PAGE  
2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
16/06/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 206>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, י"ח בסיון התשע"ד (16 ביוני 2014), שעה 10:00
<סדר היום:>
<הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון - משרד החינוך), התשע"ג-2013>
של חברי הכנסת עמרם מצנע, איתן כבל, עדי קול, רוברט אילטוב, נחמן שי, ישראל חסון, מרדכי יוגב, דב ליפמן, איציק שמולי, יצחק הרצוג, רינה פרנקל, רות קלדרון, רונן הופמן, שמעון סולומון, יפעת קריב, עפר שלח, אלעזר שטרן, שולי מועלם-רפאלי, מסעוד גנאים, ניסן סלומינסקי, שמעון אוחיון, מוחמד ברכה, יואל רזבוזוב, זבולון כלפה, יחיאל חיליק בר, משולם נהרי, בועז טופורובסקי
נכחו:

<חברי הוועדה:> 
עמרם מצנע – היו"ר
יחיאל חיליק בר

משולם נהרי

<מוזמנים:> 
	אורנה מיטמיגר סטי
	–
	מנהלת אגף רכש מכרזים והתקשרויות, משרד החינוך

	עו"ד אילת מלקמן
	–
	סגנית היועצת המשפטית, משרד החינוך

	דבורה שיאחי
	–
	סגנית החשבת, משרד החינוך

	יעל פריש
	–
	רכזת משרדים חברתיים, אגף החשבת הכללית, משרד האוצר

	עו"ד ירון גולן
	–
	הלשכה המשפטית, משרד האוצר

	עו"ד ברוך לוברט
	–
	הלשכה המשפטית, משרד האוצר

	עו"ד חנן ארליך
	–
	ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

	ד"ר רוני ברנשטיין
	–
	ממונה על מחלקת הנוער, האגף להכשרה מקצועי, משרד הכלכלה

	שמעון דוד
	–
	מפקח אוכלוסיות מיוחדות, משרד הכלכלה

	עו"ד יוסי אוחנה
	–
	יועץ לתכנון ובניה, מרכז השלטון המקומי

	אורנן פודם
	–
	אגף תקצוב, המועצה להשכלה גבוהה

	ישעיהו יחיאלי
	–
	מנהל תכנית נעל"ה

	משה אהרוני
	–
	פעיל

	אורלי ארז
	–
	פעילה

	אלון גלרון
	–
	פר"ח

	מיכל אברה סמואל
	–
	מנכ"ל עמותת "פידל"

	דוד מהרט
	–
	מנהל מרכז היגוי של עולי אתיופיה

	אורלי ארז
	–
	המשמר החברתי

	משה אהרוני
	–
	המשמר החברתי

	אלכס גנדלר
	–
	לוביסט, ברדוגו יועצים, מטעם קרן שרף

	רעות סקולסקי
	–
	לוביסטית, פוליסי, מטעם ועד ראשי האוניברסיטאות


<ייעוץ משפטי: >
מירב ישראלי
<מנהלת הוועדה:>
יהודית גידלי
<רישום פרלמנטרי:>
אהובה שרון - חבר המתרגמים
<הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון - משרד החינוך), התשע"ג-2013>
של חברי הכנסת עמרם מצנע, איתן כבל, עדי קול, רוברט אילטוב, נחמן שי, ישראל חסון, מרדכי יוגב, דב ליפמן, איציק שמולי, יצחק הרצוג, רינה פרנקל, רות קלדרון, רונן הופמן, שמעון סולומון, יפעת קריב, עפר שלח, אלעזר שטרן, שולי מועלם-רפאלי, מסעוד גנאים, ניסן סלומינסקי, שמעון אוחיון, מוחמד ברכה, יואל רזבוזוב, זבולון כלפה, יחיאל חיליק בר, משולם נהרי, בועז טופורובסקי
<היו"ר עמרם מצנע:>
בוקר טוב. אנחנו מתחילים את הדיון. הקצינו לדיון הזה שעה ונשתדל להיות תמציתיים. אני רוצה להזכיר למי שלא זוכר, שהוגשה הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון), התשע"ג-2013 עליה חתומה רשימה ארוכה של חברי כנסת והנושא הוא היכולת של משרד החינוך להביא לידי ביטוי את מטרותיו של משרד החינוך שזה קידום החינוך באמצעות הקלות, פטור, נהלים בתחום המכרזים שיאפשרו סמכות לקיים את מטרותיו של משרד החינוך בצורה יותר נכונה.
נתקלנו לאורך השנים בבעיות מורכבות של הפעלת הגופים השונים שהיו פעם חלק ממשרד החינוך, הופרטו באופן כזה או אחר, ומצאנו את עצמנו  הרבה פעמים במצב שחוק חובת המכרזים שהוא חוק נכון וטוב, ואני מכיר אותו הרבה מאוד שנים מתפקידיי הקודמים, לא נותן את הגמישות המתאימה למשרד החינוך, כפי שלדעתנו ראוי שיהיה, בבחירת ספקים, נותני שירותים שונים בתחומים השונים. בעבר עלו דוגמאות כמו חברת המתנ"סים, נעל"ה , פר"ח, קרב, סל תרבות ועוד כל מיני דוגמאות למורכבות שנוצרה.

כאשר החוק הזה עלה לדיון, אני התחייבתי שאנחנו נעשה מאמץ עם משרד החינוך, עם משרד האוצר ועם משרד המשפטים למצוא כלים שייתרו את החקיקה ויאפשרו על ידי נהלים בתוך המשרדים להתמודד עם הבעיה. 

עבר זמן - המשרדים השונים אכן קיימו דיונים אינטנסיביים ואני בהחלט רוצה להודות להם על כך – ויש היום הצעה להוראות תק"ם שיביאו, לפי דעת משרד החינוך, משרד האוצר ומשרד המשפטים, לגמישות ויאפשרו את הגמישות הנדרשת למשרד החינוך בבואו להפעיל גורמי חוץ במשימות המשרד.

זה פחות או יותר בתמציתיות הנושא אליו נדרשנו. בידי יש הצעה שעברה סיבובים רבים בתוך משרדי הממשלה ואני מבין שהיא מקובלת על משרד החינוך, על משרד האוצר, בעיקר על החשבות כמובן, ועל משרד המשפטים.

בבקשה, מי מציג את הנושא?

<ברוך לוברט:>
בוקר טוב אדוני. אני מהלשכה המשפטית במשרד האוצר.  אני אציג בקצרה את המתווה שמופיע בהוראה שנמצאת בפניכם.

בפועל בהוראה יש שני מסלולים. יש את המסלול שאולי נקרא לו היותר כללי לגבי אופן ההתקשרויות לביצוע של פרויקטים חינוכיים ייחודיים, כפי שאנחנו קוראים להם, ויש את המסלול השני שהוא מסלול לגבי התקשרויות יותר ספציפיות שאני אתייחס אליו בהמשך.

