PAGE  
2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
28/05/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 194>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום רביעי, כ"ח באייר התשע"ד (28 במאי 2014), שעה 8:00
<סדר היום:>
<חינוך במזרח ירושלים: 1. תהליך איתור קרקעות לצורך בניית בי"ס 2. איוש תפקידים (קבסי"ם, יועצים ועוד) - יום ירושלים>
נכחו:

<חברי הוועדה:> 
עמרם מצנע – היו"ר

<מוזמנים:> 
	ד"ר אייל גבאי
	–
	ממונה ארצי על נתוני נשירה המחלקה לביקור סדיר, משרד החינוך

	כמאל עטילה
	–
	דובר למגזר הלא יהודי, משרד החינוך

	גנאדי קמנצקי
	–
	מנהל אגף מיפוי ותכנון, משרד החינוך

	זיו אדר
	–
	לשכת התכנון המחוזית, משרד הפנים

	לארה מובאריכי
	–
	ממונה על החינוך הערבי, מנח"י, עיריית ירושלים

	דנה פולק
	–
	מנהלת המחלקה לתכנון חינוכי ופיסי, מנח"י, עיריית ירושלים

	סמיח אבו רמילה
	–
	בית ספר דאר אל שעפת, מזרח ירושלים

	עו"ד דבי גילד-חיו
	–
	מקדמת מדיניות וחקיקה, האגודה לזכויות האזרח

	עו"ד קרן צפריר 
	--
	האגודה לזכויות האזרח

	אביב טטרסקי
	–
	רכז חינוך, "עיר עמים"

	יחיה אל תמימי
	--
	מנהל עמותה לקידום ילדים עם צרכים מיוחדים

	דן קדרון
	–
	תנו יד לחירש ונכים למען נכים

	שאהיר שבאנה
	–
	יו"ר ועד הורים לילדים בחינוך המיוחד, מזרח ירושלים


<מנהלת הוועדה:>
יהודית גידלי
<רישום פרלמנטרי:>
יעל, חבר המתרגמים
<חינוך במזרח ירושלים: 1. תהליך איתור קרקעות לצורך בניית בי"ס 2. איוש תפקידים (קבסי"ם, יועצים ועוד) - יום ירושלים>
<היו"ר עמרם מצנע:>
היום יום איחוד ירושלים, 47 שנה למלחמת ששת הימים. כמובן יום לציון איחוד ירושלים. מי מהנוכחים כאן היה חייל בשנת 1967, חוץ ממני? אני לפחות זוכר את החדשה המסעירה ואת הבשורה עם הכרזתו של מוטה גור 'הר הבית בידנו' אותה שמעתי ברדיו כששכבתי פצוע בבית החולים תל השומר. זו באמת הייתה שמחה שקשה לתארה. אכן זה יום חג של איחוד ירושלים. אבל יש גם דברים שאנחנו לא כל כך מרוצים ולא יכולים להיות שבעי רצון בין שאר הדברים שעומדים על סדר היום הציבורי. השאלה עד כמה ירושלים מאוחדת, עד כמה ירושלים נותנת הזדמנות שווה לכל נער ונערה תושבי ירושלים. זו שאלה שלא רק עומדת למבחן, אלא מבחן לעצמנו עד כמה עשינו את כל מה שנדרש כדי להסיר את החומות, להסיר את הגדרות ולתת הזדמנות שווה בכל המערכות, בעיקר במערכת החינוך. 47 שנה אחרי יש לנו בהחלט, לצערי, יותר מדי נושאים שמחייבים בדיקה.
מצאתי לנכון דווקא ביום הזה לערוך את המפגש, שהוא המשך לדיונים וסיורים שעשתה הוועדה בירושלים, ראתה גם את ההצלחות ואת ההישגים ולמדה על רב-גוניות ומיוחדות של מבנה האוכלוסייה. כמובן החלוקה לקהילות קהילות במזרח העיר, במערב העיר. אחד הנושאים המעיקים יותר מאחרים הוא אחוז הנשירה מבתי הספר. אחוז הנשירה מבתי הספר במזרח ירושלים הוא גבוה מאוד, הוא עומד על סביבות שליש. דנו כאן בוועדה לא פעם אחת בגורמים ובסיבות שמביאות לתוצאה כל כך מביכה במציאות שבה מערכת החינוך במדינת ישראל מתמודדת, נלחמת. מתמודדת די בהצלחה עם נושא הנשירה, אם אתם רוצים, עם ההנשרה לאורך השנים. 
דווקא כאן בירושלים המאוחדת הנתונים הם מאוד בעייתיים, מאוד מאוד מדאיגים. אני אומר את זה באמת מבלי צורך להתייחס לשאלות הפוליטיות המורכבות שקיימות כאן במחרב הירושלמי. אמרתי את זה גם בדיון הקודם. בסופו של דבר לכל אורך דרך החשיבה הפוליטית, חברתית חינוך והזדמנות שווה תמיד מקדמים את הקשר בין בני אדם ואת היכולת של בני אדם לחיות האחד עם השני למרות השוני וההבדלים. לכן אני מניח שאין ולו אחד, שחושב שיש איזה ערך, איזה טעם או איזה עניין בלשמר אחוז נשירה כל כך גדול. למנוע מרבים וטובים מאוד לקבל את החינוך ברמה הגבוהה ביותר. לצאת בסוף לחיים בגיל 18 אחרי מערכת החינוך הפורמאלית מצויד בארגז הכלים שמאפשר לו, לאחר מכן, לבחור את דרכו.

בדיונים עלו מספר נושאים, האחד מהם היה כמובן איתור שטחים במזרח ירושלים המתאימים למוסדות חינוך. עלה עניין איתור השטחים ולאחר מכן פעילות העברת הבעלות למדינה או לעירייה. החוליה השלישית היא הבינוי. למדנו מהנתונים שהוצגו בעיקר על ידי עיריית ירושלים ומשרד החינוך על הקשיים הרבים שיש בתהליך הזה שלוקח הרבה מאוד זמן. למדנו גם שיש סכומי כסף די גדולים שהוקצו ומוקצים מדי שנה על ידי משרד האוצר. למרות זאת, הבירוקרטיה, התהליך לא מצליח להביא לתוצאה נראית העין. כמובן שארצה לשמוע דיווח על הנקודה הזאת. 

נקודה נוספת שעלתה כאן, היא על חוסר כוח אדם מקצועי במקצועות שסביב ההוראה: פסיכולוגים, קציני ביקור סדיר, יועצות או יועצים חינוכיים, עובדים סוציאליים שגם קשורים למערכת החינוך ועוד. גם בנושא זה אשמח לשמוע. כמובן גם דברים נוספים שקשורים במסלולים שונים, מסלול הבחינות בנוסח הפלשתיני, הבחינות בנוסח הישראלי. הבנתי שיש גם חוסר אמון בנתונים וביכולת לרכוש ביטחון עצמי אחרי הנתונים שניתנים. מיהם הנושרים, היכן הם נמצאים ומה הסיבות שהביאו אותם לכך.

זו הפתיחה שלי. אבקש את משרד החינוך להתחיל. אחר כך נשמע את עיריית ירושלים ולאחר מכך את הגורמים המעורבים, הלא ממשלתיים, שמעורבים בנושא. בבקשה.

