PAGE  
2
הוועדה לפניות הציבור
29/06/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס'  72>
מישיבת הוועדה לפניות הציבור
יום ראשון, א' בתמוז התשע"ד (29 ביוני 2014), שעה 10:00
<סדר היום:>
<סיור וישיבת ועדה בבאר יעקב בנוגע לפניות ציבור של תושבי המקום>
נכחו:

<חברי הוועדה:> 
עדי קול – היו"ר

שמעון סולומון
<מוזמנים:> 
	אמין ברנסי
	–
	מחוז מרכז, המשרד להגנת הסביבה

	אמנון ענבר
	–
	וטרינר במערך בריאות עופות, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

	עידית סודרי
	–
	משרד הפנים

	קארין לוי
	–
	משרד הפנים

	אורי בר חיים
	–
	מנהל אגף בכיר נכסים וחברות, משרד הבינוי והשיכון

	רפ"ק אבי טויטו
	–
	קצין אג"ם רמלה, המשרד לבטחון פנים

	ריקי קופמן
	–
	נציבת תלונות הציבור, חברת עמידר

	יגאל קופל
	–
	מנהל ענף עמידר באזור, חברת עמידר

	הגר קאופמן-סרן
	–
	מנהלת מחלקת קשרי ממשל, חברת עמידר

	אורי שמעוני
	–
	מנהל מחלקת רישוי עסקים, מועצה מקומית באר יעקב

	חיים סקה
	–
	מנהל מחלקת הרווחה, מועצה מקומית באר יעקב

	אבי בן אבו
	–
	מנהל הרכש, מועצה מקומית באר יעקב

	מוטי פרנקו
	–
	יו"ר האופוזיציה, מועצה מקומית באר יעקב

	יוסי מעודה
	–
	פיקוח עירוני באר יעקב

	רמיט לרמן
	–
	רופאה וטרינרית, באר יעקב

	צורי בוארון
	–
	נציגי תושבים, באר יעקב

	קונסטנטין גרינשפון
	–
	נציגי תושבים, באר יעקב


<מנהלת הוועדה:>
שלומית אבינח
<רישום פרלמנטרי:>
ס.ל., חבר המתרגמים
<סיור וישיבת ועדה בבאר יעקב בנוגע לפניות ציבור של תושבי המקום>
<היו"ר עדי קול:>
בוקר טוב. אני מאוד שמחה לפתוח את הישיבה של הוועדה המיוחדת לפניות הציבור והיום היא מיוחדת במיוחד, כי אנחנו נפגשים בבאר יעקב. אני אתן כמה דקות רקע, אנחנו נעשה סיור ונחזור לפה לדיון עצמו. אני אספר, למי שלא מכיר, קצת על הוועדה לפניות הציבור. הוועדה לפניות הציבור היא ועדה קטנה ונשכנית בכנסת. יש לה את אותן זכויות של ועדות אחרות, כמו ועדת עבודה ורווחה, ועדת חוקה, היא לא ועדה מחוקקת, אבל היא יכולה לזמן, כמו שאתם רואים, לפה היא זימנה פורום מאוד מאוד מכובד של אנשים. ההבדל בינה לבין ועדות אחרות, שהיא מתכנסת בעקבות פנייה של ציבור, אדם, קבוצה, קבוצת אזרחים, ארגונים והפעם אנחנו מתכנסים בעקבות ביקור שאנחנו ערכנו כאן. 

במסגרת הוועדה אני יזמתי פרויקט שנקרא 'המשכן מגיע לכאן', פעמיים בחודש בימי חמישי אני מסתובבת ברחבי הארץ, אנחנו מקימים דוכן, גזיבו כזה, ויושבים לקבל פניות ציבור של תושבים. ביום חמישי האחרון היינו בשדרות ולפני זה במגדל העמק ובדלית אל כרמל וגם ביקרנו בבאר יעקב. הקמנו את הדוכן שלנו בבאר יעקב והגיעו קבוצה של תושבים כועסים, קונסטנט, אתה היית הראשון, שכעסו עליי מאוד וביקשו שאני אבוא לעשות סיור בשכונות מסוימות ולקחו אותי מהגזיבו לשכונות ועשינו סיור וראיתי שם דברים שלא ראיתי אף פעם, אני חייבת להגיד, מלולים שהוקמו באמצע השכונה, עד בריכות שהוקמו באמצע השכונה, מחסני גרוטאות, מים שמועברים ממקום למקום, חשמל חשוף. באמת אחת השכונות הקשות שראיתי, וכשניסיתי להבין מול המועצה המקומית מה עושים עם זה, כל אחד גלגל את האחריות, 'זה לא אנחנו, זה תברואה', 'זה לא תברואה, זה בכלל המשרד לביטחון פנים, המקלטים סגורים'. בקיצור קיבלתי תשובות סותרות מפה ומשם והחלטתי שהדרך היחידה להתמודד עם הבעיה הזאת היא פשוט לזמן את הדיון המיוחד כאן, להביא את הגורמים לפה ולראות מי אחראי לטפל בשכונה שבאמת נמצאת במצב כל כך גרוע. 

אני חושבת שאין טוב ממראה עיניים ולכן החלטנו לבוא לכאן. יש פה תושבים שהגיעו, חלקם פגשתי במפגש ההוא, אני מניחה שהם ישמחו להציג את הצד שלהם, אבל אני חושבת שלפני הכול חשוב שנתחיל ונסייר. אז נעשה סיבוב. אני לא כל כך מכירה את השכונה, נעשה סיור קצר ונמשיך. נמצא איתי חבר הכנסת שמעון סולומון שהיה לו חשוב להגיע גם כן והוא ישמח להגיד כמה מילים. 

<שמעון סולומון:>
כן, בלי להאריך, למה אני פה. זו פעם ראשונה שאני מצטרף. אל"ף, אני מאוד מעריך את היוזמה ואת החשיבה מחוץ לקופסה של עדי, זה מעורר הרבה הערכה, כי לא היה דבר כזה, שיוצאים לשטח ומדברים ולא מזמנים ויושבים במגדל השן בירושלים. זו יוזמה שהיא כל כולה מחוץ לקופסה, לכן זה ראוי להערכה כשלעצמו. היום הגעתי לכאן מפני שכולנו מסיירים בכל מיני מקומות, בדרך כלל כל אחד לבד, היום הגעתי לכאן בגלל חברנו הטוב, באמת, אני גיליתי פה די הרבה בשכונות, יש פה משהו שמצריך חשיבה והעלאת המודעות, החשמל שדיברת עליו מקודם, זה אפילו מסוכן מאוד. 

<קריאה:>
אתה ראית את זה. 

<שמעון סולומון:>
ראיתי במו עיניי. והלכלוך, בכלל פה יש דברים, הקטבים שיש פה, זה משקף כמעט את האבסורד שבאבסורד. אני חושב שנראה את זה גם אחרי כן. אני פה בגלל שאכפת לי כי גם אני רוצה באמת לפעול בעניין. תודה. 

<היו"ר עדי קול:>
אז אנחנו נעשה סיור קצר, נחזור לכאן. אנחנו מתנצלים על החום, זה לא באחריותנו. 

(סיור בבאר יעקב)

<חיים סקה:>
באר יעקב נוסדה ב-1907. בשנות ה-50 הייתה פה מעברה גדולה מאוד שנקראה מעברת חוטר. הציונים הכלליים בזמנו שלטו בבאר יעקב והמטרה שלהם הייתה להעביר את כל המעברה הזו למקומות אחרים. אז היום אתה מבקר ברמת יוסף בחולון, יוצאי חלצי באר יעקב, ברמת עמידר יוצאי חלצי באר יעקב. אבל היה גם כוח פוליטי כאן והם דרשו להתחיל לבנות, אז התחילו לבנות את שיכון אג"ש פה וב-68' הייתה לנו עלייה מהודו והיא האיצה את הבנייה של שכונת רמב"ן והכניסו לפה גם זוגות צעירים. העלייה של בני ישראל בזמנו. עדיין בית הכנסת שלהם כאן, קהילה די גדולה. 
<מוטי פרנקו:>
עדי, זה מלפני חודשיים שלושה, היה פה גן נטוש ברמות של סכנה. 

<חיים סקה:>
 יש פה גם בעיה, יש פה את הרכישות של הדיור. יש גם את עמידר. לצערי בשנתיים האחרונות אין עם מי לדבר בעמידר. אם אני מדבר עם מנהל עמידר, אני מתחנן לפניו, 'תן לי את הטלפון שלך, מפנים לי פה בן אדם', ראית שמפנים אותו, הוא אומר לי 'אני אצור איתך קשר'. 

<מוטי פרנקו:>
אתה מדבר על הדירה שנשרפה שם? 

<חיים סקה:>
גם על הדירה שנשרפה. אני אומר לך, אני מכיר ימים יפים בעמידר, אני עובד במחלקת הרווחה כבר מ-75', בשנים האחרונות אין עם מי לדבר. פעם היו מנהלנים שהיו באים אליי ללשכה, אין דבר כזה. אתה מבין? נאלצתי לפנות, ביקשתי מחבר מועצה לפנות למר אוריאל, לשר הבינוי, בקשר לדיירי עמידר ביישובנו. אני לא יודע, בגלל השינוי שעובר עכשיו במשרד השיכון עם עמידר, אנשים קיבלו פינויים, אתה רוצה לעזור להם, יש לי אפשרות לעזור. אני אומר לו, 'תשמע, אני הולך לתת לבן אדם 3,000 שקל עכשיו מקופת ידידות, תעצור את הפינוי', הוא אומר לי 'המשאית בדרך'. 

<קריאה:>
זה מישהו קבוע שאתה מדבר איתו? 
<מוטי פרנקו:>
חיים, תראה להם דירת עמידר. דירה ראשונה שיראו זו דירת עמידר. 

<היו"ר עדי קול:>
לא, גם תסתכלו על הזבל, על הלכלוך פה מסביב ומיד בריכה.

<מוטי פרנקו:>
זו דירת עמידר. 

<היו"ר עדי קול:>
מישהו הקים בריכה כאן, על דעת עצמו.

<מוטי פרנקו:>
כן, זו המציאות. בואו. 

<היו"ר עדי קול:>
אני כבר ביקרתי כאן. 

