PAGE  
2
הוועדה לבחינת בעיית העובדים הזרים
19/03/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 35>
מישיבת הוועדה לבחינת בעיית העובדים הזרים
יום רביעי, י"ז באדר ב התשע"ד (19 במרץ 2014), שעה 9:30
<סדר היום:>
<העסקת מבקשי מקלט בזמן המתנה לאשרות שהייה>
נכחו:

<חברי הוועדה:> 
מיכל רוזין – היו"ר

איילת שקד
<מוזמנים:> 
	עו"ד ענת פישר-צין
	–
	הלשכה המשפטית, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול

	מוטי ברקוביץ
	–
	רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול

	עו"ד יארה איוב
	–
	נציבות הפליטים של האו"ם

	לידיה רבינוביץ
	–
	נציבות הפליטים של האו"ם

	יואב בכר
	–
	סמנכ"ל משאבי אנוש, התאחדות המלונות

	ארנון וולוסקי-פרידמן
	–
	מנכ"ל ארגון הגג של המסעדות האתניות בישראל

	עו"ד מוטי פיליפ
	–
	ארגון הגג של המסעדות האתניות בישראל, משרד עורכי דין עמית גרוס

	שי ברמן
	–
	מנכ"ל איגוד המסעדות, הברים ובתי הקפה

	עו"ד זרי חזן
	–
	יושב ראש הוועדה להגירה ועובדים זרים בלשכת עורכי הדין

	בר נבון
	–
	לשכת עורכי הדין, משרד עורכי דין זרי חזן

	קרן הנדין
	–
	מנהלת תכניות מבקשי מקלט, ארגון CIMI, המרכז להגירה בינלאומית וקליטה (ג'וינט)

	הדס צוקרט
	–
	מסיל"ה - מרכזי סיוע ומידע לקהילה הזרה

	ד"ר דבורה בלום
	–
	מנהלת המכון להגירה, המרכז האקדמי רופין

	ד"ר אשרת הוכמן
	–
	המכון להגירה ושילוב חברתי, המרכז האקדמי רופין

	מלי רייף-כהנא
	–
	חוקרת במכון ההגירה, המרכז האקדמי רופין

	נועה קאופמן
	–
	"קו לעובד"

	עמנואל ברהנה
	–
	מבקש מקלט, קו לעובד

	חיים דגן
	–
	מנהל רפת קיבוץ רבדים


<מנהלת הוועדה:>
בת שבע פנחסוב
<רישום פרלמנטרי:>
ר.כ. חבר המתרגמים
<העסקת מבקשי מקלט בזמן המתנה לאשרות שהייה>
<היו"ר מיכל רוזין:>
בוקר טוב. אנחנו נפתח את הישיבה. אנחנו רוצים לנסות היום באמת לדבר על נושא העסקה של מבקשי המקלט. 

בעבר בוועדה הזאת נאמר בצורה חד משמעית ממר אדלשטיין, שהממשלה ובמיוחד רשות ההגירה, לא אוכפת את אי העסקה של מבקשי המקלט, כפי שהמדינה התחייבה לבג"ץ, ולאחרונה אנחנו שומעים על יותר ויותר מקרים שבהם אותם מבקשי מקלט שמגיעים ועומדים בתורים כדי לחדש את הויזות, ואני מקווה שנשמע על זה היום, אני יודעת שיש שיפור קל בנושא של התורים, בעיקר ברחוב תובל בתל אביב. הבנתי שהייתה בעיה קשה מאד של תורים, שאפילו נגררו שם לאלימות, היה קושי ולחץ ונשים וילדים נדחפו על הברזלים, אבל אני מבינה שהמצב השתפר. אני אשמח לשמוע על כך היום.
אנחנו חזרנו שוב ושוב פה בוועדה על העובדה שכל עוד האנשים האלה לא מורחקים לחולות, על פי מדיניות הממשלה, כל עוד הם נמצאים עדיין במדינה ישראל ואינם מורחקים, כל עוד הם לא עוזבים מרצון, כפי שנקבע בהליך חזרה מרצון, אזי המדינה לא תאכוף את אי העסקה, לא כלפי המעסיקים ולא כלפי מבקשי המקלט. אנחנו שומעים בפועל שבעצם יש אכיפה כזאת. מתקשרים אלינו הרבה מאד מעסיקים, שואלים מה לעשות, טוענים שהרישום על הויזות השתנה, לא יודעים מה לעשות ב-30 יום - גם אם מישהו קיבל זימון לחולות – ב-30 יום, האם הוא יכול להיות מועסק, הוא לא יכול להיות מועסק, האם הוא מפוטר לאלתר. 

אנחנו גם לא רוצים שיהיו מקרים מכוערים, כפי שהכרנו בעבר, שמעסיקים נמנעו מלשלם את החובות שלהם כלפי העובדים, רק בגלל שהם הורחקו. אז אנחנו נרצה לשמוע גם על הנושא של התורים ועל האפשרות לחדש את הויזות, למי שמחדשים לו את הויזות, ולמי שלא מחדשים לו את הויזות והוא מוזמן לחולות, מה המצב לגבי תעסוקה. 

אנחנו גם נרצה לשמוע היום את כל הנושא של דוגמאות מהשטח ונמצאת פה אושרת ממכון רופין, שבאמת נשמע על העניין של אפשרות להעסקת מבקשי המקלט, שוב אני אומרת במסגרת המדיניות של הממשלה כל עוד הם נמצאים כאן. כרגע הורחקו, ואני לא יודעת אם כבר מילאו לחלוטין את חולות, אבל אנחנו מבינים שכרגע לא ממלאים יותר מ-3,300, וגם אם מעבירים יותר, עדיין יש עשרות אלפים בחוץ; מה לגבי מדיניות העסקה כלפיהם, האם אפשר לשלב אותם בחקלאות, בבניין, כפי שכבר דיברנו על כך בוועדה, כפי שהגיעו לכאן מעסיקים וביקשו להכשיר אותם ולהעסיק אותם. נרצה לשמוע על הנושא הזה. 

אני רוצה להגיד בגדול, אני אומרת את זה מדי פעם כשאנחנו עוסקים בנושא הזה: יש מדיניות של הממשלה, כולם מכירים את עמדתי, יודעים שאני מתנגדת למדיניות הזאת, אבל מהרגע שיש מדיניות ברורה של הממשלה לגבי מבקשי מקלט, פליטים, מסתננים, כפי שקובע החוק, והם מורחקים או לחולות או באמת עוזבים מרצון על פי נוהל חזרה מרצון, זו מדיניות הממשלה. השאלה מה קורה בינתיים. מה קורה עם עשרות האלפים בינתיים. 

אתמול העריכה עורכת הדין יוכי גנסין ממשרד המשפטים, שייקח בין 5 ל-10 שנים, היא אמרה משהו כמו 7-8 שנים כדי שכולם יעזבו. מה קורה בשנים האלה. זה לא נותן פיתרון כרגע לתושבי דרום תל אביב במצוקה, זה לא נותן פתרון למבקשי המקלט שנמצאים כאן. כשהם לא מועסקים הם נמצאים ברחובות, כשהם נמצאים ברחובות הפשיעה עולה, ההפקרות עולה. אנחנו יודעים את זה, זה לא מיוחד לאוכלוסייה הזאת, זה כל אוכלוסיה. 

אנחנו יודעים מקרימינולוגיה שאנשים שהכי מועדים לפשיעה זה אנשים שאין להם מה להפסיד: שאין להם פרנסה, שאין להם משפחה, שאין להם בית, אין להם מה להפסיד ואנחנו לא רוצים שזה יהיה המצב. כל עוד הם נמצאים כאן, אנחנו גם צריכים מצד אחד לדאוג לזכויות שלהם, ומצד שני באמת לתת להם את האפשרות לפרנס את עצמם, על מנת שלא נמצא אנשים ישנים ברחובות, מסתובבים חסרי מעש. אני לא רואה כיצד זה עדיף על פי מדיניות הממשלה.

אז אנחנו נתחיל עם רשות האוכלוסין ונשמע מצב עדכני מה קורה מבחינת התורים, גם מבחינת כמה מועברים לחולות, כמה מתכוונים להעביר, איזו שהיא פרספקטיבה של המצב נכון להיום.

<איילת שקד:>
וכמה עזבו מרצון במרץ. 

<היו"ר מיכל רוזין:>
כן. אני קיבלתי את זה אתמול דווקא. אוקיי, בבקשה.

<מוטי ברקוביץ:>
כמה עזבו במרץ, את זוכרת את המספר נכון לעכשיו במדויק? אנחנו מעבירים דיווח.

<היו"ר מיכל רוזין:>
היא אמרה לי אתמול את המספרים המדויקים, רשמתי את זה ותיכף אני אדאג שהנתונים יגיעו. היא אמרה לי בדיוק גם כמה סודנים וכמה אריתראים. אני אגיד לחברת הכנסת שקד, ממה שאני מבינה גם מנתוני משרד הפנים וגם מה שאמרה אתמול עורכת הדין גנסין, זה שרוב העוזבים מרצון הם מסודן, מכיוון שיש פחות בעיה להחזיר אותם. זה מתקיים גם דרך מדינה שלישית, ולכן מבחינת אריתראים כמעט ואין חזרה מרצון, שם יש יותר בעיה.

כן, בבקשה.

<מוטי ברקוביץ:>
את המספר המדויק נכון למרץ אני לא זוכר.

<היו"ר מיכל רוזין:>
משהו כמו 900 מול 300, אבל אני לא רוצה - - -

<מוטי ברקוביץ:>
כן, זה משהו כמו 1,200 או 1,300 בסך הכל. 

<איילת שקד:>
1,200-1,300 במרץ, עד עכשיו?

<מוטי ברקוביץ:>
כן, אבל אני לא ממש זוכר את המספר המדויק. 

<היו"ר מיכל רוזין:>
900 מול 300.

<איילת שקד:>
300 לאריתריאה?

<היו"ר מיכל רוזין:>
לא, לא לאריתריאה. אף אחד לא לאריתריאה.

<מוטי ברקוביץ:>
כולם חוזרים מרצון, רובם סודנים וחלקם אריתראים. אני חושב שהיחס כמו שיושבת הראש אמרה, בערך 900 – 300, אבל אני לא זוכר נתון מדויק.

לגבי התורים: אז כפי שיושבת הראש אמרה, מאז שמתקן תובל נפתח, הלחץ על הלשכות ירד - - -

<היו"ר מיכל רוזין:>
לא, בתובל עד 8 עוד היה לחץ מאד גדול. אני מבינה שתוגברו השעות והימים.

<מוטי ברקוביץ:>
כן, כן, כשאני אומר הלחץ ירד אני מדבר על כאלה שבסוף היום לא מקבלים שירות. הוא הצטמצם מאד, מספר הפונים שלא מקבלים שירות, שמגיעים, מחכים יום שלם ולא מקבלים שירות - - -

<היו"ר מיכל רוזין:>
שכולם הוזמנו לאותו יום, חייבים לומר. הם לא באים על דעת עצמם. הם הוזמנו לאותו יום.

<מוטי ברקוביץ:>
כן, כן, הם באים כי נגמרה להם האשרה. אין לנו איזו שהיא מערכת הזמנות. ההזמנה היא מן הסתם סיום האשרה הקודמת שניתנה. מספר האנשים שחוזרים בלא כלום קטן מאד, כמעט אפסי. אנחנו עומדים לקראת פתיחה של מתקן נוסף בחדרה ועוד מתקן באזור רמת גן. שלושת המתקנים האלה – תובל, חדרה ורמת גן – יתנו לנו מענה מלא ויביאו אותנו למצב - - -

<היו"ר מיכל רוזין:>
מתי הם יתחילו לפעול?

<מוטי ברקוביץ:>
אני מניח שתוך חודשיים שני המתקנים. כן, כי תוך חודש עד שזה ייסגר רישומית ועוד חודש התאמות שנעשה למתקן.

<היו"ר מיכל רוזין:>
מה קורה בינתיים? אני רוצה שנייה לספר לך כמה מקרים שהגיעו אלי. למשל, אדם שעבד בבית קפה ברעננה ועקב אי חידוש הוויזה, ולא שהוא לא הלך לעמוד בתור כדי לחדש את הוויזה, ולא שהוא קיבל זימון לחולות או משהו כזה, גם במקרה הזה מדובר גם בגבר שמקבל טיפולים רפואיים עקב פציעת ירי, אבל לא חשוב, והוא לא זכה לחדש את הוויזה והוא איבד את מקום עבודתו. אדם נוסף גם, שעקב אי חידוש הוויזה איבד את עבודתו. 

אם חד הורית לשני ילדים הגיעה לחדש את הוויזה, ביקשו ממנה להביא מסמכים, נאלצה להגיע מספר פעמים, פיטרו אותה מעבודתה כמנקה. אדם נוסף - יש לי פה את כל השמות דרך אגב – ניסה שלוש פעמים לחדש את הוויזה, התורים היו ארוכים והוא לא הצליח, המעסיק פשוט - המעסיקים חוששים - אותו מעסיק גם פיטר אותו. המעסיקים חוששים. אני יכולה להבין את המעסיקים, הם מקבלים מסרים סותרים, הם מקבלים מסרים משר הפנים של – אנחנו לא רוצים שהם יעבדו, אנחנו לא רוצים שהם יהיו מועסקים, חוששים להעסיק אותם. 
אני לא באה בטענות למעסיקים, אבל בסופו של דבר האנשים האלה – מה אנחנו רוצים שיקרה איתם? אפילו אם לא איכפת לנו מזכויות האדם שלהם, מה אנחנו רוצים שיקרה? שהם יהיו ברחוב? שהם לא יוכלו לפרנס את עצמם? שאנחנו נצטרך לפרנס? האם החד הורית עם שני הילדים תיפול על הרווחה של תל אביב.

<מוטי ברקוביץ:>
אני נותן את דעתי על חידוש האשרות ועל אכיפה בזמן חידוש האשרות. נשים רגע בצד את מה שאמרת – פוטרו או לא פוטרו.
<היו"ר מיכל רוזין:>
צריך לתת לזה פיתרון.

<מוטי ברקוביץ:>
לגבי חידוש האשרות, אנחנו מכירים את זה שיש כאלה שהגיעו ללשכות ולא קיבלו מענה. כפי שאמרתי כאן לפני מספר דקות, זה לקראת פתרון מלא. זה יגיע לפתרונו בזמן הקרוב. עד אז, כל מי שהגיע לקבל שירות ולא קיבל שירות, כל מקרה ייבחן כמובן לגופו, אבל לא יקרה מצב שתבוצע אכיפה כלפיו, אם באמת הוא הגיע לקבל שירות ולא קיבל שירות. 

<יואב בכר:>
אבל הוא לא ה-ISSUE, ה-ISSUE זה המעסיק. 

<היו"ר מיכל רוזין:>
בדיוק.

<יואב בכר:>
אתה יכול להבטיח למעסיק שלא תהיה אכיפה אצלו? 

<מוטי ברקוביץ:>
מה זאת אומרת לא תהיה אכיפה?

<היו"ר מיכל רוזין:>
איך הוא יודע, המעסיק? מה כתוב? איזה פתק יש לו להראות למעסיק? הנה, המעסיקים פה בשביל להשמיע את קולם. זה חשוב.

<מוטי ברקוביץ:>
אם אנחנו לא אוכפים כנגד העובד, כמובן שאנחנו גם לא אוכפים כנגד המעסיק. אם אנחנו נגיע לעסק ויש שם עובד שהאשרה שלו הסתיימה והוא לא חידש את האשרה כי הוא עמד בתור ולא קיבל שירות, כפי שאמרתי כאן עכשיו, אנחנו לא נבצע אכיפה כנגד העובד ומן הסתם אם לא נבצע אכיפה כנגד העובד, גם לא נבצע אכיפה כנגד המעסיק. 

שוב, כל מקרה כמובן לגופו. אנחנו לקראת סיום של הסאגה הזאת של כאלה שהגיעו לקבל שירות ולא קיבלו שירות. 

