PAGE  
2
ועדת הפנים והגנת הסביבה
20/05/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס'  287>
מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה
יום שלישי, כ' באייר התשע"ד (20 במאי 2014), שעה 14:00
<סדר היום:>
<הצגת פעילות גופי ההצלה השונים בתחומי קידום הבטיחות – במסגרת יום הבטיחות והגיהות בכנסת>
נכחו:

<חברי הוועדה:> 
דוד צור – מ"מ היו"ר
ישראל אייכלר
משה זלמן פייגלין
<מוזמנים:> 
	אשר גרנר
	–
	משרד הפנים

	רן לוי
	–
	ממונה בטיחות וגיהות ארצי, ביטוח לאומי

	עוזי זומר
	–
	רע"ן בטיחות בעבודה, כיבוי אש, המשרד לביטחון הפנים

	עמי נידם
	–
	ראש מחלקת בטיחות, משטרת ישראל, המשרד לביטחון הפנים

	סנ"צ קלוד גוגנהיים
	–
	ע' יועמ"ש, המשרד לביטחון הפנים

	רפ"ק שמעון קדוש
	–
	ס' רמ"ד הגנת הסביבה באג"מ, המשרד לביטחון הפנים

	נועם רענן
	–
	מנהל תחום מחקר ומידע, מינהל הבטיחות והבריאות, משרד הכלכלה

	זאב דיבסק
	–
	מנהל תחום בכיר בטיחות בעבודה, משרד הכלכלה

	ד"ר ציון שלוסברג
	–
	מתמחה מינהל רפואה, משרד הבריאות

	דוד בן לולו
	–
	רע"ן בטיחות, שירות בתי הסוהר

	אלון פל
	–
	ר' מינהל מקצועות, המוסד לבטיחות וגיהות

	אלי יפה
	–
	מנהל אגף הד"ס, מד"א

	גולן ראשון
	–
	הממונה על הבטיחות, מד"א

	יוחאי וג'ימה
	–
	ראש מינהל ביטחון, מרכז השלטון המקומי

	עו"ד גלית גלעד
	–
	מנהלת אגף ממשל ומדיניות ציבורית, בטרם-המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

	אמונה לנדאו
	–
	יועצת בכירה, בטרם-המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים


<מנהלת הוועדה:>
לאה קריכלי
<קצרנית פרלמנטרית:>
אושרה עצידה
<הצגת פעילות גופי ההצלה השונים בתחומי קידום הבטיחות>
<היו"ר דוד צור:>
שלום לכולם, אני פותח את ישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה. אני כבר מודיע שאנחנו חייבים  לסיים בשעה 15:00, כך שמי שמציג מצגת ומדבר שיעשה זאת קצר. שלוש דקות זה המון זמן פה.

<אלון פל:>
שמי אלון פל, ראש מינהל מקצועות במוסד לבטיחות ולגהות. יציגו פה בוועדה במסגרת יום הבטיחות והגהות שמצוין היום בכנסת ארבעה ארגוני הצלה. הארגון החמישי  - צה"ל, לא הגיע. אני מניח שנוכל לעשות את זה במועד אחר. מכל מקום נמצאים פה: כיבוי אש, מגן דוד אדום, משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר והם יציגו את תמונת מצב נפגעי העבודה אצלם בארגון ואיך הם מקדמים את תחום הבטיחות כדי לבצע מניעה בעניין.

<היו"ר דוד צור:>
שאלה מקדמית. דווקא הארגונים האלה, ואנחנו נשמע כמובן את העשייה, הם ארגונים  מסודרים, יחסית ממוסדים, נוהלים וכן הלאה. איפה אותם גופים שהם פחות, כמו ארגון בוני הארץ ותעשיות למיניהן וכן הלאה. שם אולי עיקר העניין.

<זאב דיבסק:>
שמי זאב דיבסק ואני ממינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתי. ראוי לציין שכחלק מהפעילות של המוסד לבטיחות וגיהות ויום הבטיחות נערכו דיונים כבר בוועדות אחרות שנוגעות בעיקר לתאונות בתחום הבנייה שזה הענף הקריטי של התאונות במדינת ישראל, וגם בכל מה שקשור לנושא של תאונות עם עובדים זרים. מי שהחליט לקיים את הדיון דווקא בחלק של הגופים המקצועיים האלה, כנראה שיש מה להציג פה.

אין לי מצגת אבל  לפני בערך שלושה שבועות פורסם דוח של ועדה ציבורית שנקרא דוח אדם. הדוח הזה מקפל בתוכו הרבה מאוד המלצות של קידום נושא הבטיחות בהרבה מאוד מובנים. אני חושב ששווה לעיין בדוח הזה. במידת הצורך אנחנו גם נעביר עותקים למרות שהעברנו עוד. 

<היו"ר דוד צור:>
מטעם מי הוא מונה?

<זאב דיבסק:>
זה דוח שעבדו עליו בערך שלוש שנים נציגים כמעט מכל הגופים במדינת ישראל שיש להם נגיעה לתחום הבטיחות. זה דוח שמנסה לקפל בתוכו את כל הגופים שיש להם נגיעה לתחום הבטיחות על מנת לראות כיצד באמת אפשר לעשות איזשהו תהליך סינרגטי.

<היו"ר דוד צור:>
אנחנו נשמח אם תוכל להמציא לנו אותו.

<זאב דיבסק:>
אני מוכן לתת לך כבר עכשיו את הדוח שנמצא בידיי. הוא קצת מקומט, אבל אפשר לקרוא אותו.

<היו"ר דוד צור:>
יפה. שלא כמו משרד הביטחון שלקח לו חודש להעביר לנו מסמך, אז הנה פה קיבלנו ביד. תודה רבה. 

הגוף הראשון שמציג הוא כב"א.

<עוזי זומר:>
פעילות ענף בטיחות – ניתוח נתונים, הישגים ותפוקות. תוך כדי תנועה אני מציין שכב"א הוא ארגון חדש שהוכרז בפברואר 2013, ולכן גוף הבטיחות בכב"א הוא צעיר. הוא פועל כעשרה חודשים. הבעיה היא בחוסר כבאים בעבודה ושמירה על תקציב. זה בעצם מהות הבטיחות בארגון. השקענו, קיבלנו. כמו משולש האש - יש לו שלוש רגליים. הבעיה זה הנזקים, ההשקעה, הדרכה ותקציב. התפוקה בסוף זה רווח ארגוני, דיברנו על זה בוועדה הקודמת, כאשר באמצע אנחנו מדברים על נזקי התאונות, כוח אדם, ותקציב.
אני אתמקד בנתונים שלי רק על כוח האדם המבצעי. יש פה תיאור של כל כב"א, כל הנתונים של כב"א, כמה רכבי כיבוי – 549, שמונה מטוסים, כוח אדם מבצעי - 1,806 מתוך 2,443. הנתונים שלי מתייחסים רק ל-1,800 הכבאים המבצעיים. לא ספרתי את הפקידים כי כמו שדיברו שם שפקיד נפצע מעיפרון והוא נכלל במסגרת תאונות מבצעיות בכב"א אז אני לא מחשיב את זה בנתונים שלי וצריך לקחת את זה בחשבון.

