PAGE  
3
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
26/05/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 230>
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שני, כ"ו באייר התשע"ד (26 במאי 2014), שעה 10:30
<סדר היום:>
<ישיבת פרידה מפרופ' רוני גמזו, מנכ"ל משרד הבריאות היוצא>
נכחו:

<חברי הוועדה:> 
חיים כץ – היו"ר
מיכל בירן

אילן גילאון

יעקב ליצמן

שולי מועלם-רפאלי

יעקב מרגי

רינה פרנקל

עדי קול

מיקי רוזנטל
עפו אגבאריה

ישראל אייכלר

משה גפני

נסים זאב

דב חנין

אחמד טיבי
שלי יחימוביץ

יצחק כהן

אברהם מיכאלי

מרב מיכאלי

אורי מקלב
<מוזמנים:>
שרת הבריאות יעל גרמן 

	פרופ' רוני גמזו
	–
	מנכ"ל משרד הבריאות היוצא

	פרופ' ארנון אפק
	–
	מנכ"ל משרד הבריאות הנכנס

	רמי אבישר 
	–
	יועץ משפטי, משרד הבריאות

	נאוה אשכנזי
	–
	יועצת בכירה למנכ"ל, משרד הבריאות

	יעל בר
	–
	עוזרת המנכ"ל, משרד הבריאות

	אסף וייס
	–
	יועץ שרת הבריאות, משרד הבריאות

	נועם ויצנר
	–
	יועץ המנכ"ל, משרד הבריאות

	נילי חיון דיקמן
	–
	עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד הבריאות

	אסנת לוקסנבורג
	–
	ר' מינהל טכנולוגיות ותשתיות רפואיות, משרד הבריאות

	נתן סמוך
	–
	עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד הבריאות

	שרונה עבר הדני
	–
	עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד הבריאות

	ד"ר רחל אדטו
	–
	רופאה וחברת כנסת לשעבר

	זאב וורמברנד
	–
	מנכ"ל, קופת חולים מאוחדת

	אייל מרטון
	–
	ראש מטה מנכ"ל, קופת חולים מאוחדת

	אלי דפס
	–
	מנכ"ל, שירותי בריאות כללית

	אורלי סילבינגר
	–
	מנכ"לית ארגון בטרם – המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

	גלית גלעד
	–
	מנהלת אגף ממשל ומדיניות ציבורית, ארגון בטרם – המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

	מירי זיו
	–
	מנכ"לית האגודה למלחמה בסרטן

	שמואל בן יעקב
	–
	יו"ר האגודה לזכויות החולה

	משה בר
	–
	יו"ר תנו יד לחירש ונכים למען נכים

	מידד גיסין
	–
	יו"ר צב"י – צרכני בריאות ישראל

	חזקיה ישראל
	–
	התאחדות התעשיינים

	עידית סרגוסטי
	–
	רכזת תחום בריאות הנפש, בזכות

	אבנר עורקבי
	–
	יו"ר אהב"ה – ארגון הנכים בישראל

	פרופ' אלי שמיר
	–
	יו"ר עוצמה – פורום ארצי של משפחות נפגעי נפש

	אריאל בן-הרוש
	–
	לוביסטית (פרילוג – רות פרמינגר), מייצגת את חברות התרופות 

	פז ברנט
	–
	לוביסט (פוליסי), מייצג את התאחדות התעשיינים

	יובל יפת
	–
	לוביסט, מייצג את אדם טבע ודין 


<מנהלת הוועדה:>
וילמה מאור
<רישום פרלמנטרי:>
אור שושני
<ישיבת פרידה מפרופ' רוני גמזו, מנכ"ל משרד הבריאות היוצא>
<היו"ר חיים כץ:>
בוקר טוב. היום יום שני, 26 במאי 2014. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אני אומר לכם שמה שנעשה פה, זה לא היה נעשה עבור כל אחד. המסר הגדול שאני קיבלתי בבית הוא שמי שיודע לקבל צריך לדעת לתת, ומי שיודע לתת צריך לדעת לקבל. אנחנו מסיימים ארבע שנות עבודה עם פרופסור רוני גמזו – הוא התחיל אצלנו דוקטור, הוא נעשה אצלנו פרופסור. הבן אדם התגלה כבן אדם חכם, חרוץ... השילוב הכי גרוע זה חרוץ וטיפש, למה אז הוא עושה נזק. אבל פה יש לנו את השילוב המוצלח: גם חכם, גם חרוץ, גם אנושי, בן אדם. יש הרבה אנשים, אין הרבה בני אדם. ורוני התגלה כבן אדם, בן אדם שיורד לפרטים ועוזר לאנשים. הוא נגע במיקרו ונגע במאקרו, ולא הייתה שעה בשעות היום שהיינו מצלצלים... אצלנו בוועדה אנחנו מקבלים המון פניות. המון פניות. והיינו מצלצלים לפנינה בלום מחדרה ולשולה כהן מנהריה, והיינו אומרים לו "תשמע, מדובר באחת, שתיים, שלוש וארבע", והוא היה אומר "אני אתייצב", והוא היה מתייצב בבתי החולים.  

<אחמד טיבי:>
גם פאטמה עבדאללה. 

<היו"ר חיים כץ:>
גם פאטמה עבדאללה, לפני שעצמה עיניים. 

<אחמד טיבי:>
לגבי רוני זה נכון. 

<היו"ר חיים כץ:>
והוא התייצב, ונגע באנשים, והיה עבורנו פה בוועדה שליח ציבור לעילא ולעילא. חבל שהשרה מתעכבת, אבל אני רוצה להגיד לך שאשרי אלה שיש להם זכות שיש להם עובד כמוך. אין הרבה אנשים שנחונו גם ביכולת וגם ברצון לתת, בלי אגו. אני לא יודע אם אתה, אבל אני כל כך נהניתי לעבוד איתך – נהניתי כל כך, שאתה לא מבין את זה. 
<רוני גמזו:>
גם אני. 

<היו"ר חיים כץ:>
אז בשם הוועדה, תודה רבה. תודה רבה על כל מה שנתת בתקופה הזאת לאזרחי מדינת ישראל, לאוכלוסיות שבאמת ברגעים הכי קשים שלהם היו צריכים את עזרתך ואתה היית שם עבורם. תודה רבה. 

<רוני גמזו:>
תודה לך, ובאמת תודה לכל מי שנמצא כאן. רשות הדיבור נתונה לי?

<היו"ר חיים כץ:>
לא, אתה בסוף. 

ליצמן צריך להיות ראשון, אבל בוא ניתן לאחמד טיבי, וואלה שיהיה ראשון, כי הוא כל הזמן מרגיש שהוא מקופח. יאללה, שחק אותה, אחמד. 

<אחמד טיבי:>
לא כשרוני נמצא פה. 

<היו"ר חיים כץ:>
שחק אותה, דבר, דבר. ד"ר אחמד טיבי, בבקשה. 

<אחמד טיבי:>
אני מודה לך שאתה נותן לי לפתוח, אבל מטעמי כבוד אני רוצה לתת לליצמן לפתוח. 

<היו"ר חיים כץ:>
בבקשה. 

<יעקב ליצמן:>
אני מודה לכם, מודה לך, אדוני היושב-ראש. מיניתי את רוני, ואתם יודעים, זה משרת אמון. אני לא יודע מה שהוא הצביע, אבל ברור דבר אחד: הוא לא הצביע אגודת ישראל. 

<דב חנין:>
הבחירות חשאיות. 

<אילן גילאון:>
הוא הצביע דגל התורה. 

<יעקב ליצמן:>
כמו שאני הצבעתי מרצ. 

היו לי כמה אפשרויות, כמה דברים, וחשבתי למנות אותו מיד, אבל היה לי שיקול דעת... חשבתי שהניסיון מדבר, וראיתי שלא. ואחר כך, כשהייתה לי את האפשרות השנייה, אז בחרתי ברוני. 

אתה, יושב-ראש הוועדה, יכול להעיד שאנחנו בארבע השנים האחרונות הספקנו המון דברים שהם לא כל כך – לא נגיד לא טבעי, אבל בדרך כלל בקדנציה - - - 

<היו"ר חיים כץ:>
היה שילוב מנצח, אתה אומר. 

<יעקב ליצמן:>
היה משהו-משהו. היו לי ויכוחים עם רוני, אבל כל פעם ידענו להסתדר. אמרתי ביום שנכנסתי לתפקיד שאני מקווה לעשות מהפכה במשרד הבריאות, והצלחתי, אבל אני חייב להגיד שאני בסך הכול second driver, הראשון זה המנכ"ל. אני שמח שעשינו המון דברים, כולל דברים שמתפרסמים כאילו עושים אותם היום, אבל זה נעשה - - -

<יעקב מרגי:>
זה דרך העולם, אין מה לעשות. 

