PAGE  
2
ועדת הכנסת
05/03/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 77>
מישיבת ועדת הכנסת
יום רביעי, ג' באדר ב התשע"ד (05 במרץ 2014), שעה 9:00
<סדר היום:>
<סדרי דיון מיוחדים בהצעות חוק>
נכחו:

<חברי הוועדה:> 
יריב לוין – מ"מ היו"ר
רוברט אילטוב

באסל גטאס
אילן גילאון

אחמד טיבי

איתן כבל

דב ליפמן

אברהם מיכאלי

אורי מקלב

משה זלמן פייגלין

דוד רותם

מאיר שטרית

איילת שקד

שמעון אוחיון

משה גפני

נסים זאב
דב חנין

חמד עמאר

עדי קול

רות קלדרון

זבולון קלפה

<מוזמנים:> 
מזכירת הכנסת ירדנה מלר הורוביץ
<ייעוץ משפטי: >
ארבל אסטרחן
<מנהלת הוועדה:>
אתי בן יוסף
<רישום פרלמנטרי:>
יעקב סימן טוב
<סדרי דיון מיוחדים בהצעות חוק>
<היו"ר יריב לוין:>
בוקר טוב, רבותיי. אני פותח את הישיבה. על סדר יומנו קביעת סדרי דיון מיוחדים בהצעות החוק הבאות: הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון); הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 62), התשע"ד-2014. מה שנקרא חוקי המשילות; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 19), התשע"ד-2014; הצעת חוק שירות לאומי-אזרחי, התשע"ד-2014. מה שנקרא חוקי הגיוס או השוויון בנטל; והצעת חוק-יסוד: משאל עם.
רבותיי, ההסדר, אני - - -

<דב חנין:>
המילה הסדר - - -

<היו"ר יריב לוין:>
מאה אחוז. אני באתי בדברים עם יושב ראש האופוזיציה ועם יושב ראש סיעת האופוזיציה הגדולה, חברי הכנסת יצחק הרצוג ואיתן כבל, במשך תקופה ארוכה. אני ער לקשיים שעמדו גם בפניהם בלהגיע לאיזושהי נוסחה מוסכמת מבחינת האופוזיציה, ועד רגע זה לא קיבלתי שום הצעה באמת קונסטרוקטיבית ומעשית מבחינת האופוזיציה שאפשר היה בכלל לנסות להתדיין עליה ואולי להגיע לאיזשהן הבנות.

<אחמד טיבי:>
אני חושב שחבר הכנסת איתן כבל מגיע עוד דקה או שתיים. אפשר - - -

<היו"ר יריב לוין:>
אין בעיה. בכל מקרה, חבר הכנסת איתן כבל שיגר אליי אתמול בערב מכתב שבו הוא ביקש שיוקצה לכל אחד מהנושאים לפחות שלושה ימי דיונים, דבר שאין לו כמובן תקדים. השבתו לו במכתב מפורט שכמובן בו הדגשתי את זכותו של המיעוט שדעתו תישמע; ולא רק את זכותו של המיעוט, אני חושב שזו זכותה של הכנסת כולה שדעת המיעוט תישמע. ויחד עם זאת, כמובן אין בזה כדי לשבש את עבודת החקיקה וכדי להביא למצב שהדבר הזה יסכל את החקיקה.
לפיכך, אני מוכרח לומר לא ברצון רב אלא בצער גדול אבל בלית ברירה, ועל מנת שלא נגיע למצב של סיכול תהליך החקיקה, אני מבקש להציע את סדרי הדיון הבאים: על פי הסמכות שיש לנו בהתאם לסעיפים 19(א) ו-98 לתקנון הכנסת, כאשר ביום שני, ח' באדר ב' התשע"ד, 10 למארס 2014, תיפתח המליאה בשעה 11:00, והיא תיפתח בדיון בהצעות להביע אי אמון בממשלה, אם יהיו. לאחר מכן ייפתח הדיון בהצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון), וחוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 62), התשע"ד-2014, כאשר יושב ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט יציג את ההצעות ולאחר מכן תחלנה הנמקת ההסתייגויות במשולב לשתי ההצעות שתימשך עד לשעה 23:00. ב-23:00 יושב ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט יהיה רשאי להשיב למסתייגים, ותחל ההצבעה על הצעות החוק.
ביום שלישי, ט' באדר ב' התשע"ד, 11 למארס 2014, תיפתח המליאה בשעה 13:00 בנאומים בני דקה. לאחר מכן יחל הדיון בהצעות חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 19), התשע"ד-2014, וחוק שירות לאומי-אזרחי, התשע"ד-2014. יושבת ראש הוועדה המיוחדת שדנה בהצעות החוק תציג את ההצעות. לאחר מכן תחל הנמקת ההסתייגויות במשולב לשתי ההצעות. ההנמקה תימשך עד לא יאוחר מהשעה 23:00. ב-23:00 בלילה יושבת ראש הוועדה תהיה רשאית להשיב למסתייגים, ותחל ההצבעה על הצעות החוק.
ביום רביעי, י' באדר ב' התשע"ד, 12 למארס 2014, תיפתח המליאה בשעה 11:00, כרגיל. אחר סדר היום הרגיל – שאילתות, חקיקה פרטית ונאום ראש ממשלת בריטניה – ייפתח הדיון בחוק יסוד משאל עם. יושב ראש הוועדה המשותפת שדנה בהצעת החוק יציג את ההצעה, ולאחר מכן תחל הנמקת ההסתייגויות שתימשך עד לא יאוחר מהשעה 23:00, כאשר ב-23:00 בלילה יושב ראש הוועדה יהיה רשאי להשיב למסתייגים ותחל ההצבעה על הצעות החוק.
<דב חנין:>
אתם באמת רוצים את המבוכה הזו - - - ראש ממשלת בריטניה בעיצומו של הבלגן הזה?
<היו"ר יריב לוין:>
מסגרת הזמן הניתנת לחברי הכנסת בדיונים תחולק על ידי מזכירות הכנסת לגבי כל אחד משלושת ימי הישיבות באופן הבא: שלושת רבעי לסיעות האופוזיציה, ורבע לסיעות הקואליציה. החלוקה הפנימית בתוך סיעות הקואליציה והאופוזיציה תיעשה בהתאמה על ידי הסיעות עצמן. אם לא תהיה הסכמה, החלוקה בתוך האופוזיציה או בתוך הקואליציה בהתאם תהיה על פי גודל הסיעות.

במהלך ההצבעות על הצעות החוק האמורות, בכל אחד משלושת ימי הישיבות הנ"ל, לא יתקיימו יותר מארבע הצבעות שמיות לפי דרישת חברים מסיעות האופוזיציה או רוב חברים מסיעות האופוזיציה, ולא יותר מארבע הצבעות שמיות לפי דרישת חברים מסיעות הקואליציה או רוב חברים מסיעות הקואליציה.
אני כבר אומר בפתח הדיון שאם תהיינה באמת בקשות סבירות והגיוניות לתוספות זמן או לדברים מהסוג הזה, אני בהחלט מסכים. אין לי שום רצון. להיפך, יש לי רצון שיהיה דיון מלא, מפורט. אני רוצה להזכיר שמדובר בהצעות חוק שנדונו בהרחבה במליאה בקריאה הראשונה, שנדונו במשך חודשים ארוכים בוועדות, התקיים לגביהן דיון ציבורי רחב, ואני חושב שבהחלט ראוי ונכון שאנחנו נקיים גם בקריאה השנייה והשלישית דיון מקיף, ממצה; ועם זאת באמת דיון ענייני ודיון כזה שבסופו גם תהיינה הצבעות, ואפשר יהיה בשים לב לעובדה שאנחנו נמצאים ערב היציאה לפגרה, ובשים לב לעובדה שבאמת תפקידנו הוא לקיים גם הליך תקין, מצד אחד, וגם לאפשר בסוף קבלת החלטות והצבעות בצורה מסודרת. אני חושב שבסך הכול ההסדרים האלה הם מאוזנים.
<באסל גטאס:>
נו, אז למה אתם ממהרים? מה אתם ממהרים עם החוק - - - למה צריך - - - 
<היו"ר יריב לוין:>
אני גם רוצה לציין שעל מנת לאפשר באמת היקף מספיק של שעות דיון, אנחנו מציעים גם ביום שני וגם ביום שלישי להקדים את שעות פתיחת המליאה באופן ניכר, - -
<באסל גטאס:>
- - - מה קורה אם זה נשאר - - -

<היו"ר יריב לוין:>
- - והדבר הזה גם הוא נעשה על דעתו של יושב ראש הכנסת.
רבותיי, אני פותח את הדיון. אני רק מבקש, מי שמעוניין לדבר, נרשם כבר חבר הכנסת דב חנין, חבר הכנסת באסל גטאס, חבר הכנסת איתן כבל. אני ברשותכם אאפשר לדוברים על פי סדר הרשמתם. חבר הכנסת דב חנין. אני רק מבקש באמת להתכנס למסגרת זמן סבירה של שלוש-ארבע דקות לכל דובר – חבר הכנסת אחמד טיבי גם כן – כדי שאנחנו נוכל לשמוע את כולם ולקיים הצבעה מסודרת.
בבקשה, חבר הכנסת דב חנין.