מערך הבטיחות כמו שהזכרתי הוקם בשנת 2013. נציב הכבאות רב טפסר שחר אילון הכריז על זה כעדיפות וכל הפעולות שיינקטו. התחלנו להקים את מערך קציני הבטיחות המחוזיים במשרה מלאה במכרזים שפורסמו. זה תהליך ארוך של נציבות שירות המדינה ומכירים את זה. התחלנו למנות קציני בטיחות תחנתיים שלא היו קודם שזה כל שדרת הסגנים - הוטל עליהם התפקיד. החל תהליך של הכשרת קציני.

<היו"ר דוד צור:>
זה נע"ת.

<עוזי זומר:>
נע"תים - כן. קציני בטיחות התחנתיים הם נע"תיים, תיכף יהיה פירוט. התחלנו להכשיר נאמני בטיחות שהם בד"א שהם לא קצינים. בדרך כלל זה ראשי צוותים במשמרות בתחנות. הופצה תורת בטיחות הכבאות, הופצו נוהלים והוראות ואני אפרט עוד מעט, בוצעו סקרי סיכונים. החל תהליך ביצוע תיקי מתקן לתחנות הכיבוי - מה שלא היה קודם - כולל פירוט דרכי מילוט ואיפה נמצאים המטפים בתוך תחנות הכיבוי, זה לא היה. החל תהליך מוסדר של אישור בטיחותי למתקני אימונים שלנו בתוך הארגון - מה שלא היה קודם. החל תהליך מוסדר של מינוי קציני בטיחות לאימונים ותרגילים, החל תהליך מוסדר של ריכוז והפצה של תחקירי בטיחות. התחלנו לבצע מדידות קרינה בלתי מייננת בתחנות הכיבוי, וזה אני לבד כי אני מודד הקרינה היחידי שיש לו רישיון בתוך הארגון. התחלנו לבצע הדרכות בטיחות תוך תפקיד ביחידות ברמת מטה והנציבות.
<ישראל אייכלר:>
מה זו הקרינה הזאת שם חוץ מטלפונים סלולריים?

<עוזי זומר:>
חוץ מטלפונים סלולריים זה גם חשמל  E1000תדר נמוך, קווי החשמל שרצים בקירות, ארונות חשמל בתוך התחנה וגם קווי מתח גבוה שעוברים מעל תחנות כיבוי. למשל, בתחנת הכיבוי החדשה שפתחנו בקריית אונו יש קו מתח גבוה שעובר ממש מעל התחנה. כבאים התחילו להרגיש כאבי ראש רק מלראות את קו המתח הגבוה. באתי לשם ומדדתי ולא היתה קרינה חריגה, כאבי הראש עברו. ראו את המודד, חלפו כאבי הראש חלפו. זה תסמונת הבית החולה שנעלם.

בוצעו בדיקות מעבדה וכו', ציוד מיגון אישי שנפגע בשריפה והוא נמצא תקין - דברים שלא נעשו קודם. 

מבחינת נתונים מספריים כדי לחוש - סקרי סיכונים ביצענו באופן מלא במחוזות: ירושלים, דרומי, וחוף לכל התחנות, לכל תחנות המשנה, במקומות פרטניים בפתח-תקווה, בתל-אביב, מתקן אימונים "הפיל הלבן" איפה שהימ"מ מתאמן, חוף הים בחיפה  - אתה מכיר - חלץ, תערוכת אוטומוטור ועוד כל מיני מקומות כאלה. קציני בטיחות שהוסמכו בקורס משותף עם משטרת ישראל שעמי נידם ואני החלטנו לעשות את זה ביחד כי אין לנו מקום אחר כרגע להסמיך אז אנחנו עושים את זה ביחד. בינתיים הוסמכו 11 כאלה וההסמכה הזאת מתאימה לנו. נאמני בטיחות - גם קורס משותף שעשינו עם משטרת ישראל אצלנו בנציבות דווקא בכב"א  - 15.  תחקירים - 51 הופצו לרמה של מינויים של 80 מינויים ברשת, 28 נוהלים שהפצנו, תורת בטיחות שכתבתי ואשאיר פה עותק אחרי זה, בדיקות קרינה בלתי מייננת עשינו בינתיים שש כאלה, מצגת הדרכה לרכבי כיבוי מפעליים. יש רכבי כיבוי שהם לא של כב"א והם נמצאים במפעלים כמו תע"ש וכאלה ואף אחד לא מדריך עליהם. עשינו מצגת הדרכה שלנו לבטיחות של רכבי הכיבוי האלה. יש לנו יחידת אופנועים חדשה. הכנתי להם מצגת תו"ל שזה מיובא מתו"ל של המשטרה. פיתחתי את התו"ל הזה שיתאים לכב"א וגם זה בוצע. אנחנו עושים הסבות לרכבי כיבוי, בדיקת כשירות תנועה והורדה מהכביש לפי צורך. אגב, הבטיחות בתעבורה גם שלי, אני גם אחראי על בטיחות בתעבורה. פיקוח על רמת תיקון מוסכי חוץ ועוד.
אלה מבחר נוהלים שבחרתי להראות שהוצאנו פה, הכול חדש כמובן: בטיחות באימונים, שסתומים למכלי אוויר דחוס, ניסור חבית. אנחנו מתאמנים על ניסור חביות במקום לנסר רכב כי קשה להשיג רכבים לניסור. התפוצצה לנו חבית כזאת אז הוצאתי נוהל איך מנסרים חבית שצריך למלא מים עד הסוף וכו'. עומס חום, תדלוק רכבים, שימוש בכננת להרמת אדם. אני רץ כדי שזה לא ייקח הרבה זמן.

<היו"ר דוד צור:>
יש נתונים? כל זה תשומות.

<עוזי זומר:>
תיכף אני מגיע לנתונים. זה מערך הבטיחות שקיים, העץ מבנה. כרגע יש 19 קציני בטיחות במינוי מתוך 26 תחנות. זו הרשימה של קציני הבטיחות, זה פחות  חשוב. אלה הנתונים ותיכף מסתיימת גם המצגת. ב-2012 נפגעו 536 כבאים שזה יחס של 1:3. ב-2013 היתה לנו ירידה דרסטית בכמות הנפגעים - 154, יחס של 1:11. היחס הזה הוא מאוד חשוב ועוד מעט נחזור עליו, זה יחס של 71%. מבחינת ימי ההיעדרות - ימי ההיעדרות נשארו כמעט באותו מצב בגלל גרירת פציעות משנה קודמת. למשל, תאונות דרכים או תאונות בימי ספורט שהתקיימו, אנשים גררו את הפציעות גם ל-2013 וחזרו לחצי משרה. חצאי הימים האלה נגררים.

<היו"ר דוד צור:>
לא גורעים אותם מהשירות על דבר כזה?

<עוזי זומר:>
לא, הם חוזרים לחצי משרה. אין ור"מים בכבאות. זה ביטוח לאומי, זה לא מוכר למשרד הביטחון.

<היו"ר דוד צור:>
אבל עכשיו שהם תחת המשרד לביטחון הפנים?

<עוזי זומר:>
הם לא מוכרי משרד הביטחון, הם מוכרי ביטוח לאומי. לדעתי,  זה עיוות שצריך לתקן אותו מתישהו, אבל זה קיים.

בכמות פציעות, מספר פציעות ירדנו. ימי היעדרות נשאר כמעט אותו הדבר ואתם רואים את המספרים. זה גם מופיע בטבלת העמודות. ימי העמודות בכחול, כמעט אותו דבר. פציעות - יש ירידה דרסטית. הבאתי פה את הנתון של הכבאים האמריקאים, את היחס של 1:11, כדי להראות שזה סביר. זאת אומרת, היחס הזה עושה איזשהו היגיון. אם הכבאים האמריקאים נפצעים ביחס של 1:11 וגם אנחנו כנראה שזה יחס שהוא סביר. אגב, יש 800,000 כבאים אמריקאים.

