PAGE  
3
ועדת החינוך, התרבות והספורט
21/07/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 242>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, כ"ג בתמוז התשע"ד (21 ביולי 2014), שעה 9:00
<סדר היום:>
<צו לימוד חובה (החלה בכיתות י"א-י"ב) - השלמת החלת החוק>
נכחו:

<חברי הוועדה:> 
עמרם מצנע – היו"ר
שמעון אוחיון

יעקב אשר

משולם נהרי

רות קלדרון

<מוזמנים:> 
שר החינוך שי פירון
	מיכל כהן
	–
	מנכ"לית משרד החינוך

	עירית בירן
	–
	סגנית מנהל המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

	אריאל לוי
	–
	מנהל המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

	יהודית קדש
	–
	מנהלת אגף יסודי, משרד החינוך

	אילן שי
	–
	עוזר ראשי ליועצת המשפטית, משרד החינוך

	מיכל צדוקי
	–
	נציגת דוברות המשרד, משרד החינוך

	מירי נבון
	–
	רמ"ט מנכ"לית משרד החינוך, משרד החינוך

	חגית גליקמן
	–
	מנכ"לית רמ"ה, משרד החינוך

	צופיה דורות
	–
	יועצת לסגן שר החינוך, משרד החינוך

	מורן פדלון
	–
	יועצת שר, משרד החינוך

	ברית פרץ
	–
	יועצת שר, משרד החינוך

	שיבי פרומן
	–
	יועץ שר, משרד החינוך

	הילר פאר 
	–
	משרד החינוך

	שירלי באבד
	–
	אגף תקציבים, משרד האוצר

	יעקב פרידברג
	–
	עו"ד, משרד המשפטים

	יוסי בנישתי
	–
	אגף תקציבים מינהל לשלטון מקומי, משרד הפנים

	נורית בירגר
	–
	סגנית ממונה יחידת הנוער, האגף להכשרה מקצועית, משרד הכלכלה

	ד"ר רוני ברנשטיין
	–
	ממונה על בתי הספר המקצועיים, משרד הכלכלה

	הדר אליהו
	–
	אגף החינוך רמת השרון, מרכז השלטון המקומי

	מיכל מנקס 
	–
	ראש מינהל חינוך וחברה, מרכז השלטון המקומי

	יצחק קדמן
	–
	מנכ"ל, המועצה לשלום הילד

	שושי סומך
	–
	עו"ד, המועצה לשלום הילד

	אביבית ברקאי-אהרונוף
	–
	עו"ד, בזכות

	מיכאל מלכיאור
	–
	יו"ר ועדת החינוך לשעבר

	יעל ניר
	–
	מרכזת הפעילות ועד ההורים המשלבים

	שלמה ברילנט
	–
	מנכל איגוד מנהלי הישיבות

	רויטל לן כהן
	–
	חברת הנהגה, עמותות וארגונים למען אנשים עם מוגבלות

	טל גרנות
	–
	עו"ד, אלו"ט

	אורה חכם
	–
	יו"ר ועדת החינוך, מפלגת העבודה

	דליה בלומנפלד
	–
	ארגון המורים

	נעמי עיני
	–
	עמיתה בבית-ספר מנדל למנהיגות חינוכית

	אליאב גיל
	–
	לוביסט, מייצג את פורום כפרי נוער ופנימיות

	בני שדה
	–
	משקיף, משמר חברתי


<ייעוץ משפטי: >
מירב ישראלי
<מנהלת הוועדה:>
יהודית גידלי
<רשמת פרלמנטרית:>
שרון רפאלי
<צו לימוד חובה (החלה בכיתות י"א-י"ב) - השלמת החלת החוק>
<היו"ר עמרם מצנע:>
בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט. שר החינוך יצטרף אלינו בעוד כמה דקות. אנחנו פותחים היום את יום הפעילות בכנסת אחרי יממה קשה מאוד. אנחנו כאן מישיבת הוועדה שולחים את מלוא השתתפותנו בצער המשפחות השכולות, ומאחלים רפואה שלמה ובריאות מלאה לפצועים. וכמובן, מלווים את לוחמי צה"ל בכלל ואת לוחמי גולני בפרט. אני חושב שאני מדבר בשמם של כל המשתתפים פה שאנחנו מגבים את