<מוטי פרנקו:>
גרים בשכונה הזו מאות משפחות ושלושת פחי הצפרדע למאות משפחות. אתם צריכים להבין שהיום בצהריים האשפה תגלוש. היא תגלוש, כי זה לא יכול להכיל את כמות האשפה שאדם - - -

<קריאה:>
כמה בימים בשבוע יש פינוי אשפה? 

<מוטי פרנקו:>
שאלה מצוינת. בדרך כלל אמור להיות שלוש פעמים, אבל פה גם שלוש פעמים זה לא מספיק, כי יש רק שלושה פחים. היה דיבור על הטמנה ואז לא עושים כלום בגלל שאומרים, לא רק התקציב, זה עתידית פינוי-בינוי, אז למה לעשות עכשיו. תסתכל, בבקשה. 

<קריאה:>
איפה נציג עמידר?  

<היו"ר עדי קול:>
אני לא יודעת איפה נציגי עמידר, אבל באיזה מקום אפשר לבנות בריכה עצמאית, חיים? באיזה מקום מותר לבנות בריכה? זה חוקי? 

<יגאל קופל:>
ודאי שלא חוקי. 

<היו"ר עדי קול:>
למה זה פה? 

<יגאל קופל:>
למה זה פה? זו שאלה מצוינת. השטח הוא שטח ציבורי, של הרכוש המשותף. 

<היו"ר עדי קול:>
חכו, אני שואלת את השאלות, כי אנחנו נעשה את הדיון בוועדה. 

<יגאל קופל:>
מצוין, מעולה, בסדר גמור. 

<מוטי פרנקו:>
אין בניין של עמידר, יש דירות עמידר. זה לא בניין. 

<מוטי פרנקו:>
דרך אגב, מה שמפריע בקטעים האלה, אני בא בכלל בעיניים של התושב, ילד יוצא מהשכונה הזו בבוקר זה מה שהוא רואה פה. הוא יכול לראות פה זוהמה ברמה שנמצאת בעוד מקומות בארץ, אבל לא ראוי שילדים בבוקר לפני בית הספר יראו את זה. 

<קריאה:>
יש פה גם וטרינר.

<שלומית אבינח:>
הווטרינר מסתכל. 

<קריאה:>
זה הווטרינר? מצוין. הם יראו גם את הביוב בצד השני. חשוב שיהיה וטרינר, תגיד את זה לווטרינר. אנחנו נראה לו בצד שני את החיבור לביוב. 
<שלומית אבינח:>
 חכי, עדי, הוא מתקשר עכשיו. 
<קריאה:>
אבל אני מציע לא להתעכב שם במקום, זה לא בריא. 

<שלומית אבינח:>
אבל נציג עמידר מתקשר, צריך לבדוק. אנחנו לא באנו ל - - -

<קריאה:>
אני אומר בשבילכם, הבחור שם הוא בעייתי. אני חושב עליכם. 

<שלומית אבינח:>
מה זה משנה? הוא בא לפתור בעיות. זה שלו. זה שמור לרכב נכה. 

<קריאה:>
אבל נמצא עוד רכב מאחוריו. 

<שלומית אבינח:>
השאלה אם הוא באמת נכה.

<מוטי פרנקו:>
את רוצה שאני אענה לך? 

<שלומית אבינח:>
אני יודעת שלא, כי זה לא שלט - - - 

<מוטי פרנקו:>
ברור, כל העיר מוצפת בכאלה.

<שלומית אבינח:>
עדי, אני לא יודעת, אבל זה לא שלט מקורי של נכה. 

<מוטי פרנקו:>
לא, יכול להיות שהוא נכה, אבל לא עשו לו עמוד אז הוא עשה עמוד לבד. אני לא רוצה להכליל סתם. 

(המשך הסיור)
<קריאה:>
זה בן אדם אחד שעושה את זה כאן וכל שאר הדיירים מתלוננים. צריכים לבדוק את הדבר הזה. זה מחלות. תסתכלו איך זה נראה. 

<קריאה:>
מהר מאוד - - - יש פה עניין של שפכים. זה - - - 

<היו"ר עדי קול:>
אז אתה מריח את הריח? 

<קריאה:>
אבל מעורבים בזה אנשים, רגשות, עניינים. 

<קריאה:>
יש פה פיקוח עירוני. צריך לאכוף, לא אוכפים. 

<קריאה:>
חבל שלא הזמינו את הווטרינר של ה - - -

<קריאה:>
איפה נציגי עמידר? 

<היו"ר עדי קול:>
מוטי, יש רופאה וטרינרית של העירייה? 

<מוטי פרנקו:>
יש. 

<היו"ר עדי קול:>
אפשר להרים אליה טלפון? 

<מוטי פרנקו:>
ד"ר רמיט. היא תבוא. 

<קריאה:>
יש פה סיור - - -

<שלומית אבינח:>
חבר'ה, זה ועדה עם פרוטוקול. 

<קריאה:>
מה עושים נגד הרכבים האלה שעומדים כאן כל הזמן? 

<מוטי פרנקו:>
אנחנו הולכים עכשיו להרצל. 

<קריאה:>
תסגור את זה עם אסכורית בגובה שני מטרים, אף אחד לא יכול להיכנס. 

<קריאה:>
צריך להרוס את המבנה הזה. 

<קריאה:>
הוא קנה את זה. אדם פרטי, זה שטח שהוא קנה אותו. 

<קריאה:>
בסדר, אבל צריך להגיד לו, 'או שאתה - - - 
<קריאה:>
לא, אני אומר, תסגור את זה, אסכורית, סגור, אי אפשר להיכנס. 

<קריאה:>
אבל הבניינים האלה שהם ככה זה מפגע רציני. 

<קריאה:>
לקחתי משירות התעסוקה בזמנו את המבנה של הצופים הקודם. באתי למהנדס, אמרתי לו 'תשמע, בוא נכתוב להם שהמבנה - - - 

<קריאה:>
דרך אגב אלה אנשים שאין להם פה, הם שקופים. אני אומר לך את זה לצערי, הם אצל חיים סקה לקבל שובר של 200 שקל לקנות משהו. אין להם פה. 

<קריאה:>
בעלי הדירות - - - חלק משכונת רמב"ן. 

<שלומית אבינח:>
זה גם דייר עמידר.

<מוטי פרנקו:>
מעולה. אני שמח שיש את הישיבה הזאת, את לא מבינה כמה אני שמח וחבל שזה דווקא פה ולא במקומות אחרים שהם הרבה יותר גרוע.  צריכים לראות מה קורה ולמה זה קורה. למה זה צריך להיות ככה? פנינו לוועדה, הבאנו את הוועדה. אני לא ארפה עד ש - - -

<קריאה:>
תגיד שר הפנים, למה הוועדה? 

<מוטי פרנקו:>
שר הפנים הוא - - - 

<שלומית אבינח:>
יש עוד הרבה? 

<מוטי פרנקו:>
לא, אנחנו הולכים להרצל וחוזרים. 

<קריאה:>
לא מקלטים ולא חדרי ממ"ד, הכול בלגן. 

<קריאה:>
ההבדל בין השכונות האלה זה היותן ותיקות, כמובן שורשיות של 60 או 70 שנה, הקימו אותה ב-75', אבל היא קלטה את רוב יוצאי אתיופיה בבאר יעקב. מפוני המעברה האחרונים וזוגות צעירים. 

<קריאה:>
זה בשלב הראשון, אני מתכוון היום. 

<קריאה:>
אחר כך התפנו, הצעירים מכרו את הדירות שלהם - - - 

<מוטי פרנקו:>
עדי, אפרופו תברואה, תראי את הפחים. 

<קריאה:>
הם לא מכניסים את הפחים, הם זורקים אותם. הם לא מחזירים אותם, הם זורקים אותם. 
<מוטי פרנקו:>
מה שאתם רואים עכשיו, המועצה עשתה פה באמת מעשה שניקו פה קצת. זה נראה יותר סביר משהיה פה לפני - - -

<שמעון סולומון:>
הרבה יותר. 

<מוטי פרנקו:>
הבעיות המרכזיות של השכונה הזאת זה אוכלוסייה מחתך סוציו אקונומי נמוך, כי היא מעורבת גם בוותיקים וגם בעולים יוצאי אתיופיה ולדוגמה ברוב הבתים פה בכניסות אין חשמל, לא בקיץ, אבל בחורף, בשעה מוקדמת הרחוב פה בעלטה. יש פה המון ילדים ובני נוער ופארק שיכול להיות מקסים, הוא נטוש. 

<קריאה:>
איפה אין חשמל? ברחוב או בבניין? 

<מוטי פרנקו:>
אין כמעט בכלל, גם ברחוב אין. עמודי התאורה, רובם שבורים, אתם תיכנסו בפנים, יש פה תמונות, הראיתי קודם לחברת הכנסת, חשמל חשוף, שהוא ברמה של מסוכן - - -

<שלומית אבינח:>
לא הזמנו את חברת חשמל כי לא אמרתם. 

<רמיט לרמן:>
חשמל חשוף, למה? לא כי המועצה חשפה את זה, אלא כי התושבים שברו את זה. 

<מוטי פרנקו:>
אבל הוא חשוף. 

<רמיט לרמן:>
סליחה, זה גן שהשקיעו בו - - -

<מוטי פרנקו:>
רמיט, אני מתנצל, אני לא מדברר את המועצה, אני צריך לדאוג לתושבים. 

<היו"ר עדי קול:>
הוא חשוף, זה אומר ש - - - אם נחשף מתקנים, נחשף מתקנים, זה התפקיד של המועצה. אז זה לא הגנה, מה שאת  - - -

<מוטי פרנקו:>
אפשר גם לתת דוח למי שחושף את זה, אפשר לתת גם דוח למי ששבר, אבל זה חשוף ואותו ילד שלא חשף את זה מתחשמל מזה. 

<היו"ר עדי קול:>
אבל, מוטי, אנחנו לא רוצים לעשות פה מאבק פוליטי. בואו ניכנס פנימה, נשב, נעשה דיון. נראה איך מתקדמים. 

(ישיבה במתנ"ס)

<היו"ר עדי קול:>
אני רוצה להתחיל. אני רוצה להסביר את הכללים של הדיון פה. יש לנו אנשים שהצטרפו אלינו, אני חברת הכנסת עדי קול ואני יושבת ראש הוועדה לפניות ציבור בכנסת. התכנסנו כאן לפני הדיון כדי להסביר מה המטרה שלו, עשינו סיור קצר ואנחנו ממשיכים. חבר הכנסת שמעון סולומון נמצא איתי ואני שמחה מאוד. הכללים הם כאלה, אף אחד לא מדבר בלי רשות דיבור. מי שמדבר בלי רשות דיבור יוצא החוצה. אני מנהלת את הדיון ואני מבקשת, אני אקבע את סדר הדיון ואת סדר הדוברים ואנחנו נמשיך מפה. 