<גנאדי קמנצקי:>
כפי שאמרת, גם אנחנו רואים בנושא פיתוח מערכת החינוך, בין היתר במזרח ירושלים בגלל הפער שנוצר במשך הזמן, אנחנו רואים בו כאחד מהעדיפויות הגובהות. לצורך כך אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם עיריית ירושלים. במסגרת התקציבית שלנו אנחנו נותנים עדיפות לבינוי פרויקטים במזרח ירושלים. 

לגבי קרקעות יש הסכם בין משרד החינוך, משרד האוצר ועיריית ירושלים להעברת סכומים לרכישת מגרשים. על פי ההסכם קיבלנו כבר ממשרד האוצר 50 מיליון שקל השנה. אנחנו נתארגן ונעביר - - 

<היו"ר עמרם מצנע:>
לשנת2014. כמה מזה כבר הוצאתם או התחייבתם?

<גנאדי קמנצקי:>
אני חושב שקיבלנו רק לפני כחודש או שבוע, רק עכשיו קיבלנו ואנחנו נערכים להעברה בהתאם לקבלת חומר מעיריית ירושלים.

<היו"ר עמרם מצנע:>
מה זה 'נערכים'? האם יש לכם איזו רשימה של קרקעות פוטנציאליים? הרי שלב הקצאת הכסף הוא שלב די אחרון בתהליך הזה. אני מניח שהתהליך מתחיל מאיתור ואחר תהליך הפקעה.

<גנאדי קמנצקי:>
אני חושב שעיריית ירושלים תתייחס לדברים האלה. רוב העניין הזה נמצא בעירייה. ברגע שאנחנו מקבלים חומר אנחנו מעבירים את התקציבים. הם יתייחסו בנושא הזה גם לעניין העדיפויות.

<היו"ר עמרם מצנע:>
תודה. עיריית ירושלים בבקשה.

<דנה פולק:>
אני ממנח"י (מינהל חינוך ירושלים). 50 מיליון האלה הם לא משהו שבסוף התהליך. זה חייב להיות בראשית התהליך. זה בכלל הבסיס שלנו להתחיל את תהליך הפקעת הקרקעות. אם לעירייה  אין איזה גיבוי תקציבי לפיצויי ההפקעה אנחנו לא מתחילים בתהליך ההפקעה. ברגע שנתקבל את ה- 50 מיליון, יצאנו לסיורים, איתרנו את הקרקעות, הערכנו את השווי - - - - 

<היו"ר עמרם מצנע:>
כמה היה לכם בשנה שעברה, בשנת התקציב 2013?

<דנה פולק:>
אנחנו לא מקבלים מדי שנה את התקציב. בסך הכול משנת 2007 ועד לשנה שעברה קיבלנו 38 מיליון שקל וכולם בתהליך. רוב הפרויקטים שסומנו בסכומים האלה הם בבנייה, בתכנון מתקדם. יש שניים שהם עדיין בהליכי הפקעה משום שיש התנגדות של הבעלים. כל תקציב הפקעה שמתקבל אנחנו כבר מכניסים אותו לשלב ההפקעה. כלומר, מתחילים את ההפקעה, לפעמים נעצרים בדרך, אבל רוב הפרויקטים הם בשלבי מימוש. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
את המנה הזאת של ה- 50 מיליון יש לכם כבר - - - 

<דנה פולק:>
יש לנו רשימה מסודרת של מגרשים שאיתרנו ובדקנו. לא בכל היצע המגרשים שקיים במזרח ירושלים אנחנו יכולים מחר לקום ולבנות. יש הרבה בעיות של תשתיות, דרכי גישה, שיפועים קשים מאוד. מתוך כל היצע הקרקעות איתרנו כ- 18 מגרשים שווים יכול להסתכם ב- 50 המיליון. כשיתקבלו הרשאות נוכל להתחיל בהליכי הפקעה.

<היו"ר עמרם מצנע:>
איך זה עומד מול הצרכים, כלומר, כמה הייתם צריכים כדי להתמודד עם כל היקף הבעיה?
<דנה פולק:>
אוכל לומר לך מה המחסור בכיתות לימוד, אבל זה משתנה לפי המגרשים. המחסור שלנו עומד על כ-700 כיתות לימוד. לתרגם לכסף לתקציבי הפקעה אני לא יודעת בדיוק. ב- 50 המיליון שנקבל, ההערכה שלנו היא שזה ייתן מענה לבין 160 ל-200 כיתות לימוד.

<היו"ר עמרם מצנע:>
זה כסף שמיועד לתשלומי הפקעה או גם לבנייה?

<דנה פולק:>
רק לתשלומי - - - 

<היו"ר עמרם מצנע:>
ומה קורה עם תקציבים לבנייה?

<דנה פולק:>
בתהליך השוטף אנחנו לא נתקלים בבעיה מול משרד החינוך. ברגע שאנחנו מפקיעים את הקרקע, מגישים בקשה, מתכננים את מוסד החינוך ושאנחנו מגיעים לשלב הבינוי אף פעם לא נעצרנו בגלל שאין תקציבים או הרשאות לבינוי.

<גנאדי קמנצקי:>
כמו שאמרתי, אנחנו נותנים עדיפות לפרויקט של מזרח ירושלים. אף פעם לא אומרים 'בשנה הבאה, אחר כך'. ברגע שפרויקט זמין אנחנו יוצאים לתקצוב.

<היו"ר עמרם מצנע:>
אני מבין שבהקצאה יש גם לשנת התקציב הבאה.
<דנה פולק:>
נאמר לנו שיהיו עוד 50 מיליון בשנה הבאה.

<לארה מובאריכי:>
בכלל מדובר על 100 מיליון שמתחלקים לשתי מנות של 50 ו-50 מיליון.

<היו"ר עמרם מצנע:>
האם זה מאפשר לכם להתחיל את התהליך על 100 מיליון ולא רק על 50 מיליון?

<דנה פולק:>
להתחיל את ההפקעה עצמה בפועל אנחנו לא יכולים אלא אם כן תהייה גמישות שתאפשר לנו. אנחנו כן עושים את התהליכים המקדימים: בודקים את הקרקע, מכינים תכניות מדידה, נערכים בכל, כשמגיע התקציב אנחנו מפרסמים בפועל את ההפקעה.

<היו"ר עמרם מצנע:>
יש כאן נציג משרד הפנים? בבקשה. מה חלקכם בתהליכי התכנון, ההפקעה.

<זיו אדר:>
אני מלשכת התכנון המחוזית. אנחנו מודעים למחסור בכיתות לכן בכל תכנית שמוגשת אלינו אנחנו דורשים שיהיה בה גם הפרשה משמעותית לצרכי הציבור. כדי לקבל מנות גדולות של קרקעות לבתי הספר ודברים דומים צריך תכניות משמעותיות שיוגשו. כידוע במשרד הפנים לא עוסקים ביזום תכנון. לכן כל מה שנותר לנו זה לדרוש מכל תכנית שמגיעה הפרשות לצרכי הציבור.
<היו"ר עמרם מצנע:>
אבל השאלה שעולה כחוט שני בכל הענפים, אנחנו מבינים שיש כאן בעיה תהליכית-דמוקרטית מורכבת מהקצאת הכסף, איתור קרקעות, תכנון והקצאת הכסף לבנייה וכן הלאה וכן הלאה וכן הלאה. אם כל אחד מחכה לזה שיעבירו את הכדור למגרש שלו, אז אנחנו מתנהלים כפי שאנחנו מתנהלים. השאלה האם מישהו מהעוסקים במלאכה – לא נמצאים כאן קובעי המדיניות, כולכם עובדי עובד ציבור וכל אחד במקום שהוא נמצא – חשב פעם על איזה צוות משותף, שולחן עגול, צוות היגוי שיכולים לשבת ולהתמודד עם כשלי התהליך. למשל, להתחיל בתהליך עוד לפני שיש את הצטלה של משרד האוצר שיש רק התחייבות עתידית?

