PAGE  
3
ועדת הכלכלה
29/07/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 333>
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שלישי, ב' באב התשע"ד (29 ביולי 2014), שעה 9:30
<סדר היום:>
<תקנות התעבורה (תיקון מס' ...), התשע"ד-2013, בין היתר בדבר נהיגה בקלנועית, חניית רכב, חגורות בטיחות, כסא גלגלים ברכב ציבורי, רכיבה על אופניים>
נכחו:

<חברי הוועדה:> 
אבישי ברוורמן – היו"ר
יצחק וקנין
תמר זנדברג
<מוזמנים:> 
	חנן אהרון
	–
	סגן מנהל אגף הרישוי, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

	שרית זוכוביצקי-אור
	–
	לשכה משפטית, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

	יערה למברגר
	–
	ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

	דרור וגשל
	–
	עוזר ראשי, משרד המשפטים

	סימונה זילבר
	–
	ראש חוליית יעוץ וחקיקה, משטרת ישראל, המשרד לבטחון פנים

	ג'ורג' קיווקריאן
	–
	עוזר יועמ"ש, משטרת ישראל, המשרד לבטחון פנים

	יובל פרידמן
	–
	מנכ"ל, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

	עמי רוטמן
	–
	יועמ"ש, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

	ד"ר דן לינק
	–
	יועץ תנועה ובטיחות, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

	משה בר
	–
	ארגוני הנכים

	ששון עוזר
	–
	חבר ארגון נכי הפוליו בישראל, ארגוני נכים

	חיה קינן
	–
	יו"ר ארגון נכי הפוליו בישראל, ארגוני נכים

	מיטל להבי
	–
	סגנית ראש העיר תל אביב, מרכז השלטון המקומי

	יוחאי וגימה
	–
	ראש מינהל בטחון, מרכז השלטון המקומי

	יוסי זיסקינד
	–
	מנהל בטיחות והדרכה ארצי, קווים תחבורה ציבורית, מפעילי התחבורה הציבורית

	דני שטרן
	–
	קצין בטיחות בתעבורה, חברת דן, מפעילי התחבורה הציבורית

	מוטי אלמוג
	–
	קצין בטיחות בתעבורה, חברת דן, מפעילי התחבורה הציבורית

	אביטל אפל-פנקס
	–
	מנהלת תחום מדיניות ציבורית, בטרם-המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

	גלית גלעד
	–
	מנהלת אגף ממשל ומדיניות ציבורית, בטרם-המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

	יסמין הרמן
	–
	מנהלת תחום ענפי, איגוד לשכות המסחר

	איציק הימן
	–
	חבר בצוות "רוכבים בטוח" וכמנהל בפורום אופני כביש ב"תפוז", ישראל בשביל אופניים

	שמואל מלכיס
	–
	מנהל מחלקה כלכלית, איגוד חברות הביטוח

	נעמי סרוסי
	–
	עוזרת סגנית ראש העיר, עיריית תל אביב-יפו

	יואב ירדני
	–
	מנהל אגף הפיקוח, עיריית תל אביב, עיריית תל אביב-יפו

	דני גונן
	–
	נציג הארגון, ארגון חברות ההסעה

	שוקי שדה
	–
	מנכ"ל, ארגון חברות ההסעה

	יעקב אדלר
	–
	חבר בהנהלה, אנשים באדום

	שמחה בניטה
	–
	ארגוני הנכים

	דני קדרון
	–
	יו"ר ועדת ביקורת, עמותת תנו יד לחירש ונכים למען נכים

	ליאון פלג
	–
	חבר בעמותת נכים עכשיו ופעיל בוועדת נגישות

	שי אלט
	–
	דובר, פורום יבואני האופניים

	צח דהן
	–
	עוזר יו"ר, נת"ע - נתיבי תחבורה עירוניים להסעת המונים בע"מ

	אלכס ויז'ניצר
	–
	יו"ר, נת"ע - נתיבי תחבורה עירוניים להסעת המונים בע"מ

	זהרה כהן
	–
	מנהלת תחום רווחה, המשרד לאזרחים ותיקים

	יותם אבי זוהר
	–
	שבילי אופניים


<ייעוץ משפטי: >
אביטל סומפולינסקי
<מנהל/ת הוועדה:>
לאה ורון
<רישום פרלמנטרי:>
יפעת קדם
<תקנות התעבורה (תיקון מס' ...), התשע"ד-2013, בין היתר בדבר נהיגה בקלנועית, חניית רכב, חגורות בטיחות, כסא גלגלים ברכב ציבורי, רכיבה על אופניים>
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
רבותיי, בוקר טוב. על סדר היום: תקנות התעבורה, התשע"ד-2013, בין היתר בדבר נהיגה בקלנועית, חניית רכב, חגורות בטיחות, כיסא גלגלים ברכב ציבורי, רכיבה על אופניים. אני אתן למשרד התחבורה לפתוח. האם עו"ד זוכבוביצקי תפתח, או מר אהרון?
<שרית זוכוביצקי-אור:>

משרד התחבורה מקבל מעת לעת הצעות לתיקון תקנות התעבורה. מקור ההצעות ממשטרת ישראל, מאזרחים מודאגים, ממהנדסי תנועה. הוועדה הזאת, שכוללת נציגים מקצועיים ממשרד התחבורה, נציגי משטרת ישראל, נציגים מצה"ל, נציגי רשויות מקומיות, דנה בהצעות השונות. חלקן היא מקבלת, חלקן היא דוחה מטעמים מקצועיים או מהטעם שאין מקום לתקן. התיקון שבפניכם הוא צבר של הצעות לתיקון שהגיעו למשרד התחבורה, נדונו על ידי גורמי המקצוע ועל ידי גורמים מקצועיים מחוץ לממשלה. הן עוסקות, כפי שהצגת, בנושאים שונים שיש להם השלכה על הבטיחות – נהיגה בקלנועית,  הסדרים שונים בנושא אופניים. התיקון הזה לווה באופן צמוד על ידי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים שבדקה נתונים. היא תוכל להציג את העמדה שלה לגבי כל תיקון, במידה והוועדה תרצה.
תקנות התעבורה (תיקון מס'), התשע"ד-2013
בתוקף סמכותי לפי סעיף 70(1), (2), (14),(17ג),(17ד), לפקודת התעבורה (להלן הפקודה), ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת לפי סעיף 70(1) לפקודה ולפי סעיף 21א(א) לחוק יסוד: הכנסת וסעיף 2(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, אני מתקין תקנות אלה:
תיקון תקנה 27
1. בתקנה 27 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן- התקנות עיקריות),


אחרי תקנת משנה (ה) יבוא:



"(ו) לא יתקין אדם ברכב מכשיר או אבזר המשבש או עלול לשבש מכשיר אכיפה



ולא ינהג אדם ברכב שיש בו מכשיר אכיפה כאמור."


משטרת ישראל מנהלת אכיפה. האזרחים רוצים להתחמק מהאכיפה באמצעות מכשירים שמשבשים את האכיפה, דהיינו משבשים את היכולת של מכשיר האכיפה לזהות את הרכב שעובר את העבירה. אנחנו מבחינתנו רוצים שלא יהיה דבר כזה. אני רק אבהיר שלא מדובר במכשירים שתפקידם לאתר את המכשירים, למשל waze, אלא  לשבש. 

<תמר זנדברג:>
שולח גלים.
<שרית זוכוביצקי-אור:>
יש דברים הרבה יותר בנאליים, כמו למשל להתיז ספריי על לוחית הרישוי ולעשות אותה בוהקת באופן שזה לא ישדר את המספר. יש כל מיני רעיונות ותעלולים.
<לאה ורון:>

אולי תפרטו לוועדה מה התעלולים.
<שרית זוכוביצקי-אור:>
אני סקרתי שניים. יש את הספריי המשבש ואת המכשירים האלקטרוניים שמשבשים אותות שמגיעים מהמכשיר. גורמי המקצוע יכולים להוסיף דברים נוספים.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
דוגמאות לפעלולים ותעלולים מעבר לספריי. 

<סימונה זילבר:>
מעבר למכשיר האלקטרוני שעו"ד זוכוביצקי התייחסה אליו ולספריי, יש גם אפשרות של הדבקת מדבקה על לוחיות הרישוי כך - -
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אם נפרסם לפרוטוקול את כל הפעלולים, סביר להניח שהרבה אנשים יעשו את זה. ככל שאנשים רואים יותר רצח סדרתי בטלוויזיה, כך הם הופכים להיות רוצחים סדרתיים. זה לא צחוק. 
<חנן אהרון:>
אנחנו רוצים לאסור את זה בחוק כך שממחר בבוקר זה יהיה בלתי אפשרי. 
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אני מדבר על הרעיונות, לא על זה.

<חנן אהרון:>
ברור לי. 

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
תני לנו כמה רעיונות בכל זאת.

<סימונה זילבר:>

זו הדוגמה השלישית.  

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
מספרים?
<סימונה זילבר:>
אין לי.
<אביטל סומפולינסקי:>
אני רק רוצה לציין שאני לא בטוחה שכשאתה מכסה את לוחות הרישוי שלך זה נכנס להגדרה של "משבש את מכשיר האכיפה". אתה לא עושה שום דבר למכשיר האכיפה, לעומת מצב שבו אתה עושה משהו או שם מכשיר בתוך הרכב שלך שגורם למכשיר השני לא לפעול.
<חנן אהרון:>
אם יש מצלמה של מהירות או כל מצלמה אחרת ואת מכסה את לוחית הרישוי, את משבשת את - -
<אביטל סומפולינסקי:>
אני שיבשתי את האכיפה, אני לא שיבשתי את - -
<תמר זנדברג:>
אולי אפשר לכתוב את המילים "שמשמש לשיבוש האכיפה".
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
היא רק אומרת לך שהמילים "שיבוש האכיפה" לא - -
<חנן אהרון:>
המילה "מסכן" - -

<אביטל סומפולינסקי:>
הבעיה במילים "מסכן את אכיפה" זה שלכאורה גם waze, שאומר לי "דע לך, מכמונת מהירות לפניך, תיסע בצורה יותר איטית", יכול להיחשב כשיבוש האכיפה.
<שרית זוכוביצקי-אור:>
להיפך, זה מעיד על זה שיאטו. הכוונה היא לגרום לאנשים להאט. 
<תמר זנדברג:>
אולי משבש את העבירה, לא את האכיפה. זה טוב.
<דרור וגשל:>
האכיפה היא כשקורית עבירה ואתה גורם לזה שאי אפשר לאכוף עליך את העונש.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים. אנחנו רק רוצים שהניסוח המשפטי לא יגרום נזק.
<אביטל סומפולינסקי:>
צריך לדייק את הניסוח  בצורה כזאת - -
<עמי רוטמן:>
שני דברים. קיבלתי את מכתבו של עו"ד מרדכי פדר. הוא לא פה. הוא ביקש ממני. הוא דיבר על כך שבמקום מכשיר או אבזר נחשוב על אמצעי, כי אם זה התזת ספריי זה לא בהכרח נופל להגדרת מכשיר או אבזר. זה לשקול. לגבי השאלה שעלתה פה, אני מציע את המילים "עלול לשבש את פעולת מכשיר האכיפה". 
<שרית זוכוביצקי-אור:>
זה לא תמיד הפעולה. 

<תמר זנדברג:>
למה לא לשבש את האכיפה?

<אביטל סומפולינסקי:>
אני חוששת שהמילים "לשבש את האכיפה" יכסו דברים שלפחות ברמת ההצהרה - -
<חנן אהרון:>
למנוע את האפשרות לאכוף.
<אביטל סומפולינסקי:>
אולי אפשר לכתוב שמשבש את מכשיר האכיפה כך שאותו מכשיר לא יפעל באופן תקין. 

<שרית זוכוביצקי-אור:>
לא. המכשיר פועל באופן תקין. הוא משדר , רק הוא לא מזהה מספר. אני רק אומרת לעניין לוחית הרישוי וההסתרה שלה. יש הוראה בתקנה 301 לתקנות התעבורה, שאומרת שלוחיות הרישוי יהיו תמיד נקיות ולא יוסתרו על ידי חלק מחלקי המרכב או המטען שעליו. אם אנשים רוצים לשבש באמצעות, אז כבר בהסתרת הלוחית - - 

<לאה ורון:>
השאלה היא למה אתם נדרשים לתקנה הזאת. הדוגמאות שהבאתם התייחסו אך ורק ללוחית הרישוי.
<שרית זוכוביצקי-אור:>
ספריי לא מסתיר את המספר, רק מונע זיהוי.
<תמר זנדברג:>
אולי ישבש פעולת אכיפה על ידי מכשיר כך שזה - -
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אני רק רוצה להבריג מילה אחת.  מי נותן לנו את הניסוח?
<מוטי אלמוג:>

תקנה 301 לגבי לוחית הרישוי. 
<שרית זוכוביצקי-אור:>
301 היא תקנה לרשות הרישוי. זו עבירה. זה לא הולך - -
<סימונה זילבר:>
אין לי הצעת ניסוח מבריקה, אבל רק להביא לידיעה שגם בחוק העונשין יש עבירה שמתייחסת לשיבוש סימני זיהוי של רכב. זה מאוד מתאים גם לעניין המדבקה, כך שאני חושבת שזה מכוסה. יכול להיות שאין צורך - -
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
בתקנה הזאת בכלל?

<שרית זוכוביצקי-אור:>
התקנה הזאת נדרשת, משום שאנחנו מדברים על עבירה ספציפית של שיבוש.  
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
שרית, תתני לי מילה.