<היו"ר מיכל רוזין:>
אבל אתה אומר שייקח חודשיים, אז מה קורה - - -

<מוטי ברקוביץ:>
אני לא אומר שייקח חודשים. אני אומר שייקח חודשים עד שנפתח את כל המתקנים. אני מניח שמתקן תובל - - -

<היו"ר מיכל רוזין:>
אוקיי, אז אני שואלת אותך - - -

<מוטי ברקוביץ:>
אני מניח שמתקן תובל ייתן לנו גם הוא, סביר להניח שאנחנו נגיע לפתרון תוך חודשיים.

<היו"ר מיכל רוזין:>
בוא נגיד שיהיו מקרים בודדים. אני לא חושבת שיהיו עשרות מקרים - - -

<מוטי ברקוביץ:>
לא נבצע אכיפה. 

<יואב בכר:>
הם מקבלים איזה שהוא אישור שהם היו שם?

<היו"ר מיכל רוזין:>
בדיוק. איזה אישור הם מקבלים, הרי בוויזה שלהם רשום שפג התוקף ואין להם ויזה חדשה. מה הם מקבלים? הם יוצאים מהתור בלי כלום. אתה נותן להם איזה שהוא פתק – תבוא בעוד חודש, תבוא בעוד שבוע, תבוא בעוד יומיים?

<מוטי ברקוביץ:>
אנחנו לא נותנים להם פתק של תבוא בעוד שבוע, בעוד חודשיים, בעוד יומיים.

<היו"ר מיכל רוזין:>
אז מה הם אמורים לעשות?

<מוטי ברקוביץ:>
מצד שני גם, אנחנו כפי שאמרתי לא נבצע אכיפה כלפיהם.

<היו"ר מיכל רוזין:>
אבל יש להם ויזה לא בתוקף.

<מוטי ברקוביץ:>
אנחנו נקבל את העמדה שלהם שהם הגיעו, למרות שהוויזה שלהם לא בתוקף, שהם הגיעו וחיכו בתור - - -

<היו"ר מיכל רוזין:>
זה מבחינת מעצר, אני מבינה. 

<מוטי ברקוביץ:>
ומבחינת אכיפה כנגד המעסיק כמובן.

<היו"ר מיכל רוזין:>
אבל אתה מבין שמבחינת המעסיק, מהרגע שהוא חזר ממשרד הפנים והוויזה שלו לא בתוקף, המעסיק אומר – אני לא יכול להעסיק אותך. זה לא שהוא לא בא ורצה לחדש את הוויזה, או לא שאתה החלטת לקחת אותו לחולות, הוא נמצא בואקום. בכלום. אנשים יכולים להיות ככה חודש-חודשיים. 

<דבורה בלום:>
למה בעצם לא נותנים להם אישור – הוא היה, התור נגמר, הוא הלך הביתה?
<ענת פישר-צין:>
אנחנו לא נותנים אישורים. הייתה תקופה שנתנו אישורים ובסופו של דבר האישורים האלה הם פתקים, הם ניתנים לזיוף, לאיבוד. אנחנו מנסים לתת פתרון שהוא קצת יותר אמיתי ולא לתקן-, נקרא לזה לא להוסיף חטא על פשע, אלא באמת לתת פתרון לנושא התורים. נכון לעכשיו יש התקדמות רצינית מאד, והבנתי שנכון לאתמול לא היו מקרים שבהם אנשים הגיעו לקבל שירות ולא - - -

<דבורה בלום:>
לא היה אף אחד?

<מוטי ברקוביץ:>
לא. נכון לאתמול כל מי שהגיע, בכל המקומות הפתוחים בארץ, יש לנו כפי שאתם יודעים מקומות שאנחנו עובדים בהם שלוש פעמים בשבוע: ראשון, שלישי וחמישי אחרי צהריים, בשעות שאין קבלת קהל בלשכה, ויש לנו את מתקן תובל, שעובד 16 שעות ביום.

<היו"ר מיכל רוזין:>
אני רוצה להקריא לך את התשובה של אמנון בן עמי, שקיבלנו אותה. באמת תשובה שמבינה את העניין: "אנחנו מודעים לבעיה אשר את מעלה בפנייתך, שנובעת משינוי באופן הטיפול שערכנו לאחרונה, ופועלים במרץ למען שיפור השירות אשר ניתן למסתננים מסודן ואריתריאה הבאים לחדש את רישיונות הישיבה. לאחרונה נפתח מוקד נוסף" וכו'. "אנחנו מאמינים כי בתוך זמן קצר נוכל לתת מענה". "כמובן", וזה המשפט החשוב: "שבתקופת הביניים אנחנו נפעיל שיקול דעת בטרם ביצוע פעולת אכיפה, במצב בו יימצא כי אי חידוש הרישיון לא היה באשמת הפונה". 

זה לא נותן ביטחון לאף אחד. עכשיו, אני מבינה שמדיניות הממשלה היא לא לתת להם ביטחון ושירצו ללכת מפה. השאלה מה אנחנו עושים עם אלה שלא הולכים מפה ואנחנו מדברים פה על אלפים ועשרות אלפים, שקמים בבוקר, אין להם עבודה, יאבדו את הדירה שלהם וימצאו את עצמם ישנים ברחוב ובגינת לוינסקי. זה מה שיקרה.

<מוטי ברקוביץ:>
אני מבין שברור לכולנו שאנחנו מדברים פה על פרק זמן קצר של מספר שבועות.
<איילת שקד:>
כמה יש היום בחולות?

<מוטי ברקוביץ:>
בחולות יש היום קרוב ל-1,200-1,300.

<איילת שקד:>
ובסהרונים?

<היו"ר מיכל רוזין:>
משם עוזבים. 

<איילת שקד:>
כן, וכמה יש בסהרונים?

<מוטי ברקוביץ:>
בסביבות ה-700.

<היו"ר מיכל רוזין:>
אני רק רוצה לציין, חברת הכנסת שקד, לסהרונים לא ניתן להכניס, אלא אם כן מישהו עכשיו נכנס. אי אפשר. אלא אם כן אם הוא עובר עבירה מחולות, מפר את החוק, אבל אני מניחה שיש בחולות 1,200 מכיוון שהעוזבים הם מחולות. 

<איילת שקד:>
לא, העוזבים הם לתל אביב רובם.

<היו"ר מיכל רוזין:>
אבל קודם כל הם מועברים לחולות ו - - - -

<איילת שקד:>
לא, לא, לא.

<מוטי ברקוביץ:>
לא, לא, לא. 

<ענת פישר-צין:>
מרבית היוצאים לא יצאו ממתקן חולות. 

<מוטי ברקוביץ:>
ממתקן חולות יצאו - - -

<ענת פישר-צין:>
.... קיבלו זימונים.

<מוטי ברקוביץ:>
ממתקן חולות יצאו בודדים. רוב היוצאים יוצאים מהרחוב. סהרונים הוא מתקן משמורת, הוא לא חולות.

<היו"ר מיכל רוזין:>
אז נראה לי שלחברת הכנסת שקד יש המשך. לא שאלתי, אבל שאלת ההמשך שלה. 

<איילת שקד:>
לא, לא.

<היו"ר מיכל רוזין:>
אה, לא? בטח את רוצה לשאול למה רק 1,200.

<איילת שקד:>
לא. 

<היו"ר מיכל רוזין:>
כן. אני קוראת מחשבות.

<מוטי ברקוביץ:>
יש את החודש שאנחנו מפנים מהרגע שהם מגיעים. בחודש הה יש עוד איזה שהוא 1,000 ומשהו שצריכים להגיע, יש קרוב ל - - -
<איילת שקד:>
לא, מכיוון ששמעתי שהם עוזבים בעיקר ממרכזי הערים.

<מוטי ברקוביץ:>
יש קרוב ל-500 או 600 שלא התייצבו. 

<יואב בכר:>
רגע, אבל אלה שעוזבים ממרכזי הערים, סליחה שאני שואל, זה כאלה עם זימונים, שהיה להם זימון.

<ענת פישר-צין:>
לא בהכרח, לא. 

<יואב בכר:>
מה, יש כאלה מתנדבים לצאת שהם יכולים לעבוד?

<היו"ר מיכל רוזין:>
כן, מהלחץ, מהחשש.

<דבורה בלום:>
השאלה היא שוב מספרים. 

<היו"ר מיכל רוזין:>
זה בעיקר סודנים.

<איילת שקד:>
יש משהו שאת דיברת עליו, כל הזמן שואלים אותי והאמת שאני מגמגמת. למה לא מנסים כן לשלב אריתראים וסודנים במקצועות הבנייה והחקלאות, והאם היו ניסיונות כאלה שכשלו, כי אני משיחות שהיו לי עם חקלאים, הבנתי שהיו ניסיונות כאלה שכשלו. אז מישהו כאן יודע את התשובה?

<היו"ר מיכל רוזין:>
הנה, יש פה שתי דוגמאות, בבקשה. 

<איילת שקד:>
אתה יודע את התשובה? כי זה חשוב לי, אני לא מצליחה להבין את זה כבר איזה שנה. 

<היו"ר מיכל רוזין:>
שלום זרי. כן, יש פה כמה דוגמאות שבהחלט מהשטח. תשמעי, חלק מהדוגמאות הן של כישלון וחלק של הצלחה. 

כן, בבקשה, אני איתך. 

<יואב בכר:>
קוראים לי יואב, אני מהתאחדות המלונות. קודם כל אני אענה לשאלתך, שוב, שזה אמנם לא העסק שלי, אבל אני במקרה בקיא בחומר הזה ויודע ורואה מה קורה וכו'. אז הסיפור של החקלאות לדעתי, כשהתחילו מבקשי המקלט להגיע לארץ, בשלב ראשון ביקשו מאיתנו להעסיק אותם ואז באו גם החקלאים. ממה שאני יודע מאז, והייתי בתוך הישיבות האלה, אנחנו סייענו בעניין הזה והם באו ועבדו ותיכף אני אדבר על המצב כיום. חלק הלכו לחקלאות, בהתחלה ולדעתי רובם נפלטו שם. הם לא רצו לעבוד שם.

<איילת שקד:>
למה? כי הם לא רצו? זה מה שהחקלאים אומרים.

<יואב בכר:>
תראי, הם לא רצו כי בתקופה ההיא, ושוב, אני לא נכנס פה לויכוחים אם זה כן מסתננים או כן, איך אומרים - באו לפה לעבוד או כל הדברים האלה. בתקופה ההיא רוב האנשים האלה כנראה באמת עברו, בגלל המצוקה שלהם, והקטע של העבודה, החקלאות לא, הם לא הצליחו להשתלב שם - - -

<היו"ר מיכל רוזין:>
זה אנשים שהגיעו אחרי עינויים בסיני, זה מה שאתה מנסה להגיד, במצב מאד קשה.

<יואב בכר:>
הם ירדו לשם לערבה, וזה לא הסתדר. לגבי הבנייה, שמענו את זה פה בוועדה, אז זה דברים ששמענו מהם ואני שומע את הקבלנים, ואחרי זה תיכף נחבר אתכם לבעיה של המלונות. לקבלנים יש אישור לעובדים זרים. דרך אגב גם לחקלאים, כך שזה גם קצת מתחבר. הם מאד יש להם אינטרס לשמור על העניין הזה של עובדים זרים שבאים רק למען עבודה, ולכאורה הם טוענים - - -

<איילת שקד:>
למה, כי הם יותר טובים?

<יואב בכר:>
הם טוענים שהם מוכשרים לעבודה הזאת, ולכן ממה שאני יודע, וזה עלה פה בוועדה, הם התנגדו גם שהם ייכנסו לעבוד בבנייה, בזמנו. לא יודע מה המצב כרגע, נכון לעכשיו - - -

<דבורה בלום:>
בבנייה.

<יואב בכר:>
כן, בבנייה, בדיוק, בבנייה.

<היו"ר מיכל רוזין:>
בחקלאות הביעו פה בוועדה רצון לשלב אותם. 

<יואב בכר:>
בבנייה לא. 

<דבורה בלום:>
הסיפור של החקלאות, אם אפשר רק לציין, שהרי רצית לדעת את הסיבות למה הם נפלטו. הסיבות שהם נפלטו, אלף, וצריך לזכור שזה היה עוד בתקופה שכל הנושא של זכויות, גם של העובדים הזרים אצל החקלאים, היו במצב מאד מאד קשה. התנאים היו שם קשים, לא הייתה שום הכנה, לא הייתה שום הכנה למפגש הזה, החקלאים לקחו אותם כאילו בעל כורחם לאיזו שהיא תקופה. שני הצדדים לא הוכנו. בעצם הפרויקט הזה שהיה פיילוט, העדיפות גם של מבקשי המקלט הייתה במלונות, שזה היה בעיר, שהיה להם נוח יותר וכו', בין אם זה ערד ובין אם זה - - -

<איילת שקד:>
האם ניסו נגיד בשנתיים האחרונות עוד פעם?

<דבורה בלום:>
לא. 

<היו"ר מיכל רוזין:>
לא, לא, לא, היה פה ניסיון. היה פה דורון שדיבר על כך שהיה ניסיון לשלב. הייתה לו קבוצה של סודנים שהוא היה מאד מבסוט מהם. 

ד"ר אושרת הוכמן מכון רופין חקרה את הנושא הזה, וגם הכינה הצעה לפיילוט למדינה בנושא חקלאות, לשלב אותם בחקלאות, אז בואי נשמע אותך.

<אשרת הוכמן:>
שלום. שמי ד"ר אשרת הוכמן. אני עובדת במכון להגירה ושילוב חברתי. ד"ר דבורה בלום מנהלת את המכון הזה, ואנחנו הצגנו והמסמך כבר הופיע באחת הפגישות של הוועדה. הטיוטא שלפני היא מאוקטובר 2013, זאת אומרת זה משהו שכבר ישנו ואנחנו מאד נשמח לתת לו קול, כי כמו שגם חברת הכנסת שקד מבינה, צריך למצוא פתרון לפחות לזמן הביניים. ואם יוכי גנסין מניחה שמדובר בשבע שנים, אז הנה, יש לנו אולי איזה שהוא אופק. כדי עוד שנייה אחת להתייחס לשבע השנים האלה, חשוב לומר - - -

<היו"ר מיכל רוזין:>
אני רק אגיד בהערה, אשרת, שאחד הדברים שהפריע לחקלאים, זה עניין האופק. כלומר, הם לא ידעו. כשאתה מביא עובד זר, אתה יודע חמש שנים הוא פה, אני יודע שהוא פה. הם לא ידעו, הם אמרו – אנחנו לא יודעים אם עוד שנה יסלקו אותם, ילכו, לא שווה לנו להשקיע בהם.

<אשרת הוכמן:>
בדיוק, וזה בדיוק מה שרציתי להוסיף. זאת אומרת, משיחות שלנו עם החקלאים הכיצד ניתן כן לשלב את אותם מבקשי המקלט בעבודה חקלאית, כי יש צורך בידיים עובדות, מדברים על בין 16,000 ל-20,000 ואולי יותר ידיים שחסרות, וזה גם עובדים עונתיים וגם בשוטף. אחת הבעיות שהם הציגו זה שלוקח קצת זמן להכשיר אותם. זה לא הכשרה מורכבת. אמרו לנו באיגוד מגדלי הירקות – לקטוף תפוחי אדמה לא צריך דיפלומה, אבל צריך ללמוד כמה דברים ועד שהם מתרגלים ומלמדים, אם בתוך יומיים חוטפים לי אותו לחולות, אז לא שווה להשקיע. 

אבל אם יתנו להם איזה שהוא אופק של שלוש שנים, של חמש שנים, בוודאי שהחקלאים יוכלו להיעזר באנשים האלה, והזכירה חברת הכנסת רוזין, יושבת הראש - - -

<איילת שקד:>
החקלאים אומרים שהם לא רוצים, שכאילו - - -

<יואב בכר:>
יש להם עובדים זרים, הם רוצים לשמור - - -

<היו"ר מיכל רוזין:>
אז הנה, חיים דגן - - -
<דבורה בלום:>
לא, לא, לא, אנחנו פגשנו אותם.

