PAGE  
2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
09/06/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 201>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, י"א בסיון התשע"ד (09 ביוני 2014), שעה 13:00
<סדר היום:>
<1. הצעת חוק יום לציון היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ומאיראן, התשע"ד-2014>
<2. הצעת חוק יום לציון היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ומאיראן, התשע"ד-2014>
נכחו:

<חברי הוועדה:> 
עמרם מצנע – היו"ר
שמעון אוחיון

יחיאל חיליק בר

משולם נהרי

נסים זאב
<מוזמנים:> 
	סורל הרלב
	–
	יועץ משפטי, המשרד לאזרחים ותיקים

	יעלה לשם
	–
	עוזרת ליועץ המשפטי, המשרד לאזרחים ותיקים

	דניאל מרון
	–
	רח"ט ארב"ל, משרד החוץ

	עמנואל מהל
	–
	מנהל מח' קהילות יהודיות- חטיבת תפוצות, משרד החוץ

	אביטל שטרנברג
	–
	משרד המשפטים, ייעוץ וחקיקה

	דרור וגשל
	–
	משרד המשפטים, ייעוץ וחקיקה

	לירן שפיגל
	–
	עוזר ליועצת המשפטית, משרד החינוך

	משה זעפרני
	–
	מנהל אגף מורשת ושפות, משרד החינוך

	מאיר כחלון
	–
	יו"ר, הארגון העולמי של יהודים יוצאי לוב

	צבי גבאי
	–
	נציג מורשת בבל

	לילי הלפרין
	–
	מרצה

	עדנה ויינשטוק גבאי
	–
	סמנכ"לית, ישראל הקונגרס היהודי העולמי

	לינדה מנוחין
	–
	פעילה בארגון JJAC ארגון צדק ליהודים יוצאי ערב

	עזי נגר
	–
	יו"ר התנועה לקידום פיצויים לפליטים היהודים

	חיים סעדון
	–
	מנהל פרויקט והגדת לבנך

	לבנה זמיר
	–
	יושבת-ראש ארגון יהודי מצרים

	עופר ברזילי
	–
	חוג מזרחי מפלגת העבודה

	אורה חכם
	–
	ועדת חינוך מפלגת העבודה


<ייעוץ משפטי: >
עידו יצחק
<מנהלת הוועדה:>
יהודית גידלי
<רישום פרלמנטרי:>
לאה קיקיון
<הצעת חוק יום לציון היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ומאיראן, התשע"ד-2014>
<היו"ר עמרם מצנע:>
שלום לכם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה. חברים, אנחנו בהכנה לקריאה שניה ושלישית של הצעת החוק הצעת חוק יום לציון היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ומאיראן, התשע"ד-2014 של חבר הכנסת שמעון אוחיון ושל חבר הכנסת נסים זאב. הדיון אמור להסתיים עד השעה 14:00. יש לנו 50 דקות. אני חושב שיש הרבה הבנות והסכמות ואין צורך למשוך את זה יתר על המידה. 
לפני ההקראה, האם יש מישהו שחשוב לו לומר משהו, לפני זה? 

<יחיאל חיליק בר:>
ברשותך, מפני שאני חייב ללכת אני ממש מוריד את הכובע בפני חברי הכנסת על החוק הזה. זה חוק חשוב שנתמוך בו ונריץ אותו. חשוב גם להגיד לעזי נגר ועופר ברזילי, שמאד פעילים, אצלנו לפחות, פוליטית, בסיפור הזה, אבל הפחד שלי מהצעת החוק הזו, הוא שלאחר שהיא תעבור, וכמובן מאד חשוב שהיא תעבור, שהיא תהווה איזשהו פלסטר כזה –הנה, עשינו. כיבדנו אותם, ועכשיו כולם מכירים בזה, כמו שמכירים בדברים אחרים, ואנחנו עם זה סיימנו את הסיפור. אני חושב שאחד הדברים הכי חשובים שאנחנו צריכים לצאת מפה היום זה לראות איך מערכת החינוך במדינת ישראל, בתי הספר, מכניסים לתכנית הלימודים את הסיפור הזה של יהדות ערב, הפליטים המגורשים – יש חומר עצום בעניין הזה. אני יודע שגם למכון בן צבי וגם למכונים אחרים – ואפשר מיד כבר אפשר להכניס למערכת החינוך, ואנחנו רוצים לראות, כמו שעובדים על דברים אחרים, שהם לא יותר ולא פחות חשובים, את המורשת הזו של היציאה והגירוש של יהודים מארצות ערב ואיראן, כחלק ממערכת החינוך, חלק מתכנית הלימודים ביסודי ובתיכון, שהילדים שלנו, מזרחים ואשכנזים, ואני במקרה חצי-חצי, אז אני יכול לדבר בשם שני החצאים – שיידעו שהיה דבר כזה. היום, אדוני היושב ראש, 90% אם לא יותר מהאוכלוסייה הצעירה לא מודעת בכלל שהיו אסונות, שהיו טרגדיות, שהיה גירוש, שאנשים היו פליטים, מארצות ערב ואיראן. הדבר הזה הוא במינימום, אנחנו עוד לא מדברים על פיצוי ועוד דברים שאפשר להכניס להסכמים כאלה ואחרים, בנושא המדיני, אבל המינימום הוא הכרה ולימוד עמוק, ושלא החוק הזה, חלילה, זו בטח לא הכוונה שלכם, יהפוך לאיזשהו פלסטר, שעשינו את זה וגמרנו. 
יישר כוח ענק גם על הדיון הזה וגם על הצעת החוק. 