<שרית זוכוביצקי-אור:>
אולי המילה "לסכל".

<אביטל סומפולינסקי:>
תדברו על שיבוש היכולת לזהות את הרכב. 
<תמר זנדברג:>
זה יכול להיות מחר גם משהו אחר. 
<אביטל סומפולינסקי:>
אנחנו משאירים את הכלל של לשבש מכשיר אכיפה. את זה אנחנו משאירים. אנחנו רק אומרים בנוסף  - -
<חנן אהרון:>
לפגוע ביכולת לאכוף. 
<שרית זוכוביצקי-אור:>
ובכלל זה. הייתי אומרת את זה כמקרה.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>

עו"ד סומפולינסקי, תקראי את ההגדרה ונצביע עליה.  

<אביטל סומפולינסקי:>
את השינוי?

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
כן.

<אביטל סומפולינסקי:>
אנחנו עוד נדייק את זה בנוסח. לא יתקין אדם ברכב מכשיר או אבזר המשבש או עלול לשבש מכשיר אכיפה, ובכלל זה - -

<שרית זוכוביצקי-אור:>
את היכולת לזהות את הרכב.

<אביטל סומפולינסקי:>
כן, שיבוש היכולת לזהות את הרכב.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
תנסחו את זה. אני מעלה את זה להצבעה. מי בעד?
הצבעה
בעד – פה אחד
נגד – אין
נמנעים –אין 

אושר
<שרית זוכוביצקי-אור:>
תיקון תקנה 36
2. בתקנה 36(ה) לתקנות העיקריות, אחרי "בנתיב הימני ביותר באותו כיוון 



נסיעה" יבוא " אלא אם כן הוצב בו תמרור 613 המתיר לרכב נסיעה בנתיבים



נוספים".

כיום התקנה אומרת שכשאתה נכנס לנתיב, הרכב צריך לנסוע בנתיב הימני. הייתה טענה שאם יש הוראות בתמרור שמאפשרות נסיעה בנתיב נוסף, לאפשר את זה. אני מציעה שד"ר דן לינק יסביר את הרציונל. 
<דו לינק:>

מפעם לפעם נוצרים תנאים בכביש שהופכים את זה כמעט בלתי אפשרי לרכב מסוים להשתמש רק בנתיב הימני, כמו למשל כשהוא צריך לפנות שמאלה. אם רכב נכנס בתוך קטע דרך קצר, למשל בצומת מדורג שהוא נכנס. בצומת שוקת בזמנו - אתה ודאי מכיר את המקום -  קשה מאוד להכריח רכב להישאר בצד ימין, כי כשהוא נשאר בנתיב הימני ופונה שמאלה, הוא חותך את דרכם של הרבה אחרים. הפנייה שמאלה האופיינית היא מהנתיב השמאלי, לכן במקומות ששם נוצר קושי מיוחד בגלל הביומטריה או בגלל ההרכב של התנועה שיש הרבה מאוד משאיות שקשה להן לבצע את הדבר הזה, יבוצע הסדר על ידי הסימון של הנתיבים בכביש ועל ידי שילוט שמתיר במפורש פנייה שמאלה לא רק מהנתיב הימני. 
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אני חושב שזה ברור מאליו. אני מעלה את זה להצבעה. מי בעד?
הצבעה

בעד – פה אחד
נגד – אין
נמנעים –אין 

אושר
<שרית זוכוביצקי-אור:>
תיקון תקנה 39י'

3 בתקנה 39(יא) לתקנות העיקריות, בסופה יבוא "שמלאו לו ארבע עשרה שנים".

 התקנה הזאת עוסקת בנהיגה בקלנועית. הגבלת הגיל היום היא 16 שנים. הגבלת הגיל לא חלה על נכה. אנחנו מציעים שהגבלת הגיל שתחול על נכה תהיה של 14 שנים.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
משה, מקובל עליך?

<תמר זנדברג:>
היום היא מגיל 16 ולא חלה על - -?
<שרית זוכוביצקי-אור:>
היא לא חלה על נכה. 

<תמר זנדברג:>
נכה בכל גיל?

<שרית זוכוביצקי-אור:>
נכון.

<תמר זנדברג:>
 היום רוצים להגביל את הנכה או את הלא נכה?
<שרית זוכוביצקי-אור:>
את הנכה.

<תמר זנדברג:>
למה?

<משה בר:>
לא נראה לי הדבר הזה. נכה הוא נכה, לא חשוב הגיל. אם נכה צריך להגיע ממקום למקום, אתה לא יכול להגיד לו שעד גיל 14 יישאר בבית. 
<ליאון פלג:>
או לבית ספר שהוא הולך.

<משה בר:>
לבית ספר ולכל מקום. אני חושב שלנכים שחייבים את הדבר צריך להעביר הדרכה מיוחדת ולאפשר, לא לפסול את הדבר. כל דבר צריך לגופו. אני מדבר עם הרבה הורים שקשה להם להרים את הילד הנכה, קשה להם ללכת עם הילד. זאת בעיה. אם הם הולכים עם עגלה - -
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
משה, מה אתה מציע? 
<משה בר:>
אני מציע שכל נכה שיאושר לו הדבר יעבור הדרכה מיוחדת. לאפשר לו את זה לבד או עם מלווה, לא להוריד את זה לגיל 14.

<תמר זנדברג:>
למה נוצר הצורך בכך? ראיתם מקרים של ילדים שהם נכים - -?
<שרית זוכוביצקי-אור:>
הטענה היא שקלנועית היא רכב שדורש מיומנות. לילד מתחת לגיל 14 קשה להפעיל את הכלי הזה. יש לו אמצעים אחרים. הוא יכול לנסוע בכיסא גלגלים.
<שמחה בניטה:>
כשהוא יוצא החוצה עם קלנועית הוא כבר מיומן על הקלנועית. אם נכה יושב על כיסא או על קלנועית, הוא כבר מתורגל עליהם. תאמיני לי, הוא כבר נולד עם העגלה.
<ליאון פלג:>

עבדתי בבית חולים אלי"ן בזמנו.  באלי"ן  נערכות הדרכות על ידי אנשי מקצוע אפילו לילדים בגיל 10. 

<שמחה בניטה:>
מלמדים אותם איך לנסוע בעגלה.
<עמי רוטמן:>
הכוונה הייתה לקלנועיות הגדולות שאנחנו מכירים, לא לכיסאות הגלגלים. הרציונל הוא שאם אדם בריא יכול רק בגיל 16 לנהוג ובעצם לתמרן  עם הכלי הזה, אז נכה, עם כל הכבוד, כנראה שלפני זה לא יוכל. זה היה סוג של פשרה. אנחנו הצענו להחיל את אותה הגבלת גיל - - 

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
זה לא על כיסאות, אלא על קולנועיות גדולות.
<חנן אהרון:>
יש הבדל בין זה לכיסא גלגלים חשמלי.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
המטרה של כולם היא טובה, השאלה אם קולנועית גדולה שונה מכיסא.
<אביטל סומפולינסקי:>
יש ילדים מתחת לגיל 14 שמשתמשים בקלנועית?
<שמחה בניטה:>
לא. כבוד היושב-ראש, לאדם מוגבל מתאימים את מכשיר העזר לפי ממדיו. אם זה ילד בן 14 שהוא גדול ממדים, אני מניחה שיש לו עוד כמה מוגבלויות עד שהוא יוצא לכביש. קלנועית גדולה זה בדרך כלל לאנשים יותר מבוגרים. ילד בן 14 או בן 12 על קלנועית זה איזו שהיא פנטזיה. 
<עמי רוטמן:>
זה סוג של טעות סופר, לדעתי, שנפלה. אני חושב שגם לפי עמדת ארגוני הנכים.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
רבותיי, כולנו רוצים לעשות טוב. שמעתי את דברי מר בר, את דברי גברת בניטה ואת מר פלג. 
<סימונה זילבר:>
דעתנו היא אותה דעה כמו של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. מלכתחילה אין הבדל בין אדם בריא שמותר לו לתפעל את הרכב מגיל 16, לבין אדם שהוא נכה בכל הנוגע למיומנות הנדרשת. יש בזה סכנה, לכן הבקשה.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
המטרה פה היא חיובית. לא מדובר על כיסא קטן. אני הייתי תומך בזה, אבל אם אתם כל כך מרגישים שזאת  - -
<שמחה בניטה:>
זה לא שאנחנו לא תומכים. אנחנו תומכים בהגנה על הנכה שלא ייפגע בתאונת דרכים. 
<לאה ורון:>
גם שלא יפגע באחרים. אנחנו מדברים על ילד בן 12 או בן 10.
<שמחה בניטה:>
צריך לאזן את החקיקה. ילדים בני 12 ו-14 הם בדרך כלל על כיסאות גלגלים. אם מצאו לנכון לשים אותם על קלנועית, כנראה שהמגבלה שלהם היא כזאת שרק המכשיר הזה התאים.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
כמה מקרים? אנחנו מדברים פה על כך שבדרך כלל זה כיסאות גלגלים קטנים. אם קלנועית גדולה זה דבר שכמעט לא קורה,  אז לא צריך להפריע לכם לאשר את זה.
<שמחה בניטה:>
אין בעיה לאשר את זה,  רק אני אומרת שזה לא יגלוש הלאה.
<משה בר:>
כבוד היושב-ראש, אני לא אומר לא לאשר את זה, אני רק אומר שבמקרים מיוחדים כן לאפשר את זה. לאדם בריא אין בעיה, הוא יכול ללכת על רגליו, הוא יכול לעלות על אוטובוסים, הוא יכול להגיע לאן שהוא רוצה. לאדם לא בריא יש את הבעיה. למה להגביל אותו, בנוסף לבעיה שיש לו, גם בבעיה נוספת?
<חנן אהרון:>
יש פה עניין של ללמוד מקל וחומר.  אם אנחנו מגבילים אדם בריא שלא יוכל לנהוג מתחת לגיל 16 בגלל מיומנותו ויכולתו, אז אחת כמה וכמה אדם מוגבל. עם כל הרצון לעזור לו, הוא לא יכול לנהוג בכלי הזה מגיל 16. אם היינו אומרים פה משהו הפוך, היו צריכים להזדעק. היינו צריכים להגיד שבגיל 16 זה לבריאים, בגיל 20 זה לאלה שאינם בריאים.  

<תמר זנדברג:>
לאדם הבריא זה משמש לנהיגה בשעות הפנאי. לאדם המוגבל - -
<חנן אהרון:>

אנחנו תמיד רוצים לעזור למוגבלים. אנחנו גם  עושים את זה במשרד התחבורה. אני רק אומר שדווקא במקרה הזה אנחנו חושבים שבשביל הכלי הגדול הזה של הקלנועית – אתם ודאי מכירים את הקלנועית, יודעים איך שהיא נראית בשטח - צריך מיומנות, צריך יכולות. בגילאים קטנים - -
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
בדרך כלל זה לא קורה. השאלה איך אפשר - -
<חנן אהרון:>
יש להם פתרון.
<עמוס רון:>
זה לא טנק מרכבה. אתה מתאר כאילו זה איזה כלי שמישהו נוסע והורג אנשים.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אתה תומך בעמדתם של מר בניטה ופלג?
<עמוס רון:>
במקרה של נכה צריך להשאיר את הגיל פתוח. יש נערים נכים שיכולים גם בגיל 14 וגם בגיל 13 לנהוג על קלנועית בצורה בטוחה. אם זה הצורך שלהם, צריך לאפשר להם את זה.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
השאלה היחידה שנשאלת היא אם לאשר את זה ולתת אפשרות להחריג, כמו שאמרה פה שמחה ומשה,  מקרים של ילדים שלמרות שהם קטנים ניתן לאפשר להם.  

<חנן אהרון:>
אם הוא היה נוסע במקום סגור לתנועה לכלי רכב אחרים זה משהו אחר. הוא נוסע פה עם משתמשים אחרים בדרך. אנחנו כנהגים - -
<שמחה בניטה:>
אנחנו נוסעים על מדרכה.
<חנן אהרון:>

מי כמונו יודעים שמבוגרים מעל גיל 16 שנוהגים בכביש, בדרכים, עם כל מה שקורה מסביב, בקושי מסתדרים. במצב כזה שאתה נותן לאדם מוגבל בגיל צעיר, כשהוא חסר ניסיון - -
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
יש בזה היגיון. אולי יש פתרון לחריג.
<עמוס רון:>
האיש מדבר כאילו נכים הם נהגים פחות טובים. תסלח לי, אני מבלה אלפי קילומטרים בחודש. אני אומר לך שיש אנשים בריאים בגופם שנוהגים בצורה מסכנת ומסוכנת.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
הוא לא אמר את זה.

<חנן אהרון:>
אני דואג לשלומם.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>

עמוס, אתה מתפרץ לדלת פתוחה. הוא רוצה לעזור, רק השאלה היא - -

<עמוס רון:>
הוא רק עושה את זה הפוך.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אנחנו יכולים לעשות את הדבר הזה שיש בו היגיון, אבל לאפשר את החריגים. האם יש פתרון?

<אביטל סומפולינסקי:>
השאלה היא לא רק המיומנות של הילד מתחת לגיל 14 בלתפעל את הקלנועית עצמה, שזה יש להניח שהוא מומחה בה, אלא הפעלת שיקול הדעת. נראה בהמשך שמשנים את זה. גם לפי המצב הקיים אתה צריך להפעיל שיקול דעת אם מותר לך לנסוע בכביש או מותר לך לנסוע במדרכה. בהנחה שאנחנו מדברים על ילד בן 12 נורמטיבי לחלוטין, צריך לשאול את עצמנו אם הפעלת שיקול הדעת הזאת היא הגיונית.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אני לא הייתי נותן לילד בריא בן 12 לעשות את זה. 

