PAGE  
45
ועדת הכלכלה
28/05/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 278>
מישיבת ועדת הכלכלה
יום רביעי, כ"ח באייר התשע"ד (28 במאי 2014), שעה 9:00
<סדר היום:>
<הצעת חוק הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גניבות) (תיקון מס' 5), התשע"ד-2014 (מ/850)>
נכחו:

<חברי הוועדה:> 
דוד צור – היו"ר
יצחק וקנין

<מוזמנים:> 
	נצ"מ אלי מקמל
	–
	ראש יחידת אתג"ר, משטרת ישראל, המשרד לבטחון פנים

	פקד ולדו אלעזר
	–
	קצין חילוט מחוז ש"י, משטרת ישראל, המשרד לבטחון פנים

	חיים אמיגה
	–
	עוזר יועמ"ש, המשרד לבטחון פנים

	רפ"ק טל ויתקון
	–
	יועמ"ש אתג"ר, משטרת ישראל, המשרד לבטחון פנים

	אביטל בגין
	–
	עו"ד, ייעוץ וחקיקה פלילי, משרד המשפטים

	יפעת רווה
	–
	עו"ד, משרד המשפטים

	שרית זוכוביצקי-אור
	–
	לשכה משפטית, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

	איציק סרור
	–
	סגן מנהל אגף הרכב, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

	שמעון אלקיים
	–
	ראש תחום שירותי תחזוקה, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

	משה קרמאייר
	–
	ראש תחום הדרכה שמאים ופיתוח, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

	שמואל מלכיס
	–
	מנהל מח' כלכלית, איגוד חברות הביטוח

	יורם בן-יואל
	–
	חבר ועד ענף רכב, איגוד שמאי הביטוח

	רפאל דניאל
	–
	חבר וועד ענף רכב, איגוד שמאי הביטוח

	אמנון ניקריטין
	–
	יו"ר בית דין למשמעת, איגוד שמאי הביטוח

	שלמה כהן-תוסייה
	–
	יועץ משפטי, איגוד שמאי הביטוח

	רונן לוי
	–
	יו"ר, איגוד המוסכים

	אריה אשד
	–
	מנכ"ל, איגוד המוסכים

	יעקב יהודה רודד
	–
	מנכ"ל, איגוד יבואני הרכב

	יוסי סקורניק
	–
	יו"ר חטיבת החלפים לרכב, איגוד לשכות המסחר

	ברוך נחמיאס
	–
	יבואן חלקי חילוף וחבר הלשכה, איגוד לשכות המסחר

	נמרוד הגלילי
	–
	מנכ"ל, ארגון להשכרת רכב וליסינג

	משה ראובני
	–
	מנכ"ל פריים ליס מקבוצת לובינסקי, חברות ליסינג

	דני קדרון
	–
	קצין בטיחות, יו"ר ועדת ביקורת, עמותת תנו יד לחירש ונכים למען נכים 


<ייעוץ משפטי:>
מרב תורג'מן
<מנהל/ת הוועדה:>
לאה ורון
<רישום פרלמנטרי:>
הילה לוי
הצעת חוק הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גניבות) (תיקון מס' 5), התשע"ד-2014 (מ/850)
<היו"ר דוד צור:>
בוקר טוב לכולם, אני מתכבד לפתוח את הישיבה של הבוקר. יש כאן הצעת חוק ממשלתית ואנחנו בדיון ראשון בנושא הזה. נפתח את הדיון לשמוע הערות ואם יותיר לנו הזמן נצלול לתוך סעיפי החוק. מדובר בהצעת חוק הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גניבות). הסוגריים כבר מדברים בעד עצמם על הרציונל של החוק הזה. אני מודה שהנושא מוכר לי קצת בתפקידיי הקודמים ואני חושב שזאת הצעת חוק ברוכה וטובה. מן הסתם, תמיד יהיו כאלה שיראו עצמם נפגעים ולכן נרצה לשמוע את כולם באורך רוח ובסבלנות. 
אני אתן למפקד יחידת אתג"ר להסביר את הרציונל. היוזם של החוק הוא המשרד לביטחון פנים. יש פה ייעוץ משפטי של המשרד לביטחון פנים? כן, אוקיי. גם של משרד התחבורה והיועצת המשפטית של יחידת אתג"ר. ניתן למפקד יחידת אתג"ר ואחרי זה נשמע ייעוץ משפטי. הרבה פעמים יש לנו פה יועצים משפטיים כי הכנסת עוסקת בחקיקה ונשמע גם את מי שנהנה מהפירות של עבודת הייעוץ המשפטי. תציג את עצמך לפרוטוקול. 

<אלי מקמל:>
אני ניצב משנה במשטרת ישראל, מפקד יחידת אתג"ר מזה שמונה חודשים. יחידת אתגר היא יחידה שהוקמה בשנת 2006 בפעם השנייה כדי להילחם בתופעת גניבות הרכב במדינה. זאת יחידה מבצעית, מודיעינית, חקירתית וגם גוף מנחה למשטרת ישראל ומוביל את התחום של הלחימה בגניבות הרכב. 

<היו"ר דוד צור:>
היא ממוקמת בלהב.

<אלי מקמל:>
כן, היא חלק מלהב 433 והיא יחידה ארצית שכפופה לראש להב וראש אח"מ. 

<לאה ורון:>
אתם אולי מבינים אחד את השני, אבל מה זה אח"מ? אצלנו בטרמינולוגיה זה משהו אחר. 

<היו"ר דוד צור:>
זה אגף החקירות והמודיעין. פעם זאת היתה יחידה של האג"מ.

<אלי מקמל:>
אגף החקירות והמודיעין ששייך למטא"ר, שזה המטה הארצי של משטרת ישראל. 

<היו"ר דוד צור:>
אולי אתה תגיד לי מה החלק היחסי שאיגוד חברות הביטוח משתתף בהפעלה של אתג"ר?

<שמואל מלכיס:>
אני לא יודע מה החלק היחסי כי אני לא יודע מה התקציב של אתג"ר, אבל הסכום שאיגוד חברות הביטוח מעביר הוא 7.1 מיליון שקל לשנה. 

<היו"ר דוד צור:>
אתה יודע להגיד?

<אלי מקמל:>
כן, זה בערך 35%. מה שהובטח זה שתקציב המשטרה יממן יותר ממה שמממנים הגופים האזרחיים. אם הייתי יכול להוסיף להצעת החוק הזאת עוד סוגריים, שהם לא רק מניעת גניבות כלי רכב, הייתי מוסיף את הגברת הבטיחות של המשתמשים בדרך. 
<היו"ר דוד צור:>
זה שייך למשרד התחבורה. 

<אלי מקמל:>
אנחנו יחד לקידום אותו חוק. מה שמונח כאן מבחינת התיקונים או התוספות זה, מצד אחד לשפר את הלחימה של כלל הגופים, בראשם משטרת ישראל, למען הציבור בהורדת גניבות הרכב במדינה, מתוך הגיון שככל שתהיה רגולציה יותר טובה, יהיה פיקוח על מה שנכנס לתוך כלי רכב של אובדן להלכה, כלי רכב שמתוקנים ומשוקמים על-ידי חלפים – אם יהיה פיקוח טוב יותר על החלפים האלה ונבטיח שהחלפים האלה מקורם לא בכלי רכב גנובים אלא חלפים חוקיים, מקוריים או משומשים, הרי שהמוטיבציה לגנוב עוד כלי רכב במדינת ישראל תרד. אותה רגולציה, שהחוק מבקש לקדם, היא גם כזו שבוודאי תורמת לבטיחות. אם יותקנו בכלי הרכב חלפים חוקיים, בהכרח מי שישתמש בחלפים חוקיים ותהיה לו מוטיבציה להשתמש בחלפים חוקיים זה אנשי המקצוע, שאינה בוחרים בדרך העבריינית, הרי שגם נבטיח את הבטיחות של כלי הרכב המתוקנים. כשהם יחזרו לכביש הם יחזרו בטוחים יותר. עד כאן להקדמה. 
<לאה ורון:>
אתם יודעים להגיד איזה אחוז מכלי הרכב הגנובים נוסעים בשטחי מדינת ישראל או בשטחי איו"ש ואיזה אחוז מהם מפורקים ונעשה שימוש בחלקים שלהם?

<אלי מקמל:>
כן, זה נתון מפורסם ועקבי לאורך השנים, פחות או יותר. כ-80% מכלי הרכב שנגנבים במדינת ישראל עוברים לשטחים לצורך פירוק. נקודה. 20% מתוכם נשארים בגבולות מדינת ישראל. 
<היו"ר דוד צור:>
מה המספרים המוחלטים של גניבות רכב?

<אלי מקמל:>
בשנת 2013 נגנבו 19.605 כלי רכב במדינת ישראל. 

<היו"ר דוד צור:>
זה נתון נמוך, לא?

<אלי מקמל:>
זה נתון נמוך מאד. כפי שאמרתי, ב-2006, כשהוקמה מחדש אתג"ר, נגנבו 35,000 כלי רכב בשנה.

<היו"ר דוד צור:>
וכשהוקמה אתג"ר בפעם הראשונה, מספר כלי הרכב שנגנבו היה 42.000.

<שמואל מלכיס:>
47.000. ב-97' זה הגיע ל-47,000.

<אלי מקמל:>
מאחר ואני רוצה להדגיש את זה שאני צעיר, אני מדבר רק על הנתונים מ-2006. אני מעדיף לדבר על התקופה הזאת מכיוון שאתג"ר החדשה הוקמה ב-2006 ובאותה שנה היו 35,000 גניבות רכב בשנה. בהתמדה הנתון הזה יורד, למעט חריגה קטנה בין 2011 ל-2012. בסך הכל גניבות הרכב ירדו ב-40% במהלך השנים הללו. גם השנה, ביחס לשנה שעברה יש ירידה של 20% בגניבות רכב, ואנחנו עוד צריכים להוריד את המספרים. 
טוב שאדוני שאל אותי על הנתונים האלה מאחר והחוק הזה נועד לשרת בדיוק את קפיצת המדרגה הנוספת, או, ליתר דיוק, נחיתת המדרגה הנוספת שאנחנו רוצים לעשות כלפי מטה בגניבות רכב. 

<היו"ר דוד צור:>
אתה יכול לומר לנו כמה תיקים, אם בכלל, נפתחו למוסכים בשנה-שנתיים האחרונות או בסעיף רישוי עסקים או בסעיף של שימוש בחלקים גנובים? היו תיקים כאלה? היו מבצעים להחרמה של חלקים גנובים במוסכים?

<אלי מקמל:>
כן. התשובה תהיה מורכבת. השאלה לכאורה פשוטה, אבל את התופעה של מצאי החלקים הגנובים יחידת אתג"ר ומשטרת ישראל – זה לא רק יחידת אתג"ר אלא כל משטרת ישראל לרבות מחוז ש"י – אנחנו תוקפים במספר אתרים שאותם אנחנו מזהים כצמתים חשובים להשפעה על התופעה. לדוגמה, נושא ה"משחטות" בשטחים. אותם 80% מכלי הרכב ש"נשחטים" מגיעים לשטחים ואנחנו מנהלים מעקב רצוף אחרי כל מי שנוהג "לשחוט" את כלי הרכב בשטחים כדי שהחלפים האלה יחזרו לשוק הישראלי לצורך תיקון כלי רכב שנפגעו בתאונות. מדי שנה מתבצעות עשרות פשיטות ב"משחטות", גם על-ידי אתג"ר וגם על-ידי מחוז ש"י. נעצרים אנשים, נתפס ציוד רב ורק הלילה הייתי בדאהריה, טיפלנו ונעצרו ארבעה אחים. נתפס שם רכב שנגנב אתמול, מגנום שנגנבה אתמול. התופעה הזאת חיה, נושמת ומחייבת טיפול כל הזמן. "משחטות" זה אחד התחומים ומעבר לכך ציין אדוני נכון, אתג"ר ומשטרת ישראל, בשיתוף יחידות הרישוי של המחוזות, מבצעים אכיפה בתחום הרישוי כדי להבטיח שחוק הרישום מקוים. לא מספיק, מכיוון שבסך הכל דלים באמצעים, בידע ובכוח אדם, אבל זו פעילות חשובה מאד כדי לאכוף את החוק ולהבטיח את מורא החוק. 
<היו"ר דוד צור:>
היה יכול לשאול אותך חבר כנסת האם החוק הזה בעצם לא עושה לכם עבודה קלה, במובן זה שבמקום לטפל בביצה אתם מטפלים ביתושים? אתם בעצם צריכים לייבש את הביצות של דאהריה, עדנא, שוויקה וכן הלאה, לטפל ב"משחטות". אתם רצים עכשיו אחרי המוסכים. לא אני שאלתי, שאל חבר כנסת מהאופוזיציה. 

<אלי מקמל:>
אני לא יודע לאיזה מהם לפנות ואני אעדיף את המרכזי כדי לא להיחשד בנטיה כזו או אחרת מבחינת עמדותיי הפוליטיות. אני יכול לדבר גם בשפה אחרת כי יש לי עוד שפה שאני טוב בה, אבל גם מזה אני אמנע. ה"משחטות" זה החלק הקל של התופעה. אם הייתי מנסה למקם את השאלה מי אחראי לתופעה, דווקא את בעלי ה"משחטות" הייתי ממקם בסוף התופעה. זה לא אומר שאנחנו לא מטפלים בה כמו שצריך ובדבקות. התופעה של גניבות רכב מחייבת את אתג"ר, את מחוז ש"י ואת משטרת ישראל לטפל לכל אורך הפס. אם הייתי מנסה למקם מבלי להכתים סקטור כזה או אחר, אני מעדיף לדבר על המוטיבציה. מאחר ואנחנו כנראה מסכימים שכלי הרכב במדינת ישראל נגנבים כדי לייצר חלפים, הרי שהחלפים האלה צריכים להיכנס לפלטפורמות גנובות. כל מי שמחזיק בחזקתו פלטפורמה פגועה, קרי כלי רכב שניתן להשמיש אותו חזרה לשוק, אבל אפשר לעשות את זה במחיר עלות של ה"משחטה" בדאהריה, בשוויקה או בבלעא, לעומת קנייה של חלפים חוקיים מיובאים בעלות הרבה יותר גבוהה, נדמה לי, ואני לא מבקש להכתים אף אחד, שאם בתחום הזה יפעלו אנשים שהם שומרי חוק, הם ינקטו דרך חוקית בהתאם לחוק. אם לא, הם יעדיפו את העלות הנמוכה כדי למקסם את הרווח. הנה, לא האשמתי אף אחד. 
<היו"ר דוד צור:>
חבר הכנסת שמואלי יאמר לך שבעצם הולכים ומייקרים את החלפים. כמובן שאנחנו לא מעודדים חלפים גנובים, אבל המשמעות היא שאותן "משחטות" חוקיות – רכבי טוטאל לוס, רכבים שהולכים לפירוק וכן הלאה – שוק החלפים יצטמצם באופן משמעותי ומחיר התיקונים יעלה באופן משמעותי. איך השוק יטפל בזה? אולי זאת שאלה לא אליך. 
<אלי מקמל:>
החוק הזה לא נועד לדכא את כל מי שעוסק באופן חוקי בחלפים. 

<לאה ורון:>
בוודאי משרד התחבורה יוכל לספר על ועדות זליכה וועדות אחרות שעסקו בחלפים. 
<אלי מקמל:>
גם אין לי שום בעיה עם סוחרי חלפים אם הם פועלים על פי חוק והכתובת הרשומה שלהם בתעודת הזהות היא חווארה. אין לי שום בעיה אתם אם הם פועלים על פי חוק. 

<אלי מקמל:>
משרד התחבורה, אתם רוצים להוסיף?

