PAGE  
3
הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק רשות השידור

08/07/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 19>
מישיבת הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק רשות השידור
יום שלישי, י' בתמוז התשע"ד (08 ביולי 2014), שעה 15:10
<סדר היום:>
<הצעת חוק השידור הציבורי, התשע"ד-2014>
נכחו:

<חברי הוועדה:> 
קארין אלהרר – היו"ר
איתן כבל

עיסאווי פריג'

רינה פרנקל
דוד צור
איילת שקד
שמעון אוחיון

יואב בן צור

זבולון כלפה
<מוזמנים:> 
שר התקשורת גלעד ארדן
	דנה נויפלד
	–
	עו"ד, היועצת המשפטית, משרד התקשורת

	חגית ברוק
	–
	עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד התקשורת

	אמיר לוי
	–
	הממונה על התקציבים, משרד האוצר

	יונתן רגב
	–
	סגן הממונה על התקציבים, משרד האוצר

	עופר מרגלית
	–
	רכז תקשורת ותיירות, אגף תקציבים, משרד האוצר

	אורי אפלבוים
	–
	עו"ד, אגף שכר והסכמי עבודה, משרד האוצר

	אייל בן ישעיה
	–
	עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד האוצר

	דפנה גלוק
	–
	עו"ד, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

	ד"ר אמיר גילת
	–
	יו"ר רשות השידור

	חנה מצקביץ
	–
	עו"ד, היועצת המשפטית, רשות השידור 

	מרסה צוגן
	–
	רשות השידור

	יאיר שטרן
	–
	מנכ"ל התזמורת הסימפונית, רשות השידור

	נורית ירדני לוי
	–
	יו"ר התזמורת הסימפונית, רשות השידור

	אביגדור דנן
	–
	עו"ד, היועץ המשפטי, הטלוויזיה החינוכית

	קרן הראל הררי
	–
	יועצת בכירה למנכ"ל הטלוויזיה החינוכית

	לילך גבאי שזר
	–
	יו"ר ועד הנדסה, הטלוויזיה החינוכית

	ראובן נסים
	–
	ועד הטלוויזיה החינוכית

	תמנה עורב
	–
	יו"ר ועד האקדמאים, רשות השידור

	לזר צנדקביץ
	–
	יו"ר ועד הנדסה, רדיו

	משה שגב
	–
	יו"ר ועד עובדי הנדסה, הטלוויזיה

	נובה אדיסו
	–
	ועד הנדסה, הטלוויזיה

	רינה חכמון
	–
	ועד עיתונות הפקה, ערוץ 1, רשות השידור

	דליה אטקין
	–
	ועד עיתונות, הפקה, ערוץ 1

	יאיר טרצ'יצקי
	–
	יו"ר ארגון העיתונאים

	רותם אברוצקי
	–
	יו"ר אגודת העיתונאים, תל אביב

	אופיר טל
	–
	עו"ד, ב"כ אגודת העיתונאים, ירושלים

	יורם בן דוד
	–
	מנכ"ל אקו"ם

	בוקי דרור
	–
	חבר הנהלת פורום היוצרים הדוקומנטריים

	נילי בן גיגי וולף
	–
	מנכ"לית האגודה לזכות הציבור לדעת

	רן מלמד
	–
	סמנכ"ל עמותת ידיד

	נגה בריינס
	–
	מנכ"לית איגוד העורכים, איגוד מקצועות הפוסט בישראל

	עידן אור
	–
	מנכ"ל אקט, איגוד עובדים בקולנוע ובטלוויזיה

	גלילה הורנשטיין
	–
	עו"ד, מייצגת את ההסתדרות והיו"ר ניסנקורן

	דפנה כהן 
	–
	לוביסטית, כהן רימון כהן, מטעם התזמורת הסימפונית, ירושלים

	רון ליברמן
	–
	לוביסט, כהן רמון כהן, מטעם יס

	גל גולן זילברמן
	–
	לוביסטית (ברדוגו יועצים), מייצגת את אקו"ם

	רומן גרביץ
	–
	לוביסט (פוליסי), מייצג את שח"ם


<ייעוץ משפטי: >
אתי בנדלר
מירב תורג'מן

אביטל סומפולינסקי
<מנהלת הוועדה:>
עידית חנוכה
<רישום פרלמנטרי:>
אהובה שרון, חבר המתרגמים
<הצעת חוק השידור הציבורי, התשע"ד-2014>
<היו"ר קארין אלהרר:>
אני מחדשת את הדיון ואני עוברת לסימן ב' בפרק הפירוק, פרק י"ד. הצבענו כבר על סעיף 106 אבל אני רוצה להצביע על סעיף 105 ועל סעיף 107 שעניינם הטלוויזיה החינוכית. 

אני רוצה להעלות להצבעה את סעיף 105 שכותרתו הפסקת פעילות הטלוויזיה הלימודית.
לילך.

<לילך גבאי שזר:>
אני רוצה שוב לציין בפני המצביעים בנוגע לטלוויזיה החינוכית. שוב, מדובר על ערוץ תקשורת השכלתי, מורשת מפוארת שאני חושבת שלא ראוי לסגור אותו בשורה אחת בתוך חקיקה. כולנו יודעים שמדובר ביחידת סמך ממשלתית. במדינה יש נוהל תקשי"ר לגבי איך לסגור יחידת סמך במדינה וזה לא אמור להיעשות כך. מדובר כאן בקיצור הליכים שלמעשה עוקפים משא ומתן עם עובדים וזה דבר לא ראוי ולא לעניין. לדעתי אפילו זאת בושה. אני ממליצה לעשות את זה במסלול התקין, כמו שסוגרים יחידת סמך במדינה, לפי התקשי"ר ולא כך. מעולם לא נסגרה יחידת סמך במדינה בחקיקה ואין בזה שום צורך.

לכן אני חושבת שהסעיף הזה הוא מיותר, הוא לא נכון, הוא מפר כללים לפיהם נהגו עד כה, הוא לא לעניין, מלכתחילה לא היינו צריכים להיות בתוך הצעת החוק הזאת, המקום שלנו הוא מצומצם ולא סתם כך זה קרה. שר החינוך, אם רצה לסגור אותנו, היה צריך לעשות את זה לפי נוהל התקשי"ר הראוי ולא בתוך הצעת חוק.
<היו"ר קארין אלהרר:>
הטענה הזאת כבר נשמעה. אנחנו מכירים אותה. הובהר שהחוק גובר על התקשי"ר שהוא בגדר המלצה כאשר יש חוק.

<לילך גבאי שזר:>
עדיין. יש כאן תקדים מסוכן.

<היו"ר קארין אלהרר:>
זאת החלטת שר להעביר את כל התכנים החינוכיים למסגרת גוף השידורים החדש שיוקם.

<לילך גבאי שזר:>
בסדר, אבל כמו שעשו ביחידות סמך אחרות. יש נוהל לעשות את זה ולא בחקיקה.

<היו"ר קארין אלהרר:>
אמרת את הדברים שלך.

<לילך גבאי שזר:>
כאן יש הפרה של כללים שהיא לא לעניין. זה תקדים מסוכן שלא צריך להצביע עליו אלא לעשות את זה בנוהל התקין

<היו"ר קארין אלהרר:>
בסדר. תודה. הדברים נשמעו. אני מעלה להצבעה את סעיף 105, הפסקת פעילות הטלוויזיה החינוכית.

הצבעה

בעד –   פה אחד
סעיף 105 אושר

<היו"ר קארין אלהרר:>
הסעיף אושר. 

<לילך גבאי שזר:>
זה לא קל וזה לא ראוי.

<תמנה עורב:>
נמצאים כאן נציגי משרד החינוך? סתם שאלת תם.

<היו"ר קארין אלהרר:>
אביגדור הוא נציג משרד החינוך, לא?

<תמנה עורב:>
הוא היועץ המשפטי. מה למשל עם אנשים שיתמכו במה שלילך אומרת?

<היו"ר קארין אלהרר:>
למען הסר ספק ולפרוטוקול. כל הנציגים הרלוונטיים זומנו. מי שטרח להגיע, הוא כאן.

<תמנה עורב:>
חבל שמשרד החינוך, זה מה שהוא עשה.

<היו"ר קארין אלהרר:>
יש כאן נציג מטעם שר החינוך.

<תמנה עורב:>
מטעם שר החינוך ולא מטעם משרד החינוך או העובדים.

<היו"ר קארין אלהרר:>
מה לעשות ששר החינוך עומד בראש משרד החינוך?

<לילך גבאי שזר:>
שר החינוך צריך לדעת איך סוגרים יחידת סמך במדינה ולא בחקיקה. יש כאן הפרה פשוט בוטה שהיא בכלל לא לעניין.

<היו"ר קארין אלהרר:>
לילך, אני לא רוצה להוציא אותך. אל תאלצי אותי.

<לילך גבאי שזר:>
אף אחד גם לא דן בנו. זאת בדיוק הדרך לעקוף משא ומתן ראוי ולסגור אותנו בהליך של קיצור הליכים.

<היו"ר קארין אלהרר:>
אני לא רוצה לשמוע. אני לא אתן לאנשים לדבר.

<לילך גבאי שזר:>
מפעל כזה מפואר נסגר בשורה אחת עלובה בתוך חקיקה.

<היו"ר קארין אלהרר:>
אם זה היה בעשר שורות, זה היה מרפא את הכאב?

<לילך גבאי שזר:>
לא. הסגירה צריכה להיעשות לפי נוהל תקשי"ר כמו שרשום במדינה וכמו שסגרו עד עכשיו יחידות סמך ולא בצורה כזאת. אני פשוט לא מאמינה שמצביעים על זה.

<היו"ר קארין אלהרר:>
אני מוציאה אותך. די.

<לילך גבאי שזר:>
אני ממילא יוצאת. אני  יוצאת.

<היו"ר קארין אלהרר:>
סעיף 107.

<חגית ברוק:>
107.
המחאת חוזים לרכישת הפקות מקומיות קנויות מהטלוויזיה הלימודית לתאגיד השידור הציבורי

(1) ביום התחילה יומחו לתאגיד השידור הציבורי חוזים לרכישת הפקות מקומיות קנויות שנכרתו בידי הטלוויזיה הלימודית, גם אם נקבעה בחוזה הוראה המונעת המחאה כאמור, ולעניין המחאת חבות – גם בלא הסכמת הצד השני לחוזה.

(2) הפקות מקומיות קנויות כאמור בסעיף קטן (א) ישודרו בערוץ לילדים ולנוער.

פסקה (ב) היא תוספת לסעיף.

<אתי  בנדלר:>
איך זה מתיישב? אני לא מבינה.

<חגית ברוק:>
הרעיון הוא שהפקות שהומחו לתאגיד החדש, תהיה חובה לשדר אותן.

<אתי  בנדלר:>
אני רוצה להזכיר  שאם אני זוכרת נכון כאשר דובר על המחאה של הזכויות לתאגיד השידור הציבורי, זכויות בקשר להפקות, השר אמר – ואולי אני לא זוכרת נכון ואז תתקנו אותי, דובר על זה בהקשר לפירוק – שתהיה חובה לקבל אבל לא תהיה חובה לשדר וזה יהיה שיקול דעת של התאגיד.

<היו"ר קארין אלהרר:>
לא. בזמן הפירוק יש דין שאומר שחייבים לקבל. המפרק לא יכול להפעיל שיקול דעת. בזמן הפירוק אין שיקול דעת למפרק. לגבי תכנים שהופקו קודם, הוא חייב לשדר אותם.

<אתי  בנדלר:>
הוא חייב לשלם. לא לשדר.

<דנה נויפלד:>
יש כאן שני דברים. 

<אתי  בנדלר:>
אם אני זוכרת נכון, דובר על כך שהוא חייב לשלם אבל אי אפשר לכפות. עכשיו מדברים על התאגיד.

<היו"ר קארין אלהרר:>
ככל שמדובר בארבעים מיליון שקלים שמועברים ממשרד האוצר, זה בעצם הדבר החשוב, יש חובה לתאגיד השידור הציבורי לשדר את התכנים שמופקים מאותם ארבעים מיליון.

<אתי  בנדלר:>
אבל לא על זה מדבר סעיף 106.

<דנה נויפלד:>
יש כאן שני דברים שונים. יש את ההפקות שכרגע מופקות בטלוויזיה החינוכית והן מופקות עבור הטלוויזיה החינוכית. הסעיף הזה מדבר על המחאת הזכויות לאותם חוזים. זאת אומרת, הם עוברים ישירות לתאגיד השידור הציבורי. להבנתי, את השידורים האלה ולפי הנוסח שחגית הקריאה הוא חייב לשדר. סעיף 70 עוסק במשהו אחר. אלה שידורים נוספים שמשרד החינוך מבקש עבור עצמו ותהיה לו את הזכות, אחרי שהוא שילם עליהם והוא התקשר בהסכם חיצוני שונה עם תאגיד השידור החדש, על מנת שהתאגיד ירכוש את זה עבורו. את אותם שידורים הוא יכול לבקש ואז אין שיקול דעת, הוא יכול לבקש ואז ערוץ הילדים ונוער יהיה חייב לשדר.

<אתי  בנדלר:>
לגבי החוזים שנחתמו כעת. מדובר בכל מיני שלבים. יכול להיות לכאורה שיש שלב, אני מניחה שבכל חוזה יש גם אבני דרך ויכול להיות שהטלוויזיה החינוכית ברמה התיאורטית לא שבעת רצון משלב מסוים ורוצה לבטל את ההסכם לגמרי. קרו לכם כבר דברים כאלה?

<דנה נויפלד:>
ביום התחילה כבר אין טלוויזיה חינוכית. 

<אתי  בנדלר:>
ביום התחילה את ממחה את החוזים. יכול להיות שזה חוזה שנחתם ממש לאחרונה, טרם הוחל אפילו בהפקה, ואז בהתאם לאבני הדרך שבאותו חוזה יכול להיות – אני לא יודעת, תגיד לי אתה.

<אביגדור דנן:>
מבחינה משפטית זה הכול מסתדר כי הצעת החוק בעצם ממחה את כל הזכויות שיש לטלוויזיה החינוכית בחוזים לרבות הזכות לבטל או לעשות כל דבר אחר.

<אתי  בנדלר:>
תראה מה מוצע כאן. מה שנאמר זה שלגבי חוזים שהומחו לפי סעיף קטן (א) תהיה חובה לשדר אותם. אין כאן בכלל שיקול דעת. זה מה שנובע מהנוסח. הפקות מקומיות קנויות כאמור בסעיף קטן (א) - זאת אומרת שאלה הפקות מקומיות לפי חוזים ולא  משנה כרגע באיזה שלב החוזה נמצא – ישודרו.

<אביגדור דנן:>
אני רוצה להסביר.  אני חוזר רגע לסעיף 70 כי יש איזושהי תובנה בסעיף 70 שצריך להסיק כדי להבין מה קורה בסעיף עליו אנחנו מדברים עכשיו. שר התקשורת אמר שהוא דיבר עם שר החינוך והגיעו לתובנה, כפי שאתם אמרתם, שבכספים שמשרד החינוך משקיע לרכישת תכנים, הם ישודרו בערוץ ילדים ונוער אם משרד החינוך ביקש זאת. זה אנחנו אומרים אחרי שמשרד החינוך יגיע להסכם עם הגוף החדש ודרכו רוכש הפקות חדשות. אלה הפקות שיהיו עם הגוף החדש.

אני עכשיו חוזר לסעיף עליו אנחנו דנים עכשיו. בסעיף בו אנחנו דנים מדובר על חוזים קיימים שכבר חתומים וכבר הופקו או חוזים שהם בתוקף, שעדיין לא פקעו ואנחנו ממש בעיצומה של הפקה. נשאלת השאלה האם למשרד החינוך אין את אותו הגיון כמו בסעיף 70 גם להחיל על הסעיף הזה ואני אסביר למה אני מתכוון.

הרי זה אותו משרד חינוך ואותם כספים. משרד החינוך בסופו של דבר גם היום מעביר כספים רבים לטלוויזיה החינוכית לצורך הפקות. נשאלת השאלה האם יש מקום – ומשרד החינוך סבור שכן – שגם לגבי התכנים שבסדר, כתוב כאן בהצעת החוק שכל הזכויות מומחות לתאגיד השידור הציבורי החדש, יהיה איזה SAY למשרד החינוך לבקש לשדר אותם בערוץ לילדים ונוער.

<אתי  בנדלר:>
ולא חובה שתחול.

<אביגדור דנן:>
אני לא חושב שצריך חובה. מדובר על חמישים שנות הפקה. זה לא ערוץ נוסטלגיה. כל הזכויות ישנן. עורך הערוץ לילדים ונוער, כמובן שיש לו את הזכות לשבץ תכניות מקרב הרפרטואר הגדול שבא לפתחו. זה ברור. השאלה אם למשרד החינוך עומדת הזכות מאחר והוא מימן.
<אתי  בנדלר:>
יש לי שאלה אליך. האם קרה שמשרד החינוך הזמין עבור ערוץ הילדים והנוער הפקות מתכניות מסוימות, הפקות מסוימות, וכשהוא קיבל אותן בסופו של דבר לצורך העניין הוא לא היה שבע רצון מהתוצאה והוא החליט לא לשדר אותן?

<אביגדור דנן:>
גם אם זה קרה, זה יכול להיות נדיר מאוד מאוד. לא זכור לי מקרה כזה.

<אתי  בנדלר:>
אם כך, מאיזה טעם אתה מבקש שהן לא ישודרו?
<אביגדור דנן:>
אני לא אמרתי שלא ישודרו. אני מדבר הפוך. קודם כל ממחים את כל הזכויות. לעורך הערוץ יש זכות לשדר מתי שהוא רוצה כי הזכויות שלו. מאחר שהחוק ממחה את כל הזכויות של הטלוויזיה החינוכית ערב סגירתה לגוף החדש, לעורך הערוץ יש את הסמכות החוזית לבצע בתכניות, בעצם הזכות שהייתה לטלוויזיה החינוכית ערב סגירתה. אני בכוונה מנסח את זה כך כי לא תמיד יש זכויות שידור ולפעמים זה כרוך בעוד אישורים. אם הייתה זכות לטלוויזיה החינוכית לשדר ערב סגירתה, אז כמובן שהזכות הזאת עוברת לתאגיד השידור הציבורי ועורך הערוץ החדש יהיה רשאי לשבץ כראות עיניו. אין התערבות. השאלה שלנו היא אחרת. עדיין, בגלל שמשרד החינוך בסופו של דבר כל השנים היה שותף בהפקת כל התכניות האלה ויש לו תכניות אולי שבמועדים מסוימים הוא ממליץ לשדר כי או שהן כרוכות בתכנית הלימודים, האם באותו אופן - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
לא הבנתי. אני מנסה להבין. אתם מבקשים בעצם שתהיה התערבות פוליטית של השר, שתהיה לשר יכולת להרים טלפון לעורך ולבקש ממנו להכניס תכניות מסוימות?

<אביגדור דנן:>
לא. המילה פוליטית היא לא לעניין. אנחנו מדברים על חינוך.

<היו"ר קארין אלהרר:>
חס וחלילה, לא לדבר בבניין הזה על פוליטיקה.

<אביגדור דנן:>
אני חושב שלתיאור הסיטואציה להשתמש במונח פוליטי. נניח שמכינים תכנית ללימוד מתמטיקה לחמש יחידות, אז לבוא ולומר ששר החינוך הפעיל כאן שיקול פוליטי כי הוא ביקש כאשר יש בגרות קשה בחמש יחידות להעלות לשידור - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
רק תכניות שקשורות בתכנית הלימודים?

<אביגדור דנן:>
אני לא מצליח להבין.

<היו"ר קארין אלהרר:>
השאלה ברורה. האם רק בתכניות לגבי תכנים לימודיים אתם מבקשים שלשר תהיה יכולת לקבוע?

<אביגדור דנן:>
תכניות חינוכיות ולימודיות.

<היו"ר קארין אלהרר:>
מה זה חינוכיות? תכנית חינוכית בעיני היא גם תכנית שמלמדת על ההיסטוריה של מדינת ישראל. כאמור, היסטוריה זה משהו שנתון לפרשנות. דרך אגב, שי פירון לא יהיה שר החינוך לנצח.

<אביגדור דנן:>
מה זה קשור אליו?

<היו"ר קארין אלהרר:>
אני אומרת שאני לא רוצה, ולא בגלל שאני לא סומכת על השר, שזה יהיה נתון לשיקול דעתו של שר.

<אביגדור דנן:>
אנחנו מדברים כאן על הפקה של חמישים שנים. כל כך הרבה שרי חינוך היו שותפים להפקות האלה. זה לא משהו פוליטי אלא זה משהו ערכי, חינוכי, לימודי. 

אני לא מצליח להבין למה שכאשר זה נרכש אחרי שנסגרת הטלוויזיה החינוכית זה בסדר וכאשר זה נרכש יום לפני כן, זה לא בסדר. אני באמת לא מצליח להבין.

<היו"ר קארין אלהרר:>
לא הבנתי.

<אביגדור דנן:>
אני לא מצליח להבין למה הוועדה אישרה את סעיף 70. אם משרד החינוך מימן תכנית אחרי שנסגרה הטלוויזיה הלימודית, זה בסדר שזה משודר בערוץ לילדים ונוער שמיועד גם לשידור תכניות לימודיות וחינוכיות, ולמה אם התכנית הופקה כמה ימים או כמה שנים לפני שנסגרה הטלוויזיה הלימודית, פתאום זה לא בסדר.

<דנה נויפלד:>
אני הבנתי את הכוונה. בדיונים הקודמים, יכול להיות שהבנתי לא נכון את אביגדור אבל בדיון הקודם הבנתי את מה שהוא אמר מתוך זה שהיה חשש שלא תהיה רציפות. לדאוג לרציפות. קודם כל, עבודה רבה וטובה ומצוינת של עובדי הטלוויזיה החינוכית והמנכ"ל המוצלח שבראשה. נעשתה עבודה ועל מנת להבטיח שהשידורים אכן ישודרו, ההסכמה הייתה שהשידורים האלה, ראשית, הזכויות מומחות, ושנית, גם לדאוג שהן לא ישבו בתוך הארון אלא הן ישודרו כי גם הושקעה בזה מחשבה וגם כספי ציבור בהפקות האלה. לכן זה גם היה בסדר לכתוב את זה כי הכוונה הייתה שמה שמופק – יזכה לראות את אור היום או את אור השידור. זאת הייתה כוונתי.

<שמעון אוחיון:>
השידור הוא לשיקול דעתם של העורכים.

<דנה נויפלד:>
כן. השיבוץ.

<שמעון אוחיון:>
לא השר יפנה  בעניין.

<דנה נויפלד:>
נכון. ברגע שזה אוטומטי, זה עובר כך וזה בסדר.  יכול להיות שפספסתי  משהו בהסבר או ההבנה שלי לא כל כך טובה, אבל אני לא מבינה מה בדיוק מבקש עורך דין דנן. אם הכוונה היא להתחיל להורות הפקה כזאת כן והפקה כזאת לא – זה לא נכון לעשות. אם אתה אומר שהכול עובר כפי שהוא, אתה לוקח איזשהו סיכון מסוים. הייתה לנו שאלה לגבי רשות שידור, יצאו המון כספים, עשרות מיליונים רבים, כל מיני סוגי הפקות, זאת אופרציה מאוד מאוד מורכבת ומסובכת. יחסית בטלוויזיה החינוכית האופרציה היא הרבה פחות מסובכת ולכן הסיכום הוא שגם אם יש שם שידורים שיכול להיות שמנהל הערוץ הראשון לא היה בוחר לעשות, כנראה שרמת הסיכון היא יותר נמוכה כי ממילא הכול שם הוצא החוצה. רמת הסיכון פחות גבוהה. לכן חשבתי, וכך הבנתי ולכן ניסחתי את הסעיף כך, שהכוונה על מנת להבטיח את השידור, שהכול ישודר.
עכשיו אתה אומר משהו אחר שאני לא בדיוק מצליחה להבין. משרדה חינוך רוצה להגיד זה כן וזה לא?

<אתי  בנדלר:>
אני מבינה שמדובר כאן בעיקר לגבי תכניות חינוכיות שיהיה לכם SAY לגבי  עיתוי השידור.

<אביגדור דנן:>
לא, אפילו לא לרמה הזאת.