<שלי יחימוביץ':>
לא עד כדי כך. 

<יעקב ליצמן:>
אין לי בעיה עם זה. 

<היו"ר חיים כץ:>
בייחוד ה-MRI ב"זיו". ההודעה הגיעה שעה וחצי אחרי שה-MRI הגיע. 

<יעקב ליצמן:>
אנחנו עשינו את זה בוועדת הכספים שנתיים לפני כן. 

<היו"ר חיים כץ:>
פה. 

<יעקב ליצמן:>
כן, בוועדת העבודה והרווחה. 

<היו"ר חיים כץ:>
אבל ההודעה יצאה אחרי שנה וחצי. אבל נעזוב, אנחנו ביום חג עכשיו. 

<יעקב ליצמן:>
חיים, אמרתי שזו ממשלת מעלי גירה – לועסים כל הזמן את ה...

בכל אופן, אני רוצה להגיד שעשינו דברים היסטוריים בנושא של שיניים לילדים, אבל מעבר לכך, רבותיי - - -

<היו"ר חיים כץ:>
גם תרומת ביציות. נגענו באיזה ארבעה דברים. 

<יעקב ליצמן:>
עברנו שביתה שעל אף שהייתה שביתה ארוכה, אני חושב שסך הכול עברנו את זה טוב ושההסכם טוב, ושהכול הולך במי מנוחות. ולכן, רבותיי, זה טוב שיש אולי סגן שר שהוא קצת משוגע וקצת עלו לו רעיונות, אבל בלי מנכ"ל לא זז שום דבר. 

אני מברך את רוני, ואני מקווה שימצא את המשך דרכו בבריאות. לא בביזנס. לא בביזנס כי אני חושב שהוא זקוק לבריאות, הוא יכול עדיין לתרום הרבה בכל מה שקשור לבריאות. אני מאחל לו כל טוב והצלחה. 

<רוני גמזו:>
תודה רבה. 

<היו"ר חיים כץ:>
תודה רבה. אחמד טיבי, בבקשה.  

<אחמד טיבי:>
תודה. גם כחבר כנסת, אבל בעיקר כרופא, הממשק של הפעילות שלי עם מוסד הבריאות היה הרבה לפני התקופה של רוני וליצמן, ועבדתי מול אנשים רבים, ומבין המנכ"לים, עם כל הכבוד לכולם, עם רוני היה הכי כיף לעבוד, הכי נוח, הוא הבין את החומר, גילה הבנה לצרכים השונים של כל האוכלוסיות, היה קואופרטיבי מאוד, איש מקצוע אמיתי. גם בתחום החקיקה, גם בתחום האשפוז, גם בתחום הסטודנטים, גם בתחום קבלת חולים, בעזרה לאדם הפשוט, לחולה הרגיל, הנזקק – הוא תמיד היה זמין 24 שעות, גם טלפונית, גם פגישות. אני לא זוכר פעם אחת שפניתי אליו והוא התחמק. אגב, אני זוכר מנכ"לים אחרים שעושים את זה, אבל לא רוני גמזו. 

אני רוצה להודות לו מקרב לב על התקופה שבה הוא שימש כמנכ"ל משרד הבריאות. 

ואני לא יכול להיות הגון אם לא אציין גם את מי שעמד מעליו, את סגן השר שעמד מעליו. ליצמן – ואני אומר את זה גם כרופא וגם כחבר כנסת ערבי – היה סגן שר הבריאות הטוב ביותר שאני מכיר. הטוב ביותר שאני מכיר. 

<יעקב ליצמן:>
לא היה אף אחד אחר. 

<אחמד טיבי:>
א', הוא היה נון-קונפורמיסט, ידע להסיר מחסומים, לא תמיד נהג בצורה של חשיבה מקובעת. כשהיו פקידים בכירים במשרד האוצר – וכולם ידעים למי הכוונה – שהיה צריך לכופף אותם כי הם חושבים באופן מקובע, הוא ידע לעשות את זה. אני מקווה שהמחלקה ההיא שעושה בעיות לכל הציבור בישראל תעבור שינוי, המחלקה ההיא במשרד הבריאות, כי אנשים סובלים מהמחלקה הזאת. ואני בטוח שהמנכ"ל החדש יביא את כל האנרגיה שלו ואת המקצועיות שלו – ואנחנו מכירים אותו כאיש מקצוע. 

אני רוצה להודות לרוני, להודות גם לך, השר לשעבר ליצמן, ולאחל למנכ"ל וגם לשרה גרמן הצלחה. כי בריאות זה אחד ממשרדי הממשלה שבו עשייה שוויונית לכלל הנזקקים היא הדגל החשוב ביותר. תודה רבה.  
<רוני גמזו:>
תודה. 

<היו"ר חיים כץ:>
לפני שנעביר הלאה, אני רוצה להגיד משפט אחד שכבר אמרתי: היה פה שילוב מנצח של מנכ"ל שהוא גם חכם וגם חרוץ, ובעיקר בן אדם. יש הרבה אנשים, אין הרבה בני אדם. ורוני התגלה כבן אדם. הוא נגע באנשים בכל שעות היום, ללא הבדל מעמדות. הוא תרם כל כך הרבה למערכת, וכל מה שנעשה פה זה לא משהו שנעשה - - -

<אחמד טיבי:>
זה לא מובן מאליו ההתכנסות הזאת. 

<היו"ר חיים כץ:>
זה לא מובן מאליו, זה לא נעשה כשמנכ"לים עוזבים משרדים. ובטח מהוועדה שהוא עבד איתה. אז אני אומר שהייתה לי הזכות הגדולה לעבוד איתו.

שלי, בבקשה. 

<שלי יחימוביץ':>
רוני, קודם כול הייתה לי זכות המעט להיות שותפה לדילמות של סגן השר ליצמן, גם במינוי של זה שקדם לך וגם במינוי שלך, יחד עם רובי ועוד קבוצה מצומצמת. נסיבות ההגעה שלך למשרד הבריאות – גם הן אחרי איזה משבר מדומה, כאילו כל הבעיות של מערכת הבריאות הן קרב בין חרדים לחילונים – והעובדה שהתעלמת מאותו טרנד שהיה עד אז והחלטת לשים את זה מאחור ולטבול את הידיים ולהתעסק באמת בבעיות המאתגרות והעצומות של מערכת הבריאות, היא כבר לזכותך. והיא מאפיינת את הענייניות המדהימה שלך, שאם יש איזשהו קו מקשר, זה זה. אתה תיקח כל בעיה, תפרק אותה לגורמים ואתה תגיע בסוף, גם לוגית וגם מוסרית, לפתרון הנכון; ואי אפשר לדעת מראש מה תהיה עמדתך. ולא פעם חלקתי עליך ולא פעם גם אתה וליצמן לא ראיתם את הדברים עין בעין, אבל עדיין, אני חושבת שזה היה תור הזהב, עד כמה שאפשר במשרד כל כך קשה וכל כך מאתגר, עם כזה חסר. זה היה תור הזהב של משרד הבריאות – איתך, עם ליצמן, ועם יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חיים כץ. זה באמת שילוב של יכולות.  
אני רוצה להביע הערכה עצומה ליכולות המדהימות שלך, לכושר העבודה שהוא לא אנושי כמעט, להיגיון ולרוחב של היכולת לקבל החלטות נכונות – לעבוד בתנאים בלתי אפשריים ולהפיק מהבלתי אפשרי את האפשרי. 
אני יודעת שהעולם פרוס לפניך, ואתה יכול לבחור, כמו שאמר ליצמן, בין האופציה העסקית לבין אופציית בריאות הציבור לבין מה שביניהם - - -

<אילן גילאון:>
לבין האופציה הצבאית. 

<שלי יחימוביץ':>
אני באמת מאחלת לכולנו, לכל אזרחי מדינת ישראל, שתבחר בנתיב שיועיל לחברה ככל האפשר, אם כי, כמובן, אני מפרגנת לך כל נתיב שתבחר, ואני בטוחה שתעשה אותו בהצטיינות. 

אני מאוד אוהבת אותך ומאוד מעריכה אותך. המון בהצלחה. וגם הבאתי לך מתנת פרידה. 

<רוני גמזו:>
תודה רבה. 

<היו"ר חיים כץ:>
חבר הכנסת עפו אגבאריה. 