<נסים זאב:>
לאחר חוק נושא הפיצויים בקדנציה הקודמת תכף ומיד העליתי את הצעת החוק כפי שאדוני רואה – בהצעת החוק שלי היתה גם בקדנציה הקודמת הצעת חוק דומה, ושל חבר הכנסת אוחיון. אני, לצערי, נדחיתי פעמיים על ידי הממשלה, פעם ראשונה בקדנציה הקודמת, ופעם בקדנציה הנוכחית. כשחברי, חבר הכנסת אוחיון העלה את זה, לא ויתרתי. אמרתי, וגם ביקשתי את רשותו של שמעון אוחיון שנעבוד במשותף. למעשה אין שום הצדקה, גם אם אני באופוזיציה אני חושב שראוי היה להתייחס באותה מידה ובאותו משקל להצעה. אני מודה לך, אדוני, ולחבר הכנסת שמעון אוחיון על שחיברנו בין הדברים, כי הרעיון הוא אותו רעיון, וכפי שאמר חברי, אנחנו מתכוונים שבאמת משרד החינוך יישם את זה הלכה למעשה כי אני חושב שהנושא הזה לקוי בבתי הספר. למרות שאולי ברמה הכללית, וגם שר החינוך הקודם, גדעון סער, אמר לי - אני לא אוהב שמכתיבים לי מה ללמד, איזה שהם תכנים, בבתי הספר, אבל אני חושב שהפשרה שנאמר "יעודד" - זה לא מחייב, מצד אחד, אבל בכל זאת זה מצלצל במוח של השר שהוא צריך לעשות משהו כדי להביא לכך שהחור הזה יילמד בבתי הספר. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
אז נעבור על הצעת החוק, סעיף סעיף. 
<עידו יצחק:>
הצעת חוק יום לציון היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ומאיראן, התשע"ד-2014
יום ציון – יהודי ארצות ערב ואיראן

1. א) אחת לשנה, ביום 30 בנובמבר, יקוים יום לציון היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ואיראן; ביום זה:
(1) השר לאזרחים ותיקים יורה על קיום טקס מרכזי לפתיחתו;
(2) שר החינוך רשאי להורות על קיום פעילות חינוכית בקשר ליום האמור;
(3) שר החוץ יורה על קיום פעילויות, לרבות באמצעות נציגויות ישראל בחוץ לארץ, להגברת המודעות הבין-לאומית בקשר לפליטים היהודים יוצאי ארצות ערב ואיראן ולזכויותיהם לפיצוי; (בפסקה זו: "פליט יהודי יוצא ארצות ערב ואיראן" כהגדרתו בסעיף 2 לחוק לשמירה על זכויותיהם לפיצוי של פליטים יהודים יוצאי ארצות ערב ואיראן, התש"ע-2001". 