<היו"ר מיכל רוזין:>
איילת, נמצא פה חיים דגן, הוא ידבר אחרי אשרת. הוא רפתן מקיבוץ רבדים, ותיכף הוא יגיד לך בדיוק אם רוצים או לא רוצים. היה פה דרך אגב גם אבשלום וילן, אבו, שהיה חבר כנסת, שאמר בשם התאחדות ה - - -

<איילת שקד:>
לא, שהעובדים לא רוצים לעבוד בחקלאות.

<דבורה בלום:>
לא, יש כיום למשל באזור חדרה אנחנו יודעים על מקום עבודה שמעסיק בין 40 ל-60 אריתראים- סודנים בקטיף למשל. שם זה מתחלק אצלם, אני זוכרת – חלק פלסטינאים, חלק עובדים זרים, חלק אריתראים, סודנים. אנחנו יודעים על מקרים שעובדים כבר. אבל כמו שאומרת אשרת - - -

<היו"ר מיכל רוזין:>
זו שאלה של אופציות.

<דבורה בלום:>
מה שהם בעצם, החקלאים, כמעט כל החקלאים, ואתה תתקן אותי כי אתה בטח בא יותר ממני מהתחום. כשאנחנו נפגשנו, אמרו כן אנחנו רוצים, מעבר לתאילנדים, שכולם מאוהבים בהם, אנחנו זקוקים לעוד ידיים עובדות. לנו ברור, אבל אשרת תיכף תדבר גם על ההצעה אני מניחה, שצריך לתת גם איזו שהיא מוטיבציה גם לחקלאים וגם למבקשי המקלט עצמם, כדי שבאמת זה יקרה ולעקוב אחריהם. 

אנחנו מציעים איזה שהוא פיילוט של הממשלה בסיפור הזה, אבל אשרת אולי תגיד שתי מילים על זה.

<היו"ר מיכל רוזין:>
כן, בבקשה אשרת.

<אשרת הוכמן:>
אז באופן עקרוני מה שחשבנו זה להתחיל מפיילוט בסדר גודל של 2,500 מבקשי מקלט, לשלב אותם בעבודה בחקלאות, וכרגע אנחנו מתמקדים בעיקר בחקלאות אגב, לא מפני שאנחנו רוצים להקריב את ענף המלונאות, אלא בגלל שאנחנו חושבים שיש פוטנציאל בחקלאות גם לסייע בחלוקת הנטל בין הרשויות, בין האזורים השונים בארץ, ובעיקר, כמו שאנחנו יודעים, להקל מעט על הנטל בדרום תל אביב. 

החקלאות מפוזרת, ויש יתרון גדול בהוצאה של האנשים האלה החוצה, למקומות שזקוקים להם שם, וגם טיפה להרפות ממה שקורה בדרום תל אביב. אנחנו יודעים שהתמונה שם היא קשה. מדובר על בערך 70,000 זרים בימות השבוע, קרוב ל-100,000 ומעלה 100,000 בסופי השבוע, כשאז מגיעים עוד מהתפוצות, מה שנקרא.

<היו"ר מיכל רוזין:>
62,000 דרך אגב, תיירים שהאשרה שלהם פגה, נמצאים פה. זה חוץ מהעובדים הזרים?

<אשרת הוכמן:>
כן, זה ללא שום קשר אליהם. ב-300 שהזכרת קודם, ליד ה-900, מדובר בחלק מהמקרים על כאלה, אבל בהם אנחנו לא מתעסקים כרגע, כי שם, גם אמר כאן נציג רשות ההגירה והאוכלוסין, אותם תופסים ועל פי החוק ניתן לגרש אותם. הבעיה היא מה עושים עם אלה שכרגע לא ניתן לגרש, ואני לא נכנסת בכלל לטרמינולוגיה של חזרה מרצון. 

אז הפיילוט שלנו בעצם מציע לקחת 2,500 כאלה ולנסות לשלב אותם אצל חקלאים. יש לנו גם מערכת של עזרה מכל מיני ארגונים שבקיאים ומכירים את השדה, ויודעים להיכן כדאי לשלב אותם, מתוך ניסיון חיובי שהיה עם חקלאים שמתייחסים באופן נאות לאנשים, לעובדים שלהם. אנחנו יודעים שיש בקרב החקלאים גם כאלה, כדי לנסות - - -

<היו"ר מיכל רוזין:>
נגיד הפוך: הרוב כאלה, יש כאלה שלא.

<אשרת הוכמן:>
בוודאי, נכון. תודה על התיקון. ואנחנו רוצים באמת לתת לדבר הזה סיכוי להצליח, ולכן נפנה לחקלאים שמייצגים את הרוב, שיודעים מה התנאים הנאותים.

המכון שלנו כמובן גם מציע לעשות הערכה דרך הפרויקט הזה, כדי לבדוק איפה הם נתקלים בקשיים וכיצד ניתן לעקוף, לסדר, לתקן את הקשיים. בתור התחלה אנחנו מציעים להיצמד לנוסח של אישור עבודה ב/1 של עובדים זרים. 

יחד עם זאת, וזה גם מופיע בהצעה, צריך לזכור שלא מדובר באותה אוכלוסייה. אחד הדברים שעלולים להיות לקושי, זה כל הסיפור של הסדרי הבריאות, מפני שכיום אם עובד זר נפצע באורח קשה, אפשר תמיד למלא את החלק שהמבטח מחויב לו בחוק, אבל אחר כך להגיד - טוב, אתה לא יכול לעבוד יותר – סע לשלום. במבקשי מקלט לא ניתן למלא את החלק של סע לשלום. זו סתם דוגמא למקום שבו נצטרך לחשוב על קונסטלציה אחרת, אבל נצטרך בוודאי למצוא עוד מקומות כאלה, ולכן גם חשוב שתיערך הערכה, ונעשה עימות של איפה זה עובד ואיפה הקושי. 

היתרון של פיילוט זה שננסה בקטן, עם 2,500 איש, ונלמד מהניסיון וכך נוכל להרחיב. מאחר שמדובר כאמור על אופק שהוא אולי שבע שנים ואולי יותר, פשוט חבל על הזמן הזה. בחולות כרגע אין מקום. גם אם יהיו שם 10,000 מקומות, שזה אחד המספרים שנזרקים, מדובר באוכלוסייה שכרגע עומדת על 50,000, אולי יותר, אז בכל מקרה תהיה כאן קבוצה מאד גדולה של אנשים, שחבל לבזבז את הפוטנציאל שלהם, ואני בכוונה מדברת במונחים של פוטנציאל, כי אין ספק שיש כזה. 

<דבורה בלום:>
רק תיקון קטן. כשאשרת אומרת אנחנו נעשה פיילוט, הכוונה היא לא אנחנו. הכוונה היא בעצם שמשרדי ממשלה, יחד בין משרד הכלכלה, משרד האוצר, החקלאות וכו', יקימו איזו שהיא ועדה, ינהלו את הפרויקט הזה. אנחנו כמובן נשמח לסייע, אבל שזה בעצם יהיה פרויקט ממשלתי. אנחנו ממליצים שה-UNHCR, ייקח חלק בזה בידע שלו, ובהשוואה הבין לאומית, אבל אין הכוונה היא שארגוני הסיוע ינהלו את הפרויקט הזה, אלא הממשלה. 
מה שאנחנו במכון להגירה מציעים, זה ללא תשלום כי אנחנו רוצים שזה יהיה נקי לגמרי, לבצע הערכה ו... לאדפטציות. כמובן שאתם פתוחים לקחת את מי שאתם רוצים להערכה.

<היו"ר מיכל רוזין:>

תודה אשרת.

כן, חיים דגן. אין עוד הרבה רפתנים, נכון? זה כבר מתחיל להיות תואר מתכלה.

<חיים דגן:>
שלום, שמי חיים דגן, אני מנהל את רפת קיבוץ רבדים. אני בא לוועדה בפנייה בכיוון טיפה שונה. אצלנו בקיבוץ גרים שלושה מבקשי מקלט מאריתריאה מספר שנים, הם עובדים במקום. אני יודע על קיבוצים סמוכים לנו שיש מצב דומה, בכפר מנחם, בקיבוץ גת. 

עכשיו, האנשים האלה, כפי שאנחנו מכירים אותם ונתקלים בהם ביום יום, הם לא כאלה שנראה שהם מהווים סיכון לקיומה של מדינת ישראל. אנשים משכילים, חרוצים, עובדים. הם לא מהווים גם איזה שהוא מוקד חיכוך בקהילה שהם נמצאים. ההיפך - אנשים אוהדים אותם, מתייחסים אליהם בכבוד. הם עובדים, הם מתפרנסים. 

הפנייה שלי לוועדה, שבעקבותיה זומנתי לישיבה הזאת, זה בגלל מציאות שהם חווים באזור מחברים שלהם, שגם כן גרים בפריפריה, גם מועסקים בחקלאות, ומקבלים זימון לחולות. זה היה במושב קדרון, וזה אנשים שכמו שאמרתי, לא מהווים שום איום על קיומה של מדינת ישראל. הם עובדים, מתפרנסים, הם לא מהווים מוקדי חיכוך עם הקהילה שהם נמצאים בה, ההיפך, כמו שאמרתי הם מעורכים. למרות זאת, הם מקבלים זימון ממתקן חולות. הם מועסקים בפריפריה, הם מועסקים בחקלאות וזה לא נותן להם שום חסינות במובן הזה.
זו הפנייה שלי לוועדה ובאמצעותה לרשות להגירה.

<היו"ר מיכל רוזין:>
אין ספק שיש פה אבסורד.

<חיים דגן:>
שיניחו לאנשים האלה לנפשם. הם לא אלה שמהווים את הבעיה. זו הפנייה שלנו, כי אני יודע שהם כמו שאמרתי מתפרנסים, הם מוערכים. 

יש גם ברפתות, אני לא יודע אם אתם מודעים לזה, יש איזו שהיא נישה, המחלבות הגדולות – טרה ותנובה – דורשות היום מהרפתות, כדי לעמוד בדרישות כשרות הולכות וגוברות, שמי שמועסק בסופי שבוע ושבתות לא יהיו יהודים. יש סיפור שלם סביב זה. יש מצלמות שעוקבות אחרי זה, שאנחנו לא מסבנים אותם, שזה רק לא יהודים מועסקים שם. יש נישה היום ש - - -

<היו"ר מיכל רוזין:>
כן, כן, אני ביקרתי בכמה רפתות וראיתי.

<חיים דגן:>
יש צורך גדול בלא יהודים שיעבדו.

<היו"ר מיכל רוזין:>
חיים, בוא נסביר למי שלא מבין. חייבים לחלוב את הפרות. אי אפשר שישי-שבת שלא. אתה אומר את זה כאילו ​common knowledge. חייבים לחלוב פרות גם בשישי-שבת, אי אפשר להפסיק לחלוב, אבל מה שבעבר היה מקובל בקיבוצים, במושבים, שחולבים את הפרות בשישי-שבת, עכשיו הוחלט על ידי הרבנות והכשרות, שאסור.

<דבורה בלום:>
ממתי זה?

<חיים דגן:>
זה תהליך שהולך ומתגבר.

<היו"ר מיכל רוזין:>
יש הקצנה בנושא הכשרות במדינת ישראל. בזה אילת תטפל בוועדה אחרת, אני בטוחה. 

<חיים דגן:>
לא, אין מה לעשות, זו דרישה של הציבור. אין מה לעשות.

<היו"ר מיכל רוזין:>
אני לא יודעת אם זו דרישה של הציבור. זו דרישה של הממסד, אבל לא חשוב. לא ניכנס לזה פה. עכשיו הרפתות חייבות לעבוד בשישי-שבת, אבל אסור להם שיהודים, קיבוצניקים, מושבניקים, יעבדו. ולכן הם צריכים להעסיק - - -

<חיים דגן:>
זה צריך להיות עובדים שהם לא יהודים. הם מצלמים אותם, עם כל הגזענות שזה, הם יודעים להבדיל בין יהודים ללא יהודים שעובדים, ואם פעם משהו מתפספס אז הם באים להעיר. 
אז אני אומר עוד פעם, הנישה הזאת של - - -

<היו"ר מיכל רוזין:>
אני כבר שמעתי שאם מתפספס שופכים את כל מה שנאסף בשישי-שבת. אני כבר שמעתי גם על מקרה כזה, שפשוט שפכו את כל החלב, כי גילו שהיה יהודי שהועסק בשבת.

<חיים דגן:>
יש כמה קטגוריות של כשרות. 

<היו"ר מיכל רוזין:>
חלב בשבת בוודאות.

<חיים דגן:>
יש כמה קטגוריות של כשרות, אבל אם רוצים היום מה שנקרא לייצר כשרות מהדרין, אז חייבים שזה לא יהודים יעבדו בסופי שבוע – שישי בערב ושבת. אבל אני אומר עוד פעם, אנחנו מעסיקים אנשים - - -

<היו"ר מיכל רוזין:>
זו כמות אדירה של חלב.

<חיים דגן:>
שהם אנשים חיוביים, הם אנשים תורמים, הם משתלבים בקהילה שלהם. תניחו להם לנפשם. אל תרדפו אותם. זו הבקשה שלנו. אני מניח שאם זה יתבצע, יהיו עוד כאלה שיוכלו כמותם גם להיקלט.

<היו"ר מיכל רוזין:>
מוטי, מה באמת האפשרות להעביר לכם רשימה של אותם אנשים, קודם כל שעבודתם נדרשת, שמועסקים, עובדים. אני יודעת שאתם דורשים לקבל ממי שמגיע אליכם גם הוכחה על עבודה וגם הוכחה לתשלום חשבונות ודברים כאלה, גם את זה שמעתי, וגם עם זה יש בעיות.

<מוטי ברקוביץ:>
לא, זה ממש לא נכון. קודם כל מדיניות שר הפנים נקבעה ופורסמה לגבי מי מופנה למתקן חולות, על פי תאריך כניסה לישראל. אין איזו שהיא מדיניות של מי שמועסק או מי שלא מועסק. מי שנכנס עד תאריך מסוים לישראל – מופנה לחולות. זה בהתאם ל - - -

<היו"ר מיכל רוזין:>
אני שואלת אותך לנוכח מה שהוא מספר, אם אתה לא רואה את האבסורד שבדבר.

<מוטי ברקוביץ:>
שנייה, שנייה, זה בהתאם. כמו שאמרתי, ההפניות לחולות הם בהתאם לתפוסת המקום ובהתאם לכניסה לישראל. זה לגבי מי מופנה לחולות. במקביל, מדיניות שר הפנים היא כמובן לא לתת אשרות עבודה למבקשי מקלט. 

<איילת שקד:>
גמרו לבדוק את בקשות המקלט של - - -

<היו"ר מיכל רוזין:>
של מי? רק אלה שמגיעים לחולות.

<איילת שקד:>
נו?

<היו"ר מיכל רוזין:>
רק אלה שמגיעים לחולות.

<מוטי ברקוביץ:>
מי שהגיש – את רובן סיימו, לא את כולן, נשאר עוד. 

<היו"ר מיכל רוזין:>
עוד לא, יוכי אמרה אתמול שרואיינו, אבל - - -

<ענת פישר-צין:>
רובם רואיינו ויש עבודה מאומצת מאד על זה. 

<היו"ר מיכל רוזין:>
האחוזים נמוכים של בדיקה, הם עוד לא הגיעו, אבל זה רק מי שמגיע לחולות.

<אשרת הוכמן:>
רק עוד הערה לגבי הלוגיקה של מי שנלקח לחולות. אם באמת הלוגיקה היא כפי שפורסם, סליחה, הופנה, סליחה על הטרמינולוגיה - - -

<היו"ר מיכל רוזין:>
מוזמן. זו הזמנה.