<עפו אגבאריה:>
תודה. אני קודם כול רוצה לברך את רוני ולהגיד שיצא לי כרופא וכחבר כנסת מן השורה – אני לא יושב-ראש ועדה ואני לא סגן יושב-ראש, אני חבר כנסת פשוט, אבל אני גם רופא. אני גיליתי ברוני את מה שאמר חיים, שהוא גם חכם וגם חרוץ. אבל התכונה העיקרית לרופא זה להיות בן אדם ולהיות קשוב לכל מי שצריך את העזרה הזו. והוא באמת היה תמיד קשוב לאזרח, לתת לאנשים את מה שהם היו זקוקים. אפילו אם זה משהו שנוגע לבן אדם ספציפי שנמצא במצוקה, תמיד הוא היה זמין, גם בשבילי, 24 שעות. 

אני רוצה לציין גם את ההישגים שנעשו בתקופתו של סגן השר ליצמן, לכל המגזרים, כולל המגזר הערבי, הן מבחינת חדרי מיון קדמיים והן מבחינת הרפורמה ברפואת שיניים, שזה דבר עצום ומצוין לכל השכבות החלשות. אני מאוד מקווה שגם השרה גרמן תחדש את זה בעתיד. אני כולי תקווה, ואני בטוח, שהיא תעשה את זה. 

<היו"ר חיים כץ:>
תרחיב את זה. לא תחדש, כי זה קיים, אלא תרחיב את זה לגילאים מבוגרים, שיהיה גם לקבוצות הזִקנה וגם לילדים. 

<עפו אגבאריה:>
כן. ואני חושב שהמאבק של משרד הבריאות, שעמדו בראשו הרב ליצמן והמנכ"ל, שהיו צוות שבאמת עשו את הדברים האלה למען הרפואה הציבורית, שאנחנו מאוד רוצים אותה. 

דבר נוסף שהצליחו לעשות, שלא היה אפילו בכנסות קודמות: איך אנחנו נקבל את הסטודנטים הערבים החוזרים מחו"ל, שפעם ראשונה התאפשר להם לעשות את הקורס בנצרת ולא רק לבוא לתל-אביב, כי רובם מהצפון. עצם העובדה שנפתחו וניתנו רישיונות לצנתורים בבתי חולים בנצרת, אני חושב שזה לא היה סתם, וכך גם מחלקת פוריות בנהריה, וכל הדברים שנגעו לפריפריה, שנגעו לאנשים שזקוקים לטיפולים האלה. והדבר העיקרי, שבאמת עמדו על זה, זה שהרפואה הציבורית תישאר רפואה ציבורית, כי אנחנו מאוד זקוקים לה, בעיקר השכבות החלשות והפריפריה, שאני נחשב כמייצג אותן.

היו כאן עוד מספר דברים שבפעם הראשונה - - -

<היו"ר חיים כץ:>
עפו, נתחיל לקצר, למה אין לנו הרבה זמן. 

<עפו אגבאריה:>
אני מקצר. בפעם הראשונה בתולדות ישראל, רק בתקופה שלהם, היו בין חברי ועדת סל התרופות מומחים מהמגזר הערבי. אני חושב שזה מה שאנחנו זקוקים לו, לערב את כל האוכלוסייה, בשוויוניות, בכל המוסדות, ולא רק במשרד הבריאות. 

תודה לכם, ואני מאחל לך בהצלחה.   

<רוני גמזו:>
תודה. 

<היו"ר חיים כץ:>
אני מבקש משאר הדוברים לקצר, כדי שכולם יוכלו לדבר. אנחנו די חוזרים על מה שנאמר. אילן גילאון, בבקשה. 

<אילן גילאון:>
גילוי נאות: זו פעם ראשונה שאני משתתף במסיבת פרידה ממנכ"ל, אף פעם לא עשיתי דבר כזה – אני בד"כ חושב על מנכ"לים את מה שהם חושבים על חברי כנסת. ובאמת, ליצמן לא התייעץ איתי בשום דבר. אני יודע שמי שאחראי על האירוע הזה זה אימא של רוני וליצמן – היא עשתה אותו ואתה הבאת אותו. טוב שלא התייעצת איתי. אבל לזכותם ייאמר שמה שמנהל צריך לעשות זה לבחור את האנשים הנכונים ביותר. 

יש לי נטיית לב להתאהב באנשים שכל דבר שהם עושים הם עושים כאילו הם נלחמים על החיים שלהם. על אחד שהוא גם המנכ"ל וגם הדובר וגם השוער של המשרד הזה, ורב עם כל האנשים, והוא גם רופא וכל מה שאתם רוצים... מה אני אגיד לך, אתה היית ג'ניס ג'ופלין של המנכ"לות. 

<יעקב ליצמן:>
מה זה צ'ופלין?

<אילן גילאון:>
זאת זמרת שכדאי לך לצפות בה. אתה מכיר אברם פריד? זה כמו אברם פריד, אבל של  הגויים. 

אתה ביקשת ממני לקצר, אז אני מקצר. הכנתי לך מתנה. 

רוני, יש לי תחושה – יותר מתחושה – שאנחנו הולכים להיפגש כאן באיזשהו אופן. לא בטוח שזה יהיה יחס בין רופאים לחולים, אבל אני מאוד מייחל לזה, הייתי רוצה מאוד לראות את זה. תודה.

<רוני גמזו:>
תודה רבה. 
<היו"ר חיים כץ:>
שולי מועלם, בבקשה. 

<שולי מועלם-רפאלי:>
אני רוצה להאיר את זה מהצד של חברת כנסת חדשה.

<אחמד טיבי:>
מה, עזרת גם למתנחלים?

<שולי מועלם-רפאלי:>
מתנחלים דתיים אפילו. אנחנו נמצאים עכשיו בימים שהתחילו מבחינתנו בפורים, בזיכרון ובאירוע הגדול של העם היהודי, המשיכו בפסח, ערב יום השואה, יום הזיכרון, יום העצמאות, ובעצם הולכים ונגמרים בשבוע הבא, בשיא מבחינתנו, בשיא של קבלת התורה, בשיא של הזהות שלנו, של בני אדם, של יהודים. ושתי מילים שמאוד חוזרות בתקופה הזאת, בעיניי כחברת כנסת חדשה הן מיוצגות מאוד באישיות שלך: "בחירה" ו"תהליך". לי, כמי שמערכת הבריאות יקרה ללבה ואני רואה בה הרבה מהעבודה שלה פה, היה ברור שאני אפגש איתך, ורק אחר כך, כשסיפרתי כמשיחה לפי תומי לכמה חברי כנסת קצת יותר ותיקים שאתה באת אליי ואני באתי אליך ושאני מדברת איתך מתי שאני רק רוצה, אז הם אמרו לי: את יודעת שזה לא הסטנדרט בדרך כלל. ואני חושבת שהכניסה הזאת של חברת כנסת חדשה, שמקבלת הרבה אוזן קשבת במשרד, גם מהמנכ"ל וגם מהשרה וגם מהעובדים, בעצם זה מחזיר אותי לשתי המילים: "בחירה" ו"תהליך". אני חושבת שאתה כל בוקר בוחר להיות בן אדם משמעותי מאוד במה שאתה עושה, והעבודה שלך היא הידיעה הברורה שאתה חלק מתהליך מאוד-מאוד גדול. אני זה מקרוב באתי, אבל יוכיחו ותיקים ממני שבשנים שהיית פשוט השארת חותם בתוך התהליך של הפיכת מערכת הבריאות, או התקדמות מערכת הבריאות, להיות מקום טוב יותר לציבור הישראלי על כל הגוונים שלו. כן, גם מתנחלים, אחמד, קיבלו מרוני יחס ראוי. 
אני מאחלת גם לך וגם למנכ"ל החדש, ולכל העובדים של המשרד החדש... אני חושבת שרוח המפקד, שמתחילה בשרה ועוברת במנכ"ל, היא האמירה "אנחנו כאן בשביל כל הציבור", "אנחנו פה כדי לשמוע". היכולת שלך להגיע אליי, שזה מקרוב באתי, לשבת איתי שעה, ובשעה הזאת להיות ממוקד רק בי, רק במה שאני מעלה, ולנהל איתי דו-שיח שגם שומע אותי וגם מעלה אותי להבין דברים ממקום יותר גבוה – אני חושבת שזאת הייתה זכות גדולה בשבילי. אני בטוחה שאנחנו עוד נהיה בקשר. בהצלחה. 

<רוני גמזו:>
תודה. 

<היו"ר חיים כץ:>
אייכלר. 

