PAGE  
3
ועדת הכלכלה
19/05/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 262>
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שני, י"ט באייר התשע"ד (19 במאי 2014), שעה 09:30
<סדר היום:>
<תקנות התעבורה (תיקון מס'...), התשע"ד-2013, בדבר הסדרת השימוש באופניים חשמליים>
נכחו:

<חברי הוועדה:> 
אבישי ברוורמן – היו"ר
משה זלמן פייגלין

מיכל רוזין

בועז טופורובסקי

תמר זנדברג
<מוזמנים:> 
	אבנר פלור
	–
	סמנכ"ל בכיר מינהל תנועה, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

	כאמל קייס
	–
	ראש תחום תקינה, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

	שרית זוכוביציקי-אור
	–
	לשכה משפטית, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

	עמי רוטמן
	–
	יועמ"ש, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

	יונתן סבן
	–
	דוברות, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

	יעקב ציבוטרו
	–
	מעריך ראשי מכס אשדוד רשות המיסים, משרד האוצר

	זמר בלונדהיים
	–
	משפטן, משרד המשפטים

	מאיר בן גל
	–
	ראש מדור תעבורה, משטרת ישראל, המשרד לבטחון פנים

	קלוד גוגנהיים
	–
	עוזר יועמ"ש, משטרת ישראל, המשרד לבטחון פנים

	סימונה זילבר
	–
	ראש חוליית יעוץ וחקיקה, משטרת ישראל, המשרד לבטחון פנים

	שרית פילפסון
	–
	ראש מדור תביעות תעבורה, משטרת ישראל, המשרד לבטחון פנים

	עמוס צעדה
	–
	קצין תעבורה, משטרת ישראל, המשרד לבטחון פנים

	חיים אמיגה
	–
	עוזר יועמ"ש, המשרד לבטחון פנים

	ג'ורג קיווקריאן
	–
	עוזר יועמ"ש, המשרד לבטחון פנים

	קובי פלג
	–
	מנהל מכון גרטנר, משרד הבריאות

	מיטל להבי
	–
	סגנית ראש העיר, עיריית תל אביב-יפו

	דורון חדד
	–
	סגן בכיר למנהל אגף הפיקוח, עיריית תל אביב-יפו

	חי חי
	–
	ממונה תנועה וחניה באגף הפיקוח, עיריית תל אביב-יפו

	נעמי סרוסי
	–
	עוזרת סגן ראש העיר, עיריית תל אביב-יפו

	יפתח שוע
	–
	עוזר סגנית ראש העיר, עיריית תל אביב-יפו

	אשר בן שושן
	–
	ראש רשות תחבורה תנועה וחניה, עיריית תל אביב-יפו

	יסמין הרמן
	–
	מנהלת תחום, איגוד לשכות המסחר

	יובל גינסברג
	–
	מנכ"ל שי מוצרי איכות בע"מ, יבואני ומשווקי אופניים חשמליים

	גדי מינץ
	–
	בעלים  - חברת "רוזן ומינץ", יבואני ומשווקי אופניים חשמליים

	גדי מינץ
	–
	בטרם-המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

	אילן גרודסקי
	–
	מנהל תחום טכנולוגיות לבטיחות, עמותת אור ירוק

	אסף אלפסי
	–
	ראש ענף רכב וחלפים, מכון התקנים

	מוטי חלפון
	–
	ראש מדור רכב, מכון התקנים

	זאב פרידמן
	–
	יועץ משפטי, המועצה לצרכנות, ארגוני צרכנים

	מרדכי פדר
	–
	יו"ר, חיים בדרך - מתונה

	כרמית אבישר
	–
	רגולציה החברה המרכזית למשקאות, קוקה קולה, מפעילים מפיצים הממונעים באופניים חשמליות

	דניאל קורץ
	–
	קצין בטיחות בתעבורה  החברה המרכזית למשקאות, קוקה קולה, מפעילים מפיצים הממונעים באופניים חשמליות

	יעקב אדלר
	–
	חבר בהנהלת העמותה, אנשים באדום

	מורן צוקרמן הלפרין
	–
	אם לילדה שנפגעה קשה בתאונה מרוכב אופניים ופעילה בנושא

	דני קדרון
	–
	יו"ר ועדת ביקורת, עמותת תנו יד לחירש ונכים למען נכים

	חגית אוריין
	–
	מקימה ומנהלת הקהילה, מחזירים את מדרכות ת"א להולכי הרגל


<ייעוץ משפטי: >
אתי בנדלר
אביגיל כספי
<מנהל/ת הוועדה:>
לאה ורון
<רישום פרלמנטרי:>
יפעת קדם
<תקנות התעבורה (תיקון מס'...), התשע"ד-2013, בדבר הסדרת השימוש באופניים חשמליים>
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
בוקר טוב, אני פותח את הוועדה. חבר הכנסת פייגלין,  סגנית ראש עיריית תל-אביב מיטל להבי, כל נציגי הציבור, סמנכ"ל בכיר במשרד התחבורה מר פלור, עו"ד זוכוביצקי, המשנה לייעוץ המשפטי של הכנסת אתי בנדלר, המנהלת לאה ורון, חברים.  הנושא הוא תקנות התעבורה, התשע"ד-2013, בדבר הסדרת השימוש באופניים חשמליים. השימוש באופניים חשמליים היה מוסדר עד 2001 בתקנות, אבל הן יצאו מתוקף וטרם חודשו. התקנות קובעות כי ניתן להשתמש באופניים חשמליים המתאימים לכללי התקן האירופי או יתאימו לכללי תקן ישראלי חדש. הכללים הם אופניים שבהם המנוע החשמלי נכנס לפעולה באמצעות דיווש, המנוע מגיע להספק של 250 ואט ומפסיק לפעול כאשר האופניים מגיעים למהירות של 25 קמ"ש. מותר לנסוע על אופניים חשמליים מגיל 14 ומעלה. אין צורך ברישיון. כללי המיגון באופניים חשמליים זהים לנסיעה באופניים רגילים. אסור לנסוע על מדרכה, אלא רק על כביש. בשנים האחרונות קונים בכל שנה אלפי אופניים חשמליים, כאשר אופניים רגילים עוברים הסבה בניגוד לתקן.  כרגע אין תקנות שמסדירות את הנושא. אין הגבלות על גיל, על רכיבה וכו'. 
לפני שאני פותח את הדיון אני רוצה לקרוא בפניכם מכתב שקיבלתי מהדס שהרבני-סיידון, מרח' דם המכבים 35, תל אביב. אני אקרא אותו, כי הוא שם את הבעיה בכל חומרתה לפניכם. "שלום רב. שמי הדס. לפני חודשיים , ב-11 במארס 2014, פגע בי נהג אופניים חשמליים בעת שחציתי מעבר חצייה באור ירוק. מכוניות רבות שעמדו ברמזור הפריעו לתנועתו. הוא נהג בכביש במהירות שאינה ידועה לי ופגע בי.  כלל לא שמעתי אותו מתקרב, לא הייתי מודעת לסכנה ולא הגבתי לאיום. בנפילה קשה גולגולתי נשברה וסבלתי מדימום חריף שפגע במוחי. הכרתי חזרה אלי לאחר ניתוח נוירוכירורגי מציל חיים.  3 שבועות לאחר הניתוח התחלתי בשיקום רפואי הנמשך עד היום. אני בת 34, פסיכולוגית, נשואה ואימא לבנות בגילאי 3ו-5. התאונה פגעה בכולנו. מצאתי את עצמי מתמודדת עם מגוון בעיות רפואיות, כמו פגיעה בשפה, קשיי אכילה, הליכה מוגבלת, סחרחורות, חרדה. איני רוצה להעמיק פה בכאביי אלא ברשלנות המדינה. עם התאוששותי הקוגניטיבית מצאתי עצמי המומה מהמחדל הציבורי. לראשונה גיליתי כי אופניים חשמליים אינם כלי רכב, ולכן לפי החוק כלל לא עברתי תאונת דרכים. אמנם הייתי על הכביש, אמנם חציתי מעבר חצייה כראוי, אמנם פגע בי כלי מנועי דו גלגלי, אך המדינה לא רואה בו כלי רכב. הוא נסע בכביש, לא ציית לחוקי תנועה ואף במקרה של פגיעה כלל אינו נדרש לביטוח. אני פונה אליכם בכאב. נוסח התקנות הנוכחי עלול להשאיר את חיינו מופקרים. התקנות מגדירות מה הם אופניים חשמליים חוקיים. הן אולי יקטינו את מהירויות הנסיעה הנוכחיות, אך אינן מכבדות את סוגיית חובת הנהגים והסדרת תקנות הנהיגה. המחשבה להתיר לילד בן 14, חסר רישיון, שאינו מכיר את חוקי התאונה, שאין לו אחריות פלילית, שאין לסמוך על שיקול הדעת שלו לנהוג באופניים חשמליים, היא חמורה. גם נוהלי הנהיגה אינם מוסדרים - הכביש מותר או אסור, איזו מהירות מותרת בשטח עירוני. דבר לא ימנע שימוש לקוי באופניים בכבישים ובמדרכות ולפגיעות קשות בעתיד. הנזק הפוטנציאלי, כפי שהוכח במקרה שלי, הוא כמו פגיעה של רכב. יש להגדיר את האופנים החשמליים ככלי רכב, לחייב ברישיון או לפחות בביטוח כמו ברכב. בעיני לא רק הרוכב פגע בי, אלא גם המדינה בחקיקה החסרה ובפיקוח הירוד. חובתכם לבחון היום איך להגן על הרוכבים ולהגן גם עלינו, הולכי הרגל, בכבישים ובמדרכות. אנא המשיכו בעבודתכם הנאמנה ושיקלו שוב אפשרויות לפתרון הסכנות החמורות שיעלו מהתקנות הנוכחיות. הדס שהרבני- סיידון, דם המכבים 35, תל אביב. תודה, הדס. אני חושב שאין מכתב יותר ברור ששם את הנושא הזה על השולחן.
<משה זלמן פייגלין:>
אני מציע שהוועדה תוציא מכתב תשובה להדס עם תודה מעומק הלב. לנסח מכתב כזה עם תמונות ועם הכל זה לא דבר פשוט. כשאדם נפגע והוא לוקח על עצמו אחריות כללית למנוע בעתיד זאת הצטיינות אזרחית. נכון יהיה שהיא תקבל מכתב כזה מכולנו. 
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אין ספק. אני מחזק את דבריך. כך ייעשה.
<אתי בנדלר:>
אני רוצה להפנות את תשומת לב יושב-ראש הוועדה וחברי הוועדה לכך שהתקנות כפי שהוצעו והועברו לוועדה העלו מספר בעיות, כשזו אחת מהן.  בפגישה מקדימה שערכתי עם נציגי משרד התחבורה ומשרד המשפטים לדיון בהערות, עוד בטרם קיבלנו את מכתבה הנוגע ללב של הפונה, העלינו את הנושא הזה. נאמר לי שהנושא נמצא בבדיקה. 

