PAGE  
2
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
20/05/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 74 >
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שלישי, כ' באייר התשע"ד (20 במאי 2014), שעה 11:00
<סדר היום:>
<סיור בחוות הנוער הציוני ופגישה עם תלמידים עולים ובהם תלמידי נעל"ה>
נכחו:

<חברי הוועדה:> 
יואל רזבוזוב – היו"ר

<מוזמנים:> 
	עליזה שרייר
	–
	מפקחת כוללת במינהל חינוך התיישבותי, הממונה על נושא נעל"ה, משרד החינוך

	נטלי גרינשטיין
	–
	מנהלת קשרי עולים, הסוכנות היהודית

	ישעיהו יחיאלי
	–
	מנכ"ל נעל"ה

	יונה הוסטר
	–
	נעל"ה

	פיני כהן
	–
	מנכ"ל חוות הנוער הציוני

	דני חיים
	–
	מנהל הפנימייה, חוות הנוער הציוני

	יורי בן יוסף
	–
	רכז נעל"ה, חוות הנוער הציוני

	דוד פרדזה
	–
	מדריך, חוות הנוער הציוני


<מנהלת הוועדה:>
דנה גורדון שושני
<רישום פרלמנטרי:>
ס.ל., חבר המתרגמים
<סיור בחוות הנוער הציוני ופגישה עם תלמידים עולים ובהם תלמידי נעל"ה>
<פיני כהן:>
ספר איזה מילה או שתיים על עצמך. אני יודע שזה מפתיע אותך. 

<נתן ליבוביץ-תלמיד:>
אני נתן ליבוביץ, אני עולה חדש מארצות הברית.
<פיני כהן:>
כמה זמן בארץ? 

<נתן ליבוביץ-תלמיד:>
פחות משנתיים. 

<פיני כהן:>
אנחנו מקיימים כל שנה אולפן קיץ פה יחד עם עיריית ירושלים ומשרד הקליטה, לירושלמים שמגיעים עד אמצע אוגוסט, עולים חדשים. ובאולפן הוא גילה את החווה וביקש להישאר פה והיום הוא לומד בפנימייה. אני מבין שגם הצטרפת לכיתת דיור. 

<נתן ליבוביץ-תלמיד:>
כן. 

<פיני כהן:>
ואם את כבר פה, אז מילה אחת על עצמך. 

<מרינה-תלמידה:>
שלום, אני מרינה, אני עולה חדשה מאוקראינה. אני פה שנה שלישית, לומדת. 

<פיני כהן:>
את עוד לא עולה חדשה. פרויקט נעל"ה. 

<מרינה-תלמידה:>
כן, פרויקט נעל"ה. 

<פיני כהן:>
כן, אבל זו ההזדהות וזו הזהות, זה אומר הכול. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
מבחינתי הם עולים חדשים. 

 <סוניה-תלמידה:>
אני סוניה, אני מרוסיה, אני פה גם שנה שלישית וגם אני בנעל"ה. 

<פיני כהן:>
תודה, חבריה, אתם יכולים לשבת איתנו. 

<קריאה:>
הם לא יודעים לדבר? 

<פיני כהן:>
הם יודעים לדבר, אבל אני בחרתי שלושה, אפשר את כולם. יהיו עוד חבר'ה. 

וובה, המשפחה עלתה לארץ מתי? 

<וובה-תלמיד:>
לפני שבועיים. 

<פיני כהן:>
ההורים? שבועיים. עלו לארץ. אתה שלישי בחווה, נכון? או שני? אחיך למד פה? וובה עוד מתקשה קצת בעברית. בכל אופן הוא אח, אחיו למד פה ועכשיו כל המשפחה כולה עלתה לארץ, הייתה עליהם כתבה גדולה ב'ידיעות אחרונות' בשבוע שעבר, בין יתר המשפחות שהגיעו מאוקראינה. 

ברוכים הבאים לחווה. סיפרתי לך שהחווה הייתה פעם מחוץ לעיר, תמונה מ-67'. ב-1967 אתה רואה שאין שום דבר מסביב לחווה. החווה הייתה בקצה הדרומי של העיר, הקטמונים היו קצת רחוקים מאיתנו, קטמון רחוקה לצד הזה, כל השיכונים והכבישים שמקיפים את החווה לא היו קיימים וכל זה נבנה בערך מ-1970 עד היום הזה, ועדיין נבנה. אז החווה הייתה כפר ליד העיר, היום אנחנו כפר בלב העיר, העיר כבשה את הכול מסביבנו. 

חוות הנוער הציוני, אני אחזור בקצרה על מה שאמרתי לך. יש לנו היום בפנימייה 350 ילדים, סיפרתי לך על יוצאי חבר העמים לדורותיהם, מבני עולים לוותיקים בארץ, לעולים חדשים, וכמובן פרויקט נעל"ה שיש פה שלוש קבוצות, וסיפרתי לך קצת על התוצרת הטובה שלנו מילדי נעל"ה, שהיום הם קונסולים, אמרתי, אבל יש לנו גם דוקטורים ודוקטוריות ואנשים באקדמיה ולא רק, בכל מגזרי המשק בישראל. חבר'ה שאני חושב שהם מתנה למדינת ישראל. 
בנוסף לכך יש לנו פרויקט צרפתי שהיום לומדים בו 84 תלמידים, בעיקר מצרפת, יש פה גם נציג ממרוקו, נכיר אותו עוד מעט, יוהן, שלומדים בצרפתית לבגרות של ממשלת צרפת, בהצלחה גדולה מאוד. לפי הרשמות שמסתמנות בשנה הבאה אנחנו נהיה סביב 100 תלמידים. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
כמה אתם יכולים לאכלס כאן? 

<קריאה:>
כמה שצריך. 

<פיני כהן:>
אנחנו יכולים לקלוט. אנחנו בנינו בית ספר צרפתי, ראינו את הבניין, זה הבניין שהיינו בחדר המחשבים, שקרן רש"י וקרן ירושלים, ועכשיו גם משרד החינוך השתתפו בשיפוץ, שהוא צריך להסתיים, וכשהוא יסתיים תהיה שם עוד קומה ואפשר לקלוט עוד ילדים, אין שום קושי. יש עכשיו בהחלט סימני עלייה מצרפת, אם כי סימנים היו הרבה, אני רוצה לראות את זה בפועל. סימני נפט לא מביאים את הנפט בהכרח.

בנוסף לתלמידים האלה יש לנו גם פרויקט אמריקאי של מחנות רמה, שנמצאים פה חצי שנה מספטמבר עד ינואר וחצי שנה מינואר עד יוני, שבו הם לומדים את הקוריקולום האמריקאי, אבל בתוספת יהדות, ציונות וכך. מחנות רמה זה הזרוע של התנועה הקונסרבטיבית בארצות הברית והיום יש לנו פה גם בסביבות 50 תלמידים שלומדים בימים אלה ומסיימים במהלך יוני וחוזרים לארצות הברית. 

כך שבפנימייה 350, למעלה מ-200 שמצטרפים אליהם ובית ספר לתלמידים אוטיסטים ברמת תפקוד מאוד נמוכה, 35 תלמידים עם 80 אנשי צוות, קצת למעלה מ-80 אנשי צוות, שאליהם הוספנו במהלך השנים גם מועדונית שלוש פעמים בשבוע, הם יכולים להישאר פה עד שבע וחצי בערב, ונופשון, שיכולים לישון בו חמישה ילדים כל פעם, פעמיים בשבוע, כשבעתיד אולי נאפשר להם להישאר פה גם שבתות. זה נותן אוויר להורים, זה נותן גם לילדים יכולת להתרגל, כי עתידם הוא בהוסטל, אלה לא ילדים שאי פעם יהיו עצמאיים, הם יצטרכו לחיות במסגרת מוגנת כמו הוסטל או דבר דומה. 

זו כלל אוכלוסיית החווה שמתאפיינת בכך שרובם ככולם הם עולים חדשים ומטבע הדברים יש לנו אולפן משמעותי ורציני פה, שלא מנתק את הילדים ממקצועות היסוד בשעה שלומדים עברית. הם לומדים את מקצועות היסוד בשפת האם שלהם ורק בשנה השנייה עוברים ללמוד לחלוטין בעברית ומבחני בגרות בעברית. בית הספר הוא בית ספר הישגי, עם הצלחות יפות בבחינות בגרות, עם תעודות בגרות, לפחות עד היום, של 30 ועד 40 יחידות לימוד. מה יהיה בשנה הבאה? קשה מאוד להעריך, כי אף אחד עוד לא עיכל את הרפורמה. 

<קריאה:>
גם השר עוד לא יודע מה יהיה. 