<דב חנין:>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה. אנחנו נמצאים במצב יוצא דופן ומיוחד בכנסת, אבל לא במונחים האלה שסעיף 98 לתקנון קובע אותם. סעיף 98 לתקנון אומר: "בדיון בהצעת חוק תקציב המדינה, ובמקרים אחרים יוצאים מן הכלל, רשאית ועדת הכנסת לקבוע סדרי דיון מיוחדים, לרבות קביעת מסגרת הדיון וזמני הדיון". אני רוצה לקבוע כאן באופן קטגורי, אדוני היושב-ראש, שאנחנו לא נמצאים במצב, במקרה אחר, יוצא מן הכלל. זה שלקואליציה יש רצון פוליטי להעביר שלושה חוקים כבדי משקל, דרמטיים, היסטוריים, בשבוע אחד, כי זה נוח לכם, זה לא מצב יוצא מן הכלל. אם זה יכול להיחשב כמצב יוצא מן הכלל אז אין לנו כלל. אין לנו כללים. ואולי כדאי שנגיד את זה בגלוי וביושר שאין כלל, והיוצא מן הכלל הוא כאשר נוח לקואליציה, שזו כל הזדמנות פוליטית. שזו כל הזדמנות פוליטית.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר, וגם את זה אני רוצה לומר באופן קטגורי: אין תקדים בהיסטוריה של הכנסת ששינויים בשיטת הממשל נדונו במתכונת של סדרי דיון מיוחדים. אין תקדימים למהלך כזה. העובדה שאין תקדימים למהלך כזה אומרת שאנחנו מייצרים פה תקדים ראשוני, מסוכן ביותר, שאומר שגם את כללי היסוד של השיטה ניתן לשנות בהתעלמות מהשיטה עצמה. אפשר לשנות את כללי השיטה בהתעלמות מכללי המשחק, מהכללים הפרוצדוראליים, מההוראות של תקנון הכנסת. המהלך הזה הוא מהלך חמור, הוא מהלך מסוכן, הוא מהלך שאי אפשר להשלים איתו.
התקדימים שהיו קיימים, תתייחס אליהם בוודאי היועצת המשפטית של הכנסת. הסעיף קובע במפורש מצב שמאפשר דיוני תקציב. אנחנו לא בתקציב. אנחנו מדברים על החלופה השנייה של מקרים אחרים יוצאים מן הכלל. הסברתי, זה איננו מקרה יוצא מן הכלל מן הסוג הזה.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר שסדרי הדיון שאתה הצעת חורגים אפילו מסדרי הדיון המיוחדים שנקבעו בעבר לענייני תקציב. סדרי הדיון המיוחדים שנקבעו בעבר לענייני תקציב כן נתנו לחוק ההסדרים ולחוק התקציב שלושה ימי דיון. אלה היו סדרי הדיון המיוחדים שהכנסת קבעה, במצבים שבהם היא כבר קבעה סדרי דיון מיוחדים. כשהיא קבעה סדרי דיון מיוחדים היא נתנה שלושה ימים לדיון בתקציב, שזה דבר שכתוב בתקנון. זה דבר שמאופשר בתקנון. אתם עושים עכשיו חטא כפול: אתם גם הולכים על משהו שהוא לא אפשרי מבחינת התקנון, כי זה לא המקרה האחר היוצא מן הכלל. ממש לא המקרה האחר היוצא מן הכלל. וגם אתם קובעים סדרי דיון מיוחדים שהם חורגים בהרבה מסדרי הדיון המיוחדים שהכנסת קבעה כשהיא כבר קבעה סדרי דיון מיוחדים.

אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתייחס בקצרה לאחד החוקים, אחד משלושת החוקים שאתם מנסים לקדם. אני רוצה להתייחס בקצרה לאחד החוקים שנמצאים על שולחנה של המליאה, ואני מתכוון לחוק המשילות. בחוק הזה קיימנו בוועדת חוקה, חוק ומשפט 30 ישיבות. אתה צודק, הרבה ישיבות. שמענו המון חוות דעת מקצועיות. שמענו ניסיון מן העולם. בדברים האלה חשוב לשתף את המליאה.

אני מקדים ואומר את הדברים האלה מכיוון שכל מה שאני אומר בהמשך אני לא רוצה שהוא ייחשב ואסור לו להיחשב לפיליבסטר. אנחנו לא מדברים על בזבוז זמן. אנחנו מדברים על ניצול זמן המליאה לצורך ענייני של הצגת נימוקים שנוגעים לחוק המשילות.
אני רוצה, אדוני היושב-ראש, להתחייב כאן, מעל השולחן הזה, וכיוון שניהלנו פה לפני יומיים דיונים בכללי האתיקה לקבל על עצמי גם שאם אני לא אעמוד בהתחייבות הזו, זה ייחשב לי לעבירה אתית. אני מוכן להתחייב שפרק הזמן – אני כרגע רשום כראשון המסתייגים. אני לא יודע אם זה באמת מה שיהיה. זה לא הדבר החשוב. אבל אם במקרה אני כן אהיה ראשון המסתייגים, אני מוכן להתחייב ש-16 השעות שלי, אני אעמוד אותן במליאה. אני מתחייב לא לחזור על שום נימוק פעמיים, ולהציג בצורה תמציתית ועניינית מדוע חוק המשילות מלא בכשלים רעיוניים ומעשיים, ומדוע החוק הזה הוא חוק מזיק.

<היו"ר יריב לוין:>
אתה מתחייב גם שלפחות כל חברי האופוזיציה יישבו בכל 16 השעות האלה ויאזינו לכל הנימוקים האלה או שאיש לא יקשיב כי אי אפשר 16 שעות רצוף להתרכז?
<דב חנין:>
אני לא מתחייב. אני רוצה להתחייב. חלקם יקשיבו.

<אחמד טיבי:>
מה זה קשור?

<דב חנין:>
חלקם מחברי הקואליציה גם - - -. למה אתה מדבר - - -
<היו"ר יריב לוין:>
אני שואל .אני שואל. אני שואל. 

<דב חנין:>
לא, למה אתה מדבר רק בשם חברי – אני אומר גם כקואליציה.

<היו"ר יריב לוין:>
 לא, אני לא חושב שאתה יכול להתחייב בשם חברי הקואליציה. אני שואל לפחות לגבי חברי האופוזיציה, אם אתה יודע להתחייב.

<דב חנין:>
תראה, זה נכון לגבי כל - - -. אתה יכול להגיד שממילא חברי כנסת לא מקשיבים בכנסת, אז בוא נבטל את הדיונים.
<היו"ר יריב לוין:>
לא, לא, את זה לא אמרתי, חס וחלילה, חבר הכנסת דב חנין. 

<דב חנין:>
אז אני שמח שאנחנו עוד לא שם. אני שמח שאנחנו עוד לא שם.

<היו"ר יריב לוין:>
רק אמרתי שנדמה לי ש-16 שעות רצוף של נימוקים, של מסתייג אחד, אני לא בטוח שחברי האופוזיציה יהיו מסוגלים להתמודד עם המעמסה שזה יטיל עליהם.

<דב חנין:>
אל תזלזל בחברי האופוזיציה - - -
<היו"ר יריב לוין:>
לא, לא, אני אמרתי שאני לא בטוח.
<אחמד טיבי:>
זה מכוון לחברי הקואליציה יותר מאשר לאופוזיציה.

<היו"ר יריב לוין:>
אבל אני מבין מדבריך שגם אתה לא בטוח, אז לפחות בזה אנחנו מסכימים.

<דב חנין:>
לא, אני אומר, אדוני, הנימוק שלך הוא לא ענייני כי הוא חל על כל דיון בכנסת שאולי משתכנעים ואולי לא משתכנעים. אני לא יודע להגיד לך האם אנשים השתכנעו או לא. אני יודע להגיד לך שזכותי כחבר כנסת להציג את הארגומנטציה. יכול להיות שלא ישתכנעו, אז בסדר, אז ניסיתי. אבל אם אני לא יכול להציג את - - -
<היו"ר יריב לוין:>
חבר הכנסת דב חנין, אין דרך להציג את הארגומנטציה הזאת – במקום ב-16 שעות, לתמצת אותה באופן שכולם יבינו בשעה?

<דב חנין:>
היא מתומצתת מאוד. ב-16 שעות זה מאוד מתמצת.

<היו"ר יריב לוין:>
זה לא ניתן? לא ניתן - - -
<איתן כבל:>
אפשר גם במשפט. הנה, בכנסת כל יום עושים את זה.
<היו"ר יריב לוין:>
לא, לא, במשפט. חבר הכנסת איתן כבל, תמיד אפשר ללכת לקיצוניות, אבל בין הפער של משפט לשלושה ימי דיונים או 16 שעות למסתייג אחד יש גם דרך סבירה. אני לשם רוצה להגיע.
<דב חנין:>
אז אני תיכף אגיע לדרך הסבירה. אני אגיע, אני אגיע לדרך הסבירה. אבל אני אומר את הדברים כאן, בוועדת הכנסת, והם נרשמים בפרוטוקול, ואני מוכן לקבל על עצמי שאם אני לא אעמוד בהתחייבות הזאת לוועדת הכנסת, הדבר ייחשב לי, גברתי היועצת המשפטית, כעבירה אתית, ויזמינו אותי לוועדת האתיקה להסביר.

אני מוכן להתחייב שאני מדבר את 16 השעות האלה, ומעלה בהן ארגומנטים אחד-אחד שמנתחים את החוק הזה באופן ענייני. כל מה שאנחנו מדברים עליו הוא לא הזכות לפיליבסטר, אלא הזכות לנהל דיון ענייני בנושא שהוא בנפשה של הדמוקרטיה.

עכשיו, אחרי שאני אומר את הדברים האלה - - -

<רות קלדרון:>
- - - נלמד את זה ונסכם - - -

<דב חנין:>
אני ראיתי, ראיתי גם איך מקשיבים בקואליציה לנימוקים בכתב, אז אני מעדיף לנצל את זכותי לדבר בעל פה.