אני רוצה לסכם בנקודות את הדברים שראינו בדרך. קודם כל תודה לכל מי שהצטרף לסיור. יום חם מאוד, שאלו אותי למה לא עשינו את זה בחורף, צודקים, אבל אני תוהה איך הריח של הלולים והאשפה והתברואה כולה ביחד הייתה מריחה לנו בחורף. אולי פחות גרוע ממה שזה מריח עכשיו ואנחנו רק ביולי, אני מניחה שבאוגוסט הריח עוד יותר גרוע. 

העלינו מספר נושאים במהלך הדרך, על פינוי אשפה, על פחי האשפה הצפרדעים הפתוחים, הלולים שנתקלנו בהם, הבריכה שהוקמה, יש פארק גרוטאות שהוקם באמצע שני בניינים, חשמל חשוף שראינו בחלק מהמקומות בשכונת הרצל, תאורת רחוב חסרה, ניקיון של הרחובות, נאמר לנו שהרחובות נקיים בחלקם, אני חושבת ששכונת הרצל הייתה נקייה יותר, השכונה הראשונה בעיניי לא הייתה נקייה בשום צורה. רכב שרוף שנמצא ונראה כמו מפגע תברואתי. 
אני רוצה להגיד כמה דברים. כינסתי את הוועדה הזאת כדי להבין מי אחראי. בכל מקום אמרו לי זה לא - - - כחברת כנסת התפקיד שלי זה לפקח על רשויות הממשלה. זה אחד התפקידים, אנחנו מחוקקים ואנחנו מפקחים, אני עובדת מול רשויות הממשלה ושואלת מי אחראי ואני רוצה שאנחנו נעשה סבב של הנציגים שיגידו לי, אחת, מה הם ראו, שתיים, מה באחריותם ושלוש, מה הם עושים כדי שהשכונות האלה ייראו כמו ששכונות אמורות להיראות, כמו ששכונות מגורים של אנשים שמשלמים ארנונה אמורות להיראות. 

כיוון שהדבר שהכי הטריד אותי כשביקרתי פה בביקור הקודם זה הלול, או פארק העופות שנמצא שם, אני אשמח להתחיל עם נציג משרד החקלאות. רק אם אתם יכולים להציג שם ותפקיד לצורך הפרוטוקול. 

<אמנון ענבר:>
אני ד"ר אמנון ענבר מהשירותים הווטרינריים במשרד החקלאות. אני רוצה קצת לעשות סדר בדברים שבאחריותנו ועל מה אנחנו יכולים לשלוט ומה לא. בעיקרון משרד החקלאות, השירותים הווטרינריים, מערך העופות בשירותים הווטרינריים אחראי על עופות מסחריים. עופות מסחריים זה אומר לולים, לולים מסחריים, שזה אלפי עופות שמיועדים למאכל, מיועדים לייצור ביצים ומוצרי עוף למיניהם. זה תחום אחריות שלנו. 

לצורך הפיקוח בשטח הזה אנחנו נעזרים בפיצוח, שזו המשטרה החקלאית, שהם עוזרים לנו לאכוף את החוקים במקומות האלה. האחריות על בעלי חיים בתחומי רשות כגון פינות חי, מיני ספארי, חנויות של בעלי חיים, מקלטים לבעלי חיים, כל הדברים האלה בתוך הרשויות הם בסמכות הרשות המקומית. בכל רשות מקומית אמור להיות וטרינר שהוא עובד הרשות, אבל הוא מקצועית כפוף למנהל השירותים הווטרינריים. 
אנחנו מתערבים, במידה שאנחנו מקבלים מידע שיש ברשות מחלה השירותים הווטרינריים נכנסים עם הפיקוח שלהם, עם הרופאים שלהם, עם הפיצוח, ועושים את הפעולות הנדרשות כדי לחסל את המפגע. אנחנו לא עושים פעולות אקטיביות ברצף בתוך רשויות מקומיות, כי זה לא תחום האחריות שלנו. ברגע שיש הודעה או יש בידוד של מחלה, או יש איזה שהוא דיווח, אז אנחנו נכנסים. רק השאלה באזור הזה  - - -

<היו"ר עדי קול:>
מה עם מניעה של מחלות? אם אתם רואים שזה יכול ליצור מחלות? 

<אמנון ענבר:>
בתור מניעה של מחלות אנחנו מפיצים באופן קבוע תכניות חיסון שאנחנו ממליצים לבעלי חיים בכלל, אבל בעיקר לעופות, כי זה התחום שלנו. כל הרופאים הרשותיים, יש בידיהם את המידע הזה, איזה חיסונים צריכים לתת לעופות - - -

<היו"ר עדי קול:>
אני אשאל אותך שאלה ספציפית, מה אתה יכול לעשות עם המפגע שראינו? 

<אמנון ענבר:>
אני עוד לא עיבדתי את זה בראש בדיוק, יש כמה אפשרויות. קודם כל אם העופות לא חולים אז יש לנו בעיה מבחינה וטרינרית. אם העופות לא חולים אז אתה צריך למצוא דרכים אחרות כדי לחסל את המפגע. אם הם חולים אז - - -

<שמעון סולומון:>
אבל, סליחה, אתה מבין מה - - - אני לא מבין גדול, אני קצת התעסקתי בלולים, זה הכול, אבל בקלי קלות  - - -
<אמנון ענבר:>
אני יודע. אני מסביר. אנחנו לא יכולים לעבוד בלי - - - הכול אצלנו עובד על צווים ועל הרשאות ועל חוקים. יש חוק, תקנות מחלות בעלי חיים, יש פקודת מחלות בעלי חיים, יש - - -

<היו"ר עדי קול:>
לכן אני שואלת אם יש צו או חוק שאתה יכול להשתמש בו לצורך ה - - -

<אמנון ענבר:>
אז רגע, אני מסביר מה האפשרויות שעומדות בפנינו. יש את החוקים שעוסקים במחלות. אם העופות חולים והמחלה היא מסוכנת, אז אין בעיה בכלל, אנחנו נכנסים, משמידים ונותנים צו לניקוי וחיטוי של כל האזור. אם העופות לא חולים אנחנו יכולים להפעיל את חוק צער בעלי חיים, למשל, שהוא בכלל בכיוון אחר ויכול להיות שמשרד הבריאות יכול לתת אימפקט הרבה יותר חזק, מפני שאם זה בלול כזה שנגיד מייצר ביצים ואנשים אוכלים את הביצים האלה, אז יש סיכון לאנשים. אבל זה הצד של משרד הבריאות. בכל מקרה תמיד זה פעולה משולבת והיא לא פשוטה מכיוון שבדרך כלל מערבים עורכי דין ויש צווים על תנאי ודברים כאלה - - -

<רמיט לרמן:>
זה נמצא כבר במחלקה המשפטית - - -

<היו"ר עדי קול:>
סליחה, את לא היית פה בהתחלה ואני אמרתי שמדברים רק ברשות דיבור. אני מיד אתן לך רשות דיבור, אבל בדיון הזה רק כשאני נותנת רשות דיבור מדברים. מיד אנחנו ניתן לך את רשות הדיבור. 

<שמעון סולומון:>
למי אתם כפופים? למי אתה כפוף באופן רשמי? 
<אמנון ענבר:>
משרד החקלאות. 

<שמעון סולומון:>
לא לעירייה. 

<אמנון ענבר:>
לא לעירייה.

<היו"ר עדי קול:>
אז השאלה היא, שוב, אנחנו נדרוש מ - - - על איך אתה יכול  עם הכלים שיש לך להתמודד עם הדבר הזה - - - 
<אמנון ענבר:>
בהחלט. אני כבר דיברתי עם הרופאה הרשותית ואנחנו נמצא דרך לסדר את זה, לתקן את זה. אני אעזור לה בכל דרך שאני יכול, אבל הפעילות צריכה לבוא מהרשות. 

<היו"ר עדי קול:>
אנחנו פונים אלייך. מה הרשות עושה כדי לתקן את זה? אני הייתי פה לפני כחודש, שום שינוי בין מה שהיה לפני חודש ומה שיש עכשיו ואני יודעת שזה כבר הרבה זמן ככה.

<רמיט לרמן:>
כשאנחנו רואים מפגע כזה של בן אדם פרטי לבדוק במקום פרטי, אני לא יכולה לבוא לשם, לקחת את העופות וללכת. זה חייב לבוא דרך ייעוץ משפטי. 

<שמעון סולומון:>
זה מקום פרטי? 

<היו"ר עדי קול:>
אבל שטח ציבורי. 

<שמעון סולומון:>
אז זה ממש לא מקום פרטי. 

<רמיט לרמן:>
זה איש פרטי בשטח ציבורי. לפעמים זה לובי של בניין ולפעמים זה בחצר. 

<היו"ר עדי קול:>
אנחנו לא מדברים עכשיו על מקום תיאורטי. אנחנו מדברים על מקום ספציפי שנמצא בשטח ציבורי, לא בלובי, אלא בין שני בניינים שפשוט הוקם במרכז בשטח ציבורי לחלוטין. 

<רמיט לרמן:>
נכון - - -

<היו"ר עדי קול:>
אני רוצה לשאול אותך שאלה אחת, קודם כל אני אציג את עצמי שוב, אני חברת הכנסת עדי קול וזה חבר הכנסת שמעון סולומון, הוא יכול לדבר בלי רשות דיבור, אלה הכללים בכנסת. זאת ועדת כנסת, כאילו אנחנו בכנסת אבל עכשיו אנחנו כאן.

<רמיט לרמן:>
אבל זה חייב להיות תוקפני כזה? 

<היו"ר עדי קול:>
לא, זה לא חייב להיות, זה מנסה לא להיות, אם תעני לשאלות שלי. 

<רמיט לרמן:>
מאה אחוז, אני מנסה, אבל את לא נותנת. 