<שרית זוכוביצקי-אור:>
הדרך להוזיל חלקי חילוף היא לא לקנות חלקי חילוף גנובים. הדרך להוזיל חלקי חילוף היא לעשות רפורמה בענף חלקי החילוף. 

<היו"ר דוד צור:>
את זה שאל חבר הכנסת שמולי, לא אני. 

<שרית זוכוביצקי-אור:>
נכון. להסיר רגולציה, להסיר מחסומים וזה בדיוק מה שאנחנו עושים בחקיקה אחרת שמקודמת פה בוועדה, וזה חוק רישוי שירותים לרכב. במסגרתה אנחנו מסירים חסמים ומקלים על יבואני הרכב במטרה להוזיל את החלפים. זה לעניין הוזלת החלפים והשאלה של חבר הכנסת שמולי. 
<היו"ר דוד צור:>
איגוד חברות הביטוח, בבקשה. הייתי רוצה לשמוע את עמדתכם לגבי הצעת החוק. היא מונחת בפני כולם, נכון?

<שמואל מלכיס:>
כן. רציתי להוסיף שאין ספק שהסיבה העיקרית מזה 15 שנה שאני מלווה את הנושא לגניבות רכב זה בעיקר כדי לענות על הביקוש לחלקי חילוף משומשים. הסיבה העיקרית היא שמחירי חלקי החילוף בארץ יקרים מאד בגלל שוק מונופוליסטי, שמנסים לטפל בו גם בהצעת חוק שירותי רכב. אני לא יודע אם החוק הזה ייתן פיתרון לנושא הזה, אבל אין ספק שהבעיה העיקרית היא שיבואני הרכב וגם יבואני החלפים המקוריים הם במונופול מוחלט. הם קובעים את מחירי השוק של החלפים בתופעה שהיא יוצאת דופן. רק עכשיו הוזכר בכלי התקשורת שגם חלק מיצרני המזון קובעים בשוק את המחיר לצרכן ונותנים הנחות. זה קיים כבר כתופעה קבועה עשרות שנים בשוק הרכב. יבואני הרכב, שהם יבואני החלפים, קובעים את המחיר.
<היו"ר דוד צור:>
אבל האם יש אופציה בכלל? נכון שדנו בנושא הזה ברפורמה שהביא משרד התחבורה, אבל האם יש אופציה שהחברות במקור, לא כאן – למרות שהם מתואמות ביניהן וצריך לומר את זה – יאפשרות פתיחה של השוק הזה למשל לאיגוד המוסכים?

<שמואל מלכיס:>
אתה מפנה את השאלה לאדם הלא מתאים. 
<היו"ר דוד צור:>
אני שואל את זה לחלל.

<שמואל מלכיס:>
ההגיון הכלכלי שלי אומר שהיה צריך לאפשר יבוא חופשי של חלקי חילוף. 

<היו"ר דוד צור:>
אבל היצרניות עצמן הן לא צוואר בקבוק בעניין הזה, מעבר ליבואניות בארץ?

<שמואל מלכיס:>
עד כמה שאפשר להכריח את היצרנים, שהם לא כפופים לחוק הישראלי, לעשות את זה. אפשר היה להתנות תנאי שמי שמייבא רכב הוא לא זה שייבא את החלפים. אני גם הצעתי שיכריחו יצרן מכוניות שרוצה למכור בארץ, שיהיו לו לפחות שניים-שלושה דילרים ולא דילר אחד, ויאפשרו לכל דילר למכור יותר מסוג רכב אחר. ככה היו פותחים את השוק לתחרות אבל לא נראה לי שהמצב הזה יתאפשר לאור היבטים כלכליים ופוליטיים שאין טעם להרחיב בהם. 
<היו"ר דוד צור:>
אולי עורכת הדין זוכוביצקי. 

<לאה ורון:>
יש פה אנשים ממשרד התחבורה, סגן מנהל אגף הרכב. אולי אתם רוצים קצת יותר לספר על החלקים המקוריים, על התחליפים. 

<שמואל מלכיס:>
אפשר לסיים את דבריי? אין ספק שהעבודה של אתג"ר בנושא הזה מכוונת בדיוק למקום המתאים וזה הביקוש לחלקי חילוף. אני יכול לומר שב-97' התפרסמה כתבה גדולה ב'ידיעות השרון', שלא כתבתי אותה אבל רואיינתי בה באריכות רבה. הצעתי למשטרה להפסיק לרדוף אחרי גנבי רכב וללכת למקורות הביקוש. אני לא יודע אם הם שמעו לעצתי, אבל הם הגיעו כנראה לאותה מסקנה שבסופו של דבר ייבשה מאד את הביצה. אם אנחנו לוקחים בחשבון שבשנת 97' נגנבו 47,000 כלי רכב, על מצבת רכב של פחות ממיליון וחצי, היום במצבת רכב שמתקרבת ל-3 מיליון, בפעם הראשונה ב-2013 ירדנו מתחת ל-20,000. זה היה חלום רטוב של כל מי שעסק בנושא הזה ובאמת צריך לברך את אתג"ר שהשקיעה פה עבודה. אני לא אוהב את הביטוי "עבודת קודש", אבל אני חושב שכל עם ישראל נהנה מהעובדה שמצב הביטחון האישי היום הוא כזה. פעם אנשים פחדו להשאיר רכב. לי עצמי, שאני גר בהוד השרון, כבר גנבו פעמיים רכב אם כי לא הצליחו לגנוב אותו. רק הוציאו אותו מהחניה ולא הצליחו לגנוב אותו כי אמצעי המיגון היו כנראה מספיק טובים. 

<היו"ר דוד צור:>
היה לך ביטוח?

<שמואל מלכיס:>
כן. שלי לא יהיה ביטוח? אבל אני לא מקבל הנחות, לצערי. זה לא כמו בחברת החשמל. 

<היו"ר דוד צור:>
אתם בעד החוק?

<שמואל מלכיס:>
אנחנו בעד החוק. 

<היו"ר דוד צור:>
יופי. משרד התחבורה, אולי תרחיבו?

<שמואל מלכיס:>
רציתי להגיד עוד משהו קטן. עלית על נקודה מאד חשובה וכאן יש לי ויכוח עם המשטרה. אני חושב שהושקעו בחוק הזה הרבה מאד אמצעים והטילו חובות מרחיקות לכת גם על מוסכים וגם על חברות ביטוח וגם על רוכשי רכב. הכוונה צריכה להיות שלא יוציאו את החלפים המשומשים מהשוק כי החלפים המשומשים הם רבי ערך ויש להם ערך כלכלי עצום, במיוחד מרכבים חדשים, שמדינת ישראל לא יכולה לוותר עליו. לצערי, חברו כאן המשטרה ומשרד התחבורה והוציאו צו שלא מאפשר להשתמש בחלפים משומשים ברכב חדש יותר משנתיים. היה לי ויכוח גדול עם המשטרה, כולל עם המפכ"ל הנוכחי. אני חושב שזאת טעות. מי שמקיים את כל הרגולציה, והיא קשה לקיום, ורושם את כל החלפים צריך לאפשר לו להשתמש בחלפים משומשים גם בתיקוני רכב חדש. כי אז היתרון האמיתי של חלפים משומשים בא לידי ביטוי משום שאם לאדם יש צי רכב או חברות הליסינג ויש פגיעה בצד אחד של הרכב, בחלקו השני של הרכב החלפים נשארים שלמים לחלוטין, בלי שריטה ועם צבע. בחלק גדול מהרכבים יש אותו צבע ולא צריך אפילו לצבוע את זה. אפשר להשתמש בחלפים שימוש מיידי. לדעתי זאת טעות, אבל המשטרה לא קיבלה את עמדתי. היו לה שיקולים משלה ואני מניח שגם היום היא מתנגדת לשימוש בחלפים משומשים ברכב בן פחות משנתיים, אבל לדעתי זאת טעות. ככלכלן אני חושב שיש פה בזבוז עצום. 
<היו"ר דוד צור:>
בואו נשמע את משרד התחבורה בנושא הזה. תירשמו, בבקשה. 

<משה קרמאייר:>
אנחנו נמצאים בסיומה של עבודה גדולה בנושא חלקי החילוף. ככלל, העסק מאד מורכב וזה לא עסק פשוט. בשנה האחרונה מיינו עבודה ענקית של כ-25,000 חלקי חילוף בענף הרכב ואנחנו מגיעים לרשימה בטיחותית של כ-120-100 חלקי חילוף שיעברו את המיון על-פי תקינה ישראלית ויעברו את הבדיקות לאיכות והתאמה. 
יתר החלפים יוכלו להביא כמעט ביבוא חופשי. התרנו חסם ענק וזה פתח את השוק מכל ההיבטים. בעצם המנהל המקצועי במוסך הוא זה שמוסמך להגיד איזה חלק מתאים ואיזה לא, ואז מחזירים את החלק ליבואן. יש תחרות אדירה בשוק וזה שוק אדיר של כסף ענק. יש תחרות בין החלקים התחליפיים, ה-OEM והמקורי. ישנם חלקים תחליפיים מצוינים ולא צריך לשלם את מחיר המקורי. לפעמים מחיר המקורי יכול להיות יותר נמוך או יותר גבוה. יש הרבה משחקים כלכליים, כנראה, אבל לא אנחנו עוסקים בזה. לנו במשרד התחבורה חשוב שיהיו חלקים בטיחותיים. אם ניקח חלקי מעטפת של רכב, לא כל חלקי המעטפת בטיחותיים. אבל אם ניקח את הנושא של מרכב הרכב, זה בטיחותי. זה יעבור בדיקה במכון התקנים או בטכניון. 
היבוא המקביל, שבעצם יכול להביא OEM שזה תואם מקורי או תחליפי תחליפי עומד באמות מידה מצוינות ובעצם אנחנו לא צופים בזה שום בעיה. לדוגמה, אם זה נושא של דסקיות בלמים כמובן שזה יעבור בדיקה לעומק על כל המשתמע מזה. אנחנו רואים ירידה במחירים, אנחנו רואים תחרות מצוינת. יש תחרות בין היבואנים האלה לבין היבואנים האלה. גם יבואני הרכב, שחלקם שותפים ליבוא חלקים, זה בסדר גמור. 
<היו"ר דוד צור:>
ירידה במה? בסוף, בקצה גם במוסכים?

<משה קרמאייר:>
בוודאי. מתי אתה רואה שהחלק יקר? כשדגם חדש מגיע. אחרי חצי שנה-שנה, שמתחיל להיות התחליפי אתה רואה את אותו מכסה מנוע שעולה רק 1,500 שקל כשלפני שנה הוא היה 6,000 ו-7,000 שקל. העתיקו אותו ועשו את התחליפי. זה בסדר גמור אם הוא מתאים למקור והכל בטיחותי. זו הדרך. 

<היו"ר דוד צור:>
שאלת תם, האם יש טבלה שקופה וזמינה לאנשים של חלקים? מגיע אדם למוסך ואומרים לו, כמו במערכון המפורסם של הגשש: החלפנו לך פלגים, פלטינות ואת האלמנט. האם יש טבלה שמשקפת גם את האלמנט והאדם מבין כמה עלה הפריט הזה?

<משה קרמאייר:>
עשינו עבודה אדירה בשנה שעברה ובעצם היום חייבנו את כל המוסכים המתקנים ואת יבואני החלקים להציג מחירון ממוחשב על גבי המדף. האדם יכול לבחור לעצמו איזה חלק הוא רוצה ולתעדף אותו על פי מה שמתאים לו. ברור שזה שקוף לחלוטין. בנוסף, אדוני, בחשבונית התיקון אנחנו מחייבים לרשום את המק"ט של החלק ועלות החלק ואם זה מקורי או תחליפי. 
<היו"ר דוד צור:>
עלות עבודה וכן הלאה היא דבר הפתוח לשוק החופשי, אבל לפחות שהפריט עצמו יהיה שקוף כדי שאנשים יידעו. 

<משה קרמאייר:>
הגברת שמתקנת את האוטו, היא חייבת לראות מה תקנו לה בדיוק. 

<היו"ר דוד צור:>
גם הגבר. 

<לאה ורון:>
להם לא מתקלקלות המכוניות. הם נוהגים כל-כך טוב. 

<היו"ר דוד צור:>
נמרוד הגלילי מהארגון הישראלי להשכרת רכב וליסינג. 

<נמרוד הגלילי:>
בוקר טוב, אני אציין בהתחלה שגם חברות הליסינג והשכרת הרכב, כשיחידת המשטרה קמה מחדש היינו שותפים במשך שנתיים במימון של היחידה. 

<קריאה:>
שנה אחת. 

<נמרוד הגלילי:>
שנתיים. שמנו 2.2 מיליון שקל כל שנה.

<היו"ר דוד צור:>
באמת? שעברו דרך איגוד חברות הביטוח?

<נמרוד הגלילי:>
לא. עברו ישירות למשרד לביטחון פנים. למשטרה. גם הגוף אותו אני מייצג, חברות הליסינג והשכרת רכב, סבלו וסבלו קשה מהיקף הגניבות. היה לנו אינטרס שהיחידה קמה ואני חושב שבאמת היחידה עושה באופן כללי עבודת קודש והביאה להפחתה ניכרת בתאונות הדרכים. 
<לאה ורון:>
למה הפסקתם את המימון?

<היו"ר דוד צור:>
משפטית. המשטרה בטח לא יכלה לקבל את זה. 

<נמרוד הגלילי:>
שאלות מורכבות למה הפסקנו את המימון. אני לא חושב שבאופן כללי התפקיד של גופים אזרחיים הוא לממן באופן קבוע. היה עניין לעזור להקים את הגוף הזה ואני חושב שאחרי שהגוף הזה קם, המשטרה-המדינה צריכה לממן אותו. אני לא חושב שגופים אזרחיים צריכים לממן - - -

<קריאה:>
היא לא משטרה פרטית.

<נמרוד הגלילי:>
גם הובהר שהמשטרה לא פועלת והיא לא שלנו ויש הפרדה. 

<היו"ר דוד צור:>
אתה נכנס פה לסוגיה סופר-מורכבת. אני חייב להגיד שאני לא בצד שלכם, אני דווקא בצד השני. אם המדינה, לכאורה, היתה אמורה לממן הכל, המדינה גם לכאורה קובעת סדרי עדיפויות. לכן, כשצובעים משימה מאד מסוימת כי היא מכת מדינה ויש אינטרס גדול מאד של הרבה מאד גופים, אפשר לעשות את זה דרך צינור שקוף, שהיועץ המשפטי מאשר אותו. איגוד חברות הביטוח יכול, אבל ליסינג? פעם ראשונה שאני שומע את זה. אם אני הייתי מפכ"ל גם לא הייתי מאשר, אבל איגוד חברות הביטוח זה דבר אחר. אני עכשיו ביוזמה להביא מימון לנושא של לחימה בהימורים הבלתי חוקיים ובאלימות ובגזענות בספורט. שהמועצה הלאומית להסדר הימורים בספורט וגם מפעל הפיס יעבירו כספים להקמת יחידה ספציפית כזאת. יש ויכוח גדול בתוך המשטרה האם נכון לצבוע משימות ולהקים יחידות, ואתג"ר היא דוגמה מעולה לזה שזה הצליח, ומצד שני, לכאורה אומרים למשטרה: תעשו את זה אתם, מתקציבכם. כמו שאתה אומר, המדינה צריכה לעשות את זה. 
<נמרוד הגלילי:>
אני אומר שנתנו את הפוש הראשוני. אחר כך יש גם אינטרסים פנימיים אצלנו לכאן ולשם. 