<אשרת הוכמן:>
בדיוק, אלה שמוזמנים לחולות.

<היו"ר מיכל רוזין:>
זו הזמנה פתוחה. אתה יכול להחליט אם אתה בא או לא. זה היה בציניות, אגב.

<אשרת הוכמן:>
רק נקודה אחת חשובה, אני מבינה שזה עובד לפי מי שהגיע עד תאריך מסוים. זאת אומרת שלוקחים דווקא את הוותיקים, אלה שכן הצליחו לפתח איזה שהוא דפוס של השתלבות בתוך התנאים הקשים גם ככה - - -

<היו"ר מיכל רוזין:>
שזה אבסורד כבר מעיני מראש.

<אשרת הוכמן:>
לכן אני חושבת שגם ההערה של חיים דגן היא במקומה, כי גם - - -

<היו"ר מיכל רוזין:>
אני חייבת לומר שזה גם אבסורד וזה גם - - -

<איילת שקד:>
לא, זה כדי שמי שחסך כסף יוכל לנסוע לחו"ל עם כסף.

<היו"ר מיכל רוזין:>
אני הכל מבינה, אבל בסופו של דבר אנחנו היינו בחולות וראינו שדווקא אלה העיקשים ושיותר קשה להם בחולות לקלוט, זה דווקא הוותיקים שהם יודעים עברית והם מכירים ויודעים להתקשר החוצה וכדומה. זאת אומרת גם מבחינת מדיניות הממשלה, אני לא מצליחה להבין את ההיגיון, אבל בטח לא כאשר אומרים שיש פה אנשים שמועסקים, שבאמת מהווים כרגע חלק מקבוצה שהיא שקטה, שהיא מתפקדת, שהיא לא פוגעת בציבור, ההיפך. 

הטענות על קושי בדרום תל אביב הן לא תקפות לגביהם, אנחנו רוצים להוציא אותם ממרכז הערים הגדולות. יש פה דרך לעשות את זה ובמקום זה, אותם דווקא מזמנים לחולות. זה נשמע לי לא הגיוני, אבל אני מבינה מה שאתה אומר: זו מדיניות השר. אני חושבת שבעניין הזה צריך לפנות לשר עם רשימה מדויקת של האנשים האלה.

<זרי חזן:>
רשות האוכלוסין היא זרוע מבצעת, יגידו לו לעשות X הוא יעשה X. יגידו לו Y, זה Y. 
<היו"ר מיכל רוזין:>
בוודאי, אבל אני מצפה ממנו גם להעלות מול השר את הקושי או את האבסורדים שעולים פה, ולהגיד אין היגיון בכך שאני אזמן אנשים שהם פחות עכשיו בוא נגיד בתוך הפצצה המתקתקת של דרום תל אביב, עם הלחץ, עם הזה. שוב, אתם יודעים מה דעותיי האידיאולוגיות בנושא הזה, אבל אני אומרת – לא יתכן דווקא לקחת את מי שמועסק, את מי שמסודר, את מי שיכול להיות שנמצא פה הרבה שנים, אבל הוא דווקא זה שפחות מסתובב ברחובות ומפריע לציבור.

<איילת שקד:>
מיכל, מה המסקנה שלך מהדיון הזה על החקלאים? למה הם לא עובדים איתם, לא הבנתי? אני כבר שנתיים מנסה להבין את זה. 

<היו"ר מיכל רוזין:>
שתי סיבות. 

<חיים דגן:>
אני מכיר כאלה שכן עובדים בחקלאות.

<איילת שקד:>
מי החקלאים שאמרו שהם לא רוצים לעבוד?

<היו"ר מיכל רוזין:>
אני לא יודעת איזה חקלאים, כי אצלי בוועדה הגיעו גם מהתאחדות החקלאים, הגיעו גם חקלאים עצמם כמה פעמים ואמרו - - -

<קריאה:>
מתאים להם לעבוד בערבה.

<היו"ר מיכל רוזין:>
כן, הערבה, תקשיבי, זה 40 מעלות חום, בקושי התאילנדים שורדים.

<זרי חזן:>
לא, אבל גם שם אם יהיה אינטרס, יש פה מפגש אינטרסים בסך הכל, גם של החקלאי, גם של העובד וגם של המדינה. זו פעם ראשונה שיש את מפגש האינטרסים הזה, ואם יחדדו את זה, אז הם ישמחו לעבוד בערבה מאשר להיות זרוקים בדרום תל אביב או בחולות.

<היו"ר מיכל רוזין:>
אני מזכירה לכם שגם השר אהרונוביץ, כשהוקם מתקן חולות הוא בא לשם והוא אמר לתקשורת, הוא לא אמר את זה בסתר ובחשאי, הוא אמר חייבים לדאוג להם לתעסוקה. הוא אמר – לא רק בתוך המתקן, אלא מחוץ למתקן. חייבים לתת להם את האפשרות להיות מועסקים, כי אי אפשר שאנשים ישבו ככה וגם בלי לדעת עד מתי לשבת חסרי מעש. הוא אמר את זה. 

<דבורה בלום:>
לא הבנתי מי את אומרת שלא רוצה, החקלאים או העובדים?

<היו"ר מיכל רוזין:>
היא שמעה מחקלאים בערבה. 

<איילת שקד:>
לא, העובדים. מהחקלאים, שהעובדים לא רוצים לעבוד שם בתנאים - - -

<דבורה בלום:>
שהעובדים לא רוצים. 

<נועה קאופמן:>
אם אפשר, יש בעיה במתקן חולות, בעיה גדולה. קודם כל אני מאד מתנצלת על האיחור. אני נועה קאופמן מקו לעובד. 

אחת הבעיות כרגע במתקן חולות - - -

<היו"ר מיכל רוזין:>
כן, שאתם מלווים הרבה את החקלאים.

<נועה קאופמן:>
אנחנו לא מלווים את החקלאים, אנחנו מלווים את העובדים.

<היו"ר מיכל רוזין:>
את העובדים הזרים, ברור, אבל אני אומרת אתם נפגשים הרבה עם החקלאים ומגיעים לשטח.

<נועה קאופמן:>
כן.

<היו"ר מיכל רוזין:>
בסדר, זה ללוות את החקלאים גם, לבדוק אותם גם.

<נועה קאופמן:>
אני עובדת עם הקהילה המדוברת פה, ובעצם כל מי שלא מוזמן כרגע לחולות. העמדה שלנו לגבי חולות ידועה, אנחנו מעורבים בבג"ץ ונחכה להכרעה שם, אבל יש קבוצה עצומה של אנשים שלא קיבלו זימונים לחולות. אני לא יודעת אם דובר פה על מה שקרה במשרד הפנים בחודשיים-שלושה האחרונים, שבהם - - -

<היו"ר מיכל רוזין:>
דיברנו על התורים.

<נועה קאופמן:>
אז אנשים שלא מקבלים זימון לחולות וגם לא מצליחים לחדש את האשרה שלהם, בעצם נמצאים באיזה שהוא לימבו. עמנואל כאן, אם תרשו לו לומר כמה מילים, הוא יוכל להסביר הרבה יותר טוב ממני. הוא נשוי עם שני ילדים, כלומר הוא לא מהאנשים שעומדים להיות מוזמנים לחולות בזמן הקרוב, לפחות לפי נהלי משרד הפנים והוא לא עובד. כלומר, הוא נאלץ לעזוב את העבודה שלו, שהוא עבד בה שלוש שנים. הוא לא גר בדרום תל אביב, הוא עזב את דרום תל אביב. 

<היו"ר מיכל רוזין:>
במה עבדת? 

<עמנואל ברהנה:>
קודם כל שמי עמנואל, עבדתי בארומה, להכין קפה, גם טבח. אין לי בעיות לקרוא ולכתוב. אז קודם כל הייתי בברסרי, שהיא מתחילת ההפגנה. אחרי שהפגנו שלושה ימים – פיטרו אותי. ביקשתי לחזור, אומרים לי כאילו לא רוצים. אם אני נכנס למטבח, אז מתביישים. לא היו כמו קודם. אז לא חזרתי לשם. 

<איילת שקד:>
איפה אתה גר?

<עמנואל ברהנה:>
בפרדס כץ. אז אחרי זה נגמרה לי הוויזה. הלכתי להחליף את הוויזה. כמה ימים הולך, מחכים אנשים להחליף ויזה, 700-800. אז חיכיתי חודש. לא החלפתי אותה עדיין. קיבלתי אתמול, אחרי כמה ימים. 

<יואב בכר:>
לכמה זמן קיבלת אותה?

<עמנואל ברהנה:>
לחודש.

<יואב בכר:>
זה גם חלק מהבעיה.

<היו"ר מיכל רוזין:>
כן, כי אף אחד לא רוצה להעסיק אותו, כי חודש הוא לא יודע אם הוא יישאר.

<יואב בכר:>
לא שהוא לא יודע, המעסיק לא יודע. 

<היו"ר מיכל רוזין:>
כן, כן, המעסיק, לכך התכוונתי. 

<זרי חזן:>
המעסיק לא רוצה אותו, שפעם בחודש הוא צריך לנסוע לשבוע, הלוך חזור לתל אביב, עד שהוא מקבל את האשרה. 

<איילת שקד:>
היית רוצה לעסוק גם בחקלאות?

<מוטי ברקוביץ:>
חודש אני לא מכיר. חודשיים.

<עמנואל ברהנה:>
חודש, חושד. 

<קריאה:>
לא, אני מכירה אנשים שקיבלו לחודש. 

<נועה קאופמן:>
חודש כי הוא לא הביא את אשתו ואת הילדים, אבל אי אפשר - - -

<מוטי ברקוביץ:>
אה, אוקיי.

<נועה קאופמן:>
 אבל אי אפשר לעמוד עם הילדים 10 שעות בחוץ. 

<עמנואל ברהנה:>
לאשתי נתנו לשישה חודשים, לי נתנו לחודש.

<מוטי ברקוביץ:>
אתמול הלכת גם כן?

<עמנואל ברהנה:>
מה?

<מוטי ברקוביץ:>
אמרת קודם שאתמול גם הלכת.

<עמנואל ברהנה:>
כן, גם אתמול הלכתי.

<מוטי ברקוביץ:>
לאיפה בארץ?

<עמנואל ברהנה:>
יש מקום חדש ליד ישראלי.

<מוטי ברקוביץ:>
בתל אביב?

<עמנואל ברהנה:>
כן. אז קיבלתי חודש. לאשתי נתנו שישה חודשים.

<מוטי ברקוביץ:>
זאת אומרת אתמול הגעת וקיבלו אותך?

<עמנואל ברהנה:>
קיבלו אותי אתמול. 

<היו"ר מיכל רוזין:>
יש כאלה שלא הצליחו להיכנס?

<עמנואל ברהנה:>
כן. אז לחודש נתנו לי. שאלתי אותו למה הוא נתן לי לחודש, אז הוא אמר לי להביא מסמכים לילדים. הלכתי לבקש את המסמכים מאיכילוב. באיכילוב אמרו לי שצריך לשלם 16,000 שקלים למסמך.

<היו"ר מיכל רוזין:>
על מה?

<נועה קאופמן:>
על תעודת לידה. אם יש חוב, עושים בעיות עם המסמכים. 

<היו"ר מיכל רוזין:>
אבל במילא האבא לא רשום בתעודת הלידה.

<עמנואל ברהנה:>
אבא לא רשום, כן. אמא רשומה. 

<היו"ר מיכל רוזין:>
הרי זו הייתה הבעיה, דיברנו פה בוועדה. אמרו שוב ושוב, כולל רשות ההגירה אמרה – כן, אנחנו לא רושמים את האבא בתעודת הלידה. 
<נועה קאופמן:>
בעצם, השאלה היחידה בעיני המעסיקים, מהפניות שאנחנו מקבלים, זה האם מעסיק כמו שלו, אם הוא היה ממשיך את העבודה שלו, חשוף לקנס בתקופה שבה הוא מנסה להוציא ויזה או לא, כי זו השאלה העיקרית. 

<מוטי ברקוביץ:>
ברשותך, יושבת הראש, הוא העלה פה טענה שקודם כל דיברנו עליה מקודם, על זה שהיו תורים ואתמול הוא הגיע, הוא התקבל. זה מוכיח שבאמת אנחנו לקראת סיום הסאגה הזאת של אנשים שמחכים בתור. הוא הגיע בפעם הקודמת, הוא קיבל חודש ימים - - -

<היו"ר מיכל רוזין:>
לקראת סיום אמרת זה ייקח חודש חודשיים, אני רוצה להזכיר לך. 

<מוטי ברקוביץ:>
אני אמרתי שאנחנו נשתדל מאד שזה ייקח - - -

<היו"ר מיכל רוזין:>
אבל אני רוצה לדעת מה קורה בינתיים. זאת הבעיה שלנו, מה קורה בינתיים. הוא התקבל, מישהו אחר לא התקבל.

<מוטי ברקוביץ:>
תראי, נכון לאתמול אף אחד לא עמד בתור. בואי נראה, יכול להיות שבאמת אנחנו כבר פותרים את זה. 

<שי ברמן:>
לא, אבל זה קורה חדשות לבקרים. מגיעים אלינו - - -

<מוטי ברקוביץ:>
לא, רגע, חכה, אמרתי, אתה גם לא היית כאן שאמרתי, שמאז נפתח מתקן תובל אנחנו מקבלים מאות אנשים ביום במתקן תובל, אנחנו מצמצמים את הפער בקצב מהיר מאד.

<היו"ר מיכל רוזין:>
פותחים עוד שני מרכזים בחדרה ו - - -

<מוטי ברקוביץ:>
אנחנו נפתח עוד שני מרכזים בחדרה ובמרכז, זה יפתור את הבעיה. יכול להיות שכבר שעות הפתיחה הארוכות בתובל כבר יפתרו לנו את הבעיה. בימים הקרובים אנחנו נדע לכמת את זה, כמה זמן ייקח לנו לפתור את הבעיה, אבל הוא הגיע בפעם הקודמת, הוא קיבל חודש ימים כדי להוכיח שבאמת יש לו משפחה. הוא לא עשה את זה, הגיע אתמול עוד הפעם, שוב הוא קיבל חודש ימים.

<היו"ר מיכל רוזין:>
איך הוא יכול להוכיח? להביא 16,000 שקלים בשביל להוציא תעודה?

<עמנואל ברהנה:>
לא קיבלתי, הלכתי וחזרתי חודש. וההפגנה מתחילה, נגמרה לי הוויזה, פיטרו אותי מהעבודה. עד אתמול הלכתי חזרתי כמה פעמים. לפחות חודש. לא הצלחתי. בסוף החודש הצלחתי לקבל ויזה. 

<שי ברמן:>
למה פיטרו אותך מהברסרי? 

<היו"ר מיכל רוזין:>
סליחה, בואו לא ננהל ביניכם דיון.

<עמנואל ברהנה:>
בגלל שהייתי שלושה ימים בהפגנה. 

<היו"ר מיכל רוזין:>
בהפגנה, אנחנו יודעים שפיטרו הרבה.

כן, עורך דין זרי חזן, לשכת עורכי הדין. 

<זרי חזן:>
אני רוצה לומר משהו. יש לי תחושה - - -

<היו"ר מיכל רוזין:>
יש פה תחושה פמיליארית, אבל אנחנו צריכים להגיד לפרוטוקול שם ותפקיד.
<זרי חזן:>
אוקיי. זרי חזן, יושב ראש ועדת הגירה בלשכת עורכי הדין. צריך להבין את זה, יש פה מצוקה מאד גדולה כן של חקלאים, כי אני נמצא פה בוועדה וכל פעם זה עולה מחדש, וגם עכשיו רק אישרו, אני חושב, 20,000 כניסות של עובדים זרים. 