אני רק רוצה לומר לך, אדוני היושב ראש, שמבחינת חישובי הזמנים לפי תקנון הכנסת הסתייגויות האופוזיציה הם 650 שעות, מה שמביא אותנו ל-27 יממות מלאות, שבהן ניתן לקיים את הדיון לפי התקנון. אגב, אם הכנסת תקיים את זה במתכונת הזאת, אנחנו יכולים לנהל דיון רצוף, 24 שעות ביממה, להתפזר לשישי-שבת. גם לא לקיים את הדיונים בחג, כולל ערב פסח, אבל לקיים את הדיונים בחול המועד, ואז לפי החישוב שלי, עמיתיי חברי הכנסת, אנחנו נוכל לסיים את הדיון במוצאי יום השואה. זהו יום סימבולי.
<היו"ר יריב לוין:>
עכשיו, חבר הכנסת דב חנין, אני רוצה להבין כי הנקודה הזאת חשובה: אם נקבל את הגישה הזאת וכך נקבע את זה כתקדים שעל פיו אנחנו הולכים, בפעם הבאה, כאשר תוגשנה הסתייגויות בהיקף של 600 ימי דיונים, ההצבעה תתקיים בשתי קדנציות קדימה, על פי שיטתך. אני שואל.

<דב חנין:>
אני מיד אתייחס לדברים שלך. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, שהדבר הזה גם יאפשר לקואליציה להביא אותנו ליום העצמאות במדינה עם פחות דמוקרטיה, ותוכלו לחגוג את זה.
אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, שלמרות הזכות שלנו בתקנון, האופוזיציה כדרכה, ולפי מסורת ארוכת שנים, שהוביל אותה במקרה הזה חברי, חבר הכנסת איתן כבל, אנחנו הלכנו על אפיק מאוד מעשי. אנחנו לא עומדים על מיצוי הזכויות שלנו בתקנון, אנחנו רוצים להגיע להסכמה, אבל ההסכמה היא הסכמה סבירה, והיא אומרת סדרי דיון מיוחדים באותה מתכונת שעושים סדרי דיון מיוחדים על תקציב. שלושה ימי דיון על תקציב זה מה שמקובל בכנסת. לכן, זה מה שהאופוזיציה ביקשה – שלושה ימי דיון על כל אחד מהחוקים האלה. זה דבר ראוי, זה דבר נכון, זה דבר מתחייב. ואם אתם תשברו גם את הדברים האלה אז אולי כדאי לכולנו להגיד שאין לכנסת תקנון, אין לכנסת כללים, כי היוצא מן הכלל שולט בו.

<היו"ר יריב לוין:>
תודה. חבר הכנסת באסל גטאס, בבקשה.

<באסל גטאס:>
טוב, אני מצטרף לרוב הדברים של חברי, חוץ מהעניין של ה-650 – כמה? – שעות דיון, כי באמת אז יהיה עניין של פיקוח נפש שצריך לגבור.

נראה לי שבמצב, איך שאתה מציע, זה שבירת כלים. והדרך היא – אם שבירת כלים אז זה עלול להיות בומרנג, כמובן לקואליציה. בכמה צורות, אני לא רוצה להגיד. אם זה הליך משפטי, אם זה בצורות אחרות, אבל זה באמת ישחק כבומרנג, ועדיף שתשאפו לפשרה. אבל להביא ארבעה חוקים או חמישה חוקים בעצם, שכולם חוקים כבדים בשלושה ימי דיון, זה שבירת כלים.

ואני מציע ללכת על עצם העניין שהוא גם כשלעצמו פשרה: שכל חוק יזכה לשלושה ימי דיונים, ובכך נחסוך הרבה ניסיון של הקואליציה באמת לכפות, ורק בכדי לרצות את הגורמים המרכיבים את הקואליציה. זה לא משום עניין ענייני, זה רק בשביל כי קיים רצון פוליטי בין מרכיבי הקואליציה לסיים את זה במושב הנוכחי. מה יקרה אם דוחים את עניין אחוז החסימה וחוק-יסוד: הממשלה (תיקון) בעוד כמה חודשים? יש בחירות בפתח? יש בחירות בפתח? למה בכוח? צריך כבר לסיים.

אני חושב שמן הראוי לכבד את כללי המשחק ולא לשבור אותם. תודה.

<היו"ר יריב לוין:>
תודה רבה. חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה.

<איתן כבל:>
כן, תודה, אדוני היושב ראש. בוקר טוב לכולם.
תראה, אני אומר את זה ולא בציניות. אני רוצה לומר לך משהו במחמאה ולא בציניות: למרות שברוב המכריע של הנושאים, בוודאי המדיניים, אנחנו חלוקים, אפילו חלוקים מאוד, אני חושב שאתה דמוקרט. מהיותר דמוקרטים שיש בכנסת. דבר שאני רוצה לומר לך באמת, בלי טיפת ציניות, ואני אומר את זה לכל החברים כאן: תראה, התחושה היא שלנצח בחרתנו, אם כמפלגה, אם כקואליציה, אם כבודד; כבודד זו יכולה להיות גם הצעת חוק פרטית של בן אדם מסוים, שאתה בא ואתה עומד מול מערכת, ואתה אומר: סליחה, תנו לי קצת את היכולת לבטא את עצמי בעניין הזה. זה מהקטן ועד הגדול.
אני חושב שמאז ההתנתקות לא היו לפחות, מתוך השלוש שאני מתייחס אליהן – אם אני שם לרגע את משאל העם בצד, כי אני מספיק הגון כדי לומר לך וגם כתבתי לך את זה במכתב שהפניתי לך בשם ראשי הסיעות מהמפלגות של האופוזיציה – שזה פחות, במשקל פחות, מבלי להמעיט בעינינו מחשיבות הנושא. מדובר כאן בשתי הצעות חוק שבאמת מזעזעות את אמות הסיפים, ואומר לך: אלה שתי הצעות שברמה המפלגתית, אפילו שלי, נושא המשילות הוא ממש לא דרמטי, כאילו על חייה של המפלגה שלי. ברוך השם, עדיין, לפחות. אוקיי? ונושא השוויון בנטל, גם אם נחליט להצביע נגד אנחנו עומדים ממש בהתנגשות אל מול הציבור החרדי בעניין הזה. אנחנו לא עושים את זה מתוך מקום, אלא נהפוך הוא, אל מול הציבור החרדי ואל מול הציבור של משרתי ההסדר. אוקיי?

ויש כאן שני ציבורים: אחד, ציבור חרדי, שהוא לאין שיעור יותר גדול מהציבור שעבר את הטראומה, לשיטתכם, של ההתנתקות, וניהלתם קרב אמיתי ובצדק כדי שתינתן לכם לפחות האפשרות לשפוך את מרי ליבכם פה. הרי מה נשאר כאן? מה נשאר פה? מעבר לעובדה שאנחנו יודעים את כללי המשחק בתוך הבית הזה. וכשאנחנו עוסקים בשאלה של שינוי שיטת הממשל, אני אומר לך: רוב סיעות האופוזיציה, אם היו לוקחים אותנו אחת-אחת, לא בטוח שהיינו תומכים בזה, לא אנחנו לא - - -. אבל יש כאן עניין שהמשמעות שלו היא באמת מזעזעת את המשטר.

עכשיו, זה בכלל לא המקום, בא ממקום של עמדה, דעה, תפיסה. זה בא ממקום אחד: לתת לאופוזיציה כמו שזה יכול להיות החבר הבודד בתוך הקואליציה או חבר אנשים בתוך הקואליציה, ובוודאי בוודאי כשזה נוגע לאופוזיציה. הרי רוב הנושאים שעולים בבית הזה הם נושאים שבאים כמעט בחוצה מפלגות. אנשים מחוץ לבית הזה חושבים שכל היום אנחנו שולחים חיצים ובליסטראות האחד ברעהו. ורוב הדברים בבית הזה, יש את השכל הישר שיודע להכניס את האנשים, ואתה רואה, כמו אתמול, חברת הכנסת חנין זועבי מובילה חוק, שזה כבר צריך להיכנס לפנתיאון, ואני אומר את זה לכבודה. ודווקא לעניין הזה זאת דוגמה מצוינת. זאת דוגמה מצוינת ליכולת של כנסת להתעלות מעל עצמה ולהוביל מהלכים שהם חוצי מפלגות כי הם פשוט נכונים.

לכן, אדוני, אני פונה אליך בבקשה, הרי בסופו של עניין אפשר להיכנס להידברות.

<היו"ר יריב לוין:>
אני הצעתי את זה מזמן. אתם הודעתם לי שאין על מה לדבר.

<איתן כבל:>
אבל שנייה, כשאתה נותן לי הצעה – תשמע, אדוני היושב ראש - - -

<היו"ר יריב לוין:>
מה "הצעה"? את ההצעה הזאת אתה קיבלת ממני לפני שבועיים. מאז אני מחכה לאיזושהי הצעה נגדית, סבירה, לא קיבלתי עד רגע זה. חבר הכנסת איתן כבל, בוא נהיה הגונים, בוא. אני מבין שיש לך קשיים. אמרתי את זה גם לפני שבאת. אני לא בא אליך בטענות אבל - - -
<איתן כבל:>
אדוני היושב ראש, כיוון שאני מעריך אותך כהגון, ואמרנו כבר, נתתי לך את המחמאות, אני רוצה לומר לך את הדבר האחר: הרי ממה נפשך? כשאמרתי לך את אשר אמרתי, מבחינתי, אם אתה סבור שההצעה שאני מניח על השולחן שלך היא הצעה קיצונית, אתה הנחת, לשיטתי בדיוק, הצעה קיצונית לצד השני. לכן, אני אומר לך, מצב שבו אתה לוקח בעיקר את שני הנושאים המרכזיים ונותן ברוטו, זה ברוטו, מ-11:00 בבוקר, ואיך אומרים, אני מודה לכבודו, מ-11:00 בבוקר עד 23:00 בלילה ברוטו, בשני נושאים שהם מהחשובים ביותר שעלו מאז ההתנתקות ובוודאי ב-20 השנים האחרונות, ואני לא מפריז, ותלכו ותבדקו בתוך ספר החוקים של מדינת ישראל את מידת ההשפעה של שני סוגי החקיקה האלה.