צה"ל ואת מפקדיו במערכה הקשה הזאת נגד הטרור, נגד ארגוני הטרור מעזה. אנחנו מחזקים את ידיהם אף על פי שבפעילותם ובמעשיהם אני מרגיש שהם מחזקים אותנו. אנחנו מחזקים את ידיהם להמשיך בנחישות, בעקשנות וברגישות להחזיר את השקט למחוזותינו. מנקודת המבט שלי עם כל הצער על האובדן אפשר בהחלט לרשום הישגים גם בתחום ההגנה מפני הרקטות והשמדת מערכי הרקטות וגם בתחום המנהרות. רק לפני כמה דקות התבשרנו על עוד שתי חוליות שניסו לחדור היום בבוקר לאזור צפון רצועת עזה. לפי הדיווחים הראשונים, חלקן הושמדו. אני גם רוצה מכאן להצטרף ולומר שכולנו מצרים מאוד על אובדן חיים של אזרחים לא מעורבים ברצועת עזה. אני מרשה לעצמי להצטרף לאמירתו של ראש הממשלה אתמול שאין מלחמה צודקת יותר מהמלחמה שאנחנו נמצאים בתוכה. לא אנחנו יזמנו אותה, לא אנחנו אחראים לכך שארגוני הטרור וחמאס בראשם מתחבאים מאחורי ילדים, זקנים, נשים, ומנהלים את המלחמה מתוך בתים ומתוך מוסדות חינוך ומוסדות רפואיים. כמי שמכיר את צה"ל הרבה שנים, אני יודע שפעולת הכוחות מתקיימת ברגישות בניסיון אמיתי – לא בסיסמאות סרק – שלא לפגוע באזרחים מעבר למה שקורה. אני מקווה מאוד שבמהרה אפשר יהיה להגיע לסיום הלחימה ולהתיישב קצת יותר ברצינות אל שולחן המשא ומתן כדי להביא למציאות אחרת כאן במדינת ישראל ובפינה הזאת של המזרח התיכון. 
עד כאן בנושא הזה. אני בטוח שגם אתה רוצה להגיד כמה מילים, שר החינוך. 

<שר החינוך שי פירון:>
דווקא אני חושב שמעודף המלל שנאמר בימים האחרונים אפשר להסתפק במה שאמרת ולהצטרף לדברים. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
אוקיי. 

אנחנו מקיימים את הישיבה הקצרה הזאת בנושא של החלת צו לימוד חובה על כיתות י"א-י"ב; כאשר לפי המלצתו של ד"ר קדמן רצינו לתת לפגישה הזאת קצת חגיגיות כי יש בהחלט על מה להיות שבעי רצון. ההחלטה נולדה לפני שנים והתממשה במשך חמש שנים כשהצו שאנחנו עומדים לדון עליו ולאשר אותו בחתימתו של שר החינוך מביא לכך שבכל היישובים בכל הרשויות המקומיות, בכל בתי הספר בארץ המוכרים שכפופים למשרד החינוך, מוחל חוק חינוך חובה עד כיתה י"ב. זה בהחלט הישג ראוי. הזמנו לכאן גם את יושבי ראש ועדות החינוך בשנים האלה. מכבד אותנו הרב מלכיאור, יושב-ראש ועדת החינוך לשעבר. אחרים התנצלו שלא יכלו להגיע. בהחלט מגיעה הרבה הערכה לקודמי ולקודמינו שהשכילו לתת לחוק חינוך חובה תוכן נוסף ומשמעות נוספת בהחלת החוק בצורה הדרגתית ולמימושו. זה כמובן מחייב לא רק את ההורים לשלוח את הילדים, ואת הרשויות המקומיות ואת משרד החינוך לספק את החינוך, אלא זה מחייב את כולנו לוודא שאף ילד וילדה בני הגיל האלה לא יישארו מחוץ למערכת. זה גם מחייב אותנו – מה שמשרד החינוך כבר עושה – למצוא מסלולים נוספים, אפיקים נוספים, אלטרנטיבות נוספות, לא רק לחינוך העיוני אלא גם לחינוך הטכנולוגי והמקצועי כדי להעניק לכל בן ובת בגיל 18 יציאה לחיים כשהם מצוידים היטב בכישורים לאתגרים העומדים בפניהם בחיים. 
אדוני שר החינוך, בבקשה. 

