PAGE  
2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
27/07/2014

הכנסת התשע-עשרה 
נוסח לא מתוקן

 מושב שני
<פרוטוקול מס' 251 >
 מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט 
 יום ראשון, כ"ט בתמוז התשע"ד (27 ביולי 2014), שעה 9:00
<סדר היום:>
<מכינות קדם אקדמיות - מימוש החלטות הממשלה בנושא - ישיבת המשך>
נכחו:

<חברי הוועדה:> 
עמרם מצנע – היו"ר

שמעון אוחיון

<מוזמנים:> 
	מגי קורן
	–
	מנהלת אגף חינוך מבוגרים, משרד החינוך

	מיכל גלברט
	–
	רפרנטית השכלה גבוהה באג"ת, משרד האוצר

	נועה חלד
	–
	ראש היחידה לסיוע נוסף והכשרה מקצועית, משרד הביטחון

	אייל דולב
	–
	תקציבן הקרן לחיילים משוחררים, משרד הביטחון

	אורנה פודם
	–
	אגף תקצוב, המועצה להשכלה גבוהה

	גדי פרנק
	–
	מ"מ מנכ"ל המועצה להשכלה גבוהה

	זוהר אביטן
	–
	יו"ר ועד מנהלי המכינות, המכללה האקדמית ספיר

	ענת לובזנס
	–
	מזכ"ל ארגון הסגל האקדמי הזוטר אוניברסיטת בן גו, מוזמנים נוספים

	אורה חכם
	–
	יו"ר ועדת החינוך, מפלגת העבודה

	מיכל אבן
	–
	יו"ר ארגון הסגל הזוטר, אוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת חיפה

	ד"ר חיים אטיה
	–
	ראש המכינה הקדם אקדמית ע"ש סמי שמעון, מכללות

	שמואל הר נוי
	–
	מנכ"ל המכללה האקדמית צפת, מכללות

	ד"ר צחי מילגרום
	–
	סגן נשיא וראש מנהל אקדמי מכללת הדסה, מכללות

	יורם רז
	–
	מנכ"ל מכללת עמר יזרעאל, מכללות

	ליליאנה קמינר
	–
	מנהלת היחידה ללימודים קדם אקדמים המכללה האקדמית גליל מערבי, מכללות

	לימור כץ
	–
	מנהלת מכינה קדם אקדמית, אוניברסיטת אריאל

	משה אבלו
	–
	מנהל מכינה קדם אקדמית, מכללות להכשרת מורים

	ד"ר אסתר סרוק
	–
	יו"ר הסגל האקדמי הזוטר, אוניברסיטאות ומוסדות אקדמים

	חנה לגסה
	–
	קידום ושינוי מדיניות אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה, ארגוני עולים


<מנהלת הוועדה:>
יהודית גידלי
<רישום פרלמנטרי:>
י.ר., חבר המתרגמים
<מכינות קדם אקדמיות - מימוש החלטות הממשלה בנושא - ישיבת המשך>
<היו"ר עמרם מצנע:>
בוקר טוב. גם הבוקר אנחנו מקיימים את הדיון, כאשר בדרום ממשיך מבצע צוק איתן. משתתפים בצער המשפחות שאיבדו את הבנים ומאחלים החלמה מהירה לפצועים. אין ספק שאנחנו נמצאים במערכה שאין צודקת ממנה, כדי להסיר את האיום, גם הרקטי וגם המנהרות, ובתקווה שביום שאחרי, נחזור חזרה לשולחן המשא ומתן, כדי לטפל בבעיה שבפניה אנחנו נמצאים או בבעיות שבפניהן אנחנו נמצאים כבר הרבה מאוד שנים, באופן יותר מעמיק ולמצוא דרך לחיים נורמאליים כאן בפינה הקטנה שלנו במזרח התיכון. 
אנחנו בוועדה משתדלים לקיים בעצם את המסר העיקרי לאוכלוסייה האזרחית וזה להמשיך בשגרה. לא לשנות תוכניות, לא לבטל נושאים, אלא להמשיך ולקיים את השגרה. נדמה לי שזו הדרך הטובה ביותר, למי שלא מעורב בלחימה ובתמיכה בלחימה עצמה, לעשות ולכן לאלה שמרימים גבה על הנושאים שעולים פה עכשיו זה נושא חשוב ואפילו הדיון הבא עוסק בתקנות להגנה על חזירים, מרימים קצת גבה, אבל אני חושב שזה הדרך שלנו כדי להתמיד ולשאוף לנורמאליות ולפעילות שגרתית. 
הנושא שלמענו התכנסנו הבוקר הוא בעצם דיון המשך לדיון שקיימנו לפני קצת למעלה מחודש, דיון בנושא מעבר המכינות הקדם אקדמיות לאחריות מל"ג ות"ת, נושא שנכתבו עליו כבר הרבה דו"חות והרבה החלטות ולא הגיע למימושו עד עכשיו. אנחנו כולנו מבינים וזה עלה גם בדיון הקודם, שהכלי הזה, הפלטפורמה הזו של המכינות הקדם אקדמיות, הוא אחד הכלים אולי היעילים ביותר והחשובים ביותר, לסגירת פערים בתוך החברה הישראלית ולאפשר לרבים וטובים גם להשיג בגרות וגם להיכנס בדלת הראשית אל האקדמיה, האוניברסיטאות והמכללות ולכן החשיבות כל-כך גדולה ולכן גם מצאנו צורך בוועדה מרגע שהנושא הזה הונח על שולחננו, לטפל בו בצורה יסודית. 
הבוקר, אני חושב שאנחנו, יש לנו מה לבשר, כי במהלך החודש מאז הישיבה האחרונה קיימנו מספר פגישות שבהן גם שר החינוך, גם יושב ראש ות"ת, גם אנשי קרן החינוך, גם אנשי משרד החינוך, קרן, לא קרן החינוך, הקרן לחיילים משוחררים, נרתמו ברגישות וברצינות כדי לאתר את המכשולים שעדיין נשארו ולהביא לגישור ולפיתרון. 
אני אבקש מהמנהל, המנכ"ל בפועל של ות"ת מל"ג, מגדי, להביא בפנינו את עיקרי הדברים, כפי שסוכמו ועל הדרך קדימה ולאחר מכן נשמע את השותפים הנוספים, שזה הקרן ומשרד החינוך ונשמע אתכם. גדי, בבקשה. 

<גדי פרנק:>
תודה רבה. אז באמת נהיה קונקרטיים ופרקטיים. מה שסוכם הוא בעצם לצאת לדרך עם הרפורמה. צריך לזכור, המעבר למל"ג ולוות"ת הוא לא מטרה כשלעצמה, הוא נועד להשיג הרבה מטרות אחרות ובפרט העלאה כללית של הרמה שלהם, הקטנה של המכינות, הקטנת הנשירה, שילוב יותר טוב שלהם בתוך המוסדות האקדמיים וכו'. המעבר הטכני עצמו אמור לשרת את זה, הוא לא יעד בהכרח כשלעצמו ולכן היה צריך להתלוות אליו גם תוספת, היתה צריכה להתלוות אליו תוספת תקציב מתאימה, שתוכל לאפשר ולשרת את היעדים האלה ואת הצעדים האלה. 
במקור, התקציב שהיה אמור לעמוד לרשות התהליך הזה, נאמד בכ- 60 מיליון שקלים, בעצם אחרי שנה וחצי שבהם לא הצלחנו להתכנס כל שלושת הגופים ביחד, המממנים – הקרן לחיילים משוחררים, משרד החינוך ואנחנו, לתקציב הזה מצד אחד, ומצד שני – כן היה רצון להתחיל ולהתקדם ולצאת לדרך, הוחלט בחודש האחרון לצאת לדרך עם תקציב שהוא יהיה כמחצית מהתקציב הזה, כ- 30 מיליון שקלים משלושת הגופים יחדיו, בפרישה על פני שלוש שנים, כשברור שאנחנו נצטרך ללכת לאיזה שהם סדרי עדיפויות. אין ארוחות חינם בהקשר הזה ואנחנו נצטרך, שלושת הגופים ביחד, לבחור ולברור מבין היעדים איזה יתחילו יותר מוקדם ואילו יצטרכו לחכות מעט יותר להמשך, לאור המגבלה התקציבית. 