<תמר זנדברג:>
עד עכשיו המצב היה שלילד בעל מוגבלות לא הייתה הגבלת גיל. זה מה שאמרתם בהתחלה. האם הייתה תופעה של ילדים מתחת לגיל 14 או 16 שהיו מעורבים בתאונות, מה שהצריך תיקון? זה עניין של האחדה משפטית, או שזה עניין של צורך - -?
<שמחה בניטה:>
שיבדקו את זה. לא היו תאונות כאלו.

<חנן אהרון:>
אנחנו לא מחכים לתאונות, אנחנו פועלים למניעה. 
<תמר זנדברג:>
ציינת בתחילת דבריך ששינוי התקנות מגיע כתוצאה מפניות של אזרחים, מזיהוי מצב, מכל מיני דברים. כאן עברתם על התקנות ופתאום ראיתם שיש אי אחידות בין נכים לבריאים? האם מזה זה נובע, או ממצב בשטח בפועל שזיהיתם שמצריך תיקון?
<חנן אהרון:>
לפעמים מזהים פירצה שרוצים למנוע.
<שרית זוכוביצקי-אור:>
לפעמים זה יוזמות, לפעמים מתקנים בפרק מסוים.
<תמר זנדברג:>
אם אין בעיה, אולי לא צריך  פתרון.
<עמוס רון:>
צריך להסיר את הנושא מסדר היום.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אני לא מצביע על זה. נמשיך הלאה. אני חושב שיש בזה היגיון, אבל צריך להחריג. אם אין לכם פתרון, אני עוזב את זה כרגע.
<שרית זוכוביצקי-אור:>
תיקון תקנה 39יא
4. בתקנה 39יא לתקנות העיקריות, במקום תקנת משנה (ב) יבוא:




"(ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), מותר לנהוג בקלנועית בכביש




אם מתקיים אחד מאלה:

(1) הכביש הוא בתחומי מושב או קיבוץ;
(2) הכביש הוא בדרך עירונית ומתקיים אחה מאלה:
(1) אין לצד הכביש מדרכה;
(2) לא ניתן לנסוע על המדרכה מפאת מידותיה, מצבה או מכשולים 
המצויים עליה;

(3) בנסיעה בקלנועית לא ניתן לעלות על המדרכה או לרדת ממנה."

מהות התיקון היא לא לאפשר לקלנועית לנסוע בדרך בין עירונית.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
זה ברור. מי בעד?
הצבעה

בעד – פה אחד
נגד – אין
נמנעים –אין 

אושר 

<אביטל סומפולינסקי:>
אולי רק להוסיף למושב וקיבוץ גם כפר. בהמשך ראיתי ששמתם כפר.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
בסדר.

<שרית זוכוביצקי-אור:>
תיקון תקנה 72
5. בתקנה 72 לתקנות העיקריות – 



אחרי תקנת משנה (ג) יבוא:




"(ד) על אף האמור בתקנת משנה (א)(12), מותרת החניה בתחנות אוטובוסים 




בשבתות ובמועדי ישראל אם הוצב בה תמרור 439 המתיר חניה בשבתות 




ובמועדי ישראל."

 זה תיקון שנובע מתיקון הפקודה, שחייב - -
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
מי אנחנו שנכפה - -?

<לאה ורון:>
חבר הכנסת ברוורמן, זו תקנה שנעשתה בהתאם לחוק שנעשה בוועדת הכלכלה בכנסת הקודמת, שהתייחס למתן אפשרות לציבור הנהגים לחנות בחניה של אוטובוסים בזמן שאוטובוסים לא מגיעים לתחנות. הרשויות המקומיות התבקשו להסדיר את כל נושא החניה בתמרור הולם, בהכוונה הולמת. השאלה מה הן עשו. האם אפשר לקבל התייחסויות של הרשויות המקומיות, או שמשרד התחבורה ידווח לנו מה עשה מרכז השלטון המקומי או לא עשה?  
<תמר זנדברג:>
התקנה הזאת דרושה מתוקף החוק שהתקבל?

<אביטל סומפולינסקי:>
היא בא להתאים את עצמה לתיקון.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
יש פה מישהו ממשרד התחבורה שבודק את החניות?
<לאה ורון:>
ואת התמרור והשילוט.

<תמר זנדברג:>

אנחנו יודעים שעבר חוק של - -

<לאה ורון:>
של חבר הכנסת אופיר אקוניס.
<תמר זנדברג:>
הוא מתיר לחנות בשבתות בתחנת אוטובוס. זה חוק שכל התל אביבים והירושלמים מברכים עליו. אנחנו יודעים לזהות תחנת אוטובוס לפי הצביעה של המדרכה בצהוב אדום. 
<לאה ורון:>
מה אומר החוק?

<תמר זנדברג:>
החוק אומר שמכניסת השבת ועד צאתה מותר לחנות איפה שמסומן צהוב אדום. האם התקנה הזאת דורשת תמרור נוסף על הצהוב אדום בכל תחנת אוטובוס?
<אביטל סומפולינסקי:>
לא.

<תמר זנדברג:>
למה צריך את זה אם יש צהוב אדום? כולנו קראנו בעיתון את זמני כניסת ויציאת השבת. בכל עיתון זה מפורסם. 
<אביטל סומפולינסקי:>

תתקני אותי שרית אם אני טועה, אבל זה הפער בין העיתון לפקודה. הפקודה אומרת שרשות תמרור מקומית תציב בתחום תחנת אוטובוס תמרור. לא מספיק הצהוב אדום בשביל לחנות.
<תמר זנדברג:>
זו הכרה על חניה בתחנת אוטובוס, בלי קשר  לחניה - -
<אביטל סומפולינסקי:>
לשם מטרת החניה. הרעיון היה שצריך להפעיל שיקול דעת לגבי  - -
<תמר זנדברג:>
זה לא בכל תחנה, אלא רק בתחנות שהוכרזו?
<אביטל סומפולינסקי:>
תלוי אם התחנה נמצאת בנתיב של תחבורה ציבורית, במסוף של תחבורה ציבורית או בדרך שהיא בין עירונית.
<לאה ורון:>
או ברשות מקומית שיש בה נסיעת אוטובוסים.
<תמר זנדברג:>
או עירייה שבמקרה המועצה שלה קיבלה החלטה על תחבורה ציבורית בשבת ושר הפנים נענה לבקשה, כמו שכולנו מקווים. היא לא תרשה. 
<אביטל סומפולינסקי:>
היא לא תרשה, לכן צריך את התמרור הזה. התקנות, כמו שהן היום בנוסח, אוסרות על חניה, למרות שברור שהפקודה גוברת. זה רק כדי לעשות איזו שהיא התאמה. 
<יואב ירדני:>
נאמר פה בשולי הדברים נכון. בתל-אביב יש – אני מניח שגם במקומות אחרים – תחנות אוטובוסים בתוך צירי תנועה ראשיים שאינם מאפשרים חניה. מי שקצת מכיר את תל אביב יודע שברח' בן יהודה או ברח' דיזינגוף מדרום לצפון האוטובוסים עומדים על נתיב הנסיעה. איפה שיש תמרור מותר להחנות, איפה שאין תמרור אסור להחנות. צריך להיזהר מהניסוח הזה. 
<לאה ורון:>
כמה תמרורים הצבתם במקומות בהם ניתן לחנות?
<יואב ירדני:>
אינני יודע להגיד לך. 
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
מאז שהתקנה הזאת עברה, האם התחילו להתקין תמרורים בירושלים, חיפה, תל אביב?
<יוחאי וגימה:>

אין לי מידע. אם הייתי מתבקש להביא, הייתי בודק את הנושא הזה.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אני מבקש ממך שתעביר דיווח בכתב לוועדה, כדי שנוכל להעביר אותו לכל חברי הכנסת. נראה אם מאז אותה החלטה לא קרה דבר. אולי נראה שהפעם קרו כמה דברים ונהיה מסופקים.

<משה בר:>
אני נוסע בכל חלקי הארץ. עוד לא נפגשתי בתמרור כזה. כנראה שהעבירו בכנסת והכניסו את זה לתוך המגירות ברשויות.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אתה יודע כמה תקנות וחוקים יש בכנסת? בגלל זה אני מצטט תמיד את קיקרו, שככל שיש יותר חוקים כך המדינה יותר מושחתת.

<משה בר:>
הרשויות לקחו את זה והכניסו למגירות במקום לעשות את זה. צודקים, יש מקומות שאסור לחנות והנכה לא יודע. האחרים, שחושבים שמותר לחנות, חונים ומקבלים דוחות. אם העירייה עושה מזה כסף, למה לשים תמרורים?
<שמואל מלכיס:>
אולי שיעשו ההיפך כך שבמקום שאסור לחנות בשבת ישימו תמרור?

<תמר זנדברג:>
זה חוק שהכנסת קבעה.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
תיתן לנו את הדוח. אם נראה שלא עשו דבר, אני אמליץ עם עוד חברי כנסת לבטל את החוק הזה. לא גוזרים גזירה על הציבור שרוב הציבור לא עומד בה. זה הופך להיות חוכא ואיטלולא.  נלך בכיוון ההפוך שאפשר לחנות בכל מקום, אלא אם כן יש תמרור. אם נעשה את ההיפך, אולי יהיה תמריץ לשלטון המקומי לשים. 

אני מעלה להצבעה את סעיף 5. מי בעד? 

הצבעה

בעד –  פה אחד
נגד – אין
נמנעים –אין 

 אושר
<שרית זוכוביצקי-אור:>
תיקון תקנה 74
6. בתקנה 74 לתקנות העיקריות אחרי תקנת משנה (ג) יבוא:


"(ג1) על אף האמור בתקנת משנה (ג) ברכב שיצרנו קבע לגביו הוראות לעניין 



עמידה וחניה יפעל הנוהג ברכב על פי הוראות היצרן;


בתקנה 74 יש הוראות מפורטות איך צריך להעמיד את הרכב. בכלי רכב מאוד כבדים יש הוראות ספציפיות מטעם היצרן מה צריך לעשות.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
זה טכני לחלוטין. מי בעד?
הצבעה

בעד –  פה אחד
נגד – אין
נמנעים –אין 

אושר
<שרית זוכוביצקי-אור:>
תיקון תקנה 79
7. בתקנה 79 לתקנות העיקריות, אחרי תקנת משנה (ב) יבוא:



"(ג) נוהג ברכב ציבורי המסיע אדם בכיסא גלגלים יעשה זאת לאחר שהכיסא



עוגן לרכב, הנוסע היושב בכיסא חגור בחגורת בטיחות וננקטו אמצעי זהירות



להבטחת שלומו של הנוסע בכיסא ושל אדם הנמצא בסמוך לו ברכב".

<תמר זנדברג:>
מה המצב הקיים היום?

<שמחה בניטה:>

כשהעברנו את החוק על העניין של תחבורה ציבורית נתקלנו במצב שנהגים לא היו מוכנים לפתוח את המעלון. הם לא רוצים להשקיע זמן. אם  נדרוש מנהגי אוטובוסים לקבע את כיסא הגלגלים לרכב זה יעצבן את הנוסעים. אנחנו לא רוצים למשוך תשומת לב ולא רוצים לקומם את החברה עלינו. גם אנשים בריאים עומדים ומחזיקים בעמוד. אני אמנם לא נוסעת בתחבורה ציבורית כי אני נוהגת, אבל יש לי נכה שכן נוסע. יש הרבה מאוד נכים שנוסעים מאז שיש את הנגישות. לא צריך להכביד על נכה בכך שימשוך תשומת לב וגם להכביד על נהגים שגם ככה לא אוהבים לפתוח את המעלון ופוסחים הרבה מאוד על נכים. צריך להשאיר את העניין הזה כמו שהוא.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
את ממליצה לא לאשר את התקנה, להשאיר את המצב כמו שהוא.
<שמחה בניטה:>
כן. חזרתי עכשיו מהולנד. בנסיעות בין הערים, כמו מאמסטרדם להאג או כל מיני, מקפידים לקשור את הנכים, אבל בתוך  הרכבת או באוטובוס בתוך העיר נכים עלו בלי שאף אחד נקף יד בכיסא הגלגלים. באירופה מקפידים על העניין של בטיחות ברמת על. הם מקפידים רק בנסיעות ארוכות בין ערים. פה הנסיעות קצרות. בנסיעה קצרה לא צריך להכביד. נכה רוצה להיכנס ולרדת מיד. אני חושבת שזה ממש מיותר.

<ליאון פלג:>

אנחנו חייבים לאחל הצלחה לכוחות הביטחון במיגור הטרור. התקנה  הזאת עלולה לגרום לאנטגוניזם כנגד הנכים. 
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אתה מחזק את הגברת בניטה.
<ליאון פלג:>
בוודאי.

<עמוס רון:>
אדוני היושב-ראש, יש תופעה שכדאי שהכנסת תהיה מודעת אליה. אנחנו בארגון מקבלים הרבה מאוד תלונות  על כך שנהגים בתחבורה ציבורית - אוטובוסים ומוניות מנסים להתעלם מקיומו של נוסע נכה.  אני מציע לא לטפל בנושא הזה בתקנה הזאת.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
לגבי התקנה, האם אתה תומך בעמדתם של בניטה ופלג?
<עמוס רון:>
בהחלט.
<יעקב אדלר:>
אני לא תומך בעמדה הזאת. בארצות הברית, למשל, בכל עיר שיש תחבורה ציבורית מעגנים את כל העגלות של הנכים לדופן של האוטובוס. יש שם רתמות מוכנות. יש שם מקום פנוי כדי לעשות את זה. לא ראיתי במשך כל השנים שהייתי בארצות הברית שמישהו התנגד לזה. גם לא התנגדו לכך שהנהג יצא מהאוטובוס. 