<היו"ר עדי קול:>
אנחנו שואלים על מקום ספציפי שראינו עכשיו, מה נעשה לגביו ומה צריך לעשות כדי שלא יהיה - - -
<רמיט לרמן:>
נעשתה ביקורת במקום. אין מחלות במקום, הופנה כל הטיפול למערך המשפטי של המועצה. 

<היו"ר עדי קול:>
מה זה אומר? 

<רמיט לרמן:>
זה אומר שעשיתי דוח, העברתי אותו למחלקה המשפטית של המועצה ושם זה נמצא. 

<היו"ר עדי קול:>
ממתי? 
<רמיט לרמן:>
שלוש פעמים אני עשיתי כבר השנה, אותו דוח באותו מקום. 
<היו"ר עדי קול:>
אני עוברת למשרד להגנת הסביבה ואני אעבור אחר כך למשרד הפנים, אני באמת שואלת, מה אפשר לעשות כשהרשות המקומית לא עושה את עבודתה. 

<אמין ברנסי:>
אין ספק, אני לא קורא לזה לול, בשפה המקצועית זה לא לול, אבל אין ספק שפינת החי, אולי העופות שם מהווים מקור למטרדים סביבתיים ותברואתיים, על אחת כמה וכמה כשמדובר בריחות, מקור לדגירת זבובים, שפכים ורעשים. התרנגולות בשעות הבוקר, אני מניח שהתושבים שם סובלים מרעשים. 

אני כרגולטור, ותפקידי הוא מרכז בכיר אגרואקולוגיה, אני מטפל בעסקים של חקלאים, זה מתחבר לד"ר אמנון ענבר, והנושא הזה או המקום הזה הוא לא עסק חקלאי, אז אין לי סמכות. לפי הסמכויות שהוסמכתי לפיהן - - - שנייה, את מחייבת - - -

<היו"ר עדי קול:>
כן.

<אמין ברנסי:>
ברשותך, רשות הדיבור עדיין שלי. 

<היו"ר עדי קול:>
נכון. 

<אמין ברנסי:>
אז אין בסמכותי לערוך ביקורת בכזה מקום או לתת לו דרישות. ברגע שאני עושה את זה כרגולטור אני נותן לו את הלגיטימיות להתקיים שם ואני אומר לו 'תסדיר את הקירור, תסדיר את הטיפול בזבל, תסדיר את הטיפול בפגעים' וזו לא המטרה פה. צריך להוציא אותו משם משתי סיבות, אחת זה פלישה לשטח ציבורי, וזה גם לא בסמכותי, ומצד שני כל המטרדים שהוא גורם, זה לא גם ברשותי או בסמכותי לדרוש ממנו, מאיש פרטי בשטח אורבני, לפנות כזה דבר. 

הנושא הזה מטופל, גם יטופל פה, ומקרים דומים טופלו במסגרת הרשות המקומית, הווטרינר והתברואן, זה באחריותם להוציא גידול בעלי חיים משטח אורבני לשטח ייעודי, לשטח חקלאי. במשרד להגנת הסביבה לא מתנערים מטיפול או מאחריות, אם היינו מקבלים את התלונות האלו, על ריחות, רעשים, זבובים, במשרד, זה היה יכול להיות מטופל במישור אחר, לא במישור החקלאי, אלא באיכות האוויר או רעשים, יבוא לפה מישהו אחראי על רעש, ימדוד רעש, ואם הוא עובר את הסף של הרעש אז הוא עובר על החוק - - -

<היו"ר עדי קול:>
אתה אומר שזה לא אתה, אבל יש גופים במשרד שכן יכולים ואנחנו נצא מפה בקריאה לבוא ולבדוק את נושא הריחות, הזבובים, הרעש. 

<אמין ברנסי:>
נכון. אנחנו צריכים לקבל תלונה על השפכים של הלול, כי יש שם גלישה של שפכים ש - - -

<היו"ר עדי קול:>
רגע, העובדה שקיימנו כאן דיון ואתה השתתפת  זה לא מספיק בשביל תלונה, כדי שאתה תעביר את זה לגורמים הרלוונטיים? 

<אמין ברנסי:>
תעבירו לי, אני אעביר להם. 

<היו"ר עדי קול:>
לא, אנחנו נעביר פרוטוקול ואנחנו נקיים את זה. 

<אמין ברנסי:>
אז אני מעביר את זה למרכזת איכות האוויר והיא תעביר את הנושא הזה לטיפולם של אנשי המקצוע במחוז. אני לא צד. צר לי, אבל אני לא יכול לטפל בנושא. 

<שלומית אבינח:>
הרכב השרוף, המפגע הזה - - -

<היו"ר עדי קול:>
ושאר המפגעים? 
<אמין ברנסי:>
זה גם כן - - -

<היו"ר עדי קול:>
זה לא הוא, הוא לא הכתובת במשרד.

<אמין ברנסי:>
זה גם. זה מפגע סביבתי, כי זה יכול להיות גם לכלוך וזה גם עבירה על רשות הרבים, שהוא משאיר את הזבל שלו, את הרכב השרוף לצורך העניין, ברשות הרבים. זו עבירה על החוק. 
<היו"ר עדי קול:>
טוב. אז קודם כל אנחנו נעביר פנייה למשרד להגנת הסביבה לגבי המפגעים שדיברנו עליהם, על הריחות, הרעשים, הזבובים, על הרכב השרוף, כדי לבקש מהגורמים הרלוונטיים לבוא ולטפל בנושא הזה. 

<אמין ברנסי:>
אני אעביר את זה למקום. 

<היו"ר עדי קול:>
משרד הפנים. אני אגיד לכם מה הקושי הגדול שלי. אתם מבחינתי הגוף שאני עובדת מולו, אני לא עובדת מול רשויות מקומיות, אני עובדת מולכם, והרשות המקומית פה לא עושה את עבודתה. זה באופן מובהק היא לא עושה את עבודתה. מה הכלים של - - - 

<קארין לוי:>
קודם כל זו פעם ראשונה שאני רואה את הדבר הזה, גם לא קיבלנו מעולם תלונה על זה, אבל כמו שאת רואה ומבינה מכל שאר המשרדים את הקושי לטפל בזה. אני חושבת שזה בדיוק המקום לשמוע את תגובת הרשות המקומית ואני לא רואה איפה, מי, אם זה מהייעוץ המשפטי, אם זה מנציגות המועצה - - -

<היו"ר עדי קול:>
אני רוצה להגיד את זה לפרוטוקול - - -

<יוסי מעודה:>
אנחנו מדברים על הרכב השרוף. הרכב השרוף הזה נשרף לפני חמישה ימים. העניין הוא שדיברתי עם הבן אדם, תראי, אין לנו מקום שאנחנו יכולים לגרור רכב ולשמור אותו כמו בכל עירייה מסודרת. אנחנו יישוב קטן - - -

<היו"ר עדי קול:>
אבל, יוסי - - - 

<יוסי מעודה:>
שנייה, תני לי. פניתי אליו עוד לפני שהרכב נשרף, זה היה יומיים לפני שהוא נשרף הפעם האחרונה שדיברתי איתו ואמרתי לו 'בבקשה, תפנה את הרכב'. ולשמחתי, לצערו, זה נשרף. דיברתי איתו, אמרתי לו 'תשמע, עכשיו הרכב שרוף, אני יכול לקחת אותו עם טרקטור בשנייה' - - - 
<היו"ר עדי קול:>
אז למה אתה לא עושה את זה?  

<יוסי מעודה:>
אל"ף, אין לי לאן לקחת אותו. קודם כל אני אקח אותו משם, ב-48 השעות הקרובות הוא לא יהיה שם, את יכולה לרשום את זה - - - 

<רמיט לרמן:>
מה עם הלולים? 
<קריאה:>
בבאר יעקב.

<יוסי מעודה:>
באר יעקב? וואלה, חשבתי שברמלה. 

<קריאה:>
דווקא ברמלה אין. 

<יוסי מעודה:>
איזה לולים? 

<היו"ר עדי קול:>
אני מבקשת לענות על ה - - -

<יוסי מעודה:>
לא, אני לא הבנתי מה השאלה בכלל. אני לא יודע על איזה לולים. 

<היו"ר עדי קול:>
אנחנו עשינו סיור בשכונת רמב"ן ופגשנו שם, אני לא רוצה שנקרא לזה לול, אלא פינת חי שמישהו ייצר באמצע השכונה בין שני בניינים, בנה לעצמו. יש מגרש גרוטאות שמישהו בנה ואחריו יש לול. 

<יוסי מעודה:>
אני הבנתי פה שזה נמצא אצל היועץ המשפטי של המועצה. 

<היו"ר עדי קול:>
לא, אז קבענו שזו כבר פנייה שלישית ש - - -

<יוסי מעודה:>
אוקיי, אני לא אחראי על היועץ המשפטי של המועצה, עם כל הכבוד. 

<שלומית אבינח:>
למה אי אפשר מישהו מהייעוץ המשפטי לדיון? זה קרוב? 

<רמיט לרמן:>
רגע, לפני שזה מגיע לייעוץ משפטי יש הפקח של המועצה, יש את מנהל התברואה. 

<יוסי מעודה:>
תראי, במה שנוגע לבעלי חיים יש אך ורק וטרינרית שהיא אמורה להיות אחראית על הנושאים האלה. בעלי חיים - - - 

<רמיט לרמן:>
הווטרינרית פה. 

<יוסי מעודה:>
אני יודע. אני טועה? בעלי חיים, מי מטפל בזה? סליחה.
<רמיט לרמן:>
סליחה, יש מחלקה במינהל ויש אגף פיקוח. אגף הפיקוח אמור להגיע למקום ולתת לו דוח, שני דוחות, שלושה, ארבעה, שהוא יקבל את הקנס הכספי של 4,000-5,000 שקל לכיס הוא יפנה. זאת הבעיה האמיתית. הבעיה היא אכיפה. 

<יוסי מעודה:>
שמענו.

<היו"ר עדי קול:>
שמענו ומתי זה ייעשה? אני אומרת לך, אני הייתי פה לפני חודש ו - - -

<יוסי מעודה:>
נטפל. 

<היו"ר עדי קול:>
מתי? 

<יוסי מעודה:>
נטפל. הבנתי ממנה עכשיו שזה תלוי בפיקוח, יטופל. 

<היו"ר עדי קול:>
איפה הייתם עד עכשיו? זה לא מדובר רק על פינת חי,  מאחוריו פינת גרוטאות ומאחוריו בריכה. אני לא יודעת אם אתה יודע, אבל יש בריכה שבן אדם הקים לעצמו בשכונה. 