<ישראל אייכלר:>
זה כולל שריפות?
<עוזי זומר:>
זה רק כבאי מבצעים בשריפות, לא פקידות. הכבאים האמריקאים זה 600,000 מתנדבים ובערך 230,000 הם כבאים שכירים.

<ישראל אייכלר:>
למה אני שואל? כי בארצות הברית יש הרבה יותר שריפות והרבה יותר בתי עץ ויש יותר סיכוי להיפגע. אם היחס הוא דומה זאת אומרת שפה יש יותר מדי נפגעים.

<עוזי זומר:>
אתה מתכוון שריפות או אירועי תאונות דרכים? זה משולב, אי-אפשר להפריד.  אין לי פה את הפילוח של השילוב. אבל סך הכול היחס הוא זהה לישראל. 

זה המגמות שלנו - להרחיב הכשרות, להרחיב את המעגל המודרכים של נהיגה מתקדמת.

<היו"ר דוד צור:>
תאונות דרכים כמה יש?

<עוזי זומר:>
תאונות דרכים הן מקום שלישי בפילוח, מקום שני זה נפילות מגובה. מקום ראשון זה פעילות מתפרצת. פעילות מתפרצת היא מקום ראשון בסיבות לפציעה: סטרס, התקפי לב, פגיעות שלד וכאלה. 

<היו"ר דוד צור:>
אתם עושים נהיגות מבצעיות? מגרשי החלקה?

<עוזי זומר:>
אנחנו עושים נהיגה מבצעית דרך מינהל הרכב, מגרשי החלקה, כולל נהיגה גם על דו-גלגלי. יש גם קצת קטנועים בכבאות ואנחנו עושים את זה. רוצים להרחיב את המעגל.

כמובן תחקירים להרחיב, סקרי סיכונים, הרחבת מערך בטיחות ביחידות, סקרי סיכוני קרינה בלתי מייננת להרחיב, קיום כנסים וכו', כאשר עוד פעם חוזרים למשולש שפתחתי בו: מפקדים שהם אחראים על הבטיחות, ההדרכה, ציון מיגון, ובאמצע ניהול הסיכונים - את כל זה להרחיב.

<היו"ר דוד צור:>
כמה אנשים עוסקים בכל נושא הבטיחות אצלכם?

<עוזי זומר:>
כרגע יש לי את ה-19 האלה במינוי מלא ויש לי עוד בסביבות 30 איש שהם נע"תים בכל המערך. אמרתי, המערך הזה פועל עשרה חודשים בסך הכול. עד כאן, זהו.

<היו"ר דוד צור:>
תודה. עוזי, בשולי הדברים ראיתי שרק 11%, אם קלטתי נכון במצגת המהירה שלכם, זה לוחמות אש.

<עוזי זומר:>
כן.

<היו"ר דוד צור:>
למה כל כך מעט?

<עוזי זומר:>
אין לי הסבר לשני דברים: למה הן לא עוברות את הברו"ר ולמה לא באות. אם הן באות הן לא עוברות את הברו"ר.

<היו"ר דוד צור:>
זו בעיה פיזית?

<עוזי זומר:>
כן, הן צריכות לעשות 2,000 מטר - שמונה דקות. לא עוברות. באות למבחנים, אני רואה אותן. באות מאות למיון ואני רואה אותן למטה אצלנו בחצר. הן לא עוברות את ה-2,000 מטר - שמונה דקות, וזה תנאי סף. זה קשה.

<היו"ר דוד צור:>
8 דקות – 2,000 זה לא פשוט, אבל אפשר.

<עוזי זומר:>
לא פשוט למפקד הימ"מ אבל זה קשה ללוחמת אש.
<היו"ר דוד צור:>
אני מדבר עכשיו כאב ללוחמת בקרקל. אני מחויב לשאלה אחרת יהיו לי צרות בבית.

עמי, קודם כל, אני שמח לראות אותך גם במדים כחולים. מתי המעבר הזה?

<עמי נידם:>
שנה. אני החלפתי את עוזי.

<עוזי זומר:>
הוא החליף אותי.

<היו"ר דוד צור:>
שתבינו, כולם היו בניי.

<עמי נידם:>
משטרת ישראל - אנחנו מדברים על 30,000 שוטרים ועוד 40,000 מתנדבים. סך הכול ארגון יחסית ענק.  מערך הבטיחות של משטרת ישראל מחולק לשניים: אחד, מערך תקני כמו שאצל עוזי, אז אצלנו יש 24 תקנים, ומשפחת הבטיחות של משטרת ישראל היא 585 שוטרים וקצינים במערך של נע"ת כי אחרת אי-אפשר.
הייעוד של הבטיחות של משטרת ישראל הוא כמו הייעוד של כל מערכי הבטיחות הביטחוניים, ובכלל שאר הארגונים, ביחד עם המפקדים. התפקיד שלהם זה למנוע ולצמצם את מספר אירועי הבטיחות במשטרה, וכמובן גם לשמש גורם מקצועי למפקד. עיקר התפקידים שלנו זה בראש וראשונה לבצע הכשרות וקורסים, לקדם את כמות השוטרים והמפקדים שיהיו מוכשרים בבטיחות, לפקח, לבקר על כל המערכים, לפתח את התורה, לרכוש אמצעים ועוד מספר פעולות כדי למנוע אירועי בטיחות במשטרת ישראל, כמובן לאור החוק.

כמו בכל מערך בטיחות מתקדם מודרני אנחנו מבצעים ניהול סיכונים. היום הבטיחות היא ניהול סיכונים. היום לא מדברים במושג "בטיחות" אלא מדברים במושג של "ניהול סיכונים". גם אנחנו במשטרה מנהלים סיכונים. השלב הראשון בניהול הסיכונים זה זיהוי של כל האיומים והסיכונים על-ידי סקרי סיכונים על-ידי תחקירים, על-ידי אירועים וניתוחם. לאחר מכן אנחנו מבצעים תהליך של הערכה, לא הימורים. אנחנו לא מהמרים. תהליך הערכה הוא תהליך מושכל, הוא תהליך שמבוסס על ידע ועל  לימוד. היום הרבה מאוד אנשים מתבלבלים. אני שומע תחקירים, אני רואה אירועים בכל מיני מקומות וארגונים וחברות ואנשים מדברים על תהליך של הערכה, אבל הם לא עושים בכלל את ההערכה אלא הם מהמרים ובגלל זה יש תוצאות רעות. השלב השלישי הוא שלב הפעולה. אחרי שעשינו זיהוי והערכה אנחנו פועלים לנטרל את הסיכון ולצמצם אותם על-ידי כל מיני פעולות כאלו ואחרות כשבסוף השורה התחתונה, החזון של משטרת ישראל בנושא בטיחות זה לא להתבסס על מזל. אנחנו מאמינים בבטיחות.

<היו"ר דוד צור:>
לא התכוונתם פה לסמפכ"ל.

<עמי נידם:>
עשיתי את זה יחד איתו. איפה שהוא נמצא אנחנו לא צריכים מזל. אנחנו מאוד מאמינים בבטיחות ואנחנו לא רוצים להתבסס על מזל. אנחנו רוצים לעשות הכול מתוך השכל. 
<היו"ר דוד צור:>
- - -כי כתבת פה לא צריך נסים.