<יונתן רגב:>
אביגדור, אפשר לתת דוגמה כדי לראות אם אני מבין מה אתה אומר. לפני שנתיים הטלוויזיה החינוכית הפיקה, כמו שאמרת, תכנית אביגדור נלחם באלימות. בעוד שנתיים שר החינוך אומר שהוא חושב שזה מאוד   מתאים לתכנית הלימודים כי הנושא של עוד שנתיים הוא המלחמה באלימות. אתה אומר שהפער הוא שאם היינו מפיקים את זה חדש מתוך הארבעים מיליון, הם היו חייבים, והואיל וזאת הפקת עבר, הם לא חייבים.

הטענה שלי היא הואיל והיום הכול מופק על ידי משרד החינוך, הטלוויזיה החינוכית, נצטרך להתחיל  להחליט מה כן חינוכי ומה לא חינוכי כי הם עשו הכול. בעתיד זה מוגדר. יש את הארבעים מיליון, זה החינוכי, וכל היתר נמצאים על ידי המשדר הציבורי החדש. 

לכן, הואיל וכך  או כך יש קשר בין משרד החינוך לתאגיד החדש, הם מדברים על ההפקות החדשות, אם תהיה תכנית שהיא נהדרת, הם ידעו להגיד שיש לך את התכנית הזאת, בוא תשים אותה. לא נראה לי ששם צפוי להיות איזשהו פיצוץ. לדעתי לא כדאי להתחיל  להתפלפל עכשיו בחוק על מה כן ומה להגדיר אותו כשידור חינוכי ושזה לא איזה שידור אקטואליה שהוא מבקש לשים משידורי העבר.

לכן אני חושב שהפתרון  שניתן עכשיו הוא שימשיך להיות קשר בין הגופים.

<אתי  בנדלר:>
אתה אומר שאתה סומך על היחסים הטובים.

<יונתן רגב:>
אחרת נצטרך באמת להגדיר מהפקות העבר איזה סוג הפקות יש זכות למשרד החינוך להכריח את הגוף החדש ואיזה לא כי היום הם הפיקו את הכול לעומת העתיד.

<אביגדור דנן:>
הנוסח שעורכת הדין נויפלד מציעה הוא לא טוב במובן הזה שהוא בעצם מחייב בחוק לשדר.

<דנה נויפלד:>
אם אתה לא רוצה, אין בעיה.

<אביגדור דנן:>
 אני לא צריך שתשדרי את כל התכניות שהופקו על ידי הטלוויזיה החינוכית ובטח לא לקבוע את זה בחוק. שיהיה שיקול דעת לעורך הערוץ.

<דנה נויפלד:>
אני קובעת לגבי ההפקות המקומיות הקנויות שהומחו. הזכויות שהומחו בחוזים.

<אביגדור דנן:>
הכול הומחה. כל מה שהטלוויזיה החינוכית עשתה בחמישים השנים.

<דנה נויפלד:>
אז אפשר להוריד.

<אביגדור דנן:>
אני אומר או שישודרו כמובן אם עורך הערוץ רוצה לשדר כי זאת זכותו, או אם משרד החינוך ביקש את זה. האם זה כזה נורא?

<יונתן רגב:>
תגדיר מה כן ומה לא, כי היום עשית את הכול. היום לאורך השנים הטלוויזיה החינוכית לא הפיקה רק דברים שקשורים למערכת הלימודים ולילדים אלא היא הפיקה גם תכניות בישול, הפיקה גם תכניות אקטואליה וכולי.  אלה תכניות שאתה לא רוצה לתת למשרד החינוך  זכות לחייב.

<היו"ר קארין אלהרר:>
נכון.

<יונתן רגב:>
אם הולכים על האחורה לבקשת עורך דין דנן, לחייב, צריך להגדיר מה מותר להם לחייב ומה לא. 

<אתי  בנדלר:>
תרדו מסעיף קטן (ב). לדעתי הוא לגמרי מיותר והוא לא נותן כלום לאף אחד.

<גלילה הורנשטיין:>
אם אפשר, אני מבקשת הבהרה. לא הייתי בתחילת הדיון ולא הייתי כל כך  קשובה למה שנאמר כאן עכשיו. הייתי רוצה לקבל הבהרה. האם  הכוונה היא שכל זמן שהטלוויזיה הלימודית קיימת, היא זאת שתשדר את ערוץ הנוער והילדים עד שיקום ערוץ אחר?

<קריאה:>
כן.

<גלילה הורנשטיין:>
כי זה מה שאנחנו מבקשים.

<יונתן רגב:>
עד מועד ההתחלה של המשדר הציבורי החדש. כמו שרשות השידור ממשיכה לשדר עד המועד הזה, כך גם הטלוויזיה החינוכית תשדר עד למועד הזה.

<היו"ר קארין אלהרר:>
זה מה שהיה מלכתחילה.

<אתי  בנדלר:>
זה מה שכתוב בסעיף 105 ברחל בתך הקטנה.

<גלילה הורנשטיין:>
עוד פעם. לא שמעתי.

<היו"ר קארין אלהרר:>
זה בדיוק כמו שכתוב בסעיף 105. לא יהיה ואקום בין מועד הפסקת השידורים של החינוכית למועד תחילת המשדר הציבורי החדש, ערוץ הילדים והנוער. יהיה רצף. לא יהיה יום אחד של מסך ריק.

<דנה נויפלד:>
ביחס לאותו יום יש סעיף אחד שאומר תפסיק ואחד אומר תתחיל. 

<גלילה הורנשטיין:>
איפה זה תתחיל?

<דנה נויפלד:>
תסיים ביום התחילה.

<גלילה הורנשטיין:>
אין כאן התחלה. חוץ מהמחאה, אין כאן התחלה. לכן אמרנו עד שיקום ערוץ חדש.  זאת אומרת, בהתחלה, מתי שזה יהיה, 31 במרץ.

<דנה נויפלד:>
גלילה, מה מטריד אותך?

<גלילה הורנשטיין:>
את יודעת שהכול מטריד אותי.

<דנה נויפלד:>
עכשיו, ברגע זה, לא בעולם.

<גלילה הורנשטיין:>
אני צוחקת. זה הרגע הראשון היחידי שחייכתי. עד היום לא חייכתי. אני  רוצה קודם הבהרה. אם אתם אומרים לי בסדר, אין לי מה לשאול. אני רוצה הבהרה. כל זמן שאין ערוץ אחר  וכל זמן שהטלוויזיה הלימודית קיימת, היא זאת שמשדרת את ערוץ הנוער והילדים.

<דנה נויפלד:>
נכון.

<גלילה הורנשטיין:>
את אומרת נכון ואז אתה אמרת לי תחילה. זאת אומרת, כבר הכנסת אותי למה שיהיה בעתיד.

<היו"ר קארין אלהרר:>
עורכת הדין הורנשטיין, כתוב בחוק מה זה יום התחילה.

<גלילה הורנשטיין:>
כתוב התחילה, אבל לא כתוב ההמשך. מה זה התחילה? אני רוצה לדעת בהקשר לטלוויזיה הלימודית.

<היו"ר קארין אלהרר:>
דינה של הטלוויזיה הלימודית כדין רשות השידור הכללית. לא יהיה מסך ריק. יהיה ערוץ ילדים ונוער ורק אז יפסיקו את מה שקרוי היום.

<דנה נויפלד:>
הטכניקה שהצעת החוק קובעת היא טכניקה של קביעת היום. היא אומרת שיש יום אחד. היא קובעת ימים כדי שיהיה חד משמעי וודאי וכך כולם ידעו. ב-31 במרץ, או אם זה נדחה בשלושה חודשים ואולי בשלושה חודשים אחר כך, יש יום שבו המקל עובר. כתוב יום התחלת השידורים של תאגיד השידור הציבורי הוא ה-31 במרץ ובסעיף הזה כתוב יום הפסקת השידורים של הטלוויזיה הלימודית הוא יום התחילה. זה אותו יום. אחד מתחיל, אחד סוגר. כתוב באיזה יום זה. זאת הטכניקה של החוק.

<קריאה:>
מרוץ שליחים.

<דנה נויפלד:>
כן. העברת מקל.

<עיסאווי פריג':>
אני רוצה לקחת את הדיון למקום אחר בקשר לחינוכית וזאת הזדמנות שראש אגף  התקציבים נמצא כאן כך שהוא יוכל לעזור לנו כדי שנבין את המהות.

לפי מיטב ידיעתי יש כמאתיים עובדים בטלוויזיה החינוכית. לפי מיטב ידיעתי, תקציב הטלוויזיה החינוכית שמומן על ידי משרד החינוך הוא 110 מיליון שקלים. כך ידוע לי. על פי הצעת החוק החדשה כתוב ארבעים מיליון שקלים - ואני לא נכנס לתכנים – תקציב ערוץ הילדים שאמור להכיל בתוכו את החינוכית. החיסכון של 110 מיליון שקלים שאני חוסך לאוצר, איך זה מקבל ביטוי בחוק הזה מתקציב משרד החינוך?

השאלה השנייה היא לגבי מאתיים העובדים שהם בגדר עובדי מדינה. אלה עובדים מוגנים שיהיו במסגרת ניוד בתוך המשרדים. כך הבנתי. דינם ומעמדם שונה ממעמד עובדי רשות השידור. רציתי לקבל התייחסות תקציבית לסוגיה הזאת כי לאורך כל החוק המתווה התקציבי הוא שקובע, הוא השוט שמתווה את הדרך ברוב הסעיפים.

<היו"ר קארין אלהרר:>
מר רגב, אתה יכול לענות?

<יונתן רגב:>
ודאי. הפער שהצבעת עליו של כשישים מיליון שקלים בשנה, הוא אחד המקורות לפיצויי הפרישה של העובדים ובהמשך גם חלק מהמימון של רשות השידור החדשה. החלק של התקציב שעדיין לא הוצבע עליו, המדינה מוותרת על הכנסות במקום תשלומי האגרה. גם כאן זה חלק מהמקור לדבר הזה.

<איילת שקד:>
מתוך מאתיים העובדים, כמה אמורים לפרוש וכמה להיקלט?

<יונתן רגב:>
הדבר הזה במשא ומתן. הם לעומת רשות השידור, הם עובדי מדינה ויש את הכללים של עובדי המדינה ומתקיים משא ומתן. אנחנו דנים עם ההסתדרות גם עליהם, על ניוד, על מי יפרוש, מה יהיו תנאי הפרישה בהתאם לזכויותיהם כעובדי מדינה.

<עיסאווי פריג':>
קארין, זאת נקודה מאוד חשובה.

<היו"ר קארין אלהרר:>
אבל הוא ענה לך.

<עיסאווי פריג':>
יש לי שאלת המשך.

<איתן כבל:>
הוא לא דיבר כל היום.

<היו"ר קארין אלהרר:>
אמיר צריך לעזוב בשעה 4:00 והשעה עכשיו היא 3:40.
<עיסאווי פריג':>
הזמן שלנו פחות חשוב מזמנו של אמיר?

<היו"ר קארין אלהרר:>
די. זה לא מתאים לך.  הוא צריך לעזוב ב-4:00 ואני רוצה לנהל דיון על סעיף 65. 

<עיסאווי פריג':>
הנתונים לגבי החינוכית, צריך לומר אותם בבהירות כי החיסכון הזה, השבעים מיליון שקלים שאתה חוסך במשרד החינוך, בעצם התוצאה הסופית, המימון השוטף שאתה אומר לנו שאתה נותן לנו 150 שקלים דרך משרד התחבורה,  אלה לא 150 מיליון שקלים אלא אתה נותן לי שמונים מיליון.

<יונתן רגב:>
לא.

<עיסאווי פריג':>
אתה בעצמך אמרת.

<יונתן רגב:>
אמרתי שזה חלק.

<עיסאווי פריג':>
אני מוריד את החלק מהסך הכול ומה נותר לי? נותר לי שהאוצר דרך משרד התחבורה נותן לי שמונים מיליון שקלים בשנה ומקבל את כל השליטה הטוטלית על רשות השידור.

<יונתן רגב:>
איך הגעת לזה שהאוצר מקבל את השליטה הטוטלית?

<עיסאווי פריג':>
האוצר מנהל את כל העניינים מהסעיף הראשון עד האחרון. הוא בעצם בעל הבית. חברת הכנסת שקד, מאתיים העובדים של החינוכית, אף אחד לא הולך להיות מפוטר.  יניידו אותם בתוך המערכת כי הם עובדי מדינה.

<איילת שקד:>
אבל חלק מהם פורשים.

<עיסאווי פריג':>
לא יכולים לפטר אותם.

<לילך גבאי שזר:>
זה סוג של התעללת בעובדי מדינה. בואו נשים את הקלפים על השולחן. זאת התעללות כי אני לא מעוניינת שיעשו לי טרנספר. אני לא עדר בהמות שיעבירו אותי ממשרד למשרד. אפשר להתעלל בעובדים עד שיגרמו להם בסופו של דבר לפרוש מרצון או איכשהו. זאת לא דרך נקיה.

<איילת שקד:>
אבל הכוונה שחלק ייקלטו בערוץ החדש.

<לילך גבאי שזר:>
אני לא שמעתי את זה. אף אחד לא הבטיח לי שום דבר וכרגע לא ברור לי בכלל מה עומד על הפרק לגבינו. זה קיצור הליכים שנעשה בחוק כי לא התנהל משא ומתן ראוי לגבי עובדי החינוכית.

<היו"ר קארין אלהרר:>
לילך, יש מי שמנהל בשמכם משא ומתן. תאמיני לי שדואגים לאינטרסים שלכם.

<לילך גבאי שזר:>
ניוד זאת לא מילה שאני אוהבת.

<היו"ר קארין אלהרר:>
לא אמרתי את המילה ניוד.  אמרתי שהובהר שההסתדרות מייצגת גם את עניינכם. הובהר מלכתחילה ואכן כך, ההסתדרות אכן מייצגת אתכם ודואגת גם לאינטרסים שלכם.

<לילך גבאי שזר:>
את זה אנחנו נראה בהמשך.

<היו"ר קארין אלהרר:>
מה יהיה בסוף, זה תלוי במשא ומתן ותלוי מה יהיו תוצאותיו.

<עידן אור:>
הערה שחשוב להגיד אותה לפרוטוקול בהקשר של החינוכית. דיברו כאן על הפקות שנעשו בתקופה הקודמת ויעברו לגוף החדש. להבהיר שבישיבה שהייתה עם הכנ"ר הובהר שלגבי תאגיד השידור הציבורי, לא החינוכית, הפקות שנעשו לפני כניסת המפרק לעבודה, בעצם אם יחליטו לא לשדר אותן או לעצור אותן, יצטרכו אותם מפיקים שכבר השקיעו השקעות בהפקות האלה, ללכת לפתחו של הכנ"ר וללכת להליכים  משפטיים של פירוק שייקחו זמן ארוך מאוד. הייתה לי שיחה עם הכנ"ר על כך בארבע עיניים והוא אמר לי: כן, זה יהיה תהליך ארוך. אמרתי לו שבחוק הזה אתם הולכים לגזור על עשרות מפיקים - - -

<דנה נויפלד:>
כאן יש המחאה אוטומטית.

<עידן אור:>
אני מדבר על תאגיד השידור הציבורי. אני רק מציין את זה לפרוטוקול ואומר שהחוק הזה הולך לגזור על עשרות מפיקים פרטיים מימוני ביניים של מאות אלפי שקלים לתקופות ארוכות ואין להם מאיפה להביא אותם והוא הולך להמיט אסון כלכלי על עשרות מפיקים במדינה הזאת. אם זאת כוונת החוק לעשות, בסדר.

<היו"ר קארין אלהרר:>
תודה רבה.

<לילך גבאי שזר:>
לא הבנתי את יוני רגב מבחינת הפער של השישים מיליון שקלים.

<היו"ר קארין אלהרר:>
אבל לא נתתי לך רשות דיבור.

דנה, אני מורידה את סעיף קטן (ב). על סעיף 106 כבר הצבענו כך שאין צורך לחזור ולהצביע.

את סעיף 107 כבר הקראנו ואני מעלה אותו להצבעה.

מי בעד אישור סעיף 107?

הצבעה

בעד –   פה אחד
סעיף 107 אושר

<היו"ר קארין אלהרר:>
הסעיף אושר.

<אתי  בנדלר:>
אני רק אומרת כהשלמה  למה שנאמר כאן שכאשר נגיע לסעיף 82(א) שלא אושר בעניין התחילה, אושר רק סעיף קטן (ב), יהיה אז צורך ליצור זיקה באופן שביום התחילה יתחילו גם שידורי ערוץ הילדים ונוער.

<דנה נויפלד:>
כל השידורים צריכים להתחיל ביום התחילה.

<אתי  בנדלר:>
כתוב "בשידוריו". אמרנו שזאת הסיבה שזה לא אושר בזמנו כי לא ברור מה זה "בשידוריו".

<היו"ר קארין אלהרר:>
סעיף 65.

<שמעון אוחיון:>
ביקשו לדחות את זה, לא?

<היו"ר קארין אלהרר:>
לא.

<שמעון אוחיון:>
לפחות את ההצבעה.

<היו"ר קארין אלהרר:>
על 65? מי ביקש לדחות?

<שמעון אוחיון:>
חמד עמאר.

<היו"ר קארין אלהרר:>
אבל אתה הנציג שלו, לא?

<שמעון אוחיון:>
כן.

<היו"ר קארין אלהרר:>
אתה כאן, כולנו כאן ואפשר להתחיל.

<עיסאווי פריג':>
מה רוצה חמד עמאר?

<שמעון אוחיון:>
אפשר אולי לקיים את הדיון ולדחות את ההצבעה למחר.

<היו"ר קארין אלהרר:>
חמד עמאר לא ביקש דבר כזה. 

עורכת דין ברוק, נא להקריא את סעיף 65.

<תמנה עורב:>
אני מבקשת שלא נדון בסעיף 65 מכיוון שהוא נמצא עכשיו במשא ומתן, למיטב הבנתי, ואנחנו רוצים שלא לדון בזה. אם כבר אנחנו מתחילים ואת כמובן תתעלמי מהדברים שלי, אני רוצה לדעת אולי אמיר לוי, הממונה על התקציבים, יגיע ויגיד לנו מאיפה יבוא התקציב.

<היו"ר קארין אלהרר:>
הוא כאן. 

<תמנה עורב:>
שיגיד בבקשה.

<היו"ר קארין אלהרר:>
תאפשרי לי לנהל את הדיון. אם את מרשה לי, כי בזמן האחרון אני צריכה לקבל את רשותך לדבר.

<תמנה עורב:>
קטונתי, אבל אני רוצה הסברים לדברים שהשר ארדן אמר לפני כן.

<היו"ר קארין אלהרר:>
תודה. 

<עיסאווי פריג':>
יש עילה מאוד משכנעת של תמנה.

<תמנה עורב:>
השר ארדן אמר משהו בסוף הדיון הקודם ואני רוצה בבקשה הבהרות ממר לוי.

<היו"ר קארין אלהרר:>
עורכת הדין ברוק, תקריאי בבקשה את סעיף 65.

<אמיר לוי:>
את רוצה להקריא את המתוקן? אולי קודם אני אסביר.

קודם כל, שלום לכולם. אני רוצה להסביר את ההיגיון בסעיף 65. ראשית, זה אחד הסעיפים בעינינו הכי חשובים בחוק הזה. הסעיף הוא סעיף מאוד מאוד מהותי.
<איתן כבל:>
זה סעיף 64 ו-65.

<עיסאווי פריג':>
בעלות השכר עדיין לא נגענו בהגדרה. לא הגענו לזה.

<אמיר לוי:>
אנחנו בסעיף השכר, סעיף 65. הסיבה שהסעיף הזה הוא מאוד חיוני בעינינו היא כדי להביא למצב לאורך זמן שרשות השידור החדשה היא רשות שמבוססת בעצם על רכש חיצוני, על רכש מחברות הפקה חיצוניות, מהשוק, למעט נושא של חדשות, אקטואליה וספורט. המטרה של הסעיף נועדה שהרשות עם השנים לא תלך ותסתאב ולא תתנפח כמו שקורה הרבה פעמים לרשויות שהן רשויות סטטוטוריות או לתאגידים של הממשלה. מהמקום הזה באנו ומהמקום הזה ניסחנו את הסעיף המקורי.
בסעיף המקורי, כמו שאתם זוכרים, נאמר שיש תנאי בסיסי, שתאגיד השידור הציבורי, עלות השכר בו לא תעלה על 35 אחוזים ושם נקבע שאם זה יעלה על 35 אחוזים, תהיינה סנקציות  שיפגעו גם בעובדים כמו למשל הקפאת שכר, כמו למשל שלא יינתנו מענקים ולא יינתנו פרמיות. זה היה הסעיף המקורי וכמו שאמרתי, הוא בא בעצם למנוע התנפחות של מנגנון שבסופו של דבר יוביל אותנו אחרי רפורמה שעולה הרבה מאוד כסף עכשיו, כרוכה בהרבה מאוד מאמץ ואנחנו רוצים בסוף גוף שידורי שיהיה גוף יעיל שיתבסס הרבה מאוד על הפקות חיצוניות.

אחרי שיצאנו לדרך פנה אלינו יושב ראש ההסתדרות וביקש לשנות את הסעיף הזה. הסיבה שהוא ביקש לשנות את הסעיף הייתה שבעצם אנחנו פוגעים כאן בתנאי שכר של עובדים כאשר בעצם מטרתנו היא שהגוף לא יתנפח ולא יסתאב. 

אחרי משא ומתן די ארוך  שאחד מהסעיפים שהיה בו היה גם הסעיף הזה, אנחנו הצגנו לו אתמול בלילה הצעה, הצעת פשרה. בעינינו היא לא הצעה מושלמת ואני הייתי שמח להישאר בנוסח המקורי. הצעת הפשרה גם לא מושלמת בעיני יושב ראש ההסתדרות. אני לא רוצה לדבר בשמו אבל היא לא מושלמת גם בעיניו. הצעת הפשרה הזאת עשתה שני דברים מרכזיים: האחד, היא הוציאה את העובדים מהתמונה, קרי, אין כאן בעצם הפחתת שכר אם חורגים מה-35 אחוזים, אין כאן הקפאת פרמיות ואין כאן שום דבר שנוגע ישירות לשכר העובדים.
מה יש כאן בעצם במקום מה שהצענו במקור, יש כאן שני דברים. האחד, איסור לקלוט כוח אדם חדש. כלומר, אם הרשות הגיעה ל-35 אחוזים  מעלויותיה שהן עלויות שכר, אסור למנכ"ל רשות השידור ולהנהלת הגוף החדש לקלוט כוח אדם. זאת בעצם מגבלה מספר אחת. המגבלה השנייה היא מגבלה על המנכ"ל. אם אתם זוכרים, יש מספר עילות לפיטורי המנכ"ל כאשר אחת העילות שתתווסף להצעה שתכף דנה תקריא היא עילה של חריגה מאותם 35 אחוזים.

אני רוצה לסכם את מה שאמרתי. ירדנו מעניין הסנקציות והפחתות שכר לעובדים ובמקום זה יש סנקציות ניהוליות. האחד, זאת פרורוגטיבה מלאה שלנו כממשלה ואגב, אנחנו עושים את זה בתקציב המדינה, כאשר אנחנו קובעים מה תהיינה הכמויות. אומרים שהכמות לא תגדל יותר מאיקס עובדים. כאן לא ניתן לעשות את זה כי כל הרעיון הוא שזה גוף עצמאי שלא מתוקצב אלא יש לו תקציב עצמאי ולא מגיע לאוצר המדינה. לכן החוק בעצם יגביל ויגיד שלא קולטים עובדים נוספים. הדבר השני הוא שאם המנהל לא ניהל, אם הוא לא התנהג כמנהל וגרם לחריגה, תהיה עילה לפטר אותו. שיתנהג כמנהל.

אלה השינויים. 

<קריאה:>
זה לא אוטומטי.

<אמיר לוי:>
זה לא אוטומטי. זאת כמובן עילה והמועצה היא זאת שתצטרך לשקול את זה. אלה בעצם שני השינויים שעשינו.