לגבי המסלול הראשון,  ההתקשרויות לביצוע פרויקטים חינוכיים ייחודיים. ההוראה מאפשרת למשרד ללכת למתווה של מכרז סגור, מה שאומר שהמשרד למעשה, כאשר מדובר בפרויקט חינוכי ייחודי, יוכל לגבש רשימה של ספקים לפי חוות דעתם של הגורמים המקצועיים במשרד וועדת המכרזים, רשימה של גורמים שהם רלוונטיים לפרויקט הייחודי. הוא יוכל לקבוע לרשימה הזאת ספציפית להתקשרות המסוימת בה מדובר ולמעשה לפנות רק אליהם בהנחה שאותה רשימה או אותם ספקים הם הרלוונטיים והם אלה שיכולים לתת את השירות בו מדובר, ולעשות את המכרז – מה שאנחנו קוראים מכרז סגור – לעשות את ההליך התחרותי רק בתוך הקבוצה הזאת. זה למעשה יאפשר את הגמישות למשרד שלא לפנות למכרז פומבי או לא לפנות לרשימה גדולה של ספקים פוטנציאליים שיכול להיות שאנחנו לא יודעים מי ייתן מענה למכרז מעין זה. זה המסלול הכללי. 

לגבי המסלול השני, המסלול ספציפי יותר, מסלול שמתייחס לשני נושאים שלאחר המיפוי שנעשה במשרד החינוך הגענו למסקנה שכרגע יש למעשה שני נושאים יותר ייחודיים כאשר האחד הוא הנושא של בחינות הבגרות והנושא השני הוא תכנית פר"ח. למעשה יש כאן התוויה של איזשהו הליך שיעשה המשרד בנסיבות בהן מדובר כדי לעשות שימוש בתקנת פטור של ספק יחיד, כדי לאפשר בנסיבות המיוחדות האלה להתקשר עם אותם ספקים בתחומים האלה, שבתחום בחינות הבגרות ובתחום תכנית הפר"ח הם אלה שמתאימים  להתקשרות בנושאים האלה.
<היו"ר עמרם מצנע:>
משרד החינוך.

<אילת מלקמן:>
כמו שאמר חברי, את המתווה הזה אנחנו כתבנו בהסכמה כאשר בעצם המתווה הזה לדעתנו נותן לנו את האיזון בין הרצון להבטיח שאת השירותים החינוכיים הייחודיים, כמו שאנחנו קוראים להם, יבצעו גופי מקצוע עם כוח האדם המקצועי, עם הניסיון הנדרש ועם הידע המקצועי ומצד שני לתת לכל הגורמים שהם מקצועיים כן להשתתף, שזאת המקצועיות שלהם, להשתמש בה ולשמור על האיזון בין תחרותיות מסוימת אבל תחרותיות בין הגופים המקצועיים הרלוונטיים. זה בהסדר הכללי.

בהסדר הפרטני, כמו שאמר חברי, אלה שתי סוגיות שהיו לנו רגישות ובעבר נתקלנו בבעיות אתן ולכן היה לנו מאוד חשוב להסדיר אותן ואלה הן פר"ח ובחינות הבגרות, כתיבת שאלוני בחינות הבגרות.

<היו"ר עמרם מצנע:>
האם יש לכם נכונות לבחון שירותים שעומדים על הפרק לגבי מכרוז מחדש, לעכב אותם אם יש צורך, לדחות אותם כדי לבחון אותם על פי הקריטריונים החדשים?

<אילת מלקמן:>
חלקם כבר יצאו במתווה הזה. כן. יש דברים שעל הפרק שיצאו במתווה הזה.

<יוסי אוחנה:>
אני ממרכז השלטון המקומי.  יש לי שתי הערות כאשר הראשונה, החשובה ביניהן, היא שאנחנו בעד התיקון המוצע לסעיף קטן (ד), סעיף 5. שתי ההערות שמתייחסות לזה הן, האחת, לגבי שירותי חינוך ייחודיים. ההצעה קובעת שירותי חינוך ייחודיים, הכנת תכנית לימודית או תרבותית ולנו לא בדיוק ברור מה הם התנאים לתכנית הזאת. אני מניח שאלה לא תנאים מצטברים. כל דבר אפשר לכלול כתכנית ייחודית. זה קצת לא ברור לנו.

הדבר השני שהיינו מבקשים הוא שיוסיפו לאותו סעיף בהתאם לכמה חוקים שעוסקים בנושא פדגוגיה וחינוך, שתהיה התייעצות עם מרכז השלטון המקומי. זה כבר קיים בחקיקה וזה לא  משהו יוצא דופן. אני מניח שהלקוח העיקרי של הסעיף הזה בין היתר יהיה מרכז השלטון המקומי ומוסדות החינוך העירוניים ולכן עדיף שזה יהיה בהתייעצות כפי שקיים בחוקים אחרים.

<היו"ר עמרם מצנע:>
אבל אין כאן חוק.

<יוסי אוחנה:>
אפשר להוסיף כסיפא לסעיף שלגבי ההתייעצות, היא תהיה עם מרכז השלטון המקומי כפי שקיים בחוק לימוד חובה, חוק ארוחה חמה וכדומה. לגבי התכנים, לגבי מה שהם קוראים חלופיות או איך שזה לא נקרא.

<היו"ר עמרם מצנע:>
מי עוד רוצה להתייחס?

<רוני ברנשטיין:>
אני ממשרד הכלכלה. כפי שהעליתי בדיון הראשון וזה נכנס לסיכום, אנחנו מבקשים ומצפים שהתקנות המאוד מתבקשות האלה יחולו באותה מידה על שירותי חינוך במשרדים אחרים כמו למשל במשרד הכלכלה נושא מעונות היום ונושא בתי ספר מקצועיים ובמשרד הרווחה עם כל המסגרות שלו. אני חושב שיש כאן עקרונות דומים ואנחנו חוזרים ומבקשים שההחלה תהיה החלה זהה למשרדים השונים.

<ישעיהו יחיאלי:>
אני מנעל"ה. ברכות על כך שאחרי חמש או שש שנים אנחנו מקבלים הצעה. אני רוצה לומר שהמכרז הסגור פותר את הבעיה באופן חלקי ביותר. הוא פשוט מונע מחברות מסחריות לגשת למכרזים, מה שוודאי חשוף לתביעות משפטיות שזה לא ענייני לעסוק בהן אבל אני אומר מבחינתי כמפעיל תכנית חינוכית 22 שנים.  אני לא רוצה לדבר על הצלחתה כי מי שיודע, יאמר. האם המדינה לא שילמה מספיק רבה געלט על מנת שנוכתר כספקים יחידים מפני שבתשובה לקול קורא מישהו כתב מכתב שגם הוא יכול? זה בסדר גמור. 

