הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני

<פרוטוקול מס' 200>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שני, י"א בסיון התשע"ד (09 ביוני 2014), שעה 12:00

<סדר היום:>
<1. סכסוך העבודה במכללה האקדמית תל אביב יפו>
<2. סכסוך העבודה במכללה האקדמית תל אביב יפו>
נכחו:

<חברי הוועדה:> 
עמרם מצנע – היו"ר

שמעון אוחיון

יחיאל חיליק בר

רונן הופמן

אילן גילאון

דב חנין

בועז טופורובסקי
<מוזמנים:> 
	יעקב פרידברג
	–
	עו"ד, משרד המשפטים

	רבקה ורבנר
	–
	סגנית הממונה הראשי על יחסי עבודה, משרד הכלכלה

	גדי פרנק
	–
	מנכ"ל, מל"ג

	ערן חכים
	–
	מלווה ארגוני כח לעובדים

	יעלה להב רז
	–
	מרצה המכללה האקדמית תל אביב יפו

	אדוארדו שילמן
	–
	נציג ועד הממ"ה במכללה האקדמית ת"א יפו

	בידרמן שלמה
	–
	סגן נשיא לעיניינים אקדמיים המכללה האקדמית ת"א יפו

	שרון חגבי
	–
	מרצה המכללה האקדמית תל אביב יפו

	יואב מילר
	–
	מרצה מכללת שנקר

	סיגל קובלסקי
	–
	יו"ר ועד הסטודנטים, מכללת תל אביב יפו

	ענבל אבנון
	
	

	אור הרפז
	
	

	אורה חכם
	
	


<מנהלת הוועדה:>
יהודית גידלי
<רישום פרלמנטרי:>
לאה קיקיון

<סכסוך העבודה במכללה האקדמית תל אביב יפו>
<היו"ר עמרם מצנע:>
שלום לכולכם, אני מתכבד לפתוח את הדיון. הדיון הוא על פי בקשה לדיון מהיר של חבר הכנסת אילן גילאון וחבר הכנסת מיקי רוזנטל. אני רוצה להגיד כבר בהתחלה שאנחנו קיימנו בחודשים האחרונים מספר דיונים בנושא של הסגל הזוטר במכללות והוועדה גם לא מתכוונת להתערב במשא ומתן שמתקיים בין הסגל לבין המכללה והות"ת. 

בבקשה, חבר הכנסת אילן גילאון. 

<אילן גילאון:>
אני אתבטא בקצרה. הסיבה שביקשתי את הדיון הדחוף היא שקורים דברים בהתנהלות של מערכת יחסי עבודה שהם, הייתי אומר בלשון המעטה - קצת ביזאריים. מה שלא מובן אצל 300 מרצי החוץ – וגם מרצים מן החוץ בכלל זו בעיה, אבל לא באתי לגעת בנושא הזה - שאני שומע שכאן מגיעים לכלל הסכמים בין הנהלה ומרצים ובסופו של דבר מי שמפרק את ההסכמות האלה זה הות"ת מתוך כל מיני תביעות שמקומן לא יכירן, כמו שקט תעשייתי לחמש שנים, או דרישות דרקוניות אחרות. זה ממש לא מובן, אני חושב. לכן חשבתי שצריך להביא את הנושא הזה מההיבט הזה לכאן. 300 המרצים, שכאמור – לי לא נוח לקרוא להם "מרצים מן החוץ" כי אני לא מכיר בתופעה כזו, לפי הבנתי הם כרגע נמצאים בשביתה או במשבר עבודה. אנחנו הרי באים לכאן כשלא צריך להרע לתמימים או להכי חלשים. הם, בעיניי, הפרולטריון הכי מובהק היום שצריך להגן עליו ולשמור עליו, והדברים האלה לא קורים. לכן באתי לבקש סעד מהוועדה של אדוני. 

<רונן הופמן:>
אני רוצה לומר שאני מרגיש שאני רוצה לשמוע וללמוד את זה בין השאר כי הייתי מרצה מהחוץ וגם הייתי סטודנט של פרופ' בידרמן. אז כן, מאד חשוב. 

<שרון חגבי:>
שמי שרון חגבי, אני בוגרת המכללה ומרצה במכללה מזה שלוש שנים, ראש צוות שטח, חברת ועד ופעילה מזה שנתיים בכל הרמות האפשריות על מנת לקדם את האינטרסים של המרצים מן החוץ במכללה האקדמית. אנחנו כיום נמצאים במצב שבו מבחינת המשא ומתן קיבלנו שני סעיפים בעל כורחנו במובנים רבים, מתוך הבנה שאין עדיין ארגון ארצי. זה בעצם – היקף המשרה, של 14 שעות. אני לא באה להתווכח על זה, רק חשוב לי לציין שהפערים בינינו לבין האוניברסיטאות נשארים ומקובלים. הסעיף השני, שהוא מאד משמעותי, זה בעצם הסכם לחמש שנים, שאין לו אח ורע. גם ההסכמים של הסגל הזוטר לא היו לחמש שנים. אבל הסכמנו לשני הסעיפים המאד משמעותיים האלה, התפשרנו עליהם, ומאותו רגע אנחנו מוצאים את עצמנו במצב של כרסום, כרסום והכנסה של סעיפים שמטרתם, מעבר לסיכול של המאבק המקומי שלנו, כך אני רואה את זה - יש פה ניסיון מאד מוזר. מצד אחד אומרים לנו, ופה בוועדת החינוך נאמר: תקימו גוף ארצי. אז אני שואלת את ועדת החינוך: איך אנחנו אמורים להקים גוף ארצי אם כל מכללה יסגרו אותה בהסכם לחמש שנים, ושקט תעשייתי – לא משנה מה הות"ת מחליט לעשות, אנחנו מחויבים לשקט תעשייתי. אז איך אנחנו אמורים להקים ארגון ארצי. איך אנחנו אמורים לקדם פה שוויון בהשכלה, לצמצם פערים – לא ברור לי. 

לכן אנחנו באים כאן ומנסים – כן, כן, ברור לי שהיו פה דיונים וברור לי שהנושאים עלו כאן, אבל נראה לי שוועדת החינוך חייבת להיכנס לתמונה, כי לא רק שההסכם המקומי שלנו, כרגע, שוב – עם ההתחשבות של שני הסעיפים האלה, לא מצמצם פערים, הוא באופן מובהק מנציח הבדלים ויוצר פה השכלה סוג א', והשכלה סוג ב', סטודנטים סוג א' וסוג ב', וזה פשוט דבר שאותי, ברמה האישית, מקומם. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
אני הבנתי שהיו הבנות שהיו אמורות להגיע אתמול להצבעה באסיפה כללית שלכם. מה קרה עם זה? 

<שרון חגבי:>
אין שום בעיה. אנחנו נמצאים במשא ומתן והיו כמה הבנות שהגענו אליהן. האמירה, ופה, הנקודה המאד פשוטה היא שהיו מספר סעיפים שאנחנו התבקשנו ודרשנו שיבואו לידי שינוי, שיישקלו מחדש, כמו שקט תעשייתי לחמש שנים, בהינתן הסעיף הנוסף שבו ות"ת יכולים להחליט כל החלטה שהם רוצים, במהלך החמש השנים האלה. ברור לנו ששני הסעיפים האלה ביחד הם סעיפים מאד בעייתיים. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
לא הבנתי – יש הסכם שהצדדים מתחייבים. 

<קריאה:>
אין הסכם. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
לא, יש טיוטה של הסכם. 