אני מבקש ממך, באמת, הרי ברור מה תהיה התוצאה כאן. ונעשה רביזיה, לא נעשה רביזיה, כן נעשה רביזיה. אני פונה אליך באמת בבקשה להיות קשוב ולאפשר לאנשים, אם לא להצליח להעביר חוק או סעיף כזה או אחר, לפחות לתת את האפשרות לסיעות האופוזיציה לבטא את עצמן בשאלות כל כך מרכזיות. אתה יודע מה, אני לא מפריז, גם לחייהם של חלק מהאנשים שיושבים, החיים הפוליטיים שלהם כמובן, של חלק מהאנשים שיושבים פה. זה לא עניין של מה בכך. לא הייתי מזלזל בזה.

תודה.

<היו"ר יריב לוין:>
לא, לא, בסדר גמור, אני לא מזלזל בזה. תודה, חבר הכנסת איתן כבל.
חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה.

<אחמד טיבי:>
תודה רבה, אדוני. אין ספק שמדובר בחוקים שהם הרי גורל. אני נמצא כאן שנים רבות בכנסת, ואלה החוקים כמעט שיש להם את ההשפעה הרחבה ביותר על מבנה פוליטי, על התנהגות של ממשלה בנושאים גורליים, ולכן הדבר הטבעי ביותר, אדוני היושב ראש, שחבר הכנסת איתן כבל כינה אותך אדם דמוקרט, לאפשר לאנשים להסביר את עמדותיהם בצורה הרחבה ביותר ללא הגבלה. ממש ללא הגבלה.
ומה ביקש רכז האופוזיציה בשמנו ממך? הוא ביקש שלושה ימי דיון לכל חוק. אלה חוקים שאתה היום באתר האינטרנט ynet כינית גורליים, וכל נפילה או מפלה באחד מהם עלולה, עשויה להביא לנפילת הממשלה והקואליציה. אם ככה אתה מתאר את החוקים האלה אז מה יאמרו אזובי הקיר באופוזיציה? בדיוק זאת הנקודה. אני נתלה בדברים שלך. ולכן, אדוני היושב ראש, אני לא יודע ממה אתם מפחדים. הרי תמיד יש לכם את חבר הכנסת דוד רותם ואת סגן השר אופיר אקוניס כדי לענות לנו. ולכן אני תוהה למה אתה מסרב לבקשה הזאת של כלל, של כל חברי האופוזיציה, של כל סיעות האופוזיציה. מה אנחנו מבקשים סך הכול? לתת לנו להסביר את ההסתייגויות שלנו, לנמק אותן, בעיקר כדי להשמיע לחברי הקואליציה ולציבור בכללותו. חוק המשילות, השוויון בנטל, משאל עם – מדובר בחוקים מג'וריים, קרדינליים, שמשפיעים על חיי כולנו.

אני מבקש ממך לשקול את מה שפתחת ואמרת לגבי חלוקת הזמנים. נראה לי שזה, פרופורציונית לחומרת וחשיבות החוקים זה לא מתאים. זה מגמד את החוקים. והצורך להסביר ביתר פירוט הוא הדין.
תודה רבה לך.

<היו"ר יריב לוין:>
תודה, חבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת אורי מקלב. אחריו, חבר הכנסת אילן גילאון, וסוגרת את הרשימה חבת הכנסת רות קלדרון.

<משה גפני:>
רגע, אני רוצה.

<היו"ר יריב לוין:>
אז יוכלו גם חבר הכנסת משה גפני וחבר הכנסת אברהם מיכאלי, אבל רבותיי, מאחר שבאתם בסוף, אחרי שכבר נרשמו כולם, אני מבקש, כל אחד באמת שיקפיד עכשיו, שתי דקות, שלוש דקות, ולסיים.
חבר הכנסת אורי מקלב.

<אורי מקלב:>
אתה מדבר על החדשים, אתה לא מדבר על אלה שנרשמו - - -

<היו"ר יריב לוין:>
לא, לא, לא, שלוש דקות לכל אחד. אלא אם כן אתה לא רוצה שידברו גם האנשים הנוספים. זה אחד משניים.

<אורי מקלב:>
מה, גם בזה, גם בדיון הזה אי אפשר למצות - - -
<היו"ר יריב לוין:>
כן. חבר הכנסת אורי מקלב, שמענו בסבלנות, אתה יודע, הרבה מעבר למה שמקובל, ואני מאפשר לך שלוש דקות, אני מאפשר - - -
<אורי מקלב:>
חצי שעה זה נקרא סבלנות?

<משה גפני:>
אדוני היושב ראש, אני חושב שזה דיון ארוך מדי. היה צריך - - -

<היו"ר יריב לוין:>
אני מאפשר לך שלוש דקות, לחבר הכנסת אילן גילאון שלוש דקות, - -

<משה גפני:>
עשר דקות דיון – מספיק.

<היו"ר יריב לוין:>
- - וחברת הכנסת רות קלדרון, אני אקפח אותה בהיותה מהקואליציה, רק שתי דקות, ואחר כך שלוש דקות גם לחברי הכנסת משה גפני ואברהם מיכאלי, כל אחד. בבקשה.
<אורי מקלב:>
באמת, אני גם מציע שבוא תעשה שינוי גם בהצעה, תציע שכל החוקים האלה ידונו ביום אחד. אני חושב שיהיה לכם יותר קל - - - יש לכם הרבה בעיות וקשיים.
אדוני היושב ראש, אני לא הייתי כל כך הרבה שנים בכנסת, אבל אני הייתי יחד איתך ויחד אתכם בקואליציה, בשונה מאחרים שהיו באופוזיציה. אנחנו גם ניהלנו קואליציה, ואני יודע גם את הקשיים של קואליציה, אבל אף פעם לא עלה בדעתנו לקבוע כאלה סדרי דיון. אין חוקים, גם פחותים, ממשמעויות שלא דנו יום ולילה מינימום, עם אפשרות ליותר, ומה שהיה פחות זה רק היה בהסכמות.

אומרים שהדרך לגיהינום מלאה ורצופה כוונות טובות. אתם מלמדים אותנו שהדרך לגיהינום מלאה כוונות רעות. לא יכול להיות שדרך למשילות, שאתם באים להגיד משהו חדש, משילות חדשה, משילות אמיתית, תהיה בצורה דורסנית כזו, בחוסר יושר כזה, באגרסיביות, בצורה רודנית של סתימת פיות ממש. צריך לקחת בחשבון שההסתייגויות זה לא הסתייגויות בעלמא. - - - אם אתה בקיא בחומר. קח את הנושא של ההסתייגויות, אני ישבתי - - -
<דוד רותם:>
- - - לוועדת חוקה, חוק ומשפט וטענת - - -

<אורי מקלב:>
היא הנותנת. שם באתי ואני טענתי. עשרות ישיבות היו בכל חוק כזה. בחוק הזה היו חלק גדול מההסתייגויות. זה לא הסתייגויות שבמקום מספר כזה או במקום פסיק כזה יהיה פסיק אחר. מדובר בהצעות שבאו ודנו, כאן, בוועדה, בוועדת חוקה, חוק ומשפט. דנו בהן. וזה הצעות שחלקן של מומחים שהציעו פה. כל הסתייגות פה, עומדים מאחוריה דיונים שלמים. גם את זה, אי אפשר לבוא ולהציע מה האלטרנטיבות. הרי ישבנו בוועדות, שמענו דברים, הביאו מומחים, דנו. הרי בסופו של דבר אין לזה שום משמעות בתוך החוק, לא קיבלתם שום דבר מתוך מה שנאמר, מה שמומחים אמרו. גם בהסתייגויות אי אפשר להביא דברים? גם את זה אתם לא נותנים?
ובחוק המשילות, וכמה בחוק הגיוס ישיבות ישבו שעד עכשיו אתם לא הגעתם לידי הסכמה. אנחנו צריכים לדעת את האמת - - -
<משה גפני:>
הגיעו, הגיעו, הגיעו. שר האוצר יאיר לפיד - - -

<אורי מקלב:>
הגיעו, לא הגיעו. וצריך לדעת הרי שהאמת, מה עומד מאחורי הרצף של הדיונים האלה: לא בעיה של זמן, לא בעיה של פורים. באנו ואמרנו, אנחנו, חברי הכנסת החרדים, אנחנו מוכנים לשבת גם ביום חמישי, תענית אסתר. תענית אצלנו. אמרנו, מוכנים לשבת. זה גם מתאים לאווירה של תענית. אנחנו מוכנים באותו יום להיות כל היום, לשבת כאן בתענית ולדון בזה. ואל תגידו לי כאן שיש סיבות אחרות, שזה סיבות כאלה שיש חגים. אל תתלו בחגים, תתלו בדבר אחד: בברית החדשה, בברית החדשה שיש בין סיעות הקואליציה, שהיא ברית שאנחנו לא מבינים איך היא. ברית כזאת חזקה, ומצד שני לא מאמינים אחד לשני ולא יתנו שחוק אחד יעבור בלי שהחוק השני. זה מה שעומד מאחורי כל הדיונים הרצופים האלה.

כל דיון, כל חוק כזה היה צריך את היומיים, את השלושה או את היומיים וחצי, זה חוק אחר. - - - מחר יש בחירות? מחר יש בחירות?

<באסל גטאס:>
יש לך משהו נגד הברית החדשה?