נעבור לשלב הבא. יהיה מכרז סגור, המאמץ שלנו בתור המפעילים יהיה להוריד את המחיר עד כמה שאפשר ובלבד שהזכייה תישמר בידינו. הורדת המחיר, פירושה הורדת רמת השירות. אני אתן דוגמה ממכרז שנגמר בימים אלה. היה מכרז של משרד הקליטה על שירותי המעטפת לסטודנטים עולים. בפעם שעברה ניגשו כמה גופים, נקרא להם ציבוריים מקצועיים  וגוף אחד מסחרי שמוכר לכולנו בחדר. האגודה לקידום החינוך זכתה במכרז. הגוף המסחרי שהפסיד פנה לבית המשפט. כתוצאה מזה, כדי להימנע מדיונים משפטיים, נפסל המכרז. ביקשו מהאגודה לקידום החינוך להפעיל את זה במשך שנה ויצאו למכרז נוסף. בסוגריים אני אומר, למלא מכרז, אני לא יודע כמה מהיושבים בחדר כאן התנסו בזה, נציגי הממשלה בוודאי התנסו בקריאת מכרזים שזאת בוודאי עבודה רבה, אבל למלא מכרז זאת חתיכת עבודה שגוזלת חודשים מאנשים שמפעילים תכניות חינוכיות שנה אחרי שנה במקרה הזה. יצא מכרז שני, אותו גוף כלכלי הגיע למסקנה שחבל על הזמן וחבל על הכסף ואין לו סיכוי לזכות. האגודה לקידום החינוך שהפעילה את זה במשך שנה, הקימה לצורך העניין צוות עובדים של ארבעים אנשים שלדעת המזמינים עשו עבודה מצוינת, כדי להתמודד על המשך העשייה הזאת ונאלצה להוריד את המחיר כך שהיא מכספה צריכה להשקיע בשנה מאות אלפי שקלים על מנת לקיים את שירותי המעטפת עבור משרד הקליטה. זאת אומרת, הממשלה כאילו הרוויחה  ובמקום שהיא תשים כסף, יש גוף אחר שמוכן לשלם עבור השירותים שהממשלה נותנת. זה מה שיקרה. נתבעים גופים נחמדים שיש להם הרבה זכויות במדינה שבתנאי הסף הם יעמדו ומכניסים את העניין לתחרות כאילו הדגל העיקרי הוא לא מתן שירותי חינוך אלא הדגל העיקרי הוא התחרות. זה הערך הקובע.

אני מברך את חברי היושב לימיני מפר"ח שזכה למעמד של ספק יחיד. אני שואל למה רק פר"ח. למה תכנית כמו נעל"ה או אולי טללים יכולים לקבל את אותו מעמד אחרי עשרות שנות פעילות מבורכת ולמה אנחנו צריכים כל כמה שנים להעמיד את עצמנו למבחן מחיר? על מבחן איכות אין מה להתווכח.  אני יכול להראות את המכרז בו זכינו השבוע, איך ציון האיכות היה בפער רציני שלנו מול האחרים אבל בציון המחיר אנחנו קיבלנו את הציון הגבוה ביותר כי נתנו את ההצעה הנמוכה ביותר ובלבד שנזכה. זאת הדינמיקה שתהיה. מי ייפגע בסוף? מקבל השירות וכולם נהנים, האגודות והמדינה כאחד.

לכן אני מברך על המתווה אבל אני חושב שצריך להעביר עוד כמה תכניות למסלול הראשון ולהכניס לתחרות את אותם שירותים טריים שלאחרונה נולדו ובאמת צריך לאפשר לגופים להתמודד בהם. גוף שעוסק באותו עניין למעלה מעשרים שנים, כמה אנחנו צריכים להגיד שאנחנו נחמדים וטובים ופועלים בטוהר המידות וכיוצא בזה? יש מחקרי הערכה, דוקטורטים שנכתבו, אבל כל זה כאילו לא שווה כלום והדבר החשוב ביותר הוא תחרות?
<אלון גלרון:>
אני מפר"ח. ראשית, אני רוצה לברך, כמו קודמי, על הרגע המיוחל הזה אליו הגענו ועל כך שהדברים מגיעים לכדי סיכום. אני לא יכול לומר את הדברים שהוא אמר בצורה יותר טובה אלא רק יכול לחזק את מה שהוא אמר בהקשרים הספציפיים האלה.

אני רוצה להוסיף על מה שאמר מר ברנשטיין ממשרד הכלכלה בנוגע לפר"ח וזה מופנה  בעיקר לאוצר. ההגדרה שנתתם לפר"ח היא רלוונטית לא רק למשרד החינוך כיוון שיש גם אלמנטים מסוימים שקשורים במה"ט וראוי להחיל את זה גם על אותן פעולות. אני רוצה שזה יהיה ברור גם בפרוטוקול וגם להבא שיש קבוצה גדולה יותר של סטודנטים שצריכים להיכלל בתוך הסיפור הזה.

<דוד מהרט:>
שלום. אני מנהל מרכז ההיגוי של עולי אתיופיה. גם  אני מצטרף לדבריו של ישעיהו שההצעה המוצעת כאן פותרת את הבעיה באופן חלקי, לפחות תיאורטית, כי מעשית אנחנו עוד נראה מי הם הגופים שעד היום נהנו ממכרזים  ומה הם יעשו עכשיו. נניח שזה מה שיקרה. יש בעיה מהותית בנושא של מכרזים וההצעה המוצעת לא פותרת אותה. הגוף אותו אני מנהל קיים 21 שנים ואני מנהל אותו קרוב ל-16 שנים. בגוף הזה עובדים כשבעים בני הקהילה. אני יכול לומר שהם מטובי בניה ובנותיה של הקהילה הזאת וכדי שלא יאמרו שיש כאן נחתום שמעיד על עיסתו ולכן אני אומר שמי שרוצה, שיקרא את המחקר של רמ"ה  מ-2012 עת עשו את עבודתם כעבודה מקצועית ועבודה איכותית.

העובדה הזאת שיש מכרז כל ארבע שנים, מה שהיא עושה לאותם אנשים שעובדים במסירות, ההצעה הזאת לא תפתור. האנשים האלה, עד שהם יוצרים מערכת של יחסי אמון וקשרי עבודה עם הורי הילדים, עם צוותי בתי הספר – ובעיקר אני מדבר על המגשרים הבין-תרבותיים בבתי הספר – זה דבר שלוקח זמן. באופן מהותי וקונסיסטנטי מכרז בנוי על כך שכל מציע יבוא עם האנשים החדשים שלו. אותם אנשים שהשקיעו מאמץ - והמשאב הזה הוא בסופו של דבר גם משאב של המדינה – התחלפו ויבואו אנשים חדשים. במובן הזה, כמו שאומרים הכושי עשה את שלו והכושי יכול ללכת, ותרתי משמע, יבואו אנשים אחרים.