הכוונה היא שכבר באוקטובר הקרוב תתחיל שנת מעבר של תיאום בין משרד החינוך לבין מל"ג ות"ת על כל ההיבטים התפעוליים שצריכים לעבור בתהליך הזה. אם זה היבטים שקשורים גם בהיבטים של כרגע המפעיל החיצוני שקיים וצריך בסוף השנה הנוכחית לסיים את המכרז שלו, שזה מרמנת. 

<יורם רז:>
דצמבר או יוני? 

<גדי פרנק:>
זה עניין שאנחנו נבחר מבחינת המועד הכי נכון, גם בשביל לא לזעזע את המערכת, וגם מבחינת היערכות שלנו, לאיך מתפעלים את זה אחרי זה. אבל זה היבט פרקטי, אנחנו צריכים להידרש אליו. היבטים שקשורים לתפעול בתוך מל"ג ות"ת כמו תקנים, כמו דברים כאלה, היבטים שקשורים למערכת המחשוב, שעשתה הרבה רעש לכל הצדדים, אני חושב, גם מהצד של המכינות במוסדות, גם מהצד של הקרן לחיילים משוחררים וצריכה לעבור איזה שהוא שדרוג לקראת המעבר הזה, בשביל שהמעבר הזה יהיה מוצלח וגם היבטים שקשורים, נקרא לזה ככה, ל- fine tuning של מודל התקצוב. כי מרגע שהחלטנו לרדת כמובן בכמות הכסף, צריך לראות שמודל התקצוב יהיה כזה שיהיה ממוקד באותם יעדים שכן יישארו על השולחן. נצטרך קצת זמן לזה, ביחד עם משרד החינוך, ביחד עם הקרן, לעשות את זה בצורה טובה. 
אנחנו בנושא הזה כמובן נרצה גם לשמוע את הדעה של המוסדות עצמם, של המכללות, של האוניברסיטאות, ולראות שאנחנו לא מפספסים בדרך וגם לזה יידרש קצת זמן, אבל את כל התהליכים האלה אנחנו נתחיל כבר בחודש-חודשיים הקרובים, בשביל להיכנס לאוקטובר עם איזה שהוא תוואי ברור של עבודה. 

התוספות התקציביות שסוכמו עליהם יהיו תוספות פרושות על פני שלוש שנים, החל מתשע"ו עד לתשע"ח, בפרישה שווה משלושת הגופים וזה הדברים, פחות או יותר, שאפשר לבשר. 

אני חושב שגם עוד משהו אחד שנצטרך לעשות בתוך השנה הנוכחית ולהגיע לאוקטובר הבא, לצורך העניין, גם עם איזה שהיא בשורה בנושא הזה, זה איזה שהיא התקדמות בנושא של ההכרה ההדדית שהיתה מרכיב מרכזי בתוך הרפורמה הזאת. נכון שיש שם הרבה היבטים תפעוליים, שאל"ף, ידרשו זמן ובי"ת, יכול להיות שבעולם המשאבים, לא ברור אם דווקא אליהם אנחנו נקדיש בראש ובראשונה את המשאבים, אבל לעשות איזה שהיא התקדמות בנושא הזה, גם אם לא עדיין הגעה ליעד המלא של הכרה בין כל המכינות לכל המכינות, אני חושב שאנחנו כן יכולים לעשות ואנחנו כן נדרשים לעשות את זה כבר במהלך השנה הנוכחית. אז זה בתמצית עיקרי הדברים. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
תודה לגדי. משרד החינוך, בבקשה.

<מגי קורן:>
אין לי להוסיף על הדברים של גדי. אנחנו באמת צריכים להתכנס בהתאם ולבחון את כל הסוגיות שהוא אמר, אני העברתי את הנושא לידיעת הנהלת המשרד על המשמעות התקציבית ואנחנו מטפלים בזה. מעבר לזה, אין לי מה להוסיף. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
כן. הקרן לחיילים משוחררים? בבקשה. 
<אייל דולב:>
אני אוסיף כמה מילים. אני תקציבן הקרן לחיילים משוחררים. אנחנו כמובן מברכים מאוד על המהלך שאנחנו תמכנו בו הרבה מאוד זמן. אבל חשוב לזכור, תפקידנו על-פי החוק, אנחנו קצת סקטוריאליים, אנחנו מגנים רק על האוכלוסייה של חיילים משוחררים, בוגרי שירות לאומי ואזרחי. מבחינה תקציבית, כפי שכבר ציינו, זה מעמסה לא פשוטה ואנחנו הסכמנו עליה, אבל חשוב לנו לשמור, כמו שגדי אמר, שתכלית הרפורמה תשפר את מצבם של כלל הסטודנטים ובכללם החיילים המשוחררים. למה אני אומר את זה? מפני שקיימות ברקע אוכלוסיות חשובות שצריך גם בהן לתמוך, של אנשים שלא משרתים וגם הם הולכים למכינות והם דורשים הרבה פעמים מסלולים ארוכים יותר ואינטנסיביים יותר וחשוב לנו להדגיש שאנחנו במשא ומתן הזה, בוועדת ההיגוי אולי עם משרד החינוך ועם הוות"ת, אנחנו צריכים לשמור שמצבם של החיילים המשוחררים לא יורע כתוצאה מהדבר הזה וגם לשמור על הדיפרנציאציה לטובת האוכלוסיות המשרתות, שזה בעצם דמי הקיום. למה אני אומר את זה? מפני שאחת האופציות שעולות, כדי שנוכל לממן את התוספת, זה הקטנה של דמי הקיום ודמי הקיום בעצם זה מה שמבדיל בין החיילים המשוחררים לבין כאלה שלא משוחררים. זה הכל. 
<שמעון אוחיון:>
סליחה, אולי תוכל קצת לפרט, מה החשש שלך שיורע מצבם של החיילים המשוחררים. ממה הוא נובע? אולי רק תפרט. אני פשוט לא מבין. 

<אייל דולב:>
זה כרגע רק חשש, אבל אם האוכלוסיות שלא משרתות הרבה פעמים הן זקוקות ללימודים, הם מגיעים חסרי לימודי ליבה. 
<שמעון אוחיון:>
זו אינה בעיה שלך. אתה מטפל בחיילים המשוחררים.

<אייל דולב:>
נכון.