<עמי נידם:>
אנחנו קצת יותר ותיקים מהכב"א. אנחנו האח הקטן של הצבא. כשהקמנו את המערך למדנו הרבה מהצבא. היום אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מוחלט גם עם השב"ס, גם עם השב"כ, גם עם המוסד. אנחנו עושים פורומים קבועים ועיתיים, לומדים אחד מהשני ומקדמים את הפעולות כמובן ביחד ובשיתוף פעולה עם המוסד לבטיחות וגיהות. אנחנו עושים איתם גם הכשרות. אנחנו מקבלים מהם את תעודות ההסמכה לכל המוכשרים אצלנו. 
אני יכול להגיד לכם כמה פרויקטים מיוחדים שנעשים במשטרת ישראל. למשל, פיילוט של מק פורק. מק פורק הוא אמצעי בטיחותי שנועד לשפר את הבטיחות בנשק. בצבא ההגנה לישראל זה היה שלוש שנים בניסוי, השנה הוא נכנס. אנחנו אחרי חצי שנה שעשינו ניסוי במחוז חוף ראינו שהוא עושה שיפור דרמטי בבטיחות בנשק. אנחנו מכניסים אותו כרגע למשטרת ישראל בתהליך.

<היו"ר דוד צור:>
עמי, אם אתה צריך לדרג את האירועים האם יש לך איזה פילוח?

<עמי נידם:>
כן. אני רק אגיד שאנחנו עושים הרבה מאוד מיזמים והם רשומים כאן. אנחנו עושים הרבה מאוד פעילויות. למשל, עוזי עשה שמונה בדיקות קרינה, אנחנו עשינו כבר כמעט למעלה מ-9,000 בדיקות קרינה במשטרת ישראל. אנחנו עושים הרבה מאוד ביקורות והרבה מאוד בדיקות קרינה ורעש. 

אעבור עכשיו לנתונים. למעשה, משנת 2006 משטרת ישראל נכנסה למוד של מדידה הרבה יותר רציני והרבה יותר מקצועי. גם לנו, כמו שהוצג במוסד לבטיחות וגיהות, יש בעיה באיסוף כל הנתונים תחת מקור אחד. היום זה נעשה.  אנחנו מעריכים שעד סוף השנה יהיה גוף אחד אצלנו במשטרה שהוא אוסף את כל הנתונים שקשורים לבטיחות, זה אצלנו. אנחנו רואים שיש כאן ירידה יפה, מגמתית וברורה של כמות השוטרים שנפגעים במשטרת ישראל. למעשה, בשבע השנים האחרונות למעלה מ-5,000 שוטרים או כמעט 5,000 שוטרים לא נפגעו ביחס לכמות המצטברת של כל שנה. אם בשנת 2006 היו לנו כמעט 4,200 שוטרים שנפגעו, בשנת 2013 - 3,200 נפגעו. לא בכל המקומות האלה הפגיעה הובילה גם לימי היעדרות. למטה משליש מכמות הנפגעים הובילה לימי היעדרות, אבל המגמה היא מאוד חשובה.
הסיבות המרכזיות שבעטיין אנחנו נפגעים - אגב, זה פילוח שהוא מודל בכל העולם, גם במוסד לבטיחות וגיהות בארץ וגם בכל המקומות האחרים שנבדקו בעולם. עיקר הנפגעים הם בתאונות דרכים, ולאחר מכן זה כל הסוגיה של חבלה, מכה וגם פציעות ספורט. כל השוטרים שלנו שנפגעו בפעילות פח"עיות או בפעילות של הפרות סדר הם גם מופיעים כאן כי יש לזה השלכות. זה שהוא נפגע במהלך הפרת סדר אנחנו מזה גם למדים אם הוא היה עם ציוד ומזה אנחנו גם מייצרים תורת הפרות סדר משתפרת, מה המרחק שהוא צריך לעמוד, עם איזה מיגון וציוד - יש לזה קשר.

ימי ההיעדרות שלנו - גם כאן אנחנו רואים שבשנת 2007 היתה נקודת הפיק ואנחנו במגמה של ירידה. ירדנו כמעט ב-50% משנת 2007 בכמות ימי ההיעדרות. מעבר להיעדרות של השוטרים מהשירות יש לזה גם השלכה כספית כמו שנאמר בכל מקום. כל יום היעדרות כזו הוא שווה ערך לאלף שקלים שגם הוא חשוב. הסיבות כאן - תאונות הדרכים מובילות להרבה יותר ימי היעדרות, ולכן שם אנחנו שמים את הדגש.

תאונות הדרכים במשטרת ישראל - אנחנו הצגנו כאן איזשהו נתון, אבל צריך לזכור שני דברים: אחד, כמות התאונות שבעטיין יש נפגעים הוא כמעט עשירית מכמות תאונות הדרכים שמבוצעות. 

<היו"ר דוד צור:>
אבל למה העלייה הזאת?

<עמי נידם:>
העלייה הזאת היא משני טעמים: אחד, הדיווחים הפכו להיות הרבה יותר ברורים במשטרת ישראל. שנית, הדיווחים על כל התאונות שלא היו מדווחות פעם בגרימת נזק, בנזק בלבד, היום הן מדווחות תחת תאונות דרכים. פעם הן לא היו מדווחות. פעם הן היו מטופלות במוסכים עם חברות הביטוח.
<היו"ר דוד צור:>
אבל דוח נזק היית חייב מלא כך או כך.

<עמי נידם:>
אבל זה לא היה נכנס לדיווח.

<היו"ר דוד צור:>
אז אתה אומר שהעלייה הזאת היא רק עלייה בנוהל ולא במהות.

<עמי נידם:>
בדיוק, כן. זה שם אותנו במקום מאוד מסודר, זה שם אותנו ביישור קו בכל המערכת. כמו שאמרתי, רק בעשירית מכמות תאונות הדרכים יש לנו נפגעים. במדינת ישראל אם אתה פותח את הדיווחים לתאונות דרכים אז רק תאונות שיש בהן נפגעים מדווחות ויש סדר גודל של 30,000 תאונות במדינת ישראל. כל שאר התאונות שאין בהן נפגעים זה ביטוח לאומי, זה אחד עם השני. כאן אנחנו מדווחים על כל סך התאונות.

הסיבות המרכזיות אצלנו, כמו שאמרתי, רק בעשירית יש לנו נפגעים. כל שאר התאונות מדובר בנסיעות לאחור, בנזקים, אבל גם אליהן אנחנו מתייחסים במלוא הרצינות. אנחנו גם שמים לב לכסף. אומנם אני לא נציג יועכ"ל, אני בטיחות, אבל חשוב מאוד לומר למפקדים שבעטיין של ימי היעדרות יש גם נזקים כספיים למשטרה. השוק שבו אנחנו מדברים הוא שוק של עשרות מיליונים וברגע שאנחנו חושפים את המפקדים למצב שבו התאונות האלה מובילות לנזק כספי ואם אתם כמפקדים תילחמו בתאונות האלה, הכסף ייכנס בצורה כזו ואחרת ביחד לשיפור תחומים אחרים בתוך המשטרה.

<היו"ר דוד צור:>
אני רוצה לשאול אותך ואת עוזי, האם מפקדים נמדדים על מדד של צמצום אובדן ימי עבודה כחלק מהמנה"ל או קומסטט או מה שהיום קורה?

