PAGE  
2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
02/06/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 196>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, ד' בסיון התשע"ד (02 ביוני 2014), שעה 9:00
<סדר היום:>
<הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון - משרד החינוך), התשע"ג-2013>
נכחו:

<חברי הוועדה:> 
עמרם מצנע – היו"ר
משולם נהרי

<מוזמנים:> 
	חנן ארליך
	–
	משרד המשפטים

	אילת מלקמן
	–
	עוזרת ליועצת המשפטית, משרד החינוך

	דבורה שיאחי
	–
	סגנית חשבת המשרד, משרד החינוך

	ירון גולן
	–
	עו"ד בלשכה המשפטית, משרד האוצר

	יעל פריש
	–
	רכזת משרדים חברתיים באגף החשבת הכללית, משרד האוצר


	מיכל מנקס
	–
	ראש מינהל חינוך, מרכז השלטון המקומי

	זאב גולדבלט
	–
	יו"ר וועד הורי גבעתיים, ארגוני הורים

	ישעיהו יחיאלי
	–
	ראש מינהלת נעל"ה, נעל"ה

	אלון גלרון
	–
	מנכ"ל פר"ח, מכון דוידסון 


<ייעוץ משפטי: >
מירב ישראלי

שגיא קינן, מתמחה
<מנהלת הוועדה:>
יהודית גידלי
<רישום פרלמנטרי:>
הדס צנוירט
<הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון - משרד החינוך), התשע"ג-2013>
<היו"ר עמרם מצנע:>
בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה. על סדר-היום: הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון - משרד החינוך), התשע"ג-2013. 
חברים, המליאה אישרה בקריאה טרומית את הצעת החוק ב-18.7.13, שזה שנה פחות חודש וחצי. אנחנו קיימנו את הישיבה הראשונה כאן בוועדה ב-26.2.14, אחרי סדרת התייעצויות ודיונים ופגישות מקדימות, וערב כינוס הוועדה ב-26.2.14 ביקש שר החינוך עוד שהייה של שלושה חודשים, על-מנת לתאם עם משרד האוצר, עם החשבות הצעה לתקנות כדי למנוע חוק. לגיטימי ומובן לי גם, משרד האוצר עושה כל שביכולתו כדי לא לעשות תיקונים בחוק המכרזים, והיה מוכן ללכת לכיוון של תקנות.
עוד באותה ישיבה ב-26 בפברואר אני, כמובן, נעתרתי לבקשתו של שר חינוך, שרואה עין בעין אתי ועם מציעי החוק את הצורך להתערב בנושא הזה, אמר לי: אנחנו בשלהי סיכום על תקנות שתהיינה מתאימות, ואנחנו מקווים, מקובלות גם על הוועדה, ושמנו כבר ב-26 בפברואר, בדיון שערכנו, ספרנו שלושה חודשים, ושמנו מועד לכינוס הוועדה, כדי שיוצגו בפנינו התקנות, נוכל להחליט, האם יורדים מהצעת החוק ומקבלים את התקנות כדרך להתמודדות עם הבעיה, וערב הדיון הזה, אתמול, שלשום, אתמול, אני מניח, התבקשנו לדחות שוב, כי עדיין משרד החינוך לא הציג את התקנות, שאני מבין, שיש כבר טיוטה שלהן, לשר החינוך כדי לאשר.

אני עמדתי על קיום הישיבה, למרות שלא תהיה פה התוצאה המקווה, כי אני חושב שלעמוד בלוח זמנים, ולהתייחס ברצינות לסיכומי ועדות הכנסת בכלל ו-וועדת החינוך בפרט, זה דבר שהוא אפילו חינוכי, לצורך העניין. גם יכול להיות שאני קצת תמים, אבל המציאות שבה מאשרים חוקים בקריאה טרומית, מגיש ההצעה מסכים לכך שהחוק יקודם רק בתיאום עם המשרד הרלוונטי – משרדי החינוך והאוצר במקרה הזה – תוקע את החוק לאחר מכן להרבה זמן בגלל חוסר, הייתי אומר, מספיק מוטיבציה ומספיק אנרגיות, וכל אחד מאתנו עסוק כדי באמת לשבת, למצוא את הדרכים, את הפתרונות, ולהגיע להחלטה כלשהי.