<אורי מקלב:>
אני לא יודע, אני לומד. אני לא יודע מה זו ברית חדשה, אבל אני רואה עכשיו מה זו ברית חדשה, ואני רואה איך היא נראית. כשעושים ברית ביחד, ולא מאמינים אחד לשני. כשלוקחים רק צד שלוב זרוע, לא הולכים בלי שאחד, מאשרים חוק אחד, בלי זה לא נותנים לחוק השני שיעבור. ורק אם זה מגיע ביחד, אז אפשר לאשר אותו. זה בדיוק הפנים שלכם, וככה זה נראה, ואלה הסיבות שאתם לא נותנים לאופוזיציה, למינימום שלה, מה שנשאר לה, גם בהצעת החוק, להגיש את ההסתייגויות ולנמק אותן. ואני חוזר ואומר שהנימוקים האלה היו נימוקים עומדים, רובם עומדים מאחוריהם, לא רק נימוקים טכניים והסתייגויות טכניות או הסתייגויות לשם הסתייגויות. רוב או בחלק גדול מההסתייגויות עומדים דברים מהותיים, שינוי, הצעות שדנו בהם מינימום כמה שעות. אז לא יכול להיות שהסתייגויות שדנו בהן שעות רבות, אתה רוצה שבחמש דקות במליאה יוכלו לדון בזה בסך הכול.

<היו"ר יריב לוין:>
תודה. תודה.

<אורי מקלב:>
ואני גם לא יכול להתעלם מהחוק השני שאתם רוצים להביא - - -

<היו"ר יריב לוין:>
חבר הכנסת אורי מקלב, משפט, משפט אחרון, באמת. תכבד גם את החברים שלך, שיוכלו גם הם לדבר - - -
<אורי מקלב:>
אם אתה מעביר את זה לחבר הכנסת משה גפני, אני נותן לך.

<היו"ר יריב לוין:>
טוב, תודה.

חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה.

<אילן גילאון:>
תודה, אדוני. הדיון לדעתי הוא לא בבקשת האופוזיציה, אדוני, ואני רוצה את הקשבתך. אולי הוא בביזוי או בחוסר כבוד מוחלט. ואני לפעמים שואל את עצמי האם אפשר לבזות את הכנסת ואת חברי הכנסת יותר מאשר הם נמצאים היום, אם בכלל אפשר עוד יותר לרדת. אין דבר יותר עלוב, עולב וגם מעליב מחבר כנסת שצריך להזדקק למערכת משפטית כדי לנסות להשפיע על תהליכים שיש בבית. ואני יודע שמעמדנו, איך אני יודע שמעמדנו כל כך בשפל? הייתי לפני חודש בבית המשפט והסדרן אמר: בשורה הראשונה לשבת רק עורכי דין. קמתי ופניתי לשבת באולם, אז הוא אמר: לא, לא, אתה חבר כנסת, זה כמו עורכי דין.

עכשיו, תראה, כל האינסטנט הזה כדי - - -
<קריאות:>
- - -

<אילן גילאון:>
יש מצב שהוא הרבה-הרבה יותר גרוע מאשר משימת האינסטנט הלא מכובדת הזאת: יבוא הבחור מהקטע של השוויון, ויבוא הבחור מהקטע של המשילות, ויבוא הבחור מהקטע של משאל העם – כל אלה, והם צריכים להספיק לעשות את הדברים האלה תוך 72 שעות. מתוך איזה ביזוי אנחנו עושים את הדבר הזה? והרי גם כל אחד יודע שזו שטות, זו קלישאה. בסופו של דבר, הנזק הוא נזק לדמוקרטיה, הוא לא הדיון המהותי. כל אחד יודע שחוק השוויון הוא לא יותר מאשר חוק ההסדרים החדש לגיוס; וחוק המשילות – על איזו משילות אתם מדברים? תראו מי סוחט היום את הממשלה כדי שב-72 שעות היא תכריע בשלושה חוקים כאלה. יש עתיד וביתנו היהודי הייתי קורא לקבוצה הזו, המשותפת, מפלגות גדולות. אז על איזה משילות אתם מדברים?
ובכלל משאל עם הוא איוולת מוחלטת. לכן אני גם לא רוצה להרחיב את - - -. נדמה לי שצריך לקבל את ההצעה הזאת ולתת לפחות שבוע אחד לכל דיון כדי לכבד את הדיון, אבל בכלל לכבד את הכנסת. ואנחנו, בבקשה, אנחנו מוכנים שנאריך את המושב בשבוע אם באמת הקץ כל כך דוחק, ועד סוף המושב חייבים להשיג את ההישגים לשר החוץ, אביגדור ליברמן, לשר האוצר, יאיר לפיד, ולשר הכלכלה, נפתלי בנט, כי אחרת מה יקרה. ובינתיים, כל התקופה הזאת ראש הממשלה גם מסתובב בהוליווד, כי אני לא יודע מה הוא מחפש שם. אולי הוא רוצה להחליף את עומר שאריף בגרסה החדשה של דוקטור ז'יוואגו. אני באמת לא יודע.
אז תיעתר לזה, ובוא לא נעשה מזה הרבה יותר מדי דיון.

<היו"ר יריב לוין:>
תודה. רבותיי, חבר הכנסת אברהם מיכאלי, בבקשה. חברת הכנסת רות קלדרון, ויסיים חבר הכנסת משה גפני.
<רות קלדרון:>
אני אנסה אפילו בדקה. אני רואה חשיבות מאוד גדולה בחוקים האלה, ומבינה את הכובד והחשיבות שלהם, כל היושבים במקום. אני מדברת מתוך כבוד. אני לא מדברת כסגנית יושב ראש כמו הרבה אנשים פה, בחדר. רציתי להציע הצעה: האם אפשר שבמקום שזה יהיה ממושך לרוחב להרבה שעות, נקבל החלטה שכל הכנסת באמת תשב ביחד, כמו היום ההוא ביבנה שישבו ופתרו את כל ההלכות, נשב 120 חברי כנסת או 110 ונהיה שם כל זמן הדיון. כי אני יושבת כיושבת ראש ורואה את החוכא ואיטלולה גם כאשר זה פיליבסטר וגם כאשר זה יום רגיל, שהרבה אנשים יושבים באולם. לו נקבל על עצמנו, כל סיעות הבית, לשבת ולהקשיב ובאמת לשמוע – הוא הלך עכשיו, אבל מה שאמר חבר הכנסת דב חנין – נימוקים רציניים, לדעת על מה אנחנו לוקחים אחריות, לשמוע אחד את השני ברצינות, ובסוף לקבל החלטה, במקום לעשות את זה רק כטקס, וכולנו נצא ונבוא, ואנחנו הרי יודעים שזה לא רציני.

אם אנחנו לוקחים ברצינות את הדמוקרטיה, אני לגמרי מוכנה לשבת פה את כל השעות ולהקשיב כמו אדם מקצועי ומבוגר.
<נסים זאב:>
מה דעתכם שכל אחד - - -

<רות קלדרון:>
ההצעה היא שלא נשב שלושה ימים לרוחב, אלא נשב יום אבל בנוכחות מלאה של 11 שעות או כמה שאתה הצעת, ובאמת נקשיב ונדבר, עם הפסקות כמובן אנושיות.

<אורי מקלב:>
- - - 
<קריאה:>
- - -

<רות קלדרון:>
- - -

<אורי מקלב:>
אולי גם נקרא לזה - - -

<היו"ר יריב לוין:>
טוב, רבותיי, תודה. תודה. חבר הכנסת אברהם מיכאלי, בבקשה.

<אברהם מיכאלי:>
טוב, אדוני היושב ראש, אני חושב שלא צריך להסביר לך את השינוי הגדול הזה שהכנסת עושה במושב הזה. וכולנו יודעים שבכנסות קודמות לא היו פחות חכמים מאיתנו, לא היו פחות נועזים מאיתנו, ולא היו פחות אכפתיים לגבי שינויים דרמטיים בנושאים שכרגע עולים. בכנסות הקודמות התנהגו בדחילו ורחימו לדברים האלה. כי הרבה דיונים היו והרבה ויכוחים היו, ולא רק שיכולנו להעביר את זה בקלות בקואליציות שהיו לנו, כי היה לנו גם שם רוב, היו לנו שם אפשרויות שיכולנו; כמו שאתה היום עושה באיומים קואליציוניים גם אז היו, אבל התגברנו על האיומים הקואליציוניים כי ידענו שהולכים פה לשנות סדרי בראשית מאז קום המדינה. מה לעשות, זה מאז קום המדינה כמעט.

עכשיו, החוקים שכרגע אנחנו מנסים להעביר אותם בחיפזון זה לא מזכיר משטרים דמוקרטיים, בכל הכבוד. זה לא מתאים לכנסת שהיא מנסה כרגע בשביל לתת לכל סיעה להתגאות בתקשורת ו"למכור" לציבור שכביכול בחר אותו על דברים שהם היום מעבירים אותם. זה לא יכול להיות שהכנסת תיתן במה לפופוליזם הזה. לפחות-לפחות לתת לאנשים להביע גם אפילו שיודעים מראש שאנחנו אולי נפסיד בהצבעות, לפחות להביע את מורת הרוח ואת התסכול שיש לנו כלפי חוקים שהכנסת הזאת מעבירה לא בצורה הכי דמוקרטית, לא בצורה המקצוענית. כי אנשים פה הזכירו שבוועדות שדנו בחוקים האלה, לפחות בוועדת חוקה, חוק ומשפט, הופיעו שם מומחים, שהמומחים האלה כולנו מכירים אותם, אנחנו מעריכים אותם, ובקדנציות קודמות שמענו להם. מה השתנה פתאום שעכשיו לא שומעים להם? כי יש איזה לחץ שמישהו סוחט את ראש הממשלה, הפך להיות ראש ממשלה אמיתי כנראה לפני שעוד הכריז באופן רשמי שהוא ראש ממשלה.