כן חשוב לי לומר שבוועדת לנדס – ואני רוצה להתייחס ל-35 אחוזים – שיעור של הוצאות השכר הצפוי הוא בערך 22 אחוזים, עד 25 אחוזים. זה סדר הגודל. כלומר, לא באנו עם מה שהוצע בוועדת לנדס שזה בין 22 ל-25 אחוזים, אלא נתנו עוד עשרה אחוזים שפיל כי החיים טיפה יותר מורכבים וכי יש גם הסכמי שכר וכי כך וכך, אבל בסוף אנחנו רוצים שהגוף הזה יהיה גוף שאין יותר מ-35 אחוזים הוצאות שכר. כל הרעיון הוא לפתח כאן שוק יצירה בישראל והגוף הזה גם יתרום ליצירה הישראלית ויקנה את ההפקות שלו מבחוץ. לכן הסעיף הזה הוא בעינינו אחד הסעיפים הכי מהותיים בחוק.

אני אומר שוב שהמשא ומתן נגמר. אני לא אומר שהגענו להסכמה מלאה. אנחנו הסכמנו לוותר. הלכנו מאוד לקראת בקשת/דרישת יושב ראש ההסתדרות ובעיני מה שתכף דנה תקריא, הוא הרבה יותר מאשר מאוזן והרבה יותר מאשר הוגן.

<דנה נויפלד:>
בעקבות מה שאמיר אמר. אנחנו נקריא את הנוסח  הישן עם ההשמטות. מה שהושמט, אלה הסעיפים שתכף אני אומר ואישור שר האוצר.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
למה לקרוא את הנוסח הקודם? תקראי את הנוסח שלא קיים יותר ואז תגידי מה להוריד ממנו?

<דנה נויפלד:>
לא.

<אתי  בנדלר:>
היא תציין איזה השמטות יש.

<דנה נויפלד:>
אני אעשה את זה בכל שיטה שתרצו, אבל אני רוצה שאתי תעקוב ותראה.

<תמנה עורב:>
אנחנו לא קיבלנו את התיקון.

<היו"ר קארין אלהרר:>
למה אתם בלחץ?

<תמנה עורב:>
אני מאוד בלחץ ואני אומר לך למה. אמר אמיר שזה הסעיף החשוב ביותר, כמעט החשוב ביותר בחוק.

<היו"ר קארין אלהרר:>
ואם הוא לא היה אומר, את לא היית אומרת את זה?

<תמנה עורב:>
אולי לא ואולי כן. אני לא יודעת. הוא אומר.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אני רק מזכיר שהסעיף הזה קיים. ב-65 מה שאמיר עושה, הוא מוריד את רובו.

<תמנה עורב:>
אנחנו הבנו מה הוא אומר.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
זה לא שהוא בא ומוסיף כאן דברים חדשים שלא היו. הוא מוריד את רוב הסנקציות שהיו בסעיף הקיים.

<תמנה עורב:>
אנחנו מבינים מה שאמר מר אמיר אבל היות והיושבת ראש שואלת למה אנחנו בלחץ, חוץ מכל החוק עצמו, הסעיף הזה הוא הסעיף הכי חשוב כפי שהגדיר אותו מר אמיר.

<אמיר לוי:>
אמרתי אחד החשובים. כל החוק חשוב.

<תמנה עורב:>
נתת לנו להבין שזה כמעט הסעיף הכי חשוב או שאולי לא הבנו נכון. לא פלא שאנחנו בלחץ ואת צריכה לקבל את זה. אין ברירה. אנחנו בלחץ וזאת עובדה.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
היא מקבלת. היא רק שאלה אינפורמציה, למה.

<תמנה עורב:>
אני גם לא מבינה את הצחוקים האלה. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
איזה צחוקים?

<תמנה עורב:>
אותי זה ממש  לא מצחיק.

<דנה נויפלד:>
אני רוצה להסביר מה אנחנו עושים כדי להקל על כולם וגם כדי להקל על גלילה.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
תקריאי ותסבירי.

<דנה נויפלד:>
אנחנו עושים שני דברים. האחד, אנחנו מקריאים את הסעיף החדש כמו שהוא היה אם הוא היה עכשיו. אני מסבירה ליועצת המשפטית איזה פסקאות אנחנו מורידים ואת אישור שר האוצר.  הדבר הנוסף שאנחנו מוסיפים הן שתי עילות לסיום כהונתו של המנכ"ל שנוגעות למגבלת השכר. 

<חגית ברוק:>
65.
עלות שכר

(1) עלות השכר הכוללת של העובדים בתאגיד השידור הציבורי, לשנת כספים, לא תעלה על סכום השווה ל-35 אחוזים מתקציב תאגיד השידור הציבורי לאותה שנה כאמור בסעיף 63(א).
<אתי  בנדלר:>
אולי כדאי לקרוא הגדרת עלות שכר לצורך העניין.

<עיסאווי פריג':>
אני מסתייג מההגדרה של עלות שכר.

<אתי  בנדלר:>
חייבים לדון בזה ביחד.

<עיסאווי פריג':>
אין בעיה. הגשתי גם הגדרה חלופית לזה. אני חושב שההגדרה לא נכונה.

<אתי  בנדלר:>
או שתקראי קודם את הסעיף ואחר כך את ההגדרה.

<דנה נויפלד:>
קודם את הסעיף.

<עיסאווי פריג':>
למה סעיף 63(א) איננו למעלה?

<דנה נויפלד:>
הכוונה לסעיף שקובע את התקציב.

<עיסאווי פריג':>
לא. בחומר שחילקתם אין את הסעיף 63(א).

<דנה נויפלד:>
נכון. הסעיפים האחרים הם כמו שהם בנוסח הישן.

<עיסאווי פריג':>
אם כן, לא הדפיסו בשוגג.

<דנה נויפלד:>
הסעיף שהוא מפנה אליו הוא סעיף התקציב. סעיף התקציב עוד לא הוצבע. הסעיף שהוא מפנה אליו, זה סעיף התקציב. סעיף התקציב עוד לא הוצבע.

<עיסאווי פריג':>
ולכן הוא לא נמצא כאן.

<דנה נויפלד:>
כן.

<חגית ברוק:>
(2) לא התקיימה בהצעת תקציב תאגיד השידור הציבורי המגבלה הקבועה בסעיף קטן (א) (בסעיף זה – מגבלת עלות השכר), לא תאשר המועצה את הצעת התקציב לפי סעיף 12(6).

(3) לא יאוחר מתום 45 ימים מתום שנת כספים, יודיע המנהל הכללי למועצה, לשר ולשר האוצר, בדרך שיקבע שר האוצר, אם התקיימה מגבלת עלות השכר בשנת הכספים שחלפה (בסעיף זה – הודעת המנהל הכללי).

(4) הודיע המנהל הכללי בהודעת לפי סעיף קטן (ג) כי התקיימה מגבלת עלות השכר בשנת הכספים שחלפה, יבחן שר האוצר את הודעת המנהל הכללי ויחליט אם אכן התקיימה המגבלה כאמור, והוא רשאי לבקש מהמנהל הכללי כל מידע הדרוש לו לשם קבלת ההחלטה כאמור. ההחלטה לפי סעיף קטן זה תינתן לא יאוחר מתוך שלושים ימים ממועד קבלת הודעת המנהל הכללי, ואם נדרש מידע נוסף לפי סעיף קטן זה –ממועד קבלת המידע.
(5) הודיע המנהל הכללי בהודעתו לפי סעיף קטן (ג) כי לא התקיימה מגבלת עלות השכר בשנת הכספים שחלפה או החליט כך שר האוצר לפי הוראות סעיף קטן (ד), יחול, החל במועד ההודעה או ההחלטה, לפי העניין (בסעיף קטן זה – המועד הקובע), וכל עוד לא החליט שר האוצר אחרת, הוראות אלה:
פסקה (1), בהתאם להסבר של אמיר – יורדת ולא אקריא אותה. זה השינוי הראשון בסעיף הזה. אותו הדבר לגבי פסקה (2). פסקה (3) נשארת:
תאגיד השידור הציבורי לא יקבל עובדים חדשים.

הסיפא שקובעת שאפשר יהיה באישור שר האוצר – יורדת.

<קריאה:>
למה?

<אמיר לוי:>
לשמור על עצמאות הגוף.

<עיסאווי פריג':>
אתה צודק. אם אנחנו רוצים עצמאות, בוא נהיה עקביים. ב-(ד) התקציב מותנה בכך שייבחן על ידי שר האוצר. אם אתה רוצה עצמאות, אתה צריך גם ב-(ד) להסיר את זה. אתה לא יכול להשאיר את זה שם וכאילו למראית עין להסיר את זה במקום אחר.

<חגית ברוק:>
פסקה (4) נשארת עם שינוי אותו אציין:

תאגיד השידור הציבורי לא יתקשר עם אדם לשם קבלת שירות שבוצע ערב המועד הקובע בידי עובד  תאגיד השידור הציבורי.

הסיפא, באישור שר האוצר, בהתאם להסבר של אמיר – יורדת.

פסקה (5) יורדת ולא אקריא אותה.

<עיסאווי פריג':>
בואו נעשה את זה באופן עקבי. להוריד את כל שר האוצר בסעיף 64  ו-65. אז הכול יהיה בסדר.

<חגית ברוק:>
(6) האמור בסעיף זה יחול על אף האמור בכל הסכם. לעניין זה, "הסכם" – הסכם קיבוצו או צו הרחבה כמשמעותם בחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, הסדר קיבוצי, הוראת מינהל או חוזה עבודה אישי.

<דנה נויפלד:>
אני לא יודעת אם אפשר לעשות את זה כתוספת לעילות סיום כהונת המנכ"ל. נקריא אותן ואז תאמרו מה צריך לעשות. זאת תוספת חדשה.

<אתי  בנדלר:>
אבל זה לא פורסם. סעיף 37 לא אושר.

<היו"ר קארין אלהרר:>
השעה 4:00 ואני חייבת לסיים את הדיון ולחדש אותו בשעה 5:45. אני מצטערת, זאת הוראה של היושב ראש.

<איתן כבל:>
לפני כן אני יכול להגיד משהו שהוא חשוב לסעיף הזה?

<היו"ר קארין אלהרר:>
כן.

<איתן כבל:>
אני רוצה לומר את הדבר הבא. גברתי יושבת הראש, אדוני השר. אנחנו – לא אומר כל האופוזיציה אבל רוב האופוזיציה – לאורך כל הדרך השתדלנו לעשות כל אשר בידינו כדי לתת את הסיוע. רצינו לתת את הסיוע מעבר לסיפור העובדים ששמנו אותו בצד כדי שהצעת החוק תתוקן, תטופל ותקודם בצורה הטובה ביותר. אני אומר לך לגבי סעיף 65 שזה סעיף שאני מציע לכולנו לא להביא אותו בשום פנים ואופן בכיפופי ידיים. אני יודע שישבתם אתמול בלילה עם יושב ראש ההסתדרות. מבחינתו, לפחות על פי מה שהוא אמר לי, אמיר, זאת עילה לשבר בעניין הזה. אם זאת הייתה הצעת חוק, לא שהייתי תומך בה, אבל נניח שהייתי יודע שהיא לא תצא מהחדר הה – ואני חוזר על דברים שאמרתי טרם יציאתנו להפסקה – הייתי אומר ניחא, אנחנו כבר פה בתהליך, נסתדר עם רשות השידור.  הסעיף הזה, אמיר, ובעיקר לך אני אומר את זה, המשמעות שלו היא משמעויות רוחביות בצורה ששנים לא היה סעיף עם השפעה כל כך גדולה או עלולה להיות כל כך גדולה.

אני מנסה לומר לכם בשורה התחתונה באופן הכי ברור שהסעיף הזה, אני מציע שנשבור את הראש, שתשברו את הראש מול ההסתדרות כי אחת משתיים: או שעובדים מטופלים אל מול ההסתדרות על כל מה שמשתמע מכך, או שאנחנו מלכתחילה דנים כאן בכל נושא העובדים. סיכמנו, גברתי יושבת הראש, וקיבלנו את זה שההסתדרות מנהלת משא ומתן על כל המשתמע מכך, כולל חינוכית. התערבנו, התקשרנו ליושב ראש ההסתדרות, עשינו את כל מה שנדרש כדי להתקדם בתוך התהליך. אמיר מכיר אותי ואני מכיר אותו מספיק שנים והוא אחד האנשים שאני הכי מעריך, אבל אני יודע גם לקרוא ולהבין אחרי שהוא לא יהיה כאן וגם אני אולי לא אהיה כאן והשר אולי יהיה בתפקיד אחר. בסוף החכמה היא מה יהיה עם הצעת החוק הזאת יום אחד אחרי שכל אחד מאתנו יתקדם בתפקידו.
<היו"ר קארין אלהרר:>
אני מבינה מה שאתה אומר לגבי העובדים אבל אם הבנתי נכון, ותקן אותי אם אני טועה, דווקא עניינם של העובדים הוסדר.

<איתן כבל:>
גברתי היושבת ראש, העניין הוא שזה ועוד איך קשור לעובדים. אני אומר כאן משהו שאולי העובדים לא יאהבו.  חייב שהניסוח יהיה אחר. הניסוח הנוכחי לא יכול להתקיים ואמר לי יושב ראש ההסתדרות באופן הכי ברור, בוודאי כמי שקרא תיגר על תפקיד יושב ראש ההסתדרות אינני יכול בכלל לחשוב או להרשות לעצמי בדבר כזה שסעיף כזה נצביע עליו, נתמוך בו וניתן לו רוח גבית. לכן אני סבור שבוודאי אסור לנו להצביע על זה היום.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אבל מה ההסבר? חוץ מאמירות, מה ההסבר?

<איתן כבל:>
אתה באמת מתכוון לזה שאתה לא מבין?

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
כן.

<איתן כבל:>
הרבה דברים אני יכול להגיד, אבל אני לא מאמין לך. לא. לגמרי לא. אני לא מאמין לך כי כאן אתה קובע דרך חקיקה התייחסות לעובדים.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
איך?

<איתן כבל:>
מה איך?  המנהלים לא יקבלו שכר? 

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
תראה לי את מה שאתה אומר בסעיף. תראה לי בנוסח הסעיף את מה שאתה אומר.

<איתן כבל:>
כל עוד הפרשנות שלי יכולה להיות פרשנות תקינה על פי כל דין, שכנע אותי הפוך שיהיה כתוב בפרוטוקול, שיהיה כתוב בדברי ההסבר, שהמשמעות היא כזאת שזה לא נוגע ופוגע בציבור העובדים, כי מה הסיפור כאן? נער הייתי וגם זקנתי ואמרתי לך, ואתה יודע את זה גלעד.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
ולא ראיתי צדיק נעזב. זה בדיוק הסיפא כאן.

<איתן כבל:>
אני יודע. לא אמרתי את זה כי לא יהיה מי שיעזור לצדיק לא להיעזב.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
החוק.

<איתן כבל:>
בדיוק, כי לחוק יש פרשנות. אחר כך נגיד מה התכוונו ונשלם לעורכי דין וההסתדרות תיכנס ותאמר אם זוכרים שאמרנו ולא אמרנו.

<היו"ר קארין אלהרר:>
בואו ניתן לאמיר לענות.

<לזר צנדקביץ:>
רק משפט אחד בבקשה. אמיר אמר שמוציאים עבודה החוצה. 

<דנה נויפלד:>
רכש.

<אמיר לוי:>
רכש של הפקות בחוץ.

<לזר צנדקביץ:>
זה גם על רדיו?

<איתן כבל:>
אני נוסע בכביש 1 ומה אתה מקפיץ אותי עכשיו לכביש 4? זה נושא יותר חשוב עכשיו ממה שאתה מעלה. מה אתה מסיט את הדיון? אני רוצה שתהיה התייחסות לנושא שהוא ליבה ביחסי עבודה.

<אמיר לוי:>
חבר הכנסת כבל, אני רוצה לענות לך ברשותך. הנוסח החדש של הסעיף לא פוגע בעובדים. הוא פוגע בשני דברים: אחד, במנהל אם הוא פישל, אם הוא לא היה מנהל טוב – יש עילה לפטר אותו. עניין המנהל ודרך הניהול שלו אינה קשורה לעובדים, אינה קשורה להסתדרות. אנחנו מדינה, אנחנו צריכים למשול. זה מאוד פשוט ואין כאן שום עניין לעובדים. הסברתי קודם. התקציב שכר צריך להיות 20-25 אחוזים. יש כאן באפר של עוד עשרה אחוזים.

<משה שגב:>
למה זה צריך להיות בחקיקה?

<אמיר לוי:>
אני אענה על זה. חבר הכנסת כבל, זה נוגע לעניין המנהלים ולא רק שמותר אלא חובתה של ממשלה לנהל. לא העובדים צריכים לנהל את רשות השידור.

<איתן כבל:>
חצי מהעבודה שעשיתי כאן – אתה רק עכשיו מגיע לכאן – חצי מהזמן, לפרוטוקול אמרתי וגם יצאתי חוצץ נגד דברים שנאמרו כאן כי אמרתי שבסוף המנהלים צריכים לנהל וצריך שתהיה גמישות ולא פעם שינינו כאן דברים.

<אמיר לוי:>
ואם הוא לא ינהל? אם הוא יחרוג מה-35 אחוזים, שילך הביתה.

<תמנה עורב:>
בינתיים הוא לא מקבל שכר.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
מאיפה אתם ממציאים את זה? למה אתם ממציאים? איפה כתוב שהעובדים לא מקבלים שכר? אין כאן סנקציה של אי תשלום שכר.

<קריאה:>
בגלל שיש לו  דבר כזה על הראש, הוא מיד בא ומשית את הדבר הזה על העובדים.

<עיסאווי פריג':>
תקרא את הגדרת עלות שכר בסעיף הגדרות.

<קריאה:>
באיזה עוד גוף זה נעשה?

<אמיר לוי:>
חבר הכנסת כבל,  אני רוצה להשלים את התשובה ברשותך. זה סעיף מאוד חשוב ואני רוצה לענות. אני אומר, האחד, זה קשור למנהל. אם המנהל לא ינהל, שילך הביתה. מי שצריך להיות אחראי על הניהול, זה המנהל. אגב, אם הוא היה עובד בגוף פרטי – והסברתי את זה אתמול ליו"ר ההסתדרות – והדירקטוריון שלו היה אומר לו שההנהלה וכלליות שלו לא יעלו מעל 35 אחוזים, היו נותנים לו חודש-חודשיים. אני חושב שאנחנו לא רק צריכים אלא אנחנו חייבים לעשות את זה. אנחנו לא רוצים להקים כאן עוד פעם גופים וגופים שיסתאבו. המנהל ילך הביתה. אף עובד כאן לא הולך הביתה. חובתנו שהמנהל ילך הביתה אם הוא יפשל.

הדבר השני. עניין כמויות העובדים, גם הם לא עניין של ההסתדרות. גם היום בשירות המדינה ההסתדרות היא לא צד לכמה כוח אדם נקלט. מי שקובע את זה, זאת ממשלת ישראל והכנסת כל שנה.

<לזר צנדקביץ:>
לכן אתם מפטרים את כולנו.

<תמנה עורב:>
פיטורי ייעול.

<אמיר לוי:>
למה את מתפרצת? תני לי לסיים לדבר. אני חיכיתי בשקט כשאתם דיברתם. מכיוון שכאן לא מגיעים לאישור תקציב וכוח אדם כל שנה לשר האוצר, לממשלה ולכנסת,  אלא זה נקבע עצמאית על ידי מוסדות הרשות, הדרך לשמור על העצמאות הזאת היא להגיד שאם הגעתם למגבלה, אל תקלטו יותר כוח אדם. גם זה לא עניין של ההסתדרות.
אלה שני הדברים היחידים. אין כאן שום דבר מעבר לזה והאמת להגיד לך? אני לא מבין למה הסעיף הזה הוא עניין של ההסתדרות.

<לזר צנדקביץ:>
זה נגד העובדים.

<אמיר לוי:>
זה לא קשור  לעובדים. זה קשור לניהול.

<לזר צנדקביץ:>
זה קשור לעובדים.

<אמיר לוי:>
המדינה החליטה לנהל את הגוף הזה. אני יודע שהעובדים לא רגילים שמדינה מנהלת את הגופים שלה, אבל אנחנו החלטנו לנהל את הגופים.

<תמנה עורב:>
למה זה צריך להיות כתוב בהסכם הקיבוצי?

<היו"ר קארין אלהרר:>
הדיון נעול.

הדיון יתחדש בשעה 17:45.

<(הישיבה נפסקה בשעה 16:15 ונתחדשה בשעה 18:15)>
<היו"ר קארין אלהרר:>
אני רוצה להעלות להצבעה את סעיף 65. יש תיקונים. 

<אתי  בנדלר:>
בסעיף קטן (ו)  במקום "האמור בסעיף זה", יבוא "האמור בסעיף (ה)(3)".

<אורי אפלבוים:>
כדי שלא תהיה עקיפה של הסנקציה שקבענו בסעיפים הקטנים למעלה וכדי למנוע מצב שבו איכשהו, למרות שזה לא קורה בדרך כלל אבל יש מצבים ייחודיים שבהסכם יכול להיות עניין של ספינה, אמרנו שעל אף האמור בכל הסכם, עדיין הסנקציה שבחוק תגבר.

<קריאה:>
לא שמענו מה אמרת.

<דוד צור:>
זה סעיף במחלוקת מול ההסתדרות? יש כאן התדיינות מול ההסתדרות?

<משה שגב:>
כן. יש התנגדות מוחלטת של ההסתדרות לסעיף הזה.

<היו"ר קארין אלהרר:>
אני רוצה להסביר. לא היית בדיון הקודם.

<דוד צור:>
אני מודה. אני לא יכול להיות כל דקה בדיון הזה.

<היו"ר קארין אלהרר:>
זה בסדר גמור. אני לא באה בטענות ובביקורת. אני רק רוצה להשלים מידע שאתה צריך לדעת אותו לפני שאתה מצביע. הסעיף המקורי  כפי שהיה מנוסח היה סעיף שאמר שיש תקרת סך העלויות שיוצאו עבור השכר.  אחרי התדיינויות שהיו אתמול בהסתדרות, מה שלא הוסכם, אבל האוצר אמר – מבחינתו זאת הייתה פשרה – הם החליטו  שהם יורידו את ה"סנקציה", שבמידה וחורגים מאותם 35 אחוזים, לא יפגעו בעובדים. פעם היה מנוסח שיפטרו עובדים והיום אין את זה. הדבר היחיד שנותר בסעיף הוא הדבר הבא: זה אומר שראשית, זאת אחריות של המנכ"ל. אם המנכ"ל לא עומד בתקרת השכר שביקשו, זה לא בסדר וזאת עילה לפיטורים. הדבר השני, לא יוכל להעסיק עובדים נוספים. זה לא עניין שקשור להסתדרות ולהסתדרות אין מילה לומר על הדבר הזה. אין כאן עניין שפוגע בעובדים. הפגיעה היחידה שיכולה להיות היא פגיעה במנכ"ל וגם אני באופן אישי חושבת שלמנכ"ל יש אחריות בעניין הזה ואם הוא לא עומד בה, כמו בכל חברה אחרת, דינו  הדלת.

<משה שגב:>
אדוני, עם כל הכבוד, זה קרקס מה שקורה כאן. אתמול בלילה היה דיון שנמשך עד 2:00 בלילה.

<היו"ר קארין אלהרר:>
לא להעליב.

<משה שגב:>
לא אליך. סליחה. קרקס בכלל במה שקורה כאן. אני לא מדבר באופן אישי, עם כל הכבוד.

<היו"ר קארין אלהרר:>
זה לא אישי, אבל יושבת כאן ועדה שדנה.

<דוד צור:>
אנחנו מאוד מכבדים את ההסתדרות. אנחנו נשמח שההסתדרות תעשה את המרב והמיטב לתנאי העסקה של עובדים, לתנאי הפרישה של העובדים, ולא לניהול. 

<משה שגב:>
בשום פנים ואופן לא ניהול.

<דוד צור:>
אני חושב שקביעת תקרה להוצאה לשכר היא כלי ניהולי.

<משה שגב:>
אין בעיה. זה של המועצה. למה של הכנסת?

<דוד צור:>
היא בחוק. אני אשאל אותך שאלה תיאורטית. אם התקציב לצורך העניין יהיה נאמר מיליארד וחצי שקלים – לא 800 מיליון – ו-35 אחוזים ילכו לשכר, זה מצוין, לא.

<משה שגב:>
מעולה.

<דוד צור:>
ההסתדרות לא תתערב בזה.

<משה שגב:>
נכון.

<דוד צור:>
אז מה הקשר להקצאת 35 אחוזים שמובנים בחוק?