<יוסי מעודה:>
בחצר הציבורית? 

<היו"ר עדי קול:>
בחצר הציבורית. היינו צריכים לבוא מהכנסת כדי ל - - -

<יוסי מעודה:>
אני אבדוק את זה עם הפקח של - - - הפקחית עובדת שם. 
<היו"ר עדי קול:>
מתי? כן? אני רוצה התחייבות של עד מתי יטופל. 

<יוסי מעודה:>
מה זה? 

<היו"ר עדי קול:>
שלושה - - - 

<יוסי מעודה:>
לגבי הרכב השרוף - - -

<היו"ר עדי קול:>
48 שעות. אני מדברת על הלולים, אני מדברת על הגרוטאות ואני מדברת על הבריכה. שלושה דברים בשכונת רמב"ן. 

<יוסי מעודה:>
נעבור לשם ונטפל בזה. 

<היו"ר עדי קול:>
מה? 

<יוסי מעודה:>
תני לי לראות את זה, לא ראיתי. 

<היו"ר עדי קול:>
אז למה לא באת איתנו לסיור? 

<יוסי מעודה:>
היה לנו היום, נמצאים פה כל ה - - - 

<היו"ר עדי קול:>
הנה - - -
<יוסי מעודה:>
נכון, הגעתי איתה ביחד. 

<היו"ר עדי קול:>
במקום לבוא איתנו לסיור. 

<יוסי מעודה:>
הם באו איתכם לסיור? 

<היו"ר עדי קול:>
לא, יכלו לבוא איתנו לסיור. 

<יוסי מעודה:>
אז מה אני אעשה שאמרו לי להגיע לפה ב-11, אחרי שאני מסיים איתם? 

<היו"ר עדי קול:>
טוב, אני מבקשת תוך שבוע ימים לדעת תשובה על מה נעשה עם שלושה הדברים האלה. 

<יוסי מעודה:>
אוקיי. 

<היו"ר עדי קול:>
בסדר גמור, תודה.

בבקשה, רק תעמדי ותגידי את שמך לפרוטוקול. 

<סיגי-תושבת:>
אני סיגי, הייתי יושבת ראש ועד השכונה הזאת שלוש שנים. הגיעה לשם משטרה, פינתה אותם, היו צווי פינוי ובכל זאת זה חזר על עצמו. הבעיה לדעתי זה תרבות הדיור. ברגע שכל הדיירים שם ישלמו תרבות דיור ויפנו, רק ככה זאת הדרך להוציא את זה. אין דרך אחרת. כבר היו משטרה והכול. הם פינו והם החזירו, הם פינו והם החזירו. יש לנו פה - - -
<<קונסטנטין גרינשפון:>
מה פינו? >
<סיגי-תושבת:>
אז כשהביאו משטרה לפה. כמובן שזה לא עזר. 

<קונסטנטין גרינשפון:>
מה פינו? מה את מספרת? 

<סיגי-תושבת:>
את כל הבודקה שיש לו שם.

<היו"ר עדי קול:>
בסדר גמור. תודה, שמענו. 

<שמעון סולומון:>
אני אשמח להגיע משפט. תראי, הפנייה של תרבות הדיור יכולה לעזור, אבל זה לא אם הם לא פנו - - - אז יש פה בעל בית, יש פה עירייה, יש פה תושבים שמשלמים ארנונה שבשורה תחתונה מה שאנחנו שומעים פה מכל הגורמים זה שזורקים את האחריות ואנשים שוכחים שיש פה אנשים, שיש פה אזרחים שאנחנו צריכים להיות להם הפה ולדאוג להם. מה שמעניין אותנו זה פתרון, זה לא 'זה לא באחריותי'. אנשים פה עובדים, לאנשים פה יש תפקידים. אם אני הייתי במקומך לא הייתי ישן. אם אני וטרינר ובתחום האחריות שלי מתקיים דבר כזה לא הייתי ישן. לכן תתכנסו לשלב של חשיבה של למצוא פתרון ולא להטיל אחריות אחד על השני, כי יש פה אוכלוסייה שצריכה לקבל מענה.

<היו"ר עדי קול:>
זה לא יכול להיות שאנחנו באים לכאן ואת אומרת עכשיו הפקח. לא נפגשת איתו קודם - - -
<רמיט לרמן:>
הוא יודע מזה, תאמיני לי. הפיקוח יודע מזה. 

<היו"ר עדי קול:>
אני רוצה להגיד את זה לפרוטוקול, אנחנו הזמנו את ראש המועצה, הזמנו את סגנו, הזמנו את כל ראשי האגפים, הם בחרו לא להגיע לכאן. 

<קריאה:>
ראש המועצה בחו"ל. 

<היו"ר עדי קול:>
סליחה, אני הבנתי שאתם - - - 

<קריאה:>
יש שלושה סגנים, הם כל הזמן בחו"ל.

<היו"ר עדי קול:>
אין לי שום בעיה, הוא יכול - - - ראש אגף תברואה. ראש אגף תברואה נמצא כאן? לא. לכן אני רוצה לדעת למה כשמגיעה - - -

<קריאה:>
- - -
<היו"ר עדי קול:>
סליחה, זו הייתה שאלה רטורית. אנחנו נמצאים כאן, מגיעים, אחראית על השלטון המקומי במשרד הפנים מגיעה ואף אחד מהרשות המקומית לא יכול להרשות לעצמו, סליחה חוץ מנציגים שהם לא רלוונטיים שהסכימו להגיע לכאן. אני מעריכה את זה שאתם כאן, אני יודעת שזה לא התפקיד שלכם. 
<שמעון סולומון:>
שפ"ע יש פה? 

<אבי בן אבו:>
אין. 

<שמעון סולומון:>
מה זאת אומרת? 

<אבי בן אבו:>
אין אגף שפ"ע, אין מנהל אגף שפ"ע. 

<מוטי פרנקו:>
יש לנו מנהל מחלקת ניקיון, אבי, ויש שלושה סגנים לראש המועצה. 

<אבי בן אבו:>
אמרתם לא להפריע. אתה מתפרץ. אין מנהל אגף שפ"ע, אין מנהל אגף תברואה. 

<היו"ר עדי קול:>
סליחה, אז אין אף אחד שאחראי על ניקיון בעירייה? 

<אבי בן אבו:>
אין בעיר שום דבר כזה. 
<היו"ר עדי קול:>
סליחה, אדוני. 

<קארין לוי:>
אני לא רוצה להיכנס לתפקיד כזה או אחר, אבל בהחלט המועצה עוברת איזה שהיא רביזיה מבחינת כל התפקידים הסטטוטוריים, מבחינת כל השדרה הניהולית, מהראש ועד אחרון העובדים. אנחנו נכנסנו איתם עכשיו לתכנית הבראה רצינית, מעמיקה, גם לכיסוי של גירעון של המועצה וגם לבנות שדרה ניהולית בצורה נכונה במועצה האזורית. אז יכול להיות שאין פרסונה כזאת או אחרת, זה בהחלט משהו שנכנס לתכנית העבודה בשנה הזאת. 

<היו"ר עדי קול:>
השאלה, אני שואלת אותך, כאמור את הכתובת שלי, אני עובדת מולך ואני מסתובבת בבאר יעקב, וכמו שאמרתי, אני מסתובבת בעוד מקומות. בחלק מהמקומות לוקחים אותי לסיורים, בחלק פחות, אני אשמח להצטרף לכל סיור שתזמי. מול מי אני אמורה לעבוד, אל מי אני אמורה לפנות כדי לקבל תשובות איך גורמים לשכונה הזאת להיראות כמו ששכונה אמורה להיראות? 

<קארין לוי:>
קודם כל לטעמי לפנות למנכ"לית המועצה והיא - - -

<היו"ר עדי קול:>
לא, השאלה שלי, את הכתובת שלי, אני צריכה - - -

<קארין לוי:>
אליי ואני אליה. בהחלט. 
<היו"ר עדי קול:>
בדיוק, אני פונה אלייך.  אני רוצה לדעת, אני פונה אלייך - - -

<קארין לוי:>
אנחנו נרים את הכפפה הזאת. 

<שלומית אבינח:>
קארין, היא ידעה על הסיור, היא תיאמה - - -  

<קארין לוי:>
אני בטח לא הדוברת, לא שלה, לא של ראש המועצה. אין לי מושג. 
<שלומית אבינח:>
לא, אני אומרת את זה לפרוטוקול, היה מאוד מאוד קשה לגייס את האנשים של המועצה. מאוד קשה. עבדנו על זה מאוד קשה. אני כמנהלת הוועדה אומרת - - -

<קארין לוי:>
אני לא נכנסת לזה, כי זה לא מתאים. 
<היו"ר עדי קול:>
את לא צריכה להסביר לנו, אני רק רוצה לדעת, אנחנו רוצים לדעת שתוך חודש ימים נקיים דיון המשך, לא נצטרך לכנס את כולם, אנחנו יכולים לקבל תשובה ולדעת שהדברים האלה נפתרו. 

<קארין לוי:>
אני מאמינה שבתכנון וקביעה של ישיבה נכונה אצל ראש המועצה אנחנו נקבל תשובות. לאחר שנעלה את כל הנושאים שדנו פה וייצא פרוטוקול, אני מאמינה שהוא ייתן מענה ותשובות, לכאן או לכאן, אבל לכל מה שעלה. 
<היו"ר עדי קול:>
מה מבחינתך דברים שלא מקובלים בדברים שראינו? 

<קארין לוי:>
קודם כל הלול. מעבר לכך, באמת, אני חושבת שהשכונה, השכונות נקיות באופן יחסי. 

<קריאה:>
אוהה, באופן יחסי. 

<קארין לוי:>
אני באמת לא רוצה עכשיו לתת ציון- - -

<שמעון סולומון:>
האמת את צודקת, ביחס לביקור האחרון זה - - - זה היה זוועה. 