<שמעון אוחיון:>
אתה תדאג לחיילים המשוחררים. יש משרד החינוך, יש ות"ת, יש מל"ג, שהם ישברו את הראש. אתה תדאג שהמכינות, בשביל החיילים המשוחררים של, יצאו לדרך. 

<אייל דולב:>
נכון. נכון. אני רק רוצה לוודא שהכסף, שהתוספת תקציב שאנחנו נותנים, הולכת לטובת הדברים שציינו קודם, של העלאת הרמה, מניעת הנשירה ודברים כאלה. זה רק החשש שלנו. שאנחנו, אני בטוח שנטפל בו וזה יהיה בסדר. 

<שמעון אוחיון:>
שהכסף שלך יתפזר.

<אייל דולב:>
התוספת של הכסף תלך לטובת הדברים האלה. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
מי רוצה לדבר? מיכל אבן, בבקשה. 

<יורם רז:>
סליחה, היושב ראש, אולי תיתן לגופים קודם ואחר כך לפרטניים?

<היו"ר עמרם מצנע:>
בבקשה.

<יורם רז:>
שמי יורם רז, אני מנכ"ל המכללה האקדמית עמק יזרעאל וכרגע פה כנציג גברעם שעסק בעניין הזה בארבע חמש השנים האחרונות. אל"ף, אני רוצה לומר שאני ממש מופתע לטובה מהליך העבודה של היושב ראש. אנחנו לפני שלוש שנים היינו במצב די נואש, שבו ההחלטות התקבלו אבל לא התבצעו. חשבנו שהמגרש היחידי שנותר לנו הוא באמת ועדת החינוך, אבל גם לה לא נתנו יותר מדי הרבה קרדיט, כי אנחנו רגילים שמתקיימים דיונים כאלה גנרל-דבטה, אבל בסופו של דבר לא מתבצעים דברים ופה הופתענו ממש לטובה שנעשתה עבודה והתקיימו פגישות והתקיימו החלטות. אפילו הזימון לפגישה הזאת הפתיע אותנו לטובה, כי לא ידענו על כל הפגישות שמתקיימות והנה יש פה סיכום שעל פניו נראה בהחלט סיכום שאנחנו יכולים לחיות אתו, כי המגמה שלנו והחלטת הוועדה, אותה ועדת ירום אריאב, היתה להעביר את המכינות לוות"ת. ברור לחלוטין שתוך כדי התנועה הזאת, קורים כל מיני דברים וישנם כל מיני גורמים וישנם כל מיני גופים וגם ישנו שינוי. רמז עליו אייל ממשרד הביטחון. 
כמות החרדים והערבים שהוות"ת ומדינת ישראל בכלל משקיעה בהם הרבה מאוד, מספרם במכינות ילך ויגדל. זה ברור לחלוטין שאם רוצים שערבים וחרדים ילמדו לימודים אקדמיים, הם חייבים לעבור דרך שערי המכינות, מסיבות ברורות. אז היו שנים שהערבים לא הגיעו בגלל שזה היה רק השלמה של בגרות והם התביישו לעשות בגרות בבית ספרם יחד עם אחיהם או שכניהם, היום ברגע שישנן מכינות אלטרנטיביות, אלטרנטיביות זו מילה לא טובה, אבל מכינות נוספות, עם אפשרויות נוספות, הם באים בכמויות מאוד גדולות וזה מאוד מבורך. 

הוות"ת, דרך אגב, מתקצב היום כמעט את כולם, כי הם על רקע סוציו אקונומי. 

<מגי קורן:>
גם משרד החינוך מתקצב. 

<יורם רז:>
וגם משרד החינוך. אז זו הרמיזה שהכסף הצבוע של משרד החינוך, אכן יישאר, סליחה, של משרד הביטחון, יישאר לטובת החיילים המשוחררים, כי זה החוק שנחקק כאן.

לסיכום, אנחנו רק מבקשים, כמו שנעשה בעבר, להיות שותפים מבחינה זאת שאנחנו יכולים לעזור. נצבר אצלנו הרבה מאוד ידע, הרבה מאוד ניסיון, רגולציה זה דבר חשוב, אבל היא יושבת בירושלים. אנחנו מכירים את הדברים שקורים בשטח ואני מצפה ואני גם בטוח שזה יקרה, שגם יהיו לנו אולי נציגים כאלו ואחרים בישיבות מסוימות או גם נוזמן כמומחים, כפי שהיינו מוזמנים לישיבות האחרות. תודה רבה. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
כן. זוהר, בבקשה.

<זוהר אביטן:>
כיושב ראש ועד מנהלי המכינות, אז אני רוצה להודות לך, יושב ראש הוועדה, בשמי ובשם ועד מנהלי המכינות, על שאפשרת פריצת דרך שנראתה כמעט בלתי אפשרית. במהלך הדברים וגם הבוקר, אנחנו שומעים אינפורמציות לא מדויקות, למשל, זה לא נכון שהנשירה במכינות גדולה. הנשירה המדווחת לגורמים היא תוצאה של עיוותים במערכת המחשוב, המגדירה תלמידים שסיימו, סיימו לימודים, כתלמידים נושרים. הנשירה במהלך השנים נמצאת במצב סביר, על-פי הנתונים העולמיים, גם הנתונים הישראליים. ולכן, נתוניה של חברת מרמנת, בהקשר הזה - - -

<שמעון אוחיון:>
סליחה שאני מפריע לך. אולי בנתונים לא כלולים כל מיני קבוצות ספוראדיות, שאוניברסיטאות לקחו ופתחו מעין מכינות. ושם הנשירה גבוהה. 

<זוהר אביטן:>
לא לא לא.

<שמעון אוחיון:>
שם הנשירה גבוהה מאוד. לא מה שנעשה במסגרת המכינה הקדם אקדמית, לא מה שנעשה, לא, אבל אלה הן מכינות. ייתכן מאוד שזה מצטרף לסטטיסטיקה, זה אני מפחד.

<זוהר אביטן:>
אני שולט רק בנתונים שקשורים למכינות המוגדרות מכינות ברישומי הקרן, משרד החינוך, ות"ת.

<שמעון אוחיון:>
אתה מכחיש את גובה הנשירה. 

<זוהר אביטן:>
לא, אני יודע את מקורה. מקורה בעיוותים במערכת מחשוב שלא יכולה להגדיר תלמיד שסיים לימודים, כסיים לימודים, אלא כנשר. וזה מין אבסורד מחשובי שמשליך על הרבה מאוד דברים.

אני לא אכנס, מגי, לאי-הנחת ממערכת המחשוב. מערכת המחשוב גורמת גם בתקשור וגם בתהליכי קבלת ההחלטות, דיברנו על זה הרבה פעמים. 

<מגי קורן:>
רבות, ונפגשנו. 