<היו"ר דוד צור:>
זאת לא הסוגיה. זאת סוגיה מאד מורכבת ואפשר לנהל עליה דיון על הפרטת שירותי משטרה ועל ביטחון בכלל. 
<נמרוד הגלילי:>
בכל מקרה, לגבי החקיקה הקיימת והחוק המוצע, אם באמת יש ירידה, והיא ירידה גדולה בהיקף גניבות כלי הרכב, לצערנו, לפחות ככה אנחנו מרגישים וככה מראים הנתונים, דווקא בכלי רכב חדשים, למרות המגבלה שקיימת על התקנת חלפים משומשים, אולי התקנה כשהיא נכנסה לתוקפה ב-2007 עשתה עבודה טובה, אבל דווקא בשנים האחרונות זה לא עושה. הצעת החוק הנוכחית באה להרחיב את רשימת החלפים שיהיו אסורים בהתקנה בכלי רכב חדשים. מן הסתם, רכבי ליסינג, ממוצע הגיל שלהם הוא כשנה וחצי כך שזה חל עלינו בצורה מאד חזקה. 
לדעתנו יש פה פגיעה מאד בלתי מידתית בחופש הקניין. כל מה שאנחנו מבקשים כל השנים, וניסינו להוביל גם כל מיני טכנולוגיות שיאפשרו לנו לסמן את החלפים ואז לקחת חלף מרכב שלי, רכב בבעלותי לרכב אחר שגם הוא בבעלותי. העלות של כל התקנת החלפים המשומשים היא סדר גודל של 60-50 מיליון שקל וזאת פגיעה בחופש הקניין. בסך הכל אנחנו לא מבקשים לפתוח את זה באופן גורף. כל אחד שיעשה בקניין שלו כרצונו. 

<היו"ר דוד צור:>
כל זמן שזה בטיחותי. 

<נמרוד הגלילי:>
חד-משמעית. חד-משמעית. היום אני לא יכול להעביר דלת מרכב שלי לרכב שלי כי אסור לי. 

<היו"ר דוד צור:>
למה לא להתיר החלפת חלקים שהם לא בטיחותיים בתקנה?

<שרית זוכוביצקי-אור:>
זה לא שייך לבטיחות, זה שייך לגניבות. 

<שמואל מלכיס:>
התקנה לא נועדה לטפל בבטיחות אלא למניעת גניבות. 

<היו"ר דוד צור:>
אם לאדם יש צי רכב שלו, ליסינג, אם הוא רוצה לקחת מראה - - -

<קריאה:>
מראה הוא יכול, מראה לא ברשימה. 

<היו"ר דוד צור:>
אז אתם אומרים שיש רשימה סגורה והייתם רוצים להוסיף על הרשימה. 

<נמרוד הגלילי:>
נכון, חד-משמעית. 

<היו"ר דוד צור:>
תציג את זה ככה. בקלית ומראה אתה כבר יכול. עכשיו אנחנו שואלים האם מנוע אתה יכול או לא. 

<טל ויתקון:>
הוא לא יכול מנוע מאחר והמנוע מסומן ברשיון הרכב. 

<היו"ר דוד צור:>
אז מה אתה לא יכול?

<נמרוד הגלילי:>
אני לא יכול את כל המעטפת.

<היו"ר דוד צור:>
אפשר להתווכח על זה, אבל העקרון קיים. זאת אומרת, זאת רשימה סגורה שצריך אולי להתווכח עליה. 

<נמרוד הגלילי:>
האבסורד, כבוד יושב-ראש הוועדה, היא שכבר היום בחוק הקיים יש חובה לנהל רישום. מצד אחד יש חובת רישום מאיזה רכב פורק החלק ובאיזה רכב הוא הותקן. אם לא סומכים החובה הזאת, בשביל מה דורשים אותה? יש פה כפל הכבדה – גם מבקשים ממך לנהל רישום אבל אומרים שבכל מקרה את החלפים האלה אסור לך להתקין ברכב שטרם מלאו שנתיים מיום עלייתו לכביש. לדעתנו זאת פגיעה בלתי מידתית, מה גם שאנחנו בסך הכל מבקשים לקחת חלפים שלנו, בבעלותנו, ולהתקין אותם ברכב אחר שגם הוא בבעלותנו. 
<היו"ר דוד צור:>
כריות אוויר אתם רוצים להוסיף? אפשרי להוסיף את זה?

<נמרוד הגלילי:>
היום אסור.

<היו"ר דוד צור:>
איך אפשר היה לפני כן? זה בכלל היה אפשרי?

<טל ויתקון:>
לגבי התקנה עצמה, התקנה עברה בשנת 2007 והיא לא מובאת כאן לדיון היום כי אנחנו דנים היום בתיקונו של החוק. אבל אם אני אתייחס עניינית לפנייה, הפנייה הועברה אלינו כבר בעבר. אנחנו העלינו אפשרויות ואנחנו מוכנים שתוצג לנו מערכת סימון על-ידם, שנוכל לבדוק אותה ולשקול אותה. מערכת כזאת עדיין לא הובאה כהצעה. היה דיון לפני מספר חודשים אצל השר לביטחון פנים גם בנושא זה ועמדתנו הוצגה גם שם. ההחלטה של השר לביטחון פנים היתה להותיר את העניין כפי שהוא היום. לכן אני חושבת שהדיון כאן היום הוא דיון שלא מקומו פה בשלב הזה. 
<נמרוד הגלילי:>
הוצגה בעבר אפשרות טכנולוגית לסימון ופסלתם אותה על הסף. 

<טל ויתקון:>
הטכנולוגיה שהוצגה הוצגה כביכול כטכנולוגיה שנמצאת בעולם. גם בעולם לא אימצו אותה, בסופו של דבר ומבחינתנו היא לא ענתה על הקריטריונים. 

<היו"ר דוד צור:>
גם אם זה לא היה נכון, פעם שנוגעים בזה יש לזה רלוונטיות ולכן צריך לשמוע את הכל. לפעמים חוק כזה בא על חוק כזה ופתאום תקנה כזאת נסגרת מכמה כיוונים. 

<מרב תורג'מן:>
גם למען ההגינות, אני חייבת לציין שיש בהחלט רלוונטיות לשאלה הזאת. נכון שההסדרה המהותית מוסדרת בתקנות, אבל עם זאת אנחנו קובעים פה סנקציה שלא היתה קיימת למי שאינו עומד בהוראות התקנות. לכן, ראוי שגם השאלה הזאת תהיה על השולחן. 

<היו"ר דוד צור:>
וגם עניין המידתיות. 

<מרב תורג'מן:>
לגבי הסנקציה אנחנו נדון לגופו של עניין מבחינת שאלת הקנס, אבל לא נכון שהשאלה הזאת בכלל לא מונחת כאן על השולחן לפנינו. כמו שאמרתי, ההוראה המהותית מוזכרת בתקנות אבל כאן מבקשים להטיל סנקציה על מי שאינו עומד בהוראות לגבי השנתיים. לגבי השאלה החוקתית שאתה מעלה לפגיעה בזכות הקניין, קודם נציין שזכות הקניין היא לא זכות מוחלטת וכמובן שזו שאלה שתצטרך להישאל ולהיבחן אם היא עומדת בפסקת ההגבלה. מה גם שלא בטוח שיש פה באמת פגיעה חוקתית בזכות הקניין, אבל זאת שאלה משפטית. כשניכנס לסעיפים נדון בה ונראה. 
<שמואל מלכיס:>
גם ההגבלה למי למכור רכב היא פגיעה בזכות קניין. ברור, כל דבר הוא פגיעה בזכות הקניין. 

<מרב תורג'מן:>
נכון. לכן אני לא בטוחה שיש כאן פגיעה חוקתית אבל זו שאלה שאפשר בהחלט להעלות אותה ולדון בה. 

<היו"ר דוד צור:>
תודה לעורכת הדין מרב תורג'מן. רונן לוי, יושב-ראש איגוד המוסכים, בבקשה. 

<רונן לוי:>
ראשית, אני רוצה לספר שהיינו מעורבים מאד בהכנת החוק החדש בשנת 2005 ובדיונים שהיו לפניו, כשצ'יקו אדרי בזמנו הקים את היחידה מחדש. גם עשינו לו סיורים בארץ ולימדנו אותו מה זה חלקי חילוף. עברנו בהרבה מוסכים, ראינו הרבה חלפים ונעשתה עבודת שטח לפני הכנת החוק של מאות שעות. אני חושב שתקנה 10 הוכיחה את זה. היום הם מתלוננים על כך שהתקנה לא בסדר, אבל היא הוכיחה שהצלחנו בכוחות משותפים. אני אספר מה עלות המוסכים כי כל אחד מדבר על 2 מיליון ועל 7 מיליון. שיהיה ברור, המוסכים משלמים מעל 100 מיליון שקל בשנה על אכיפת החוק הזה מאחר וכל הקומבינה של אובדן להלכה מייצרת לנו הפסד של בין 100 ל-500 מיליון שקל בשנה תיקונים של המכוניות האלה, שחוזרות לכבישים ומתוקנות במוסכים פיראטיים, בדרך כלל בשטחים. לנו זה עולה יותר מ-7 מיליון וגם אין לנו נגזרת מהעלות שאנחנו משלמים לכוח ושליטה ביחידות משטרה.
שנית, יש לנו עול של רישום, יש לנו עול שלקחנו על עצמנו לטובת ירידה בגניבות. אנחנו כמוסכים גם משלמים כאזרחים הרבה יותר, גם מאבדים את העבודה ואת הפרנסה שלנו על הדבר הזה ואין לנו את הכוח שיוצא מזה. זאת אומרת, אם היינו משלמים היום כאיגוד המוסכים – הייתי אוסף מכולם ונותן למשטרה – 50 מיליון שקל, היה עולה לנו יותר בזול. אז אולי היו אוכפים ומונעים ממוסכים פיראטיים לתקן את המכוניות, לגנוב את החלקים לטובת אותן מכוניות אובדן להלכה של חברות הביטוח או חברות הליסינג. 

<היו"ר דוד צור:>
דווקא חוק כזה אמור היה לעזור לכם.

<רונן לוי:>
הוא היה אמור לעזור לי אם הוא היה נאכף. 

צריך לזכור שחברות הביטוח והליסינג מזינות את התופעה. מי שמכריז על אובדן להלכה או מי שיוצר את הביקוש זה דווקא אלה שמוכרים את המכוניות לסוחרים, למפרקים האלה. הם מזינים את הביקוש, קודם כל. כנראה ש-7 מיליון שקל זה זול יחסית לאובדן להלכה, שהם מצליחים להרוויח את הכסף. במקום לעשות טוטאל-לוס עושים אובדן להלכה. כנראה בעלות-תועלת יותר זול לעשות את זה. 
שנית, כשנכנס שמאי למוסך והאוטו מעל גיל שנתיים, ברירת המחדל של השמאי היא לבקש חלקים משומשים. כשהשמאי בא למוסך והוא אומר לו שהאוטו בין שנתיים ודקה, הוא אומר לו: תביא לי חלק משומש. הוא דוחף את המוסך להביא חלק משומש. מה קורה מאותו רגע? נוצר ביקוש לחלפים משומשים. כשבאה חברת ליסינג שרוצה לתקן אוטו במוסך, ויש היום מאות אלפי מכוניות של חברות ליסינג, הוא בא למוסך כדי להוזיל את עלות התיקון. אומרים לו השמאי או קצין הבטיחות: תביא לי חלק משומש. פעם זה עוד היה נורמלי, אבל היום מבקשים ברקסים, מבקשים הגאים או חלקי בטיחות כמו כריות אוויר. ככל שהקטע הכלכלי נעשה יותר ויותר משפיע ואנחנו מאבדים אפילו את הגישה שלנו לבטיחות בהיבט של הבצע, כבר מבקשים ברקסים והגאים. מי חלם לפני עשר שנים ששמאי יבקש ברקסים משומשים? זה מטורף. הגה משומש זה דבר מטורף. או כריות אוויר. זה לא הגיוני בכלל. או שפסה הבושה ופסה האחריות של אנשים שעובדים בענף הזה. מי שמייצר את הביקוש לא יכול לבוא ולהגיד שזה לא בסדר. קודם כל, הצלחנו עם ה"לא בסדר" הזה. עובדה. אני היום יכול להגיד שאני ואנשים אחרים שנמצאים פה כתבנו 50% מהחוק הזה. חשבנו עליו, ייצרנו אותו יחד עם המשטרה ועובדה שהצלחנו להוריד מ-47,000 גניבות בשנה ל-20,000. פחות אנשים שנכנסים אליהם הביתה לגנוב את המפתחות. 
<היו"ר דוד צור:>
גם לגדר יש יד בזה. 

<רונן לוי:>
לא חשוב, אבל אנחנו עשינו מעשה. ישבנו שעות, הקדשנו כאזרחים שעות. היינו מוכנים לרשום, היינו מוכנים לסמן. היינו יחד אתם. אף אחד לא מוכן לשלם על זה. חברות הליסינג לא מוכנות לשלם למוסכים לסמן את החלפים. את כל הדברים האלה אנחנו צריכים לעשות בחינם ואף אחד לא משלם לנו תוספת על עניין הסימון. אנחנו מנהלים יומנים ועושים את העבודה מאחורי הקלעים, אבל בפועל מי שמשלם יותר זה אנחנו וכל שנה. 
<היו"ר דוד צור:>
מה שאתה אומר זה שצריך יותר אכיפה בעניין הזה. 

<רונן לוי:>
כשחברת ביטוח באה לתת רשיון לאותו סוחר רכב שקנה את האוטו – סוחר הרכב מכר אותו כאוטו נקי ובטוח אחרי שהוא שיקם אותו כאובדן להלכה בשטחים – היא לא צריכה לתת רכב ב-1,500 שקל כשהשמאי רשם שהנזק הוא 30,000 שקל. לא הגיוני שבאות חברות ביטוח ונותנות את הרשיון מתוקף החוק הזה, כשהשמאי קבע שהתיקון עלותו 30,000 שקל והחשבונית שמביאים לחברת הביטוח שמשחררת את הרשיון היא על סך 1,500 שקל. זה לא הגיוני. או שהשמאי גנב או שזה שתיקן את האוטו גנב. מישהו פה לא בסדר. זה לא הגיוני שחברות הביטוח וחברות הליסינג משחררות את המכוניות האלה לכבישים. אם הן מקבלות את האחריות – זה עד הסוף. זה כל המעגל. מי שמניע את המעגל צריך לסגור אותו. 
<היו"ר דוד צור:>
עם האשמות כאלה אתה יכול להיכנס ללהב 433. 

<רונן לוי:>
הייתי שם הרבה. 

<היו"ר דוד צור:>
הם אפילו ידחו טיפה את החסם של הנמל. 

<רונן לוי:>
הנתונים אומרים שממוצע התיקונים של אובדן להלכה הוא 17% מהערכות השמאי ואת זה לא אני קבעתי. קיבלתי את זה מאתג"ר. 17% בממוצע מהערכת השמאי זה עלות התיקון לאותם סוחרים. את הנתון הזה לא אני הבאתי. 

<היו"ר דוד צור:>
טוב, מעניין. חבר הכנסת וקנין הצטרף אלינו. 