<יעלה להב רז:>
מה שקורה הוא שיש טיוטה של הסכם. היתה טיוטה של הסכם, אנחנו עובדים, באמת, בצורה מרתונית מול ההנהלה, על מנת לייצר מסמך הבנות שיחזיר אותנו משביתה. יש לנו מספר סעיפים שנותרו פתוחים. יש לנו גם הסכמות. יש מספר סעיפים שנותרו פתוחים. כרגע, מה שההנהלה עשתה זה שהיא לקחה את המסמך הכביכול מאושר, על ידינו, ואישרה אותו מול ות"ת. יש שם סעיפים שלאורך כל הדרך הבענו התנגדות לגביהם – זה גם מה ששרון חגבי אמרה, הניסיון החד צדדי של ות"ת, שלנו אין שום יכולת להתנגד לכל הנחיה שתוטל עלינו. כמובן – השקט התעשייתי לחמש שנים, שהחיבור בין השניים הוא לחלוטין לא ריאלי, מבחינתנו. יש סירוב כרגע לעבוד אתנו על איזה מנגנון של דלת מסתובבת, ואני מזכירה לך שבכל הדיונים שדיברנו כאן, גם ועדת החינוך הביעה ביקורת כלפי חלק מהסעיפים שלא קיימים באוניברסיטאות והם כן קיימים כאן. אנחנו, מכיוון שאנחנו מבינים שאנחנו מכללה מקומית וההסכם הזה הוא הסכם מקומי, אנחנו מבינים שיכולת ההתנגדות שלנו היא קטנה, ולכן אנחנו הסכמנו לקבל את הסעיפים האלה, אבל לא יכול להיות שהסעיפים האלה יגיעו ללא מנגנון שייצור או ימנע דלת מסתובבת, שאנחנו נדע את מספר המפוטרים מדי שנה. כרגע יש סירוב לנושא הזה. יש סירוב גם להכניס למסמך ההבנות את ההחזר הרטרואקטיבי - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
אני מוכרח לשאול: אתם מצפים שוועדת החינוך, שהיא ועדה פוליטית, תתערב במשא ומתן שאתם מנהלים בצורה מרתונית? אני מבין שבכל משא ומתן יש הצלחות, יש דברים שלא מצליחים בהם. שאנחנו נתערב במשא ומתן? אתם רוצים שנהיה בורר? 

<אילן גילאון:>
זה לא משא ומתן נורמאלי. זה אב-נורמאלי. 

<יעלה להב רז:>
יש פה סיטואציה שהיא א-נורמאלית, כי כשאנחנו מגיעים לוועדת החינוך אומרים לנו: אתם מכללה אחת, זה לא הסכם ארצי, לכו והקימו איגוד. כשאנחנו יושבים מול ההנהלה, ות"ת מייצר כאן הסכם שהוא בסופו של דבר, מטרתו לכרסם בכל הסכם עתידי הן באוניברסיטאות והן במכללות, והוא עושה את זה על הגב שלנו. הגב שלנו הוא גב צר. 

<יואב מילר:>
אני מ "שנקר". גם אנחנו נמצאים בסכסוך עבודה ושביתה. למי שלא מכיר את הנושא, הסיפור הזה סביב 14 שעות משרה מלאה כבר שם את כל המכללות בעמדת נחיתות מאד מאד משמעותית, באחוזים זה בערך 40-20%, תלוי במשרה הספציפית, ועל התנאי הזה, אנחנו, להבדיל ממכללת תל אביב, בחרנו לא לשבות, בחרנו להתפשר עליו, כשאנחנו מאמינים שהפשרה תביא לתוצאות. להפתעתנו גילינו בשבועות האחרונים שהות"ת, אני מצטער לומר, מבין את הפשרה הזו ככתב כניעה, ומכאן ואילך הוא ממשיך לסחוט, דבר שאנחנו לא יכולים לעמוד בהם, לא ברגע זמני ולא בהמשך. אני לא אכנס לרזולוציה כי זה כבר לא שייך למכללת תל אביב, רק לומר דבר כזה – זה לא רק שלבצע התאגדות. במובן מסוים לא רק שזו דרישה לכתב כניעה, כל הסעיפים המצטברים שמתוארים כאן, אני במובן מסוים מוכרח להגיד שאני  אפילו מעדיף שאכן ניכנע כדי שלסטודנטים בכל המכללות בארץ יהיה ברור שהם אכן סטודנטים סוג ב' לכל דבר. גם שוק העבודה יבין את זה יום אחד. גם אנשים שיבואו ללמד אצלנו בעתיד ייהפכו לסוג ב', מכיוון שהעבודה הזו תהיה הרבה פחות אטרקטיבית בכל הפרמטרים. זו המשמעות שמונחת כרגע על הכף. היא תגלוש מכאן לכל שאר 20 המכללות. אנחנו כרגע מבצעים את המלחמה במרכז לאנשים בפריפריה, שברדיוס של 50 ק"מ אין להם שום מכללה אחרת ללמד בה, ויהיה להם הרבה יותר קשה לנהל את המאבק הזה. זו תמונת המצב. 

<אדוארדו שילמן:>
אני מרצה במכללה האקדמית. כמו שחבר הכנסת גילאון אמר קודם, יש כאן דברים שלא אמורים לקרות במשא ומתן. אחד מהם, למשל, שאנחנו אמורים לקבל כרגע את פעימת השכר שהמרצים מקבלים באופן קבוע היא נדחתה, בגלל שאנחנו נמצאים בתוך משא ומתן. זה חלק מההגדרות, וזה בסדר. אנחנו אמורים לקבל אותה רטרואקטיבית בסוף המשא ומתן הזה, וכרגע זה משהו שלמשל ההנהלה או ות"ת מסרבים להכניס לתוך מזכר הבנות. אלה דברים שלא  - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
את מה? 

<אדוארדו שילמן:>
אנחנו אמורים לקבל פעימת שכר, כלשהי, מינואר, למעשה. זה משהו שהם לא מוכנים להכניס למזכר ההבנות שלנו. זה דבר שאנחנו לא יכולים להסכים עליו, והנקודות האלה בדיוק זה הדברים שלא ייעשו במשא ומתן. 

<ערן חכים:>
אני מלווה ארגוני מטעם "כוח לעובדים" של המכללה. אני רוצה להגיד למה אני חושב שזה כן המקום של הוועדה הזו. הוועדה הזו התכנסה בתחילת השנה והחליטה שהיא רוצה לייצר הסדרה של ההעסקה של מרצים מן החוץ במכללות. כמובן שההסדרה הזו היא הסדרה ארצית, אבל הדברים התגלגלו כך לו כך שלמעשה ההסדרה הזו מתקיימת במשא ומתן בין שתי המכללות שכרגע נמצאות בסכסוך עבודה לבין ות"ת. המשא ומתן הזה הוא מה שאנחנו היינו קוראים לו כשהייתי ילד "לא כוחות,. ות"ת הוא גוף שרואה 21 מכללות מולו והן מכללות שדואגות לעצמן, ל-300 מרצים, וות"ת למעשה יכול לכופף את הידיים של המכללות האלה בכל נקודה שהיא. במובן הזה, הסדרה ארצית, שהוועדה הזו קראה לה, מתבררת להיות סיוט. זאת אומרת, מדבר חיובי שהיה אמור לייצר העסקה נורמטיבית, עוד ועוד סעיפים נכנסים. למשל, סעיפים שהוזכרו כאן. סעיף שאומר שכל מה שלא מוסדר - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
אני לא מבין. אתם הרי לא ארגנתם גוף מייצג של כל המכללות. לות"ת היה יותר נוח לדון עם גוף מייצג, אבל לא קיים, בשלב הזה. 

<שרון חגבי:>
איך - - כל כמה שנים כל ארגון כפוף להסכם של חמש שנים. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
מה זה קשור לחמש שנים? 

<שרון חגבי:>
בוודאי שזה קשור. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
לא, זה לא קשור. 
<שרון חגבי:>
ודאי שזה קשור. 

