PAGE  
32
הוועדה לפניות הציבור
07/07/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 77>
מישיבת הוועדה לפניות הציבור
יום שני, ט' בתמוז התשע"ד (07 ביולי 2014), שעה 12:30
<סדר היום:>
<טענת הורים להעדפה בלתי הוגנת בקבלה למעונות היום של נעמ"ת, ויצ"ו ואמונה>
נכחו:

<חברי הוועדה:> 
עדי קול – היו"ר

שולי מועלם-רפאלי

<מוזמנים:> 
	רחל פידל
	–
	האגף למעונות יום, משרד הכלכלה

	דניאלה שחר
	–
	רכזת משפחתונים בתחום ילד, נוער ומשפחה, עיריית תל אביב-יפו

	ד"ר נעמי מורנו
	–
	מנהלת האגף לגיל הרך – ויצ"ו העולמית

	ליזה ריבקין
	–
	מנהלת הרשת לגיל הרך, ארגון נעמ"ת

	שרי שילון
	–
	יו"ר אגף מינהל וקבילות הציבור, ארגון נעמ"ת

	עו"ד ציפורת שימל
	–
	יועצת משפטית, ארגון נעמ"ת

	ליאורה מינקה
	–
	יו"ר ארגון אמונה

	ליאור גבאי
	–
	מנכ"ל "נאות מרגלית"

	אופיר שמא
	–
	פונה

	ענת בן יעקב
	–
	פונה

	עילם טייכר
	–
	פונה

	גלי שטיינברג
	–
	פונה

	נגה קלינגר
	–
	פונה

	שרונה כהן
	–
	פונה

	זוהר פורמן
	–
	פונה

	א'
	–
	פונה


<ייעוץ משפטי: >
ורד זילברמן-קירו
<מנהלת הוועדה:>
שלומית אבינח
<רישום פרלמנטרי:>
יעל, חבר המתרגמים
<טענת הורים להעדפה בלתי הוגנת בקבלה למעונות היום של נעמ"ת, ויצו"ו ואמונה>
<היו"ר עדי קול:>
צהריים טובים, אני שמחה לפתוח את הישיבה של הוועדה המיוחדת לפניות הציבור. כל ישיבה אני פותחת ומציגה את הועדה. הוועדה לפניות הציבור היא ועדה ככל הוועדות בכנסת. היא פחות מוכרת ופחות ידועה, אבל היא קטנה ונשכנית, אתם תראו מיד. זו ועדה שיש לה באמת את אותן זכויות כמו לוועדת העבודה, רווחה ובריאות, חוקה, חוק ומשפט, אנחנו יכולים לזמן גופים וארגונים. הוועדה מטפלת בפניות שמגיעות בעיקר מאזרחים או מאדם אחד, קבוצה או ארגונים – אנחנו מטפלים עד שאנחנו מגיעים לפתרון שהוא לשביעות רצוננו. אומר, יכול להיות שזה לא יהיה דיון אחד אלא יותר. 

אני רוצה לפתוח ולומר שאני מרגישה זלזול בוועדה, גם התשובות שקיבלנו הן תשובות של קבצים מחוברים, של מיילים לאזכורים. שאלנו שאלות וקיבלנו, בעיניי, תשובות לא מדויקות וגם העובדה שמשרד הכלכלה הבטיח נציגה מאגף המעונות והנציגה הזאת לא נמצאת. אני רוצה לומר לפרוטוקול, אני חושבת שזה זלזול בוועדה ובטח שהודעה כזאת ברגע האחרון לא מקובלת. אם היו מודיעים לנו מראש היינו דוחים את הועדה ומתאמים אותה למועד אחר. אני חושבת שהכתובת היא אתם כי בסופו של דבר התפקיד של חברי הכנסת או של הכנסת בכלל הוא לפקח על רשויות הממשלה, ואתם רשויות הממשלה. זאת אומרת, שאנחנו  צריכים לפקח עליכם ואתם צריכים להתייצב כאן. אם אני לא אקבל תשובות לשביעות רצוני אני אקיים דיון נוסף עד שהיא תגיע. אנחנו נפנה לשר בעניין הזה.

מטבעה של הוועדה לפתוח עם נציג הפונים, אנחנו נותנים את רשות הדיבור לפונים. היום יש לנו הרבה פונים ואנחנו ניתן להם את הכבוד הראוי. כל מי שירצה לדבר יוכל לדבר. אני רק אציג את הפניות שהגיעו אלינו, והגיעו עשרות פניות ולא רק על הנושא הספציפי, אלו בכלל פניות בעניין הקבלה למעונות. מאתמול בערב נוספו עוד פניות, עוד רעיונות ועוד שאלות. 
הנושא המרכזי שלשמו התכנסו היום, הפנייה הראשונה: קבלה שלא על פי הקריטריונים. אני יודעת שהשאלה נשאלה, האם מקבלים ילדים שלא על פי קריטריונים ונענו שלא. אני רוצה לחדד את השאלה ולהגיד, אני יודעת שיש קריטריון של 10% קבלה שלא על פי הקריטריונים וזה על פי שיקול דעת של המוסד. אני חושבת שיש כאן בעיה. אני לא היחידה שחושבת את זה. אני רוצה להקריא לכם מתוך דוח מבקר המדינה שכתב:

"בכל מעון שבו מספר הנרשמים גבוה מהתפוסה המאושרת למעון תתכנס ועדת קבלה בהשתתפות משקיף מהאגף. תפקיד הוועדה לקבוע מי מהנרשמים יתקבל למעון על פי סדר קדימויות שייתן עדיפות להורים שמצבם החברתי כלכלי קשה" – זאת המטרה של המעונות, זאת המטרה שלשמה הם פה. "ברם, בדיקת המסמכים של ועדות הקבלה שנערכו בשנים 2009 ו-2010, העלתה עשרות מקרים שבהם הוועדות קיבלו פעוטות שלא לפי סדר קדימויות ראוי. העדפת פעוטות בניגוד להוראות פוגעת בזכויות ההורים שילדיהם נדחו והיא בגדר הפלייה פסולה ופגיעה באמונו של ציבור ההורים בשירות הציבורי ונציגיו. ראוי שהאגף באמצעות נציגיו בוועדות הקבלה ימנע מהוועדות לעשות זאת מלכתחילה. וכשנתקבלו ההחלטות היה על מנהלת האגף לפעול בנחישות לבטלן בטרם יושמו, אך פעולות אלה לא נעשו".
דוח מבקר המדינה מאשים ישירות את משרד הכלכלה על כך שהוא לא עשה פיקוח ראוי. אני רואה שמאז שהוא נכתב, הדוח הוא משנת 2010, הדברים לא השתנו. לא השתנו כי מגיעות פניות מהשטח. הן מגיעות לא רק על הקבלה של ה-10% האלה. אני חושבת שזה השינוי הגדול שמדובר על 10%, אבל לא שינו מעבר לזה. בנוסף הגיעו פניות נוספות, אני אציג אותם אם הם לא יעלו מהפונים. אלו הן פניות על קריטריונים בעיתיים שיוצרים הפלייה כנגד האוכלוסייה שזקוקה יותר מכל למעונות האלה. אני רוצה לקבל תשובות ממשרד הכלכלה, לכן היה חשוב לי מאוד שמנהלת האגף תהייה וגם חשוב לי שתתייצבו לדיונים שאנחנו מקיימים ותתנו לנו את התשובות.

כמו כל דיון נפתח עם הפונים הראשונים. ענת בבקשה.

<ענת בן יעקב:>
שלום. תודה שהזמנתם אותי, אני ענת בן יעקב. אני בת 40, חיה בזוגיות בתל אביב, אימא לשניים בגילאי מעונות. מסורבת שנה רביעית ממעונות ויצ"ו ונעמ"ת במרכז תל אביב. מסתבר שבכל שנה נכנסים למעונות ילדי חד-הוריות או משפחות עם הכנסה מאוד נמוכה. תהליך ההרשמה למעונות הוא כזה שמאפשר רישום כוזב והצגת מסמכים לא אמיתיים. מאוד קל להציג מצב משפחתי של חד-הוריות, מאוד קל להציג מצב משפחתי של עצמאיות שמרווחיות מעט. בפועל, המתקבלים למעונות הם אנשים שברובם הם משפחות שבהם שני בני זוג, בין אם הם חד מיניים או דו-מיניים, גרים ביחד באותו הבית. ברוב המקרים המצב הכלכלי של הפונים והמתקבלים הוא נפלא. המכוניות, מי שמסתובב ברחובות וגר במרכז תל אביב יודע טוב מאוד מי מתקבל למעונות ומיהן המשפחות האלה. התהליך שבו משרד הכלכלה, עיריית תל אביב לא אוכפות ולא בודקות בסך הכול את תהליך ההרשמה מאפשר רישום כוזב. הוא יוצר מצב שבו בכיתה של מעון של נעמ"ת בתל אביב יש 22 ילדים שהם ילדי חד-הוריות. אני לא חושבת שזה היחס של החד-הוריות בכלל האוכלוסייה ובטוח לא ביחס לחד-הוריות בתל אביב. 
בשביל זה אני פה, אני חושבת שזה חייב להיפתר ודחוף.

<עילם טייכר:>
אני הורה לילדה בת שנה וחצי. אני ואשתי גרים בתל אביב. אני מבקש להודות לך מאוד שכינסתם את הוועדה בנושא הזה. אני מודה לכל הנציגים והנציגות שהגיעו. חבל לי מאוד שעיריית תל אביב לא שלחה את האנשים שבאמת מטפלים בנושא הזה. 

<דניאלה שחר:>
אני נציגה כאן.

<עילם טייכר:>
דווקא אותך אני מכיר באופן אישי ואני יכול לומר רק דברים טובים על מה שאתה עושה. חבל לי מאוד שהתקבלו החלטות בעיריית תל אביב, גם אני פניתי אליהם והצעתי להם להגיע לדיון והם לא הגיעו. אני מתנצל שאני קצת מתרגש, לכן אני מקריא מהדף.
באתי להזכיר לנבחרי ועובדי הציבור שנמצאים כאן, בעצם נכשלתם בעבודת הפיקוח על הקבלה לגני הילדים המסובסדים. אני באתי בתקווה שאצליח לגרום לכם לפעול יותר כי עד עכשיו לא עשיתם די. מזה שנים אנחנו שומעים סיפורים ורואים כתבות על כך שרשתות הגנים המסובסדים: ויצ"ו, נעמ"ת ואמונה הם למעשה גנים למקורבים ולפרוטקציונרים, בעיקר במרכזי הערים הגדולות כי בהם יש מצוקה ומחסור בגני הילדים.

בשנת 2008 קבע דוח של משרד התמ"ת (התעשייה, המסחר והתעסוקה), היום זה משרד הכלכלה, כי השמועה הזאת היא בעצם סוד גלוי ולמעשה אין פיקוח אמיתי על וועדות הקבלה של הרשתות המסובסדות. כמו שאמרה חברת הכנסת, בשנת 2011 קבע גם מבקר המדינה שזה הפך לשיטה מעוותת, הוא קרא למדינה לעשות לשנות במהירות את המצב. 

אם יהיה לי זמן אחר כך אוכל להביא לכם הרבה דוגמאות שאספנו בשבועיים האחרונים על איך בעצם, לא האנשים עובדים על ויצ"ו, נעמ"ת ואמונה, אלא איך בעצם עובדים עלינו הציבור, וסליחה על הביטוי. פעם אחת אתם מסירים את האחריות, כל מי שאני פניתי אליו מסיר את האחריות,  הממשלה והעיריות, מילדים מתחת לגיל 3. שולחים אותנו לגנים עצמאיים פרטיים. פעם שנייה, אתם משתמשים בכספי המיסים שלנו כדי לממן רשתות גנים שמשרתות יותר ויותר, אני אומר את זה שוב כי אני יודע את זה בעיקר על תל אביב וגוש דן כי אלו המקרים שאני בדקתי, יותר ויותר הם משרתים את המחוברים ואת המקושרים אפילו שהם לא האוכלוסייה הזקוקה לגנים הללו. אני לא באתי כדי לבקש מכם לפעול, כי ההתנהלות בעשר השנים האחרונות מראה שאתם לא מסוגלים לזה. אני אומר את זה בכאב גדול וכמעט מייאוש.

בשבועות האחרונים למדתי את הנושא, גיליתי שעסקתם בו ללא הרף בעשור האחרון. דוחות ביקורת פנים, דוחות מבקר המדינה, מסמך מדיניות של בנק ישראל, ועדות, ניסיונות חקיקה שהתחילו עוד בכנסת הקודמת, דיונים בכנסת הנוכחית, אבל השיטה המעוותת שלכם ממשיכה בשלה. מעמד הביניים ממשיך להיות שק החבטות שלה. זה נראה כאילו יש אנשים שלא רוצים או לא יכולים לתקן את השיטה הזאת.

באתי לכאן כדי להתריע בפניכם כי נראה שגם את הבושה איבדנו. אני רוצה לספר לכבוד יושבת ראש הוועדה, בחודש שעבר רשת ויצ"ו שלחה לכל כתבי הבידור סרטון שיווקי שמתגאה בילדי המקורבים הלומדים בגנים שלה. ויצ"ו החליטה כנראה לוותר על מטרתה, כמו שמופיעה באתר האינטרנט שלה, להעניק לפעוטות, ילדים, בני נוער וקשישים שוויון הזדמנויות למען צמצום פערים בחברה הישראלית. ויצ"ו כנראה הבינה, כמו שאר הרשתות, שאין כבר מה להסתיר ואין מה להתבייש ומה שהיה הוא שיהיה, לא משנה כמה תעסקו בנושא הזה. לכן גם אין בעיה לספר בתקשורת, אני מביא ציטוט של ויצו על ילדי הסלבס שנמצאים בגנים שלה. 

הגדיל לעשות ביום שישי האחרון סגן ראש עיר, עיר גדולה, שהתראיין באופן אנונימי לעיתון הארץ והזיל דמעות תנין על כך שהפוליטיקאים נאלצים להתחנף לעובדי העירייה, שאם לא כן, לא יוכלו לדאוג למקום בגן הילדים לתומכיהם הפוליטיים. באמת נשבר לי הלב ממר סגן עיר אלמוני וחבריו, אבל לא בגלל שעובדי העירייה מקשים עליך לשבץ ילדים של חברים בגנים ציבוריים, אלא בגלל העוול שאתם גורמים לאנשים העובדים של המדינה הזאת ולתושבים שלכם.

אני פונה לנציגי משרדי הממשלה ומתריע בפניכם שהמשך המצב הקיים הוא עוול. אתם צריכים לפעול מידית, לעדכן את הקריטריונים ולעדכן את תהליך הקבלה לגנים המסובסדים. זה נושא שכבר דנתם בו רבות בכנסת הקודמת ובכנסת הנוכחית. עליכם לאמץ את החלטת הממשלה משנת 2007 בדבר מימון ואוצ'רים להורים לפי קריטריונים אובייקטיביים ולא לפי ועדות חשאיות, לקדם את תהליך החקיקה בנושא "חוק הפיקוח על הגנים" שנמשך כבר שנים ומשום מה נעצר בכנסת הזאת. עליכם לפקח על תהליכי הקבלה וליזום הליכים פליליים, כמו שהבטחתם בוועדת הכנסת לפני שנה, נגד אלה שהשתמשו בכספי הציבור בניגוד לחוק וכפי שמבקש מכם מבקר המדינה. עליכם להתחיל ולקדם בניית מעונות נוספים, דבר שכמעט ולא נעשה במרכזי הערים למרות שיש לכך תקציב. המחסור בגנים הוא שורש כל הרע בעיניי. אינני יודע מי מכם צריך לתת את הדין על המצב הקיים, מי מכם צריך להיות האמיץ שיגיע למסקנה שהתמיכות הכספיים ברשתות הגנים מנוגדות לעקרונות התמיכה בעמותות וסדרי מינהל תקין. 
אני כאן כדי להזכיר לכם שאתם בעצמכם הגעתם למסקנה שהקבלה לעמותות הגנים לא פועלת כראוי. 