<לאה ורון:>
הכוונה שלך לביטוח?
<אתי בנדלר:>
כן, בוודאי. כתוצאה מכך שהן פטורות מרישיון הן גם לא טעונות ביטוח. זה לא נחשב לתאונת דרכים כתוצאה מכך, על כל ההשלכות החמורות.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אני מוכרח לציין שראש עיריית תל- אביב רון חולדאי צלצל אלי בשבוע שעבר ואמר לי שאי אפשר להמשיך כך, שצריך לעשות סדר. 
<אבנר פלור:>
אני רוצה רק רקע. אחרי זה, ברשותך, ניכנס לתיקון עצמו, לקריאה. אנחנו מבקשים לבצע תיקון בתקנות. אנחנו מתייחסים כרגע בהיבט של הכלי עצמו. כמו שאמרת, משנת 2011 התיקון הזה ממתין מכל מיני סיבות, כשההיבטים התעבורתיים - גיל הרוכבים, מקומות הרכיבה, האכיפה וכו' - -
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אנחנו במאי 2014. אני לפעמים שואל שאלות שהן שאלות רטוריות, כי אני חווה את הממשל הישראלי על האיטיות והבעייתיות.  למה מ-2011 עד 2014 לא קרה דבר?

<אבנר פלור:>
מבחינת התיקון עצמו?

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
כן.

<אבנר פלור:>
מכל מיני סיבות שכתבנו לך אותן. 

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אולי תפרט אותן במשפט, כדי שהצופים יבינו.

<לאה ורון:>
וגם חברי הוועדה האחרים.

<אבנר פלור:>
בהיבט של עדכון התקן הישראלי הרשמי היו בחירות בין לבין. הגשנו את ההצעות האלו עם המון המון עבודה והמון המון תיקונים ועדכונים של משרדי הממשלה השונים. זה לקח זמן.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
כל מי שנסע על אופניים בתקופה הזאת נסע בהפקרות. אנחנו רוצים לגמור את ההפקרות הזאת. איך אנחנו מתקדמים?

<אבנר פלור:>
ישנן המלצות של הסמפכ"ל. הייתה ועדה שבחנה את הנושא של האופניים החשמליים, לרבות ההיבטים התעבורתיים - מקומות הרכיבה, גיל הרוכבים, מכירה, אכיפה, תשתיות. בעקבות אותה ועדה של הסמפכ"ל הוקם צוות ליישום ההמלצות אשר אמור להגיש את המלצותיו הספציפיות האופרטיביות עד 31 באוגוסט 2014. הן יתנו מענה למרבית הנושאים שעלו.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
בסוף יולי הכנסת יוצאת לפגרה. הכנסת תחזור מהפגרה באוקטובר.  

<אתי בנדלר:>
אדוני, אני רוצה להרגיע אותך. אם הם אמורים להגיש את המלצותיהם עד 31 באוגוסט, אז גם כשהכנסת תחזור מהפגרה לא יהיה על שולחנה של הכנסת או על שולחן הוועדה אף מסמך שיאפשר את יישום המסקנות. 
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אבנר, האם אני יכול לפנות אליך ולבקש עד 30 ביוני לקבל את זה, כדי שבחודש האחרון נתקדם כאן? אני מבקש שתפנה.  אני רוצה לקבל תשובה. אני מבקש שב-30 ביוני זה יהיה מונח על שולחננו. אני מבקש תשובה מיידית. 
<אבנר פלור:>
בסדר, אני אבדוק. לפני כחודש ומעלה משרד התחבורה יחד עם משרדי הממשלה הרלוונטיים והמשטרה עשה אכיפה גדולה בנושא של אופניים חשמליים וקורקינטים. בטח שמעתם על זה. החרמנו למעלה מ-70 כלים שהיו בעלי מהירויות גבוהות, בעלי הספקים גבוהים. אנחנו נמשיך עם האכיפה הזאת גם במהלך השנה הזאת.  

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
לא הבנתי אם אופניים מוגדרים ככלי רכב, האם חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים  חל על נפגעים כתוצאה מתאונה שבה מעורב הולך רגל ואופניים חשמליים, האם מותר להם לנסוע על הכבישים או רק על המדרכות, האם הם צריכים לשים קסדה, האם יש הגבלת גיל. אלה הדברים שאתם עובדים עליהם עכשיו בתקנות?
<אבנר פלור:>
בין היתר לגבי המלצות הוועדה. במסגרת התקנות שאנחנו מציגים כרגע אנחנו מתייחסים לגיל הרוכב. שאר הנושאים שהעלית יהיו במסגרת צוות עבודה.
<אתי בנדלר:>
אני לא חושבת שזה מדויק עד הסוף, כי נדמה לי שמוצע לפטור בתקנות האלו שמונחות בפני ועדת הכלכלה אופניים עם מנוע עזר או שמותקן בהם מנוע עזר  - אנחנו תיכף נדבר על ההבדל הדק בין שני הדברים - מחובת רישום ורישוי לפי סעיף 2 לפקודה. זה מוביל לכך שלא תהיה חובת ביטוח. יש כאן פגיעה פוזיטיבית.

<שרית זוכוביציקי-אור:>
צריך לעשות אבחנה בין התיקון הזה, שמתקן את תקנות התעבורה, מסדיר את סיוג הכלי ואת כללי השימוש והנהיגה על פי תקנות התעבורה, לבין סיווג הכלי לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ולפי פקודת הביטוח (רכב מנועי). לפי פקודת התעבורה, אופניים הם רכב. אני יכולה להקריא את הגדרת רכב בפקודת התעבורה: "רכב הנע בכוח מכני או הנגרר  על ידי רכב או על ידי בהמה, וכן מכונה או מתקן הנעים או הנגררים כאמור, לרבות אופנים ותלת אופן". אופניים הם רכב. אנחנו פה מסווגים. כיוון שהאופניים החשמליים הם רכב מנועי ומותקן עליהם מנוע חשמלי, אז בהעדר הסדרה האופניים האלה הם בעצם אופנוע. ההגדרה של אופנוע לפי תקנות התעבורה היא הגדרה פלסטית. זה גלגל אחרי גלגל עם מנוע. כל עוד לא הסדרנו את ההגדרה של אופניים עם מנוע עזר זה למעשה אופנוע. השימוש בהם היה אסור. 

כיוון שעל פי פקודת התעבורה מדובר על רכב מנועי וחלה חובה של רישיון נהיגה ורישיון רכב,  אנחנו במסגרת התיקון המוצע פוטרים את הנוהגים מרישיון רכב ורישיון נהיגה. כל הסדרי התנועה שחלים על אופניים חלים גם על אופניים עם מנוע עזר חשמלי, משום שההגדרה – זה היה בכוונת מכוון – של אופניים עם מנוע עזר הם אופניים שיש בהם היבטים  טכניים נוספים- שני גלגלים, מנוע עזר חשמלי והדרישות הטכניות הנוספות שמופיעות בהגדרה. למעט סוגיית הגיל שבה נתנו התייחסות ספציפית, כל כללי הנהיגה והרכיבה באופניים חלים על אופניים עם מנוע עזר. יש חובת חבישת קסדה מכוח סעיף 65(ד) לפקודה. החובה היא לנהוג באופניים עם מנוע עזר חשמלי על הכביש. יש סדרה שלמה של הוראות בטיחות שחלות על אופניים. הם יחולו באופן אוטומטי בלי שנצטרך לעשות הסדר גם על אופניים עם מנוע עזר. 