<עמי נידם:>
בשלוש השנים האחרונות של המפכ"ל שהוא הכניס את המפנה, הוא שם את השוטר במרכז, ו-20% מתהליכי המדידה במשטרה הם איך מתייחסים לשוטר גם בחופשות, גם בפציעות, גם בימי היעדרות, גם בכמויות של פציעות. אני חושב שזה הגורם המרכזי שמוביל לירידה המגמתית.

<היו"ר דוד צור:>
בסוף זה מדד לקידום ומדד משוקלל במהלך הציון שהוא מקבל?

<עמי נידם:>
המפנה הוא אחד מדדים לקידום מפקדים במשטרת ישראל.

<עוזי זומר:>
במקום אחד זה נכנס, בחוות הדעת התקופתית נכנס הנושא של בטיחות. זה לא מספיק. במנה"ל זה לא נכנס, במפנה. בכב"א אין בכלל מדידה למפקדים עדיין, אבל זה ארגון צעיר. זה יהיה.

<היו"ר דוד צור:>
מד"א, מי מפקד המחוז? זה נקרא מפקד מחוז?
<אלי יפה:>
יש רב מגן וזה המנכ"ל. יש מגנים וזה במנהל מחוז או מנהל אגף. אני מנהל אגף הדרכה, הסברה, התנדבות, גיוס משאבים ועוד כל מיני דברים אחרים שאחרים לא רוצים נותנים לי. נושא הבטיחות לא אצלי.
<גולן ראשון:>
שמי גולן, ממונה בטיחות ארצי של מד"א. כל נושא הבטיחות במד"א מחולק קצת אחרת בניגוד למשטרה וכב"א. אצלנו זה מחולק לשניים: נושא הבטיחות וגיהות בעבודה ונושא בטיחות בתעבורה. שניהם נמצאים תחת האגף הלוגיסטי בארגון ומי שאחראי עליהם זה מנהל אגף הלוגיסטיקה, אבל לכל אחד מהם יש ראש משלו. אני מנהל את נושא הבטיחות והגהות בעבודה. במקביל אליי יש את קצין הבטיחות בתעבורה הארצית שהוא אחראי על כל נושא מניעת תאונות עבודה, הכשרת נהגים וטיפול בכל נושא תאונות הדרכים. אני לא מתעסק בזה, אבל אנחנו עובדים באיזושהי חפיפה מסודרת.
מד"א קצת יותר קטן מהמשטרה וכב"א. אנחנו מדברים כרגע בערך על 1,800 עובדים ו-12,000 מתנדבים כשבניגוד לזה אצלנו יש גם נוער ששם צריך לתת דגש מיוחד ולשים דגש על דברים אחרים ונוספים, בניגוד לבוגרים.

התפקידים שיש לנו בארגון זה מעובדי מוקד, חובשי נהגי אמבולנס, חובשים בכירים, פרמדיקים, עובדי מעבדה ומערך ההתרמות של שירותי הדם שזה גם אגף שנמצא בתוך מד"א. אנחנו מדברים על 130 תחנות בפריסה ארצית בארגון כאשר הכול נמצא תחת אחריותו ומדווח למנכ"ל, תחת מנהל אגף הלוגיסטיקה ומנהלת שירותי הדם ועדות הבטיחות של שירותי הדם ושל כלל מד"א ונאמני בטיחות.

אני עושה את התפקיד הזה ברמה הארצית על כל התחנות, מרחבים ומתקנים של מד"א שיש לי נאמני בטיחות בכל המתקנים וכל המרחבים. מדברים על כ-30 נאמני בטיחות בארץ, בתחנות ובמתקנים, ועוד כ-15 - 20 נאמני בטיחות בשירותי הדם שמתעסקים בעיקר בבטיחות ביולוגית וכל הנושא הזה.

כשאני רואה את הבעיה העיקרית אצלי בעבודה זה בסביבת העבודה החדשה והמשתנה בכל אירוע. ניגוד ל-90% אולי 95% מהמקצועות במשק שבהם אתה יכול לתכנן לעובד את סביבת העבודה שלו, לקבוע איך ולמה, אני בשמונה שעות משמרת אצל העובד שלי צריך להגיד לו איך הוא עושה הערכת סיכונים לכל אירוע שהוא מגיע. בשמונה שעות הוא יכול להגיע לתאונות דרכים שזה סיכונים בפני עצמם.

<היו"ר דוד צור:>
זה לא שונה ממשטרה וכב"א.

<גולן ראשון:>
אני מתאר את זה איך אני רואה את הדברים מבחינתנו, לא אמרתי שזה שונה. בהחלט לא שונה, כמו גופי החירום האחרים. רוב הבעיות אצלי בעבודה זה בנושא ארגונומיה, הרמה, סחיבה ושינוע של חולים. זה גם רוב הפציעות: פציעת גב, פריצות דיסק שבהן אני מנסה להילחם ולנסות לצמצם את זה כמה שניתן עד פגיעה בשריר שלד שזה נפילה והחלקות במדרגות עם חולה, עם ציוד, בלי ציוד, ודברים כאלה. 

השקעה מרובה בנושא הדרכות, הדרכות עובדים אם זה על-פי חוק ואם זה על-פי דברים  שאנחנו צריכים להריץ. אז הדרכות על הסיכונים והסכנות בכל השתלמויות עובדים, הדרכות בהערכת סיכונים בזירות אירוע  - עד כמה שניתן לקרב את זה - הדרכות על-ידי חברות חיצוניות, הפצת הנחיות, השתלמויות בנהיגה על-ידי חברות חיצוניות ופנימיות ומעברים משובים של נהיגה כל הזמן על מנת לשפר גם את רמת הנהיגה במד"א וצמצום תאונות הדרכים. 
בנוסף לזה, יש לנו פעילויות שנתיות שמבצעים סקרי סיכונים בכל מתקני מד"א בכל הארץ, בדיקות תרמוגרפיות לכל לוחות החשמל במד"א, בדיקות לכלל ציוד הכיבוי, בקרות של חדרי גנרטורים בסיורים שלי ושל נאמני הבטיחות. בנוסף לזה, בחינה של הכנסה של ציוד, אם זה ציוד מגן אישי לנהג האמבולנס, לחובש אמבולנס, לאיש צוות מד"א. ציוד חדש שאנחנו מכניסים זה ציוד לשינוע חולים על מנת לצמצם את העומס על שריר שלד בסחיבה והורדה של חולים במדרגות, חולים פצועים. הכנסה של ציוד באמצעים ארגונומיים, ציוד ואמצעים לטיפול בפסולת מזוהמת, חיטוי הרכב ממחלות מדבקות וזיהומי דם וציוד אמצעי לשיפור הבטיחות בגילוי שריפות הכנסנו לכל תחנות מד"א.

אחת הנקודות הבעייתיות אצלי בארגון זה כל נושא של דחיסה גלילי חמצן. אנחנו בכחמישים נקודות במד"א דוחסים גלילי חמצן בלחץ גבוה מאוד. הדחיסה מתבצעת על-ידי עובדי מגן דוד אדום לאחר ההכשרה. אנחנו כרגע בפרויקט ארצי גדול מאוד לשדרוג המרכזות האלה ולהפוך אותן להרבה יותר בטיחותיות ואיכותיות ואיכות החמצן שתצא בסופו של דבר גם תשתפר. בנוסף, כמו שאמרתי, הכנסת כיסא הזחל ותיקי נשיאה על מנת לצמצם את המשקלים והציוד שעובד מד"א סוחב בסופו של תהליך.