<שר החינוך שי פירון:>
תודה רבה, בוקר טוב. גם אני שמח מאוד לפגוש כאן את הרב מלכיאור כנציג יושבי-ראש ועדות החינוך הקודמות ומודה לד"ר יצחק קדמן על היוזמה. בכלל, השבוע קיבלתי ממנו מכתב ברכה – זה כשלעצמו מצריך ישיבה. מרגש מאוד. אל תדאג, אני לא לוקח את זה כתקדים. 
לגופו של עניין רציתי לומר שלוש הערות קצרות. לפני שאומר את ההערות אני רוצה לומר שאתמול בלילה ראיתי שיש ניסיון להחריג חרדים, לא חרדים. אני מבקש להסיר את זה. אנחנו, כמובן, לא ניתן לדבר כזה לפתור, הוא לא הגיוני. נפתור את הבעיה המשפטית הזאת. אסור שדברים כאלה בכלל יעלו כאן לדיון היום. זה נודע לי אתמול בשעת לילה מאוחרת, וזה לא יקרה. אנחנו נמצא את הדרך. בלי שנדבר גם המנכ"לית הבינה שזה שימוש לא ראוי בסעיפים כאלה ואחרים. אנחנו נמצא את הדרך להסדיר את העסק הזה בצורה צודקת ונכונה, וזה פשוט לא יקרה. יש לנו יכולת לעשות דברים טובים יחד, אז בואו לא ניכנס לזה. 
קודם כול מה שקורה היום זה חיבור בין החוק למציאות. זה קצת פתטי שהמציאות כבר מזמן מדברת על סוף כיתה י', והחוק בעצם צועד בעקבותיה בעצלתיים ברמה כזאת או אחרת. אז אנחנו מאוד שמחים על החיבור המוחלט בין המציאות החוקית לבין המציאות המעשית. מה שמסתתר מאחורי הסיפור הזה – ונגעת בזה, יושב-ראש הוועדה – מה שקורה כאן זה בעצם שינוי תרבותי. בעצם החוק הקודם מתכתב עם חברה אחרת שבה מסיימים ללמוד בכיתה י' והולכים לעבוד. אפילו יש לנו כמה ספיחים כמו בתי-ספר של משרד הכלכלה שזאת תופעה מימים עברו. אפילו פעוטונים או גני ילדים שלא מדברים חינוך, אלא מדברים על "בייביסיטר" – כל מיני תופעות שהתאימו לימים שבהם המדינה קמה. בחברה סוציאליסטית מסיימים ללמוד בכיתה י' והולכים לעבוד, ויש בית-ספר לעבודה וגן שהתחליף שלו הוא "בייביסיטר". זה חלק משינוי תרבותי הרבה יותר עמוק. אנחנו מרחיבים היום לא רק את מסגרות הלמידה, לא רק את חובת הלמידה, אלא משהו שהוא בעיניי הרבה יותר רחב ועמוק – חובת החינוך. חובת החינוך במובן הזה שדווקא בגילאים 16, 17, 18 הילד זקוק ליותר מוגנות בעולם הרבה יותר פתוח ופרוץ עם סף סיכונים הרבה יותר גדולים. אני לא רוצה להגיד שיש בשורה כי בתי הספר קיימים כבר הרבה שנים, אבל העובדה שהחוק והמציאות מדברים יחד אומרת שמדינת ישראל לוקחת על עצמה לא רק אחריות לימודית, אלא גם אחריות חינוכית. זאת נקודה מאוד מהותית. 

הנקודה השלישית שאני רוצה לומר, כפי שנגעת בה, שבמסגרת החובה הזאת אנחנו נוטים להשתדל לקיים את כל מה שהבטחנו. הבטחנו לחדש את החינוך היישומי המקצועי כחלק מהערוצים שיאפשרו לכל תלמיד בישראל למצות את כישרונותיו. זה לא פתרון לכלכלת ישראל, זה פתרון לצרכים של ילדי ישראל; זה לא פתרון רק למפעל כזה או אחר, אלא זה פתרון לאנשים שיש להם כישרונות ברוכים, גדולים בעלי יכולות עצומות. הסיבה שלא יצאנו עם זה מידית כביכול היא שלמדנו מלקחי העבר. זה חייב להיות מקצועי, זה חייב להיות יוקרתי, זה חייב לדבר עם ארגוני המעסיקים כדי שזה יהיה באמת הדבר הטוב ביותר. המנכ"לית, צוותים מקצועיים ואנוכי השקענו הרבה מאוד זמן למידה על מה שקורה בעולם כדי שדגמים מוצלחים יגיעו לישראל ויהיו חלק ממנה. במסגרת התקציב הקרוב יוקצה סכום לא מבוטל כחלק מתכנית לאומית רב-שנתית לסוגיה הזאת. זה חלק מהעניין. אנחנו מביאים לזה כסף. 