<משה שגב:>
אני אסביר לך מהיכן זה בא. 

<איתן כבל:>
אני אסביר.

<היו"ר קארין אלהרר:>
חבר הכנסת כבל, בבקשה.

<איתן כבל:>
בסיום הדיון כאן נפגשתי עם אמיר, התפנינו לחדרי ושם העליתי את אבי ניסנקורן על הקו וניהלנו שיחה משולשת. אני רוצה להבהיר היטב את עמדתנו בעניין הזה כדי שלא תיפול שגגה ושגם אף אחד לא יעשה סיבוב עלינו כאילו אדם כמוני רוצה שההנהלה או שחס וחלילה הניהול לא יתבצע כמו שצריך. 
 אין לנו שום התנגדות, חס וחלילה, לניהול תקין, לטיפול כמו שצריך, ואפילו בסעיף שמגביל קליטת עובדים בנקודת זמן מסוימת. כל העניין הוא לא אם לקלוט והסיפורים האלה אלא הבעיה המרכזית היא, בהנחה – אני חוזר ואומר את זה גברתי והשיחה עם יושב ראש ההסתדרות לא הייתה שיחה קלה כי זה הרבה מעבר להצעת החוק הקיימת. כי בסופו של עניין על מה אנחנו מדברים? מי תמיד משלם את המחיר? אנחנו כבר נבחר את המנהל הטוב ביותר בעזרת השם, כך אני מקווה, שהוועדה תעשה את עבודתה נאמנה ותבחר את המנהל הטוב ביותר, והוא ינהל כמו שצריך, ואם הוא מנהל כמו שצריך – ממילא לא יידרש כל הסעיף הזה. אם הוא מנהל רע והוא יגיע למצב שהוא רואה את עצמו אל מול תקרה, מה הוא יעשה? הוא יעסיק עובדי קבלן, הוא יוציא עבודות, הוא יעשה את הכול. 
שחס וחלילה לא ישתמע  שמישהו מחברי הכנסת כאן יתנשא מעלי כאילו הוא רוצה ניהול תקין יותר מאשר אני רוצה אלא שבתוך עמנו אנחנו יושבים. אני אומר לכם שכמעט – אני מסייג את עצמי רק לשם הזהירות -  שלא ראיתי מקומות עבודה נסגרים בגלל עובדים אבל ראיתי הרבה מקומות עבודה נסגרים בגלל ניהול כושל או בעלי בית חזירים. אמרתי את הסיוג שלי.
אני לא באתי ואמרתי שלא תהיה תקרה. אני לא רוצה להגיע למצב שבו רשות השידור תהיה כפי שהיא נמצאת היום עם טירוף מערכות. לא מוכן, לא שם ולא בשום מקום אחר. אני לא רוצה שהרשות החדשה תהיה כמו הרכבת או מקומות אחרים. כנציג עובדים אני רוצה שמי שבתוך העסק יפעל וירגיש ביטחון תעסוקתי. אם יש משהו היום בשוק העבודה, גברתי, הבעיה הגדולה היא אפילו לא עבודה מאורגנת אלא היא אובדן הביטחון התעסוקתי וזה הפך להיות  כלי שוט בידי הנהלות. זאת המחלה הגדולה והקשה ביותר. זה לא ש-1,800 הולכים הביתה או מי נשאר, אלא זה אותו כלי שאתה לא יודע לאן אתה הולך ומה קורה אתך כל יום. אני מבין שלהנהלה יותר נוח ויותר קל להעסיק חבר'ה שמשלמים להם שכר מינימום ודברים מן הסוג הזה.

לכן אני מאוד מבקש ואני גם ביקשתי כי אני מבין שאפשר להעביר את זה על הראש שלנו. אני יודע את זה. לא חשבתי שלא. בכל מקרה, אני אעדיף שזה יהיה על הראש שלנו מאשר אני אשתתף בהצבעה כזאת ואני אתן את ידי לחוק הזה.

אני מנסה לומר לך שביקשתי גם מאמיר ואני מבקש מעצמי ואני מבקש גם מיושב ראש ההסתדרות וביקשתי את זה ממנו. יכול להיות שלא נצליח אבל לפחות שנעשה את המאמץ למצוא את הניסוח המרוכך שלא מעמיד גם את ההסתדרות הרבה מהמקום הזה אל הקיר. זה הכול. זה ממש לא בשאלה. ראיתי את ההתקדמות, עופר, ישבתי עם אמיר וראיתי את כל הסעיפים ואינני מתעלם מזה.

<רינה פרנקל:>
אבל מה אתה מציע?

<איתן כבל:>
אני הצעתי לתת  לנו את הזמן למצוא ניסוח עד מחר ושיהיה ניסוח יותר מרוכך. אני מבקש.  לא נצליח, נביא להצבעה, יעבירו את זה, בסדר, יעבירו את זה, אבל אני רוצה לעשות את המאמץ כמו שעשינו עד עכשיו למצוא את הדברים בוודאי באותם נושאים שהם נושאי ליבה, שהם נושאים ששנויים במחלוקת. זה כל מה שאני מבקש.

<עיסאווי פריג':>
אני רוצה להוסיף כמה דברים. כבוד השר, גם אני בדקתי לגבי תקציב רשות השידור שנים אחורה. בשנת 2002 ו-2003 לא הגיעו ל-35 אחוזים שכר מהתקציב. אני לא נגד זה. זאת מגבלה הגיונית וטובה. בסדר גמור. אבל ברגע שאנחנו מדברים על עובדים, יהיה עדיף לעשות את זה בהסכמה. זה מאוד חשוב כי יש לזה השלכות מרחיקות לכת.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
הכול בסדר אלא שלא מדברים כאן על עובדים.

<עיסאווי פריג':>
כשאנחנו מדברים על עלות שכר – ועופר, אני פונה  אליך וחבל שאמיר לא שומע את הדברים – בהגדרת עלות שכר אתם שם – אני אשתמש במילה לא במקום – מבלפים. יש בלוף בהגדרה. אתם נותנים הגדרה מיוחדת לעלות שכר.

<אורי אפלבוים:>
זה לא נכון. אני בניתי את ההגדרה.

<עיסאווי פריג':>
אני לא מדבר על ה-35 אחוזים. זה לא ביג דיל. ברגע שאתה מכניס לתוך הגדרת עלות שכר כל כך הרבה מרכיבים - - -
<אורי אפלבוים:>
אלה המרכיבים של עלות שכר.

<עיסאווי פריג':>
אני שואל אותך מבחינה חשבונאית. מה זה עלות שכר?

<אורי אפלבוים:>
כל מה שרשום כאן, אלה עלויות שכר.

<עיסאווי פריג':>
לא נכון. כנס להגדרת עלות שכר במועצת רואי חשבון.

<אורי אפלבוים:>
איזה רכיב כאן הוא לא נכון? 

<עיסאווי פריג':>
כל רכיבי הרשות. אני מחר עובד ברשות השידור, כוס קפה היא חלק מעלות השכר שלי? כל הוצאה חד פעמית שאני מוציא תהיה חלק מעלות השכר שלי?

<אורי אפלבוים:>
כן.

<עיסאווי פריג':>
לא. אתה כאן נותן פתח. זה פתח מסוכן.

<אתי  בנדלר:>
לא היה דיון בקשר להגדרה הזאת. היא לא הוגדרה.

<עיסאווי פריג':>
יש חלק בעלות שיכולים להכניס בה כל מיני מרכיבים.

<אורי אפלבוים:>
כל הרכיבים שרשומים כאן, אלה הרכיבים שגם במדינה נהוג להתייחס אליהם כאל עלויות שכר.

<עיסאווי פריג':>
תן לי הגדרת שכר לגבי עובדי מדינה ואני אקבל אותה כאן. בסדר? תן לי הגדרת שכר במועצת רואי חשבון ואני אקבל אותה כאן.

<דוד צור:>
תמצא את הנוסח שיכול להרגיע.

<רינה חכמון:>
חלק חוזר עליהם במס הכנסה ובביטוח לאומי. עשרה אחוזים חוזרים.

<עיסאווי פריג':>
אני לא מדבר על ה-35 אחוזים.

<היו"ר קארין אלהרר:>
חבר הכנסת כבל, אני פונה אליך. האם באמת ועם יד על הלב יש טעם לדחות את ההצבעה על העניין למחר? בשים לב שיש בכוונתי מחר לסיים את הדיון בוועדה לעניין החוק הזה. אני רוצה להיענות לבקשתך.

<איתן כבל:>
אני אענה לך. הבקשה שלי אליך היא בקשה כנה. היא לא על מנת לעשות פיליבסטר. יכול להיות שאני לא אצליח.

<היו"ר קארין אלהרר:>
אני רוצה לאפשר לך לנסות.

<איתן כבל:>
אני רוצה לנסות מול אמיר ומול אבי ניסנקורן.

<היו"ר קארין אלהרר:>
חבר הכנסת כבל וחבר הכנסת עיסאווי, אני רוצה שנשלים את הדיון לגבי הסעיף הזה לרבות הגדרת עלות שכר.

<איתן כבל:>
בבקשה. אין בעיה.

<היו"ר קארין אלהרר:>
ומחר נצביע על הסעיף הזה בלי דיון נוסף.

<אורי אפלבוים:>
מבחינתנו כאשר הונחינו לכתוב את הסעיף הזה והובהר לנו שיש רצון לעשות מגבלה של עלויות השכר בגוף, מבחינתנו רק רצינו להגדיר באופן כול מה זה עלויות שכר כדי שזה יהיה שלם וסגור בגג העליון.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אולי נקריא גברתי את ההגדרה כדי שאנשים פשוטים כמונו ישמעו אותה ונדע על מה מדברים? אם אפשר שחגית תקריא את ההגדרה ואדוני יצהיר כאן שזאת בדיוק ההגדרה ואין שום שוני מההגדרה של שכר של עובדי מדינה מבחינת חישוב העלות ואז אפשר יהיה לדון עניינית.
<חגית ברוק:>
הגדרת עלות שכר: "כל תשלום בעד העסקה, לרבות הפרשות מעסיק, תשלומי חובה או רשות שהמעסיק נושא בהם בשל ההעסקה, החזרי הוצאות המשולמים לעובד, תשלומים בעד סיום העבודה, רכב והוצאות השימוש בו וכל הטבה או תשלום אחר בין שהם משולמים על בסיס חודשי ובין שלא".
<שמעון אוחיון:>
זה כולל את התשלומים שהמעביד מעביר עבורו.

<חגית ברוק:>
עלות מעביד.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
זה נשמע הגיוני.

<עיסאווי פריג':>
לא, זה לא הגיוני ואני אומר למה. זה נותן פתח לאוצר להכניס בתוך הרכיב הזה דברים בשינוי הגדרות. אני רואה חשבון ואני יודע מה אני  אומר.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אתה מייחס מראש לסמנכ"לי הכספים באשר הם שהם ירמו כדי לא להעסיק עוד עובדים?

<עיסאווי פריג':>
לא. זאת לא עבירה. אתה יכול לשייך הוצאות ולתת לזה הגדרה.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
תן גם לי לומר משהו. מה שאתה אומר זה עוד פעם, כמו שקרה כאן הרבה פעמים, להחזיק את המקל משני הקצוות. קודם הסברתם למה למנוע מהבן אדם – שוב, לא הבנתי כל כך את ההסבר של איתן מה לא בסדר ומה הוא רוצה לשנות בסעיף אבל האינסנטיב שכאילו מיוחס לגוף אמור להיות שהוא רוצה להעסיק יותר ויותר עובדים, וגם לכאורה של ההסתדרות זה האינסנטיב. מה אתה אומר עכשיו? שייחסו לגוף הזה או סמנכ"ל הכספים שכפוף למנכ"ל, כי הרי אם המנכ"ל באמת יתנפח, הוא לא רוצה להראות שהוא הגיע ל-35 אחוזים ולכן יש לו אינטרס דווקא לא להחשיב חלק מההוצאות שהוא הוציא על העובדים. האינטרס שלו הוא הפוך. מצד אחד אתם מביעים חשש שזה יגדל ומצד שני אתם אומר שיכשירו רכיבים. זה מוזר.

<איתן כבל:>
השר, לא הבנתי מה אמרת עכשיו.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
באמת? אני אתמקד רק בעיסאווי ולא בך. אם המנכ"ל יודע שהוא עלול להיות מפוטר אם הוא יחרוג מעלויות השכר, האינטרס של המנכ"ל הוא לא להכליל בהוצאות שהוא מוציא רכיבים שהוא מוציא על עובדים אפילו שהוא מוציא אותם על העובדים. בדיוק הפוך ממה שעיסאווי הציע.  הוא החליט שזאת לא ההגדרה.

<אופיר טל:>
אבל יש כאן הגדרה. יסתכל אדוני בהוראות תק"ם שהן הוראות של משרד האוצר ויראה ששם זאת לא ההגדרה.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
תקריא. תראה לו ושכנע אותו.

<אופיר טל:>
הוא מכיר את הוראות תק"ם יותר טוב ממני.

<עיסאווי פריג':>
עלות שכר היא ההוצאה הכוללת של המעסיק לשם תשלום שכרו של העובד. נקודה. בלי להיכנס לרזולוציות ופרטים שלא צריך.

<אורי אפלבוים:>
למה זה אומר שזה יותר טוב?

<עיסאווי פריג':>
תשאיר את זה כך.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אתה יודע מה? תוריד. זה אינטרס שלך דרך אגב. 

<עיסאווי פריג':>
למה אתה נותן את הספק?

<אתי  בנדלר:>
אני מחזיקה למשל את התוספת  הראשונה א' לחוק החברות שחוקקה רק בשנת 2013 ועניינה במדיניות תגמול וכאן יש הגדרה שאני קוראת אותה: "עלות שכר – כל תשלום בעד העסקה לרבות הפרשות מעסיק, תשלום בעד פרישה, רכב והוצאות השימוש בו וכל הטבה או תשלום אחר". כאן זה יותר מפורט אבל מבחינת התוכן זה אותו הדבר.

<רינה פרנקל:>
אבל כמובן שרכב וכל ההטבות האחרות, גם אלה תנאי שכר.

<אתי  בנדלר:>
כן. 

<דוד צור:>
בעצם את מביאה מחוקים שונים.

<אתי  בנדלר:>
כן. אני לא יודעת מתוך מה חבר הכנסת פריג' ציטט.
<שר התקשורת גלעד ארדן:>
מה שהוא הקריא, נשמע הגיוני. יש משהו ברכיבים שהוא אמר שנשמע לך לא הגיוני לייחס להוצאות של העסקת אותו עובד?

<עיסאווי פריג':>
כן. יש. החזרי הוצאות המשולמים לעובד, תשלומים בעד סיום עבודה, רכב והוצאות השימוש בו וכל הטבה או תשלום אחר בין שהם משולמים על בסיס חודשי ובין שלא.

ברגע שאני מכניס את הדבר הזה, כל תשלום חד פעמי שהעובד צריך אותו לשם מילוי תפקידו - - -

<אורי אפלבוים:>
זאת לא הכוונה.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
ואם זה לשם מילוי תפקידו?

<עיסאווי פריג':>
זה לא חלק מהשכר. זה לא ייכנס כחלק מהשכר.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
מה זאת אומרת? יש לו רכב לשם מילוי תפקידו, אז זה לא חלק מההוצאות?

<עיסאווי פריג':>
גם המשרד בו הוא יושב הוא חלק מהשכר.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אבל הוא לא נותן לו כסף על המשרד בו הוא יושב.

<אתי  בנדלר:>
אני אומר לך היכן להערכתי, עם כל הכבוד, ההצעה שלך לא נותנת מענה לעניין הזה. אתה מציע שההגדרה של עלות שכר תהיה ההוצאה הכוללת של המעסיק לשם תשלום שכרו של העובד. לא הגדרת מה זה שכר ולכן הם יוכלו להכניס לזה כל מה שהם רוצים. אפשר להגיד ששכר זה כל מה שנכנס. לפי פקודת מס הכנסה כל מה שנמנה כאן בלאו הכי כלול בעניין שכר. אתה מדבר על ההוצאה הכוללת. כך ההגדרה שלך פחות ברורה אבל היא מביאה לאותה תוצאה, להבנתי. אתה מדבר על כל מה שעולה למעביד לצורך תשלום השכר.

<עיסאווי פריג':>
הגדרת שכר במשק ידועה. אם אתם חושבים כך, ממילא מצביעים על הסעיף הזה מחר יחד עם סעיף 65, עד מחר יהיה לנו מה להגיד.

<שמעון אוחיון:>
ישתנו הרכיבים?

<עיסאווי פריג':>
לא ישתנו הרכיבים. חברים, אנחנו עוסקים בדברים שלא נפתחו עשרות שנים. בואו נחשוב על זה לעומק לפי כל רכיב ורכיב. זה מאוד חשוב. אני את דעתי  אמרתי.

<אופיר טל:>
קופה קטנה תיכלל?

<שמעון אוחיון:>
לא. מה פתאום?

<אופיר טל:>
אבל כתוב כאן הוצאות. תסתכלו בנוסח.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
תקרא. לימדו אותך לקרוא רק חלק ממשפט? תקרא את המשפט עד הסוף.

<אתי  בנדלר:>
מה זה החזרי הוצאות המשולמים לעובד? אם העובד למשל הוציא הוצאה לצורך השתלמות והמעביד החזיר לו, זה נחשב לעלות שכר?

<עיסאווי פריג':>
לפי ההגדרה, כן.

<אתי  בנדלר:>
אני שואלת את זה כך. אני לא יודעת. העובד הוציא והמעביד מחזיר לו.

<שמעון אוחיון:>
בוודאי. זה כמו קרן השתלמות.

<אופיר טל:>
לא. לא השתלמות.

<אתי  בנדלר:>
קרן השתלמות היא לא החזר הוצאה. החזר הוצאה זה אם אני משלמת עבור לשכת עורכי הדין ומחזירים לי את התשלום.

<אורי אפלבוים:>
אם בן אדם חנה במקום מסוים, מביא את הקבלה ומחזירים לו עשרים שקלים, זה לא הולך לפנסיה.

<רינה פרנקל:>
במשרדי ממשלה אין החזרים על הוצאות חניה וגם לא היו. 

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אני יכול לענות לעיסאווי?

<היו"ר קארין אלהרר:>
כן.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
כן. התשובה היא כן. נכון. גם החזר הוצאות על מונית שהעובד לקח אמור להיספר לצורך הסעיף הזה.

<עיסאווי פריג':>
את לא עלות שכר.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
זאת עמדתי. אני לא חייב להסכים עם עמדתך.

<עיסאווי פריג':>
שידעו על מה מדובר.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
ברור שידעו, אבל תן לי להסביר. עד עכשיו לא נתת לי להסביר. הרי מה הרציונל מאחורי הסעיף? יש רציונל. החוק קובע שהגוף הזה, בשונה מכל הגופים האחרים – ואני אחזור על מה שאמר ראש אגף תקציבים כי חלק מחברי הכנסת לא היו כאן – הגוף הזה שונה מכל התאגידים הסטטוטוריים האחרים כי הגוף הזה לא צריך בשוטף שלו אף אחד בשביל לקבל את התקציב שלו. הוא לא צריך את האוצר, הוא לא צריך שהאוצר יאשר את תקציבו והוא לא צריך כלום. הוא מקבל על פי חוק כל שנה 750 מיליון שקלים.  מעבר לזה שהוא לא צריך את האוצר כדי לקבל כסף, הוא גם לא צריך את האוצר או את הנציבות או את משרד התקשורת כדי להגדיל את התקנים שלו. הוא יכול להמשיך ולהגדיל את כוח האדם שלו לכאורה עד אין קץ.

בא משרד האוצר ואמר – ואני תומך ותמכתי בזה – לאור לקחי העבר ולאור זה שאנחנו רוצים, בשונה מכל גוף אחר, בגלל החשש של פוליטיקאים והגוף הזה צריך לסקר פוליטיקאים, אז שהפוליטיקאים ומשרדיהם לא ישלטו בכוח האדם או בגידול שלו בגוף הזה, אנחנו רוצים לוודא בדרך כלשהי לעתיד שהציבור, עם כל הכבוד, בואו נזכור שמקימים את זה ונותנים מכספי הציבור 750 מיליון שקלים, ואכן, זה חשוב מאוד להעסיק עובדים, אבל קודם כל המטרה היא לספק תכנים ציבוריים לציבור. כל שקל שמתווסף מתוך ה-750 מיליון להוצאות על עובדים, יורד מהכסף  שאתם והילדים שלכם יראו על המסך.

ישבה ועדה. אלה לא אנשים שכל אחד בא ממקום מסוים אלא ישבה ועדה עם חברת ייעוץ כלכלית ובנתה את המבנה עם השכר של הגוף החדש. יצא לה -  מה לעשות, עם התפתחויות הטכנולוגיה, היום לא צריך צוות של ארבעה אלא לפעמים מספיק אדם אחד – שאל מול ה-750 מיליון, הוצאות השכר צריכות לנוע בין 20 ל-25 אחוזים. אמרנו שלא נכניס  את זה בחוק בלי שפיל, כי לך תדע מה קורה.
 ניתן לגוף הזה לנהל. יש לו דירקטוריון ויש לו מנהל והאינטרס שלהם הוא שיהיה כמה שיותר תוכן על המסך, אבל אם צריך עוד כוח אדם, הם יקבלו את ההחלטות ואנחנו לא נחליט עבורם. מה יקרה אם זה ימשיך להתנפח ולהתנפח? אמרנו שניתן להם שפיל של עוד עשרה אחוזים. תחשבו בכסף כמה זה עשרה אחוזים ותראו שמדובר ב-75 מיליון. תחשבו בכמה אנשים נוספים מדובר בשנה. אם המנכ"ל לא מסוגל לנהל את הגוף כך שהגוף הזה לא עולה את ה-35 אחוזים הוצאות שכר, זאת יכולה להיות עילה לפיטוריו. זאת לא בוודאות עילה לפיטוריו, הדירקטוריון כמובן יבחן את הנסיבות בהן זה קרה אבל זאת יכולה להיות עילה לפיטוריו. לא פוגעים בשכר של העובדים הקיימים, לא נוגעים בהם, לא מבטלים להם שום הסכם שכר במשק שאמור לחול עליהם.  
את כל זה האוצר הסכים להוציא כי הוא חשב שאחרי שהוא יוציא את כל זה, נגיע להסכמה.  המנכ"ל, מאותו רגע שהוא עבר את ה-35 אחוזים, הוא לא יכול להמשיך לקלוט עובדים חדשים. דרך אגב, כבר היום במשרדי הממשלה, לא ההסתדרות קובעת כמה עובדים יעבדו בכל משרד. אם האוצר קובע לי שהתקן שלי הוא מאתיים ועכשיו החליטו  לעשות פלט על כל המשרדים, להסתדרות אין שום SAY בעניין הזה כי לא מכריחים לפטר את העובדים הקיימים אלא מחכים לפרישה הטבעית ופשוט אוסרים עלי לקלוט במקומם. זה בדיוק המצב כאן, כמו בכל משרדי הממשלה. לא קולטים חדשים וגובים אחריות מהמנכ"ל שגרם למקום להתנפח בלמעלה מעוד מיליון שקלים הוצאות שכר.

מה זה קשור להסתדרות? אני לא מבין. אף פעם לא  הייתי אוטומט של האוצר, תאמינו לי.

<עיסאווי פריג':>
כל מה שאמרת, הרוב המוחלט  נכון, אבל עשרת האחוזים שאתה נתת תוספת, תחמת אותם בהגדרת עלות שכר.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אתה רואה חשבון, אתה מבין בזה יותר ממני. אם בן אדם לא קיבל רכב ועכשיו כדי שהוא ייסע לאן שהוא לוקחים לו מונית, זה חלק מההוצאות של ההעסקה שלו. אם היו פחות אנשים, היו פחות מוניות.

<תמנה עורב:>
אולי בכלל נשלם כדי שיעסיקו אותנו?

<עיסאווי פריג':>
זה מילוי תפקיד. גם את העט אני צריך למילוי תפקיד. אני לא רוצה לתת לו את עשרת האחוזים ומצד שני אוכל למלא את סעיפי המאזן ברכיבים על פי הגדרת העלות. 