<פיני כהן:>
הוא ילמד תוך כדי עשייה. בכל אופן יש לנו פה ילדים, בין אלה שמנגנים, שעושים 5 יחידות במוזיקה, אפילו שאין לנו פורמלית מגמת מוזיקה בבית ספר, ואנחנו מאפשרים להם לעשות את זה. אנחנו צריכים לתת להם השלמות בתיאוריה והם מקבלים. ילדים עושים פה תיאטרון, קולנוע, בשבוע שעבר תלמידי י"א עשו מונולוגים בתיאטרון. הציונים, התלמידים יודעים מה הציונים? הם כולם בין 98 ל-100. או בוא נאמר, להוציא שניים 98, כל היתר 99 ו-100. 

<קריאה:>
רובם 100 ויש אחד 98 ואחד - - -

<פיני כהן:>
אגב, מי שראה את המונולוגים לא מופתע, נכון? זה היה באמת ברמה יוצאת דופן טובה. יש לנו מגמת קולנוע שיוצרים כל שנה סרטים כפרויקט גמר בי"ב, בהחלט גם עולים חדשים שותפים בפרויקטים ובקולנוע בצורה חד משמעית ועושים סרטים על נושאים מעניינים מאוד. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
כל הילדים נמצאים במסגרות כאלה של תרבות, ספורט? 

<פיני כהן:>
זה בבית ספר, מה שאני מתאר. תיכף אני אגיע לתרבות וספורט, שיש לנו פה עושר רב מאוד. יש לנו בבית הספר חוץ מזה אמנות וכמובן פיזיקה, כימיה, מדעים וכך הלאה, שלנו מאוד מאוד חשוב שלא נרד מקבוצות של 5 יחידות בפיזיקה וחקלאות וביולוגיה 5 יחידות. 

<קריאה:>
ועבודות גמר בחקלאות. 

<פיני כהן:>
כן, אנחנו עושים עבודות גמר שגם גורלן לא ידוע, מצד אחד השר רוצה עבודות גמר, מצד שני התכנית הולכת אולי חלילה לגדוע אותן. אנחנו מקווים שימצאו את הדרך לקיים אותן.

במקביל לבית ספר ההישגי, בית ספר צרפתי, שמעתי ממך, אגב, מגיעים בשנים האחרונות להישגים טובים. אני לא יודע מה אלה מכינים לי, תלמידי י"ב פה, אבל בשנה שעברה הם הגיעו ל-96% הצלחה בבגרות הצרפתית, שזה מדהים, מספר מרשים. 

יש לנו בפנימייה פעילות עשירה מאוד. אל"ף, יש לנו פה התייחסות מאוד מאוד משמעותית להיותנו יהודים. זה כפר נוער יהודי. שואלים אותי, זה כפר נוער חילוני או דתי? אז אני נוהג לומר 'אנחנו כפר נוער יהודי'. יש פה הרבה מאוד ילדים חילוניים, אבל יש פה ילדים דתיים. יש פה ילדים שמתפללים יום יום, ודאי בשבתות. בחדר האוכל שלנו אין חילול שבת בשבת, כדי שכל אחד ירגיש בבית, בין אם היא בת שירות לאומי, שיש לנו, ובין אם הוא בחור דתי שומר שבת. כמובן שמעבר לכך יש בחווה כאלה וכאלה, אבל הנושא היהודי הוא מאוד משמעותי, ואנחנו מביאים ליוצאי חבר העמים את מה שאנחנו רואים רוח היהדות, סיפורי מקרא, לוח שנה יהודי, מה זה פורים, מה זה חנוכה. אצלנו לפני חופשת פסח יש פסח, סדר מתודי לכל דבר ועניין, שילדים ילמדו מהו סדר. אנחנו אגב בכל יום בשנה פתוחים פה, חוץ מפעמיים, ביום כיפור שאנחנו נותנים לילדים אוכל למי שלא רוצה לצום, אבל לא בחדר האוכל, וליל הסדר, שאנחנו דואגים שלכל ילד תהיה משפחה. גם אם הוא נשאר בחווה, בליל הסדר הוא עם משפחה, כדי שיחווה את הסדר. 
הנושא היהודי מתקיים גם בעזרת רוח יהודית שפעילה פה בימי שישי ומעבירה לילדים סדנאות וסמינרים בנושא יהדות. השיא שלנו זה כיתת גיור שהתקיימה יחד עם משרד ראש הממשלה והסתיימה בקיץ שעבר, 15 ילדים סיימו פה תהליך גיור והתגייסו לצה"ל כיהודים לכל דבר ועניין. 
<היו"ר יואל רזבוזוב:>
מתוך כמה סיימו? 

<פיני כהן:>
היה רוב, רוב מכריע, מספר מדהים, זה לא מקובל בבתי דין רבניים. אין לי הסבר, אבל הרבנים אהבו אותם כנראה מאוד, רובם ככולם עברו. גם אלה שלא עברו, שניים, הם לא נדחו, הם צריכים לגשת עוד פעם לבית הדין והם יוכלו לעבור את התהליך ולסיים אותו. היום גם פעילה כיתת גיור חדשה, שהתחילה לעבוד פה, של תלמידי י"א, שתסיים יותר מוקדם. בשנה שעברה, למדנו לקח, הקשינו עליהם בזמן הבגרות גם את בית הדין, אנחנו מנתקים את זה כדי לעשות להם קצת יותר קל בשנה הבאה.

אנחנו גם פותחים בשנה הבאה מכינה, כנראה לתלמידים יוצאי חבר העמים, בעיקר מכפרי הנוער של המינהל לחינוך התיישבותי, כמובן ילדי נעל"ה וילדים אחרים. המכינה של חצי שנה, שבתוכה יוכשרו לגיור שיסתיים בצה"ל. גם בשיתוף משרד ראש הממשלה, נתיב וכל הגורמים האלה. הנושא הזה הוא מאוד משמעותי עבורנו, הוא משמעותי לי, הוא משמעותי למנהל הפנימייה. 

<קריאה:>
לא, יש ביקוש. 

<פיני כהן:>
ויש ביקוש. הפנימייה נותנת מעבר לכך פעילות תרבותית עשירה. המרכז הזה הוא למעשה קונסרבטוריום שבסביבות 85 תלמידים לומדים פה באופן פרטני נגינה, גיטרה, סקסופון, צ'לו, פסנתר, חליל צד, טובה. יש לנו תזמורת גדולה מאוד והרבה הרכבים מוזיקליים קטנים, של רוק ופופ, שילדים מאוד אוהבים להשתתף בהם ואנחנו מאפשרים להם לעשות גם את מה שהם אוהבים ורוצים. המון בנות ומעט בנים לומדים פה פיתוח קול וגם ניגשים לבחינות בגרות בפיתוח קול, וגם מקהלה יפה יש להם וכמובן חבורת זמר, שהיא יותר מתאימה לרוח הנעורים. יש להקת מחול גדולה, בשנה שעברה להקת המחול שלנו הופיעה במילאנו וברומא, אנחנו כבר הרבה מאוד שנים מביאים כל שנה מבתי ספר יהודיים במילאנו ורומא כיתות שמגיעות לחווה ולישראל לשלושה שבועות או חודש במהלך דצמבר, בחופשה שיש להם אז, ואז הם אירחו אותנו שם, הופענו בפני הקהילות היהודיות ברומא ובמילאנו, להקת מחול יפה וגדולה. פעילות תרבותית מאוד מאוד עשירה.

ספורט. נתתי לך רק על קצה המזלג, תמצא פה נבחרת כדורגל וכדורסל וכמובן חדר כושר ופינג פונג שמאוד מפותח פה וטניס שמאוד מאוד מפותח פה, והרבה מאוד פעילות. בנות החווה כבר הרבה שנים הן אלופות הארץ במקומות ראשון, שני ושלישי בריצות שדה, דווקא הבנות, והספורט פה הוא בנשמת הילדים. עד כדי כך שמרוב שאין לנו זמן, כבר שנים רבות יש פה מסורת, אימון כדוריד הוא פעמיים בשבוע בשש וחצי בבוקר במגרש ואיש לא מעיר את הילדים, הם קמים לבד, אלה שרוצים להגיע לאימון והם מגיעים. האימון לזכר הבחור שראינו אותו, התחרות תתקיים בשבוע הבא, תחרות כדוריד, הוא היה שחקן כדוריד מצטיין. ובכן פעילות מאוד מאוד עשירה.

אנחנו מאמינים גם בכך שצריך לפתח לכל אחד את המצוינות שלו, אם זה בספורט, אם זה במוזיקה, אם זה במחול. אם זה בכוחות שלנו פה, בבקשה, ואם לא, ירושלים גדולה, יש מספיק בירושלים להציע לילדים בתחומים האלה כדי להצטיין ולהיות טובים יותר. 