<זוהר אביטן:>
אני לא אכנס לעניין הזה. אני שמח שגדי אמר שמתכוונים להיכנס לטיפול יסודי בנושא מערך המחשוב. אבל לגופו של עניין, אני מאוד מברך על ההחלטה, אני מצטרף לדבריו של יורם רז להגיד שחלק גדול מהעבודה של המעבר, נעשתה. למשל, האוניברסיטאות ישבו שנה שלמה, מעל שנה, כדי לבנות תוכנית לימודים אחידה למכינות. הם היו על סף סיום. העיכובים שיבשו את התהליך. ור"מ, ועד ראשי המכללות, נשיאי ראשי המכללות, אישרו ב- 2005 את תוכנית ההכרה ההדדית. 
כלומר, כל המהלכים נעשו. אני מצטער על העיכוב הזה. אני רוצה להביע את צערי שהעיכוב הזה גרם וכדאי שאנשים ידעו את זה, מאחורי המספרים והכספים עומדים אנשים בני אדם, והעיכוב הזה גרם לאובדן שאני אמנה רק קטעים ממנו. 
עלות הפעלת חברה חיצונית מסחרית לא נחוצה, הוא שווה ערך ל- 200 תלמידים בשנה. כל הטיפול, כל הטיפול ביוצאי אתיופיה, התמוטט. ולכן, כשאומרים הנגשה, צריך להבין. אמרתי את זה בישיבה הקודמת ואני חוזר ואומר את זה, נכון להיום יש 2000 צעירים יוצאי אתיופיה, שאין מי שיאגד אותם ויכוון אותם כמו שהיה עד לפני שלוש שנים. לפני שלוש שנים היתה מערכת שטיפלה בהם. כאן, בבניין הזה, ישבה ועדה של משרד ראש הממשלה יחד עם ועדות נוספות, וקיבלו החלטות, אפשר לקרוא אותן, ניסים ונפלאות. שום דבר מהם לא יצא, הצעירים מסתובבים ברחובות ואנחנו פרועים וכואבים את הנזק. 
אני חושב שהמהלך שבסופו של דבר התאפשר הודות להתערבותו של יושב ראש הוועדה, חבר הכנסת עמרם מצנע, הסתבר כנכון מראשיתו. הוא יביא לפריצת דרך מהותית ולו רק משום העובדה שברוב המכינות היום, רוב התוכניות הן תוכניות ייחודיות ולא תוכניות של משרד החינוך, שמיועדות לתלמידי תיכון לבגרות. וכל השנים זה הקשה עלינו והשנה במיוחד זה הקשה עלינו, כי משרד החינוך, כמו שאתם מבינים ואני מקבל את זה, על-פי דבריו של שושני, מטפל בילדים עד גיל 18. מה שקרה השנה, הוכיח שאנחנו בכלל לא נספרים, 13,500 חיילים משוחררים, לא נספרים על-ידי משרד החינוך. האגף לבחינות. 

אני, יש לי רק בקשה אחת – מי שנכווה ברותחין, נזהר בצוננים. אני מבקש ממך, כבוד יושב ראש הוועדה, בשם חבריי, מנהלי המכינות ובשם ועד מנהלי המכינות, לעקוב אחר ביצוע התהליך הזה. לעקוב מקרוב. נאמרו דברים, הוזכר חודש אוקטובר כתחילת תהליך המעבר, בבקשה תעקוב אחרי זה. תודה. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
תודה רבה. שמוליק, בבקשה.
<שמואל הר נוי:>
אני לא אחזור על דברי קודמיי, אני רק מברך את יושב ראש הוועדה שבתהליך של אולי חודשיים ואפילו פחות מזה - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
בזה תפסיקו לברך את יושב ראש הוועדה. כל מי שרצה.

<שמואל הר נוי:>
היינו במצוקה אמיתית והדברים באו לידי סיכום וברוח הזו אנחנו נמשיך. אין כל ספק שיש פה צעד מאוד משמעותי להנגשת ההשכלה הגבוהה לאוכלוסיות פריפריאליות גיאוגרפית וחברתית. תודה.
<היו"ר עמרם מצנע:>
תודה רבה. כן, עכשיו מיכל אבן. 

<מיכל אבן:>
עניין אחד, בקצרה. 

<שמעון אוחיון:>
מאיפה הגברת?  

<היו"ר עמרם מצנע:>
הסגל הזוטר באוניברסיטת חיפה. 

<מיכל אבן:>
נכון. נקודה אחת קטנה, אנחנו מבינים גם מדו"ח אריאב וגם מדיונים שהתקיימו אחר-כך, שיש כוונה לתת דגש בין השאר על איכות ההוראה, על הרמה במכינות. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
לא בין השאר, הנקודה המרכזית. 
<מיכל אבן:>
כן. אחת הנקודות המרכזיות ושייקבעו תנאי סף גם למורים שמלמדים שם. למשל, הוזכר הנושא של בעלי תואר שני וגם שהמורים במכינות יהיו סגל אקדמי. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
דרך אגב, חשוב לציין שאחת הנקודות המשמעותיות זה שעוד נישה די גדולה של מה שאנחנו קוראים עובדי קבלן, תפסיק להתקיים. 

<מיכל אבן:>
זאת המשאלה שלנו.

<שמעון אוחיון:>
תודה רבה, עמרם.

<היו"ר עמרם מצנע:>
זה יקרה.

<שמעון אוחיון:>
אני אומר תודה רבה.

<היו"ר עמרם מצנע:>
לא, זה, זה עוד. תראה, עובדי קבלן זה לא מספיק סיסמאות, בואו נפסיק את זה. צריך לראות נישה-נישה, לפרק אותה וזה אחד מהדברים שאני ראיתי בהם לפחות חשיבות גדולה מאוד. 

<מיכל אבן:>
ביקשת שלא נודה לך יותר, אבל אני חייבת להגיד תודה שניסחת בדיוק את הנקודה. אז זה העניין שמבחינתנו חשוב לשים לב, במיוחד כשהולכת להיות אולי היררכיה של יישום ההמלצות של הוועדה, שזה לא יידחק לשוליים. אצלנו, למשל, באוניברסיטת חיפה, מכיוון שהמכינה מייצרת איזה שהיא תחתית של צורת העסקה שהיא אפילו נמוכה יותר מסגל זוטר וממורים מן החוץ, מי היה מאמין שיכול להיות יותר נמוך? אז מנוצל לפעמים כדי להעביר מורים מהסגל הזוטר אל המכינה. 

למשל, עכשיו לאחרונה, מדובר על סגירת החוג לשפות זרות, כדי שהחוג הזה ימשיך להתקיים במכינה. אני לא יודעת אם אקדמית זה אפילו אפשרי, אבל המוטיבציה היא להעביר את המורים מהעסקה של עמיתי הוראה ומורים מן החוץ, להעסקה במכינה, שהיא פשוט לפי שעות עבודה בפועל. 

<שמעון אוחיון:>
שעתי.

<מיכל אבן:>
נכון. זהו, תודה רבה. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
כן, תודה. אסתר סרוק.

<אסתר סרוק:>
אני רוצה לחזק את הנקודה של קודמתי. אני אסתר סרוק, אני יושב ראש הסגל הזוטר באוניברסיטה העברית ואני חושבת שאני גם מדברת בשם כמה מהאוניברסיטאות בארץ. אנחנו נמצאים באיזה שהיא שעת כושר מאוד משמעותית ואם נעשה שינוי ואם נעשה שינוי מבחינת המיקום ומבחינת הארגון וההנגשה ומדברים על טובתם של הסטודנטים וטובתם של החיילים המשוחררים, אז באמת החשיבה כרגע, על איכות ההוראה, על סגל המורים, על השיבוץ הנכון של סגל המורים, יכול להיות באמת אחד המפתחות להצלחה. אנחנו צריכים סגל מורים שיכול לגשת אל התלמידים, שיכול להשקיע בהם, שיש לו את המיומנויות, את הרצון, את היכולת ואני חושבת שמכיוון שזה יעבור לוות"ת ומכיוון שזה יימצא, חלק מהן תימצאנה בתוך האוניברסיטאות, מן הראוי שסגל אקדמי, כפי שמלמד בתוכניות אחרות, יהיה גם זה שיסייע ויעביר אותם אל עבר האקדמיה. 