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
באופן עקרוני אין לי בעיה להוריד הוצאות חד פעמיות מהעניין. החזר הוצאות חד פעמי, אם זה לא על בסיס קבוע. תשאלו את האוצר. ניסיתי להגיד קודם שדווקא החשש אמור להיות שלנו ולא שלך כי אני אמור לחשוש מכך שהמנהל לא יספור את זה כי הוא רוצה להגדיל עוד את כוח האדם בלי שיענישו אותו. דווקא החשש הוא הפוך והוא לא החשש שיספרו מה שלא אמור להיספר אלא שלא יספרו את מה שכן היה צריך לספור. כאמור, אין לי בעיה.

<דוד צור:>
אמרתי קודם את דעתי. כמי שבא מארגון שמשותק בגלל חוסר הגדרה כזה אלא בהגדרה של שיאי תקנים. נוצר מצב שהארגון הזה לא מסוגל לעבוד. 78 אחוזים הולכים לשכר וגמלאות ועוד איזה 15 אחוזים קשיח. נשארים לו  בקושי חמישה אחוזים להתפתחות. לדעתי זה סעיף דווקא מצוין. אני מתחיל מזה.

יחד עם זאת, אני חושב שגם כוונת המשרד והאוצר לא הייתה להכיל בתוך הסעיף הזה את כל הסעיפים האחרים של הוצאות למיניהן. בגלל החשדנות הגדולה שיש שכאן, אני לא חושב שיהיה אסון להמתין למה שחבר הכנסת כבל הציע ולבוא מחר בבוקר ומיד להצביע על זה.

אני לא חושב שזה עניין להסתדרות ואמרתי את זה. בכל הכבוד, זה עניין ניהולי. זה לא קשור לעניין של ההסתדרות שאמורה להיטיב עם תנאי ההעסקה של העובדים ותנאי הפרישה של העובדים או כל מיני נושאים אחרים שהם בחצר של ההסתדרות. יש כאן כלי ניהולי שהוא בגדר כלי ניהולי שצריך להישאר בהנהלה. לכן אני חושב שההסתדרות לא צריכה לגעת בזה. אם אתם רוצים הלילה לדבר על זה, אין בעיה. תמצאו כאן ניסוח יותר הגיוני ופשוט שלא מכניס לתוך הסל הזה את כל מה שעיסאווי כאן בצדק מוטרד ממנו ולהשאיר את זה כנושא של שכר. קרן השתלמות, ודאי שזה בפנים. כל מה שקשור להוצאות מסביב, זה תפעול. אני מדבר כמי שלצורך העניין גם ניהל חברה. השכר הוא שכר וכל מה שקשור לתפעול, זה תפעול וזה תקציב אחר. הוא דלתה קטנה יחסית. אתם יכולים להגדיר אותה בסעיף תקציבי אבל לא צריך להגדיר את זה לתוך ה-35 אחוזים. זאת דעתי.

<יאיר טרצ'יצקי:>
הערה קטנה והערה יותר מהותית. ההערה הקטנה מתחברת לדברים שאמר חבר הכנסת צור. לא הגיוני שאם מפיקה תזמין מונית לכתב, זה לא ייכנס ל-35 אחוזים אבל אם באותו רגע היא תגיד לו שישלם ויחזירו לו, זה כן ייכנס ל-35 אחוזים. ההוצאות האלה, בעיקר הוצאות לא קבועות -  אני לא מדבר על הוצאת רכב קבועה ועל החזר הוצאות רכב -  לא יכול להיות  שהן יהיו בתוך העניין הזה של ה-35 אחוזים.

עניין אחר שפחות התייחסו אליו ואני לא חושב שהוא בליבת העניין הזה אבל הוא חשש שעולה. בסופו של דבר המגבלה של ה-35 אחוזים הזאת גם מעודדת במידה מסוימת פגיעה בעובדים בכיוון אחר כי היא מעודדת הוצאה של דברים החוצה. אם עכשיו לצורך העניין מנכ"ל השידור הציבורי החדש בא ואומר שהוא לא רוצה להתקרב - - -

<עיסאווי פריג':>
זה הרבה כסף.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
עיסאווי יסביר לך כמה עובדים ב-35 אחוזים.

<אתי  בנדלר:>
אבל זה נאסר לפי סעיף קטן (ה)(4).
<היו"ר קארין אלהרר:>
כתוב במפורש: תאגיד השידור הציבורי לא יתקשר עם אדם לשם קבלת שירות שבוצע ערב המועד הקובע בידי עובד תאגיד השידור.

<יאיר טרצ'יצקי:>
אני אגיד לך למה אני חושב שזה לא פותר את זה. בואי נגיד שיש איזושהי תכנית ואין כוח אדם עבורה ולכן אומרים שנעשה תכנית אחרת, שזה לא אותו שירות שהתקבל על ידי העובדים. נרים תכנית אחרת, נעשה אותה בהפקה חיצונית, זה לא יהיה על חשבון ה-35 אחוזים כי זאת הפקה חיצונית וזה לא כסף שיוצא על שכר. אני חושב שהעניין הזה מעודד הוצאה של תכנים החוצה והוצאה של תכנים החוצה כמעט במאה אחוזים אומרת גם פגיעה בעובדים. זאת אמנם לא פגיעה בעובדים של רשות השידור, אבל זאת פגיעה בעובדים אחרים שאנחנו מייצגים אותם, כאשר גם ארגון העיתונאים מייצג, גם ההסתדרות, גם איגוד העורכים, גם אקט. 
הרבה מאוד עובדים שבסופו של דבר יקבלו את הכסף שלהם – ואני בכוונה אומר יקבלו את הכסף שלהם ולא ישתכרו – דרך חברות הפקה. חלקם יהיו אנשים שהם פרילנסרים פיקטיביים ולא יהיו להם שום תנאים, חלקם יהיו אנשים שיהיו פרילנסרים. יש כאן פגיעה במעמד של עובדים אחרים שברגע שמוציאים את העבודה הזאת אל מחוץ לתאגיד השידור הציבורי, זה ישפיע. אני חושב שאם הסעיף הזה בסופו של דבר יעבור, צריך שהשידור הציבורי כמי שפועל על כסף ציבורי ידאג לכך שגם העובדים האלה, יהיו להם תנאי העסקה ראויים. 

אני חושב שיש שתי דרכים לעשות את זה בחוק. ראשית, יש את הסעיף שעוסק בעובדים, שתת סעיף (א) שלו אומר שכולם יתקבלו במכרז ותת סעיף (ב) אומר שיהיה פטור ממכרז לעיתונאים. סעיף (ג) אומר שאפשר להתקשר לתקופות קצובות או לכל מיני דברים כאלה עם בני אדם כאלה או אחרים. אני חושב שצריך להוסיף לסעיף הזה את האמירה שאפשר להתקשר עם אדם זה או אחר אבל  על בסיס יחסי עובד-מעביד כדי לא להכניס,  כניסיון להתמודד עם המגבלה של ה-35 אחוזים  שלא יעסיקו אנשים נטולי זכויות אלא שיעסיקו את אותם אנשים במסגרת יחסי עובד-מעביד עם ההגנות שיש לעובדים כאשר בסופו של דבר אותם עובדים, כאשר תסתיים ההעסקה שלהם, הם יוכלו לקבל דמי אבטלה.

<עיסאווי פריג':>
יאיר, זה לא הנושא.

<יאיר טרצ'יצקי:>
עוד חצי משפט. זה לא ליבת הנושא, אבל זאת אחת ההשלכות של הגבלת ה-35 אחוזים.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
לדעתי אתם פריירים. אתם צריכים להוריד את ה-35 אחוזים.

<עיסאווי פריג':>
זה הרבה כסף.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אם כבר מאשימים אותך, עדיף שבאמת יהיה על מה. אנחנו רק רוצים לעשות רע.

<איתן כבל:>
אני יודע בדיוק לעשות חשבון שלוש יחידות כי עיסאווי עשה לי את החשבון. יש כאן עניין עקרוני. הוא לא קשור לרמת ניהול. אין ויכוח על הצורך לייצר דרגת ניהול סבירה שלא נחזור לכאן עוד כמה שנים כדי לשנות את החוק. זה לא הדיון. אל תעשה עלי אדוני השר סיבוב. עזוב, בואו נתקדם ונעביר את זה כמו שצריך.

<יאיר טרצ'יצקי:>
אני חייב לסיים בעוד משפט וחצי את מה שאמרתי. אני חושב שמאחר שהסעיף הזה דוחף להעסיק אנשים דרך חברות הפקה, חשוב מאוד שתאגיד השידור הציבורי החדש - - -

<עיסאווי פריג':>
לא נכון. יאיר, לא נכון.

<יאיר טרצ'יצקי:>
בהתקשרויות שלו עם חברות ההפקה יציב גם סטנדרטים במכרז לגבי תנאי סף של העסקה. אם זה ברמת השכר, אם זה ברמת יחסי עובד-מעביד. אני חושב שאם המדינה מוציאה כאן כסף ציבורי, ראוי שהיא תוציא אתה כסף הציבורי הזה תחת התניה שההעסקה תהיה בהתאם. אם עושים את זה עם עובדי ניקיון מול חברות קבלן בהתקשרות, ראוי שיעשו את זה גם עם עיתונאים ועם צלמים וכל האנשים שיהיו בתחתית שרשרת המזון הזאת.

<היו"ר קארין אלהרר:>
תודה. עורכת הדין הורנשטיין.

<גלילה הורנשטיין:>
לא שמעתי קודם מה האוצר אמר לגבי פסקה (ו). שיגיד מה הייתה הכוונה, אם יש לו.

<קריאה:>
הוא הקריא.

<גלילה הורנשטיין:>
כן, הוא הקריא, אבל לא שמענו מה הוא אמר לגבי פסקה (ו), האם מורידים אותה.

<אורי אפלבוים:>
לא.

<היו"ר קארין אלהרר:>
לא מורידים.

<גלילה הורנשטיין:>
אז יש לי הערה לפסקה (ו).

<אורי אפלבוים:>
אבל היה בו תיקון.

<גלילה הורנשטיין:>
מה התיקון?

<קריאה:>
עוד לא סיימנו את הנושא הקודם.

<אורי אפלבוים:>
אני רק רוצה להגיד שלעניין החזר ההוצאות בעיני, איך שאנחנו רואים את זה, זה כן כלול עכשיו. אם יש כאן איזשהו מצב ייחודי שהועלה, אין לנו בעיה. אנחנו נבחן את זה.

<עיסאווי פריג':>
מה זה נבחן? תורידו את זה.

<אורי אפלבוים:>
נבחן בהקדם את העניין של החזר ההוצאות.

<היו"ר קארין אלהרר:>
זה בסדר. יש לכם זמן כי אני נענית לבקשתו של חבר הכנסת כבל. עד מחר בבוקר.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אם העובד מקבל על בסיס קבוע במקום רכב, הוצאות רכב או מונית לעבודה, הגיוני שזה נחשב. אבל בדוגמה שהוא נתן, שלחו אותו באופן חד פעמי, הוא עובד שלא מקבל רכב ושלחו אותו עכשיו עם מונית כדי להביא למשרד מצלמה כי המצלמה התקלקלה, ההוצאה החד פעמית הזאת שמוחזרת לו היא לא חלק מעלויות ההעסקה של אותו עובד.

<אורי אפלבוים:>
בסדר. נבחן את הסוגיה הזאת.

<משה שגב:>
כל המערכת של העבודה אצלנו היא הסעות של צוותים למשימות.

<עיסאווי פריג':>
החזר הוצאות.

<משה שגב:>
אלה הוצאות תפעול. זה לא שכר. גם היום זה בהוצאות תפעול. היום זה חלק מעלות ההפקה.

<היו"ר קארין אלהרר:>
התייחסות לסעיף קטן (ו).

<אורי אפלבוים:>
אפשר להקריא אותו?

<אתי  בנדלר:>
כן.  ברישא של סעיף קטן (ו) היה כתוב "והאמור בסעיף זה יחול". במקום זה יבוא "האמור בסעיף קטן (ה)(3) יחול".

<משה שגב:>
זאת אומרת שהוא נוגע לתאגיד השידור הציבורי שלא יקבל עובדים חדשים אלא באישור שר האוצר?

<אורי אפלבוים:>
לא.

<אתי  בנדלר:>
המלים "אלא באישור שר האוצר" נמחקו.

<היו"ר קארין אלהרר:>
באישור המועצה.

<אתי  בנדלר:>
לא  יקבל. לא עם אישור ולא בלי אישור.

<אופיר טל:>
יותר גרוע ממה שהיה. כך אפשר לקבל עוד עובדים.

<היו"ר קארין אלהרר:>
אתה רוצה ששר האוצר ימנה?

<אופיר טל:>
לא.

<היו"ר קארין אלהרר:>
אם אתה רוצה, אני רוצה את זה לפרוטוקול.

<אופיר טל:>
ברגע שיש החרגה, זה כבר טוב. אנחנו רוצים שתהיה החרגה למקרים קיצוניים.

<היו"ר קארין אלהרר:>
אני אומרת לכם שבאמת לא משנה מה נעשה, אתם תצאו בסוף לא מרוצים.

<אופיר טל:>
לא נכון גברתי. היו היום דברים. 

<דוד צור:>
אתה חושב שהמפכ"ל, הרמטכ"ל או לצורך העניין מנכ"ל משרד התחבורה יכול לקבל אליו עובדים למשרד שהם לא בתקן? אין חיה כזאת.

<אופיר טל:>
ייקח אותם כעובדי קבלן.

<דוד צור:>
הוא לא יכול להגדיל את סעיף הוצאות השכר.

<אופיר טל:>
עובדי קבלן, אלה פעולות.

<היו"ר קארין אלהרר:>
באמת קשה לתאר את מה שקורה כאן. 

<אופיר טל:>
אפשר לדבר בצורה מסודרת?

<היו"ר קארין אלהרר:>
כן. אפשר למרות שקודם בחרת לא.

<אופיר טל:>
אני חושב שהיום היו דברים חשובים שהסכמנו להם ובירכנו עליהם וכולנו צריכים לברך עליהם. זה לא נכון שאנחנו אוטומטית אומרים לא ושזה לא טוב.

<היו"ר קארין אלהרר:>
אני באמת אומרת. 

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
עיסאווי, תעשה להם את התחשיב בכמה עובדים מדובר כדי שיירגעו. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
זה עשרים אלף שקלים לעובד, לא?

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
 שיגיד כמה עובדים.

<דוד צור:>
700 עובדים על עשרים אלף.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
לפי עלות העסקה של 22-23 אלף. יש כאן כאלף עובדים.

<עיסאווי פריג':>
יותר. 1,150 עובדים.

<דוד צור:>
אני אומר לך שאם הם יגיעו לאלף עובדים, אפשר להפעיל את הוועדה מעכשיו.

<היו"ר קארין אלהרר:>
התחשיב מדבר על 750 עובדים. לפי החישוב שלי זה יוצר גרוסו-מודו עשרים אלף שקלים לעובד. לכן אני ממש לא מבינה את העניין.

<אופיר טל:>
עוד לא התחלנו להגיד מה העניין.

מה שגברתי אמרה, זה נכון. יש תקן ולכן כל החשש הזה מההתנפחות הוא חשש לא נכון.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אין תקן. הוא לא מחייב. כמה פעמים נחזור על זה? אתה רוצה שהנציבות תקבע את התקן?

<אופיר טל:>
אתם קבעתם את התקן. 

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אתה לא מקשיב לי או שאתה באמת לא מנוסה בעניין הציבורי. סליחה שאני אומר את זה. הסברנו כאן גם אמיר וגם אני שאין כאן תקן ושיא כוח אדם כמו ביתר שירות המדינה ובתאגידים סטטוטוריים כדי שאף אחד לא יוכל להתערב שם בהליכי קבלה, לעצור, להגיד עכשיו כן קולטים ועכשיו לא קולטים. בגלל החשש הזה נכנס הסעיף הזה.

<איתן כבל:>
אני אתך אבל כל העניין של יצירת מגבלה. שוב אני אומר, שאף אחד כאן לא יעשה כאן את עצמו כאילו הוא לא מבין. אם אני לא מבין, אני אגיש לכם את זה גם בכתב ברייל. אני מנסה להגיד לכם את הדבר הבא. הבעיה של המגבלה, אני מבין את החשבון, אני יודע לעשות את החשבון לא פחות טוב מכם. כל העניין הוא שאני טוען שהסעיף הזה מנוסח – אני הרי לא רוצה להגיע לאלף עובדים ואין מצב שאני אגיע למספר הזה - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
הוא לא יגיע.

<עיסאווי פריג':>
קארין, בשעה כזו חייבים לנהל דיון, לספר בדיחה או משהו כדי להיות ערניים. תתרגלי לזה.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
מה בשעה כזאת? רק התחלנו את הערב. הדיון התחיל ב-6:30.

<עיסאווי פריג':>
מאיפה יש לך את הכוח הזה להתלבש על חוק ולשבת בכל הישיבות במשך כל השעות והכול כי אתה חייב להעביר  את החוק?

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
תשאל אם במשרד להגנת הסביבה זה היה אחרת.

<היו"ר קארין אלהרר:>
עיסאווי, אני פיניתי את היומן. אני כאן עד מחר בבוקר, אם צריך.

<רן מלמד:>
שני דברים. אני חושב שאחד הסעיפים שחסרים כאן וצריך אולי להוסיף אותו זה שבהתקיים התנאים עליהם אנחנו מדברים גם אי אפשר יהיה לפטר עובדים, לא מטעמי התייעלות ולא מטעמים אחרים שקשורים לבעיות התקציב שנוצרו כתוצאה מההתנהלות. אני חושב שאם לא יהיה האיסור לפיטורי עובדים, לא רק שלא יקלטו אלא גם יפטרו.

<היו"ר קארין אלהרר:>
לא יפטרו לנצח נצחים.

<רן מלמד:>
לא. באותה שנה. באותו אלמנט ספציפי שאנחנו מדברים עליו.

<עיסאווי פריג':>
זה ברור.

<רן מלמד:>
אבל כרגע זה לא מופיע בניסוחים.

הדבר השני. אני רוצה לחזק את מה שיאיר אמר לגבי הנושא של זכויות העובדים שיעבדו דרך חברות ההפקה החיצוניות. אנחנו מדברים על עשרות מיליונים של שקלים שהולכים לזרום לכיסים של מפיקים פרטיים והמטרה שלהם היא למקסם רווחים. הם יודעים איך לקחת עלות של הפקה שהם מקבלים מהרשות החדשה ואיך לשלם בשבילה את המינימום כדי שאצלם יישאר המקסימום.  כרגע בחוק אין מנגנון  שמאפשר פיקוח על תנאי ההעסקה של העובדים האלה. אני חושב שאסור להעביר את החוק הזה בלי שיהיה פיקוח על תנאי ההעסקה שלהם.
<שר התקשורת גלעד ארדן:>
ביקשתי מדנה נויפלד לנסות למצוא איזשהו סעיף בעניין הזה. אני חוזר ואומר, ולא כדי לעצבן, שהגוף הציבורי יש לו מיליון משימות והוא צריך לעמוד בכל חוקי העבודה שחלים. מצד שני יש איזשהו פער בין לבקש ממנו סטנדרט ציבורי לבין לנסח את זה בצורה כזאת שתחשוף גם אותו לתביעות בגין הפרת דיני עבודה על ידי אחרים ובעצם זה יגרום לכם שאם גוף הפקה חיצוני יעבור על דיני העבודה כלפי עובדיו, זה כן, אבל אם חברת הניקיון תעסיק את עובדיה בצורה לא הוגנת, זה לא כי עליהם לא צריך להגן בחוק ספציפי שלא קשור למעסיק הספציפי שלהם. בעניין הזה ההסתדרות עושה עבודת קודש. אתם החיצונים מאוגדים בהסתדרות או באיזשהו ארגון?

<יאיר טרצ'יצקי:>
ארגון העיתונאים מייצג גם פרילנסרים.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אבל אתה מבקש עכשיו דרך חקיקה ראשית שתאגיד השידור הציבורי מעבר לעובדיו ייקח לעצמו איזשהו ארגון עובדים. אני אפגע בפרנסה של ההסתדרות?

<רן מלמד:>
אדוני השר, תסתכל איך זה עובד ברשות השנייה, לא אצל הזכיינים אלא במחלקת ההפקות של הרשות השנייה, זאת שעושה הפקות מקור.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
שיתארגנו. עכשיו בפלאפון ובסלקום ובאורנג', כולם עכשיו עושים ארגון יציג.

<רן מלמד:>
היא יכולה לתת להם סנקציות.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
בסדר. הבנתי. אמרתי שאנחנו מחפשים ניסוח. אני לא מתחייב ללכת עד איפה שאתם חושבים שצריך ללכת.

<עידן אור:>
ההבדל היחידי בין עובדי פלאפון וסלקום הוא שהם מוגדרים כעובדים של החברות האלה וכאן מדובר על פרילנסרים שהם בעצם פרילנסרים בכפייה. הם לא פרילנסרים מרצון.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אם כל הפרילנסרים היו מתארגנים ואומרים למפיקים הגדולים שהם לא מוכנים לעבוד אתם ולת להם שירותים כפרילנסרים ורוצים להיות עובדים.

<יאיר טרצ'יצקי:>
לפרילנסרים יש קושי משמעותי להתאגד. באופן כללי ארגוני עובדים הרי לא רוצים שהמחוקק יתערב להם בעניינים ולכן גם ההסתדרות מתעקשת שאת המשא ומתן יעשו בחוץ ושהחוק יתעסק בעניינים האחרים. אני אומר לך כמי שמלווה את הפרילנסרים – גם אני הייתי  פרילנסר – אין דרך להגן עליהם ואני רואה את הקושי להגן עליהם גם בדברים שהם תחת הפיקוח של הרשות השנייה. זה כמעט בלתי אפשרי. אי אפשר לאגד אותם.

<עידן אור:>
כאשר פרילנסרים מנסים להתאגד, מגיע הממונה על ההגבלים העסקיים ואומר שזה הסדר כובל כי אתם בעלי עסקים.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אבל הפתרון הוא לא דרך החוק הזה. תבואו אלי בכובעכם כפרילנסרים ואני שר תקשורת וננסה לטפל בזה דרך אכיפה על המפיקים שיש פערי שוק בין מעט מפיקים להרבה פרילנסרים. אבל זה לא הגיוני לקחת גוף שיש לו מיליון משימות ועכשיו להטיל עליו משימת אכיפה על עוד עשרים-שלושים חברות הפקה וכל העובדים שהן מעסיקות. לא הגיוני.

<יאיר טרצ'יצקי:>
אני מסכים עם הטענה שזאת עוד משימה קשה אבל חשוב להדגיש שמדובר בגוף, באחד הגופים היחידים שזה כסף ציבורי.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
סליחה, כל הממשלה וכל המדינה זה כסף ציבורי.

<יאיר טרצ'יצקי:>
אני מדבר אתך על ענף העיתונות והתקשורת.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
זה דיון סרק. 

<יאיר טרצ'יצקי:>
זה כמעט בלתי אפשרי - ונפגשתי בנושא גם עם הרשות השנייה   -  לאכוף את הסטנדרטים האלה אצל הזכייניות המסחריות. יש לנו כאן הזדמנות לייצר סטנדרט חדש, לייצר אחריות ובהקשר הזה השידור הציבורי צריך להיות אות ומופת גם לשידור המסחרי. אם אנחנו נוותר על זה כאן בשידור הציבורי - - -

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
זה נושא מורכב. אתה לא תצא ראש כאן בדיון הזה. אני לא יודע מה זה אומר, האם אתה רוצה שכר מינימום גבוה יותר ואני צריך לאכוף אותו, האם אתה רוצה שעות מנוחה, האם את החוק הקיים של שעות מנוחה לא נותנים לך וזה מה שאתה רוצה. הנושא הזה לא ייפתר כאן. שב עם דנה ותציעו הצעה הגיונית ואם היא תהיה הגיונית, אני מוכן לתמוך בה.
<היו"ר קארין אלהרר:>
יאיר, אתה לא הקשבת. אמר לך השר  ואין הצעה יותר נדיבה מזאת, אני לא הייתי נותנת אותה, שתשב עם היועצת המשפטית של משרד התקשורת ותנסה להגיע אתה לסעיף מוסכם. יותר מזה לא נראה לי שאתה יכול לקבל בנסיבות העניין.

<יאיר טרצ'יצקי:>
בסדר. אנחנו נשב.

<היו"ר קארין אלהרר:>
היועצת המשפטית, לגבי הגדרת עלות שכר.