אני לא רוצה לחזור על כל מה שאמרתי בדיון בפברואר – את זה אתם יכולים לקרוא בפרוטוקול. לי אין ספק – החוק הזה הוא לא המצאה שלי, יותר מכנסת אחת דנה בזה, העלתה את זה, ראתה בזה צורך, והשנים שחולפות רק מדגישות וממקדות את המחירים שאנחנו משלמים על זה שלשר החינוך אין סמכות לקיים את ההחלטה, מי מבצע מה, באופן שהוא מוחרג מחוק המכרזים כפי שהוא.
אני אמרתי, אני אומר, ואני לא אומר את זה מהשפה אל החוץ – אני חושב שחוק המכרזים הוא חוק נכון, הוא חוק טוב, והוא משתדל לפחות להתמודד עם כלכלה חופשית, תחרות חופשית, שחיתויות וכדומה, אבל לא ייתכן שאנחנו ביד אחת באמת עושים דברים נכונים, אבל כאילו זה תורה מסיני, לא מתירים ולא מאפשרים בתהליך ענייני, לא פוליטי, רציני, עמוק, שמנסה באמת לא לפתוח פתח שאחר כך פותח פתח לכל מיני דברים שאנחנו לא רוצים שיקרו, להתמודד עם הבעיה הזאת. רק השבוע נחשפתי לסיפור של המכרזים, שזה לא בדיוק משרד החינוך, של הרשויות המקומיות על העמדת בתי ספר תיכוניים לרשתות. יש היום הרשתות הגדולות – אורט, עמל, עמית, עוד בטח רשת אחת שאני לא זוכר או לא מכיר, והרשתות וגורמים לא עמותות ולא חברות לתועלת הציבור מתחילים להתחרות על כל מיני תחומים שהם בלב-לבה של מערכת החינוך. יש עכשיו נושא שקשור במכללות הקדם אקדמיות, שיעלה על סדר-יומנו בשבועות הקרובים, שגם כן קשור בחברה שזכתה לנהל אדמיניסטרטיבית את הפרויקט הזה.

בקיצור, אני רוצה לומר שזה שאנחנו מושכים את זה ולא מגיעים להבנות והסכמות כלשהן, איך ניתן להתמודד עם הבעיה הזאת, ולי אין איזה אינטרס, שבסוף הקדנציה יהין רשומים כך וכך חוקים על שמי; לי יש אינטרס שהבעיה הזאת באמת תיפתר, ויהיה כלי לרשות המבצעת, במקרה זה משרד החינוך, כדי לעשות את עבודת החינוך נכון. ואני לא צריך לספר לכם דוגמאות, אתם בעצמכם מכירים, מפרויקט נעל"ה, המכינות הקדם אקדמיות – כבר דיברתי, סל תרבות, ועדת ההיגוי של עולי אתיופיה ועוד ועוד, פרויקט פר"ח. אגב, בחוק יש החרגה למשרד הביטחון, שבעצם אנחנו יוזמי החוק הזה – שוב, זה לא הייתי אני; זה כבר יותר משתיים-שלוש כנסות בעבר - בעצם נתנו לשר הביטחון בהתייעצות עם שר האוצר, באישור ועדת החוקה, על-פי שיקול דעתו, להתקין תקנות מיוחדות להחלת חוק חובת המכרזים ופרויקטים ביטחוניים. אנחנו, כמובן, רוצים על שירותי חינוך ייחודיים – לא על כל שירותי החינוך.

עד כאן נאום התוכחה. משרד החינוך.

<אילת מלקמן:>
אולי אדוני ישמח לשמוע שלא קפאנו על השמרים. כן עבדנו. ישבנו מול משרד האוצר, מיפינו את הנושאים שחשבנו שבעייתיים לנו בהתקשרויות. חלק מהנושאים שאדוני הזכיר כבר קיבלו מענה, כמו סל תרבות, אז החברה למתנ"סים הוכרה כבר כזרוע ביצוע. אנחנו בסוף הסכם העקרונות שם. זה נושא שקיבל את המענה שלו – החקיקה כבר לא נדרשת. עשינו מיפוי, ולאור המיפוי נכתבה הוראת תכ"מ. אני מזכירה לאדוני שדייקנו בפעם הקודמת – הוראת תכ"מ זה הוראות נוהל; זה לא תקנות. הוראת התכ"מ בעצם נועדה לתת מענה למקומות שבהם אנחנו הרגשנו, שאנחנו באים לבצע התקשרויות, שאנחנו נתקלים בקשיים.