אופניים עם מנוע עזר חשמלי מייצרים מקרה מיוחד, משום שמצד אחד אנחנו שומעים שהשימוש בהם בדרך, בכביש יוצר סיכון למשתמשים, ומצד שני, השימוש בהם במדרכה יוצר סיכון לעוברי הדרך.  צריך למצוא איזה שהוא פתרון, שהוא לא פתרון פשוט, לגבי השאלה איפה הם ירכבו והאם צריך לשנות את גיל הנוהג שכרגע הוא גיל 14. דרך אגב, זה היה המצב המשפטי בהוראת השעה שפג תוקפה. אני מניחה שגיל הרכיבה שייקבע ייקבע בשים לב למקום שבו זה ייסע. יכול להיות שיימצאו סידורים מיוחדים, כמו למשל באזורים  - -
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
כפריים.
<שרית זוכוביציקי-אור:>
באזורים הכפריים יכול להיות שהגיל יעלה או ירד, יכול להיות שיצטרכו לעשות סימון בתמרור. כדי לפתור את בעיית מקום הרכיבה, שהיא בעיה מאוד מורכבת- - זה לא פתרון פשוט. יכול להיות שכתוצאה מזה ייקבע גיל הנהיגה. כרגע החזרנו את המצב שהיה בהוראת השעה וקבענו את גיל 14, כאשר כל הוראות השימוש והרכיבה הן הוראות שחלות על אופניים.
<אתי בנדלר:>
תתייחסי לנושא הביטוח.
<שרית זוכוביציקי-אור:>
סוגיית הביטוח מוסדרת בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. חובת הביטוח היא בפקודת ביטוח רכב מנועי. למיטב ידיעתי זה הוחרג שם, לכן כיום אין חובת ביטוח. סוגיית הביטוח היא סוגיה שבאחריות המפקח על הביטוח. היא מלווה על ידי משרד המשפטים. 

<לאה ורון:>
האם שיתפתם את המפקח על הביטוח בסוגיה?
<שרית זוכוביציקי-אור:>
לגמרי. כשבדקנו את ההיבטים הטכניים של הכלי שיתפנו את המפקח על הביטוח איך ייראה הכלי. שיתפנו אותו בתקן הישראלי, בתקן האירופי, על מנת שהוא ישקול את השיקולים האחרים, שהם גם שיקולים סוציאליים, אם על פי הנתונים הטכניים שמסרנו שנדרשים לצורך הסדרת השימוש הוא יכול לקבל החלטה לצורך סוגיית הביטוח. 

<זמר בלונדהיים:>
במשרד המשפטים אכן מתקיים דיון בנושא. זה דיון שמערב את האוצר, את המפקח על הביטוח והגורמים הרלוונטיים. התיקון שיחיל ביטוח, ככל שזה מה שיוצע, הוא לא במסגרת תקנות התעבורה, לכן הוא לא במסגרת הדיון הזה. כמו ששרית אמרה, בפקודת רכב מנועי יש החרגה, השאלה אם צריך לבטל או להשאיר אותה על כנה. הסוגיה עצמה היא בבחינה. היא מורכבת בין היתר, כי בסופו של דבר אופניים עם מנוע עזר מגיעים לאותה מהירות של אופניים רגילים. באופניים רגילים אין חובת ביטוח. מתדיינים בשאלה אם באופניים עם מנוע העזר, שהם מאוד מאוד נפוצים, קצת יותר קל להגיע למהירויות גבוהות - - באופניים רגילים אתה צריך להיות בעל כושר גופני, באופניים עם מנוע עזר קצת פחות.
<לאה ורון:>
גם שאלת ההיפגעות. 

<זמר בלונדהיים:>

חומרת הפגיעה היא כמו באופניים רגילים, השאלה היא הסתברות הפגיעה.
<קובי פלג:>
לא נכון.
<זמר בלונדהיים:>
אלו הסוגיות על השולחן. יש טענה שהנזק זהה לאופניים, רק הסיכוי להגיע אליו הוא הרבה יותר גבוה בגלל שיש יותר. זה גם נגזרת של העובדה שאין היום בשוק ביטוח שמוצע לאופניים עם מנוע עזר. בקיצור, הסוגיה מורכבת, לכן היא עדיין בבחינה. המכתב הזה נקרא. הוא אכן מכתב מצמרר. ברור שהוא נכתב ממקום כואב. הטענות שנאמרות בו יילקחו בחשבון. 
<משה זלמן פייגלין:>
אני רוכב אופניים ותיק. 
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אופניים רגילים.

<משה זלמן פייגלין:>
אופניים רגילים. עברתי התרסקות לפני 3 חודשים. שברתי הרבה עצמות. הדברים שנאמרו עכשיו הם פשוט לא תואמים את המציאות, עם כל הכבוד. כשאני מסתובב ברחובות תל אביב - בעיקר בתל אביב אבל גם בערים אחרות - ואני רואה מה שקורה עם האופניים החשמליים, זה פשוט לא יעלה על הדעת. זאת סכנת נפשות. זה ג'ונגל. זה איזה שהוא אלמנט חדש. הייתה איזו שהיא סימביוזה בין רוכבי אופניים להולכי רגל.  החברה למדה לחיות עם זה מדורי דורות. רוכב אופניים צריך להתאמץ, צריך לרדת וללכת איתם ברגל. האופניים החשמליים, בייחוד אלה שמאפשרים לאנשים צעירים לרכב בהם, הכניסו אלמנט חדש לכל משתמשי הדרך. הם מזגזגים וטסים בעליות, בירידות. אין מצב כזה שכשאפשר נוסעים מהר וכשאי אפשר הולכים ואוחזים אותם. כל הסיפור הזה נגמר. נראה לי שהדחיפות של העניין לא ברורה, קודם כל בסכנה לרוכבים עצמם. אני רואה אנשים צעירים שטסים בלי קסדות על הכביש ועל המדרכה.  ילדים משתגעים עם הדבר הזה. זה דבר שחייבים לשים לו סוף. זאת סכנה גלויה לעין. זאת סכנת נפשות גלויה לעין. ברור לי לחלוטין שאסור לאפשר את הדבר הזה מתחת לגיל 18. בשום אופן. 
לדבר הזה שנקרא אופניים חשמליים יש חשיבות רבה מאוד בהקשר אחד מאוד ברור. יש דבר אחד שהוא הרבה יותר מסוכן מתאונות דרכים, שזה זיהום אוויר. ככל שנפחית את זיהום האוויר, בעיקר באזור המרכז, נחסוך עוד יותר חיי אדם מאשר בתאונות דרכים. אי אפשר להגיד שהדבר הזה הוא לא נדרש ואפשר למנוע אותו, אבל  ילדים, הם צריכים להגיע לעבודה? מה קורה איתנו פתאום? אולי ניתן להם אופנועים. מי שחושב שיש הבדל גדול בין אופנוע לדבר הזה פשוט משלה את עצמו. היום יש מכוניות מרוץ עם מנועים חשמליים. כשנכנסים למהירות של 25 קמ"ש בהולך רגל זאת פגיעה שיכולה להיות פגיעה קטלנית, כפי שראינו עכשיו, שלא לדבר על רוכב האופניים עצמו. אני לא רואה כל סיבה לאפשר לילד, לנער פזיז שעוד לא אחראי למעשיו, שעוד אין לו אחריות פלילית, להחזיק בידיו כלי שיכול בצורה שכזאת לפגוע בעצמו. 
3 דברים לסיכום. הגיל צריך להיות מגיל 18 ומעלה. חייבים למצוא תשובה לנושא של הביטוח. אולי לא רישיון. יהיה מגוחך לבקש רישיון לדבר הזה, אבל לעניין הביטוח חייבים למצוא פתרון. הנקודה השלישית היא להגדיר באופן מדויק איפה מותר לזה לנסוע ואיפה אסור לזה נוסע. על מדרכה הייתי אוסר לנסוע על הדבר הזה. 

<שרית זוכוביציקי-אור:>
היום זה אסור. זה עניין של אכיפה.
<משה זלמן פייגלין:>
זה לא מה שקורה. צריך להגדיר בצורה ברורה שרוכב אופניים חשמליים שנתפס על מדרכה הוא כמו רוכב אופנוע שנוסע על מדרכה. 

<קריאה:>
איפה אתה רוצה שיסעו? על הכביש?

<מיכל רוזין:>
פחד אלוהים.

<משה זלמן פייגלין:>
על הכביש, על מסלולים נפרדים לאופניים, או שירדו מהדבר הזה וילכו ברגל. 