<ערן חכים:>
השאלה היא מי זה "אתם". יש פה קבוצות של עובדים שהתארגנו, שהם התארגנו במקום העבודה שלהם. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
לא, לא, זה לגיטימי, אני לא אומר שלא. אני רק אומר – הקשר בין - - אנחנו המלצנו, לא הנחנו, כי אנחנו לא יכולים, שבאמת יקום גוף שמייצג. בינתיים הוא לא קיים, על כן מנהלים - - -
<שרון חגבי:>
אתה יודע למה הוא לא קיים? כי אנשים - - -
<היו"ר עמרם מצנע:>
הוא לא קיים כי אתם לא מתארגנים. 
<שרון חגבי:>
אני רוצה לומר משהו. אני דוקטור, ובני 40 מתקשרים אלי מבוהלים שמא המכללה תפטר אותם. אנשים במכללות אחרות לא מתארגנים כי הם פוחדים. איזה מין דבר זה לומר לי – תקימו התארגנות ארצית כי יש צדק בדברים שלכם, כשידוע לכולם שהתארגנות היא דבר שהוא קשה מאד, אז אנחנו  מנסים, מנסים להתארגן, ואתם מנסים לכבול אותנו להסכמים דרקוניים של שנים ארוכות ואז אתם אומרים – תקימו התארגנות ארצית. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
אני פשוט מעיר הערה שהערנו ביותר מדיון אחד, שממליצים, זה יותר נוח לכולם. זה לא קיים כרגע, אבל זה גם לא מונע מלהתארגן בעתיד. 
<שרון חגבי:>
אני מצפה מוועדת החינוך שתשאל את עצמה למה זה לא קורה, ולא רק תגיד שזה לא קורה. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
אבל אני רוצה לשמוע את המכללה קודם, כי המשא ומתן הוא ביניכם ובינם. 

<שלמה בידרמן:>
אני סגן הנשיא לעניינים אקדמיים. אנחנו מנהלים משא ומתן עם הארגון שהכרנו בהם מלכתחילה, ארגון יציג. בשבועות האחרונים המשא ומתן הוא מאד אינטנסיבי. לקראת יום שני, בערב החג, הגענו להבנות – מה שנראה לנו בכל הסעיפים שאפשרו כתיבת מזכר הבנות. כתבנו את המזכר הזה, דנו בו במשך כמה וכמה ישיבות. בסיומה של הישיבה האחרונה פנה נשיא המכללה וביקש את הסכמת הוועד לכך שהמזכר הזה מקובל עליהם, והם ימליצו בפני האסיפה הכללית לקבל אותו. משהבטחה כזו ניתנה לו, ואני הייתי עד לה, הוא פנה אל ות"ת ואל הממונה על השכר כדי לקבל את האישור. האישור אכן ניתן במהלך סוף השבוע בימים חמישי-שישי. לקראת יום חמישי בערב - - -
<היו"ר עמרם מצנע:>
נשמעת פה טענה שאחרי שהיתה איזושהי הבנה על מזכר מסוים שונו מצדכם הכללים. 

<שלמה בידרמן:>
לא. 

<אילן גילאון:>
אתם עם הות"ת מכוילים? 

<שלמה בידרמן :>
כמו שחברינו יודעים אנחנו ניהלנו במקביל משא ומתן מאד אינטנסיבי עם הות"ת. היו חילוקי דעות אתם, היו חילוקי דעות עם הות"ת. ניהלנו את המשא ומתן בעקשנות מתוך כוונה להביא לשינוי עמוק של מצב ההעסקה של מה שנקרא – מורים מן החוץ, לכן מזכר ההבנות עושה את זה.  
<היו"ר עמרם מצנע:>
אני חוזר לשאלה: כשהגעתם לאותה הבנה על המזכר, האם היה שינוי אחר כך - - -
<שלמה בידרמן :>
לא, לא. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
פה יש טענה שהיה שינוי. 

<שלמה בידרמן:>
לא. כל השינויים היו בלתי צפויים. הם באו מצדם של חברינו, ששלחו לנו תיקונים מהותיים שלא יכולנו – אנחנו לא יכולים כל פעם לרוץ לות"ת ולממונה על השכר ולבקש אישורים לדברים שעכשיו עלו מחדש, שלא היו קודם לכן. אנחנו ראינו, ואני רוצה לצטט כאן את נשיא המכללה – התנהגות שאינה בתום לב, אני מצטער לומר את הדבר הזה. 
<אילן גילאון:>
של מי? 

<שלמה בידרמן:>
של חברינו הצעירים. אנחנו סברנו והבנו – ארבעה אנשים מטעמנו ישבו בחדר והבינו שהמזכר הזה הוא המזכר שהם הולכים להביא לאסיפה שהיתה אמורה להתכנס - - -
<קריאות:>
- - -

<קריאה:>
בתיקון. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
אני אתן לכם להגיב. 

<שלמה בידרמן:>
המזכר הזה כפי שהוא, אחרת נשיא המכללה לא היה מטריח את עצמו לפנות, הן לות"ת והן לממונה על השכר. הרי אין טעם להביא להם דבר שאיננו גמור. הדבר היה גמור. הם לא הבטיחו שהאסיפה תקבל את זה. הם אמרו שהם ימליצו לפני האסיפה לקבל את המזכר. משכך היו הדברים פנה נשיא המכללה והשיג את הסכמת ות"ת והממונה על השכר, ומכאן יש איזושהי התדרדרות שאין לי מושג למה היא מתרחשת, בכלל, לאור מה שכתוב במזכר – בוודאי. 
<יעלה להב רז:>
יש פה מחלוקת על העבודות. אני מסכימה אתך שאין טעם להעלות מסמך לא גמור לות"ת, וזה אכן מה שעשיתם. העובדה היא שההנהלה שלנו מתעלמת לכל אורך הדרך מה - - לגבי סעיפים, אי אפשר להאשים אותנו - - -
<היו"ר עמרם מצנע:>
אני רוצה להבין את העובדות. 
<יעלה להב רז:>
העובדות הן שבכל פעם שהגענו להסכמה מול ההנהלה - - -
<היו"ר עמרם מצנע:>
האם סוכם שאתם מעלים את זה להצבעה באסיפה? 
<יעלה להב רז:>
בהנחה וההתנגדויות שלנו יתקבלו וייערכו שינויים במסמך. יש פרוטוקולים ואי אפשר לטעון אחרת . 

<אילן גילאון:>
מה היתה ההסכמה האחרונה שאתם הגעתם, והות"ת ביטל אותה? היתה הסכמה כזו? 

<יעלה להב רז:>
יש כל מיני הסכמות. למשל, דור ב', שהות"ת מנסה לכרסם ומנסה - - -
<שרון חגבי:>
ללא דלת מסתובבת, שזה אחד ועוד אחד. 
<אילן גילאון:>
ועליכם זה מקובל. אתם כן מקבלים? 

<שלמה בידרמן:>
הות"ת לא מנסה לכרסם. אם תסתכל במזכר תראה שהות"ת לא מנסה ל- - -
<יעלה להב רז:>
העובדה היא שאני מקבלת טלפונים – שהנה, הות"ת רוצה להכניס משפט נוסף, וזה כל פעם כשכבר יש הסכם. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
ממי את מקבלת טלפונים כאלה? 
<יעלה להב רז:>
ממי שצריך לקבל. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
אבל אני שואל: המזכר הוא הרי משהו כתוב. 
<יעלה להב רז:>
המזכר הוא משהו כתוב. הוא לא מוסכם. יש שם חלק מהסעיפים שהסכמנו עליהם. יש שם סעיפים נוספים מהותיים, כמו דלת מסתובבת, שלא הסכמנו, ועדיין – ההנהלה לקחה את המסמך ואישרה אותו מול ות"ת. 
<גדי פרנק:>
אני ממלא מקום מנכ"ל ות"ת. אל"ף, רק בשביל להבהיר – אם יש גורם אחד שהיה עקבי לאורך כל הדרך, מההתחלה ועד הסוף, מאז הדיון הראשון בוועדה פה, היה על השולחן, לרבות אצל חברי הסגל, לרבות פה על שולחן הוועדה – ההנחיות של מל"ג ושל ות"ת שכללו את כל הרכיבים שנמצאים כרגע על השולחן. השינויים היחידים שנעשו במסמך הזה היו שינויים אחרי שלושה דיונים שהיו פה, בוועדה, ושהוועדה ביקשה שאנחנו נתייחס ונשקול מחדש שני היבטים מסוימים: היבט אחד זה ההיבט שכרוך במספר השעות. הוא התחיל בהתחלה ב-16 שעות וירד ל-14 שעות, אחרי שחברי הוועדה אמרו לנו – לכו, תעשו את החישובים בדיוק, ותבטיחו לנו שאף אחד לא ייפגע בסופו של דבר במעבר הזה, מעבר לתוספת על הזכויות הסוציאליות, שגם שכרו ברוטו לא ייפגע. וזה דבר שהלך ונבדק, ולכן ירדנו מ-16 ל-14 שעות בדיון פה, בוועדה. 