אני רוצה לנצל את ההזדמנות להזכיר דבר נוסף: הלך לעולמו השבוע דוד עזריאלי. הפגישה האחרונה שלו בארץ לפני חזרתו לקנדה הייתה איתי על הקצאה של כ-100 מיליון שקלים לחידוש החינוך היישומי המקצועי כחלק מתפיסת עולם. אנחנו עסוקים הרבה מאוד בגיבוש של מסגרת חיונית. את שנת הלימודים – לא הקרובה, אלא זאת שאחריה – נפתח עם דגמים כאלה ואחרים של בתי-ספר. בבוא העת אחרי שנגמור להרכיב את הקואליציה באופן שלם נציג את המודל ואת הדגם. אני רוצה לומר שאנחנו לא מתייחסים להערכה כמצוות אנשים מלומדה, אלא רוצים לייצר ערוצים מתאימים שכל תלמיד בישראל יוכל לסיים עם תעודה. מהי התעודה? תעודה משמעותית, שאפשר לעשות איתה משהו. יש כאלה שיסיימו עם תעודת בגרות, ויש כאלה שיסיימו במסגרת לימודים דואליים עם תעודה מקצועית ועם תעודת בגרות, ויש כאלה שיסיימו עם תעודת מקצוע. המטרה צריכה להיות שהמציאות שאנחנו חיים בה היום שלכ-50% מתלמידי ישראל יש תעודה בגרות ולכ-50% מתלמידי ישראל אין אף תעודה, המטרה הזאת תעמוד כיעד אסטרטגי במהלך שנה וחצי הקרובות בתכנית שנבנה. תכליתה של התכנית יהיה לייצר פיזור של התעודות השונות באופן כזה ששיעור ניכר מאוד מתלמידי ישראל יסיימו עם תעודה כלשהי, אחת משלוש התעודות שציינתי עכשיו – או תעודת בגרות במתכונת שאנחנו מכירים או תעודת בגרות דואלית שמתכתבת עם מקצוע או טכנולוגיה ולימודים עיוניים או תעודה מקצועית יוקרתית. שם המשחק שכל אחד ירגיש שהמסגרות שהוא לומד בהן הן המסגרות האיכותיות ביותר. אנחנו, כמובן, נחלק את המתכונות האלה גם על החינוך הכללי, גם על החינוך הדתי, גם על החינוך הערבי, גם על החינוך החרדי. כל ילד בישראל שיש לו צורך במתכונת הזאת יוכל לקבל. זה חלק מהבשורות הגדולות שאנחנו עובדים עליהן עכשיו. אני מעריך שכשנתחיל ב-1 בספטמבר את ההשקה של "ישראל עולה כיתה" נוכל להראות רצף של פעולות שתכליתן להביא את ישראל למקום אחר. אני מצטרף לברכות של יושב-ראש הוועדה ומקווה שנעשה דברים טובים יחד. תודה. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
תודה. הרב מלכיאור, בבקשה. 

