמח. אני אתחיל עם משרד התחבורה. אני רק אזכיר למי שלא היה כאן בדיון הקודם, אנחנו מצאנו איזו שהיא פשרה, פשרה שלא הייתה מקובלת, לא מוחלטת, לא מאפשרת, ומכיוון שאני חזרתי עכשיו מדיונים בוועדת חוקה, שם יצרנו מאגר לחייבים של ההוצאה לפועל, אז כל מיני טענות שלכם על חשיפת מידע ומאגרים שנבהלתם כאן, מפתיע אותי איך הבאתם אותם בחוק ההצעה לפועל. 
<יפעת רווה:>
לא מדובר שם על מרשם פלילי אני מניחה, אבל בסדר.

<היו"ר עדי קול:>
על חובות למיניהם. שוב, אני מזכירה לכולם, סיימנו את הישיבה האחרונה, שהיא הייתה לדעתי השלישית במספר בנושא הזה, שבה הייתה לנו איזו שהיא הסכמה על נוסח. יפעת התחייבה לנסח, היא ניסחה את הנוסח הזה, וחיכינו לתשובה מכם, חווה. 

מאז, אנחנו במשך כמה חודשים פשוט רודפים אחרי משרד התחבורה כדי לקבל תשובה, והתשובה שקיבלנו אתמול היא – ההצעה החדשה כוללת הקמת מערכת מחשוב שעלותה למעלה ממיליון שקלים. ההצעה החדשה מאפשרת לקציני הבטיחות לרכוש כרטיסים חכמים מאחת משתי חברות שמנפיקות כרטיסים. זו איזו שהיא הצעה תיאורטית שלא קיימת, שעוד לא אושרה, שאתם חושבים עליה. זרקתם פה איזה שהוא רעיון שלא מקובל עלי. אז בבקשה. 

<חוה ראובני:>
צר לי על האופן שבו מוצגים הדברים, כי אני רואה את הדברים בצורה שונה לחלוטין. לגמרי לא השתמטות מהחלטות הכנסת, אלא להיפך. אנחנו מנסים להגיע להצעה שהיא יותר טובה מההצעות שדובר עליהן עד עכשיו.

אני מבקשת להזכיר שבדיון האחרון הצגנו שקיימים כיום שני מקורות מידע לניקוד: אחד זה התדפיסים שניתן לקבל מעמדות השירות שלנו, שפרושות וכוללות המון מידע שמשרד המשפטים בשום פנים ואופן לא היה מוכן להסכים שקציני הבטיחות יראו אותם, בגלל שזה חשיפת מידע, כי זה כולל מידע מפורט על הרשעות, בניגוד לחוק המרשם הפלילי, ושזה לא מידע ש - - -

<היו"ר עדי קול:>
זה פלט שכל אחד יכול להוציא בעצמו.

<חוה ראובני:>
כל נהג יכול להוציא על עצמו ולמעשה אסור לאף אחד לבקש ממנו לראות אותו, בגלל הוראות ומגבלות שקבועות בחוק המרשם הפלילי לגבי חיסיון מוגבר שיש למידע מן המרשם הפלילי, לעומת מידע שחוק הגנת הפרטיות חל עליו.

האפשרות השנייה הייתה להציג תדפיס ממסך הנהגים, שבו רשום סך כל הנקודות. לזה משרד המשפטים הסכים, רק שלהצעה הזאת היו כמה חסרונות: אחד, זה חייב לפנות למשרדי הרישוי, להביא קהל למשרדי הרישוי, שאנחנו רק מנסים להוציא משם קהל. זה מכביד על הנהגים, מכביד על קציני הבטיחות. שתיים, זה מסך לא ידידותי למשתמש, כי זאת לא המטרה שלו. שלוש - - -

<היו"ר עדי קול:>
ולכן ביקשנו לבדוק את השירות, איזו אדפטציה צריך לעשות למהלך הזה.

<חוה ראובני:>
רגע, נכון, נכון. במסמך הזה למעשה אנחנו מציגים את האדפטציה שעשינו, כי עברנו שלב הלאה. דבר נוסף, חשבנו שסך כל הנקודות זה לא בדיוק המידע הרלבנטי. נכון להיום סך כל הנקודות הולך להיסטוריה של הנהג החל מתחילת 2003. ככל שיעבור הזמן, סך כל המידע הזה יכלול מידע משנת 2003. מידע יותר ישן פחות רלבנטי. 

אדם שיש לו נניח 40 נקודות, זה מאד משנה אם 40 הנקודות האלה נצברו לפני 10 שנים ובשנתיים האחרונות  יש לו 6; או שה-40 נקודות האלה נצברו בשלוש השנים האחרונות. זה מאד משנה את התמונה לגבי איזה מין נהג הוא. לתת את כל סך הנקודות בסך 2020 שכוללות את הנקודות שנרשמו בשנת 2003 ו-2004, זה בסופו של דבר מטעה ויכול להשחיר לשווא את פניו של הנהג.

ולכן עשינו עבודה ובמפורש לא רצינו את הקהל הזה במשרדי הרישוי. ונעשתה עבודה ונעשתה מחשבה על לאפשר לקציני הבטיחות לעשות שאילתה ממוקדת, ייעודית, מהמשרדים שלהם ולקבל את המידע הרלבנטי, המדויק להם. כאשר לעניין ניקוד אמרנו להרחיב את זה מעבר לסך כל הנקודות, אבל להישאר מתחת לסף שמשרד המשפטים לא יכול לקבל אותו. ההצעה שלנו הייתה – תאריך ומספר נקודות. 1.1.2012 – 6 נקודות. 1.6.2013 – 8 נקודות, בלי לכתוב איזו עבירה. 

כיוון שיש בערך 15 עבירות שיש להן 8 נקודות, לא חשפתי שום דבר מהמרשם הפלילי כאשר אמרתי שבתאריך מסוים נהג קיבל 8 עבירות. רק אמרתי שהוא ביצע עבירה מין הסוג שחל עליה 8 נקודות, שזה עבירות שמן הסתם המחוקק נתן להן חומרה. הוא גם יודע את התאריך - האם את העבירות האלה הוא עשה כשהוא היה נהג חדש וצעיר ואולי קצת פרוע, או שככה זו הנורמה שהוא מתנהג היום.
הצענו את זה למשרד המשפטים, משרד המשפטים - - -

<אורי מקלב:>
ועל תקופות שלילה יהיה את המידע הזה? אם היו לו תקופות שלילה ב-10 השנים האחרונות?

<חוה ראובני:>
רגע, אני תיכף אענה, אני תיכף אסביר. בנוסף, ביקשנו לקבל  - - -

<אורי מקלב:>
האם הייתה לו שלילה, הוא היה בר שלילה.

<חוה ראובני:>
כמובן. אז זה לגבי מרשם פלילי, שזה כבר שיפור לעומת התדפיס, מה שכינינו בישיבה הקודמת - התדפיס הרזה. נותן יותר מידע, יותר רלבנטי. העובדה שזה יינתן מהמשרד של קצין הבטיחות – זה נוח לו, זה נוח לנו, מבחינת אפשרויות הגישה. הוא יוכל לעשות את זה בתדירות גבוהה. 

ברור שהוא צריך לקבל מידע על דרגת הרישיון ותוקף הרישיון נכון להיום, האם הרישיון בתוקף ולאיזה דרגות, כי אם הוא רוצה שהוא ינהג אצלו, הוא צריך לדעת אם יש לו רישיון מתאים לרכב שבו הוא רוצה לנהוג.

ביקשנו מאיגוד קציני הבטיחות גם להעביר לנו פירוט נוסף עם איזה עוד נתונים הם חושבים שרלבנטיים להם, על מנת שנבחן אותם, על מנת להגדיר במדויק את השאילתה הזאת, כדי שהם יגידו מה הם רוצים. אנחנו נסנן את זה. אני לגמרי לא מתחייבת שכל דבר שהם מבקשים הם יקבלו - מסננת מקצועית, מסננת משפטית. ובסופו של דבר תיתפר חבילה ייעודית, שבה הם יקבלו את המידע המתאים והנכון והדרוש והרלבנטי והחוקי, כדי שהם יוכלו לסנן את הנהגים – גם המועמדים וגם העובדים. 

בחודשים האחרונים זאת העבודה שנעשתה, לאפיין ולהגדיר את המערכת הזאת. על מנת לאבטח את זה, על מנת שהשאילתה הזאת לא תהיה פרוצה לכל דורש אלא רק לקציני הבטיחות, ולא לכל האקרים עם גישה מרחוק, אנחנו רוצים להקים מערכת שיש לנו דומה כזאת עם לקוחות נוספים. אנחנו כבר פועלים עם מערכות כאלה, שמחוברות דרך ממשל זמין, שיש להן מערך אבטחת מידע ו - - -

<היו"ר עדי קול:>
רק שנייה, שנייה.

<חוה ראובני:>
ועם כרטיסים חכמים שמאפשרים - - -

<היו"ר עדי קול:>
לא, לא, שנייה. שוב, אמרתי קודם כל תספרו. כבר אמרתי את זה, אנחנו מדברים על המאגר ועד עכשיו הכל היה בסדר. ברגע שאת מתחילה לחבר את זה לאיזו מערכת גדולה, לממשל זמין ועכשיו צריך לעבוד עם המערכת, אתם אומרים עכשיו אנחנו נעשה את זה בתנאי ש-, ומיד תגיעי לזה שזה עולה מיליון שקלים, נכון?

<חוה ראובני:>
במכתב כתוב לי חצי מיליון שקלים, ופלוס התחזוקה השנתית, כאשר המשרד לביטחון פנים אמר שהוא יעמיד לרשותנו תקציב שקיים אצלו, לצורך מאגר פסולים, שכמובן  צריך להיות דיון כספי בין אנשי התקציבים של שני המשרדים, כדי להגיע ל - - -

<היו"ר עדי קול:>
את הדיון הכספי אני ביקשתי כבר לעשות לפני חצי שנה, סליחה  - - -

<חוה ראובני:>
אי אפשר היה - - -

<היו"ר עדי קול:>
ואני דיברתי עם המנכ"ל, שיבדוק קודם כל האם יש כספים שהולכים להעביר אותם, כי זו הייתה אמירה של יואל הדר שלא בהכרח היא מגובה בשום צורה. אני לא יודעת איך מגבים את האמירות שלו. שוב, אני - - -

<חוה ראובני:>
אני בטוחה שחזקה על מר הדר שהוא לא מבטיח מה שהוא לא יכול לקיים. 