<ישראל אייכלר:>
  במקום שאמרו לקצר אני לא רוצה להאריך. אני רוצה לברך אותך, רוני, על כל מה שעשית. אני רוצה לציין שאתה נכנסת למשרד בתקופה שהיה ניסיון לדה-לגיטימציה לסגן השר החרדי, הרב ליצמן, ושנתנו לזה יד גם אלה שהיו ממונים עליו. והייתה לך איזושהי מידה של אומץ כדי להיכנס להיות מנכ"ל אחרי כל הסאגה שהייתה קודם. אבל הקב"ה היה בעזרך, והצלחת יחד עם הרב ליצמן ועם החברים לעשות את הבלתי יאומן.

החברים כבר הזכירו את תכונותיך, ואחת מהן, חברת הכנסת מועלם, הזכירה איך שבאת וירדת אל כל אחד לשמוע מה יש לו לדבר, כאילו לא היית מנכ"ל. 

ולכן אני רוצה לציין גם את מה שאתה חייב לנו, או ממשיכך, מר ארנון אפק, שיהיה גם לו בהצלחה: בשעתו גם חיים כץ והרבה חברי כנסת אחרים עסקו בזה שאדם שמקבל איזשהו לחץ וחשש מהתקף לב או מוח, שמשרד הבריאות יממן את האמבולנסים. הבטחת אז 30 מיליון שקל לעשות את זה, וזה עדיין לא נעשה. אני מקווה שהשרה גרמן תוכל להשלים את מה שהתחלת – ואין המצווה נקראת אלא על שם גומרה. 

אני רוצה לאחל לך שגם בדרכך הלאה תצליח לעשות... עכשיו זו תקופה שגם את נושא הבריאות מנסים להכניס לאי-שוויוניות, לפי תרומה שמישהו חושב שהוא תורם – אם זה איברים ואם זה דברים אחרים – ואני מקווה שמשרד הבריאות, שבשעתו היה גריאטריה – אתה זוכר, חיים כץ, את מי מינו לשר הבריאות? את מי שרצו להכניס אותו לגריאטריה.

<היו"ר חיים כץ:>
אמרת שמקצרים. 

<ישראל אייכלר:>
אני מסיים. ואז, כשהגיע הרב ליצמן, המשרד הזה הפך לבון-טון של הממשלה. יהי רצון שזה ימשיך להיות כך, ושיהיה לכם בהצלחה. 
<רוני גמזו:>
תודה.

<יעקב ליצמן:>
אז שלחו אותי לגריאטריה. 

<היו"ר חיים כץ:>
יש עוד ח"כים שנרשמו, והם עוד ידברו, אבל צריך להתחיל לתת גם לאחרים. אורלי סילבינגר, מנכ"לית ארגון בטרם, בבקשה. גם עלייך לקצר. 

<אורלי סילבינגר:>
אני מבטיחה. אני לא אחזור על המילים, אבל אני אומר שכבוד וזכות, רוני, לעבוד איתך. שותפות בנושא בטיחות ילדים היא לא מובנת מאליה, במיוחד בתקופה שהממשלה והמשרד נמצאים בצמצומים והישרדות ומשברים. אבל אתה מאמין בבריאות הציבור, מאמין בנושא הזה, ואף הובלת להחלטת ממשלה יחד עם כבוד הרב ליצמן, והמשכת להוביל את התהליך הזה ברמה הלאומית, התהליך של תכנון תכנית לאומית לבטיחות ילדים. אני רוצה להגיד שבשבילנו, עבור בטיחות הילדים, היית עמוד האש, לקחת את זה לאחד מעמודי האש, ומבחינתנו... אני לא רוצה לדבר בלשון עבר, כי אנשים כמוך, מנהיגים, ימשיכו להנהיג בנושא הזה בעתיד. אין לי ספק שאדם כמוך, שיודע להיות גם ממלכתי וגם אנושי וגם אישי, ימצא את המקום להמשיך ולהיות משמעותי. אז המון בהצלחה, ובהצלחה גם לארנון.
<רוני גמזו:>
תודה רבה. 

<היו"ר חיים כץ:>
תודה רבה. מרב מיכאלי. 

<מרב מיכאלי:>
אני רציתי להתחבר לעניין האומץ. בנוסף לכל מה שאמרו כאן, אני ראיתי אותך, רוני, יושב מול אנשים שהיית בשרם מבשרם, מנהלי בתי חולים, ראשי בתי חולים, עומד מולם בצורה מעוררת כבוד בעיניי. 

<היו"ר חיים כץ:>
דרך אגב, כשאת אומרת את זה, אז אני רוצה להגיד שהיו פה המון ארגונים שרצו לבוא ולהשתתף, ופנינו למנכ"ל הכנסת ואמרנו שאנחנו רוצים להרחיב את הוועדה לחדר של הוועדה השנייה, בשביל להגדיל את המקום, אבל הוא אמר שמפאת חוסר תקציב הוא לא יכול להגדיל את האולם. אז הרבה מאוד גופים רצו להיות פה, אבל נאלצנו להגיד להם לא, ואיתם הסליחה. 

תמשיכי. 

<מרב מיכאלי:>
רציתי להגיד שחלק מהאומץ היה לבוא מתוך המערכת ולהיות מסוגל עדיין לפעול לטובת המערכת באופן שהמערכת עצמה לא תמיד תופסת את זה ככה. זאת אומרת, לטובת המערכת באופן שהוא לטובת הציבור באמת. ובמובן הזה, אתה ממלכתי במובן הטוב ביותר של המילה. ומה שנקרא, "כל מה שאמרו".  
<רוני גמזו:>
תודה. 

<היו"ר חיים כץ:>
תודה. בבקשה, אדוני, מי אתה?

<שמוליק בן יעקב:>
שמוליק בן יעקב, מקואליציית ארגוני הזכות לבריאות. 
פרופסור רוני גמזו, המשורר ג'יימס הנרי לי האנט אמר שהבסיס לכל אושר הוא בריאות טובה – ואתה היית מנכ"ל שפעל רבות למען אושר זה. 

לאזרחי ישראל היה בשנים האחרונות מנכ"ל משרד הבריאות שהחזון שהנחה אותו היה נתינה ודאגה למערכת הבריאות במדינה מחד, אך במקביל גם דאגה לכל חולה באופן פרטני, מתוך ידיעה שאושרו של אדם תלוי בבריאותו, ובריאותם של חולי ישראל תלויה במידה לא מבוטלת בהתנהלות משרד הבריאות. 

המפגש הראשון של קואליציית ארגוני הזכות לבריאות – שגם מירי, מידד וגם אלה שלא הגיעו כלולים בה – זכור לנו היטב. התכנסנו בתאריך 14.10.2010 באולם הישיבות של המשרד ברחוב רבקה. הגיעו כ-30 מנהלים של ארגוני חולים, ואתה וצוות נכבד בהנהלת המשרד. ציפינו למנכ"ל שיספר לנו כמה קשה המצב, שאין תקציב למערכת הבריאות, שצריך להצטמצם ולהסתפק בקיים, והופתענו מהטענות שהשמעת כלפינו: איך זה שאני כבר למעלה מחצי שנה בתפקיד ורק עכשיו אני שומע על כך? טוב שעדכנתם אותי.

הציפייה שלך מאיתנו להציג לך את הבעיות הקיימות מנקודת מבטנו ולדון יחד בבחינת אפשרויות לטפל בשיפור המצב, הייתה מפתיעה ומרגשת. כמנכ"ל היית נגיש לחולים באופן פרטני, נפגשת איתנו ברצון ובמסירות, כדי לנסות לפתור, או לפחות להקל, על הקשיים של החולים. בכל פגישה הדגשת את החשיבות שאתה רואה בנו, נציגי החולים, המביאים בפניך את הבעיות בשטח מנוקדת המבט של המטופלים. יזמת פגישות שוטפות איתנו, הארגונים המייצגים את קואליציית ארגוני הזכות לבריאות, שבהן העלינו את הבעיות השונות, יצרנו דיון ענייני ומעמיק, וללא ספק קיבלנו הרגשה שיש למשרד כוונה אמיתית לפתור את הבעיות. 

מסירותך לחולים ולטובת מערכת הבריאות באה לידי ביטוי בעבודה מסביב לשעון, קבלת החלטות אחראית ושקולה, מציאת פתרונות יצירתיים לבעיות שאחרים נמנעו מלהתמודד איתן. חשוב לנו לציין בהערכה רבה את המקום המרכזי שנתת לעמדת החולים במערכת הבריאות, שבאה לביטוי בשיתוף הפעולה חסר התקדים לו זוכים ארגוני החולים עם הנהלת המשרד, ובחוזרים הרבים המתייחסים לזכויות החולה: בקרה על תור המתנה, העלאת נושא השיקום בסדר העדיפות, והצבת טובת החולה במרכז העשייה, גם אם זה מחייב את הקופות בהוצאות נוספות. 