אני רוצה לומר לך אדוני היושב ראש את העובדה שגם המכרזים מעניקים לכותבי המכרזים כוח לעשות. למשל, סתם אני אתן לך דוגמה כאשר במכרז האחרון על מרכז ההיגוי נכתב שהמגשרים יהיו לפחות  בעלי תואר ראשון. אני נותן לך דוגמה. במכרז לפני ארבע שנים נאמר שיהיו בוגרי 12 שנות לימוד. מה קרה פתאום? איזו הארה הייתה שעכשיו הם צריכים להיות בעלי תואר ראשון? אגב, מנהל המרכז במכרז הקודם היה כתוב שלפחות יהיה לו תואר ראשון ובמכרז השני כתוב שיהיה לו תואר ראשון. כלומר, יש כאן עניינים מהותיים.

אני יודע שאני חשוד כי אני מייצג גוף שמשחק במשחק הזה אבל אני באמת אומר קודם כל כאדם חברתי, כאיש שעוסק בחינוך ויש לי תואר שני בחינוך, שאני חושב שהאנשים שעוסקים בחינוך, שיש להם מודעות חברתית, צריכים להתנגד למכרזים שעוסקים בנושאים חינוכיים וחברתיים. אני לא כל כך מבין, אדוני היושב ראש, מה פה הבעיה. הרי מה אומר החוק? החוק לא אומר באופן גורף לא יהיו מכרזים. החוק אומר שתהיה סמכות לשר החינוך בנסיבות מסוימות להחליט שהוא אולי לא יצא כל ארבע שנים למכרז, אולי הוא יבחן את זה. אם הוא לא מרוצה, כמובן שהוא יכול להחליף גם אחרי שלוש שנים או אחרי שנה.

<היו"ר עמרם מצנע:>
לא. החוק לא התיימר לתת הרחבה כזאת גדולה. החוק קבע ששר החינוך יקבע כללים אובייקטיבים וישימים לא לארגון מסוים אלא בכלל, כך שהחוק לא הלך ואמר סמכות מוחלטת.

<דוד מהרט:>
אדרבה, זה רק תומך במה שאני אומר כאן. אפילו אין סמכות מוחלטת אלא סמכות שצריכה לעבור כל מיני ביקורות כדי שתהיה עניינית ואמיתית.  אני אומר, ממה נפשך, מה החשש כאן, למה מתנגדים, למה שהחוק הזה לא יעבור, למה מנסים לפתור באמצעותו.

אני אומר לך שלדעתי ההסבר הוא שעדיין יש כאן – בעיקר אנשי האוצר שאני חושב שזה המניע המרכזי שלהם הוא - קודם כל חיסכון כספי ואני חושב שאולי נמצא כאן איזשהו עניין שכאילו לכאורה נראה טוב אבל הוא לא פתר את הבעיה.
אני אומר עוד דבר אחד אחרון. הצוות אותו אנחנו מעסיקים, בעיני הם אנשים שאמורים לעבוד מודלינג עבור הצעירים והצעירות בני הקהילה אתם עובדים אבל חוסר הוודאות במעמד שלהם – הם מוגדרים כעובדי קבלן שאפשר להעיף אותם בהינף יד ולהחליף אותם והעובדה שמקום העבודה שלהם סובל מחוסר ודאות עקבי – אני חושב שהדברים האלה לא יפתרו.

הייתי מבקש שהחוק כן יקודם. כמו שאמרתי, אם בסופו של דבר שר החינוך והגורמים האחרים ימצאו לנכון לצאת למכרז, הרי החוק לא ימנע בעדם לעשות זאת אלא שיש כאן שימוש שאם ירצה, ישתמש בו, ואם לא ירצו, יוכל גם לא להשתמש בו.  הפתרון הזה המוצע הוא פתרון חלקי ולוקה בעיקר בחוסר הרב של המכרזים.  כמו שאמרתי, אני עובד 21 שנים עם הצוות שלי והמכרז באופן מובנה יוצר תחרות שלא מתחשבת בזכויותיהם של העובדים במידה רבה. בעצם יש תחרות על כסף. במכרז האחרון שפורסם על מרכז ההיגוי נאמר למשל שהמרכיבים של האיכויות יהיו שישים אחוזים מחיר זול וארבעים אחוזים איכות. כלומר, אתה יכול להיות מצוין באיכות אבל אם אתה תהיה קצת יקר במחיר, הפסדת. למשל, הנוסחה הזאת לא מובנת לי. למה למשל שלא יהיה שבעים אחוזים איכות ושלושים אחוזים מחיר? אם מה שמעניין אותנו זה להעניק איכות ושירות טוב לציבור, זה לא לחסוך כסף. למה בונים את הנוסחאות האלה? אני אומר שיש כאן עניין שההצעות האלה לא יפתרו אותו.

יכולתי למנות עוד לקויות ונקודות כשל שיש במכרזים באופן מהותי, אבל אני אסתפק בדבריןם אלה.

<היו"ר עמרם מצנע:>
תודה. יש עוד מישהו שרוצה להתייחס?

אתם רוצים להתייחס לשאלות שעלו?

<יעל פריש:>
אני  אתייחס לנקודה של יחס איכות ומחיר. אני חושבת, ואפילו התלבטתי אם לציין את זה, שזה ברור שכאשר אנחנו מדברים על אחריות של משרד החינוך, אנחנו מדברים גם על קביעת  יחס איכות-מחיר וכמובן שמשרד החינוך צריך לדאוג שהיחס יהיה כזה באופן שמקבל השירות לא ייפגע. אם זה יחס איכות-מחיר של שבעים-שלושים, אני לא נכנסת לקביעה של משרד החינוך, אבל אני חושבת שמשרד החינוך יש לו את היכולת להכריע במכרז, איזה יחס איכות-מחיר ייתן את השירות המיטבי.

<היו"ר עמרם מצנע:>
שמעת את ישעיהו מנעל"ה, את תיאור החיים שלו.

<יעל פריש:>
אני חושבת שכאשר אנחנו מדברים כאן על פטור, ולכן פר"ח לעומת נעל"ה, אנחנו באנו ובחנו האם יש מספקי שירות נוספים שיכולים לספק את השירות. בפר"ח בחנו את זה וראינו שלא ולעומת זאת נעל"ה, ולא צריך לגולל כאן את כל ההיסטוריה כאשר היה קול קורא ולקול הקורא הוגשו עוד הצעות, לכן הערכנו שלנעל"ה יכולים לספק עוד ספקי שירותים ונכון להחיל עליהם את המתווה עליו הוחלט כאן של מכרז סגור. כמובן שמשרד החינוך יקבע את תנאי הסף ויגדיר את יחס איכות-מחיר במכרז הסגור ואם האגודה לקידום החינוך היא זאת שתזכה במכרז, היא תזכה במכרז אבל זה יהיה אחרי בחינה של כל ספקי השירותים הרלוונטיים לצורך הפעלת התכנית.