<יואל הדר:>
האמון שלי פה בוועדה הוא ... ... מתחת לשולחן. 

<היו"ר עדי קול:>
נכון.

<חוה ראובני:>
אני לא יכולתי, עד שלא בניתי את המערכת לא יכולתי לתת להם דרישה כספית. כמה עולה דירה במדינת ישראל? מיליון או ארבע מיליון? תלוי איזו. 

<היו"ר עדי קול:>
שנייה, סליחה, אתם זוכרים שאני לא מרשה לדבר ככה. אחד, קודם כל ארבעה מיליון ולא ארבע מיליון, זה בעברית. 

<חוה ראובני:>
צודקת.

<היו"ר עדי קול:>
זה דבר ראשון. דבר שני, אנחנו מדברים על חוק. את רוצה שאני אזכיר לך מתי החוק הזה חוקק? 

<חוה ראובני:>
בסדר, ידוע לי.

<היו"ר עדי קול:>
החוק חוקק בשנת 2006.

<חוה ראובני:>
החוק הזה לא היה באחריותי לבצע אותו בשנת 2006.

<היו"ר עדי קול:>
אנחנו היום בשנת 2014 כבר, ואנחנו מקיימים דיון שלישי ועכשיו מתי את צופה שאפשר יהיה להפעיל מערכת כזאת?

<חוה ראובני:>
במחצית השנייה של שנת 2015.

<היו"ר עדי קול:>
במחצית השנייה?

<חוה ראובני:>
כן.

<היו"ר עדי קול:>
זאת אומרת עוד כמה?

<חוה ראובני:>
עוד שנה.

<היו"ר עדי קול:>
שנה. שנה מהיום, כשהתחלנו בשנת 2006. וגם אז, תזכרו - - -

<חוה ראובני:>
אני מבקשת לא להגיד את 2006 למשרד התחבורה. לנו לא הייתה שום חובה. רק לפני חודשים התחלנו לדבר על הדבר הזה.

<ציון מזרחי:>
... ...

<היו"ר עדי קול:>
ציון, אם אתה תדבר בלי רשות דיבור אני אוציא אותך, כי לא נתתי לך רשות דיבור. היחידה שמדברת עכשיו זו חווה, ואני מבקשת שתעשה את זה באישור.

<ציון מזרחי:>
אבל אי אפשר כל הזמן להגיד 2006 – משרד התחבורה, זה לא .... אני מצטער.

<היו"ר עדי קול:>
שנייה רגע, אני מבקשת. 

<קריאה:>
אבל זה מדינת ישראל.

<ציון מזרחי:>
בסדר, אתה צודק אדוני. 

<היו"ר עדי קול:>
גם אתה אל תדבר בלי רשות דיבור. ציון, אם אתה תדבר עוד פעם אחת בלי רשות דיבור אני אוציא אותך ואני רצינית לגבי זה. לא אמרתי 2006 משרד התחבורה. אמרתי – אני מזכירה לכם שהחוק חוקק בשנת 2006. יש מחויבות לי כמחוקק ולכם כרשויות ממשלתיות, להעביר את החוק הזה ולגרום לו להיות מיושם.

אני מזכירה לכם שמראש החוק מבקש מאגר של פסולי רישיון שיהיה פתוח לציבור. זה החוק שעבר בוועדת שרים, זה החוק שכולכם אמורים לקיים אותו. זה שונה לחלוטין מהדבר הזה שמדברים כאן, שאולי יהיה תקף עוד שנה וגם אז ייתן רק לקציני הבטיחות באיזו שהיא דרך עשויה. אז זה גם לא יישום של החוק בשום דרך כזאת - - -

<יפעת רווה:>
אבל הוא נותן מידע שהוא הרבה יותר קריטי לקציני הבטיחות מאשר - - -
<היו"ר עדי קול:>
לקציני הבטיחות. שוב, החוק שעבר בוועדת השרים, אני מזכירה, עבר בכנסת והוא החוק הקיים במדינת ישראל. שוב, אתם לא ביקשתם לבטל את החוק הזה. אני אומרת - - -

<קריאה:>
ביקשנו. ביקשנו.

<יפעת רווה:>
אנחנו ביקשנו להגיע לפתרון.

<היו"ר עדי קול:>
ביקשתם להגיע לפתרון, נכון? וכרגע החוק במדינת ישראל אומר שאמור להיות מאגר שבו יופיעו כל האנשים שרישיונם נפסל. זה אומר שאני יכולה להכניס את מספר תעודת הזהות של יואל הדר, ואוכל לדעת אם רישיונו פסול או לא. זה מה שהחוק אומר וזה לא קיים. 

אנחנו יוצאים מנקודת הנחה ששוב, אנחנו מנסים לפתור את הבעיה הזאת ואנחנו לא מגיעים לפתרון. אם אתם אומרים לי עוד שנה וחצי אנחנו ניתן אם יהיה כסף מהמשרד לביטחון פנים. וגם, אני באתי היום לדיון, אתם ידעתם שיש בעיה של כסף, נכון? שאתם לא תעשו את זה אם לא יהיה תקציב.
<חוה ראובני:>
אנחנו אומרים את זה כבר - - -

<היו"ר עדי קול:>
שנייה חווה, אני מדברת עכשיו, לא את. ידעת שיש בעיה, שאת מביאה לי לפה הצעה כשאין לך גיבוי כלכלי, אלא אם תקבלי את הכסף. ואתם יודעים, לכן קבעתי דיון, כי אני רודפת אחריכם כבר חצי שנה עם טלפונים לכל משרד התחבורה. לעוזי יצחק, דיברתי עם כולם. למה לפני הדיון הזה לא פנית ליואל הדר או למי שזה לא יהיה במשרד לביטחון הפנים שאמר ככה זה עולה? האם סיימת את זה אתמול בבוקר? לא, נכון? למה אני לא מקבלת היום תשובה שאומרת לי – פנינו, הם מעבירים לנו את הכסף ואנחנו יוצאים לדרך עם המאגר. למה אני מקבלת עוד פעם תשובה כזו, סליחה? אני רוצה תשובה למה זה עוד פעם תשובה תיאורטית.
<חוה ראובני:>
זו לגמרי לא תשובה תיאורטית. אנחנו נמצאים בשלב הרבה יותר מתקדם של עיצוב - - -

<היו"ר עדי קול:>
באותו שלב שאין לך מעבר - - -

<חוה ראובני:>
להגיד באופן כללי שנקנה שמלה, אני עדיין לא יודעת כמה תקציב יש לי בשביל זה.

<היו"ר עדי קול:>
אני מאד אוהבת את הדוגמאות ואת המטאפורות. על הנייר, אין לי היום יותר מאשר נוסח כללי, של איזו שהיא שאילתה שגם עוד לא סיימת אותה, כי אמרת שפנית לקציני הבטיחות. מתי פנית אליהם?

<חוה ראובני:>
הפנייה אליהם נעשתה השבוע לדעתי.

<היו"ר עדי קול:>
אז מה קרה בחצי השנה האחרונה? ותסלחו לי, אם לא הייתי קובעת דיון – זה גם לא היה קורה. זה באמת לא לעניין. אם לא הייתי קובעת דיון – לא הייתם עושים כלום. אני התקשרתי אליך, אני התקשרתי לכל האנשים במשרד התחבורה, לא עשיתם עם זה דבר ועכשיו פנית לקציני התחבורה? 

אני מבקשת, כשאתם מגיעים לוועדה בכנסת לבוא עם תשובות ולא להגיד לי – יש לי פה איזה רעיון כללי של שאילתה שאני אעביר לקציני הבטיחות, הם ישיבו לי, אני אנסח ואז אני אבדוק עם המשרד לביטחון פנים, ואז אני אחליט אם יש לי תקציב ואז אני אגיד לך מה התכנית. את רוצה שאני אגיד מתי היו הדיונים הקודמים? אני כבר שנה רודפת אחריכם על הדבר הזה. דיברנו על להגיש בג"ץ ואני חושבת שאין שום סיבה לא להגיש בג"ץ על הדבר הזה. באמת. 

יש פה חוק שמשנת 2006 לא מקוים. נכון, זו לא אחריות שלך, אל תעני לי על הדבר הזה. תעני לי על איך את מגישה לכנסת, כשהתחייבת לחזור אלי עם נוסח תקנות אחרי חודש. לא משנה, בדיון הקודם, ואת אומרת לי – החלטתי לשנות את הכל. עדכנת אותי שהחלטת לשנות את הכל בנוסח? ועדת הכנסת ביקשה ממך משהו, לחזור אלי עם נוסח של תקנות.

בדקתם את זה, החלטתם שזה לא ראוי, למה לא חזרת אלי - אני הוועדה שמולה את עובדת – להגיד לי החלטנו לשנות את זה לגמרי, אנחנו הולכים על שאילתה. להגיד לי שיש את התהליך הזה. את יודעת, הייתי שואלת אותך באיזה מצב זה, הייתי אומרת אני אקבע דיון בעוד שבוע, כשתחזרי אלי עם תשובות. למה? תראי איזה פורום. פורום של האנשים האלה, כולם הגיעו בשביל כלום. באמת אני אומרת, ואני  התעקשתי שישבו כאן כל האנשים ומה אני אמורה לעשות? להגיד לך נכון, תלכי עכשיו חוה ותבקשי ממנו את התשובות ותנסחי את השאילתה ותלכי למשרד הפנים. זה לא הגיוני. זה באמת לא הגיוני.