<היו"ר עמרם מצנע:>
נעצור פה. 
<שמעון אוחיון:>
נתקן משהו שהיה מוסכם בעניין הזה -  זה לגבי הסעיף, שקראת - - -
<היו"ר עמרם מצנע:>
"שר החינוך רשאי לעודד..." ? 
<שמעון אוחיון:>
לא, חלילה. תראה, אנחנו רצינו שבעניין הזה – שכל המשרדים, כפי שגם המשרד לאזרחים ותיקים או משרד החוץ הסכימו, על ניסוח מחייב, דהיינו – "יורה", אבל שר החינוך התנגד, בסופו של דבר, והציע רק – "רשאי|". הגענו לפשרה והסכמתי, וגם חברי חבר הכנסת זאב הסכים, בלית ברירה, לצערנו. הסכמנו לניסוח "יעודד", כי הוא לא רצה, הוא ראה בזה התערבות. אני עוד מאמין שבפעילות שלנו, שלי ושל חברי נסים זאב ואחרים, בוודאי ועדת החינוך – אנחנו גם נדאג שמערכת החינוך תמלא את המילה הזו, "יעודד", בתוכן ממשי ומעשי, ולכן אני מציע לשנות, וזה על דעתו של שרד החינוך - במקום "רשאי" או "רשאי להורות" – אנחנו מוחקים, וכותבים: "יעודד". זה מה שאני מציע. 
<נסים זאב:>
אני רק חוזר על דברי – אנחנו מורגלים בהצעות חוק שלא מחייבות, שבסופו של דבר זה לא מחייב. לכן זה יכול להיות הצעת חוק ריקה מתוכן. באמת, המטרה היא - - -
<היו"ר עמרם מצנע:>
אבל אתה בעצמך אמרת שבעבר נדחית בכלל. פה לפחות - - -
<נסים זאב:>
אבל אם רוצים לרצות פוליטית - - אני אומר לך, אם כבר כוונתנו, ואדוני, בוודאי כוונתו היא לטובה. 
<שמעון אוחיון:>
הוא ישתדל. אני יודע שהוא ישתדל. מותר לעמרם מצנע להגיד שהוא ניסה בקטע הזה לתווך, ושר החינוך עמד על שלו והגענו לפשרה הזו. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
היתה הסכמה מראש שבקריאה הטרומית - - - על כן אני מסכים אתך. אני בכלל לא אוהב חוקים שמשאירים - - אב יחד עם זאת זה הישג, החוק הזה, אל"ף, למשרד החוץ והמשרד לאזרחים ותיקים, וגם למשרד החינוך. אני מקווה שזה לא יישאר אות מתה. אבל אתם יודעים, בחוקים זה בסוף פשרות, ואתה יודע שעד היום לא הסכימו בכלל. ופה, לפחות - - -
<שמעון אוחיון:>
גם חוקים שמחייבים – לא מיישמים אותם. 

<נסים זאב:>
מקובל עלי. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
אני מסכים אתך. אז אנחנו אומרים שבסעיף קטן 1(א)(2) יהיה: "שר החינוך יעודד קיום...". 
וגם למשרד החינוך. נקווה ש

החוקים הם בסוף פשרות ואתה יודע שעד היום לא הסכימו בכלל. 

<משולם נהרי:>
אני מכיר במשרד החינוך חוקים חשובים מאד, בחינוך מיוחד ובהרבה דברים, שלא מיישמים ככתבם וכלשונם. 

<עידו יצחק:>

אני חושב שההצעה לא יוצרת את החובה שמתבקשת כי מה שיוצא הוא – במקום "רשאי להורות", שאומר שנשארת עדיין סמכות של שיקול דעת בידי שר החינוך, אבל כשאנחנו אומרים "לעודד" זה אומר שאנחנו מעבירים את שיקול הדעת למנהלי בית הספר. שר החינוך יעודד אותם וכל מנהל יחליט אם הוא רוצה או לא. לכן זה יותר חלש לדעתי מאשר "רשאי לעודד". 

<היו"ר עמרם מצנע:>
אבל פה יש הסכמה עם שר החינוך. אבל מבחינה משפטית אפשר לכתוב "יעודד"? 
<עידו יצחק:>
זה מונח שהוא לדעתי הוא חלש יותר מאשר "רשאי להורות". 
<משולם נהרי:>
פה זה לא תלוי בו. 
<קריאות:>
- - -

<נסים זאב:>
כשאתה אומר "רשאי"  - הוא לא צריך את החוק שלנו כדי להיות רשאי. 

<עידו יצחק:>
הוא גם לא צריך את החוק כדי לעודד.   

<נסים זאב:>
לעודד אתה כן צריך. אז כשאתה אומר "רשאי להורות", זאת אומרת שאם ירצה, הוא יורה או לא יורה. 

<עידו יצחק:>
נכון, אני מסכים. 