הבעיה היא שאנחנו עדים לכך ששוב, מצוקות כספיות, כל מיני הסברים כאלו ואחרים, גורמים לכך שהמכינות נקראות תוכנית לא אקדמית ואם זה לא אקדמי אז יכולים ללמד כל מיני, כל מיני מורים. אם היה מדובר שמלמדים סגל של מורים מוכשרים לבגרויות מתיכון והרגולאטור היה נותן את דעתו על כך, אז זה חלק מחשיבה וזה לא נובע רק מצרכים כספיים. המציאות, גם בירושלים, גם בתל-אביב, תדבר גם באר-שבע, חיפה ואחרים, גם בבר-אילן, אנחנו מדברים על כך שמגיעים מורים או נשכרים מורים הכי זולים שאפשר למצוא. פעם חשבנו שמדובר רק במורים מן החוץ, אנחנו מוצאים את עצמנו עם סטודנטים, עם סטודנטים לתואר ראשון, באמת כל מיני תופעות שהן לא ראויות ואני באמת קוראת לכל השותפים שזה באמת מעמד חגיגי, בין יתר הדברים, לתת מקום מאוד נכבד לחשיבה, לחישוב הכספי, לעגן את מעמד המורים, להחליט על רמה מסוימת של המורים, כדי שמלכתחילה נמנע את התקלות במהלך הדרך ואנחנו עדים להרבה תקלות. אז אנא מכם, ראו את ה, והיו עיניכם רואות את מוריכם, אז בבקשה, תנו את המקום הראוי לכוח ההוראה.

<היו"ר עמרם מצנע:>
תודה אסתר. ענת, בבקשה. 

<ענת לובזנס:>
אני מזכ"ל ארגון הסגל האקדמי הזוטר באוניברסיטת בן גוריון. אני רוצה להצטרף לדברים שמיכל ואסתר אמרו. אצלנו אפשר כבר לראות את זה. הרבה מאוד תוכניות עוברות, או עברו לאותה הוראה לא אקדמית, נפתחו התוכניות חלופה לפסיכומטרי, שגם שם מצב המורים לצערי לא רק גרוע מצד תנאי העסקתם, אלא גם מבחינת רמת ההוראה. הדיווחים מהשטח הם מאוד לא נעימים, מורים, סטודנטים שבשנה שנייה מלמדים, שנה שנייה לתואר ראשון, מלמדים באותן חלופות, במכינות. סגלי הוראה ותיקים מרגישים שנוגסים במשכורותיהם, כדי לתת משכורות למי שאפשר להעסיק בתנאים זולים יותר. אני חושבת שבאמת הסדרת מעמד המורים חשוב גם להסדרת מעמד אותן רמות הוראה. 

אנחנו רואים שאנשים שהיו במכינות מצליחים להגיע להישגים, אני חושבת שהתפקיד של המכינות ברור לכולם, כמה הוא חשוב וכמה באמת הוא מנגיש וצריך להסתכל על זה מכל הפנים של אותו תפקוד של המוסד המאוד חשוב הזה, שנקרא מכינות קדם אקדמיות. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
צחי מלגרום מהדסה. 

<צחי מילגרום:>
אני סגן נשיא מכללת הדסה, אני מייצג כאן קודם כל את דברם. אני חושב שהדבר שנאמר פה בסוף זה דבר שבאמת מחייב הרבה חשיבה. אני יכול לומר שלפחות במכללות הציבוריות המתוקצבות, שמקיימות מכינות, המצב הוא לא כזה. אני מאוד מצטער לשמוע, אני לא ידעתי שזה מצב באוניברסיטאות וזה בהחלט יחייב, אני מתאר לעצמי עכשיו שהדברים האלה נשמעו, זה יחייב את המל"ג והוות"ת לשים לב לעניין הזה. 
<ליליאנה קמינר:>
למרות שתעריפי הקרן הם יותר גבוהים באוניברסיטאות. 

<צחי מילגרום:>
סליחה. אני יכול לומר לפחות לגבי המכינות ששייכות למכללות הציבוריות מתוקצבות ומה שגם זוהר הזכיר קודם. גברעם לקח על עצמו כבר לפני מספר שנים, להתייחס לרמה האקדמית של המכינות הייעודיות במכללות, כאשר מי שלוקח על עצמו את האחריות לרמה האקדמית, אלה הם נשיאי המכללות. כלומר, מי שחותם ואומר – אני לוקח עלי אחריות אקדמית על הרמה האקדמית של המכינה הייעודית במכללה המתוקצבת שלי, זה נשיא המכללה ומי שמכיר הכרה הדדית בחתימה הזאת שאני עושה מכללה, זה המכללות האחרות, המתוקצבות. זה ההסכם שעשינו בינינו ובזה אנחנו עומדים. 
האוניברסיטאות, לפחות חלקן, אפילו לא מכירות האחת במכינה של השנייה, עכשיו אני מתחיל להבין למה ואני חושב שבאמת זה דבר שבהחלט אם הוא לא יתקיים, כלומר, אם הנושא הזה של הכרה הדדית, שכמו שאמרתי, במכללות המתוקצבות הוא כבר קיים, במכללות המתוקצבות הוא כבר קיים אבל שיצטרכו באמת להסתכל גם מה קורה במקומות אחרים ובאמת לקחת את האחריות האקדמית על זה, אז באמת אנחנו נמשיך לדאוג לרמה האקדמית של הבוגרים של המכינות שלנו, של מכללות גברעם, אבל בהחלט עלול להיות שאי-אפשר יהיה לקבל באותה רמה את הבוגרים של המכינות האחרות וזה מן הסתם אחד הדברים החשובים שמל"ג ו-ות"ת ייקחו על עצמם, ברמה העקרונית. 

היו על זה ישיבות, אני יודע שהיתה ועדה של המל"ג שדיברה בנושא הזה, אני מקווה מאוד שזה יהיה אחד הדברים הראשונים שיתייחסו אליו, לא רק ברמה התקציבית, אלא גם ברמה של האיכות האקדמית. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
תודה. חנה, בבקשה. 

<חנה לגסה:>
שלום. אני חנה מהאגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה. בעבר המכינות היו באחריות של האגודה לקידום החינוך ובאותה תקופה באמת היה שגשוג של המשתתפים מבני הקהילה במכינות והיה הנגשה להשכלה הגבוהה היתה יותר גבוהה. מאז שזה עבר למרמנת, יש בכלל, הכל התפרק בעצם, וההנגשה להשכלה גבוהה וגם למכינות בכלל, של יוצאי אתיופיה, הוא מאוד מאוד נמוך, כמו שהאדון ציין ואני ממש מקווה שעכשיו שזה עובר למל"ג ולוות"ת, הדברים ישתנו ובאמת תהיה אפשרות ליוצאי אתיופיה להגיע יותר להשכלה גבוהה ובכלל הקטע הזה של כמו שיש תוכניות מיוחדות לערבים ולחרדים, לוות"ת, אני גם מקווה, ולמל"ג, כמו שגם יהיה לכם איזה שהן תוכניות מיוחדות עבור יוצאי אתיופיה וההנגשה שלהם להשכלה גבוהה תהיה טובה יותר. זהו. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
כן, תודה רבה. מישהו עוד רוצה לדבר, שלא נרשם? כן, בבקשה. 