נזכור אותך כמנכ"ל תומך, מוביל, אכפתי, יוזם ואחראי. מאחלים לך הצלחה בהמשך הדרך, יודעים שתעשה חיל, ומקווים שזה יהיה במערכת הבריאות. תודה רבה, מהארגונים. מירי תעניק לך את התעודה. אני מתנצל בשם אותם אלה שרצו לבוא אבל לא היה מקום. 

<רוני גמזו:>
תודה. 

<היו"ר חיים כץ:>
 מרגי.

<יעקב מרגי:>
משאלת לב של כל פורש, של כל מחליף תפקיד או של כל עוזב, היא שיאמרו עליו דברים טובים אחרי עזיבתו. זה לא מובן מאליו. אתה, עם הזמן, תרגיש שזה נכס, נכס שקונים אותו רק עם שילוב של התכונות שמנו פה – מחובר לעם, מחובר לתפקיד, באת מהשטח. להגיד לך את האמת, לפעמים גם רצינו לסבן אותך, אבל לא הצלחנו, וראיתי שגם מנהלי הקופות, בדברים מסוימים, אבל לא הצלחנו, בגלל שאתה מחובר עד כדי כך שגם לדיון על מרשם בסופר-פארם הגעת לפה. היה לנו מנכ"ל שידע להתעסק במאקרו, בפסגה של המצוקות האמיתיות של מערכת הבריאות, וגם באותו מרשם. 

לי אין ספק שתצליח. האיחולים שלי מחויבים, אבל אין ספק שעם יכולות כאלה אתה תצליח בכול.

<רוני גמזו:>
תודה.  

<היו"ר חיים כץ:>
תודה רבה. אדוני, בבקשה. 

<אלי שמיר:>
אני אלי שמיר, יו"ר עוצמה – פורום ארצי של משפחות נפגעי נפש. מה להוסיף על דברי שמוליק בן יעקב?

<היו"ר חיים כץ:>
תוסיף בקצרה. 

<אלי שמיר:>
בקצרה מאוד. רוני הוא אחד המנכ"לים הצעירים ביותר בשירות הציבורי, ואני חושב שאני האדם הכי מבוגר פה בחדר; ורוני הגביר את אמוני בשירות הציבורי בישראל. זה הדבר העיקרי. 

<היו"ר חיים כץ:>
וזה לא מעט. זה לא מעט. 

<אלי שמיר:>
והדבר החשוב ביותר הוא ההרגשה שאף פעם לא מעמיסים עליו, שיש אליו נגישות ואנחנו יכולים לבוא אליו בכל דבר ועניין והוא אף פעם לא ישדר לנו שאנחנו מבלבלים לו את המוח. הרגשה כזאת זה דבר נדיר ביותר. 

אני חייב להזכיר את הנושא של הרפורמה בבריאות הנפש, שהתעכבה עשרים שנה, והוא עשה את הצעדים המכריעים לקידומה בשנים האחרונות, ובעיקר – שהיא כבר איננה מהווה מחלוקת ציבורית, אלא זו כבר עובדה קיימת ועוד שנה היא כבר תיכנס לתוקף. זה אחד ההישגים הגדולים ביותר של המערכת בשנים האחרונות. אנחנו מאחלים לך בהצלחה ומקווים שתחזור לתרום לשירות הציבורי. 

<רוני גמזו:>
תודה. 

<היו"ר חיים כץ:>
אורי מקלב. 

<אורי מקלב:>
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. היום זה נראה  שאולי האומץ הוא להיות מנכ"ל חילוני אצל שר חרדי, אבל צריך לזכור שלפני חמש שנים זה היה בדיוק הפוך – שר חרדי לא לקח מנכ"ל חרדי, כפי שאולי הרבה ציפו, אלא לקח מנכ"ל שהוא לא הכיר אותו. אני חושב שלא הייתה כמעט היכרות בין ליצמן לרוני, והוא לקח אותו רק בגלל השם הטוב ורק בגלל המקצועיות והיכולות. ובסופה של קדנציה אתה יוצא אותו דבר – עם אותו שם טוב ואותה מיוחדוּת. 

אני רוצה לציין במיוחד את הפן של פניות הציבור. כל פנייה, קטנה כגדולה... אני עמדתי בראש הוועדה לפניות הציבור, והרבה דברים עשינו מול משרד הבריאות. אתה עיבית את הדבר הזה, תמכת, טיפלת בעניין הזה, וההספקים שלך היו יוצאים מן הכלל, גם בדברים הגדולים וגם בדברים הקטנים. יש כאלה שאו שמטפלים בדברים גדולים או שמטפלים בדברים קטנים, ואתה הוכחת שאפשר לטפל גם בזה וגם בזה. אפשר היה לראות את זה במכתבים הממוקדים שלך, הקצרים, הקולעים, ואלה באמת היו דברים מיוחדים.

אז יש כאלה שאומרים "גם זו לטובה"; אני חושב שאנחנו כולנו אומרים "גם זו לטובה", זוכרים אותך לטובה, ויש שכר לכל פעולותיך.

<רוני גמזו:>
תודה, אורי. 

<היו"ר חיים כץ:>
עדי קול. 

<עדי קול:>
באמת אמרו כבר כל מה שאפשר. אורי מקלב דיבר על פניות הציבור, ואני יושבת-ראש הוועדה לפניות הציבור, ובאמת הייתה לנו עבודה צמודה ומאוד מוצלחת. אתה המנכ"ל הראשון שהגיע לוועדה לפניות הציבור, והגיע באופן סדיר. תודה לך על זה. 

אני רק אציין שהשיחה הראשונה שלנו הייתה על מזרקים נקיים לזונות ונרקומנים בחיפה, וזה לא מובן מאליו שמישהו פותח את הדלת, את הבית, את הכול, גם לאוכלוסייה הזאת. 

<היו"ר חיים כץ:>
למה, בתל אביב לא?

<רוני גמזו:>
כבר יש. 

<היו"ר חיים כץ:>
אה, יש להם נקיים? בסדר. 

<עדי קול:>
יש בתל אביב, אבל הייתה בעיה בחיפה. אני חושבת שזה מייצג את כל מה שאמרו עד עכשיו: גם ההתעסקות בפרטים הקטנים וגם הלב הרחב. 

אני באמת מאוד מעריכה את העבודה שלך. תודה ובהצלחה. 

<רוני גמזו:>
תודה. 

<היו"ר חיים כץ:>
אלי דפס. 

<אלי דפס:>
כן?

<היו"ר חיים כץ:>
רצית לדבר. מה, אתה אילם? אנחנו נחזור אליך. מיכל בירן. 

<מיכל בירן:>
אני אהיה ממש זריזה, כי הכול כבר נאמר. לא יצא לי לראות הרבה מפגשים כאלה; נראה לי שללא ספק אתה השארת חותם. אתה אחד המנכ"לים הטובים ביותר שנראה לי שהיו לאיזשהו משרד ממשלתי – ואנחנו לא נוהגים לחלק מחמאות בחינם, בטח לא בפורום שיושב כאן. אז כל הכבוד, ושיהיה לך בהצלחה בהמשך הדרך. 

<רוני גמזו:>
תודה. 

<היו"ר חיים כץ:>
אלי דפס.  

<אלי דפס:>
תראו, כשאדם הולך לעולמו מצווה לומר רק בשבחו. וכאן אין לנו מצווה כזאת ואין לנו חובה כזאת, אז אני אומר את הדברים החיובים והשליליים. השליליים זה רק דבר אחד, וזה רק מעצים את הדברים החיוביים שאני אגיד. השלילי הוא שהייתה לנו טענה מעת לעת שרוני גמזו לא מתאם את מהלכיו עם הקופות. עם הקופה לפחות. וזאת הטענה העיקרית שהייתה, והיא נותרה שם, ולא טענו מעולם ולעולם שרוני לא פועל ביושר, במסירות, הגינות, כמודל לחיקוי, עם תוצאות ומאזן מצוינים בסוף. 

דבר נוסף שקרה עם רוני זה שמשרד הבריאות שינה את פניו – זה משרד בריאות מצוין. יש שם צוות עם רוח קרב, רוח עשייה, ורוני השרה את מנהיגותו על כל משרד הבריאות; וקל מאוד ונוח מאוד לעבוד עם כל המשרד הזה. הוא הפך את זה לכאורה מהצגה של איש אחד לעבודת צוות של המשרד כולו. 

ומה שעוד מתגלגל מימיו של רוני ויבוצע בשנים הקרובות, ישפר עוד יותר את מערכת הבריאות. תודה ענקית לך, רוני. 