<קארין לוי:>
אני לא רוצה לתת ציון, לא למועצה כזאת ולא למועצה אחרת, אבל אני ממונה על למעלה מ-30 רשויות מהקצה של הרשויות באמת החלשות ביותר, אם זה יהודיות ואם זה הלא יהודיות, הערביות, עד לרשויות החזקות במחוז, שהאחרונה הכי גדולה זאת ראשון, ואני אומרת שוב, מראייה שלי אישית. אין ספק שבכל מקום צריך לעשות ויותר, אל תשכחו שבאר יעקב זו מועצה שהתחילה כמועצה קטנה, עם 3,000 תושבים, היא התפתחה בצורה מסחררת. אנחנו עוד מעט מגיעים מבחינת אישורים, יהיו כאן כמעט 40,000 תושבים בסוף בסוף בסוף. זה לא כזה פשוט וזה תוך כדי הליכה, ללא מענקים, ללא סיוע ממשרדי הממשלה - - -

<היו"ר עדי קול:>
ואני מבינה שיש להם חשב מלווה. 

<קארין לוי:>
יש כאן חשב מלווה צמוד - - -

<היו"ר עדי קול:>
חשב מלווה זה אומר שיש לכם יכולת לפקח הרבה יותר. 

<קארין לוי:>
ללא ספק. בגלל זה אמרתי שאנחנו נרים את הכפפה ביחד. אנחנו כן נעשה פה - - - ייצא מפה פרוטוקול, כן נעשה ישיבה משותפת, עוד חודש, עוד חודשיים, עם ראש המועצה וצוות ה - - -

<היו"ר עדי קול:>
לא עוד חודש, עוד חודשיים - - -

<קארין לוי:>
עוד חודש.

<היו"ר עדי קול:>
לא, אני רוצה לדעת שבעוד חודש אני מקבלת תשובה. אני רוצה לדעת מה נעשה כאן. 

<קארין לוי:>
שוב, זו תשובה שצריכה לתת לך המועצה, אוקיי? 

<היו"ר עדי קול:>
נכון, אבל כיוון שהמועצה לא נותנת לי את התשובה אני פונה אלייך ואני אומרת, אני רוצה תשובה תוך חודש לדעת מה נעשה בשכונה הזאת. זה מה שאני יכולה לעשות. שוב, אני מזכירה, התפקיד שלי זה לעבוד מול רשויות הממשלה ולהגיד 'אתם, תפקידכם לפקח על מה שקורה כאן. מה עשיתם בפיקוח הזה?' ואני רוצה תוך חודש לדעת מה נעשה פה. 

<קארין לוי:>
מקובל. 

<היו"ר עדי קול:>
מקובל? 

<קארין לוי:>
מקובל.

<היו"ר עדי קול:>
אני רוצה לתת הזדמנות לתושבים לדבר. אנחנו נעשה את זה בסבב. ולעמידר ומשרד השיכון. סליחה, נציג משרד השיכון. 

<אורי בר חיים:>
שמי אורי בר חיים, אני מנהל אגף נכסים וחברות. נכסים זה כל הדיור הציבורי בעצם וחברות זה החברות המאכלסות, ביניהן זה עמידר, עמיגור וקיימות חברות נוספות, כשהתפקיד המרכזי הוא לפקח ולבקר אחרי פעולות החברות המאכלסות שמבצעות את תפקידן בצד התחזוקה של הנכסים בעיקר . יש גם יוזמה יחסית חדשה שאנחנו בוחנים אותה, בתחום של ההתחדשות העירונית, וגם לזה עמידר נכנסת, היא כבר מבצעת את זה בעיר לוד. זה באופן כללי. 

לגבי באר יעקב, מדובר ב-65 יחידות דיור שיש לעמידר כאן, שהיא מנהלת, מתוכן כ-12 יחידות דיור בתהליך של מכר בהתאם לחוק הדיור הציבורי, שמדבר על מכירה של דירות ורכישה בכספים. הדירות האלה, 65 יחידות הדיור, מתרכזות בשלושה רחובות מרכזיים שעברנו דרכם. לגבי המפגעים שראינו פה, להבנתנו זה לא בתחום היכולת וההשפעה והאחריות של עמידר, אלא יותר של הרשות המקומית, אבל בכל מקרה התפקיד של עמידר הוא להתריע בפני הרשות על כל מפגע שהיא רואה והנושא הזה מבוצע. זאת אומרת גם יגאל שיושב לימיני, שהוא מנהל סניף לוד של עמידר, יכול להראות על דוגמאות כאלה שפנו ממש לעירייה והתריעו בפניהם על כל מיני - - - 
<היו"ר עדי קול:>
על המפגעים הספציפיים שראינו? 

<יגאל קופל:>
לא על ה - - - למשל השטחים הציבוריים, אנחנו לא מטפלים, אבל אם זה משהו שדייר שלי עשה אנחנו כן מדווחים למועצה המקומית. 

<היו"ר עדי קול:>
כמו הבריכה? 

<יגאל קופל:>
הבעיה, דרך אגב, היא לא הבריכה, הבעיה היא הסגירה של החצר. הבריכה זה לא בדיוק בריכה, זה משהו ארעי, זה לא נקרא בריכה, מבחינתנו לפחות, אבל זה לא משנה, אלא הסגירה עצמה. 

<היו"ר עדי קול:>
אבל גם הלול - - -

<יגאל קופל:>
עצם ההשתלטות על השטח הציבורי של הדייר, חובתי לדווח לרשות המקומית, למחלקת הפיקוח. 

<היו"ר עדי קול:>
האם דיווחת? 

<יגאל קופל:>
אנחנו מדווחים. יש לנו את האישורים על העניין הזה, זו לא הבעיה היחידה. זו עוד בעיה שולית, מבחינתנו לפחות, אנחנו מדברים על תוספות בנייה, דברים שאנשים בונים או שעושים שינויים. 

<היו"ר עדי קול:>
שמעתי שהמקלטים , חלקם - - - המקלטים זה כן אחריות שלכם, לא? 

<יגאל קופל:>
ממש לא.

<אורי בר חיים:>
אם זה של בניינים כן, אם זה ב - - - 

<היו"ר עדי קול:>
המקלטים שבתוך הבניינים.

<יגאל קופל:>
אני אעשה סדר. לגבי הבתים עצמם, מדובר בבתים משותפים בשיכונים. חברת עמידר מטפלת בבניינים רק כאשר יש רוב דיירי עמידר על פי חוק עמידר בבתים המשותפים. אין לנו רוב באף בניין, לא רק בבניינים, אלא גם בכניסות. זאת אומרת אנחנו לא מטפלים בכלל במקלטים. במידה שהדיירים יתפסו יוזמה ויעשו איזה שהוא טיפול בכלל בבניין, במקלט, כל דבר שקשור למבנה עצמו, חברת עמידר בשיתוף משרד השיכון משתתפים בעלות היחסית עבור כל תיקון ועבור כל דבר שהם מוצאים לנכון לבצע. וראיה לכך, אפילו ברחובות הראשיים, בשנה-שנתיים האחרונות החליפו שם צנרת של הרחובות הראשיים, חברת עמידר שילמה עבור דייריה בחלק היחסי על העלויות שהמועצה הוציאה.
<היו"ר עדי קול:>
אז לכם אין מה לעשות - - - 

<יגאל קופל:>
חוץ מלהתריע אין לנו מה לעשות. חובתנו להוציא את ההודעה ואנחנו - - -

<אורי בר חיים:>
אני רוצה להוסיף נקודה נוספת. שמעתי פה במהלך הסיור שפונים לעמידר ולא מקבלים תשובות וכו'. אז אני רוצה לומר שיש כתובת נוספת, מעבר לעמידר, אם לא מקבלים תשובות או משהו ניתן לפנות אליי למשרד השיכון. 

<קונסטנטין גרינשפון:>
עובדה שהגעתי אליך ו - - - 
<היו"ר עדי קול:>
קונסטנט, אתה הבא בתור. מיד אני אתן לך לדבר. ספור עד שלוש ותקבל. 
<אורי בר חיים:>
זהו, סיימתי.

<קונסטנטין גרינשפון:>
קודם כל על התיקון של צנרת. אנחנו שילמנו 200 שקל מכל דייר, קיבלנו שום דבר. לא קיבלנו כלום, לא עשו, לא תיקנו. זה דבר ראשון. שנית, כשאני קניתי דירה בשכונה הזאת היא הייתה שכונה נורמטיבית, עכשיו אני לא יכול, לא למכור את הדירה, לא להשכיר אותה, כי זה פשוט מזבלה וזהו. זה מה שאני רוצה להגיד. זה הכול. אף אחד לא מטפל בזה, כולם אומרים זה וזה וזה וזה גלגל מסתובב ואנחנו כבר עשר שנים חיים בגיהינום. וזה הכול, תודה רבה, להתראות. 

<היו"ר עדי קול:>
אל תלך.

<רמיט לרמן:>
אני רוצה להציע משהו. אם מחר בבוקר הרופא המכובד, יקירי וחברי, יש לו מקום לקחת את העופות, אני מוכנה מחר בבוקר לבוא לשם עם משטרה ולפרק את הכול. אין לי בעיה. 

<היו"ר עדי קול:>
שמעת? 

<אמנון ענבר:>
שמעתי, כן. 

<היו"ר עדי קול:>
יש לך? 

<אמנון ענבר:>
אין מקלט. יש מקלט לחתולים בקושי, לכלבים בקושי, לכמויות - - -  אין מקלט. 

<היו"ר עדי קול:>
ואם זו לא כמות גדולה, כמו שראינו? 

<אמנון ענבר:>
גם כמות קטנה. 

<היו"ר עדי קול:>
טוב, חבל, זה היה רעיון טוב בעיניי. 

<קריאה:>
- - -
<היו"ר עדי קול:>
לא, צריך לפרק את הלול. 

<רמיט לרמן:>
למשל, אם יש לי למשל כלב. 

<היו"ר עדי קול:>
לא, אז הוא אמר שלכלבים יש אבל לעופות לא. 

<רמיט לרמן:>
לא, שם אנחנו נתקעים, במקום הזה. כי אין לנו בעיה לבוא עם המשטרה ולקחת ולפרק הכול, לי אין בעיה. הבעיה היא - - -

<היו"ר עדי קול:>
אבל אם תפרקי את המבנה, העופות יילכו משם. 

<רמיט לרמן:>
ויתבעו לא אותך, אותי. 

<היו"ר עדי קול:>
אבל מי יתבע אותך? את מפרקת מפגע. 

<שמעון סולומון:>
מלכתחילה אסור לו להיות שם. 