אדוני יושב ראש הוועדה ואדוני יושב ראש הקואליציה, אנחנו עוד מעט נדמים לפוטין. נדמים לפוטין. אנחנו הולכים פה לעשות דברים בכוחנות. כי הכוחנות הזאת לא תביא טוב לכנסת. אמר חברי, חבר הכנסת אילן גילאון, זה לא כבר עניין של אופוזיציה-קואליציה, זה עניין של הכנסת, ואני לא חושב שאנחנו נראה אחרי ההצבעות האלה כאותה כנסת שאני ואתה חותרים כל הזמן לתת לה את התדמית החיובית.
<היו"ר יריב לוין:>
תודה. חבר הכנסת משה גפני, יסכם את הדיון.

<משה גפני:>
אדוני יושב ראש הוועדה, חברי הכנסת, הסעיף הזה, סעיף 98, במתכונתו הקודמת שהוא היה סעיף 131, הוא נעשה על מקרים באמת יוצאים מן הכלל וחריגים. למשל: כאשר בחוק התקציב מתארגנת האופוזיציה והיא מגישה הרבה מאוד הסתייגויות, היא יכולה לדבר שלושה חודשים עד שהממשלה נופלת. ועל זה, אם לא מגיעים להסכמות בעניין הזה, המשמעות של העניין היא משמעות קריטית. מכיוון שיש בחוק מועד שהוא דד-ליין, שאם לא אז הממשלה לא ממשיכה ובעצם הכנסת מתפזרת, ולכן יש את הסעיף הזה. אז מה שאתם עכשיו הולכים לעשות, דבר חדש לחלוטין: שלושה חוקים שלאף אחד מהם אין דחיפות, לאף אחד מהחוקים האלה: לא לחוק המשילות, שהוא מדבר שם בכלל על הקדנציה הבאה; לא על החוק של מעמדם של בני הישיבות, שמדבר על עוד שלוש שנים; ולא על החוק של משאל עם, שאנחנו עוד לא יודעים איך ראש הממשלה, בנימין נתניהו, חוזר מארצות הברית, אנחנו כבר יודעים שנשיא ארצות הברית, ברק אובמה, יגיד פה מה לעשות, ועד שנגיע למשאל עם ייקח זמן.

בוודאי זה לא נושא שחייב להיפתר בתוך יומיים-שלושה. אפשר לעשות את זה נורמלי, ואפשר להגיע להסכמות. שלושה ימים זה זמן לכל חוק, הוא זמן שהוא בסדר גמור. אני שומע שגם בחוק המשילות זה עבר בוועדת חוקה, חוק ומשפט ברוב של שבעה נגד שישה - - -

<אברהם מיכאלי:>
שישה נגד שישה.

<משה גפני:>
למה?

<אברהם מיכאלי:>
היו הצבעות שלא היה להן רוב.

<משה גפני:>
לא חשוב. על כל פנים, זה בוודאי על חודו של קול. ואז מביאים את זה למליאה, שבאמת היה צריך לקיים על זה דיונים משמעותיים, מביאים את זה ביום אחד, ביום כזה שבו הדיונים, כפי שאמר חבר הכנסת אורי מקלב, הם דיונים שצריכים להיות לדעת מומחים.
חבר הכנסת יריב לוין, אדוני היושב ראש, אני לא מתפלא על העניין הזה. זאת קואליציה שעיקרה מבוססת על דיקטטורה. אין את העניין של דמוקרטיה בכלל. הכנסת הולכת לחטוף את פליק חייה - - - ששתי מפלגות לפחות מתוך המרכיבים של הקואליציה הן דיקטטורה. אצלנו לפחות יש מועצת גדולי התורה, שבמועצת גדולי התורה וחכמי התורה יש 30 אנשים, 30 רבנים.
<דוד רותם:>
דמוקרטיה אמיתית.

<משה גפני:>
ביש עתיד איש אחד קובע, איש אחד קובע מי יהיו חברי כנסת, מה יהיה מזג האוויר. ועוד מישהו מבחוץ, שבכלל לא חבר כנסת, גם מכתיב איך תהיה החקיקה, איזה מילים ייכתבו שם.

<דב ליפמן:>
תודה על האכפתיות.

<אורי מקלב:>
כמה מיסים יהיו על בירה. גם מכתיב כמה מיסים יהיו על בירה.

<משה גפני:>
בדיוק. אגב, עם אינטרסים כלכליים, כנראה אישיים גם, כמו שהתברר עם מבשלות הבירה.
שתי מפלגות, גם שר החוץ, אביגדור ליברמן, וגם שר האוצר, יאיר לפיד – זאת דיקטטורה באופן המוחלט ביותר.

<דוד רותם:>
כן. מזל שביהדות התורה יש דמוקרטיה.

<משה גפני:>
מזכיר משטרים מאוד-מאוד - - -

<אורי מקלב:>
- - -

<משה גפני:>
לא חשוב. אני לא רוצה להיכנס לעניין הזה, אבל זה ברור - - -

<דוד רותם:>
הדמוקרטיה - - -

<היו"ר יריב לוין:>
רבותיי, אל תפריעו לו. תאמינו לי, עם הליכוד אף אחד לא מתחרה בתחום הזה, ובכל זאת, בסדר. כל אחד רואה את זה כמו שהוא רואה.

בבקשה.
<דוד רותם:>
הדמוקרטיה של יהדות התורה ראויה להערכה.

<אורי מקלב:>
הצרה עם ישראל ביתנו - - -

<דב ליפמן:>
- - - בכלל.

<משה גפני:>
וזה ברור. אני הייתי מקבל - - -
<קריאות:>
- - -

<משה גפני:>
אדוני היושב ראש, הסיבה, ושנדע את האמת, את מה שאתם יודעים: כשאתה אומר לחבר הכנסת איתן כבל - - -

<איתן כבל:>
- - -

<משה גפני:>
חבר הכנסת איתן כבל, כשהוא אומר: אנחנו מציעים שיהיו שלושה ימי דיונים על כל חוק. אין בעניין הזה שום סיבה. משאל עם לא הולך להיות מחר. אמרתי על הנושא של החוק על מעמדם של בני הישיבות, שאגב, גם בעניין הזה זה לא מעלה ולא מוריד. גם בעוד שלוש שנים בגלל החוק הזה לא יהיה תלמיד ישיבה אחד שיתגייס יותר או פחות. לא הולך להועיל שום דבר. כולם גם יודעים את זה. זאת גם הסיבה שבניגוד לכל המפלגות יש עתיד רצתה שזה יהיה פלילי כדי שהוא יוכל להופיע בטלוויזיה ולהגיד יש פלילי. ויש אחרים, כמו שר החוץ אביגדור ליברמן, שאומרים: אני לא יכול לפגר אחרי שר האוצר, יאיר לפיד. הוא נגד זה, אבל הוא לא יכול לפגר אחרי שר האוצר, יאיר לפיד. הוא חושב שזה - - -
<היו"ר יריב לוין:>
השתכנעו שהחוקים לא דרמטיים, זה בסדר. ולכן ההצעה היא נדיבה מאוד בשים לב לזה שאתם מסבירים לי שבחוקים האלה אין כלום.

<משה גפני:>
לא שאין כלום, החוק הוא נורא ואיום. אגב, משתמשים עם הקלטה שלי שכאילו אני אמרתי באירוע של חסידי צאנז, כאילו שאני אמרתי שזה לא נורא, החוק. רק הביאו רק את החלק האחד כדי לתת את זה לאנשי הבית היהודי, שאני הולך להגיד על זה גם כן משהו, על אנשי הבית היהודי.

<היו"ר יריב לוין:>
לא, אתה לא הולך כי אנחנו לא דנים עכשיו בבית היהודי.

<משה גפני:>
לא עכשיו. אני לא, אני הולך לדבר במקומות אחרים.

המסקנה שלי באותו דיון הייתה שזה יום שחור ליהדות בכלל. זה לא רלוונטי כל העניין הזה.

אני אומר לך, הבניין הזה הוא עגול . אתה עכשיו פותח תקדים, הכתם יהיה עליך בגלל שאתה יושב ראש הקואליציה. אתה הולך לשרת את ראש הממשלה הפחדן. אתה הולך לשרת אותו בזה. למה מביאים את זה בשבוע אחד? בגלל ששר החוץ, אביגדור ליברמן, איים שאם לא יהיה את המשילות הוא לא מצביע בעד הגיוס; שר האוצר, יאיר לפיד, אמר שהוא לא מצביע בעד משאל העם בגלל שאם הוא לא מקבל את החוק שלו; ואת משאל העם כמובן שאתם מקבלים, שזה בסדר גמור, שאני אצביע נגד זה, בגלל שאתה לא יכול - - -
<היו"ר יריב לוין:>
חבר הכנסת משה גפני, באמת.
<משה גפני:>
אני מבקש שיהיה דיון שלושה ימים על כל חוק.

<היו"ר יריב לוין:>
הבנו. תודה, הבנו. הבקשה ברורה.

<משה גפני:>
אני מבקש שזה לא יהיה בשבוע אחד. אני חושב שזה אנטי דמוקרטי.

<היו"ר יריב לוין:>
הבקשה ברורה.

<משה גפני:>
אתה נמצא במפלגה שעדיין יש שם פריימריז, שעדיין יש שם דמוקרטיה. אמנם - - -
<היו"ר יריב לוין:>
חבר הכנסת משה גפני, הבקשה הובנה. אנחנו לא דנים עכשיו בליכוד.

<משה גפני:>
אתה אבל שותף לשני דיקטטורים שהם מובילים את עם ישראל ואת מדינת ישראל לעברי פי פחת. תביא, תגייסו את כולם. יש לכם רוב, תאמין לי.