<מיכאל מלכיאור:>
כשטוני בלייר, ראש ממשלת אנגליה לשעבר, סיים את 10 שנות כהונתו כראש ממשלה, והוא היה צריך לסכם את הכהונה שלו במסיבת עיתונאים, הוא אמר שיש דבר אחד שלא יכולים לקחת ממנו מכל התקופה שלו כראש ממשלה וזה שהוא שינה את חוק החינוך באנגליה מ-10 שנים ל-12 שנות חינוך חובה. באנגליה זה היה הנושא המרכזי של דיון ציבורי במשך שנים. 
הייתה לי הזכות להיות יושב-ראש ועדת החינוך. בעידודו של ד"ר קדמן וכל הצוות שלו הצעתי את הצעת החוק. עזרו לי כמה חברי כנסת, ביניהם זבולון אורלב. היה לי המזל להיות גם היושב-ראש וגם המציע, ובאותה תקופה העברנו כמה רפורמות מאוד משמעותיות שלא זכו לשום דיון ציבורי בתקשורת כי לא זה לא מעניין בארץ את התקשורת הדברים המשמעותיים באמת. בניגוד לדעת הקואליציה אז, הממשלה, משרד החינוך וכולם העברנו את החוק. ניסו אחר-כך לבטל את החוק בחוקי הסדרים, ואחר כך הגיעו להסדרים שונים. אי אפשר לעשות רפורמה משמעותית כזאת בלי שיתוף פעולה מלא עם משרד החינוך. לכן אני מאוד שמח עם ההתפתחות עכשיו שהמשרד לא רק עושה זאת ככפאו שד, אלא מוביל את היישום של החוק כי ככה זה צריך להיות במקום נורמלי; לא שהמשרד מנהל מלחמה נגד החינוך, אלא המשרד מוביל את החינוך. רק בתקופה שהייתי המצב היה הפוך. אז אני מאוד שמח ורוצה לברך את השר, את המנכ"לית ואת עוזריהם שהם מובילים היום את החינוך ומיישמים את זה. עשינו פה עבודת תשתית חקיקתית, והיה לא פשוט להעביר את זה. היו המון ישיבות כדי להעביר את התקנות בעניין הזה כדי שזה יהיה מעשי והדרגתי במשך השנים. 
אפשר לסכם שמכל הרפורמות שהעברנו באותן תקופות שאתם עכשיו צריכים להזיע כדי לקיים אותם אלו היו שנים מאוד פוריות. אני רוצה קודם כול להודות לד"ר קדמן שבלי הדחיפה הסיזיפית שלו כלפי חברי הכנסת וכלפי ועדת החינוך לא היינו יכולים להגיע לזה. זה באמת יום חגיגי. אמנם בנסיבות מסביב אנחנו לא חוגגים, אבל מותר גם לראות קצת מעבר ולהודות גם על מה שטוב לנו ולהכיר תודה. אני גם רוצה להכיר תודה ליושב-ראש הנוכחי שעומד על ביצוע החוקים שעברו וגם על כך שיזם את הישיבה החגיגית הנוכחית, ויודע שחגיגת חינוך זה הדבר המרכזי. כמו שאמר השר, שכל ילד ידע שיש זכות בסיסית ללמוד. אני לא מסכים שזה סותר את התורה הסוציאליסטית, אבל זה דיון אחר. יש בחברה שלנו יש זכות בסיסית לכל ילד לקבל 12 שנות לימוד ולצאת עם תעודה ביד. אני מסכים גם שזה לא חייב להיות תעודת בגרות, זה לא חזות הכול. אני בא מחברה שמזמן חשבו שבגרות זה overrated. יום אחד יבינו שגם התעודות באוניברסיטה זה overrated. אבל זה לדיון אחר. יש דברים שיוצאים עם משהו ביד שיכולים לצאת לחברה עם כמה שיותר ידע והכנה לחברה. 
אני רוצה לברך את כולם ביום הזה. תודה רבה לכם. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
תודה רבה. ד"ר קדמן, בבקשה. 

<יצחק קדמן:>
תודה, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, חבר הכנסת לשעבר מלכיאור, לולא היינו בימי "בין המצרים" תרתי-משמע היינו צריכים לברך "שהחיינו". נכון שאנחנו בצוק העתים, וזה לא עת שמחות וחגיגות, אבל הישיבה הזאת מאוד חגיגית. היא ניצחון האמונה, ניצחון השכל הישר, ניצחון החינוך על הכסף. כל זה לא קרה לא ביום אחד ולא בלי מאבקים. 

ב-17 ביולי 2007, היום לפני שבע שנים וארבעה ימים, הצביעה מליאת הכנסת פה-אחד ברוב של 28, ללא מתנגדים וללא נמנעים – וזה בגימטריה "כח". היה כוח מאוד חיובי במליאת הכנסת באותו יום. 
<שר החינוך שי פירון:>
כמו שהכנסת הייתה חסרה, זה "כוח" בכתיב חסר.  
<יצחק קדמן:>
העיקר שהחוק הוא מאוד מלא. 