<נסים זאב:>
זאת אומרת, הוא גם לא צריך אותי כדי להיות רשאי ולכן החוק לא רלבנטי כשאתה אומר "רשאי להורות". כשאתה אומר "יעודד" זה מחייב אותו להוציא איזשהו מסר למנהלי בתי הספר ולהגיד להם: הנושא הזה חשוב למשרד החינוך שהוא יכלל במערכת החינוך, וזה משנה הרבה. 
<עידו יצחק:>
אבל זה לא מחייב את בתי הספר לפעול. 

<נסים זאב:>
אני לא מכיר אפילו מקרה אחד ששר החינוך החליט לעודד, תקרא לזה "עידוד", והוא חושב שזה חשוב לתכנים, ובתי הספר יאמרו: אותנו זה לא מעניין. אין דבר כזה. 

<סורל הרלב:>
מה עם "רשאי להורות ויעודד"?  

<מ"מ היו"ר שמעון אוחיון:>
זה רק מסבך. אני, לטעמי, מאחר וישבנו על המדוכה הזו כמה פעמים, התייעצתי ושאלנו, לי נראה - - הוא לא רוצה, הרי זה ברור. 

<משולם נהרי:>
- - ייתן פרשנות כמו שהוא מבין. 
<מ"מ היו"ר שמעון אוחיון:>
לכן נראה לי בקטע הזה שזה הרבה יותר חיובי, מעשי יותר מאשר ב "רשאי להורות". "רשאי להורות" זה בגדר רשות, עדיין. הסכים או לא הסכים. לגבי "יעודד" לפחות יש כאן נטיה חיובית למעשה. אני לא יודע כמה הוא יעשה, כמה יעודד - - -הוא יעודד בתי ספר ביוזמה, לא ידכא אותם. בסופו של דבר, זה מה שיש כרגע. אנחנו יוצאים לדרך לא עם שלושה סעיפי מלאים, אולי אם שניים, שניים ורבע, יותר טוב מכלום, במקום שהעניין הזה ייסחב. אני מאמין גם שאם יוצאים לדרך, יהיה כבר טקס ממלכתי ב-30 לנובמבר הקרוב, והמשרד לאזרחים ותיקים ומשרד החוץ ימשיכו לפעול והוא יורה, ויעשה כפי שעשה עד עכשיו – אז השגנו הרבה. מוטל עלינו, בוועדת החינוך,  לוודא שהסעיף הזה "יעודד",  לפחות כל זמן שאנחנו פעילים כאן, יתמלא בתוכן ובעשייה. . אנחנו עושים גם איזושהי עבודה מאחורי הקלעים. יושב כאן ראש ענף מורשת. פנינו, גם אל משרד האוצר, ואנחנו גם מכוונים אותו כדי שיוזרמו, ויתקנו גם עוולות בסעיפים התקציב השונים, והעיקר זה לעשות. אני חסיד של אותו פתגם שאומר" "אתה רוצה לאכול ענבים או לריב עם השומר"? יכולתי לריב עם השומר עוד חצי שנה-שנה, אבל אני מעוניין כרגע ליהנות מהפרי הזה, ולהתקדם, ואני מאמין שכל זמן שאנחנו פה עוד נוכל לעקוב. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
אז לגבי סעיף 1(א)(1), (2) ו-(3) מאשרים, כבסעיף (2) זה: "שר החינוך יעודד קיום פעילות...." - - -
<קריאה:>
אז אם ככה, גם שר החוץ  יעודד, למה הוא "רשאי"? 
<היו"ר עמרם מצנע:>
לא. שר החוץ יורה. זה מתוקן אצלנו . 
<עזי נגר:>
ראשית אני רוצה לברך, באמת, את יושב ראש הוועדה ואת שני חברי הכנסת שקידמו את החוק. אני רק רוצה לחזור רגע - היה לנו דיון בפעם הקודמת לגבי החוק של חבר הכנסת נסים זאב, שגם היה ויכוח עם כל המוסדות למיניהם. שם היה – שימור הזכויות לפיצויים לפליטים, וגם היו לנו את הוויכוחים בעניין הזה. אז יש חוק דקלרטיבי – שימור הזכויות. כאשר אני וחברי פה, יושבי ראש התאחדויות יוצאי מצרים, עיראק וכדומה, אנחנו אמרנו – אתם רוצים פשוט מאד שיהיה לכם רק חוק, כי בנושא של השבת הרכוש של יהודי אירופה, כבוד היושב ראש, שם כתוב: "טיפול והשבה". לא "רשאי", לא "יעודד", לא כלום. לכן, לנקודה הזו- אני חושב שהוועדה צריכה לתת הנחיה די ברורה שאם זה לא ייכנס לתכנית הלימודים, אז השר יהיה רשאי. יצא פה כבוד סגן השר לשעבר, משולם נהרי. אני ישבתי אתו כשהוא היה השר לענייני חברה ומורשת, ואמרתי – בוא נכניס חברה' שילמדו במכון בן צבי כדי שיתחילו להכניס את הנושא המורשת. הוא לא התייחס אלי, עד שבאתי לחבר הכנסת נסים זאב. כלומר, "רשאי" זה סמנטיקה. אם הוועדה לא תמצא משהו שיחייב את המשרד לעשות, אני יכול לתת לך עכשיו אולי 4 מכתבים ששלחו לכל שרי החינוך - מפרופ' עדה אהרוני ששלחה לשרה לבנת ואחרים – לא יצא מזה כלום. ולא ייתכן שאחרי 66 שנים נבוא לכאן כמו עניים בפתח ונתווכח אם זה "רשאי" או - - -
<נסים זאב:>
הרי גדעון סער – גם בקדנציה הקודמת, הבאתי את הצעת החוק הזו. הוא אמר: אני לא מעוניין שאתה תכתיב לי בחוק תכנים לבתי הספר. אותו הדבר קיבל את זה כנראה בירושה, השר הנוכחי. אנחנו צריכים למצוא את שביל הזהב. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
הדאגה במקומה. יחד עם זאת, באמת, אין היום בחקיקה חיוב למשרד החינוך ללמד משהו מסוים. לכן שרי החינוך לא רוצים שיהיה איזשהו תקדים. אני מקווה, כך לפחות אמר שר החינוך כשאני פניתי אליו, שהוא מבקש להשתמש בטרמינולוגיה הזו לא על מנת לטרפד. אני מקווה שזה יעמוד במבחן המציאות. 
<נסים זאב:>
זה תלוי גם בנו. 