דליק נוהג לומר את זה, אבל זו בהחלט דעתי המלאה, אנחנו מאמינים שילד טוב הוא ילד עסוק. עסוק בדברים חיוביים, מטבע הדברים הראש נתון לדברים חיוביים ואז אנחנו משתדלים לתת קשת רחבה מאוד של פעילות ודברים דומים. 

אני חושב שכהקדמה זה טוב, שכחתי משהו, דני? על האוטיסטים דיברתי. אחר כך אני רוצה שנדבר קצת עם האנשים. 

<דני חיים:>
החבר'ה עצמם יעלו את הדברים. 

<פיני כהן:>
כן. 

מנהל מרכז המוסיקה פה, סלבה קוזודוי, שאחיו הוא בוגר שלנו, בוגר נעל"ה, הוא עצמו אגב לא בוגר שלנו, אבל הוא גם בוגר נעל"ה, הוא עכשיו בקונצרט. אחיו היה בנבחרת ישראל בכדוריד. 

חבר'ה, תציגו את עצמכם בכמה מילים ונשמע עליכם, על בית הספר, מה עושים פה, מה קורה בישראל. תתחיל, יוהן. 

 <יוהן אלבז - תלמיד:>
אני יוהן אלבז, אני עליתי ממרוקו לפני שנתיים ואני לומד בתיכון הצרפתי בי"ב כלכלית. יש לנו שתי אפשרויות, או הכלכלי או המדעי ואני בחרתי את הכלכלי, כי אני מרגיש יותר טוב שם. בחווה יש לנו המון דברים לעשות חוץ מללמוד. אז אנחנו לומדים, אבל את רוב הזמן אנחנו משקיעים בספורט, אני הולך לפעמים לכדורגל, לשחייה, לחדר כושר. כל מיני דברים, יש לנו המון אפשרויות והמון דברים לעשות פה ואני מרגיש טוב, כי אני גם מרגיש יותר טוב מהבית, כי גם אצלנו אין את האפשרויות האלה.

אז אני חושב שאני מרגיש טוב, אני לא רוצה לעזוב, כי בעוד חודש יש לנו את הבגרות וזה באמת - - - 

<פיני כהן:>
פחות מחודש.

<יוהן אלבז - תלמיד:>
פחות מחודש, אז אנחנו עכשיו לומדים המון המון, אבל לא בא לי עוד לעזוב פה, כי באמת זה היה משהו שאהבתי מאוד. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
רגע, הוא מסיים את המסלול פה ו-? 

<פיני כהן:>
הוא מסיים והולך. לאן אתה הולך? 

<יוהן אלבז - תלמיד:>
אני הולך לצה"ל, בעזרת ה'. 

<פיני כהן:>
אתה בחור דתי? 

<יוהן אלבז - תלמיד:>
אני דתי. 

<פיני כהן:>
במה זה בא לידי ביטוי? 

<יוהן אלבז - תלמיד:>
כל בוקר אני מניח תפילין, אני מתפלל בשבת, אני קורא לפעמים בספר תורה. 

<פיני כהן:>
הוא פייטן. מאז ששמעתי אותו עושה קידוש הוא המקדש שלנו. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
יפה מאוד. 

<ג'רמי ישראל-תלמיד:>
אני ג'רמי ישראל, עליתי מצרפת לפני שנתיים עם ההורים שלי. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
מאיפה בצרפת?

<ג'רמי ישראל-תלמיד:>
מפריז. אני ממש טוב פה, אני לא רוצה לעזוב כי אני לא רוצה לחזור לצרפת, כי פה ראיתי כל מה שישראל יכול לתת לי ואני לא רוצה לעזוב לצרפת, איפה שיש הרבה גזענות. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
בן כמה אתה? 

<ג'רמי ישראל-תלמיד:>
18 עכשיו. אחר כך אני מתגייס לצבא.

<פיני כהן:>
יש לך כושר לצבא? 

<ג'רמי ישראל-תלמיד:>
כן, יהיה בסדר.

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
'יהיה בסדר', הוא נהיה ישראלי. 

<ג'רמי ישראל-תלמיד:>
וזהו, אני חושב. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
תודה. 

<פיני כהן:>
מה חסר לך, אגב? סליחה, אני נזכרתי במשהו. איפה אתה מתפלל? 

<ג'רמי ישראל-תלמיד:>
פה, ממש פה. 

<פיני כהן:>
בשבת פה, באמצע השבוע במועדון. אין לנו בית כנסת. 

<ג'רמי ישראל-תלמיד:>
נכון. 

<פיני כהן:>
הזכיר את זה חבר הכנסת מיכאלי בוועדה, כשהוא ביקר. הוא הבטיח לי מה זה בית כנסת, בעוד חודש אני כבר מסדר לך את הכול והוא עוד לא סידר, אבל לפחות הוא הזכיר את הנושא בוועדה. יש אגב תכניות ומקום. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
אלה דברים שהכי קל לסדר. 

<פיני כהן:>
כולם אומרים לי, אבל בית כנסת אין. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
בסדר. אנחנו רשמנו, אני לא רוצה להתחייב, אבל - - - 

<קריאה:>
הרב אסרף אצלנו במשרד יכול לעזור. הוא עזר עכשיו ל - - - 

<פיני כהן:>
הוא יודע מזה שאין לי, אבל אדרבא. בשמחה. תודה, חברים. 
בואו, ספורטאינו. שי, כמה מילים על עצמך, על ההיסטוריה שלך בחווה, על מה שאתה עושה, מה אתה בספורט היום, מה ההישגים שלך וכך הלאה. 
<שי - תלמיד:>
הגעתי לפה לחווה בגיל 13, כיתה ז', נשארתי שש שנים, עד כיתה י"ב, עד הסוף. אני יכול להגיד לך שבחווה, כעיקרון, כספורטאי, זה הולך 50% הספורטאי, 30% המאמן ו-20% זה התנאים. אני חושב שבלי העזרה של החווה לא הייתי מגיע לכלום, לא הייתי אלוף ישראל ולא הייתי עושה שום הצלחה. 

<קריאה:>
שכחת להגיד שאתה אלוף ישראל ואין לו מאיפה לדעת. 

<שי - תלמיד:>
פשוט זה בית ספר, זה לא רק תרם לי כספורטאי, זה גם תרם לי כבן אדם. בבית הספר עצמו יש יותר דגש על משמעת, שזה לדעתי הדבר הכי חשוב שיש פה, זה הדבר שבאמת צריך לשים דגש עליו ופה בונים אותך גם כבן אדם, שזה הדבר שהכי חשוב. בלימודים גם אתה צריך - - - בחוות הנוער הציוני חשובה מאוד ההצטיינות, בכל דבר צריך להצטיין, צריך להיות טוב בלימודים וצריך להיות טוב בספורט וזה עזר לי בכל התחומים, גם כספורטאי וגם כבן אדם, אז אני מאוד אסיר תודה על כך. 

<פיני כהן:>
יש לי שאלה, אתה ניסית לעזוב כאן באמצע. 

<שי - תלמיד:>
נכון, ניסיתי לעזוב. 

<פיני כהן:>
מה למדת מניסיון העזיבה הזה? 

<שי - תלמיד:>
הייתי בשני בתי ספר ולא הסתדרתי, כי פה הרגשתי בבית. אחרי זה נפל לי האסימון של איך עשיתי דבר כזה. עושים טעויות ואני למדתי מהטעויות שלי.

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
מי שלא עושה לא טועה.

<קריאה:>
אבל זה היה לפרק זמן קצר. 

<שי - תלמיד:>
כן, זה היה ממש לפרק זמן קצר, ואז חזרתי ישר ואני ממש אסיר תודה על כך. 

<פיני כהן:>
כמה פעמים בשבוע אתה מתאמן היום? 

<שי - תלמיד:>
1אני מתאמן 12 פעמים בשבוע. אני אלוף ישראל, זה בסדר, הכול טוב, אבל ממשיכים הלאה. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
מה המטרות? 

<שי - תלמיד:>
אולימפיאדה. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
ריו? 

<שי - תלמיד:>
בטח, ריו. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
מה הקריטריון? איפה אתה עומד? 

<שי - תלמיד:>
אני כרגע אלוף ישראל, עכשיו יש לי עוד חודש קביעת קריטריון לאליפות אירופה לבוגרים בברלין. אני מאוד רוצה את זה, מאוד, אני עובד מאוד מאוד קשה. 
<היו"ר יואל רזבוזוב:>
איפה אתה מבחינת הזמנים? 

<שי - תלמיד:>
זה מים פתוחים, זה 1 עד 8. אני עובד מאוד קשה, כי צריך כל הזמן לצמצם את הפערים עם ה - - - 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
יש עדיין את התחרויות באילת? 

<שי - תלמיד:>
כן, עכשיו היה. לפני שלושה שבועות. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
זה אמור להקנות לנו יתרון, לא? 