<מיכל רוזין:>
גם בנושא הזה, חבר הכנסת פייגלין, צר לי לומר לך שיש קידמה. בכל דבר שאנחנו מתקדמים אנחנו נורא נבהלים. כשהתחילה הטלוויזיה היו כתבות  - אני אומרת לך כאימא צעירה - על כך שאסור לתת לילדים לצפות, על הנזקים שזה יוצר. אף אחד לא דיבר על היתרונות. אחר כך אמרו על המחשבים ועל משחקי המחשב שהילדים לא יוצאים מהבית, שהם משמינים, שהם לא עושים התעמלות. מה אתה אומר על ילד שהוא גם וגם וגם?  כל הפחד הזה מחידוש, מקדמה הוא גם בסיפור הזה. 
אנחנו כבר לא חיים במקומות קטנים. כשגדלתי הייתי הולכת ברגל את כל העיר כדי להגיע לפעילות חברתית. הילדים אמנם לא הולכים היום לעבודה, אבל הם חיים חיים מלאים. יש להם קצב חיים וסדר יום שהוא לפעמים כמעט כמו שלנו. הרבה פעמים, במיוחד עכשיו עם פתיחת הרישום של בתי הספר, הם לא לומדים קרוב לבית.  אנחנו היינו הולכים מטר וחצי. כששכחתי מחברת הייתי אומרת למורה שאני יוצאת לשירותים ורצה הביתה להביא אותה. זו הייתה מידת הקרבה לבית הספר. היום זה לא כך. הם לומדים יותר רחוק מהבית, יש כל מיני תכניות שהם צריכים לנסוע לעיר אחרת או לקצה השני של העיר. הכל השתנה. צריך להתמודד עם זה. אי אפשר לחסום. להגיד מגיל 18 זה פשוט לא הגיוני. אני חושבת שזה מוריד את הלחץ על ההורים בעניין האופנוע. אין ספק שאופנוע יותר מסוכן מאופניים חשמליים. כאשר לילדים יש את האופניים החשמליים או את הקורקינט החשמלי יש פחות לחץ על ההורים בגיל 16 עם נושא האופנוע. אני אומרת לך משכונת פריפריה של עיר שפחות ופחות בני נוער נוסעים עם אופנוע, מה שהיה בגילי מאוד מאוד נפוץ.
השאלה היא בנושא האכיפה. כאשר אתם קובעים גיל 14, איך בדיוק אפשר לאכוף את זה? איך אתה עוצר ילד? אני לא רואה שוטרים מתחילים לעצור בני נוער. נגיד שכן, אז מה הם מבקשים ממנו? אין לו תעודת זהות.  איך הוא יכול להוכיח אם הוא בן 12,13,14? לילדה שלי יש חברה בגיל צעיר שנראית כמעט בגילי, מבחינת גובה - -  

<בועז טופורובסקי:>
רישוי של האופניים.

<מיכל רוזין:>
אני לא יודעת. זה מאוד בעייתי לאכוף. מה זה רישוי? יהיה רשום תעודת לידה? יהיה רישוי של אופניים לבן אדם ספציפי? מה אם משפחה קנתה את זה ל-2,3 ילדים? זה דבר מאוד מאוד יקר, זה לא דבר זול. נקודה אחת היא איך עושים אכיפה. הדבר השני הוא איפה רוכבים. בכביש זאת סכנת נפשות. 

<קובי פלג:>
גם במדרכה.
<מיכל רוזין:>
יכול להיות. או שאוסרים לגמרי, שעל זה אמרתי שאי אפשר לעצור את הקידמה, או להגיד שירכבו רק בכביש - -

<משה זלמן פייגלין:>
ראית את המכתב - -?

<מיכל רוזין:>
ראיתי. קראתי אותו. אני עושה שיעורי בית. קראתי את המכתב. כואב ביותר. אני לא מקלה ראש.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
מה המלצתך, חברת הכנסת רוזין?

<מיכל רוזין:>
אי אפשר לתאר את סכנת הנפשות שתהיה לרכיבה בכביש. לא כולם גרים בערים שבהן יש סידור כל כך משמעותי של שבילי אופניים. ברוב הערים במדינת ישראל אין שבילי אופניים. ברוב הערים בישראל גם המדרכות הן לא בדיוק שמישות להליכה. להגיד רק על שבילי אופניים זאת בעיה מאוד קשה, אלא אם כן נחייב בחוק את כל העיריות לרשת את העיר בשבילי אופניים. 
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
מה הפתרונות, מיכל?

<מיכל רוזין:>
מעבר ליתרונות של הורדת עומס תנועה, זיהום אוויר וכדומה, אני חושבת שהנושא של חובת חבישת קסדה הוא בל יעבור. אם יש משהו שמטריף אותי בנושא הזה זה העניין של חבישת קסדה. 

לגבי הנושא של ביטוח. בשום פנים ואופן אסור לנו ליצור מצב שזה יהיה דרך להוציא כסף מההורים ומהציבור לחברות הביטוח. מדובר במחירים מטורפים של ביטוח על הנושא הזה. צריך למצוא את שביל הביניים בעניין הזה. אין ספק שזה צריך להיות בתוך חוק תאונות דרכים כפיצוי. זה חייב להיות. לא יכול להיות שאותה אישה לא זוכה לפיצוי על פי החוק בעניין הזה. זה כלי רכב. הוא מוגדר ככלי רכב. 

<חגית אוריין:>
שמי חגית אוריין, תושבת תל אביב, בת 58. לפני מספר חודשים, קרוב לשנה, התחלתי בפעילות התנדבותית. מאחר ואני מסתובבת ברחובות תל אביב אז אני רואה מה קורה. במשך הזמן יצרתי קשרים עם תושבים מכל ערי ישראל. אני מקבלת פניות. אני עוסקת בזה יומם ולילה. אני מקבלת פניות מכל שכונות תל  אביב, מרעננה, מגבעתיים, מכל מקום. אני מקבלת אלפי פניות של הולכי רגל. משום מה יש לי תחושה פה שבקושי דיברתם על הנקודה של הולכי הרגל. 
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אנחנו פתחנו איתה.
<חגית אוריין:>
אתם מדברים על קסדות, על ביטוח ועל הרבה מאוד נושאים. דיברתם על זה לא מספיק. הולכי הרגל בכל ישראל, בעיקר בתל אביב ובערים הראשיות, חיים במערב הפרוע. אני, בנוסף להתנדבות שלי, גם עצמאית בת 58 שמתקרבת לפנסיה. לפני שבוע נכנסו בי אופניים חשמליים, דרסו אותי ברח' בן יהודה בתל אביב. בנס הספקתי לזוז. אם היו נכנסים בי ושוברים לי את הצלעות, לא הייתי מדברת איתכם כרגע, הייתי כרגע בבית חולים. בתור עצמאית אף אחד לא היה מפצה אותי, הפרנסה שלי הייתה הולכת והחיים שלי היו מתהפכים.

 אני מקשיבה לכם טוב. אני רואה שאתם מכסים כל מיני נושאים. אני מאוד מודה לך, חבר הכנסת ברוורמן, שקצת דחקת במשרד התחבורה לא לדחות את הנושא הזה עד אין קץ. אנחנו לא מסוגלים ללכת יותר ברחובות. אנחנו לא יכולים לחכות לאוגוסט, לספטמבר או לאוקטובר. מחר אנחנו לא יכולים לצאת לרחוב. כל יום פונים אלי אנשים עם תמונות של ילדים פצועים, חבולים. אחת שלחה עכשיו תמונה שהבן שלה כמעט התעוור מפגיעת אופנים חשמליים. בינינו, גם אופניים רגילים יודעים לדהור יפה מאוד. 
אני יודעת מה המשמעות, מה החשיבות של רכיבה על אופניים, אני בקשר עם עמותות לרכיבה על אופניים. מאוד חשוב לי הנושא של איכות הסביבה, אבל הבטיחות והחיים שלנו חשובים יותר מזה. אתם מדברים על החוק. נפלא. החוק נמצא בניירת שלכם. תצאו לרחוב. מי אוכף אותו? כשאני תופסת שוטרי תנועה ברחוב, אף אחד מהם לא יודע את החוקים. כשאני שואלת אותם לגבי החוקים של האופנועים, הם  בכלל לא יודעים. כשאני פונה לקצין בכיר במשטרה, הוא אומר לי : אני מצטער, אני לא יכול לאכוף. אין לי סמכויות, אין לי סעיפים. אני פונה לעירייה. העירייה יכולה, יש לה פקחים. היא נמצאת בתוך התושבים שלה. אתם לא מקנים לה סמכויות. איך אתם רוצים לאכוף את כל המילים היפות שרשומות בניירת שלכם? אנחנו יודעים את החוקים. תתפוס רוכב אופניים ברחוב ותגיד לו את החוק, נראה מה יצא מזה. הוא יגיד: אני לא רוצה להידרס. מה איכפת לי מהחוק. 
מה יצא מהחוק הזה? מי אוכף את זה? המשטרה לא מסוגלת. יש לה בעיה של כוח אדם. תתנו סמכויות לעיריות. העירייה משוועת להקניית סמכויות. אנחנו עובדים נהדר עם עיריית תל אביב. מיטל להבי קשובה לכל הנושאים שלנו, שוקדת ומייחסת לזה את כל הרצינות הראויה. איך היא יכולה לעבוד בלי שיש לה סמכויות. 

