PAGE  
2
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
09/06/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 240>
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שני, י"א בסיון התשע"ד (09 ביוני 2014), שעה 9:30
<סדר היום:>
<הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 152) (דרישה לתשלום דמי ביטוח בתוך שבע שנים), התשע"ד-2014, של חה"כ אמנון כהן (פ/764)>
נכחו:

<חברי הוועדה:> 
חיים כץ – היו"ר
שולי מועלם-רפאלי

יעקב מרגי

רינה פרנקל

עדי קול

אמנון כהן
<מוזמנים:> 
	גיא הרמתי
	–
	רפרנט ביטוח לאומי, אג"ת, משרד האוצר

	אדהאם חאסקיה
	–
	ראש תחום ביטוח לאומי באגף לסיוע משפטי, משרד המשפטים

	תמר קלהורה
	–
	עו"ד, משרד המשפטים

	רועי קרת
	–
	עו"ד רועי קרת, משנה ליועמ"ש, המוסד לביטוח לאומי

	אביבה גייבל
	–
	מנהלת אגף מחקרי גבייה, המוסד לביטוח לאומי

	ליזי ביטון
	–
	מנהלת תחום גביה, המוסד לביטוח לאומי

	יגאל ברזני
	–
	סמנכ"ל ביטוח וגביה, המוסד לביטוח לאומי

	יעקב מזרחי
	–
	מנהל אגף גביה ממעסיקים, המוסד לביטוח לאומי

	משה עמית
	–
	סגן סמנכ"ל ביטוח וגביה, המוסד לביטוח לאומי

	אילן לוי
	–
	מנהל אגף מוקד 126 ורציפיות ביטוח, המוסד לביטוח לאומי

	חיזקיה ישראל
	–
	מנהל המחלקה לביטוח סוציאלי ולקשרי גומלין, התאחדות התעשיינים

	מאירה בסוק
	–
	יועצת משפטית, נעמ"ת

	רומי הוניג
	–
	נציגת לשכת עורכי הדין, לשכת עורכי הדין

	משה בר
	–
	יו"ר תנו יד לחירש, נכים למען נכים וארגון ארצנו החברתית

	שמחה בניטה
	–
	יו"ר עמותת "מזור"


<ייעוץ משפטי: >
נעה בן שבת
<מנהלת הוועדה:>
וילמה מאור
<רישום פרלמנטרי:>
אסתר מימון
<<הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 152) (דרישה לתשלום דמי ביטוח בתוך שבע שנים), התשע"ד-2014, של חה"כ אמנון כהן (פ/764)>>
<היו"ר חיים כץ:>
בוקר טוב. היום יום שני בשבוע, י"א בסיוון, 9 ביוני 2014, ואני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, והנושא: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 152), (דרישה לתשלום דמי ביטוח בתוך שבע שנים), התשע"ד-2014, של חבר הכנסת אמנון כהן. בבקשה, אדוני. הכנה לקריאה השנייה והשלישית.
<אמנון כהן:>
תודה-תודה, כבוד אדוני היושב-ראש, ראשית, אני רוצה להודות לצוות הוועדה שלך, ליועצת המשפטית, למנהלת הוועדה. נועה - - -
<היו"ר חיים כץ:>
זה תעשה אחרי שייגמר.
אמנון כהן:
בניסוחים פה היו קצת אי-הבנות, וגם משרד המשפטים וגם המוסד לביטוח לאומי ראו את העיקר וגם נערכו. אנחנו מגיעים לישורת הסופית. המטרה של החוק הזה למעשה היא למנוע עיוות כלפי הצעירים, בעיקר צעירים שמסיימים את הצבא ומספר חודשים או רוצים לטייל או עובדים בכל מיני עבודות מזדמנות, ולא תמיד משלמים להם את זה במשכורת, או שעושים כל מיני דברים. וכך לגבי כמה החודשים האלה למעשה הם נשארים תלויים ועומדים, ולאחר 15-10 שנה פתאום הם מגלים שיש להם חור של ארבעה חודשים, שהם לא ידעו עליו, אף אחד לא דיווח להם, אף אחד לא אמר להם, והם כבר בעלי משפחות, לפעמים הוא אפילו הגיע לשלב שהוא התחתן והתגרש ובא לביטוח הלאומי. פנו אלי אלה שנחשפו בפעם הראשונה לביטוח הלאומי – ואז הוא בא אלי ואומר: תשמע, לגרושתי מגיעות הטבות. אומרים לו: לא, לא, קודם כול יש לך חוב. איזה חוב? בחיים לא היה לי חוב? אז הפקידה אומרת: כשהיית בגיל 18 – עד 18 ההורים שילמו, בארבעה החודשים האלה לא  שילמת. ואז יש לו עוגמת נפש, ואז יש מצב שעד שלא תסדר את החוב שלך, לא ניתן. בואו נעשה סדר.
<היו"ר חיים כץ:>
אתה יודע כמה אתה צודק? הבן שלי שרת בצבא, הוא גמר, השתחרר, היה קצין בצה"ל כמו כל הקצינים הלוחמים, נסע לטיול לחו"ל. נסע לטיול לחו"ל, היה כמעט שנתיים בחו"ל, לא ידעתי שהוא צריך לשלם. מודיעים לי: הוא חייב לביטוח הלאומי "ימבה" כסף. טוב, שילמתי. אבל מישהו אחר שלא מודיעים לו והוא לא יודע - - -
<אמנון כהן:>
הוא לא יודע. יש כאלה שלא יודעים.