<שי - תלמיד:>
בדיוק, כן, אבל אני עובד. כי במים פתוחים זה עניין של עבודה קשה, מי שלא עובד לא מצליח, אז אני מאוד עובד. אני כל כך רוצה את זה. 

<קריאה:>
אתה תצליח, אתה תצליח. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
תמשיך עם זה, יפה. 

<שי - תלמיד:>
אין דבר יותר חשוב מזה. 

<פיני כהן:>
תודה, שי. 

<פיני כהן:>
קריל, נראה אותך מדבר חופשי. תספר על עצמך, על השחייה, מה ההישגים שלך היום בשחייה. 

<קריל - תלמיד:>
אני אלוף ישראל בפרפר, נוער, עד 18 ומקום שני בבוגרים. 

<פיני כהן:>
מי זה הראשון? 

<קריל - תלמיד:>
גיא ברנע. 

<פיני כהן:>
הוא גם בפועל ירושלים. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
אני מכיר. את השחייה אני מכיר. 

<קריל - תלמיד:>
אני אשתתף באליפות אירופה לנוער שתהיה ביולי בהולנד, גם קבעתי את הקריטריון לאולימפיאדה לנוער בסין, אבל עדיין לא יודעים מי נוסע כי נוסעים רק שני בנים. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
ואיך הלימודים? אתה מצליח לשלב? 

<קריל - תלמיד:>
משתדל כמה שיותר. 

<פיני כהן:>
עכשיו הוא ביקש קצת עזרה, כי הוא נאלץ, בגלל הנסיעות, להפסיד שעות לימוד, אז נתנו לו פוש של שעות, להשלים את כל מה שהוא נאלץ להפסיד. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
שחיינים בדרך כלל הם תלמידים טובים. שנתיים גר איתי יואב גת. 

<פיני כהן:>
אין פה בעיות יכולת, יש פה בעיות שהוא לא מגיע לבית ספר לפעמים, מחוסר ברירה. כמה פעמים בשבוע אתה מתאמן? 

<קריל - תלמיד:>
בין שמונה לתשע, משתדל. 

<פיני כהן:>
ותבין, הוא גר בבית שמש, מגיע לחווה יום יום. אגב, אביו היה מורה במרכז המוזיקה שלנו הרבה מאוד שנים, כל כלי הנשיפה, והאימונים זה כשהוא חוזר לבית שמש הוא רץ לבריכה בבית שמש. זאת אומרת האימון פה לא בא במקום האימון בערב. אלה פשוט חיים לא פשוטים לספורטאי מהסוג הזה. תודה, קריל. 

ליאור.

<ליאור אברמוב-תלמיד:>
שלום, אני ליאור אברמוב, פה ארבע שנים, אני אלוף הארץ לנוער עד 52 קילו באגרוף. 
<היו"ר יואל רזבוזוב:>
יפה. יש פה אגרוף גם? 

<פיני כהן:>
אתה מכיר את אלי וגרשון לוקסמבורג באגרוף? 
<היו"ר יואל רזבוזוב:>
שמעתי. 

<פיני כהן:>
אלי היה פה שנים מורה ספורט ויש להם מרכז אגרוף פה לידינו, הילדים מהחווה שמעוניינים, ולא מעטים מעוניינים - - - 

<קריאה:>
בנים ובנות, היו לנו גם בנות. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
עכשיו יש תקווה, האיגוד שוקם, משתקם. 

<פיני כהן:>
מה שלום הכתף? 

<ליאור אברמוב-תלמיד:>
בסדר. הייתי צריך לנסוע לאליפות העולם לנוער בבולגריה, סופיה, ולא נסעתי בגלל פציעה בכתף. אני מתאמן כל יום בשבוע, בימים שיש חופש כמה פעמים ביום, ואני מקווה לנסוע לאליפות אירופה לנוער באוקטובר. 

<פיני כהן:>
איך הגעת לאגרוף?  

<ליאור אברמוב-תלמיד:>
איך הגעתי לאגרוף? מהחווה. 

<פיני כהן:>
איך? אתה בפנימיית יום. 

<ליאור אברמוב-תלמיד:>
כן. 

<פיני כהן:>
ובזמן פנימיית יום הוא במסגרת החוגים שהציעו להם הוא הלך לאגרוף וככה הוא התאהב בעניין והתמקצע בו. ליאור, תודה. 

<יקי כהן - תלמיד:>
אני יקי כהן, אני התחלתי להתאמן בסיף בכיתה ז'. בהתחלה זה לא היה ממש רציני בשנה הראשונה, כי אף אחד לא לקח את זה רציני, כולם חשבו שזה חוג סיף. אתה בא, אתה שורף את השעות. במקום מגמת לימודים אתה בא לסיף, דוקר כמה פעמים ואז אתה מקבל על זה ציון, אבל בסוף השנה הראשונה הייתה לנו תחרות קבוצות עד גיל 13 והיינו מקום שלישי בסופו של דבר ובגלל שכולנו היינו חובבנים אז זה די - - - אמרתי בוא נראה, אולי אני אתן עוד שנה ואני אתחיל להתאמן בערב, אז נראה מה ייצא לי מזה. בשנה שנייה אחרי זה, בכיתה ח', המשכתי להתאמן, הגעתי עד גיל 15 - - - בשבילי זו הייתה קפיצה ענקית, בתור אחד שרק התחיל כבר הייתי במקום שמיני באליפות ישראל עד גיל 15. אחר כך, בסוף השנה, עוד תחרות של גיל 15, זכיתי במקום ראשון, וכך המשכתי עם זה. 
בשנה שעברה התחלתי להתחרות בחו"ל, זכיתי באליפות ישראל עד גיל 15 והשנה אני סגן אלוף ישראל עד גיל 17. השתתפתי בשלוש תחרויות עד גיל 17 ותחרות אחת לנוער. השיא שלי בינתיים זה מקום 31, שזה בשבילי גם קפיצה ענקית כי בשנה שעברה אני כל הזמן במקומות אחרונים, פתאום להגיע למקום 31, בשבילי זה היה ממש השתפרות. השנה הבאה זו השנה האחרונה שלי בגילאי 17 - - - 
<היו"ר יואל רזבוזוב:>
מה היעד שקבעת לעצמך? היום אתה 31, יש לך מטרה, להיות 15-16, ב-16 הראשונים? 

<יקי כהן - תלמיד:>
המטרה שלי זה מקום ראשון. כל ההפסדים שהיו לי, כניסה ל-16, כניסה ל-32, זה באמת בנקודה  אחת או שתיים, ואני כן חושב שאני יכול להגיע למעמדים כאלה. קשה לי להסתדר עם העניין של הספורט כי סיף זה לא ספורט זול, זה ספורט מאוד יקר, כל הציוד והטיסות לחו"ל זה משהו שהוא לא פשוט בשביל ההורים שלי לממן כל הזמן וגם בשבילי לעבוד בזמן אימונים זה לא הולך, כי אין לי מתי, גם אימונים, גם לימודים, הכול ביחד זה תופס המון זמן. 

<פיני כהן:>
הטיסות לחו"ל זה עול גדול מאוד שנופל הרבה על ההורים. אנחנו משתדלים לעזור, אבל כמה אפשר? כשליאור דיבר על סופיה הוא גם ביקש עזרה, הוא היה מקבל מלגה אילו הוא היה נוסע. 
<היו"ר יואל רזבוזוב:>
יש עכשיו קרן הקדש, הצלחתי להרחיב את הקרן לשיתוף ספורטאים. אם החבר'ה, כמו שהם אומרים, הם ברמה בינלאומית והאיגוד ימליץ עליהם ואתם תביאו את ההמלצה, ננסה לסדר להם את המלגות. 

<קריאה:>
אל תגיד פעמיים, שמענו. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
עוד פעם, זה בכפוף לזה שהאיגוד יאשר. אבל לפי מה שאני שומע יש להם - - - 

<יקי כהן - תלמיד:>
יש לי מחנה אימונים בקיץ בפולין, או בפולין או בהונגריה. זה לא בטוח, זה תלוי כמה - - - 

<פיני כהן:>
תודה, יקי.

<איליה ספקטור-תלמיד:>
אני איליה ספקטור, עליתי מרוסיה, אני מתעסק בהוקי קרח, גם אני אלוף ישראל פעמיים ויש לנו עכשיו גמר. זה בנוער כפר סבא, אני מכפר סבא. עכשיו יש לנו גמר, גם יש בארץ - - - עכשיו נסעתי לאליפות העולם, זכינו במקום שני בדרג שלנו, נבחרת ישראל, קיבלתי גם שחקן מצטיין, MVP מכל הנבחרות. 
<היו"ר יואל רזבוזוב:>
יפה. 

<פיני כהן:>
איך הגעת לארץ? תספר לנו, זה כאילו מובן מאליו. 