<ליאון פלג:>
אתה לא בארצות הברית, אתה בישראל.

<יעקב אדלר:>
. הנהג יוצא מהאוטובוס ומפקח. אני חושב שזה עניין של החינוך של הציבור. זה נושא אחד כללי. אם נעמוד על כך הסיכוי שיעצרו לנכה יגדל. כל עצירה פתאומית של אוטובוס יכולה לגרום לכך שעגלה שלא קשורה תזוז ותפגע בנוסעים נוספים שעומדים או יושבים בתוך האוטובוס. 
<דני שטרן:>

הנהגים שלנו קיבלו הנחיה לקשור נכים. היו שתי תאונות שאני מכיר. ברח' השומרון, איפה שהיה קולנוע מרכז, עגלת נכים עפה בסיבוב. אדם נפגע באופן קשה מאוד. הנהגים שלנו קיבלו הנחיה לרתום  נכה שעולה לאוטובוס. יש רצועה, כמו שד"ר אדלר אמר. מחויבים לעשות את זה. אנחנו מבקשים שהנהגים ירתמו גם כל דבר אחר. כמו שהוא אמר, עגלה יכולה לזוז ולפגוע באנשים.

<חנן אהרון:>

אני מניח שיש פה עוד כאלה שנוסעים באוטובוסים. אני נוסע הרבה באוטובוסים, לפחות בבוקר כשאני בא לעבודה. מדובר על נסיעה קצרה בתוך העיר. אם אנחנו כשאנחנו עולים לאוטובוס והנהג מתחיל בנסיעה בקושי מחזיקים את העמודים כדי לא ליפול, אז תאר לך אדם נכה שנמצא. אנחנו בקושי מסוגלים להסתדר, אז אותו נשאיר חופשי עם העגלה? אנחנו דואגים לשלומו. רצוננו לדאוג לשלומו.
<דני שטרן:>
גם עגלה של תינוק אנחנו מחייבים לקשור.

<דו לינק:>
אני תומך בתקנה. אני מחזק את דברי ד"ר אדלר. הוא צודק בהחלט. לא משנה אם זה בארצות הברית. היו בארץ תאונות חמורות, לא רק באוטובוסים אלא גם בכלי רכב אחרים, שכיסא גלגלים לא רק ניתק ממקומו, אלא גם לא היה מעוגן לשום דבר. אם הוא לא מעוגן לשום דבר, אין שום הגנה על מי שיושב עליו. לפי דעתי אנחנו צריכים לאשר את התקנה הזאת, ליצור את התנאים שבהם יתייחסו בכבוד לנכה שעולה לאוטובוס ומרותק אל האוטובוס. כל הציבור יעמוד ויחכה, לא יקרה שום דבר לארצנו.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אתה אומר שאם במלחמה יש ערבות הדדית, אולי נתחיל גם בזמן שלום.
<דו לינק:>
לא אני אמרתי את זה, אבל דבריך הם דברי אלוהים חיים.

<יוסי זיסקינד:>

אני מצטרף לדעתו של ד"ר דן לינק, לעמיתיי מדן ולכל האחרים, שאכן יש לרתום כיוון שלא זה מה שיגרום לנהג לדלג על התחנה או לא לדלג עליה. ממילא זה לוקח זמן ומושך תשומת לב. יש הנחיות. אנחנו מבצעים המון הדרכות ספציפיות לנהגים אצלנו ואצל חבריי בדן לגבי מה בדיוק הם צריכים לעשות, איך להתנהג, איך לבקש מציבור הנוסעים סליחה על העיכוב.

<עמי רוטמן:>

אנחנו כמובן מצטרפים לעמדות של שני הדוקטורים. אני מבקש להבהיר. עם כל הכבוד לנכים שאומרים שהם יכולים להחזיק, התקנה נועדה להגן בין היתר גם על שלומם של האחרים. האחרים יבינו שזה לטובתם.
<משה בר:>

למה אומרים לנו לחגור ברכב הפרטי? בואו גם לא נחגור ברכב. לנכה שעולה עם כיסא אין  שליטה, הוא מחליק לכל הכיוונים.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
משה, אתה תומך בתקנה.

<משה בר:>
כן. הוא לא רק יכול לפגוע בעצמו, אלא גם באנשים נוספים.  למה באוטובוסים יש רק מקום אחד לנכים ולא שניים או שלושה מקומות? דיברתי עם נציגי דן שאמרו שיש להם בעיה. הם אמרו לנו שהם מעלים נכה אחד ולא נעים להם מהנכה השני שמחכה בתחנה. למה לא להוסיף מקומות לנכים? אומרים לנו לא לנסוע עם הרכבים שלנו כי נותנים לנו תחבורה ציבורית מסודרת, תחבורה ציבורית זמינה. אנחנו לא רואים את זה בשטח. 

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
משה, אתה תומך בתקנה. אתה מבקש שתהיה יוזמה להגדלת מספר מקומות הנכים בתחבורה הציבורית. אנחנו נעלה את זה.
<תמר זנדברג:>
אני לא מתנגדת לתקנה הזאת לאור הדברים שנאמרו. כמו שציינת בהתחלה, התקנות האלו באות לענות על בעיות. הבעיה המרכזית של בעלי מוגבלויות בתחבורה הציבורית זו אפליה, העדר נגישות, זה שלא מעלים אותם לאוטובוס ואין את המתקנים המתאימים. מה אנחנו עושים? אנחנו מתחילים מהבעיה הלא נכונה שמטילה עוד מגבלות על בעל המוגבלות עצמו ועל הנהג. לא מספיק שהוא מפלה, שהוא לא עוצר בתחנה,  אולי מפני שאין לו את ההכשרה המתאימה או שהוא חושש משאר הציבור – אני לא מייחסת כוונות רעות לאף אחד - - אנחנו לא פותרים את הבעיה המרכזית שכיום מטרידה את ציבור בעלי המוגבלויות. אני מציעה שהוועדה תיתן את דעתה. 
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
זה נושא אחר.
<תמר זנדברג:>
זה לא נושא אחר, כי כשאנחנו באים לתקן אנחנו בעצם מטילים - - למה הדבר דומה? זה מזכיר לי את נושא האופניים. תיקנו את חוק הקסדה בגלל הדאגה שלנו לבטיחות, מה  שעשה את הדבר ההפוך.  אנחנו כל הזמן מטילים גזירות במקום לטפל איפה שכן צריך – באפליה, בבעיית הנגישות.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אני מקשיב פה לאנשי דן ולאחרים.  אני חושב שאנחנו עוד רחוקים. דיברו פה שמבחינה אמפירית יש תאונות, שזה פוגע בנכים, שזה פוגע בציבור. אני חושב שהגיוני לחלוטין לאשר את התקנה הזאת. במקביל צריך לפעול יחד עם החברות להגדיל את מספר המקומות, להתחיל להגביר את הפעולה החינוכית כדי שנפתור את זה. אם בגלל מישהו שלא מרגיש נוח או בגלל שהציבור לא מחונך אנחנו נגרום לתאונות, זאת תהיה טעות. 
<תמר זנדברג:>
לא בגלל. 

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
החיים זה קבלת החלטה.
<תמר זנדברג:>
אני מציעה שנאשר, כאשר הוועדה תרשום לפניה שהיא מודעת לזה שהבעיה המרכזית היא אחרת, ולכן היא תקיים דיון בעוד מספר חודשים בהתקדמות עליית בעלי מוגבלויות לתחבורה הציבורית והסרת החסמים בנושא.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
את זה נעשה.

<אביטל סומפולינסקי:>

אולי מה שחסר פה כבסיס זה החובה של האוטובוס שיהיו בו את האמצעים לעיגון - -
<תמר זנדברג:>
יש חובה. עדיין אנחנו שומעים על בעלי מוגבלויות שהנהג דילג עליהם, השפיל אותם וכל הדברים האלה.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
רבותיי, הבנו. אנחנו לא נפתור את כל הבעיות. מי בעד?
הצבעה
בעד –  פה אחד
נגד – אין
נמנעים –אין 

אושר
<ליאון פלג:>
כשאני נוסע ברכבת הקלה אני מרגיש לא פעם שאני נזרק. אני צריך לאחוז חזק בעמוד כדי לא להיטלטל. 
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
לגבי הרכבת הקלה תשימו לב שהדברים יהיו מבוצעים.
<חנן אהרון:>
בתקנה הזאת דיברנו על אוטובוס שמעלה נכה. אנחנו מדברים על רכב ציבורי. זה חל על נסיעות של טרנזיטים שמסיעים ילדים.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
מה עם הרכבת הקלה?
<חנן אהרון:>
זה גם חל על הילדים שאנחנו רוצים שיהיו חגורים באוטובוס. 
<שרית זוכוביצקי-אור:>
תיקון תקנה 83א
8. בתקנה 83א לתקנות העיקריות – 

(1) לפני הגדרת "מושב בטיחות" יבוא "מושב אחורי" – כל מושב שאינו
מושב קדמי ברכב;";

(2) בתקנת משנה (ד), אחרי "במושב הבטיחות" יבוא "או במושב מגביה".

היום החובה היא לא להושיב ילד שרתום בכיסא בטיחות מול כרית אוויר. אנחנו רוצים להחיל את  האיסור הזה גם על מי שנוסע במושב מגביה. ילד שיושב בבוסטר לא ישב מקדימה.
<גלית גלעד:>
אנחנו תומכים בתקנה הזאת. אנחנו חושבים שהיא לגמרי לא מספיקה. מה שקורה במדינת ישראל זה שההורים נוטים יותר ויותר להושיב את הילד לצידם. אם זה ילדים עד גיל שנה, פעוטות וילדים בגילאים שבין 10 ל-15. האחוזים הם סביב 40%. באירופה, לפי הידע המקצועי שלנו, זה לא מקובל. בארצות הברית אנחנו מדברים על המושב הקדמי כמושב המוות. זה בכלל לא משנה אם יש כרית אוויר או אין כרית אוויר. זה המושב המסוכן ביותר עבור ילדים. לילדים יש גוף הרבה יותר חלש להיפגעות הזאת. ההמלצה של הגופים המובילים בעולם היא להושיב ילדים עד גיל 13 מאחור. אנחנו מבקשים שהתקנה הזאת תגובה במשפט שאומר שאין להושיב ילד עד גיל 13 במושב הקדמי כל עוד ניתן לחגור אותו מאחור.
<מוטי אלמוג:>

אנחנו מסיעים ילדים. רכב ציבורי לא מחויב בכיסא בטיחות או בכיסא מגביה. מה שמתפרש משינוי התקנה כרגע זה שילד במושב מגביה, שזה אומר עד גיל 8, יהיה ללא כרית אוויר ממולו. איך אנשי המקצוע רואים ילד ללא כרית אוויר? עד גיל שנה אפשר להבין שהכרית תפגע בו. ילד בגיל 8 לא יינצל מתאונה אם כרית האוויר לא תהיה מולו . אין התייחסות של אנשי המקצוע לזה.
<עמי רוטמן:>

מגיל 9 הילד לא מחויב בבוסטר לפי החוק. זה לא לפי ההמלצות הבטיחותיות. הוא כבר יושב על כיסא רגיל. הרעיון של הבוסטר ומושב הבטיחות הוא להרים אותו ולקרב אותו לשמשה.
<תמר זנדברג:>
אתה מדבר על המושב הקדמי?
<גלית גלעד:>
לא רק לשמשה, גם לחגורה.
<עמי רוטמן:>
כדי שהחגורה תתאים משתמשים במושב מגביה. 
<תמר זנדברג:>

הבת שלי, שהיא בת 8, יושבת על מושב מגביה מאחורה עם חגורה. מותר לה לשבת מקדימה?

<עמי רוטמן:>
כן. 

<גלית גלעד:>
זה פשוט נורא.

<תמר זנדברג:>
אני לא אושיב אותה. זה מפחיד.
<עמי רוטמן:>
מבחינה בטיחותית העדפה תהיה ותמשיך להיות להושיב במושב האחורי כמה שיותר זמן עם מושב מגביה. כנראה שהכיוון הוא להעלות את הגיל של חובת מושב מגביה. בלי מושב מגביה בגיל 9  זה לא ממש בטיחותי. ההמלצה היא אפילו יותר מגיל 9. כרגע החוק מדבר עד גיל 8. 

<תמר זנדברג:>
מקדימה ומאחורה אותו דבר מבחינת החוק.
<עמי רוטמן:>
אין שינוי. ההמלצה היא להושיב מאחור. בעניין ההבדל של כרית - -
<תמר זנדברג:>
הבת שלי חושבת שזה מגיל 9. היא מחכה לגיל 9. 

<עמי רוטמן:>
מצוין.