אני חושב שהבעיה היא בזרוע המבצעת, שזה פה רשות האוכלוסין, וצריכים להגיד את האמת. זו מדיניות להמאיס את החיים על העובדים, מבקשי המקלט. אפשר לקרוא להם מסתננים, אפשר לקרוא להם איך שאתם רוצים, אבל להמאיס את החיים עליהם. עכשיו, הבן אדם הזה יחזור עוד 10 פעמים. הוא לא יכול להביא את הילדים שלו שיעמדו שם 10 שעות. לא יעזור כלום. אתם תתנו לו עוד פעם חודש, חודש, חודש, והוא לא ירצה להעסיק אותו, ובטח הוא לא ירצה ברבדים להעסיק אותו.
<איילת שקד:>
יש לו רק לחודש?

<זרי חזן:>
ברור, כי יומיים הוא עומד שם. 

<איילת שקד:>
ממתי אתה בארץ?

<עמנואל ברהנה:>
משנת 2007. 

<איילת שקד:>
אז אנשים כמוהו לא מורחקים בגלל שהם עם אישה וילדים? 

<היו"ר מיכל רוזין:>
אז למה לא לתת לו כבר יותר זמן? אה, כי הוא צריך להוכיח עם התעודה, עם ה-16,000 שקלים.

<זרי חזן:>
תראו, אם יש מדיניות ממשלה, בטח הלשכה לא נגד מדיניות הממשלה. יש מדיניות – תבצעו אותה, אבל אי אפשר לעשות מדיניות ממשלה, וכך התחושה, כאילו אנחנו עושים איזו שהיא מלחמת מאסף, להמאיס את החיים על החברה האלה, על מבקשי המקלט, שהם עדיין מוגדרים כמבקשי מקלט ואתם צריכים לנהוג בהם לפי האמנה. ולפי האמנה גם צריכים לספק להם עבודה ואת כל הצרכים האישיים ובריאות והכל.

עכשיו, מה שאני אומר זה דבר פשוט: יש פה מפגש אינטרסים ברור שעולה כל פעם בוועדה הזאת וגם בוועדה המקבילה של חברת הכנסת רגב, של חקלאים שדורשים ידיים עובדות. יש אינטרס מאד גדול, וזה לא אתם, יש אינטרס מאד גדול לעובדים האלה לעבור לאותם מקומות, לצאת מדרום תל אביב ולהתפרנס בכבוד. אפשר לעשות את זה. אחד. 

שניים, ממך אני מבקש, אתה יודע, אם זו מדיניות – תגידו אותה. המדיניות שלכם היא להמאיס את החיים עליהם - שהם יעזבו כמה שיותר מהר, יקבלו את ה-3,500 דולר ויטוסו מפה – תגידו את זה. תגידו את זה לפחות שנדע כולם להתמודד שזו ההגדרה שלכם של התפקיד, כי זו התחושה. 

עכשיו, תשמע, זה שאתה מתייעל ומרגיש מאד טוב עם זה בתור אזרח, שאתה בא ואומר חברה, אני מתייעל, אני פותח עוד אזורים, אבל שנינו יודעים שזה לא רק זה. אחרי שהם מגיעים לחולות הם מותשים, אחרי שהתשתם אותם פה הם מגיעים לחולות, יושבים איתם ומסבירים להם כמה זה טוב לעזוב. עכשיו, זה ברור שמבקש מקלט בכל העולם, מבקש מקלט אמיתי, לא מבקש עבודה, מקלט עבודה לא יעזוב. אין לו לאן לחזור. בחור מדארפור שכל משפחתו מתה, בחיים הוא לא יחזור. לא 3,000 ולא 10,000 דולר. 

אם אתם עושים, אני מבקש דבר אחד, ואני אומר את זה מטעם הלשכה, שאם אתם כבר מבצעים את המדיניות, אל תעשו מדיניות של המאסת החיים על אותם אנשים. הם השרשרת הכי חלשה באוכלוסייה, הכי מסכנה. הפרנסה, אתה שומע, זורקים אותם מכל העבודות. אני הבנתי שזה חלק ושזה לטובת המדיניות שלכם, אבל עדיין צריכים לנהוג בהם בכבוד של בני אדם. אי אפשר להמאיס עליהם את החיים. נקודה.

<היו"ר מיכל רוזין:>
זרי, תודה. 

<יואב בכר:>
אני מבקש את רשות הדיבור.

<היו"ר מיכל רוזין:>
כן, אני כבר אתן לך. אני רק אגיד שוב, המדיניות, כמו שאני אומרת כל הזמן, לצערי יש מדיניות, אתם מבצעים את המדיניות. השאלה, תפקידכם גם להעיר חלק מהמציאות בשטח לקובעי המדיניות, ולהגיד תקשיבו, יכול להיות שאין היגיון להוציא דווקא את אלה שהגיעו ראשונים, יכול להיות שאין היגיון להוציא את אלה שבטח הם בעלי משפחות. אין היגיון להוציא את אלה שנמצאים עכשיו בחקלאות, מועסקים, לא יושבים בצנטרום של תל אביב עם כל הקושי וחבית הנפץ. 

יכול להיות שחשוב שאתם, אנחנו לא באים אליכם בטענות, אבל אנחנו מצפים מכם להעלות את הדברים גם למעלה ולהגיד רגע, בואו נשקול בחכמה. כמו שאמרתי למפקד מתקן חולות, יכול להיות שגם הוא צריך להגיד – חברה, אל תביאו לי דווקא את הוותיקים, או תאזנו לי, כי יש לי קושי פה. אתם חייבים להיות גם אלה שמעבירים את המציאות בשטח למעלה, ולהגיד גם את האמירה שלכם ואני חושבת שחשוב שפה נשמעת אמירה שהיא שונה. 

<היו"ר מיכל רוזין:>
כן, בבקשה, יואב. 

<יואב בכר:>
אני אתחיל ואומר כך, כל הזמן אומרים פה חקלאות, חקלאות. אז יש כמה ענפים שיש להם רישיונות לעובדים זרים. לנו היה גם. במלונות היה עד שנת 2006 ואז באו אלינו, אפרופו מדיניות ממשלה, אמרו לנו חברה, הולכים להוציא את כל האישורים הזרים לכולם - - - 

<היו"ר מיכל רוזין:>
בהסכמה.

<יואב בכר:>
אז בואו תהיה אתם הראשונים. תהיו נחמדים, תהיו הראשונים ותקבלו גם תמריצים להביא עובדים ישראלים. דרך אגב, מה שאני מדבר כרגע זה על עבודות בעיקר בתחום השירותים של הניקיון, שטיפת כלים, חדרנות. 
ואני אגיד עוד מילה, אנחנו יכולים להעסיק בכל הארץ, כי כשפה הדגש על בוא נמצא מקומות שיבקשו שהם יעבדו אצלם, שתהיה להם תעסוקה, אז חברה, חבל להתאמץ. היום יש אבטלה חיכוכית במדינת ישראל, ברמות שבתפקידי השירות, בעבודות הניקיון והשירות, אין עובדים. חסרים עובדים. ולצערנו, אנחנו רואים, עם כל זה שתמיד אומרים לנו תכניסו את היד לכיס, אז אנחנו מכניסים את היד לכיס, והיום משלמים לעובדי ניקיון ישראלים גם 30 שקלים לשעה, כשאני אזכיר לכם, שכר המינימום הוא 23 שקלים לשעה, ו-32 שקלים לשעה. תסתכלו במודעות בעיתונים שגם מפרסמים אצלנו ותראו את זה, ולא באים לעבוד בעבודות האלה.
ולכן אני אומר, הבעיה זה לא שאין עבודות. יש עבודות, כי יש אפס אבטלה במקצועות השירות האלה, במקצועות הניקיון. אז לכן הקטע איפה שיש עובדים זרים, אין ספק שהיה מאד טוב שיהיה מינון יותר נמוך של עובדים זרים שמביאים אותם, ויתנו עבודה לכאלה שנמצאים פה. לנו אין אישור בכלל עכשיו לעובדים זרים. אז מקום יש. 

עכשיו, איפה המצוקה היא קולוסאלית? בוודאי במקומות יותר פריפריאליים. באילת אין לנו עורף אורבאני, ולכן אין שם עובדים. בים המלח כנ"ל. הראשונים שנכנסו לעבוד כאן בארץ, ממבקשי המקלט, פנו אלינו, ביקשו מאיתנו להוציא אותם מתל אביב, לקחת אותם לשם. אני אז אמרתי לכם, הייתי וראיתי עם החקלאים שזה לא כל כך הסתדר, ואצלנו פתחנו את הדלת ונתנו עבודה ועבודה הוגנת, וכל מה שאתם - - -

<היו"ר מיכל רוזין:>
אני רק אומר שהוועדה הייתה בחולות ובדיוק הגיעה משלחת, או משלוח, אני לא יודעת איך לקרוא להם, סליחה, מאילת, מהמלונות לחולות. 

<יואב בכר:>
בואו נעשה סדר. עוד פעם, אין לי שום דבר נגד הממשלה ונגד מדיניות. אני לא שם. אם היו יכולים לתת לנו היום את אותם 2,000,2,500 אישורים לעובדים זרים, כמו שהיה לנו קודם – לבוא, לעבוד, ללכת, הכל בסדר מבחינתנו, כי זו המצוקה שלנו. אבל אני גם אזרח, נכון?

אז תראו, אכן במדיניות, את הוותיקים. איפה היו כל הוותיקים, אתם יודעים? במלונות באילת ובים המלח. אז היום אנחנו בהתרסקות בקטע הזה. כי ככה, פעם אחת לחולות הרחיקו מאיתנו את רובם. לא רובם, אבל חלק מאד גדול. שתיים, אני שמחתי ושמח על מה שאמרת כאן ואני מקווה שאתם מסדירים את העניין, אבל תיכף בטח שי יספר ממצוקות הענף אצלו. בחודשים האחרונים רבותי, ה-לך-תבוא-לך-תבוא והדוגמא של הבחור הראוי פה שדיבר, נוצר מצב שבמכפלה – כמו ששלחו לחולות – אותה כמות הסתובבו בין רישיונות. 

עכשיו תבינו, עוד המלונות יש להם את התאחדות המלונות, אנחנו מסבירים להם, אנחנו נותנים להם אינפורמציה. איפה כל המעסיקים הקטנים שלא יודעים מה קורה? הם בכלל לא יודעים מה זה ס/2/א/5, מה זה האישור, איזה אישור, מה מותר, מה אסור? אז בהטיה הזאת, הכמויות של המעסיקים שנמצאים במצב שפעם אחת חלק הרחיקו להם ופעם שנייה, בין האישורים האלה, הם לא משחקים, בטח לא המלונות שהם אנשים שומרי חוק. בא להם מישהו שעכשיו האישור שלו יום וחצי לא בתוקף – הוא לא עובד. ועכשיו הם במצב שהם מבינים - הם הרי לא טיפשים – הם מבינים את כל מה שקורה, את המדיניות ואת ה - - -
<היו"ר מיכל רוזין:>
שר הפנים ישמח לשמוע את המשפט הזה, כי זה בדיוק מה שהוא רוצה.

<יואב בכר:>
אנחנו הולכים לפגוש אותו.

<היו"ר מיכל רוזין:>
אבל זה בדיוק מה שהוא רוצה.

<יואב בכר:>
נכון, נכון.

<היו"ר מיכל רוזין:>
הוא רוצה שמעסיקים יפטרו אותם, שלא תהיה להם פרנסה ולא תהיה להם ברירה אלא לעזוב. זו המדיניות. 

<יואב בכר:>
נכון, יפה. אז לידיעתכם, אני מוכרח לומר, תראי, לאור המתמטיקה, כשאני באתי ושמעתי את המתמטיקה לפני כמה חודשים, שאמרו לי יש 54,000, 60,000, what ever, ויש בחולות 3,000 או what ever, אז אמרתי במתמטיקה הזאת, איך אמר לי יוסי אדלשטיין בזמנו, הם לא נכנסו ביום אחד, הם לא יצאו ביום אחד, אבל בשטח המדיניות שם סופר מצליחה. הופתעתי מהאפקטיביות שקורית כרגע בשטח. בשטח קורה מצב שהמעסיקים אלף במבוכה, הם לא יודעים מה קורה, הם מתחילים לחפש כל מיני פתרונות ולא כל כך מוצאים, אבל בינתיים החברה האלה ניזוקים. זאת אומרת שלדעתי כן מסתובבים אנשים שלא מוצאים אותם.

עכשיו, יוסי אמר לי עוד משפט, הוא אמר לי תשמע, לקחו לי אחד, כי שאלתי אותו מה שאת שאלת, יושבת הראש שאלה, אם שואלים אותם כשהם מגיעים אם הם עובדים או לא עובדים. אז הוא אמר לי בפירוש, זה לא מעניין אותנו בכלל, זו מדיניות של לפי זמנים וכאלה. ולכן, חלק גדול שנשלחו לחולות הם כאלה שעבדו ועבדו זמן יחסית די רב, והכל היה שם בסדר גמור.

ובתוך זה דרך אגב, יש עוד מבוכות. אני אתן לכם שתי דוגמאות. יש כאלה שעושים ביטוח רפואי, כשחלק אמרו לא רוצים לעשות יותר ביטוח רפואי, אנחנו לא יודעים מה המצב וזה, אז זה כבר עוד קושי. יש בעיות של נקודות זיכוי שאף פעם לא דיברנו עליהן פה, אבל זה דברים שהעובדים האלה נפגעים, שזה פשוט לא יאומן. כי הרי מצד אחד תראו, פעם אחת אומרים למעסיקים שצריך לשלם עליהם היטל כי הם עובדים זרים לכל דבר ועניין. פעם שנייה אומרים – אל תשלם לו נקודת זיכוי, כי הוא לא חוקי. עוד פעם, זה הכל בקטע של מבוכה על מבולקה. זה יוצר בעיות למעסיקים ושלא לדבר על פגיעה בעובדים הללו.
ולכן, כשבמתמטיקה עדיין הם כאן, אז כן יש מקום לעשות סדר, להגיד אוקיי, יש כרגע, הרי עוד לא נתנו לנו אישור לעובדים זרים. הם פה. אין עובדים שיעשו את העבודה הזאת, יש לזה צורך, לא מרמים אותם, אז צריך. אנחנו בעד הסדרה, וכמו שאמרו פה – פיילוט על החקלאים. חברה, יותר מפיילוט על מקום שזה עובד? בואו נסדיר את זה כאן, אצלנו בינתיים.

דבר אחרון, אני רוצה לציין לסיום עניין נוסף. אני אומר, יש היום דוגמא בקטע של לעשות להם לא טוב או כן טוב. תראו, הקטע שהרחיקו אותם לחולות, נתנו חודש הודעה. אף אחד לא בא והגדיר ואמר מה עם חודש ההודעה הזאת. כי אתם יודעים איך זה הולך? כתוב ככה, תבוא עוד חודש לחולות ובאישור יש חותמת שכתוב. לא כתוב כמו קודם אישור זה אינו מהווה אישור עבודה, כתוב – אסור לעבוד. 

מישהו מצפה ממעסיק שייקח? אני שואלים אותי מה לעשות, אז אני אומר תראו, יש פה פרשנויות. אנחנו לא יודעים להגיד להם חד משמעית, כי מצד אחד אומרים כנראה שלא יאכפו בחודש הזה, מצד שני אם יבואו ויכנסו ויאכפו? 

<היו"ר מיכל רוזין:>
כתוב אסור לעבוד.

<יואב בכר:>
אסור לעבוד. 

<דבורה בלום:>
לא, אם כתוב, לפחות לפי האתר של רשות האוכלוסין, אם כתוב אסור לעבוד – אסור להעסיק.

<יואב בכר:>
כן, חד משמעית.
<היו"ר מיכל רוזין:>
מוטי, זה סותר את מה שאמרת מקודם.

<מוטי ברקוביץ:>
האשרה שמקבלים היא אותה אשרה.

<יואב בכר:>
לא נכון. 

<היו"ר מיכל רוזין:>
יואב, תסיים, כי אני רוצה להבין, מוטי אמר שזה לא קיים. 