<היו"ר חיים כץ:>
מתוך אי-ידיעה אמיתית. לא האמנתי שהבן אדם בחו"ל, לא בארץ שנתיים, צריך לשלם להם, לביטוח הלאומי.

<אמנון כהן:>
לשלם בוודאי חייבים. אדוני היושב-ראש - - -

<וילמה מאור:>
 - - - צריך לשלוח לחייל משוחרר.
<היו"ר חיים כץ:>
עשינו חוק שהביטוח הלאומי חייב לשלוח אישית הודעות וכן הלאה וכן הלאה.

<אמנון כהן:>
לשלם הוא חייב, ודאי, אבל אמרנו שהביטוח הלאומי לא יתרשל. לא יגיד אחרי: 20-15 שנה יש לך חוב. הביטוח הלאומי אומר: מגיע לי כסף, האזרח לא שילם, אני מחויב עד שבע שנים ליידע אותו. לא אחרי 30 שנה הוא יבוא ויגיד לי: החוב שלך - - -
<היו"ר חיים כץ:>
יש לנו יום ארוך.

<אמנון כהן:>
בבקשה, אדוני. רק אמרתי.

<היו"ר חיים כץ:>
הביטוח הלאומי.

<יגאל ברזני:>
מקבלים.

<היו"ר חיים כץ:>
מקבלים. תעברי להקראה.

<נעה בן שבת:>
היו כל מיני הסכמות, אדוני. המוסד לביטוח הלאומי אמר שהוא רוצה להבהיר כל מיני דברים.
<היו"ר חיים כץ:>
תעברי להקראה, הוא יבהיר.

<נעה בן שבת:>
אני חוששת שנשכח את זה בסוף, וההבהרות שלהם חשובות לפרוטוקול.

<היו"ר חיים כץ:>
שידברו.

<רועי קרת:>
הגענו לסיכום עם משרד המשפטים שמשפר את הצעת החוק ואנחנו מבקשים להבהיר כמה דברים אגב הסיכום כדלקמן: נוסח הצעת החוק מדבר על דרישת תשלום. אנחנו רוצים להבהיר שבמקום המילים "דרישת תשלום", שיהיה כתוב "דרישה לתשלום חוב". המילה "חוב" נוספת כדי להבהיר שאין הכוונה שיישלח מכתב למבוטח אחת לשבע שנים והמוסד יסתפק בזה ולא יעשה שום דבר אחר, אלא - - -
<היו"ר חיים כץ:>
למה אחת לשבע שנים?
<אמנון כהן:>
לפחות.

<רועי קרת:>
אני רוצה להבהיר שהכוונה לא לעשות את זה, אלא שמתחילים הליכים של גבייה אקטיבית. נשלחת הודעה שהיא חלק ראשון - - -

<היו"ר חיים כץ:>
אם שבע שנים לא פנית, החוב בטל.

<רועי קרת:>
נכון, זה משרד המשפטים. אפשר היה להבין את הנוסח ככזה שמאפשר גם את האופציה של שליחת מכתב ולשכוח. אני רוצה לומר שאין הכוונה לנהוג כך, אלא מדובר בדרישה לתשלום חוב, שאחריה באה דרישה נוספת, התראה נוספת ופעילות אכיפה. אנחנו לא נזנח את העניין. הנה, הבהרתי את הדברים לפרוטוקול, ולעניין הזה נתבקשנו להוסיף ואנחנו מסכימים, אחרי המילים "בתוך שבע שנים" להוסיף את המילים "לכל היותר" בסוף אותו משפט. זאת אומרת, שיהיה ברור שזה המקסימום, אבל אפשר גם בפחות.