<ענת לובזנס:>
אני יכולה רק להגיד עוד דבר אחד. השיקול שהרבה פעמים אנחנו שומעים זה שמסביב למכינות הן לא עומדות בתקציב, הן גירעוניות. אני חושבת שאי-אפשר לשים פה ריבוע מסביב למכינה ולהגיד שהיא לא עומדת בתקציבים ושהיא גירעונית. אנחנו יודעים שהתוצאות שלה והסטודנטים שיוצאים משם, הם באים ומחזירים את אותה תועלת אחר-כך, כשהם יוצאים והם מונגשים להשכלה גבוהה והם משתתפים בכוח העבודה ומגיעים למקומות חשובים. ומאוד חשוב לי שלא יגידו – מכינות הן גירעוניות, אז צריך להפסיק עם זה. אנחנו יודעים, לא שמים ריבוע מסביב לאף פרופסור ומסביב לאף חוקר ומסביב לאף אחד, אצלנו זה נאמר באוניברסיטאות, אי-אפשר לשים ריבוע מסביב לאיזה שהוא מוסד שהוא חלק ממערכת גדולה ולהגיד – הוא לא עומד בתקציב. וחשוב לי שזה ייאמר פה כי אני יודעת שאנחנו נשמע את זה חזרה אחר כך כשאנחנו נדבר אתם על אופן ההעסקה.

<היו"ר עמרם מצנע:>
כן. אוקיי. רוצה עוד משהו? 

<מגי קורן:>
כן, הייתי רוצה להתייחס, אם אפשר.

<היו"ר עמרם מצנע:>
בבקשה. 

<מגי קורן:>
אני מאוד מצטערת, זוהר, שאתה בחרת לחזור על דברים שלדעתי לא היו רלוונטיים לדיון ולקלקל. 

<זוהר אביטן:>
בואי נדון כאן כולם.

<מגי קורן:>
רגע, אז אני רוצה לומר.

<זוהר אביטן:>
בואי נביא את הנתונים. בסדר? 

<היו"ר עמרם מצנע:>
רגע, זוהר. 

<מגי קורן:>
אז אני אתן לך גם את הנתונים, שנייה. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
לשמוע דברים אחרים זה לטובתנו.

<מגי קורן:>
אני מצטערת שבחרת את זה, כי אנחנו עובדים בשיתוף פעולה ואתה יודע את זה ואנחנו עושים כמיטב יכולתנו במציאות המורכבת. הנתונים שאתה נתת וגם הנושא של עולי אתיופיה, הוא אינו מדויק. היום, היום יש כ- 1,000 לומדים.

<חנה לגסה:>
האחוז יוצאי אתיופיה בהשכלה גבוהה, נמו מאוד. 

<מגי קורן:>
סליחה, כמנהלת האגף לחינוך מבוגרים אני יכולה לומר לך שאנחנו משקיעים במסגרות רבות לעולי אתיופיה, שגם מובילים את בני העדה להנגשה להשכלה גבוהה. במסגרת המכרז, יש רכז מיוחד לעולי אתיופיה ויש כאלף - - -

<זוהר אביטן:>
הוא לא עובד כבר שנתיים. מגי, הוא לא עובד כבר שנתיים. אף מוסד לא ראה אותו. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
בואו. אני חושב, מגי, זה מיותר. אנחנו בתחילת דרך מתחדשת.

<מגי קורן:>
אז זהו, אני רוצה להזמין אתכם.

<היו"ר עמרם מצנע:>
מגי, אין ספק, יש פה מישהו מהאוצר? בואי, בואי, תתקרבי. אני פשוט רוצה שתקשיבי ותביאי לידיעת החשבות, אני מניח שאת לא מהחשבות. בואי, שבי על ידינו. מיכל, נכון? פשוט, העיסוק בנושא הזה, מאז שהתוודעתי אליו, נתן לי נקודות זווית ראייה על הרבה מאוד דברים. אחד מהם, זה המכרזים לגופים פדגוגיים במשרד החינוך, שאני נלחם נגד זה כל הזמן.

<שמעון אוחיון:>
מרמנת הוא גוף פדגוגי? 

<היו"ר עמרם מצנע:>
לא, ההפך. 

<שמעון אוחיון:>
אז בגלל זה, אני לא רוצה שתקרא לו גוף פדגוגי. בכוונה, לא לקרוא לו גוף פדגוגי. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
אני אמרתי להפעלת ... פדגוגיות. אולי לא התבטאתי מספיק טוב, אבל נדמה לי שכולם הבינו אותי. והסיפור הזה, של המכללות הקדם אקדמיות, זה דוגמה. יש לנו עוד הרבה דוגמאות שעולות פה על השולחן הזה, בחודש האחרון, בחודשים האחרונים ותעדכני אותם שם בחשבות, כי אני לא הולך להרפות מהמאבק נגד הדבר הזה. 
<מגי קורן:>
אז רק משפט שאני פשוט לא, אני אומרת שיש רגע חגיגי ומיוחד שכולנו רצינו שהוא יתרחש, כל אחד מהסיבות שלו ובואו לא, לא נעלה את הדברים האלה, כדי להעכיר את האווירה, ונמשיך את העבודה בשיתוף פעולה ובלי האשמות. באמת, אני מבקשת שזה יעלה למקום אחר.
<היו"ר עמרם מצנע:>
כן.

<מגי קורן:>
ולכן אני לא רוצה לחזור על הדברים.

<היו"ר עמרם מצנע:>
מישהו עוד רצה? גדי? 

<גדי פרנק:>
כן. אז אל"ף, אני כן דבר ראשון רוצה להצטרף לדברים של מגי. אני חושב שזו שעת רצון ולכל אחד פה מהגופים אני חושב, לפחות בשנתיים-שלוש האחרונות, יש הרבה מתחים אולי הגופים האחרים גם ברמת המוסדות, אל מול הרגולאטורים, גם בין הרגולאטורים לבין עצמם. אני חושב שאם יש נקודה קריטית להסתכל קדימה ולא אחורה, זה עכשיו, וצריך לצאת לדרך הזאת באופטימיות בהקשר הזה, אבל מצד שני – בזהירות. כי אני כבר, אני שומע מה קורה פה ואפשר מאוד להעלות את רף הציפיות.
 אם זה בנושא השכר, שאני שומע מצד שמאל שלי ואני מכיר היטב את הטענות וחלקן בהחלט גם נכונות, חלקן צריך להסתייג מהן, אבל חלקן, בהחלט יש בהן הרבה, אם זה בנושא של מה אנחנו נצליח להשיג, אם זה בעולם המחשוב, אם זה בעולם ההכרה ההדדית. אני חושב שכמעט בכל אחת מהחזיתות אפשר להשיג. אבל אנחנו יוצאים לדרך עם רפורמה קצת יותר מוקטנת וכל הגורמים צריכים להתאים את הציפיות שלהם אליהם. אנחנו נצטרך לברור סדרי עדיפויות נכונים ולדעת על מה אנחנו הולכים קודם ועל מה אנחנו הולכים טיפה יותר לאט וזה בסוף שלושת השותפים פה שצריכים לממן את הרפורמה הזאת, הקרן, משרד החינוך ואנחנו, צריכים לבחור ביחד את היעדים, משום שיענו, כמו שאייל אמר וכמו שמגי אמרה, ליעדים של כל אחד מהצדדים. ואני חושב שיש לנו את היכולת לעשות את זה, אבל אנחנו צריכים להיות זהירים עם הציפיות של עצמנו. אם נחשוב שאנחנו נעבור עכשיו מאפס ל- 100, אני אגיד את זה אחרת, האויב של הטוב מאוד זה המצוין ומאוד בקלות אפשר ליפול לנקודה הזאת בהקשר הזה של המכינות, בגלל השנים הארוכות שהם עברו בעצם תהליך של, נקרא לזה קורוזיה, תהליך של שחיקה, גם במעמד שלהם וגם בתקצוב שלהם ואנחנו צריכים לדעת שאנחנו יוצאים פה לדרך חדשה, ולדרך שאנחנו נצטרך לאכול אותה בנגיסות קטנות, כולנו ביחד. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
שמעון? בבקשה.