<רוני גמזו:>
תודה, אלי. 

<היו"ר חיים כץ:>
בבקשה, גברתי. 

<עידית סרגוסטי:>
אני עידית סרגוסטי, מארגון בזכות. אני רוצה להוסיף עוד כמה מילים על משהו שמאוד לא מובן מאליו. אנחנו כארגון חברה אזרחית מוצאים את עצמנו הרבה פעמים בעמדה לעומתית מול מי שמייצג את משרדי הממשלה, ומאוד חריג למצוא אדם בכיר כמו בתפקיד של רוני שאנחנו יכולים באמת לראות בו שותף מלא ונאמן לדרך שאותה אנחנו מנסים להוביל. היה לנו דיאלוג מעולה לכל אורך הדרך, עם הרבה מאוד הקשבה, ומתוך עמדה מאוד אכפתית, ואני בטוחה שהכיוון הזה יימשך במשרד גם אחר כך. 

<רוני גמזו:>
תודה, עידית. 

<היו"ר חיים כץ:>
דב חנין. 

<דב חנין:>
תודה, אדוני היושב-ראש. לי כבר יצא לומר כמה מילים בשבחו של רוני, ואני הייתי בדיון אחר ולא שמעתי את כל דברי השבח שנאמרו כאן. 

<היו"ר חיים כץ:>
אז תחזור על הכול. 

<דב חנין:>
אני מראש יכול להגיד שאני מסכים עם כולם. אבל מכל הדברים אני רוצה לציין דבר אחד שהוא נראה לי קריטי, לא רק להערכתו של רוני אלא גם כתקווה שלי לגבי משרד הבריאות גם בעתיד. מדובר בצמד המילים "רוח קרב". 

מערכת הבריאות היא מערכת מוחלשת, היא מערכת שעברה דיאטה רצחנית לאורך שנים רבות. והתרומה שלך הייתה – ואני ראיתי את זה בכל הדרגים במשרד – התחושה שנאבקים על עמדות. עמדות שהמשרד משוכנע בהן ברמה המקצועית, יודעים לעמוד עליהן. לפעמים, אגב, זה יצר גם קושי מול כל מיני גורמים, כי אתם עמדתם על מה שחשבתם גם מול ארגונים וכוחות שחשבו אחרת. אבל קודם כול מול הלחצים בתוך המערכת הממשלתית.

אני מאחל לגברתי השרה, למשרד הבריאות ולמחליפו של רוני שאת רוח הקרב הזו המשרד ידע לחזק ולהעצים. אנחנו חייבים לצאת לקרב על עתידה של מערכת הבריאות בישראל, כי אם לא יהיה קרב כזה, לא תהיה לנו מערכת בריאות.  

<רוני גמזו:>
תודה. 

<היו"ר חיים כץ:>
תודה. הבא, בקצרה, למה אני רואה שהח"כים הולכים. 

<משה בר:>
בקצרה מאוד. שמי משה בר, אני יושב-ראש עמותת תנו יד לחירש ונכים למען נכים וארגון ארצנו החברתית. אני רוצה להודות לפרופסור גמזו על כל הדברים שהוא עשה למען הנכים ולמען הציבור, ואני מאחל לו בהצלחה בכל מה שיעשה, מכל הלב. 

<רוני גמזו:>
תודה. 

<היו"ר חיים כץ:>
מצוין. גברתי השרה. 

<שרת הבריאות יעל גרמן:>
אז קודם כול אני רוצה לברך את יושב-ראש הוועדה, שמצא לנכון לכנס את כל מי שנמצא כאן כדי להודות למנכ"ל - - -

<היו"ר חיים כץ:>
והביא את היין מהבית. כשר היין. יין טוב. 

<שרת הבריאות יעל גרמן:>
ובאמת יושבים כאן סביב השולחן גם ארגונים אזרחיים, גם ראשי משרד הבריאות, שיושבים כאן ותהיה להם הזדמנות להתבטא, גם סגן שר הבריאות לשעבר, חברי כנסת, ראשי קופות החולים – וכולם תמימי דעים: מנכ"ל יוצא דופן. 

בשנה וחודשיים שהייתה לי ההזמנות לעבוד לצדו של רוני, גיליתי שהוא מסוג האנשים שיודעים לטפל גם בביצי כינים, ודיברתם על מזרקים, וגם בקרני ראמים, ודיברתם על הרפורמה. יש לו חזון לטווח ארוך ויכולת ביצוע בלתי רגילה. 
<אילן גילאון:>
קרני ראמים?

<ישראל אייכלר:>
יש ביטוי כזה. 

<שרת הבריאות יעל גרמן:>
זה ביטוי שמבטא - - -

<היו"ר חיים כץ:>
זה עוד לא הגיע למרצ. 

<אורי מקלב:>
ישראל, זה ביטוי תלמודי, אז חלק ממרצ לא יודעים את זה. 

<ישראל אייכלר:>
הוא לא יודע שהקב"ה מפרנס מקרני ראמים עד ביצי כינים. 

<אילן גילאון:>
הנה, למדתי משהו. העיקר מפרנס. 

<שרת הבריאות יעל גרמן:>
אין ל ספק שזה מנכ"ל יוצא דופן, גם מפני שאנחנו שמענו כאן את הקונצנזוס וגם בזכות החריצות המדהימה והיוצאת דופן שלו – אני לא יודעת מתי אתה ישן, רוני, אבל אני יודעת שאתה קם בחמש בבוקר וב-23:00 וב-24:00 עוד אפשר לדבר איתך ו"להתמייל" איתך – והירידה לפרטים. 
אני רוצה לומר שאני מאמינה שכדי לעשות עבודה טובה, וזה לא משנה במה – כחבר כנסת, כמנכ"ל, כיועץ, כמנהל קופה – צריך לרדת לפרטים הקטנים, והפרטים הקטנים הם שבסופו של דבר יוצרים את התמונה הגדולה; ובכך, רוני, אתה מצטיין. 

אז כמו שאתה יודע, אני אוהבת אותך, ואני משוכנעת שכל מה שאתה תרצה, אתה תצליח בו. אני יודעת שיש לך גם בראש את המחשבה ללכת לקריירה פוליטית, אני חושבת שאתה תהיה נהדר בתחום הזה. 

<היו"ר חיים כץ:>
באמת?

<שרת הבריאות יעל גרמן:>
זה אני, אני מדרבנת אותו שילך. אבל בכל מה שאתה תעשה אתה תצליח. 

<נסים זאב:>
יש לך מקום ביש עתיד. 

<ישראל אייכלר:>
למה לא בש"ס?

<שרת הבריאות יעל גרמן:>
יש לו מקום בכל מקום. בכל מקום. 

<אילן גילאון:>
אם אני הייתי מצליח לאסוף כל כך הרבה חברי כנסת, הייתי מקים מפלגה משלי. 

<יעקב ליצמן:>
אולי אפשר לבקש ממנו שיציג מועמדות לנשיא. 

<שרת הבריאות יעל גרמן:>
כבר אבוד לדעתי. 

אתה משאיר מורשת. מורשת עם דרכי פעולה שאני בטוחה שכל המשרד ממשיך על פי אמות המידה שאתה כיוונת אליהן. 

ובנוסף לזה שאני מאחלת לך המון הצלחה – ואני בטוחה שאתה תצליח – אני גם מבקשת לאחל המון הצלחה ליורש, לפרופ' ארנון אפק, שאני משוכנעת שימשיך בדרך וגם ירחיב וגם יחדש וגם יעשה כל מה שצריך לעשות במערכת הכל כך מורכבת שלנו, מערכת הבריאות. אז יישר כוח ובהצלחה. 

<רוני גמזו:>
תודה. 

<ארנון אפק:>
תודה. 

<היו"ר חיים כץ:>
לפני שניתן לרוני, שכולם באו לכבודו, אז אני מצטרף לדבריה של השרה ומברך את המנכ"ל הנכנס. אתה לא נכנס למקום שהוא פשוט, אתה צריך לנתב ולהוביל את הספינה הזאת במים סוערים. אתה יודע, יש פה המון תובענות והמון אנשים שצריך לרצות אותם ברגעים הכי קשים, ולפעמים הם לא מבינים ולפעמים הם לא מקשיבים, ואנחנו צריכים לעצום עיניים ולהגיד להם שהם צודקים. המערכת הזאת, יש בה מגבלות של כסף ויש בה סיבות אובייקטיביות לאנשים לבוא להגיד "לא הצלחנו, בגלל שמייבשים אותנו". יושבים פה המנכ"לים של קופות החולים, ועד עכשיו לא נגמר התקציב, מייבשים אותם במודע. מייבשים אותם במודע, הם מקבלים תקצוב לפי אוכלוסייה הרבה יותר נמוכה ממה שיש בפועל וגם לא נכנסים לגיל של האנשים שמתבגרים. ויחד עם זה, הם צריכים לתת מענה, ואתה צריך לדאוג שהם ייתנו מענה. ולפעמים צריך לעמוד מול המשרדים, מול הפקידים ו... אין מה לעשות, אתה נכנס לנעליים גדולות. 