<נעה בן שבת:>
עדיין אנחנו מדברים על כך שדרישת התשלום נשלחת בתוך שבע שנים.
<רועי קרת:>
לכל היותר.

<נעה בן שבת:>
אתה מצהיר לנו לפרוטוקול שבעקבות זאת תתחילו בהליכי גבייה, אבל אם נניח לא התחלתם בהליכי גבייה, מה דינו של החוב הזה? אם לא נשלחה הודעת חוב אחרי שבע שנים, אתם לא יכולים יותר לגבות את החוב, לא בדרך של קיזוז – זה משהו שלא היה בקריאה הראשונה – ולא בדרך של גבייה מינהלית. אבל אם אחרי ההודעה יעברו יותר משבע שנים  - - -

<היו"ר חיים כץ:>
תקשיב לה, היא מדברת אליך.

<נעה בן שבת:>
אם נשלחה הודעה בתוך שבע שנים ומשום מה תהליכי הגבייה שלך התעכבו, האם אז יהיה איזה - - -

<היו"ר חיים כץ:>
החוב נמחק.

<מאירה בסוק:>
החוב נמחק.

<רועי קרת:>
א', החוב נמחק, ו-ב', המערכת לא מאפשרת לעשות את זה. ברגע ששולחים הודעה ראשונה - - -

<היו"ר חיים כץ:>
מה זה "המערכת"? המערכת עובדת לפי החקיקה שאנחנו מחוקקים פה. אם שבע שנים לא שלחתם, החוב מת.

<נעה בן שבת:>
אם הם שלחו בתוך שבע שנים, הם יכולים אחרי 20 שנה לגבות את החוב?

<היו"ר חיים כץ:>
תקשיב. אתה עושה דיון בתוך דיון.

<אמנון כהן:>
הוא מתייעץ.

<רועי קרת:>
אני צריך את אנשי הגבייה.

<היו"ר חיים כץ:>
תקשיב. אתה נותן להם הנחיות והם יגבו את הכסף. ברגע שלא נעשה הליך מהותי לגבייה במשך שבע שנים, נגמר החוב.

<אמנון כהן:>
תעשה אקטיבי וזהו, כמו שאמרתי.
<תמר קלהורה:>
אפשר להוסיף ולחדד?

<היו"ר חיים כץ:>
מי גברתי?

<תמר קלהורה:>
אני ממשרד המשפטים. אני רק רוצה לחדד את ההסכמה שהגענו אליה. חברי מהביטוח הלאומי אמרו לי בשיחה לפני שנכנסנו לישיבה, הם אמרו כך: המערכת הממוחשבת שלהם פועלת לפי הכללים של פקודת המסים (גבייה), כך היא מתוכנתת. זה אומר שמרגע שנשלחת דרישת תשלום חוב, אם היא לא משולמת בתוך פרק זמן מסוים, מתחילים להיפתח הליכי גבייה, גם לפי מועדים מסוימים שקבועים בחוק. אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שמה שהיה לגבי חלק קטן מהחייבים, הוא שיהיה לגבי החלק שייכנס עכשיו בעקבות החוק, אותו חלק גדול של מבוטחים חייבים שלא נשלחו להם הודעות ולא שום דבר. זאת אומרת, חברי התחייבו, ואני חוזרת בשמם על ההתחייבות הזאת לפרוטוקול, בתקווה שתמצא את דרכה לדברי הכסת, שברגע שהם שולחים את המכתב, אין עוד דרך חזרה ואין מצב שבו שולחים מכתב ונחים. נשלח מכתב, לא שולם החוב, פותחים בהליכי גבייה.
<נעה בן שבת:>
את אומרת שלא נגיע להליכים של קיזוז כעבור 20 שנה. בהליכי קיזוז הרי את לא פותחת בהליך.
<היו"ר חיים כץ:>
הוא אמר לך בדיוק: שבע שנים, הוצאנו מכתב, לא פתחנו בהליכים, החוב נמחק.
<נעה בן שבת:>
זה משהו שצריך לכתוב. 