אני פונה לנציגת הרשות המקומית, שוב אני מכיר אותך באופן אישי וחבל לי שדווקא אותך, הגנים המפוקחים בעיריית תל אביב שהם נקודת האור בכול הסיפור הזה, דווקא אותך שלחו. אני פונה לרשויות המקומיות להפסיק לתמוך בכסף ובמשאבים בגנים אלה. אל תגידו שלא ידעתם כפי שאמר לי נבחר ציבור בעיר שאני גר, הוא לא ידע שהעירייה שלנו מממנת בכספים של עמותות ובמבנים את הרשתות האלה. העוול הזה שמתרחש מול עיניכם הפקוחות ואינכם עושים דבר כדי להפסיק אותו. זה עלול לחזור אליכם כמו בומרנג. אם לא תגרמו מידית לשינוי המצב הקיים, אם תמשיכו לתמוך בעמותות שפועלות ללא שקיפות וללא אובייקטיביות, אם לא תעצרו את העברת המשאבים מהרשויות המקומיות לרשתות הגנים המסובסדים, תחשפו את העיריות ואת משרדי הממשלה לעתירות מנהליות, לתביעה ייצוגית בגין הפלייה מצד הורים שימאס להם המשך המימון הציבורי של גני המקורבים. 

לצערי, כותרת דיון הוא 'הפלייה בלתי הוגנת למעונות היום'. אך מאחר ומדובר בעובדות שקבעו הממשלה והכנסת, לא מדובר רק בטענות של הורים, אשמח מאוד שהמשך הדיון יתמקד בנושאים אלה כדי להפסיק ההפליה זאת. אבקש מכם לא לעמוד מנגד כי עוולת מחדל היא כעוולה במעשה. תודה
<היו"ר עדי קול:>
תודה לך. נגה בבקשה.

<נגה קלינגר:>
אני כמעט בת 37 עוד, אימא לשניים, אחד פה. אני הייתי מיוזמות 'מחאת העגלות' לפני שלוש שנים. אני חושבת שהסיבה העיקרית לדיון כאן והסיבה שהנושא הזה עולה לדיון, פשוט מאוד משום שאין מספיק מעונות. אני אבקש להקריא משהו שכתבתי כדי להעביר את הדברים הכי הכי ברור. 

לטענתי, הדרישה להפסקת המימון היא מקרה קלאסי של הפרד ומשול. יש לנו פה מצב ברור שהמחוקק לא לוקח אחריות לילדים מגילאי לידה עד גיל 3. אין עיני צרה בהורה זה או אחר שילדו מתקבל היום למעונות: ויצ"ו, נעמ"ת ואמונה. עצם העובדה שהנושא הזה מעורר סערה כזאת חריפה רק מדגישה את הבעיה האמיתית והיא, אין  מספיק מעונות. היום רק אחד מתוך ארבעה ילדים מתקבל למעונות הציבוריים. אלו הסטטיסטיקות הידועות. לפני שלוש שנים יצאנו לרחובות בדרישה לחינוך חינם מגיל לידה. בעקבות צעדות הקיץ ירד גיל המימון הציבורי מגיל 5 לגיל 3. אנחנו עדיין טוענים שילד לא נולד בגיל 3. 
בעקבות ועדת טרכטנברג הוקצו מיליארד שקלים להקמת מעונות. מיליארד השקלים האלה נמצאים תקועים במסדרונות הבירוקרטיה בין משרד הכלכלה לבין הרשויות המקומיות ולבין ארגוני הנשים. כלומר, בסופו של דבר בתוך המשולש הזה תקוע כסף קיים שכבר צבוע בצבע מסוים להקמת מעונות – והמעונות  עדיין לא נבנים.

<קריאה:>
לא אצל ארגוני הנשים.
<נגה קלינגר:>
בתוך המשולש הזה. אמרתי 'בתוך המשולש של הבירוקרטיה'. 

<קריאה:>
את צודקת, תקוע, אבל לא אצלנו.

<נגה קלינגר:>
תני לי לסיים את דבריי. הגיע הזמן שהמחוקק, אני חושבת שהוא זה שבסופו של דבר אליו אנחנו צריכים לפנות. שהמחוקק ייקח אחריות על אזרחי ישראל מגיל לידה ויבטיח שלכל ילד שנולד בישראל, כל ילד ולא משנה מי. בעיניי כל נושא הקריטריונים הוא הבעייתי, לא צריכים להיות קריטריונים. לכל ילד שנולד במדינת ישראל צריך להיות לו מקום במעון ציבורי מפוקח, איכותי ומסובסד, זו לא שאלה של תקציב כי כסף קיים. זאת שאלה של לקיחת אחריות וסדר עדיפויות.
<היו"ר עדי קול:>
גם המיליארד הזה לא יהיה. זה עניין של תקציב.

<נגה קלינגר:>
אני רוצה לסיים ולהוסיף, גם בדוח אלאלוף הוזכר בפירוש, יש שורה כזאת, "מעונות מסובסדים מגיל לידה ישנו מהותית את מצב העוני בישראל". חינוך איכותי ומסובסד לכולם מגיל לידה יאפשר שוויון הזדמנויות אמיתי, יפנה הכנסה פנויה לכל משפחה בישראל ויהיה אפקטיבי יותר מכל קצבה. 

אני כן רוצה לפנות לחבריי ההורים שנמצאים פה, נותנים לנו להתווכח על הפירורים. זאת הבעיה העיקרית. אנחנו לא רוצים להתווכח על הפירורים, אנחנו רוצים שלכל ילד יהיה מעון כי זה מגיע לו מעצם העובדה שהוא אזרח ישראל. תודה.

<זוהר פורמן:>
תודה שהזמנתם אותי, ברגע האחרון הגעתי. אני אימא בת 40, אני אם חד-הורית לרועי בן 11.5 חודש. אני עובדת במשרה מלאה פלוס במפעל ישראלי יצרני. שירתי 4 שנים בצבא, אני מתנדבת הרבה שנים ב"נערים ונערות בזנות" בתל אביב ובארגון לתת. ניסתי להתקבל לשני גני נעמ"ת ואחד ויצ"ו באזור מגוריי בתל אביב. מצחיק, בדיוק שלשום קיבלתי מכתב בו כתוב 'מר זוהר פורמן', בטוח בדקו את זה מאוד מאוד יסודי, אבל לא נעלבתי כי גם בחו"ל קוראים לי כך וזה בסדר. 
אני פונה כי התשובות שקיבלתי עד לרגע זה, הן תשובות כמו: אולי יש בעיה בטפסים, ואיך יכול להיות שלא התקבלת. כשבאתי להירשם כל ה גנים אמרו לי 'את מתקבלת ללא בעיה, המשכורת שלך היא כזאת, אבל עדיין יש כאלה שמתקבלים לכאן עם משכורות הרבה יותר גבוהות משלך ואת                                                                         חד-הורית, את אפילו לא צריכה להירשם ליותר מגן אחד, את מתקבלת כאן אוטומטית'. כשאני באה עכשיו אומרים לי 'את בכלל לא ברשימות, אולי הייתה בעיה, אולי לא רשמנו את ההערה מהוועדה'. אגב, עד רגע  זה לא קיבלתי,  זאת השקיפות שאני מחפשת. לקריטריונים אני לא נכנסת. יש קריטריונים וצריך לעמוד בהם. בתוך עמי אני חייה ואני יודעת מי בדיוק מתקבל, לפחות לשני גנים מתוך השלושה האלה. אין לי בעיה עם שום אוכלוסיה, לא חד-מיניים ולא עם אנשים שחיים בזוגיות שלא התחתנו ומצהירים הצהרות כוזבות, שקריות, לא אומרים באמת כמה אנשים גרים באותו הבית – אתם לא בודקים את זה. דווקא ויצ"ו, כשבאתי להירשם הם אמרו לי 'אנחנו אחרת מנעמ"ת, אנחנו בודקים בחשבון המים את מספר הנפשות ונוכל לראות אם את גרה לבד עם הבן שלך ושעשית אותו לבדך'. 

אני באה לפה לא רק מהעניין של מסובסד, באמת זה מסובסד וזה מבוקר, זה דבר מאוד מאוד חשוב. אני באה בגלל שעות העבודה שלי, אני עובדת הרבה מאוד שעות. אני לא יכולה לממן גם גן פרטי וגם שמרטפית וגם לעבוד במשרה מלאה בתפקיד שאני עושה. אני חיכיתי לגיל 40 כדי שיהיה לי מספיק כסף שאוכל לממן אותו ולתת לו את מה שאני צריכה. מדינת ישראל צריכה לתת לי את הגן הזה כי אני עומדת בקריטריונים, אני בתוך הקריטריונים – כולם אמרו את זה, כל מי שהצלחתי להגיע אליו ולדבר איתו, יש אנשים שניסיתי ולא רצו לדבר איתי. זאת השקיפות שאני רוצה. 
שקיפות ראשית למה לא. שנית, למה אנשים, שכנים שלי שאומרים לי 'הצהרנו על משכורת אחת, יש לנו עוד שלוש ולא הצהרנו עליה. אני עובדת סוציאלית והם ראו. זה שאני עובדת בעוד 4 עבודות ומרוויחה בסוף יותר ממך, את זה אף אחד לא יודע. זה שאני מצהירה שאני רווקה כי לא כתוב בתעודת זהות, את זה אף אחד לא יודע'. אני מחר יכולה לפתוח עסק ואני יכולה להראות לכם שחצי שנה אין לי הכנסה – גם אני יכולה לעשות את זה, אין בעיה לעשות את זה. אבל אני נתתי לכם את כל הרשימות שלי, את כל הדברים שלי, אני לא מסתירה שום דבר. אני חושבת שהשקיפות הזאת היא דבר מאוד מאוד חשוב שלא נעשה. תודה רבה.
<א':>
תודה. אני מבקשת לומר כמה דברים. ביקשתי מהיושבת ראש עדי לומר את זה בצורה אנונימית מסיבות כאלה ואחרות. במקצועי אני עורכת דין וגם מנהלת קבוצת פייסבוק מאוד גדולה של הורים בתל אביב. מהמקום הזה באמת נפגשתי עם עילם ועם הדברים שהוא העלה. אני חייבת לומר שהם קצה הקרחון. כלומר, את הדברים האלה אני רואה בשנה האחרונה בטח בקבוצה שמונה אלפי הורים שמתבשלים באופן שוטף וצפים כל הזמן. מבחינתי נקודת אולי המפנה הייתה אובדן הבושה. הייתה כתבה טלוויזיונית, לא ננקוב בשמה, זו בחורה מוכרת מאוד, ידוענית שלכל הדעות היא חד-הורית, לכל הדעות ברור שההכנסה שלה רחוקה מלהיות קשורה לקריטריונים של ויצ"ו ונעמ"ת. הייתה כתבה מאוד נרחבת בנושא על כך שהיא באה להקריא סיפור לבת שלה בגן ויצ"ו והתגאו בזה וכן הלאה.

אני חייבת לומר שברמה האישית אני מכירה לפחות שני מקרים שנכנסו למעונות של ויצ"ו, חד-משמעית, באמצעות קשרים עם ההנהלה הבכירה של ויצ"ו, חד-משמעית ובלי שום כחל וסרק. כך נאמר להם שצריך, ככה הם עשו, כך הם התקבלו – זה לא מפי שמועה אלא ממישהו שסיפר לי – כך הם נכנסו למערכת. אני עוברת יום-יום ליד מעון מסוים של ויצ"ו ברחוב ויצמן ואני רואה את רכבי היוקרה, ג'יפים, כל אחד מגיע עם הילדים שלו לגן. אין לי ספק שהם לא אנשים. כמו הבחורה שדיברה כאן, לה באמת קשה להתנהל אם היא לא מכניסה את הילד למעון מסובסד. אלו האנשים ככל הנראה. כמו שנגה דיברה, בגלל שיש בעיה כללית בשוק הזה, בגלל שהגנים מ-0 עד 3 לא מפוקחים ושאנשים רוצים את הטוב ביותר לילדיהם. יש גנים מסוימים, אולי לא כולם, של ויצ"ו ונעמ"ת שנחשבים לטובים ביותר, לפחות ממה שאני מכירה בתל אביב, ואנשים רוצים, נלחמים כדי להיכנס לשם. ההורים רוצים גן מפוקח, הם רוצים גן שנמצא על שטח אדיר. בחיים לא תמצאו גן פרטי על שטחים עצומים כמו הגנים של ויצ"ו ונעמ"ת. בתים פרטיים, וילות ששרועים על שטח אדיר, שטח עצום בגודלו עם מרחב אין סופי, בחיים לא תמצאו גנים פרטיים כאלה. הגנים הפרטיים בתל אביב ממה שאני מכירה, אני מכירה מאות וזה עדיין כלום, הם בכלובים קטנים כאלה בתוך דירה קטנה. כך מתנהלים ילדים בגילאי 0 עד 3 ומשלמים על זה 4,000 שקל. אלו הסכומים.