<איליה ספקטור-תלמיד:>
הגעתי בגלל אחותי, היא סיימה נעל"ה והיא אמרה שפה יותר טוב מרוסיה, שהחיים יותר טובים, אז אני אמרתי למה לא, אפשר לנסות, מקסימום הייתי חוזר. הגעתי לפה ואהבתי. 

<פיני כהן:>
איך הלימודים? 

<איליה ספקטור-תלמיד:>
בסדר.

<פיני כהן:>
בסדר? זה לא המילה. אני אוהב צניעות, אבל זו לא המילה. תלמיד טוב. 

<דני חיים:>
לא, אבל גם איפה אתה מתאמן. כולם פה מתאמנים באזור, בחווה ו - - - 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
אני מכיר את הסיפור. המאמן שלו זה חבר טוב שלי. 

<דני חיים:>
זה באמת העניין שמגיעה לו הרבה מאוד הערכה.

<פיני כהן:>
הוא עובד קשה, רק להגיע לאימונים וזה לא על חשבון הלימודים. זאת אומרת הוא משיג בכל הכיוונים. באמת כל הכבוד. 

זה רפרטואר מקרי. יש לנו עוד חייל שהוא גם מצטיין, אבל הנחתי שהוא יתבייש לדבר. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
אני יכול להגיד לכם, אם אתם כבר עוסקים במצוינות של הספורט, אני בגיל שלכם הייתי אחד שמתאמן. היו שואלים איך יואל? אז אומרים 'הוא עובד קשה'. דווקא אתמול או שלשום, עבדתי עם נוער בסיכון, הייתי בכנס, אז המאמן שלהם, שהוא חבר שלי, שהוא מכיר אותי מגיל ילדות, הוא הזכיר את זה, כששאלו איך יואל, אמרו 'הוא עובד קשה', חוץ מזה אף אחד לא אמר שיש לי סיכוי להצליח, באמת שלא הייתי אלוף ישראל, אבל מאוד רציתי וקבעתי לעצמי יעדים ואמרתי שאני אהיה מקום ראשון וכשאף אחד לא האמין אני האמנתי בעצמי. בסוף הצלחתי להשיג הישגים בספורט רק בגלל הרצון והנחישות וההתמדה. ואני רואה שאתם עושים את זה ויש לכם גם את המעטפת המצוינת הזאת.

<פיני כהן:>
חוץ מהוקי, שלה אני לא יכול לתת מעטפת. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
אבל יש לו את הדברים האחרים. 

<איליה ספקטור-תלמיד:>
80% זה עבודה ו-20% כישרון. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
נכון מאוד. חבר'ה, תצליחו, כל הכבוד. 

<פיני כהן:>
חבר'ה, תודה, באמת תודה. 

<קריאה:>
עד הכנסת הגעת, עזוב הישגים בספורט. 

<מרינה-תלמידה:>
שלום, אני מרינה. גם מרינה. 

<קריאה:>
פעם היו לנו אולגות, עכשיו זה מרינות. 

<מרינה-תלמידה:>
אני פה שנה שלישית, הגעתי בתכנית נעל"ה מאוקראינה, ההורים שלי שם עדיין. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
באיזה עיר? 

<מרינה-תלמידה:>
צ'רקסי. אני לומדת פה. האמת, מה שאני אוהבת פה בחווה זה שהם נותנים לנו פה לא רק ללמוד אלא גם חוגים ו - - - אני שרה וגם מנגנת, כפי שאתם ראיתם. בעיקר פה אני התחלתי לשיר והמשכתי לנגן בכינור והשתפרתי פה בשירה ואני ממש אוהבת את זה. אני שרה בזמר. 

<פיני כהן:>
בלהקת זמר, היא מתכוונת. 

<מרינה-תלמידה:>
כן. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
דיברת עברית לפני או שלמדת פה? 

<קריאה:>
לא, זה האולפן שלנו. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
אני כל פעם מתבאס מעצמי, שאני כל כך הרבה שנים ולא - - - 

<קריאה:>
אבל היא דיברה כך גם לפני שנה. 

<מרינה-תלמידה:>
לא, באמת זה בגלל השירה, בגלל שאני שרה. 

<פיני כהן:>
כן, יש לה רפרטואר שירים גדול מאוד כבר בעברית וזה תרגול כל הזמן. 

<קריאה:>
אולי גם כי את מוכשרת. מותר גם להגיד את זה, זו לא בושה. 

<מרינה-תלמידה:>
תודה. אני ממש אוהבת כיוון של כימיה, ביולוגיה ורוצה להמשיך בזה הלאה. ומה עוד? זהו. 

<פיני כהן:>
מה המחשבות שלך לעתיד?

<מרינה-תלמידה:>
אני הולכת לצה"ל ואני רוצה להמשיך עם הביולוגיה. גם רציתי עם השירה, אבל זו דרך קשה ממש. 

<פיני כהן:>
ימים יגידו. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
יפה מאוד, בהצלחה. מרינה השנייה. 

<מרינה-תלמידה:>
אני גם מרינה.

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
מאיפה?

<מרינה-תלמידה:>
מירוסלבה. גם פה שנה שלישית, אני גם פה לומדת וגם רוקדת בלהקת מחול. ברוסיה אני לא רקדתי, אני ציירתי, ופה בחווה יש אפשרויות לעשות את זה ביחד, כי בלימודים אני לומדת אמנות ובזמן החופשי אני רוקדת. השנה גם טסנו לאיטליה והיינו במילאנו וברומא. במילאנו היינו במשפחות, היה כיף מאוד ונהניתי. 

<פיני כהן:>
תלמידי בית הספר היהודי במילאנו אירחו אותם, כל אחד במשפחה. 

<מרינה-תלמידה:>
והתחלתי לרקוד רק פה בחווה ואני אוהבת את זה ולא רוצה לעזוב . גם הולכת לצבא ואחר כך אני רוצה ללמוד בבצלאל כי אני אוהבת לצייר. 
<פיני כהן:>
את רוצה ללמוד בבצלאל? מה? 

<מרינה-תלמידה:>
ציור. 

<פיני כהן:>
יפה מאוד. תודה, בנות.

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
כל הכבוד. בהצלחה שיהיה לכן. 

<קריאה:>
חשוב להבין שכל התלמידים שלנו הם כאלה, אי אפשר היה להביא את כל ה-500, אבל הם כולם כאלה. האיכות בהתגלמותה. 

<פיני כהן:>
עכשיו תורך, דני, תגיד כמה מילים. 

<דני חיים:>
אני חושב שאחד הדברים, אחרי שראיתם את כל הפעילות של היום, פיני גם הזכיר את העניין בגישה שלנו, בתפיסה שלנו, בעצם כשאנחנו עובדים עם החבר'ה העולים, אחד הדברים המרכזיים והמשמעותיים זה לתת להם שייכות לאן שהם נמצאים. בניית השייכות מתחילה קודם כל באדם עצמו, לתת לו תחושה שהוא רצוי, שהוא מקובל, שאוהבים אותו ורוצים אותו. מזה, ברגע שאנחנו מתחילים לעבוד איתם בצורה הזאת כל האמצעים כשרים לעניין, אם זה ספורט ואם זה מוזיקה ומחול, זה אמצעי. העניין המשמעותי מבחינתנו, שירגישו כאן מחוברים אל המקום הזה, שהמקום הזה רוצה אותם, המקום הזה זה החווה, זה האנשים, זה המדינה. אנחנו יודעים ומודעים לכך שזאת חממה, אנחנו רוצים לגדל אותם בחממה. בחוץ המציאות היא לא פשוטה, אבל למרות זאת ואף על פי כן אנחנו רוצים להשקיע את המאמץ כדי שכשהם ייצאו החוצה, יהיו להם את הכוחות ואת ההזדמנויות השוות, לפחות כמו כל אחד שנולד בארץ ומבחינתי גם יותר מהדבר הזה. לכן אנחנו משתמשים בכל אמצעי שמבחינתנו מהווה את היכולת לבנות להם את השייכות אל המקום הזה. לכן גם כל הנושא של התרבות היהודית, כל העניין של הספורט והמוזיקה ואמנויות, הם שפה מאוד משמעותית ומרכזית. 

אחד הנושאים המרכזיים שבו אנחנו מאמינים, כמו שאמר את זה גם פיני, אנשים צריכים להיות עסוקים. ברגע שאנשים עסוקים יש פחות זמן ל - - - 

<קריאה:>
הבטלה היא אם כל חטא. 