<היו"ר חיים כץ:>
אז תכתבי אותו.

<תמר קלהורה:>
בסדר גמור. זה יובהר.

<היו"ר חיים כץ:>
עכשיו אנחנו יכולים לעבור להקראה?

<נעה בן שבת:>
אני אנסח משהו, לפחות שייתן את הרעיון.
<היו"ר חיים כץ:>
לנסח את הרעיון את יכולה אחר-כך.

<נעה בן שבת:>
הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 152) (דרישה לתשלום דמי ביטוח בתוך שבע שנים, התשע"ד-2014.
<יגאל ברזני:>
אני סמנכ"ל ביטוח וגבייה. 

<אמנון כהן:>
הוא הגובה.

<יגאל ברזני:>
יש לחוק הזה עלויות. נשב עם משרד האוצר וננתח אתם את המשמעויות.

<היו"ר חיים כץ:>
על מה אתה מדבר?

<נעה בן שבת:>
אנחנו בקריאה השנייה והשלישית.

<היו"ר חיים כץ:>
אנחנו בקריאה השנייה והשלישית. עד עכשיו לא פתחת את הפה על זה והממשלה אישרה.
<עדי קול:>
זה משפט שהוא חייב להגיד.
<אמנון כהן:>
הוא חייב להגיד לפרוטוקול. הוא אמר לפרוטוקול.
<רועי קרת:>
אדוני, הכוונה היא לעלות של המשאב האנושי. כיוון שיושב פה חבר ממשרד האוצר, מה שמר ברזני רצה לומר שהחוק אומר שאם לא פתחתנו בהליכי גבייה, החוב נמחק. מה שברזני רוצה לומר שאם לא יתוקצב המשאב האנושי בהתאם, לא נפתח בהליכי גבייה והחוב יימחק.
<היו"ר חיים כץ:>
מצוין. הסעיף הזה אחר-כך ינוסח על-ידי היועצות המשפטיות.

<נעה בן שבת:>
הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 152) (דרישה לתשלום דמי ביטוח בתוך שבע שנים), התשע"ד-2014.
"הוספת סעיף 363א
1. בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – החוק העיקרי), אחרי סעיף 363 יבוא:
דרישה לתשלום דמי ביטוח בתוך שבע שנים

 363א. (א) בתוך שבע שנים לכל היותר מהמועד לתשלום דמי ביטוח כהגדרתם בסעיף 364(ב), ישלח המוסד לחייב בתשלומם דרישה לתשלום חוב באמצעות הדואר;" – לא דואר רשום – "לא נשלחה דרישת תשלום החוב כאמור או לא נפתחו הליכי גבייה של החוב בתוך שבע שנים ממשלוח הדרישה, לא ייגבו, לרבות בדרך של קיזוז דמי הביטוח וכל חוב הנצמח מהם מהחייב בתשלומם, ואי-תשלומם לא יפגע בזכויות לקבצה או לגמלה, על אף הוראות כל דין אחר."

<תמר קלהורה:>
אפשר הערה לנוסח?

<היו"ר חיים כץ:>
אתם תעשו את הנוסח אחר-כך.
<תמר קלהורה:>
רק פקודת המסים.

<היו"ר חיים כץ:>
לא "רק", תשבו אחרי זה, תנסחו את ההסכמות. אם אנחנו נחכה פה שעורכי-הדין תוך כדי דיון ינסחו את ההסכמות, לא נעשה דיון אחד במשך קדנציה.
<קריאה:>
סליחה, אפשר להעיר הערה? בדואר רשום.

<היו"ר חיים כץ:>
לא. לא רוצים.

<שולי מועלם-רפאלי:>
הפוך. הסבירו פה ימים שלמים למה לא דואר רשום.

<היו"ר חיים כץ:>
זה לא טוב לנו. אנחנו בצד שלך.

<שולי מועלם-רפאלי:>
אנשים לא הולכים לקחת את זה. הסבירו דיונים אחרי דיונים.

<היו"ר חיים כץ:>
נגמר.

<נעה בן שבת:>
סעיף קטן (ב). פה אנחנו מגיעים לסייג של הדברים.