<יואב בכר:>
כתוב: אסור לעבוד. עכשיו, לסיום העניין ולראות עוד איזה קוריוז, זה לא קוריוז המילה, זה אבסורד. עכשיו, בא עובד כזה, הביא – אסור לעבוד. אתם יודעים, צריכים לעשות לו שימוע היום, יש פה גם עניינים של חוקי עבודה, דברים שאנחנו צריכים לעסוק בהם כמעסיקים. יצא האיש, עכשיו נשאלת השאלה – צריך לתת לו פיצויים או לא צריך לתת לו פיצויים. זה מעניין אתכם? רק שתדעו.

<היו"ר מיכל רוזין:>
משרד הכלכלה ידרשו מכם.

<יואב בכר:>
יבוא מאן דהוא יגיד – צריך לתת לו פיצויים. אני אומר לכם, הציניות כאן יוצרת מצב שבגלל כל אי הבהירות והמדיניות המקשה הזאת והרעה הזאת, יכול מעסיק לקום ולהגיד, ודרך אגב, זה בניגוד למה שאני מנחה, כי אני אומר למלונות – חברה, האיש עבד אצלכם 3-4 שנים, הוא לא אשם, תהיה אליו כמו שצריך והכל, ורוב החברה שלנו עושים את זה, אבל יקום מעסיק, ויש על זה דרך אגב תקדימים מהלבנונים של פעם, מהחברה שהיו מדרום לבנון, שהמדינה הוציאה אותם. יקום מעסיק ויגיד, המדינה הוציאה אותו, שהמדינה תשלם לו פיצויים. 

ובמצב הזה, רבותי, אני מודיע לכם, זה ילך לבתי משפט ושם העובדים יינזקו. בבתי המשפט העובדים ייפגעו וחבל, זה לא צריך להיות ככה, אפשר לעשות את זה אחרת וזו השורה התחתונה.

<נועה קאופמן:>
כבר אומרים מעסיקים.

<היו"ר מיכל רוזין:>
שילוב של רוע וטמטום זה הדבר הכי נורא.

מוטי, אמרת לנו פה, הצהרת שאין - - -

<מוטי ברקוביץ:>
אני לא מכיר את המקרה הספציפי הזה שהוא אמר.
<היו"ר מיכל רוזין:>
מה זה מקרה ספציפי?

<יואב בכר:>
זה לא ספציפי. 

<היו"ר מיכל רוזין:>
אנחנו שומעים את זה מהשטח.

<מוטי ברקוביץ:>
רגע, מי שמופנה לחולות מקבל שני מסמכים – מסמך הפניה לחולות ואשרה לחודש ימים האלה.

<יואב בכר:>
אני לא מכיר שום אשרה לחודש ימים הזה. 

<מוטי ברקוביץ:>
האשרה שהוא מקבל לחודש ימים היא אותה אשרה בדיוק ש - - -

<היו"ר מיכל רוזין:>
מוטי, אתה שומע פה עדויות מהשטח.

<יואב בכר:>
יש חותמת שכתוב אסור לעבוד.

<מוטי ברקוביץ:>
אני מוכן, אני לוקח על עצמי איך שיוצאים מכאן, אני אסע לתובל ואני אבדוק את מה שאתם אומרים, למרות שאנחנו מכירים - - -

<יואב בכר:>
אני ראיתי בעין.

<היו"ר מיכל רוזין:>
אני אשמח שתעביר לנו את זה.

<מוטי ברקוביץ:>
אנחנו מכירים את זה שהם מקבלים את אותה אשרה בדיוק. אם יש לכם מישהו ספציפי, שאני אוכל להיצמד למקרה הזה ולבדוק למה זה קרה - - -

<יואב בכר:>
אני מעביר לכם. מי שרוצה שאני אעביר לו, שכתוב על האישור – אישור זה אסור לעבוד.

<היו"ר מיכל רוזין:>
אנא תעביר גם לוועדה, בבקשה.

כן, שי ברמן, בבקשה.

<שי ברמן:>
מנכ"ל איגוד המסעדות. קודם כל סליחה על האיחור. אנחנו מעסיקים כ-10,000 מבקשי מקלט במסעדות, מתוכם, על פי סקר שערכנו לאחרונה, כ-2,500 עד 3,000 הם עובדי מטבח. אנחנו סובלים ממצוקה של - - -

<היו"ר מיכל רוזין:>
כמה, סליחה?

<שי ברמן:>
בין 2,500 ל-3,000 עובדי מטבח, כלומר הם עובדים כטבחים לכל דבר. לנו יש מצוקה אדירה בתחום של המטבח, של בתי מטבח בלתי מקצועיים ומבקשי המקלט שהתחילו בהתחלה לעבוד בתור עובדי ניקיון, היום אנחנו כבר מעסיקים אותם גם במטבחים שלנו ולמעשה מה שהשביתה האחרונה המחישה לנו, אנחנו תלויים בהם לחלוטין.

יש כמה נקודות שיואב העלה את חלקן, שאנחנו לא יודעים איך להתמודד איתם כמעסיקים. אנחנו מבינים שיש מדיניות של הממשלה, אנחנו אזרחים שומרי חוק, אבל אנחנו מרגישים שהמדינה גורמת לנו להיות עבריינים. 

נושא אחד זה הנושא של מה שיואב הזכיר, זה הנושא של הביטוח הרפואי. אנחנו עכשיו התבשרנו שחברת כלל הפסיקה לבטח מבקשי מקלט החל מ-1 באפריל הם מפסיקים לבטח אותם. זה גורם כבר לעליית מחירים של 25-30% החל מ-1 באפריל. אם היה מדובר על מחירים של 1.5 דולר ליום לביטוח, היום מדברים איתנו על 1.8 דולר, 2 דולר ולמעלה מזה. 

<היו"ר מיכל רוזין:>
מי מבטח?

<שי ברמן:>
מבטחים חברת איילון וחברת הראל, כשחברת הראל יש לה בעיה עם כל הנושא של מבקשי מקלט, גם עם כל נושא אשרות העבודה, בטח עם כל הנושא של הצ'טלה. הצ'טלה זה משהו שאני לא יכול להבין אותו, זה שבאים ואומרים לך תבוא עם המספר של קופת החולים וזה אישור העבודה. חברת הביטוח לא בהכרח מקבלת את זה, מטבע הדברים.

לכן זה משהו שצריך לחשוב עליו. זה לא הגיוני שבמדינת ישראל, בשנת 2014, אנחנו נשלח אנשים עם פתק ואנחנו נגיד להם זה מה ש - - -

<היו"ר מיכל רוזין:>
שי, אני אתן לך להמשיך, אבל אני רק רוצה להגיד שזה עוד אבסורד, מכיוון שבסופו של דבר האנשים האלה, אם אין להם את הביטוח והם לא יכולים לראות רופא, הם יגיעו לבתי חולים. הם יגיעו לבתי חולים, יהיו חובות אבודים לבתי החולים, שהמדינה ממילא תספוג ותשלם עליהם. יש פה אבסורדים שבמקום שמועסק, והמעסיק משלם עליו את ביטוח הבריאות, על מנת שבאמת יהיה מבוטח וזה לא ייפול על המדינה, אנחנו כאילו עושים פה יד אחת שפוגעת ביד שנייה ואנחנו פוגעים בעצמנו. 

<ארנון וולוסקי-פרידמן:>
סליחה, את יודעת שהתחביב שלי זה הבריאות.

<היו"ר מיכל רוזין:>
עוד רגע, רק תן לו לסיים.

<ארנון וולוסקי-פרידמן:>
זה לא מדויק מה שנאמר.

<היו"ר מיכל רוזין:>
אז עוד שנייה אני אתן לך, אני הפרעתי לשי והוא ימשיך.

<שי ברמן:>
עכשיו, מה שקורה בשטח: אנחנו זקוקים לחברים האלה, למבקשי המקלט. אנחנו צריכים אותם אצלנו בעסקים. ישראלים לא עומדים בתור לעבוד בעבודות ניקיון ולנקות שירותים, לצערנו הרב. חברת הכנסת שקד, שלצערי הלכה מפה כבר, שחשבה שאולי בני מיעוטים וערבים ישראלים ובדואים - - -
<היו"ר מיכל רוזין:>
כפי שהיא כתבה בפוסט שלה – עניי עירך קודמים – על הפלסטינים. 

<דבורה בלום:>
יש מדרג. גם בנושא הזה יש מדרג של מרחק. 

<שי ברמן:>
הפתרון הזה, מכיוון שאני נמצא בקשר עם משרד הכלכלה ועם מרכזי הכוון, בייחוד באזור המשולש הדרומי, לעשות איזה שהוא פרויקט באמת כדי להכניס אותם לעבודה. הפרויקט הזה לא קורם עור וגידים. מדובר בסופו של דבר בכמה עשרות בודדים של אנשים, שבאמת מוכנים לעבוד ורוצים לעבוד.

 ודרך אגב, כמו שיואב הזכיר, המשכורות הן בהחלט לא שכר מינימום. פה מדובר על משכורות של 30 שקלים לשעה ויותר מזה, ואין פתרון מקומי פה לצערי הרב, לבעיית התעסוקה במקצועות האלה. 

הנושא האחרון זה שאני רוצה לדבר באמת, מעבר לזה שזה מפריע לי בתור אזרח, היחס ומה שהאנשים האלה צריכים לעבור, אני רוצה לדבר מפרספקטיבה שלי כמעסיק, מפרספקטיבה של המעסיקים. אנחנו לא צריכים להיות עבריינים.

<היו"ר מיכל רוזין:>
לכלכלה הישראלית, בוא נודה.

<שי ברמן:>
הכלכלה הישראלית, ברור שהיא נפגעת, אבל אנחנו גורמים לנו להיות עבריינים. המדינה שלנו גומרת לנו לעבור על החוק, אחד בנושא של החודש הזה, שאנחנו לא יודעים מה המדיניות לגבי החודש הזה. אף אחד לא עונה לנו, כולל רשות האוכלוסין וההגירה ולא נותן לנו תשובה לגבי זה.

הנושא השני זה הנושא של הביטוח הרפואי שלהם, והנושא השלישי זה כמו שהוזכר פה, הנושא של הפיצויים, שלא ברור מה עושים פה. אני כל יום מקבל 10-15 פניות של מעסיקים, שאומרים לי תשמע, אני צריך לשלם להם או אני לא צריך לשלם להם? אני מדבר עם לפחות, יש לי קונסורציום של 10 עורכי דין של דיני עבודה, אף אחד מהם לא יודע להגיד מה צריך לעשות. כולם עורכי דין מצוינים, כולם עוסקים בזה שנים רבות, לאף אחד מהם אין תשובה משפטית לעניין הזה.

<מוטי ברקוביץ:>
ברשותך, אפשר רק תשובה אחת לשאלה שהוא העלה?

<היו"ר מיכל רוזין:>
אני אתן לך, רק נשמע את ארנון וולוסקי-פרידמן, מארגון הגג של המסעדות האתניות בישראל. כן, בבקשה. 

<ארנון וולוסקי-פרידמן:>
אני רק רוצה להגיד שהמחיר עלה לא בגלל מבקשי המקלט, הוא עלה בכלל. 

<היו"ר מיכל רוזין:>
בכלל, גם לעובדים הזרים.

<ארנון וולוסקי-פרידמן:>
אין בעיה לבטח במנורה ובהראל, ויש את איילון נדמה לי.

<היו"ר מיכל רוזין:>
כן, זה מה שהוא אמר.

<ארנון וולוסקי-פרידמן:>
אפשר לבטח גם מבקשי מקלט. הם לא דורשים את אישור השהייה בתור תנאי. 

<שי ברמן:>
אני חושב שאתה לא מכיר את זה טוב. אנחנו נתקלים בזה הרבה, הם עושים הרבה פעמים בעיות עם הצ'טלה. הם לא יכולים לראות את הצ'טלה הזה, הם רוצים לראות אישור, הם רוצים לראות ויזה תקפה בזמן, לפחות בפעם הראשונה שאתה מבטח אותם. הם רוצים לראות ויזה תקפה, ואם אין לך ויזה תקפה כשאתה מקבל אותו לעבודה, אז יש לך בעיה. 

<ארנון וולוסקי-פרידמן:>
אני הסכמתי עם כל מה שאמרת חוץ מזה, אבל אם יש לך בעיה בתחום הזה - - -

<היו"ר מיכל רוזין:>
בסדר, אז אלף בואו נדבר על זה. גם הזמנו לפה בפעם הקודמת את חברות הביטוח ואם יש צורך נזמין אותן שוב.

כן מוטי, בבקשה. 

<מוטי ברקוביץ:>
רק נקודה אחת, כפי שכבר אמרנו, בחודש הזה, שהוא מדבר כל הזמן על החודש, שאמרנו זה לפני שהוא נכנס, החודש הזה הוא כמו כל התקופות האחרות, כפי שפעלנו בתקופה שלפני, כך אנחנו פועלים בחודש הזה, עד שהוא אמור להגיע לחולות.
<שי ברמן:>
כלומר, אתה אומר את זה עכשיו, מוטי, סליחה שאני זה, אתה אומר את זה לפרוטוקול שבחודש הזה - אני פשוט רוצה לחדד את הדברים – בחודש הזה שהם מקבלים את ההוראה להגיע למתקן השהייה, בחודש הזה אנחנו יכולים להמשיך להעסיק אותם?

<ענת פישר-צין:>
הם אמורים לקבל את אותה אשרה שהייתה להם קודם.

<שי ברמן:>
יכולים להעסיק אותם או לא יכולים להעסיק אותם? 

<היו"ר מיכל רוזין:>
כן או לא?

<מוטי ברקוביץ:>
לא תתבצע אכיפה כנגד העובד וכנגד המעסיק בחודש הזה.

<נועה קאופמן:>
אבל למה זה לא מפורסם? אנחנו רק 20 איש פה שעשינו דוקטורט.

<מוטי ברקוביץ:>
זה אשרה רגילה. 

<נועה קאופמן:>
אבל, קודם כל-. טוב. אתה יודע מה, לא נריב על האשרה. אם תתקנו את זה, כי כן נותנים להם אשרות בעייתיות. 

<מוטי ברקוביץ:>
כפי שאמרתי - - -

<היו"ר מיכל רוזין:>
קודם כל אנחנו נעביר אליך את האשרות הבעייתיות לראות - - -

<שי ברמן:>
תכתבו את זה. חשוב שזה יהיה בפרוטוקול. 

<נועה קאופמן:>
אני רוצה להגיד, הרי בקו לעובד אנחנו מקבלים הרבה פניות ואנחנו פוגשים גם עובדים יותר מוחלשים, ויש מעסיקים שבאמת לא מעניין אותם, לא נותנים תלושים, לא משלמים שכר מינימום, ויושבים כאן נציגים של מעסיקים שכן רוצים להיות הוגנים וכן מוציאים תלושים וכן משלמים את הזכויות, ואנחנו נפגשים בעוד מקומות, אבל אני באמת יכולה להגיד את זה, והם שרוצים לשמור על החוק נשארים מבולבלים ואומרים – תנו לי מענה. 

ומי שמנצל את הסיטואציה הזו זה מעסיקים שמשלמים בשחור, וכשמדברים על זה שהם פוגעים בכלכלה הישראלית, המעסיקים שלא משלמים באופן הוגן פוגעים בכלכלה הישראלית, ומשרד הפנים, אני מצטערת, אבל אתם תורמים לזה כרגע, כי אין הבהרה. לא ברור למעסיק, צריך לעשות דוקטורט בסוגי הויזות שנותנים במשרד הפנים, כדי לדעת את מי להעסיק ואיזה קנס יקבלו. 

והוא, בחודש שהוא ניסה לחדש את הוויזה, לא ברור אם הוא יכול לעבוד או לא. אני לא יודעת מה להגיד למעסיק. אני לא רוצה לעבור על החוק, אני לא רוצה לדפוק את המעסיק , אבל אתם לא נותנים תשובות. 

<היו"ר מיכל רוזין:>
גם אני לא תמיד יודעת מה לענות. 