<אילן גילאון:>
האם בכלל יש טעם בכלל לנהל משא ומתן עם הנהלת המקום או שצריך לנהל את זה עם הות"ת ישירות? 
<גדי פרנק:>
אז בוא נתקדם לאט לאט, בסדר? דבר שני – היתה פה איזושהי בקשה לגבי הנושא של תנאי מעבר של הסגל שקיים היום במערכת, לתת יותר גמישות גם בהיבט של אותו רף מינימלי של אחוז המשרה, וגם בהקשר הזה נכנסה לתוך ההנחיות שלנו הערה שמאפשרת גמישות לגבי הסגל הקיים במובן של סגל ותיק שנמצא שנים רבות במכללה, לאפשר לו לעבור גם במצב של אחוז משרה יותר נמוך. זה שני השינויים היחידים שקרו, ולכן המסמכים שלנו הם עקביים לחלוטין, והמסמכים האלה קיימים אצל כולם מתחילת הדרך. 
<אילן גילאון:>
וזה תואם את ההסכמים שההנהלה הגיעה אליהם עם המרצים? 

<גדי פרנק:>
כן. אני אכניס בכל זאת כמה היבטים נוספים. לכן, מהבחינה הזו, להגיד שות"ת מכניסה פה עזים נוספים או דברים חדשים? הכל היה כתוב ולא הכנסנו שום דבר נוסף מעבר למה שהיה שם קודם. 
<אילן גילאון:>
עם ההסבר המאד מפותל שלך אתה מכניס עזים כבר בהסבר הזה, אז אני לא - - -
<גדי פרנק:>
ממש לא. 

העובדה שהמשא ומתן בסופו של דבר התנהל במישור המקומי הוא משני טעמים: אחד, לנו הרבה יותר נוח, ואנחנו מנהלים את זה בכל המערכות שלנו, לרבות בסגל הזוטר באוניברסיטאות, לרבות לגבי הסגל הבכיר באוניברסיטאות, לרבות בסגל הבכיר במכללות - בצורה של משא ומתן ארצי, ככל שיש התארגנות שמאפשרת את זה. 
<אילן גילאון:>
אבל אין להם ארגון ארצי. מה לעשות? אז אתם מפחדים מתקדימים? 

<גדי פרנק:>
יש פה טענה שנטענה כלפינו שאנחנו נגד ארגון ארצי. אנחנו באופן מובהק בעד ארגון ארצי, בכל המערכות - - -
<קריאות:>
- - -

<גדי פרנק:>
אנחנו מעדיפים לנהל את ההתנהלות מול ארגון ארצי, כי הדרך לעשות את זה בסופו של דבר יוצרת שוויון רוחבי וסדר הרבה יותר גדול במערכת. כרגע, במשאים ומתנים שמתנהלים כרגע - - -
<אילן גילאון:>
זו חכמה קטנה מאד להגיד "בעד ארגון ארצי", כשאין ארגון ארצי. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
אבל הוא משיב על טענה שכאילו הם עושים "הפרד ומשול". 

<גדי פרנק:>
נכון, ולכן, אנחנו מאפשרים גם את המשא ומתן המקומי, למרות שעולים בו דברים שקשה לנו להתמודד אתם, כי יש הרבה הסדרות פנימיות מקומיות שעולות בו. לכן גם מתנהל משא ומתן מקומי, כי מעבר לאותן הנחיות כלליות של ות"ת ושל מל"ג יש פה עוד כל מיני הסדרות פנימיות מקומיות שצריכות לקרות, ואין לנו בעיה שהן יקרו ברמה המקומית, אבל אנחנו לא יכולים להתערב בהם ולשבת בכל דיון שעוסק – אם זה במה בדיוק הוועדה שתעסוק במינויים במוסד, או איזה שי לחג המוסד יקבל. 

<אילן גילאון:>
- - - הם מסכמים עם ההנהלה, זה לא מה שקורה פה. 
<גדי פרנק:>
שאלת למה הם אמורים לנהל את המשא ומתן רק מולנו ולא מולם. מאחר והם מנהלים מול ההנהלה מגוון מאד מאד רחב של נושאים, מעבר למה שמוסדר על ידי הנחיות ות"ת – הם מנהלים את זה מול ההנהלה. 
לגבי נושא אורך ההסכם – אחד, הנושא של חמש שנות הסכם – הסכמים מאד נהוגים במערכת ההשכלה הגבוהה, גם לגבי הסגל הבכיר, לגבי הסגל הבכיר במכללות אפילו ההסכם היה מעט יותר ארוך,  כך שזה לא הסכם חריג. שתיים, בגלל העובדה שיש בו הסדרה מקומית, ובגלל העובדה שאורך ההסכם נובע בגלל שיש בו הרבה סוגיות שהם רוצים להעלות, ובגלל שההסכם הוא מאד יקר, ובאופן טבעי הוא צריך להתפרס על פני זמן, אפשרנו סעיף לא טריביאלי בכלל, בהסכמי שכר, שכל הסדרה מטיבה שתהיה בהמשך, ברמה הארצית, אם זה בגלל הנחיות ות"ת שהשתנו, או בגלל הסכם ארצי שיהיה בשאר המכללות, יוחל, אוטומטית בתוך המכללות המקומיות - - -
<יעלה להב רז:>
אנחנו ביקשנו לקבל הבהרה מה הוא הסכם ארצי וסירבתם. 

<קריאות:>
- - -

<גדי פרנק:>
הסדרה מטיבה. מה שסירבנו זה לדבר הפשוט, ואני אסביר: אנחנו לא נתנו תגובה לכל אחת מההערות שלכם. הבעיה הגדולה מבחינתנו קרתה בין יום שני ובין יום ראשון. אנחנו קיבלנו ביום שני, בסופו של דבר, בערב חג השבועות, מסמך שנאמר – זה המסמך שאפשר לסכם עליו. עוד פעם – באישור הגופים הרלבנטיים: אצלכם - - , במכללה – מי שצריך להחליט במכללה, ות"ת והממונה על השכר כרגולטורים - - זה שצריך לחתום על ההסכם הארצי כפי שהוא יהיה כתוב בסופו של דבר בצורה מפורשת. קיבלנו את זה, ולמרות חג השבועות, ויסלח לי חברי חובש הכיפה שיושב כאן, הקדשנו הרבה זמן, גם תוך כדי החג, גם תוך כדי סוף השבוע, בשביל לעכל את מה שכתוב שם. המסמך הזה כולל היבטים שברמה הבסיסית חורגים מההנחיות הבסיסיות שלנו לפחות בהיבט מסוים כיוון שתוצאתית הוא מייצר – לא משנה אם בדרך כזו או בדרך אחרת, תוספת שכר  - - -
<אילן גילאון:>
תדבר פשוט, שאפילו חבר כנסת יוכל להבין אותך. 
<גדי פרנק:>
אין בעיה. המסמך הה מייצר תוספת שכר שהיא הרבה מעבר לכל דבר אחר שאושר אי פעם. למרות זאת הנהלת המכללה אמרה לנו – כזה ראה וקדש. זה או הכל ביחד, ואז אפשר לשכנע את הסגל, או שלא. אנחנו בלענו צפרדע ענקית כדי להגיד – בסדר, אנחנו נגבה אתכם. לרבות לגבות אתכם תקציבית, לרבות לגבות אתכם מול הממונה על השכר באוצר שקשה לו עם הדבר הזה, ואנחנו נמצא את הפתרון לזה. ביום ראשון, אחרי שעברנו את כל הסופשבוע הזה ונתנו במוצאי השבת תשובה להנהלת המכללה שנלך עם זה, למרות שזה מאד חורג, מבחינתנו, הסתבר לנו שבעצם המסמך הזה מתחיל להתפרק – מוסיפים לו דברים, משנים בו דברים. אם ככה, גם לנו יש המון הערות. 
<יעלה להב רז:>
לא הוסיפו ולא שינו שום דבר. 