<תמר זנדברג:>
איך אני אסביר לה בגיל 9 שזה ממשיך עוד?
<עמי רוטמן:>

כדי שחגורת הבטיחות תתאים לילד עד גיל 8,9 שמים אותו על מושב בטיחות או על מושב מגביה, כפי שאמרנו. המושב הזה מעלה אותו ומקרב אותו במושב הקדמי לשמשה הקדמית ולכרית האוויר.  ברגע שנפתחת כרית אוויר והילד יותר קרוב, האימפקט יותר חזק מאשר כשהוא יושב בלי מושב מגביה. אם הוא יושב בגיל 9 בלי מושב מגביה הוא במצב הרבה יותר טוב כשנפתחת כרית האוויר מאשר כשהוא יושב עם מושב מגביה. 
<דו לינק:>

ב-20 השנים האחרונות אנחנו הולכים ומחמירים ומחמירים ומחמירים את הכללים לגבי הסעת ילדים, ובצדק. אנחנו לא נתקלים במצב שאנשים לא מרסנים את הילדים שלהם היום, אלא במצב שהם מרסנים אותם בצורה לא נכונה. הם שמים ילדים במתקני ריסון שלא מתאימים להם בכלל. הם גם לא מקפידים שכשהם יושבים במושב מגביה למתוח את החגורה וכו'. המגמה לגרש את הילדים למושב האחורי היא מגמה נכונה. הרבה אימהות אומרות בזעזוע עמוק שצריך לשמור על קשר עין עם הילד. לא צריך. לפעמים עדיף לא לראות מה הוא עושה. הרעיון להחמיר את התקנות האלו הוא רעיון נכון. אני תומך במה שנאמר על ידי "בטרם", זאת אומרת לאסור כליל הושבת ילדים – זה לא מה שמוצע עכשיו –  מקדימה.  

<גלית גלעד:>
צריך לזכור שהתאונות האלו מחרידות. ההיפגעות היא באזורים הפנימיים.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
האם אפשר  לאשר את התקנה שהצעתם אבל לקחת את ההחמרה של "בטרם" ולינק?  גם עו"ד רוטמן תומך בזה.
<שרית זוכוביצקי-אור:>

יש לנו את אותה ועדה שבודקת. תציעו הצעה. אנחנו בודקים גם הצעות שלכם. ההצעה שלכם תיבחן.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אנחנו נעלה את זה להצבעה. 

<יוסי זיסקינד:>
אני מקבל את כל מה שנאמר לגבי הבטיחות והילדים מאחור, אבל מה שמפריע לי ומציק לי זה הנושא שמדברים רק על גיל. יש ילדים שבגודל הפיזי שלהם הם שונים. אני לא מומחה ולא רופא. אולי  צריך להיות לפי גובהו של הילד.  

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
יש ילדים בגיל 10 שנראים בני 16,  יש ילדים בני 16 שמבחינה התפתחותית נראים כבני 10.
<דו לינק:>
כשנקבע הגיל ולא הגובה זה היה בגלל שבזמנו היה קל מאוד לקבוע אותו. האחוזון ה-98 של גיל 9  מתאים למידות האלו. תמיד יש ילדים חריגים, שאז צריך לפנות למצפון של ההורים או מי שממונה על הילד. אנחנו תמיד אמרנו שזה לא נכון שביום הולדת 8 הוא ציפור דרור והוא יכול לעשות בדיוק ההיפך. אם הוא ילד קטן במיוחד, אז צריך לחנך אותו עוד בגיל 6 או 7 שהוא ימשיך לשבת במושב המגביה כי זה המושב שלו.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
זה הפרוקסי הכי טוב.
<חנן אהרון:>
יש לי 5 ילדים. כשאתה נוסע ברכב עם 4  מקומות אתה צריך לשים את אחד הילדים קדימה. אני לא אשים אותו בבגאז'. מדברים כל הזמן על החמרה ועל לא להושיב קדימה.  אנחנו בעד להושיב אחורה, אבל - -
<אביטל סומפולינסקי:>
זו החמרה כל עוד - -
<חנן אהרון:>
תמיד אומרים לא להושיב ילדים קדימה.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אתה אומר החמרה תלוי במספר הילדים ובגודל המכונית.
<חנן אהרון:>
לא כולם קונים מכונית עם 7 מקומות ישיבה.
<מוטי אלמוג:>
לא קיבלנו תשובה על מה שקורה עם הכרית. אנחנו מעדיפים שילדים ישבו מאחורה. אין שום התייחסות בחוק שאומרת שכל עוד אין לך מקומות מאחורה אתה יכול להושיב אותו מקדימה. להכניס את זה לחוק חייב להיות. אם כבר הושבת אותו ואתה מבטל לו מגביה בגיל 8 או בגיל 7 ו-10 חודשים, מה קורה בגיל 8 וחודשיים? 
<עמי רוטמן:>
ברגע שאתה מוריד אותו מהמושב המגביה אתה מחזיר את העניין של הכרית שתגן עליו. אם הוא יושב על מושב מגביה, אז הסיכוי שכרית האוויר תפגע בו יותר גדול מאשר שהיא תגן עליו. 
<מוטי אלמוג:>
רציתי לדעת אם הנזק שייגרם עם הכרית קטן יותר.
<דו לינק:>
אני אדבר אישית עם מוטי אלמוג לגבי הכרית. זה לא יעזור לנו לדיון הזה. אני רק אומר שכרית אוויר זה דבר מצוין. אם האדם מתנהג נכון, היא בעלת ערך מצוין בהגדרת הבטיחות בדרכים. לא צריך לקשור  - -
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
מר אלמוג, אתם אחרי זה עושים שיחה.

<חנן אהרון:>
כל הרעיון פה היה שכיום מותר להושיב ילד עם מושב מגביה מקדימה.  רק עם התקן ריסון לתינוק אסור. אנחנו באנו למנוע את זה. אתה שואל למה מגיל 8 ומעלה. בוא נסגור את הפירצה בחוק שקיימת שעל אלה עד גיל 8 נשמור ולא נושיב אותם. תמיד אפשר לדאוג ליותר.
<גלית גלעד:>
זה פשוט לא מספיק.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
פרה פרה. אני מעלה את זה להצבעה. מי בעד?
הצבעה

בעד – פה אחד
נגד – אין
נמנעים – אין
אושר

כמובן שאת ההערות שנאמרו על ידי "בטרם" אתם לוקחים בחשבון. 
<שרית זוכוביצקי-אור:>
אנחנו דנים בכל ההצעות. 

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
זה תהליך מתמשך. 

<שרית זוכוביצקי-אור:>
תיקון תקנה 83ב

9. בתקנה 83ב לתקנות עיקריות, תקנה משנה (ב) – בטלה. 


כיום חלה חובת חגירת חגורות בטיחות לפי מספר החגורות. הדבר הזה מאפשר לנוסעים לנסוע לא חגורים אם אין מספיק חגורות. 

<תמר זנדברג:>
מה הם אמורים לעשות?
<שרית זוכוביצקי-אור:>
לא להסיע נוסע לא חגור.

<מוטי אלמוג:>

עד היום המדינה אפשרה להסיע נוסעים שיושבים על הכיסא, לא אחד על השני. באופן ציורי כזה יכולים לשבת 5 ילדים מאחור, כאשר 3 חגורים ו-2 לא חגורים. מדובר על עד 8 נוסעים ברכב. לא צוין ברישיון הרכב כמה נוסעים מותר להסיע. צוין אחד ליד הנהג, כאשר כל השאר כחוק. החוק זה עד 8. היום באים לתקן את המעוות הזה, קובעים שמספר הנוסעים יהיה כמספר החגורות. אם יש 3 חגורות מאחור, אז זה 3  נוסעים. צריך לציין את זה גם ברישיון הרכב. היצרן יודע לכמה אנשים הוא מייצר את הרכב. אני מחר אלך להתקין חגורה נוספת ואוסיף עוד אדם שמותר לו לנסוע כי יש לו חגורה, כאשר היצרן לא אישר את זה מראש. זה צריך להיות במקביל ברישיון הרכב.
<דני שטרן:>
זה לא מצוין ברישיון. 

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
יש התייחסות לנושא הזה?
<שרית זוכוביצקי-אור:>
אנחנו עושים גם תיקון משלים לתקנה 84. שם אנחנו מדברים על הסעת נוסעים. יש כללים. הם הכללים שחלים כאשר מאשרים רכב. אנחנו מתקנים את פסקה (2).

<היו"ר אבישי ברוורמן:>

זה מדבר על התוכן.
<שרית זוכוביצקי-אור:>
כן. שם כתוב שברכב נוסעים פרטי וברכב נוסעים דו שימושי ניתן יהיה להסיע כמספר המקומות.  אנחנו מציעים שניתן יהיה להסיע כמספר החגורות.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
חגורות אליבא היצרן, או שהאדם יכול להוסיף חגורות? 
<מוטי אלמוג:>
היצרן ורישיון הרכב. 

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
זאת השאלה. האם האדם יכול להוסיף חגורות ללא אישור היצרן?
<דו לינק:>
לא. יש דבר שנקרא "שינוי מבנה רכב". כל שינוי מבנה  רכב צריך את אישור רשות הרישוי. היא לא מאשרת את זה, אלא - -
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
מה לגבי אדם שיש לו 5 ילדים, כמו מר אהרון, עם מכונית קטנה שיש בה רק 3 חגורות? אם הוא הולך לאיזה מאכער שעושה לו עוד שתי חגורות, אהרון עבריין.
<חנן אהרון:>
היום לא. אחרי התקנה כן.
<אליהו הכהן:>
עד היום היה נוהל עם הגדרה מאוד ברורה שאם הילדים יושבים בבטחה אפשר להוסיף ילד רביעי. זאת הגדרה מאוד ברורה. הילד הרביעי נשאר ללא חגורה. 
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
זאת השאלה. חידדת אותה, מר הכהן.  אמרנו שיש מקום לילד רביעי ורק 3 חגורות.
<אליהו הכהן:>
למרדכי בק יש פתרון מעשי שהושקע בו כמיליון שקל.

<מרדכי בק:>

כבעל משפחה עם 4 ילדים השיקול היה אם לקנות רכב קטן, שהוא בטיחותי יותר, עם יותר כריות אוויר וכו' במסגרת התקציב, או לקנות רכב יותר גדול שמבחינה בטיחותית הוא פחות כי כשהשנתון יורד הבטיחות גם יורדת. מאוד חשוב לי בטיחות הילדים. ראיתי את הפירצה הזאת בחוק שהייתה ויזמתי רעיון. הרעיון היה בוסטר אחד שיושב על כל הספסל של הרכב. הוא מתחבר לנקודת עגינה של הרכב. מהבוסטר הזה יוצאים 4 חגורות באופן כזה שכל ה-4 שיושבים הם חגורים.  

<אליהו הכהן:>
חגורת מותן.
<מרדכי בק:>
אפשר לשנות את זה גם ל-3 חגורות. לשם זה פניתי לידידי, מר יוסף קדושים, שיושב לידי. הוא מורשה מטעם משרד התחבורה לעשות מקומות ישיבה ברכב. הוא מורשה לעשות ברכבי הסעות כיסאות וחגורות בטיחות. הוא פיתח לי את המוצר באופן כזה שיוכלו לשבת 4 חגורים. כמובן ששלחנו את זה למבחני ריסוק במעבדות בחו"ל. מדובר במעבדות שעובדות עם מכון התקנים הישראלי. זה עבר מבחני ריסוק.  

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
זה רעיון נפלא. אתה אומר שיש מקום ל-4. המצאתם את הבוסטר הזה. זאת המצאה נהדרת.  איך פותרים את בעיית היצרן? נניח קנית רכב קטן שיש בו 3 חגורות ולך יש 4 ילדים. הלכת עם מר קדושים, פיתחת את הסטארט אפ האדיר שלכם של הבוסטר, שיש חגורה אחת  - - 
<אליהו הכהן:>
3 חגורות, כאשר הרביעית מצטרפת.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
4 חגורות תקינות. עברתם את מבחן הריסוק כך שזה הכי בטיחותי. איך פותרים את בעיית היצרן?
<דני שטרן:>
ד"ר דן לינק אמר שמדובר בשינוי מבנה. יכול להיות שיהיו חריגים. זה יבוא לדיון.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
כרגע עוד אין לכם אישור על הנושא הזה? 

<מרדכי בק:>
פנינו למשרד התחבורה. קיבלנו פתק ראשוני.
<אביטל סומפולינסקי:>
לפי התקנה הם יכולים, כי לפי התקנה כתוב - -
<שרית זוכוביצקי-אור:>
השאלה אם התקן מסוים אפשר להתקין ברכב היא שאלה נפרדת.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
השאלה,  לאור ההערה של מר אלמוג, מאוד ברורה. באה פה המצאה שיצרה 4 חגורות בטיחותיות. ייתכן שליצרן בתחילה היו רק 3 חגורות. איך פותרים את זה? אני מבקש שתתנו לנו פתרון.
<חנן אהרון:>
פונים לאגף התקינה. הם צריכים לפנות לאגף התקינה באגף הרכב במשרד התחבורה. אגף התקינה ידון בהצעה שלהם.
<שמחה בניטה:>
רק שהתקנון הזה לא יפגע בהם.
<חנן אהרון:>
זה לא פוגע. 

<מוטי אלמוג:>
כתובות המילים "כמספר החגורות המותקנות".  זאת לא חגורה מותקנת.
<חנן אהרון:>
אם הוא יקבל אישור על זה ש-4 החגורות - -
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
הרושם שלנו, מר קדושים ומר בק, שיש פה המצאה נפלאה. מכיוון שיש פה כמה אנשים בעלי משקל במשרד התחבורה, אנחנו מציעים שהדבר הזה לא ייתקע בכל כבלי הבירוקרטיה ויתייחסו אליו במהירות. זה פותר את הבעיה לכל כך הרבה אנשים שאין להם את היכולות לקנות רכבים יותר גדולים.  הסיפור הזה בין 3 ל-4 שמר בק ומר קדושים יצרו יכול שייתן רווחה לאוכלוסייה גדולה, לכן אני מבקש לקבל תשובה איפה זה קורה, איך זה קורה. 
<חנן אהרון:>
אני מוכן אפילו דרכי לשדך בינם לבין אגף התקינה.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אתה אחראי לתשובה במהירות.