אז שוב, אנחנו יכולים לבחור להגיש בג"ץ, אני יכולה, אין לי בעיה. אנחנו נגיד בג"ץ נגד הדבר הזה, אבל ניסינו למצוא פתרון כולם ביחד, ואני באמת, כשאני אומרת שאני  מרגישה זלזול – כי זה באמת זלזול. כי היום כל מה שיש לי על השולחן זה שאילתה תיאורטית שאחד – לא סיימת אותה בהגדרות שלה, אז אני לא יודעת איזה אינפורמציה את הולכת לבקש ואני לא יודעת אם זה באמת יעזור לקציני הבטיחות. ושניים, לא בדקת את זה תקציבית, האם המשרד לביטחון פנים מסוגל לתת. ואני מוכנה לנחש שהמשרד לביטחון פנים לא הסכים לתקצב מערכת שלמה כזאת. 

<יואל הדר:>
אני לא יודע למה את אומרת ויוצאת מתוך הנחות. קודם כל אמרת לגבי כל מיני הנחות, עכשיו את מקבלת לגבי משרד לביטחון פנים כל מיני הנחות. עוד לא קיבלנו את זה, אנחנו נבחן - - -

<היו"ר עדי קול:>
נכון, אבל השורה התחתונה היא שלא קיבלנו את זה. אני שואלת, מה. חברת כנסת באה ואומרת לך, הוועדה לפניות הציבור, שאתם מחויבים, ואני יכולה לקרוא מתקנון הכנסת מה המחויבות שלכם לוועדה ואתם באמת עושים מאיתנו צחוק. סליחה, עושים מאיתנו צחוק. את יכולה להגיד לא, את יכולה לתת לי דוגמא לשמלה וזה יהיה מצחיק באותה מידה. אבל עכשיו אני רוצה לדעת מה אנחנו אמורים לעשות? להגיב לשאילתה התיאורטית שאנחנו לא יודעים מה היא תהיה? לשבת פה ביחד? 

את יודעת מה, תלכו החוצה עכשיו ותבדקו ותגידו אם יש את הכסף הזה לבוא לסגור. 

<חוה ראובני:>
אני חושבת שהאמירה שזו שאילתה תיאורטית, שאולי פעם תהיה, אני חושבת שאפשר לומר הכל, אבל אני לא חושבת שזה תואם לא את המציאות ולא את המסמך.

<היו"ר עדי קול:>
אז באיזה אופן היא לא תיאורטית?

<חוה ראובני:>
אנחנו יודעים איך זה הולך להיות, התקשורת בין קציני הבטיחות אלינו. אנחנו יודעים בהקשר של שיטת הניקוד מה אנחנו רוצים, אנחנו יודעים לגבי חלק מנתוני הנהגים, אנחנו יודעים כמה זה עולה. כל הדברים האלה כבר כתובים פה על הנייר, שגברתי קיבלה. נכון ש - - -
<היו"ר עדי קול:>
מה שהופך את זה לנייר תיאורטי. אתם יודעים כמה זה הולך לעלות, אתם יודעים מה אתם צריכים. ודרך אגב, זה לא סופי השאילתה, כי אמרת שאת מקבלת תשובה - - -

<חוה ראובני:>
אמרתי שדברים מסוימים אנחנו כבר יודעים והם ביקשו עוד מרכיבים.

<היו"ר עדי קול:>
אז הדבר היחיד, השבוע לפני יומיים העברת להם את זה. עכשיו תשמעו, אין טעם. באמת, אין טעם לדיון הזה. כולם באים. אנחנו נקבע דיון נוסף ואני רוצה את כל התשובות. אם אתם מגיעים לכאן בלי התשובות, אני לא יודעת. אני אומרת לכם, אני אגיש את הבג"ץ. אני אישית מגישה את הבג"ץ נגד זה. ואת אומרת זה לא איכפת לי, לא משנה לי, כי זה לא אני. אני חושבת שזה ביזיון.

<חוה ראובני:>
אני לא אגיד כזה דבר, כי אני מדינת ישראל ואני ממשלת ישראל לא פחות מהמשרד לביטחון פנים.

<היו"ר עדי קול:>
נכון - - -

<חוה ראובני:>
ואני מלווה את הנושא הזה מתחילתו.

<היו"ר עדי קול:>
נכון, ובגלל זה כשאמרתי 2006 לכולם, לא אמרתי, שוב, לא אמרתי את זה למשרד התחבורה ולא למשרד המשפטים, למרות שבעיני גם משרד המשפטים אחראי על זה שחוקים צריך לקיים, ואני אומרת - - -

<אורי מקלב:>
רגע, משרד האוצר נמצא פה?

<היו"ר עדי קול:>
כן, אבל זה לא קשור.

<אורי מקלב:>
כן, אבל אם הוא בא ואומר שהכסף הזה של הפרויקט הזה, אם אנחנו מסכימים או לא מסכימים זה עוד דבר. אבל אם נניח אנחנו מסכימים למתווה של משרד המשפטים - - -

<היו"ר עדי קול:>
אנחנו עוד לא יודעים את כל המתווה, כי אנחנו לא יודעים איזה אינפורמציה הקצינים יקבלו.

<אורי מקלב:>
אז נניח שאנחנו מסכימים. 

<חוה ראובני:>
זה לא משפיע על עלויות אם יש את השורה הזאת או את השורה הזאת.

<היו"ר עדי קול:>
זה משפיע על השאלה אם אנחנו מקבלים את המאגר הזה, את השיטה הזאת כחלופה למאגר או שלא.

<אורי מקלב:>
סליחה, כהצעה, אולי כהבנה. נניח שהוועדה מקבלת את המתווה של משרד התחבורה ומשרד המשפטים כשלב ראשוני, גם אם הוא לא תואם את כל החוק, רק כשלב ראשון. עכשיו, משרד האוצר בא ואומר שיהיה את הכסף הזה בתוך תקציב משרד התחבורה, אז יש את התשובה לגבי הכסף, ואנחנו יכולים לראות - - -

<היו"ר עדי קול:>
אז בואו נעשה. גם אני וגם אתה מכירים את האוצר, אז בוא ניתן לו לדבר. 

<חוה ראובני:>
גברת קול, אני יכולה אולי להמשיך? אמרתי את מה שכבר סוכם במתווה - - -

<אורי מקלב:>
כן, מתווה, אבל לא אמרת על - - -

<קריאה:>
אני הגוף שאמור לבצע את זה - - -

<היו"ר עדי קול:>
אוקיי, שוב, לבצע. אין פה נציג של משרד האוצר, אבל שוב - - -

<אורי מקלב:>
אבל אולי ציון יכול לבוא ולהגיד עכשיו שיש תשובה מתוך החשבות של המשרד, שהדבר הזה - - -

<היו"ר עדי קול:>
התשובה היא שלא. 

<אורי מקלב:>
יתוקצב בשנת 2015, או, מי עכשיו - - -

<חוה ראובני:>
מהחשבות של המשרד שלי אני יודעת שהתשובה היא לא, והיכולת שלנו לבצע את זה זה בהנחה שמר הדר, ויש לי אמון מלא במר הדר, שכאשר הוא מתחייב שהוא יעמיד לרשותנו תקציב שיש אצלו למאגר פסולים שלא מתבצע, יש לי אמון מלא בו שכשהוא אומר את זה הוא יודע מה הוא אומר, ושהוא יעמוד מאחורי זה ושזה יקרה. 

<היו"ר עדי קול:>
רגע, דקה, אני אסביר. הצעת החוק הזאת מטילה על המשרד לביטחון הפנים לבצע את המאגר. הוא לא ביצע. ההנחה התיאורית היא שיש איזה שהוא תקציב שהוא קיבל מתי שהוא בשנת 2006, כדי לבצע. ואז אמרנו שאם הם יבצעו בסוף, המשרד לביטחון פנים יעביר את הכסף. עכשיו, כיוון שאנחנו מכירים משרדי ממשלה, הכסף הוא תיאורטי משנת 2006, אף אחד עוד לא דיבר על זה, אף אחד עוד לא תיקצב את זה לא במשרד לביטחון פנים, זאת אומרת שהשאלה היא תיאורית לחלוטין. 

<אורי מקלב:>
נראה לי שהוא כן צריך ... בעניין הזה.

<היו"ר עדי קול:>
אם יואל לא הולך להגיד במובן הזה  - - -

<אורי מקלב:>
יש לו תקציבים והוא יכול להעביר את זה לכאן.

<היו"ר עדי קול:>
אם זה יתוקצב – אני אין לי מה לעשות פה. 

<יואל הדר:>
אז זה טוב?

<היו"ר עדי קול:>
לא. 

<יואל הדר:>
זה החלק הטוב של העניין.

<היו"ר עדי קול:>
יואל – כן ולא. עם נאום קצר לפני, אני מרשה לך.

<יואל הדר:>
טוב, אז אמרתי, כמו שאמרתי בדיון הקודם – נקבל את הפירוט התקציבי ממשרד התחבורה. אם זה יהיה פירוט תקציבי שהאנשים שלי יוכלו לחיות איתו, בהחלט אני מקבל את זה שאנחנו היינו צריכים לעשות את זה, ואנחנו צריכים לתקצב גם את הפרויקט החלופי של זה. 

<היו"ר עדי קול:>
טוב, היום יום שלישי. אני רוצה תשובה ביום שני. אני מצטערת. יש ישיבה ביום שני, שתהיה תשובה.

<יואל הדר:>
מה יום שני? לא תוכל להיות לנו תשובה כי הם לא העבירו לנו. 

<היו"ר עדי קול:>
היא אמרה שיש לה הערכה תקציבית. 

<יואל הדר:>
אנחנו צריכים לבדוק את זה.

<היו"ר עדי קול:>
אז יום שני. יואל, היה צריך את זה להיום, היה צריך את זה לפני חצי שנה. אני מצטערת.

<יואל הדר:>
אבל לא קיבלנו את זה.

<היו"ר עדי קול:>
אז הנה, העברת את זה?

<חוה ראובני:>
אני מחזיקה את המסמך של ברק - - -

<היו"ר עדי קול:>
לא את המסמך של ברק. 