<קרן צפריר:>
אני מהאגודה לזכויות האזרח. זאת הייתה בדיוק המלצת בית המשפט בפסק דין שדיבר על המחסור בבתי ספר וכיתות הלימוד.

<היו"ר עמרם מצנע:>
אז אני קולע לדעת גדולים.

<קרן צפריר:>
במסגרת פסק הדין שהורה למדינה להשלים את המחסור בכיתות בתוך 5 שנים, בית המשפט המליץ על הקמת צוות ייעודי שיכול להתמודד עם גודל המשימה. לפי מה שאנחנו שומעים פה, על אף הסכומים המאוד יפים שנאמרו, ראשית אנחנו לא מסכימים למחסור ב-700 כיתות. לדעתנו המחסור הוא גדול בהרבה יותר. הרשויות עצמן מודות שהן לא מתכוונות להשלים את המחסור הזה. לפי הנתונים שעולים פה, אם ב- 50 מיליון העירייה מעריכה שהם יספיקו למקסימום 200 כיתות, אז 100 מיליון יספקו לבנות כ-400 כיתות. לכן גם לפי עמדה זו הם לא אמורים להשלים את המחסור שלהערכתם.

<היו"ר עמרם מצנע:>
אני חוזר לירושלים. יש למשל מדיניות לתת עדיפות למשבצות קרקע גדולות, תהליך ההפקעה הוא אותו תהליך, אבל כשאתה גומר אותו אתה יכול לבנות מתחם גדול. לפעמים טיפול במשבצות קרקע קטנות קל לטפל בהן, אבל התמורה שהן נותנות היא קטנה. יש איזו מדיניות אצלכם בעניינים האלה?

<דנה פולק:>
ראשית אני רוצה לומר לגבי התכנון והתכניות הקיימות, לומר ולסייג, גם בהינתן לנו כל הכסף להפקעה אין לנו מספיק מגרשים היום, על פי תכניות מאושרות, שיספיקו להשלים את כל הפער הקיים. כלומר, הן לא - - - 

<היו"ר עמרם מצנע:>
אבל זה חוזר, אמרת 'תכניות מאושרות', גם זה דבר שחונה אצלכם.

<דנה פולק:>
בסדר, אני אומרת שגם אם המדינה תיתן לנו תקציבים ללא הגבלה לא נוכל להשלים את הפער מאחר ואין מספיק מגרשים ייעודיים מסומנים על פי תכניות. יש תכניות מתאר שמקודמות כבר כמה שנים, אבל לא מגיעות לידי אישור. העירייה מתכננת, אבל - - - 

<היו"ר עמרם מצנע:>
זה חוזר חזרה. כולנו יודעים שתכנית מתאר היא לא 'MUST, אפשר לעשות תכניות בניין עיר נקודתיות, כלומר בסוף זה לא דבר שהוא לא גזרה משמיים.

<דנה פולק:>
יש הרבה תכניות נקודתיות, אבל בתכנית נקודתית ההפרשה היא מאוד קטנה. כלומר, אם אתה רוצה לייצר מאסה של מגרשים ומגרשים גדולים, התכניות הנקודתיות המאושרות, שכן מאושרות, הן לא מביאות למענה הנדרש. 

בנוגע לדבר השני, אנחנו בתקציבים הראשונים שקיבלנו לבינוי, באמת בחרנו את אותם מגרשים גדולים, בנינו ובעיקר קידמנו בניית בתי ספר. מאז "חוק טרכטנברג" אנחנו התחלנו לשלב גם וגם, וגם לתת מענה לגני ילדים. כלומר, ברשימה הנוכחית יש לנו גם מגרשים גדולים וגם מגרשים קטנים לגני ילדים. 

כשמדברים על שולחן עגול, אנחנו בראש צוות קבוע ברשות המנכ"ל שמתכנס אחת לתקופה כדי לנסות ולפתור את כל הסוגיות הבעייתיות. גם במשרד החינוך - - - 

<היו"ר עמרם מצנע:>
יש צוות בין-משרדי?
<דנה פולק:>
לא משהו קבוע.

<היו"ר עמרם מצנע:>
אין, בקיצור. אין.

אני זוכר בעיה נוספת שעלתה, ההסעות והמעבר מחלקי ירושלים שמעבר לגדר ומהצד הזה של הגדר. מה אתם יודעים להגיד על זה?

<לארה מובאריכי:>
ברשותך אני אתייחס. דיברנו על בעיה של העברת תלמידים לשועפאט וגם לתוך ירושלים. שתי הבעיות נפתרו למרות שהיו המון קשיים. בדקנו את הנושא ומצאנו שלא היה משכונת דיר סוואחרה מספיק מרחק שמצדיק את העברת התלמידים, התייחסנו למצב הטופוגרפי של השכונה ואמרנו שבאופן זמני, כלומר עד סוף השנה. עד שנשכנע את האנשים הרלוונטיים במשרד החינוך ונביא אותם להצדיק את המצב הנוכחי כדי לאשר לנו באופן חריג. אנחנו נסיע את התלמידים עד סוף חודש יוני. אנחנו כן עושים את זה, אנחנו מסיעים את התלמידים משכונת סוואחרה מידי יום ומחזירים אותם הביתה כרגיל. גם בשכונת חמיס אנחנו מגיעים עד בתי התלמידים ואוספים ומסיעים אותם לשכונת שועפאט. שני העניינים בשתי השכונות הוסדרו בינתיים עד סוף השנה. עד תחילת שנת הלימודים הבאה ננסה להסדיר את העניין מול משרד החינוך. זה לא עניין שקשור לתושבי מזרח ירושלים נטו. לכן אנחנו קושרים לעוד גורמים במשרד החינוך שממנים את ההסעה. אנחנו מקיימים משא ומתן מול משרד החינוך, אנחנו כבר מובילים את זה ולא מחכים לתחילת השנה. העניין נכון לעכשיו הוסדר, התלמידים מוסעים מדי יום ואנחנו טיפלנו בזה מאז הוועדה הקודמת. נכון שזה לקח קצת זמן.

<סאמיח אבו רמילה:>
לארה, מה עם ההסעות של כפר עקב שהופסקו?

<לארה מובאריכי:>
איפה הפסיקו?

<סאמיח אבו רמילה:>
בכפר עקב אין אסיפת תלמידים מהמחסום.

<לארה מובאריכי:>
לא שידוע לי שהפסיקו.

<סאמיח אבו רמילה:>
את יכולה לבדוק?

<לארה מובאריכי:>
אוקיי. דברים שלא מגיעים אלי אני לא יכולה לטפל.

<היו"ר עמרם מצנע:>
יש לכם נתונים חדשים או מעודכנים בעניין הנשירה וסיבותיה?

<לארה מובאריכי:>
אין לנו נתונים עדכניים. כל מה שאוכל להגיד, גם דיברנו בפעם הקודמת על התקציב שעומד לרשותנו, 3 מיליון שקל. אושר לנו עוד 1 מיליון בוועדת הכספים האחרונה, ראש העיר נתן לנו עוד 1 מיליון שקל. אנחנו מפעילים הרבה תכניות שהתחילו לפעול במשך שנת הלימודים האחרונה.