אנשים מגיעים לויצ"ו ונעמ"ת כי הם רוצים איכות חיים לילדים. נוצר מצב שהגנים הבודדים שקיימים במדינה האלה, גנים שאמורים לספק מענה לאימהות חד-הוריות, לאימהות עובדות שהן חד-הוריות, באמת אין להן שום דרך אחרת, לפחות לפי החזון של ארגוני הנשים, לצאת לעבודה. זאת מטרה סופר פמיניסטית כלל חברתית חשובה. כלומר, אותם אנשים שקשורים בטבור למטרת הארגונים האלה באמת נזרקים היום, בלי לעדן את זה, לכלבים. הם לא יכולים לצאת לעבודה, באמת לא יכולים. עוד מעט שרונה תדבר על זה.  הבחירה שלהם היא או להישאר בבית או לכתת את רגליהם בגנים הפרטיים שהם בלתי נסבלים. זה משפיע על כל השוק. 
אני רוצה לחדד ולהגיד, זו לא רק אחריות של המדינה, זו אחריות של כל רשות שחוברת למעונות האלה ותומכת בהם פיננסית. לא יכול להיות שעיריית תל אביב, לצורך העניין, תתמוך פיננסית במענקים כאלה ואחרים ובשטחים ציבוריים אדירים שהיא נותנת למקומות האלה ושהמקומות האלה יהיו רק ליחיד סגולה. אני או אנשים כמוני שפעילים כדי לקדם דברים אחרים שקשורים לגנים הפרטיים בעיר, יש מחסור אדיר בגנים, אין גנים פרטיים, אין שטחים, אין שום יכולת  לקחת אחריות ואז התשובה היא תמיד 'אין כסף, אין שטחים, אין זה'. הנה, איפה הכסף נמצא? הנה איפה השטחים נמצאים? אתם לא יכולים לחלק את זה רק ליחידי סגולה. חלקתם את זה למקומות האלה, תדאגו שזה יגיע למי שזה אמור להגיע אליו, תדאגו שזה יגיע לאנשים שבאמת אין להם שום אלטרנטיבה, באמת לאנשים האלה הדברים האלה קיימים. אז שאף אחד לא יפצה את פיו כי באמת כולנו נאבקים, כל מעמד הביניים בצורה כזאת או אחרת. זה לעג לרש להגיד מצד אחד אין שום אפשרות לסייע לגנים הפרטיים – זו מצוקה אדירה היום בתל אביב – ומצד שני ללכת ולתמוך כמו מתן בסתר בארגונים שעושים מה שרוצים. אני לא רוצה להרחיב את היריעה ולהגיד כי זה באמת ברמה שכולם יודעים, אבל כשאין מסמך אני לא רוצה להרחיב. זה הרבה מעבר לידוענים או לאנשים שקרובים לאנשי ויצ"ו, זה גם כל מיני סוגים שמקורבים לכל מיני רמות של פוליטיקה. 
אני חייבת להגיד, לדעתי באופן אישי, זה מבייש כשאתה רואה מישהי כמו זאת ששואלת בקבוצת פייסבוק, 'מישהו מכיר את המעון של ויצ"ו בויצמן או את מעון של נעמ"ת בחוני המעגל, מישהו יכול לומר לי אם הם טובים'. אז נפתח שרשור כזה של מאות עונים, 'הצחקת אותי, נראה אותך מנסה להיכנס לשם, אין לך סיכוי, זה רק פרוטקציה, אין שום מצב שאת נכנסת אלא אם את מכירה מישהי בהנהלה הבכירה, אם בעלך לא מקושר חבל על הזמן'. זה המצב. זה פשוט עצוב. לכן אני חושבת שזו לא בעיה שקשורה רק לחוסר במעונות. זה פרופר שחיתות, זו התנהלות מנהלית לא סבירה ולא ראויה. ברגע שמבקר המדינה בדק ומצא, זה כבר לא טענות, זו לא השערה. 
כעת אני רוצה לעבור לדבר התכליתי כי אני באמת חושבת שיש כאן המון רצון להגיע לפתרון ולא רק להוציא קיטור. לי אישית זה נורא חשוב. אני חושבת שצריך למקד את המאמצים גם בקריטריונים לקבלה שיהיו הרבה יותר מפורטים. זה לא כל כך מובן. ראיתי כבר שהיה דיון קודם שדיבר על שיתוף פעולה עם המוסד לביטוח לאומי שמנהל מעקבים אחרי אנשים כדי לראות אם הם חד-הוריים או ידועים בציבור או כל דבר אחר. זה לא כל כך נורא לשתף פעולה בין הגורמים האלה. אפשר לבדוק תעודת זהות, חשבון מים, שמעתי כאן גיחוך כשאמרו את זה, אפשר לבדוק אלף ואחד מסמכים שמעידים קצת יותר, שמרתיעים טיפה, שמקשים את התהליך. הרי על תצהיר עם חתימת עורך דין, אנחנו יודעים שהיום משלמים 40 שקל וממציאים תצהיר. סיימתי. לדעתי זה שקיפות ואם אין את הדבר הזה אז לפחות לא לסבסד, לא לממן.

<שרונה כהן:>
אני אם לתינוקת בת 7 חודשים. בעלי ואני עושים כרגע משמרות בין המשרות המלאות שלנו ומטפלים בה בעצמנו. המנהלים פרגנו לנו עד ספטמבר. אני הייתי בטוחה שויצ"ו ונעמ"ת תפור. למען השקיפות המלאה, אנחנו מרווחים כ-14 אלף שקל בממוצע, שוכרים דירה בתל אביב מסיבות אישיות אני שם, אני תל אביבית ואימי אינה בקו הבריאות, שוכרים דירה בסכום של 5,000 שקל. זה מצב שהוא חובה מבחינתי. כלומר, מבחינתי אין מצב להכניס לגן פרטי, אין לי 4,000 שקל להכניס אותה לגן פרטי. 

אני מגבה את הדברים שעילם העלה כאן, אני באמת חושבת שכל מה שקורה כאן זה שחיתות. אני יכולה להגיד בזמן שהגשתי את כל הטפסים לנעמ"ת וויצ"ו הגשתי גם לעיריית תל אביב בקשה לדיור בר-השגה. כרגע אני נמצאת ברשימת הזוכים, בודקים את הבקשות שלי. יכול להיות שאני אהיה זכאית. אני יכולה להעיד שמאות פנו, כלומר אם היה אפשר להגיש טופס אחד או שניים, אני מניחה שאלפים היו מגישים. ניגשו רק מאות בגלל שכל כך הקשו את הקריטריונים ואמרו שמי זכאי יביא כך וכך. ממש היה סרט להשיג את כל הטפסים על מנת להגיד שאני באמת זקוקה לעזרה במשהו מבחינת האופי הכלכלי שלי. 

אני לא מאמינה שהקשחת הקריטריונים באמת ינפו ושיכנסו רק מי שבאמת זקוק למעונות בפיקוח. אני ביקשתי שקיפות על החלטות הוועדה. כלום, אמרו לי 'ככה'. ככה זו תשובה שאינה מספקת, היא אינה מקובלת עלי. אף אחד ממנהלות המעון לא תיתן לי תשובה כזאת. יש חד-הוריות, בוודאות אני יודעת, חברה של אחותי אמרה לי 'מה אני אגיד, אני התקבלתי  בנעמ"ת בפרוטקציה, אין לי מה להגיד על זה'. עוד אחת מנאות אפקה, לשם לא הרחקתי כי אין לי רכב, הגעתי לכאן באוטובוסים, אני ממש לא מתכוונת עכשיו לרשום אותה לכל הגנים בתל אביב, את זה הציעה מנהלת המעון כשאמרה 'תרשמי לכול הגנים ויכול להיות שתתקבלי לאחד מהם'. למה שאני אעשה את זה? למה שאני ארשום אותה. תבדקו, תבדקו. הבחורה הספציפית שדיברה איתי  - - - -
<היו"ר עדי קול:>
סליחה, אחד הדברים בוועדה הזאת, לא מדברים בלי רשות דיבור כי גם הפרוטוקול לא שומע אתכם.

<שרונה כהן:>
אני ממש רוצה לבכות. החברה הספציפית הזאת, בבעלותה דירה בתל אביב, יש לה עזרה ענפה מההורים. אני אומרת לכם בשקיפות מלאה, כנסו לחשבונות הבנק. תראו שלי אין. לא מעניין אותי, אני רוצה לדעת  - - - 

<קריאה:>
למה את גרה בתל אביב?

<שרונה כהן:>
זה לא משנה למה אני גרה בתל אביב. לא משנה. אני מצליחה להחזיק אותי ואני לא חייבת תשובות לאף אחד למה אני נשארת. זה עניין שלי והסיבה שלי. מבחינת הקריטריונים, אני מאמינה שאני ותומר בן הזוג שלי, אנחנו זכאים להכניס את הילדה שלנו. לא להכניס אותה לגן שהוא בהפרש ל 1,500 שקלים.

משהו חייב להשתנות. כשהגעתי לגן היא אמרה לי 'תראי, ממה שאני מסתכלת', סליחה שאני מחקה אותה, 'הרשימה סגורה'. שבוע לפני סיום ההרשמות איך את יכולה להגיד לי דבר כזה? אותה מנהלת מעון אמרה לי אחרי שביקשתי. אחרי התשובה השלישית שקיבלתי ואני כבר ידעתי שזה לא, לא מיררתי בבכי, שאלתי אותה, למה לא התקבלתי?  היא אמרה לי, תראי, זה אימהות חד-הוריות, אני מסכימה איתך יש פה קצת. אפילו מנהלת המעון הסכימה איתי שיש קצת עוול. אמרתי לה, 'תקשיבי, אני הולכת לכנסת, אני הולכת לעשות בלגן'. היא אמרה לי, 'את יודעת מה, תעשי את זה, אני איתך'. אם מנהלת המעון אומרת לי דבר כזה, או שהיא רצתה שנסיים את השיחה ואסתום, זו אופציה ויכול להיות שגם עכשיו אתם רוצים שאני אסתום - - - 

<היו"ר עדי קול:>
לא. זה המקום לדבר.

<שרונה כהן:>
לא סתם הגעתי וביקשתי יום חופש. זה באמת באמת מאוד חשוב לי. אני שומעת פה בפעם הרביעית, זה פשוט כואב לי הלב לשמוע דברים כאלה. אין תשובות ואין שקיפות. אני חושבת שבשם חופש המידע אנחנו יכולים, תתקני אותי עורכת הדין, אם זה עניין לציבור, שהציבור יוכל להבין מה הוועדות האלה מחליטות בחדרי חדרים. תודה.

<היו"ר עדי קול:>
תודה. אתם אומרים דברים קשים מאוד. אני שוב חוזרת ואומרת שמאוד מרגיז אותי שהנציגה הרשמית של משרד הכלכלה לא הגיעה לכאן וגם לא הגיעה ברגע האחרון. שקלתי לבטל את הדיון, אבל לא הייתי עושה את זה לאנשים שלקחו יום חופשה והגיעו במיוחד לכאן. אנחנו נצטרך לקבל תשובות מהגורמים הממונים. אני לא חושבת שהנציגים שנמצאים כאן הם מספיק. נפנה עכשיו לויצ"ו, אחר כך לנעמ"ת ואמונה. 

נשמעו טענות קשות, אני חייבת להגיד, אני רוצה להגיד את זה לפרוטוקול. אני חושבת שזה ביזיון השימוש הזה שלכם בסלבס, העובדה שככה אתם מפרסמים את הגן שאמור להיות גן למעמד הביניים ומטה. הוא אמור להיות גן מסובסד לאנשים שלא יכולים ואתם הולכים ומפרסמים בצורה כזאת סלבס שמגיעים לגן ועוד מתגאים בזה. זה בזיון, זה מעליב, זה גן ציבורי. אשמח לשמוע איך מפקחים על זה משרד הכלכלה. אני אתחיל אתכם, הייתי חייבת לומר את זה. 

<נעמי מורנו:>
אני מנהלת את האגף לגיל הרך בויצ"ו העולמית. מצד אחד אני שמחה להזדמנות שהשולחן הזה עם ההורים מדבר על המצוקה, על המחסור וגם על הבעיות שאתם מעלים כאן.

<היו"ר עדי קול:>
תעשי לי טובה, זו ועדה שונה מוועדות אחרות. אם את מתחילה לזרוק את זה שאין מקום במעונות, אנחנו יודעים שאין מקום במעונות. אני אומרת את זה מראש - - - 

<נעמי מורנו:>
אני רוצה להגיד את מה שאני חושבת ולא את מה שאני לא חושבת. ברשותך, אני אומר כמה דברים שאני חושבת שאולי יסייעו לקדם את הדיון.

אני מסכימה עם כל ההורים שדיברו כאן. יש בעיה גם של מקום, יש בעיה גם של קריטריונים, יש בעיה גם של נתונים מדויקים שמגיעים לוועדות. יש וועדות קבלה מאוד מאוד ברורות, מאוד מאוד סגורות שעובדות על פי קריטריונים ותהליכים שמשרד הכלכלה קובע. בחלק מהתהליכים אין לנו לגמרי נגיעה, לנו לארגונים, ובחלק מהדברים אנחנו בהחלט מעורבים. במה אנחנו מעורבים? – אנחנו מעורבים בוועדות הקבלה שמתקיימות בתוך המעון עצמו. אני רוצה לדבר מעט על התהליך כדי לחדד. ההזדמנות היא איפה כן אפשר לשפר. חלק מהאנשים, אם לא כולם, אמרו שחשוב שאנחנו נתקדם באופן פרקטי ונכון ולא רק נוציא קיטור. יש הסכמה, מבחינתי לפחות, הסכמה מלאה. אני גם מזדהה עם הדברים ואני גם שומעת אותם באופן ישיר ברמה היומיומית. אכן, תסלחי לי, יש באמת בעיה של מחסור והיא שורש הרע, אבל אחרי שנגמור את שורש הרע הזה ונשים את זה בצד, יש בעיה של קריטריונים, יש בעיה של קריטריונים לקבוע אותם בהעדר מעונות בהיקף מספק. את הקריטריונים עצמם שווה לבחון שוב. 

הבאתי איתי דוגמה מויצ"ו, כולם מביאים דוגמאות וגם אני רוצה להביא דוגמה מויצ"ו. אני תכף אתייחס לטענות ולדברים המהותיים. דוגמה של וועדת קבלה למעון במרכז תל אביב, כיתת תינוקות. בכיתת התינוקות בדרך כלל יש לנו וועדות קבלה. במעון הזה שיש בו בסך הכול 20 מקומות מוגבלים לתינוקות, נרשמו 137 תינוקות. עכשיו שואלים אותי מהו היקף הביקוש, מהם הפערים, תעשו חשבון אחד, ה-137 זה רק מי שנרשם ומילא את כל הטפסים וכבר הגיע, זה המספר. ביקשתי לקבל את התוצאות של  הוועדה הזאת שדומה לוועדות אחרות. כל ה-20 תינוקות שהתקבלו הם ילדים לאימהות חד-הוריות. 

<קריאה:> 

לכאורה.

<נעמי מורנו:>
אני אומרת מבחינתי. אני רוצה לומר דבר אחד ומיד אתייחס ל-10% ולומה מה זה לא ומה זה כן. 
<היו"ר עדי קול:>
קודם כל בקשה, זו הייתה הערה צינית ולא במקומה שהיא לא הגיעה ל-10% והיא יכולה לקבל את מי שהיא רוצה, שזה יפה מאוד, אבל אחת הבעיות היא ה- 10% האלה. להעיר את ההערה הצינית הזאת, אני מבקשת זה לא במקום. שנית, אחת הבעיות ואני אומרת את זה שוב, זה ההורים היחידניים האלה. העובדה שאין הגדרה להורים יחידניים וכולם רוצים את ויצ"ו ונעמ"ת. אבל איך זה יכול להיות, את מה אתם בודקים? את הקריטריונים של משרד הכלכלה אני יודעת, אבל בועדת הקבלה יש רק נציג אחד של משרד הכלכלה,  - - -

<נעמי מורנו:>
בסדר. 

<היו"ר עדי קול:>
אל תגידי בסדר, אני רוצה לראות איך בודקים הורים יחידניים ואיך לא.  

<נעמי מורנו:>
אני אענה. יש מסמכים שמוגדרים בנוהל של משרד הכלכלה, אנחנו יכולים לבדוק ברמה המערכתית גדולה, אני לא יכולה לדבר על מקרה כזה או אחר, את המסמכים שאנחנו יכולים - - - 
<היו"ר עדי קול:>
מהם המסמכים האלה?

<נעמי מורנו:>
גם התעודות הספציפיות של המשפחה - - -

<היו"ר עדי קול:>
איך יכול להיות אם אומרים לי עוד ועוד. אני מקבלת לוועדה פניות מעשרות אנשים שהם לא הורים יחידניים - - - 

 <קריאה:>
הייתה ועדת זכויות הילד שבדיוק דנה - - - 

<היו"ר עדי קול:>
אנחנו לא מדברים בשוק, אנחנו מדברים אחד עם השני.

<נעמי מורנו:>
יש רשימה ונוהל מסודר לכל המסמכים שמגיעים. יכול להיות שהמסמכים אינם משקפים את המציאות במלואה.

<היו"ר עדי קול:>
איך אתם יכולים לדעת את זה?