<דני חיים:>
זה נכון, אני אומר את זה תמיד. אם אני לוקח לדוגמה ואני בוחן את הנושא של למדוד את החינוך  ואני רואה את כל נושא האלימות שקורה היום בבני הנוער ואני רואה עם מה אנחנו חיים כאן, ועם תרבויות כל כך מגוונות, צרפתים ומרוקאים וישראלים ורוסים ואוקראינים, מדברים על חבר העמים כיחידה אחת, אבל זו לא יחידה אחת, אנחנו מכירים את הדבר הזה, ולמרות זאת יש כאן איזה שהיא קבלה הדדית של הדברים ולחיות ביחד זה דבר שמבחינתנו הוא מאוד משמעותי. 

נקודת המוצא היא גם בעצם, כשאנחנו מסיימים, רוב רובם של החניכים שלנו מתגייסים, חלק גדול מהם אחרי השירות הצבאי מגיעים ללימודים באקדמיה, בין אם זה בירושלים או בכל מקום אחר. אנחנו עובדים הרבה מאוד עם הבוגרים. היום בחווה, אחרי שסיימו את הלימודים יש לנו לפחות 15 חניכים בוגרים שלנו שנמצאים איתנו, חלקם אנשי צוות, חלקם עובדים, ואנחנו עדיין ממשיכים את הקשר איתם למרות שלצערי אין לנו מספיק את ה - - - מתוך מה שיש לנו אנחנו מטפלים גם בבוגרים. זו אחת הנקודות המשמעותיות, שבעצם אנחנו רואים בהם את החבר'ה שממשיכים, כי בסופו של דבר חלק גדול מהם, זה הבית שלהם. גם אותו חייל, שהוא צריך לחזור בערב שבת הביתה ואין מי שידאג לו שיאכל ויעשה לו את הכביסה, אז הוא מגיע לכאן, ואז הם מגיעים לכאן וזה מפגש והם יודעים שהם מתרכזים כאן כי זה הבית שלהם, וזה העניין החשוב. בעצם זה הדבר המהותי מאוד של החווה. 

אחת ההתמודדויות שלנו, כשאנחנו בתוך החווה,  אנחנו יודעים להתמודד ולחיות את החיים שלנו, זו המורכבות הגדולה עם המון המון רשויות. זה נושא שבהחלט אנחנו מתמודדים איתו והוא עניין לא פשוט, זה מתחיל בעניין של האזרחות, זה לוקח המון זמן, וכן אישורים ולא אישורים וא'5 וא'2 ומורכבות מאוד גדולה שהחבר'ה לא מבינים. אנחנו מנסים ללכת איכשהו בין הטיפות ולהסביר להם את המציאות הזאת, אבל אני חושב שאחת המורכבויות הגדולות זה בעצם איך אנחנו מאפשרים להם לקבל אזרחות. יש כאלה שכבר הגיעו עם ההורים ואין להם אזרחות ואנחנו צריכים להתמודד ולבנות להם גם מעמד אזרחי במדינת ישראל. זה דבר שנראה לי קצת בעייתי, כי ילד שמגיע לכאן עם ההורים, אין ספק שהוא חלק מהמקום הזה, אז למה לעשות לו צרות? למה להפוך את החיים מורכבים עוד יותר? צריך לחשוב גם על העניין הזה. אנחנו כמערכת - - - 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
אני אתייחס לזה בהמשך. 

<דני חיים:>
זה נושא שהוא מאוד רגיש, כי המון חבר'ה לא מבינים את העניין, קשה להסביר את זה גם. קשה מאוד להסביר את העניין הזה לחניכים - - - 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
הם גם לא צריכים להבין את זה, אנחנו פשוט צריכים לטפל בזה וזהו. 

<דני חיים:>
יש כאן חניכים שמגיעים לכיתה י"א וי"ב ולא רוצים לגייס אותם לצבא. הם כל כך מאוכזבים, כל כך נפגעים מזה, 'למה לא רוצים אותנו?' חניכי נעל"ה, כשהם מגיעים, הם עוברים את כל העניין של לשכת הקשר, אז רוב הזמן זה די מאורגן ומסודר. המורכבות היא דווקא חבר'ה שחיים בארץ עם ההורים שלהם, מכל מיני סיבות, אנחנו מכירים מה הנסיבות, צריך לחשוב על העניין הזה, נער שמגיע לכאן, הוא יודע שהוא הולך לצבא כמו כל ילד אחר במדינת ישראל ולא יכולים ליצור מציאות שאנחנו נאלצים להתמודד עם חבר'ה בי' וי"א ולהתחיל לעשות מהפכות כדי לגייס אותם לצבא, דבר שלדעתי הוא מאוד מאוד מורכב.

עניין נוסף זה כל העניין של השפה והעברית וכל המורכבות מול בחינות הבגרות. היום בחינות הבגרות, כולן בעברית. אמנם בעברית קלה יותר, אבל זה גם נושא שלדעתי צריך עוד פעם לתת את הדעת עליו, ואם אנחנו הולכים לדבר על גלי עלייה חדשים שיגיעו, בעזרת ה', אז זה בכלל נושא שצריך לתת עליו את הדעת. כאן בחווה מצאנו את התשובות, אבל אלה תשובות שהחווה מצאה אותן, כי אם היום תלמיד מקבל 22 שעות אולפן בשבוע, מעבר לתכנית הרגילה שלו, כלומר הוא מתחיל את הבוקר שלו בשמונה וגומר בשש בערב, את יום הלימודים הרגיל, מעבר לכל הפעילות האחרת שיש לו כאן, גם חניכי נעל"ה וגם החניכים האחרים. כלומר יש כאן את העומס של העניין. 

אני חושב שהעניין הוא שאנחנו בגדול בנינו איזה שהיא חממה מסוימת, אנחנו איתם וכשהם יוצאים החוצה הם די מוכנים להתמודד והם רוצים להתמודד ואני חושב שזה פשוט מדהים. אפשר לדבר על המון סיפורי הצלחה, בכל מיני תחומים, כאלה ואחרים, גם בנושא האקדמי, האמנות והספורט, אבל העניין הזה הוא לגישתי שכפר נוער זה תפיסת עולם, זה משהו אחר, זה לא לילדים שזקוקים לאיזה שהיא מסגרת. צריך להבין את העניין הזה, אנחנו מנסים בכל מקום להבהיר, כפר נוער זה תפיסת עולם, זו גישה, זה לא מקום שאמורים ילדים בעלי מצוקה כזו או אחרת להגיע. לא. לכל אחד פה יש את הסיפור שלו, אבל כל אחד יכול להגיע רחוק וזאת הגישה שלנו. תמצה את היכולת האישית שלך, ולכן חשוב לי מאוד גם שאנחנו בתפיסת העולם, הישראלים פחות רואים את זה, ויש תמיד סטיגמות ותגיות וכל מיני דברים כאלה ואחרים, לא, אנחנו כפר נוער עם תפיסת עולם שמנסה לקדם ולמצות את היכולת של החניכים שלנו, וזה חשוב מאוד. 
<פיני כהן:>
אגב, סביב מה שדני אומר, אחד הפרויקטים שאני מנסה להרים, חוץ מבית הכנסת, זה פנימייה לחיילים בודדים. רוב הילדים שלנו מסתדרים, עושים קומונות. אתה תראה בגילֹה כמה דירות של בוגרי שנה שעברה, ששכרו שלושה-ארבעה ביחד כמה דירות והם מסודרים, הם נמצאים פה, אגב, כל ליל שבת, בכל ליל שבת תראה אותם פה בחדר האוכל, כי זה הבית. הם באים הנה והולכים לישון שם. אבל עדיין יש ילדים שמתקשים, או שמשום מה לא הסתדרו עם קבוצה של אחרים מסיבה זו או אחרת, והם גרים היום בחווה בתנאים לא תנאים, כמו שאמר דני, קרוב ל-15 חניכים. לחבר'ה האלה אין תמיד מענה. במיוחד כשהבחור הוא חייל ביחידה קרבית והוא בא גם לדירה שלו, לא תמיד יש לו מענה לאוכל שיכינו לו, לא תמיד מישהו קונה לו מראש דברים, לפעמים הם עושים גיבוי הדדי, ויש לי פה חלום להקים מקום שילד, אפילו בחדר זוגי, עם עוד חייל, יקבל חדר לכל שלוש השנים שהוא בשירות צבאי. ואז הוא יוכל ליהנות מחדר אוכל, גם מטבחון, שיוכל גם משהו לעשות בעצמו, גם חדר כביסה, שיהיו לו שירותי כביסה נוחים. בקיצור לתת מענה. יש לנו המון חיילים בודדים וזה לא קל. 
<היו"ר יואל רזבוזוב:>
אתה מכיר את עמותת 'אח גדול'? 

<פיני כהן:>
לא.

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
יש עמותת 'אח גדול', של חיילים בודדים. העמותה עכשיו דווקא קיבלה את אות הנשיא, מתוך 200 עמותות. אלה חבר'ה, שכולם חיילים בודדים, שמאמצים חיילים בודדים. 