<אדוארדו שילמן:>
אנחנו מלכתחילה לא הסכמנו - - -

<יעלה להב רז:>
אתם קיבלתם מסמך שאנחנו לא הסכמנו עליו. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
יש לכם בעיה גם עם המכללה. 

<גדי פרנק:>
את רוצה שנעשה פוליגרף? באמת, מה את מצפה שנעשה, כרגע? 
<יעלה להב רז:>
שלא תבואו אלי בטענות. 

<קריאות:>
- - -

<אילן גילאון:>
תכנסו לשיחות ישירות. 

<קריאות:>
- - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
לא, לא כדאי להם. 

<גדי פרנק:>
הנציגות פה – גם של מכללת תל אביב יפו יכולה להגיד את זה, הנציג של "שנקר" כבר יצא, אבל לא משנה, הוא ספציפית לא היה בדיונים אבל נציגות "שנקר" היתה - אנחנו גם עם נציגות מכללת תל אביב יפו ישבנו באופן ישיר וגם עם נציגות "שנקר". אני כבר מתקשה לספור כמה פעמים ישבנו ביחד אתם. אנחנו לא יכולים לשבת בכל דיון, כי יש הרבה דיונים שהם לא רלבנטיים אלינו, שהם דיונים מקומיים, פרטניים, ואנחנו לא יכולים להתערב בכל דבר. אנחנו רגולטור מקרו. אנחנו לא נכנסים לנהל את המכללה ואת הסגל ברמה של איזה עט ואיזה  - - - 
<אדוארדו שילמן:>
לא בשלב הזה. בשלב הזה ההנהלה טוענת שכל דבר שאנחנו דורשים עולה לות"ת, וות"ת אומר כן או לא. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
אין ערך ל  - - -
<אדוארדו שילמן:>
אני רק רוצה לומר שאנחנו אמנם לא מנהלים משא ומתן מול ות"ת, אנחנו אולי לא אמורים, כן כדאי לנו או לא כדאי לנו. אנחנו מנהלים משא ומתן מול ההנהלה. העובדה שהיא שנכון לעכשיו, בשלב שאנחנו נמצאים בו, והוא שלב מאד מאד קריטי, יש איזשהו מזכר הבנות שעל רובו או חלקו הגדול – הסכמנו. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
אבל תענה לי – אומר סגן הנשיא שהיה מסמך, טיוטה או non paper, לא משנה – שהוסכם. 
<אדוארדו שילמן:>
לא. זו היתה אמירה שאנחנו לא מסכימים לה. 
<יעלה להב רז:>
מרביתו הוסכם מלבד סעיפים - - - 
<אדוארדו שילמן:>
מרביתו הוסכם מלבד סעיפים מסוימים. לגבי הסעיפים הללו, הטענה של ההנהלה היא שאין על מה לדבר, מאחר וות"ת, ופה אני מכניס שוב את גדי פרנק לתמונה - הם לא יסכימו לדבר על הדברים הללו. אבל זה לא לעניין. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
מה זאת אומרת לא לעניין? 

<אדוארדו שילמן:>
כי אנחנו לא אישרנו את הסעיפים, ולכן אין מה ללכת אתם לות"ת. עכשיו כבר אי אפשר כי זה אומר - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
זאת אומרת שהמסמך שאומר סגן הנשיא שהיתה הסכמה – אתם אומרים שלא היתה הסכמה עליו. 
<יעלה להב רז:>
לא על כולו. על חלק – כן. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
אבל אין חלק. בסוף מגישים מסמך. 
<יעלה להב רז:>
אבל אנחנו לא אישרנו את המסמך. לא אישרנו להגיש אותו. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
לא אישרתם – למי? 

<יעלה להב רז:>
להנהלה. גם לפני שבוע היו יכולים לקחת מסמך ולהגיד – הנה, כזה ראה וקדש. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
אוקיי, אז תחזרו לדון. 

<אדוארדו שילמן:>
אבל כרגע טוענים שאנחנו מפוצצים את המשא ומתן . 
<קריאות:>
- - -

<שמעון אוחיון:>
כדי להבין – אני פונה למנכ"ל של ות"ת. תרשה לי, בכל זאת – אולי תן לי דוגמה איזו צפרדע בלעתם. 

<גדי פרנק:>
אמרתי. המטרה של התהליך הזה היתה מלכתחילה – להסדיר תנאי העסקה יותר הוגנים, לרבות פנסיה, לרבות זכויות סוציאליות נוספות, לרבות רציפות העסקה, ולא לפגוע ברמת השכר. לשמר את רמת השכר. כחלק מהתהליך הזה, נכנס לתוך הדבר הזה – תוספת שכר של 4% בממוצע. כמובן זה לא מחליף את העובדה שהם יהיו צמודים לכל יתר ההסכמים שהסגל הבכיר יקבל. כלומר, אם הסגל הבכיר יקבל בממוצע עוד 3% לשנה, הם ממשיכים להיות צמודים לזה, וזה, מבחינתנו, היתה צפרדע מאד גדולה, כי מחר יכול לדרוש כל אחד - - -
<שמעון אוחיון:>
זה עדיין במסגרת הסכם פנימי בתוך המכללה. זה לא בהשוואה למכללות אחרות. 
<גדי פרנק:>
ברור לי, וכמו שאמרתי פה לחברים – אנחנו לא ניתן למצב שפה, בסופו של דבר, לא יהיה איזשהו שוויון רחבי בתוך המערכת. אם אנחנו בסופו של דבר נצטרך לאשר תוספת שכר כזו או אחרת, במקום מסוים, נצטרך את המקבילה שלה – לא משנה אם היא לא בדיוק זהה, היא תהיה דומה, גם במקום אחר. 
<אילן גילאון:>
הבעיה היא תקדים. 

<גדי פרנק:>
בסופו של עניין אישרנו את ההסכם הזה, רק שהביאו לנו מתווה - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
הוא הבין שכל הסכם כזה אתם, פחות או יותר, יהיה צריך להיות מיושם גם במכללות האחרות. 

<גדי פרנק:>
ולכן אני אומר - - -
זה בסדר, ובלענו את זה. זה לא עניין של תקדים, אנחנו בסופו של דבר אישרנו את העניין הזה. 
<קריאות:>
- - -

<אילן גילאון:>
אני, אם הייתי הות"ת הייתי מקים ארגון ארצי בעצמי. 
<גדי פרנק:>
חוקית אני לא יכול. 

<יעלה להב רז:>
המינימום שאפשר היה לא לכבול אותנו ל - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
קיבלת תשובה? 
<שמעון אוחיון:>
כן, אבל גם אתם - תנסו, בהשוואה למכללות אחרות. הוא כל הזמן מסתכל בהיבט הרוחבי. 
<יעלה להב רז:>
אתה מדבר פה על שני דברים. דבר אחד – זה מה שכבר אמרנו. מצד אחד לא רואים בנו ארציים, אבל כן יוצרים על הגב שלנו הסכם שיש לו השלכות רוחביות, ובגלל זה מנסים שוב ושוב לכרסם. היכולת שלי להתנגד למה שהות"ת עושה היא מועטה, כי אני לא ארגון ארצי, אני ארגון מקומי. זה דבר אחד. 
הדבר השני, שבהחלט יש פה סעיפים מאד בעייתיים, שהות"ת לא מוכן לדון בהם, שזה דלת מסתובבת, הוא לא מוכן להתחייב שאנחנו הולכים לקבל החזר רטרואקטיבי של פעימת שכר החל מינואר 2014, שהוא מחייב אותנו - - -
<היו"ר עמרם מצנע:>
מה זו דלת מסתובבת? הרי זה לא כתוב שם המונח הזה. זה משמעות של משהו. 
<יעלה להב רז:>
זה דברים שכבר עלו בוועדת החינוך, העובדה שבניגוד למה שקורה באוניברסיטאות, אצלנו, מרצה, על מנת להיכנס למתווה, יהיה חייב לפחות שלוש שנות ותק, או שליש משרה. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
חדש. כל הקיימים מקבלים קביעות מייד. 
<יעלה להב רז:>
לא. 