<יצחק וקנין:>
אמרתי שאני לא אספר, אבל האמת חייבת להיאמר כיוון שהדברים מאד חמורים. אני אספר לכם סיפור שלי. לפני כ-12 שנים רכשתי רכב ממה שנקרא הוצאה לפועל. חבר שלי עובד שם והוא אמר לי: בוא תיקח, תקנה רכב הזדמנות של החיים שלך. ואני מבין בזה, זה המקצוע שלי. הלכתי והסתכלתי על הרכב ועוד הביאו לשם איזה שמאי לשם. השמאי אומר לי: בוא הנה, אתה לוקח בובה של רכב, אבל אני לא כל-כך - - - לקחתי את הרכב, רכשתי אותו, הלכו להוצאה לפועל וסגרו את העניינים. מגיע החורף. הבת שלי אומרת: אבא, יורדים מים בלי הפסקה באוטו. אני מגיע למוסך ושואל איך אני מתפטר מהרכב? התפטרתי מהרכב. אחרי כמה שנים אני מגיע למוסך עם רכב אחר של אשתי, שנפגע בתאונה. אומר לי השמאי: אתה זוכר את הרכב שלך, שהעלינו אותו על הליפט ואמרתי לך שהרכב הזה נחצה לשניים? הוא היה צריך להיות טוטאל-לוס, אבל ריתכו אותו ואני לא יודע מה עוד עשו לו. רבותי, צבעו אותו, הכל היה בסדר והחזירו אותו לכביש. כמו שהוא אומר, שמו חלפים, מה שאתם רוצים, קומבינה אחת. אומר לי בעל המוסך: מאז שהיהודים נכנסו למקצוע הפחחות הם עושים קומבינות שאי אפשר להבין אותם. 

<היו"ר דוד צור:>
אנחנו ציינו אתמול את יום הגזענות. 

<יצחק וקנין:>
אני התחלתי להסביר להם מבחינה דתית למה זה ככה, מה זה המוח היהודי. התחלתי להסביר לו. אמרתי לו: לא שאני פוגע בך, חלילה וחס. היהודי, גם כשהוא ישן, המוח שלו עובד – מה הוא עושה? איך הוא מתכנן? רבותי, זאת מציאות שקיימת. 

היתה פה הצעת חוק של חבר כנסת דווקא מהסיעה שלו, אמנון כהן, בנושא של הטוטאל-לוס, שאומרת שבשום פנים ואופן רכב שיורד – לצערי הרב, אני לא יודע עד כמה הבקרה היא בקרה בדברים האלה. לחברות הביטוח יש אינטרס אחד בלבד: לשלם כמה שפחות. זאת מציאות. מה שהוא אומר זה דבר נכון והדבר הזה צריך לקבל ביטוי כיוון שיש פה הון שחור בסדרי גודל שאי אפשר להבין אותם. הרבה חבר'ה שלי אומרים לי: אני הולך לג'נין לתקן את האוטו. 

<היו"ר דוד צור:>
נכון. מצד שני חייבים לראות שאנחנו לא מייקרים מאד את הטיפול במוסכים דרך זה שאנחנו נקשה בשוק החלפים. 

<רונן לוי:>
מה הקשר?

<היו"ר דוד צור:>
אני מבקש ממר יהודה רודד, מנכ"ל איגוד יבואני הרכב, לדבר. אחריו ניתן לעורך הדין תוסיה כהן. 

<יעקב יהודה רודד:>
מספר הערות קצרות על דברים שנאמרו. אחת הבעיות כשנותנים זכות דיבור היא שאובד הרצף, כי רציתי להגיב על דברים שנאמרו כמעט בתחילת הדיון, וזה נושא של יבוא ומחירים. 

החוקים במדינת ישראל מחייבים היום יבואן רכב לספק חלקים שבע שנים מיום שהרכב הגיע לארץ. מצד שני, שוק החלפים היום פתוח ובחוק רישוי שירותים וברפורמה שהולכת להיות בענף החלפים השוק הולך להיפתח עוד יותר. כלומר, בעצם היום כל אחד יכול לקנות חלקים איפה שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה ובאיזה מחיר שמציעים לו. יתרה מזאת, האחריות על הרכב היום לא מתבטלת אם אתה מטפל ברכב בחלקים לא מקוריים ולא במוסכי רשת אלא בכל מוסך שאתה רוצה. כלומר, לבוא היום ולהגיד שיבואני החלפים יש להם מונופול – אגב, עם כל הכבוד, מי שקובע אם זה מונופול זה הרשות להגבלים עסקיים – זה קצת לאבד את הפרופורציה. 
יתרה מזאת, בענף החלפים יש חלפים שהולכים מהר ויש חלפים שהולכים פחות מהר ויש חלפים שמוגדרים, לצערי, בסוף כמלאי מת והם נזרקים לפח. יבואני החלקים התחליפיים מביאים חלקים טובים והכל בסדר - -

<יוסי סקורניק:>
זה מוקלט?

<יעקב יהודה רודד:>
כן, כן, זה מוקלט. אני אתן לך את זה גם בכתב, יוסי. אל תדאג. הכל בסדר אבל יש רק בעיה אחת קטנה – יבואני החלקים התחליפיים לא מתחייבים, לא מחויבים, אין להם שום התחייבות כלפי אף אחד להביא חלק בהמשכיות. הוא מביא חלק שהתנועה שלו מהירה. הוא יכול לחדש את המלאי שלו במדפים אחת לחודשיים, כאשר יבואן רכב מחדש שליש מהמלאי שלו אחת לשנה. כל הדברים האלה עולים כסף. אם יחייבו את יבואני החלפים להתחייב על כל החלפים לשבע שנים וכו', יכול להיות שמחירי החלפים יירדו. 
<היו"ר דוד צור:>
תודה. עורך הדין שלמה תוסיה כהן, בבקשה. צריך לומר שאתה מייצג את איגוד שמאי הביטוח. 

<שלמה כהן-תוסייה:>
אני רוצה להמשיך את מה שהתחלתי לומר קודם. ישנה את העלות החברתית הכללית שאנחנו צריכים להביא בחשבון. נכון שייתכן שבסופו של דבר עלותו של חלק ספציפי שיורכב ברכב ספציפי תהיה מעט גבוהה יותר, אבל אם אנחנו נצמצם את הגניבות ונעשה את התיקונים בטיחותיים יותר ונמנע תאונות עתידיות, העלות הכללית תהיה הרבה יותר נמוכה. ואת זה צריך לקדם כאן. אנחנו חושבים שהחוק הנוכחי מקדם את זה, במיוחד עם התיקון שלו שיכול לתת כלים טובים יותר למנוע את הגניבות הנוספות. בסופו של דבר זה יביא גם להוזלה בפרמיות, גם להוזלה בתיקונים הכלליים שישולמו לכולם. 
נקודה נוספת שרציתי להתייחס אליה נוגעת ל-83% של ההפרש בין חוות דעת השמאי לבין עלויות התיקונים בפועל. הבעיה נובעת מכך שככל הנראה אין נסים כלכליים. זאת אומרת, חברה שרואה שאין כדאיות כלכלית בתיקון של רכב, קובעת שהוא אובדן להלכה ומוכרת אותו לסוחר רכבים, מבינה שכלל הנראה המחיר שהיא קיבלה עבור מכירת השרידים גבוה מהערך של השרידים אם היא היתה מתקנת אותו. אחרת היא לא היתה עושה את זה. אך הדבר הזה מתגלגל בסוף על הצרכן. מה קורה? בעצם העסקה אנחנו מבינים שאנחנו מבקשים מאותו אחד שקונה את הרכב לתקן אותו במחיר יותר נמוך מהערכת השמאי, אחרת הוא יפסיד כסף. יש כמה דרכים לעשות את זה. יש דרך אחת חוקית, שאני לא יודע בדיוק איך אפשר לעשות אותה ויש את הדרך השנייה שאומרת לא לשלם מסים, להשתמש בחלקים גנובים, לעשות תיקונים שבהם לא כל הרכבים מתוקנים על פי מה שצריך. זה מה שרואים בסופו של דבר השמאים כשהם באים לבדוק רכבים כאלה, לא מייד אחרי התיקון כי אחרי התיקון הם לא חוזרים אל השמאי. 
השמאי נותן את חוות הדעת לחברת הביטוח בהתחלה ואפילו על פי הצעת החוק שנמצאת כאן מעבירים אותה אל מי שאמור לתקן את הרכב. הרכב לא חוזר אחר כך לבדיקה. הרכב לא חוזר אל השמאי והמסמך היחיד שגם הוא כבר תוספת מבורכת, יהיה לפחות חשבונית על תיקון. לכן אני מצטרף למה שאמר החבר לוי. 

<היו"ר דוד צור:>
איך נראה בעיניך מנגנון שבו השמאי מפקח על תהליך התיקון אם השכר שהוא מקבל מחברות הביטוח הוא בסך הכל משהו - - 

<שמואל מלכיס:>
גם אין לו שום כישורים לכך. 

<היו"ר דוד צור:>
מה ההצעה הזאת אומרת? שהשמאי יהיה גורם מלווה עד המוסך ואחרי זה גם יחתום על הוצאת הרכב? 

<שלמה כהן-תוסייה:>
לכן מה שרציתי לומר זה דבר מאד פשוט – כאשר מקבלים חזרה את החשבונית, והחוק מדבר על חשבונית, צריך שבין החשבונית הזאת לבין חוות דעת השמאי, שגם היא עוברת, תהיה התאמה. זאת אומרת, שתהיה חשבונית על 5%, אבל שתהיה התאמה בין כל מה שהשמאי אמר שצריך לתקן לבין מה שהחשבונית אומרת שתוקן. כרגע, גם בהצעת החוק ובוודאי לפי מה שקורה בשטח, אין שום נגיעה בין השניים. 
<היו"ר דוד צור:>
מה שאתה אומר זה נכון וזה מתחבר למה שאמר רונן. אם הפערים הם פערים של מאות אחוזים, יש פה עבודה בעיניים. יש פה עבודה בעיניים עד כדי פלילי, כמובן. אבל אתה מציע מנגנון שהוא לא ישים לעבודת השמאי. השמאי לא יכול להיות גם זה שמשחרר את האוטו או מלווה אותו כל הדרך. 
<שלמה כהן-תוסייה:>
זה לא מה שהצעתי. ביקשתי שחברת הביטוח, שמקבלת את החשבונית, לא תסתפק בזה שהיא קיבלה חשבונית שכתוב בה "אלף שקל תיקון הרכב", אלא תדאג שבחשבונית הזאת יהיה כתוב שתוקנו על-ידי מנהל המוסך שתיקן את כל הדברים שהשמאי כתב שיש צורך לתקן אותם. 

<לאה ורון:>
מר אבי גלנצר פה?

<היו"ר דוד צור:>
יש פה נציג של האוצר? לא. איך האוצר באופן מתמיד מתעלם מהוועדות בכנסת. גם אתמול קיימתי שני דיונים. 
<לאה ורון:>
הם סבורים שלא נדרש פה אינפוט שלהם. 

<היו"ר דוד צור:>
נאמר שיש ירידה דרמטית של 50% בגניבות הרכב. זה בא לידי ביטוי בפרמיה, למשל? 

<יעקב יהודה רודד:>
בטח, היא עלתה. 

<רונן לוי:>
עלה שכרם של מנכ"לים של חברות הביטוח. 

<היו"ר דוד צור:>
לא, לא, בלי ציניות עכשיו. בלי ציניות. 

<רונן לוי:>
זה לא ציני. תבדוק. עלה שכר המנכ"לים של חברות הביטוח. זה לא ציני. אתה יכול לבדוק. יש קורולציה. 

<היו"ר דוד צור:>
הפניקס זה עולם אחר. 

<רונן לוי:>
לא הפניקס. תעשה בדיקה. אתה יכול לעשות בדיקת קורולציה. יש התאמה אמיתית. 

<היו"ר דוד צור:>
אני אבדוק את זה. 

<שמואל מלכיס:>
הועלו כמה דברים בערבוביה בלי שהעובדות משחקות פה תפקיד. קודם כל, אין ספק שיש לנו בעיה רצינית שהעלינו אותה כמה פעמים, וזה הנחיות משרד התחבורה לשמאים לקבוע את הנזק על-פי מחירי חלפים מלאים כפי שקבע יבואן החלפים. ולכן, אין ספק שיש פערים אדירים בין מחירי החלפים שבהם משתמשים בפועל לבין המחירים שמופיעים בחוות הדעת של השמאי.

<היו"ר דוד צור:>
בין 30,000 ל-1,500?

<שמואל מלכיס:>
בהחלט. 

<היו"ר דוד צור:>
איך יכול להיות? או שהשמאי חי באיזה ענן או שהמוסך חי באיזה ענן. 
<שמואל מלכיס:>
ראשית, אני לא יודע. כל מקרה לגופו אבל באופן כללי יש פערים גדולים מאד בין המחירים שהשמאי לוקח לצורך הערכת הנזק. על פי הנחיות משרד התחבורה הוא צריך לקחת את מחיר החלף ללא כל הנחה. השיטה שעובדת בשוק, כמו שציינתי קודם ואף אחד לא יכול לומר לי שזו לא השיטה, היא שיבואן החלפים קובע את המחיר הסופי לצרכן. אגב, זה חל גם על חלפים תחליפיים. הוא קובע את המחיר לצרכן והוא נותן הנחה למוסכים על אותו מחיר מקסימלי שהוא המחיר לצרכן. ההנחות יכולות להגיע ל-65%.
<רונן לוי:>
רק לחברות הביטוח והליסינג. אצלנו זה לא מגיע ל-65%.

<יצחק וקנין:>
זאת שיטה של מטוס ללא טייס. 

<רונן לוי:>
חברות הביטוח מקבלות 70%, לא המוסכים. 

<שמואל מלכיס:>
בסדר, עזוב כרגע את חברות הביטוח. בסופו של דבר, אם השמאי עושה חישוב של עלות הנזק ובפועל ניתן לתקן את זה במחיר הרבה הרבה יותר נמוך, אין ספק שיש כדאיות מסוימת לגורמים מקצועיים שקונים את הרכב לתקן אותו תוך שימוש בחלפים משומשים מותרים ובחלפים תחליפיים. עלות התיקון בסופו של דבר הרבה יותר נמוכה. 
שימו לב, החוק מחייב את חברות הביטוח, ברגע שמתקנים את הרכב, להחזיק ברשיון הרכב, לוודא שהרכב תוקן במוסך מורשה על-ידי משרד התחבורה. ואם היה שימוש בחלף משומש זה חלף שנרשם כדין. אם יש מקרים שבהם חברות ביטוח עוברות על החוק, והן הכי מפוקחות פה במסגרת החוק הזה.
<יצחק וקנין:>
לפי המשכורות אני לא בטוח. 

<שמואל מלכיס:>
אתג"ר מקדישה הרבה מאד זמן לנושא של בדיקת התהליך בחברות הביטוח, כי ברור שהכי קל לפקח על גופים שעובדים באופן לגיטימי ועל-פי החוק. אם פה ושם יש חריגה, שיעמידו אותם לדין. אנחנו לא מבקשים חסינות לחברות ביטוח שעוברת על החוק. מי שעובר על החוק יטופל בהתאם, אבל יש פה מצב שוק שבאמת מזמין תופעות שהן לא סבירות לאור הדינמיקה שמתרחשת בשוק הזה. צריך לתקן את המצב מלמעלה ולא מלמטה, כלומר אם משרד התחבורה יפתח את השוק, אם יבטל את ההנחיה המוזרה ששמאי צריך לקבוע את עלות הנזק לא על-פי הערך האמיתי של החלפים, יפתרו חלק גדול מהבעיות. 
<היו"ר דוד צור:>
מר מלכיס, תודה רבה על תשובה מפורטת על שאלה שלא נשאלה. לאור חיבתנו המיוחדת אליך אני מגלה גם סבלנות. לא ענית לי שיש 50% ירידה בגניבות רכב והפרמיות לא ירדו ללקוח?

<שמואל מלכיס:>
א', זה לא נכון. 

<היו"ר דוד צור:>
זה ממש נכון. כל אחד מאתנו מבטח רכב ויודע. 