<אתי  בנדלר:>
אני מציעה דבר אחד.  אני חושבת שהחלק הבעייתי בהגדרה עלות שכר שהוצעה על ידי הממשלה הייתה החזר ההוצאות. סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה שקובע מהי הכנסת עבודה, חבר הכנסת פריג' ודאי מכיר אותו, קובע השתכרות או רווח מעבודה, כל טובת הנאה או קצובה שניתנה לעובד ממעבידו, תשלומים שניתנו לעבוד לכיסוי הוצאותיו לרבות תשלומים בשל החזקת רכב או טלפון, נסיעות לחוץ לארץ או רכישת ספרות מקצועית או ביגוד, אך למעט תשלומים כאמור המותרים לעובד כהוצאה. שלוש נקודות.

<עיסאווי פריג':>
אני רוצה את שלוש הנקודות.

<אתי  בנדלר:>
שאר הדברים לא רלוונטיים. מה שרלוונטי כאן זאת ההחרגה של תשלומי החזר הוצאות שמותרים לעובד כהוצאה. לכן אני מציעה להוסיף בהגדרה כאן, אחרי המילה "החזרי הוצאות המשולמים לעובד", את המלים "שהן בגדר הכנסת עבודה לפי סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה".

<עיסאווי פריג':>
מקובל. בסדר. חוק הוא חוק. תחמתי אותם.

<אתי  בנדלר:>
בדקנו והנה הפתרון.

<שמעון אוחיון:>
בכמה זה צריך להשפיע על התקציב?

<עיסאווי פריג':>
אולי ארבעה-חמישה מיליון.

<שמעון אוחיון:>
הלוואי.

<עיסאווי פריג':>
צריך להיות רשום.

<היו"ר קארין אלהרר:>
זה סוכם?

<אתי  בנדלר:>
כן. כיוון שהמונח עלות עבודה רלוונטי לא רק לסעיף 65 אלא גם לסעיפים אחרים כמו 49 ו-51, אני מציעה שאם כבר יש הסכמה על ההגדרה הזאת, להצביע עליה.

<לזר צנדקביץ:>
אני חושב שצריך להפסיק את הישיבה.  יש נפילות בכל מקום. אני חושב שאנחנו לא יכולים לשבת כאן בשאננות ולהמשיך להתדיין. זה לא הזמן.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
תל אביב שונה משדרות? כמו שיש בשדרות כבר ארבעה ימים.

<תמנה עורב:>
גם בבאר שבע.

<היו"ר קארין אלהרר:>
למה דין שדרות שונה מדין תל אביב?

<תמנה עורב:>
יפה, ודין באר שבע מדין  תל אביב?

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
נכון. המדינה לא עצרה מלכת.

<לזר צנדקביץ:>
אני חושב שזה ייקח עוד יום, אולי זה יעבור ונחזור.

<איתן כבל:>
אנחנו לא נזוז למרות שיורים.

<גלילה הורנשטיין:>
אני מתנצלת, אני רוצה לשאול עוד בקשר לסעיף (ו).

<היו"ר קארין אלהרר:>
אבל אני לא שם. אני בהגדרת עלות שכר.

אני מעלה להצבעה את הגדרת עלות שכר עם התיקון. מי בעד?

הצבעה

בעד –  פה אחד
הגדרת עלות שכר אושרה
<היו"ר קארין אלהרר:>
הגדרת עלות שכר עם התיקון של עיסאווי, אושרה.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
עכשיו יהיו שם מוניות חופשי. במקום ברכב, ייסעו שם רק במוניות חד פעמיות.

<אתי  בנדלר:>
אם כן, ההסתייגות שלך  לסעיף הזה יורדת, נכון?

<עיסאווי פריג':>
כן.

<אתי  בנדלר:>
גברתי, את יכולה להצביע על ההגדרות. יש לזה הסתייגויות. אני רוצה לוודא. בסעיף 1, ההגדרה הראשונה היא בעל עניין קרוב ושליטה. הוספתם כאן "קרוב".

ההגדרה השלישית היא לא החטיבה  המסחרית אלא היחידה המסחרית.
אלה הגדרות בסעיף 1 שכבר הוקראו ונעשה בהן שימוש. ההגדרה של עלות שכר אושרה. ההגדרה של השר אושרה. 

השר, אתה הצעת שזה ישונה כך שיהיה שר התקשורת ואכן כך נקבע.

<מירב תורג'מן:>
לא. המילה שר התקשורת תבוטל. לחילופין חבר ממשלה שהממשלה הסמיכה אותו.

<אתי  בנדלר:>
לא הבנתי את ההצעה שלך.

<עיסאווי פריג':>
מרוב עותקים שאתם מנפיקים ומוציאים עם הרבה מחיקות, אני לא מצליח לעקוב. בהגדרת השר, מה בסוף הוחלט?

<אתי  בנדלר:>
זה יהיה שר התקשורת. זה לא יהיה שר שהממשלה תסמיך אותו אלא שר התקשורת.

<עיסאווי פריג':>
בנוסח הראשון שקיבלנו היה השר הוא שר, חבר הממשלה שהממשלה הסמיכה אותו לבצע חוק זה.

<אתי  בנדלר:>
נכון.

<עיסאווי פריג':>
למה שיניתם את זה?

<אתי  בנדלר:>
כדי שהתפקיד הזה לא יהיה אתנן פוליטי שכל פעם ימנו שר אחר בהתאם לקונייקטורות פוליטיות מזדמנות אלא שמי שצריך להיות באופן טבעי השר הממונה על חוק רשות השידור, זה שר התקשורת. לכן הוועדה החליטה לעגן את התפקיד הזה.

<עיסאווי פריג':>
לקחת את הסמכות הזאת מהממשלה.

<אתי  בנדלר:>
הממשלה תוכל עדיין להעביר משר לשר בהתאם לחוק יסוד: הממשלה ולצורך כך היא תצטרך את אישור הכנסת.

<עיסאווי פריג':>
בסדר.

<אתי  בנדלר:>
אתה יורד מההסתייגות?

<עיסאווי פריג':>
יורד.

<מירב תורג'מן:>
בהגדרה שידורים, אחרי המלים "שידורי טלוויזיה" יבוא "שידורי אינטרנט, מדיה חדשה וכל צורת שידור עתידית".

<עיסאווי פריג':>
זה בהגדרת שידורים. נכון?

<מירב תורג'מן:>
כן.

<אתי  בנדלר:>
הנושא הזה הוסבר מספר פעמים.

<עיסאווי פריג':>
תגידי את ההגדרה שאני מבקש.

<אתי  בנדלר:>
אתה בעצם מבקש להוסיף את האינטרנט ומדיה אחרת, כל אמצעי טכנולוגי אחר. אני מזכירה מדוע זה לא הוכנס לכאן, משום שהרגולציה על האינטרנט ועל העברת שידורים באמצעי מדיה אחרים, אמצעים טכנולוגיים אחרים, עשויה להיות רגולציה שונה ולא רוצים להחיל אוטומטית אבל בסעיף האחר, בסעיף שמדבר על זה, נאמר איזה סעיפים יחולו.

<עיסאווי פריג':>
אבל אנחנו עוסקים בהגדרת שידורים. מה זה שידור? יכול להיות לי בעתיד  אמצעי שידור. מה זה שידור?

<דנה נויפלד:>
צריך לציין את השינוי שעשינו בסעיף התכנים כאשר איגדנו את שלושת הפלטפורמות השונות להעברת תכנים ובעצם בזה  קבענו לאינטרנט מעמד שונה מכפי שהיה בהצעת החוק המקורית כך שעכשיו יש חובה לשדר כאשר קודם לא הייתה אפשרות לשדר באינטרנט. זה מופיע באגודה אחת יחד עם יתר הפלטפורמות ושם את האינטרנט בזווית אחרת לעומת מה שהיה. אני חושבת שבזה כן ענינו על הניסיון להתקדם ויחד עם זאת לשמור על הדברים עליהם אתי דיברה, על השוויון הרגולטורי בכלל השידורים.

<עיסאווי פריג':>
עדיין לא השתכנעתי למה לא להכניס להגדרת שידורים.

<מירב תורג'מן:>
אין הגדרה אחרת.

<עיסאווי פריג':>
עדיין לא השתכנעתי למה לא להכניס את זה. אני מתעסק בהסדרה, בהגדרת מונח לשדר, שידורים. בעתיד יהיו גם אמצעים אחרים.

<אתי  בנדלר:>
היום רוב הרגולציה שחלה על שידורים לא חלה על אינטרנט. צריכים לבדוק את זה. דבר שני, הגדרה אחידה לשידורים בחוקי התקשורת.

<היו"ר קארין אלהרר:>
עיסאווי, אומרת לי היועצת המשפטית שיש הגדרה קבועה במספר דברי חקיקה לעניין שידורים. אי אפשר שהחוק הזה יהיה חריג בסיפור. אם יהיה צורך להגדיר מחדש את המונח שידורים, צריך לעשות תיקון חקיקה רוחבי.
<עיסאווי פריג':>
אני הבנתי את הרגולציה שחלה על האינטרנט.

<דנה נויפלד:>
אני יכולה להסביר. הסיבה שבחרנו להשאיר את ההגדרה כמו שהיא היא משני טעמים. עשינו את הפעולה המשפטית שמביאה את אותה תוצאה שביקשת במובן הבא. כתבנו את השידורים, את העברת התכנים באינטרנט, כתבנו שעל כל התכנים האלה יחולו ההוראות שחלות על שידורים. זאת אומרת, כל מה שחל על שידורים, חל על זה, חוץ מהעניין של הוצאת הכספים להפקות.

<עיסאווי פריג':>
איפה זה?

<דנה נויפלד:>
זה נמצא בסעיף שעכשיו הזזנו. אני אראה לך את המקום. אתם הצבעתם על זה אתמול.  זה היה סעיף 71. כל המטרות של התאגיד, הגבלות שיש וכולי. זה אומר אותו הדבר. אלה אותן הוראות. זאת המשמעות. מבחינת התוצאות, זאת התוצאה.

<עיסאווי פריג':>
בסדר.

<מירב תורג'מן:>
בהגדרה שידורי חדשות, אחרי המלים "ויומני חדשות" יבוא "שידורי תחקיר ותעודה ושיח בענייני היום והשעה".

<עיסאווי פריג':>
זאת דעתי. אני מעדיף לקבל את זה בהסכמה. אני לא בעד לעשות פיליבסטר. 

<דנה נויפלד:>
הוא מבקש שבהגדרה שידורי חדשות אחרי המלים "ויומני חדשות" יבוא "שידורי תחקיר ותעודה ושיח בענייני היום והשעה".

<עיסאווי פריג':>
זה לא מנוגד. אני רוצה להרחיב את ההגדרה.

<דנה נויפלד:>
אני אסביר מה הבעיה.  יש לנו החרגה של חדשות לעניין של ההפקות של הרכש. אם אתה מחריג את זה, זה אומר שלא ניתן לקנות תכניות  תעודה או דוקו ולא ניתן לעשות כלום.
<עיסאווי פריג':>
מירב, תקראי את ההגדרה שביקשתי.
<מירב תורג'מן:>
הוא ביקש שאחרי "ויומני חדשות" יבוא "שידורי תחקיר ותעודה ושיח בענייני היום והשעה".

<דנה נויפלד:>
אז זה אומר שאם רוצים לעשות סרט תעודה, נניח רוצים לרכוש סדרת תעודה, לפי מה שאתה אומר לא ניתן לרכוש את זה כי ההגדרה של הפקה מקומית ממעטת חדשות. אם אתה מרחיב את ההגדרה, זה אומר שהם לא יכולים לרכוש את זה כהפקה מקומית קנויה ואתה רוצה שהם יעשו סרטי תעודה ויוכלו לרכוש אותם. ההרחבה הזאת פועלת לרעת היוצרים.

<אתי  בנדלר:>
דנה, דברו בקול רם כי חשוב שמי שיקרא את הפרוטוקול יראה שהיה דיון בבקשה לתיקון.

<דנה נויפלד:>
ההגדרה של הפקה מקומית, יש הגדרה, היא למעט שידורי החדשות. הפקה מקומית קנויה זה מה שרוכשים בתשעים מיליון שקלים סוגה עילית, דרמה, נקודה. אם אתה כותב כאן תעודה, זאת לא יכולה להיות הפקה מקומית קנויה. זה אומר שלא ניתן לרכוש את סרטי התעודה כי הם לא נכנסו כי אתה ממעט אותם.

<עיסאווי פריג':>
הבנתי. קיבלתי. צודקת.

<רותם אברוצקי:>
זאת אומרת שתעודה בחדשות היא הפקה פנימית.

<דנה נויפלד:>
יש שני סוגים של תעודה. יש סרטי תעודה וז'אנר שאתה רוצה שיהיו חלק מהתשעים מיליון. יש מה שחטיבת החדשות תעשה, היא יכולה לעשות את זה.

<רותם אברוצקי:>
היא יכולה לעשות את זה גם איכותי אלא שזה בתוך החקיקה.

<דנה נויפלד:>
כן. זה לא מונע.

<עיסאווי פריג':>
זה בנוסף. בסדר. מוריד.
<מירב תורג'מן:>
יש לך הסתייגות נוספת להגדרה הפקה מקומית.

<עיסאווי פריג':>
על המוזיקלי.

<מירב תורג'מן:>
כן. 

<עיסאווי פריג':>
דנה מחייכת. את לא רוצה שמוזיקה תהיה שם? 

<מירב תורג'מן:>
תכנית טלוויזיה, והוא מבקש להוסיף את המלים: "שרוב יוצריה יצירות המוזיקליות והספרותיות הכלולות בה" ואז ההמשך: "רוב מבצעיה, רוב הצוות הטכני ההנדסי".

<עיסאווי פריג':>
אותו נימוק שקיבלתי קודם. לא לפגוע. 

<דנה נויפלד:>
זה לא בגלל זה. אם נניח רוצים לשים מוזיקה ברקע, יש סרט ורוצים  מוזיקה ברקע, עכשיו זאת חייבת להיות מוזיקה ישראלית כי רוב המוזיקה צריכה להיות ישראלית?

<יורם בן דוד:>
לא, רוב. זה לא אומר שזה חייב להיות אלא זה אומר שזה רוב.

<דנה נויפלד:>
רוב זה 75 אחוזים.  אתה צריך להגיד את זה.

<יורם בן דוד:>
אולי לא תילחמי מלחמות של אחרים? 

<דנה נויפלד:>
לא לעשות את המלחמה שלך כשהיא צודקת? אין בעיה.

<מירב תורג'מן:>
אני אציין שאת ההסתייגות הזאת הציעו גם חברי הכנסת אלעזר שטרן ועמרם מצנע. בכל מקרה יש צורך לקיים הצבעה.

<קריאה:>
מה ההסתייגות?

<עיסאווי פריג':>
בהגדרה הפקה מקומית, להרחיב אותה ולהכניס גם יצירה מוזיקלית.

<יורם בן דוד:>
שתיכנס מוזיקה מקומית לתוך ההגדרה של הפקה מקומית.

<עידן אור:>
אבל אין לזה תקדים. 

<יורם בן דוד:>
יש כסף להזמין במה, יש כסף לקחת תאורן  ואם זה לא חשוב, אל תשים מוזיקה.

<עידן אור:>
לא, זה חשוב אבל יש יופי של מוזיקה.


אני מבקש להתייחס להסתייגות. אנחנו לא מתנגדים למוזיקה, בוודאי שלא, מוזיקה היא חלק אינטגרלי מיצירה טלוויזיונית קולנועית. אבל אין שום סיבה להרחיב את ההגדרה של הפקה קנויה.

<היו"ר קארין אלהרר:>
למה?

<עידן אור:>
מסיבה פשוטה, שמוצר טלוויזיוני קולנועי הוא מורכב מתמונה וקול. זה מובנה בתוכו. בואו נעשה אולי גם הגדרה שזאת הפקה מקומית או הפקה קנויה, זאת גם הפקה מוזיקלית וגם הפקה על ההומור הישראלי. גם גבעת חלפון זה קאלט ישראלי.

<היו"ר קארין אלהרר:>
תודה רבה. 

<אתי  בנדלר:>
ברשותך, גברתי, נלך לפי הסדר. להגדרה בעל עניין קרוב ושליטה. יש הסתייגויות?

<מירב תורג'מן:>
לא.

<אתי  בנדלר:>
אפשר להצביע.

<היו"ר קארין אלהרר:>
אני מעלה להצבעה את ההגדרה בעל עניין קרוב ושליטה. מי בעד?

הצבעה

בעד –  פה אחד
ההגדרה אושרה
<היו"ר קארין אלהרר:>
ההגדרה אושרה.

<אתי  בנדלר:>
ההגדרה דוחות כספיים. יש הסתייגויות?

<מירב תורג'מן:>
אין.

<היו"ר קארין אלהרר:>
אני מעלה להצבעה את ההגדרה דוחות כספיים. מי בעד?

הצבעה

בעד –  פה אחד
ההגדרה אושרה
<היו"ר קארין אלהרר:>
ההגדרה אושרה.

<אתי  בנדלר:>
במקום החטיבה המסחרית יבוא היחידה המסחרית. לא היו הערות.

<היו"ר קארין אלהרר:>
מי בעד?

הצבעה

בעד –  פה אחד
ההגדרה אושרה
<היו"ר קארין אלהרר:>
ההגדרה אושרה.

<אתי  בנדלר:>
הפקה מקומית. כאן יש מספר הצעות. הייתה הצעה של חבר הכנסת פריג' לעניין מוזיקה אבל ההצעה הזאת הייתה גם  של חברי הכנסת אלעזר שטרן ועמרם מצנע שמציעים בהגדרה, אחרי שרוב יוצריה, יבוא "רוב יוצריה יצירות מוזיקליות או ספרותיות הכלולות בה". זאת הצעה דומה להצעה של חבר הכנסת פריג', להוסיף גם התייחסות ליצירות מוזיקליות וספרותיות.

<מירב תורג'מן:>
אדוני, אתה מבקש עדיין להסתייג?

<עיסאווי פריג':>
ודאי. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
דנה, תסבירי מדוע יש התנגדות להצעה להוסיף את המלים רוב יוצרי היצירות המוזיקליות והספרותיות הכלולות בה.

<דנה נויפלד:>
נניח רוצים לעשות פסקול לסרט הזה ורוצים להשתמש במוזיקה קיימת, בטהובן. אי אפשר.

<יורם בן דוד:>
לא נכון.

<אתי  בנדלר:>
זה לא ייחשב להפקה מקומית.

<יורם בן דוד:>
מדוע אי אפשר

<היו"ר קארין אלהרר:>
זה לא ייחשב להפקה מקומית.

<עידן אור:>
זאת התערבות גסה ביצירה. על מה אתם מדברים? בחוק להתערב?

<היו"ר קארין אלהרר:>
עידן, שמענו אותך.

<יורם בן דוד:>
אמרנו רוב ולא אמרנו כל. זאת אומרת שכן יכולים להשתמש.

<דנה נויפלד:>
רוב זה 75  אחוזים.

<היו"ר קארין אלהרר:>
רוב, ההצעה שהצעתם באמצעות חברי הכנסת, הוא 75 אחוזים וזה הרבה מאוד.

<יורם בן דוד:>
מצדנו זה יכול להיות לפחות חמישים אחוזים. זאת ההגדרה.

<דנה נויפלד:>
הרי לא מחייבים במוזיקה מקורית, להבדיל מכל הדברים. הכוונה היא לעודד את התעשייה  ליצור ולעשות.  יש לי הערה ברמה המהותית וברמה הטכנית. ברמה הטכנית והיותר צרה, זאת ההגדרה שמופיעה בכלל דברי הרגולציה שקשורים לשידורים. אם רוצים לעשות שינוי כזה ולהבין את המשמעויות, צריך לעשות שינוי רוחבי שהוא יהיה נכון לגבי כלל החקיקה והבנתי שיש גם הצעה כזאת.

<אתי  בנדלר:>
יש הצעות חוק. כן.

<דנה נויפלד:>
יותר נכון לעשות את זה באופן הזה. לגופם של דברים  ובלי קשר. ההגדרות כאן בחוק נועדו לעודד יצירה חדשה ותעשייה בתחום הטלוויזיה. כל הגבלה כזאת מגבילה את היצירה.

<עידן אור:>
אני מבין שאת אומרת את זה בתור יוצרת קולנוע. סליחה. אני אומר את זה בתור יוצר.

<היו"ר קארין אלהרר:>
אם זה יהיה חמישים אחוזים, מה הבעיה?

<דנה נויפלד:>
זה פשוט מגביל את היצירה בלי שום הצדקה.

<יורם בן דוד:>
אבל אתם לא מבינים.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אנחנו מבינים.

<עידן אור:>
אי אפשר לעשות דבר כזה.

<יורם בן דוד:>
יש ספריות מוזיקה ישראליות.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
הסתיים ההסבר ועכשיו נצביע.

<עיסאווי פריג':>
אין לה רוב. היא מושכת את זה כי אין לה רוב.

<היו"ר קארין אלהרר:>
תודה לפרשננו.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אז נפסיד. אני גם יודע להגיש הסתייגות במליאה ומה שיהיה במליאה, יהיה.

<עיסאווי פריג':>
אבל אתה לא פותח את החוק מחדש. 

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
גם לממשלה מותר לרשום הסתייגות למליאה ולא רק לחברי הכנסת.

<יורם בן דוד:>
אפשר לעדן את זה  כדי שזה יהיה יותר ברור, שניתן להשתמש ביצירות קיימות ישראליות, יצירות קיימות מן המדף. זה אומר להשתמש בשירים, בפזמונים ובחומרים מוקלטים ישראלים.

<היו"ר קארין אלהרר:>
אני רוצה להסביר משהו. אני חושבת שכל חברי הכנסת -  והבהרנו את זה לאורך כל הדיונים – בעד היצירה הישראלית לרבות המוזיקה הישראלית. 

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אין בעיה. אני מבקש לרשום שהממשלה מבקשת להגיש בקשה לדיון חוזר גם בהרכב המועצה וגם ביתר הדברים. אנחנו נפתח את כל הדברים שקשורים. אני לא צוחק. אני רוצה דיון מחדש. אני מבקש דיון מחדש.

<היו"ר קארין אלהרר:>
גלעד, אני רצינית.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
חלק מהדברים משיגים ממני ואז הולכים דרך מצנע ואז באים מהסיבוב. מה שאתם, אתם, אין בעיה. הממשלה תשנה את עמדותיה בכל מה שקשור לזה. זה משמעותי. זה מאוד מאוד מגביל מה שהוא מציע.

<יורם בן דוד:>
זה ממש לא מגביל.

<עידן אור:>
אתה מפיק סרטים? אתה יודע?

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
לא. אני אדם עם הגיון.

<עידן אור:>
ההיגיון של כאן לא מכיר את התעשייה.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
מותר לנו לחלוק. אין בעיה.

<יורם בן דוד:>
לנו אין פלטפורמות אחרות.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
תרוצו לכנסת. אני גם אשם בזה? גם לי אין פלטפורמות. אם אני לא אקבל את עמדתך, אתה תיגרר לעניין אישי? אז מה אם אין לך פלטפורמות?

<יורם בן דוד:>
זה לא עניין אישי יקירי.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אל תקרא לי יקירי.

<יורם בן דוד:>
אתה מדבר כאן על תעשייה.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אני מדבר על תעשייה ויש עוד תעשיות.

<היו"ר קארין אלהרר:>
יוריק, יש כאן איזשהו עניין. אני מבינה את המוזיקה הישראלית כערך. קידמנו את המוזיקה הישראלית כי היא חשובה לכולנו. קידמנו את זה גם בסעיף המטרות וגם בסעיף התפקידים של השידור הציבורי החדש. שנית, לעניין הבקשה. הבקשה היא בקשה ראויה אלא שהיא עשויה לפגוע ביצירות שאין בכוונתן להשתמש במוזיקה הישראלית. נתנו כאן דוגמה לפני כמה וכמה דיונים ואמרו בואו נצא מנקודת מוצא שהעלילה בסדרת דרמה תהיה על ילד שאוהב את הרולינג סטונס. מה נעשה? נעברת את השיר הזה? 

<יורם בן דוד:>
לא. אין שום בעיה כי אפשר להשתמש בלהקה מקומית שתקליט את שירי הרולינג סטונס.

<היו"ר קארין אלהרר:>
אבל רוצים את המקור.