<קריאות:>
- - -

<קריאה:>
זה לא קביעות, זה רציפות. 

<יעלה להב רז:>
אפשר לפטר אותם אחרי שנה או אחרי חצי שנה. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
זה לא קביעות, זה רציפות. 

<יעלה להב רז:>
אנחנו לא דרשנו את זה. כולם ייכנסו תוך שלוש שנים. זה עדיין מתווה שהוא מתווה הדרגתי. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
אני פשוט רוצה להבין מה זו "דלת מסתובבת" כי מה שאני מבין, שלגבי המרצים היום – הם נכנסים לתהליך שבו הם מקבלים את הרציפות הזו. 
<יעלה להב רז:>
תוך שלוש שנים. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
הבעיה היא - -

<יעלה להב רז:>
המרצים החדשים. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
אתם אומרים שגם את החדשים אתם רוצים - - -

<יעלה להב רז:>
המרצים החדשים יצטרכו לחכות שלוש שנות ותק - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
עם כניסתם. 

<גדי פרנק:>
מי ששליש משרה – מיידי. 

<יעלה להב רז:>
או שליש משרה, מ-14, או שלוש שנות ותק - - החשש המאד גדול הוא ש- אל"ף, לא יעסיקו אנשים בליש משרה, על מנת שהם לא יהיו - - -
<היו"ר עמרם מצנע:>
מה את רוצה, שהוא יקבל את אותם תנאים מיום כניסתו ל - - ? 
<יעלה להב רז:>
כשאני מתחילה ללמד באוניברסיטה אני מקבלת את התנאים האלה מההתחלה. אני היום עמיתת הוראה באוניברסיטת בן גוריון, מלמדת את אותו קורס - - - 
<קריאות:>
- - -

<שרון חגבי:>
ברמה האישית, בתור אישה מזרחית בת 31, שמנסה להתפרנס במדינה הזו וחברה להתארגנות הזו - ההסכם הזה, ברמה של הוועד, הוא הסכם לא טוב, כך אני רואה אותו. מהרגע שהסכמנו לא לצמצם פערים, אני אפילו לא מדברת על להשוות אלא לצמצם פערים מול האוניברסיטה, מבחינתי זה חטא, וזו בושה מבחינתי, לכל מי שלוקח חלק בדבר הזה, כולל אני, אבל זה מה יש. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
זה גם היה בהנחת העבודה בדיונים הראשונים שלנו, שיש מרחק - - - 

<שמעון אוחיון:>
- - -

<שלמה בידרמן:>
יש גם פערים בסגל הבכיר. יש פערים בין מכללה ואוניברסיטה. יש, ויהיו. המכללה איננה עוסקת במחקר. 

<שרון חגבי:>
- - - זכיות פנסיוניות ודמי הבראה. זה לא פרס ולא צדקה. זה זכויות בסיסיות של אדם שחי במדינת ישראל. כך אני רואה את זה, אף אחד לא ישכנע אותי אחרת. אתם אומרים – תקימו גוף ארצי. אז תענה לי. זו פעם ראשונה שאני פוגשת אותך. אני רוצה להבין איך אנחנו אמורים להקים ארגון ארצי אם אתה, גדי, אם אתם מנסים שאנו נחתום על הסכם של חמש שנים. להגיד לי שזה קורה בסגל הבכיר. הסגל הבכיר מרוויח ויש לו תנאים סוציאליים ופנסיוניים. אם היית מביא לי הסכם טוב – הייתי חותמת גם על עשר, אבל אתה לא. אתה מביא לי הסכם לא טוב, ומבקש שאחתום עליו לחמש שנים. 
אז קודם כל, מבחינתי, ברגע שהתפשרנו על שני הדברים האלה, כבר לא צמצמנו פערים, והכל נשאר אותו הדבר. אני מבקשת דבר אחד, מאד פשוט: בכל שאר הדברים, בסעיפים הדרקוניים האלה שות"ת יכול להחליט כל החלטה מתי שהם רוצים, פעימת השכר שלא רוצים להכניס כאן, שקט תעשייתי לחמש שנים, לא משנה מה עושים לנו? את רוב הדברים כבר לקחתם, תנו לנו לצאת עם משהו.  - - -
<היו"ר עמרם מצנע:>
אני רוצה לברר את הנקודה. יכול להיות שחותמים הסכם ובעוד שנה מצמצמים אותו? 
<גדי פרנק:>
לא. אני אחדד. יש דברים, גם בסגל הבכיר וגם בזוטר, שלא מוסדרים בתוך הסכם. לדוגמה, כאשר הכנסת שינתה, לאחרונה, נושאים שקשורים בהודעה לעובד - חוק הודעה לעובד, או ימי מחלה – דברים מהסוג הזה. אז הדברים האלה, מאחר והם לא מוסדרים בהכרח בתוך ההסכם, ומאחר ולפעמים החוק הוא חוק מקרו וצריך לפרוט אותו למגזר כזה או אחר בצורה ספציפית, עושים את זה באמצעות הנחיות ות"ת. לכן, הנחיות ות"ת הרבה פעמים מרחיבות הרבה מעבר להסכם. הן אף פעם לא יכולות לסתור הסכם, כי הסכם – יש לו מעמד חוקי, ולא יכולות להרע עליו. הדבר היחיד שאמרנו בהקשר הזה – שאם יש הנחיות שהן לא קשורות למה שהוסדר בהסכם, ההנחיות האלה הן תמיד רלבנטיות, ושתיים, ככל שיהיו הנחיות מטיבות, בנוסף לדברים שהוסדרו בהסכם, ההסכם יוכל להיפתח ו- - - דוגמה - - -
<ערן חכים:>
הסעיף הזה הוא סעיף שלדעתי תופס את כל הבעיה. זה סעיף שאומר: בנושאים שלא הוסדרו בהסכם, ארגון העובדים מחויב לכל תקנה שיוציא ות"ת. התקנות של ות"ת מגדירות מי עמית הוראה ומי לא. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
אבל הוא מסביר לך שזה דברים שבאו מתוקף - - - 

<גדי פרנק:>
ערן, הדבר הזה קיים גם אצל הסגל הבכיר, גם אצל הסגל הבכיר באוניברסיטאות - - -
<קריאה:>
בהסכם הקיבוצי? 

<שרון חגבי:>
סגל בכיר זה לא אנחנו. 
<גדי פרנק:>
אתם שלחנו לנו מסמך, שאני לא קראתי אותו קודם, שהכותרת שלו למעלה, בפסקה הראשונה: זה מזכר הבנות בין הנהלת המכללה ובין הסגל. מזכר ההבנות הזה מסכם את כל ההבנות, חלקן יוסדרו במסגרת הסכם קיבוצי, חלקן – בנהלי עבודה של המכללה, חלקן – הנחיות כלליות. אני לא חייבתי אותך בשום צורה שהיא, ההפך, אני אומר לך מראש: לא כל הדברים האלה יכולים להיות חוקית מוסדרים בהסכם קיבוצי. 
<ערן חכים:>
אתה משנה את הנושא. 

<גדי פרנק:>
אתה כרגע טענת כלפי ענה מאד ספציפית, שאני מחייב אותך לרשום בהסכם קיבוצי משהו שלא כתוב בהסכם של הסגל הבכיר. בהסכם של הסגל הבכיר אכן לא כתוב את זה. בהסכם של הסגל הבכיר, והוא נהוג מדי שנים, כשיש הנחיות נוספות של ות"ת, שהן רלבנטיות – בדברים שלא קשורים להסכם, הן חלות. 
<ערן חכים:>
ברגע שאתה מכניס הסכם כזה ומתעקש, כשלמעשה - - -
<יחיאל חיליק בר:>
שאלה אליכם – דיברתם כמה פעמים על הכרסום הזה. את יכולה לתת דוגמאות? 
<יעלה להב רז:>
גם הסגל הבכיר באוניברסיטאות וגם הסגל הזוטר - עתיד לפתוח בקרוב את ההסכמים שלו. מה שמנסים לעשות זה להטיל עלינו תקנות שהם אחרי זה יוכלו לבוא ולבטל אותן באוניברסיטאות. גם הנושא של 14 שעות. הרי כל הזמן מדברים על זה - - -
<היו"ר עמרם מצנע:>
את זה גמרנו, עברנו את זה. 