<חוה ראובני:>
אני - - -

<היו"ר עדי קול:>
לא, לא, חוה, שנייה. 

<חוה ראובני:>
אני עומדת פה בשם כל המשרד, ברור לי לחלוטין, אבל אני לא יודעת - - -

<היו"ר עדי קול:>
נכון, אבל חווה, סליחה - -- 

<חוה ראובני:>
בסדר, בקטע של פירוטים אין אצלי. 

<היו"ר עדי קול:>
סליחה, אני רוצה לסיים. את אמרת לי שאנחנו עשינו הכל. אמרת במילים האלה, את רוצה שאני אחזור לפרוטוקול? אמרת הערכה תקציבית, אמרת שביצעתם את כל התהליך. זאת אומרת שכל מה שנשאר זה להחליט אם יש כסף, נכון? איך הם יחליטו אם יש כסף אם הם לא קיבלו את ההערכה התקציבית?

<חוה ראובני:>
הם צריכים לקבל, נכון.

<היו"ר עדי קול:>
אז אני רוצה שעד יום שני הם יקבלו ואתם תחליטו. 

<יואל הדר:>
אני לא יכול לתת תשובה עד יום שני.

<היו"ר עדי קול:>
אני מצטערת, אתם תתנו תשובה יום שני. יואל, אנחנו חצי שנה על הדבר הזה ואתה עכשיו מתחיל. אתה משנת 2006 לא מקיים את זה. החוק הוא שלך. החוק שלך ואתה לא מקיים את זה. אז אתם יודעים, משרדי הממשלה יודעים לעבוד מהר. הם יעבדו מהר והם יתנו לנו תשובה ביום שני. אני מצטערת. 

שני דברים, אתה צריך לתת לה - - -

<קריאה:>
היא קיבלה, היא קיבלה.

<היו"ר עדי קול:>
אה, היא קיבלה. למה זה עובד כל כך מהר כשזה בא מקציני הבטיחות והם יכולים ביומיים להעביר - - -

<חוה ראובני:>
כי הם נותנים משהו בכזאת רזולוציה – היסטוריה תעבורתית. את שתי המילים האלה אפשר לכתוב ביומיים. אבל מה זה היסטוריה תעבורתית, אני מניחה שנצטרך לדבר על זה קצת יותר. להגיד לי היסטוריה תעבורתית, זה - - -

<היו"ר עדי קול:>
יש לכם עד יום שני לדבר על זה, ואנחנו  - - -

<חוה ראובני:>
אגב, מוסכם דרגת רישיון, תוקף רישיון, פסילות, כשזה כמובן כולל פסילות בהווה, על ניקוד כבר אמרתי, הדברים האלה מוסכמים. בעצם השאלה שנשארה פתוחה זה הנושא של האם יימסר מידע גם על דברים שקרו בעבר והסתיימו. למשל, פסילות שהיו בעבר. כשהם אומרים היסטוריה תעבורתית, אז - - -

<היו"ר עדי קול:>
אז אני מניחה שפסילה זה לדבר עם משרד המשפטים.

<חוה ראובני:>
לא, על עצם העובדה שהרישיון נפסל. 

<היו"ר עדי קול:>
אין לכם בעיה עם זה? אין להם התנגדות.

<אורי מקלב:>
רגע, אז מה ההבדל אם ניקוד בעבר אתם כן נותנים ופסילה בעבר לא. מה ההבדל?

<חוה ראובני:>
ניקוד בעבר מעיד על תרבות נהיגה. זה אופן הנהיגה, זה איזה שהוא דפוס התנהגות. פסילה בעבר מעידה על אירוע חד פעמי. יכול להיות נהג נורמטיבי לגמרי, שהיה לו פספוס, הסחת דעת, טעות, אסור שיקרה, מסוכן כשזה קורה, אבל זה יכול להיות נהג נורמאלי לגמרי וזה קרה והוא קיבל פסילה לשלושה חודשים. לכן זה לא בדיוק אותו דבר. 
<אורי מקלב:>
אבל ברגע שאתם צמצמתם את זה רק לקציני בטיחות של רכב, זה כבר שיקול שלהם מה הם רוצים ואיך הם רוצים - - -

<היו"ר עדי קול:>
איך להתייחס לזה.

<אורי מקלב:>
איך להתייחס לזה. זה לא צריך להיות שיקול שלנו בעניין הזה. אנחנו צריכים להעמיד את המידע, ואחרי זה, מכיוון שהם נושאים באחריות – אז המידע צריך להיות. אני חושב שפסילה זה החלק החשוב ביותר. זה כבר לוקח בחשבון בשקלול, הוא גם יכול לחקור או לתחקר את הנהג למה הייתה הפסילה. הנהג יכול להגיד הפסילה הייתה בעקבות כך וכך, ואני לא הייתי אשם. הייתה תאונת דרכים שאני לא הייתי אשם, ילד קפץ לכביש, אני לא הייתי אשם לגמרי, קיבלתי חודשיים פסילה אוטומטית ויצאתי זכאי, אז לא צריך לפסול אותי, הפוך – אני נהג זהיר. 
אז אנחנו יכולים גם בעניין הזה להתגבר על ידי כך שאנחנו אומרים פסילה מעל שנה, שזה אומר שאחרי פסיקה או מעל חצי שנה, שזה רק פסילה שהיא באה או מהצטברות של נקודות או יכול להיות רק מ - - -

<חוה ראובני:>
מר מקלב, אני חושבת שזה דבר ש - - -

<אורי מקלב:>
ומה זה ניקוד? הוא לא חד פעמי? 

<חוה ראובני:>
לא. לכן יש תהליך. לכן אנחנו נותנים על כל אחד ואחד. 

<אורי מקלב:>
אז אם זה חד פעמי - - -

<חוה ראובני:>
אז לכן אתה רואה תמונה על פני 10 שנים אחורה. מר מקלב, אני לא אומרת שלא. לא אמרתי שלא, אמרתי שזה דבר שצריך לחשוב עליו והדברים שאדוני אומר הם דברים שבהחלט צריך לחשוב עליהם והם לגמרי רלבנטיים. 

<אורי מקלב:>
אני לא רוצה להיכנס למחשבה של המשפטנים. אני לא מבין מדוע הדבר הזה הוא יותר נניח חמור או קל, השיקול הזה, מאשר הנקודות. 

<חוה ראובני:>
אני לא אומרת ש - - -

<אורי מקלב:>
הוא מידע חמור, אבל הוא - - -

<היו"ר עדי קול:>
רגע, רגע, סליחה. 

<אורי מקלב:>
את לא מסכימה איתי, עם מה שאני אומר?

<היו"ר עדי קול:>
אני מסכימה איתך.

<יפעת רווה:>
אני רק אנסה לעזור להסביר. זה לא עניין של חמור או פחות חמור, אלא יותר מנבא סיכון, כי כמו שחווה אמרה, אירוע של פסילת רישיון יכול להיות כשמשהו הוא מאד חמור, אבל חד פעמי. לעומת זאת נקודות, אם יש 8 נקודות – אז זה גם חד פעמי, כמובן. אבל אם יש 32 נקודות או 70 נקודות ויש אנשים שיש להם את זה, אז זה כבר ממש לא חד פעמי, וברור שהאדם הזה הוא כבר אדם מסוכן וסדרתי, וזה לא מישהו שהתפלק לו, או מישהו שדעתו הוסחה.

ולכן אני מניחה, ותתקנו אותי אם אני טועה, מבחינת קציני הבטיחות זה הרבה יותר חשוב. 

<היו"ר עדי קול:>
שנייה, בואו נשמע את קציני הבטיחות.

<שמעון סודאי:>
יש עבירות שהן עבירות מינוריות, כמו שהיא אומרת – נהג צעיר, נהג שנהג בהיסח דעת, יש עבירות שהן עבירות מינוריות. עבירה של איתות – זה ניקוד של כמה נקודות, אז זה אותי לא מעניין. אם הוא לא אותת אז אני אחנך אותו בדרך אחרת, אבל זה לא  מה שאותי מעניין.

<היו"ר עדי קול:>
אז מה מעניין אותך?

<שמעון סודאי:>
אותי מעניין לדעת אם הוא נסע מהר, אותי מעניין אם הייתה לו פסילה.

<היו"ר עדי קול:>
אבל הם לא מוכנים לתת לך את הפירוט של העבירות.

<חוה ראובני:>
את זה אסור לי. 

<יפעת רווה:>
אבל הוא יודע שיש הרבה נקודות. 

<שמעון סודאי:>
אבל אני רוצה רגע לדבר על משהו שקרה אתמול. זה קורה כל יום, אבל אתמול היה שימוע במשרד התחבורה, באגף היסעים, אצל יוסי נזרי. קצין בטיחות שלנו, שהוא במשרד להיסעים, נהג אחד שלו נוסע בפסילה יותר משנתיים – עם 58 נקודות. 58 הרשעות, סליחה. ואני לא יודע איך הם עלו על זה, אבל אני מתאר לעצמי שאם היה קורה איזה משהו, קצין הבטיחות היה - - -

<יפעת רווה:>
אני לא יודעת - - -

<שמעון סודאי:>
זה אתמול היה במשרד התחבורה אצל יוסי נזרי. 

<אורי מקלב:>
... חמש שנים פסילה הוא לא יידע.

<יפעת רווה:>
כמובן זה שיקולך, גברתי יושבת הראש, האם זה המקום לדבר ברזולוציה כזאת על הפרטים שהם מבקשים. לא אמרתי שלא לתת היסטוריה תעבורתית, אני עדיין לא גיבשתי על זה עמדה. קודם כל כשאמרו לי היסטוריה תעבורתית – אני לא בדיוק יודעת מה הכוונה, איזה פרטים בהיסטוריה הזאת, ואני חושבת - - -

<שמעון סודאי:>
אני רשמתי שלוש שנים אחורה, לא רציתי הרבה. אני רשמתי. 

<יפעת רווה:>
אז זה דבר שצריך להיבדק.