את, מיכל רוזין הנכבדה, שואלת איפה הם ירכבו. מדינת ישראל , תקדישו תקציב לסלילת תשתיות בערים. לא ייתכן ששום כלי רכב לא יהיה על המדרכות - אופניים רגילים, אופניים חשמליים. לא משנה לי איזה גיל. אותי דרסה אישה בת 30. תקציבו כסף, כי מדובר בחיים שלנו. תנו לערים כסף לסלול שבילי אופניים נאותים בכל העיר, כדי שאני לא אצטרך ללחוץ. אין להם תקציב לסלול שביל אופניים נורמלי ברחוב ראשי בעיר תל-אביב. מדובר במטרופולין עמוס. 

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
תל אביב היא עיר אופניים.

<מיטל להבי:>
תל אביב יפו היא עיר אופניים. 
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
היא גם עיר מחושמלת.

<מיטל להבי:>
היה קמפיין של ראש העיר שלנו רכוב בזמנו על אופניים. אין ספק שנעשתה עשייה גדולה ואמיתית בתל אביב. 120 קילומטר של שבילי אופניים עתידים להכפיל את עצמם בתכנית החומש שלנו. 9% מהנסועה שלנו מתנהלת על אופניים, שזה טוב לזיהום האוויר, זה טוב לצפיפות. גם משרד התחבורה וכל מי ששוחר איכות חיים רוצה לעודד את זה. ככל שאנחנו עושים טוב, כך אנחנו מגלים שמתפתחת אצלנו בעיה שהולכת וגדלה. הבעיה הזאת מורכבת מ-3 נושאים. אחד זה נושא התשתיות שאיתו אנחנו מתמודדים בעיר, מחפשים ידע ומומחיות מהעולם. הנושא השני הוא חינוך והסברה. אנחנו מנהלים דיאלוג עם רוכבי האופניים, עם הולכי הרגל, מושיבים אותם ביחד, מנסים לייצר אמנות של שיתוף במרחב הציבורי, עושים פיילוטים לחינוך בבתי הספר. הנושא המכריע והנושא החשוב מכל זה האכיפה. באנו לפה היום כדי לראות מסמך שמתחיל להקנות כלים לאכיפה. הוא מתייחס רק לסוג מסוים של אופניים. אין הסדרה של קורקינטים והסדרה של אי- בייקים עם המצערת. הוא לא מסדיר את השימוש.
<אתי בנדלר:>
יש לזה התייחסות מסוימת.
<מיטל להבי:>
זה לא מסדיר את השימוש, זה מסדיר את התקינה שלהם או את הסוג שניתן. בתוך עמי אני חיה. אני חושבת שהאופניים זה אחד הכלים החשובים ביותר שנוצרו כדי להתנייד בקלות, כאשר לכלים הממונעים צריכים להתייחס כמו לאופנועים, לא כמו לאופניים.  מתוך זה השיפוט שלנו והאכיפה תהיה הרבה יותר קלה. אני מודעת לתאונות דרכים של רוכבי אופניים שיש בהן הרוגים. אני מקבלת נתונים מאנשים שכותבים אלי אחרי שהם היו באיכילוב. יש לי את כמות האנשים שהגיעו למיון בעקבות תאונות אופניים. מדובר על מעל 1000 בשנה שעברה. כבר השנה יש מעל ל-1000. כמות התאונות בין הולכי רגל לרוכבי אופנים, כשבדרך כלל זה הממונעים, הולכת וגדלה. קשה לחנך לזהירות במדרכה. חינכנו את ילדנו לזהירות בכבישים, קשה לחנך לזהירות במדרכה. חוץ מזה שאנחנו מתקנים את התקנות האלו, אנחנו צריכים להביא איזה כלי אכיפה, כי אחרת מדובר במילים יפות. בעבר כל אופניים ממונעים היו מחויבים ברישוי, לא בביטוח. מיכל עמדה יפה מאוד על כך שזה חוסך את האופנועים. אם זה  חוסך את האופנועים, זה לא חייב לחסוך את כל התהליך של האופנועים, אפשר לחסוך חלק. בזמנו העיריות היו נותנות רישוי לאופניים, בודקות את הפנס, בודקות את הדוושות. בזמנו היו לנו יותר סמכויות. אני מבקשת שהמשטרה תיקח את הכלים האלה לידיים ותעשה את מה שהיא צריכה לעשות כדי שבאמת  החוקים שקיימים יישמרו, או שנחוקק אותם קצת ביותר חשיבה הגיונית כך שהממונעים הם ממונעים, האופניים הם אופניים ויש עדיין אבחנה בין שניהם. תנו לנו סמכויות כדי לאכוף את הדברים האלה, מפני שאחרת הפרויקט הנפלא הזה שנקרא אופניים שהולך וצובר תאוצה, שכרו יוצא בהפסדו. חלילה לנו שזה יקרה.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
הרמנו את כל הדיון להנחתה של משטרת ישראל. אנחנו יודעים שאין לכם כוח אדם. מה קרה ב-2011? מה קורה היום?  איך מחישים את זה כך שב-30 ביוני מר פלור מעביר לנו את כל הדברים האלה? מה התשובות שיש לכם? האם אופניים חשמליים הם רכב? מה עם המדרכות? מה  עושים?
<מיכל רוזין:>
אולי צריך להעביר סמכויות לעיריות.
<שרית פילפסון:>
כולם מסכימים שיש להסדיר את הנושא של התקן של אופניים וקורקינטים חשמליים. אנחנו בשיחות עם משרד התחבורה. בגלל זה אנחנו נמצאים פה. כששוטר עוצר רוכב אופניים או קורקינט חשמלי על אי חבישת קסדה - - צריך להתחיל מכך שהאופניים עליהם הוא רוכב הם בכלל לא תקניים. הוראת השעה הסתיימה ואין לנו תקן מאושר לאופניים וקורקינטים חשמליים. דרך אגב, יש אבחנה בין השניים. אנחנו מדברים כאן על אופניים חשמליים, לא על קורקינטים חשמליים, כאשר אנחנו אומרים שחייבים לדון גם בקורקינט חשמלי. יש לנו תיק שמתנהל בבית משפט לתעבורה בתל אביב בנוגע לרוכב קורקינט חשמלי שפגע ברכב. כשעשו לו בדיקת שכרות מצאו 900 מיקרו גרם,  שזאת כמות עצומה. הוא פגע ברכב ואמר: סליחה, קורקינט חשמלי שעליו רכבתי הוצא מפקודת התעבורה, אתם לא יכולים להאשים אותי על נהיגה בשכרות. נשארנו עם עבירה מאוד מינורית. האמת שהוא זה שנפגע בעיקר, הוא פשוט נכנס בכלי רכב, אבל עדיין משטרת ישראל צריכה לשמור על ביטחונם של האנשים.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
מה עשיתם וצריך לעשות? איך עושים סדר בעניין?

<שרית פילפסון:>
הנקודה השנייה שמטרידה את כולנו וגם את משטרת נוגעת לתחום האכיפה. בשנים 2011, 2012, מנתונים שבדקנו, מצאנו באזור תל אביב – אני מדברת בעיקר באזור תל אביב, כי שם זו איזו שהיא מכת מדינה – שתי תאונות דרכים שבהן היו מעורבים הולך רגל ורוכב אופניים. הנתונים שהוצגו וקיימים כאן היום הם לגבי תאונות של מי שרכב על אופנים וקורקינטים חשמליים ולא פגע בהולכי רגל.  