<קריאה:>
הלכת רחוק.

<עידן אור:>
זה סעיף שמתאים למשטרים אפלים ודיקטטוריים.

<יורם בן דוד:>
ממש לא. 

<עידן אור:>
להגיד ליוצרים באיזו מוזיקה להשתמש.  רק בדיקטטורות יש דבר כזה.

<יורם בן דוד:>
יקירי, כשזה נוגע לעיתונאים זה ברור לך לגמרי, אבל  כשזה נוגע למוזיקאים, זה לא ברור.

<עידן אור:>
אין תומך גדול ממני במוזיקה מקורית.

<יורם בן דוד:>
רק במלים.

<עידן אור:>
אבל לא בכפייה.

<עיסאווי פריג':>
שמעון, כבר נשברת?

<שמעון אוחיון:>
נשברתי.

<היו"ר קארין אלהרר:>
אני מעלה להצבעה את ההסתייגויות של חברי הכנסת אלעזר שטרן ועמרם מצנע.

<עיסאווי פריג':>
חבר הכנסת אוחיון נשבר. מה הטעם להעמיד את זה להצבעה?

<היו"ר קארין אלהרר:>
אני מעלה להצבעה בפעם האחרונה את ההצעות של חברי הכנסת עיסאווי פריג', אלעזר שטרן ועמרם מצנע להגדרה הפקה מקומית. מי בעד?

<עיסאווי פריג':>
אני היחידי.

<היו"ר קארין אלהרר:>
מי נגד?

הצבעה

בעד –  מיעוט

נגד - רוב
ההצעה לא התקבלה

<היו"ר קארין אלהרר:>
ההצעה לא התקבלה.

מי בעד הגדרת הפקה מקומית כהצעת הממשלה?

הצבעה

בעד –  רוב 
נגד –  מיעוט
ההגדרה אושרה
<היו"ר קארין אלהרר:>
ההגדרה אושרה.

<אתי  בנדלר:>
חבר הכנסת פריג', אתה רוצה את זה כהסתייגות?

<עיסאווי פריג':>
כן. דיבור. 

<איתן כבל:>
מה דיבור? אתה לא מבין שבסוף החודש ננעל הכנס?

<אתי  בנדלר:>
להגדרות הפקה מקומית עצמית, הפקה מקומית קנויה, ועדת האיתור, חוק החברות, חוק החברות הממשלתיות, חוק יסודות התקציב, המועצה, המנהל הכללי, נושא משרה בתאגיד השידור הציבורי - לא היו הערות. אפשר להצביע עליהן כחטיבה.

<היו"ר קארין אלהרר:>
מי בעד אישור ההגדרות?

הצבעה

בעד –  רוב 
נגד –  מיעוט
ההגדרות אושרו

<היו"ר קארין אלהרר:>
ההגדרות אושרו. סעיף 1 אושר.

<אתי  בנדלר:>
לא.  עוד לא. הגעתי להגדרה עלות שכר שכבר אושרה בשינוי.

ההגדרות רשות החברות הממשלתיות, השידורים, שידור ראשוני, שידורי חדשות ותאגיד השידור הציבורי – למיטב ידיעתי לא היו הצעות.

<עיסאווי פריג':>
לא הצעות, אבל אני רוצה לכבוד השר. שידור ראשוני, ברגע שאני אומר שידור ראשוני ומגדיר אותו שידור ראשון של תכנית. איך אני יכול להימנע ממצב של שידור ראשוני?

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אלה הגדרות מכל החוקים האחרים. 

<עיסאווי פריג':>
שידור ראשוני שהוא לא ניסיוני. שזה לא ייפול לכאן. לא שידור ניסיון. 

<קריאה:>
לא. זאת פעם ראשונה שהוא משודר.

<עיסאווי פריג':>
בסדר. אני יורד מזה.

<אתי  בנדלר:>
אפשר להצביע על כל ההגדרות שציינתי. על כל סעיף 1.

<היו"ר קארין אלהרר:>
מי בעד?

הצבעה

בעד –  פה אחד 
ההגדרה אושרה
<היו"ר קארין אלהרר:>
ההגדרות אושרו.

<אתי  בנדלר:>
יש את הצעתו של חבר הכנסת עמרם מצנע להוסיף בסוף, אחרי הגדרת תאגיד השידור הציבורי, יבוא "התזמורת, עמותת התזמורת הסימפונית ירושלים, רשות השידור".

<שמעון אוחיון:>
חשבתי שיש כאן הבנה.

<אתי  בנדלר:>
הוא לא כאן והוא לא יודע על ההבנה. הוא ביקש את זה כהסתייגות.

<היו"ר קארין אלהרר:>
בעניין של התזמורת. עניינה של התזמורת נדון גם עם האוצר. נשקלת עדיין האפשרות?

<עופר מרגלית:>
אני יכול לעדכן. פעלנו בכל התקופה האחרונה מול מספר גורמים כדי לנסות לפתור את הסוגיה. כרגע משיחות שהיינו גם עם עיריית ירושלים והחברה לפיתוח ירושלים, יש נכונות מצדם שהסכום הזה בעצם יעבור כהשתתפות העירייה. הסכום שעד היום היה מרשות השידור יעבור בדרך הזאת. אנחנו מאמינים שאפשר לפתור את הסוגיה הזאת.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אתם מעבירים לחברה לפיתוח ירושלים שיפוי על זה?

<יאיר שטרן:>
אבל מה זאת אומרת? זאת תזמורת רשות שידור ולא תזמורת עיריית ירושלים.

<עופר מרגלית:>
גם ברשות הקודמת הדבר הזה לא הופיע בחוק. החוק אינו מונע מהמנכ"ל החדש לתמוך בתזמורת. זה לא מונע מתאגיד השידור הציבורי החדש לתמוך בתזמורת. אם החלופה הזאת עדיפה, זאת תהיה החלטה של הגוף החדש אם הוא תומך בזה או לא. גם בגוף הקודם זה לא היה מעוגן בחוק.

<יאיר שטרן:>
זה שזה לא היה מעוגן בחוק, זה לא מחייב את הקיבוץ. הרבה דברים לא היו מעוגנים. אנחנו כאן רואים סכנה באמת קיומית לקיומה של התזמורת הזאת והייתי מבקש שזה כן ייכנס לחוק כאחת המחויבויות לטווח ארוך. כמו שיש מחויבויות להפקות לטווח ארוך, לחוזים של רשות השידור לטווח ארוך, כך תהיה גם המחויבות לתזמורת. התזמורת קשורה בכל נימיה לרשות השידור, כולל לקול המוזיקה ולשידורים חיים. היא חלק אינטגרלי מהאורגן. 

<איתן כבל:>
בוא נצא מנקודת  הנחה שחייבים לתת סוג של מענה. זה קודם כל.

<עופר מרגלית:>
יש אופציה בדרך אחרת לתת מענה, שהגוף החדש יחליט.

<יאיר שטרן:>
הגוף החדש יהיה בעוד שנתיים.

<איתן כבל:>
אם זה לא יעוגן בחוק בדרך כזו או אחרת, זה לא יהיה.
<עופר מרגלית:>
למה היום זה קיים?

<איתן כבל:>
כי לפני הרבה שנים היה מישהו שאכפת לו. זה בדיוק העניין.  אני מנסה לומר שאפשר למצוא לזה פתרון, אם זה לא ייכנס עכשיו כהנחיה, זה לא יהיה.

<שמעון אוחיון:>
אתה הולך לשפות את ירושלים?

<איתן כבל:>
לא. עזוב את זה.

<שמעון אוחיון:>
לא הבנתי.

<עופר מרגלית:>
הגוף הזה מתוקצב והוא עמותה.  בדקנו גם את האפשרות הזאת. רשות השידור יכולה להעביר וכך גם הגוף החדש.

<יאיר שטרן:>
חייבים לעגן את זה בצורה מסוימת. 

<איתן כבל:>
אם זה לא יהיה בחוק, זה לא יהיה.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
למה החליטו לתמוך בזה עד היום?

<איתן כבל:>
אני אגיד לך כמה.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
חוץ מהשמועות שסיפרו לי.

<יאיר שטרן:>
כי זה נולד יחד עם רשות השידור עת קמה המדינה.

<איתן כבל:>
בדיוק הנקודה.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
למה לא שמו את זה בחוק רשות השידור? כאשר כתבו את חוק רשות השידור הראשון ב-68.

<איתן כבל:>
אני אגיד לך מה ההבדל. כשזה קם, זה היה חלק בלתי נפרד ורצנו עם זה ואף אחד לא חשב. 

<יאיר שטרן:>
גם הטלוויזיה לא מוזכרת בחוק רשות השידור הראשון.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
גם הרדיו לא.

<איתן כבל:>
אדוני השר, שלא תחת הנהגתך התזמורת תלך לעזאזל. 

<אמיר גילת:>
זה לא בתכנית העסקית וזה שישה מיליון שקלים. זה ברמה העקרונית ואני כמובן מייחס חשיבות רבה לתזמורת אבל אני אומר שוב שיש בעיה להכניס את זה לחוק. 

<איתן כבל:>
אם זה לא יהיה בחוק, הוא ימצא לזה פתרון.

<אמיר גילת:>
להפך. זה לא יהיה בחוק ויהיה פתרון. יותר טוב. התזמורת היא ארבעים אחוזים השתתפות של רשות השידור. איך אתה יכול לחייב את רשות השידור להשקיע ארבעים אחוזים כאשר שישים אחוזים לא תלויים בה? 

<איתן כבל:>
את האמת אני אגיד לך. אם הייתי יודע שיש עולם דמיוני שכאשר אנחנו לא מכניסים את זה לחוק וזה מתנהל, בסדר.

<יאיר שטרן:>
אנחנו מבקשים להמחות את הזכויות והחובות של רשות השידור הקיימת בגוף החדש.

<אמיר גילת:>
חבר הכנסת כבל, איך אתה יכול להכניס לחוק שרשות השידור תשלם ארבעים אחוזים כאשר השישים אחוזים באוויר?

<יאיר שטרן:>
הם לא באוויר.  יש פסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים שמחייב את שלושת הגופים האלה.

<אמיר גילת:>
איך אתה יכול לחייב בחוק משהו כאשר שישים אחוזים לא תלויים בך?

<יאיר שטרן:>
כי זה קיים. 

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
כל הנושא הגיע לפתחי בימים האחרונים ממש. אני לא מכיר את כל ההסדרים המשפטיים האלו. צריך לשמוע גם את חנה בעניין הזה. מחר משרד התרבות מפסיק מסיבה כלשהי כי תקציב התמיכות שלו קוצץ ואז מה זה אומר על האחריות של רשות השידור? אם זה חושף אותי בסוף לאיקס מיליונים, על חשבון מה זה בא?  זה ממש חאפ לאפ להכניס את זה בלי להבין. 

<יאיר שטרן:>
אני מבקש להעביר את תמונת המצב הקיים לגוף החדש. כבר קראתי את זה בוועדה ואני אקרא את זה שוב. אני מבקש בסעיף שנוגע למחויבויות של חוזים ארוכי טווח או הפקות עם חוזים ארוכי טווח, אני מבקש שיהיה רשום שזכויות רשות השידור בתזמורת או לגבי התזמורת לרבות חובות או התחייבויות אשר היו בתוקף ביום התחילה, יועברו או יומחו לתאגיד השידור הציבורי.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
נעשה את זה בשנה הקרובה. תן לנו שנה.

<יאיר שטרן:>
אני מבקש שגם המפרק יודיע בהקדם האפשרי ולא יאוחר מיום התחילה על אימוץ החוזים וההתחייבויות  התקפות בין רשות השידור לבין התזמורת.

<אמיר גילת:>
שוב, יש כאן בעיה עם שלושים עובדים של התזמורת.

<יאיר שטרן:>
זאת בעיה אחרת.

<רן מלמד:>
התזמורת הזאת היא מורשת של המדינה שלנו.

<אמיר גילת:>
אני לא מתווכח עם המורשת.

<יאיר שטרן:>
אתה מתמודד עם זה היום.

<רן מלמד:>
אתה לא יכול לבוא ולחסל אותה. לא שר התקשורת ולא אתה. 

<אמיר גילת:>
איך אתה יכול לשלוח 1,600 עובדי רשות שידור, בשר מבשרה של הרשות, הביתה ושלושים עובדי תזמורת לתת להם תנאים מועדפים?

<יאיר שטרן:>
איזה תנאים מועדפים? על מה אתה מדבר?

<רן מלמד:>
זה ממש לא אותו דבר ואני חושב שאתה הבן אדם האחרון שיכול לדבר כך.

<יאיר שטרן:>
אני לא מבקש עבורם שום תנאי מועדף. אני לא מפטר אותם, לא נותן להם פיצויים, כלום.

<אמיר גילת:>
בכל התכנית התקציבית זה לא נלקח בחשבון.

<רן מלמד:>
זה שזה לא נלקח בחשבון, זה כשל שלכם ואתם צריכים לתקן את זה.

<אמיר גילת:>
אני ישבתי בזה?

<יאיר שטרן:>
אמיר, אתה יוצא מהעסק. מה אכפת לך?

<אמיר גילת:>
אני דואג למנכ"ל הבא.

<יאיר שטרן:>
גם אני דואג למנכ"ל הבא. גם אני הייתי ברשות השידור כל חיי ויש לי הרבה רספקט  לרשות השידור.

<אמיר גילת:>
זה בלי קשר. אני מעריך את התזמורת.

<היו"ר קארין אלהרר:>
עורכת הדין מצקביץ, תסבירי. את יכולה להסביר לנו מה דינה של ההתחייבות של רשות השידור היום כלפי התזמורת? מכוח מה זה? מה המחויבות שלכם כלפיה?

<איתן כבל:>
באמת צריך לסיים. ביקשו לפתוח מקלטים בכל גוש דן. יש משפחה.

<עיסאווי פריג':>
כבוד השר, תעזור לידידנו לצאת מאי הנעימות.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
עמרם סגר עם מיקי סגן שר האוצר.

<חנה מצקביץ:>
התזמורת הסימפונית הייתה חלק מרשות השידור עת רשות השידור הייתה יחידת סמך במשרד ראש הממשלה. בשלב מסוים  בהחלטת ממשלה הוחלט  – זה היה חלק מתפקידי רשות השידור, התזמורת הזאת – להקים עמותה נפרדת והיו צריכים החלטת ממשלה כי על פי החוק העברת תפקידים של רשות השידור לאחר, מחייבת החלטת ממשלה. על פי אותה החלטה קמה העמותה הזאת שהיו בה נדמה לי ארבעה חברים  או שלושה חברים שהם רשות השידור, משרד החינוך, עיריית ירושלים וקרן ירושלים. מאחר והעובדים היו עובדי רשות השידור והממשלה רצתה להגן על העובדים האלה ולא לזרוק אותם, רשות השידור התחייבה להמשיך לממן לעמותה את השכר של העובדים האלה. זאת אומרת, החלק של הרשות במימון העמותה היה לצורך תשלום השכר.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
זה בהסכם בכתב?

<חנה מצקביץ:>
זה בהסכם בין ארבעת הגופים האלה.

<היו"ר קארין אלהרר:>
מה קיבלתם?

<חנה מצקביץ:>
הרשות קיבלה למנות תשעה חברים מתוך חברי הנהלת העמותה. במשך השנים חלק מהעובדים פרשו. נדמה לי שבזמנו היו שבעים וכמה עובדים בתזמורת.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
פרשו. היום יש תשעים. נשארו רק תשעים. זה מה שאמרתם לי.

<יאיר שטרן:>
אמרתי שמספר הנגנים הוא 74. מסביב להם יש עוד עובדי מינהלה ועובדי במה. בסך הכול תשעים. חלק מהנגנים פרשו אבל באו אחרים במקומם. זה לא שהתזמורת מתכווצת.
<חנה מצקביץ:>
נדמה לי שהיום נשארו כשלושים נגנים שהיו עובדי רשות השידור. 

<יאיר שטרן:>
נכון.

<היו"ר קארין אלהרר:>
מי שנשאר הוא לא עובד רשות השידור?

<קריאה:>
שלושים כן, השאר – לא.

<חנה מצקביץ:>
כשהם יוצאים לפנסיה, בעצם התזמורת מפרישה להם שכר לפנסיה באמצעות רשות השידור והם כאילו יוצאים לפנסיה מרשות השידור.

במשך הזמן התזמורת הזאת הגיעה למצב של פירוק והיום יש הסכם חדש שנוצר בחסות בית המשפט. הקרן לירושלים עזבה את ההנהלה.

<יאיר שטרן:>
נכנסה אגודת ידידים אבל גם היא לא גורם רציני.

<חנה מצקביץ:>
במשך השנים היו בעיות. רשות השידור בזמנו מימנה כמעט את רוב התקציב של התזמורת. היא הייתה מממנת 11 מיליון שקלים של התזמורת  כאשר החברים האחרים לאט לאט הורידו את המימון שלהם. 

היום בחסות בית המשפט – כפי שאמרתי, זה היה בהליך של פירוק – יש הסדרים חדשים. אני שומעת שהיום התקציב שלהם – אני לא בקיאה – הגיע ל-16 מיליון שקלים כאשר הרשות התחייבה לשלם שישה מיליון שקלים. אני לא יודעת אם זה באמת על פי התקציב של העובדים או שזה יותר או פחות.

<יאיר שטרן:>
זה לפי ההתחייבות לבית המשפט, של גביש.

<חנה מצקביץ:>
זה הסיפור. מה רשות השידור מקבלת. במסגרת ההתנהלות,  לא כתוב בשום מקום מה הרשות מקבלת אבל יש קונצרטים לדוגמה של פעם בשבוע אחר הצהרים שאלה קונצרטים חופשיים לציבור ורשות השידור משדרת אותם.

<יאיר שטרן:>
יש גם קונצרטים בערב.

<חנה מצקביץ:>
יש קונצרטים שרשות השידור מצלמת אותם.

<איתן כבל:>
זאת בעצם תזמורת של ירושלים.

<נורית ירדני לוי:>
היא לא של ירושלים. היא משדרת בכל פינות הארץ ובכל פינות העולם.

<איתן כבל:>
אני מנסה לעזור.

<חנה מצקביץ:>
בהסכם יש אמירה שאם התזמורת מתפרקת, עובדי התזמורת שהיו עובדי רשות השידור חוזרים להיות עובדי רשות השידור. אין אמירה מה קורה אם הרשות מתפרקת.

<היו"ר קארין אלהרר:>
אין כאן רצון שהתזמורת תתפרק. אני מבקשת לדחות למחר את ההצבעה על ההערה הזאת כי אני רוצה עוד לבדוק את זה באוצר.

<עיסאווי פריג':>
שחררת את חבר הכנסת אוחיון.

<היו"ר קארין אלהרר:>
יש עוד הסתייגויות לסעיף 1?

<אתי  בנדלר:>
לסעיף 1 אין, אבל יש הצעה לשנות את שם החוק, הצעה של חבר הכנסת פריג' ואחרים שהצטרפו אליו. במקום הצעת חוק השידור הציבורי, ההצעה תיקרא "הצעת חוק רשות השידור הציבורי".

<היו"ר קארין אלהרר:>
עיסאווי, למה?

<עיסאווי פריג':>
ככה.

<היו"ר קארין אלהרר:>
ככה בא לי?

מי בעד הצעתו של חבר הכנסת עיסאווי פריג' ואחרים?

הצבעה

בעד –  מיעוט
נגד –  רוב
ההצעה של חבר הכנסת עיסאווי פריג' ואחרים לא התקבלה

<היו"ר קארין אלהרר:>
ההצעה לא התקבלה. 

<יאיר שטרן:>
חברת הכנסת אלהרר, אני רוצה להבין מה ההחלטה שלך אומרת לגבי מחר.

<היו"ר קארין אלהרר:>
אני לא רוצה לקבל החלטה כרגע. אני רוצה לשבת עם נציגי האוצר כי אני שומעת כל מיני דברים ועוד לא קיבלתי תשובה מלאה. אני רוצה שנקבל בוועדה את ההחלטה הטובה ביותר אחרי שבאמת עשינו את כל הבירורים וקיבלנו את כל התשובות בצורה המלאה. אני חושבת שההמתנה מיטיבה אתכם בשלב הזה.

<יאיר שטרן:>
תודה רבה.

<איתן כבל:>
למרות זאת, אני מבקש גם מאתנו שנחשוב על זה וגם מהאוצר. זאת אומרת, האוצר לא יכול לעשות שגר ושכח. אתה מצד אחד אומר לי שאתה מוכן ואין לך בעיה, אבל אתה לא עוזר לנו במאמץ.

<היו"ר קארין אלהרר:>
אני אבדוק את זה עם מיקי.

<איתן כבל:>
עם מיקי, חשוב. אני לא רגוע, אבל בסדר.

<אתי  בנדלר:>
הצעה נוספת של חבר הכנסת פריג' וכל המצטרפים אליו. לפני סעיף 1 יבוא סעיף מטרות שיאמר: "מטרתו של חוק זה היא להבטיח שידור ציבורי עצמאי ואיכותי אשר ישדר שידורי חדשות, יצירה ותכנים שישתפו את החברה הישראלית והמיעוטים שבה".

<היו"ר קארין אלהרר:>
עוד לא הצבענו על סעיף המטרות?

<אתי  בנדלר:>
הוא  רוצה עוד לפני סעיף המטרות. אתה יורד מזה?

<עיסאווי פריג':>
כן.

<אתי  בנדלר:>
תודה. אם כך, סעיף 1, פרט להגדרה המוצעת של חבר הכנסת עמרם מצנע לגבי התזמורת, הסתיים.

<היו"ר קארין אלהרר:>
יופי. ברכות.

אדוני השר, אני רוצה להצביע על סעיף 47, היועץ המשפטי לתאגיד.

<דנה נויפלד:>
הסעיף לא הוצבע.

<היו"ר קארין אלהרר:>
אני רוצה להצביע עליו.

<עיסאווי פריג':>
תצביעי על סעיף 1 כללי.

<היו"ר קארין אלהרר:>
הצבענו על הכול בסעיף 1. על התזמורת לא הצבענו.

<עיסאווי פריג':>
הצבעת על רכיבים, אבל את לא צריכה להצביע על הכול?

<היו"ר קארין אלהרר:>
רק אחרי שאני אסיים את כל ההסתייגויות. ההצעה לגבי התזמורת היא חלק מסעיף 1.

<אתי  בנדלר:>
הייתה שאלה מי ימנה את היועץ המשפטי.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
היו שתי הצעות בנושא הזה.

<עיסאווי פריג':>
גם לקצוב בזמן.

<אתי  בנדלר:>
כן.  אני מדברת על סעיף 47, יועץ משפטי. 

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
מה אומרת ההצעה שלך? שהפרשנות שלו היא הפרשנות המחייבת?

<אתי  בנדלר:>
כן. הוא יהיה כפוף ליועץ המשפטי לממשלה. אין לי כאן את הנוסח. כבר מסרתי אותו.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
זה כמו פטיש אחרי פטיש. אני מוכן לדחות את ההצבעה למחר בבוקר. אני רוצה להבין עוד פעם את המשמעות. אני מצטער, בגלל הלחץ לא הספקתי.

<אתי  בנדלר:>
אני אומר לאדוני.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
למה לכבס את הכביסה בחוץ?

<עיסאווי פריג':>
למה להכניס את  האוצר לאורך כל הדרך?

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
תסבירי. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
בוא נגמור את הסוגיה הזאת ונוריד עוד סעיף.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אני לא רוצה להגיד לא בגלל שאני לא מבין את המשמעויות.

<אתי  בנדלר:>
המשמעות היא מאוד פשוטה.  כולנו מקווים שה-DNA של התאגיד החדש ישתנה, אבל מאחר ואנחנו מכירים את ה-DNA הקיים, לולא התערבותו של היועץ המשפטי לממשלה בסוגיות תרבות, הדברים היו עוד קשים מכפי שהם היום בענייני הרשות הזאת, ואדוני יודע זאת טוב ממני.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אני לא יודע מה אני יודע ומה אני לא יודע.

<אתי  בנדלר:>
אני חושבת שהדברים התפרסמו והם ידועים במגוון רחב של דברים. 

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
יכולה להיות גם דוגמה הפוכה. עכשיו התחיל לרדת לי האסימון. זאת יכולה להיות גם דוגמה שאם השר הממונה על ביצוע החוק חושב איקס כולל משרדו ועוד הרבה שותפים וחושב היועץ המשפטי לממשלה ואי, אז קורה ואי ולא בהכרח זה הדבר הצודק יותר.