אני מקבל את ההצעה של חברת הכנסת רות קלדרון, לצמצם את זה ליום אחד, שיהיה דיון ביום אחד וכולם ישבו במליאה. ובתנאי אחד – שאם אני משכנע אותה, שהיא תתחייב שהיא מצביעה איתי נגד שר האוצר, יאיר לפיד. אם היא מסכימה לזה אני מסכים להצעה.
<היו"ר יריב לוין:>
תודה רבה.

<איתן כבל:>
אדוני היושב ראש, ברשותך.

<היו"ר יריב לוין:>
חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה, משפט אחד.

<איתן כבל:>
תראו, אני הלכתי לבדוק מה היה בהתנתקות. אני לא חושב - - -
<היו"ר יריב לוין:>
זה דומה? זה דומה להתנתקות? נו, באמת. חבר הכנסת איתן כבל, נו, באמת.

<אילן גילאון:>
- - - גרוע - - -

<איתן כבל:>
תסלח לי, אדוני היושב ראש, אתה משווה? אני לא תומך בהם, אבל אתה משווה - - -

<היו"ר יריב לוין:>
אתה משווה 10,000 איש שזרקתם מהבית, דרסתם את הדמוקרטיה - - -

<איתן כבל:>
אדוני היושב ראש, סליחה, מה זה זרקנו? זה החבר'ה שלך זרקו אותם. אתה מנסה עכשיו להיות - - -
<היו"ר יריב לוין:>
אתה הצבעת נגד? אתה הצבעת נגד?

<איתן כבל:>
אין מצב שהייתי מצביע נגד, - -

<היו"ר יריב לוין:>
מאה אחוז. מאה אחוז.

<איתן כבל:>
- - אבל אני לא ביקשתי ממך ובשום שלב לבוא ולמנוע ממך או מאחרים.

<היו"ר יריב לוין:>
אל תשתמש בדוגמה הזאת כי היא לא רלוונטית.

<איתן כבל:>
אתה, אדוני היושב ראש, היום, מנסה למנוע מהם. אני פונה אליך, אדוני היושב ראש, אומר לך: עבורך, אתה לא תקבע - - -

<היו"ר יריב לוין:>
אל תשתמש בדוגמה הזאת.

<איתן כבל:>
תסלח לי. אתה לא יכול לקבוע לאנשים מהו השבר הגדול שלהם. אתה לא יכול לקבוע לעדה החרדית, שאינני תומך בה בשום פנים ואופן, לבוא ולקבוע - - 

<היו"ר יריב לוין:>
כשרמסו ודרסו את האנשים איפה היית?

<איתן כבל:>
- - לה מהי ציפור הנפש שלה. ציפור הנפש שלך היא לא בהכרח ציפור הנפש שלהם. איך אתה יכול לדבר, ולקבוע ולהגדיר מהו המדרג של, מה חשוב יותר לי.

מה שאני מנסה לומר לך, אני מבקש ממך בכל לשון של בקשה, באמת, אני לא רוצה להפריז בחשיבות שני הנושאים האלה, ואומר לך - - -
<קריאה:>
שלושה.

<איתן כבל:>
בוודאי, השלישי, אבל אני עדיין הגון כדי לומר שהנושא השלישי של משאל עם איננו עומד אל מול שני החוקים הראשונים מבחינת שינוי סדרי חיים בתוך המערכת הפוליטית בישראל. זו כוונתי. גם אני יודע לומר את זה, עם כל הרצון שלי להגיד ששלושתם חשובים. לכן אני אומר את זה לכם.

אני מאוד-מאוד מבקש: תזכרו, תזכרו שהבית הזה, אנחנו עוד נשב פה, אני או אחרים, שכשיבואו מהימין, והרגע הזה יגיע, שאתם תבואו ותתחננו לקבל סדרי דיון, שלושה ימים בראשונה, שלושה ימים בשנייה ושלישית קיבלתם.
<היו"ר יריב לוין:>
ראינו אתכם בהתנתקות - - -

<דב חנין:>
שלושה ימים היו - - -

<היו"ר יריב לוין:>
ראינו.

<דב חנין:>
- - - קיבלתם הרבה מעבר למה שאריאל שרון עשה. דיברו על הדורסנות של אריאל שרון - - -

<איתן כבל:>
אתם, אתם מדברים על הדורסנות של אריאל שרון?

<דב חנין:>
- - - הוא נתן שלושה - - -

<איתן כבל:>
אתם דיברתם על הדורסנות של אריאל שרון ואנשיו? מסתבר שהוא דמוקרט יותר גדול מכם.

<היו"ר יריב לוין:>
תודה רבה.

<משה גפני:>
אני מבקש חוות דעת של היועצת המשפטית, האם זה נקרא: מקרים יוצאים מן הכלל. יש תקנון. האם זה המקרה.
<דב חנין:>
מה יוצא מן הכלל במקרה הזה? מה יוצא מן הכלל? - - -
<משה גפני:>
אני רוצה עמדה, חוות דעת - - -, האם זה נקרא: יוצא מן הכלל.

<היו"ר יריב לוין:>
רבותיי, הדיון נגמר. אל תצעק, חבר הכנסת דב חנין. החוצפה של לשבת כאן, לדבר רבע שעה, לצאת, ועכשיו לחזור בסוף ולהתחיל לצעוק לא מקובלת עליי.
<דב חנין:>
אתה מדבר על חוצפה, אדוני היושב ראש?

<היו"ר יריב לוין:>
לא, לא מקובלת עליי. לפחות היית יושב פה כל הדיון.

תודה.

<דב חנין:>
אני ער לגמרי - - - הייתי בהצבעות בוועדה - - -

מה יוצא מן הכלל במקרה הזה?
<היו"ר יריב לוין:>
רבותיי, אני עכשיו רוצה לסכם - - -

<נסים זאב:>
רגע - - -

<היו"ר יריב לוין:>
לא, חבר הכנסת נסים זאב, רשימת הדוברים נסגרה מזמן.

<נסים זאב:>
לא, לא, אני הגעתי עכשיו.

<היו"ר יריב לוין:>
מאה אחוז. זה לא עובד שמתי שאתה בא אתה - - -

<נסים זאב:>
מה זה "לא עובד"? אני אחד מחברי הוועדה כרגע. 

<היו"ר יריב לוין:>
רבותיי, אני מבקש לסכם - - 
<נסים זאב:>
אני מבקש רשות דיבור, אדוני. אני מבקש לדבר חצי דקה. חצי דקה אני מבקש לדבר.

<אורי מקלב:>
מה זה, אדוני היושב ראש? מה קרה?

<משה גפני:>
אני ביקשתי חוות דעת משפטית.

<נסים זאב:>
אני יושב בשקט, שומע את כל הצעקות, מתייחס אליך בכבוד. אני מבקש לדבר דקה, לא נותנים לי.
<היו"ר יריב לוין:>
- - ואני אסכם בשלוש הערות. ההערה הראשונה: חבר הכנסת דב חנין, אני רק אומר לך שהיו בהחלט סדרי דיון מיוחדים בעבר בעניינים משטריים. למשל, בחוק-יסוד: הממשלה, בשנת 2000. יש כל מיני דוגמאות, אנחנו לא ניכנס אליהן. רק כדי לדייק.
<קריאות:>
- - -

<היו"ר יריב לוין:>
שתיים: אני גם חושב שאם נעיין בהסתייגויות, ישנן בהחלט הסתייגויות מהותיות. רוב רובן של ההסתייגויות שם הן פיליבסטרים, הסתייגויות שאין צורך לנמק כל אחת בנפרד.

<דב חנין:>
ממש לא. 

<קריאות:>
- - -

<דב חנין:>
ממש לא.

<קריאות:>
- - -

<דב חנין:>
בוא נעבור עליהן.

<היו"ר יריב לוין:>
שלוש: מאחר שאני - - -

<איתן כבל:>
זה בכלל לא משנה, חבר הכנסת דב חנין - - - 

<היו"ר יריב לוין:>
חבר הכנסת איתן כבל, תיתן לי גם אולי להגיד איזה משפט.

מאחר שאני בכל זאת קשוב לדברים שנאמרו פה, בניגוד לכל הדברים שחלק מהאנשים אמרו כאן, ובהתאם לדברים שחלק אחר מהאנשים אמר, אני בכל זאת רוצה, חבר הכנסת איתן כבל, להציע לך את ההצעה הבאה בהתחשב במה שאמרתם, ואני מציע את ההצעה הבאה כדלקמן: אנחנו במקום ביום שני, לקיים הצבעה בשעה 23:00 בלילה, אנחנו למעלה מנכפיל את זמן הדיון, ואנחנו נקיים את ההצבעה ביום שלישי בשעה 10:00 בבוקר.

<מאיר שטרית:>
יפה.

<היו"ר יריב לוין:>
כאשר המליאה תהיה פתוחה כל הלילה, ואני בטוח שאתם תהיו כאן כל הלילה ותנצלו את מלוא הזמן, הלמעלה מכפול שניתן לכם. קרי, יתקיים דיון של קרוב ל-24 שעות ברציפות.
<נסים זאב:>
לא, לא, לא, בשום פנים ואופן.

<היו"ר יריב לוין:>
רגע אחד, חבר הכנסת נסים זאב, אני - - -

<נסים זאב:>
אדוני היושב ראש - - -

<היו"ר יריב לוין:>
חבר הכנסת נסים זאב, אתה לא תפריע לי.

<נסים זאב:>
עם כל הכבוד, אי אפשר להמשיך ברצף שלושה ימים ושלושה לילות.

<היו"ר יריב לוין:>
מאה אחוז. שתירשם ההערה של חבר הכנסת נסים זאב בפרוטוקול.