<שמואל מלכיס:>
אין מחלוקת וגם משרד האוצר, המפקח על הביטוח, קבע חד משמעית שרמת התחרות בשוק ביטוח רכב-רכוש, ובזה אנחנו עוסקים, גבוהה מאד. 
<היו"ר דוד צור:>
עדיין לא ענית לי על השאלה. מה אתה בעצם אומר? 

<שמואל מלכיס:>
או שאתה נותן לי לדבר או שלא. 

<היו"ר דוד צור:>
שהתיאוריה שמדברת על הגדלת התחרות - - -

<שמואל מלכיס:>
אף אחד לא אמר שהיתה הגדלה.

<היו"ר דוד צור:>
 רגע, תן לי להשחיל שאלה כי ממילא אתה לא עונה לי תשובות. אני אתן לך שאלות ותנסה להסביר לי. 

<לאה ורון:>
באמת מנעו ממך מלדבר בדיון הזה. 

<שמואל מלכיס:>
לא מנעו, אבל כרגע מונעים. 

<היו"ר דוד צור:>
לא, אבל אתה לא נותן - - -

<שמואל מלכיס:>
אני נותן לך. שנייה. שנייה. 

<לאה ורון:>
תן ליושב-ראש הוועדה לדבר. 

<היו"ר דוד צור:>
אני יכול לבקש זכות לשאול?

<שמואל מלכיס:>
כן, כן. 

<היו"ר דוד צור:>
הנחת היסוד שלך בעצם אמרה שהגברת התחרות אמורה להביא להוזלה, אבל זה שהגברנו את התחרות – תענה לי האם היא הביאה להוזלה?

<שמואל מלכיס:>
נכון, היא הביאה. 

<היו"ר דוד צור:>
כן? אז אנחנו רגועים. 

<יצחק וקנין:>
עכשיו נשמע את ההסבר המדעי שלך. 

<שמואל מלכיס:>
אתם צריכים לקחת בחשבון שתשלום בביטוח רכב-רכוש על אובדן מוחלט כולו הוא 10% מתשלומי התביעות. 

<היו"ר דוד צור:>
אני מחזיר אותך לפרמיה, מר מלכיס, כי אין לי זמן. הפרמיה, איך זה מתבטא בפרמיה?

<שמואל מלכיס:>
הפרמיה נקבעת על-פי עלות התיקונים של הרכב. 

<היו"ר דוד צור:>
אני לא מדבר על תיקונים. אני מדבר על הביטוח המקיף לרכב. 

<שמואל מלכיס:>
אני מסביר לך שעלות גניבות הרכב לחברות הביטוח היא בערך 7% מתעריף הביטוח. 

<רונן לוי:>
הוא לא רוצה לענות. 

<שמואל מלכיס:>
אם ירדו גניבות הרכב ב-50%, זה משפיע על הפרמיה בערך ב-3.5%. הגורם הנוסף והקובע הוא עלות התיקון. 

<היו"ר דוד צור:>
בסוף היום תן לנו בשורה, האם החוק הזה יוביל גם להוזלה מסוימת, יותר משמעותית, בפרמיות?
<שמואל מלכיס:>
בחוק הזה אין שינוי מהותי מהמצב הקיים היום. הוא מרחיב בעצם את הרגולציה בעיקר על ציי רכב וליסינג. לגבי חברות הביטוח, אין פה שינוי גדול במיוחד. הוא רק מרחיב את החלפים שיהיו תחת המסגרת ומוסיף את העניין של המכלול שאני לא מכונאי כדי לדעת את ההבדל בפועל. 
<היו"ר דוד צור:>
מה בסוף כן יביא להוזלה של הפרמיה?
<שמואל מלכיס:>
עלות התיקון. 

<רונן לוי:>
מחירי החלפים.

<שמואל מלכיס:>
מחירי החלקים, שעת עבודה במוסך וכמות התביעות. 
<היו"ר דוד צור:>
גם הורדת שכר המנכ"לים. 

<רונן לוי:>
פחות טיולים לסוכנים. 

<שמואל מלכיס:>
בסך הכל יש ירידה רצינית מאד במספר הנפגעים בתאונות דרכים, שחלקה הגדול בגלל אמצעים אקטיביים להגנה על הנוהגים ברכב וירידה דרסטית במהירות הממוצעת של התנועה בכביש בגלל הצפיפות האיומה ברוב הכבישים. הצפיפות הזאת מקטינה את מספר הנפגעים בתאונות דרכים אבל מגדילה את תאונות הפח. כמות תאונות הפח גדלה בצורה משמעותית וזה משפיע על התביעות, כמובן. 
<היו"ר דוד צור:>
מר מלכיס, למרות שנחשדנו בזה שלא נתנו לך זכות דיבור, דיברת 50% מהדיון, לדעתי. תודה רבה. 

<רונן לוי:>
אפשר הערה איך אפשר להביא להוזלה?

<היו"ר דוד צור:>
לא. 

<רונן לוי:>
מחיר החלפים הממוצע לא עלה ב-14 השנים האחרונות. ממוצע מחירי החלפים, ואני עומד מאחורי מה שאני אומר, לא עלה ב-14 השנים האחרונות. הממוצע ירד. 14 שנה ואפשר לבדוק את הנתונים. 
<היו"ר דוד צור:>
אני מתחיל לאבד סבלנות. נתתי עכשיו זכות דיבור למח"ט. הבנתי שאתה ראש החטיבה של החלפים לרכב. 

<יוסי סקורניק:>
בלשכת המסחר. אני גם יבואן עצמי של חלפים, בעיקר חלפי תאונות, גם מקורי וגם חליפי. על כמה שאלות שעלו פה בדיון אני יכול קצת להבהיר יותר את המצב.
קודם כל, יבוא חלקים מקוריים פרלליים נתקל בקשיים גדולים מאד. יבואני הרכב מנסים לחסום את הדבר הזה ואני יכול להגיד לך שספקים מפחדים למכור לנו פרללי כי הם מקבלים אחר כך תלונות בחו"ל דרך היבואן בארץ למה חברה מסוימת מכרה חלקים לישראל. יש אפילו חברה אחת שמכרה חברה מיוחדת עבור מכירה לישראל כדי שלא יעלו עליה, כי יבואני הרכב בארץ עושים מעקבים. אם רוצים לקבל בקוריאה חלקים של יונדאי וקיה זה כמעט בלתי אפשרי בגלל המעקב הזה. אני לא יודע איך פותרים את זה, אבל אין ספק שיבואני הרכב דואגים שהיבוא הפרללי ייתקל בקשיים מרובים, דבר שמאפשר להם כשאין חליפי לקבוע מחירים. 
<שרית זוכוביצקי-אור:>
זה חלק מהרפורמה. 

<יוסי סקורניק:>
נכון. זה חלק מהרפורמה שאנחנו מדברים עליה עם גב' זוכוביצקי, אבל אני באמת לא רואה את הפתרון כי יש לחצים מרובים שם. כשאין חלק פרללי ואין חלק חליפי, המחיר המקורי מאד גבוה. אני  יכול לתת לכם דוגמה מחלק שעלה לי בפרללי 2,800 שקל, אבל הוא נמכר לציבור, מחיר לצרכן 34,000 שקל. לי הוא עלה פרללי מקורי 2,800 שקל. הניירות אצלי במשרד. 

אם כך, הבעיה הראשונה היא איך פותרים את התחרות בפרללי, שאני מודה שאחרי ארבעים שנה בענף הזה אני לא מוצא פתרון. 

<היו"ר דוד צור:>
בוועדת הכלכלה זה אחד הנושאים הכי משמעותיים שאנחנו מנסים לטפל בהם – יוקר המחיה – ולכן מצאתי לנכון להרחיב את הדיון לשם. אנחנו מנסים לראות ובאמת זה די מתסכל שאנחנו מנסים לבטל חסמים אם זה ביבוא, אם זה בנמלים אם זה במכון התקנים ואם זה בסוף בחוקים נוספים. זה בעיקר במזון, אבל זה נכון הרבה מאד איך שהשוק בארץ בנוי, בדואופולים או במונופולים, שלכאורה נפתחו לתחרות אבל התחרות היא לא ממש תחרות. נכון שלא נצליח לטפל ביוקר הרכב והביטוח והתיקונים רק דרך החוק הזה, אלא דרך רפורמה הרבה יותר עמוקה שמשרד התחבורה מוביל, אבל אנחנו כן היינו רוצים לראות בקצה איך זה משפיע על המחיר של הצרכן. 
<יוסי סקורניק:>
יש לי הצעה. 

<היו"ר דוד צור:>
אם היא תוזיל את המחיר בסוף היום, אני אשמח.

<יוסי סקורניק:>
כן, זה מה שאמר מר מלכיס. אם משרד התחבורה יוותר על הדרישה לקבוע מחיר לצרכן, שזאת פיקציה שאין לה שום משמעות, ולמכור במחירי נטו.
<היו"ר דוד צור:>
אתה מדבר על החלפים?

<יוסי סקורניק:>
כן. השמאות נעשית עם מחירים לצרכן, שלפעמים יש עליהם הנחה של 60%-50%. אם נוותר על המחיר לצרכן ונקבע מחירי נטו למוסך - - -

<משה קרמאייר:>
לא ברור על מה אתה מדבר. משרד התחבורה לא קובע מחירים. 

<יוסי סקורניק:>
משרד התחבורה קבע את ההנחיה לשמאי לפי מחיר לצרכן. 

<היו"ר דוד צור:>
אתה אומר שהפער בין הערכת השמאי למוסך יצטמצם. 

<יוסי סקורניק:>
לפי דברי מלכיס ב-50%. 

<היו"ר דוד צור:>
מה שאמר שמואל. 

<יוסי סקורניק:>
נכון. 

<יצחק וקנין:>
אתם קובעים את מחירי החלפים? לא. 

<שרית זוכוביצקי-אור:>
המחירים של החלפים הם לא בפיקוח ולא יהיו בפיקוח. 

<יוסי סקורניק:>
אבל הצורך לקבוע מחיר לצרכן זה צורך שנובע ממשרד התחבורה. 

<ייעקב יהודה רודד:>
אנחנו בעד להחזיר את החלקים לפיקוח, לפי הנוסחאות הקיימות. לנו כדאי, לכם לא כדאי. אנחנו מוכנים בכל זאת גם אם לא כדאי. 

<שמואל מלכיס:>
נחזיר את המשק עשרים שנה אחורה. 
<היו"ר דוד צור:>
רבותי, יש מישהו שביקש ולא דיבר? אם כך, אנחנו נתחיל בהקראה של החוק ונעבור סעיף-סעיף. אם יהיו הערות לגופם של הסעיפים נשמע אותן ונתקדם. 

<לאה ורון:>
מי קורא? עורכת הדין ויתקון?

<שרית זוכוביצקי-אור:>
אני אקרא. 

<היו"ר דוד צור:>
גב' זוכוביצקי כבר מנוסה. 

<שרית זוכוביצקי-אור:>
זאת גם הצעה של שר התחבורה. נכון שאנחנו פה לשירות יחידת אתג"ר אבל זאת הצעה של משרד התחבורה. 

הצעת חוק הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גניבות) (תיקון מס' 5), התשע"ד-2014.

תיקון סעיף 1. 1. בחוק הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גניבות), התשנ"ח-1998, להלן – החוק העיקרי, בסעיף 1:


1. לפני הגדרת "בעל רכב" יבוא:


"אופנוע" – רכב מנועי בעל שני גלגלים המורכבים זה אחרי זה, בין שחובר אליו רכב צדי ובין אם לאו, וברכב מנועי הנע על שלושה גלגלים אשר צוין ברשיונו כתלת-אופנוע, ואשר משקלו העצמי אינו עולה על 400 קילוגרם. 
<מרב תורג'מן:>
אולי כדאי שתסבירי את הסעיף. אלה שני נושאים נפרדים. 
<שרית זוכוביצקי-אור:>
אנחנו מוסיפים הגדרת אופנוע משום שאנחנו מתייחסים גם לאופנוע בתוספת. זאת אומרת, אנחנו רוצים להחיל תחת כנפי החוק הזה גם אופנועים מכיוון שיש גניבה של חלקי חילוף מאופנועים. זאת גם תופעה שיחידת אתג"ר נתקלה בה. אנחנו רוצים להחיל את החוק גם על אופנועים ולכן נזקקנו להגדרה. ההגדרה מועתקת מתקנות התעבורה. אני מזכירה שאנחנו בסעיף הגדרות. 
<היו"ר דוד צור:>
יש הערות או מתנגדים?

<אריה אשד:>
בסעיף הגדרות אין הגדרה של צי רכב. בחוק זה מופיע. 
<היו"ר דוד צור:>
זה מופיע בהמשך, לדעתי. 

<אריה אשד:>
אבל זה לא מופיע בהגדרות. 

<שרית זוכוביצקי-אור:>
לא בהגדרות, במקום אחר. כתוב "בעל צי רכב".

<אריה אשד:>
זה לא מופיע בהגדרות אלא רק בדברי ההסבר. 

<טל ויתקון:>
זה מופיע בסעיף 3(1). 

<היו"ר דוד צור:>
מי בעד?

הצבעה

בעד סעיף 1(1) – פה אחד
נגד – אין
נמנעים – אין

סעיף 1(1) נתקבל.  
<היו"ר דוד צור:>
סעיף 1(1) נתקבל. 

<שרית זוכוביצקי-אור:>
אני אמשיך.

(2) בהגדרת "חלק", אחרי "חלק מרכב" יבוא: "לרבות חלקים המרכיבים את החלק". שוב, זה נועד כדי לטייב את האכיפה או כדי להגיע לחלקים. יחידת אתג"ר הציגה שחלק גדול מורכב מחלקים ואז יש שאלת פרשנות, האם החלקים הגנובים שבתוך החלק חל עליהם החוק? כמובן שאנחנו טוענים שחל עליהם החוק. אי אפשר לקחת חלקים מתוך החלק, את הקופסא, את המכסה, ולהגיד: זה לא לא חלק. לכן, זה כדי למנוע שאלות פרשניות לעניין גניבת חלקים של החלק. 
<היו"ר דוד צור:>
תודה. מי בעד? 

הצבעה

בעד סעיף 1(2) –  פה אחד
נגד – אין
נמנעים – נמנעים

סעיף 1(2) נתקבל. 

<היו"ר דוד צור:>
הסעיף התקבל פה אחד. 

<שרית זוכוביצקי-אור:>
(3) לפני ההגדרה "פעולה" יבוא: "נזק גולמי", נזק ישיר שנגרם לרכב בלא קשר למפורט בכל פוליסת ביטוח שהוצאה לרכב, למעט ירידת ערך הרכב. 

נזק גולמי הוא הבסיס לקביעת שומת הרכב. זאת הגדרה שמקורה בתקנות התעבורה והיא מתוקנת אחת לאחת על-פי הגדרה זאת כדי לעשות האחדת מונחים. 

<מרב תורג'מן:>
אני רק אציין שההגדרה הזו כמו ההגדרה הבאה בפסקה 4, הן הגדרות שהיו כבר במסגרת החוק ונמחקו בשנת 2005. ניסינו להבין מה היה הטעם לתיקון ב-2005, למה הורידו ומדברי ההסבר והפרוטוקולים עלה שפשוט לא היה צורך בהגדרה משום שביטלו את ההוראה המהותית של חובת הסימון. כרגע מבקשים להוסיף את ההגדרות האלה ואנחנו נתייחס אליהן בהמשך בסעיפים המהותיים. 
<היו"ר דוד צור:>
תודה. יש הערות לסעיף הזה? 

הצבעה

בעד סעיף 1(3) – פה אחד
נגד – אין
נמנעים – אין

סעיף 1(3) נתקבל. 