<פיני כהן:>
שהיו חיילים בודדים. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
כן. הם חבר'ה מדהימים ואני מנסה לעזור להם, הצלחנו להוציא להם אישור תרומות והם יכולים מאוד לעזור. 

<דני חיים:>
יש לנו פרויקט שאנחנו עושים איתם - - - 

<פיני כהן:>
זה אגב לא רק צבא. יש פה היום בוגר נעל"ה, הוא השתחרר לפני חודשיים. הוא עושה עכשיו קורס מדריכי חדר כושר ומתלבט איפה ללמוד. לא לכולם ברור מראש מה בדיוק, ברור לו שהוא רוצה ללמוד והוא פה, הוא לא יגור פה לעד, אנחנו באיזה שהוא מקום נצטרך להיפרד, אבל הוא בינתיים פה עד שהוא ימצא את מקומו ואת דרכו. הילד הזה, מה? הוא ישכיר דירה כשהוא לא יודע עדיין מה הוא הולך ללמוד? באיזה אוניברסיטה הוא הולך ללמוד? אז לילדים האלה יש לנו מענה בלי קשר אם יש לנו בניין או לא, אנחנו לא אומרים לילד שהוא לא יכול להישאר פה ונותנים מענה.

יש לי פה חניכה בודדה. חניכה, אני צוחק שאני קורא לה 'חניכה'. היא סיימה צבא וסיימה תהליך גיור והיא כבר אוטוטו שנה, ילדה נטולת משפחה והיא פה. אנחנו סופגים את זה, כי אנחנו הבית שלה, אין לה בית זולתנו. אין לה. אז אני יכול להגיד לה, כשתהיה לה היכולת והכוח הנפשי לעבור לגור לבד, אנחנו נסייע וניתן לה יד, אבל היא פה, כי כמו שדני אומר, כפר נוער זה בית. אין פה חופשה שאין פה ילדים שנשארים. לילד יש משפחה מאמצת מנעל"ה והוא נוסע אליה, נגיד, הרבה מאוד שבתות, והוא לא רוצה שבת הבאה לנסוע, כי הוא רוצה ללמוד, כי לא נוח לו, כי יש לו את הסיבות משלו, הוא יכול להישאר. אין שבת שפה לא פתוח, אין מצב שילד לא יכול להישאר במקום. שמעתי מבני פישר שיש מקומות שסוגרים את המקום בשבת. אין דבר כזה פה. 

<דני חיים:>
לא חג ולא שבת. 

<פיני כהן:>
אמרתי, ליל הסדר סגור פה, מאידיאולוגיה, אנחנו רוצים שכולם יילכו למשפחות, אבל אם הם רוצים לחזור ולישון בלילה הזה, אז הם יוכלו לישון פה בלילה הזה. וביום כיפור, שאנחנו לא רוצים שיאכלו בצורה מוסדית, אלא כל אחד לעצמו, אם הוא רוצה. בדרך הזאת אנחנו נותנים לאנשים תחושת בית. אני חושב שרובם, כשהם מגיעים לסיום, הם חשים את זה, לא כל כך מתחשק להם לעזוב והם, אגב, לא מתבקשים לעזוב. הם עוברים שלב בחיים וגם אם העזיבה היא איטית אנחנו מאפשרים להם לעשות את זה באופן איטי. 

<דני חיים:>
אחד הדברים החשובים אצלנו, חוויתם את זה כאן, למרות שהם מקבלים את מה שהם מקבלים חשוב מאוד שני נושאים. אחד זה להתמודד ולנסות להימנע מתרבות ה'מגיע לי'. לא מגיע לך כלום, תעשה, תקבל. זה דבר חשוב, זה אומר כל אחד מתאמץ כדי לקבל, זה נושא שהוא מאוד משמעותי מבחינתנו. זאת אומרת הרבה פעמים 'מגיע לי מזה', לא מגיע לך כלום, תתחיל ותבנה את עצמך שלב שלב. זה דבר אחד.
דבר שני, אני חושב שחלק מהחוויה היה שאנחנו משתדלים, למרות שאנחנו נותנים להם, והם חבר'ה מאוד מוכשרים, באמת, אני יכול להשוות אותם לבתי ספר שהילדים שלי לומדים וכדומה, יש בהם את הצניעות הזאת, אבק הכוכבים לא נדבק בהם, אלה חבר'ה שבהחלט נמצאים בסיטואציה שהם מוכנים, מקבלים ויודעים להעריך ולהוקיר תודה על מה שהם מקבלים. זה מבחינתנו כתפיסת עולם מאוד חשוב, שום דבר הוא לא מובן מאליו. המדינה זה לא מובן מאליו, הזכויות שלך זה לא מובן מאליו. אתה צריך, כמחנך, לתת לו את המסגרת שלו, ולכן גם דיברתי על העניין של איזה אזרחות אתה, איזה אזרח אתה, למה לתת לך הרגשה שאתה אזרח סוג ב'? מצד שני אני חושב שאחד הדברים שלאורך השנים, אנחנו כבר משנת 90' מטפלים בעולים החדשים, זה בהחלט מאוד מאוד משמעותי והגישה הזאת היא גישה שבסופו של דבר מנצחת. 
<היו"ר יואל רזבוזוב:>
זה נכון. 

<פיני כהן:>
לפני שנעביר לך את רשות הדיבור, ואני אשמח, מילה אחרונה. לפני כמה ימים נפטר פרופ' פוירשטיין. ראובן פוירשטיין, היה לי הכבוד לעבוד איתו כשהייתי פה מנהל הפנימייה ומרכז הדרכה, לפני שנים רבות, כשהוא עמד בראש המערך הפסיכו סוציאלי של עליית הנוער דאז. ראובן פוירשטיין כל הזמן היה מביא לי חבר'ה שונים ומשונים והייתי אומר לו 'מה אתה רוצה מהחיים שלי?' אז הוא היה אומר לי 'פיני, חברה שאין בה משוגע, היא לא נורמלית'. 

<קריאה:>
אני ארשום את זה כמשפט השבוע מחר. ממש ציטוט מדויק. 

<פיני כהן:>
והמשפט הזה הולך איתי מאז ועד היום. הוא איש יקר, אני לא אפליג בשבחיו, כבר אמרו הרבה דברים והוא היה גם מחנך מעבר להיותו פסיכולוג, מחנך בכל רמ"ח איבריו, ואנחנו, עוד לפני שמשרד החינוך עכשיו מנסה להוביל את הזר והשונה, הכנסנו לתוכנו, ואמרו לנו 'חבר'ה, מה אתם צריכים אוטיסטים כאלה בחווה?' יחיאל שילה, שהודה בפרהסיה שהוא טעה כשהוא התנגד בהתחלה שהם יבואו הנה,  הודה שזה היה מעשה גדול. הבאנו הנה את הילדים האוטיסטים, שבהתחלה ילדים שהיו רואים את הילדים האוטיסטים ברחוב היו עושים ככה סיבוב כדי לא להיפגש איתם, היום הם הולכים חופשי בתוכם. הם אוכלים איתנו, הם חיים איתנו. אנחנו גם קלטנו פליטים בחווה, היום יש לנו מעט מאוד, אולי חמישה נשארו בחווה, לצערי הממשלה בדרך הפוכה הובילה אותם חזרה לשוק העבדים בדרום תל אביב. יש איזה בית דין ששחרר אותם אל משפחות כביכול, וזה חבל, כי המדינה השקיעה בהם רבות, אבל קבלת הזר והשונה זה חלק מאיתנו וכשדני דיבר על צניעות, יש פה גם טולרנטיות, הילדים מקבלים זה את זה ויש פה יופי גדול בקבלה הזו. זה לא מובן מאליו בחברות שבחלקן הן סנוביות ופחות מקבלות. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
טוב. קודם כל באמת נהניתי. נתחיל מזה. כשהייתי בדרך לכאן, אמרתי, טוב, חוות נוער עם כל הסטיגמות, והגעתי למרכז מצוינות, לא ידעתי שאני אגיע באמת למרכז מצוינות. אז אני חושב שאחרי הסיור, אני גם בא מהשטח, אני קצת מכיר את העובדות ואני יודע שגם הראו לי את הדברים היפים וכמובן תמיד יש בכל המקומות - - - 