<רמיט לרמן:>
אלה החוקים במדינה. ברגע שאני לוקחת משהו שהוא לא שייך לי ואני שמה אותם באוויר, הוא יתבע אותי באופן אישי שאני גרמתי לסבל, דבר שהוא - - -

<שמעון סולומון:>
לא, יש לך טעות. 

<היו"ר עדי קול:>
היא צודקת, חוק צער בעלי חיים. 

<רמיט לרמן:>
לכן אני לא יכולה לעשות את ההתנהגות הבריונית. לי אין בעיה לעשות התנהגות בריונית כשהיא מתבקשת, יש לי גב, אבל פה אין לי גב.

<היו"ר עדי קול:>
אני מבינה את זה לגבי העופות, אבל מאחורי העופות יש ארגז גרוטאות. את הגרוטאות, אדוני הפקח, אתה יכול לקחת, אתה יכול לזרוק אותם בפארק גרוטאות כזה או אחר. יש שם טלוויזיות, יש שם שולחנות, יש שם קאסטות בכמויות שלא ראיתי כבר שנים. יש שם כמות ציוד שאתה יכול פשוט לקחת ולפנות. זה לא דורש לפנות עופות, זה אתה רק צריך לעשות. זה, אני מזכירה לך, תוך שבוע. 

<שמעון סולומון:>
אני רוצה להגיד לך משפט. אנחנו מדברים מלמטה למעלה. זה לא, לא על האיך, לא על הטקטיקה, לא על הטכני, אלא על המה, על העיקר. הדבר המרכזי הוא שהעניין הזה הוא מפגע, הוא לא צריך להיות שם, יש אזרחים שגרים שם וזה לא מקומו הטבעי. זאת אומרת נלך קודם כל מלמעלה, מהמטרה, שזה לא נכון, זה לא צריך להיות שם וכו'. אחר כך, אם אנחנו מחליטים שכן, אם אנחנו יודעים שכן, שהתשובה היא כן, אז עושים הכול. בשביל זה יש בעלי תפקידים כדי להפוך כל דבר, כדי שלא יהיה המקום הזה שמה. אם לשם, אם לשם, לא משנה לאן, אבל שהאזרחים - - - אנחנו פה מדברים בשם האזרחים, אנחנו רוצים  שהאזרחים שם יחיו כמו בני אדם, בלי מפגע, עופות. אני אומר לכם, זה מסוכן מאוד, בצ'יק יכולים להתפשט עכשיו - - - ולך תוכיח שזה העופות וזה. ואנחנו פה בשביל זה, בשביל לדאוג להם. 

<רמיט לרמן:>
אתה לפני כמה דקות אמרת שלא היית ישן בלילה. 

<שמעון סולומון:>
נכון. 

<רמיט לרמן:>
תשמע, אני רוצה לעשות הרבה דברים, אבל יש הרבה דברים שמבחינה בירוקרטית מדינית, לא קשור אליי. תאמין לי שאני לא מפחדת מאף אחד, כל מי שמכיר אותי יודע. זה לא העניין, העניין הוא שאם אתה עושה משהו שהוא לא 100% חוקי והוא 100% גיבוי אתה לא יכול לעשות.

<היו"ר עדי קול:>
אנחנו מבינים ולכן כל מה שאנחנו רוצים זה שתעשו ישיבה. בדיוק אמרה את זה קארין - - -

<רמיט לרמן:>
זה לא קשור לישיבה, אין לנו לאן לקחת את העופות. אין לאן. אין. 

<היו"ר עדי קול:>
בגלל זה אמרתי, אני רוצה שתשבו כל הגורמים הרלוונטיים, היועצת המשפטית - - - תאמיני לי, אני דוקטור למשפטים, אפשר למצוא פתרון משפטי יצירתי להרבה דברים, אם רוצים לעשות את זה ואם זה מספיק חשוב. אם את תשבי בשולחן אחד יחד עם הפקח ויחד עם היועץ המשפטי ויחד עם החשב המלווה ויחד עם ראש המועצה ותגידו, 'עכשיו המטרה שלנו', לא משנה מה, 'אנחנו רוצים לפתור את זה ואנחנו נמצא לזה פתרון', אז זה ייפתר. זה פשוט עניין של רצון. אנחנו מכירים את זה. את יודעת מה? אם צריך לשנות חוקים, חוקים אנחנו יודעים לשנות. אני לא חושבת שצריך לשנות חוקים פה, אני חושבת שצריך לבדוק, באמת חשיבה יצירתית, לראות איך פותרים את הבעיה הזאת. לא יכול להיות שהדיירים שנים גרים מול הדבר הזה. לא יכול להיות. דיברו כאן על הריחות, על הזבובים, על המחלות, ילדים גדלים  שם. באמת אני אומרת, ילדים גדלים ואנחנו מדברים על מי אחראי על זה ואיזה חוק. אני חושבת שאפשר לפתור את זה, בשביל זה אנחנו כאן. 

<קריאה:>
אני רוצה שהעורך דין שלנו יגיד כמה מילים. 

<היו"ר עדי קול:>
לא, זה לא דיון משפטי, אנחנו לא מערבים כאן עורכי דין. עורכי דין זה לבית משפט, לא כאן. 

<ציון-תושב:>
ברחוב דוד הכהן יש אישה אחת שמאכילה חתולים ממש בכניסה והם עולים בחדרי המדרגות והכול ממש טינופת. בבוקר המנקה מטאטא שם, בצהריים את תבואי ותראי שכל השטח מלא אוכל.

<היו"ר עדי קול:>
זה גם בבניין שלי בתל אביב, אני חייבת להגיד לך. זה קורה בכל מקום ומאוד מאוד קשה להתמודד עם זה. 

<ציון-תושב:>
זה זוועה. זה יותר מ-30 חתולים שם. 

<היו"ר עדי קול:>
אני מבינה את זה ולצערי הרב, יש מעט מאוד יכולת להתמודד עם זה. 

<שלומית אבינח:>
המועצה? 
<היו"ר עדי קול:>
מי במועצה? זה לא רלוונטי. 

<מוטי פרנקו:>
אל"ף, אנחנו מודים לחברת הכנסת ד"ר עדי קול ולכל הוועדה ונציגי משרדי הממשלה שהסכימו להגיע. אנחנו רואים את זה לנכון שלא לראות את זה כתלונה, אלא לפתור סיטואציות. השכונות האלה הן שכונות ותיקות, איכשהו הפוקוס והפנס לא הושם שם ואנחנו רוצים לראות שהשכונות האלה יהיו יותר  נקיות, לא יהיו שם מפגעים תברואתיים. הסתובבנו בהרצל, היה שם חשמל חשוף, הדברים האלה ניתנים לטיפול. 

אני חייב להגיד, למען ההגינות, ראש המועצה באמת בחו"ל וידענו את זה מראש, אבל חוץ מראש המועצה כל חברי המועצה, לרבות חברי מועצה שמחזיקים בדיוק את התיקים האלה, תיקי שפ"ע, תיקי רווחה, תיקי חינוך - - - בסופו של דבר ילדים שיוצאים בבוקר מהשכונות האלה והולכים לבית ספר, הם פוגשים - - - איפה? מי ראה שם? הוא אומר 'הנה מזרקים של נרקומנים'. זה לא מה שילדים צריכים לראות בבוקר כשהם הולכים לבית ספר. הדברים האלה ניתנים לטיפול, זה לא מורכב. יושבים במועצה כל הגורמים הרלוונטיים ומחליטים  שהשכונות האלה ייראו אחרת. זהו. החלטה. ואפשר לעשות את זה. זה מה שרציתי להגיד, תודה. 

<שמעון סולומון:>
קודם כל אני מוכרח להגיד, אנשים יקרים - - -

<קריאה:>
בנושא המועצה רציתי לדבר, לא משהו - - -

<היו"ר עדי קול:>
לא, לא, אנחנו לא נכנסים פה לענייני המועצה. הפוליטיקה של המועצה - - -
<קריאה:>
לא, הם רק זורקים הערות ויש פה נציגים וחשוב - - -

<היו"ר עדי קול:>
נציגים לא רלוונטיים, אמרתי וגם פרגנתי על זה ואני מבקשת לא לדבר בלי רשות דיבור. 

סליחה, שמעון, נציג המשטרה. 

<שמעון סולומון:>
כן, בבקשה. 

<היו"ר עדי קול:>
אם אתה חושב שיש משהו שאנחנו יכולים לעשות.

<אבי טויטו:>
קודם כל אני רוצה לציין שיש הרבה דברים שניתן לעשות, כי אנחנו רואים את זה בערים מתוקנות אחרות. זו לא בושה לקחת אגף פיקוח כלשהו ולהביא אותו לפה שילמד. אני חושב שגם אם לא ניתן לפנות עופות כאלה ואחרים אפשר לאכוף בהרבה הרבה דוחות ופשוט לא יהיה משתלם לבעלי המקומות האלה להחזיק אותם שם וזה ייעלם מאליו. 
אנחנו כמשטרה נסייע ומסייעים כל הזמן. בכל הנושא של הסגת גבול ופלישה טרייה, פשוט באים, מגישים תלונה ואנחנו עושים את זה כל הזמן בצורה שוטפת. בממוצע בשבוע אני מטפל בין 3 ל-4 תיקי - - -

<היו"ר עדי קול:>
אני חייבת להגיד לכם ששמעתי כמה פעמים בביקור הקודם שלי, אנשים מפחדים. מפחדים להגיש תלונה, כי אז ישברו להם מראות, ישברו להם ציוד. 

<אבי טויטו:>
זה לא אנשים, זה מועצה צריכה לבוא להגיש תלונה על הסגת גבול, על פלישה. על מקלטים זה המועצה, על שטח ציבורי זה מועצה. צריכים לבוא ולהגיש תלונות מסודרות. 

<היו"ר עדי קול:>
אני מבקשת מהפיקוח להגיש תלונות. 

<אבי טויטו:>
ולכן אנחנו יכולים לאכוף ופשוט לסלק אותם משם. ואם צריך להביא טרקטור להוציא את כל הגרוטאות, אז מוציאים במסגרת אותה הסגת גבול. 

<היו"ר עדי קול:>
קודם כל אני רואה שיש פתרון, אפשר להגיש תלונה והוא יפנה אותם. השאלה היא כמה מהר אתה הולך לעשות את זה. 

<יוסי מעודה:>
מחר יש לנו ישיבה עם מפקד התחנה והשוטר הקהילתי עם המנכ"לית בנושא האכיפה בבאר יעקב. 