הכנסת הצביעה פה-אחד למרות התנגדות הממשלה דאז. אלא שהחוק הזה לא התחיל ב-2007, ולמרבה ההפתעה, גם לא נגמר ב-2007. חודשיים וחצי אחרי שהחוק הזה התקבל בכנסת כדת וכדין הוא בוטל בהצעת חוק ההסדרים. היינו צריכים ללכת אז ולהגיש עתירה לבג"ץ כדי שהחוק הצעיר הזה, בן חודשיים וחצי, לא יבוטל. אני שמח שנמצאת פה עורכת הדין אביבית אהרונוף שישבה על הכנת החוק בשעתו והתמסרה לו בכל מאודה. הנה, אביבית, חלומות בסוף מתגשמים גם כשאתה צריך לגלגל את הסלע במעלה ההר שוב ושוב. אגב, החוק הוגש לראשונה על-ידי חבר הכנסת זבולון אורלב בכנסת ה-15, ונכשל, ובכנסת ה-16 – ונכשל; ובכנסת ה-17 חבר הכנסת מלכיאור הצליח במלחמה בלתי רגילה להעביר את החוק. התגברנו גם על חוק ההסדרים, ובסופו של דבר נקבע בהצעת פשרה – שאני הייתי אז מאוד נגדה, אני מודה על האמת – שבמהלך חמש-שש שנים החוק הזה יוחל בהדרגה. 
אחד הדברים שמאוד הפחידו אותי אז הוא שנקבע שהשנה האחרונה ליישום החוק תהיה תשע"ה. אמרתי, רק זה לא. אמרו לי, למה? אמרתי, תשע"ה זה "תשעה" – אני מאוד חושש שלמישהו פה יש כוונות. ואף על פי כן ולמרות הכול – ואני רוצה להודות לאנשי משרד החינוך שבסופו של דבר עמלו על הביצוע, על היישום. זה לא שמכריזים הצעת חוק וזהו. היה צריך לדאוג שקב"סים ייכנסו לתמונה, ושיחזירו תלמידים נושרים. אגב, כשהצענו את החוק עמדו למול עינינו שתי מטרות: אחת פרקטית, אחת הצהרתית. ההצהרתית – השר הזכיר אותה. חשבנו שלא יכול להיות שאחרי כל-כך הרבה שנים מדינת ישראל אומרת לילדיה, מספיק לכם ללמוד עד כיתה י'. זה מסר לא נכון. זה היה המסר שקיים. שנית, גם מבחינה פרקטית. מי שעקב אחרי הנתונים ראה שבסוף כיתה י' הגרף של הנשירה מבתי הספר עלה בצורה ניכרת. לא לפלא הדבר. רצינו להילחם בנשירה בסוף כיתה י' ולהעביר מסר ברור מאוד שלאוכלוסיית ישראל ולתלמידי ישראל לא מספיק ללמוד רק 10 שנים. 
לא היה פשוט לעקוב אחרי יישום החוק. אדוני היושב-ראש, באותם ימים ועדת החינוך הייתה צריכה לאשר כל שנה. יושבת פה היועצת המשפטית של ועדת החינוך שזכתה להרבה מאוד קומפלימנטים כשהעניין נדון במליאה, ובצדק; והיא עדתי כמה קשה היה להוציא כל שנה את הרשימות במועד ממשרד החינוך. היו גם כל מיני טעויות – נקרא להם – שחזרו שנה אחרי שנה שכבר מכרנו אותם בשנה הקודמת. אבל סוף טוב – הכול טוב. בשעה טובה ומוצלחת הגענו לקו הגמר, והשנה הזאת תהיה השנה האחרונה שבה קבוצת היישובים האחרונה שכוללת את כל היישובים שלא נכללו עד כה תיכנס גם היא לתמונה. אני מקווה ומאמין שאנשי משרד החינוך ייתנו תוכן לחוק הזה. אדוני שר החינוך, טוב לחשוב מחדש על הנושא של המסלול המקצועי ובלבד שהוא לא ייכנס מהר מאוד שיישובים מסוימים זה רק מסלול מקצועי, ויישובים אחרים זה רק מסלול עיוני. 
<שר החינוך שי פירון:>
יש לי תחושה שכשתשמע את התכנית תכתוב עוד מכתב. 
<יצחק קדמן:>
אתה יודע שאין לי בעיה לכתוב מכתבי ברכה כשמגיע. למרות זאת, כפי שאמרת, לא הכול מכתבי ברכה, ועל זה נדון מחר כשיהיה מכתב שהוא פחות ברכה בנושא שכולנו יודעים. 