בסוף השנה אנחנו עומדים לאסוף נתונים חדשים ולבדוק יחסית לתלמידים שהתחילו בתחילת השנה לעומת תלמידים שמסיימים כעת את כיתה יב' ומסיימים את בחינות התווג'יהי, אז תהייה לנו תמונה יותר ברורה. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
בעניין של חוסר כוח אדם מקצועי - - -
<לארה מובאריכי:>
אני מיד מתייחסת לעניין. לגבי קציני ביקור סדיר אוכל לומר שבמחלקה שלי יש קצינת ביקור סדיר אחת. יש לנו 2.5 משרות פנויות. אני במחלקה כבר 10 שנים. במשך 10 שנים מתפרסמים מכרזים עבור 2.5 המשרות. לצערי הרב, או שלא ניגשים בכלל, כלומר מתפרסם מכרז ונסגר ללא מועמדים, או שמגיע מועמד אחד או שניים שלא מתאימים. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
איך את מסבירה את זה?
<לארה מובאריכי:>
אין ביקוש למשרה הזאת. דרישות המשרה הן תואר אקדמי עם עדיפות לתואר בחינוך, לא חייב אבל מומלץ, תעודת הוראה ו-3 שנות ניסיון בחינוך או 5 שנים ניסיון בעבודה בלתי פורמאלית או עבודה עם ילדים. ממה שלמדתי מהשטח איש כזה או פונקציה כזאת מעדיפה לעבוד כמורה כי תנאי השכר שמשלמים לקצין ביקור סדיר הם תנאים מאוד עלובים לעומת מה שמקבל מורה בשטח. מי שיש לו את הדרישות האלה, עדיף לו, במיוחד עם הרפורמה של "עוז לתמורה" ו"אופק חדש", לזה אין מה להשוות. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
אני יודע. זו בעיה שאנחנו מטפלים בה. היא בעיה רוחבית. מה עושים? את אומרת שאת כבר 10 שנים במחלקה.

<לארה מובאריכי:>
כן. כבר 10 שנים עם עובדת אחת. משרד החינוך מוכן להקצות לנו עוד תקנים, זו לא בעיה של תקנים. משרד החינוך אומר תאיישו קודם את ה- 2.5 משרות ואז נוסיף לכם תקנים. יש לנו 3.5 תקנים ל-43 אלף תלמידים בחינוך הרשמי. כאן אין בעיה של תקנים, אומרים לנו 'תאיישו קודם'.

השנה, בתיאום עם משרד החינוך, עשינו במכרז הקלה. אמרנו שאנחנו לא דורשים תעודת הוראה, בואו ותגישו מועמדות ואז תירשמו לאיזו מכללה ותשלימו את לימודי ההוראה תוך שנה. גם עם ההקלה הזאת לא קרה כלום. אנשים לא ניגשו. זה המצב לגבי קציני ביקור סדיר. 

אייל, אתה תרצה להתייחס לעניין הזה? למה שאתם מתכוונים לעשות.

<אייל גבאי:>
אני ממשרד החינוך ממונה על תחום מידע במחלקה לביקור סדיר. כבודו ביקש נתונים לגבי הנשירה. יש לי נתונים עדכניים על פי כיתות. מהמוסדות הרשמיים נשרו בשנת תשע"ג, מעבר לתשע"ד עד אמצע ינואר – נשרו 2,514 תלמידים נקובים בשמות על פי בתי ספר ולפי כיתות. מתוך ה- 78 אלף תלמידים זה בערך 13%. 
<לארה מובאריכי:>
זה קצת מטעה, אני לא חושבת שהם נשרו לרחוב, יתכן שזה במעבר מהרשמי לפרטי או למוכר הלא רשמי. לא רציתי להתייחס לנתון הזה כל עוד אני לא בודקת אותו בסוף השנה מול קצינת ביקור הסדיר שבודקת כל שם ושם ומאתרת אותם.

<אייל גבאי:>
אני מדבר על מושג שעזבו את מוסדות החינוך המפוקחים על ידי המדינה ויש מעברים בעיקר למוסדות פרטיים. רואים שרוב התלמידים שנוזלים הם אחרי כיתה ט', י' ומכאן ברור שיש תנועה לבית ספר אחר. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
אני התייחסתי לעניין הנתונים - - - 

<אייל גבאי:>
ישנם, קיימים 13%, אני לא יודע מאיפה המספר הזה. יכול להיות שבסך הכול לגבי אלה שלא מסיימים כיתות יב', 12 שנות לימוד, זה בהחלט יכול להיות  - - - 

<קריאה:>
13% זה מספר שהיה - - 

<לארה מובאריכי:>
כן. הוא לא השתנה, אני לא בודקת כעת אלא בסוף השנה.

<אייל גבאי:>
אלו נתונים עדכניים של אתמול-שלשום. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
ובעניין אנשי מקצוע?

<אייל גבאי:>
לגבי אנשי מקצוע, כשעיריית ירושלים נכנסה ליישום "חוק לימוד חובה" לתלמידי כיתות יא' ו-יב' הוספנו 4 משרות. 4 תקנים שלמים למזרח ירושלים. כמו ששמענו עדיין לא איישו את המשרות האלה. משרה אחת החזרנו חזרה כדי לתת למקום אחר שהיה צריך. בגלל הקשיים, אגב יש לנו קשיים בכל הארץ בגלל כל הבעיות שהעלו פה, תנאי שכר - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
מה קורה עם יועצים, יועצות, פסיכולוגים - - - 

<אייל גבאי:>
אין לי מושג, אני מייצג את הביקור הסדיר. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
עלתה אז נקודה שלא מכירים בתעודות של אוניברסיטאות פלשתינאיות. אני בדקתי את זה ואמרו לי שזה לא נכון חוץ מ"אלקודס" כי היא יושבת בשני חלקי העיר. מאוניברסיטאות אחרות מוכרות. כלומר, אדם פלשתיני יכול לבוא עם תעודות מ"אנאג'ח", משכם או מחברון והן כן מוכרות. 

<סאמיח אבו רמילה:>
זה לא כך. זה לא מוכר כרגיל. זה חצי מוכר.  אני מבית ספר בכפר עקב, זה כאילו במקום החינוך הממלכתי. זה בית הספר הכי גדול במזרח ירושלים. 

למשל אצלי בבית הספר מורה שסיים B.A, אני עושה לו הערכת תואר ל- B.A עצמו, אבל בתעודת ההוראה שלו הם לא מכירים כי נחשב כפלשתיני. - - - 
<היו"ר עמרם מצנע:>
תעודת ההוראה שלו היא - - - 

<סאמיח אבו רמילה:>
מאותה אוניברסיטה, הוא סיים B.A וגם תעודת הוראה, אבל לא מכירים בה לצערי הגדול. למשל אצלי בבית הספר כל המורים הם בעלי תעודת הוראה, אבל אף אחד הוא לא בדרוג של משרד החינוך. אף אחד לא נותן מענה שם.

<היו"ר עמרם מצנע:>
אתם העלתם את זה אז. אני בדקתי ונאמר לי שיש כן הכרה - - -

<סאמיח אבו רמילה:>
לא. אפילו כאלה בעלי תעודת הוראה ומחזיקים תעודת זהות ישראלית, גם להם לא מכירים בתעודת ההוראה שלהם אלא אחרי שעוברים השתלמות במרכז ההשתלמויות שער יפו.