הנוסח הסופי של הטיוטה – עדיין טיוטה, כל עוד השר והמנכ"לית לא מאשרים אותה - נמצאת בפני השר והמנכ"לית שעוד לא דנו לעומק. בגדול, זה נתן מענה לכיוון שגם הם הסכימו והנחו אותנו. הנוסח הסופי עוד לא קיבל התייחסות סופית שלהם, אבל בגדול, אנחנו סיימנו את העבודה על הוראת התכ"מ. בגדול, יש נושא כללי של שירותי חינוך ייחודיים, שקיבל מענה יותר כללי, שדיברנו עליו כבר בפעם הקודמת, ויש נושאים פרטניים כמו פיתוח טסטולוגי ופר"ח, שהתייחסנו יותר ספציפית, כי הם לא היו חלק מהדברים שהיו יותר בהסדר הכללי שחיפשנו כדי לתת מענה למקרים שבהם הוועדה גם סברה שייתכן שיש בעיה. זה המצב שבו אנחנו נמצאים.

<היו"ר עמרם מצנע:>
מתי תהיו מוכנים להביא את זה בפני הוועדה?

<אילת מלקמן:>
אני מקווה שבימים הקרובים השר והמנכ"לית ייתנו דעתם לסוף. יכול להיות שהם יבקשו תיקונים. מן הסתם בזמן הקרוב.

<היו"ר עמרם מצנע:>
משרד האוצר?

<ירון גולן:>
כפי שאילת אמרה, העבודה בעצם התחילה מהצורך. ניסינו לבדוק, איפה משרד החינוך מרגיש שיש בעיות, ואותן ניסינו לפתור את הבעיות. לא אחזור על דבריה. אנחנו נמצאים במצב של טיוטת הוראת תכ"מ שעבדנו עליה יחד, והועברה לאישור השר והמנכ"לית של משרד החינוך.

<היו"ר עמרם מצנע:>
משולם, בבקשה.

<משולם נהרי:>
בוקר טוב. אני לא חושב שזה צריך לקחת כל כך הרבה זמן. אם מדובר בהוראת תכ"מ, מזמן היה צריך להביא את זה לכאן, לוועדה, לדיון. העובדה שאחרי כל כך הרבה זמן אנחנו שומעים שקיימו שדיונים וזה תוך כמה ימים יכול להיות – זה לא נראה לי רציני. אם זה היה רציני, מזמן זה כבר היה יכול להיות.

אני חושב שצריך לקדם את החוק, להביא אותו לקריאה ראשונה. הרי תמיד אפשר לשנות הוראות תכ"מ. היום יבוא השר ויחליט שכך עם האוצר, שאלה התנאים. מחר אפשר גם לבטל את זה, ואנחנו לא רוצים את זה הרי. מדובר בגופים שעובדים שנים עם משרד החינוך, גופים שנותנים מענה למשימות שמשרד החינוך לא יכול לעשות אותן. אנחנו לא יכולים לסכן אותם ולהביא אותם למצב כזה, שהם יהיו תלויים על בלימה, או לרצונו של שר כזה או פקיד כזה. אנחנו צריכים לעגן את זה בחקיקה ולשדר להם יציבות, אחרת נאבד את כל הגופים הללו שכמו שאמרנו בפעם שעברה, רוב הגופים, משרד החינוך היה שותף בהקמתם. משרד החינוך ראה צורך בהקמת גופים כאלה. זו היתה הזרוע הביצועית של משרד החינוך. זה היה קיצור הדרך למנוע את כל הנושא הבירוקרטי, הסחבת, כדי לייעל את העבודה בשטח.

לכן אני חושב שאנחנו צריכים לאשר לקריאה ראשונה. אני חושב שיש לך הזדמנות עכשיו, לסגור את זה בתוך חמש דקות. תודה.

<היו"ר עמרם מצנע:>
בבקשה.

<מיכל מנקס:>
אנחנו מברכים על ההצעה הזאת, אם כי יש לנו שתי בקשות: האחת, הגדרה ספציפית יותר או אולי לשון הניסוח לא נהיר מספיק.
<היו"ר עמרם מצנע:>
שיתפו אתכם בהצעה של משרדי החינוך והאוצר?