אנחנו לא הבאנו בגלל איזושהי בעיה טכנית של אי-הבנה את הנתונים המדויקים, אבל אני יכול לספר לכם שרוב תאונות העבודה, כמו שאמרתי, זה נפילה  והחלקה במדרגות ובעיות של שריר שלד, בעיות גב, פריצות דיסק, שקשה מאוד לתת את הנקודה ולהגיד שזה תאונות עבודה וזה לא כי כולנו יודעים שכל הנושא של פריצות דיסק, כאבי גב, זה מה שנקרא תחת ההגדרה של מחלות מקצוע, זה בעיה מצטברת עם השנים. פה אני נלחם על מנת לצמצם אותה. לכל אירוע כזה אנחנו עושים ביצוע תחקיר מדויק ומוציאים הפקת לקחים, מסקנות והמלצות לביצוע, כאשר ממנכ"ל מד"א ועד אחרון העובדים כולם מעורבים בתהליך. כל הדברים יוצאים בהודעות כלל ארציות לכל התחנות ולכל תחנות מד"א בארץ.

אם אני מדבר באופן שטחי ביותר אז אני מדבר כרגע על פחות או יותר כ-50 תאונות עבודות במד"א שבהן עובד נפצע. במהלך השנים אנחנו באיזושהי מגמת ירידה, אבל לא היסטרית - בין 40 ל-50 תאונות עבודה בשנה.

<עוזי זומר:>
50 תאונות בשנה ל-1,800 עובדים מבצעיים? 

<גולן ראשון:>
כשאני מכניס, בניגוד אליכם, גם את עובדי המינהלה.

<היו"ר דוד צור:>
זה לא הרבה. המגמה היא מגמת ירידה?

<גולן ראשון:>
כן.

<היו"ר דוד צור:>
כמה מזה זה תאונות דרכים?

<גולן ראשון:>
לא מדובר בתאונות דרכים, זה רק תאונות עבודה. 50 תאונות עבודה בלבד, בלי תאונות דרכים בכלל.

<היו"ר דוד צור:>
אתם נוסעים תחת נסיעת חירום וכבישים, איך תאונות הדרכים?

<גולן ראשון:>
אני נוטה להאמין שתאונות הדרכים פחות או יותר משתקפות כמו שירותי הכיבוי והמשטרה. שם אנחנו בפעילות, משנת 2013 ולתוך 2014 עושים עבודה מאוד מאוד רצינית.

<היו"ר דוד צור:>
התפקיד שלנו לנטות להאמין, התפקיד שלך הוא לדעת. אתה חייב לתת נתון מדויק. זה שלא באת איתו, אין בעיה.

<גולן ראשון:>
הנתונים נמצאים אצל קצין הבטיחות בתעבורה, זה תפקידו.

<היו"ר דוד צור:>
אוקיי, אז יש מעקב אחרי זה ויש פעולות.

<גולן ראשון:>
ודאי, יש מעקב אחרי תאונות הדרכים. כל תאונה נחקרת ונבדקת. בשנת 2013 נכנסה חברה חיצונית לארגון על מנת להכשיר את הנהגים. זה התחיל, היתלוות שלהם לנסיעות חירום, מעקב אחרי הנהגים לאחר הדרכה, הפקת דוח על הנהג עצמו והעברה לשיפור או המלצות איך לשפר את הנהיגה לכל נהג ונהג ברמה פרטנית. בנוסף לכך, עוד אמצעים שנכנסים כרגע לניידות זה מצלמות, גם מצלמות קדימה ואחורה על מנת לבחון את נושא הנהיגה של נהגי מד"א.

<היו"ר דוד צור:>
תודה. נציג מד"א, תעביר לנו בהמשך את הנתונים שתרכזו עם מבט אחורה וקדימה.

שב"ס, בבקשה.

<דוד בן לולו:>
שלום, שמי דוד ואני ראש ענף בטיחות של שירות בתי הסוהר. השקף הראשון שבחרתי לשים הוא למעשה נתוני תאונות הסגל שלנו בשירות בתי הסוהר. אקדים ואומר שמערך הבטיחות שלנו בנוי בגדול משני אלמנטים: פעם אחת, אותם תקני בטיחות שישנם בפועל כשאנחנו מדברים על תשעה תקנים. ענף הבטיחות בנוי מראש הענף ועוד שני תקנים ובכל מחוז עוד שני קציני בטיחות בתקן. יש לנו שלושה מחוזות. בנוסף, ביחידות שלנו בבתי הסוהר מערך הבטיחות בנוי מנע"תים שסגן מפקד המתקן משמש כקצין הבטיחות ומרכז את כל הפעילות ומתחתיו יש עוד שישה נע"תים שהם משמשים בתפקידי בטיחות שזה אומר נאמן בטיחות מבצעי, מתקנים, אש, גהות, מפעלים ותעבורה.

מבחינת הנתונים אנחנו רואים למעשה בנתונים שמדדנו מ-2011 ל-2013 שישנה ירידה. כשאנחנו מדברים על ירידה, מספר אנשי הסגל שלנו, נכון להיום, אנחנו כ-9,500 סוהרים. אם בשנת 2011 עמדנו על 464 תאונות, ב-2013 אנחנו מדברים על 418. אנחנו רואים עלייה של מספר תאונות העבודה ביחס ל-2012. הפיק הזה נובע למעשה כתוצאה משני אירועי שריפה שהיו לנו ב-2013 כשאנחנו מדברים על השריפה הגדולה שהיתה במפעל התעסוקה בית סוהר מעשיהו ובאוהלי קידר. 

אני יכול לציין שמבחינת הירידה כשעשיתי את ניתוח הנתונים למעשה מבחינת המשמעויות ניתן לייחס את הירידה למעורבות מפקדים. זו סוגיה שאני חייב לציין שאנחנו שמים עליה בשנה האחרונה דגש מאוד גדול. אני ראיתי שבמקומות שמפקדים מעורבים אתה רואה בהחלט ירידה במספר תאונות העבודה. כשהמפקד שם את הסוגיה הזאת בראש, כולם מיישרים קו אחריו. אנחנו רואים אז למעשה מעורבות גדולה יותר של  מפקדים בנוגע לבטיחות, שימשו בכלי ניהול ארגוניים, שימוש בוועדות בטיחות – זו סוגיה שאנחנו שמים עליה דגש ובודקים אותה גם בענף בביקורות שאנחנו עורכים. אנחנו גם דורשים כמובן דיווחים מסודרים אלינו. הגברת אכיפה ומשמעת - למשל, בכל מה שנוגע בתאונות דרכים כשנעשה שימוש בכלי משמעת, אם זה בראיונות וגם אם זה במשפטים או בידיעה שאותו סוהר יכול להיות ממושמע בצורה כזו או אחרת,  אנחנו רואים ירידה. 
סוגיה נוספת שאנחנו שמים עליה דגש בשירות בתי הסוהר היא בכל מה שקשור בהצטיידות באמצעים. זאת אומרת, יש לנו תוכנית סדורה, אפשר לקרוא לזה תוכנית חומש. מושקעים בה מיליונים רבים בכל מה שנוגע בכב"א, בהתקנת אמצעים בגילוי ומניעה, וזאת תוכנית סדורה שרצה לאורך כל השנה. 
אני יכול לציין שעיקרי העשייה להעצמת הבטיחות בשירות בתי הסוהר הם: ביקורות שאנחנו עורכים, קורסים והכשרות מקצועיות, תרגילים. אנחנו שותפים בכל מה שנוגע לתרגילים בתהליך מתחילתו ועד סופו, פעילויות ארגוניות, הדרכות בטיחות ליחידות השטח, בדיקות שונות שאנחנו מבצעים, אם זה קרינה, איכות אוויר, גז ראדון. כמו כן, רכישת אמצעי בטיחות, כתיבה ועדכון של נהלי בטיחות, תחקירים שמבוצעים ואנחנו שותפים בהם. סוגיה שאנחנו שמים עליה את הדגש, ואני מחדד אותה שוב, היא בכל מה שנוגע לתודעת מפקדים.