"(ב) חלה חובת דיווח לפי סעיף 355 או חובת רישום לפי סעיף 379, וחובה כאמור לא קוימה במועדה לגבי התקופה שבעדה נדרשים דמי הביטוח, למעט בנסיבות סעיף 380(ב), לא תימנה התקופה האמורה בסעיף קטן (א) אלא מהמועד שבו קוימה החובה כאמור, או ממועד קבלת מידע לעניין החבות בדמי הביטוח לפי סעיף 384, לפי המוקדם, ולעניין מי שחלות לגביו הוראות בדבר שומה סופית של הכנסה – מהמועד האמור או ממועד קביעת השומה הסופית, לפי המאוחר". 
פה יש לנו הארכה מסוימת של התקופה, במקרים שיש חובת דיווח או חובת רישום במוסד לביטוח לאומי ואנשים לא מקיימים את חובתם, המוסד לביטוח לאומי לא יודע על קיומו של חוב, ולכן יש מקום להאריך פה את התקופה או להתחיל למנות את התקופה הזאת של שבע השנים מהמועד שבו נודע למוסד לביטוח לאומי על קיומו של החוק. 

<היו"ר חיים כץ:>
אם ייוודע לו אחרי 20 שנה?
<נעה בן שבת:>
למשל, נודע לכם אחרי 20 שנה?
<יגאל ברזני:>
למשל, עצמאי שלא הודיע לאף אחד.

<היו"ר חיים כץ:>
לא עצמאי. הבן שלי נסע - - -

<יגאל ברזני:>
לא על זה מדברים. אומרים את זה פה כדי שלא יבואו עצמאים וינסו להיכנס שם ולהגיד "התיישנות", כשעברו שבע שנים והוא לא הודיע לאף אחד שהוא פתח עסק.

<נעה בן שבת:>
אתה מדבר על חובות דיווח של עצמאים.

<יגאל ברזני:>
של עצמאים של - - -

<היו"ר חיים כץ:>
נציין הכול. מה אתה דואג? תהיה רגוע. הבעת את ההצעה, נסדר לך אותה.
<יגאל ברזני:>
גם חובת דיווח של מעסיקים.
<היו"ר חיים כץ:>
מעסיק לא חייב לשלם ביטוח לאומי.

<יגאל ברזני:>
 אם הוא לא דיווח שבע שנים, הוא לא יכול להגיד "התיישנות".

<היו"ר חיים כץ:>
בעלי עסק עצמאים.
<נעה בן שבת:>
המעסיקים לגבי העובדים שלהם.

<יגאל ברזני:>
מעסיקים. 

<היו"ר חיים כץ:>
נכתוב. אל תדאג.

<נעה בן שבת:>
3. תחילה ותחולה

"תחילתו של חוק זה ביום י' בטבת התשע"ה (1 בינואר 2015)" – המועד נדחה כדי לאפשר את משלוח ההודעות. נראה לגבי איזה סוג של הודעות – (להלן – יום התחילה), והוא יחול על תשלום דמי ביטוח שביום התחילה טרם חלפו שבע שנים מהמועד לתשלומם, ואם חל האמור בסעיף 363א(ב) לחוק העיקרי כנוסחו בחוק זה" – זאת אומרת, אותם מועדי דחייה, זה יחול – "טרם חלפו שבע שנים מהמועד האמור באותו סעיף."

לפי מה שמוצע פה יש חוב ישן, כשכבר עברו שבע שנים - - -
<היו"ר חיים כץ:>
מת.

<נעה בן שבת:>
הוא לא ימות. הוא לא ימות.
<אמנון כהן:>
לא רוצה. הוא יגבה אותו.
<נעה בן שבת:>
אותו הם יגבו, כי אי-אפשר  - - -

<היו"ר חיים כץ:>
כמה חובות יש מעל שבע שנים?
<יגאל ברזני:>
יש.

<היו"ר חיים כץ:>
תשאלי אותם, הם יצטרכו אחר-כך עוד 17 עובדים.

<נעה בן שבת:>
אולי תשלחו עכשיו הודעות לכולם?
<אמנון כהן:>
כבר שלחו.

<יגאל ברזני:>
ברגע ששולחים הודעת חוב, צריך לעשות פעולות אכיפה. יש כמות גדולה של אנשים, ואנחנו צריכים להיערך לזה.

<היו"ר חיים כץ:>
אתה שחקן-שחקן. אתה אומר לי עכשיו: זאת נקודת האפס, מהיום שבע שנים. למה? לא עשית כלום, לא עבדת, לא טרחת. בא אמנון כהן, חבר שלי, הוא בא לביטוח הלאומי, עוזר לי. הוא בא לעזור לאזרחים, הוא לא רוצה לצאת נגד. כל מה ששבע שנים, לצורך העניין, זז הצידה. לך הלאה. מעכשיו והלאה.
<וילמה מאור:>
יש לו הזדמנות עד ה-1 בינואר 2015.