<מיכל מנקס:>
לא, ולמרות זאת אנחנו עדיין מברכים. לכן שתי הבקשות. האחת היא הגדרה ברורה יותר של שירותי חינוך ייחודיים, שכן לא ברור, האם מדובר בהתקיים כל הפרמטרים המופיעים לאחר ההגדרה, כלשונם בניסוח, או חלקם. והיה וחלקם, היינו שמחים לדעת מי מבין הפרמטרים הוא פרמטר מחייב, ומה המינימום המתחייב. אפרט: גוף שמספק שירותי חינוך ייחודיים, כתוב פה שהוא מכין תוכניות לימוד תרבותיות חינוכיות, מפעיל ומפקח על הביצוע, מקבל עובדי הוראה, מדריך אותם, מפקח עליהם, עורך מבחני מיון ותלמידים – אגב, זה סעיף שבי מעורר חששות, השמה – אני רוצה להניח שמדובר בכוח אדם ולא בתלמידים, רישום, ליווי שוטף וכדומה. לא ברור לי הפתיח או מטרת החוק או התיקון לחוק להגדרה לכאורה או לא לכאורה של החוק כלשונה. גם בדברי ההסבר לא ממש הצלחנו להבין את זה. היה וכך היינו שמחים לדעת לפני אישור החוק, האם מדובר בכל הפרמטרים כמחייבים תחת ההגדרה או חלקם. זה דבר אחד.

הדבר השני, הרי בסופו של יום גופים יפנו לשר. את הגופים שאנחנו מכירים ומוקירים, רובם ככולם, יש להניח שגופים נוספים ירצו לפנות ולעשות, וזה דבר מבורך. השלב הראשון הוא פנייה לשר ובקשה לפי הפרוטוקול, והשלב השני הוא דיון ואשרור ההחלטה בוועדת החינוך של הכנסת. אנחנו רואים בזה גם בקרים נוספים וחיוביים. היינו שמחים להיות חלק, מרכז שלטון מקומי, כגוף שבו ייוועץ השר טרם קבלת החלטה ו/ או בשותפים לכינון ועדה שתהיה קשורה באישור גוף כזה או אחר, שבסופו של יום הרשויות המקומיות יחד עם משרד החינוך מקיימים את רשות החינוך המקומית במשותף, וזה לא חדש.
<היו"ר עמרם מצנע:>
זאביק, בבקשה. אתה פה בכובע של יושב-ראש ההורים בגבעתיים.

<זאב גולדבלט:>
כן. אני אודה גם למשרד החינוך וגם לוועדה, אם יוסיפו מה שבתי המשפט כבר הנחו מזמן, שכל גוף שהוא מעין ציבורי, דהיינו שנתמך או עיקר תקציבו הוא מתוך רשויות, כמו משרד החינוך או מהציבור, יחיל על עצמו את החובות המעיין מכרזיות. זה מופיע בפסקי דין של כל מיני עמותות. אני מציע שזה ייכנס גם לחוק עצמו, כלומר שזה יקבל גם מענה חקיקתי.

<היו"ר עמרם מצנע:>
מי עוד רוצה להתייחס?

<משולם נהרי:>
הצבעה.

<היו"ר עמרם מצנע:>
קל להצביע בחמש דקות, אבל זה לא יוביל לשום מקום, כפי שאתה מבין ויודע בעצמך.

<משולם נהרי:>
יש לנו זמן לקיים דיון בין קריאה ראשונה לשנייה ושלישית.

<היו"ר עמרם מצנע:>
ראית כמה זמן עובר בין קריאה טרומית לקריאה ראשונה.

<משולם נהרי:>
זה מתקדם.

<היו"ר עמרם מצנע:>
אני מבקש, שניתן עוד זמן. שבועיים מספיק, משרד החינוך?

<משולם נהרי:>
דובר על עוד אפשרות בפעם שעברה – לתת להם ארכה נוספת. עשו את זה?

<היו"ר עמרם מצנע:>
עשו את זה, בדרך כזו או אחרת, בחלק מהמקרים; לא בכולם. 
אנחנו נקיים דיון חוזר בתוך כשבועיים – אנחנו צריכים לבדוק בלוח הזמנים – ואבקש להביא בפנינו, כמובן, את הנוסח המקובל על משרד החינוך ומשרד האוצר. אנחנו בוועדה לא מתחייבים להסכים אליו, כלומר הוא אמור להחליף את הרעיון שמתחבא אחרי הצעת החוק. אנחנו נשמע, ונדון ונבחן, האם באמת זה פותר את הבעיה, ואז נחליט איך אנחנו מתקדמים הלאה.
תודה רבה, הישיבה נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 09:30.>