<נעמי מורנו:>
אני לא יכולה לדעת את זה. אני יכולה לומר כאן במקום שלי, אני יכולה לעבוד עם מסמכים פורמאליים בהתאם לקריטריון. אין לי דרך לבדוק. אני רק רציתי להראות לכם איך נראה טופס של  הוועדה. זה טופס עם מאות שירות עם כל המשתנים. עושים קלקולציה של כל המשתנים, מכניסים את זה וזה משהו שמצטבר. אם מישהו נכנס לקטגוריה אחת, אם כולם בקטגוריה מספר אלת, שהם ילדים ממשיכים אין מקום לאף אחד אחר. קטגוריה שנייה היא ילדים בסיכון שמפונים על ידי הרווחה. שלישית, חד-הוריות וכן הלאה וכן האלה. בעצם, אם הפסקנו בקטגוריה הראשונה של ילדים ממשיכים, אין מקום לאף אחד אחר. בכיתת התינוקות זה לא רלוונטי, אבל למשל אם הכיתות האלה יתמלאו עם ילדי חד-הוריות, ילדים בסיכון וילדים לחד-הוריות שהפכו לקטגוריה אחת, כי בסך הכול זו הייתה איזו הצלבה, והתמלאה הכיתה. 
<היו"ר עדי קול:>
ילדים בסיכון, איך זה הפך להיות קטגוריה אחת, אמרת קודם שזה רק חד-הוריות. 

<נעמי מורנו:>
הרי יש קטגוריות, אם קטגוריה ראשונה זה ילדים בסיכון אחרי ילדים ממשיכים. בכיתת תינוקות זה לא שייך. אני אומרת שהמצב הזה יכול להיות או שאין ילדים בסיכון שהופנו. ילדים בסיכון הם ילדים שמופנים על ידי שירותי הרווחה, או לצורך העניין, שילדים בסיכון הם ילדים של חד-הוריים ואז הם נכנסים בקטגוריה הזאת. בפרקטיקה אני רואה שכל הנקלטים בכיתה הזאת הם ילדים של חד-הוריים, אני אומרת שהקטגוריה הזאת היא לחד-הוריות ומעל זה אין לאף אחד מקום.

<היו"ר עדי קול:>
אני שאלתי איך את יכולה לדעת? אתם עושים בדיקה? אתם מעבירים למשרד הכלכלה את המסמכים האלה? 
אתם מדברים איתי במקביל ואני לא שומעת את עצמי ובטח היא לא שומעת.

<נעמי מורנו:>
המסמכים מגיעים לוועדה, המסמכים נבדקים, יש מי שבודק מה חסר ומה קיים. המסמכים הם מסמכים פורמאליים שכוללים תצהיר בנוכחות עורך דין. אם עורך דין חותם להורה שהוא חד-הורי וחותם, יש חתימה של עורך. 

<היו"ר עדי קול:>
אבל יכול להיות ש- - - -

<נעמי מורנו:>
אז יכול להיות שצריך לשלול את הרישיון של עורכי הדין שחתמו, אני לא יודעת. אני אומרת שיש מסמכים. 

אני רוצה לעלות עוד נקודה אחת. באמת יש לי הרבה דברים להגיד כאן, אני ממש מזדהה ואני באמת חושבת שיש פה משהו שדורש חיבור של כוחות כי המחסור מניע הרבה מאוד דברים. אני באמת חושבת שאם לא היה מחסור לא היינו פה. הבעיה של  - - - 

<היו"ר עדי קול:>
אנחנו מכירים בזה, אנחנו דנים בנושא.

<נעמי מורנו:>
הבעיה של הקריטריונים היא סוגיה שעל הפרק. כמו שזה נראה כרגע לא נראה שניתן לאכוף את זה במסגרת הוועדות אלא אם יפתח דיון על כל הקריטריונים של מה כן ומה לא. 

אני מבקשת לעלות עוד נקודה אחת שמאוד מציקה לי. אני לפחות מבחינתי, אם יתנו לי רשות דיבור אני אתייחס לכל דבר שעלה. אחד הדברים המאוד חשובים שעלו פה, ואני רוצה להגיד את זה בצורה מאוד ברורה. עיריית תל אביב כמו אף עירייה אחרת אינה תומכת במעונות, גם משרד הכלכלה אינו תומך במעונות, חד-משמעית - - - 
<עילם טייכר:>
חד-משמעית אני אומר שהיא מעבירה לכם כספי עמותות, היא נותנת לכם מבנים.

<נעמי מורנו:>
תרשה לי לומר כאן, חד-משמעית, תשמע, יש כאן אנשים שמתמצאים במטרייה הזאת וניתן לבדוק את זה.

<עילם טייכר:>
אני לא רוצה שהיא תטעה כמו שהיא הטעתה בנוגע לתהליך הקבלה. 

<נעמי מורנו:>
איזה תהליך קבלה?

<היו"ר עדי קול:>
עילם, תקשיב לי בבקשה. אם אתה רוצה רשות דיבור אני אתן לך, אבל אם תתפרץ בטח שלא. רק ברשות דיבור מדברים.

<נעמי מורנו:>
אני אסביר איך הולך התהליך הזה, מי ממן ומה ממן. יכול להיות שיש עוד דברים שלא קשורים למעונות. מעונות היום בישראל אינם ממומנים לא על ידי המדינה ולא על ידי הרשות המקומית. המדינה, רק המדינה מממנת את ההורים בשכר הלימוד, כלומר היא משתתפת בשכר הלימוד של ההורים.

<היו"ר עדי קול:>
תסלחי לי לרגע, זה ביטוי משפטי להגיד היא לא מממנת, אבל היא מממנת בדרך הזאת. 

<עילם טייכר:>
זה לא סבסוד.

<היו"ר עדי קול:>
רגע, רגע. את ההורים לא משנה איך אתם מגדירים את זה בהגדרה שלכם, זה סבסוד. כסף שמגיע מהמדינה זה סבסוד. בבקשה, זה כמו ששאלתי אם אתם מקבלים אנשים שלא לפי קריטריונים, עניתם לי לא. האם אתם מקבלים 10% שמותר לכם לקבל כחלק מהקריטריונים? נכון, עניתם תשובה כזאת צרה, כמו עורך דין, במקום לענות לשאלה ששאלתי. אני מבקשת. אני אשאל אותך שאלות ספציפיות - - - 

<נעמי מורנו:>
אבל תשובה שקשורה לזה - - - 

<היו"ר עדי קול:>
אל תגידי זה כולם, זה לא אנחנו - - -
<נעמי מורנו:>
ויצ"ו כמו יתר הארגונים מביאה לאורך כל השנים המון המון כספים גם לתל אביב וגם לערים אחרות לצורך הקמת מעונות והתחזוק שלהם. עכשיו אנחנו בונים שני מעונות בתל אביב. עיריית תל אביב שמה חלק מהכסף, העירייה לא תצליח להרים שום מסגרת אם אנחנו לא נממן אותה. שנים אנחנו הקמנו מתחמים ענקיים. המתחמים הגדולים האלה שאתה רואה בתל אביב או שאתם רואים בתל אביב, הם מתחמים שהוקמו מכספי הארגונים, מתופעלים ומתוחזקים באופן שוטף מכספי הארגונים ותרומות, זה לא מאתמול זה משנים - - -

<היו"ר עדי קול:>
אני עוצרת אותך כי לא ענית לאף אחת מהשאלות שלי ולשאלות שהעלו כאן הפונים.

<נעמי מורנו:>
לאיזה שאלה לא עניתי?

<היו"ר עדי קול:>
אחת, אני רוצה לדעת, אתם בונים ואתם עושים המון, ענית וגם הסברת שהעירייה כן משתתפת, אתם בונים יחד עם העירייה. 

<נעמי מורנו:>
זה לא של העירייה.

<היו"ר עדי קול:>
את תדברי בזמנך. כולם יקבלו את רשות הדיבור אם הם ירצו, רק לא במקביל.

אני אמקד את השאלות, אחת, אני שואלת איך אתם מקבלים החלטה לגבי ה-10% שלא לפי הקריטריונים. שתיים, למי אתם מדווחים כשאתם מקבלים את ה-10%, מי יודע מה היו השיקולים, איפה יש שקיפות במקרה הזה. שאלו לגבי הסבר, למה אנשים לא מקבלים תשובות. אני שאלתי לגבי השקיפות בעניין זה. שאלתי לגבי הצהרות כוזבות, האם יש לכם דרך, התשובה היחידה שענית הייתה שאין לכם. יש עוד קריטריונים בעיתיים. השאלה האחרונה, אם את אומרת שהקריטריונים בעיתיים, מה אתם עשיתם כויצ"ו כפנייה למשרד הכלכלה להגיד 'יש בעיה עם הקריטריונים'. את מזהה את הבעיה. אם את רוצה להוסיף שאלות אני אשמח.

<נעמי מורנו:>
בנוגע לקריטריונים. אנחנו בדיאלוג שוטף גם עם משרד הכלכלה וגם הארגונים השונים והרשויות המקומיות, בלי הפסקה כל השנים גם לגבי הקריטריונים. הסוגיות האלה עולות על ידי כל הזמן בכל פורום ותחת כל עץ רענן בכל הקשר כשאנחנו באים באינטראקציה עם משרד הכלכלה ורשויות מקומיות. זה לא משהו שעולה היום, זה משהו שמוצף יחד איתנו כל הזמן.

<היו"ר עדי קול:>
ומה השתנה?

<נעמי מורנו:>
הדברים האלה לא השתנו.  הקריטריונים עצם לא השתנו, כל אחד פה יודע להגיד שהם לא השתנו שינוי מהותי כך שיאפשרו דברים שמדברים עליהם כרגע מסביב לשולחן. הקריטריונים האלה - - - 

<נעמי מורנו:>
את מכירה מקרים שעליהם מדברים כאן, שהקבלה למעונות של ויצ"ו היא בפרוטקציה?

<נעמי מורנו:>
אני רוצה רגע להוריד את העניין הזה. אני רוצה לחזור, מה זה פרוטקציה? בואו נראה - - - 

<היו"ר עדי קול:>
מקרים שמוקפצים לראש הרשימה או קדימה ברשימה שלא על פי סדר עדיפויות. כמו שאמר מבקש המדינה. מבקר המדינה אמר 'הפלייה פסולה ופגיעה באמונו של הציבור על ידי שינוי סדר קדימויות'.

<נעמי מורנו:>
דוח מבקר המדינה יצא בשנת 2011 לגבי שנים שקדמו לו. בשנת 2011 משרד הכלכלה שינה את הקריטריונים והכניס את זה לתוך הקריטריונים, הוא לא השאיר את זה, יכול להיות שלפני כן התופעה הייתה יותר שכיחה, ברגע שזה נכנס למסגרת ה-10% הכול נעשה במסגרת הוועדות. כעת השאלה שלך, אז מי יודע מיהם ה-10%. אם אנחנו מגיעים במסגרת הוועדה ל-10% האלה, הוועדה בעצם לא שואלת את הארגון מיהם ה-10% - את זה אני אומרת מאוד בוודאות – אבל מי נכנס לתוך ה-10%? כאן נכנס סוג של כל השונות, כל מי שנופל בין הכיסאות, יש לנו גם הכנסה של ילדי עובדים, אני אומרת שיש כאן איזה פתח. אני לא אומרת שזה האידיאלי, אבל יש כאן מקום שנותר לשיקול דעת של הארגון בהרבה מקרים. 

אני יכולה לומר דבר אחד, מהבית הזה - - - 

<היו"ר עדי קול:>
ואין שום פיקוח? כלומר של המנהלת הגן, רק וועדת קבלה.
<נעמי מורנו:>
ועדת קבלה זו ועדה שיושבים בה נציגי משרד הכלכלה ונציגי משרד הרווחה בחלק מהמקרים. הוועדה רואה את כל התמונה של כל ה-100% של המעון. במסגרת ה-10% האלה, אם אנחנו מגיעים ל-10% לא בכל מקרה מגיעים, יש שיקול דעת לארגון מי כן ומי לא. זה במסגרת הוועדה, כך שזה פתוח ככול שהאינפורמציה פתוחה בפני הוועדה. היא פתוחה ואתם רואים שיש טבלה מאוד מאוד מסודרת עם כל הנתונים של הגורמים. זה בעצם הנתון המאוד בסיסי.

מי נכנס לקטגוריה הזאת? – אני בכלל חושבת שצריך לשנות את ההגדרה 'צרכי הארגון', הוא מאוד מטעה. בתוך הקטגוריה הזאת יש הרבה מאוד מקרים שמגיעים אלינו גם מהבית הזה, מחברי כנסת, משרים בממשלה, מגורמים שלא דואגים לעצמם אלא מבקשים עבור כל מיני מקרים שפנו אליהם כי הם נפלו בין הכיסאות. למשל בתקופה האחרונה טיפלנו במקרה של אם חד-הורית שעל פי הקריטריונים לא הייתה זכאית להתקבל, אבל כשנכנסנו לעומק העניין, זו בדיוק אותה אם שנכנסה בקריטריון הזה, בדקנו את זה יותר לעומק. אמרנו, לנו שבמקרה הזה יש את האפשרות להכניס אותה, וזה אחרי בדיקה ושיקול דעת. זו בעצם תמונת המצב. יש כאן שיקול דעת של הארגונים, יש כאן חשיפה לוועדות הקבלה של כל הילדים. כאשר וועדות הקבלה מסתיימות, משרד הכלכלה נותן בידינו רשימה של הבאים בתור, כך שבמידה ומישהו מפנה את מקומו, מדברים כאן שהוא נרשם בכמה מקומות, אז הבא בתור נכנס. זה התהליך.

<שולי מועלם-רפאלי:>
דוקטור מורנו, אם ה-20 הראשונים נסגרו לאימהות חד-הוריות או לילדים בסיכון, אז מה זה הסרטון הזה של כל ילדי הסלבס? האמירות כאן הן מאוד ברורות על שלא מגיעים בכלל ל-7,8,9, ו-10. 
<נעמי מורנו:>
אני רוצה לענות לך על הדוגמה הספציפית הזאת כי העלאת אותה ואני מאוד מצרה על הדוגמה הזאת, אני מצרה על ההתרחשות, אני מבינה - - - 

<היו"ר עדי קול:>
גם אנחנו מצרים.

<נעמי מורנו:>
100%, אנחנו מצרים יחד. 

אני רוצה לומר שמכל האנשים שהיו שם, כל הרעיון היה שבשבוע הספר אנשים שבאים לקרוא סיפורים לילדים. מכל האנשים שהיו שם הייתה אימא אחת שהיה לה ילד במעון, אחד מכל הרשימה. במקרה, מטבע הדברים, האימא הזאת מושכת את - - - 

<עילם טייכר:>
את רוצה עוד שמות של סלבס שאתם מפרסים אצלכם במעון? לא נעים לי להגיד - - - 

<שולי מועלם-רפאלי:>
השאלה ששאלתי הייתה הרבה יותר מקדמית. את מאוד מאוד דיברת על הטבלאות המאוד ברורות ואני שואלת, אם לפי דברייך הכול כמעט נסגר בקריטריון הראשון, ואני איתך, לי אין ספק שהרוב נסגר בקריטריון הראשון, למה הבחירה שלכם לפרסם את המעונות שלכם דרך הסלבס? זאת השאלה ששאלתי. זאת בחירה מאוד בעייתית שעוברת לציבור. כך אני תפסתי את זה. אם אני טועה, בואי תתקני אותי.

<נעמי מורנו:>
זה לא הייתה כוונתו, אם כך זה נתפס וכך זה התגלגל בתקשורת אני מצרה על זה. אני לא חושבת שזו הסוגיה המרכזית לדיון. 