<שמעון אוחיון:>
נכון, שנעקוב אחרי זה. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
אז אנחנו מסכימים על סעיף 1(א). הלאה. 
<עידו יצחק:>
אני ממשיך בקריאה:

"(ב) חלק 30 בנובמבר ביום שישי או שבת, יקוים היום לציון היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ואיראן ביום חמישי שלפניו". 
<היו"ר עמרם מצנע:>
אין על זה ויכוח, נכון? 
<עידו יצחק:>
אני ממשיך בקריאה:

"2. דיון בכנסת

הכנסת תקיים דיון מיוחד בכנסת לציון הגירוש של יהודים מארצות ערב ואיראן. הדיון יתקיים במועד האמור בסעיף 1 או במועד סמוך". 
2. ביצוע
השר לענייני האזרחים הוותיקים ממונה על ביצוע חוק זה". 

<היו"ר עמרם מצנע:>
זה לא כל שר בנפרד? 

<שמעון אוחיון:>
לא. החוק בכללותו – הוא תיווך, הוא היה אחראי על ה - - -

<עידו יצחק:>
למעשה יש פה שלושה שרים שכל אחד בתחום שלו – אבל אם יש משהו שהוא קצת מעבר לתחומים, אז - - לאזרחים ותיקים. 
<מאיר כחלון:>
זה קשור לתקציבים, בסופו של דבר, כי כדי לבצע יום פעילות כלל ארצי אתה חייב כתובת של משרד. 
<קריאות:>
- - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
אז אנחנו מאשרים פה אחד את מיזוג שני החוקים זאת אומרת – אנחנו ממליצים לוועדת הכנסת לאשר את מיזוג שני החוקים. 
ואני מציע לאשר את החוק כפי שקראנו, עם התיקון בסעיף 1(א)(2). 
<נסים זאב:>
לגבי השר – מקובל עליך שזה - - -

<שמעון אוחיון:>
עזוב. השר לענייני אזרחים ותיקים, אחרת לא נראה את זה ולא את זה. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
מי בעד? 
הצבעה