<שמעון אוחיון:>
אני, קצת קשה לי עם הסיכום שלך, גדי. מאוד מאוד קשה לי עם הזהירות הזאת לגבי שילובן של מכינות קדם אקדמיות, שהם יבואו לוות"ת בקטע הזה. אבל אני קודם כל רוצה באמת אולי לשאול כמה שאלות ואחר-כך אומר את הדברים שלי בעניין הזה.
אל"ף, הייתי רוצה לדעת באוניברסיטאות, אני פשוט לא בקי בזה, לא הייתי בישיבה הקודמת ובמכינות, מהי מידת המחויבות לקלוט אחוז מסוים במסגרת תוכנית הלימודים הרגילה, אם יש דבר כזה. יש דבר כזה? נקבע בין האוניברסיטאות? יש הסכם? או שכל המכינות הולכות, שולחות, יכולות לשלוח את הבוגרים למחלקות מסוימות? אני מכיר את הבעיה הזאת בשעתו. אני לא מצפה שבכל חוג יקבלו כל אחד ואחד, אבל האם ישנו מינימום מסוים? אחרי הכל, יש כאן מאמץ ואני מציע שזה יהיה גם בראש שלנו, שתהיה מחויבות. 
אם אנחנו רוצים שהאוניברסיטאות, מדברים גם על הכרה הדדית וחשוב שתהיה באמת הכרה הדדית, כפי שזה נעשה במכללות. הייתי רוצה לראות שגם האוניברסיטאות תהיינה מחויבות למספר, לאחוז מסוים, במחלקות מסוימות. תרצו – עם חונכות, עם ליווי, אבל משהו. מאמץ בעניין הזה, כדי לשבור את החומה הזאת. 

עכשיו, לגבי שילובו של הסגל האקדמי, באמת ליבי, ליבי עם הסגל האקדמי הזוטר. אבל הייתי רוצה גם שתהיינה גם ציפיות, אולי תיאום בעניין הזה. אנחנו שמחים על כך שהם לא מלמדים אותם אנשים שמלמדים במסגרת מקצועות בגרות, כדי להשלים בגרות, אלא מלמדים אותם אנשים שרואים אופק קצת שונה, השתלבות באוניברסיטה. אבל זאת בדיוק גם הבעיה, ולפעמים סגל באוניברסיטה, שהוא חוקר, חוקר מעולה, הוא לא בדיוק המומחה לדידקטיקה של הוראת המקצוע ואני עכשיו נמצא בשלב ביניים. אני נמצא באותו תלמיד שצריך להשלים בגרות וגם לתת לו מקפצה לאוניברסיטה ולכן חשוב שבאותן מכינות קדם אקדמיות, ישולבו אנשים בעלי ניסיון וכישרון דידקטי עשיר. הצד של החקר, אני מאמין הוא יבוא אחר כך, במסגרת האוניברסיטה ואני עכשיו אומר לגבי, אז גם אני מצטרף למברכים, אדוני היושב-ראש, ואני חושב שכפי שנאמר כאן, אנחנו צריכים באמת לעקוב אחרי הביצוע, כי אני חושש קצת מוות"ת. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
ממש לא הגון.

<שמעון אוחיון:>
בסדר, בסדר, בעניין הזה אני ראיתי, ממה נפשך? 

<אורה חכם:>
הוא מדבר על אחריות. 

<שמעון אוחיון:>
ממה נפשך? לא, כשזה יגיע לשכר של הסגל, שזה יעבוד שם וזה כאילו באמת על זה עומד כל העולם כולו. כאילו התקציב של המל"ג והוות"ת, יישבר, ייפרץ, אם אנחנו ניתן שכר הגון לסגל זוטר שמלמד במכינות הקדם אקדמיות. על מה אתם מדברים? על מה אנחנו מדברים? תמיד לא מתווכחים על המיליונים, אנשי החשבות והתקציב, תמיד יש להם, הם נתפשים לאותו 1,000 או לאותם 100. אנחנו מכירים את הסיפור הזה וזה בדיוק מה שקורה כאן.

יש לך פה הזדמנות לשדרג את המכינות הקדם אקדמיות, זה לא הייתי אומר ברוחב לב. מה פירוש שאתה רוצה לצמצם את רף הציפיות? מה, ששם יעבדו סטודנטים, תלמידי שנה שנייה או תלמידים, או ימצאו?

<היו"ר עמרם מצנע:>
לא, לא, לא.

<שמעון אוחיון:>
לא, אז אני בא ואומר בדיוק בגלל המצב הזה. 

ממה נפשך? הקרן להכוונת חיילים משוחררים נותנת בוודאי את מיטב כספה, היא מכסה ואני מקווה שאם צריך עוד, היא תיתן. היא לא צריכה לצבור עודפים ואנחנו לא צריכים כרגע חקיקה כמו שהגשנו שתאפשר למי שלא ניצל, עוד כמה שנים לנצל את זכותו מהקרן להכוונת חיילים משוחררים. אדרבה, יש פה תקציב, איפה נשאר? הבעיה עם המגזר החרדי, והמגזר הערבי, בעיקר שצריך להשתלב במכינות ולמצוא לו את התקציב. 
לא ראיתי את רוחב הלב, אני מצטער לומר, לא השתכנעתי שהמל"ג עשה באמת מאמץ בקטע הזה. היוזמות היו מלמטה ואתם נשארתם כרגולאטורים, לא כיוזמים בנקודה הזאת. ולכן אני חושב שאנחנו כאן בוועדה ואני מברך את יושב-ראש הוועדה, עמרם מצנע עוד פעם, שנוכל לעקוב שהמכינות הקדם אקדמיות באמת ככלי חשוב לצמצום פערים ולהשתלבות במערכת ההכשרה והמקצוע, גם במסגרת המגזר הערבי והחרדי בפרט ובכלל אחרים, או בפריפריה, צריך לראות בזה חשיבות רבה ואני חושב שהוועדה צריכה לעקוב. צריך לעשות את כל הדברים שדיברנו עליהם, התיאום, ההכרה ההדדית באוניברסיטה ולתת להם תקציב הגון, ראוי ולא מבזה בוודאי לסגל הזוטר. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
תראו, הדברים נאמרו. אני אמרתי באמצע שאני חושב, שמעון, ידידי שמעון, חבר הוועדה, שאתה טועה בנקודה הזו, ללא - - -