<היו"ר עמרם מצנע:>
אני אבקש מאנשי משרד החינוך לבדוק את הנקודה של ההכרה של משרד החינוך. מה האמת באמת.

<סאמיח אבו רמילה:>
אני חווה את זה יום-יום. לארה את יודעת את זה.

<לארה מובאריכי:>
אם הוא פלשתיני ויש לו תעודות זהות כחולה - - 
<סאמיח אבו רמילה:>
לא. אין לו תעודת זהות כחולה.

<לארה מובאריכי:>
הוא מדבר על פלשתינים. אנחנו לא מעסיקים אצלנו - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
דיברנו על בעלי תעודה כחולה.

<סאמיח אבו רמילה:>
גם לישראלים אתם לא מכירים בתעודת הוראה של ביר זית אלא אחרי שהוא  עובר השתלמויות. כן. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
משרד החינוך, אני אבקש תשובה בעניין הזה. מה המדיניות?

<לארה מובאריכי:>
לגבי הפסיכולוגים אנחנו מכירים בתעודות של "ביר זית", "בית לחם", אבל הבעיה שאין מספיק פסיכולוגים שמסיים M.A , אנחנו חייבים את ה-M.A. כל הפסיכולוגים שמגיעים אלינו הם B.A ולכן אנחנו מתקשים. אנחנו מבקשים מהם להשלים באוניברסיטאות ולחזור אלינו. יש לנו בעיה עם הפסיכולוגים שאנחנו מעסיקים. רוב הפסיכולוגים שבאים, אם הם מוכנים, הם אנשי הצפון. אנחנו מעסיקים אותם שנתיים-שלוש-ארבע ואז הם חוזרים לצפון ותוקעים אותנו באמצע. אנחנו נתקעים עם פחות פסיכולוגים. יש לנו 24 פסיכולוגים משובצים בבתי הספר. במזרח ירושלים יש לנו 70 בתי ספר רשמיים. 24 פסיכולוגים לא מכסים לנו את כל בתי הספר ולכן אנחנו מנסים לשבץ את הפסיכולוגים בבתי ספר לחינוך מיוחד ולבתי הספר היסודיים. אנחנו כמעט ולא מגיעים לחטיבות הביניים ועל יסודי. הפסיכולוגים שלנו נותנים שירות איפה שיש לנו מצבים חריגים ובמצבי חירום. בסדר העדיפויות הם משובצים בבתי ספר לחינוך מיוחד ולבתי הספר היסודיים.
יש לנו 30 יועצים. גם ביועצים אכן יש לנו בעיה מאוד רצינית. היועצים על פי התקן נמצאים בבתי ספר על-יסודיים ובחטיבות הביניים. בבתי הספר יסודיים אין תקן של יועץ. מנהל בית הספר צריך לגזור מהתקן הבסיסי של בית הספר ולתת תקן של יועץ. אצלנו בבתי הספר לא כל מנהל פועל בצורה הזאת ולא כל מנהל חושב שיועץ הוא משרה קריטית בבית הספר שלו. אנחנו מנסים מול שפ"י (שירות פסיכולוגי ייעוצי) של משרד החינוך לעבוד מול מנהלים ומפקחים ולהשפיע עליהם להבין שמשרת יועץ היא משרה קריטית בסיסית כמו כל מורה. אנחנו עובדים על זה. פחות או יותר בתי הספר העל-יסודיים ובחטיבות הביניים שלנו יש כי זה מחייב. בבתי הספר היסודיים, לצערי לא. שם זה לפי הבחירה אישית של כל מנהל.
עובדים סוציאליים לא חייב, אין משרה של עובד סוציאלי בבית הספר - - - 

<היו"ר עמרם מצנע:>
אין משרה, אבל בדרך כלל משלחים עובדים סוציאליים מתוך אגפי הרווחה.

<לארה מובאריכי:>
בדיוק. אני לא יודעת להתייחס.

<סמיח אבו רמילה:>
זו משרה לאדם אחד שבדרך כלל מסתובב בכל בתי הספר. לצערי הגדול זה לא נותן מענה.

<אביב טטרסקי:>
חזרה לנושא של הנשירה. העניין של בית ספר מקצועי במזרח העיר שנדון הרבה זמן. הבנתי שהשנה הוא היה כבר אמור לקרות, אבל הייתה בעיה מגרש או מבנה שלא מצאו. איפה זה עומד?

<לארה מובאריכי:>
משרד הכלכלה בא אלינו עם תקציב מיועד לפתיחת בית ספר מקצועי לבנות במיוחד, כי התקציב צבוע לבנות. ניסיתי יחד עם משרד הכלכלה לערוך בדיקה רצינית לאיתור מבנה אצלנו במזרח העיר. לצערי לא מצאתי מבנה שאני יכולה לפנות או לייעד אותו במיוחד. הצעתי להם מבנה שכור שאני יכולה לעשות רה-ארגון ולפנות אותו. משרד הכלכלה דחה את המבנה במרכז העיר, כי לדעתם המבנה קטן ואינו מתאים לבית ספר מקצועי. משרד הכלכלה אמרו שהם לא מוכנים לחכות לעיריית ירושלים עד שהיא תמצא מבנה מתאים. הם אמרו 'ניקח את התקציב בחזרה ונצא עם מכרז חיצוני לרשתות חיצוניות כמו "עתיד", "אורט" ו"עמל" ורשת "סחנין"' ואחרות. משרד הכלכלה מתכונן תוך שבועיים, קיבלתי עדכון - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
מכרז לרשתות לבית ספר בירושלים?

<לארה מובאריכי:>
כן. כן. במזרח ירושלים לבנות. תוך שבועיים יצא מכרז חיצוני. רשת שתהייה מעוניינת ותעמיד מבנה מתאים לבית ספר מקצועי לבנות במזרח ירושלים תתמודד. אם היא תזכה במרכז היא תפתח בית ספר מקצועי לבנות במזרח ירושלים. חבל שהעירייה לא לקחה את זה לידיים. בסוף לא משנה, העיקר שיהיה בית ספר מקצועי לבנות במזרח ירושלים. אנחנו מאוד רצינו, אבל לצערי המצוקה גדולה.

<היו"ר עמרם מצנע:>
יש מישהו נוסף מהממשלה או מעיריית ירושלים שרוצה להוסיף. 