<היו"ר עדי קול:>
שנייה, סליחה. משרד המשפטים לא מאפשר פירוט עבירות.

<יפעת רווה:>
נכון.

<היו"ר עדי קול:>
אתה לא תדע אף פעם - - -

<שמעון סודאי:>
אבל יש פה ... של ... שזה משהו שונה. 

<היו"ר עדי קול:>
אתה לא תדע אף פעם, הבנת? תקבל גיליון הרשעות, אתה יכול לבקש את זה, אבל לא תקבל. הם לא מוכנים. אני חושבת שזה לא לעניין, אבל הם לא מוכנים.

<שמעון סודאי:>
דיברנו על זה בפעם הקודמת, אם את זוכרת, שמדובר פה יותר על הקטע של נהגי משא ותובלה, שזה הרבה יותר רציני ומסוכן.

<היו"ר עדי קול:>
אבל הם לא מוכנים לחשוף בכלל. 

<שמעון סודאי:>
מאיתנו מבקשים שאנחנו מפקחים על הנהגים. נו, באמת. 

<יפעת רווה:>
יש חוק פשוט, דרך אגב.

<היו"ר עדי קול:>
בסדר, אני מבינה את העמדה שלך. סליחה, את רוצה להגיד לי גם אם יש חוק על החוק הזה? כי את החוק הזה את לא מקיימת. 

<יפעת רווה:>
לא, לא, אני אומרת שלגבי חוק המרשם הפלילי, זה חוק שמגן על רציונאליים של - - -

<היו"ר עדי קול:>
אבל את לא יכולה לבחור איזה חוק. את אומרת יש חוק  - - -

<יפעת רווה:>
אנחנו אומרים את זה על כל החוקים וגם לגבי החוק הזה.

<היו"ר עדי קול:>
אז אין בעיה, אז יש חוק למאגר פסולים, אני רוצה לדעת איפה אני יכולה לראות את מאגר הפסולים.

<יפעת רווה:>
בסדר.

<היו"ר עדי קול:>
אז יש חוק, נכון. אז יש חוק, אז מה? אז אני אומרת – אתם בוחרים לאיזה חוק להיצמד דווקנית?

<יפעת רווה:>
לא, ממש לא. 

<היו"ר עדי קול:>
אני לא רוצה להיכנס לדיון הזה כאן, אין טעם. אנחנו מדברים דיון תיאורטי על משהו שלא  - - -

<שמעון סודאי:>
גברתי, בנושא הזה יש קב"טים של חברות גדולות, שהם רשאים להיכנס למרשם הפלילי. לא למאגר הפסולים, הם יכולים בהחלט לבדוק את זה. בחומ"ס וכדומה, הם מורשים על פי חוק להיכנס. אז זאת אומרת שקב"טים יכולים. אנחנו לא יכולים. 
<היו"ר עדי קול:>
קב"ט זה ענייני ביטחון, אני יכולה להבין את הרציונל של החיבור של זה. 

<יוסף ספי דיין:>
שמי ספי, חבר מועצת איגוד קציני הבטיחות. בעניין הטרדות מיניות אנחנו הולכים למשטרה, מקבלים אישור. יש חוק שמי שהטריד - - -

<היו"ר עדי קול:>
נכון.

<יוסף ספי דיין:>
אני לא בודק איזו הטרדה הוא עשה, אבל אותו אחד לא עובד אצלי. 

<היו"ר עדי קול:>
נכון.

<יוסף ספי דיין:>
פה אני לא יכול להחליט כלום. מה אני יכול לקבל? כמה עבירות היו לו וכמה נקודות היו לו. איזה נקודות? איזה עבירות מהותיות? אני לא יכול  לדעת כלום, אז לא עשינו בזה הרבה.

<היו"ר עדי קול:>
נכון, אני מסכימה איתך. משרד המשפטים מסרב ואני חושבת שזו טעות. הם טוענים שאנחנו לא יכולים - - -

<יפעת רווה:>
אז אני אסביר שוב את נקודת ההשקפה של חוק המרשם הפלילי, כי זה במקרה, הטיעונים האלה של הרלבנטיות של מידע פלילי למעסיקים, הם טיעונים ידועים והם עולים כל הזמן. חוק המרשם הפלילי מאזן בין האינטרס של מעסיקים לקבל את המידע הפלילי על עובדים או על עובדים פוטנציאלים, לבין העיקרון של  רהביליטציה - - -

<היו"ר עדי קול:>
כן, אבל מה עם אינטרס הציבור פה להיות מוגן מנהגים מסוכנים?

<יפעת רווה:>
ולכן מצאנו פתרון שהוא פתרון חלופי והוא לא בא במחיר - - -

<היו"ר עדי קול:>
אבל הם אומרים לך שהם לא יידעו מה לעשות עם הפלט. הוא רק יידע אם הוא פסול או לא.

<גבריאלה פיסמן:>
אבל הוא מקבל מידע. הוא יידע. הפתרון שדיברה עליו  חווה הוא פתרון שמציע שיקוף של מסוכנות של האדם והמידע הזה הוא המידע הרלבנטי לאותו קצין בטיחות. יכול להיות שיש מידע נוסף שהוא מידע רלבנטי ואפשר לדבר עליו, אבל המידע על מסוכנות, שהוא פונקציה של נקודות, הוא מידע הרבה יותר רלבנטי מהמידע - - -

<היו"ר עדי קול:>
מה זה אומר?

<גבריאלה פיסמן:>
זה הדבר, זאת ההנחה - - -

<היו"ר עדי קול:>
שנייה. אני אסביר, סליחה. לא מדובר על החוק של יריב לוין שביקש צבעים למסוכנות של נהגים. אתה תצטרך להחליט אם הנהג מסוכן. הם יראו לך מה המצב שלו כרגע. יש לו 50 נקודות ואתה צריך להחליט האם אתה רואה בו אדם מסוכן או לא. אני אגיד לכם מה האפשרות היחידה שלכם לעשות. תראה שיש לו 54 נקודות, תגיד לו – תשלח אותו בבקשה לסניפומט שלהם - - -

<יוסף ספי דיין:>
אסור לי לבקש ממנו. אסור לי. אסור לי. 
<גבריאלה פיסמן:>
אם מדובר ב-54 נקודות, הוא יודע שלא מדובר על 54 נקודות שהן 27 של איתות, בסדר? גם את זה הוא יודע.

<היו"ר עדי קול:>
איך הוא יידע?

<חוה ראובני:>
כפי שהסברתי, אנחנו התקדמנו מעבר לסך כל הנקודות. אנחנו מציעים גם תאריך ומספר נקודות: ביום זה וזה – 6 נקודות. ביום זה וזה – 10 נקודות, ביום זה וזה – 2. אתה יודע שהעבירות של 2 הן עבירות קלות ואתה יודע שעבירות של 10 הן עבירות חמורות. ואתה יודע שעבירות שבוצעו בשלוש-ארבע-חמש שנים האחרונות הן משמעותיות יותר מבחינתך, מאשר עבירות שהוא ביצע לפני 20 שנה כשהוא היה בן 18, ואתה תדע כמה נקודות הוא צבר לפני 20 שנה, וכמה נקודות הוא צבר בשנים האחרונות והאם זה על עבירות קלות של איתות ואורות בחורף, שזה עבירות יחסית קלות, או שזה עבירות של נהיגה בשכרות ושל נהיגה זמן פסילה, שזה 10 נקודות. 

<היו"ר עדי קול:>
זה במערכת התיאורטית, בסדר. הבנת? זה שיפור משמעותי, לא מה שרציתם.

חבר הכנסת מקלב, בבקשה.

<אורי מקלב:>
תודה לך גברתי יושבת הראש. כיוון שיושבת הראש אמרה את זה כמה פעמים, גם בעבר, יש חוק במדינת ישראל והחוק דורש לתת את המידע לכולם. ואתם, משרד המשפטים לפי דעתי כנראה נסוג מההסכמה שלו בעבר לחוק הזה, והיום אם היה באפשרותו הוא היה מתנגד לחוק הזה, אבל מה שהוא עשה בפועל, הוא לא - - -
<היו"ר עדי קול:>
אתה זוכר את המשפט של עורך הדין? הוא אמר נולד בחטא. זה חוק שנולד בחטא.

<אורי מקלב:>
אז אני לא זוכר. מבחינתם, למה הם לא היו מגישים הצעת תיקון לחוק - - -

<היו"ר עדי קול:>
כי זה היה חוק של האופוזיציה, שעבר במקרה. 

<אורי מקלב:>
אבל למה משרד המשפטים היום לא מגיש? שזה גם כן חלק מ - - -

<יפעת רווה:>
אנחנו לא הגשנו את -  - -

<אורי מקלב:>
אם אתם חושבים שהחוק הזה לא בסדר, אז תטפלו בזה. 

<יפעת רווה:>
לא הסכמנו לבטל אותו הרבה זמן, כי חשבנו שצריכה להיות חלופה.

<אורי מקלב:>
אתם יכולים לעשות אותו בצורה יותר מוגבלת, אבל אני לא רוצה להאריך ברשות הדיבור שניתנה לי. אנחנו חוזרים עכשיו משלושה ימים של דיונים בוועדת החוקה, על הנושא של מרשם על דברים שהם פחות אקוטיים ציבורית כמו הוצאה לפועל, חובות שיכולים להצטבר מחובות קטנים, מחובות של 50 שקלים, 100 שקלים לחברת הסלולר, שנהפכים לאלפי שקלים והוצאה לפועל - ואת המידע הזה אנחנו כבר נותנים לכל בן אדם שיכול לקבל את זה. וכאן אנחנו מדברים על מידע שהוא יכול להיות לפעמים על אנשים שמסתובבים כפצצה מתקתקת בכביש, ואנחנו מונעים את זה מאנשים, ואנחנו עכשיו לא מדברים על זה.
אתם באתם והגשתם הצעה מאד מאד מצומצמת, שמי שיוכל לקבל את זה זה ציבור מאד מאד מצומצם של אנשי מקצוע שהכי נדרשים למידע הזה, שהם קציני הבטיחות לרכב, שאנחנו גם מטילים עליהם אחריות, שהם אחראים לכך, ושלא סתם אנחנו נותנים להם את המידע.