<היו"ר עמרם מצנע:>
מה התשובה שלכם לשאלה האם להחיל את זה גם על גופי חינוך נוספים? למשרד הכלכלה יש בתי ספר תעשייתיים, יש לו מעונות.

<שמעון דוד:>
יש את כיתות י"ג-י"ד.

<ברוך לוברט:>
אדוני, דיברנו לפני הישיבה. אנחנו נבקש לקבל מהם את הנתונים ואנחנו בוודאי נבחן את זה לפי אותם עקרונות. אנחנו צריכים לראות את המקרים הספציפיים, לראות במה מדובר ואנחנו לכן לא יכולים כרגע לתת תשובה בנושא הזה.

<היו"ר עמרם מצנע:>
בסדר.

<מיכל אברה סמואל:>
אני מנכ"לית עמותת פידל. עמותת פידל עוסקת בחינוך מזה 17 שנים. עמותת פידל התמחתה בהכשרה וליווי של מגשרים חינוכיים חברתיים. אנחנו הכשרנו כ-144 מגשרים שהיום הם נמצאים ופזורים ברמה הארצית. אני מניחה שחלקם עובדים במרכז ההיגוי לעולי אתיופיה. אם דוד ציין את הנושא של מחקר רמ"ה, במחקר רמ"ה עלה שהמגשרים שהוכשרו על ידי עמותת פידל, הם יותר מנוסים ויש להם יכולת טובה יותר לתת שירותים.
<דוד מהרט:>
לא נכון. אני ממש מצטער.

<היו"ר עמרם מצנע:>
חברים, זה לא המקום.

<מיכל אברה סמואל:>
זאת דעתך. פידל פועלת במשך שנים גם בקידום ושילוב חברתי של יוצאי אתיופיה ולנו חשוב מאוד כאשר לאורך שנים ניגשנו למכרז של הפעלה של המגשרים ולצערי הרב לאורך שנים היה מונופול מאוד גדול ולא הצלחנו לזכות. החוק הזה נותן הזדמנות גם לגופים מקצועיים אחרים לגשת למכרז וכן לזכות בו. אני חושבת שמה שהיה לפני כמה שנים בבניית המכרז, באיכות מול תוכן, זה נותן הזדמנות לבחון מחדש את המכרזים.

במכרז הקודם  וגם לפניו, מול אודי בהט, אנחנו נלחמנו על כך שעל המגשרים לא יהיה משא ומתן, על עלות המגשרים שנקבע, כך שהשכר שלהם לא ניתן למשא ומתן ורק המעטפת הייתה המקום שיכולנו כספקים לתת מענה. המגשרים באמת נמצאים במקום מאוד חשוב שכן צריך לתת מענה מקצועי וחינוכי כדי שיוכלו לתת את אותו מענה כך שבני הקהילה ישתלבו טוב יותר גם בתוך בתי הספר ויהיה למגשרים מקום מכובד בתוך בתי הספר ולא רק כרס"רי משמעת  כאשר מגשר מנויד לארבעה או לחמישה בתי ספר אלא הוא יהיה לפחות בשני בתי ספר, שם יהיה נכון מקצועית לתת את המענה הנכון במעגלים השונים של הורים, ילדים ותלמידים.
<היו"ר עמרם מצנע:>
תודה. הנקודה ברורה. הדיון לא יכול להפוך להיות דיון כזה.

<מיכל אברה סמואל:>
אני לא מתנגחת. אני שומרת על כבודם של כל הגופים ואני לא מתנגחת עם אף אחד. לנו יש זכות מקצועית גם להביע את עצמנו.

<ישעיהו יחיאלי:>
תודה שאתה מאפשר לי לדבר פעם נוספת. מאחר שהוזכר קול קורא בענייננו, אני מבקש לדייק את העובדות. בקול קורא ראשון בעניין נעל"ה לא פנה אף אחד. בקול קורא שני פנו שלושה גופים. שניים מהם נפסלו על הסף. למשל, פנתה אוניברסיטה מסוימת. מה לאוניברסיטה שקיימת במקום מסוים בארץ לניהול פרויקט עולמי שעניינו להביא ילדים בגיל תיכון? לכן גורם מקצועי במשרד החינוך הסיר את זה על הסף. בא גורם שני שעוסק בילדים בחינוך היסודי ואמר שהגיע הזמן שאני אתקדם גם לחינוך העל יסודי. אמר לו משרד החינוך שב במקומך, תעשה טוב את מה שאתה יודע לעשות. נשאר גוף אחד.

בשני מכרזים בתחילת שנות ה-2000 היינו צריכים להתמודד במכרזים והמכרזים נפסלו בגלל פערים בלתי סבירים בין המציעים, מפני שגוף אחד בא עם הניסיון והאחריות וגוף שני בא כדי לזכות. מבחינת קריטריוני האיכות, היינו באותו ציון. מה הבעיה? לי יש תואר איקס, המתחרה שלי הביא אחד יותר. אני מעסיק פסיכולוגים כאלה, הוא הביא פסיכולוגים יותר טובים. על הנייר. אבל כשזה בא למשל לשאלה איך ממיינים מועמדים לנעל"ה בחוץ לארץ, אמר המתחרה למה צריך לשלוח פסיכולוגים מהארץ? בואו ניקח פסיכולוגים שחיים שם, במקרה הזה בברית המועצות לשעבר, והם יעשו עבורנו את המיון. מבחינת האיכות, כל המומחים קבעו שזה אותו דבר. אלה אותם אנשים שכאשר הם באים לכאן, הם אפילו לא מוכרים כפסיכולוגים. הם מוכרים כבעלי תואר שני והם צריכים ללמוד הכול מחדש. אז מה? על מה הייתה התחרות? מי ייתן לילד של ההורה  שמעוניין שילדו יבוא מחוץ לארץ את הפסיכולוג הזול יותר. כאשר ביקר אצלנו פרופסור ירון זליכה – אז הוא עוד לא היה פרופסור אבל היה החשב הכללי – שאלתי אותו: אם היית הורה בקנדה ששוקל לשלוח את הילד שלו למדינת ישראל, והיו אומרים לך שאם הילד שלך יזדקק לטיפול פסיכולוגי, יטפל בו הפסיכולוג הזול יותר, האם זה היה מושך אותך לשלוח את הילד לתכנית או לא? 