בעד- רוב

נוסח החוק נתקבל.
<היו"ר עמרם מצנע:>
אישרנו פה אחד את הצעת החוק. מישהו מהמוזמנים רוצה לברך? 
<מאיר כחלון:>
אני קודם כל רוצה לברך שסוף סוף הנושא הזה עלה סופית בוועדה ויאושר בכנסת בקריאה השניה והשלישית. אני רוצה רק להגיד שבאיטליה מתקיים במשך שלושה ימים בשיתוף ממשלת איטליה יום הפליט, על הגירוש של יהודי ארצות ערב. באיטליה הממשלה תומכת בזה ומתקיימים ארבעה ימים בחודש יוני, עם מופעים בתיאטרונים. הם שותפים תקציבית ואנחנו גם שותפים לזה. 
<אורה חכם:>
זה בקשר לשואה. 
<מאיר כחלון:>
לא. אני מדבר על הפליטות של יהודי ארצות ערב. מי שמופיע זה ד"ר דוד ג'רבי, פסיכולוג במקצועו, והוא עושה את העבודה על הבמה, בשיתוף פעולה עם תקציבים של ממשלת איטליה. כואב לי מאד שמדינת ישראל, 63, 65 שנה – אנחנו צריכים להתחנן ולבקש, לתת לנו הרגשה שאנחנו שותפים ולהעביר את זה הלאה לילדים שלנו. כי אם אני צריך כל הזמן לבקש טובה, אני שמח שיש החלטה עכשיו. אולי ההחלטה הזו תזיז נושאים אחרים שאנחנו מדברים עליהם. אנחנו מדברים על לפעול ליצור איזון במערכת החינוך. אנחנו רוצים שבנושא הזה יינתן דגש לקהילות האלה, שהגיעו מארצות ערב ופה במדינה הם בנו ונבנו. הם לא צד שלישי או רביעי, אלא חלק גדול מאד במדינה הזו. לכן מגיע להם שיתייחסו לסבל שהם עברו ולפחות לעשות את זה בצורה כזו שהילדים שלהם יתגאו בהם.
<לינדה מנוחין:>
אני חברה ב- JJAC, אני בהחלט רוצה לברך על ההחלטה פה. אני שותפה לדיונים שניהל חבר הכנסת זאב, כאן, וגם הופעתי ודיברתי על הנכבה האישית שלנו. היום אני רוצה לציין שני דברים. אחד, לתשומת לבו של שר החינוך וחברי הוועדה פה - הושק הסרט "מפריח היונים" לפני חודשיים –שלושה. הסרט כבר נצפה על ידי יותר מ-100 אלף אנשים בארץ, וכבר נאמר שחתמו על חוזה עם מפיץ עיראקי שהוא יוקרן בעיראק. עכשיו, רבותי. בהתחלה המבקרים כמעט קטלו את הסרט. לא היתה לו זכות קיום שיתמודד על פרס, בסוף השנה שעברה. ראו איך הציבור מצביע בעד הסרט הזה. מה זה אומר לנו? שיש פה ציבור מאד גדול, אנחנו 50% מהאוכלוסייה בארץ, והציבור השלם לא יודע על ההיסטוריה שלו, מאיפה הוא בא, לאן הוא הולך, מה המורשת שלו ומה הזהות שלו. אני חושבת שזה מאד חשוב, גם לגבי שר החינוך ומשרד החינוך, באמת, לגבי התכנים שהם מכניסים כי יש צמא מאד גדול. 
באותה נשימה אני רוצה להזכיר את הסרט "צל בבגדד", שאני הגיבורה שלו, והסרט הזה עורר הדים איפה שהוא מוצג, גם בחוץ לארץ, בפסטיבלים יהודיים, והוא מהווה בעצם תחנה נוספת לתחנה של "מפריח היונים". "מפריח היונים"  מסתיים ב-51-50, והסיפור שלי מתחיל משם, כשאנחנו היינו שאירית הפליטה בבגדד, ומספר מה קרה לאותה קהילה. ואני חושבת שזה סרט חשוב ממדרגה ראשונה. לשמחתי, אחרי שהוא נדחה פעם אחת במשרד החינוך על ידי הוועדה שבוחנת סרטים לצפיה, אז בפעם השניה, אחרי ערעור – קרה נס והוא התקבל. אז אני מאד מקווה, עם כל הכלים היום שעומדים לרשותנו, גם חוקים אבל גם דברים יותר פרקטיים, יותר חומרים – לכן, החומרים של משרד החינוך הם מאד חשובים. אז יש חומרים ויזואלים, יש חומרים באינטרנט, במערכת הלימודים, ואני מקווה שלאט לאט - - -
<צבי גבאי:>
אני עוסק בנושא יהודי ערב למעלה מ-35 שנים. רק אתמול פרסמתי מאמר בעיתון "הארץ" וכתבתי על הפרהוד. הרבה אנשים לא יודעים מה זה. כמו שתשאל פה ברחוב מה זו שואה ולא יידעו. הפרהוד, לגבי יהודי עיראק, זה כמו השואה. אני מצד אחד מברך על היוזמה ועל ההישגים, אבל תסלחו לי, אני מרגיש מושפל. אני מרגיש מושפל שאני צריך להתחנן ולבקש שיקיימו ויעשו. אתם לא מבינים איפה מדינת ישראל נמצאת. ישנם עשרות חוקים שהם כאבן שאין לה הופכין. אין להם שום משמעות. אם אין רצון לשר החינוך ולשר החוץ ולשר לענייני גמלאים וכן הלאה - - -
<שמעון אוחיון:>
אבל אל תעשה הכללה, בבקשה

<צבי גבאי:>
לא, אני לא עושה הכללה. אני יודע שמשרד החוץ עושה הרבה בנושא הזה. 