<מרדכי בק:>
ההבדל הבטיחותי בין רכב חדש לרכב ישן יותר הוא הבדל מאוד משמעותי. את זה אני אומר כאחד שמאוד חשוב לו העניין. לצערי, ראיתי תאונות בחיים. כשאני קונה רכב הדבר החשוב ביותר שאני בודק זה את רמת הבטיחות. זה יוריד לי באופן מאוד משמעותי את רמת הבטיחות של הרכב.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>

אנחנו נקבל על זה דיווח. תחזקנה ידיכם. 
<ליאון פלג:>

אמר לי איזה מתקין לאבזור רכב שבחנוכה עומדת להיכנס תקנה חדשה לגבי רכב N1, שזה רכב מסחרי, שנוהגות בו משפחות גדולות לשנות את הסטטוס של מספר הנוסעים. האם זה מתייחס גם לעניין הזה?
<שרית זוכוביצקי-אור:>
אני לא יודעת על איזה תיקון אתה מדבר. יכול להיות שאתה מדבר על אפשרות לייבא רכב. 
<ליאון פלג:>
כנראה ייבוא רכב.

<שרית זוכוביצקי-אור:>
זה לא קשור לכאן. יש היום מגבלה של ייבוא אישי בצו חופשי. זה צו של שר הכלכלה מכוח פקודת הייבוא והייצוא שמגביל את סוגי הרכב שניתן לייבא בייבוא אישי. יכול להיות שאתה מתכון לכך שאנחנו מרחיבים את סוגי כלי הרכב שנכה יכול לייבא באופן אישי. אני לא יודעת אם לזה התכוונת.
<גלית גלעד:>
יש פה רק משפטנים. יש לנו מוקד. פונים אלינו הרבה מאוד משפחות ברוכות ילדים כדי שנכשיר אותן להושיב ללא חגורות. אנחנו שמחים מאוד על התקנה. אנחנו רוצים שהתקנה לא תישאר במגירה, אלא שהרשות או משרד התחבורה יצאו באיזה שהוא קמפיין ליידע, להעלות את רמת המודעות של ההורים.
<דו לינק:>

לכאורה יש כאן פריצת דרך ואנחנו בדרך להסעת יותר ילדים ברכב שתוכנן ל-3 מקומות. אני לא מערער על מה שהתקבל כאן. לדעתי טוב מאוד לאשר את התקנה הזאת כפי שהוצעה. היזמים יפנו לאגף הרכב שיישב ברצינות על הדבר הזה. אין שום ביטחון שהוא יאשר את זה. זה לא עניין של בירוקרטיה, אדוני הנכבד.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אמרתי שנקבל תשובה מהירה. אפשר לעכב את זה עד בוא המשיח.
<דו לינק:>
לא יעכבו את זה. אני רק אומר שברגע שאתה מלביש 4 חגורות בטיחות על דבר שהיה מיועד ל-3, אין שום ביטחון שהדבר הזה עולה בקנה אחד עם התקנים שמשרד התחבורה אמון עליהם.  אני מציע להיזהר מהאופוריה. 
<אליהו הכהן:>
במכתב שלכם התייחסתם לכך שה-4 ישבו בבטחה. ברכב רגיל שנבנה ל-3 אנשים מבוגרים אפשר בוודאות להושיב 4 ילדים קטנים. צריך להגביל את זה עד גיל מסוים. 

<היו"ר אבישי ברוורמן:>

רבותיי, אני לא אפתח פה את הדיון. יכול להיות שיש בזה היגיון. זה נראה טוב. בואו נראה מה יגידו אנשי התחבורה. רק שיתנו את התשובות במהירות. מי בעד 9 כמו שזה?

הצבעה

בעד – פה אחד
נגד – אין
נמנעים –אין 

אושר
<שרית זוכוביצקי-אור:>
תיקון תקנה 84
10. בתקנה 84(ב) לתקנות העיקריות, בטבלה, בפסקה (2) במקום האמור בטור ב'



יבוא: "כמספר החגורות ברכב וברכב הפטור מהתקנת חגורות בטיחות כמספר 


המקומות ברכב".

זו התקנה המשלימה. אמרתי שיש חובה היום בטבלה להסיע מספר נוסעים על פי מספר המקומות. גם שם יש את ההיתר הזה. אנחנו הולכים באותו קו.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>

מי בעד?

הצבעה

בעד – פה אחד
נגד – אין
נמנעים –אין 

אושר
<שרית זוכוביצקי-אור:>
תיקון תקנה 101

11. בתקנה 101 לתקנות עיקריות, בסופה יבוא:




"ואם התקנת הפנס על גג תא הנהג אינה מאפשרת נראות האור המהבהב




לעוברי הדרך מכל הכוונים – במקום אחר ברכב".

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
ישים אותו במקום אחר, לא למעלה.
<אביטל סומפולינסקי:>
במקום אחר שנראה.
<שרית זוכוביצקי-אור:>
מקום הנראה לעיני - -
<דו לינק:>

אני לא רוצה להכניס מקלות בגלגלים, אבל צריך להיות ריאלי. בזמנו ביקשתי, ואכן נענו לבקשתי, להוסיף את המילים "הנראה לכל הנוסעים בדרך". זה לא מתקיים בפועל. יש מכשלות ענקיות כשהטנק יותר גבוה, אפילו כשמגן הרוח יותר גבוה מהמהבהב הזה. לכן, לפי דעתי, לא מספיק להתקין את זה במקום אחר, אלא צריך לכתוב גם פנס נוסף, או אפילו לחייב שזה יהיה במקום אחר. 

<דרור וגשל:>
זה מחייב. התקנה מחייבת אותו לשים את זה במקום אחר שמאפשר נראות.
<אביטל סומפולינסקי:>
אם ההתקנה על הגג לא אפשרית, הוא חייב לשים את זה במקום אחר.

<עמי רוטמן:>
הרעיון שאם לא יימצא מקום אחד שממנו ייראה לכל הכיוונים, יכול להיות שאפשר לחייב או לאפשר להתקין פנס נוסף כך שיראו את שני הפנסים. יכול להיות שטכנית לא יהיה אף מקום שממנו הוא ייראה לכל הכיוונים.  

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
מה הניסוח שאתם מציעים?
<דו לינק:>
אני מציע שבתקנה 101, לפני המילים "במקום אחר ברכב" יהיו המילים "גם פנס נוסף". 
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
עו"ד זוכוביצקי, מקובל עליך?
<שרית זוכוביצקי-אור:>
בנוסף על הפנס שלא רואים אותו?
<אביטל סומפולינסקי:>
רואים אותו, אבל לא מכל הכיוונים.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
הוא לוקח את צפון ודרום. יהיה גם פנס שלוקח מזרח מערב. 

<שרית זוכוביצקי-אור:>
זה לא במקום, זה בנוסף.
<חנן אהרון:>
בפועל זה מה שיקרה. את הפנס על הרכב הוא לא יפרק כי הוא מסיע טנק והוא לא רואה. 
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אם זה כך זה טוב.

<דו לינק:>
הוא יכול לפרק. יש כבל. קל מאוד.
<שרית זוכוביצקי-אור:>
אפשר להוסיף את זה.
<משה בר:>
אני רוצה לשאול משהו שהפניתי גם למשרד התחבורה. למה לא עושים את מה שעושים ברכבים האלה גם לנכים עם מעלונים שנפתחים לצד? אנחנו הרבה פעמים נפגעים כשרכבים מגיעים במהירות. שום דבר לא מראה שאנחנו פותחים את המעלון או משהו כזה. יכול להיות שאפשר להוסיף שרכבים של נכים יקבלו תאורה שתאותת לנהגים שנוסעים במהירות ונכנסים בנו. 
<היו"ר אבישי ברוורמן:>

אני מבקש לבחון את ההערה של מר בר ולתת לנו תשובה בנושא הזה במהירות.
<שרית זוכוביצקי-אור:>
אתם כארגון יכולים לפנות לבד לאותה ועדה בין משרדית. 

<משה בר:>
פניתי עם זה למשרד התחבורה.

<שרית זוכוביצקי-אור:>
אני אתן לך את הפרטים של יושב-ראש הוועדה.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
תסבירי לו לאיפה לפנות.

<שמחה בניטה:>
חייבים לחייב את זה בחקיקה. אם זה יהיה פה בחקיקה, החברות יעשו את התאורה ויוכלו לחייב את ביטוח לאומי לממן - - 

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
זאת הכוונה. כדי שהתהליך יהיה תקין משה ישב עם שרית זכוביצקי, יקבל את הכתובת ואנחנו נעקוב.  אנחנו הולכים על התקנה בתיקון לינק. זה אומר שאנחנו מוסיפים פה את הפנס האחר. מי בעד?
הצבעה

בעד –  פה אחד
נגד – אין 
נמנעים – אין
אושר
<שרית זוכוביצקי-אור:>
החלפת תקנה 105
12. במקום תקנה 105 לתקנות עיקריות יבוא – 




"אורות מכונות 105. בכפוף לאמור בתקנה 97, לא יגרור אדם בזמן תאורה מכונה 




נגררות" 
נגררת אלא אם קבועים בה מאחוריה מצד שמאל מחזירור





בצבע אדום או פנס מפיץ אור אדום הנראה לעין במזג אויר






נאה ממרחק של 150 מטרים."


התקנה מדברת בעד עצמה.
<אביטל סומפולינסקי:>
התיקון הזה נועד להוציא את המכונה הניידת. אתם רואים את המכונה הניידת כרכב שאינו מצריך פנסים, לכן היא לא צריכה את כל הנושא של מחזיר האור האדום.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
מי בעד?

הצבעה
בעד – פה אחד
נגד – אין
נמנעים –אין 

אושר
<שרית זוכוביצקי-אור:>
תיקון תקנה 129

13. בתקנה 129 לתקנות עיקריות, אחרי תקנת משנה (ד) יבוא:




"(ה) על אף האמור בתקנה 128, בדרך שאינה עירונית, שבה שול הדרך פנוי 




ומיוצב באספלט, ירכב רוכב אופניים בשול, קרוב ככל הניתן לשפתו הימנית.




(ו) לא ירכב אדם שגילו פחות משתים עשרה שנים על אופניים בדרך שאינה




עירוני.




(ז) לא יחצה רוכב אופניים כביש ברכיבה אלא במעבר חציה לרוכבי אופניים




המסומן בתמרור 812; אולם מותר להולך רגל להסיע אופניים במעבר חציה





לצורך חציית כביש."

המקור של התיקון הזה הוא ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים. הם חשבו שצריך לעשות תיקונים משלימים בכל מה שנוגע לרכיבת אופניים. אני מסבירה שזה יחול גם על אופניים חשמליים, להגביל את גיל הרכיבה בדרך בין עירונית, לתת הוראות לעניין רכיבה על השול. 

<היו"ר אבישי ברוורמן:>

אנחנו המרצנו – אני אומר את זה בעדינות ובאהבה - את משרד התחבורה בנושא של אופניים חשמליים. הוא התקדם. אנחנו מתקדמים ביחד כדי להביא לפתרון הבעיה.

<עמי רוטמן:>

התקנה הזאת והתקנה שאחריה באות בעקבות המלצות של 3 צוותים - אחד מהם שלנו - שהוקמו בעקבות תאונה מאוד קשה שקרתה בכביש 3 לפני 3 שנים.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
מה זה כביש 3?

<עמי רוטמן:>
 כביש 3 זה הכביש מצומת מסמיה לכיוון צומת ראם. התאונה אירעה בשבת, 18 באוגוסט 2011.  קבוצה של רוכבי אופניים רכבה והגיע נהג מאחוריה - כנראה נרדם - שנכנס בה. כתוצאה מזה היו שני הרוגים, 3 פצועים קשה ו-2 פצועים קל. בעקבות זאת קם צוות חקירה של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. במקביל הוקמו עוד שני צוותים על ידי המשטרה ומשרד התחבורה. ההמלצות האלו הן חלק מההמלצות בתחום החקיקתי שהועלו על ידי הצוות הזה. זה היה די במשותף על ידי כל הצוותים, כך שהיה קונצנזוס לגבי כל העניין.
<יותם אבי זוהר:>

אנחנו רואים בחיוב את ההיתר לרוכבי האופניים לרכב בשולי הדרך, דבר שעד היום היה אסור על פי דין. יחד עם זאת, אנחנו מסבים את תשומת לב הוועדה למחדל המתמשך בנושא של הטיפול בשוליים. השוליים זה מקום עם זכוכיות, עם עצמים. במקרים רבים השוליים לא רכיבים. אנחנו מבקשים להנחות את משרד התחבורה, כתנאי לאישור התקנה, להגיש תכנית עבודה לטיפול, לתחזוק ולניקוי השוליים. אנחנו מציעים להוסיף ,לאור האמור, את המשפט "אלא אם תחזוקת השול אינה מאפשרת רכיבה".
<עמי רוטמן:>
שול דרך פנוי, להבנתי לפחות, זה שול דרך פנוי מחסמים.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אם הוא מלא זכוכיות וחסום, אז הוא שול ולא שול.
<קריאה:>
שול סלול או לא סלול?