אני רוצה להודות לכל אלה שהיו שותפים. הרב מלכיאור עשה עבודה בלתי רגילה גם כיושב-ראש ועדת חינוך, גם כחבר הכנסת המציע כדי לשכנע באין-סוף מסירות שהחוק הזה הוא טוב לעם ישראל, הוא טוב למדינת ישראל. אין לי אלא לברך על המוגמר ולקוות שגם בחוקים אחרים שלוקחים הרבה מאוד זמן אנחנו נתגבר על כל הקשיים לטובתם של ילדי מדינת ישראל והחברה הישראלית כולה. תודה רבה. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
תודה רבה. אני אבקש מהיועצת המשפטית של הוועדה מרב ישראלי, לקרוא. אנחנו, חברי הכנסת, נאשר. 

<מירב ישראלי:>
(הקראת הצו):
בתוקף סמכותי לפי סעיף 8 לחוק לימוד חובה (תיקון מס' 29), התשס"ז-2007, בהתייעצות עם שר הכלכלה, בהסכמת שר האוצר, באישור ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת ובהתייעצות עם ועד החינוך לפי סעיף 14 לחוק לימוד חובה, התש"ט-1949, אני מצווה לאמור: 
החלת לימוד חובה על כיתות י"א ו-י"ב

1. הוראות חוק לימוד חובה והוראות סעיף 20 לחוק חינוך ממלכתי כנוסחן בתיקון מס' 29 יחולו גם על תלמידים בכיתות י"א ו-י"ב המתגוררים בכל הרשויות המקומיות אשר לא פורטו בצווים מתש"ע-2009, תשע"א, תשע"ב ותשע"ד.

אלה כל הצווים הקודמים של ההחלה ההדרגתית. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
חברי חברי הכנסת, אנחנו מצביעים בעד? 

הצבעה

בעד הצו – פה-אחד
נגד – אין
נמנעים – אין 

הצו אושר. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
הצו בסמכותו של שר החינוך אושר פה-אחד. תודה רבה. 

חבר הכנסת יעקב אשר, בבקשה. 

<יעקב אשר:>
בוקר טוב. אלה ימים שכולנו בתפילה לבשורות טובות יותר. אני מצטרף לברכות בנושא הזה כי כמו שאמר השר קודם שאחד התפקידים הוא שאותם נערים שמסיימים את שנות הלימוד ייצאו מצוידים היטב לחיים. יש הרבה סוגי הצטיידויות. יש הצטיידות לימודית כזאת או אחרת עם אתגרים כאלה ואחרים; אבל עצם העניין שהיום נקבע שעד גיל 18 ילד או נער צריך להיות במסגרת, עצם המסגרת החינוכית, עצם הפלטפורמה של חובה להיות בתוך מסגרת היא דבר חשוב מאוד וטוב היה לעגן אותו בחובה בחוק ובתקנות בצורה הזאת; כי ההישארות במסגרת לימודים שהיא מחייבת ומאתגרת עם מבחנים ותעודות כאלה ואחרות היא בהחלט חיובית. אחד הדברים שקורים הרבה מאוד שנים, ודווקא יש התמודדות עם זה בשנים האחרונות, אבל צריך להגביר את ההתמודדות עם זה, אדוני, זה הנושא של הנשירה – נשירה סמויה ונשירה גלויה יותר. בוודאי, הפתח שנסגר עכשיו בעניין הזה יכול לסייע מאוד יחד עם דברים נוספים.
זה לא הדיון עכשיו, אבל בהחלט היה צריך לעשות תכנית שנותנת בבחינת "חנוך הנער על-פי דרכו", לתת מגוון של דברים להיות גמישים במגוון התוצאות, התעודות או האתגרים שאנחנו רוצים להעמיד בפני הילדים כי לא כולם מקשה אחת – לא מי שלומד באותה כיתה הוא עם אותן יכולות, באותה מסוגלות ובאותו רצון; וגם לא אותה סביבת מגורים או הבית שהוא מגיע ממנו. לכן הדבר הזה חיוני מאוד, הוא נכון מאוד. אני שמח שכולנו יכולים לאשר אותו פה-אחד. אני גם שמח על ההבהרה של השר והמנכ"לית לגבי המטרות האמיתיות של החוק ולא על דברים טכניים שעלולים היו להיווצר על סוגים מסוימים של למידה שנמצאת במסגרת כזאת או אחרת. זה חשוב מאוד. ננסה לאתגר קצת את השר והמנכ"לית בנושא הנשירה – צריך תכנית רצינית בעניין הזה, גדולה יותר, רחבה יותר כדי לתת אפשרויות. אנחנו יודעים דבר אחד: ילד שמתחיל להתרגל לא להיות במסגרת בסופו של יום הוא פורץ הרבה מאוד מסגרות אחרות גם כשהוא אדם מבוגר באזרחות. תודה רבה. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
תודה. רויטל, בבקשה. 