משרד הכלכלה, הנציג נמצא כאן? טוב, אנחנו נגיד לפרוטוקול שאנחנו נוזפים בהם שהם לא הגיעו, למרות שהם אמורים להיות פה.

כן, הדס מארגון מסיל"ה, בבקשה.

<הדס צוקרט:>
שלום, אני הדס, אני עובדת סוציאלית במסיל"ה – מרכז סיוע ומידע לקהילה הזרה. זו יחידה של עיריית תל אביב לטיפול בקהילה הזרה. 

אנחנו מטבע הדברים עובדים הרבה עם החלקים הפחות חזקים של הקהילה. אני באופן אישי עובדת עם נשים וגברים שנמצאו כקורבנות סחר ועבדות, וזה באמת חולשה מאד חלשה בתוך הקהילה הזאת; אבל לא רק, אני מייצגת בעצם את כלל העובדות של מסיל"ה, ובאמת, אני רוצה להצטרף לדוגמאות שדיברו עליהן קודם, ולספר על עוד דוגמא של פונה שלי, שמאד רציתי שהוא יבוא, אבל הוא לא כל כך דובר עברית, ומאד התבייש להגיע, אז אני מספרת את סיפורו.

בחור בן 19-20 בסך הכל, הוכר כקורבן עבדות, זכאי להיכנס למקלט לשיקום קורבנות עבדות. כרגע אין מקום אז הוא חי בקהילה ומטופל על ידי. אותו בן אדם היה, ואם הייתם שואלים אותי לפני חודש, הוא היה אולי הבחור שהייתי הכי שקטה בקשר אליו, למרות כל הטראומות שהוא עבר ומצב פיזי ונפשי שאתם יכולים לתאר לעצמם שהיה לא פשוט. בכל אופן, הוא מצא עבודה קבועה והתמיד בה וזה גם נתן לו את היכולת לשלם את השכירות ואת המחייה, להשתתף עם החברים שהוא גר איתם, וגם נתן לו סדר יום ואיזה שהוא פתח מילוט מכל המחשבות הפולשניות של הטראומה וכן הלאה, ובאמת מצבו היה טוב.

בסוף חודש פברואר נגמרה לו הוויזה. הוא ניסה פעמיים, הפסיד ימי עבודה פעמיים כדי לנסות לחדש ופעמיים לא הצליח, וכמו שאתם יכולים לנחש – פיטרו אותו. מהר מאד ההידרדרות התחילה בזה שהוא לא היה מסוגל כבר לשלם את השכירות, התחיל לעבור בין מכרים, הגיע לצערי אפילו לרחוב. אני ראיתי אותו לפני שבועיים במצב שלא ראיתי אותו מעולם: בוכה, צועק, מתוסכל, כועס. אני לא הכרתי את הבן אדם הזה באופן הזה, ולשמחתי הרבה, בשבוע שעבר הצלחנו ללכת באמת לסניף החדש ברחוב תובל, וחידשו לו את הוויזה. זה ככה חצי סוף טוב, למרות שנכון לאתמול, כשדיברתי איתו, עדיין הוא לא מצא עבודה ועדיין הוא במצב לא פשוט וזו באמת דוגמא אחת, ואנחנו במסיל"ה שומעות עשרות דוגמאות כאלה, גם של בעלי משפחות וגם של אנשים שאינם בעלי משפחות, חברה צעירים.
אני רוצה להתייחס, דיברתם על זה שזה מאד אבסורד להכניס דווקא את האנשים הוותיקים, שכבר יודעים עברית, שכבר השתלבו. זה לא רק אבסורד. אני בטוחה שזה חלק ממדיניות מכוונת, כי מה שקורה שהרבה מהחברה החזקים הם בעצם תומכים בחברים שלהם החלשים, החברה שהם יותר אנשים שאני רואה. כל אחד כזה שהגיע בשנת 2008, יכול מאד להיות שתומך בשלושה חברים שלו, שהגיעו בשנת 2012 דרך סיני וכן הלאה, ובעצם השבירה של האנשים החזקים שוברת ומדרדרת עוד יותר את המצב של החלשים, שהמצב שלהם גם ככה לא קל.

<היו"ר מיכל רוזין:>
עכשיו הבנתי מה ניסית להגיד בהתחלה.

<הדס צוקרט:>
כן, בדיוק. ממש, אני רואה את זה על הפונים ש - - -

<היו"ר מיכל רוזין:>
כי משרד הפנים רואה את זה בדיוק הפוך ממך. כלומר החזקים יכולים לעזור לחלשים, אז בואו נעצור אותם, אז החלשים יהיו ממילא יותר חלשים, הם יעזבו.

<הדס צוקרט:>
בדיוק. ואנשים היום איבדו דירות והיום אנשים שלא ישנו ברחוב לפני כן, היום ישנים ברחוב, חד משמעית אני אומרת את זה. זה אנשים שאני מכירה. 

<זרי חזן:>
בסדר, אבל זו המדיניות. זה מה שהם רוצים שיקרה. הבעיה שזה נופל על - - -
<היו"ר מיכל רוזין:>
אבל המדיניות הזאת פוגעת בנו בסופו של דבר, לא רק בהם. היא פוגעת גם בנו, ולכן זה אבסורד שלא מובן לי.

<הדס צוקרט:>
ושוב, אני מדברת גם, לא רק, אבל גם על אנשים שכבר הוכרו על ידי המדינה כקורבנות עבדות, אנשים שהמדינה כן לוקחת עליהם אחריות. לא רק עליהם, המדינה גם פוגעת - - -

<היו"ר מיכל רוזין:>
וזה בניגוד לחוק, ממש.

<הדס צוקרט:>
אז זה דבר אחד, אבל שוב, גם אנשים שהם לא קורבנות עבדות, אמורים להתייחס אליהם בכבוד, ואין פה שום שאלה. 

דבר נוסף, אני חושבת גם שיש איזה שהוא משהו מאד עמום במדיניות שכל הזמן משתנה, באמת בסוגי הוויזות ולכמה זמן נותנים אותן. לפני בערך חודש - - -

<היו"ר מיכל רוזין:>
זה חלק מהשיטה.

<הדס צוקרט:>
כן. 

<היו"ר מיכל רוזין:>
חלק מהשיטה: אי ודאות. אי ודאות יוצרת חוסר ביטחון תעסוקתי, חוסר ביטחון אישי ורצון לעזוב. זו, כמו שאומר עורך דין זרי חזן, זו המדיניות.

<הדס צוקרט:>
אני רוצה פשוט לתת עוד דוגמא. אני הלכתי לפני כחודש עם שני פונים שלי, שבתיאום מראש, דרך קשרים אישיים, אחרי שהם ניסו שלוש וארבע פעמים ולא הצליחו, ונתנו לשני הגברים האלה לשמחתי ויזות לשלושה חודשים, טוב ויפה. רק לפני שבוע, הבדל של שבועיים או שלושה, הלכתי עם חברה אחרים לרחוב תובל. שאלו אותם את הכתובת שלהם, ומי שידע את הכתובת שלו קיבל ארבעה חודשים ומי שלא ידע את הכתובת שלו, קיבל בדומה לך, עמנואל, חודש אחד. 

עכשיו תגידו – זה נראה לכם אבסורד שבן אדם לא יודע איפה הוא גר, אבל זה לא כזה יוצא דופן בקהילה, שאנשים עוברים דירות בתדירות מאד גבוהה, מחליפים שותפים בתדירות מאד גבוהה, והרבה פעמים לא בדיוק מכירים את שם הרחוב. זה גם חברה שלא דוברים עברית, יש שם בעיה של נגישות שפתית. אני במקרה הצצתי, כשדיברו עם אחד האנשים, ששוב, הוא קורבן עבדות מוכר: אז אתה מוכן לחזור מרצון? כאילו? והוא בכלל לא הבין מה הוא רוצה ממנו. זה גם סיפור של הנגישות השפתית והנגישות של אנשי מקצוע, שבכל אופן מלווים את האנשים. זה היה מאד מאד עגום.

ודבר אחרון שאני רוצה להגיד, פנו אלינו גם כמסיל"ה, כארגון רשמי בעצם שעובד עם הקהילה הרבה שנים, לבדוק אם אנחנו יכולים לעזור קצת לעשות סדר בגלל כל התורים וכל סכנת הנפשות של הדחיפות וכו'. עכשיו, צריך להבין שאין לנו כל כך, זו הייתה בקשה קצת אבסורדית. כאילו, מה אנחנו יכולים לבוא לקהילה ולהגיד – מי שהשם שלו מתחיל ב-א', תבוא ביום ראשון. מי שהשם שלו מתחיל ב-ב' תבוא ביום שני? תתאזרו בסבלנות? כאילו, המצב הגיע לכזה מצב שאין לנו יכולת להגיע לאלפי אנשים ולסדר אותם.
<היו"ר מיכל רוזין:>
לא הבנתי, ביקשו מכם לעשות את הסדר?

<הדס צוקרט:>
ביקשו ממסיל"ה לעזור, כאילו, החברה של משרד הפנים ושל רשות ההגירה היו בלחץ - - -

<היו"ר מיכל רוזין:>
במצוקה.

<הדס צוקרט:>
במצוקה, וציפו שמסיל"ה יעשו להם את הסדר. עכשיו, אנחנו מאד רוצים לעזור, גם לטובת כל ה - - -

<היו"ר מיכל רוזין:>
חבל שלא באו אלי, הייתי עושה להם סדר מיד.

<הדס צוקרט:>
אז זה דבר אחד, ואנחנו לא יכולים לעשות בזה סדר. אני כן מברכת על פתיחת המתקן בתובל, מתקן זו מילה קצת קשה - אבל אתם אמרתם – של המתקן בתובל, שבאמת כן נותן מענה הרבה שעות. אני חושבת שאמד חשוב להתכונן לעתיד, כי בעצם החברה קיבלו לחודש, לארבעה חודשים ובעצם יהיה אותו סיפור עוד חודש ועוד ארבעה חודשים.

<היו"ר מיכל רוזין:>
תודה. 

מוטי, אני רוצה לסיום לשאול אותך באמת שתי הבהרות חשובות, לפני שאני מסכמת. אחת, אני רוצה קצת שתבהיר לי את העניין של בעלי משפחות, האבות. דיברנו על זה גם בעבר ואני רוצה בכל זאת להבין.

קודם כל, ברור מאליו שאם צריך לשלם 16,000 שקלים בשביל להוציא תעודה, אין מצב שמישהו יכול לעמוד בזה. זו נקודה אחת. נקודה שנייה, לכל ילד יש אבא אחד. אז גם אם מישהו הצהיר שהוא האבא שלו, זהו. אין לו עוד. לא יבואו עוד 20 ויגידו, ואם יבואו, כנראה מישהו יצטרך להחליט מי האבא. 

אני לא יודעת אם אתם נתקלים בכלל במצב הזה, שיש יותר מאחד שמצהיר שזה הילד שלו. זה דבר אחד, ואיך פותרים את זה. כי בסופו של דבר הילד הזה, סביר להניח, הוא בגן ילדים ויש גננת, יש סביבה שמכירה את ההורים, יודעת. חלק מהם אולי מוטבלים, אני לא יודעת. יש דרכים לדעת אם הילד שלך הוא שלך. ילד הוא לא בוואקום. זה דבר אחד, איך פותרים את זה, בקיצור, כי המדיניות המוצהרת היא גם שלא שולחים אבות לילדים בעלי משפחות. זה דבר אחד.

דבר שני, אולי תנסה בכל זאת לתת לנו, כדי גם לשבור את זה שאנחנו אומרים שיש פה כוונה להתיש או כוונה לטרטר וכדומה, מה הם הכללים. מתי אדם מקבל לחודש אשרה נוספת? מתי הוא מקבל זימון לחולות? מתי הוא מקבל לשלושה חודשים, מתי הוא מקבל לחצי שנה, מתי הוא מקבל לשנה? אני לא יודעת. בוא תן לנו את הדרך בה זה עובד, כדי שנדע שזה לא ספוראדי, שיש פה מדיניות ברורה, יש חשיבה ולא אדם בא, מסתכלים עליו: תראה לי את הפרצוף שלך – חודש. תראי לי את הפרצוף שלך – שלושה חודשים. 

<מוטי ברקוביץ:>
נתחיל בשאלה הראשונה לגבי המשפחות. כפי שפורסם, גם פורסם באתר של רשות האוכלוסין וההגירה, בשלב הזה מופנים לחולות גברים ללא משפחות, לפי שנת כניסה – סודנים ואריתראים – כפי שפורסם. בעלי משפחות לא מופנים לחולות, נקודה. מי בעל משפחה ומי לא בעל משפחה - - -

<היו"ר מיכל רוזין:>
שנייה, סליחה, תאריך כניסה: איך אתם יודעים? הרי חלק גדול אתם אומרים אנחנו בכלל לא יודעים.

<מוטי ברקוביץ:>
רובם ככולם מופיעים לנו במערכות, כי הם - - -

<היו"ר מיכל רוזין:>
תודה. אנחנו טענו את זה כמה שנים, אמרתם לא, אנחנו לא יודעים, אבל בסדר. 

<מוטי ברקוביץ:>
רובם ככולם. עדיין יש כאלה ש - - -

<היו"ר מיכל רוזין:>
ברור, ברור, הם נרשמו בכניסה. 
<מוטי ברקוביץ:>
אנחנו נתקלים בהם בפעם הראשונה, אבל רובם ככולם כן - - -

<דבורה בלום:>
והאם אתה גם יודע להגיד - - -

<היו"ר מיכל רוזין:>
רגע, לא דבורה, אני מצטערת. אני מפריעה לו. אני יכולה להפריע לו, אבל זהו. אנחנו בסיכומים. אתם יודעים, עבדתי קשה, נכנסתי לכנסת, יש לי את הזכות להפריע.

<מוטי ברקוביץ:>
מי בעל משפחה ומי לא בעל משפחה - זה נפתר באמצעות תשאול שמבוצע על ידי עובד שלנו בלשכה אל מול הפונה שנמצא מולו. אין לנו רשימת מסמכים סגורה, לא של תעודות נישואים, לא של תעודות לידה. אני מניח, אני לא מכיר את המקרה הספציפי שלו ואני לא יודע באיזה לשכה ואני לא יודע אצל מי מהעובדים שלי הוא היה, אבל אני מניח שבמסגרת השימוע שנעשה לו שם, אמרו לו תשמע, אתה צריך איזו שהיא הוכחה שיש לך ילדים. או שתביא את הילדים עם בת הזוג ונעשה תשאול לך, נעשה תשאול לה ונוודא שבאמת זה הילדים המשותפים שלכם. תראי, איזו שהיא הוכחה צריך.

<היו"ר מיכל רוזין:>
מוטי, כשהוא בא עם המשפחה והילדים אתה אומר לו לעמוד את כל התור מחדש, או שאתה אומר לו – תבוא בשעה זו וזו, אתה תיכנס.

<מוטי ברקוביץ:>
לא, לא, לא, לא. קודם כל אני לא רציתי להתערב לפני, כי שוב, אני לא מכיר את המקרה ואני לא יודע לאן הוא הגיע, אבל יש לנו מדיניות ברורה שילדים או נשים בהיריון, כמו בכל משרד ממשלתי, יש להם עדיפות בתור, ואם הוא היה מגיע עם ילדים קטינים, תינוקות, הייתה לו עדיפות בתור. הסדרנים בחוץ מכירים את העדיפות הזאת, אני לא מכיר מקרים של נשים בהיריון מתקדם - - -

<היו"ר מיכל רוזין:>
אני שמעתי שנשים עמדו עם ילדים בגשם, כשהיה הגשם האחרון בתל אביב, ולא הוכנסו.

<מוטי ברקוביץ:>
גברתי יושבת הראש, את זוכרת גם שדיברנו על הילדים שלמדו פה בפנימיות אמרתי – תביאו לי מקרים, אני אטפל בהם. הביאו מקרים וטיפלנו בהם.