<עמי רוטמן:>
הוא נמצא על אספלט.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אם יש שם כל מיני מרעין ובישין, זכוכיות, אז יש לו אספלט והוא לא שול. שול אומר שהוא תקין לנסיעה.
<עמי רוטמן:>
שול פנוי.
<יותם אבי זוהר:>

שול פנוי לרכבים זה לא כמו שול פנוי לרוכבים. מה שעובד לצמיג של רכב - -
<עמי רוטמן:>
התקנה היא ספציפית לאופניים.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
ככה זה מקובל עליך?

<יותם אבי זוהר:>
ככה זה מקובל.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
ההערה הכללית של יותם מקובלת עליכם.
<יותם אבי זוהר:>
אני רוצה להתייחס לסעיף (ה) שהוצג פה. אנחנו מקבלים שילדים מתחת לגיל 12 לא ירכבו בדרכים בין עירוניות. אני רוצה להוסיף אחרי הנוסח המוצע את המילים "אלא אם קיים כחלק מהדרך שביל אופניים מופרד מתנועת הרכבים".
<עמי רוטמן:>
שביל אופניים זה שביל אופניים.
<יותם אבי זוהר:>
השאלה אם כחלק מזכות הדרך יש שביל אופניים.
<עמי רוטמן:>

אתה מדבר על נתיב או על שביל?

<יותם אבי זוהר:>
שביל מופרד מתנועת הרכבים.

<עמי רוטמן:>
אני לא חושב שיש בעיה עם השביל.

<דו לינק:>
שביל הוא לא חלק מהדרך. 

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
יותם, אולי אתה מכניס פה עז שאין בה צורך.

<יותם אבי זוהר:>
אני שואל את המשפטנים שבחבורה.

<סימונה זילבר:>
לפי הבנתי אין צורך. לפי סעיף 129(ב), אם יוקצה שביל מיוחד בדרך לאופניים אז רוכבים רק שם. 

<יותם אבי זוהר:>

גם בדרך בין עירונית?
<סימונה זילבר:>
בדרך.

<ליאון פלג:>

בעיתון מעריב יש כתבה גדולה על גלגלי הצלה, על כך שהם חוסכים בדלק ומורידים את זיהום האוויר, תאונות הדרכים והגודש בערים. הקורקינטים והאופניים החשמליים אינם חוקיים בישראל והמשתמשים בהם פוגעים בהולכי הרגל. 

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
היה לנו דיון מאוד רציני שלא נכחת בו. אני חושב שמר בר היה בדיון הזה. דיברנו שכל נוסעי הקורקינטים זה "הפקר פטרושקה", זה ג'ונגל. כרגע משרד התחבורה מסדיר את הקורקינטים ומכניס אותם פנימה. הוועדה אישרה את כל נושא התקנות בנושא האופניים החשמליים. על כל הדבר הזה עבדנו ושיפרנו. אתה יכול לקבל דיווח ואת הפרוטוקולים.  

<אביטל סומפולינסקי:>
לפי התקנה הזאת ילד בן 10 יכול לנסוע בעיר על הכביש. 

<עמי רוטמן:>
זה המצב.

<יותם אבי זוהר:>
הוא חייב, הוא לא יכול. גם בן 5.
<דו לינק:>
לצערי, אני לא איש בשורה. יש דילמה אמיתית כי הפתרון הזה הוא רע וזה רע. שניהם רעים. יש מדינות שפותרות את זה אחרת. אצלנו רוכב אופניים, בלי הגבלת גיל- אני אומר את זה בדחילו ורחימו - חייב לנסוע בכביש. גם כשהוא בן 3 הוא חייב לנסוע בכביש כי הוא רוכב על אופניים. אני לא אוהב את זה. כשאנחנו מגרשים את רוכבי האופניים למדרכות מתחילה הסערה אצל הולכי הרגל. גם זה לא טוב. ברוסיה, למשל, לילד עד גיל 12 אסור לרכב בכביש. זו רוסיה.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
מה עם הולנד?

<דו לינק:>

יש שם שבילים בכל מקום.
<שמחה בניטה:>
תקים מסלולי אופניים כמו מסלולים לאוטובוסים.

<דו לינק:>
אני מציע לך לא להציב את כף רגלך על נתיבים לאופניים בהולנד שנמצאים על יד מדרכה. יקללו אותך קללות נמרצות. אני מודה שעוד לא פתרנו את הבעיה הזאת. אנחנו רק מנסים לפתור אותה.
<תמר זנדברג:>
גם בגרמניה.
<יותם אבי זוהר:>
אני חושב שוועדת הכלכלה צריכה לתת את תשומת ליבה לכך שמשרד התחבורה משקיע מעט מאוד תקציבים בפיתוח תשתית בטוחה לרוכבים. הוא גוזר גזירות, אבל לא מייצר את הפתרונות.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אחד הדברים שנאמר פה על ידי רבים, כולל עבדך, בכל התקנות שעשינו לגבי אופניים חשמליים זה שאם לא יהיה מאמץ אדיר להתחיל לבנות שבילי אופניים  בתל אביב, שהיא מתקדמת בצורה משמעותית לעומת ערים אחרות בארץ שאין בהן כלום - - אנחנו רוצים מדינה שרוכבים בה. אנחנו רוצים מדינה ירוקה. בלי תקציבים ובלי שמשרד האוצר ומשרד התחבורה ייקחו את זה בתור משימה, האנשים יהיו חצי עבריינים ולא נפתור את הבעיה.
<משה בר:>
אני שומע פה דבר שמאוד מרגיז אותי. באופניים נותנים לכל הגילאים לרכב. לנכים אי אפשר לתת. למה צריכה להיות ההפקרות הזאת? למה נכה צריך להיות מוגבל ואדם בריא יכול לרכב מגיל 3 ומעלה?
<עמי רוטמן:>
אפשר להשוות אופניים לקלנועית? אני לא חושב.
<משה בר:>
אופניים הרבה יותר מסוכנים מקלנועית. היום כולם נוסעים על המדרכות,  גם אם הם ממונעים. לא תהיה אכיפה לזה. הפקחים בעצמם נוסעים באופניים ממונעים על המדרכות. הפקחים בעצמם.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>

חבר'ה, אנחנו לא נפתור פה את הכל. ההערה של משה נכונה. למדינת ישראל יש כל כך הרבה תיקונים, כמו שאתה יודע.
<משה בר:>
חייבים להתחיל עם משהו.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
מי בעד?
הצבעה

בעד – פה אחד
נגד – אין
נמנעים –אין

אושר 

<שרית זוכוביצקי-אור:>
הוספת תקנה 129א 
14. אחרי תקנה 14 יבוא:
"רכיבה על אופניים
129א(א) לא ירכב אדם על אופניים בדרך שאינה עירונית, בקבוצה המונה

בליווי רכב ליווי

עשרה רוכבים לפחות, אלא בליווי רכב כאמור בתקנת משנה (ב).




(ב) הנוהג ברכב ליווי כאמור בתקנת משנה (א) ינהג מאחורי הרוכב האחרון

בקבוצת רוכבי האופניים ובמרחק סביר ממנו ויפעיל ארבעת מחווני הכיוון ברכב."


זאת הייתה המלצה משלימה בעקבות התאונה.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
מי בעד?
הצבעה

בעד –  פה אחד
נגד – אין
נמנעים –אין 

אושר
<שרית זוכוביצקי-אור:>
הוספת סימן ד'1

15. אחרי סימן ד' לפרק השלישי לתקנות עיקריות יבוא:

"סימן ד1:עגלה
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
מה זאת עגלה?
<שרית זוכוביצקי-אור:>

עגלה לפי פקודת התעבורה זה רכב הנגרר על ידי בהמה.

תנועת עגלה
142א.לא ינהג אדם בעגלה אלא בתחומי מושב, קיבוץ או כפר."
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
מי בעד?

הצבעה

בעד –  פה אחד
נגד – אין
נמנעים –אין 

אושר
<שרית זוכוביצקי-אור:>
הוספת תקנה 370ג
16. אחרי תקנה 370ב לתקנות העיקריות יבוא: 
"התקנת פנסים 

370ג (א) ברכב מסוג N2  ו-N3  בעל דופן הרמה הידראולית אחורית, יותקנו
בדופן הרמה

בכל צד של הדופן, בחלק הפנימי במרחק שלא יעלה על 20 ס"מ מקצות

הידראולית

הדופן שני פנסים מפיצי אור בגוון כתום, אשר ייראו למרחק של 100 מטרים.




(ב) לא יפעיל אדם דופן הרמה הידראולית ברכב מסוג N2   ו-N3 אלא 

אם מותקנים עליהם פנסים כאמור בתקנת משנה (א) ובטרם ידליקם."

זאת תוצאה של תאונת דרכים שנגרם בה נזק כתוצאה מהפעלה דופן הרמה.
<לאה ורון:>
תסבירי על איזה סוג מדובר.
<חנן אהרון:>
זה רכב עד 12 טון ומעל 12 טון.  

<שרית זוכוביצקי-אור:>
זה רכב מסחרי.

<חנן אהרון:>

N2 זה רכב מסחרי שהוא מעל 3.5 טון עד 12 טון, ו-N3   זה רכב מסחרי שמשקלו הכולל עולה על 12 טון ללא הגבלה. 
<תמר זנדברג:>
אדוני היושב-ראש, אנחנו דילגנו על סעיף 13(ז). אנחנו התייחסנו ל-(ה) ול-(ו). ל-(ז) היו הערות. דילגנו עליו משום מה. זה אושר. אני מבקשת לחזור לסעיף 13(ז), כי לדעתנו נפלה שגגה בניסוח או הייתה טעות בכוונה.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אנחנו עושים קפיצה אחורה ל-13(ז). 

<יותם אבי זוהר:>

הנוסח המוצע לא מובן לנו. אנחנו חושבים שיש טעות בניסוח. אנחנו מתנגדים לו מכל וכל. 

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
מה אתם מציעים כתיקון?

<יותם אבי זוהר:>
תקנות התעבורה מגדירות שאופניים הם כלי רכב לכל דבר. מקומו של כלי רכב הוא על הכביש, אלא אם הוגדר שביל אופניים ואז מקומו על שביל האופניים. תקנה (ז) יוצאת מתוך נקודת הנחה שרוכב אופניים רוכב על המדרכה, ואז במעבר החצייה הוא צריך לחצות בהליכה. החוק הקיים חייב רוכב אופניים שרוכב על הכביש לחצות ברכיבה, לא בהליכה. ממתי רכב חוצה בהליכה? זה לא יעלה על הדעת.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
כשאני רוכב על אופניים ומגיע למקום מסוים, אני יורד, מחזיק את האופניים ועובר במעבר חצייה. זה כשאני מרגיש - -
<תמר זנדברג:>
כביש חוצה את מעבר החצייה של הולכי הרגל. את צודקת אם אותו רוכב אופניים רכב על שביל אופניים או על מדרכה, שאז כשהוא מגיע למעבר חצייה הוא צריך לרדת ולחצות בהליכה. מה קורה כאשר אותו רוכב אופניים רוכב על הכביש והוא נתקל במעבר החצייה שחוצה אותו?. האם הוא אמור לרדת ולסכן את עצמו שהוא יידרס על ידי המכוניות?
<חנן אהרון:>

כשהוא חצה את מעבר החצייה.
<תמר זנדברג:>
זה כמו שתבקש מנהג של אוטו שנתקל במעבר חצייה ואמור לתת להולכי הרגל לעבור, לצאת מהאוטו, לעקוף את מעבר החצייה ולהמשיך.  
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
צריך לראות מה אומרת התקנה הזאת בצורה ברורה. מה קורה כשאדם רוכב על הכביש?  תתארו לנו את הסיפור.
<דו לינק:>
התקנה הזאת נולדה ממצב שבו רוכבי אופניים וקורקינטים, שזה בהזדמנות אחרת, רוכבים על המדרכה וחוצים דרך מעבר חצייה להולכי רגל את הכביש במהירות עצומה. הם מפרים את השימוש בשבילו נועד מעבר החצייה. 
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
נכון, כך אני הבנתי.

<דו לינק:>
הרעיון היה שחציית כביש תהיה רק במעבר חצייה לרוכבי אופניים. אני מסכים שאם רוכב אופניים נוסע בנתיב נורמאלי ומגיע לצומת ורוצה לעבור לצד השני של הצומת, אני לא יכול להכריח אותו לחפש בסביבה מעבר חצייה לאופניים שרק שם הוא ינהג.

<אביטל סומפולינסקי:>
זה לא מה שכתוב כאן.
<שרית זוכוביצקי-אור:>
אם אנחנו מדברים על רוכב אופניים שרוכב כמו אוטו בכביש ולפניו מעבר חצייה,  הוא לא חוצה את מעבר החצייה, הוא  פשוט חולף עליו. גם כשאוטו נוסע בדרך ויש מעבר חצייה, הוא עולה על מעבר החצייה, הוא לא מעופף מעליו. זאת הייתה הכוונה. חציית המעבר היא לשם חצייה.  

<לאה ורון:>
הוא מחויב לעבור על מעבר החצייה?

<שרית זוכוביצקי-אור:>
הוא לא מחויב לחצות. 