<היו"ר דוד צור:>
עו"ד גלית גלעד, בבקשה.

<גלית גלעד:>
שלום לכם ותודה. רבה. כל הכבוד למוסד לבטיחות וגיהות שזימן מגוון את הישיבות שהיום התקיימו בכנסת. אנחנו באנו לפרגן.

<היו"ר דוד צור:>
מי זה "אנחנו"?

<גלית גלעד:>
אנחנו זה ארגון "בטרם" לבטיחות ילדים. זה ארגון שנבחר כמוביל המקצועי של מהלך התכנון  לתוכנית לאומית לבטיחות ילדים. בתוך המהלך הזה נכללים כ-15 גופי ממשל, לרבות גופי הצלה, למעט מד"א, וחבל.

<גולן ראשון:>
אפשר לשפר.

<גלית גלעד:>
נכון. אנחנו ניפגש אחר כך.

אנחנו יושבים פה עם שותפים. אני לא אסקור פה את כל תוכנית העבודה שהיא כבר מוכנה להגשה לממשלה. אבל אם אנחנו כבר מדברים על שילוב כוח האדם שנמצא בגופי ההצלה ולהפנים להם את המודעות לבטיחות חשוב לזכור שמדובר בהורים לילדים - רובם. חשוב מאוד מאוד לציין שגם נציבות הכבאות וגם משטרת ישראל וגם המשרד לביטחון הפנים החליטו לשלב בתוך כל מערך ההדרכות שלהם. לביטחון הפנים יש מדריכי מוגנות ויש להם מתנדבים ומאבטחי מוסדות חינוך. הם הולכים לשלב להם הדרכות ילדים, למודעות לבטיחות ילדים. זה יעזור להם גם בבית וגם במהלך העבודה. אנחנו מדברים על מעגל חיים כמו החזון של המוסד לבטיחות וגיהות. אנחנו מדברים על הכבאות שהכבאי הולך להיכנס לגן ולבית הספר. הוא הולך לדעת איך לדבר עם ילד, הוא גם יחשוב איך לדבר עם הילד שלו בבית. הכבאות עשתה כנס גדול מאוד בנושא והיא הולכת לעשות עוד כנסים עד כמה שאני יודעת.

במשטרת ישראל - עמי נידם. מיותר לציין עד כמה הוא השותף האולטימטיבי שהרים את הכפפה והחליט שאם יש כל כך הרבה שוטרים במשטרת ישראל צריך ללמד אותם קודם כל איך לשמור על הילדים שלהם בבית. מעבר לזה, הולכים להכשיר את שוטרי התנועה ואת קציני הבטיחות כמובילי שינוי לבטיחות במשטרה ובחוץ ועל כך כל הכבוד ותודה רבה.  הלוואי וזה ייצא לפועל.

<היו"ר דוד צור:>
תודה רבה. האם יש מישהו שרוצה להוסיף?

<אלי יפה:>
קודם כל, כמובן תודה רבה למוסד לבטיחות וגיהות. אנחנו גם מצטרפים. אגב, יש לנו מחלקת הדרכה שיש לה מערכי שיעור כאלה והיא מעבירה הרבה מאוד קורסים למניעת תאונות בית ותאונות עבודה.

רציתי לדבר קצת על פן אחר. יש הרבה מאוד עובדים שלא עובדים במפעל. למשל, חברת חשמל. הם יוצאים לשטח ולכל מיני מקומות. אנחנו פיתחנו, אחרי שמצאנו הרבה כאלה שלא יודעים לכוון אותם לאן להגיע, איתור מיקום מדויק באמצעות אפליקציה. הדבר הזה צובר תאוצה ומשנה לשנה יש יותר ויותר מקרים שעובדים שנמצאים בחוץ משתמשים באפליקציה שהמוקד שלנו יכול לאתר איפה הם נמצאים.

דבר נוסף, נושא של נאמן רפואת חירום בארגון ובמפעל. זה לא מגובה בחוק, אבל בהרבה מאוד מפעלים אנחנו מכשירים את בעלי התפקידים, מי צריך לטפל, איפה צריך לטפל, איפה לחבור עם אמבולנס, מאיפה להזעיק אותו ואיך לעשות את זה נכון ומהר. היום העולם השתנה. לכולם יש פלאפונים. אף אחד לא פונה למזכירה או למנהל על מנת שיתקשר או מחפש אלא מתקשרים מהמטבח, מרגע שנשפך שמן רותח על הפועל. אנחנו גם צריכים לכוון אותם ולהסביר להם מה צריך לעשות. לכן, נאמני רפואת חירום במפעלים ובארגונים הוא דבר מאוד חשוב. 
דבר נוסף, כוננים. יש לנו מערכת של 3,250 מתנדבי מד"א שנמצאים בכל השוק, בכל מקום, עם ציוד אמבולנס. בכל אירוע שיש, במפעל, אנחנו מפעילים אותם כחלק מהמערך ויותר מזה. אם מפעל לומד עזרה ראשונה אנחנו משלבים בהסכמה שלהם את שמות האנשים שלמדו את העזרה הראשונה לתוך המערכת של תיאום ובקרה שלנו. נניח ויש עכשיו ב"דן פנורמה" מישהו שנכווה במטבח. כל מי שלמד עזרה ראשונה בשנה האחרונה ב"דן פנורמה" יקבל הודעה לסמארטפון וסביר שמישהו יוכל לגשת למטבח ולהתחיל להגיש עזרה ראשונה עד שהאמבולנס מגיע. 

חלק מהפעילות שאנחנו עושים עם המוסד לבטיחות וגיהות זה הדרכות של מניעת תאונות בית כחלק ממעגל החיים על-ידי מתנדבים שלנו, כך שזה בהחלט דבר שאפשר לשלב. תודה רבה על כל הדיון.

<היו"ר דוד צור:>
תודה רבה. 

<אלון פל:>
קודם כל, ראוי לברך את הרצינות שבה ארגוני ההצלה פועלים כדי לקדם את הבטיחות, גם מתוך הערך של קדושת החיים וגם בהיבט הכלכלי. ניכר שארגוני ההצלה, לפחות מה שהוצג ואנחנו מכירים בשיתופי הפעולה של הארגונים האלה עם המוסד לבטיחות ולגהות, מייחסים לבטיחות מרכיב בחוסן של הארגון שזה כבר מעיד על איך הוא מתנהל ומה המשמעויות שלו.

אנחנו ממליצים לבחון שהצגת הדין וחשבון של ארגוני ההצלה וארגונים אחרים של נפגעי העבודה בהם ואת פעילות המניעה שבהם הם נוקטים, יהיה כמופע חוזר שישולב בדיונים בכנסת ביום הבטיחות השנתי שאנחנו מקווים שיהפוך בכנסת למסורת. 

תודה לכולם גם על הפרגון וגם על שיתוף הפעולה ביום יום.