<היו"ר עדי קול:>
אכיפה בבאר יעקב? עזוב, אני מדברת איתך ספציפית על השכונה הזאת. אני רוצה לקבל ממך תשובה תוך שבוע מה נעשה עם זה. 

<יוסי מעודה:>
תקבלי תשובה. 

<היו"ר עדי קול:>
בסדר גמור. 

<שמעון סולומון:>
תודה רבה, חברים. קודם כל אני מוכרח להגיד לכם, אנחנו חברים ואני שמח שעדי היא יושבת ראש הוועדה, כי אני יודע שהעניינים האלה, אנחנו נעמוד פה על הוורידים עד שהדברים האלה יתיישרו. לא כפרינציפ, אלא יש כאן אנשים, אזרחים חלשים, שבעלי תפקידים כנראה לא מבינים את התפקיד שלהם ולא מבינים את גודל האחריות שלהם. כנראה שהם חושבים שיש תפקיד וזהו. יש לתפקיד אחריות, לא יכול להיות שאני כמנהל מפעל לא אהיה אחראי למה שקורה בתוך המפעל שלי. יש כאן הזנחה, אני אפילו מרגיש שיש כאלה שאומרים זה אחראי וזה אחראי, הם לא מבינים שבשורה התחתונה יש פה בעיה רצינית וצריך לטפל בה. 

זה לא ייתכן, מקומות כאלה שאנחנו מסתובבים, ואתם יודעים מה? בלי לדעת אני יכול להגיד שיש פחד של התושבים באותה שכונה שלא רוצים להתלונן. הרי לא יכול להיות שמאחורי הבניין שצריך להיות משהו ציבורי לכולם מישהו סוגר את זה, כאילו זה שלו, ואף אחד לא מדבר. 

יש פה בעיה רצינית, אני אגיד לכם בדוגמה. כשאני הייתי מנהל באיזה שהוא מקום ולידי היה מקלט בבאר שבע, לא המקלט הקטן הזה, יש מקלטים ענקיים שמכניסים 100-150, אזורי כזה, ואמרתי 'זה לא נטל, זה נכס'. אספתי כסף, הלכתי לעירייה ובסוף - - - היו שם מזרקים, היו שם טלוויזיות, היו שם נרקומנים, היו זה והיו זה והיו זה, לא היה אכפת לי בכלל להתעמת איתם, כי יש לי מטרה להבריא את המקום הזה. בסוף המקום הזה הפך להיות פנינה, צבעו אותו, טלוויזיה, מזגן, שטיחים, חדרים, בבוקר היה ללימודים, בערב היה למבוגרים, בחגים, כי זה עולים חדשים, היינו עושים כל מיני אירועים. זאת אומרת זה תפיסה של חזון, האם יש פה מנהיגים שיוצרים קטבים או יוצרים איזה שהוא שוויון. 

באר יעקב, כשאנחנו רואים בין השכונות החדשות ובין השכונות שאנחנו רואים זה כאילו מזרח ומערב. לא ייתכן. אתם יודעים מה האבסורד? שהשכונות האלה הוותיקות הן אלה שבנו את העיר הזאת. הם הראשונים, אבל הם חלשים, אף אחד לא דואג להם. אז אנחנו נדאג להם ואנחנו נעשה אולי פגישות אחת לכמה זמן כדי לראות, כי יש פה ניצול הזדמנות יוצא מן הכלל. אם העיר הזאת עם חשב מלווה זה אומר שאתם יכולים להכניס את היד לתוך העירייה ולעקוב ולראות, בשורה התחתונה לראות את המצב ולנסות לדחוף ולראות שה - - - לא היינו בכל המקומות, יש מקומות פה שעשינו סיור, זה רחמנא ליצלן לראות את החשמל מבית לבית חשוף, בשכונות שלא היינו בהן, אני לא זוכר איזו שכונה זו, זה דברים שבישראל קשה לך - - - אני הייתי באפריקה עכשיו, וואלה, הייתי בגאנה, באמת, אני לא יכול להגיד לכם שזה לא - - - שמה הרבה יותר טוב. ממש ככה. בגאנה בחוף השנהב. אני חושב שצריך לקחת אחריות, מי שיש לו אחריות שיעשה את העבודה שלו ואנחנו כמובן נעקוב אחרי זה. 

מילה אחת על בינוי ופינוי. אנחנו ממשיכים. בזה בעצם המעורבות שלי, על זה הכניסה שלי בהתחלה לעיר, בשכונות שאנחנו מדברים עליהן, בינוי ופינוי באותן שכונות שצריך. 

<היו"ר עדי קול:>
קודם כל תודה לכולם. אני מעריכה את ההשתתפות בסיור הזה. אני מניחה שאתם יכולים להבין שזה לא יהיה המפגש האחרון שלנו בנושא הזה. אני מתחילה בכמה אמירות. שוב, אני מסתובבת בכל הארץ, זה לא חדש לי שיש בעיות, בעיות של רשויות מקומיות, בעיות של אכיפה, בעיות אחרות ועדיין אני חושבת שיש פה תחושה מאוד מאוד קשה. כיוון שאת הביקור הקודם שלי ביליתי בשכונות החדשות והגיעו הרבה תושבים עם תלונות על מדרכות ועל מעברי חצייה והרבה תלונות, אבל אני חושבת שאי אפשר להשוות בין התנאים שהם חיים בהם לתנאים שחיים התושבים בשכונות האלה. הפערים פה זועקים לשמים ואני חושבת שמישהו צריך לבוא ולהגיד שהוא לא מוכן שהדברים האלה ימשיכו לקרות וזה אנחנו. 
שמעון פה אמר את זה מאוד יפה ואני אומרת את זה כאן, אני לא מוכנה להמשיך לתת לזה לקרות. לא להזנחה הזאת. האמת שזה זלזול. בעיניי זה פשוט זלזול בתושבים, בכסף שהם משלמים כאן ובאורח החיים שלהם. אולי זה נקי ביחס לשכונות אחרות, בעיניי זה לא ראוי למגורים. אני מצטערת. 

אני קוראת מכאן, אנחנו נצא בדרישה קודם כל למשרדים הרלוונטיים, אנחנו עובדים מול המשרדים, אז דבר ראשון משרד החקלאות יבדוק את האפשרויות של לכתוב מכתב ונראה איך אתם יכולים להיות מעורבים בהתמודדות עם המפגע שראינו. דבר שני, פנייה למשרד להגנת הסביבה, לגבי הריחות, הרעשים, הזבובים. איך אפשר באמצעות חוק שמירת הניקיון להתמודד עם הדברים שנמצאים כאן. דבר אחרון כמובן למשרד הפנים, שמולם אנחנו עובדים, והם באמצעות החשב המלווה, אנחנו נקרא להם, אנחנו נקיים בעוד חודש דיון נוסף, לא דיון כזה רחב, תרצו להשתתף אנחנו נשמח, אנחנו נקיים דיון בכנסת, נעשה דיון המשך, דיון קטן כדי לראות מה נעשה, מה נעשה בחודש האחרון בדברים שאנחנו דיברנו עליהם, בין אם זה ניקיון הרחובות, כמובן הלולים, הבריכה, חצר הגרוטאות שנמצאת שם, פינוי הרכב השרוף, שהתחייבו תוך 48 שעות. יש לי פה אוזניים ועיניים, כך שאני אדע אם - - -
<יוסי מעודה:>
לך יש פה. 

<היו"ר עדי קול:>
ועכשיו אני קוראת למועצה. אני לא יודעת מה קורה פה מבחינת הרשות המקומית. אני מבינה שיש פה תהליך של הבראה שהרשות עוברת, אבל ממה שאנחנו רואים, כמי שבא לייצג את האזרחים, לא סתם קוראים לי עדי קול, אני מנסה להיות קול של העם במקרה הזה ואנחנו רואים שמשהו כאן לא נעשה ולא נעשה מבחינת המועצה. מה שאני שומעת זה הווטרינרית שאומרת שזה הפקח, הפקח אומר שזה הווטרינרית ואלה אומרים שזה בכלל ראש המועצה וראש אגף תברואה ואין לנו ראש אגף תברואה ובסופו של דבר יש פה ילדים ואף אחד מהילדים האלה לא ראה כאן מנהיגות. מנהיגות אומרת אני אחראי, אני עושה, אני אפתור. 
הוועדה לפניות הציבור, אנחנו עושים רק השבוע הזה דיון רביעי שלנו, אנחנו עושים ארבעה דיונים ובסוף אנחנו מוצאים אנשים שאומרים 'אתם יודעים מה? זה לא שלי, אבל אני אטפל בזה'. כי מה שאתם אמורים להראות לילדים שגדלים פה בבאר יעקב, שהם לוקחים אחריות על השכונות שלהם, על המקומות שהם גרים בהם ואתם לא עושים את זה, וזו דוגמה מאוד מאוד רעה שהראינו פה היום. לא הווטרינרית ולא הפקח ולא המועצה, וזה שראש המועצה לא נמצא כאן, אז אני מבינה שהוא בחו"ל, הוא יכול היה לשלוח את בא כוח לכאן ולא את התושבים כדי שיבואו ויגנו עליו. זה לא הגיוני ולא מקובל וזו עבודה לא ראויה ובטח שלא דוגמה ראויה לילדים. 

אני מבקשת מכם, אני מחכה לתשובה תוך שבוע ממך מה נעשה לגבי הדוחות. אם אין לכם דרך לפנות, אם אין מקום לפנות את העופות, אנחנו נבקש שאתם תגישו דוחות, כל שבוע דוח, 4,000 שקלים, כמו שנאמר כאן, תגישו תלונה למשטרה, המשטרה תבוא ותפנה ואנחנו נפנה את זה עד שזה לא יחזור, אבל אנחנו לא נעזוב פה עד שהדבר הזה לא יטופל, עד שהתושבים בשכונה הזאת לא ירגישו שמישהו רואה אותם, שמישהו לקח אחריות על החיים שלהם. אנחנו נקיים דיון נוסף, כאמור, עוד חודש בכנסת ואני מבקשת לראות שיפור בנושא הזה. אני אבוא לכאן שוב ואנחנו נראה שהדברים משתנים. עד שזה לא ייפתר אני לא אעזוב את זה. 

אני מודה לכולם על ההשתתפות, אני מסיימת את הישיבה. תודה. 

<הישיבה ננעלה בשעה 11:50.>