<אתי  בנדלר:>
גם אם מדובר בעניינים משפטיים? הרי היועץ המשפטי לממשלה לא מתערב בעניינים שאינם עניינים משפטיים. איך ימונה היועץ המשפטי לתאגיד? הוא ימונה כמו כל עובד אחר, אם אינני טועה. אין כאן הוראות מיוחדות לעניין מינוי היועץ המשפטי. זאת אומרת, אין בעצם שום ביצור למעמדו, חוץ מהקדנציה של שבע שנים, שבמידה מסוימת מבטיחה שהוא יהיה לפחות במהלך שבע שנים.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
לא. יש לו הגנה מהיועץ. יש כללים מקובלים בדין. אני מניח שמנהלי רשות השידור לא כולם רוו רק נחת מפרשנויותיה של חנה.

<חנה מצקביץ:>
החוזה שלנו, של היועצים המשפטיים, לא מתייחס ליועצים המשפטיים בשירות המדינה שיש בו הגנה.

<אתי  בנדלר:>
כרגע, אבל לא ברור מה יהיה בעתיד. זאת בדיוק הבעיה. עד עכשיו דינם של עובדי הרשות היה כדינם של עובדי המדינה ולכן הם נהנו מהגנה של היועץ המשפטי לממשלה.
<שר התקשורת גלעד ארדן:>
הם טוענים לא. אני מבולבל. אני שואל את זה. העיתונאים פנו אלי לפני כמה ימים וביקשו שהמעמד שיש להם היום יהיה להם גם בגוף החדש. מבחינתי אין לי התנגדות לעניין הזה אבל נאמר לי שזה לא נכון, שאין להם היום מעמד של עובדי מדינה בהקשרים האלו שאת מדברת עליהם. 

<אתי  בנדלר:>
תסבירי את החוזה של היועצים המשפטיים.

<חנה מצקביץ:>
החוזה שלי כיועצת משפטית הוא כמו כל החוזים של היועצים המשפטיים בשירות המדינה ושם כתוב שפיטורי יועץ משפטי מצריך אישור של היועץ המשפטי לממשלה.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
איפה כתוב?

<חנה מצקביץ:>
בחוזה ההעסקה.

<דנה נויפלד:>
אבל זה לא קשור למעמד.

<חנה מצקביץ:>
זה לא קשור למעמדנו אבל זאת ההגנה והעצמאות שיש לנו באופן הזה. הדבר הזה מבטיח את העצמאות שלנו. אני לא הייתי כותבת את הסעיף הזה, אבל אני מניחה שלאחרים וצעירים ממני יצטרכו סעיף כזה. על פי הנחיות שקיימות בשירות המדינה ועל פי התקשי"ר והנחיות היועץ המשפטי לממשלה, יועץ משפטי של משרד, חוות דעתו המשפטית היא שקובעת. אם יש חילוקי דעות, פונים ליועץ המשפטי לממשלה. כך קבוע בהנחיות.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
רק לגבי משרדי ממשלה?

<חנה מצקביץ:>
אני חושבת שרוצים לעגן את זה גם לגבי תאגידים ציבוריים.

<היו"ר קארין אלהרר:>
כן, יש הצעת חוק.

<אתי  בנדלר:>
זאת עדיין לא הצעת חוק. זה תזכיר תאגידים ציבוריים. אדוני השר, אני לא יודעת מה יהיה עם אותו תזכיר, אם הוא יהפוך להצעת חוק ממשלתית ואם הסעיף הזה יתקבל או לא. אני ממש לא מדברת כרגע על כל התאגידים הציבוריים ויכול להיות שצריכים לדון בנושא הזה לגבי תאגידים ציבוריים שונים בהיבטים שונים. אני מדברת כרגע לגבי התאגיד הזה. אני חושבת שאין ספק שרוצים להשריש כאן נורמות של שלטון חוק בצורה מאוד מאוד ברורה ולכן אני חושבת שצריכים באיזשהו מקום גם לחזק את מעמדו של היועץ המשפטי  של אותו תאגיד אבל מאידך גם לאחר שנתת לו את הקדנציה של שבע שנים, גם להגן עליו מפני פיטורים שרירותיים וגם מצד שני, אם חוות דעתו לא נראית לממונים, שתהיה להם כתובת ערעור, אם אפשר לומר כך, ליועץ המשפטי שיכריע בסוגיה.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
מה המצב היום?

<אתי  בנדלר:>
המצב היום הוא כזה בפועל. זה לא מעוגן אבל זה בפועל מכוח החוזה.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
קודם כל,  את עניין ההגנה העלית לראשונה עכשיו. במה שאת כתבת לי עד היום, לא כתבת את העניין הזה.

<אתי  בנדלר:>
יש טעמים שונים.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
כתבת את עניין הפרשנות. 

<אתי  בנדלר:>
כן. יש לזה שני חלקים. האחד, הפרשנות שלו תחייב, והשני, הוא יהיה כפוף ליועץ המשפטי לממשלה.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
ומה המצב היום לגבי הפרשנות?

<אתי  בנדלר:>
הפרשנות היום מחייבת בהתאם לפסיקה.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
מה זה אומר?

<אתי  בנדלר:>
הפסיקה היום בפסיקות שונות קבעה שחוות דעתו של יועץ משפטי מחייבת כל עוד לא קבע אחרת בית המשפט או  היועץ המשפטי לממשלה.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אם זה הדין, למה צריך לכתוב את זה בחוק? מה יכול להיות התרחיש?

<אתי  בנדלר:>
אני לא יודעת אם זה ייקבע בחוק.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
מה יכול לעשות המנכ"ל לצורך העניין? האם החשש הוא שהוא ילך וישכור יועץ משפטי פרטי ונפרד?

<אתי  בנדלר:>
יכול להיות. יכול להיות שהוא יעשה כל מיני צעדים כדי להחליש.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
שלא יחשבו שאני ממציא את זה כרגע, אפשר לשאול גם את כבוד היועץ המשפטי לממשלה ששמע אותי מולו בכמה ישיבות ממשלה. את רוצה שאני אפרוס את השקפת עולמי? אני אפרוס אותה עכשיו אבל אני לא בטוח שהיועץ המשפטי יאהב אותה.

אני אנסה לעשות את זה הכי קצר בעולם. אם יועץ משפטי נותן הנחיה מה חוקי ומה לא חוקי, אפף אחד לא צריך לערער על הדבר הזה ולא צריך לתת למנכ"ל לברוח מהדבר הזה אלא צריך  לעגן את זה אלף טון ברזל בסלע.  מצד שני, יש עניינים שהם מה שנקרא סבירות. כאשר יועץ משפטי מעריך סבירות, יכול גם להיות יועץ משפטי אחר שיעריך וייתן משקלים אחרים בסבירות.

<אתי  בנדלר:>
אין ספק.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
לכן במצבים כאלה, ברוך השם אין לי בקדנציה הזאת בעיות כאלה כי אנחנו ממש רואים עין בעין את ענייני הסבירות וניגודי העניינים ואני לא יכול להגיד את זה יותר טוב מדנה. בסוף אם אתה תעשה משהו שהוא באמת בעייתי, אתה תיתן את הדין כמנכ"ל, אבל זה כובל אותך מלקבל ייעוץ משפטי. השאלה אם היה אפשר לעשות כאן הבחנה באופן תקדימי ואם זה היה גם משרת את מטרותיי בהיבט הרוחבי בין הדברים שהם עבירות על החוק לבין פרשנויות משפטיות שהם לא בקשר לפשעים ועוונות אלא קשורים יותר למשפט המינהלי ולא לפלילי.
<אתי  בנדלר:>
דווקא העובדה שאני מציעה לך  להכפיף את זה ליועץ המשפטי לממשלה כדי שהמנכ"ל או המועצה תוכל לומר שחוות דעת היועץ המשפטי לא מקובלת עליה והיא רוצה לשמוע בעניין הזה את חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה. מצד שני, תחשוב על אפשרות שאין לו שום הגנה והמנכ"ל יחליט.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
לגבי ההגנה, אני מקבל את מה שאת אומרת. ההגנה, נראה לי הגיוני שיועץ משפטי שהוא שומר הסף המרכזי יקבל איזושהי הגנה ייחודית.

<אתי  בנדלר:>
אבל אז אתה כפוף לפעמים לשרירות דעתו של היועץ המשפטי אם אין לך מישהו אחר לערער על החלטתו. זה מצד אחד לשריין ומצד שני לא לכבול את מקבלי ההחלטות שהם סבורים שהיועץ המשפטי טועה.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
שניים מתוך שלושה עקרונות שאמרת, נראה לי שמקובלים עלי. חוץ מעניין אחד שהוא הפרשנות הבלעדית. זה שהוא יהיה כפוף ליועץ המשפטי לממשלה, זה דווקא נראה לי בסדר כי זה אומר שאם אני כמנכ"ל לא מסכים עם פרשנותו, יש לי לפחות אופציה ללכת ולבקש מהיועץ המשפטי לממשלה לבחון את חוות הדעת הזאת. אבל יש לי בעיה עם הקביעה שחוות דעתו היא ואין בלתה. 

<אתי  בנדלר:>
לא. היא מחייבת. אחרת מה המשקל של חוות דעת יועץ משפטי?

<שמעון אוחיון:>
מה מעמדו?

<אתי  בנדלר:>
אם אתה לא מקבל את החלק הראשון.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
עובדתית זה לא היה קיים. היא לא משפיעה? אני מבין מה את אומרת ועדיין אני אקח את המקרה של נסטלבאום. היועץ המשפטי חשב אחרת, היא חשבה אחרת, הוועד המנהל שכר עורך דין פרטי והתבזה לאורך כל הדרך. כל אחד מחליט אם הוא מוכן לעשות את ההתבזות הזאת, אבל בואי נגיד שהיועץ המשפטי הזה והיועץ המשפטי לממשלה חושבים משהו, צריך לקרות באמת משהו מאוד נדיר.

<אתי  בנדלר:>
אדוני רוצה לאשר למליאה או למנכ"ל שחוות דעתו של יועץ משפטי הונחה בפניו לשכור עורך דין אחר?

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
זה המצב היום. תני לי לישון על זה לילה ואז לקום בבוקר ולבוא עם עמדה נחרצת.

אפשר חמש דקות הפסקה? התייעצות.

<היו"ר קארין אלהרר:>
כן.

<שמעון אוחיון:>
אולי תאמרי לנו אם יש מקבילות ותקדימים. תני לי דוגמאות מקבילות.

<אתי  בנדלר:>
אין כרגע מקבילות. לגבי שירות המדינה, הדברים קבועים גם בפסיקה וגם בחוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה.

<שמעון אוחיון:>
כולם כפופים אליו?

<אתי  בנדלר:>
בשירות המדינה. חוץ מהכנסת כי לגבי הכנסת יש קביעה מפורשת בחוק שהיועץ המשפטי של הכנסת לא כפוף אליו.

אני לא רוצה להשתמש בסיסמאות אבל אני חושבת שזה באמת סעיף שיביא לביצוע שלטון החוק.

<היו"ר קארין אלהרר:>
הפסקה  לעשר דקות.

<(הישיבה נפסקה בשעה 20:20 ונתחדשה בשעה 20:45.)>
<היו"ר קארין אלהרר:>
סעיף 63 הוא הסעיף האחרון להיום.
<אתי  בנדלר:>
שימו לב שיתכן שעוד היום בלילה או מחר בבוקר יתפרסם סעיף נוסף באתר הוועדה שיידון מחר.

<היו"ר קארין אלהרר:>
סעיף שלא קיים.

עורכת דין ברוק. 

<חגית ברוק:>
63.
תקציב תאגיד השידור הציבורי

(1) תקציב תאגיד השידור הציבורי יורכב מהכנסותיו לפי חוק זה, מהסכום הנוסף ומהסכומים המועברים מדי חודש לפי הוראות סעיף קטן (ב).

(2) משרד התחבורה ינכה מתוך סך סכומי אגרת הרישיון שהוא גובה, בכל חודש, סכום בגובה החלק השנים עשר של הסכום הכולל בניכוי הסכום הנוסף שגבה במהלך החודש הקודם (בסעיף זה – הסכום המועבר), ויעבירו אל תאגיד השידור הציבורי. הסכום המועבר לא ייחשב להכנסות המדינה והעברתו לתאגיד השידור הציבורי לא תמנה בחוק תקציב שנתי כהגדרתו בחוק יסודות התקציב.

(3) משרד התחבורה יעביר מדי חודש לתאגיד השידור הציבורי את הסכום הנוסף שגבה במהלך החודש הקודם יחד עם הסכום המועבר.
(4) בסעיף זה -

"אגרת רישיון" – אגרת רישיון כמשמעותה בסעיף 84(א) לפקודת התעבורה, לפני הגדלתה בסכום הנוסף לפי אותו סעיף.

"הסכום הנוסף" – הסכום הנוסף כמשמעותו בסעיף 84(א) לפקודת התעבורה.

"הסכום הכולל" – הסכום המנוי בצדה של כל שנת כספים כמפורט להלן, אשר יתעדכן ב-1 בינואר בכל שנה בהתאם לשיעור השינוי במדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הידוע ביום האמור, לעומת המדד שהיה ידוע ב-1 בינואר בשנה שקדמה לה.

(1) בשנים 2015 ו-2016 – 665 מיליון שקלים חדשים.

(2) משנת 2017  ואילך –  650  מיליון שקלים חדשים.
<עופר מרגלית:>
כפי שהסברנו גם בדיונים הקודמים של הוועדה, תקציב התאגיד הציבורי יהיה מורכב מהכנסות אגרת הרדיו כפי שהיא קבועה כיום, כאשר בעצם אלה הפרשות מהכנסות המדינה במנגנון שתיארנו בדיונים הקודמים בוועדה. החלק האחרון  הוא הכנסות של הגוף מחסויות בטלוויזיה ופרסומות ברדיו.

המנגנון שבעצם מפורט כאן בחוק, מה שמוגדר כאן זה בעצם  החלק הנוסף שהממשלה מעבירה. אני אתאר איך המנגנון הזה עובד. הסכומים שמנויים למטה בשנים 2015 ו-2016 – 665 מיליון שקלים, ובשנת 2017 – 650 מיליון שקלים – נגזרים בעצם מעבודה שנעשתה בוועדת לנדס לאחר עדכונים שנערכו והערכות עדכניות לגבי ההכנסות. בתוספת למאה מיליון שקלים שלה הכנסות, את רואה שמשנת 2017 ואילך הסכום הוא בעצם 750 מיליון.

<היו"ר קארין אלהרר:>
אצלי כתוב 650.

<עופר מרגלית:>
נכון, כי מה שמוגדר כאן זה בעצם התקציב שמגיע לרשות מעבר להכנסות. מאה מיליון הכנסות, אתה מגיע ל-750 מיליון. מה שיש כאן זה בשנים 2015 ו-2016, סכום נוסף, מכיוון שלפי הערכה של העבודה יצטרך סכום נוסף בשנים הראשונות ולכן הסכום הוא 656 מיליון כדי לפצות על העלויות הנוספות שיהיו בשנים הראשונות.
איך המנגנון הזה עובד. הוא בעצם מתואר בסעיף (ב) שהוא מעט מורכב. הסכום שמנוי בסעיפים למטה, לצורך העניין 650 מיליון שקלים, מחולק ב-12 כי זה בעצם מועבר פר חודש.  הסכום שיוצא הוא כ-54 מיליון שקלים לחודש. הסכום הזה יהיה צריך להיות מועבר לגוף הציבורי ותהיה ודאות שבכל חודש הוא מקבל כ-54 מיליון שקלים. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
צמוד למדד.

<עופר מרגלית:>
צמוד למדד. נכון. שנת הבסיס בהקשר לזה היא 2015. הסכומים האלה הם ל-2015 והקידום ייעשה מ-2016. בעצם החשב יודע שהוא צריך להעביר 54 מיליון שקלים. בכל חודש הוא יראה כמה נגבה מאגרת הרדיו, יחסיר את זה מהסכום שהוא צריך להעביר ויעביר את ההפרש מתוך הכנסות המדינה. כך הוא יגיע לסכום הזה. זה החישוב שמפורט בסעיף (ב).

אם נגבו מאגרת הרדיו כעשרים מיליון שקלים בחודש הקודם, הוא ייקח 54 מיליון שקלים, יפחית מזה עשרים מיליון ואז ייגזר מזה שהוא צריך להעביר 34 מיליון שקלים מאוצר המדינה לגוף השידור הציבורי. המנגנון הזה, כפי שגם ציינו בעבר, הוא מנגנון אוטומטי ולא נתון לשום שיקול של איזשהו שר או מישהו. מאוד מוגדרים כאן הסכומים והאופן שבו הם צריכים להיות מועברים.

<היו"ר קארין אלהרר:>
אני רוצה לשבח את האוצר. בסופו של דבר הבאתם סכומים שאפילו עולים על ההמלצות של ועדת לנדס. גם בשנתיים הראשונות יש תוספת של 15 מיליון שקלים ובאופן כללי בכל שנה יש תוספת.

<עופר מרגלית:>
נכון. 

<רן מלמד:>
איפה תקציב ההקמה?

<היו"ר קארין אלהרר:>
הוא בנפרד. זה לא כאן.

<רן מלמד:>
באיזה סעיף הוא מופיע?

<רינה חכמון:>
אתה יכול לתת דוגמה כמה תעלה אגרת הרדיו לאזרח?

<עופר מרגלית:>
התקציב שמפורט כאן הוא התקציב שיהיה לגוף הציבורי הזה וזה מנגנון ההכנסות של תאגיד השידור הציבורי.

תקציב ההקמה, כפי שגם ציינו בעבר, הוא לפי הערכות שכרגע היו בדוח לנדס, כ-340-350 מיליוני שקלים שהם בעצם יתוקצבו לגוף שיהיה בהקמתו ולצורך העניין רוב ההוצאות האלה יהיו אפילו לפני תאריך התחולה ולכן זה לא בחוק הזה.

<היו"ר קארין אלהרר:>
אני רוצה שתהיה אמירה בחוק שזה יהיה בהתאם למתווה של לנדס.

<עופר מרגלית:>
המעבר של החוק הזה – אני רק מחדד את הנקודה  - ההתחייבות היא חד משמעית. החוק הזה, כדי שהוא יתקיים, ההקמה הזאת חייבת להתרחש. בעצם זה שהחוק הזה מאושר, ברור שהתקציב הזה מאושר ואני גם אומר פה לפרוטוקול שאנחנו מחויבים לסכומים האלה.

<רן מלמד:>
תכניסו את זה ברור.

<היו"ר קארין אלהרר:>
את תקציב ההקמה. תגידו בחוק. מה הבעיה?

<קריאה:>
זה החלק של המפרק.

<רן מלמד:>
לא קשור למפרק.

<רינה חכמון:>
כמה יתווסף לאזרח באגרה? אתה יכול לומר כמה יותר ישלם האזרח באגרת הרדיו?

<עופר מרגלית:>
אגרת הרדיו נשארת כפי שהיא.

<רינה חכמון:>
היא לא תעלה? זה אומר שאם שילמתי נאמר 150 שקלים אגרת רדיו, זה יהיה הסכום.

<עופר מרגלית:>
בהתאם לחוק הקיים.

<רינה חכמון:>
לפי החוק הקיים, אני אמשיך לשלם 150 שקלים אגרה.

<עופר מרגלית:>
לפי החוק הקיים.

<היו"ר קארין אלהרר:>
אין לי בעיה שהעודפים יועברו לשנה הבאה.

<רן מלמד:>
יועברו לתזמורת.

<היו"ר קארין אלהרר:>
אם כך, גם על זה אי אפשר להצביע.

<עופר מרגלית:>
למה? על התקציב השנתי את יכולה.

<היו"ר קארין אלהרר:>
אני רוצה את תקציב ההקמה.

<איתי לנדסברג:>
שאלה אחת. בדיונים המוקדמים שאלנו לגבי תקציב רב שנתי. האם זה נלקח בחשבון בתיקונים? לקבוע תקציב רב שנתי ולא רק כל שנה וכל חודש את הגבייה.

<עופר מרגלית:>
זה תקציב רב שנתי. רשום כאן מ-2017 ואילך, 650 מיליון שקלים.

<איתי לנדסברג:>
בשנת 2017 יתחיל תקציב רב שנתי?

<אתי  בנדלר:>
זה לא תקציב רב שנתי. יודעים מה התקציב השנתי. אתה רוצה שיתכננו תקציב רב שנתי, אבל זה לא מקובל. חוץ מזה שהיה תקציב המדינה לשנתיים, שגם הוא לא יהיה כי הוא לא הוכח כתקדים חיובי. זה לא מקובל.

<איתי לנדסברג:>
זה מקובל במערכת הביטחון.

<היו"ר קארין אלהרר:>
לא יהיה רב שנתי. עזוב.

לגבי תקציב ההקמה, מחר נעגן בחקיקה את תקציב ההקמה.

אני מעלה להצבעה את סעיף 63 שכותרתו תקציב תאגיד השידור הציבורי. מי בעד?

הצבעה

בעד –   פה אחד
סעיף 63 אושר

<היו"ר קארין אלהרר:>
הסעיף אושר.

<יאיר טרצ'יצקי:>
בעיקרון התקציב למעשה גדל כל שנה לפי הצמדה למדד?

<אתי  בנדלר:>
כן.

<יאיר טרצ'יצקי:>
אין איזה הגיון להצמיד גם את גובה התקציב למשל לקצב גידול האוכלוסין או לדברים כאלה?

<היו"ר קארין אלהרר:>
מה זה קשור? יש יותר טלוויזיה?

<יאיר טרצ'יצקי:>
כאשר גוף ציבורי מספק שירות לציבור והציבור גדל, מטבע הדברים התקציב גדל.

<היו"ר קארין אלהרר:>
הציבור גדל ואתו גדל מספר הרכבים. אתה לא רוצה להיכנס למספר האנשים. עזוב. 

<איתי לנדסברג:>
אם יגדל מספר הרכבים, יגדל גם הסכום של ה-650 מיליון שקלים?

<רן מלמד:>
לא.  החלק של האוצר יקטן.

<איתי לנדסברג:>
ה-650 האלה זה המקסימום שיקבלו ממשרד התחבורה.

<עופר מרגלית:>
נכון.

<היו"ר קארין אלהרר:>
אני שוב חוזרת על הברכות שלי למשרד האוצר. דוח לנדס קבע מתווה כלכלי וכך גם רם בלניקוב של סכום שהוא נמוך מהסכום שעליו הצבענו כרגע. האוצר בנדיבותו, מתוך הבנה לצרכים של השידור הציבורי, קבע סכום גבוה יותר. הצבענו עליו. תאמין לי שזה לרווחת השידור הציבורי.

<יאיר טרצ'יצקי:>
אני מצטרף לברכה שלך בהקשר הזה.

<היו"ר קארין אלהרר:>
אני שמחה. סוף סוף ברכות בחדר.

<אתי  בנדלר:>
אם יסתבר בעוד מספר שנים שמספר כלי הרכב גדל באופן משמעותי ומסתבר שמשרד התחבורה גובה סכום נוסף בסכום הרבה יותר גבוה מהסכום שמועבר, יגישו הצעות חוק לתיקון העניין הזה.

<תמנה עורב:>
אני דווקא מקווה שמספר כלי הרכב יפחת.

<היו"ר קארין אלהרר:>
אני נועלת את הישיבה.  הדיון מחר מתקיים. לפני שאני נועלת את הדיון אני מבקשת להודיע שמחר מתקיים דיון ובתקווה הוא יהיה הדיון האחרון. הדיון יתקיים בשעה 9:00 בבוקר באולם ועדת העלייה והקליטה. הדיון יתקיים עד לשעה 11:00 ובשעה 11:00 אנחנו נאלצים להפסיק בשל קיומה של המליאה. הדיון יתחדש בשעה 14:00 ולא בשעה 16:00 כפי שהיה צפוי וזה כמובן בכפוף לסיום ההצבעות במליאה. יתכן שתהיה דחייה בגלל ההצבעות במליאה. מחר אנחנו נסיים את ההצבעות על החוק.

תודה רבה לכולם שנשארתם עד עכשיו. המשך ערב נעים ושקט.

<הישיבה ננעלה בשעה 21:00.>