<זאב דיבסק:>
ברשותכם, גם אני מצטרף לברכות של היום הזה. כמי שמלווה כנציג הממשלה או הרגולטור את היום הזה מתחילתו אני חושב שהעלאת המודעות של נושא הבטיחות הוא באמת דבר שראוי להתברך בו, כל אחד בחלקת האלוהים הקטנה שלו. באמת ברכות למוסד על היוזמה.

אני רוצה להעיר, ברשותך, כמה הערות שקשורות לפעילות של גופי החירום: ראשית, לדעתי צריכה להיות איזושהי אבחנה או איזושהי חשיבה מערכתית של איזושהי הפרדה מאוד מאוד מובנית בין פעילות שהיא פעילות חירום או פעילות מבצעית לבין פעילות שגרתית, החל מנושא של תרגולים, עבור דרך עובדי מינהלה, עובדי מטה, עובדי תחזוקה, אחזקה למיניהם שהם ממילא נדרשים לעמידה בדרישות החקיקה. אין להם פטור. לצערי, לפחות ממה שאני יודע בחלק הגדול מהמקרים מנסים לערב או לערבב בין שני התחומים האלה וחבל מאוד שזה כך, כי למעשה כל ההיבטים של העבודה בכלל, שוב, למעט פעילות מבצעית, ואני מדבר על כל גופי החירום, יש לה היבטים אחרים לגמרי ומן הסתם יש לה גם פטורים כאלו ואחרים.

החלק השני הוא החלק שמתייחס לגבי המערך של הבטיחות כפי שהוצג פה. אני רוצה להזכיר שמבחינת חקיקה, ודווקא בגלל שמדובר בגופים מאוד מאוד גדולים, יש דרישה למינוי ממונים על בטיחות שהוגדרו על-פי חוק במדינה. אני חושב שנכון וראוי לעשות איזושהי אבחנה בחלוקה למחוזות ובחלוקה כזו או אחרת שאתם תקבעו שממונים על בטיחות שעברו את ההכשרה כפי שמבצע המוסד לבטיחות וגיהות וגם מוסדות אחרים שיש מקום שבאמת אלו יהיו מובילי הדעה כפי שהוזכר פה על-ידי נציגי "טרם" בכל ההיבטים של טיפול בהיבטי העבודה.

לדעתי, בכל מה שקשור לנושא פילוח התאונות צריך לעשות אבחנה בין שני התחומים האלה - כפי שאמרתי, מבצעיים ושאינם מבצעיים - על מנת שבאמת אפשר יהיה לנרמל את הנתונים בשביל לדעת באמת איך גופים גדולים ומסודרים כאלה מבצעים את העבודה באמת על-פי הנרמול של תאונות העבודה שאנחנו מכירים במקומות אחרים כאשר את החלק המבצעי יותר לנו אין שום אינדיקציה בשביל לדעת כיצד זה עובד מול מדינות אחרות בעולם, אבל יש לנו את האינדיקציה לגבי פעילות של בטיחות בעבודה. תודה.

<היו"ר דוד צור:>
תודה רבה. רק מעיון בדוח הזה, וצריך לראות את הנתונים כדי להבין כמה זה מעמיס ומטיל מעבר לחיי אדם ופגיעה בנפש. הנתונים פה הם מטרידים. מדובר פה על הפסד של 2.4 מיליון ימי עבודה בשנה, הוצאות,  סך תשלומים בגין נפגעי עבודה - 3.45 מיליארד שקל בשנה כאשר בהוצאות עקיפות אנחנו מדברים על עשרה מיליארד שקל שזה נתונים מדהימים. מתוך האובדן הזה ההשקעה בבטיחות היא בסוף 85 מיליון שקל. אם נהיה לארג'ים נגיד עוד 100 מיליון אם זה כל מיני גופים נלווים. זה רק מראה כמה שהיחס הוא יחס לא פרופורציונאלי בכלל. כמו שאמרתי, דווקא פה שמענו גופים יחסית ממוסדים, בעלי מודעות גבוהה. אני גם בא מתוך הארגונים האלה ואני יודע לומר שיחסית שם הפיקוח הוא יותר צמוד וגם ההתייחסות היא יותר קפדנית וגם מפקדים נמדדים על זה. זה נושא שהוא מאוד חשוב.

אין דבר יותר מתסכל ממפקד, מנהל, בארגון שבו בסוף נפגע לו לוחם, כבאי או עובד כתוצאה מרשלנות ומתאונה. לכן, בסופו של דבר ראינו פה הרבה מאוד פעילות שנעשה. אין פה ממש במובן הזה ספק שכגודל ההשקעה בתחום הזה אפשר להגיע לתוצאות. זה אחד התחומים אולי הברורים ביותר שבהם ככל שמשקיעים יותר, אם זה למשל, כפי שנאמר גם פה על-ידי עמי, העבודה המקדימה של איתור נקודות התורפה כמו שעושים גם בתכנון של מבצע, היא פעילות שתמנע נפגעים בהמשך. זה יכול להיות דברים תשתיתיים, זה יכול להיות כמובן חינוך, הסברה, מודעות. לכן, הדברים שהוצגו פה הם בהחלט דברים שצריך להטמיע אותם.
מגיעות למכון באמת מילות שבח על זה שהוא הצליח להביא לפה את כולם ולהרים יום מרשים כזה. אני גם הייתי מציע למכון להיות מרכז מידע כזה שלוקח את הרעיונות האלה מכל הגופים, וגם בגופים האזרחיים, כי  יש הרבה מאוד ידע ומידע שנצבר בעניין הזה מתחקירים ולהפיץ אותם לאורך ולרוחב כי אחת הבעיות שלנו היא שכל גוף ממציא פחות או יותר את הגלגל מחדש ויכול לשתף את הידע הזה ושכולם יהיו נשכרים מזה.

לגבי הנושא של תחקירים - כפי שנאמר פה גם, לייצר פה איזה מנגנון שהתחקירים של כמעט נפגע או תאונות של נפגעים מגיעים לגופים השונים.

<עוזי זומר:>
מנגנון הפצה.

<היו"ר דוד צור:>
נכון. מנגנון הפצה ולימוד והטמעה. זו אולי אחת הבעיות שלנו. אנחנו רואים כמה זה מתסכל כשכל פעם חוזרים על תאונות דומות.

לגבי הצעות חקיקה – נאמר כאן.  בסך הכול אנחנו צריכים מכם את היוזמות האלה. אם תחשבו שיש נושאים שדורשים חקיקה, בעיקר בתחומים תעסוקתיים, בעיקר ענף הבנייה אולי ששם הרבה מאוד תאונות נגרמות שם, וגם תעשיות, ונדרשות פעולות חקיקה נוספות. אני חושב שיש מספיק חקיקה בדברים האלה ותקנות. הבעיה שלנו היא באכיפה ובאמת במובן הזה אם צריך עוד אז תבואו עם רעיונות ואנחנו בהחלט ננסה לעשות את זה.

דבר נוסף, לפחות בארגון שאני מגיע ממנו כן השקיעו בזה הרבה מאוד מאמצים. אני יודע שגם צה"ל עושה מאמצים כאלה כי אחת הבעיות היא לא בזמן העבודה אלא היא גם אחרי שעות העבודה. יש כמות נפגעים גדולה אחרי שעות העבודה ששם לכאורה אין עליהם פיקוח ובדברים האלה כדאי ושווה לעשות את זה.

שוב, ברכות על היוזמה, על הארגון. ישר כוח. תודה.

<הישיבה ננעלה בשעה 15:05.>