<היו"ר עדי קול:>
אמרתי ואני אגיד את זה שוב, פנו אלי ואמרו 'אנחנו לא מדברים על מקרה ספציפי, בטח לא על המקרה הספציפי הזה, אנחנו מדברים על הרבה מקרים'. לצערי הרב יש לך מקרים רבים. שוב, יש גם עניין של מראית עין. מראית העין היא שהאימא היא מהנשים העשירות ביותר בישראל ולא רק בעצמה אלא היא נשואה לאחד האנשים העשירים בישראל, אתם לא יכולים להגיד 'זאת אימא בגן של ויצ"ו'. פרסומת לויצ"ו זו פרסומת לויצ"ו שעושה את האמירה ההפוכה לחלוטין. אני בכלל לא נכנסת לשאלה איך היא התקבלה לגן כי אתם אומרים וגם את אמרת, יכול להיות שיש חברי כנסת שדואגים לאנשים כאלה. 

סליחה, אני מגדירה את גבולות הוועדה. זו הזכות שלי כיושבת ראש הוועדה.

<נעמי מורנו:>
יש לזה את ההסברים שלו. קודם כל אני מסכימה עם נקודת הפתיחה שהצגת כאן. אני אומרת שלמקרה הספציפי הזה יש את ההסבר שלו, לכל מקרה יש את ההסבר שלו, הוא יכול להתקבל על הדעת, אנחנו לא נכנס לזה כרגע.

<עילם טייכר:>
זה לא המקרה היחידי שיש לנו הוכחה.

 <קריאה:>
אני יכולה להביא 900 דוגמאות נוספות. חבר'ה, הבעיה היא כל כך - - - 

<היו"ר עדי קול:>
שוב, הוועדה הזאת לא תדון במקרה הספציפי ולמה הם התקדמו, אבל שאלת השקיפות היא מאוד מעניינת. יש 10% שהתקבלו, אני מניחה שהיא התקבלה בחריגים כי היא לא עונה להגדרות שאני מכירה. איך אנחנו אומרים לדעת? תפקידי כחברת כנסת לפקח על העבודה של גוף אמון ציבורית. איך אני אמורה לפקח עליכם כשאני לא יודעת מהן המטרות.

<נעמי מורנו:>
זה מגיע למשרד ממשלתי שיושב בתוך ועדה, המשרד רואה בעין שלו, הוא רואה את מי אנחנו קולטים, זה בתוך הוועדות בצורה ברורה. אנחנו לא קוראים למישהו ואומרים לו 'תיכנס עכשיו'. כל הרשימה, אני פשוט אראה לכם את הרשימה ותראו איך היא נראית. כל האנשים שנכנסים במסגרת ה-10% הם בתוך הרשימה, הם בתוך הוועדה, הם מדווחים ויש גם הסבר שניתן ככל שיש למקרים האלה. חלק מהמקרים באים בסופו של דבר, אני כרגע לא שמה כתובת לאף אחד, אני מתארת מצב. נשאלתי שאלות ואני משתדלת לענות ככול שאני מצליחה לזהות את השאלה, לענות עליה בצורה ישירה. כרגע זאת תמונת המצב, אני אומרת שוב, שורש הבעיה הוא המחסור. הקריטריונים דורשים סוג של חשיבה וזה ברור. כולנו מצרים על הקריטריונים ועל כך שמעונות שלמים, אם יש להם אוכלוסייה מסוימת ומה הם עושים במקרה הזה, כי באותה נשימה הם מדירים אוכלוסייה אחרת, כאן יש הפלייה. איפה הפלייה? כל אלה שלא נכנסים על פי קריטריונים בעצם מופלים במעונות. מעונות היום לא נועדו בהכרח לאוכלוסיות מוחלשות. הם נועדו לאוכלוסייה הכללית, לאוכלוסייה עובדת, צעירה. בפועל היום, אני יכולה לומר שאצלנו לפחות, 50% מהאוכלוסייה הם ילדים בסיכון, חלקם מופנים מתוקף "חוק פעוטות בסיכון" על ידי הרשויות המקומות. 75% מסך כל הילדים מסובסדים על ידי משרד הכלכלה, משמע, ילדים שמקבלים השתתפות כספית, משמע, הכנסת הוריהם נמוכה יחסית.
<שולי מועלם-רפאלי:>
זה ה-10%.

<נעמי מורנו:>
אני יכולה לומר על סמך הנתונים שבידי. 

<היו"ר עדי קול:>
סליחה, אתם שוב מדברים תוך כדי. היו פונים שדיברו בהתחלה, כעת מדברים הארגונים. אחר כך ניתן אפשרות לשאול שאלות. 

בבקשה נציגת נעמ"ת. את רוצה שאחזור על השאלות או שהן ברורות?
<ליזה ריבקין:>
שלום לכולם. אני מנהלת רשת הגיל הרך בנעמ"ת. הדבר הראשון שאני רוצה לומר, באמת שמעתי כל מילה שאמרתם, אני מאוד מאוד מזדהה עם כל מילה שאמרתם על הבעת המצוקה שלכם. אני גם רוצה לומר תודה שאתם נותנים בנו אמון, במערכת שהיא מפוקחת, ובמעונות היום שלנו.

מצוקה, אני יכולה רק להצטרף למה שנעמי אמרה. אני אתן לכם דוגמה, אנחנו דחינו בתוך וועדות הקבלה 900 ילדים מתוך 11 ועדות. בויצ"ו דחו בתל אביב, כמה? אני מדברת כרגע רק על תל אביב, לא כולל גבעתיים, לא כולל רמת גן - - - 

<נעמי מורנו:>
כ-1,000 ילדים, מתוך 22 מעונות.

<ליזה ריבקין:>
בואו נתכנס כולנו יחד לתוך העניין הזה, בצער רב אני אומרת את זה, רק לעניין של פרופורציות. כלומר, 900 ילדים נדחו. אנחנו האחרונים שלא רוצים לתת שירות. היינו מאוד שמחים לתת שירות ליותר ילדים, הרי לשם כך נועדנו. 

<היו"ר עדי קול:>
שוב, יש מחסור  - - - 

<ליזה ריבקין:>
המתנתי בסבלנות, שמעתי מילה מילה, לכל אחד ניתנה הזכות, אני מבקשת לומר את דבריי, באמת אני אעשה את זה מבונה, קצר וענייני. 

בכול זאת כן חשוב להבין את הדברים. שמעתי, הדברים נאמרו כאן ממקום של כאב, חלק מהדברים שנאמרו כאן הם גם לא מדויקים, אבל אני לא רוצה להיכנס לזה כי זה בא ממקום של מצוקה, אני לא רוצה לשפוט, אני מבינה ואני מזדהה עם כל הורה והורה כאן. באמת, אנחנו במאבק הזה מזה מספר שנים. אני נמצאת בתפקיד הזה כמעט 11 שנה, אנחנו מנהלים שני מאבקים כאן בבית הזה, בכנסת. המאבק האחד הוא בנושא בניית מעונות יום. אגב, לפני המאבק של האימהות והעגלות, אנחנו נעמ"ת וכול הארגונים יחדיו נאבקנו על כך שיהיה "חוק חינוך חינם" לגיל הרך, מזה התחיל המאבק לצורך לתת מענה לכל תינוק ולכל פעוט, לתת לו שירות במדינת ישראל. המאבק הזה צלח בחלקו. הראיה לכך, ההכרה בגילאי 3, חוק טרכטנברג. עכשיו התפקיד שלנו להתאחד יחדיו למאבק הבא בתור. זה הדבר האחד.
הדבר השני, אתה ציינת כאן את הנושא של "חוק הפיקוח", גם הוא כחלק מהסוגיה שאנחנו נאבקים. אם אנחנו רוצים להתייחס, דחינו 900 ילדים רק בתל אביב, זה אומר שאנחנו לא מסוגלים לקבל יותר. בעצם הקריטריונים רצו לעשות משהו טוב, אבל מצד שני הם פוגעים בכם ההורים. בעבר בכול מעון יכולנו לקבל יותר ילדים, אבל - - - -

<היו"ר עדי קול:>
אני עוצרת אותך, לא. לא. 

<ליזה ריבקין:>
אני רוצה לומר כי נאמרו כאן דברים. אנחנו כארגונים כן רוצים לתת - - - 

<היו"ר עדי קול:>
אתם תגיבו, אבל את כל מה שאמרת עד עכשיו אוכל לסכם בזה, יש לנו מחסור, יש לנו בעיה  ואנחנו נאלצים לדחות 900 ילדים. אני מבינה את זה וכולם מבינים את זה. יש קושי, אני הראשונה לשמוח, כולנו כאן בחדר הזה היינו שמחים שיהיו יותר מעונות. השאלה שלנו כרגע, נגה קראה לזה פירורים, אני לא חושבת שזה פירורים, אני מדברת על מי שקיבלתם. אני שואלת איזה שקיפות יש לי, איך אני יודעת שאין רישומים כוזבים, איך אני יכולה לדעת שבאמת אנשים נכונים נכנסים.

<ליזה ריבקין:>
חובתם של ההורים ושל כל אזרח במדינת ישראל, גם כשהוא נותן הצהרה של עורך דין, לומר את האמת. אני לא משטרת ישראל, אני לא עוסקת באגף חקירות. גם היום אגף החקירות שמתנהל נתון וצריך לעמוד בשקיפות וביקורת. אבל, אנחנו מקבלים את אותם מסמכים מההורים, אנחנו מקבלים תצהיר חתום על ידי עורך דין, אנחנו כן יושבים בוועדה עם נציגות משרד הכלכלה, עם נציגות משרד הרווחה ואנחנו מקבלים את זה כאמת. זה לא מתפקידנו, אגב בשנה שעברה ניסו גם לבדוק מסמכים כאלה ואחרים, על זה ידבר משרד הכלכלה. אני לא יודעת מה עלה בחכתם. כשמביאים אלי את המסמכים אני רואה בהם אמת, אני לא יכולה לתחקר. גם אם אני רואה בחוץ ג'יפ, קטנתי לדעת למי הוא שייך - - - 

<היו"ר עדי קול:>
למה? 

<ליזה ריבקין:>
זה לא תפקידי. עם כל הכבוד זה לא תפקידי.

<עילם טייכר:>
לפי החוק זה התפקיד שלך. את מחויבת מבחינת "חוק העמותות".

<ליזה ריבקין:>
זה לא נכון. מבחינה משפטית אני רוצה לסבר את אוזניכם - - 
<היו"ר עדי קול:>
היא אומרת שזה לא התפקיד שלה, היא לא מסתכלת  - - - 

<עילם טייכר:>
תקראי את "חוק העמותות". 

<היו"ר עדי קול:>
עכשיו מה שקורה כאן, זו ההגדרה של שוק שניסתי להימנע ממנה. אתם תדברו רק ברשות הדיבור. התשובה שלך היא 'לא אנחנו, זה לא אני' ולכן אני אעבור למשרד הכלכלה כי אני לא רוצה לשמוע עוד תשובות כאלה. אנחנו מחפשים תשובות. 

<שולי מועלם-רפאלי:>
אני רוצה להחזיר את כולנו לנושא הדיון. נושא הדיון הוא לא מה התפקיד של מנהלת המעון או מה התפקיד של ארגון שמפעיל מעונות. אני בכלל רוצה להתחיל מההתחלה. 

אני חושבת שכולם מסכימים ומיד נמשיך עם זה הלאה, גם אני בצער גדול  ואני מצרה על כך שמלי לא כאן, אני חושבת שנכון היה שאחראית ממשרד הכלכלה תהייה כאן, שגם אם התשובות תהיינה חלקיות היא תיתן אותן וגם אם אין תשובות. אחרי שאמרתי את זה, אני חושבת שהמטרה כאן, של כולם, צריכה להיות ללחוץ בכמה מימדים.
המימד הראשון, הוא משרד הכלכלה לבניית עוד מעונות גם אם נגיד שברור לכל מי שיושב כאן מסביב לשולחן שזו תחילת הדרך. אם לא נגיד את זה ולא נלחץ במקום הזה, אז מה הועילו חכמים בתקנתם. עכשיו לחלק השני והוא הרשויות המקומיות. לא משנה איך נקרא לזה, זו שאלה שאני מפנה אליכן, לרשות המקומית יש חבר בוועדת הקבלה?

<עילם טייכר:>
לא. 

<שולי מועלם-רפאלי:>
אני שואלת את הארגונים. התשובה לא. לרשויות המקומיות אין חבר בוועדת הקבלה למעונות. 

<קריאה:>
אין צורך.

<שולי מועלם-רפאלי:>
פשוט חשבתי שאני לא יודעת משהו ולכן שאלתי. אני רוצה אם אפשר, ליאורה בחלק שאת מדברת תסבירי לנו מהו החלק של הרשות המקומית במעונות. בכל התהליך שלמדתי, בכל השנה וחצי שאני פה אני מקבלת כמו עדי וכמו שאר חברי הכנסת, על חלק מהמקרים יודעת את כי את ואני מקבלות את אותן מכתבים, כל הזמן מדברים איתי על הרשות המקומית. אז מה כן החלק של הרשות המקומית מעונות? האם לרשות המקומית יש חלק? החלק השלישי, הוא הארגונים שמפעילים. הבנייה ואיפה ההחלטה שלהם בסיפור הבנייה. תשובה לכך בבקשה ממך או שאחד הארגונים יענה.  
קודם כל אני רוצה לומר שאני רואה בזה קריאת אמון מטורפת של ההורים בארגונים המפעילים. אני לא חושבת שהורים יושבים בבית ואומרים איפה הכי זול, לשם אני אשלח. לא. הם אומרים איפה שהכי טוב, במסגרת היכולת הכלכלית שלי, לשם אני אשלח. כולם רוצים להתנקז למעונות שלכם, אמונה, ויצ"ו ונעמ"ת. הסיבה לדעתי היא הפיקוח. 

אחת הטענות הקשות, ראיתי את זה וגם הזכירה את זה היועצת המשפטית, היה הסיפור של החוק שניסו לעשות, חוק לפיקוח על כל המוסדות של גילאי 0 עד 3. אני לא אקרא להם אפילו מעונות, אלו הפרטיים והציבוריים, הממומנים והלא ממומנים, זה נפל. עדי,  יכול להיות שזה החלק של הבית הזה. צריך חזור חזרה לפיקוח שהוא כללי, גם פיקוח על המחיר, גם פיקוח מה קורה עם הילדים האלה. אתם תיארתם כאן תיאור שזה בקוביות, אני לא יודעת אם כל המעונות הפרטיים הם בקוביות, אבל האם יכול להיות מצב שמה שדורשים מארגונים לא דורשים מאדם פרטי שמבקש אישור להקים מעון ולכנס לתוכו ילדים, גם על הקובייה ובעיקר כמה אנשים משגיחים על ילדים במקומות האלה. לכולנו ברור מה יש כאן, זה עומד כל הזמן תחת פיקוח, נכון שאני לא טועה? אני כבר למדתי בהלוך וחזור מה כן ומה לא.

יחד עם זאת, אחרי כל הדברים האלה שאמרתי, אני כן רוצה שהארגונים יישמו יותר לב. אני גם אומרת את זה כאן לכל ההורים, הדבר האחרון שמדינת ישראל תאפשר לארגונים: אמונה, ויצ"ו, נעמ"ת הוא לבדוק את מה שהגברת הציעה, את מס ההכנסה של ההורים שבאים לרשום או את חשבון המים שלהם - - -

<היו"ר עדי קול:>
אגב, היא בודקת אותו.