<היו"ר דוד צור:>
אחרי שהתלבטתי עם עצמי אני בעד.  
<שרית זוכוביצקי-אור:>
(4) אחרי ההגדרה "רכב" יבוא: "רכב באובדן גמור" – רכב ששמאי רכב קבע לגביו שהוא יצא מכלל שימוש או שהנזק הגולמי בו הוא 60% ומעלה משווי הרכב. 

שוב, זאת הגדרה שלקוחה מתקנות התעבורה ואין בה שינוי. 

<שמואל מלכיס:>
למה לא כתבתם "כהגדרתו בתקנות התעבורה"?

<שרית זוכוביצקי-אור:>
כי אנחנו פה חקיקה ראשית ואנחנו לא יכולים להפנות לחקיקת משנה ולכן אין לנו אלא לצטט את ההגדרות. 

<היו"ר דוד צור:>
ורשות הרישוי כהגדרתה בפקודה. 

<שרית זוכוביצקי-אור:>
שם יש אפשרות כי ההגדרה היא בפקודה. 

<מרב תורג'מן:>
מה שבתקנות אי אפשר להפנות לתקנות ומה שבחקיקה ראשית אפשר להפנות. 

<היו"ר דוד צור:>
נא להצביע. 

הצבעה

בעד סעיף 1(4) – פה אחד
נגד – אין
נמנעים – אין

סעיף 1(4) נתקבל. 

<היו"ר דוד צור:>
אני בעד. הסעיף נתקבל. 

<שרית זוכוביצקי-אור:>
"רשות הרישוי" – כהגדרתה בפקודה. 
<היו"ר דוד צור:>
הצבענו בעניין. 

<שרית זוכוביצקי-אור:>
(5) "שווי רכב" – שווי הרכב בשוק המכוניות המשומשות כפי שהוא מתפרסם מעת לעת בפרסום המקובל על חברות הביטוח, ולעניין רכב מהסוגים M1 או N1, כמשמעותם בתקנה 271א לתקנות התעבודה, התשכ"א-1961. שווי הרכב לפי קוד הדגם המופיע ברשיון הרכב.

שוב, זאת הגדרה הלקוחה מתקנות התעבורה והיא מצוטטת פה באופן מדויק. מכיוון שהיא מופיעה בתקנות לא יכולנו להפנות ולכן אנחנו מצטטים את ההגדרה. 

<אריה אשד:>
מאיפה האוטוריטה הזאת של חברות הביטוח לגבי שווי הרכב? הן האוטוריטה שמחליטה מה שווי הרכב? 
<משה קרמאייר:>
לא, אבל יש מחירון בשוק שהוא המקובל. 

<אריה אשד:>
אז שיכתבו שלפי המחירון, אבל לא לפי האוטוריטה של חברות הביטוח. 

<רונן לוי:>
הם מקבלים את המונופול של יצחק לוי. זה מה שהוא אומר. 

<היו"ר דוד צור:>
יצחק לוי מועסק על-ידי חברות הביטוח?

<קריאה:>
לא יודע. תלוי את מי אתה שואל. 

<היו"ר דוד צור:>
תדייק, רונן. בסוף יש משהו שכולם הולכים לפיו. דווקא לא כתוב פה "המפורסם על-ידי - - -".

<רונן לוי:>
אבל חברות הביטוח מסתמכות עליו וזה מקבע מונופול. 

<היו"ר דוד צור:>
ואתם על מה מסתמכים?

<רונן לוי:>
אנחנו לא מתעסקים בשווי רכב. אנחנו עוסקים בתיקון. 

<היו"ר דוד צור:>
ההערה לא ברורה לי. אפשר לקעקע את הערות היסוד עד אחורה, אבל האם יש לכם משהו קונסטרוקטיבי יותר להיצמד אליו או סתם להעיר הערה לחלל?

<רונן לוי:>
לא הערה לחלל. 

<אריה אשד:>
אם נרשום "המקובל בשוק", מחר יכול להיות עוד יצחק לוי. 

<רונן לוי:>
מחר יהיה יד 2 או עוד אחד. 

<שמואל מלכיס:>
אתה יודע שכלי הרכב לא מבוטחים בחברות הביטוח והן לא מעסיקות שמאים בכלל. 

<היו"ר דוד צור:>
מה זה קשור להגדרה?

<רונן לוי:>
אם אני רוצה לפתוח מחירון, מותר לי להשתמש בו? 

<קריאה:>
כן, כן. 
<רונן לוי:>
תרשום "כמקובל בשוק". 

<היו"ר דוד צור:>
יש הצעות?

<יורם בן-יואל:>
חייב להיות איזשהו מחירון. כאשר יהיה מחירון של מישהו אחר, נמנע התערבות של בתי משפט. ההרגל היום הוא מחירון של יצחק לוי וחברות הביטוח כותבות: כפי מה שכתוב בפוליסה. 
<היו"ר דוד צור:>
אני יכול להבין את המחוקק שלא אמר: יצחק לוי, ולכן הוא אמר: כפי שמקובל על איגוד חברות הביטוח, כי הן המבטחות. 

<שרית זוכוביצקי-אור:>
צריך בסיס להשוואה. 

<שלמה כהן-תוסייה:>
מבחינת הנכון והאמת, אנחנו מצטרפים לעמדה של איגוד המוסכים בעניין הזה. אין חובה שהמחירון המקובל בשוק יהיה תואם דווקא למחירון המקובל על חברות הביטוח, ברמת הקונספט המשפטי. הבעיה שלנו פה, ולכן לא העלינו את הטענה כרגע, נוגעת לאחידות חקיקה. אני חושב שצריך לתקן בכל המקומות בדיוק על-פי התיקון שאמר כרגע איגוד המוסכים. 
<היו"ר דוד צור:>
הוא לא אמר. הוא אמר מה לא. 

<שלמה כהן-תוסייה:>
הוא אמר. הוא אמר: במקום "המקובל על חברות הביטוח" לכתוב: המקובל בשוק. אני סבור שניתן להתחיל כאן היום - - 

<היו"ר דוד צור:>
מה זה "כמקובל בשוק"? לוח הכפל בעיתון 'ידיעות אחרונות'? אני לא יודע אם הוא עוד קיים. 

<שלמה כהן-תוסייה:>
מה זה "כמקובל על חברות הביטוח", אדוני? זאת אותה שאלה בדיוק. בסוף נשאלת השאלה מה זה "כמקובל". 

<שרית זוכוביצקי-אור:>
הדיון הזה כבר התקיים והוועדה אישרה בדיוק את הנוסח הזה. צריך שיהיה בסיס אחיד לקביעת שומה. אני אגיד שמחיר הרכב הוא 50,000 ואדם אחר יגיד שהוא 60,000.
<היו"ר דוד צור:>
אבל "כמקובל בשוק" זאת אמירה יותר נכונה. מכיוון שאנחנו רוצים להיצמד לחקיקה קודמת אנחנו נשאיר את הנוסח הזה כפי שהוא, אבל אני ממליץ שתביאי איזשהו תיקון לנושא הזה. שיהיה כתוב "כמקובל בשוק" בתיקונים לכלל החקיקה ואז ניישר קו. 

<שרית זוכוביצקי-אור:>
התיקון הזה הוא תיקון שנעשה ב-266 לתקנות התעבורה לפני שנה וחצי פה.

<היו"ר דוד צור:>
לא מהותי בעיניי. אחרי ששמענו את כולם אנחנו מצביעים על נוסח החוק. מי בעד?

הצבעה

בעד סעיף 1(5) – פה אחד
נגד – אין
נמנעים – אין

סעיף 1(5) נתקבל. 

<היו"ר דוד צור:>
הסעיף התקבל. אני ממליץ לכם ללכת אחורה ונכון לכתוב "כמקובל בשוק". רק לא נעשה את זה בחוק הזה. מר רודד, בבקשה. 

<יעקב יהודה רודד:>
יש פה התייחסות ל-M1 ול-N1. למה רק לאלה? למה לא ל-N2?

<שרית זוכוביצקי-אור:>
זה כבר דיון מהותי לעצם ההגדרה. 

<לאה ורון:>
אבל זה הזמן לקיים את הדיון, אם זאת השאלה. 

<מרב תורג'מן:>
אם יש באמת כוונה להחליף את זה ולהחליף את המילים "המקובל על חברות הביטוח" במילים "כמקובל בשוק" - - 

<שרית זוכוביצקי-אור:>
מה זה "כמקובל בשוק"? אני לא יודעת. אין לזה משמעות.  
<היו"ר דוד צור:>
תסבירי לנו מה זה M1 ו-N1.

<שרית זוכוביצקי-אור:>
כלי הרכב במדינת ישראל מסווגים על-פי התקינה האירופית. העיגון של זה מופיע בתקנה 271א לתקנות התעבורה, שם מסווגים כלי הרכב לפי קטגוריות אירופיות. N1 זה רכב נוסעים. 

<היו"ר דוד צור:>
החוק דן ברכבים האלה ובאופנועים. 

<ייעקב יהודה רודד:>
לי אין בעיה, אבל גם N2 הוא בעניין. זה רכב מסחרי מעל 3.5 טון. 

<היו"ר דוד צור:>
והחוק לא דן בו?

<שרית זוכוביצקי-אור:>
זה לא עניין של החוק. החוק מדבר על שווי רכב. זה הכל. 

<רונן לוי:>
ל-N2 אין שווי רכב? הוא לא רכב? אופנוע הוא לא רכב? לא ברור. 
<יורם בן-יואל:>
אם יורידו קריטריון ויכתבו "כמקובל בשוק" זה יעלה את מהות התביעות בבתי משפט. פלוני יגיד – זה ארבעים אלף שקל, אלמוני יגיד שלושים אלף שקל. 

<היו"ר דוד צור:>
הערה נכונה. יש בזה משהו. זה אמורפי מדי. 

<שרית זוכוביצקי-אור:>
אם נכתוב "כמקובל בשוק" לא תהיה אחידות. לעולם לא יהיה אפשר להוריד רכב ולקבוע את האחוזים. לאחוזי הנזק יש משמעות גדולה מאד, במיוחד כשאנחנו מגיעים לאחוזי נזק של 60% משום שאז חלה חובה על שמאי רכב להוריד את הרכב מהכביש. אם לא יהיה לי בסיס אחיד, אפשר יהיה לשחק במחיר הרכב ולעולם אי אפשר יהיה להשוות בין השומות. אי אפשר יהיה לייצר פה אחידות. "כמקובל בשוק" זה מונח ערטילאי. מי זה השוק? 
<היו"ר דוד צור:>
מכיוון שהצבענו על זה, את משחיתה את זמנך. הלאה. 

<שרית זוכוביצקי-אור:>
"שמאי רכב" – מי שרשום בפנקס השמאים ובידו תעודת בת-תוקף בהתאם לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (שמאי רכב), התש"ם-1980. 

<היו"ר דוד צור:>
איגוד השמאים, זה נכון?

<שרית זוכוביצקי-אור:>
ההגדרה מאושרת?

<היו"ר דוד צור:>
כן. 

<מרב תורג'מן:>
אני רק אציין ששרית לא הקריאה את פסקה (5) יחד עם הספרה 5 משום שאין צורך בה. ההגדרות ימשיכו וההגדרה "שר" היא ההגדרה שתהיה אחרונה. זה רק עניין טכני. 

<שרית זוכוביצקי-אור:>
תיקון סעיף 3. 2. בסעיף 3 לחוק העיקרי –
(1) בסעיף קטן (א) – 

(א) במקום פסקאות (1) ו-(2), יבוא:


(1) הודיע שמאי רכב לרשות הרישוי על רכב באובדן גמור או החליט המבטח להעביר את הרכב לפירוק כללי, יעביר המבטח את הרכב לעסק שמורשה על-פי דין לעסוק בפירוק כלי רכב ויחזיר את רשיון הרכב לרשות הרישוי. 

<מרב תורג'מן:>
את יכולה להסביר את הפסקה?

<שרית זוכוביצקי-אור:>
פסקה זו עושה בסך הכל תיקונים לא גדולים למצב הקיים היום. 

<מרב תורג'מן:>
את יכולה להגיד מה המצב הקיים היום לפי סעיף 3 ואז מה המצב החדש לפי השינוי של הפסקה שאתם מבקשים?

<שרית זוכוביצקי-אור:>
כן. הפסקה הזאת בעצם מצטטת באופן מלא את המצב הקיים. היא מטייבת קצת את הנוסח. כשחברת הביטוח מחליטה להביא רכב לפירוק כללי, כלומר להוריד אותו מהכביש ולפרק אותו לחלקים, יש שתי דרכים להגיע לזה: 1. אם שמאי קבע שהרכב באובדן גמור, זאת אומרת המצב המשפטי הזה בעצם לא מאפשר את החזרת הרכב לכביש ואז החברה מפרקת את הרכב לחלקים. 2. החברה על דעת עצמה מחליטה שבמקרה קונקרטי יותר כדאי לה לפרק את הרכב, גם אם הרכב לא הגיע לשיעור הנזק. 
<היו"ר דוד צור:>
מה התוספת?

<שרית זוכוביצקי-אור:>
הוספנו את המילים "הודיע שמאי רכב לרשות הרישוי על רכב באובדן גמור".

<היו"ר דוד צור:>
עד היום זה לא היה?

<שרית זוכוביצקי-אור:>
לא. עד היום החליט המבטח. אנחנו מוסיפים את האופציה שגם אם שמאי הוריד את הרכב מהכביש המשמעות היא - - -

<היו"ר דוד צור:>
והעברה של רשיון הרכב לרשות הרישוי היתה קיימת ממילא?

<שרית זוכוביצקי-אור:>
כן. 

<קריאה:>
זה כבר לא רלוונטי, זה כבר בא ממוחשב. אנחנו לא מחזירים רשיונות. 

<שרית זוכוביצקי-אור:>
בסדר, אבל המשמעות היא החזרה. 

<היו"ר דוד צור:>
לא מדברים על זה שהוא בא עם אופנוע, נכנס בריצה עם הקסדה ומביא את הרשיון. גם במייל זה בסדר. 

<שרית זוכוביצקי-אור:>
נכון. 

<היו"ר דוד צור:>
יש הערות לסעיף זה? אין. 

הצבעה

בעד סעיף (1)(א)(1) – פה אחד
נגד – אין
נמנעים – אין

סעיף (1)(א)(1) נתקבל. 

<היו"ר דוד צור:>
הסעיף התקבל. 

<שרית זוכוביצקי-אור:>
(2) מכר המבטח רכב שלא למטרת פירוק כללי אלא לשם תיקון – 


(א) ימציא לרוכש הרכב עותק מחוות דעת שמאי הרכב שבדק את הרכב לאחר קרות הנזק.


(ב) יחזיק ברשותו את רשיון הרכב ולא יעבירו לרוכש הרכב אלא אם כן אותו רוכש המציא לו אישור של מוסך שניתן לו רשיון לפי דין, ושלפיו תוקן הרכב, ואם הוחלף חלק, הורכב במקומו חלק חדש או חלק משומש שנרשם לפי הוראות חוק זה. 

השינוי המרכזי פה הוא חובת חוות דעת השמאי לרוכש. 
<רונן לוי:>
פה אנחנו רוצים שיהיה את מה שדיברנו עליו קודם לכן וזה התאמה. 

<היו"ר דוד צור:>
אבל החוק, לדעתי, לא יוכל לתת מענה לעניין הזה אלא אכיפה. זאת אומרת, זאת סוגיה שצריך להציף אותה. הגב' זוכוביצקי, אני עונה במקומך. 

<רונן לוי:>
מי ייתן את המענה?

<היו"ר דוד צור:>
הוא מדבר על הפער. 