למה גם כאן אתם מצמצמים, אני עדיין  לא הבנתי. כאן אתם צריכים להרחיב את זה למקסימום. אתם מדברים שם שהכניסה תהיה רק עם כרטיס חכם, או רק בצופן, גם אם מדובר במידע מאד ספציפי על אנשים מקצועיים מאד, שיש לכם עליהם ביקורת. כאן הייתם צריכים לראות מנגד מה האחריות שמוטלת עליהם, מה הם הולכים לעשות במידע הזה, ואנחנו גם יודעים שהם לא הולכים להשתמש בו לרעה, בגלל שיש להם מחסור. הם רוצים לקחת נהגים מקצועיים מצד אחד, נהגים שעומדים בקריטריונים, אבל הם מעוניינים הרי לקלוט נהגים. בשביל זה הם נמצאים הרי.

לכן אני לא מבין את המחשבה כאן, שכן נותנים ולא נותנים את המידע הזה על פסילה, ושזה יכול להיות מזדמן. תנו להם את שיקול הדעת הזה, למה אתם מתערבים בזה? ועוד במיוחד כשאנחנו שומעים מהם בדיוק מידע הפוך, שדווקא השלילה זה אצלם יותר חשוב, ולפעמים ההצטברות של נקודות לא אומרת להם בכלל שום דבר. זה יכול להיות מהצטברות של מספר נקודות. אז זו נקודה אחת.

ואני עדיין שואל, למה המידע הזה נמצא רק אצל קציני בטיחות רכב ולמה אם אני כמנהל מוסד חינוכי, אשר מעסיק נהג ועדיין אין לי קצין רכב במוסד - - -

<היו"ר עדי קול:>
זה משהו שאמרת שתבדקו, למי עוד אפשר להרחיב את זה.

<אורי מקלב:>
אני לא סתם בן אדם שמחפש, אלא אני אדם שאין דרישה במוסד שלי לקצין רכב, יש לי מכונית אחת או שתיים. הרי לא כל מוסד צריך. ואני מוסד חינוכי ולנהג של המוסד החינוכי יש משמעויות באופן הנהיגה שלו. הוא לוקח ילדים, הוא לוקח אנשים צעירים שלא יכולים להעיר לו על תרבות הנהיגה שלו ועל אופן הנהיגה שלו. למה את המידע הזה אתם לא מרחיבים? אתם משרד התחבורה, אתם יודעים, הדרישה הזאת צריכה לבוא מכם, אני לא בא למצוא משפטים. אתם הרי יודעים מה קורה בתאונות הדרכים, כמה מאמצים אתם משקיעים בעניין הזה, כמה הדבר הזה לא נהיה יותר טוב, ולא נהיה יותר טוב במיוחד ובפרט לגבי נהגים כאלה, שנקראים נהגים שכירים, שהמקצוע שלהם הוא נהגים, שהם עושים את מירב העבירות.

<היו"ר עדי קול:>
נכון.

<יפעת רווה:>
כל מה שאני יכולה לומר זה שאנחנו מחפשים את האיזון - - -

<היו"ר עדי קול:>
שנייה, אני רוצה לשאול שני דברים. אחד האם את מוכנה לשקול, כשמדובר בקבוצת אוכלוסייה כל כך מצומצמת, שהאיזון עדיין נשאר ולתת יותר מאשר רק את מספרי הנקודות וגם את סוג העבירות. 

<גבריאלה פיסמן:>
אם הכוונה היא שקציני בטיחות ישקלו  מרשם פלילי תעבורתי, זו שאלה לגמרי לגמרי אחרת, שלא עמדה כאן על הפרק, וזו שאלה שצריכה להיבחן בפרספקטיבה של חוק המרשם הפלילי, כשהמשמעות של הדבר הזה היא פגיעה ב - - -

<היו"ר עדי קול:>
מרשם פלילי תעבורתי.

<גבריאלה פיסמן:>
מרשם פלילי תעבורתי. פגיעה ביכולתם של מי שעברו עבירות, בחופש העיסוק שלהם בצורה שהיא לא משתמעת לשני פנים.

<היו"ר עדי קול:>
אבל אני מבקשת שגם אתם תבדקו את זה עד ליום שני.

<גבריאלה פיסמן:>
רגע, שנייה. יש כאן היבטים שהם היבטים בעייתיים, שהרעיונות האלה כן עלו בעבר, של העברת מידע פלילי לגורמים שהם גורמים פרטיים. אנחנו בדרך כלל, כשאנחנו מאפשרים מסירת מידע פלילי, המידע הזה נמסר לגורם שהוא גורם ציבורי, או גורם שלא חייב להיות  ציבורי, אבל לפחות נניח לשכת עורכי הדין. מי שמקבל את המידע זה לא כל משרד עורכי דין עלי ועל יפעת, אלא לשכת עורכי הדין יכולה לקבל את המרשם הפלילי על כל אחד מאיתנו, ויש לה את הראייה הכוללת והיא יכולה להחליט כגורם  - - -
<היו"ר עדי קול:>
אוקיי, אז אנחנו שואלים כאן האם לקציני הבטיחות יש מעמד מספיק משמעותי והאחריות שמוטלת עליהם היא - - -

<גבריאלה פיסמן:>
לא. רגע, שנייה, אני עוד לא הגעתי לקושי. המשמעות של הדבר הזה היא בעצם אם אנחנו מפריטים את האפשרות לקבל את אותו מידע פלילי, המשמעות היא שכל קצין בטיחות יפעיל את שיקול דעתו. שיקול הדעת לא יהיה בראייה כללית רוחבית. ולכן בעצם באופן תיאורטי, כל אדם ששמעון לא ירצה להעסיק אותו, הוא לא יועסק לא על ידי שמעון ולא על ידי מעסיקים אחרים שרוצים להעסיק. 

במקום שהרגולטור למשל ,או גורם אחר שיש לו ראיית רוחב, יחליט  מי לדעתו ראוי או לא ראוי לנהוג ברכב ציבורי או ברכב הסעות ילדים. 

<אורי מקלב:>
מה ההבדל בין עבריין מין לעבריין תעבורתי?

<היו"ר עדי קול:>
לא, לא, אורי, לא. 

<יואל הדר:>
לא, לא, גם לעברייני מין זה לא נכון. זה לא נכון. יש חוק למניעת העסקת עברייני מין במוסדות מסוימים. בחוק הזה נקבע – עברייני מין שהורשעו, יוכלו לקבל מהמשטרה אישור האם הוא הורשע או לא הורשע. זה הכל. 

<היו"ר עדי קול:>
לא כתוב במה.

<יואל הדר:>
זה פחות מהמרשם הפלילי. זה רק GO, או NOGO. 

<אורי מקלב:>
אבל יש גם חוק שמונע העסקה של מי שהורשע.

<יואל הדר:>
כן, אבל אותו מעביד - - -

<אורי מקלב:>
אז כאן אנחנו מדברים על  - - -

<היו"ר עדי קול:>
דרך אגב, זה לא העסקה  - - - - 

<אורי מקלב:>
אני לא מונע ממנו להיות מנהל - - -

<גבריאלה פיסמן:>
המקבילה של הדוגמה שלך, היא מניעת העסקה של מי שיש לו עבירות פליליות תחבורתיות, שזה לכולנו.

<אורי מקלב:>
אבל המספר שהוא רוצה להשתמש בו, הוא עבריין תעבורתי והוא רוצה להסיע ילדים.

<היו"ר עדי קול:>
אבל אז אתה צריך להגדיר איזו עבירה, כי שוב, אני גם עבריינית תעבורתית - - -

<אורי מקלב:>
כולנו עבריינים תחבורתיים.

<היו"ר עדי קול:>
נכון, ולכן צריך להגדיר - - -

<גבריאלה פיסמן:>
זה בדיוק העניין, ולכן נכון ששיקול הדעת יהיה שיקול דעת רוחבי מערכתי, ואם אנחנו לא נותנים את אותו שיקול דעת - - -

<היו"ר עדי קול:>
למי יכול להיות שיקול דעת כזה, כיוון שאי פונקציה שיכולה לעשות את זה.

<גבריאלה פיסמן:>
יש פונקציה שיכולה לעשות את זה, יש משרד ממשלתי שהוא אחראי על הדבר הזה.

<היו"ר עדי קול:>
ואז להחליט מי מסוכן ומי לא יכול - - -

<גבריאלה פיסמן:>
אבל אותו משרד ממשלתי לא יכול כרגע, מטעמיו שלו, להיערך לכזה היקף של פעילות, ואת הנושאים האלה, לפחות אצלנו, אנחנו כן ניסינו לבחון אותם.

ולכן הפתרון שהציעה חווה עכשיו, שמחד לא מציע שיקוף של ההיסטוריה הפלילית התעבורתית של האדם, וכן נותן מידע - - -

<היו"ר עדי קול:>
אנחנו ביקשנו לשקול את השלוש שנים אחורה, שזה מה שהוא ביקש בהגדרה של היסטוריה תעבורתית, שעוד לא סגרתם מה ההגדרה הזאת.

<חוה ראובני:>
זה דבר שאנחנו נבדוק. אני שמעתי את מה שחבר הכנסת מקלב אמר על השיקולים למה צריך לתת גם שלילות בעבר, והם שיקולים לגיטימיים ונכונים. יכול להיות, אני לא אמרתי שלא. אין לנו עדיין - - -
<אורי מקלב:>
כמה זמן נותנים על נקודות?

<היו"ר עדי קול:>
כמה אחורה על נקודות?