<שולי מועלם-רפאלי:>
היא בודקת אותו לצורך ההכנסה שלהם, היא לא בודקת כמה אנשים גרים בבית הזה. אם מישהו בא עם תלוש משכורת של 5,000 שקל לוועדת הקבלה, זה תלוש המשכורת שהוא בא לוועדה - - - 

<קריאה:>
ואולי הוא עובד בעוד שני מקומות?
<שולי מועלם-רפאלי:>
בסדר. אבל מה את מצפה כרגע ממנה?

<היו"ר עדי קול:>
סליחה, כתוב שהיא תביא תדפיס של מס הכנסה. עולה כאן בדיון כניסה לפרטיות ולמידע, זו בעיה מאוד גדולה. זה לא עובד כך.

<שולי מועלם-רפאלי:>
העניין המהותי מבחינתי השאלה שלי היא לא מה אפשר לעשות, אפשר לתת כאן אלף רעיונות. אני לא רוצה שיבדקו את חשבון המים שלי כדי לדעת שיש 7 ילדים. כשאני באה ואומרת שיש לי 7 ילדים, אז יש לי 7 ילדים. 

<היו"ר עדי קול:>
אבל כמה כאלה יש שלא. גם אני לא מסכימה איתה. זו זכותה.

<שולי מועלם-רפאלי:>
זה לא רק שאני  לא רוצה את זה כהורה, זה בכלל לא במנדט של הארגונים האלה. אתם רוצים - - - 

<היו"ר עדי קול:>
אבל זה כן מנדט של גוף ממשלתי שעובד עם גוף ציבורי.

<שולי מועלם-רפאלי:>
לכן אני חושבת ששאלת השקיפות בקבלה למעונות, אני מצרה שנמצאת כאן רק הנציגה של תל אביב, זה לא עניין רק של תל אביב. חבריי היקרים, מצב הפריפריה הוא הרבה יותר גרוע. יספרו לכם הארגונים, בפריפריה אין מעונות, לרשויות בפריפריה - - -

<קריאה:>
אין ועדות קבלה כי אין מעונות. 

<היו"ר עדי קול:>
זה לא רלוונטי - - - 

<שולי מועלם-רפאלי:>
ברור שזה רלוונטי. אנחנו מדברים על המחסור כי ממנו מתחיל הכול. בתוך הילדים שמתקבלים, עכשיו אנחנו צריכים לפנות למשרד הכלכלה לדרישה ברורה, אם הורה מעלה טענה שילד מסוים נמצא במעון, אני חושבת שמשרד הכלכלה, אומרת כאן דוקטור נעמי מורנו, שמגישים לו טבלאות. אתם משרד הכלכלה הרגולטור, איפה אתם בבדיקה הזאת?

דבר אחרון שאגיד, אני לא מתווכחת על קריטריונים לא של הכנסה ולא של אימהות חד-הוריות למרות שאני מוחה כאן בשביל כל הזוגות הלא חד-הוריים שהילדים שלהם שוב ושוב לא מתקבלים, אבל במסגרת הקריטריונים צריך לדבר עליהם. אני כן רוצה לשאול את משרד הכלכלה על האפשרות לדבר מחדש, לא רק בדיבור, אלא לבנות מחדש קריטריונים שהם מתאימים יותר, שישקפו יותר. אין בעיה שמתקבלים למעון 20 ילדים של חד-הורים, אני רק שמה סימן שאלה אם יש בזה משהו שנשמע סביר אפילו מבחינת, אני אפילו לא יודעת איך להגיד את המילה הזאת, מבחינת המציאות, האם אנחנו בעד הדבר הזה שכל הילדים בכיתת מעון X, כאילו הם - - - 
<היו"ר עדי קול:>
סליחה, יש המון אנשים שרוצים לדבר ואין מספיק זמן. אני מבקשת שכל אחד ידבר בקצרה. כול אחד שביקש ממני רשות דיבור רשום. בבקשה.
<דניאלה שחר:>
אני רכזת משפחתונים בעיר תל אביב. בתור משפחתונים אנחנו עוברים את אותן וועדות קבלה שעוברים במעונות. אני נוכחת בוועדות קבלה כי מדובר במשפחתונים שלנו. אני חייבת להגיד כדי שתדעו, אתם אומרים 'אין שקיפות', וועדת הקבלה הזאת מתנהלת על פי הקריטריונים שכרגע קבועים - - - 

<היו"ר עדי קול:>
אנחנו צריכים לסמוך עליך, אנחנו לא יודעים. אני מסבירה לך, כשאומרים 'שקיפות שקיפות' זאת אומרת שהציבור ידע את זה ולא שרק שאתם תדעו.

<דניאלה שחר:>
אני רוצה לומר מה קורה בחדר של הועדה כי אני משתתפת בהן. לדעתי חשוב שההורים ידעו כי יש כאן חוסר, מרגישים שאנחנו מסתירים או משקרים וכדומה. אני כרגע רוצה לדבר בשם המשפחתונים בתל אביב. בוועדות האלה אנחנו מקפידים הקפדה יתרה לארגן את אותן טבלאות, שנעמי מדברת עליהן, שהן תהיינה לפי הקריטריונים. אנחנו לא בודקים את המסמכים, אנחנו מאמינים למסמכים כפי שהם מגיעים לשלוחן, אנחנו לא חוקרים אותם, אנחנו עובדים בדיוק לפי אותם קריטריונים. המפקחת מטעם משרד הכלכלה שנמצאת עוברת ניילון ניילון עם כל הטפסים של המשפחה כדי לבדוק שפעלו בהתאם לנוהל. קודם כל שתדעו את זה, זה משהו שאני עוברת וחווה אותו. זה לגבי איך הנוהל שעובד.

הקריטריונים, זה מה שעוזר לנו לדחות כל כך הרבה ילדים, גם אלי כמו לנעמי כל יום במשך כל השנה, מגיעים ומדברים על החוסרים האלה. אני באמת לא חושבת שזה מה שצריך להיות. הקריטריונים האלה איך שהוא עוזרים בעניין. לגבי הקריטריונים עצמם את שואלת מה אנחנו כרשות עושים, מדברים פה, כבר שנים יש את הנושא. כל שנה אנחנו אוספים את מספר הנדחים מכל הארגונים. בתל אביב השנה עדיין לא אספנו כי אין עדיין ועדות, אבל 1,960 ילדים נדחו בשנה שעברה. אלו המספרים שנדחים מדי שנה בתל אביב כי אין מספיק מעונות יום ומשפחתונים בעיר הזאת. זה המצב בעיר.

כרשות, בכל אופן עיריית תל אביב עובדת על פי חוק. כשועדת טרכטנברג קבעה שצריך גני ילדים, היא התחילה לבנות גני ילדים, לקח לה שלוש שנים לבנות את מספר גני הילדים שהיא הייתה צריכה. היום אין חוק במדינת ישראל לגבי הגיל הרך, הילדים נולדים בגיל 3 - - - 

<היו"ר עדי קול:>
אני עוצרת אותך, היא שאלה מה הרשות עושה כפיקוח על הקריטריונים. 

<דניאלה שחר:>
משרד הכלכלה לפני שלוש או ארבע שנים התחיל לפרסם את האופציה של בניית מעונות יום. אנחנו כרשות כבר שנה שלישית מגישים את התבחינים לבניית מעונות יום. נכון שרק עכשיו התחילו לבנות מעונות יום שעליהם קיבלנו אישורים לפני שלוש שנים, לא ניכנס כעת למה כי יש תהליכים אחרים שאני לא אפתח אותם. לא העירייה מקבלת את הכסף, סליחה, עיריית תל אביב לא בונה מעונות, זה לא תחת חוק. היא לא בונה. - - - 

<קריאה:>
זה החוק שאנחנו רוצים.
<דניאלה שחר:>
איך שווה לבנות מעון יום כשמשרד הכלכלה נותן רק חצי מהסכום? אנחנו נאלצים לפנות לכל ארגוני הנשים שאוספים תרומות כדי שנוכל לבנות מעון. כלומר, גם היום בכל התהליך בו משרד הכלכלה כן נותן כסף לבניית מעונות התהליך הוא לא פשוט כי הוא לא נותן את כל הסכום לבניית המעונות. לא תפקידה של רשות מקומית לבנות מעונות יום עד שזה לא יהיה בחוק.

היום בעיריית תל אביב אנחנו בתהליך של 5 מעונות שממש עומדים להיבנות ועוד 2 שעליהם קיבלנו אישור. אני יודעת שזה ייתן איזה מענה, לא לכם, אבל לשלוש השנים הקרובות יהיו עוד 600 ילדים שיקבלו מענה.

ועדות הקבלה, בשבוע שעבר, בגלל שאני סיימתי וועדות קבלה אני אציין, נתקלו בקשיים לגבי הקריטריונים ולגבי כל מיני סוגיות. אנחנו מציפים את הדברים כל הזמן, זה לא שמחכים כעת לוועדה כאן בכנסת. אנחנו עובדים וגם הארגונים שאיתם אנחנו עובדים בשיתוף פעולה, כל הזמן אנחנו נמצאים בקשר עם משרדי הממשלה, הדברים צפים. אני כן חייבת להגיד שלאורך השנים משרד הכלכלה כן עושה שינויים בקריטריונים לקבלה. כל פעם יש שינויים קטנים, אני מוצאת שיש כן הקשבה למה שקורה בשטח.

חד-הוריות, אני חושבת שאחד הדברים שכן אפשר לשנות, היום חד-הוריות מקבלות, כתבתי את זה, להן יש ארבע פעמים הקלות על פני משפחה אחרת, ממש ארבע. האחד, כמקום שלישי. השני, אימא חד-הורית יכולה לעבוד רק 20 שעות כדי להיחשב חד-הורית ולא 36 שעות. הדבר השלישי, את ההכנסה שלה מחלקים לחצי ולא לוקחים את כל ההכנסה כמו משפחה רגילה. הדבר הרביעי, מוספים עוד נפש. ארבע הקלות לאותן משפחות. יוצא, שמשפחה חד-הורית שמרוויחה 30 אלף שקל,בתחשיב שעכשיו ציינתי זה יוצא עכשיו 5,000 שקל והיא יכולה להיכנס למשפחתון. 

<קריאה:>
אני לא מרוויחה כך ועדיין לא נכנסתי.

<דניאלה שחר:>
זה משהו שאפשר לבדוק. אפשר להחליט, אני לא אומרת לא לתת מקום לחד-הוריות, בעיר תל אביב יש 21% משפחות חד-הורית וזה בשונה מכל הארץ עם נתון של 12%. אמיתי. בכל אופן לפי הנתון הסטטיסטי - - - 

<היו"ר עדי קול:>
אני נאלצת לעצור אותך כי אני חוששת שלא יהיה לנו זמן לשמוע את כולם.

<דניאלה שחר:>
יש דברים שאפשר לעשות גם לגבי הקריטריונים, פשוט לבדוק אותם כי אלו לא דברים שהם משמיים. אפשר לראות איך אפשר לתת מענה. אני לא חושבת שצריך כמו שבמשפחתונים השנה התקבלו חד-הוריות. אגב, זה לא קרה לי אף פעם והשנה קיבלנו רק חד-הוריות וגם לא את כולם.
<היו"ר עדי קול:>
אני מבקשת את משרד הכלכלה. יש בעיה והשאלה שלי מה אתם עושים איתה.

<רחל פידל:>
נושא הבנייה, המשרד מודע לכך שלא הצלחנו לממש את הבנייה בשנים האחרונות ולכן השתנה נוהל בנייה כך שיהיה פשוט יותר לממש אותו. אני מניחה שבשנה הקרובה לאחר שהנוהל יצא אנחנו נראה, אני לא יודעת אם מעונות, אבל התחלת בנייה של הרבה מאוד מעונות. הוא יצא מאוד קרוב, זה עניין של שבועות ספורים.

<היו"ר עדי קול:>
כמה מעונות אמורים להיבנות?

<קריאה>
600 מיליון שקל. נחכה, זה צבוע.

<היו"ר עדי קול:>
קודם כל אנחנו מברכים על התהליך הזה ואנחנו מקווים שהוא יקרה במהרה, לפחות זה יעזור לכם.

<רחל פידל:>
אנחנו מנסים כל הזמן ללמוד, כל הזמן אנחנו מנסים לשפר תהליכים גם אם זה קשור לנוהל הקצאת בנייה וגם אם זה קשור לקריטריונים. 

לגבי הדיון על הקריטריונים, בהרבה מאוד וועדות קבלה במעונות אנחנו מגיעים גם לקריטריון הרביעי, החמישי ואילך. יש קובץ מעונות בתל אביב ששם באמת המצב הוא באמת דרמטי וקשה. הרבה מהכיתות שם נסגרות עם חד-הוריות. אני מיד אגיע לזה. אני לא יודעת כמה מקום יש לנו לשנות את הקריטריונים כי הקריטריון הראשון לכניסה הוא ילדים ממשיכים  - - - 

<היו"ר עדי קול:>
קודם כל בדיקת המהות של הקריטריונים האלה. אני אומרת שעוד איך שהוא אנחנו מקבלים את הקריטריונים - - -

<רחל פידל:>
אין בררה, זה לפי חוק. לגבי המהות - - - 

<היו"ר עדי קול:>
שוב, איזה הורים באמת עצמאיים, איזו בדיקה אתם עושים. הרי בסופו של עניין זה כסף ציבורי שאנחנו רוצים לשמור עליו. מה אתם עושים בעניין?

<רחל פידל:>
מסמכים שאנחנו מבקשים לוועדת קבלה מתפרסמים באינטרנט. באתר שלנו נמצא כל החומר. אנחנו מנסים לבקש את המסמכים המשקפים. אנחנו כן הולכים לעשות השנה חשיבה בעקבות הוועדה של השנה שעברה והביקורת עלינו מהשנה שעברה. לגבי חד-הוריות הוספנו חתימת עורך דין על התצהיר, זה היה, זה ירד, זה חזר בעקבות הביקורת מהשנה שעברה. יש לנו כן מחשבות, כרגע כל המפקחות שלי נמצאות בוועדות, אנחנו נמצאים בעיצומה של תקופת ועדות קבלה. ממה שאנחנו כבר רואים, מספרן של חד-הוריות לא ירד השנה. החתימה בפני עורך דין היא לא מה שעשתה את זה. 

<היו"ר עדי קול:>
אתם מוכנים לשקול בדיקת קריטריונים אחרים כדי לבדוק - - -

<רחל פידל:>
לא רק שאנחנו מוכנים, אנחנו הולכים לעשות את זה.

<היו"ר עדי קול:>
מתי? 

<רחל פידל:>
שבועיים-שלושה.

<היו"ר עדי קול:>
אנחנו מקיימים היום דיון ואנחנו נקיים דיון נוסף. לדיון הנוסף תגיע מלי כי אני לא אקיים דיון בלעדיה. אני אבקש שתעבירי את זה וזה יהיה אחד מהסיכומים של הדיון הזה. אני רוצה לדעת באיזה פרק זמן נקיים את הדיון הבא כדי שנדע מה עשיתם כדי לבדוק את נושא של הורים עצמאיים. תגידי לי איזה פרק זמן את צריכה לדעת כדי שהוועדה תדע אחרי ששקלתם והכנסתם שינוים בקריטריונים.

<רחל פידל:>
את מדברת על העצמאיים? את מדברת על חד-הוריות.

<היו"ר עדי קול:>
חד-הוריות. סליחה. 

<רחל פידל:>
לגבי חד-הוריות, אני לא רוצה לדבר בשמה של מלי. 

<היו"ר עדי קול:>
לא. אבל את יודעת איזה פרק זמן ומתי יהיה השיקול הזה. אגב, באת לדבר בשמה של מלי.