אני שוב חוזר למה שאמרתי קודם. אני חושב, וזה לא מקרה שלא יושב כאן איש ממשרד החינוך מהתוכן. יושבים כאן משפטנים וחברתי אורנה הממונה על המכרזים אבל אנשי התוכן לא כאן. כאילו כל הזמן אומרים להם שזה החוק ואין ברירה. בא חבר הכנסת מצנע ואומר שנתקן את החוק. אומרים, אין צורך אלא נמצא פטנט אחר. לא צריך לתקן את החוק, נעשה תחרות רק בין עמותות.

<היו"ר עמרם מצנע:>
דרך אגב, זה לא התיקון. זה לא בין עמותות אלא  מכרז סגור אומר שמשרד החינוך בעצם קובע מי נכנס לתוך המכרז הסגור.

<ישעיהו יחיאלי:>
ומי שלא נכנס לרשימה, מיד יעתור וישאל למה הוא לא יכול להיכנס. הנה, ראית כאן דוגמה בשידור חי.

<מיכל אברה סמואל:>
מה הקשר?

<ישעיהו יחיאלי:>
לכן אני חוזר ומבקש מטעם המפעילים.  הפתרון המוצע לגבי תכניות כמו נעל"ה אינו פתרון. הוא פשוט גורם להשחתת המערכת הזאת באופן מתמשך אלא שבמקום שנעמוד בתחרות מול עשרים גופים, נעמוד מול שישה גופים ואולי עוד ארבעה יבקשו גם הם להיכלל.
<היו"ר עמרם מצנע:>
באופן תכליתי אני מבין שכרגע הבעיה פתורה.

<ישעיהו יחיאלי:>
לא. ממש לא. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
אתה אומר שזכיתם במכרז.

<ישעיהו יחיאלי:>
לא. סיפרתי על מכרז אחר. מבחינת נעל"ה, אנחנו ב-31 באוגוסט מסיימים את החוזה. יש לנו הודעה בעל פה שיש כוונה להאריך את החוזה אבל מזה לא מעסיקים אנשים.

<היו"ר עמרם מצנע:>
מישהו מהאנשים המקצועיים רוצה להוסיף משהו? אני מקווה שאתם קשובים לבעייתיות. יש לי המון סימפטיה גם לעבודה שהשקעתם ולרצון באמת למצוא כלים. גם אמרנו את זה בפגישות אחרות. יש כאן בעיה והבעיה מתמקדת בכך שאנחנו רוצים להשתכלל ואנחנו נמצאים פוגעים בלב התכניות. אני לא יודע איך מרבעים את המעגל הזה. שוב אני אומר, ולא מהפה והחוצה, שכל גישת המכרזים היא נכונה אבל היד שקבעה ומתירה צריכה גם לדעת איפה שמים את הקווים.

אם הבאנו למצב שדוגמת נעל"ה ודוגמת מקומות אחרים שעובדים כבר – אנחנו חכמים רק עם השנים במירכאות – 15, 20, 30 שנים לא יכול להיות בהגדרה בכלל, בלוגיקה, איזשהו גוף שלא עשה את הדבר הזה. יש לו כישורים כלליים והוא עכשיו מתמודד כדי להיכנס בנעלי מי שעשה את התפקיד הזה במשך עשרים-שלושים שנים. 

איך מונעים כמובן מונופול  שיש למישהו להמשיך ולעשות ולעשות ואולי גם לעשות את זה לא מספיק טוב. אני לא יודע לתת לכם תשובה אבל יש כאן בעיה. לא תמיד אנחנו מצליחים להתמודד נגד הכבלים הבירוקרטיים שאנחנו מציבים על עצמנו כדי למנוע שחיתויות וחוסר יעילות וכדומה.

<יעל פריש:>
אני אנסה להתייחס ואני מקווה שאני אצליח להבהיר את הנקודה. קודם כל, מהותית. יש כאן באמת לא מעט שאלות בכל מה שדנים כאן בשולחן ואנחנו מתמקדים בנישה מאוד מסוימת של הבעיה. קודם כל,  הבעיה היא באופן כללי על הפרטת שירותי חינוך ויכולים לשאול את השאלה האם נכון או לא נכון. שאלה שנייה היא איך משרד החינוך באמת יוצא למכרזים, יחס איכות-מחיר, המועדים של המכרזים וגם זאת שאלה שחשוב לבחון. הנקודה השלישית היא באמת הפטור, הבעיה אותה אנחנו מעלים כאן.

אני חושבת שברגע שהחלטנו שיוצאים למיקור חוץ, עברנו את השאלה הראשונה והוחלט - הפרטה היא מילה אולי קצת כבדה  - שבנושאים מסוימים יוצאים למיקור חוץ ולא המשרד עושה אותם באופן עצמאי, יש כללים. יש את דרך המלך שהיא מכרז ויש את כל תקנות חוק חובת המכרזים. כמובן שבתוך תקנות חובת המכרזים אנחנו צריכים למצוא את הדרך להתנהל בצורה הטובה ביותר כמו שציינת כדי שבאמת נקבל את השירות המיטבי.

אני חושבת שנעשתה כאן עבודה יחד עם הגורמים המקצועיים במשרד, בייחוד על הפרויקט של נעל"ה למרות שאני מעדיפה לא להתייחס לפרויקט ספציפי. זה לא נעשה רק ברמת המשפטנים או החשבים  או עובדי משרד האוצר אלא נעשתה עבודה ונעשה בירור גם עם הגורמים המקצועיים במשרד. נבחנו הרבה פרויקטים לגופם וכאשר ראינו שפרויקט מסוים יוכל להיעשות על ידי יותר מספק אחד, אנחנו חושבים שנכון לבחון את זה. יכול להיות שבאמת בסופו של דבר האגודה לקידום החינוך למשל תזכה במכרז  להפעלת נעל"ה אבל זה יהיה אחרי בירור ואחרי מתן אפשרות לעוד גורמים לגשת למכרז. אני חושבת שיש לנו כאן דוגמה חיה לגוף שמנסה, ובגלל כל המונופולים האלה שיוצרים הפטורים לא מצליח להתמודד, ויכול להיות שהוא נכון וצריכה להיות לו ההזדמנות להתמודד. אני חושבת שבהוראה הזאת, זה מה שאנחנו מאפשרים.  בהוראה הזאת יש שני פרויקטים שאנחנו חושבים שבאמת אין גורם נוסף שיכול לעשות ולכן נתנו להם פטור גורף שעדיין צריך לעבור ועדת פטור באוצר – שזה תהליך כבר יותר טכני ובירוקרטי – ופרויקטים בהם הטלנו את רוב האחריות על היחידות המקצועיות של המשרד לבוא ולבחון מתוך הכרות עם השטח ומתוך הבנה שלו של מי נכון שיספק את השירות, מי הספקים אליהם אפשר לפנות. שוב, לא הגבלנו כאן אם אלה יהיו שניים, שלושה, ארבעה או חמישה מציעים אליהם יפנו. באמת מירב האחריות כאן היא על היחידה המקצועית במשרד לבחון את זה ולהגיש לוועדת המכרזים את רשימת הספקים האפשרית וגם כמובן לבנות את המכרז באופן הטוב ביותר כך שיחס איכות-מחיר ייתן את השירות הטוב ביותר.