<היו"ר חיים כץ:>
אתה הבנת את זה? אני חייב לך תשע שנים, לא פנית אלי. עכשיו תפנה ותתחיל לספור לי עוד שבע?
<רועי קרת:>
אדוני היושב-ראש, ההצעה מותחת קו מאיזו נקודה, ונתחיל לעבוד מאותה נקודה ואילך. אם מדברים על כל המאגר מקום המדינה עד היום, כשיש אנשים גם מהתקופה ההיא, אנחנו צריכים יותר זמן להיערכות. זה עוד 1.2 מיליון אנשים.

<היו"ר חיים כץ:>
כמה זמן אתה רוצה ללכת אחורה?
<רועי קרת:>
זה הופך את העניינים ליותר מורכבים, כי יש הליכים משפטיים.

<היו"ר חיים כץ:>
אתם בביטוח לאומי, אני מכיר אתכם, אתם יודעים לעשות דברים מורכבים. המשרד השני עושה רק דברים פשוטים.
<רועי קרת:>
דובר גם כאן וגם עם המציעה שיש לנו בעיה לגבי תקופות העבר. זה לא דבר שאני יכול לענות עליו כרגע. יש לנו חמישה הליכים משפטיים בו זמנית שנוגעים לתקופות עבר. המצב המשפטי לגבי תקופת העבר לא ברור.
<היו"ר חיים כץ:>
מה זה "תקופת עבר"?
<רועי קרת:>
חובות מלפני 2008. המצב המשפטי שלהם לא ברור.

<היו"ר חיים כץ:>
למה אתם לא מוחקים? בבנקים יש חובות אבודים, ועושים על מחיקה. במקום להתעסק באלה שחיים, אתה הולך לאלה שמתים, ואתה רץ לחובות מ-1999 - - -
<יעקב מרגי:>
מה יעשו עורכי-הדין?

<היו"ר חיים כץ:>
האם אתה מקשיב למה שאתה אומר? אתה מבין למה הגוף הזה מסורבל? אתה מבין למה הגוף הזה לפעמים לא יודע לעשות מה שהוא צריך לעשות? כי הוא הולך לחובות מ-1999.
<רועי קרת:>
אני אסביר, אדוני, אחר-כך יבוא מבקר המדינה ויגיד שוויתרנו על חובות.
<היו"ר חיים כץ:>
אז אנחנו מחוקקים. תגיד: בסדר, אם תחוקקו, אני אקבל את זה. תנקה שולחן.

<רועי קרת:>
אדוני, אני חייב לומר, זה דבר שלא נכון לעשות בלי בדיקה מוקדמת. דיברנו על חובות מ-2008. אם עכשיו אנחנו רוצים לדבר על חובות מ-1954 עד 2008 - - -
<היו"ר חיים כץ:>
כמה זמן אתה צריך לבדוק את זה?

<רועי קרת:>
אדוני, נלך בשיטת הסלמי. תעביר את החוק, ומ-2008 אתה מיישר קו. 

<היו"ר חיים כץ:>
אני אעשה אחרת. אני אעביר את הצעת החוק ואני אבקש רביזיה. אני נותן לך שבועיים ימים לעשות בדיקה. תבוא לפה, תן לנו את התאריך שממנו אנחנו מתחילים, לא 1999, 1998, 1997. כך נעשה. כך נעשה.
<רועי קרת:>
יכול להיות שנצטרך תחולה מדורגת לגבי העתיד ולגבי העבר.

<היו"ר חיים כץ:>
תביא מה שאתה צריך. אנחנו מצביעים על הצעת החוק כפי שקראנו. מי בעד הצעת החוק, כפי שהוקראה, ירים את ידו.
הצבעה

בעד – פה אחד
הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 152) (דרישה לתשלום דמי ביטוח בתוך שבע שנים), התשע"ד-2014, אושרה.
<היו"ר חיים כץ:>
כל חברי הכנסת שנמצאים פה, חמישה במספר, אישרו אותה. אני מבקש רביזיה על הצעת החוק. יש לך עכשיו שבועיים ימים.
תודה רבה. הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 09:53.>