<פיני כהן:>
אם יש לך זמן אני אספר לך גם על הקשיים. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
כן. מה שכן, אני כן מקנא לשאר הילדים שלא נמצאים כאן, כי אלה שנמצאים כאן באמת מקבלים את החממה, את כל מה שהילד צריך ובאמת ילד עסוק לא מתעסק בשטויות והילדים פה נראים עסוקים ויש פה מגוון מסגרות ואני באמת מקנא במה שהם מקבלים כאן היום. היה לנו כבר דיון על החינוך ההתיישבותי, על כל הפנימיות, ואמרנו שזו סטיגמה, כי כשאני ב-94' הלכתי לאקדמיה למצוינות, פעם זה היה פנימיית מחוננים בווינגייט, אז אמא שלי נלחצה, אמרה, 'לא, אני לא שולחת אותך לפנימייה, פנימייה זה רע', זאת הקונוטציה. כן, זה הלחץ. והיום אני מבין שבאמת דווקא בחינוך הזה הילדים מקבלים הכול ויש מסגרת נכונה ובאמת בסוף גדלים פה האזרחים הכי טובים. החבר'ה מצטיינים, לא משנה אם זה בספורט, במוזיקה או בכל מקום, הם מתגייסים לצבא, אלה האזרחים שהיינו רוצים לראות.
אז אלה הדברים הטובים ואני באמת התרשמתי וזה מאוד יפה. עכשיו השאלות היותר פרקטיות, איך אני יכול לעזור. אחד הדברים, בית הכנסת, שאני כאיש דתי אני יכול להגיד שאני אשתדל. זה דווקא נראה לי החלק הקל, צריך פשוט לפנות לאנשים הנכונים ואני חושב שבאמת במקום כזה ערכים של יהדות ומסורת, אהבתי, אתמול בדיוק דיברתי עם שר החינוך, הרב שי פירון, ואמרתי שחסר לי קצת ערכים של יהדות במערכת החינוך, כי בני הנוער שלנו לא יודעים כלום, שום דבר, וזאת המסורת שלנו, ככה  גדלנו ולא משנה שחלק גדלו גם במשפחות של אתיאיסטים אבל בסופו של דבר אנחנו העם היהודי וזו המסורת ואני חושב שכן צריך קצת דגש על ההיסטוריה והמסורת, הדברים המעניינים, פחות להיכנס לעומק, אבל חשוב שלאנשים יהיה את הידע. זה מבחינה זאת.

מבחינת הדרכונים, אזרחות, א'5, א'2, אנחנו ניתן לכם את הפלטפורמה של הוועדה, תפנו אלינו בכל מקרה, בכל פרט, אנחנו בשמחה נסייע. אתה יודע שבנתניה הייתה ילדה עם בעיה שהצלחנו, נכון, יוליה? אז אנחנו נשמח, אני חושב שזה חלק מתפקידנו, לסייע. ואם יש עוד דברים שאתם זקוקים או רוצים, אנחנו פה בשביל זה, אז נשמח לשמוע. 

<פיני כהן:>
אחד הקשיים שלנו בנתיב הצרפתי, יש לי קושי גדול בלימוד העברית ובמקצועות היהדות, כי השעות הולכות על תכנית לימודים שהיא מלאה ואין לי מספיק שעות ביהדות ועברית. אני מקבל עזרה מהמשרד, אבל מאוד בשוליים, לא מספיקה. גם שעות עברית, מחזור ט' נעל"ה שהגיע השנה, חבר'ה נחמדים, אבל בעברית זה לא מה שהיה פעם. זה מחזור שהוא יחסית מתקשה, ראית את וובה, לא היה לפני שנים שאני פונה לילד בסוף שנה והוא בקושי מבין את העברית שלי, הוא יידע עברית בסוף, אבל הוא צריך יותר השקעה. הם למעשה מסיימים אולפן אבל סיום האולפן מבחינתם זה עדיין לא ידיעת עברית, הם צריכים לקבל יותר תמיכה ולא כולם - - - 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
- - - משרד החינוך? 

<קריאה:>
יש לנו, ודאי, אבל זה לא מספיק. 

<פיני כהן:>
לא מספיק. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
בסדר, אני אפנה לשר החינוך. אני חושב שדווקא בעברית ויהדות הוא ישמח, יש מקומות שהוא שמח ש - - - 

<פיני כהן:>
יש לי ילדים, ליסה לוינה, שהייתה בוועדה, אם אתה זוכר, שהתקיימה לכבוד המינהל ואתה התפעלת מהעברית שלה, היא מדברת הרבה שפות, אגב, היא למדה פה גם גרמנית בישראל, היא מדברת שוטף, אבל לא כולם כאלה. יש כאלה שצריכים סיוע גם בשנה שנייה שלהם לשהותם בארץ, הם חייבים תגבור משמעותי של עברית כי אחרת הם לא יוכלו להתמודד עם בגרות בעברית. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
משרד הקליטה, אתם משתפים פעולה? 

<פיני כהן:>
משרד הקליטה זה משרד מאוד קשה בשיתוף פעולה. משרד הקליטה זה בערך כמו שמשה הכה בסלע. זה לא משרד החינוך, זה עולם אחר, זה משרד מאוד מאוד קשה. שיתוף הפעולה הגדול שלי זה עם אולפן קליטה, אולפן שאנחנו עושים כל קיץ, שזה יותר אני נותן להם מאשר הם נותנים להם. הם בסך הכול מממנים את הפעילות פה והיא פעילות מבורכת לעולים חדשים. משרד הקליטה מקשה מאוד על כל סיוע והוא כאילו אומר שבמסגרת בתי ספר הילדים מקבלים הכול. הם לא מקבלים הכול. 

למשל אני אתן לך נושא שקשור בנעל"ה שהוא לדעתי חמור מבחינה תקציבית. ילדי נעל"ה נשארים בחופשות. בעבר מנהלת נעל"ה העמידה להם הרבה יותר פעילות בחופשות, אבל מנהלת נעל"ה קוצצה בתקציבים האלה, היום אין לי מענה, אין לי כסף. אני רוצה שילד שנמצא פה כל חופשת פסח, אני אוכל להוציא אותו להפגה, לא רק טיול. אני מדבר גם על טיול, אבל אני מדבר שיוכל לצאת פעם החוצה, יוכל לנשום אוויר, מגיע לילד הזה, ואין לנו מספיק כספים, כי המנהלת קוצצה ובנושא הזה אין לנו מה שהיה לפני חמש או שש או עשר שנים. אני טועה, ישעיהו? 

<ישעיהו יחיאלי:>
אתה צודק פעמיים. במה שאין לך ומה שאין לנו. 

<פיני כהן:>
לא, כשאין לכם אין לי. זה היינו הך. בקיצורו של דבר, זה נושא שאגב כן צריך לתת עליו את הדעת, כי ילד נעל"ה נמצא פה 335, אני אומר 35, כי בדרך כלל הם נוסעים חודש לרוסיה או לאוקראינה. אז באותו זמן אוקיי, אבל ליתר הימים צריך לתת מענה. אז אנחנו על חשבוננו לוקחים ילד למוזיאון, לוקחים ילד לגן החיות, לוקחים - - - אגב, נמאס לו גן חיות, אלה ילדים גדולים. 
דוד הוא מדריך ותיק פה, כמה שנים אתה מלווה קבוצות נעל"ה? 

<דוד פרדזה:>
11 שנים. בשנים האחרונות זה  פחות ופחות טיולי נעל"ה, מה שנקרא. כשהתחלתי הם התלוננו שיש יותר מדי טיולים, עכשיו זה - - -  

<דני חיים:>
היו 10 ימים. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
אנחנו נשב על זה. 

<דוד פרדזה:>
יש פה חניכים שאין להם משפחות, הם נמצאים פה כל הזמן. טוב להם פה, לא שהם מתלוננים, ויש להם כל מיני אופציות, אבל ברמת העיקרון יש חניכים ששלוש שנים וחצי לא יצאו מהפנימייה. 

<פיני כהן:>
אנחנו עצמנו עושים טיול יום עצמאות. היינו עושים כל שנה, השנה ביטלתי את זה, אין לי תקציב להוציא את כל הכפר, 350 ילד לטיול בחוץ, העלויות עצומות. אי אפשר לאהוב ולהזדהות עם הארץ אם לא מכירים אותה. זה א'-ב'. 

<דוד פרדזה:>
ישראל זה חוות הנוער, ולפעמים כשהם רואים את החדשות הם פתאום - - -
<היו"ר יואל רזבוזוב:>
הבנתי. מה שאני מציע, אם יעלו לכם עוד דברים, אז באמת תכינו רשימה של ביקושים, נקרא להם ככה, ואני - - - עוד פעם, אני לא אוהב להבטיח, אנחנו באמת נראה - - - 

<פיני כהן:>
לא, צריכים רצון טוב. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
בדיוק, צריך את המשוגע במערכת הנורמלית. נשתדל, כן? להגיע לשם ובאמת לעשות. אבל באמת בסופו של דבר מה שאתם עושים פה זה מבורך ויפה ומרשים, אין הרבה מילים, באמת חממה וחממה טובה ונעקוב ואני אתגייס בשבילכם, אין פה מה להגיד. 

<פיני כהן:>
אנחנו מודים לך שבאת. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
תודה רבה. 

<הישיבה ננעלה בשעה 13:00.>