<ברוך לוברט:>
אדוני, עוד הערה קצרה. צריך אולי לשים לב שהוראת התק"ם לא מונעת כמובן את השימוש של המשרד מהכלים שיש היום בחוק, בעיקר בתקנות חובת המכרזים. אנחנו לקחנו את המסלול של פרויקטים ייחודיים ולקחנו שני פרויקטים שאנחנו כבר היום יודעים – בחינות הבגרות ופר"ח – שהם באמת ייחודיים ברמה הזאת וגם אצלנו במשרד האוצר יש את ההבנה שיש אפשרות לעשות כאן שימוש בספק יחיד.  זה כמובן לא אומר שאם יש איזשהו פרויקט שאדוני תיאר אותו של איזשהו גוף שבגלל שהוא כבר שלושים שנים נותן את השירותים ואנחנו יודעים שהוא היחיד שיכול היום לתת את השירותים, אז כמובן שעדיין המשרד, גם עם הוראת התק"ם הזאת, יכול עדיין לעשות שימוש בתקנות הפטור הקיימות. יש לנו תקנת פטור של ספק יחיד ואם הוא משתכנע שמדובר בפרויקט שיש לגביו רק ספק יחיד שיכול לתת את השירותים, עדיין הוא יכול לעשות שימוש בתקנות. אנחנו פשוט נתנו הקלה לפרויקטים החינוכיים במסלול הראשון, שאפילו כאשר יש מספר ספקים אנחנו למעשה נותנים את הפרשנות להוראות היום הקיימות ומאפשרים למשרד, במקום לבנות איזשהו מאגר של ספקים וכולי, פרוצדורה יותר ממושכת, לקחת, אפילו כאשר יש מספר ספקים, אנחנו מקלים על המשרד ומאפשרים לו לקחת רק את הרלוונטיים ואת אלה שהוא משוכנע שהם יכולים לתת את השירותים וביניהם, בקבוצה הקטנה הזאת, לעשות את התחרות. כמובן שאם אין קבוצה כזאת ויש רק אחד ואין בלתו, יש את  תקנות הפטור הקיימות היום. הוראת התק"ם לא מונעת כמובן את המסלולים הרגילים והקיימים שיש לנו היום בתקנות.

<היו"ר עמרם מצנע:>
אגב, חלק  מסוגי השירותים, אחד הפתרונות הוא לחלק אותם בין כמה זכיינים כאשר אין משמעות לריכוזיות או למרכזיות של העניין. אז אתה גם מייצר לעתיד תחרויות אמיתיות כי אחרת אין תחרות כי יש לך גוף עם ניסיון וגופים אחרים שהם לא התנסו בעניין הזה. הלא בדרך כלל במכרזים, גם של כוח אדם וגם של ספקים, אתה תמיד אומר שדרוש ניסיון בנושא הספציפי. יש עכשיו דוגמה ואני מניח שמשרד החינוך יבוא לשולחן הזה לגבי סיפור  הפעלת בתי ספר תיכוניים.

<אילת מלקמן:>
כן. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
גם זה סיפור בעייתי, איך אתה נכנס  לזה.

<אילת מלקמן:>
האמת היא שדווקא בנושא הזה אנחנו עובדים יחד עם משרד הפנים.

<היו"ר עמרם מצנע:>
אני יודע. אני מכיר. אני אומר לשאלה איך אתה נכנס להיות עם ניסיון אם לא ניתנה לך ההזדמנות להיות עם ניסיון. אם לא ניתנה לך ההזדמנות לנהל שניים-שלושה בתי ספר תיכוניים, איך אתה בכלל ניגש?

<אילת מלקמן:>
דווקא בבתי הספר המטריה היא אחרת מכיוון שבית ספר לא צריך להיות בית ספר מטעם רשות. כאשר אתה רוצה להיות בעלות על בית ספר, אתה מגיש רישיון על פי חוק פיקוח על בתי ספר ואתה יכול לנהל בית ספר.

<היו"ר עמרם מצנע:>
לא. אני מדבר על רשת.

<אילת מלקמן:>
אין הגדרה. בעלות יכולה לצבור ניסיון מעצמה, לפתוח, להגיש רישיון, לעמוד בכל תנאי הרישיון ולנהל בית ספר. אז לאט לאט אתה יכול לבנות את הניסיון.

<היו"ר עמרם מצנע:>
זאת אומרת שאת שמה תנאי סף. אם אתה רוצה להתמודד במשרד של עיר מסוימת על בתי הספר, אתה צריך לבוא ולומר שיש לך ניסיון.

<אילת מלקמן:>
נכון.

<היו"ר עמרם מצנע:>
אתה לא יכול לבוא בלי שיש לך ניסיון באיזשהו בית ספר.

<אילת מלקמן:>
וזה בסדר גמור. אני לא רוצה שיתגלחו על תלמידי הרשות פעם ראשונה. קודם שיתחילו ויצמחו.

<היו"ר עמרם מצנע:>
חבר הכנסת נהרי, סגן שר החינוך לשעבר.

<משולם נהרי:>
ועובד משרד החינוך ומי שפרסם מכרזים. אני תהיתי מה יהיה אחרי כמה חודשים בהם יושבים על המדוכה.
<היו"ר עמרם מצנע:>
למה כמה חודשים?

<משולם נהרי:>
שנה. מה יקרה אחרי שנה, איזו בשורה תבוא, איזה פטנט ימציאו שיקל על התפקוד של משרד החינוך ולא של הגופים? אני מסתכל בהצעה והאמת שעוד לא קראתי אותה בעיון ואם אני מבין נכון, אולי אני טועה, בעצם מאפשרים מכרז סגור. לא מכרז פומבי אלא פטור ממכרז פומבי ויהיה מכרז סגור במסגרתו תהיה פנייה למספר מצומצם של ספקים מתוכם יבחרו את המתאים ביותר.