רוני, כל אלה שבאו לפה והיו פה – אם זו הייתה הצבעת אמון או הצבעה על הצעת חוק תקציבית, שצריך רוב של 50 ח"כים, אז היית מצליח להעביר היום את ההצבעה הזאת. 

<נסים זאב:>
המזל, אדוני, שזה לא רק נעליים גדולות, זה גם רגליים גדולות. 

<היו"ר חיים כץ:>
רוני, המגרש שלך. 

<רוני גמזו:>
חברים יקרים, אני באמת מתרגש, ואני רואה את האירוע הזה בהכנעה רבה. 

אני רוצה להתחיל איתך, חיים. אני הגעתי לאולם המיוחד הזה בשבוע הראשון של חודש יוני. שבוע אחרי שנכנסתי לתפקיד כבר היה כאן דיון בנושא העישון, לאחר הגשת דוח שר הבריאות על העישון. ואמרו לי: לא, אתה לא חייב להיות. עוזרים, אנשים שהיו איתי במשרד אמרו: אתה לא חייב להיות, סגן השר נמצא ואולי יהיו עוד אנשים שקשורים בזה, אז אתה לא חייב להיות. אמרתי: אין דבר כזה, אני חייב להיות. הגעתי לכאן, והדבר הראשון שחטפתי זה מקלחת מחיים, שבא ואמר: איפה הוועדה הציבורית? איפה היא הייתה? הייתה איזו ועדה ציבורית שמשרד הבריאות לא הגיש את המסקנות שלה. וראיתי עבודה פרלמנטרית אמיתית ונחישות בלתי רגילה של הוועדה. באותו רגע התחייבתי, כאן, על השולחן, בתיאום עם השר, שהוועדה תקום מחדש תוך חודש ושיהיו לנו מסקנות תוך שישה חודשים. ואז הבנתי עד כמה יש חוסר אמון כאן בתוך הוועדה כלפי משרד הבריאות. 

אז חיים, תודה רבה לא רק על האירוע המיוחד הזה, אלא גם על זה שלימדת אותי מה זה כנסת, מה זה עבודה פרלמנטרית, מה זה החשיבות של עבודה אל מול כל אחד מחברי הכנסת, כמה חשוב שהמנכ"ל יהיה כאן בבית הזה ויוביל מהלכים וייתן תשובות, ולא ישלח אנשים אחרים לקרב הבלתי אפשרי הזה. צריך לעמוד כאן, גם אם זה קשה. גם אם זה קנאביס, גם אם זה תקציב, גם אם זה רפורמה בבריאות הנפש – תעמוד כאן, תייצג את המשרד שלך, תעשה את העבודה ותבוא לכאן בהדרת קודש, אל המקום המיוחד הזה. כל אחד מחברי הכנסת, יש על הכתפיים שלו אחריות עצומה, וכאיש של הרשות המבצעת אתה חייב לבוא ולתת את הסיוע ולקדם דברים, לעתים ביחד עם המערכת הזאת. אז תודה לך, תודה לקורל, תודה לאילן, תודה לוילמה, תודה לנועה, לכל מי - - -

<היו"ר חיים כץ:>
אם אתה מתחיל בשמות, יצאו נעלבים. 

<רוני גמזו:>
תודה לכל המטה המיוחד של הוועדה הזו, שעובד לא רק בישיבות. זו עוצמה בלתי רגילה של טיפול במאות ואלפי אנשים שכל הזמן פונים לכאן. אני ראיתי בזה עוד ועדה לפניות הציבור. 

אני אומַר כמה דברים אחורה. זה היה חודש מאי 2009, אחרי שהרב ליצמן נבחר לתפקיד סגן שר הבריאות, כשאמרתי שאני רוצה להיות מנכ"ל משרד הבריאות. הרגשתי את הרוח והבנתי שמדובר ברוח חדשה שיכולה להגיע לתוך המשרד. בחודש יוני או יולי 2009 ליצמן התקשר אליי כשהייתי בחו"ל ואמר לי: רוני, בחרתי באיתן חי-עם, אני מתנצל. מנכ"ל אחר נבחר, והוא אמר לי דבר אחד שאני לא אשכח, הוא אמר לי: אבל תישאר במערכת הבריאות. וזה היה כמובן מובן מאליו, אני לא חשבתי לעזוב את מערכת הבריאות. החודשים שלאחר מכן היו חודשים שהייתה בהם המולה תקשורתית מופרזת, מוגזמת, לא ריאלית אפילו. והכרתי את הרב ליצמן קצת יותר לעומק.
ב-21 במרץ 2010 קיבלתי טלפון ממנחם גשייד. זה היה יום א', אחרי החלטת הממשלה, ומנחם שאל אותי אם אני עדיין רוצה להיות מנכ"ל משרד הבריאות. ובלי היסוס – אף על פי שהייתה מערבולת ולבּה רותחת ברחובות, בקרב הרופאים ובכלל – אמרתי כן. ומאותו רגע ועד שנכנסתי לתפקיד, היו לי שלושה חודשים מאוד קשים. אני חטפתי את מה שהחטיפו אז לסגן השר מחברים שלי בתוך המערכת, אבל ידעתי שזה הרבה מאוד פתגמים וסיסמאות ולא דברים אמיתיים.   
הגעתי למשרד שהדבר הראשון שהיה צריך לעשות זה סדר בתוך המשרד, בתהליכי העבודה שבין סגן השר, שאני מכיר את העוצמות שלו ואת הרצון האמיתי שלו, לבין הדרג המקצועי; לעשות סדר, כדי להתחיל להוביל את המערכת קדימה. ואז זה נפל לי. הרפורמה בשיניים, שסגן השר קידם אותה, ואני, כחלק מוועדת הסל, תמכתי בה למרות הרבה מאוד התנגדות בתוך ועדת הסל, כי האמנתי שזה דבר נכון –  צלחנו את כל המורכבויות הללו. הייתה לנו חצי שנה להעמיד תכנית אסטרטגית למשרד. הדבר החשוב ביותר למשרד זה קודם כול לקבוע את המדיניות שלו, את האידיאולוגיה שלו, למה הוא מכוון: פרטי או ציבורי? ציבורי; אי שוויון? לטפל; איכות; ועוד הרבה  מאוד נושאים ששמנו אותם על השולחן וקבענו מה אנחנו עושים. ואז, כחבורה מלוכדת של המשרד, בהנהגת סגן השר, באמת התחלנו להוביל דבר אחרי דבר, במסירות אין קץ. 

אכן, תפקידו של מנכ"ל משרד הבריאות – וזו המורשת שאני מעביר לארנון – הוא תפקיד קשה ביותר. אין לך יום ואין לך לילה, וככה זה צריך להיות. אתה צריך לטפל בכל דבר בצורה מלאה ועד הסוף, אתה צריך להיות ישר עם עצמך, לעתים אתה צריך לקבל החלטות שאנשים לא אוהבים. אני הגעתי תמיד לוועדה הזו ואמרתי את האמת שלי – את האמת של המשרד ואת האמת של מערכת הבריאות. ותמיד היה לי קל, כי המחלוקת ביני לבין הרב ליצמן כמעט ולא הייתה, זה היה ממש בשוליים. הוא איש של הרפואה הציבורית, הוא איש של קידום המערכת הציבורית, והוא עשה הרבה יותר טוב ממני את הקשר עם האוצר – וכך יכולנו לקדם לא מעט דברים בתוך המערכת. והרבה מאוד פעמים זה לא נעים האינטראקציות האלה, ואתה צריך לבוא עם האמת שלך, והרבה מאוד פעמים זה להגיד גם למשרד האוצר...

אגב, עם משרד האוצר היה לי רומן עם הרבה מאוד תהפוכות. למזלי, סגן הממונה על התקציבים במשרד האוצר, משה, הוא לא הפרוטוקול הרגיל של איש אגף התקציבים, הוא אדם עם רגישות שונה, מיוחדת, יש לו כן רגישות למערכת. הוא רואה את המערכת, והמילה "לא" היא לא מילה אוטומטית אצלו. אצל אחרים – ואני הכרתי אנשים מתוך אגף התקציבים – היא מילה אוטומטית, אבל עם משה הייתה לנו אפשרות, יחד עם הפעילות המיוחדת של סגן השר ליצמן ולאחר מכן של השרה גרמן, להוביל את המערכת לעוד מספר הישגים – אף על פי שיש עוד דרך ארוכה. ארוכה מאוד. 