<שמעון אוחיון:>
הלוואי. הלוואי ואתבדה. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
אני אומר לך באופן ברור. אני אומר לך, אחד השותפים היותר פתוחים, יעילים ויצירתיים בנושאים שונים שאנחנו מטפלים בהם, זה הוות"ת וגדי מוביל את זה. אנחנו או-טו-טו, אנחנו כבר היתה לנו מתוכננת ישיבה, נעשה אותה בקרוב, זה כל הטיפול בנושא של מרצים מן החוץ, שהתחלנו לטפל במכללות והנושא הזה הוא על סף, גם כן, לא על סף, הוא כבר בפריצת דרך עם מכללת תל אביב יפו, עם שנקר ואנחנו מקווים שהמכללות האחרות תצטרפנה לזה וללא רצון טוב וללא יכולת תמרון של הוות"ת זה לא היה קורה. 
גדי בצדק, עם כל האווירה הטובה שישנה פה, מעיר שצריך לזכור שרוב העבודה עוד לפנינו. זאת אומרת, חצינו איזה שהוא מכשול גדול שהיה בתיאום של הגופים השונים, דרך אגב, שכל אחד מהם בפגישות האלה, היה מוכן ורצה. אבל באים גופים שכל אחד בא ממקום אחר על-פי הגדרתו, בין אם זה משרד החינוך, בין אם זה הקרן לחיילים משוחררים, בין אם זה הוות"ת, באים ממקומות שונים מעצם הגדרתם ובסוף נפגשים בפרויקט הכל-כך חשוב הזה, של המכינות הקדם אקדמיות. שהבעיה היא לא רק העברה מאחריות אחת לאחריות שנייה, אלא באמת שינוי מהפכני. בדו"ח ועדת אריאב יש 20 סעיפים והכוונה היא את כל ה- 20 ליישם. בתהליך שכמובן ייקח זמן. 
גדי לא הזכיר, אבל חלק מההחלטה היא גם שבעצם הוות"ת יכונן ועדה, שבתוכה נמצאים כל השותפים ואתם תיקראו לוועדה הזו, שהיא בעצם תהיה ועדת היישום. כי יש הרבה מאוד דברים שצריך לעבור בדרך. זה באמת באוניברסיטאות להוציא את זה מהחצר האחורית אל החצר הקדמית. במכללות, זה לא היה אף פעם בחצר האחורית, כי המכללות ראו במכינות הקדם אקדמיות כבעצם גוף מזין והיה להן עניין רב לתת לזה משקל ולאפשר את ההזנה אל תוך התהליך האקדמי עצמו. באוניברסיטאות לא תמיד ראו את זה בצורה הזו. 
אין ספק שההוצאה לקבלן חיצוני שזכה במכרז היא הביאה להצפת התקלות. התקלות היו גם לפני זה, זאת אומרת, הרעיון של הצורך לעשות שידוד מערכות היה לפני זה, אבל כמובן שזה העצים את זה. 
אני רוצה עוד פעם לחזור ולומר. המכינות הקדם אקדמיות וחשיבותן באמת בסגירת פערים בתוך החברה הישראלית. יש את המסלול של הבגרות ויש את המסלול של ההכנה לכניסה לתוך האקדמיה, גם במכללות וגם באוניברסיטאות ודרך אגב, להערה שהושמעה פה, משרד החינוך לא אחראי רק עד גיל 18. שר החינוך הוא גם יושב ראש המל"ג, ובכך הוא גם יושב ראש המל"ג וכל המערכת. ושר החינוך ומשרד החינוך, יש להם אחריות גם על השכלת מבוגרים וגם על האוניברסיטאות, והמכללות. 

<שמעון אוחיון:>
יש לו גם כיתות י"ב, י"ג.

<היו"ר עמרם מצנע:>
וכל המערכת הגדולה והמורכבת הזו, היא מערכת אחת ולא מערכת של עד גיל 18 ומעל גיל 18. זה נכון שזה מערכות אחרות, זה תפישות עולם שונות, אבל זה בסוף לא במקרה, וגם בדו"ח החדש, שיהפוך לחוק אני מקווה, של המשילות של מל"ג ות"ת, בצדק שר החינוך נשאר היושב ראש של המערכת הזו כולה, כי הוא, אצלו מתרכזת בעצם הראייה הכוללת של כל העניין. 

מה עוד שצריך להיאמר ולא נאמר? יש בהחלט, בין ה- 20 סעיפים, גם היכולת להכיר במכינות קדם אקדמיות שנעשות במוסד X, גם במוסד Y, ולא שהסטודנט הקדם אקדמי שמסיים את המכללה, הוא בעצם captive customer, צרכן שבוי, דווקא לאותו מקום. הוא יכול לעבור וזה אחד מהדברים שהוועדה הזאת, צריך לבחון את התהליך. 
הדבר השני זה כמובן ההסמכה. זאת אומרת, זה יחייב תפישה יותר מרכזית ואחידה, של מהן הבחינות הנעשות בסוף השנה הזו, שמאפשרות בהישגים שבהם, להיכנס אל תוך האקדמיה. זה דברים שהם קשורים האחד בשני. 

אין ספק שמעמד המורים או אני מעדיף לקרוא להם מרצים, ישופר, גם בשכר, לא אולי כפי שחלק מהם מדמיינים, אבל בהחלט בצורה הדרגתית וייכנסו גם כן לתוך הסגל האקדמי של האוניברסיטה או של המכללה. כי חלק גדול מכל השינוי הזה, הוא באמת איכות ההכשרה, איכות החינוך, איכות ההשכלה וזה בא לסגור פערים ולא להרחיב פערים. 
נדמה לי שאלה הם כל הדברים. אני חוזר על מה שנאמר באמת על-ידי אנשי הקרן וזה נכתב גם בסיכום שהוצאנו על דעת הגופים השותפים, כתבנו בפירוש על דעת כל הצדדים סוכם שאין לפגוע במשאבים המוקצים כיום לרווחת החיילים והמשוחררים, שזה כולל כמובן גם את השירות הלאומי ואת השירות האזרחי ואתם פשוט תדאגו לזה. 
לסיכום. אי-אפשר היה להגיע להסכם הזה בלי שותפות אמיתית של כל הגורמים. משרד החינוך, הקרן והוות"ת ודרוש גם הרבה שיתוף פעולה והרבה עבודה משותפת, כולל כמובן עם המכינות והאוניברסיטאות, כדי לנצל את ההזדמנות הזו, לנצל את הסיכום הזה, ולהתקדם קדימה, כדי להתמודד עם כל הבעיות שנמצאות. השנה הבאה היא שנת מעבר, היא שנה שבה באופן הדרגתי הדברים האלה יעברו. הוועדה המשותפת ו-ות"ת שמובילים בעצם גם את שנת המעבר, כל הנושא של המעבר מהזכיין אל ות"ת, ות"ת ירכיב בתוכו גוף קטן שימשיך לטפל בעניין הזה, כל נושא המחשוב וכל הנושאים האחרים האקדמאיים והפדגוגיים שעליהם דיברנו, אנחנו כמובן נעשה ישיבת מעקב. אני חושב שזה יהיה פחות או יותר באמצע שנת הלימודים האקדמאית הבאה. 
תודה רבה לכולם, ושיהיה לנו בהצלחה. 

<הישיבה ננעלה בשעה 10:00.>