<רחל פידל:>
נכון, אבל כשאני מדברת, בסופו של דבר אנחנו מדברים שתקופת ההרשמה הבאה תהייה סביב מרץ. יש לנו איזה - - - 

<היו"ר עדי קול:>
אבל לנו אין. אנחנו נקיים דיון נוסף בנושא הזה בעוד חודשיים גם אם נצטרך לעשות דיון בפגרה, אנחנו נקיים אותו ונרצה לדעת איך שקלתם.

<רחל פידל:>
אני מבקשת להוסיף הערה קטנה בנוגע ל"חוק פיקוח". המשרד הביא לכנסת פעמיים בשני נוסחים שונים "חוק פיקוח" שלא הצליח לעבור - - - 

<היו"ר עדי קול:>
איפה הוא נתקע? תגידי לנו איפה הוא נתקע ועל מה הוא נתקע.

<רחל פידל:>
אני חושבת שליאור ידבר על זה יותר טוב. אנחנו שומרים שהמחיר לא יעלה להורים, רוצים שתהייה הבטחה של תקציב בגוף החוק. המדינה מתנגדת וזה יגולגל להורים כי אנחנו מכירים את ההתנהלות. 

<היו"ר עדי קול:>
זה שיקול תקציבי.

<רחל פידל:>
זה נמצא היום בניסוח פעם שלישית.

<היו"ר עדי קול:>
אני שמה בצד את החוק. אני מבינה שחסרות לך סמכויות. בתוך הסמכויות שלכם היום אין לכם סמכויות ללכת לעשות היום בדיקה מדגמית כדי לבדוק אנשים, לבדוק את אלה שהגישו את המסמכים ושהמסמכים משקפים. מגיעות אלינו פניות, את כתבת לי שלא מגיעות אליכם - - -

<רחל פידל:>
אני לא בטוחה שיש לנו את הסמכויות - - - 
<היו"ר עדי קול:>
התשובה שקיבלתי, לכן אני כועסת, באתם לכאן בלי תשובות, משרד הכלכלה הוא המשרד הרלוונטי ולהגיד לי 'אני לא יודעת אם יש לי סמכות לבדוק - - -

<רחל פידל:>
לבצע חקירה. אנחנו כן יכולים. לקראת השנה הבא אנחנו כן יכולים לשקול לקבל מסמכים נוספים כמו חשבון מים. צריך לבדוק את זה.

<היו"ר עדי קול:>
סליחה, אני רוצה לשאול שאלה נוספת. יש כאן קריטריונים, גילתי לאחרונה שמי שמאריכה את חופשת הלידה שלה עד שנה, זה מאיין אותה מלהירשם למעונות האלה. קריטריון שאני לא רואה שהוא רשום בשום מקום  - - -

<קריאה:>
כי היא לא עובדת.

<היו"ר עדי קול:>
אבל החוק כן מאפשר להאריך את חופשת הלידה עד שנה. יש סתירה.
<קריאה:>
זאת לא הסתירה היחידה.

<רחל פידל:>
ההחלטה השנה הייתה שבמסגרת 26 שבועות, עד מועד הוועדה אם אישה נמצאת בחופשת לידה ארוכה עד 26 שבועות, לפי החוק היא נחשבת כאישה עובדת כי אחרת אנחנו צריכים להסתמך על מסמך שהיא תעבוד בעתיד. בעתיד או שהיא תעבוד או שהיא לא תעבוד. 

<קריאה:>
מבטלים את הזכויות שלה.
<היו"ר עדי קול:>
כאן יש לה זכות חוקית ואתם אומרים, את תממשי את הזכות החוקית שלך ותשלמי על זה.

סליחה, אתם מדברים תוך כדי, אנחנו לא יכולים לשמוע.

<רחל פידל:>
אני רוצה לומר מה הרציונל שעמד מאחורי זה. אנחנו במעמד וועדת קבלה יוצאים מנקודת זמן מסוימת, באותה נקודת זמן מסוימת בה מגישים ההורים את המסמכים שלהם, יש אנשים שיעבדו בספטמבר ללא קשר לחופשת לידה. אולי הם יעבדו ואולי הם לא יעבדו - - - 

<היו"ר עדי קול:>
אבל כאן יש זכות חוקית של אישה להאריך את חופשת הלידה, מותר להאריך עד שנה. 

אני אגיד לך היועצת המשפטית, "חוק פיקוח על המעונות", החוק הקיים שאומר "סבר מפקח שיש לאדם ידיעות ומסמכים הנוגעים לחוסה, רשאי לחוקרו ולדורש ממנו להציג מסמכים ....", יש לכם סמכות. מה אתם עושים איתה? אני מבינה שצריך עוד חוק, יש לכם היום סמכות, מה היום נעשה מעבר מלהשתתף בוועדה, לעשות בדיקות מדגמיות. את מכירה את הטענה שיש הורים שהם לא באמת חד-הוריות, את מכירה את הטענה? אני רוצה לדעת מה עשיתם כדי לבדוק באמת את המקרים האלה. את מבינה שאימהות שמגיעות לגן ורואות את הג'יפים ורואות את המשפחתון, זה שובר את הלב. 
<רחל פידל:>
גם לנו.

<היו"ר עדי קול:>
השאלה שלי היא מה עשיתם?

<רחל פידל:>
אנחנו לא עשינו חקירות.

<היו"ר עדי קול:>
והשתיקה אומרת, יש לכם סמכות על פי חוק ולא השתמשתם בה. שוב, אחת מהקריאות שלנו תהייה לקרוא לכם להשתמש בסמכות שלכם כדי לפקח על משהו שהוא מאוד בסיסי. אני לא הראשונה שתקרא לכם לעשות את זה, מבקר המדינה אומר לכם את זה. הוא אומר לכם שיש לכם סמכות, תפקחו. מה אתם עושים?
עוד משהו את רוצה להגיד?

<רחל פידל:>
לא.

<ליאור גבאי:>
אני מנכ"ל של "נאות מרגלית". אומנם אין לי מעונות יום בתל אביב, הבעיה היא בכול הארץ. אני אתן דוגמה, בדרכי לכאן עשיתי מעט בירורים והסתבר לי שבמעון בנהריה, כמה שזה נשמע הזוי, יש בו למעלה מ-120 ילדים ברשימת המתנה – זה אומר שהבעיה היא לא רק בתל אביב אלא כלל ארצית.
הנקודה השנייה, אני קצת חושב שהדיון הזה הלך למקומות לא נכונים בגלל שאף אחד מהארגונים שפועלים כאן בשיתוף פעולה מצוין עם משרד הכלכלה, לא רוצה לפעול ולא פועל בשונה מהקריטריונים שנקבעו ביחד עם משרד הכלכלה. זה שיש למישהו בעיה עם קריטריונים, גם לי יש בעיה גדולה עם זה - - -
<היו"ר עדי קול:>
אתה לא היית כאן בהתחלה, הבעיה הגדולה שלי עם הקריטריון שאומר שאפשר 10% -  - - 

<ליאור גבאי:>
אני אסביר, אני גם לא חושב שמדינת ישראל צריכה להגיע לדיון שכזה שיתקיים בסך הכול על מקום לילד מעון יום. אנחנו נמצאים בשנת 2014, זה הזוי. אני אדבר על יותר מכך, אני גם לא חושב שלטובת המדינה מעונות היום יכילו ברובם ילדים לאימהות חד-הוריות, עם כל הכבוד. משפחות סטנדרטיות גם צריך שיהיה להן מקומות במעונות היום, עם כל הכבוד את זה אנחנו שוכחים. זה נתון לא פחות חשוב. יתרה מכך, אם הורה מרוויח יותר ממה שהוא צריך, אנחנו נתעלם ממנו? 

<היו"ר עדי קול:>
סליחה אדוני, אתה חוזר על אותו טיעון.
<ליאור גבאי:>
תני לי לסיים את הטיעון שלי.

<היו"ר עדי קול:>
אני אתן לך לסיים בדיוק עוד דקה. אנחנו בזמן קצוב, יש לנו דיון סיעה ויש כאן עוד אנשים שרוצים לדבר.

<ליאור גבאי:>
הקריטריונים שנקבעו כוללים את מה שנקרא 'צרכי ארגון', לא משמעותי שמישהו פרוטקציונר כזה או אחר ירצו להסדיר לו את המעון. אלא, שמכלול נסיבות שאותן המדינה הזניחה בצורה כזאת או אחרת, יש גם משפחות סטנדרטיות שיש להן נקודות בעייתיות שצריך לפתור, אז פותרים אותן במסגרת הזאת. 

<ליאורה מינקה:>
אני יושבת ראש "אמונה", בעוד שנתיים גם עלי יוכלו "לצעוק" בתל אביב כי אנחנו משקיעים כעת הרבה כסף בבנייה של מעון בתל אביב. 
אני חושב שבמערבון התבלבלו, הטובים והרעים התבלבלו כאן. חברת הכנסת עדי קול, אני דווקא מתוך הערכה אליך אני חושבת שיש להתלבש על הבעיה כדי לפתרון אותה ולהציע פתרונות אפקטיביים, זה באמת תפקיד המחוקק. לצערי, כאן זה הולך לכיוונים שהם לגמרי אחרים. מדברים על הקריטריונים - - - 

<היו"ר עדי קול:>
דווקא לא. אם את רוצה לשאול מבחינה משפטית, תפקיד המשרדים להציע, ואנחנו לפקח על הבחירה שלהם.

<ליאורה מינקה:>
המחוקק, אני מדברת על הכנסת ולא על הוועדה. 

<היו"ר עדי קול:>
אני מדברת על המחוקק. תפקיד המחוקק - - - 

<ליאורה מינקה:>
על המחוקק לבדוק למה בחוק הפיקוח לא נכנסה סוגיית המחויבות לבניית מעונות - - - 

<היו"ר עדי קול:>
אלו דברים אחרים, זה תקציבי וזה לא. את מאשימה את המחוקק למרות שכרגע הקראתי סעיף בחוק שאומר שיש סמכות פיקוח על הדברים האלה, לכן המחוקק אמר כאן דברו ומי שלא עשה כאן דברים זה משרד הכלכלה. אני לא מפנה את זה אליך, זה למשרד הכלכלה.

<ליאורה מינקה:>
צריך להדגיש, כי מבחינת ההורים לפחות, הייתה כאן איזו הרגשה שאנחנו כאילו משני צידי המתרס ולא היא. אני מדברת לפחות על הארגונים המפעילים שהם ארגונים וולונטריים שמשקיעים כאמור הרבה מאוד כסף והמון רצון. אנחנו צריכים את עזרתכם - - - 

<היו"ר עדי קול:>
לא ביוזמתכם. אתם לא מציעים שקיפות ואומרים 'אנחנו נכתוב מכתב עם הסברים למה אנשים לא התקבלו בוועדות קבלה'.
<ליאורה מינקה:>
אגיד לך שאני אישית דרך עורך דין 'אמנון את ארתור' הגשתי הצעות שנוגעות לסוגיית הקריטריונים. 

<היו"ר עדי קול:>
אני שאלתי שאלה אחרת, השקיפות. אמרת שאנחנו באותו מתרס. אני אחדד את השאלה אם היא לא מובנת. ההורים רוצים שקיפות, הם רוצים לדעת למה הם לא התקבלו. היו 900 אנשים שנדחו, הם לא צריכים לבוא לכאן כדי לדעת. הם רוצים לדעת שהם נדחו כי יש רשימת חד-הוריות, הם רוצים לדעת תשובה. אתם לא חייבים ואני שואלת למה אתם לא מתנדבים לתת את התשובה. את אומרת שאנחנו לא משני צידי המתרס, זה מרגיש שני צידי המתרס כשהם מקבלים את המכתב שאומר לא. זה הכול.

<ליאורה מינקה:>
את רוצה לדעת למה, למה משה לא התקבל? אני שואלת. 

צריך לומר את האמת, הרי כל אחד כאן אומר למה אתה לא התקבלת – לא התקבלת כי לא עמדת בקריטריונים, כי היית בתור מספר 102 ו-20 התקבלו. אבל אם את שואלת, אני מבינה את התחושה הזאת. אגב, נכד שלי לא התקבל במודיעין, לא השנה. תאמינו לי אני מכירה במשרד הכלכלה הרבה אנשים. אני מספרת על הנכד שלי במודיעין שלא התקבל לפני שנתיים, בינתיים המשפחה התרחבה והם עומדים בקריטריונים כי זה מתחלק ליותר נפשות.

כאן צריך להבין, מרגיז אתכם ובאמת אני מבינה את זה, אני אגב תל אביבית, אני מבינה שאתה מתפוצץ כשאתה רואה את הג'יפ או לא ג'יפ אלא דברים פופוליסטיים אחרונים. אולי אתה לא תמיד  שלילד הזה יש בעיה רפואית שאתה לא מודע אליה, אולי לילד הזה יש בעיה אחרת. אנחנו לא יכולים לומר לכם למה ילד כן התקבל. אתה שואל למה לא התקבלת, כי היית בקריטריונים אחרי המספרים שכן התקבלו. הדברים מרגיזים, אבל הבעיה היא - - - 

<היו"ר עדי קול:>
אני מתעקשת על זה כי כשמישהי יודעת שנכנסה חד-הורית והיא יודעת כמה היא מרוויחה והיא עצמה מקבלת תשובה 'לא התקבלת' - - - 

<קריאה:>
ואני יודעת מי התקבל.

<ליאורה מינקה:>
את לא יודעת את הסיפור הכולל של הילד הזה. אני קיבלתי ילד שהאח שלו מטופל במשך שנה בבית החולים בלינסון, הוא לא ילד רווחה - - -
<היו"ר עדי קול:>
זה לא הנושא.

<ליאורה מינקה:>
זה כן הנושא. 

<זוהר פורמן:>
לא, שמי שכל מי שנכנס. כתבתי את זה לרחל, אני לא יודעת אם היא קראה את ה-13 מכתבים ששלחתי לה בשבוע האחרון - - -

<רחל פידל:>
בוודאי שקראתי.
<זוהר פורמן:>
גם ניסתי לדבר איתה, אבל התשובה הייתה כמו שכל אחד קיבל. 

<ליאורה מינקה:>
ההצעה שלי, מעבר לזה שאני הגשתי בכתב הצעות, לא רק אני כי אני יודעת שגם הארגונים האחרים - - - 

<היו"ר עדי קול:>
לשינוי הקריטריונים, גם אני הגשתי לשינוי הקריטריונים וגם ההצעות שלי לא התקבלו. את יודעת מה, כי בסופו זה לא דבר המחוקק. 

<ליאורה מינקה:>
ההטבות של חד-הוריות היום הן בחוק. 

<היו"ר עדי קול:>
לא, ההטבות שלהן בקריטריונים. בבקשה. את יכולה לומר המחוקק. אני אומרת לך שאני הגשתי בקשה וההצעות שלי לא התקבלו.

<ציפורת שימל:>
אפשר להוסיף משפט בהקשר. אני היועצת המשפטית של "אמונה". במושב הקודם התנהל במקום הזה, בוועדה לזכויות הילד, דיון של הורים שבאו וטענו בנושא של ההצהרה של האימהות החד-הוריות. באותה תקופה, זה לא היה כל כך מזמן, בוטל הצורך בהצהרה הזו על ידי משרד הכלכלה. בעקבות הדיון - - - 

<היו"ר עדי קול:>
גם אנחנו מבקשים להחזיר לקריטריונים - - -

<ציפורת שימל:>
אני מבקשת לומר, בעניין הצורך לוודא האם ההורים דוברי אמת או לא דוברי אמת, היום היא מגובה בתצהיר חתום על ידי עורך דין - - -

<היו"ר עדי קול:>
שוב, יכול להיות שצריך לבדוק משהו נוסף. זימנתי אתכם כי רציתי לשמוע על תהליך הקבלה שלכם, מיהם ה-10% האלה, מי יודע עליהם ומי יודע איפה הם רושמים. אמרתי לויצ"ו ואני עומדת מאחורי הדברים שלי לגבי הפרסום עם הסלבס שהיה שם.