<רויטל לן כהן:>
בוקר טוב. ראשית אני רוצה לנצל את ההזדמנות שאנחנו נמצאים באולם הזה ולהביע את התנצלותי על ההתפרצות בישיבה הקודמת שנובעת מתסכול גדול מאוד על כך שהעניינים שלנו נידונים תחת כותרת של חינוך מיוחד, ובדיונים כלליים הם נעדרים. אני רוצה להתייחס גם בדיון הכללי הזה לכך שבין תלמידי כיתות י"א-י"ב יש גם ילדים משולבים. מאחר שמסגרות החינוך הן מסגרות של בעלויות פרטיות יש להם האפשרות לומר לא. אני מקווה שיחד עם האחריות שמשרד החינוך לוקח בהחלת החוק הוא ימצא גם את הדרך לחייב בתי ספר לשלב ילדים עם צרכים מיוחדים במסגרות שלהם. דבר נוסף הוא היכולת של אותן בעלויות פרטיות לומר "לא" להקמתן של כיתות חינוך מיוחד – מה שמותיר ילדים עם תקציב 07 שלחלקם הוא אכן מסייע, אבל לחלקים אחרים הוא לא נותן מענה נכון כשהם זקוקים למסגרות יותר קטנות ומכילות בחינוך הרגיל. אני באמת מקווה שיינתנו מענים גם לילדים האלה אף על פי שמדובר בבעלויות פרטיות. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
תודה. התנצלותך בהחלט מתקבלת. 


חבר הכנסת אוחיון, בבקשה. 

<שמעון אוחיון:>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, הרב מלכיאור, ד"ר קדמן, חברי הכנסת. זאת שעה טובה, שעה חגיגית, והיא נותנת לי הרבה תקוות לגבי מקומה, מעמדה ויכולותיה של ועדת החינוך. למרות האווירה ומסרים שמדי פעם אנחנו שומעים שאין מקום לחקיקה בענייני חינוך, הנה התשובה שכן יש מקום וועדת החינוך ראויה לברכה על מה שהגענו אליו. אם אתגר אחד כבר הסתיים אז את האתגר הבא אני מציב לך, אדוני היושב-ראש – חינוך חינם. ביקרתי במלטה הקטנה – לא באנגליה – שלחלק זה ייראה כמדינה לא מאוד מתקדמת, אבל שם יש חוק חינוך חינם מגיל אפס עד האוניברסיטה ועד בכלל. אז ד"ר קדמן, בוא נתחיל לחבר. 
<יצחק קדמן:>
זה מחר. 

<שמעון אוחיון:>
נתחיל כבר. לא חייבים את שני הקצוות מיד. אם רוצים אפשר להתחיל מאפס או אפשר גם להתחיל בכיוון של האוניברסיטה. אבל האתגר הבא של ועדת החינוך הוא לקדם את חוק חינוך חינם עד לאוניברסיטה, בעזרת-השם. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
תודה רבה. אנחנו מסיימים את הדיון בנושא הספציפי המיוחד הזה, ומודים שוב לחבר הכנסת לשעבר הרב מלכיאור, ליצחק קדמן ולכל מי שלקח חלק בעובד שלנו ניתנה הזדמנות "לגזור את הסרט" אחרי שאתם הנחתם את אבן הפינה. אבל זה דבר שהוא שגרתי, נורמטיבי ומקובל שאלה שחוצבים ומוציאים דברים מהכוח אל הפועל גם מקבלים על זה אחר כך מחמאות. אנחנו כולנו שמחים על כך. 

אין ספק שהחינוך לילדים עם צרכים מיוחדים הוא חלק בלתי נפרד ממערכת החינוך, וכבר ביום רביעי הקרוב אנחנו דנים שוב בדוח ועדת דורנר ובהצעת חוק חדשה שעוסקת בנושא השילוב על כל משמעויותיו. תודה רבה. 
<הישיבה ננעלה בשעה 09:45.>