<היו"ר מיכל רוזין:>
אוקיי, נכון, גם בעזרת שר החינוך, אני חייבת לומר. 

<מוטי ברקוביץ:>
אני לא יודע בדיעבד לטפל במקרים. אם תדברו איתי או-ליין במקרים ספציפיים לטפל, את מכירה כבר את השיטה שלי.

<היו"ר מיכל רוזין:>
מצוין, כן.

<מוטי ברקוביץ:>
כשזה מגיע לשולחן און-ליין אנחנו מטפלים. אז לגבי המסמכים, כמובן שאם הוא יציג מסמך מבית חולים בארץ – מה טוב. יותר קל, יותר פשוט והכי מהיר. גם אם לא, יש לנו דרכים לאמת את הנתון הזה, וכמו שאת אומרת, לכל ילד יש אמא אחת ואבא אחד, אנחנו מקווים. 

<היו"ר מיכל רוזין:>
ביולוגית. לא, האמת היא שהיום יש כבר הרבה אופציות אחרות, סליחה, אני חוזרת בי.

<מוטי ברקוביץ:>
אבל אין לנו רשימת מסמכים סגורה. כל דרך שיש להוכיח את ההורות על הילד מתקבלת אצלנו, גם אם בסופו של דבר לא יוצג אפילו לא מסמך אחד, אלא זה ייסגר בבסיס השימוע. זה מקובל עלינו. והורים לילדים, נכון לעכשיו, המדיניות היא לא לשלוח - - -

<הדס צוקרט:>
מה זה נכון לעכשיו?
<מוטי ברקוביץ:>
תשמעי, המדיניות היא מדיניות של שר הפנים, את מי מפנים לחולות. נכון לעכשיו פורסם באתר שהמדיניות היא להפנות גברים שנכנסו לארץ בשנת 2008 ובשנת 2010 - - -

<היו"ר מיכל רוזין:>
זו הייתה גם כוונת המחוקק בצורה חד משמעית, גם אם זה בחוק - - -

<הדס צוקרט:>
לא, אבל האמירה נכון לעכשיו היא קצת מטרידה.

<היו"ר מיכל רוזין:>
לא, לא, אין נכון לעכשיו. מהבחינה הזאת אני אומרת לך זה לא יקרה. אלף אנחנו עמדנו על זה בישיבה. נכון שבניסוח בסופו של דבר מדובר בכך שבניסוח כאילו לא יהיו משפחות, אפשר לשלוח אבות למשפחות, אבל זו לא הייתה הכוונה. כוונת המחוקק הייתה ברורה, יש פרוטוקולים של ועדת הפנים בנושא הזה, ואני חושבת שאפילו יושבת ראש ועדת הפנים עומדת על כך שזה לא יקרה.

<מוטי ברקוביץ:>
נכון. 

<נועה קאופמן:>
אמורות להיפתח עוד לשכות עוד פעם?

<מוטי ברקוביץ:>
אמרתי.

<היו"ר מיכל רוזין:>
כן, כן, הוא אמר את זה בהתחלה.

<מוטי ברקוביץ:>
לגבי האשרות: מי שמופנה לחולות מקבל אשרה לחודש, אשרה רגילה לחלוטין. כמו שהוא קיבל לפני, הוא מקבל אשרה לחודש. זה מי שמופנה לחולות.

<היו"ר מיכל רוזין:>
שאלה, מה המטרה שכל חודש הם יעמדו בתור, אם ממילא - - -

<מוטי ברקוביץ:>
אלה שמופנים לחולות לא יעמדו בתור. נגמר החודש – הוא מופנה לחולות. 

<היו"ר מיכל רוזין:>
לא מי שמופנה לחולות, סליחה, אתה צודק. 

<מוטי ברקוביץ:>
לגבי מי שלא מופנה לחולות – אם הוא נמצא בהליך של שימוע, כמו שאמרתי מקודם – הוא בא וטוען שיש לו משפחה והוא נמצא עכשיו בהליך של שימוע, הוא יקבל אשרה לחודש. במהלך החודש הוא יגיע, יציג מסמכים, יערכו לו שימוע ויתנהל מול העובדים שלנו, עד שיוכח אם הוא בעל משפחה או לא בעל משפחה. זה האשרות שניתנות לחודש כל פעם.
<היו"ר מיכל רוזין:>
אוקיי, השאר?

<מוטי ברקוביץ:>
השאר מקבלים נכון לנקודת הזמן הזאת, אשרות לארבעה חודשים, ונשים לחצי שנה.

<הדס צוקרט:>
ומה הסיפור של הכתובת, כמו שאמרתי?

<מוטי ברקוביץ:>
שנייה. האשרות שמקבלים לא תלויות בשום דבר. לא תלויות. שוב, העובד שלנו שעורך שימוע, אם משהו לא נראה לו, אם הוא מבקש השלמות כלשהן וזה לא השלמות כיד הדמיון הטובה של העובד. הדברים הם ברורים, הדברים הם שקופים. אני לא מכיר מקרה ספציפי של עובד, וזה גם מה שהתייעצתי כאן עם ענת. לא מכירים מקרה של עובד ספציפי שלנו שנתן למישהו אשרה לחודש, רק בגלל שהוא לא ידע איפה הוא גר. אני לא מכיר. שוב, קשה לי - - -

<היו"ר מיכל רוזין:>
פונים, פונים, בואו, אנחנו נעשה תיכף סדר. אנחנו פונים, ואני אבקש שכל הפניות יהיו עם העתק לוועדה, כי אני עובדת.

<מוטי ברקוביץ:>
או לבוא ולהגיד העובד שגה והוא לא היה צריך, אבל שוב, אני לא מכיר את המקרה ואני לא יודע מי זה העובד, אז אני לא יודע גם לצאת להגנתו או לא לצאת להגנתו של העובד, אבל כעיקרון – נשים חצי שנה, גברים ארבעה חודשים. כמו שאמרתי, אנחנו מצמצמים את הפער הזה של החודש, של אלה שמסתובבים בלי אשרות כי לא קיבלו אותם. מאד מאד ברור – ארבעה חודשים, חצי שנה וחודש. 

<אשרת הוכמן:>
אפשר שאלה אחת.

<היו"ר מיכל רוזין:>
שאלות קצרות.

<אשרת הוכמן:>
ראינו שיש אשרות שכתוב עליהן ללא אישור עבודה בתל אביב או אילת, ויש כאלה שכתוב – אישור זה אינו מהווה אישור עבודה. יש כל מיני נוסחים של הנושא הזה. איך מחליטים מי מקבל איזה ניסוח? או שלא קיימים יותר הבדלים בנוסחים? אולי אני לא מעודכנת.

<דבורה בלום:>
יש ארבעה נוסחים.

<מוטי ברקוביץ:>
אלה כבר דיונים קודמים וישנים, שלא קשורים לדיון הזה. באתר של רשות האוכלוסין וההגירה יש פירוט מסודר מה זה האשרות האלה, של אינו רשאי להימצא בתל אביב ובאילת.

<דבורה בלום:>
לא, רק לא כתוב מי מקבל את זה. זה מה שהיא שואלת.

<מוטי ברקוביץ:>
באילת כתוב גם מי מקבל את זה, כתוב למה מקבלים את זה. תפני אלינו בכתב. אם עדיין באתר לא תקבלי תשובה, אנחנו ניתן לך תשובה ארוכה, מפורטת. 

<זרי חזן:>
צ'יק צ'ק. תוך יום יומיים יתנו לך תשובה בכתב.

<היו"ר מיכל רוזין:>
... זה ששוחרר מסהרונים אחרי הבג"ץ האחרון. 

<דבורה בלום:>
שאלה, את אותם אנשים שמוכרים כנפגעי סחר בבני אדם, יש לכם רשימה שלהם? זאת אומרת זה מופיע אצלכם הנתונים עליהם? זאת אומרת אם אתה עוצר מישהו או משהו, האם יעלה - - -

<היו"ר מיכל רוזין:>
אני אענה לך על זה. הייתה פה מרב - - -

<דבורה בלום:>
אבל אני שאלתי אותו.

<היו"ר מיכל רוזין:>
עדיין דבורה, אני מנהלת פה את העניינים, מה לעשות? הייתה פה מרב שמואלי ממשרד המשפטים והיא אמרה במפורש – לנו יש רשימה סגורה, ברורה של אותם אנשים, ובמקרה כזה צריך להפנות למשרד המשפטים, למחלקה של מרב שמואלי שעוסקת בנושא של קורבנות סחר, והם מול משרד הפנים מסדירים את הדברים. זו הדרך הנכונה. הם בעצם מגנים על הקבוצה הזאת, או שומרים על זכויותיהם, וזה צריך להיות תפקידם ולא תפקיד משרד הפנים בעניין הזה. 

<דבורה בלום:>
לא, רק שאלתי אם הנתונים אצלם.

<היו"ר מיכל רוזין:>
אז לא, אז זה מה שאני אומרת, שהנתונים במשרד המשפטים והם אלה שמנהלים מול משרד הפנים את המדיניות לגבי אותם אנשים.

משהו נוסף, אחרון שמישהו רוצה להגיד לפני שאני מסמכת?

טוב, אז קודם כל אני רוצה להודות לכולם ששוב באתם.

כן, בבקשה.

<עמנואל ברהנה:>
אין אף נוהל בעלים. נגיד אחד שלי נשוי, הוא קיבל זימון לחולות, הוא עדיין בחולות. יש לו ילד אחד בן שלוש.
<היו"ר מיכל רוזין:>
אז תעביר לנו, אנחנו נטפל בזה. אנחנו מטפלים בכל הפניות שמגיעות אלינו, של אבות להורים שהוזמנו לחולות או הועברו לחולות בטעות ואנחנו מטפלים בזה. תעביר לנו את כל הפרטים.

<עמנואל ברהנה:>
בסדר. יש לי שאלה. הילדים נולדו פה והם עם אמא שלהם. אז אני הלכתי לפני כמה ימים לאיכילוב, הילדה שלי חולה, אז אמרו לי מי אבא שלה. היא בודקת את הוויזה שלי, כאילו לא היה רשום המשפחה שלי, אז היא אמרה לי כאילו זו לא הילדה שלך. חזרתי. 

<היו"ר מיכל רוזין:>
אנחנו נפנה את המקרה שלך, אני אלווה אותו אישית מול מוטי, אנחנו נבדוק את העניין הזה ואנחנו נראה. זה בטח לא צריך לעלות 16,000 שקלים, ואנחנו נבדוק את הנושא.

אני רוצה לסכם, ברשותכם. 

<קריאה:>
סליחה, רק בעניין הזה כדאי להעביר גם למנכ"ל - - -

<היו"ר מיכל רוזין:>
הם די במצוקה מול מדיניות משרד הפנים בנושא הזה. זה נורא קל, את יודעת, בדרך כלל בוועדה שלי מטילים אחריות ממשרד למשרד. בואי נשמור, אני מנסה לפחות לשמור על האחריות של כל משרד. לפעמים אני גורמת למשרדים לדבר ביניהם, לפעמים גם לשרים להצליח לדבר ביניהם.

אני רוצה קודם כל לברך על כך שעומדות להיפתח לשכות נוספות ושהתורים התקצרו או נעלמו. אנחנו נמשיך לעקוב אחרי זה ובאמת להיות עם יד על הדופק ולבקר את העניין הזה. 

אני מציעה וממליצה שזמן פתיחת הסניפים התקצר. אני חייבת לומר לך בהערת סוגריים, שאני הייתי בפגישה עם ראש עיריית תל אביב, והוא איים להוציא אתכם גם מהסניף בתובל, בשל סיבות בירוקרטיות כאלה ואחרות. אני מקווה שזה לא יקרה, אבל בכל מקרה אתם צריכים להיערך בהקדם לתחלופות.

לגבי האישורים, כמו ששמענו פה, הקשיים בקבלת אישורים, בין אם זה לבעלי משפחות בין אם זה שאלות כמו איפה אתה גר וכדומה, מקרים כאלה אני מבקשת, בין אם מפנים את זה ישירות לרשות ההגירה, לכתב אותי, לכתב את הוועדה. זו הדרך שלי גם לפנות עליהם בעניין, גם לעקוב אחרי הדברים. כמו שאתם רואים, אני מקבלת בינתיים תשובות בצורה ברורה. לא תמיד תשובות חד משמעיות, אבל לפחות מקבלים תשובות. 

וגם במידה ואתם רוצים, אני אשמח להפנות דרכי, ואני כמובן אפנה בצורה מרוכזת למוטי, גם את אלה שאני הקראתי אני אפנה בצורה מרוכזת, לגבי אלה שאיבדו את עבודתם ומדוע לא חודש האישור שלהם. 

אני כן מצפה מכם, למרות שאתם לא קובעי המדיניות, כן להעלות למעלה את המסקנות מהשטח, את המסקנות מהמציאות, את מה שעולה פה בוועדה כמעט מדי שבועיים, גם עם נציגי החקלאים וגם עם נציגי המלונאים והמסעדות, ואומרים לכם שוב ושוב – תנו לנו את האפשרות להמשיך להעסיק את האנשים האלה. 

באמת, אם רוצים לעשות מדיניות לארוכת טווח, וזו המטרה, המטרה היא להוציא את האנשים בטווח של 5 עד 10 שנים כפי שאמרתי, מן הראוי לחשוב קדימה. לחשוב גם מה קורה עם תושבי דרום תל אביב. זה לא הולך להיפתר מחר בבוקר. תחשבו קדימה, תראו מה נכון. אנשים שכבר מועסקים, אנשים שהם מסודרים, אנשים שנדרשת עבודתם, ממש נדרשת ברמה של אובדן מקום עבודה או אובדן תעודת כשרות, כל אחד מהמקרים תבחנו לעומק. 

מדובר פה על מספרים, רשמתי לי, דובר פה על 2,500 עד 3,000 עובדי מטבח במינימום ההכרחי, על 2,500 פיילוט לחקלאות, על 2,500 למלונות. תעשו חשיבה האם נכון ש-10,000-15,000 אנשים שמועסקים בצורה, כולם מועסקים כולם, או הרוב, עד שלא התחלתם עם התהליך החדש ואנשים מפוטרים, אבל תעשו חשיבה מחדש בהתאם למדיניות שלכם, לא לפי המדיניות שלי. תחשבו קדימה איך נכון לנהל את התהליך הזה, באופן שגם יהיה ראוי והוגן כלפי אותם אנשים, אבל גם חכם מבחינה הגיונית של כיצד אנחנו רוצים שהדברים ייראו בשנים הקרובות. זה דבר נוסף.

דבר אחרון, אני רוצה לנזוף קשות בזה שנציגי משרד הכלכלה לא היו פה היום. אני חושבת שהם חייבים להיות פה. כל עוד על פי החוק מבקשי המקלט, החוק קובע שכל מה שנוגע להם נאכף על פי חוק עובדים זרים, הם צריכים להיות פה. הם צריכים לתת מענה למעסיקים. הם צריכים לתת תשובות. הם יודעים לעשות מבצעי אכיפה ולהגיע למעסיקים ולאכוף את הזכויות שמגיעות למבקשי המקלט, וטוב שכך. הם צריכים לאכוף גם את עצם העניין שלא נותנים למעסיקים ביטחון לגבי העסקתם. 

ויתרה מכך, הסיפור של הפיצויים. אנחנו נדרוש ממשרד הכלכלה תשובות בעניין הזה. אני חושבת שזה נושא בעייתי מאד, שבאמת בסופו של דבר המדינה תקבל הכרעה של בית משפט, כי לא יכול להיות שעובד יעבוד 3 שנים, 4 שנים במקום עבודה, המדינה תחליט שהיא מפסיקה את עבודתו, ובעצם המעסיק יגיד – אני לא משלם לו פיצויים כי הוא קם ועזב אותי. יש פה אבסורד. זה עוד אחד מהאבסורדים שדיברנו עליהם היום.

אני מודה לכם ושתהיה לכולנו פגרה נעימה. 

<הישיבה ננעלה בשעה 11:05.>