<מיטל להבי:>
לכי לאיכילוב, תבקשי את הנתונים שלהם.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
גברת להבי ציינה שבשנה האחרונה קרו 1000 תאונות. את מדברת על 12.
<מיטל להבי:>
1000 אנשים שהגיעו למיון של איכילוב. יש לי נייר רשמי של איכילוב שנמצא אצלי במשרד.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
1000 מול 12. איך זה?
<מיטל להבי:>

אנשים שהגיעו למיון לא בהכרח מודיעים למשטרה.
<קובי פלג:>
יש לפניכם נתונים מול העיניים. תסתכלו על הגרף. יש עלייה של פי 10 בנפגעים קשים שאושפזו, לא אלה שהגיעו למיון ושוחררו הביתה. כ-40% עם פגיעות ברמה בינונית ומעלה. בבינוני ומעלה אצלנו יש היבט של סכנת חיים.  קטיעה יכולה להיות מצב בינוני. יש הולכי רגל ורוכבים שנפטרו לנו במיון.  לא יעלה על הדעת שיגידו שהיה אחד או שניים. תסתכלו איזה גרף דרסטי בתוך הסיפור הזה.
<שרית פילפסון:>
אנחנו מדברים על שנים 2011 ו-2012. ניסיתי למקד את הנתונים על פגיעות של הולכי רגל עם אופניים או אופניים חשמליים. כתוב כאן: "אושפזו עכב פציעות שמקורן בתאונות אופניים וקורקינטים חשמליים". האם מדובר בהולכי רגל, או שמא מדובר ברוכבי האופניים והקורקינטים החשמליים בעצמם שנפגעים לא אחת ולא שתיים? הפגיעות הן קשות, אנחנו מודעים לזה. ניסינו למקד את הנתונים. הנתונים שלי הם בין 2011 ל-2012.
אם מסתכלים על כלל תאונות הדרכים החמורות בשנים 2011 ו-2012 שקרו בתחום עיריית תל אביב, אנחנו מדברים על 2661 תאונות דרכים עם נפגעים בשטח תל אביב בשנים אלו. אנחנו רואים את העניין הפרופורציונאלי. אנחנו לא ממעיטים כהוא זה מפגיעה של אדם אחד שנפגע מאופניים וקורקינטים חשמליים, לכן אנחנו סבורים שההסדרה הזאת נכונה. תיכף אני אגע באכיפה.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אני רואה שיש פה מחלוקת לגבי הסטטיסטיקה. אני מציע שתשבו. אני נוטה להאמין שהתופעה הזאת בשנת 2013,2014 הופכת להיות, כמו שאמר חבר הכנסת פייגלין, מכת תל-אביב, כאשר תל אביב הופכת להיות מכת מדינה. אני חושב שהגיע הזמן לפתור את הבעיה הזאת. שמענו כרגע במכתב הנוגע ללב ומחגית על כך שהדברים האלה הופכים להיות שכיחים. בואו תגידו  מה אתם עושים לגופו של עניין.
<שרית פילפסון:>
בואו נתקדם לנושא של האכיפה. אני מניחה שכולם מכירים את בג"ץ קופלמן. אם לא, אז בקצרה. מר יוסף קופלמן הגיש בג"ץ שהסתיים לפני 4 חודשים. הוא הגיע לבית המשפט העליון לצדק ואמר שהוא רוצה להורות למשטרת ישראל לבוא וליתן טעם מדוע היא אינה רושמת דוחות לרוכבי אופניים חשמליים, קורקינטים חשמליים הנוסעים על מדרכות בתל-אביב וחוצים מעברי חצייה תוך כדי רכיבה מבלי שהם יורדים מהאופניים וחוצים ברגל. הוא ביקש מבית המשפט הנכבד שיוציא מלפניו צו ביניים המורה למשיבה לפרט מה מספר הדוחות שנרשמו. מר קופלמן טען שהוא נפגע פעמיים בשנת 2012  מאופניים וקורקינטים חשמליים. הוא טען שהוא ואשתו לא יכולים ללכת על מדרכות תל אביב בלי להסתכל לצדדים ולראות שהם לא נפגעים, מה שפוגע לו באיכות החיים.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
ובצדק.
<שרית פילפסון:>
באה משטרת  ישראל, באמצעות פרקליטות המדינה, ואמרה שמבחינת נתונים סטטיסטיים אלו הן לא התאונות המסכנות חיים, הן לא התאונות שגורמות מבחינת נתונים לפציעות הכי חמורות או לתאונות קטלניות.
<קובי פלג:>
לא נכון.
<שרית פילפסון:>
מעורבות רוכבי האופניים והדו גלגלי בתאונות קטלניות החל משנת 2013 הייתה  18%.
<קובי פלג:>
מי אחראי במשטרת ישראל על הצד הרפואי? מאיפה הנחות היסוד האלו?
<שרית פילפסון:>
אני מתייחסת לבג"ץ קופלמן. בית המשפט העליון נתן את דברו, לא משטרת ישראל. למשטרת ישראל נכון שיהיה תעדוף באכיפה. משטרת ישראל לא יכולה להשאיר את האזרחים, שאנחנו אמונים על ביטחונם, ולא לעשות עם זה דבר. מונה צוות בראשות סמפכ"ל משטרת ישראל. הצוות הזה רוצה לקדם את הוראת השעה, את החוק כדי להסדיר את זה. אנחנו סבורים שהגיל הנכון הוא גיל 16, כי בגיל 16 יש תעודת זהות, בגיל 16 אתה יכול להוציא רישיון על אופנוע, אתה צריך לדעת את חוקי התנועה. אם אנחנו נוריד ילדים בגילאי 14 לכבישים,  סכנת החיים שלהם תהיה סכנה הרבה יותר משמעותית. 

<משה זלמן פייגלין:>
אל תיתן לנסוע על הדברים האלה עד גיל 16.
<שרית פילפסון:>
זאת עמדתנו . כמובן שצריך להסדיר איפה הם ירכבו, מה עושים עם הכלים.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אמרת נקודה אחת משמעותית של להעלות את הגיל מ-14 ל-16.  באירופה,  אם אני לא טועה,  לילד יש תעודת זהות בגיל 16. 
<קריאה:>
גם פה.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
השאלה שלי היא אחרת. אנחנו לא יכולים להתקדם. אנחנו מחכים ל-30 ביוני. אנחנו צריכים את העבודה של הסמפכ"ל כדי להעביר את התקנות, כי אם נעשה רק את התקנות האלו אין לזה משמעות. 
<אתי בנדלר:>
משמעות חלקית בלבד.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
איך מאיצים את העבודה של המשטרה כדי שנקבל ב-30 ביוני?  אני לא רוצה שנשב פה במושב הבא בינואר ואני אשמע את אותם דברים.
<מיכל רוזין:>
איך הם מתכוונים לאכוף את זה? זו לא רק חוכמה להגיש תקנות. אם הם לא יכולים לאכוף, למה לא להעביר סמכויות לעירייה?
<שרית פילפסון:>
היינו אתמול בדיון. אנחנו מחישים את זה מאוד. מנכ"ל המשרד לביטחון פנים, בשם השר לביטחון פנים, מנהל עכשיו את כל הדיונים של העברת סמכויות האכיפה לפקחים.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
לעיריות.
<שרית פילפסון:>
כן, לעיריות. ישב שם אתמול היועץ המשפטי של עיריית תל אביב.  
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
תחישו את זה. 

<שרית פילפסון:>
אנחנו כל שבוע בדיון אצל המנכ"ל. עיריית תל אביב צריכה להגיע לדיון הבא שייקבע עם תשובות. הם לא הגיעו עם זה לדיון האחרון.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
מתי הדיון שנקבע?

<מיטל להבי:>
אני לא יודעת מה התאריך שנקבע.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
במשטרה אין כוח אדם, אנחנו יודעים את זה. המשטרה הייתה צריכה לקבל תוספת תקציב וכוח אדם ממזמן, אבל היא לא מקבלת.
<תמר זנדברג:>
לעומת זאת, בעירייה יש אבטלה סמויה.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
היא לא מסוגלת לעשות את רוב המטלות שיש לה כיוון שאין לה כוח אדם. שנים היא הייתה צריכה לקבל תוספת תקציב ולא קיבלה. הדרך היחידה היא להעביר את זה לעיריות, לתת להן סמכויות אכיפה.
<מיטל להבי:>
יש הצעת חוק שמונחת על השולחן לגבי סמכויות אכיפה לעיריות. אנחנו מאוד נשמח שזה יקודם. 
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אני אשמח מאוד לקדם את זה.

<אתי בנדלר:>
הרשויות המקומיות ביקשו להשהות את הדיון בה, כי היא מדברת רק על אכיפה בנתיב תחבורה ציבורית ואיננה מתייחסת למכלול הסוגיות של העברת סמכויות אכיפה לרשויות המקומיות. זה לא בגלל הוועדה לא מונח על שולחן.  