<שמעון אוחיון:>
וגם המשרד לענייני אזרחים ותיקים. 

<צבי גבאי:>
לא עושים שום דבר. לך ברחוב, תשאל כמה יהודים יש, מאין באו, תשאל על הסרט שלינדה דיברה עליו. אני מברך על היוזמה ועל הכל, אבל אל תעשו את זה בצורה כזו - - -
<היו"ר עמרם מצנע:>
אצל יהודים אין ברכה בלי "אבל". גם בחתונה בסוף שוברים כוס. 
<צבי גבאי:>
אל תעשו את זה כאילו עושים טובה. 

<לבנה זמיר:>
אני יושבת ראש התאחדות עולי מצרים. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
אני מכיר את הארגון דרך עדה אהרוני. 

<לבנה זמיר:>
היא לא קשורה לארגון. היא משוררת, כותבת. 

אני גם סגנית נשיאה של JJAC  העולמי כבר 10 שנים וכל שנה בפרלמנט אחר מדברים. גם באו"ם בחודש נובמבר, באותו ערב טסתי לאו"ם והשתתפתי, בנושא שלנו. אז קודם כל לברך את יושב ראש הוועדה על שהבאת אותנו עד הלום. צריך לברך ש "החיינו". ברכות לחבר הכנסת נסים זאב. אתה היית הראשון שהביא אותנו לכנסת. אי אפשר לקחת את זה ממך. המשיכו אחר כך – כן, היה גם דני אילון. אנחנו אוהבים את שמעון אוחיון, והוא יודע את זה. טוב שהמשכת והגענו לזה. 
<נסים זאב:>
כולם אוהבים.
<לבנה זמיר:>
אני רק אחזק את מה שנאמר כאן קודם. באיטליה משום מה יש מודעות גדולה. קלטו שם אלפי יהודי מצרים בגירוש של 56, זה היה גירוש – בברינדיזי, בדרום איטליה, ב-2006 הם שמו אנדרטה ענקית ל-56 שנות גירוש יהודי מצרים. יש אנדרטה והיא חלק מהמדריך של משרד התיירות האיטלקי.  אני אשלח לך את זה, זה קיים. החוק הזה בא לאשרר את מה שקורה בשטח. כל שני וחמישי יש דיון על הנושא הזה של פליטות יהודי ארצות ערב. ביום שישי שוב נהיה על הבמה ביחד, בסינמטק על ספר נוסף של נתן ויינשטוק שתורגם מצרפתית לעברית, והוא גם מגולל את כל הסיפור של 200 שנה אחורנית. מי שהלך 1,400 שנה אחורנית היה מרטין גילברט, שתרגמתי את הדברים שלו לעברית. זו היתה הדחיפה הראשונה, ועכשיו, מה שנתן ויינשטוק כתב. למעשה, מה שמתקיים בשטח הולך להיות מאושרר עכשיו, ולכן הברכה. לכן זה גם יעבוד. 
המילה "יעודד" היא טובה. מדוע? כי אור לו להתנגד. זה דבר חשוב. לעודד זה לשלוח חוזר מנכ"ל. אנחנו נבקש את זה יפה מהשר פירון. אגב, הוא מצרי, מצד אביו הביולוגי והאב המאמץ שלו. 