<היו"ר אבישי ברוורמן:>

אני רוצה דוגמה. אמר ד"ר לינק שכשאדם נוסע על הכביש הוא חולף על מעבר החצייה. מה המקרה שהתקנה הזאת אומרת? האם כשאדם נוסע על המדרכה או על השביל ומגיע למעבר חצייה,  הוא לוקח את האופניים ביד ועובר איתם? על זה מדובר? במקרה כזה הוא לא נסע על הכביש.
<אביטל סומפולינסקי:>
אם אדם נוסע בכביש ומגיע לצומת - -
<דרור וגשל:>
הוא לא חוצה כביש, הוא ממשיך בנתיב שלו. 
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
כשאדם נוסע על הכביש ויש פסים של מעבר חצייה, הוא ממשיך לנסוע כמו אוטו. פה יש סיפור אחר. השאלה פה איך מוצאים את הפתרון. כשאדם נוסע בשביל או במדרכה ומגיע למעבר חצייה דרך המדרכה או דרך השביל, אומרים לו לעבור במעבר חצייה. זה מה שאומרים פה. איך מנסחים את זה?
<שרית זוכוביצקי-אור:>
זה מה שכתוב.
<תמר זנדברג:>

מה זה שונה מהמצב היום?
<שרית זוכוביצקי-אור:>
בחלק ממעברי החצייה יש מעבר חצייה לאופניים. יש תמרור מיוחד, שזה תמרור 812. 

<תמר זנדברג:>
זה במצבים בהם יש שביל אופניים. אז יש את המקווקו העבה הזה.
<שרית זוכוביצקי-אור:>
לצד מעבר החצייה הוא עובר דרך השביל הזה. אם לא, הוא צריך לרדת מהאופניים.
<תמר זנדברג:>
במה זה שונה מהמצב היום? גם היום זה המצב.
<עמי רוטמן:>
המצב היום לא מאפשר לו לעשות את התנועה הזאת על האופניים או על יד האופניים. התקנה שמסדירה את הסעת האופניים על ידי רוכב אופניים שהולך ברגל מדברת רק על מדרכה, היא לא מדברת על מעבר חצייה.
<תמר זנדברג:>
אתם טוענים שזה בעצם מכשיר את מעבר החצייה שהוא המשכו של שביל האופניים.
<עמי רוטמן:>
בדיוק.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
יותם, זה הסיפור. זה לא על הנהיגה בכביש.

<תמר זנדברג:>
האיסור הזה קיים גם היום.

<יותם אבי זוהר:>
מה קורה באותם מקרים רבים שאין מעבר חצייה לרוכבי אופניים?

<שרית זוכוביצקי-אור:>
צריך לרדת מהאופניים.
<יותם אבי זוהר:>
נחה דעתי.

<מוטי אלמוג:>

אני חייב להעיר משהו כרוכב אופניים מובהק ונוהג מובהק. אם אתה מתייחס לזה כרכב, אז לרכב אסור לנסוע לרוחב הכביש. מה שאתה עושה כרגע זה הולך ברגל. בגלל שזה לא רכב מנועי אתה לא נוהג. אתה עושה את זה בצורה הזאת. ב-2010 ניסו להסדיר את תקנה 67 כך שתינתן זכות קדימה להולך הרגל ולרוכב האופניים. זה לא צלח מסיבה כלשהי. רוכבי האופניים חוצים היום את מעבר החצייה במהירות כזאת שנוהג הרכב לא מסוגל לעצור, לא מסוגל להבחין בהם. בגלל זה רוכב האופניים חייב לחצות ברגל. זה לא הופך אותו לנוהג.

<אביטל סומפולינסקי:>

רוכב אופניים שנוסע בכביש עירוני מגיע לצומת. אם בצומת הזאת הוא ממשיך ישר, אז זה, למיטב הבנתי, נקרא שהוא חוצה כרוכב אופניים את הכביש. הוא המשיך ישר וחצה את הכביש. האם כשהוא מגיע לצומת הכוונה שהוא לא ייסע עם המכוניות אלא ייקח את האופניים ברגל? 

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
לא. 

<אביטל סומפולינסקי:>
זה מה שהתקנה אומרת עכשיו. התקנה אומרת שלא יחצה רוכב אופניים כביש ברכיבה, אלא במעבר חצייה. 
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
תכתבו את זה בצורה ברורה. אני אישרתי את זה. לגבי הניסוח תשבו עם עו"ד סומפולינסקי ותוודאו שהנוסח מתאים למה שהתכוונו כאן יותם, חברת הכנסת זנדברג וכל הציבור הגדול והמכובד הזה.
<יוסי זיסקינד:>
אם אופניים נשארים במונח של רכב, אז תקנה 164 אומרת שהנהיגה הזאת היא הסעת רכב בכל  דרך שהיא, כולל דחיפה, הסעה בכוח הגוף וכיוצא בזה. גם אם ירדתי מהאופניים והסעתי אותם, אני עדיין נחשב כנוהג.
<מוטי אלמוג:>
במנועי בלבד.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>

אנחנו חוזרים חזרה ל-16.  
<אביטל סומפולינסקי:>
בתקנה הקודמת כתבתם נראות במזג אוויר נאה. פה זה נראות אבסולוטית?
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אין דבר כזה אבסולוטית.
<חנן אהרון:>
התחלתי להסביר שמדובר בשני סוגי רכבים שמוגדרים ברישיון הרכב כ-N2 ו-N3 . N2 אלה רכבים מ-3.5 טון עד 12 טון, ו-N3  מ-12 טון ומעלה ללא הגבלה. אנחנו מדברים על רכבים, כמו שוודאי ראיתם בכל הסופרים, עם דופן הרמה הידראולית שבעזרתה הם מעלים את הסחורה. אין היום סימון . מי שמכיר את זה רואה שהדופן יורדת. נהגי הרכב וגם הולכי הרגל לא רואים את זה. מחייבים אותם להתקין שני פנסים משני הצדדים בזמן ההפעלה של הדופן ההידראולית, כדי שיהיה נראה לנוהגים ולהולכי הרגל.
<שמחה בניטה:>
דיברת על העגלות שמוסעות על ידי בהמות. בנהריה יש סוסים וכרכרות. 
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
את הכרכרות אנחנו לא נוריד. גם בניו-יורק יש כרכרות. 

<שמחה בניטה:>
זה סוסים שמסיעים עגלה עם אנשים.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
האם נכללות פה הכרכרות של נהריה ושל תל-אביב?
<קריאה:>
כן.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
זה רע מאוד. אנחנו נוצא את הכרכרות של נהריה?  אנחנו נוציא מסנטרל פארק את הכרכרות? 

<שמחה בניטה:>
זה תיירות.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
מה אם בתל אביב יחליטו לעשות כמה דברים יפים? זה תיירות. אני מתנגד לזה. זה לא הגיוני. אנחנו נאסור את זה? איך תישאר נהריה בלי כרכרות? שמחה, תודה. אני חושב שיש פה בעיה. אני חושב שאתם צריכים להחריג את הכרכרות ואת נושא הפנאי והתיירות מהסיפור הזה.
<חנן אהרון:>
אני חושב שניתן יהיה להחריג רכבים כאלה שאושרו לתיירות. 

<היו"ר אבישי ברוורמן:>

אם אי אפשר אני לא מאשר. אני חושב שאני אבקש על זה רביזיה כי זה לא נכון. אני אזרוק מנהריה האת כל החבר'ה האלה? גם בתל אביב יהיו כרכרות. רבותיי, או שתתנו לנו הצעה לתיקון, או שנעשה רביזיה.
<עמי רוטמן:>
עגלה זה רכב הנגרר על ידי בהמה. רכב זה כל הגדרה של רכב, למעט רכב ששר התחבורה פטר אותו בצו מהוראת פקודה זו, כולה ומקצתה. 

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אני מבקש פטור.

<אביטל סומפולינסקי:>
למה כרכרה זה בסדר ומשהו אחר - -?
<שרית זוכוביצקי-אור:>
הצו לא טוב במובן זה שהוא מחריג את סוג הכלי. אתה רוצה לכוון שבאזורים מסוימים העגלה תותר. אולי צריך לתת היתר במקומות מסוימים.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
מה זה "מסוימים"?  זה גם השימוש. זה הופך להיות דבר ברור. זה לא שאתה לוקח מקום או אזור ואתה מכניס בו אלטעזאכן. זאת לא הכוונה. 
<מוטי אלמוג:>
תוריד את זה לאישור העירוני.
<שמחה בניטה:>
אם משרד התחבורה לא מאשר, אתה  מגביל  - -
<דו לינק:>
אני חושב שמה שעו"ד רוטמן הציע זה נכון. ארצנו לא מלאה בכרכרות. אין את זה בשדרות, במבשרת ציון ובכל מיני מקומות.  יש את זה רק בנהריה. נשאיר את זה בנהריה. בשביל זה יש את שר התחבורה שיוציא פטור לכרכרות בשדרות הגעתון בנהריה, לא יותר. 
<שמחה בניטה:>
ואם רוצים לעשות את זה בעיר העתיקה בירושלים או בעיר דוד?  

<דו לינק:>
הוא ייתן.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>

אני לא יודע אם זה רק הגעתון. נדמה לי שהתחילו עם זה גם בתל אביב. יכול להיות שישראל בעוד כמה שנים תהיה מדינה תיירותית נהדרת ובכל מיני מקומות יהיו כרכרות. אנחנו צריכים לראות אם זה געתון או - -.
<תמר זנדברג:>
כרכרות רתומות לבהמות הולכות ויוצאות מהשיח הציבורי. מדובר בסוגיה של בעלי חיים.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אולי יורידו את זה. כרגע אנשים מתפרנסים מזה. זה לא כזה עינוי. 

<תמר זנדברג:>

זה הולך ויוצא מהתקינות הפוליטית להשתמש בסוג כזה של עגלות וגרירה. לחשוב שישראל תלך לכיוון של עידוד תיירות וכתוצאה מכך לשימוש בבהמות, זה לא מצב שהולך לקרות.  דעת הקהל העולמית וכתוצאה מזה גם הישראלית הולכת בדיוק לכיוון ההפוך. אני לא מציעה שנחשוב שעוד פעם נעמוד בפרץ התיירות ורק התקנה הזאת  - - 
<שמחה בניטה:>
זה אחד הדברים היפים.

<תמר זנדברג:>
אנחנו מכירים את זה מהרבה מקומות. גם בניו- יורק יש את זה, אבל זה הולך ויוצא. יש מגמה עולמית שאי אפשר להתעלם ממנה.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אני לא צופה פני עתיד. במקומות תיירותיים הדברים האלה - - אני לא רוצה לפגוע במטה לחמם של אנשים כאשר זה גם מוסיף לתיירות.
<תמר זנדברג:>
אין היום כאלה שמשתמשים בזה.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
יש את געתון. אתם נותנים לי פתרון לזה?
<חנן אהרון:>
אני חושב שנוכל לבדוק את המקרים הנקודתיים האלה של מי מאשר להם, לבדוק אם זה רכב שאושר לתיירות. אז נוכל לדון בזה.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אנחנו כרגע אישרנו את זה. אני רוצה לקבל תשובה. גברת בניטה צודקת,  אנחנו נפגע במטה לחמם של אנשים וגם בתיירות. זה דבר מקובל וחיובי באירופה ובניו יורק. מתי אתם חוזרים אלי עם תשובה?

<שרית זוכוביצקי-אור:>
ממילא, במידה וזה  יעבור, הכניסה לתוקף בעוד 6 חודשים.
<אביטל סומפולינסקי:>
זה לא יאושר - -

<לאה ורון:>
זה לא עובד ככה.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
זה לא פתרון כל כך קשה. תלכו בכיוון שאמר ד"ר לניק. תמצאו דרך להחריג חלק מהדברים האלה. 
<אביטל סומפולינסקי:>
היושב-ראש יחליט אם לקיים דיון נוסף או לא.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
כמה זמן אתם צריכים? שבוע  מספיק בשביל הסוגיה המסובכת הזאת. בתוך שבוע אתם חוזרים אלי. לאור זה אני אחליט אם להגיש רביזיה או לא.  אני מצביע על סעיף 16. מי בעד?
הצבעה

בעד –  פה אחד
נגד – אין
נמנעים –אין 

אושר
<שרית זוכוביצקי-אור:>
תחילה
17 (א) תחילתה של תקנה 15 – 6 חודשים מיום פרסומן של תקנות אלה.


(ב) תחילתה של תקנה  16 – במועד הרישום לראשונה של הרכב או במועד חידוש


רישיון הרכב שלאחר פרסום תקנות אלה או 3 חודשים מיום הפרסום האמור,


המאוחר מביניהם.

<אביטל סומפולינסקי:>
תקנה 15 היא בכפוף להחלטה על הדיון מחדש. 
<שרית זוכוביצקי-אור:>
נכון, פה רצינו - -

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
בכפוף לזה שאתם נותנים  תשובה. 
<שרית זוכוביצקי-אור:>
16 זה כמובן ההתקנה של הפנסים. אנחנו רוצים לאפשר להם להתכונן.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
מי בעד?

הצבעה

בעד – פה אחד
נגד – אין
נמנעים  - אין
אושר
יש סעיף אחד שלא אושר ואנחנו חוזרים אליו.
<אביטל סומפולינסקי:>
סעיף 3, תיקון תקנה 39י'.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
לגבי הילדים.

<אביטל סומפולינסקי:>
הגבלת גיל הנסיעה בקלנועית. 

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אנחנו נחיה עם הדבר הזה.  משה, שב איתם לחוד כדי לחשוב על פתרונות אחרים לנכים. מי בעד?
הצבעה

בעד – פה אחד
נגד – אין
נמנעים –אין 

אושר

אני מודה לכם.

<הישיבה ננעלה בשעה 11:30.>