<סאמיח אבו רמילה:>
לצערי הגדול אני חווה את בעיית החינוך במזרח ירושלים יותר מכ-15 שנה בזמן שהייתי בוועד הורים. אני זוכר שבשנת 2001 הייתה תכנית אב של כל מזרח ירושלים שהציג שועל אברוש ביוזמה של עיריית ירושלים. עד היום שום דבר לא התקדם באותה תכנית. מעט התקדם לעומת מה שצריך. אני זוכר שאמרתי להם שאני לא מאמין לזה כל עוד אני רואה את התלמיד בתוך הכיתה. תכנית האב הוצגה בבית הנשיא. אני כל הזמן עבדתי בכל פעם שיש וועדות. האנשים שיש פה הם אנשים מקצועיים, הם עושים את מה שנותנים להם לעשות, אבל לא הם מקבלי ההחלטות, זה מישהו אחר. זה שנותן את התקציבים זה לא הם, זה מישהו אחר. אנחנו רק נתקעים איתם כל הזמן. אמרתי למשל שיש בעיה של הקרקע, הלכתי והשגתי קרקע של 22 דונם מהווקף המוסלמי. הוא לא הסכים לתת בשכירות את האדמה לעיריית ירושלים. אמרתי אוקיי, אני אהיה גוף חיצוני, אני אשכור את האדמה, עיריית ירושלים תתכנן את המבנה ותבנה את המבנה. זה היה בתקופה של אולמרט. אחרי שהעירייה סירבה לכך הלכתי ועשיתי היתר בנייה ל- 10 אלף מ"ר שזה 70 כיתות. כשגמרתי אמרתי לראש העיר ניר ברקת, בקדנציה הקודמת, יש לך קרקע, בבקשה רק תבנה את בית הספר. גם הוא סירב.
<היו"ר עמרם מצנע:>
אבל המדינה לא בונה מכספה מבנים על קרקע שהיא לא שייכת - - -

<סאמיח אבו רמילה:>
זה היה למאה שנה. במזרח ירושלים כל האדמות הן ככה. בסופו של דבר צריך פתרון. המדינה לא בונה, בסדר, שתיתן למי שיכול לבנות את הכסף כדי שיבנה. אי אפשר להשאיר את הכול כך ולהגיד כל פעם 'אוקיי, אנחנו מודעים לבעיה'.

<היו"ר עמרם מצנע:>
יש אפשרות שגורם חיצוני יבנה ומשרד החינוך ישכור את המבנה? זה דבר אפשרי, זה ריאלי?
<סמיח אבו רמילה:>
זה הרבה כסף. בדקתי כמה כסף, מדובר ב- 7 מיליון דולר כדי שבית הספר יקום ויהיה בית ספר שמיועד ללימוד. איזה משקיע יבוא עם 7 מיליון דולר השקעה לבית ספר כדי להשכיר אותו לעירייה? – אי אפשר. המדינה צריכה לבדוק מה אפשר לעשות. יש לך תכנית, יש לך מבנים, יש לך אישורים, יש לך הכול ואתה לא צריך להפקיע שום דבר. תביא כסף ותבנה.

<היו"ר עמרם מצנע:>
יש לכם בתי ספר שהם במבנים שכורים?
<סמיח אבו רמילה:>
הרבה.

<לארה מובאריכי:>
גם כפתרון לנשירה. השנה באתי לראש העיר ולמנכ"ל ואמרתי להם 'אני מרגישה שגם אנחנו נותנים יד לתלמידים נושרים, אנחנו מנשירים כי אנחנו לא מספקים חדרי לימוד. מדי שנה מגיעים אלי מאות תלמידים שרוצים ללמוד במערכת הרשמית ואני אומרת להם שאין מקום. הילדים האלה בסוף הולכים לרחוב. אנחנו חייבים לתת להם מענה. אני רואה שבשנה הזאת אנחנו לא בונים מספיק כיתות. אנחנו בונים בית ספר אחד לחינוך המיוחד, 12 כיתות'. הם שאלו אותי מה הפתרון, אמרתי להם שאנחנו חייבים לשכור כיתות לימוד. הוצאנו מודעה בעיתון שהופיעה כמה פעמים בעיתון אלקודס בערבית ש'אנחנו מחפשים מבנים בכל השכונות'. כתוצאה מזה קיבלנו היצע אדיר מכל השכונות במזרח ירושלים של מבנים שיש להם היתר, יש להם טופס 4. יצאנו לסיורים עם המהנדסים ובדקנו אישורי בטיחות ואת כל האישורים. השנה אנחנו שוכרים כ-88 כיתות לשנת תשע"ה. עכשיו אנחנו בשלבי חתימת חוזה. אנחנו נבחר מבנים ב- 8 מיליון שקל השנה שיתנו לנו מענה בנוסף ל- 12 הכיתות החדשות של החינוך המיוחד שנקבל. 

השנה נפתח כ-100 כיתות לימוד בנוסף לכ- 16 כיתות גן חדשות שיתנו מענה לגילאי 4 ו-5. כעת אנחנו בעיצומו של רישום. אנחנו גם שוכרים כיתות כפתרון זמני - - - 
<היו"ר עמרם מצנע:>
יש איזו מחויבות לטווח ארוך כששוכרים? 

<לארה מובאריכי:>
שוכרים מינימום לחמש שנים - - - 

<היו"ר עמרם מצנע:>
כי אתם משקיעים הרבה כסף שם.

<לארה מובאריכי:>
מהניסיון שלנו, אנחנו לא יוצאים או לא מוציאים אותנו משם. אנחנו מחדשים את החוזה. צריך לקחת בחשבון שמשרד החינוך לא משתתף איתנו בשכירות. עיריית ירושלים ממנת את השכירות. זה הרבה כסף. זה יהיה ממש פתרון מצוין לתלמידים.

אני אבקש להתייחס. דיברת על התכנית הפלשתינית והישראלית. בשנת הלימודים הקרובה יפתחו שני בתי ספר עצמאיים במזרח ירושלים. אחד יסודי והשני חטיבת ביניים שילמדו אך ורק לפי התכנית הישראלית. זה יהיה בבית חנינה, הרישום בעיצומו ויש הרבה ביקוש. פותחים את בית הספר כי שמנו לב שיש תלמידים מהמערכת הרשמית שבמעבר בין ט' ל-י' מבקשים שחרור מהמערכת הרשמית, כי הם רוצים ללמוד במכון פרטי שנפתח במזרח ירושלים. אלו מכונים שאנחנו לא מכירים אותם, לומדים שם בערב או בצהריים בתכנית ישראלית. אנחנו לא רוצים שהם ילמדו במקום לא מפקוח, לא מוכר למדינה. אנחנו רוצים שהם ילמדו אצלנו ואנחנו חושבים שזה צעד מבורך.
<היו"ר עמרם מצנע:>
אתה סיימת? הפסקנו אותך באמצע.

<סמיח אבו רמילה:>
זה בסדר. הבעיה תימשך. אתה מלווה את הישיבות האלה הרבה זמן. בכל פעם העירייה ומשרד החינוך אומרים 'אנחנו בודקים, יש מחסור, אנחנו מודעים לבעיה, אנחנו מודעים שיש בעיה בהפקעה' – עד היום אני שומע את אותם דיבורים.

<היו"ר עמרם מצנע:>
הבעיה הכי קשה היא כשכולם - - - 

<סאמיח אבו רמילה:>
כולם מודעים לבעיה, אבל לא פועלים באמת.
<היו"ר עמרם מצנע:>
כולם מודעים ופועלים ברצון טוב, בגישה חיובית אז אין לך את מי לתקוף. התוצאה היא - - - 

<סמיח אבו רמילה:>
אפשר לתקוף את האחראי לזה. האנשים האלה הם לא האחראים, הם רק עובדי מדינה. צריך מישהו מהממשלה שיבוא ויתעניין ויגיד 'אני מקים ועדה ואני מלווה אותה ואני מקבל החלטות'. הוא יכול להגיע לכל שר שצריך אם זה ברווחה זה ברווחה, אם בחינוך או במשרד הפנים. לא משנה איפה אבל שימצאו פתרון. בוועדה כזאת אי אפשר למצוא פתרון. בוועדה כזאת נדבר בכל פעם על כך שיש בעיות.

<היו"ר עמרם מצנע:>
תודה.