<מאיר שטרית:>
אפשר. אפשר.

<נסים זאב:>
שלושה ימים ושלושה לילות.

<היו"ר יריב לוין:>
זה לאחר שהאופוזיציה ביקשה שלושה ימים מלאים. אני רק לא בטוח שקראת את המכתב שנשלח.
<נסים זאב:>
קראתי ואני מוחה על כך.

<היו"ר יריב לוין:>
אבל ההערה שלך חשובה והיא נרשמה.

אני עובר עכשיו לנושא של מה שנקרא חוקי הגיוס: אנחנו ביום שלישי, לאחר שנסיים את. זאת אומרת, במקום יום שני בשעה 11:00, כל המשפט שמופיע בסוף הפסקה שנוגעת ליום שני בשעה 11:00 – יושב ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט יהיה רשאי להשיב וכן הלאה, במקום זה יבוא: 10:00 בבוקר ביום שלישי, ט' באדר ב' התשע"ד, 11 למארס 2014.

באופן דומה, אנחנו ביום שלישי, במקום לסיים את הדיון בנושא חוקי הגיוס בשעה 23:00, אנחנו, שוב, נשב כל הלילה. ואנחנו ביום רביעי בשעה 10:00 נקיים את ההצבעה בנושא חוק הגיוס, ולאחר מכן נתחיל בסדר היום הרגיל של יום רביעי שמדבר על שאילתות, חקיקה פרטית, ונאום ראש ממשלת בריטניה. ואנחנו ביום רביעי נסיים את היום, במקום בשעה 23:00 – בשעה 02:00 בלילה, בהצבעות על חוק משאל עם.

<באסל גטאס:>
אבל למה? למה? תגיד - - -

<היו"ר יריב לוין:>
אני חושב שבהתחשב בכל מה שנאמר כאן מדובר בסדרי הדיון המרחיבים ביותר, אני חושב שהיו אי פעם. הם נותנים את מלוא הזמן שאתם ביקשתם, הם הרבה למעלה מהוגנים. ואני רק מקווה שהכנסת לא תתבזה בכך שהמליאה תינעל באמצע הלילה לפני הזמן כי לא יהיה כאן מי שינאם.
רבותיי, אני מעמיד את ההצעה הזאת - - -

<דב חנין:>
אני רוצה להעיר הערה להצעתך בחצי דקה.

<היו"ר יריב לוין:>
כן. בבקשה.

<דב חנין:>
מבלי להתייחס לדברים שאמרת, סעיף קטן (ה) מדבר על הסדרה של הצבעות. הדבר הזה איננו נמצא בתקנון. התקנון לא קובע אפשרויות להסדיר הצבעות. הוא קובע מסגרת דיון וזמני דיבור. מסגרת דיון וזמני דיבור לא כוללים הצבעות. אולי בכלל תבטלו את ההצבעות כי סדרי דיון מיוחדים ביותר. אז בכלל לא צריך להצביע. גם אני - - -

<היו"ר יריב לוין:>
רבותיי, אין בעיה. אני מוסיף, בהתאם להערתו של חבר הכנסת דב חנין, שמשך הזמן לקיומן של ההצבעות, כל הצבעה, מרגע תחילת ההצבעה הראשונה ועד לסיומן לא יעלה על שעתיים, ובמשך הזמן הזה תהיינה לא יותר מארבע הצבעות שמיות. ואם מאן דהוא יאמר אחר כך שאי אפשר להגביל את מספר ההצבעות השמיות, היושב ראש - - -

<קריאה:>
לא, - - -

<דב חנין:>
אפשר לקבל חוות דעת משפטית על הדבר הזה? אפשר לקבל חוות דעת משפטית?

<היו"ר יריב לוין:>
חבר הכנסת דב חנין, אני כמובן לא מקבל את הטענות שלך, אבל אני אומר למען הסר ספק - -

<דב חנין:>
אבל - - -

<היו"ר יריב לוין:>
- - היושב ראש שינהל את אותה הצבעה ינהל אותה כך, על פי שיקול דעתו באופן כזה שההצבעות תסתיימנה בתוך שעתיים לכל היותר בכל אחד - - -

<דב חנין:>
אפשר לקבל חוות דעת משפטית לנקודה הזאת? אפשר לקבל חוות דעת משפטית על ההצבעות? אפשר לקבל חוות דעת משפטית על ההצבעות?

<משה גפני:>
יש לנו הצעה נגדית.

<היו"ר יריב לוין:>
רבותיי, תודה. אני מעמיד את ההצעה להצבעה, ואם ההצעה לא תתקבל אנחנו נצביע - - -

<משה גפני:>
- - - להצביע על זה קודם, אבל יש לנו הצעה נגדית, תאפשר לנו רק לומר אותה.

<היו"ר יריב לוין:>
כן, מה ההצעה הנגדית? בבקשה, אני מאפשר לכם. כן.

<משה גפני:>
אנחנו מציעים אחת מהשתיים: או שמאריכים את מושב החורף, מאריכים בעוד שבוע ומאפשרים שלושה ימי דיונים על כל חוק. במידה ואתה הולך על ההצעה שלך ומשתמש בסעיף הזה - - -

<היו"ר יריב לוין:>
היא לא הצעה שלי, היא פשרה נוכח - - -

<משה גפני:>
היא לא פשרה.

<דב חנין:>
היא לא פשרה. היא לא פשרה.

<משה גפני:>
היא לא פשרה. לפשרה יש - - -

<היו"ר יריב לוין:>
אני מגדיר אותה כך. מאה אחוז.

<משה גפני:>
תגדיר מה שאתה רוצה. אתה עשית פשרה אולי עם החברים שלך בקואליציה.
<היו"ר יריב לוין:>
מאה אחוז. חבר הכנסת משה גפני.

<משה גפני:>
ואם לא, אם זאת ההצעה, ככה הולכים לדיון על שלושה חוקים, ובשני לילות וכל מה שנלווה לעניין, אנחנו מציעים, סיעת יהדות התורה מציעה שיתקיים דיון על שלושת החוקים ביום אחד, דיון של שעה על כל חוק, ואם אפשר על פי התקנון גם למנוע הצבעות אישיות, שהכול ילך מהר, שנדע שאנחנו באוקראינה.

<אילן גילאון:>
לא, לא, אבל בחושך - - - שזה יהיה חשאי.

<דב חנין:>
אני רוצה חוות דעת של היועצת המשפטית לעניין הגבלת ההצבעות. לדעתי, אי אפשר להגביל הצבעות בכנסת. זה רק בעולם של - - -. רק בעולם של - - - לשעבר.
<משה גפני:>
- - -

<היו"ר יריב לוין:>
רבותיי, תודה. מעירה לי רק היועצת המשפטית, למען הפרוטוקול: ההחלטה היא שאם יתברר, היושב ראש יהיה רשאי להתיר הצבעות שמיות נוספות מעבר לארבע ההצבעות במידה ויתברר שההצבעות נמשכות פחות משעתיים, והתוספת הזו מתכנסת לתוך מסגרת הזמן.

<משה גפני:>
מה, איך אפשר לעשות את זה? היועצת המשפטית ארבל אסטרחן, אפשר לעשות את זה - - -

<קריאות:>
- - -

<דב חנין:>
- - -

<משה גפני:>
- - -

<היו"ר יריב לוין:>
רבותיי, אני עובר להצבעה. מי בעד ההצעה כפי שהצעתי אותה?

<אורי מקלב:>
- - - אין לי חבר. אנחנו לא יודעים מי החברים.

<דב חנין:>
אין עבר, אין עבר. אבל כשאין עבר גם אין עתיד.

<אורי מקלב:>
אדוני היושב ראש - - -

<היו"ר יריב לוין:>
עשרה. מי נגד?

<אורי מקלב:>
מי החברים? מי החברים?

<משה גפני:>
חבר הכנסת איתן כבל, אפשר להגביל הצבעות שמיות?

<דוד רותם:>
אפשר הכול - - -

<איתן כבל:>
אני לא יודע - - -

<היו"ר יריב לוין:>
שישה. נמנעים? אין.

           הצבעה
בעד החלטת ועדת הכנסת בדבר סדרי דיון מיוחדים בקריאה השנייה ובקריאה השלישית במליאת הכנסת בהצעות החוק הבאות: הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון); הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 62), התשע"ד-2014; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 19), התשע"ד-2014; הצעת חוק שירות לאומי-אזרחי, התשע"ד-2014; והצעת חוק-יסוד: משאל עם – 10
נגד – 7
נמנעים – אין

ההחלטה נתקבלה.
<היו"ר יריב לוין:>
לפיכך אני קובע שברוב של עשרה כנגד שישה ללא נמנעים אושרו סדרי הדיון כפי שהוקראו על ידי - - -
<אחמד טיבי:>
לא, לא, לא ספרת אותי. לא ספרת אותי.

<משה גפני:>
אנחנו מבקשים רביזיה.

<היו"ר יריב לוין:>
עשרה כנגד שבעה. חבר הכנסת אחמד טיבי, אני מוסיף אותו למתנגדים.

<משה גפני:>
אנחנו מבקשים רביזיה.

<היו"ר יריב לוין:>
הרביזיה תידון בשעה 10:30. תודה רבה.

<משה גפני:>
לא, אי אפשר.

<אברהם מיכאלי:>
לא, אי אפשר ב-10:30.
<אתי בן יוסף:>
ב-10:40.

<משה גפני:>
אי אפשר ב-10:30.

<היו"ר יריב לוין:>
סליחה – 10:40. אני מקבל את התיקון – 10:40.

<אתי בן יוסף:>
10:40 – רביזיה.

<הישיבה ננעלה בשעה 10:06.>