<קריאות:>
- - -

<גדי פרנק:>
כרסום ביחד למה? במה לא היינו עקביים מתחילת הדרך ועד היום, למעט הדברים ששינינו לבקשת ועדת החינוך, שנלך ונעשה חשיבה מחדש? 
<יחיאל חיליק בר:>
או אם הובטח משהו שסוכם ואז הם נסוגו. 
<יעלה להב רז:>
אני קיבלתי שיחת טלפון שאתם שוב לא מוכנים לכתוב לגבי דור ב', לגבי הוותק שלו. שאתם רוצים להוציא את הנושא של 7 - - -
<גדי פרנק:>
אנחנו קיבלנו מסמך אחד - - -

<יעלה להב רז:>
אפשר לחזור על זה שוב פעם. המסמך לא אושר על ידינו. 
<גדי פרנק:>
בסדר, אבל את טוענת שאנחנו רצינו לשנות במסמך הזה. התבקשנו לאשר אותו as is. 
<שרון חגבי:>
- - -

<יעלה להב רז:>
מדוע אתם מסרבים שיהיה מנגנון ש - - -
<דב חנין:>
אני אהיה מאד קצר, ואני גם מתנצל שהגעתי באיחור, כי יש לי דיון אחר בוועדה אחרת. חשוב לי לומר כמה דברים מאד עקרוניים. אני מאד מודאג מדבר אחד. יש מאבק של עובדים, של מרצים במכללה, ויש לי תחושה שהמאבק הזה נתקל באיזשהו סוג של קצר בתקשורת, אני מנסה להיות הכי עדין שבעולם. אין הידברות, אין ניסיון אמיתי לשבת סביב השולחן ולפתור בעיות. הוועדה הזו כבר עסקה בשאלה הזו בהיבט הרוחבי שלה, של מצב המרצים במכללות. אנחנו כבר הגדרנו – אני חושב כמדיניות של הוועדה, שאנחנו מעוניינים לטפל, לקדם, לסייע, לפתור את הבעיות הקיימות. אנחנו מבינים שהמצוקה של המרצים במכללות היא לא רק המצוקה של המרצים, היא גם המצוקה של התלמידים, של המכללות, של ההשכלה הגבוהה בכלל. על הרקע הזה, מה שקורה במכללה האקדמית של תל אביב יפו זה שמתקיימת שביתה, ואין הידברות, אין מצב שיושבים סביב לשולחן באיזשהו מרתון אמיתי שבו מנסים לשים את הבעיות אחת אחרי השניה ולתת להן פתרון. המצב הזה הוא מצב מחריד, מצב מסוכן, מצב שאי אפשר להשלים אתו. 
אני חושב שהוועדה שלנו, ועדת החינוך של הכנסת, היא היום, אולי שלא בטובתנו, המסגרת האחרונה שנשארה, שמכנסת לפחות את כל הצדדים סביב לשולחן, ולפחות כאן הצדדים נפגשים, יכולים לדבר ולהידבר. לכן, אדוני היושב ראש, אני מציע לך, בסיכום הדיון הזה – אולי להקים איזה צוות מתוך הוועדה של מי מחברי הוועדה שייראה בפניך, כדי שייכנס לעובי הקורה וילווה את המרצים ואת הגורמים המכללתיים השונים שנמצאים בצד השני, באיזשהו תהליך של דיאלוג אמיתי ומשא ומתן אמיתי שיביא לפתרונות. 
<שלמה בידרמן:>
אני מתאר לעצמי - - אני סומך על חברינו כאן שיתקנו, אולי, אותך, חבר הכנסת דב חנין לגבי טענתך על חוסר הידברות במהלך השביתה, ועל חוסר מגע אינטנסיבי וחוסר מגעים מרתוניים. אני חושב שהם כאן להעמיד דברים על דיוקם, ולמה לי לעשות זאת. 

אני מבין, כפי שהיושב ראש אמר כאן, שאין כוונה להתערב במשא ומתן. אני רוצה, אם כן, להביא דוגמה אחת, כדי להבהיר את הבקשה שלך מלפני כך וכך דקות לגבי המזכר שעליו הסכמנו. המזכר הזה יש בו סעיף שההנהלה יזמה אותו והיא אמרה כך: אם ייחתם במישור הארצי בתקופת ההסכם, הסכם מיטיב עם הסגל של המכללות – המכללה מכבדת אותו. משמע, המכללה לא מונעת את החברים האלה בתקופת החמש שנים, מלהתארגן בארגון ארצי. היפוכו של דבר. יתארגנו להם, יתבעו את מה שיתבעו. מה שישיגו – המכללה מכבדת. 
<יעלה להב רז:>
וכשביקשנו - - הסכם ארי -סירבתם. 