<קרן צפריר:>
אני רוצה קצת להמשיך את דבריו של סמיח ובהמשך לדברים שאמרתי קודם. אם ניקח לרגע רק את הסוגיה של בינוי הכיתות. כן, אני חושבת שהיה אפשר לעשות יותר. אני מסכימה איתך שיש רצון טוב, אבל אני לא חושבת שיש מספיק רצון טוב. אני חושבת שהעמדה הייתה צריכה להיות חד-משמעית להקים צוות בין-משרדי כפי שהורה בית המשפט וזה לא נעשה. אכן הדברים נעשים, אבל נעשים לאט מאוד. לטעמנו הם גם לא נעשים בקצב מספק כי היעד, לדעתנו, לא צריך להיות 700 כיתות אלא 2,000 כיתות. יש איזה פער שנובע מההערכות של משרד החינוך והעירייה לגבי מספר התלמידים שירצו להיכנס לבתי הספר הרשמיים. אנחנו חושבים שהמספר גבוה יותר.

כאמור, גם ב-700 הכיתות האלה הרשויות לא עומדות. מדובר בהרבה מאוד ילדים. כפי שלארה אמרה שברגע שאין להם מקום חלקם נושרים ולא מגיעים לבתי הספר. לכן חשוב במיוחד להאיץ בנושא הזה. 

מעבר לכך, הבעיה של הנשירה לא יכולה להתברר על ידי תכניות ספורדיות כאלה ואחרות. גם העירייה מודה או מעריכה את הצורך לפתור את בעיית הנשירה, לכל הפחות ב- 15 מיליון שקל, אבל היא בעצמה לא מתקצבת את הסכומים האלה. כרגע מדובר על 3 או 4 מיליון שקלים שמוקצים לצורך הטיפול בבעיית הנשירה. הסכומים האלה כמובן אינם יכולים להספיק להתמודד עם הבעיה. 

מעבר לכך יש נושאים שהם נושאים עקיפים שמובילים לבעיית הנשירה. הדגמנו את זה בעדויות שהבאנו במכתב הקודם שלנו. למשל, הטיפול בבעיית האלימות ורמת המורים והצוות המקצועי. לצערי לא קיבלנו תשובה למכתב ששלחנו בעקבות הדיון הקודם. ביקשנו לדעת כיצד בדעת העירייה לפתור את הבעיה הזאת. אני אשמח לקבל תשובה גם לשאלה הזאת.

לגבי קציני ביקור סדיר, נראה לי ואני לא מתמצאת בנושא הזה כפי שאדוני בוודאי מתמצא בו, אבל נראה לי שאם יש תקנים שלא מצליחים לאייש במשך 10 שנים הפתרון צריך להיות לא באמצעות הורדת הדרישות, אלא באמצעות מענה לצרכים. כלומר, אם המשכורת היא באמת כל כך נמוכה עד כדי כך שאנשים לא מגיעים ולא מוכנים להציע את עצמם לתפקיד, אולי צריך להציע משכורת שתהייה משכורת הולמת לתפקיד החשוב הזה. 

<סמיח אבו רמילה:>
יש עליו אחריות והרבה שעות עבודה.

<קרן צפריר:>
בנוסף לכך, אני חושבת וזה בא לידי ביטוי בפורום שולחן עגול שהתכנס בעירייה בעבר לטיפול בנושא הנשירה. חייבת להיות עבודה משותפת הרבה יותר אינטנסיבית מול גורמי הרווחה. החיבור בין נשירה לבין רווחה הוא חיבור ידוע וברור. חבל שלא נעשית עבודה משותפת באופן צמוד יותר. 
כמה שאלות נוספות שאבקש לקבל עליהן תשובות. האחת לגבי פיזור בתי הספר החדשים המתוכננים בשכונות. למשל, כמה בתי ספר מתוכננים בשכונות שמעבר לגדר, כמה בתי ספר מתוכננים בשכונות בהן יש מחסור מאוד קשה של בתי ספר ועד כמה הם באמת מרוכזים במקומות בהם הבעיה קשה ואולי קצת פחות.

דבר נוסף שאבקש התייחסות אולי ממשרד החינוך. התפרסמה בעיתונות תכנית, מאוד מבורכת לדעתי, של שי פירון להעביר כספים לחינוך הערבי בישראל. אבקש לדעת האם התכנית הזאת מיועדת גם לערים המעורבות וגם האם הכספים יועברו לתכנית - - - 

<סמיח אבו רמילה:>
לא העבירו כספים, הם קיצצו בכל השעות בכל בתי הספר. זה בא על חשבון - - -

<קרן צפריר:>
רגע. יש תכנית שהתפרסה בסך הכול לפני שבוע, להקצות יותר כספים, להעביר יותר כספים מהחינוך הממלכתי דתי וכספים חדשים. הבנתי שמיליארד שקל, אם איני טועה, לחינוך הערבי. אבקש לדעת אם הכספים הללו יגיעו גם למזרח העיר.

<סמיח אבו רמילה:>
השנה הם קיצצו בכל שעות הפיתוח והשילוב של בתי הספר המוכרים שאינם רשמיים. גם העירייה ביטלה את "חוק נהרי" כדי שבתי ספר יתחלו לסגור אפילו שהם בבעלות אחרת.

<היו"ר עמרם מצנע:>
"חוק נהרי" בוטל על ידי הכנסת ולא על ידי העירייה. 

<אביב טטרסקי:>
אני באמת באותו קו של קרן. בזכות העבודה הטובה שכן נעשית, נעשים החסמים ברורים יותר ויותר. החסמים הברורים האלה נראים כאילו יוצרים סד לגורמים, בין אם הם במנח"י, בין אם הם במשרד החינוך, ואומרים להם 'עם הסד הזה תסתדרו'. אז בתוך הסד הזה הם עושים את העבודה, להתרשמותנו, הכי טוב שהם יכולים. אבל מה עם הסד? בין אם אלו הדברים שקרן וסמיח כבר תיארו. אני אנסה לדבר על כמה דברים אחרים.

כשאומרים 'מחסור בקרקעות' וגם משה טור-פז בפגישה הקודמת אמר בצורה ברורה 'אין קרקעות להשלים את הפער, זה לא יקרה'. כאילו מתקבל שככה זה יהיה. במקביל לזה בכל מיני מקרים בתוך שכונות פלשתיניות העירייה ומנהל מקרקעי ישראל מקצים מגרשים ריקים, מגרשים של מבני ציבור לצרכים שהם לא צרכים של השכונה. אני אגיד את זה בצורה עדינה. זה כאילו שני דברים נפרדים. מצד אחד אפשר להגיד המצב של הכיתות הוא חמור ואנחנו מנשירים וכך הלאה, ומצד שני באותה עירייה תומכים בסוג התנהלות שכזו. אני לא זוכר אם זה היית אתה או אחד העמיתים שלך, בדיון על תכנית גן לאומית למורדות הר הצופים. בעצם היה ויכוח גדול בין מוסדות התכנון שאישרו את ההרחבה של גבולות הגן לבין גבולות א-טור ועיסוויה, אמרו 'למה אתם מרחיבים את הגן על חשבון תכניות לפיתוח השכונות. אנשי הוועדה המחוזית והעירייה אמרו בצורה מפורשת 'אנחנו מאשרים את התכנית מבלי בכלל לבחון האם יש אפשרות לספק את הצרכים למבני ציבור בשכונות האלה'. כל עוד זה יישאר בתפיסה 'מנח"י ומשרד החינוך תפתרו את הבעיה בעצמכם'. זה לא יקרה.
לגבי היועצים החינוכיים, רק לציין. אנחנו יחד עם האגודה העברנו גם בג"צ בשנת 2012 לגבי המחסור של היועצים החינוכיים. עד היום לא קיבלנו תשובה. 