<חוה ראובני:>
אנחנו מצדנו מבראשית ברא, משנת 2003, מתחילת שיטת הניקוד. לא איכפת לי, ושהם ישקלו מה רלבנטי. בשנת 2015 אם רלבנטי עבירות שהוא עשה ונקודות שהוא צבר מהשנים 2004-2005, אז - - -

<היו"ר עדי קול:>
עכשיו לשאלה השנייה שהעלה אורי. אנחנו  דיברנו על זה בדיון הקודם. אנחנו יורדים לפרטים ואני לא התכוונתי לעשות את זה, ולכן אני משאירה את זה - - -

<אורי מקלב:>
.... לאיזו ועדה - - -

<היו"ר עדי קול:>
לא, אין לי דווקא. אני פשוט חושבת שאנחנו עשינו כבר את הדיון הזה ארבע פעמים ואני חושבת שלקיים דיון תיאורטי על השאילתה, שאני לא יודעת אם יש לה מימון – זה נראה לי טעות. אני רוצה שיחזרו ויגידו לי אם יש כסף ואז אנחנו ניכנס לפרטים. ואז כל אחד מהאנשים פה יוכל להגיד מה הוא חושב על השאילתה.

<אורי מקלב:>
אם יש כסף את לא צריכה לדון יותר. 

<היו"ר עדי קול:>
לא, לא, אני אדון בכל זאת, כי אז נכנס לזה. אני רוצה שתשקלו, ושוב, לא מתוך ידיעה, האם קציני בטיחות באמת הם הפונקציה היחידה שאנחנו רוצים לאפשר להם את זה, או להגיד שיש באמת מוסד חינוכי, לפי מספר כלי רכב, ולא נהג אחד, כי אני מבינה שזה בעייתי, אבל דיברנו על ציי רכב גדולים שאין להם קציני בטיחות. האם יש להם - - -

<שמעון סודאי:>
לא, חייב 140 כלים. 

<היו"ר עדי קול:>
בסדר, זה המון כלים. אז אני מדברת על - - -

<חוה ראובני:>
אני יכולה להגיד שבכלי רכב מסחריים יש חובת קצין בטיחות עצמאי, גם על עצם - - -

<קריאה:>
מעל 10 טון. משאית אחת – מעל 10 טון.

<חוה ראובני:>
אבל מצד שני אין שם מעסיק, הוא רכב עצמאי. הוא עצמאי. עכשיו, אני לא יודעת בסוג כזה, מוסד חינוכי למשל, כמו שמדבר חבר הכנסת מקלב, שיש שני כלי רכב וכשיש לי בעיה מאד מאד קשה לפקח, כי אנחנו כבר לא מדברים על מישהו שיש לי רגולציה עליו. 

על קציני בטיחות יש לי רגולציה. אני אלף יודעת מי הם, אני יודעת מה הם עושים, אני סיננתי אותם לפני שהם נעשו קציני בטיחות, אז יש להם איזה שהוא מינימום של אמינות כלפי.

<היו"ר עדי קול:>
גם לגבי הנהגים את עשית את זה. 

<חוה ראובני:>
הנהגים עשיתי פעם. גם הנהגים עשיתי פעם. 

<קריאה:>
וגם כל פעם אנחנו פוגשים אותה בשיטת הניקוד, אם  צריך. מה לעשות?

<חוה ראובני:>
יש לי קצת קושי לגבי מוסד חינוכי, לגבי תיכון שמחזיק שני כלי רכב בשביל להסיע - - -

<היו"ר עדי קול:>
אבל רוב התיכונים לא מעסיקים. סתם אני אומרת, אבל  - - -

<גבריאלה פיסמן:>
הם מתקשרים עם כלי רכב באופן-. ויש לנו דווקא הצעה לתיקון בעניין הזה, וגם הזכרתי אותה בפעם הקודמת, תיקון שיאפשר לרשויות מקומיות לקבל מידע מהמרשם הפלילי. זה תיקון שמשרד הפנים אמור לקדם. מבחינתנו הצענו נוסח.
<היו"ר עדי קול:>
אז אם הם מאפשרים? 

<יוסף ספי דיין:>
רשויות מקומיות אחראיות על כל מוסדות החינוך בארץ.

<יפעת רווה:>
ההסעות תלמידים נעשות ברובן הגדול דרך מכרזים עם חברות ההסעה. 

<היו"ר עדי קול:>
יפעת, חבר הכנסת מקלב הציע שתתנו לנו את הנוסח כדי שנוכל להציע אותו כהצעה פרטית ונקדם אותה.

<יפעת רווה:>
אין שום בעיה, אנחנו נעביר לכם.

<היו"ר עדי קול:>
אנחנו נשמע מאד.

<יוסף ספי דיין:>
זה מצוין. אז אתה נוגע בכל מוסדות החינוך דרך הרשויות המקומיות.

<היו"ר עדי קול:>
נכון. זה פתרון. טוב, אני חוזרת, אנחנו ניפגש - - -

<שמעון סודאי:>
אפשר עוד משהו לפני שאת מסיימת? 

<אורי מקלב:>
... זה ירוץ יותר מהר.

<היו"ר עדי קול:>
נכון. אני אגיש. אם תתנו לי, אנחנו נגיש. אנחנו נגיש עד יום שני, השאלה מה אתם תעשו עד יום שני. אנחנו יודעים להגיש עוד היום הצעת חוק כזאת. השאלה מה קורה אתכם. 

<שמעון סודאי:>
אם אפשר לסיום לומר משהו. אני העברתי איזה שהוא מכתב אליכם. הייתי בטוח שאני בא לפה היום לשמוע דברים שמתקדמים, אבל נראה לי שזה לא קורה.

<היו"ר עדי קול:>
תלוי את מי אתה שואל. חווה חושבת שהתקדמנו.

<שמעון סודאי:>
לא משנה.

<חוה ראובני:>
אני משוכנעת בזה.

<שמעון סודאי:>
אבל אני אומר שאם יקרה משהו וזה יקרה בשנת 2015 או במחצית השנייה של שנת 2015, אני חושב שאפשר כרגע לעשות משהו בתקופת המעבר, כי באמת חלה עלינו אחריות לפקח על הנהגים. ובמקרים האלה, אני מצפה גם ממשרד התחבורה וגם ממי שיושב כאן, שאם קצין בטיחות יצטרך לקבל איזה שהוא מידע כזה או אחר על נהג שמותר לו לקבל - - -

<היו"ר עדי קול:>
כמה קציני בטיחות יש בארץ, בערך?

<שמעון סודאי:>
יש כ-1,811 שפעילים. 

<היו"ר עדי קול:>
אתם תצטרכו לתת את הדין גם על מה אנחנו עושים בתקופת המעבר. 

<ציון מזרחי:>
את זה עשינו עד עכשיו. 

<היו"ר עדי קול:>
שזה לא לתת להם כלום? נהדר. רגע, ציון, לכן פניתי אליה ולא אליך. משפטית, אם אנחנו מקבלים את הנורמה, אנחנו רוצים לראות אם אנחנו יכולים לתת פתרון באיזה שהוא צו ביניים. 

<חוה ראובני:>
כל המידע שמדובר על לתת אותו ומה שדיברנו סביב השולחן הזה, זה מידע שיכול קצין הבטיחות לקבל בהסכמת הנהג. אין בעיה חוקית לזה שהנהג יביא. הבעיה איך הנהג יקבל את זה. אין לי דרך לתת את המידע הזה לנהג. 

<היו"ר עדי קול:>
למה, בכספון הזה?

<חוה ראובני:>
אבל הוא לא נותן את המידע הזה, כי זאת שאילתה שעדיין לא קיימת. יש את תדפיס הניקוד המפורט שאסור לו לתת והוא אסור לו לראות, ויש את רישיון הנהיגה עצמו.

<היו"ר עדי קול:>
אסור לו לבקש או אסור לו להראות?

<קריאה:>
לבקש.

<היו"ר עדי קול:>
אסור לו לבקש, הוא יכול להראות. 

<חוה ראובני:>
אסור לך להסתכל עליו. אסור לך. הוא יכול לקבל רישיון רכב, הוא יכול לקבל רישיון נהיגה. 

<היו"ר עדי קול:>
סליחה, פה מדברים רק ברשות דיבור ולא בהערות ביניים. אנחנו נצטרך לחשוב על איך מוציאים פתרון.

<חוה ראובני:>
בסדר, העניין הוא שהמידע פשוט לא נגיש. השאילתה - - -

<היו"ר עדי קול:>
לא, עזבי שאילתה טכנית. האם אפשר שהוא ילך למשרד הרישוי הקרוב למקום מגוריו, ומישהו ייתן לו - - -

<חוה ראובני:>
מה ייתן לו? אין.

<היו"ר עדי קול:>
יגיד קודם כל אם פסול או לא פסול. 

<חוה ראובני:>
הוא יכול לקבל איזה שהוא אישור?

<ציון מזרחי:>
הוא יכול לקבל מצב עם רישיון נהיגה. אם נהג מגיע הוא יכול לקבל מצב רישיון נהיגה נכון לאותו יום.

<היו"ר עדי קול:>
לא, אני מדברת על לתת את זה לקצין הבטיחות.

<חוה ראובני:>
לא, מה שאני אומרת קצין הבטיחות יכול לראות את המידע הזה כיום, בלי שום עיגון חקיקתי, אם זה בהסכמת הנהג. אז אם הנהג המועמד לעבודה יביא, הוא יכול להביא אישור מצב רישיון ממשרד הרישוי. 

<קריאה:>
ההנחיות שאנחנו מקבלים הן אחרות לגמרי, חווה. 

<חוה ראובני:>
זה בהסכמה. 

<היו"ר עדי קול:>
סליחה, סליחה, אני מבקשת.

<חוה ראובני:>
רישום פלילי.

<קריאה:>
לא, גיליון הרשעות. 

<חוה ראובני:>
גיליון הרשעות, זה שני שמות שונים לאותו דבר. אני שמעתי אגב ש - - -

<היו"ר עדי קול:>
חווה, אני מבקשת דקה. אתם מדברים כולם ביחד ולכן אתה לא מקשיב. אסור לך לבקש שום דבר שיש בו עבירות, כי זה מרשם פלילי. אסור לך לדעת. אין פה שום - - -

<קריאה:>
זה גם לא קשור למאגר.