<שרית פילפסון:>
ראש אגף תנועה הסכים את כל הנושא ההסדרה של אופניים חשמליים וקורקינטים להעביר לפיקוח העירוני. בצוות של הסמפכ"ל, שעוד לא הסתיים, דיברנו על מדרגים. אולי ההורים של ילד בן 14 רוצים לקנות לו אופניים וקורקינטים חשמליים. אם אנחנו מעבירים את ההוראה הזאת, צריך פשוט לדון אם מגיל 14 עד 16 הרכיבה תהיה על המדרכות עצמן, כאשר בגיל 16 להוריד אותו לכביש. בימים אלה אנחנו בהמשך הדיונים אצל סמפכ"ל המשטרה.
<מיטל להבי:>
הפקח יצטרך לא רק לזהות את המנוע, הוא יצטרך גם את הגיל של המשתמש. איך אפשר כזה דבר? 
<קובי פלג:>
יש מחלוקת על הנתונים מאז ומתמיד בין המשטרה לביננו. הייתה ועדה של הלמ"ס, שבאה וקבעה שהנתונים הנכונים על נושא של נפגעים בתאונות דרכים הם שלנו. אנחנו אוספים את הנתונים. על כל פצוע שמתאשפז בבית חולים יש לנו נתונים. למשטרה יש בעיה אם המקרה לא מדווח.  למה לא מדווח? אחת הבעיות שקורות זה שאותם אופניים או קורקינטים חשמליים פוגעים בהולך רגל. אין לו שום זיהוי וביטוח. אותו ילד או מבוגר קם, עולה על האופניים וממשיך הלאה. אין לו על מה לדווח. מבחינת המשטרה אין פה תאונה. 
בואו נתעסק בדברים עצמם. כמו שאתם רואים, יש עלייה מאוד מאוד דרסטית בכמות הנפגעים שמתאשפזים בבתי חולים, לא שמגיעים למיון והולכים הביתה. לפחות 8% יישארו נכים מהפגיעות שיהיו להם. חלק גדול, מעל 20%, הם בגילאי 60 ומעלה. גילאי 60 ומעלה הם סביר להניח  לא הרוכבים. הבעיה עם אנשים בגילאים האלה זה שיכולת ההשתקמות שלהם הרבה יותר נמוכה  ויש לנו תמותה לא קטנה. גם במקרה הזה יש אנשים שהגיעו לבית חולים פצועים ונפטרו. אין אכיפה על המדרכות ואכיפה על הכביש. נכון, יש בעיה דואלית, גם פה וגם פה, אבל אנחנו לא יכולים להפקיר את הולכי הרגל בגלל שאנחנו לא רוצים להפקיר את רוכבי האופניים. אני לא יודע מי החליט על 25 קמ"ש. אני אתן לך נתונים מפה עד מחרתיים.

צריך שיהיה מבחן רישוי על מנת שכל שנה תראו שלא העלו את רף המהירות. צריך ביטוח, אכיפה ורישוי תקופתי. אם לא יהיה רישוי תקופתי, הם יעלו את המהירות. אנחנו מכירים את הדברים האלה. אם אנחנו רוצים לתת להם לרכב על הכביש או על המדרכה - יש לי בעיה עם המדרכה - שיעשו מבחן רישוי, בדיוק כמו שכל נהג אחר נדרש לעשות. 
<תמר זנדברג:>
צריך לזכור לשים את הדיון הזה בקונטקסט. צריך לזכור שאופניים חשמליים זה כלי רכב שמתווסף לכלי הרכב שהם כולם תחליפים לרכב הפרטי. הסכנה הכי גדולה לבריאות, לתאונות, לזיהום האוויר, לאינטרס הציבורי מגיע מכלי הרכב הפרטיים, שכמו שכולנו יודעים נוסעים באין מפרע בכביש. אני מבינה שהמקרה שמצוין במכתב המרגש הזה חל בכביש, לא במדרכה. בואו נשים את הדברים בקונטקסט הרחב. נתחיל לדבר על הדבר הכי מסוכן, הכי מזהם, הכי מזיק, ממנו נרד למטה ונשאל מה היא תמונת כל התחליפים שיכולים להחליף אותו, בראשם כמובן התחבורה הציבורית, שגם הוועדה הזאת עוסקת בו הרבה, אחר כך הרכב הדו גלגלי מנועי, כמו האופנוע, שהוא פחות מסוכן ופחות מזהם מרכב פרטי, עם כל זה שאנחנו חושבים שהסכנות הן יותר באופנועים. אופניים חשמליים פחות. בתור רוכבת אופניים רגילים, לא חשמליים,  אני יכולה לספר  לכם שהאופניים החשמליים הפכו למכה במרכז תל-אביב. השבוע פגשתי ברחוב מישהו עם פנצ'ר באופניים. הוא שאל אותי איפה יש חנות כדי לתקן את הפנצ'ר, למלא אוויר. אמרתי לו, וואלה, אין, הכל הפך להיות חנויות של אופניים חשמליים. זה מסוכן לנו ומסוכן להולכי הרגל. זה לא נעים וזה מאיים על המדרכות, אבל צריך להניח את זה במדרג הנכון. לנו יש אינטרס לעודד כמה שיותר הליכה ברגל ולהגן על הולכי הרגל, שהם החלשים ביותר, אחר כך על רוכבי האופנים, אחר כך על רוכבי האופניים החשמליים, אחר כך על רוכבי הדו-גלגלי הממונע, אחר כך על התחבורה הציבורית ובסוף על הרכב הפרטי.  אם אינני טועה, ותקנו אותי אם אני טועה, גם היום לפי תקנות התעבורה האופניים הרגילים צריכים לנסוע על הכביש. זה החוק. אנחנו רוצים שזה מה שיקרה? אנחנו רוצים להפקיר אותם לתאונות הבאמת מסוכנות? צריך לסלול שבילי אופניים ולעודד את האכיפה בשבילי האופניים, על מנת שנוכל לנסוע באופניים בבטחה וכמו שצריך, לא לעשות הפרד ומשול בין החלשים שבעיר, שאלה הולכי הרגל והאופניים. כולם נסוגים אחורה מפני הרכב הפרטי. כולם מדברים פה על הסכנות. לא שמעתי מילה על תאונות הדרכים האמיתיות, על מאות ההרוגים בשנה.
<מרדכי פדר:>
אנחנו רוצים למחות על האופן בו התקנות האלו הוכנו, נוסחו והוצעו. הן היו צריכות להיות פה על שולחן הוועדה ערב הכניסה של התקן הישראלי החדש. מדובר בנוסח סטנדרטי ללא חזון, ללא מסר וללא הנחיה לאזרח. אני הוצאתי את הנוסח לפני כמה ימים מהאתר. אני מגיע הבוקר ומגלה שעוד פעם שינו את זה. מדובר בעבודת פרטץ' של משרד התחבורה. זה לא מוצר שאפשר לדון בו. 

מבחינה מהותית יש פה שלושה דברים. יש את מי שמבטח, את מי שמשלם ואיך מזהים את הפוגע. בנושא האכיפה דובר רבות. מי אוכף את המכירה והייבוא של הכלים האלה? נכון להיום כל הכלים האלה, ללא יוצא מן הכלל, הם בלתי חוקיים בגלל שאין לנו תקנות. אני מבקש מהוועדה הנכבדה הזאת לדחות את התקנות האלו, להשאיר את המצב על כנו עד שמשרד התחבורה מסוגל לבוא עם פתרון כולל, קוהרנטי לבעיית הכגל"רים,  שאלה כל כלי הרכב הגלגלי ללא רישוי. 
<עמי רוטמן:>
העברנו נייר עמדה מסודר. אנחנו תומכים ברוב התיקון. יש תיקון חדש שנגיע אליו בהקראה. אי אפשר לעצום עיניים. זאת המציאות. האופנים קיימים. אכיפה לא קיימת. איך שנאמר,  כולם לא חוקיים, גם האופניים עם העוצמה הכי פעוטה. גם אנחנו חושבים שזה לא המושלם, שצריך לעשות עוד תיקונים ולהגביל מקומות שאפשר לנסוע בהם, אולי להרחיב את חוק הקסדות, אבל עדיין  עדיף להתחיל במשהו אחרי 3 שנים ולקדם את התקנות. יכול להיות שהגיל יהיה 16 במקום 14.  עדיין צריך להתחיל ולקדם את זה, רק אחרי זה להוסיף.

<אילן גרודסקי:>
אני מבקש, חברות וחברי הכנסת, למחות בפניכם על כל שהייה נוספת בהסדרת נושא האופניים החשמליים. המדינה חיכתה מספיק. את כל הדברים שאינם במחלוקת יש לקדם ולהגדיר בכדי שייכנסו לתחולת החוק, לא לדחות למושב הבא או לאוגוסט.

<זאב פרידמן:>
מעבר לנייר העמדה שהעברנו לוועדה אני מבקש להעיר רק הערה אחת. כשאנחנו מדברים על נושא הביטוח אנחנו לא רק רוצים לבטח את הנפגעים, אנחנו רוצים לבטח גם את אלה שאנחנו רוצים לעודד את השימוש שהם עושים באופניים האלה. כאשר, חס וחלילה, קורה מקרה  ואדם פרטי יצטרך לשלם את הנזקים, כמו שפרופ' פלג הזכיר קודם, אני חושב שהנזק לאותו רוכב יהיה כל כך גדול שהוא לא ייסע בכלל. אני חושב שצריך לקחת גם את הנקודה הזאת בחשבון. 
<מיכל רוזין:>
לא הבנתי.

<זאב פרידמן:>
חובת ביטוח לטובת שני הצדדים.

<יובל גינסברג:>
אני זכיתי להיות בוועדת המומחים שתיקננה את התקן לאופניים האלה במכון התקנים. הייתי שותף לכל התהוות הוראת השעה. אמרו פה שאין אכיפה ואין הסדרה לגבי התקן. אני יכול להגיד שזה בכלל לא נכון. רשויות המכס, משרד התחבורה ומכון התקנים עושים עבודה מאוד קשה כדי לוודא שבחנויות יש אופניים תקניים. היו פה גם כל מיני אכיפות שהסדירו את העניין.  

<מרדכי פדר:>
אבל אין תקן, הכל לא חוקי.
<יובל גינסברג:>
אנחנו עובדים לפי תקנה של משרד התחבורה.