<שלמה בידרמן:>
תני לי לסיים. וזה ההסכם. זה הסעיף שהוגש ביום שני לפני החג. ביום חמישי קיבלנו תיקון לסעיף הזה, וברשותכם אני אקרא אותו: "בתקופת תוקפו של ההסכם הקיבוצי שייחתם בין הצדדים...." כלומר, בחמש השנים הבאות – "....ככל שייושמו במכללה מתוקצבת כלשהי ובאישור הות"ת והממונה על השכר תנאי שכר לסגל זוטר ולמורים מן החוץ, או לעמית וכן הלאה – שעודפים או עולים על תנאי השכר של סגל עמית במכללה האקדמית, הם יחולו גם עליו". כלומר, אם מחר ייחתם באיזושהי מכללה - - -
<אדוארדו שילמן:>
זו דמגוגיה, עם כל הכבוד. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
תנו לו לדבר, עם כל הכבוד. 
<שלמה בידרמן:>
אני לא אומר שהדרישה הזו לגיטימית או לא לגיטימית, אם אתה שואל את דעתי האישית אני אביע אותה, אבל להשמיע מין דבר כזה כתיקון להסכם ולבוא ולומר שזה מסמך שלא קיבלנו? הרי אין לדבר הזה סוף. 
<אילן גילאון:>
יש מכללה בארץ שנותנת תנאים יותר טובים מ "שנקר"? יש דבר כזה? 
<שלמה בידרמן:>
כן. יכול להיות שבמכללת ספיר יהיה טעם לתת תנאים מיטיבים יותר למכללה הזו, בגלל נימוקים שונים שלא אכנס כרגע לפירוטם, או במכללת צפת. אינני יודע. אנחנו לא יכולים להתיישר לפי איזה הסכם שייחתם. 
<סיגל קובלסקי:>
אני יושבת ראש אגודת הסטודנטים במכללה האקדמית ביפו. אני מדברת גם מטעם התאחדות הסטודנטים. אני חושבת שכל הדיון שנערך פה זה משא ומתן שמתנהל כבר במשך עשרה חודשים במכללה. לאחרונה הסגל החליט לפתוח בשביתה. זה הגיע למצב שבסוף סמסטר ב', כשכבר נכנסנו למבחנים, השביתה הזו פוגעת בצורה משמעותית בסטודנטים, ההידברות הזו שקורית אבל לא מגיעה לשום מקום סופי זה משהו שחייבים למצוא לו פתרון, כי בסופו של דבר –כמובן שאנחנו בעד לתת את הזכויות המגיעות, ואנחנו בסופו של דבר, הסטודנטים, לעתיד נהיה בסגל, חלקנו, ובאמת חשוב לנו שמישהו ייקח פה את הצעד הזה וימצא לזה פתרון, ימצא לזה סוף. זה מרגיש שעד עכשיו, בגלל שזה גוף קטן במכללה, מנסים להשתיק ולהרגיע ולשים אותם במקום ש - - כאילו אומרים: טוב, אז קחו את הדברים האלה, שמגיעים לכם, ועכשיו במשך חמש שנים אל תעשו דבר. איך יקום כאן ארגון ארצי, כמו שטוענים פה? איך יקום פה משהו יותר גדול אם משתיקים את הארגון הקטן הזה שקם? 
<בועז טופורובסקי:>
הסטודנטים תומכים בשביתה? מבחינתם שהיא תימשך, עד שאין הסכמות? 
<סיגל קובלסקי:>
כמובן שלא. הסטודנטים רוצים שיימצא פתרון, אבל הפתרון לא מגיע. 
<יואב מילר:>
מילה אחת- - עם ה-14. תביאו פשרה נורמאלית ונגמור עם הבלאגן הזה, תעשו לנו טובה. 
<אילן גילאון:>
תראו, לא באנו לכאן כדי לדון לגופו של משא ומתן, אלא על האטמוספירה כולה. אי אפשר לאחוז מקל משלושת קצותיו, כי יש לו שניים, ובי"ת, גם את זה לא ניתן לעשות. אי אפשר להאשים אותם מצד אחד שהם לא ארגון ארצי, ומצד שני – שהם ארגון מקומי והם לא יכולים לקבוע דברים. יש פה איזושהי בעיה בתפיסה. 
ברור לגמרי שהבעיה הזו נובעת מתוך מכלול של מעמד של אנשים שנקראים "מרצים מן החוץ", מעמד דור ב', שהם הטמאים של המערכת, בסופו של דבר. לאורך זמן, אדוני, אני חושב שהתפקיד של הוועדה שלך הוא לשנות את הסטטוס הזה, ולא יעזור כלום. נכון, הפוליטיקה עוסקת בשאלה אחת: מי מקבל, כמה ולמה, ומי משלם, כמה ולמה. אין לה שום עיסוק אחר. לכן, בעניין הזה, נדמה לי, שחשבתי בהתחלה שהמחלוקת היא רק בין המכללה והמרצים ובין הות"ת. בסוף מסתבר שלא ברור לגמרי בכלל מה היא הכתובת האמיתית. יש כאן אווירה של לשבור התארגנות. לא שמעתי בכל הדיון הזה, עד עכשיו, מה היא ליבת הבעיה, עד עכשיו, כלומר – מה הם גבולות 67 של הבעיה, גם לא מכם, אגב, שעליה ניתן לפתור את הבעיה. אנחנו יכולים לומר אמירה כללית כרגע, אבל הבעיה היא איך פותרים נקודתית, באין ארגון ארצי. איך פותרים נקודתית כרגע את הדבר הזה. יש כמה דברים הם, חברה', בלתי נסבלים, כמו חמש שנים. זה אורך זמן שהוא בלתי מתקבל על הדעת בשום מקום מתוקן, לעבודה. 
<שרון חגבי:>
אני אומרת – אם אתם אומרים שאתם רוצים התארגנות ארצית? תוכיחו. זה לא סעיף כלכלי. מה כלכלי בזה? 
<היו"ר עמרם מצנע:>
אני חושב שכל הדברים כבר נאמרו. הוועדה שמה לעצמה כמטרה – הדיון הראשון כבר היה לפני כחצי שנה, נפגשנו פעם ראשונה ואחר כך פעם שניה. באמת, להוציא מהלקסיקון אל"ף, "עובדי קבלן", בי"ת – "עובדים מן החוץ", ל - - סגל זוטר וסגל בכיר, ולהסדיר את מערכת היחסים הזו. אני גם ציינתי בני הסיכומים שאני מתרשם שיש אווירה נוחה ליצור תנאים חדשים. גם הות"ת וגם ארגון המכללות, שהיום אני לא רואה את הנציגות שלו, של הנהלות המכללות, שהיו פה בשני הדיונים האחרונים, בהחלט גילו  הבנה לכך שצריך הסדיר. ביקשנו גם עוד דבר – שבשום אופן לא יהיה מצב של ירידה בשכר, כי רעיון ההסדרה לא היה בעקבות ויכוח של עליה בשכר. הוא היה על הסדרה – הסדרה של העסקה, של רציפות, הסדרה של אנשים שעובדים בכמה מכללות, בהסדרה של אנשים שעובדים במשרות חלקיות. אנחנו, כוועדה, ואני בדרך כלל מקבל את ההמלצות של דב חנין, אני לא יכול לקבל את ההמלצה שהוועדה בהרכב כזה או אחר תמנה צוות ותהיה שותפה פעילה למשא ומתן. זה פשוט לא תפקידנו וזה גם לא נכון שזה ייעשה. 

אני מזהה שיש פה איזושהי בעיה בין הנהלת המכללה האקדמית לבין נציגות הסטודנטים, כי אם אומרים לי, מסגן נשיא המכללה, שהוא הבין שיש בידיו מסמך טיוטה מקובל ואתו הוא הלך לות"ת ואתו הלכו לממונה על השכר, כדי לקבל את הסכמתם - עכשיו אתם אומרים שהדבר הזה לא נכון בכלל. אז תחזרו לדון עם המכללה על המסמך, והות"ת יצטרך בסופו של דבר לתת לזה את ההכשר, או לא לתת לזה את ההכשר. 

אני לא מצליח להבין מה הקשר בין ההמלצה שלנו להקים ארגון ארצי ובין הדיון הזה. 
<שרון חגבי:>
משך ההסכם. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
למה? מה זה קשור? אם הארגון הארצי, לצורך העניין, יקום בעוד שנה - - -
<קריאה:>
איך יקום? 

<היו"ר עמרם מצנע:>
את זה אתם תחליטו. 

<אדוארדו שילמן:>
אבל אנחנו לא יכולים. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
מי אמר שאתם לא יכולים? 

<אדוארדו שילמן:>
כי ברגע שאנחנו בשקט תעשייתי לחמש שנים אנחנו לא יכולים - - -

<שרון חגבי:>
- - -מאבק זה מאבק. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
אני לא פותח עכשיו דיון מחדש. אין שום מגבלה. ההפך. הוועדה ממליצה לסגלים הזוטרים במכללות להתארגן ולהקים ארגון מייצג, ארצי. ואם הארגון הזה יקום במהלך החמש השנים האלה ויעשה משא ומתן מסודר לתנאים, הדלת פתוחה. 
<יעלה להב רז:>
ואם הארגון יחליט על סכסוך עבודה? 
<היו"ר עמרם מצנע:>
אין "אם". 
<שרון חגבי:>
אבל אתה ממסגר את זה בצורה - - -
<היו"ר עמרם מצנע:>
אני לא ממסגר שום דבר. אני עונה לכם שאין קשר ואתם מוזמנים להקים ארגון ארצי, והארגון הארצי יכול לדון על כל דבר שהוא. 
<שרון חגבי:>
התחושה היא שמנסים לסנדל כל ניסיון - - -
<היו"ר עמרם מצנע:>
אני לא מקבל את התחושה הזו. 
<שרון חגבי:>
- - -
<היו"ר עמרם מצנע:>
אני לא מנהל עכשיו ויכוח.אני אומר לך שמהפעם הראשונה שנפגשנו עם הבעיות שעלו פה על השולחן שאתם הצגתם, אתם השגתם הישג גדול. לא כל תאוותכם בידכם, השגתם הישג גדול. תסגרו עכשיו ותדונו על הפרטים הסופיים, והדבר הכי חשוב זה באמת לא לפגוע בסטודנטים. השביתה לא יוצרת לחץ על הנושאים והנותנים. חבל על השביתה. לדעתי. אני קורא לכם להפסיק את השביתה. גם הות"ת, גם ההנהלה ידונו אתכם באותה אינטנסיביות ואנחנו נהיה מוכנים לסייע בכל מקום שנידרש, באותה אינטנסיביות גם אם לא תשבתו. 
תודה רבה לכם. 

הישיבה ננעלה בשעה 13:10