<זוהר פורמן:>
באמת בשני משפטים. ראשית עניין של ילדים ממשיכים וכדומה. אתם מגלים שהמשפחה שיקרה, אז חוזרים לחוק והוא מתקבל אוטומטית. זאת אומרת שהשקר ממשיך, זאת אחת הבעיות העיקריות. דעתי שצריך להוציא אותו מהגן, ההורים רימו, ההורים שיקרו. פה זה כמו כל חקירה, כמו כל דבר במדינה הזאת שאנחנו נותנים לו לגיטימציה, להוציא אותו ולהכניס את הילד הבא אוטומטית – כי זה החוק. אני אשמח לקבל תשובה על כך כי אני רואה את הבנים הממשיכים. 
נושא נוסף, כל הארגונים כאן וכל התשובות שקיבלתי גם מכם, כי מהתשובות של משרד הכלכלה לא קיבלנו חוץ מ-לא, זה באמת הכול משרד הכלכלה למרות שאתם יושבים בוועדות. גם שאלתי אתכם, אמרה לי מישהי, שלא נמצאת כאן, שגם בנעמ"ת וגם בויצ"ו 'לא רשומה סיבת אי קבלתך', אומרים" 'הייתי בוועדה לא רשמתי, אני לא זוכרת מה היית הסיבה'. כאן זה עניין מקצועי.

<היו"ר עדי קול:>
את מבינה שהפנייה שלך היא למשרד הכלכלה. קיבלתי תשובה ממשרד הכלכלה שלא הגיעו אליהם פניות לגבי בעיות או השגות בעניין הקריטריונים, זה מאוד מפתיע כי אני מקבלת מאות כאלה. איך זה שאתם לא קיבלת? אני מניחה שכן קיבלתם.
<רחל פידל:>
לא לגבי הקריטריונים. כן לגבי אימות המסמכים, לא לגבי הקריטריונים. 

<זוהר פורמן:>
נושא נוסף הוא עניין רשימת ההמתנה, כמו שהוא אמרה, הרי אוטומטית הייתי צריכה להתקבל, לא התקבלתי ואני אפילו לא ברשימת ההמתנה, אולי יש בעיה בטפסים או זה וזה – בבקשה, תפנו בחזרה לאימא או למשפחה, תגידו מה הבעיה, תגידו שיש בעיה בטפסים. למרות שכל המנהלות שבדקו את הטפסים אמרו לי 'הכול בסדר'. לדעתי גם זה דרך המערכות בויצ"ו. 

<היו"ר עדי קול:>
לא נחזור. אנחנו נבקש באופן ספציפי תשובה למקרה של זוהר. 
<עילם טייכר:>
קודם כל אני אבקש להזכיר לכל אנשי העמותות, רשם העמותות מנחה אתכם שאם אתם רואים שימוש שלא לצורך מטרות העמותה אתם חייבים לדווח על זה. אני רוצה - - - 

<היו"ר עדי קול:>
אני רוצה להגיד לך שלרשם העמותות כמעט ואין שיניים לעשות - - - 

<עילם טייכר:>
הוא יכול לשלול מהם את רישום מנהל תקין ואז הם לא יקבלו שקל מהמדינה, יש לו הרבה שיניים.

אני רוצה להגיד לך שמשרד הכלכלה עובד כל שנה על הכנסת. כל שנה הם באים. גם ב-2013, גם ב-2012 וגם ב-2011 בא נציג משרד הכלכלה ואומר לכנסת 'בשנה הבאה נשתמש בסמכות שלנו כדי להעניש את אלה שרימו אותנו'. הם לא עושים את זה והיא עשתה את זה עוד פעם השנה. היא אפילו לא יכולה לתת לך מועד מתי הם יעשו את הדבר הזה.

שנית, הטעו אותך נציגים שישבו כאן. מהבדיקה שעשינו כל הגנים, לדוגמה ויצ"ו, הם שייכים לעיריית תל אביב. 

<היו"ר עדי קול:>
מבחינה משפטית הם לא מקבלים כסף.

<עילם טייכר:>
אז בואו אגיד לך על הכסף. נעמ"ת קיבלה בשנת 2013 170 אלף שקל מעיריית תל אביב, אמונה קיבלה רק 12 אלף שקל – זה לפי הדוח - - - 

<היו"ר עדי קול:>
סליחה, אתה לא יכול ללכת לדוחות כשאתה לא מכיר - - - 

<עילם טייכר:>
זה לפי המידע של עיריית תל אביב. זה לפי מספר העמותה וזה הגן. אני רוצה להגיד שהתלונה שלי, גם ויצ"ו התחמקו מהסיפור שהעלינו, היא לא אמרה איך קרה המקרה המיוחד הזה למרות שהיא הודתה בעקיפין שכשיש פניות מגבוה הם כן מתערבים בשיקולים. 

אני מבקש לומר, הטענה שלי - - - -

<היו"ר עדי קול:>
אני מבקשת שאנשים ידברו בשם ולא לוביסטים מייצגים,  עורכי דין או מי שלא יהיה.

<עילם טייכר:>
הטענה שלי היא לא כלפי רשתות הגנים כי בסופו של דבר כולם רוצים להיות בגנים שלהם. הטענה שלי היא כלפי הכנסת, כלפי הרשויות המקומיות וכלפי משרד הכלכלה – הם אלה שצריכים לפעול.

<אופיר שמא:>
אני אבא. פניתי בשנה שעברה גם לארגונים וגם למשרד הכלכלה, גם השנה. מה שאתה אומר, זה בדיוק זה. כלומר, בשנה שעברה היו מכתבים אני באופן אישי, אני וקבוצת הורים, אנחנו גרים בגבעתיים, פנינו למעונות ומהמעונות אמרו לנו 'משרד הכלכלה הוא הכתובת'. הגענו למשרד הכלכלה, פנינו לשר, ללשכת השר, ליועציו של השר. השנה, לפני כשבועיים פניתי ליועץ השר עמית פרסיקו, הוא אמר לי 'הפעם יש חידוש צריכים להחתים על הצהרה את עורך הדין'. אמרתי לו 'הרעיון של חשבון המים הוא רעיון שלי אותו הפניתי בכתב למשרד הכלכלה., אמרתי, אם אתם תבקשו לבדוק את חשבון המים אף אחד לא יוותר על ההנחה של 100 שקל'. את זה אמרתי גם לפני שנה. אגב, בשנה שחלפה לא נעשה דבר. השנה שוחחתי עם הממונה על התעסוקה שהיא האחראית על מעונות היום מטעם משרד הכלכלה, היא ממונה על מלי. לא נתנו לי לדבר איתה, נתנו לי לדבר עם היועץ שלה. היועץ שלה אמר לי בצורה מאוד ברורה, 'אנחנו לא עשינו כלום. ישבנו, חשבנו, קיימנו דיון והחלטנו שלא לעשות כלום'. באילו המילים נאמרו לי הדברים.
הפגיעה כאן היא פגיעה כפולה ומכופלת מכיוון, כמו שנאמר ואני רק מדגיש את זה, כשמגיעה משפחה חד-הורית ואני גם הצגתי - - - 

<היו"ר עדי קול:>
לא. לא. אתה הגעת לדיון מאוחר.

<אופיר שמא:>
אני מתנצל. הצעתי בזמנו גם לארגונים וגם למשרד הכלכלה, אמרתי למלי אישית בשיחת טלפון, אמרתי 'תשמעי, אני מוכן להעביר לך רשימות אם את רוצה, אני לא פוחד. את רוצה רשימות כדי שתוכלו לאכוף ושתוכלו להגיע'. אגב, גם עם קודמה גיל ארז, עד לפני כמה חודשים כשמלי נכנסה לתפקיד. היא אמרה שיכול להיות שתהייה להם ישיבה עם חברה חיצונית, אולי דרך חברה חיצונית שישלמו לה כדי שתעשה את האכיפה כי הם לא יודעים לעשות אכיפה. כל הגורמים איתם דיברתי ממשרד הכלכלה כולל יועצו של השר, מלבד הנושא של חשבון המים שהיה רעיון שלי, לא נעשה כלום. ביקשתי תגובה פורמאלית בכתב ואחת הפקידות בלשכת השר צעקה עלי ואמרה לי שאם דיברתי עם יועצו של השר, בזה זה נגמר ואני לא אקבל שום תגובה. דיברתי עם נשיאת ויצ"ו העולמית על הנושא הזה, היא אמרה לנו 'אין  מה לעשות עם זה, אתה לא עומד לקבל תגובות ממשרד הכלכלה ואני לא רואה איך אתה מצליח לעבור את הדבר הזה'. תודה.

<נגה קלינגר:>
יש לי שלוש הערות בעניין הזה. אחת, דניאלה שחר אמרה שנבנו גנים לגיל 3 רק כי זה נכנס לחוק ולא לוקחים אחריות כי זה לא בחוק. השינוי שצריך להיות הוא  לאה קטע התקציבי, אני כן חושבת שזה משהו שאפשר להביא לפתחך, והוא שהחוק הזה לקחת אחריות - - - 

<היו"ר עדי קול:>
יש לזה משמעות תקציבית. זה לא נכנס בגלל החוק, זה נכנס בגלל ועדת טרכטנברג.

<נגה קלינגר:>
דיברו כאן על שקיפות ועל התשובות. אחת הבעיות היא שהתשובות לגנים מגיעות באמצע יולי. אגב שקיפות, מתי נפתחת ההרשמה למעונות? היא אמרה שזה בסביבות מרץ. אף אחד לא יודע - - -

<היו"ר עדי קול:>
במאי, בסביבות יום העצמאות.

<נגה קלינגר:>
אף אחד לא יודע מתי מתחילה ההרשמה, אף אחד לא יודע מתי הוא יקבל תשובות. כלומר, להתחיל למצוא בשלב הזה גן זה טרוף. תשובה סופית מתקבלת באוגוסט, איזה גן אפשר למצוא לספטמבר? אם אפשר. כלומר, יש כאן בעיה נוספת.
הבעיה של הקריטריון הבעייתי שהזכרת, להישאר בבית. אני אתן את הדוגמה האישית שלי. בן זוגי נשאר שנה בבית עם הילדה הבכורה שלי ולכן לא התקבלנו כי הגבר לא עובד, הוא לקח חופשה ללא תשלום ונשאר בבית.

<היו"ר עדי קול:>
תודה לכולם. אני מצטערת שזה היה בלחץ, יש הרבה דוברים והרבה אמוציות מסביב לשולחן. אני פותחת את הסיכום שלי ואומרת:

אני קוראת למשרד הכלכלה להתייחס ברצינות ולא בזלזול לוועדה הזאת, להגיע לוועדה עם הגורמים הרלוונטיים. 

בנושא הזה אנחנו נקיים דיון נוסף בהשתתפות מנהלת אגף המעונות. 

אנחנו נצא מפה עם פנייה, קודם כל בפנייה לשר, אני מבינה שנעשו פניות נוספות בנושא הזה. יש כאן סמכות שלא מנוצלת, סמכות פיקוח ואכיפה על נושא הקריטריונים, על יישום הקריטריונים, על הביצוע שלהם ועל הצהרות כוזבות חוזרות ונשנות בנושא של חד-הורים, עניין שלא בא לידי מימוש. נקרא לו לבצע חקירה מקיפה ולבדוק את המציאות כפי שהיא בשטח.

נבקש לשנות את הקריטריונים ואת הדרישות מהורים יחידניים או מאימהות חד-הוריות כדי להבטיח שהם ישקפו את המציאות ושלא יהיה ניתן להצהיר הצהרות כוזבות.

אנחנו מבקשים לקבל תשובה לגבי מועדי הרישום והקבלה והתאמתם ללוח זמנים שיאפשר להורים גם לחפש סידור הולם לילדים - - -

<קריאה:>
בינואר.

<היו"ר עדי קול:>
בינואר. 

שוב, קריאה לקבל תשובה לגבי מועדי הבנייה של המעונות החדשים, גם תאריכים מתי צפוי תאריך בניית המעונות.

אנחנו נפנה לשר ונפרסם ידיעה על ישיבה נוספת. בעוד חודשיים יוצאים לפגרה. יתכן ונעשה את זה בתחילת המושב הבא או שנקיים ישיבה בפגרה. זה תלוי בתשובות שנקבל ממשרד הכלכלה.

אני רוצה לומר שוב, אני מבינה את הזעם של ההורים. התחושה היא קשה ובעיקר כשאתה רואה את ההצהרות הכוזבות ובעיקר אל מול הפרסומות של העמותות האלה. אני חושבת שאתם צריכים לתת את הדעת על זה, אני חושבת שאתם לא עושים את זה ולא נותנים את המענה. אתם צריכים לתת את התשובות. הם פונים למחוקק והמחוקק, לצערי הרב, ידו של המחוקק מאוד קצרה כשאין משמעות תקציבית מאחורי זה ואין משרד שמסוגל ליישם את החוקים. אני אסביר במשפט קצר. הצעת חוק פרטית עוברת כל שבוע את וועדת שרים לחקיקה. וועדת שרים לחקיקה מחליטה את עמדת הממשלה לגבי החקיקה. כלומר, מי שמחוקק בסופו של דבר הוא הממשלה. אם מגישים הצעת חוק שהממשלה לא רוצה בה, היא לא תעבור והיא לא תזוז מילימטר. לכן הדברים הגדולים עליהם אתם מדברים הם משהו שפחות אנחנו יכולים לעשות. צריך שזה יהיה בשיתוף פעולה עם המשרד ואם לא ביוזמתו. זה לא אומר שאנחנו לא רוצים, זה אומר שהרבה פעמים אנחנו לא יכולים לצערנו.
אני קוראת לכם, גם לעמותות, להקפיד כמיטב הראוי על שיפוט ועל תשובות. מדובר ברגע מאוד משמעותי להרבה הורים. בסופו של דבר הם מרגישים פגועים. להגיד אנחנו באותו צד של המתרס, מבחינתם אתם אלה שצריכים לתת להם תשובה. הם לא מכירים את הבירוקרטיה.

<ליאורה מינקה:>
אולי שהמשרד יוציא את התשובות ואז יתנפלו על מהשרד ולא עלינו.

<היו"ר עדי קול:>
זה יהיה עוד פתרון קוסמטי שלא יפתור את הבעיה.

אני מבקשת לסיים את הדיון. אני רוצה לפנות אליכם, סליחה אתם מפריעים. יש לי פטיש שבדרך כלל אני משתמשת בו אבל הפעם השתדלתי שלא גם בגלל התינוק לא ישמח לשמוע את הפטיש וגם בגלל שאנחנו רוצים לקיים דיון ברוח טובה.

אני בטוחה שיצאתם בתחושה קשה כי לא קיבלתם תשובה. אני בטוחה שזו לא הפעם הראשונה שלא קיבלתם תשובות. אני יכולה רק להבטיח שאנחנו יכולים להמשיך לרדוף אחרי משרד הכלכלה כדי שייתן מענה. תודה לכם ושבוע טוב.

<הישיבה ננעלה בשעה 14:13.>