<מרדכי פדר:>
אין תקנה. 3 שנים זה לא חוקי.

<מיטל להבי:>
בקיצור, אתה מאושר מהמצב.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אתה חי כרגע בערפל שהוא לא חוקי אבל פועל. לא חשוב, אף אחד לא יעניש אותך כרגע. כמה אופניים מכרת השנה?
<יובל גינסברג:>
אני יודע שיש עשרות אלפי כלים בחוץ. יש כרגע מציאות קיימת. 

<משה זלמן פייגלין:>
הוא לא הבעיה. אני לא אוהב את אווירת העליהום עליו. 
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
למה עליהום? הוא אדם שמתפרנס. אף אחד לא מעניש אותו.

<יובל גינסברג:>
התקן הוא תקן של מכון התקנים. אני שומע פה על פצועים ונפגעים. אני חושב שדווקא  להיכנס לחוק פיצוי ולעשות סנקציות לאדם שלא נוסע כחוק זה הדבר שצריך להיות.
<גדי מינץ:>
 האופניים החשמליים זה דבר שהולך ומתפתח בעולם, כי הוא מאוד זול. זה כלי התחבורה הכי זול.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
כולנו יודעים. אנחנו רק רוצים להסדיר אותו.  

<גדי מינץ:>
מצוין. צריך לקחת בחשבון שכשהילדים נוסעים לבית ספר זה חוסך עשרות אלפי אופניים. לגבי הרכיבה עצמה זה בדיוק כמו אופניים רגילים. היתרון הגדול הוא שברגע שאתה רוכב אתה לא מתעייף כמו לרכב על אופניים רגילים.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אנחנו מבינים את זה.

<שרית זוכוביציקי-אור:>
בעניין האכיפה צריך להגיד שהשימוש שמוסדר בתקנות התעבורה לא הוסדר החל מהמועד שבו פג תוקפה של הוראת השעה. הייבוא כן הוסדר. ייבוא אופניים הוסדר מכוח  צו ייבוא חופשי. על פי צו ייבוא חופשי, האופניים היו צריכים לעמוד בתקן אירופי.  הדבר הזה נאכף, זאת אומרת, אופניים נמצאים פה כדין. הם צריכים לעמוד בתקן האירופי. זה מוסדר בצו ייבוא חופשי.
<מיטל להבי:>
יש בחוק רישוי עסקים את הנושא של האופניים?
<שרית זוכוביציקי-אור:>
בתקן הישראלי שייכנס לתוקף תהיה אכיפה גם על מכירה. עמידה בתקן נאכפת בשתי אפשרויות: בייבוא, שאז זה נאכף על ידי המכס, או בייצור מקומי, שאז אנחנו מפקחים על הייצור המקומי. 
<מיטל להבי:>
מה עם המכירה?
<שרית זוכוביציקי-אור:>
החל מיולי הקרוב, כיוון שיהיה תקן ישראלי רשמי, זה יחול על המשתמש, על המוכר ועל המייבא.
<מיטל להבי:>
מי יאכוף?
<שרית זוכוביציקי-אור:>
משרד הכלכלה יאכוף. גם אנחנו יכולים לאכוף.
<חגית אוריין:>
מה עם החאפרים?
<קריאה:>
זה לא חוקי.

<שרית זוכוביציקי-אור:>
זה לא חוקי. אנחנו מנסים לתפוס.  איך אנחנו עושים?
<קובי פלג:>
אם לא תעשו רישוי שנתי, זה מה שיקרה לכם כל הזמן. 

<שרית זוכוביציקי-אור:>
אנחנו לא חושבים שהרישוי הוא זה - -

<קובי פלג:>
אם לא תעשו רישוי שנתי, ישנו לכם את זה יומיים אחרי.

<שרית זוכוביציקי-אור:>
אנחנו פה מסדירים שני עניינים מרכזיים. עניין אחד זה הגדרת הכלי ובתוכו עמידה בתקן כדי להבטיח את בטיחות הכלי, הנושא השני זה יצירת העבירה באופן שנותן כלי אכיפה יעילים למשטרה ונותן ודאות למשתמש. אנחנו מניחים שגם המשטרה וגם המשתמשים לא יודעים לקרוא תקן אירופי. כתחליף רק לצורכי אכיפה, לא לצורכי הגדרת הכלי, עשינו כלי אכיפה נראים לעין שיסייעו לאכיפת השוטר ולמשתמש בדרך. 
<מיכל רוזין:>
לא שמענו תשובה מספקת לגבי נושא האכיפה. 

<שרית זוכוביציקי-אור:>
האכיפה נמצאת בידי המשטרה. אנחנו ניסינו להתמודד עם תופעת האכיפה. במסגרת הוראת השעה ועל פי צו ייבוא חופשי, האופניים צריכים לעמוד בתקן.  ברור לנו שלשוטרים קשה לדעת אם האופניים שנתפסים בדרך עומדים או לא עומדים בתקן, ולכן הסעיף המוצע שנוגע לאכיפה מדבר על סימון. סימון בר קיימא שניתן לזהות בקלות, עם מספר שלדה שאפשר אחר כך לעשות בדק בית, שיעורי בית. הסימון יאפשר אכיפה קלה. 

<מיטל להבי:>
זאת אומרת, יש רישוי.

<שרית זוכוביציקי-אור:>
הסימון לא מדבר על רישוי. אלה שני דברים שונים.

<מיכל רוזין:>
זה לא נותן תשובה לעניין. אנחנו יודעים שאת נותנת כלים. אנחנו בכנסת. אנחנו מתקינים תקנות, נותנים הרבה מאוד כללים איך להתנהג, אבל בסוף, בשטח, המבצעים אומרים: תקשיבו, אתם מפילים עלינו כל כך הרבה, אנחנו לא מסוגלים.
<שרית זוכוביציקי-אור:>
להיפך, אנחנו מפילים דבר הרבה יותר פשוט.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אם הפקחים בעירית תל אביב יאכפו את הנושא הזה כמו שהם עושים בדוחות חנייה, לא תהיה אף תאונה.
<שרית זוכוביציקי-אור:>

תקנות התעבורה (תיקון מס'...), התשע"ד-2014, בדבר הסדרת השימוש באופניים חשמליים

בתוקף סמכותי לפי סעיפים 10(א), 18 ו-70(2) ו-(24) לפקודת התעבורה (להלן – הפקודה) ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת לפי סעיף 21א(א) לחוק יסוד: הכנסת וסעיף 2(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, אני מתקין תקנות אלה:
תיקון תקנה 1
1. בתקנה 1 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן – התקנות העיקריות),


אחרי ההגדרה" אופנוע להגשת עזרה ראשונה" יבוא:

"אופניים עם מנוע עזר" – אופניים בעלי שני גלגלים המורכבים זה אחר זה, 


שמותקן בהם מנוע חשמלי, ושנתקיימו בהם כל אלה:

(1) ההספק המרבי של המנוע אינו עולה על 250 וואט;
(2) המנוע החשמלי מופעל באמצעות דוושות אופניים;
(3) כוח המנוע יורד עם העלייה במהירות אופניים ומפסיק את פעולתו כאשר
מהירות אופניים עולה על 25 קמ"ש;

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
שרית, אני בהתייעצות עם היועצת המשפטית. אני אפסיק את הדיון כאן. אני רוצה להגיע לסיכום. אנחנו נמשיך בדיון הבא. אני מבקש שתרשמו בפניכם את הסיכום לאור ההערות של חברי הכנסת המכובדים וכל האחרים שדיברו, כולל המכתב של הדס. 

נוכח הנתונים, הדברים הקשים שהוצגו, הוועדה מבקשת ממשרד התחבורה ומשר התחבורה שיפעילו את כל יכולתם וסמכויותיהם  יחד עם המשטרה, עיריית תל אביב ומרכז השלטון המקומי, ויעבירו לוועדה נוסח מתוקן של התקנות ומסמך המבהיר את כל הסוגיות שהועלו כאן עד ה-30 ביוני 2014. הסוגיות שיש להתייחס אליהן כוללות את נושא הביטוח, היכן ירכבו באופנים - על הכביש, על המדרכה, אכיפה בנושא הנהיגה, האם יהיה צורך ברישיון כלשהו באופנים חשמליים, התייחסות לקורקינט  החשמלי, העניין של הקסדה - אמרנו שזה קיים , אבל להדגיש את זה - ונושא הגיל. 

מאחר וחלפו למעלה מ-3 שנים עד למועד שמשרד התחבורה מצא לנכון להעביר תקנות לוועדה,  אני נאלץ להודיע כי מחודש אוגוסט לא תדון הוועדה בראשותי בנושאים שיעביר משרד התחבורה לאישור הוועדה שאינם נוגעים בנושאים הקשורים לחיי אדם, כל עוד לא נקבל נוסח מתוקן לתקנות או מסמך המציג פתרונות לכל הסוגיות שהועלו. אני מודה לכם, תודה רבה. 

<הישיבה ננעלה בשעה 10:45.>