<דניאל מרון:>
אנחנו רוצים לברך את חבר הכנסת שמעון אוחיון על היוזמה החשובה ולהודות לחבר הכנסת נסים זאב שהצטרף ליוזמה. אנחנו, משרד החוץ, פועלים כבר ברוח החקיקה הזו ופועלים בחוץ לארץ. כפי שהגב' זמיר אמרה, כל שנה במטה האו"ם בניו יורק יש כנס חשוב על זה, להעלות על סדר היום העולמי את נושא הפליטים היהודים ממדינות ערב. הנושא הזה מעניין גם את יהודי העולם, ולא במקרה נמצאת כאן עורכת הדין עדנה גבאי, מהקונגרס היהודי העולמי. יש מעקב אחרי החקיקה הזו. בעקבות החקיקה אנחנו נמשיך ונגביר את הפעילות שלנו בחוץ לארץ. 
<לילי הלפרין:>
מכיוון שאני באה מתחום החינוך, אני רוצה להדגיש פן אחר, נוסף – שהעלייה של הזיכרון של מורשת יהודי המזרח - - -
<מאיר כחלון:>
ערב. בבקשה. לא יהודי המזרח. 
<לילי הלפרין:>
שהיא לא צריכה לבוא בנוגע לסכסוך היהודי ערבי. מורשת יהדות ערב צריכה להיות במקומה. לתת לה את כל הכבוד. היא לא צריכה להיות כל הזמן כתנאי או חלק מהסכסוך היהודי הערבי. אני חושבת שזה חלק שמאד עיכב את הנצחת יהדות מזרח. הסרט של "צל בבגדד" שעשו על לינדה מנוחין, זוכה להצלחה בינלאומית, בכל מיני פסטיבלים בעולם דווקא בגלל שהוא אישי, אבל לא מתבכיין, הוא מאד ענייני, הוא משדר הרבה אמפתיה, אבל בלי לחשוב על הסכסוך היהודי ערבי. ממש לוקחים היסטוריה של משפחה, מה קרה לה, אבל זה לא לוקח אותך למקומות של להתחיל עם חשבונות עמוקים, פוליטיים. זה שאת עכשיו אומרת שמשרד החינוך החליט – זו החלטה נהדרת, כיה וא באמת לא מעורר אמוציות של שנאה, הוא מעורר דווקא מחשבה. 
<משה זעפרני:>
אני מייצג כאן את מכון בן-צבי. יחד עם המרכז לטכנולוגיה חינוכית הכנו יחידת לימוד שנלמדת השנה כנושא חובה ביחידות הבגרות. במשך שלוש שנים זו יחידת חובה שנמצאת באתר של מט"ח, יחידה אינטראקטיבית לתלמידים ברוח היחידות שלצערי מלמדים היום במערכת החינוך, משום שהתלמידים לא קוראים הרבה. אבל יש שם הרבה תמונות והרבה חומר, כולל הערכה. אני בהחלט שמח על האישור של החוק ואני מקווה שנעזור לקדם אותו. 
<לירן שפיגל:>
אני רק רוצה לציין שעוד לפני שהחוק אושר אנחנו ישבנו במשרד החינוך יחד עם מכון בן-צבי, ואנחנו מכינים חומרים לקראת 30 בנובמבר. 
<קריאה:>
יפה. 

<נסים זאב:>
יישר כוח. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
אני באמת רוצה לברך עת חברי הכנסת אוחיון וחבר הכנסת זאב על כך יזמו, התעקשו והביאו את החוק הזה כמעט לסיום – הוא עוד צריך להגיע למליאה. אין ספק שבלי לדעת מאיפה אנחנו באים אי אפשר לאן אנחנו רוצים להגיע, וכל פעם מחדש אנחנו צריכים להזכיר לעצמנו שרעיון בנייתה של מדינת ישראל לא יכול לבוא במקום העדות והזיכרון של כל אחת ואחת מהעדות שמרכיבות את האוכלוסייה הישראלית ובסוף, הכוח של החברה שלנו בנוי מכך שכל אחד יהיה גאה במסורת, במורשת, מאיפה שהוא בא. לכן אני מאד שמח על ההצעה. אין לי ספק שגם אם זה לא כל מה שרצינו, זה צעד גדול קדימה, כי מהיום יהיה יום בשנה שבו יעסקו בזה –הכנסת, משרדי הממשלה, ואין  לי ספק שאנחנו עושים פה צדק היסטורי לעצמנו. אז תודה רבה לכם. 

<שמעון אוחיון:>
אני רק מבקש - זו לא תודה פורמאלית, ומבחינת הכרת הטוב - היושב ראש, ואני לא אומר את זה כעניין פורמלי – היה מעורב בכל השלבים וגם בתיווך ובניסיון למצוא את הניסוח יחד מול השר, כשהוא קיבל על עצמו משימה אישית וכדי לשוחח אתו בצורה ישירה, ועל כך אני באמת רוצה להודות לו, גם בשמי וגם בשם כל חברי הוועדה ובשם חברי, נסים זאב. תודה רבה. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
תודה לכם, הישיבה נעולה. 

הישיבה ננעלה בשעה 13:45