ארגוני החולים. ריגשו אותי במיוחד ארגוני החולים של בריאות הנפש. ריגשו אותי כשהגעתי לראות את מערכת השיקום של חולי נפש. כשניגשתי לראות את בתי החולים, הבנתי שהמערכת הזאת חייבת את הרפורמה, את השינוי, את ההעצמה של המערכת. ולאחר שסגן השר הביע את תמיכתו, הדבר היחיד שהיה לי מורכב זה לבוא ולקבל את ההחלטה הזאת יחד עם סגן השר ליצמן בתוך הממשלה, מחוץ לוועדה המיוחדת הזו, שהיא ועדה שרצתה טוב בנושא של בריאות הנפש, אבל היה לנו קשה, כי חששנו שהנושא הזה ייתקע ולא יגיע לכדי מיצוי. ואני חושב שכרגע, כאשר אנחנו מכפילים את כמות מרפאות בריאות הנופש, עוד לפני שהתחילה הרפורמה, אנחנו מרגישים שעשינו, יחד איתכם, פעולה טובה באמת, כי כתוצאה מהדיונים כאן האוצר הבין שאין לו ברירה אלא ללכת לרפורמה נכונה, עם תוספת משאבים, ובסופו של דבר לקדם את הנושא. 

חשוב שלמשרד הבריאות – ולשמחתי השרה גרמן, מהרגע שנכנסה לתפקיד, כמעט חיבקה את זה – תהיה תעודת זהות מאוד ברורה של חיזוק הרפואה הציבורית. פתרונות אחרים, פתרונות של הפרטות וכסף פרטי, הם פתרונות קלים. אלה פתרונות קלים, והיו שנים שדחפו אליהם. הפתרון של הרפואה הציבורית הוא הפתרון הקשה, אבל הוא הנכון. הוא נכון לא רק מבחינה אידיאולוגית עבור מדינת ישראל, הוא גם נכון מקצועית; וכל אנשי כלכלת הבריאות מבינים את זה, מבינים שהוא נכון מקצועית. 

כשסגן השר עזב את תפקידו והשרה נכנסה לתפקידה, הדבר הראשון שרציתי לעשות זה להישאר בתפקיד. לא מתוך האגו שלי, אלא כי רציתי ליצור המשכיות במערכת. לאחר שנה הרגשתי שזה כבר נוצר. השרה גרמן, יעל, הבינה היטב והכירה היטב את המערכת, והתחילה לשלוט ולהכיר כל פינה בתוך המערכת. ואז התחושה והסיפוק שלי, התחושה לדעת לפנות את המקום לאנרגיות נוספות וחדשות, הגיעו, והרגשתי שזה זמן נכון וטוב – גם מנקודת המבט שלי, גם מנקודת המבט של יעל וגם מנקודת המבט של המשרד – לעשות את זה. 

יש לנו היום משרד בריאות עם הנהלה חזקה, ברורה, מקצועית, וחשוב שהיא תמשיך להיות מחויבת לבית הזה, מחויבת לכך שהם יעבדו טוב אל מול תהליכי התקנות, תהליכי הדיונים כאן ואל מול הדברים שחשובים לוועדה. כי לעתים יש דברים שהם חשובים לכנסת אבל במשרד זה לא בראש סדר העדיפויות. אבל צריך להגיע לכאן תוך שאתה מבין שזה חשוב לחברי הכנסת וחשוב לאג'נדה שכאן. ואסור לזלזל בזה, צריך להבין את זה, צריך להבין שכל בקשה של חבר כנסת זה בסדר העדיפות שלו, וצריך לצאת מעורך כדי לקדם את זה, גם אם זה לא בסדר העדיפות שלך. יש פה 120 נבחרים, שקיבלו על אחריותם לקדם דברים, וחשוב שאתה תראה את זה. המחויבות שלך היא לאזרח, והאזרח בחר כאן, באופן דמוקרטי, חברים שאמורים לייצג הרבה מאוד ערכים. ולכן אני השתדלתי בכל כולי לבוא ולהיות לבית הזה כעזר, לטפל בקטנה כגדולה, להמשיך לקדם נושאים גדולים, ולשים את החזון למשרד. עובדי המשרד לא רוצים לראות רק את היום-יום, הם רוצים לראות חמש שנים קדימה, עשור קדימה – "תחשוב איתי 20 שנה קדימה", "תן לנו להבין לאן החזון הולך". אתה יושב עם השר שלך, אתה רואה שזה גם הכיוון שלו, ואתה משדר את זה למשרד ומניע אותו לייצר טמפו של עבודה במרצ, בחריצות ובדוגמה אישית שמניעה את המערכת. זו הדרך שניסינו וניסיתי לעבוד בה, בהכנעה ובצניעות, בתוך המקום הזה. 

אני יודע שכשהגעתי לכאן אף פעם לא היה לי מסלול ירוק. אני ידעתי שחבר הכנסת כץ מעריך אותי, אבל ידעתי גם שאני לא אקבל כאן free tickets. כשהגעתי לכאן על הדיונים על האלטרוקסין חטפתי, כי לא היינו בסדר. והייתי צרך לבוא ולומר "אנחנו לא בסדר ואנחנו נשתפר בנקודה הזו והזו", ולא להתנגד למערכת, אלא לתת את התחושה שאתה אמיתי, מסור. יש מאחוריך משרד, אז תשמש דוגמה. תשמש דוגמה להרבה מאוד אנשים שמגיעים למשרד, לעתים תגן עליהם, תן להם את התמיכה שלך כמנכ"ל, שידעו שאתה לידם. והיו כאן דיונים כאלה, של אנשים שהם בדרג של הסגן או הסגן של הסגן בתוך מערכות, למשל הלשכה המשפטית או מינהל רפואה. אז תהיה לידם, תן להם את התמיכה, תסביר, וקח את האשמה, לעתים את ה"מחדל", עליך. 

אחרי הסבב הזה אני צריך כאן להודות להרבה מאוד אנשים שהם השליחים שלי בתוך משרד הבריאות, והם עזרו לי בתוך המשרד לאורך תקופה ארוכה. מדובר בהנהלת משרד הבריאות וההנהלה המורחבת, מנהלי אגפים וכיוצא בזה. אני רוצה להודות לעוזרים שלי, שנמצאים כאן. נתברכתי בארבעה עוזרים – עמית, שהיה ועזב ועבר לשלי ובא משלי, לא נמצא כאן, אבל נאוה, יעל ונועם נמצאים כאן. אנחנו התברכנו גם בעוזרי לשכת סגן השר ולשכת השרה, שהם מערכת לפניות ציבור וטיפול מאוד מהותי בהרבה מאוד פניות ובהרבה מאוד נושאים ובהרבה מאוד תהליכים, ואני מודה גם להם, כי הם היו לי לעזר. 

ושוב, אני מעביר את התודה הענקית שיש לי אליך, חיים, ולסגן השר, שקיבל אותי לתפקיד עם סימן שאלה, בלי לדעת איך אני אתפקד – וגם אני לא ידעתי – ולשרה גרמן, שעשתה את המעשה הלא רגיל של לומר "אני מאמינה בו, הוא ימשיך איתי", שזה משהו שהוא לא מובן מאליו בתוך המערכת. ואם שכחתי מישהו, ואני בטוח ששכחתי... אני רואה כאן נציגי תקשורת. גם בניהול מול נציגי התקשורת אני נתתי את הכבוד הראוי, ובעיקר – שקיפות מלאה. לא ניסיתי לסובב אף אחד, אמרתי כשנכשלנו ואמרתי כשעשינו דברים טובים. ומעבר לכך – שוב תודה על ההתכנסות הזאת. 

<היו"ר חיים כץ:>
אנחנו נרים כוסית לכבודו של רוני. 

<שרת הבריאות יעל גרמן:>
להצלחתו. 

<רוני גמזו:>
להצלחתו של ארנון. אני אספר לכם אנקדוטה: אני וארנון התמחינו ביחד אצל אבי ישראלי. אני וארנון נבחנו באותו יום בחינת שלב ב', בחינת ההתמחות שלנו. ארנון סיים אותה בהצטיינות. אני נכשלתי. 
<היו"ר חיים כץ:>
לחיים. 

<הישיבה ננעלה בשעה 11:50.>