<שרית זוכוביצקי-אור:>
אני מבינה. הטענה שלו אומרת שאם שמאי נתן חוות דעת, מישהו צריך אחר כך לבדוק את השמאי. 

<היו"ר דוד צור:>
לא, את הפערים. 

<שרית זוכוביצקי-אור:>
את התיקון ביחס לחוות דעת השמאי. 

<היו"ר דוד צור:>
נתן השמאי 30,000 שקל נזק, תיקן המוסך 1,500. ואז יש נזילה כמו אצל חבר הכנסת וקנין. 

<שרית זוכוביצקי-אור:>
מה שמעניין אותנו הוא שהרכב תוקן על-פי חוות דעת השמאי. זאת אומרת, לא הפער במחירים. 

<רונן לוי:>
החוק לא מדבר על המהות, בעצם, אלא על העברת המסמך. אנחנו מנסים לצאת מהעברת מסמכים ולהביא את החוק הזה למשהו מהותי. 

<שרית זוכוביצקי-אור:>
זה מהותי. 

<היו"ר דוד צור:>
שהשמאי יהיה גורם מלווה לתיקון?

<שמואל מלכיס:>
השמאי זה לא תפקידו. 

<היו"ר דוד צור:>
לכן אני שואל, רונן. מה אתה מציע? השמאי נתן חוות דעת, ליווה את התיקון, בסוף גם אישר אותו? זה מה שאתה מצפה שהשמאי יעשה? הוא יראה שהתיקון היה בהתאם לחוות הדעת שלו?

<רונן לוי:>
זה לא מה שאמרתי. אמרתי שבמידה וחברת הביטוח מחזירה את הרשיון או נותנת רשיון לאחר התיקון, היא צריכה לוודא שמה שמופיע בחשבונית מופיע בדוח השמאי. זאת אומרת, הפירוט של החלקים או התיקונים. 

<שמואל מלכיס:>
תסלח לי מאד, זה לא התפקיד של חברת הביטוח וזה לא התפקיד של השמאי. חברת הביטוח נדרשה להחזיק את הרשיון ולתת אותו למתקן הרכב בתנאי שהוא תיקן. 

<רונן לוי:>
תן לי רק לסיים. 

<שמואל מלכיס:>
אי אפשר להטיל את האחריות של התיקון על חברות הביטוח. 

<רונן לוי:>
אתה שלחת את האוטו ולכן אתה אחראי. 

<שמואל מלכיס:>
אני לא שלחתי את האוטו. 

<רונן לוי:>
בחוק המחזור לצמיגים, וזה לא רק בישראל אלא בכל העולם, נקבע שמי שמביא את הצמיגים הוא זה שממחזר אותם. זה נקבע גם בבקבוקים ובכל דבר. מי שמניע את התהליך צריך לסגור אותו. לא יכול להיות שהם בורחים מהאחריות הזאת. 
<היו"ר דוד צור:>
לך אין אחריות כמוסך לחתום על הרכב שהוא תוקן?
<רונן לוי:>
אני רק רוצה לסיים את הטיעון. אם הבאתי צמיג למדינת ישראל והצמיג הזה, או שהוא מזהם או שאי אפשר להטמין אותו, אני אחראי להחזיר אותו בסופו של דבר. 

<שמואל מלכיס:>
מי זה "אני"?

<רונן לוי:>
יבואני הצמיגים ויבואני החלפים. החוק קבע עליהם וזה גם מקובל בכל העולם. אולי תתן לי לדבר?

<היו"ר דוד צור:>
מר מלכיס, הבנו את העמדה שלך. 

<רונן לוי:>
הוא דיבר שעתיים, לא הפרענו לו גם כשהוא לא ענה. 

<היו"ר דוד צור:>
רונן, אני אתן לכם פה חדר מאחורה, תעבדו על הזוגיות שלכם. עכשיו אני אלך לפשר ביניכם?

<רונן לוי:>
יש לנו זוגיות יפה. הרעיון הזה מקובל היום באיחוד האירופי ובכל העולם. מי שמניע תהליך וגורם לנזק הוא גם מצמצם אותו. אתה דיברת קודם על עניין הספורט וזה אותו רעיון. מי שמניע את הנזק לחברה, הוא אחר כך זה שמסלק אותו מהחברה. זה אותו דבר בחוק מחזור צמיגים, בבקבוקים וכן הלאה. יש הגיון ברעיון הזה. אם אתה מניע את התהליך אתה גם צריך לסגור אותו. 

חברות הביטוח היום מחויבות להחזיק את הרשיון ביד עד אחרי התיקון. מה שקורה נכון להיום בפרקטיקה, שזה רק העברת מסמכים. אף אחד לא מוודא שבין הפירוט של דוח השמאי לבין החשבונית שהוא מביא מהמוסך יש התאמה. על זה אנחנו מדברים ואת זה צריך לסגור. 
<שמואל מלכיס:>
אין לזה קשר כי דוח השמאי לא בהכרח מצביע על המצב האמיתי של התיקון. חלק מהבעיות שנוצרות כאן הן היכולת לקחת רכב, שהשמאי קבע שהנזק הוא יחסית גבוה ובסופו של דבר הנזק הרבה יותר נמוך, נובע מהנחיות פשוטות של משרד התחבורה, שניתנות לתיקון ונובעות מטעות בסיסית. שנית, מי שאחראי על תיקון רכב במדינת ישראל זה המוסך. החובה שהוטלה על חברות הביטוח – קל מאד למצוא את המטבע מתחת לפנס ולא במקום שבו הוא נעלם. מה שקובע בסופו של דבר זה החובה שמוטלת על חברות הביטוח להחזיק ברשיון הרכב, לברר שהרכב טופל במוסך מורשה. האחריות של המוסך המורשה נקבעה על-ידי משרד התחבורה. אם משרד התחבורה נכשל בתפקידו לפקח על המוסכים, הוא לא יכול לזרוק את האחריות הזאת על חברות הביטוח. יש גבול למה שחברות הביטוח יכולות לעשות. דבר נוסף, חברות הביטוח לא מתניעות פה שום תהליך. התאונה קרתה לא בגלל תאונות הביטוח אלא על אפן וחמתן. 
<היו"ר דוד צור:>
אבל הוא אומר שאתה מחזיק ברשיון הרכב. 

<רונן לוי:>
הוא קובע את האובדן להלכה. הוא מניע את התהליך. 

<מרב תורג'מן:>
רכב כבר בבעלותו, למעשה. יותר נכון, הרכב בחזקתו. 

<רונן לוי:>
נכון. 

<היו"ר דוד צור:>
אם אני מצליח להיכנס לנבכי התהליך, מה שאתה מציע, רונן, זה בעצם שחברת הביטוח תייצר לעצמה איזה מנגנון של פיקוח וליווי של תהליך התיקון.  לכאורה היא תעשה את זה דרך השמאי. 

<רונן לוי:>
היא קבעה את האובדן להלכה. 

<היו"ר דוד צור:>
אתה בעצם מגדיל פה את נפח עבודת השמאים באופן שייקר לדעתי את העלות הכללית. 

<רונן לוי:>
לא, ממש לא. 

<היו"ר דוד צור:>
בוא תסביר לי איך סוכן הביטוח, שהוא מעונב ויפה, איך הוא אמור לוודא שמה שהשמאי העריך זה גם מה שהמוסך תיקן?

<רונן לוי:>
מה זה קשור לסוכן ביטוח? שמאי בקר היום מקבל את הנתונים. אמרתי, הם אלה שקובעים שהרכב יירד מהכביש. 

<היו"ר דוד צור:>
הבנו. איך אתה מציע שהמנגנון הזה יפעל בפועל?

<רונן לוי:>
הוא לוקח גם היום את המסמכים. זאת עבודה שהם כבר עושים היום. אנחנו לא מוסיפים להם עבודה. הדבר היחיד שאנחנו מוסיפים זה שהם יעשו את ההתאמה לקרוא את המסמכים. אם השמאי קבע שבפירוט צריך להחליף 10 חלקי חילוף, הוא יכול לסמן שאכן הם הוחלפו. הוא לא ייתן את הרשיון לאותו סוחר אם אין התאמה. זה כל הסיפור. הוא עושה את אותה עבודה ואין לו פה שום השתת עלות. 
<מרב תורג'מן:>
אבל לא השמאי שנותן את הרשיון. 

<רונן לוי:>
השמאי בקר של חברת הביטוח. 

<היו"ר דוד צור:>
אדוני רונן, למה זאת לא אחריות שלך?

<רונן לוי:>
אני לא מתקן את הרכב. הסוחר מתקן את הרכב בשטחים. אם הייתי מתקן את הרכב הייתי שמח לקחת אחריות על זה. 

<היו"ר דוד צור:>
זה סיפור אחר. רונן, אתה רוצה לתקן את כל הבעיות דרך החוק הזה?

<רונן לוי:>
ברור שאני רוצה לתקן כי אני סובל מהן. 

<לאה ורון:>
סליחה, היושב-ראש מדבר כרגע. בבקשה לא להפריע. אדוני, לא להפריע. 

<היו"ר דוד צור:>
שים לב לסעיף. פה כתוב לך: "לעסק שמורשה לפי דין". זה לא קשור עכשיו לעניין של השטחים, שזה נושא שצריך לטפל בו. 

<רונן לוי:>
אני אסביר. הולכים למוסך מורשה שמוציא חשבונית על אלף שקל. אם זה חשבונית פיקטיבית או לא, אני לא יודע, אבל את זה אתג"ר יודעת. 
<היו"ר דוד צור:>
אז זאת עבירה פלילית וצריך להעניש את חברת הביטוח.

<רונן לוי:>
אבל יש פירוט. אנחנו דנים במסמכים ואנחנו לא פותרים את הבעיה. נציג יחידת אתג"ר נמצא פה והוא יכול להסביר את התהליך. אין פה שום השתת עלות. 

<היו"ר דוד צור:>
כדי לפתור בעיות פליליות אני לא הולך להשית אחריות - - -

<שמואל מלכיס:>
זאת השתת אחריות. 

<רונן לוי:>
יש לך כבר את האחריות הזאת. היא בחוק. 

<שמואל מלכיס:>
אין לי את האחריות לבדוק אם הרכב מתוקן כראוי. 
<רונן לוי:>
לא דיברתי על תיקון כראוי. 

<היו"ר דוד צור:>
מספיק עם הפינג-פונג הזה. 

<שלמה כהן-תוסייה:>
אדוני, אני חושב שהצעת החוק כבר מקבלת את המשמעות שיש לשמאות. הרי עד היום שמאות לא היתה עוברת למוסך. ברגע שקבענו שיש לשמאות הזאת משקל ויש צורך להעביר אותה, הרי לא מעבירים אותה סתם כדי שיהיה נייר שיעבור בפקס מפה לשם ומשם לפה. בניגוד למה שאומר החבר מלכיס, מקבלים את זה שיש משמעות  לכך שהתיקון צריך להיעשות לפי השמאות הזאת. אפשר להגיד: אתה תהיה אחראי או אתה תהיה אחראי או ההוא יהיה אחראי, אבל חובה לתקן את זה על-פי השמאות. זה לא כתוב כאן. 
<שמואל מלכיס:>
זה פירוש לא נכון. 

<לאה ורון:>
אל תפריעו לו. 

<שלמה כהן-תוסייה:>
מר מלכיס, אני אסיים את הטיעון שלי ויכול להיות שהוא כולו שטויות, ותוכל לומר את זה אחר כך. 

מי שצריך לפקח על כך שהרשיון לא משוחרר מהר מדי לרוכש, הוא חברת הביטוח. יש להם איזושהי חובה לבדוק משהו. מה אמרו? אמרו: תבדקו שקיבלתם חשבונית. אבל אם, למשל, השומה של השמאי, של חברת הביטוח או של חברת הליסינג אומרת שצריך לבצע תיקונים ונרחבים, ואני לא מדבר על המחיר אלא על הצורך לבצע תיקונים לכל אורך הרכב, ובסוף מביאים חשבונית של 500 שקלים החלפת מראה, לכאורה בהוראות הסעיף הזה עמדו. יש חשבונית, החליפו מראה וגמרנו את העניין. מי בדק שאכן כשהעברנו את השמאות הזאת מישהו בכלל הסתכל וקרא אותה?
<שמואל מלכיס:>
פשוט אבסורד מה שקורה פה. זה לא התפקיד של השמאים. 

<היו"ר דוד צור:>
אחרי שאמרת שזה אבסורד, לקחת לעצמך זכות דיבור ועכשיו אתה מנמק. מכיוון שהכל פה אבסורד אני לא רוצה שתדבר עכשיו. בבקשה. 

<ולדו אלעזר:>
אני קצין חקירות ביחידת אתג"ר. במהלך החקירות באמת ראינו הרבה מאד מקרים, כמו שחברי אמר, שחברות הביטוח קיבלו מסמך או חשבונית, שהיה כתוב בה מראה – 500 שקל. חוות הדעת הצביעה על 30 חלקים שצריך להחליף, הם לא הוחלפו ובכל זאת הרשיון שוחרר. הרשיון שוחרר מכיוון שחברת הביטוח קיבלה את המסמכים שעל-פי החוק היא צריכה לקבל והיא הסתפקה בזה. היא לא בדקה באמת את התוכן. 
<היו"ר דוד צור:>
איך אתה מצפה שחברת הביטוח תבדוק? זאת השאלה. דרך השמאי? דרך איגוד חברות הביטוח?

<שלמה כהן-תוסיה:>
לקרוא את המסמכים. 

<היו"ר דוד צור:>
ושאלה נוספת, האם זה קרה במוסכים מורשים או במוסכים פיראטיים?

<ולדו אלעזר:>
חלק גדול מהחקירות שלנו התמקדו במקרים שבהם התקבלו בחברות הביטוח מסמכים של מוסכים מורשים, אבל בפועל המסמכים היו מזויפים וזה תוקן במוסכים פיראטיים. היו גם חשבוניות של מוסכים מורשים שלא היו מלאות. אם לפי חוות דעת השמאי היה צריך להחליף כריות אוויר וחגורת בטיחות בגלל - - -

<לאה ורון:>
סליחה שאני מפריעה לך, חוות דעת השמאי אומרת מפורשות שאם החלקים האלה והאלה נדרש להחליף?

<ולדו אלעזר:>
כן, חד משמעית. אז פתאום ראינו שאפילו אם בחשבונית הוחלפה כרית אוויר, החגורות לא הוחלפו. אני לא מומחה להגיד אם זה בטיחותי או לא, אבל לדעתי זה לא תקין. זאת אומרת, יש איזושהי בעייתיות. 
<היו"ר דוד צור:>
כן, מר מלכיס, זכות התגובה לך. 

<שמואל מלכיס:>
קודם כל צריך להיות ברור שלא תפקידו של השמאי להגיד איך צריך לתקן את הרכב. תפקידו של השמאי להעריך מה עלות הנזק שנגרם לרכב. שנית, יש גבול לאחריות שמוטלת על חברות הביטוח בהתחשב בעובדה שרק 50% מכלי הרכב באמת מבוטחים בחברות הביטוח וכל השאר לא מבוטחים. שלישית, אי אפשר לדרוש מחברות הביטוח לעשות את מה שנדרש מהמוסך לעשות. 
אם היתה פה עבירה על החוק, ויכול להיות שיש בחברות ביטוח כמו בכל מקום אחר, אנשים שלא מקפידים על קיום החוק, צריך להעניש אותן. אבל אי אפשר לקבוע חוקים שיטילו אחריות על חברות הביטוח. הן לא יכולות לעמוד בזה. 
<היו"ר דוד צור:>
מר מלכיס, מה הליך הבדיקה, אם בכלל הוא נעשה, כשהמוסך המורשה משחרר לכם את המסמך? האם יש מישהו שבודק אם יש התאמה מסוימת בניירות?