אני חושב שעדיף כבר ללכת למכרז רגיל, למכרז פומבי. מי אמר שזה יותר טוב? זה יותר גרוע. מכרז פומבי, לא כולם רצים אליו. אם זה לא גוף רציני, הוא לא הולך למכרז הזה. כאן בא משרד החינוך ויתחיל להזמין גופים ואם הוא מזמין אותם, זה אומר שהוא בדעה, הוא כבר הביע את דעתו, שהגוף הזה הוא באמת אלטרנטיבה, שהגוף הזה באמת יכול להפעיל את הפרויקט והוא כבר בוחר אותו. זה כמו שעושים במכרז פומבי שהרי מצמצמים. גם במכרז פומבי אליו ניגשים עשרות, מצמצמים אותם לאלה שכדאי לקיים דיון ולראות את ההתאמה שלהם לפרויקט.  אם כן, אני חושב שזה יותר גרוע. ביקש לעשות קרניים וניטלו אוזניים. אם אחרי שנה זאת ההצעה, אני חושב שאנחנו חייבים לרוץ עם החקיקה ולקדם אותה.

אני חושב שגם האוצר וגם משרד המשפטים לא יעשו חיים קלים למשרד החינוך, בטח לא בתחום חובת המכרזים ולא חסרים פטנטים שהם בעצם אחיזת עיניים. זה לא יפתור את הבעיה אלא זה יקשה על הגופים. לא לזה התכוונו עת ביקשנו להגיש הצעת חוק.

אני מבקש מהיושב ראש, בוא נמשיך ונקדם את הצעת החוק. זה לא רציני.

<היו"ר עמרם מצנע:>
אנחנו צריכים לסכם את הדיון הזה. אני מודה שגם אני לא משוכנע שאנחנו מצליחים להתמודד עם לב הבעיה אבל אחרי שמשרד החינוך ומשרד האוצר, בליווי המשפטנים, הגיעו - - -

<משולם נהרי:>
משרד החינוך שבוי. אני אומר את מה שהם לא יכולים לומר.

<היו"ר עמרם מצנע:>
תאמין לי שאני מבין למה אתה מתכוון.

<משולם נהרי:>
אני מכיר את הנפשות הפועלות. גם לי הייתה הכרות אתם.

<היו"ר עמרם מצנע:>
מאחר ומשרד החינוך ומשרד האוצר, בגיבוי המשפטנים, הגיעו להבנות שאולי יש בדרך הזאת משום הקלה מסוימת שתאפשר למשרד החינוך יתר גמישות בתהליך מכרזים לאספקת שירותים, אני לא יכול אלא לקבל את זה.

<ישעיהו יחיאלי:>
אפשר לשאול משהו?

<היו"ר עמרם מצנע:>
לא. אני מסכם את הדיון. יש גם התחייבות של הוועדה לא לקדם את החוק בלי הסכמה של הצדדים.

<ישעיהו יחיאלי:>
לפחות שיאפשרו לנו לקרוא אותו.

<היו"ר עמרם מצנע:>
תקבלו לקרוא.

<ישעיהו יחיאלי:>
אחרי שיתקבל?

<היו"ר עמרם מצנע:>
החוק כרגע מוקפא. אנחנו נסמן לעצמנו דיון בעוד כשנה בו נבחן באופן פרקטי את  היישום.

<משולם נהרי:>
תזכה לאריכות ימים. עוד שנה.

<היו"ר עמרם מצנע:>
נהרי, לך יש הרבה יותר ניסיון ממני ואתה יודע טוב ממני. קודם כל, זאת סגולה לאריכות הקואליציה שאני לא מהמייחלים להארכת חייה. אתה יודע יותר טוב ממני, יש לך הרבה יותר ניסיון, שללא הבנות והסכמות לא נקדם את החוק. הוא יגיע להצבעה והממשלה תתנגד והוא ייפול. לכן אני מנסה  למצוא את הדרך. נעשה כאן מאמץ ואני בהחלט אמרתי בפתיחת הדברים,  ואני חושב שמגיע גם לאנשי משרד האוצר, משרד המשפטים ומשרד החינוך. נעשה כאן מאמץ. אני מסכים שלא נעשה ניסיון אמיתי לחשוב מחוץ לקופסא. נעשה כאן מאמץ ואני מכבד אותו ואני מקווה שיותר ממה שכתוב בנהלים, תהיה גמישות מחשבתית כדי באמת לא לשפוך את התינוק עם המים. זאת אומרת, לא למצוא את עצמנו מסובכים, מוציאים הרבה אנרגיות ונשארים באותו מקום או אפילו מזיקים לעניין.

נדמה לי שאת אמרת – לא במלים האלה אבל אני אומר את זה – שאבי אבות הטומאה הוא הפרטת מערכת החינוך וגם זאת מדיניות של פחות עובדים במערכת החינוך ויותר מערכת חופשית. יש דברים שלא מפריטים. כאשר לתחום כל התקציב או חלקו הגדול  הוא ממקורות ציבוריים, אין שום סיבה שזה לא יבוצע על ידי הממשלה עצמה.
ביום רביעי יש לנו דיון במסגרת יום ההעסקה הישירה על נושא של עובדי קבלן והפרטות למיניהן. תראו לאן זה מוביל ולהיכן זה מביא. זה לא הדיון אבל אני אומר שבזה את צודקת. הממשלה החליטה להפריט והיא מפריטה. יש הפרטות מאוד מוצדקות ואנחנו עדים להפרטות שהיו בנושאים רבים אבל במערכת החינוך, בלב העניין של מתן שירותי חינוך, לא שירותים אדמיניסטרטיביים,  בעיני זאת תקלה.

שוב, כפי שאני אומר, לאחר שיש כאן הסכמה של שלושת המשרדים העיקריים או שני המשרדים העיקריים בגיבוי משרד המשפטים, לי לא נותר אלא לתת הזדמנות ואני מקווה שכולנו נהיה באותו מקום ובאותו מעמד בעוד שנה ונבחן באמת את העניין.

<משולם נהרי:>
אני מתנגד. אני מבקש להעמיד את זה להצבעה ואני מתנגד.

<היו"ר עמרם מצנע:>
להעמיד להצבעה, אז אנחנו נקיים דיון נוסף.

אני מבקש שכל אותם מכרזים או סיום אספקת שירותים שעומדים על הפרק ועדיין לא הוכרעו באופן מוחלט ויש אפשרות לעכב אותם, להשהות אותם ולעצור אותם, כדי לבחון אותם, על פי הנהלים החדשים האלה. זה נכון גם לגבי מכרזים שכבר נמצאים בתהליך אבל עוד לא נקבע הזכיין. זה מאפשר, לפי מיטב זכרוני מבחינה משפטית, לעצור, לבחון מחדש, לתת עוד זמן ולראות איך זה עומד במבחן הכללים החדשים.

אני אבדוק עם היועצת המשפטית האם זה דבר שמחייב הצבעה.

<משולם נהרי:>
כן. כל סיכום של הוועדה.

<היו"ר עמרם מצנע:>
אם זה כך, נתגייס ונקיים הצבעה.

<משולם נהרי:>
בסדר. יהיה עוד דיון.

<היו"ר עמרם מצנע:>
תודה רבה לכם.

<הישיבה ננעלה בשעה 10:50.>