<שאהיר שבאנה:>
שלום לכולם. קוראים לי שאהיר שבאנה, יושב ראש ועד ההורים לילדים בחינוך המיוחד במזרח ירושלים. אני ראש התאחדות לבתי הספר במזרח ירושלים, חינוך מיוחד.

יש לנו באמת צפיפות בתוך בתי הספר. כל מי שמכיר אותי כאן זה רק מחמוד. מבקשים זכויות לילדים מוגבלים המרותקים לכיסא גלגלים. אנחנו לא מוזמנים ולא הזמינו אותנו אף פעם לוועדה זו או אחרת כדי להתייעץ איתנו מה לעשות. על זה כואב לנו הלב.

שנית, יש לנו צפיפות גדולה בתוך בתי הספר. אנחנו פונים לעירייה, המבנים שהם שוכרים הם בנייני מגורים. לדוגמה. התלוננו ללארה לפני יותר משנה וקיבלנו בניין חדש וזה לא מתאים. זה מבנה עם שתי קומות לילדים מרותקים לכיסא גלגלים. אין מעלית, אין כלום. המורים ומי שעובד שם מרימים את הילד עם הכיסא לקומה השנייה וזה לא מתאים. נכון, קיבלנו, חלקנו את בית הספר לשני מקומות, אבל זה לא מתאים. בית הספר לא מתאים.

ראשית אין פיזיותרפיה במקום, אין מכשירים, אין כלום. יש אפשרות ליד בית הספר שנמצא בוואדי ג'וז. אני לא יודע איפה זה נתקע, אין לו אישור בנייה. אני לא יודע איפה זה נתקע. את יודעת יותר טוב ממני. למה לא נותנים לו אישור לעשות? יש לו שם אדמה גדולה, יותר מ-2 דונם והוא מוכן לבנות בית ספר. לצערי הרב זה לא קורה. כואב לנו במזרח ירושלים כי אין מי שיטפל בנו באמת.

<יחיה אל תמימי:>
אני מנהל עמותה לקידום ילדים בעלי צרכים מיוחדים. גם אני מלווה את עניין הצפיפות כבר 15 שנה. 

אני אבקש להוסיף שיש בתי ספר קיימים שהם ישנים. צריך פשוט להרוס את הישן ולבנות כמה קומות - - - 

<היו"ר עמרם מצנע:>
קודם נבנה חדשים.

<יחיה אל תמימי:>
יש בתי ספר שהם מאוד ישנים. בשכונה שלנו א-טור, בכביש הראשי יש שני בתי ספר שהם מאוד ישנים וצריך להרוס אותם. יש לנו 14 כפרים מסביב לעיר העתיקה, 14 שכונות, אין מתנ"סים, הכול זה בית חנינה וצור-באחר שבהם יש מתנ"סים שהם באמת מהחברה למתנ"סים. רוב בתי הספר, כ-90% זה רק שכירות וזו בעיה רצינית.

<היו"ר עמרם מצנע:>
באמת מאוד מתסכל לעשות דיון אחרי דיון כפי שאמרת, אבל זה תפקידנו בכנסת לפחות. אנחנו לא גוף ביצועי. אנחנו נמשיך כמובן לא רק להטיף אלא לצפות ממשרדי הממשלה ומעיריית ירושלים שיהפכו את הרצון הטוב ואת הנכונות להשקיע ולעשות, להפוך למשהו יותר תכליתי. ממה שאני מתרשם, אין תזוזה אמיתית. אם ניקח אפילו בחשבון את קצב גידול האוכלוסייה, אני מניח שאנחנו לא מספקים את קצב גידול האוכלוסייה ושלא לדבר על הפערים שהצטברו לאורך הרבה מאוד שנים.

שוב, הבעיה מחריפה וממוקדת במזרח ירושלים בקהילה הלא יהודית, אבל אנחנו יודעים שגם בקהילות האחרות בירושלים בעיקר מוסדות הפטור והרשת העצמאית יש חוסרים גדולים מאוד בכיתות לימוד. הוועדה ביקרה באחד המוסדות האלה שיושב בתוך מבנה מגורים ועושים את המיטב ואת המרב.

אני מתכנן את הדברים הבאים.


ננסה לתאם ישיבה, בטח היא לא תהייה מחר בבוקר, שבה נבקש מראש עיריית ירושלים שיגיע לכאן. ממנכ"לית משרד החינוך וגורמים בכירים נוספים כדי באמת להביא למימוש. 

לדעתי הכלי העיקרי, היעיל הוא צוות בין-משרדי שישב ויאתר את כל אותן בעיות שמחייבות חשיבה מחוץ לקופסה. משחייבות שינוי בנהלים שאולי טובים לכל מערכת החינוך הארצית. אם רוצים למצוא פתרון, ולא שבמשך 10 שנים יחפשו מועמדים לתפקיד קציני ביקור סדיר, או בעיית הקרקעות שהוא תהליך מסובך, אני מכיר את הבעיות האלה, אבל אם ישבו יחד ויצרו איזו רשימה של כשלים, מכשולים, של צווארי בקבוק, אני מניח שאפשר למצוא פתרונות. לא עולה על הדעת מציאות כזאת. אתם יודעים מה, זה זועק לשמיים דווקא ביום שחוגגים את איחוד ירושלים. מנסים באמת לתת פתרונות הולמים וראויים. היום אנחנו עוסקים רק בנושא הנשרה ובאמת עלה כאן נושא החינוך המיוחד. בוודאי יש נושאים נוספים רבים שקשורים ביכולת לראות את ירושלים כעיר שנותנת שירותים סבירים לכל תושביה.
אני חושב ששכירויות זה פתרון ראוי. אני גם מציע שתבדקו בעיריית ירושלים אפשרות שהמגזר הפרטי בונה ושוכרים אותם לטווח ארוך, או חוכרים את השטח עשרות שנים קדימה. להתמודד עם הכשל הזה שהוא גם כשל פוליטי, אני מניח מבחינת הנכונות של תושבי מזרח ירושלים לתת למדינת ישראל קרקעות על פי רצונם או על פי חוקי ההפקעה. כלומר, גם פה צריך לחשוב יצירתית איך מלווים את המעגל הזה בין אם זה בנייה של נכס מניב שכירות. אם המדינה מתחייבת ל-20,25,30 שנה שכירות זה יכול להיות עסק כלכלי כפי שקיימים עסקים כאלה. אולי באמת בחכירה לטווח שנים של מאה שנה, 49 פלוס 49 כפי שעושים במנהל מקרקעי ישראל, ועל ידי כך אפשר לעקר את הבעיה הזו של ההתנגשות הפוליטית-לאומית.

זה מה שאני אוכל לומר. בשורה התחתונה, דווקא ביום של איחוד, חג וחגיגה אני חושב שאנחנו צריכים לעשות לעצמנו חשבון נפש מה עשינו ומה לא עשינו כדי ליצור מכנה משותף, שפה משותפת, שירותים שבהם אנחנו מחויבים להעניק לכלל התושבים. 
תודה רבה לכם.

<הישיבה ננעלה בשעה 09:10.>