<שמואל מלכיס:>
יש היום תיקון, שעוד לא נכנס לתוקף, של משרד התחבורה לגבי רישום הערה ברשיון לרכב. 
<שרית זוכוביצקי-אור:>
זה המשלים. 

<היו"ר דוד צור:>
יפה, זה הדיון שניהלתי. לכן אמרתי שזה נראה לי משלים שם. 

<שמואל מלכיס:>
ברוב המקרים, סוג כזה של נזק שעליו מדברים, שבאמת מביא לכך שחברת הביטוח משלמת תשלום מלא עבור הרכב ומוכרת אותו לתיקון, הוא סוג נזק שברוב המקרים דורש אישור של מנהל המוסך על תקינות הרכב. ברוב המקרים גם יידרש רישום הערה ברשיון הרכב שהרכב עבר בדיקה לפי 309. אבל להטיל על חברות הביטוח את איכות הבדיקה ולהגיד אם הרכב תוקן כשורה?
<היו"ר דוד צור:>
אני סוגר את הדיון מיני-זוטא הזה. 

<רונן לוי:>
החוק הוא על חלקי חילוף ולא על מסמכים. 

<היו"ר דוד צור:>
רונן, עברת כבר את מר מלכיס בכמות הזמן שדיברת. 

<רונן לוי:>
לא, לא נכון. אין סיכוי. תבדוק, אין סיכוי. 

<היו"ר דוד צור:>
שווה. 

<רונן לוי:>
אנחנו תמיד מופלים לרעה ומקבלים יותר זמן מאתנו. 

<היו"ר דוד צור:>
כן, גב' זוכוביצקי. 

<שרית זוכוביצקי-אור:>
אני רוצה להגיד מה למעשה רצינו להשיג. אנחנו רוצים להבטיח שכלי רכב שניזוקו ולא פורקו יגיעו לטיפול ולתיקון במוסך מורשה. למה?

<היו"ר דוד צור:>
כי לכם יש פיקוח גם עליהם. 

<שרית זוכוביצקי-אור:>
רגע. חוות דעת השמאי היא טובה – היא מעריכה את הנזק ויוצרת איזושהי שקיפות, אבל טיב התיקון והחובה שרכב ייצא ממוסך מורשה מתוקן כדין – דרך אגב, אנחנו מצפים ממוסכים מורשים שגם אם יש חלק טעון תיקון והוא לא מופיע בחוות דעת השמאי, צריך לתקן אותו. מבחינתנו, אנחנו משיגים את המטרה בזה שאנחנו מחייבים פיקוח שמכר מבטח שלא למטרת פירוק כללי, יגיע למוסך מורשה. ושם אנחנו מבטיחים שהרכב יוצא מתוקן ובטיחותי. אני אגיד עוד מילה אחת על התיקון המשלים שעשינו. כאשר מדובר בנזק לחלקים בטיחותיים אנחנו מכריחים, עושים עוד בדיקה על התיקון במכוני רישוי. 

<רונן לוי:>
מה זה קשור? 

<היו"ר דוד צור:>
רונן, מן הסתם כל מה שאמרת בשעתיים של הדיון היה לו קשר לדיון. מה זה השאלה החצופה הזאת, עם כל הכבוד? אני לא מקבל את זה. 

<רונן לוי:>
אבל אין קשר בין זה שהמוסך אחראי לזה לחובה של חברת הביטוח. 

<היו"ר דוד צור:>
קודם כל, יש קשר ועוד איך. אני רוצה לסגור את הדיון המיני-זוטא הזה. אני לא מתכוון בחוק להטיל חובה על איגוד חברות הביטוח וחברות הביטוח להיות הגורם שמבקר את עבודת המוסכים המורשים. 

<רונן לוי:>
זה לא מה שביקשתי. 

<היו"ר דוד צור:>
זה מה שאתה מבקש, פחות או יותר. 

<רונן לוי:>
ממש לא. 

<היו"ר דוד צור:>
זה לא יהיה בחוק. זה לא הגיוני. 

<רונן לוי:>
ממש לא. הסברתי מה שביקשתי. זה לא מה שביקשתי. 

<היו"ר דוד צור:>
מר מקמל, בבקשה. 

<אלי מקמל:>
התיקונים אינם באים לסתור או להוסיף על התפיסה שעומדת בבסיס החוק, שמטילה על כל אחד מהגופים את האחריות שמיוחסת לו. עובדה היא שרשיון הרכב נותר בחברת הביטוח ולא בכדי, מכיוון שהם הבעלים של הרכב. אגב, הם גם המחולל המרכזי להחלטה האם הרכב הזה יפורק או לא. ברגע שהפיצוי ישולם ללקוח, לאדם הפרטי או למבוטח, הבעלות עוברת אליהן. מרגע שהבעלות עוברת אליהן יש להן חלק ניכר באחריות מה יקרה עם כלי הרכב הזה. 
התיקונים האלה לא באו להוסיף אחריות. מי שאחראי לתקינות התיקון הם המוסכים המורשים, בהנחה שתוקנו במוסכים מורשים. התיקון הזה נועד להבטיח שמה שייכנס לכלי הרכב זה חלפים כשרים ולא חלפים גנובים. כדי שנוכל להבטיח את זה צריך את דוח השמאי כדי שאפשר יהיה לראות מה השמאי חשב שצריך להיכנס לכלי הרכב הזה כדי להעמיד אותו חזרה על הרגליים. בלאו הכי, מנגנוני הפיקוח הקיימים כרגע, אלמלא התוספת של דוח השמאי, קיימים. חברת הביטוח צריכה לבדוק שהרכב הזה תוקן כהלכה במוסך מורשה ונבדק במכון רישוי כדי להבטיח שהבלמים תקינים ואביזרים אחרים. 
<היו"ר דוד צור:>
וזה מתבצע היום. 

<אלי מקמל:>
זה מתבצע, כך שזה לא מטיל עליהם תוספת משמעותית לאחריות שבלאו הכי קיימת להם. 

<קריאה:>
אלא רק לבדוק את ההתאמה. 

<אלי מקמל:>
נכון. לבדוק את ההתאמה ולראות שהיא סבירה. 

<היו"ר דוד צור:>
אני הייתי מגדיר אחרת. הייתי אומר שבמקום שרואים שיש פער גדול זה צריך מייד לזעוק לשמיים. 

<שרית זוכוביצקי-אור:>
בגלל זה כתבנו פירוט בחשבונית. 

<היו"ר דוד צור:>
אבל אמרתי שאני לא אטיל את זה כחובה בחוק. המובן מאליו הוא שאם יש משהו שהוא בפער כזה, זה זועק לשמיים וזה על גבול העבירה הפלילית אם לא עבירה פלילית. לכן, החובה הזאת ממילא מוטלת לפתחיכם כי על פניו נראה שיש פה עצימת עין רשלנית עד כדי פושעת. 

<שמעון אלקיים:>
התקנה הזאת קובעת שיש שתי אפשרויות: האחת היא טוטאל לוס, ואין בעיה עם זה, והשנייה היא לשקם אותו, אם הנזק הוא פחות מ-60%. משרד התחבורה, באמצעות התקנה הזאת, מבטיח שרכב שחברת הביטוח קבעה לגביו שניתן לתקן אותו, בתקנה ברור שהתיקון אכן יבוצע על-ידי מוסך מורשה. אני אוסיף שהוא גם ייבדק על-ידי מעבדה מוסמכת שאושרה על-ידי משרד התחבורה, שזה לא המוסך. 
<היו"ר דוד צור:>
מכוני הרישוי. 

<שמעון אלקיים:>
לא מכוני הרישוי אלא מכוני בדיקה לבדיקת רכב לאחר תאונה. זאת אומרת, המוסך מתקן, מגיע למעבדה הזאת שבודקת רכב לאחר תאונה. 

<היו"ר דוד צור:>
אתה מחזק את מה שאמרנו קודם. 

<שמעון אלקיים:>
כן, אני רוצה רק להבהיר את הנקודות ואז זה יהיה ברור יותר לכולם. המעבדה הזו, אסור לה לקבל רכב לאחר תיקון שנקבע לגביו שהוא צריך להיות מתוקן לפי תקנה 309, אלא אם התיקון עומד בתנאים הבאים: א. מוצגת חשבונית תיקון ממוסך מורשה. אם אין חשבונית תיקון ממוסך מורשה, ולא מוגדר מה הגובה שלה. 

<היו"ר דוד צור:>
הוא רואה גם את דוח השמאי? לא. 

<שמעון אלקיים:>
את דוח השמאי לא. 

<טל ויתקון:>
לא היתה חובה וכיום גם לא תהיה. 

<שמעון אלקיים:>
המוסך הבודק, כתנאי לבדיקת הרכב שנקבע לגביו שצריך לבדוק אותו לפי תקנה 309, הוא קודם כל צריך לבדוק את הדברים האלה. לקבל חשבונית ממוסך מורשה. הטענה פה שהרכב תוקן בשטחים לא יכולה להיות נכונה כי הוא צריך אישור מוסך מורשה. אם הוא קונה אישור מוסך מורשה ב-1,500 שקל ומציג אותו, זה קצת בעייתי. 

<היו"ר דוד צור:>
מה לעניין דוח השמאי?

<שמעון אלקיים:>
התנאי שחברת הביטוח מחזירה את רשיונות הרכב שהיא מחזיקה אצלה – אמרנו שהיא מחזיקה אצלה כדי להבטיח שהרכב הזה, לאחר שנקבע שהוא צריך להיות מתוקן באיזשהו מקום, שהוא תוקן במוסך מורשה על-ידי חשבונית ושנית, מציגים תעודת תקינות ממוסך שתיקן את הרכב לחברת הביטוח. לא משנה כרגע איפה תוקן הרכב – במוסך מורשה או לא מורשה. האישור הזה מבטיח שהרכב עומד במידות, בזוויות ושהוא תקין לחלוטין. אם הוא לא תקין לחלוטין, המוסך הבודק לא ייתן תעודה כזאת. יש פה טענה שכביכול החשבונית לא מראה את גודל הנזק שקבע השמאי ומבחינת התוצאה הסופית זה בעיה. מבחינת התוצאה הסופית מוצגת לחברת הביטוח תעודה שהרכב תקין ורק על סמך זה היא משחררת אותו. 
<היו"ר דוד צור:>
אתה אומר שיש מספיק מנגנונים בדרך כדי להבטיח שהרכב תוקן במקום - - -

<אלי מקמל:>
זה מה שבא להבטיח את כשרות החלפים. 

<היו"ר דוד צור:>
גם במוסך מורשה?

<אלי מקמל:>
גם, בפירוש. בוודאי. 

<שמואל מלכיס:>
זאת המטרה העיקרית. החוק נועד למניעת גניבות ולא למניעת תאונות. 

<היו"ר דוד צור:>
תודה רבה לך על ההערה. מר תוסיה כהן. אחריו ידבר רונן ומר מלכיס יוותר על זכותו. אחרי כן אני סוגר את הדיון. 

<שמואל מלכיס:>
לא נגמור את החוק היום? 

<היו"ר דוד צור:>
נראה לך? כבר חמישה ל-11. אם הייתם מדברים פחות הייתי יכול להצביע על כל הסעיפים. 

<לאה ורון:>
אם הוועדה נמצאת בסעיף 2 ובהצעת החוק יש שבעה סעיפים, נראה לך שהוועדה תגמור היום?

<היו"ר דוד צור:>
רבותי, זה דיון ראשון. עוד לא עבר חוק לקריאה ראשונה בדיון ראשון. נתתי לכם לדבר, הערתם את כל ההערות. 
<לאה ורון:>
פה מדובר בשנייה-שלישית. הוועדה מכינה את הצעת החוק לקריאה השנייה והשלישית. 

<היו"ר דוד צור:>
אני אומר שמעולם לא בדיון הראשון עבר חוק. 

<שלמה כהן-תוסייה:>
מטרת החוק, קודם כל, היא למנוע שימוש בחלקים הגנובים, מעבר לבטיחות שעליה דיברנו. יש פה מצב, ואני רוצה לתאר אותו, כי זה מה שיקרה אחרי שהחוק יעבור, אם הוא יעבור כפי שהוא עובר כאן. כאן יש מצב ששמאי אומר שיש להחליף עשרה חלפים ויש להקפיד שלא ישתמשו בחלקים גנובים בעשרת החלפים האלה. בא למוסך מורשה ומחליף אחד מהחלפים האלה בחלק מקורי ומקבל חשבונית על אותו חלק מקורי אחד. אחר כך חוזר הרכב אל בעל המגרש. הוא ניגש למוסך לא מורשה, שם תשעה חלקים גנובים, מחזיר את הקבלה של המוסך המורשה על החלק האחד המקורי לחברת הביטוח וזו מחזירה לו את הרכב. 
<היו"ר דוד צור:>
מר תוסיה כהן, גנב, מעניין אותו החוק? מה שאני מנסה להסביר לך הוא שהחוק ממש לא מרתיע את מי שרוצה לעבור עבירות פליליות. את מי הוא מרתיע? הוא מרתיע אנשים נורמטיביים שמנסים אולי להרוויח כסף בדרכים חוקיות. לכן החוק בא להסדיר את העניין. מה שאתה מצייר לי כרגע זה עבריין. 

<שלמה כהן-תוסייה:>
לא, אדוני, אני לא מדבר על העבריין. לא דיברתי על בעל המגרש. הוא עבריין ואתו אני לא מתמודד. אחר כך חברת הביטוח קיבלה חשבונית על חלק אחד והיא תשחרר את הרשיון. אני אומר לה: לא, את בוודאי לא עבריינית. את תקבלי חשבונית על עשרת החלקים שצריך להחליף. תבדקי שהעשרה, כל העשרה מקוריים ולא גנובים, ואז תשחררי את הרשיון. זאת כל הדרישה. אני לא דורש ממנה שתבדוק את האיכות של התיקון. 

<היו"ר דוד צור:>
איך הוא יעשה את זה?

<שלמה כהן-תוסייה:>
יש לו חשבונית על עשרה חלקים. הוא מקבל את החשבונית, אבל הוא לא רוצה להסתכל עליה. הוא אומר: קיבלתי, כתוב שצריך להחליף עשרה חלקים, קיבלתי חשבונית שהחליפו רק אחד ואני לא רוצה להסתכל. ואין לי גם חובה על פי חוק להסתכל. 
<היו"ר דוד צור:>
אני סוגר את הדיון כי זמננו תם. עם כל הכבוד, ואני אומר עכשיו ללובשי המדים, בנושא האכיפה בכלל הנסיון להשית אחריות על גורמים אזרחיים או אחרים דרך חקיקה שתביא אותם לעשות צ'ק-אין ודאבל צ'ק-אין וטריפל צ'ק-אין, בסופו של דבר היא לא יכולה להוות תפיסת עולם. לכן יש פה מספר מנגנונים שאמורים להבטיח את זה. אחד מהם הוא שזה יטופל במוסכים מורשים ואסור להם לטפל במוסכים לא מורשים. מצייר פה תוסיה כהן עוד איזו מדרגה, שזה היה במוסך מורשה אבל מהמוסך המורשה הוא הלך למוסך לא מורשה ולקח חלקים לא תקניים. אני לא יודע כמה זה קורה, אבל בהנחה שזה כן קורה, עם כל הכבוד, שם אתם צריכים להיכנס ולאכוף את הדברים האלה או משרד התחבורה, אבל אי אפשר להשית על השוק עוד חוק ועוד חוק ועוד חוק. בסופו של דבר מהריבוי הזה יוצא שכרנו בהפסדנו. תודה רבה. 

הישיבה ננעלה בשעה 11:00.