<היו"ר עדי קול:>
לא קשור בשום צורה, זה אף פעם לא יהיה שמותר לך לדעת. השאלה מה בעיניך היה חדש שהיא אמרה, שלא ידעת קודם?

<שמעון סודאי:>
היא אומרת שאני יכול לבקש מהנהג להביא את הרישום הזה, ואני לא יכול.

<חוה ראובני:>
לא את הרישום.

<שמעון סודאי:>
אז את מה? 

<חוה ראובני:>
על מצב רישיון הנהיגה, שהוא בתוקף. אני שמעתי ש - - -

<שמעון סודאי:>
מה זה החלון הזה? מה זה התדפיס הזה? אני לא מכיר את זה.

<חוה ראובני:>
אבל אני גם שמעתי שמתקשרים למענה הקולי הממוחשב שלנו, הנהג יושב לידו, מקליד על הטלפון את מספר הזהות או את מספר הרישיון, והם שניהם ביחד מאזינים. 

<היו"ר עדי קול:>
את זה הם עושים.

<אורי מקלב:>
אולי אסור לעשות את זה. זו סחיטה. אם באמת אסור - - -

<היו"ר עדי קול:>
שנייה, משרד המשפטים יעשה עבירה כזאת, בבקשה. היום זה הכל 6 שנות מאסר, זה המספר היום. 
כן, בבקשה ציון.

<ציון מזרחי:>
בתחילת הדרך, כשהגענו לכאן - - -

<היו"ר עדי קול:>
לא, לא, לא, בלי נאומים.

<ציון מזרחי:>
תני לי להגיד מילה.

<היו"ר עדי קול:>
לא, אתה מתחיל עם נאומים, אני מכירה אותך.

<ציון מזרחי:>
לא, לא, לא. 

<היו"ר עדי קול:>
יש משרד רישוי בנצרת? בסוף הדיון שלנו, יש משרד רישוי בנצרת? 

<ציון מזרחי:>
יש לי זכות לדבר.

<היו"ר עדי קול:>
בבקשה. 

<אורי מקלב:>
יותר טוב שתתחיל מהסוף.

<היו"ר עדי קול:>
תתחיל מהסוף.

<אורי מקלב:>
ציון, תתרגל לוועדות הכנסת. 

<ציון מזרחי:>
אני רגיל מאד לוועדות הכנסת. העקיצה שלה לא במקומה, והיא לא בגללי, אבל זה בסדר. מותר לה.

<היו"ר עדי קול:>
אני מבקשת נקודות לעניין.

<ציון מזרחי:>
בסדר, אז ככה: נהג יכול להגיע למשרד הרישוי לבקש מצב רישיון נהיגה נכון להיום, נכון ל-22 באוקטובר 2003, אוקיי? יכול לבקש. ושם יוצא פלט מחשב, שבו  יהיה כתוב אדון זה וזה, מספר רישיון, מספר תעודת זהות, רישיונו בתוקף מיום עד יום. כתוב שחור על גבי לבן.

<אורי מקלב:>
וגם אם יש לו פלילי זה לא יופיע.

<ציון מזרחי:>
שם זה לא מופיע. כתוב רק העניין הזה. זה דבר ראשון. לעניין של הנקודות שיוצאות מן המכונה, אנחנו כמעט על סיפו של סיום המיזם שלנו, המשותף. אנחנו בניסוי, זה הולך להיגמר. אני מעריך שתוך חודש נעלה את זה לאוויר לכל המכונות בארץ, 51 במספר, כל אחד בעד 10 שקלים. אתה היית שותף נדמה לי באותה ועדה, שאישרתם את ה-10 שקלים. הוא יוכל ללכת ולקבל חופשי, עם כרטיס אשראי, את המידע הזה. 

<היו"ר עדי קול:>
אבל זה לא יעזור.

<ציון מזרחי:>
אבל זה לא עוזר לזה. יפה. עכשיו אם תרשי לי, כדי לקדם עניין. הגברת יושבת הראש אומרת שאת רוצה תוך שבוע ימים שביום שני הבא, היום יום שלישי, את רוצה שביום שני הבא כאן ייפרש הכל. תרשי לי רגע לומר מילה אחת. 

יש שני אבות ושלישי שצריך לשלם. יש מי שמשלם מזונות ויש מי שצריך לגדל את הילדים, אוקיי?

<היו"ר עדי קול:>
מי זה השניים, אתה ומי עוד?

<ציון מזרחי:>
ממשל זמין. 

<אורי מקלב:>
זה כסף של ממשל זמין, הכסף הזה?

<ציון מזרחי:>
זה כסף שאנחנו צריכים לאסוף ביחד. זה רק ה - - -

<היו"ר עדי קול:>
מה הקשר? זה לא קשור, תסלח לי. 

<ציון מזרחי:>
לא קשור, אז אפשר מילה? תני לי להגיד.

<היו"ר עדי קול:>
אז תדייק. 

<ציון מזרחי:>
הוא מבקש פירוט, יואל מבקש פירוט - - -

<היו"ר עדי קול:>
נכון, ואתה טוען-. לא, די. אני לא רוצה. חוה טוענת שאתם עשיתם הערכה תקציבית, אני מניחה שבשביל ההערכה התקציבית אתם עשיתם פירוט כדי לחבר את זה בסוף.

<ציון מזרחי:>
יפה, בסדר.

<היו"ר עדי קול:>
אז אתה יודע, היום יום שלישי, אתם תתקשרו ליואל ותתנו לו את זה, ואז אם אתם צריכים – ידברו שני המנכ"לים בטלפון ויפתרו את הבעיה.

<ציון מזרחי:>
אפשר לקבל זכות להגיד משפט? אפשר?

<היו"ר עדי קול:>
כן. משפט.

<ציון מזרחי:>
אנחנו נעביר את שלנו. ממשל זמין, שהוא השותף מן הצד השני צריך להעביר את שלו, יואל צריך להסתכל על זה – למה הוא צריך לשלם את כל הכסף.

<היו"ר עדי קול:>
למה, סליחה? למה אתם, לא ממשל זמין, אתם הצגתם פה, סליחה, אתם הצגתם פה את העמדה שאתם הולכים להקים פה שאילתה. אני אמרתי שזו שאילתה תיאורטית. תוכיחו שהיא לא תיאורטית בזה שקודם כל תפרטו אותה על נייר ותעבירו אותה למשרד לביטחון פנים. 

ואני רוצה שאנחנו נתכנס פה ביום שני הקרוב בשעה 12, ושוב, אני לא מתכנסת עוד פעם כדי לשמוע את השיחות התיאורטיות על איזה שהוא מאגר שאולי  יקרה מתי שהוא, אם מישהו ייתן לכם תשובה. שני המנכ"לים יודעים לדבר אחד עם השני ולקבל החלטה ברגע. 

אני סוגרת את הישיבה ואנחנו ניפגש שוב ביום שני בשעה 12.

<אורי מקלב:>
רק עוד שאלה אחת בעניין הזה. אתה יכול לבקש ממנו היום. אין שום סיבה שלא תבקש את  זה.

<שמעון סודאי:>
אני לא צריך לבקש. אני חוזר על מה שאמרתי בדיון הראשון. אני לא צריך את זה. 

<היו"ר עדי קול:>
זה היה ברור שהוא יכול. 

<אורי מקלב:>
אתה גם צריך לבקש. 

<היו"ר עדי קול:>
מה, אם יש לו רישיון או לא? אני אבוא ואגיד לך שיש לי רישיון - - -

<שמעון סודאי:>
אני יכול לדעת היום בלי שהנהג בכלל יהיה לידי. אני אמרתי את זה בדיון הראשון. אני אזכיר לכם מה אני אמרתי? 

<אורי מקלב:>
אז איך אתה - - -

<שמעון סודאי:>
אני נכנס לאינטרנט - - -

<אורי מקלב:>
אז איך בשימוע שאמרת מקודם - - -

<שמעון סודאי:>
אני נכנס למשרד התחבורה, לרשות הרישוי - - -

<היו"ר עדי קול:>
הוא לא יודע אם זה פסול. 

<שמעון סודאי:>
כל אחד עושה את זה היום. אתה נכנס לאינטרנט למשרד התחבורה, אתה רוצה לבקש רישיון נהיגה חדש. אני מקיש את מספר הזהות, אני מקיש את מספר רישיון הנהיגה של הנהג. אני אומר לך שאני עושה את זה. 

<אורי מקלב:>
תקשיב טוב - - -

<שמעון סודאי:>
אף אחד לא מונע בעדי. אם הוא מחדש ... מבקש רישיון. אם הוא לא מחדש – אין לו רישיון. מה הבעיה? 

<אורי מקלב:>
אז אני שואל אותך איך אתה באת ואמרת פה לוועדה שהיה לכם שימוע במשרד התחבורה, ואתה טענת או אחד אחר - - -

<שמעון סודאי:>
כי את זה אני יודע לעשות, לא כולם יודעים לעשות את זה. אני מדבר איתך בצורה הכי ברורה, ואני גם לא הולך לפרסם את זה בפני  - - -

<היו"ר עדי קול:>
גם לא כולם רוצים לעבור על החוק. אתה יודע שכשאתה אומר את זה בוועדה של הכנסת, זה מפורסם. 

<שמעון סודאי:>
אוקיי, בסדר.

<היו"ר עדי קול:>
יש פה פרוטוקול, זה כתוב. 

<שמעון סודאי:>
אבל עוד פעם, את הדבר הזה ניתן לעשות. כל אחד עושה אותו.

<היו"ר עדי קול:>
בסדר, שוב, אני לא. אתם זוכרים שאמרתי? 

<ציון מזרחי:>
רק לפרוטוקול שאני ביקשתי לדבר - - -

<היו"ר עדי קול:>
ביקשת לדבר ואתה תדבר ביום שני, כשאנחנו נעשה דיון מהותי. היום לא היה דיון מהותי, היום היה דיון טכני על מחדלים של משרדי הממשלה, שהגיעו לכאן שוב פעם בלי פתרון.

יום שני בשעה 12:00. תודה. 

<הישיבה ננעלה בשעה 12:56.>